רקע
אברהם אבן עזרא
יי חקרתני ותדע (פזמון)
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים : האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; תשל"ו-תש"ם

יְיָ חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע, כִּי מַחְשְׁבוֹתַי בְּךָ כּוֹנַנְתָּ;

אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי וּלְרֵעִי מֵרָחוֹק בַּנְתָּ,

אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּ.


וְכִי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי – תֵּדַע כֻּלָּהּ וְהִיא בְּאָזְנֶיךָ,

וְאָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְעָלַי שַׁתָּ כַּף גְּאוֹנֶךָ.

פֶּלֶא פְּלִיאָה דַּעַת מִמֶּנִּי וְלֹא אוּכַל לָצֵאת מִמְּכוֹנֶךָ –

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה אֶבְרַח מִפָּנֶיךָ?

אִם אֶסַּק שָׁמַיִם – שָׁם אַתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל – הִנֶּךָ!

אֶשָּׂא כַנְפֵי שַׁחַר, אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית-יָם נָס מֵעֵינֶיךָ –

גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ!


וָאֹמַר: אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי בְּמַחֲשַׁכֵּיהֶם –

גַּם חֹשֶׁךְ מִמְּךָ לֹא יַחְשִׁיךְ וְלֵילוֹת כַּצָּהֳרַיִם מַרְאֵיהֶם,

כִּי אַתָּה קָנִיתָ קְרָבַי וּבַבֶּטֶן שַׂכּוֹתָ עֲלֵיהֶם.

אוֹדְךָ עַל […] כִּי מַעֲשֶׂיךָ נִפְלָאִים הֵם.

[………..] וְרִקְמַת לְבָבִי וְצוּרוֹתֵיהֶם,

[….] תה עֵינֶיךָ וְנִכְתְּבוּ עַל סִפְרְךָ – וְלֹא אֶחָד בָּהֶם.

וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל, מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם!


אֶסְפְּרֵם – וּמֵחוֹל יִרְבּוּ מַעֲשֵׂי אֵל וְנִפְלָא כָּל נִרְאֶה וְנֶעְלָם.

אִם תִּקְטֹל וְאִם תְּחַיֶּה – אוֹדְךָ, אָכֵן אֶסְכֹּן עִמְּךָ וְאֶשְׁלָם.

אֲשֶׁר יֹאמְרוּךָ לַשָּׁוְא, כַּלֵּה! רָצוּ לַהֲסִיתֵנִי בְּהֶבְלָם.

הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְכַחֲשׁוּ לָךְ אִם תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּלָם,

תַּכְלִית שִׂנְאָה שָׂנֵאתִי כָּל אֲשֶׁר לְנַפְשָׁם – וְלֹא לְךָ – מֵהֲלָלָם.

חָקְרֵנִי, אֵל, וְדַע לִבִּי, אֲשֶׁר נִלְאָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּפִי נֶאֱלָם

וּרְאֵה, אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי – וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.


חַלְּצֵנִי מִתַּאֲוַת יִצְרִי אֲשֶׁר בְּקִרְבִּי לְנַסּוֹתִי תָתָּ! אֲשֶׁר חָשְׁבוּ יוֹם מִשְׁפָּט רָחוֹק, וְקֵץ בְּיַד נָבִיא לוּלֵי שָׁתָּ

שָׁנְנוּ לְשׁוֹנָם כְּנָחָשׁ וְאָמְרוּ: אֵיכָה תְחַיֶּה אֲשֶׁר הֵמָתָּ?

שָׁמְרֵנִי, אֵל, וְאַל יִמְשְׁלוּ בִי וּזְכֹר בְּרִית אִתִּי כָּרָתָּ!

טָמְנוּ פַחִים עַד יְסִיתוּנִי וְרָהָם לְבָבִי וְנַפְשִׁי חָתָּה –

אָמַרְתִּי לַייָ: אֵלִי אַתָּה!


יְיָ אֱלֹהִים, הַעֲבֵר הַשְּׁבִי וְהַחְיֵה כְבוֹדִי בְּאוֹר רְצוֹנֶךָ!

אַל תִּתֵּן מַאֲוַיֵּי מְחָרְפַי, וְתִפֹּל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ:

רֹאשׁ מְסִבַּי – עֲמַל פִּימוֹ יְכַסֵּם, וְאַל יִתְעַדְּנוּ בַעֲדָנֶיךָ;

יִמּוֹטוּ עֲלֵיהֶם גֶּחָלִים וּתְשַׁלַּח בָּהֶם אֶת חֲרוֹנֶךָ!

אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ, יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ.

המלצות קוראים
תגיות