מיכה יוסף ברדיצ’בסקי (1921–1865) הוא מגדולי הסופרים העברים בדורות האחרונים ומדמויות המפתח בצמיחת המחשבה היהודית המודרנית בכלל והמחשבה הציונית במיוחד. מוסכם ומקובל כי הוא אבי המהלך המודרניסטי בסיפורת העברית שאחרי תקופת ההשכלה, שהתממש במלואו בראשית המאה העשרים ביצירתם של ברנר, גנסין, בארון, עגנון ואחרים. סיפוריו ומאמריו ממחישים את התהום הפעורה בין העולם היהודי המסורתי לבין תודעתם הקרועה של בני דורו, המחפשים אחר אחיזה בעולם נטול ודאויות. האינטנסיביות הבלתי-רגילה בעיצובה של חוויית יסוד זו נובעת מן הזהות הנפשית העמוקה בין גורלו האישי של הסופר לבין התמורות ההיסטוריות המשתקפות ביצירתו. ‘היסוד האבטוביוגרפי שבברדיצ’בסקי חזק כל-כך’ – כתב שמעון הלקין – ‘שיצירתו נעשית ממילא מעין מפתח אישי עמוק מאד להבנת המשבר בחיי הרוח של העם’. ואמנם, הן סיפוריו והן הגותו מבוססים במידה רבה על חייו הסוערים, שראשיתם בעולם התום תחת כנפי האמונה, והמשכם במרידה בו ובנטישתו, אך מבלי יכולת לנתק את העבותות הנפשיים העמוקים הקושרים את המחבר ואת גיבוריו אל עולם זה. זהו ‘הקרע שבלב’, שברדיצ’בסקי תיאר אותו כפרדוקס המניע והמפרה את יצירתו.

ברדיצ’בסקי היה גם מן הבולטים והפוריים בין כותבי המכתבים בזמנו ומעבר לזמנו. חשיבותם של מכתביו נובעת מטיבה המיוחד של יצירתו, על התפניות הדרמטיות שחלו בה בין נקודת המוצא המסורתית-משכילית שלו כבן רב וכתלמיד ישיבה לבין התייצבותו בפתח המאה העשרים כמנהיג הספרות העברית המודרנית. כל התהליכים האלה – הרעיוניים, הנפשיים, הפואטיים – משתקפים במכתבים בזכות האופי הווידויי האינטימי של רבים מהם, בעיקר אלה ששוגרו לחבריו הקרובים ולבני משפחתו. העובדה שרוב הזמן ישב מרוחק מידידיו, ממקורביו ומקוראיו, הפכה את כתיבת המכתבים לצינור קשר ראשוני וחיוני, ומכאן עושר המידע הגלום בהם. ברדיצ’בסקי עצמו הכיר בערך המיוחד של מכתביו, בבחינת מפתח להבנת עולמו הרוחני על התמורות והזעזועים שחלו בו. הוא אף הגדיר אותם (במכתבו לחברו מרדכי אהרנפרייז מ-1898 בקירוב) ‘וידוי שירי של נפש אחת, בתור חלק מגלגולַי […] בהם טמונים מאורעות נפשיות ורגשות מסוימות שיצאו בהכרח מנפשי באותה שעה ובאותו מקום’. לעתים שימשו לו המכתבים טיוטות או שדה ניסוי לעיצוב ראשוני של חיבורים שנכתבו לאחר מכן בנוסח מוגמר, ומכאן חשיבותם להבנת תהליך היצירה שלו. משום כך טרח להחזיר לרשותו כמה מאות ממכתביו, ואפילו הגה בשלב מסוים באפשרות לפרסם מבחר מתוכם בכרך בשם ‘לפנים מן הקלעים’, אך לא מימש את הרעיון הזה.

המכתבים המתפרסמים בזה – כאלף ומאה במספר – הם צעד ראשון בדרך להעמדת המהדורה השלמה של מכתבי ברדיצ’בסקי. אמנם רוב איגרותיו שנשמרו בידי נמעניהן אבדו בגלגולי העיתים, ובמיוחד ירדו לטמיון עם חורבנה של יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה, אבל המיעוט ששרד מתוכן מחזיק בכל זאת כשלושת אלפים מכתבים אל יותר ממאתיים נמענים, השמורים בארכיונים שונים בארץ ובעולם. רובם הגדול רוכז, במקור ובהעתקים מצולמים, ב’גנזי מיכה יוסף', ארכיונו של הסופר שנוסד בחולון בידי בנו היחיד ושומר מורשתו, עמנואל בן-גריון (1987–1903). לשם השוואה ניתן לציין כי אסופת האיגרות המקיפה של ח“נ ביאליק מונה כ-1500 מכתבים, ואסופת מכתביו של י”ח ברנר מונה כ-800 מכתבים, כך שמדובר בכמות כלל בלתי מבוטלת על-פי כל קנה מידה מקובל. במהלך השנים פורסמו חטיבות אחדות מתוך איגרותיו של ברדיצ’בסקי (כגון חליפת המכתבים המוקדמת שלו עם אחד-העם, חליפת המכתבים שלו עם י“ח ברנר ועם דוד פרישמן, עם דוד ניימרק ועם ח”נ ביאליק, מכתביו לדוד פינסקי ולמשה קליינמן), וכן איגרות בודדות. אולם מה שפורסם במקומות שונים הוא עדיין מיעוט ביחס למאגר השלם של המכתבים המצפה לכינוס, לההדרה ולפרסום.

מפעל זה צפוי להשיג כמה וכמה מטרות. יש במכתבים רצף כמו-יומני חסר תחליף של מידע ביוגרפי אמין ואותנטי; מידע חסר תחליף על התהוות יצירתו הספרותית; חשיפה ‘בזמן אמת’ של רעיונותיו המתהווים ושל התנודות והתמורות שחלו בהשקפותיו; הארת הניסיונות השונים שעשה, מאז ראשית שנות התשעים של המאה התשע-עשרה, לגבש סביבו חבורה וליטול עמדת מנהיגות בספרות העברית; תרומה להכרת פרשיות ספרותיות-היסטוריות שברדיצ’בסקי היה מעורב בהן בעידן הצמיחה של הציונות אם כמשתתף פעיל אם כמשקיף מן הצד. תועלת מיוחדת גלומה במכתבים למי שמבקש להתחקות אחר לשונו וסגנונו של ברדיצ’בסקי. בניגוד למאמריו ולסיפוריו, שלרוב חלו בהם ידי עורכים, הרי כאן לפנינו מבע אותנטי חשוף ובלתי מעובד, על זרויותיו ושימושי הלשון המיוחדים לו.

חלק מן המכתבים המובאים כאן פורסמו בעבר באופן מפוזר במקומות שונים, כמפורט בהערה הראשונה לכל מכתב, אולם כאן הם נדפסים לראשונה כמכלול אחד וברצף כרונולוגי, ובצירוף הערות שוליים מבהירות. כל המכתבים הושוו אל כתבי היד השמורים בארכיונים, והם נדפסים כאן ככתבם וככתיבם המקורי. הערות המהדיר בגוף המכתבים ניתנו בסוגריים מרובעים.

איסוף המכתבים וההדרתם התאפשרו בזכות מענק מחקר (מס' 1016/10) מטעם הקרן הלאומית למדע.

1. אל שמואל יוסף פין¹

כ“ג תמוז תרמ”ו

כבוד הרב החוקר הנפלא, הסופר הנשגב, המבקר המצוין הנודע לתהילה בכל קצוי ארץ וכו' וכו' וכו' הר' שמואל יוסף פין²

זה ימים לא כבירים גמרתי ספרי “תורת האדם עפ”י דרכי התלמוד“,³ כולל שיטה כוללת מכל כללי העטיקא [האתיקה] הנמצאים בספרות התלמודית, ערוכים עפ”י דרכי ההגיון וחקירה העיונית (ליום מלאות לי כ' שנה)⁴ והנה האף שכבר קיבלתי עליו כעין הסכמה והגהות [הערות] מאת סופרנו הנשגב ה' א. צווייפיל⁵ נ“י [נרו יאיר], בכל זאת אמרתי לשלחו לכבודו הרמה הנודע למבקר מצוין לבקרת. אמנם מפני חסרון כיס לא אוכל לשלחו אל כבודו כי הוא מחזיק יותר מעשרה בוגין [גליונות דפוס] לכן אמרתי להציע לפני כבודו הרמה תמצית מאמרי הנ”ל. והוא: לפי דעתי שָׂטוּ חכמינו זלל“ה [זכרונם לחיי העולם הבא] מדעת רוב מחוקקי המידות אשר אמרו יקוב האמת את ההר [ע”פ “יקוב הדין את ההר” (בבלי סנהדרין ו, ע“ב], והתקני [ארמית: והלא למדנו] תורה מדותית מופשטת, תורה קודמת להאדם, תורה נצחת [נצחית]; כי ראו שכל אדם הוא בריה אחרת עם רוח אחרת עם נטיות אחרות ושקשה כקריעת ים סוף לכפות על מין האנושי הר כגיגית כי יטו שכמם לעבוד אמת כללי. כי כל אחד יבנה במה לעצמו ויאמר: אני השגתי את האמת, לכן בנו יסודי המדות על עמודי הזמן והמקום שחלו על האדם מנהגי מקומו גם אם לא יתאימו עם האמת, ולכן תורה מדותית התלמודית אינה נצחת [נצחית], אלא פושטת צורה ולובשת צורה לפי הזמן והמקום וככרום זולות מתהפכת לכמה גוונים⁶, כמאמרם לעולם אל יהא האדם ער בין הישנים וישן בין הערים, וכו'.⁷ כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהגי הבריות (אדר"ן)⁸ אזלת לקרתא הלך בנמוסה,⁹ לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל¹⁰ וכמאמר ר”י [רבי יצחק] משל לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי חפץ טוב א“ל [אמר לו] ומהיכן אני מוצא חפץ טוב? א”ל משתמצא רוב בני האדם הולכים שמה תמצא חפץ טוב (מדרש קהלת פ"ד) והוכחתי כי בזה פליגי ב“ש וב”ה [בית שמאי ובית הלל] דתנן בכתובות [טז, ע“ב] כיצד מרקדין לפני הכלה? ב”ש אומרים כלה כמו שהיא. וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה וכו'. ואמרתי דשמאי היה בעל רגש עז מבטו על הבריאה והאדם היתה מצד ההתפעלות והתרגשות הנפש, ולכן ידיעת האמת המביאה לידי התפעלות קלקלה שורת התבוננותו וסבר כי הציווי מדבר שקר תרחק הוא מאותן שעליהם נאמר “יהרג ואל יעבור”. ואמנם הלל אשר היה מפאת טבעו קר רוח ולא היה עלול להתפעל הוא שפט את האמת מצד התיחסו להאדם ולכן הורה שמותר לשנות מפני השלום, ולכן אבקש מאת כבודו הרמה שיואל נא בטובו הגדול להשיבני בהפתק הרצוף פה עם כתובתי אם צדקתי או שגיתי ברואה –

גם אבקשו שיודיעני מחיר ההדפסה ממספר 200 אקזמפלרין [עותקים] מספר קטן בתבנית 16\1 על נייר פשוט בן חמישה ועשרים עלים [דפים].

דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשגב המצפה לתשובתו במהרה

מיכה יוסף בהרב רמ“א בארדיטשווסקיא אב”ד [אב בית דין] בדובאוויא

P.S. זה זמן לא כביר שלחתי להאסיף הג' מאמר בשם “תולדות ישיבת עץ חיים”¹¹ כולל תולדות ישיבת וואלאהזין [וולוז’ין] וראשיה מיום הוסדה ועד היום הזה ולכן אבקשו שיודיעני כל הד' [הדברים] שיודע כבודו הנוגעים להישיבה כי אני מכין עתה כעין הוספה למאמרי. גם יודיעני מחיר ספרו היקר “קריה נאמנה” כי הוא נחוץ לי מאד –. ומחיר ספרו “האוצר”.

2. אל שלמה בובר¹²

כ“ה תמוז תרמ”ו

כבוד הרב הגדול האדם הנשגב היקר הנפלא המעשיר ספרות ישראל וכו' יח' [יחיה] ה' שלמה באביר שליטא.¹³

זה זמן לא כביר גמרתי את ספרי “תורת האדם עפ”י דרכי התלמוד" כולל שיטה כוללת מכל כללי העטיקא הנמצאים בספרות התלמודית ערוכים עפ“י דרכי הבקרת וההגיון. והנה היות שכבר קבלתי מאת ידידי ה' אליעזר צבי הכהן צווייפל כעין הסכמה והגהות עליו, בכל זאת אמרתי להציע תמצית מאמרי הנ”ל לפני כבודו אשר ידעתיו לאיש מתון בבקרת, והיא:

לפי דעתי שטו חכמנו ז“ל מדרך רוב מחוקקי המדות (אשר אמרו יקוב האמת את ההר, התקני [ארמית: והלא למדנו] תורה מדותית מפשטת, תורה קודמת להאדם[,] תורה נצחת) ובשביל דכאשר ראו כי כל אדם הוא בריה אחרת עם רוח אחרת עם שפה אחרת ועם נטיות אחרות וקשה כקריעת ים סוף לכפות על מין האנושי הר כגיגית שֶיַטו שכמם לעבוד אמת כללי, כי כל אחד יבנה במה לעצמו ויאמר אני השגתי את האמת לכן בנו את יסודי המדות על עמודי הזוה”מ [הזמן והמקום] כי חלו על האדם מנהגי ודרכי מקומו אף אם לא יתאימו עם האמת, ולכן תורת המדות התלמודית אינה נצחת, פושטת צורה ולובשת צורה וככרום זלת מתהפכת לכמה גוונים, כמאמרם לעולם אל יהא אדם ער בין הישנים וישן בין הערים וכו‘. כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהג הבריות (אדר"ן) [אבות דרבי נתן] אזלת לקרתא הלך בנמוסא, לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. פוק חזי מה עמא דבר?¹⁴ ולכן אמרו מלה“ד [משל למה הדבר דומה] לאחד שצוה לעבדו צא והבא לי חפץ טוב א”ל [אמר לו] ומהיכן אני מוצא חפץ טוב? א“ל משתמצא רוב ב”א [בני אדם] הולכים שם אתה מוצא ח“ט [חפץ טוב] (מדרש קהלת, ז'). והבאתי על זה יותר משש מאות ראיות ואמרתי כי בזה פליגי ב”ש וב“ה [בית שמאי ובית הלל] דתנן בכ”ת [בכתובים] כיצד מרקדין לפנ[י] הכלה? בש“א [בית שמאי אומרים] כלה כמו שהיא, ובה”א [ובית הלל אומרים] כלה נאה וחסודה, וכו’ ואמרתי כי שמאי היה קפדן ובעל רגש עז, מבטו על הבריאה היתה מצד ההתרגשות והתפעלות הנפש ולכן ידיעת האמת המביאה לידי התפעלות קלקלה שורת התבוננותו וסבר כי הצִוֻי מדבר שקר תרחק, הוא מאותן שעליהם נאמר יהרג ואל יעבור. אמנם הלל שהיה מפאת טבעו קר רוח הוא שפט כל דבר ברוח נכון באשר לא היתה לו שום נטיה צדדית לאותו דבר. הוא שפט כל דבר מצד התיחסו לאחרים ומפאת התולדות הכרוכים בעקבו, ולכן כאשר ראה כי התגלות האמת תהיה גרמא בנזקי [גורם בנזק] שוי המשקל אשר בין קיבוץ המדיני לכן הורה שמותר לשנות מפני השלום. ולכן אבקש מכבודו הרמה שיואיל נא בטובו הגדול להורני אם צדקתי או שגיתי ברואה ואם ירצה אשלח לו מאמרי “השקפות התלמוד על האדם ועל היצירה” “דרכי בקרת התלמוד” “והיה לבאר”.

מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשגב

המצפה לתשובתו

מיכה יוסף בהר“ב רמ”א בארדיטשווסקיא אב"ד בעיר דובאוויא

3. אל יהודה ליב לוין¹⁵

יום ד' טו לחודש שבט שנת תרמ"ז

כבוד הרב הנכבד החכם השלם נר“י וכו' הר' יהודה ליב לעוין נר”י [נרו יאיר]¹⁶

הריני שולח לכבודו מאמר אחד בשם “העבודה והכלכלה”¹⁷ והוא פרק אחד מספרי הגדול “תורת העולם והאדם” לפי דרכי התלמוד ביחוסם אל חכמי-האֻמות כולל שִטה כוללת מהשקפות התלמוד על עולם ההויה ועל האנושות[,] על תורת החברה ותורת האדם בפרט[,] חובתו לעצמו ולאחרים[,] הנמצאים בספרות הבבלית[,] הירושלמית [ו]המדרשית שכבר קיבלתי עליו הסכמות והגהות מאת אבירי סופרינו ה“ר יעקב רייפמאן הר' א. צוויפיל, הר' צ. סריבנער;¹⁸ ואבקשו שישם עינו עליו. וישלח לי הגהותיו [הערותיו] על פרק הזה. ואם ימצא חן בעיניו יתן לו עליו הסכמתו עליו מוקירו ומכבדו כערכו הרם[,] המצפה לתשובתו ע”י מכו"ז¹⁹

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא

4. אל יעקב רייפמן²⁰

יום ה' כ“ה לחודש אייר שנת תרמ”ז

כבוד הרב החכם השלם אביר סופרינו וכו' וכו' הר' יעקב רייפמאן²¹ נ"י,

באשר הניח לי עתה ד' מסביב אמרתי להשיב לכבודו הרמה על ההערות שהעירני כבודו במכתבו מן ד' ראה²² של השנה העברה, ואפיל תחינתי לפני הדום כסאו, שיואל נא בטובו הגדול להשיבני אם נכונים תשובותי.

כבודו כתב לי שאתרץ את משפטי שחרצתי ש“הלל היה קר רוח וחסר רגש והתפעלות” שלא יקשה עליו ממאמרו של הלל “אפילו הקדיחה תבשילו”²³ שיורה שהיה קפדן יותר מדאי ומדקדק בחובת אשה לבעלה יותר מהמדה. לכן אברר דברי – אנכי הוכחתי דבשביל דהלל היה קר רוח ומבטו על הבריאה ועל האדם לא היתה מצד ההתפעלות והתרגשות הנפש, לכן היו משפטיו חודרים עד התהום. כי באשר שלא היתה לו נטיה צדדית לשום נמצא ושפט ביקר כל דבר בהשכל המופשט מכל רגש והתפעלות, לכן היה מתבונן נשגב ומחקה מאד נעלה, המתינות הזאת גרמה לו שלא להיות להוט אחרי הקבלה [המסורת] העתיקה, ומבטיו על החוקים הדתיים היו מצד הביקורת, ולפיכך במשפטי האישות לא תרגם את הכתוב כצורתו לומר “ערוַת דבר ממש” רק התחקה על שורשי סיבות החוק הזה. ובאשר ידע כי החוק הזה ניתן ביד המחוקק כדי להסיר מן האדם עול אשתו אשר מצא בה ערות דבר, באשר ידע למימר נתינת התורה נתבררו ונתלבנו מושגי האדם, וישנו לאדם הכרה יותר נאמנה מן האישות, ותחת אשר בימי נתינת התורה היתה רק לקיום המין, התהוה בימיו גם לשיתוף טוב אשר תחלוק עימו חייו, את רגשתו ואת מטרתו. ולכן גם סיבה קטנה מערוַת דבר יכולה לפורר אחדות הזוג, הלכך התיר אדם לאדם לגרש את אשתו גם במצאו סיבה קטנה מערות דבר, כגון הקדיחה תבשילו וכדומה אם עוררה טינה בלבו, והשתא דאתינא להכי,²⁴ נראה כי משפט הלל “אפילו הקדיחה תבשילו” לא נאמרה מצד ההתפעלות והקפדנות, רק מצד הביקורת המתונה, והלל בא להוציא לדרור רצון אדם, ולחנם התנפל עליו המבקר יש“ר²⁵ בספרו “בחינת הקבלה” כי “חז”ל הקלו יותר מדאי בעניני הסיבות אשר יחייבו את הגירושין סיבות קלות מאד אשר תחללנה את קדושת החיבור הזוגי, תחת אשר הוא יסוד חיים והצלחת החברה האנושית”. כי באמת לא להקל באו ב"ה [בית הלל], רק לתת ידים לרצון האדם וחפצו, ולמה זה באמת יהיו ידי האדם אסורות, שלא יוכל לגרש את אשתו שיחפוץ לגרשה, וכי היטיבו לה החיים אחרי שתדע ששנואה בעיניו, והרי לא טוב לפניה שתיקח ממנו גט פטורין ותצא והייתה לאיש אחר אשר יאהבנה, משתשב עם בעלה הראשון חיי הכרח –.

כבודו שאלני כי אברר לו איככה מתאים מאמרם “לאו בזכותא תליא מילתא”²⁶ עם מאמרי שאשרו של אדם תלויה במעשיו? לכן הנני לברר לו, כי אמרתי: דבעבור שלפי דעת חז“ל המקרים המופשטים המה היולים, ובעצם אינם לא רע ולא טוב, ו”הככר והמקל“,²⁷ כלומר הרע והטוב, ירדו כרוכים מן השמים כשני כוחות שונים הטמונים בחומר אחד וכשב”א [וכשבני אדם] עושים רצונו של מקום… ומבינים איך לכלכל עם המקרים במשפט, יהיו להם החליפות [האלטרנטיבות] כיכר לאכול. וכאשר ישגו אזי יתהפכו למקל מלקה, ולכן אמרו כי אשרו של אדם תלויה במעשיו כמאמרם “הכל לפי רוב המעשה…”²⁸ והבאתי ראיה ממאמרם ז“ל “חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא”, ואחרי שפירש רש”י על מאמרם בב“ק:²⁹ “אדם דאית ליה מזלא – אדם דיש לו דעת לשמור את גופו”, א”כ [אם כן] מוכח, שכל הדברים האלה לפי דבריהם לא תלויים בזכות האדם רק בדעתו ובמעשיו.

דברי הכותב פה בערשיד המצפה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף בהרב רמ“א בארדיטשווסקיא אב”ד בדובאוויא

P.S. בשנה העברה כתב לי כבודו הרמה רשימה מספריו היקרים, אשר המה נחוצים לי מאוד, אך מחסרון כיס לא היה לאל ידי לקנותם. ובאשר שד' עזר לי כעת לכן אבקשו שיודיעני אם ישנו עוד בידו ואשלח לו מחירם.

5. אל יעקב רייפמן³⁰

[1888]

כבוד זקן החכמים והסופרים הרב החכם השלם וכו' וכו' הר' יעקב רייפמאן נ"י,

אדמה כי שמי לא מוזר לכבודו הרם ובלי ספק קרא מאמרַי בהצפירה[,] המליץ העברי, הכרם[,] האסיף, המסדרונה,³¹ ובלי תפונה [ובלי ספק] זוכר כבודו, כי השיבני על ספרי “תורת העולם והאדם” ולכן ארהיב עוז בנפשי לבקש מכבודו הרם איזה מאמר תלמודי או תולדי להמאסף החדש אשר אוציא לאור בשם “בית המדרש” (מקדש לתורה ולחכמת ישראל).³² אקוה שכבודו לא ישב פני ריקם. מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לתשובתו בכליון עינים ונקוה שלא ימנע טוב מבעליו ש"י [?]

מיכה יוסף בהרב רמ“א בארדיטשווסקיא אב”ד בדובאוויא

P.S. הן יש את נפשי לנסוע לחו"ל להשתלם בבית מדרש הרבנים, היתן כבודו בידי כתב תעודה?

6. אל יעקב רייפמן³³

[1888]

כבוד אביר סופרי זמננו הרב החכם השלם אחד מן בני עליה המצוינים אשר העשירו ספרות העברית נר"י ה' יעקב רייפֿמאן

על הערה הראשונה ממאמרי “דרכי בִקֹרֶת התלמוד” שאלני כבודו הרמה במכתבו הנכבד בד' ראה³⁴ כדברים האלה “איככה יתאים לאו בזכותא תליא מלתא” עם מאמרי שאשרו של אדם תלוי במעשיו? ואיככה יתאים המאמר הזה מרז"ל [רבותינו זכרם לברכה] עם מאמרם “הככר והמקל ירדו כרוכים מן השמים?”³⁵ ואני אשיבו תשובה ברורה; והוא:

באמרי ש“אשרו של אדם תלוי במעשיו” לא היה כונתי על המעשים טובים, אחרי שהמאמר “לאו בזכותא תליא מילתא” מטפח אותי על פומי [פי]. [א]לא כונתי היה על מעשיו ותהלוכותיו בעולם ההווה, כלומר: האיש אשר יכלכל דרכיו במשפט בדעה צלולה ומיֻשבת לבבו לא צפון מהשכל איך להתנהג עם המקרים הבאים עליו. הוא ימצא אשרו בנקל, ולפי פרש“י [פירוש רש”י] ש“מזל הוא דעת” אמרתי שזה היה כוָנַת חז“ל “חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא (דעה צלולה) תליא מלתא”³⁶ –. ולפי זה מתאים המאמר הזה עם המאמר המדרשי הכיכר והמקל ירדו כרוכים מן השמים. בזמן שב”א [בני אדם] עושים רצונו של מקום הרי כיכר לאכול. ובזמן שאין עושין רצונו ש“מ [של מקום] הרי מקל ללקות” שהכונה שאין רע וטוב בעצם ושהמקרים המפשטים המה החלום ולא נוכל ליַחֵס להם צורה ודיעה, ועצמותם תתכונן לפי תכונות המקבל. אם יש באדם דעה ויודע היטב את חובָתו, יודע איך להתהלך נגד המקרים. עוד יהיו לו המקרים כיכר לאכול ואם טפש כחלב לבו, אז היו לו המקרים מקל ללקות –.

ב) כבודו כתב לי “שאתרץ את משפטי שהלל היה קר רוח וחסר רגש והתפעלות שלא יקשה עליו ממאמרו אפילו הקדיחה תבשילו (סוף גיטין)”³⁷ ולכן אמרתי להרחיב הדיבור בכדי שתהא התשובה נבררת מאליה; והיא:

הלל היה קר רוח כל רגשותיו האנושית לא יכלו לעמוד נגד שכלו החודֵר אשר נתח כל נידן ברוח התבוננת יתרה, אחרי שלא היתה לו נטיה צדדית לשום נמצא שבעולם. גם רגש חבתו הפועל פעולה עזה על השכל לא משל בו ממשלה עזה, ולא קלקל שורת התבוננתו. ולפיכך לא היה עבד נרצע לגשמי ושטחי המצות, הוא התחקה על הסבה הפנימית אשר הסבה לֵב המחוקק לתקן מצוה זו. וכאשר ראה כי לרגלי הזמן ותוצאותיו החדשות קבלה גם הרבה תמונה חדשה תקן את המצוה לפי רוח הזמן. ולכן תקן את הפרזבול בראותו כי תנעל דלת בפני לוין…

ולכן בידעו כי המחוקק התר את הגירושין מפאת מַבָטו על תהלוכות האדם כי נגד טבעו לצות עליו במפגיע כי ידור עם אשתו אשר מצא בה ערוַת דבר; בראותו כי כבר נתבשל שכל האדם כל צרכו ויש לו הכרה נאמנה מן האישות וכי מלבד הסבה “ערות דבר” ישנן סבות חדשות המבדילות בין הזוג התר לגרש אפילו שהקדיחה תַבְשִילו כלומר אפ' [אפילו] בסבה כל שהיא ור' עקיבא אשר השקפתו על האנושות היתה יותר חודרת וידע כי די בכח אהבה זרה לפרק אחדות הזוג הותר לגרש גם במצאו אחרת נאה ממנה… אבל שמאי שהיה בעל רגש עז, גם רגש הדתי משל בו ממשלה בלתי מוגבלת לכן נטה ביותר אחרי שטחי המצות, ותרגם הדברים ככתבן… לא לפי רוח התוֹכִי…

על הגמר אציע לכ' [לכבודו] הערה אחרת ממאמרי “בינה בתלמוד” ואדמה כי תפיק מאיתו רצון. והוא על המאמר בברכות ה' “אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדלין המנו שנאמר ובני רשף וכו' אמר ר' יוחנן הא אפ' תינוקת שב”ר [של בית רבן] יודעין אותו שנאמר אם שמוע תשמע וכו' אלא כל מי שאפשר בידו לעסוק בתורה ואינו עוסק אז הקב“ה יביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר נאלמתי דומיה וכו'” אשר הוא כלו מקשה[.] א) איך יתכֵן שהדרשן היותר גדול ר“ל [ריש לקיש] שהיה נהירין ליה שבילי דתנ”ך ישכח מקרא מלא שאפ' תינוקת של בית רבן יודעין אותו?

ב) המלה “אלא” לא תתכן אלא אם דרֹש דרש ר“י [רבי יוחנן] את המקרא ובני רשף וכו' בסגנון אחר אבל כשידרוש פרוש אחר ממקרא אחר מה זה יאמר “אלא”? ואיזה שייכות ישנו לדרוש ר”י למעלה?

ג) הרי“ף שדי בה נרגא,³⁸ כי לפי הכלל ההגיוני “מכלל הן אתה שומע לאו” גם דרוש ר”י תוכל להדָרש מהמקרא אם שמוע תשמע ונראה. כי לפי הכלל הטבע של הפלסף העגל³⁹ “שאחרי הקצנה אחת תבוא השנית הצד שכנגדה” אחרי שריש לקיש היה לוסטם [שודד] בתחילה (גיטין) לכן כשעשה תשובה היה מחמיר ביותר כדאשכחן בסנהדרין דדרש ר“ל את המקרא ופערה פיה מבלי חוק על זו שמשאר אפ' חוק אחד. ואמר ליה ר”י לא ניחא למראהו דאמרת הרי פרש“י לא ניחא להקב”ה דתדן את ישראל כ“כ [כל כך] לכף חובה. ולפיכך אמר ר”ל כי האדם חייב ללמוד יומם ולילה. ואפ' הצרות היותר גדולות אינם אַמַתלות להפטר מן הטורה [!] כי כל העוסק בתורה יסורין בדלין המנו באותו שעה ומניחין אותו ללמוד. וכאשר ספרו את המאמר הזה לפני ר“י אחרי מות ריש לקיש לא ידע מושגו. ואמר אם כפשוטו זה לא יתכן שיאמר כן ר”ל אחרי שזה מקרא מלא שאפ' תינוקת של בית רבן יודעין אותו ולמה לו לדרוש אותו מדרוש דחוק ואם לפי מושגו התוכי, שגה ברואה. כי אין הקב“ה בא בטרוניא עם בריותיו ולא יענש אלא מי שאפשר בידו לעסוק בתורה ואינו עוסק אז הקב”ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו. ולפי זה צדקה ההגהה אשר מחקה תיבת “ליה” וגרסה “אמר ר' יוחנן” ולא “אמר ליה ר' יוחנן” כי מאמר ר"י נאמר אחרי מות ריש לקיש.

בכ"ז [בכל זאת] אבקשו מאד שיואל נא בטובו להוד[י]עני בהנרתיק הרציף פה, אם צדקתי או שגיתי ברואה, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם דקשה עלי כקריעת ים סוף לטרוד את כבודו הרמה. אך מה אעשה, הנה מכל המבקרים אשר רבו בנו, אחזיק את כבודו למבקר נאמן ביותר ואם אין כבודו משיב לי מי יעירוני? והנני מבטיחו כי מהיום והלאה לא אוסיף להטרידו – זולת לעת מצוא. מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשגב המצפה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא

P.S. כאשר יודיעני כבודו אם הרשימה אשר שלח לי מספריו היקרים, היא עם הפרטא או בלא הפרטא⁴⁰ [?] אצלו ספרים אחדים כי ישנו בעירנו קונים אחדים החפצים לקנות אצלו ספרים –.

7. אל אברהם בר גוטלובר⁴¹

[1888]

ב"ה

כבוד זקן חכמינו וסופרינו. הרב החכם הכולל וכו' אב“ג שליט”א⁴²

אדמה כי לא מוזר אנכי לכבודו וקרא את מאמרי בהמליץ[,] הצפירה, המגיד, העברי, אוצר הספרות[,] הכרם, האסיף, המסדרונה. ולכן ארהיב עוז בנפשי לבקש מכבודו הרמה איזה מאמר למאספי “בית המדרש” (מקדש לתורה ולחכמת ישראל) אשר הר[י]ני מו"ל בעזרת בחירי סופרינו. אקוה כי כבודו לא ישב פני ריקם וישלח לי איזה מאמר. ובזאת אכלה דברי מכבדו ומוקירו כערכו הרם מיכה יוסף בארדיטשוסקיא

כתובתי [הכתובת ברוסית: ברשד, פלך פודוליה].

8. אל אהרן קמינקא⁴³

ב“ה ל”ג בעומר, [תרמ"ח] דובאוויא

כבוד הרב החכם השלם, הסופר הנעלה אחד מהת“ח [תלמידי חכמים] המצוינים וכו' הרב אהרן קאמינקא נ”י.⁴⁴

כבר נודע בינינו באיזה מבט מביטים אחינו שבחו“ל עלינו בני רוסיא ופולין, וכי נחשבנו בעיניהם לאנשים בלתי מכשרים לכל דבר, לכן מיום אשר עלה על ליבי רעיון ההשתלמות לא רציתי להשתטח על פתחי הדא”רים [הדוקטורים] שבחו“ל, כי ידעתי כי דברי יהיו כזורק אבן לחמת⁴⁵ וכבר אמרו חז”ל “כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע⁴⁶…” וכאשר לשמע שמעתי כי דרך כוכב כבודו מוואהלין, ובלי ספק יודע כי הרבה הרבה בעלי כישרון ימצאו שם אשר לגדולות נוצרו. וע"י מקומם האי שופרא תבלה בארעא?. אמרתי אפנה אל כבודו הרמה, ואשפך לפניו שחי –

אדמה כי שמי לא מוזר לכבודו ובלי ספק קרא מאמרי ב“הכרם”, “האסיף” (מ“ז, מ”ח), “המסדרונה” “הצפירה” (וכל מאמרי הביקורת שבאו בה“צ [הצפירה] רבע האחרון מש”ז [משנה זו] בחתימת שלושה כוכבים הם ממני), “המליץ” ו“העברי” ולכן עלי להודיעו בקצרה כי צעיר לימים אנכי הרי אני כבן כ“א שנה,⁴⁷ וכבר קניתי לי ידיעה רבה בכל ענפי הספרות התלמודית ובספרותנו החדשה, וכל גדולי חכמי לב יעידו עלי כי יש לי כשרונות נפלאות. בימי עלומי למדתי תורה מפי מו”ה הרב הגאון ה“ר נצי”ב [נפתלי צבי יהודה ברלין] בוואלזין [וולוז’ין], ועתה הריני לומד בבית אבי הרב לעדת עיר הזאת. ומלבד מאמרי הרבים אשר הדפסתי ושאדפסם בקרוב חיברתי ספרים שלמים כמו 1) “תורת העולם והאדם לפי דרכי התלמוד ביחוסם אל חכמי האומות” (כולל שיטה כוללת מהשקפות התלמוד על עולם ההווה ועל האנושות, על תורת החברה, ותורת האדם בפרט. חובתו לעצמו ולאחרים) (הערה 3 מכתב 1) והסכימו עליו ה“ר צוויפיל ז”ל, והר' יעקב רייפמאן, ועוד. 2) “קורות החסידות” (פ“א [פרק אחד] ממנו בשם הר”ר נחמן מברסלב נדפס ב“האסיף” ש“ז [שנה זו]. הכרך הראשון ממנו, הריב”ש [רבי ישראל בעל שם טוב] ושיטתו זמנו וספריו, יודפס בקרוב באחד הספרים השנתיים. ג) “לקורות הגאונים” (ב“פ [ב' פרקים] ממנו נדפסו בהאסיף ש”ז).

ועתה יש את נפשי לנסוע פאריזה או ברלינה, להשתלם בחכמת ישראל ולכן הריני שואל עצה מפיו. האסע? או אחדול? וידע כבודו כי יש לי כל המעלות שהתורה והחכמה נקנית בהם. – במקום דלא ידעי שרי למימר צורבא מדרבנן אני⁴⁸ – גם יש לי כשלושה מאות רו“כ [רובל כסף]. וכתבי תעודה אוכל להשיג מאת כל גאוני וחכמי וסופרי ארצנו, כי רובם יכירנו היטב, רק שפות חיות לא אבין מאומה. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאיני רוצה להשתלם כדי שיהיה לי קרדום לחפור בה, כי לו רציתי להנות מפירות כשרוני בהאי עלמא הייתי יכול להיות רב בישראל, או להשתלם בחכמת הציור, שלפי עדות חכמי לב יש לי כישרונות נפלאות לזה – רק אוהב אני חכמת ישראל אהבה לשמה. ובמקצוע זו ארצה להועיל לעמי וזו מטרתי אשר התויתי לי – ונדר נדרתי לאלוהי, שכל הימים אשר אחיה על פני האדמה לא אניח עטי מידי ולכתוב ולהורות כל זמן שהנשמה בקרבי. וכמובן מעצמו, שדרוש לי השתלמות, והשתלמות [ה]לא נקנית רק בחו”ל –

ואיידי דאתי לידי⁴⁹ לבוא אליו בכתובים. הריני מודיעו כי בקיץ הזה הנני מו“ל מאסף חדש בשם “בית המדרש” (מקדש לתורה ולחכמת ישראל) שכל בחירי הסופרים והרבנים לוקחים בו חלק, כמו הרב הגאון ר' יעקב יצחק ריינס, אב”ד בלידא, הגאון ר' חיים ברלין, ה“ר משה ריינס, ה”ר שמואל ליב ציטראן, הר' יוסף בריל, הר' יעקב רייפמן, הר' הרש סריבנר, הר' יחיאל פראנקיל, הדקטור ישראל בנדרסקי, הר' שמואל אלכסנדריו, הר' יוסף סרקיס ועוד ועוד.⁵⁰. ואבקשו לכבדני באיזה מאמר תלמודי או תולדיי [היסטורי] או מאמר מדעי הנוגע לחכמת ישראל, ואבקשו לשלח לי במוקדם האפשרי כי בית מדרשי כבר נמסר לדפוס (ע“י המו”ל הר' שלתיאל אייזיק גראביר ביארסלוי בעל ה“בית אוצר הספרות”) ובעוד שבועות אחדות ינעלו שעריו[.]⁵¹ אקוה שכבודו לא ישיב פני ריקם, ויכבדני באיזה מאמר. וישב לי תשובה ברורה על כל דברי, במוקדם האפשרי, לתשובתו אחכה בכליון עינים[,] מכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשגב.

מיכה יוסף בהרב ר"א בארדיטשבסקא

נ.ב. הרב החכם הד“ר י.מ. ראבינוויטש,⁵² במכתבו אלי יתנה על מצבו כי ירד פלאים, האוכל לגלות את מכתבו באיזה מ”ע [מכתב עתי], בלוית הערת רוח הקהל על זה – בימים האלה אחבר ספר גדול בשם “האישות לפי התלמוד על פי חקירה ודרישה בתורת החברה”, ואם עיתותיו בידו אשלח לו קונטרסים אחדים. משל מאמריו הרבים משך עיני מאמרו הנפלא “לשירת היונים”.⁵³

כתובתי⁵⁴

9. אל יהודה ליב גורדון⁵⁵

ד' סיון תרמ"ח (14.5.1888) בערשיד

כבוד הרב החכם השלם והוגה הדעות, אביר המשוררים הנודע לתהילה מסוף העולם ועד סופו וכו' וכו' וכו' הר' י. ליב גרדון שליט"א⁵⁶

מכתבו הגדול קיבלתי היום[.] בכל לבבי הריני נותן לו תודה רבה על אשר דרש לשאלתי והשיב לי על מכתבי.⁵⁷ הרבה הרבה יש לי לכתוב ולענות על מכתב כבודו, אשר נעוץ ראשו ורובו בעולמי החומרי והמוסרי. גם אבקש לי מטרה בחיים ואיזה הדרך אשר אלך בו – אבל עתותי לא ירשוני, כי כי [!] הריני מוציא לאור בתור תשורה להספר השנתי “בית אוצר הספרות” ילקוט חדש בשם “בית המדרש” (מוקדש לתורה ולחכמת ישראל), המלאכה מרובה והמו"ל (שא"ג)⁵⁸ דוחק כי תיכף אחרי החג השבועות יגש אל ההדפסה, לכן אדחה את דברי לעת אחרת. כי בענינים כאלה העומדים ברומו של עולמי לא אוכל לקצר.

ורק כדי שלא לעבור בשתיקה על דבריו – אודיעו כי מאד מאד חשקה נפשי להוציא מחשבי [!] מכוח אל הפועל, כי זה כל חלקי בחיים, ורק בחכמת ישראל תלויה חיתי, ואם לא מת אנכי, רק מה אעשה, ורחיים בצוארי… רחיים ממש.⁵⁹ אנכי חשבתי כי בקרוב אהיה חופשי, אך שגיתי ברואה ולכן הריני בין המיצרים, ד' ירחם –.

לעת עתה אהיה בבערשיד ואתמהמה פה. אדמה כי ארויח מחסורי מבית מדרשי,⁶⁰ ואולי אוכל לקבל איזה עבודה ספרותית בהרדקציה של “המליץ” – ואבקש מכבודו כי יכתוב לי באיזה מקצוע אעבוד למען “המליץ” –

בדבר המאמר מקאוונא “עולם התורה”⁶¹ אתפלא מאד. הלא כבודו הוא אבי אבות המבקרים, ואיככה יכול לכבוש את נבואתי.⁶² לכן אבקשו שידפיס מאמרי זה וארשהו להשל⁶³ מעט עוקצו. מאמר כזה דרוש מאד בזמן הזה למען ידעו…

עוד שני מאמרים ישנו ממני בהרדקציה של המליץ והם 1) “גברא קטילא” 2) צוואת משוגע ואיש הרוח",⁶⁴ וכבודו הרם שכח מלהזכירם. ובלי ספק יודפסו כי נעלים הם וביותר מצטיין המאמר האחרון –

אבקש עוד פעם מכבודו כי יכתוב לי אודות העבודה [ה]ספרותית. בהעיר הזאת יש לי עזר במעט, אוכל להסתפק במיעוט. ואם אקבל עזר קבוע וקצוב אהיה עוזר תמידי בהמליץ, ובלי ספק יתן לי כבודו מלאכה לפי כשרוני.

בכלותי לדבר אמרתי לבקש מכבודו שני דברים. א) כי ישתדל בעדי אצל החברה מפיצי ההשכלה כי תקנה אצלי מספר חוברות מבית מדרשי, וכי יכתוב להר' שפ“ר [שאול פנחס רבינוביץ] מו”ל הכנ“י [הכנסת ישראל],⁶⁵ למה זה עשק אצלי שני ספרים רבי האיכות 1) “תורת העולם והאדם לפי דרכי התלמוד ביחוסם אל חכמי האומות” אשר אחפוץ לתת להמליץ. 2) “הבעש”ט ושיטתו זמנו וספריו”⁶⁶ – והוא יחזיק בהם ולא יחזירם לי וכבר כתבתי לו שלושים מכתבים, וידידי הר' ש.ל ציטרון⁶⁷ חרפהו בגלל הדבר הזה בהיותו בווארשוי אחרי חג הפסח, ומאומן כתבו לו והוא יקשה עורפו ולא ישיבם.⁶⁸ אדמה כי לכבודו לא יכול להעיז וישיבם לי –.

גם אבקשו ששני מאמרי “על הסופרים ועל הספרות” ביקורת על הכנ"י ישלח לאיזיק גראבער בשמי ואחזיק לו טובה בגלל הדבר הזה, כי נחוצים המה לו מאד ואין הזמן מספיק כי יעברו אלי וישובו אליו.⁶⁹

לתשובתו אחכה בכליון עינים

מיכה יוסף בהרב רמ"א בארדיטשווסקיא

P.S בלי ספק יצוה על בית המשלוח לשלוח לי את עלי המליץ תמיד כסדרן מן 88 והילך.

כתובתי [ברוסית]: מ.י ברדיצ’בסקי, ברשד, פלך פודוליה.

P.S ארהיב עוז בנפשי לבקש מכבודו הרמה איזה הערות למודיות לבית מדרשי, ובאשר שבלי ספק מנהג אנשי ירושלים לפניו, אין נכנסים להסב, אם אין יודעים מי מיסב עימהם,⁷⁰ אודיעהו כי בבית מדרשי לקחו חלק הרב הגאון הרב ריינס ובנו, רייפמן, סריבנר, אלכסנדרוב.⁷¹

10. אל אהרן קמינקא⁷²

22 מאי [1888] בערשיד

כבוד הרב החכם והוגה דעות, חו“ב [חזק ואמץ בתורה] וסופר מהיר, כליל החכמה והמדעים, פאר ישראל והדרו וכו' הר' א. קאמינקא נ”י.

מכתבו הקטן יעשה עלי רושם עז, בראותי כי עוד לא פסו אמונים… וכי עוד ישנו אנשים שבכל לבבם ונפשם רוצים להגדיל תורה וחכמה על [?] ולסייע בידי כל אוהב דעת –

וידע כבודו שגמרתי בדעתי לנסוע לחו“ל להשתלם. ואם כי קרני אסון כי האיש אשר בידו היה כספי עשה שמיטת כספים, ואציל מידו רק ב' מאות רו”כ בכ“ז אקוה כי רוח והצלה יעמוד לי ממקום אחר. כי “בית מדרשי” כבר נמסר לדפוס. ויהיה בידי 400 עקזמפ. [אקסמפלרים] בעד טרחתי, ואוכל לחלקם בין מיודעי הרבים, ולאסוף כסף. וגם אדמה כי אוכל ללמד לתלמידי הסמינרים שעות אחדות ביום תלמוד וחכמת ישראל, ובשכר זה אוכל למצוא לחם צר. גם יש לי מכיר ומודע בברלין, והוא הת”ח המצוין הר' משה ליב פראנקיל לומד אצל הפרופסור לאצרס⁷³ והוא גיסו של אחי הצעיר, גם יהיו בידי כתבי תעודה משל סופרי וחכמי ארצנו, גם מהרב הגאון הנאור ר' יעקב יצחק ריינס מלידא, אשר כאב את בנו ירצני. במעט דברים מקבל אנכי לסבול חרפת רעב וללמוד חכמה. ואם גוועתי ברעב בוואלוזין, אשר לא ראיתי בה סימן ברכה, על אחת כו“כ [כמה וכמה] שטוב לי להתענות בברלין. רק דבר אחד צר לי, כי לפי מכתבו עלי להשתלם רק בהשכלה כוללת, ומה יהיה אחר כך? אנכי לעמי מכרתי נפשי, ולבית ישראל גויתי, ואיני רשאי להקדיש נפשי רק להשכלה כוללת. ולכן אבקש מכבודו שיקח לו מועד להרחיב דברים ולהתוה לי מטרתי, ובמה אוכל להועיל לעמי אם אמלא כרסי בהשכלה כוללת, גם יודיעני מה המעשה אשר אעשה? ואיככה אתנהג בנסעתי, ואם אקח כתב תעודה משר הפלך, ואנה אפנה בברלין. ואם אהיה קודם נסיעתי בווארשוי, אודעססא, קיוב, סט' פ”ט [פטרסבורג]. (אולי אשיג עזר)

וידע כבודו כי לי כישרון לפילוסופיא ולחכמת הכלכלה ותורת החברה. ועל כלם תתגבר בי הנטיה הספרותית ואדע בבירור, כי בכל שפה שאשתלם אגדיל ספרותה, כי קרוב אני ביותר אל הכתיבה ואל הלימודים, הזכרון שלי הוא ממוצע. אך כשרון התפיסא מצויין בקרבי. ותפיסא גדולה כתפיסתי אינה מצויה כלל. גם ישנו בי כח מחדש ארגינאלי, ושכל ישר ורוח ביקורת.

ידידי המשורר ה' י. גרדן⁷⁴ יעצני שאסע לוויען ורוצה לתת בידי כתבי תעודה לה“ר פרידמאהן,⁷⁵ יעללינק,⁷⁶ כי אבוא לבית מדרשם,⁷⁷ ואנכי אל ברלין כמה נפשי. ע”כ אבקש מכבודו, שיורני בעצתו אנה אפנה? ואנה אסע. ואם ימצא מכשר לפני העיר ברלין ישלח לי כתבי תעודה לידידיו. ואנכי מוכן ומזומן לעשות ככל אשר יורני כבודו. לתשובתו אחכה בכליון. מכבדו ומוקירו כערכו הרם.

מיכה יוסף בארדיטשאסקיא

P.S. עם ה“ח [החכם] ש. אלכסנדרוב אחליף מכתבים, ויכול היות כי נסע ביחד, הרש”א הוא גאון גדול ועולה עלי בידיעות החיוביות ובבקיאותו אך נופל ממני בכשרון הספרותי.

11. אל יצחק שלמה פוקס⁷⁸

ב"ה 22 מאי [1888] בערשיד

כבוד הרב הגדול והנאור. אחד מסופרינו המצוינים המלמדים הנעלים. אוהב עמו וספרותו וכו' ה“ר [הר'] יצחק שלמה פוכס⁷⁹ נ”י [נרו יאיר].

תודה רבה הר[י]ני נותן לכבודו הרמה על אשר כבדני במכתבו היקר והורני עצתו – רואה אנכי כי לא אלמן ישראל וכי מסיעין להבא לטהר⁸⁰… כבר כתבתי לידידו החכם ה“ר א. קאמינקא, כי אנכי מוכן ומזומן לקיים עצתיהם, ובאשר אדע כי בלי ספק יקרא כבודו הרם מכתבי, ע”כ [על כן] אחשוב ליתר שכנטול דמי⁸¹ להיות חוזר ושונה. רק אבקש שיודיעני גם הוא עצתו בפרט ואנה אפנה? ואנה אסע? וכי ישלח לי תעודות למכריו ומיודעיו, כי יהיו לי לעזר. ויודיעני פרטי הלימודים. גם אבקש להודיעני מה מעשהו? ואיזה חכמה ילמוד? ומה שהיה המחשבות אשר היה חושבים על בית ישראל, כי כפי הנראה מבין כתלי מאמריו המחכמים, כל מטרתו אך תועלת עמנו –

אבקש מכבודו למהר ולהשיבני בהקדם האפשרי, כי הזמן הולך, והמלאכה מרובה, לתשובתו אחכה, מכבדו ומוקירו

מיכה יוסף בהרב רמ"א בארדיטשאסקיא

P.S. נודד אנכי מן מקום למקום ע"כ קבעתי לי כתיבתי לעיר אומין: דוד אליעזר ליפאוויץ. ג. אוהמין (קיעב גאב) [מחוז קייב].

כתיבת ה“ר פוקס נאבד לי וע”כ אבקשו כי יודיעני כתיבתו, ואולי יכול לדבר אתו אודותי, ויודיעני כי הרני מוכן ומזומן ללכת לברלין, וע"כ יקיים דבריו להכתיב לו הדברים ולשלוח רקמדציות [המלצות] למכיריו ומיודעיו לברלין כאשר הבטחתו.⁸²

12. אל יהודה ליב גורדון⁸³

ב“ה כ”ז אלול תרח"ם [2.9.1888]

כבוד אדוני הנכבד הרב החכם השלם אביר המשוררים, הר' י.ל. גרדון שליט"א.

הן אנכי נגש אל המלאכה להוציא לאור ספר שנתי מוקדש לתורה ולחכמת ישראל, למחקר ולביקורת, לשפה ומסורה בשם “הטרקלין”,⁸⁴ בעזרת ידי סופרינו המצוינים כמו הר' רייפמן, הורוויץ (ש"י), ציטרון, סירוטקין, בריל, ינובסקי, וייסברג, דובזוויץ, שצקס, בנדרסקי, איש נעמי, יפה, קמינקא, פוקס, ד“ר רבינוביץ, שזח”ה [שלמה זלמן חיים הלברשטם], הגאון ר' יצחק יעקב ריינס, בנו הר' משה ריינס ועוד סופרים רבים.⁸⁵ גם אנכי כיד ד' הטובה עלי אקח חלק גדול בהמאסף הזה, וכבר ערוכים בידי מאמרים וספרים שלמים מבני ומחכמי הדור (מהר' רייפמן ישנו בידי כעשרה מאמרים נכבדים אשר כל אחד קובע ברכה לעצמו). –

לכן באתי להפיל לפני כבודו הרמה שיהיה לי לעזר ויכבדני באחד משיריו או מאמריו המחוכמים. גם יורני איככה אוכל להשיג הרמנא דמלכא [רשיון המלכות] על מאספי זה, ואולי יכול להשתדל בעדי.

ואיידי דאתי [וכיוון שבא] לידי לדבר עם כבודו הרמה אודות מאספי “הטרקלין” אציע לפניו הצעה נכבדה, אשר תהיה לטובה בעדי וגם בעד “המליץ”, כי “המליץ” יקנה אצלי מכסת אקזמפ' “הטרקלין” בתור תשורה. אנכי לא ארבה במחירם, ויכול לעמוד על חזקתי שלא אוציא מידי דבר שאינו מתוקן כל יתר שאת. אוכל לשלוח לו את “הטרקלין” בעודנו בכתב-יד, שלא יפול עוד ברעה כאשר נכשל ב“הכרם”.⁸⁶ אקוה כי כבודו הרמה ישים ליבו להצעתי וישיבני במוקדם האפשרי.⁸⁷

מכבדו ומוקירו כערכו הרם[,] המחכה לתשובתו

מיכה יוסף בארדיטשעווסקיא

P.S. אחכה לתשובה על מאמרי “צרור מכתבים”⁸⁸ והמשך מאמרי “עולם התורה”.⁸⁹

כתובתי [ברוסית] מ.י. ברדיצ’בסקי, ברשד, פלך פודוליה.

P.S. אבקש בכל לשון של בקשה להדפיס מודעתי על דבר “בית מדרשי” ומודעתי אודות הספרים שאתי בכ"י [בכתב-יד].

13. אל אהרן קמינקא⁹⁰

ב“ה כ”ג חשון תרמ"ט

כבוד ידידי הנאור החכם הכולל, כְליל החכמה והמדעים, צפירת תפארה בישראל, וכו' וכו' ר“ר אהרן קאמינקא שליט”א

הרבה הרבה קָויתי על תשובת כבודו. וחָשַבְתי כי בלי ספק ישיב לי הרבה כיאות, על מכתבי הנכבד אשר כתבתי לו, ולסוף ענה לי כבודו במכתב צנום ודק ולא עוד כי גם השיב פני ריקם בדבר המאמר.⁹¹ לכן אבקשו בכל לשון של בקשה שיואל נא להשיב לי דברים הרבה אודות מכתבי, וירשם לי שאר תולדתו, ויכתוב למעני השקפה כוללת ומקיפה על מצב הענינים כעת, בבית ישראל ובספרתו. גם יוד[י]עני באיזה עירות יהיה? ואולי קרוב לעירי. עיר בערשיד היא ארבע פרסאות מן התחנה קרוטפיל, אשר הינו על דרך אודיסא לבארדיטשוב. גם אבקשו שימציא את המכתב אשר היה רציף בנרתיקו לידידנו פֿוכס⁹² ובזאת אכלה לדבר. מכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשגב

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא

P.S. אבקשו עוד הפעם כי יואל נא בטובו להשיב לי בארוכה וממצב בית המדרש והתיסדו. ומה דברו עמו חכמי זמננו אודות זה? לפי הנראה יהיו מעצורים רבים על דרך זה. גם יודעני אם דבר אודתי עם אחד החכמים

בערשיד (פלך פאהד.) [פודוליה]

P.S. עוד הפעם – כי ישיב לי בארוכה במוקדם האפשרי.

14. אל שלום עליכם⁹³

ברשד, ג' ויקהל תרמ“ט לפ”ק [פברואר 1889]

ב"ה

כבוד הרב הח' השלם הסופר הנעלה המספר המציון [המצוין] הר' שלום ראבינאוויטש נ"י

מאספו “דער יודשיר פאלקס ביבלטקיא” קבלתי. און איך האב פֿין אים פֿיל הנאה געהאט. וביותר עשו עלי רושם ה[מ]אמרים “דער ווארום אין חריין”, “דאס ווינשפינגריל”, “וועהר און ווהין”, “דיא קינדרשיא יארן”, “עולם הבא”. דער סיפור “סטעמפעניו” איז פֿיל וונדערליך, איך מעג זאגען, אז זינט איך שטייע אויף מיינע פֿיס, האב איך נאהך אזא אנטיק ניט געלייענט. עס ליגט אין אים גרויס גפֿיל און מען דארף אויף אים זיין א מבין – די ביבלטקיא האט מעך אזוי ציא גיזאגען, אז איך האב גירעשעט אהן-האבין שרייבין זֵרְגָן. איך שיק לכבודו יעצט שני [מ]אמרים הראשונים אשר יצאו מעטי: “אויס געזאגט פֿין דעם חדר”, “פשוטע כתבים”. זייא זאהנין גשרבין גיווארן מיט א בלייפֿעדיר, און ווייל איך בין יעצט גיפֿאלן אויף די אוגין, דער ד"ר האט מיר פֿאר ווערט שרייבין, שרייב איך זייא ניט איבער. און ווייטיר קאהן איך פשוט ניט אויס זאגין – און ווייל איך בין זייער נייגעריק ערין אייער מיינ[ונ]ג אויף מייניא ערשטלינגען, האב איך זייא גשיקט וואי זייא זאהנין – ואבקש מכבודו כי יכתוב לי השקפתו עליהם. און זאהל מעך באטאין ווארין איך בין א שטארקער נצרך. כשימלא כבודו בקשתי אכתוב לכבודו מאמר ראשי גדול בשם “אור לנתיבה” וואס ער זאהל ארום שרייבן אלליא יודשיא עפאכען אויך א מאמר וועגן דער נאטאקייט פֿון דעם זרגן, און א קרטיק אויף דער ביבלטקיא טאקיא אין דער ביבלטקיא אליין –

אבקש עוד הפעם מכבודו להשיב לי במהרה ול[ה]עזרני במעט כסף.

אולי יש אצל כבודו “אוצר הספרות” שנה שניה שלא קראתיו עוד. ישלחו כבודו אלי, ואודנו בכל לבי. היקבל כבודו בקרת על ספרים עברים? לתשובתו אחכה בכליון עינים.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

על מאמרי יחתמו בשם “יב”ם".

תרגום:

ב"ה

כבוד הרב החכם השלם הסופר הנעלה המספר המצוין הר' שלום רבינוביץ נ"י

מאספו “די יודישע פאלקסביבליאטעק” קיבלתי,⁹⁴ והיתה לי הנאה רבה ממנו, וביותר עשו עלי רושם המאמרים “התולעת בחזרת”, “טבעת המופת” “מי ולאן”, “שנות הילדות”, “עולם הבא”. הסיפור “סטמפניו” הוא מופלא מאד. מותר לי לומר, שמיום שעמדתי על רגלי לא קראתי דבר משובח כזה. יש בו הרבה רגש, וצריך להיות מבין בזה. ה“ביבליוטק” כל כך ריתקה אותי, שהחלטתי להתחיל לכתוב ז’רגון. אני שולח לכבודו עכשיו את שני המאמרים הראשונים אשר יצאו מעטי: “סודות מן החדר” ו“כתבים פשוטים”.⁹⁵ הם נכתבו בעפרון, ומאחר שאני עכשיו חש בעיני, והרופא אסר עלי לכתוב, אינני מעתיק אותם. ויותר פשוט אינני יכול לומר. היות ואני סקרן מאד לדעת את דעתך על פירות הביכורים שלי, שלחתי אותם כמות שהם, ואבקש מכבודו כי יכתוב לי השקפתו עליהם. וצריך אני לבקש, כי אני נצרך גדול. כשימלא כבודו בקשתי אכתוב לכבודו מאמר ראשי גדול בשם “אור לנתיבה”, שיתאר את כל תקופות היהדות,⁹⁶ ומאמר על נחיצותו של הז’רגון, וביקורת על ה“ביבליאטעק” דווקא ב“ביבליאטעק” עצמה.⁹⁷

אבקש עוד הפעם מכבודו להשיב לי במהרה ולעזרני במעט כסף.

אולי יש אצל כבודו “אוצר הספרות” שנה שניה שלא קראתיו עוד. ישלחו כבודו אלי ואודנו בכל לבי. היקבל כבודו ביקורת על ספרים עברים? לתשובתו אחכה בכליון עינים.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

על מאמרי יחתמו בשם “יב”ם".⁹⁸

15. אל אהרן קמינקא⁹⁹

ב“ה ג' אדר תרמ”ט

כבוד הרב הנעלה, החוקר הנאור, אחד מן האשכולות אשר בבית ישראל. הר' אהרן קאמינקא.

אחרי אשר אברך עליך ברכת חכמנו: “בריך רחמנא דיהביך לן ולא יהביך לפורים…”¹⁰⁰ אומר לך כי חמתי אליך על אשר לא קידמת את פני בבשורה זו,¹⁰¹ וכן לא יעשה – ועתה אבקשך מאוד, שתודיעני כל החליפות אשר עברו עליך. ומה אתה עושה בברלין? האמת הדבר שנוסד פאנד [קרן] לעזור ת"ח [תלמידי חכמים] של יהודי רוסיא. גם הודעני עבודתיך הספרותית ומתי תעמוד למבחן? היש לך דברים אודתי. הודעני, ודע כי עוד לא נכבה בקרבי תשוקתי ההשתלמותית… כאשר יבואני דבריך תקבל ממני מכתב גדול. הר' בריינין נתקבל לעורך המליץ והתפטר ממשמרתו.¹⁰² לתשובתך אחכה בכליון עינים.

מיכה יוסף בארדיטשווסקיא

בערשיד (פלך פאהד.)

