רקע
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
מכתבי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי מ-1886 עד 1902
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי (1921–1865) הוא מגדולי הסופרים העברים בדורות האחרונים ומדמויות המפתח בצמיחת המחשבה היהודית המודרנית בכלל והמחשבה הציונית במיוחד. מוסכם ומקובל כי הוא אבי המהלך המודרניסטי בסיפורת העברית שאחרי תקופת ההשכלה, שהתממש במלואו בראשית המאה העשרים ביצירתם של ברנר, גנסין, בארון, עגנון ואחרים. סיפוריו ומאמריו ממחישים את התהום הפעורה בין העולם היהודי המסורתי לבין תודעתם הקרועה של בני דורו, המחפשים אחר אחיזה בעולם נטול ודאויות. האינטנסיביות הבלתי-רגילה בעיצובה של חוויית יסוד זו נובעת מן הזהות הנפשית העמוקה בין גורלו האישי של הסופר לבין התמורות ההיסטוריות המשתקפות ביצירתו. ‘היסוד האבטוביוגרפי שבברדיצ’בסקי חזק כל-כך’ – כתב שמעון הלקין – ‘שיצירתו נעשית ממילא מעין מפתח אישי עמוק מאד להבנת המשבר בחיי הרוח של העם’. ואמנם, הן סיפוריו והן הגותו מבוססים במידה רבה על חייו הסוערים, שראשיתם בעולם התום תחת כנפי האמונה, והמשכם במרידה בו ובנטישתו, אך מבלי יכולת לנתק את העבותות הנפשיים העמוקים הקושרים את המחבר ואת גיבוריו אל עולם זה. זהו ‘הקרע שבלב’, שברדיצ’בסקי תיאר אותו כפרדוקס המניע והמפרה את יצירתו.

ברדיצ’בסקי היה גם מן הבולטים והפוריים בין כותבי המכתבים בזמנו ומעבר לזמנו. חשיבותם של מכתביו נובעת מטיבה המיוחד של יצירתו, על התפניות הדרמטיות שחלו בה בין נקודת המוצא המסורתית-משכילית שלו כבן רב וכתלמיד ישיבה לבין התייצבותו בפתח המאה העשרים כמנהיג הספרות העברית המודרנית. כל התהליכים האלה – הרעיוניים, הנפשיים, הפואטיים – משתקפים במכתבים בזכות האופי הווידויי האינטימי של רבים מהם, בעיקר אלה ששוגרו לחבריו הקרובים ולבני משפחתו. העובדה שרוב הזמן ישב מרוחק מידידיו, ממקורביו ומקוראיו, הפכה את כתיבת המכתבים לצינור קשר ראשוני וחיוני, ומכאן עושר המידע הגלום בהם. ברדיצ’בסקי עצמו הכיר בערך המיוחד של מכתביו, בבחינת מפתח להבנת עולמו הרוחני על התמורות והזעזועים שחלו בו. הוא אף הגדיר אותם (במכתבו לחברו מרדכי אהרנפרייז מ-1898 בקירוב) ‘וידוי שירי של נפש אחת, בתור חלק מגלגולַי […] בהם טמונים מאורעות נפשיות ורגשות מסוימות שיצאו בהכרח מנפשי באותה שעה ובאותו מקום’. לעתים שימשו לו המכתבים טיוטות או שדה ניסוי לעיצוב ראשוני של חיבורים שנכתבו לאחר מכן בנוסח מוגמר, ומכאן חשיבותם להבנת תהליך היצירה שלו. משום כך טרח להחזיר לרשותו כמה מאות ממכתביו, ואפילו הגה בשלב מסוים באפשרות לפרסם מבחר מתוכם בכרך בשם ‘לפנים מן הקלעים’, אך לא מימש את הרעיון הזה.

המכתבים המתפרסמים בזה – כאלף ומאה במספר – הם צעד ראשון בדרך להעמדת המהדורה השלמה של מכתבי ברדיצ’בסקי. אמנם רוב איגרותיו שנשמרו בידי נמעניהן אבדו בגלגולי העיתים, ובמיוחד ירדו לטמיון עם חורבנה של יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה, אבל המיעוט ששרד מתוכן מחזיק בכל זאת כשלושת אלפים מכתבים אל יותר ממאתיים נמענים, השמורים בארכיונים שונים בארץ ובעולם. רובם הגדול רוכז, במקור ובהעתקים מצולמים, ב’גנזי מיכה יוסף', ארכיונו של הסופר שנוסד בחולון בידי בנו היחיד ושומר מורשתו, עמנואל בן-גריון (1987–1903). לשם השוואה ניתן לציין כי אסופת האיגרות המקיפה של ח“נ ביאליק מונה כ-1500 מכתבים, ואסופת מכתביו של י”ח ברנר מונה כ-800 מכתבים, כך שמדובר בכמות כלל בלתי מבוטלת על-פי כל קנה מידה מקובל. במהלך השנים פורסמו חטיבות אחדות מתוך איגרותיו של ברדיצ’בסקי (כגון חליפת המכתבים המוקדמת שלו עם אחד-העם, חליפת המכתבים שלו עם י“ח ברנר ועם דוד פרישמן, עם דוד ניימרק ועם ח”נ ביאליק, מכתביו לדוד פינסקי ולמשה קליינמן), וכן איגרות בודדות. אולם מה שפורסם במקומות שונים הוא עדיין מיעוט ביחס למאגר השלם של המכתבים המצפה לכינוס, לההדרה ולפרסום.

מפעל זה צפוי להשיג כמה וכמה מטרות. יש במכתבים רצף כמו-יומני חסר תחליף של מידע ביוגרפי אמין ואותנטי; מידע חסר תחליף על התהוות יצירתו הספרותית; חשיפה ‘בזמן אמת’ של רעיונותיו המתהווים ושל התנודות והתמורות שחלו בהשקפותיו; הארת הניסיונות השונים שעשה, מאז ראשית שנות התשעים של המאה התשע-עשרה, לגבש סביבו חבורה וליטול עמדת מנהיגות בספרות העברית; תרומה להכרת פרשיות ספרותיות-היסטוריות שברדיצ’בסקי היה מעורב בהן בעידן הצמיחה של הציונות אם כמשתתף פעיל אם כמשקיף מן הצד. תועלת מיוחדת גלומה במכתבים למי שמבקש להתחקות אחר לשונו וסגנונו של ברדיצ’בסקי. בניגוד למאמריו ולסיפוריו, שלרוב חלו בהם ידי עורכים, הרי כאן לפנינו מבע אותנטי חשוף ובלתי מעובד, על זרויותיו ושימושי הלשון המיוחדים לו.

חלק מן המכתבים המובאים כאן פורסמו בעבר באופן מפוזר במקומות שונים, כמפורט בהערה הראשונה לכל מכתב, אולם כאן הם נדפסים לראשונה כמכלול אחד וברצף כרונולוגי, ובצירוף הערות שוליים מבהירות. כל המכתבים הושוו אל כתבי היד השמורים בארכיונים, והם נדפסים כאן ככתבם וככתיבם המקורי. הערות המהדיר בגוף המכתבים ניתנו בסוגריים מרובעים.

איסוף המכתבים וההדרתם התאפשרו בזכות מענק מחקר (מס' 1016/10) מטעם הקרן הלאומית למדע.


1. אל שמואל יוסף פין1

כ“ג תמוז תרמ”ו

כבוד הרב החוקר הנפלא, הסופר הנשגב, המבקר המצוין הנודע לתהילה בכל קצוי ארץ וכו' וכו' וכו' הר' שמואל יוסף פין2

זה ימים לא כבירים גמרתי ספרי “תורת האדם עפ”י דרכי התלמוד“,3 כולל שיטה כוללת מכל כללי העטיקא [האתיקה] הנמצאים בספרות התלמודית, ערוכים עפ”י דרכי ההגיון וחקירה העיונית (ליום מלאות לי כ' שנה)4 והנה האף שכבר קיבלתי עליו כעין הסכמה והגהות [הערות] מאת סופרנו הנשגב ה' א. צווייפיל5 נ“י [נרו יאיר], בכל זאת אמרתי לשלחו לכבודו הרמה הנודע למבקר מצוין לבקרת. אמנם מפני חסרון כיס לא אוכל לשלחו אל כבודו כי הוא מחזיק יותר מעשרה בוגין [גליונות דפוס] לכן אמרתי להציע לפני כבודו הרמה תמצית מאמרי הנ”ל. והוא: לפי דעתי שָׂטוּ חכמינו זלל“ה [זכרונם לחיי העולם הבא] מדעת רוב מחוקקי המידות אשר אמרו יקוב האמת את ההר [ע”פ “יקוב הדין את ההר” (בבלי סנהדרין ו, ע“ב], והתקני [ארמית: והלא למדנו] תורה מדותית מופשטת, תורה קודמת להאדם, תורה נצחת [נצחית]; כי ראו שכל אדם הוא בריה אחרת עם רוח אחרת עם נטיות אחרות ושקשה כקריעת ים סוף לכפות על מין האנושי הר כגיגית כי יטו שכמם לעבוד אמת כללי. כי כל אחד יבנה במה לעצמו ויאמר: אני השגתי את האמת, לכן בנו יסודי המדות על עמודי הזמן והמקום שחלו על האדם מנהגי מקומו גם אם לא יתאימו עם האמת, ולכן תורה מדותית התלמודית אינה נצחת [נצחית], אלא פושטת צורה ולובשת צורה לפי הזמן והמקום וככרום זולות מתהפכת לכמה גוונים6, כמאמרם לעולם אל יהא האדם ער בין הישנים וישן בין הערים, וכו'.7 כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהגי הבריות (אדר"ן)8 אזלת לקרתא הלך בנמוסה,9 לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל10 וכמאמר ר”י [רבי יצחק] משל לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי חפץ טוב א“ל [אמר לו] ומהיכן אני מוצא חפץ טוב? א”ל משתמצא רוב בני האדם הולכים שמה תמצא חפץ טוב (מדרש קהלת פ"ד) והוכחתי כי בזה פליגי ב“ש וב”ה [בית שמאי ובית הלל] דתנן בכתובות [טז, ע“ב] כיצד מרקדין לפני הכלה? ב”ש אומרים כלה כמו שהיא. וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה וכו'. ואמרתי דשמאי היה בעל רגש עז מבטו על הבריאה והאדם היתה מצד ההתפעלות והתרגשות הנפש, ולכן ידיעת האמת המביאה לידי התפעלות קלקלה שורת התבוננותו וסבר כי הציווי מדבר שקר תרחק הוא מאותן שעליהם נאמר “יהרג ואל יעבור”. ואמנם הלל אשר היה מפאת טבעו קר רוח ולא היה עלול להתפעל הוא שפט את האמת מצד התיחסו להאדם ולכן הורה שמותר לשנות מפני השלום, ולכן אבקש מאת כבודו הרמה שיואל נא בטובו הגדול להשיבני בהפתק הרצוף פה עם כתובתי אם צדקתי או שגיתי ברואה –

גם אבקשו שיודיעני מחיר ההדפסה ממספר 200 אקזמפלרין [עותקים] מספר קטן בתבנית 16\1 על נייר פשוט בן חמישה ועשרים עלים [דפים].

דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשגב המצפה לתשובתו במהרה

מיכה יוסף בהרב רמ“א בארדיטשווסקיא אב”ד [אב בית דין] בדובאוויא

P.S. זה זמן לא כביר שלחתי להאסיף הג' מאמר בשם “תולדות ישיבת עץ חיים”11 כולל תולדות ישיבת וואלאהזין [וולוז’ין] וראשיה מיום הוסדה ועד היום הזה ולכן אבקשו שיודיעני כל הד' [הדברים] שיודע כבודו הנוגעים להישיבה כי אני מכין עתה כעין הוספה למאמרי. גם יודיעני מחיר ספרו היקר “קריה נאמנה” כי הוא נחוץ לי מאד –. ומחיר ספרו “האוצר”.


2. אל שלמה בובר12

כ“ה תמוז תרמ”ו

כבוד הרב הגדול האדם הנשגב היקר הנפלא המעשיר ספרות ישראל וכו' יח' [יחיה] ה' שלמה באביר שליטא.13

זה זמן לא כביר גמרתי את ספרי “תורת האדם עפ”י דרכי התלמוד" כולל שיטה כוללת מכל כללי העטיקא הנמצאים בספרות התלמודית ערוכים עפ“י דרכי הבקרת וההגיון. והנה היות שכבר קבלתי מאת ידידי ה' אליעזר צבי הכהן צווייפל כעין הסכמה והגהות עליו, בכל זאת אמרתי להציע תמצית מאמרי הנ”ל לפני כבודו אשר ידעתיו לאיש מתון בבקרת, והיא:

לפי דעתי שטו חכמנו ז“ל מדרך רוב מחוקקי המדות (אשר אמרו יקוב האמת את ההר, התקני [ארמית: והלא למדנו] תורה מדותית מפשטת, תורה קודמת להאדם[,] תורה נצחת) ובשביל דכאשר ראו כי כל אדם הוא בריה אחרת עם רוח אחרת עם שפה אחרת ועם נטיות אחרות וקשה כקריעת ים סוף לכפות על מין האנושי הר כגיגית שֶיַטו שכמם לעבוד אמת כללי, כי כל אחד יבנה במה לעצמו ויאמר אני השגתי את האמת לכן בנו את יסודי המדות על עמודי הזוה”מ [הזמן והמקום] כי חלו על האדם מנהגי ודרכי מקומו אף אם לא יתאימו עם האמת, ולכן תורת המדות התלמודית אינה נצחת, פושטת צורה ולובשת צורה וככרום זלת מתהפכת לכמה גוונים, כמאמרם לעולם אל יהא אדם ער בין הישנים וישן בין הערים וכו‘. כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהג הבריות (אדר"ן) [אבות דרבי נתן] אזלת לקרתא הלך בנמוסא, לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. פוק חזי מה עמא דבר?14 ולכן אמרו מלה“ד [משל למה הדבר דומה] לאחד שצוה לעבדו צא והבא לי חפץ טוב א”ל [אמר לו] ומהיכן אני מוצא חפץ טוב? א“ל משתמצא רוב ב”א [בני אדם] הולכים שם אתה מוצא ח“ט [חפץ טוב] (מדרש קהלת, ז'). והבאתי על זה יותר משש מאות ראיות ואמרתי כי בזה פליגי ב”ש וב“ה [בית שמאי ובית הלל] דתנן בכ”ת [בכתובים] כיצד מרקדין לפנ[י] הכלה? בש“א [בית שמאי אומרים] כלה כמו שהיא, ובה”א [ובית הלל אומרים] כלה נאה וחסודה, וכו’ ואמרתי כי שמאי היה קפדן ובעל רגש עז, מבטו על הבריאה היתה מצד ההתרגשות והתפעלות הנפש ולכן ידיעת האמת המביאה לידי התפעלות קלקלה שורת התבוננותו וסבר כי הצִוֻי מדבר שקר תרחק, הוא מאותן שעליהם נאמר יהרג ואל יעבור. אמנם הלל שהיה מפאת טבעו קר רוח הוא שפט כל דבר ברוח נכון באשר לא היתה לו שום נטיה צדדית לאותו דבר. הוא שפט כל דבר מצד התיחסו לאחרים ומפאת התולדות הכרוכים בעקבו, ולכן כאשר ראה כי התגלות האמת תהיה גרמא בנזקי [גורם בנזק] שוי המשקל אשר בין קיבוץ המדיני לכן הורה שמותר לשנות מפני השלום. ולכן אבקש מכבודו הרמה שיואיל נא בטובו הגדול להורני אם צדקתי או שגיתי ברואה ואם ירצה אשלח לו מאמרי “השקפות התלמוד על האדם ועל היצירה” “דרכי בקרת התלמוד” “והיה לבאר”.

מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשגב

המצפה לתשובתו

מיכה יוסף בהר“ב רמ”א בארדיטשווסקיא אב"ד בעיר דובאוויא


3. אל יהודה ליב לוין15

יום ד' טו לחודש שבט שנת תרמ"ז

כבוד הרב הנכבד החכם השלם נר“י וכו' הר' יהודה ליב לעוין נר”י [נרו יאיר]16

הריני שולח לכבודו מאמר אחד בשם “העבודה והכלכלה”17 והוא פרק אחד מספרי הגדול “תורת העולם והאדם” לפי דרכי התלמוד ביחוסם אל חכמי-האֻמות כולל שִטה כוללת מהשקפות התלמוד על עולם ההויה ועל האנושות[,] על תורת החברה ותורת האדם בפרט[,] חובתו לעצמו ולאחרים[,] הנמצאים בספרות הבבלית[,] הירושלמית [ו]המדרשית שכבר קיבלתי עליו הסכמות והגהות מאת אבירי סופרינו ה“ר יעקב רייפמאן הר' א. צוויפיל, הר' צ. סריבנער;18 ואבקשו שישם עינו עליו. וישלח לי הגהותיו [הערותיו] על פרק הזה. ואם ימצא חן בעיניו יתן לו עליו הסכמתו עליו מוקירו ומכבדו כערכו הרם[,] המצפה לתשובתו ע”י מכו"ז19

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא


4. אל יעקב רייפמן20

יום ה' כ“ה לחודש אייר שנת תרמ”ז

כבוד הרב החכם השלם אביר סופרינו וכו' וכו' הר' יעקב רייפמאן21 נ"י,

באשר הניח לי עתה ד' מסביב אמרתי להשיב לכבודו הרמה על ההערות שהעירני כבודו במכתבו מן ד' ראה22 של השנה העברה, ואפיל תחינתי לפני הדום כסאו, שיואל נא בטובו הגדול להשיבני אם נכונים תשובותי.

כבודו כתב לי שאתרץ את משפטי שחרצתי ש“הלל היה קר רוח וחסר רגש והתפעלות” שלא יקשה עליו ממאמרו של הלל “אפילו הקדיחה תבשילו”23 שיורה שהיה קפדן יותר מדאי ומדקדק בחובת אשה לבעלה יותר מהמדה. לכן אברר דברי – אנכי הוכחתי דבשביל דהלל היה קר רוח ומבטו על הבריאה ועל האדם לא היתה מצד ההתפעלות והתרגשות הנפש, לכן היו משפטיו חודרים עד התהום. כי באשר שלא היתה לו נטיה צדדית לשום נמצא ושפט ביקר כל דבר בהשכל המופשט מכל רגש והתפעלות, לכן היה מתבונן נשגב ומחקה מאד נעלה, המתינות הזאת גרמה לו שלא להיות להוט אחרי הקבלה [המסורת] העתיקה, ומבטיו על החוקים הדתיים היו מצד הביקורת, ולפיכך במשפטי האישות לא תרגם את הכתוב כצורתו לומר “ערוַת דבר ממש” רק התחקה על שורשי סיבות החוק הזה. ובאשר ידע כי החוק הזה ניתן ביד המחוקק כדי להסיר מן האדם עול אשתו אשר מצא בה ערות דבר, באשר ידע למימר נתינת התורה נתבררו ונתלבנו מושגי האדם, וישנו לאדם הכרה יותר נאמנה מן האישות, ותחת אשר בימי נתינת התורה היתה רק לקיום המין, התהוה בימיו גם לשיתוף טוב אשר תחלוק עימו חייו, את רגשתו ואת מטרתו. ולכן גם סיבה קטנה מערוַת דבר יכולה לפורר אחדות הזוג, הלכך התיר אדם לאדם לגרש את אשתו גם במצאו סיבה קטנה מערות דבר, כגון הקדיחה תבשילו וכדומה אם עוררה טינה בלבו, והשתא דאתינא להכי,24 נראה כי משפט הלל “אפילו הקדיחה תבשילו” לא נאמרה מצד ההתפעלות והקפדנות, רק מצד הביקורת המתונה, והלל בא להוציא לדרור רצון אדם, ולחנם התנפל עליו המבקר יש“ר25 בספרו “בחינת הקבלה” כי “חז”ל הקלו יותר מדאי בעניני הסיבות אשר יחייבו את הגירושין סיבות קלות מאד אשר תחללנה את קדושת החיבור הזוגי, תחת אשר הוא יסוד חיים והצלחת החברה האנושית”. כי באמת לא להקל באו ב"ה [בית הלל], רק לתת ידים לרצון האדם וחפצו, ולמה זה באמת יהיו ידי האדם אסורות, שלא יוכל לגרש את אשתו שיחפוץ לגרשה, וכי היטיבו לה החיים אחרי שתדע ששנואה בעיניו, והרי לא טוב לפניה שתיקח ממנו גט פטורין ותצא והייתה לאיש אחר אשר יאהבנה, משתשב עם בעלה הראשון חיי הכרח –.

כבודו שאלני כי אברר לו איככה מתאים מאמרם “לאו בזכותא תליא מילתא”26 עם מאמרי שאשרו של אדם תלויה במעשיו? לכן הנני לברר לו, כי אמרתי: דבעבור שלפי דעת חז“ל המקרים המופשטים המה היולים, ובעצם אינם לא רע ולא טוב, ו”הככר והמקל“,27 כלומר הרע והטוב, ירדו כרוכים מן השמים כשני כוחות שונים הטמונים בחומר אחד וכשב”א [וכשבני אדם] עושים רצונו של מקום… ומבינים איך לכלכל עם המקרים במשפט, יהיו להם החליפות [האלטרנטיבות] כיכר לאכול. וכאשר ישגו אזי יתהפכו למקל מלקה, ולכן אמרו כי אשרו של אדם תלויה במעשיו כמאמרם “הכל לפי רוב המעשה…”28 והבאתי ראיה ממאמרם ז“ל “חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא”, ואחרי שפירש רש”י על מאמרם בב“ק:29 “אדם דאית ליה מזלא – אדם דיש לו דעת לשמור את גופו”, א”כ [אם כן] מוכח, שכל הדברים האלה לפי דבריהם לא תלויים בזכות האדם רק בדעתו ובמעשיו.

דברי הכותב פה בערשיד המצפה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף בהרב רמ“א בארדיטשווסקיא אב”ד בדובאוויא

P.S. בשנה העברה כתב לי כבודו הרמה רשימה מספריו היקרים, אשר המה נחוצים לי מאוד, אך מחסרון כיס לא היה לאל ידי לקנותם. ובאשר שד' עזר לי כעת לכן אבקשו שיודיעני אם ישנו עוד בידו ואשלח לו מחירם.


5. אל יעקב רייפמן30

[1888]

כבוד זקן החכמים והסופרים הרב החכם השלם וכו' וכו' הר' יעקב רייפמאן נ"י,

אדמה כי שמי לא מוזר לכבודו הרם ובלי ספק קרא מאמרַי בהצפירה[,] המליץ העברי, הכרם[,] האסיף, המסדרונה,31 ובלי תפונה [ובלי ספק] זוכר כבודו, כי השיבני על ספרי “תורת העולם והאדם” ולכן ארהיב עוז בנפשי לבקש מכבודו הרם איזה מאמר תלמודי או תולדי להמאסף החדש אשר אוציא לאור בשם “בית המדרש” (מקדש לתורה ולחכמת ישראל).32 אקוה שכבודו לא ישב פני ריקם. מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לתשובתו בכליון עינים ונקוה שלא ימנע טוב מבעליו ש"י [?]

מיכה יוסף בהרב רמ“א בארדיטשווסקיא אב”ד בדובאוויא

P.S. הן יש את נפשי לנסוע לחו"ל להשתלם בבית מדרש הרבנים, היתן כבודו בידי כתב תעודה?


6. אל יעקב רייפמן33

[1888]

כבוד אביר סופרי זמננו הרב החכם השלם אחד מן בני עליה המצוינים אשר העשירו ספרות העברית נר"י ה' יעקב רייפֿמאן

על הערה הראשונה ממאמרי “דרכי בִקֹרֶת התלמוד” שאלני כבודו הרמה במכתבו הנכבד בד' ראה34 כדברים האלה “איככה יתאים לאו בזכותא תליא מלתא” עם מאמרי שאשרו של אדם תלוי במעשיו? ואיככה יתאים המאמר הזה מרז"ל [רבותינו זכרם לברכה] עם מאמרם “הככר והמקל ירדו כרוכים מן השמים?”35 ואני אשיבו תשובה ברורה; והוא:

באמרי ש“אשרו של אדם תלוי במעשיו” לא היה כונתי על המעשים טובים, אחרי שהמאמר “לאו בזכותא תליא מילתא” מטפח אותי על פומי [פי]. [א]לא כונתי היה על מעשיו ותהלוכותיו בעולם ההווה, כלומר: האיש אשר יכלכל דרכיו במשפט בדעה צלולה ומיֻשבת לבבו לא צפון מהשכל איך להתנהג עם המקרים הבאים עליו. הוא ימצא אשרו בנקל, ולפי פרש“י [פירוש רש”י] ש“מזל הוא דעת” אמרתי שזה היה כוָנַת חז“ל “חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא (דעה צלולה) תליא מלתא”36 –. ולפי זה מתאים המאמר הזה עם המאמר המדרשי הכיכר והמקל ירדו כרוכים מן השמים. בזמן שב”א [בני אדם] עושים רצונו של מקום הרי כיכר לאכול. ובזמן שאין עושין רצונו ש“מ [של מקום] הרי מקל ללקות” שהכונה שאין רע וטוב בעצם ושהמקרים המפשטים המה החלום ולא נוכל ליַחֵס להם צורה ודיעה, ועצמותם תתכונן לפי תכונות המקבל. אם יש באדם דעה ויודע היטב את חובָתו, יודע איך להתהלך נגד המקרים. עוד יהיו לו המקרים כיכר לאכול ואם טפש כחלב לבו, אז היו לו המקרים מקל ללקות –.

ב) כבודו כתב לי “שאתרץ את משפטי שהלל היה קר רוח וחסר רגש והתפעלות שלא יקשה עליו ממאמרו אפילו הקדיחה תבשילו (סוף גיטין)”37 ולכן אמרתי להרחיב הדיבור בכדי שתהא התשובה נבררת מאליה; והיא:

הלל היה קר רוח כל רגשותיו האנושית לא יכלו לעמוד נגד שכלו החודֵר אשר נתח כל נידן ברוח התבוננת יתרה, אחרי שלא היתה לו נטיה צדדית לשום נמצא שבעולם. גם רגש חבתו הפועל פעולה עזה על השכל לא משל בו ממשלה עזה, ולא קלקל שורת התבוננתו. ולפיכך לא היה עבד נרצע לגשמי ושטחי המצות, הוא התחקה על הסבה הפנימית אשר הסבה לֵב המחוקק לתקן מצוה זו. וכאשר ראה כי לרגלי הזמן ותוצאותיו החדשות קבלה גם הרבה תמונה חדשה תקן את המצוה לפי רוח הזמן. ולכן תקן את הפרזבול בראותו כי תנעל דלת בפני לוין…

ולכן בידעו כי המחוקק התר את הגירושין מפאת מַבָטו על תהלוכות האדם כי נגד טבעו לצות עליו במפגיע כי ידור עם אשתו אשר מצא בה ערוַת דבר; בראותו כי כבר נתבשל שכל האדם כל צרכו ויש לו הכרה נאמנה מן האישות וכי מלבד הסבה “ערות דבר” ישנן סבות חדשות המבדילות בין הזוג התר לגרש אפילו שהקדיחה תַבְשִילו כלומר אפ' [אפילו] בסבה כל שהיא ור' עקיבא אשר השקפתו על האנושות היתה יותר חודרת וידע כי די בכח אהבה זרה לפרק אחדות הזוג הותר לגרש גם במצאו אחרת נאה ממנה… אבל שמאי שהיה בעל רגש עז, גם רגש הדתי משל בו ממשלה בלתי מוגבלת לכן נטה ביותר אחרי שטחי המצות, ותרגם הדברים ככתבן… לא לפי רוח התוֹכִי…

על הגמר אציע לכ' [לכבודו] הערה אחרת ממאמרי “בינה בתלמוד” ואדמה כי תפיק מאיתו רצון. והוא על המאמר בברכות ה' “אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדלין המנו שנאמר ובני רשף וכו' אמר ר' יוחנן הא אפ' תינוקת שב”ר [של בית רבן] יודעין אותו שנאמר אם שמוע תשמע וכו' אלא כל מי שאפשר בידו לעסוק בתורה ואינו עוסק אז הקב“ה יביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר נאלמתי דומיה וכו'” אשר הוא כלו מקשה[.] א) איך יתכֵן שהדרשן היותר גדול ר“ל [ריש לקיש] שהיה נהירין ליה שבילי דתנ”ך ישכח מקרא מלא שאפ' תינוקת של בית רבן יודעין אותו?

ב) המלה “אלא” לא תתכן אלא אם דרֹש דרש ר“י [רבי יוחנן] את המקרא ובני רשף וכו' בסגנון אחר אבל כשידרוש פרוש אחר ממקרא אחר מה זה יאמר “אלא”? ואיזה שייכות ישנו לדרוש ר”י למעלה?

ג) הרי“ף שדי בה נרגא,38 כי לפי הכלל ההגיוני “מכלל הן אתה שומע לאו” גם דרוש ר”י תוכל להדָרש מהמקרא אם שמוע תשמע ונראה. כי לפי הכלל הטבע של הפלסף העגל39 “שאחרי הקצנה אחת תבוא השנית הצד שכנגדה” אחרי שריש לקיש היה לוסטם [שודד] בתחילה (גיטין) לכן כשעשה תשובה היה מחמיר ביותר כדאשכחן בסנהדרין דדרש ר“ל את המקרא ופערה פיה מבלי חוק על זו שמשאר אפ' חוק אחד. ואמר ליה ר”י לא ניחא למראהו דאמרת הרי פרש“י לא ניחא להקב”ה דתדן את ישראל כ“כ [כל כך] לכף חובה. ולפיכך אמר ר”ל כי האדם חייב ללמוד יומם ולילה. ואפ' הצרות היותר גדולות אינם אַמַתלות להפטר מן הטורה [!] כי כל העוסק בתורה יסורין בדלין המנו באותו שעה ומניחין אותו ללמוד. וכאשר ספרו את המאמר הזה לפני ר“י אחרי מות ריש לקיש לא ידע מושגו. ואמר אם כפשוטו זה לא יתכן שיאמר כן ר”ל אחרי שזה מקרא מלא שאפ' תינוקת של בית רבן יודעין אותו ולמה לו לדרוש אותו מדרוש דחוק ואם לפי מושגו התוכי, שגה ברואה. כי אין הקב“ה בא בטרוניא עם בריותיו ולא יענש אלא מי שאפשר בידו לעסוק בתורה ואינו עוסק אז הקב”ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו. ולפי זה צדקה ההגהה אשר מחקה תיבת “ליה” וגרסה “אמר ר' יוחנן” ולא “אמר ליה ר' יוחנן” כי מאמר ר"י נאמר אחרי מות ריש לקיש.

בכ"ז [בכל זאת] אבקשו מאד שיואל נא בטובו להוד[י]עני בהנרתיק הרציף פה, אם צדקתי או שגיתי ברואה, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם דקשה עלי כקריעת ים סוף לטרוד את כבודו הרמה. אך מה אעשה, הנה מכל המבקרים אשר רבו בנו, אחזיק את כבודו למבקר נאמן ביותר ואם אין כבודו משיב לי מי יעירוני? והנני מבטיחו כי מהיום והלאה לא אוסיף להטרידו – זולת לעת מצוא. מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשגב המצפה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא

P.S. כאשר יודיעני כבודו אם הרשימה אשר שלח לי מספריו היקרים, היא עם הפרטא או בלא הפרטא40 [?] אצלו ספרים אחדים כי ישנו בעירנו קונים אחדים החפצים לקנות אצלו ספרים –.


7. אל אברהם בר גוטלובר41

[1888]

ב"ה

כבוד זקן חכמינו וסופרינו. הרב החכם הכולל וכו' אב“ג שליט”א42

אדמה כי לא מוזר אנכי לכבודו וקרא את מאמרי בהמליץ[,] הצפירה, המגיד, העברי, אוצר הספרות[,] הכרם, האסיף, המסדרונה. ולכן ארהיב עוז בנפשי לבקש מכבודו הרמה איזה מאמר למאספי “בית המדרש” (מקדש לתורה ולחכמת ישראל) אשר הר[י]ני מו"ל בעזרת בחירי סופרינו. אקוה כי כבודו לא ישב פני ריקם וישלח לי איזה מאמר. ובזאת אכלה דברי מכבדו ומוקירו כערכו הרם מיכה יוסף בארדיטשוסקיא

כתובתי [הכתובת ברוסית: ברשד, פלך פודוליה].


8. אל אהרן קמינקא43

ב“ה ל”ג בעומר, [תרמ"ח] דובאוויא

כבוד הרב החכם השלם, הסופר הנעלה אחד מהת“ח [תלמידי חכמים] המצוינים וכו' הרב אהרן קאמינקא נ”י.44

כבר נודע בינינו באיזה מבט מביטים אחינו שבחו“ל עלינו בני רוסיא ופולין, וכי נחשבנו בעיניהם לאנשים בלתי מכשרים לכל דבר, לכן מיום אשר עלה על ליבי רעיון ההשתלמות לא רציתי להשתטח על פתחי הדא”רים [הדוקטורים] שבחו“ל, כי ידעתי כי דברי יהיו כזורק אבן לחמת45 וכבר אמרו חז”ל “כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע46…” וכאשר לשמע שמעתי כי דרך כוכב כבודו מוואהלין, ובלי ספק יודע כי הרבה הרבה בעלי כישרון ימצאו שם אשר לגדולות נוצרו. וע"י מקומם האי שופרא תבלה בארעא?. אמרתי אפנה אל כבודו הרמה, ואשפך לפניו שחי –

אדמה כי שמי לא מוזר לכבודו ובלי ספק קרא מאמרי ב“הכרם”, “האסיף” (מ“ז, מ”ח), “המסדרונה” “הצפירה” (וכל מאמרי הביקורת שבאו בה“צ [הצפירה] רבע האחרון מש”ז [משנה זו] בחתימת שלושה כוכבים הם ממני), “המליץ” ו“העברי” ולכן עלי להודיעו בקצרה כי צעיר לימים אנכי הרי אני כבן כ“א שנה,47 וכבר קניתי לי ידיעה רבה בכל ענפי הספרות התלמודית ובספרותנו החדשה, וכל גדולי חכמי לב יעידו עלי כי יש לי כשרונות נפלאות. בימי עלומי למדתי תורה מפי מו”ה הרב הגאון ה“ר נצי”ב [נפתלי צבי יהודה ברלין] בוואלזין [וולוז’ין], ועתה הריני לומד בבית אבי הרב לעדת עיר הזאת. ומלבד מאמרי הרבים אשר הדפסתי ושאדפסם בקרוב חיברתי ספרים שלמים כמו 1) “תורת העולם והאדם לפי דרכי התלמוד ביחוסם אל חכמי האומות” (כולל שיטה כוללת מהשקפות התלמוד על עולם ההווה ועל האנושות, על תורת החברה, ותורת האדם בפרט. חובתו לעצמו ולאחרים) (הערה 3 מכתב 1) והסכימו עליו ה“ר צוויפיל ז”ל, והר' יעקב רייפמאן, ועוד. 2) “קורות החסידות” (פ“א [פרק אחד] ממנו בשם הר”ר נחמן מברסלב נדפס ב“האסיף” ש“ז [שנה זו]. הכרך הראשון ממנו, הריב”ש [רבי ישראל בעל שם טוב] ושיטתו זמנו וספריו, יודפס בקרוב באחד הספרים השנתיים. ג) “לקורות הגאונים” (ב“פ [ב' פרקים] ממנו נדפסו בהאסיף ש”ז).

ועתה יש את נפשי לנסוע פאריזה או ברלינה, להשתלם בחכמת ישראל ולכן הריני שואל עצה מפיו. האסע? או אחדול? וידע כבודו כי יש לי כל המעלות שהתורה והחכמה נקנית בהם. – במקום דלא ידעי שרי למימר צורבא מדרבנן אני48 – גם יש לי כשלושה מאות רו“כ [רובל כסף]. וכתבי תעודה אוכל להשיג מאת כל גאוני וחכמי וסופרי ארצנו, כי רובם יכירנו היטב, רק שפות חיות לא אבין מאומה. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאיני רוצה להשתלם כדי שיהיה לי קרדום לחפור בה, כי לו רציתי להנות מפירות כשרוני בהאי עלמא הייתי יכול להיות רב בישראל, או להשתלם בחכמת הציור, שלפי עדות חכמי לב יש לי כישרונות נפלאות לזה – רק אוהב אני חכמת ישראל אהבה לשמה. ובמקצוע זו ארצה להועיל לעמי וזו מטרתי אשר התויתי לי – ונדר נדרתי לאלוהי, שכל הימים אשר אחיה על פני האדמה לא אניח עטי מידי ולכתוב ולהורות כל זמן שהנשמה בקרבי. וכמובן מעצמו, שדרוש לי השתלמות, והשתלמות [ה]לא נקנית רק בחו”ל –

ואיידי דאתי לידי49 לבוא אליו בכתובים. הריני מודיעו כי בקיץ הזה הנני מו“ל מאסף חדש בשם “בית המדרש” (מקדש לתורה ולחכמת ישראל) שכל בחירי הסופרים והרבנים לוקחים בו חלק, כמו הרב הגאון ר' יעקב יצחק ריינס, אב”ד בלידא, הגאון ר' חיים ברלין, ה“ר משה ריינס, ה”ר שמואל ליב ציטראן, הר' יוסף בריל, הר' יעקב רייפמן, הר' הרש סריבנר, הר' יחיאל פראנקיל, הדקטור ישראל בנדרסקי, הר' שמואל אלכסנדריו, הר' יוסף סרקיס ועוד ועוד.50. ואבקשו לכבדני באיזה מאמר תלמודי או תולדיי [היסטורי] או מאמר מדעי הנוגע לחכמת ישראל, ואבקשו לשלח לי במוקדם האפשרי כי בית מדרשי כבר נמסר לדפוס (ע“י המו”ל הר' שלתיאל אייזיק גראביר ביארסלוי בעל ה“בית אוצר הספרות”) ובעוד שבועות אחדות ינעלו שעריו[.]51 אקוה שכבודו לא ישיב פני ריקם, ויכבדני באיזה מאמר. וישב לי תשובה ברורה על כל דברי, במוקדם האפשרי, לתשובתו אחכה בכליון עינים[,] מכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשגב.

מיכה יוסף בהרב ר"א בארדיטשבסקא

נ.ב. הרב החכם הד“ר י.מ. ראבינוויטש,52 במכתבו אלי יתנה על מצבו כי ירד פלאים, האוכל לגלות את מכתבו באיזה מ”ע [מכתב עתי], בלוית הערת רוח הקהל על זה – בימים האלה אחבר ספר גדול בשם “האישות לפי התלמוד על פי חקירה ודרישה בתורת החברה”, ואם עיתותיו בידו אשלח לו קונטרסים אחדים. משל מאמריו הרבים משך עיני מאמרו הנפלא “לשירת היונים”.53

כתובתי54


9. אל יהודה ליב גורדון55

ד' סיון תרמ"ח (14.5.1888) בערשיד

כבוד הרב החכם השלם והוגה הדעות, אביר המשוררים הנודע לתהילה מסוף העולם ועד סופו וכו' וכו' וכו' הר' י. ליב גרדון שליט"א56

מכתבו הגדול קיבלתי היום[.] בכל לבבי הריני נותן לו תודה רבה על אשר דרש לשאלתי והשיב לי על מכתבי.57 הרבה הרבה יש לי לכתוב ולענות על מכתב כבודו, אשר נעוץ ראשו ורובו בעולמי החומרי והמוסרי. גם אבקש לי מטרה בחיים ואיזה הדרך אשר אלך בו – אבל עתותי לא ירשוני, כי כי [!] הריני מוציא לאור בתור תשורה להספר השנתי “בית אוצר הספרות” ילקוט חדש בשם “בית המדרש” (מוקדש לתורה ולחכמת ישראל), המלאכה מרובה והמו"ל (שא"ג)58 דוחק כי תיכף אחרי החג השבועות יגש אל ההדפסה, לכן אדחה את דברי לעת אחרת. כי בענינים כאלה העומדים ברומו של עולמי לא אוכל לקצר.

ורק כדי שלא לעבור בשתיקה על דבריו – אודיעו כי מאד מאד חשקה נפשי להוציא מחשבי [!] מכוח אל הפועל, כי זה כל חלקי בחיים, ורק בחכמת ישראל תלויה חיתי, ואם לא מת אנכי, רק מה אעשה, ורחיים בצוארי… רחיים ממש.59 אנכי חשבתי כי בקרוב אהיה חופשי, אך שגיתי ברואה ולכן הריני בין המיצרים, ד' ירחם –.

לעת עתה אהיה בבערשיד ואתמהמה פה. אדמה כי ארויח מחסורי מבית מדרשי,60 ואולי אוכל לקבל איזה עבודה ספרותית בהרדקציה של “המליץ” – ואבקש מכבודו כי יכתוב לי באיזה מקצוע אעבוד למען “המליץ” –

בדבר המאמר מקאוונא “עולם התורה”61 אתפלא מאד. הלא כבודו הוא אבי אבות המבקרים, ואיככה יכול לכבוש את נבואתי.62 לכן אבקשו שידפיס מאמרי זה וארשהו להשל63 מעט עוקצו. מאמר כזה דרוש מאד בזמן הזה למען ידעו…

עוד שני מאמרים ישנו ממני בהרדקציה של המליץ והם 1) “גברא קטילא” 2) צוואת משוגע ואיש הרוח",64 וכבודו הרם שכח מלהזכירם. ובלי ספק יודפסו כי נעלים הם וביותר מצטיין המאמר האחרון –

אבקש עוד פעם מכבודו כי יכתוב לי אודות העבודה [ה]ספרותית. בהעיר הזאת יש לי עזר במעט, אוכל להסתפק במיעוט. ואם אקבל עזר קבוע וקצוב אהיה עוזר תמידי בהמליץ, ובלי ספק יתן לי כבודו מלאכה לפי כשרוני.

בכלותי לדבר אמרתי לבקש מכבודו שני דברים. א) כי ישתדל בעדי אצל החברה מפיצי ההשכלה כי תקנה אצלי מספר חוברות מבית מדרשי, וכי יכתוב להר' שפ“ר [שאול פנחס רבינוביץ] מו”ל הכנ“י [הכנסת ישראל],65 למה זה עשק אצלי שני ספרים רבי האיכות 1) “תורת העולם והאדם לפי דרכי התלמוד ביחוסם אל חכמי האומות” אשר אחפוץ לתת להמליץ. 2) “הבעש”ט ושיטתו זמנו וספריו”66 – והוא יחזיק בהם ולא יחזירם לי וכבר כתבתי לו שלושים מכתבים, וידידי הר' ש.ל ציטרון67 חרפהו בגלל הדבר הזה בהיותו בווארשוי אחרי חג הפסח, ומאומן כתבו לו והוא יקשה עורפו ולא ישיבם.68 אדמה כי לכבודו לא יכול להעיז וישיבם לי –.

גם אבקשו ששני מאמרי “על הסופרים ועל הספרות” ביקורת על הכנ"י ישלח לאיזיק גראבער בשמי ואחזיק לו טובה בגלל הדבר הזה, כי נחוצים המה לו מאד ואין הזמן מספיק כי יעברו אלי וישובו אליו.69

לתשובתו אחכה בכליון עינים

מיכה יוסף בהרב רמ"א בארדיטשווסקיא

P.S בלי ספק יצוה על בית המשלוח לשלוח לי את עלי המליץ תמיד כסדרן מן 88 והילך.

כתובתי [ברוסית]: מ.י ברדיצ’בסקי, ברשד, פלך פודוליה.

P.S ארהיב עוז בנפשי לבקש מכבודו הרמה איזה הערות למודיות לבית מדרשי, ובאשר שבלי ספק מנהג אנשי ירושלים לפניו, אין נכנסים להסב, אם אין יודעים מי מיסב עימהם,70 אודיעהו כי בבית מדרשי לקחו חלק הרב הגאון הרב ריינס ובנו, רייפמן, סריבנר, אלכסנדרוב.71


10. אל אהרן קמינקא72

22 מאי [1888] בערשיד

כבוד הרב החכם והוגה דעות, חו“ב [חזק ואמץ בתורה] וסופר מהיר, כליל החכמה והמדעים, פאר ישראל והדרו וכו' הר' א. קאמינקא נ”י.

מכתבו הקטן יעשה עלי רושם עז, בראותי כי עוד לא פסו אמונים… וכי עוד ישנו אנשים שבכל לבבם ונפשם רוצים להגדיל תורה וחכמה על [?] ולסייע בידי כל אוהב דעת –

וידע כבודו שגמרתי בדעתי לנסוע לחו“ל להשתלם. ואם כי קרני אסון כי האיש אשר בידו היה כספי עשה שמיטת כספים, ואציל מידו רק ב' מאות רו”כ בכ“ז אקוה כי רוח והצלה יעמוד לי ממקום אחר. כי “בית מדרשי” כבר נמסר לדפוס. ויהיה בידי 400 עקזמפ. [אקסמפלרים] בעד טרחתי, ואוכל לחלקם בין מיודעי הרבים, ולאסוף כסף. וגם אדמה כי אוכל ללמד לתלמידי הסמינרים שעות אחדות ביום תלמוד וחכמת ישראל, ובשכר זה אוכל למצוא לחם צר. גם יש לי מכיר ומודע בברלין, והוא הת”ח המצוין הר' משה ליב פראנקיל לומד אצל הפרופסור לאצרס73 והוא גיסו של אחי הצעיר, גם יהיו בידי כתבי תעודה משל סופרי וחכמי ארצנו, גם מהרב הגאון הנאור ר' יעקב יצחק ריינס מלידא, אשר כאב את בנו ירצני. במעט דברים מקבל אנכי לסבול חרפת רעב וללמוד חכמה. ואם גוועתי ברעב בוואלוזין, אשר לא ראיתי בה סימן ברכה, על אחת כו“כ [כמה וכמה] שטוב לי להתענות בברלין. רק דבר אחד צר לי, כי לפי מכתבו עלי להשתלם רק בהשכלה כוללת, ומה יהיה אחר כך? אנכי לעמי מכרתי נפשי, ולבית ישראל גויתי, ואיני רשאי להקדיש נפשי רק להשכלה כוללת. ולכן אבקש מכבודו שיקח לו מועד להרחיב דברים ולהתוה לי מטרתי, ובמה אוכל להועיל לעמי אם אמלא כרסי בהשכלה כוללת, גם יודיעני מה המעשה אשר אעשה? ואיככה אתנהג בנסעתי, ואם אקח כתב תעודה משר הפלך, ואנה אפנה בברלין. ואם אהיה קודם נסיעתי בווארשוי, אודעססא, קיוב, סט' פ”ט [פטרסבורג]. (אולי אשיג עזר)

וידע כבודו כי לי כישרון לפילוסופיא ולחכמת הכלכלה ותורת החברה. ועל כלם תתגבר בי הנטיה הספרותית ואדע בבירור, כי בכל שפה שאשתלם אגדיל ספרותה, כי קרוב אני ביותר אל הכתיבה ואל הלימודים, הזכרון שלי הוא ממוצע. אך כשרון התפיסא מצויין בקרבי. ותפיסא גדולה כתפיסתי אינה מצויה כלל. גם ישנו בי כח מחדש ארגינאלי, ושכל ישר ורוח ביקורת.

ידידי המשורר ה' י. גרדן74 יעצני שאסע לוויען ורוצה לתת בידי כתבי תעודה לה“ר פרידמאהן,75 יעללינק,76 כי אבוא לבית מדרשם,77 ואנכי אל ברלין כמה נפשי. ע”כ אבקש מכבודו, שיורני בעצתו אנה אפנה? ואנה אסע. ואם ימצא מכשר לפני העיר ברלין ישלח לי כתבי תעודה לידידיו. ואנכי מוכן ומזומן לעשות ככל אשר יורני כבודו. לתשובתו אחכה בכליון. מכבדו ומוקירו כערכו הרם.

מיכה יוסף בארדיטשאסקיא

P.S. עם ה“ח [החכם] ש. אלכסנדרוב אחליף מכתבים, ויכול היות כי נסע ביחד, הרש”א הוא גאון גדול ועולה עלי בידיעות החיוביות ובבקיאותו אך נופל ממני בכשרון הספרותי.


11. אל יצחק שלמה פוקס78

ב"ה 22 מאי [1888] בערשיד

כבוד הרב הגדול והנאור. אחד מסופרינו המצוינים המלמדים הנעלים. אוהב עמו וספרותו וכו' ה“ר [הר'] יצחק שלמה פוכס79 נ”י [נרו יאיר].

תודה רבה הר[י]ני נותן לכבודו הרמה על אשר כבדני במכתבו היקר והורני עצתו – רואה אנכי כי לא אלמן ישראל וכי מסיעין להבא לטהר80… כבר כתבתי לידידו החכם ה“ר א. קאמינקא, כי אנכי מוכן ומזומן לקיים עצתיהם, ובאשר אדע כי בלי ספק יקרא כבודו הרם מכתבי, ע”כ [על כן] אחשוב ליתר שכנטול דמי81 להיות חוזר ושונה. רק אבקש שיודיעני גם הוא עצתו בפרט ואנה אפנה? ואנה אסע? וכי ישלח לי תעודות למכריו ומיודעיו, כי יהיו לי לעזר. ויודיעני פרטי הלימודים. גם אבקש להודיעני מה מעשהו? ואיזה חכמה ילמוד? ומה שהיה המחשבות אשר היה חושבים על בית ישראל, כי כפי הנראה מבין כתלי מאמריו המחכמים, כל מטרתו אך תועלת עמנו –

אבקש מכבודו למהר ולהשיבני בהקדם האפשרי, כי הזמן הולך, והמלאכה מרובה, לתשובתו אחכה, מכבדו ומוקירו

מיכה יוסף בהרב רמ"א בארדיטשאסקיא

P.S. נודד אנכי מן מקום למקום ע"כ קבעתי לי כתיבתי לעיר אומין: דוד אליעזר ליפאוויץ. ג. אוהמין (קיעב גאב) [מחוז קייב].

כתיבת ה“ר פוקס נאבד לי וע”כ אבקשו כי יודיעני כתיבתו, ואולי יכול לדבר אתו אודותי, ויודיעני כי הרני מוכן ומזומן ללכת לברלין, וע"כ יקיים דבריו להכתיב לו הדברים ולשלוח רקמדציות [המלצות] למכיריו ומיודעיו לברלין כאשר הבטחתו.82


12. אל יהודה ליב גורדון83

ב“ה כ”ז אלול תרח"ם [2.9.1888]

כבוד אדוני הנכבד הרב החכם השלם אביר המשוררים, הר' י.ל. גרדון שליט"א.

הן אנכי נגש אל המלאכה להוציא לאור ספר שנתי מוקדש לתורה ולחכמת ישראל, למחקר ולביקורת, לשפה ומסורה בשם “הטרקלין”,84 בעזרת ידי סופרינו המצוינים כמו הר' רייפמן, הורוויץ (ש"י), ציטרון, סירוטקין, בריל, ינובסקי, וייסברג, דובזוויץ, שצקס, בנדרסקי, איש נעמי, יפה, קמינקא, פוקס, ד“ר רבינוביץ, שזח”ה [שלמה זלמן חיים הלברשטם], הגאון ר' יצחק יעקב ריינס, בנו הר' משה ריינס ועוד סופרים רבים.85 גם אנכי כיד ד' הטובה עלי אקח חלק גדול בהמאסף הזה, וכבר ערוכים בידי מאמרים וספרים שלמים מבני ומחכמי הדור (מהר' רייפמן ישנו בידי כעשרה מאמרים נכבדים אשר כל אחד קובע ברכה לעצמו). –

לכן באתי להפיל לפני כבודו הרמה שיהיה לי לעזר ויכבדני באחד משיריו או מאמריו המחוכמים. גם יורני איככה אוכל להשיג הרמנא דמלכא [רשיון המלכות] על מאספי זה, ואולי יכול להשתדל בעדי.

ואיידי דאתי [וכיוון שבא] לידי לדבר עם כבודו הרמה אודות מאספי “הטרקלין” אציע לפניו הצעה נכבדה, אשר תהיה לטובה בעדי וגם בעד “המליץ”, כי “המליץ” יקנה אצלי מכסת אקזמפ' “הטרקלין” בתור תשורה. אנכי לא ארבה במחירם, ויכול לעמוד על חזקתי שלא אוציא מידי דבר שאינו מתוקן כל יתר שאת. אוכל לשלוח לו את “הטרקלין” בעודנו בכתב-יד, שלא יפול עוד ברעה כאשר נכשל ב“הכרם”.86 אקוה כי כבודו הרמה ישים ליבו להצעתי וישיבני במוקדם האפשרי.87

מכבדו ומוקירו כערכו הרם[,] המחכה לתשובתו

מיכה יוסף בארדיטשעווסקיא

P.S. אחכה לתשובה על מאמרי “צרור מכתבים”88 והמשך מאמרי “עולם התורה”.89

כתובתי [ברוסית] מ.י. ברדיצ’בסקי, ברשד, פלך פודוליה.

P.S. אבקש בכל לשון של בקשה להדפיס מודעתי על דבר “בית מדרשי” ומודעתי אודות הספרים שאתי בכ"י [בכתב-יד].


13. אל אהרן קמינקא90

ב“ה כ”ג חשון תרמ"ט

כבוד ידידי הנאור החכם הכולל, כְליל החכמה והמדעים, צפירת תפארה בישראל, וכו' וכו' ר“ר אהרן קאמינקא שליט”א

הרבה הרבה קָויתי על תשובת כבודו. וחָשַבְתי כי בלי ספק ישיב לי הרבה כיאות, על מכתבי הנכבד אשר כתבתי לו, ולסוף ענה לי כבודו במכתב צנום ודק ולא עוד כי גם השיב פני ריקם בדבר המאמר.91 לכן אבקשו בכל לשון של בקשה שיואל נא להשיב לי דברים הרבה אודות מכתבי, וירשם לי שאר תולדתו, ויכתוב למעני השקפה כוללת ומקיפה על מצב הענינים כעת, בבית ישראל ובספרתו. גם יוד[י]עני באיזה עירות יהיה? ואולי קרוב לעירי. עיר בערשיד היא ארבע פרסאות מן התחנה קרוטפיל, אשר הינו על דרך אודיסא לבארדיטשוב. גם אבקשו שימציא את המכתב אשר היה רציף בנרתיקו לידידנו פֿוכס92 ובזאת אכלה לדבר. מכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשגב

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא

P.S. אבקשו עוד הפעם כי יואל נא בטובו להשיב לי בארוכה וממצב בית המדרש והתיסדו. ומה דברו עמו חכמי זמננו אודות זה? לפי הנראה יהיו מעצורים רבים על דרך זה. גם יודעני אם דבר אודתי עם אחד החכמים

בערשיד (פלך פאהד.) [פודוליה]

P.S. עוד הפעם – כי ישיב לי בארוכה במוקדם האפשרי.


14. אל שלום עליכם93

ברשד, ג' ויקהל תרמ“ט לפ”ק [פברואר 1889]

ב"ה

כבוד הרב הח' השלם הסופר הנעלה המספר המציון [המצוין] הר' שלום ראבינאוויטש נ"י

מאספו “דער יודשיר פאלקס ביבלטקיא” קבלתי. און איך האב פֿין אים פֿיל הנאה געהאט. וביותר עשו עלי רושם ה[מ]אמרים “דער ווארום אין חריין”, “דאס ווינשפינגריל”, “וועהר און ווהין”, “דיא קינדרשיא יארן”, “עולם הבא”. דער סיפור “סטעמפעניו” איז פֿיל וונדערליך, איך מעג זאגען, אז זינט איך שטייע אויף מיינע פֿיס, האב איך נאהך אזא אנטיק ניט געלייענט. עס ליגט אין אים גרויס גפֿיל און מען דארף אויף אים זיין א מבין – די ביבלטקיא האט מעך אזוי ציא גיזאגען, אז איך האב גירעשעט אהן-האבין שרייבין זֵרְגָן. איך שיק לכבודו יעצט שני [מ]אמרים הראשונים אשר יצאו מעטי: “אויס געזאגט פֿין דעם חדר”, “פשוטע כתבים”. זייא זאהנין גשרבין גיווארן מיט א בלייפֿעדיר, און ווייל איך בין יעצט גיפֿאלן אויף די אוגין, דער ד"ר האט מיר פֿאר ווערט שרייבין, שרייב איך זייא ניט איבער. און ווייטיר קאהן איך פשוט ניט אויס זאגין – און ווייל איך בין זייער נייגעריק ערין אייער מיינ[ונ]ג אויף מייניא ערשטלינגען, האב איך זייא גשיקט וואי זייא זאהנין – ואבקש מכבודו כי יכתוב לי השקפתו עליהם. און זאהל מעך באטאין ווארין איך בין א שטארקער נצרך. כשימלא כבודו בקשתי אכתוב לכבודו מאמר ראשי גדול בשם “אור לנתיבה” וואס ער זאהל ארום שרייבן אלליא יודשיא עפאכען אויך א מאמר וועגן דער נאטאקייט פֿון דעם זרגן, און א קרטיק אויף דער ביבלטקיא טאקיא אין דער ביבלטקיא אליין –

אבקש עוד הפעם מכבודו להשיב לי במהרה ול[ה]עזרני במעט כסף.

אולי יש אצל כבודו “אוצר הספרות” שנה שניה שלא קראתיו עוד. ישלחו כבודו אלי, ואודנו בכל לבי. היקבל כבודו בקרת על ספרים עברים? לתשובתו אחכה בכליון עינים.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

על מאמרי יחתמו בשם “יב”ם".


תרגום:

ב"ה

כבוד הרב החכם השלם הסופר הנעלה המספר המצוין הר' שלום רבינוביץ נ"י

מאספו “די יודישע פאלקסביבליאטעק” קיבלתי,94 והיתה לי הנאה רבה ממנו, וביותר עשו עלי רושם המאמרים “התולעת בחזרת”, “טבעת המופת” “מי ולאן”, “שנות הילדות”, “עולם הבא”. הסיפור “סטמפניו” הוא מופלא מאד. מותר לי לומר, שמיום שעמדתי על רגלי לא קראתי דבר משובח כזה. יש בו הרבה רגש, וצריך להיות מבין בזה. ה“ביבליוטק” כל כך ריתקה אותי, שהחלטתי להתחיל לכתוב ז’רגון. אני שולח לכבודו עכשיו את שני המאמרים הראשונים אשר יצאו מעטי: “סודות מן החדר” ו“כתבים פשוטים”.95 הם נכתבו בעפרון, ומאחר שאני עכשיו חש בעיני, והרופא אסר עלי לכתוב, אינני מעתיק אותם. ויותר פשוט אינני יכול לומר. היות ואני סקרן מאד לדעת את דעתך על פירות הביכורים שלי, שלחתי אותם כמות שהם, ואבקש מכבודו כי יכתוב לי השקפתו עליהם. וצריך אני לבקש, כי אני נצרך גדול. כשימלא כבודו בקשתי אכתוב לכבודו מאמר ראשי גדול בשם “אור לנתיבה”, שיתאר את כל תקופות היהדות,96 ומאמר על נחיצותו של הז’רגון, וביקורת על ה“ביבליאטעק” דווקא ב“ביבליאטעק” עצמה.97

אבקש עוד הפעם מכבודו להשיב לי במהרה ולעזרני במעט כסף.

אולי יש אצל כבודו “אוצר הספרות” שנה שניה שלא קראתיו עוד. ישלחו כבודו אלי ואודנו בכל לבי. היקבל כבודו ביקורת על ספרים עברים? לתשובתו אחכה בכליון עינים.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

על מאמרי יחתמו בשם “יב”ם".98


15. אל אהרן קמינקא99

ב“ה ג' אדר תרמ”ט

כבוד הרב הנעלה, החוקר הנאור, אחד מן האשכולות אשר בבית ישראל. הר' אהרן קאמינקא.

אחרי אשר אברך עליך ברכת חכמנו: “בריך רחמנא דיהביך לן ולא יהביך לפורים…”100 אומר לך כי חמתי אליך על אשר לא קידמת את פני בבשורה זו,101 וכן לא יעשה – ועתה אבקשך מאוד, שתודיעני כל החליפות אשר עברו עליך. ומה אתה עושה בברלין? האמת הדבר שנוסד פאנד [קרן] לעזור ת"ח [תלמידי חכמים] של יהודי רוסיא. גם הודעני עבודתיך הספרותית ומתי תעמוד למבחן? היש לך דברים אודתי. הודעני, ודע כי עוד לא נכבה בקרבי תשוקתי ההשתלמותית… כאשר יבואני דבריך תקבל ממני מכתב גדול. הר' בריינין נתקבל לעורך המליץ והתפטר ממשמרתו.102 לתשובתך אחכה בכליון עינים.

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא

בערשיד (פלך פאהד.)


16. אל אהרן קמינקא103

אומן, 2 אוגוסט [1889]

כבוד ידידי הרב המלמד. רב פעלים וההוגה דעות. סופר נפלא ועסקן בדברים וכו' וכו' רבי אהרן ד“ר קאמינקא שליט”א –.

קובל אני עליך ידידי יקירי, על אשר שכחתני. ומיום אשר כתבת לי את מכתבך האחרון מס“ט פטירבורג בחורף העבר, נסתם ממך כל חזון. ולא הודעתני מעשיך ושלומך. ולולא קדם ידידנו ה”ג [הגאון] הנאור משה מאיר בלכינשתיין להודיעני כי יצאת לחפשי ונחלצת מן המיצר… כי אז חשבתיך בין חוגרי נשק;104 ועתה אמור בעצמך: הככה יעשה לאיש אשר יאהבך באהבה רבה? אשר קשור אליך בנטיה עזה ורבה. הן אנכי קדמתי פניך לריגא. גם לברלין כתבתי לך. ואתה עשית את עצמך כלא שומע, ועברת על כל מכתבי בשתיקה.

אנכי כבר התייאשתי מידידתנו. רק כתיבתך [כתובתך] אשר נדפסה בהצפירה שבה נאמרה ל“ד”ר אהרן קאמינקא" עוררתני לכתוב לך. הכתיבת זו היתה לי בשורה גדולה. ע“כ [על כן] אמרתי לעבוד על מדותי ולקדם פניך בברכה פנימית היוצאת מלבי, כי המקום יהיה בעזרך, ותעלה בשלימתך [בשלמותך] על כל דא”רנו [דוקטורינו] אשר מתיימרים לדַבָּרי האֻמָה. ואתה גם אתה פשוט לי ידיך וכתוב לי משלומך וממצבך, וממחשבותיך לעתיד לבוא, מאמרך הנפלא בהצפירה “אזהרה למכתבי עמל”105 עשה רושם נורא106 בספרתנו, כי כולם נוכחו לדעת מה בין סופר עברי לסופר מלומד, וכל קורא בו יווכח כי לגדולות נוצרת ושעתיד אתה לפעול על עלית תקופה רבתי בעמנו ובספרתנו –

בעמל רב וביגיעה רבה צלחתי לצאת מבית האסורים הברשודי וגרשתי אשתי כדת. ועתה יוצא אנכי לחו“ל, בעוד יומיים יוצא אנכי לשדה לבן [ביאלה צרקוב], משם לעיר קיוב לקחת תעודה משר הפלך, ומשם אסע לאודיסא. ושמה אראה מה לעשות. רבים יעצני לנסוע לברסלוי וברלין, לוויען, לפרנקפורט ד”מ [דמיין], אך ידידי הגביר הנאור אברהם קסטנטינבסקי107 עומד על דעתו, כי אסע לפאריז, ע“כ כתוב לי דעתך, ועצתך בדבר, הן מעט כסף בידי כעין מאה וחמישים רו”כ ורבי אברהם ק“ס מבטיח לי בכתבו בעצתכם אוכל למצוא עזר בפאריס. כי שם דבריו נשמעים בין רבי העיר ע”כ כתוב לי דעתך ועצתך, כי מי יודע עוד יותר ממך.

ולפי דעתי טוב היה בעדי לו התמהמתי באודיסא כאיזה ירחים ולמדתי שפת אשכנז או שפת צרפת, למען לא אביא אלם לחו“ל. מה יעשה ידידינו ה”ה יצחק שלמה פוכס,108 דבר עמו אודותי, גם דבר אודותי עם ידידי לעאן ראבינביטש.109 כתוב לי כמה כסף צריך אנכי להוציא מדי ירח בירח בברלין – ובפאריס. ואבקשך שתמהר להשיבני. כי בעוד שני שבועות אהיה באודיסא, ומחכה אנכי על תשובתך ועצתך, אשר רק בה אלך ודע כי נמניתי וגמרתי לצאת לחו"ל, להשתלם בלימודים, ולו גם אגוע ברעב לא אשיב ממחשבותי וכלל גדול בידי או “השתלמותא או מיתותא”110 ומקבל אנכי על עצמי לקיים כל דרכו של תורה כדי שאקנה תורה והשתלמות, אשר רק בהם יהגה רוחי. וכל מגמתי לעשות ולפעול בבית ישראל ככתוב על מאמרי האחרון בהמגיד “לדעת ישראל” (הקראת אותו?).111

הר' בערנפלד,112 פאביס מיזס113 באו בברית עימי. האוכל להִבָּנֵה מהם?

אנא ידידי רחם עלי. והיֵה לי לעזר בכל אשר תשיג ידך. מוקירך ומכבדך כערכך הרם והנעלה המחכה לתשובתך בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


P.S. עוד הפעם אבקשך בכל לשון של בקשה כי תמהר להשיבני במוקדם האפשרי, ותכתוב לי הכל ברור ומפורש, באופן שאדע מה לעשות.

[הכתובת (ברוסית): אצל קונסטנטינובסקי באודסה].


17. אל אהרן קמינקא114

צום גדליה, [תר"ן] אודיסא

כבוד ידידי ראש וראשון לחכמי ישראל רבי אהרן קאמינקא

היום הייתי אצל קסטנבסקי,115 ואחרי אשר נשקני על ראשי ספר לי כבודך וגדלך, וכי שלחת לי מכתב על שמו ונאבד אצלו, ע“כ כתוב לי מכתב עוד הפעם, ודע כי הר[י]ני לומד שפת אשכנז פה, וכי התיעצתי עם כל המשכילים והחכמים וכולם יסכימו למטרתי. אביך סיפר לי מטרתך בהקמת בית ספר, וקסטנ' ממכ”ע [ממכתב עתי] שאתה רוצה לייסד, ושניהם לא מוצאים חן בעיני כי לגדולות מזו נוצרת, אך אם הנך עומד על דעתי [דעתך], תוכל לכתוב לי ואשיב לך ואברר לך. כי נהירא לי שבילי הסופרים והספרות – כתוב לי הכל באר היטב. ודע כי אחיך מצא חן בעיני. כל משכילנו וחכמינו מכבדים שמך, ומהללים שירך,116 אשר אנכי מוקיר אותם מאוד, והרבה לדבר לי אודותם – כתוב לי, והורני ראשית הלימודים, כי רוצה אנכי להכין את עצמי פה. לתשובתך אחכה בכליון עינים.117

מיכה יוסף ברדיטשבסקיא


18. אל אהרן קמינקא118

ב“ה א דחולמ”ס תרמ"ט

כבוד ידידי החכם הנשגב כליל החכמה והמדעים, ד“ר א”ק.

היום ביקרתי את ידידנו ה“ר קאסטאנטנבסקי,119 והראני את מכתבו האחרון אליו. ומאוד מאוד יצא לבי בראותי כי כבודו אשר ברכה רבה בו לבית ישראל עוד בשפל. כל עם ועם מכבד את חכמיו, ובעמנו… רואה אנכי בכבודו אור מזהיר לבית ישראל, ויש לאל ידו לעשות תקופה חדשה בעמנו ובספרותו. אבל שאור שבעיסה מעכב120… עוד הפעם אבקש מכבודו כי יואל נא לכתוב לי מהות מצבו וממחשבותיו. ומשיריו [?] מאוד, שנפחו בי רוח חיים. גם יואל לכתוב לי, מה המה הידיעות אשר צריך לדעת אותן אדם אשר רוצה לבקר בבית ספר גבוה בחו”ל בתור שומע חופשי, כי אנכי משתלם עתה ומכין את עצמי בפרוזדור, ה“ר ק”ס [קונסטנטינובסקי] הוא איש נכבד טוב ומטיב, אבל אין ידו משגת, אולי תוכל לשלוח לי שירך חתומים בנרתיק, למען לא ישלט בהן יד הצנזור. מה עושה הד“ר פוכס,121 ה”ר יפה.122 בברלין לו יודע משה ליב פראנקיל מזוניגרדקי. והוא אחי אשת אחי הקטן,123 ושמע לקח מפי לצרוס.124 התכירו? מה תאמר על מכתבי ומאמרי בריינין האחרונים? הקראת מאמרי “לדעת ישראל” בהמגיד?125 לתשובתך אחכה בכליון עינים

מיכה יוסף בארדיטשבסקי


19. אל מרדכי בן הלל הכהן126

19 אוגוסט [1890] אדעסא

כבוד הסופר הנעלה וכו' וכו'

הר' מרדכי בן הלל הכהן נ"י

מאד אבקשו כי יואיל נא בטובו לשלוח לי קונטרסו “על אדמת ישראל” אשר הו"ל [הוציא לאור].127 אקוה כי כבודו לא ישב פני ריקם, ובזה אכלה לדבר.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מיכה יוסף ברדיטשבסקיא

כתובתי:

[כתובת ברוסית]


20. אל שלמה בובר128

ב“ה ד' טבת [תרנ”א, 15.12.1890], ברסלוי

כבוד הרב החכם השלם, התייר הגדול,129 אחד מראשי העסקנים בבניין חוכמת ישראל, רבי ש' בביר שליט"א.

מכתבו היקר קיבלתי היום.130 והפעם אודה לכבודו מקירות לבי על אשר לוקח חלק בעולמי. וע“כ [על כן] אנסה עתה לבאר לפניו דעתי ומטרתי ביציאתי לחו”ל. הריני אומר: מטרה? אבל אין זה רק משום שגרא דלשני [שגרת לשון], כי באמת אין לי עוד מטרה ברורה בחיים. אחרי שכלו ימי נעורי רק בד' אמות של הלכה, ולא הכנתי את עצמי בראשי הידיעות הנחוצות, ובגלל זה, וגם מצד תכונתי, רחוק אנכי מכל מטרה מדעית כוללת. וגם אי-אפשר הדבר שאציג כל לימודי, דעותי, הרגשותי העברים, שרכשתי לי עד כה בקרן זוית, ואצא לעולם חדש, אבל גם קשה לפני להחיות את עצמי מהלימודים העבריים. כי איני מאמין בנפלאות, כי עוד אצלח להיות רב בגרמניה, אבל בכל זה לא אומר נואש, והרני נכון ללכת בדרכי, כלומר: לשקוד על דלתות חוכמת ישראל ולסגל לי יפיפתו של יפת. ועל כן נמניתי וגמרתי לישב בברסלוי ולהשתלם בשפת אשכנז ורומית, ובעוד שלושה רבעי שנה, לאחר בחינה קטנה המיועדת רק לתלמידי חו“ל, שמקילים בהם הרבה, בלווית עדות על כישרונותי מאיזה איש נודע, אוכל לבוא אל בית ספר הגבוה לחכמת הפילוסופיה בתור תלמיד מומחה, אבל טוב היה לפני לו פתחו לי עשירי בית מדרש הרבנים בפה131 לשמוע שיעורים. הן אמת כי לא ללמוד תורה בברסלוי באתי. וד' ישמרני לידע עברית כמו שיודעים תלמידיו. אבל מאמין אנכי כי השעורים הללו יתנו לי איזה סדר ומשטר, וגם יועילו לי הרבה להשלמתי בשפת אשכנז. אבל מה אעשה אם הדירקטור לוי132 דחני בקש, באמרו כי אין אפשר לבוא אל בית המדרש בלא תעודת בגרות, דבר בלתי מובן. ואם כי בבית המדרש כללי [אוניברסיטה] מקילים בבני חו”ל ומקבלים אותם בלא תעודת בגרות, על אחת כמה וכמה קל וחומר בן בנו של קל וחומר בבית מדרש הרבנים ששמה הלמודים העבריים המה העיקר, ולא מבעי133 כי איני מבקש מהם כל תעודה, וגם לא אבקש, אבל חפץ אנכי לשמוע את השיעורים לשמה. ודבר זה יוכלו לעשות ולא עוד כי כאשר אבוא אל בית המדרש אתקרב ביותר אל מוריו, אשתה מימיהם, אשקוד על דלתות אוצר הספרים, וגם האמת נתן לומר כי גם תועלת חומרית יצא לי מזה, כי בכניסתי לבית המדרש יש לי פ“פ [פתחון פה] לבקש עזר ממכירי, מה שאין כן עתה שפנוי אנכי. ע”כ [על כן] אבקש מכבודו שיואל נא עוד הפעם לעשות למעני ולהמליץ לפני הד“ר רָזין134 והד”ר לוי. ויבאר להם מהותי ודעתי. ואז יתנהגו עימי לפנים מן השורה, שאינה רק דחייה בעלמא. אי שמים! צעירי רוסיה גולים מארצם ורוצים ללמוד תורה לשמה והמה סוגרים את השערים. ולא ישימו לבם כי כל המונע הלכה מפי תלמיד גם עוברים במעי אמם מקללים אותו.

יודע אנכי כי דבריו נשמעים אצל מורי הבית מדרש, וע“כ יגזור עליהם שלא ידיחני [ידחוני] ושלא ינעלו לפני שעריהם. ואז מובטחני כי ישמחו עלי, ויודהו בכל לבם, כי אז עכ”פ [על כל פנים] יהיה להם תלמיד אחד היודע צורתא דשמעתתא.135 הריני מקוה כי כבודו לא ישיב פני ריקם, ויעמוד לי בשעת דחקי, ואז יודעני למען אדע אימתי אבוא להתיצג בפניהם, כי בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] ביתם אינו פתוח…

עוד הפעם אבקשו אולי יוכל לשלוח לי עכ“פ [על כל פנים] המדרש תנחומא שלו,136 כי אחר שעלי לכתוב ולציין על צדי הדפים, ע”כ אין אפשר לי להשתמש בספרים של אחרים, ובזה אכלה לדבר, מכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשגב

המחכה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

כתֹבתי: Breslau, Damm Str. N 3 III


21. אל אהרן קמינקא137

ב“ה י”ג טבת [תרנ"א, 23.12.1890]

ברסלוי

כבוד הרב החכם השלם, אחד מסופרנו ומשוררנו המצוינים רבי אהרן ד“ר קמינקיא נ”י.

שמעתי כי נבחרת להיות רב ודרשן בעיר לאדז [לודז'].138 אם אמת בפי השמועה, הודעני ואברכך, כי דורש אנכי שלומך בכל לבבי. ודע כי הרני יושב עתה בכאן, אשתלם בלמודים ואכין א"ע [את עצמי] לבית ספר הגבוה. והיה כאשר תבוא עמי בכתובים אז אכתוב לך בארוכה, דברים הדרושים גם לי גם לך.

לתשובתך אחכה. מכבדך ומוקירך כערכך הרם

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

כתֹבתי: Breslau, Damm Str. N 3 III


22. אל ירחמיאל שקפניוק139

ברסלוי 4.1.1891

אחי הנכבד!

בימים האחרונים בודד אנכי כערער בערבה. אין לי מכיר ומודע. אין לי איש לדבר עימו, אין לי בית לבקרו. ואנוס אנכי לשבת כל היום וכל הלילה ולחזור את המילות האשכנזיות היבשות, המייבשות את כוחי. בימים האחרונים באו בי שינויים נמרצים, שינויים בדעותי ובהשקפתי על החיים, שינויים שיש בהם מעין עצבות ודאבון. בימים הללו נתקו כל התיחסותי למקורבי ברוסיה. מאבי לא אקבל כל מכתב. מכהנא140 וטריסטר141 אפילו תמונת אות. מבריינין142 נסתם כל חזון. וגם אתה נאלמת דומייה. על-כן אמרתי נגזרתי נשכחתי כמת מלב. וכבר גמרתי אומר כי אין רע ואח, כי הכל שקר. וכמעט נשבעתי לחדול לכתוב לרוסיה, ולהחל לחיות לעצמי –. ובתוך כך באוני דבריך. דבריך עצבוני בראותי כי חולה אתה בעיניך. אבל שמחתי בראותך כי עודך חי. עודך חי ותחיה ועוד נתראה פנים, עוד נחדש כקדם ונשתף בעולמנו.

הרבה הרבה לי לכתוב אליך. אבל לו באתי לכתוב לך את הכל אין אנכי מספיק לכתוב ואתה לקרות. ובכל זאת אנסה את כוחי לבאר לך בדרך היותר קצרה מהות מצבי והשתלשלותו מיום נפרדת מאתי –.

בהפרדך מאתי נשארתי בדד, לבדי, בקשרי המלחמה עם השקר והחנופה השוררים באודיסה, לבי התחמץ ונפשי דאבה. וזה האיש טרשנסקי143 הציק לי בביקוריו הרבים ולא נתנני להגות בספרים ויצר לי המקום –. גם היחס ביני ובין האישה ה"ט144… הלך וגדול, מצידה לא מצידי, והשתדלה להראות לי אותות התקרבות יתירה ותאמר שבחי בפני… עד כי נלאיתי נשוא.

זוכר אנכי בלילה אחת, “יהום הרוח, הסער מתחולל”,145 ואנכי נקראתי אל אולמה הגדול והיפה המלא כלים נאים ופרחים ושושנים. המנורה מאירה באור כהה, והיא יושבת לבדה איתי ופורטת עלי המינים [הפסנתר], ובקולה הנעים תזמר את השירה “אומללה אנכי…” בקול נכאים, קול שובר לבבות, קול היוצא מהשתפכות הנפש, ופניה היפים מתאדמ[ים], ועיניה נוצצ[ו]ת, וקולה עולה ויורד… כמה הרגשתי בשעה זו! ואנכי התגברתי על רגשותי וישבתי נדהם ולא הוצאתי הגה מפי. כה התגברה ההתקרבות, ההתקרבות הזאת נתנה לי תענוג, אבל ראיתי כי עלי להתרחק, באשר יהודי אנכי, יהודי… ועלי לה[ת]רחק מן השיעור ומן הדומה לו – הבית הזאת עזרה לי הרבה והשתדלה בעדי גם אצל פישרביץ146 אבל ידידי התמידי רד"ך [ר' דוד כהנא] לא שם לבו למצבי, וסופו הוכיח כי קרבני רק להנאתו… ובשעת היציאה התגדלה התקרבותי להעלמה ל. ונמשך לבי אחריה. והיא מצדה בקרה את מעוני גלתה לפני כל לבה ותדרוש מאתי את תמונתי ותבט[י]חני לתת את תמונתה –.

מכל הסופרים לקחתי פ“ש [פריסת שלום]. והאדון י. ורשאבסקי147 בא לביתי בטרם יציאתי – וכה יצאתי מאודסה בחמישים רו”כ [רובל כסף] ובעוד שני ימים באתי ללמברג [לבוב]. ביקרתי את האדון [שלמה] בובר ומצאתיו כדבריך, כלומר איש עוסק חכמת ישראל, אבל אינו יהודי.148 הוא קיבלני בסבר פנים יפות וישאלני אם יש כסף בצלחתי?. ואנכי כמובן לא רציתי לקחת אצלו אפילו פ“א [פרוטה אחת]. ומשם באתי ליארוסלוי וישבתי אצל גרבר149, איש הולך עם שטריימל, קל-דעת וערום, איש עשיר וכילי. ושם התוועדתי אל הא' וויללער150 ועשה עלי רושם טוב. ומשם באתי לקראקוי והתוועדתי אל בראודס,151 איש עני ורב הכישרון טוב-לב ומבוהל, איש שלא קרא ושנה, איש אוהב שׁכר ומרבה להתל והוא עורך את “הזמן”152 בעזרת המו”ל פישר153 שנותן לו 40 זהובים (גולדן) לחודש. – ובכן תמה נסיעתי בגליציה –

היהודים בגליציה היראים אדוקים ביותר, מלבושיהם ישנים ופאותיהם ארוכות, מצבם טוב מאוד אבל לבם כעין הקרח ואין להם כל יחס אל שאר היהודים. הממשלה בגליציה טובה מאוד ועניה, וכן בתי מסילות הברזל בנויים באופן מוגבל.

משם באתי לברסלוי והייתי שם כעין שש שעות בלילה. מובן מעצמו שרצתי לרחוב הבחירה (ואל שטראסע)154 לראות את הסמינר.155 ומשם באתי לפ“פ [פרנקפורט], עיר גדולה ועשירה, עיר מלאה גנות ופרדסים, עיר של צביעות מרובה והתחסדות, עיר של בורים ו”עמי הארצים“, עיר שאין בה כל בית ספר גבוה, עיר שיש בה “רעליגיונס-שולע”156 ששמה לומדים בני העניים מרוסיה שמכינים א”ע [את עצמם] בהגימנזיום ומקבלים 15 מרק לחודש מאת הבר[ו]ן [רוטשילד] על שכר דירה, עם מורה שפת אשכנז, ויאכלו “ימים”157 כמו בליטא. עיר שיש בה מעין “פרנקפלד”158 שלנו, איש עז פנים וכופר בכל הגדולים, איש רע וטוב, רך וקשה, שקרן ואוהב אמת, רבי חייט, ולו מסרתי את מכתבי-תעודתי שהיה לי אליו מה“ג [הגאון] ריינס,159 וכמובן מעצמו קבלני בסבר פנים יפות, ויתאר לפני את מצבי בפ”פ בצבעים שחורים, וישבע כי לא ינוח עדי ימצא לי עזר נאמן בן 800 מרק לשנה באופן שאצא לברסלוי. ואנכי האמנתי לדבריו. ותיכף הביאני להד“ר בריל,160 גאון גדול וטוב לב, והוא הבטיח לתת לי 150 מרק סטיפ' [סטיפנדיה - מלגה] אם אהיה כתוב [רשום] בהאוניברסיטט, ואח”כ הלכנו אל הד“ר פלאהט,161 וגם הוא הבטיח לתת לי 120 מרק באופן שאהיה כתוב בסמינר. ומשם אל הדירקטור פרופסור ברולד162 והוא נתן לי כתב-תעודה אל גיסו העשיר המבורגר163 בברסלוי. ובכן לא מסרתי כל תעודותי להד”ר הרמל, רק התוועדתי אל העשיר לוינשטיין, העשירה טאלשינסקי, הד“ר רבינזן (רופא שינים ולמדן גדול מתלמידי רבי חיים מפילפידן, וממנו השגתי לי הכרה נאמנה מגדולת האיש הזה), והמה היו לעזר ב-65 מרק ובכן יצאתי מפ”פ.

אבל הסכלתי עשה על אשר האמנתי לדברי החייט, וטוב היה לפני להישאר שם – ובאתי לכאן זה ככ“ה יום. תיכף מסרתי תעודתי להד”ר ראו, ד“ר לוי,164 וקיבלוני בפנים יפות, אבל לא יוכלו לקבלני בלא תעודת בגרות, ולגבי דבר זה חומר [החמרה] בו מהאוניברסיטה שבו מקבלים תלמ' [תלמידים] מחוץ במחלקה של הפילוסופיה ושל דברי הימים בלא תעודת בגרות, רק בהכנה כל שהיא ובתעודה מעדת על הכישרונות, וע”כ [ועל כן] נשארתי בכאן ואשתלם בשפת אשכנז.

בפה התוועדתי אל סופרנו [דוד] פרישמן לומד חכמת הפילוסופיה בבית-ספר הגבוה ומצבו טוב מאוד כי גר אצל גיסו העשיר, וגם כותב במכ“ע [במכתבי העתים] האשכנזים שמשלמים לו ביד נדיבה. הוא צעיר לימים[,] איש חי [ער] וטוב, אוהב אמת, מל[ו]מד גדול ויודע הרבה שפות, ועתה רחוק הוא מן הספרות העברית כי כועס הוא על אשר רדפ[ו]הו חינם.165 שמו גדול בין רבי העיר, והוא ממקורבי העשיר היותר גדול אשר פוכס, איש ירא וחרד בלא בנים, ורוצה לתת הרבה כסף על ז’ורנל עברי, אבל פ”מ [פרישמן] אינו רוצה לקחת –.

מהעשיר המבורגר אקבל 50 מרק לשנה, מן הועד […]166 (בהשתדלות הד"ר ניישטט) 50 מרק, מקונטר [קונטור: משרד] של ברבש167 100 מרק לשנה, ומפ“פ [ומפרנקפורט] אין פ”א [פרוטה אחת] רק הד"ר רבינזון שלח לי 20 מרק. ופר' [פרישמן] יבטיחני להציג לפני העשיר פוכס ואז יהיה לי לעזר לכל הפחות ב-10 מרק לחודש.

הפוליציה [המשטרה] שבכאן מדקדקת מעט בזכות הישיבה של בני רוסיה. אבל יש לי תקוה לשבת, אחרי שבאתי ללמוד ולתלמידים הכל מותר –

ושכרתי לי דירה [חדר] יפה עם כלים נאים,

עם סדינים ומטפחות וש[י]רות בעד 10 מרק לחודש.

גחלים להסקה 3 מרק לחודש.

לחם לחודש 7 מרק.

תבשיל חלב בכל יום 2 מרק לחודש

קפה 1 מרק.

נופת [סוכר] 1 מרק.

נפט וספירט 2 מרק[.] הספירט הוא למכונת החמים [מיחם] שקניתי לי.

חמאה בכל יום 3 מרק.

גבינה בכל יום.

31 מרק בסה"כ לחודש.

כל מרק הוא 43 ק"פ [קופיקות]. מאכלי בשר לא אוכל, אם ארצה בבשר אז אלך אל הפלקסקיכע [מטבח עממי] הכשרה ואוכל ארוחה בעד 20 פפניג, ארוחה טובה. את הביבליותק [הספריה] ואת המזום [המוזיאון] אבקר בחינם, וינתן ספרים להמעין. הנושא-מכתבים יביא מכתבים שש פעמים ביום. ביום השבת אתפלל בבית הכנסת של ה…..168 ואשמע את הדרשות הסכליות, וביום א' את בית-תפילת העוואנגליים [של הפרוטסטנטים] ואשמע שם דרשן נפלא.

תלמידי הסמינר שבפה כולם בורים ואינם יודעים צורה דשמעתתא169 וספרות, ולו ידעתי אז את אשר אדע עתה לא כתבתי אודות וולוז’ין מאומה. בית-עקד [ספריה] מסמינר אינו פתוח לפני זרים, כי מפקדו [מנהלו] הפרופסור צוקרמן170 הוא בחור למעלה משבעים.

העיר ברסלוי היא עיר גדולה בת 300000 תושבים ותלמידיה של האוניברסיטה עולים למספר אלפים. – בספ[י]רה האחרונה של היום עולה מספר הנשים יותר על הגברים במספר 300 נפש.

את בית תפילת היהודים המתקנים [הרפורמים] ביקרתי ושמעתי את את האורגל [העוגב] והפרדיגר [המטיף], ולא עשה עלי רושם טוב –171


23. אל ירחמיאל שקפניוק172

[1891].4.2

אחי הנכבד! במכתבך האחרון אלי הנך חוזר על שאלתך: “אם אנכי כותב בימים האלה?” – והנה בראשית קבל תודתך על אשר אין בשאלתך כעין תביעת חוב, כשאלתו של פלוני אותי: “מדוע חדלתי לכתוב בימים הללו?”, כאולי [כאילו] יש חיוב בדבר. ובנוגע לשאלתך אשיבך כי איני כותב. ולא אחשוב לכתוב. וגם איני רואה כל חיוב בדבר. למשפטי זה לא באתי רק מצד הסופרים, שהספרות העברית הענייה טורדת אותם מן עולמם, עד שמוכרחים להטיל את עצמם על הציבור. שאולי [אילו] לא היה רק [אלא] דבר זה, דייני שלא לכתוב, כי מי זה רוצה להיות גבר לא-יצלח כל ימיו, ועני המחזיר על הפתחים; גם לא באתי אל משפטי מצד עצמי, שאיידי דמחוייב אנכי לבלוע אסור לי להפליט.173 וקודם שאבוא ללמד עלי ללמוד – כי באמרי: שאיני רואה כל חיוב לכתוב, לא אותי בלבד הנני מכוֵן, כי אם את הכלל כֻלו. כלומר: כל סופרינו עתה שבגולה אינם מחויבים לכתוב עתה, באשר… אך למה זה אכחד את האמת ביני ובינך? באשר אין לנו עתה כל ספרות. וגם מציאתה אינה אפשרי; אינה אפשרי יען כי אין לה עתה תנועה מרכזית. והוית [והיות] תנועה מרכזית שעליה תתנועע ספרותנו הוא דבר נמנע, אחרי שעתה אין כל מובן להשכלה עברית, יען שעתה כבר נעקרו התחומין בין אהלי שם ויפיפתו של יפת, ושניהם כאחד הם. לספרות חיה דרושה צורה ידועה, צורה שהיא שורש נשמה של אותה ספרות. הצורה העצמית חדלה מספרתנו מעת אשר יצאה מחוגה הדתי המצומצם. גם העם שלו נכתוב עתה, אינו העם בעל כתבי קדש, בעל התלמוד, בעל הפילוסופיה, בעל הקבלה, בעל החסידות. כל התנועות התוכיות [הפנימיות] הללו שהביאו אותנו לעולם אחר מעולמן של שאר העמים והלשונות, נמחו עתה בקרבנו, והננו עם ככל העמים אשר סביבותנו, ואנחנו חיים עמם בעולם אחד. ע"כ [על כן] איני מבין מציאת במה בפני עצמנו… הן אמת כי נוכל להרביץ בספרותנו את התורות הכלליות. רצוני לומר: את הידיעות והחכמות המשֻתפות לכל הספר[ו]יות וקניני כל העמים, ואינם נבדלים רק [אלא] בתרגומיהם לכל עם ועם ככתבו וכלשונו. אבל עלנו לא לשכוח, כי מלבד העקרים הכוללים הללו, יש לכל ספרות שורש נשמה מיוחדת, ועורקיה המניעים, המה החלקים הערוכים רק לעמה ולעולמו. ועולם מיוחד אין לנו עתה, והשאלה האחת הכוללת אותנו, היא שאלת הרדיפות והגזרות, שאלה שדורשת ספרות, ספרות לוחמת בגלל חפשותנו [חופשיותנו] וזכויותנו. אבל ספרות כזאת צריכה להכתב רק בלשון שמלאכי חבלה מבינים אותנו, אחרי שפתרונה של השאלה אינה בידנו רק מחוצה לנו.

לפנים היו העורקים החיים בספרתנו התקיעות והתרועות להשכלה ולדעת. בימים האלה היתה ספרותנו חיה ככל הספר[ו]יות, אחרי שכמותם הייתה מלאה מלחמה ומחאה וכמותם בראה לנו דור לוחם, דור של דעה. ושוים בעיני שמואל ורחל (ב“הדת והחיים” של ברודס) לנשדנוף ומַרִינע (ב“הדור החדש” של טריגנוב [טורגנייב]) אבל עתה… עתה מה יכולה ספרתנו להשמיע לנו? – ספרתנו יכולה להשמיע לנו תולדתנו ולסדר לנו רכושנו הרוחני, אבל כל זה אינם רק [אלא] דברים מדעים, דברים שנוגעים בעבר, ולא על העבר בלבד חיה כל ספרות, והוה חי וקיים במלוא מובן המלה, הוה אשר יהיה חומר לעורקים מניעים ספרתנו אין לנו. וגם מציאתו אינו מובן לי…

שמא תאמר: הרי יש לאומי[ו]ת, ובמקום רחל יש לנו עתה בת הרב לפידותזָן – במטותא ממך שלא תוסיף להזכר לי את השטות הזה, שגורם לי גרוי גדול.174 הריני אומר: שטות, אבל בשם זה אינו די לבטה [לבטא] את התנועה המזויפת עתה בספרותנו, כי יד בה הרבה רשע גניבת דעת וגניבת ממון. שקר הדבר, אין כל תנועה לאומית עתה, אין לוחמים ונלחמים. שמואל האפיקורס היה באמת לוחם לשמה, לוחם בכל לבבו ונפשו. שמואל היה בעל נשמה טהורה וישרה, ושמואל הלאומי הוא שקרן, צבוע מנֻול, בעל נפש שחורה ומזוהמה, יען שלוחם למען ה“עגול של נחושת” (בשפתו של פרישמן).175 רחל היתה באמת נאה במעשיה, באשר היה לה איד[יא]לים רוממים, ורצתה בכל נפשה להשכיל את עמה המוגבל ולהאיר את מבואותיו האפלות, אבל בתו של אותו רב, אם כי אינה [איני] יודע מה טיבה, מובטחני שהיא בוגרת מכוערת וישבה בנעור[י]ה עד שהלבין ראשה… ועתה רוצה להתקדש ע"י טבעת הלאומית. הנני מאמין באמונה שלמה במציאות אפקרסים נלהבים בנו, אפקרסים שבאפקרסותם לא היה להם כל מטרה צדדית. אבל כל מי שיבוא ויאמר לי הריני לאומי לשם הלאומי[ו]ת, אם יעז להביט בפני ישר, אז אריק [אירק] לו בפניו. שקר הוא דובר! שקרן הוא, רמאי הוא, אל יאמר לבנה [לבנות] ביתנו בקרוב… ובכלל אומר לך, כי כל העסקנין אינם [מעוררים] בנו סמפטיה יתירה, יען כי כל מחשבה בבואה לידי מעשה אובדת את ערכה, ולולא דמסתפינא [אילולא הייתי חושש] הייתי אומר שכמו שהאהבה האמיתית בין איש לאשה היא רק באותה עת שהיא במחשבה בלבד, וכיון שבאה לידי מעשה גוססת וחודלת, כן כל האיד[יא]לים טהורים המה רק כשהם ברעיון, במחשבה, אבל כשיוצאים לעולם העשייה מיד הם נפסדים (מהתמונה שמציג לנו דסטיוסקי [דוסטויבסקי] בספורו “המשוגעים”176 אודות הס[ו]צ[יא]ליסטים הרוסים, ומתמונה שמציג לנו היינא בספרו על אודות ברנא, מהסופרים האשכנזים, עוררני למשפטי זה). חושד אנכי את כל העסקנים, אבל ביותר שונא אנכי את העסקנים הלאומים, השקרנים והגזלנים, הלוקחים גלימא דעל כתפי177 עמנו האמלל והאובד בעניו. מארה דאברהם! [אלוהי אברהם!] מה רוצים הבונים הללו? להעמידנו על קרקע[י]תנו, להשיבנו לגבולנו, ולחדש ימינו כקדם… אבל לו באמת היה כל מעשיהם רק לשם רצון הזה (ולא לשם העגול הנחושת), הרצון בעצמו אינו עוד מספיק לשנות סדרי הטבע, אבל אם גם לא היה דבר זה נמנע, איני מקנא בקנאה יתרה באותו דור שיזכה לכך, כמו שלא אקנא בבני סוריה [רוסיה] היושבים בארצם האפלה. וכמו שרבים עתה העוזבים את ארץ מולדתם זאת, באשר קשה להם סדריה כספחת, כן מובטחני שטובי בנינו יברחו מארצנו שתהיה מלאה חקים וגדרים כרמון, חקים מעיקים ומחניקים.

זוכר אנכי שבעיר מולדתי נתפקר למדן אחד, מורה הוראות בישראל ומשה דוד שמו. והיה בהתירו את האסורות, קרא עליו אבי התמים: “אל אלהי אבי! הפה שאסר הוא הפה שהתיר!” ובפני החתום מטה אמר מתקננו רמל“ל:178 כי כשיבנה מצבנו המדיני בארצנו, והבית יעמוד על תלו, יהיה הראשון לכונן סדרי הקרבנות ולעמוד את הכוהנים בדוכנם. מארן די בשמיא! [אלי שבשמים] ‘הפה שהתיר הוא הפה שאסר!’ אבל כמה רחוק הוא רמל”ל ממשה דוד. הראשון חזר מדעתו לשם האמת, השני לשם ה“עגול הנחושת” וכחו של העגול היה גדול כל כך, עד שהאיש אשר כתב את ה“חטאת נעורים” – רוצה להקריב קרבנות… קרבנות! כמה שאט נפש גורם לי השם הזה. ונשבע אנכי לפניך שלו נתקימה נבואת השוטים הללו, ושבנו לגבולנו וארצנו עלתה כפורחת, ואנכי ישבתי בעיר בירתנו בירושלים בין דרי מעלה, או גם לו היה לי משמרת גבוה, והי[י]תי מן הנכנסים לפני ולפנים בהיכל ממלכתנו, כיון שהיה בא לילנבלום ופסק לשפוך דמי קורבנות, בשחיטת העולה הראשון הי[י]תי בורח מירושלים, מארצי ומולדתי לארץ נכריה, והי[י]תי בוחר לפשוט נבלתא בשוקא [ע“פ בבלי פסחים קיג ע”א] בתור גֵר עני מלהיות שר גדול בעיר הדמים…

כן גדל השקר והתרמית בעמנו, והכל תחת מסוה הלאומי[ו]ת, אבל ב[ו]א וראה, כל ימי, בעת שקראתי תולדתנו והגעתי לתקופה רעה בעולמנו, תקופה שמשיח מתעה התעה את רוב אחינו, הי[י]תי תולה את התעיה הזאת רק בימי החושך. ואמרתי בדעתי כי בימים הללו אי אפשר לעם כלו שיתעה לרגלי שקרנים וזייפנים. אבל עתה רואה אנכי שהי[י]תי טועה, אחרי שגם עתה עמנו תועה וטועה, יען כי יאמין למאשריו המתעים, ולא עוד שתקופה זאת היא עוד יותר רעה משאר התקופות של תעיות. לפנים, כשעמנו היה חי וקיים במלוא מובן המלה, בכל תקופה של שקר קמו גבורים ללחום עם השקר עד רדתו, כמו רבי יעקב עמדן וחבריו,179 גבורים שהפק[י]רו את עצמם, ולא חסו על חייהם, והשקיעו את עצמם להפוך שלית השקרנים והמתעים על פניהם. אבל עתה לרגלי ריסוק האברים שבגוית עמנו, לרגלי הקרירות היתרה, אין מוסר מחאה… אין לוחם, אין מגלה. והחזיון הזה הוא נורא מאד, ומי יודע מה יהיה אחריתנו? הה! לבי ינבא לי רק אחרית רעה –.

מחשבות כאלה עולות על לבבי תמיד ואיני יודע על חשבון מי אכתבם, אם על חשבון השכל והראיה ה[?] או על חשבון היאוש, אבל לפע"ד [לפי עניות דעתי] אין בזה ידי הייאוש, יען כי לא בעידנא דיאושי בלבד עולים על לבבי מחשבות כאלה. לא רק בין השמשות, בשעה אשר יכה הרוח על חלון מעוני ויהמה, או בשעה אשר מכונת החמים אשר לי בחומה תהגה נכאים, כי בכל עת ועת אשר אחשוב בגורל ספרותנו, כזאת אני רואה.

* * *

במכתבך תודיעני כי גמרת את מאמרך “היאוש בעמים ובישראל בימים האחרונים” והוא מוכן ומזומן להדפיסו. ע“כ [על כן] אודיעך כי תוכל לשלחו אלי ואנכי אמסרו לידי ש. א. גרֶביר, כי “האוצר” יודפס בלי ספק, ועוד בימי היותי בירסלוי [בירוסלב] כבר ראיתי קונטרסים נדפסים ממנו.180 בכלל הר' גרביר רואה סימן ברכה במלאכתו אחרי שעושה סחורה במלאכתן של אחרים שלא על מנת לשלם פרס. ומדוע זה ינעל שערי מסחרו זה? אבל בנגע לעבודתך, לו לעצתי תשמע יעצתיך לעזוב את שדה הפובלצסטיה [הפובליציסטיקה], לא בעבור שאנכי חושב אותך ללא מוכשר לאותו עבודה, כי לא גרוע אתה מכל פובלצסטנו רבי הנוצה. אבל בכלל על כל מקצוע הפו”ב [הפובליציסטיקה] בספרתנו החלתי להביט בימים האחרונים בעיני חשד, ואדמה כי טוב היה לו היה העיקר הזה חסר מן הספר.

נהירנא חמשת שנה לפנים בשעה אשר קראתי ה“מסתרי ספרותנו”181 המספרים בגנות מלאכת רפ“ס [פרץ סמולנסקין]. הייתי קוצף על בעל המאמר קצף גדול על אשר העיז לשלוח יד בקודש, אבל רואה אנכי כי באמת ראוי היה רפ”ס לפולסין דנורא אלה, אחרי שהוא הביא לנו הספרות הנוראה, הפובלצסטיה. המקצוע הזאת היא רוממה מאוד, דרוש לה ידיעות רבות עמוקות וכולל[ו]ת, ולא כל אדם ישראלי, אשר רוב שנותיו בלה בבית הדרש, ראוי לעמוד על המצפה ולדבר על גוי ואדם יחד. אבל בעוה“ר [בעוונותינו הרבים] היתה המקצוע הזאת אצלנו כעיר פרוצה, ואחרי שפרחים ומליצות הם דברים שכיחים לקהל, ב[ו]א וראה הנה התלונה רבתה בספרתנו על שמעטים מְסַפריה, יען כי באותו מקצוע אותו האיש שאינו מרגיש בקרב[ו] רוח כשרון לא יתפוש עט בידו. אבל בנוגע למאמרים הכל כותבים, והרבה סופרים עשו להם שם רק על ידי מאמרים, כמו ב”פ [ברנפלד], מרדכי בן הלל הכהן, ש“י הרביץ, געץ וכו' –182 ואל תדמה כי נושא אנכי פנים לעצמי, כי גם אנכי מביט על עבודתי הפובליציסטית עד מאמרי ‘עולמו של ישראל’183 ועד בכלל, כעל עבודה שאינה שוה פרוטה. ומדוע עסקתי באותה מלאכה, יען שנגררתי אחרי רפ”ס, והי[י]תי ש[י]כור מעבודתו. צא וראה כמה ילדות היתה בי. הן על פי מולדתי ותולדתי חי[י]תי בהרבה סדרי חיים שונים, חיים שיש בהם “פאעזיע פריאה” [שירה חופשית] (מבטה [מבטא] של רד"ף) [פרישמן], חיים שראויים לשים אליהם לב. ואנכי הספרן והלבלר, לא ניסיתי לרַקֵם את כל אשר ראיתי, בעוד שכתבתי דברים אשר לא ראיתי.

