שמואל יוסף פין: מאחרוני הענקים / מרדכי בן הלל הכהן
… ורבי שמואל יוסף פין היה גם הוא אחד מאחרוני הענקים אשר נולדו לישראל בראשית התנועה הגדולה אשר אחזה את בית ישראל בליטא בימי ניקאלאי הראשון. סופה עת תגיח מחדר ותכה גלים בלב העם ויתנועע ממצבו החמרי והרוחני, ועל חיי בני העם לקבל, באונס או ברצון, פנים חדשות. — אז יולדו על ברכי העם הזה ענקים, אנשי לב וכבירי רוח, אנשים אשר משכמם ומעלה יגבהו מעל אחיהם, והענקים האלה ישאו לבדם את הטרח ואת המשא ואת הריב הכרוכים בעקב כל תנועת-עם, יתנו שכמם לסבול ועל כתפותיהם ירבץ העול הקשה כלו. ורע ומר מאד מצב הענקים האלה, כי המלחמה להם אז מפנים ומאחור, מבית ומחוץ… האנשים האלה יצמחו תמיד מתחתיהם, כיונק יעלו מארץ ציה אַל טל ואַל מטר, ואך רוח ד' ישא גרעין, וזרע אל אחד הנקיקים אשר בסלעי יהודה או אל אחת הגבעות אשר בהרי ישראל, — והתעיף עיניך והנה ענקים עולים מן הארץ. ומה אדיר חלקם ומה כביר גורלם של הגבורים האלה, כי בלעדם תקפא התנועה. והרפש והמדמנה אשר העלתה הסערה בקצפה יעמדו לארך ימים; בלעדם, בלעדי הגבורים הענקים האלה, יאבד העם דרך חלילה. אנשים כאלה נולדו לישראל בראשית “תנועת ההשכלה”, ואין דמיון ואין יחס בין האנשים האלה ובין בניהם אחריהם אשר מצאו הכל מוכן לפניהם והחיים כבר שבו לקדמותם ועליהם אך היה העמל לחלק ולאכול את השלל אשר הביאו אבותיהם בחרף נפש; האחרונים המה אנשים מן השוק, בעת אשר הראשונים היו ענקים.
ורבי שמואל יוסף פין היה כאחד מהם.
לא את תולדות האדם הגדול הזה אספרה הפעם. עוד חי הוא הרושם אשר השאירה בקרבי שמועת מותו של האיש הנפלא הזה, אשר אך זה שנה ומחצה זכיתי לרכוש לי מהלכים בביתו. אולם כלל לא אוכל לבלתי ספר באזני הקוראים תא הרגשות אשר הוליד בקרבי הרשי"ף בכל הימים אשר התהלכתי לפניו.
זאת היתה בסוף שנת תרמ“ט, בראשית מנחם-אב. עניני החברה חו”צ היו אז יגעים מאד. החברה הלכה אז הלוך ונמסה, רבים מהאגודות בערי השדה הלכו ובנו במות לעצמן, וירא ראש החברה כי עוד מעט ישאר כמלך בלא עם, וילך ויודיע את הרשי“ף כי הוא מתפטר ממשמרת נשיא החברה. אז קרא הרשי”ף ביחד עם הגרש“מ לאספה את אגודות חובבי ציון להתיעץ על צפונות החברה ולשנות את פני ההנהגה. ואנכי הייתי אז בווילנא לרגלי עסק אחד אשר אין לו שום קשר ויחס אל עניני חובבי ציון, — לרגלי מכירת קרשים אשר אני עבדך מטפל בנסירתם, ולא ידעתי מכל אשר עלתה במחשבה להתאסף, לא שמעתי מכל סכסוכי הדיפלומטיה אשר היו אז בין ראשי חו”צ, ובכלל הייתי רחוק מעניני צבור בכלל ומעניני חו“צ בפרט, מפני סבות שונות אשר הקורא לא יאבד מאומה אף אם לא ידען. מבלי דעת את כל הנעשה