16. אל אהרן קמינקא¹⁰³

אומן, 2 אוגוסט [1889]

כבוד ידידי הרב המלמד. רב פעלים וההוגה דעות. סופר נפלא ועסקן בדברים וכו' וכו' רבי אהרן ד“ר קאמינקא שליט”א –.

קובל אני עליך ידידי יקירי, על אשר שכחתני. ומיום אשר כתבת לי את מכתבך האחרון מס“ט פטירבורג בחורף העבר, נסתם ממך כל חזון. ולא הודעתני מעשיך ושלומך. ולולא קדם ידידנו ה”ג [הגאון] הנאור משה מאיר בלכינשתיין להודיעני כי יצאת לחפשי ונחלצת מן המיצר… כי אז חשבתיך בין חוגרי נשק;¹⁰⁴ ועתה אמור בעצמך: הככה יעשה לאיש אשר יאהבך באהבה רבה? אשר קשור אליך בנטיה עזה ורבה. הן אנכי קדמתי פניך לריגא. גם לברלין כתבתי לך. ואתה עשית את עצמך כלא שומע, ועברת על כל מכתבי בשתיקה.

אנכי כבר התייאשתי מידידתנו. רק כתיבתך [כתובתך] אשר נדפסה בהצפירה שבה נאמרה ל“ד”ר אהרן קאמינקא" עוררתני לכתוב לך. הכתיבת זו היתה לי בשורה גדולה. ע“כ [על כן] אמרתי לעבוד על מדותי ולקדם פניך בברכה פנימית היוצאת מלבי, כי המקום יהיה בעזרך, ותעלה בשלימתך [בשלמותך] על כל דא”רנו [דוקטורינו] אשר מתיימרים לדַבָּרי האֻמָה. ואתה גם אתה פשוט לי ידיך וכתוב לי משלומך וממצבך, וממחשבותיך לעתיד לבוא, מאמרך הנפלא בהצפירה “אזהרה למכתבי עמל”¹⁰⁵ עשה רושם נורא¹⁰⁶ בספרתנו, כי כולם נוכחו לדעת מה בין סופר עברי לסופר מלומד, וכל קורא בו יווכח כי לגדולות נוצרת ושעתיד אתה לפעול על עלית תקופה רבתי בעמנו ובספרתנו –

בעמל רב וביגיעה רבה צלחתי לצאת מבית האסורים הברשודי וגרשתי אשתי כדת. ועתה יוצא אנכי לחו“ל, בעוד יומיים יוצא אנכי לשדה לבן [ביאלה צרקוב], משם לעיר קיוב לקחת תעודה משר הפלך, ומשם אסע לאודיסא. ושמה אראה מה לעשות. רבים יעצני לנסוע לברסלוי וברלין, לוויען, לפרנקפורט ד”מ [דמיין], אך ידידי הגביר הנאור אברהם קסטנטינבסקי¹⁰⁷ עומד על דעתו, כי אסע לפאריז, ע“כ כתוב לי דעתך, ועצתך בדבר, הן מעט כסף בידי כעין מאה וחמישים רו”כ ורבי אברהם ק“ס מבטיח לי בכתבו בעצתכם אוכל למצוא עזר בפאריס. כי שם דבריו נשמעים בין רבי העיר ע”כ כתוב לי דעתך ועצתך, כי מי יודע עוד יותר ממך.

ולפי דעתי טוב היה בעדי לו התמהמתי באודיסא כאיזה ירחים ולמדתי שפת אשכנז או שפת צרפת, למען לא אביא אלם לחו“ל. מה יעשה ידידינו ה”ה יצחק שלמה פוכס,¹⁰⁸ דבר עמו אודותי, גם דבר אודותי עם ידידי לעאן ראבינביטש.¹⁰⁹ כתוב לי כמה כסף צריך אנכי להוציא מדי ירח בירח בברלין – ובפאריס. ואבקשך שתמהר להשיבני. כי בעוד שני שבועות אהיה באודיסא, ומחכה אנכי על תשובתך ועצתך, אשר רק בה אלך ודע כי נמניתי וגמרתי לצאת לחו"ל, להשתלם בלימודים, ולו גם אגוע ברעב לא אשיב ממחשבותי וכלל גדול בידי או “השתלמותא או מיתותא”¹¹⁰ ומקבל אנכי על עצמי לקיים כל דרכו של תורה כדי שאקנה תורה והשתלמות, אשר רק בהם יהגה רוחי. וכל מגמתי לעשות ולפעול בבית ישראל ככתוב על מאמרי האחרון בהמגיד “לדעת ישראל” (הקראת אותו?).¹¹¹

הר' בערנפלד,¹¹² פאביס מיזס¹¹³ באו בברית עימי. האוכל להִבָּנֵה מהם?

אנא ידידי רחם עלי. והיֵה לי לעזר בכל אשר תשיג ידך. מוקירך ומכבדך כערכך הרם והנעלה המחכה לתשובתך בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

P.S. עוד הפעם אבקשך בכל לשון של בקשה כי תמהר להשיבני במוקדם האפשרי, ותכתוב לי הכל ברור ומפורש, באופן שאדע מה לעשות.

[הכתובת (ברוסית): אצל קונסטנטינובסקי באודסה].

17. אל אהרן קמינקא¹¹⁴

צום גדליה, [תר"ן] אודיסא

כבוד ידידי ראש וראשון לחכמי ישראל רבי אהרן קאמינקא

היום הייתי אצל קסטנבסקי,¹¹⁵ ואחרי אשר נשקני על ראשי ספר לי כבודך וגדלך, וכי שלחת לי מכתב על שמו ונאבד אצלו, ע“כ כתוב לי מכתב עוד הפעם, ודע כי הר[י]ני לומד שפת אשכנז פה, וכי התיעצתי עם כל המשכילים והחכמים וכולם יסכימו למטרתי. אביך סיפר לי מטרתך בהקמת בית ספר, וקסטנ' ממכ”ע [ממכתב עתי] שאתה רוצה לייסד, ושניהם לא מוצאים חן בעיני כי לגדולות מזו נוצרת, אך אם הנך עומד על דעתי [דעתך], תוכל לכתוב לי ואשיב לך ואברר לך. כי נהירא לי שבילי הסופרים והספרות – כתוב לי הכל באר היטב. ודע כי אחיך מצא חן בעיני. כל משכילנו וחכמינו מכבדים שמך, ומהללים שירך,¹¹⁶ אשר אנכי מוקיר אותם מאוד, והרבה לדבר לי אודותם – כתוב לי, והורני ראשית הלימודים, כי רוצה אנכי להכין את עצמי פה. לתשובתך אחכה בכליון עינים.¹¹⁷

מיכה יוסף ברדיטשבסקיא

18. אל אהרן קמינקא¹¹⁸

ב“ה א דחולמ”ס תרמ"ט

כבוד ידידי החכם הנשגב כליל החכמה והמדעים, ד“ר א”ק.

היום ביקרתי את ידידנו ה“ר קאסטאנטנבסקי,¹¹⁹ והראני את מכתבו האחרון אליו. ומאוד מאוד יצא לבי בראותי כי כבודו אשר ברכה רבה בו לבית ישראל עוד בשפל. כל עם ועם מכבד את חכמיו, ובעמנו… רואה אנכי בכבודו אור מזהיר לבית ישראל, ויש לאל ידו לעשות תקופה חדשה בעמנו ובספרותו. אבל שאור שבעיסה מעכב¹²⁰… עוד הפעם אבקש מכבודו כי יואל נא לכתוב לי מהות מצבו וממחשבותיו. ומשיריו [?] מאוד, שנפחו בי רוח חיים. גם יואל לכתוב לי, מה המה הידיעות אשר צריך לדעת אותן אדם אשר רוצה לבקר בבית ספר גבוה בחו”ל בתור שומע חופשי, כי אנכי משתלם עתה ומכין את עצמי בפרוזדור, ה“ר ק”ס [קונסטנטינובסקי] הוא איש נכבד טוב ומטיב, אבל אין ידו משגת, אולי תוכל לשלוח לי שירך חתומים בנרתיק, למען לא ישלט בהן יד הצנזור. מה עושה הד“ר פוכס,¹²¹ ה”ר יפה.¹²² בברלין לו יודע משה ליב פראנקיל מזוניגרדקי. והוא אחי אשת אחי הקטן,¹²³ ושמע לקח מפי לצרוס.¹²⁴ התכירו? מה תאמר על מכתבי ומאמרי בריינין האחרונים? הקראת מאמרי “לדעת ישראל” בהמגיד?¹²⁵ לתשובתך אחכה בכליון עינים

מיכה יוסף בארדיטשבסקי

19. אל מרדכי בן הלל הכהן¹²⁶

19 אוגוסט [1890] אדעסא

כבוד הסופר הנעלה וכו' וכו'

הר' מרדכי בן הלל הכהן נ"י

מאד אבקשו כי יואיל נא בטובו לשלוח לי קונטרסו “על אדמת ישראל” אשר הו"ל [הוציא לאור].¹²⁷ אקוה כי כבודו לא ישב פני ריקם, ובזה אכלה לדבר.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מיכה יוסף ברדיטשבסקיא

כתובתי:

[כתובת ברוסית]

20. אל שלמה בובר¹²⁸

ב“ה ד' טבת [תרנ”א, 15.12.1890], ברסלוי

כבוד הרב החכם השלם, התייר הגדול,¹²⁹ אחד מראשי העסקנים בבניין חוכמת ישראל, רבי ש' בביר שליט"א.

מכתבו היקר קיבלתי היום.¹³⁰ והפעם אודה לכבודו מקירות לבי על אשר לוקח חלק בעולמי. וע“כ [על כן] אנסה עתה לבאר לפניו דעתי ומטרתי ביציאתי לחו”ל. הריני אומר: מטרה? אבל אין זה רק משום שגרא דלשני [שגרת לשון], כי באמת אין לי עוד מטרה ברורה בחיים. אחרי שכלו ימי נעורי רק בד' אמות של הלכה, ולא הכנתי את עצמי בראשי הידיעות הנחוצות, ובגלל זה, וגם מצד תכונתי, רחוק אנכי מכל מטרה מדעית כוללת. וגם אי-אפשר הדבר שאציג כל לימודי, דעותי, הרגשותי העברים, שרכשתי לי עד כה בקרן זוית, ואצא לעולם חדש, אבל גם קשה לפני להחיות את עצמי מהלימודים העבריים. כי איני מאמין בנפלאות, כי עוד אצלח להיות רב בגרמניה, אבל בכל זה לא אומר נואש, והרני נכון ללכת בדרכי, כלומר: לשקוד על דלתות חוכמת ישראל ולסגל לי יפיפתו של יפת. ועל כן נמניתי וגמרתי לישב בברסלוי ולהשתלם בשפת אשכנז ורומית, ובעוד שלושה רבעי שנה, לאחר בחינה קטנה המיועדת רק לתלמידי חו“ל, שמקילים בהם הרבה, בלווית עדות על כישרונותי מאיזה איש נודע, אוכל לבוא אל בית ספר הגבוה לחכמת הפילוסופיה בתור תלמיד מומחה, אבל טוב היה לפני לו פתחו לי עשירי בית מדרש הרבנים בפה¹³¹ לשמוע שיעורים. הן אמת כי לא ללמוד תורה בברסלוי באתי. וד' ישמרני לידע עברית כמו שיודעים תלמידיו. אבל מאמין אנכי כי השעורים הללו יתנו לי איזה סדר ומשטר, וגם יועילו לי הרבה להשלמתי בשפת אשכנז. אבל מה אעשה אם הדירקטור לוי¹³² דחני בקש, באמרו כי אין אפשר לבוא אל בית המדרש בלא תעודת בגרות, דבר בלתי מובן. ואם כי בבית המדרש כללי [אוניברסיטה] מקילים בבני חו”ל ומקבלים אותם בלא תעודת בגרות, על אחת כמה וכמה קל וחומר בן בנו של קל וחומר בבית מדרש הרבנים ששמה הלמודים העבריים המה העיקר, ולא מבעי¹³³ כי איני מבקש מהם כל תעודה, וגם לא אבקש, אבל חפץ אנכי לשמוע את השיעורים לשמה. ודבר זה יוכלו לעשות ולא עוד כי כאשר אבוא אל בית המדרש אתקרב ביותר אל מוריו, אשתה מימיהם, אשקוד על דלתות אוצר הספרים, וגם האמת נתן לומר כי גם תועלת חומרית יצא לי מזה, כי בכניסתי לבית המדרש יש לי פ“פ [פתחון פה] לבקש עזר ממכירי, מה שאין כן עתה שפנוי אנכי. ע”כ [על כן] אבקש מכבודו שיואל נא עוד הפעם לעשות למעני ולהמליץ לפני הד“ר רָזין¹³⁴ והד”ר לוי. ויבאר להם מהותי ודעתי. ואז יתנהגו עימי לפנים מן השורה, שאינה רק דחייה בעלמא. אי שמים! צעירי רוסיה גולים מארצם ורוצים ללמוד תורה לשמה והמה סוגרים את השערים. ולא ישימו לבם כי כל המונע הלכה מפי תלמיד גם עוברים במעי אמם מקללים אותו.

יודע אנכי כי דבריו נשמעים אצל מורי הבית מדרש, וע“כ יגזור עליהם שלא ידיחני [ידחוני] ושלא ינעלו לפני שעריהם. ואז מובטחני כי ישמחו עלי, ויודהו בכל לבם, כי אז עכ”פ [על כל פנים] יהיה להם תלמיד אחד היודע צורתא דשמעתתא.¹³⁵ הריני מקוה כי כבודו לא ישיב פני ריקם, ויעמוד לי בשעת דחקי, ואז יודעני למען אדע אימתי אבוא להתיצג בפניהם, כי בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] ביתם אינו פתוח…

עוד הפעם אבקשו אולי יוכל לשלוח לי עכ“פ [על כל פנים] המדרש תנחומא שלו,¹³⁶ כי אחר שעלי לכתוב ולציין על צדי הדפים, ע”כ אין אפשר לי להשתמש בספרים של אחרים, ובזה אכלה לדבר, מכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשגב

המחכה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

כתֹבתי: Breslau, Damm Str. N 3 III

21. אל אהרן קמינקא¹³⁷

ב“ה י”ג טבת [תרנ"א, 23.12.1890]

ברסלוי

כבוד הרב החכם השלם, אחד מסופרנו ומשוררנו המצוינים רבי אהרן ד“ר קמינקיא נ”י.

שמעתי כי נבחרת להיות רב ודרשן בעיר לאדז [לודז'].¹³⁸ אם אמת בפי השמועה, הודעני ואברכך, כי דורש אנכי שלומך בכל לבבי. ודע כי הרני יושב עתה בכאן, אשתלם בלמודים ואכין א"ע [את עצמי] לבית ספר הגבוה. והיה כאשר תבוא עמי בכתובים אז אכתוב לך בארוכה, דברים הדרושים גם לי גם לך.

לתשובתך אחכה. מכבדך ומוקירך כערכך הרם

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

כתֹבתי: Breslau, Damm Str. N 3 III

22. אל ירחמיאל שקפניוק¹³⁹

ברסלוי 4.1.1891

אחי הנכבד!

בימים האחרונים בודד אנכי כערער בערבה. אין לי מכיר ומודע. אין לי איש לדבר עימו, אין לי בית לבקרו. ואנוס אנכי לשבת כל היום וכל הלילה ולחזור את המילות האשכנזיות היבשות, המייבשות את כוחי. בימים האחרונים באו בי שינויים נמרצים, שינויים בדעותי ובהשקפתי על החיים, שינויים שיש בהם מעין עצבות ודאבון. בימים הללו נתקו כל התיחסותי למקורבי ברוסיה. מאבי לא אקבל כל מכתב. מכהנא¹⁴⁰ וטריסטר¹⁴¹ אפילו תמונת אות. מבריינין¹⁴² נסתם כל חזון. וגם אתה נאלמת דומייה. על-כן אמרתי נגזרתי נשכחתי כמת מלב. וכבר גמרתי אומר כי אין רע ואח, כי הכל שקר. וכמעט נשבעתי לחדול לכתוב לרוסיה, ולהחל לחיות לעצמי –. ובתוך כך באוני דבריך. דבריך עצבוני בראותי כי חולה אתה בעיניך. אבל שמחתי בראותך כי עודך חי. עודך חי ותחיה ועוד נתראה פנים, עוד נחדש כקדם ונשתף בעולמנו.

הרבה הרבה לי לכתוב אליך. אבל לו באתי לכתוב לך את הכל אין אנכי מספיק לכתוב ואתה לקרות. ובכל זאת אנסה את כוחי לבאר לך בדרך היותר קצרה מהות מצבי והשתלשלותו מיום נפרדת מאתי –.

בהפרדך מאתי נשארתי בדד, לבדי, בקשרי המלחמה עם השקר והחנופה השוררים באודיסה, לבי התחמץ ונפשי דאבה. וזה האיש טרשנסקי¹⁴³ הציק לי בביקוריו הרבים ולא נתנני להגות בספרים ויצר לי המקום –. גם היחס ביני ובין האישה ה"ט¹⁴⁴… הלך וגדול, מצידה לא מצידי, והשתדלה להראות לי אותות התקרבות יתירה ותאמר שבחי בפני… עד כי נלאיתי נשוא.

זוכר אנכי בלילה אחת, “יהום הרוח, הסער מתחולל”,¹⁴⁵ ואנכי נקראתי אל אולמה הגדול והיפה המלא כלים נאים ופרחים ושושנים. המנורה מאירה באור כהה, והיא יושבת לבדה איתי ופורטת עלי המינים [הפסנתר], ובקולה הנעים תזמר את השירה “אומללה אנכי…” בקול נכאים, קול שובר לבבות, קול היוצא מהשתפכות הנפש, ופניה היפים מתאדמ[ים], ועיניה נוצצ[ו]ת, וקולה עולה ויורד… כמה הרגשתי בשעה זו! ואנכי התגברתי על רגשותי וישבתי נדהם ולא הוצאתי הגה מפי. כה התגברה ההתקרבות, ההתקרבות הזאת נתנה לי תענוג, אבל ראיתי כי עלי להתרחק, באשר יהודי אנכי, יהודי… ועלי לה[ת]רחק מן השיעור ומן הדומה לו – הבית הזאת עזרה לי הרבה והשתדלה בעדי גם אצל פישרביץ¹⁴⁶ אבל ידידי התמידי רד"ך [ר' דוד כהנא] לא שם לבו למצבי, וסופו הוכיח כי קרבני רק להנאתו… ובשעת היציאה התגדלה התקרבותי להעלמה ל. ונמשך לבי אחריה. והיא מצדה בקרה את מעוני גלתה לפני כל לבה ותדרוש מאתי את תמונתי ותבט[י]חני לתת את תמונתה –.

מכל הסופרים לקחתי פ“ש [פריסת שלום]. והאדון י. ורשאבסקי¹⁴⁷ בא לביתי בטרם יציאתי – וכה יצאתי מאודסה בחמישים רו”כ [רובל כסף] ובעוד שני ימים באתי ללמברג [לבוב]. ביקרתי את האדון [שלמה] בובר ומצאתיו כדבריך, כלומר איש עוסק חכמת ישראל, אבל אינו יהודי.¹⁴⁸ הוא קיבלני בסבר פנים יפות וישאלני אם יש כסף בצלחתי?. ואנכי כמובן לא רציתי לקחת אצלו אפילו פ“א [פרוטה אחת]. ומשם באתי ליארוסלוי וישבתי אצל גרבר¹⁴⁹, איש הולך עם שטריימל, קל-דעת וערום, איש עשיר וכילי. ושם התוועדתי אל הא' וויללער¹⁵⁰ ועשה עלי רושם טוב. ומשם באתי לקראקוי והתוועדתי אל בראודס,¹⁵¹ איש עני ורב הכישרון טוב-לב ומבוהל, איש שלא קרא ושנה, איש אוהב שׁכר ומרבה להתל והוא עורך את “הזמן”¹⁵² בעזרת המו”ל פישר¹⁵³ שנותן לו 40 זהובים (גולדן) לחודש. – ובכן תמה נסיעתי בגליציה –

היהודים בגליציה היראים אדוקים ביותר, מלבושיהם ישנים ופאותיהם ארוכות, מצבם טוב מאוד אבל לבם כעין הקרח ואין להם כל יחס אל שאר היהודים. הממשלה בגליציה טובה מאוד ועניה, וכן בתי מסילות הברזל בנויים באופן מוגבל.

משם באתי לברסלוי והייתי שם כעין שש שעות בלילה. מובן מעצמו שרצתי לרחוב הבחירה (ואל שטראסע)¹⁵⁴ לראות את הסמינר.¹⁵⁵ ומשם באתי לפ“פ [פרנקפורט], עיר גדולה ועשירה, עיר מלאה גנות ופרדסים, עיר של צביעות מרובה והתחסדות, עיר של בורים ו”עמי הארצים“, עיר שאין בה כל בית ספר גבוה, עיר שיש בה “רעליגיונס-שולע”¹⁵⁶ ששמה לומדים בני העניים מרוסיה שמכינים א”ע [את עצמם] בהגימנזיום ומקבלים 15 מרק לחודש מאת הבר[ו]ן [רוטשילד] על שכר דירה, עם מורה שפת אשכנז, ויאכלו “ימים”¹⁵⁷ כמו בליטא. עיר שיש בה מעין “פרנקפלד”¹⁵⁸ שלנו, איש עז פנים וכופר בכל הגדולים, איש רע וטוב, רך וקשה, שקרן ואוהב אמת, רבי חייט, ולו מסרתי את מכתבי-תעודתי שהיה לי אליו מה“ג [הגאון] ריינס,¹⁵⁹ וכמובן מעצמו קבלני בסבר פנים יפות, ויתאר לפני את מצבי בפ”פ בצבעים שחורים, וישבע כי לא ינוח עדי ימצא לי עזר נאמן בן 800 מרק לשנה באופן שאצא לברסלוי. ואנכי האמנתי לדבריו. ותיכף הביאני להד“ר בריל,¹⁶⁰ גאון גדול וטוב לב, והוא הבטיח לתת לי 150 מרק סטיפ' [סטיפנדיה - מלגה] אם אהיה כתוב [רשום] בהאוניברסיטט, ואח”כ הלכנו אל הד“ר פלאהט,¹⁶¹ וגם הוא הבטיח לתת לי 120 מרק באופן שאהיה כתוב בסמינר. ומשם אל הדירקטור פרופסור ברולד¹⁶² והוא נתן לי כתב-תעודה אל גיסו העשיר המבורגר¹⁶³ בברסלוי. ובכן לא מסרתי כל תעודותי להד”ר הרמל, רק התוועדתי אל העשיר לוינשטיין, העשירה טאלשינסקי, הד“ר רבינזן (רופא שינים ולמדן גדול מתלמידי רבי חיים מפילפידן, וממנו השגתי לי הכרה נאמנה מגדולת האיש הזה), והמה היו לעזר ב-65 מרק ובכן יצאתי מפ”פ.

אבל הסכלתי עשה על אשר האמנתי לדברי החייט, וטוב היה לפני להישאר שם – ובאתי לכאן זה ככ“ה יום. תיכף מסרתי תעודתי להד”ר ראו, ד“ר לוי,¹⁶⁴ וקיבלוני בפנים יפות, אבל לא יוכלו לקבלני בלא תעודת בגרות, ולגבי דבר זה חומר [החמרה] בו מהאוניברסיטה שבו מקבלים תלמ' [תלמידים] מחוץ במחלקה של הפילוסופיה ושל דברי הימים בלא תעודת בגרות, רק בהכנה כל שהיא ובתעודה מעדת על הכישרונות, וע”כ [ועל כן] נשארתי בכאן ואשתלם בשפת אשכנז.

בפה התוועדתי אל סופרנו [דוד] פרישמן לומד חכמת הפילוסופיה בבית-ספר הגבוה ומצבו טוב מאוד כי גר אצל גיסו העשיר, וגם כותב במכ“ע [במכתבי העתים] האשכנזים שמשלמים לו ביד נדיבה. הוא צעיר לימים[,] איש חי [ער] וטוב, אוהב אמת, מל[ו]מד גדול ויודע הרבה שפות, ועתה רחוק הוא מן הספרות העברית כי כועס הוא על אשר רדפ[ו]הו חינם.¹⁶⁵ שמו גדול בין רבי העיר, והוא ממקורבי העשיר היותר גדול אשר פוכס, איש ירא וחרד בלא בנים, ורוצה לתת הרבה כסף על ז’ורנל עברי, אבל פ”מ [פרישמן] אינו רוצה לקחת –.

מהעשיר המבורגר אקבל 50 מרק לשנה, מן הועד […]¹⁶⁶ (בהשתדלות הד"ר ניישטט) 50 מרק, מקונטר [קונטור: משרד] של ברבש¹⁶⁷ 100 מרק לשנה, ומפ“פ [ומפרנקפורט] אין פ”א [פרוטה אחת] רק הד"ר רבינזון שלח לי 20 מרק. ופר' [פרישמן] יבטיחני להציג לפני העשיר פוכס ואז יהיה לי לעזר לכל הפחות ב-10 מרק לחודש.

הפוליציה [המשטרה] שבכאן מדקדקת מעט בזכות הישיבה של בני רוסיה. אבל יש לי תקוה לשבת, אחרי שבאתי ללמוד ולתלמידים הכל מותר –

ושכרתי לי דירה [חדר] יפה עם כלים נאים,

עם סדינים ומטפחות וש[י]רות בעד 10 מרק לחודש.

גחלים להסקה 3 מרק לחודש.

לחם לחודש 7 מרק.

תבשיל חלב בכל יום 2 מרק לחודש

קפה 1 מרק.

נופת [סוכר] 1 מרק.

נפט וספירט 2 מרק[.] הספירט הוא למכונת החמים [מיחם] שקניתי לי.

חמאה בכל יום 3 מרק.

גבינה בכל יום.

31 מרק בסה"כ לחודש.

כל מרק הוא 43 ק"פ [קופיקות]. מאכלי בשר לא אוכל, אם ארצה בבשר אז אלך אל הפלקסקיכע [מטבח עממי] הכשרה ואוכל ארוחה בעד 20 פפניג, ארוחה טובה. את הביבליותק [הספריה] ואת המזום [המוזיאון] אבקר בחינם, וינתן ספרים להמעין. הנושא-מכתבים יביא מכתבים שש פעמים ביום. ביום השבת אתפלל בבית הכנסת של ה…..¹⁶⁸ ואשמע את הדרשות הסכליות, וביום א' את בית-תפילת העוואנגליים [של הפרוטסטנטים] ואשמע שם דרשן נפלא.

תלמידי הסמינר שבפה כולם בורים ואינם יודעים צורה דשמעתתא¹⁶⁹ וספרות, ולו ידעתי אז את אשר אדע עתה לא כתבתי אודות וולוז’ין מאומה. בית-עקד [ספריה] מסמינר אינו פתוח לפני זרים, כי מפקדו [מנהלו] הפרופסור צוקרמן¹⁷⁰ הוא בחור למעלה משבעים.

העיר ברסלוי היא עיר גדולה בת 300000 תושבים ותלמידיה של האוניברסיטה עולים למספר אלפים. – בספ[י]רה האחרונה של היום עולה מספר הנשים יותר על הגברים במספר 300 נפש.

את בית תפילת היהודים המתקנים [הרפורמים] ביקרתי ושמעתי את את האורגל [העוגב] והפרדיגר [המטיף], ולא עשה עלי רושם טוב –¹⁷¹

23. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁷²

[1891].4.2

אחי הנכבד! במכתבך האחרון אלי הנך חוזר על שאלתך: “אם אנכי כותב בימים האלה?” – והנה בראשית קבל תודתך על אשר אין בשאלתך כעין תביעת חוב, כשאלתו של פלוני אותי: “מדוע חדלתי לכתוב בימים הללו?”, כאולי [כאילו] יש חיוב בדבר. ובנוגע לשאלתך אשיבך כי איני כותב. ולא אחשוב לכתוב. וגם איני רואה כל חיוב בדבר. למשפטי זה לא באתי רק מצד הסופרים, שהספרות העברית הענייה טורדת אותם מן עולמם, עד שמוכרחים להטיל את עצמם על הציבור. שאולי [אילו] לא היה רק [אלא] דבר זה, דייני שלא לכתוב, כי מי זה רוצה להיות גבר לא-יצלח כל ימיו, ועני המחזיר על הפתחים; גם לא באתי אל משפטי מצד עצמי, שאיידי דמחוייב אנכי לבלוע אסור לי להפליט.¹⁷³ וקודם שאבוא ללמד עלי ללמוד – כי באמרי: שאיני רואה כל חיוב לכתוב, לא אותי בלבד הנני מכוֵן, כי אם את הכלל כֻלו. כלומר: כל סופרינו עתה שבגולה אינם מחויבים לכתוב עתה, באשר… אך למה זה אכחד את האמת ביני ובינך? באשר אין לנו עתה כל ספרות. וגם מציאתה אינה אפשרי; אינה אפשרי יען כי אין לה עתה תנועה מרכזית. והוית [והיות] תנועה מרכזית שעליה תתנועע ספרותנו הוא דבר נמנע, אחרי שעתה אין כל מובן להשכלה עברית, יען שעתה כבר נעקרו התחומין בין אהלי שם ויפיפתו של יפת, ושניהם כאחד הם. לספרות חיה דרושה צורה ידועה, צורה שהיא שורש נשמה של אותה ספרות. הצורה העצמית חדלה מספרתנו מעת אשר יצאה מחוגה הדתי המצומצם. גם העם שלו נכתוב עתה, אינו העם בעל כתבי קדש, בעל התלמוד, בעל הפילוסופיה, בעל הקבלה, בעל החסידות. כל התנועות התוכיות [הפנימיות] הללו שהביאו אותנו לעולם אחר מעולמן של שאר העמים והלשונות, נמחו עתה בקרבנו, והננו עם ככל העמים אשר סביבותנו, ואנחנו חיים עמם בעולם אחד. ע"כ [על כן] איני מבין מציאת במה בפני עצמנו… הן אמת כי נוכל להרביץ בספרותנו את התורות הכלליות. רצוני לומר: את הידיעות והחכמות המשֻתפות לכל הספר[ו]יות וקניני כל העמים, ואינם נבדלים רק [אלא] בתרגומיהם לכל עם ועם ככתבו וכלשונו. אבל עלנו לא לשכוח, כי מלבד העקרים הכוללים הללו, יש לכל ספרות שורש נשמה מיוחדת, ועורקיה המניעים, המה החלקים הערוכים רק לעמה ולעולמו. ועולם מיוחד אין לנו עתה, והשאלה האחת הכוללת אותנו, היא שאלת הרדיפות והגזרות, שאלה שדורשת ספרות, ספרות לוחמת בגלל חפשותנו [חופשיותנו] וזכויותנו. אבל ספרות כזאת צריכה להכתב רק בלשון שמלאכי חבלה מבינים אותנו, אחרי שפתרונה של השאלה אינה בידנו רק מחוצה לנו.

לפנים היו העורקים החיים בספרתנו התקיעות והתרועות להשכלה ולדעת. בימים האלה היתה ספרותנו חיה ככל הספר[ו]יות, אחרי שכמותם הייתה מלאה מלחמה ומחאה וכמותם בראה לנו דור לוחם, דור של דעה. ושוים בעיני שמואל ורחל (ב“הדת והחיים” של ברודס) לנשדנוף ומַרִינע (ב“הדור החדש” של טריגנוב [טורגנייב]) אבל עתה… עתה מה יכולה ספרתנו להשמיע לנו? – ספרתנו יכולה להשמיע לנו תולדתנו ולסדר לנו רכושנו הרוחני, אבל כל זה אינם רק [אלא] דברים מדעים, דברים שנוגעים בעבר, ולא על העבר בלבד חיה כל ספרות, והוה חי וקיים במלוא מובן המלה, הוה אשר יהיה חומר לעורקים מניעים ספרתנו אין לנו. וגם מציאתו אינו מובן לי…

שמא תאמר: הרי יש לאומי[ו]ת, ובמקום רחל יש לנו עתה בת הרב לפידותזָן – במטותא ממך שלא תוסיף להזכר לי את השטות הזה, שגורם לי גרוי גדול.¹⁷⁴ הריני אומר: שטות, אבל בשם זה אינו די לבטה [לבטא] את התנועה המזויפת עתה בספרותנו, כי יד בה הרבה רשע גניבת דעת וגניבת ממון. שקר הדבר, אין כל תנועה לאומית עתה, אין לוחמים ונלחמים. שמואל האפיקורס היה באמת לוחם לשמה, לוחם בכל לבבו ונפשו. שמואל היה בעל נשמה טהורה וישרה, ושמואל הלאומי הוא שקרן, צבוע מנֻול, בעל נפש שחורה ומזוהמה, יען שלוחם למען ה“עגול של נחושת” (בשפתו של פרישמן).¹⁷⁵ רחל היתה באמת נאה במעשיה, באשר היה לה איד[יא]לים רוממים, ורצתה בכל נפשה להשכיל את עמה המוגבל ולהאיר את מבואותיו האפלות, אבל בתו של אותו רב, אם כי אינה [איני] יודע מה טיבה, מובטחני שהיא בוגרת מכוערת וישבה בנעור[י]ה עד שהלבין ראשה… ועתה רוצה להתקדש ע"י טבעת הלאומית. הנני מאמין באמונה שלמה במציאות אפקרסים נלהבים בנו, אפקרסים שבאפקרסותם לא היה להם כל מטרה צדדית. אבל כל מי שיבוא ויאמר לי הריני לאומי לשם הלאומי[ו]ת, אם יעז להביט בפני ישר, אז אריק [אירק] לו בפניו. שקר הוא דובר! שקרן הוא, רמאי הוא, אל יאמר לבנה [לבנות] ביתנו בקרוב… ובכלל אומר לך, כי כל העסקנין אינם [מעוררים] בנו סמפטיה יתירה, יען כי כל מחשבה בבואה לידי מעשה אובדת את ערכה, ולולא דמסתפינא [אילולא הייתי חושש] הייתי אומר שכמו שהאהבה האמיתית בין איש לאשה היא רק באותה עת שהיא במחשבה בלבד, וכיון שבאה לידי מעשה גוססת וחודלת, כן כל האיד[יא]לים טהורים המה רק כשהם ברעיון, במחשבה, אבל כשיוצאים לעולם העשייה מיד הם נפסדים (מהתמונה שמציג לנו דסטיוסקי [דוסטויבסקי] בספורו “המשוגעים”¹⁷⁶ אודות הס[ו]צ[יא]ליסטים הרוסים, ומתמונה שמציג לנו היינא בספרו על אודות ברנא, מהסופרים האשכנזים, עוררני למשפטי זה). חושד אנכי את כל העסקנים, אבל ביותר שונא אנכי את העסקנים הלאומים, השקרנים והגזלנים, הלוקחים גלימא דעל כתפי¹⁷⁷ עמנו האמלל והאובד בעניו. מארה דאברהם! [אלוהי אברהם!] מה רוצים הבונים הללו? להעמידנו על קרקע[י]תנו, להשיבנו לגבולנו, ולחדש ימינו כקדם… אבל לו באמת היה כל מעשיהם רק לשם רצון הזה (ולא לשם העגול הנחושת), הרצון בעצמו אינו עוד מספיק לשנות סדרי הטבע, אבל אם גם לא היה דבר זה נמנע, איני מקנא בקנאה יתרה באותו דור שיזכה לכך, כמו שלא אקנא בבני סוריה [רוסיה] היושבים בארצם האפלה. וכמו שרבים עתה העוזבים את ארץ מולדתם זאת, באשר קשה להם סדריה כספחת, כן מובטחני שטובי בנינו יברחו מארצנו שתהיה מלאה חקים וגדרים כרמון, חקים מעיקים ומחניקים.

זוכר אנכי שבעיר מולדתי נתפקר למדן אחד, מורה הוראות בישראל ומשה דוד שמו. והיה בהתירו את האסורות, קרא עליו אבי התמים: “אל אלהי אבי! הפה שאסר הוא הפה שהתיר!” ובפני החתום מטה אמר מתקננו רמל“ל:¹⁷⁸ כי כשיבנה מצבנו המדיני בארצנו, והבית יעמוד על תלו, יהיה הראשון לכונן סדרי הקרבנות ולעמוד את הכוהנים בדוכנם. מארן די בשמיא! [אלי שבשמים] ‘הפה שהתיר הוא הפה שאסר!’ אבל כמה רחוק הוא רמל”ל ממשה דוד. הראשון חזר מדעתו לשם האמת, השני לשם ה“עגול הנחושת” וכחו של העגול היה גדול כל כך, עד שהאיש אשר כתב את ה“חטאת נעורים” – רוצה להקריב קרבנות… קרבנות! כמה שאט נפש גורם לי השם הזה. ונשבע אנכי לפניך שלו נתקימה נבואת השוטים הללו, ושבנו לגבולנו וארצנו עלתה כפורחת, ואנכי ישבתי בעיר בירתנו בירושלים בין דרי מעלה, או גם לו היה לי משמרת גבוה, והי[י]תי מן הנכנסים לפני ולפנים בהיכל ממלכתנו, כיון שהיה בא לילנבלום ופסק לשפוך דמי קורבנות, בשחיטת העולה הראשון הי[י]תי בורח מירושלים, מארצי ומולדתי לארץ נכריה, והי[י]תי בוחר לפשוט נבלתא בשוקא [ע“פ בבלי פסחים קיג ע”א] בתור גֵר עני מלהיות שר גדול בעיר הדמים…

כן גדל השקר והתרמית בעמנו, והכל תחת מסוה הלאומי[ו]ת, אבל ב[ו]א וראה, כל ימי, בעת שקראתי תולדתנו והגעתי לתקופה רעה בעולמנו, תקופה שמשיח מתעה התעה את רוב אחינו, הי[י]תי תולה את התעיה הזאת רק בימי החושך. ואמרתי בדעתי כי בימים הללו אי אפשר לעם כלו שיתעה לרגלי שקרנים וזייפנים. אבל עתה רואה אנכי שהי[י]תי טועה, אחרי שגם עתה עמנו תועה וטועה, יען כי יאמין למאשריו המתעים, ולא עוד שתקופה זאת היא עוד יותר רעה משאר התקופות של תעיות. לפנים, כשעמנו היה חי וקיים במלוא מובן המלה, בכל תקופה של שקר קמו גבורים ללחום עם השקר עד רדתו, כמו רבי יעקב עמדן וחבריו,¹⁷⁹ גבורים שהפק[י]רו את עצמם, ולא חסו על חייהם, והשקיעו את עצמם להפוך שלית השקרנים והמתעים על פניהם. אבל עתה לרגלי ריסוק האברים שבגוית עמנו, לרגלי הקרירות היתרה, אין מוסר מחאה… אין לוחם, אין מגלה. והחזיון הזה הוא נורא מאד, ומי יודע מה יהיה אחריתנו? הה! לבי ינבא לי רק אחרית רעה –.

מחשבות כאלה עולות על לבבי תמיד ואיני יודע על חשבון מי אכתבם, אם על חשבון השכל והראיה ה[?] או על חשבון היאוש, אבל לפע"ד [לפי עניות דעתי] אין בזה ידי הייאוש, יען כי לא בעידנא דיאושי בלבד עולים על לבבי מחשבות כאלה. לא רק בין השמשות, בשעה אשר יכה הרוח על חלון מעוני ויהמה, או בשעה אשר מכונת החמים אשר לי בחומה תהגה נכאים, כי בכל עת ועת אשר אחשוב בגורל ספרותנו, כזאת אני רואה.

* * *

במכתבך תודיעני כי גמרת את מאמרך “היאוש בעמים ובישראל בימים האחרונים” והוא מוכן ומזומן להדפיסו. ע“כ [על כן] אודיעך כי תוכל לשלחו אלי ואנכי אמסרו לידי ש. א. גרֶביר, כי “האוצר” יודפס בלי ספק, ועוד בימי היותי בירסלוי [בירוסלב] כבר ראיתי קונטרסים נדפסים ממנו.¹⁸⁰ בכלל הר' גרביר רואה סימן ברכה במלאכתו אחרי שעושה סחורה במלאכתן של אחרים שלא על מנת לשלם פרס. ומדוע זה ינעל שערי מסחרו זה? אבל בנגע לעבודתך, לו לעצתי תשמע יעצתיך לעזוב את שדה הפובלצסטיה [הפובליציסטיקה], לא בעבור שאנכי חושב אותך ללא מוכשר לאותו עבודה, כי לא גרוע אתה מכל פובלצסטנו רבי הנוצה. אבל בכלל על כל מקצוע הפו”ב [הפובליציסטיקה] בספרתנו החלתי להביט בימים האחרונים בעיני חשד, ואדמה כי טוב היה לו היה העיקר הזה חסר מן הספר.

נהירנא חמשת שנה לפנים בשעה אשר קראתי ה“מסתרי ספרותנו”¹⁸¹ המספרים בגנות מלאכת רפ“ס [פרץ סמולנסקין]. הייתי קוצף על בעל המאמר קצף גדול על אשר העיז לשלוח יד בקודש, אבל רואה אנכי כי באמת ראוי היה רפ”ס לפולסין דנורא אלה, אחרי שהוא הביא לנו הספרות הנוראה, הפובלצסטיה. המקצוע הזאת היא רוממה מאוד, דרוש לה ידיעות רבות עמוקות וכולל[ו]ת, ולא כל אדם ישראלי, אשר רוב שנותיו בלה בבית הדרש, ראוי לעמוד על המצפה ולדבר על גוי ואדם יחד. אבל בעוה“ר [בעוונותינו הרבים] היתה המקצוע הזאת אצלנו כעיר פרוצה, ואחרי שפרחים ומליצות הם דברים שכיחים לקהל, ב[ו]א וראה הנה התלונה רבתה בספרתנו על שמעטים מְסַפריה, יען כי באותו מקצוע אותו האיש שאינו מרגיש בקרב[ו] רוח כשרון לא יתפוש עט בידו. אבל בנוגע למאמרים הכל כותבים, והרבה סופרים עשו להם שם רק על ידי מאמרים, כמו ב”פ [ברנפלד], מרדכי בן הלל הכהן, ש“י הרביץ, געץ וכו' –¹⁸² ואל תדמה כי נושא אנכי פנים לעצמי, כי גם אנכי מביט על עבודתי הפובליציסטית עד מאמרי ‘עולמו של ישראל’¹⁸³ ועד בכלל, כעל עבודה שאינה שוה פרוטה. ומדוע עסקתי באותה מלאכה, יען שנגררתי אחרי רפ”ס, והי[י]תי ש[י]כור מעבודתו. צא וראה כמה ילדות היתה בי. הן על פי מולדתי ותולדתי חי[י]תי בהרבה סדרי חיים שונים, חיים שיש בהם “פאעזיע פריאה” [שירה חופשית] (מבטה [מבטא] של רד"ף) [פרישמן], חיים שראויים לשים אליהם לב. ואנכי הספרן והלבלר, לא ניסיתי לרַקֵם את כל אשר ראיתי, בעוד שכתבתי דברים אשר לא ראיתי.

בכלל החלתי להביט עלי עתה בעינים פקוחות. הה! כמה שגיאות עשיתי בעולמי! על מה הבלותי ימי נעורי? תרתי נפשות הפקרתי,¹⁸⁴ הפקרתי בגלל הדעת, ומה אדע? איזה תועלת הבאתי לי ולאחרים. זה חמשה עשרה שנה אשר אני לומד והוגה עמל ועובד. ומה פרי עבודתי הרבה? האוכל להתפרנס אפ' [אפילו] בלחם צר? הכי יש לאל ידי לחי[ות] על חשבון עצמי? או עכ“פ [על כל פנים] היש לי תקוה לבוא בימים יבואו אל המנוחה ואל הנחלה? הה! קצתי בנפשי מפני לחם הקלוקל, לחם חסד, ומלבד זה, מלבד כי הלחם הזה הוא כעשן לעיני הנה הוא משענת קנה רצוץ. ואוי לאדם השם באדם מבטחו. בֹא וראה הנה הרב ברילל מפ”פ [מפרנקפורט]¹⁸⁵ [אשר הבטיח לי 150 מרק סט"פ [סטיפנדיה] לשנה, וכבר שלח לי לחודש הראשון 10 מרק מת פתאום. זה חלקי החומרי, חלק שחור ואיום, בעוד שבתור אדם יש לי חובת בן לאב, ואבי הלוא עני מדוכה הוא… וחלקי הרוחני? הכי הטיבה השכלתי את רוחי? לא, חולה אנכי, חולה מוסרי, רוחי חלול ומכוסה בכתמים, כתמים שחורים, כתמים… הנני קל הדעת, בוגד לרוב בהאמת, חי על חשבון אחרים, וביותר עבד אנכי, כן כן עבד אנכי עבד פשוט, באשר כל איש עושה עלי רושם… זוכר אנכי את תקופת כהנא…¹⁸⁶ רמלל [ליליינבלום]… ועתה פרישמן.. זוכר אנכי היטב איך קיבלתי עוּלם… זוכר אנכי את הרושם שעשו עלי בבית ז… באוהמין [באומן], עד כי כמעט בגדתי בך, הה! עבד אנכי עבד פשוט פשוטו כמשמעו. שמא תאמר כי עמ[י]דתי נגד רושם מין היפה באדסיא (כפי המקרים אשר סיפרתי לך במכתבי הגדול…)¹⁸⁷ המה עדות על טהרת רוחי, עד כי כבשתי… אינך אלא טועה, כי אנכי יודע היטב כי רק חלישת רוחי עשתה זאת. חלש אנכי, אין בי אומץ לו גם אהבתי נערה עד מאד, וידעתי היטב כי משבת אהבה אל חיקי, מעולם לא גליתי לה לבי ולא פתחתי את פי באהבה. כן כן חלש אנכי, חלש וקל הדעת.

* * *

עוד הפעם אשוב לעולמי – מה יהיה אחריתי? על שני עמודים עומד עולמי ההֹוִי, על הפרוזדור והטרקלין, כלומר על ההכנה לבית המדרש הגבוה, ועל הכניסה בבית המדרש הגבוה, והנה דע כי ההכנה קשה מאוד באשר כי המלאכה רבה, ואנכי איני מוכשר ללימודים היסודיים הדורשים סבלנות מרֻבה. צא ולמד מה עלי לדעת: (א) ידיעת שפת אשכנז בכתב ובעל פה; (ב) חשבון; (ג) דברי הימים; (ד) גלילות הארץ; (ה) רומית; (ו) חכמת הטבע היסודית. על הידיעות הללו לא אבָּחן, אבל כשאני לעצמי איני מוכשר לשמוע כל שיעור בלעדן (הן אנכי מבין עתה שפת אשכנז, ואבין היטב את הדרשות בבתי התפלות והחברות שאבקרם, ובכל זאת בהלכי לשמוע שיעור בהאנורזטט [באוניברסיטה] עם פרישמן, לא הבנתי מאומה. השיעור היה שיעור פסיכולוגיה, אבל היה בה הרבה טרמניות [מונחים] רומיות, דוגמאות מחכמת הטבע והחשבון, ציונים מדברי הימים) ועד עתה לא עלתה בידי רק [אלא] להבין לקרות סיפורים אשכנזיים, בקריאה ברורה. גם קראתי חלק מספרי היינא בלא עזרת ספר מלים. אבל עוד רבה העבודה. ואח“כ לאחר שנה לכל הפחות, עוד דרוש לי תעודה מד”ר מצוין על כשרונותי, ובפה אין לי מכיר – וגם ברילל מת – אבל נניח כי יצלח בידי להיכנס בהאנורזטט בתור תלמיד מומחה (כי להיות שומע חופשי דבר נקל אבל אין מזה כל מטרה), מה יהיה תכליתי? ללמוד טהלגיה [תיאולוגיה] ולהיות רב בישראל. – אנה ברוסיה? איני יודע שפת רוסיה. באשכנז? אסור לי להיות באשר גֵר אנכי. ובכלל יודע אנכי היטב, וגם אתה יודע, כי איני דרשן וגם רוחי חלש – בכלל מהרבנות התייאשתי לגמרי –. ועתה מה אלמוד. ללמוד חכמה [תשיות?] מחיה את בעליה לא אוכל, אחרי אשר בלא תעודת בגר[ו]ת אסור לי לבקר כל מחלקה של חשבון, חר[ו]שת המעשה, משפט, רפואה, ונשאר לי רק שני דרכים אלה: (1) או לשמוע שעורים שונים ולקרוא הרבה, ולהשקיע עצמי בהספרות. הרעיון הזה אינו רע, כי אדמה כי יש לי כשרון ספרותי, אבל התקוה הזאת היא תלויה בשערה, כי אולי אטעה את עצמי ולא דבר נקל להיות סופר אשכנזי חי על עטו, בעוד שעד כ“ה שנה חשבתי עברית, וצא ולמד כי יש לספרות האשכנזית כמעט חצי מיללן [מיליון] סופרים, ומי לא יכתוב עתה? (2) או – להשקיע את עצמי בחכמת הכלכלה בתורת החברה, לבי יאמר לי כי מוכשר אנכי לכך. אבל הפעם השאלה פן טועה אנכי, ולא עוד להשיג משרה במקצוע זו אי אפשר לי באשר גֵר אנכי. ונשאר לי רק לעבוד בספר[ו]תה. ואדמה כי קרוב הדבר לדמיון, וא”כ [ואם כן] מה אעשה? שמא תאמר כי השעורים מחכ[י]מים, זה אינך אלא טועה, כי יודע אנכי בבירור כי מאמר פובלצסטי מדעי בינוני טוב ביותר משעור טוב. ושאל הסטודנטים ויאמרו לך, עד כי עשרה למאה יבואו לשמוע את השעורים. ולא עוד כי להשיג תעודת ד"ר דרוש להוציא 600 מרק, ואיה אקח את הכסף, המן הגורן או מן היקב? ואני שדוד מה אעשה?

אנכי אומר כי יש לי כישרון ספרותי. שקר הדבר! איך אוכל לכתוב אם לבי חלל בקרבי, ואנכי יודע כי איני מוכשר לאהוב. וכל מי שאינו מוכשר לאהוב אין לו לב. ומי שאין לו לב היכול לכתוב? כן כן הדבר טועה אנכי, טועה אנכי וטועה הי[י]תי. טועה הי[י]תי בגמרי לעזוב רוסיה לעולמים, וזה דבר לא יצלח, כי מאד גדולים געגועי אחריה. שמה מצאתי לי אנשים לוקחים חלק בעולמי, רעים ורעיות, ופה, גם כאשר אתק[י]ים עשרה שנה לא אוכל להתערב עם יושבי הארץ. הה אנכי בכאן ולבי בסוריה [ברוסיה]… טועה הייתי בחשבי כי מי שכותב ומדפיס מאושר, ועתה מביט אנכי על מאמרַי בשאט נפש. טועה הי[י]תי וגם פתי, כי האם לא היתה פתיות יתרה במה שהפסדתי כסף הרבה על חליפות מכתבים למאות? ומה הועילו לי?

עומד אנכי בין המצרים, מביט אנכי בעינים בהירות על העבר. סופר אנכי ומונה את כל השג[י]אות אשר עשיתי, והעתיד? הכי עכ“פ [על כל פנים] אתחכם בו, או היש תקוה לי בו? במה? באיזה אופן? הוי עתיד ועבר! הוי עברי! ט”ו שנה עבודה, ופשיטת יד. מארֵה דאברהם. קח את נפשי –.

* * *

במכתבי זה גליתי לך כל ליבי, והשתדל[ת]י לגלות לך הכל, כי צר לי כי מר לי. הה! גם עצבי אין להם מנוחה. וביני לבין עצמך אגלה לך כי לפעמים תתעורר בקרבי תאווה גדולה לכעס ונקמה. לפעמים תתעורר בקרבי תאוה לצאת מן החקים המקיפים, להיות פרא… ובשעה שאנכי בתוך חברת האדם עלי לכבוש את רוחי… הה חולה אנכי ברוחי, חולה ועצוב. אבל לבבי נקשה כאבן. וגם בעת אשר עננים כבדים יכסו את שמי לבבי קשה עלי לבכות. לבכות! כמה הקל לו צלח בידי לבכות. אבל לבבי כאבן –.

הה חולה אנכי, חולה בגופי, ברוחי בכוחי, חולה ובודד. בודד כערער בערבה, אין לי מכיר ומודע, אין לי איש כי אוכל לפתוח את לבי לפניו, אין לי בית לבוא בו –. בחלון חדרי יושב אנכי משמים, עולמי כלו שחור, והחיים מבחוץ יפים, יפים מאד, יפים ומרהיבים. החיים יפים, כל איש חי. ואנכי? בלילות אנכי הולך לטייל ברחובות העיר היפות, מנורות אלקתורין [חשמל] יאירו, בנות הארץ היפות מאד הולכות הלוך ושוב, מכל עבר ופינה ישמע קול מזמר, ואנכי לבדי… נורא חיי, נורא מאד. ומה יהיה אחריתי?

באחד ממכתבי האשכנזים אמרתי:“איח זאגע ניחט מיט האמלעט: זיין? אדער ניכט זיין? איח מוז זיין, אונד פאהן ניחט זיין איז גאר ניחט דיא ריידע”.¹⁸⁸ אבל באיזה אופן אהיה? הגידה נא לי אם תדע.¹⁸⁹

24. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁹⁰

ט' אדר ראשון [תרנ"א; 17.2.1891]

ידידי היקר!

מאמרך הנורא “היאוש בישראל ובעמים”¹⁹¹ קיבלתי לנכון יחד עם מכתבך. למשפטי תחכה ידידי, משפט אמת ויציב וקיים וישר (בסג') [בסגנון] האלקושי,¹⁹² ולמשפטי זה הנך עושה את אוזניך כאפרכסת, ואני מה אענה אבתרך [אחריך]? (כך נוהגים [לומר]) –.

לו היה בך ידידי שורש נשמה של משה ריינס,¹⁹³ נשמה שלא נוכל לומר גם מקצת אמת בפניה, אז הייתי בוחר לי את השתיקה. אבל עכשיו שיודע אנכי אותך ויודע אתה אותי, יש בינינו קרבות עצומה, הריני מוכן ומזומן לומר לך הכל, ולא אכחד מאומה, ואם בעל-נפש אתה תבין וכו' (מנהג [דיבור]) –.

בראשית אשאל אותך שאלה קטנה. כמדומה לי שאתה ירחמיאל שקפניוק, ולא היינריך היינה. ואדמה שגם אתה תודה שאותו האיש הוא סופר יותר גדול ממך (צ"ל [צריך לומר] משכמו ולמעלה גבוה ממך), ומדוע, בשעה שקראתי מאמרך נפל פחדך עלי. כי ראיתי כי דברים לי עם איש חוקר ופילוסוף, איש המדבר על גוי ואדם יחד (כך כותבים), איש אשר שפינוזה, קאנט, שופנהאואר, טולסטוי, נושרים מחיקו. וכ[ש]קורא אני את היינה, הנה לפני איש פשוט המדבר בפשוטות, מה זאת? האם באמת לא ידע היינה בכלל ממציאות שפינוזה? ואם באמת הנך הולך בהדרך שכבשו לפניך להטיל אימה על ציבור הקוראים ולהגלות לפניהם בקולות וברקים, כלך אל איבסן¹⁹⁴ וחבריו ולמה הנך קורא תגר על דור הקודם?

ראה, ידידי, הנך בא לדבר אודות היאוש בין צעירינו. הענין הוא פשוט לפע“ד [לפי עניות דעתי]. אבל איזו שייכות יש לו עם שופנהאואר? (שכחתי לכתוב, מה ענין שמיטה אצל הר סיני? [כיצד הדברים קשורים זה לזה]). אחי הקטן הוא אחד מן בני הנעורים והוא קורא תגר על החיים ומכתביו אלי מלאים יאוש. אבל לא משום שקרא את ש”פ [שופנהאואר] או טל' [טולסטוי]. רק משום שהפדיון בחנותו מעט, ואנשי דלא מעלי אכלו בייה קורצא.¹⁹⁵ וגם אנכי בכבודי ובעצמי, כשאכתוב לך מכתבי מלא יאוש, אז לא תחשדני שקראתי חלילה את ש“פ, רק תדע כי הפרוטה כלתה מכיסי. ולולא דמסתפינא¹⁹⁶ (כך כתוב באיזה גמרא) הייתי אומר כי רבים מבני אשכנז [גרמנים] המתייאשים, אינו מטעם הקריאה בש', אחרי שהוא רק קנין יחידי סגולה. האיש אשר אנכי גר בביתו, הוא אחד מבני-הנעורים באשכנז אשר כילה חוק לימודיו בבית ספר עמ[מ]י (למען בעלי השפה הברורה ) ואח”כ למד מלאכת הרצענות,¹⁹⁷ ובתפשו אמנותו בידו לא חדל ג“כ [גם כן] לקרוא בספרים ולקחת חלק בהחברות הסוציאלי[סטיו]ת. וגם עתה שרחיים בצוואריו הוא קורא מכ”ע [מכתבי עתים] בכל יום ויודע את הפוליטיקה יותר מעורך “המגיד” ולא יתרחק מספרות העם. ועתה ג“כ [גם כן] הוא מתאונן על החיים הרעים, לא משום ש”פ [שופנהאואר] אך מטעם כי הפאבריקנטים [בעלי בתי החרושת] הגדולים יציקו להקטנים, וקשה לו להתחרות עמדם –.

זאת ועוד אחרת (עוד הפעם מנהג [דיבור]). האנשים הללו שכתבת אודותם על רגל אחת, הם אנשים שעל כל אחד מספריהם יש ספרות שלמה, ואנשים למאות ולאלפים הקדישו ימיהם לתרגמם ולבארם. וטרם נבוא לכתוב אודותם, מקודם עלינו ללמוד. וכל הכותב אודותם, יען שראה טפח מתורתם באיזה ספר על קורות הפילוסופיה, הרי בעיני דומה לפלוני הרב הדן בדינים מתוך הקיצור-השולחן-ערוך ולא ראה מאורות גפ"ת¹⁹⁸ מימיו.

הגע בעצמך, הנך ממלא את מאמרך בחקירות אודות היהדות, תורת חיים, אהבת חסד, השכלת ישראל, השכלת יוון ואנה יכנס כל הפשתון¹⁹⁹ הזה? (כך כתוב ברש"י). יהדות! ומה טיבו של שם זה? אבי הוא יהודי גמור, יהודי נאמן, ובכל זאת יכול אנכי להשבע בנקיטת חפץ, כי לו שמע את השם הזה מפיך לא ידע מה אתה שח…יהדות שם כזה, הבא בתור ענין שירי, נוכל להבינו. אבל לעשותו לשם קבוע ולחקרו ולדרשו אינו מובן בעיני, אחרי שאנכי לא אוכל לצייר יהדות בלא יהודים. ולא עוד כי איני יודע להבדיל בבירור בין השכלת היהדות להשכלת יוון.²⁰⁰ היינה בתור משורר היה יכול להעיר את הערתו בין יפיפותו של יפת לאהלי שם.²⁰¹ אבל לעשות את הדבר להלכה פסוקה, עוד צריכים אנחנו לעיין בדבר. וגם עלינו לא לשכוח, כי היינה היה יותר בקיא ביפיפותו של יפת מבאהלי שם, והוא חשב את התלמיד לקטוליציזמוס²⁰² גמור[ה], ולא ידע כי רבים באהלי שם אהבו את החיים וידעו להוקיר את היופי; לא ידע כי רבי ישמעאל התפעל בראותו נוכרית אחת שהייתה נאה ביותר,²⁰³ לא ידע כלל מאמרו של ריש לקיש: טוב מראה באישה יותר מגופו של אותו מעשה.²⁰⁴ לא ידע מהאומר “לא נבראת אישה אלא ליופי”.²⁰⁵ אבל אנחנו יודעים כי גם המה הבינו את הדברים שמרחיבים דעתו של אדם, גם הם ידעו כי האדם נותן דין וחשבון על כל שראה בעיניו ולא נהנה,²⁰⁶ ועוד – ולעומתן עסק יפת בתורת המידות. ואם תאמר: לא הרי זה כהרי זה, הללו מידות של ראש והללו בתר ליבא גרידא,²⁰⁷ אז אשיבך גם אנכי בלשון חכמים: שיננא [חכם וחריף] מניין זאת לך? וכי באמת יש בספרות העברית בית הרכבה והפרדה, שבו מבדילים דברים היוצאים מן הראש מדברים היוצאים מן הלב. האם לא תזכירני בחקירותיך אלו את דברי מלמדי רבי דוד ברבי מיכל, שבשעה שהיה קורא לפנינו בפרשת השבוע (מובן מאליו בשעה שאינו יום ואינו לילה), כד מטי [כאשר הגיע] לאותו פסוק “וישק יעקב לרחל”, אז גרד בראשו ויאמר לנו: שקצים! אתם תדמו כי הדבר פשוט. כל הנשיקות המה בפה, ואותה נשיקה הייתה במחשבה וכו‘. ואתה האינך חושב ודורש כדויד מיכל’ס: אריסטו כתב ספרו המידות [האתיקה] בראשו ורבי²⁰⁸ בלבו. ואנכי אצא בעקבותיכם ואומר, כי דברי ריש לקיש לא יצאו מליבו ולו משום שראה שופריה דנשי – ²⁰⁹ רק מראשו. מ"ו [מורי ורבי] איזה פלפול וכו’. ואם יש לך ראיה לסתור, אחרי שנודע שר“ל [ריש לקיש] נכנס תחת כנפי השכינה, בגלל אחתי דרבי יוחנן שסיפורי מניה,²¹⁰ וא”כ [ואם כן] נראה כי הבין בליבו מה הוא היופי. אשאלך האם באמת אין כל צד שכנגד שיטתך, וכי האם באמת יודע אתה בבירור כי לחכמי יוון לא היה כלל לב – ואולי באמת רק משפופרת הפרזה [זכוכית מגדלת] באת לכלל אלה, וכוחה הלא גדול. הן למשל כאשר תשים עיניך אל תקופת ההשכלה בארצנו, לעת אשר עזבו צעירינו את ה“פרי מגדים”²¹¹ ויחלו ללמד מדע ולשון, אז תוכל לומר: מלחמת עולם בין השכלת ישראל ליוון. היופי והצדק, הנעים והמועיל, הראש והלב. מלחמה שהיא הרת השתלמות האדם והשכלתו ותוצאות להתפתחותו. אבל עם כל תעצומות הראשונה ניצחה. ויזנו בני ישראל אחרי יפיפותו של יפת וכו' וכו‘. ובלא פראזות יתירות נוכל לומר בפשיטות, על ידי התוצאות החדשות עזבו צעירינו את הדעות והאמונות הישנות ויחלו להשכיל ככל העמים, שגם בהם גבר הפירוד בין דור הישן להחדש. ואצלם הלא בע"כ [בעל כורחך] לא היה הדור הישן מאהלי שם, בעלי לב וכו’ –

בקצרה, חקירות כאלה המה יקרות בעיני איזמן²¹² וש“י הורוביץ,²¹³ יען כי נתעשרו מפסולתן, אבל בעיני אינן שוות אפילו פרוטה. אנשים כאלה יכולים לתקוע ולהריע תורת חיים, תורה מעשית, תורת חסד וכו‘. אנשים כאלה יודעים מה היא היהדות וערכה להשלמת האדם, ושסוף כל סוף לא תנוח אירופה בשלום אם לא תתייהד, וששפ’ וטל' [שופנהאואר וטולסטוי] המה הראשונים המבינים דרכה, ואנכי יודע מניין זאת להם? סלוואדור²¹⁴ התפעל מחוק השמיטה והיובל שבתורה, חוק סוציאלי, והלך וכתב ספר בשפת צרפת “תיקון העולם כדת משה וישראל”²¹⁵ (כך שמעתי). הספר הזה נעתק לשפת אשכנזית על פי מקרה קרא אותו הח' מיזס²¹⁶ והלך וכתב מאמרו הגדול “מלחמת הדת” אשר פרקו הראשון נדפס ב”המליץ" ושני החלקים האחרונים כמובן עודם אתו בכתובים. בימים הללו היו הסופרים עוד שיכורים מן התיקונים [בדת], ולא היו מוכשרים להבין כל אלה. ע“כ [על כן] נשתכח הדבר והיה כלא היה. וגם מיזס שכח והלך והדפיס כעין מאמר זה ב”הכרמל" בשם “תיקון עולם”.²¹⁷ בהימים הללו היו בנו שינויים רבים, שינויים אשר הבינו סופרינו כי טוב להם לסחור בסחורה הלאומית. אז הלך סמולנסקין והרחיב את הדברים בה“עם עולם” שלו;²¹⁸ ובאותה עת העתיק שולמן²¹⁹ את הקדמת גרץ לספרו די"י.²²⁰ ואז נודע פתאום לסופרינו כי יש השכלת ישראל והשכלת יוון –.