בכלל החלתי להביט עלי עתה בעינים פקוחות. הה! כמה שגיאות עשיתי בעולמי! על מה הבלותי ימי נעורי? תרתי נפשות הפקרתי,184 הפקרתי בגלל הדעת, ומה אדע? איזה תועלת הבאתי לי ולאחרים. זה חמשה עשרה שנה אשר אני לומד והוגה עמל ועובד. ומה פרי עבודתי הרבה? האוכל להתפרנס אפ' [אפילו] בלחם צר? הכי יש לאל ידי לחי[ות] על חשבון עצמי? או עכ“פ [על כל פנים] היש לי תקוה לבוא בימים יבואו אל המנוחה ואל הנחלה? הה! קצתי בנפשי מפני לחם הקלוקל, לחם חסד, ומלבד זה, מלבד כי הלחם הזה הוא כעשן לעיני הנה הוא משענת קנה רצוץ. ואוי לאדם השם באדם מבטחו. בֹא וראה הנה הרב ברילל מפ”פ [מפרנקפורט]185 [אשר הבטיח לי 150 מרק סט"פ [סטיפנדיה] לשנה, וכבר שלח לי לחודש הראשון 10 מרק מת פתאום. זה חלקי החומרי, חלק שחור ואיום, בעוד שבתור אדם יש לי חובת בן לאב, ואבי הלוא עני מדוכה הוא… וחלקי הרוחני? הכי הטיבה השכלתי את רוחי? לא, חולה אנכי, חולה מוסרי, רוחי חלול ומכוסה בכתמים, כתמים שחורים, כתמים… הנני קל הדעת, בוגד לרוב בהאמת, חי על חשבון אחרים, וביותר עבד אנכי, כן כן עבד אנכי עבד פשוט, באשר כל איש עושה עלי רושם… זוכר אנכי את תקופת כהנא…186 רמלל [ליליינבלום]… ועתה פרישמן.. זוכר אנכי היטב איך קיבלתי עוּלם… זוכר אנכי את הרושם שעשו עלי בבית ז… באוהמין [באומן], עד כי כמעט בגדתי בך, הה! עבד אנכי עבד פשוט פשוטו כמשמעו. שמא תאמר כי עמ[י]דתי נגד רושם מין היפה באדסיא (כפי המקרים אשר סיפרתי לך במכתבי הגדול…)187 המה עדות על טהרת רוחי, עד כי כבשתי… אינך אלא טועה, כי אנכי יודע היטב כי רק חלישת רוחי עשתה זאת. חלש אנכי, אין בי אומץ לו גם אהבתי נערה עד מאד, וידעתי היטב כי משבת אהבה אל חיקי, מעולם לא גליתי לה לבי ולא פתחתי את פי באהבה. כן כן חלש אנכי, חלש וקל הדעת.

* * *

עוד הפעם אשוב לעולמי – מה יהיה אחריתי? על שני עמודים עומד עולמי ההֹוִי, על הפרוזדור והטרקלין, כלומר על ההכנה לבית המדרש הגבוה, ועל הכניסה בבית המדרש הגבוה, והנה דע כי ההכנה קשה מאוד באשר כי המלאכה רבה, ואנכי איני מוכשר ללימודים היסודיים הדורשים סבלנות מרֻבה. צא ולמד מה עלי לדעת: (א) ידיעת שפת אשכנז בכתב ובעל פה; (ב) חשבון; (ג) דברי הימים; (ד) גלילות הארץ; (ה) רומית; (ו) חכמת הטבע היסודית. על הידיעות הללו לא אבָּחן, אבל כשאני לעצמי איני מוכשר לשמוע כל שיעור בלעדן (הן אנכי מבין עתה שפת אשכנז, ואבין היטב את הדרשות בבתי התפלות והחברות שאבקרם, ובכל זאת בהלכי לשמוע שיעור בהאנורזטט [באוניברסיטה] עם פרישמן, לא הבנתי מאומה. השיעור היה שיעור פסיכולוגיה, אבל היה בה הרבה טרמניות [מונחים] רומיות, דוגמאות מחכמת הטבע והחשבון, ציונים מדברי הימים) ועד עתה לא עלתה בידי רק [אלא] להבין לקרות סיפורים אשכנזיים, בקריאה ברורה. גם קראתי חלק מספרי היינא בלא עזרת ספר מלים. אבל עוד רבה העבודה. ואח“כ לאחר שנה לכל הפחות, עוד דרוש לי תעודה מד”ר מצוין על כשרונותי, ובפה אין לי מכיר – וגם ברילל מת – אבל נניח כי יצלח בידי להיכנס בהאנורזטט בתור תלמיד מומחה (כי להיות שומע חופשי דבר נקל אבל אין מזה כל מטרה), מה יהיה תכליתי? ללמוד טהלגיה [תיאולוגיה] ולהיות רב בישראל. – אנה ברוסיה? איני יודע שפת רוסיה. באשכנז? אסור לי להיות באשר גֵר אנכי. ובכלל יודע אנכי היטב, וגם אתה יודע, כי איני דרשן וגם רוחי חלש – בכלל מהרבנות התייאשתי לגמרי –. ועתה מה אלמוד. ללמוד חכמה [תשיות?] מחיה את בעליה לא אוכל, אחרי אשר בלא תעודת בגר[ו]ת אסור לי לבקר כל מחלקה של חשבון, חר[ו]שת המעשה, משפט, רפואה, ונשאר לי רק שני דרכים אלה: (1) או לשמוע שעורים שונים ולקרוא הרבה, ולהשקיע עצמי בהספרות. הרעיון הזה אינו רע, כי אדמה כי יש לי כשרון ספרותי, אבל התקוה הזאת היא תלויה בשערה, כי אולי אטעה את עצמי ולא דבר נקל להיות סופר אשכנזי חי על עטו, בעוד שעד כ“ה שנה חשבתי עברית, וצא ולמד כי יש לספרות האשכנזית כמעט חצי מיללן [מיליון] סופרים, ומי לא יכתוב עתה? (2) או – להשקיע את עצמי בחכמת הכלכלה בתורת החברה, לבי יאמר לי כי מוכשר אנכי לכך. אבל הפעם השאלה פן טועה אנכי, ולא עוד להשיג משרה במקצוע זו אי אפשר לי באשר גֵר אנכי. ונשאר לי רק לעבוד בספר[ו]תה. ואדמה כי קרוב הדבר לדמיון, וא”כ [ואם כן] מה אעשה? שמא תאמר כי השעורים מחכ[י]מים, זה אינך אלא טועה, כי יודע אנכי בבירור כי מאמר פובלצסטי מדעי בינוני טוב ביותר משעור טוב. ושאל הסטודנטים ויאמרו לך, עד כי עשרה למאה יבואו לשמוע את השעורים. ולא עוד כי להשיג תעודת ד"ר דרוש להוציא 600 מרק, ואיה אקח את הכסף, המן הגורן או מן היקב? ואני שדוד מה אעשה?

אנכי אומר כי יש לי כישרון ספרותי. שקר הדבר! איך אוכל לכתוב אם לבי חלל בקרבי, ואנכי יודע כי איני מוכשר לאהוב. וכל מי שאינו מוכשר לאהוב אין לו לב. ומי שאין לו לב היכול לכתוב? כן כן הדבר טועה אנכי, טועה אנכי וטועה הי[י]תי. טועה הי[י]תי בגמרי לעזוב רוסיה לעולמים, וזה דבר לא יצלח, כי מאד גדולים געגועי אחריה. שמה מצאתי לי אנשים לוקחים חלק בעולמי, רעים ורעיות, ופה, גם כאשר אתק[י]ים עשרה שנה לא אוכל להתערב עם יושבי הארץ. הה אנכי בכאן ולבי בסוריה [ברוסיה]… טועה הייתי בחשבי כי מי שכותב ומדפיס מאושר, ועתה מביט אנכי על מאמרַי בשאט נפש. טועה הי[י]תי וגם פתי, כי האם לא היתה פתיות יתרה במה שהפסדתי כסף הרבה על חליפות מכתבים למאות? ומה הועילו לי?

עומד אנכי בין המצרים, מביט אנכי בעינים בהירות על העבר. סופר אנכי ומונה את כל השג[י]אות אשר עשיתי, והעתיד? הכי עכ“פ [על כל פנים] אתחכם בו, או היש תקוה לי בו? במה? באיזה אופן? הוי עתיד ועבר! הוי עברי! ט”ו שנה עבודה, ופשיטת יד. מארֵה דאברהם. קח את נפשי –.

* * *

במכתבי זה גליתי לך כל ליבי, והשתדל[ת]י לגלות לך הכל, כי צר לי כי מר לי. הה! גם עצבי אין להם מנוחה. וביני לבין עצמך אגלה לך כי לפעמים תתעורר בקרבי תאווה גדולה לכעס ונקמה. לפעמים תתעורר בקרבי תאוה לצאת מן החקים המקיפים, להיות פרא… ובשעה שאנכי בתוך חברת האדם עלי לכבוש את רוחי… הה חולה אנכי ברוחי, חולה ועצוב. אבל לבבי נקשה כאבן. וגם בעת אשר עננים כבדים יכסו את שמי לבבי קשה עלי לבכות. לבכות! כמה הקל לו צלח בידי לבכות. אבל לבבי כאבן –.

הה חולה אנכי, חולה בגופי, ברוחי בכוחי, חולה ובודד. בודד כערער בערבה, אין לי מכיר ומודע, אין לי איש כי אוכל לפתוח את לבי לפניו, אין לי בית לבוא בו –. בחלון חדרי יושב אנכי משמים, עולמי כלו שחור, והחיים מבחוץ יפים, יפים מאד, יפים ומרהיבים. החיים יפים, כל איש חי. ואנכי? בלילות אנכי הולך לטייל ברחובות העיר היפות, מנורות אלקתורין [חשמל] יאירו, בנות הארץ היפות מאד הולכות הלוך ושוב, מכל עבר ופינה ישמע קול מזמר, ואנכי לבדי… נורא חיי, נורא מאד. ומה יהיה אחריתי?

באחד ממכתבי האשכנזים אמרתי:“איח זאגע ניחט מיט האמלעט: זיין? אדער ניכט זיין? איח מוז זיין, אונד פאהן ניחט זיין איז גאר ניחט דיא ריידע”.188 אבל באיזה אופן אהיה? הגידה נא לי אם תדע.189


24. אל ירחמיאל שקפניוק190

ט' אדר ראשון [תרנ"א; 17.2.1891]

ידידי היקר!

מאמרך הנורא “היאוש בישראל ובעמים”191 קיבלתי לנכון יחד עם מכתבך. למשפטי תחכה ידידי, משפט אמת ויציב וקיים וישר (בסג') [בסגנון] האלקושי,192 ולמשפטי זה הנך עושה את אוזניך כאפרכסת, ואני מה אענה אבתרך [אחריך]? (כך נוהגים [לומר]) –.

לו היה בך ידידי שורש נשמה של משה ריינס,193 נשמה שלא נוכל לומר גם מקצת אמת בפניה, אז הייתי בוחר לי את השתיקה. אבל עכשיו שיודע אנכי אותך ויודע אתה אותי, יש בינינו קרבות עצומה, הריני מוכן ומזומן לומר לך הכל, ולא אכחד מאומה, ואם בעל-נפש אתה תבין וכו' (מנהג [דיבור]) –.

בראשית אשאל אותך שאלה קטנה. כמדומה לי שאתה ירחמיאל שקפניוק, ולא היינריך היינה. ואדמה שגם אתה תודה שאותו האיש הוא סופר יותר גדול ממך (צ"ל [צריך לומר] משכמו ולמעלה גבוה ממך), ומדוע, בשעה שקראתי מאמרך נפל פחדך עלי. כי ראיתי כי דברים לי עם איש חוקר ופילוסוף, איש המדבר על גוי ואדם יחד (כך כותבים), איש אשר שפינוזה, קאנט, שופנהאואר, טולסטוי, נושרים מחיקו. וכ[ש]קורא אני את היינה, הנה לפני איש פשוט המדבר בפשוטות, מה זאת? האם באמת לא ידע היינה בכלל ממציאות שפינוזה? ואם באמת הנך הולך בהדרך שכבשו לפניך להטיל אימה על ציבור הקוראים ולהגלות לפניהם בקולות וברקים, כלך אל איבסן194 וחבריו ולמה הנך קורא תגר על דור הקודם?

ראה, ידידי, הנך בא לדבר אודות היאוש בין צעירינו. הענין הוא פשוט לפע“ד [לפי עניות דעתי]. אבל איזו שייכות יש לו עם שופנהאואר? (שכחתי לכתוב, מה ענין שמיטה אצל הר סיני? [כיצד הדברים קשורים זה לזה]). אחי הקטן הוא אחד מן בני הנעורים והוא קורא תגר על החיים ומכתביו אלי מלאים יאוש. אבל לא משום שקרא את ש”פ [שופנהאואר] או טל' [טולסטוי]. רק משום שהפדיון בחנותו מעט, ואנשי דלא מעלי אכלו בייה קורצא.195 וגם אנכי בכבודי ובעצמי, כשאכתוב לך מכתבי מלא יאוש, אז לא תחשדני שקראתי חלילה את ש“פ, רק תדע כי הפרוטה כלתה מכיסי. ולולא דמסתפינא196 (כך כתוב באיזה גמרא) הייתי אומר כי רבים מבני אשכנז [גרמנים] המתייאשים, אינו מטעם הקריאה בש', אחרי שהוא רק קנין יחידי סגולה. האיש אשר אנכי גר בביתו, הוא אחד מבני-הנעורים באשכנז אשר כילה חוק לימודיו בבית ספר עמ[מ]י (למען בעלי השפה הברורה ) ואח”כ למד מלאכת הרצענות,197 ובתפשו אמנותו בידו לא חדל ג“כ [גם כן] לקרוא בספרים ולקחת חלק בהחברות הסוציאלי[סטיו]ת. וגם עתה שרחיים בצוואריו הוא קורא מכ”ע [מכתבי עתים] בכל יום ויודע את הפוליטיקה יותר מעורך “המגיד” ולא יתרחק מספרות העם. ועתה ג“כ [גם כן] הוא מתאונן על החיים הרעים, לא משום ש”פ [שופנהאואר] אך מטעם כי הפאבריקנטים [בעלי בתי החרושת] הגדולים יציקו להקטנים, וקשה לו להתחרות עמדם –.

זאת ועוד אחרת (עוד הפעם מנהג [דיבור]). האנשים הללו שכתבת אודותם על רגל אחת, הם אנשים שעל כל אחד מספריהם יש ספרות שלמה, ואנשים למאות ולאלפים הקדישו ימיהם לתרגמם ולבארם. וטרם נבוא לכתוב אודותם, מקודם עלינו ללמוד. וכל הכותב אודותם, יען שראה טפח מתורתם באיזה ספר על קורות הפילוסופיה, הרי בעיני דומה לפלוני הרב הדן בדינים מתוך הקיצור-השולחן-ערוך ולא ראה מאורות גפ"ת198 מימיו.

הגע בעצמך, הנך ממלא את מאמרך בחקירות אודות היהדות, תורת חיים, אהבת חסד, השכלת ישראל, השכלת יוון ואנה יכנס כל הפשתון199 הזה? (כך כתוב ברש"י). יהדות! ומה טיבו של שם זה? אבי הוא יהודי גמור, יהודי נאמן, ובכל זאת יכול אנכי להשבע בנקיטת חפץ, כי לו שמע את השם הזה מפיך לא ידע מה אתה שח…יהדות שם כזה, הבא בתור ענין שירי, נוכל להבינו. אבל לעשותו לשם קבוע ולחקרו ולדרשו אינו מובן בעיני, אחרי שאנכי לא אוכל לצייר יהדות בלא יהודים. ולא עוד כי איני יודע להבדיל בבירור בין השכלת היהדות להשכלת יוון.200 היינה בתור משורר היה יכול להעיר את הערתו בין יפיפותו של יפת לאהלי שם.201 אבל לעשות את הדבר להלכה פסוקה, עוד צריכים אנחנו לעיין בדבר. וגם עלינו לא לשכוח, כי היינה היה יותר בקיא ביפיפותו של יפת מבאהלי שם, והוא חשב את התלמיד לקטוליציזמוס202 גמור[ה], ולא ידע כי רבים באהלי שם אהבו את החיים וידעו להוקיר את היופי; לא ידע כי רבי ישמעאל התפעל בראותו נוכרית אחת שהייתה נאה ביותר,203 לא ידע כלל מאמרו של ריש לקיש: טוב מראה באישה יותר מגופו של אותו מעשה.204 לא ידע מהאומר “לא נבראת אישה אלא ליופי”.205 אבל אנחנו יודעים כי גם המה הבינו את הדברים שמרחיבים דעתו של אדם, גם הם ידעו כי האדם נותן דין וחשבון על כל שראה בעיניו ולא נהנה,206 ועוד – ולעומתן עסק יפת בתורת המידות. ואם תאמר: לא הרי זה כהרי זה, הללו מידות של ראש והללו בתר ליבא גרידא,207 אז אשיבך גם אנכי בלשון חכמים: שיננא [חכם וחריף] מניין זאת לך? וכי באמת יש בספרות העברית בית הרכבה והפרדה, שבו מבדילים דברים היוצאים מן הראש מדברים היוצאים מן הלב. האם לא תזכירני בחקירותיך אלו את דברי מלמדי רבי דוד ברבי מיכל, שבשעה שהיה קורא לפנינו בפרשת השבוע (מובן מאליו בשעה שאינו יום ואינו לילה), כד מטי [כאשר הגיע] לאותו פסוק “וישק יעקב לרחל”, אז גרד בראשו ויאמר לנו: שקצים! אתם תדמו כי הדבר פשוט. כל הנשיקות המה בפה, ואותה נשיקה הייתה במחשבה וכו‘. ואתה האינך חושב ודורש כדויד מיכל’ס: אריסטו כתב ספרו המידות [האתיקה] בראשו ורבי208 בלבו. ואנכי אצא בעקבותיכם ואומר, כי דברי ריש לקיש לא יצאו מליבו ולו משום שראה שופריה דנשי – 209 רק מראשו. מ"ו [מורי ורבי] איזה פלפול וכו’. ואם יש לך ראיה לסתור, אחרי שנודע שר“ל [ריש לקיש] נכנס תחת כנפי השכינה, בגלל אחתי דרבי יוחנן שסיפורי מניה,210 וא”כ [ואם כן] נראה כי הבין בליבו מה הוא היופי. אשאלך האם באמת אין כל צד שכנגד שיטתך, וכי האם באמת יודע אתה בבירור כי לחכמי יוון לא היה כלל לב – ואולי באמת רק משפופרת הפרזה [זכוכית מגדלת] באת לכלל אלה, וכוחה הלא גדול. הן למשל כאשר תשים עיניך אל תקופת ההשכלה בארצנו, לעת אשר עזבו צעירינו את ה“פרי מגדים”211 ויחלו ללמד מדע ולשון, אז תוכל לומר: מלחמת עולם בין השכלת ישראל ליוון. היופי והצדק, הנעים והמועיל, הראש והלב. מלחמה שהיא הרת השתלמות האדם והשכלתו ותוצאות להתפתחותו. אבל עם כל תעצומות הראשונה ניצחה. ויזנו בני ישראל אחרי יפיפותו של יפת וכו' וכו‘. ובלא פראזות יתירות נוכל לומר בפשיטות, על ידי התוצאות החדשות עזבו צעירינו את הדעות והאמונות הישנות ויחלו להשכיל ככל העמים, שגם בהם גבר הפירוד בין דור הישן להחדש. ואצלם הלא בע"כ [בעל כורחך] לא היה הדור הישן מאהלי שם, בעלי לב וכו’ –

בקצרה, חקירות כאלה המה יקרות בעיני איזמן212 וש“י הורוביץ,213 יען כי נתעשרו מפסולתן, אבל בעיני אינן שוות אפילו פרוטה. אנשים כאלה יכולים לתקוע ולהריע תורת חיים, תורה מעשית, תורת חסד וכו‘. אנשים כאלה יודעים מה היא היהדות וערכה להשלמת האדם, ושסוף כל סוף לא תנוח אירופה בשלום אם לא תתייהד, וששפ’ וטל' [שופנהאואר וטולסטוי] המה הראשונים המבינים דרכה, ואנכי יודע מניין זאת להם? סלוואדור214 התפעל מחוק השמיטה והיובל שבתורה, חוק סוציאלי, והלך וכתב ספר בשפת צרפת “תיקון העולם כדת משה וישראל”215 (כך שמעתי). הספר הזה נעתק לשפת אשכנזית על פי מקרה קרא אותו הח' מיזס216 והלך וכתב מאמרו הגדול “מלחמת הדת” אשר פרקו הראשון נדפס ב”המליץ" ושני החלקים האחרונים כמובן עודם אתו בכתובים. בימים הללו היו הסופרים עוד שיכורים מן התיקונים [בדת], ולא היו מוכשרים להבין כל אלה. ע“כ [על כן] נשתכח הדבר והיה כלא היה. וגם מיזס שכח והלך והדפיס כעין מאמר זה ב”הכרמל" בשם “תיקון עולם”.217 בהימים הללו היו בנו שינויים רבים, שינויים אשר הבינו סופרינו כי טוב להם לסחור בסחורה הלאומית. אז הלך סמולנסקין והרחיב את הדברים בה“עם עולם” שלו;218 ובאותה עת העתיק שולמן219 את הקדמת גרץ לספרו די"י.220 ואז נודע פתאום לסופרינו כי יש השכלת ישראל והשכלת יוון –.

וא“כ [ואם כן] יש לנו השכלת ישראל והשכלת יוון, ראש ולב (בלשונך). ועל פי מקרה מוחו של ש”י הורוביץ רופף, וכל ידיעה חדשה מביאה אותו לידי שכרות, ובשכרונו זה כתב הרבה מאמרים שבהם רב את ריב הלב, כלומר היהדות, וזרק מרה בהרמב“ם על אשר זדה [פעל במזיד] להרכיב את הראש עם הלב ולזרוע כלאיים. והמאמרים הללו כמובן מעצמו נדפסו ב”השחר" כדי שלא להוציא ניירו חלק. ואחריו יצא איזמן ואז עברה הקריאה במחנה ישראל: תורת חיים, השכלת ישראל. כיון שראה מיזס שכך הוא הדבר, שכולם מימיו הם שותים (הוא חשב שקנה אותם בשינוי),221 הלך וכתב עוד הפעם את מאמרו “היהדות בזמן העבר” ב“המצפה”222 שבו חזר על דבריו ממלחמת הדת ומתיקון עולם ומאשר איתו בכתובים. ואז הדפיס עפשטיין223 באמת מאמר טוב בעניין זה בשם “בין ישראל לעמים” (גם הוא גדש את הסאה ברוב) ואח“כ החל שפ”ר224 לדבר אל כנסת ישראל, ויחל גם הוא לצעוק במאמריו הראשיים “תורת חיים”, “תורת חסד”225 וכו'. שנים אחדות עברו, ויחל עוד נביא אחד, הוא לאון רבינוביץ,226 לנבאות נבואות הללו ב“המליץ” ולהעלות גירה (פלא הדבר, הוא היה בפאריז, ולפניו היה קרוב המקור הראשון, ובכל זאת ויסתפק בכלי שלישי או עשירי). ואז באתי גם אנכי בכבודי ובעצמי, ואתה תבוא עתה כמאסף לכל המחנות, להשמיע להקורא את ה“חכמות” החדשות הללו –. ונותן לפניהם מזונות שכבר היו להם לזרא.

אבל לו עמדת את פראזותיך בקרן זויתי [בנקודת מבטי], אז ראית כי הדברים בפשוטם, כי לנו עם ישראל מעט מזעיר לעומת רבבות העמים. יש לנו תורה ישנה, תורה קדמוניה, אשר יש בה הרבה חוקים של חסד ומשפט, והרבה חוקים שראויים להישרף, והן הן “גופי תורה” (בסגנון התלמוד) כמו דיני הקורבנות, לא תחיה227 וכו‘. גם חסדה היה מרובה לו לא סקלה את המקושש228 וכו’. ומאז ועד עתה על ידי השתנות העיתים, שונו פני החוקים על ידי תורתנו שבעל-פה, ועדין היא משתנית והולכת, ואופן אשר נשארו לנו המה קניין כל העמים. ואנחנו הננו עתה יהודים, לא בעבור תורת חיים בלבד, רק בעבור שעוד אנחנו חיים וכו'.

וא“ת [ואם תאמר] מה נפסיד הן הלא בזאת נחבב את היהדות על בעליה, אשיבך נפסיד ונפסיד, כי ע”י ה“חכמות” הללו יכבו ניצוצות הביקורת שעלו בלב צעירינו, ועל ידי החקירות הללו שבו עוד הפעם להיות מאמינים בני מאמינים, והם מאמינים כאבותיהם כי “טוב ציפורני אהלי שם מכרסה של יפיפותו של יפת” (בלשון של סופר פלוני) ושהיהדות כוללת הכול. וראיה לדבר וקטריה [ויקטוריה] המלכה אוכלת בשר כשר, והפרופסור הנוצרי בפאריז לומד עם תלמידיו מסכת כלים (הצפירה). וכל השכלת צעירינו היא רק להראות כי הכל מרומז בהיהדות וש“שלנו גדול משלהם” – ובתוך כך מבלים ימיהם ב“השלנו” לא נדע כל עיקר. וכאשר על-פי מקרה ילמד אחד מ“שלנו” את האלפא-ביתא מ“שלהם” – יחשוב עצמו גם כאחד מהגדולים, ותיכף יבוא להדפיס תמונתו ב“אוצר הספרות”, כמו שהיה בשעה שעמד לפני הקארדינל ברומא [ופוז?], או יתן עצמו כלומד את עניני המלכות (קמינקא), או יהיה לחבר נאמן לדורשי קדמוניות בליפסיה והאללה (ריינס)229 ותנא דמסייע לשפינוזה (אלכסנדרוב)230 והחכמים הגדולים הללו באים עוד פעם ומוכיחים בראיות ברורות, כי כל “שלהם”, עד המצאת קוך231 ועד בכלל, מרומז ב“שלנו”. והקהל? הקהל יאמר “אשר בחר בנו” ומשיב כאבותינו, כי ה“גויים” לא ידעו כל עיקר.

לאומיות אתה קורא, הסופרים והלאומיות.232 “מארא דאברהם” [אלוהי אברהם]! האם באמת טפש כחלב לבך לדמות כי יש לנו סופרים בעלי שיטה לאומית. הכי אינך יודע את הסופרים באודסה, “ירושלים אשר בלאומות” (הוצאה החדשה) – יודע אנכי כי בשעת שריפה, בשעה שלב העם טרוד ובהול, אז הגנבים מוצאים שעה זו מוכשרת לגנוב. ובשיטתם הולכים סופרינו בעלי הלאומות. כלא יותר, אתה בא להתווכח עימהם ולדון על שטתם. האם אין זו שטות יתירה?

רגילים אנחנו להצטער על התמעטות הקוראים העבריים בנו, על היציאה המרובה מרשותנו לרשות הרבים. אבל כל עוד שנכתוב כמוך וכמוני עד עתה כל עוד אשר נתן לפני הקהל את החכמות הללו, יוסיפו המה לברוח מלפנינו. כי הקהל חפץ לקרות קריאה של חיים. ובשום אופן לא נוכל לכפות עליו הר כגיגית כי ישמע רק חכמתנו –.

הספרות היא בעלת אברים רבים, ויש בה גם אבר לאומי ודתי. ומי אשר נכוה מתופתה מוצא לפניו כרים נרחבים, ואצלנו הכל עומד על הלאומיות, על הדת, וספרות אנושית, ספרות הכתובה לפני בני אדם שקודמים לדתם, אין אצלנו כל עיקר. יען כי להשתמש בתגא233 אי צריכים אנחנו לעמול וליגע. לעבודה זו צריכים אנחנו להיות מוכשרים מלידה ומבטן. ומה לנו כל אלה אם הכל מוכן לפנינו. וכל אחד מאיתנו יכול לכתוב מאמרים ולחקור חקירות בתורת חיים ואהבת חסד, אנחנו נכתוב ונדרוש, והקוראים קוראים ספרים של “גויים”, שהלב נמשך אחריהם. אנחנו כמובן נקרא תגר על אשר יעזבו את הלב ויזנו אחרי הראש, אבל הם אומרים “יבאו מכם ויעיד”,234 כי באמת הסופרים בעצמם כשקוראים, לא יקראו “דברים שמלב” רק דברים שמראש. וגם אנכי אבכר מכ“ע [מכתב עתי] של גוי בעל ראש על מכ”ע “המגיד” או “המליץ” בעלי-לב –. וכו'.235


25. אל ירחמיאל שקפניוק236

א׳ אדר שני [תרנ״א, 11.3.1891]

אחי היקר!

התאמין ידידי, כי זה שלושת ירחים אשר אנכי בברסלוי, ועוד לא ראיתי את העיר אשר בה אנכי יושב. – ומה זה תתפלא. הלא כן דרכנו. חפצים חיים אנחנו. אוהבים את החיים. אבל אנו דוחים את החיים לעתיד לבוא. ובהוה אנו קוראים בספרים. וכאשר העתיד יתהפך להוה, אנו קוראים עוד הפעם. וכה נמות ולא נחיה.

היום יצאתי מאהלי וסבבתי את התעלה הסובבת את מרכזה של העיר. ראיתי את ארמונות העיר היפים, הטירות הגבוהות, והעמודים. ראיתי את אוכלסין מרובים, ובנות הארץ היפות, ראיתי את החיים בפנים היפות, ואתעורר. כלם חיים. ואנכי? זה עשר שנה רצופים אשר אכין א"ע [את עצמי] להחיים, והחיים עוד לא באו. ואימתי אחיה?237

החיים – ואנכי –.

לו הייתי סופר, ויכולתי לתאר לך המלחמה הנוראה השוררת בעולמי הקטן, אז נבהלת לראות. צייר לפניך איש קטן הקומה ודל בשר, פניו שחורים ככושי, ושערותיו פרועות. איש נדכה ושחוח. איש בטול ומובטל. ובמוחו ובלבו הרת מחשבות ורגשות, מחשבות ורגשות סותרות זו את זו, ומפרכסות את עצמן. מה לא ארגיש? ומה לא אחשוב? מעבר מזה, הרני שואף לחֵרות, להשתלמות, הנני חפץ לכתוב, לבקר, לתקוע, להריע. הנני חפץ לעבוד, לפעול ולעשות. הנני גומר שלא לישא אישה כל ימי משום שנפשי חשקה בתורה. ומעבר מזה, הרני שואף למנוחה, לשלווה, לנופש, לחיי אישות, לחיי קטנות והשקט. מעבר מזה הריני רואה לפני, חיים מנוולים, אי סדרים, שקר, תרמית, פחזות, הזיה, טיפשות, סכלות. הרני מרגיש בקרבי מחאה עזה ואיומה נגד כל המקיף אותי, נגד כל השורר. ומעבר מזה לפני חיים יפים, סדרים כהלכתם. והנני נותן בריתי שלום עם הכל. מעבר מזה הרני נתון באוהלי שם, בעולמו של ישראל, הנני יהודי וכו‘. ומעבר מזה, לבי ימשך אחרי יפיפתו של יפת. וכל רגשותי הלאומית כקצף על פני המים. – מעבר מזה, הריני הוגה, חוקר, שופט. וארדוף רק אחרי הידיעות הממשיות, אחרי הוית העולם וכו’, ומעבר מזה הרני משורר ואדבק ביופי. בשעה זו, אחשוב את עצמי לאיש בעל דעה, איש מוכשר לפעול ולעבוד, ובשעה זו הנני בעיני כננס, כגברא קטילא, כגבר אין אונים וכו'. האין זאת כי עולמי הקטן הוא עולם מלא.

וכל המון הרגשות והמחשבות האלו כולן הולכות אל הים הגדול, אל מלחמת הקיום הנוראה. מלחמה איומה לי מאד. כי כבר אין בי כוח להילחם!

רגילים אנו להאמין בהמשפט הידוע: ׳אי אפשר להיות שני הפכים בנושא אחד" ואנכי, כשאביט בפנימתי, הנני חוסֵל [!]: אי אפשר לנושא אחד בלא הפכים – כי באמת כל קיומי רק מהפכים –. מעת אשר קראתי את סיפורו של טלסטי ק״ס,238 נהפכתי לשונא נשים (או יותר טוב האישות) וגמרתי בדעתי שלא [אשא] אישה כל ימי, וגם לא לאהוב, וראה כמעט נכשלתי באהבה.

ומעשה שהיה כך היה. כבר כתבתי לך כי הרני מבקר בית איש אשכנזי, ובבית הזאת בת יחידיה והיא בעצם ימי נעוריה, בת ט״ו, אבל גדולה כתמר. ושערותיה השחורות, עם עיניה התמימות והחדות עושים רושם –. הילדה הזאת אשר כמעט לא תדע דבר, והשכלתה מוגבל מאד, או יותר טוב, אינה משכילה לגמרי, בתחילה פחדה ממני פחד גדול, או לא שמה עיניה אלי לגמרי. אבל מהריחוק הגדול הזה בא הקירוב, עד שבהפרדי מאתם תבקשני שאבוא להבא –. פ“א [פעם אחת] באתי אליהם בלילה, ואמה ישבה סמוך אלי ותשוחח עמי. אז לקחה לה ספסל-רגלי, ותשב על יד אמה. ובעיניה החדות הביטה אלי, אשר כחיצים שנונים ירדו אל חדרי בטני. בלילה ההוא נרכך לבבי הקשה. בלילה השלישית כאשר קמתי ללכת תפסתני בבגדי ותצווה עלי לשבת וכו' אז ראיתי כי ימי השביה קרובים. והלוא תהום גדול ביננו… וע”כ [ועל כן] נלחמתי עם עצמי מלחמה עצומה ונוראה ועתה שניתי את פני הדברים –. והיה כאשר אצא מפה בי״ב אדר דנא, אחדול לבקרם לגמרי –. וכתבתי לך הדברים, למען תדע כמה גדולים דברי חכמים, אל תדון וכו'. טוב הדבר, כי לבי חלל בקרבי ואיני מוכשר לאהוב. כי האוהב לא יכול לכבוש את אהבתו ולבטלה. הנני בכלל מרגיש רק אודי האהבה, או הרני אוהב בדמיוני, אבל מה יעשה הגבר אשר אוהב בלבו? –

חדשות אין אתי, רק דע כי החוקר אפשטיין מווינה הוציא לאור ספר גדול על דבר אלדד הדני וספריו ובקרוב אשיגו –.239


ב׳ אדר

אחי היקר!

היום קראתי את ספר תולדות מיימן,240 ולא עשה עלי רושם גדול. כי מלבד סגנונו האשכנזי הרע, אינו מוכשר לספר. בהרבה דברים האריך, ובהרבה דברים סתם ולא פירש. אבל הרבה למדתי ממנו. ואם אקח לי מועד עוד אכתוב לך בארוכה.

היום השגתי חוברת ראשונה מהאנצקלפדיה התלמודית היוצא לאור על-ידי נער אחד ברוסיה. ומחירה 15 רו״כ (?). ה[עונני?] סלאטץ מרעיש עולמות בהחבצלת.241

אנית רוסיה ובה גולי רוסיה חשבה להשבר בלכתה לירושלים, ובע"ה [ובעזרת השם] נצלה.

הסמינר בפה רפה מאוד. יוכל היות כי גרץ242 יעזוב אותו ויצא לוויען. וכבר אמר כי לו לא היה בן שבעים אז הלך תכף –.

בין כל מאמרי הכורת מצא חן בעיני פ"מ [פרישמן] מאמרו של אייזנשטאד “בשערי ירושלים” כדבריך.243 מכל מאמרי, מצא חן בעיניו “פרקים מקוטעים”.244 ובכלל יאמר לי כי הוא מכיר בי עורך ספרותי, אבל אנכי כותב בכל פעם כתיבה שטחית (Oberflächlich) זאת ועוד אחרת, הנני מתפעל מכל מה שאקרא, והפעולה נכרת במאמרי.

מצבו של פ"מ, כפי אשר גלה לי, לא טוב. וגם הוא תועה בדרכי החיים, ובכלל הבינני כי קשה הדבר מאד להשיג מטרה רוממה מהספרות האשכנזית, אחרי אשר סופריה פרו ורבו מאוד, והם אחד מחמישים, ובין המון הרב הזה לא יֵרָאו הבינֹנים. ואין תקוה רק [אלא] להיותר גדול, להגֶניא [הגאון], ולאו כל אחד זוכה. הראיתי מאמרך לו, וגם הוא הודה לדברי, והתקצף עליך קצף גדול, על אשר תתפלסף ותדבר גבוה גבוה, בעוד שיש לך סגנון בריא ואנושי.

היום קיבלתי מברבש שני רובל (?)245.

באלה הימים קראתי ספר נפלא בשם “אלפא ביתא של הדעת” ומעולם לא ראיתי סופר נפלא כמותו, וכל דבריו כתובים בשפה מובנת להעם, והוא מוכשר לפקוח עיניים –.

באלה הימים קראתי הר[ו]מן מברנא,246 ואת מאמרו ע“ד [על דבר] המאמין, ועשה עלי רושם גדול. באלה הימים קראתי מאמרו של היינא נגד מענציל,247 וג”כ [וגם כן] עשה עלי רושם גדול.

באלה הימים ק' [קראתי] ספר המשפטים [הכללים] לתורת השגת וקבלת תעודת ד״ר בכל בתי ספר הגבוהים באשכנז, אוסתריה וצרפת. ואין אנורזטעט שנוכל לקבל בו בנקל תעודה כמו בליפציג. בכלל נודעתי מהספר הזה דברים רבים.

בה“גנראל איינצגיר” [אנצייגר] (מכתב עתי יומי באשכנז) קראתי פולטיין [פיליטון] נפלא אודות מחשבות הראש אחרי התזתו – ויש בה חדשות רבות.

באלה הימים קראתי את ה“מאניטשריפט”248 מד״ר וו. ברילל. קראתי שם שני הספדים נפלאים על הד״ר באלל מאת יעללניקי249 וקרפלס.250 סגנונו של הראשון נפלא מאוד, ער האטע איינס קלסישן סטיל [יש לו סגנון קלסי].

באלה הימים לקחתי למקרא את לסינג על דבר חכמת היפות,251 ולא הבנתי לא דבר ולא חצי דבר. ועודנו מוזר לי – והוא האחד הכותב אשכנזית. אבל עודני איני אשכנזי.

ידידך, מי״ב


26. אל שלמה בובר252

29.3.1891

כבוד הרב החה“ש [החכם השלם], העסקן הגדול בחכמת ישראל וכו' רבי שלמה בביר שליט”א –.

אחרי שיודע אנכי שכבודו לוקח חלק בעולמי ומשתתף בצערי, הרני לוקח לי רשות לטרדו עוד הפעם ולבקש עצה מפיו. כי בין המיצרים אנכי וטובע אנכי בים החיים –.

אחרי השתדלות ועמל רב, עלתה בידי לרכש לי איזה קיום. וחשבתי לישב בשלוה וללמוד. והנה קפץ עלי רוגזו של הקב“ה, כי לקח מאתנו את רבי נחמיה בריל253 ז”ל, והחכם הזה היה לי לעזר קיים, ושלח לי סכום כסף מדי חדש בחדשו. ועתה נשארתי עוד הפעם בלי מזון ובלי מחיה. גם אי אפשר לי להשׂתכר, באשר קשה עלי הדיבור בשפת אשכנז בעל פה ולא אוכל להורות שעורים עברים, ומלבד זאת כבר קדמוני תלמידי בית ספר הרבנים אשר דפה. ובראותי כי ביש לי בהא מתא [בעיר הזו], אנוס אנכי ליזל למתא אחרית [ללכת לעיר אחרת], כי פה כלתה לי הפרוטה מן הכיס. והרני גר אצל ת"ח [תלמיד חכם] צעיר אחד בחנם.254 וכמובן מעצמו שלא אוכל להכביד עליו –

מוכרח אנכי לצאת, אבל אנה אצא? המשורר מנדלקרן255 יעצני לצאת לפרַג. הח' פוכס256 מפּריס – למינכן. וחד אמר כי אלך לקניגסברג, באשר שם לי מודע עשיר לא נודעתי לו מתמול שלשום. ולמי אשמע? הן לא נהירא לי שבילי דאשכנז ואיני יודע מן מנייהו מן מכניסי אורחים. ולעת עתה רואה אנכי כי בשלושה ולא עלתה בידי. כי כבר הייתי בפ“פ [פרנקפורט], בלייפציג, בברסלוי, ולא עשיתי מאומה, אם כי באלה עכ”פ [על כל פנים] אחדים מכירים אותי, ולא מבעי כשאלך לאתרא דלא ידעי [ידעתי]. הד“ר ר[ו]זין257 יעצני ללכת ברלינה, אבל פוכס ועוד כותבים לי כי אין לי כל תקוה להתקיים בשם, כי מרֻבים שם בני עניים וכו'. ע”כ [על כן] עומד אנכי על פרשת דרכים, ואיני יודע אנה אפנה. ומה גם כי חפץ אנכי לכוֵן המקום שבו אוכל להשׂתכר לחמי, כי כבר קצתי בנפשי לצפות לעזרתן של אחרים שעולמי החומרי והרוחני חשוך בעדי. ומוכן ומזומן אנכי למכור את עצמי לעבודה שזרה ממני, ולא אצטרך לבריות, אשר מכרכמים את פני ומשחירים את נפשי –.

בימים האלה חושב אנכי ללכת למינכן. אולי יצלח בידי להִקרב תחת כנפי הגביר ד“ר מרצבכר,258 ואפקח על אוצר ספרי מר אביו ז”ל. אבל איני יודע אם דמיוני דמיון שוא. ובכלל מחפש אנכי איזה מקום שאוצר ספרים גדול יהיה פתוח לפני, כי בימים האלה עלו על לבבי מחשבות רבות בדבר עבודות רבות לספרתנו שחושב אנכי לעבדה. ושנים מאלה הרני מציע לפני כבודו הרם.

1] הרני חושב לעשות כמעשה הפר[ו]פסור האיטלקי בספרו הגדול Genie und Irrsinn,259 ולסדר ולערוך כל אנש[י]נו הגדולים והענקים שמרוב גדולה היו להם תכונות משונות, ולהראות הכחות הללו בספרות ובתולדות ישראל מן התחלת התפתחות תורה שבעל פה עד עתה. 2] רגילים אנחנו להבדיל בין השכלת יון להשכלת ישראל. להם נתן הראש ולנו הלב. להם השירה ולנו המדות. אבל באמת ההבדלים הללו הם הבדלים מלאכותים, כי אין הבדל בטבע – והכל הוא אחד. וכשם שהורו היונים שלא כהוגן, בחלקם את כל העולם כֻלו לשתי מחלקֹת לשרים – ולעבדים. כי כל אדם הוא חציו עבד וחציו בן חורין, כן לא נוכל להסכים עם היינא וחבריו, השופטים כי על שני מינים האדם עומד, וכל חכם הוא הֶלני או יהודי, ושאין שני עולמות הללו נוגעים זה בזה. לא! כל אדם הוא מחציתו הלני ומחציתו יהודי, ושתי הכתות הרגש והדעת נלחמים בו. ע"כ [על כן] כשם שבספרות יון יש מחלקה גדולה מדתית, כן יש אצלנו מחלקה רבה של יופי, והרני חושב לערוך ולסדר כל המאמרים [האמרות] הנוגעים להיופי, השירה הפ[ו]אזיה, הנמצאים בכל ספרתו [ספרויות] הגדולות.

גם חפץ אנכי לסדר השקפות תורה שבעל פה על המחלות הנפשיות ועל העונשין. וגם עוסק אנכי בקורות החסידות, ובהערכת [עריכת] כל כתבי הבעש“ט, והרני מקבץ כל פתגמיו ומאמריו, ואנקה שפתם ואסדרם לפרקים והיה בידי קוראיו ספרו של הבעש”ט למען יוכלו להקיפו בבת אחת –.260

אלה הם מחשבותי. אבל באיזה אופן אוציאם אל הפועל. ע“כ [על כן] אבקש מכבודו הרם כי יעצני עצתו הרמתה, אנא אצא. ונכון אנכי ללכת לכל מקום בין באשכ[נ]ז בין באוסתריה. ואם באמת רעיוני ע”ד [על דבר] מרצבכר אינו חלום יורני את הדרך וימליץ בעדי. ואם לא יורוני מקום אחר. ולו ידעתי כי אוכל למצוא בלבוב שעורים עברים אז נסעתי לשם כי מה לי הכא מה לי התם,261 וכל מקום אשר אשׂתכר בו שלושים מרק לחודש למחיתי מקומי הוא. הרני מקוה כי כבודו לא יעמוד מרחוק ויוריני בעצתו ובהשתדלותו למעני.

בעוד עשרת או שמונה ימים מוכרח אנכי לצאת מפה. ע"כ אבקש מכבודו בכל לשון של בקשה שימהר להשיבני. מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטצבסקי


27. אל ישראל טשרביס262

י׳ אב תרנ״א [14.8.1891]

ידידי הנכבד רבי ישראל טשרביס263!

נהירנא [זכורני], שמדי בואי לאותו גר שביקש ללמוד משמאי והלל כל התורה כולה על רגל אחת,264 הייתי אומר לנפשי, שכאיוב לא היה ולא נברא אלא משל היה265; כי מדבא [משבא] להתגיר שמע מניה דחכים הוא266 ומדחכים מה ראה לשטות זה? עד שפעם אחת – בעת שהייתי עוד סופר בישראל – באני מכתב כפול267 מאת איש משכיל יודע לשאול, וביקש ממני רק פתרון אלה הדברים הקטנים: באיזה יחס עומדת התורה שבכתב להתורה שבעל-פה? ומה היא התורה שבעל-פה בכללי יחוסה לעמים ולישראל, להיהדות והקלטור [התרבות]? ואחרי חתימתו עוד הוסיף: מה דעתך אודות התורה וישראל? האם המה נצחיים? האם באמת מלאכותם [שליחותם] להורות תורת אלוה ותורת אלמ[ו]ות בעולם? האם באמת הנפש בת אלמ[ו]ות? וכו' וכו' – כיון שראיתי שאלות אלו אז אמרתי: הגר אמת ושאלתו אמת וספורו אמת – ולא עוד כי הגר הוא נצחי ומעין אתפשטותיה בכל דור.268

הטעיתי בחשבוני? האם לא ישאלני כבודו כשאלות אותו הגר? האם אוכל לצמצם לו דעותי אודות עם וארצו – דברים שדרושים להם ספרים מרובים, במכתב אחד? האם באמת שאלה גדולה ורחבה זו, בפתרוני היא תלויה אצלו? וכי האפשר בכלל לאותה שאלה להפתר? ולא עוד כי הקדים כבודו תנאי כפול, כי אייתי ליה סהדי לדברי,269 "אחרי שיבואו להוציא מחזקת הצפירה והמליץ? ובתנאים כאלה, האוכל להתקיים [לעמוד] בדברי? האם לא יהיו כזורק אבן על מת?270 אנכי אאבוד זמני ועיני, ואוכיח לו שיטתי בק״ן טעמים ואח׳׳כ יבוא כבודו ויאמר לי: שיננא [איש שנון כמוך] מנין באת לך? אין משגיחין בסברא. יחיד ורבים הלכה כרבים.271 ואולי עוד בסגנון אחר: טינא עלתה בלבו ונעקר מן עולם הישוב.272 נוגע בדבר הוא. מתבולל הוא. הנקודה היהודית נכבתה אצלו וכו' –

המליץ והצפירה דורשים בשבח [יישוב] הארץ ואנכי בגנותה. האיני מרגל מוציא דיבה? אבל לאט לך ידידי, היודע אתה מי הם המו״לים האלה? היודע אתה נפשותם השחורה? היודע אתה כי עושים סחורה בצרתן של ישראל? היודע אתה כי הראשון הוא בן בליעל, בור, דלטור?273 היודע אתה כי אותו האיש נתעשר מפסולתן של הישוב? הקראת את חשבונותיו? היודע אתה כי הנביאים הללו – נביאי השקר יודעים את האמת ומתכוונים למרוד בו? היודע כי הם ועוזריהם וכל מאן דעסקין [מי שעוסקין] בישא“י [בישוב ארץ ישראל] כולם גוזזים שֵׂיַת ישראל הנדחה? היודע אתה כי טוב צפרני בעלי החלוקה274 מכרסן של חובבי ציון? היודע אתה כי עולין עליהן בגניבתן ובשקרתן – היודע אתה מה עשו אלה לעם ישראל? הרמאים דרי המאפליה [שורה קרועה] אשר נעשה לפני ולפנים…? ואנכי אני הגבר אשר זה כעשרת שנה שאנכי עוסק בספרות וקראתי ׳׳בכל מכל כל” ויודע אנכי כל הני [אלה] כותבים ורוחם, אנכי אשר כשנה חיתי באודסה, טבור הגיהנום והישוב, ולא הסירותי דעתי אפילו רגע אחד מעולם ה״חובבים ציון׳׳; והיה נהירא [ברור] לי כל שביליהם, מעשיהם, אספותיהם, והייתי מבקר ומדבר עם כל אלה שכבר היו בארץ. אנכי אשר כשנה דרתי אצל ה׳ ברבש275 הראש וראשון לכל איתני הישוב – אנכי אשר החלפתי מכתבים עם אנשים הדרים שמה ויודעים כל מבואות[י]ה האפלות… אנכי אשר מיום באתי לאשכנז לא חדלתי לקרות ספרים ומכ״ע [מכתבי עתים] כוללים, היודעים פרק בהלכות הדברים האלה. אנכי אשר לא בגאון אוכל לומר, כי יש בי דעה להבין ולהבדיל לרוב בין אמת לשקר, בין אמת אמיתי למזויף, בין קלי אילן לתכלת276 – אנכי אוכל לומר כי כל הענין מופרך הוא מעקרא – ושסוף כל אלה היוצאים לשם לחזור על הפתחים –

הן לא אביא דעת הטוענים כי על אלה הבורחים מעבדות ללכת למקום חֵרות ולא לארץ אשר אולי בעבור חמש מאות שנה תגיע בקולטרתה לאותו מעמד שבו רוסיה נתונה בו עתה, וכי תוגרמה [טורקיה] בכלל היא ערש הפראות והסכלות – ארץ אשר בה גם מי שאינו ת"ח [תלמיד חכם] אינו יוצא יחידי בלילה,277 רק מזוין בכלי נשק (וכמה נפשות ישראל נהרגו) – לא אתלה את עצמי באילן הטוענים, כי גם שמה תפרוץ שנאת היהודים, כאשר יראו [תושבי הארץ הערבים] שדוחקים את רגליהם, וגם שמה יהיו רעמים ופרעות (וכמה היו). לא אסייע לי מהתם [משם], מדעת האומרים, כי היהודים מכניסים ראשם ללהבה בבואם לטבור הנצרות, טבור אשר התולדה עוד תמלא ממנו הרבה דפים בספרה, ועוד נהרות דם ישפכו שמה, בעגלא ובזמן קריב. כנודע לכל יודע בינה לעתים, לא אפיל מוראת השופרות והחרמות, הצביעות היתרה המלאה שם בכל אתר ואתר, דברים שבגללם חרב עולמו של ישראל – לא אחוה בזרועי כי כל הנפש היפה תקוץ לבוא בחברת אנשים המוחזקים בכל קצוי תבל למקַבלים, ומשולחיה יפרשו278 כל הארץ לבקש צדקה וחסד.

לא אקבל חמרים חמרים ראיות מאוירה ואקלימה המזיק, מהחליים הרעים השולטים שם וכו' וכו' – הרני מציג כל אלה בקרן זוית אבל מה נעשה אם העיקר חסר מן הספר, והאדמה לא תוציא לחם כלל. ומכל אלה שבאו לשם זה עשר שנים וקבלו עזר מכל צד, עוד לא התרומם אפילו אחד לעמוד על רגליו, וגם לא יעמוד (יודע אנכי ומכיר איש עשיר ושמו רבינוביץ עובד בהקנטור [המשרד] הגדול של האחים רבינוביץ באודסה ומקבל שכרו שלושה אלפים רו״כ לשנה: שקנה לאחיו בעל אשה ושבעה בנים עובדים כברת אדמה וכרם, והוציא עליו יותר מט״ו אלפי רו״כ ועדיין הוא מפרנס את אחיו, ולולא זאת גווע ברעב). ועוד אעיד לו את דברי הסופר אחד העם במאמרו ״אמת מארץ-ישראל" ב׳׳המליץ״ גליון קכ״ה, קכ״ז, קכ׳׳ח, קל׳׳א, קל״ד, (אעוץ לכבודו כי יקרא אותו מאמר, כי סופרו הוא המיליונר אשר גינצבורג, איש בעל נכסים וקרקעות ומלומד גדול, והוא הגזבר בועד חובבי ציון, ראש העסקנים בדבר: איש אשר למרות הוקירו אותי בגלל כשרונותי, רדף אותי עד חרמה בגלל אשר דעותי בעניני הישוב; ועתה כאשר עשה בא״י שלושה חדשים וראה את האמת, גלה הדברים ברבים, ובא מהם ומעיד…) ואת הידיעות הבאות מהקולוניה האשכנזית בשם שיושבת שם כארבעים שנה,279 במכ׳׳ע [במכתב עתי] לעניני הכלכלה –

הן אדמה כי גדולי ישראל אשר התאספו בירח זו באשכנז מכל קצווי ישראל לפקח על צרכי הציבור הישראלי, שבהם גם דורשי טובת עמם וחכמים מומחים – עכ״פ [על כל פנים] בהצפירה והמליץ – ובכ״ז [ובכל זאת] קמו וקיבלו להסיח דעת מא׳׳י, בידעם כי היהודי הרוסי הבא לשם, כבורח מן מדבר לערבה…

בדברים קצרים, כל הנותן פרוטה לא״י כאילו זורק אבן למרקוליס.280 וכל הנוסע לשם הרי הוא מאבד את עצמו לדעת. וכל אלה הדורשים בשבחה ושמחים שכרם בצדם (כמו המליץ שמקבל 1000 רו״כ לשנה מלבד איזה אלפים בגלל הרשיון),281 דמי אחי האובדים והנידחים בארץ תלאובות זאת תלוי בהן ובזרועתן וסופם יורשים גיהנום – ועתידים קוראי הדורות לדונם בצוֹאה רותחת.

הוי אל אלהי אבי, עד מתי יתעו את עמי? עד מתי יכו עיניו בסנורים? עד מתי יוציאו בניו לרעב, עד מתי?

אמרו עליו, על עוג מלך הבשן,282 שעקר טור בר תלת פרסה [הר בן שלוש פרסאות] ורצה להשליכו על עם ישראל ולהכחידם בפעם אחת. מי חנני בכוחו, מי עזר חלצי לעקרו טורא כדן [הר שכזה], אז השלכתי אותו על כל הני המאשרים המתעים,283 וכלתה הרשעה מן הארץ –.

ורוטשילד?284 והברון הירש?285 הלא מהם בוודאי תיושע יהודה וישראל. כה יפוצץ לבי וישפוך מררתי בראותי את השגעון והדימיון אשר הוכה בו עמי בעת צרה, שגעון נורא מאוד אשר כסם מות הוא ואחריתו עדי אובד –.

גוללו דברי הימים וספרי זיכרונות, סעו בכל קצווי הארץ והגידו לי הנשמע כדבר הזה, באיזה גוי או ממלכה, כי בצדקה תיושע גוי? בחסד? בעזר? האפשר הדבר? היתכן?

מראש ועתה, בעת אשר חלק אחד עמי ירדו פלאים, לא דרש עזר וסעד, לא דרש צדקה, יען ידע כי בה גם “ספוגין של צמר”286 לא ימצא – רק השתדל ללחום נגד התנאים אשר סבבו בקלקלתו. כי רק בהשתנות התנאים המקיפים, בהחלף האוויר, אז יטב, אז ירחב –

חז“ל קראו את המציתים באש, אוצרות נקדימון בן גוריון, בן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת – בימי החורבן – בשם בריונים.287 אבל אח”כ ראו את ההפסד הגורם לעם, בעת שעיניו צופיות לצדקה, וגזרו באושא שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש,288 כי נורא תוצאות הדבר, נורא מאד – ומלבד כי לא בידי שנים או שלושה בני אדם יִוָשע גוי –. הנה במקום שיש בו עזר [תמיכה] שמה יש עבדות, שפלות –.

בפאריס יש איש עברי אחד, וכמדומה לי רוטשילד שמו. האיש הזה – הוא הנדיב הידוע (?) הזן ומפרנס חמש קולוניות בא“י והרצים יצאו דחופים בכל מכ”ע [מכתבי העתים] לפרסם צדקתו – היודע כבודו מה טיבם של קולוניסטים אלה הנהנים משולחנו? הרי הם עבדים הם ובניהם ואשתיהם [ונשותיהם], ומכורים לו לצמיתות עם אדמותיהם, ואיש לא יזיד לעשות קטון או גדול, מבלי משרתיו עושי רצונו הרודים בהם ביד חזקה, החיים חיי אצילים (וחשבונם עליהם). היודע כבודו כי שם העבדות בשבט עברתה. היודע כבודו כי יותר משמונים משפחות כבר נגלו משם, על אשר עברו על איזה חוק, לא חוק הניתן למשה בסיני, לא חוק תוגרמי [טורקי, עותמני] ואזרחי, רק חוק מחוקק על-ידי משרתיו –. היודע כבודו כי איש מהם לא יזיד למכור פרי אדמתו וכרמו מבלי לקחת רשיון. היודע כבודו שאסור להם להשכין זר בדירתם יותר מי“ב שעות מבלי לקחת רשיון. היודע כבודו את השבט [השוט] הצרפתי הרודה בהם ביד חזקה, יותר משבט הפולנים את אכריהם. היודע כבודו כי קולוניות בסרביה,289 אנשים מלומדי עבודה מימיהם, אשר נתנו להנדיב איש איש מכיסו אלף רו”כ, וכבר ישבו על אדמתם בפלסתינא, שבו לארצם לרוסיא, כי לא יכלו שאת את העבדות הגדולה, לא ביקשו לחתום ידיהם, כי הרי הם ואדמתם שייכים להנדיב, ורשות בידו לעשות עמהם כאדם העושה בשלו ולהעבירו ממקום למקום כיוסף בשעתו –.290

הן יודעים אנחנו כ[ו]לנו, כי לדאבון לבבנו מוגי-לב אנחנו, ומטבענו מעט חנפים אנחנו. עבדים נכנעים. ובכ"ז [ובכל זאת] מרדו זה כשתי שנה הקולוניסטים בראשון לציון בפקידם אוסויצקי291 ויפלו עליו בחרב ובחנית וישפכו דם, דבר אשר על אנשים ישראליים לא יאומן כי יסופר, אבל לא יכלו עוד שאת את עולם הרשע העריץ הזה אשר נורא עוד מפקיד סורי [רוסי]

רוטשילד יוציא אלפים ורבבות ליפות המושבות, להאיר אותם במאורות אלקטרין [חשמל], לעשותם כקולוניות צרפת היפיפיות. וכל אלה ההוצאות היתרות כתובים וחתומים על חשבונות העובדים למען עשותם עבדי עולם –.

כעשרה מיליון פרנק הוציא על ד' מושבות אלה ואין לך כל אגרונום מומחה שבעולם שלא בקר אותם, אין לך נסיון שלא שם, כל מיני זרעים, אילנות מכל הארץ, תולעת המשי, כרמים וכו' כולם לא יצלחו [?] כדאין, כי האדמה כבר מתה (גם להאדמה יש שנות חיים וגסיסה ומיתה).

כל מי אשר יקרא את עלי החבצלת292 משנת תרמ“ח, תרמ”ט, תר"ן, יגוז את ראשו, יקרע את בגדיו, בראותו את השוד והתרמית, העו[ו]ל והאו[ו]ן אשר עשה אותו נדיב וכל כת דליה לעמו ישראל, דברים ראויים לעריצים (מעשה באחד שלא ביקש לתת את ענביו לבית הפקודות ויפרשו אותו מן הציבור, גרשו את בנו מבית הספר, ויהי בחליו צוו על רופא המושבה שלא לרפאותו, וימות).

אלה מושיעיך, ישראל.

והברון הירש הוא בעל דמיון נלהב, אומר ואינו עושה. אבל היכול לעשות? ומה יעשה? היכול הוא לעזור לגוי שלם? ואם באמת יפקיד כל רכושו, והדבר יביא לאיזה גמר בעוד איזה שנים, אז אולי יקבלו עזר אחד ממאה מאחינו בני ישראל ורק אלה שיש להם תעודה שגורשו מן הארץ [מרוסיה], וגם באלה, כל מי שקרוב הוא אל עבודת האדמה, כמו בני בסרביה, קודם; ואלה אשר יקבלו איזה עזר, ויסעו למרחקים, ויעבדו קרקע בתולה, הידעו אחריתם? ולו יהיה כי יש דלוג בטבע ואפשר הדבר כי אדם, שסחר כל ימיו יחל לעבוד האדמה, ולו יצליח עבודתם, אז הרי הפירות רק להדור הבא. ואולי להשלישי –.

היציאה מרובה עתה בין אחינו ברוסיה. אנה הם יוצאים? אנה? השוכחים כי בכל הארצות הרגש הלאומי מתגבר ובכולם יביטו בשאט נפש על כל הגרים, ולא מבעי [ולא כל שכן] על היהודים, אשר אותם מצוה וחובה לשנואתם – לפי דעתם – היודעים כי גרים יהיו בארצות לא להם, ארצות זרות להם בשפתם בתכונותיהן. היודעים נפש הגר? היודעים כי הוא האומלל היותר גדול בעולם? היודעים כי כל איש בן ארצו ומקומו, אופקו ומקום מולדתו. וכמו שאי אפשר לאילן הגדל בכאן להתגדל בארץ אחרת, כן אי אפשר לאיש זר להתבולל בחיים של ארץ אחרת, ולא מבעי יהודי רוסיה, שרחוקים מכל שפה ולשון, מכל אומנות ועבודה, אנשים מלומדים בנסים ולא בחיים היודעים כי בעזבם את ארצם, יעזבו את האויר הרוחני הדתי המקיף אותם שם, ולאויר רוחני קולטורי לא יבואו באשר אינם מוכשרים עוד. והרי הם חיים שם בלא דת, ובלא דעת, וכל העולם כ[ו]לו עומד אצלם שם רק על השקל, ויהיו באמת לאנשים נוראים… היודעים כי יהודים המה, ולגבי דבר דא סדנא דארעא חד…293 היודעים כי גם באשכנז, טבור ההשכלה והחופש, עוד היהודים אזרחים רק בכתב ולא בעל-פה, ומוגבלים ונדחים על כל שעל ושעל ולולא מוראה של מלכות אז בלעו אותם האנטיסמיטים חיים. היודעים המה כי פה האדם הקורא לחברו יהודי, עונשים אותו [?] כדין מלבין פני חברו ברבים.

היודעים המה כי גם בבתי-ספר התלמידים היהודים והנוצרים כשני עולמות שונות – היודעים כל היסורים שיסבלו אחינו בכאן, ורק בעבור שעמדו אבותיהם על הר סיני – אם כי באמת עשו רבות לטובת אשכנז והשכלתה, קולטורתה, חפשותה [חירותה], אם כי הוציאו את המאורות הגדולים אשר בהם יתפאר עם אשכנז (כמו מנדלסזון, ברתולדי, ברנה, היינה, לאסאל, מארכס, ריסר, בראנדס, צונץ וכו' וכו').294

והיהודים הגֵרים?295 מה אומר ומה אדבר. הן שאר כשרון לי. ולבי עשוי [ללא] חת ללחום עם תנאי החיים, ובכ״ז [ובכל זאת] עלי ללחום ולהשתלם חמש שנה עדי אגיע לאותו מצב החברותי שהיתי בו באודסה. וגם אם אעלה במעלה עליונה ואעשה לי יד בחיים, לא ישכחו לי את עווני כי בן חוץ אנכי –. (הפרופסור היותר גדול שבכאן לחכמת התולדה [היסטוריה], בן רב רוסי שגר פה יותר מעשרים שנה עוד סובל הרבה בעבור גֵרותו).

כל מי אשר יבוא במגע ובמשא עם יהודי חוץ ויראה את המבט שמביטים על אחינו בני רוסיה ופולין, מבט בוזי ושפל, ויקפא דמו ויוריד דמעות –. ונפשי יודעת מאד…

אחינו בני ישראל מבקשים אזרחות שוי [שוויון זכויות אזרחי], מקנאים באחינו בני חו״ל. היודעים כי המה היו נתונים זה כתשעים שנה עוד במצב יותר רע. היודעים את הגיטו האשכנזי והטלאי האוסטרי. היודעים כל את מסי הגלגולת וכל ההגבלות והחוקים שבהם היו נתונים. רק מספר קבוע ממאה היה לו רשות לישא נשים, והשאר ירעה עד שיסתאב. היודעים כי גם העני שבעניים שבישראל בעת שנשא אשה עליו היה לקנות אצל הממשלה כלי זכוכית יקרים יותר מכפי שוויים במספר שלוש מאות שקל. היודעים כי לבן-מנחם [מנדלסזון] לא היה לו רשות לגור בברלין? היודעים כי לא היה רשות למגידיהם להטיף בבתי כנסיות. היודעים? היודעים המה כי אחינו האשכנזים, שכמעט כולם הם אזרחי הברזא [הבורסה], החכמה [הפילוסופיה], הספרות, הממשלה, הכת היותר עשירה ומושלמת בארץ, היתה לפני מאה שנה כולה עניים מרודים ועוסקים בבלויי סחבות, וסובבים על הכפרים ובכ״ז [ובכל זאת] לא ברחו, לא יצאו, רק לחמו עם התנאים הסובבים, לחמו בדם, בכוח, בעט. ויהי בצאת האשכנזים לחירות, דבר מוכרח וסופו להיות בכל אירופה, יצאו גם המה. לא רוטשילד, ולא מנדלסזון (הבנקיר)296 ולא בלייכרדר297 הושיעו את עמם באשכנז, לא אילי-הברזא ומלכי השקלים, רק ברנה וריסר, ורק מידם לאחינו בני ישראל באשכנז כל החיל הזה.

יודע אנכי כל אשר נעשה בסוריא [ברוסיה] לאחינו, ויודע אנכי מה רב ומר העבדות והרציצה. יודע אנכי להוקיר את החירות, ואצלי היא מעין עולם הבא. יודע אנכי כי בסוריא [ברוסיה] לא נתקבלתי בבית ספר לעם, ובכאן נתקבלתי להאנורזטעטט. יודע אנכי כי שם אימת האוראדניק [שוטר רוסי] היה מוטל עלי ובכאן דיברתי פעמיים ושלוש עם האובר-פרזידנט [קצין גבוה] (במצב של גורקא) ויקבלני בסבר פנים יפות ובכ״ז [ובכל זאת] הריני מתנגד נגוד גמור אל יציאת אחינו לחוץ, לאיזה מקום שיהיה. כי האדם רק בארצו יכול לחיות ואיש כישראל עזר׳ס, טיפוס דובובי, מכרח לפי תנאיו ולפי תכונותיו לישב על מקומו. והיה בצאתו לברלין או לניו-יורק ולא היה לו עוד איזה עסק [?] ימות וירד לטמיון (הריני מכו[ו]ן את הדברים כפשוטם) או איש כיוסף פוטרקין בידיעותיו בחכמת המשפט רק באותן תנאים שהוא נתון בהם ובמים סרוחים אלה יכול להתקיים.

אחינו הרוסים רואים חלומות באספמיה, מאורות באורפיה [באירופה]… אבל היודעים המה כי גם במערבא כל תנאי החיים נרקבים ומעופשים. היודעים כי גם בכאן יסודי החברה מקולקלים, כל תנאי המוסר, היושר, הצניעות כולם נמחקו! והשווי המשקל החברותי נהרס. והעושר בלע את כל העבודה, ויגועו העובדים בלחץ ענים ומרודם. היודעים את כל הקרירות והבדידות והפרטיות השוררים פה. היודעים כי גם בכאן איש את רעהו חיים בלעו וכל איש רק לעצמו ונפשו, לעולמו

הן לא אדבר מהכתות הדתיות, המכחידות אשה את רעותה כמו הקטוליקים [הקתולים], הלותרנים, היזואיטים [הישועים], הקלריקלים, החפשיים (פריי-רעליגיעזע) – כי מלחמת הדת היא. וכעין מלחמה זו היא מתנועה רוחנית. לא אעיר על השנאה העזה שבין מפלגות המדיניות: קונסרבטיבים, ליבראלים, נציונאל-ליברלים,298 פרייזינגע,299 רדיקלים, סוציאל-דמוקראטים, אצילים300 וכו' – כי גם בזה מלחמת הדעות היא. אבל מדוע ירדוף הפרוסי את הבייערי והזכסי את השוובי,301 השלזי את הפוזני:302 מדוע ישנא אותו אשכנזי האומר “טאג״! את הלז שאומר ״טאח”! וזה את שאומר ״טאק״! –.

כל תנאי החיים נרקבים, העם יגוע ברעב (בעיר ברסלוי ילכו אנשים בלי עבודה במספר שמונה אלפים). המין היפה יורד לטמיון והולך לאבדון – כי רובם לא ישאו נשים. הממשלה רודה ביד חזקה ומרבה במסים ובארנונות לכל אוכלין ומשקין, מסי עבודה וגולגולת. (בכאן יתן כל אדם מס, יהיה מי שיהיה, עובד או עשיר). חיל הצבא ידל את הארץ, והעם צועק ללחם, ולן ברחוב (מספר אלה שישנים תחת כיפת הרקיע עולה למאות) וכמעט ינקר באשפתות

והחכמה? הספרות? אלה המקדשים נָשַמו [התרוקנו], כי הרוח הרוחני בהם ירד לאפס ובכולם ממלא רק דררא דממונא [חשש להפסד]. רק אהבת כסף –.

זוכר אנכי את הנגוד שהרגשתי בעת שקראתי בנעורי ספרים מוגבלים [אסורים]. כי ביקשתי דעת. הוי, ילדות היתה בי, ולא שמתי אל לבי כי עכ׳׳פ [על כל פנים] הכותבים הללו היו אנשים בעלי רוחניות, ביקשו להטיב את האדם, והללו? בדברים קצרים, כל האומר כי במערבא החמה זורחת אינו אלא טועה –.303


28. אל אחד-העם304

20.8.1891

כבוד הסופר הנאור, החכם הכולל דורש טוב לעמו וכו' רבי אשר גינצברג נ"י!

בשעת דחקי, אנוס אנוכי לעשות לפנים משורת טבעי, ולהטריד את כבודו בבקשתי. אחרי אשר הכנתי את עצמי באיזה ידיעות יסוד[י]ות, ורכשתי לי ידיעה בשפת אשכנז, ואחרי אשר המליצו עלי איזה מקהל המלומדים שבכאן, וביניהם הפרופ׳ הישיש לוי, בעל ספר-המלים התלמודי,305 צלח בידי – בתור בן חו״ל – להתקבל לבית המדרש הגבוה [האוניברסיטה] שבפה, בתור תלמיד מומחה לזמן [לסמסטר] הבא וכפי הנראה אשתלם בסו[ציולוגיה] וכלכלת-המדינה, כי הדברים הללו לוקחים את לבבי.

מצבי החומרי אינו מרֻוָח, אבל כבר אוכל להתקיים בדוחק, באופן שאוכל ללמוד. אבל הפעם, ליום הכניסה אל האוניווערזיטאט, דרוש לי סכום גדול, שאינו בידי, ועל-כן מכרח אנכי לפנות אל מכרי שבארצי, כי יעמדו לי הפעם בעזרתם. והרני פונה גם אל כבודו, אשר לקח איזה חלק בעולמי כד הוינא [כאשר הייתי] באדסא שכחוני ויעזרוני מעט. ואולי יסייעו ליה מילתא [יסתייע בידו הדבר] לדבר אודתי עם האדונים ברבש,306 שח-רמן,307 שגם להם כתבתי את הדברים הללו.

הרני מקוה כי כבודו לא ישיב פני ריקם, ובזה אכלה לדבר.

בית-הספר הרבנים שבכאן מלא רקבון על כל גדותיו, וכל מה שנעשה לפני ולפנימאן? לא יאומן כי יסופר. ועוד נופל הוא מישיבת וולוז’ין. גם בתי-ספר הרבנים אשר בברלין אינם עולים עליו בערכו – כפי אשר אדע ממקורים נאמנים. ובעבור זה, ועוד איזה סבות, הסבותי דעתי מן הת[יאו]לוגיה לגמרי, כמו שהסחתי דעתי מן הספרות, ורק הלמודים הכוללים ממלאים כל חללי.

היחס [קשרי החברות] אשר לי בכאן קטן מאד, ועודני בודד. רק אל בית הפרופ׳ הנ״ל הרני בא לפרקים. יציאת אחינו בני רוסיה ופולין דרך העיר הזאת רבה היא, כי האמללים הללו חושבים כי יש עזר באשכנז.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

נ.ב. מאמרו ׳׳אמת מא״י״308 קראתי. ואסיר תודה אנוכי לו, כי הפעם ראיתי דברים מיושבים אודות הישוב.

כתובתי: [כאן רשם מי׳׳ב בגרמנית את כתובתו בברסלאו].


29. אל אלתר דרויאנוב309

ברסלאו, ב' חשון [תרנ"ב] 3.11.1891

ידידי310!

לפי דעתי רק האדם שקרוב לעצמו ויודע ארחו ורבעו, חוגו וכחו, הוא יודע איזה הדרך יבור לו. וע"כ [ועל כן] רחוק אנכי מליעץ גם לאלה העומדים עתה עמי במחיצתי. ולא מבעי – אליך, שרק בצל אזכרך.

אך כיון ששאלתני, לא אוכל לדחותך בקנה. ואומר לך כי בכלל הרני מתנגד להיציאה בכלל, אחרי שכל אדם לארצו, לחוגו, לתנאיו. ומלחמת החיים בארץ נכריה, היא מלחמה מסוכנה, בחומר וברוח, ולאו לכל אדם מתרחש ניסא שיצא הימנה שלם בגופו, ברוחו – ולכתחילה אין סומכין על הנס. וע“כ [ועל כן] אם אפשר הדבר כי מקומך אל תנח, השאר בארצך, אבל ראה לבחור לך עבודה, ענף, והיה כאשר תעמוד על רגליך תוכל לישא אשה – אם עוד לא נשאת. ואל תתן רחיים על צוארך בעוד שאין לך פת בסלך. גם אל ישיאך לבך לישא אשה לשם כסף, כי חיים כאלה הם רקובים, בלתי טבעים, וכאלה לא יצלחו – ואם באמת בחרה נפשך ברבנות, כלומר אם מוכשר אתה לזה, כלומר אם מסוגל אתה לעולם זה, ראה להשתלם בשפת רוסיה, גלילות הארץ, תולדה, חשבון, והבחן וקבל תעודת בית ספר לעם, דבר שדורשין אותו מאת רבני פולין, למען תוכל לשמש בשתי רשיות, ותהיה רב מטעם הממשלה והדת – והיה כאשר בקרב עמך תשב, אז תוכל לפעול על קהלתך ועל בני הנעורים לקרבן להשכלה לעבודה – ועליך לדעת כי גם לו תגמור למודך באיזה בית ספר לרבנים באשכנז, אנוס תהיה לשוב אח”כ לארצך – וע“כ טוב כי לא תצא כל עיקר – . אבל אם ב[ו]למוס היציאה אחזתך, עכ”פ [על כל פנים] ראה כי יהיה לך כסף בסלך – כעשרים רו“כ [רובל-כסף] לחודש, ואז עכ”פ [על כל פנים] תוכל לעמוד על רגליך, לא תגווע ברעב, ולא תשתחוה לאגורת כסף, ולא תהיה אנוס לעשות במערבא כמעשה המקַבלים המזוהמים אצלנו, להשכיר עצמך לתהלים, לקדיש, למשניות, למנין וכו' –

האדם היוצא מארצנו לכאן בלא כסף, במדה שמוסיף השכלתו, חוסר רוחניותו. כי הא בהא תליא [זה תלוי בזה], כלומר בהגרה [באגורה]…

אם מוכשר אתה ללמודים, עליך להשתלם בשפת אשכנז, באמירה, בקריאה, בכתב, בתרגום, בחשבון, מדידה, חכמת הטבע, גלילות הארץ, וביותר בתולדה שנה או שנתים. ואז – גם אם אין לך תעודת בגר[ו]ת – תוכל להתקבל לאוניברזטט – באשר אתה בן חו״ל – בתור תלמיד מומחה (ארביטענדלכער סטודענט), והיה כאשר תשתלם בו שלושה שנה, ותבחן מאת הפרפסורים בשלושה ידיעות, האחת עקרית והשנים טפלות, ותחבר איזה ספר מדעי, תוכל להכהן בכתר ד״ר. ואז יהיה לך רשות לרעוב ללחם, כי התעודה לא תיתן מאומה –

מחיר הלימודים שלושה השנה כעין שני מאות וחמישים שקל, והבחינה של הד״ר כעין שישה מאות שקל.

לבית ספר הרבנים בכאן ובברלין של הילדסהיימר לא תתקבל בלא גמנז[י]ום. אבל לבית ספר הגבוה לחכמת ישראל של לצרוס בברלין תתקבל, לאחר תבוא באניברזטט – שעכ"פ [על כל פנים] עליך להביא תעוד[ו]ת מפרפסורים המעידים על כשרונך וידיעותיך, וזאת לא תעלה לך בנקל בשנה הראשונה בטרם תמצא לך מכירים –.

אבל אחרי אשר יודע אנוכי הם והמונם, איעצך שלא לבוא בהם, כי גם שם הדברים יגעים – ויותר מן ה“אך” וה“כלומר” לא תלמד בשם – הדברים ארוכים, ולא יאָמרו על רגל אחת, ואין עתותי בידי לבררם לך. אך שכבר מוזר [שעדיין זר] אתה לי ואיני מוסר את דברי אלא לצנועין. בכאן דורשים מאת כל בן חו׳׳ל תעודה משר הפלך, ובלעדי זה אי אפשר לו לשבת בכאן –.

חיה בטוב, ומי יתן ותמצא את הדרך הנכון, אבל עליך לחפשו. עליך לא לפנות לבך לבטלה, לספרות וכו' – הרי אתה כעת כבן כ״א, ואם לא עכשיו אימתי?

ידידך הדורש שלומך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

.P.S הריני עושה אותך שליח לחזרה. וכה תגיד לידידנו ש׳׳י הרויץ, כי עוול נורא עשה לי, אחרי שכתבתי לו כעשרים פעמים והוא שתק.311 הככה יעשה לבני לויה? הככה יעשה הוא האומר לקומם הריסת ספרתנו, הוא שכל מעשיו אינם לשום דררא ממונא [חשש להפסד], הטרם ידע כי מעשים כאלה שאינם מצויים כלל אצל כל אומה ולשון וספרותה, דוחים את הסופרים, שאחרי קבלת פנים כאלה, צריכים להשתגע ולכתוב עוד הפעם –.

הדברים שכתבתי הם קניני. אנכי שלחתים אליו ע“מ [על מנת] להדפיסם, ושכרי בידו. כבר עברו עידן ועדנים – וא”כ [ואם כן] מדוע דחק עלי את השעה, כי מדוע יתגוללו מאמרי עד אשר אזקין, והרני נשבע לך כי כבר נשתנו דעותי ממה שכתבתי אז – אח“כ כתב לי כי ידפיסם, במודעתו לא נזכר שמי, וא”כ [ואם כן] לא ידפיסם, א"כ ישיבם לי – כי עתה אוכל למכור את סיפורי שישנו אתו [שישנם אצלו], ומצבי צר –. כללו של דבר, או ידפיס מאמרי וישלם לי, כלומר לכתחילה, כי אין בי כוח להמתין, או כי ישיבם לי.

ואתה עשה למעני, כתוב לו והוכיחו על פניו, כי לבי פצוע בראותי כל אלה.


30. אל אלתר דרויאנוב312

12.11.1891

ידידי

באשר משתמש אנכי בשתי רשיות לכן טרוד אנכי מאד. וכמעט לא אוכל למלאות את העבודה המוטלת עלי מדי יום ביומו. ולכן לא אוכל לפנות לבי גם למכתבים ולקריאת ספרים, שהזמן גרמא. ובכ"ז [ובכל זאת] גזלתי לי מועד מרגעי הספורים, לכתוב אליך, אחרי שרואה אנכי כי לא תבינני כראוי, ונמצא אנכי מכשילך –.

במטותא ממך שמע היטב את אשר אברר לך למען תדע את אשר לפניך.

1] בראשית עליך לדעת כי במערבא אין עזר ואין סעד. וגם אנשים כמוני אשר יש להם יחס ספרותי, מליצים ומכירים, תלוים כמ' וס' שבלוחות.313 ע“כ [על כן] אם לא יהיה לך מקור נאמן, לכל הפחות עשרים רו”כ לחודש, לא תזוז ממקומך ראה הזהרתיך –.

2] הן אמת הדבר, כי מבן חו"ל אין דורשין תעודת בגר[ו]ת ממי שבא בבית מדרש המדעים. אבל דורשים ממנו תעודת בית ספר בינוני. ובאין לו גם זה, יכול להתקבל אם יש לו מליצים ותעודות מפרפסורים על כשרונו וידיעותיו – וכאלה לא תשיג בכאן אחרי שגֵר תהיה באין מכירים. יתר על זה וויענא [וינה] רבתי, שכל צעיר רוסי הבא לבית מדרש של ווייס314 יתקבל להאניברזטֵט, אבל שמה יתקבל רק בתור תלמיד יוצא מן המנין, ולא יכול לגשת אל הבחינה לעולם –.

3] הנני חוזר ושונה לך – כי קודם כל עליך לבקש לך מטרה בחיים, לחם לאכול, קרדום לחפור בה. ומהפלוספיה לא תראה לעולם פת בסלך. בדברים קצרים תורה לשמה בעידנא הדן ליכא [בזמן הזה אין]. כי באין קמח אין תורה, וגם אין אנושות אחרי שאין צרעת ממארת לרוח האדם לרגש מוסרו, כהעניות. וכל מי שאינו עומד על רגלו אינו אדם[.]

בֹא וראה, הן גם נפשי חשקה בתורה, ובכ“ז [ובכל זאת] נתתי ידי לאומנתי אחרי שבלעדה אין חיים כלל – ע”כ [על כן] אם בעל נפש אתה, הסר מעליך השכרון העיוני, ראה לבחור לך מטרה ברורה, מעמד, ואז תוכל לקרוא וללמוד מה שלבך חפץ –. ועכ“פ [ועל כל פנים] עליך ללמוד דבר שיש בו ממש. חכמת הטבע, ההרכבה, תורת האדמה, וכו' –. עליך לבוא בפאלטיטכֿנקאם [בפוליטכניקום] אבל לפי דרכך, לפי חוגך. אינך מוכשר עוד לזה –. אחרי שעליך להעמיד כל הספרים אשר רשמת לי בקרן זוית, ועליך ולהתצמצם בשנות הנוער, וללמוד כעין תלמיד בבית ספרו, ידיעות יסודי[ו]ת, שתדען על פה, ותתפסם במוחך, ידיעות שאזכרם הלכה למעשה – דברי הימים כלומר בקצורם, השנים והמועדים וכו' גלילות הארץ, חכמת הטבע, חשבון, מדידה, והכל בסדר במשטר, הכל בפשטות, בתכלית הפשטות, בלא פלוספיה וחקירה, ולו תשמעני, אחרי ששפת ארצך בפיך איעצך שתכין א”ע [את עצמך] בראשית למודים ותבחן בארצך בארבע מחלק[ו]ת הגימנזי[ו]ם התחתונות, או עכ“פ [על כל פנים] בבית ספר עליון לעם. או בהאינסטט [בהאינסטיטוט] בווילנא – ותראה להשיג תעודת בית ספר, אשר הוא יפתח לפניך שערי כל בתי ספר החכמה וגם יהיה לך לתועלת אחרי שתתרגל ללמוד ואח”כ תצא לחו"ל ותבוא בבית ספר לחרשת המעשה, – למדידה ובנין, או לבית ספר למסחר –

ואם בעל נפש אתה בין תבין את אשר לפניך ודע כי עליך להתיאש מן הרבנות ומן הספרות. עליך לחיות, ואז תשכיל –.

______________________

טוב עשית אשר לא התפלפלת עמי בדבר מאמרי “עולמו של ישראל”315 אשר כבר הסחתי דעתי מן דעותי אלה, והרני חושב כעת אחרת. ומכאן מודעה רבה לך, עד כמה נצדיק אם נמהר בכתיבה בטרם נפנה מכל צד…

קבל תודתי בדבר שליחתך,316 ואבקשך שלא תביאני אודות זה בחליפות מכתבים או וכחים [ויכוחים]. אנכי אבקש ממנו אחת מאלה, מאמרי או כסף – ולא יותר. ואיני מרשה לו להניחם אצלו עוד – ולדח[ות]ני ע[ו]ד – מאמרי שלי הם, ואין לאדם אחר רשות לעשות עמהם כל מה שלבו חפץ. ובכלל רואה אנכי כי גם זה האיש ש"י אשר אמרתי כי הוא יעשה מעט להספרות, אחרי שבמעשי[ו] ליכא משום דררא דממונא [אין משום חשש להפסד], עוד ירע מכל אשר קדמו לו, ודוחה במעשיו את הסופרים בשתי ידים – לא מאלה תבנה –. ובכלל רחוק אנכי עתה מהם והמונם. ודברי ארוכים במאמרי האחרון “רשות היחיד בעד הרבים” (יודפס בקרוב).

אם אפשר לך להמציא לי את הקונטרס “שפה לנאמנים” לפין317 ושירי מיכֿל לבעינזאן (כנור שירי בת ציון),318 אודך כי דרושים לי מאד, ובכאן לא שכיחים. והיה כאשר יצאו לאור קונטרסי, אכבדך בהם.

בערינפלד כותב לי כי בכנסת הגדולה האחרונים יש מאמרי נגדו. ואנכי איני יודע מאומה, האמת הדבר?319

אם יהיה לך פנאי איעצך שתקרא את בריינין,320 כי הוא בזמננו הסופר היותר גדול, גם שים לבך לפולטייני [לפיליטוני] פרישמן בהיום, והרבה תלמוד מהם –.321

___________________

אנוס אנכי לקצר. ואסיים באזהרה כפולה ומכופלת כי תחשוב את דרכך כי בידך עתותיך.

ידידך מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. איפוא [איפה] הוא רזינקרנץ?322 מיום יצאת[י] מבלוזין [מוולוז’ין] לא ידעתי מה היה לו –

___________________

בדבר למוד השפה האשכנזית, לא אוכל להורתך כי איש איש לרוחו. למוד דודקה [דקדוקה], כתוב הרבה והעתק ושים לבך להבטוי וחבור המלות והאותיות – וקרא הרבה ספורים, קרא בקול במתינות, חזר ושנה, עשרה פעמים ואחד –.

חיה בטוב


31. אל ירחמיאל שקפניוק323

[סוף 1891]

אחי הנכבד!

להיות שמרֻבים עתה למודי, שאיני בקי בהון רק בשמותיהן, זמני קצר לכתוב לך מכתבים ספרותים כאשר הסכנתי, או להגיד האמת במלואו ע"ד [על דבר] השנוי אשר בא בעולמי הפנימי. סר ממני שכרוני, ועמו תמימתי הספרותית, עם מחלת הטחורים. ולא אוכל עוד לעסוק בענינים אלו בכובד ראש. אבל באשר ראיתיך, במכתביך האחרונים, נכשל בדברים שמקלקלים טעמך, והכרתי מבין ריסי עיניך, כי הנך רודף אחרי דברים אשר יטרדו אותך מן עולמך. אצלתי לי מועד, לטייל אתך קצרות –.

איש אחד יש בברשא [בוורשה] ויצחק סובלסקי שמו.324 ואותו האיש הוא שוטה ובוּר וכמובן גם מו“ל בישראל. מו”ל וסופר גם יחד. ויהי כד [כאשר] עטו למשנת רבי יהודה ליב גרדון, ולאחד עשר ספוריו,325 הקשה קושיה עצומה: משורר ומְסַפר! לא ראו זה כראי זה, ואיך אפשר לשני הפכים הללו, להכתב ע"י נושא אחד! האין זאת ידידי קושיה עצומה דלית נגר ובר נגר וכו'.326 וכמדומה לי שגם מפומך [מפיך] לא פסק אז חוכא [?].

ואיש אחד יש באוהמין [באוּמן]. וירחמיאל שקפניוק שמו. ואותו האיש אינו שוטה ולא בוּר. גם לא מו“ל בישראל. ובכ”ז פליג גם הוא בין שירה ובין דעתנות, ואומר חברא: מי שיש בו זוּ אין בו זוּ, האם לא אוכל להשתמש בסגנונו של רש“י אדם שקרא ואינו מו”ל ואמר שטות זו? וסלח לי אם אומר לך, כי השקפתך זאת מעדת כי אכלת הרבה משומה של ספרתנו וע"כ [ועל כן] ריחך נודף –.

בשנים האחרונים שומעים אנחנו שאלה גדולה בספרתנו. מדוע אין בה משוררים ומספרים? השואלים מאמינים בתמימתם, כי ישנו בספרתנו, מכל מה שברא השכינה בעולמה. ורק אותו תבלין חָסֵר לה. אבל אנכי אומר מדהא ליכא ש“מ [שמע מינה] דכֻלה ליכא [אם זה חסר פירוש הדבר שהכל חסר] – ואין אצלנו מספרים ומשוררים יען דאין אצלנו סופרים כל עיקר. סופרים, במובן אותה מלה, צריכים להיות אנשים הקוראים בספר החיים. אנשים אשר רואים ומרגישים כל מה שמחוצה להם – ובהם. אנשים שיודעים להבדל ולתאר הגות רוחם ולבם. ורק לאלה עטרת סופר הולמתם; אופני הקריאה בספר החיים, משונים לפי תכונות ומזגי הקוראים. לפי חוגם ועולמם. וע”כ [ועל כן] יש לתוצאות כל קורא צורה אחרת – אנשים אשר לבם רך, ודעתם עמוקה. וסקירתם יורדת ונוקבת נוקפת את השלשלת בכלל, אנשים הללו כותבים ומתארים מצוי השקפותיהם בראשי פרקים, בלשון קצרה. ואנחנו קוראים להם משוררים. ואנשים שדעתם רחבה (לרוחב ולאורך) כותבים דברים ברחבה, באריכות. ואנחנו קוראים להם חוקרים. אבל הרני מודה כי גם ההבדל הזה אינו עולה לי יפה. אחרי שאיני מכיר את הגבול המפריד בין השירה והדעה. וכמעט אי אפשר לי להשיג מציאת הדעה בלא הרגשה, והרגשה בלא דעה. ולולי דמסתפינא היתי אומר, כל מי שאינו מבין לא מרגיש, וכל מי שאינו מרגיש לא יבין –. זאת ועוד אחרת, קוראים אנחנו להשירה והסִפורה, ספרות היופי, ולהיות שמתרג[מ]ים אנחנו השם הזה כצורתו. הרי אנו למדים, שהשירה היא מלאה, שרֻבה יופי, וכוללת דעות קצרות מעלופות [מעולפות] בתכשטים ועדיים. ואידך כֻלה רינה, ואמת ערומה – אבל באמת איפכא מסתברא[ההיפך הוא הנכון] ורוב אלה שאין להם דעה, כלומר: דעה לקוחה מן החיים, המה באים בחקירות ובהתפלספות כדי לכסות ערותם. כל זה לשיטתי (כך נוהגים) אבל גם לשיטת המבדילים בין המחשבה והרגש. הר[י]ני פוסק (בסגנון [?]) כי להאחרון משפט הבכורה, בעבור שהשירה יותר קרובה אל הטבע, ומכרת ביותר את האמיתיות ולגבי דבר דא דעתו של יַקָבִי327 עדיפנא לי [אל תחשדני במה שאין בי, כי קראיתי חו"ל אותו] אבל חכה. עוד לא שכחתי אומנות רבותי –.

הדעה והרגש. שני הכחות הגדולות הללו, המבריחות כל העולם כ[ו]לו מסופו ועד סופו. שני היסודות שעליהם העולם עומד ומתקיים, ושמהם תוצאות להשתלמות מין האנושי ולהתפתחותו. שניהם נלחמים זה בזה זה שנות דור ודור. זה מתגבר, וזה מתגבר. וכל אחד נכוה בחופתו של חברו. וכל אחד רוצה לכבוש בני האדם ולעשות אותם הדום לרגלו. ותוצאות המלחמות הרבות הללו הלא הן כתובות על ספר דברי ימי קור[ו]ת השכלת האדם והעמים השונים למיניהם, או לדבר בלשון קצרה, קורות ותולדות העמים ובני האדם, המה רק שלשלת ארוכה ממלחמת הדעה והרגש, המחשבה והשירה, העיון הקר (!) וההתפעלות, והבינה והפאזיא [השירה]. הָהֵפְשֵט (abstrakt) והעשיה [?] וכו' – וביותר התגדלה המלחמה הנוראה הזאת במאה הי“ח, ע”י המהפכה הגדולה והעצומה בחברת האדם באירפיה [באירופה]. קם עם הגרמנים, עם המחשבה, עם העיון. ויחדש את נעורי הביקור והמחשבה, וישבר כל כבליה ואסוריה. ויוליד את הפלוספיה החד[ש]ה, פלוספיה רחבה מני ים ועמוקה מני תהום. פלוספיה החובקת זרועות עולם, ומפענחת סתרי הבריאה והאנושות. ותקם ממלכה חדשה, ממלכת המחשבה והעיון, ממלכה חזקה ועשירה, המונה לאלפים גבוריה ונושאי כליה. ואדון הממלכה החדשה הזאת, הוא אביר הפלוסופים ענק הדעה, הוא קנט ולא אחר, אשר בתועפת רום שכלו ובשיא חוסן תבונתו, מכריע את חכמי העולם כֻלו. וכל פלוספי מזרח ומערב, קדמאי ובתראי [ראשונים ואחרונים] לפניו כקליפת השום. אבל המלך האדיר הזה, התמכר אל הדעה ביתר, ונדכה תחת רגליו את השירה אויבתה (!) הורידה עשר מעלות אחורנית, אז נבהלו אלופי השיר, נמוגו כל בעלי רגש. כי יצא עליהם גזר התבונה הנקיה (Reine Vernunft) להומם ולאבדם ולכלותם מעל פני האדמה. והשירה חגרה שק, והתעטפה ובאה לפני כסא הכבוד ודמעותיה על לחייה, ואמרה: רבונו של עולם, אתה יצרתני. ונפחתני כמו נשמה בגופו של אדם. אתה הוא שע“י [שעל ידך] אחיה את בני אדם זה דור [?] ואחר קם עלי ילוד אשה לכלותני ולגרשני מלהסתפח בנחלת מין האנושי – מיד נכמרו רחמי קודשו ב”ה. ושלח את יַקָבִי להצילה מידי המשחית, והאיש הזה עשוי לבלי חת לא קם ולא זע מלפני קנט רבו, הריע אף הצריח. כי רבו אינו אלא טועה, וכי השירה היא בנין אב להשכלת האדם, ולה משפט הבכורה. באותה שעה נזדעזעה אדמת הפלוספיה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וסנהדרי העיון שבלשכות גזית הביקור ירדו בגולה, מפני רוח השירה אשר החלה לפעם בלב הגרמנים. וכו' וכו' האין זאת כי נאמנים דברי העגל [הֶגֶל], הקצו[ו]ת נוגע[ו]ת זו בזו.

ועתה ידידי צא ולמד, אנכי אשר ידעתי בקנט ויקבי [יעקובי] והעגל [הגל] גם לא ככלב המלקק מן הים, ושידעותי בשפת אשכנז, כידיעת גרביר328 בלשון הקודש, יכול אנכי להטיל אבק בין הקוראים. וע“י עסיקת שעות אחדות בקטלוגים ולקסיקונים, היתי יכול לערוך פרשה רבה במשנתו של קנט, באופן אשר אחשב כהוגה דעות, וכידען גמור – על אחת כו"כ [כמה וכמה] אותן בני אדם שקראו ושנו, ונהירא להון [וברורים להם] שבילי ספרות אחדות. אנשים הללו, לו נדבק בהם חלילה צרעת ספרתנו, והיה בם רק מקצת שרלטנריה, אז היו באמת לחקרנים גדולים, ולאנשים אשר אימתם מוטל עליך. אבל אנשים הללו הם סופרים באמת, סופרים שיש להם השקפה עצמית. סופרים אשר כותבים רק מה שרואים ומרגישים, סופרים שהם משוררים ומספרים, וע”כ גם הוגי דֵעות, אבל לא אוכל לעשות שקר בנפשי ולהשתמש בלשון רבים אחרי שעד עתה הרני מכיר רק אחד, והוא ידידי פרישמן –

איש הזה הוא משורר, מהתל [סאטיריקן], בלשן, ומבקר, מְסַפֵּר, ובדברים אלו כולי עלמא לא פליגי. וכמדומה לי שגם אתה תארת אותו בצבעים אלו – אבל אנכי רואה תחת הצבעים הללו, רק כֹח אחד, והוא כֹח של סופר. כחו של איש היודע ומכיר את החיים, התופש הענינים כהוו[י]תם. רפס [פרץ סמולנסקין] היה סופר, ומסתכל בפנקס החיים, אבל הראיה הזאת בטלה ברוב חקירתו והתפלספתו – רמלל [ליליינבלום] הוא סופר מצד הרצון. כלומר, היה ימים, אשר במאמריו ובכתביו רצה דבר מה. קנטר329 הוא סופר בשלילה, כלומר, איש חכם, שאינו מרומה מהענינים המבריקים, ולא ישְתַכֵר בשקרנות ופרזות. [ראובן אשר] ברודס הוא מְסַפר נכבד, [יהודה ליב] גורדון משורר הפועל על לבנו – אנשים הללו הם רבותי ומימיהם שתיתי ומפיתם אכלתי. ובשעה שאנכי קורא אותם, הר[י]ני מוצא הרבה – אבל בשעה שאנכי קורא את כתבי פ"מ [פרישמן] נכנס אנכי אל הטבע בעצמה, ונוגעים מאד על מיתרי לבי. אודות שיריו הלירים ופעולתם עלי כבר כתבתי לך. ובימים האחרונים, קראתי ממנו מערכת מאמרים ופולטניים [פיליטונים] בהיום, וספור אחד נפלא אשר הוא הרת מחשבות ורגשות רבות, או – החיים בעצמם. והחיים ערומים בלא צבעים, בלא כסוים.

אתה יודע עד כמה היתי ממערצי בריינין. יען שדבריו נגעו אל לבי. אבל עתה רואה אנכי כי כל כֹחו רק בפה, ובעטו השחורה. ודברי פ“מ נוגעים אל לבי אם כי הם נכתבים בפשטות יְתֵרה. לו כתב בריינין למשל אודות היום האחרון בעולמנו, שבו פסקה שפתנו ורוחנו הלאומי, וחדלנו לדבר ולחשוב יו[ו]נית (בימי אנטיוכוס) אז היה שופך מבול של דמעות, אם הרעים את קולו מר, ויזרוק טפתו המרה. ומאמרו של פ”מ בענין זה, הוא כתוב בפשיטות, בנחת, אבל חודר הוא אל לבנו, חודר ומכאיב. יען כי יכניס אותנו אל החיים הללו ועינ[י]נו הרואות… ומי זה יראה באבדן קיומנו ולא יבכה! –.

ועתה ידידי כל מה שטרחתי במכתבי זה לא למענו רק למענך ולמעני. כי הרי הדבר לָמֵד מעצמו. אם איש כזה, אשר הקריב ימי נעוריו לספרתנו, היה אָנוּס לעזוב את המערכה. כי הם השקרנים והחנפים, הבורים וההדיוטים נפישין [רבים] אתנו. אם הוא התיאש וחושב את ספרתנו לספרות קטילא [הרוגה], אנן מה נלחום אבתריה [אחריו]?

כמה גדול כֹחו של ההרגל, לו קראנו למשל פרק בדברי ימי ספרות של עם, כי אחד מסופריו המובחרים עזב ארצו וספרתו, כי נלאה… כי לבו דאבה… אז עשתה עלנו הקריאה שרטת. ואנחנו רואים, אנחנו רואים גבורים בורחים מתוך ההפ[י]כה. ונחגור חרבנו…

הדעות מטומט[מ]ים, האמונה גדולה, החנופה והשקר מרובים. השודדים הספרותים מלאים בכל הדרכים ובפרשת דרכים, ובכל פינה נמצא שקר ותרמית גזלה וגנבה, קטנות המוחין וכו', ואנחנו מה נעשה.

ומי המה אפטרפסי ספרתנו היומית, מעבר מזה. דלטור [מלשין]-ונער, ומעבר מזה זקן-והדיוט,330 גרביר בראש הזורנלסטקיה, אונד דער יונגער גילער[נ]טער [והמלומד הצעיר] סאלמן פֿוכס [יצחק שלמה פוקס] בראש המגיד (כן קראתי בהמנורה) וגם ברודס שואל לקרתא דספרתנו, הולך בנמוסיה,331 וכו' וכו'

ע"כ [על כן] איעצך שתחדול לחשוב להיות סופר בישראל. וגם אנכי בדעה צלולה ומיושבת אומר אנכי קונם מן הספרות, והיה אם יאשמני כלפי שמיא, כסופר עברי ששנה ופירש אז אצטדק ואומר, אנכי יציאת [בלב?] ראיתי וחזרתי לאחורי, ומובטחני שמיד אפטר –332


32. אל אלתר דרויאנוב333

סוף 1891

ידידי!

דבריך בא[ו]ני –.

מיום עמדתי על דעתי לא היו עתותי מכורות כבזמן הזה, אחרי שהר[י]ני נתון אתה [עתה] בשני עולמות, בתורה ובדרך ארץ, וכמעט אי-אפשר לי לטייל גם רגעים אחדים ולהנות מאור הטבע והחיים, אשר דרושים לי מאד – ואיככה אקח לי מועד לטייל אתך ארוכות וקצרות, אחרי כל מכתביך מלאים שאלות כרמון. וכל שאלה דורשת ספר שָלֵם.

בתחלה חשבתי כי חובתי ללמדך פרק בהליכות עולמך ולהורתך את הדרך אשר תלך בו. אבל נוכחתי לדעת כי חבוש כמוך לא יוּתר מבית האסורים ע“י דברים בעלמא, ולוּ יכנסו אל לבך. – רק החיים בעצמם הנסיון הבא ע”י עצמנו, ע"י הנגיעה בהתנאים הסובבים אותנו, הוא יכול לפעול עלנו, היא ולא אחרת. ולמה זה אדבר עמך – ראה ביאתך בכאן, אמרתי לך על דבר רבנותך מה שאתה אומר עתה, אבל אז לא הבנת את דברי, כמו שאנכי לא הבנתי אותם בעת ששמעתי אותם מפי אחרים –. אם תלך מדחי אל דחי, מחליפות מכתבים לידי כתיבת מאמרים, ותבוא לפני ולפנים בהספרות העברית, ותראה כי כל דבריך כזורק אבן לחמת,334 כמחזה בלא רואים. תראה הכל אז אם בעל איש אמת אתה. אם מעשה ילדות לא יקחו לבך תשליך עטך מידך. ותהיה צועק על לשעבר על אשר הוצאת כחך לבטלה.

