רקע
יצחק בן־דור
עם הועידה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ברונפמן; תשל"ב

(ועידת ההסתדרות – כנס שלישי – שבה נאמר דבר ההסתדרות על הספר הלבן)

לא כבהמה יגורש יהודי, אחרי נסיון שנות היטלר, מגידרה רחבה לצרה יותר, עד למיצר בית־המטבחיים.


כאן רוטטים לבבות בצוותא ונקמצים אגרופים לא סמליים בלבד.

– – – אם חשב מישהו בחוץ, כי נשבר מחנה הפועלים ולא יצלח עוד לאחדות־מאבק, הרי נתאכזב בוועידה זו. פתאום הוּמכוּ המחיצות, נשתפלו הגדרים ושוב נתאפשר לשלב זרוע בזרוע, להוות שוב חומה חיה סביב העם. מי יודע, אולי יכולות מחיצות גם להיעלם. מי יודע את כוח אחדות־המעשה, מול השוני שבמילוּל. כאן ספוגים הדברים מראות וחויות של גושים עממיים כמו שהנם, כמו שהיו, כמו ששרדו. כאן רוטטים לבבות בצותא ונקמצים אגרופים לא סמליים בלבד. אלף הזרועות הן כאן לא גוזמה שבמליצה, אלא זעיר־אנפין של גוף קיים, גדול הרבה יותר.

* * *

היש מי שיפעל? האין שליחנו כלפי חוץ חסרי זרוע מבפנים? הוועידה באה לענות, השיבה בקול־ענות כי לא חציר העם. יאשמו אוכליו. לא דבר־אגדה הוא הבית הלאומי ואוכלוסיו. לא הוכו העינים בסנוורים. לא כבהמה יגורש היהודי, אחרי נסיון שנות היטלר, מגידרה רחבה ליותר צרה, ושוב ליותר צרה עד למיצר בית־המטבחיים. לא יפולג העם ויבותר בסכיני חוץ עד להתנכר חלק לחלק בו. עוד אפשר להתאחד. עוד יותן קרב ויהיו מאבקים, לא שערוּם מיניסטרים פייסנים, בהתגבר בהם נטיה ל“נוחות אדמיניסטראטיבית”. הוועידה אמרה שלא “נוח” יהיה לעשות בנו כליה. איננו מתכוננים לסייע לכך על־ידי אדישות לגורל עצמנו. הוועידה אמרה, מי שמכריז עלינו מלחמה, אל יצפה לכך שלא נשיב אותה שערה.

4.10.45


המלצות קוראים
תגיות