וא“כ [ואם כן] יש לנו השכלת ישראל והשכלת יוון, ראש ולב (בלשונך). ועל פי מקרה מוחו של ש”י הורוביץ רופף, וכל ידיעה חדשה מביאה אותו לידי שכרות, ובשכרונו זה כתב הרבה מאמרים שבהם רב את ריב הלב, כלומר היהדות, וזרק מרה בהרמב“ם על אשר זדה [פעל במזיד] להרכיב את הראש עם הלב ולזרוע כלאיים. והמאמרים הללו כמובן מעצמו נדפסו ב”השחר" כדי שלא להוציא ניירו חלק. ואחריו יצא איזמן ואז עברה הקריאה במחנה ישראל: תורת חיים, השכלת ישראל. כיון שראה מיזס שכך הוא הדבר, שכולם מימיו הם שותים (הוא חשב שקנה אותם בשינוי),²²¹ הלך וכתב עוד הפעם את מאמרו “היהדות בזמן העבר” ב“המצפה”²²² שבו חזר על דבריו ממלחמת הדת ומתיקון עולם ומאשר איתו בכתובים. ואז הדפיס עפשטיין²²³ באמת מאמר טוב בעניין זה בשם “בין ישראל לעמים” (גם הוא גדש את הסאה ברוב) ואח“כ החל שפ”ר²²⁴ לדבר אל כנסת ישראל, ויחל גם הוא לצעוק במאמריו הראשיים “תורת חיים”, “תורת חסד”²²⁵ וכו'. שנים אחדות עברו, ויחל עוד נביא אחד, הוא לאון רבינוביץ,²²⁶ לנבאות נבואות הללו ב“המליץ” ולהעלות גירה (פלא הדבר, הוא היה בפאריז, ולפניו היה קרוב המקור הראשון, ובכל זאת ויסתפק בכלי שלישי או עשירי). ואז באתי גם אנכי בכבודי ובעצמי, ואתה תבוא עתה כמאסף לכל המחנות, להשמיע להקורא את ה“חכמות” החדשות הללו –. ונותן לפניהם מזונות שכבר היו להם לזרא.

אבל לו עמדת את פראזותיך בקרן זויתי [בנקודת מבטי], אז ראית כי הדברים בפשוטם, כי לנו עם ישראל מעט מזעיר לעומת רבבות העמים. יש לנו תורה ישנה, תורה קדמוניה, אשר יש בה הרבה חוקים של חסד ומשפט, והרבה חוקים שראויים להישרף, והן הן “גופי תורה” (בסגנון התלמוד) כמו דיני הקורבנות, לא תחיה²²⁷ וכו‘. גם חסדה היה מרובה לו לא סקלה את המקושש²²⁸ וכו’. ומאז ועד עתה על ידי השתנות העיתים, שונו פני החוקים על ידי תורתנו שבעל-פה, ועדין היא משתנית והולכת, ואופן אשר נשארו לנו המה קניין כל העמים. ואנחנו הננו עתה יהודים, לא בעבור תורת חיים בלבד, רק בעבור שעוד אנחנו חיים וכו'.

וא“ת [ואם תאמר] מה נפסיד הן הלא בזאת נחבב את היהדות על בעליה, אשיבך נפסיד ונפסיד, כי ע”י ה“חכמות” הללו יכבו ניצוצות הביקורת שעלו בלב צעירינו, ועל ידי החקירות הללו שבו עוד הפעם להיות מאמינים בני מאמינים, והם מאמינים כאבותיהם כי “טוב ציפורני אהלי שם מכרסה של יפיפותו של יפת” (בלשון של סופר פלוני) ושהיהדות כוללת הכול. וראיה לדבר וקטריה [ויקטוריה] המלכה אוכלת בשר כשר, והפרופסור הנוצרי בפאריז לומד עם תלמידיו מסכת כלים (הצפירה). וכל השכלת צעירינו היא רק להראות כי הכל מרומז בהיהדות וש“שלנו גדול משלהם” – ובתוך כך מבלים ימיהם ב“השלנו” לא נדע כל עיקר. וכאשר על-פי מקרה ילמד אחד מ“שלנו” את האלפא-ביתא מ“שלהם” – יחשוב עצמו גם כאחד מהגדולים, ותיכף יבוא להדפיס תמונתו ב“אוצר הספרות”, כמו שהיה בשעה שעמד לפני הקארדינל ברומא [ופוז?], או יתן עצמו כלומד את עניני המלכות (קמינקא), או יהיה לחבר נאמן לדורשי קדמוניות בליפסיה והאללה (ריינס)²²⁹ ותנא דמסייע לשפינוזה (אלכסנדרוב)²³⁰ והחכמים הגדולים הללו באים עוד פעם ומוכיחים בראיות ברורות, כי כל “שלהם”, עד המצאת קוך²³¹ ועד בכלל, מרומז ב“שלנו”. והקהל? הקהל יאמר “אשר בחר בנו” ומשיב כאבותינו, כי ה“גויים” לא ידעו כל עיקר.

לאומיות אתה קורא, הסופרים והלאומיות.²³² “מארא דאברהם” [אלוהי אברהם]! האם באמת טפש כחלב לבך לדמות כי יש לנו סופרים בעלי שיטה לאומית. הכי אינך יודע את הסופרים באודסה, “ירושלים אשר בלאומות” (הוצאה החדשה) – יודע אנכי כי בשעת שריפה, בשעה שלב העם טרוד ובהול, אז הגנבים מוצאים שעה זו מוכשרת לגנוב. ובשיטתם הולכים סופרינו בעלי הלאומות. כלא יותר, אתה בא להתווכח עימהם ולדון על שטתם. האם אין זו שטות יתירה?

רגילים אנחנו להצטער על התמעטות הקוראים העבריים בנו, על היציאה המרובה מרשותנו לרשות הרבים. אבל כל עוד שנכתוב כמוך וכמוני עד עתה כל עוד אשר נתן לפני הקהל את החכמות הללו, יוסיפו המה לברוח מלפנינו. כי הקהל חפץ לקרות קריאה של חיים. ובשום אופן לא נוכל לכפות עליו הר כגיגית כי ישמע רק חכמתנו –.

הספרות היא בעלת אברים רבים, ויש בה גם אבר לאומי ודתי. ומי אשר נכוה מתופתה מוצא לפניו כרים נרחבים, ואצלנו הכל עומד על הלאומיות, על הדת, וספרות אנושית, ספרות הכתובה לפני בני אדם שקודמים לדתם, אין אצלנו כל עיקר. יען כי להשתמש בתגא²³³ אי צריכים אנחנו לעמול וליגע. לעבודה זו צריכים אנחנו להיות מוכשרים מלידה ומבטן. ומה לנו כל אלה אם הכל מוכן לפנינו. וכל אחד מאיתנו יכול לכתוב מאמרים ולחקור חקירות בתורת חיים ואהבת חסד, אנחנו נכתוב ונדרוש, והקוראים קוראים ספרים של “גויים”, שהלב נמשך אחריהם. אנחנו כמובן נקרא תגר על אשר יעזבו את הלב ויזנו אחרי הראש, אבל הם אומרים “יבאו מכם ויעיד”,²³⁴ כי באמת הסופרים בעצמם כשקוראים, לא יקראו “דברים שמלב” רק דברים שמראש. וגם אנכי אבכר מכ“ע [מכתב עתי] של גוי בעל ראש על מכ”ע “המגיד” או “המליץ” בעלי-לב –. וכו'.²³⁵

25. אל ירחמיאל שקפניוק²³⁶

א׳ אדר שני [תרנ״א, 11.3.1891]

אחי היקר!

התאמין ידידי, כי זה שלושת ירחים אשר אנכי בברסלוי, ועוד לא ראיתי את העיר אשר בה אנכי יושב. – ומה זה תתפלא. הלא כן דרכנו. חפצים חיים אנחנו. אוהבים את החיים. אבל אנו דוחים את החיים לעתיד לבוא. ובהוה אנו קוראים בספרים. וכאשר העתיד יתהפך להוה, אנו קוראים עוד הפעם. וכה נמות ולא נחיה.

היום יצאתי מאהלי וסבבתי את התעלה הסובבת את מרכזה של העיר. ראיתי את ארמונות העיר היפים, הטירות הגבוהות, והעמודים. ראיתי את אוכלסין מרובים, ובנות הארץ היפות, ראיתי את החיים בפנים היפות, ואתעורר. כלם חיים. ואנכי? זה עשר שנה רצופים אשר אכין א"ע [את עצמי] להחיים, והחיים עוד לא באו. ואימתי אחיה?²³⁷

החיים – ואנכי –.

לו הייתי סופר, ויכולתי לתאר לך המלחמה הנוראה השוררת בעולמי הקטן, אז נבהלת לראות. צייר לפניך איש קטן הקומה ודל בשר, פניו שחורים ככושי, ושערותיו פרועות. איש נדכה ושחוח. איש בטול ומובטל. ובמוחו ובלבו הרת מחשבות ורגשות, מחשבות ורגשות סותרות זו את זו, ומפרכסות את עצמן. מה לא ארגיש? ומה לא אחשוב? מעבר מזה, הרני שואף לחֵרות, להשתלמות, הנני חפץ לכתוב, לבקר, לתקוע, להריע. הנני חפץ לעבוד, לפעול ולעשות. הנני גומר שלא לישא אישה כל ימי משום שנפשי חשקה בתורה. ומעבר מזה, הרני שואף למנוחה, לשלווה, לנופש, לחיי אישות, לחיי קטנות והשקט. מעבר מזה הריני רואה לפני, חיים מנוולים, אי סדרים, שקר, תרמית, פחזות, הזיה, טיפשות, סכלות. הרני מרגיש בקרבי מחאה עזה ואיומה נגד כל המקיף אותי, נגד כל השורר. ומעבר מזה לפני חיים יפים, סדרים כהלכתם. והנני נותן בריתי שלום עם הכל. מעבר מזה הרני נתון באוהלי שם, בעולמו של ישראל, הנני יהודי וכו‘. ומעבר מזה, לבי ימשך אחרי יפיפתו של יפת. וכל רגשותי הלאומית כקצף על פני המים. – מעבר מזה, הריני הוגה, חוקר, שופט. וארדוף רק אחרי הידיעות הממשיות, אחרי הוית העולם וכו’, ומעבר מזה הרני משורר ואדבק ביופי. בשעה זו, אחשוב את עצמי לאיש בעל דעה, איש מוכשר לפעול ולעבוד, ובשעה זו הנני בעיני כננס, כגברא קטילא, כגבר אין אונים וכו'. האין זאת כי עולמי הקטן הוא עולם מלא.

וכל המון הרגשות והמחשבות האלו כולן הולכות אל הים הגדול, אל מלחמת הקיום הנוראה. מלחמה איומה לי מאד. כי כבר אין בי כוח להילחם!

רגילים אנו להאמין בהמשפט הידוע: ׳אי אפשר להיות שני הפכים בנושא אחד" ואנכי, כשאביט בפנימתי, הנני חוסֵל [!]: אי אפשר לנושא אחד בלא הפכים – כי באמת כל קיומי רק מהפכים –. מעת אשר קראתי את סיפורו של טלסטי ק״ס,²³⁸ נהפכתי לשונא נשים (או יותר טוב האישות) וגמרתי בדעתי שלא [אשא] אישה כל ימי, וגם לא לאהוב, וראה כמעט נכשלתי באהבה.

ומעשה שהיה כך היה. כבר כתבתי לך כי הרני מבקר בית איש אשכנזי, ובבית הזאת בת יחידיה והיא בעצם ימי נעוריה, בת ט״ו, אבל גדולה כתמר. ושערותיה השחורות, עם עיניה התמימות והחדות עושים רושם –. הילדה הזאת אשר כמעט לא תדע דבר, והשכלתה מוגבל מאד, או יותר טוב, אינה משכילה לגמרי, בתחילה פחדה ממני פחד גדול, או לא שמה עיניה אלי לגמרי. אבל מהריחוק הגדול הזה בא הקירוב, עד שבהפרדי מאתם תבקשני שאבוא להבא –. פ“א [פעם אחת] באתי אליהם בלילה, ואמה ישבה סמוך אלי ותשוחח עמי. אז לקחה לה ספסל-רגלי, ותשב על יד אמה. ובעיניה החדות הביטה אלי, אשר כחיצים שנונים ירדו אל חדרי בטני. בלילה ההוא נרכך לבבי הקשה. בלילה השלישית כאשר קמתי ללכת תפסתני בבגדי ותצווה עלי לשבת וכו' אז ראיתי כי ימי השביה קרובים. והלוא תהום גדול ביננו… וע”כ [ועל כן] נלחמתי עם עצמי מלחמה עצומה ונוראה ועתה שניתי את פני הדברים –. והיה כאשר אצא מפה בי״ב אדר דנא, אחדול לבקרם לגמרי –. וכתבתי לך הדברים, למען תדע כמה גדולים דברי חכמים, אל תדון וכו'. טוב הדבר, כי לבי חלל בקרבי ואיני מוכשר לאהוב. כי האוהב לא יכול לכבוש את אהבתו ולבטלה. הנני בכלל מרגיש רק אודי האהבה, או הרני אוהב בדמיוני, אבל מה יעשה הגבר אשר אוהב בלבו? –

חדשות אין אתי, רק דע כי החוקר אפשטיין מווינה הוציא לאור ספר גדול על דבר אלדד הדני וספריו ובקרוב אשיגו –.²³⁹

ב׳ אדר

אחי היקר!

היום קראתי את ספר תולדות מיימן,²⁴⁰ ולא עשה עלי רושם גדול. כי מלבד סגנונו האשכנזי הרע, אינו מוכשר לספר. בהרבה דברים האריך, ובהרבה דברים סתם ולא פירש. אבל הרבה למדתי ממנו. ואם אקח לי מועד עוד אכתוב לך בארוכה.

היום השגתי חוברת ראשונה מהאנצקלפדיה התלמודית היוצא לאור על-ידי נער אחד ברוסיה. ומחירה 15 רו״כ (?). ה[עונני?] סלאטץ מרעיש עולמות בהחבצלת.²⁴¹

אנית רוסיה ובה גולי רוסיה חשבה להשבר בלכתה לירושלים, ובע"ה [ובעזרת השם] נצלה.

הסמינר בפה רפה מאוד. יוכל היות כי גרץ²⁴² יעזוב אותו ויצא לוויען. וכבר אמר כי לו לא היה בן שבעים אז הלך תכף –.

בין כל מאמרי הכורת מצא חן בעיני פ"מ [פרישמן] מאמרו של אייזנשטאד “בשערי ירושלים” כדבריך.²⁴³ מכל מאמרי, מצא חן בעיניו “פרקים מקוטעים”.²⁴⁴ ובכלל יאמר לי כי הוא מכיר בי עורך ספרותי, אבל אנכי כותב בכל פעם כתיבה שטחית (Oberflächlich) זאת ועוד אחרת, הנני מתפעל מכל מה שאקרא, והפעולה נכרת במאמרי.

מצבו של פ"מ, כפי אשר גלה לי, לא טוב. וגם הוא תועה בדרכי החיים, ובכלל הבינני כי קשה הדבר מאד להשיג מטרה רוממה מהספרות האשכנזית, אחרי אשר סופריה פרו ורבו מאוד, והם אחד מחמישים, ובין המון הרב הזה לא יֵרָאו הבינֹנים. ואין תקוה רק [אלא] להיותר גדול, להגֶניא [הגאון], ולאו כל אחד זוכה. הראיתי מאמרך לו, וגם הוא הודה לדברי, והתקצף עליך קצף גדול, על אשר תתפלסף ותדבר גבוה גבוה, בעוד שיש לך סגנון בריא ואנושי.

היום קיבלתי מברבש שני רובל (?)²⁴⁵.

באלה הימים קראתי ספר נפלא בשם “אלפא ביתא של הדעת” ומעולם לא ראיתי סופר נפלא כמותו, וכל דבריו כתובים בשפה מובנת להעם, והוא מוכשר לפקוח עיניים –.

באלה הימים קראתי הר[ו]מן מברנא,²⁴⁶ ואת מאמרו ע“ד [על דבר] המאמין, ועשה עלי רושם גדול. באלה הימים קראתי מאמרו של היינא נגד מענציל,²⁴⁷ וג”כ [וגם כן] עשה עלי רושם גדול.

באלה הימים ק' [קראתי] ספר המשפטים [הכללים] לתורת השגת וקבלת תעודת ד״ר בכל בתי ספר הגבוהים באשכנז, אוסתריה וצרפת. ואין אנורזטעט שנוכל לקבל בו בנקל תעודה כמו בליפציג. בכלל נודעתי מהספר הזה דברים רבים.

בה“גנראל איינצגיר” [אנצייגר] (מכתב עתי יומי באשכנז) קראתי פולטיין [פיליטון] נפלא אודות מחשבות הראש אחרי התזתו – ויש בה חדשות רבות.

באלה הימים קראתי את ה“מאניטשריפט”²⁴⁸ מד״ר וו. ברילל. קראתי שם שני הספדים נפלאים על הד״ר באלל מאת יעללניקי²⁴⁹ וקרפלס.²⁵⁰ סגנונו של הראשון נפלא מאוד, ער האטע איינס קלסישן סטיל [יש לו סגנון קלסי].

באלה הימים לקחתי למקרא את לסינג על דבר חכמת היפות,²⁵¹ ולא הבנתי לא דבר ולא חצי דבר. ועודנו מוזר לי – והוא האחד הכותב אשכנזית. אבל עודני איני אשכנזי.

ידידך, מי״ב

26. אל שלמה בובר²⁵²

29.3.1891

כבוד הרב החה“ש [החכם השלם], העסקן הגדול בחכמת ישראל וכו' רבי שלמה בביר שליט”א –.

אחרי שיודע אנכי שכבודו לוקח חלק בעולמי ומשתתף בצערי, הרני לוקח לי רשות לטרדו עוד הפעם ולבקש עצה מפיו. כי בין המיצרים אנכי וטובע אנכי בים החיים –.

אחרי השתדלות ועמל רב, עלתה בידי לרכש לי איזה קיום. וחשבתי לישב בשלוה וללמוד. והנה קפץ עלי רוגזו של הקב“ה, כי לקח מאתנו את רבי נחמיה בריל²⁵³ ז”ל, והחכם הזה היה לי לעזר קיים, ושלח לי סכום כסף מדי חדש בחדשו. ועתה נשארתי עוד הפעם בלי מזון ובלי מחיה. גם אי אפשר לי להשׂתכר, באשר קשה עלי הדיבור בשפת אשכנז בעל פה ולא אוכל להורות שעורים עברים, ומלבד זאת כבר קדמוני תלמידי בית ספר הרבנים אשר דפה. ובראותי כי ביש לי בהא מתא [בעיר הזו], אנוס אנכי ליזל למתא אחרית [ללכת לעיר אחרת], כי פה כלתה לי הפרוטה מן הכיס. והרני גר אצל ת"ח [תלמיד חכם] צעיר אחד בחנם.²⁵⁴ וכמובן מעצמו שלא אוכל להכביד עליו –

מוכרח אנכי לצאת, אבל אנה אצא? המשורר מנדלקרן²⁵⁵ יעצני לצאת לפרַג. הח' פוכס²⁵⁶ מפּריס – למינכן. וחד אמר כי אלך לקניגסברג, באשר שם לי מודע עשיר לא נודעתי לו מתמול שלשום. ולמי אשמע? הן לא נהירא לי שבילי דאשכנז ואיני יודע מן מנייהו מן מכניסי אורחים. ולעת עתה רואה אנכי כי בשלושה ולא עלתה בידי. כי כבר הייתי בפ“פ [פרנקפורט], בלייפציג, בברסלוי, ולא עשיתי מאומה, אם כי באלה עכ”פ [על כל פנים] אחדים מכירים אותי, ולא מבעי כשאלך לאתרא דלא ידעי [ידעתי]. הד“ר ר[ו]זין²⁵⁷ יעצני ללכת ברלינה, אבל פוכס ועוד כותבים לי כי אין לי כל תקוה להתקיים בשם, כי מרֻבים שם בני עניים וכו'. ע”כ [על כן] עומד אנכי על פרשת דרכים, ואיני יודע אנה אפנה. ומה גם כי חפץ אנכי לכוֵן המקום שבו אוכל להשׂתכר לחמי, כי כבר קצתי בנפשי לצפות לעזרתן של אחרים שעולמי החומרי והרוחני חשוך בעדי. ומוכן ומזומן אנכי למכור את עצמי לעבודה שזרה ממני, ולא אצטרך לבריות, אשר מכרכמים את פני ומשחירים את נפשי –.

בימים האלה חושב אנכי ללכת למינכן. אולי יצלח בידי להִקרב תחת כנפי הגביר ד“ר מרצבכר,²⁵⁸ ואפקח על אוצר ספרי מר אביו ז”ל. אבל איני יודע אם דמיוני דמיון שוא. ובכלל מחפש אנכי איזה מקום שאוצר ספרים גדול יהיה פתוח לפני, כי בימים האלה עלו על לבבי מחשבות רבות בדבר עבודות רבות לספרתנו שחושב אנכי לעבדה. ושנים מאלה הרני מציע לפני כבודו הרם.

1] הרני חושב לעשות כמעשה הפר[ו]פסור האיטלקי בספרו הגדול Genie und Irrsinn,²⁵⁹ ולסדר ולערוך כל אנש[י]נו הגדולים והענקים שמרוב גדולה היו להם תכונות משונות, ולהראות הכחות הללו בספרות ובתולדות ישראל מן התחלת התפתחות תורה שבעל פה עד עתה. 2] רגילים אנחנו להבדיל בין השכלת יון להשכלת ישראל. להם נתן הראש ולנו הלב. להם השירה ולנו המדות. אבל באמת ההבדלים הללו הם הבדלים מלאכותים, כי אין הבדל בטבע – והכל הוא אחד. וכשם שהורו היונים שלא כהוגן, בחלקם את כל העולם כֻלו לשתי מחלקֹת לשרים – ולעבדים. כי כל אדם הוא חציו עבד וחציו בן חורין, כן לא נוכל להסכים עם היינא וחבריו, השופטים כי על שני מינים האדם עומד, וכל חכם הוא הֶלני או יהודי, ושאין שני עולמות הללו נוגעים זה בזה. לא! כל אדם הוא מחציתו הלני ומחציתו יהודי, ושתי הכתות הרגש והדעת נלחמים בו. ע"כ [על כן] כשם שבספרות יון יש מחלקה גדולה מדתית, כן יש אצלנו מחלקה רבה של יופי, והרני חושב לערוך ולסדר כל המאמרים [האמרות] הנוגעים להיופי, השירה הפ[ו]אזיה, הנמצאים בכל ספרתו [ספרויות] הגדולות.

גם חפץ אנכי לסדר השקפות תורה שבעל פה על המחלות הנפשיות ועל העונשין. וגם עוסק אנכי בקורות החסידות, ובהערכת [עריכת] כל כתבי הבעש“ט, והרני מקבץ כל פתגמיו ומאמריו, ואנקה שפתם ואסדרם לפרקים והיה בידי קוראיו ספרו של הבעש”ט למען יוכלו להקיפו בבת אחת –.²⁶⁰

אלה הם מחשבותי. אבל באיזה אופן אוציאם אל הפועל. ע“כ [על כן] אבקש מכבודו הרם כי יעצני עצתו הרמתה, אנא אצא. ונכון אנכי ללכת לכל מקום בין באשכ[נ]ז בין באוסתריה. ואם באמת רעיוני ע”ד [על דבר] מרצבכר אינו חלום יורני את הדרך וימליץ בעדי. ואם לא יורוני מקום אחר. ולו ידעתי כי אוכל למצוא בלבוב שעורים עברים אז נסעתי לשם כי מה לי הכא מה לי התם,²⁶¹ וכל מקום אשר אשׂתכר בו שלושים מרק לחודש למחיתי מקומי הוא. הרני מקוה כי כבודו לא יעמוד מרחוק ויוריני בעצתו ובהשתדלותו למעני.

בעוד עשרת או שמונה ימים מוכרח אנכי לצאת מפה. ע"כ אבקש מכבודו בכל לשון של בקשה שימהר להשיבני. מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לתשובתו בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

27. אל ישראל טשרביס²⁶²

י׳ אב תרנ״א [14.8.1891]

ידידי הנכבד רבי ישראל טשרביס²⁶³!

נהירנא [זכורני], שמדי בואי לאותו גר שביקש ללמוד משמאי והלל כל התורה כולה על רגל אחת,²⁶⁴ הייתי אומר לנפשי, שכאיוב לא היה ולא נברא אלא משל היה²⁶⁵; כי מדבא [משבא] להתגיר שמע מניה דחכים הוא²⁶⁶ ומדחכים מה ראה לשטות זה? עד שפעם אחת – בעת שהייתי עוד סופר בישראל – באני מכתב כפול²⁶⁷ מאת איש משכיל יודע לשאול, וביקש ממני רק פתרון אלה הדברים הקטנים: באיזה יחס עומדת התורה שבכתב להתורה שבעל-פה? ומה היא התורה שבעל-פה בכללי יחוסה לעמים ולישראל, להיהדות והקלטור [התרבות]? ואחרי חתימתו עוד הוסיף: מה דעתך אודות התורה וישראל? האם המה נצחיים? האם באמת מלאכותם [שליחותם] להורות תורת אלוה ותורת אלמ[ו]ות בעולם? האם באמת הנפש בת אלמ[ו]ות? וכו' וכו' – כיון שראיתי שאלות אלו אז אמרתי: הגר אמת ושאלתו אמת וספורו אמת – ולא עוד כי הגר הוא נצחי ומעין אתפשטותיה בכל דור.²⁶⁸

הטעיתי בחשבוני? האם לא ישאלני כבודו כשאלות אותו הגר? האם אוכל לצמצם לו דעותי אודות עם וארצו – דברים שדרושים להם ספרים מרובים, במכתב אחד? האם באמת שאלה גדולה ורחבה זו, בפתרוני היא תלויה אצלו? וכי האפשר בכלל לאותה שאלה להפתר? ולא עוד כי הקדים כבודו תנאי כפול, כי אייתי ליה סהדי לדברי,²⁶⁹ "אחרי שיבואו להוציא מחזקת הצפירה והמליץ? ובתנאים כאלה, האוכל להתקיים [לעמוד] בדברי? האם לא יהיו כזורק אבן על מת?²⁷⁰ אנכי אאבוד זמני ועיני, ואוכיח לו שיטתי בק״ן טעמים ואח׳׳כ יבוא כבודו ויאמר לי: שיננא [איש שנון כמוך] מנין באת לך? אין משגיחין בסברא. יחיד ורבים הלכה כרבים.²⁷¹ ואולי עוד בסגנון אחר: טינא עלתה בלבו ונעקר מן עולם הישוב.²⁷² נוגע בדבר הוא. מתבולל הוא. הנקודה היהודית נכבתה אצלו וכו' –

המליץ והצפירה דורשים בשבח [יישוב] הארץ ואנכי בגנותה. האיני מרגל מוציא דיבה? אבל לאט לך ידידי, היודע אתה מי הם המו״לים האלה? היודע אתה נפשותם השחורה? היודע אתה כי עושים סחורה בצרתן של ישראל? היודע אתה כי הראשון הוא בן בליעל, בור, דלטור?²⁷³ היודע אתה כי אותו האיש נתעשר מפסולתן של הישוב? הקראת את חשבונותיו? היודע אתה כי הנביאים הללו – נביאי השקר יודעים את האמת ומתכוונים למרוד בו? היודע כי הם ועוזריהם וכל מאן דעסקין [מי שעוסקין] בישא“י [בישוב ארץ ישראל] כולם גוזזים שֵׂיַת ישראל הנדחה? היודע אתה כי טוב צפרני בעלי החלוקה²⁷⁴ מכרסן של חובבי ציון? היודע אתה כי עולין עליהן בגניבתן ובשקרתן – היודע אתה מה עשו אלה לעם ישראל? הרמאים דרי המאפליה [שורה קרועה] אשר נעשה לפני ולפנים…? ואנכי אני הגבר אשר זה כעשרת שנה שאנכי עוסק בספרות וקראתי ׳׳בכל מכל כל” ויודע אנכי כל הני [אלה] כותבים ורוחם, אנכי אשר כשנה חיתי באודסה, טבור הגיהנום והישוב, ולא הסירותי דעתי אפילו רגע אחד מעולם ה״חובבים ציון׳׳; והיה נהירא [ברור] לי כל שביליהם, מעשיהם, אספותיהם, והייתי מבקר ומדבר עם כל אלה שכבר היו בארץ. אנכי אשר כשנה דרתי אצל ה׳ ברבש²⁷⁵ הראש וראשון לכל איתני הישוב – אנכי אשר החלפתי מכתבים עם אנשים הדרים שמה ויודעים כל מבואות[י]ה האפלות… אנכי אשר מיום באתי לאשכנז לא חדלתי לקרות ספרים ומכ״ע [מכתבי עתים] כוללים, היודעים פרק בהלכות הדברים האלה. אנכי אשר לא בגאון אוכל לומר, כי יש בי דעה להבין ולהבדיל לרוב בין אמת לשקר, בין אמת אמיתי למזויף, בין קלי אילן לתכלת²⁷⁶ – אנכי אוכל לומר כי כל הענין מופרך הוא מעקרא – ושסוף כל אלה היוצאים לשם לחזור על הפתחים –

הן לא אביא דעת הטוענים כי על אלה הבורחים מעבדות ללכת למקום חֵרות ולא לארץ אשר אולי בעבור חמש מאות שנה תגיע בקולטרתה לאותו מעמד שבו רוסיה נתונה בו עתה, וכי תוגרמה [טורקיה] בכלל היא ערש הפראות והסכלות – ארץ אשר בה גם מי שאינו ת"ח [תלמיד חכם] אינו יוצא יחידי בלילה,²⁷⁷ רק מזוין בכלי נשק (וכמה נפשות ישראל נהרגו) – לא אתלה את עצמי באילן הטוענים, כי גם שמה תפרוץ שנאת היהודים, כאשר יראו [תושבי הארץ הערבים] שדוחקים את רגליהם, וגם שמה יהיו רעמים ופרעות (וכמה היו). לא אסייע לי מהתם [משם], מדעת האומרים, כי היהודים מכניסים ראשם ללהבה בבואם לטבור הנצרות, טבור אשר התולדה עוד תמלא ממנו הרבה דפים בספרה, ועוד נהרות דם ישפכו שמה, בעגלא ובזמן קריב. כנודע לכל יודע בינה לעתים, לא אפיל מוראת השופרות והחרמות, הצביעות היתרה המלאה שם בכל אתר ואתר, דברים שבגללם חרב עולמו של ישראל – לא אחוה בזרועי כי כל הנפש היפה תקוץ לבוא בחברת אנשים המוחזקים בכל קצוי תבל למקַבלים, ומשולחיה יפרשו²⁷⁸ כל הארץ לבקש צדקה וחסד.

לא אקבל חמרים חמרים ראיות מאוירה ואקלימה המזיק, מהחליים הרעים השולטים שם וכו' וכו' – הרני מציג כל אלה בקרן זוית אבל מה נעשה אם העיקר חסר מן הספר, והאדמה לא תוציא לחם כלל. ומכל אלה שבאו לשם זה עשר שנים וקבלו עזר מכל צד, עוד לא התרומם אפילו אחד לעמוד על רגליו, וגם לא יעמוד (יודע אנכי ומכיר איש עשיר ושמו רבינוביץ עובד בהקנטור [המשרד] הגדול של האחים רבינוביץ באודסה ומקבל שכרו שלושה אלפים רו״כ לשנה: שקנה לאחיו בעל אשה ושבעה בנים עובדים כברת אדמה וכרם, והוציא עליו יותר מט״ו אלפי רו״כ ועדיין הוא מפרנס את אחיו, ולולא זאת גווע ברעב). ועוד אעיד לו את דברי הסופר אחד העם במאמרו ״אמת מארץ-ישראל" ב׳׳המליץ״ גליון קכ״ה, קכ״ז, קכ׳׳ח, קל׳׳א, קל״ד, (אעוץ לכבודו כי יקרא אותו מאמר, כי סופרו הוא המיליונר אשר גינצבורג, איש בעל נכסים וקרקעות ומלומד גדול, והוא הגזבר בועד חובבי ציון, ראש העסקנים בדבר: איש אשר למרות הוקירו אותי בגלל כשרונותי, רדף אותי עד חרמה בגלל אשר דעותי בעניני הישוב; ועתה כאשר עשה בא״י שלושה חדשים וראה את האמת, גלה הדברים ברבים, ובא מהם ומעיד…) ואת הידיעות הבאות מהקולוניה האשכנזית בשם שיושבת שם כארבעים שנה,²⁷⁹ במכ׳׳ע [במכתב עתי] לעניני הכלכלה –

הן אדמה כי גדולי ישראל אשר התאספו בירח זו באשכנז מכל קצווי ישראל לפקח על צרכי הציבור הישראלי, שבהם גם דורשי טובת עמם וחכמים מומחים – עכ״פ [על כל פנים] בהצפירה והמליץ – ובכ״ז [ובכל זאת] קמו וקיבלו להסיח דעת מא׳׳י, בידעם כי היהודי הרוסי הבא לשם, כבורח מן מדבר לערבה…

בדברים קצרים, כל הנותן פרוטה לא״י כאילו זורק אבן למרקוליס.²⁸⁰ וכל הנוסע לשם הרי הוא מאבד את עצמו לדעת. וכל אלה הדורשים בשבחה ושמחים שכרם בצדם (כמו המליץ שמקבל 1000 רו״כ לשנה מלבד איזה אלפים בגלל הרשיון),²⁸¹ דמי אחי האובדים והנידחים בארץ תלאובות זאת תלוי בהן ובזרועתן וסופם יורשים גיהנום – ועתידים קוראי הדורות לדונם בצוֹאה רותחת.

הוי אל אלהי אבי, עד מתי יתעו את עמי? עד מתי יכו עיניו בסנורים? עד מתי יוציאו בניו לרעב, עד מתי?

אמרו עליו, על עוג מלך הבשן,²⁸² שעקר טור בר תלת פרסה [הר בן שלוש פרסאות] ורצה להשליכו על עם ישראל ולהכחידם בפעם אחת. מי חנני בכוחו, מי עזר חלצי לעקרו טורא כדן [הר שכזה], אז השלכתי אותו על כל הני המאשרים המתעים,²⁸³ וכלתה הרשעה מן הארץ –.

ורוטשילד?²⁸⁴ והברון הירש?²⁸⁵ הלא מהם בוודאי תיושע יהודה וישראל. כה יפוצץ לבי וישפוך מררתי בראותי את השגעון והדימיון אשר הוכה בו עמי בעת צרה, שגעון נורא מאוד אשר כסם מות הוא ואחריתו עדי אובד –.

גוללו דברי הימים וספרי זיכרונות, סעו בכל קצווי הארץ והגידו לי הנשמע כדבר הזה, באיזה גוי או ממלכה, כי בצדקה תיושע גוי? בחסד? בעזר? האפשר הדבר? היתכן?

מראש ועתה, בעת אשר חלק אחד עמי ירדו פלאים, לא דרש עזר וסעד, לא דרש צדקה, יען ידע כי בה גם “ספוגין של צמר”²⁸⁶ לא ימצא – רק השתדל ללחום נגד התנאים אשר סבבו בקלקלתו. כי רק בהשתנות התנאים המקיפים, בהחלף האוויר, אז יטב, אז ירחב –

חז“ל קראו את המציתים באש, אוצרות נקדימון בן גוריון, בן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת – בימי החורבן – בשם בריונים.²⁸⁷ אבל אח”כ ראו את ההפסד הגורם לעם, בעת שעיניו צופיות לצדקה, וגזרו באושא שהמבזבז לא יבזבז יותר מחומש,²⁸⁸ כי נורא תוצאות הדבר, נורא מאד – ומלבד כי לא בידי שנים או שלושה בני אדם יִוָשע גוי –. הנה במקום שיש בו עזר [תמיכה] שמה יש עבדות, שפלות –.

בפאריס יש איש עברי אחד, וכמדומה לי רוטשילד שמו. האיש הזה – הוא הנדיב הידוע (?) הזן ומפרנס חמש קולוניות בא“י והרצים יצאו דחופים בכל מכ”ע [מכתבי העתים] לפרסם צדקתו – היודע כבודו מה טיבם של קולוניסטים אלה הנהנים משולחנו? הרי הם עבדים הם ובניהם ואשתיהם [ונשותיהם], ומכורים לו לצמיתות עם אדמותיהם, ואיש לא יזיד לעשות קטון או גדול, מבלי משרתיו עושי רצונו הרודים בהם ביד חזקה, החיים חיי אצילים (וחשבונם עליהם). היודע כבודו כי שם העבדות בשבט עברתה. היודע כבודו כי יותר משמונים משפחות כבר נגלו משם, על אשר עברו על איזה חוק, לא חוק הניתן למשה בסיני, לא חוק תוגרמי [טורקי, עותמני] ואזרחי, רק חוק מחוקק על-ידי משרתיו –. היודע כבודו כי איש מהם לא יזיד למכור פרי אדמתו וכרמו מבלי לקחת רשיון. היודע כבודו שאסור להם להשכין זר בדירתם יותר מי“ב שעות מבלי לקחת רשיון. היודע כבודו את השבט [השוט] הצרפתי הרודה בהם ביד חזקה, יותר משבט הפולנים את אכריהם. היודע כבודו כי קולוניות בסרביה,²⁸⁹ אנשים מלומדי עבודה מימיהם, אשר נתנו להנדיב איש איש מכיסו אלף רו”כ, וכבר ישבו על אדמתם בפלסתינא, שבו לארצם לרוסיא, כי לא יכלו שאת את העבדות הגדולה, לא ביקשו לחתום ידיהם, כי הרי הם ואדמתם שייכים להנדיב, ורשות בידו לעשות עמהם כאדם העושה בשלו ולהעבירו ממקום למקום כיוסף בשעתו –.²⁹⁰

הן יודעים אנחנו כ[ו]לנו, כי לדאבון לבבנו מוגי-לב אנחנו, ומטבענו מעט חנפים אנחנו. עבדים נכנעים. ובכ"ז [ובכל זאת] מרדו זה כשתי שנה הקולוניסטים בראשון לציון בפקידם אוסויצקי²⁹¹ ויפלו עליו בחרב ובחנית וישפכו דם, דבר אשר על אנשים ישראליים לא יאומן כי יסופר, אבל לא יכלו עוד שאת את עולם הרשע העריץ הזה אשר נורא עוד מפקיד סורי [רוסי]

רוטשילד יוציא אלפים ורבבות ליפות המושבות, להאיר אותם במאורות אלקטרין [חשמל], לעשותם כקולוניות צרפת היפיפיות. וכל אלה ההוצאות היתרות כתובים וחתומים על חשבונות העובדים למען עשותם עבדי עולם –.

כעשרה מיליון פרנק הוציא על ד' מושבות אלה ואין לך כל אגרונום מומחה שבעולם שלא בקר אותם, אין לך נסיון שלא שם, כל מיני זרעים, אילנות מכל הארץ, תולעת המשי, כרמים וכו' כולם לא יצלחו [?] כדאין, כי האדמה כבר מתה (גם להאדמה יש שנות חיים וגסיסה ומיתה).

כל מי אשר יקרא את עלי החבצלת²⁹² משנת תרמ“ח, תרמ”ט, תר"ן, יגוז את ראשו, יקרע את בגדיו, בראותו את השוד והתרמית, העו[ו]ל והאו[ו]ן אשר עשה אותו נדיב וכל כת דליה לעמו ישראל, דברים ראויים לעריצים (מעשה באחד שלא ביקש לתת את ענביו לבית הפקודות ויפרשו אותו מן הציבור, גרשו את בנו מבית הספר, ויהי בחליו צוו על רופא המושבה שלא לרפאותו, וימות).

אלה מושיעיך, ישראל.

והברון הירש הוא בעל דמיון נלהב, אומר ואינו עושה. אבל היכול לעשות? ומה יעשה? היכול הוא לעזור לגוי שלם? ואם באמת יפקיד כל רכושו, והדבר יביא לאיזה גמר בעוד איזה שנים, אז אולי יקבלו עזר אחד ממאה מאחינו בני ישראל ורק אלה שיש להם תעודה שגורשו מן הארץ [מרוסיה], וגם באלה, כל מי שקרוב הוא אל עבודת האדמה, כמו בני בסרביה, קודם; ואלה אשר יקבלו איזה עזר, ויסעו למרחקים, ויעבדו קרקע בתולה, הידעו אחריתם? ולו יהיה כי יש דלוג בטבע ואפשר הדבר כי אדם, שסחר כל ימיו יחל לעבוד האדמה, ולו יצליח עבודתם, אז הרי הפירות רק להדור הבא. ואולי להשלישי –.

היציאה מרובה עתה בין אחינו ברוסיה. אנה הם יוצאים? אנה? השוכחים כי בכל הארצות הרגש הלאומי מתגבר ובכולם יביטו בשאט נפש על כל הגרים, ולא מבעי [ולא כל שכן] על היהודים, אשר אותם מצוה וחובה לשנואתם – לפי דעתם – היודעים כי גרים יהיו בארצות לא להם, ארצות זרות להם בשפתם בתכונותיהן. היודעים נפש הגר? היודעים כי הוא האומלל היותר גדול בעולם? היודעים כי כל איש בן ארצו ומקומו, אופקו ומקום מולדתו. וכמו שאי אפשר לאילן הגדל בכאן להתגדל בארץ אחרת, כן אי אפשר לאיש זר להתבולל בחיים של ארץ אחרת, ולא מבעי יהודי רוסיה, שרחוקים מכל שפה ולשון, מכל אומנות ועבודה, אנשים מלומדים בנסים ולא בחיים היודעים כי בעזבם את ארצם, יעזבו את האויר הרוחני הדתי המקיף אותם שם, ולאויר רוחני קולטורי לא יבואו באשר אינם מוכשרים עוד. והרי הם חיים שם בלא דת, ובלא דעת, וכל העולם כ[ו]לו עומד אצלם שם רק על השקל, ויהיו באמת לאנשים נוראים… היודעים כי יהודים המה, ולגבי דבר דא סדנא דארעא חד…²⁹³ היודעים כי גם באשכנז, טבור ההשכלה והחופש, עוד היהודים אזרחים רק בכתב ולא בעל-פה, ומוגבלים ונדחים על כל שעל ושעל ולולא מוראה של מלכות אז בלעו אותם האנטיסמיטים חיים. היודעים המה כי פה האדם הקורא לחברו יהודי, עונשים אותו [?] כדין מלבין פני חברו ברבים.

היודעים המה כי גם בבתי-ספר התלמידים היהודים והנוצרים כשני עולמות שונות – היודעים כל היסורים שיסבלו אחינו בכאן, ורק בעבור שעמדו אבותיהם על הר סיני – אם כי באמת עשו רבות לטובת אשכנז והשכלתה, קולטורתה, חפשותה [חירותה], אם כי הוציאו את המאורות הגדולים אשר בהם יתפאר עם אשכנז (כמו מנדלסזון, ברתולדי, ברנה, היינה, לאסאל, מארכס, ריסר, בראנדס, צונץ וכו' וכו').²⁹⁴

והיהודים הגֵרים?²⁹⁵ מה אומר ומה אדבר. הן שאר כשרון לי. ולבי עשוי [ללא] חת ללחום עם תנאי החיים, ובכ״ז [ובכל זאת] עלי ללחום ולהשתלם חמש שנה עדי אגיע לאותו מצב החברותי שהיתי בו באודסה. וגם אם אעלה במעלה עליונה ואעשה לי יד בחיים, לא ישכחו לי את עווני כי בן חוץ אנכי –. (הפרופסור היותר גדול שבכאן לחכמת התולדה [היסטוריה], בן רב רוסי שגר פה יותר מעשרים שנה עוד סובל הרבה בעבור גֵרותו).

כל מי אשר יבוא במגע ובמשא עם יהודי חוץ ויראה את המבט שמביטים על אחינו בני רוסיה ופולין, מבט בוזי ושפל, ויקפא דמו ויוריד דמעות –. ונפשי יודעת מאד…

אחינו בני ישראל מבקשים אזרחות שוי [שוויון זכויות אזרחי], מקנאים באחינו בני חו״ל. היודעים כי המה היו נתונים זה כתשעים שנה עוד במצב יותר רע. היודעים את הגיטו האשכנזי והטלאי האוסטרי. היודעים כל את מסי הגלגולת וכל ההגבלות והחוקים שבהם היו נתונים. רק מספר קבוע ממאה היה לו רשות לישא נשים, והשאר ירעה עד שיסתאב. היודעים כי גם העני שבעניים שבישראל בעת שנשא אשה עליו היה לקנות אצל הממשלה כלי זכוכית יקרים יותר מכפי שוויים במספר שלוש מאות שקל. היודעים כי לבן-מנחם [מנדלסזון] לא היה לו רשות לגור בברלין? היודעים כי לא היה רשות למגידיהם להטיף בבתי כנסיות. היודעים? היודעים המה כי אחינו האשכנזים, שכמעט כולם הם אזרחי הברזא [הבורסה], החכמה [הפילוסופיה], הספרות, הממשלה, הכת היותר עשירה ומושלמת בארץ, היתה לפני מאה שנה כולה עניים מרודים ועוסקים בבלויי סחבות, וסובבים על הכפרים ובכ״ז [ובכל זאת] לא ברחו, לא יצאו, רק לחמו עם התנאים הסובבים, לחמו בדם, בכוח, בעט. ויהי בצאת האשכנזים לחירות, דבר מוכרח וסופו להיות בכל אירופה, יצאו גם המה. לא רוטשילד, ולא מנדלסזון (הבנקיר)²⁹⁶ ולא בלייכרדר²⁹⁷ הושיעו את עמם באשכנז, לא אילי-הברזא ומלכי השקלים, רק ברנה וריסר, ורק מידם לאחינו בני ישראל באשכנז כל החיל הזה.

יודע אנכי כל אשר נעשה בסוריא [ברוסיה] לאחינו, ויודע אנכי מה רב ומר העבדות והרציצה. יודע אנכי להוקיר את החירות, ואצלי היא מעין עולם הבא. יודע אנכי כי בסוריא [ברוסיה] לא נתקבלתי בבית ספר לעם, ובכאן נתקבלתי להאנורזטעטט. יודע אנכי כי שם אימת האוראדניק [שוטר רוסי] היה מוטל עלי ובכאן דיברתי פעמיים ושלוש עם האובר-פרזידנט [קצין גבוה] (במצב של גורקא) ויקבלני בסבר פנים יפות ובכ״ז [ובכל זאת] הריני מתנגד נגוד גמור אל יציאת אחינו לחוץ, לאיזה מקום שיהיה. כי האדם רק בארצו יכול לחיות ואיש כישראל עזר׳ס, טיפוס דובובי, מכרח לפי תנאיו ולפי תכונותיו לישב על מקומו. והיה בצאתו לברלין או לניו-יורק ולא היה לו עוד איזה עסק [?] ימות וירד לטמיון (הריני מכו[ו]ן את הדברים כפשוטם) או איש כיוסף פוטרקין בידיעותיו בחכמת המשפט רק באותן תנאים שהוא נתון בהם ובמים סרוחים אלה יכול להתקיים.

אחינו הרוסים רואים חלומות באספמיה, מאורות באורפיה [באירופה]… אבל היודעים המה כי גם במערבא כל תנאי החיים נרקבים ומעופשים. היודעים כי גם בכאן יסודי החברה מקולקלים, כל תנאי המוסר, היושר, הצניעות כולם נמחקו! והשווי המשקל החברותי נהרס. והעושר בלע את כל העבודה, ויגועו העובדים בלחץ ענים ומרודם. היודעים את כל הקרירות והבדידות והפרטיות השוררים פה. היודעים כי גם בכאן איש את רעהו חיים בלעו וכל איש רק לעצמו ונפשו, לעולמו

הן לא אדבר מהכתות הדתיות, המכחידות אשה את רעותה כמו הקטוליקים [הקתולים], הלותרנים, היזואיטים [הישועים], הקלריקלים, החפשיים (פריי-רעליגיעזע) – כי מלחמת הדת היא. וכעין מלחמה זו היא מתנועה רוחנית. לא אעיר על השנאה העזה שבין מפלגות המדיניות: קונסרבטיבים, ליבראלים, נציונאל-ליברלים,²⁹⁸ פרייזינגע,²⁹⁹ רדיקלים, סוציאל-דמוקראטים, אצילים³⁰⁰ וכו' – כי גם בזה מלחמת הדעות היא. אבל מדוע ירדוף הפרוסי את הבייערי והזכסי את השוובי,³⁰¹ השלזי את הפוזני:³⁰² מדוע ישנא אותו אשכנזי האומר “טאג״! את הלז שאומר ״טאח”! וזה את שאומר ״טאק״! –.

כל תנאי החיים נרקבים, העם יגוע ברעב (בעיר ברסלוי ילכו אנשים בלי עבודה במספר שמונה אלפים). המין היפה יורד לטמיון והולך לאבדון – כי רובם לא ישאו נשים. הממשלה רודה ביד חזקה ומרבה במסים ובארנונות לכל אוכלין ומשקין, מסי עבודה וגולגולת. (בכאן יתן כל אדם מס, יהיה מי שיהיה, עובד או עשיר). חיל הצבא ידל את הארץ, והעם צועק ללחם, ולן ברחוב (מספר אלה שישנים תחת כיפת הרקיע עולה למאות) וכמעט ינקר באשפתות

והחכמה? הספרות? אלה המקדשים נָשַמו [התרוקנו], כי הרוח הרוחני בהם ירד לאפס ובכולם ממלא רק דררא דממונא [חשש להפסד]. רק אהבת כסף –.

זוכר אנכי את הנגוד שהרגשתי בעת שקראתי בנעורי ספרים מוגבלים [אסורים]. כי ביקשתי דעת. הוי, ילדות היתה בי, ולא שמתי אל לבי כי עכ׳׳פ [על כל פנים] הכותבים הללו היו אנשים בעלי רוחניות, ביקשו להטיב את האדם, והללו? בדברים קצרים, כל האומר כי במערבא החמה זורחת אינו אלא טועה –.³⁰³

28. אל אחד-העם³⁰⁴

20.8.1891

כבוד הסופר הנאור, החכם הכולל דורש טוב לעמו וכו' רבי אשר גינצברג נ"י!

בשעת דחקי, אנוס אנוכי לעשות לפנים משורת טבעי, ולהטריד את כבודו בבקשתי. אחרי אשר הכנתי את עצמי באיזה ידיעות יסוד[י]ות, ורכשתי לי ידיעה בשפת אשכנז, ואחרי אשר המליצו עלי איזה מקהל המלומדים שבכאן, וביניהם הפרופ׳ הישיש לוי, בעל ספר-המלים התלמודי,³⁰⁵ צלח בידי – בתור בן חו״ל – להתקבל לבית המדרש הגבוה [האוניברסיטה] שבפה, בתור תלמיד מומחה לזמן [לסמסטר] הבא וכפי הנראה אשתלם בסו[ציולוגיה] וכלכלת-המדינה, כי הדברים הללו לוקחים את לבבי.

מצבי החומרי אינו מרֻוָח, אבל כבר אוכל להתקיים בדוחק, באופן שאוכל ללמוד. אבל הפעם, ליום הכניסה אל האוניווערזיטאט, דרוש לי סכום גדול, שאינו בידי, ועל-כן מכרח אנכי לפנות אל מכרי שבארצי, כי יעמדו לי הפעם בעזרתם. והרני פונה גם אל כבודו, אשר לקח איזה חלק בעולמי כד הוינא [כאשר הייתי] באדסא שכחוני ויעזרוני מעט. ואולי יסייעו ליה מילתא [יסתייע בידו הדבר] לדבר אודתי עם האדונים ברבש,³⁰⁶ שח-רמן,³⁰⁷ שגם להם כתבתי את הדברים הללו.

הרני מקוה כי כבודו לא ישיב פני ריקם, ובזה אכלה לדבר.

בית-הספר הרבנים שבכאן מלא רקבון על כל גדותיו, וכל מה שנעשה לפני ולפנימאן? לא יאומן כי יסופר. ועוד נופל הוא מישיבת וולוז’ין. גם בתי-ספר הרבנים אשר בברלין אינם עולים עליו בערכו – כפי אשר אדע ממקורים נאמנים. ובעבור זה, ועוד איזה סבות, הסבותי דעתי מן הת[יאו]לוגיה לגמרי, כמו שהסחתי דעתי מן הספרות, ורק הלמודים הכוללים ממלאים כל חללי.

היחס [קשרי החברות] אשר לי בכאן קטן מאד, ועודני בודד. רק אל בית הפרופ׳ הנ״ל הרני בא לפרקים. יציאת אחינו בני רוסיה ופולין דרך העיר הזאת רבה היא, כי האמללים הללו חושבים כי יש עזר באשכנז.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

נ.ב. מאמרו ׳׳אמת מא״י״³⁰⁸ קראתי. ואסיר תודה אנוכי לו, כי הפעם ראיתי דברים מיושבים אודות הישוב.

כתובתי: [כאן רשם מי׳׳ב בגרמנית את כתובתו בברסלאו].

29. אל אלתר דרויאנוב³⁰⁹

ברסלאו, ב' חשון [תרנ"ב] 3.11.1891

ידידי³¹⁰!

לפי דעתי רק האדם שקרוב לעצמו ויודע ארחו ורבעו, חוגו וכחו, הוא יודע איזה הדרך יבור לו. וע"כ [ועל כן] רחוק אנכי מליעץ גם לאלה העומדים עתה עמי במחיצתי. ולא מבעי – אליך, שרק בצל אזכרך.

אך כיון ששאלתני, לא אוכל לדחותך בקנה. ואומר לך כי בכלל הרני מתנגד להיציאה בכלל, אחרי שכל אדם לארצו, לחוגו, לתנאיו. ומלחמת החיים בארץ נכריה, היא מלחמה מסוכנה, בחומר וברוח, ולאו לכל אדם מתרחש ניסא שיצא הימנה שלם בגופו, ברוחו – ולכתחילה אין סומכין על הנס. וע“כ [ועל כן] אם אפשר הדבר כי מקומך אל תנח, השאר בארצך, אבל ראה לבחור לך עבודה, ענף, והיה כאשר תעמוד על רגליך תוכל לישא אשה – אם עוד לא נשאת. ואל תתן רחיים על צוארך בעוד שאין לך פת בסלך. גם אל ישיאך לבך לישא אשה לשם כסף, כי חיים כאלה הם רקובים, בלתי טבעים, וכאלה לא יצלחו – ואם באמת בחרה נפשך ברבנות, כלומר אם מוכשר אתה לזה, כלומר אם מסוגל אתה לעולם זה, ראה להשתלם בשפת רוסיה, גלילות הארץ, תולדה, חשבון, והבחן וקבל תעודת בית ספר לעם, דבר שדורשין אותו מאת רבני פולין, למען תוכל לשמש בשתי רשיות, ותהיה רב מטעם הממשלה והדת – והיה כאשר בקרב עמך תשב, אז תוכל לפעול על קהלתך ועל בני הנעורים לקרבן להשכלה לעבודה – ועליך לדעת כי גם לו תגמור למודך באיזה בית ספר לרבנים באשכנז, אנוס תהיה לשוב אח”כ לארצך – וע“כ טוב כי לא תצא כל עיקר – . אבל אם ב[ו]למוס היציאה אחזתך, עכ”פ [על כל פנים] ראה כי יהיה לך כסף בסלך – כעשרים רו“כ [רובל-כסף] לחודש, ואז עכ”פ [על כל פנים] תוכל לעמוד על רגליך, לא תגווע ברעב, ולא תשתחוה לאגורת כסף, ולא תהיה אנוס לעשות במערבא כמעשה המקַבלים המזוהמים אצלנו, להשכיר עצמך לתהלים, לקדיש, למשניות, למנין וכו' –

האדם היוצא מארצנו לכאן בלא כסף, במדה שמוסיף השכלתו, חוסר רוחניותו. כי הא בהא תליא [זה תלוי בזה], כלומר בהגרה [באגורה]…

אם מוכשר אתה ללמודים, עליך להשתלם בשפת אשכנז, באמירה, בקריאה, בכתב, בתרגום, בחשבון, מדידה, חכמת הטבע, גלילות הארץ, וביותר בתולדה שנה או שנתים. ואז – גם אם אין לך תעודת בגר[ו]ת – תוכל להתקבל לאוניברזטט – באשר אתה בן חו״ל – בתור תלמיד מומחה (ארביטענדלכער סטודענט), והיה כאשר תשתלם בו שלושה שנה, ותבחן מאת הפרפסורים בשלושה ידיעות, האחת עקרית והשנים טפלות, ותחבר איזה ספר מדעי, תוכל להכהן בכתר ד״ר. ואז יהיה לך רשות לרעוב ללחם, כי התעודה לא תיתן מאומה –

מחיר הלימודים שלושה השנה כעין שני מאות וחמישים שקל, והבחינה של הד״ר כעין שישה מאות שקל.

לבית ספר הרבנים בכאן ובברלין של הילדסהיימר לא תתקבל בלא גמנז[י]ום. אבל לבית ספר הגבוה לחכמת ישראל של לצרוס בברלין תתקבל, לאחר תבוא באניברזטט – שעכ"פ [על כל פנים] עליך להביא תעוד[ו]ת מפרפסורים המעידים על כשרונך וידיעותיך, וזאת לא תעלה לך בנקל בשנה הראשונה בטרם תמצא לך מכירים –.

אבל אחרי אשר יודע אנוכי הם והמונם, איעצך שלא לבוא בהם, כי גם שם הדברים יגעים – ויותר מן ה“אך” וה“כלומר” לא תלמד בשם – הדברים ארוכים, ולא יאָמרו על רגל אחת, ואין עתותי בידי לבררם לך. אך שכבר מוזר [שעדיין זר] אתה לי ואיני מוסר את דברי אלא לצנועין. בכאן דורשים מאת כל בן חו׳׳ל תעודה משר הפלך, ובלעדי זה אי אפשר לו לשבת בכאן –.

חיה בטוב, ומי יתן ותמצא את הדרך הנכון, אבל עליך לחפשו. עליך לא לפנות לבך לבטלה, לספרות וכו' – הרי אתה כעת כבן כ״א, ואם לא עכשיו אימתי?

ידידך הדורש שלומך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

.P.S הריני עושה אותך שליח לחזרה. וכה תגיד לידידנו ש׳׳י הרויץ, כי עוול נורא עשה לי, אחרי שכתבתי לו כעשרים פעמים והוא שתק.³¹¹ הככה יעשה לבני לויה? הככה יעשה הוא האומר לקומם הריסת ספרתנו, הוא שכל מעשיו אינם לשום דררא ממונא [חשש להפסד], הטרם ידע כי מעשים כאלה שאינם מצויים כלל אצל כל אומה ולשון וספרותה, דוחים את הסופרים, שאחרי קבלת פנים כאלה, צריכים להשתגע ולכתוב עוד הפעם –.