חברי, וכל אלה שיודעים אותי היטב, יחזקני לבעל דמיון, לאיש הרוצה לבנות עולמות לעתיד לבוא. אבל עם כל האמת שאתם, הרני עומד עוד בתוך החיים, וכל דבר אשר חי וישנו, לי מציאתו מזקת ונוח לו שלא נברא משנברא. הוא חביב בעיני מן האפס. וכבר מלתי האמורה ברשותי. כי החסיד' [החסידות?] ישנה, והספרות אינה. ואנכי שכבר יצאתי מעריס[ת]י, ששיחת ילדים ומלחמתם רחוקה מאתי לא אוכל לכתוב על מנת שאקרא אנכי בעצמי הרני חפץ רק במדרש המביא לידי מעשה, במדרש אשר ינענע עולם מלא, ואומר עם הנער אצל שיללער: “וואס האבע איח ווען איח ניכט אללעס האבע” [מה יש לי אם אין לי הכל] –.

הנך חושב כי נתהפכתי מאוהב לאויב. שקר הדבר, לא מניה ולא מקצתיה. את הכל אשר לי נתתי לו היה ישראל וספרתו במעמדו. אבל עכשו שאינו וכבר נסתם הגולל, יש בי רוח. לומר: נצחו אראלים את המצוקים – ומה אועיל לעמי אם אקבר א"ע [את עצמי] בתוך תרבתו. טוב לי להכנס גם מרשות היחיד לרשות הרבים, ולתקן עולם מָלֵא.

האם לא הועיל היינא וברנא, ריססער והעסס335 להיהודים יותר מש"י הרויץ וחבריו. האם לא [רשניה?] איש אשר כל האֻמות ומצבם נגעו אל לבי [לבו].

העולם כלו שרוי בצער, אדע, הכל שחור ורע. הכל חרוּב. הכל דורש תקונים, ואנכי אכתוב מאמרים אצל ש"י הרויץ, בשפה שיבינו אותה איזה מבחורי הישיבה (גם האי גברא בהאי פרידא יָתיב).

ולא עוד כי גם לאלה בחורי הישיבה שבלים הבודד[ו]ת336 אזיק יותר משאועיל. אחרי אשר אמלא מוחם בדברים שלא שרירין ולא קימין. ואגביל אותם בחוג הצר הקטן הזה. בעוד שכ[ו]חם ואונם מרֻבה – צא ולמד גם אתה. בכל כשרונך, בשפתך הטבעית והתמימה, בנפשך הדורשת השתלמות ואמת, הנך קרבן הספרות. הנך חלול, אחרי אשר אתה עוסק בכל מיני חקירות ופלוספיה שבעולם, בכל שאלות העמים והמדינות, היהודים והיהדות, אבל מניח אתה אותך ואת עולמך, ותשכח כי אם אין אתה כאן, כל אלה למה?

הרני כופל ומשלש את דברי – כי רשאי אתה לעשות וללמוד הכל. להיות סופר עברי או יַפָּני. אבל בתחלה עליך לדאוג בעד חיתך, באופן שתהיה אדם חי, עומד על רגלו, חפשי, מעשיו כדעותיו, ואינו תלוי בדעת אחרים, נושא לו אשה הגונה, נאה במעשים וביופי. ולא ימכור א"ע [את עצמו] בשביל כסף. הנך חודר בפנימת העולם. יש לך רוח לחשוב לא כמו שיחשבו אחרים, אבל אין לך הרוח, לעזוב את העולם שאחרים מתנועעים בו. ותשכח שהם יכולים ולא אתה, אחרי שהם אינם יודעים מה שאתה יודע[.]

אתה יודע במקצת, כי אנכי הרני מתנגד להקריאה בכלל, וטוב לי שיהיה האדם טבעי, משימלא כרסו באותיות התלויות באויר, אבל עכשו שכבר היינו לבני מקרא, אחרי שאנחנו מניחים חיינו ועולמנו ועוסקים בקריאה, עלנו לקרות הכל, לעסוק בכל הספרות שבעולם, להקיף את כל העולם כֻלו מדן ועד באר שבע. עלנו לעסוק בדָתי כל עם ולשונו. להיות בקי בבודה[ה], צרסטר [זרטוסטרה], ליקרג [ליקורגוס] שלהן, פלטא [אפלטון], מחמד,337 כמו בספרי תורה נביאים ותלמוד. עלנו לתאר את כל העולם כֻלו לא ארבע אמות בלבד. ולא עוד כי אותן האנשים המפזרים כוח[ו]תיהם לרבים, ידעו יותר גם אותן הד' אמות מאנשים כמוך שאין להם בעולמם רק אותן ד' אמות. כי רוחך הגדול, שכלך הרחב, בהגבלו יחדור לעומק, ויראה מה שאין. – –

בקצרה. אם נפשך חשקה בתורה, אז יהיו כל התורות שו[ו]ת בעיניך. אם חפץ אתה לכתוב, אז דבר בלשון שישמעו אותך. אבל קודם כל עליך לחיות, עליך להניח כל עבודתך וחקירותיך, ולבחור לך דרך אחד בחייך, הנקל – או נקל עליך לעשות. עליך להיות אדם. ואח"כ תשכיל[.]338


33. אל ירחמיאל שקפניוק339

[פברואר-מרץ 1892]

אחי היקר!

דבריך באני.

איני יודע אם אקצוף על דבריך המעטים, שאינם דיים להשיב על דברי הארוכים אליך או אולי שתיקתך בהודאה דמי [דומה], כי כל מה שחושב אנכי שריר וקיים. אבל קשה עלי להאמין עליך, כי אתה, תקבל עליך עול מחשבותי, אחרי שהנך בעיני [?] באשר קורא האשכנזי –. בין כך ובין כך אתה עתיד לתת את הדין לפני, למה עברת בשתיקה על דברי. וכן לא יעשה –. האומנם קשים עליך לשמוע דברים אשר יעורר[ו] אותך משנתך, מחלומתך בהקיץ…

עוד דברים רבים לי אליך בדבר התלהבותך הַיְהודיה. עוד לי הרבה דברים בדברי הכרת האחדות המוחלטת, שהיא לפי דעתי מקור כל ממשלה בזדון, יסוד לח[ו]קים אחדים בעד האנשים הרבים, שהיא החריבה את עולם האדם. שהיא נתנה ידים לאנשים לשפוך את רוחם על האנושות ביד חזקה ולגבלה בחוג אחד, לפי מטרה אחת ידוע[ה], נגד הטבע והמערכה השוררת, אבל איני רוצה להרבות עליך ברעיוני, שכפי הנראה לא לרצון לך. שנתך ערבה עליך, ישן בני –. [-כאן נקטע הדף-].

הלא ידעת את ידידי מכֿיל רזבוים [מיכל רוזבוים]. הבחור הזסלבי [מן העיר זסלב] אשר ספרתי לך אודתו הרבה. הוא ראה עוני בשבט עברתו. וזה כחמשה שנה אשר חדל לכתוב אלי, ועתה קבלתי ממנו מכתב, כי רכש לו תעודה כזאת, ויפתח לו בית ספר עברי בעיר קטנה בפלך סובלק. וירויח לשנה שבע מאות רובל וטוב לו מאד –. ומדוע לא תעשה אתה כמותו? לימים יבואו בפתחך את בית הספר. ושאלת הלחם תפתר אצלך. אז תחל להקדיש עתותך להספרות הרוסית העברית – כן נראה לפע"ד [לפי עניות דעתי].

__________________

את מאמריך ואיזה ספרים אשכנזים כְבר שלחתי אליך לא באחריות אבל בלי שׂפק כבָר קבלת אותם.

פֿויסט340 הבטחני לשלוח לך מאמריך באחרית שבוע זו, גם אנכי עוד לא קבלתי ממנו –

מטשקא [צ’כוב?] לא קראתי מאומה, רק אודתו, ותוכל לקרותו, אבל יותר טוב תעשה כי תשיג לך קלסקיר [קלסיקונים] לקרות, ותקרא בקול –

ההי[י]ת בירסלוי [ירוסלב] בשובך לארצך? התקבל מכתבים מ[גרינבוים? ליליינבלום?]341


34. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי342

ערב ראש חודש אדר תרנ״ב [מרץ 1892]

אבי יקירי!

כמדומה לי שבמכתבי הקודם צלחה בידי להכירך עם עולמי הפנימי הח[ו]מרי והרוחני, אחרי אשר המפורש בו היה מרֻבה על הסתום, ולא כחדתי ממך דבר. ולו הצצת בו היטב, אז ראית כי אין אצלי מקום לשאלת הרבנות, כי רחוק אנוכי מן העולם הזה מהלך חמש מאות אמה. ותורת המוסר, חובתה, דורשת מידי שאהיה ברי כתוכי – לו נשארתי בהחוג הרבני שאתה נתון בו, אז כמובן מעצמי לא הפסקתי את השלשלת הארוכה התלויה לי מאחורי, ואז מותר היה לי להיות רב בישראל, כי אני עם הרבנות היינו לעולם אחד. אבל עכשיו שהצצתי ויצאתי מן העולם הזה, עתה שעזבתי אהלי שם ובאתי ליפיפתו של יפת, עתה שבתור אדם מוסרי, איש הרוח, העומד באמצע החיים הכוללים והגדולים הזורמים הלוך וזרום שטֹף והשטף, עתה אשר שאלות רבות אנושיות ועולמיות מנקרות במחי, עתה לא אוכל לשוב מלאחורי ולהיות אשר כבר אינני, בגלל השקל הארור. – הרבנות והעולמוּת [אוניברסליוּת] המה שתי קצוות, מתנגדות אשה אל אחותה. כל איש ישר הולך יחזיק בזו או בזו, כפי חוגו ורוחו. אבל האוחז בזה וגם בזה הוא צבוע, הוא אדם שהכל בעיניו רק קרדום לחפור בו. אבל אנכי, למרות כל החסרונות הרוחנים אשר סגלתי לי על ידי צעדי בחיים המלאים אבני נגף, עוד לא נפלתי כל כך, עוד לא נכבו הזיקים האנושים האחרונים בי, ויש לי מלבד הקרדום והפרוטה דברים לוקחים את לבבי. וצא ולמד, הן גם שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי,343 כי מי ששנה זו לא שנה זו.

אבי יקירי, הן הבאתני במבוכה, בכפותך עלי הר הרבנות כגיגית. חובתי דורשת מידי להצטדק ולהראותך כי לא אוכל לקים מוצא שפתיך, אבל יודע אנוכי כי כל הצטדקות כעין הטחה אריכתא מול השקפתך ועולמך.

אבי יקירי, אם תחשוב כי איני יודע חובתי לך, למשפחתי, אינך אלא טועה. השאלה עולמך מה יהא עליו – מקפת אותי מכל צד, ותמיד הריני מהרהר בה. אבל מה אעשה? אמת הדבר כי הרבנות אולי בעדי המטרה הקרובה, אחרי שעברי אנוכי והשכלתי עברית, אחרי שהרבנות החדשה מעשרת את בעליה. ולא עוד, כי אם גם ההוה שלי יקבל צורה יותר טובה בעת אצא ברלינה כמו שכתבתי אליך – אבל, מלבד חובתי אלי ואליך ישנן אצלי חובות אנושיות, יסודות רוחנים ומוסרים, יסודות שהם הדת שלי, היוצא מן עולמי הרוחני.

האהיה כאחד האדם שיעשה הכול למען אסתרא בלגינא [מטבע המקשקש בכד]? האכחש באלוהי? – אם באמת אבוא לכך בעת מן העתים, על־ידי תנאי הזמן ותוצאותיו החדשות, אז אבחר מות מחיים. כי טוב להיות פגר מובס מלהיות בוגד באנושותו.

הבנת לרעי?

אבי יקירי! לו ידעת המלחמה הארוכה אשר בנפשי הסוערה, לו ידעת את כל אשר ארגיש ואענה! לו הצצת בבתי נפשי המלאים הסתערות – אז – אנכי אשר הריני כמחאה חיה נגד העולם שאנוכי בו, אנכי אשר בעת מצוא אלחום, אתקוע ואריע נגד השקר והתרמית, קלות הדעת ומכירת הנפש, אנכי אהיה כאחד האדם – אבל נחדול מלדבר. דברי אלה יצורו [יצערו] לי ולך. אבל דע כי עליך להתייאש מן הרבנות שלי כל זמן שהנשמה שלי בקרבי –.

אתה שואל ללימודי, ואנכי אפרש לך –

עניני הלימודים וסדריהם ייחלקו לשתי פלגות. להכנות, ולעניינים. בנוהג שבעולם, אדם נותן את בנו הקטן לבית ספר התחתון הנקרא גמנזיום, בו ילמוד ראשית לימודים, יסודות המדעים, ידיעת שפה ולשון, דברי הימים, חשבון, טבע, גלילות הארץ, שפת יו[ו]ן ורומא. ואחר כך כאשר יכין את עצמו בכל הכללים האלה, כאשר יסגל לו הכרה כוללת מן העולם ומלואו, אז יקדיש את עצמו לענין אחד – לרפואה, לדת, למשפט, לטבע, לחשבון, לדברי הימים, לבלשנות, לפילוסופיה, לכלכלת המדינות ותורת העמים. כל עשרת הענינים הללו ילמדו במחלקות שונות בבית המדרש הגבוה הנקרא אוניברזטעט. אנכי שמעולם לא ביקרתי גמנזיום, ובאתי תכף לאוניברזטעט, למחלקה כלכלת המדינות ותורת העמים, שבה אשמע שיעורים כוללים בעל פה מאת פרופסורים היושבים ודורשים מעל הקתדרות, ואין אנחנו רשאין להפסיקן ולשאול שאלות (לשאלות ולבחינות התלמידים יש חדר מיוחד בשם סמינר, לכל מחלקה, שבה יבואו התלמידים פעם אחת בשבוע, אבל הביאה היא רשות ולא חובה) אם כי אשתלם הרבה, וכמעט יש לי כשרון לחדש ולהשיג הכול, אבל חסרו לי הידיעות העקריות, כלומר אותן הידיעות הנלמדות בהגמנזיום, ואותם הרני לומד מפי מורים פרטים חנם אין כסף. והרני משתלם בחשבון, מדידה, גלילות הארץ, חכמת החיות, דברי הימים, שפה ולשון, ודע כי איני מסוגל ללימודי הלשונות, ועודני איני יודע שפת אשכנז על בוריה, כלומר לכתוב ולדבר – והיא שתציק מצבי. כי בו ביום שאדבר היטב בשפת אשכנז, אוָשע תשועה קטנה, כי אוכל לתת שיעורים עברים ולהרויח לחמי ולא אצטרך ליהנות מקופה של צדקה המחשכת עולם בעדי. ובו ביום אשר אכתוב אשכנזית צחה אושע תשועה גדולה.344


35. אל נמען לא ידוע345

אפריל [1892]

ידידי!

דבריך באוני.

כעשרת שקל הפסדתי מכיסי לשלוח רשותי346 לאחרים, וכמובן הדבר מעצמו שלא קיבלתי פרוטה גם תודה אחת. רק אחת הרוחתי כי המו״לים חדלו לשלוח לי את עליהם. – אבל מזה די לי –

מבריינין347 קבלתי דברים מקוטעים, כעין דחיה בקנה – אם תפגוש איזה ערעור עלי, שלח לי הגיליון. אבל האמת אגיד לך כי עתה אין הדבר נוגע אלי כלל, אחרי שלפי חוגי עתה איני עוד מוכשר לומר גם דברים כאלה…

כאיש שהנה[ו] כבן שבעים בזכרו זכרונות ימי נעוריו כן לרגעים אזכור כי לפנים נפגעתי במין ספרות, ורוח שטות נכנסה בי להחשב בין נושאי כליה. אבל הזכרונות הרחוקות הללו ימחו מעלי והיו כלא היו. מובן הדבר מאליו כי הרני חושב זכרונות אלה לזכרונותי השחורים. ונשבע אנכי לפניך כי לו יכולתי להיטב את אשר הרעתי לי, לו יכולתי לעקור כל אותיותי ולהיות כאחד האדם, אז חשבתי א"ע [את עצמי] למאושר, כי עתה לפי הכרתי בי דברים בעלמא, בטלים, כי בדברים לא נשנה את סדרי העולם, כי הכל עומד על ההשתלמות, וההשתלמות הולכת קמאה קמאה [קמעא קמעא], פסיעה אחת במאה. הרני ממאס כל ספרות שבעולם בדברים פורחים, והרני חושב את העוסקים בה, גם הכשרים והטובים, למבלי עולם. –

בכל לבי חפץ אנכי לצאת מן אותו עולם הת[ו]הו ולעסוק בישובו של עולם. הרני חי, אוכל, ע"כ [על כן] חפץ אנכי לעבוד, לעבוד בידיים, בזיעת אפי אכין לי לחמי, ולכשאפנה מעבודתי אעסוק בלמודי, אחרי שלאסוני כבר הרגלתי בזאת. ומי יתן כי גם זאת לא היה, אחרי שהעיון בעיני צעד כנגד הטבע, מין מעשה אונן…

כל זאת לדידי. ולדידך שהנך בן העולם התדיר והרגיל, ועודך מאמין בספרות ובעבודתה, עכ"פ [על כל פנים] דחוק עבודתך לימי זקנותך, לימים יבואו, כשתתבשל, כי אין חטא גדול מזה, להורות לאחרים בימי בחרותנו, ועל אותו חטא עברתי אנכי. אוי לי –.

שנוים גדולים באו בעולמי הרוחני, וכמעט נשתנו טבעי. את שפתי שכחתי לגמרי, ובעמל גדול כתבתי את הטורים הללו ויודע אנוכי כי גם אותו נצוץ יכבה בי. מי יתן –.

מצב בריאתי בכי טוב, אבל עצבי חלושים מאד, ונמתחים והולכים –

בחדרי אשב כל היום והלילה בהרחק מן החברה, כי נהפכתי לשונא האדם, וקשה עלי הרעוּת כספחת –

מצבי הלחמי ברע. כמעט קצתי בנפשי, להיות תלוי בדעת אחרים, להתפרנס [בנס?] – אבל אקווה כי לא יארכו הימים, ובעוד שנה אעמוד על רגלי –.

בקיץ הזה אשמע אצל הפרפסור עלסטר פרק בהליכות עולם –.

הרני קורא הרבה רומנים בימים האחרונים. דסטיבסקי [דוסטויבסקי] הוא אומן נפלא, מציץ בחרכי הנפש. צלה [זולה] צייר טוב, בלצק [בלזק] חכים –.

השירה והזמרה היתה עתה לחלק גדול בעולמי. וכמעט הרני יותר מרגיש מאשר אחשוב –. השירה [המוזיקה] היא השפה הטבעית, היא ההד האמתי –.

מה שלומך? ובמה אתה עוסק? מה יהיה אחריתך? תן לעצמך דין וחשבון כי בידך עתותיך, רק בידך –.

שלח לי איזה סיפור רוסי בעת מצוא – איזה חדשות ישנו עתה בארצנו? קרא את הספר מהסופר הצרפתי Anatole Leroy Beauliu: Das Reich der Zaren,348 שכתוב הוא צרפתית אשכנזית רוסית, ובו תכיר את ארצך היטב. הספר הזה יכיל שלושה חלקים –

איעצך ללמוד הרבה חכמת הטבע הכללית וביותר חכמת הנפש.

עסוק הרבה בתולדה, ואל תהיה קלה בעיניך, כי הרי היא גופו של עולם –.349

עולם?!

חפץ החיים דופק בי ביד חזקה מעת שאילנות החלו ללבלב ובעת שקצתי בחיים –.

חיה בטוב, וכתוב לי מהרה

ידידך מ״י ברדיטשבסקי

.P.S ידידי קראאס [קראוס]350 יצא באלה הימים לוינה. ידידי צביר [ציבייר]351 יעש עתה את הד״ר שלו – ידידי פרישמן יבוא לכאן באלה הימים. ידידי שקפניוק ילחום מלחמת החיים ביד חזקה – אך מי לא ילחום? אבי יֵצא לאמריקה, אם הדברים יהיו כנים ונכונים, כי כמעט גווע הוא ברעב בעירו הקטנה [האדישה?].

מצב אחי ברע מאד.352 יש לו אשה ובנים, חנות בלא קונים, הוא [מלאכי?] והדלטוריא [מלשינות] רודפת אותו –

אם אכתב לך הרבה או מעט או לא כלום אל תתפלא, כי לכֻלם אנכי מוכשר…


36. אל נמען לא ידוע353

23.5.1892

ידידי! לו פתחתי לפניך את לבבי כפי מחט של סדקית, לו ראית את האש הבוערת בעצמותי. לו ראית, את כל תנועותי הפנימי[ו]ת – לו ידעת את אשר נעשה ונחשב לפני ולפנים במוחי – מחשבות איומות ונוראות. אז חרדת, אז –.

והדבר נפלא, כי אותו לב חלל בקרבי, כי הממ[ו]ני ופצעוני הזמן ותוצאותיו. כי היו בי יד נשים ואהבות, כי באתי עד כיכר לחם. כי עולמי נחשך בעדי…

לו גם היתי חזק מצוּר, גם לא יכלתי לנשוא את כל תולדתי השחורה, אשר כל כולה מלא צרות ופגעים, חיים שיש בה[ם] עבדות, עוני, בושה וכלימה אבל לא מַתִי. לחמתי עם כל פגעי הזמן. וגם אוכל, ועוד חיה אחיה בעד עצמי, ובעד אחרים, עוד ימים יבואו –.

__________________

ידידי צביר [ציבייר],354 עושה בעוד יומים את הד"ר שלו. יד[י]ד[י] פרישמן, עדיין לא בא מרוסיה, הוא – זה חלק אנשים שהאמינו במציאת הספרות העברית, הוא הסופר היותר גדול שהיה להם. הוא אדם כשר –.

ידידי קראאס [קראוס]355 הלך לוויען ללמוד חכמת הרפואה. ורואה חי[י] צער –.

_________________

חיה בטוב. ואשביעך כי תתן לעצמך דין וחשבון משל מעשיך, ובחר בדרך, אשר יתן לך חיים, חיים חפשים ובהירים. ואל תמכור נפשך לשטן.

ידידך מ.י. ברדיטשבסקי

P.S. הנבל [סקלר?] הרוסי, אשר בגד בי, החל עוד הפעם להשכים לפתחי.

בימים האחרונים התלקחה תשוקתי לזמרה ולשיר. רושמם גדול מאד, המה יכניסו את האדם לתוך העולם–.


37. אל אברהם דב דובזוויץ356

19.8.1892

כבוד אדוני החה“ש [החכם השלם] וכו' רבי אברהם דוב דובזעביץ נ”י.357

אתפלא מאד אשר לא קבלתי מכבודו כל מענה על קונטרסי “על שלחן הספרות” הכתוב אודות מחברתו “לא דובים ולא יער” ששלחתיו לכבודו ע"י בית מערכת “העברי” – הקבלו? הקרא כבודו קונטרסי “רשות היחיד בעד הרבים” בראש אוצר הספרות – לתשובתו אחכה.

הפעם אפנה אל כבודו בדבר העומד ברומו של עולמי. הן נגליתי מארצי לארץ אשכנז. הריני בכאן כעין שנה ומחצה. וכבר באתי בבית מדרש המדעים בתור תלמיד מומחה (עם הסמינר אין לי כל שייכות כי אין את נפשי להיות רב בישראל) אבל לוחם אנוכי מלחמת קיומי ביד חזקה כי בידי אין פרוטה לפורטה, ולא אשׂתכר מאומה.

מלחמתי הנוראה תאלצני להיות נודד עוד הפעם ויש את נפשי לבוא אמריקה. מובן מעצמו לא ע“מ למלאות [?] חורי כסף כי אם ללמוד, אבל תנאי הארץ הזו זרים לי. איני יודע אם אתקבל בשערי האוניברזיטט אחרי שאין בידי תעודת בגר[ו]ת ואם הקבלה מהכי תועיל להתם, איני יודע אם יקל עלי לימוד השפה האנגלית. איני יודע [אם] נקל יהיה לי שם להרויח לחמי ע”י שעורים, ספרות או אומנ[ו]ת ואולי אוכל להשתלם בלמודים על חשבון איזה חברה.

ע"כ [על כן] אבקש מכבודו כי יואיל נא בטובו הגדול להודיעני כל הדברים הללו ואַסיר [הניקוד תודה אהיה לו כל הימים. לתשובתו אחכה בכיליון עינים - מכבדו ומוקירו כערכו הרם. מיכה יוסף ברדיצבסקי.

P.S. הענינים שלוקחים את לבבי המה משפט וכלכלה – מה שלום כבודו ושלום ספרתיו [ספריתו] העניה?

המגיד חדל לצאת לאור בברלין ויצא לאור בוויען. כך סיפר לי עורכו בהיותו בכאן זה איזה ימים -

לפי דעתי אין עוד כל תקוה לספרותנו להשתלם.358


38. אל נמען בלתי ידוע359

[סוף 1892]

ידידי הנכבד!

כְבָר כתבתי לך כי בעוד שלשת ירחים, יתברר מצבי אם לשבט או לחסד[.] לע"ע [לעת עתה] עוד לא באו חדשות בעולָמי. רק כי ננעלו לפני כל השערים, ורואה אנכי כי אם לא אשאר בכאן אהיה אנוס לצאת ברלינה לבית ספר הגבוה לחכמת ישראל.

הפעם נגשתי אל העבודה לנסות כחי בעבודה ענתגרפֿית [אתנוגרפית] והיא לכתוב בספר ארחות ודרכי היהודים באוקריינה ובבֿלין [ווהלין]. מצבם הכלכלי, המדותי [המוסרי], הדתי והמשפח[ת]י, יחוסם לעצמם ולהממשלה. ואקוה לערוך תמונה כוללת ושלמה[.] מובן הדבר מאליו שעלי לא להניח גם מנהג קטן כי הכל מצטרף לחשבון גדול. וע"כ [ועל כן] אבקשך כי תואל נא להיות לי לעזר. ורעיך המוכנים לשרתך יאספו לך איזה חומר דרוש לי, מספרים רוסים שננעלו לפני.

I מספר תושבי אוקרניה ובלין [ווהלין] ועמיה השונים. יחס המספרים בין ישראל לאֻמות. מספר הנולדים והמתים[,] הנשואין והגרושין[.] – מספר בתי הספר והתלמידים והתלמידיות. המחלות השוררות וכו'.

II מצב הגיגורפי [גיאוגרפי], הנהרות[,] היערים, החיות והצמחים, חרשת המעשה והעבודה. מִסְפָר התבואה היוצאת – הנופת [הסוכר] והיי"ש. מפלגת העובדים היומים ומצבם.

III המסים והארנונות, בתי המשפט, עניני [האפרדות?] ותהלוכותיהם. אגודת בעלי המלאכה וזכותיהם[.] מ[ו]כרי הבשר והנרות ותהלוכותיהם.

IV עניני הצבא[.] מספר העובדים החדשים בכל שנה וערכיהם.

V היציאה והכניסה להמחוזים הללו. הרב מספר הגרים על היוצאים?

VI הרבנים מטעם הממשלה וזכ[ו]יותיהם. המתרגמים. והשבועה

VII עניני בתי הסוהר. דיני ממנות ודיני נפשות.

VIII הכתות הדתיות. הספרות ומכ"ע [מכתבי עתים]. בתי עקד ספרים ובתי ספר. עניני המלמדים ודיניהם.

VIIII כל הדברים האלה מוגבלים רק על אוקריינה ובלין [ווהלין] ורוצה אנכי לדעת היחס בין ישראל לאֻמות[.]

X מנהגי קבורת הַמֵתים בבית הקברות נשכחו ממני.

XI כן נשכח ממני מנהגי הנשואין ביום המחרת שאחרי החופה[,] הצעיף וכדומה.

XII החקים אשר רק בעד היהודים לבדם.

XIII קור[ו]ת אוקרינה ובלין [ווהלין] בקצרה והשתלשלותם

XIV עניני [קראבשנע סבאר?]

XV עניני [האיטופ?]

XVI האם מְאושרות החברות בין היהודים מטעם הממשלה?

XVII אם לבנין בית הכנסת חדשה או בית הקברות צריכים לקחת הורמנא דמלכא [רשיון המלכות]?

XVIII מצב סוחרי בלואי סחבות והנושאים [סבלים, נושאי מים] וחוטבי עצים.

XIX החקים שנגד הצד[י]קים בפרט.

XX מכסי הבתים ויחס זכיות האדונים הפולנים אל עירותיהם.

רעי יעוררו אותי לעבודה זאת, ואקוה לראות בה סימן ברכה. מובן הדבר מאליו כי לא אשכח שלא להזכירך בתור עוזרני, ואם ירבה עזרתך יותר מדאי ועוד אצטרך לטרדך בשאלותי יותר מדאי, אם באמת אראה סימן ברכה. כי רוצה אנכי להול [להוציא לאור] עבודתי בשפת הארץ, אז לא אשכח עמלך – כי לא חפץ חסד אנכי.


39. אל דוד כהנא360

ג' בטבת תרנ"ג [22.12.1892]

אל כבוד החכם השלם העסקן הגדול בחכמת ישראל רד“ך נ”י361

עודני זוכר את הימים אשר בהם לקח כבודו חלק בחיי, על כן גם הפעם אפנה אל כבודו, בשאלה העומדת ברומו של עולמו. זה כשנתים ימים אשר אנכי במערבא. הנה הרבה למדתי [ו]הרבה לקוים בחנוכי מלאתי. אבל כל אלה אינם שוים לי בעד ההפסד שהפסדתי ברוחי ע"י מלחמתי הנוראה מלחמת הקיום שאכלה שארית כחי ורוחי. בכל הימים הרבים הללו לא הרוחתי פחות ממאה שקל, ובהשאר היתי צפוי לעזרתו של אחרים שהחשיכו עולמי בעדי… עתה נלאו גם עוזרי לעזרני ואני להעזר. ויותר מזמן [הסמסטר] הזה אי אפשר לי להתקיים בכאן אפילו שעה אחת, ואנה אלך? עוד שנתים או שלושה עלי לעבוד בהאוניברזטט עדי אגמור חוק למודי. לעבוד בדעה מיושבה מעט, ותחת תנאים רעים כאלה שמפוזרים רוחי ונפשי, לא אעלה רק ארד. על כן? כמעט נמנתי וגמרתי לשוב על דרכי בראשית הקיץ הבא אדסא, ולשבת שם כששה ירחים – ותקותי בדרכי זה בשתים: א) הריני מקוה, כי בעזרת יודעי ומכירי יצלח לי להשיג איזה עזר תמידי (סטיפנדיום [מלגה]) חברותי, או פרטי, על מנת שאשוב אשכנזה ואגמור למודי; ב) הרני מקוה להשלים ידיעותי המעטות בשפת רוסיה שקניתי לי בכאן, אחרי כי ידיעת השפה הזאת דרושה לי מאד לרגלי עבודתי הספרותית לעתיד. ולבד כי בלעדה אי אפשר לי לבוא ולהתיצב לפני כל נשוא פנים. כי מה יחשבו אודות איש הנצג [המוצג] לפני[ה]ם בתור רוסי מבלי דעת את שפת ארצו, ועוד זאת; באיזה ידיעה קטנה בשפה זאת יש לי תקוה להרויח לחמי באשכנז בכבוד.

רחוק אנכי עתה מהליכות אדסא ותנאיה – איני יודע אם יש תקוה לתקותי או אין בהם ממש. ולכן הנני פונה אל כבודו אשר יודע אנכי אותו בתור דפלומט עמוק ויודע ההליכות מראש, כי יואיל נא בטובו לכבדני בעצתו על דבר מחשבותי אלה. אבל ידע כבודו כי כמעט רק אותו דרך נשאר לי לנסות בו את שאלת עולמי, אחרי שבכאן אי-אפשר לי להשאר בלי מחיה ובעירות [ערים] אחרות כמו ברלין מרובים בני רוסיה וכלם גו[ו]עים חרפת רעב. חפץ אנכי להש­לים ידיעותי ורוחי תחת תנאים כאלה הריני יורד מטה… זאת ועוד אחרת. מלא אנכי יאוש על דבר ספרותנו אשר ירדה פלאים ולו אגמור בדעתי לנסות לה עוד פעם את כחי. עוד עלי הרבה ללמוד ולהשתלם, עלי ליסד לי איזה משען חומרי מלמודי באופן שלא אהיה תלוי בפשיטי דספרא [שכר סופרים]. אבל אם לא נמלאו תקותי להשיג לי איזה עזר תמידי באדסא, אז אנוס אהיה לבקש מהספרות את לחמי ולהוציא לאור איזה מפעל ספרותי תמידי באחת העירות באשכנז על הגבול כמו קעניגסברג. ולגבי דבר זה גם כן דרוש לי להיות באודסא אולי אמצא משען חומרי ורוחני, אבל עוד חוזר אנכי לכבודו, כי חפץ אנכי ביותר ללמוד וללמד ואמצא עצמי מאושר אם עוד אוכל ללמוד שני[י]ם שנה או שלושה.

הריני משביע את כבודו כי לא ישכחני וישים מצבי המיצר לפני עיניו. ויואיל נא בטובו לנהלני בעצתו. השלום לכבודו? לעבודתו? לרעיתו?

מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לתשובה בכליון עינים.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

נ. ב. יסלח לי כבודו על אשר אטרידו בבקשתי למסור את מכתבי הרצוף בכאן להאשה הכבודה האלצשטין אחרי שלא ידעתי כתובתה.


40. אל נמען בלתי ידוע362

[ינואר 1893 בקירוב]

ידידי

דבריך באוני –

רואה אנכי כי אתה לוקח חלק בעולמי, אבל לע"ע [לעת עתה] עוד לא אוכל להודיעך דברים ברורים אודות מצבי, באשר הוא עודנו תלוי ועומד. בעוד שלושה ירחים יתברר הדבר. אם אמצא בכאן עבודה אשאר בכאן, אבל דבר זה ספק ספיקא הוא. אם יודיעו לי מקניגסבערג כי אמצא שיעורים, אצא לשם, ואם שני[י]ם אלה לא ייעשו לי אז…

אך למה אכחד ממך את האמת. זה כביר אשר הרני לוחם מלחמת החיים, והמלחמה עלי קשתה, אחרי כי איני הולך רק [אלא] לפי רוחי ולא אעשה כדרך העולם. הפעם נלאתי, רואה אנכי כי לא אוכל עמוד כן, ואנוס אהיה לעשות שקר בנפשי וללכת ברלינה אל בית מדרש הגבוה לחכמת ישראל, אשר מזמן [סמסטר] השני והילך יש לי תקווה לקבל ממנה איזה פרס שלושה שנה, ואז אלמוד במנוחה. הן אמנם לא אהי רב בישראל אבל אשתלם בחכמתו, אחרי שרואה אנכי כי כמעט רק באותו סמינר יש לי מקום להיגדר בו ולעשות חיל. והעולם הגדול עולם רחב, ואני עבדך בן אמתך הריני איש שמשנתו לא סדורה מנעוריו. מובן הדבר כי הדרך אשר אלך בו יהיה דרך בפני עצמו, דרך אשר ישים הרבה מכשולים על דרכי, ולולא דבישנא [התביישתי] הייתי אומר לך כי לו היה באפשרי כי יהיה לי ארגן [כתב-עת] בפני עצמי שיכול להתקיים, אז אולי נסיתי לדבר עוד הפעם עברית אל העם וללחום בכל עוז נגד הראקציה הנוראה, נגד השקר והתרמית. מובן הדבר מאליו כי כל אלה רק חלומות שוא לא שרירין ולא קיימין –

אחזור לענין ראשון. בצאתי ברלינה יש לי תקווה להעזר מזמן השני והילך, אבל בזמן הראשון איני יודע מאין אחיה, ועוד הדברים יגעים…

אין נפשי ללכת לארץ חדשה תחת שמים ותנאים חדשים, וגם בעדך איני רואה שם תקווה גדולה –

שלח לי את הפרדס363 ואודך – כי חפץ אנוכי לקרותו. האם קורא אתה את המליץ והצפירה? הבא שם איזה קטרוגים על רשותי?364 התוכל לשלוח לי אותן העלים?

בהעברי הניורקי [הניו-יורקי] הדפיסו תמצית ממנו והרבה קטר[ו]גים עלי,365 וכן נקעתי [הוקעתי] לעיני כל ישראל בהצפירה הצנועה זה ימים אחדים – 366

האותיות פורחות של פ"מ [פרישמן] האחרונים עשו עלי רושם גדול מאוד, המה מעשה ידי אמן – 367

הוא מעתיק [מתרגם] את דרונדה בעד בן-אביגדור בעד עשרים רובל לחודש – 368

ווייסברג מו"ל חוברת בשם י.ל. גורדון (הוא עתה בניורק [בניו-יורק]),369 וכן מוציא לאור ברנפלד צוואתו –.370

בשפת רוסיה אנוכי עושה חיל מעט, ובימים האחרונים הכרתי נערה אחת רוסיה שגמרה את הגמנז[י]ום במינסק ולומדת בכאן חכמת הזמרה, והיא תדבר אתי רוסית.


41. אל בן-אביגדור (א"ל שלקוביץ)371

ברסלאו, [1893].12.3

אדוני הנכבד372!

הנני לוקח לי הרשות להטריד את כבודו, הנודע לעסקן בדברים, בנסיוני אשר ניסיתי בעבודתי המונחת לפניו תחת שם “דור וסופריו”, כולל רשימות וזיכרונות על דבר הסופרים והספרות בחמישים [השנים] האחרונים.

ספרתנו עשירה היא בבילגרפיות [בביבליוגרפיות], בתולדות, אבל הדרך שכבשוהו להן אומות העולם לטפל ב[צני?] של סופרים וספרים, ולהאיר על הלך [הרוחות] וזרמים המושלים בה, לסמן פרצופיה וטפוסיה, הוא אצלנו כמיצר שלא החזיקו בו רבים, אם כי דרוש מאוד כי ייעשה מדרס לכול. וע“כ [ועל כן] הנני אומר לנסות את כֹחי במין עבודה כזאת, שאם [כי] מסופקני אם יש לי הכשרון הצריך לאותו דבר, הנני יודע עכ”פ [על כל פנים] כי יש לי הכונה והרצון לכוון את הדברים אליבא דענינא [לפי העניין].

אם דרכי יהיה רצוי לפניו, וישים לפני תנאים כאלה שאוכל לקבלם, אוסף לנסות את כֹחי בפרקים אחרים, במיכה יוסף לבינזן [לבנזון], בליל[יי]נבלום וכו'.373

בין כך וכך, אבקש מכבודו כי יואל נא בטובו שלא לאחר תשובתו הרמתה, אחרי שכפי הנראה אצא מזה בעוד ירח ימים שלא על מנת להחזיר, ואחפוץ לדעת תוצאות עבודתי בטרם אצא. בזה אכלה לדבר.

מכבדו מ״י ברדיטשבסקי

.P.S הנני מבקש סליחתו על כ"י [כתב ידי] האי-ברור, כי לדאבון לבי לא אוכל אחרת.


42. אל ירחמיאל שקפניוק374

[1893]

אחי היקר!

האוכל לתאר לך את מהות מצבי ההֹוִי? האפשר בידי לסמן בשרד נאמן תבנית שבעה צבעים שהתערבו יחד? וגם לא נמצא אתה בע[ו]למי הקטן? עצלות, ריקות, יאוש, לאות – מחשבות, רגשות, תחבולות, התעוררות. וכל אלה הפרוסות הזרות והשונות אחוזות ודבוקות בשלשלתא אריכתא שהיא כרחיים במוחי ובלבי[.]

למודי הרבים, עבוד[ו]תי הרבות, קריאותי הנפרזה, מצבי ויחוסי לעצמי ולהורי, לעמי ולארץ מולדתי. כל אלה הכו את עולמי לרס[י]סים, ואהיה עתה כאדמה מרגשת שנעש[י]ת מדרס לרבים, לאנשים בועטים ברגליהם, מבלי יכולת למחות…

מה לא חשבתי בימי קרוב אלה? מה לא עלה על לבי?

ובימים הרעים האלה, ימים המתישים את כחי, חפץ החיים התעורר בי ביד חזקה, התעורר בכל חומו, וגלי רגשותי סוערים ומתפרצים לצאת בשטף עוזם. בספר זכרונתי הקטן שבילק[ו]טי כתוב לאמור:

הוי עו[ו]נות, שכרון, חיים, תאוה במלואה. מה טובים אתם ומה נעימים[.] מה מאושר אנכי בעת אמלא מכם, בעת אשר אנכי הולך בדרכיכם. אז אשמע לקו[ל] נטיותי ורגשותי. אז לא אתנגד לטבעי. והרני מאושר –.

וחובות? חקים? הבל ורע[י]ות רוח!

הנה לפני נערה יפה ובריאה, דדיה שמנו עבו, עיניה חוצבות להבות אש, ושערותיה שחורות ותלויות לה מגבה… וכֻלה אומרת יופי. הנה היא באה אל חדרי, אין איש. לבי הולם פעם, נפש ילהב, תשוקה עזה בוערת בקרבי, לנגוע בידה הזכה, לנשק את סמל היופי מנשיקות פי, ומדוע לא אמלא את חפצי? מדוע? אומרים אמור כי הרני חוטא מעט. אבל החטא מה הוא? מה הוא ההפסד לעומת שכר תענוגי? מה היא נקודת חטא בהעולם הכללי?

וכך אכבוש את יצרי. אעצור ברוחי. ואחיה חיים מוסרים. מה שכר לעמלי? מה שכר לחיים בלא חיים?

הוי עלמות נשים באו אלי ואחבקכן ואנשקכן, ואעשה לכם כטוב בעיני ובעינכם, אל תראו – את החובות ואת החקים, התענגו וחיו –

ובעידנא דרתחא הדן [ובאותה שעת רתיחה], בא אלי מכתבך, אשר בדמיונותיו הרבים הכעסני תמרורים. האשפוך כעסי עליך. הכי תוכל לשאת כל הפולסין דנורא [שוטים של אש] שאלקה אותך בפעם אחת? הכי תוכל לשמוע מחשבותי עתה בקרת רוח? והאוכל עתה להשמיעך אותם?

לא! אניח את הדברים לעת אחרת. ועתה אסתפק בר[?] בסגנון תלגרמי. ובעל נפש כמוך ילמד הסָתום מן המפורש. דמיונך ע“ד הספרות והשיבה לפרדס מ[ו]פרכים מאליהם[.] אתה אומר כי אי אפשר לעשות בלי בנית במה לעצמנו. כן, הרני אֹדה לדבריך. אבל הכסף מאין ימצא? ואם באשדות [אודסה] עיר מלאה עשירים וסופרים, שמה לא מצאנו עוזר ותומך, הנמצא באשכנז ששמה נשתכחה תורה מישראל? ולא עוד כי ענין ספרותי לא יכול להעשות ע”י עזר וסעד רק כאשר דבר אין לו עם החיים. אבל לא במצב מלחמי ותגרי [מלחמתי ותגרני], בשעה שצריכים אנחנו ללחום נגד אלה העוזרים בידנו. ולו יהיה כי נתעשר ב[?] אחת. האנחנו הצפרים נביא את הדרור? הנוכל ללחום עם כל הני בריוני, דנפישין דנן [הנפוצים שם]? הנוכל לרפא כל עם ישראל מהרוח תועים שהכהו בעידנא הדן? הנוכל לעבוד לבדנו, בעוד שאין גם אחד עוזר ספרותי –

ולו יהיה כי ימצא לנו עוזרים, מה נכתוב? היש דברים בפינו בעת שנפרוק מעלינו עול הלאומי ה[?] ונביט על היהודים כעל שאר אדם, ועל היהדות כשאר תורת מדינה מלאה מעלות וחסרונות. מה נדרוש מאת הקוראים? הבאמת אפשר הדבר שפובלקום [ציבור] כֻלו יהיה קורא לשם מצוה, בעברו [בעבור] שספרותו היא ספרות לאומית. בעוד שאין לה ערך מדעי כללי, רק תולדי [היסטורי], ומה יעשה אותו קורא עברי, שכבר קרא תולדות עמו ויודע השתלשלות רוחו והתפתחותו המוסרית והמד[י]נית (דבר שאפשר רק לצורבא מדרבנן [תלמיד חכם], והקהל הפשוט דורש ספרים הוים של טעם) ולו יהיה כי נברא לנו בלילה אחד ספרות מקורית, במה נזכה את עמנו? הבאמת יצלח האדם העוסק בספרות[,] המוכרחת לו העבודה הזאת לאשרו ולחיו המוסרים, הבאמת תועיל ההשתלמות המדעית לההשתלמות המוסרית? הבאמת מחויב האדם לקרוא בספר?

הרני מַביט על החיים ועל האדם בעינים פקוחות. רחוק ממני הדבר, להשתגע ולהפקיר נפשי לספרות ישראל, דבר שבו אזיק לעצמי ולאחרים. כמו שלא יעלה על לבי להיות סופר באֻמות העולם, אחרי שאיני רואה בעבודתי זאת גם צל תקנה להחברה. כבר יש סופרים בלעדי וגם אלה טוב להם שלא נבראו משנבראו. ואז האריך האדם ימים… וחשב מעצמו…

אחי כבר בא העת שתפוג משכרונך!

חדל מלחשוב מחשבות של הבל. חשוב לעצמך ולעולמך. והיה כאשר יהיה לך קיום, תוכל לעסוק בתורה. אנכי מצדי הרני כופר בכל תקוה ועתידות, באשר הרני מביט בעיני. הרני מתחרט על אשר כליתי ימי בהבל, וכתבתי דברים מוטעים ומלאים שגיונות באשר בניתי משפטים על דעות קדומות ומק[ו]בלות ובאמת אומר בלי כל הפרזה לו יכולתי לקבץ ולשרוף כל מה שכתבתי, ולהמיר שמי, באופן שלא יודע כלל, כי פעם היתי גם אנכי בקצר [רוח?]… אז היתי מאושר, וחיתי חיים פשוטים כאחד האדם.

אוי לי שעלתה לי כך. להלכד בפח ולהחשיך עולמי הצַח.


43. אל נמען בלתי ידוע375

[1893–1892]

מבריינין קבלתי מכתב כי מצבו הוטב ע"י חולסן [חוולסון]376 שהמליץ בעדו. כי נמסר לו העזבון הספרותי של [?] ומצא שם הרבה שרלנטריה – ו[מלה קרועה] אחרית הדבר.

אחרי הדבר –.

הישיבה בבלוזין נסגרה מטעם הממשלה.377 בארץ זאת [גרמניה] רבו תנועת הכחות המדיניות. מעבר מזה, דיא מוס-האנדלונג דער סאלדטאן, ומעבר מזה דאסס נאע שאהל געזהל, כל ארץ אשכנז מוסרת מחאה ובכל יום ידרשו הדורשים והפרפסורים נגד זאת –

באלה הימים מחא נגד זאת פַסְטר [כומר] אחד, ודבריו עשו עלי רושם גדול ומיום שעמדתי על דעתי לא שמעתי דרשן נפלא כמותו –

בקיץ העבר אשמע אצל הפר' עלסטר בתורת המדינה. גם אבקר את הסמינר שם אשמע אצל [הדף קטוע]

מכל הא דכתיב ומפורש לעיל, כלומר לא מפורש. בעל נפש כמוך שתדעני היטב – כן אדמֶה – עד כמה סערת רוחי מגעת. עד כמה התנועות בעולמי הרוחני מרֻבות. תנועות שיעשני או לאדם גדול או לגברא קטילא. איך בעטהנע דיזען ווערטער [אני מדגיש את המילים האלה]– וע"כ [ועל כן] הסכת ושמע אותם – ורוח[י] יֵחָלֵף מרגע לרגע, גם חפצי ותשוקתי. אין לך כל חכמה ומדע, כל מקצוע שלא אתלהב בעדה. אין לך כל מעשה [?] שלא תכנס בקרבי. יש אשר תשוקת החברה מתלקח בקרבי – ויש שאמאס בחיי אלה וחפץ אנכי לברוח מכאן ולהיות רועה צאן – דאס ווערע וירקליח מיין בעסטער וואנש אנד פלאן. [אלה באמת ובתמים מיטב משאלותי ותכניותי] – יש ויש, ולבי נדחף מקצה זו אל השנית, ומזו לחברתה[.] ידידי. איך בין ניכֿט אם שטאנדע דיר אלעס צו שרייבען, איך קאן ניכֿט. [איני במצב לכתוב לך הכל, איני יכול].

ידידי ואחי… 378


44. אל אלתר דרויאנוב379

[1892]

דברי אלה אודתך יהיה האחרונים. –

_________________

אנכי עובד בקאנסט ינסטאט. פיר קאנס[ט] געווערבע380 שמונה שעות ביום. מלבד ימי שבתות וימים טובים שלנו ושלהם. אנכי לומד ומשתלם בהאומנות –. והדבר ברור כי בעוד שנה אעמוד על רגלי. וארוחי [וארויח] לי את לחמי –.

הרני קורא הרבה. כותב ומשתלם בש"א [בשפת אשכנז]. ועובד הרבה למען האניברזטט, שאשמע בה שתי שעות ביום –.

מוחי הוא הֲרַת עולם מלא. ומחשבות גדולות ורבות הרני חושב. ימים יודעני [יודיעוני] מה יהיה חלומתי? –.

ידידנו בריינין חי חיי צער. הוא בעל אשה ובנים, ותלוי בעזרת אחרים[.] ידידי שקפני[ו]ק נשאר באוהמין [באומן] ומורה עברית. ידידנו רזבוים381 אומר לבוא לחו"ל ואם כי כבר עומד הוא על רגלו. אנכי אעכב בדבר –

מאחי אשת נעורי שחברני בהיותי טליא [נער] קבלתי מכתב תודה בגלל רשותי – .382 והוא האחד –.

מצב בריאת[י] אינו בטוב. כי לֵאות גדולה אנכי מרגיש, וחפץ אנכי לישן הרבה. מלבד זה, לבי מלא פצעים – כי הכל נוגע אל לבי – וחפץ החיים והאהבה התעוררה בי ביד חזקה. ואוי לי ביום תגבר עלי. כי אנכי הרני מלא רגשות ותאות סוערות.

לבי מלא אהבה. יש אשר אחבוק זרועות עולם, יש אשר בלבי המלא חפץ אנכי להתאחד עם כל העולם. ואין גם נפש אחת אשר תקח חלק בעולמי, כל רעי ומכירי עזבני ועזבתי אותם, כל עולמי ואיד[יא]לי כלו ואינם. הנני בא לארץ חדשה ושמים וספר[ו]ת חדשה, רגשות ומחשבות חדשות החלו למלאות חללי. רגשות נוראות, אחרי אשר לא אסתפק בממעיט, אחרי שחפץ אנכי להיות. להיות במדה היותר גדולה, או לחדול. הרני מכין א"ע [את עצמי] למלחמה ארוכה וכבירה. מלחמה לפנים ולאחור, מלחמה אשר כל הכתות יחשבני למתנגדם, הנני –.

אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר[.]

אנכי לא אוכל ליעצך, אחרי שאיני יודע אותך רק [אלא] במקצת, ואת התנאים הסובבים אותך כל העיקר, ולא עוד. כי האדם יכול ליעץ רק את עצמו – אבל אוכל להשביעך ולתפוש בבגדך – כי תרחם עליך ותמהר לדאוג בעד חיתך. וצא ולמד ממני, אשר אולי גם אנכי בעל כשרון. וכל עולמי השחור, עולם שקצר שנותי, ויעשני לעבד להצדקה הנוראה, בא רק ע"י קלות דעת, שיצאתי לעבוד בעד אחרים בעוד שלא עשיתי בעד עצמי.

אם תוכל להִכָנֵס במסחרו של אביך, טוב. המסחר אינו רע כמו שתחשוב. ויביא את האדם ביחס עם החיים. אם תוכל להבַחֵן ולפתוח לך בית ספר, עברי ורוסי, עוד יותר טוב, כי בכאן יהיה לך מקום לעשות ולחנך וגם לחיות, ותשאר בארצך ובתוך עמך.

אם יש לך רוח ללמוד איזה אומנת גם טוב ה[ד]בר. כי העבודה החומרית דרושה מאוד לאנשים העובדים במוחם. ואם שלש אלה לא תעשה, – בעד האמצע נוטה דעתי מאד – צא לחו"ל עוד הפעם. אם כי לבי נוקפי, אחרי שאיני יודע מה תעשה ללחמך.

אחרי הכנה מעטה תוכל לבוא בהאניברזטט. תוכל להשתלם ברחבה. תוכל להכיר את החיים המערבים והרחבים, תוכל גם להורות שעורים רוסים, כאשר תסגל לך את השפה המדוברת. אבל כל אלה לא יתנו לך מטרה ברורה, רק באופן שתעשה כמוני, שתבחר בזה ותלמוד גם איזה אומנ[ו]ת –

הן אמנם כי תוכל ללמוד ג"כ [גם כן] כ[י]מיה. אבל לה דרושה ידיעה רבה בחשבון, בטבע, מחיר הלמוד כל ששת הזמנים [הסמסטרים] 600 מארק –. והבחינה קשה מאד למי שלא התבגר בהגימנזום –. בחר לעצמך, ועשה כטוב בעיניך. אבל עשה. ואל תאמר לכשתפנה, כי בודאי לא תפנה –.

הפעם גזלת עתותי וכתבתי לך, והיה אם לא תשמעני תנחם באחריתך –. והרני אומר לך עוד הפעם, כי רק בידך עתותיך. אחרי שעוד צעיר לימים אתה, יש לך עזר מעט מאביך. כחך בגופך ובמוחך. ועוד רחוק אתה מן החטא…


45. אל ירחמיאל שקפניוק383

[1893–1892]

אחי יקירי!

דבריך באני. ומאד נצטערתי על מצבך הרע שאתה נתון בו. שכמעט אנכי ה[?]יתי אותו בקלות דעתי. אבל הנעשה אין להשיב. ומי יתן כי תבוא במהרה אל איזה מנוחה ארעית. ואז ישמח לבי גם אני, אחרי שבצרתך לי צר – ולו לעצתי תשמע, אם אפשר בידך להסיר ממך כל החלומות הספרותיות, אחרי שכבר עינך תחזנה מישרים שכבר נסתם גוללה. הַצִיגם בקרן זָוִית, ואתה דאוג לחייך החומרים והרוחנים, אבל להחיים ההוים, חיי שעה. ואל ישיאך העתיד ויטרדך מן עולמך. ראה הנך בעיר גדולה, בתוך עמך אתה יושב. בתוך אנשים שנעלה אתה מהם ברוחך מהלך חמש מאות אמה. ראה להשאר בה, ליסד לך חוג מכירים, סְפֵרה, השתכר, אכול, ד[ו]ר בחדר מְרֻוָח להרחיב דעתך ובריאתך. ב[ו]א בחברת אנשים ונשים. חיה, דבר, הַשפע! והקדש כחך היתר להספרות החיה, הרוסית, אם באמת מוצא אתה קורת רוח[ו]ת במלאכה זו[.] אבל מה אעשה לך וכחך קטן בדפילמטיה [בדיפלומטיה], ולא תדע להלוך נגד החיים. אבל עליך להתגבר על טבעך, עליך להשאר באוהמין [באומן]. ואם תצא ממנה, אם אתה בכשרונך [ו]בכחך לא תמצא בעיר רבתי כזאת מקום לחיות ולהתקיים, אז אומר לך בפניך לית דין בר נש –. בידך עתותיך. נקוט כללא [כלל] זה בידך ואידך זיל גמור –.

ואנכי?

בימים האחרונים באו בי שנוים רוחנים גדולים. כל מחשבותי ודעותי יֻכו לרגלי רגשות האחרים בשטף עוזם. לבי מלא סער, התרגשותי וכל עולמי ככבשן האש. חפץ אנכי לחבק זרועות עולם, לבנות עולמות ולהחריבן. לתקוע ולהריע. חפץ אנכי לעשות, לדבר, לבכות. הדעת, הספרות, השירה, הקונסט [האמנות] וכו' כל אלה יגעוני כנקודת אחדות קטנות, להשתקע בהן נחשב בעיני לקטנות המוחין. פיר איינע אנגעהערע איינזאטיגקייט [לעניין צדדי לחלוטין]. חפץ אנכי לבחור לי מרכז, את הכל. חפץ אנכי לעשות, או לא לעשות, אנד איך זאגע מיט שיללער: “וואס האבע איך ווען איך ניחט אלעס האבע! [ואני אומר עם שילר: מה יש לי אם אין לי הכל?]”

יודע אנכי כי דברי לא יהיו ברורים בע[י]ניך כי גם אנכי איני יודע על בורין. איני יודע אבל ארגיש, איך פֿיהלע, איך עמפונדע, איך ליבע דיא באוועגאנג מיינעם הערצענס זינד אָנעֶרמאסליך –

ה ליבער פרענד. קְנטא איך פיר אדר מיין אנערס אפפענדארען. קנטע איך דיע טרהענען מיינער [???] לאססען.

איך זאגע דיר בעסטער, מיינע פפֿאנטאזיען שטיגען/שטייען זה ]?[. מיינע וואנשע זינד זה קהין אנד אייגענטמליך. דאס ]??[ מיך איין צא וויילען פֿירפעֶריק אבל מה אעשה, לא אוכל להסתפק בקטנות, נחרבו כל עולמי הקטנים. ובאתי להשגת ההאחדות הכוללת.

נייען ליבער פרענד. איך ווערדע בעסער אברעכען, מיט זאלכען אנפֿערשטענדלכֿע ווערטער, ווערדע איך דיר גהאר ניכט מיטטהיילען[.]


46. אל ירחמיאל שקפניוק384

[1893–1892]

ידידי!

דבריך ותמונתך באוני –

בראשית קבל תודתי בגלל ברכתך אשר אצלת לי, שלא קלה בעיני אם כי לא מובנה לי כל צורכה, אחרי שכונתך רצויה, ובעיני הכונה היא העיקר –

עתה אפנה אל דברך, אם לא בנפש חפצה, אחרי כי מכתבך עשה עלי רושם רע. אנכי חשבתיך לאיש. אם לא בעל דעה מבושלת, לבעל מחשבות בהגיון, לאדם היודע להבדיל… אבל הפעם נגלת לפני כנער העומד במרדו, ואינו חפץ כלל לדעת את האמת שאינו על צדו.

אם אתה עודנך סופר וחולם בתקומתה [של הספרות], חלום. ויש לך רשות לכך אחרי כי חוגך, מקומך, חנו[כ]ך, הוא כולו נוטה לצד אחד, אחרי שלא יצאת מן ד׳ אמות של הלכה, והעולם הנסיוני בכלל מוזר הוא לך. אבל עליך לדעת כי לי יש רשות לחשוב אחרת, כי נסיגתי מן הספרות העברית היא תולדת מלחמה פנימית, וטעמי ונמוקי עמי. – אחרי שאם יכול אנכי להבין רוחו של נפ[ו]ל[י]ון המושל והמולך בכיפה, עלי גם להבין את נפול[י]ון הנכנע תחת גדוד הגרמנים, ובשעה שכבר נסתם הגולל, כל תפלה ועבודה היא לשוא –

מנטיסקי [מונטסקייה] הצרפתי היה אומר כי אהב רק לכתוב אבל לא בקש להקרא, אנכי אין מעין [איני כמו] פרצופים כאלה. אנכי איני חפץ לכתוב, רק לעשות, ועם ברנה אומר כי לו הייתי גבור, אז לקחתי מקל והכיתי על קדקד הרשעה והצביעות. אין כחי במתני, רק בעטי, וע"כ [ועל כן] אשתמש עמה. אבל בעל נפש רחבה אנכי וכל קטנות רחוקה מעטי. ולא אוכל להשתמש בחֵמת [בכד] בשעה שאין אזנים. בשום אופן לא אקבע מסמורת [מסמרות] בכל דברי רשותי.385 אבל אנחתי זאת יצאה מלבי, מלב בוער וכועס, ולוא שלחתי את החץ הזה במחנה עם אחר, כֻלו יעמוד על המדרגה השפלה בעולם הקולטור, אז הטלתי סער, כי גדולה כחה של צעקה לשמה. – ואנכי? כל דברי לא שרירין ולא קימין. כל אלה העומדים בראש הצבור הישראלי וספרתו, ענו לי בשתיקה. אם כי נפנתי אליהם כלבטר בשעתו אל מנדלזהן בספר אודות הנוצרים.386 שאם יש בידו לסתור יסתור, ואם לאו יעשה כמו שסקרטוס [סוקרטס] בשעתו היה עושה במצאו כנים דברי מתנגדו –.

העם שלנו, העיקרי, הוא עברי, אינו יודע מספרות ומכל כת דלה [דיליה - שלה]. האנתל­גנציה שלנו היא רוסית אשכנזית צרפ[ת]ית בר[י]טנית, אבר מכל עם ככתבו וכלשונו. ומי נשארו לנו, בני ישיבה, שבלים בודדות, אנשים מוגבלים, שקוראים דברי רשותי, סיפורי פרישמן, ו[?] הבל של ב״ג387 או רייפמן388 בנשימה אחת.

בימים הללו כל העולמות גדולות, ואיש איש בחוגו, צריך להתמלא רק מאותו עולם, ואי אפשר לו להשתמש בשתי רשֻיות, וע“כ [ועל כן] יש בכח ספרות חיה להשתלם, אחרי שסופריה רואים חיים מאתה, רואים חיים אחרי שיש לה להספרות כוח עמי מדיני. אצלנו לא כן הדבר. העם שיש לו צורך בצדיקים, רבנים, דרשנים, פרדגרים [מטיפים], אין לו צורך בסופרים, והטוב שבסופרים יג[ו]וע ברעב. ואיככה תשתלם הספרות? איככה? ואלה העני[י]ם שמפקירים א”ע [את עצמם] על מנת שתצא מהם תורה, עניותם מנוולתם והקרקטר [אופי] שלהם הולך הלוך וחסור, ורבים ימכרו את עצמם לעבודה שזרה הימנם – ברודס, לילענבלום, אברמויץ וכו' יוכיחו –.389

באשכנז בקשו חכמי ישראל לעשות ניר לספרתו ולדברי ימיו. ראו כי אין להחכמים כל יסוד קיים, וכל תורה שאין עמה לחם סופה בטלה, או מעיקרא אינה משתלמת, ע"כ [על כן] בנו לנו בתי מדרש לחוכמת ישראל, והכניסו את הרבנים שמתן שכרם בצדם ועתותם בידם אל היכל חכמת ישראל, אבל שכחו כי בזה העמידו צלם בהיכל, אחרי שהגבילו את החקירה בחכמת ישראל על חוג הטלוגים [התאולוגים], שכנודע אנוסים לגלות פנים בחקירה שלא כהלכה.

בכל עם ועם מלחמה להחקירה החפשית עם החקירה הדתית שכלה שקר, אחרי שיסודתה שוא והבל, ואצלנו יכהנו רבנינו בהיכל החכמה ומאתם תצא תורה, אשר תעו[ו]ת את הדעות, אחרי ששפופרתם [זווית ראייתם] היא דתית –. אבל באשכנז, עכ"פ [על כל פנים], אנשים הללו [י]דעו לשון וספר, אבל אצלנו? צא וקרוא מה שכותב שטיינשנ[יי]דר על אנשים כרייפמן וחבריו – כל חכמינו שברוסיה. כמעט כל העולם כ[ו]לו חוץ מן עולמו של ישראל זר להם, ואיככה ילמדו דעת.

חי נפשי כי בושתי וגם נכלמתי לקרות מאמרי שכתבתי אודות התלמוד, אם כי תמיד העמקתי להסתכל, אחרי שאז כל העולם כולו סגור ומסוגר היה לפני. אבל היחיד אנכי?

יותר על זה נכשלה ספרותנו החלושה באנשים ומו״לים שאינם מהוגנים, שלא מעט שלא יקרבו, שלא יגדלו כחות חדשות, רק דוחפים אותם בשתי ידיים – וכמעט כל המו״לים שבאתי עמהם בברית, ארז, נ״ס, שפ׳׳ר, גרביר, קפלויץ, ברודס, קנטר, הרויץ,390 כלם עשו להפסדי, כלם עשו לי דברים נוראים, ואדמה כי איש שעוד יש לו רגש כבוד לא יכנס לבתי מחראות הללו –.

ידידי יאשימ[ו]ני לרדיקל, לקִצוני (עקסטראמי), אמנם כן. אנכי בטבעי איני יודע כלל מן הפשרה והבצוע [החלוקה], ותמיד אומר אנכי ייקוב הדין את ההר, להיות או לחדול, אבל בהשת[ל]מות הרני קנסוטר [קונסרבטיבי] נורא, וכל פסיעה, כל צעד, הרני עושה בדעה ובמחשבה, בעת הרבה, והיטב התקצף עלי אחד מכירי על אשר נתנו לי משפט הבכורה עליו, באמרו: כי אנכי למדתי ויגעתי חמשה שנה, עד אשר נהיתי לקרקפתא דלא מנח תפילין [ראש שאינו מניח תפילין], בעוד שהוא למד כל התורה הזאת על רגל אחת.

יאה וועל איך האסס אונזערע ליטעראטור מיט לייב אונד זעללע וויל איך זיא קענען.391

וכמעט אין סופר בארצנו [ו]שבחו״ל שאינו מכירי בפנים או בכתב, והמטר[ו]פולין שלנו לספרות ישראל, שהי[י]תי בהם, כמו ווארשא, קיעב, ווילנא, א[ו]דעסא, שדה לבן, לעמבערג, קרקא, פרנקפ[ו]רט, נתנו לי די חומר ליציאתי.

מה אומר ומה אדבר? תכלה עטי לתאר לך גודל השקר, החנופה, הפתיות, המרירות והשנאה שבעולם סופרנו. וחי נפשי כי גם לבורסקי מנעוריו ריחיה נודף.392

הנה אתה שוחק לאב״ג [גוטלובר] – ידעת את הדור הזה וסופריו. ובכל זאת טוב צפרניו מכרסם של דורנו. ועוד הבדל גדול יש בין זקש לפוקס, בין ב״ג ליאפ׳׳ז, בין צווייפל לאלכסנדרוב, בין רפ״ס לבריינין, בין חז״ס לרבנוביץ (מו״ל המליץ), בין רנ״ק לאחד העם (אחד המבקרים בהצפירה השוה אותם), בין דוד גורדון לפוכס (עורך המגיד), בין הרכבי לדובנב.393

דור אשר בו יכלו אנשים כלילנבלום ובארינשטיין לכתוב את ה“חטאות נעורים” ו“עולם התהו” (הראשון), “העתודים העולים על הצאן”, “בנין זקנים” ו“סתירת ילדים” (להשני),394 דור שבו כתב [י״ל] גרדן את שירו “בעלות השחר” וברודס את“הדת והחיים” שלו, הוא דור שהיה בו רוח ספרותי – ועתה?

הנך אתה מקל בערך קבנר,395 בהתפלמסך אודות הסגנון והבניה, ותשכח כי דרוש היה לשעתו להחריד את האווזים, ושכמעט הוא הראשון שהשמיע את הבקרת בישראל, ושבהתולו המר, ב“רוח החיים” אשר לו, פקח את עיני הקוראים, וצא ולמד כמה מלחמות היה לו מפנים ומאחור (כמדומה לי שמספר התגרנים עליו במאמריהם עולים למאות). קבנר היה אדם בעל נפש חיה, איר[ו]פי רוסי, כוללי, ודי בזה. הוא יהרוס ואחרים יבנו. קבנר היה בעל כשרון הנפלא, אדם מדיני, ובמאמרו אשר כתב אודות ענייני הכסף והמסים שברוסיה משך עליו גדולי רוסיה, ויתנו לו משרה בבית אוצר הכסף אשר להממשלה. ולוּ לא נכשל באהבתו, שהעבירה אותו על דעתו, והסיתה אותו להשמיט כסף מת׳׳י [מתחת ידו], אז היה לאחד מרבי העלילה במדינת רוסיה (עתה הוא פקיד רוסי בסיביריה, שנשלח שמה בע[ו]ונו, והמיר דתו, ואינו קורא מאומה).

עד קבנר היה יסוד הספרות השוא נח [פלפולי דקדוק]. הוא הפיח בה רוח חיים, הוא שר[ה] עם אנשים כאברמויץ, גורלנד,396 זילברמן,397 אב״ג, ארז, ויכול להם –

אתה תאמר כי לא לכבוד לפרישמהן לעמוד אתו במדור אחד, אבל אם כי נעלה השני עליו ברוח השיר אשר לו, נופל ממנו בהית[ו]ליו, ברוח החיים. ינסה נא לעמוד את ה“צרור פרחים” עם ה“תהו ובהו” אז זה לעומת זה – *.398

והמגיד?

איני יודע מה תחפוץ ממנו, אחרי שמו״ל [?] אדם כשר וטוב לב.399 רושם כזה עשה עלי, אבל אין לו רוח ספרותי, מלבד שאין גרה [אגורה] בצלחתו – .400

בעברו פה אתמול – הלוך ונסוע לקרקוי, לבוא בברית עם פישר ופויסט בדבר המגיד –401 מובן מעצמו כי ביקר את פרנקל ואת הרב ניישטאד – הילדסמיר [הילדסהיימר] בזעיר אנפין? – ויאסוף כעין שלושים ושלוש שקל ויצא לדרכו. ולולא נקרה בלילה בשעה הי״ב באולם המשקה “כתר מלכות” (קייזר קרונה), אז לא זכיתי לראותו. הוא היה שמה עם פרנקל, ודיברתי עמו איזה רגעים.

כל דברי אלה דברתי לדידך, כי לדידי כמעט אין שוה הדברים, אבל עכ"פ [על כל פנים] אינם עקרים, אחרי שענינים כללים משאת נפשי – וכבר יצאתי מרשות היחיד לרשות הרבים –.

ואנוס אנכי להעירך, כי כמעט משא ומתן בעניינים כאלה לזרה לי –.

בימים האחרונים חדלתי לקרות הרבה, והריני עוסק בשפה ולשון, אלמד רוסית וצרפ[ת]ית ואעסוק בדברי הימים ובגלילות הארץ, קורות הקולטור, תכונות העמים וכו', ואעירך על דברי החכם Ruskin.402

בימים האחרונים קראתי זכרונות טרגניב אודות בלינסקי,403 ומצאו חן בעיני.

עוד הפעם אבקשך כי תואל נא לשלוח לי איזה ספור רוסי מטרגניב –.

מצבי החומרי ברע, וגם רוחי לא ידע שָלֵו, אחרי שניחמתי אשר לא צייתי לך, ונמכרתי אני ועתותי לעבודה שזרה הימני ולשרש נשמתי, ואם אסוג אחור הפעם מעבודתי, אז אאבד כל מחיתי – כעשרים שקל לחודש – וע"כ [ועל כן] כמעט אנוס לצאת מכאן. –

לו היה בידי להוצאות הדרך אז יצאתי לציריך אשר בשווייצה. התלך גם אתה שמה? –

ובעל נפש כמוך יבין סערת רוחי בימים הללו.

פרישמן הוא בזאלצברון. פוכס שונא לבריינין. לוויק מו״ל “רוח הזמן” בשדה לבן –404 ובן דוד הן [?] פה!


* פה עלי להעירך כי תנסה לקרות את הספר הקטן “קנקן חדש מלא ישן” לפאפירנא.


47. אל אלתר דרויאנוב405

16.6.1893

ידידי!

דבריך באוני.

יודע אנכי ומבין את מצבך, אבל כל זה אינו תרוץ מספיק בעיני, כי האהבה אשר אתה אוהב לאביך היא דורשת מידך כי תעשה לעצמך ותהיה לאיש, ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי ברלין לא מעבר לים היא ותוכל לבקר את הוריך שני פעמים בשנה, ובימי החופש תוכל להתמהמה שלושה ירחים. ואם באמת חושב אתה לעמך ולעשות עבורו, עליך לצאת מרשותך. וע"כ [ועל כן] הנני אומר לך עוד הפעם כי תחשוב את דרכיך…

בדבר החלום אשר נחלום,406 כל עוד לא יהיה קרוב לצאת אל הפועל מובן מעצמו כי לא אוכל להודיעך, והיה אם יהיה לאל ידי להודיעך מה לא אמנע ממך –.

בימים הללו עובד אנכי בעבודה גדולה, “לקורות החסידות והשתלשלותה בעבר ובהוה”,407 ואסיר תודה אהיה לך אם תהיה לי לעזר באיזה דברים שקרובים אליך.

א) אולי זוכר אתה את התמצית משיטת דובנוב אודות הסבות להשתלשלות החסידות ועל דבר ההערכה של הבעש״ט.408

ב) אולי זוכר אתה את תמצית שיטת ארשנסקי אודות העניין הזה שנדפס בה“יעוורייסקי ביבלייתק”.409 שני הדברים הללו תודיעני בקיצור.

ג) שתואל בטובך לשלוח לי את ה“לקוטי אמרים” של הרב410 וספר ההתפעלות של בנו האמצעי.411

ד) אולי תוכל להעירני על איזה רשימות ממצב הגאוגרפי, האתנוגרפי של רייסין [רוסיה הלבנה] ויהודיה, שבה מקום לחסידות חב״ד שזרה לי מאוד.

אולי תוכל לרשום לי דעתך בקצרה על החסידות הב״ב [הברסלבית] אם לא זרה לך.

אם עשה תעשה ממה שתוכל אסיר תודה אהיה לך.

ה׳ ערנפרייז412 הוא איש נכבד. אינו עמקן אבל יש בו מעין הכללות. דברן, דרשן ויש לו נשמת אגיטאטאר [תועמלן], והוא עושה הרבה בדבר רעיון הלאומי שעדיין זר הוא לרוחי ולמבטי. אבל בנקודת הספרות העברית, אשר החלה לקחת עוד הפעם את לבבי, נתאחד. מלבד הוא ישנם בכאן איזה בני גליציה בעלי כשרונות גדולות.413

מצבי עדיין תלוי ועומד, אבל הוטב מאוד ביחס אל הקודם. כבר כתבתי לך כי הריני מבקר את האניברסזטט והבוכזאלע [אולם הקריאה], הנני מקווה כי על עטי אחיה. והיה אם תקותי לא תצא אל הפועל אקווה למצוא לחם מחכמת ישראל אשר שמתי אליה פני ותהיה לי היא קרדום לחפור בה בשעת הסכנה. חיה בטוב.

ידידך, מי׳׳ב

.P.S בז׳ תמוז414 עם חשכה, בשבתך בחדרך בודד על יד שולחנך ותחשוב אודות חייך ושנותיך, תזכור כי איש אחד, ב׳ שמו, יושב בברלין בקרן זוית, והוא מברכך בכל לבו. היגיע ברכת[י] אליך?


48. אל ירחמיאל שקפניוק415

[קיץ 1893]

ידידי!

דבריך באוני.

חפץ אנכי להודיעך הפעם את אשר אנכי חושב עתה אודות ספרותנו שבגולה. אתה יודע כי כבר בשבתנו באדסא עלה על לבבנו הרעיון לבנות ניר לספרותנו ולאחד כשרונותינו הצעירים למפעל רבתי. בימים הללו עוד נער היתי ולא ידעתי עוד בבירור את אשר עלינו לעשות, אבל עתה נתבשל הרעיון אצלי כל צרכי, ויודע אנכי אנה פנינו מעודת [מועדות]. ומיום אשר מצבי החומרי הוטב וחדלה מעלי מלחמת קיומי לפי שעה, החלתי לחשוב אודות התוצאה הראשונה וזה אשר מצאתי.

כי עלנו להתאחד לחבורת “אגודת אחים” שמטרתה תהיה לסול מסלה חדשה לספרתנו. ובין החברים הפועלים חשבתי: (II) אני ואותך; (III) פרישמן; (IV) בריינין; (V) דר[ו]ינוב (בן ארצנו תלמודי ובעל כשרון גדול וכותב גם רוסית); (VI) ד״ר קאמינקי; (VII) ד״ר פוכס; (VIII) ערנפרייז (איש גליצי, סופר ועסקן בדברים); (IX) טהָאן (איש גליצי ומלומד); (X) זעגעל (איש גליצי וסופר ויודע הרבה); (XI) פינס (משורר לירי חדש ובעל כישרון נפלא); (XII) פייטעלזהן (מבקר חדש מצוין) וכו׳.416 בין החברים הפועלים ימנו העורכים הללו (I) פרישמן לענייני ספרות היופי; (II) בריינין לענייני המדע והטבע; (III) אנכי לענייני התלמוד; (IIII) קאמינקי לעניני חוכמת ישראל; (V) ערנפרייז לעניני הפילוסופיה. – האגודה תוצֵא לאור ארבע כרכים לשנה, שמאמריהם יערכו מראש ויתנו לאיש איש לפי אומנ[ו]תו – וכל אשר יכתב בהם ישולם בערך שוה, לא ירבה ולא ימעט – גם מאמרים כתובים בשפות החיות יקבלו ויתרגמו עברית, ולסופרים ממין הזה נחשוב את הד״ר צביר (סלבי), שטוד. [הסטודנט] בעק (קלאסקי), שט. [הסטודנט] ריגער (תולדי), שט. [הסטודנט] סאָקאל (פלוספי), שט. [הסטודנט] קראאס (ספרותי).–417 ומלבד זה תהיה להחבורה עוזרים קרוספנדים [קורספונדנטים] שיודעו לה לפרקים ע"ד [על דבר] ערך ספרות העברית בשפות החיות איש איש בשפתו. – וכלל גדול יהיה בידה לבכר את הצעירים על הזקנים ומן הזקנים לא יקובל עבודות רק [אלא] מאלה: (I) ד׳׳ר קאצנלסון; (II) ד׳׳ר בערנפלד; (III) ז. עפשטיין; (IV) ברודס (V) הרב משווינציאן; (VI) ברנדשטאדר; (VII) זילבערבוש; (VIII) אחד העם; (IX) מנדלקרן; (X) שולמן –418 העורכים ויתר הפועלים יתאספו פעם אחת בשנה להתיעץ על עיניני הספרות ועל תוכן הענינים והעבודות. להעתונים לא תהיה מטרה לאומית או מדינית, רק ספרותית. וערך שוה יהיה לענייני שם ויפת [יהודים וגויים], וכן הדבר לגבי תמונות חכמי ישראל וחכמי האֻמות. לעניני הכספים חשבנו ליסד אגודה משותפה שבה ילקחו חלק אנשים פרטים וחבורות. – למקום הועד הראשון חשבנו קרלסבד והזמן באוגוסט זה.

אלה המה פרקים בודדים מן המחשבה אשר חשבנו ואקוה שבעל נפש כמוך יבין בין השטין את אשר נרצה לעשות.

הרבה הרבה חשבתי, עשיתי, יעצתי, כתבתי, אבל גם הפעם באו לנגדי סלעי מגור ולא מצאתי ברעי רצון טהור והפניה הצדדית מלפפת אותם מכל צד. ה׳ פרישמן נסוג אחור ובה׳ קאמינקיא לא נחפוץ (כלומר הם לא יהיו חברים עוסקים אבל יכתבו), וע“כ [ועל כן] נשתנה הדבר מעט, ובאנו לידי מסקנא כי אנכי אקח עלי ענינים העברים, ה׳ ערנפרייז ענייני ספרות היפה וה׳ בריינין ענייני המדע. ולמען לאחד את הכחות והענינים למקום אחד, נתתי את דעתי ורצוני כי בית המערכה תשכור לה איש אחד (לא מן שלושה הנ״ל) שהוא יטכס על בתי הערכה, המאמרים, ההגהה וכו׳ ושבו יתאחדו הפרטים. והאיש הזה אינו אלא אתה. ועכ”פ [ועל כל פנים] יש לי שתי דעות בעדך, דעתי ודעת ה׳ ערנפרייז.

ה׳ ערנפרייז הוא עתה בגליצין [בגליציה] נוסע ונוסע וכבר עשה חוזה עם ה׳ פישער419 שדורש רק שליש מחיר ההדפסה לאלתר, והנה אם ימצא מוצא לכסף כי מלבד זאת דרוש לנו ארבעה או חמשת אלפים שקלים, אז נעשה לנו קפרנציה [קונפרנציה] קטנה בוויען או בפראג בשולי הקיץ הזה.

אם יצא הדבר מכח אל הפועל או כחלום יעוף אל אלוהים הוא יודע.

עד כאן אודות עניינים הכלליים ומכאן ואילך אודותינו. [תחתית העמוד קרועה וקטע מן המכתב חסר].

XI העתקת פרישמן בעיני מעשה ידי אמן. דרונדה האשכנזי לא עלה יפה, ומחירו שמונה שקל כי הוא כולל שישה כרכים גדולים.420

XII ה׳ ליפרט כותב מבוא בעד העתקה העברית של פרישמן.421

XIII ביני וה׳ פרישמן נפלו דברים ואיני מקוה כי נתאחד עוד.

XIV עבודתי לקורות החסידות והשתלשלותה מצאה חן בעיני כל רעי.422

XV בימים האחרונים כתבתי איזה מאות אפ[ו]ריזמים בשם ׳דאמערונגספהילוזופיע׳ [פילוסופיה של דמדומים] שעשו רושם גדול בין מכירי.

XVI תלמידי ה׳ ברבש הוא עתה סטודנט בבריססעל בירת בלגיה וזה ימים אחדים שכתב לי.423

XVII העלמה לעווין מאדסא היא עתה שטוד. [סטודנטית] לרפואה בגענף [בז׳נבה] בשווייץ.

XVII מצב בריאתי בכי טוב.

XI איפוא [איפה] ה׳ וויינשטיין? איפוא [יטוא?] מה מעשה ה׳ ב. אליעזר? השלום לו עמך?424

XX אחי הרש״ש כותב לי כי ה׳ קריטיקוס מחרף ומגדף אותי ואותך.425

XXI איעצך לקנות לך מן אוצר ספרי [הוצאת] רקלםאת הספר דער איינציגע אונד אין אייגענטום [היחיד ובבעלות] מאת מ. שטירנער, אם כשר הוא לבוא לרוסיה.

XXII הקראת מה מאת יפסען [איבסן]? הוא לקח את לבבי.

XXIII בקיץ הזה קראתי הרבה מאת פרידריך ניטשי, זה האיש המרעיש עולמות בכל אירופה. ואולי תוכל להשיג ספרו “אודות המדות” שמיום שעמדתי על דעתי לא קיבלתי רושם כמו ממנו. – הוא עתה בבית המשוגעים – 426

XXIIII בימי החופש הלז אחל לעשות בעד לימודי האניברזטט [האוניברסיטה]. וזה הוא פרגרמי [תכניתי]. אחרי שחושב אני לעשות את הד״ר שלי בגיססען בהעססען המדינה, ופלוספיה בתור הויפטפאך [מקצוע ראשי]; II נאטינאלעקאנאמיע [כלכלה לאומית], III סעמיטישע געשיכטע [היסטוריה שמית] בתור נעבענפעכער [מקצועות-משנה]. ואקווה להדרן למודי בעוד שנתים.

XXV ההוכשאלע בכאן [בית המדרש הגבוה לחכמת ישראל] ריקה מאד. וכבר חדלתי לבוא לשם ואינני שומע רק [אלא] את ענייני הדרוש והדיבור.

XXVI בוויען יפתח בחורף זה סמינריום חדש. על הראשונים אני מצטער!

XXVII הפרפסור שטרק הוא שוטה גדול ולא מצא חן בעיני.427

XXVIII ה׳ שטיינשניידר הוא חכם גדול ולקח את לבבי. אנכי מבכר [מבקר] אותו לפרקים וגם אשמע שעוריו בחכמת ישראל.428

XXIX הסופר פוזננסקי הלומד בכאן הוא בחור נכבד.429 וה׳ אייזנשטאד ליטאי…430

XXX הנני לומד רוסית מעט ואעשה מעט חיל.

XXXI באניברזטט בכאן הרבה כוחות גדולות.

XXXII ברלין היא עיר יפיפיה רבתי ומחנכת את יושביה.

XXXIII ההכשולער שלנו [תלמידי בית המדרש] חפשים מאד, מעשנים ואוכלים טרפות בפרהסיה.

XXXIV הרפארם-סינגוגה של הלבר[ל]ים מצאה חן בעיני מעט ודורשיה [המטיפים בה] נפלאים.

XXXV מן הרבנים לא אבכר [אבקר] רק [אלא] את הד״ר ראזענצווייג, איש נכבד ותורני.

XXXVII את הילדסהיימר וסיעתו לא ראיתי.431

XXXVII עוד שתי סופרים עברים זכיתי לראות בכאן: (1) חיים ברודי;432 (II) גולדשמידט.433

[סיום המכתב קרוע]


49. אל ירחמיאל שקפניוק434

[1893].12.7

הזוכר אתה ידידי יקירי, את הימים אשר שנינו טיילנו ב“פרדס”? האם עוד יעלו לפניך זכרונות המחשבות שחשבנו אודות ספרתנו? כפי אשר אנכי אזכר, בקשנו אז לקשר ולקבץ כל כחות ישראל החדתין [החדשים] וליסד מרכז ספרות חדש וחי – עד כמה מסכים אנכי עתה עם דעתינו אז, יָרֵא אנכי לגלות לפניך עתה, פן תשרפני בהבל פיך – אבל על אחת אעיר, כי כעין מחשבה כזו נחשבה שישים שנה לפנים. אבל החושב לא היה לא ברדיטשבסקי ולא שקאפניוק. והספרות לא היתה ספרות ישראל –

החושב הזה היה היינריך היינא ז"ל!

ויהי כאשר בא בימים וראה את הרקבון שעלה בספרות האשכנזית, ונלאה נשוא את פחזות האוטרטים [האוטוריטטים, בעלי הסמכות]. עלה על לבו לקבץ כל הכחות החדשות. ויסד חבורת סופרים בשם “אשכנז הצעירה” (“das Junge Deutscheland”)

איח מאס דיר זאגען ליעבער פֿרעאנד, דאס דאסס שמעכֿלעט זייער מיינע אייגען ליבע. עס פֿרעאט מיח זייער, ציא זייען, דאס סוף כל סוף יש בנו עורק ספרותי[.]

[תחתית העמוד קרועה]

13 דנא [13 ביולי]

היום קבלתי עוד עזר חדש, מאת הקנט[ו]ר [החזן] אלי[א]ס לוי. שלושה מארק לחודש –

היום באתי על החתום לקנות כל כתבי לסל היוצאים לאור בחוברת (40 פייניג) – ומחיר כל החלקים עשרת רו"כ. אבל הרשות בידי למשוך את המועד, שנה או שנתיים –.

היום שלחתי את מאמרי “ארבע אבות” למכ"ע [למכתב עתי].435

עוד הפעם באתי לכלל דעה, כי בלא דעת יסודות החכמה והמדע, אי אפשר להבין ולהכיר לא דבר ולא חצי דבר. וע"כ [ועל כן] הרני ממעט בקריאה ואקדיש זמני ללמודים –.

וספרי שפנהויר, יוצאים עתה לאור במהדורה ז[ו]לה. בששת חלקים מחירם 6 מאַרק.

בין אוצר ספרי ימצא עתה איזה ספרים טובים שהם קניני. “בקרת שכל הזך” לקנט.436 עמיל, בעקענטניסע [הווידויים], געזעלשאפטלחע פֿארטרייגע [Vom Gesellschaftsvertrag, האמנה החברתית] לרסה [רוסו],437 מאמרי פלוספים [לבלטר?], לקורות הפלוספיה והדת באשכנז, לקורות ספרות הלוריא [הלירית] באשכנז, להיינא.438 ע"ד השתלמות ההשכ[המשך השורה קרוע] לשפינוזה.439 מסעות לשביפט440 (המהתל היותר גדול שבעולם) [המשך השורה קרוע] למצבה במצב החברות בעבר בהוה ובעת[יד] [המשך השורה קרוע] והבקרת כנגדו מ[?] [המשך הדף קרוע].


50. אל ירחמיאל שקפניוק441

[1893].15.7

אחי היקר!

עוד הפעם אזכירך הערתך המחוכמה אשר העירתני פעם אחת כד [כאשר] היינו באודסה, כי הידיעה בלבד, גם בהש[ת]תפה עם הרצון, לא תספיק לסגל לנו מהות הדבר. כי לעַצֵם לנו דבר שיהיה מונח בטבענו דרוש זמן רב והרגל מרֻבה, אבל אם אתה אמרת דבריך בדעות ומדות, אשער אנכי אותו משפט גם ברֵעות. הרעות או האהבה שהם תולדות הראיה הראשונה והמציאת חן, לו יתרגשו בנו במדה היותר מרֻבה לא נוכל לסמנם לנו לקנינים, כי המה כנצוצ[ו]ת הנדלקות ונכבות, או כרגש הרעב שעולה ויורד. הרעות האמיתית אשר אי אפשר לה לכלות מהרה, גם בעת תעורר מדנים בין האחים, היא רעות בת היחס, כלומר יחס אשר גדל ברבות הימים והשנים. והרעות אשר בינינו היא כעין אותן הרעות. אנחנו בעלי טבעים שונים, ובני אדם משונים, אבל נקשרנו בקשר הזמן, ועל כן אחשוב רק רעותי עמך לרעות אמיתית, באשר לפניך לבי ערום. ולא אתן לעצמי דין וחשבון בעת אפתח פי לפניך, כי כמוך כמוני. ואחת היא לי אם אתגלה לפניך בתור בן אדם ממין הגבוה, או בתור איש מלא חסרונות, באשר אתה לא תוקירני על פי מדותי, השקפותי, נטיותי, רק עפ“י היחס שבינינו, יחס זמני ולא יחס חשבוני –. ולפע”ד [ולפי עניות דעתי], עם רע כזה נוכל לשתף חיינו ולכל[כ]ל עולמנו. רעות כזאת ממלאת מקום ריקן בלבנו, באשר לא בודדים אנחנו בתבל ברעות כזאת. אם כל אדם חושב כן, אם גם שאר אדם מוצא קורת רוח ברעות ערומה ופשוטה כזאת איני יודע, אבל אנכי אדבר ממני, מעולמי הפרטי. ובמה שנוגע לי, לי הגבר שנולדתי לרעות, אוכל לומר כי הרעות הזאת היא עצם מעולמי ואבר מחיי –

לו לא היה הענין הזה מוקדם לפני וקבוע במוחי, אז קרעתי כל שישה עשר עמודי מכתבי הקודמים ומונחים לפניך,442 באשר דבריהם סותרים זה את זה, ויש בהם הרבה קלות דעת, אבל הריני לפניך כמו שאנכי.

איח האפענבארע מיח פיר דיר אהנע ראקזוחט

אחי ורעי, אל נא תאמר בלבבך, איך אשמע לדברי אדם זה המסיתני [—]443

ובכלל העיר ברלין קרובה ומועִלה יותר להשתלמות בחיים ובספרות – וע“כ [ועל כן] אל תתפלא אם מחשבות כאלה החלו לקנן במוחי בימים האחרונים, אשר המכתבים הרעים מבית אבי ירעישו את מורשי לבבי – אבל בכ”ז [בכל זאת] איני פחז כמים, והפעם אעשה את דרכי במתינות.

אם אדע בבירור כי אתה תבוא לכאן בשולי הקיץ, אז נשב פה לבטח כל ימות החורף (אם הרעיון הזה יתמיד בלבנו עד שולי החורף, ומי יודע איזה דרך נמציא לנו בהיותנו יחד ונחקור נדרוש בדבר היטב היטב), ואם ח"ו [חס וחלילה] לא תבוא, גם אז אמתין עד אמצע החורף עדי יתיישב ה׳ קראס444 היטב ויודיעני הדברים בבירורן (היום שמעתי כי לפי החֹק לא יתנו תמיכה במחצית שנה החדשה עד שיכירו את התלמיד – אבל לו יצאתי למשל אז אוכל לאסוף כעין שמונים מארק ממטיבי לזמן הראשון).

בדברים קצרים, הרני חפץ לשתף עמי חיי, ואחרי שבאתי לכלל דעה כי דרוש לי לחם, קרדום, ועלי לבקש מטרה, גם אתה תבקש כמוני, וגם אתה תבוא לבית מדרש הגבוה, ונלמוד ביחד –.

היום צויתי על אחד ממכירי לחקור ולדרוש בבית מדרש הגבוה דפה אחרי התנאים שדורשים מתלמיד, כי לו תבוא לכאן, אז אהיה בטח כל ימות החורף בכאן. יש את נפשי לכתוב שמי בספר התלמידים המומחים לראשית סימסטר הבא בעוד 10 שבועות – אם גם אתה תסכים לזה –.

*

הפעם אוכיחך על פחזותך לשתוק זמן רב. הריני לוקח מקלי ואך [ואכה] אותך על קדקדך על עצלותך זאת שתסב לי מפח נפש ודאבון לב. מארי דאברהם!

הרואה אתה עד כמה גדול צערי משתיקתך, עד כי הר[י]ני חולה 445


51. אל שלמה בובר446

31.7.1893

כבוד הרב החכם השלם, עסקן בחכמת ישראל וכו', רבי ש׳ בובר שליט״א.

דבריו באני.

במה שנוגע למצבי, הוא אינו בטוב, אבל טוב הוא ביחוסו אל הקודם בברסלאו, ומלחמת קיומי אינה קשה כל כך וכל מה שיש לי עתה הכול בעזרת הד״ר רוזין נ״י447 שהציגני כבודו לפניו.

הנני מבקר את בית מדרש המדעים וגם את בית מדרש העליון לחכמת ישראל בתור “שומע חפשי”, אבל באמת איני שומע בשם מאומה. הד״ר קאססעל448 איננו, ולע“ע [ולעת עתה] עוד לא נדע מי ימלא מקומו. והפרפסור שטיינטהל449 תש כחו. והד״ר מיללער450 אם כי יודע הרבה, אינו מורה ואינו יודע למשוך לו את תלמידיו וכמעט כ[ו]לם אינם באים כלל. מלבד שיעורי הדרוש של הד״ר מאיבוים451 איני מוצא בהכנסיה הזאת מאומה וגם ספרים לא יינתן בה לשומעים חפשיים! בברסלוי ג”כ [גם כן] כל הדברים יגעים וה“חכמת ישראל” מונחה שם בקרן זווית, אבל הד״ר לוי452 הוא מבקר ומורה טוב, וכל אלה אשר הביאו מעט תלמוד לבית הספר ילמדו מעט ממנו.

בכלל איני רואה סימן ברכה מהסמינרים הללו אחרי שהם במות בפני עצמם, ועל התלמידים להשתמש בשתי רשויות, וללמוד בזמן הזה גם בהאניברזטט. ממילא מובן שבמקום גוים וישראל גוים עדיף, ולפיכך ישימו התלמידים רק ללמודי האניברזטט את לבם וחפצים לעשות את ה“ד״ר” ואל בית הספר לרבנים יבואו רק לפרקים, יעברו עליו וכו', תחת שהתלמידים הנוצרים ילמדו רק בכנסיה אחת ולפניהם רק דרך אחת.

ומלבד זה רוב התלמידים עושים רק תורתם למסחר ואין להם כל נגיעה לחכמת ישראל ולתורתו.

מהחכמים אשר בכאן מוצא חן בעיני הד״ר שטיינשניידער,453 והנני שומע איזה שיעורים מפיו בבית הספר לפייטל נ״ע [נוחו עדן].

יקבל תודתי בגלל מדרשו אשר שלח לי, ואם יכול לכבדני בשאר מדרשיו (התנחומא, מדרש תהלים, משלי. לקוטים מאלה הדברים ישנם לי), אסיר תודה אהיה לו כי לרגלי עבודתי דרושים לי כל התורה שבעל פה, ובאתרא הדן [ובמקום הזה] לא אוכל לקבל גם עלה אחת מההוכשאלע [בית המדרש הגבוה], דבר שנתנו לי בברסלוי אם כי היתי “חיצון”.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מ״י ברדיטשבסקי


52. אל מרדכי אהרנפרייז454

10.8.1893

ידידי ה“חלוש”455!

ספרך וברכתך באני, וקבל תודתי.

רואה אנכי בך כי תתעתד לגדולות וע"כ [ועל כן] תחל להתנהג במנהג חלישות וטרידות וכו' אבל לפי דעתי עוד חזון למועֵד וטוב תעשה כי תקח עט בידך ותכתוב, תכתוב הרבה מאד. – או האם נוצרת רק לתורה שבעל פה??

אם הדבר של בריינין כשר בעיניך, בעיני אינו כָשֵר.456 וחַמָתִי עליו על אשר עבר על כל העבר אצלנו בשתיקה. זאת ועוד אחרת, הנני מוקיר את ידידנו זה. הוא אחד משלנו. אבל מסופקני אם יוכל לשאת לבדו את העבודה הגדולה הזאת. ממנו איני מקוה הכל, רק למחצית, ואת ה“מעשים לחצאין” הנני שונא מאד. ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי יָרֵא אנכי בו פן יחמץ וילך לרוח היום… באשר בעל אשה ובנים הוא והשעה דחוקה – הבנת לרעי?

מה מעשיך כעת? כפי הנראה טרוד הנך מאד בעסקי הכלל – – ותשכח כי גם אנכי אחד מן הכלל ושגם אבותי עמדו על הר סיני.

חיה בטוב, ואם הואלת לשכוח תפ[י]לך בברלין אשלחם לך במהרה כי הדבר נחוץ –

ידידך מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. תלמידי ברבש457 שבא היום לבקרני[,] בשעה שעזבתיו היה רוסי גמור ועתה הנהו “לאומי” גמור. הכל הולך אל מקום אחד[.] הכל שב אליך ורק אנכי נותרתי לבדי –. האומנם?


53. אל ירחמיאל שקפניוק458

11.8.1893

ידידי!

דבריך באוני בזה הרגע. והגם כי כבר כתבתי לך אתמול דברים אחדים הנני לכתוב לך עוד הפעם בארוכה, כי רואה אנכי שעבודתי יתרבה מיום ליום, ואני מקווה כי יסתעי [יסתייעא] לי מילתא להאריך עוד במכתבי ובדברי אליך.

דבריך היוצאים מן הלבב עשו שרטת בלבי החלול. עוד הפעם ספרתנו החרבה עם שועליה המחבלים, הוי אלי אלי! מדוע לא נחדל לחלום אודתה? ומתי יהיה הקץ?

אתה יודע עד כמה קשתה עלי מלחמת קיומי, עד כמה חובתי להגיע במהרה אל המטרה ולעמוד על רגלי, ובכל זאת יצאת[י] בין מיצרי ואמרת[י] לנסות כוחנו עוד הפעם. אמרתי וחשבתי וכתבתי ולבי נבא לי כי מעצורים רבים יהיו על רגלנו. וגם חשבתי מראש אודות “דלטורנו” [מלשינינו] המו׳׳לים ז״ל… אבל עתה צלל חלומי במים – אחד מאתנו אשר לקח חלק במחשבותינו ויאמר להשתתף עמנו, ראובן בריינין, בונה לו במה בפני עצמו459 ובעזרת איזה בעל נכסים מו"ל עתון בוויען, עתון חדשי, עיתון רדיקלי שישלם שכר טוב לסופריו. אבל האיש הזה עם כל אוקיר אותו וכשרונתו הוא איש מוגבל, ובכל מכתביו אלי חפץ לשמוע דעתי אודות “הענינים הסצלים [הסוציאליים] והאנרכיים”, הוא ראוי לקחת חלק אבל לא לעמוד בראש. ממנו איני מקוה הכול רק [אלא] למחצה, והעבודה לחצאין עוד יותר רעה בעיני מן האפס. זאת ועוד אתי – הוא בעל אישה ובנים, השעה דחוקה לו ומי יודע פן יחמץ גם הוא ונוסף גם הוא על שונאנו…

רואה אנכי כי חלומנו הולך לבטלה – והנני אומר עוד הפעם כי עלנו לומר להיות או לחדול, לכתוב עברית ולעשות מהפכה או לחדול. וחולשה לנו וחולין לנו להסתמך אכתפי [על כתפי] דמו״לינו הרשעים והנרגנים. – אנחנו נלחמים במלחמת החיים, מלחמתנו נוראה, נכתוב עכ“פ [על כל פנים] בשפות החיות, שפות שאם אינן מעשירות את בעליהן עכ”פ אינן מקברות.

מתגעגע אנכי מאד מאד לקרוא ממך איזה ספור, כי לבי נוקפי. גם אנכי מתעתד לכתוב בחורף זה ספור בש"א [בשפת אשכנז] בשם “דאס אייגענטום” [הרכוש, הקניין].460

קרא את [א]יבסן, קרא את ה“באאמייסטער זאלנוס” –.461

כתוב לי מהרה.


במטותא ח[ו]ס על פרוטות[י] ומסור מכתבי [לבעלים?] ומכתבי לאבי ולאחי. תואל בטובך לשלוח עם בע"ג [בעל עגלה]

כתוב לי מהרה, אך לא בקרטא [גלויה]. כתוב לי הכל אל תכחד ממני דבר[.]


54. אל נמען לא ידוע462

[1893].29.8

ידידי!

עושה אנכי הפעם לפנים משורת הדין ואכתוב לך עוד הפעם וגם לא אשגיח על מחלת אמך וטרדותיך, כי הסער גדול בלבבי, ולא אוכל לעצור ברוחי מבלי לכתוב אליך את אשר נולד בעולמנו את אשר נחפוץ לבנות. אנכי לא פללתי כי ככה תהיה תוצאות הדבר ושהגורם יהיה הטוב שברופאים…

אתה ידעת את אשר כתבנו לידידנו בריינין ואת אשר השיבנו. בטרם צאתך מזה כתבתי לו עוד מגלה כתובה פנים ואחור אודות ענייני הדבר ומהלכו. ואחר אשר חכיתי על תשובתו בכיליון עיניים באתני בתשעה באב דנא, הנני אומר תשובה, אבל במכתבו לא היה לא מניה ולא מקצתיה, רק מכתב כתוב אודות ענינים שונים שאינם נוגעים בעניינ[נ]ו אפילו כמלא נימה. ורק בשולי דבריו יבקשני שאודיעהו כתובתי כי עליו להתייעץ עמי בדבר ענין ספרותי חדש, ושאחרים רוצים לעשות אותו לעורך עתוני ח[ו]דשי…

אנכי כמובן מעצמו נרעשתי לשמוע החדשה הזאת, וכתבתי לו תכף ומיד וביקשתי ממנו דברים ברורים אודות העתוני וענינו. ולא כתבתי לו כי איני רואה סימן ברכה במעשה יחיד ושרק בהשתף כחותנו החדשות והצעירות במערכה ובסדר, בפגרום [בפרוגרם] קבוע אולי נוכל לעשות ולבנות את ח[ו]רבות ספרותנו המלאה שועלים וכו'. מלבי כתבתי לו הדברים כי חפץ אנכי שיעשה הדבר כולו ולא במחצית. חפץ אנכי כי נחשוב דרכנו ונראה אנה פנינו מעודות [מועדות]… אבל במכתבו שקיבלתי היום, מכתב גדול שבו יתאר לפני כל פרשת העניין מהלכו ליכא [אין] רמז תשובה על העבר שברעיונינו ובמחשבותנו, כאילו לא היו דברים מעולם. מארֵה דאברהם!

