רקע
משה בילינסון
בימי מסה: מבוא
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הוצאת דבר, ת“א; תר”ץ

המאמרים המכונסים כאן הדנים כולם בשאלת היחסים שבין היהודים והערבים בא“י, נכתבו בימי מאורעות־אב, לפניהם ואחריהם ונדפסו כולם ב”דבר“, עתון הסתדרות העובדים. בעובדה הזאת יש מעין הצדקה לכינוסה בחוברת. יש במאמרים משום עדות, כיצד הגיב עתון פועלי א”י על מאורעות הדמים שזעזעו את הישוב ואת התנועה הציונית כולה. מטעם זה באו המאמרים האלה בסדרם הכרונולוגי וללא כל שנויי תוכן עיקרי.

בראשונה באות רשימות מימים שקדמו למאורעות. הם נכתבו מתוך “חום המלחמה” העתונאית והצבורית בתופעות המסוכנות שנתגלו בקרב הישוב העברי עצמו. אני חושב שמלאנו בימים ההם את חובתנו, כשאסרנו מלחמה בסכנה הפנימית – הן חובת כל עם לטהר קודם את ביתו הוא. אם, חלילה, תחזור עלינו פרשה דומה לזו הרי יהיה מוטל עלינו מחדש להלחם, אף בתוקף יתר, בסכנה הפנימית הזאת. אולם לא הייתי רוצה שהקורא יקבל רושם כאילו אני מטיל את האשמה העיקרית על קבוצת הריביזיוניסטים. הם הלכו שולל אחרי פרובוקציה הזדונית. הם נתנו חומר להצדקה המדומה של הפרעות. גם זאת היא אשמה כבדה לגבי אנשים שיש להם פרטנזיות למחשבה פוליטית ולפעולה פוליטית אחראית. ואולם אל נתעה לחשוב כי הם גרמו לפרעות. אחרים עשו זאת. ובמדה שלא ידענו זאת מתוך ראית הדברים אשר נעשו לעינינו, הרי גלתה ועדת החקירה את שמות העושים ואת מעשיהם. אמנם גם היא לא יכלה לעשות את המלאכה בשלמותה.

ואין לנו להתעלם מן העובדה, כי קיומנו, בתור תנועה עממית, תועמד בעקב המאורעות כאילו בסימן השאלה. הרצון ל“שנוי ערכין” נפשיים ואידיאולוגיים, אחז בחוגים רבים של הציונות, וביחוד בגולה. נתגלו – או על כל פנים קבלו בטוי בהיר ומסוים יותר – כמה מגמות בתוך התנועה הציונית, אשר לא הערכנו אותן קודם כראוי. תכלית בהירות הוברר פרצופה של האדמיניסטרציה האי“ית. התלכדו והתחזקו כוחות אויבינו בקרב הישוב הערבי. כל זה אינו יכול לבלי להשפיע על הגורמים הבין לאומיים – על בריטניה הגדולה ועל חבר הלאומים, אשר בידיהם הנהלת הארץ. וכל זה אומר: משבר חמור פרץ בציונות וממדת התגברותה עליו תלוי גורל המפעל הא”י.

והשאלה נוקבת עד התהום. לא רק בקביעת היחסים שבין היהודים והערבים אשר בארץ ישראל. אין זאת אלא הצורה החיצונית של הפרובלימה. לאמתו של דבר היא חותרת לקראת יסוד הגורל של המפעל הציוני, של תכנו, היקפו וערכו בהיסטוריה העברית ובחיי ההמונים העברים: האם יש עתיד לציונות העממית, המדינית, המבוססת על הצדק הסוציאלי, אשר היא אמנם מכירה הכרה מלאה את מסגרת המציאות אשר כתובה עליה להקים את מפעלה, אולם היא נאמנה נאמנות שלמה לחזון הדורות בישראל ושרשיה בעלית ההמונים היהודים מארצות נכר לא"י – או במקום הציונות השלמה הזאת יבוא סורוגט, אשר אין בכוחו לשבור את צמאון העם העברי לעצמאותו ולספק את הצרכים החיוניים של המוניו המתנוונים בנכר? בשעת משבר זה נראית לי כל תרומה לברור השאלות המטרידות את המחשבה של התנועה – כדבר בעתו. אמנם כל המאמרים המכונסים כאן נדפסו בעתון יומי ונכתבו כולם, מתוך עבודת יום, לפעמים ברגעי חרדה והתרגשות, אולם מגמה אחת וכוון אחד להם.

תפקיד מיוחד בהתגברות זו על המשבר הציוני מוטל על הישוב העברי בא"י ובעיקר על צבור הפועלים העברים שבארץ. אם אלה יעמדו בימי המסה, יעמוד אתם גם הנוער הציוני שבגולה, תעמוד אתם גם התנועה הציונית כולה – ואז, במוקדם או במאוחר, יוסרו המכשולים ומפעל הציונות יקום, לכל מלוא היקפו.

מ.ב.


תל־אביב, טבת תר"ץ 7.1.30

המלצות קוראים
תגיות