הדברים שכתבתי הם קניני. אנכי שלחתים אליו ע“מ [על מנת] להדפיסם, ושכרי בידו. כבר עברו עידן ועדנים – וא”כ [ואם כן] מדוע דחק עלי את השעה, כי מדוע יתגוללו מאמרי עד אשר אזקין, והרני נשבע לך כי כבר נשתנו דעותי ממה שכתבתי אז – אח“כ כתב לי כי ידפיסם, במודעתו לא נזכר שמי, וא”כ [ואם כן] לא ידפיסם, א"כ ישיבם לי – כי עתה אוכל למכור את סיפורי שישנו אתו [שישנם אצלו], ומצבי צר –. כללו של דבר, או ידפיס מאמרי וישלם לי, כלומר לכתחילה, כי אין בי כוח להמתין, או כי ישיבם לי.

ואתה עשה למעני, כתוב לו והוכיחו על פניו, כי לבי פצוע בראותי כל אלה.

30. אל אלתר דרויאנוב³¹²

12.11.1891

ידידי

באשר משתמש אנכי בשתי רשיות לכן טרוד אנכי מאד. וכמעט לא אוכל למלאות את העבודה המוטלת עלי מדי יום ביומו. ולכן לא אוכל לפנות לבי גם למכתבים ולקריאת ספרים, שהזמן גרמא. ובכ"ז [ובכל זאת] גזלתי לי מועד מרגעי הספורים, לכתוב אליך, אחרי שרואה אנכי כי לא תבינני כראוי, ונמצא אנכי מכשילך –.

במטותא ממך שמע היטב את אשר אברר לך למען תדע את אשר לפניך.

1] בראשית עליך לדעת כי במערבא אין עזר ואין סעד. וגם אנשים כמוני אשר יש להם יחס ספרותי, מליצים ומכירים, תלוים כמ' וס' שבלוחות.³¹³ ע“כ [על כן] אם לא יהיה לך מקור נאמן, לכל הפחות עשרים רו”כ לחודש, לא תזוז ממקומך ראה הזהרתיך –.

2] הן אמת הדבר, כי מבן חו"ל אין דורשין תעודת בגר[ו]ת ממי שבא בבית מדרש המדעים. אבל דורשים ממנו תעודת בית ספר בינוני. ובאין לו גם זה, יכול להתקבל אם יש לו מליצים ותעודות מפרפסורים על כשרונו וידיעותיו – וכאלה לא תשיג בכאן אחרי שגֵר תהיה באין מכירים. יתר על זה וויענא [וינה] רבתי, שכל צעיר רוסי הבא לבית מדרש של ווייס³¹⁴ יתקבל להאניברזטֵט, אבל שמה יתקבל רק בתור תלמיד יוצא מן המנין, ולא יכול לגשת אל הבחינה לעולם –.

3] הנני חוזר ושונה לך – כי קודם כל עליך לבקש לך מטרה בחיים, לחם לאכול, קרדום לחפור בה. ומהפלוספיה לא תראה לעולם פת בסלך. בדברים קצרים תורה לשמה בעידנא הדן ליכא [בזמן הזה אין]. כי באין קמח אין תורה, וגם אין אנושות אחרי שאין צרעת ממארת לרוח האדם לרגש מוסרו, כהעניות. וכל מי שאינו עומד על רגלו אינו אדם[.]

בֹא וראה, הן גם נפשי חשקה בתורה, ובכ“ז [ובכל זאת] נתתי ידי לאומנתי אחרי שבלעדה אין חיים כלל – ע”כ [על כן] אם בעל נפש אתה, הסר מעליך השכרון העיוני, ראה לבחור לך מטרה ברורה, מעמד, ואז תוכל לקרוא וללמוד מה שלבך חפץ –. ועכ“פ [ועל כל פנים] עליך ללמוד דבר שיש בו ממש. חכמת הטבע, ההרכבה, תורת האדמה, וכו' –. עליך לבוא בפאלטיטכֿנקאם [בפוליטכניקום] אבל לפי דרכך, לפי חוגך. אינך מוכשר עוד לזה –. אחרי שעליך להעמיד כל הספרים אשר רשמת לי בקרן זוית, ועליך ולהתצמצם בשנות הנוער, וללמוד כעין תלמיד בבית ספרו, ידיעות יסודי[ו]ת, שתדען על פה, ותתפסם במוחך, ידיעות שאזכרם הלכה למעשה – דברי הימים כלומר בקצורם, השנים והמועדים וכו' גלילות הארץ, חכמת הטבע, חשבון, מדידה, והכל בסדר במשטר, הכל בפשטות, בתכלית הפשטות, בלא פלוספיה וחקירה, ולו תשמעני, אחרי ששפת ארצך בפיך איעצך שתכין א”ע [את עצמך] בראשית למודים ותבחן בארצך בארבע מחלק[ו]ת הגימנזי[ו]ם התחתונות, או עכ“פ [על כל פנים] בבית ספר עליון לעם. או בהאינסטט [בהאינסטיטוט] בווילנא – ותראה להשיג תעודת בית ספר, אשר הוא יפתח לפניך שערי כל בתי ספר החכמה וגם יהיה לך לתועלת אחרי שתתרגל ללמוד ואח”כ תצא לחו"ל ותבוא בבית ספר לחרשת המעשה, – למדידה ובנין, או לבית ספר למסחר –

ואם בעל נפש אתה בין תבין את אשר לפניך ודע כי עליך להתיאש מן הרבנות ומן הספרות. עליך לחיות, ואז תשכיל –.

______________________

טוב עשית אשר לא התפלפלת עמי בדבר מאמרי “עולמו של ישראל”³¹⁵ אשר כבר הסחתי דעתי מן דעותי אלה, והרני חושב כעת אחרת. ומכאן מודעה רבה לך, עד כמה נצדיק אם נמהר בכתיבה בטרם נפנה מכל צד…

קבל תודתי בדבר שליחתך,³¹⁶ ואבקשך שלא תביאני אודות זה בחליפות מכתבים או וכחים [ויכוחים]. אנכי אבקש ממנו אחת מאלה, מאמרי או כסף – ולא יותר. ואיני מרשה לו להניחם אצלו עוד – ולדח[ות]ני ע[ו]ד – מאמרי שלי הם, ואין לאדם אחר רשות לעשות עמהם כל מה שלבו חפץ. ובכלל רואה אנכי כי גם זה האיש ש"י אשר אמרתי כי הוא יעשה מעט להספרות, אחרי שבמעשי[ו] ליכא משום דררא דממונא [אין משום חשש להפסד], עוד ירע מכל אשר קדמו לו, ודוחה במעשיו את הסופרים בשתי ידים – לא מאלה תבנה –. ובכלל רחוק אנכי עתה מהם והמונם. ודברי ארוכים במאמרי האחרון “רשות היחיד בעד הרבים” (יודפס בקרוב).

אם אפשר לך להמציא לי את הקונטרס “שפה לנאמנים” לפין³¹⁷ ושירי מיכֿל לבעינזאן (כנור שירי בת ציון),³¹⁸ אודך כי דרושים לי מאד, ובכאן לא שכיחים. והיה כאשר יצאו לאור קונטרסי, אכבדך בהם.

בערינפלד כותב לי כי בכנסת הגדולה האחרונים יש מאמרי נגדו. ואנכי איני יודע מאומה, האמת הדבר?³¹⁹

אם יהיה לך פנאי איעצך שתקרא את בריינין,³²⁰ כי הוא בזמננו הסופר היותר גדול, גם שים לבך לפולטייני [לפיליטוני] פרישמן בהיום, והרבה תלמוד מהם –.³²¹

___________________

אנוס אנכי לקצר. ואסיים באזהרה כפולה ומכופלת כי תחשוב את דרכך כי בידך עתותיך.

ידידך מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. איפוא [איפה] הוא רזינקרנץ?³²² מיום יצאת[י] מבלוזין [מוולוז’ין] לא ידעתי מה היה לו –

___________________

בדבר למוד השפה האשכנזית, לא אוכל להורתך כי איש איש לרוחו. למוד דודקה [דקדוקה], כתוב הרבה והעתק ושים לבך להבטוי וחבור המלות והאותיות – וקרא הרבה ספורים, קרא בקול במתינות, חזר ושנה, עשרה פעמים ואחד –.

חיה בטוב

31. אל ירחמיאל שקפניוק³²³

[סוף 1891]

אחי הנכבד!

להיות שמרֻבים עתה למודי, שאיני בקי בהון רק בשמותיהן, זמני קצר לכתוב לך מכתבים ספרותים כאשר הסכנתי, או להגיד האמת במלואו ע"ד [על דבר] השנוי אשר בא בעולמי הפנימי. סר ממני שכרוני, ועמו תמימתי הספרותית, עם מחלת הטחורים. ולא אוכל עוד לעסוק בענינים אלו בכובד ראש. אבל באשר ראיתיך, במכתביך האחרונים, נכשל בדברים שמקלקלים טעמך, והכרתי מבין ריסי עיניך, כי הנך רודף אחרי דברים אשר יטרדו אותך מן עולמך. אצלתי לי מועד, לטייל אתך קצרות –.

איש אחד יש בברשא [בוורשה] ויצחק סובלסקי שמו.³²⁴ ואותו האיש הוא שוטה ובוּר וכמובן גם מו“ל בישראל. מו”ל וסופר גם יחד. ויהי כד [כאשר] עטו למשנת רבי יהודה ליב גרדון, ולאחד עשר ספוריו,³²⁵ הקשה קושיה עצומה: משורר ומְסַפר! לא ראו זה כראי זה, ואיך אפשר לשני הפכים הללו, להכתב ע"י נושא אחד! האין זאת ידידי קושיה עצומה דלית נגר ובר נגר וכו'.³²⁶ וכמדומה לי שגם מפומך [מפיך] לא פסק אז חוכא [?].

ואיש אחד יש באוהמין [באוּמן]. וירחמיאל שקפניוק שמו. ואותו האיש אינו שוטה ולא בוּר. גם לא מו“ל בישראל. ובכ”ז פליג גם הוא בין שירה ובין דעתנות, ואומר חברא: מי שיש בו זוּ אין בו זוּ, האם לא אוכל להשתמש בסגנונו של רש“י אדם שקרא ואינו מו”ל ואמר שטות זו? וסלח לי אם אומר לך, כי השקפתך זאת מעדת כי אכלת הרבה משומה של ספרתנו וע"כ [ועל כן] ריחך נודף –.

בשנים האחרונים שומעים אנחנו שאלה גדולה בספרתנו. מדוע אין בה משוררים ומספרים? השואלים מאמינים בתמימתם, כי ישנו בספרתנו, מכל מה שברא השכינה בעולמה. ורק אותו תבלין חָסֵר לה. אבל אנכי אומר מדהא ליכא ש“מ [שמע מינה] דכֻלה ליכא [אם זה חסר פירוש הדבר שהכל חסר] – ואין אצלנו מספרים ומשוררים יען דאין אצלנו סופרים כל עיקר. סופרים, במובן אותה מלה, צריכים להיות אנשים הקוראים בספר החיים. אנשים אשר רואים ומרגישים כל מה שמחוצה להם – ובהם. אנשים שיודעים להבדל ולתאר הגות רוחם ולבם. ורק לאלה עטרת סופר הולמתם; אופני הקריאה בספר החיים, משונים לפי תכונות ומזגי הקוראים. לפי חוגם ועולמם. וע”כ [ועל כן] יש לתוצאות כל קורא צורה אחרת – אנשים אשר לבם רך, ודעתם עמוקה. וסקירתם יורדת ונוקבת נוקפת את השלשלת בכלל, אנשים הללו כותבים ומתארים מצוי השקפותיהם בראשי פרקים, בלשון קצרה. ואנחנו קוראים להם משוררים. ואנשים שדעתם רחבה (לרוחב ולאורך) כותבים דברים ברחבה, באריכות. ואנחנו קוראים להם חוקרים. אבל הרני מודה כי גם ההבדל הזה אינו עולה לי יפה. אחרי שאיני מכיר את הגבול המפריד בין השירה והדעה. וכמעט אי אפשר לי להשיג מציאת הדעה בלא הרגשה, והרגשה בלא דעה. ולולי דמסתפינא היתי אומר, כל מי שאינו מבין לא מרגיש, וכל מי שאינו מרגיש לא יבין –. זאת ועוד אחרת, קוראים אנחנו להשירה והסִפורה, ספרות היופי, ולהיות שמתרג[מ]ים אנחנו השם הזה כצורתו. הרי אנו למדים, שהשירה היא מלאה, שרֻבה יופי, וכוללת דעות קצרות מעלופות [מעולפות] בתכשטים ועדיים. ואידך כֻלה רינה, ואמת ערומה – אבל באמת איפכא מסתברא[ההיפך הוא הנכון] ורוב אלה שאין להם דעה, כלומר: דעה לקוחה מן החיים, המה באים בחקירות ובהתפלספות כדי לכסות ערותם. כל זה לשיטתי (כך נוהגים) אבל גם לשיטת המבדילים בין המחשבה והרגש. הר[י]ני פוסק (בסגנון [?]) כי להאחרון משפט הבכורה, בעבור שהשירה יותר קרובה אל הטבע, ומכרת ביותר את האמיתיות ולגבי דבר דא דעתו של יַקָבִי³²⁷ עדיפנא לי [אל תחשדני במה שאין בי, כי קראיתי חו"ל אותו] אבל חכה. עוד לא שכחתי אומנות רבותי –.

הדעה והרגש. שני הכחות הגדולות הללו, המבריחות כל העולם כ[ו]לו מסופו ועד סופו. שני היסודות שעליהם העולם עומד ומתקיים, ושמהם תוצאות להשתלמות מין האנושי ולהתפתחותו. שניהם נלחמים זה בזה זה שנות דור ודור. זה מתגבר, וזה מתגבר. וכל אחד נכוה בחופתו של חברו. וכל אחד רוצה לכבוש בני האדם ולעשות אותם הדום לרגלו. ותוצאות המלחמות הרבות הללו הלא הן כתובות על ספר דברי ימי קור[ו]ת השכלת האדם והעמים השונים למיניהם, או לדבר בלשון קצרה, קורות ותולדות העמים ובני האדם, המה רק שלשלת ארוכה ממלחמת הדעה והרגש, המחשבה והשירה, העיון הקר (!) וההתפעלות, והבינה והפאזיא [השירה]. הָהֵפְשֵט (abstrakt) והעשיה [?] וכו' – וביותר התגדלה המלחמה הנוראה הזאת במאה הי“ח, ע”י המהפכה הגדולה והעצומה בחברת האדם באירפיה [באירופה]. קם עם הגרמנים, עם המחשבה, עם העיון. ויחדש את נעורי הביקור והמחשבה, וישבר כל כבליה ואסוריה. ויוליד את הפלוספיה החד[ש]ה, פלוספיה רחבה מני ים ועמוקה מני תהום. פלוספיה החובקת זרועות עולם, ומפענחת סתרי הבריאה והאנושות. ותקם ממלכה חדשה, ממלכת המחשבה והעיון, ממלכה חזקה ועשירה, המונה לאלפים גבוריה ונושאי כליה. ואדון הממלכה החדשה הזאת, הוא אביר הפלוסופים ענק הדעה, הוא קנט ולא אחר, אשר בתועפת רום שכלו ובשיא חוסן תבונתו, מכריע את חכמי העולם כֻלו. וכל פלוספי מזרח ומערב, קדמאי ובתראי [ראשונים ואחרונים] לפניו כקליפת השום. אבל המלך האדיר הזה, התמכר אל הדעה ביתר, ונדכה תחת רגליו את השירה אויבתה (!) הורידה עשר מעלות אחורנית, אז נבהלו אלופי השיר, נמוגו כל בעלי רגש. כי יצא עליהם גזר התבונה הנקיה (Reine Vernunft) להומם ולאבדם ולכלותם מעל פני האדמה. והשירה חגרה שק, והתעטפה ובאה לפני כסא הכבוד ודמעותיה על לחייה, ואמרה: רבונו של עולם, אתה יצרתני. ונפחתני כמו נשמה בגופו של אדם. אתה הוא שע“י [שעל ידך] אחיה את בני אדם זה דור [?] ואחר קם עלי ילוד אשה לכלותני ולגרשני מלהסתפח בנחלת מין האנושי – מיד נכמרו רחמי קודשו ב”ה. ושלח את יַקָבִי להצילה מידי המשחית, והאיש הזה עשוי לבלי חת לא קם ולא זע מלפני קנט רבו, הריע אף הצריח. כי רבו אינו אלא טועה, וכי השירה היא בנין אב להשכלת האדם, ולה משפט הבכורה. באותה שעה נזדעזעה אדמת הפלוספיה ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וסנהדרי העיון שבלשכות גזית הביקור ירדו בגולה, מפני רוח השירה אשר החלה לפעם בלב הגרמנים. וכו' וכו' האין זאת כי נאמנים דברי העגל [הֶגֶל], הקצו[ו]ת נוגע[ו]ת זו בזו.

ועתה ידידי צא ולמד, אנכי אשר ידעתי בקנט ויקבי [יעקובי] והעגל [הגל] גם לא ככלב המלקק מן הים, ושידעותי בשפת אשכנז, כידיעת גרביר³²⁸ בלשון הקודש, יכול אנכי להטיל אבק בין הקוראים. וע“י עסיקת שעות אחדות בקטלוגים ולקסיקונים, היתי יכול לערוך פרשה רבה במשנתו של קנט, באופן אשר אחשב כהוגה דעות, וכידען גמור – על אחת כו"כ [כמה וכמה] אותן בני אדם שקראו ושנו, ונהירא להון [וברורים להם] שבילי ספרות אחדות. אנשים הללו, לו נדבק בהם חלילה צרעת ספרתנו, והיה בם רק מקצת שרלטנריה, אז היו באמת לחקרנים גדולים, ולאנשים אשר אימתם מוטל עליך. אבל אנשים הללו הם סופרים באמת, סופרים שיש להם השקפה עצמית. סופרים אשר כותבים רק מה שרואים ומרגישים, סופרים שהם משוררים ומספרים, וע”כ גם הוגי דֵעות, אבל לא אוכל לעשות שקר בנפשי ולהשתמש בלשון רבים אחרי שעד עתה הרני מכיר רק אחד, והוא ידידי פרישמן –

איש הזה הוא משורר, מהתל [סאטיריקן], בלשן, ומבקר, מְסַפֵּר, ובדברים אלו כולי עלמא לא פליגי. וכמדומה לי שגם אתה תארת אותו בצבעים אלו – אבל אנכי רואה תחת הצבעים הללו, רק כֹח אחד, והוא כֹח של סופר. כחו של איש היודע ומכיר את החיים, התופש הענינים כהוו[י]תם. רפס [פרץ סמולנסקין] היה סופר, ומסתכל בפנקס החיים, אבל הראיה הזאת בטלה ברוב חקירתו והתפלספתו – רמלל [ליליינבלום] הוא סופר מצד הרצון. כלומר, היה ימים, אשר במאמריו ובכתביו רצה דבר מה. קנטר³²⁹ הוא סופר בשלילה, כלומר, איש חכם, שאינו מרומה מהענינים המבריקים, ולא ישְתַכֵר בשקרנות ופרזות. [ראובן אשר] ברודס הוא מְסַפר נכבד, [יהודה ליב] גורדון משורר הפועל על לבנו – אנשים הללו הם רבותי ומימיהם שתיתי ומפיתם אכלתי. ובשעה שאנכי קורא אותם, הר[י]ני מוצא הרבה – אבל בשעה שאנכי קורא את כתבי פ"מ [פרישמן] נכנס אנכי אל הטבע בעצמה, ונוגעים מאד על מיתרי לבי. אודות שיריו הלירים ופעולתם עלי כבר כתבתי לך. ובימים האחרונים, קראתי ממנו מערכת מאמרים ופולטניים [פיליטונים] בהיום, וספור אחד נפלא אשר הוא הרת מחשבות ורגשות רבות, או – החיים בעצמם. והחיים ערומים בלא צבעים, בלא כסוים.

אתה יודע עד כמה היתי ממערצי בריינין. יען שדבריו נגעו אל לבי. אבל עתה רואה אנכי כי כל כֹחו רק בפה, ובעטו השחורה. ודברי פ“מ נוגעים אל לבי אם כי הם נכתבים בפשטות יְתֵרה. לו כתב בריינין למשל אודות היום האחרון בעולמנו, שבו פסקה שפתנו ורוחנו הלאומי, וחדלנו לדבר ולחשוב יו[ו]נית (בימי אנטיוכוס) אז היה שופך מבול של דמעות, אם הרעים את קולו מר, ויזרוק טפתו המרה. ומאמרו של פ”מ בענין זה, הוא כתוב בפשיטות, בנחת, אבל חודר הוא אל לבנו, חודר ומכאיב. יען כי יכניס אותנו אל החיים הללו ועינ[י]נו הרואות… ומי זה יראה באבדן קיומנו ולא יבכה! –.

ועתה ידידי כל מה שטרחתי במכתבי זה לא למענו רק למענך ולמעני. כי הרי הדבר לָמֵד מעצמו. אם איש כזה, אשר הקריב ימי נעוריו לספרתנו, היה אָנוּס לעזוב את המערכה. כי הם השקרנים והחנפים, הבורים וההדיוטים נפישין [רבים] אתנו. אם הוא התיאש וחושב את ספרתנו לספרות קטילא [הרוגה], אנן מה נלחום אבתריה [אחריו]?

כמה גדול כֹחו של ההרגל, לו קראנו למשל פרק בדברי ימי ספרות של עם, כי אחד מסופריו המובחרים עזב ארצו וספרתו, כי נלאה… כי לבו דאבה… אז עשתה עלנו הקריאה שרטת. ואנחנו רואים, אנחנו רואים גבורים בורחים מתוך ההפ[י]כה. ונחגור חרבנו…

הדעות מטומט[מ]ים, האמונה גדולה, החנופה והשקר מרובים. השודדים הספרותים מלאים בכל הדרכים ובפרשת דרכים, ובכל פינה נמצא שקר ותרמית גזלה וגנבה, קטנות המוחין וכו', ואנחנו מה נעשה.

ומי המה אפטרפסי ספרתנו היומית, מעבר מזה. דלטור [מלשין]-ונער, ומעבר מזה זקן-והדיוט,³³⁰ גרביר בראש הזורנלסטקיה, אונד דער יונגער גילער[נ]טער [והמלומד הצעיר] סאלמן פֿוכס [יצחק שלמה פוקס] בראש המגיד (כן קראתי בהמנורה) וגם ברודס שואל לקרתא דספרתנו, הולך בנמוסיה,³³¹ וכו' וכו'

ע"כ [על כן] איעצך שתחדול לחשוב להיות סופר בישראל. וגם אנכי בדעה צלולה ומיושבת אומר אנכי קונם מן הספרות, והיה אם יאשמני כלפי שמיא, כסופר עברי ששנה ופירש אז אצטדק ואומר, אנכי יציאת [בלב?] ראיתי וחזרתי לאחורי, ומובטחני שמיד אפטר –³³²

32. אל אלתר דרויאנוב³³³

סוף 1891

ידידי!

דבריך בא[ו]ני –.

מיום עמדתי על דעתי לא היו עתותי מכורות כבזמן הזה, אחרי שהר[י]ני נתון אתה [עתה] בשני עולמות, בתורה ובדרך ארץ, וכמעט אי-אפשר לי לטייל גם רגעים אחדים ולהנות מאור הטבע והחיים, אשר דרושים לי מאד – ואיככה אקח לי מועד לטייל אתך ארוכות וקצרות, אחרי כל מכתביך מלאים שאלות כרמון. וכל שאלה דורשת ספר שָלֵם.

בתחלה חשבתי כי חובתי ללמדך פרק בהליכות עולמך ולהורתך את הדרך אשר תלך בו. אבל נוכחתי לדעת כי חבוש כמוך לא יוּתר מבית האסורים ע“י דברים בעלמא, ולוּ יכנסו אל לבך. – רק החיים בעצמם הנסיון הבא ע”י עצמנו, ע"י הנגיעה בהתנאים הסובבים אותנו, הוא יכול לפעול עלנו, היא ולא אחרת. ולמה זה אדבר עמך – ראה ביאתך בכאן, אמרתי לך על דבר רבנותך מה שאתה אומר עתה, אבל אז לא הבנת את דברי, כמו שאנכי לא הבנתי אותם בעת ששמעתי אותם מפי אחרים –. אם תלך מדחי אל דחי, מחליפות מכתבים לידי כתיבת מאמרים, ותבוא לפני ולפנים בהספרות העברית, ותראה כי כל דבריך כזורק אבן לחמת,³³⁴ כמחזה בלא רואים. תראה הכל אז אם בעל איש אמת אתה. אם מעשה ילדות לא יקחו לבך תשליך עטך מידך. ותהיה צועק על לשעבר על אשר הוצאת כחך לבטלה.

חברי, וכל אלה שיודעים אותי היטב, יחזקני לבעל דמיון, לאיש הרוצה לבנות עולמות לעתיד לבוא. אבל עם כל האמת שאתם, הרני עומד עוד בתוך החיים, וכל דבר אשר חי וישנו, לי מציאתו מזקת ונוח לו שלא נברא משנברא. הוא חביב בעיני מן האפס. וכבר מלתי האמורה ברשותי. כי החסיד' [החסידות?] ישנה, והספרות אינה. ואנכי שכבר יצאתי מעריס[ת]י, ששיחת ילדים ומלחמתם רחוקה מאתי לא אוכל לכתוב על מנת שאקרא אנכי בעצמי הרני חפץ רק במדרש המביא לידי מעשה, במדרש אשר ינענע עולם מלא, ואומר עם הנער אצל שיללער: “וואס האבע איח ווען איח ניכט אללעס האבע” [מה יש לי אם אין לי הכל] –.

הנך חושב כי נתהפכתי מאוהב לאויב. שקר הדבר, לא מניה ולא מקצתיה. את הכל אשר לי נתתי לו היה ישראל וספרתו במעמדו. אבל עכשו שאינו וכבר נסתם הגולל, יש בי רוח. לומר: נצחו אראלים את המצוקים – ומה אועיל לעמי אם אקבר א"ע [את עצמי] בתוך תרבתו. טוב לי להכנס גם מרשות היחיד לרשות הרבים, ולתקן עולם מָלֵא.

האם לא הועיל היינא וברנא, ריססער והעסס³³⁵ להיהודים יותר מש"י הרויץ וחבריו. האם לא [רשניה?] איש אשר כל האֻמות ומצבם נגעו אל לבי [לבו].

העולם כלו שרוי בצער, אדע, הכל שחור ורע. הכל חרוּב. הכל דורש תקונים, ואנכי אכתוב מאמרים אצל ש"י הרויץ, בשפה שיבינו אותה איזה מבחורי הישיבה (גם האי גברא בהאי פרידא יָתיב).

ולא עוד כי גם לאלה בחורי הישיבה שבלים הבודד[ו]ת³³⁶ אזיק יותר משאועיל. אחרי אשר אמלא מוחם בדברים שלא שרירין ולא קימין. ואגביל אותם בחוג הצר הקטן הזה. בעוד שכ[ו]חם ואונם מרֻבה – צא ולמד גם אתה. בכל כשרונך, בשפתך הטבעית והתמימה, בנפשך הדורשת השתלמות ואמת, הנך קרבן הספרות. הנך חלול, אחרי אשר אתה עוסק בכל מיני חקירות ופלוספיה שבעולם, בכל שאלות העמים והמדינות, היהודים והיהדות, אבל מניח אתה אותך ואת עולמך, ותשכח כי אם אין אתה כאן, כל אלה למה?

הרני כופל ומשלש את דברי – כי רשאי אתה לעשות וללמוד הכל. להיות סופר עברי או יַפָּני. אבל בתחלה עליך לדאוג בעד חיתך, באופן שתהיה אדם חי, עומד על רגלו, חפשי, מעשיו כדעותיו, ואינו תלוי בדעת אחרים, נושא לו אשה הגונה, נאה במעשים וביופי. ולא ימכור א"ע [את עצמו] בשביל כסף. הנך חודר בפנימת העולם. יש לך רוח לחשוב לא כמו שיחשבו אחרים, אבל אין לך הרוח, לעזוב את העולם שאחרים מתנועעים בו. ותשכח שהם יכולים ולא אתה, אחרי שהם אינם יודעים מה שאתה יודע[.]

אתה יודע במקצת, כי אנכי הרני מתנגד להקריאה בכלל, וטוב לי שיהיה האדם טבעי, משימלא כרסו באותיות התלויות באויר, אבל עכשו שכבר היינו לבני מקרא, אחרי שאנחנו מניחים חיינו ועולמנו ועוסקים בקריאה, עלנו לקרות הכל, לעסוק בכל הספרות שבעולם, להקיף את כל העולם כֻלו מדן ועד באר שבע. עלנו לעסוק בדָתי כל עם ולשונו. להיות בקי בבודה[ה], צרסטר [זרטוסטרה], ליקרג [ליקורגוס] שלהן, פלטא [אפלטון], מחמד,³³⁷ כמו בספרי תורה נביאים ותלמוד. עלנו לתאר את כל העולם כֻלו לא ארבע אמות בלבד. ולא עוד כי אותן האנשים המפזרים כוח[ו]תיהם לרבים, ידעו יותר גם אותן הד' אמות מאנשים כמוך שאין להם בעולמם רק אותן ד' אמות. כי רוחך הגדול, שכלך הרחב, בהגבלו יחדור לעומק, ויראה מה שאין. – –

בקצרה. אם נפשך חשקה בתורה, אז יהיו כל התורות שו[ו]ת בעיניך. אם חפץ אתה לכתוב, אז דבר בלשון שישמעו אותך. אבל קודם כל עליך לחיות, עליך להניח כל עבודתך וחקירותיך, ולבחור לך דרך אחד בחייך, הנקל – או נקל עליך לעשות. עליך להיות אדם. ואח"כ תשכיל[.]³³⁸

33. אל ירחמיאל שקפניוק³³⁹

[פברואר-מרץ 1892]

אחי היקר!

דבריך באני.

איני יודע אם אקצוף על דבריך המעטים, שאינם דיים להשיב על דברי הארוכים אליך או אולי שתיקתך בהודאה דמי [דומה], כי כל מה שחושב אנכי שריר וקיים. אבל קשה עלי להאמין עליך, כי אתה, תקבל עליך עול מחשבותי, אחרי שהנך בעיני [?] באשר קורא האשכנזי –. בין כך ובין כך אתה עתיד לתת את הדין לפני, למה עברת בשתיקה על דברי. וכן לא יעשה –. האומנם קשים עליך לשמוע דברים אשר יעורר[ו] אותך משנתך, מחלומתך בהקיץ…

עוד דברים רבים לי אליך בדבר התלהבותך הַיְהודיה. עוד לי הרבה דברים בדברי הכרת האחדות המוחלטת, שהיא לפי דעתי מקור כל ממשלה בזדון, יסוד לח[ו]קים אחדים בעד האנשים הרבים, שהיא החריבה את עולם האדם. שהיא נתנה ידים לאנשים לשפוך את רוחם על האנושות ביד חזקה ולגבלה בחוג אחד, לפי מטרה אחת ידוע[ה], נגד הטבע והמערכה השוררת, אבל איני רוצה להרבות עליך ברעיוני, שכפי הנראה לא לרצון לך. שנתך ערבה עליך, ישן בני –. [-כאן נקטע הדף-].

הלא ידעת את ידידי מכֿיל רזבוים [מיכל רוזבוים]. הבחור הזסלבי [מן העיר זסלב] אשר ספרתי לך אודתו הרבה. הוא ראה עוני בשבט עברתו. וזה כחמשה שנה אשר חדל לכתוב אלי, ועתה קבלתי ממנו מכתב, כי רכש לו תעודה כזאת, ויפתח לו בית ספר עברי בעיר קטנה בפלך סובלק. וירויח לשנה שבע מאות רובל וטוב לו מאד –. ומדוע לא תעשה אתה כמותו? לימים יבואו בפתחך את בית הספר. ושאלת הלחם תפתר אצלך. אז תחל להקדיש עתותך להספרות הרוסית העברית – כן נראה לפע"ד [לפי עניות דעתי].

__________________

את מאמריך ואיזה ספרים אשכנזים כְבר שלחתי אליך לא באחריות אבל בלי שׂפק כבָר קבלת אותם.

פֿויסט³⁴⁰ הבטחני לשלוח לך מאמריך באחרית שבוע זו, גם אנכי עוד לא קבלתי ממנו –

מטשקא [צ’כוב?] לא קראתי מאומה, רק אודתו, ותוכל לקרותו, אבל יותר טוב תעשה כי תשיג לך קלסקיר [קלסיקונים] לקרות, ותקרא בקול –

ההי[י]ת בירסלוי [ירוסלב] בשובך לארצך? התקבל מכתבים מ[גרינבוים? ליליינבלום?]³⁴¹

34. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁴²

ערב ראש חודש אדר תרנ״ב [מרץ 1892]

אבי יקירי!

כמדומה לי שבמכתבי הקודם צלחה בידי להכירך עם עולמי הפנימי הח[ו]מרי והרוחני, אחרי אשר המפורש בו היה מרֻבה על הסתום, ולא כחדתי ממך דבר. ולו הצצת בו היטב, אז ראית כי אין אצלי מקום לשאלת הרבנות, כי רחוק אנוכי מן העולם הזה מהלך חמש מאות אמה. ותורת המוסר, חובתה, דורשת מידי שאהיה ברי כתוכי – לו נשארתי בהחוג הרבני שאתה נתון בו, אז כמובן מעצמי לא הפסקתי את השלשלת הארוכה התלויה לי מאחורי, ואז מותר היה לי להיות רב בישראל, כי אני עם הרבנות היינו לעולם אחד. אבל עכשיו שהצצתי ויצאתי מן העולם הזה, עתה שעזבתי אהלי שם ובאתי ליפיפתו של יפת, עתה שבתור אדם מוסרי, איש הרוח, העומד באמצע החיים הכוללים והגדולים הזורמים הלוך וזרום שטֹף והשטף, עתה אשר שאלות רבות אנושיות ועולמיות מנקרות במחי, עתה לא אוכל לשוב מלאחורי ולהיות אשר כבר אינני, בגלל השקל הארור. – הרבנות והעולמוּת [אוניברסליוּת] המה שתי קצוות, מתנגדות אשה אל אחותה. כל איש ישר הולך יחזיק בזו או בזו, כפי חוגו ורוחו. אבל האוחז בזה וגם בזה הוא צבוע, הוא אדם שהכל בעיניו רק קרדום לחפור בו. אבל אנכי, למרות כל החסרונות הרוחנים אשר סגלתי לי על ידי צעדי בחיים המלאים אבני נגף, עוד לא נפלתי כל כך, עוד לא נכבו הזיקים האנושים האחרונים בי, ויש לי מלבד הקרדום והפרוטה דברים לוקחים את לבבי. וצא ולמד, הן גם שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי,³⁴³ כי מי ששנה זו לא שנה זו.

אבי יקירי, הן הבאתני במבוכה, בכפותך עלי הר הרבנות כגיגית. חובתי דורשת מידי להצטדק ולהראותך כי לא אוכל לקים מוצא שפתיך, אבל יודע אנוכי כי כל הצטדקות כעין הטחה אריכתא מול השקפתך ועולמך.

אבי יקירי, אם תחשוב כי איני יודע חובתי לך, למשפחתי, אינך אלא טועה. השאלה עולמך מה יהא עליו – מקפת אותי מכל צד, ותמיד הריני מהרהר בה. אבל מה אעשה? אמת הדבר כי הרבנות אולי בעדי המטרה הקרובה, אחרי שעברי אנוכי והשכלתי עברית, אחרי שהרבנות החדשה מעשרת את בעליה. ולא עוד, כי אם גם ההוה שלי יקבל צורה יותר טובה בעת אצא ברלינה כמו שכתבתי אליך – אבל, מלבד חובתי אלי ואליך ישנן אצלי חובות אנושיות, יסודות רוחנים ומוסרים, יסודות שהם הדת שלי, היוצא מן עולמי הרוחני.

האהיה כאחד האדם שיעשה הכול למען אסתרא בלגינא [מטבע המקשקש בכד]? האכחש באלוהי? – אם באמת אבוא לכך בעת מן העתים, על־ידי תנאי הזמן ותוצאותיו החדשות, אז אבחר מות מחיים. כי טוב להיות פגר מובס מלהיות בוגד באנושותו.

הבנת לרעי?

אבי יקירי! לו ידעת המלחמה הארוכה אשר בנפשי הסוערה, לו ידעת את כל אשר ארגיש ואענה! לו הצצת בבתי נפשי המלאים הסתערות – אז – אנכי אשר הריני כמחאה חיה נגד העולם שאנוכי בו, אנכי אשר בעת מצוא אלחום, אתקוע ואריע נגד השקר והתרמית, קלות הדעת ומכירת הנפש, אנכי אהיה כאחד האדם – אבל נחדול מלדבר. דברי אלה יצורו [יצערו] לי ולך. אבל דע כי עליך להתייאש מן הרבנות שלי כל זמן שהנשמה שלי בקרבי –.

אתה שואל ללימודי, ואנכי אפרש לך –

עניני הלימודים וסדריהם ייחלקו לשתי פלגות. להכנות, ולעניינים. בנוהג שבעולם, אדם נותן את בנו הקטן לבית ספר התחתון הנקרא גמנזיום, בו ילמוד ראשית לימודים, יסודות המדעים, ידיעת שפה ולשון, דברי הימים, חשבון, טבע, גלילות הארץ, שפת יו[ו]ן ורומא. ואחר כך כאשר יכין את עצמו בכל הכללים האלה, כאשר יסגל לו הכרה כוללת מן העולם ומלואו, אז יקדיש את עצמו לענין אחד – לרפואה, לדת, למשפט, לטבע, לחשבון, לדברי הימים, לבלשנות, לפילוסופיה, לכלכלת המדינות ותורת העמים. כל עשרת הענינים הללו ילמדו במחלקות שונות בבית המדרש הגבוה הנקרא אוניברזטעט. אנכי שמעולם לא ביקרתי גמנזיום, ובאתי תכף לאוניברזטעט, למחלקה כלכלת המדינות ותורת העמים, שבה אשמע שיעורים כוללים בעל פה מאת פרופסורים היושבים ודורשים מעל הקתדרות, ואין אנחנו רשאין להפסיקן ולשאול שאלות (לשאלות ולבחינות התלמידים יש חדר מיוחד בשם סמינר, לכל מחלקה, שבה יבואו התלמידים פעם אחת בשבוע, אבל הביאה היא רשות ולא חובה) אם כי אשתלם הרבה, וכמעט יש לי כשרון לחדש ולהשיג הכול, אבל חסרו לי הידיעות העקריות, כלומר אותן הידיעות הנלמדות בהגמנזיום, ואותם הרני לומד מפי מורים פרטים חנם אין כסף. והרני משתלם בחשבון, מדידה, גלילות הארץ, חכמת החיות, דברי הימים, שפה ולשון, ודע כי איני מסוגל ללימודי הלשונות, ועודני איני יודע שפת אשכנז על בוריה, כלומר לכתוב ולדבר – והיא שתציק מצבי. כי בו ביום שאדבר היטב בשפת אשכנז, אוָשע תשועה קטנה, כי אוכל לתת שיעורים עברים ולהרויח לחמי ולא אצטרך ליהנות מקופה של צדקה המחשכת עולם בעדי. ובו ביום אשר אכתוב אשכנזית צחה אושע תשועה גדולה.³⁴⁴

35. אל נמען לא ידוע³⁴⁵

אפריל [1892]

ידידי!

דבריך באוני.

כעשרת שקל הפסדתי מכיסי לשלוח רשותי³⁴⁶ לאחרים, וכמובן הדבר מעצמו שלא קיבלתי פרוטה גם תודה אחת. רק אחת הרוחתי כי המו״לים חדלו לשלוח לי את עליהם. – אבל מזה די לי –

מבריינין³⁴⁷ קבלתי דברים מקוטעים, כעין דחיה בקנה – אם תפגוש איזה ערעור עלי, שלח לי הגיליון. אבל האמת אגיד לך כי עתה אין הדבר נוגע אלי כלל, אחרי שלפי חוגי עתה איני עוד מוכשר לומר גם דברים כאלה…

כאיש שהנה[ו] כבן שבעים בזכרו זכרונות ימי נעוריו כן לרגעים אזכור כי לפנים נפגעתי במין ספרות, ורוח שטות נכנסה בי להחשב בין נושאי כליה. אבל הזכרונות הרחוקות הללו ימחו מעלי והיו כלא היו. מובן הדבר מאליו כי הרני חושב זכרונות אלה לזכרונותי השחורים. ונשבע אנכי לפניך כי לו יכולתי להיטב את אשר הרעתי לי, לו יכולתי לעקור כל אותיותי ולהיות כאחד האדם, אז חשבתי א"ע [את עצמי] למאושר, כי עתה לפי הכרתי בי דברים בעלמא, בטלים, כי בדברים לא נשנה את סדרי העולם, כי הכל עומד על ההשתלמות, וההשתלמות הולכת קמאה קמאה [קמעא קמעא], פסיעה אחת במאה. הרני ממאס כל ספרות שבעולם בדברים פורחים, והרני חושב את העוסקים בה, גם הכשרים והטובים, למבלי עולם. –

בכל לבי חפץ אנכי לצאת מן אותו עולם הת[ו]הו ולעסוק בישובו של עולם. הרני חי, אוכל, ע"כ [על כן] חפץ אנכי לעבוד, לעבוד בידיים, בזיעת אפי אכין לי לחמי, ולכשאפנה מעבודתי אעסוק בלמודי, אחרי שלאסוני כבר הרגלתי בזאת. ומי יתן כי גם זאת לא היה, אחרי שהעיון בעיני צעד כנגד הטבע, מין מעשה אונן…

כל זאת לדידי. ולדידך שהנך בן העולם התדיר והרגיל, ועודך מאמין בספרות ובעבודתה, עכ"פ [על כל פנים] דחוק עבודתך לימי זקנותך, לימים יבואו, כשתתבשל, כי אין חטא גדול מזה, להורות לאחרים בימי בחרותנו, ועל אותו חטא עברתי אנכי. אוי לי –.

שנוים גדולים באו בעולמי הרוחני, וכמעט נשתנו טבעי. את שפתי שכחתי לגמרי, ובעמל גדול כתבתי את הטורים הללו ויודע אנוכי כי גם אותו נצוץ יכבה בי. מי יתן –.

מצב בריאתי בכי טוב, אבל עצבי חלושים מאד, ונמתחים והולכים –

בחדרי אשב כל היום והלילה בהרחק מן החברה, כי נהפכתי לשונא האדם, וקשה עלי הרעוּת כספחת –

מצבי הלחמי ברע. כמעט קצתי בנפשי, להיות תלוי בדעת אחרים, להתפרנס [בנס?] – אבל אקווה כי לא יארכו הימים, ובעוד שנה אעמוד על רגלי –.

בקיץ הזה אשמע אצל הפרפסור עלסטר פרק בהליכות עולם –.

הרני קורא הרבה רומנים בימים האחרונים. דסטיבסקי [דוסטויבסקי] הוא אומן נפלא, מציץ בחרכי הנפש. צלה [זולה] צייר טוב, בלצק [בלזק] חכים –.

השירה והזמרה היתה עתה לחלק גדול בעולמי. וכמעט הרני יותר מרגיש מאשר אחשוב –. השירה [המוזיקה] היא השפה הטבעית, היא ההד האמתי –.

מה שלומך? ובמה אתה עוסק? מה יהיה אחריתך? תן לעצמך דין וחשבון כי בידך עתותיך, רק בידך –.

שלח לי איזה סיפור רוסי בעת מצוא – איזה חדשות ישנו עתה בארצנו? קרא את הספר מהסופר הצרפתי Anatole Leroy Beauliu: Das Reich der Zaren,³⁴⁸ שכתוב הוא צרפתית אשכנזית רוסית, ובו תכיר את ארצך היטב. הספר הזה יכיל שלושה חלקים –

איעצך ללמוד הרבה חכמת הטבע הכללית וביותר חכמת הנפש.

עסוק הרבה בתולדה, ואל תהיה קלה בעיניך, כי הרי היא גופו של עולם –.³⁴⁹

עולם?!

חפץ החיים דופק בי ביד חזקה מעת שאילנות החלו ללבלב ובעת שקצתי בחיים –.

חיה בטוב, וכתוב לי מהרה

ידידך מ״י ברדיטשבסקי

.P.S ידידי קראאס [קראוס]³⁵⁰ יצא באלה הימים לוינה. ידידי צביר [ציבייר]³⁵¹ יעש עתה את הד״ר שלו – ידידי פרישמן יבוא לכאן באלה הימים. ידידי שקפניוק ילחום מלחמת החיים ביד חזקה – אך מי לא ילחום? אבי יֵצא לאמריקה, אם הדברים יהיו כנים ונכונים, כי כמעט גווע הוא ברעב בעירו הקטנה [האדישה?].

מצב אחי ברע מאד.³⁵² יש לו אשה ובנים, חנות בלא קונים, הוא [מלאכי?] והדלטוריא [מלשינות] רודפת אותו –

אם אכתב לך הרבה או מעט או לא כלום אל תתפלא, כי לכֻלם אנכי מוכשר…

36. אל נמען לא ידוע³⁵³

23.5.1892

ידידי! לו פתחתי לפניך את לבבי כפי מחט של סדקית, לו ראית את האש הבוערת בעצמותי. לו ראית, את כל תנועותי הפנימי[ו]ת – לו ידעת את אשר נעשה ונחשב לפני ולפנים במוחי – מחשבות איומות ונוראות. אז חרדת, אז –.

והדבר נפלא, כי אותו לב חלל בקרבי, כי הממ[ו]ני ופצעוני הזמן ותוצאותיו. כי היו בי יד נשים ואהבות, כי באתי עד כיכר לחם. כי עולמי נחשך בעדי…

לו גם היתי חזק מצוּר, גם לא יכלתי לנשוא את כל תולדתי השחורה, אשר כל כולה מלא צרות ופגעים, חיים שיש בה[ם] עבדות, עוני, בושה וכלימה אבל לא מַתִי. לחמתי עם כל פגעי הזמן. וגם אוכל, ועוד חיה אחיה בעד עצמי, ובעד אחרים, עוד ימים יבואו –.

__________________

ידידי צביר [ציבייר],³⁵⁴ עושה בעוד יומים את הד"ר שלו. יד[י]ד[י] פרישמן, עדיין לא בא מרוסיה, הוא – זה חלק אנשים שהאמינו במציאת הספרות העברית, הוא הסופר היותר גדול שהיה להם. הוא אדם כשר –.

ידידי קראאס [קראוס]³⁵⁵ הלך לוויען ללמוד חכמת הרפואה. ורואה חי[י] צער –.

_________________

חיה בטוב. ואשביעך כי תתן לעצמך דין וחשבון משל מעשיך, ובחר בדרך, אשר יתן לך חיים, חיים חפשים ובהירים. ואל תמכור נפשך לשטן.

ידידך מ.י. ברדיטשבסקי

P.S. הנבל [סקלר?] הרוסי, אשר בגד בי, החל עוד הפעם להשכים לפתחי.

בימים האחרונים התלקחה תשוקתי לזמרה ולשיר. רושמם גדול מאד, המה יכניסו את האדם לתוך העולם–.

37. אל אברהם דב דובזוויץ³⁵⁶

19.8.1892

כבוד אדוני החה“ש [החכם השלם] וכו' רבי אברהם דוב דובזעביץ נ”י.³⁵⁷

אתפלא מאד אשר לא קבלתי מכבודו כל מענה על קונטרסי “על שלחן הספרות” הכתוב אודות מחברתו “לא דובים ולא יער” ששלחתיו לכבודו ע"י בית מערכת “העברי” – הקבלו? הקרא כבודו קונטרסי “רשות היחיד בעד הרבים” בראש אוצר הספרות – לתשובתו אחכה.

הפעם אפנה אל כבודו בדבר העומד ברומו של עולמי. הן נגליתי מארצי לארץ אשכנז. הריני בכאן כעין שנה ומחצה. וכבר באתי בבית מדרש המדעים בתור תלמיד מומחה (עם הסמינר אין לי כל שייכות כי אין את נפשי להיות רב בישראל) אבל לוחם אנוכי מלחמת קיומי ביד חזקה כי בידי אין פרוטה לפורטה, ולא אשׂתכר מאומה.

מלחמתי הנוראה תאלצני להיות נודד עוד הפעם ויש את נפשי לבוא אמריקה. מובן מעצמו לא ע“מ למלאות [?] חורי כסף כי אם ללמוד, אבל תנאי הארץ הזו זרים לי. איני יודע אם אתקבל בשערי האוניברזיטט אחרי שאין בידי תעודת בגר[ו]ת ואם הקבלה מהכי תועיל להתם, איני יודע אם יקל עלי לימוד השפה האנגלית. איני יודע [אם] נקל יהיה לי שם להרויח לחמי ע”י שעורים, ספרות או אומנ[ו]ת ואולי אוכל להשתלם בלמודים על חשבון איזה חברה.

ע"כ [על כן] אבקש מכבודו כי יואיל נא בטובו הגדול להודיעני כל הדברים הללו ואַסיר [הניקוד תודה אהיה לו כל הימים. לתשובתו אחכה בכיליון עינים - מכבדו ומוקירו כערכו הרם. מיכה יוסף ברדיצבסקי.

P.S. הענינים שלוקחים את לבבי המה משפט וכלכלה – מה שלום כבודו ושלום ספרתיו [ספריתו] העניה?

המגיד חדל לצאת לאור בברלין ויצא לאור בוויען. כך סיפר לי עורכו בהיותו בכאן זה איזה ימים -

לפי דעתי אין עוד כל תקוה לספרותנו להשתלם.³⁵⁸

38. אל נמען בלתי ידוע³⁵⁹

[סוף 1892]

ידידי הנכבד!

כְבָר כתבתי לך כי בעוד שלשת ירחים, יתברר מצבי אם לשבט או לחסד[.] לע"ע [לעת עתה] עוד לא באו חדשות בעולָמי. רק כי ננעלו לפני כל השערים, ורואה אנכי כי אם לא אשאר בכאן אהיה אנוס לצאת ברלינה לבית ספר הגבוה לחכמת ישראל.

הפעם נגשתי אל העבודה לנסות כחי בעבודה ענתגרפֿית [אתנוגרפית] והיא לכתוב בספר ארחות ודרכי היהודים באוקריינה ובבֿלין [ווהלין]. מצבם הכלכלי, המדותי [המוסרי], הדתי והמשפח[ת]י, יחוסם לעצמם ולהממשלה. ואקוה לערוך תמונה כוללת ושלמה[.] מובן הדבר מאליו שעלי לא להניח גם מנהג קטן כי הכל מצטרף לחשבון גדול. וע"כ [ועל כן] אבקשך כי תואל נא להיות לי לעזר. ורעיך המוכנים לשרתך יאספו לך איזה חומר דרוש לי, מספרים רוסים שננעלו לפני.

I מספר תושבי אוקרניה ובלין [ווהלין] ועמיה השונים. יחס המספרים בין ישראל לאֻמות. מספר הנולדים והמתים[,] הנשואין והגרושין[.] – מספר בתי הספר והתלמידים והתלמידיות. המחלות השוררות וכו'.

II מצב הגיגורפי [גיאוגרפי], הנהרות[,] היערים, החיות והצמחים, חרשת המעשה והעבודה. מִסְפָר התבואה היוצאת – הנופת [הסוכר] והיי"ש. מפלגת העובדים היומים ומצבם.

III המסים והארנונות, בתי המשפט, עניני [האפרדות?] ותהלוכותיהם. אגודת בעלי המלאכה וזכותיהם[.] מ[ו]כרי הבשר והנרות ותהלוכותיהם.

IV עניני הצבא[.] מספר העובדים החדשים בכל שנה וערכיהם.

V היציאה והכניסה להמחוזים הללו. הרב מספר הגרים על היוצאים?

VI הרבנים מטעם הממשלה וזכ[ו]יותיהם. המתרגמים. והשבועה

VII עניני בתי הסוהר. דיני ממנות ודיני נפשות.

VIII הכתות הדתיות. הספרות ומכ"ע [מכתבי עתים]. בתי עקד ספרים ובתי ספר. עניני המלמדים ודיניהם.

VIIII כל הדברים האלה מוגבלים רק על אוקריינה ובלין [ווהלין] ורוצה אנכי לדעת היחס בין ישראל לאֻמות[.]

X מנהגי קבורת הַמֵתים בבית הקברות נשכחו ממני.

XI כן נשכח ממני מנהגי הנשואין ביום המחרת שאחרי החופה[,] הצעיף וכדומה.

XII החקים אשר רק בעד היהודים לבדם.

XIII קור[ו]ת אוקרינה ובלין [ווהלין] בקצרה והשתלשלותם

XIV עניני [קראבשנע סבאר?]

XV עניני [האיטופ?]

XVI האם מְאושרות החברות בין היהודים מטעם הממשלה?

XVII אם לבנין בית הכנסת חדשה או בית הקברות צריכים לקחת הורמנא דמלכא [רשיון המלכות]?

XVIII מצב סוחרי בלואי סחבות והנושאים [סבלים, נושאי מים] וחוטבי עצים.

XIX החקים שנגד הצד[י]קים בפרט.

XX מכסי הבתים ויחס זכיות האדונים הפולנים אל עירותיהם.

רעי יעוררו אותי לעבודה זאת, ואקוה לראות בה סימן ברכה. מובן הדבר מאליו כי לא אשכח שלא להזכירך בתור עוזרני, ואם ירבה עזרתך יותר מדאי ועוד אצטרך לטרדך בשאלותי יותר מדאי, אם באמת אראה סימן ברכה. כי רוצה אנכי להול [להוציא לאור] עבודתי בשפת הארץ, אז לא אשכח עמלך – כי לא חפץ חסד אנכי.

39. אל דוד כהנא³⁶⁰

ג' בטבת תרנ"ג [22.12.1892]

אל כבוד החכם השלם העסקן הגדול בחכמת ישראל רד“ך נ”י³⁶¹

עודני זוכר את הימים אשר בהם לקח כבודו חלק בחיי, על כן גם הפעם אפנה אל כבודו, בשאלה העומדת ברומו של עולמו. זה כשנתים ימים אשר אנכי במערבא. הנה הרבה למדתי [ו]הרבה לקוים בחנוכי מלאתי. אבל כל אלה אינם שוים לי בעד ההפסד שהפסדתי ברוחי ע"י מלחמתי הנוראה מלחמת הקיום שאכלה שארית כחי ורוחי. בכל הימים הרבים הללו לא הרוחתי פחות ממאה שקל, ובהשאר היתי צפוי לעזרתו של אחרים שהחשיכו עולמי בעדי… עתה נלאו גם עוזרי לעזרני ואני להעזר. ויותר מזמן [הסמסטר] הזה אי אפשר לי להתקיים בכאן אפילו שעה אחת, ואנה אלך? עוד שנתים או שלושה עלי לעבוד בהאוניברזטט עדי אגמור חוק למודי. לעבוד בדעה מיושבה מעט, ותחת תנאים רעים כאלה שמפוזרים רוחי ונפשי, לא אעלה רק ארד. על כן? כמעט נמנתי וגמרתי לשוב על דרכי בראשית הקיץ הבא אדסא, ולשבת שם כששה ירחים – ותקותי בדרכי זה בשתים: א) הריני מקוה, כי בעזרת יודעי ומכירי יצלח לי להשיג איזה עזר תמידי (סטיפנדיום [מלגה]) חברותי, או פרטי, על מנת שאשוב אשכנזה ואגמור למודי; ב) הרני מקוה להשלים ידיעותי המעטות בשפת רוסיה שקניתי לי בכאן, אחרי כי ידיעת השפה הזאת דרושה לי מאד לרגלי עבודתי הספרותית לעתיד. ולבד כי בלעדה אי אפשר לי לבוא ולהתיצב לפני כל נשוא פנים. כי מה יחשבו אודות איש הנצג [המוצג] לפני[ה]ם בתור רוסי מבלי דעת את שפת ארצו, ועוד זאת; באיזה ידיעה קטנה בשפה זאת יש לי תקוה להרויח לחמי באשכנז בכבוד.

רחוק אנכי עתה מהליכות אדסא ותנאיה – איני יודע אם יש תקוה לתקותי או אין בהם ממש. ולכן הנני פונה אל כבודו אשר יודע אנכי אותו בתור דפלומט עמוק ויודע ההליכות מראש, כי יואיל נא בטובו לכבדני בעצתו על דבר מחשבותי אלה. אבל ידע כבודו כי כמעט רק אותו דרך נשאר לי לנסות בו את שאלת עולמי, אחרי שבכאן אי-אפשר לי להשאר בלי מחיה ובעירות [ערים] אחרות כמו ברלין מרובים בני רוסיה וכלם גו[ו]עים חרפת רעב. חפץ אנכי להש­לים ידיעותי ורוחי תחת תנאים כאלה הריני יורד מטה… זאת ועוד אחרת. מלא אנכי יאוש על דבר ספרותנו אשר ירדה פלאים ולו אגמור בדעתי לנסות לה עוד פעם את כחי. עוד עלי הרבה ללמוד ולהשתלם, עלי ליסד לי איזה משען חומרי מלמודי באופן שלא אהיה תלוי בפשיטי דספרא [שכר סופרים]. אבל אם לא נמלאו תקותי להשיג לי איזה עזר תמידי באדסא, אז אנוס אהיה לבקש מהספרות את לחמי ולהוציא לאור איזה מפעל ספרותי תמידי באחת העירות באשכנז על הגבול כמו קעניגסברג. ולגבי דבר זה גם כן דרוש לי להיות באודסא אולי אמצא משען חומרי ורוחני, אבל עוד חוזר אנכי לכבודו, כי חפץ אנכי ביותר ללמוד וללמד ואמצא עצמי מאושר אם עוד אוכל ללמוד שני[י]ם שנה או שלושה.

הריני משביע את כבודו כי לא ישכחני וישים מצבי המיצר לפני עיניו. ויואיל נא בטובו לנהלני בעצתו. השלום לכבודו? לעבודתו? לרעיתו?

מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לתשובה בכליון עינים.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

נ. ב. יסלח לי כבודו על אשר אטרידו בבקשתי למסור את מכתבי הרצוף בכאן להאשה הכבודה האלצשטין אחרי שלא ידעתי כתובתה.

40. אל נמען בלתי ידוע³⁶²

[ינואר 1893 בקירוב]

ידידי

דבריך באוני –

רואה אנכי כי אתה לוקח חלק בעולמי, אבל לע"ע [לעת עתה] עוד לא אוכל להודיעך דברים ברורים אודות מצבי, באשר הוא עודנו תלוי ועומד. בעוד שלושה ירחים יתברר הדבר. אם אמצא בכאן עבודה אשאר בכאן, אבל דבר זה ספק ספיקא הוא. אם יודיעו לי מקניגסבערג כי אמצא שיעורים, אצא לשם, ואם שני[י]ם אלה לא ייעשו לי אז…

אך למה אכחד ממך את האמת. זה כביר אשר הרני לוחם מלחמת החיים, והמלחמה עלי קשתה, אחרי כי איני הולך רק [אלא] לפי רוחי ולא אעשה כדרך העולם. הפעם נלאתי, רואה אנכי כי לא אוכל עמוד כן, ואנוס אהיה לעשות שקר בנפשי וללכת ברלינה אל בית מדרש הגבוה לחכמת ישראל, אשר מזמן [סמסטר] השני והילך יש לי תקווה לקבל ממנה איזה פרס שלושה שנה, ואז אלמוד במנוחה. הן אמנם לא אהי רב בישראל אבל אשתלם בחכמתו, אחרי שרואה אנכי כי כמעט רק באותו סמינר יש לי מקום להיגדר בו ולעשות חיל. והעולם הגדול עולם רחב, ואני עבדך בן אמתך הריני איש שמשנתו לא סדורה מנעוריו. מובן הדבר כי הדרך אשר אלך בו יהיה דרך בפני עצמו, דרך אשר ישים הרבה מכשולים על דרכי, ולולא דבישנא [התביישתי] הייתי אומר לך כי לו היה באפשרי כי יהיה לי ארגן [כתב-עת] בפני עצמי שיכול להתקיים, אז אולי נסיתי לדבר עוד הפעם עברית אל העם וללחום בכל עוז נגד הראקציה הנוראה, נגד השקר והתרמית. מובן הדבר מאליו כי כל אלה רק חלומות שוא לא שרירין ולא קיימין –

אחזור לענין ראשון. בצאתי ברלינה יש לי תקווה להעזר מזמן השני והילך, אבל בזמן הראשון איני יודע מאין אחיה, ועוד הדברים יגעים…

אין נפשי ללכת לארץ חדשה תחת שמים ותנאים חדשים, וגם בעדך איני רואה שם תקווה גדולה –

שלח לי את הפרדס³⁶³ ואודך – כי חפץ אנוכי לקרותו. האם קורא אתה את המליץ והצפירה? הבא שם איזה קטרוגים על רשותי?³⁶⁴ התוכל לשלוח לי אותן העלים?

בהעברי הניורקי [הניו-יורקי] הדפיסו תמצית ממנו והרבה קטר[ו]גים עלי,³⁶⁵ וכן נקעתי [הוקעתי] לעיני כל ישראל בהצפירה הצנועה זה ימים אחדים – ³⁶⁶

האותיות פורחות של פ"מ [פרישמן] האחרונים עשו עלי רושם גדול מאוד, המה מעשה ידי אמן – ³⁶⁷

הוא מעתיק [מתרגם] את דרונדה בעד בן-אביגדור בעד עשרים רובל לחודש – ³⁶⁸

ווייסברג מו"ל חוברת בשם י.ל. גורדון (הוא עתה בניורק [בניו-יורק]),³⁶⁹ וכן מוציא לאור ברנפלד צוואתו –.³⁷⁰

בשפת רוסיה אנוכי עושה חיל מעט, ובימים האחרונים הכרתי נערה אחת רוסיה שגמרה את הגמנז[י]ום במינסק ולומדת בכאן חכמת הזמרה, והיא תדבר אתי רוסית.