הדבר פשוט כמשמעו. איש אחד מעשירי רוסיה שעשרו מרֻבה מחוכמתו יצא גולה לוויען וחסל [החליט] לערוך מכ“ע [מכתב עתי] ירחי עברי שעורכו יהיה בריינין, ועפ”י [ועל פיו] ישק כל הענינים הרוחנים של המאסף. העבודות ישלמו כהוגן, ונוסף לזה יתן ערובה בקופת הממשלה שלושת אלפים רובל כי המכ"ע יצא במועדו. ה׳ בריינין יקבל שכרו מראש, ויקח חלק גם בהכנסת המאסף. ה׳ בריינין “יתאמץ להפיח רוח חיים חדשים בספרתנו, כל החדשות בהספרות האורפיות [בספרויות האירופיות] תמצאנה בו מקום” (לשונו), ואם אואל לשלוח לו מאמרי ידע להוקירם וישלם לי שכר טוב!!!

עד כאן.

איני כועס עליו על אשר לוקח הגדולה לעצמו ומשתיק את אשר חשבנו, כי כפי שכותב מצבו הורע מאד. וע“כ [ועל כן] יש לדונו לכף זכות. אבל בכ”ז [בכל זאת] איני מבין מדוע זה ירא להזכיר את הקודם ולייחס את המפעל אל מחשבותנו אחרי שאנחנו לא חשבנו בדררא דממנא [חשש להפסד] וחפצנו לעשות לשמה. גם אם כי אוקיר את האיש הזה ואת שיחו, הנהו בעיני רק בתור סופר, איש שיכול לעבוד בחוגו. ומסופקני אם יצלח בידו להיות החלוץ להמחנות, ולבי יקפני כי הדבר יעשה ע“י [על ידו] לחצאין שהנני מבכר את האפס עליו. כי כלל גדול בידי להיות או לחדול, או להתאזר למלחמה ארוכה וכבירה, לעשות, או להתייאש מן החורבה. והנני יודע ומרגיש כי רק בתנועה חזקה, רדיקלית, מסודרה ומעורכה ונעזרת מכוחות שונות ע”י חלוקות העבודה יש לק[ו]ות כי עשה נעשה ויכול נוכל.

אבל כך היא סדנא דארעה ואנשיה. ועתה ידידי, לו היה בי רוח חזק, לו יכולתי לעצור בקרבי את הרעות והקרבוּת אשר אנכי מרגיש לבריינין ומשפחתו אז משכתי ידי ממנו. יעשה כטוב בעיניו. אבל איני יודע אם יש בי גבורה כזו, ולבי יסיתני לומר גם זה לטובה ולבוא עמו בכתובים ארוכים ולפעול עליו כפי שידי מגעת, אולי נִבָּנה מעט ממנו.

הנני אומר לבי יסיתני, אבל האיש שבקרבי יאמר לי חדל, ומאוד אשמח לא [לו] אשאירהו לבדד.

הנני אנכי לבדד בהסערה הזאת, ואינני יודע מה אעשה. אבל יודע אנכי כי גם לך נוגע הדבר כמו אלי, ולכן אבקשך שתצייר לפני השקפותיך ומחשבותיך ע"ד [על דבר] התוצאה החדשה במהרה, כי חפץ אנכי להשיבו – (לעת עתה עוד לא נגמר [הדבר], בעוד שבוע או שבועתים אקוה כי ייגמר). במטותא קח לך מועד להשיבני בארוכה, לא במכתב גלוי כדרכך בקודש.

מאוד שמחתי בהודע לי כי לא תעזוב אותנו ותשוב למקום שיצאת משם. כי הרעיון שאשאר לבדד בכאן מבלי אנשים משרש נשמתי ומחשבותי יהיה נורא בעיני.

ברוך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לארעא דוויען.463 ביום הראשון דנא אצא שרלוטנבורגה.

מעוני הוא יפה וזול. לי פתח מיוחד ומעקה מיוחדת, והמעקה מעוטפה פרחים וציצים נובלים ובה אשב כל ימי החפש לבדי [?] ציצי ספרותנו הנובלת?

בעוד שבועים אסע כפי הנראה למינכען או להיידלבערג להתראות עם תלמידי ה׳ ברבש כפי בקשתו. אתה שלוקח הוצאותי על ה[?]

את ה[?] אהרן לא קיבלתי, וכן גם לא קיבלתי את המגיד. מגרשון באדר קיבלתי השרון שלו ומכתבו שבו יבקשני לעבוד אצלו וישלם לי בכסף מלא (?)464

כתוב לי מכל החדשות אשר נפלו בעניננו. אל תכחד ממני דבר. [?] מחכה לתשובתך.

מ״י ברדיטצבסקי465


55. אל מרדכי אהרנפרייז466

14.9.1893

ידידי!!

קבל תודתי בגלל ברכתך.

אבל בחשבך אותי לפסימיסט אינך אלא טועה. יודע אנכי את ערך החיים, אבל החיים הגדולים והעתידים, חיים שימלאו כל חללי – וע“כ [ועל כן] לא אוכל לקחת חלק, לעזור וכו'. הכל או אפס! אתה הואלת בטובך לגלות לי מהאהבה שבינה לבינו ואנכי אגלה לך מהפוכה שביני ובינו. ה”אילני סרק" של בריינין ב“לוח אחיאסף” עשה עלי רושם נורא,467 ודומה בעיני כיחזקאל, כבן כפר שראה את המלך [ע“פ חגיגה יג, ע”ב]: ואראה את אדונו, את שפינוזה, ברנדס, [א]יבסן, ואראה וכו' – ומסופקני מאוד אם ממנו תבנה ספרותנו. לה דרוש עתה תנועה גדולה. התנועה הזאת יכולה לצאת מאיש שמבטו רחב, מאיש שאינו מתפעל מעצמו –.

ובכ“ז [ובכל זאת] אבקשך שתודיעני בפרט אודות מפעלו ומהלכו. כי שלום ביתו אנכי דורש וחפץ אנכי לדעת אם יבנה מזה. במטותא הודיעני הכול. במצבי אין כל חדש. חי אנכי לעצמי כמקודם. אבל לא! גם לעצמי איני חי כל צורכי. וגם, אם אגיד האמת במלואו, לא אוכל לחיות לעצמי. לבי כים נגרש [סוער; ע”פ ישעיהו נז 20]. גלי מחשבותי ורגשותי סוערים, הנני חפץ לצאת, לעבוד, לתקוע ולהריע, להניע אמות הספים, ויש אשר תבוא בקרבי מחשבה זרה להפוך הקערה על פיה לו גם ומתה נפשי בגללה. מתוק לי המ[ו]ות בעת שתמות נפשי עם פלשתים… עוד הפעם הנני אומר לך: כי בחשבך אותי לפ.[סימיסט] אינך אלא טועה. שונא אנכי רק את השקר, העבדות, והמחצית. היות או חדול!

חיה בטוב ושמחת בחגך.

ידידך ברדיטשבסקי

כתוב לי מהרה בארוכה. ה“פנקס” שלך הוא אצלי. וכפי הנראה תבוא אתה גם טהון הנה, ולזה ישמח לבי מאוד, כי אם אין אתם לי מי לי.468


56. אל מרדכי אהרנפרייז469

13.10.1893

ידידי!

(כדי שלא אהיה כעין מסיים לכולי שבחך אקרא אותך בשם ידידי סתם, ואידך זיל גמור)

רואה אנכי, כי השטן מקטרג עלי שאנכי מאותן ת“ח [תלמידי חכמים] שנמצא רבב על בגדיהם וכתביהם, ואנכי אם כי מזרעא דיוסף קאתינא [באתי] איני רגיל לומר: גירא בעינא דשטנא! [חץ בעין השטן] ולא מבעי [ולא כל שכן] בשטן יפה כמוך. ע”כ [על כן] נמנתי וגמרתי לילך מעתה בעטי עקב בצד אגודל ולהחמיר על עצמי גם בטפת דיו ישיבה של שבעה נקיים. והיה בבואך דברי האנשים לאמור: הפך הכושי את עורו, תוכל לומר: שישו בני מעי! זאת הנפש עשיתי לי – אבל אל יטעה לבך ח"ו [חס ושלום] לחשוב שכבר יצאת ידי חובתך –

עד כאן להקדמתי.

ביום כך וכך לבריאת העולם, ולדידך לחורבן הבית, אחרי הצהרי[ם] בשעה שגלגל חמה יהיה מנסר ברקיע תהיה ב“ד' אמותי” אספה קטה שבה יקחו כפי הנראה חלק שני אריות שבחבורה ה' פזנסקי [פוזננסקי] וה' אייזנשטאד470 (מאן מניהו עדיף?), ועכשיו שטה[ו]ן שלנו יבקרני ג“כ [גם כן] למועד הזה (חזקה לחבר כמותו שנאה מקיים מה שנאה דורש) ע”כ אבקשך אל נא תתנהו ללכת יחידי (כי בברלין שכיחים מז[י]קים גם ביממא ואתה הלא יודע את אגרת בת מחלת.)471 ותלוהו אלי. ומה טוב יהיה לו תקדימו לבוא; כדי לקיים גם מצות “פֿהרקאפֿרענץ” [ועידה מקדימה].

במצבי אין כל חדש, הכל כמקודם, הנני אוכל ושותה כבן אדם, אל נא תשפיל לסיפא דקרא [לסוף פסוק], ומקבל מכתבים כבן אדם. כפי הנראה פסול לעדות אתה לבריינין שלנו. או אולי לא יאמין גבי דיני מעונות ל“יחיד” ודורש שיבוא בעל המעון ויעיד על מעונו, ושואל מאתי איה מקום כבודי? ואני מה אענה אבתריה? אני הח“מ מי”ב בן לא“א רמ”א נ"י [מיכה יוסף ברדיצ’בסקי בן לאדוני אבי ר' משה אהרן נרו יאיר] דר בעיר שרלוטנבורג דמתקר[א] “שאַרלאָטאנענבורג” (בפי החסידים ברוסיה הקטנה) מתא דיתבא [עיר היושבת] על נהר שפריי ועל מי מעינות. רחוב “כפר בֿילמר” (מה טיבו של עובר זה סימן ארבעה וחמשה [?] שם [?] פחות כ"ב)472 והיה גם לך לזכרון בנוח עליך רוח פורה שר של שכחה.

ידידנו ה' פ"מ [פרישמן] כותב לי כי נכון הוא לבוא ברלינה אך ירא הוא פן לא ימצא בכאן דירה נאה, כלים נאים ואשה נאה וכו. אין דרכו של בועז כמוני להסתכל בנשים אבל אתה כשיננא [חריף ושנון] פתח פיך ויאירו דבריך כי ישנו שבר –

בעודני כותֵב דברי אלה רוח על פני יחלוף, והרוח סועֵר והולך, ופני השמים רחוקים מעֵין התכלת. ורבי יוחנן עם גבות עיניו הארוכות עומד עלי וקורא באזני מיום שחרב בית המקדש אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה. מיום שחרב! אבל אימתי היו השנים כתקונן? אימתי היה עת דיבדחו רבנן?

אני, פלוני בן פלוני, עברתי ושחקתי, כלשיבנה [לכשיבנה] בית המקדש שלך אביא [קורבן] חטאת שמנה. ואחרי שאקוה שבדינכם לא ת[ו]קרב כ[ו]לה לגבוה אתן לך, כדומה לי שמזרעא דאהרן אחדו את הזרוע והלחיים. אבל לא! לא אתן מאומה – כי לי הזרוע – והלחיים! טוב תתי אותם לנשיקה לבנות ציון מלתתם לבן ציון.

הנני תקוה כי בא תבוא ובזה אשאר מכבדך וידידך

מ.י. ברדיטשבסקי

P.S. עוד חפֵץ אנכי לכתוב כדי לקיים מצו[ו]ת: שלא להוציא הנייר חלק. אבל כבר נשף יממא ואתא לילא [העריב היום ובא הלילה] ליל שבת קדש, ומ"ע [מצוות עשה] כזו אינה דוחה שבת.


57. אל מרדכי אהרנפרייז473

18.10.1893

ידידי!

תמים דעים אנכי עמך על מורת רוחך נגד האותיות כזנב הלטאה, כי גם לי אין חיבה יתֵרה להקטנות ולכל כת דילה. ומעתה קובֵל אנכי עלי לילך בגדולות.

שואלין ודורשין שלושה ימים לפני וכו'.

אתמול פגשתי את ידידנו ה' פינסקי474 (לא בקוביה [בקובה] של זונות גם לא על פתחא דע"ז [דעבודה זרה]) ואחרי אשר הצטדק לפני על אשר לא בא לאספתנו, באשר חולה מעים היה (סימן מובהק לת"ח [לתלמיד חכם]) סחתי לי כל המאורע מהמחשבה שנחשוב להזדמן לפונדק אחד, וישמח באמרו: כי חושב כזאת זה כמה. גם אנכי שמחתי על אשר לתרי גברי רברבי [שני אנשים נכבדים] כמונו עלתה באחת, אבל כרגע נודע לי מחשבתו הזרה ליַסֵד אגודת דוברי עברית (כאילו אין לנו עוד סימני זקן – )

ידידי! זאת הפעם אשר הצטערתי על היחידיות שברצון, ומדוע לכל אחד רצון בפני עצמו. מארֵה דאברהם! אנה יכנס כל הרצון הזה?

הזמינהו, ונראה איך נפיל דבר.

אם תזדמן לבית מדרשנו (מילתא דשכיחא עתה אצלך) אבקשך כי תקח בעדי, בבית אוצר ספריה, את ה“דקדוק שפת עבר” להאינו טוב שבגוים ה. שטראַק475 (מהדורה אחרונה). הרי אני עתה כבן שבע, ודן אנכי לפני רבותי בקרקע; ומדוע לא תהיה כהנית כפונדקית,476 ולא אלמוד גם עברית?

אני שלך וגם מקצת חלומותַי שלך

מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. במטותא הרגיע את רוח הק[י]רח שלנו (כל העולם אינו דומה בעיני כקליפת השום בעבור הקרח הזה) כי מִשְתַתֵף אנכי בצערו ובצער רבותיו שבגולה, והיה ביום פקדי אפקוד גם את רפרם בר פפא477 ואעשה לו סוף שחור.

הנני מעמ[י]ד אותך על חזקתך שלא שכחת לומר לה' עסטרמון,478 כי יָשיב את הספר בעדי.


58. אל אחד-העם479

16.12.1893

אדוני הנכבד!

הנני לוקח לי הרשות לשאול את כבודו הרם בדבר תוצאות עתונו480 היצא לאור? ואימתי? ואימתי יחשוב לבוא ברלינה481

לבריינין482 הודעתי את הדברים כמו שהם, וגם יעצתיו כי ישנה עיתונו מחדשי לשבועי, ואקוה כי ישמע לדברי.

אם יואל נא כבודו בטובו להמציא לי מאמריו “חשבון הנפש”,483 “עבדות בתוך חרות”,484 אסיר תודה אהיה לו.

מכבדו ומוקירו המחכה לתשובתו,

מ"י ברדיטשבסקי


59. אל אלתר דרויאנוב485

27.12.1893

ידידי!

דבריך באוני –486

ה' שקפניק היה בשדה לבן וראה את מאמרך ועתה הוא יושֵב באוהמין [באומן]. ה' אחד העם היה בכאן בשובו ממסעו לרוסיה. כפי הנראה עוד לא החליט הדבר אם יו"ל [יוציא לאור] ברוסיה או בברלין, ובעתו יכתוב אליך כי נתתי לו כתובתך. העתון של בריינין יצא לאור עוד בפעבר[ו]אר הבא, לפי דבריו.

בדבר העבודה אשר הגבלת לך לא אוכל לערוך לך את האופנים. ולפע"ד [לפי עניות דעתי] עליך לכתוב מאמריך משני נקודות. מנקודת הבקרת – וספרות היפה, ואחרי הקדמתך הכוללת אודות פעולות המבקרים הרוסים בלינסקי, פיסרוב, דברלדוב ואולי גם טשדרין487 – ואודות פעולות המספרים הרוסים טָרגנוב, גאגעל, דסטובֿסקי, טלסטי488 ומשורריה פושקין, נעקרסוב, לערמנטובֿ וכו' עליך לבאר אחר רושם הכנסיות הללו על סופרינו, המבקרים כמו קבנר, קנטר ופפירנא מעט,489 המספרים כמו ברודֵס, אברמוביץ.490 המשוררים כמו גרדן (לפי דעתי מ.י. לבינזהן לא יצא מכנסיה הרוסית, וכן אין כל יַחַס לרפ"ס[,] פרישמן וספרות הרוסית).491 הפובלצסטים כמו לילנבלוים [ליליינבלום], ישראל ברנשטיין, ז. עפשטיין,492 ואגב גררא עליך לציין הפרצופים הללו בנו ובהם. אבל בטרם תגש אל המלאכה עליך לקרות את ברנדס (Die Hauptströmungen, Moderne Geister, Mensch[en] u[nd] Werke)493 ואת Taine אודות הספרות האנגלית,494 ותמה אנכי איך יכולת לכתוב אודות טלסטי בעוד לא קראת מאמרו של ברנדס אודותיו, כשרוצים אנחנו לכתוב על[י]נו לדעת מה שנאמר וכתוב.495

עבודתי תהיה כפי הנראה במקצוע הבקרת, ומאמרי הראשון יהיה אודות אחד העם ודעותיו וע"כ אבקשך כי תואל נא, אם אפשר בידך להמציא לי שני גליונות המליץ 24, 26 שנת 1891 שבהם נדפס מאמרו “עבדות בתוך חירות” שאינם בברלין, וכן אסיר תודה אהיה לך אם תמציא לי שני גליונות הצפירה 250,251 או 252 שבהם נדפס מאמרו של בריינין להרחבת הלשון או הספרות.496

מצבי ב[?], הנני לומד ומשתלם. ואקוה לעשות את הד“ר שלי בעוד ד' זמנים. מה שלומך ומעמדך. הכבר התיאשת מלבוא לרוסיה. ידידך מי”ב

Berlin 27/XII

Albrechtstr. 20 II


60. אל שלמה בובר

אל שלמה בובר497

ברלין [1893].27.12

כבוד אדוני הרם החכם הכולל, העסקן בחכמת ישראל וכד', רבי שלמה באבער שליט״א.

דבריו וספרו באוני, ותודה רבה.

דברי יהיו קצרים יען כי יראתי פן אפריע את כבודו הרם בעסקי ובתהלוכותי: אבל [כיוון] שרואה אנכי שכבודו לוקח חלק בעולמי, הנני להודיעהו הכול את אשר עמדי.

הנני מבקר את האוניברזיטט ומשתלם בה במקצוע הפלוסופיה, וגם אעשה במקצוע זה את הד׳׳ר שלי (בעוד ארבעה שנים). ומלבד זה הנני מבקר את בית מדרש העליון לחכמת ישראל שנוסד מאת א׳ גייגר ז״ל. אבל האמת אגיד ולא אכחד כי את הבית הזה איני מבקר רק [אלא] לעתים רחוקות. כי מלבד חכמת הדִבֵּר והדרוש אשר ילמד בו כהוגן על ידי הד״ר מייבוים,498 אין בו מה לשמוע. הפרופסור ח׳ שטיינטל עודנו שומר את ביתו, והד״ר מילר עם כל ידיעותיו הרבות לא העמוקות אינו מושך את לבי. אתמול חגגו ביאת ד״ר שריינר499 לבית מדרשנו למלאות מקום הד׳׳ר קאסל ז״ל. הוא יורה אחרי [ראש] השנה שלהם תורת פילוסופיה הדתית, תולדות ישראל ורושם היהדות ופעולתה על דת המוסלמים. אולי אמצא בשיעוריו חפץ.

את הד׳׳ר מייבוים לא אתהלך כי הוא דוחה בשתי ידיים את כל בני חו׳׳ל, ואיני רוצה לקבל מרותו. הד׳׳ר מילר יקרבני, אל[א] הקרבוּת הזאת היא מתנת חינם, עזר לא אקבל מהבית הזאת באשר הנני תלמיד שלא מן המניין, והנני תלמיד שלא מן המניין באשר אין לי תעודת בגרות. ולא עוד כי גם ספרים לא אקבל מבית אוצר ספרים שלה, ודבר זה הוא עוון פלילי.

לעתים רחוקות אבקר גם את הפרופסור לצרוס,500 את הד״ר שטיינשניידר ואת הד״ר רוזנצווייג (רב שני בכאן), ואת הד׳׳ר זאנענשיין (מורה בבית ספר המורים אשר בכאן).

מצבי הח[ו]מרי תלוי ביד הד״ר ורופא חולים ראזין (בנו של הד״ר ראזין מברסלאו)501 והוא המציא לי תמיכה קטנה בת חמישים שקלים לחודש (ועתה רק ארבעים לחודש). הסכום הזה קטן הוא ועם כל צרכי המעטים הנני חי חיים [גדולים?], אבל הטוב שבדבר כי העזר הזה הוא נכון וקיים ותמידי, ואני תקווה כי יאריך ימים עוד שנה ומחצה. בראשית החורף היה לי שיעור תלמודי טוב ואינו עוד. ובכלל קשה מאוד למצוא בכאן שיעורים עבריים, אחרי שאין לי מכירים ומשפחות לוקחות חלק בעולמי, ואלה המעטים המלמדים בניהם עברית פונים או אל הד״ר מייבוים או אל הד״ר הילדסהיימר, ושניהם יזכירו לטוב רק תלמידיהם מן המניין.

הנני לומד ומשתלם הרבה באשכנזית, בכתב ובעל פה, וגם אדבר בה בנקל, אבל לדרוש ברבים איני מוכשר עוד וגם אין לי שעת הכושר לזה, כי כל עוד לא אעשה את הד״ר שלי אין לי הרשות לדרוש בבית מדרשנו (אחרי הד׳׳ר שלי אתקבל בה בתור תלמיד מן המנין, ורק תלמידים מן המנין יכולים לדרוש בשם ולהתחנך. הדרשנים היותר טובים בבית מדרשנו המה שני בני עירו ה׳ טהון502 וה׳ אהרנפרייז). לא כתבתי עד עתה עברית, באשר קצה נפשי מתהלוכות המו״לים העברים וגם לא רציתי לכתוב שלא על מנת לקבל פרס. בימים הללו יושבים שני אנשים על האבנַים להיות מו״לים בישראל, האחד ר׳ בריינין בוויען והשני אשר גינצברג (אחד-העם) מאודסה בכאן, ושניהם רוצים לשלם לסופריהם, ואם ככה יהיה הדבר אז אגש אל העבודה. לשני העתונים הללו שיצאו לאור מדי חודש בחודשו לא יהיה ערך מדעי, רק ערך ספרותי ערוך בעד הקהל הרוסי.

בימים האלה הנני עובד ג"כ בעבודת ספר אשכנזי והוא לקורות החסידות ומהלכה, הפילוסופיה והאגדות שלה וכו׳.503

מלבד זה ניגשתי אל העבודה, עבודה רבה לקבץ ולהקציע הפלוסופיה שבתורה שבעל-פה, ועתה הנני מלקט את החומר הרב הדרוש למלאכתי. את הש״ס כבר גמרתי ועתה הנני מלקט ממדרשים וכו‘, אבל מחוסר ספרים תתמשך עבודתי.504 ולא עוד כי לא אוכל לעבוד בספרים שאולים, כי עלי להתוות תווים אדומים וירוקים בספרים שאינם שלי, ומצבי הדחוק לא ירשני לקנות ספרים וכו’. ולכן דרשתי מידו את הספרים דאגדתא שהנני עומד עתה על פסקו. והיה אם אפשר ביד כבודו הרם להמציא לי את הפסיקתא והלקח טוב שלו אסיר תודה אהיה לו. את הד׳׳ר ברנפלד ביקרתי, אבל איני יודע את הסיבה אשר עזב בעבורה משמרתו,505 ואחרי שלא הגיד לי לא יכולתי לשאול את פיו. ולפי הנראה התייאש גם מרבנות, אחרי שרוצה הוא לעסוק בספרות אשכנזית ועברית.

“המליץ” חדל לצאת לאור לאיזה ירחים ויש אומרים כי יחדל לצאת לאור לעולם.

בן יהודה עורך “הצבי” יושב במאסר בעבור איזה מאמר שכתב לחנוכה (כך שמעתי).506

גם הד״ר שטיינשניידר קורא שיעורים עבריים בבית המדרש קטן של עזבון פייטעל. בקיץ שעבר שמעתיו והוא קורא דבר טוב.

הפרופסור לצרוס הוא איש טוב מאוד ויהודי גמור ומוצא חן בעיני.

׳האסיף׳ של סוקולוב יצא לאור בעוד איזה שבועות. גם ה׳ לוויק בשדה-לבן מוציא לאור ספר שנתי בשם “תלפיות”.507 “המגיד” אינו מוצא חן בעיני.

ובזה הנני דורש שלומו ושלום תורתו. המחכה לדבריו ולספריו בכל עת,

מכבדו ומוקירו כערכו, מ״י ברדיטשבסקי

27/XII Berlin

Albrechtstr. 20 II


.P.S עם הד״ר הילדסהיימר וכל כת דיליה אין לי כל יחס. אחרי כותבי מכתבי זה נקריתי לבית הד״ר ראזנעצווייג וביקשני כי אדרוש בשלומו בשמו.


61. אל אחד העם508

ברלין, 27.12.1893

דבריו וספרו509 באוני, ותודה רבה.

הנני מקוה, כי כשיחליט דבר צאת עתונו לאור לא ישכח להודיעני, כי אנכי, ככל צעירינו,510 המרגישים צורך היות אורגן511 נכון וקיים, שיהיה כלי-מבטה512 למחשבותינו ולעבודתנו, קשרתי הרבה תקוות בעתונו, כי רואה אנכי שכבודו קרוא למלאכה זו, לבנות חורבות ספרותנו ההרוסה, וחיתה נפשנו בגללו.513

בהגידי מחשבתו להד״ר ברנפלד,514 מצא את הדבר נכון, ולא עוד כי הבטיח לעמוד לימינו. והיה, אם יהיה לכבודו שני אלפים קוראים, [יר]אוהו את הדרך שבו יכול להשיג רק מן המודעות הוצאות העתון וצרכו. אבל לפי עניות דעתי הוא בעצמו חושב להוציא לאור איזה עתון שבועי, עברי או אשכנזי, אחרי שכבר התיאש מן הרבנות. מראש השנה שלהם515 יחל לעבוד ב"הצפירה״.516

לידידי בריינין517 כתבתי את הדברים כמו שהם, וגם יעצתיו, כי ישנה תפקידו מירחון לשבועי,518 וכמעט נסוג אחור, אבל אחר-כך התחזק והנהו נכון להלחם וכו', ויוציא לאור חוברתו הראשונה בחודש פברואר, וגם מאתי ידרוש כי אעמוד לימינו. אצלו יעבדו, לפי דבריו, ד“ר קאצנלסון,519 ד״ר קנטור,520 סקלוב,521 ווייס,522 רבין,523 פרופסור שטיין,524 פרופסור בענדטיק525 ועוד פרופסורים אין מספר. אנכי מחיתי בידו בהראותי לו, כי ספרותנו צריכה להיבנות מתוכה ולא מגבה,526 ותחייתה יכולה לצאת רק מאלה המבינים צורכה וכו׳, אבל הוא לא ישמע לדברי. אחרי אשר הספרים העברים החדשים אינם מצויים בכאן, וגם את ה״פרדס”527 הראשון בא לי שנה שלמה אחרי צאתו לאור, אבקשו כי יואיל נא להמליץ בעדי אצל ה׳ רבניצקי, שיכבדני בפרדסו בצאתו לאור. פרוריו הראשונים528 קראתי, והמחשבות והערות שיש לי אודותם ואודות מאמרו האחרון ארוגים עם עבודתי עתה על שדה חכמת נפש העמים [פסיכולוגיה?], שהנני קורא בה והולך, ולכן אדחה את עבודתי עד שיתבררו אצלי הדברים.

מכירַי, או: הכנסיה529 הקטנה שלנו, דורשים בשלומו. ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולעבודתו.

מכבדו ומוקירו,

מ. י. ברדיצבסקי

כתובתי החדשה:

(כאן רשם מי״ב בגרמנית את כתובתו בברלין)

נ.ב. ה׳ פרופסור מיזעס,530 ששמע שֵם עתונו, מיהר לשלוח לי שיר גדול בן ס״ט שורות במניין שנותיו, שאדפיסו אצלו, ואנכי השיבותיו על־מנת כי עוד יהיה מונח על האבניים [בהכנה] שנה אחת. בהמלאות לו שבעים שנה – ולנו עוד שורה אחת.531


62. אל אחד העם532

[סוף דצמבר 1893]

אדוני הנכבד!

הפעם בקשה קטנה לי אל כבודו הרם בדבר הנוגע לעולמי, ובטובו יסלח לי על אשר אטרידו. מצבי החומרי בכאן, אם אמנם טוב הוא משלפנים, מוגבל מאד, ואחרי כל צרכי המעטים, הנני שקוע במלחמת קיומי. וגם שעורי האחד, שהיה לי, לפטם עגל לעכו“ם533 ולהכינו להוראה, כבר חלף והלך. על כן אנוס אנכי לבקש לי איזה עבודה ספרותית על-מנת לקבל פרס [שכר]. ובאשר שמעתי ש״המליץ״534 יחל לצאת לאור מראש-השנה שלהם,535 יש את נפשי לבקש לי בו עבודה במקצוע הבקרת, מקצוע נחוצה536 מאד במבואות ספרותנו האפלות, ולכתוב בו מזמן לזמן ומפקידה לפקידה רשימות ע”ד תוצאות537 ספרותנו החדשה. יודע אנכי מעמדי כעת בספרותנו באשמתי ובאשמת בעלי חיצים538 ושדבר[י שאדבר] לא יהיו דשם539 נשמעים, ולכן אבקשו כי יואל-נא בטובו לדבר עלי טובות אצל מו״לי "המליץ״ ולהציגני לפניהם, וחיתה נפשי בגללו.540 ואנכי מצדי אבטיחהו, כי אשתדל ללכת בדרך הזה אשר בחרתי לי, לעבוד בו ולהשתלם עד מקום שידי מגעת, ושלא יכשל בי.

בדברי אלה נקוב רק צד החומר שבהם, כי אין דרכי בכך לדבר על עניינים שבלבי וייחוסי הרוחני לספרותנו ולעמנו. ושמלבד המתן שכר541 יש לי חפץ וצורך באורגן וכלי מבטה542 למחשבותי ורחשי לבי, שלהם אני עמל ושהם הם גופי חיתי. הנני קושר הרבה מתקוותי בעתונו אשר יאמר להוציא לאור, כאחד מצעירינו המרגיש צורך בדחיה543 חדשה בספרותנו, אבל אינו דומה ירחון לעתון יומי, ודברים שנכנסים בזה לא נכנסים בזה. ובזה הנני אומר שלום לכבודו בתקותי כי לא ימנע טוב מבעליו, ושיודיעני תוצאות544 עתונו ומועדו.

בו ביום הורה מורנו החדש, ד״ר שריינר,545 בבית מדרשנו שיעוריו הראשונים ע"ד פילוסופיה הדתית אצלנו ותולדות ישראל, ולשמחתנו מצאנו בו מלומד גדול ואיש יודע הרבה, ועומד על נקודת תוצאות החדשות בפילוסופיה ובספרות, איש אשר השקפותיו על החיים שלנו, בעולמו של ישראל ורוחו, מקוריים ורחבים.

ה׳ בריינין כבר ניגש את הוצאות החוברות הראשונה.546

הד״ר ברנפלד547 יפתח, לפי ששמעתי, בית-אוצר ספרים. בדבר ה״פרורים״ שלו,548 שהרבה יש לי להעיר עליהם, אחכה עד צאת לאור ה"פרדס״ השני.549 ולפי ששמעתי כבר מונח בקופסת ה״תלפיות״550 ביקורת עזה551 עליהם.

ב״הכרמל״, עתון ציוני ז׳ארגוני היוצא-לאור בלמברג,552 נדפס ציור קטן553 מאת ל. פרץ,554 שעשה עלי רושם גדול. ולפי דעתי גם טורגניב555 או סנקביץ556 לא היה בוש לתת שמו עליו.

בהספר האחרון של ג. ברנדס557: Menschen und Werke 558 ישנו הרבה דברי הבל.

מכבדו ומוקירו המחכה לתשובתו,

מ. י. ברדיצ׳בסקי

(כאן רשם מי״ב בגרמנית את כתובתו בברלין)

מאן הוא בבעלי האסופות559 אצלנו שערך סיגנונו המדעי שוה הוא שנלך בדרכיו?


63. למרדכי אהרנפרייז ויהושע טהון560

1.1.1894

ידידי!

הנני מוצֵא את עצמי מחויב להודיעכם, כי מסופקני מאֹד, אם אוכל לקחת חלק בהכנסִיָה561 שלנו להבא. במה שנוגע לעבודתינו בהשתלמות הלשון, נכון אנכי להראות ולראות, לקבל מר[ו]ת ולהשמיע דעתי ביודעים ובבלא יודעים – אבל העבודה562! שאיני יָכול לשים אסורים על ידי, ולהכניע את עצמי למשטר מיוחד במועדו.

אבל לא! הנני משקר – לא זאת היא הסבה כֻלָה לנסיגתי אָחור. הנני מקוה, ואדרוש מכם כי תואילו נא בטובכם לדון אותי לכף זכות, כי סאת חובתי כבר מלאה.

ידידכם ומכבדכם המברככם לראש השנה שלהם אם לא שנת וברכת הדיוט קלה בעיניכם563

מ.י. ברדיטשבסקי

ברלין, ערב ראש השנה שלהם

1894


64. למרדכי אהרנפרייז564

ברלין, 8.4.1894

ידידי!

לתקונך קראתי, ומלבד בגלוי פנים כהלכה היה לי סגנונך הערום לקורת רוח.565

הדרך הזה שכבשת לך לכתוב אודות הדברים כהווייתן בלי סרח העודף, שבכל מקום הוא הדרך הישרה שיָבור לו הסופר בלתי נפרץ בפרשת שפתנו הכפלָנִית והכחלָנִית [מליצית ומפורכסת]. דיברה תורה בלשון בני אדם: ובני אדם שלנו ידברו בלשון תורה, ויעשו חוליהן על טהרת הקודש והמליצה.566

כמה בוכרי דנרד להני ותיקין סטנוב וליליינבלום שהתחילו לצנן את האמבטי,567 ותקוה לנו מתלמיד חדש כמוך יותר מכולם. בנפשך הבלתי סולדת; במוח בלי דמיון: בחוש הראייה שלך המקבל את הדברים כמו שהם; באמנותך לתאר בקוים ולא בצבעים: קל וקרוּא אתה להפוך את הבת המזרחית [היהודית] שאינה יוצאת רק [אלא] עטופה בסרבוליה למערבית [אירופאית] גמורה שהמפורש בה מרֻבה על הסתום.

עליך יאמר קרא: הסגנון הוא האדם, שפתך עשויה בצלם אנושותך. יהי חלקי עמך.

אני שלך

מ״י ברדיטשבסקי

ברלין, ביום השבת שלהם.

P.S. אם תכתוב לעורך “הכרמל” צַוֵהו כי ישלח לי את הגליון עם ה“מעשה בזבוב אחד”.568

היום הוגד לי כי שם האב היה ס. לכמן. אם כבר כתבת ע"ש ס', הנני מקוה כי מדיני כמוך ידע מה לעשות. השם העברי של הבן לא נודע לי.


65. אל יהושע טהון569

13.4.1894

ידידי,

על מנת להקניטך-

לפנים בישראל היה יעקב החלק איש תם ויושב אהלים, ועשו השעיר איש יודע ציד – ועתה נשתנו סדרי בראשית; התמימות יוצאת בהנומא, ובחלקת מחוקק… ואני עבדך בן אמתך איש שעיר מנעורי ולא זכיתי להיות, מ״מאורי הגלוי״ וסיעתך. – ואחרי העולם הפוך הזה עוד נתקיים בנו: הקול קול יעקב והידיים ידי עשו; אנכי על עטי ועל מעשי ידי אחיה, ואתה אין כֹחך אלא בפה. אבל עשו כמוני לא יבז את הבכורה ובעיניך שקולה כנזיד עדשים.

הלא אנשים אחים אנחנו ומדוע נחלק בינינו את העולם? הלא טוב כי נערבב את הרשֻיות? אנכי אחד ללחום בערל שפתי, ואתה תרד מגאונותך ותשב על האבנַים כבשר ודם. והיה כאשר תרד לעלמא דכתוב ולא תפרוק עולה מעל צוארך, כי נפקחו עיניך כי שלה גדול משלך. אתה תדייק את הזיל גמור, והיא את ואידך פרושא היא, אתה הנך טס בכל הש״י עולמות ונהנה מזיו השכינה, ולא יָשִׂישו או יעצבו רק בני מעיך; ובן ה״עולם הזה״ כמוני אוכל לגשת לפני כל באי שערי עולם ולומר: דין הניין לי ודין לא הניין לי.570 האם לא תרצה שיהיו שפתיך דובבות בקבר?

חזור בך ואני ואתה נטייל בגן עדן, אבל אל נא תשאל: מי בראש?

אני לשלום

יוסי הגלילי571


66. אל יהושע טהון572

20.4.1894

ידידי,

אחרי שלא יכולתי להתאפק משלא לדבר עליך לישנא בישא [לשון הרע] שלא בפניך, אנוס אנכי לומר לך מקצת בפניך. אינני חושד אותך כי טעית אתמול בה“פרק שירה” שלי; אחרי שלבי יאמר לי, כי דבריך היו קרובים לזדון יותר מלשגיאה. מעמד כזה בענינא דשמיא חִלול גדול בעיני.

המשפט שהוצאת עלי: שמחשבותי אינם על טהרת המוסר, דבר שרחוק לי ולשֹרש נשמתי, הנני חושב מצידך לעוון פלילי; והיה אם לא תחזור בך וחטאת לי כל הימים.

בעל נפש כמוך יֵדע כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא ועבודתי הנני דובר באזניך את הדברים האלה.

אני שלך

מ. י. ברדיטשבסקי

ערב פסח


67. אל מרדכי אהרנפרייז573

23.4.1894

ידידי!

הנני גוזֵר עליך בגזרת ידידתנו ועִרין קדישין574 כי תקח לך עֵת לכתוב בעד החוברת הראשונה של בריינין את ה“אנה פנינו מעוּדת [מועדות]” שלך.575 בראשית הנני מִתְאַוה לדבריך יותר מלתפילתן של צדיקים; ובשנית הנני חָפֵץ להראות לבריינין כי אנחנו עושים כאָמוּר.

המבטיח הזה יבטיחני במכתבו הגדול לעתיד לבוא; ויִתְמַרמר על “רגזנ[ו]תי וכעסי”. האומנם לכך נוצרתי?

לפי דבריו היום הוא מְבַסֵס יַרְחונו גם בחומר גם ברוח. מי יתן שלא יהיה בו מעין הַרְכָּבַת חִגֵר על גַבֵי סומא576.

בעוד שאיני יכול להתקיים מפני להט סַכִינו המתהפכת [בראשית ג 24], עדיין עומד במרדו ומבטיח שנותֵן מקום ביַרחונו להִתְמוֹדֵד577 – לפי הנראה יחשוב רסוּק אברים למְדִידה רחבה.

עם שְבָרַי578 עשיתי כדבריך והעלתי אותם בקודש מבִּקֹרֶת לשירה; גם שמתִי בין הַקוים סימנים רומים כי היכי דלחזי579 כשִבְרֵי לוּחוּת. את הרשימות מָחִיתי; ושמו: שברים מאת יְרֻבַּעַל,580 רק בהצד הראשון עשיתי קַו וכתבתי: נִמְסר לדפוס ע"י מ.י. ברדיטשבֿסקי. תחת המערכה “שברים”, כתבתי לבריינין, חפץ אנכי לכתוב לו מאמרי הגיון על גוי ואדם יחד, בהתעטף עלי רוחי אחבק זרועות עולם. ובמערכת “הכתב והמכתב” אכתוב מאמרי בקרת אודות ספרים עברים וכללים חליפות חליפות.

עד כאן בעניני דשמיא. מכאן והילך בענינא דעלמא.

את דירָתִי הנני עוֹזֵב עוד בחודש זה ברשיון בעלת ביתי; אם כי בקשה סליחה מאתי.

כספי הולך הָלוך וחָסור, והיה אם עוד מוכשר אתה לחשוב רגע אודות הממון וחללי דעולמו, ותמציא לך צדה לדרך ותזכֹר גם אותי אסיר תודה אהיה לך.

ולטה[ו]ן אמור תאמר: כי יש אשר אין בעיני לא שמים ולא ארץ, ולא בריינין ולא שְבָרִים ולא שברי שברים, וכקהלת אומר הבל הבלים הכל הבל; ויש גם זה הבל.

חיה בטוב והורה אנה פנינו מעוּדת [מועדות]

אני שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי


68. אל דוד פרישמן581

2.5.1894

ידידי!

חמתי עליך.

אתה יודע עד כמה הנני לוקח חלק בעולמך[,] עד כמה מחכה אני לדבריך ומתאוה לדעת שלומך ובכל זאת הנך מונע דבריך ממני.

במטותא, אל נא תכחד ממני את דבריך, הודיעני משלומך ומעמדך ומכל אשר לך? איפה תגור בימות הקיץ? מה מעשיך כעת?

במצבי אין כל חדש, הכל כמקודם.

אנכי גר עתה בדרומו של עיר (חדר יפה מאוד)Feurbellinerstr 85. ה. עהרנפרייז בשטעגליץ Ahronstr 80 וה. טה[ו]ן Schoenhausenallé 167.

החוברת הראשונה של בריינין582 תצא לאור בט"ו מאי דנא. כפי ששמעתי מפי ז.ל. שטיין תורך בידו. הכתב אליך?

חיה בטוב

ידידך המחכה לתשובתך

מ.י ברדיטשבסקי

אימתי תגמור את ליפפרט583 ומה תכתוב אחר כך? יכול היות כי יתגלגל הדבר כי אצא מכאן בעוד שני ירחים או שלושה למינכן (בדבר איזה שיעור) ובעתו אודיעך.


69. אל מרדכי אהרנפרייז584

21.8.1894

ידידי!

רואה אנכי כי במקום שאני מאריך אתה מְקַצֵר, ובכ“ז לא אוּכל לסגת אחור; וכל זמן שנשמתי בקרבי אתקע ואריע באזניך ע”ד ספרתנו העלוּבה שבידנו הֲרַת עולָמה – גם אנכי אוכל להתענג על הדר הטבע אבל כ“ז אינו שוה לי… יודֵע אנכי כי תחזור בך ושימים יָבואו שבו אני ואתה נטייל או נלחום בגן ספרתנו, גם יודע אנכי: או בראש? אבל כלל גדול בידי: אל תאמר לכשתפנה תחיה, תשנה ותעשה, והיה אם אחריתנו ישגה עכ”פ צריך להיות ראשיתנו מצער, ואנחנו לא נעשה מאומה –

עד עתה קויתי כי על ידך יצלח לנו ליַסֵד לנו לע"ע [לעת עתה] במה קטנה שבה נוּכל להוציא הגות רוחנו, הנני רוצה לקו[ו]ת עוד –

ראה הנה כתבתי לך ולידידנו טה[ו]ן אודות בריינין וירחונו. הנני יודע מה היה בריינין לי, ועוד עתה הנני מוצא בצרור מכתביו עולם מָלֵא. אבל האומר עלי: שכבלעי כך פלטי [כבולעו כך פולטו], אינו אלא טועה. הנני עושה כנגדו ולבבי יַך בקרבי… הנני עושה מה שעלי לעשותו, ובמקום דנוגע למלאכותי אז גם אני גם קרובים ורחוקים נחשבים כמאן דליתא [כמי שאינם], וזכור ואל תשכח כי הקב“ה אומר: וימת משה – ומשה כותֵב בדמע… ואני הנני אומר: כי רק ע”י שִבְרֵי לוּחותיו זכה שלוחותיו מוּנחים באָרון, ולוּ לא היה מַחְריב עולָמות לא היה יָכול להיות בונה עולמ[ו]ת –

הנני מקוה כי דבר זה יהיה שָמוּר אצלך –; כי הדרך אשר בחרת לך: שמאל דוחה וימין מקרבת אינו הדרך שיָבור לו האדם הרוצה לראות סימן ברכה במעשיו. והיה אם גם תלקה את בריינין וירחונו בשחין פולסין דנוּרא (לא בסגנון פסק דין כאשר עשית) כל עוד שתסיים: "מתחנו משפט קשה על מערכת היַרחון מפני שיודעים אנחנו את בריינין – ומאמינים אנחנו באמונה שלֵמה כי ראוי הוא ומוכשר הוא לעבודתו – ".585 אז כל בקרתך לא שרירא ולא קימא.

רוצה אנכי להאמין כי את המשפט הזה כתב פֿוכס586 [?] מדליה. במטותא, גלגל עליו, שקר למען תרגיע את רוחי.

למכתבך אל אחד העם אחכה כדבריך.

בשבוּע זו קבלתי את התוכן הענינים הנורא של התלפיות שהוא עולה בסכלתו ובסדורו על כל שהיו לפניו ובו כתוּב לאמור: “הכתב והמכתב” (בקרת אודות פֿרישמן ובן-אבגדור) מאת ברדיטשבֿסקי אבטליון מאת בן-גריון.587

בחפזי עברתי על מנהג אנשי ירושלים ונכנסתי להָסֵב – הדבר הזה לא אסלח לי.

מצבי החמרי אינו בכי טוב אבל הנני מוצא קורת רוח בחיי. הנני בודד ובדידותי שפרה עלי. הנני עובד הרבה ואשתלם בקורות הפילוסופיה ובכל כת דיליה, והעבודה עלי נעֵמה. גם כותב אנכי בין הפרקים אשכנזית ועברית מעט, ועתה מונח בקופסתי מאמרי האחרון “מלכות שמים”, אבל הנני מקוה כי ראשון הוא במינו להבאים אחריו. ועם רבי אליעזר שמוּתי אנכי אומר: הרבה הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להריצם.588

הרינשתיין589 שלח לי אגדה בשם: שלומים. והיא הראשונה בהקובץ שיוציא לאור עם רבניצקי תחת השם “עולם קטן”. הרינשטיין ייאנח: שאין לנו סופרים גדולים לדברים קטנים, ואנֹכי – על שיש לנו סופרים קטנים לדברים גדולים.

ה' רבין סיפר לי כי ביקר את הפרופסור שטיין590 לפני ימים אחדים, ובהציעו לפניו עבודתו השיב לו: בקשה אחת. אך לא עברית. ועתה צא ולמד –

אנכי הנחתי חומרי בקרן זוית וכבר אנכי יושב על אבנַים חדשים. מי יתן שהנולד יהיה זרע של קיימא.

מה טיבו של ברודס591 עתה? מה שלום הארגונים שלכם? ומדוע לא תדברו גם עברית? העיקר חסר –

מדוע תתעצל ואינך כותב מאמריך בעד [הרבון?]

הנני חושב זאת לחובתך.

ה' כהנא הוא חולה [ימני?]

הנני מקוה כי תשלח לי תמונתך ליום הולדתי

חיה בטוב

אני שלך

מ.י. ברדיטשבסקי

Berlin, 21 August

פרישמן כותב לי מברסלוי כי זה שב מברסלוי ומצבו הוטב. זה לא כביר דרשו ממני כי אקח על שכמי הערכת עתון סציליסטי [סוציאליסטי], מובן מאליו כי השבתי כי כבר חלף שעתי… או בלשון אחר: עמי היתה ושלחתיה.


70. אל מרדכי אהרנפרייז592

23.8.1894

ידידי!

דבריך באוני.

הריני מודה לפניך כי איני מאמין כל כך במין ה“התגלות” שאתה וטהון גיליתם ברוחי: שאיני יכול במחילת כבודי להתקיים בלא אסמכתא.593 יודע אנכי את עצמי יותר מעט מאת אשר אתם יודעים אותי; ויש אשר אחשוב לאידך גיסא, כי האסמכתא היא מן הדברים החסרים לרוחי מעיקרן יותר מדי.

אין לי חפץ לטפל בי ולדון בעיסתי. אבל לו כנים דבריכם אודותי, אז עלי לברוח מכם כמטחוי קשת למען אנסה לעמוד על דעתי, ולחבוש את עצמי לבדי בבית האסורים…

ראה אתה אומר כי מדי תחשוב בי אתה מרגיש ריקות גדולה, מפני שרחוק אני ממך. וטון אומר: שדרושים אנחנו איש לרעהו. ואנכי אוסיף כי נוצרנו איש בעד אחיו. הנני חושב את הימים אשר בהם התהלכנו ונתהלך [יחד] למאושרים, לחיים: ובכ"ז יש את נפשי להתרחק מכם לזמן רב יותר מחמש מאות אמה, או להגיד את האמת במלואו, ממך עוד יותר מטון –

ראה הנני מתחיל עתה את הבן-שלושים, ועדיין הנני מונח ראשי ורובי בהעבר והשכלתי אינה רק [אלא] תולדית. הנני בן לעם עתיק וראשי מלא שׂיבה – החנוך שלי, תנאֵי חיי ואולי גם תנאֵי רוחי המה הביאוני בהעולם אשר היה, אשר עבר; ובהעולם החי לפנינו עם כל שאלותיו הרבות המנסרות ברקיעו הנני נוגע ואיני נוגע… זה יותר משלש שנה אשר עזבתי את עמי ומולדתי ללכת לארץ נכריה ולסגל לי תורת העולם שמחוצה לי, ועדיין בתוך עמי אנכי יושב – אני ואתה וכל הדברים הנוגעים לספרותנו הם הם אשמים בדבר, הם הם לא נתנו אותי ללכת הלאה… דַיִי! חפץ אנכי לשאוף רוח צח, חפץ אנכי לשכוח בעל כרחי עולמנו ומלואו ואת כל חללו, חפץ אנכי להיות זמן מה גוי גמור, ללמוד וללמד: וע“כ אנכי עוזב אתכם או יותר טוב אותך, כי טון אינו מסוכן לי כמוך – אתה בהרוח המְחַיֶה אותך פועל עלי פעולה עזה, אתה תעוררני לעשות, לכתוב, ואנכי חפץ ללמוד, לדעת, והתורה רבה, רבה עד מאוד, והנני כרבי עקיבא מבפנים וכבן זומא מבחוץ – 594 וטון החושב מושכני לאוהלה של תורה או עכ”פ לקרן זויתה –.

אחרי שגזרתי על עצמי גזרת גלות טוב לי ללכת לארץ נכריה עם תנאים חדשים וחיים חדשים: כי כבר שבעתי ארץ השֵכָר והצבא. ולולא דמסתפינא הייתי מודה לפניך כי מין היפה הדן שם לפני רבותינו בקרקע בנגעים ואהלות או בפלוספיה והגיון מושך אותי מעט כי טב למיתב טן דו [טוב לשבת בצמד] אתכתבי דקנט או שופנהאואר, ויש את נפשי לנשק את השפתים הדובבות בדבר הלכה, יהי חלקי עמהן595!

איעצך לבוא הנה בט״ו אוקטובר הבא כי למה תמהר מביתך שצולין לך בשר ושותתין לך [סוף השורה קטוע] וגם אז עוד תוכל לשבת בברלין עשרה ימים אם שעתך תהיה צריכה לכך.

פרישמן נקרא לביתו ע"י תלגרמה כי אביו חולה ונוטה למות, ולולא זאת אז היה בא ל[סוף השורה קטוע]. הנני מקוה כי השנוי נמרץ אשר תאמר, ובזה אכלה לדבר. מכבדך ומוקי[רך] המחכה לדבריך ומברכך ברפואה שלמה בקרב כל חולי עם ישראל.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


71. אל בן-אביגדור (א"ל שלקוביץ)596

29.8.1894

אדוני העורך

יש את נפשי לגשת בימים האלה אל עבודה נכבדה, והיא: לתרגם את הפרקים בספרי קורות פלוספיה החדשה מבעלי האסֻפות אודות שפנוזה. כמו הגל, [קונו] פישר, [וילהלם] וינדלבנד, ערבמן, זיגברט, אויקן ויואל, ואולי גם את הייני. הנני חושב את העבודה הזאת רצויה להמציא להקהל שלנו פלסוף שלנו, ולכן הנני מרשה לי להציע את הדבר לפני כבודו, אולי יוכל לפנות לה מקום ב“אחיאסף”.

אגב אורחא אמרתי להעיר את אזנו על הספר הנפלא מאת R. Eucken בשם: Die Lebensanschaungen der Grossen Denker, שבערכו, תוכנו, סדורו וסגנונו הוא יחיד במינו וברכה רבה בו, ובשעת הכושר נכון אנכי לתרגם אותו עברית.597 בכלל אסיר תודה אהיה לו אם יואל נא בטובו להמציא לי איזה עבודה – לתשובתו הרמתה אחכה.

מכבדו

מ״י ברדיטשבסקי

.P.S הנדבה של פרישמן והבר-חלפתא של בריינין בלוחו החדש הם מעשי ידי אמנים.598 בה“תלפיות” בקרתי את “רבי שפרה” שלך וסיעתה.599


72. אל אחד העם600

30.8.1894

לאחד העם!

הנני זוכר את הימים אשר התאכסן כבודו בברלין והבשורה בפיו: שנכון הוא להיות לנו לעינים601 בירחון ספרותי, שעל צבאו יחנו602 כל הדיעות והמחשבות לתקומת הספרות והמאור שבה. הנני אומר בשורה, כי אחרי ידעי מצד זה את הרקבון בספרותנו וחללי דעולמה, את החורבן ומחריביו – ומצד זה את התסיסא העזה בהדור הבא, שראשו מלא טל ילדות… היה לי הדבר לבשורה רבה בראותי, כי אותו האיש אשר קרוא אל המַלאַכוּת הרבה הזאת, ניגש אל העבודה: ליסד כנסיה ספרותית603 עם חיים חדשים, דעות חדשות ושפה חדשה, כנסיה אשר בה תתגלם כל התנועה הרבתי ותעשה לה מהלכים – 604

כבר האמנתי בעלות השחר – אח"כ עברו ימים רבים ואין קול ענות.605

איני מאמין כי כבודו יסוג אחור מן העבודה הרבתי הזאת שאליה נוצר. איני רוצה להאמין כי מי שיש בידו לעשות להטבת ספרותנו ותקומ[ת]ה, לא יעשה בעדה כל מה שאפשר בידו לעשות; איני יכול להאמין כי התקוה שאליה אני ואחֻזת מרעי606 נושאים את נפשנו, תקוה העומדת ברומו של עולם וחותכת לנו חיים,607 תרד מצולה. ובתוך כך יבואו דבריו, פרוריו,608 זעיר שם זעיר שם,609 ויזכירו אותנו את העולם610 אשר [הוא] נושא בחיקו.

לבי נוקף611, ולכן הנני מרשה לעצמי להטרידו בדברי ולשאול בשלום ירחונו. העומד הוא על האבנַים612? העוד יארכו הימים?

הנני לוקח לי הרשות להעיר את אזנו על דבר שכבר נשנה מאה פעמים ואחד: כי לפי התנאים אשר יקיפו אותנו, בחדול לנו כל מרכז613 ואיזה מעמד כולל,614 רק אל ספרותנו עינינו נשואות, ודרוש לנו במה615 שבה יתאחדו הכֹחות המעירות616 והלכו לאור עמנו למען בגוי[י]ם יתחשב.617 במה כזאת דרושה מאוד לתחית ספרתנו; ואלה אשר יֶשנוֹ618 ואת אשר יב[יאו] רק צללים, לא מהם תִבָּנה ספרתנו…

השלום לכבודו ולביתו?

במצבי אין כל חדש, הנני עובד ומשתלם.619 הנני עוסק בעבודתי, והנני מק[וה לסיים] בעוד שנה לימודי.

לתוצאות הדברים אחכה.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי.

נ.ב הראה כבודו את שבָרַי?620

ידידי הסופר פרישמן621 ישתקע כפי הנראה בברלין622

30 August

Weinbergsweg 11b


73. אל אחד העם623

22.9.1894

אדוני הנכבד!

כדי שלא אהיה בעיני כבודו כדן יחיד וכרק מ[דבר מ] לבי כל אותן הדברים אשר דיברתי באזנו בדבר ספרתנו ותקותה ממנו, הנני שולח לו מכתב מקוטע624 מאת ידידי ה' עהרנפרייז,625 שהחל לכתוב אליו בראשית הקיץ, וחלה בנתיים, ולא הספיק לגמור את אשר החל.

הנ"ל, שהתייצג לפניו בהיותו בכאן, הוא אחד מסופרנו הצעירים, הלוקח חלק בתנועה הלאומית בגליציה ובבנותיה ובכל חלקי ספרתה,626 ותקווה רבה לספרתנו ממנו. ויודע אנכי, כי את את אשר אני חושב והוא חושב, חושבים כל צעירנו מדן ועד באר-שבע.627

ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולביתו.

מכבדו ומוקירו

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

Berlin, Weinbergsweg 11b


P.S. על דברו אשר שאלני628 כבר השבותיו, ובלי ספק קבל דברי. בדבר צאתי מכאן בשולי אקטבר לבער[ן כמ]עט הדבר קרוב לודאי.629


74. אל ירחמיאל שקפניוק630

צום גדליה [תרנ״ה, 3.10.1894]

ידידי

בטרם באוני דבריך היום כבר שלחתי שני מכתבים באחריות בלוית שארית מאמרי, שבלי ספק כבר קבלת אותם. מלבד התקונים שעליך לעשות בשגיאת לשוני, תראה כי ע"י שהיתה השליחה קמעה קמעה נתערב הסדר. ובראש עליך לסדר את הקובץ לפי הרשום בשני מכתבי הללו.631

והיה בסדרך אותו ותקרא אותו בבת אחת – אז תבין להלך רוחי ולסגנוני. אתה תעמיד במחילת כבודך כל העולם כֻלו על עצמך ותשכח שהאדם הוא סגנונו. אתה הנך עולם שלם וסגנונך שלם ואנכי כותב לפי רוחי, לפי תוכני.

מאד אתפלא עליך ועל ה׳ לביק כי שניכם לא תדברו אודות תנאַי אשר שמתי לפניכם שהם שוים בעיני עוד יותר משכרי. ותשכחו כי האדם הוא רצונו –. במכתבי הללו תראה את תנאי ותדע את אשר הנני דורש, והתנאי היותר גדול – להדפיס כל “קובצי” בבת אחת בתור נספח אל התלפיות, ובעל נפש כמוך בין יבין מעצמו כי אי אפשר לי לעשות אחרת. התנאי השני שלא תשנה בדברי ובסגנוני אפילו כקוצו של י', הנני מוצא את עצמי מחויב להחזיר ולשנות את הדברים מאה פעמים ואחד, כי כבר נכויתי מאה פעמים ואחד.

עוד הפעם אבקשך כי תקח לך מועד לסדר את קובצי לפי רצוני ותדייק בהשמות וכו' (המאמר סוד שבתפארת הוא רק המשך מן המאמר “אני וחמורי” ותרשום א' ב' כלומר שני פרקים.

עוד הפעם אבקשך כי תקח לך מועד לכתוב לי דעתך על הארבעה אבות שניסיתי בהם את כוחי (הרהורים, שברים, אגדות, חזיונות).632

ראה ידידי אתה השבת לי בטרם קבלת דברי, לכן נתערבו הדברים, והיה אם כבר ענית לי על דברי, אחכה בתשובתי עדי אקבל התשובה גם על מכתבי זה למען לא יתערבו הדברים.

מה אתה כותב בעד התלפיות? עכ"פ עליך לכתוב ביקורת אדות “הפרדס” השני. התכתוב על אודות הירחון?

אבקשך שתשנה את שם סיפורך “הבתולה הזקנה”, ראה ביקשתיך. מה מצאת בהתלפיות, הישנו שם חומר טוב? פנה אל האנשים אשר העירותי אותך עליהם.

אתמול דיברתי עם סֹקֹלוב אשר יתאכסן בכאן. יותר אין כל חדש. בחו“מ [בחול המועד] הבא הנני יוצא מכאן לארץ שווייץ ע”מ [על מנת] לכלות שם למודי. ותבין מעצמך עד כמה שעתי דחוקה לי מאד. וצא ולמד: הוצאות הדרך – היציאה מבית מדרש שבכאן והכניסה לבית מדרש החדש המה בתשלומים – שכר למוד של ימות החורף – מלבד חובתי לבעלת ביתי אשר תציק לי כל הימים ולא מבעי בעת כזאת לפני צאתי.

וע"כ אבקשך כי תשתדל שימהרו לשלוח לי את שכרי (אם יֵאות לכל עשרת התנאים ששמתי לפני ההערכה) ואולי תוכל גם אתה לעזור בידי, כי לא תוכל לשער גודל דחיקתי כעת.

אחרי עמל רב עלתה בידי שישלחו לי עזרי הקטן על שנה תמימה לארץ שווייץ, אבל אין לי מקור להוצאות דרכי. כבר הודעתיך כי הפרופסור לצרוס ימליץ בעדי.

בשולי מכתבי אוכל לבשרך בשורה קטנה. הלוא תדע כי להוצאות בחינה דרוש לי שישה מאות שקל, סכום נורא אצל איש כמוני, וזה ימים לא כבירים אשר הניחה לי אשה אחת, חברה של צונץ ז׳׳ל, בצוָאתה שלושה מאות שקל שאקבלם בו ביום שאעמוד על הבחינה. תפלתי עשתה מחצה –.

בכל נפשי איעצך כי תשאר רק בברדיטשוב, כי הנני מוצא את העיר הזאת מוכשרת לעבודה ולמרכז חדש לספרתנו בעד רוסיה הקטנה.

חזק ואמץ, ומובטחני כי גם ה׳ לביק ישתדל בעדך. בברדיטשוב יש לי מכיר ומודע בשם משה מאיר וולקנשטיין, והוא עשיר גדול ואוהב ספרתנו וגם כותב היטב עברית. אם עודנו יושב בברדיטשוב אמליץ בעדך לפניו –.

עוד הפעם אשביעך כי תסדר כל מאמרי וקובצי לפי חפצי בלא שנוי כל שהוא ותכתוב לי משפטך אודתו. כי משפטך יקר בעיני מאוד.

לתשובתך אחכה בכליון עיניים

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

Weinbergsweg 11b

את הש״ס [ששה סדרי משנה] קבלתי ושלמתי קנס שקל שלם. בכלל עולה לי המשלוח ומירוץ המכתבים בדבר קובצי קרוב לשמונה שקל.


75. אל צבי בורנשטיין633

4.10.1894

ידידי!

סוף כל סוף באוני דברי ה' לבֿיק, הוא יַבְטיחני לְשַלֵם לי כל שכרי. גם את הש"ס החדש בכרך אחד קבלתי ממנו.

ה' שקפניוק יְסֵַדר קובצי, התערובות אצלי משירה ופלוספיה אינו מוצֵא חן בעיניו. הוא כֻלו פלוסף –

מכבדו

מי"ב

ד' אלוּל תרנ"ה634


76. אל יהושע טהון635

9.10.1894

ידידי!

עד עתה חשבתי כי רק מרדכי ואחותו היפה קנו להם זכות החולשא לצמיתות, ועתה אני רואה כי בעזרת ה׳ גם אתה זכית לבחינה גבוה[ה] כזו. כל העולם כֻלו “חלוש”, רק אני אתגבר לדאבון לבי, גאון הנני, עומד על רגלי…

מתי תשובו ותהיו כאחד האדם? עוד חזון למועד –

בדבר ביאתכם הנני מצטער מאוד, כלומר על אי-ביאתכם. כבר “ציירתי” לי את הדבר ברוחי, איך תבואו לכאן בחולו של מועד, אני מדבר ואתם מדברים, אני חולם ואתם חולמים (מאז שמרדכי נחלש הנני חושב גם אותו לחולם) וכו', ועתה הנני יוצא כפי הנראה בטרם תבואו, ליציאה עולמית…

מובטחני כי בשנת תר״ף ליצירה, בעת אשר נהיה כולנו זקנים ושבעי ימים, ואתה ומרדכי תשבו בצל ביתכם ובני ביתכם… אז תזכרו אולי שעשרים וחמש שנה לפנים היה לכם איזה “רע” בברלין העיר שהיה כותב מעט וכותב הרבה… אבל בשום אופן לא תזכרו שם אותו הרֵע בישראל, רק זאת תדעו היטב כי שמו היה מחל באות ג'. האם גדליה או גבירול?

ואת היום הזה אשורנו ולא עתה –

לפי “חשבוני” עלי לצאת בח“מ [חול המועד] הבא. לע”ע [לעת עתה] אין לי כל פרוטה בכיסי, וכל הדברים יגעים. מראשית ימי החופש עבדתי, הספקתי הרבה מאוד, ועתה לבי כים נגרש [סוער] והנני מלא רגשות על כל גדותי והנני כותב הרבה – –

בחודש האחרון כתבתי חמשה מאמרי ביקורת גדולים (אותיות פורחות, הני נשי, שלושה שכתבו, שתי רשויות, כמו שכתוב), חמישה כתובים (עססייעס) (אני וחמורי, מלכות שמים, לחדול ולהיות, אלי דבר יגֻנב, חיי עולם ושעה)636 וספר גדול בשם “בין הערבים (ספר חסידים)”, כולל את הפרקים הללו (אחת אני יודע, שנַים אוחזים, שלשה שותפים, ארבעה אבות, עלי באר, ביום דין, מתיר אסורים, ואני תפלה, רקודין של מעלה, טבילת שחרית, יושבי בדד, האדם והמקל, יסורים של אהבה, גלגול שלג, עבד ובן חורין, לאן?, אור חוזר, נופל וגלוי עינים, קוצים וכרם, ואני בתוך הגולה, זמן חרותנו, אני מאמין, גלות השכינה, בת קול, אימתי ייתי מר?, מעולם המחשבה, האחדות, קדושים תהיו).637

ועדיין אני כותב והולך.

בדבר הדירה כבר הודעתי את הדברים לבעלת ביתי. ועתה עלי עוד לבקשך בקשה קטנה שתואל נא בטובך לשלוח לי עוד שני אקזמפלרים מהגליון “הכרמל” שבו נדפס מאמרי “מעשה בזבוב אחד”,638 כי הגליון שלי לקח פרישמן אתו לרוסיה – קרוב הדבר כי יצא לי מזה איזה תועלת חומרי –

התאמין לדבר כי פרישמן שלנו נתן את עצמו בוורשה בתור “דקטור”? ואתה לא תוכל לשער עד כמה אני מצטער בדבר –

דרוש בשלום מרדכי שלנו.

שלך מי״ב

ערב יוה"כ [יום הכיפורים]


77. אל אחד העם639

11.10.1894

אדוני הנכבד!

דבריו באוני, ותודתי בגלל ברכתו הרמה.640

בו ביום שקיבלתי דבריו הראשונים מהרתי להשיבו על כל שאלותיו,641 והנני מצטער על אשר הלך מכתבי לאבדון. הפעם אשיבהו על ראשון ועל אחרון. ואגב גררא642 אודיעהו גם את אשר אתי, ועוד איזה דברים שאולי נוגעים לו.

א. “התושיה”643 אינו [אלא] רק מהדורה שניה של המאמרים ה“מובחרים” של “המגיד”644 ז“ל, עשויה בעד הקיבה הרוסית….645 וכפי ששמעתי מאחורי הפרגוד646 יבוא להבא “המגיד” ברשות מרן ד”ר קמינקי,647 שליט“א אב”ד [דק“ק] פרַג והגליל יע”א.648 וה' פוכס649 יו"ל [יוציא לאור] עיתון אשכנזי בעד אֻמות-העולם…

ב. בדבר השם האֻמלל “ממזרח וממערב” יודע אנכי בבירור, כי גם אני גם שאר מכירנו לא הודיעו את הדבר לבריינין650 בשעתו. ונהירנא, שכד651 בקרני בכאן בשובו מפריס, סיפר לי כי דו“ד [דין ודברים] לו בינו ובין ה' בן-אביגדור,652 בדבר השתי-רשֻיות653 ומֵיצָרם,654 וישבע לפני כי יש לו עדים כשרים ונאמנים, שהוא בכבודו ובעצמו ישב על אבניו655 – בכלל הייתי בימים ההם בין המיצרים, מעבר מזה, מצד טבע הענין, חפצתי בכל נפשי כשאר סיעתי656 שכבודו הרם יקח המשרה על שכמו, לפלס לנו נתיב ולהיות לנו לעינים;657 ומעבר מזה, קרוב הייתי לבריינין ולביתו בטרם שהתחיל בירחונו. וע”י הקצף שקצפתי על בן-אביגדור או כמו שאני קורא לו: בן כפר שלא ראה את המלך,658 שקרא עליו את המקרא הזה: לי הכסף והזהב659 (דבר שהכאיב לבריינין מאד) – רחמתי אותו מעט –

ג. ידידי ה. עהרנפרייז יגור עתה אצל אביו בלעמבערג, ומשכנו Stanislau 6, ואחר החגים הוא יוצא לערלאנגען, כדי לכלות שם למודו.660

ד. גם אני יוצא בקרוב לבערן, על-מנת לכלות שם למודי. והנני מקוה לגמור את הדבר בעוד שנה תמימה.661 נסיוני לכתוב אודות מהלך המדות שבהתלמוד לפי ייחוסה לשיטות אפיקור662 ושטא,663 לא יעלה לרצון לפני הפרפסורים הבוחנים, שאינם מכירים את המקורים העברים.664 ולכן הנני ניגש לעבודתי עכו“ם665 ואכתוב אודות תורת אחדות היופי והמוסר ע”פי שפטסבר,666 שיללר667 והרברט668 לפי מבט התולדתי והבקרתי.669 מה יאמר כבודו להמקצוע הזו?

ה. מאד אשמח אם יתגלגל הדבר שכבודו יעבור במסעו670 את ארץ שווייץ, ואולי אוכל לראות פ[ניו]. והיה אם יהיה כבודו בציריך ויודיעני, נכון אנכי לבוא לשם על יום או יומַים (יכול לכתוב [לי על שם] בית המדרש העליון דשם).

ו. כפי שכתב לי אתמול הפר' לצרוס671 (הוא כבר עזב את ברלין ויושב בכפרו שהנפעלד) יגור איזה ירחים בבֶרן (הוא לוקח חלק בספרותנו, גם חתום הוא על ה“ירחון”672).

ז. לפני ימים אחדים פגשתי בכאן את “מזרח” ואת “מערב”, את המלומד יאפ"ז673 ואת סקלוב674 וכמעט שלא הכרתי אותו ואת שיחו.

ח. הנני שמח מאד על אשר מצא קורת רוח בשבָרַי;675 והיה אם יצאו כתובי האחרונים לאור, הנני מקווה, כי יִוָכח כי לא טעה בי. בכלל הנני מרבה לכתוב בימים ההם676 בבקרת ובחזיון,677 ולולא דמסתפינא678 הייתי אומר כרבי אליעזר בשעתו: הרבה מעות יש לי, ואין לי שולחני להריצם.679

ט. עפ"י מקרה קראתי את “החץ”680 ועשה עלי רושם רע, וצר לי על המשורר הזה681 דאין כלי זינו עליו –. רק רבניצקי682 שקל ביה למטרפסיה683 כראוי, אותו האיש שסגנונו האומלל יזכירני בהנוסח הידוע: לישועתך קויתי ד‘, ד’ לישועתך קויתי, קויתי לישועתך וכו'.684

י. הירחון “החוקר”685 של הד“ר פוכס יו”ל במועדו והוא טוב מן הדומים לו האשכנזים.

בזה הנני אומר שלום לו ולביתו, מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לדברו בכל עת

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

ממחרת יום הכפורים


78. אל נמען בלתי ידוע686

1894

דבריך באוני.

בדבר מאמרך “אודות התולדה” לא משגה אתי, וכונתי את מאמרו “אבער געשיכֿטע” [על ההיסטוריה] באוצרו השני בד"ה [בדבור המתחיל]: גרעץ איז געשטאָרבען! אַביזהער? –.

גם אני עבדו בן אמתו יודע אנכי כי בעצם אינו גועל נפש יותר מדאי לבשל בקדרה שבשל בה חברו. באשר בעצם “אין רגש מוסרי בפני עצמו”. אבל גם יודע אנכי שהעצם [האפס?] הזה יקבל צוּרות שונות לפי תנאי החיים ואת אשר חשבו הרומים או יותר טוב השפרטים [הספרטנים?] למִדה טובה למסור נשותיהם ערוה היא לעמא פזיזא?. ומכאן יצאתי ולמדתי שכמו שאין רגש מוסרי מוחלט כך אין כך קולתרה [תרבות] מוחלטת; והשתא דאתינא להכי – כלומר אחרי שאין קולתורה בעצם, מדוע ידָחה המזרח בעד המערב?

אגב גררא אנוס אנכי לגלות לו כי שְבָרי הם שברים מן השברים כי חזקה לעורך עברי עושה שליח[ו]תו ובריינין חסר את העיקר, שבו [בררתי ובדעות?] זה, טעו גם התלמודים והנביאים, בהתנגדוּתם לעצם חיי העם ובכפייתם עליהם את תורתם כגיג[י]ת; כי לולא זאת לא היה הבדל כלל בין יפיפתו של יפת לאהלי שם; אחרי שהחיים הטבעיים של ישראל שעליו הרעישו הנביאים את העולם אינם נופלים מהחיים היו[ו]נים.

חבל על האי שופרא דבלי בארעה!

מה היא ההשכלה המזרחית אשר אליה תשאף נפשו? הוא מותיב [מיישב] לה והוא מפרק לה: “אמנם אין מקשין על השיר”. רואה אנכי כי בָּן כבודו לרעי כי לא בדבר הלכה למעשה רק בשירה הכי עסקינן.

המשורר בה“להיות או לחדול” יחבק זרוע[ו]ת עולמו עם הדרת שיבה שבו. יודע הוא כי העולם עולמו הקדוש הולך הַלוך וחָרוב. והרעיון שההוה [יפרד?] יחריד אותו עד הנפש. שומע הוא את הבת קול היְדוע אוי להם לבנים שגָלו וכו' ומסיים: וגם אני בתוך הגולה…

כמדומה לי שדַי הוא הדבר.

גם האי גברא לקוי בחסרונו ולא אוּכל לעצור ברוחי מבלי להעתיק לו טורים אחדים ממכתב אחד של סופרינו הצעירים אלי:

דבריך מצאו חן בעיני חוץ מדבר אחד, והוא דעתך ע“ד יל”פ [על דבר י"ל פרץ] המטורף וחסר הדעה שהוא אשר אתה [?] אותו בחדא מחתא [באריגה אחת, ביחס אחד] לסופר מְצוין ואמן שבאמת אין לו בעולמו אל[א] ד' אמות של הזיה ופנטזיה בלתי בריאה. לפי דעתי הקלושה אין האיש הזה שוה אפ' [אפילו] פרוטה אחת ואיננו כדאי כלל שנטפל בו ובשגעונותיו. וכשאפרס לך את דעתי אקוה כי תתן צדק לדברי וכו'.

זאת היא המארה שבספרתנו, שאיש לא יבין את שפת ורוח רעהו ושכל אחד לא יכול לעזוב ד' אמות שלו. אחד העם חושב אותי לְ“כותֵב מעש[י]ות”, וכבודו את פרוריו לפ[י]לוס[ו]פיה של [?].

ואני הגבר עם כל שנאתי העזה את המצעותא [פשרה] של אריסטו; בידעי כי לא אברא עלמא אלא לצד[י]קים גמוּרים או לרשעים גמוּרים. יודע אנכי לפשר בין השתי רשֻיות, בין השירה והמחשבה; באשר אלו ואלו דברי אלהים חיים.

השומע כבודו?


79. אל ירחמיאל שקפניוק687

ברלין, קיץ 1894 (משוער)

אחי!

אם כי עתותי בידי ספורים הנני לוקח לי מועֵד לכתוב אליך בארוּכה כי לא אוּכל לקַצֵר.

עוד הפעם הנני אומר לך מה שכבר חזרתי ושניתי לך מאה פעמים ואחד כי כל עוד שלא נעמוד על רגלנו אין לנו כל תִקְוָה למצוא לנו כלי מבטה [מבטא] להָגות רוחנו. המו“לים העומדים עתה על הפרק, סקלובֿ, רבינביץ, פֿוכס, בריינין, שרהזהָן ועתה גם לֵבֿיק ואולי גם כַשְדָאי כֻלם אינם שוים מאומה. ומעי יהמו בראותי כי גם בריינין הבעל כשרון נתן ידו אליהם והולך בעקבות ארז ז”ל.688

צא ולמד מה שעשה לי. א) מאמרי היו מונחים אצלו שלושה יְרָחים מבלי כל תשוּבה. ב) שנה והחסיר בו [?] רוח כאדם העושה בשלו כנגד רצוני. ג) אנכי מחיתי את הציטַטים שהיו כתוּבים במאמרי מתחִלה; אחרי שבקשתי לתת לו ערך שירי ולא מַדָעי והוא הדפיס אותם כי בלמוס המדע אחזתו. ד) הוא חָתם שם בן יוסי תחתיו משלו.689 ה) אחרי עשותי רעש גדול ואסרתי עליו ההדפסה כתב לי באחרונה כי [אם] איני רוצה באמת בהדפסת מאמרי אז אשלח לו תלגרמה. אנכי עשיתי כן ואח“כ הדפיס מאמרי, אבל לוּ הלך עכ”פ בדרך הישר החרשתי. אבל ירחונו מָלֵא תגרנות בזויה. כעין רקלמיה [פרסומת] אריכתא דמיהמלאה פרפסורים וד“רים. שירים מאברהם אבינו וקינות מעמנואל פרנסיש, סְפורים מבלי טעם ושירים מבלי ר[י]ח ובקרת למטה מכל בִקֹרת.690 לא! לא מבנה תבנה ספרתנו. רק איש אחד הנני מוצֵא בהקהל הזה, אַחַד העם אשר קָרוּא אל המַלְאַכוּת הזאת ליַסֵד כנסיה ספרותית אבל הוא אינו בעל רוח עז ונסוג אָחור ועתה הנהו עוסק בהערכת ה”אשכול" (ה' ק.ז. ויסָצקי נדב עשרים אלף רו"כ לבנין לקסיקן ביִשְרָאֵל, ועתה הם עושים רעש, שואלים שאלות ושרים שירים ומאספים אספות…)

לבֿיק משיב בשפה דפלמטית לא אבינה. יקרא לפני את המקרא: אל תרדוף אחרי הבצע וידחני להמתין עד בֹא שותפו זַבָלינסקי.691 רק זאת אדע בבירור כי הוא רוצה לְתַקֵן מאמרי (?). אנכי גערתי בו ומי יודע אם ישמע בקולי. בכלל אֶתְחַרֵט מאֹד על אשר הסכלתי לשלוח לו מאמרַי ועברתי על מנהג של אנשי ירושלים שלא היו נכנסים להָסֵב אם לא ידעו מי מֵסיב עמהם, ומִתְנַבֵא אנכי לך כי ה“ביאה” שלנו לתלפיתו לא תחשב לנו לכבוד – .692

הנח מ“הבתולה הזקנה”693 ראה הזהרתיך. והיה אם תדפיס דבריך בהתלפיות עכ“פ אָנוס אתה לבקר גם את הפַרְדֵס השני ולערוך אותם למערכה אחת; כי כן יְתָכֵן. הפרדס השני מלבד מאמרי הבל אחדים כשולמן וחבריו, הבקרת מבלי טַעַם והמאמר המדעי הטפל, מוצֵא חן בעיני. מאמרי אחד העם טובים מאֹד ומאמרי מנדלי נפלאים מאֹד. מאמרו של [זלמן] עפשטיין הוא פחות הערך ומאמרו של העורֵך “שפת ישראל ותחיתו” שהוא מהדורה שניא [שניה] ממאמרו “תְחִיַת ישראל ושפתו” והקדמה למאמרו הבא “ישראל ושפתו ותְחיתו” יזכירני בהנוּסח היְדוע: לישעתך קויתי ד' ד' לישעתך קויתי ומני [אז] כפי הנראה הוא מקשה לילד מאוד. אבל אחר כל אלה הפַרְדֵס טוב מאד ועולה הוא שבעתים בערכו על ה”יַרְחון"[.]694

מה כתבת לבריינין? מדוע אינך כותֵב לו כי ישלח לך את החוברת. והיה בבואך יַרחונו הודיעני משפטך אודתו ואודות שְבָרַי (שברים ממש)[.]

מבן-אב[י]גדור וסעיתו [וסיעתו] נסתם לי כל חזון. מה המה החדשות אשר הוציא? הכבר יצא לאור מפֿרישמן מכתביו ע"ד הספרות?

מה טיבו של כלויזנֵר?695 הוא מַדְפִיס כעתה שני ספרים אודות סמלנסקין וגרדון. התקרא את המֵלִיץ? הרואה אתה את הצפירה?

איפיה [איפה] תָגור בחורף הבא. כפי הנראה טוב תעשה אם תוכל להשתקע בשדה לבן;696 כי העיר הזאת מוצֵא חן בעיני. עליך להקדים ולכתוב לבן-יְרוחם697 כי יואֵל נא להִשְתַדֵל בעדך ולהמציא לך שְעוּרים, והיה אם תשב בשם רק זמן אחד מובטחני כי תשתקע ותמצא לך שם רעים ומשפחות ומקום לעבוד –.

הַשָלוֹם לבריאתך?

במצבי אין כל חדש, מקורי דָלַל ונִתְמַעֵט, ומלחמת החיים שלי קשתה. רק הנני דר בדירה יפה מאד שחלונותיה פְתוּחים לגן נחמד ומולם אשב[.] באשכנז לא מצאתי קורַת בדירה נאה כמו עתה.

הנני הפעם בודֵד[,] כל רֵעי הלכו לנוח, או להגיד לך את האמת במלואו אין לי כל רֵעים. הנני עוֹמֵד לְבַדִי[.]

הנני עובד הרבה בקורות הפלוספיה. חכמת הנפש ותורת המִדות, הנני קורא פלוספים וסופרים ואח"כ הנני מלא שירה כרמון ורוחי מְחַבֵק זרועות עוֹלָם ולבי כים סועֵר. וזה ימים רבים אשר כמעט רוח חדש יפעמני והרוח יכה גלים…

מאמרי “להיות או לחדול” הוא הָאַחרון ממה שכתבתי והדפסתי (מאמרי אצל לֵביק נִכְתֵבוּ קודם) והנני חושֵב אותו לתְחִימַת התקופה הראשונה שלי הַסִפְרוּתִית.

והפתיחה להתקופה השניה הנני חושֵב את מאמרי שגמרתי זה לא כביר בשם “מַלְכוּת שמים”. מעתה לי דברים חַדָשִים ושפה חדשה –.

בקיץ הזה עבדתי בעבודתי המַדָעית: “מהלך תורת המדות בתורה שבעל פה ביחוסה אל הזרמים האפקורים והשטים [הסטואים]” אבל עתה הנני רואה כי יקשה עלי להכניסו אחרי אשר הפרפסורים הבוחנים לא יבינו עברית ולא יכלו לנסות את הַמְקורים. והיה אם אשאר בעבודתי אנוס אנכי להשתקע בברלין [הפרפסור בכאן רוצה לקַבל עבודתי] או ללכת לברן אשר בשווייץ (הפרפסור בשם הוא עברי והיה לפנים רַב בישראל) אבל לשניהם אין לי חשק הרבה. ויש את נפשי ללכת לערלנגן או להיידלבורג אל ק. פֿישֶר.698 והיה אם יצלח בידי להשתקע בעבודתי החדשה עתה: “יַחַס תורת המדות אל חכמת היופי” (הנני חושֵב כי הם שתים שהם אחת) מיד אלך להיידלבורג ובעתו אודיעך.


80. אל ירחמיאל שקפניוק699

ברלין, קיץ 1894 (משוער)

ידידי היקר!

לא תוּכל לשער בנפשך עד כמה אני שמח לקראת הבשורה אשר בשרתני כי הנך קרוא לפקח על בנין התלפיות. הנני מעמיד אותך על חזקתך וע"כ אחשוב למותר להורות לך את הדרך אשר תלך בו. עבוד באמת המדה שבידך ויכול תוּכל.

ועליך לדעת כי בשתים מַלאַכוּתך[:] א) בשלילה, כי תפנה את הפסולת ו“התורה” היתרה (כלומר ההערות והדרשות) ואת המין שאינו יפה מהחלק היפה שבו. ב) בחיוב כי תמלא את הלקוי ע"י מאמריך ומאמרי סופרי בעלי כשרון.

מידיד[י]נו הנני מזכיר לפניך את דרָיַנוב, מ. עהרנפרייז וי. טה[ו]ן (אצלו ישנו מאמר טוב אודות איבסן). ד“ר פזננסקי, ד”ר אייזנשטַד, ד"ר א. קאמינקי. נ. פינס (הַמְשורר)[,] נטע רייעיק. א. י. ספירשטיין (בפַריס) ואולי גם את כלויזנר (מה טיבו של עובר זה?) ובריינין – 700

גם שמור את הסדר והערכה בשמירה יְתֵרָה –

בנוגע אלי כבר שלחתי אל העורך ה' לֶביק צרור מאמרי בשלושה פעמים (מלכות שמים, אני וחמורי, לחדול ולהיות, שברים בארבעה פרקים, חיי עולם ושעה, אלי דבר יְגֻנָב) והחלפתי את הסדר עשרת מונים, הפעם הנני שולח עוד שישה מאמרים קטנים: א) האדם והמקל. ב) אגדות (עלי באר, ביום דין, מתיר אסורים, ואני תפלה, יסורים של אהבה), ואתה תסדר אותם בטובך בל[ו]וית עוד שלושה מאמרי בקרת אשר שלחתי ליה (אותות פורחות, הני נשי, שלושה שכתבו) לפי הסדר שכתוב בתוכן הענינים מעבר השער החדש שרציף בכאן.701

בעל נפש כמוך יראה כי טוב להדפיס צרור מאמרי בקבוצה מיוחדת שתהיה נספחת אל התלפיות בסימנים מיוחדים. ואתה בטובך תסדר בנקל לפי האמוּר בתוכן הענינים המונח בכאן. –

לפי האמור בתוכן עניני חסר עוד שלושה[:] א) כעין הקדמה, ב) פרק שירה, ג) כמו שכתוּב. וע“כ דע כי את הראשון ואת האחרון עוד אשלח לך ובדבר השלישי עלי ללמדך בינה ואני תקוה כי תבין לרעי. וזה הדבר, במאמרי העיוני “מלכות שמים” נתערבו בקרת על הספר “שירי הגיון” מנ. פיניס702 שלפי דעתי הסוג הזה אינו עולה יפה, ע”כ תואל נא לקחת את הפרק הזה הדובר אודותו ואודות משוררנו ותעשהו למאמר מיוחד בשם “פרק שירה” ותכתוב מעליו “שירי הגיון מאת נ. פינס” – והוא יָבוא אחרי המאמר “שלושה שכתבו” –.

הנני מחכה להשקפתך על הדרך החדש שכבשתי לי, דרך שירי, שעשה רושם גדול על כל מכירי וגם על פֿרישמן. ואתה דע כי ה' לביק הבטחני לְשַלֵם עשרים רו“כ בעד המחצית ממה ששלחתי ליה, ואחרי שאיני רוצה להכביד עליו בקשתי ממנו רק כ”ה רו"כ ומכסת אכס[מ]פלרים. אנכי שלחתי ליה מאמרַי כמעט זה שלושה שבועות, הוא נשבע לי כי ישלח לי הכסף בו ביום שיקבל מאמרי, והוא עדיין לא ענה לי אפילו אות אחת, ובין תבין מעצמו עד כמה חרה אפי על העָול הנורא הזה –.


81. אל מרדכי אהרנפרייז703

ברלין, קיץ 1894 (משוער)

ידידי!

דבריך באוּני –

עוד הפעם אָנוּס אנכי לטַפֵל בענין שאינו רָצוי לי.

– בית אוצר הספרים המַמְלָכִי סָגור למועֵד קבוּעַ – מבית אוצר הספרים המדרשי704 קבלתי כעין התראה או רמז (verweis) שמרבה אנכי להִשְתַמֵש בספריה – עבודָתי דורשת ספרים מרֻבים ודי להם להַפְקִיעַ את עצמי – איזה מהספרים שתדרוש המה בידי ללמוּדַי – מיום הראשון של אוגוסט כלתה לי הפרוטה מכיסי (פשוטו כמשמעו) –

הנני מאמין כי התְנָאים הלָלוּ יספיקו לְבַאֵר לך את החִדָה –

אבל עכשו שאין לי חפץ בגנבות-דעת; הנני מגלה לך כי מִלְבַד שאין אפשר ביָדי למלאות רצונך כאָמור, איני רוצה בכך. והיה אם נתראה עוד פנים ואני ואתה לא נשכח את הדבר; אז תדע כי לא תוּכל לדון אותי לכף חובה, ועתה חַדול –

השלום לך? השלום למַלְאַכוּתך? והכתב והמכתב שלך מה תהוי עליו? מדוע אינך כותב את המאמרים בעד הַרְדֵן.705 את ה“התרשלוּת” הזאת איני יָכול לסלוח לך. הנני רואה כי מדה זו מלפפת אחריך, מדה שאינה נכונה לפני איש עובד כמוך. כן לא אוכל לסלוח לך “מוגתך”706 מיום גנזתי מכתבך לאחד העם בקרן זָוית.707 ככה לא יעשו בני לויה שלי –.

איני יודֵע אם טוב הדבר את אשר אתה עושה ב“קפיצת דרכיך”, אחרי שעומֵד אנכי רחוק מן המעשים הללו, ומהלך רב ביני ובין התנוּעה הלאומית המעשית אך גם לשיטתך – קודם כל דָרוּש לנו כלי מִבְטָה [מבטא] להָגות רוּחנו שבו נִתְיַעֵץ על צפונות עמנו, ונטפל בכל השאלות העומדות ברומו של עולמנו. הימים הללו ימי אבנַים לנו, כֻּלנו יושבים על המשבר ומי יודע מה יִוָלֵד…

אחרי שפרשת דרכים רבים לפנינו, והיה אם לא נִתְאַחֵד בימים הללו; אם לא נזדמן בפונדק אחד, אם לא נְלַמֵד ולא נלמוד: אז מובטחני כי ילך כל אחד מאתנו לדַרכו ו“אולי עד מקום משם לא נשובו”.708

דור הולֵך ודור בא. אנחנו הדור הבא אבל לא נעשה חובתינו –.

ובין כה ובכה יום ירדוף יום. הדור ההולך עוד יגרר עצמותיו709 – ואנחנו נְאָלֵם דומִיָה. הרבה הרבה מָעות יש לנו ואין אנחנו מוצאים לנו שלחני כדי להריצם…710

לא זו הדרך –.

בעולמנו העכוּר מבעבע עתה תקוּפת ה“אשכול”. הזקן אשמאי ק.ז. ביסצקי [ויסוצקי] נדב עשרים אלף רו"כ לבנין לקסיקון בישראל.711 והנה הרצים יצאו דחופות, העטים כותבים והמשוררים שרים, והנה רעש וקולות ועֵצות, אַסֵפות וועדים. וגם זה האיש “אחד העם” שלגדולות מזה נוצר, לוקח חלק גדול ומחליף מכתבים רבים עם אייזנשטד712 “בדבר הענין הנכבד” הזה ואולי יבוא לברלין בעוד ירח או ירחַים להִתְיַעֵץ אתו על צפונות הדבר הזה.

בֹא וראה עד היכן הדברים מגיעים…

ואנחנו מַחְשִים –.

P.S. אם באמת כָלו כל תקותיך לְהָכֵן לנו לע"ע איזה מבטה [מבטא] ספרותי – לדידי אין כל דבר עומֵד בפני הרצון – אז אשביעך כי תואֵל נא למהר לשלוח לי את המכתב שכתבת לאחד העם, ואז אשלחהו אליו בלוית המכתב הגדול השָמור הוא אצלי בעדו. גם מכתבי כָתוּב בחשבון ובדעת ובלא הִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה; אחרי כי לכל דברי באדסא שבעה עינים. יודע אנכי את האיש הזה ואת שיחו. יודֵע אנכי כי כְבָר יצא מעולם המסחר לגמרי והנהו חַי חיי סַפְרוּת והיו כי יבואו אליו דברינו מובטחני שיעירו אותו אם מְעַט ואם הרבה ואת המותר נעשה או אעשה בבואו ברלינה.

ולפי הסקירה המדינית שלי טוב הדבר כי נעיר אותו בתחלה בכתב בטרם נדבר עמו דברינו בע"פ למען יהיה מוכן מעט בבואו; ומי יודֵע אם יָבוא.

ראה הכל מוכן אצלי, והנני ממתין עם המשלוח על דבריך, ונא אל תחמיצם. והיה אם תחשוב כי דבר זה הוא מצוה הבאה בעבֵרה, זכור ואל תשכח: כי גדולה עַבֵרה לשמה… מוטב שיֵעָקרו אלפי מו"לים ואל תִבָּטל ספרוּת מישראל אפילו שעה אחת.

לדבריך הנני מחכה –.


82. אל מרדכי אהרנפרייז713

28.9.1894

ידידי!

היום נברר הדבר. את העזר אקבל714 והנני יוצא בין ט"ו – לכ' אקטבר הבא לבערן – הנני שָמֵח ועָצוּב, נפשי מלאה מנוּחה ופזוּר הנפש.

והנני מקוה כי עוד נתראה פנים בטרם אצא; כי מי יודע מה עומד אחר כתלנו?

קַבֵל ברכתי לראשית שנה החדשה

שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי


ידידי שקפניוק נקרא לערוך את ה“תלפיות”, הפעם אקוה כי לא יהיה בו הדברים יְגֵעים ושגם בדבר “קובצי”715 יָבוא הדבר ליְדֵי-גְמַר.

Berlin N.

Weinbergsweg 11b


83. אל מרדכי אהרנפרייז716

12.10.1894

ידידי!

היום הגעני דברי אחד העם כעין תשוּבה על קבלת מכתבך ובו ישאל אותי אחרי כתב[ת]ך ע"מ [על מנת] להשיבך דבר והוא כותב לי “כי דבריך הנאהו מאֹד ומסכים הוא כמעט לכל דבריך”[.]717

היום קבלתי מליצה [המלצה] מאת הפרפסר לצרוס לשטיין,718 גם כותב לי כי יהיה בקרוב בבערן ויבקשני שאבקרו שם –.

לפי הנראה אצא מכאן בחו"מ [חול המועד] הבא. השלום לאחותך? דרוש בשלום טון שלנו

שלך

מי"ב

מוצאי יוהכ"פ [יום הכיפורים]


84. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי719

25.10.1894

אדוני אבי!

בזה אודיעך כי יצאתי ובאתי בשלום. הנני יושב עתה בעיר בערן בירת שווייץ, ארץ האויר הטוב וההרים והגבעות. ולו לא היו צרכי אוכל נפש ביוקר בכאן הייתי שבע רצון –

כבר התועדתי אל הפרופסורים וקבלו אותי בסבר פנים יפות. בעוד יומים אבוא בבית המדרש העליון שבכאן ע"מ לכלות שם למודי, והנני מקוה לגמור את הדבר בעוד שנה.

יותר אין. השלום לך ולביתך?

לדבריך אחכה, שלך

מי״ב


כ“ה תשרי תרנ”ה

Bern (Schweiz)

Schossholden, Höheweg 10

בכאן קהלה עברית קטנה, עם בית הכנסת קטנה ועם דרשן קטן.


85. אל יהושע טהון720

31.10.1894

ידידי,

דבריך באוני, והנני שמח על אשר באת בשלום ושתקוה לגמור לימודך בשלום; ומי יתן כי כֻלנו נגמור בשלום כי כבר הגיעה העת שנעזוב את החדר…

אתה קורא תגר על ה“בדידות” שלך, גם האי גברא בהאי פתחא יתיב,721 ובכל החיים אשר אנכי מוצא בההרים ובהגבעות שלפניהם אשפוך שיחי, בכל ידיעתי כי בדידות כזאת תהיה מרפא לרוחי הסוער ויועיל לי לחשבון נפשי, הנני מתגעגע אל הימים אשר ישבנו על סיר המחשבות והדעות. יודע אנכי כי רחוקים וקרובים אנחנו; כי לא נבין ונבין איש את שפת רעהו, ועד"ז [על דבר זה] ישמח לבי כי רק באופן כזה עבודתנו תביא חיים רבים ושונים וכו'.

כמדומה לי שפרישמן צחק על לילינבלום בפרהסיא על שאמר כי חמישה שנה היו אצלו לתקופה חדשה;722 ומה היה אומר לוּ אמרתי ליה כי אצלי ירחים אחדים יחשבו לעין תקופה חדשה. והעבודה,723 כי מיום אשר עזבתם אותי,724 קבלו דעותי, רגשותי, כל המהלך החי אשר בקרבי, דחיפה חדשה; והנני עתה בעולם שלא הייתי בו כל ימי חיי –

הרבה הרבה לי לדבר אתך בכתב ובעל פה ואניח את הדברים לעת מצוא. –

הכבר יצא לאור הירחון השני?725 (זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי)726

_______________

קבל תודתי על התורה אשר למד[ת]ני במקצוע הכלכלה, אבל דע כי מקצוע התולדה עוד לפני ענין יותר קשה; אחרי שלא בקרתי בית-ספר מעולם ואיני יודע באיזה אופן אקיף כל תולדות העולם עם מספריו במוחי. במטותא הורני את הדרך שאלך בו, ואת הספרים שעל פיהם אלמוד.

יותר אין. לדבריך הארוכים אחכה.

שלך

מ.י. ברדיטשבסקי

האויר בכאן טוב מאד

דרישת שלום לבעלי ביתי, לפדלסקי ולפזננסקי. זָרֵז את אייזנשטד כי ישלח לי כתבי מבית המדרש.727 אינני יודע איה מקומו עתה, כי שנה דירתו.


86. אל יהושע טהון ומרדכי אהרנפרייז728

31.10.1894

ידידי

כדי שלא לתת לכם פתחון פה שאני מניח כל הרי מזרח ומערב ואין לי בעולמי אלא שעורי שטיין729 והדובים730 – הנני להודיעכם כי אני סובב כל היום בהרים ובגבעות, ביערות ובמדבריות ואחזה במפעלות תמים דעה…

מיום ראותי בפעם הראשונה את הררי שלג עם כל יפיים ושלל צבעיהם הבנתי מה שכתבתי זה לא כביר על פי מקרה במאמרי “גלגול שלג” שבספרי בין הערביים731 והשלג שלג אלהים… אמנם כן, השלג שלג אלהים וכחו להוציא אותנו מן עולם התולדה והיצר שכרוכים אנחנו בו ולהביא אותנו בעולם הטבע שכֻלו טהור ואין בו מתום… אבל לדאבון לבבי רק רגעים אחדים נהניתי מהמאור שבטבע כי בתוך כך באו הרי ציון, הר סיני, חרמון ושניר ויבלבלו אותי…

באשדות732 על חופי ים השחור שמעתי קול ד' על מים רבים וכאן אשמע קול ד' על הרים רבים, וההרים שונים למיניהם ורושמם רב ויחזק

*

כמה גדולים דברי חכמים: “שיער באשה ערווה”.

בשבתי היום בבית מדרשנו לשמוע תורת החברה מפי שטיין ישבה לפני תלמידה לבנה כשלג ועם שערות שחורות כעורב, והשערות הללו בלבלו אותי לפי פשוטו של מקרא וַיביאו אותי לידי מחשבות זרות – ואתם הלא ידעתם כי בימי טיק733 וחבריו היו אומרים: והשערות שערות אלהים…

*

הנני גוזר עליכם בגזירת עירין קדישין734 וכל כת דלין שתעשו לכם פסילים [תצלומים] ותשלחו לי לזיכרון ואל נא תדחו אותי כדרככם בקודש; כי כבר בא מועד.

*

עוד הפעם אבקשכם שתזרזו את אייזנשטד שישלחו את כתבַי מבית המדרש;735 כי בלעדם לא אוכל להיכתב בבית המדרש העליון בכאן, ובטרם אכתב לא אקבל ספרים מבית אוצר הספרים, ואתם הלא תדעו כי יש שגם הספרים ספרי אלהים…

שלכם מיכה יוסף ברדיטשבסקי

ערב ראש החודש שלהם

כתבו מהרה


87. אל אחד העם736

15.11.1894

אדוני הנכבד!

אני מאמין שכבר בא כבודו בשלום,737 ועל כן אתכבד ל[בק]שו שיואל-נא בטובו להודיעני משלומו ומשלום אחותו [הנ]כבדה.

במצבי אין כל חדש, הנני עובד ומשתלם. מלבד עבודתי על דבר אחדות היופי והמוסר, הנני כותב בעד הסמינר של הפרופ' שטיין את המבוא מעבודתי הישנה: על-דבר מהלך תורת המידות בתורה שבעל-פה.

גם בכאן מצאתי מעט חובבי שפת עבר ודורשי עתידתה. בכלל הכנסיה העברית738 בכאן, עם הבי-פרצופין שלה,739 היא עולה על הכנסיה שבברלין, אחרי שריבם וריב לומדים ולומדות וגם יש בהם כשרון. בהם אנשים בעלי דעה ומחשבה רבה, שלדאבון לבי לא מצאתי כמותם בהלאומיים. מי יתן שכמותם ירבו בישראל.

מפ"פ אין כל תשובה ברורה, ודעתם אודיעהו.740

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

גם הפרופסור שטיין קרוא לעבוד בהירחון הידוע.741


88. אל מרדכי אהרנפרייז742

20.11.1894

ידידי!

דבריך, תמונתך, קונטרסך באוני בעת שאָסור אנכי אל מטתי מעט. שלומך, נחת רוחך, זיו אקונין שלך, אהבתך, הרעיון שנתראה פנים: כל אלה פעלו פעוּלה עזה עלי ורגשותי גָאו כל כך עד שאיני יָכול להאריך עתה אליך כדינא.

רק ברכה אחת קבל מאתי בעד התקופה החדשה שבאה בעולמך: שמח בחלקך!

מכל השאלות הרָבות שעלי להקיף אותך עתה כעכנאי743 השאלה היותר גדולה: מה טיבו של אבן זה שעליו יניח אותו צדיק את ראשו? (סלח לי על ההגשמה הַיְתֵרה) במטותא הואֵל נא בטוּבך לכתוב לי תכף בארוכה מְהות הנפש הזאת בישראל וכל אשר אתה. אתה יודע מה אתה לי; ולכן חָפֵץ אנכי לדעת מה היא לך.744

כבר יושב אנכי בפנימתי על האבנַים לבוא אליך במגלה ארוכה כדרכי בקֹדש ולטייל אתך ארוכות וקצרות; כי מלא אנכי דברים על כל גדותי וכו' אבל ממשכן אנכי את דברי עדי בואי דבריך בארוכה. השומע אתה?

האכתוב אליך אשכנזית?