ואת אשר יעשה, מצאתי לי שעה פנויה מעסקי והלכתי להתיצב לפני הרשי”ף, אשר — נפלא הדבר! — מעולם לא שמעתי מפי איש אשר ידבר בגנותו. באהבה גלויה קבל אותי ויספר באזני כי אספה מתעתדת להיות בווילנא ויבקשני לקחת חלק בה. אנכי הגדתי לו קשט אמרי אמת, כי אינני ציר שלוח מאת אחת האגודות, אך הוא פנה אל מזכיר האגודה בעיר מושבי בהאמעל ע"י הטעלעגראף בהצעה למלא את ידי להיות שליח האגודה במושבות האספה, וכן נעשה כמובן. אז היתה לי שעת הכושר להכיר ולדעת את איש המעלה הזה, את הזקן שקנה תורה וחכמה, בכל גדלו ותפארתו. הוא היה ראש האספה, ואני נבחרתי למזכירה, ועד עולם לא אשכח את השעות אשר עבדתי תחת פקודתו. בחכמת לב התהלך בשביל הזהב, בין דרך האש ובין דרך השלג, ויהי למופת גם להצירים הצעירים אשר אש תמיד יוקדת בקרבם, גם להישישים והזקנים אשר קרירות דמם כמו תביא קרח גם באהבתם לעמם, זקנה ובחרות התלכדו בקרב האיש הגדול הזה, אך לא זאת הזקנה אשר טעמה פג, ריחה נמר, עיניה קמו והלח נס הלך לו; ולא הבחרות הזאת אשר אנו רואים לפעמים גם באחדים מזקני סופרים האוחזים גם לעת זקנותם בחטאת-נעורים… רבי שמואל יוסף פין איש חי; כזקן שקנה חכמה היתה דעתו מיושבת עליו, אבל ידע והבין את רגשות הצעירים, את הרגשות החביבים אשר יוליכו את צעירי הימים ללחום את מלחמת עמם, לא שכח את הרגשות האלה אשר התרוצצו בעודו גם הוא צעיר. בעת גם על מצחו עוד שכב טל ילדות; ידע והבין את הרגשות הקדושים האלה בלבות הצעירים, אשר בגללם ירעמו בעלי זקנה פנים למולם, — והוקיר אותם מאד מאד.
רכב ישראל בווילנא היה האיש הזה. כל הענינים הנכבדים בדעת אלהים כזאת היו נחתכים על פיו, ועל כל העוסקים בצרכי צבור באמונה היתה מוטלת חובה ללמד אל דרכי הרשי“ף בעבדו עבודתו בעניני הכלל. איש טוב לב מאד היה האיש הזה מטבעו, וחבה יתרה היה מראה לעניי עם, ובזה היה מנחמם וקונה את לבבם לאהבה, בעת אשר קצרה ידו להושיעם די צרכם. עיני ראו זאת פעמים אין מספר. וכל מפעליו בעניני העדה ובעסקי כלל ישראל ובשאלות חו”צ ויתר הענינים הרבים הפרטיים אשר על אודותם פנו אליו מכל עברים, — כל מפעליו אלה היה עושה אך בין “גברא לגברא”, כי כל ימיו לא פסק פומיה מגירסא. בכל עת בואי מצאתיו יושב וכותב, קורא ושונה, מסיים ערך זה ומתחיל ערך זה (בספריו “האוצר”, “כנסת ישראל”) ובין המצרים הוא עובד עבודתו לרבים. ועונג אין קץ היה לכל איש לשבת בחברתו ולשוחח עמדו, מעולם לא התהלל ולא התפאר, לא התאונן על זקנותו כי כחותיו יעזבוהו, וכל עין רואה העידה כי מרום ונשא האיש הזה מאד. כי דבר לנו עם אחד מאחרוני הענקים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.