41. אל בן-אביגדור (א"ל שלקוביץ)³⁷¹

ברסלאו, [1893].12.3

אדוני הנכבד³⁷²!

הנני לוקח לי הרשות להטריד את כבודו, הנודע לעסקן בדברים, בנסיוני אשר ניסיתי בעבודתי המונחת לפניו תחת שם “דור וסופריו”, כולל רשימות וזיכרונות על דבר הסופרים והספרות בחמישים [השנים] האחרונים.

ספרתנו עשירה היא בבילגרפיות [בביבליוגרפיות], בתולדות, אבל הדרך שכבשוהו להן אומות העולם לטפל ב[צני?] של סופרים וספרים, ולהאיר על הלך [הרוחות] וזרמים המושלים בה, לסמן פרצופיה וטפוסיה, הוא אצלנו כמיצר שלא החזיקו בו רבים, אם כי דרוש מאוד כי ייעשה מדרס לכול. וע“כ [ועל כן] הנני אומר לנסות את כֹחי במין עבודה כזאת, שאם [כי] מסופקני אם יש לי הכשרון הצריך לאותו דבר, הנני יודע עכ”פ [על כל פנים] כי יש לי הכונה והרצון לכוון את הדברים אליבא דענינא [לפי העניין].

אם דרכי יהיה רצוי לפניו, וישים לפני תנאים כאלה שאוכל לקבלם, אוסף לנסות את כֹחי בפרקים אחרים, במיכה יוסף לבינזן [לבנזון], בליל[יי]נבלום וכו'.³⁷³

בין כך וכך, אבקש מכבודו כי יואל נא בטובו שלא לאחר תשובתו הרמתה, אחרי שכפי הנראה אצא מזה בעוד ירח ימים שלא על מנת להחזיר, ואחפוץ לדעת תוצאות עבודתי בטרם אצא. בזה אכלה לדבר.

מכבדו מ״י ברדיטשבסקי

.P.S הנני מבקש סליחתו על כ"י [כתב ידי] האי-ברור, כי לדאבון לבי לא אוכל אחרת.

42. אל ירחמיאל שקפניוק³⁷⁴

[1893]

אחי היקר!

האוכל לתאר לך את מהות מצבי ההֹוִי? האפשר בידי לסמן בשרד נאמן תבנית שבעה צבעים שהתערבו יחד? וגם לא נמצא אתה בע[ו]למי הקטן? עצלות, ריקות, יאוש, לאות – מחשבות, רגשות, תחבולות, התעוררות. וכל אלה הפרוסות הזרות והשונות אחוזות ודבוקות בשלשלתא אריכתא שהיא כרחיים במוחי ובלבי[.]

למודי הרבים, עבוד[ו]תי הרבות, קריאותי הנפרזה, מצבי ויחוסי לעצמי ולהורי, לעמי ולארץ מולדתי. כל אלה הכו את עולמי לרס[י]סים, ואהיה עתה כאדמה מרגשת שנעש[י]ת מדרס לרבים, לאנשים בועטים ברגליהם, מבלי יכולת למחות…

מה לא חשבתי בימי קרוב אלה? מה לא עלה על לבי?

ובימים הרעים האלה, ימים המתישים את כחי, חפץ החיים התעורר בי ביד חזקה, התעורר בכל חומו, וגלי רגשותי סוערים ומתפרצים לצאת בשטף עוזם. בספר זכרונתי הקטן שבילק[ו]טי כתוב לאמור:

הוי עו[ו]נות, שכרון, חיים, תאוה במלואה. מה טובים אתם ומה נעימים[.] מה מאושר אנכי בעת אמלא מכם, בעת אשר אנכי הולך בדרכיכם. אז אשמע לקו[ל] נטיותי ורגשותי. אז לא אתנגד לטבעי. והרני מאושר –.

וחובות? חקים? הבל ורע[י]ות רוח!

הנה לפני נערה יפה ובריאה, דדיה שמנו עבו, עיניה חוצבות להבות אש, ושערותיה שחורות ותלויות לה מגבה… וכֻלה אומרת יופי. הנה היא באה אל חדרי, אין איש. לבי הולם פעם, נפש ילהב, תשוקה עזה בוערת בקרבי, לנגוע בידה הזכה, לנשק את סמל היופי מנשיקות פי, ומדוע לא אמלא את חפצי? מדוע? אומרים אמור כי הרני חוטא מעט. אבל החטא מה הוא? מה הוא ההפסד לעומת שכר תענוגי? מה היא נקודת חטא בהעולם הכללי?

וכך אכבוש את יצרי. אעצור ברוחי. ואחיה חיים מוסרים. מה שכר לעמלי? מה שכר לחיים בלא חיים?

הוי עלמות נשים באו אלי ואחבקכן ואנשקכן, ואעשה לכם כטוב בעיני ובעינכם, אל תראו – את החובות ואת החקים, התענגו וחיו –

ובעידנא דרתחא הדן [ובאותה שעת רתיחה], בא אלי מכתבך, אשר בדמיונותיו הרבים הכעסני תמרורים. האשפוך כעסי עליך. הכי תוכל לשאת כל הפולסין דנורא [שוטים של אש] שאלקה אותך בפעם אחת? הכי תוכל לשמוע מחשבותי עתה בקרת רוח? והאוכל עתה להשמיעך אותם?

לא! אניח את הדברים לעת אחרת. ועתה אסתפק בר[?] בסגנון תלגרמי. ובעל נפש כמוך ילמד הסָתום מן המפורש. דמיונך ע“ד הספרות והשיבה לפרדס מ[ו]פרכים מאליהם[.] אתה אומר כי אי אפשר לעשות בלי בנית במה לעצמנו. כן, הרני אֹדה לדבריך. אבל הכסף מאין ימצא? ואם באשדות [אודסה] עיר מלאה עשירים וסופרים, שמה לא מצאנו עוזר ותומך, הנמצא באשכנז ששמה נשתכחה תורה מישראל? ולא עוד כי ענין ספרותי לא יכול להעשות ע”י עזר וסעד רק כאשר דבר אין לו עם החיים. אבל לא במצב מלחמי ותגרי [מלחמתי ותגרני], בשעה שצריכים אנחנו ללחום נגד אלה העוזרים בידנו. ולו יהיה כי נתעשר ב[?] אחת. האנחנו הצפרים נביא את הדרור? הנוכל ללחום עם כל הני בריוני, דנפישין דנן [הנפוצים שם]? הנוכל לרפא כל עם ישראל מהרוח תועים שהכהו בעידנא הדן? הנוכל לעבוד לבדנו, בעוד שאין גם אחד עוזר ספרותי –

ולו יהיה כי ימצא לנו עוזרים, מה נכתוב? היש דברים בפינו בעת שנפרוק מעלינו עול הלאומי ה[?] ונביט על היהודים כעל שאר אדם, ועל היהדות כשאר תורת מדינה מלאה מעלות וחסרונות. מה נדרוש מאת הקוראים? הבאמת אפשר הדבר שפובלקום [ציבור] כֻלו יהיה קורא לשם מצוה, בעברו [בעבור] שספרותו היא ספרות לאומית. בעוד שאין לה ערך מדעי כללי, רק תולדי [היסטורי], ומה יעשה אותו קורא עברי, שכבר קרא תולדות עמו ויודע השתלשלות רוחו והתפתחותו המוסרית והמד[י]נית (דבר שאפשר רק לצורבא מדרבנן [תלמיד חכם], והקהל הפשוט דורש ספרים הוים של טעם) ולו יהיה כי נברא לנו בלילה אחד ספרות מקורית, במה נזכה את עמנו? הבאמת יצלח האדם העוסק בספרות[,] המוכרחת לו העבודה הזאת לאשרו ולחיו המוסרים, הבאמת תועיל ההשתלמות המדעית לההשתלמות המוסרית? הבאמת מחויב האדם לקרוא בספר?

הרני מַביט על החיים ועל האדם בעינים פקוחות. רחוק ממני הדבר, להשתגע ולהפקיר נפשי לספרות ישראל, דבר שבו אזיק לעצמי ולאחרים. כמו שלא יעלה על לבי להיות סופר באֻמות העולם, אחרי שאיני רואה בעבודתי זאת גם צל תקנה להחברה. כבר יש סופרים בלעדי וגם אלה טוב להם שלא נבראו משנבראו. ואז האריך האדם ימים… וחשב מעצמו…

אחי כבר בא העת שתפוג משכרונך!

חדל מלחשוב מחשבות של הבל. חשוב לעצמך ולעולמך. והיה כאשר יהיה לך קיום, תוכל לעסוק בתורה. אנכי מצדי הרני כופר בכל תקוה ועתידות, באשר הרני מביט בעיני. הרני מתחרט על אשר כליתי ימי בהבל, וכתבתי דברים מוטעים ומלאים שגיונות באשר בניתי משפטים על דעות קדומות ומק[ו]בלות ובאמת אומר בלי כל הפרזה לו יכולתי לקבץ ולשרוף כל מה שכתבתי, ולהמיר שמי, באופן שלא יודע כלל, כי פעם היתי גם אנכי בקצר [רוח?]… אז היתי מאושר, וחיתי חיים פשוטים כאחד האדם.

אוי לי שעלתה לי כך. להלכד בפח ולהחשיך עולמי הצַח.

43. אל נמען בלתי ידוע³⁷⁵

[1893–1892]

מבריינין קבלתי מכתב כי מצבו הוטב ע"י חולסן [חוולסון]³⁷⁶ שהמליץ בעדו. כי נמסר לו העזבון הספרותי של [?] ומצא שם הרבה שרלנטריה – ו[מלה קרועה] אחרית הדבר.

אחרי הדבר –.

הישיבה בבלוזין נסגרה מטעם הממשלה.³⁷⁷ בארץ זאת [גרמניה] רבו תנועת הכחות המדיניות. מעבר מזה, דיא מוס-האנדלונג דער סאלדטאן, ומעבר מזה דאסס נאע שאהל געזהל, כל ארץ אשכנז מוסרת מחאה ובכל יום ידרשו הדורשים והפרפסורים נגד זאת –

באלה הימים מחא נגד זאת פַסְטר [כומר] אחד, ודבריו עשו עלי רושם גדול ומיום שעמדתי על דעתי לא שמעתי דרשן נפלא כמותו –

בקיץ העבר אשמע אצל הפר' עלסטר בתורת המדינה. גם אבקר את הסמינר שם אשמע אצל [הדף קטוע]

מכל הא דכתיב ומפורש לעיל, כלומר לא מפורש. בעל נפש כמוך שתדעני היטב – כן אדמֶה – עד כמה סערת רוחי מגעת. עד כמה התנועות בעולמי הרוחני מרֻבות. תנועות שיעשני או לאדם גדול או לגברא קטילא. איך בעטהנע דיזען ווערטער [אני מדגיש את המילים האלה]– וע"כ [ועל כן] הסכת ושמע אותם – ורוח[י] יֵחָלֵף מרגע לרגע, גם חפצי ותשוקתי. אין לך כל חכמה ומדע, כל מקצוע שלא אתלהב בעדה. אין לך כל מעשה [?] שלא תכנס בקרבי. יש אשר תשוקת החברה מתלקח בקרבי – ויש שאמאס בחיי אלה וחפץ אנכי לברוח מכאן ולהיות רועה צאן – דאס ווערע וירקליח מיין בעסטער וואנש אנד פלאן. [אלה באמת ובתמים מיטב משאלותי ותכניותי] – יש ויש, ולבי נדחף מקצה זו אל השנית, ומזו לחברתה[.] ידידי. איך בין ניכֿט אם שטאנדע דיר אלעס צו שרייבען, איך קאן ניכֿט. [איני במצב לכתוב לך הכל, איני יכול].

ידידי ואחי… ³⁷⁸

44. אל אלתר דרויאנוב³⁷⁹

[1892]

דברי אלה אודתך יהיה האחרונים. –

_________________

אנכי עובד בקאנסט ינסטאט. פיר קאנס[ט] געווערבע³⁸⁰ שמונה שעות ביום. מלבד ימי שבתות וימים טובים שלנו ושלהם. אנכי לומד ומשתלם בהאומנות –. והדבר ברור כי בעוד שנה אעמוד על רגלי. וארוחי [וארויח] לי את לחמי –.

הרני קורא הרבה. כותב ומשתלם בש"א [בשפת אשכנז]. ועובד הרבה למען האניברזטט, שאשמע בה שתי שעות ביום –.

מוחי הוא הֲרַת עולם מלא. ומחשבות גדולות ורבות הרני חושב. ימים יודעני [יודיעוני] מה יהיה חלומתי? –.

ידידנו בריינין חי חיי צער. הוא בעל אשה ובנים, ותלוי בעזרת אחרים[.] ידידי שקפני[ו]ק נשאר באוהמין [באומן] ומורה עברית. ידידנו רזבוים³⁸¹ אומר לבוא לחו"ל ואם כי כבר עומד הוא על רגלו. אנכי אעכב בדבר –

מאחי אשת נעורי שחברני בהיותי טליא [נער] קבלתי מכתב תודה בגלל רשותי – .³⁸² והוא האחד –.

מצב בריאת[י] אינו בטוב. כי לֵאות גדולה אנכי מרגיש, וחפץ אנכי לישן הרבה. מלבד זה, לבי מלא פצעים – כי הכל נוגע אל לבי – וחפץ החיים והאהבה התעוררה בי ביד חזקה. ואוי לי ביום תגבר עלי. כי אנכי הרני מלא רגשות ותאות סוערות.

לבי מלא אהבה. יש אשר אחבוק זרועות עולם, יש אשר בלבי המלא חפץ אנכי להתאחד עם כל העולם. ואין גם נפש אחת אשר תקח חלק בעולמי, כל רעי ומכירי עזבני ועזבתי אותם, כל עולמי ואיד[יא]לי כלו ואינם. הנני בא לארץ חדשה ושמים וספר[ו]ת חדשה, רגשות ומחשבות חדשות החלו למלאות חללי. רגשות נוראות, אחרי אשר לא אסתפק בממעיט, אחרי שחפץ אנכי להיות. להיות במדה היותר גדולה, או לחדול. הרני מכין א"ע [את עצמי] למלחמה ארוכה וכבירה. מלחמה לפנים ולאחור, מלחמה אשר כל הכתות יחשבני למתנגדם, הנני –.

אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר[.]

אנכי לא אוכל ליעצך, אחרי שאיני יודע אותך רק [אלא] במקצת, ואת התנאים הסובבים אותך כל העיקר, ולא עוד. כי האדם יכול ליעץ רק את עצמו – אבל אוכל להשביעך ולתפוש בבגדך – כי תרחם עליך ותמהר לדאוג בעד חיתך. וצא ולמד ממני, אשר אולי גם אנכי בעל כשרון. וכל עולמי השחור, עולם שקצר שנותי, ויעשני לעבד להצדקה הנוראה, בא רק ע"י קלות דעת, שיצאתי לעבוד בעד אחרים בעוד שלא עשיתי בעד עצמי.

אם תוכל להִכָנֵס במסחרו של אביך, טוב. המסחר אינו רע כמו שתחשוב. ויביא את האדם ביחס עם החיים. אם תוכל להבַחֵן ולפתוח לך בית ספר, עברי ורוסי, עוד יותר טוב, כי בכאן יהיה לך מקום לעשות ולחנך וגם לחיות, ותשאר בארצך ובתוך עמך.

אם יש לך רוח ללמוד איזה אומנת גם טוב ה[ד]בר. כי העבודה החומרית דרושה מאוד לאנשים העובדים במוחם. ואם שלש אלה לא תעשה, – בעד האמצע נוטה דעתי מאד – צא לחו"ל עוד הפעם. אם כי לבי נוקפי, אחרי שאיני יודע מה תעשה ללחמך.

אחרי הכנה מעטה תוכל לבוא בהאניברזטט. תוכל להשתלם ברחבה. תוכל להכיר את החיים המערבים והרחבים, תוכל גם להורות שעורים רוסים, כאשר תסגל לך את השפה המדוברת. אבל כל אלה לא יתנו לך מטרה ברורה, רק באופן שתעשה כמוני, שתבחר בזה ותלמוד גם איזה אומנ[ו]ת –

הן אמנם כי תוכל ללמוד ג"כ [גם כן] כ[י]מיה. אבל לה דרושה ידיעה רבה בחשבון, בטבע, מחיר הלמוד כל ששת הזמנים [הסמסטרים] 600 מארק –. והבחינה קשה מאד למי שלא התבגר בהגימנזום –. בחר לעצמך, ועשה כטוב בעיניך. אבל עשה. ואל תאמר לכשתפנה, כי בודאי לא תפנה –.

הפעם גזלת עתותי וכתבתי לך, והיה אם לא תשמעני תנחם באחריתך –. והרני אומר לך עוד הפעם, כי רק בידך עתותיך. אחרי שעוד צעיר לימים אתה, יש לך עזר מעט מאביך. כחך בגופך ובמוחך. ועוד רחוק אתה מן החטא…

45. אל ירחמיאל שקפניוק³⁸³

[1893–1892]

אחי יקירי!

דבריך באני. ומאד נצטערתי על מצבך הרע שאתה נתון בו. שכמעט אנכי ה[?]יתי אותו בקלות דעתי. אבל הנעשה אין להשיב. ומי יתן כי תבוא במהרה אל איזה מנוחה ארעית. ואז ישמח לבי גם אני, אחרי שבצרתך לי צר – ולו לעצתי תשמע, אם אפשר בידך להסיר ממך כל החלומות הספרותיות, אחרי שכבר עינך תחזנה מישרים שכבר נסתם גוללה. הַצִיגם בקרן זָוִית, ואתה דאוג לחייך החומרים והרוחנים, אבל להחיים ההוים, חיי שעה. ואל ישיאך העתיד ויטרדך מן עולמך. ראה הנך בעיר גדולה, בתוך עמך אתה יושב. בתוך אנשים שנעלה אתה מהם ברוחך מהלך חמש מאות אמה. ראה להשאר בה, ליסד לך חוג מכירים, סְפֵרה, השתכר, אכול, ד[ו]ר בחדר מְרֻוָח להרחיב דעתך ובריאתך. ב[ו]א בחברת אנשים ונשים. חיה, דבר, הַשפע! והקדש כחך היתר להספרות החיה, הרוסית, אם באמת מוצא אתה קורת רוח[ו]ת במלאכה זו[.] אבל מה אעשה לך וכחך קטן בדפילמטיה [בדיפלומטיה], ולא תדע להלוך נגד החיים. אבל עליך להתגבר על טבעך, עליך להשאר באוהמין [באומן]. ואם תצא ממנה, אם אתה בכשרונך [ו]בכחך לא תמצא בעיר רבתי כזאת מקום לחיות ולהתקיים, אז אומר לך בפניך לית דין בר נש –. בידך עתותיך. נקוט כללא [כלל] זה בידך ואידך זיל גמור –.

ואנכי?

בימים האחרונים באו בי שנוים רוחנים גדולים. כל מחשבותי ודעותי יֻכו לרגלי רגשות האחרים בשטף עוזם. לבי מלא סער, התרגשותי וכל עולמי ככבשן האש. חפץ אנכי לחבק זרועות עולם, לבנות עולמות ולהחריבן. לתקוע ולהריע. חפץ אנכי לעשות, לדבר, לבכות. הדעת, הספרות, השירה, הקונסט [האמנות] וכו' כל אלה יגעוני כנקודת אחדות קטנות, להשתקע בהן נחשב בעיני לקטנות המוחין. פיר איינע אנגעהערע איינזאטיגקייט [לעניין צדדי לחלוטין]. חפץ אנכי לבחור לי מרכז, את הכל. חפץ אנכי לעשות, או לא לעשות, אנד איך זאגע מיט שיללער: “וואס האבע איך ווען איך ניחט אלעס האבע! [ואני אומר עם שילר: מה יש לי אם אין לי הכל?]”

יודע אנכי כי דברי לא יהיו ברורים בע[י]ניך כי גם אנכי איני יודע על בורין. איני יודע אבל ארגיש, איך פֿיהלע, איך עמפונדע, איך ליבע דיא באוועגאנג מיינעם הערצענס זינד אָנעֶרמאסליך –

ה ליבער פרענד. קְנטא איך פיר אדר מיין אנערס אפפענדארען. קנטע איך דיע טרהענען מיינער [???] לאססען.

איך זאגע דיר בעסטער, מיינע פפֿאנטאזיען שטיגען/שטייען זה ]?[. מיינע וואנשע זינד זה קהין אנד אייגענטמליך. דאס ]??[ מיך איין צא וויילען פֿירפעֶריק אבל מה אעשה, לא אוכל להסתפק בקטנות, נחרבו כל עולמי הקטנים. ובאתי להשגת ההאחדות הכוללת.

נייען ליבער פרענד. איך ווערדע בעסער אברעכען, מיט זאלכען אנפֿערשטענדלכֿע ווערטער, ווערדע איך דיר גהאר ניכט מיטטהיילען[.]

46. אל ירחמיאל שקפניוק³⁸⁴

[1893–1892]

ידידי!

דבריך ותמונתך באוני –

בראשית קבל תודתי בגלל ברכתך אשר אצלת לי, שלא קלה בעיני אם כי לא מובנה לי כל צורכה, אחרי שכונתך רצויה, ובעיני הכונה היא העיקר –

עתה אפנה אל דברך, אם לא בנפש חפצה, אחרי כי מכתבך עשה עלי רושם רע. אנכי חשבתיך לאיש. אם לא בעל דעה מבושלת, לבעל מחשבות בהגיון, לאדם היודע להבדיל… אבל הפעם נגלת לפני כנער העומד במרדו, ואינו חפץ כלל לדעת את האמת שאינו על צדו.

אם אתה עודנך סופר וחולם בתקומתה [של הספרות], חלום. ויש לך רשות לכך אחרי כי חוגך, מקומך, חנו[כ]ך, הוא כולו נוטה לצד אחד, אחרי שלא יצאת מן ד׳ אמות של הלכה, והעולם הנסיוני בכלל מוזר הוא לך. אבל עליך לדעת כי לי יש רשות לחשוב אחרת, כי נסיגתי מן הספרות העברית היא תולדת מלחמה פנימית, וטעמי ונמוקי עמי. – אחרי שאם יכול אנכי להבין רוחו של נפ[ו]ל[י]ון המושל והמולך בכיפה, עלי גם להבין את נפול[י]ון הנכנע תחת גדוד הגרמנים, ובשעה שכבר נסתם הגולל, כל תפלה ועבודה היא לשוא –

מנטיסקי [מונטסקייה] הצרפתי היה אומר כי אהב רק לכתוב אבל לא בקש להקרא, אנכי אין מעין [איני כמו] פרצופים כאלה. אנכי איני חפץ לכתוב, רק לעשות, ועם ברנה אומר כי לו הייתי גבור, אז לקחתי מקל והכיתי על קדקד הרשעה והצביעות. אין כחי במתני, רק בעטי, וע"כ [ועל כן] אשתמש עמה. אבל בעל נפש רחבה אנכי וכל קטנות רחוקה מעטי. ולא אוכל להשתמש בחֵמת [בכד] בשעה שאין אזנים. בשום אופן לא אקבע מסמורת [מסמרות] בכל דברי רשותי.³⁸⁵ אבל אנחתי זאת יצאה מלבי, מלב בוער וכועס, ולוא שלחתי את החץ הזה במחנה עם אחר, כֻלו יעמוד על המדרגה השפלה בעולם הקולטור, אז הטלתי סער, כי גדולה כחה של צעקה לשמה. – ואנכי? כל דברי לא שרירין ולא קימין. כל אלה העומדים בראש הצבור הישראלי וספרתו, ענו לי בשתיקה. אם כי נפנתי אליהם כלבטר בשעתו אל מנדלזהן בספר אודות הנוצרים.³⁸⁶ שאם יש בידו לסתור יסתור, ואם לאו יעשה כמו שסקרטוס [סוקרטס] בשעתו היה עושה במצאו כנים דברי מתנגדו –.

העם שלנו, העיקרי, הוא עברי, אינו יודע מספרות ומכל כת דלה [דיליה - שלה]. האנתל­גנציה שלנו היא רוסית אשכנזית צרפ[ת]ית בר[י]טנית, אבר מכל עם ככתבו וכלשונו. ומי נשארו לנו, בני ישיבה, שבלים בודדות, אנשים מוגבלים, שקוראים דברי רשותי, סיפורי פרישמן, ו[?] הבל של ב״ג³⁸⁷ או רייפמן³⁸⁸ בנשימה אחת.

בימים הללו כל העולמות גדולות, ואיש איש בחוגו, צריך להתמלא רק מאותו עולם, ואי אפשר לו להשתמש בשתי רשֻיות, וע“כ [ועל כן] יש בכח ספרות חיה להשתלם, אחרי שסופריה רואים חיים מאתה, רואים חיים אחרי שיש לה להספרות כוח עמי מדיני. אצלנו לא כן הדבר. העם שיש לו צורך בצדיקים, רבנים, דרשנים, פרדגרים [מטיפים], אין לו צורך בסופרים, והטוב שבסופרים יג[ו]וע ברעב. ואיככה תשתלם הספרות? איככה? ואלה העני[י]ם שמפקירים א”ע [את עצמם] על מנת שתצא מהם תורה, עניותם מנוולתם והקרקטר [אופי] שלהם הולך הלוך וחסור, ורבים ימכרו את עצמם לעבודה שזרה הימנם – ברודס, לילענבלום, אברמויץ וכו' יוכיחו –.³⁸⁹

באשכנז בקשו חכמי ישראל לעשות ניר לספרתו ולדברי ימיו. ראו כי אין להחכמים כל יסוד קיים, וכל תורה שאין עמה לחם סופה בטלה, או מעיקרא אינה משתלמת, ע"כ [על כן] בנו לנו בתי מדרש לחוכמת ישראל, והכניסו את הרבנים שמתן שכרם בצדם ועתותם בידם אל היכל חכמת ישראל, אבל שכחו כי בזה העמידו צלם בהיכל, אחרי שהגבילו את החקירה בחכמת ישראל על חוג הטלוגים [התאולוגים], שכנודע אנוסים לגלות פנים בחקירה שלא כהלכה.

בכל עם ועם מלחמה להחקירה החפשית עם החקירה הדתית שכלה שקר, אחרי שיסודתה שוא והבל, ואצלנו יכהנו רבנינו בהיכל החכמה ומאתם תצא תורה, אשר תעו[ו]ת את הדעות, אחרי ששפופרתם [זווית ראייתם] היא דתית –. אבל באשכנז, עכ"פ [על כל פנים], אנשים הללו [י]דעו לשון וספר, אבל אצלנו? צא וקרוא מה שכותב שטיינשנ[יי]דר על אנשים כרייפמן וחבריו – כל חכמינו שברוסיה. כמעט כל העולם כ[ו]לו חוץ מן עולמו של ישראל זר להם, ואיככה ילמדו דעת.

חי נפשי כי בושתי וגם נכלמתי לקרות מאמרי שכתבתי אודות התלמוד, אם כי תמיד העמקתי להסתכל, אחרי שאז כל העולם כולו סגור ומסוגר היה לפני. אבל היחיד אנכי?

יותר על זה נכשלה ספרותנו החלושה באנשים ומו״לים שאינם מהוגנים, שלא מעט שלא יקרבו, שלא יגדלו כחות חדשות, רק דוחפים אותם בשתי ידיים – וכמעט כל המו״לים שבאתי עמהם בברית, ארז, נ״ס, שפ׳׳ר, גרביר, קפלויץ, ברודס, קנטר, הרויץ,³⁹⁰ כלם עשו להפסדי, כלם עשו לי דברים נוראים, ואדמה כי איש שעוד יש לו רגש כבוד לא יכנס לבתי מחראות הללו –.

ידידי יאשימ[ו]ני לרדיקל, לקִצוני (עקסטראמי), אמנם כן. אנכי בטבעי איני יודע כלל מן הפשרה והבצוע [החלוקה], ותמיד אומר אנכי ייקוב הדין את ההר, להיות או לחדול, אבל בהשת[ל]מות הרני קנסוטר [קונסרבטיבי] נורא, וכל פסיעה, כל צעד, הרני עושה בדעה ובמחשבה, בעת הרבה, והיטב התקצף עלי אחד מכירי על אשר נתנו לי משפט הבכורה עליו, באמרו: כי אנכי למדתי ויגעתי חמשה שנה, עד אשר נהיתי לקרקפתא דלא מנח תפילין [ראש שאינו מניח תפילין], בעוד שהוא למד כל התורה הזאת על רגל אחת.

יאה וועל איך האסס אונזערע ליטעראטור מיט לייב אונד זעללע וויל איך זיא קענען.³⁹¹

וכמעט אין סופר בארצנו [ו]שבחו״ל שאינו מכירי בפנים או בכתב, והמטר[ו]פולין שלנו לספרות ישראל, שהי[י]תי בהם, כמו ווארשא, קיעב, ווילנא, א[ו]דעסא, שדה לבן, לעמבערג, קרקא, פרנקפ[ו]רט, נתנו לי די חומר ליציאתי.

מה אומר ומה אדבר? תכלה עטי לתאר לך גודל השקר, החנופה, הפתיות, המרירות והשנאה שבעולם סופרנו. וחי נפשי כי גם לבורסקי מנעוריו ריחיה נודף.³⁹²

הנה אתה שוחק לאב״ג [גוטלובר] – ידעת את הדור הזה וסופריו. ובכל זאת טוב צפרניו מכרסם של דורנו. ועוד הבדל גדול יש בין זקש לפוקס, בין ב״ג ליאפ׳׳ז, בין צווייפל לאלכסנדרוב, בין רפ״ס לבריינין, בין חז״ס לרבנוביץ (מו״ל המליץ), בין רנ״ק לאחד העם (אחד המבקרים בהצפירה השוה אותם), בין דוד גורדון לפוכס (עורך המגיד), בין הרכבי לדובנב.³⁹³

דור אשר בו יכלו אנשים כלילנבלום ובארינשטיין לכתוב את ה“חטאות נעורים” ו“עולם התהו” (הראשון), “העתודים העולים על הצאן”, “בנין זקנים” ו“סתירת ילדים” (להשני),³⁹⁴ דור שבו כתב [י״ל] גרדן את שירו “בעלות השחר” וברודס את“הדת והחיים” שלו, הוא דור שהיה בו רוח ספרותי – ועתה?

הנך אתה מקל בערך קבנר,³⁹⁵ בהתפלמסך אודות הסגנון והבניה, ותשכח כי דרוש היה לשעתו להחריד את האווזים, ושכמעט הוא הראשון שהשמיע את הבקרת בישראל, ושבהתולו המר, ב“רוח החיים” אשר לו, פקח את עיני הקוראים, וצא ולמד כמה מלחמות היה לו מפנים ומאחור (כמדומה לי שמספר התגרנים עליו במאמריהם עולים למאות). קבנר היה אדם בעל נפש חיה, איר[ו]פי רוסי, כוללי, ודי בזה. הוא יהרוס ואחרים יבנו. קבנר היה בעל כשרון הנפלא, אדם מדיני, ובמאמרו אשר כתב אודות ענייני הכסף והמסים שברוסיה משך עליו גדולי רוסיה, ויתנו לו משרה בבית אוצר הכסף אשר להממשלה. ולוּ לא נכשל באהבתו, שהעבירה אותו על דעתו, והסיתה אותו להשמיט כסף מת׳׳י [מתחת ידו], אז היה לאחד מרבי העלילה במדינת רוסיה (עתה הוא פקיד רוסי בסיביריה, שנשלח שמה בע[ו]ונו, והמיר דתו, ואינו קורא מאומה).

עד קבנר היה יסוד הספרות השוא נח [פלפולי דקדוק]. הוא הפיח בה רוח חיים, הוא שר[ה] עם אנשים כאברמויץ, גורלנד,³⁹⁶ זילברמן,³⁹⁷ אב״ג, ארז, ויכול להם –

אתה תאמר כי לא לכבוד לפרישמהן לעמוד אתו במדור אחד, אבל אם כי נעלה השני עליו ברוח השיר אשר לו, נופל ממנו בהית[ו]ליו, ברוח החיים. ינסה נא לעמוד את ה“צרור פרחים” עם ה“תהו ובהו” אז זה לעומת זה – *.³⁹⁸

והמגיד?

איני יודע מה תחפוץ ממנו, אחרי שמו״ל [?] אדם כשר וטוב לב.³⁹⁹ רושם כזה עשה עלי, אבל אין לו רוח ספרותי, מלבד שאין גרה [אגורה] בצלחתו – .⁴⁰⁰

בעברו פה אתמול – הלוך ונסוע לקרקוי, לבוא בברית עם פישר ופויסט בדבר המגיד –⁴⁰¹ מובן מעצמו כי ביקר את פרנקל ואת הרב ניישטאד – הילדסמיר [הילדסהיימר] בזעיר אנפין? – ויאסוף כעין שלושים ושלוש שקל ויצא לדרכו. ולולא נקרה בלילה בשעה הי״ב באולם המשקה “כתר מלכות” (קייזר קרונה), אז לא זכיתי לראותו. הוא היה שמה עם פרנקל, ודיברתי עמו איזה רגעים.

כל דברי אלה דברתי לדידך, כי לדידי כמעט אין שוה הדברים, אבל עכ"פ [על כל פנים] אינם עקרים, אחרי שענינים כללים משאת נפשי – וכבר יצאתי מרשות היחיד לרשות הרבים –.

ואנוס אנכי להעירך, כי כמעט משא ומתן בעניינים כאלה לזרה לי –.

בימים האחרונים חדלתי לקרות הרבה, והריני עוסק בשפה ולשון, אלמד רוסית וצרפ[ת]ית ואעסוק בדברי הימים ובגלילות הארץ, קורות הקולטור, תכונות העמים וכו', ואעירך על דברי החכם Ruskin.⁴⁰²

בימים האחרונים קראתי זכרונות טרגניב אודות בלינסקי,⁴⁰³ ומצאו חן בעיני.

עוד הפעם אבקשך כי תואל נא לשלוח לי איזה ספור רוסי מטרגניב –.

מצבי החומרי ברע, וגם רוחי לא ידע שָלֵו, אחרי שניחמתי אשר לא צייתי לך, ונמכרתי אני ועתותי לעבודה שזרה הימני ולשרש נשמתי, ואם אסוג אחור הפעם מעבודתי, אז אאבד כל מחיתי – כעשרים שקל לחודש – וע"כ [ועל כן] כמעט אנוס לצאת מכאן. –

לו היה בידי להוצאות הדרך אז יצאתי לציריך אשר בשווייצה. התלך גם אתה שמה? –

ובעל נפש כמוך יבין סערת רוחי בימים הללו.

פרישמן הוא בזאלצברון. פוכס שונא לבריינין. לוויק מו״ל “רוח הזמן” בשדה לבן –⁴⁰⁴ ובן דוד הן [?] פה!

* פה עלי להעירך כי תנסה לקרות את הספר הקטן “קנקן חדש מלא ישן” לפאפירנא.

47. אל אלתר דרויאנוב⁴⁰⁵

16.6.1893

ידידי!

דבריך באוני.

יודע אנכי ומבין את מצבך, אבל כל זה אינו תרוץ מספיק בעיני, כי האהבה אשר אתה אוהב לאביך היא דורשת מידך כי תעשה לעצמך ותהיה לאיש, ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי ברלין לא מעבר לים היא ותוכל לבקר את הוריך שני פעמים בשנה, ובימי החופש תוכל להתמהמה שלושה ירחים. ואם באמת חושב אתה לעמך ולעשות עבורו, עליך לצאת מרשותך. וע"כ [ועל כן] הנני אומר לך עוד הפעם כי תחשוב את דרכיך…

בדבר החלום אשר נחלום,⁴⁰⁶ כל עוד לא יהיה קרוב לצאת אל הפועל מובן מעצמו כי לא אוכל להודיעך, והיה אם יהיה לאל ידי להודיעך מה לא אמנע ממך –.

בימים הללו עובד אנכי בעבודה גדולה, “לקורות החסידות והשתלשלותה בעבר ובהוה”,⁴⁰⁷ ואסיר תודה אהיה לך אם תהיה לי לעזר באיזה דברים שקרובים אליך.

א) אולי זוכר אתה את התמצית משיטת דובנוב אודות הסבות להשתלשלות החסידות ועל דבר ההערכה של הבעש״ט.⁴⁰⁸

ב) אולי זוכר אתה את תמצית שיטת ארשנסקי אודות העניין הזה שנדפס בה“יעוורייסקי ביבלייתק”.⁴⁰⁹ שני הדברים הללו תודיעני בקיצור.

ג) שתואל בטובך לשלוח לי את ה“לקוטי אמרים” של הרב⁴¹⁰ וספר ההתפעלות של בנו האמצעי.⁴¹¹

ד) אולי תוכל להעירני על איזה רשימות ממצב הגאוגרפי, האתנוגרפי של רייסין [רוסיה הלבנה] ויהודיה, שבה מקום לחסידות חב״ד שזרה לי מאוד.

אולי תוכל לרשום לי דעתך בקצרה על החסידות הב״ב [הברסלבית] אם לא זרה לך.

אם עשה תעשה ממה שתוכל אסיר תודה אהיה לך.

ה׳ ערנפרייז⁴¹² הוא איש נכבד. אינו עמקן אבל יש בו מעין הכללות. דברן, דרשן ויש לו נשמת אגיטאטאר [תועמלן], והוא עושה הרבה בדבר רעיון הלאומי שעדיין זר הוא לרוחי ולמבטי. אבל בנקודת הספרות העברית, אשר החלה לקחת עוד הפעם את לבבי, נתאחד. מלבד הוא ישנם בכאן איזה בני גליציה בעלי כשרונות גדולות.⁴¹³

מצבי עדיין תלוי ועומד, אבל הוטב מאוד ביחס אל הקודם. כבר כתבתי לך כי הריני מבקר את האניברסזטט והבוכזאלע [אולם הקריאה], הנני מקווה כי על עטי אחיה. והיה אם תקותי לא תצא אל הפועל אקווה למצוא לחם מחכמת ישראל אשר שמתי אליה פני ותהיה לי היא קרדום לחפור בה בשעת הסכנה. חיה בטוב.

ידידך, מי׳׳ב

.P.S בז׳ תמוז⁴¹⁴ עם חשכה, בשבתך בחדרך בודד על יד שולחנך ותחשוב אודות חייך ושנותיך, תזכור כי איש אחד, ב׳ שמו, יושב בברלין בקרן זוית, והוא מברכך בכל לבו. היגיע ברכת[י] אליך?

48. אל ירחמיאל שקפניוק⁴¹⁵

[קיץ 1893]

ידידי!

דבריך באוני.

חפץ אנכי להודיעך הפעם את אשר אנכי חושב עתה אודות ספרותנו שבגולה. אתה יודע כי כבר בשבתנו באדסא עלה על לבבנו הרעיון לבנות ניר לספרותנו ולאחד כשרונותינו הצעירים למפעל רבתי. בימים הללו עוד נער היתי ולא ידעתי עוד בבירור את אשר עלינו לעשות, אבל עתה נתבשל הרעיון אצלי כל צרכי, ויודע אנכי אנה פנינו מעודת [מועדות]. ומיום אשר מצבי החומרי הוטב וחדלה מעלי מלחמת קיומי לפי שעה, החלתי לחשוב אודות התוצאה הראשונה וזה אשר מצאתי.

כי עלנו להתאחד לחבורת “אגודת אחים” שמטרתה תהיה לסול מסלה חדשה לספרתנו. ובין החברים הפועלים חשבתי: (II) אני ואותך; (III) פרישמן; (IV) בריינין; (V) דר[ו]ינוב (בן ארצנו תלמודי ובעל כשרון גדול וכותב גם רוסית); (VI) ד״ר קאמינקי; (VII) ד״ר פוכס; (VIII) ערנפרייז (איש גליצי, סופר ועסקן בדברים); (IX) טהָאן (איש גליצי ומלומד); (X) זעגעל (איש גליצי וסופר ויודע הרבה); (XI) פינס (משורר לירי חדש ובעל כישרון נפלא); (XII) פייטעלזהן (מבקר חדש מצוין) וכו׳.⁴¹⁶ בין החברים הפועלים ימנו העורכים הללו (I) פרישמן לענייני ספרות היופי; (II) בריינין לענייני המדע והטבע; (III) אנכי לענייני התלמוד; (IIII) קאמינקי לעניני חוכמת ישראל; (V) ערנפרייז לעניני הפילוסופיה. – האגודה תוצֵא לאור ארבע כרכים לשנה, שמאמריהם יערכו מראש ויתנו לאיש איש לפי אומנ[ו]תו – וכל אשר יכתב בהם ישולם בערך שוה, לא ירבה ולא ימעט – גם מאמרים כתובים בשפות החיות יקבלו ויתרגמו עברית, ולסופרים ממין הזה נחשוב את הד״ר צביר (סלבי), שטוד. [הסטודנט] בעק (קלאסקי), שט. [הסטודנט] ריגער (תולדי), שט. [הסטודנט] סאָקאל (פלוספי), שט. [הסטודנט] קראאס (ספרותי).–⁴¹⁷ ומלבד זה תהיה להחבורה עוזרים קרוספנדים [קורספונדנטים] שיודעו לה לפרקים ע"ד [על דבר] ערך ספרות העברית בשפות החיות איש איש בשפתו. – וכלל גדול יהיה בידה לבכר את הצעירים על הזקנים ומן הזקנים לא יקובל עבודות רק [אלא] מאלה: (I) ד׳׳ר קאצנלסון; (II) ד׳׳ר בערנפלד; (III) ז. עפשטיין; (IV) ברודס (V) הרב משווינציאן; (VI) ברנדשטאדר; (VII) זילבערבוש; (VIII) אחד העם; (IX) מנדלקרן; (X) שולמן –⁴¹⁸ העורכים ויתר הפועלים יתאספו פעם אחת בשנה להתיעץ על עיניני הספרות ועל תוכן הענינים והעבודות. להעתונים לא תהיה מטרה לאומית או מדינית, רק ספרותית. וערך שוה יהיה לענייני שם ויפת [יהודים וגויים], וכן הדבר לגבי תמונות חכמי ישראל וחכמי האֻמות. לעניני הכספים חשבנו ליסד אגודה משותפה שבה ילקחו חלק אנשים פרטים וחבורות. – למקום הועד הראשון חשבנו קרלסבד והזמן באוגוסט זה.

אלה המה פרקים בודדים מן המחשבה אשר חשבנו ואקוה שבעל נפש כמוך יבין בין השטין את אשר נרצה לעשות.

הרבה הרבה חשבתי, עשיתי, יעצתי, כתבתי, אבל גם הפעם באו לנגדי סלעי מגור ולא מצאתי ברעי רצון טהור והפניה הצדדית מלפפת אותם מכל צד. ה׳ פרישמן נסוג אחור ובה׳ קאמינקיא לא נחפוץ (כלומר הם לא יהיו חברים עוסקים אבל יכתבו), וע“כ [ועל כן] נשתנה הדבר מעט, ובאנו לידי מסקנא כי אנכי אקח עלי ענינים העברים, ה׳ ערנפרייז ענייני ספרות היפה וה׳ בריינין ענייני המדע. ולמען לאחד את הכחות והענינים למקום אחד, נתתי את דעתי ורצוני כי בית המערכה תשכור לה איש אחד (לא מן שלושה הנ״ל) שהוא יטכס על בתי הערכה, המאמרים, ההגהה וכו׳ ושבו יתאחדו הפרטים. והאיש הזה אינו אלא אתה. ועכ”פ [ועל כל פנים] יש לי שתי דעות בעדך, דעתי ודעת ה׳ ערנפרייז.

ה׳ ערנפרייז הוא עתה בגליצין [בגליציה] נוסע ונוסע וכבר עשה חוזה עם ה׳ פישער⁴¹⁹ שדורש רק שליש מחיר ההדפסה לאלתר, והנה אם ימצא מוצא לכסף כי מלבד זאת דרוש לנו ארבעה או חמשת אלפים שקלים, אז נעשה לנו קפרנציה [קונפרנציה] קטנה בוויען או בפראג בשולי הקיץ הזה.

אם יצא הדבר מכח אל הפועל או כחלום יעוף אל אלוהים הוא יודע.

עד כאן אודות עניינים הכלליים ומכאן ואילך אודותינו. [תחתית העמוד קרועה וקטע מן המכתב חסר].

XI העתקת פרישמן בעיני מעשה ידי אמן. דרונדה האשכנזי לא עלה יפה, ומחירו שמונה שקל כי הוא כולל שישה כרכים גדולים.⁴²⁰

XII ה׳ ליפרט כותב מבוא בעד העתקה העברית של פרישמן.⁴²¹

XIII ביני וה׳ פרישמן נפלו דברים ואיני מקוה כי נתאחד עוד.

XIV עבודתי לקורות החסידות והשתלשלותה מצאה חן בעיני כל רעי.⁴²²

XV בימים האחרונים כתבתי איזה מאות אפ[ו]ריזמים בשם ׳דאמערונגספהילוזופיע׳ [פילוסופיה של דמדומים] שעשו רושם גדול בין מכירי.

XVI תלמידי ה׳ ברבש הוא עתה סטודנט בבריססעל בירת בלגיה וזה ימים אחדים שכתב לי.⁴²³

XVII העלמה לעווין מאדסא היא עתה שטוד. [סטודנטית] לרפואה בגענף [בז׳נבה] בשווייץ.

XVII מצב בריאתי בכי טוב.

XI איפוא [איפה] ה׳ וויינשטיין? איפוא [יטוא?] מה מעשה ה׳ ב. אליעזר? השלום לו עמך?⁴²⁴

XX אחי הרש״ש כותב לי כי ה׳ קריטיקוס מחרף ומגדף אותי ואותך.⁴²⁵

XXI איעצך לקנות לך מן אוצר ספרי [הוצאת] רקלםאת הספר דער איינציגע אונד אין אייגענטום [היחיד ובבעלות] מאת מ. שטירנער, אם כשר הוא לבוא לרוסיה.

XXII הקראת מה מאת יפסען [איבסן]? הוא לקח את לבבי.

XXIII בקיץ הזה קראתי הרבה מאת פרידריך ניטשי, זה האיש המרעיש עולמות בכל אירופה. ואולי תוכל להשיג ספרו “אודות המדות” שמיום שעמדתי על דעתי לא קיבלתי רושם כמו ממנו. – הוא עתה בבית המשוגעים – ⁴²⁶

XXIIII בימי החופש הלז אחל לעשות בעד לימודי האניברזטט [האוניברסיטה]. וזה הוא פרגרמי [תכניתי]. אחרי שחושב אני לעשות את הד״ר שלי בגיססען בהעססען המדינה, ופלוספיה בתור הויפטפאך [מקצוע ראשי]; II נאטינאלעקאנאמיע [כלכלה לאומית], III סעמיטישע געשיכטע [היסטוריה שמית] בתור נעבענפעכער [מקצועות-משנה]. ואקווה להדרן למודי בעוד שנתים.

XXV ההוכשאלע בכאן [בית המדרש הגבוה לחכמת ישראל] ריקה מאד. וכבר חדלתי לבוא לשם ואינני שומע רק [אלא] את ענייני הדרוש והדיבור.

XXVI בוויען יפתח בחורף זה סמינריום חדש. על הראשונים אני מצטער!

XXVII הפרפסור שטרק הוא שוטה גדול ולא מצא חן בעיני.⁴²⁷

XXVIII ה׳ שטיינשניידר הוא חכם גדול ולקח את לבבי. אנכי מבכר [מבקר] אותו לפרקים וגם אשמע שעוריו בחכמת ישראל.⁴²⁸

XXIX הסופר פוזננסקי הלומד בכאן הוא בחור נכבד.⁴²⁹ וה׳ אייזנשטאד ליטאי…⁴³⁰

XXX הנני לומד רוסית מעט ואעשה מעט חיל.

XXXI באניברזטט בכאן הרבה כוחות גדולות.

XXXII ברלין היא עיר יפיפיה רבתי ומחנכת את יושביה.

XXXIII ההכשולער שלנו [תלמידי בית המדרש] חפשים מאד, מעשנים ואוכלים טרפות בפרהסיה.

XXXIV הרפארם-סינגוגה של הלבר[ל]ים מצאה חן בעיני מעט ודורשיה [המטיפים בה] נפלאים.

XXXV מן הרבנים לא אבכר [אבקר] רק [אלא] את הד״ר ראזענצווייג, איש נכבד ותורני.

XXXVII את הילדסהיימר וסיעתו לא ראיתי.⁴³¹

XXXVII עוד שתי סופרים עברים זכיתי לראות בכאן: (1) חיים ברודי;⁴³² (II) גולדשמידט.⁴³³

[סיום המכתב קרוע]

49. אל ירחמיאל שקפניוק⁴³⁴

[1893].12.7

הזוכר אתה ידידי יקירי, את הימים אשר שנינו טיילנו ב“פרדס”? האם עוד יעלו לפניך זכרונות המחשבות שחשבנו אודות ספרתנו? כפי אשר אנכי אזכר, בקשנו אז לקשר ולקבץ כל כחות ישראל החדתין [החדשים] וליסד מרכז ספרות חדש וחי – עד כמה מסכים אנכי עתה עם דעתינו אז, יָרֵא אנכי לגלות לפניך עתה, פן תשרפני בהבל פיך – אבל על אחת אעיר, כי כעין מחשבה כזו נחשבה שישים שנה לפנים. אבל החושב לא היה לא ברדיטשבסקי ולא שקאפניוק. והספרות לא היתה ספרות ישראל –

החושב הזה היה היינריך היינא ז"ל!

ויהי כאשר בא בימים וראה את הרקבון שעלה בספרות האשכנזית, ונלאה נשוא את פחזות האוטרטים [האוטוריטטים, בעלי הסמכות]. עלה על לבו לקבץ כל הכחות החדשות. ויסד חבורת סופרים בשם “אשכנז הצעירה” (“das Junge Deutscheland”)

איח מאס דיר זאגען ליעבער פֿרעאנד, דאס דאסס שמעכֿלעט זייער מיינע אייגען ליבע. עס פֿרעאט מיח זייער, ציא זייען, דאס סוף כל סוף יש בנו עורק ספרותי[.]

[תחתית העמוד קרועה]

13 דנא [13 ביולי]

היום קבלתי עוד עזר חדש, מאת הקנט[ו]ר [החזן] אלי[א]ס לוי. שלושה מארק לחודש –

היום באתי על החתום לקנות כל כתבי לסל היוצאים לאור בחוברת (40 פייניג) – ומחיר כל החלקים עשרת רו"כ. אבל הרשות בידי למשוך את המועד, שנה או שנתיים –.

היום שלחתי את מאמרי “ארבע אבות” למכ"ע [למכתב עתי].⁴³⁵

עוד הפעם באתי לכלל דעה, כי בלא דעת יסודות החכמה והמדע, אי אפשר להבין ולהכיר לא דבר ולא חצי דבר. וע"כ [ועל כן] הרני ממעט בקריאה ואקדיש זמני ללמודים –.

וספרי שפנהויר, יוצאים עתה לאור במהדורה ז[ו]לה. בששת חלקים מחירם 6 מאַרק.

בין אוצר ספרי ימצא עתה איזה ספרים טובים שהם קניני. “בקרת שכל הזך” לקנט.⁴³⁶ עמיל, בעקענטניסע [הווידויים], געזעלשאפטלחע פֿארטרייגע [Vom Gesellschaftsvertrag, האמנה החברתית] לרסה [רוסו],⁴³⁷ מאמרי פלוספים [לבלטר?], לקורות הפלוספיה והדת באשכנז, לקורות ספרות הלוריא [הלירית] באשכנז, להיינא.⁴³⁸ ע"ד השתלמות ההשכ[המשך השורה קרוע] לשפינוזה.⁴³⁹ מסעות לשביפט⁴⁴⁰ (המהתל היותר גדול שבעולם) [המשך השורה קרוע] למצבה במצב החברות בעבר בהוה ובעת[יד] [המשך השורה קרוע] והבקרת כנגדו מ[?] [המשך הדף קרוע].

50. אל ירחמיאל שקפניוק⁴⁴¹

[1893].15.7

אחי היקר!

עוד הפעם אזכירך הערתך המחוכמה אשר העירתני פעם אחת כד [כאשר] היינו באודסה, כי הידיעה בלבד, גם בהש[ת]תפה עם הרצון, לא תספיק לסגל לנו מהות הדבר. כי לעַצֵם לנו דבר שיהיה מונח בטבענו דרוש זמן רב והרגל מרֻבה, אבל אם אתה אמרת דבריך בדעות ומדות, אשער אנכי אותו משפט גם ברֵעות. הרעות או האהבה שהם תולדות הראיה הראשונה והמציאת חן, לו יתרגשו בנו במדה היותר מרֻבה לא נוכל לסמנם לנו לקנינים, כי המה כנצוצ[ו]ת הנדלקות ונכבות, או כרגש הרעב שעולה ויורד. הרעות האמיתית אשר אי אפשר לה לכלות מהרה, גם בעת תעורר מדנים בין האחים, היא רעות בת היחס, כלומר יחס אשר גדל ברבות הימים והשנים. והרעות אשר בינינו היא כעין אותן הרעות. אנחנו בעלי טבעים שונים, ובני אדם משונים, אבל נקשרנו בקשר הזמן, ועל כן אחשוב רק רעותי עמך לרעות אמיתית, באשר לפניך לבי ערום. ולא אתן לעצמי דין וחשבון בעת אפתח פי לפניך, כי כמוך כמוני. ואחת היא לי אם אתגלה לפניך בתור בן אדם ממין הגבוה, או בתור איש מלא חסרונות, באשר אתה לא תוקירני על פי מדותי, השקפותי, נטיותי, רק עפ“י היחס שבינינו, יחס זמני ולא יחס חשבוני –. ולפע”ד [ולפי עניות דעתי], עם רע כזה נוכל לשתף חיינו ולכל[כ]ל עולמנו. רעות כזאת ממלאת מקום ריקן בלבנו, באשר לא בודדים אנחנו בתבל ברעות כזאת. אם כל אדם חושב כן, אם גם שאר אדם מוצא קורת רוח ברעות ערומה ופשוטה כזאת איני יודע, אבל אנכי אדבר ממני, מעולמי הפרטי. ובמה שנוגע לי, לי הגבר שנולדתי לרעות, אוכל לומר כי הרעות הזאת היא עצם מעולמי ואבר מחיי –

לו לא היה הענין הזה מוקדם לפני וקבוע במוחי, אז קרעתי כל שישה עשר עמודי מכתבי הקודמים ומונחים לפניך,⁴⁴² באשר דבריהם סותרים זה את זה, ויש בהם הרבה קלות דעת, אבל הריני לפניך כמו שאנכי.

איח האפענבארע מיח פיר דיר אהנע ראקזוחט

אחי ורעי, אל נא תאמר בלבבך, איך אשמע לדברי אדם זה המסיתני [—]⁴⁴³

ובכלל העיר ברלין קרובה ומועִלה יותר להשתלמות בחיים ובספרות – וע“כ [ועל כן] אל תתפלא אם מחשבות כאלה החלו לקנן במוחי בימים האחרונים, אשר המכתבים הרעים מבית אבי ירעישו את מורשי לבבי – אבל בכ”ז [בכל זאת] איני פחז כמים, והפעם אעשה את דרכי במתינות.

אם אדע בבירור כי אתה תבוא לכאן בשולי הקיץ, אז נשב פה לבטח כל ימות החורף (אם הרעיון הזה יתמיד בלבנו עד שולי החורף, ומי יודע איזה דרך נמציא לנו בהיותנו יחד ונחקור נדרוש בדבר היטב היטב), ואם ח"ו [חס וחלילה] לא תבוא, גם אז אמתין עד אמצע החורף עדי יתיישב ה׳ קראס⁴⁴⁴ היטב ויודיעני הדברים בבירורן (היום שמעתי כי לפי החֹק לא יתנו תמיכה במחצית שנה החדשה עד שיכירו את התלמיד – אבל לו יצאתי למשל אז אוכל לאסוף כעין שמונים מארק ממטיבי לזמן הראשון).

בדברים קצרים, הרני חפץ לשתף עמי חיי, ואחרי שבאתי לכלל דעה כי דרוש לי לחם, קרדום, ועלי לבקש מטרה, גם אתה תבקש כמוני, וגם אתה תבוא לבית מדרש הגבוה, ונלמוד ביחד –.

היום צויתי על אחד ממכירי לחקור ולדרוש בבית מדרש הגבוה דפה אחרי התנאים שדורשים מתלמיד, כי לו תבוא לכאן, אז אהיה בטח כל ימות החורף בכאן. יש את נפשי לכתוב שמי בספר התלמידים המומחים לראשית סימסטר הבא בעוד 10 שבועות – אם גם אתה תסכים לזה –.

*

הפעם אוכיחך על פחזותך לשתוק זמן רב. הריני לוקח מקלי ואך [ואכה] אותך על קדקדך על עצלותך זאת שתסב לי מפח נפש ודאבון לב. מארי דאברהם!

הרואה אתה עד כמה גדול צערי משתיקתך, עד כי הר[י]ני חולה ⁴⁴⁵

51. אל שלמה בובר⁴⁴⁶

31.7.1893

כבוד הרב החכם השלם, עסקן בחכמת ישראל וכו', רבי ש׳ בובר שליט״א.

דבריו באני.

במה שנוגע למצבי, הוא אינו בטוב, אבל טוב הוא ביחוסו אל הקודם בברסלאו, ומלחמת קיומי אינה קשה כל כך וכל מה שיש לי עתה הכול בעזרת הד״ר רוזין נ״י⁴⁴⁷ שהציגני כבודו לפניו.

הנני מבקר את בית מדרש המדעים וגם את בית מדרש העליון לחכמת ישראל בתור “שומע חפשי”, אבל באמת איני שומע בשם מאומה. הד״ר קאססעל⁴⁴⁸ איננו, ולע“ע [ולעת עתה] עוד לא נדע מי ימלא מקומו. והפרפסור שטיינטהל⁴⁴⁹ תש כחו. והד״ר מיללער⁴⁵⁰ אם כי יודע הרבה, אינו מורה ואינו יודע למשוך לו את תלמידיו וכמעט כ[ו]לם אינם באים כלל. מלבד שיעורי הדרוש של הד״ר מאיבוים⁴⁵¹ איני מוצא בהכנסיה הזאת מאומה וגם ספרים לא יינתן בה לשומעים חפשיים! בברסלוי ג”כ [גם כן] כל הדברים יגעים וה“חכמת ישראל” מונחה שם בקרן זווית, אבל הד״ר לוי⁴⁵² הוא מבקר ומורה טוב, וכל אלה אשר הביאו מעט תלמוד לבית הספר ילמדו מעט ממנו.

בכלל איני רואה סימן ברכה מהסמינרים הללו אחרי שהם במות בפני עצמם, ועל התלמידים להשתמש בשתי רשויות, וללמוד בזמן הזה גם בהאניברזטט. ממילא מובן שבמקום גוים וישראל גוים עדיף, ולפיכך ישימו התלמידים רק ללמודי האניברזטט את לבם וחפצים לעשות את ה“ד״ר” ואל בית הספר לרבנים יבואו רק לפרקים, יעברו עליו וכו', תחת שהתלמידים הנוצרים ילמדו רק בכנסיה אחת ולפניהם רק דרך אחת.

ומלבד זה רוב התלמידים עושים רק תורתם למסחר ואין להם כל נגיעה לחכמת ישראל ולתורתו.

מהחכמים אשר בכאן מוצא חן בעיני הד״ר שטיינשניידער,⁴⁵³ והנני שומע איזה שיעורים מפיו בבית הספר לפייטל נ״ע [נוחו עדן].

יקבל תודתי בגלל מדרשו אשר שלח לי, ואם יכול לכבדני בשאר מדרשיו (התנחומא, מדרש תהלים, משלי. לקוטים מאלה הדברים ישנם לי), אסיר תודה אהיה לו כי לרגלי עבודתי דרושים לי כל התורה שבעל פה, ובאתרא הדן [ובמקום הזה] לא אוכל לקבל גם עלה אחת מההוכשאלע [בית המדרש הגבוה], דבר שנתנו לי בברסלוי אם כי היתי “חיצון”.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם

מ״י ברדיטשבסקי

52. אל מרדכי אהרנפרייז⁴⁵⁴

10.8.1893

ידידי ה“חלוש”⁴⁵⁵!

ספרך וברכתך באני, וקבל תודתי.

רואה אנכי בך כי תתעתד לגדולות וע"כ [ועל כן] תחל להתנהג במנהג חלישות וטרידות וכו' אבל לפי דעתי עוד חזון למועֵד וטוב תעשה כי תקח עט בידך ותכתוב, תכתוב הרבה מאד. – או האם נוצרת רק לתורה שבעל פה??

אם הדבר של בריינין כשר בעיניך, בעיני אינו כָשֵר.⁴⁵⁶ וחַמָתִי עליו על אשר עבר על כל העבר אצלנו בשתיקה. זאת ועוד אחרת, הנני מוקיר את ידידנו זה. הוא אחד משלנו. אבל מסופקני אם יוכל לשאת לבדו את העבודה הגדולה הזאת. ממנו איני מקוה הכל, רק למחצית, ואת ה“מעשים לחצאין” הנני שונא מאד. ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי יָרֵא אנכי בו פן יחמץ וילך לרוח היום… באשר בעל אשה ובנים הוא והשעה דחוקה – הבנת לרעי?

מה מעשיך כעת? כפי הנראה טרוד הנך מאד בעסקי הכלל – – ותשכח כי גם אנכי אחד מן הכלל ושגם אבותי עמדו על הר סיני.

חיה בטוב, ואם הואלת לשכוח תפ[י]לך בברלין אשלחם לך במהרה כי הדבר נחוץ –

ידידך מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. תלמידי ברבש⁴⁵⁷ שבא היום לבקרני[,] בשעה שעזבתיו היה רוסי גמור ועתה הנהו “לאומי” גמור. הכל הולך אל מקום אחד[.] הכל שב אליך ורק אנכי נותרתי לבדי –. האומנם?