לפי תנאי חיי עתה כמעט אי-אפשר לי לחשוב אודות ההזדמנ[ות] לפונדק אחד; כי הדברים בכאן אינם כמו בברלין – והרָצון לא יועיל בכאן מאומה גם להלואה קטנה. ועדיין איני יודע איככה אחיה עדי ראש השנה שלהם; אחרי שכבר אכלתי כל כספי וכו' ובכ"ז ברור הדבר בעיני שנתראה פנים והשאלה היא רק שאלת הזמן.

את הע"ה שקל לשכר השעוּרים הבט[י]חני שטיין להלות לי.

_____

שמעתי כי בריינין יָבוא לכאן בנסעו לאיטליא.

_____

בשעה שאני רואה אתה בצלמך ובהרוח אשר מחיהו איני מאמין כי אותו האיש כתב אודות התנועה הציונית בהמגיד.745

_____

מה תקח לך למקצועות טפליות?746

_____

הנני לומד רוסית מעט.

_____

לדבריך אחכה בכליון עינים

שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי


89. אל בן-אביגדור747

22.11.1894

אדוני הנכבד!

על פי עצת אחד העם שבקרתיו בציריך748 בעברו צרפתה, הנני מפנה אל כבודו בדבר איזה עבודה המונחת אצלי. וזה הדבר: ישנו אתי בכתובים קונטרס בשם “בין הערבים” (ספר חסידים), כולל בפרקים רבים וקטנים כעין ציורים ותכונות מעולמו של החסידות בכל שלל צבעי הגדותיו ודעותיו, בסגנונו התולדה והשירה משתמשים בערבוביה. והנני מקוה כי די בו להכניס את הקורא בהעולם הרוחני הזה ולתאר לו מהותו ועצמותו.

היש לכבודו חפץ במין עבודה כזאת?749

כן מונח אצלי קונטרס בשם “על ישראל” (תנחומין), כולל בפרקים חזיונים ושירים שאלות רבות העומדות ברומו של עולמנו וחשבונו. הפרק הראשון ממנו בשם “חיי עולם ושעה” קרא אחד העם.750

היש לכבודו חפץ בקונטרס הזה?

הראשון יכיל בוגין [גיליון-דפוס] וחצי והשני מחצי עד בוגין שלם.

____________________

אימתי מת ה' פרישמן? ההספיק בידו לגמור מכתביו על דבר הספרות? מאד מאד הנני חפץ לקרותם.751

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו כערכו.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

P.S. מה המה החדשות שהוציא לאור?


90. אל נמען לא ידוע752

24.11.1894

ידידי!

בערן.

והיה בעברך באשמורה הראשונה את הגשר הגדול וקשתותיו הרמות התלוים בין העיר הישנה עם מגדליה חומותיה ומעלות ומורדות שבה ובין הפרוָר הגדול עם היכליו ושכיותיו, יעריו והרריו, תחזנה עיניך מחזה יפה ונשאה, אלפי מנורות ואורות יאירו בהנחל העקום אשר יתהלך בהעמק שבינתיים משני צדי הכדור השמים טהורים ו[?] כאילו אין לו רק [אלא] עולמו הקטן הזה והאור יתרחץ בפלג אלוהים.

מנוחה, שלות עולם שוררת בהעולם הזה, בני אדם עומדים על רגלם… ואותן הבני אדם הם מין עם קטן ודל שמעשיו אומנתו, עם שאין תוכו כברו ואינו שלוש הלשונות בחרדל, עם יושב לבטח –

ואנכי?

מדי הנני הולך לטייל בהאשמורה ההיא אז יעלה על לבבי אותו הנוסח הידוע:

אזכרה אלהים ואהמיה

בראותי כל עיר על תלה בנויה

ועיר אלהים מושפלת עד שאול תחתיה.753

מושפלת – ודא עקא…

דא עקא כי הארכנו ימים יותר מעט מן השעור והננו חיים יותר מחורבננו. דא עקא שאנחנו זרים באותן העירות שעל תלן בנויות. המלון שלנו בנחת ואנחנו בצער, אנחנו בצער ובגולה… ויש אשר יתגבר הילוד אישה בינינו וחפץ נחפוץ להיות כאחד האדם, לחיות –.

אתה מלא תקוה בבנינו של ישראל, יהי שמך מבורך! אבל אני עבדך בן אמתך הנני מלא ייאוש כרימון, הנני מלא יאוש בראותי כי בנינו הולכים קדימה שנה שנה ואני יודע הגבול… עד מתי… עד אנה… [רמיזה לשירו של י"ל גורדון “למי אני עמל”].

הנני יודע.

הנני יודע כי “גדולה הסרת טבעת יותר ממ׳׳ט נביאים דעמדו לישראל”,754 הנני יודע את הרוח החדש אשר יבוא בין אחי ובני ארצי בנשוב כעין רוח חירות ממלכותא דארעה. בקצרה הנני יודע כי מלכותא דשמיא שלנו תלויה רק במלכותא דארעה… ובא השמש וזרח השמש…

השומע אתה?

עליך לדעת את הרוח העז הנושב בארצי, בהליכות עולמו ובספרתו. עליך לדעת כי טרגניב ובלינסקי המה מושכים את הלב, וממלאים אותו…755 ואיש אין בקריית ספר שלנו שייתן לה“ילדות” שבנו חפצה, אין גם אחד –.

עליך לדעת כי בארצי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, מעבר מזה עם עומד בישיבה של מעלה, עַם עִם מַלאַכוּת גדולה ורבה לעתיד: ומעבר מזה עם כָּתוּת ושבור, חרוב ונחרב, עם שכל כחו רק בהעבר. ואותו העבר ג"כ אינו ידוע –

לוחות ושברי לוחות! מי נדחה מפני מי?

עליך לדעת כי כל עולמו של ישראל יונק רק מעל אדמת עמי וארצי, והיה - - -

אך מדוע אפתח פה לשטן? די יהיה לצרה בשעתה, אבל אותה הצרה כבר רשומה במוחי ובלבבי, אשורנה…

ובכל זאת אני לְיָה ועיני לְיָה–.

הנני יודע כי היהדות היא אסון, אסון נורא ואיום; אבל חביבין עלי יסורין, חביבין עלי מאד. הן ושכרן.

שכרן?

והיה בעוברך באשמורה השנייה תשמע את הקב״ה יושב ושואג כארי: אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

ואני בתוך הגולה…

בתוך הגולה…

הס! הנני בוכה! והעבודה [לשון שבועה] שזאת הפעם השנייה מעת שה“מזבח הוריד עלי דמעות…”756 בימים האלה היה לי כאילו נחרב בית המקדש בשעתו… כאילו, ועתה הנני מרגיש את חורבנו בעצם, הנני מרגיש ומקונן אם כי לפי שיטתי ב“על ישראל” (תנחומין) שירה מבעי ליה.

ראה הפעם הנני עובר על דעתי.

עד כאן באשמורה השנייה, התחזנה עיננו גם אשמורה שלישית? איני מאמין.

.P.S אתכבד לשלוח לו ארבעה פרקים מיסטיים שכתבתי בימים האחרונים: (I) על המזון; (II) האדם והמקל; (III) אחת אני יודע: (IV) אור חוזר757 (את האחרונים תקרא עד הכוכבים ולא עד בכלל).

התמים דעה אתה עמדי?

הנני מקוה להשקפתך בדבר החומר והצורה: כי לפי דעתי סגנוני זה הוא חדש אתי.

את מאמרי הנני שולח לך על מנת להחזיר, ואבקשך שתחזירם לי במוקדם. [כאן נקטע המכתב].


91. אל אפרים פריש758

27.11.1894

ידידי! אתמול נסיתי לכתוב אליך אשכנזית; אבל לא עלתה בידי להביע כל רוחי אליך בשפה הזאת הקרובה ורחוקה ממני. בעברית אוכל למצֵה כל האנכי שבי, אוכל להתגלות בכל מהותי; אבל באשכנזית יבוא רק צלי –. ועל דבר זה לבי נוקף…

עליך לא לשכוח כי הבדל גדול ביני וביניך, אתה בתור ערל שפתים ושפת עכו"ם [גרמנית] זו היתה אצלך השפה הראשונה שבה למדת לבטֵה [לבטא] רוחך; ואנכי בא אליה בידעי שפה שלמה הקרובה לי ולשרש נשמתי. אתה היית כמין בתולה ואנכי מעינו של אלמן…

הנני מאמין בך ובשיטתך מעט: כי השפה היא המחשבה. וע"כ עליך לדעת כי אנכי למדתי לחשוב בעברית; כי מושגי, מחשבותי, כל רכושי הרוחני רק עברית מתחילתו –.

*

זאת היא הסבה הראשונה שאיני מאמין אותי בתור סופר אשכנזי, אבל ישנו עוד סיבה יותר גדולה ופשוטה: איני אשכנזי! ואל יהיה הדבר הזה קל בעיניך; אחרי שאנכי סופר רוחני, והתנאים שאנכי קשור אליהם בתולדה ובגוף ובנפש פועלים עלי, המה יעוררו חמתי, יעלו עשן באפי ואנכי כותב וכו' – אבל על האשכנזים איני כועס, אין לי כל מגע רוחני אליהם ואל התנאים שלהם, ומה לי ולהם?

*

לוּ אכתוב אשכנזית אז אוכל לעבוד רק במקצוע המדעית אבל היא לא תחַיֵה את בעליה. ואם כן הדרא שאלה לדוכתיה [חוזרת שאלה למקומה]: והלחם מאין ימָצא? שאלה היורדת וחודרת עד תהומי. כי כבר קצתי בנפשי להיות תלוי ועומד – דייני…

והלחם מאין יימצא? ילמדנו רבנו.

*

איני צריך לומר לך כי מלבד האמור איני בהאי עלמא [בעולם הזה] על מנת לאכול לש[ו]בעה בלבד, לא לכך לבד נוצרתי; כי יש לי מחשבות ודעות ורצונות שאני חושב על בית ישראל וספרתו. יש לי מקום שאנכי קרוּא לגַדֵר בו… וכלל גדול יהיה בידך שאין אדם משתמש בשתי רשֻיות –

האדם, במובנו אלי, אינו אלא אחד…

*

יודע אני כי קודם כל עלי לעמוד על רגלי כי אין עבד יעשה בני חורין, את הכל אני יודע; אבל איני יודע ואיני רואה כל תקוה לזה, ודא עקא…

עוד עשרה ירחים אוכל לחיות מ“עבָרי” ותו לא. ולא עוד כי גם באותן הירחים עלי ללחום מלחמת החיים ולחיות חיי צער; אחרי כי ההוצאות מרובות מהכנסתי.

ואחר כך?

*

בכלל הנני כחרס הנשבר שהיין עוד שמור בתוכו, הנני מלא יאוש ותקוה, הנני חרוב ובונה… הנני נופל וגלוי עינים…

הנני אֻמלל – ובעד חלונֵי חדרי הנני רואה את הררי שלג…

שלך

מיכה יוסף


92. אל יהושע טהון759

28.11.1894

ידידי!

הפעם בדברי תורה –.

בעבודתי על דבר אחדות תורַת המוסר והיופי הנני מְנַקֵד את הרעיון: שהטוב והרע תְלוים ביותר בצוּרת המעשים והמקרים מאשר בחומרם ומהותם; אחרי כי עַבֵרה לשמה גדולה כמצוה לשמה, והחטא הנשגב הוא הוא גוף המוּסר.

הנני מדמה כי גם הירא יחרד לדבר ד' והתגלוּת צניעתו בתורתו שבעל פה ושבכתב, בשעה שיראה את רסקלניקובֿ760 משתחוה לפני הזונה סָני באמרו: שהוא משתחוה להעבדוּת של מין האנוש, יבין כי הלך-נפש כזה הוא מוסרי ורוחני.

בקצרה הנני עושה צד השוה בין תורת המוסר לתורת הדקדוק, כמו שהאחרון אינו מהות השפה רק מסמן את הקוים הקיצונים של המבטאים והמלות כן תורַת-המוסר אֵינו מהות המוסר.

הנני חושֵב שהיפה, הנשגב, הנעלה, העוז והכבוּד וכו' במעשים רושמם שוה כמו בהטבע, וצא ולמד כי גם אותו החוטא שמעשיו הרעים לנו לגועל נפש, שהוא באמת כקוץ מכאיב בכרם החברה אם יקבל דינו בקֹר-רוח, וילך לתליה בקומה זקופה, אז נשתומם, נכבדהו, והוא יַכְניע אותנו…

כמו שלפי טבע האדם אינו מַביט על כל העולם כֻלו בסגנון אחד, והוא נמשך ונדחה ע“י נטיותיו הַיָפים, כן אין אנחנו מביטים על המעשים ברוח אחד; וכל אשר נלך הלוך והתפתח, כל דמיוֹננו הולך הָלוך וגָדול עד שהמעשה תעשה עלנו רושם כמחזה חיה יחוסנו אליה כאל מחזה חיה, כלומר ע”פ נטיות היפה שבנו.

*

הנני דן לפניך בקרקע על מנת שתים שהם שתים

א] רוצה אנכי לשמוע חות דעתך בנידן זה

ב] רוצה אנכי להתעשר על ידך בנידן זה. או לְבַרֵר את הדברים בשפה ברוּרה: הנני מקוה כי אתה בקריאתך היְתֵרָה בספרות בעלי האסֻפות כמו שקספיר, גהטה, שיללר וכו' תעירני על המערכות שבהם יעברו מין חוטאים – יפים. למען אלך לתהות על קנקנם.

הנני מקוה כי תבין לרעי.

*

עוד דבר הלכה:

לפ"ד [לפי דעת] טלסטי וניטשי [טולסטוי וניטשה] בזמננו חזרו לתחיה שני טפוסי אישים גדולים ומהלכם בהעולם העתיק-יומין. את השטאי [הסטואי] ואת הנוצרי. האדם השטאי חפץ לעמוד על עצמו, הוא יחשיב את העצם לכׂח, לגבורה רוחנית, לעקשנוּת מוסרית. והנוצרי חפץ לצאת מעצמו, להתקדש, להתרומם ולהיות לפנים משורתו. הראשון ומציאתו עיקר, והשני מתאחד עם קונו וכו'[.]

האם לא קמו ה“מינים” הללו בשני דורשי זמננו לתחית המתים?

אני מאמין בתְחית המתים הללו, ואתה?

להשקפתך אחכה.

שלך מי"ב

P.S. האם תַכיר גם בספרוּת הפולנית מין חוטאים-יפים או את ה“חיה הרעה של תכלת”?


93. אל יהושע טהון761

2.12.1894

ידידי!

שלשום כתבתי לך למפרע מכתב גדול והיום באוני דבריך. אנכי שלחתי בעד העודף חמישים פרוטות וגם אתה תשלם לפי הנראה קנס כזה, אקוה כי לא נהיה רגיל לעשות כן.

לתשובתך הארוכה אחכה.

צר לי על אשר לא בנת לרעי. אנכי איני בא ב“חיי עולם ושעה”762 שלי לפסוק הלכה פסוקה… רצוני כרצונך בבנין ישראל, אבל אנכי “אקח” את הדברים כמו שהם וכמו שיהיו וחפץ לתבל את העוקץ… וכמדומה לי שעלתה בידי.

בדבר השאלה חפצתי רק להראותך כֹחי בלשוננו ולא יותר.

בדבר החסידות צדקת מאד. זה אלי ואנוֵהו763! גם אחד העם יחשוב כמותך ומוכן ומזומן אנכי לכתוב במקצוע זה עד שידי מגעת – (פרקים רבים כבר כתבתי). אגב גררא אודיעך כי החיי עולם מצא חן בעיני הנ"ל, כלומר בסגנ[ו]נו ובצורתו.

____________________

לא תוכל לשער גודל בדידתי ויאושי. השמים שלי הוא עתה נחושה…764 בכ"ז אני עובד וכו'[.] עתה אני שקוע בעולם העתיק כי חפץ אנכי לגמור עדי ראש השנה שלהם את עבודתי התלמודית.

____________________

והיה אם ירשך עתותך להקדיש בעדי יום אחד אבקשך כי תלך אל בית אוצר הספרים הממלכי, ותקח לך בשם את החלק העשרים מהעתון של שטיינטהל ולצרוס765 ושם תמצא רשימה של תוכן המאמרים והענינים שבאו בכל העשרים כרכים, ובעקבות אותה הרשימה תעיין בהענינים אודות אחדות היופי והמוסר, אודות שפטסברי, הרברט ושיללר בנידן זה766 ותואל נא לרשֵם לי בקצרה את החומר הזה לפי מקורם.

האם הקש[י]תי לבקש?

בכאן אין ספרים מאומה ולא אוכל להשׂביע את ה“מלֻמד” שבי.

____________________

בימים האחרונים נוכחתי לדעת כי יש עניות במקום עניות… כי לא אוכל לעשות מאומה בכיסי הריק… בכלל מצבי עתה צר מאד ואיני יודע מה אעשה עד ראש השנה שלהם.

____________________

בדבר ערנפרייז טעיתי למפרע: הוא לא השתנה לטוב באשר לא היה רע כלל. לו איני כותב, יהי ד' עמו!

____________________

עוד אחת כתוב לי מצוי [תמצית] דעתך אודות אחדות היופי והמוסר.

____________________

והיה אם כבר ענית לי בטרם בואך דברי אלה, אחכה בתשובתי עדי תשיבני גם על מכתבי זה, כי אם כן אין לדבר סוף. השומע אתה?

שלך

B.

הקונטרס קבלתי ותודה, איני זוכר מה כתבתי לך. כולי האי! [עד כדי כך].

P.S. “לשים נגד עיניך כל געגועי וכסופי אחותי שהיה בה בראותה תמונתך עמלי לריק” (דברי אחי רעיתי)

– היום קבלתי דבריו – 767


94. אל אחד העם768

ברן, 3.12.1894

אדוני הנכבד!

דבריך באוני. מפ"פ נסתם כל חזון.769 כשיהיה לי חדשות אמהר להודיעהו. במצבי אין כל חדש, הנני עובד ומשתלם בענינַי העומדים על הפרק. הצרכים בכאן מרובים מאשר בברלין, ודא עקא.

הפרופסור שטיין הוא מורה טוב וקסמים בפיו.

והיה אם יראה כבודו את ה' הרינשטיין,770 אבקשו כי יואל-נא לדרוש בשלומו בשמי ולבקשו כי יודיעני את כתובתו, כי דבר לי אליו.

מכבדו מוקירו,

מ.י. ברדיטשבסקי


95. אל מרדכי אהרנפרייז771

5.12.1894

ידידי! דבריך המקוטעים באוני.

אם לא תָבין כי לא ברדיטשבֿסקי ולא ט[ו]לסט[ו]י הם אחראין בדבר אל-המזון, ושהכופר בכאן אינו רק מדבר בעדו, כלומר בעד אותו הטפוס שקצה נפשו באכילה, אז לך וכתוב אודות התנוּעה הציונית כי לכך נוצרת.

אגב גררא אבקשך שתואל נא למהר להַשיב לי את הפר' [הפרוטות] אשר שלחתי לך; כי דרושים המה לי. ואל נא תשכח מלהדביק מרקאָות [בולים] כל צרכם; כי כ[י]סי אינו מוכשר עתה לְשַלֵם קנס. למען לא תחשבני לתובע אָנוס אנכי לספר לך גופא דעובדא. בעלי ביתי שהייתי אוכל ושותה משלהם הודיעו לי כי מעתה אינם רוצים עוד בזה, וההודעה היתה בשעה שאין פרוטה בכיסי.

צַר לי מאֹד.

עבודתי התלמודית היא המבוא מעבודתי הישנה ע“ד מהלך תורַת המדות בתורה שבעל פה שהנני כותֵב אותו בעד הסמנר הפלוספי שלנו. גם אנכי שקוע בעולם העתיק ואבקר על קברו, והנני משכים ומעריב על מצבותיו. ובכ”ז לקחתי לי מועד לטייל אתך ארוכות וקצרות.

ואתה?

מארֵה דאברהם! [אלוהי אברהם] אנכי כותֵב לך דברים של צער, דברים היוצאים מעומקא דליבא ואתה תעבור בשתיקה ותדחה אותי בדְחִיָה פלישתית… עד כמה אנכי מצטער (פֿערלעצט בלע"ז) תבין בראותך כי דְבָרַי האחרונים – אנכי אינני כפלוני הקב“ה שבשעה שחזר על כל האֻמות ולא בקשוּ לקבל תורָתו היה אָנוּס לכפות על העם האֻמלל את הרו כגיגִת; אנכי אוכל לשאת תורתי בתוך מעי והיה אם יבואו ה”עוברין שבמעי אמם ויקללו אותי" אשחק להם בפניהם; כי גם לשחוק יודע אנכי

השומע אתה!

בר חלפתא772


96. אל מרדכי אהרנפרייז773

9.12.1894

למרדכי היהודי שאינו רָצוי לרוב אחיו (גמרא מפורשת)

טענותיך ותביעותיך באוני. אתה הנך עהרנפרייז ואני ברדיטשבסקי, וזה הוא המין “חלפתא” שביני ובינך, זה הוא השתי-רְשֻיות…

בסודות תָבוא נפשך,774 וע“כ תמצא גם בהארבעה דעות במטה שלי ג”כ סודות ופשטים, בעוד שהדבר פשוט כמשמעו… ודא עקא…

כמדוּמה לי שחכמי ישראל (!) רצו לגנוז את קהלת מפני שמצאו את דבריו סותרים זה את זה (?) ובֹא וראה מה עלתה בידם, שהם בטלים ומבוּטלים ודבריו קַיָמים לעד. ואתה לך והִכָוֶה בגחלתם…

והראש? מין סימן הבריאות (?) שלך?

דע אחי כי עקיבא בן יוסף ענה לפפוס בן-יהודה, בשעה שיעצהו להניח תורָתו בקרן זָוִית, שדומה עצתו להעצה היְדוּעה להדגים שיעזבו את מימם וילכו ליבשה…775 כל כֹחי בלבי, ואתה תבקש בעדי משכן בראשי[.]

ד' ישמרני.

ד' ישמרני להיות קל לראש וקשה לתשחורת,776 לדון את חַבֵרי שאין אני בא אל מקומם ואבין לרֵעם… ד' ישמרני להיות קר כקפאון בשעה שחום מבעי לי. מוטב לי להיות חולה כל יָמַי מלהיות מין בָריא כמוך; כי לא הוא ולא הפסדו – .

אתה אומר לי בפני שהנך יודע אותי, ואני אומר לך בפניך שאין אתה יודע אותי, ולכל הפחות הסתום בי מרובה אצלך מן המפורש…

ולולא דמסתפינא הייתי אומר לך כי אי-יְדיעתך אותי לא מקרה הוא; אחרי שאינך מוכשר לְהַכיר את בני אדם ורוּחם, אינך מוכשר, יען אינך משורר ולא תוכל לצאת מעצמך התדירי העומד וקיים בין ביְמות החמה ובין בימות הגשמים…

אתה הנך עומד וקיים ולא תוּכל לזוּז מחוגך ואני עולה ויורד, יוצר אור וחושך, בונה עולמות ומחריבן. הנני חַי וע"כ אתנועע; ואתה טרם תדע את התנוּעה והרוח העַצור בקרבה…

אתה טרם תדע את התנוּעה. והנך עומד בראש מין איזה תנוּעה; אתה הנך בעל חומר מן החומר והנך עוסק בלמעלה מן החומר; אתה עומד והנך עוסק באצילות ובכל כת דילה.

ואני מה אענה אבתרך [אחריך]? מה אענה אבתרי באדם שהוא חרש ואינו שוטה וקטן, חרש שאינו שומע ומדבר, אינו שומע את רוח הסוער באדם וטיבו ודן אודתו. מה אענה אבתרי באדם שהכל אצלו על מקומו יבוא בשלום ושלא קשה ליה כל עיקר…

ולי עבדך בן אמתך ישנו קֻשיות הרבה וחשבונות הרבה, ולא עוד כי הנני יודע כי גם אלהים לא עשה את האדם ישר, הוא רואה את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ואני אומר לא מניה ולא מקצתיה, כי אין כאן טוב וכבר, אין כאן עולם כמנהגו… והכל כטעות אריכתא דמי, הוא טועה ואתה טועה, וכל כת דילך טועים רק אני איני טועה והנני רואה עד היכן הדברים מגיעים… הנני רואה כי הכל הבל רק אני איני הבל; כי אם אין אני כאן מי כאן?

השומע אתה?

במטותא חזור בך! חזור בך מכל החשד שחשדתני במה שאין בי

חזור בך לגמרי.

שלך

מיכה יוסף


97. אל יהושע טהון777

10.12.1894

ידידי! כמה קצרן היה משה רבנו שהיה יודע להתפלל תפילה קצרה: אֵל נא רפא נא לה778! אבל הוא היה יודע גם להתפלל ארבעים יום וארבעים לילה. גם אתה יודע לקצר ולפט[ו]ר כל שאלותי בטורים אחדים; התדע גם להאריך?

אתה מדבר מגבוֹר רגש היופי על הטוב ואני אומר להד"ם שאין כאן שתי רשֻיות כלל. ושישנו כאן רק חומר וצורה. כמו שהשיש הוא חומר לכל פסל כך המעשים הם חומר לכל עניני הטוב והרע, והרציחה בעצמה תוכל להיות טובה ורעה, והכל לפי הכונה, לפי הסדר והיופי. אני מעמיד את כל יחס האדם להעולם רק על רגל אחת. מן המציאות לא ידע רק [אלא] את המחזות, ומן המחזות נכונות לו היפות ולא יותר. בדבר תורת החברה שהבאת עברת על עירוב פרשיות; כי מה ענין שמיטה אצל הר סיני – בדבר המשל שלי עם הדקדוק כונתי ככה: כמו שחֻקי הלשון אינם מהות הלשון רק כוללים הקוים הקיצוניים המסמנים את הביטויים וכו', כך המידות אינן עצמן המעשים רק הקוים הקיצוניים.

עד כאן בדברי תורה

*

בדיני ממֹנות:

לא אוכל לכתוב לשריינר, אחרי שהוא עבר בשתיקה על מכתבַי שכתבתי לו מברלין ומכאן. אולי תוכל אתה להעיר את אזנו בדבר זה למען יכריע הוא ומיללר את מייבוים שבלי ספק יתנגד לזה. ראה בקשתיך, כי שעתי צריכה לכך.779

אגב גררא הנני זוכר כי באחד ממכתבי שריינר אל פזננסקי780 (אימתי מת?) יכנני בשם “הבחור החשוב”.

*

בדבר העתון של שטיינטהל לא הקש[י]תי לשאול כי אין כאן רק [אלא] עבודת איזה שעות בדבר שלא יפסיד גם לך.781

הקראת ספרו של הרטמאן אודות תורת המדות?782

*

ביני ובין מרדכי [אהרנפרייז] עתה מלחמה עצומה כל צרכה.

*

אימתי תעזוב את ברלין? ואנה פניך מועדות? הכבר יש לך צדה לדרך?

*

אתמול פגשתי את שטיין רוכב על סוסו כהלכה, הוא הבט[י]חני להשיב לי חלקו משכר הבחינה. גם ותר לי על שעוריו ושלם בעד האחרים. בכלל הוא איש יותר טוב מפלסוף. הגידה נא, מה ההבדל אצלך בין פלוסף לחושב?!

לפדלסקי שלום.783

שלך

מי"ב


98. אל יהושע טהון784

11.12.1894

ידידי!

גמירי דְיֵש [מקובל עלינו שיש] שכחה לפני המקום וע“כ לא יפלא בעיניך כי אתה בתור חלק אלוה ממעל ג”כ עלול לשכחה; ובשעה שישבת על האבנַים (כמה קטנים האבנַים הללו!) להשיב לי על כל שאלותי על רגל אחת, שכחת להשיב לי על שאלה עקרית ששאלתי אותך: שתואל נא להודיעני את המערכות שבספרי בעלי האסֻפות שבהם יבואו מין חוטאים יפים או חיות רעות של תכלת.785 אינני עושה כעצתך להגביל את עצמי רק בחוג התולדי בלבד שלא לכך נוצרתי, וכבר אמרתי לשטיין כי הערך הגדול בעבודתי תהיה המקצוע הבקורתית, ושאביא בו הרבה מהספרות היפה (לפי דעתי הכל יפה). הנני מקווה כי תהיה לי בזה לעינים –. ותורני את הספרים והחזיונות שאקרא.

*

והיה אם יִוָדַע לך בבירור כי אני כתוב בהרשימה הידועה של בית מדרשכם ביום הֲרֲת עולם (!) תואל נא להודיעני בו ביום, כי עלי לדעת מראש.

*

בקשתי לישב בשלוה ועתה קפץ עלי רוגזם של בעלי ביתי, הם הודיעו לי שמעתה לא יקנו בעדי מזונות על חשבונם, בשעה שאין הפרוטה מצויה בכיסי – דבר כזה לא נעשה לי משך ימי נדודי. מובן מעצמו שצר לי מאד –

וכדי להנָקֵם מהם גמרתי בדעתי לעזוב את דירתי לראש השנה שלהם, מכאן צא ולמד כי הנני נוקם ונוטר כת"ח [תלמיד חכם]. רק חסרון אחד יש בדבר, עלי לשלם להם חובי בטרם אחליף דירתי והעיקר הזה חסר לי.

*

איני יודע מדוע אספר לך כל הדברים האלה, כפי הנראה נמנ[י]תי וגמרתי לעַבֵּר אותך במכתבי. אבל היה בֶּטַח כי גם לי יבואו ימי הֲקָשָה ללדת ואז תנוח. לע"ע [לעת עתה] עודני מעוּבּר הרבה, וכמעט חושב אנכי לנסות ידי בציורים אחדים אשכנזים786 שלא יתנו אותי לישֹן. אנכי שרוי בצער והם אומרים שירה.

דַבֵּר את שריינר.

חיה בטוב

שלך

B.

המוצא אתה קורת רוח בהמִטה שלך בה [יניח] אותו צדיק את ראשו.


99. אל יהושע טהון787

14.12.1894

אחי ובר-פלוגתי!

מארֵה דאברהם! האוזן ששמעו אבותי[נ]ו על הר סיני לאמור: לא איברא עלמא [נברא העולם] אלא לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים! הולך ומודה במקצת – את המקצת שונא אנכי תכלית שנאה. השומע אתה!

כפי הנראה עודך מחזיק בסינר אמך ותחשוב את הטוב רק בהיחס שבין אדם לחברו. ותשכח כי חובות האדם לעצמו הם ראש וראשון לכל דבר. לו היה המועיל הטוב וההפסד הרע, כי אז היינו מביטים רק על תוצאות המעשים לא על הכונה; וטהרת המחשבה לא הועילה להיט[י]ב את ההפסד; וכלל גדול היה בידנו לגבי החוטאים מעין כללו של רבי ישמעאל ברבי יוסי: קוצים אנכי מכלה מן הכרם! אבל אנחנו קרוצי רוח יודעים למצוא את היפה שבהקוצים ונלך רק בתר? כונה. וה[י]טיבו חכמינו באמרם: יש שמאכיל אביו פטומים והולך לגיהנם ויש שמטחינו ברחיים ונוחל חיי עולם הבא. כי לא המעשה הוא העיקר רק טהרת המחשבה, הסדר והמשטר, הגדול והכבוּר.

וצא ולמד כי הַניבל [חניבעל], אותו האדם שבשעה שראה חמת מלאה דם רומים קרא: מה יפה! ומה נעים! אותו האיש לוקח את לבבנו בכל מחשבותיו שחשב על אבדן רומה [רומא] ויושביה רק יען שידע לשבוע [להישבע] יפה בימי נעוריו. והשבועה הזאת היפה תכריע את כל הרע וההפסד וכו'. ולו עלתה בידו להחריב את רומה [רומא] להכחידה גם נגד משפט העמים (פעלקעררעכטליך), כי גם אז היה גדול בעיננו.

אתה מעמיד את האדם על שתי רשֻיות, בעוד שהשתים הם אחת, והוא רגש היופי והסדר שבאדם, אותו הרגש הידוע שמלווה את יחוסו בין לחזיונות בין למעשים. מובן הדבר מעצמו שלמועד השני צריך לזה השתלמות דמיונו לגַשֵם את המעשים ולהביט עליהם כתמונות ומחזות.

בקצרה: לגבי דבר זה הנני נכון ללחום אתך מלחמתה של תורה עד רדתך, ויקוב דיני את ההר. הנני חוגר וכבר הדבר בעיני כמפתח. אבל לגבי התהום הנורא שפתחת לפני בין הפלוספיה והמחשבה הנני מודה לך, לא ח“ו [חס וחלילה] במקצת, רק בכל לבבי ונפשי ובכל מאודי. גם אנכי כמוך רואה בהפלוספיה האמתית שירה רוממה, דת, אלהות, וע”כ אני חושב לגדולי הפילוסופים את פלטה [אפלטון], פלטין [פלוטינוס], אגוסטין [אוגוסטינוס] בימי קדם ושפינוצה, שללינג בימים האחרונים. הנני חושב להפלוספיה אותה העוסקת רק בדברים שלמעלה מן האדם ולמעלה מן הטבע, בהעצם כמו שהוא לעצמו לא ביחוסו אלינו. הפלוסוף האמיתי מוכרח למצוא את האלהים, את הקדוש והנעלה, השורר בכל אתר ואתר. כלומר שצלו נראה בכל אתר ואתר. הקב"ה אינו מקומו של עולם רק עומד למעלה מן העולם, אותו העולם הידוע שהוא ההדום והכסא-כבוד שלו, רק אחוריו יֵרָאֵה ופניו לא יראה…

אכן יש אלהים! השומע אתה!

שלך

מי"ב

שלום לעגל בשמי.


100. אל דוד פרישמן788

16.12.1894

ידידי!

הנני זוכר כי לפני זמן כביר שאלת אותי איזה שאלות שאנכי מהרתי להשיבך עליהם בארוכה. ומאז נסתם ממך כל חזון.

הבאוך דברי? מה לך?

שלך

מי"ב


101. אל מרדכי אהרנפרייז789

20.12.1894

למין ידידי!

אנכי חפצתי להלחם אתך עד רדתך, ועתה רואה אנכי כי נסגות אחור ממערכת המלחמה, כשאני לעצמי אין אני חושב מדה כזאת לאומץ רוח יְתֵרָה, ולא מבעי למין חָלוּץ כמוך –.

בֹא וראה! אתה תחשבני למין בר-חלפתא, וכשאני לעצמי אחרי כל החטאים והאשמות שחטאת לי ביודעים ובבלא יודעים, לא שניתי יחוּסי אליך אפילו כמלֹא נימא.

והנך לי את אשר אתה לי –. הנך לי; והנני שמח על הברית שביני וביניך, ברית שבלעדו הייתי בודד…

ואתה למה תחשה? למה תעבור על דברי בשתיקה? האמת הדבר כי אהבה דוחקת את הבשר?

מה טיבה של אהבה זו?

הנני שואל מאתך הלכה למעשה, כי מִתְיָרֵא אנכי שגם אנכי אשב על האבנַים שלה, הנני מתירא: יען כי האליה הזאת היא אליה וקוץ בה…

מה טיבה של אהבה זו?

_____

לפני יומַים בקרתי בכאן בחינה גלויה בפלוספיה ובכל כת דילה, ולא מצאתי את הדבר נורא כל כך. רואה אנכי כי הכל תלוי בעבודה שבכתב –.

אגב גררא אָנוס אנכי להתודות לפניך כי בכתבי לך אז כי שטיין לא יקבל עבודתך העברית, דנתי רק מין גזרה שוה. אבל טעיתי בהביאתי ראיה מתלמוד על עברית של ימי הבינים. הנני כותב לך את זה כי היכי דלא יחזה כשִקְרָא [שקר] על לבי.

_____

לראש השנה שלהם אגמור עבודתי התלמודית.

לדבריך אחכה

שלך

מי"ב


102. אל יהושע טהון790

20.12.1894

ידידי!

כמו שאני מחכה על תשובתך, ובראותי כי יארכו הדברים הנני עושה לפנים מן החשבון…

לו ידעת מה אתה לי, כי אז לא פגרת במכתבך אלי כדרכך בקֹדש. איני אומר: כי בלעדיך היו חיי רֵקים, רק אומר: כי בלעדך הייתי בודד… אנכי לא אוכל לחיות לבדי… וע“כ [ועל כן] הנני חושב את הברית שכָּרַתִּי אתך ואת מרדכי לתקופה רבה בעולמי. הננו רחוקים… וקרובים… דיינו כי אנחנו “חותכים”791 זה את זה בנקודה רבה792… מובן הדבר מאליו כי איני חותה בחדא מחתא793 את ה”יַחַס" שלנו. אנכי מבין את מרדכי יותר ממך. ואתה תבין אותי יותר ממנו. ולא תוכל לשער מה אנו מרגישים לאנשים אשר יבינו אותנו מעט –.

*

זה ימים רבים אשר נסוגתי אחור מן העולם הזה והנני שרוי בעולם העתיק. או יותר טוב בארבעה עולמות העתיקים, העברי, היוני, הרומי, והנוצרי. ידי מלֻכלכות בשפיר ובשליא ובכ"ז מזריח עלי חמה794… והטל-ילדות שבראשי אינו נדחה מפני השֵׂיבה הרבה ועוסק הוא בשלו…

הנני עתה שרוי באותו החוג הידוע לנו, בעלי טל ילדות, ביותר. הנני יושב אחורי אחי ואחורי אשה – המלחמה רבה ונוראה ביותר אבל אינה מביאה אותי לידי ערבובא, לידי חלומות, לידי אותו השכרון הידוע שמשִׂים את כל העולם כולו כמישור… יודע אנכי אחת מאלה: או כי אמות מיתת שעה ואחיה לדורות או אחיה חיי שעה ואמות לדורות; אבל מה אעשה: בשעה זו צריך לי חיי שעה…

עוד חזון –

*

בשבוע הזה בקרתי בחינה גלויה,795 בפילוסופיה (ראשית) ובתולדה ודברי הימים וטפליות,796 וראיתי כי אין הדבר נורא כל כך… העיקר תלוי בהעבודה שבכתב ולא יותר.

את עבודתי התלמודית אגמור לראש השנה שלהם [של הנוצרים]. למורנו מיללר797 כתבתי כדבריך והרשיתי לו.798

אתה קראת את זרמינאל799 בימים האלה. ואנכי קראתי את ה“שני אחים” מגי די מופסן.800 מאן מנייהו [מי מהם] עדיף?

לדבריך אחכה

שלך

מי"ב


103. אל ירחמיאל שקפניוק801

21.12.1894

ידידי!

לפני בין השמשות עודני הייתי טרוד בה“שעורים” הארורים המוציאים אותי מן עולמי, בלפנות ערב קבלנו עלינו את השבת ונִתן לנו ימי החופש לראש השנה שלהם. עתה הנני אדון לעצמי ואשאוף רוחי כחפצי, עתה הנני לוקח לי העת לטייל אתך ארוכות ולהשיבך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ולהודיעך את כל אשר אתי. הנני מודה לפניך כי לבי יאמר לי כי לא יסתיע לי מילתא עוד לבוא אליך במגלות ארוכות אודתי: וע"כ אשתמש בשעת הכושר למלאות עתה את הסאה… החומר רב ומוחי שובֵב [סובב?], ועל כן סלח אם לא תמצא בדברי מוקדם ומאוחר, דייך כי אני מריק לפניך כל לבבי, ואתה הנך היחיד בזה.

*

בראשית קבל תודה בגלל שקליך שקבלתי היום בב[ו]קר. מלבד שהדבר היה בעתו שמחתי בראותי שלא לבדד אנכי, ושיש לי על כל פנים איש אחד לוקח חלק בעולמי, רב לי רב.

כהתולים עמדך בהעירך אזני כי אדרוש מאבי איזה עזר, בעוד שבכל ימי עני[י] ומרודי עמד למרחוק… בעל נפש כמוך יבין איך הדבר מצד עצמו יכאיב את לבבי, בראותי איך בודד אנכי כערער בערבה… אולי תנסה אתה דברים אליו?

כן יש לי באומין [באוּמַן] מודע ושאר בשר, מין “משכיל” ששמו פנחס טאשקיר, ויגור אצל בני איכנבוים, שבכל הימים החליף אתי מכתבי אהבה וידידות, ויהי כאשר נסיתי לבקש מאתו עזר (הוא עשיר), נאלם דומיה. אולי תדבר אתה אתו?

אחרי האמור תבין מעצמך עד כמה הנני כועס על הנוכל ה׳ לביק [יהודה הלוי לוויק, עורך ‘תלפיות’] שר[י]מני בעת כזאת, וצא ולמד כי ק׳׳ה רו“כ בכאן לא ק״ה רו”כ רק [אלא] שבעים שקלים, ממון קורח אצלי בעת כזאת, ועודני לא אוכל לשכוח שבועתו: “הנני נשבע לך בשבועת קֹדש לשלם לך שכרך בו ביום שאקבל כתבך” – ואחרי חלל שבועתו תבוא שתיקתו הארוכה (הוא לא ענה לי על כל מכתבי שכתבתי ליה [לו] מכאן).

עד כאן בדיני ממֹנות.

*

רואה אנכי כי לא תבין לרעי, ולא תשים לבך כי הנני דורש כתבי מאתו באמת ובתמים, ושאשמח ביותר ביום שאקבלם משאשמח על שכרי. השכר הזה כבר מאוס בעיני, כי ע“י [על ידו] הכנעתי אותי לפנים מן השיעור, וחלילה לי וחולין הוא לי להדפיס כתבַי אצל רמאי ופוחז כזה שאינו יודע את ערך עבודתי. נהירנא [זכורני] שכתב לי לברלין כי הוא יעתיק כתבי, והנני יודע היטב כי הבור הזה שלא ידע מה דקאמרי [שאמרו] רבנן שנה בהם כחפצו, ושהדבר לא יהיה לפי רוחי ולפי כבודי, ושלא אקבל מאתו אכס[מ]פלרים לעולם, ונמצא כל טרדתי בחינם. לו השיב לי כתבי, ואנכי אהיה אֻמלל מאוד לו לא ישיב לי אותם, אז אצרף להם כל כתבי קודם ואמכור אותם לידי מו״ל אחד בבארשא [בווארשה] עפ”י סדורי וטעמי. והיה גם אם לא אקבל פרס רב, עכ“פ [על כל פנים] יעלה בידי להו”ל [להוציא לאור] קונטרס רב הערך בטרם אגש אל המלאכה אשר לפנינו. אתה אינך גלוי אל הקוראים ועלי תלוי קופה של שרצים, והנני מקווה כי מין עבודה רבה כזאת תמשך עלי כל העיניים.

הנני מקווה כי תבין לרעי, ותשתדל בכל מיני השתדלות להציל מאתו כתבַי, אחרי שאינו יודע ערכם, והנני משביע אותך שתעשה זאת למעני בכל כופר שבעולם. ואם לא וחטאת לי ולך כל הימים.

*

“מדוע יארך זמן לימודי יותר מאצל אחרים?”

בראשית עליך לדעת כי הנני לומד בבית המדרש זה הזמן [הסמסטר] השביעי, ושהזמן היותר קצר למועד הבחינה הוא שישה זמנים, ואתה שכחת כי בשלושת הזמנים אשר בברסלוי לא עסקתי בפלוספיה כל עיקר, ועסקתי באֻמנות וכו׳ – עליך לחשוב למודי מיום בואי ברלינה, אם כי גם שם פניתי לבי לספרות וכו׳ דברים שאינם שייכים כלל ללמודי; בשנַים עליך לדעת כי אותן ה“אחרים” לוקחים למקצוע ראשי מזרחית, כלומר עברית, מה שאין כן אצלי שהנני לוקח את הפלוספיה לראשית, ואת דברי הימים ותורת הכלכלה לטפליות.

הנני מקוה לכלות את עבודתי בעד הסמינר לראש השנה שלהם, ואמסרה אל הפרפסור בסוף חודש ינואר, אחרי ראש השנה שלהם אגש אל עבודת הדסרטציה שלי, והיה אם יעלה בידי לגמרה בשלושה או ארבעה ירחים, אז אכין א"ע [את עצמי] עוד רבע שנה, ואעשה בחינתי בראשית אגוסט הבא, בראשית ימי החופש. לכל היותר אעשה בחינתי אחרי ימי החופש הבא, כלומר באקטבר הבא, אבל מאד אשמח לו אקדים בחינתי, למען יהיו ימי החופש לי ולמחשבותי –.

*

“באיזה מקצוע שבפילוסופיה אני עוסק?” בתורת המדות, בתולדתה ומהותה, לה כל עתותי מ[ו]קדשות, אבל איני יודע אם תהיה המקצוע הזאת שמורה לכל ימי חיי; אחרי שלבי נוטה ביותר אחרי החלק הדתי והמִסטי שבפלוספיה, לאותן הדברים שהם למעלה מן הטבע ומן האדם, בקצרה הנני משורר ממין אותם המשוררים העולים בסולם אלוהים, אנשים כפלטה [אפלטון], פלטין [פלוטינוס], אגוסטין [אוגוסטינוס], שלגל וכו׳ לוקחים את לבבי, לוקחים את כל חלליו. הנני קדוש ברגשותי.

אכן, יש אלהים –

לו לא הייתי סופר עברי, כלומר לו לא היו רחַים של שאלות חומריות ושעתיות תלויות בצווארי, כי עסקתי באלֹהות, ולא משתי מארבע אמות של מין הפלוספיה העליונה –

[הרברט] ספנסר יעבור אגב גררא על אותו החלק ש׳לית מחשבה תפישא ביה׳ (דאס א[ו]נערקענבארען) [הבלתי מוכר] וישים לבו להתפוס [הנתפס בשכל] והמושג. ואנכי אשים לבי רק לה“בלתי ניכר”, כי זה כל האדם, זה הוא האדם שיודע לעבור את חוגו. שיכול לצאת חוץ ממחיצתו, ורק אותו ה“חוץ” הוא הנקודה האחת המאירה שבעולמי.

בקצרה, לו יסתיעו לי מילתא לסדר חשבונו של עולמי, אז אכנה לפלוסופתי בשם ׳דאס איבערפערזעהנליכע׳ [על-אישית].

קַנט יביא לידי קציצת כנפיים בהחלטתו כי האדם אינו יכול להשיג את “העצם כשהוא לעצמו” (דאס דינג אן זין); אחרי שאנחנו רק את המחזות נשיג ונכיר לא את העצם וכו'. ושוכח כי באותה שעה שיבוא האדם לידי הכרה: שכל אשר ידע מהעולם הוא רק ידיעה נושאית, ושמחוץ אותם המחזות ישנו עצם כשהוא לעצמו, בזו הרגע הוא בא לידי הכרה מהעצם כשהוא לעצמו. כלומר, הנני חושב את הידיעה ממציא[ו]ת עצם כשהוא לעצמו כערך ההכרה ממנו. אצלי הם שתים שהם אחת.

הנני מקוה כי תבין לרעי ותדון אותי לפי חוגי, ולא לפי חוגך כדרכך בקֹדש.

*

הפעם אעזוב את כל האלהות וכל כת דילה ואדבר אתך כבשר ודם בדיני עתידתי; אחרי שכמעט יכול אני לדעת את אשר לפני –.

כבר הודעתיך שעד אקטבר הבא לי פרס קטן כעין ספוגין של צמר (איני יודע מה החלום שחלם מנדל אחי והשעור את אשר אמר), אבל יניחי כי אדחוק את עצמי עדי אחרי בחינתי.

מה לעשות?

לו לא היה אצלי רק [אלא] שאלת המזון בלבד כי אז לפני אחת משתי דרכים הללו:

א) לשוב ברלינה או ברסלויה, ולבוא בבית מדרש הרבנים ולפטם עצמי עוד שנה או שנתיים לעכו״ם, כלומר לרבנות שכנודע אינה מקברת את בעליה… ובלי ספק אשיג משרה באחת מערי גליציה או בהמן [בוהמיה], ואהיה כמין פוכס או אהרן קמינקי ז"ל.802

ב) לבקש מאת חברת הכי״ח [כל ישראל חברים] משרת מורה עברי באחת מבתי ספריה שבארצות המזרח. ומובטחני שלא תשיב פני ריקם אחרי כל המליצות [ההמלצות] שיהיו בידי (אתמול קיבלתי מכתב מידידי אייזנשטד803 שנקרא מטעמה להתיצג לפניה בפריס, באשר רוצה לשלוח אותו לארץ המזרח. הוא כבר נסע לשם, ובשובו יבקרני בכאן).

כמדומה לי שאיני צריך לבקר לפניך את שני הדברים. השני הוא בעיני כעין מיתה עולמית, והראשון? עכ“פ עליך לדעת כי אחרי כל ה”אלהות" הרב שבי עדיין לא נולד אצלי מין רב בישראל –.

עד כאן בנוגע לחול.

*

ע"מ [על מנת] לשוב לארצנו יש לי שתי חלומות –

א) החלום בפ"פ [פרנקפורט] שעוד לא נפתר.

(ב) מין חלום שני: וזה הדבר, אחד מידידי שבקרוב יהיה ד׳׳ר לענייני דת ודין והוא עשיר מעט, אבל כנודע לא יהיה לו מה לעשות בארצנו, הוא רוצה לצאת לסט׳ פ“ט [פטרבורג] ולהשתדל שם ע”י קרוביו ה“משומדים” והקרובים למלכות, מין רישיון בעד עתון עברי בווארשא, ורוצה הוא להשתתף אתי ואתך –. 804

*

נניח את החלומות ואת הדרכים, ונבוא אל שני אופנים אחרים, היותר קרובים אלי.

א) כי אשוב ברלינה ו“אשליך” את עצמי במצולת ספרות האשכנזית, מובן מעצמו שמלחמתי בראשונה תהיה קשה מאד אבל סוף כל סוף, סוף הלחם לבוא ובעל כשרון כמוני לא יגוע ברעב, אנכי רוצה לנסות ידי בספרות היפה.

ב) כי אשוב לארצנו ואיסד אתך עיתון עברי – כמדומה לי שאיני צריך לומר לך כי רק אופן השני הוא נשמתי והרת עולמי, ושיודע אנכי בבירור כי לכך נוצרנו, לעשות תקופה רבה בספרתנו, ושלוּ לא יהיה ויקום הדבר הזה, כי אז אחשוב כל חיי ומלחמת נעורי ל“מעֻוָת”, אבל בכאן הבן שואל: הכסף מאין תמצא? אנכי חשבתי וחשבתי ומצאתי כי לו נחפוץ ליסד את הדבר ליסוד מוסד ובטח כי אז עלינו להכין את עצמנו בכסף למחיה, ולהדפסה, ולשכר סופרים, עכ"פ בחמשת אלפים שקלים, ואיה נקח את הכסף?

בכאן יבוא היצ"ה [היצר הרע] שבי ויאמר לי אותו הסיבה הזאת: המטרה מכשרת את האמצעים. קח אשה לשם כסף ואז נושעת אתה ונושעה גם הספרות בעבורך.

אבל…

כמדומה לי שאיני צריך לומר לך יותר.

*

אבל הס!

הנני מתירא כי ימים יבואו לי שכל אותן המחשבות וקערתן תהפך על פיהן… הנני מתירא ואתה בטובך שים לבך לכל אשר אגלה לפניך –

אחרי שכלל גדול בידנו שישראל קדם לאורייתא [לתורה], מעולם לא יכולתי להבין איככה היה יכול הקב״ה לחזור עם תורתו ע"כ [על כל] אֻמות העולם בטרם ידע מישראל ומן התורה הצריכה להם, עד שבאו התבודדותי הנוראה מצד אחת, כעין הריקות והשממון מצד שני, ולבי מלא אהבה על כל גדותיו, לבי מלא בטרם ידעתי הני נשי [אותן נשים] שראויים הם למשאת נפשי. והפעם תבין איך מוכשר אנכי לקבל רושם גדול מאותו מין היפה, והרושם בא ויביאני לידי שכרון –.

עוד בו ביום ביאתי הנה משכה עליה עלמה אחת בבית מדרשנו היושבת אתי בשעות שפנוצה [שפינוזה] לפני רבנו את עיני, לא ביפיה, בקומתה, במלכותה, אחרי ששלושתן חסרות לה, רק בהחוט של כבדות (ערנסט) המתוח עליה. בחִורַת פניה כפני המתים היפים, בשערותיה שלדאבון לבי עלה עליהן הכורת, ורק משע[ו]ל קטן נשאר שעובר בין השתי שורות הש[י]ער הפונות לימין ולשמאל.

היא עטופה שחורים ומלובשת שחורים. אבל רוחה צלול, והיא תמימה בהשקפותיה ובחשבונו של עולמה. היא עוסקת בדברי הימים, בחכמת הספירות ובפלוספיה, היא נושאת את השם הרטמן805 על שפתה. המורה לפלוספיה שלנו הלל אותה לפני ואת כישרונתה, אבל לפי דעתי אינה מוכשרת לכשרונות כלל, אחרי כי היא תמימה ואנוש[ו]תה מלאה, היא חושבת ומרגשת. עוסקת וקוראת מפני שטבע הדבר מחייב, ורחוקה היא מלעמוד על גבי מחשבותיה. היא רחוקה ממשנתו של קנט מהלך חמש מאות אמה.

אנכי מכיר אותה, אבל היא אינה מכירה אותי, אם כי יודעת היא אותי; רק דברים מקוטעים החלפתי אתה, ובשעת הדברים ארכֻּבתי דא לדא נקשין… [ברכי זו לזו נקשו], אנכי איני אוהב אותה, אבל הנני חושב בה יומם ולילה ולא אוכל להסיח דעתי מאתה אפילו רגע אחת. זה יומַים אשר לא ראיתי[ה] והנני מרגיש צורך גדול לראותה ולדבר אתה. ועתה באו ימי החופש, ימים שלא נפגוש את עצמנו.

היא יודעת מרושמה עלי, כן נראה לפי עניות דעתי. הנני זוכר כד [כאשר] ישבתי לפני יומיים בבית המקרא של בית אוצר הספרים של בית מדרשנו, באה אלי מאחורי ותשאל אותי איזה דברים, שמרוב ערבוביה לא שמעתים, גם לא קמתי וכו' כדינא.

זה היה בפעם האחרונה. והעתידות מי יודע? יש בידי הרבה מכלי נשק ההגיון נגד הרושם הזה וכבר ניסיתי להסירו מאתי ביד חזקה. אבל הנני יודע כי עתה אין הדבר תלוי בי… וא"ת [ואם תאמר]: מה כל הרעש הזה? מה כל היראה והפחד? לך אתי חדר בתוך חדר, ואגלה לך בלחישא ובסוד גמור: הנפש הזאת אינה מישראל! עד כאן…

*

עתה אבקשך שתקח לך מועד להשיב לי על מכתבי זה בארוכה, כי מחכה אנכי על תשובתך עתה בכליון עיניים, וראה להקדים ולכתוב לי.

שלך

מי׳׳ב

היום קיבלתי את הירחון השני, ועשה עלי רושם מכני.806

שלח לי תמונתך.

ראה לקחת אישה.

P.S. לא תוכל לשער, כותב לי אחי רעיתי מטפליק, עד כמה גדולים געגועי וכסופי אחותי מיום ראתה את תמונתך וכו׳.807

מה תאמר על העירוב פרשיות?


104. אל מרדכי אהרנפרייז808

24.12.1894

בליל הקודש להם


ידידי!

למרות טרדותי הרבות בעניני למודי ועבודתי המדעיות לקחתי לי מועד לכתוב לך בארוכה יותר מן השעור הרָגיל אצלי. יודע אנכי כי תמצא בדברי גידין קשין לך ולבריינין שלנו, אבל אנוּס אנכי לגלות לך הכל. ושמא תומר [תאמר] כי רק שלא בפניו הנני מעיז לומר מין דברים כאלה דע כי כתבתי ליה עוד דברים יותר קשים, ובדעבוד [ובדיעבד] לא יחרה אפי אם תשלח לו דברי שלא כהוגן –.

הנ"ל וביתו שהיו קרובים אלי עדיין הם קרובים אלי, ואחרי חטאו שחטא לי בעצמו, הוא לי מה שהיה לי – כי לא אוּכל לעַקֵר את מהלך היְדידות שהיתה בינו וביני זה ימים רבים. יודע אנכי כי בעל-אשה הוא, כי רחיים בצוארו, וזה התרוץ היותר טוב בעדו. מובן הדבר מעצמו, שבמקום דנוגע לספרתנו, אז הרי הוא נדחה אצלי, וחלילה לי וחולין הוא לי לבַכֵר ידידות פרטית על צרכי הציבור –.

ועם כל חפצי ורצוני שיבנה לו בית ושיראה חיים את ביתו ממשפחתו מקרדומו שיחפור בה, לא מנעתי א“ע [את עצמי] לנסוע “במזיד” לציריך ע”מ לקבל פני אחד העם ו“להניע” את לבבו כי לא ידחה מרעיונו ע"ד ירחונו; אחרי שהנני מקוה הרבה מהאיש הישר והחושֵב הזה (אם כי הוא רואה את הדברים רק מצד אחת) נסעתי בעוד שלבי נקף ומעי המו על האֻמלל הזה.

אבל מה אעשה ספרתנו קודמת לי ולבריינין ולך.

_____

ידידי! בקשה קטנה לי אליך וגדולה היא אלי. והיא כי תקח לך מועד בקָרוב להעתיק בעבוּרי מכתבי הספרותים והנפשים אשר כתבתי לך בימי הבלי. או שתשלח אותם אלי ע"מ להחזירם לך לעת מצוא אם מוצא אתה בהם חפץ.

הנני מְאַסֵף עתה כל מכתבי לענין אחד. ראה אל נא תשיב פני ריקם ושלח לי הכל עד מכתבי האחרון ועד בכלל.

והיה בשלחך אלי תראה לשקול היטב ולדבוק מרקאות [בולים] כל צרכם; כי הנני משלם לרוב קנס בעד הפחת, דבר גדול אצלי בעת כזאת שכיסי ריק יותר מן השעור… מלחמת קיומי קשתה מבברלין.

הנני משכים ומעריב לעבודתי, והנני מקוה לגמור את הדבר בעוד שנה או פחות מעט. הנני בודד כערער בערבה, וגם מין-היפה שבכאן וספריהם בידהן לא ימלאו את לבבי, רק עד אחת –.

העיר מכוערה מאֹד, רק הסביבה יפה.

מה שלומך? במה אתה עוסק? אימתי תישא אשה? ואימתי תקום ותהיה לרב בישראל?

חיה בטוב

לדבריך אחכה במהרה

שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי

P.S. טוב תעשה כי תשלח לי מכתבי בעצמם, כלומר אותם שיש לי צורך בהם.

Bern


105. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי809

24.12.1894

לפני עידהן –.810

אדוני אבי! היום באוני דבריך וצר לי מאֹד על אשר עדיין לא הוטבו עיניך. הנני תולה [תלוי] ועומד עם מכתבי לה' פֿבריקנט; אחרי שהאיש הזה נודע לי רק מעט והנני יודע היטב כי מליצתי לא תעלה ולא תוריד. רק אתה “תחלום” כדרכך בקֹדש –. אחרי שאין לך הוצאות כל צרכך ולא תדע עד כמה יארכו הדברים עצתי שתלך לא[ו]דֶסא אל בַֿגְנֶר [וגנר] שהוא רופא עינים מפליא לעשות, ושמה עכ"פ יקל עליך לשבת כל צרכך.

והיה אם תעמוד על דעתך לצאת חרקבֿה [לחארקוב] הודעני ואכתוב לו בעדך; אם כי יודע אנכי מראש לא יועיל לך מאומה –

ראה הנני מזהירך מראש; כי אתה לא תדע מה היא ההויה בעיר נכריה באין כסף… הבנת לרעי?

*

צר לי מאֹד על אשר לא שאלתני מראש בדבר הנכבדות,811 כי לבי נוקף מאֹד ממין בן אדם שהיה יכול לשבת בק[ו]בנה, כלומר במערת פריצים שלושה שנה רצופים, שכל בעל נפש היפה יָקוץ בה – האם ליטאי הוא?! היש לו הורים? מה אחריתו? מדוע סתמת ולא פרשת? יודע אנכי מראש כי הוא לא ראה אותה והיא לא ראתה אותו, הכל כמנהג ישראל –

מארֵה דאברהם! [אלוהי אברהם!] מתי יהיה הקץ?

צר לי מאֹד על אחותי היקרה, הנפש האחת מבשרי שהנני אוהב אותה אהבה נצחת; כי שמלקי הוא שמלקי – ופסי אינה עוד בעדי –812

אם באמת טוב הדבר לפניה, וה“מדרש” שלו לא עִוֵר את עיניך בעוד שלפ"ד [שלפי דעתי] לא המדרש הוא העיקר רק [אלא] המעשה, תקבל את ברכתי, ברכה פנימית יוצאת מלבי. אימתי יהיו הנשואין? מדוע לא תשלח לי תמונתה היקרה לזכרון?

והיה אם לא “כתבת” אותי לפניו, העירוֹ כי יָבוא אלי בכתוּבים, והנני מעמיד אותי על חזקתי שממכתב אחד שלו אלי אוכל לתהות על קנקנו ולדעת מה טיבו של עבור [עובר] זה, ראה הנני מעירך.

למנדיל שלום. מה אתה עושה?

אנד דא ליעבע חוה. איך ביטטע דיך שרייבע מיר עטואַס מעהר. דא ווייסט גאַר ניכֿט וואַס דאָ מיר קוסט. שיקקע מיר דיין בילד. איך [?] דאס דיין חתן מיר שרייבען זאלל. [ואת חוה אהובה, אני מבקש ממך לכתוב לי עוד משהו. אינך יודעת כלל כמה את יקרה לי. שלחי לי את תמונתך. אני מבקש שחתנך יכתוב לי].

לעבע וואהל. מזל טוב!

במצבי אין כל חדש. הכל כמקודם. הנני עובד ומשתלם ולוחם מלחמת הקיום. שלכם מי"ב

P.S. מי הוא ה“יוסף” אשר מתפלא על שתיקתי? אנכי איני יודע את האיש הזה ואת שיחו? מה שלום ידידנו ש. נטקין?

שלום לאמי היקרה. והינדא איפוה היאן [איפה היא]?813


106. אל אחד העם814

31.12.1894

לפני עידהן

אדוני הנכבד!

אחרי שבאוני לפני יומיים הירחון השני, וראיתי מה הוא ושתי רשֻיות שלו לנו, נזכרתי ע[ו]ד הפעם בכבודו הרם, ובאֶת אשר זמם על בית ישראל וספרותו, מחשבה טובה שלא [באה] לידי מעשה.815

אנכי חושב חסרון כלי-מבטא-חי בספרתנו העלובה, ומאסף לכל מחנות המחשבות, אשר השרידים בקרבנו חושבים על תחיַת ישראל ותעודתו, למארה היותר גדולה בתחום ישראל וע"כ [ועל כן] אנוס אנכי לחזור ולהעיר על הדבר באוזני איש שיש בידו לעשות ושלכך נוצר – וכל זמן שהנשמה בקרבי, לא איעף ולא איגע לתקוע באזנו ולהריע.

מתי יהיה הקץ?

בדבר “החסידות”816 כתבתי לבן-אביגדור כדבריו. מובן הדבר מאליו, שעבר על דברי בשתיקה, וכזאת עשה לי גם רבינוביץ.817 גם סקלוב ז"ל [זו לשונו]. וכרבי אליעזר שאמר, אוכל לומר: הרבה מעות יש לי, רק אין לי שולחני להריצם.

השלום לכבודו ולביתו? היש עוד אות חיים לה“אשכול”? אחר שקראתי קונטרסו שכתב בעדו, נפקחו עיני לראות מה טיבו לנו, וצר לי על הפרודה הטובה הזאת אם תיטרד מן עולמנו.818

מסרתי את ד“ש [דרישת-שלומו] לאלכסנדר ברגין.819 הוא יעמוד בקרוב על המבחן, ואח”כ יקום וישוב לארצנו820 על-מנת להיות רב בישראל. מי יתן וכמוהו ירבו בישראל.

למכירנו אייזנשטד821 ישנו עתה תקווה טובה.

אצלי אין כל חדש, הנני משכים ומעריב לעבודת[י. אח]ר ראש השנה שלהם אגש אל עבודת הדיסרטציה שלי.

הקולוניה822 בכאן אינה עברית, ולכן בודד אנוכי כערער בערבה. ודא עקא.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


107. אל מרדכי אהרנפרייז823

סוף דצמבר 1894

למרדכי היהודי!

עוד הפעם בדבר בר-חלפתא.824

אלי אלי! אני הגבר שמעולם לא עברתי על דעתי ועל דעת קוני; אנכי שאשוט כנגד הגלים זה ימים רבים מאד והם לא שטפוני; אנכי שרצוני הוא החלק היותר גדול שהיה לי לעינים בימי הבלי: אנכי הייתי בעיניך מעינו של בר-חלפתא?

הרי אני כבן שלושים, וכמעט כל המחצה השניה כמלחמה אריכתא דמיא, מלחמה שירדה ונקבה עד תהומי, מלחמה שגם מקצת ממנה יכולה למחות את האדם ולהכחידו; ובכל זה אני חי וקיים, חי באותו מהלך הרוחני שהחל לפעמני ביד חזקה בו ביום החלה אותה המלחמה הרבה הזאת מלפני ומלאחורי…

היודע אתה כמה סבלתי ומה סבלתי עד עתה? היודע אתה מה המה חיי בין המצָרים? היודע אתה מלחמת הנפש בין נטיות שונות שכל אחת גדולה מחברתה? היודע אתה מה החיים בעת שארבע דעות במיטה?…825

אבל לו היה רק ארבע דעות בלבד החרשתי, אבל החיים רחבים ושונים ומוחי ולבי יוצאים ונכנסים בכל אתר ואתר… וכל ה“אתרים”, כל המקומות שבהם יד השירה מגעת; כל מה שהפה יכול לדבר ולהרגיש, הכל הכל בא אלי ומושכני ביד חזקה. אדם אנכי וכל מה שנוגע לאדם הוא חלק מחיי…826

השומע אתה?

השומע אתה אם אקום ואתודה לפניך כי אחרי כל הרוח ה“גלוי” שבי הסָתום בעדך בחיי מרובה מן המפורש? השומע אתה אם אגלה לך כי אל עקרבים ישבתי; כי כמעט נכפפה קומתי וכו' השומע אתה אם אשמיעך ששתיתי מקֻבעת החיים יותר מצרכי!

כמדומה לי שאנכי אמרתי: מה המה החיים בלא חיים? ואותה האמירה נתקיימה בי במידה גדולה, בכל הימים שאנכי חי, בכולם עמדתי רק מעבר לחיים, מעבר השני. רק שַעַל אחד, פסיעה; אבל בכל אותן הפסיעות נכשלתי.

ואל יהיה הכשלון קל בעיניך!

אבל מסופקני אם מוכשר אתה להבין מה טיבה של כשלון זה, מסופקני מאוד. מסופקני, יען כי עודך כנער אתה בעיני, כלומר: נער שאינו יודע מיסורין, לא מהן ולא משכרן… נער שגם כד אחד לא נשבר אצלו, שהכל שריר וקיים לפניו; נער שאוהב ואהוב ומקובל על הבריות וכו'; ולא עוד שהנער הזה הוא תמים ותם, תם ומאמין ויודע לשאול…

הגד נא לי: הכבר שמעת את התשובה המרה: עבדים היינו? היודע אתה מה טיבה של העבדות הגופנית והרוחנית בידי אדם ובידי שמים? היודע אתה מה מר ורע לאדם שהנהו חציו עבד וחציו בן-חורין? היודע אתה מה טיבה של הנפש שיָגור בה זאב וכבש גם יחד? היודע אתה?

אתה שלם בגופך וברוחך בעולמך ובעתידך, אתה תאהב את הילדה והילדות, יען כי ראשך עוד מלא טל-ילדות; יען שעד עתה שמעת רק קול אלוהים מתהלך ולא קול האדם. ואני עבדך בן אמתך – אני עבדך וכו' ואתה הלא יודע כי מזרעא דיוסף קא אתינא…827 משל תמשול…

ואחרי כל הדברים האלה, אחרי התנאים המרים שמררו את עולמי וחיי, שפצעו את לבי פצעים איומים (בהם פצעי אהבה ואיבה…) אחרי עבדותי ועולמי השחור מיום שאיני עומד על רגלי עודני מאמין בכוחי, עודני רוצה למשול, כלומר לפעול ולעשות בעולם הרוחני והספרותי; אחרי שלכך נוצרתי –.

אחי ורעי והיושבים אתי בקרית ספר קברוני ב“קבורת סופרים” (המליץ)828 ויציבו לי “מצבה חיה” (הצפירה).829 לא אמות כי אחיה!

אחי ורעי חושבים אותי לכרוּם זוּלוּת,830 למתהפך לכמה גונים, לבר חלפתא המחליף דעותיו ונטיותיו יותר מעשרת מונים. ואתה אל אלוהי אבי יודע: כי לא שניתי את טעמי.

*

הנני עושה הפעם לפנים משורת טבעי להצטדק ולהפוך בעניני; יען שהטעות שאתה טועה בי, אתה, אחד מן אלה יודעי ומכירי, יודעי עד הנפש יעציב אותי מאד. גם מרדכי בקושרים עלי, ואנה אני הולך? אנה אני אלך בעת שאנשים שקָשור אנכי להם ברוחי ובכתיבתי, בעֵטי ובעתי עושים מהטפל שבי לעיקר –.

עתידי הרוחני מלחמה רבה בספרותנו החרֵבה עד הקאה. הנני מרגיש בעצמי את הכוח והרצון לעבור כחלוץ ולהבקיע את האויב… ואחת נשבעתי שלא לעזוב את דגלי, שבועה שכבר הבאתי לה קרבן גדול… כנדב ואביהו בשעתם אומר: אימתי ימותו שני הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור –831

וכעת שאני לוטש אבני, בעת שאנכי מכין את עצמי למלחמה והנני קורא לאחוזת מרעי בכל אתר ואתר לעמוד ולהכן, בעוד וכו' יקרא לי בר חלפתא; ולא עוד שגם אתה בין הקוראים, אתה שתתימר בתור איש מביני ונפשי, אתה, שיודע אתה להבדיל בין שני עולמות.

עודך נער, לך ואהוב ושמח בחלקך.

*

על שולחן הסופרים אשר לפני עומדת תמונת איש832 שמשכמו ולמעלה קומתו זקופה. על פניו שפוך רוח חיים ועיניו יביטו ישר בהעולם ומלואו.

על החתום שחור על גבי כהה מרדכי עהרנפרייז. הזה הוא האיש שנואל לחשוב אותי לבר-חלפתא? איני מאמין. איני מאמין כי אתה תטעה בי כל כך, כי אתה לא תדע את האיש הכותב ומדבר אליך השכם והערב.

חזור בך!

אגב גררא אודיעך כי התמונה הזאת: בר חלפתא היא מעשה ידי אמן, וממנה למדתי כי עוד לא פג טעמו של בריינין ע"י ירחונו או בן שנתו [שנתונו] ואת הדבר הזה הודעתי גם ליה; אחרי שכלל גדול גידי שבהדי הוצָא לא לקי כרבָא שבו,833 ואין הסופר שבו נתפס על העורך שבו.

*

עוד הפעם בר חלפתא.

בעת אשר הפרופסור שטיין גורר עצמות יוּם834 על מיטה של חבלים835 יושבת עלמה כבודה לימני עוטה אור וחיים ושומעת, ובפניה המלאים אני רואה כי נכנסו דברי יום באזניה. המסופקת היא?!

אבל הנני בודאי מסופק, מסופק בדו-פרצופין שרושמם גדול עלי ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, (כלומר מפרידריך ניטשה עד עמנואל פרנשיש)836

אחת ירקרקת ומתה, פולנית והמונית. אבל כל הצער שסבל עמה האומלל שרוי עליה, שרוי על כל נפשה ורוחה. היא לובשת שחורים ועטופה שחורים, היא בודדה…

והשניה לבנה כשלג. שערותיה המסלסלות כזהב טהור הולכים ומעגלות ראשה ועיניה המביטים נכוחה, ורוח היַחַש והנחת מרחף על פניה היפות. גם היא לבושה שחורים אבל אינה עטופה שחורים ואינה בודדה.

הראשונה היא פילוסופית, הולכת בעקבות שפנוזה, והשניה תשב על ספסל הדינים והחוקים מעשה השטן וסיעתו.

*

מובן הדבר מעצמו כי איני מכיר אותן, באשר אין לי כל מו"מ אתן; אבל יודע אנכי כי הפולנית כמו צרתה יודעת את אשר הן לי ולרוחי.837


108. אל אלתר דרויאנוב838

סוף דצמבר 1894

להאדרעי839!

הזמנים משתנים ואנחנו עמהם. ותחת אשר לפנים בישראל הייתי משכים ומעריב לכתיבה ולכל כת דילה, כל כבודי עתה פנימה – וקשה עלי לבלוע את הקודש. הנני עתה חי אל עצמי ואל תוכי; אחרי שכל העולם אשר מסביב לי שומם, הכול חרוב ונחרב, חרוב על תכלית החורבן. ורק אני נותרתי לבדי לעוף כעיט על הפגרים, והפגרים פגרים מתים, מתים עד הקאה. ואל תהי מיתה זו קלה בעיניך!

ובעוד שאנכי יושב משמים אל שולחני, וידי מלוכלכות בשפיר ובשליה ובעולמות העליונים שלהם, או אביט על הררי שלג וראשיהם הקרח נשקפות מבעד חלוני, והקרח קרח אלוהים… באוני טענותיך ותביעותיך וימשכו את לשוני כמו במלקחיים: ולא עוד שהנך מיטיב עמדי לשבת ולחכות על דברי הארוכים בכיליון עיניים ממש. מה טיבה של ארוכה זו?

הנני חס על עיניך ועל המאור שבהם, והנני ממהר להאריך לפניך ולטייל אתך הפעם ארוכות ולא קצרות כדרכי בקֹדש, ואתה עשה אזנך כאפרכסת כי רוצה אנכי הפעם לדון עמך בקרקע… שמא תאמר כי אעסוק הפעם בפרץ ואומנו אינך אלא טועה.840 די לי שאתה מסכים כי לפני שלשה שנה היה אמן מפליא לעשות. אנכי מצד עצמי הוספתי לקרות את ה“תמונות ידועות” שלו, את ה“מעשים קטנים בעד ילדים גדולים”, את המקובלים וכו', וראיתי שעדיין לא פג טעמא ושככוחו אז כן כוחו עתה. אך לו יהיה כדבריך עליך לדעת כי גם שברי לוחות מונחים בארון, לא לנבל אותו בדברי חול ובשיחות יושבי קרנות. האם לא די לאדם שישיר רק שירה אחת טובה?

כמדומה לי שכבר רבי מאיר היה יודע את האמנות הטובה לבור את התוך מן הקליפה, וגם אנחנו קרוצי חומר אין אנו מתפיסים אשר המשורר שבהיינה על המשוקץ שבו, ואין אנו יכולים לכחד אמנֻתו של פרץ בשביל שנואל לכתוב [?] חסרים בלי טעם וריח. אנכי כתבתי לו בפניו שהוא אינו גברא בכלי זינא עליה… אך אטו [האם] משום הא לא משורר רבא הוא?

לו היית קרוב אל האיש הזה ולרוחו, לו ידעת לקרות בין הטורים, כי אז ראית כי גם למשורר הזה אל קדוש, העם, והוא מקריב על מזבחו… אנכי כשאני לעצמי הנני כופר בה“עיקר” הזה; כי אלי פוסח על ראשי הציבור… אנכי רחוק מ“חשבונו של עולמו” מהלך חמש מאות שנה, והנני נלחם אתו בכל כֹחי, אבל לא אוכל לכחד כי יש אלהים מזמותיו,841 והאלהים חי בקרבו ואומר לו: כתוב!

לו לא אתה תבעת מאתי כל התביעות הללו כי אז החרשתי, כי כבר נסיתי לקבל עלי המהלך שאצל מין קוראינו באהבה: אבל עתה רואה אנכי כי גם אצלך נדחף “עצם” העניין מפני הטפל, ושבהעירך על השקפותי על ה“איש הידוע” ו“ירחונו הידוע”842 הנך מדבר אגב גררא מ“נגיעת הכבוד” ומ“שנאה פרטית”.

מה טיבו של עובר זה?

אלי! אלי! אנכי שהנני בענייני ספרותנו צדיק הרבה, אנכי שבשעה שיקום אותו האיש ויכתוב את סיפורו הנפלא “בר חלפתא”843 כדי להרעימני לפי דעת יש אומרים, ואמהר להעירו על כשרונו וכֹחו ועֹצם ידו; באשר כלל גדול בידי שבהדי הוצא לא לקי כרבא שבו,844 ושאין הסופר נתפס על ה“עורך” שבו, אנכי אֵחָשֵד בשנאה פרטית?

שנאה פרטית! לעתיד לבוא הנני מוחה בידך לדבר באוזני דברים כאלה. השומע אתה?

לו ידעת את אשר ספרותנו לי ולרוחי ולמחשבות אשר אחשוב עליה: לו ידעת אף מקצת מאלפי מכתבים שבינו לביני אודתה ואודות חורבנה, ואודות הדור החדש, והמחשבות החדשות והחלומות החדשות וכו', לו ידעת את אשר היה בריינין בעיני וכל תקוות הרבות אשר קויתי ממנו ומהתלהבותו: כי אז בנת להמחאה הרבה אשר ארגיש בכל רמ״ח אברי נגד מין ירחונו, ‘ממזרח וממערב’ שחוטף על ימין ועל שמאל, ושמדבר על מיתת הלמהולץ ועל האישה ברודסקי בנשימה אחת…845

אנחנו קוינו למין ספרות יפה, לחיים חדשים, והנה עצמות יבשות של ברנדשטטר ופרץ בן שלומיאל עם המטות התלמודיות שלו…846

לנו דרושה בקרת חדה, טיפול במין ספרות החדשה והוא יעבור בשתיקה כל עיקר כאילו כבר חדל העם להדפיס ולכתוב או יברך מיני ברכות של ‘מי שבירך’ על שפ״ר וא. שולמן וכו׳ וכו‘: ולא עוד כי מין בן אדם שכתב בה-אלג. ציט. די יוד’ [אלגעמיינע צייטונג דעס יודענטום] איזה מאמר אודות המשפטים לפי התלמוד גם כן יזכה להבקרת הזאת, כלומר ל’מי שבירך׳.847

מה לנו ול“רביעית מים” דברי טפל של רייפמנים האשכנזים, כלומר ד. קויפמן או שריינר? מה לנו ולדברי הרב מפרַג(?) ולמציאותיו אשר מצא (?) מה לנו ולפשטליך? מה לנו ולדברי שטות באותיות גדולות של א. ה. וייס במחילת כבודו?848

די לי להעירך כי כבר היה קרוב הדבר כי הזקן הנ״ל (בן פ״ה שנה) יקח חלק בעבודת הירחון ולערכו עם בריינין בצותא חדא… עד כי גערתי ביה [בו] והזכרתיו את הרש׳׳י הידוע:

“בשעה שיצאו נדב ואביהו וראו את משה ואת אהרן אמרו זל”ז [זה לזה]: אימתי ימותו שני הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור…"

אמנם כן, דור המדבר היה יותר דור דעה מבריינין! מה לנו ולהד׳׳רים והפר[ו]פסורים והיושבים בועד המלכות וכל כת דילין. כבר מלתי אמורה לבריינין: הספרות לא תִבָּנה מגבה רק מתוכה… לנו דרושים אנשים עומדים בתחום התפתחותה, אנשים שכותבים דוקא עברית וקוראים עברית, ומובטחני כי איש כמוך, כלומר עברי כמוך, יכול להועיל לספרתנו יותר מרובה של “סנהדרין” שלו.

הנה לפנַי הירחון השני, יש בו איזה מאמרים טובים מעט, אבל בלעתיו בנעימה לוּ [כאילו] היה שפ״ר עורכו או סקלוב, ולא ר. בן מרדכי בריינין אשר תקע והריע ו“נתן את עצמו” לאיש הלוחם מלחמתנו –. ב“כנסת ישראל” עכ"פ [על כל פנים] שורר מין שיטה, הוא חתום במין “הלאומיות המימית”, אבל בכאן נקבל רושם מכני ואין בו גם סימן של איזה תחיה והתעוררות.

אנכי חשבתי תחת השם: ממזרח וממערב מין הרכבה של טל-ילדות עם הדרת שיבה, אבל העורך הידוע הגשים מובנו, וסובר כי כאשר יעמיד אותך ואת טלסטי שלך849 בצד הרב שווארץ והרביעית מים שלו, ואת “שירת אברהם אבינו”(!) על יד שירי ביאליק, כי אז יצא ידי חובתו…850

לא ידידי! לא באלה תִוָשע ספרתנו! לא מתכסיסי מלחמה רבה נבקיע את האויב, לא אויב מדומה, רק השטן המשחית ומלאכי חבלה שלו ממלאים כל חללי ספרותנו מה“מגיד” עד ה“מליץ”, ומן “הצפירה” אל “אחיאסף” וכו' – הנה אנחנו עומדים על המשבר… לנו דרוש עתה התעוררות, תחיה, קבוץ רוחני ספרותי שיעסוק בעולמנו ובבנינו. לנו דרוש עכ"פ כלי מִבטָה חי, שיהיה לנו מה שהיה השחר851 האפיקורס בשעת תקופת ההשכלה ו[?], ומין הדבר הזה לא נמצא בהממזרח וממערב ובהמצביא עליהם שכאִלם לא יפתח פיו… סימן מובהק לאיש חי…

העורך הזה הוא בעל “טקטיק”, מקבל אורחים ושוכח לפנות לעצמו מקום… די לנו המחזה הזאת.

בוא וראה מה בין השתי רשֻיות הללו להפרדס, ובין שני ספרי השנתיים הללו (השם ירחון לא גרים [אינו גורם]). רבניצקי האִטר אינו מרעיש את העולמות ונותן לנו מדי פעם בפעם ספר למקרא, שאחרי נעמיד את הפסולת שבו בקרן זוית נמצא בו איזה מאמרים טובים שמעוררים אותנו לידי מחשבה.852 והממזרח וממערב מעלה נשיאים וגשם אין, והעבודה [לשון שבועה] כי ה“קריאה” שלו לא הוליד אצלי גם רעיון אחד, גם מחשבה אחת.

מה זאת?

אנכי הנני אסטניס בטבעי, ובשעה שאנכי קורא בעיתון אירופי: החכם האשכנזי בֵּבֵּל אומר – הנני מקיא…

הנני מקיא לראות את הרעש שעושה אצלנו בן-אביגדור, אותו הבן-כפר שלא ראה את המלך, הנני מקיא לראות את שלושת הרועים בתוכנו: את מנחם הסופר, רבי שפרה ויעבץ ממלאים כל חללנו…853 הנני מקיא ממין קריאה של ׳משקה או מֻשקה׳.854

מה אעשה, איסטניס אנכי.

הנני זוכר את תקופת גטלובר ז״ל855 ואת התיש הקדוש, עם הפירוש וכו', אבל הננו חיים בתנאים אחרים, עתה יהיו לנו לזרא מיני “חלומות חזיון לילה”.856 דור ודורשיו, ובעל “דורנו” בא ולוקח לו “אנשיו” מן הדור העבר, וישכח כי אותן התישים נעשו גדיים… ושא. שולמן כבר נפסל ועבר שעתו. לו היה חכם כא׳׳י בערינשטיין (בעל “העתודים העולים על הצאן”)857 כי אז החריש, אך אטו משום דטפיש הוא [האם משום שטיפש הוא], ואינו יודע כי מלכות אחת אינה נוגעת בחברותיה, נלך אנו ונדפיס את חלומותיו?

ידידי, איני בר-חלפתא, איני מחלל היום את אשר היה קדוש בעיני אתמול, ובלב נשבר, בצער גדול הנני שופך קיתוני על אותו האיש שהאמנתי בו ובכשרונו. אבל מה אעשה: אין רחמים בדין.

איני נושא פנים, וזו כוחי!

*

איני נושא פנים, ולכן איני יכול לשאת גם לך פנים, ואנוס אנכי לגלות לך כי מאמרך השני,858 עם כל סגנונו הטוב והנקי, עם כל הבניה וה“הרחבה” שבו, עשה עלי רושם רע. או להגיד לך את האמת במלואו, קראתי אותו באונס, מפני שאתה ידידי ומכירי.

ואתה הלוא תדע מה היא הקריאה בע"כ [בעל כורחי]!

העבודה [לשון שבועה], שהדבר כמעט לחידה בעיני. הנני קורא דברים נכונים, בשפה נכונה ובסגנון עשיר, הנני קורא עניין הקרוב לי ולשֹרש נשמתי, הכול טוב ונכון רק איני יכול לקרות, הנני קורא בקושי, ואחר כך יודע אני מה קראתי, אבל הדבר בעיני כאילו לא קראתי: אחרי שלא יביא אותי לידי הרהור, לידי רגש.

מה זאת?

הנני חפץ לנסות לפתור את החידה.

יודע אנכי את השתוף שבין ידי שמים וידי אדם, ובכל זאת טעמי מבדיל ביניהם, בהטבע ימשוך אותי הסדר המוחלט, ובמעשי ידי האדם ה“בשר ודם” שלו. ובשעה שאנכי קורא דבריך איני מוצא סימני בשר ודם, לא רגש, לא יחס נפשי אל הענינים, לא ירידה ולא עליה. מאמריך המה בעיני כחומר, ולא כבריאה. הנני מוצא בהם רק קול אחד ולא יסף, והקול לא יעלה ויוריד.

אני מעמיד כל החסרונות המדעיות שבדבריך (אחרי שהדבר אינו תלוי רק באי-ידיעתך את כל התחומות היונקות במשנה רבה זו, ואי-אפשר הדבר לך לסגל לך בדרוי[א] את כל הרכוש הרוחני השייך למקצוע זו) בקרן זוית, אבל הנני כועס עליך על הקרירות שאני מוצא בכתיבתך. בקצרה: רק קול דברים אנכי שומע, ותמונה, כלומר תמונת אותו האיש המדבר כל אותן הדברים הללו איני רואה…

ודא עקא!

יודע אנכי כי לך ולי היה טוב יותר לו דברתי בשבחך וגמרתי בפניך לך את [ה]הלל, וגם יודע אנכי בבירור, ואוכל לשבוע [להישבע] בנקיטת חפץ על זה, שלו הוצאת דבריך באיזה קונטרס, ובעל הירחון היה עושה לפנים משורת הכלל שלו והיה מזכיר את התוצאה הספרותית הזאת, כי אז היה כותב כמין הדברים האלה:

"תנועה חדשה, אותות חיים, יפיפתו של יפת באהלי שם, והאדרעי [דרויאנוב] הוא מפליא לעשות, שפתו אתו, ובקסמים אשר בידו הוא מושך את אבירים ברשתו והוא דן במתינה [במתינות], בעמקות, בנתוח חד אודות הדברים העומדים ברומו של עולם. הננו מברכים את הסופר הצעיר שהננו רואים בו סימן ברכה הרבה לישראל ולספרתו שיוסיף לעשות חיל ובימיו תִוָשע ספרותנו וישראל וכו''. עד כאן בהירחון הידוע.

אבל אני הגבר הנני רחוק מפזמונות כאלה, הנני רוצה ללמד, לחנך ולא לברך. הנני אוהב את הספרות וכל עוסקיה, הנני רוצה בבנינה. ולפיכך לו עמדת לפני בדין כי אז גררתי עצמותיך על מטה של חבלים והייתי דן אתך מעינו של הנ״ל.

יכול היות כי כעסת עלי, כי חמתך תעלה עלי עד להשחית, יכול היות כי גם אני נתהפכתי בעיניך ל“אינו שוה מאומה”, אבל הנני מאמין בכֹח הדברים, הנני מאמין כי יבוא יום ועת ובנת לרעי, ותבין לרעי ותקום ותעשה לנפשך.

וזאת אחפוץ –

*

זאת אחפוץ, ועוד הרבה אחפוץ.

הנני חפץ לבנות בנין לספרותנו, להקימה ממשואתה, הנני חפץ לעורר אצלנו מהלך חדש עם חיים חדשים, הנני חפץ וחושב בדבר יומם ולילה, הנני חושב בעולמו של ישראל מראשיתו עד אחריתו, מסופו עד סופו –. הנני מלא יאוש ותקווה, מחשבות ורגשות, הנני חי –.

הנני חי וחושב ומרגיש ומצטער בצרתן של ספרתנו העלובה, העומדת בין המיצרים בין החגר והס[ו]מא, הנני יושב על האבנַים… אבל כרבי אלעזר שמותי בשעתו אומר: הרבה הרבה מעות יש לי, רק אין לי שולחני להריצם… אין לי שולחני. ויודע אנכי בבירור כי עלתה במחשבתו על מטבעתי שתצא, ואם לא עלתה, בדין הוא שתעלה –.

על מטבעתי שתצא.

ובתוך כך הנני בשר ודם, הנני מוקף מסערות ומרוחות רעות וטובות אשר מנשבות בי ביד חזקה, רוחות שדי בהם להטרידני מן “עולמי” זה –.

ואתה הלוא תדע כי העולם גדול מאוד…

העולם גדול, וכל העניינים בו יגעים… הכל בו כמלחמה אריכתא דמי, וכל דאלים גבר… ולא עוד כי ישנו בעולמי מעין אותן האבנים שרבו עם יעקב אבינו: עלי יניח אותו צדיק את ראשו!

היודע אתה איה אניח את ראשי?

לו היה לי רק ראש בלבד, כי אז ידעתי אנה ינוח, אבל הרחמנא שלי בלבי… ובלבי נוזל מאותו הדם שעמד על הר סיני.

כמדומה לי שדי הוא הדבר.

די? מאן יצר את המילה הארורה הזאת? חנינא בן דוסא די לו בקב חרובין, אבל אנכי איני ממנו ולא מהמונו, אנכי לא אוכל לעכל חרובין ולהתפרנס מנסֹרת של הֲבָאוֹת [ציטטות] אלו ממזרח וממערב. אנכי חפץ באַלְיָה שמנה, באליה שכֻלה לגבוה… בזו הרגע אני זוכר היטב כי לפנים גם בריינין שלנו לא היה אומר די… ושהיה מדבר באזני השכם והערב מעין אותן הדברים שאנכי מדבר באזניך היום, ואגב גררא הייתי גם זוכר כי יוחנן כהן גדול שימש פ׳ שנה ואח"כ נעשה צדוקי…

היש איזה שייכות בין שתי “זכירות” הללו?

אבל אותו יוחנן שימש עכ"פ שמונים שנה, והלז –.

יהי רצון שאל יהי חלקי עמו, ולא תהיה אחריתי כמוהו…

הנני בטוח! אינני ראובן בן מרדכי בריינין,

רק מיכה יוסף ברדיטשבסקי

לפני עידהן [חגי הנוצרים]


109. אל נמען בלתי ידוע859

[1895].4.1

ידידי!

דבריך באוני היום –

איני צריך לומר לך עד כמה אני שמח על אשר לא שלחו אותך הכי“ח [כל ישראל חברים] לעזאזל, ותשאר לנו ולארצנו וליושביה שבגולה… הנני חושֵב את הדבר לעוֹן פלילי ולקלות דעת כאחד לעזוב את ארצנו הרַבָתי בגוים ושָרָתִי בספרות במועד התסיסא שלה שהכל בה על האבנַים… צא ולמד וחשוב כל מלחמתך הארוכה ואת כל העמל והתלאה שראית בימי הבלך עד אשר היית לאשר הנך; ואח”כ צא וחשוב שאלף בחורים מימינך ואלף משמאלך נשארו בכוּר הישיבה וכל כַת דילה – והיה אם לא תשוב אתה ואַחֵרים שכמותך אל ארצנו על מנת לפעול ולעשות איש איש בחוּגו לפי כֹחו אנה הם באים?

הנני מקוה כי תבין לרעי.

הנני יודע כי מלבד עולם הרוחני, ומחשבותנו שאנחנו חושבים על בית ישראל וספרתו עוד יש לנו קיבה ארוּרה שדורשת את תפקידה ושדוקא רוצה היא לעַכֵל מזונות מן האדמה ולא מן השמים… ועתה נצא ונחשוב בדבר –. כלומר אציע לפניך כע"ד: [כעניות דעתי]

ה“בחירה” שבחרת בא[ו]דסא למקום מושבך טובה, מצד אחת היא עיר של חֵרוּת וקולתור שמסוגלת בעד בעלי נפש כמוך ובשנית היא עתה כעין מרכז רוחני לבית ישראל בעוה“ר [בעוונותינו הרבים] – בקצרה בשָם תוכל לדאוג ביותֵר בעד עתידתך וכו'. אבל בתנאי קודם למעשה כי בבואך שמה עליך להביא אתך צֵדה לדרך עכ”פ לשישה ירחים עד שנה; כי לפי תנאי הדבר שבשם ה“מלות” לא שכיחות –.

עליך לדעת כי אותה אדסא שבה תשב, כלומר החוּג העברי וכו' הוא קטן מאדסא בעצמו, ושהשעוּרים העברים – שהמה בשם בזול גדול – מתחלקים להמורים המפורסמים בן-דוד, רבניצקי, איש-נעמי, קלאצקו, רייכֿסברגר ולפי ששמעתי גם הד“ר שרשוסקי בין המורים העברים ועל צבאם מורים רבים עד אין קץ שכבר יש להם “חזקה” על ה”חתיכות הראיות להתכבד“.860 ב”השַיָרה" הזאת איש את רעהו חיים בולע ושומר נפשו – פשוטו כמשמעו – ירחק מהם ולא מבעי כי בשם “ירימו את כובעיהם” לפניך רק בטרם תדבר אליהם בשפתם, ובו ביום שתחל ללמד תורה ברבים יגשו אליך בתור: “אחינו אתה!”

הנני מקוה כי תבין לרעי.

גם אל תחלום מעבודה ספרותית וכדומה; כי לגבי דבר דא [זה] אדסא נופלת מבֿרשא [מווארשה] שהיא השוק הספרותי שלנו, והיה אם גם תעבוד בעד ה“עולם קטן” של רבניצקי861 לא תוכל למלאות “קיבתך” הגדולה –.

אנכי איעצך כאותה עצה שיעץ הקב"ה את אבותינו במצרים: נצלו את מצרים! וקחו מאתם כלי כסף וזהב ושמלות…

ובטרם עזבך את המטר[ו]פולין שלך הלוה מאת הגרמנים הארוּרים כסף וזהב והלוה מהם עד לבלי-די – אבותינו הלכו בכֹח ה“ניצול” הזה ארבעים שנה במדבר; אולי תוכל אתה ללכת בכחה על כל פנים עד שנים עשר חֹדש ועד בכלל -.

הנני מקוה כי תָבין לרעי -.

הלאה!

הנני רואה את עתידתך ברוסיה בשלושה פנים:

א) כי תקום ותהיה רב בישראל, רב כהוגן וכהלכה שיודע לאחד את ה“שתי רשֻיות” בבית ישראל, עוסק בצרכי הקהל, משגיח על החנוך העברי בין הבנים והבנות, ומחנך גם האבות לאביהן שבשמים…

ואתה הלא יודע כי יושב בסתר עליון… ומדוע לא בצל שדי תתלונן?

ב) אחרי ש“תיבחן” ברוסיה תשיג משרת מורה עברי בבית-ספר עברי כמו קלצקו או מנדלי מוכר ספרים וכדומה. מובן הדבר מעצמו כי האופן השני קשה מעט מן הראשון, וגם המעמד החברותי נופל מן הראשון.

ג) על עטך תחיה.

אבל אל נא ישאך לבך, שתוכל לחיות ממין העבודה בעד אחרים… ה“זמיר על חתונה ישרה” לא תביא לך תועלת חומרי גם רוחני; ואתה הלא יודע את מו"לינו העברים והתנאים העברים, וכן עד סוף כל הדורות. אם רוצה אתה לבנות לך בית עליך לבנות לך במה בפני עצמה. והנני מקוה כי על-ידי השתדלות יתרה תוכל להשיג עתה רשיון ברוסיה בעד עתון עברי – ירחון [ואחרון?] שבועי. מובן מעצמו כי עליך לנסוע בעד תכלית זה לעיר המלוכה [סט. פטרסבורג], ושם גם קצנלסון גם שפירא862 [?] ועוד יהיו לך לעזרה.

יודע אנכי בבירור כי אחד-העם נמנה וגמר להוציא ירחון עברי; כי גם נפשו קצה בדרכי מו"לינו הקדושים;863


110. אל יהושע טהון864

4.1.1895

ידידי דבריך באוני היום.

אתה בעיני כאותו בעל הבטחון הידוע בספרות החסידית שהוא הולך אל האציל לשלם לו את המס ומקוה כי בדרך יזמין לו השי"ת [השם יתברך] אותו סכום הדרוש לו…

היש לך מקורים יותר טובים?

הנני גוזר עליך שתִבָחֵן במטר[ו]פולין שלך, והיה אם סוף כל סוף תמנה ותגמר לעזוב את ברלין וללכת למקום שאין מכירין אותך הוד[י]עני, כי אני חושב עוד באיזה רעיון שלא נתבשל עוד אצלי כל צרכו, רעיון הנוגע לך –.

*

לא תוכל לשער את בדידתי שקשתה עלי כספחת, הנני מלא סער ומחשבות[.] הנני חַי עתה ומתנועע ואין לי איש לשפוך שיחי לפניו, הנני לבדד…

*

בדבר ה“רושם הידוע ממקום ידוע” הנך טועה מעט. הנך חושֵב כי גם בעלמא הדן [בעולם הזה] על[י]נו רק להיות “גבורים” ואני איני חפץ לא גבורה, ולא נצוח, רק נפש טובה ורכה, נפש…

ואל יהיה הדבר קל בעיניך –.

*

את עבודתי התלמודית הנני גומֵר היום, ועוד כשבועים אפנה לי מדי יום ביומו שעה או שְתַים ע“מ [על מנת] להעתיקה בכתב בָרור, ואח”כ אשלחה אותה אליך אם יהיה לי צֹרך בזה.

בכלל אני מצטער על אשר לא שמעתי בקול שטיין לקחת חלק אחד מהדיססרטציה שלי; כי ע"י [זה] אבדתי כמעט שני ירחים. ולו שמעתי בקולו כי אז אולי הייתי יכול לגמור למודי לפני ימי החופש הגדולים ועתה אנוס אהיה כפי הנראה לדחות את בחינתי עד אקטבר הבא.

*

יש את נפשי לכתוב עוד שני עבודות קטנות במקצוע התולדה (מקורים למלכי רומה בתלמוד) והכלכלה (אודות יַחַס המוסרי של סמיט865 להכלכלה שלו) כדי לפטור את עצמי מ“העבודות תחת הסוגר” (קלעֶזאָר)[.]866

מה דעתך?

*

בדיני ממֹנות –

בטרם צאתי את ברלין הוגבל עזרי לשישה מאות שקל לשנה מאקטבר עד אקטבר. וקבלתי ק“ן שקל ונשאר לי עוד ת”ן שקל. לפני ראש הש[נה] שלהם קבלתי סכום גדול בעד איזה ירחים והודעה ברוּרה כי הת"ן שקל נפחתו על שלש מאות שקל, ונשאר לי מעתה עד אקטבר שלוש מאות שקל.

השקלים ממיללר לא קבלתי. האקבלם?867

*

אנכי חושב כי גם ממכתבַי שבידך תוכל למצוא מעט ממה שדרוש לי. במטותא שלח לי ע“י שו”ע ראה אבקשך –

שלח לי תמונתך, ראה בקשתיך.

מה“אביר לב” שלנו קבלתי דברים אחדים שבו יבקשני לבוא למינכֿן ע"מ שירקד שם בחוצות בעבור השמחה הגדולה, מובן מעצמו שמפני דררא דממונא868 לא נסעתי לשם.

שלך מי"ב


111. אל אלתר דרויאנוב869

7.1.1895

אחרי עדהן.

ידידי!

דבריך באוני ולא היו בפי כדבש למתוק; אחרי שהייתי מוכן ומזומן לדברים יותֵר ארוכים, לדברים שבעדם כתבתי לך מה שכתבתי.

קשה עלי להאמין איך תוכל לעבור על דְבָרַי בשתיקה.

בדבר הקונטרס שלי: “בין הערבים”870 אשר שלחתיו אליך ע"מ לתקנו ולהכשירו לדפוּס סתמת ולא פרשת אם קבלת אותו. אנכי שלחתי אותו באחריות, לבי נוקף.

ידידי! איני רוצה בשום אופן להכביד עליך ועל בריאתך וחַי בהם וכו'. אם אפשר הדבר לעשות את הדבר בעדי באופן שאקבל את הדבר מוגמר לראש החודש הבא טוב. ואם לאו מהר נא להשיב אותו אלי בשו“ע באחריות. את מכתבַי אינך צריך להעתיק; אחרי כי תוכל לשלוח אותם אלי **ע”מ להחזיר**.

מה דעתך אודות סגנוני? לתשובתך ולמשפטך אחכה בכליון עינים.

הנני חושב השכם והערב אודות ספרתנו. גם עתה הנני יושֵב על האבנַים והנני מקוה כי אחרי גמר למודי בעוד עשר ירחים או עד 1896 אגש אל המלאכה.

לדאבון לבי הודיעו לי בראש השנה שלהם כי עזרי נתמעט עד שליש.

ד' ירחם

שלך

מי"ב


112. אל ירחמיאל שקפניוק871

[1895].8.1

ידידי!

עוד הפעם חלום ספרותי.

אבל הנני מקוה כי הפעם יפתר לטובה –

וזה הדבר: בהיותי מְבַקֵר את בית מדרש העליון לחכמת ישראל אשר בברלין הייתי רואה לפרקים את אחד מבני ארצנו, איש עשיר שנִתְבַרֵג ברוסיה, אח“כ סחר כל צרכו ואח”כ עזב את החיי שעה מפני חיי עולם והוא מכין את עצמו לרבנוּת, אם שכבר יש לו אשה ובנים. שמו אלכסנדר ברגין –. ובקרוב יודפסו ממנו מאמר גדול ב“השחר” הרוסי[.]872

הוא אינו בעל כשרון יותֵר מדאי. הוא רוסי בחנוכו, רוסי שהיה לעברי גָמור, לאוהב את התורה וישראל, את ציון וספרתנו, וגם בקר את א“י [ארץ ישראל] לשמה. והוא עתה יושב על האבנים בכאן ע”מ להִתְדַקטר –.

בברלין לא היה לנו כל שיח ושיג רק בכאן ע"י ההתבודד[ות] נתקרבנו איש לרעהו, והנני מטייל אתו ארוכות וקצרות בדברים שאינו מבין אותם כל צרכם…

הוא יודע את הספרות העברית וחללה מעט רק מהשנים האחרונות, ורעיונו שאליו הוא נושֵא את נפשו הוא להביא בספרתנו חיים חדשים, כלומר חיים מן החוץ ע"י תרגוּמים מכל השפות החיות.

הוא מכין א“ע [את עצמו] לרבנוּת, ורואה הוא את עולמו בעולם הדתי, אבל אגב גררא, שלא על מנת להשתכר יש את נפשו לְיַסֵד בבֿרשא [בווארשה] תוצאה עברית שתוציא לאור מדי חודש בחודש ספר בן חמישה בוגין [גליונות דפוס], תרגום, הוא רוצה לתַרְגֵם מספרוּת היפה, המדעית, מעניני שם ויפת [יהודים וגויים] וכו' ורוצה הוא להקדיש להענין הזה שלושת אלפים רו”כ או יותר מעט.

אנכי הצעתי לפניו כי תצא בעדו לְבַֿרְשא ותִתְיַשֵב בשם ותפקח על צרכי העסק. כלומר על עסקי ההדפסה וההגה[ה], כתיבת המודעות, החבוּר, ואולי גם המכירה[.] בעד העבודה יְשַלֵם לך מְעַט. אבל תעתיק בעדו מדי חודש בחודש בוגין וחצי ויְשַלֵם לך שלושים רו"כ.

אנכי נתתי לו את ה“יאוש” שלך למקרא.873 והבטחני לכתוב אליך אם יגמר הדבר אצלו.

מכאן יוצא לוויען [וינה], ומשם לברלין, ומשם ישוב לביתו. לחג המצות [פסח] ישוב לאדסא, אח“כ יצא לְבַרְשא [ווארשה] ע”מ ליַסֵד את הדבר.

לבי נוקף פן יְקַלק[ל]ו באדסא את הדבר.

אנכי את שלי עשיתי.

והיה אם יכתוב אליך דע את אשר לפניך –.

_____

X [10 בינואר]

ידידי!

הנל כבר קרא קונטרסך ומצא חן בעיניו מאֹד, אנכי כבר עבדתי בעדו [?]. הדבר נשתנה מעט. הוא יוצא לקרים לגור שם עם רעיתו [?] עד חג המַצות הנני מקוה כי הדבר יצא לאור, ואם יתמהמה תחכה לו.

גם הבטחני להלו[ו]ת לי איזה מאות שקל לבנין מאסף בישראל.

אימתי יצא התלפיות לאור?

לפע"ד לא יצא כלל לאור כך נבואתי.


113. אל אחד העם874

18.1.1895

אדוני הנכבד!

אתכבד להודיעהו, כי ידידנו ה' ברגין נתדקטר אתמול בכאן בכי טוב.

השלום לכבודו ולתורתו? השלום לספרתנו?

אגב גררא אודיע לכבודו, כי הפרופסור לצרוס כתב לי בימים האחרונים מכתב גדול מאד, בן שישה דפים,875 על דבר ה“להיות ולחדול” שלי, שבו הוא תנא דמסעיה [דמסייע] לעפשטיין876 וקורא תגר עלי. הדברים ראויים להִוָדע רק מצד מין האנשים הללו ומחשבותיהם שהם חושבים על בית ישראל. איני יודע איה ידפיסו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


114. אל אלתר דרויאנוב877

[1895].30.1

ידידי!

בשעה שאנכי שָרוי בצער על ידי פגע רע שפגע חד ממכירי שבגולה באוני דבריך המרים. אתה יודע מה אתה לי. ולכן איני צָריך לומר לך עד כמה אני מִשְתַתֵף בצערך, והנני מתפלל בלב שָלֵם לפני אבי שבשמים כי ירפא אמך ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עם ישראל.

*

איני יודע מדוע תדחה את המשלוח של קונטרסי לימים אחרים. אחרי לפי התנאים שהנך שרוי בהם עתה אין אפשר לך לגשת אל המלאכה, הלא טוב הדבר שתשיבו לי תכף ומיד למען אשב באותו עת על האבנַים שלו ואַצַרֵף לו את הפרקים הרבים שכתבתי שעולים בכמותם עליהם.878

אבקשך שבו ביום תקבל דברי תואֵל נא בטוּבך להשיב לי קונטרסי בלוית פרקיך, ובלוית מכתבי הספרותים והנפשים שכתבתי לך בימי הבלי עד מכתבי האחרון הגדול ועד בכלל, ותשלחם באחריות. מכתבי על מנת להחזיר –

ראה בקשתיך

*

גם אבקשך שלא תְכַחֵד [תסתיר] ממני אם רבה עליך העבודה; כי חלילה לי וחולין הוא לי להכביד עליך ולא אכעוס עליך אפילו כמלֹא נימא גם אם תשב פני ריקם. והיה אם איני טועה בזה אז עליך רק להודעני בו ביום שתהיה מוכשר לעבודתך ואשלחם לך[.]

*

בכלל יתפרדו קונטרסי לפי האָמור:

א) בין הערבים (ספר יראים)

ב) בין הבתרים (ספר חסידים)

ג) על האבנַים (הרהורים)

ד) בעלמא דקשוט (דור דור ודורשיו)

ה) הכתב והמכתב (מעט בקרת)

וכֻלם יכילו כעין מאה פרקים ולא עד בכלל –.

בה“עלמא דקשוט”879 שלי הנני מנסה לתת פרצופים תלמודים כמו שמעון בן שטח – שמאי – רבי טרפון – רבי אליעזר שמותי – רבי יהושע הפחמי – רבי עקיבא – נחום איש גם זו – חנינא בן דוסא – ריש לקיש – רבי טרפון – והם כתובים לפי רוח השירה שבי באופן שיעשו רושם גדול לפי ערכם ומינם.

*

ראה הנני אומר לפי רוח השירה שבי, כי עתה הנני יודע שמשורר אנכי, משורר מלבי עד ראשי ועד בכלל. וגם אנשים כפֿרישמן מצד זה והפרפסור לצרוס (במכתבו האחרון) מצד זה מסכימים לדבר, וגם אנכי מסכים לדבר –

*

לפי הבטוים שלך הנני רואה כי טעית בדבר אחד. אתה “לוקח” את הדברים לשלי, ותשכח כי אין אני אחראי על כל הני הנפשות והמחשבות שתארתי, כמו שאין דסטיבסקי [דוסטויבסקי] נתפס על מעשה רצח של רסקלקינקובֿ [רסקולניקוב].

את אשר אתה אומר אלי, לך אומר [אמור] לאומן שעשה אותם. אני לא הפסדתי אנפשם…

השומע אתה!

*

הנני מקוה כי בו ביום שתקח לך מועד לכתוב אלי, תעירני אודות הדברים הללו[:]

I. אודות דברי שבמכתבי הגדול אליך[.]

II. אודות משפטך בדבר סגנוני ומהלכי.

III. אודתך בעצמך ואודת מעשיך ואודות מחשבתך לעתיד;

לפי דעתי אל תדחה את הדברים, ואדרבא בשעה שאתה יושב בצער, יקל עליך הכתיבה, כך דרכו[.]

*

הנני מעמיד אותך על חזקתך כי יודע אתה לשמור סודי, וע"כ אגלה לך כי קרוב הדבר לודאי שאחרי שאתדקטר (הזמן לא יארך כמו שחשבתי) איסד איזה א[ו]רגן קטן (רבעי) [רבעון] בעד המחנה שלנו, שבו תתגלה כל התסיסא החיה שבנו.

קונטרסי יבואו בתוך נספחים אל כל חוברת וחוברת. ומלבד זה עוד אנשים מעטים וטובים עומדים לימיני איש איש לפי החוג שאסמן לו (זה הכלל הגדול שיהיה אצלי) והנני מונה עליך ואקוה שתעמוד לימיני[.]

_____

בדבר ה“אוצר” עדיין לא נִתְבַרֵר הדבר, אבל הנני מקוה כי יצא מכֹח אל הפועל.

*

אחד העם יודעני כי האשכול עומד נכון לצאת לאור.880

אחותו היפה והעבריה תבוא לכאן כפי הנראה ע"מ להשתלם בפלוספיה[.]881

*

לפי הנראה אתישב לפי שעה אחרי גמר למודי בברלין, כי העיר הזאת וספריה מעשרת את בעליה, ועוד לי עבודה רבה במקצוע הפלוספיה ובספרות.

*

במצבי אין כל חדש, הנני משכם ומערב לעבודתי. ותו לא מדי.

הנני בודֵד כערער בערבה פשוטו כמשמעו וכבר קצתי בנפשי מפני התלמיד שבי, והנני מחכה בכליון עינים לבו ביום שאבחן ואצא מעבדות לחֵרות.

_____

יותר אין[.]

לקונטרסי, למכתבַי (גם למכתב זה) ולדְבריך אחכה בכליון עינים.

חיה בטוב

שלך

מיכה יוסף

שכרתי לי מעון חדש ויפה.882


115. אל נמען בלתי ידוע883

[1895[.30.1

ידידי!

אם כי איש ברזל אתה ולבך נְחוּשה, צריך אני לְסַמֵן לך את אשר אתה לי ולעולמי. הנני יודע כי כל הימים אשר אני חַי לא אבקיע אל לבך, הנני יודע מה אתה לי – ובכ"ז לו לא ידעתיך עתה, לולא הי[י]ת נקשר עמי בקשר שבנינו, היה עולמי ריק, פשוטו כמשמעו.

אנכי שייך לאותן הגבורים שאינם יְכולים ללחום לבדם, לי דרוש מלאכים עומדים מימיני ומשמאלי, לי דָרוש בני אדם בעלי רָצון, אנשים עומדים לבלי חת. ויודע אנכי כי גם בשעה [ש]מהפכה גְמורה בנפשך והשקפותיך העקריות עומדת להתבַטֵל מפני השקפות אחרות החזקות מהן והלוקחות את מקומן, תשאר מה שאתה, תשאר אדם רָצוי לי כל ימיך.

הנך חושב שימים יבואו שהקולות יחדלון… אבל אני מאמין כי היום ה“אֻמלל” הזה לא יבוא אצלנו לעולם. וכל הימים אשר אנחנו חיים על פני האדמה ועל פני שמים ממעל, כל הימים אשר ב“מורד” שלנו נעלה על במתי עד… תהיה המלחמה כְבֵדָה אצלנו. והיא היא גוף החיים.

_____

את “השרון” קבלתי והוא אינו מסריח כמו המגיד הקדוש.884

_____

איני יודע אם הודיעתך [הודעתיך] כי קָרוב הדבר שאייזנשטַד יִקָרֵא להיות מַזְכיר בבית המערכת האשכול באדסא.885

_____

חיה בטוב לדבריך אחכה ואחכה

שלך

מיכה יוסף

P.S. אחרי שבעל נפש אתה ובקי בהעולם הזה וחללו, הנני לגלות לך נטיה אחת בו, נטיה שלוּ לא נסיתי בה כי אז לא באתי לכלל השגה שבה.

התאמין כי עלמה אחת יפה וטובה ותמימה מן השורה שלנו, שונאת אותי תכלית שנאה, שונאת אותי שנאת חנם…

לא תוכל לְשַעֵר כמה הכנעה וצער והרגשות לא ידעתי אֲכַנֵם גורם מין מקרה כזאת, לולא הייתי אני; כי אז יכלה מקרה כזאת להורידני דומיה, אבל אנכי הנני אנכי, וכל המכות הרבות אשר ה[ו]כתי בימי הבלי נוגעים רק אל קליפתי ואל תוכי לא יגעו, כלומר בנגיעה לבטלה –

הנני חי וקיים.

אבל לא אוכל לעשות שקר בנפשי לומר כי דבר כזה ירחיב את דעתי ואתה צא ולמד כי באותה שעה שנפשי גורמת דְחִיָה ממקום אחר, קבלתי רושם יְדוּעַ ממקום יְדוּעַ… והרושֵם הזה כבר גזל הרבה לילותי ומחשבותי; כי עודני מָלֵא טל ילדות ועודני מוכשר לאהוב עד הקאה –

*

“מה היא האהבה? – מצאתי כָתוּב באמתחת אחת ממכר[ו]תי שהיתה קרוב לקרובי – האהבה היא כגחלת לוחשת, בשעה שהיא לוחשת אורה מבהיק ומרחיב את הלֵב, ובשעה שהיא עוממת רוחה נודף…”

יצק זהב רותח לתוך פיה!

*

והנה הננו יודעים האהבה מה היא, אבל השנאה מה היא?

ילמדנו רבינו!


116. אל מרדכי אהרנפרייז886

תחילת פברואר 1895

מכרי!

“איכה?”

המלה הזאת כבר היתה נְכוׂנָה בפי ע"מ לשימה עלי גליון ולשלחו אליך, רק המלה הזאת ולא יותר… לא בעבור שנחתי מזעפי ואיני עוד מוכשר להִשְתַמֵש בפולסין דנורי; רק מפני שלבי יאמר לי בימים האחרונים **מה אתה לי – **

הנני חושב אותך לאחד מן האנשים העומדים אתי במחיצה אחת, לאחד שעתיד ללחום אתי מלחמה אחת ולצור על האויב, לאיש שבאשר אלך ילך ובאשר אחיה יחיה. אבל אני כופר שישנו בין הבשר ודם שלנו איזה רעות או יְדידות. לא מפני שאיני כדאי והגון לרעותך אך בעבור שיחסר לך החוש הזה, יחסר פשוטו כמשמעו ומובטחני שלא יהיו לך רעים לעולם –

ואתה חלילה לך וחולין הוא לך לקרוא תגר על מעשה בראשית שלך, ואדרבא קום וברך את אלה[י]ך, ברך אותו על אשר ברזל את לבבך, דבר נחוץ מאֹד לבעלי מלחמה ועסקנים… איני יודע אם יש בך משרש נשמת צזר [יוליוס קיסר] או נפ[ו]ליון; אבל בק[ו]רת רוח הנך עומד עמהם בשוּרה אחת –.

לכו רעו!

ברור לי כחֹשך שגם בעת אשר תגמר מצו[ו]ת הדיסרטציה שלך שדוחה כל המצו[ו]ת גם אז יעברו עידן ועדנים, אם לא יסתיע לנו עולם הכלל, שלא תכתוב אלי, באשר לא תמצא בזה חפץ, לא תמצא בזה חפץ באשר אנכי מיכה יוסף הנושא של הסופר שלי אינו נוגע לך מאומה…

בקצרה הרני מוכן לפורענות.

*

“ולהיפך אני מרהיב בנפשי לחרף אותך על שתיקתך; אחרי שאין לך אותה ההתנצלות, ואם אני עוסק בבחינתי אין אתה בן-חורין להפטר מכתיבה–” עד כאן לשונך הקדוש.

מתירא אנכי שפלוני החיים ברודי887 לעתיד לבוא בעת אשר ימשמש באמתחת כתבי ויבוא לידי קריאה, אז יחשוב שבאותה שעה שהכותב מרדכי עהרנפרייז (מי היה? הערת חיים ברודי) ישב בערלנגן (!) ועסק במין הדיסרטציה שלו היה יושב מיכה יוסף בעלית בית חנניה ומלאכי השרת היו צולין לו בשר ושותתין לו יין ושזמנו היה פנוי יותר מדאי. אבל אנכי המיכה יוסף החי וקיים יושב בחדר צר על יד שלחני הקטן והנני משכים ומעריב להדיסרטציה שלי. ולא עוד שחתת [שכחת] ששלך עוסקת ברשויה [ברשות] אחת בהאחדות המוחלטת, עוסקת שלי בשתי רשֻיות בתפארת ובמוסר וההלכות הללו הם הלכות קשות שדשו בהם גדולי עולם כשפטסברי, [דיטכֿזָן?], הומא [יום], סמיט, קנט, יקבי, מנדלזון, שיללר והרברט888 וכל כת דילין ועלי הגבר למשמש בדעותיהם ולשטחם כשמלה. ולא עוד שמלבד האָמור בנידן זה עלי למצה המצוי שלי בשאלה זו ולבנות ול[ה]חריב וכו'[.]

בקצרה בעוד ירח ימים יהיה כל החומר גמור אתי כל צרכו ואז אגש תכף אל העבודה שבכתב, שלגבי ד[י]די קשה יותר מקריעת ים סוף אחרי שאיני בקי בלשון ארמי כמוך. מלבד זה עלי להכין את עצמי בפלוספיה, במשנתו של הום וקנט ושפנהויר (הפלוספים של הבחינה שלי), בדברי הימים (קורות עם יון, ותולדות המהפכה בצרפת) ובתורת הכלכלה שזרה לי לגמרי. ועליך לדעת כי קרוב הדבר שאגמר את למודי בזמן יותר קצר מאת אשר חשבתי מראש; אחרי שקצתי בנפשי מפני ה“תלמיד” שבי וחפץ אנכי לצאת לחֵרות…

עד כאן.

*

בדבר הדסרטציה שלך לא אוכל לומר מאומה כי איני מלֻמד ולא בן מלֻמד.889 רק זאת אדע [ב]בירור כי בשעה אשר תקרא קונטרסי בין הערבים (ספר יראים) שכולל עד כמאה פרקים ולא עד בכלל, כי אז תראה כי נכנסתי לפני ולפנימיתה. ושעלתה בידי להחיות את העצמות היבשות הללו ולהקימם על רגלם עם כל הקסמים שבידם –.

הנני מקוה כי תמצא בקבלתי חפץ.

הקראת ספרי מיזס (צפנת פענח)?890 הקראת מאמרו ע"ד יחס הקבלה לשיטת שפנוזה בהעתון הפלוספי של ההרבטי [הרברט] ציללער? הקראת את ספרי יואֵל?? ההתעמקת בפלָטין [פלוטינוס] ובכל כת דיליה?

איעצך שתקרא את הפרקים הדתים והנסתרים בספרו של רודלף עויקען [רודולף אויקן] Die Lebensanscha[u]ungen d. g. Denker891 וכן הפרק אודות פלטה [אפלטון] וכריסטוס ואז תעשיר שפתך הקבלי.

*

בדבר הירחון הידוע צר לי על חוש הריח שבך שנתקלקל… המנין שלנו מוצא בו את אשר מצא בהראשון. קרירות ומו[ו]ת, התפעלות עגל ממין הכפתורים?, מאמרו של הרב מפרג (עי[י]ן בההקדמה שלו) מרטין שריינר, טלסט[ו]י ורביע[י]ת מים… (מערב ומזרח לפי שיטתו של בריינין – ועל צבאם ספורים נפתלים[,] שירים יבשים ותו לא מדי. והיטב אשר דבר טון שלנו (הוא יושב עתה על האבנים כי כבר מסר עבודתו) “אין בין השני והראשון רק מה שחסרים בו מאמרִי ומאמר של דוד ניימרק…” ואני אוסיף: אין בין השני להראשון רק מה שחסר בו ה“מי שברך” שלי או מין הבקרת של בריינין.892

הנח לו! לא ממנו תושע ספרתנו. הוא אצלי לאחר יְאוש…

*

אתה זוכר את כל התרועות והתקיעות שלו: האח! עתה לנו במה חפשית, צאו וכתבו ככל העולה על רוח[כ]ם, דברו, לחמו וברכו את אלהיכם על אשר פדה אתכם ממטת סדום וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'

ובגליונו האחרון הוא יבטחני ש“במאמרי לא יכניס דעותיו” –

מה תאמר על החסד הרב הזה?

*

“דע כי כל מה שכתבתי עד עתה לא שָריר ולא קיים כי נתח[ו]ני המו”לים, ונבלעתי בין חומ[ו]תיהם… רק בו ביום שיהיה לנו במה בפני עצמו אז ארים קולי, אז אוכל לעבוד בכֻלי אז, אז, אז," (לשונו של בריינין אלי)[.]

ועתה הוא מכין מקומו לאחרים, להרב מפרג ולרביע[י]ת מים – והוא אינו יודע עוד מה לכתוב, הן ולא ורפיה בידיה… והיטב אשר שאלנו אותו לאמור:

“ואיה קולך בני?”

*

אגב גררא אודיעך את אשר השבתי ליה: “חפץ אנכי לעבוד בכֻלי ולא במקצתי, כל עצמותי תאמרנה ומה יתן ומה יוסיף לי אם תתן לי מקום ביַרחונך להתגדר באצבע קטנה… אחת גמרתי להיות או לחדול!”

*

להיות או לחדול

“ואתה תשב – כותב לי אלכסנדר ברגין – בחדרך הקטן והצר, ספריך פתוחים לפניך, אבל רעיונך יב[ו]או כברק הלאה הלאה לארץ רחוקה, לארץ מולדתך, לארץ אשר תקיא את בניה… שם תאמר, שם אמצא מנוח לרגלי, סופר אהיה בישראל… ובני ישראל קוראים את המליץ והצפירה וכל כת דילין ואומרים: מה נאה מאמר זה! מה נאה שיר זה! ואם תבוא ותשטח לפניהם ותצעק מרה על הנבלה אשר תֵעשה בספרתנו אז יאמרו לך הסופרים אשר שֵבה זרקה בם: מה לך אצל ספרות ישראל? כלך לך אצל האשכנזים! ריח הקוגל אשר ישאר בתנור כ”ד שעות, וריח הירמלקי [הירמולקה] אשר גם היא כ“ד שנים תנוח על משכבה על ראש ישראל גמור עד כי זיוה והדרה ישתנו… זה ריח ישראל, זה ריח ספרתנו עתה…”

“מלחמת החיים היא לנו מפנים ומאחור – יוסיף ויאמר – והמלאכה מרֻבה מאֹד והעברים המפוזרים בכל קצוי תבל נְבוכים הם במדבר… וכל תקוה אבדה להם. לא עת היא עתה לחשוב מחשבות, עת היא לעשות, עת היא ללחום מלחמת עמנו מלחמת הקיום – שמא יאמר אחד מאתנו בלבו: האם איש מלחמה אני? האם לי לצאת ולבוא לפני מחנה ישראל? מענה אחת מצאתי: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, וגם אתה אל תחשוב מחשבות רבות, התאזר והיה לאיש, מכשולים רבים תפגע על כל צעד וצעד אבל אם תאמר לנפשך: יעבור עלי מה לא אסור מדרכי ימין ישראל, אז, אבל רק אז תבוא אל המטרה שאליה נפשך נשואה”

לא אָסור!


117. אל יהושע טהון893

[1895].5.2

אחי!

דבריך לא באוני.

גם לי עבדך בן אמתך אין עתה דברים מסומנים בעדך. איני יודע מה יש לי להשמיעך: אבל יודע אנכי כי יש לי הצורך לדבר עתה באזניך, ולהפריעך מגל הספרים שאתה שקוע בו עתה ראשך ורובך. יש לי הצורך, כי הנני מלא תסיסה, תסיסה לא אוכל לסמן אותה לך כל צורכה.

ואתה צא ולמד מה רב כֹחה, אחרי שבמכתבי האחרון להאיל-ברזל שלנו, כלומר מרדכי אהרנפרייז, עִבַּרתי [הכעסתי] אותו כך עד שבאוני דבריו היום, דברים שבהם ידבר בפעם הראשונה “כילוד אשה”, כבשר ודם…

יש לב לה“משולש” שלנו אבל הוא מקשה מגבו, והיה כאשר נכה בו ביד חזקה מאליו יפָּתח, ואז נראה את הדם הנוזל, והדם הוא הנפש…

*

התסיסא האמורה היא באה מתוכי ומגבי –.

מצד אחד הנני יושב עתה על המשבר שלי; הנני חי ומתמצה מימי הבלי והנני בא אל קרבי… הנני בונה עולמ[ו]תי שהחרבתים – ומצד שני הנני נגוע במגע… הנני מקבל דחיה מנפש אחת, נפש שבקרבה עולם מלא וחיים מלאים, נפש תמימה וטהורה – בקצרה הריני עומד מאחורי אשה פשוטו כמשמעו. ואתה הלא תדע כי דרכו של בועז כמוני להסתכל בנשים, בנשים דאית להון [שיש להן] נשמה יתרה… נשים שהתכלת בהן דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, ועל כסא הכבוד יושב מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומתיחד עם שכנתיה [שכינתו] לפי המסורה.

*

שמא תאמר: שוטה שבעולם! מה כל הרעש הזה? לך ואהוב! חטוף נשוק, חטוף נשוק, כי עלמא הדין בוודאי כבי הילולא דמיא…894 עלי להעירך על דבר אחד, על תהום קטן הרובץ ביני ובינה, אבל הוא עמוק מאד…

אני הגבר הנני מבני בנים של אותן האבות שעמדו אבותם על הר סיני, ופלונית היא מבנות אומות העולם… אנכי בן הכבשה, והיא בת הזאבים.

התאמין כי גר כבש עם זאב גם יחד?

ולא עוד שה“כבש” שבי איני דאתי… וכֹחי עוד אתי לעמוד בפני הזאבים הללו דקימן לן ככוסלי לאגיא.895

*

אתה יודע כי איני כתוב בספרן של בינ[ו]נים, וכל את אשר הנני, הנני בכל רמ״ח אברי ושס״ה גידי. הנני עברי בכל ישותי, אבל לעומת זה הנני גם רשום בכל ישותי, ולבי היה למחנים…

הנני לוחם וחוזר ולוחם השכם והערב, הערב והשכם, כאילו הדבר רק תלוי בי. ואגב חורפה הנני שוכח במחילת כבודי כי עוד אחרת שייכת לאותו דבר, ואותה ה“אחרת” יודעת אותי, מכרת את רבוני; אבל עדיין לא הגיעה לפרקה זה… והיא מסתפקת בארבע אמות של הלכה ששקולים אצלה נגד כל האנשים שבעולם.

היא שייכת להמין הזה שעובד בעד האנושות! אותה האנושות שארורה האדמה בעבורה.

לה נפש רחבה, תום וטֹהר, לוית חן וחשבון. לה “קלות” כאילה, עיני תכלת וקומה זקופה כאמור, לה כך [כוח] המושך במדה מרֻבה, הכל יש לה, רק לא סימני עברית, היא חצייה תתרית וחצייה רוסית או כֻלה פינית.

היא גויה גמורה.

*

ידידי! מתירא אנכי פן יעבור הסער שלי את גבולו וישטוף אותך ואת ספריך. ועל כן אני מתאפק ביד חזקה והנני מחסם את עטי בדישו…

איני חפץ עתה להרעיש מורשי לבבך, כי בעל נפש כמוך יודע מה אנכי סובל בעת כזאת. אבל הנני חפץ רק להשמיעך את הדברים כהויתן. והנני כועס עליך על אשר סתמתי עד עתה לפניך ולא פירשתי –.

והאש הזרה כבר אחזה בציצת ראשי. האחתה גחלים בחיקי ולא אכוה? האצלול כֻלי בתהום הזה? לדבר כזה עוד יוסף חי!

אבל גם החיים עתידים למות…

*

ידידי!

איני צריך לומר לך עד כמה אני צריך עתה לדבריך, לדברים ארוכים יותר מן השעור שהנך כותב לי בכל עת ובכל שעה.

לדבריך אני צריך, ועתה לך ושב על האבנַים, על כסא השרת שלי, וכתוב לי כל צורכך.

אגב גררא, הנני מתפלא על אשר עדיין הנך תלוי ועומד עם עבודתך. אימתי יהיה הקץ? אימתי תתדקטר? השלום לך?

לדבריך הארוכים אחכה בכליון עינים פשוטו כמשמעו.

שלך

מיכה יוסף

.P.S אחרי שכליתי לכתוב אליך את דברי, ראיתי כי היה לי להשמיעך…


118. אל יהושע טהון896

תחילת פברואר 1895

ידידי! לוּ ישבת למ[ו]לה פנים אל פנים וראית את הנפש הטהורה והתמימה הזאת, את סמל ה“מו[ו]ת” וההוד השפוך עליו[,] את העינים התכלת ואת השערות התכלת שלדאבון לבי עלה עליהן הכורת; לו ידעת את הרַכות, את הרחבת הנפש שבא בי ובקרבי ע"י רושמה; לו ידעת את הסער הגדול הסוער בי השכם והערב, הערב והשכם, סער שמהול בעצב, בבדידות; לו ידעת את עברי פי פחת… כי אז לא יכולת לדבר באזני מין דברים כאלה –.

“הנך הולך למות מו[ו]ת נצחי…”

שקר אתה דובר! בחוג כזה לא אָמות כי אחיה, אחיה במהותי, אחיה ועשה אעשה גם יָכול אוּכל. והיה גם בבוא הנֹחם הנורא ויאכל כעש כֹחי אז אומר לנפשי מה שהשיבה אשת רבי אלעזר בן עזריה לבעלה: “לישתמיש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא להדר ליתבר…”897 יצק זהב רוּתַח לתוך פיה!

*

ועתה ידידי אל תירא. לבי, שיודע מזלי, יאמר לי כי גם מזה אצא וידי על ראשי… כי גם הנצוץ האחרון הזה יכבה וכאשר אבדתי אובד, והנני מוכן את עצמי ליְסורין של אהבה, לכַך נוצרתי…

לכך נוצרתי, אבל הנני מרשה לי לקרות תגר על מעשה בראשית, לקלל את יומי ואת יום אבותיה על אשר לא עמדו רגלם על הר סיני. מדוע נולדנו בין החומות? מדוע לא יעקרו התחומין? מדוע? מדוע?

ארורים החיים!

P.S. בעוד שלושה שבועות אגש אל עבודתי שבכתב. והנני לשאול את פיך [—]898 שאתה מומחה לה, הלכה עיקרית בעבודתי. הנני חושב שלפי תוצאות שיטת קנט בתורת ההכרה – שאנחנו נש[—] כמו שהיא רק את החזיונות לפי תנאי חֻקי המחשבה שלנו – [—] המוסר והיופי הם שתים שהם אחת. כלומר: אותן חוקים של מחש[—] שעל פיהן יתבאר יחוסנו להעולם שמחוצה לנו, הם הם יבארו [—] המעשים שסוף כל סוף הם רק חזיונות. לפי דעתי גם קנט [—] ההתאמה הזאת, וע"כ הוא מוצא לנחוץ להזכיר על כל [—] בספרו “ביקורת כֹח השופט[”], כי המוסר והיֹפי אינם אחת וכו'. –

מה דעתך?

בכלל חדלתי להאמין בחלוקת כוחות הנפש לרצון, רגש ו[—] דעתי הם שלשתן שהם אחת ורק יסוד נפשי [—] באדם שעל פיהו יתיחס לעולמו שמחוצה לו. היסוד ה[—] רפה, סוער ונח והולך לרוחב ולעומק, עולה ויורד וה[—] בפנים והרבה שאנחנו לפי תומנו, והננו חושבים אותם [—] מיוחדות.

לתשובתך אחכה.

אגב גררא הנני להעירך עוד הפעם, כי הנני שמח מאֹד בדירתי [—] החיתה את עצמי כֻלי. אתה יודע כמה אני “נותן” על [—] אבל עתה אני רואה לא לדאבון לבבי עד כמה היוצר ביד החומר… הדבר הזה יכניע אותי מאֹד…

אנה תצא אחרי שתתדקטר? התשוב תיכף לביתך? או תשוב [—] המדרש העליון ר"ל [רחמנא ליצלן]? הודיעני הכל.

גם אל נא תשכח לחרֵט את איקונין שלך ולשלחו אלי כאמור.


119. אל נמען בלתי ידוע899

תחילת פברואר 1895

ידידי! משבע הספירות שלי תראה מעט מעין הֲרת רוחי. ולמה עוד לי ללכת ולהוסיף אבתרם [אחריהם]? הנני קָרוב אליה מעט, הנני מדבר אתה מעט, מטייל אתה עוד יותר ממעט. היא יודעת אשר אני זומם עליה, והיא יְרֵאָה… בכל לבה היא חפצה לְמַעֵך את רושמה. ויש אשר תגרום לי כעין דְחִיָה, ואח“כ תקם ותמעך גם אותה הַדְחִיָה – היא יודעת אותי, יודעת כי איני שייך לכל ה”מחנה" הרבה אשר בבית מדרשנו, אבל אינה חושבת בי הרבה. כי היא עתה במשבר התמימות, היא עוסקת בתורה שלא לשמה, רק לשם האנושות, לשם העניות, היא סופרת, משוררת ולבה נתון לספרות היפה. אבל היא חושבת את הדבר לעו[ו]ן לשיר בשעה שהציבור שָרוי בצער, והיא עוזבת את שיריה ורגשותיה, ועוסקת בתורת הכלכלה והעבודה וכל השַיָרה הקדושה הזאת.

בכלל היא כֻלה תרעובות [תערובות], בדמה נוזֵל דם התתרים ודם הרוסים, בלבה היא משוררת ובמוחה היא מדינית. אוהבת היא את המחשבות אבל לא המחשבות אודות המחשבות, וקנט שלנו הוא אויבה הַגָמור. היא תְבַכֵר את הויפטמאַן על איבסן מפני שהאחר[ו]ן לא כתב את ה“אורגים”900 – ובמשפטה היא תומכת פלך…

פעם אחת נזדמנתי אתה לפונדק אחד בליל מחול ומשתה להכנסיה שלנו. ותשיב פני כל הגברים ריקם שבקשו לצאת אתה במָחול, רק את “העוֹבדות” מדַלות העם יצאה במחולות, במחול של מצוה.

כך היא.

אבל את הכל אני סולח לה. רק לא אל ה“גויה” אשר בקרבה, גויה גְמורה מבנות אותן האָבות שלא עמדו על הר סיני ולא מצאו את הָאֵלים במדבר…

ודא עקא –.

יודע אנכי כי איש ש“יצר הרע” בתוך מעיו אינו רשאי לדבר דברים כאלה, יודע אנכי שלא אוכל לסלוח לְלַסַל901 את עשה בשעתו. יודע אנכי כי היא האחרונה שבנשים שמחיות אותי. יודע אנכי כמה צֹרך ל“חורבן” כמוני שקוע ביְאוש ובעצב לאור כזה, את הכל אני יודע –

ובשעה שאני חושב בה, או בָנו[,] בא ה“עברי” שבי ומְטַפֵח אותי על פני… אנכי איני מבין מה הוא שׂח, אבל אני מרגיש כֹחו…

וכֹחו רב –.

ה“עברי” שבי כֹחו רב. והעבריות שסביבותי כחן תש והן בעלות קטנוּת המוחין. כל העולם שסביבי שומֵם, הכל גורם אצלי כעין גועל נפש, רק אור אחד, רק נצוץ, והנצוץ הזה יָבוא מחוץ לתְחום…

האין הדבר נורא!

* * *

באותה שעה לבי נשבר, והשברים היש להם תקנה? ובשעת “שבר” כזה הנני מרגיש את רעל השנאה – והשברים עוד ישברו לשברים…

ובאותה שעה הנני שומע קול רעש: עם ישראל שָרוי בצער!


120. אל מרדכי אהרנפרייז902

11.2.1895

לְעַז שבחברים!

איני צריך לומר לך כי כועס אנכי עליך יותר ממעט – בשעה כזאת שאינה תדירית [שכיחה] אז הענינים דוחים הכל. גם את הספירות והאַצילות [מתייחס לעיסוקו של אהרנפרייז בקבלה] וכו' –

לו היה הדבר להפך כי אז לא יכולתי להתאפק בו ביום שחרב חדה היתה מונחת על צוארי[.] כַך אני וכַך אתה…

גם אני מתפלא על קלות דעתך במעין פתרון של השאלה, ותשכח כי מין הפתרון שלך אינו עולה עם הסופר שבי בקנה אחד… התאמין כי הקהל יניח לי ללחום מלחמת עמי וקיומו בעת אשר מעבר מזה אשכב בחיק נכריה? ואתה שכחת במחילת כבודך כי זה עיקר כל המלחמה… אבל גם במלחמה זאת עוד ישנו צדדים אַחֵרים, צדדים שאי-אפשר לאומרם –

מלבד זה הנך טועה בחשבך כי הדבר תלוי בי, ושהכל מחכה על ההתגלות. מצד אחד הנפש הזאת תמימה יותר מדאי, ואין לבה פנוי עתה לדברי אהבה ורעות; אחרי שהיא שְרויה עתה באותו המועד שבו רוצין “לפדות” כל העולם כֻּלו פשוטו כמשמעו; ומצד אחרת איני מוכשר יותר מדאי, ולגבי דבר זה עדיין “תורתי” בתוך מֵעי, כלומר עוד בן-יְשיבה אנכי לכל חֻקותיו.

אצבע אלהים! על הספסל שלי ושמלפני הנני רואה שני “קשורים” מהחל ועד כלה. מעבר מזה פולני בעברית, ומעבר מזה אשכנזי בעברית.903 להראשון כבר עלתה בידו… להשני תעלה… ואנכי היושב באמצע מאחורי אותה נפש הנני עוד רחוק יותר ממהלך חמש מאות אמה. כַך אני!

_____

אבשרך שה“ביישן” שלי, דרש ביום השבת העבר בהסמִנַר [של] הפלוספי שלנו את דרשתו התלמודית שעלתה בידו בכי טוב ושטיין הלל אותי מאד. וכפי הנראה אפטר מהעבודות שתחת ה“סוגר”. בישבי על הכסא הייתי כאִלֵם, לא יכולתי לפתוח פי; ולא עוד כי “היא” שאינה שכיחה אצלנו ישבה הפעם למולי – אבל הדבר הזה נתן אומץ בלבי, ועלתה בידי –

בנוגע לאשר דברתי אודתה לא הפרזתי אפילו כמלֹא נימא, זאת ועוד אלף אחרת. אבל לבי ינבא לי כי לא אראה בעולמי את אשר אזמם…

לכַך נוצרתי.

בדבר ה“סופרים” מלבד בן-דוד,904 אינם סופרים כלל, כי אם נערים טפשים ולא יותר. ולמה תצטער?

עבודתו של טון נתקבלה.

בעוד שלושה שבועות אגש אל עבודתי שבכתב. אני שָרוי עתה במשנה עמוקה של קנט ז"ל, הנני חושב הרבה, מרגיש הרבה ומצטער הרבה. הנני את אשר הנני, ועוד –

שלך המחכה לדבריך בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי


121. אל מרדכי אהרנפרייז905

[1895].12.2

ידידי!

איני צריך לומר לי [לך] כי בשעה כזאת שהנך יושב על האבנַים, והנך מתקשה לעסוק שמעתתך אליבא דהילכתא,906 אינך מופנה לדברים שבלב, שבלב אחר – אבל מה אעשה, לא אוכל שאת לבדי את אשר אתי, ובעל כרחי אני כותב לך ובעל כרחך אתה שומע.

ואתה בטובך סלח לי.

בנוהג שבעולמנו, שהננו חושבים, ואחר כך נחשוב אודות המחשבה, וגם החשבון השני יתהפך לנשוא לחשבון אחר וכן עד אין סוף. ויהי שם ד' מבורך על אשר יצר אותנו לפי מטבע זו, כי לולא זאת, לו לא היה אפשר לנו לעמוד עלינו ולחשוב אודות מחשבותינו, כי אז לא היה מקום לביקורת בעולמנו, לאותו התבלין הידוע שעל ידו לנו כל רכוש הרוחני כלומר רכוש המחשבי –.

כך דרכנו. אבל בו ביום שהננו אוהבים, כלומר בשעה שלבנו יקבל דחייה מעלמא דנוקבא והקסמים שבכוחו, כי אז יחדל או ייסתם בנו כוח הביקור, הננו אוהבים ואוהבים מבלי יכולת לחשוב אודותה, ומכאן ראיה לכוחה כי עז. כי היא תמלא כל הכוח (ענרגיע) שלנו מבלי השאר לו מקום לחשוב על עצמו.

זאת היא האהבה שראמות [רמות, גבוהות] מִלֵלָה…

*

בצאתי אתמול מבית מדרשנו בצהרים, אחרי אשר עִנה אותי שטיין בסודותיו הגלויים, נפגשתי אתה. היא נתנה לי שלום והחזרתי לה שלום.907 כמדומה לי שדברים היו לי אליה אך היא מהרה לדרכה… ויהי בעזבי אותה הצצתי במחשבותי ורעיון חדש הבריק בי, וַיהי בי כעין התגלות:

מה היא האהבה?

איני שואל לגבי בשר ודם פשוטו כמשמעו שלמחר הוא בקבר והיום כאן – מין ידוע שתוכו ריק והוא מתמלא רק מגבו… אבל הנני שואל: מה היא האהבה לגבי אנשים שכמותנו ש“חייהם” בתוך מעיהם, אנשים שה“אנכי” שלהם הולך בקומה זקופה ושצריך להתהלך בקומה זקופה… לגבי אנשים שכמותנו האהבה היא הכנעה

“והלב מה הוא? הנהו המרכז שבו יתאחדו כל הרגשות וכל המחשבות – והיו לאיש אחד –” אמנם כן, ה“לב” הוא סכום הכולל כל המהות שלנו, המהות שנולד אתנו מצד אחד ושהתעשר מצד שני; הלב הוא העולם הגדול המקיף אותנו ואת מלאכתנו… ובשעה שאינו שוכח את עצמו, בשעה שגלוי וידוע לפניו כל מהותו אינו יכול להשתחוות לאשה, ל“שעה” של הרחבת הדעת…

*

אומרים אמור: כי כביכול [אלוהים] אמר לאדם הראשון שמור אתה שלי ואני אשמור את שלך – הנני יודע גדולתו של מקום, את אין סופו; אבל באותה שעה ש“נתאוה לעשות שותפות בתחתונים”, כלומר באותה שעה אשר חדל להיות מספיק לעצמו והיה אנוס לעשות שותפות בתחתונים, באותה שעה תש כֹחו…

ואנחנו קרוצי רוח חלילה לנו להתדבק במדותיו של הקב"ה ולהתאו[ו]ת לעשות שותפות, כי כל צורך כזה הוא סימן חלישה, הכנעה…

*

הנני מחכּים ואחיה מכל ויודע אנכי לערך ניר נאה, הר נאה, אילן נאה ואשה נאה, יודע אנכי להנות מכל זיו השכינה שבחיים, שבכל החיים; אבל הנני מסתכל על כל ההנאות הללו כעל חזיונות, חזיונות רבות בחיים שבאות זה אחר זה ושמהם יצטרף המהות שבי, ה“אנכי” שלי, אבל חולין הוא לי שמחזה “אחת” תכריע כל הכף שבי, מחזה אחת… ולמה יהיה הדבר דומה אם ייעשה ספר אחד לספר הספרים שלי והשאר לטפל… אבל להאני הגבר הכל שוה ופועל. ויודע אנכי לאהוב בשעה אחת את ה“רכות” שב[שפ]ינוזה ואת ה“גבורה” שבניטשי, את הקדושה שבאגוסטין ואת התאוה שבצזר ברגי…908

כך אני.

*

הפעם נודע לי בבירור כי כל מאן מ“אתנו” המתדבק באשה לגמרי הוא כמניח חיי עולם מפני חיי שעה… ועזיבה כזאת, היציאה מה“אנכי” שלנו הנני חושב לסימן-חולשה, להכנעה…

עד כאן ראשי פרקים משלשלת מחשבתי זאת.

*

מחשבה גוררת מחשבה. ומנידן זה באתי ברעיוני לנידן שלי, לעצמותי, כלומר ל“תכונתי”. והחלתי לפשפש במהותי ומצאתי שאנכי מטבעי הנני בעל תאווה מרובה; אבל תאותי גדולה בשלילה מבחיוב…

כלומר: רק בשעה שאשאף רוח מלחמה, בשעה שאנכי משתמש בכלי נשק שבחמתי כי אז אפי עז ועברתי קשתה, כי אז אוכל לעקור הרים ולטחנם זה בזה, אז הנני ברשותי… אבל בשעת שלום, בשעת אהבה ורעות אינני מה שהנני ויצרי אינו גדול כל כך לפי מטבע שלי –.

*

מחשבה גוררת מחשבה, ורעיון גורר רעיון, וכן חשבתי וחשבתי אודות כעין האהבה שלי עד תומה… יצאתי מבית המדרש מלא ובאתי לביתי ריקן, ריקן ומנצח. וכן התמו.

* * *

לילה! הנני יושב מאחור[י]ה, הנני רואה את ראשה ככתם פז, וכל מחשבות[י] ורעיונותי פרחו באוויר… וכל ההררים שבניתי לי לא יכלו לעמוד בפני ש[י]ער באשה –

האמת הדבר כי ש[י]ער באשה ערוה?

*

15.2

[כאן באות שלוש שורות של קווים מרוסקים]

- - - לו אחשוב כי “הושבתי” את הכל על גורל אחד… כי אז אוכל לומר עורבא פרח… - - -

[כאן באות שתי שורות של קווים מרוסקים]

עלי רק לחזור דברי ניטשי ז"ל: “וואס מיך ניכט פערניכטעט דאס מאכט מיר שטארק!”909

*

ואני חזק –

אבל ה“חזק” הזה הוא בבחינת אליא וקוץ בה, והקוץ מכאיב, מכאיב עד הנפש… ולא עוד שאינו הראשון בימי הבלי… הרבה הרבה נקליתי בעולמי, ומזו יותר מכֻלם –.

חכמי התלמוד מספרים מאת פלוני בן פלוני שהיו לו שתי נשים, ילדה וזקנה, אחת מלקטת לו את השחורים, ואחת את הלבנים.910 לגבי האי גברא נקוט פלגא בידך911… בו ביום הסתכלתי בראי ובראשי המלא טל ילדות נוצצים הלבנים… פשוטם כמשמעם. – ואנכי לקטתי אותם בהתער אשר בידי.

כן אני.

באותה שעה אני זוכר כי גם רבי אליעזר בן עזריה נתלבן בלילה אחת – הוא השתמש על כל פנים יומא חדא בכסא דמוקרא…912

ואני עני ממעש –

שקר הדבר! איני עני, הנני עשיר, הנני חזק –.

[כאן באות ארבע שורות של קווים מרוסקים]

- - - זאת ועוד אחרת…


לדבריך איני מחכה, הרי שהנני מעמיד ה“עז” שבקרבך על חזקתו…

שלך

מיכה יוסף


122. אל אחד העם913

15.2.1895

אדוני הנכבד! דבריו באוני.

הנני שמח על הספר השנתי,914 אם כי מעט בעיני הדבר, בשנות בצורת כאלה לספרותנו. גם זו לטובה! ומי ייתן שתעלה בידו נסיונו כחפצו וכחפץ שאר בית-ישראל הנאמנים לספרותנו. במה שנוגע אלי, אבשרו, כי בשבת העבר דרשתי בהסמינר הפלוספי שלנו לפני גויים וגויות, (כלומר: עברים ועבריות ברובם), אודות מהלך תורת המידות בתורה שבעל-פה, ועלתה בידי לעשות רושם על הכנסייה הזאת ועל מורי הפרופסור שטיין. והנני מקוה, כי עתה אפטר אצלו מהעבודות שתחת ה“סוגר”.

לפני דרש ב[מעמד זה] אברהם עפשטיין915 אודות פויל ברגי. ואחרי – בת-רב אחת אודות טולסטוי. ועלי ר[ק לה]צדיק את נפשי על אשר ארהיב בנפשי להודיעם לארץ רחוקה…

בעוד שבועיים אגש אל העבודה שבכתב שלי, שרבה היא מאד, כי השאלות המוסריות הובילו אותי לתורת-החברה מצד אחד ולתורת-ההגיון מצד אחר. הנני יושב עתה על האבנַים, לברר את הקרע שבין ביקורת התבונה הזכה לבין המעשה במשנתו של קַנט, או כמו שקורא לו ניטשה: Ein Konigsberger Insasse.916

לפי תנאי עבודתי עוד לא הגבלתי אצלי מועד בחינתי, ואיני יודע אם אשב בכאן עד אקטבר הבא, או יעלה בידי להיבחן עוד בראשון לאוגוסט, לפני ימי החופש הגדולים. כי אם לא אגמור עד בו ביום, עלי עוד לחכות שלֹשה ירחים רצופים, עדי יעברו ימי החופש.

והיה אם תבוא אחותו לכאן, בצאתי מכאן, “אמסרה לידַים טובים”, כמו שיֵאמר, כי משפחת הפרזידנט פהן שטייגער917 הבטיחני לקרבה. בבית זה תעלה בידה להשתלם בשפת אשכנז וגם בשפת צרפת, כי בקרוב תשוב הבת הקטנה מבית-ספרה שבצרפת הביתה.

אגב גררא הנני להעירו, כי בימים האחרונים נודע לי, כי בה“רשימה” הידועה ממלכנו אלכסנדר השני, של בתי-הספר הגבוהים שבחו"ל, שהלומדים בשם אסור להם להבחן עוד הפעם ברוסיה, בית-המדרש שבבערן יוצא מן הכלל.

ברגין כבר שב לארצנו.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו כערכו,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

נ.ב. מכירנו מרדכי ערנפרייז כותב לי מערלנגאן: “בימים האחרונים קראתי ב’השרון' אודות החגיגה הישראלית באודסה מאת איש נ. ס”ט,918 שעוררה בי עצבון וגועל-נפש“. גם עלי עשו ה”התפעלות עגל" והחנופות של בן-דוד919 וחבריו רושם רע. אנוכי אמרתי כי הגדיים שהנחתי נעשו תיישים, עתה רואה אנוכי, כי עולמם כמנהגו נוהג.

התוכן של השיעורים לימות הקיץ בכאן כבר יצאו לאור. אם יש לו חפץ בו, אשלח אותו אליו. השיעורים יחלו בט"ו אפריל הבא.


123. אל אלתר דרויאנוב920

21.2.1895

ידידי!

דבריך באוני.

איני צריך לומר לך עד כמה אני משתתף בצערך.921 אבל מה אעשה אין בידַי להושיעך. רק אחת לי לומר לך: חזק ואמץ! ה“פלוספיה” שאנו חייבים בה אינה תלויה בכתיבת מאמרים בלבד, רק בהחיים… עלינו להיות מה שאנחנו חושבים להיות. ואם לא כן למה זה אנחנו?

_____

גם אנכי בודד כערער בערבה וכמעט אשתגע מרוב בדידות, ומלבד זה פצוע אנכי יותר ממעט מה“מין” הידוע… ממין היפה והנורא. ולא תוכל לשער את אשר סבלתי באחרית הימים.

ד' ישמרני.

_____

ב“עבודתי” הנני הולך הלאה[.] בעוד שבוע אגש אל עבודתי שבכתב, את הדרשה שלי “ע”ד מהלך המדות שבתלמוד" כבר דרשתי בהסמינר הפלוספי שלנו, ועשה הדבר רושם טוב –.

הנני משכים ומעריב לעבודתי.

_____

איני יכול לסמן לך מצב רוחי כעת, הנני עולה ויורד, מתיאש ומקוה, משתקע בעולם האצילות ועוסק בחכמת החברה, בונה עולמות ומחריבן, אוהב ואויב, את הכל, הכל תמצא בי ולבי כים נגרש [סוער] פשוטו כמשמעו ואשא אל “ההרים”922 שיחי…

כך אני.

_____

הרבה הרבה לי לדבר אתך אבל איני יכול, איני יכול להביע לך הגות רוחי. ואתה מה תענה אבתרי [אחרי]?

_____

רק “רעיון” אחד מחיה אותי, כי איני עומד לבדי, כי את[י] עוד “שאר”, עוד אנשים שעתידים לעבוד אתי וללחום מלחמת עמנו הרגיל ב“נסין” [ניסים]. ואתה אל תשכח בעת צרה, כי מלבד ה“בן” שבך, הנך עוד בן לעמך. זכור ואל תשכח! חזק ואמץ!

שלך המחכה לדבריך מיכה יוסף ברדיטשבסקי


124. אל קלמן טבצ’ניק923

פברואר 1895

מודעי.

דבריך בא[ו]ני.

למותר הטרדת את בעל העקידה ז"ל924 להשבע כי בשם אהבת האדם ותורת החברה וכו'

הדבר פשוט. אחרי אֵרַשְׂתָ את אחותי היקרה אהובת נפשי אתה שייך לנו ולשֹרש נשמתנו והרי אתה שלי.

רואה אנכי בדבריך שהנך מדבר בי ובאבי ובגופא דעובדא אין הכתוב שלך מדבר; אבל לפי דעתי גם לו לא היה אבי ענו יותר מדאי ואנכי ברא כרעא דאבוהו925 כי גם אז עליך לשמוח על נחלתך ששפרה עליך ועל אשר מצאת כלה נאה וחסודה בעלת נפש טהורה וזכה, נפש שתוכל לְאַשֶר את בעלה ולהרחיב את נפשו[.]

ודא עיקר.

הנני רואה כי הנך בקי בכל חדרי התורה מראשית ועד אחרית ולא עד בכלל – ודא עקא… עליך לדעת כי גם אתה [ש? בנו עלי] כלומר קהל גדול של חוקרים ודורשים סופרים ומשוררים אשר עוסקים בישובו של עולמנו. עליך לדעת כי מלבד שאלת אסור והתר עוד לנו שאלות רבות, שאלות הלאום והקיום, כי המלחמה לנו מחוץ ומבית… ואם אין ישראל[,] תורה מנַין?

גם [אל] תחשוב כי כל אשר יעשה אחרי כתלנו לא שריר ולא קיים ושכל העמים והלשונות עוסקים כל ימיהם בדברים של דופי.

“חכמה בגוי[י]ם תאמין” והגוי[י]ם הללו עוסקים בדברים העומדים ברומו של עולם[,] בתורת האדם ותעודתו ובמופלא [ומרובה?] יחקרו.

היו ימים שגם אנכי חשבתי שכל העולם גדול רק מדן עד באר שבע כלומר מרבי יצחק אלחנן ספקט[ו]ר926 עד משה נחום ירושלמסקי927 אבל אח"כ נכנסתי לפרדס, הצצתי [ברֹחב?] העולמות ובכסא הכבוד…

עתה הנני אומר עם חכמ[י]נו אוי להן לבריות שעומדות ואינן יודעת על מה הן עומדות. הן רואות ואינן יודעת מה הן רואות. האדם נוצר לדעת, לעלות בסֻלם אלהים והעליה הזו לא תמצא לא בקֹבנה ולא בבֿלוזין [בוולוז’ין] שעמם הייתי באותה עצה.

זיל גמור –


125. אל ירחמיאל שקפניוק928

פברואר-מרץ 1895

ידידי!

דבריך באוני.

שמחתי מאד בראותי כי התנהגת עתה עמי כ“בשר ודם” ודנת בהענין לפי הצורך. גם אנכי מצד עצמי אוכל לומר שהרבה הרבה קשור אנכי עמך; ושלולא ידעתיך, ולא היה דרך אחד לפנינו, כי אז היו חיי ריקן – ועל כן טוב הדבר שהחלנו למפרע לטייל בנדון “דידן” ארוכות וקצרות; כי בדבר כזה העומד ברומו של עולמו של ישראל ועולמנו עלינו לחשוב הרבה בדעה צלולה ומיושבת. אנכי אינני כמין ראובן בריינין המרעישים כל “עולם ומלואו” ואחר כך יוציא לאור ירחון פעם אחת ביובל. אנכי אומר: להיות או לחדול!

דבריך כי עלינו לפעול “מתוך” העם ולא מגבו… נכונים מאד ואין בהם לזוז אפילו כמלֹא נימא, אבל עוד דברים בגו. – ועתה עשה אזנך כאפרכסת ושים לבך אל דברי על מנת להשיב לי בארוכה ולבאר לי את דעתך.

אנכי מפשיט עתה מאתי כלי נשקי הכבדים, את האידאלים והמחשבות, ואציע לפניך את הדברים כמו שהם:

1) בשובי לארצנו אחרי בחינתי לעשות לי איזה בגדי כבוד, ולחיות עכ“פ שנה אחת, דרוש לי אלף רו”כ – להוצאות רבעי שנים אלף רו“כ. מובן הדבר מאליו כי להסכום הכולל הזה אין לי אפילו פ”א [פרוטה אחת].

2) אנכי איני קורא רוסית, והיה בשובי לארצנו עלי להציג כל “השתלמות” בקרן זווית.

3) לפי שאני רואה אין כל מקום ברוסיה בעדי יותר מאדסא. וגם אותו מקום היה לי לרגלי “החגיגות הישראליות” ושאר ירקות לגועל נפש. או לדבר בשפה ברורה: בעל נפש היפה שבי הוא קץ ממיני בן-דוד ורבניצקיות וכל כת דילין.929

4) לבי נוקף להעמיד עולמי על הספרות העברית המקברת את בעליה, וכבר קיימתי בנפשי מצוות “עניות” כל צרכה.

נגד הארבעה האופנים הללו שהצעתי לפניך, שהם ימנע[ו]ני לבוא תכף אחרי בחינתי לרוסיה, יש לי ד׳ אופנים אחרים שהם יצוו עלי להשתקע – עכ"פ על שנתים או שלוש – בחו׳׳ל.

1) חפץ אנכי לנסות את כֹחי בספורים אשכנזים, שלפע"ד [לפי עניות דעתי] ובקיאותי בספרות היפה ובכֹחי אעשה חיל, ואעשה לי שֵם.

2) הנני יושב על האבנַים לבנות לי בפלוספיה במה בפני עצמי פשוטו כמשמעו ועוד עלי ללמוד ולהשתלם הרבה בחו״ל.

3) חפץ אנכי להוציא לאור את הרבעי-שנתי[י]ם, למען סלול לי מסלה חדשה בספרתנו, והיה בשובי אח“כ לארצנו עכ”פ ידעו מי ומה אנכי. ועליך לא לשכוח, כי סוף כל סוף יהיה דרוש לי עזר ע"מ ליסד לי א[ו]רגן.

4) הנני מקוה כי ארויח מהרבעי שלי ע“מ [על מנת] לשוב אח”כ לרוסיה ברֶוח.

גם בחו״ל דרוש לי שלושה אלפים שקל, חמש מאות כמעט בטח בעיני. ועל חמש מאות אחרות יש לי מראה מקום. ועל שני אלפים הנותרים אשתדל עד מקום שידי מגעת ושאינו מגעת. והיה אם לא יעלה בידי אז על[י]נו להתיאש. אבל לפני “בן אדם” כמוני הדבר “לא יעלה” אין [לו] כל מובן. הנני מרגיש בכֹחי ובכשרוני וברצוני סימני חיות לספרות. הנני יודע כי קרוא אנכי לבנות הריסה. ואין כל דבר “מעכב” –.

מובן הדבר מאליו, כי והיה כאשר אשתקע בחו״ל אז אין אפשר לי לגשת אל המלאכה, אם לא אתה תשתקע בארצנו באיזה מרכז לפקח על העבודה. אם יעלה בידי להוציא את הדבר מברגין930 מכֹח אל הפועל ושתתיישב בברשא [בווארשה], אז הכי טוב, ואם לא אז אנוס אהיה להשתדל גם בעדך. כמדומה לי ש“אוהמין” [אומאן] אינו מוכשר לזה. המוצא “שדה לבן” [העיר ביאלא צרקוב] חן בעיניך? המבקר באודסה ברשוסקי [ורשבסקי] הוא רשע גמור,931 וממנו אין כל תקוה.

אבל לפי דעתי יותר טוב ונכון אם תשתקע בברשא, שהיא בעיני המטר[ו]פולין של הספרות, ושמה תוכל להשיג באחרית הימים גם שעורים, גם עבודה ספרותית. בקצרה, אם יעלה הדבר מברגין הרי טוב, ואם לאו אז אשתדל בדבר, אולי יצלח בידי להושיבך בברשא. אנכי חושב כי שלושה מאות ר“כ לשנה בתמידיות, מלבד מה שתרוויח בעד מאמריך, יהיה די בעדך. אך כבר שכחתי את ה”תנאים" בארצנו, ואולי אתה צריך יותר –

הנני בטוח אם יעלה בידי לבסס רבעי מעט כי אז אדאג גם בעדך, אחרי שבעד שנינו הוא הדבר.

מה אתה חושב?

בקצרה: לפי עניות דעתי בבואי עתה רוסיה בתור עני ומי שכתב את ה“רשות היחיד” אז אין לי כל תקוה. אין לי כל תקוה להשיג עזר או הלוואה ע“מ ליסד לי עתון. אין לי כל תקוה ללכת הלאה בלמודי, אין לי כל תקוה להשתמש בעטי באשכנזית, אין לי כל תקוה לעשות את ה”חיי עולם" שלי. ובישיבתי בחו״ל אז בתוך ספרי אנכי יושב. ואם יעלה בידי לקנות לי שם בתור סופר ואולי גם בתור פלוסף, כי אז אעמוד על רגלי, ומה שארויח בשמאל… אכניס בימין – ולא עוד שכיון שידעו כל עמי שאנכי כותב ב“שפות החיות”, אותן השפות שיש לקוראינו מהם כעין “התפעלות עגל”, כי אז יכבדוני ואוכל לעשות ולפעול…

כך אני חושב. ומה אתה חושב?

*

לא תוכל לשער את גודל ה“קרע” אשר עשתה בלבבי הפינית או התתרית הידועה: ומיום שעמדתי על דעתי – לא גוזמא קתני [אין התנא מפריז] – לא קיבלתי רושם חזק מעלמא דנוקבא כעין אותו הרושם; והיא לפי דעתי הנערה היותר טובה, והיותר אשה שראיתי בימי הבלי. אבל בכ“ז [בכל זאת] איני “נשבר” לגמרי, והנני עוד מקוה לסימני תחיה כזו. וגם כבר יש לי החפץ לבנות לי בית כדת משה וישראל, כי קצתי בנפשי מפני חיי ה”בודדים" – דייני!

אבל – איני יכול לשכוח את ה“קופה של שרצים” התלויה לי מאחורי. את הכל אני סולח לי, כל עו[ו]נותי ופשעי ביודעים ובבלא יודעים… רק את מעשי בבאר שהדותא איני יכול לשכוח932— וכיון שאני זוכר זה אז עלי להתיאש מאישוּת, להתיאש לגמרי… כי בושתי ונכלמתי מעצמי לגשת אל אשה טהורה ולשכוב בחיקה בעוד ששני דעות במטתי. והדבר הזה, הרעיון שעלי לעמוד לבדי, הוא נורא בעדי, נורא עד מאד. ולא עוד כי עליך לזכור ולא לשכוח, כי לכחֵש זאת חלילה לי וחולין הוא לי. ואיזה הנפש אשר לא תיסוג אחור מאתי בשומעה ודת [וידוי?] זאת?

התנאים בחו״ל שונים מאד. בכאן הגירושין קשים באמת כקריעת ים סוף: ועתה הנני יודע את אשר עשיתי, ולא תוכל לשער עד כמה יכניע הדבר הזה אותי.

צר לי מאד. צר לי.

*

האמת אגיד לך כי בשבתי על האבנַים לכתוב לך מכתב זה, חשבתי לכתוב לך הרבה אודות הרבעי [רבעון] שלי, שכבר “מוכן” במחשבתי. אבל הענין שבו סימתי פועל עלי לרעה, ואין אני מופנה עתה מצערי כדי לכתוב לך בארוכה. אבל בכלל אוכל להשמיעך כי בדבר ה“צורה” שחזרת ושנית יהיה הדבר נר לרגלי, וכמדומה לי שסגנוני יהיה מוכשר לפעול בעניין זה, ובכלל כל רבעי יהיה ערוך לפי חֻקי החיים והיופי.

הנני נגש אל המלאכה לכתוב “דור דור ודורשיו” חדש, פרקים פרקים ממשה רבנו עד משה ליב לילינבלום. בו יבואו כעין מאה פרקים כתובים לפי רוח השירה ויבואו כעין תוספה להרבעי שלי.933 [כאן נקטע המכתב].


126. אל קלמן טבצ’ניק934

2.3.1895

אדוני הנכבד!

דבריך באוני.

מאד מאד אצטער על אשר לא בנת לרעי [לרוחי], ויצאת לנגדי בכל חבלי מין הסַתירה שלך. אני לשלום ואתה למלחמה. ולפי שאני רואה לא תהיה המלחמה הזאת גם מלחמתה של תורה –.

I. “ראיתי במכתב לאביך שאתה מתפאר שכבר גמרת את עבודתך התלמודית; ואני אומר כי עוד לא גמרתי… לזאת בינה זאת…” עד כאן לשונך – עד כמה אין אתה מבין מקרא מָלֵא והנך חושד בכשרים אודיעך כי הדבר פשוט. על יד בית מדרש העליון שלנו, ישנו סמינר פלוספי שהנני לוקח חלק בו, ולפי בקשת מורי הפרפסור עבדתי בעדו עבודה תלמודית והיא “ע”ד מהלך תורַת המדות שבתלמוד", וַיהי בגמרי אותה הודעתי לאבי, ולא יותר –. בכלל דע כי איני תלמודי ואיני עוסק בתלמוד, רק כד הוינא טליא [כשהייתי ילד] ישבתי בד' אמות של הלכה, ומאז אני עוסק בענינים אחרים, קורא וכותב מימין לשמאל ומשמאל לימין [כוונתו לעברית וגרמנית], ועוד המלאכה רבה לפני – וחלילה לי וחולין הוא לי להתפאר שכבר גמרתי; אחרי שאנחנו לא נגמור לעולם –.

II. בהלצתך “ולא דַוְקָה בברן” ג“כ טעיתָ טעות גמור – אחרי שאנכי רק חפצתי להעירך שלא יפה עשיתָ, להִתְיַחֵס בהמקומות שלמדת בהם תורה… לפי שיטתך עלי הח”מ לחתום כך: לפנים בן ישיבה בבלוזין [בוולוז’ין], סופר בברשא [בווארשה], עורך בקרקוי [בקרקוב], תלמיד בבית ספר הצַירים בברסלוי, תלמיד בית מדרש המדעים בברלין וכן עד סוף כל הדורות –.

בעל נפש היפה ירחק מזה.

III. בדבר העֻקידה935 האֻמלל שנשכח מאתי בהיסח הדעת, ג"כ טעית, אנכי חפצתי להעירך שחשדתיך בבקיאות יְתֵרה. מה ענין שמיטה אצל הר סיני? ומה אשם בעל העקידה אם אתה הלכת וארשׂת אחותי? התחשוב שמי שלא קרא את בעל העקידה אינו מסוגל לאהבת משפחה וכו'?

בכלל איני מבין למה תפריע את המורה, והגאון יעבץ ממשכבותם?936 מדוע תשתמש בכלי נשק שבידם בכל אתר ואתר? הנך מצוה עלי לעיין ברמ“א יו”ד ס' רמ"ו סה'…937 ותשכח כי במקום שאני יושב לא תמצא גם “סדור” כהלכתו –.

כמדומה לי שאחרי זאת היה לי רשות להעירך כי גם אחרי כן מין אנשים שחושבים והוגים –.

IV. “גם זאת למודעי כי לא אוציא את כל הגות רוחי לאיש אשר עוד לא תכנתי את רוחו” מי בקש זאת מידך? יהי לך את אשר לך –.

V. “גם אני אומר עם החכם מכל אדם: סוף דבר וכו'”, מה לי לדעת מה שאתה אומר? ח[י]דה לי הדבר.

VI. גם אני אקרא כמוך: “עברו ימי הבינים” בימי הבינים נכתבו ספרי הלכות ודעות, אז קמו המורה ובעל העקידה ליתר אז “גלו לדרעיהו ונפל נהורא”938 – אז – ועתה…

עתה אני שומע את השכינה מיללת: קלני מראשי, קלני מזרועי939!

_____

על המוגמר אעירך כי איני שומע רוסית ומעולם לא למדתי רוסית לדאבון לבבי. ואם אתה לומד אותה על בוריה אוכל להודיעך. אבל גם משפתנו אל תנח ידך; כי לע“ע [לעת עתה] סגנונך לאו סגנון ושפתך לאו שפה וכל ה”דברים" יגעים אצלך –

תמונתי אין אתי –.

פקיד בי דואר אמר לך כשורה. אך במכתבך הראשון לא היה מרקא [בול] כל עיקר.

_____

כמדומה לי שכבר עלתה בידי להשיבך על הכל, ועתה חיה בטוב, אל תהיה נוח לכעוס יותר מדאי, כי לא הכעסן למד.

מכבדך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. אצלי אין כל חדש. הנני משכים ומעריב לעבודתי והנני מקוה לכלות למוּדי בקיץ הבעל [הבא עלינו לטובה]. אח“כ אשוב ברלינה ע”מ ליסד שם בזה מכ“ע [מכתב עתי]. כך אני חושב, ולע”ע יהיו דברי שמורים אתך.


127. אל מרדכי אהרנפרייז940

8.3.1895

למרדכי עהרנפרייז!

אם כבר שכחת מה טיבו של ה“חסיד שוטה”, הנני להזכירך כי הכי במאי עסקינן: במי שרואה אשה יפה טובע[ת] בים ומתירא הוא להצילה. יודעים אנחנו טעמיה; יודעים אנחנו כי אין אפטרפוס לעריות941 וש“בשעת חירום שאני” [שונה הדבר]. אבל יהיה איך שיהיה אדם כזה בישראל הוא חסיד שוטה או פלישתי כמוך –

הנני חושב שהידידות דורשת קרבן, דורשת עכ"פ מנחם בעת צרה, ואתה העמדת אותי בקרן זוית בשעה… דבר שלאו בכל שעתא ושעתא מתרחש לי –

ראה, הנה כבר אמרתי לך שאיני מאמין בהחבל הידידות אשר מקשר אותנו לפ"ד. הנני מפקיר עתה את הידידות הזאת בלב שָלֵם. תלך לעזאזל!

אבל עוד קשר אחר יותר חזק נשאר ביננו. הננו בנים לאותו העם השרוי בצער, לשנינו דרך אחת – עתה [אתה] תתבגר באלה הימים וגם אנכי אתבגר באלה הירחים. אני כאן ואתה באספמיא, ועכ“פ דרוש לנו בעת כזאת, בטרם נשב על האבנַים כעין התו[ו]עדות. על[י]נו לגמור את הדבר. וע”כ אם אינך פלישתי ולא בן פלשת בֹא אלי אחרי שתתדקטר ושב אצלי שלושה ימים ושלושה לילות, כל מחסוריך עלי ואז נעסוק בדבר. התשובה: אין כסף אין תשובה כלל. אין עניות במקום עניות. והיה כי תקח לך תעודת מסע סביבת942 יקל עליך הדבר – יודע אנכי כי לו היה כעין קו[נ]פרנץ [ועידה] מוכן בעדך כי אז דלגת לכאן, אבל תשכח כי שקולים אנחנו כנגד רובה של סנהדרין ושאם אין אנחנו כאן מי כאן?

הנני כותב את הדברים כאלה לא לפי שיטתו של ניטשי, אלא כבשר ודם פשוט. יודע אנכי את כֹחנו כי עז ומה שלפננו. הנני מקוה כי בוא תבוא, ואם לא אז תפריד בידים גם את הקשר השני… ונמצא אנכי עומד לבדי.

ואז אומַר עם איבסן: ווער אליינע שטעהט דער איזט אם שטעקסטען[.]943

*

את השקלים לא שלחתי לך, כי לא קבלתי את השבעים שקלים, גם אייזנשטד לא יכול להשיב לי חובו כי יוצא הוא באלה הימים לדרך, לאדסא (הוא יקָרא להיות מזכיר בהאשכול ויקבל חמישים רו"כ לחודש), וגם האי גברא בהאי פחדא, כלומר בעניות, יתיב פשוטו כמשמעו.944

*

בעוד שב[ו]ע ימים הנני נגש אל כתיבת הדיססרטציה שלי, חומר יש לי יותר מן השעור.

קבל ברכתי למפרע לבו ביום שתתדקטר.

אני ה“סופר” מיכה יוסף


128. אל מרדכי אהרנפרייז945

11.3.1895

ידידי!

לפני שעה כתבתי לך בבית התחנה. אבל איני יָכול להתאפק מבלי לכתוב לך עוד הפעם. כי מאותה רגע שקבלתי דבריך לבי כים נגרש. הרעיון שנראה פנים בקרוב משכיחני את ה“עַז” שבך ושאר ירקות – והנני שמח ועלז. הרבה הרבה לי לדבר אתך בנידן דידי ודידך וכו' אבל העיקר הגדול, שאלת עמנו וספרתנו[,] שאלה שהננו קרואים לפותרה, ואם אין אנו כאן מי כאן?

בעוד ארבעה ירחים אעמוד על הבחינה, ביולי. ולולא אבדתי זמני בהרעפראַט כמעט עשרה שבועות כי אז כבר הייתי מוכן באפריל הבא. חבל על דאבדין, כי קצתי בנפשי לשבת בכאן ולא אוכל לשאת עוד בדידתי. מלבד זה גם אין מזון ומחיה בידי. כי “עזרי” מברלין כבר כלה עוד בראש השנה שלהם, וכספי ה“מפוזר והמפורד” הולך ומעט. גם תעודת חו"ל שלי תכלה בקיץ הבא, ואם לא אחליפה או אָשוב לארצי כי אבד זכות “אזרח” (?) שלי בארצי ולא אוכל לשוב לשם לעולם.

קרוב הדבר כי אצא מזה תכף אחרי בחינתי לארצי. קרוב הדבר כי אצא מכאן ללוּצערן. קרוב הדבר - - -

וע"כ אני מוצא לחובה שנתראה פנים…

הרני כבן שלושים לכֹח. וכֹחי רב, הנני מלא רעיונות ומחשבות, רגשות וסערות, הנני – גם אתה הנך עומד על הפרק, ולפניך שערים הרבה – אבל הנני מקוה כי כל חברות אשר בינינו לא יהיה על צחיח סלע, כי עשה נעשה גם יכול נוכל.

בֹּא! בֹּא! בֹּא!

_____

לא תוכל לשער עד כמה אני מרגיש עתה ענותי, שלא אוכל לעמוד לך עתה בשעת דחקך. צר לי מאֹד. כתבתי וכתבתי כאמור, והנני מקוה כי סוף כל סוף יעלה בידי מעט.

היום הנך יוצא מעבדות לחֵרות… בריך רחמנא! [ברוך השם!]

חיה בטוב

שלך

המחכה לביאתך בכליון עינים

מיכה יוסף

הודיעני מקודם את היום ואת השעה.


129. אל מרדכי אהרנפרייז946

14.3.1895

בין השמשות

ידידי!

לפני שתים שלחתי לך ק"ה שקלים ועניתי לך מעט על דבריך –

לא תוכל לשער עד כמה אני משתתף בצערך, ולא מבעי947 שיודע אנכי כי גם האי גברא בהאי פחדא יתיב…948

“מן השמים ירחמו” ואולי גם אבינו שבשמים, פלוני הקב"ה שיושב ושואג תמיד כארי: אוי להם לבנים שגלו949! ואינו יכול לעזור לעצמו ולהם –.

הנני מקוה שיבוא יומו – יום שבֹא נבוא במשפט עמו על כל מעשה בראשית שלו, על ספירותיו וכליו ו“שברי כליו” –. אבל עד שיבוא אותו יום הרי אנו ומוחנו שרוים בצער. על[י]נו לומר שירה או קינה מבעי לנו, והכיס שלנו טובע בים… אותו הכיס שלא יתננו לעמוד על רגלנו – משה רבנו פקח גדול היה שהתעשר מפסולתן של לוחות;950 כי לולא זאת “לא היה יכול לשאת בח[י]קו כל העם הזה”[.]951

השומע אתה משה אבינו היה פקח גדול ואנחנו שוטים בני שוטים, הוא היה חי בדור דעה – ואנחנו בדור המדבר… לו היה צפורה ולנו – כלומר לי… משה היה רועה עכ"פ את צאן יתרו והגדיים שלו נעשו תישים. והתישים שהנחנו נעשו גדיים –.

“ואתחנן בעת ההיא אל ד'!”952 ואנחנו גם לחנן לא נדע…

*

בין כך ובין כך הנני מחכה על ביאתך בכליון עיני[ם]. הנני יודע כי היום הזה יהיה הרת עולם; ובו ביום נבוא במשפט את מקומו של עולם ואת בניו של מקום. כלומר נרכיב חגר על גבי סומא…

הנני מקוה כי האראלים יגברו על המצוקים שבך ושתקריב לי קרבנך, ובזה הנני נותן לך תודתי למפרע.

שלך המשתתף בצערך ומחכה לביאתך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. כאמור: אם אקבל שקלי משני המקומות כי עוד אוכל להלו[ו]ת לך בכאן חמישים שקלים, ואם לא עכ“פ אלוה לך עוד ק”ה שקלים[.]

היום החל סקלובֿ לשלוח לי את הצפירה שלו.

_____

רואה אנכי כי אין לדבר סוף. אני כותב ואתה כותב. וכל אחד מקדים את חברו. דברי אלה הֵם האחרונים ולא תחכה עוד על כל תשובה.

בֹּא! בֹּא! בֹּא!

הודיעני מקודם!

בֹּא!


130. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי953

16.3.1895

כ“א אדר תרנ”ה!

אבי יקירי! איני מבין מדוע לא תכתוב אלי זה ימים רבים? מדוע סתמת ולא פרשת לי בדבר הנכבדות [אירוסין] של אחותי היקרה וכל דבר? מה טיבו של עובר זה, כלומר החתן? כשאני לעצמי, הנני מגלה לך בסוד גדול, הנני רואה בו שוטה עזתן [חצוף] וגס רוח – צא ולמד: הוא ראה אצלך את כרטיסי שבו הודיעתך שכבר גמרתי את עבודתי התלמודית, כלומר העבודה שעלי היה לעבוד בעד הסמ[י]נר הפלוספי שלנו; והוא כותב לי: “אתה אומר לאביך שכבר גמרת עבודתך ואני לא אוכל לומר כזאת… בינה זאת!” לבי יאמר לי ששֹֹרש נשמתו מעין עובדיה שלנו,954 מי יתן שלא אהיה אלא טועה. כבר אמרתי לך והנני חוזר ואומר שלא המדרש הוא העיקר אלא הלב, ודוד שלנו יוכיח! –.

אחי מנדיל הבטיח לי שישלח לי ביום השלישי את מכתבי כאשר בקשתיו, ואין קול ואין קשב, עוד נער הוא ועוד חזון למועדו לשקר –.

גם על אחותי חוה הנני כועס מעט שבכל הימים שנתארשה לא לקחה לה מועד לכתוב לי בעצמה מכתב גדול אודתה ואודות תנאיה ואת כל אשר ירגש לבה. האם באמת היא מוכרת שמרים כל הימים וכל הלילות עד שלא תשאר לה פנאי לדברים כאלה?955 ותמונתה שהבטיחה?

לא! לא כך עושים לבני לויה!

אתם לא תדעו עד כמה אנכי בודד בארץ הנשמה הזאת, בודד כערער בערבה פשוטו כמשמעו, אתם לא תדעו כמה אני מתגעגע אחריכם, זה יותר מחמישה שנים עזבתי אתכם, ומי יודע מתי נתראה פנים? ומדוע לא תדעו כי תמונה כזאת, זכרון חי רב הוא אצלי? מדוע גם אתה אבי יקירי לא תתיר לעצמך לעשות לך תמונה למעני. איני יודע אם אסור הדבר; אחרי שגם רבך בטלנא עשה לי כזאת;956 אך לו יהיה שלו מותר ולך אָסור, פקוח נפש דוחה את הכֹל –.

הימים הללו “ימי חופש” לנו, בית מדרשנו סגור ומסוגר עד אחרי חג המצות [פסח], אבל הנני משכים ומעריב לעבודתי, והנני כותב כעת את עבודתי שבכתב, והיה אם אגמרה בימים הללו כי אז אעמוד על המבחן בראשון לאָב הבא בטח.

כבר קצתי בנפשי להיות תלמיד, ואני מתפלל לפני אבי שבשמים שיוציאני מעבדות לחֵרות.

מה שאעשה אח“כ איני יודע. קרוב הדבר שאתישב על שנה ושנתים בלוּצֶרֶען (שווייץ) בתור מורה פרטי אצל איש עשיר, ויותר קרוב הדבר שאגור בברלין או בבֿרשא [בווארשה] בתוך [בתור] עורך מכתב עתי בישראל. מובן הדבר מאליו כי אם אגש אל המלאכה כי אז יהיה הדבר על בסיס חזק ולא אשעין את עצמי במשענת קנה רצוץ, אנכי דורש לע”ע בעד עבודתי בתוך [בתור] עורך חמישה מאות רו"כ לשנה מלבד ההוצאות.

בקצרה אל תדאג לי. עתה עלי לעשות בחינתי.

לע"ע מצבי החומרי אינו בכי טוב, כי לא בכאן הדברים כמו בברלין ובכאן איני משתכר מאומה וההוצאות יתרות. רק דירה נאה וטובה יש לי –

חיה בטוב. לדבריך אחכה

שלך מיכה יוסף

שלום לאמי ולב"ב [ולבני ביתכם]


131. אל נמען בלתי ידוע957

18.3.1895

[החושב אתה כי כֹח אבנים כֺחי?

החושב אתה כי כל ענויי ויסורי בספרתנו וכל התשלומים שהיא משלמת לי בגלל רשותי958 אינו עושה שרטת ברוחי?]

"אתה יודע את ה’ספקן' שבי, איני מבקש לא מרכבות עבדות ושפחות, רק שפחה אחת, מקום להניח בו את ראשי ואיזה פת בסַלי דרוש לי, גם שלחן אחד ומנורה אחת –

רק אחד ואחת ואז אחיה ואַגיד.

[עד כאן הדברים מגיעים, והרי אתה אומר מתינות, מתינות. החפץ אתה שאשב עד שילבין ראשי, עד שימות כל החיים שבקרבי וכצל אהיה עלי אדמות?]

ובתוך כַך העולם רָחַב מאֹד, החיים שטוחים לפני בכל קסמים שבידם, והיצ"ה [היצר הרע] שבתוך מעי חפץ חיים, חפץ חיים. והחיים הולכים וזורמים, הולכים וזורמים, הולכים ונכנסים לתוך בני אדם גם בני איש. רק אני הגבר, הר[י]ני עומד מבחוץ –

כל העולם כֻלו בנחת ואנכי בצער.

[כבר מלתי אמורה לטון אחרי חצות:]

ויש שאני מצטער על היהדות שלא תדע לפטם נזירים בישראל. כי לו היה אצלנו בית מקלט כי אז קללתי את החיים ואת הנשים גם יחד והי[י]תי בא לתוך חדרי חדריו –.

ושם בירכתי החדר הפנוי ליְשימון נורא, יושב אנכי בין-הערבים ואסתכל על חורבנו [אלהים, ואותו האלהים קרקפתיה לא מנח תפלין גם אינו פוקד שִלשים על ריבעים]959 של עולם - -

[ויש אשר אני מטייל בערמת חדרי, ספרים מתים וזכרונות מתות עוטרים אותי מימיני ומשמאלי, ובתוך אותן הזכרונות זכרון מרדכי היהודי שלא היה רצוי לרֹב אחיו, רק לי בילדותי.]

ויש אשר ברד[ת] השמש, סלעי מגור מתאדמים, וה[ח]שבון שבערמת ספרי נסוגים מעט אל הצד, ואני מגביה את השמלה הפרושה על קרקעתי, הנני פותח את הדלת הטמונה ואני עובר בכ[ו]כין ובמערות, קור וחֹשך מלו[ו]ת אותי, גם לבי לא יַך בחזקה.

ואותו הלֵב יצא לקראת הנזירה הבאת [הבאה] לקראתי. והיא עטופה שחורים, לבושה שחורים, עיניה שחורים, רק הלבן שבפניה מלבין כל השחור שבעולמי, והעולם הולך הלֹך ורחב, הלֹך ורחב, והכל כספר גלוי לפני – הכל כספר ובאותו ספר הכל כתוּב באצבע אלהים.

והאלהים עומד לפני בדְמוּת אשה.

אני נותן לה את ידי, אני נופל על צוארה, אני בוכה, אני מנשק, אני מת בנשיקה –.

ושם בין המיתות, בשעה דנשקי תרי עולמא אהדדי [כשנושקים שני עולמות זה לזה], הר[י]ני מרגיש מעין עולם העבר, מעין חיים שהיה לפני החיים החתוּכים בששת ימי בראשית; והחיים הולכים הלֹך והתערב עם מין מות נעים שקצרה לשוני מלהביעו, והוא כעין השינה הנעימה…

שנת עולם – חדלון של הַוַיָה –

אבל בשעה שעודני בחיים חיותי, בשעה שעודני סָבוּב מקוצי וברקני החיים וכל צבאם, הר[י]ני מטמין כל ספרי לבית גנזי לגניזה, והריני בורח הרחק, לכרכי הים, לשׂדֵי ערב.

שם אחיה כפרא-אלהים, בחרבי ובקשתי –.

[הנני משכיר חיצי מדם, הנני מלסטם את הבריות וכל חללם, ורק את הבתולות שלא ידעו איש ארחם, והמה משמשות אותי ביום ובלילה – המה שחורות ונאות ו[?] אותי בהיצר הרע החי שבתוך מעי והמה…

גם אחות גדולה יש לי ושדים יש לה].960

ויש אשר בצאת השמש, וכל קערת השמים מתאדמת באֹדם ירוק ככרתי ובהרות לבנות כשלג קורעים את השלל של צבעים; ואני שוכֵב פרקדן על גבעה קטנה, לפני גי[א] אין סוף ובראשי צפחת מים, ואני שוכב וחושֵב בכל העולם הישן שיצאתי המנו, ובעולם האדֹם שקבלני בשתי-ידים, ועברות נעימות, חטאים טובים מקיפות אותי מכל צדי.

[ומה אפסדתי? התם רבי קרי לי והכא רבי קרי לי].961

מאַין ולאַן? מאַין ולאן?


132. אל יהושע טהון962

22.3.1895

ערב שבת.

ידידי!

יקחך אֹפל! מיום שחכים תתקרי [שחכם תתקרא] נאלמת דומיה ולא לקחת לך מועד לכתוב אלי איזה דברים כדרכך. איני יודע אם אתלה את הדבר בטעמך ה“קטן” אין לי על מרקא [בול] ר"ל או בעצלותך. בין כך וכך אתה עתיד לתת את הדין. הנני בודד כערער בערבה, הספרים כבר היו לי לזרה [לזרא] פשוטו כמשמעו; ומבלעדכם אין לי קֹרת רוח מאומה, ואתה תבוא לגזול כבשת הרש.

כתֹב!

אנוס אנכי להודיעך כי לא אוּכל לסלוח לה“פלישתי” שבך שלא התיר לי את העריות – שלמה מלכא היה חכם יותר גדול מת[ו]ך שלקח לו את בת פרעה ויאהב אותה מכל הנשים. וגם אני אומר לך: תורה בגוי[י]ם אל תאמין, אהבה בגוי[י]ם תאמין –.963

חזור בך!

הנני יושב עתה על האבנַים של עבודתי, ואתה הכין את עצמך לפורענות; כי בחרתי בך שלא מדעתך לפקח על תקוני עבודתי ולהקפיד על לשוני. מובן הדבר מעצמו שחסד גדול תעשה אתי, חסד של אמת; כי מתוך זה אוכל למהר להגיש עבודתי ולכלות למודי במוקדם ולצאת מעבדות לחרות.

מעבדוּת לחרות –.

מתוך כך שקלי הולכים וחסרים, וכלו כל מקורַי ואיני יודע: להַלֶחם מאין ימצא? הא לחמא עניא דלא אכלו אבותנו בארץ זבת חלב ודבש, מלחמת קיומי תגדל עלי יותר מן השעור; ואיני יודע מתי יהיה הקץ?

מתי?

סלח לי אם עתה הנני מַתיר לי לחַכות על תמונתך אשר הבטחת לי, ואיני יודע למה תדחה את הדבר את אשר אתה חייב לי על פי דינא דזכרונתיה?

הִתְתַאֵר!

אם רוצה אתה לדעת עסקי עם הנשים קרא מכתבי האחרונים למרדכי שלנו המכונה מרק[ו]ס כדי לקיים: שלא שנו את שמם.

מרק[ו]ס.

לא תוכל לשער עד כמה שמחתי בהזדמננו לפונדק אחד, ומי יודע מתי יתרחש לי נס כזה עמך, הרבה הרבה יש לי לדבר עמך.

הרבה.

שלך המחכה לדבריך ולתמונתך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

שקליך קבלתי בעתו. ותודה.

שלום להוריך ולבית אביך


133. אל אלתר דרויאנוב964

24.3.1895

מוצאי שבת.

ידידי!

דבריך באוני!

גמרתי בדעתי שלא לנחמך ושלא לדבר על לבך, אחרי כי בעלמא הד[י]ן אין לי מְנַחֵם… אנשים שכמותנו הנם יודעים מה המה החיים וצללם וכבר הם מוכנים לקראת כל פורענות. גם אני גם אתה שהיום אנחנו בכאן למחר הננו בקבר, בקבר קר כקפאון שתוכו רמה ותולעה. זה הוא האדם ועולמו ושאר ירקות שבו –

ומה לנו עוד?

מובן הדבר מעצמו שכל עוד שאין אנחנו מזונות לאותן התולעים שנבראו בין השמשות[,] אנחנו חיים וחולמים[,] עובדים וכותבים, וכותבים בכתיבה יפה המרחבת מעט את דעתנו -.

בעזוב אותי מרדכי עהרנפרייז ונחתי מטרדתו שמתי לבי אל הפרקים אשר העתקת, הצצתי בתקונ[י]ך הנפלאים ויצא לבי.965 מיום שהיה לי שיח ושיג עם יל“ג ז”ל לא ראיתי תקוּנים כאלה.966 מין אנשים כבריינין מתקנים לשיטתם ומכניס[י]ם זר, אבל אתה הבנת לרוחי ותכניס דברים שמלבי הוצאתם, מלבי פשוטו כמשמעו –.

זה הוא האדם והמשורר שיודע הוא להכניס את עצמו לתוך עולמו של אחר. והעבודה [לשון שבועה] שהפרק “אני מאמין” שכתבת לפע"ד [לפי עניות דעתי] חשבתי [לדל?] – בכלל אני רואה כי סגנונך השירי עולה על סגנונך הפלסתי [הפובליציסטי] –

מדי אני חושב בך ובשקפניוק, ואם תאמר גם בי, אז יצא לבי, הנני רואה בנו אנשים חשבנים ומשוררים, אנשים שיוכלו להעשיר ספרות מָלֵא, בעוד שהעניות בספרתנו רבה, וכל סופרי ישראל מדן ועד באר שבע זנים את עצמם מרעיון אחד צָנום –.

אבל הנני מקוה כי יבוא עתנו ויומנו, הנני מקוה שאחרי אכלה למודי ואצא מעבדות לחֵרות כי אז יעלה בידי להכין לנו כלי מִבטָה [מבטא] חי.

כך אני מקוה.

עבודתי רבה מאֹד, הנני יושב עתה על האבנַים של עבודתי שבכתב שאגמרה עד מאי, ובשלושה ירחים של הזמן הבא (מאי, יוני[,] יולי) אחשוב להכין את עצמי לבחינתי שבעל פה.

הרבה הרבה כתבתי, בשירה ובקבלה. אהיה אשר אהיה – אחותי רחֻמה,? מוצאים חן בעיני מאֹד. כן כתבתי מאמר גדול בשם לפני ולפנים –.

הנני כותב וכותב, הנני כרבי אליעזר והשולחני –.967

מצב בריא[ו]תי לא בטוב. עיני חלושים מעט, ראשי עלי יכאב וכיסי ריק.

האויר בכאן יפה מאֹד ומיום שעמדתי על דעתי לא נהנתי כמאביב זה.

ומחר הנני יוצא לציריך ואגור שם יום או יומים.

לדבריך אחכה,

שלך

מיכה יוסף

P.S. השלום לאביך? העליך לפקח עתה על עסקי החנות? מה תעשה ואנה פניך מעודת [מועדות]? האם לא תשא אשה כלל? כתֹב לי הכל[.]


134. אל מרדכי אהרנפרייז968

25.3.1895

ציריך

בשבת שלהם

ידידי!

בבואי אתמול הביתה עלז ושמח לב מהאביב היפה ומהחמה בנרתיקה מצאתי מכתב מבעלת ביתי שבו מודיעה לי שעלי לעזוב את חדרה לט"ו אפריל, וטעמה ונמוקה עמה: שהנני מבשל ואקלקל כליה. מובן הדבר מעצמו שרק תואנה היא מבקשת – בין ובין כך נעצבתי מאֹד, וצר לי לעזוב את הדירה היפה עם ההרים היפים והאילנות דמלבלבי [המלבלבים], גם הנהר הקטן ההולך לאטו קשה עלי פרידתו.

עד כאן בעניני דשירה. אבל גם בעניני דכיס הדבר לא טוב בעדי, ואנוס אהיה לשלם לה כל חוב[ו]תי בבת אחת, ונמצא טעיתי בחשבוני –.

הנני כקין, נע ונד בארץ, ואיה האות? לו הרגתי עכ"פ הבל אחי החרשתי, אבל הוא עוד חי וקיים ומקריב קרבנות מחלביה. הוא חי וקיים והבת קול אומרת בי: איה הבל אחיך?

*

התאמין כי אחרי השלושה ימים ושלושה לילות שעסקנו בפינו, הנני רואה עתה, כי עיקר שכחתי, ושכל הדברים שדברנו מֵאַיִן המה לעֻמת אותן שלא דברנו ושעל[י]נו לדבר. ומי יודע מתי יתרחיש לי ניסא עוד הפעם להזדמן אתך לפונדק אחד ולעסוק שמעתתנו אליבא דהילכתא?969 אתה הנך עומד על [פתחא דספררא? של הילדע],970 ואנכי? אולי אטבע גם אני ביוֵן מצול[ה], הני נשי שהם עצם מעצמנו ולא בשר מבשרנו.

לבי יאמר לי כי את שנינו יטרידו מעולמנו.

*

לא תוכל לשער עד כמה אני מחכה לדבריך כעת, אודתך ואודתי.

לבי יאמר לי כי אתה תרבה לכתוב אלי אודת חטאך וחטאי, אודות הכל.

כתֹב!

*

הנני יושב עתה בציריך כי נסעתי לשם על הוצאות תלמידי ברבש971 שדבר לי אליו. ראשי יכאב עלי מאֹד ואיני יודע מה אעשה לו!

הפעם איני מאמין עוד שאשב שישה ירחים לבדי בלא איש, רֵעות לבי מבקש, ובשעת הדחק גם מקובל כמוך,972 מקובל שראשו מָלֵא טל ילדות והדרת שיבת אצילות ועֻלות, כלים ושברי כלים; ולא עוד שה“מקובל” הולם אותך, כאילו לכך נוצרת. אך למה לא נוצרת? אם אתה כאן הכל כאן וגם אני כאן –.

*

יודע אנכי כי גם משפת מכתבי זה תבוא ראיה לבר חלפתא; אבל הדבר פשוט[.] בעמדי עתה על רגל אחת בעיר נכריה איני מוכשר להשתמש בלשון ארמית שהנני בה נכה רגלים וערל שפתים (שתים שהם אחת)[.]

חיה בטוב

לדבריך אחכה

שלך

מיכה יוסף

שלום להוריך ולבית אביך.

מדוע לא יכתוב טון אלי? הַחְזֵק לו מוסר-תוכחה בעדי.

בכאן אשב יום או יומַיִם.


135. אל יהושע טהון973

30.3.1895

ידידי!

כעין דבריך באוני –

ראה אתה אומר: “הפלשתי שבי –” ומה הוא השְאָר? בהשאר הנך נוקם ונוטר כנחש… איני צריך לומר לך כי אֵל נקמות אנכי, הֱֵוי נוקם ונוטר הרבה רק לא כנחש, כנחש הנושך רוכבו אָחור… הנני שונא את האָחור –

“הוא שב אתמול בערב לבובה, היום כבר ראיתיו – הנני מקנא במרדכי כי ראה אותך, אבל איני מקנא בו בכל יתר דרכיו ומעלליו…”

“יקחך אופל ואת הלואתך ואת מרדכיך…”

שתי נשיכות, שתים שהם אחת; אבל אני רק אחת אני יודע כי אותו הדבר יכאיב לבבי מאֹד. איני מתירא כלל מהקופה של שרצים שלו שבלעדה לא יוכל איש להתמנות פרנס על הציבור – אבל לבי יַך בקרבי על שאתה, אתה שהנך חושב להיות שאר מפלשתי, אתה תולה בי בוקי סריקי [דברי הבל] השכם והערב.

ואתה שדוד מה עשה לך? מה המה דרכיו ומעלליו?

איני חפץ שתוציא אותם אלי ואדעם, כי אנכי יודע אותו יותר ממך, מְכַבֵד אותו יותר ממך ואוהב אותו יותר ממך, ולי הצדק בזה יותר ממך, אתה הנך “בשר ודם”, “קרוב”[,] “מחותן”,974 ובי שלושת אלה אין בי; אני רואה בקומה זקופה ואתה נושך כנחש –

חזור בך!

ראה הנני מדבר אתך קשין יותר מדרכי כי דבריך יכאיבו לי מאד, כלומר יכאיבו אותי בעבור שיוצאים ממך, כזאת לא פללתי אצלך. חזור בך!

בין כך וכך אתה עתיד לתת את הדין על אשר מיום שחכים תתקרי,975 כלומר מאותו יום שיצאת מעבדות לחֵרות, לא לקחת מועד לעצמך לכתוב אלי איזה דברים כרֵע או “אוהב” כמו שאתה אומר. איני מאמין בזה, וגם איני מאמין אם אתה הבאת לי קרבן בביאה? בכלל הרבה איני יודע בך, רק זאת יודע אנכי שאתה עלית על הֹר ההר במשנתו של קַנט; ושאנכי רק סבבתי במעגלו ואל ראשו לא באתי –976

וזאת היא הסבה שהעכיבה [שעיכבה?] עבודתי מעט, מלבד זה בקרני בשבוע העברה מרדכי שלנו, ובשבוע זו הייתי בציריך, עתה כבר נחתי מזעפי והנני יושב על האבנַים של עבודתי שתגמר עוד בחודש זה, ואולי בט"ו דנא.

מאֹד אסיר תודה אני לך על אשר מוכן ומזומן אתה לקחת את עבודתי על שכמך.977 רק צריך לי לדעת עד אימתי תשתקע בלבוב ואימתי יוצֵא אתה לדרך, כלומר לברלין, כלומר לבית מדרש העליון, כלומר למילֶר978! הודיעני!

לא תוכל לְשַעֵר עד כמה בודֵד אנכי כערער בערבה ולא אוכל שאת אותי לבדי. אני מאמין כי אחרי בחינתי בשולי יולי הבא אָשוב ברלינה; אבל אז כבר לא יהיה ממך בשם מחוט ועד שרוך נעל. ואימתי נתראה פנים?

בין כך וכך הנך פלשתי גדול על אשר למרות כל בקשתי לא שלחת לי תמונתך לזכרון, ראה הנני דוחה [דוחק?] בך בשתים, באחת הנני חפץ בתמונתך [ביחסה?] כמובן; ובשנית הנני מתירא פן אח"כ כשתרברב979 ישתנה זיו אקונין שלך.

ראה כל כך הנני מתירא מפני הרבנות שאינה מקברת את בעליה…

חיה בטוב, וברך את אחותך ובעלה בשמי.

לו ידעתי עכ"פ שמה כי אז הרהבתי לברכה בתלגרמה, ועכשו שאיני יודע הנני מסתפק בכונתי הטובה -.

צר לי מאֹד על שנפלת למשכב רק על שמונה ימים. כי העונש הזה קטן הוא מאד לגביך.

שלך המחכה לדבריך, כלומר אינו מחכה אחרי שיודע הוא דרכך בקודש

מיכה יוסף

כתוב ושלח לי תמונתך


136. אל אפרים פריש980

אפריל 1895

בשבת הגדול –981

להבן-יקיר לי אפרים!

אנוס אנכי לעשות לך חלקות בעד שפתך העבריה –

בכלל רואה אנכי שעברייָתך יתרה היא ממה שחשבתי, וממה שאתה חושב. רואה אנכי אותך על יד ימיני לוחם את כל הני תיָשים בנו שנעשו גדיים, ואת כל הני גדיים שרועים את הצאן–

יהי רעוא [רצון] דחלקך יהיה יותר טוב ממני.

אבל אין השכר הזה שוה בגלל ההפסד שהפסדת בעיני בהטיחך דברים כלפי הרוחצות שלי… רואה אנכי שבמחילת כבודך לקחת דברי כהויתן ולא בנת לרעי –

שיננא! גם לבי רואה את הערוה שלהן ואת המכחול שבשפופרתן – אבל אנכי רק אל הבגדים אשא עיני, אל הלֹבן שב[?] וחפץ חפצתי רק לְסַמֵן לך הלך-נפש, בעת יִרָשֵם מאותו הלבן לבנותיה.

מדי אני רואה את הלבן מיד אני זוכר באותן בנות ישראל שהיו יוצאות במחולות בבגדי לבן ובאלהין של אלו שלא היה עוד שונא זימה –

בקצרה הלבן הוא בעיני הזימה שבחיים, אותה המרגלית היפה שנטלה הקב"ה ותלה אותה בגלגל חמה ושכל הרואה אותה ומשמש בה כל צרכו מתרפא בגוף ונפש.

הכל ככתוּב –

ובכן אותו העולם החדש שתבנה לך משלך במקומו של שלי שאחזיר לתֹהו ובֹהו אינו של “כֻלו אור” בעיני –

לדידי: “חיים שאין בהם מעוקצתו של נחש הנקרא חטא מששת ימי בראשית” אינם עוד “חיים של שירה”. אני מוצא את השירה שבחיים רק בעוטיה של אותו נחש.

רק בעוטיה.

הננו נהנים ונהנים מלֹא חפננו, הבשר ודם שלנו מתאחד עם קונו ויושב בקוּבתן [חדרי זונות], ובתוך כדי עַשִיָה והנאה, בתוך כדי ישיבתו על מִטה של זהב שהציעה לו היפה בבנות בכרכי הים שנוטלת ארבעה מאות ד[י]נרי זהב בשכרה, הוא מרגיש שעושה לפנים מן השוּרה ויורד על פני הקרקע, יורד ועולה ובין שדיה ילון. ובאותה שעה שמחבק זרועות עולם באים צ[י]צ[י]ותיו? ומטפחים אותו על פניו.

הננו נהנים ונלקים, נהנים ונלקים, וזה סוד להט ההנאה, להט ההנאה המתהפכת –

וההִפּוּך הוא גוף החיים.

ולפיכך אני שונא את כל הַני התנוק[ו]ת והבתולות וההבלים שאין בהם חטא, רחמנא שלי לבי בעי,982 לֵב יודע חטא נפשו, לב שיודע לומר אחטא ואשוּב, אחטא ואשוּב –

שם בירכתי ההיכל הקתולי שיִרָאֶה מבין השדרות, והשדרות מלאות צאֹן אדם, נערות גם ב[ו]גרות לבושות לבנים ומכֻסות לבנים וכֻלן רצות ושוב לגן ה“חיות”, שם בירכתים בקרן זוית כהה כורַעת אשה שחֹרה ונאוה, והיא לבוּשה שחורים ועטופה שחורים, ובצקון לחשה היא מתוַדה חטאה לפני החיה שבסוגר –.

דממת אלהים, כמו כל העולם כֻלו כורע עמה, גם העמודים העומדים מששת ימי בראשית כמו מחרישים ומשתהים, גם המלאכים האדוּמים על גב החלונות פוסקים לומר שירה, פוסקים ושומעים.