53. אל ירחמיאל שקפניוק⁴⁵⁸

11.8.1893

ידידי!

דבריך באוני בזה הרגע. והגם כי כבר כתבתי לך אתמול דברים אחדים הנני לכתוב לך עוד הפעם בארוכה, כי רואה אנכי שעבודתי יתרבה מיום ליום, ואני מקווה כי יסתעי [יסתייעא] לי מילתא להאריך עוד במכתבי ובדברי אליך.

דבריך היוצאים מן הלבב עשו שרטת בלבי החלול. עוד הפעם ספרתנו החרבה עם שועליה המחבלים, הוי אלי אלי! מדוע לא נחדל לחלום אודתה? ומתי יהיה הקץ?

אתה יודע עד כמה קשתה עלי מלחמת קיומי, עד כמה חובתי להגיע במהרה אל המטרה ולעמוד על רגלי, ובכל זאת יצאת[י] בין מיצרי ואמרת[י] לנסות כוחנו עוד הפעם. אמרתי וחשבתי וכתבתי ולבי נבא לי כי מעצורים רבים יהיו על רגלנו. וגם חשבתי מראש אודות “דלטורנו” [מלשינינו] המו׳׳לים ז״ל… אבל עתה צלל חלומי במים – אחד מאתנו אשר לקח חלק במחשבותינו ויאמר להשתתף עמנו, ראובן בריינין, בונה לו במה בפני עצמו⁴⁵⁹ ובעזרת איזה בעל נכסים מו"ל עתון בוויען, עתון חדשי, עיתון רדיקלי שישלם שכר טוב לסופריו. אבל האיש הזה עם כל אוקיר אותו וכשרונתו הוא איש מוגבל, ובכל מכתביו אלי חפץ לשמוע דעתי אודות “הענינים הסצלים [הסוציאליים] והאנרכיים”, הוא ראוי לקחת חלק אבל לא לעמוד בראש. ממנו איני מקוה הכול רק [אלא] למחצה, והעבודה לחצאין עוד יותר רעה בעיני מן האפס. זאת ועוד אתי – הוא בעל אישה ובנים, השעה דחוקה לו ומי יודע פן יחמץ גם הוא ונוסף גם הוא על שונאנו…

רואה אנכי כי חלומנו הולך לבטלה – והנני אומר עוד הפעם כי עלנו לומר להיות או לחדול, לכתוב עברית ולעשות מהפכה או לחדול. וחולשה לנו וחולין לנו להסתמך אכתפי [על כתפי] דמו״לינו הרשעים והנרגנים. – אנחנו נלחמים במלחמת החיים, מלחמתנו נוראה, נכתוב עכ“פ [על כל פנים] בשפות החיות, שפות שאם אינן מעשירות את בעליהן עכ”פ אינן מקברות.

מתגעגע אנכי מאד מאד לקרוא ממך איזה ספור, כי לבי נוקפי. גם אנכי מתעתד לכתוב בחורף זה ספור בש"א [בשפת אשכנז] בשם “דאס אייגענטום” [הרכוש, הקניין].⁴⁶⁰

קרא את [א]יבסן, קרא את ה“באאמייסטער זאלנוס” –.⁴⁶¹

כתוב לי מהרה.

במטותא ח[ו]ס על פרוטות[י] ומסור מכתבי [לבעלים?] ומכתבי לאבי ולאחי. תואל בטובך לשלוח עם בע"ג [בעל עגלה]

כתוב לי מהרה, אך לא בקרטא [גלויה]. כתוב לי הכל אל תכחד ממני דבר[.]

54. אל נמען לא ידוע⁴⁶²

[1893].29.8

ידידי!

עושה אנכי הפעם לפנים משורת הדין ואכתוב לך עוד הפעם וגם לא אשגיח על מחלת אמך וטרדותיך, כי הסער גדול בלבבי, ולא אוכל לעצור ברוחי מבלי לכתוב אליך את אשר נולד בעולמנו את אשר נחפוץ לבנות. אנכי לא פללתי כי ככה תהיה תוצאות הדבר ושהגורם יהיה הטוב שברופאים…

אתה ידעת את אשר כתבנו לידידנו בריינין ואת אשר השיבנו. בטרם צאתך מזה כתבתי לו עוד מגלה כתובה פנים ואחור אודות ענייני הדבר ומהלכו. ואחר אשר חכיתי על תשובתו בכיליון עיניים באתני בתשעה באב דנא, הנני אומר תשובה, אבל במכתבו לא היה לא מניה ולא מקצתיה, רק מכתב כתוב אודות ענינים שונים שאינם נוגעים בעניינ[נ]ו אפילו כמלא נימה. ורק בשולי דבריו יבקשני שאודיעהו כתובתי כי עליו להתייעץ עמי בדבר ענין ספרותי חדש, ושאחרים רוצים לעשות אותו לעורך עתוני ח[ו]דשי…

אנכי כמובן מעצמו נרעשתי לשמוע החדשה הזאת, וכתבתי לו תכף ומיד וביקשתי ממנו דברים ברורים אודות העתוני וענינו. ולא כתבתי לו כי איני רואה סימן ברכה במעשה יחיד ושרק בהשתף כחותנו החדשות והצעירות במערכה ובסדר, בפגרום [בפרוגרם] קבוע אולי נוכל לעשות ולבנות את ח[ו]רבות ספרותנו המלאה שועלים וכו'. מלבי כתבתי לו הדברים כי חפץ אנכי שיעשה הדבר כולו ולא במחצית. חפץ אנכי כי נחשוב דרכנו ונראה אנה פנינו מעודות [מועדות]… אבל במכתבו שקיבלתי היום, מכתב גדול שבו יתאר לפני כל פרשת העניין מהלכו ליכא [אין] רמז תשובה על העבר שברעיונינו ובמחשבותנו, כאילו לא היו דברים מעולם. מארֵה דאברהם!

הדבר פשוט כמשמעו. איש אחד מעשירי רוסיה שעשרו מרֻבה מחוכמתו יצא גולה לוויען וחסל [החליט] לערוך מכ“ע [מכתב עתי] ירחי עברי שעורכו יהיה בריינין, ועפ”י [ועל פיו] ישק כל הענינים הרוחנים של המאסף. העבודות ישלמו כהוגן, ונוסף לזה יתן ערובה בקופת הממשלה שלושת אלפים רובל כי המכ"ע יצא במועדו. ה׳ בריינין יקבל שכרו מראש, ויקח חלק גם בהכנסת המאסף. ה׳ בריינין “יתאמץ להפיח רוח חיים חדשים בספרתנו, כל החדשות בהספרות האורפיות [בספרויות האירופיות] תמצאנה בו מקום” (לשונו), ואם אואל לשלוח לו מאמרי ידע להוקירם וישלם לי שכר טוב!!!

עד כאן.

איני כועס עליו על אשר לוקח הגדולה לעצמו ומשתיק את אשר חשבנו, כי כפי שכותב מצבו הורע מאד. וע“כ [ועל כן] יש לדונו לכף זכות. אבל בכ”ז [בכל זאת] איני מבין מדוע זה ירא להזכיר את הקודם ולייחס את המפעל אל מחשבותנו אחרי שאנחנו לא חשבנו בדררא דממנא [חשש להפסד] וחפצנו לעשות לשמה. גם אם כי אוקיר את האיש הזה ואת שיחו, הנהו בעיני רק בתור סופר, איש שיכול לעבוד בחוגו. ומסופקני אם יצלח בידו להיות החלוץ להמחנות, ולבי יקפני כי הדבר יעשה ע“י [על ידו] לחצאין שהנני מבכר את האפס עליו. כי כלל גדול בידי להיות או לחדול, או להתאזר למלחמה ארוכה וכבירה, לעשות, או להתייאש מן החורבה. והנני יודע ומרגיש כי רק בתנועה חזקה, רדיקלית, מסודרה ומעורכה ונעזרת מכוחות שונות ע”י חלוקות העבודה יש לק[ו]ות כי עשה נעשה ויכול נוכל.

אבל כך היא סדנא דארעה ואנשיה. ועתה ידידי, לו היה בי רוח חזק, לו יכולתי לעצור בקרבי את הרעות והקרבוּת אשר אנכי מרגיש לבריינין ומשפחתו אז משכתי ידי ממנו. יעשה כטוב בעיניו. אבל איני יודע אם יש בי גבורה כזו, ולבי יסיתני לומר גם זה לטובה ולבוא עמו בכתובים ארוכים ולפעול עליו כפי שידי מגעת, אולי נִבָּנה מעט ממנו.

הנני אומר לבי יסיתני, אבל האיש שבקרבי יאמר לי חדל, ומאוד אשמח לא [לו] אשאירהו לבדד.

הנני אנכי לבדד בהסערה הזאת, ואינני יודע מה אעשה. אבל יודע אנכי כי גם לך נוגע הדבר כמו אלי, ולכן אבקשך שתצייר לפני השקפותיך ומחשבותיך ע"ד [על דבר] התוצאה החדשה במהרה, כי חפץ אנכי להשיבו – (לעת עתה עוד לא נגמר [הדבר], בעוד שבוע או שבועתים אקוה כי ייגמר). במטותא קח לך מועד להשיבני בארוכה, לא במכתב גלוי כדרכך בקודש.

מאוד שמחתי בהודע לי כי לא תעזוב אותנו ותשוב למקום שיצאת משם. כי הרעיון שאשאר לבדד בכאן מבלי אנשים משרש נשמתי ומחשבותי יהיה נורא בעיני.

ברוך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לארעא דוויען.⁴⁶³ ביום הראשון דנא אצא שרלוטנבורגה.

מעוני הוא יפה וזול. לי פתח מיוחד ומעקה מיוחדת, והמעקה מעוטפה פרחים וציצים נובלים ובה אשב כל ימי החפש לבדי [?] ציצי ספרותנו הנובלת?

בעוד שבועים אסע כפי הנראה למינכען או להיידלבערג להתראות עם תלמידי ה׳ ברבש כפי בקשתו. אתה שלוקח הוצאותי על ה[?]

את ה[?] אהרן לא קיבלתי, וכן גם לא קיבלתי את המגיד. מגרשון באדר קיבלתי השרון שלו ומכתבו שבו יבקשני לעבוד אצלו וישלם לי בכסף מלא (?)⁴⁶⁴

כתוב לי מכל החדשות אשר נפלו בעניננו. אל תכחד ממני דבר. [?] מחכה לתשובתך.

מ״י ברדיטצבסקי⁴⁶⁵

55. אל מרדכי אהרנפרייז⁴⁶⁶

14.9.1893

ידידי!!

קבל תודתי בגלל ברכתך.

אבל בחשבך אותי לפסימיסט אינך אלא טועה. יודע אנכי את ערך החיים, אבל החיים הגדולים והעתידים, חיים שימלאו כל חללי – וע“כ [ועל כן] לא אוכל לקחת חלק, לעזור וכו'. הכל או אפס! אתה הואלת בטובך לגלות לי מהאהבה שבינה לבינו ואנכי אגלה לך מהפוכה שביני ובינו. ה”אילני סרק" של בריינין ב“לוח אחיאסף” עשה עלי רושם נורא,⁴⁶⁷ ודומה בעיני כיחזקאל, כבן כפר שראה את המלך [ע“פ חגיגה יג, ע”ב]: ואראה את אדונו, את שפינוזה, ברנדס, [א]יבסן, ואראה וכו' – ומסופקני מאוד אם ממנו תבנה ספרותנו. לה דרוש עתה תנועה גדולה. התנועה הזאת יכולה לצאת מאיש שמבטו רחב, מאיש שאינו מתפעל מעצמו –.

ובכ“ז [ובכל זאת] אבקשך שתודיעני בפרט אודות מפעלו ומהלכו. כי שלום ביתו אנכי דורש וחפץ אנכי לדעת אם יבנה מזה. במטותא הודיעני הכול. במצבי אין כל חדש. חי אנכי לעצמי כמקודם. אבל לא! גם לעצמי איני חי כל צורכי. וגם, אם אגיד האמת במלואו, לא אוכל לחיות לעצמי. לבי כים נגרש [סוער; ע”פ ישעיהו נז 20]. גלי מחשבותי ורגשותי סוערים, הנני חפץ לצאת, לעבוד, לתקוע ולהריע, להניע אמות הספים, ויש אשר תבוא בקרבי מחשבה זרה להפוך הקערה על פיה לו גם ומתה נפשי בגללה. מתוק לי המ[ו]ות בעת שתמות נפשי עם פלשתים… עוד הפעם הנני אומר לך: כי בחשבך אותי לפ.[סימיסט] אינך אלא טועה. שונא אנכי רק את השקר, העבדות, והמחצית. היות או חדול!

חיה בטוב ושמחת בחגך.

ידידך ברדיטשבסקי

כתוב לי מהרה בארוכה. ה“פנקס” שלך הוא אצלי. וכפי הנראה תבוא אתה גם טהון הנה, ולזה ישמח לבי מאוד, כי אם אין אתם לי מי לי.⁴⁶⁸

56. אל מרדכי אהרנפרייז⁴⁶⁹

13.10.1893

ידידי!

(כדי שלא אהיה כעין מסיים לכולי שבחך אקרא אותך בשם ידידי סתם, ואידך זיל גמור)

רואה אנכי, כי השטן מקטרג עלי שאנכי מאותן ת“ח [תלמידי חכמים] שנמצא רבב על בגדיהם וכתביהם, ואנכי אם כי מזרעא דיוסף קאתינא [באתי] איני רגיל לומר: גירא בעינא דשטנא! [חץ בעין השטן] ולא מבעי [ולא כל שכן] בשטן יפה כמוך. ע”כ [על כן] נמנתי וגמרתי לילך מעתה בעטי עקב בצד אגודל ולהחמיר על עצמי גם בטפת דיו ישיבה של שבעה נקיים. והיה בבואך דברי האנשים לאמור: הפך הכושי את עורו, תוכל לומר: שישו בני מעי! זאת הנפש עשיתי לי – אבל אל יטעה לבך ח"ו [חס ושלום] לחשוב שכבר יצאת ידי חובתך –

עד כאן להקדמתי.

ביום כך וכך לבריאת העולם, ולדידך לחורבן הבית, אחרי הצהרי[ם] בשעה שגלגל חמה יהיה מנסר ברקיע תהיה ב“ד' אמותי” אספה קטה שבה יקחו כפי הנראה חלק שני אריות שבחבורה ה' פזנסקי [פוזננסקי] וה' אייזנשטאד⁴⁷⁰ (מאן מניהו עדיף?), ועכשיו שטה[ו]ן שלנו יבקרני ג“כ [גם כן] למועד הזה (חזקה לחבר כמותו שנאה מקיים מה שנאה דורש) ע”כ אבקשך אל נא תתנהו ללכת יחידי (כי בברלין שכיחים מז[י]קים גם ביממא ואתה הלא יודע את אגרת בת מחלת.)⁴⁷¹ ותלוהו אלי. ומה טוב יהיה לו תקדימו לבוא; כדי לקיים גם מצות “פֿהרקאפֿרענץ” [ועידה מקדימה].

במצבי אין כל חדש, הכל כמקודם, הנני אוכל ושותה כבן אדם, אל נא תשפיל לסיפא דקרא [לסוף פסוק], ומקבל מכתבים כבן אדם. כפי הנראה פסול לעדות אתה לבריינין שלנו. או אולי לא יאמין גבי דיני מעונות ל“יחיד” ודורש שיבוא בעל המעון ויעיד על מעונו, ושואל מאתי איה מקום כבודי? ואני מה אענה אבתריה? אני הח“מ מי”ב בן לא“א רמ”א נ"י [מיכה יוסף ברדיצ’בסקי בן לאדוני אבי ר' משה אהרן נרו יאיר] דר בעיר שרלוטנבורג דמתקר[א] “שאַרלאָטאנענבורג” (בפי החסידים ברוסיה הקטנה) מתא דיתבא [עיר היושבת] על נהר שפריי ועל מי מעינות. רחוב “כפר בֿילמר” (מה טיבו של עובר זה סימן ארבעה וחמשה [?] שם [?] פחות כ"ב)⁴⁷² והיה גם לך לזכרון בנוח עליך רוח פורה שר של שכחה.

ידידנו ה' פ"מ [פרישמן] כותב לי כי נכון הוא לבוא ברלינה אך ירא הוא פן לא ימצא בכאן דירה נאה, כלים נאים ואשה נאה וכו. אין דרכו של בועז כמוני להסתכל בנשים אבל אתה כשיננא [חריף ושנון] פתח פיך ויאירו דבריך כי ישנו שבר –

בעודני כותֵב דברי אלה רוח על פני יחלוף, והרוח סועֵר והולך, ופני השמים רחוקים מעֵין התכלת. ורבי יוחנן עם גבות עיניו הארוכות עומד עלי וקורא באזני מיום שחרב בית המקדש אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה. מיום שחרב! אבל אימתי היו השנים כתקונן? אימתי היה עת דיבדחו רבנן?

אני, פלוני בן פלוני, עברתי ושחקתי, כלשיבנה [לכשיבנה] בית המקדש שלך אביא [קורבן] חטאת שמנה. ואחרי שאקוה שבדינכם לא ת[ו]קרב כ[ו]לה לגבוה אתן לך, כדומה לי שמזרעא דאהרן אחדו את הזרוע והלחיים. אבל לא! לא אתן מאומה – כי לי הזרוע – והלחיים! טוב תתי אותם לנשיקה לבנות ציון מלתתם לבן ציון.

הנני תקוה כי בא תבוא ובזה אשאר מכבדך וידידך

מ.י. ברדיטשבסקי

P.S. עוד חפֵץ אנכי לכתוב כדי לקיים מצו[ו]ת: שלא להוציא הנייר חלק. אבל כבר נשף יממא ואתא לילא [העריב היום ובא הלילה] ליל שבת קדש, ומ"ע [מצוות עשה] כזו אינה דוחה שבת.

57. אל מרדכי אהרנפרייז⁴⁷³

18.10.1893

ידידי!

תמים דעים אנכי עמך על מורת רוחך נגד האותיות כזנב הלטאה, כי גם לי אין חיבה יתֵרה להקטנות ולכל כת דילה. ומעתה קובֵל אנכי עלי לילך בגדולות.

שואלין ודורשין שלושה ימים לפני וכו'.

אתמול פגשתי את ידידנו ה' פינסקי⁴⁷⁴ (לא בקוביה [בקובה] של זונות גם לא על פתחא דע"ז [דעבודה זרה]) ואחרי אשר הצטדק לפני על אשר לא בא לאספתנו, באשר חולה מעים היה (סימן מובהק לת"ח [לתלמיד חכם]) סחתי לי כל המאורע מהמחשבה שנחשוב להזדמן לפונדק אחד, וישמח באמרו: כי חושב כזאת זה כמה. גם אנכי שמחתי על אשר לתרי גברי רברבי [שני אנשים נכבדים] כמונו עלתה באחת, אבל כרגע נודע לי מחשבתו הזרה ליַסֵד אגודת דוברי עברית (כאילו אין לנו עוד סימני זקן – )

ידידי! זאת הפעם אשר הצטערתי על היחידיות שברצון, ומדוע לכל אחד רצון בפני עצמו. מארֵה דאברהם! אנה יכנס כל הרצון הזה?

הזמינהו, ונראה איך נפיל דבר.

אם תזדמן לבית מדרשנו (מילתא דשכיחא עתה אצלך) אבקשך כי תקח בעדי, בבית אוצר ספריה, את ה“דקדוק שפת עבר” להאינו טוב שבגוים ה. שטראַק⁴⁷⁵ (מהדורה אחרונה). הרי אני עתה כבן שבע, ודן אנכי לפני רבותי בקרקע; ומדוע לא תהיה כהנית כפונדקית,⁴⁷⁶ ולא אלמוד גם עברית?

אני שלך וגם מקצת חלומותַי שלך

מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. במטותא הרגיע את רוח הק[י]רח שלנו (כל העולם אינו דומה בעיני כקליפת השום בעבור הקרח הזה) כי מִשְתַתֵף אנכי בצערו ובצער רבותיו שבגולה, והיה ביום פקדי אפקוד גם את רפרם בר פפא⁴⁷⁷ ואעשה לו סוף שחור.

הנני מעמ[י]ד אותך על חזקתך שלא שכחת לומר לה' עסטרמון,⁴⁷⁸ כי יָשיב את הספר בעדי.

58. אל אחד-העם⁴⁷⁹

16.12.1893

אדוני הנכבד!

הנני לוקח לי הרשות לשאול את כבודו הרם בדבר תוצאות עתונו⁴⁸⁰ היצא לאור? ואימתי? ואימתי יחשוב לבוא ברלינה⁴⁸¹

לבריינין⁴⁸² הודעתי את הדברים כמו שהם, וגם יעצתיו כי ישנה עיתונו מחדשי לשבועי, ואקוה כי ישמע לדברי.

אם יואל נא כבודו בטובו להמציא לי מאמריו “חשבון הנפש”,⁴⁸³ “עבדות בתוך חרות”,⁴⁸⁴ אסיר תודה אהיה לו.

מכבדו ומוקירו המחכה לתשובתו,

מ"י ברדיטשבסקי

59. אל אלתר דרויאנוב⁴⁸⁵

27.12.1893

ידידי!

דבריך באוני –⁴⁸⁶

ה' שקפניק היה בשדה לבן וראה את מאמרך ועתה הוא יושֵב באוהמין [באומן]. ה' אחד העם היה בכאן בשובו ממסעו לרוסיה. כפי הנראה עוד לא החליט הדבר אם יו"ל [יוציא לאור] ברוסיה או בברלין, ובעתו יכתוב אליך כי נתתי לו כתובתך. העתון של בריינין יצא לאור עוד בפעבר[ו]אר הבא, לפי דבריו.

בדבר העבודה אשר הגבלת לך לא אוכל לערוך לך את האופנים. ולפע"ד [לפי עניות דעתי] עליך לכתוב מאמריך משני נקודות. מנקודת הבקרת – וספרות היפה, ואחרי הקדמתך הכוללת אודות פעולות המבקרים הרוסים בלינסקי, פיסרוב, דברלדוב ואולי גם טשדרין⁴⁸⁷ – ואודות פעולות המספרים הרוסים טָרגנוב, גאגעל, דסטובֿסקי, טלסטי⁴⁸⁸ ומשורריה פושקין, נעקרסוב, לערמנטובֿ וכו' עליך לבאר אחר רושם הכנסיות הללו על סופרינו, המבקרים כמו קבנר, קנטר ופפירנא מעט,⁴⁸⁹ המספרים כמו ברודֵס, אברמוביץ.⁴⁹⁰ המשוררים כמו גרדן (לפי דעתי מ.י. לבינזהן לא יצא מכנסיה הרוסית, וכן אין כל יַחַס לרפ"ס[,] פרישמן וספרות הרוסית).⁴⁹¹ הפובלצסטים כמו לילנבלוים [ליליינבלום], ישראל ברנשטיין, ז. עפשטיין,⁴⁹² ואגב גררא עליך לציין הפרצופים הללו בנו ובהם. אבל בטרם תגש אל המלאכה עליך לקרות את ברנדס (Die Hauptströmungen, Moderne Geister, Mensch[en] u[nd] Werke)⁴⁹³ ואת Taine אודות הספרות האנגלית,⁴⁹⁴ ותמה אנכי איך יכולת לכתוב אודות טלסטי בעוד לא קראת מאמרו של ברנדס אודותיו, כשרוצים אנחנו לכתוב על[י]נו לדעת מה שנאמר וכתוב.⁴⁹⁵

עבודתי תהיה כפי הנראה במקצוע הבקרת, ומאמרי הראשון יהיה אודות אחד העם ודעותיו וע"כ אבקשך כי תואל נא, אם אפשר בידך להמציא לי שני גליונות המליץ 24, 26 שנת 1891 שבהם נדפס מאמרו “עבדות בתוך חירות” שאינם בברלין, וכן אסיר תודה אהיה לך אם תמציא לי שני גליונות הצפירה 250,251 או 252 שבהם נדפס מאמרו של בריינין להרחבת הלשון או הספרות.⁴⁹⁶

מצבי ב[?], הנני לומד ומשתלם. ואקוה לעשות את הד“ר שלי בעוד ד' זמנים. מה שלומך ומעמדך. הכבר התיאשת מלבוא לרוסיה. ידידך מי”ב

Berlin 27/XII

Albrechtstr. 20 II

60. אל שלמה בובר

אל שלמה בובר⁴⁹⁷

ברלין [1893].27.12

כבוד אדוני הרם החכם הכולל, העסקן בחכמת ישראל וכד', רבי שלמה באבער שליט״א.

דבריו וספרו באוני, ותודה רבה.

דברי יהיו קצרים יען כי יראתי פן אפריע את כבודו הרם בעסקי ובתהלוכותי: אבל [כיוון] שרואה אנכי שכבודו לוקח חלק בעולמי, הנני להודיעהו הכול את אשר עמדי.

הנני מבקר את האוניברזיטט ומשתלם בה במקצוע הפלוסופיה, וגם אעשה במקצוע זה את הד׳׳ר שלי (בעוד ארבעה שנים). ומלבד זה הנני מבקר את בית מדרש העליון לחכמת ישראל שנוסד מאת א׳ גייגר ז״ל. אבל האמת אגיד ולא אכחד כי את הבית הזה איני מבקר רק [אלא] לעתים רחוקות. כי מלבד חכמת הדִבֵּר והדרוש אשר ילמד בו כהוגן על ידי הד״ר מייבוים,⁴⁹⁸ אין בו מה לשמוע. הפרופסור ח׳ שטיינטל עודנו שומר את ביתו, והד״ר מילר עם כל ידיעותיו הרבות לא העמוקות אינו מושך את לבי. אתמול חגגו ביאת ד״ר שריינר⁴⁹⁹ לבית מדרשנו למלאות מקום הד׳׳ר קאסל ז״ל. הוא יורה אחרי [ראש] השנה שלהם תורת פילוסופיה הדתית, תולדות ישראל ורושם היהדות ופעולתה על דת המוסלמים. אולי אמצא בשיעוריו חפץ.

את הד׳׳ר מייבוים לא אתהלך כי הוא דוחה בשתי ידיים את כל בני חו׳׳ל, ואיני רוצה לקבל מרותו. הד׳׳ר מילר יקרבני, אל[א] הקרבוּת הזאת היא מתנת חינם, עזר לא אקבל מהבית הזאת באשר הנני תלמיד שלא מן המניין, והנני תלמיד שלא מן המניין באשר אין לי תעודת בגרות. ולא עוד כי גם ספרים לא אקבל מבית אוצר ספרים שלה, ודבר זה הוא עוון פלילי.

לעתים רחוקות אבקר גם את הפרופסור לצרוס,⁵⁰⁰ את הד״ר שטיינשניידר ואת הד״ר רוזנצווייג (רב שני בכאן), ואת הד׳׳ר זאנענשיין (מורה בבית ספר המורים אשר בכאן).

מצבי הח[ו]מרי תלוי ביד הד״ר ורופא חולים ראזין (בנו של הד״ר ראזין מברסלאו)⁵⁰¹ והוא המציא לי תמיכה קטנה בת חמישים שקלים לחודש (ועתה רק ארבעים לחודש). הסכום הזה קטן הוא ועם כל צרכי המעטים הנני חי חיים [גדולים?], אבל הטוב שבדבר כי העזר הזה הוא נכון וקיים ותמידי, ואני תקווה כי יאריך ימים עוד שנה ומחצה. בראשית החורף היה לי שיעור תלמודי טוב ואינו עוד. ובכלל קשה מאוד למצוא בכאן שיעורים עבריים, אחרי שאין לי מכירים ומשפחות לוקחות חלק בעולמי, ואלה המעטים המלמדים בניהם עברית פונים או אל הד״ר מייבוים או אל הד״ר הילדסהיימר, ושניהם יזכירו לטוב רק תלמידיהם מן המניין.

הנני לומד ומשתלם הרבה באשכנזית, בכתב ובעל פה, וגם אדבר בה בנקל, אבל לדרוש ברבים איני מוכשר עוד וגם אין לי שעת הכושר לזה, כי כל עוד לא אעשה את הד״ר שלי אין לי הרשות לדרוש בבית מדרשנו (אחרי הד׳׳ר שלי אתקבל בה בתור תלמיד מן המנין, ורק תלמידים מן המנין יכולים לדרוש בשם ולהתחנך. הדרשנים היותר טובים בבית מדרשנו המה שני בני עירו ה׳ טהון⁵⁰² וה׳ אהרנפרייז). לא כתבתי עד עתה עברית, באשר קצה נפשי מתהלוכות המו״לים העברים וגם לא רציתי לכתוב שלא על מנת לקבל פרס. בימים הללו יושבים שני אנשים על האבנַים להיות מו״לים בישראל, האחד ר׳ בריינין בוויען והשני אשר גינצברג (אחד-העם) מאודסה בכאן, ושניהם רוצים לשלם לסופריהם, ואם ככה יהיה הדבר אז אגש אל העבודה. לשני העתונים הללו שיצאו לאור מדי חודש בחודשו לא יהיה ערך מדעי, רק ערך ספרותי ערוך בעד הקהל הרוסי.

בימים האלה הנני עובד ג"כ בעבודת ספר אשכנזי והוא לקורות החסידות ומהלכה, הפילוסופיה והאגדות שלה וכו׳.⁵⁰³

מלבד זה ניגשתי אל העבודה, עבודה רבה לקבץ ולהקציע הפלוסופיה שבתורה שבעל-פה, ועתה הנני מלקט את החומר הרב הדרוש למלאכתי. את הש״ס כבר גמרתי ועתה הנני מלקט ממדרשים וכו‘, אבל מחוסר ספרים תתמשך עבודתי.⁵⁰⁴ ולא עוד כי לא אוכל לעבוד בספרים שאולים, כי עלי להתוות תווים אדומים וירוקים בספרים שאינם שלי, ומצבי הדחוק לא ירשני לקנות ספרים וכו’. ולכן דרשתי מידו את הספרים דאגדתא שהנני עומד עתה על פסקו. והיה אם אפשר ביד כבודו הרם להמציא לי את הפסיקתא והלקח טוב שלו אסיר תודה אהיה לו. את הד׳׳ר ברנפלד ביקרתי, אבל איני יודע את הסיבה אשר עזב בעבורה משמרתו,⁵⁰⁵ ואחרי שלא הגיד לי לא יכולתי לשאול את פיו. ולפי הנראה התייאש גם מרבנות, אחרי שרוצה הוא לעסוק בספרות אשכנזית ועברית.

“המליץ” חדל לצאת לאור לאיזה ירחים ויש אומרים כי יחדל לצאת לאור לעולם.

בן יהודה עורך “הצבי” יושב במאסר בעבור איזה מאמר שכתב לחנוכה (כך שמעתי).⁵⁰⁶

גם הד״ר שטיינשניידר קורא שיעורים עבריים בבית המדרש קטן של עזבון פייטעל. בקיץ שעבר שמעתיו והוא קורא דבר טוב.

הפרופסור לצרוס הוא איש טוב מאוד ויהודי גמור ומוצא חן בעיני.

׳האסיף׳ של סוקולוב יצא לאור בעוד איזה שבועות. גם ה׳ לוויק בשדה-לבן מוציא לאור ספר שנתי בשם “תלפיות”.⁵⁰⁷ “המגיד” אינו מוצא חן בעיני.

ובזה הנני דורש שלומו ושלום תורתו. המחכה לדבריו ולספריו בכל עת,

מכבדו ומוקירו כערכו, מ״י ברדיטשבסקי

27/XII Berlin

Albrechtstr. 20 II

.P.S עם הד״ר הילדסהיימר וכל כת דיליה אין לי כל יחס. אחרי כותבי מכתבי זה נקריתי לבית הד״ר ראזנעצווייג וביקשני כי אדרוש בשלומו בשמו.

61. אל אחד העם⁵⁰⁸

ברלין, 27.12.1893

דבריו וספרו⁵⁰⁹ באוני, ותודה רבה.

הנני מקוה, כי כשיחליט דבר צאת עתונו לאור לא ישכח להודיעני, כי אנכי, ככל צעירינו,⁵¹⁰ המרגישים צורך היות אורגן⁵¹¹ נכון וקיים, שיהיה כלי-מבטה⁵¹² למחשבותינו ולעבודתנו, קשרתי הרבה תקוות בעתונו, כי רואה אנכי שכבודו קרוא למלאכה זו, לבנות חורבות ספרותנו ההרוסה, וחיתה נפשנו בגללו.⁵¹³

בהגידי מחשבתו להד״ר ברנפלד,⁵¹⁴ מצא את הדבר נכון, ולא עוד כי הבטיח לעמוד לימינו. והיה, אם יהיה לכבודו שני אלפים קוראים, [יר]אוהו את הדרך שבו יכול להשיג רק מן המודעות הוצאות העתון וצרכו. אבל לפי עניות דעתי הוא בעצמו חושב להוציא לאור איזה עתון שבועי, עברי או אשכנזי, אחרי שכבר התיאש מן הרבנות. מראש השנה שלהם⁵¹⁵ יחל לעבוד ב"הצפירה״.⁵¹⁶

לידידי בריינין⁵¹⁷ כתבתי את הדברים כמו שהם, וגם יעצתיו, כי ישנה תפקידו מירחון לשבועי,⁵¹⁸ וכמעט נסוג אחור, אבל אחר-כך התחזק והנהו נכון להלחם וכו', ויוציא לאור חוברתו הראשונה בחודש פברואר, וגם מאתי ידרוש כי אעמוד לימינו. אצלו יעבדו, לפי דבריו, ד“ר קאצנלסון,⁵¹⁹ ד״ר קנטור,⁵²⁰ סקלוב,⁵²¹ ווייס,⁵²² רבין,⁵²³ פרופסור שטיין,⁵²⁴ פרופסור בענדטיק⁵²⁵ ועוד פרופסורים אין מספר. אנכי מחיתי בידו בהראותי לו, כי ספרותנו צריכה להיבנות מתוכה ולא מגבה,⁵²⁶ ותחייתה יכולה לצאת רק מאלה המבינים צורכה וכו׳, אבל הוא לא ישמע לדברי. אחרי אשר הספרים העברים החדשים אינם מצויים בכאן, וגם את ה״פרדס”⁵²⁷ הראשון בא לי שנה שלמה אחרי צאתו לאור, אבקשו כי יואיל נא להמליץ בעדי אצל ה׳ רבניצקי, שיכבדני בפרדסו בצאתו לאור. פרוריו הראשונים⁵²⁸ קראתי, והמחשבות והערות שיש לי אודותם ואודות מאמרו האחרון ארוגים עם עבודתי עתה על שדה חכמת נפש העמים [פסיכולוגיה?], שהנני קורא בה והולך, ולכן אדחה את עבודתי עד שיתבררו אצלי הדברים.

מכירַי, או: הכנסיה⁵²⁹ הקטנה שלנו, דורשים בשלומו. ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולעבודתו.

מכבדו ומוקירו,

מ. י. ברדיצבסקי

כתובתי החדשה:

(כאן רשם מי״ב בגרמנית את כתובתו בברלין)

נ.ב. ה׳ פרופסור מיזעס,⁵³⁰ ששמע שֵם עתונו, מיהר לשלוח לי שיר גדול בן ס״ט שורות במניין שנותיו, שאדפיסו אצלו, ואנכי השיבותיו על־מנת כי עוד יהיה מונח על האבניים [בהכנה] שנה אחת. בהמלאות לו שבעים שנה – ולנו עוד שורה אחת.⁵³¹

62. אל אחד העם⁵³²

[סוף דצמבר 1893]

אדוני הנכבד!

הפעם בקשה קטנה לי אל כבודו הרם בדבר הנוגע לעולמי, ובטובו יסלח לי על אשר אטרידו. מצבי החומרי בכאן, אם אמנם טוב הוא משלפנים, מוגבל מאד, ואחרי כל צרכי המעטים, הנני שקוע במלחמת קיומי. וגם שעורי האחד, שהיה לי, לפטם עגל לעכו“ם⁵³³ ולהכינו להוראה, כבר חלף והלך. על כן אנוס אנכי לבקש לי איזה עבודה ספרותית על-מנת לקבל פרס [שכר]. ובאשר שמעתי ש״המליץ״⁵³⁴ יחל לצאת לאור מראש-השנה שלהם,⁵³⁵ יש את נפשי לבקש לי בו עבודה במקצוע הבקרת, מקצוע נחוצה⁵³⁶ מאד במבואות ספרותנו האפלות, ולכתוב בו מזמן לזמן ומפקידה לפקידה רשימות ע”ד תוצאות⁵³⁷ ספרותנו החדשה. יודע אנכי מעמדי כעת בספרותנו באשמתי ובאשמת בעלי חיצים⁵³⁸ ושדבר[י שאדבר] לא יהיו דשם⁵³⁹ נשמעים, ולכן אבקשו כי יואל-נא בטובו לדבר עלי טובות אצל מו״לי "המליץ״ ולהציגני לפניהם, וחיתה נפשי בגללו.⁵⁴⁰ ואנכי מצדי אבטיחהו, כי אשתדל ללכת בדרך הזה אשר בחרתי לי, לעבוד בו ולהשתלם עד מקום שידי מגעת, ושלא יכשל בי.

בדברי אלה נקוב רק צד החומר שבהם, כי אין דרכי בכך לדבר על עניינים שבלבי וייחוסי הרוחני לספרותנו ולעמנו. ושמלבד המתן שכר⁵⁴¹ יש לי חפץ וצורך באורגן וכלי מבטה⁵⁴² למחשבותי ורחשי לבי, שלהם אני עמל ושהם הם גופי חיתי. הנני קושר הרבה מתקוותי בעתונו אשר יאמר להוציא לאור, כאחד מצעירינו המרגיש צורך בדחיה⁵⁴³ חדשה בספרותנו, אבל אינו דומה ירחון לעתון יומי, ודברים שנכנסים בזה לא נכנסים בזה. ובזה הנני אומר שלום לכבודו בתקותי כי לא ימנע טוב מבעליו, ושיודיעני תוצאות⁵⁴⁴ עתונו ומועדו.

בו ביום הורה מורנו החדש, ד״ר שריינר,⁵⁴⁵ בבית מדרשנו שיעוריו הראשונים ע"ד פילוסופיה הדתית אצלנו ותולדות ישראל, ולשמחתנו מצאנו בו מלומד גדול ואיש יודע הרבה, ועומד על נקודת תוצאות החדשות בפילוסופיה ובספרות, איש אשר השקפותיו על החיים שלנו, בעולמו של ישראל ורוחו, מקוריים ורחבים.

ה׳ בריינין כבר ניגש את הוצאות החוברות הראשונה.⁵⁴⁶

הד״ר ברנפלד⁵⁴⁷ יפתח, לפי ששמעתי, בית-אוצר ספרים. בדבר ה״פרורים״ שלו,⁵⁴⁸ שהרבה יש לי להעיר עליהם, אחכה עד צאת לאור ה"פרדס״ השני.⁵⁴⁹ ולפי ששמעתי כבר מונח בקופסת ה״תלפיות״⁵⁵⁰ ביקורת עזה⁵⁵¹ עליהם.

ב״הכרמל״, עתון ציוני ז׳ארגוני היוצא-לאור בלמברג,⁵⁵² נדפס ציור קטן⁵⁵³ מאת ל. פרץ,⁵⁵⁴ שעשה עלי רושם גדול. ולפי דעתי גם טורגניב⁵⁵⁵ או סנקביץ⁵⁵⁶ לא היה בוש לתת שמו עליו.

בהספר האחרון של ג. ברנדס⁵⁵⁷: Menschen und Werke ⁵⁵⁸ ישנו הרבה דברי הבל.

מכבדו ומוקירו המחכה לתשובתו,

מ. י. ברדיצ׳בסקי

(כאן רשם מי״ב בגרמנית את כתובתו בברלין)

מאן הוא בבעלי האסופות⁵⁵⁹ אצלנו שערך סיגנונו המדעי שוה הוא שנלך בדרכיו?

63. למרדכי אהרנפרייז ויהושע טהון⁵⁶⁰

1.1.1894

ידידי!

הנני מוצֵא את עצמי מחויב להודיעכם, כי מסופקני מאֹד, אם אוכל לקחת חלק בהכנסִיָה⁵⁶¹ שלנו להבא. במה שנוגע לעבודתינו בהשתלמות הלשון, נכון אנכי להראות ולראות, לקבל מר[ו]ת ולהשמיע דעתי ביודעים ובבלא יודעים – אבל העבודה⁵⁶²! שאיני יָכול לשים אסורים על ידי, ולהכניע את עצמי למשטר מיוחד במועדו.

אבל לא! הנני משקר – לא זאת היא הסבה כֻלָה לנסיגתי אָחור. הנני מקוה, ואדרוש מכם כי תואילו נא בטובכם לדון אותי לכף זכות, כי סאת חובתי כבר מלאה.

ידידכם ומכבדכם המברככם לראש השנה שלהם אם לא שנת וברכת הדיוט קלה בעיניכם⁵⁶³

מ.י. ברדיטשבסקי

ברלין, ערב ראש השנה שלהם

1894

64. למרדכי אהרנפרייז⁵⁶⁴

ברלין, 8.4.1894

ידידי!

לתקונך קראתי, ומלבד בגלוי פנים כהלכה היה לי סגנונך הערום לקורת רוח.⁵⁶⁵

הדרך הזה שכבשת לך לכתוב אודות הדברים כהווייתן בלי סרח העודף, שבכל מקום הוא הדרך הישרה שיָבור לו הסופר בלתי נפרץ בפרשת שפתנו הכפלָנִית והכחלָנִית [מליצית ומפורכסת]. דיברה תורה בלשון בני אדם: ובני אדם שלנו ידברו בלשון תורה, ויעשו חוליהן על טהרת הקודש והמליצה.⁵⁶⁶

כמה בוכרי דנרד להני ותיקין סטנוב וליליינבלום שהתחילו לצנן את האמבטי,⁵⁶⁷ ותקוה לנו מתלמיד חדש כמוך יותר מכולם. בנפשך הבלתי סולדת; במוח בלי דמיון: בחוש הראייה שלך המקבל את הדברים כמו שהם; באמנותך לתאר בקוים ולא בצבעים: קל וקרוּא אתה להפוך את הבת המזרחית [היהודית] שאינה יוצאת רק [אלא] עטופה בסרבוליה למערבית [אירופאית] גמורה שהמפורש בה מרֻבה על הסתום.

עליך יאמר קרא: הסגנון הוא האדם, שפתך עשויה בצלם אנושותך. יהי חלקי עמך.

אני שלך

מ״י ברדיטשבסקי

ברלין, ביום השבת שלהם.

P.S. אם תכתוב לעורך “הכרמל” צַוֵהו כי ישלח לי את הגליון עם ה“מעשה בזבוב אחד”.⁵⁶⁸

היום הוגד לי כי שם האב היה ס. לכמן. אם כבר כתבת ע"ש ס', הנני מקוה כי מדיני כמוך ידע מה לעשות. השם העברי של הבן לא נודע לי.

65. אל יהושע טהון⁵⁶⁹

13.4.1894

ידידי,

על מנת להקניטך-

לפנים בישראל היה יעקב החלק איש תם ויושב אהלים, ועשו השעיר איש יודע ציד – ועתה נשתנו סדרי בראשית; התמימות יוצאת בהנומא, ובחלקת מחוקק… ואני עבדך בן אמתך איש שעיר מנעורי ולא זכיתי להיות, מ״מאורי הגלוי״ וסיעתך. – ואחרי העולם הפוך הזה עוד נתקיים בנו: הקול קול יעקב והידיים ידי עשו; אנכי על עטי ועל מעשי ידי אחיה, ואתה אין כֹחך אלא בפה. אבל עשו כמוני לא יבז את הבכורה ובעיניך שקולה כנזיד עדשים.

הלא אנשים אחים אנחנו ומדוע נחלק בינינו את העולם? הלא טוב כי נערבב את הרשֻיות? אנכי אחד ללחום בערל שפתי, ואתה תרד מגאונותך ותשב על האבנַים כבשר ודם. והיה כאשר תרד לעלמא דכתוב ולא תפרוק עולה מעל צוארך, כי נפקחו עיניך כי שלה גדול משלך. אתה תדייק את הזיל גמור, והיא את ואידך פרושא היא, אתה הנך טס בכל הש״י עולמות ונהנה מזיו השכינה, ולא יָשִׂישו או יעצבו רק בני מעיך; ובן ה״עולם הזה״ כמוני אוכל לגשת לפני כל באי שערי עולם ולומר: דין הניין לי ודין לא הניין לי.⁵⁷⁰ האם לא תרצה שיהיו שפתיך דובבות בקבר?

חזור בך ואני ואתה נטייל בגן עדן, אבל אל נא תשאל: מי בראש?

אני לשלום

יוסי הגלילי⁵⁷¹

66. אל יהושע טהון⁵⁷²

20.4.1894

ידידי,

אחרי שלא יכולתי להתאפק משלא לדבר עליך לישנא בישא [לשון הרע] שלא בפניך, אנוס אנכי לומר לך מקצת בפניך. אינני חושד אותך כי טעית אתמול בה“פרק שירה” שלי; אחרי שלבי יאמר לי, כי דבריך היו קרובים לזדון יותר מלשגיאה. מעמד כזה בענינא דשמיא חִלול גדול בעיני.

המשפט שהוצאת עלי: שמחשבותי אינם על טהרת המוסר, דבר שרחוק לי ולשֹרש נשמתי, הנני חושב מצידך לעוון פלילי; והיה אם לא תחזור בך וחטאת לי כל הימים.

בעל נפש כמוך יֵדע כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא ועבודתי הנני דובר באזניך את הדברים האלה.

אני שלך

מ. י. ברדיטשבסקי

ערב פסח

67. אל מרדכי אהרנפרייז⁵⁷³

23.4.1894

ידידי!

הנני גוזֵר עליך בגזרת ידידתנו ועִרין קדישין⁵⁷⁴ כי תקח לך עֵת לכתוב בעד החוברת הראשונה של בריינין את ה“אנה פנינו מעוּדת [מועדות]” שלך.⁵⁷⁵ בראשית הנני מִתְאַוה לדבריך יותר מלתפילתן של צדיקים; ובשנית הנני חָפֵץ להראות לבריינין כי אנחנו עושים כאָמוּר.

המבטיח הזה יבטיחני במכתבו הגדול לעתיד לבוא; ויִתְמַרמר על “רגזנ[ו]תי וכעסי”. האומנם לכך נוצרתי?

לפי דבריו היום הוא מְבַסֵס יַרְחונו גם בחומר גם ברוח. מי יתן שלא יהיה בו מעין הַרְכָּבַת חִגֵר על גַבֵי סומא⁵⁷⁶.

בעוד שאיני יכול להתקיים מפני להט סַכִינו המתהפכת [בראשית ג 24], עדיין עומד במרדו ומבטיח שנותֵן מקום ביַרחונו להִתְמוֹדֵד⁵⁷⁷ – לפי הנראה יחשוב רסוּק אברים למְדִידה רחבה.

עם שְבָרַי⁵⁷⁸ עשיתי כדבריך והעלתי אותם בקודש מבִּקֹרֶת לשירה; גם שמתִי בין הַקוים סימנים רומים כי היכי דלחזי⁵⁷⁹ כשִבְרֵי לוּחוּת. את הרשימות מָחִיתי; ושמו: שברים מאת יְרֻבַּעַל,⁵⁸⁰ רק בהצד הראשון עשיתי קַו וכתבתי: נִמְסר לדפוס ע"י מ.י. ברדיטשבֿסקי. תחת המערכה “שברים”, כתבתי לבריינין, חפץ אנכי לכתוב לו מאמרי הגיון על גוי ואדם יחד, בהתעטף עלי רוחי אחבק זרועות עולם. ובמערכת “הכתב והמכתב” אכתוב מאמרי בקרת אודות ספרים עברים וכללים חליפות חליפות.

עד כאן בעניני דשמיא. מכאן והילך בענינא דעלמא.

את דירָתִי הנני עוֹזֵב עוד בחודש זה ברשיון בעלת ביתי; אם כי בקשה סליחה מאתי.

כספי הולך הָלוך וחָסור, והיה אם עוד מוכשר אתה לחשוב רגע אודות הממון וחללי דעולמו, ותמציא לך צדה לדרך ותזכֹר גם אותי אסיר תודה אהיה לך.

ולטה[ו]ן אמור תאמר: כי יש אשר אין בעיני לא שמים ולא ארץ, ולא בריינין ולא שְבָרִים ולא שברי שברים, וכקהלת אומר הבל הבלים הכל הבל; ויש גם זה הבל.

חיה בטוב והורה אנה פנינו מעוּדת [מועדות]

אני שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי

68. אל דוד פרישמן⁵⁸¹

2.5.1894

ידידי!

חמתי עליך.

אתה יודע עד כמה הנני לוקח חלק בעולמך[,] עד כמה מחכה אני לדבריך ומתאוה לדעת שלומך ובכל זאת הנך מונע דבריך ממני.

במטותא, אל נא תכחד ממני את דבריך, הודיעני משלומך ומעמדך ומכל אשר לך? איפה תגור בימות הקיץ? מה מעשיך כעת?

במצבי אין כל חדש, הכל כמקודם.

אנכי גר עתה בדרומו של עיר (חדר יפה מאוד)Feurbellinerstr 85. ה. עהרנפרייז בשטעגליץ Ahronstr 80 וה. טה[ו]ן Schoenhausenallé 167.

החוברת הראשונה של בריינין⁵⁸² תצא לאור בט"ו מאי דנא. כפי ששמעתי מפי ז.ל. שטיין תורך בידו. הכתב אליך?

חיה בטוב

ידידך המחכה לתשובתך

מ.י ברדיטשבסקי

אימתי תגמור את ליפפרט⁵⁸³ ומה תכתוב אחר כך? יכול היות כי יתגלגל הדבר כי אצא מכאן בעוד שני ירחים או שלושה למינכן (בדבר איזה שיעור) ובעתו אודיעך.

69. אל מרדכי אהרנפרייז⁵⁸⁴

21.8.1894

ידידי!

רואה אנכי כי במקום שאני מאריך אתה מְקַצֵר, ובכ“ז לא אוּכל לסגת אחור; וכל זמן שנשמתי בקרבי אתקע ואריע באזניך ע”ד ספרתנו העלוּבה שבידנו הֲרַת עולָמה – גם אנכי אוכל להתענג על הדר הטבע אבל כ“ז אינו שוה לי… יודֵע אנכי כי תחזור בך ושימים יָבואו שבו אני ואתה נטייל או נלחום בגן ספרתנו, גם יודע אנכי: או בראש? אבל כלל גדול בידי: אל תאמר לכשתפנה תחיה, תשנה ותעשה, והיה אם אחריתנו ישגה עכ”פ צריך להיות ראשיתנו מצער, ואנחנו לא נעשה מאומה –

עד עתה קויתי כי על ידך יצלח לנו ליַסֵד לנו לע"ע [לעת עתה] במה קטנה שבה נוּכל להוציא הגות רוחנו, הנני רוצה לקו[ו]ת עוד –

ראה הנה כתבתי לך ולידידנו טה[ו]ן אודות בריינין וירחונו. הנני יודע מה היה בריינין לי, ועוד עתה הנני מוצא בצרור מכתביו עולם מָלֵא. אבל האומר עלי: שכבלעי כך פלטי [כבולעו כך פולטו], אינו אלא טועה. הנני עושה כנגדו ולבבי יַך בקרבי… הנני עושה מה שעלי לעשותו, ובמקום דנוגע למלאכותי אז גם אני גם קרובים ורחוקים נחשבים כמאן דליתא [כמי שאינם], וזכור ואל תשכח כי הקב“ה אומר: וימת משה – ומשה כותֵב בדמע… ואני הנני אומר: כי רק ע”י שִבְרֵי לוּחותיו זכה שלוחותיו מוּנחים באָרון, ולוּ לא היה מַחְריב עולָמות לא היה יָכול להיות בונה עולמ[ו]ת –

הנני מקוה כי דבר זה יהיה שָמוּר אצלך –; כי הדרך אשר בחרת לך: שמאל דוחה וימין מקרבת אינו הדרך שיָבור לו האדם הרוצה לראות סימן ברכה במעשיו. והיה אם גם תלקה את בריינין וירחונו בשחין פולסין דנוּרא (לא בסגנון פסק דין כאשר עשית) כל עוד שתסיים: "מתחנו משפט קשה על מערכת היַרחון מפני שיודעים אנחנו את בריינין – ומאמינים אנחנו באמונה שלֵמה כי ראוי הוא ומוכשר הוא לעבודתו – ".⁵⁸⁵ אז כל בקרתך לא שרירא ולא קימא.

רוצה אנכי להאמין כי את המשפט הזה כתב פֿוכס⁵⁸⁶ [?] מדליה. במטותא, גלגל עליו, שקר למען תרגיע את רוחי.

למכתבך אל אחד העם אחכה כדבריך.

בשבוּע זו קבלתי את התוכן הענינים הנורא של התלפיות שהוא עולה בסכלתו ובסדורו על כל שהיו לפניו ובו כתוּב לאמור: “הכתב והמכתב” (בקרת אודות פֿרישמן ובן-אבגדור) מאת ברדיטשבֿסקי אבטליון מאת בן-גריון.⁵⁸⁷

בחפזי עברתי על מנהג אנשי ירושלים ונכנסתי להָסֵב – הדבר הזה לא אסלח לי.

מצבי החמרי אינו בכי טוב אבל הנני מוצא קורת רוח בחיי. הנני בודד ובדידותי שפרה עלי. הנני עובד הרבה ואשתלם בקורות הפילוסופיה ובכל כת דיליה, והעבודה עלי נעֵמה. גם כותב אנכי בין הפרקים אשכנזית ועברית מעט, ועתה מונח בקופסתי מאמרי האחרון “מלכות שמים”, אבל הנני מקוה כי ראשון הוא במינו להבאים אחריו. ועם רבי אליעזר שמוּתי אנכי אומר: הרבה הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להריצם.⁵⁸⁸

הרינשתיין⁵⁸⁹ שלח לי אגדה בשם: שלומים. והיא הראשונה בהקובץ שיוציא לאור עם רבניצקי תחת השם “עולם קטן”. הרינשטיין ייאנח: שאין לנו סופרים גדולים לדברים קטנים, ואנֹכי – על שיש לנו סופרים קטנים לדברים גדולים.

ה' רבין סיפר לי כי ביקר את הפרופסור שטיין⁵⁹⁰ לפני ימים אחדים, ובהציעו לפניו עבודתו השיב לו: בקשה אחת. אך לא עברית. ועתה צא ולמד –

אנכי הנחתי חומרי בקרן זוית וכבר אנכי יושב על אבנַים חדשים. מי יתן שהנולד יהיה זרע של קיימא.

מה טיבו של ברודס⁵⁹¹ עתה? מה שלום הארגונים שלכם? ומדוע לא תדברו גם עברית? העיקר חסר –

מדוע תתעצל ואינך כותב מאמריך בעד [הרבון?]

הנני חושב זאת לחובתך.

ה' כהנא הוא חולה [ימני?]

הנני מקוה כי תשלח לי תמונתך ליום הולדתי

חיה בטוב

אני שלך

מ.י. ברדיטשבסקי

Berlin, 21 August

פרישמן כותב לי מברסלוי כי זה שב מברסלוי ומצבו הוטב. זה לא כביר דרשו ממני כי אקח על שכמי הערכת עתון סציליסטי [סוציאליסטי], מובן מאליו כי השבתי כי כבר חלף שעתי… או בלשון אחר: עמי היתה ושלחתיה.

70. אל מרדכי אהרנפרייז⁵⁹²

23.8.1894

ידידי!

דבריך באוני.

הריני מודה לפניך כי איני מאמין כל כך במין ה“התגלות” שאתה וטהון גיליתם ברוחי: שאיני יכול במחילת כבודי להתקיים בלא אסמכתא.⁵⁹³ יודע אנכי את עצמי יותר מעט מאת אשר אתם יודעים אותי; ויש אשר אחשוב לאידך גיסא, כי האסמכתא היא מן הדברים החסרים לרוחי מעיקרן יותר מדי.

אין לי חפץ לטפל בי ולדון בעיסתי. אבל לו כנים דבריכם אודותי, אז עלי לברוח מכם כמטחוי קשת למען אנסה לעמוד על דעתי, ולחבוש את עצמי לבדי בבית האסורים…

ראה אתה אומר כי מדי תחשוב בי אתה מרגיש ריקות גדולה, מפני שרחוק אני ממך. וטון אומר: שדרושים אנחנו איש לרעהו. ואנכי אוסיף כי נוצרנו איש בעד אחיו. הנני חושב את הימים אשר בהם התהלכנו ונתהלך [יחד] למאושרים, לחיים: ובכ"ז יש את נפשי להתרחק מכם לזמן רב יותר מחמש מאות אמה, או להגיד את האמת במלואו, ממך עוד יותר מטון –

ראה הנני מתחיל עתה את הבן-שלושים, ועדיין הנני מונח ראשי ורובי בהעבר והשכלתי אינה רק [אלא] תולדית. הנני בן לעם עתיק וראשי מלא שׂיבה – החנוך שלי, תנאֵי חיי ואולי גם תנאֵי רוחי המה הביאוני בהעולם אשר היה, אשר עבר; ובהעולם החי לפנינו עם כל שאלותיו הרבות המנסרות ברקיעו הנני נוגע ואיני נוגע… זה יותר משלש שנה אשר עזבתי את עמי ומולדתי ללכת לארץ נכריה ולסגל לי תורת העולם שמחוצה לי, ועדיין בתוך עמי אנכי יושב – אני ואתה וכל הדברים הנוגעים לספרותנו הם הם אשמים בדבר, הם הם לא נתנו אותי ללכת הלאה… דַיִי! חפץ אנכי לשאוף רוח צח, חפץ אנכי לשכוח בעל כרחי עולמנו ומלואו ואת כל חללו, חפץ אנכי להיות זמן מה גוי גמור, ללמוד וללמד: וע“כ אנכי עוזב אתכם או יותר טוב אותך, כי טון אינו מסוכן לי כמוך – אתה בהרוח המְחַיֶה אותך פועל עלי פעולה עזה, אתה תעוררני לעשות, לכתוב, ואנכי חפץ ללמוד, לדעת, והתורה רבה, רבה עד מאוד, והנני כרבי עקיבא מבפנים וכבן זומא מבחוץ – ⁵⁹⁴ וטון החושב מושכני לאוהלה של תורה או עכ”פ לקרן זויתה –.

אחרי שגזרתי על עצמי גזרת גלות טוב לי ללכת לארץ נכריה עם תנאים חדשים וחיים חדשים: כי כבר שבעתי ארץ השֵכָר והצבא. ולולא דמסתפינא הייתי מודה לפניך כי מין היפה הדן שם לפני רבותינו בקרקע בנגעים ואהלות או בפלוספיה והגיון מושך אותי מעט כי טב למיתב טן דו [טוב לשבת בצמד] אתכתבי דקנט או שופנהאואר, ויש את נפשי לנשק את השפתים הדובבות בדבר הלכה, יהי חלקי עמהן⁵⁹⁵!

איעצך לבוא הנה בט״ו אוקטובר הבא כי למה תמהר מביתך שצולין לך בשר ושותתין לך [סוף השורה קטוע] וגם אז עוד תוכל לשבת בברלין עשרה ימים אם שעתך תהיה צריכה לכך.

פרישמן נקרא לביתו ע"י תלגרמה כי אביו חולה ונוטה למות, ולולא זאת אז היה בא ל[סוף השורה קטוע]. הנני מקוה כי השנוי נמרץ אשר תאמר, ובזה אכלה לדבר. מכבדך ומוקי[רך] המחכה לדבריך ומברכך ברפואה שלמה בקרב כל חולי עם ישראל.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

71. אל בן-אביגדור (א"ל שלקוביץ)⁵⁹⁶

29.8.1894

אדוני העורך

יש את נפשי לגשת בימים האלה אל עבודה נכבדה, והיא: לתרגם את הפרקים בספרי קורות פלוספיה החדשה מבעלי האסֻפות אודות שפנוזה. כמו הגל, [קונו] פישר, [וילהלם] וינדלבנד, ערבמן, זיגברט, אויקן ויואל, ואולי גם את הייני. הנני חושב את העבודה הזאת רצויה להמציא להקהל שלנו פלסוף שלנו, ולכן הנני מרשה לי להציע את הדבר לפני כבודו, אולי יוכל לפנות לה מקום ב“אחיאסף”.

אגב אורחא אמרתי להעיר את אזנו על הספר הנפלא מאת R. Eucken בשם: Die Lebensanschaungen der Grossen Denker, שבערכו, תוכנו, סדורו וסגנונו הוא יחיד במינו וברכה רבה בו, ובשעת הכושר נכון אנכי לתרגם אותו עברית.⁵⁹⁷ בכלל אסיר תודה אהיה לו אם יואל נא בטובו להמציא לי איזה עבודה – לתשובתו הרמתה אחכה.

מכבדו

מ״י ברדיטשבסקי

.P.S הנדבה של פרישמן והבר-חלפתא של בריינין בלוחו החדש הם מעשי ידי אמנים.⁵⁹⁸ בה“תלפיות” בקרתי את “רבי שפרה” שלך וסיעתה.⁵⁹⁹

72. אל אחד העם⁶⁰⁰

30.8.1894

לאחד העם!