והשירה היתה שִירָה של חטא, לבוּשת לבנים –

אתה יודע שאני אחד וששמי אחד, אבל העולם אשר מסביבי, כל היְקוּם אשר בעלמא הדין ובעלמא דאתֵי983 הוא בעל שְתי רשיות. חציו עבד וחציו בן חורין, חציו לבוש לבנים וחציו שחורים…

גם ה“ארמית” שלי שהתגלה אליך בחלומך באישון לילה, מעולם אינה לבוּשה שנים עם עדנים, כי אם מְעִיל שחור דק יעטוף גופה הרזה, יעטוף אותה מכל צד; ורק בין הבקעים יראה עורה היפה, והיא מעין הלבן שבמו[ו]ת –

לדידי רְשויה בפני עצמה.

גם המקל שראיתה בידיה אינו מעינו של אותו מקל שבו עבר יעקב אבינו את הירדן, או שבו בקע משה רבינו את הים, אותו הביאה אתה משדי ערב מערבות שבסוריה [רוסיה] ארץ מושבתי

ושם ישבה ימים רבים, והימים ימי הים ומלואו.

אז תקם ותצא מדי עלות השמש, אותו השמש שלא ידעו אבותינו מתמול שלשום, ותשב לה על שן סלע, והסלע מסלעי מגור עומד על עברי פי פחת.

והפחת פחת אלהים.

ובפחת אלהים זה תהום נורא, תהום שיורד ונוקב את הבריאה כֻלה; והבריאה אין-סוף משנות דור ודור –

ולפני הדורות?

לפני הדורות שפת בל נדע נשמע.

ומעין השמועה הזאת שומעת הנפש הזאת, שומעת על מים רבים, על הים ומלואו, והים אינו מָלֵא – גם השמועה לא בקול לא בהֵד לא בשמועה…

הֲרת עולמה מבעד לחושיה.

“כאשר עכרתְ את כל המין היפה כה יעכ[ר]ך? אלוהים” צועקת בקול גדול על ה“ערומה” שבאהובתך ששוכבת על צדך נבהלה ונשתוממה. אבל אלהים שלה אינו יודע לא מין, לא יפה ולא עכור, לא את הגֵרָה הגָרה בתוכך ולא את הנשיקות החמות והעזות כמו[ו]ת.

הוא לא ימות בנשיקה.

הוא לא ימות בנשיקה, אבל ה“עבריה” שלי, אותה בעלת העינים השחורות והשערות השחורות והרוחות השחורות, היא מתה בנשיקה.

גם היא תבוא אלי כפלונית בת פלונית שלך, אבל היא אינה עַרוּמה. וממעל לטבורה כעין כתֹנת לבן, מעין הלבן שבחטא, והלב קרוע, דדיה כשני תאמי צביה, ושערותיה כעדר העזים שגלשו – ובעיניה החטא בעצם הברקתו.

וכעין חום נעים ממלא כל חללה, והוא הולך הלֹך ובער.

והיצ"ה [והיצר הרע] שבתוך מע[י]ה מדבר אלי מבעד לפרֹכת, והדברים מושכים ודוחקים רגלי השכינה.

והבן שלי לא יעשה, ולא יחטא –.

הנך רואה! עולמי הוא בעל שְתֵי רְשֻיות, ארמי ואובד אבי984 – ולא עוד שכל אחת כאותן האבנים מריבות עלי יניח אותו צדיק את ראשו.985

והראֹש הזה מָלֵא טל-יַלְדוּת והדרת שׂיבה.

והשיבה שיבה נוראה, שם בכרכי הים בעבר הירדן.

שם גרו אבותי ואבות אבותי משנות דור ודור, שם הכו את הארמים בחרבם ובקשתם.

והחרב הזה אינו עוד שלוף בידנו.

ומדי אני זוכר את עבר הירדן וכל כת דילה, כמו רוח אחר על פני יחלוף, באותה שעה אני שוכח את האבנים המרובות ואת הלבן והשָחֹר שבחיים. אני שוכח “את החיים ואת הדם האדֹם האדֹם ואת החטא בתור סער מתחולל” שבדבר דא אתה תני דמסיע לי [מחזק את טענתי].

ובשעה שאותו אדם יכנס לחורבה ושומע בת קול שמנהמת כיונה: אוי להם לבנים שגלו986! אינו עומד ומתפלל, אינו כורע ומשתחוה במודים אנחנו לך –

אותו האדם הוא חותֵר חתירה תחת כסא הכבוד, מטיח דברים כלפי שמיא, כלפי שמי השמים וכל צבאם.

הוא קורע תפלין דמאריה עלמא [של אדון העולם].

ואתה הלא תדע כי בהם כתוב: מי כעמך ישראל! ואותו העם אינו העם הֹלך רוכֵל בערבות… הֹלך רוכֵל –

אנחנו עשינו אותו חטיבה בעולם, אנחנו הקדמנו נעשה ונשמע לדברים שעליהם התנו שמים וארץ; ואין לנו לא עולם, לא שמים וארץ –

מאומה אין לנו.

ומדי אני רואה בשכר העבודה הרבה הזאת אשר לנו, מדי אני רואה בצרתן של ישראל, הר[י]ני מקלל את יומי ויומם, מקלל את העולם ומְלואו עם כל מַעשי בראשית יחד[.]

“נעשה עם בצלמנו!”

והצלם הזה כצל על פני אדמות.

כל העולם כֻלו הולך נֵר לרגלנו, ורגלנו לנחֻשתים הוצקו. כל העולם מתרחץ בפלג-אלה[י]נו, ואלה[י]נו רק גולה ושכינתו עמו.

כל העולם בנחת וחכינא בצער.

והצער גדול מנשוא. גדול עד להשחית.

לוּ היינו ככבשה בין זאבים רבים החרשתי, כי על החלש להתחלש. אבל אנחנו הננו כזאב בין כבשים רבים.

אנחנו לא אנחנו.


137. אל דוד פינסקי987

9.4.1895

אדוני הנכבד!

היום הואל ה' י. ל. פרץ לכבדני באיזה קונטרסיו. קראתי בהשבת אויבס988 את ציורו הנפלא “באשא לאה”989 שעשה עלי ברוח הלוכו רושם גדול. ואחרי שאין לנו בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] פְּרֶסֶה [עיתונות] פתוחה לדעת הרבים אנוס אנכי להודות לו בפניו מבלי הכירו.

מכבדו

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי


138. אל מרדכי אהרנפרייז990

26.4.1895

ערב שבת עם חשכה.

ידידי!

אני צריך לומר לך כי גדול כעסי על דבריך יותר מעל שתיקתך, וכמעט קשה עלי להאמין כי מין בן אדם משלנו, כותב אודות ענינים כאלה בסגנון דתגרי לוד991 – יקחך אופל!

דרוש בשלום הִילדה שלך. מאד מאד שמחתי על דבריה, ואולי עניתי לה; אבל לבי נוקף פן תקדים ותברח לברלין בטרם יבואך דְבָרַי, ונמצא אני כותב לבטלה –. ומפני טעם זה גם לך איני מאריך, אם כי הרבה הרבה לי לכתוב לך – מובן הדבר מעצמו כי קודם כל עליך לכתוב לי בארוכה, וכבשר ודם שלנו, ועל נייר פשוט; כי קצתי בנפשי במעשה רשת וצעצועים –.

אצלי אין כל חדש. עבודתי עוד לא קראתי לפני שטיין, עד עתה אשתו ילדה לו זכר, ועתה יצא לדרכו, גם עודנה אינה מוגה[ה] כל צרכה –.

לצרוס והג[י]ורת שלו בקרו את בערן בעברם לאימלין.992 אנכי נקראתי אליהם, גם בקשני שאבקרם בשענפֿעלד, אולי אתיעץ עמו אז על צפונ[ו]ת עתידתי.

בתוך כך אני עני גדול, עבודתי מרֻבה, כל הרֵעוּת שלי עומד על שלושה רגלים: העלמה רבינוביץ מברלין, ערל אחד ושמו שולץ, וסקלי אחד שעשה פלוספיה חדשה שחור על גבי לבן, לפי דעתו יש להחיים מטרה, ולהעולם מטרה, ולהמציאות מטרה, הכל מטרה…993

אנחנו אוכלים שלשתנו צהרים וערב בפנסי[ו]ן אחד. את אשר שלחת עוד לא קבלתי, שלח לי את פֿלקנברג,994 והוד[י]עני צאתך ובואך לברלין.

שלך מיכה יוסף

לע"ע

Bubenbergstr. 6 II

שלח לי תמונת רעיתך


139. אל אפרים פריש995

4.5.1895

ידידי!

בין הערביים היה הדבר.

כלומר בין הערביים היה בעת כתבתי לך מכתבי השני המלא עקודים וברודים, אותן ה“מינים” שגם עלי יפילו חיתתם… ובעזבי את “אבנַים” שלי996, ובצאתי לחוץ ושאפתי רוח צח המנשב סביבי וחזיתי את העולם ומלואו הלבוש לבנים ומעוטף לבנים, את השמים הטהורים וראשי ההרים הטהורים, אז נפקחו עיני לראות מה אנחנו וחיינו לעומת הטבע הקדושה אשר מסביב לנו. אנחנו מלאים עקודים וברודים, אהבה ויסורין של אהבה, אנחנו נבקש חשבונות רבים; והיא יומם ולילה לא תשבות מטהרה. אנחנו העובדים ואצלה שבת שבתון שבת עולמים.

הנני מודה ומתודה לך, כי למראה ההוד השפוך עליה, למראה השמים וכל צבאם שיתהלכו בגדולות, בושתי גם נכלמתי עם ה“בשר ודם” שבי, עם כל הרת עולמי עתה שעומד מאחורי אשה… והאשה מה היא? רבותינו ילמדונו: חמת מלא דם, השומע אתה, חמֶת מלא דם!

יצק זהב רותח לתוך פיהם!

אבל אחרי החמת מלא דם “הכל רצין” [רצים]; הכל לאתוי [לרבות] גם רשעים גמורים וצדיקים גמורים שבעבורם “איברא עלמא” [נברא העולם] כמו שכתוב: “אין אפוטרופוס לעריות” –.997

עריות?

בדעה צלולה ומיושבת אנכי מסכים להדברים האלה, הנני מסכים בכל לבבי ונפשי, יש אומרים: הכל בהם אלהים! ואנכי אומר: הכל ערוה…

הכל ערווה! ובכל זאת בכו העם למשפחותם “על עסקי עריות”; ואותו העם היה דור המדבר, דור דעה!

אל יהי חלקי עמהם.

אל יהי חלקי עמהם; אבל הא תינח998 אם לבי ברשותי, אבל אנכי ב“רשות לבי”, סימן מובהק לפי דעת חז“ל ל”רשעים גמורים" – האומנם?

ובעוד שאנכי עומד ב“חורבני”, הנני שומע בת קול מנהמת כיונה: ישנם “עם אחד!” והבת קול הזה די היא לטלטלני מה“נקודה” שבלבי זו, ולהכניס ראשי ורובי בעולם ה“ציבור” שלנו השרוי בצער, שרוי בצער מבוקר ועד ערב, והימים רבים מאד, רבים מנשוא.

ואנחנו עומדים באמצע, אנחנו לפי שורש נשמתנו הננו נושאים את כל העם ה“קשה עורף” הזה בחיקנו… הסנה בוער באש ואיננו אֻכּל, וקול ברמה נשמע: לכו ואשלחכם אל עמי!

ואנחנו קרוצי חומר ורוח, יושבי צלמות ואור אין אנחנו כבדי פה ולשון; והננו מכינים את עצמנו לדברים, לדברים קשין כגידין מצד זה וחלקים מצד זה. הננו מכינים את עצמנו לשפה אחת ודברים אחדים:

אהיה אשר אהיה!

וגם אנכי כשאני לעצמי אומר לנפשי: אהיה אשר אהיה, אהיה מוכן לתורה ולפורענות, לתקוע ולהריע, להריע ולתקוע השכם והערב, הערב והשכם.

השכם והערב, הערב והשכם, והאהבה מאן דכר [מי זכר] שמה?

האהבה, הדורון הטוב הזה שיש להקב"ה בעולמו, שמשכיר ומשַכֵּר, הוא אינו בעדנו. הוא בעד שאר העולם כולו, העולם הפשוט שעליו לעשות אזניו כאפרכסת על מנת לשמוע את דברנו. ילכו הם ויאהבו, יפרו וירבו כבני אדם ואנחנו בשם “אלהינו” נקרא, נקרא ולא נחשׂוך –.999


140. אל אהרן קמינקא1000

9.5.1895

אדוני הנכבד!

השלום לך?

הנני זוכר כי לפנים לקחת חלק בעולמי, אבל בהיותי לוחם מלחמת קיומי ונודד מבית מדרש לבית מדרש לא מצאתי לנחוץ להודיעך את אשר אתי; כי הלא ידעת את החיים הללו וטיבם –. עתה הנני קרוב מעט אל החוף – בעוד שבועַים אגיש אל בית מדרש העליון שבכאן את עבודתי: על דבר אחדות הטוב והיפה (שתיים שהם אחת) ואקוה לעמוד מקץ הזמן על המבחן. המקצועות שלי המה: פילוסופיה בתור ראשית, כלכלה ודברי הימים בתור טפליות1001 –.

צרכַי וצרכֵי בחינתי מרובים וצרורי נקוב והתנאים שבכאן יגעים. אם תואל נא בטובך לעמוד בשעת דחקי, ולהלו[ו]ת לי מאה שקל על מנת להחזירם לך כשאעמוד על רגלי אסיר תודה אהיה לך כל הימים. אנכי אוָשע ואתה לא תחסר; כי לא אלין אפילו יום אחד בתשלומי באותה שעה שאוכל לשלם לך. ואולי אמת נכון הדבר כי אתה נגש אל העבודה להוציא לאור עתון בישראל ואז נכון אנכי לשלם לך בעטי.

הנני מקווה כי תעמוד הפעם, בשעת חירום, לימיני, ובזה אכלה לדבר. מכבדך הדוש"ת [הדורש שלומך תמיד]

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


141. אל אחד העם1002

11.5.1895

אדוני הנכבד!

מכירנו הד"ר איזנשטדט1003 נאבד ממני זה איזה שבועות בשובו לארצנו, ואיני יודע את אשר אתו. לבי נוקף. והיה אם יודע כבודו דבר אודתו, ויואל-נא להודיעני, אסיר-תודה אהיה לכבודו.

השלום לכבודו ולתורתו? איפה לומדת אחותו?

אצלי אין כל חדש. בעוד שבועַים אגיש את עבודתי אל בית-מדרשנו.

מארבע פנות העולם מרעישים עלי, כי פסידונים בשם אלכסנדר ברגין כתב בשמי בקרת עזה על הירחון של בריינין בה“ווסחאד” – מה טיבו של בקרת זו? היודע כבודו ברגין איפוא הוא?1004

בזה אבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

לפני זמן לא כביר הייתי בציריך, בקרתי את מכירנו פסטרנק,1005 ששלום לו כל צרכו.


142. אל קלמן טבצ’ניק1006

12.5.1895

אדוני הנכבד!

אני צריך לומר לך כי לולא כבוד אחותי היקרה כי אז עברתי על דבריך בשתיקה; כי רואה אנכי שמלבד שלא תבין לרעי ו ל ר ע ך אינך משתמש במכתבך בסמנים יפים, או לדבר בשפת המדרש: הנך מחרף –.

איני חפץ למוד אותך באַמת התלמוד שבינינו;1007 אחרי שעולמי אינו עומד רק על ד' אמות של הלכה בלבד, אבל גם בד' אמות הללו הנני מזוין בכל כלי נשק הביקורת והמהלך, הזמן והמקום, הקשרים והכתרים1008 וכו‘. כמו שאין אפשר מאבר אחד לדון על האדם כולו למי שלא ראה אדם מעולם, כך אין אפשר להכיר את התלמוד מבלי דעת כל העולם הישן בכלל ותורת הרומים והיוָנים שלפי דעת [?] גם הם היו קרובים לאורחא דמהמנותא,1009 ולא מבעי1010 תקופת פילון האלכסנדרי,1011 מהלך הכתות הדתיות והמדיניות שמלאו אז כל בית ישראל. כמדומה לי שאתה מעצם [עוצם] את עינך מכל הרכוש הרוחני שיש לנו על שדה רעות התלמוד מאת מודינא, עזריה מן האדומים, צונץ, גיגר, פראנקל, פיניליש, גירץ, חיות, רפופורט, פלונגיאן, שרשבסקי, שצקס, וייס, אופנהיים, עפשטיין וכו’ בישראל, רנאן, שטדא, שורר, דליטש, שטראק וכו‘! וכו’! באומות. ולשונות הקדם? בלשנות ודברי ימי הדתות וכו'?1012

זיל גמור –.

את אשר אתי: בעוד שבועיים אגיש אל בית המדרש העליון שבכאן קונטרסי: על דבר אחדות הטוב והיפה (שתים שהן אחת), והנני מקווה להבחן בעוד איזה ירחים ולהִכָּתר בתואר ד"ר לפילוסופיה – המקצועות שלי: פילוסופיה, תורת החברה והכלכלה, ודברי הימים.

אחר כך קרוב הדבר שאשתקע בברלין על מנת לעסוק בספרות בדו-פרצופין, בלשונם ובלשוננו. בעברית איסד לי במה בפני עצמי. איזה עתון לפרקים שבו (א) יבוא פרקים פרקים ספרי התלמודי הגדול: “דור דור ודורשיו” (במהלך חדש)1013 וספרי הפילוסופי: “בין הערביים” (ספר יראים).1014 לעת עתה עבודתי רבה מאוד ולולא האויר הטוב שבכאן המבריא גו ונפש כי אז נכנעתי מפני עמל העבודה.

היה בטוב,

מכבדך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

P.S. הנני מקוה לבקר – אחרי בחינתי – את הורי.


143. אל יהושע טהון (בשביל מרדכי אהרנפרייז)1015

18.5.1895

ידידי העורך1016!

הנני אומר עורך כי רואה אנכי כי כללי יתקיים “כיון שאדם מישראל נעשה מו”ל מיד נחמץ–" כי העברתך בשתיקה על ציורי ששלחתי לך זה שבוּעים אינו אלא תולדת החמץ, תולדות קלות הדעת שמין מו"לנו נוהגים את הסופרים, כמותך לא ירבו בישראל!

מלבד הנידן הזה, חמתי עליך בדיני ממנות, אתה יודע מצבי בעיר נכריה זאת, ואינך משיב לי שקלי האחרונים, ארבעים במספר[,] שנשארו לי מיתר הפליטה, פרוטתי כלתה מכיסי והנני מחכה בכל יום על שקליך.

כבר מלתי אמורה לך במכתב ששלחתי לך ע"י טוננו,1017 כי עליך להכין את עצמך לפורענות[,] כלומר לאיזה הלואה קטנה, הנני מכין את עצמי לבחינתי ולי דרוש צֵדה לדרך.

מובן הדבר מעצמו שהנני כועֵס עליך יותר מן השעור על מין השתיקה והכתיבה שלך עתה – אחרי שכתבתי לך ארמית [גרמנית] לא חפצתי לביישך בפניה, אבל ביננו הנני אומר לך כי הנך עַז, ולבך נחושה.

זה הוא גמר דיני אודתך, אבל מה אעשה, איני יכול לשנות סדרי בראשית שלך ועלי לקבל אותך כמו שאתה, מזלי גרם!

מעט שלך

מיכה יוסף


144. אל דוד פרישמן1018

18.5.1895

ידידי!

דבריך באוני ומאד מאד הצטערתי על אשר הסבותי לך צער, הנני מתפלא מאד על דבריך1019: “מי יודע אם תאמין לי?” אטו [האם] בלא מאמינים הכי עסקינן? הנני יודע כי נכון אתה לעשות בעדי כל מה שיש לאל ידך לעשות. ותו לא מדי.

האמת אגיד לך כי בתחלה קצפתי מעט על רוח היאוש המבצבץ מכל שורותיך שלא כדרכך; אבל אחר כך נזכרתי כי גם אנכי מלא יאוש כרמון. כמעט נלאיתי ממלחמת קיומי, ועתה עוד רבה העבודה לפנַי ירחים אחדים לצאת מעבדות לחרות. ואחר הדברים האלה? אז הנני עיף ויגע בלא גדה ובלי תקוות. מעבר מזה מונח עלי זכרונות מימי נעורי כקופה של שרצים, ומעבר מזה הנני פצוע יותר – ובתוך המהפכה שלי עוד רצוני רודף לחיות ולעשות, כלומר, לכתוב, ולפנַי אין במה ואין מקום להניח בו את ראשי. ובתוך כך העולם יצהיל פניו, ההרים יעטפו ירקרק, הכל חי וחי, וגם השמים ממעל מלאים חיים ותכלית.

עד כאן בנוגע לפלוספיה של היאוש.

הבשר ודם שלי פשוטו כמשמעו, רובץ כחמור למשא העבודה, שהנני משכים ומעריב לה; כי נסיתי לכלות למודי בשולי יולי הבא, אם תקֻבל עבודתי. הנני עוסק בפלוספיה וכלכלה, דברי הימים ושאר ירקות, ואגב גררא הנני בודד כערער בערבה, מלבד איזה גוי אחד ועבריה אחת שיבואו אצלי לפרקים ידועים - - -

הנני מקוה לשוב אחרי גמר למודי לרוסיה על איזה ירחים, על מנת לנסות (לפתור) את החלום הספרותי שנשאר לי מן הפליטה, ואז אולי אבקר גם אותך כי חשקה נפשי לראותך. והיה אם החלום הזה יפתר לבטלה, כי אז אשוב ברלינה על מנת לפטם עגלים לעכו"ם, כלומר, לנסות אותי בלשונם (ציורי האחרונים האשכנזים עשו רושם גדול אצל מכירי) וכאשר אבדתי, אבדתי.

האביב בכאן יפה מאוד וגם האויר טוב מאוד. לפני ימים אחדים עבר בכאן הפרופסור לצרוס עם אשתו הגיורת נאידי רימי, שהיא יותר כתולית מעברית.1020

נקראתי אליו ובקשני לבקרו אחרי למודו באחוזתו שענפלד על יד ליפסיג [לייפציג], על מנת לפקד עמי על דבר עתידתי.

מרדכי עהרנפרייז ארשׂ את עצמו.

משה אליעזר אייזנשטד הוא מזכיר ל“האשכול”1021 הידוע.

חיה בטוב. לדבריך ולעבודתך אחכה.

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי


145. אל מרדכי אהרנפרייז1022

23.5.1895

למרדכי!

*

בדיני ממֹנות:

שקליך קבלתי. וזה הוא החשבון.

לך הלו[י]תי 75 פֿרנקים וחמישה מַרק, ולשיע [טהון] “העומד על ימינך” 25 פֿרנקים, ע"ז [עם זה] קבלתי ממך 30–31 פֿרנקים ומשיע 17.50, ואתם צאו וחשבו. מלבד מה שהפסדתי שלושה פֿרנקים בהוצאות התלגרמות.

מכאן תראה כי הנני עתה מאלה הצדיקים הגמורים שממונם חביב עליהם יותר מגופם. כי מלבד פערלסמן ואייזנשטד שפשטו לי את הרגל בכ“ה שקלים[,] שקליך המה האחרונים, ועוד לא שלמתי בבית המדרש כעין ט”ו שקלים.

תוכל לשער עד כמה גדול “עצב התמול” שלי. כי כלה כל קצי[.] ור[ו]זין1023 אינו שולח עוד, ואצלי ובין שטיין כל הדברים יגעים. –

צר לי מאד.

*

בדיני נפילה:

זה ימים רבים מאז אשר הע[י]נים השחורות ותכלת שמי האביב החלו להקיפני מכל צד[.] הנני כאותו רב יוסף שמסלסל בשערו1024 – אתמול עליתי בלוית חברה קטנה על הר גדול העולה על פני הים כעין שמונה מאות מטר, באותה שעה שכחתי את העולם ומלואו גם אותך ואת הלאומי[ו]ת והאלמנך [לוח] שלך ושְאָר ירקות, והייתי כֻלי נת[ו]ן ב“מעשה נערוּת” – במעשה נערוּת שבי נענעתי את עצמי עם נערה אחת במנענע [נדנדה]; ומובן הדבר מאליו שנפלתי מלוא קומתי ארצה, וכמעט שברתי את מפרקתי –

עתה הנני מרגיש כאב עָצום בגבי, בידי השמאלית לא אוכל לנענע וכֻלי כחרס הנשבר.

וא"כ הבודד והשבור

מיכה יוסף


146. אל אחד העם1025

27.5.1895

אדוני הנכבד!

דבריו באוני ותודה רבה.

הנני שמח על כי סוף כל סוף יבואו מאמריו בקובץ כללי והיו לעינים בעד אלה שלא הספיק בידם לקרות זעיר שם זעיר שם, והנני מחכה לבו[או].

לפני תנאי עבודתי לא אוכל להקדים בחינתי לפני ראשון לאוגוסט הבא, כי עוד צורכי מרובים, ומלבד הדיסרטציה שלי, והבחינה שבעל-פה, עוד עלי להבחן בכתב תחת ה“סוגר”, מנהג שליכא [שאינו קיים] בכל בתי-הספר הגבוהים שבאשכנז. והיה אם לא אהיה מוכן לראשון באוגוסט, אנוּס אהיה לשבת בכאן עד שולי אוקטובר, כי בשלֹשת הירחים הללו בית-המדרש שלנו סגור ומסוגר וכל המורים נפוצים לארבע פינות הארץ.

עתה אני יושב על האבנַים של שתי עבודות בעד הסמינרים הכלכלי והתולדי [ההיסטורי]:

א) על דבר העבודה וחוקי הפועלים בתלמוד.

ב) המהלך המדיני הח[ו]פשי שלנו לפני מלכות שאול ולפני מלכות המכבים.

עבודתי מרובה ושאר ענייני יגעים, כי בודד אנוכי מאוד.

אגב גררא הנני להוסיף לו בענייני אחותו, כי על-יד בית-מדרש העליון שבכאן, עומד על-ימינו בית-ספר גבוה למורים ולמורות, שחומר בו מבית-המדרש,1026 אחרי שדורשים בו מטרה. מובן הדבר מעצמו, שהשומעים יכולים להשתמש בדו-פרצופים, כלומר: לשמוע שיעורים בכאן ובכאן, להתדקטר ולהשיג תעודת מורה בבת-אחת.

בבית-הספר למורים שתי מחלקות, בני שלוש מחלקות קטנות, בעד שישה זמנים [סמסטרים]. ואלה המקצועות שלו: חכמת-הנפש ותורת החנוך, לשון אשכנזית, צרפתית ואיטלקית וספרותם (שיעורי כל ספרות בלשונה), דברי-הימים וגלילות הארץ [גיאוגרפיה], תורת החיים [ביולוגיה], ידיעות העמים והלשונות, חכמת הטבע והנדסה, ציור וחילוץ-עצמות [התעמלות]. הללו שאינם חפצים ללמוד לשון איטלקית, אנוסים ללמוד לשון אנגלית וספרותה. עד כאן.

בדבר ביקורתו של ברגין:1027 לולא דמסתפינא,1028 הייתי אומר, כי אנ[וכי] פליג [חלוק] במקצת על הכלל הידוע “דברי חכמים בנחת נשמעים”, אחרי [שמיהר] לפסול. אבל כמדומה לי, שהביקורת היותר [גדולה] נגולה עליו.1029 כמו שאמרתי ליה בפניו. – היא מה לנו? הנני חושב מהלך כזה לירקון [ליריקה] בפני קהל הקוראים. ועל דבר זה ידאב לבי מאד. מאד ידאב לבי על שאין לנו אורגן חי בעד התרופא [התורפה?] אשר בינינו עתה. ואת אשר “אינו חושב עתה לגשת אל המלאכה”,1030 הוא לפי עניוּת דעתי דבר שאינו בעתו, דבר שעליו ידאב לב כל לוקחי חלק בספרותנו הענייה וחפצים בבניינה. ובתוכם גם אני.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


147. אל מרדכי אהרנפרייז1031

31.5.1895

ערב שבת עם חַשֵכה –.

למרדכי!

אתמול כבר כתבתי לך, אבל עדיין לא נחתי מ“יללת החתול” שלי –.1032

העבודה מצד אחת. עניני דממונא מצד שנית. היחס ביני לבין שטיין מצד שלישית. כֻלם אפפ[ו]ני והנני בין המיצרים –

ובתוך כַך הנני עָיֵף ויגע. לבי מלא שממון, ואיני יודע –

מלבד זה עוד ישנו עתה תְנָאִים או תנאי אשר ירע למצבי החומרי כפלים –.

ובשעת שממון כזה, ראיתי את הרֵעות בעצם ערוָתה, ראיתי כי אנכי בודד, ואמונתי האחת שנשארה לי לפליטה צללה בים הנשיה, עתה אין לי עוד מאומה רק צל אמונתי בי בכֹחי, וגם הוא –

איני יודע מדוע ולמה אני כותב לך עתה? אבל לבי יאמר לי כי גם ההרגל הזה, כלומר הכתיבה[,] שנעשה לעין טבע שני, גם הוא יצל[ו]ל וילך לתהו, כי קצתי בנפשי לכתוב ולתת לזרים חילי. הנני חושב את כל העולם כֻלו, עכ"פ את האנשים היושבים בו, לזר או לזרים, כלומר לזרים לי.

הנני עומד לבדי ואיני חזק – ודא עקא –

האחרון

מיכה יוסף

P.S. אשביעך שלא תחזיק אות[י] הרבה. מהר!

את המבוא של עבודתי עדיין לא כתבתי, ואולי אשב על האבנים לכתבו בלא תכסיסי למודיות. לע"ע [לעת עתה] עוד גַבי יכאב עלי וקשה עלי הכתיבה כקריעת ים-סוף[.]

שלח לי ציורי, את השקלים ופֿלנקברג –.1033


148. אל דוד פרישמן1034

31.5.95

ערב שבת עם חשכה

ידידי!

איני יודע אם כבר הודעתיך מהנפילה שנפלתי זה ימים אחדים בעסקִי במעשה נערות, כלומר, בנענעי את עצמי במנענע על ההר. מאז גבי יכאב עלי מאד וקשה עלי הכתיבה, ועל כן דברי קצרים.

לא חולה עצבים אנכי, אבל גנב אנכי ואת “הדברים באוני”,1035 גנֹב גנבתי ממך, פשיטא כמשמעו ומה כל החרדה אשר חרדת?

עוד בטרם ידעתי את “הדברים נכבדים העלולים לעשות שנויים גדולים בעולמי” נמניתי לב[ו]א אליך לודזה [ללודז'] על מנת לטיֵל אתך ארוכות וקצרות, כי אחרי כל שתיקתך הארוכה יותר מדאי, הרי אתה שיך לי ולשֹרש נשמתי, אבל הדבר עוד תלוי בי ובעתי וברֵחיים שעל צוארי.

2) אם לא יעלה בידי להבחן בראשון לאוגוסט אנוס אהיה לשבת בכאן עוד ירחים שלושה עד שולי אקטבר, כי כל אותם הימים בית המדרש סגור ומסוגר. ואולי עד יבואו הימים האלה, כבר הנך יושב בברלין על נהר שפריי, או בברסלא בתור מו"ל לאיזה ספר שנתי.

3) אחרי שאין לי כל תקוה להשיג איזה “משמרת ועבודה ברוסיה” כדבריך, כי איני מסוגל לא לגורן ולא ליקב, לא להוראה ולא לרבנות שאינה מקברת את בעליה, נמניתי וגמרתי, שלא להשתקע ברוסיה כל עוד שלא יהיה לאל ידי לבנות לי במה ספרותית בפני עצמי. ורק אותן התקוֹת והמחשבות הללו הם הם השיאוני לשוב לרוסיה, אבל בלעדי הדברים הללו, אין לי מה לחפש בשם, ועליך לא לשכוח, כי לא רוסי עבדך ושהמזון הרוחני שלי הוא כלו גרמני ואיכה אתישב בארץ שלא אדע את שפתה וספרותה?

כבר מלתי אמורה לך, שבלעדי הדברים הללו אנוס אנוכי להתישב בברלין ולפטם עגלים לעכו"ם ולעסוק בספרות שמחיה מעט את בעליה, אבל מלבד כי חסר לי מזון ומחיה לשנה או שנתים, עדי יפתחו לי שערי העתונים. לבי ורוחי נתונים בספרותנו ולא אוכל להסיר דעתי ממנה אפילו שעה אחת.

בין כה וכה הנני עומד בין המצרים, הנני מלא יאוש ושממון, כי כבר נלאיתי ממלחמת החיים כי קשתה (אם אנוס לשבת בכאן כל ימי החופש אין לי כל מקור לזה) וקצתי בנפשי לשבת ולדון לפני רבותי. הנני חפץ לעבוד, למצֹא קרן זוית אחת בתבל להניח בה את ראשי.

הנני חפץ, אבל לבי יאמר לי, כי כאשר אבדתי אבדתי.

בדבר הספר השנתי שלך שהוא העיקר בהספר, סתמת ולא פרשת, הרבה הרבה לי לומר לך בנידון זה, אבל איני יודע אם מוצא אתה חפץ בדברי.

לדבריך ולעצתך אחכה, כי אני עומד לבדי בין המצרים.

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

אנא כתוב!

שלום לבריאותך? הוצאת לאור ספרך?1036


149. אל מרדכי אהרנפרייז1037

20.6.1895

ערב שבת –

ידידי!

איני מבין את דרכך בקֹדש ותנאי שתיקתך בזמן האחרון –

כמדומה לי שהרבה הרבה לך לדבר אתי ע"ד נסיעתך האחרונה, עניני עבודתך, יְחוסך לעניני הישוּב והספרוּת בארצך ועתידתך הקרובה –.

יודע אנכי כי תכעוס עלי, אבל אָנוס אנכי להודיעך כי דחיתי את בחינתי עד הי"ג יַנְוַר [13 בינואר], העבודה רבה לפני וקשה היה עלי לכלות למועד אשר הגבלתי –

בימי החופש אעשה את עבודתי תחת הסוגר –.1038

שטיין יבטיח לי להדפיס עבודתי בהבייטרגה1039 שלו העתידים לצאת לאור בקרוב –

עוד הפעם הנני שואל אותך בדיני ממנות, מצבי אינו בכי טוב וכל מקורי שאובים. לשריינר כתבתי בדבר המ"ה שקל, במטותא השתדל בדבר.

השלום לך ולכלתך? מה אתה עושה?

אולי דברים לך אל בריינין במטותא אעירו [תעירו] אודתי, מפני קלות דעתי נואלתי לשלוח עוד הפעם לבקשתו “ספר חסידים” שלי וזה כשלש[ה] ירחים אשר נאלם דומיה –

בן-אב[י]גדור רוצה לקנות אותו מידי וקשה עלי להוציאהו מידו.

חיה בטוב, שלך המחכה למועד פגישתנו בכליון עינים

מיכה יוסף

שלום לטון, מדוע אינו כותֵב?


150. אל מרדכי אהרנפרייז1040

24.6.1895

ידידי!

מקֹצר רוח ומהעבודה הקשה אשר לפני אָנוּס אנכי להאיץ בך שתשתדל שתכלה עבודתי בכל מה דאפשר, אחרי שכל עוד שלא תקוּבל עבודתי לא אוכל להכין את עצמי להבחינה שבעל פה כרָאוי וכהוגן ונמצא אנכי מבלה זמני לבטלה, הנני נשבע לך כי לוּ נתקבלה עבודתי בירח הזה כי אז גמרתי למודי בראשון לאגוסט בודאי, אבל גם עתה עוד יש לי איזה תקוה, באשר בירח ימים אוכל עשות הרבה[.]

מהר ושלח.

מדוע לא ענית לי על דברי? במה אתה עוסק? ואנה פניך מעוּדת [מועדות]? מדוע לא שלחת לי את התמונה כאָמור? וכתֹבת איה [?]

כמדוּמה לי שעוד הפעם אחוז אנכי בחבלי אשה עזה וחכמניה, כן כן אנכי כל הימים וגם על משכבי בלילות אנכי חולם באהבה ויְסוריה בעוד שסִפרות ישראל שְרויה בצער –.

מתי?

לא תוּכל לשער עד כמה אנכי סובל עתה במחסור כסף ויום הראשון ממשמש ובא. אם תוכל להלו[ו]ת לי מה בשעת חירום תושיעני לפי שעה ואַסיר תודה אהיה לך.

שלום לטון ולשתיקתו

שלכם מיכה יוסף


151. אל ירחמיאל שקפניוק1041

ברן, 25.6.1895

ידידי!

דבריך באוני.

איני צריך לומר לך עד כמה הרעישו מ[י]תרי לבבי, ושלוּ חפצתי יכולתי גם אני לפרוט לפניך על מין נבל כזה. יש לי רב אתי במדורי גיהינֹם, רב –

“חיי הובילוני למטרה ותכלית ידועה, אני שלי, חלומותי שלי ומחשבותי שלי”.

אבל מארי דאברהם! דא עקא כי חלומותי שלי ומחשבותי שלי, והם הם נתונים לבית ישראל, לגוי כולו, ולפעמים לכל הגוי[י]ם והלשונות: דא עקא שבעוד שרוחי הולך קוממיות, בעוד שאנכי עוקר הרים של מסורות, הנני נכנע מצד זה ואבטח בנדיבים: דא עקא שאחרי מלחמה רבה בת חמישה שנה (אלף ושמונה מאות ועשרים וחמישה יום) עודני צפוי אלי רעב פשוטו כמשמעו וכֹחי אין אתי כאז לסבול ולסבול. דא עקא שבעוד שלבי מלא אהבה וחום, רֵעות וידידות, מסביב ים של ריקות ואכשל בנשים ישכלוני מעת לעת ומפקידה לפקידה.

לו ידעת את אשר סבלתי בירחים האחרונים, ירחים שחורים כשולי קדרה ברוח ובנפש, ביסורים של אהבה ושל איבה, בהכנעה ופזור הנפש, וכל זה תחת שמים טהורים, הרים נוצצים וכוכבים מזהירים. כל העולם סביבי שרוי בנחת ובחיים ואני עבדך בן אמתך הנני שבור כחרס הנשבר, רוחי שומם, לבי פצוע והנני גדול שקטון דמי –.1042

בקצרה יש לי רב אחי, אבל כמדומה לי שתחת קינות טוב לי לדבר אליך בלשון בני אדם ולתאר לך מצבי כמו שהוא, ואתה הסכת ושמע:

א) עבודתי על דבר אחדות היופי והמוסר (שתיים שהן אחת) אמסור אל מורי בראשון לחודש הבא למספרנו בטח, אבל לבי נוקף אם יקבלה, אחרי שבה הנני כופר בעיקר המידות לאפוקי [להוציא] משיטתו, שיטת המועיל כדעת האנגלים הארורים. בכלל הסכלתי עשֹה על אשר לא עשיתי כיתר בני אדם שכותבים מיני דיסרטציות אודות פלוספים ידועים ושיטתם, וטוב יעשו כי סכנה גדולה לבוא בעת כזאת עם שיטה מסוימת בפני עצמה. אם יקבלה הרי מוטב, ואם לאו אנוס אהיה לגשת אל עבודה חדשה על דבר ההשתוות בין ברקלי לשפנהויר בשיטת החזיון שלהם (שיין פארשטעלונג).1043 עיקר הדבר אינו סכנה אחרי כי סוף כל סוף זמני קצר להבחן בעל פה בעוד חודש ימים ואנוס אהיה לחכות כל שלושת ירחי החופש (מאגוסט עד נובמבר) ובזמן הזה אוכל לעשות שלושה דיסרטציות, אבל העוקץ בזה הוא עניין ח[ו]מרי. הלוא תדע כי כל עזרי עתה רק מהד״ר ר[ו]זין בברלין,1044 שכבר עשה בעדי די צרכו. אם יקובל עבודתי ואנכי אכתוב לו שעלי להכין את עצמי עוד בימי החופש, קרוב הדבר שיעזור לי עוד. אבל לפי התנאים השוררים בינינו לא אוכל לכתוב לו בטרם תקובל עבודתי, ואיני יודע איה אמצא מחיתי. כבר אכלתי כספי ולולא תלמידי ברבש1045 שעזר לי מעט כי אז יכולתי לגו[ו]ע ברעב על פי פשוטו של מקרא, כי בכאן אי אפשר להלו[ו]ת אפילו גרה [אגורה] אחת. כל הקולוניה הרוסית ענייה מאוד –

ב) וזרח השמש ובא השמש, ובא וזרח – מששקעה שמשה של פלונית הארמית באה עבריה תחת[יה], עבריה שחורה בעלת שערות שחורות ועיניים שחורות, קטנה היא וקומתה זקופה, וגם רוחה זקוף ועשוי לבלי חת. היא אינה יודעת הרבה אבל כשרונה רב ושכלה חריף והגיוני. היא שומעת לקח מפי בפלוספי[ה] של יון, ואנכי אשאב רוח החיים שבקרבה. והיא אשה, אשה חיונית –

בשכלה מכרת ערכי, ברוחה תעפיל עלות במעלותי, אבל לבה כבר נתון לאחר, לפלוני הסופר… שאין לו מאומה רק גוו הגדול ובשרו, אבל הגֵו הזה, ה“בשר ודם” שבו, נצח על האראל שבי. – הוא עתה יושב בכרכי הים ואנכי והיא נדור במדור אחד, נאכל ונשתה יחד, נטייל יחד בערב ובֹקר וצהרים, ויש אשר יפוח היום, יבואו הצללים ואני והיא שוכבים בין עשבים במורד ההר, לבבי כים נגרש ולבה יחשוב באחר. ולא עוד כי אותו ה׳אחר׳ עז רוח הוא, ומובטחני כי לא ישא אותה ונמצא[ת] היא אֻמללה כל יומה, כי יתומה היא באין אב ואם, באין משען ומשענה, רק רוחה עוד א[י]תה, רוח אשר גרש אותה במלחמת החיים זה שבעה שנים, והיא עתה כבת עשרים ושתים.

הנני מודה ומתודה לפניך שהרושם הזה, אם כי אינו חזק כהראשונות, פעל עלי פעולה עזה, וכמעט עברו כשלֹשה ירחים שלא קראתי וחשבתי כל צרכי, ולא עשיתי לביתי ולבחינתי. הדבר הזה קלות דעת נוראה, אבל מה אעשה, לא אוכל, לא אוכל. זה כחמישה ימים אשר לא “פתחתי ספר” כמו שיאמרו הבריות, בעבור קשה עלי להבין גם מקרא מלא אחד.

כך אצלי, ד׳ ירחם!

ג) בדבר עתידתי, עתידתנו והספרות –.

האמת אגיד לך כי נמנ[י]תי וגמרתי לשוב תכף אחרי בחינתי לארץ מולדתי על מנת להשתדל בעבור א[ו]רגן חי וקיים בעדנו, שאין אפשר לו להתקיים בלא מוצֵא לכסף. חשבתי בראש להשתדל אצל נדיב[י]נו ומכיר[י]נו שיהיו לי לעזר בתור שותפים אחוז אחד למאה. עתה רואה אנכי כי הדבר הזה הוא חלום, לפני הנסיונות האחרונות וכו׳ ראיתי כי מאחי ובני עמי אין לי לקו[ו]ת דברים כאלה ולמה זה אכניע את עצמי לבטלה. הנני מודה ומתודה לך כי אולי עלה על ידי אז מחשבה זרה למכור את עצמי לעֵקר [לעבד], לישא אשה לשם כסף ע"מ [על מנת] לעשות בעד ספרתנו, ואתה הלא תדע הכלל הגדול בחיים רוחנים: המטרה מכשרת את האמצעים. אבל גם דבר כזה הוא חלום רע. לי דרוש אשה לפי רוחי, אשה חיונית שבלעדיה לא אוכל עמוד –. השומע אתה: לא אוכל עמוד –

והשתא דאתינא להכי1046 איני רואה כל סימן ברכה בצאתי לרוסיה, איני מדבר מזה כי לא אוכל להשתקע בארץ לא אבין שפתה וספרותה, לי דרושים עתה ספרים וק[ו]לתור כאויר ואהבה ואיככה אוכל לשבת שם. אבל לפי תנאי העניות שלי אי אפשר לי לשוב על מנת להחזיר, כי צרכי הנסיעה, בגדים, תעודת מסע וכו׳ עולים לי לאיזה מאות שקל, ואיה אקח?

עליך לדעת כי בו ביום שאתדקטר אז לא יעזור איש בידי גם כי אגוע ברעב, ושאז אין לי כל מקור –

אנכי נמנ[י]תי וגמרתי לצאת מכאן אחרי בחינתי לכל המאוחר בשביעי לנבמבר הבא לפ"פ [לפרנקפורט], ולשבת בשם שבועים, אולי יעלה בידי ליסד עם פלוני בן פלוני עתון עברי. והיה אם לא יצלח בידי אצא משם ללפסיג [ללייפציג] לבקר את הפר' לצרוס כאשר הבטחתי לו, אולי ימציא לי הוא איש כחפצי. משם אצא ברלינה ואשתדל לבוא ביחס עם הד״ר ברנפלד או עם הד״ר אלטשולר, ששניהם חושבים לייסד מכתב עתי. גם אנסה דברים אל פישר בקראקא [בקרקוב] ואם לא אז אנוס אהיה להתייאש לפי שעה.1047 אחל לכתוב אשכנזית שבלי ספק תמציא לי לחם חוקי בעוד שנה. אבל כל המארה היא מאין אקח לחיות כל אותה השנה.

אבל דע כי [אם] גם אז הדבר לפי שעה, אנכי לא אנוח ולא אשקוט כל עוד לא יצלח בידי לעשות לנו א[ו]רגן, ואם יעברו ימים רבים אנכי איני אשם בדבר – .

ועתה חזק ואמץ אל תתיאש. לפי דעתי טוב תעשה אם תכתוב הרבה, תכין חומר הרבה כמו שעושה אנכי, כתוב על דבר ספרות הרוסית, על דבר ספרות העברית, כתוב הכל.

עד כאן.

ד) חדשות.

פרישמן כותב לי שיוצא הוא ברלינה או לברשא [לווארשה] ע"מ [על מנת] ליסד בשם ספר שנתי.

הד״ר י״ש פוקס יצא מדעתו והנהו עתה בבית החולים לקראפט-עבבינג בווינה.1048

הד״ר אייזנשטד כבר אבד משרתו בהאשכול. הוא עתה בסט. פט.[רסבורג] וכפי הנראה ישוב ברלינה בדבר איזה ענין ספרותי. הוא איש טוב אבל אינו יודע לשיר.1049

היום תבוא לכאן בשעה הששית אחות אחד-העם על מנת להשתלם בכאן בלימודים. היא נערה יפה עד מאוד ותלמידה של רבניצקי בעברית1050!

מברגין נסתם כל חזון מאז יצא מכאן. שמעתי כי נבחר לרבנות בחרקוב.1051

קובץ של אחד העם עדיין לא יצא לאור.

בירחונו של בריינין כדקאי קאי [יישאר כמו שהוא]. החוברת השלישית נדפסת זה עידן ועידנים. הרינשטיין [הורנשטיין] בעל ה“תולדות גלים מימי קדם” הוא המזכיר בהירחון…1052

בברלין נפתח בית עקד ספרים עברי.

מצב בריא[ו]תי אינו בכי טוב.

הנני כותב הרבה אשכנזית (ציורים).

למחר קרואים אנחנו אל הפר[ופ]' שטיין אל הלחם בערב.1053

לאחד מידידי היותר טובים קרה אסון. אהובתו תלמודיה [סטודנטית] הרה ממנו ללדת, והוא ישא אותה בצנעה כדת משה וישראל.

החום בכאן גדול מאוד והגשמים מרובים.

לפני איזה ימים דרשתי בהסמינר הכלכלי שלנו במושב הפרופסור ענקען ע"ד העבודה בתלמוד ועלתה בידי.

עד כאן.

_____________

תודה רבה בגלל טרחותיך במאמרי. קבל בזה עוד מאמר אחד בשם “לפני ולפנים” – את המאמרים תעתיק פרקים פרקים, למען אוכל לסדרם אחר כך לפי חפצי.

הנני מקוה כי תמהר מלאכתך, כי יש לי איזה תקוה להדפיס את הקובץ הזה, לא ע"מ [על מנת למכרו] רק להמציאו לספרותנו ולהאנשים שיש לי מהם איזה תקוה להיבנות עם הא[ו]רגן שלי.

עליך לא לשכוח כי הנני עתה בעל ה“רשות היחיד” –.

והיה כי יודפס אולי תכתוב אתה לי מבוא –.

מהר מלאכתך והעיקר: אשביעך כי תכתוב לי השקפתך על מאמרי בכלל ואודות זה בפרט. בכלל אל תכתוב לי כרטיסים. הרבה לכתוב. לדבריך אחכה בכליון עיניים.

שלך

מיכה יוסף


152. אל מרדכי אהרנפרייז1054

27.6.1895

ידידי!

דבריך באוני. והנני מודה ומתודה לפניך כי כועס אנכי עליכם כהוגן – אנכי חושב כי בשישה שבועות עושים שלושה עבודות כאלה להִגָמֵר, ואתם שכחתם כי בה תלוי כל בחינתי באגוסט. הנני נשבע לך כי לו נתקבלה עבודתי בימים הללו כי אז יכולתי להבחן אז. אבל עתה איני מאמין עוד. ונמצא ח"ו [חס וחלילה] אנכי נדחה לשלשת ירחים לדידי אין גרה1055 ותקוה.

העבודה1056 כי לו ידעתי כי ככה תמשכו לבני לויה כי אז שכרתי לי בכאן איש ושלמתי לו חמישים שקלים בעד העתקה, כי שלשת ירחים בכאן יעלו לי לכל הפחות שני מאות שקל –

זה חלק אדם בוטח ברעו, ואתם זילו וגמורו –. ואל תבטחו בי [ובשאר?] בני אדם, כל אדם רק בעד עצמו, זה הכלל הגדול אשר למדתי על ידכם. ואולי לכך נוצרנו…

לכל הפחות מהרו לשלוח לי במוקדם האפשרי באחריות –.

*

איני צריך לומר לכם כי אנכי חושב השתיקה על מכתבי כעין חירוף וגדוף. כי תוכלו לשער את הצער אשר ירגיש בעל לב רגש בראותו כי את ישפך לבבו כעל קרן הצבי… באין שומע. הנני מקוה כי לא אוסיף להלאות אתכם בתשפכות רוחי, הרגע!

גם איני מבין למה יתגאה טון ב“הפלישתי” שבו, האם הוא באמת מדה (טאָגענד)1057 רבה? ותמונתו? עד מתי אהיה שואֵל ושואֵל? מארה דאברהם! יחזור בו!

[להפריציה?] שלו ברכתי כהלכה -.

*

בעד ה“דרוקקזאַכֿען”1058 כלומר בעד התמונה תודה רבה.

רק ה“מעמד” אינו כהלכה, אחרי שבודד יעמוד כל אחד במערבו כאילו הקרובים הללו לא נעשו קרובים. אבל כל אחד בפני עצמו הוא טוב ובולט. אתה תשפיל עיניך לארץ בעוד שמוחך מלא מחשבות; והיא השמימה עינה נשואות או יותר לעליה. בקומתה הזקופה[,] בשערותיה הרכות וברוח עז השפוך על פניה עושה רושם טוב, (אם לא רַך) בעיניה החדורות יִרָאֶה בשול [בשלות] ותַמוּת, נפש, נפש חשבנית, הרצון שבה מעורב עם איזו קלות, כלומר עם האישות [הנשיות] שבה, ודא עיקר –

אחרי שהצצתי בפניך היטב היטב ראיתי כי אך מחציו ולמעלה עושה רושם כבן אדם, במלמטה עד הזקן ועד בכלל הרי אתה כפלישתי גמור שיש לו אלף ככרים ביבשה או בים, ואחרי שהצצתי בה היטב היטב ראיתי כי בקשה עֹרף הזאת ישנו גם לב טוב בעצם. (בסגנון אבי: “בני יוסף הוא יהודי בעצם”)[.]

*

אתמול היינו קרו[א]ים אל שטיין אל הלחם [ו]מצאתי שם את שאהבה נפשי יושבת על יד צרתה, התאמין בעצמך כי עוד יהיה צרה לצרתה? עוד לבי מָלֵא טל-ילדות –.

אתמול עברה בכאן אחות חבר, אחות אחד העם ותבקרני יום שָלֵם, היא עלמה יפה ומשכלת, עבריה ברוחה ובשפתה, ולא תוכל לשער את העֹנג אשר הסיבה לי בישבי עמה בעמק שלֵו ודברי עמה אודות ישראל וספרתו, גם בך דברתי, בכל החבריה העבריה שלנו. ואתה שום אל לבך כי יש לנו בת ישראל –.1059

שלח לי שקלים בכל זמן דאפשר לך כי הצרור נקוב.

אנה תצא לימות החופש?

שלך המחכה לדבריך ולדברי טון ולתמונתו והדורש בשלומכם ובשלום רעיתך

מיכה יוסף


153. אל אחד העם1060

28.6.1895

אדוני הנכבד!

לפני יומַים עברה בכאן אחותו הנכבדה בצאתה וינה. ש[מחתי] למצוא בה עבריה נאמנה ברוחה ובשפתה ובמהלך דעות[יה. כ]מותה ירבו בבנות ישראל.

נוראות נפלאתי לשמוע, כי “האשכול” נשכל.1061 האמנם?

הכבר יצא קובץ מאמריו לאור?1062 הנני מחכה אליו בכליון עיניים.

בדבר בחינתי עדיין הדבר לא ברור כל-צרכו. הנני מרחף בין שוּלי יולי ובין שולי אוקטובר, כי בינתים בית-המדרש סגור ומסוגר.

מאודסה כותבים מכתבים לבריינין בכל יום, כי אנוכי משׂטין [משמיץ] עליו השכם והערב, כי אנוכי שיסיתי בו את ברגין ושאנבא לו מָות1063 וכו'. ואני איני יודע מזה כל עיקר.

דבר נחוץ לי אל א. ברגין, אבל איני יודע איה הוא. אם יודע כבודו, ויואל-נא בטובו להודיעני, אסיר-תודה אהיה לו.

ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו, המחכה לדברו ולקובצו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


154. אל אחד העם1064

29.6.1895

אדוני הנכבד!

אתמול כתבתי לכבודו והיום באוּני “פרשת דרכיו”,1065 שחיכיתי אליו זה כמה.

לעת עתה אסתפק רק בתודה פשוטה, בטרם יספיק בידי [לק]רותו. הנני מקווה לישב על האבנַים עליו כשאפָּנה מבחינתי. אבל איני יודע עוד איה המקום לכתוב בו בגלוי.

איה המקום בעד המחשבות, שחושב אנוכי וסיעותנו, אודות בית-ישראל וספרותו? זאת היא השאלה!

שאלה קטנה לי אל כבודו וגדולה היא אליו: ידידי י. שקפניוּק יושב באיזה כפר זה כמה ומחכה לקובצו בכליון עיניים. אם יואל-נא כבודו בטובו להמציאו לו, אסירי-תודה נהיה לו [כאן רשם מי"ב את כתובתו של שקפניוק].

האם ישנו דברים [בגלי? בגיני?] באיגרות יל"ג1066?

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

נ.ב.

איזה דברים בעד אחותו הנכבדה:

הדיקאן, פרופסור בקר,1067 שהתיצגנו לפניו, עדיין לא לקח דברים את הקולטור מנרטור1068 אודותה, אבל הבטיחני לעשות את הדבר בקרוב, ושיהיו התוצאות לטובתה. לכשאדע ברור הדברים, אמהר להודיעה. בואה בשלום.


155. אל אחד העם1069

16.7.1895

אדוני הנכבד!

דבריו באוני ותודה.

אבשרו כי עבודתי על-דבר אחדות היופי והמוסר (שתים שהם אחת) נתקבלה בבית-המדרש ושמצאה-חן בעיני הפרופסור שטיין.

בחינתי דחיתי עד ראשית הזמן הבא, ט"ו אקטבר.

איה ברגין?1070

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

דרישת שלום בעד אחותו הנכבדה.


156. אל דוד פרישמן1071

16.7.1895

ידידי!

אתכבד לבשרך כי בו ביום נתאשרה הדיסרטציה שלי, על דבר אחדות היופי והמוסר (שתים שהם אחת) בבית מדרשנו מאת הפרופסור שטיין. בחינתי עשויה מזה יותר ממחצה, בשלשה ירחי החופש אכין את עצמי לבחינתי ובשולי אקטבר אכלה את הדבר.

בזמן הזה אגור בנאות דשא על יד ברן למען אנוח מהאוירה הקשה ולהקל הוצאות. בראשון לאוגוסט אצא מזה.

צר לי להעירך עוד הפעם כי עתה שעת חירום לי, דררא דממונא1072 ושאם אך אפשר בידך להושיעני בזה, אסיר תודה אהיה לך.

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי


157. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1073

2.8.1895

ערב שבת נחמו –

אבי הנכבד!

לא פללתי כי ככה תתיחס אל בנך היושב עתה בארץ נכריה הרחק מאדם העיר.

עבודתי שבכתב כבר נתקבלה ונתאשרה מבית מדרשנו, בחינתי כבר נעש[י]ת למחצה, עתה עלי להכין עוד אותי לבחינה שבעל פה שלש[ה] ירחים ואח"כ אגמור למודי[.]

מצבי החומרי רע מאֹד

השלום לביתך

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי


158. אל נמען בלתי ידוע1074

3.8.1895

ידידי!

הנני כותב אליך דברי בשבת נחמו בין השמשות –

אבל לא לנחמך על יגונך, המבצבץ והולך מדבריך שבאוני היום אבוא עתה, כי אם להוסיף יגון מיגוני, כלומר מעצבון רוחי ומהשממון הנורא הממלא כל חללי לבבי כדרכי בקֹדש ושלא בקֹדש. ראה! הנני יושב בארץ מבורכת, ארץ בעלת הרים יפים ויערים נפלאים, ארץ שבה שמים ותכלת במידה מרובה, בכל עבר ופנה אילנות נאים, גבעות נישאות, מעלות ומורדות, נחלים ואגמי מים, בכל בכל יד הטבע בהדר יפעתה, טבע שכמוה לא ראיתי ולא ראית. הנני יושב בין חכמים ונבונים, פלסופים ופלוספיות והרבה הרבה עינים שחורות ושל תכלת מימיני ומשמאלי. הנני עומד על חוף למודי ועוד מעט ואעזוב את ספסל הלימודים שכבר ישבתי עליהם די; ובכל זאת הנני כחרס הנשבר, וערפלי תוגה יקדירו שמי לבבי וראשי, והנני נשבע לך, כי מיום עמדי על דעתי לא הייתי נתון במין תנאים שוממים כאלה. צר לי מאד.

מצד אחת קצה נפשי במלחמת החיים כי קשתה, בערב לא אדע מה אוכל בֹקר ובבֹקר מה אוכל ערב. קצה נפשי להיות תלוי באחרים שמחשיכים את עולמי בעדי, ומצד שנית עתידי הרפוי והתלוי באויר מונח כרחיים בצוארי, כרחיים. גם מצבי ומצבך, תנאי ספרותנו הרעים, הרעיון כי אנחנו יכולים לעבוד ולפחת חיים בהעצמות היבשות ושידינו אסורות מַשמִים את הנפש. ועל כֻלם באו יסורים של אהבה, אהבה אשר כמוה לא ראיתי בי מיום עמדתי על דעתי.

זה כשלֹשה ירחים אשר אנכי נתון בה בכל רוחי ונפשי, הנני מורה ומלמד אותה תורה ברבים, הנני אוכל ושותה אתה, מטייל אתה ארוכות וקצרות ורושמה גדול מאד.

פלונית בת פלונית היא עלמה שחורה ונאוה, בעיניה השחורות עולם מלא ובמבנה גוָה החיים בעצם תבניתם. אינה יודעת הרבה ובעלת כשרונות רבות, חריפה ובעלת הגיון. מלבד זה היא יתומה עזובה, אֻמללה יותר ממעט ומצבה תלוי באויר. מובן הדבר מעצמו שאנכי עשיתי בעדה יותר מאשר ידי מגעת, ולולא היא כי אז היו לי כל צרכי לרבע שנה זה ברֶוח. כמעט הפקרתי את עצמי בעדה ובעד מצבה החומרי והרוחני, ולולא היא כי אז כבר הייתי עתה דקטור כל צרכי. בקצרה, אנכי עשיתי עמה כבן אדם טוב ומטיב, והיא אם תכבדני מאד לא תשיב אהבה אל חיקי, וכזאת וכזאת התודתה לפני –

מלבד זה לבה נתון לאחר, לאחד שאינו מגיע לקרסוליה והוא יסוג אחור ממנה. אנכי כתבתי לו תמרורים והשבעתיו שלא יעשה לה מִדחֶה ואיני יודע אחרית הדבר.

לעת עתה יצאה מזה לנאות דשא זה יומַים, ואנכי לא אוכל להסיח דעתי ממנה אפילו רגע אחת, וכמעט שומם אנכי בחבליה. זה כירח ימים אשר “לא בא ספר אל פי”, וגם עתה קשה עלי העבודה אם כי עבודתי מרֻבה מאד.

מכל הא דכתיב ומפורש לעיל תבין מעצמך הלך רוחי כעת. הרי אני כבן שלושים ועודני מלא טל-ילדות. לי דרוש אשה, אהבה, חום וחיים.

בנפשי אמרתי למכור את עצמי לעֵקר1075 ע“מ [על מנת] ליסד לי במה בספרותנו. חפצתי להשיג מטרתי ע”י כל האמצעים שבעולם. הפעם אני רואה כי בנפשי הוא הדבר, בן-מו[ו]ת אנכי. תן לי אשה ואהבה ולא אמות כי אחיה.

כמדומה לי כי יודע אתה כי נטשני [ניטשיאני] אנכי, אדם הפוסח בדעתו על כל הראשים שבעולם, ושאצלי רק הגבורה והכֹח הכֹח. אבל בעולמי וברוחי הנני בישן, בעל רוח נמוכה, אדם טוב ומטיב, קומתי אינה זקופה כרוחי, ועל דבר דא אנכי סובל – הנשים לא יאהבו את הדעת והטוב, רק הכֹח.

ואנכי רפה אונים.

ובלבי הרת עולם, עולם אהבה וחיים. הנני חפץ בחיים, והחיים רחוקים מאתי. הנה אמרתי בא מועדי, בא העת שלא אהיה עוד בדד בעולם, והנה – –

עוד יש לי מעט אמונה כי סוף כל סוף אשיג משאת רוחי, ואם ככה לא יהיה הדבר אז מתירא אנכי פן “אשָבר” – פן לא אוכל לשאת שממון רוחי עוד –.

עד כאן –

*

בחינתי אעשה בשולי אקטבר בטח –.

אח"כ יִכלֶה מועד תעודת המסע שלי, וכמדומה לי שאנוס אהיה לשוב לרוסיה, כלומר לאדסא על מנת לחדש תעודתי שבלעדה אי אפשר לי לגור בברלין.

מכאן אתה רואה כי נמנ[י]תי וגמרתי להשתקע בברלין. לי דרוש ק[ו]לטור וספרות חיה, ואנכי איני מבין שפת רוסיה וספרתה. גם החיים בשם זרים לי מעט ואנכי יותר מערבי.

בצאתי מכאן אבקר את פ“פ [פרנקפורט], ברלין, ברסלוי. אח”כ אבוא אדסא, משם אבקר בית אבי, משם אצא לקי[י]ב, משם לברשא [לווארשה], לעיר המלוכה [סט. פטרסבורג] ומשם לברלין על דרך וויען [וינה].

במסעי הגדולה אשתדל לבסס את הא[ו]רגן שלנו בכסף, בצנז[ו]ר ובסוכן כללי, כלומר הרינשטיין [הורנשטיין],1076 ומשם אשוב ברלינה על מנת לגור בשם ולהשתלם בשפת אשכנז וספרתה, למען לא אהיה תלוי בספרתנו שאינה מחיה את בעליה.

ואם לא יעלה בידי, וכאשר אבדתי אבדתי[.]


159. אל מרדכי אהרנפרייז1077

4.8.1895

ידידי!

דבריך לא באוני.

האמת אגיד לך כי יש אשר נחמתי על דברי הקשים כגידין אשר דברתי אליך בקיץ הזה השכם והערב; השתא [השנה] אני רואה כי צדקתי למפרע. הנני רואה כי נתרחקת ממני שלא כדין, ובכל עתותיך הפנויות אין אתה לוקח לך מועד להשיבני על מכתבי האחרונים. גם לא האמנתי כי תעמוד מרחוק בעת צרה לי, בעת אשר כָּלו כל מקורַי, גם ר[ו]זין השיב פני ריקם. ידידי, אין פרוטה לפורטה. הרופאים יצוו עלי ללכת אל ההרים מהלך אלף אמה על פני שטח הים ולא אוכל, אם בכאן דרוש צֵדה לדרך ועוד עלי לשבת שלושה ירחים עד שולי אקטבר.

הנני מכין את עצמי לצאת מכאן בט"ו דנא [בחודש זה] אם אפשר יהיה הדבר. במטותא ממך הושט לי איזה עזר בשעת חירום. לעזרך ודבריך אחכה בכליון עינים.

מלבד מה שכתבתי לך, רואה אנכי כי אנוס אהיה לשוב אחרי בחינתי לרוסיה על ימים אחדים על מנת לחדש תעודת המסע שלי שאז יִכלֶה זמנו. גם שם אשתדל בעד הבמה שהנני רוצה לבנות לי. ומי יודע אם יצלח בידי.

בתוך כך אני מלא שממון וצער. והנני נתון בתנאים רעים מתובלים בייסורים של אהבה ואיבה, אחרי אשר דברים לא פללתים באו אלי וישטפוני שטוף בזרמם. אתה הנך מן המאושרים. כל אשר תחפוץ בידך, ואנכי מן אלה שרחוקים מן הקרוב להם.

ד' ירחם עלי.

השלום לך ולכלתך? מה אתם עושים? אנה פניך מעודת [מועדות]?

**השיבני בארוכה **

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

האם נמסר טון למלכות [נאסר]? לבי נוקף.


160. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1078


9.8.1895

אבי יקירי! דבריך באוני –

הנני שמח כי סוף כל סוף באת לביתך שלם בגופך ובעיניך. מדוע כתבת לי בקצרה? מדוע סתמת ולא פרשת לי ממכיר[י]נו וממיודע[י]נו אשר ראית בצאתך לדרך?

אימתי תהיו [יהיו] נשואי אחותי? מדוע אינה כותבת? מדוע לא תשלח לי תמונתה כאמור? בימים הללו הלוא יוצאת לאוהמין [לאומאן] בטח מדי שבוע בשבוע! ולמה לא תעשה בעד אח שאלה הקטנה הזאת שגדולה היא אליו, דבר שמחירו רו"כ [רובל-כסף] אחד או שניים?

לדבריה ולתמונתה אחכה בכליון עינים –.

*

כבר כתבתי לך שעבודתי שבכתב “על דבר אחדות היופי והמוסר” (שתים שהן אחת) כבר נתקבלה ונתאשרה בבית מדרשנו. עתה כבר נעשתה בחינתי יותר ממחצה, כי הבחינה שבכתב היא העיקר. עתה בית מדרשנו סגור מפני ימי החופש: בעוד עשרה שבועות או לכל היותר שלשה ירחים בט״ו חשוון אעשה את הדקטר שלי בטח.

כמעט נמנ[י]תי וגמרתי להשתקע בברלין, אבל קרוב הדבר שאנוס אהיה לשוב אחרי בחינתי לאדסא על מנת לחדש את תעודת המסע שלי, ואז מובן הדבר מאליו שאבקר אותך.

בדבר עתידתי, הדבר אינו עוד בבירור כל צרכו. קרוב הדבר שאהיה עורך עיתון עברי, לרגלי הדבר הזה אבקר בצאתי מכאן פרנקפורט, לייפסיג, ברלין, ברסלוי, וויען, קרקוי, לבוב בחו״ל, ובארצנו אדסא, קיעב, וורשא וסט׳ פט[רסבורג].

*

איני חולה, אבל חלש אנכי מאד מרֹב עבודה, כלומר מרוב תורה וממעוט קמח, הרופאים צוו עלי לגור על ההרים מהלך אלף אמה על פני שטח הים, אבל אין הקומץ מספיק. אבל גם בכאן האויר טוב, וההרים והעמקים יפים עד למאד.

בעד הבחינה שלי כבר שלמתי שלושה מאות שקל, וזה הסוד לצרורי הנקוב.

החי עוד אחי הרש״ש?1079

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך.

[—] בכליון עינים


[סיום המכתב קרוע].


161. אל מרדכי אהרנפרייז1080

11.8.1895

ידידי!

ל“רב בישראל –”.

הנני מודה ומתודה לפניך, כי לעתים רחוקות, בשעה שיתקוף עלי מלחמת החיים כי קשתה, הנני זוכר בהתורה שהחזירה על אכסניה שלה, ולבי ישיאני לאכול מפירותיה בהאי עלמא. אבל בכאן תבוא הקופה של שרצים הַתְלויה לי מלאחור, ולא תניחני להתמנות פרנס על הציבור, ואגב גררא ה“כבד-פה” שבי.

הנני מאמין בכֹחי כי הדבר יהיה אצלי רק למעבר כמו/כמ[י]ן שידוך אבל את אשר נקל עליך לעשות עלי כבד הדבר, ואת אשר אתה מוכשר בפיך איני מוכשר לדאבון לבי.

זאת אשר לפני, ואידך אינך צריך ליזיל ולגמור –.

*

באותה שעה אני זוכר כי “היא יפה ומשכלת, והלך-רוּחה ומחשבותיה דומים להלך-רוחי כשתי טפות מים”[.]1081

כשתי טפות מים, האין זה אצבע אלהים!

האין זה אצבע אלהים כי אנשים גדולים כמוך וכפֿרישמן וכהילדי - כֻלם מתקשרים עלי, וחפצים לשדך אותי פשוטו כמשמעו: “בשכנ[ו]תנו מתגוררת–” ואתם שוכחים כי גם בשכנ[ו]תי מתגוררת… ואנכי איני יודע אם לכעוס או לשחוק, או לגלות את האמת במלואו, אין לי עוז לשחוק, ודא עקא.

אני צריך לומר לך כי מלבד האהבה היְדועה לך מפלונית הארמית בעלת העינים התכלת ושערות התכלות[!], באה גם עבריה מלֵדה ומבטן והיא שחורה, עיניה שחורות ושערותיה שחורות, וַתלחום השחורה את התכֻלה במדור אחד בלבבי והמלחמה עזה וכבדה.

לו היה הדבר באופן שכל אחת מריבה ואומרת: עלי יניח אותו צדיק את ראשו, החרשתי. אבל האסון שבדבר שרק אנכי ה“בעל דבר”, רק אנכי רבתי עם עצמי כל הימים והלילות ועמדתי על פרשת דרכים…

ידידי! לו ידעת את כל אשר חייתי ועשיתי בשלשת ירחים האחרונים, בשעה ששברת את ראשך בשתי רשֻיות שלי: הטוב והיפה, כי אז “קרעת שערת ראשך”, כי כמעט חתרתי חתירה תחת מצבי וקיומי, ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי כבר הייתי לדקטור בישראל, ואחר כל זה ישמח לבי בראותי כי עוד ישנו טל-ילדות בראשי, כי עודני חַי, והחיים הם דברים שצריך לי ולשאר בית ישראל.

בקצרה מה“תכֻלה” כבר התיאשתי באונס וברצון. אבל השחורה שהייתי קרוב אליה כמאה יום עדיין מנסרת במוחי. כי היא יעלת חן, ובה עולם עולם מָלֵא עולם של חִשָבון וחיים, עולם חותֵך חיים לי ולנשמתי.

מובן הדבר מאליו שלבה כְבָר נָתוּן לאחר, ושאותו אחר אינו מבין ערכה הרב ועושה את עצמו כנָסוג אחור ממנה; ושאני בכבודי ובעצמי חותה גחלים על ראשי בהשתדלותי לְקַרֵב את הקרובים הללו, ובתוך כַך עוד הדבר תלוי באויר.

וסוף כל סוף שגם מזה אצא וידי על ראשי באונס וברצון.

*

לו היה מועד וכסף בידי די-צרכי כי אז לא שאלתי אותך כל עיקר, והייתי בא אליך ואליה, כלומר אל הילדה בֿנגיל במקלי ובתרמילי. והייתי גם אני מקפץ על ההרים ועל הגבעות ומסתכל על הבחוּרים והבתוּלות על מנת ללמוד ולְלַמֵד כנהוג. ואם קרני האסון לראות ולהִרָאות כי אז קפצתי אל ים האהבה בלי שאלות כלל אחרי התרפ“ט אלפים ושאר נכסי צאן ברזל. אבל עכשו שאין מועד וכסף בידי, אחרי שהלכת רכיל למפרע, מובן הדבר מאליו שלא אלך במזיד על מנת להשתמש בדבר ש”כמדומה לך שלו ראיתי אותה כי אז אהבתיה ושאנכי מצאתי אהבה אצלה".

מה שכמדומה לך אינו כמדוּמה לי, ודבר כזה הוא אצלי ממעשים בל יְעָשוּ אצלי.

אבל למה אעשה שקר בנפשי? הנני יודע כי מעשים כאלה יְעָשוּ גם אצלי, הנני יודע כי לכל עת ועת שמטרה מכשרת את האמצעים. אמנם כן המטרה מכשרת את האמצעים זה הכלל הגדול אצלי ואצל שאר האנשים שרוצים לפלס לאחרים נתיב בחיים. הרני מוכן ומזומן למכור את עצמי לעֵקֶר ע"מ [על מנת] להושיע להעם הזה למכור באחת ולא בשתים. וזכור ואל תשכח כי בתנאים כאלה אנוס אהיה לעשות עוד שקר בנפשי, להיות רב בישראל על מנת לפרנס פלונית בת פלונית לפי ערכה, כי לא חשובות בנות ישראל לקחת “סופר” לבעליהן ולהיות תלוי באויר מעט.

עד כאן להשדכן שבך.

*

אבל עכשו שהנך גם מרדכי, וגם הילדה מסעיתך [מסייעתך], עכשו שאני חושֵב שבאמת רוח היא בהנערה הזאת ושיש לה איזה שייכות להכנסיה שלנו, עכשו שהרני מעמיד אותה על חזקתה שקראה גם שמעה אצלכם כל אשר אתי ומבינה אותי, דבר גדול וחזיון בלתי נפרץ, ישמח לבי; ותוכל לדרוש בשמי בשלומה, בשלום ה“ספר” שבה מהספר שבי.

ומאֹד אשמח לו אפגשה באיזה עת מן העתים על יד הילדה.


162. אל צבי מלטר1082

אוגוסט 1895

ידידי!

לפני שעה כתבתי לך על שם טון, ועתה באוני דבריך. מהאמור תחזינה עיניך עד כמה באתי עד משבר בעוטיה של אשה, עד כמה – אבל אחרי כל התלאה אשר מצאתני שלא בשעת הכושר: אחרי כל חירום הלב ושממון שבמוח שבאתני; אחרי ההכנעה העומדת כעצם בגרוני וברוחי, איני אומר בלב תמים: בעוטיה! לא אוכל לומר –

ראה! הרי אתה מבדיל בין אהבה בת שלושים ובין בת למטה משלושים, בין אהבה שתלויה בדבר ויש לה מטרה קבועה ובין אהבה פורחת באויר. אבל כמדומה לי שיש לי רשות יותר מדי לכפור בהבדלות וחוקים משותפים כאלה, איני מאמין בשֻתפות –

האחדות, שבמחזה האהבה של בני אדם יושבי אור וצלמָות היא רק המחזה ולא בעצם ובמהות. אנכי אנכי ואתה אתה, ומין החוג שהר[י]ני נתון עתה בתוכו הרי הוא שלי אחרי שאנכי יצרתיו ועשיתיו. ולא עוד כי אינו דומה כלל למין חוג כזה שהי[י]תי נתון בו לפנים, ושאנתן בו להבא. הנני כופר בדעה צלולה ומיושבת באחדות החיים, בתורות שבכתב ושבעל פה, אני רואה רק פרקים פרקים, חוליות חוליות שאין להם כל קשר ויחס זה לזה ותו לא מדי; ותחת שלפנים בישראל הייתי מבקש ודורש אחרי הכללא והייתי דוחה את הפרט מפניו כנהוג, הנני מעמיד עתה כל עולמי על הפרט, על התחנכות שבחיים, על האהבה בת יומה או שנתה.

איני מבין את החוץ שבדבר, את העומד על גבו ומתחתו; לפני רק הדבר, אותו הפרק שאני נתון לפי שעה ולא יותר.

"חדלתי לחלום, ואחל להטיל ספק בכל דבר ובכל אדם, בכל אידאל ובכל כישרון, בכל ניצחון ובכל התקדמות – "

יצוֹק זהב רותח לתוך פיך!

אבל אותו הזהב יוכל ליצק גם לתוך פי. כי גם האי גברא בהאי פחדא יתיב,1083 גם אני עבדך בן אמתך חדלתי להאמין בכל הירקות שאתה ואני היו נתונים בהם כל הימים וכל הלילות. הנני רואה כי אנחנו הפיקחים שבדור, הדַבָּרים שבדור, הננו לגבי החיים שוטים גמורים, שוטים כיתר השוטים והעִורים שרוצים אנחנו לפקוח את עיניהם ולהשיב את לבם לאביהם שבשמים, גם אנחנו כמוהם אסורים בסֹהר הטעות והטמטום, גם אנחנו תועים ואולי עוד יותר מהם.

הגידה נא לי: מה לנו ולכלל ישראל או לכלל העכו״ם? מה לנו כל האנשים הללו הם וחייהם ועברם ועתידתם? למה אנו שוברים את ראשנו ואנו מיגעים את מוחנו: להטיב – והטובה מה היא? למה היא באה?

הם רצים ואנחנו רצים, הם משכימים ואנחנו משכימים, הם ואנחנו. אך מה לנו ולהם? הנני שואל אותך בלב תמים: מה לנו ולהם?

הרי אני כבן שלושים, הרבה הרבה חייתי ולמדתי מרבותי שבחיים ושבמו[ו]ת, הנני קורא הדורות מראש, הנני הולך מגוי אל גוי ומדור אל דור, הנני רואה דתות, ממלכות, חלומות, את הכל אני רואה, הכל – והתוצאה האחת שיוצאת לי מכל עמלנו תחת ארץ ושמים.

יקח הכל אופל!

אני נשבע לפניך בכל העצם והאנכי שבי שרק תורה אחת ומשנה אחת ישנה לפני ולפניך ולפני כל העולם כֻלו מדור דור: הכל הבל! הכל הבל בסגנון קהלת, אותו קהלת שלפנים לא הבנת אותו כל צרכו, ושסוף כל סוף יִפָּקחו עיניך ותראה שהוא הספר האחרון והראשון שנכתב בעולמנו. הוא אחד ואין שני לו.

אין שני.

*

ובשעת חירום כזה, בשעה שכל הספרים והמכתבים, כל המחשבות והרעיונות שאנו חושבים ושחשבנו ושעתידים אנו לחשוב פורחים באוויר, בשעת הריקוּת הנוראה הזו אנו מבקשים אבן להניח עליו את ראשנו, אנו מבקשים אשה ונמצא.

כל ימי הייתי מצטער על מאמרן: הקב״ה חזר על כל האומות בתורתו עד שמצא ישראל, ולא יכולתי להבין איככה היתה התורה מצויה לפני מציאת ישראל. בעולמי ראיתי שאהבתי מצויה אצלי בטרם מצאתי אשה, עוד בטרם באו אלי העינים השחורות והשערות השחורות, עוד בטרם הלכתי שבי בפני שחוק החיים הממלא כל חללה וחוגה, עוד בטרם התגלה לפני האור השחור הזה, ידעתי אנכי שאוהב אנכי, כלומר שיש לי צורך באהבה ודכותיה [וכדומה לה] כבר ידעתי –

ועתה, בשעה שיש לי מקום למלאות לבבי הריק, יש לי נפש אחת בעולם שיש לי צורך בקיומה, עתה בעת שאני שִכור, ושיש לי צורך בהשכרות, עתה הרי אתה אומר: חזור בך!

“רואה אתה שהרבה ילדות יש בי, ושאני משתעשע באהבה כתלמיד שלא שִמש עדיין כל צורכו. מעיקרא חשבתי שכבר הנני רחוק מאותה תקופת החיים” –

מאותה. מה טיבו של עובר זה?

אנכי כשאני לעצמך [לעצמי] ולעצמך איני מבין מה זו תקופה ודכותיה, אינני מבין דברים כאלה כל עיקר, הנני את אשר הנני, הנני –

“אהבתו של בן שלושים היא אהבה חזקה, עמוקה, תמידית, אהבה שיש בה מנוחה ואומץ-לב”. ואתה טרם תדע כי כל אותן הדברים ישנו בי ובאהבתי במדה יתרה, ולא עוד כי לגַבָּה ה“אנכי” שלי יתפרד –

*

מעשה שהיה כך היה:

בשבת שלהם בערב הלכו החבריה שלנו לטייל באניה קטנה על שפת הנחל, ובתוכם פלונית בת פלונית ופלוני בן פלוני, ב[ו]לגר ושכני, ויתמהמהו שם עד חצי הליל. אנכי ישבתי עד חצות הליל ולמדתי בתורת הכלכלה, ובתוך כך בא שכני משוי מן המים, בחרדה ובלֹבן פנים ויבשרני כי היא טבעה בים.

באותה שעה התעלפתי ויהי לי הדבר ברור כי גם קצי בא –1084

עד כאן…


163. אל צבי מלטר1085

קיץ 1895

ידידי!

דבריך, שנבאתים לי מראש, באוני.

אחרי שיודע אתה מה אנחנו לנו איני צָריך לומר לך עד כמה נוֹגֵעַ הדבר אלי, ושמִשְתַתֵף אנכי בצערך וברוגזך שקפץ עליך מתוך שלוה –

כן המה דרכי החיים! ר[י]מון נמצא, נמצא ביגיעת נפש, תוכו לא נאכל… וקליפתו לא נוכל לזרוק – הננו שומעים את קול אלהים מִתְהַלֵך בגן, הנה עץ החיים; ואח"כ להט החרב המתהפכת, ויגרש אלהים את האדם… אותו האדם שכל מה שטרד לא טרד אלא בשבילו –

ואנחנו קרוצי חומר ורוח, אנחנו יושבי אור וצלמו[ו]ת, חלילה וחולין הוא לנו לקרות תגר על מעשי בראשית שאינם יְכולים לשנות את תפקידם… ועל[י]נו לקבל את הדברים כהויתן –

בעל כרחך אתה חַי, והחיים אינם יְכולים להיות בלא צער ושממון, בלא עליה שיש לה יְרִידה, בלא מלחמה של תֹהו ובֹהו… אבל בכל העולם של תהו הזה שנוח לי שלא נברא משנברא, בכל המארה הרבה שבחיים העומדת לנו כפטורא בפי ושט, בכל האפס המוחלט השורֵר מבית ומבחוץ, מלפנים ולאחור, המשכיל יָבין וירגיש את רוח אלהים המרחפת, את זיו השכינה שבחיים…

בן אדם! של נעלך! כבוד אלהים –

אבל במה הדברים אַמוּרים? בשעה אשר ה“אנכי” שבנו חַי וקיים, בשעה שהוא קודם לכל המקרים ותוצָאות החיים הסובבים אותו; כלומר: בשעה שיוֹדֵע האדם בפנימתו שכל תנאי עולמו פושטים צורה ולובשים צורה, ושכבואם כך לכתם; אבל הוא עומד על גביהם -.

וכשהוא כאן הכל כאן.

II

*

לו היית רק אתה מלא טַל ילדות, כי אז התרתי לך לחשוב את דברי כדברי שבע ימים. אבל גם אנכי עודני “בשר ודם” פשוטו כמשמעו. “לֵב” בפנימתי ו“יצ”ה" [יצר הרע] בתוך מעי… הנני יודע מה טיבה של האש הזרה הזאת הבוערת בבית מקדשנו ושנרה לא יכבה… והאי גברא בהאי פחדא יָתיב – בהפחד הנורא אשר אכל כעש כחי ועדיין כרקב בעצמותי, האי גברא עדיין שוכב לפרקים וחושֵב בנפש אחת מישראל, כלה נאה ואינה חסודה;

בקצרה גם אנכי חולה בחולת-אהבה.

אבל המחלה הזאת קלה בעיני לעֻמת ה“אנכי” שבי לעֻמת עצמותי. לעֻמת אותו העצם שלגדולות מזה נוצר… והנני חושב כי בני אדם ממין שלנו, בני אדם שיש להם מוח בקדקדם ולב בלבותם, בני אדם שמטרתם בחיים יותר מעל המזון ועל המחיה, בני אדם כאלו עוברים על עברי פי פחת ואינם צוללים…

גם אנכי הנני עָנוי בעיטיה של אשה, וגם עתה הנני עומד אחורי אשה… אבל מובטחני כי לא אהיה גברא דנשי קטלוהו. והיה כי תקום אתה ותלך ותאבוד את עצמך לדעת אז אחשבך לשוטה ורשע וקטן רוח… ותחת הנוסח היְדוע: “חבל על דאבדין!” אומר בנפש קרה אחריך:

אוי לי שטעיתי בך!

אבל הנני מקוה כי איני טועה בך, ושה“אנכי” שבך קודם לכל תנאי חייך ולנשיקות או פצעי האהבה; ושבעל נפש כמוך יודע כי את זה לעֻמת יְעָשֶה בעולם האדם ומלואו, ושבאותו שעה שיהנה ממדה טובה עליו להכין את עצמו לפורענות הבאה אחריה; אחרי ששניהם אחוזים ודבוקים זה בזה כשלהבת בגחלת.

כשאני לעצמי גם זוּ לטובה…

III

*

אתה יודע כי בנידן דדן הענין שתים שהם אחת, אבל לפי דבריך עלתה בידך רק לְתַאֵר לי המהלך שברעיתך וביְחוּסה אליך, מהלך שעתה הנהו ברור לי מאֹד ואין לך להוסיף אפילו כמלא נימא; אבל בדבר המהלך שבך סתמת ולא פרשת.

אבל איך שיהיה הדבר ידה על העליונה.

I היא כיודעת את עצמה וכרואת את הנולד לא בקשה לשים אסורים על ידה, והיתה נכונה להתרועע אתך. אנכי במקומך הסתפקתי במדה זוּ והייתי שמח על הרעות הזאת שגם הוא מרחיב את הדעת ואת הנפש. ומי בקש זאת מידך לכפות עליה הר כגיג[י]ת? מי הת[י]ר לך כזאת???

הנה לפניך נערה טובה, אתם מוצאים איזה יַחַס וקורבה לכו רעו! דברו וחשבו והרג[י]שו לפי כוחכם ורצונכם. אבל מדוע תחשבו אודות הלעתיד לבוא? מדוע אדרוש מהנפש המרחבת דעתי עתה שהיה תהיה לי לעולם?

II אתה נתת לה רשוּת שתגלה לך לבה בבוא אותו המועד היְדוע… המועד הזה בא… והיא עשתה את שלה, עשתה במלחמה רבה, מלחמה ראויה לנפש ישרה כמותה. ואיך תתיר לעצמך לבוא עליה בעקיפין??? השכחת את הדבר הגדול שדבר הקב"ה לפני אבותינו על הר סיני: כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים!

האדם בן חורין לעצמו.

ולא עוד כי האהבה לא תבוא לא ביד חזקה, ולא ביד רכה, לא ע“י תפילה ותחנונים, גם לא ע”י חולי נפל…

השומע אתה!

IV

*

עלי לתאר את דבריה המָרים והנפלאים במינם: “גורלי הוא לאהוב ולחדול, לחדול ולאהוב, וכן הדבר חוזר חלילה. מה היא אהבה? האהבה כמו אור מבהיק, בשעה שהוא מבהיק אז אור לנו מסביב; ובשעה שיְעָמֵם אז ריחו נודף…”

יצק זהב רותח לתוך פיה.

אבל ה“אמת” שלה לא יָזוז ממקומה, האהבה דומה לאור, לאור מבהיק ונכבה… אבל אנחנו קרוצי חומר ורוח יודעים אנחנו לעשות גם מהעשן מטעמים, וטובים לנו פצעי האהבה, כי ע“י יתחזק ה”אנכי" שבנו, יָקום ויעמוד על רגלו נגד מלחמת הכליון שלי מלפנים ולאחור. הרבה הרבה למדתי לחיות, מטובתי ומצרותי יותר מכֻלם… וגם אתה תדע ותבין את ערך הפורענות.

בשעה שפגש רבי פנחס בן יאיר את רבי שמעון בן יוחאי עוזב את מערתו מדוכה ביְסורין בכה ואמר ליה: אוי לי שראיתי בכַך!

- אשרי שראתני בכך – ענהו רשב"י - שאלמלא ראיתני בכך לא מצאתי בי כַך[.]

*

ואתה חזק ואמץ, וברך את אלהיך על הקרע הזה, כי לפי התנאים הללו, שאי-אפשר לך לשנותם, תהיה עמה אֻמלל כל ימיך. אֻמלל פשוטו כמשמעו. “האור יכבה וריחה יהיה נודֵף” ואתה שָדוד מה תעשה? מה תעשה אז בעת אשר מלחמת החיים תקיף אותך מכל סביבך?

הנני בעל נסיון…


164. אל ירחמיאל שקפניוק1086

אוגוסט 1895

ידידי!

דבריך באוני.

אני צָריך לומר לך כי מאֹד שמחתי למקרא דבריך הכְתוּבים בטוּב טעם ודעת ומן הלֵב, ודא עיקר. רחמנא שלי ליבא בעי,1087 לב חושֵב והוגה במקום המוח וכלי תשמישו, וזאת מצאתי –.

אבל הלב הזה ידע כי כל הדברים שבעולם לא יועילו ביום עברה, ושאין כל עולמנו יכול להתקיים בפני עוטיה של אשה; ולא מבעי [ואין צורך לומר] אם אותה אשה היא בעלת שתי רְשֻיות, בשר ודם עם קרוּם של רוח…

פלונית בת פלונית שהכתוּב שלי בה מְדַבֵר היא שחורה ונאוה, לה רק עינים שחורות ושערות שחורות לא כעולות מן הרחצה רק כעדר העזים שגלשו מהר גלעד. בקישת עורפה ובקומת רוחה הזקוּפה מצד אחת, בתנ[ו]עותיה המלאים חיים מצד שנית[,] חוט של חִנָּה מתוּח עליה.

האי גברא1088 קשה רוח יותר ממעט, הולך בעצלתים ושקוע במזימותיו, והאי איתתי1089 חיה ותתגלה בכל רוח השירה שבקרבה. היפלא הדבר כי בנוח עלי רוח הרע רוחה על פני יחלוף!

אבל דא עקא כי מלבד השירה והחום שבקרבה היא בעלת שכל מרֻבה, חושבת בכל סממני ההגיון האָרור, לא קראה הרבה ולא שנתה הרבה ועולמה כעומקה כך קטנו, היא יודעת ממני רק אותו המעט הנוצץ לעולמה, וגם אותו המעט רק בתוך כיבוד…

“קרת רוח יש[י]ב לנו את הנפשות”, אמיתת הנוסח הזה הרני רואה עתה על כל שעל ושעל “אולם אנחנו אין אנו יְכולים לעצור ברגשותנו, ותהלוכותנו וקרבנתנו שהננו מקריבים להנשים יתר על המדה, מרחיקות אותן מאתנו” – אני דהפסדתי אנפשי בכל הקרבן הרב שהבאתי להעזוּבה ההיא, בעתי ובעטי, ברוחי ובחומרי שלא נשמע כמוהו מיום דרך לב גבר בעלמה.

ועל דבר זה יצא לבי.

מעבר מזה הרני רואה מה טיבה של האכזרי[ו]ת וקשה הרוח. הנני רואה כי אין נתמנין על הציבור או על הנפש אם לא יפסעו על ראשו ועל קרבו ועל כרעו, ומעבר מזה הר[י]ני רך כקנה. הנני אכזרי במוחי ורחמני בלב.

צר לי מאֹד.

כבר חשבתי כי יעלה בידי לפתוח מעט האסורים ששׂמ[ת]ה על רוחי, אבל הנני נסוג אחור ממנה והולך הלוך ומתְקרב. כמדומה לי שלא אוכל עוד לחיות אפילו יום אחד בלעדה, אבל איני מאמין שלא אהיה אָנוס לסגת אחור ממנה. הדבר תלוי בה ולא בי, ודא עקא.

אחד ממכירי היושב אתי בכאן והוא פלוסף גדול שעשה לו שם בשיטתו החדשה הכתובה במבואו: דיע גראָנדפראבלעמע דער פהילזהפיע,1090 והוא עברי ורומני כאחד ייסרני בכל יום בשבט לשונו, ועצתו נאמנה כי עלי לברר את הדבר ותוצאתו, כלומר לסגת אחור ביד חזקה או לגלות לה לבה.1091 ואני הן ולאו ורפיא בידי. מצד אחת מתירא אנכי פן תדחני בקנה שבידה, ומצד שנית, פן תקרבני…

הנני רוצה אחדות וחֵרות, כַך אני.

בין כַך וכַך הרני מקבל את החום וחיים מקרבה. הנני קורא עמה ברנדס1092 שתַים ביום, אוכל על שלחנה מחסרון כיס, ואלך עמה לטייל מדי ערב בערב.

ויש אשר אנו נשענים במורד ההר, בראשנו ההר בטנובורג [Beatenberg] שמראהו כעין ענק המדוכה ביְסוּרין, ומלפפנו [מלפנינו] הנחל טון [אגם Thun] בעל מראה התכלת, אותו הנחל שמימ[י]ו שוקטים והולכים, ומעבר הנחל הרים וגבעות, הרים אחוזים זה בזה, משתרעים לימין ולשמאל ובאמצע אחד לבדו, ההר ניזן [Niesen] המשולש שראשו מכוסה בעננים טהורים…1093

מה אחזה שם?

ולשמאלי עולם מלא נפש וחיים, אנכי שקוע בהעולם שמחוצה לי, הנני חושב במעשה מרכבה וחרבונה [וחורבנה], בכֹל בכֹל אני חושב, והיא שקועה בעצמה, בשברון לבה. עיניה למטה ועיני יתגנבו לפרקים לראות בהאש השחורה ובהפַפֶעל? היתומה העומדת לפנ[י]ו וראשה מגיע השמימה[.]

מה לא אחזה בשם?

*

מובן הדבר מאליו שכל אותה השירה והאהבה לא יועילו לי כלל ביום בחינתי, ושאיני עושה צרכי.

הדבר אינו טוב.

בכאן אשב לפי דעתי עוד שלושה שבועות, ולפי דעתה עוד שבעה שבועות, אחרי שאינה חפצה לשבת לבדה.

הנני מקוה שאגש אל העבודה.

מצבה הוטב ונתבסס אתמול, עתה הוסר הרחיים שעל צוארי.

עד כאן, והאידך?

*

לפי דעתי טוב תעשה אם תְבַכֵר יל[י]סבֿטגראד1094 על אשדות,1095 בשם הכל במדה מרֻבה וביל[י]סבטגראד הנך יְחידי, קום וצא לשם, ומובטחני כי תעשה שם חיל אם תתישב בשם ולא תהיה עוד נודד בארץ.1096

מטעם הנ"ל הנני מְבַכֵר מינכֿין על פני ברלין. והיה אם יעלה בידי ליסד לנו א[ו]רגן אתישב במינכֿין. עיר שבה חיים ואֻמנות[,] יופי וחרשת על כל שעל ושעל.

אגב גררא אשמיעך גמר דעתי אודותי:

אחרי בחינתי בכאן אצא לפ“פ [פרנקפורט], לליפסיא [לייפציג], לברלין ולברסלוי, וביש צדה לדרך גם לאשדות, קיבֿ, וורשא וסט פ”ט [פטרסבורג], אשתדל בכל כחי ליסד לנו א[ו]רגן, ואם ח“ו [חס וחלילה] לא יעלה בידי אשאר בברלין, אכנס בבית מדרש הרבנים[,] אשב שם כשנה או שתים ע”מ להִתְרַברב.1097 קצתי בנפשי ללחום מלחמת הקיום. אז נושע החומר גם הרוח שבי, כי בעת שלחמי ימצא בסדר ובקביעות אוכל ליסד לי א[ו]רגן על חשבוני, וגם להפריד [לחסוך] סכום ידוע מדי שנה בשנה.

מובן הדבר מעצמו, שכל זה באונס. והנני מקוה כי לא אהיה אַנוס לאותו אונס –.


165. אל אחד העם1098

18.8.1895


אדוני הנכבד!

כבר התכבדתי להודיע לכבודו, כי עבודתי שבכתב כבר נתקבלה ונתאשרה בבית-מדרשנו, ושעלי רק להכין את עצמי בעד בחינתי שבעל-פה לראשית חורף הבא. אבל דא עקא, כי בחינתי נתאחרה מן המועד הקבוע אצלי ועזרי כמעט כלה. ובעת כזאת שהמלאכה עלי מרובה, שעתי דחוקה יותר מעט מן השעור.

הנני יושב בכפר, הרחק מאדם העיר, ואין לי כל מכיר ומודע עוד שלוקח חלק בעולמי.

באותה שעה אנוס אנוכי להטריד את כבודו הרם בשאלתי ובקשתי: אולי אפשר בידו להשתדל בעדי במחלקת “מפיצי השכלה”1099 אשר בעירו, או במקום אחר, איזה רֶוח והצלה בעדי, למען אגיע אל החוף, שהנני קרוב אליו מעט. ואתו הסליחה על אשר ארשה לי להטרידו.

בזה הנני אומר שלום לו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

השלום לאחותו הנכבדה?


166. אל דוד פרישמן1100

20.8.95

גלויתך קיבלתי

הדבר יהיה בעתו וקבל תודתי למפרע.

בדבר הפסוק: “העולם יותר מן הזמן והמקום”1101 לא היית מוכרח לשנות כל עיקר. הן אמנם כי יותר נצחי מן הנצחיות אין; אבל דא עקא כי הזמן והמקום אינם נצחים כלל ואינם בעצם כלל. וכל תורת ההכרה החדשה מקנט עד שפנהויר מבררת לפי נוסחה, כי הזמן והמקום אינם בעצם, אינם במציאות, כי אם המצ[י]אות של כלי תשמישי שכלנו הבונה לו עולמות בפני עצמו, חלומות שאינם במציאות.

בקצרה, הנני תולה את עצמי באילנות גדולות.

בתוך כך העולם בכל יצהיל פניו, גם הזמן והמקום יפים והמחזות מרהיבות לב ונפש, הנחל הרחב העובר בין שדרת ההרים הגבוהים, השמים הטהורים, הררי שלג, כולם נוצרו בעד לב כמוני.

בכאן אשב ירח או ירחים. ואחר כך אשוב לברן על מנת להבחן, ואחר כך אשוב ברלינה כימי קדם, אם יצלח ידי להכין לי איזה במה ספרותית, הרי מוטב; ואם לאו אכנס בבית מדרש העליון על מנת לפטם עגלים לעכו"ם וכאשר אבדתי אבדתי.

ד' ירחמני.

השלום לך ולביתך? אימתי יוצא לאור מאספך? ואימתי יצאו לאור כל כתביך, עוד הפעם קראתי כתביך1102 ומצאתי בהם עולם מלא, שירה וסגנון שכמוהו לא ראיתי עד היום. כשאצא מעבדות לחרות ויהיה לי איזה מקום להשתרע בו אשב על האָבנַים ואטייל אודות מכתבך ארוכות.

חיה בטוב וכתוב, שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

נמניתי וגמרתי לבוא בשם חדש אל הקוראים, אחרי שבין ב. ובין א. מהלך חמש מאות אמה. ובכן הנני אבטליון –1103

ילסקי משקר. הוא לא כתב.1104


167. אל אחד העם1105

סוף אוגוסט – תחילת ספטמבר 1895

ערב שבת עם חשכה

אדוני הנכבד!

דבריך באוני, ותודתי על אשר לוקח כבודו חלק בעולמי.

צר לי מאד להטריד את כבודו בדבר ברבש,1106 אבל תקותי זאת היא האחרונה. בהיותי בברלין, מלבד שפטמתי עגלים לעכו“ם1107 והרוחתי בין פקידה לפקידה, היה לי עזר תמידי, שנשלח לי בירחים הראשונים גם לכאן. העזר הזה [נה]רס ע”י מיתת הד"ר ר[ו]זין,1108 ועתה כלה לגמרי. גם המועד שחשבתי מראש לבחינה נדחה מעט מראשית אקטבר עד נבמבר או דצמבר, כי המלאכה מרֻבה וכֹחי אין עוד אתי לעבוד יומם ולילה כמימי קדם.

כבר הודעתי את כבודו, כי עבודתי שבכתב כבר נתקבלה ונתאשרה מבית-מדרשנו, וגם כבר שלמתי תשלומי הבחינה, שלושה מאות שקל שהשאירה לי רעיית צונץ ז"ל.1109 עתה נשאר בעדי רק להכין את עצמי להבחינה שבעל-פה; ומובן הדבר מעצמו, ששעתי אינה מוכשרת מאד למלחמת קיומי הנוראה כאשר הסכנתי. כמעט הנני בא עתה אל החוף מעט, ואין ידי משגת לחיות זמן הקצר הזה. הנני מקווה כי ה' ברבש לא ישיב פניו ריקם ויעמוד לי בשעת דחקי. וחיתה נפשי בגללו.

עוד הפעם הר[י]ני מבקש סליחתו הרמתה, על אשר אטריד את כבודו; אנוס אני לדבר, ומי יתן ואבוא אל המנוחה מעט, ע"מ [על-מנת] לעבוד בספרותנו – משאת-נפשי כל הימים.

לרבניצקי שלחתי “שברים”, ואיני יודע עוד אחריתם.1110

לפני ימים אחדים עשיתי רגלי רוב ארץ העליונה,1111 וראיתי הרבה מה שלא למדתי מרבותי. אולי אזכה לעלות על הארץ על-מנת להבחין.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו. לתשובתו אחכה.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


P.S. האם מכירנו א. ברגין באודסה? זה ירחים רבים שנאבד ממני ואיני יודע מה היה לו.1112


168. אל אחד העם1113

10.9.1895

אדוני הנכבד!

דברי כבודו באוני, ותודה רבה.

לא יכול כבודו לשער עד כמה תלוי אנוכי באותו דבר.1114 כלו לי כל מקורַי ועוד המלאכה לפני מרֻבה לירחַים או לשלושה. ואני שרוי בצער גדול, כי בתוך כך דעתי אינה מיושבת כל-צורכה להטמין בקרבי כל המספרים והשמות של דור דור ודורשיו.

מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי נתון בתנאים רעים כאלה.

מי יתן ויֵצא לי איזה תועלת על ידו, ואִוָשע לפי שעה. אבל השעה האחרונה הזאת, לפי בחינתי, רבה בעתידתי.1115

הנני מתפלא, כי רבניצקי לא השיב לי לא דבר ולא חצי דבר.

מכבדו ומוקירו, המבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו בכל פעם.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

לשנה טובה! שלום לאחותו הנכבדה.


169. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1116

13.09.1895

אבי!

מצבי רע מאֹד יותר מן השעור, הנני לפני בחינתי ובידי אין פרוטה לפורטה[.]

הושיעני מהרה בכל אשר תוּכל[.]

מדוע אין אתה כותב

שלך

מיכה יוסף

לשנה טובה!


170. אל אחד העם1117

18.9.1895

ערב ראש-השנה

אדוני הנכבד!

לדאבון לבבי אנוס אנוכי להודיעהו, כי מה' ברבש לא באוני עד הלום דבר.1118 מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי נתון בתנאים רעים כאלה. הנני כמעט על המשבר. ואני גר בכאן, ואיני יודע מה לעשות.

צר לי מאד.

והיה אם יעלה בידו להמציא לי איזה עזר מחוּגוֹ, יושיעני ואסיר-תודה אהיה לו כל הימים.

עוד הפעם הריני מבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


171. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1119

18.9.1895

ער"ש [ערב ראש השנה]

אבי יקירי!

אתמול באתי לכאן, ואשב בכאן עוד שלשה ירחים ע"מ [על מנת] להכין את עצמי בעד בחינתי שאעשה אותה לפני ראש השנה שלהם.

אבל דא עקא כי בידי אין פרוטה לפורטה ואני גו[ו]ע ברעב לפי פשוטו של מקרא.

הושיע במהרה, אל תאחר.

____________

אחרי בחינתי אשוב ברלינה ע"מ [על מנת] להכנס לבית מדרש העליון לחכמת ישראל ולהכין את עצמי לרבנות.

כבר בא העת שאבוא אל המנוחה.

____________

עוד הפעם אני אומר לך כי כלה לי כל הקצין. הושיעני להשעל האחרון הזה.

בנך השרוי בצער

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


השלום לביתך?

לשנה טובה1120!


172. אל ירחמיאל שקפניוק1121

23.9.1895

ידידי!

דבריך באוני.

כבר שבתי מארץ העליונה, שישבתי בשם כירח ימים, ואני יושב עתה בכאן אסור אל שולחני ואל עבודתי המרֻבה, ובודד כערער בערבה – כל מכירי הלכו לעולמם ואין לי אפילו נפש אחת ידועה לי באותו הכרך. חדלתי להחליף, כלומר לקבל מכתבים מאת אחֻזת מרעי שילכו באשר ילכו. גם ספרים עברים ומועדים עברים, הכל הכל התרחקו מאתי והנני בדד –

בתוך כך באו עלי עוד תנאים רעים שלא פללתים מראש וידכני עד חורמה, ואני מדוכה עתה ביסורים של אהבה הקשין כספחת –

התאמין בעצמך. אנכי אשר בעניני כלכלה אין כל היקום אשר ברגלי, אנכי ה“אדם-העליון” שהנני חושב עלי גדולות ונצורות בעולם הרוחני, אנכי הנושא גוי כֻלו בחיקי, אנכי עָנוּי בעוטיה של אשה כדת משה וישראל.

בתחלה ארמית [גויה] היתה אובדת אותי ברוחה הגדול ובהעולם המלא אשר בקרבה, ואהי נבוך בסערה כמעט כל ימות החורף – ואז באו ימי האביב, הימים היותר יפים שראיתי בימי הבלי תחת השמש, וב[י]נתים עלמה עברייה בעלת עינים שחורות ושערות שחורות שעלה עליהן הכורת, והיא עזובה ועניה גם יחד אבל רוחה עשוי לבלי חת, בעלת חשבון ורוח חיים, רוח המסוגל להחיות שֹרש נשמתי העצובה –

ואלמדה לשון וספרי פלוספיה וספרות, ואלך אתה כל ימות הקיץ כאח ואחות לפי דעתה – ורושמה עלי היה די להשכיחני מצבי ומעמדי, ובטלתי מן התורה והעבודה, ותחת שאנוס ה[י]יתי על פי כיסי להבחן בשולי יולי העבר נדח[י]תי עד אחרי ימי החופש לנבמבר.

איני צריך לומר כי לגבי גברא קטילא כמוני דררא דממונא לאו מילתא זוטרתה היא;1122 ולא דבר קטן הוא להכין את עצמי לבחינתי בעבודה של י״ב שעה ליום בשעה שעלי להיות רעב ללחם לפי פשוטו של מקרא – אבל כל דא כאתא קלילא1123 מול רוחי הכהה, מול כל אשר סבלתי –.

זאת הפעם אשר למדתי את האהבה בעצם עברתה: למדתי לדעת מה טיבם של האסורים הללו אחרי שארבעה ירחים שלמים מוחי ורוחי, לבי ונפשי כֻלם היו שקועים רק באותו דבר, באותה נקודה, ושאר כל העולם כֻלו כמאן דליתא.1124 כל ה“אנכי” שלי, עצמוּתי התפרד למולה כאילו היא עצם מעצמוֹתי, כֻלי היה שלה –.

אבל כך המה דרכי החיים. ר[י]מון נמצא, תוכו לא נאכל וקליפתו לא נוכל לזרוק, הרשעים בדיני א[י]שות נאהבים על כל שעל ושעל, וצדיקים כמוני נִכָּבֵד מאד, כל אמרות פינו והגות רוחנו ייבלע בטרם קול, אבל לא נאהב…

מדוע?

ידידי! כמדומה לי שאיני צריך לתרגם לך סער לבי עתה.

די לך כי כמעט הייתי נתון על המשבר, שכמעט התיאשתי מבחינתי ומעתידי.

בריך רחמנא דיהיב לי1125 כֹח שלא להשטף בגל הזה, ולא עוד כי יצאתי מן המהפכה הזאת עם חיים חדשים ורוח עֹז, מלבד התורות הרבות שלמדתי בפרקי האהבה שלא ידעתים מראש.

ועם ניטשה אומר: “וואס מיך ניכט פערניכטעט מאכט מיך שטארק”.1126

*

פלא הדבר:

הנני עתה כקטן שנולד דמי [דומה], הנני רואה את הכל וקורא את הכל כאילו רואה אנכי וקורא אנכי בפעם הראשונה. הרוח הלירי שבי נחלש מעט לפי שעה ותחתיו אני מרגיש בקרבי רוח ביקור ונתוח מאין כמוהו.

והנני מקוה כי יתגלה לפניך בהחזיון שאכתוב: “צור פסיכאלאגיע דער ליעבע” [לפסיכולוגיה של האהבה], כן אנכי יושב על האבנַים של מערכת ציורים רבים בשם “געשטאלטען” [דמויות] –.

הנך רואה! ארמית!

אבל מה אעשה? אבינו שבשמים ייסרני במין ספרות כזאת ועתונים כאלה, הרבה הרבה כתבתי עברית במוחי ובלבי, וכל אשר כתבתי יאכלו עש.

בקיץ הזאת נסיתי לשלוח אל מו׳׳לינו מאמרים ראויים להתכבד, ועל כֻלם עברו בשתיקה. בריינין פשט לנו את הרגל, ואנחנו מה נעשה?

כבר באתי לידי דעה שכל עוד שלא יהיה לי אָרגן בפני עצמי לא אוכל להתקיים בספרתנו, אנכי וכל הדור החדש אשר אתי, אבל והכסף מאין ימָצא?

אנכי בעצמי ומעמדי כספוגין של צמר –.

אינני מתיאש, וחלילה לי להתייאש, וגם לא אוכל להתיאש, עודני מקוה כי הימים יבואו שבם יכנס תחת דגלי כל ה“מחנים” שלנו, הנני מקוה כי הימים יבואו כי קורא[י]נו העניים לא יהיו צריכים לזון את עצמם מקש וגבבה של התלפיות ודכוותיה [ושכמותו].1127

אבל אימתי?

והרעיון הזה, שֶגוֹי כֻלו עתיק יומין עומד בדיוטה התחתונה בספרתו, ולא עוד שגם התישים שלו נעשו גדיים – יחריד את לבבי והולם את מוחי.

ויש אשר אני מקלל את יומי ויומם. הנני מקלל כל העולם כֻלו ואת כל העמים והלשונות ואת –

כבר נתמלא סאתי.

[כאן נקטע המכתב].


173. אל בן-אביגדור1128

4.10.1895

אדוני העורך!

קבלתי מאמרו –.

הנני נכון לשרתו בכל עת.

והיה כי יואל נא לכבדני בלוחו1129 אסיר תודה אהיה לו.

מכבדו

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי


174. אל דוד פרישמן1130

9.10.1895

ידידי!

אתמול כתבתי לך, אבל כמדומה לי ששכחתי לשים מכתבי בארגז. –

מדוע לא תשיב לי חרבוני [חורבני] כאמור?1131 מה שלומך ושלום בריאותך? אימתי אתה יוצא לחו"ל? ולאן?

אצלי אין כל חדש. הנני משכים ומעריב לעבודתי.

שלך

מיכה יוסף

עהרנפרייז יושב כעת ברומה ומעיין בכתבי יד כנהוג.1132


175. אל מרדכי אהרנפרייז1133

13.10.1895

ידידי!

הרבה הרבה סבלתי בימים האחרונים בדבר יְסוּרין של אהבה. אתמול נתפרדה החבילה –.

תוכל לשער מצב לבי. כתוב!

כתֹב הרבה על כל אשר אתך וממראה עינך, הנך יושב עתה על פתחא דרומי.1134

איני צריך לומר לך כי הנני משביעך שבשובך לברלין תסע דרך ברן. כמדומה לי שלא יכבד עליך הדבר[.] הרבה הרבה לנו לדבר, הרבה.

והיה אם האויר עוד בטוב יהיה נלך על יום או יומַים לארץ העליונה,1135 ותראה נפלאות הטבע.

מרוב צער אקצר[.]

שלך הצרוי [השרוי] בצער ומחכה לדבריך בכליון עינים

מיכה יוסף

מאֹד אצטער על אשר נתפרד החבילה ביניך ובין טון שלנו. חבל –.

מה כותבת לך לך [!] כלתך?


176. אל מרדכי אהרנפרייז1136

18.10.1895

בערן ח"י אקטבור [אוקטובר] –

להשרוי בנחת.

בימות השבוע הזה עמדתי על המשבר, אבל הקריזיס עבר בשלום וגם לקחתי נקם לפי צרכי –.

למדתי הרבה ליְמות כל ימי חיי. וגם זוּ לטובה –.

הנני שב אל עבודתי ואקוה לגמור את למודי לפני ראש השנה שלהם. אח“כ אשוב תכף ברלינה דרך וויען או פ”פ [פרנקפורט].

טוב הדבר כי נחיה [נראה?] אח"כ ביחד. לפנ[י]נו עוד הרבה –.

חיה בטוב וכתוב לי הרבה מהיופי שראית ומהמחשבות שחשבת ומהחפץ שתחפוץ.

שלך הפדוי משביה

מיכה יוסף

דרוש בשלום הִילדתך.

שלח לי לוחך הזול.


177. אל דוד פרישמן1137

23.10.1895

ידידי!

אבשרך כי מסרתי היום את עבודתי לבית המדרש ושלמתי כל צרכי. מועד בחינתי הגבילו לירחים, לכ"ג דצמבר למספרנו שאנו מונים בכאן.1138

עוד המלאכה מרובה לפני, אבל אקוה לגמור, אחר כך אצא ברלינה.

אבקשך שתואיל נא בטובך לשלוח לי לבוֹ ביום חמשה רו"כ, כי אז אהיה נקי מכל נכסי ולא יהא לי גם להוצאות הדרך.

אני חושב עליך.

השלום לך ולעבודתך? אַיֶכָּה? ואימתי אתה יוצא לחוץ לארץ? ולאן? וחרבוני?1139

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

אנוס אנכי להעירך כי מאמרך בהצפירה לא מצא חן בעיני כל צרכו.1140

כלך לך מנגעים ואהלות.1141


178. אל יחזקאל אנוביץ1142

27.10.1895

עורך נכבד!

קבלתי עתונו “הזמן”, ותודה.

הנני מקוה כי יואל נא בטובו לכבדני בעליו תמידין כסדרן.

עומד אנכי ירחים לפני בחינת הד“ר שלי, אח”כ אשוב ברלינה ואחל לעסוק בספרתנו כימי קדם. ונכון אנכי לשרתו אם ימצא חפץ בעבודתי לפי התנאים אשר ישמיעני.

אסיר תודה אהיה לו אם יואל נא לכבדני ב“הנר המערבי”1143, “האמת”[,] “אוצר החכמה והמדע”1144 ויתר הפְּרֶסֶה [העיתונות] המדעית שלכם.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולעבודתו.

מכבדו ומוקירו

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

כתובתי:

Cand. PHIL. BERDYCZEWSKI

Bern, Schweiz


179. אל דוד פרישמן1145

29.10.1895

ידידי!

מכתביך באוני.

סלח לי על אשר הטרדתיך אם כי לא השעה היתה צריכה לכך – כבר הודעתיך כי עבודתי נתקבלה ומועד בחינתי הוגבל לכ“א דצמבר למספרנו. אם תואיל נא בטובך לשלוח לי לְבוֹ ביום חמִשה רו”כ לצֵדה לדרך, אסיר תודה אהיה לך.

אני חושב עליך. –

שלך

מיכה יוסף


180. אל מרדכי אהרנפרייז1146

[אוקטובר 1895 בקירוב]

ידידי!

דבריך באוני –

גם העיפות והעצלות, גם ההרים והגבעות, היערות והנהרות, הבחורים והבתולות, השדכנות ושְאר יְרקות, כֻלם כֻלם לא יועילו לך ביום עברתי, אחרי אשר ה“בשר ודם” הבריא שבי עדיין מקטרג עליך והולך. אנכי כשאני לעצמי איני רואה בכאן לא עצלות ותענוגות בשרים, לא נסיגה-אָחור מן החיים לפי שעה, רק פלשת בת פלשת, פלשת גמוּרה?… ודא עקא, שהנני רואה אותו הסימן המובהק בך מיום נכנעת לפני ה“רצון” – ממהלך גדול בזה [כזה?] בחיים תוצָאות שְתַים: דחיפה עצוּמה והתעוררות לחיים חדשים לצד זה, צמצום וצמוק לצד אחר. ומתיָרֵא אנכי, כי אתה שייך לאותו ה“צד אחר”, כלומר ממעשיך רואה אנכי בך נְטִיָה למין אותו הצד אם כי הדבר זר לך ולשֹרש נשמתך.

מי יתן ולא אהיה בך אלא טועה, ולא יהיו עיני רואות איך גם בארזים נפלה שלהבת.

בארזים! והשְאָר?

מיום שנתדקטרת ונתחתנת הר[י]ני כותב אליך וכותֵב, כותב אַרוּכות וקצרות ואתה לא לקחת לך מועד לישב שעה או שתים על האבנַים לשם שמי, לא לקחת לך מועד אם כי חייב אתה לי תשובות ובנות תְשוּבות; וכֻלם לא בדברים בעלמא כי אם בדברים העומדים בְרוּמו של עולָמי.

ככה אתה עושה לבני לויה?

ולא עוד כי אחרי כל הדברים האמוּרים שדי בהם לפתוח לפניך כל את אשר אתי בהו[ו]ה ובהעתיד הקרוב, הרי אתה עושה את עצמך כתָם ותדע לשאול: “היש לך איזה מטרה ברוּרה ומסוימת?” או בנוסח אחר: ברר לי את מגמותיך החומרים אחרי הדוק[טו]רַט כדי שאוּכל לבַרֵר הדבר להאֵם –"

מה טיבה של עבור [עובר] זו?

*

מה שוּב?

הנני רואה שהרני צריך להתחיל עמך עוד הפעם מששת ימי בראשית ולהשמיעך בהו[ו]ה ובעתיד. ההו[ו]ה שלי הוא מהכנסיה היְדוּעה שבה מעט קמח ורוב תורה, אבל כבר שנאתי דרכה של תורה – פת במלך [במלח] איני אוכל ועל הארץ לא אישן כל זמן שאשרי בעולם הזה. הנני דר ואוכל ושותה כבן-אדם, רק דא עקא כי בידי אין פרוּטה לפורטה, הנני חוטף על ימין ושמאל וכמעט כלו כל מְקורַי. עוד עלי לשבת בכאן כרבע שנה, וגם די מחצה אין לי. אגב גרר[א] חלש אנכי מעט יותר מן השעור. הרופאים יצ[ו]וּ עלי לגור על ההרים, מהלך אלף אמה על פני שטח הים, ולא אוּכל “לנענע” את עצמי כמו שיאמרו הבריות. ובתוך כַך עבודתי מרֻבה מאֹד, כי מפני קלות דעתי בטלתי מן התורה כמעט כל יְמות החמה באיזה עוטיה של אשה, והבטלה הזו הס[י]חה דעתי מלמוּדי, וזכור ואל תשכח כי לפני שלשה עקרים, ושעוד עלי להבחן בכתב תחת הסֹגר. ב[י]נתים הנני יושב בארץ נכריה וזרה ואין איש, וגם כאשר תגוע ברעב לא תוכל להלות לך שקל שָלֵם, ובעלי ביתי הם אנשים פשוטים שאינם מבינים לעמוד לשכנם בשעת דחקו.

תוצָאות הדבר אני חי חיי צער ושממון, וכמעט קצתי בנפשי מפני “עולמי החשוּך בעדי” בצפ[ו]תי לעזרתן של אחרים, עזרה שלא תבוא.

והעתיד?

יודע אנכי שגם אתה “מרגיש בעצמך הכֹח והחובה לעמוד בין הלוחמים הראשונים לתְחִיַת תרבותנו”, אבל אתה הנך גם איש-מדיני, ומלבד כֹחך בכתב כֹחך בפה, והרבה והרבה לפניך להתגדר בו. אבל אנכי, אני הגבר, פנימי בן פנימי, אנכי רק על עטי אחיה. רק בעת שאבנה לי במה בפני עצמי ואמצא מקום לתקוע ולהריע, להביע אנוש[יו]תי, רק אז לא אָמות כי אחיה, והרי אני כבן שלושים במיטב האֵש הבוערת בקרבי, במיטב הלך רוחי ורגשותי שֶׁכַּיָם סוערים ועדיין לא זכיתי, עדיין אני יושב הרחק מאדם העיר ו“אין לי שולחני להריצם” –.

הן אמנם גם לפני יש עסקים מדעים וספרותים ולפני ולפנים: הגיונות בדבר פלוספיה חדשה: למעלה מן ה“עצם” [דיא פהילזהפֿיע דעס אַבֶערפערזענליכֿען] וכו' וכו'. אבל בראשית ובראשית עלי לפלס נתיב לעמנו, להקם משוּאת ספרתנו העלוּבה ולפחת בה רוח חיים מהחיים הרב אשר בקרבי. וגם באותה שעה שהנני מָלֵא יְאוּש, בשעה שאחדול להאמין בך ובחלומ[ו]ת[י]ך שאתה חולם ע"ד שיבת ישראל ותְחיתו, גם אז אני חושב את עצמי כהנביא האחרון, כיחזקאל על נהר כְבָר…

אבל אלי לא ידבר אל צבאות: ואתה בן אדם קום ואשלחך אל עמי! אלהי בקרבי והוא ינחני –.

הוא ינחני ובתוך כך הר[י]ני עני, ואיני רואה כל מקור ברור ע“מ [על מנת] לבסס את האורגן שלי. כלומר הרִבְעִי, כלומר ה”מחנים". אתה יודע כי איני שייך להכתה [של] בריינין, וכל עוד שלא יהיה לי איזה מקור ברור, כלומר שקלים באמתחתי, לא אגש אל המלאכה.

הנני חושב להדפיס רבעי בן ט"ו בוגין [גיליונות דפוס], הרי ששים בוגין, מחיר כל בוגין שלושים שקלים, הרי שמונה עשר מאות שקלים. מבקר [צנזור] ומשלוח שני מאות, הרי אלפַּים שקלים, אלף שקלים בעדי לשנה אחת הרי שלושת אלפים שקל.

ובהיות הסכום הזה בידי אוכל לגשת אל המלאכה.

הנני חושב למכרו בעד שלושה רו"כ לשנה (ששה שקלים), ולכל הפחות אלף אכסמפלרים, הרי ששה אלפים שקלים, בלי רבע מזה בעד סוכנות ומשל[ו]חים הרי ארבעה אלפים וחמשה מאות שקלים. חמשה מאות מזה בעד שכר סופרים [עשרים בוגין מחיר כל בוגין עשרים וחמשה שקלים], נשאר ארבעה אלפים, וגם אם אמכור רק שמונה מאות אוכל להתקיֵם.

הפרדס של רבניצקי נמכר ברבע שנה י"ב מאות אכסמפ.

[כאן נקטע המכתב]


181. אל יהושע טהון1147

4.11.1895

ידידי ורעי!

בשבת שלהם אחר חצות –

בישבי עתה אל שֻלחן ספרי ועוסק בצרכי בחינתי המרֻבים נזכרתי בך – נזכרתי כי עוד לא יעברו הימים שאני ואתה נטייל ארוכות וקצרות כדרכנו בקֺדש, והימים הטובים ישובו אלינו כימי קדם –

כבר בא העת שנצא מעבדות לחֵרות המחשבה והמעשה, שננהיג את הדור. ואתה הלא תדע כי תישים שהנחנו נעשו גדיים,1148 ושאיש לאהליו ישראל.1149

אני מאמין כי אשר נעשה גם יָכול נוכל, אני מאמין במַלאַכ[ו]תנו – ובתוך כך הגשמים מרֻבים, כל העולם שומֵם והולך לבית עולמו והאילנות שלבלבו ינשרו עליהן, והם נפוצים לארבע פנות העולם. בתוך כך אני ואתה בתוך הגולה,1150 כל דברינו יגעים ואין לנו היקום אשר ברגלנו.

בתוך כך עולמנו חָשוך בעדנו –.

ויש שאני עולה על במתי עב, אדמה לעליון1151 שבעליונים ואומר: שקר המחשבה, הבל המעשה, הכל נבל – יש שאני שקוע בהחמישים של שערי טֻמאה, ארד לשאול החיים והתאוָה, ואומר פה אשב כי אִוִתִיהָ.1152

וכך אני נודד מבֹר לבֹר, מאור לאור.

ואז יבואו הצבור השרוי בצער, הגוי הקשה עֹרף שעלינו לשאת אותו בחיקנו, וימי הרעוּת וההשתתפות המוחות והלבבות ויחזיקו מעמדי, יחזיקו –

“אין עולמי שומם שאתה שַרוי בתוכו”.1153

*

הנני מתמיד בלמודי כל צרכי, ועתה אני מאמין בבחינתי, שחדלתי להאמין בה מיום הסחתי דעתי אל פלונית בת פלונית.

צר לי על אשר עדיין לא עלתה בידי לעמוד על דינך בדבר משנתו של קַנט.1154 אניח את הדבר לנו ביום לבי יהיה פנוי לעניני דשמיא.

עבודתו של בעק יבשה מאד.1155

הכבר שב מרדכי [אהרנפרייז] לברלין? איפה הוא גר?

הישנו עוד חבורה בברלין? (פ[ו]זננסקי, כהנא, וַססיר, ריגר, פ[ו]גלשטיין, בעק) – היש לך איזה רעים?1156 התראה את פדלסקי?1157

העוד חי מיללר?1158 היחוסך טוב לשריינר?1159

קח בעדי את דרשות [?] לימי איד[י]הן.1160

הכתבת דברים נכבדים בלוחך? מדוע איננו אצלי?

בכ“א דצמבר אעמוד על המבחן. אח”כ אצא לפ"פ [פרנקפורט] על יום או יומֶַים ואבוא ברלינה לראש השנה שלהם.

שלך המחכה לדבריך

מיכה יוסף


182. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1161

9.11.1895

אבי!

כמעט זה של[ו]ש[ה] ירחים אשר אין קול ואין קשב מאתכם, ואיני יודע כל עיקר את אשר אתכם.

המעט לך לעבור בשתיקה על מצבי בשעת חירום, כי תמנע גם דבריך מאתי. הטרם תדע כי דברים כאלה לא ירגיעו את רוחי, ולעתים לבי נוקף.

במטותא כתוב לי הכל.

הנני שישה שבועות לפני בחינתי, הנני מתמיד בלמודי ולכן אקצר ואומר שלום לך ולביתך.

שלך

מ.י. ברדיטשבסקי


183. אל יהושע טהון1162

14.11.1895

ידידי!

דבריך באוני ונִחמתי –.

עוד הפעם דברים לי אליך שעלי להאריך, אבל מקֹצר העת אקצר –. הדבר פשוט: אתה יודע עד כמה לבי נ[ו]קף בעד עתידתי הקרובה, בו ביום אכלה לימודי לא יהיה בידי גם שקל שלם, ואני עני ועירום בחֹסר כול.

מטרתי לעסוק בספרות האשכנזית והעברית גם יחד. אבל להראשונה עדיין איני מוכשר, והאחרונה לא תאכילני כל עוד לא אבנה לי במה בפני עצמי, ואחרי שאין כסף לאדון זה נמצא אנכי תלוי באוויר.

לבי יאמר לי שבבואי לברלין אגוַע ברעב, אחרי שאין לי כל מו״מ וכל עזר. בבית מדרש העליון איני חפץ לבוא מצד היושר מעט אחר התנאים הידועים לך. ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי גם על ידה לא אוכל לעמוד על רגלי שנה או שנתַים.

מן המצר עלתה במחשבתי לבקש אחרי בחינתי את שטיין כי יתן לי סט[י]פנדיום [מלגה] לשנה באופן שאשב בכאן ואשתלם באשכנזית עד גמירא.

מלבד שאיני יודע אם ישמע בקולי, קצתי בנפשי לשבת בנכר זה הרחק מאדם וכו', וגם יש לי חפץ וצֹרך גדול לישב אתכם בפונדק אחד, דבר גדול בעיני.

בקצרה איני יודע מה לעשות.

במטותא הורני את עצתך, כי עלי לדעת את הדבר למפרע.

הנני מתמיד בלימודי. בכ״א דצמבר אעמוד על המבחן.

חיה בטוב וכתֹב.

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

הודיעני כתֹבת מרטין שריינר, ואם ד׳׳ר פ[ו]גלשטיין באופלן. היודע אתה כתֹבת לצרוס?

כתוב לי מהר.

היום בלילה קרוא אנכי אל שטיין אל הלחם.


184. אל מרדכי אהרנפרייז1163

19.11.1895

ידידי!

“מדוע נאלמת?”

איני יודע אם מצחק אתה בי או תמים אתה כל כך לדרוש ממני דברים בעת יושב אנכי על האבנַים, בעוד שאתה לא לקחת לך מועד להודיעני את אשר קרך בהמונה של רומה [רומא].

מדוע נאלמת דומיה? מדוע לא כתבת לי בהיותך בדרך?

במטותא קח לך מועד, וכתֹב בארוכה את אשר אתך ואת אשר עבר עליך. השלום לך ולכלתך?

עד אימתי תניח לפֿוכס לגבב בשטותיו הנוראים?1164

_____

אצלי אין כל חדש, הנני מתמיד מאֹד בלמודי, והנני הולך וקָרוב אל בחינתי.

לפני איזה ימים היה מודעה מקריה גדולה בשווייץ כי מבקשת מורה עברי לתלמוד ולתנ"ך בעד אלפי[י]ם שקל לשנה, אנכי פניתי והצעתי אותי לפניה.

והיה אם לא אבחר, אשוב ברלינה, וגם זוּ לטובה, כי מאֹד מאֹד חשקה נפשי לישב אתכם בפונדק אחד, כמדוּמה לי שעוד הרבה לפנ[י]נו בצותא חדא.

_____

מי עומד על הפרק להִבָחֵר?1165 כמדומה לי שאין איש אשר עטרת ההוראה בבית מדרשכם הולמתו?

עד אימתי ישתקע ברגין בברלין? במטותא אמור לו שכועס אנכי עליו יותר מן השעור על שתיקתו הארוּכה והודיעהו כתֹבתי.

עוד יש באמתחתי על ירח ימים צֵדה לדרך, אבל עֹד צרך לי לבגדים ולהוצא[ו]ת הדרך.

איני יודע מה אעשה?

חיה בטוב וכתֹב לי מהרה

שלך המחכה לדבריך

מיכה יוסף

P.S. היש כסף לה“אדון” שבך? התוכל להושיעני במעט? קצתי בנפשי להיות ת"ח עם רבב על בגדיו.1166

יש לי צֹרך גדול בבגדים.


185. אל מרדכי אהרנפרייז1167

21.11.1895

ידידי!

החלום אשר חלמתי על השעור כְבָר נפתר, דורשים בשם ספר יראים. יקחם אופל.1168

רואה אנכי שאבוא ברלינה. גם זו לטובה!

הנני מתמיד מאֹד בלמוּדי. אקוה להבחן בכ"א דצמבר, גמרתי שלא לכתוב לכם עד אותו המועד[.]

אם יש לך איזה שקלים שלח לי ואקנה לי בגדים לצאת.

קצתי בנפשי כאָמוּר[.]

חיה בטוב וכתֹב

שלך מי"ב

שלום לטון שלנו.


186. אל שלמה בובר1169

25.11.1895

לכבוד הרב החכם השלם וכו' רבי שלמה בבר שליט"א.

אחרי שכבודו הרם הואל נא בטובו לקחת חלק בעולמי אתכבד להודיעו כי עומד אנכי עתה פחות מירחַים לפני בחינתי.

עבודתי שבכתב: “על דבר אחדות תורות היופי והמוסר” (שתַים שהם אחת) כבר נתקבלה ונתאשרה בבית מדרשנו העליון ונשאר לפני רק הבחינה שבעל-פה.

המקצועות שלי המה פלוספיה בתור ראשית, כלכלה ודברי הימים בתור טפליות.

דא עקא כי בחינתי נתאחרה יותר מאשר חשבתי מראש, צֵדה לדרכי כלה וכל מקורֵי שאובים ואני עומד לבדי בארץ נכריה.

והיה אם יואל נא כבודו הרם בטובו לעמוד לי בשעת דחקי ויושיעני ואסיר תודה אהיה לו כל הימים.

בין כך הרני מבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו, ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו

ברגשי כבוד

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי


187. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1170

5.12.1895

אבי יקירי!

אבשרך שקרוב הדבר שהפרופסור שטיין ידפיס עבודתי בה“מִלואים” שלו. מלבד שהדבר יפה מצד עצמו אהיה פטור מהדפיסה על חשבוני, הוצאה בת שלֹש מאות שקל.1171

בימי החופש אעשה בחינתי תחת הסוּגָר1172 ואחרי ראש השנה שלהם אבחן ואשוב ברלינה.

מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי נתון בתנאים רעים כמו הללו שאני נתון עתה בתוכם, ובשעה שמלאכתי יותר מבת י"ב שעות ביום.

כל מקורַי שאובים וכלו כל הקצין. הושיעה אתה או חתנך.

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

בברלין יש לי תקוות טובות.


188. אל יהושע טהון1173

5.12.1895

ידידי!

אוי לשותק או לשכ[י]נו.

כל אותן הימים שה“מקובל” שלנו1174 ישב בקול המונה של רומי כתבת אלי כבן-אדם; ומאז שאתה חוסה בצלו הַרֵי אתם מתחרים בשתיקתכם.

הרוצים אתם שיבוא גם ה“כתוּב” השלישי וישתוק לגמרי?1175 גם זה אוּכל.

כאמור למרדכי דחיתי בחינתי עד אחרי ראש השנה שלהם. יודע אנכי שתכעוס עלי כשוּרה בעבור זה, אבל מה אעשה אָנוס הייתי על פי הדָבָר –

לשריינר כתבתי כדבריך, במטותא העירוֹ בעבורי. טוב יעשה כי יקדים לשלוח לי כי אין פרוטה לאדון זה.1176

כתבו

שלכם

מיכה יוסף


189. אל דוד פרישמן1177

5.12.1895

ידידי!

אבשרך שקרוב הדבר שהפרופ' שטיין ידפיס את הדיסרטציה שלי ב“המלואים” שלו ונמצא פטור אני מלהדפיס על חשבוני.1178

בימי החופש אעשה בחינות תחת הסוגר ואחרי ראש השנה שלהם אבחן ואשוב ברלינה.

על ידי אחור בחינתי נתון אנכי בתנאים רעים שכמוהם לא ראיתי.

השלום לך?

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

הנני שמח על התוצאה החדשה מידיעות הטבע.1179


190. אל מרדכי אהרנפרייז1180

10.12.1895

ידידי!

דבריך ומחברתך באוני ותודה –.1181

איני צָריך לומר לך שעתי אינו מוכשר עתה לשים עיני כל צרכי במעשי ידך, ולדאבון לבבי אָנוּס אנכי להניח אותה בקרן זָוית עד עת מְצוא –.

טוב תעשה כי תעתור בעדי,1182 כי מלבד תנאי החומרים הרעים הנני עתה במצב-נפשי רע שכמהו לא ראיתי בימי הבלי. עולמי חשוּך בעדי פשוטו כמשמעו, לבי נוקף

איני יודע אם מקרה הוא הדבר ששלחתי היום לבן-אב[י]גדור את מחברת: “בין הערבים” (ספר-יראים) אולי יהיו דברי האחרונים –.

הנני מקוה שקרובים הימים שבם אָבוֹא ואֵבְך על ביאתך. היבואו?

שלך

מיכה יוסף

P.S. עני[י]ם על פתחן של גהינֹם אינם חוזרים,1183 במטוּתא השתדל ששריינר ישלח לי את השקלים של בית מדרשנו בעתו, לא תוכל לְשַעֵר עד כמה יהיה הדבר בעתו

שלום לטון כל צרכו –. השלום לכלתך?


191. אל מרדכי אהרנפרייז1184

11.12.1895

ידידי!

הל[ו]ך להרגיע את רוחך1185 צריך אני להודיעך כי יצאתי מן הקריזיס הנורא מעט בשלום –

הסכנה חלפה ושבתי אל שקי1186 ואל עבודתי.

אחרי ראש השנה שלהם אבָּחן בטח. ואם לא וחטאתי לך כל הימים[.] עוד הפעם אבקשך שתשתדל אצל שריינר שישלח לי את השקלים הידועים, והרני מרשה לך לחתום בעבורי[.]

בלעדם לא יהיה אפשר לי להתקיים בכאן.

שלך

מיכה יוסף

הודיעני כתֹבת ברגין –


192. אל יהושע טהון ומרדכי אהרנפרייז1187

14.12.1895

שבת, בין השמשות –.

ידידַי!

בשעה של ריקוּת נוראה בלבבי ומסביבי באוני דבריכם – מעטים המה; אבל הרעיון כי יש לי רעים נאמנים לוקחים חלק בעולָמי משיב את נפשי, והנני מחכה בכליון עינים לבו ביום שנתראה פנים –.

לא תוכלו לשער עד כמה הייתי קל הדעת במחצית השנה האחרונה, כמעט טבעתי במצולות עוני – נצלתי מעט, אבל מה אעשה, פזור הנפש הסיח דעתי מלמודי וכמעט הנני כאותו רַב יוסף ששכח משנתו –

הקלזויר ארבייט1188 של שטיין כבר מוכנה בעדי אצל ה[פטבל?]. עֶנְקֶן ישאלני בתורת הכלכלה של ישראל, ובקר ע"ד פלוספיה של התולדה.1189

אתמול בקרתי בחינה בפומבי וכמעט יכולתי להשיב על כל השאלות –

לפי הגבול אצלי אבחן או בי“ג ינו[א]ר או בכ”א לא יאוחר, והדבר תלוי לפי מצב עבודתי בירח זו האחרון.

מצבי החומרי רע מאֹד, ד' ירחם!

עוד לא שלמתי במעוני ובאֻשפיזי1190 די צרכי. והנני מחכה על שקלי שריינר.

_____

מכאן אצא לפ“פ [פרנקפורט] על יום או יומַים, ואח”כ אשוב ברלינה –

_____

פלונית בת פלונית תצר לי מאֹד. אני נכנס ונתקל בה ואני יוצא ונתקל בה, הדבר למורת רוחי…

עולם הפוך! לפנים כאשר רדפתי אחריה ברחה ממני ועוד נסיגתי אָחוֹר לא תניח לי לישון –. לפנים הייתי חלוש כנהוג, וכל מעשי ויחוסי היה צריך הגהה –. ועתה הנני כבן-אדם שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו –

הדברים אַרוּכים, ואניח אותן לעת מצוא.

הנני שמח כי שבתי אל שקי ואל עבודתי, הנני מחלק את היום לארבעתים. לתולדה, לכלכלה, לתורת החברה, ולפלוספיה. בהאחרון אעסוק לפי צללר, פֿישר, בינדלבאנד ופֿלקנברג וכֿליביאָס.1191 קשה עלי ה“למוד”, הנני קורא.

שטיין דורש ממני כי אכתוב לו עוד פרק שלם לעבודתי ואז ידפיסה בה’מלואים' שלו (בערנער בייטרגע דיר פֿהילזפֿיע). בעד השלושה בוגין הראשונים לא אשלם –1192

_____

עד כאן בעדי!

ואתם? במה אתם עוסקים? מה טיבו של רבכם החדש? עד אימתי תשבו בברלין, הנני מתפלל כי הרב החדש יהיה איש קשה וידרוש ממכם הרבה הרבה למען תשבו בברלין ימים רבים.

_____

שלכם מיכה יוסף


193. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1193

14.12.1895

אבי!

דבריך באוני.

צר לי כי השבת פני גם הפעם בעת אשר רחיים בצוארי…. דַי!

כבר מלתי אמוּרה לך כי נסוגתי אחור מן אותה המשרה המקברת את בעליה. בשָם דורשים ספר-יראים ואנכי לא אמכור את עצמי לעבודה שזרה ממני.1194

אחרי ראש השנה שלהם אבחן, ואצא לפֿרנקפֿורט על יום או יומים, ואח"כ אשוב ברלינה.

יש [??]

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

שלום לביתך!

כתֹבתי כמקודם


194. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1195

24.12.1895

אבי יקירי!

בפעם האחרונה בדיני ממֹנות –

המקור האחד שנשאר לי לפלטה עלה בתֹהו אתמול ואני שרוי בצער גדול מנשוא בימים שדרוש לי דעה צלוּלה ומיושבת לכלות למודי –

בעוד שלושים יום מיום דלמטה אבָּחן בבירור בלי אִחור גם שעה אחת.

אשביעך הושיעני הפעם בעת צרה. נְסַע לאומין [לאומאן] עשה מה שתוּכל, ישיבתי בכאן כישיבה בבית אסוּרים פשוטו כמשמעו, והרי בפדיון שבוים עסקינן[.]

בפ"פ [פרנקפורט] יש לי תקו[ו]ת הרבות לעשות המעברה בחיי והנני מחכה בכליון עינים על בו ביום שאוכל לצאת מכאן[.]

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך, לאמי לאחי ולאחותי ולחתנך והנני מקוה כי עמך יהיה באותה עצה להושיעני.

שלכם

מיכה יוסף


195. אל אחד העם1196

31.12.1895

ערב ראש-השנה שלהם

אדוני הנכבד!

זה ימים רבים אשר לא כתבתי לכבודו הרם.

מאיזה סיבות שונות תלויות בי נתאחרה בחינתי מעט. עתה הריני הולך וקרוב אליה. בעוד איזה ימים עלי להשיב שלוש שאלות מתשעה תחת ה“סוגר”, ובשכל. ירח הבא אבחן בלי איחור.

קרוב הדבר כי מורי הפרופסור שטיין ידפיס את הדיסרטציה שלי ב“בייטרגע” שלו לפילוסופיה,1197 שהינם עתה על האבניים.

אחד ממכירי, עברי רומני, הוציא לאור סיפרו “דיא גראָנד פרובלעם דער פהילוסהפיע” [בעיות היסוד של הפילוסופיה], שעשו רושם בעולם הפילוסופי. אם יש לו חפץ בו, אוכל להמציא לכבודו עקסמפלר. שם המחבר: סקלי.1198

המו"ל של העתון החדש הפילוסופי: “צור עמאנענטען פהילוסהפיא” [על הפילוסופיה האימננטית] בהוצאת שטייגר.1199 בחוברת הראשונה באו מאמרים נכבדים.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו, לביתו ולאחותו.

ברגשי כבוד,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי


196. אל אלתר דרויאנוב1200

31.12.1895

ערב ראש השנה שלהם

ידידי!

בֹּא וראה עד כמה גדול ה“עכוּם” שבי –

לדידי גם שנת הדיוט לא קלה בעיני1201 מבלי לְהַרְהֵר ולפשפש במעשי ובחברי. הרבה הרבה אני חושב בעידנא הד[י]ן [בעת הזאת], בי ובחברי ובשאר מעשה בראשית. וכיון שאני חושב בך אני מתפלא על אשר סתמת לי ולא פרשת לי בדבר כזה העומד ברוּמו של עולמך, ודבר כזה לא אוּכל לסלוח לך.1202

הטרם תדע מה שאתה לי? הוצא אלי דבריך ואדעם.

והיה אם תואל נא בטובך להמציא לי תמונת כלתך, מלבד שאסיר תודה אהיה לך, תקבל ממני תמונתי אחרי שחכים אתקרי;1203

חולה הייתי ימים אחדים. עתה שבתי אל שקי ואל עבודתי,1204 בעוד ימים אחדים אשיב על השאלות תחת הסוגר, ובעוד ירח אבָּחן בלי אחור.

עוד הפעם אנוּס אנכי להעיר את אזניך בדיני ממֹנות, חי נפשי שהנני מתביש גם לנגדך, אבל מה אעשה רחיים בצוארי וכלו כל הקצין.

עזור לי בכל מה שתוכל או לא תוכל, והתפלל בעדי לפני אבינו שבשמים שאצא בשלום.

כֻלי שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. הודיעני בדבר מאמרי בלוח “אחיאסף”[.]1205

הנגע טבי[ו]ב בבקרתו את “תלפיות” בך או בי?1206

התוכל לשלוח לי אותן גליונות המליץ?1207

התבין כלתך עברית?


197. אל יהושע טהון1208

31.12.1895

ערב ראש השנה שלהם –

אצל ה“עכו”ם" שבי גם שְנת הדיוט לא קלה בעיניו,1209 ובאותה [שעה] שאני מהרהר במעשי ומפשפש בחברי ובשאר מעשה בראשית הנני זוכר בך ובשתיקתך הארוכה ר"ל [רחמנא ליצלן], והנני מברכך להכעיסך.

חולה הייתי כנֹהג. עתה שבתי אל שקי ואל עבודתי.1210 בעוד ימים אחדים אשיב על שאלותי תחת הסוגר ובשולי היֶרח אבָּחן בלי אחוּר.

השלום לך ולתורתך.

שלך המחכה לדבריך

מיכה יוסף

P.S. והיה אם תשלח לי תמונתך תקבל תמונתי אחרי אצא מעבדוּת לחֵרות, כלומר חכים אתקרי[.]1211

לדאבון לבבי אָנוּס אנכי להזכירך עוד הפעם בדבר שריינר[.]1212

השעה דחוקה –.


198. אל דוד פרישמן1213

31.12.1895

ידידי!

אסון קרה לי.

אחד ממין המשכילים גנב או לקח תמונתך מהאלבום שלי. יהי ד' עמו! לא תוכל לשער עד כמה יעציב הדבר הזה את לבבי ועד כמה אני מתגעגע אחרי תמונתך. והיה אם תואיל נא בטובך למלאות לי האבדה הזאת, אסיר תודה אהיה לך. ראה הנני מבקשך.

חולה הייתי ימים רבים[.] עתה שבתי אל שקי ואל עבודתי. בעוד ימים אחדים עלי להשיב על השאלות תחת “הסוגר” ובעוד ארבעה שבועות אבחן בלי אִחור.

השלום לך ולבריאותך? הנני מרשה לי לשאול את פיך במה אתה עוסק ואנה פניך מועדים?

מצבי הוטב מעט לפי שעה, פשוטו כמשמעו, אבל עוד איני יודע אנה ישאני רגלי אחרי אצא מעבדות לחרות. ברלין, פרנקפורט גם ברן עומדים על הפרק.

מכבדך ומוקירך המחכה לתשובתך ולתמונתך

מ.י. ברדיטשבסקי

ערב ראש השנה שלהם –

איני יודע אם ברכת שנת הדיוט קלה בעיניך.1214

התברך!


199. אל ירחמיאל שקפניוק1215

דצמבר 1895

ידידי!

דבריך באוני.

כבר כתבתי אליך אתמול שנמנ[י]תי וגמרתי שלא לכתוב אליך עד יעברו ימי הזעם של בחינתי. בעוד ירח ימים משעה [מתאריך] דלמטה עלי להיבחן, ועוד רב העבודה לפני, ובת שנים עשר שעות מדי יום ביומו. פלוספיה, כלכלה ודברי הימים, הם ודקדוקיהם ומספריהם ממלאים עתה את מוחי; ומובן מעצמו שאיני יכול לפנות לבי לאותן הדברים שביני ובינך, ושבינינו לעמנו ולאבינו שבשמים. אבל מה אעשה? אתה משכת את לשוני ביד חזקה, והיה אם לא אוכל לטייל ארוכות, אטייל קצרות –

בראשית עלי למחות מחאה עזה נגד הייאוש הנורא המדבר מתוך גרונך. אנכי מאמין ברצוננו, בכוחנו ובמַלאַכותנו – גם מאמין אנכי בהתנאים הטובים שיבואו לנו, סוף כל סוף יעמוד בעוד שנה או שנתיים ה“מחנים” שלנו על רגל[י]ו, ועשֹה נעשה.

בקצרה השאלה הזאת היא רק שאלת ה“זמן” ולא יותר, והיה אם לא יבואך עתידתנו וחטאת לך ולי כל הימים.

מכאן אצא לפרנקפורט, ומשם לברלין על מנת להשתדל בדבר מפעלי, גם שלושה אנשים מחברתנו קרובים לקבל משרתם בשנה זו, גם לפני תקווה להתבסס בחומר, ובו ביום ניגש אל המלאכה.

נמנ[י]תי וגמרתי להשתמש בכל האמצעים המובילים אותי אל מטרתנו –

*

הנני עומד על דעתי: שכל עוד נדע תוצאותנו אל תפנה לבטלה, ושתשב על האבנַים, ושתָכֵן צ[י]דה לדרך.

הֱיֵה מבקר, אבל לא בתור מבקר אות באות, משפט כנגד משפט, רק בתור כולל. פלפולים עם אחד העם אין להם כל יסוד, די לנו שהאיש הזה חושב מחשבות לפי חוגו ולפי שֹרש נשמתו על בית ישראל וספרותו ומרגיש בנפשו המַלאַכוּת להיות מורה נבוכי הזמן. אתה תוכל לכתוב אודתו רק בכלל: אחד העם, בתור סופר חושב, בתור מחזה בספרתנו ולא יותר, ולביקורים כאלה לא דרוש לך ספרים וספרי ספרים, כל כתביו יהיו די לפניך. כל כתבי ושירי יל״ג די בעד ביקור כללי אודותיו. צרור פרחים וחקר דבר של [א״א] קובנר יהיו די בעדך. וכן תוכל להשיג כל כתבי ט[ו]רגנייב, ד[ו]סט[ו]יבסקי, ט[ו]לסט[ו]י, ג[ו]ג[ו]ל, בלינסקי וכו'. עליך רק להקיף את הסופרים וספריהם בעצמם מבלי קרות מאומה אודתם, הנני מוצא קריאה כזאת שלא לצורך.

יודע אנכי את רוחך המדעי, אבל עליך לחשוב [להתחשב] עם תנאיך, כל עוד שלא תדע היטב את הפילוסופיה של התולדה מהֶגל ועד זימל ועד בכלל (“דיא פראבלעמע דער געשיכטספילהאזאפהיע”) [בעיות בתולדות הפילוסופיה], איש אשר ש[י]טתו כעין סינטהזע בין הרוח הגרמני והאנגלי, את תורת החברה החדשה מבראן, גומפלביץ ותורת מלחמת-הגזע (ראססענקאמפף) שלו, את המהלך בתורת משפטי העמים (פעלקעררעכט) וידיעת העמים (פעלקערקונדע, ריכארד אנדרעע: “פעלקערקונדע דער יודען”), את דברי הימים של העמים. העתיקים לפי מומזן, כרטיס [קרטיס], גרהטע, רענאן, ולהויזן, את התוצאות של פילוסופיה של הדת לפי הרטמן, פפלאדרער, מרקס מיללר ושטיינטל עם תורת נפש העמים שלו –1216

לא תוכל לגשת אל המלאכה לעסוק בפלוספיה של עם ישראל. אחד העם הוא פלוסף מתוך שירה, מתוך נפשו, מעצמו, והחלק המדעי האנגלי שלו הוא רק טפל, אבל אתה אינך מחדש רק מנתח, ולכן זיל גמור.

אנכי נתון בחוג המדעי. רוב הספרות המדעית פתוחה לפני, אבל הבשר-ודם שבי לא ינחני לחשוב דבר עד גמירא. הנני משורר, קוהלת, המלט ופויסט [פאוסט] גם יחד, הנני שונא ואוהב הכול, הנני רוכב על עננים.

ושם אחזה מחזה שדי, את כסא הכבוד והכרובים וגם החתירה שיחתור לילוד אישה, ומראה כעין לבנת הספיר –

כעין לבנת הספיר.

אשה נאה, עין שחורה, אילנות דמלבלבי וסלעי מגור, זה הים הגדול רחב ידים, ונפש האדם הסוערה והומיה, כל אלה שקולים בעיני יותר מרובה של סנהדרין, וכל הני הספרים העבים המדעיים הנושרים מחיקם.

לבי נתון לה“משבר” שבישראל סבא, לדברי ימיו הכתובים באש שחורה על גבי שחורה, להיופי שבגלות ובחורבן, לחורבנו של עולמו.

ויש שתהיה עלי יד הרוח. הנני חי במצור ירושלים, הרומים מצד זה וההללים מצד זה, ואנכי בריש בריוני אלחום מימין ומשמאל וחרבי שלופה בידי ונקם אקח –

אל נקמות אלהי!

ובתוך כך יבואו כל אותן התאו[ו]ת והסערות, היופי והמכוער שבעולם ושבחיים, השמים והארץ וכל יושבי בם וימשכו את רוחי ביד חזקה, בתוך כך אבוא אל בתי זמרה ואשמע קולות אלהים, אשמע הד נפשות חיות, בתוך כך אסתכל בהָנֵי נשי היושבת על ספסלי בית מדרשנו, ובהן, כלומר בה, עולם מלא, עולם מעין הקֹדש – בתוך כך יבואו ניטשה, בַרֵיי, וחברם איבסן, גרבָק וסיעתם, וידברו אלי דברים מתוך גרוני, מתוך עצמוּתִי.1217

בתוך כך הנני בן-אדם.

ישנו לנו סופר דקדנס חדש, פולני ופשי[ביש]בסקי שמו, שלו שפה חדשה ודברים חדשים, והוא מושך אותי ביד חזקה.1218 ישנה ערלית בתוך בית מדרשנו, ומראה לבנה כעין המתה, ולה עיני תכלת ורוח חזק שמושכת אותי עוד יותר מביד חזקה, ואחרי הערלית תבוא אחרת, ועוד אחרת לאחרת, וכן עד סוף כל הדורות.

ואחרי כל השברים והקריעות הללו, הנני מרגיש בקרבי רוח חזק, וכֹח גדול, מַלאַכוּתִי לעמוד בראש ספרותנו, לפלס לה נתיב, ממלאת כל חללי לבבי, והיא היא מצלת אותי ומנחמת אותי מדי שרוי אנכי בצער. ואימתי איני שרוי בצער?

האהבה שלי נהפכה לשנאה כבושה, כל הטבע אשר תֵרָאה מבעד חלוני הולכת לחרפה, ואני יושב על יד שולחני בודד כערער בערבה (לפי פשוטו של מקרא), הנני עני מצד זה ועשיר מצד זה.

עשיר ועני!


200. אל מרדכי אהרנפרייז1219

3.1.1896

אלי אלי! למה עזבתני1220!

כבר עבר יום הראשון ואנכי חכיתי לשקלי שריינר1221 בכליון עינים ע"מ לשלם חובתי ואין קול ואין קשב.

השתדלו בעדי! כתבו.

שלכם

מיכה יוסף

ערב שבת


201. אל קלמן טבצ’ניק1222

16.1.1896

ערב שב[ת]

ג[י]סי הנכבד!

בזו הרגע קבלתי חמישה שקליך ותודה רבה. הדבר היה בעתו. איני יודע אם כבר הודעתיך כי השבתי על שאלה אחת בפלוספיה תחת הסוגר, אתמול השבתי על השאלה השנית בדברי הימים, ובראשית שבוע הבא בכלכלה, ובכן התמו הבחינות שבכתב והיותר קשות; אחרי שעלי להשיב בלא ספרים –

בראשון או בשני לחודש הבא למספר שאנחנו מונים בכאן אבָּחן, אחרי כי חפץ עוד לחזור כל משנתי.

מאפס פנאי אקצר ואומר שלום לך ולרעיתך אחותי היקרה שיודע[ת] לשתוק יותר מדאי.

שלום לאבי ולביתו –.

שלך

מיכה יוסף


202. אל אלתר דרויאנוב1223

16.1.1896

ידידי!

בֹּא וראה עד כמה אני קל-הדעת:

לפני ימים אחדים עשיתי את “עבודתי” הראשונה תחת ה“סוגר”, כלומר השבתי על אחת משלושה שאלות במקצוע הפלוספיה בחדר סגור ומסוגר בלא ספרים ושאר ירקות לעיין בהם. למחר, כזאת לעשות עלי במקצוע של דברי-הימים, ועלי לשבת כל הלילה ולחזור משנתי; ובתוך כך באוני דבריך –

איני יכול לכבוש את יצרי ועכ"פ [ועל כל פנים] אשיבך בקצרה:

אני צריך לומר כי אינך צריך לומר לי, שאנכי דאפסדתי אנפשיך1224 ושלקחתיך בציצת ראשך ע“מ [על מנת] לגרשך מגן עדן – הדבר הזה הוא אחת משְאר העברות הגדולות שעשיתי בימי הבלי, עברה שלבי יך עליה בכל פעם, ושכבר התוד[י]תי אותה לפני אחֻזת-מרעי.1225 ובכ”ז איני מאמין שרשאי אנכי לתת עליה את הדין, אחרי העבֵרה הזאת היתה עַבֵרה לשמה, ואנכי מחוגי אז, לפי תנאי שהייתי נַתון בהם בימים הללו אנוס הייתי להסיגך אחור. זכור ואל תשכח כי גם אנכי נסוגתי אז אחור מן גן-העדן ומכרתי את עצמי לעבודה זרה, לאֻמנ[ו]ת המקדשת את הרוחני[ו]ת שבבעליה ושנים עשר ירחים עבדתי וכרכתי ספרים שצריך הייתי לקרוא בהם…1226

גם זוכר אני היטב שרק הרישא שלי היתה לשלֹשה, ושבטרם צאתך בקשתי להחזיקך בשתי-ידים. עוד זוכר אנכי שפעמים רבות קראתי לך מברלין לבוא ולבוא ואתה כיון דדש דש.1227

והיה אם לא טפלי [טף] תלוי בך (איני יודע את חוג ב"ב [בני ביתך] שאתה חי בהם), עוד הדבר אינו אָבוּד, קח תרמילך, כלתך וצא לחו[“]ל, לפי נסיוני עתה תוכל בטח להתדקטר בחמישה זמנים ואח”כ תהיה לרב בישראל בחו"ל.

איני צריך לומר לך כי תנאיך יהיו היותר טובים להשתלמות, אחרי כי גם אשה גם כסף יהיה בידך, עולמך לא יהיה חשוך בעדך ולא תטבע ביוֵן הקדֵשוֹת.

ראה הנני מדבר כ“בשר-ודם”[.]

באלה הימים יתדקטר בכאן איש בן שלושים, בעל אשה ובנים, סוחר שסחר ופירש, ועשה כל צרכי הלמודים בפחות משלושה שנים, איש שאינו מגיע לקרסולך. גם ברגין (מבקרו של בריינין בהוואסחד) בא לברלין להשתלם עם אשה ובנים,1228 גם כלתך תוכל להשתלם על ידך.

לדבר זה דרוש רק אומץ-רוח מעט. ולבי בטוח כי עודך אינו קבור, ושעוד לבך וכֹחך אתך. והיה אם רק ירשוך עניני[ך] בך מהר לבוא אל תְאַחֵר והנני יכול לשבוע [להישבע] לך כי בשבתך באשכנז שלושה שנים, שאלת חייך החומרים והרוחנים יהיו פתורים כל צרכם. אתה תהיה לרב בישראל (כמדומה לי שדרשן טוב אתה ושכֹחך בפה) ובתוך כך תעסוק בחכמה ובספרות לאשר נוצרת.

הנני יודע מה טיבה של ה“חנוָני” (גם האי גברא בהאי פחדא יתיב),1229 ומעולם לא עלה על דעתי כי תעסוק באבן ובאיפה.1230

כלך לך מזה! ברח לך מזה!

בדעה צלולה ומיושבת הנני לוקח אחריותך ואחריות רעיתך עלי. והיה אם יפול משערת ראשכם ארצה וחטאתי לכם כל הימים.

בחמישים רו"כ לחודש תוכלו לחיות בטוב, ולא עוד כי תרויח בכל עת מצוא משפת רוסיה שבידך.

ואתה חזק ואמץ, וצא אם תוכל.

*

בדבר הספרות לא בנת לרעי [לרוחי].

אנכי, לפי חוגי, לפי רצוני הנני נגד קדרה דבי שֻתפי1231 וחפץ אנכי לערוך לבדי, בשלמ[ו]תי, בכל כֹחי וש[ו]רש נשמתי, אבל חפצתי להשתתף עמך רק בתור מו"ל.

אנכי יושב ואשב במערבא, והרִבְעִי [רבעון] שלי קָרוּא וכָתוּב בעד אחינו בני ארצנו, ודבר כזה אין-אפשר להתבסס אם לא ימצא לי איש-הגון שיהיה המוציא והמביא, ואיש כזה מצאתי בך, ועם הסופר שבך אני חושב רק בתור עוזר תמידי במקצוע יְדוּע.

אנכי חפצתי להציע לפניך את הדבר רק בתור עסק צדדי, עסק שהשכר קרוב מהפסד, ושאתה שומר את שלך.

אתה יודע עד כמה דרוש לנו א[ו]רגן [כלי ביטוי] חי, א[ו]רגן במלוא מובן המלה להמחנַים שלנו. יש לנו רב, יש לנו כֹחות, כֹחות רבות ושונות. יש לנו “רצונות” ומחשבות, רגשות כל צרכנו, רק אין לנו מצע להשתרע, אין לנו מקום להביע בו כל הגות רוחנו וכל המחשבות שאנו חושבים על בית ישראל.

ובתוך כך הצבור וספרתו שרוי[י]ם בצער, בתוך כך התישים שנעשו גדיים פוסחים על ראשן?, בתוך כך –.

הנני יודע את העם הזה ואת רוחו, הנני יודע את האבנַים שלו, את הכל אני יודע. הנני מרגיש בעצמי את המַלאַכות [השליחות] לעמוד בראש התנועה הספרותית שלנו, ולהיות לנו לעינים.

אבל יסר יסרני אבי שבשמים ב“תנאים רעים”, הנני בלא משען ומשענה ואיני עומד על רגלי.

הנני מקוה לימים טובים, אבל חושב אנכי כי אין אנחנו רשאים לדחות את הדבר, ושעל כל פנים על[י]נו להחל בקטנות, ברבעי.

זאת אני חושב, וזאת רציתי[.]

*

בדבר בריינין –

גם אלי כתב דברים כבושים, הנני מצטער בצרתו. אבל מה אעשה הוא דאפסיד אנפשיה,1232 הנני סולח לו את עו[ו]נתיו החומרים כמו שאני סולח לי, אבל איני יכול לסלוח לו את ענותיו [עוונותיו] הרוחנים…

ה“[מ]מזרח וממערב” כעברה אריכתא דמי –.1233

אולי עוד תזכור את מכתבי הארוך שכתבתי לך לפני שנה בגלל הדבר הזה, ושהשבתיו לי.1234

דוק ותשכח. צר לי מאד –.

בדבר בחינתי:

כאמור כבר עשיתי עבודה אחת, למחר אעשה את השניה, ובערב שבת את השלישית בכלכלה, וכן הֵתַמו הבחינות שבכתב (מלבד עבודתי שבכתב הגדולה בתור דיססרטציה: על דבר אחדות היופי והמוסר –).

ומקץ ירח זה אבָּחן. הנני מקוה לצאת בשלום.

בתוך כך תוכל להתפלל בעדי לפני אביך שבשמים, כי לא תוכל לשער עד כמה קשה עלי ה“עבודה” עתה – קשה עלי לעבוד בעוד לבי מלא “יסורין של אהבה”, בעוד שאני נכנס לבית מדרשנו ונתקל בה יוצא ונתקל בה.

היום בקשתי לישב בשלום ונפגשתי אתה בבית אוצר הספרים, והדבר די לעשות אותי שומם.

כן אני לוחם את עצמי מיום ליום.

*

בדבר צאתי:

בכאן אשב רק ימים אחדים אחרי בחינתי עד השביעי לשני, לכל היותר עד עשירי. ואח“כ אצא לפ”פ [פרנקפורט], ללפסיג [לייפציג] על יום ויומַים. גם היידלברג אבקר בדרכי להתראות את הרמן שפירא1235 ולשמוע את קונו פישר,1236 ומשם לברלין.

בדרכי יש לי איזה תקו[ו]ת לעשות מה בעד הא[ו]רגן או החלום שלי – מי יתן שיצלח בידי כי אובד עצות אנכי.

זכור ואל תשכח כי אין לי גם הוצאת דרכי, ושהנני מכין את עצמי למלחמה כזאת באין פרוטה לפורטה והיה אם תוכל להלות לי לצאתי עוד איזה שקלים אסיר תודה אהיה לך, והיה אם ירוח לי רק מעט אקנה לך ספרים בעד חובך כמו שעשיתי לשקפניוק בשעתו.

מה טיבו של כלתך? מדוע אינך כותֵב? מדוע לא תשלח לי את תמונתה?

לדבריך בארוכה אחכה בכליון עינים.

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי


203. אל מרדכי אהרנפרייז1237

[אמצע ינואר 1896]

עם חשכה –

ידידי!

דבריך באוני בעתם, כי כמעט נשבעתי באפי שלא לכתוב לך עוד בראותי את שתיקתך הארוכה יותר מדי.

אתמול עשיתי את ה“קלזר [קלאוזור]-ארבייט”1238 בעד שטיין ע“ד ההבדל וההשתו[ו]ת שבין הרקליט להעליאטים:1239 היום דיברתי אתו והוא תמים-דעה “והיה אם גם בעד האחרים אהיה מוכן כמו לפני, אז יהיה לבי נכון [ו]בטוח” – לשונו ממש. אבל בעד האחרים איני מוכן כמו לפניו; והמה ידקדקו עם שפתי ה”ארורה" יותר מדאי.

מקץ שבוע זה אעשה גם בעדם, ובחינתי אעשה בשולי ינו[א]ר או בשני פבראָאר.

מכאן אצא לפ"פ [פרנקפורט] וללפסיג [לייפציג], ומשם לברלין. במטותא, הודיעני עד אימתי תתמהמהו (הנני מרשה לי לכתוב בלשון רבים אחרי שהנני מעמיד את טון שלנו על חזקתו שעדיין לא מת ואינו חושב למות) בברלין, דרוש לי הדבר לדעת למען אדע לכוון מועד בואי לברלין.

איני רואה בעדי כל תקוה בברלין, אבל בֹא אבוא, אין לי דרך אחרת.

קשה עלי להאריך עתה כל צרכי. הנני שמח על אשר אתה מאושר כל צרכך. הריני שולח לך את השטר כתוב וחתום, [העבר?] אותו ושלח לי את השקלים.

יותר אין. שלך השרוי בצער ובעבודה

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

לטהון תוכל לדרוש בשלום –.


P.S. השלום לבריא[ו]תך?

כתוב מהרה, לבי נוקף –

מה טיבו של רבכם החדש?

מדוע לא תשמיעני דעתך אודות השירים? העָרֵל נוגשׂ בי כל יום אחרי שהבטחתיו שאתה מבקר מצוין.1240


204. אל ירחמיאל שקפניוק1241

[ינואר-פברואר 1896]

ידידי!

דבריך באוני.

כבר חפצתי לכתוב אליך אבל יראתי פן תקדים לעזוב את מושבך, ונמצא אנכי כותב לבטלה, ובטובך סלח לי.

הרבה הרבה עלי להודיעך את אשר אתי, אבל מתירא אנכי כי לא יצלח בידי לסמן כל הדברים כהווייתן, אחרי שמפוזרים ומפורדים הם ותלוי[י]ם בתנאים זרים לך שאין לך מושג ברור מהם.

אנסה:

עליך לדעת כי הד״ר מצד עצמו אינו מכשיר ללֶחֶם [לפרנסה] תכף, וגם האשכנזים מלידה ומבטן לוחמים עוד שנה או שנתַים, ולו הלכתי בדרך הכבושה לאחרים, כלומר לשוב ברלינה על מנת להכנס לבית ספר לחכמת ישראל ולהתרברב [להיעשות לרב], או עכ"פ לומר כי אתרברב, כי אז יכולתי בקושי להתקיים בכאן לפי שעה ולחפש לי איזה מקור ודבר נאמן.

אנכי לא עשיתי כאן ולכל אלה שתלוי אנכי מהם גליתי כי רחוק אנכי מן הרבנות מהלך חמש מאה אמה. אנכי הצעתי לפניהם כי יהיו בעוזרי להכין לי א[ו]רגן עברי, ובחפצי החזק אחרי הרעיון הזה משאת נפשנו מאז האמנתי כי קרוב הדבר לצאת אל הפועל, ושכחתי שבכאן אין מבינים מין דברים כאלה, ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי בריינין הזיק לי מאוד, וכֻלם בפה אחד: בֹא וראה מה“ממזרח וממערב” שספרות העברית אינה מוציאה שנתה. ובתוך כך קלקלתי לי אצלם באמרם לנפשם האיש הזה בעל חלומות –.

ובאמת בעל חלומות אנכי, ועלי היה לראות כי דבר גדול כזה במובן שאנכי חושב להדפיס, רִבְעִי בן חמישה-עשר בוגין [גיליונות-דפוס], ולהושיב אותך בברשא [בווארשה] ואותי בברלין, לא בן לילה יִוָלד.

עתה אנכי תלוי באויר בחיי עולם ובחיי שעה. אנכי מאמין ויודע אנכי כי בֹא יבוא רעיוננו לעולם ובמהרה, אבל לעת עתה עלי לעבור את הגשר.

לפני עתה הדרך הזה:

אשאר בברלין ואכנס בבית מדרש העליון לחוכמת ישראל על מנת להבָּחן בלימודי העברים בתור מורה עברי ולא בתור רב (המורה הראשי יֵאות לזה), ובתוך כך אקוה שאוכל להתקיים בדוחק ע"י כתיבה זו שנה תמימה.

בתוך כך אשתדל במתינות לבסס רעיוננו (עשרה ד״רים ממכירי שמתרברבים בשנה זו הבטיחוני לקחת כל אחד חלק במפעל, כן יבטיחני מעט לצרוס וכדומה), אבשל שפתי העברית בדקדוק ושאר ירקות וכן שפתי האשכנזית.

והנני מקוה כי בעוד שנה יצא הדבר לפועל.

וזכור ואל תשכח כי גם תעודת המורה תוכל להיות לי לעזר, וטוב יהיה יותר לנו אם לא אהיה תלוי בעטי עד גמירא.

בכלל כמעט נמנ[י]תי להשתקע בחו׳׳ל אחרי שספרות האשכנזית היא האחת המאחדת אותי עם הק[ו]לטור, ומה אעשה בין גוי אשר לא אשמע את לשונו?1242

ולא מבעי כי הנני מקוה לכונן לי מקום גם בספרות האשכנזית, דבר שיחזק את מעמדי בתוכנו.

עד כאן.

טוב היה לי לו התיישבת בינתיים בעיר גדולה, בברשא [בווארשה] או לכל הפחות בברדיטשוב, כי מה לך התם [שם] מה לך התם, וגם בעד הא[ו]רגן שלנו יהיה טוב לו יהיה לך איזה רווח ממקום אחר. אתה בתוך עמנו תשב תכניסני בעולמו של ישראל, ואני במערבא. אנכי אשלח לך ספרים משלהם ואתה משלנו, ומפקידה לפקידה נזדמן לפונדק אחד. הנני רואה גדולות ממפעלנו.

*

בדבר נסיעתי:

עוד לי תקוה חלושה לכונן א[ו]רגן שלנו בקרוב, לתכלית זה עוד רוצה אנכי לנסות נסיעה רבה בימי החופש (כירחַים).

והיא מכאן לפרנקפורט, משם ללפסיג [לייפציג], משם לברסלוי, משם לקרקוי, לבוב להאחרון של פסח, ומשם לאדסא, לאוהמין [אומאן], קיעב, ומשם לברלין דרך בַרשא [ווארשה].

הנני מקווה לפעול הרבה מנסיעה זו, אבל דא עקא כי אין לי די הוצאות כל צרכי. בחינתי, בגדי ושאר הוצאותי אכלו כל כספי וע"כ [ועל כן] מתירא אנכי בבירור כי אנוס אהיה לשוב מלבוב לכאן.

מלבד זה מתירא אנכי פן ידרשו ממני בחדש[י] את תעודתי מאה רו"כ בעד ימי מגורי בחו״ל.

וזכור ואל תשכח כי חולין הוא לי לבוא לעיר מולדתי כעני בפתח – והיה אם יעלה בידך להלוות לי חמישה ועשרים רו"כ באוהמין [באומאן] על מנת להשיבם לך עם יתר השקלים בו ביום שאתבסס מעט, אולי אעשה את הדבר.

מלבד מה שמתגעגע אנכי לראות אותך הנני מקוה הרבה מנסיעתי זה, ולכל הפחות אמצא אנכי ואתה עבודה אצל בן-אביגדור שמרעיש עתה את העולמות.1243

עהרנפרייז כותב לו קורות ספרותנו החדשה בשלושים בוגין, מחיר כל בוגין שלושים רו"כ, בריינין אודות רפ״ס [פרץ סמולנסקין] וכו'.1244 [כאן נקטע המכתב]


205. אל מרדכי אהרנפרייז1245

22.1.1896

ידידי!

דבריך לא באוני –

כמדומה לי שזוכר עוד אתה את אשר אתה חושב על אותן בני אדם שנשאלין ואינן משיבין. כזאת אני חושב עליך –.

מדוע אינך לוקח לך מועד להשיב לי כל צרכי על דברי. מה אתה עושה? ואימתי אתה (או אתם אם טון עודנו חי) יוצא לדרך?

דרוש לי הדבר לדעת - -

_____

את השקלים מברל קבלתי.

לפני ימים אחדים עשית[י] עבודתי התולדית: מה היא פלוספיה של התולדה? ואתמול את הכלכלית: אודות [הפֿהיזקרַטים?], ובכן התמו.

בעוד שבועַים בשביעי לפרבר [פברואר], ערב שבת בין השמשות בין שעה חמישית לשביעית אבָּחן.

לדבריך או לדבריכם אחכה

שלכם

מיכה יוסף


206. אל מרדכי אהרנפרייז1246

24.1.1896

רעי שבמאושרים!

קצתי בנפשי לחכות על דבריך –

בשם השם! מדוע אתה שותק? מה לך כי נסגרת?

מה אתה עושה? אימתי אתה יוצא ללבוב? אימתי תכתוב אלי כדינא?

במטותא כתוב מהרה! והודיעני אימתי תעזוב את ברלין –

השלום לכלתך?

לדבריך אחכה

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

כמדומה לי שאורח הגון יבוא לגבולכם.

הודיעני משפטך אודות שירי זלבסקי.1247 הערל הזה נוגש בי בכל יום, ושתיקתך לא כהודאה דמיה ליה –.1248

ברן, ערב שבת


207. אל יהושע טהון1249

24.1.1896

ערב שבת קודם חשכה

ידידי!

איני צריך לומר לך עד כמה אני כועס על עצלוּתך היְתֵרה רחמנא ליצלן. שתיקה כשתיקתך עוברת כל גבוּל וגם לגבי מַקשֶה לֵילֵד דידך מילתא יְתֵרָה היא. מארֵה דאברהם! מדוע אתה שותק לגמרי? מדוע אינך כותֵב אלי כבן-אדם פשוטו כמשמעו? מה לך? המַתָ באהלה של תורה או טפלות?

לגבי אין כל חדש. עבודתי שבכתב גמרתי בכי טוב. ע"ד העלאטין והרקליט, אודות פלוספיה של התולדה, והפֿיזקרטין זכרונן לברכה, האחרונה עוררה “התפעלות עגל” אצל אנקן כדינא.1250 בעוד שבועים אבָּחן ומי יתן שאצא בכי טוב אחרי שאיני מוכן ומזומן כל צרכי.

אימתי יוצא אתה לדרך, כלומר ללבוב?

דרוש לי לדעת זאת אחרי שרוצה אנכי לכַוֵן בואי לברלין באופן שאפגש עוד אתכם, וצא ולמד כי אחרי בחינתי עוד עלי לשבת בכאן איזה ימים לגמור עסקי עם הנשים, להתמהמה בפֿרנקפֿורט ובלפסיג [לייפציג] יום או יומַים. הודיעני

הקראת ספרו החדש של אויקען?1251 מדוע לא הודעת[נ]י משפטך אודות שירי זַלבְֿסקי ששלחתי אליך?1252 מה טיבו של “עבור” רבכם?1253

שלך המחכה לדבריך ולראותך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי


208. אל יהושע טהון1254

29.1.1896

ידידי שבלבי!

דבריך באוני בעת ששרוי אנכי בעבודה מרֻבה יותר מן השעוּר –

הרבה הרבה חשבתי אם לסלוח לך, כועס אנכי מאֹד, אבל סוף כל סוף נענ[י]תי לך, ובלבד שלא תהיה רָגיל לעשות כן, מין שתיקה כזאת תעורר בקרבי צער מרֻבה –.

אחרי עבודתי שבכתב באו מקרים לא פללתים וַימשכו אותי ורוחי השקוע במספרים ובשאר ירקות ביד חזקה. וזה הדבר: פלונית בת פלונית השחורה ונאוה ש“שברתי” עמה שבר לדורות זה ירחים שלושה, חלתה ונוטה למות. ותקרא לפלונית בת פלונית הארמית שידעת אותה במערכת לבי מימות החורף העבר ותבכה לפניה בו[י]ד[ו]י גמור כי חטאה לנגדי מאד… אנוס הייתי לבקרה והפגישה היתה נוראה ויפה מאֹד.1255 לרגלי הדבר הזה הסחתי דעתי מעבודתי יותר מיומַים, עתה שבתי אל חדרי והנני שקוע בעבודתי במלוא ראשי (פלוספיה וקורתה [ותולדותיה], כלכלה מעשית ותורית [תיאורטית], תורת החברה ותורת המשפט, שלושה תקופות תולד[י]ות [היסטוריות]).

העבודה מרֻבה מאֹד. ועל שטיין אין לסמוך הרבה, הוא [?] מדבר ומקבלני בסבר פנים זועפת; הנני מכין את עצמי בכל כֹחי, זכור ואל תשכח כי לא נסיתי בבחינות רק ב[“?”] –

כפי הנראה אבחן בעשירי לפֿבר[וא]ר, אחרי שחפצים להזמ[י]נני עוד עם אחד –

בכאן אשב רק ט“ו פֿבר[וא]ר, ואצא תכף לברלין דרך פ”פ ולפסיג [פרנקפורט ולייפציג].

הנני מקוה כי בגפי אצא כמו שבגפי באתי.

לא תוכל לשער עד כמה אני מתגעגע לראותך ולבכות ולשמוח על צוארך; אחרי שאין אתה יודע עד כמה אתה לי –.

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. מאמרו של זימל אודות ניטשי גרוע מאֹד (עיֵן ירחון פֿלקנברג)

בהחוברת הראשונה של “בֶּרנֶר שטודין דיע פֿהילזפיע א[ו]נד געשיכטע” מצוינת עבודתי: ע"ד אחדות היופי והמוסר. הוא ידפיס שלושה בוגין הראשונים על חשבונו. אבל נתחייבתי לחבר עוד פרק אחד –. כמות1256!!!

שלום לך ולעבודתך! שלום למרדכי [אהרנפרייז] והוכיחו על שתיקתו. אימתי יוצא הוא לדרך?

P.S. האם נעשה לצרוס גלדשמיד1257 למדפיס בישראל?

הבא בצל קורתך אורח הגון?

המוצא אתה קורת רוחך ברבך החדש?


209. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1258

11.2.1896

אבי יקירי!

בשורה טובה!

אתמול בלילה נבחנתי בבית מדרשנו העליון ויצאתי בשלום בכי טוב (ב“תהילה”) והריני עתה דוקטור.1259

איני יודע לפי שעה אנה פני מעודת [מועדות]. במכתבי הבא אודיעך. שלום לאמי היקרה, לגיסי ולאחותי ולאחי.

ש[י]שו ושמחו על היין אתם וכל אלה הלוקחים חלק בעולמי.

שלכם

ד״ר מיכה יוסף ברדיטשבסקי


210. אל אחד העם1260

12.2.1896

אדוני הנכבד!

אתכבד להודיע לכבודו כי יצאתי אתמול מבחינתי בשלום, בסימן “Cum Laude”.

ברגשי כבוד,

ד"ר מ.י. ברדיטשבסקי


211. אל דוד פרישמן1261

12.2.1896

ידידי!

אתכבד לבשרך כי יצאתי אתמול בשלום בסימן cum laude. השלום לך?

שלך

מ.י. ברדיטשבסקי


212. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1262

14.2.1896

לאבי ולגיסי היקרים!

דבריכם באוני עתה –

כבר בשרתי אתכם כי יצאתי ב“תהילה” מבחינתי.

עבודתי שבכתב: “על דבר אחדות היופי והמוסר” תצא לאור בקובץ ה“מלואים” לפלוספיה של הפר[ופ]' שטיין חִנם אין כסף, דבר שהייתי צריך לעשות מכיסי ונמצא אנכי מרויח כעין שני מאות שקל.

עוד אשב בכאן יומַים.

בשבת שלהם אצא לפ"פ [פרנקפורט] ומשם ללפסיג [לייפציג] לרגלי איזה תנאים ומשם אבוא ברלינה לפי שעה, יש לי תקוה –

בזה הנני אומר [שלום] לכם ולביתכם

הנני שמח ולבי ינוח

שלכם

מיכה יוסף1263


213. אל מרדכי אהרנפרייז1264

15.2.1896

בשבת שלנו.

ידידי!

דבריך מלבך באוני שעשו עלי רושם גדול בראותי כי לא אלמן ישראל כמוני ושעוד יש לנו רב במלחמה הרוּחנית שלפנ[י]נו.

אתה מאמין בי ואנכי מאמין בך ובשאר כל אלה הקרובים לנו ולשרש נשמתנו שלחֹם נלחם ושעשֹה נעשה[.]

כבר בא מועד, המַלאַכות [השליחות] דורשת את תפקוּדה[.]

_____

אנכי אצא מכאן למחר בשבת שלהם בשעה החמישית וחצי אחרי הצהרים[.] לפ"פ [פרנקפורט] אבוא ביום השני בב[ו]קר ואשב שם כל היום עד השעה האחד עשר וחצי בלילה, אז אצא ברלינה ואבוא לשם ביום השלישי בשעה השישית. שנים עשר רגעים בערב (Anhalterbahnh.).1265

ובכן נתראה פנים –

_____

לא תוּכל לשער עד כמה אני שמח וחי בשמחתי לראות אתכם בקרוב, אתכם היחידים שבעולמי.

בכלל הר[י]ני מלא מנוחה וחיים

שלכם באהבה רבה

מיכה יוסף


214. אל אחד העם1266

סוף פברואר 1896

אדוני הנכבד!

תודה רבה בעד ברכתו הרמתה.

ובאמת צריך לי מעין הברכה בעת כזאת שהנני תלוי ועומד ואיני יודע מאין ולאן. לפנים כשהייתי תלמיד מקשיב, גם אז היתה עלי מלחמת החיים כה קשתה, אבל על כל פנים דחקתי את עצמי בדוחק, ועתה אין אומר ואין דברים.

לפי שאני רואה מחפש בן-אביגדור עובדים בארבע פִנות העולם,1267 והוא קורא אליו אנשים שלא כתבו עברית מעולם, ועלי הוא פוסח במזיד, אם כי ביקשתי ממנו עבודה. הנני יודע כי דבריו נשמעים אצלו, והיה אם יואל-נא להמציא לי עבודה אצלו לפי שעה, יושיעני פשוטו כמשמעו, ואסיר-תודה אהיה לו כל הימים.

בכלל, אני חושב עתה הרבה ע"ד ספרתנו ומהלכה, כלומר: אי-מהלכה. לא אנכי לבדי הנני האיש שהרבה מעות יש לו ואין לו שולחני להריצם – עוד הרבה, והם מלאים טל-ילדות וטל של תחייה.

לנו דרוש עתה א[ו]רגן-חי, שיהיה ממלל רברבן1268 להרוחות החדשות, המנשבות עתה בתוכנו, כמו “המליץ” ו“השחר” בשעתם. ואותו הא[ו]רגן עודנו על האבנַים. הנני מודה ומתוַדה, כי הרבה הרבה אנכי חושב ומשתדל ביצירה זו. הענין הרוחני מסומן אצלי כל-צרכו, וכלום הדבר חסר – רק ה“חומר” שבענין, דבר שיש לי תקוה להבנה באחרית-הימים מכאן ומארצנו (האוכל לקוות מעט מויסוצקי1269 ומברבש?),1270 אבל עוד הדבר צריך בישול הרבה.

בתוך המחשבות הללו, אני זוכר היטב בכבודו הרם ובעתונו, אשר אמר ליסד בבית-ישראל, מַלאַכוּת רוממה ונישאה. הנני יודע מעט מן התנאים שעל ידם נסוג אחור בעבר ואיני יודע את התנאים בהֹוה כל עיקר, ובכל זאת ארשה לי להעירו עוד הפעם על אותו דבר, שכבר טענתי בזה ארוכות וקצרות.

הנני נכון לשאת אתו במשא זה, ואחרי שהדבר קרוב לודאי שאשתקע בחו"ל, לא יצטרך כבודו לטלטל את עצמו ביציאה זו, שאולי על-ידי זה יֵקַל הדבר.

אולי אני מרחיק לכת, אבל מה אעשה – החפץ והרצון בבנין במה חיה לספרותנו, כלי-מִבטָה [מבטא] להגות רוחנו ממלא כל חללי מוחי ולבי והיה לשאלת קיומי וקיום כל הכֹחות החדשות בעולמו של ישראל.

זה כחמישה שנה שאנוכי עומד מחוץ לתחום,1271 לפנַי נגולו כמעט חלק גדול מן אלה הגולים ממקום תורה, והנני רואה את הקרבן הגדול שבלבות אלה הצעירים, את סיבת הדחיה שהם נדחים מספרתנו, ובתוך כך מכלל ישראל, והוא העדר א[ו]רגן-חי לרוחנו, חסרון קריאה תדירית מתמצית הרוחות והדעות השולטות אצלנו כנהוּג.

עוד דברים הרבה בגֵוי.

כמדומה לי שבאותו דבר ידע בי מחשבותי ומחשבות סעותי1272 שכתבו אלי השכם והערב, ואיני צריך לומר לו עד כמה נכון אנכי לשאת אתו במשאו לקחת חלק בעבודה זו.

והיה אם אין אפשר הדבר עוד, דבר שאיני רוצה להאמין בזה, אולי על כל פנים יכול לעמוד לימיני אצל הנ"ל ואצל [קצנלסון ופשחאץ]1273 באופן שאוכל להוציא לאור רִבעִי [רבעון] לשנה. אני יודע שדבר כזה לא בין לילה יִוָלד, ולכן יש את נפשי לבקש עבודה אצל בן-אביגדור, ולהיבחן בתוך כך בבית-המדרש העליון לחכמת-ישראל בתור מורה עברי.

“ספר החסידים”, שכתבתיו לשמו, גמור אצלי כל-צרכו. כן כתב[ת]י קונטרס בשם “בין הערביים” (ספר יראים), והוא כולל עשרה מאמרות פילוסופיות בסגנון וברוח עברי. על האבנַים שלי: “על ישראל” (תנחומין), “דורות ישראל ודורשיו”, “לתולדות חֻרבן הבית” ברוח שירי.1274

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו. לתשובתו אחכה.

ברגשי כבוד,

ד"ר מ. י. ברדיטשבסקי


215. אל בן-אביגדור1275

סוף פברואר 1896

אדוני הנכבד!

בתור אחד מבני עליה אצלנו היותר קרובים אלי ושלפנים היה גם לוקח חלק בעולמי הריני נפנה אל כבודו היום בשאלתי:

אחרי חמשת שנות נדוד וישיבה על ספסל הלמודים כדי למלאות את הליקוי[י]ם ואת החסרות לאיש הרוצה ללמֵד, בא עתי להחל לעשות בעד ספרתנו כאשר עם לבבי ורוחי כל הימים. הריני אומר: כל הימים, כי זאת רק זאת נשאני לארצות המערב בלא משען ומשענה ולחיות בשם בשנות ראיתי רעה למלחמת קיומי.

איני צריך לומר ליה שלפי התנאים השוררים עתה אצלנו מבית ומחוץ והקרעים הנוראים שבחיינו דרושה לנו מאד תחיה רוחנית, תחייה מורכבת מטל-ילדות עם הדרת שֵׂיבה, ויסוד התחיה הזאת הנני רואה לע״ע בספרתנו שהיתה עתה לתֵל-פיות שהכול פונין אליה.1276

הרבה הרבה מעות יש לי בעדה רק אין לי שולחני להריצם, אומַר כרבי אליעזר שמותי בשעתו. רוחי, דרכי, עטי השונים מכל אשר סביבי לא יתנוני להשתרע בבטח[ו]ן של רבותי ספרותנו.

צר לי המקום.

הרי אני כבן שלושים, בא עתי ויומי, לחיות ולהחיות בכל רוחי ובכל מחשבותי אשר אני חושב על בית ישראל, ולדבר זה דרוש לי במה ספרותית בפני עצמה, במה שבה אעבוד אנכי וסיעתי.

שאלות הרוח בעניני כמעט נפתרה, ואתי סיעה קטנה בעלי רוח עשוי בלי חת שנכונים לעבוד אתי, אבל שאלת החומר עודנה תלויה על בלימה.

בשמי, ובשם דגל ספרתנו, הנני מבקשו שיואל נא בטובו להיות לנו לאחיעזר ולאחיסמך.

אחינו שבאשכנז שאינם יודעים מספרתנו כל עיקר תמכו בידי והביא[ו]ני עד הלום, עתה במועד חוג עבודתי הנני פונה אליכם הקרובים לי ולשֹרש נשמתי.

מובן הדבר מאליו שנכון אנכי לכשידרוש לבאר לו בארוכה מגמתי ודרכי שאבור לי ואת אשר חפץ אנכי לעשות.

לעת עתה גמרתי עבודתי:“לפני ולפנים” (ספר חסידים), “בין הערבים” (ספר יראים), הראשון כולל בסגנון שירי את כל התנועה הרבתי של החסידות אצלנו, והשני כולל מאמרים בודדים בכל השאלות העומדות ברומן של עולם ואדם בלשון תורה, והוא כעין פלוספיה עברית תורית.

ועל האבנַים שלי: “על ישראל” (תנחומין), ספר שירי

“הגיונות לפילוסופיה של תולדות ישראל”

אין אני צריך לומר לו עד כמה קשה לי לדבר בעדי, אבל זאת אוכל לומר כי לא יבושו כל חוסים בי.

השלום לכבודו ולביתו? השלום לבנו הגדול? איהו?

ברגשי כבוד


216. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי1277

4.3.1896

לאבי יקירי ולביתו!

קבלו תודתי בגלל הברכה –.

לעת עתה עודני תלוי באויר. הרבה הרבה דרכים לפני והנני מקוה להתבסס. והיה אם יצלח בידי ליסד לי עתון עברי אעמוד על רגלי בקָרוב, ואם ידָחה לאחר זמן אָנוּס אהיה להכנס לפי שעה לבית מדרש העליון לחכמת ישראל ע“מ לְהִבָחֵן בלמוּדי העברים ולְחַפֵש לי משרת מורה עברי באיזה בית ספר בחו”ל[.]

שלום לכם וכתבו לי מהרה.

שלכם

מיכה יוסף

כתֹבתי:

M. J. Berdyczewski

Berlin N.

Zionskirch-Platz 13III


217. אל מרדכי אהרנפרייז1278

10.3.1896

אהוּבי!

דבריך באוּני –

בראשית ברכת הנהנין על אשר אתה כותֵב כבן-אדם, ובסאה [במידה] דרוּשה לבן-אדם כמוני. יודע אנכי דרך קצרה, אבל הילוּד-אשה שבי יְבַכֵר את ה“ארכן” שאצל משה איש האלהים מהקצרן שבו ורק בארוּכה יודע אנכי באיזה לְלוּד?1279

בשנית בדיני ממֹנות:

הרני מעמיד אותך על חזקתך כי שלחת לי רק מחציתו או על כל פנים פחות שליש כדרכך בחול, אבל העידנא [כעת] צריך לי כל הכסף עד גמירא, ועוד בטרם אהיה נושה בך את היתרת מהר והשיבם לי.

חי נפשי כי קצתי להיות כתובע, אל נא תהיה “אדון” לאיש-מלוה כמוני היום.

והצבוּר האֻמלל? הרְצונים הצבוּריים?1280

אלי אלי! מה אתה רוצה מעם ישראל הקפוח בארבע אמות של תגרנות שלו בתורה ובמסחר שאינו אחראי כלל בעד מין ה“ספרות” שלנו שרחוקה ה[י]מנו ומשרש נשמתו?

הנשמה ה“עַמית” שלנו מְצויה רק בעולם החסידות וההתנגדות אויבתה, רק לאלה קרנים מחוט השדרה שלה, ומהמוח הנוזֵל בינתים, אבל לא להשכלה ולא לספרות ושְאָר ירקות שבהון [שבהן].

כמדוּמה לי שאתה דוקתונר [דוקטרינר] יותר מדאי.

בכלל רואה אנכי שבת[ו]כן ענינך אתה מערבב את הפרשיות ועוקר את התְחוּמין, מלבד שעיקר[י]ם גדולים חַסֵרים מספרך[.]

מהלך הדקדוק וגדולי השוע [השוא] נח, פֿין וסיעתו, הבקרת של קבֿנר, פפירנא וחבריהם, בעלי מלקלקי עצמות אצל פיסרובֿ והצועקים ואינם נענים (כמו ישראל בערנשטיין וכו), המתפלספים והתנוּעה התולדית ([?], ש"י ה[ו]רויץ וכו), חכמת הטבע ובעלי החשבון, היומים, השנתים, הפֿולטיין [הפיליטון] וכו –.1281

הספרות הרבנית והלבנון בראשה,1282 הספרות הרוסית העברית מצד [?] זה והז[']רג[ו]נית מצד אחרת, וזכור ואל תשכח כי כל גדולי סופרי העברים השתמשו בשלש רְשֻיות.1283

זכור הרבה, אבל הנני מתירא כי מעיקרא דדינא אין אתה יודע בגופא דעֻבדא הרבה, ואין לך כל מושג מכל הספרות הרב והנסתר שבספרתנו.

יודע אנכי כי על המעיר אודות המהלך בספרתנו החדשה רק לנגוע בהעורקים החיים שבה, בגדולי הרוח והשירה ולתת להקוראים רק תמציתו של דבר, את העולמי שבחיי שעה שכבר נבל וחלף, אבל עליו, כלומר על הנותן להקוראים את המזונות הללו ומזמינם לסעודתו לדעת הכל, את כל הני [אותם] נֵפל וזרעים שאינם של קימא.

ואידך –.

כשאני לעצמי אני חושב כי הַדַיִקנות המדעית אינה מספקת למין עבודה כזאת, אליה צריכים לבוא מתוכה ולא מגבה, כלומר לדעת כל מה שצריך לדעת עוד בטרם עלתה במחשבה לטייל בזה ארוכות וקצרות.

בקצרה: אני יודע הרבה מעט, שלך מעלות הרבה שיכשירך לעבודה זו, סגנונך הבריא, גופך הבריא ועיניך הבהירות, הנך מבעלי הסדר, מאותן האנשים שחושבים גם הרגשֹתיהם ויודעים [לכחל?] את ה“א[ו]ביקטיב” [בלעד?] [וכל?] אבל הרבה הרבה עוד חסר לך –.

הנך ה“עברי” היותר גדול ביננו ברצונך, אבל למין-עבודה כזאת צריכים להיות עברי בעל-כרחו, עברי מלֵדה ומבטן –

כמדוּמה לי שתרחיק מעט ללכת באמרך שאולי יש בך משֹרש נשמתו של אחד החסידים הראשונים שזכו ליהנות מאור שבעת הימים הצח והמצוחצח – לדבר זה אתה בריא יותר מדאי בבריאות של חולין; וחי נפשי כי לא הייתי סולח אותה לך לולא הסגנון שבה, אותו הסגנון, הראשי במלאכי הַשָרֵת שבך.

הדרן: אני מאמין וחושד בעבודתך גם יחד.

במה שנוגע לי:

האומנם זה הצעד היְחידי שהוא בגדר האפשרות, אבל לוּ גם יכניסו בין בנים של אותו מקום יהיה לי רק דירה לדור ותוּ לא מדי.

והאידך?

מדוע לא תכנ[י]סני בבריתו של [בן] אב[י]גדור?1284

גם את ה“ספר חסידים”, ה“דור דור ודורשיו” ה“על ישראל”, ה“לתולדות חורבן הבית” ושאר הכל אוּכל לעבוד בעדו, ובעכו"ם “מהלך ספרות החדשה במערבא” או “חכמת נפש העמים והלשונות”

וה“בין הערבַּים” שלי המונח אצלו בקרן זוית?

בזו-הרגע אני זוכר כי אנכי, לא אותו ברדיטשבסקי שחפץ אתה להציגו שלא לצרך אצל הברייני[ני]ם בקרן-זוית, רק אותו העומד למעלה מהר הבית הזאת ונושא בחיקו את כל הקהל הגדול וקטן זה, אותו האיש, כלומר אני בכבודי ובעצמי צריך להתפלל כעני בפתח בעד אותי[ו]תַי הפורחות באַויר כדי להִנצל משֻלחן של אחרים…

בזו הרגע אני זוכר –.

בדבר ביאתי לחג המצות לבוּבה רואה אנכי כי החשק שלי גדול מעט משלך.1285

כשאני לעצמי די לי הקרן-אורה שלי, אבל צר לי על בנות הארץ שאצלכם שלא יזכו להנות מאורו של אותו צדיק.

כל העולם יהיה שרוי בנחת ואני אשב אפתחו של זונות.1286

לכו, אתה והעולם והנחת לעזא[ז]ל!

שלך

מיכה יוסף


218. אל מרדכי אהרנפרייז1287

17.3.1896

למרדכי!

דבריך חָרוּ לי עד מו[ו]ת –

חי-נפשי! לוּ יכולתי כי אז נמנ[י]תי לשנוא אותך.

בגליונך היום ובאותו שלפניו אני רואה חולין שאינו מתאים כלל עם סגנון היחוּשׂ שלך. והיה בבֹא טון לבוּבה אספר לך את כל התלאה וההכנעה אשר מצאתני בימים הללו בדיני-ממֹנות בין-תבין עד כמה הכאבת לי בקולך שלא אשמע.

בקצרה: רואה אנכי שבאתי לכאן על צדי השמאלית, כָלוּ כל תקותי בכאן בהו[ו]ה, והאחת של [התמזלי?] רְפויה עד מאֹד וקרובה לאפס.

והיה אם לא אקבל ממך כל האחד עשר שקלים לא אוּכל לצאת לדרך.

מפֿרבשטיין1288 אקבל ביום הראשון שלהם עשרים שקלים, והיה אם אלוה לי איזה שקלים אצל צבֿיַר [ציבייר]1289 ואז יהי לי להוצאות קטנות אצלכם ולהוצָאות הדרך בשוּבה.

אני חפץ לצאת מכאן בשבת שלהם הבא, ע"מ להתעכב בברסלוי, א[ו]פלען, וקרקוי ולבוא אליכם בערב שבת של פסח.

יכול הי[י]תי להקדים מעט ביאָתי, אבל חפץ אנכי לבוא אחרי בדיקת חמץ.

גם האי גברא שמח מאֹד להזדמן עם הכנ[ו]פיה שלכם לפונדק אחד, וכבר מִלָתי אַמוּרה לטון שאנכי מרגיש עתה מעין אותה ההרגשה שירגיש בן-אדם כמוני השב להוריו.

הנני כועס עלי מאֹד על אשר אני אוהב אותך עד תְחוּם זה.

במה שנוגע אל הנשמה היְתֵרה שבי שאין אתה מרגיש אותה בדברי כל צרכי, כמדוּמה לי שהדבר תלוי יותר בך, אני את טעמי לא שניתי; ועם כל שעת החירום שלי במדה מרֻבה כתבתי ודברתי דברים באזנך שהייתי גם לומרם מתוך הרחבת הנפש ובדעה צלוּלה ומיושבת.

אני חוזֵר ושונה כל דברי, לא אשנה אפילו כקוצו של י'.

ומאד מאד יכאב עלי לבי בראותי כי גם אצל מין בן-אדם כמותך לא נאמנים פצעי אויב – והנך מְבַכֵר את החלקות על המלקות.

גם אצל מין בן-אדם כמותך, ואני אנה בא?

הנני מוחל לך את כל ה“תושיה” ואת כל בן-אב[י]גדור אותו בן-כפר שלא רָאָה את המלך, אבל מדוע יבלע קונטרסי “בין-הערבים” בין העלמות?? מדוע אנכי שעיר לעזא[ז]ל בספרתנו עד שעושים לי מעשים אשר לא יְעָשוּ?

הַמְתינות שלי לגבי דברים כאלה כבר בגרה.

אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

אתה דאפסדת אנפשיך –1290

היום כד [כאשר] אתי בֹקר לקחתי לי מועד לבקר את עבודתו של טון בתורתו שבכתב (קרא אותה אצלו)1291 – וכיון שנתנה רשוּת למשחית החלתי לקרות גם מחברתך הקלה וכמעט נהנתי יותר ממעט.1292

ויהי בבואי ליצחק סגי נהוג [נהור]1293 ואל האור אין סוף, באו דבריך של חוּלין ויעכרו את רוחי כדבעי, ועתה אין ספירות ואצילות אצלי[.]

הכֹל מצאתי יפה בדבריך, רק לי חסר לי את הדבוּר שרגיל אנכי למצוא אצלך, גם המלֻמד שבך הוא אצלך כסרח שאינו עודף, ויש שהוא הולמתך.

ודא עקא.

בכלל לגבי דבר דא אתה אחד עם טון, אתם מתחילים בשפה רפה, ברפיון רצוני לומר וכמעט יחשוב הקורא שאינו מובהק שהרי לא ב“גאונים” עסקינן; וכל אשר נלך הלאה יגבור הרים והוא הולך הלֹך ומתגבר.

מאי טעמא?

אבל תחת שהוא עומד ברגל חזקה, כאיש שלא נולד מָהול, אתה מפקפק לפעמים בלכתך ולא תדע את כֹחך כבן-ברית וכאיש העומד ברומו של אותן הדברים.

ודבר כזה, שלא לדעת בעצמך כֹחך לא פללתי אצלך.

בשעה שאנכי כותב את דברי אלה מכה פעמון של בית התפלה ויותר מתרי קלי [שני קולות] משתמע באזני שמבלבלים אותי ואת יְחוּדי

ולכן הרני פוסק באמצע –

שלכם

מיכה יוסף

כתֹב ושלח – אחכה

את החוברות אביא אתי


219. אל יהושע טהון1294

17.3.1896

אהוּבי!

בואי לשלום! אתה רשע גָמור –

את חטאי אני מזכיר היום: כל הימים הייתי אומר לכשאפנה אשנה את עבודתך כי יראתי בפצותי אותה והיה לי אותו היום קשה כבו ביום שנעשה בו העגל. ואתה הלא תדע כי שונא אנכי מתמול שלשום את העגלים ואת הנזמים, את אהרן ואת השלום שהיה רודף אחריו ויתר הכהנים והעם.1295 ברוך רחמנא דפחדי היה פחד שוא.

והיה ביום אתמול, ביום שלא נאמר בו כי טוב, בשעת גשמים מרוּבים וענן וערפל בכל אשר מסביבי, ואני מטיֵל בעבודתך אַרוכות וקצרות, ואני עובר בין בתרי ההגיון העמוק שלך מבלי כל שנוי במעשה בראשית שלו.1296

מבלי כל שנוי –

יודע אנכי שאתה במחילת כבודך כופר בעיקר הפילוסוף שלי. וגם החורים שבמוחי לא הניח לי לרדת לתוך עומקן של אותן הדברים שלגבי אין להם עומק, ובכן אניח כל השקליא וטריא [משא ומתן] בקרן זָוית ואלכה לי אל הגדולים אל הצוּרה, אל הקליפה שהיא תוך התוכות.

והתוך בולט ו“נופל אל העינים”.

כמדוּמה לי שלגבי גופא דענין מפרך לי ואין אני נוהג לשאול אחרי השתלשלות שבדבר – די לי הנערה היפה כמו שהיא, ההר בכל הקומה זקוּפה שלו, הים ומלואו; ואין לי כל צרך לקרוא הדורות מראש, איככה היתה הנערה בעריסת אמה, ההר לפני הַהָרו והים לפני מלוּאו. אין דרכי לשאול במשנתו של קַנט איך התקשה האיש הזה בלדתו ובאיזה דרך בא לליד [לֵילֵד]; די לי לראות אותו האיש עם כלי נשק הכבדות שלו, אותו האיש אשר צמצם וקפל כל העולם כֻלו במלוא עיניו, בקערה שבמוחו, איך הוא יעקור בעצמו את התחוּמין שתחם ויוצא במוסרו לפנים מקלעיו. החושב שבו הוא בונה עליות, תחתים, שני[י]ם ושלישי[י]ם, וכֻלם באמת הבנין בהגיון הנדסי שאין לזוז ממנו; ואנחנו סְגוּרים במקלעות הללו מבלי פנות לימין ולשמאל, מבלי נגיעה כל שהיא אל העצם כמו שהוא. וכיון שיְנשב האדם שבו רוח כל שהיא, וכל המסגרות הללו כאבק פורח, הכל כדלית ביה מששא,1297 ואנחנו עומדים בעולם רחב וגדול, בהעולם כמו שהוא…

וכיון שאני בא אל הרְשויה הזאת מיד אני שוכח את תורת ההכרה וכל שעשועי יְלדים שבה, ואני עובר ממנה אל ה“אני” של פיכטה, וממנו אל ה“מוחלט” שבשֶלינג.1298

ובהמוחלט הֲרַת עולָמי.

שמא תאמר: שנכנסה בי רוח תְזָזית לבקש בכל דבר