הנני זוכר את הימים אשר התאכסן כבודו בברלין והבשורה בפיו: שנכון הוא להיות לנו לעינים⁶⁰¹ בירחון ספרותי, שעל צבאו יחנו⁶⁰² כל הדיעות והמחשבות לתקומת הספרות והמאור שבה. הנני אומר בשורה, כי אחרי ידעי מצד זה את הרקבון בספרותנו וחללי דעולמה, את החורבן ומחריביו – ומצד זה את התסיסא העזה בהדור הבא, שראשו מלא טל ילדות… היה לי הדבר לבשורה רבה בראותי, כי אותו האיש אשר קרוא אל המַלאַכוּת הרבה הזאת, ניגש אל העבודה: ליסד כנסיה ספרותית⁶⁰³ עם חיים חדשים, דעות חדשות ושפה חדשה, כנסיה אשר בה תתגלם כל התנועה הרבתי ותעשה לה מהלכים – ⁶⁰⁴

כבר האמנתי בעלות השחר – אח"כ עברו ימים רבים ואין קול ענות.⁶⁰⁵

איני מאמין כי כבודו יסוג אחור מן העבודה הרבתי הזאת שאליה נוצר. איני רוצה להאמין כי מי שיש בידו לעשות להטבת ספרותנו ותקומ[ת]ה, לא יעשה בעדה כל מה שאפשר בידו לעשות; איני יכול להאמין כי התקוה שאליה אני ואחֻזת מרעי⁶⁰⁶ נושאים את נפשנו, תקוה העומדת ברומו של עולם וחותכת לנו חיים,⁶⁰⁷ תרד מצולה. ובתוך כך יבואו דבריו, פרוריו,⁶⁰⁸ זעיר שם זעיר שם,⁶⁰⁹ ויזכירו אותנו את העולם⁶¹⁰ אשר [הוא] נושא בחיקו.

לבי נוקף⁶¹¹, ולכן הנני מרשה לעצמי להטרידו בדברי ולשאול בשלום ירחונו. העומד הוא על האבנַים⁶¹²? העוד יארכו הימים?

הנני לוקח לי הרשות להעיר את אזנו על דבר שכבר נשנה מאה פעמים ואחד: כי לפי התנאים אשר יקיפו אותנו, בחדול לנו כל מרכז⁶¹³ ואיזה מעמד כולל,⁶¹⁴ רק אל ספרותנו עינינו נשואות, ודרוש לנו במה⁶¹⁵ שבה יתאחדו הכֹחות המעירות⁶¹⁶ והלכו לאור עמנו למען בגוי[י]ם יתחשב.⁶¹⁷ במה כזאת דרושה מאוד לתחית ספרתנו; ואלה אשר יֶשנוֹ⁶¹⁸ ואת אשר יב[יאו] רק צללים, לא מהם תִבָּנה ספרתנו…

השלום לכבודו ולביתו?

במצבי אין כל חדש, הנני עובד ומשתלם.⁶¹⁹ הנני עוסק בעבודתי, והנני מק[וה לסיים] בעוד שנה לימודי.

לתוצאות הדברים אחכה.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי.

נ.ב הראה כבודו את שבָרַי?⁶²⁰

ידידי הסופר פרישמן⁶²¹ ישתקע כפי הנראה בברלין⁶²²

30 August

Weinbergsweg 11b

73. אל אחד העם⁶²³

22.9.1894

אדוני הנכבד!

כדי שלא אהיה בעיני כבודו כדן יחיד וכרק מ[דבר מ] לבי כל אותן הדברים אשר דיברתי באזנו בדבר ספרתנו ותקותה ממנו, הנני שולח לו מכתב מקוטע⁶²⁴ מאת ידידי ה' עהרנפרייז,⁶²⁵ שהחל לכתוב אליו בראשית הקיץ, וחלה בנתיים, ולא הספיק לגמור את אשר החל.

הנ"ל, שהתייצג לפניו בהיותו בכאן, הוא אחד מסופרנו הצעירים, הלוקח חלק בתנועה הלאומית בגליציה ובבנותיה ובכל חלקי ספרתה,⁶²⁶ ותקווה רבה לספרתנו ממנו. ויודע אנכי, כי את את אשר אני חושב והוא חושב, חושבים כל צעירנו מדן ועד באר-שבע.⁶²⁷

ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולביתו.

מכבדו ומוקירו

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

Berlin, Weinbergsweg 11b

P.S. על דברו אשר שאלני⁶²⁸ כבר השבותיו, ובלי ספק קבל דברי. בדבר צאתי מכאן בשולי אקטבר לבער[ן כמ]עט הדבר קרוב לודאי.⁶²⁹

74. אל ירחמיאל שקפניוק⁶³⁰

צום גדליה [תרנ״ה, 3.10.1894]

ידידי

בטרם באוני דבריך היום כבר שלחתי שני מכתבים באחריות בלוית שארית מאמרי, שבלי ספק כבר קבלת אותם. מלבד התקונים שעליך לעשות בשגיאת לשוני, תראה כי ע"י שהיתה השליחה קמעה קמעה נתערב הסדר. ובראש עליך לסדר את הקובץ לפי הרשום בשני מכתבי הללו.⁶³¹

והיה בסדרך אותו ותקרא אותו בבת אחת – אז תבין להלך רוחי ולסגנוני. אתה תעמיד במחילת כבודך כל העולם כֻלו על עצמך ותשכח שהאדם הוא סגנונו. אתה הנך עולם שלם וסגנונך שלם ואנכי כותב לפי רוחי, לפי תוכני.

מאד אתפלא עליך ועל ה׳ לביק כי שניכם לא תדברו אודות תנאַי אשר שמתי לפניכם שהם שוים בעיני עוד יותר משכרי. ותשכחו כי האדם הוא רצונו –. במכתבי הללו תראה את תנאי ותדע את אשר הנני דורש, והתנאי היותר גדול – להדפיס כל “קובצי” בבת אחת בתור נספח אל התלפיות, ובעל נפש כמוך בין יבין מעצמו כי אי אפשר לי לעשות אחרת. התנאי השני שלא תשנה בדברי ובסגנוני אפילו כקוצו של י', הנני מוצא את עצמי מחויב להחזיר ולשנות את הדברים מאה פעמים ואחד, כי כבר נכויתי מאה פעמים ואחד.

עוד הפעם אבקשך כי תקח לך מועד לסדר את קובצי לפי רצוני ותדייק בהשמות וכו' (המאמר סוד שבתפארת הוא רק המשך מן המאמר “אני וחמורי” ותרשום א' ב' כלומר שני פרקים.

עוד הפעם אבקשך כי תקח לך מועד לכתוב לי דעתך על הארבעה אבות שניסיתי בהם את כוחי (הרהורים, שברים, אגדות, חזיונות).⁶³²

ראה ידידי אתה השבת לי בטרם קבלת דברי, לכן נתערבו הדברים, והיה אם כבר ענית לי על דברי, אחכה בתשובתי עדי אקבל התשובה גם על מכתבי זה למען לא יתערבו הדברים.

מה אתה כותב בעד התלפיות? עכ"פ עליך לכתוב ביקורת אדות “הפרדס” השני. התכתוב על אודות הירחון?

אבקשך שתשנה את שם סיפורך “הבתולה הזקנה”, ראה ביקשתיך. מה מצאת בהתלפיות, הישנו שם חומר טוב? פנה אל האנשים אשר העירותי אותך עליהם.

אתמול דיברתי עם סֹקֹלוב אשר יתאכסן בכאן. יותר אין כל חדש. בחו“מ [בחול המועד] הבא הנני יוצא מכאן לארץ שווייץ ע”מ [על מנת] לכלות שם למודי. ותבין מעצמך עד כמה שעתי דחוקה לי מאד. וצא ולמד: הוצאות הדרך – היציאה מבית מדרש שבכאן והכניסה לבית מדרש החדש המה בתשלומים – שכר למוד של ימות החורף – מלבד חובתי לבעלת ביתי אשר תציק לי כל הימים ולא מבעי בעת כזאת לפני צאתי.

וע"כ אבקשך כי תשתדל שימהרו לשלוח לי את שכרי (אם יֵאות לכל עשרת התנאים ששמתי לפני ההערכה) ואולי תוכל גם אתה לעזור בידי, כי לא תוכל לשער גודל דחיקתי כעת.

אחרי עמל רב עלתה בידי שישלחו לי עזרי הקטן על שנה תמימה לארץ שווייץ, אבל אין לי מקור להוצאות דרכי. כבר הודעתיך כי הפרופסור לצרוס ימליץ בעדי.

בשולי מכתבי אוכל לבשרך בשורה קטנה. הלוא תדע כי להוצאות בחינה דרוש לי שישה מאות שקל, סכום נורא אצל איש כמוני, וזה ימים לא כבירים אשר הניחה לי אשה אחת, חברה של צונץ ז׳׳ל, בצוָאתה שלושה מאות שקל שאקבלם בו ביום שאעמוד על הבחינה. תפלתי עשתה מחצה –.

בכל נפשי איעצך כי תשאר רק בברדיטשוב, כי הנני מוצא את העיר הזאת מוכשרת לעבודה ולמרכז חדש לספרתנו בעד רוסיה הקטנה.

חזק ואמץ, ומובטחני כי גם ה׳ לביק ישתדל בעדך. בברדיטשוב יש לי מכיר ומודע בשם משה מאיר וולקנשטיין, והוא עשיר גדול ואוהב ספרתנו וגם כותב היטב עברית. אם עודנו יושב בברדיטשוב אמליץ בעדך לפניו –.

עוד הפעם אשביעך כי תסדר כל מאמרי וקובצי לפי חפצי בלא שנוי כל שהוא ותכתוב לי משפטך אודתו. כי משפטך יקר בעיני מאוד.

לתשובתך אחכה בכליון עיניים

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

Weinbergsweg 11b

את הש״ס [ששה סדרי משנה] קבלתי ושלמתי קנס שקל שלם. בכלל עולה לי המשלוח ומירוץ המכתבים בדבר קובצי קרוב לשמונה שקל.

75. אל צבי בורנשטיין⁶³³

4.10.1894

ידידי!

סוף כל סוף באוני דברי ה' לבֿיק, הוא יַבְטיחני לְשַלֵם לי כל שכרי. גם את הש"ס החדש בכרך אחד קבלתי ממנו.

ה' שקפניוק יְסֵַדר קובצי, התערובות אצלי משירה ופלוספיה אינו מוצֵא חן בעיניו. הוא כֻלו פלוסף –

מכבדו

מי"ב

ד' אלוּל תרנ"ה⁶³⁴

76. אל יהושע טהון⁶³⁵

9.10.1894

ידידי!

עד עתה חשבתי כי רק מרדכי ואחותו היפה קנו להם זכות החולשא לצמיתות, ועתה אני רואה כי בעזרת ה׳ גם אתה זכית לבחינה גבוה[ה] כזו. כל העולם כֻלו “חלוש”, רק אני אתגבר לדאבון לבי, גאון הנני, עומד על רגלי…

מתי תשובו ותהיו כאחד האדם? עוד חזון למועד –

בדבר ביאתכם הנני מצטער מאוד, כלומר על אי-ביאתכם. כבר “ציירתי” לי את הדבר ברוחי, איך תבואו לכאן בחולו של מועד, אני מדבר ואתם מדברים, אני חולם ואתם חולמים (מאז שמרדכי נחלש הנני חושב גם אותו לחולם) וכו', ועתה הנני יוצא כפי הנראה בטרם תבואו, ליציאה עולמית…

מובטחני כי בשנת תר״ף ליצירה, בעת אשר נהיה כולנו זקנים ושבעי ימים, ואתה ומרדכי תשבו בצל ביתכם ובני ביתכם… אז תזכרו אולי שעשרים וחמש שנה לפנים היה לכם איזה “רע” בברלין העיר שהיה כותב מעט וכותב הרבה… אבל בשום אופן לא תזכרו שם אותו הרֵע בישראל, רק זאת תדעו היטב כי שמו היה מחל באות ג'. האם גדליה או גבירול?

ואת היום הזה אשורנו ולא עתה –

לפי “חשבוני” עלי לצאת בח“מ [חול המועד] הבא. לע”ע [לעת עתה] אין לי כל פרוטה בכיסי, וכל הדברים יגעים. מראשית ימי החופש עבדתי, הספקתי הרבה מאוד, ועתה לבי כים נגרש [סוער] והנני מלא רגשות על כל גדותי והנני כותב הרבה – –

בחודש האחרון כתבתי חמשה מאמרי ביקורת גדולים (אותיות פורחות, הני נשי, שלושה שכתבו, שתי רשויות, כמו שכתוב), חמישה כתובים (עססייעס) (אני וחמורי, מלכות שמים, לחדול ולהיות, אלי דבר יגֻנב, חיי עולם ושעה)⁶³⁶ וספר גדול בשם “בין הערבים (ספר חסידים)”, כולל את הפרקים הללו (אחת אני יודע, שנַים אוחזים, שלשה שותפים, ארבעה אבות, עלי באר, ביום דין, מתיר אסורים, ואני תפלה, רקודין של מעלה, טבילת שחרית, יושבי בדד, האדם והמקל, יסורים של אהבה, גלגול שלג, עבד ובן חורין, לאן?, אור חוזר, נופל וגלוי עינים, קוצים וכרם, ואני בתוך הגולה, זמן חרותנו, אני מאמין, גלות השכינה, בת קול, אימתי ייתי מר?, מעולם המחשבה, האחדות, קדושים תהיו).⁶³⁷

ועדיין אני כותב והולך.

בדבר הדירה כבר הודעתי את הדברים לבעלת ביתי. ועתה עלי עוד לבקשך בקשה קטנה שתואל נא בטובך לשלוח לי עוד שני אקזמפלרים מהגליון “הכרמל” שבו נדפס מאמרי “מעשה בזבוב אחד”,⁶³⁸ כי הגליון שלי לקח פרישמן אתו לרוסיה – קרוב הדבר כי יצא לי מזה איזה תועלת חומרי –

התאמין לדבר כי פרישמן שלנו נתן את עצמו בוורשה בתור “דקטור”? ואתה לא תוכל לשער עד כמה אני מצטער בדבר –

דרוש בשלום מרדכי שלנו.

שלך מי״ב

ערב יוה"כ [יום הכיפורים]

77. אל אחד העם⁶³⁹

11.10.1894

אדוני הנכבד!

דבריו באוני, ותודתי בגלל ברכתו הרמה.⁶⁴⁰

בו ביום שקיבלתי דבריו הראשונים מהרתי להשיבו על כל שאלותיו,⁶⁴¹ והנני מצטער על אשר הלך מכתבי לאבדון. הפעם אשיבהו על ראשון ועל אחרון. ואגב גררא⁶⁴² אודיעהו גם את אשר אתי, ועוד איזה דברים שאולי נוגעים לו.

א. “התושיה”⁶⁴³ אינו [אלא] רק מהדורה שניה של המאמרים ה“מובחרים” של “המגיד”⁶⁴⁴ ז“ל, עשויה בעד הקיבה הרוסית….⁶⁴⁵ וכפי ששמעתי מאחורי הפרגוד⁶⁴⁶ יבוא להבא “המגיד” ברשות מרן ד”ר קמינקי,⁶⁴⁷ שליט“א אב”ד [דק“ק] פרַג והגליל יע”א.⁶⁴⁸ וה' פוכס⁶⁴⁹ יו"ל [יוציא לאור] עיתון אשכנזי בעד אֻמות-העולם…

ב. בדבר השם האֻמלל “ממזרח וממערב” יודע אנכי בבירור, כי גם אני גם שאר מכירנו לא הודיעו את הדבר לבריינין⁶⁵⁰ בשעתו. ונהירנא, שכד⁶⁵¹ בקרני בכאן בשובו מפריס, סיפר לי כי דו“ד [דין ודברים] לו בינו ובין ה' בן-אביגדור,⁶⁵² בדבר השתי-רשֻיות⁶⁵³ ומֵיצָרם,⁶⁵⁴ וישבע לפני כי יש לו עדים כשרים ונאמנים, שהוא בכבודו ובעצמו ישב על אבניו⁶⁵⁵ – בכלל הייתי בימים ההם בין המיצרים, מעבר מזה, מצד טבע הענין, חפצתי בכל נפשי כשאר סיעתי⁶⁵⁶ שכבודו הרם יקח המשרה על שכמו, לפלס לנו נתיב ולהיות לנו לעינים;⁶⁵⁷ ומעבר מזה, קרוב הייתי לבריינין ולביתו בטרם שהתחיל בירחונו. וע”י הקצף שקצפתי על בן-אביגדור או כמו שאני קורא לו: בן כפר שלא ראה את המלך,⁶⁵⁸ שקרא עליו את המקרא הזה: לי הכסף והזהב⁶⁵⁹ (דבר שהכאיב לבריינין מאד) – רחמתי אותו מעט –

ג. ידידי ה. עהרנפרייז יגור עתה אצל אביו בלעמבערג, ומשכנו Stanislau 6, ואחר החגים הוא יוצא לערלאנגען, כדי לכלות שם למודו.⁶⁶⁰

ד. גם אני יוצא בקרוב לבערן, על-מנת לכלות שם למודי. והנני מקוה לגמור את הדבר בעוד שנה תמימה.⁶⁶¹ נסיוני לכתוב אודות מהלך המדות שבהתלמוד לפי ייחוסה לשיטות אפיקור⁶⁶² ושטא,⁶⁶³ לא יעלה לרצון לפני הפרפסורים הבוחנים, שאינם מכירים את המקורים העברים.⁶⁶⁴ ולכן הנני ניגש לעבודתי עכו“ם⁶⁶⁵ ואכתוב אודות תורת אחדות היופי והמוסר ע”פי שפטסבר,⁶⁶⁶ שיללר⁶⁶⁷ והרברט⁶⁶⁸ לפי מבט התולדתי והבקרתי.⁶⁶⁹ מה יאמר כבודו להמקצוע הזו?

ה. מאד אשמח אם יתגלגל הדבר שכבודו יעבור במסעו⁶⁷⁰ את ארץ שווייץ, ואולי אוכל לראות פ[ניו]. והיה אם יהיה כבודו בציריך ויודיעני, נכון אנכי לבוא לשם על יום או יומַים (יכול לכתוב [לי על שם] בית המדרש העליון דשם).

ו. כפי שכתב לי אתמול הפר' לצרוס⁶⁷¹ (הוא כבר עזב את ברלין ויושב בכפרו שהנפעלד) יגור איזה ירחים בבֶרן (הוא לוקח חלק בספרותנו, גם חתום הוא על ה“ירחון”⁶⁷²).

ז. לפני ימים אחדים פגשתי בכאן את “מזרח” ואת “מערב”, את המלומד יאפ"ז⁶⁷³ ואת סקלוב⁶⁷⁴ וכמעט שלא הכרתי אותו ואת שיחו.

ח. הנני שמח מאד על אשר מצא קורת רוח בשבָרַי;⁶⁷⁵ והיה אם יצאו כתובי האחרונים לאור, הנני מקווה, כי יִוָכח כי לא טעה בי. בכלל הנני מרבה לכתוב בימים ההם⁶⁷⁶ בבקרת ובחזיון,⁶⁷⁷ ולולא דמסתפינא⁶⁷⁸ הייתי אומר כרבי אליעזר בשעתו: הרבה מעות יש לי, ואין לי שולחני להריצם.⁶⁷⁹

ט. עפ"י מקרה קראתי את “החץ”⁶⁸⁰ ועשה עלי רושם רע, וצר לי על המשורר הזה⁶⁸¹ דאין כלי זינו עליו –. רק רבניצקי⁶⁸² שקל ביה למטרפסיה⁶⁸³ כראוי, אותו האיש שסגנונו האומלל יזכירני בהנוסח הידוע: לישועתך קויתי ד‘, ד’ לישועתך קויתי, קויתי לישועתך וכו'.⁶⁸⁴

י. הירחון “החוקר”⁶⁸⁵ של הד“ר פוכס יו”ל במועדו והוא טוב מן הדומים לו האשכנזים.

בזה הנני אומר שלום לו ולביתו, מכבדו ומוקירו כערכו הרם המחכה לדברו בכל עת

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

ממחרת יום הכפורים

78. אל נמען בלתי ידוע⁶⁸⁶

1894

דבריך באוני.

בדבר מאמרך “אודות התולדה” לא משגה אתי, וכונתי את מאמרו “אבער געשיכֿטע” [על ההיסטוריה] באוצרו השני בד"ה [בדבור המתחיל]: גרעץ איז געשטאָרבען! אַביזהער? –.

גם אני עבדו בן אמתו יודע אנכי כי בעצם אינו גועל נפש יותר מדאי לבשל בקדרה שבשל בה חברו. באשר בעצם “אין רגש מוסרי בפני עצמו”. אבל גם יודע אנכי שהעצם [האפס?] הזה יקבל צוּרות שונות לפי תנאי החיים ואת אשר חשבו הרומים או יותר טוב השפרטים [הספרטנים?] למִדה טובה למסור נשותיהם ערוה היא לעמא פזיזא?. ומכאן יצאתי ולמדתי שכמו שאין רגש מוסרי מוחלט כך אין כך קולתרה [תרבות] מוחלטת; והשתא דאתינא להכי – כלומר אחרי שאין קולתורה בעצם, מדוע ידָחה המזרח בעד המערב?

אגב גררא אנוס אנכי לגלות לו כי שְבָרי הם שברים מן השברים כי חזקה לעורך עברי עושה שליח[ו]תו ובריינין חסר את העיקר, שבו [בררתי ובדעות?] זה, טעו גם התלמודים והנביאים, בהתנגדוּתם לעצם חיי העם ובכפייתם עליהם את תורתם כגיג[י]ת; כי לולא זאת לא היה הבדל כלל בין יפיפתו של יפת לאהלי שם; אחרי שהחיים הטבעיים של ישראל שעליו הרעישו הנביאים את העולם אינם נופלים מהחיים היו[ו]נים.

חבל על האי שופרא דבלי בארעה!

מה היא ההשכלה המזרחית אשר אליה תשאף נפשו? הוא מותיב [מיישב] לה והוא מפרק לה: “אמנם אין מקשין על השיר”. רואה אנכי כי בָּן כבודו לרעי כי לא בדבר הלכה למעשה רק בשירה הכי עסקינן.

המשורר בה“להיות או לחדול” יחבק זרוע[ו]ת עולמו עם הדרת שיבה שבו. יודע הוא כי העולם עולמו הקדוש הולך הַלוך וחָרוב. והרעיון שההוה [יפרד?] יחריד אותו עד הנפש. שומע הוא את הבת קול היְדוע אוי להם לבנים שגָלו וכו' ומסיים: וגם אני בתוך הגולה…

כמדומה לי שדַי הוא הדבר.

גם האי גברא לקוי בחסרונו ולא אוּכל לעצור ברוחי מבלי להעתיק לו טורים אחדים ממכתב אחד של סופרינו הצעירים אלי:

דבריך מצאו חן בעיני חוץ מדבר אחד, והוא דעתך ע“ד יל”פ [על דבר י"ל פרץ] המטורף וחסר הדעה שהוא אשר אתה [?] אותו בחדא מחתא [באריגה אחת, ביחס אחד] לסופר מְצוין ואמן שבאמת אין לו בעולמו אל[א] ד' אמות של הזיה ופנטזיה בלתי בריאה. לפי דעתי הקלושה אין האיש הזה שוה אפ' [אפילו] פרוטה אחת ואיננו כדאי כלל שנטפל בו ובשגעונותיו. וכשאפרס לך את דעתי אקוה כי תתן צדק לדברי וכו'.

זאת היא המארה שבספרתנו, שאיש לא יבין את שפת ורוח רעהו ושכל אחד לא יכול לעזוב ד' אמות שלו. אחד העם חושב אותי לְ“כותֵב מעש[י]ות”, וכבודו את פרוריו לפ[י]לוס[ו]פיה של [?].

ואני הגבר עם כל שנאתי העזה את המצעותא [פשרה] של אריסטו; בידעי כי לא אברא עלמא אלא לצד[י]קים גמוּרים או לרשעים גמוּרים. יודע אנכי לפשר בין השתי רשֻיות, בין השירה והמחשבה; באשר אלו ואלו דברי אלהים חיים.

השומע כבודו?

79. אל ירחמיאל שקפניוק⁶⁸⁷

ברלין, קיץ 1894 (משוער)

אחי!

אם כי עתותי בידי ספורים הנני לוקח לי מועֵד לכתוב אליך בארוּכה כי לא אוּכל לקַצֵר.

עוד הפעם הנני אומר לך מה שכבר חזרתי ושניתי לך מאה פעמים ואחד כי כל עוד שלא נעמוד על רגלנו אין לנו כל תִקְוָה למצוא לנו כלי מבטה [מבטא] להָגות רוחנו. המו“לים העומדים עתה על הפרק, סקלובֿ, רבינביץ, פֿוכס, בריינין, שרהזהָן ועתה גם לֵבֿיק ואולי גם כַשְדָאי כֻלם אינם שוים מאומה. ומעי יהמו בראותי כי גם בריינין הבעל כשרון נתן ידו אליהם והולך בעקבות ארז ז”ל.⁶⁸⁸

צא ולמד מה שעשה לי. א) מאמרי היו מונחים אצלו שלושה יְרָחים מבלי כל תשוּבה. ב) שנה והחסיר בו [?] רוח כאדם העושה בשלו כנגד רצוני. ג) אנכי מחיתי את הציטַטים שהיו כתוּבים במאמרי מתחִלה; אחרי שבקשתי לתת לו ערך שירי ולא מַדָעי והוא הדפיס אותם כי בלמוס המדע אחזתו. ד) הוא חָתם שם בן יוסי תחתיו משלו.⁶⁸⁹ ה) אחרי עשותי רעש גדול ואסרתי עליו ההדפסה כתב לי באחרונה כי [אם] איני רוצה באמת בהדפסת מאמרי אז אשלח לו תלגרמה. אנכי עשיתי כן ואח“כ הדפיס מאמרי, אבל לוּ הלך עכ”פ בדרך הישר החרשתי. אבל ירחונו מָלֵא תגרנות בזויה. כעין רקלמיה [פרסומת] אריכתא דמיהמלאה פרפסורים וד“רים. שירים מאברהם אבינו וקינות מעמנואל פרנסיש, סְפורים מבלי טעם ושירים מבלי ר[י]ח ובקרת למטה מכל בִקֹרת.⁶⁹⁰ לא! לא מבנה תבנה ספרתנו. רק איש אחד הנני מוצֵא בהקהל הזה, אַחַד העם אשר קָרוּא אל המַלְאַכוּת הזאת ליַסֵד כנסיה ספרותית אבל הוא אינו בעל רוח עז ונסוג אָחור ועתה הנהו עוסק בהערכת ה”אשכול" (ה' ק.ז. ויסָצקי נדב עשרים אלף רו"כ לבנין לקסיקן ביִשְרָאֵל, ועתה הם עושים רעש, שואלים שאלות ושרים שירים ומאספים אספות…)

לבֿיק משיב בשפה דפלמטית לא אבינה. יקרא לפני את המקרא: אל תרדוף אחרי הבצע וידחני להמתין עד בֹא שותפו זַבָלינסקי.⁶⁹¹ רק זאת אדע בבירור כי הוא רוצה לְתַקֵן מאמרי (?). אנכי גערתי בו ומי יודע אם ישמע בקולי. בכלל אֶתְחַרֵט מאֹד על אשר הסכלתי לשלוח לו מאמרַי ועברתי על מנהג של אנשי ירושלים שלא היו נכנסים להָסֵב אם לא ידעו מי מֵסיב עמהם, ומִתְנַבֵא אנכי לך כי ה“ביאה” שלנו לתלפיתו לא תחשב לנו לכבוד – .⁶⁹²

הנח מ“הבתולה הזקנה”⁶⁹³ ראה הזהרתיך. והיה אם תדפיס דבריך בהתלפיות עכ“פ אָנוס אתה לבקר גם את הפַרְדֵס השני ולערוך אותם למערכה אחת; כי כן יְתָכֵן. הפרדס השני מלבד מאמרי הבל אחדים כשולמן וחבריו, הבקרת מבלי טַעַם והמאמר המדעי הטפל, מוצֵא חן בעיני. מאמרי אחד העם טובים מאֹד ומאמרי מנדלי נפלאים מאֹד. מאמרו של [זלמן] עפשטיין הוא פחות הערך ומאמרו של העורֵך “שפת ישראל ותחיתו” שהוא מהדורה שניא [שניה] ממאמרו “תְחִיַת ישראל ושפתו” והקדמה למאמרו הבא “ישראל ושפתו ותְחיתו” יזכירני בהנוּסח היְדוע: לישעתך קויתי ד' ד' לישעתך קויתי ומני [אז] כפי הנראה הוא מקשה לילד מאוד. אבל אחר כל אלה הפַרְדֵס טוב מאד ועולה הוא שבעתים בערכו על ה”יַרְחון"[.]⁶⁹⁴

מה כתבת לבריינין? מדוע אינך כותֵב לו כי ישלח לך את החוברת. והיה בבואך יַרחונו הודיעני משפטך אודתו ואודות שְבָרַי (שברים ממש)[.]

מבן-אב[י]גדור וסעיתו [וסיעתו] נסתם לי כל חזון. מה המה החדשות אשר הוציא? הכבר יצא לאור מפֿרישמן מכתביו ע"ד הספרות?

מה טיבו של כלויזנֵר?⁶⁹⁵ הוא מַדְפִיס כעתה שני ספרים אודות סמלנסקין וגרדון. התקרא את המֵלִיץ? הרואה אתה את הצפירה?

איפיה [איפה] תָגור בחורף הבא. כפי הנראה טוב תעשה אם תוכל להשתקע בשדה לבן;⁶⁹⁶ כי העיר הזאת מוצֵא חן בעיני. עליך להקדים ולכתוב לבן-יְרוחם⁶⁹⁷ כי יואֵל נא להִשְתַדֵל בעדך ולהמציא לך שְעוּרים, והיה אם תשב בשם רק זמן אחד מובטחני כי תשתקע ותמצא לך שם רעים ומשפחות ומקום לעבוד –.

הַשָלוֹם לבריאתך?

במצבי אין כל חדש, מקורי דָלַל ונִתְמַעֵט, ומלחמת החיים שלי קשתה. רק הנני דר בדירה יפה מאד שחלונותיה פְתוּחים לגן נחמד ומולם אשב[.] באשכנז לא מצאתי קורַת בדירה נאה כמו עתה.

הנני הפעם בודֵד[,] כל רֵעי הלכו לנוח, או להגיד לך את האמת במלואו אין לי כל רֵעים. הנני עוֹמֵד לְבַדִי[.]

הנני עובד הרבה בקורות הפלוספיה. חכמת הנפש ותורת המִדות, הנני קורא פלוספים וסופרים ואח"כ הנני מלא שירה כרמון ורוחי מְחַבֵק זרועות עוֹלָם ולבי כים סועֵר. וזה ימים רבים אשר כמעט רוח חדש יפעמני והרוח יכה גלים…

מאמרי “להיות או לחדול” הוא הָאַחרון ממה שכתבתי והדפסתי (מאמרי אצל לֵביק נִכְתֵבוּ קודם) והנני חושֵב אותו לתְחִימַת התקופה הראשונה שלי הַסִפְרוּתִית.

והפתיחה להתקופה השניה הנני חושֵב את מאמרי שגמרתי זה לא כביר בשם “מַלְכוּת שמים”. מעתה לי דברים חַדָשִים ושפה חדשה –.

בקיץ הזה עבדתי בעבודתי המַדָעית: “מהלך תורת המדות בתורה שבעל פה ביחוסה אל הזרמים האפקורים והשטים [הסטואים]” אבל עתה הנני רואה כי יקשה עלי להכניסו אחרי אשר הפרפסורים הבוחנים לא יבינו עברית ולא יכלו לנסות את הַמְקורים. והיה אם אשאר בעבודתי אנוס אנכי להשתקע בברלין [הפרפסור בכאן רוצה לקַבל עבודתי] או ללכת לברן אשר בשווייץ (הפרפסור בשם הוא עברי והיה לפנים רַב בישראל) אבל לשניהם אין לי חשק הרבה. ויש את נפשי ללכת לערלנגן או להיידלבורג אל ק. פֿישֶר.⁶⁹⁸ והיה אם יצלח בידי להשתקע בעבודתי החדשה עתה: “יַחַס תורת המדות אל חכמת היופי” (הנני חושֵב כי הם שתים שהם אחת) מיד אלך להיידלבורג ובעתו אודיעך.

80. אל ירחמיאל שקפניוק⁶⁹⁹

ברלין, קיץ 1894 (משוער)

ידידי היקר!

לא תוּכל לשער בנפשך עד כמה אני שמח לקראת הבשורה אשר בשרתני כי הנך קרוא לפקח על בנין התלפיות. הנני מעמיד אותך על חזקתך וע"כ אחשוב למותר להורות לך את הדרך אשר תלך בו. עבוד באמת המדה שבידך ויכול תוּכל.

ועליך לדעת כי בשתים מַלאַכוּתך[:] א) בשלילה, כי תפנה את הפסולת ו“התורה” היתרה (כלומר ההערות והדרשות) ואת המין שאינו יפה מהחלק היפה שבו. ב) בחיוב כי תמלא את הלקוי ע"י מאמריך ומאמרי סופרי בעלי כשרון.

מידיד[י]נו הנני מזכיר לפניך את דרָיַנוב, מ. עהרנפרייז וי. טה[ו]ן (אצלו ישנו מאמר טוב אודות איבסן). ד“ר פזננסקי, ד”ר אייזנשטַד, ד"ר א. קאמינקי. נ. פינס (הַמְשורר)[,] נטע רייעיק. א. י. ספירשטיין (בפַריס) ואולי גם את כלויזנר (מה טיבו של עובר זה?) ובריינין – ⁷⁰⁰

גם שמור את הסדר והערכה בשמירה יְתֵרָה –

בנוגע אלי כבר שלחתי אל העורך ה' לֶביק צרור מאמרי בשלושה פעמים (מלכות שמים, אני וחמורי, לחדול ולהיות, שברים בארבעה פרקים, חיי עולם ושעה, אלי דבר יְגֻנָב) והחלפתי את הסדר עשרת מונים, הפעם הנני שולח עוד שישה מאמרים קטנים: א) האדם והמקל. ב) אגדות (עלי באר, ביום דין, מתיר אסורים, ואני תפלה, יסורים של אהבה), ואתה תסדר אותם בטובך בל[ו]וית עוד שלושה מאמרי בקרת אשר שלחתי ליה (אותות פורחות, הני נשי, שלושה שכתבו) לפי הסדר שכתוב בתוכן הענינים מעבר השער החדש שרציף בכאן.⁷⁰¹

בעל נפש כמוך יראה כי טוב להדפיס צרור מאמרי בקבוצה מיוחדת שתהיה נספחת אל התלפיות בסימנים מיוחדים. ואתה בטובך תסדר בנקל לפי האמוּר בתוכן הענינים המונח בכאן. –

לפי האמור בתוכן עניני חסר עוד שלושה[:] א) כעין הקדמה, ב) פרק שירה, ג) כמו שכתוּב. וע“כ דע כי את הראשון ואת האחרון עוד אשלח לך ובדבר השלישי עלי ללמדך בינה ואני תקוה כי תבין לרעי. וזה הדבר, במאמרי העיוני “מלכות שמים” נתערבו בקרת על הספר “שירי הגיון” מנ. פיניס⁷⁰² שלפי דעתי הסוג הזה אינו עולה יפה, ע”כ תואל נא לקחת את הפרק הזה הדובר אודותו ואודות משוררנו ותעשהו למאמר מיוחד בשם “פרק שירה” ותכתוב מעליו “שירי הגיון מאת נ. פינס” – והוא יָבוא אחרי המאמר “שלושה שכתבו” –.

הנני מחכה להשקפתך על הדרך החדש שכבשתי לי, דרך שירי, שעשה רושם גדול על כל מכירי וגם על פֿרישמן. ואתה דע כי ה' לביק הבטחני לְשַלֵם עשרים רו“כ בעד המחצית ממה ששלחתי ליה, ואחרי שאיני רוצה להכביד עליו בקשתי ממנו רק כ”ה רו"כ ומכסת אכס[מ]פלרים. אנכי שלחתי ליה מאמרַי כמעט זה שלושה שבועות, הוא נשבע לי כי ישלח לי הכסף בו ביום שיקבל מאמרי, והוא עדיין לא ענה לי אפילו אות אחת, ובין תבין מעצמו עד כמה חרה אפי על העָול הנורא הזה –.

81. אל מרדכי אהרנפרייז⁷⁰³

ברלין, קיץ 1894 (משוער)

ידידי!

דבריך באוּני –

עוד הפעם אָנוּס אנכי לטַפֵל בענין שאינו רָצוי לי.

– בית אוצר הספרים המַמְלָכִי סָגור למועֵד קבוּעַ – מבית אוצר הספרים המדרשי⁷⁰⁴ קבלתי כעין התראה או רמז (verweis) שמרבה אנכי להִשְתַמֵש בספריה – עבודָתי דורשת ספרים מרֻבים ודי להם להַפְקִיעַ את עצמי – איזה מהספרים שתדרוש המה בידי ללמוּדַי – מיום הראשון של אוגוסט כלתה לי הפרוטה מכיסי (פשוטו כמשמעו) –

הנני מאמין כי התְנָאים הלָלוּ יספיקו לְבַאֵר לך את החִדָה –

אבל עכשו שאין לי חפץ בגנבות-דעת; הנני מגלה לך כי מִלְבַד שאין אפשר ביָדי למלאות רצונך כאָמור, איני רוצה בכך. והיה אם נתראה עוד פנים ואני ואתה לא נשכח את הדבר; אז תדע כי לא תוּכל לדון אותי לכף חובה, ועתה חַדול –

השלום לך? השלום למַלְאַכוּתך? והכתב והמכתב שלך מה תהוי עליו? מדוע אינך כותב את המאמרים בעד הַרְדֵן.⁷⁰⁵ את ה“התרשלוּת” הזאת איני יָכול לסלוח לך. הנני רואה כי מדה זו מלפפת אחריך, מדה שאינה נכונה לפני איש עובד כמוך. כן לא אוכל לסלוח לך “מוגתך”⁷⁰⁶ מיום גנזתי מכתבך לאחד העם בקרן זָוית.⁷⁰⁷ ככה לא יעשו בני לויה שלי –.

איני יודֵע אם טוב הדבר את אשר אתה עושה ב“קפיצת דרכיך”, אחרי שעומֵד אנכי רחוק מן המעשים הללו, ומהלך רב ביני ובין התנוּעה הלאומית המעשית אך גם לשיטתך – קודם כל דָרוּש לנו כלי מִבְטָה [מבטא] להָגות רוּחנו שבו נִתְיַעֵץ על צפונות עמנו, ונטפל בכל השאלות העומדות ברומו של עולמנו. הימים הללו ימי אבנַים לנו, כֻּלנו יושבים על המשבר ומי יודע מה יִוָלֵד…

אחרי שפרשת דרכים רבים לפנינו, והיה אם לא נִתְאַחֵד בימים הללו; אם לא נזדמן בפונדק אחד, אם לא נְלַמֵד ולא נלמוד: אז מובטחני כי ילך כל אחד מאתנו לדַרכו ו“אולי עד מקום משם לא נשובו”.⁷⁰⁸

דור הולֵך ודור בא. אנחנו הדור הבא אבל לא נעשה חובתינו –.

ובין כה ובכה יום ירדוף יום. הדור ההולך עוד יגרר עצמותיו⁷⁰⁹ – ואנחנו נְאָלֵם דומִיָה. הרבה הרבה מָעות יש לנו ואין אנחנו מוצאים לנו שלחני כדי להריצם…⁷¹⁰

לא זו הדרך –.

בעולמנו העכוּר מבעבע עתה תקוּפת ה“אשכול”. הזקן אשמאי ק.ז. ביסצקי [ויסוצקי] נדב עשרים אלף רו"כ לבנין לקסיקון בישראל.⁷¹¹ והנה הרצים יצאו דחופות, העטים כותבים והמשוררים שרים, והנה רעש וקולות ועֵצות, אַסֵפות וועדים. וגם זה האיש “אחד העם” שלגדולות מזה נוצר, לוקח חלק גדול ומחליף מכתבים רבים עם אייזנשטד⁷¹² “בדבר הענין הנכבד” הזה ואולי יבוא לברלין בעוד ירח או ירחַים להִתְיַעֵץ אתו על צפונות הדבר הזה.

בֹא וראה עד היכן הדברים מגיעים…

ואנחנו מַחְשִים –.

P.S. אם באמת כָלו כל תקותיך לְהָכֵן לנו לע"ע איזה מבטה [מבטא] ספרותי – לדידי אין כל דבר עומֵד בפני הרצון – אז אשביעך כי תואֵל נא למהר לשלוח לי את המכתב שכתבת לאחד העם, ואז אשלחהו אליו בלוית המכתב הגדול השָמור הוא אצלי בעדו. גם מכתבי כָתוּב בחשבון ובדעת ובלא הִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה; אחרי כי לכל דברי באדסא שבעה עינים. יודע אנכי את האיש הזה ואת שיחו. יודֵע אנכי כי כְבָר יצא מעולם המסחר לגמרי והנהו חַי חיי סַפְרוּת והיו כי יבואו אליו דברינו מובטחני שיעירו אותו אם מְעַט ואם הרבה ואת המותר נעשה או אעשה בבואו ברלינה.

ולפי הסקירה המדינית שלי טוב הדבר כי נעיר אותו בתחלה בכתב בטרם נדבר עמו דברינו בע"פ למען יהיה מוכן מעט בבואו; ומי יודֵע אם יָבוא.

ראה הכל מוכן אצלי, והנני ממתין עם המשלוח על דבריך, ונא אל תחמיצם. והיה אם תחשוב כי דבר זה הוא מצוה הבאה בעבֵרה, זכור ואל תשכח: כי גדולה עַבֵרה לשמה… מוטב שיֵעָקרו אלפי מו"לים ואל תִבָּטל ספרוּת מישראל אפילו שעה אחת.

לדבריך הנני מחכה –.

82. אל מרדכי אהרנפרייז⁷¹³

28.9.1894

ידידי!

היום נברר הדבר. את העזר אקבל⁷¹⁴ והנני יוצא בין ט"ו – לכ' אקטבר הבא לבערן – הנני שָמֵח ועָצוּב, נפשי מלאה מנוּחה ופזוּר הנפש.

והנני מקוה כי עוד נתראה פנים בטרם אצא; כי מי יודע מה עומד אחר כתלנו?

קַבֵל ברכתי לראשית שנה החדשה

שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי

ידידי שקפניוק נקרא לערוך את ה“תלפיות”, הפעם אקוה כי לא יהיה בו הדברים יְגֵעים ושגם בדבר “קובצי”⁷¹⁵ יָבוא הדבר ליְדֵי-גְמַר.

Berlin N.

Weinbergsweg 11b

83. אל מרדכי אהרנפרייז⁷¹⁶

12.10.1894

ידידי!

היום הגעני דברי אחד העם כעין תשוּבה על קבלת מכתבך ובו ישאל אותי אחרי כתב[ת]ך ע"מ [על מנת] להשיבך דבר והוא כותב לי “כי דבריך הנאהו מאֹד ומסכים הוא כמעט לכל דבריך”[.]⁷¹⁷

היום קבלתי מליצה [המלצה] מאת הפרפסר לצרוס לשטיין,⁷¹⁸ גם כותב לי כי יהיה בקרוב בבערן ויבקשני שאבקרו שם –.

לפי הנראה אצא מכאן בחו"מ [חול המועד] הבא. השלום לאחותך? דרוש בשלום טון שלנו

שלך

מי"ב

מוצאי יוהכ"פ [יום הכיפורים]

84. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי⁷¹⁹

25.10.1894

אדוני אבי!

בזה אודיעך כי יצאתי ובאתי בשלום. הנני יושב עתה בעיר בערן בירת שווייץ, ארץ האויר הטוב וההרים והגבעות. ולו לא היו צרכי אוכל נפש ביוקר בכאן הייתי שבע רצון –

כבר התועדתי אל הפרופסורים וקבלו אותי בסבר פנים יפות. בעוד יומים אבוא בבית המדרש העליון שבכאן ע"מ לכלות שם למודי, והנני מקוה לגמור את הדבר בעוד שנה.

יותר אין. השלום לך ולביתך?

לדבריך אחכה, שלך

מי״ב

כ“ה תשרי תרנ”ה

Bern (Schweiz)

Schossholden, Höheweg 10

בכאן קהלה עברית קטנה, עם בית הכנסת קטנה ועם דרשן קטן.

85. אל יהושע טהון⁷²⁰

31.10.1894

ידידי,

דבריך באוני, והנני שמח על אשר באת בשלום ושתקוה לגמור לימודך בשלום; ומי יתן כי כֻלנו נגמור בשלום כי כבר הגיעה העת שנעזוב את החדר…

אתה קורא תגר על ה“בדידות” שלך, גם האי גברא בהאי פתחא יתיב,⁷²¹ ובכל החיים אשר אנכי מוצא בההרים ובהגבעות שלפניהם אשפוך שיחי, בכל ידיעתי כי בדידות כזאת תהיה מרפא לרוחי הסוער ויועיל לי לחשבון נפשי, הנני מתגעגע אל הימים אשר ישבנו על סיר המחשבות והדעות. יודע אנכי כי רחוקים וקרובים אנחנו; כי לא נבין ונבין איש את שפת רעהו, ועד"ז [על דבר זה] ישמח לבי כי רק באופן כזה עבודתנו תביא חיים רבים ושונים וכו'.

כמדומה לי שפרישמן צחק על לילינבלום בפרהסיא על שאמר כי חמישה שנה היו אצלו לתקופה חדשה;⁷²² ומה היה אומר לוּ אמרתי ליה כי אצלי ירחים אחדים יחשבו לעין תקופה חדשה. והעבודה,⁷²³ כי מיום אשר עזבתם אותי,⁷²⁴ קבלו דעותי, רגשותי, כל המהלך החי אשר בקרבי, דחיפה חדשה; והנני עתה בעולם שלא הייתי בו כל ימי חיי –

הרבה הרבה לי לדבר אתך בכתב ובעל פה ואניח את הדברים לעת מצוא. –

הכבר יצא לאור הירחון השני?⁷²⁵ (זרוק חוטרא אאוירא אעיקרא קאי)⁷²⁶

_______________

קבל תודתי על התורה אשר למד[ת]ני במקצוע הכלכלה, אבל דע כי מקצוע התולדה עוד לפני ענין יותר קשה; אחרי שלא בקרתי בית-ספר מעולם ואיני יודע באיזה אופן אקיף כל תולדות העולם עם מספריו במוחי. במטותא הורני את הדרך שאלך בו, ואת הספרים שעל פיהם אלמוד.

יותר אין. לדבריך הארוכים אחכה.

שלך

מ.י. ברדיטשבסקי

האויר בכאן טוב מאד

דרישת שלום לבעלי ביתי, לפדלסקי ולפזננסקי. זָרֵז את אייזנשטד כי ישלח לי כתבי מבית המדרש.⁷²⁷ אינני יודע איה מקומו עתה, כי שנה דירתו.

86. אל יהושע טהון ומרדכי אהרנפרייז⁷²⁸

31.10.1894

ידידי

כדי שלא לתת לכם פתחון פה שאני מניח כל הרי מזרח ומערב ואין לי בעולמי אלא שעורי שטיין⁷²⁹ והדובים⁷³⁰ – הנני להודיעכם כי אני סובב כל היום בהרים ובגבעות, ביערות ובמדבריות ואחזה במפעלות תמים דעה…

מיום ראותי בפעם הראשונה את הררי שלג עם כל יפיים ושלל צבעיהם הבנתי מה שכתבתי זה לא כביר על פי מקרה במאמרי “גלגול שלג” שבספרי בין הערביים⁷³¹ והשלג שלג אלהים… אמנם כן, השלג שלג אלהים וכחו להוציא אותנו מן עולם התולדה והיצר שכרוכים אנחנו בו ולהביא אותנו בעולם הטבע שכֻלו טהור ואין בו מתום… אבל לדאבון לבבי רק רגעים אחדים נהניתי מהמאור שבטבע כי בתוך כך באו הרי ציון, הר סיני, חרמון ושניר ויבלבלו אותי…

באשדות⁷³² על חופי ים השחור שמעתי קול ד' על מים רבים וכאן אשמע קול ד' על הרים רבים, וההרים שונים למיניהם ורושמם רב ויחזק –

*

כמה גדולים דברי חכמים: “שיער באשה ערווה”.

בשבתי היום בבית מדרשנו לשמוע תורת החברה מפי שטיין ישבה לפני תלמידה לבנה כשלג ועם שערות שחורות כעורב, והשערות הללו בלבלו אותי לפי פשוטו של מקרא וַיביאו אותי לידי מחשבות זרות – ואתם הלא ידעתם כי בימי טיק⁷³³ וחבריו היו אומרים: והשערות שערות אלהים…

*

הנני גוזר עליכם בגזירת עירין קדישין⁷³⁴ וכל כת דלין שתעשו לכם פסילים [תצלומים] ותשלחו לי לזיכרון ואל נא תדחו אותי כדרככם בקודש; כי כבר בא מועד.

*

עוד הפעם אבקשכם שתזרזו את אייזנשטד שישלחו את כתבַי מבית המדרש;⁷³⁵ כי בלעדם לא אוכל להיכתב בבית המדרש העליון בכאן, ובטרם אכתב לא אקבל ספרים מבית אוצר הספרים, ואתם הלא תדעו כי יש שגם הספרים ספרי אלהים…

שלכם מיכה יוסף ברדיטשבסקי

ערב ראש החודש שלהם

כתבו מהרה

87. אל אחד העם⁷³⁶

15.11.1894

אדוני הנכבד!

אני מאמין שכבר בא כבודו בשלום,⁷³⁷ ועל כן אתכבד ל[בק]שו שיואל-נא בטובו להודיעני משלומו ומשלום אחותו [הנ]כבדה.

במצבי אין כל חדש, הנני עובד ומשתלם. מלבד עבודתי על דבר אחדות היופי והמוסר, הנני כותב בעד הסמינר של הפרופ' שטיין את המבוא מעבודתי הישנה: על-דבר מהלך תורת המידות בתורה שבעל-פה.

גם בכאן מצאתי מעט חובבי שפת עבר ודורשי עתידתה. בכלל הכנסיה העברית⁷³⁸ בכאן, עם הבי-פרצופין שלה,⁷³⁹ היא עולה על הכנסיה שבברלין, אחרי שריבם וריב לומדים ולומדות וגם יש בהם כשרון. בהם אנשים בעלי דעה ומחשבה רבה, שלדאבון לבי לא מצאתי כמותם בהלאומיים. מי יתן שכמותם ירבו בישראל.

מפ"פ אין כל תשובה ברורה, ודעתם אודיעהו.⁷⁴⁰

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

גם הפרופסור שטיין קרוא לעבוד בהירחון הידוע.⁷⁴¹

88. אל מרדכי אהרנפרייז⁷⁴²

20.11.1894

ידידי!

דבריך, תמונתך, קונטרסך באוני בעת שאָסור אנכי אל מטתי מעט. שלומך, נחת רוחך, זיו אקונין שלך, אהבתך, הרעיון שנתראה פנים: כל אלה פעלו פעוּלה עזה עלי ורגשותי גָאו כל כך עד שאיני יָכול להאריך עתה אליך כדינא.

רק ברכה אחת קבל מאתי בעד התקופה החדשה שבאה בעולמך: שמח בחלקך!

מכל השאלות הרָבות שעלי להקיף אותך עתה כעכנאי⁷⁴³ השאלה היותר גדולה: מה טיבו של אבן זה שעליו יניח אותו צדיק את ראשו? (סלח לי על ההגשמה הַיְתֵרה) במטותא הואֵל נא בטוּבך לכתוב לי תכף בארוכה מְהות הנפש הזאת בישראל וכל אשר אתה. אתה יודע מה אתה לי; ולכן חָפֵץ אנכי לדעת מה היא לך.⁷⁴⁴

כבר יושב אנכי בפנימתי על האבנַים לבוא אליך במגלה ארוכה כדרכי בקֹדש ולטייל אתך ארוכות וקצרות; כי מלא אנכי דברים על כל גדותי וכו' אבל ממשכן אנכי את דברי עדי בואי דבריך בארוכה. השומע אתה?

האכתוב אליך אשכנזית?

לפי תנאי חיי עתה כמעט אי-אפשר לי לחשוב אודות ההזדמנ[ות] לפונדק אחד; כי הדברים בכאן אינם כמו בברלין – והרָצון לא יועיל בכאן מאומה גם להלואה קטנה. ועדיין איני יודע איככה אחיה עדי ראש השנה שלהם; אחרי שכבר אכלתי כל כספי וכו' ובכ"ז ברור הדבר בעיני שנתראה פנים והשאלה היא רק שאלת הזמן.

את הע"ה שקל לשכר השעוּרים הבט[י]חני שטיין להלות לי.

_____

שמעתי כי בריינין יָבוא לכאן בנסעו לאיטליא.

_____

בשעה שאני רואה אתה בצלמך ובהרוח אשר מחיהו איני מאמין כי אותו האיש כתב אודות התנועה הציונית בהמגיד.⁷⁴⁵

_____

מה תקח לך למקצועות טפליות?⁷⁴⁶

_____

הנני לומד רוסית מעט.

_____

לדבריך אחכה בכליון עינים

שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי

89. אל בן-אביגדור⁷⁴⁷

22.11.1894

אדוני הנכבד!

על פי עצת אחד העם שבקרתיו בציריך⁷⁴⁸ בעברו צרפתה, הנני מפנה אל כבודו בדבר איזה עבודה המונחת אצלי. וזה הדבר: ישנו אתי בכתובים קונטרס בשם “בין הערבים” (ספר חסידים), כולל בפרקים רבים וקטנים כעין ציורים ותכונות מעולמו של החסידות בכל שלל צבעי הגדותיו ודעותיו, בסגנונו התולדה והשירה משתמשים בערבוביה. והנני מקוה כי די בו להכניס את הקורא בהעולם הרוחני הזה ולתאר לו מהותו ועצמותו.

היש לכבודו חפץ במין עבודה כזאת?⁷⁴⁹

כן מונח אצלי קונטרס בשם “על ישראל” (תנחומין), כולל בפרקים חזיונים ושירים שאלות רבות העומדות ברומו של עולמנו וחשבונו. הפרק הראשון ממנו בשם “חיי עולם ושעה” קרא אחד העם.⁷⁵⁰

היש לכבודו חפץ בקונטרס הזה?

הראשון יכיל בוגין [גיליון-דפוס] וחצי והשני מחצי עד בוגין שלם.

____________________

אימתי מת ה' פרישמן? ההספיק בידו לגמור מכתביו על דבר הספרות? מאד מאד הנני חפץ לקרותם.⁷⁵¹

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו כערכו.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

P.S. מה המה החדשות שהוציא לאור?

90. אל נמען לא ידוע⁷⁵²

24.11.1894

ידידי!

בערן.

והיה בעברך באשמורה הראשונה את הגשר הגדול וקשתותיו הרמות התלוים בין העיר הישנה עם מגדליה חומותיה ומעלות ומורדות שבה ובין הפרוָר הגדול עם היכליו ושכיותיו, יעריו והרריו, תחזנה עיניך מחזה יפה ונשאה, אלפי מנורות ואורות יאירו בהנחל העקום אשר יתהלך בהעמק שבינתיים משני צדי הכדור השמים טהורים ו[?] כאילו אין לו רק [אלא] עולמו הקטן הזה והאור יתרחץ בפלג אלוהים.

מנוחה, שלות עולם שוררת בהעולם הזה, בני אדם עומדים על רגלם… ואותן הבני אדם הם מין עם קטן ודל שמעשיו אומנתו, עם שאין תוכו כברו ואינו שלוש הלשונות בחרדל, עם יושב לבטח –

ואנכי?

מדי הנני הולך לטייל בהאשמורה ההיא אז יעלה על לבבי אותו הנוסח הידוע:

אזכרה אלהים ואהמיה

בראותי כל עיר על תלה בנויה

ועיר אלהים מושפלת עד שאול תחתיה.⁷⁵³

מושפלת – ודא עקא…

דא עקא כי הארכנו ימים יותר מעט מן השעור והננו חיים יותר מחורבננו. דא עקא שאנחנו זרים באותן העירות שעל תלן בנויות. המלון שלנו בנחת ואנחנו בצער, אנחנו בצער ובגולה… ויש אשר יתגבר הילוד אישה בינינו וחפץ נחפוץ להיות כאחד האדם, לחיות –.

אתה מלא תקוה בבנינו של ישראל, יהי שמך מבורך! אבל אני עבדך בן אמתך הנני מלא ייאוש כרימון, הנני מלא יאוש בראותי כי בנינו הולכים קדימה שנה שנה ואני יודע הגבול… עד מתי… עד אנה… [רמיזה לשירו של י"ל גורדון “למי אני עמל”].

הנני יודע.

הנני יודע כי “גדולה הסרת טבעת יותר ממ׳׳ט נביאים דעמדו לישראל”,⁷⁵⁴ הנני יודע את הרוח החדש אשר יבוא בין אחי ובני ארצי בנשוב כעין רוח חירות ממלכותא דארעה. בקצרה הנני יודע כי מלכותא דשמיא שלנו תלויה רק במלכותא דארעה… ובא השמש וזרח השמש…

השומע אתה?

עליך לדעת את הרוח העז הנושב בארצי, בהליכות עולמו ובספרתו. עליך לדעת כי טרגניב ובלינסקי המה מושכים את הלב, וממלאים אותו…⁷⁵⁵ ואיש אין בקריית ספר שלנו שייתן לה“ילדות” שבנו חפצה, אין גם אחד –.

עליך לדעת כי בארצי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, מעבר מזה עם עומד בישיבה של מעלה, עַם עִם מַלאַכוּת גדולה ורבה לעתיד: ומעבר מזה עם כָּתוּת ושבור, חרוב ונחרב, עם שכל כחו רק בהעבר. ואותו העבר ג"כ אינו ידוע –

לוחות ושברי לוחות! מי נדחה מפני מי?

עליך לדעת כי כל עולמו של ישראל יונק רק מעל אדמת עמי וארצי, והיה - - -

אך מדוע אפתח פה לשטן? די יהיה לצרה בשעתה, אבל אותה הצרה כבר רשומה במוחי ובלבבי, אשורנה…

ובכל זאת אני לְיָה ועיני לְיָה–.

הנני יודע כי היהדות היא אסון, אסון נורא ואיום; אבל חביבין עלי יסורין, חביבין עלי מאד. הן ושכרן.

שכרן?

והיה בעוברך באשמורה השנייה תשמע את הקב״ה יושב ושואג כארי: אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

ואני בתוך הגולה…

בתוך הגולה…

הס! הנני בוכה! והעבודה [לשון שבועה] שזאת הפעם השנייה מעת שה“מזבח הוריד עלי דמעות…”⁷⁵⁶ בימים האלה היה לי כאילו נחרב בית המקדש בשעתו… כאילו, ועתה הנני מרגיש את חורבנו בעצם, הנני מרגיש ומקונן אם כי לפי שיטתי ב“על ישראל” (תנחומין) שירה מבעי ליה.

ראה הפעם הנני עובר על דעתי.

עד כאן באשמורה השנייה, התחזנה עיננו גם אשמורה שלישית? איני מאמין.

.P.S אתכבד לשלוח לו ארבעה פרקים מיסטיים שכתבתי בימים האחרונים: (I) על המזון; (II) האדם והמקל; (III) אחת אני יודע: (IV) אור חוזר⁷⁵⁷ (את האחרונים תקרא עד הכוכבים ולא עד בכלל).

התמים דעה אתה עמדי?

הנני מקוה להשקפתך בדבר החומר והצורה: כי לפי דעתי סגנוני זה הוא חדש אתי.

את מאמרי הנני שולח לך על מנת להחזיר, ואבקשך שתחזירם לי במוקדם. [כאן נקטע המכתב].

91. אל אפרים פריש⁷⁵⁸

27.11.1894

ידידי! אתמול נסיתי לכתוב אליך אשכנזית; אבל לא עלתה בידי להביע כל רוחי אליך בשפה הזאת הקרובה ורחוקה ממני. בעברית אוכל למצֵה כל האנכי שבי, אוכל להתגלות בכל מהותי; אבל באשכנזית יבוא רק צלי –. ועל דבר זה לבי נוקף…

עליך לא לשכוח כי הבדל גדול ביני וביניך, אתה בתור ערל שפתים ושפת עכו"ם [גרמנית] זו היתה אצלך השפה הראשונה שבה למדת לבטֵה [לבטא] רוחך; ואנכי בא אליה בידעי שפה שלמה הקרובה לי ולשרש נשמתי. אתה היית כמין בתולה ואנכי מעינו של אלמן…

הנני מאמין בך ובשיטתך מעט: כי השפה היא המחשבה. וע"כ עליך לדעת כי אנכי למדתי לחשוב בעברית; כי מושגי, מחשבותי, כל רכושי הרוחני רק עברית מתחילתו –.

*

זאת היא הסבה הראשונה שאיני מאמין אותי בתור סופר אשכנזי, אבל ישנו עוד סיבה יותר גדולה ופשוטה: איני אשכנזי! ואל יהיה הדבר הזה קל בעיניך; אחרי שאנכי סופר רוחני, והתנאים שאנכי קשור אליהם בתולדה ובגוף ובנפש פועלים עלי, המה יעוררו חמתי, יעלו עשן באפי ואנכי כותב וכו' – אבל על האשכנזים איני כועס, אין לי כל מגע רוחני אליהם ואל התנאים שלהם, ומה לי ולהם?

*

לוּ אכתוב אשכנזית אז אוכל לעבוד רק במקצוע המדעית אבל היא לא תחַיֵה את בעליה. ואם כן הדרא שאלה לדוכתיה [חוזרת שאלה למקומה]: והלחם מאין ימָצא? שאלה היורדת וחודרת עד תהומי. כי כבר קצתי בנפשי להיות תלוי ועומד – דייני…

והלחם מאין יימצא? ילמדנו רבנו.

*

איני צריך לומר לך כי מלבד האמור איני בהאי עלמא [בעולם הזה] על מנת לאכול לש[ו]בעה בלבד, לא לכך לבד נוצרתי; כי יש לי מחשבות ודעות ורצונות שאני חושב על בית ישראל וספרתו. יש לי מקום שאנכי קרוּא לגַדֵר בו… וכלל גדול יהיה בידך שאין אדם משתמש בשתי רשֻיות –

האדם, במובנו אלי, אינו אלא אחד…

*

יודע אני כי קודם כל עלי לעמוד על רגלי כי אין עבד יעשה בני חורין, את הכל אני יודע; אבל איני יודע ואיני רואה כל תקוה לזה, ודא עקא…

עוד עשרה ירחים אוכל לחיות מ“עבָרי” ותו לא. ולא עוד כי גם באותן הירחים עלי ללחום מלחמת החיים ולחיות חיי צער; אחרי כי ההוצאות מרובות מהכנסתי.

ואחר כך?

*

בכלל הנני כחרס הנשבר שהיין עוד שמור בתוכו, הנני מלא יאוש ותקוה, הנני חרוב ובונה… הנני נופל וגלוי עינים…

הנני אֻמלל – ובעד חלונֵי חדרי הנני רואה את הררי שלג…

שלך

מיכה יוסף

92. אל יהושע טהון⁷⁵⁹

28.11.1894

ידידי!

הפעם בדברי תורה –.

בעבודתי על דבר אחדות תורַת המוסר והיופי הנני מְנַקֵד את הרעיון: שהטוב והרע תְלוים ביותר בצוּרת המעשים והמקרים מאשר בחומרם ומהותם; אחרי כי עַבֵרה לשמה גדולה כמצוה לשמה, והחטא הנשגב הוא הוא גוף המוּסר.

הנני מדמה כי גם הירא יחרד לדבר ד' והתגלוּת צניעתו בתורתו שבעל פה ושבכתב, בשעה שיראה את רסקלניקובֿ⁷⁶⁰ משתחוה לפני הזונה סָני באמרו: שהוא משתחוה להעבדוּת של מין האנוש, יבין כי הלך-נפש כזה הוא מוסרי ורוחני.

בקצרה הנני עושה צד השוה בין תורת המוסר לתורת הדקדוק, כמו שהאחרון אינו מהות השפה רק מסמן את הקוים הקיצונים של המבטאים והמלות כן תורַת-המוסר אֵינו מהות המוסר.

הנני חושֵב שהיפה, הנשגב, הנעלה, העוז והכבוּד וכו' במעשים רושמם שוה כמו בהטבע, וצא ולמד כי גם אותו החוטא שמעשיו הרעים לנו לגועל נפש, שהוא באמת כקוץ מכאיב בכרם החברה אם יקבל דינו בקֹר-רוח, וילך לתליה בקומה זקופה, אז נשתומם, נכבדהו, והוא יַכְניע אותנו…

כמו שלפי טבע האדם אינו מַביט על כל העולם כֻלו בסגנון אחד, והוא נמשך ונדחה ע“י נטיותיו הַיָפים, כן אין אנחנו מביטים על המעשים ברוח אחד; וכל אשר נלך הלוך והתפתח, כל דמיוֹננו הולך הָלוך וגָדול עד שהמעשה תעשה עלנו רושם כמחזה חיה יחוסנו אליה כאל מחזה חיה, כלומר ע”פ נטיות היפה שבנו.

*

הנני דן לפניך בקרקע על מנת שתים שהם שתים

א] רוצה אנכי לשמוע חות דעתך בנידן זה

ב] רוצה אנכי להתעשר על ידך בנידן זה. או לְבַרֵר את הדברים בשפה ברוּרה: הנני מקוה כי אתה בקריאתך היְתֵרָה בספרות בעלי האסֻפות כמו שקספיר, גהטה, שיללר וכו' תעירני על המערכות שבהם יעברו מין חוטאים – יפים. למען אלך לתהות על קנקנם.

הנני מקוה כי תבין לרעי.

*

עוד דבר הלכה:

לפ"ד [לפי דעת] טלסטי וניטשי [טולסטוי וניטשה] בזמננו חזרו לתחיה שני טפוסי אישים גדולים ומהלכם בהעולם העתיק-יומין. את השטאי [הסטואי] ואת הנוצרי. האדם השטאי חפץ לעמוד על עצמו, הוא יחשיב את העצם לכׂח, לגבורה רוחנית, לעקשנוּת מוסרית. והנוצרי חפץ לצאת מעצמו, להתקדש, להתרומם ולהיות לפנים משורתו. הראשון ומציאתו עיקר, והשני מתאחד עם קונו וכו'[.]

האם לא קמו ה“מינים” הללו בשני דורשי זמננו לתחית המתים?

אני מאמין בתְחית המתים הללו, ואתה?

להשקפתך אחכה.

שלך מי"ב

P.S. האם תַכיר גם בספרוּת הפולנית מין חוטאים-יפים או את ה“חיה הרעה של תכלת”?

93. אל יהושע טהון⁷⁶¹

2.12.1894

ידידי!

שלשום כתבתי לך למפרע מכתב גדול והיום באוני דבריך. אנכי שלחתי בעד העודף חמישים פרוטות וגם אתה תשלם לפי הנראה קנס כזה, אקוה כי לא נהיה רגיל לעשות כן.

לתשובתך הארוכה אחכה.

צר לי על אשר לא בנת לרעי. אנכי איני בא ב“חיי עולם ושעה”⁷⁶² שלי לפסוק הלכה פסוקה… רצוני כרצונך בבנין ישראל, אבל אנכי “אקח” את הדברים כמו שהם וכמו שיהיו וחפץ לתבל את העוקץ… וכמדומה לי שעלתה בידי.

בדבר השאלה חפצתי רק להראותך כֹחי בלשוננו ולא יותר.

בדבר החסידות צדקת מאד. זה אלי ואנוֵהו⁷⁶³! גם אחד העם יחשוב כמותך ומוכן ומזומן אנכי לכתוב במקצוע זה עד שידי מגעת – (פרקים רבים כבר כתבתי). אגב גררא אודיעך כי החיי עולם מצא חן בעיני הנ"ל, כלומר בסגנ[ו]נו ובצורתו.

____________________

לא תוכל לשער גודל בדידתי ויאושי. השמים שלי הוא עתה נחושה…⁷⁶⁴ בכ"ז אני עובד וכו'[.] עתה אני שקוע בעולם העתיק כי חפץ אנכי לגמור עדי ראש השנה שלהם את עבודתי התלמודית.

____________________

והיה אם ירשך עתותך להקדיש בעדי יום אחד אבקשך כי תלך אל בית אוצר הספרים הממלכי, ותקח לך בשם את החלק העשרים מהעתון של שטיינטהל ולצרוס⁷⁶⁵ ושם תמצא רשימה של תוכן המאמרים והענינים שבאו בכל העשרים כרכים, ובעקבות אותה הרשימה תעיין בהענינים אודות אחדות היופי והמוסר, אודות שפטסברי, הרברט ושיללר בנידן זה⁷⁶⁶ ותואל נא לרשֵם לי בקצרה את החומר הזה לפי מקורם.

האם הקש[י]תי לבקש?

בכאן אין ספרים מאומה ולא אוכל להשׂביע את ה“מלֻמד” שבי.

____________________

בימים האחרונים נוכחתי לדעת כי יש עניות במקום עניות… כי לא אוכל לעשות מאומה בכיסי הריק… בכלל מצבי עתה צר מאד ואיני יודע מה אעשה עד ראש השנה שלהם.

____________________

בדבר ערנפרייז טעיתי למפרע: הוא לא השתנה לטוב באשר לא היה רע כלל. לו איני כותב, יהי ד' עמו!

____________________

עוד אחת כתוב לי מצוי [תמצית] דעתך אודות אחדות היופי והמוסר.

____________________

והיה אם כבר ענית לי בטרם בואך דברי אלה, אחכה בתשובתי עדי תשיבני גם על מכתבי זה, כי אם כן אין לדבר סוף. השומע אתה?

שלך

B.

הקונטרס קבלתי ותודה, איני זוכר מה כתבתי לך. כולי האי! [עד כדי כך].

P.S. “לשים נגד עיניך כל געגועי וכסופי אחותי שהיה בה בראותה תמונתך עמלי לריק” (דברי אחי רעיתי)

– היום קבלתי דבריו – ⁷⁶⁷

94. אל אחד העם⁷⁶⁸

ברן, 3.12.1894

אדוני הנכבד!

דבריך באוני. מפ"פ נסתם כל חזון.⁷⁶⁹ כשיהיה לי חדשות אמהר להודיעהו. במצבי אין כל חדש, הנני עובד ומשתלם בענינַי העומדים על הפרק. הצרכים בכאן מרובים מאשר בברלין, ודא עקא.

הפרופסור שטיין הוא מורה טוב וקסמים בפיו.

והיה אם יראה כבודו את ה' הרינשטיין,⁷⁷⁰ אבקשו כי יואל-נא לדרוש בשלומו בשמי ולבקשו כי יודיעני את כתובתו, כי דבר לי אליו.

מכבדו מוקירו,

מ.י. ברדיטשבסקי

95. אל מרדכי אהרנפרייז⁷⁷¹

5.12.1894

ידידי! דבריך המקוטעים באוני.

אם לא תָבין כי לא ברדיטשבֿסקי ולא ט[ו]לסט[ו]י הם אחראין בדבר אל-המזון, ושהכופר בכאן אינו רק מדבר בעדו, כלומר בעד אותו הטפוס שקצה נפשו באכילה, אז לך וכתוב אודות התנוּעה הציונית כי לכך נוצרת.

אגב גררא אבקשך שתואל נא למהר להַשיב לי את הפר' [הפרוטות] אשר שלחתי לך; כי דרושים המה לי. ואל נא תשכח מלהדביק מרקאָות [בולים] כל צרכם; כי כ[י]סי אינו מוכשר עתה לְשַלֵם קנס. למען לא תחשבני לתובע אָנוס אנכי לספר לך גופא דעובדא. בעלי ביתי שהייתי אוכל ושותה משלהם הודיעו לי כי מעתה אינם רוצים עוד בזה, וההודעה היתה בשעה שאין פרוטה בכיסי.

צַר לי מאֹד.

עבודתי התלמודית היא המבוא מעבודתי הישנה ע“ד מהלך תורַת המדות בתורה שבעל פה שהנני כותֵב אותו בעד הסמנר הפלוספי שלנו. גם אנכי שקוע בעולם העתיק ואבקר על קברו, והנני משכים ומעריב על מצבותיו. ובכ”ז לקחתי לי מועד לטייל אתך ארוכות וקצרות.

ואתה?

מארֵה דאברהם! [אלוהי אברהם] אנכי כותֵב לך דברים של צער, דברים היוצאים מעומקא דליבא ואתה תעבור בשתיקה ותדחה אותי בדְחִיָה פלישתית… עד כמה אנכי מצטער (פֿערלעצט בלע"ז) תבין בראותך כי דְבָרַי האחרונים – אנכי אינני כפלוני הקב“ה שבשעה שחזר על כל האֻמות ולא בקשוּ לקבל תורָתו היה אָנוּס לכפות על העם האֻמלל את הרו כגיגִת; אנכי אוכל לשאת תורתי בתוך מעי והיה אם יבואו ה”עוברין שבמעי אמם ויקללו אותי" אשחק להם בפניהם; כי גם לשחוק יודע אנכי

השומע אתה!

בר חלפתא⁷⁷²

96. אל מרדכי אהרנפרייז⁷⁷³

9.12.1894

למרדכי היהודי שאינו רָצוי לרוב אחיו (גמרא מפורשת)

טענותיך ותביעותיך באוני. אתה הנך עהרנפרייז ואני ברדיטשבסקי, וזה הוא המין “חלפתא” שביני ובינך, זה הוא השתי-רְשֻיות…

בסודות תָבוא נפשך,⁷⁷⁴ וע“כ תמצא גם בהארבעה דעות במטה שלי ג”כ סודות ופשטים, בעוד שהדבר פשוט כמשמעו… ודא עקא…

כמדוּמה לי שחכמי ישראל (!) רצו לגנוז את קהלת מפני שמצאו את דבריו סותרים זה את זה (?) ובֹא וראה מה עלתה בידם, שהם בטלים ומבוּטלים ודבריו קַיָמים לעד. ואתה לך והִכָוֶה בגחלתם…

והראש? מין סימן הבריאות (?) שלך?

דע אחי כי עקיבא בן יוסף ענה לפפוס בן-יהודה, בשעה שיעצהו להניח תורָתו בקרן זָוִית, שדומה עצתו להעצה היְדוּעה להדגים שיעזבו את מימם וילכו ליבשה…⁷⁷⁵ כל כֹחי בלבי, ואתה תבקש בעדי משכן בראשי[.]

ד' ישמרני.

ד' ישמרני להיות קל לראש וקשה לתשחורת,⁷⁷⁶ לדון את חַבֵרי שאין אני בא אל מקומם ואבין לרֵעם… ד' ישמרני להיות קר כקפאון בשעה שחום מבעי לי. מוטב לי להיות חולה כל יָמַי מלהיות מין בָריא כמוך; כי לא הוא ולא הפסדו – .

אתה אומר לי בפני שהנך יודע אותי, ואני אומר לך בפניך שאין אתה יודע אותי, ולכל הפחות הסתום בי מרובה אצלך מן המפורש…

ולולא דמסתפינא הייתי אומר לך כי אי-יְדיעתך אותי לא מקרה הוא; אחרי שאינך מוכשר לְהַכיר את בני אדם ורוּחם, אינך מוכשר, יען אינך משורר ולא תוכל לצאת מעצמך התדירי העומד וקיים בין ביְמות החמה ובין בימות הגשמים…

אתה הנך עומד וקיים ולא תוּכל לזוּז מחוגך ואני עולה ויורד, יוצר אור וחושך, בונה עולמות ומחריבן. הנני חַי וע"כ אתנועע; ואתה טרם תדע את התנוּעה והרוח העַצור בקרבה…

אתה טרם תדע את התנוּעה. והנך עומד בראש מין איזה תנוּעה; אתה הנך בעל חומר מן החומר והנך עוסק בלמעלה מן החומר; אתה עומד והנך עוסק באצילות ובכל כת דילה.

ואני מה אענה אבתרך [אחריך]? מה אענה אבתרי באדם שהוא חרש ואינו שוטה וקטן, חרש שאינו שומע ומדבר, אינו שומע את רוח הסוער באדם וטיבו ודן אודתו. מה אענה אבתרי באדם שהכל אצלו על מקומו יבוא בשלום ושלא קשה ליה כל עיקר…

ולי עבדך בן אמתך ישנו קֻשיות הרבה וחשבונות הרבה, ולא עוד כי הנני יודע כי גם אלהים לא עשה את האדם ישר, הוא רואה את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ואני אומר לא מניה ולא מקצתיה, כי אין כאן טוב וכבר, אין כאן עולם כמנהגו… והכל כטעות אריכתא דמי, הוא טועה ואתה טועה, וכל כת דילך טועים רק אני איני טועה והנני רואה עד היכן הדברים מגיעים… הנני רואה כי הכל הבל רק אני איני הבל; כי אם אין אני כאן מי כאן?

השומע אתה?

במטותא חזור בך! חזור בך מכל החשד שחשדתני במה שאין בי

חזור בך לגמרי.

שלך

מיכה יוסף

97. אל יהושע טהון⁷⁷⁷

10.12.1894

ידידי! כמה קצרן היה משה רבנו שהיה יודע להתפלל תפילה קצרה: אֵל נא רפא נא לה⁷⁷⁸! אבל הוא היה יודע גם להתפלל ארבעים יום וארבעים לילה. גם אתה יודע לקצר ולפט[ו]ר כל שאלותי בטורים אחדים; התדע גם להאריך?

אתה מדבר מגבוֹר רגש היופי על הטוב ואני אומר להד"ם שאין כאן שתי רשֻיות כלל. ושישנו כאן רק חומר וצורה. כמו שהשיש הוא חומר לכל פסל כך המעשים הם חומר לכל עניני הטוב והרע, והרציחה בעצמה תוכל להיות טובה ורעה, והכל לפי הכונה, לפי הסדר והיופי. אני מעמיד את כל יחס האדם להעולם רק על רגל אחת. מן המציאות לא ידע רק [אלא] את המחזות, ומן המחזות נכונות לו היפות ולא יותר. בדבר תורת החברה שהבאת עברת על עירוב פרשיות; כי מה ענין שמיטה אצל הר סיני – בדבר המשל שלי עם הדקדוק כונתי ככה: כמו שחֻקי הלשון אינם מהות הלשון רק כוללים הקוים הקיצוניים המסמנים את הביטויים וכו', כך המידות אינן עצמן המעשים רק הקוים הקיצוניים.

עד כאן בדברי תורה

*

בדיני ממֹנות:

לא אוכל לכתוב לשריינר, אחרי שהוא עבר בשתיקה על מכתבַי שכתבתי לו מברלין ומכאן. אולי תוכל אתה להעיר את אזנו בדבר זה למען יכריע הוא ומיללר את מייבוים שבלי ספק יתנגד לזה. ראה בקשתיך, כי שעתי צריכה לכך.⁷⁷⁹

אגב גררא הנני זוכר כי באחד ממכתבי שריינר אל פזננסקי⁷⁸⁰ (אימתי מת?) יכנני בשם “הבחור החשוב”.

*

בדבר העתון של שטיינטהל לא הקש[י]תי לשאול כי אין כאן רק [אלא] עבודת איזה שעות בדבר שלא יפסיד גם לך.⁷⁸¹

הקראת ספרו של הרטמאן אודות תורת המדות?⁷⁸²

*

ביני ובין מרדכי [אהרנפרייז] עתה מלחמה עצומה כל צרכה.

*

אימתי תעזוב את ברלין? ואנה פניך מועדות? הכבר יש לך צדה לדרך?

*

אתמול פגשתי את שטיין רוכב על סוסו כהלכה, הוא הבט[י]חני להשיב לי חלקו משכר הבחינה. גם ותר לי על שעוריו ושלם בעד האחרים. בכלל הוא איש יותר טוב מפלסוף. הגידה נא, מה ההבדל אצלך בין פלוסף לחושב?!

לפדלסקי שלום.⁷⁸³

שלך

מי"ב

98. אל יהושע טהון⁷⁸⁴

11.12.1894

ידידי!

גמירי דְיֵש [מקובל עלינו שיש] שכחה לפני המקום וע“כ לא יפלא בעיניך כי אתה בתור חלק אלוה ממעל ג”כ עלול לשכחה; ובשעה שישבת על האבנַים (כמה קטנים האבנַים הללו!) להשיב לי על כל שאלותי על רגל אחת, שכחת להשיב לי על שאלה עקרית ששאלתי אותך: שתואל נא להודיעני את המערכות שבספרי בעלי האסֻפות שבהם יבואו מין חוטאים יפים או חיות רעות של תכלת.⁷⁸⁵ אינני עושה כעצתך להגביל את עצמי רק בחוג התולדי בלבד שלא לכך נוצרתי, וכבר אמרתי לשטיין כי הערך הגדול בעבודתי תהיה המקצוע הבקורתית, ושאביא בו הרבה מהספרות היפה (לפי דעתי הכל יפה). הנני מקווה כי תהיה לי בזה לעינים –. ותורני את הספרים והחזיונות שאקרא.

*

והיה אם יִוָדַע לך בבירור כי אני כתוב בהרשימה הידועה של בית מדרשכם ביום הֲרֲת עולם (!) תואל נא להודיעני בו ביום, כי עלי לדעת מראש.

*

בקשתי לישב בשלוה ועתה קפץ עלי רוגזם של בעלי ביתי, הם הודיעו לי שמעתה לא יקנו בעדי מזונות על חשבונם, בשעה שאין הפרוטה מצויה בכיסי – דבר כזה לא נעשה לי משך ימי נדודי. מובן מעצמו שצר לי מאד –

וכדי להנָקֵם מהם גמרתי בדעתי לעזוב את דירתי לראש השנה שלהם, מכאן צא ולמד כי הנני נוקם ונוטר כת"ח [תלמיד חכם]. רק חסרון אחד יש בדבר, עלי לשלם להם חובי בטרם אחליף דירתי והעיקר הזה חסר לי.

*

איני יודע מדוע אספר לך כל הדברים האלה, כפי הנראה נמנ[י]תי וגמרתי לעַבֵּר אותך במכתבי. אבל היה בֶּטַח כי גם לי יבואו ימי הֲקָשָה ללדת ואז תנוח. לע"ע [לעת עתה] עודני מעוּבּר הרבה, וכמעט חושב אנכי לנסות ידי בציורים אחדים אשכנזים⁷⁸⁶ שלא יתנו אותי לישֹן. אנכי שרוי בצער והם אומרים שירה.

דַבֵּר את שריינר.

חיה בטוב

שלך

B.

המוצא אתה קורת רוח בהמִטה שלך בה [יניח] אותו צדיק את ראשו.

99. אל יהושע טהון⁷⁸⁷

14.12.1894

אחי ובר-פלוגתי!

מארֵה דאברהם! האוזן ששמעו אבותי[נ]ו על הר סיני לאמור: לא איברא עלמא [נברא העולם] אלא לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים! הולך ומודה במקצת – את המקצת שונא אנכי תכלית שנאה. השומע אתה!

כפי הנראה עודך מחזיק בסינר אמך ותחשוב את הטוב רק בהיחס שבין אדם לחברו. ותשכח כי חובות האדם לעצמו הם ראש וראשון לכל דבר. לו היה המועיל הטוב וההפסד הרע, כי אז היינו מביטים רק על תוצאות המעשים לא על הכונה; וטהרת המחשבה לא הועילה להיט[י]ב את ההפסד; וכלל גדול היה בידנו לגבי החוטאים מעין כללו של רבי ישמעאל ברבי יוסי: קוצים אנכי מכלה מן הכרם! אבל אנחנו קרוצי רוח יודעים למצוא את היפה שבהקוצים ונלך רק בתר? כונה. וה[י]טיבו חכמינו באמרם: יש שמאכיל אביו פטומים והולך לגיהנם ויש שמטחינו ברחיים ונוחל חיי עולם הבא. כי לא המעשה הוא העיקר רק טהרת המחשבה, הסדר והמשטר, הגדול והכבוּר.

וצא ולמד כי הַניבל [חניבעל], אותו האדם שבשעה שראה חמת מלאה דם רומים קרא: מה יפה! ומה נעים! אותו האיש לוקח את לבבנו בכל מחשבותיו שחשב על אבדן רומה [רומא] ויושביה רק יען שידע לשבוע [להישבע] יפה בימי נעוריו. והשבועה הזאת היפה תכריע את כל הרע וההפסד וכו'. ולו עלתה בידו להחריב את רומה [רומא] להכחידה גם נגד משפט העמים (פעלקעררעכטליך), כי גם אז היה גדול בעיננו.

אתה מעמיד את האדם על שתי רשֻיות, בעוד שהשתים הם אחת, והוא רגש היופי והסדר שבאדם, אותו הרגש הידוע שמלווה את יחוסו בין לחזיונות בין למעשים. מובן הדבר מעצמו שלמועד השני צריך לזה השתלמות דמיונו לגַשֵם את המעשים ולהביט עליהם כתמונות ומחזות.

בקצרה: לגבי דבר זה הנני נכון ללחום אתך מלחמתה של תורה עד רדתך, ויקוב דיני את ההר. הנני חוגר וכבר הדבר בעיני כמפתח. אבל לגבי התהום הנורא שפתחת לפני בין הפלוספיה והמחשבה הנני מודה לך, לא ח“ו [חס וחלילה] במקצת, רק בכל לבבי ונפשי ובכל מאודי. גם אנכי כמוך רואה בהפלוספיה האמתית שירה רוממה, דת, אלהות, וע”כ אני חושב לגדולי הפילוסופים את פלטה [אפלטון], פלטין [פלוטינוס], אגוסטין [אוגוסטינוס] בימי קדם ושפינוצה, שללינג בימים האחרונים. הנני חושב להפלוספיה אותה העוסקת רק בדברים שלמעלה מן האדם ולמעלה מן הטבע, בהעצם כמו שהוא לעצמו לא ביחוסו אלינו. הפלוסוף האמיתי מוכרח למצוא את האלהים, את הקדוש והנעלה, השורר בכל אתר ואתר. כלומר שצלו נראה בכל אתר ואתר. הקב"ה אינו מקומו של עולם רק עומד למעלה מן העולם, אותו העולם הידוע שהוא ההדום והכסא-כבוד שלו, רק אחוריו יֵרָאֵה ופניו לא יראה…

אכן יש אלהים! השומע אתה!

שלך

מי"ב

שלום לעגל בשמי.

100. אל דוד פרישמן⁷⁸⁸

16.12.1894

ידידי!

הנני זוכר כי לפני זמן כביר שאלת אותי איזה שאלות שאנכי מהרתי להשיבך עליהם בארוכה. ומאז נסתם ממך כל חזון.

הבאוך דברי? מה לך?

שלך

מי"ב

101. אל מרדכי אהרנפרייז⁷⁸⁹

20.12.1894

למין ידידי!

אנכי חפצתי להלחם אתך עד רדתך, ועתה רואה אנכי כי נסגות אחור ממערכת המלחמה, כשאני לעצמי אין אני חושב מדה כזאת לאומץ רוח יְתֵרָה, ולא מבעי למין חָלוּץ כמוך –.

בֹא וראה! אתה תחשבני למין בר-חלפתא, וכשאני לעצמי אחרי כל החטאים והאשמות שחטאת לי ביודעים ובבלא יודעים, לא שניתי יחוּסי אליך אפילו כמלֹא נימא.

והנך לי את אשר אתה לי –. הנך לי; והנני שמח על הברית שביני וביניך, ברית שבלעדו הייתי בודד…

ואתה למה תחשה? למה תעבור על דברי בשתיקה? האמת הדבר כי אהבה דוחקת את הבשר?

מה טיבה של אהבה זו?

הנני שואל מאתך הלכה למעשה, כי מִתְיָרֵא אנכי שגם אנכי אשב על האבנַים שלה, הנני מתירא: יען כי האליה הזאת היא אליה וקוץ בה…

מה טיבה של אהבה זו?

_____

לפני יומַים בקרתי בכאן בחינה גלויה בפלוספיה ובכל כת דילה, ולא מצאתי את הדבר נורא כל כך. רואה אנכי כי הכל תלוי בעבודה שבכתב –.

אגב גררא אָנוס אנכי להתודות לפניך כי בכתבי לך אז כי שטיין לא יקבל עבודתך העברית, דנתי רק מין גזרה שוה. אבל טעיתי בהביאתי ראיה מתלמוד על עברית של ימי הבינים. הנני כותב לך את זה כי היכי דלא יחזה כשִקְרָא [שקר] על לבי.

_____

לראש השנה שלהם אגמור עבודתי התלמודית.

לדבריך אחכה

שלך

מי"ב

102. אל יהושע טהון⁷⁹⁰

20.12.1894

ידידי!

כמו שאני מחכה על תשובתך, ובראותי כי יארכו הדברים הנני עושה לפנים מן החשבון…

לו ידעת מה אתה לי, כי אז לא פגרת במכתבך אלי כדרכך בקֹדש. איני אומר: כי בלעדיך היו חיי רֵקים, רק אומר: כי בלעדך הייתי בודד… אנכי לא אוכל לחיות לבדי… וע“כ [ועל כן] הנני חושב את הברית שכָּרַתִּי אתך ואת מרדכי לתקופה רבה בעולמי. הננו רחוקים… וקרובים… דיינו כי אנחנו “חותכים”⁷⁹¹ זה את זה בנקודה רבה⁷⁹²… מובן הדבר מאליו כי איני חותה בחדא מחתא⁷⁹³ את ה”יַחַס" שלנו. אנכי מבין את מרדכי יותר ממך. ואתה תבין אותי יותר ממנו. ולא תוכל לשער מה אנו מרגישים לאנשים אשר יבינו אותנו מעט –.

*

זה ימים רבים אשר נסוגתי אחור מן העולם הזה והנני שרוי בעולם העתיק. או יותר טוב בארבעה עולמות העתיקים, העברי, היוני, הרומי, והנוצרי. ידי מלֻכלכות בשפיר ובשליא ובכ"ז מזריח עלי חמה⁷⁹⁴… והטל-ילדות שבראשי אינו נדחה מפני השֵׂיבה הרבה ועוסק הוא בשלו…

הנני עתה שרוי באותו החוג הידוע לנו, בעלי טל ילדות, ביותר. הנני יושב אחורי אחי ואחורי אשה – המלחמה רבה ונוראה ביותר אבל אינה מביאה אותי לידי ערבובא, לידי חלומות, לידי אותו השכרון הידוע שמשִׂים את כל העולם כולו כמישור… יודע אנכי אחת מאלה: או כי אמות מיתת שעה ואחיה לדורות או אחיה חיי שעה ואמות לדורות; אבל מה אעשה: בשעה זו צריך לי חיי שעה…

עוד חזון –

*

בשבוע הזה בקרתי בחינה גלויה,⁷⁹⁵ בפילוסופיה (ראשית) ובתולדה ודברי הימים וטפליות,⁷⁹⁶ וראיתי כי אין הדבר נורא כל כך… העיקר תלוי בהעבודה שבכתב ולא יותר.

את עבודתי התלמודית אגמור לראש השנה שלהם [של הנוצרים]. למורנו מיללר⁷⁹⁷ כתבתי כדבריך והרשיתי לו.⁷⁹⁸

אתה קראת את זרמינאל⁷⁹⁹ בימים האלה. ואנכי קראתי את ה“שני אחים” מגי די מופסן.⁸⁰⁰ מאן מנייהו [מי מהם] עדיף?

לדבריך אחכה

שלך

מי"ב

103. אל ירחמיאל שקפניוק⁸⁰¹

21.12.1894

ידידי!

לפני בין השמשות עודני הייתי טרוד בה“שעורים” הארורים המוציאים אותי מן עולמי, בלפנות ערב קבלנו עלינו את השבת ונִתן לנו ימי החופש לראש השנה שלהם. עתה הנני אדון לעצמי ואשאוף רוחי כחפצי, עתה הנני לוקח לי העת לטייל אתך ארוכות ולהשיבך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ולהודיעך את כל אשר אתי. הנני מודה לפניך כי לבי יאמר לי כי לא יסתיע לי מילתא עוד לבוא אליך במגלות ארוכות אודתי: וע"כ אשתמש בשעת הכושר למלאות עתה את הסאה… החומר רב ומוחי שובֵב [סובב?], ועל כן סלח אם לא תמצא בדברי מוקדם ומאוחר, דייך כי אני מריק לפניך כל לבבי, ואתה הנך היחיד בזה.

*

בראשית קבל תודה בגלל שקליך שקבלתי היום בב[ו]קר. מלבד שהדבר היה בעתו שמחתי בראותי שלא לבדד אנכי, ושיש לי על כל פנים איש אחד לוקח חלק בעולמי, רב לי רב.

כהתולים עמדך בהעירך אזני כי אדרוש מאבי איזה עזר, בעוד שבכל ימי עני[י] ומרודי עמד למרחוק… בעל נפש כמוך יבין איך הדבר מצד עצמו יכאיב את לבבי, בראותי איך בודד אנכי כערער בערבה… אולי תנסה אתה דברים אליו?

כן יש לי באומין [באוּמַן] מודע ושאר בשר, מין “משכיל” ששמו פנחס טאשקיר, ויגור אצל בני איכנבוים, שבכל הימים החליף אתי מכתבי אהבה וידידות, ויהי כאשר נסיתי לבקש מאתו עזר (הוא עשיר), נאלם דומיה. אולי תדבר אתה אתו?

אחרי האמור תבין מעצמך עד כמה הנני כועס על הנוכל ה׳ לביק [יהודה הלוי לוויק, עורך ‘תלפיות’] שר[י]מני בעת כזאת, וצא ולמד כי ק׳׳ה רו“כ בכאן לא ק״ה רו”כ רק [אלא] שבעים שקלים, ממון קורח אצלי בעת כזאת, ועודני לא אוכל לשכוח שבועתו: “הנני נשבע לך בשבועת קֹדש לשלם לך שכרך בו ביום שאקבל כתבך” – ואחרי חלל שבועתו תבוא שתיקתו הארוכה (הוא לא ענה לי על כל מכתבי שכתבתי ליה [לו] מכאן).

עד כאן בדיני ממֹנות.

*

רואה אנכי כי לא תבין לרעי, ולא תשים לבך כי הנני דורש כתבי מאתו באמת ובתמים, ושאשמח ביותר ביום שאקבלם משאשמח על שכרי. השכר הזה כבר מאוס בעיני, כי ע“י [על ידו] הכנעתי אותי לפנים מן השיעור, וחלילה לי וחולין הוא לי להדפיס כתבַי אצל רמאי ופוחז כזה שאינו יודע את ערך עבודתי. נהירנא [זכורני] שכתב לי לברלין כי הוא יעתיק כתבי, והנני יודע היטב כי הבור הזה שלא ידע מה דקאמרי [שאמרו] רבנן שנה בהם כחפצו, ושהדבר לא יהיה לפי רוחי ולפי כבודי, ושלא אקבל מאתו אכס[מ]פלרים לעולם, ונמצא כל טרדתי בחינם. לו השיב לי כתבי, ואנכי אהיה אֻמלל מאוד לו לא ישיב לי אותם, אז אצרף להם כל כתבי קודם ואמכור אותם לידי מו״ל אחד בבארשא [בווארשה] עפ”י סדורי וטעמי. והיה גם אם לא אקבל פרס רב, עכ“פ [על כל פנים] יעלה בידי להו”ל [להוציא לאור] קונטרס רב הערך בטרם אגש אל המלאכה אשר לפנינו. אתה אינך גלוי אל הקוראים ועלי תלוי קופה של שרצים, והנני מקווה כי מין עבודה רבה כזאת תמשך עלי כל העיניים.

הנני מקווה כי תבין לרעי, ותשתדל בכל מיני השתדלות להציל מאתו כתבַי, אחרי שאינו יודע ערכם, והנני משביע אותך שתעשה זאת למעני בכל כופר שבעולם. ואם לא וחטאת לי ולך כל הימים.

*

“מדוע יארך זמן לימודי יותר מאצל אחרים?”

בראשית עליך לדעת כי הנני לומד בבית המדרש זה הזמן [הסמסטר] השביעי, ושהזמן היותר קצר למועד הבחינה הוא שישה זמנים, ואתה שכחת כי בשלושת הזמנים אשר בברסלוי לא עסקתי בפלוספיה כל עיקר, ועסקתי באֻמנות וכו׳ – עליך לחשוב למודי מיום בואי ברלינה, אם כי גם שם פניתי לבי לספרות וכו׳ דברים שאינם שייכים כלל ללמודי; בשנַים עליך לדעת כי אותן ה“אחרים” לוקחים למקצוע ראשי מזרחית, כלומר עברית, מה שאין כן אצלי שהנני לוקח את הפלוספיה לראשית, ואת דברי הימים ותורת הכלכלה לטפליות.

הנני מקוה לכלות את עבודתי בעד הסמינר לראש השנה שלהם, ואמסרה אל הפרפסור בסוף חודש ינואר, אחרי ראש השנה שלהם אגש אל עבודת הדסרטציה שלי, והיה אם יעלה בידי לגמרה בשלושה או ארבעה ירחים, אז אכין א"ע [את עצמי] עוד רבע שנה, ואעשה בחינתי בראשית אגוסט הבא, בראשית ימי החופש. לכל היותר אעשה בחינתי אחרי ימי החופש הבא, כלומר באקטבר הבא, אבל מאד אשמח לו אקדים בחינתי, למען יהיו ימי החופש לי ולמחשבותי –.

*

“באיזה מקצוע שבפילוסופיה אני עוסק?” בתורת המדות, בתולדתה ומהותה, לה כל עתותי מ[ו]קדשות, אבל איני יודע אם תהיה המקצוע הזאת שמורה לכל ימי חיי; אחרי שלבי נוטה ביותר אחרי החלק הדתי והמִסטי שבפלוספיה, לאותן הדברים שהם למעלה מן הטבע ומן האדם, בקצרה הנני משורר ממין אותם המשוררים העולים בסולם אלוהים, אנשים כפלטה [אפלטון], פלטין [פלוטינוס], אגוסטין [אוגוסטינוס], שלגל וכו׳ לוקחים את לבבי, לוקחים את כל חלליו. הנני קדוש ברגשותי.

אכן, יש אלהים –

לו לא הייתי סופר עברי, כלומר לו לא היו רחַים של שאלות חומריות ושעתיות תלויות בצווארי, כי עסקתי באלֹהות, ולא משתי מארבע אמות של מין הפלוספיה העליונה –

[הרברט] ספנסר יעבור אגב גררא על אותו החלק ש׳לית מחשבה תפישא ביה׳ (דאס א[ו]נערקענבארען) [הבלתי מוכר] וישים לבו להתפוס [הנתפס בשכל] והמושג. ואנכי אשים לבי רק לה“בלתי ניכר”, כי זה כל האדם, זה הוא האדם שיודע לעבור את חוגו. שיכול לצאת חוץ ממחיצתו, ורק אותו ה“חוץ” הוא הנקודה האחת המאירה שבעולמי.

בקצרה, לו יסתיעו לי מילתא לסדר חשבונו של עולמי, אז אכנה לפלוסופתי בשם ׳דאס איבערפערזעהנליכע׳ [על-אישית].

קַנט יביא לידי קציצת כנפיים בהחלטתו כי האדם אינו יכול להשיג את “העצם כשהוא לעצמו” (דאס דינג אן זין); אחרי שאנחנו רק את המחזות נשיג ונכיר לא את העצם וכו'. ושוכח כי באותה שעה שיבוא האדם לידי הכרה: שכל אשר ידע מהעולם הוא רק ידיעה נושאית, ושמחוץ אותם המחזות ישנו עצם כשהוא לעצמו, בזו הרגע הוא בא לידי הכרה מהעצם כשהוא לעצמו. כלומר, הנני חושב את הידיעה ממציא[ו]ת עצם כשהוא לעצמו כערך ההכרה ממנו. אצלי הם שתים שהם אחת.

הנני מקוה כי תבין לרעי ותדון אותי לפי חוגי, ולא לפי חוגך כדרכך בקֹדש.

*

הפעם אעזוב את כל האלהות וכל כת דילה ואדבר אתך כבשר ודם בדיני עתידתי; אחרי שכמעט יכול אני לדעת את אשר לפני –.

כבר הודעתיך שעד אקטבר הבא לי פרס קטן כעין ספוגין של צמר (איני יודע מה החלום שחלם מנדל אחי והשעור את אשר אמר), אבל יניחי כי אדחוק את עצמי עדי אחרי בחינתי.

מה לעשות?

לו לא היה אצלי רק [אלא] שאלת המזון בלבד כי אז לפני אחת משתי דרכים הללו:

א) לשוב ברלינה או ברסלויה, ולבוא בבית מדרש הרבנים ולפטם עצמי עוד שנה או שנתיים לעכו״ם, כלומר לרבנות שכנודע אינה מקברת את בעליה… ובלי ספק אשיג משרה באחת מערי גליציה או בהמן [בוהמיה], ואהיה כמין פוכס או אהרן קמינקי ז"ל.⁸⁰²

ב) לבקש מאת חברת הכי״ח [כל ישראל חברים] משרת מורה עברי באחת מבתי ספריה שבארצות המזרח. ומובטחני שלא תשיב פני ריקם אחרי כל המליצות [ההמלצות] שיהיו בידי (אתמול קיבלתי מכתב מידידי אייזנשטד⁸⁰³ שנקרא מטעמה להתיצג לפניה בפריס, באשר רוצה לשלוח אותו לארץ המזרח. הוא כבר נסע לשם, ובשובו יבקרני בכאן).

כמדומה לי שאיני צריך לבקר לפניך את שני הדברים. השני הוא בעיני כעין מיתה עולמית, והראשון? עכ“פ עליך לדעת כי אחרי כל ה”אלהות" הרב שבי עדיין לא נולד אצלי מין רב בישראל –.

עד כאן בנוגע לחול.

*

ע"מ [על מנת] לשוב לארצנו יש לי שתי חלומות –

א) החלום בפ"פ [פרנקפורט] שעוד לא נפתר.

(ב) מין חלום שני: וזה הדבר, אחד מידידי שבקרוב יהיה ד׳׳ר לענייני דת ודין והוא עשיר מעט, אבל כנודע לא יהיה לו מה לעשות בארצנו, הוא רוצה לצאת לסט׳ פ“ט [פטרבורג] ולהשתדל שם ע”י קרוביו ה“משומדים” והקרובים למלכות, מין רישיון בעד עתון עברי בווארשא, ורוצה הוא להשתתף אתי ואתך –. ⁸⁰⁴

*

נניח את החלומות ואת הדרכים, ונבוא אל שני אופנים אחרים, היותר קרובים אלי.

א) כי אשוב ברלינה ו“אשליך” את עצמי במצולת ספרות האשכנזית, מובן מעצמו שמלחמתי בראשונה תהיה קשה מאד אבל סוף כל סוף, סוף הלחם לבוא ובעל כשרון כמוני לא יגוע ברעב, אנכי רוצה לנסות ידי בספרות היפה.

ב) כי אשוב לארצנו ואיסד אתך עיתון עברי – כמדומה לי שאיני צריך לומר לך כי רק אופן השני הוא נשמתי והרת עולמי, ושיודע אנכי בבירור כי לכך נוצרנו, לעשות תקופה רבה בספרתנו, ושלוּ לא יהיה ויקום הדבר הזה, כי אז אחשוב כל חיי ומלחמת נעורי ל“מעֻוָת”, אבל בכאן הבן שואל: הכסף מאין תמצא? אנכי חשבתי וחשבתי ומצאתי כי לו נחפוץ ליסד את הדבר ליסוד מוסד ובטח כי אז עלינו להכין את עצמנו בכסף למחיה, ולהדפסה, ולשכר סופרים, עכ"פ בחמשת אלפים שקלים, ואיה נקח את הכסף?

בכאן יבוא היצ"ה [היצר הרע] שבי ויאמר לי אותו הסיבה הזאת: המטרה מכשרת את האמצעים. קח אשה לשם כסף ואז נושעת אתה ונושעה גם הספרות בעבורך.

אבל…

כמדומה לי שאיני צריך לומר לך יותר.

*

אבל הס!

הנני מתירא כי ימים יבואו לי שכל אותן המחשבות וקערתן תהפך על פיהן… הנני מתירא ואתה בטובך שים לבך לכל אשר אגלה לפניך –

אחרי שכלל גדול בידנו שישראל קדם לאורייתא [לתורה], מעולם לא יכולתי להבין איככה היה יכול הקב״ה לחזור עם תורתו ע"כ [על כל] אֻמות העולם בטרם ידע מישראל ומן התורה הצריכה להם, עד שבאו התבודדותי הנוראה מצד אחת, כעין הריקות והשממון מצד שני, ולבי מלא אהבה על כל גדותיו, לבי מלא בטרם ידעתי הני נשי [אותן נשים] שראויים הם למשאת נפשי. והפעם תבין איך מוכשר אנכי לקבל רושם גדול מאותו מין היפה, והרושם בא ויביאני לידי שכרון –.

עוד בו ביום ביאתי הנה משכה עליה עלמה אחת בבית מדרשנו היושבת אתי בשעות שפנוצה [שפינוזה] לפני רבנו את עיני, לא ביפיה, בקומתה, במלכותה, אחרי ששלושתן חסרות לה, רק בהחוט של כבדות (ערנסט) המתוח עליה. בחִורַת פניה כפני המתים היפים, בשערותיה שלדאבון לבי עלה עליהן הכורת, ורק משע[ו]ל קטן נשאר שעובר בין השתי שורות הש[י]ער הפונות לימין ולשמאל.

היא עטופה שחורים ומלובשת שחורים. אבל רוחה צלול, והיא תמימה בהשקפותיה ובחשבונו של עולמה. היא עוסקת בדברי הימים, בחכמת הספירות ובפלוספיה, היא נושאת את השם הרטמן⁸⁰⁵ על שפתה. המורה לפלוספיה שלנו הלל אותה לפני ואת כישרונתה, אבל לפי דעתי אינה מוכשרת לכשרונות כלל, אחרי כי היא תמימה ואנוש[ו]תה מלאה, היא חושבת ומרגשת. עוסקת וקוראת מפני שטבע הדבר מחייב, ורחוקה היא מלעמוד על גבי מחשבותיה. היא רחוקה ממשנתו של קנט מהלך חמש מאות אמה.

אנכי מכיר אותה, אבל היא אינה מכירה אותי, אם כי יודעת היא אותי; רק דברים מקוטעים החלפתי אתה, ובשעת הדברים ארכֻּבתי דא לדא נקשין… [ברכי זו לזו נקשו], אנכי איני אוהב אותה, אבל הנני חושב בה יומם ולילה ולא אוכל להסיח דעתי מאתה אפילו רגע אחת. זה יומַים אשר לא ראיתי[ה] והנני מרגיש צורך גדול לראותה ולדבר אתה. ועתה באו ימי החופש, ימים שלא נפגוש את עצמנו.

היא יודעת מרושמה עלי, כן נראה לפי עניות דעתי. הנני זוכר כד [כאשר] ישבתי לפני יומיים בבית המקרא של בית אוצר הספרים של בית מדרשנו, באה אלי מאחורי ותשאל אותי איזה דברים, שמרוב ערבוביה לא שמעתים, גם לא קמתי וכו' כדינא.

זה היה בפעם האחרונה. והעתידות מי יודע? יש בידי הרבה מכלי נשק ההגיון נגד הרושם הזה וכבר ניסיתי להסירו מאתי ביד חזקה. אבל הנני יודע כי עתה אין הדבר תלוי בי… וא"ת [ואם תאמר]: מה כל הרעש הזה? מה כל היראה והפחד? לך אתי חדר בתוך חדר, ואגלה לך בלחישא ובסוד גמור: הנפש הזאת אינה מישראל! עד כאן…

*

עתה אבקשך שתקח לך מועד להשיב לי על מכתבי זה בארוכה, כי מחכה אנכי על תשובתך עתה בכליון עיניים, וראה להקדים ולכתוב לי.

שלך

מי׳׳ב

היום קיבלתי את הירחון השני, ועשה עלי רושם מכני.⁸⁰⁶

שלח לי תמונתך.

ראה לקחת אישה.

P.S. לא תוכל לשער, כותב לי אחי רעיתי מטפליק, עד כמה גדולים געגועי וכסופי אחותי מיום ראתה את תמונתך וכו׳.⁸⁰⁷

מה תאמר על העירוב פרשיות?

104. אל מרדכי אהרנפרייז⁸⁰⁸

24.12.1894

בליל הקודש להם

ידידי!

למרות טרדותי הרבות בעניני למודי ועבודתי המדעיות לקחתי לי מועד לכתוב לך בארוכה יותר מן השעור הרָגיל אצלי. יודע אנכי כי תמצא בדברי גידין קשין לך ולבריינין שלנו, אבל אנוּס אנכי לגלות לך הכל. ושמא תומר [תאמר] כי רק שלא בפניו הנני מעיז לומר מין דברים כאלה דע כי כתבתי ליה עוד דברים יותר קשים, ובדעבוד [ובדיעבד] לא יחרה אפי אם תשלח לו דברי שלא כהוגן –.

הנ"ל וביתו שהיו קרובים אלי עדיין הם קרובים אלי, ואחרי חטאו שחטא לי בעצמו, הוא לי מה שהיה לי – כי לא אוּכל לעַקֵר את מהלך היְדידות שהיתה בינו וביני זה ימים רבים. יודע אנכי כי בעל-אשה הוא, כי רחיים בצוארו, וזה התרוץ היותר טוב בעדו. מובן הדבר מעצמו, שבמקום דנוגע לספרתנו, אז הרי הוא נדחה אצלי, וחלילה לי וחולין הוא לי לבַכֵר ידידות פרטית על צרכי הציבור –.

ועם כל חפצי ורצוני שיבנה לו בית ושיראה חיים את ביתו ממשפחתו מקרדומו שיחפור בה, לא מנעתי א“ע [את עצמי] לנסוע “במזיד” לציריך ע”מ לקבל פני אחד העם ו“להניע” את לבבו כי לא ידחה מרעיונו ע"ד ירחונו; אחרי שהנני מקוה הרבה מהאיש הישר והחושֵב הזה (אם כי הוא רואה את הדברים רק מצד אחת) נסעתי בעוד שלבי נקף ומעי המו על האֻמלל הזה.

אבל מה אעשה ספרתנו קודמת לי ולבריינין ולך.

_____

ידידי! בקשה קטנה לי אליך וגדולה היא אלי. והיא כי תקח לך מועד בקָרוב להעתיק בעבוּרי מכתבי הספרותים והנפשים אשר כתבתי לך בימי הבלי. או שתשלח אותם אלי ע"מ להחזירם לך לעת מצוא אם מוצא אתה בהם חפץ.

הנני מְאַסֵף עתה כל מכתבי לענין אחד. ראה אל נא תשיב פני ריקם ושלח לי הכל עד מכתבי האחרון ועד בכלל.

והיה בשלחך אלי תראה לשקול היטב ולדבוק מרקאות [בולים] כל צרכם; כי הנני משלם לרוב קנס בעד הפחת, דבר גדול אצלי בעת כזאת שכיסי ריק יותר מן השעור… מלחמת קיומי קשתה מבברלין.

הנני משכים ומעריב לעבודתי, והנני מקוה לגמור את הדבר בעוד שנה או פחות מעט. הנני בודד כערער בערבה, וגם מין-היפה שבכאן וספריהם בידהן לא ימלאו את לבבי, רק עד אחת –.

העיר מכוערה מאֹד, רק הסביבה יפה.

מה שלומך? במה אתה עוסק? אימתי תישא אשה? ואימתי תקום ותהיה לרב בישראל?

חיה בטוב

לדבריך אחכה במהרה

שלך

מ.י. ברדיטשבֿסקי

P.S. טוב תעשה כי תשלח לי מכתבי בעצמם, כלומר אותם שיש לי צורך בהם.

Bern

105. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי⁸⁰⁹

24.12.1894

לפני עידהן –.⁸¹⁰

אדוני אבי! היום באוני דבריך וצר לי מאֹד על אשר עדיין לא הוטבו עיניך. הנני תולה [תלוי] ועומד עם מכתבי לה' פֿבריקנט; אחרי שהאיש הזה נודע לי רק מעט והנני יודע היטב כי מליצתי לא תעלה ולא תוריד. רק אתה “תחלום” כדרכך בקֹדש –. אחרי שאין לך הוצאות כל צרכך ולא תדע עד כמה יארכו הדברים עצתי שתלך לא[ו]דֶסא אל בַֿגְנֶר [וגנר] שהוא רופא עינים מפליא לעשות, ושמה עכ"פ יקל עליך לשבת כל צרכך.

והיה אם תעמוד על דעתך לצאת חרקבֿה [לחארקוב] הודעני ואכתוב לו בעדך; אם כי יודע אנכי מראש לא יועיל לך מאומה –

ראה הנני מזהירך מראש; כי אתה לא תדע מה היא ההויה בעיר נכריה באין כסף… הבנת לרעי?

*

צר לי מאֹד על אשר לא שאלתני מראש בדבר הנכבדות,⁸¹¹ כי לבי נוקף מאֹד ממין בן אדם שהיה יכול לשבת בק[ו]בנה, כלומר במערת פריצים שלושה שנה רצופים, שכל בעל נפש היפה יָקוץ בה – האם ליטאי הוא?! היש לו הורים? מה אחריתו? מדוע סתמת ולא פרשת? יודע אנכי מראש כי הוא לא ראה אותה והיא לא ראתה אותו, הכל כמנהג ישראל –

מארֵה דאברהם! [אלוהי אברהם!] מתי יהיה הקץ?

צר לי מאֹד על אחותי היקרה, הנפש האחת מבשרי שהנני אוהב אותה אהבה נצחת; כי שמלקי הוא שמלקי – ופסי אינה עוד בעדי –⁸¹²

אם באמת טוב הדבר לפניה, וה“מדרש” שלו לא עִוֵר את עיניך בעוד שלפ"ד [שלפי דעתי] לא המדרש הוא העיקר רק [אלא] המעשה, תקבל את ברכתי, ברכה פנימית יוצאת מלבי. אימתי יהיו הנשואין? מדוע לא תשלח לי תמונתה היקרה לזכרון?

והיה אם לא “כתבת” אותי לפניו, העירוֹ כי יָבוא אלי בכתוּבים, והנני מעמיד אותי על חזקתי שממכתב אחד שלו אלי אוכל לתהות על קנקנו ולדעת מה טיבו של עבור [עובר] זה, ראה הנני מעירך.

למנדיל שלום. מה אתה עושה?

אנד דא ליעבע חוה. איך ביטטע דיך שרייבע מיר עטואַס מעהר. דא ווייסט גאַר ניכֿט וואַס דאָ מיר קוסט. שיקקע מיר דיין בילד. איך [?] דאס דיין חתן מיר שרייבען זאלל. [ואת חוה אהובה, אני מבקש ממך לכתוב לי עוד משהו. אינך יודעת כלל כמה את יקרה לי. שלחי לי את תמונתך. אני מבקש שחתנך יכתוב לי].

לעבע וואהל. מזל טוב!

במצבי אין כל חדש. הכל כמקודם. הנני עובד ומשתלם ולוחם מלחמת הקיום. שלכם מי"ב

P.S. מי הוא ה“יוסף” אשר מתפלא על שתיקתי? אנכי איני יודע את האיש הזה ואת שיחו? מה שלום ידידנו ש. נטקין?

שלום לאמי היקרה. והינדא איפוה היאן [איפה היא]?⁸¹³

106. אל אחד העם⁸¹⁴

31.12.1894

לפני עידהן

אדוני הנכבד!

אחרי שבאוני לפני יומיים הירחון השני, וראיתי מה הוא ושתי רשֻיות שלו לנו, נזכרתי ע[ו]ד הפעם בכבודו הרם, ובאֶת אשר זמם על בית ישראל וספרותו, מחשבה טובה שלא [באה] לידי מעשה.⁸¹⁵

אנכי חושב חסרון כלי-מבטא-חי בספרתנו העלובה, ומאסף לכל מחנות המחשבות, אשר השרידים בקרבנו חושבים על תחיַת ישראל ותעודתו, למארה היותר גדולה בתחום ישראל וע"כ [ועל כן] אנוס אנכי לחזור ולהעיר על הדבר באוזני איש שיש בידו לעשות ושלכך נוצר – וכל זמן שהנשמה בקרבי, לא איעף ולא איגע לתקוע באזנו ולהריע.

מתי יהיה הקץ?

בדבר “החסידות”⁸¹⁶ כתבתי לבן-אביגדור כדבריו. מובן הדבר מאליו, שעבר על דברי בשתיקה, וכזאת עשה לי גם רבינוביץ.⁸¹⁷ גם סקלוב ז"ל [זו לשונו]. וכרבי אליעזר שאמר, אוכל לומר: הרבה מעות יש לי, רק אין לי שולחני להריצם.

השלום לכבודו ולביתו? היש עוד אות חיים לה“אשכול”? אחר שקראתי קונטרסו שכתב בעדו, נפקחו עיני לראות מה טיבו לנו, וצר לי על הפרודה הטובה הזאת אם תיטרד מן עולמנו.⁸¹⁸

מסרתי את ד“ש [דרישת-שלומו] לאלכסנדר ברגין.⁸¹⁹ הוא יעמוד בקרוב על המבחן, ואח”כ יקום וישוב לארצנו⁸²⁰ על-מנת להיות רב בישראל. מי יתן וכמוהו ירבו בישראל.

למכירנו אייזנשטד⁸²¹ ישנו עתה תקווה טובה.

אצלי אין כל חדש, הנני משכים ומעריב לעבודת[י. אח]ר ראש השנה שלהם אגש אל עבודת הדיסרטציה שלי.

הקולוניה⁸²² בכאן אינה עברית, ולכן בודד אנוכי כערער בערבה. ודא עקא.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

107. אל מרדכי אהרנפרייז⁸²³

סוף דצמבר 1894

למרדכי היהודי!

עוד הפעם בדבר בר-חלפתא.⁸²⁴

אלי אלי! אני הגבר שמעולם לא עברתי על דעתי ועל דעת קוני; אנכי שאשוט כנגד הגלים זה ימים רבים מאד והם לא שטפוני; אנכי שרצוני הוא החלק היותר גדול שהיה לי לעינים בימי הבלי: אנכי הייתי בעיניך מעינו של בר-חלפתא?

הרי אני כבן שלושים, וכמעט כל המחצה השניה כמלחמה אריכתא דמיא, מלחמה שירדה ונקבה עד תהומי, מלחמה שגם מקצת ממנה יכולה למחות את האדם ולהכחידו; ובכל זה אני חי וקיים, חי באותו מהלך הרוחני שהחל לפעמני ביד חזקה בו ביום החלה אותה המלחמה הרבה הזאת מלפני ומלאחורי…

היודע אתה כמה סבלתי ומה סבלתי עד עתה? היודע אתה מה המה חיי בין המצָרים? היודע אתה מלחמת הנפש בין נטיות שונות שכל אחת גדולה מחברתה? היודע אתה מה החיים בעת שארבע דעות במיטה?…⁸²⁵

אבל לו היה רק ארבע דעות בלבד החרשתי, אבל החיים רחבים ושונים ומוחי ולבי יוצאים ונכנסים בכל אתר ואתר… וכל ה“אתרים”, כל המקומות שבהם יד השירה מגעת; כל מה שהפה יכול לדבר ולהרגיש, הכל הכל בא אלי ומושכני ביד חזקה. אדם אנכי וכל מה שנוגע לאדם הוא חלק מחיי…⁸²⁶

השומע אתה?

השומע אתה אם אקום ואתודה לפניך כי אחרי כל הרוח ה“גלוי” שבי הסָתום בעדך בחיי מרובה מן המפורש? השומע אתה אם אגלה לך כי אל עקרבים ישבתי; כי כמעט נכפפה קומתי וכו' השומע אתה אם אשמיעך ששתיתי מקֻבעת החיים יותר מצרכי!

כמדומה לי שאנכי אמרתי: מה המה החיים בלא חיים? ואותה האמירה נתקיימה בי במידה גדולה, בכל הימים שאנכי חי, בכולם עמדתי רק מעבר לחיים, מעבר השני. רק שַעַל אחד, פסיעה; אבל בכל אותן הפסיעות נכשלתי.

ואל יהיה הכשלון קל בעיניך!

אבל מסופקני אם מוכשר אתה להבין מה טיבה של כשלון זה, מסופקני מאוד. מסופקני, יען כי עודך כנער אתה בעיני, כלומר: נער שאינו יודע מיסורין, לא מהן ולא משכרן… נער שגם כד אחד לא נשבר אצלו, שהכל שריר וקיים לפניו; נער שאוהב ואהוב ומקובל על הבריות וכו'; ולא עוד שהנער הזה הוא תמים ותם, תם ומאמין ויודע לשאול…

הגד נא לי: הכבר שמעת את התשובה המרה: עבדים היינו? היודע אתה מה טיבה של העבדות הגופנית והרוחנית בידי אדם ובידי שמים? היודע אתה מה מר ורע לאדם שהנהו חציו עבד וחציו בן-חורין? היודע אתה מה טיבה של הנפש שיָגור בה זאב וכבש גם יחד? היודע אתה?

אתה שלם בגופך וברוחך בעולמך ובעתידך, אתה תאהב את הילדה והילדות, יען כי ראשך עוד מלא טל-ילדות; יען שעד עתה שמעת רק קול אלוהים מתהלך ולא קול האדם. ואני עבדך בן אמתך – אני עבדך וכו' ואתה הלא יודע כי מזרעא דיוסף קא אתינא…⁸²⁷ משל תמשול…

ואחרי כל הדברים האלה, אחרי התנאים המרים שמררו את עולמי וחיי, שפצעו את לבי פצעים איומים (בהם פצעי אהבה ואיבה…) אחרי עבדותי ועולמי השחור מיום שאיני עומד על רגלי עודני מאמין בכוחי, עודני רוצה למשול, כלומר לפעול ולעשות בעולם הרוחני והספרותי; אחרי שלכך נוצרתי –.

אחי ורעי והיושבים אתי בקרית ספר קברוני ב“קבורת סופרים” (המליץ)⁸²⁸ ויציבו לי “מצבה חיה” (הצפירה).⁸²⁹ לא אמות כי אחיה!

אחי ורעי חושבים אותי לכרוּם זוּלוּת,⁸³⁰ למתהפך לכמה גונים, לבר חלפתא המחליף דעותיו ונטיותיו יותר מעשרת מונים. ואתה אל אלוהי אבי יודע: כי לא שניתי את טעמי.

*

הנני עושה הפעם לפנים משורת טבעי להצטדק ולהפוך בעניני; יען שהטעות שאתה טועה בי, אתה, אחד מן אלה יודעי ומכירי, יודעי עד הנפש יעציב אותי מאד. גם מרדכי בקושרים עלי, ואנה אני הולך? אנה אני אלך בעת שאנשים שקָשור אנכי להם ברוחי ובכתיבתי, בעֵטי ובעתי עושים מהטפל שבי לעיקר –.

עתידי הרוחני מלחמה רבה בספרותנו החרֵבה עד הקאה. הנני מרגיש בעצמי את הכוח והרצון לעבור כחלוץ ולהבקיע את האויב… ואחת נשבעתי שלא לעזוב את דגלי, שבועה שכבר הבאתי לה קרבן גדול… כנדב ואביהו בשעתם אומר: אימתי ימותו שני הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור –⁸³¹

וכעת שאני לוטש אבני, בעת שאנכי מכין את עצמי למלחמה והנני קורא לאחוזת מרעי בכל אתר ואתר לעמוד ולהכן, בעוד וכו' יקרא לי בר חלפתא; ולא עוד שגם אתה בין הקוראים, אתה שתתימר בתור איש מביני ונפשי, אתה, שיודע אתה להבדיל בין שני עולמות.

עודך נער, לך ואהוב ושמח בחלקך.

*

על שולחן הסופרים אשר לפני עומדת תמונת איש⁸³² שמשכמו ולמעלה קומתו זקופה. על פניו שפוך רוח חיים ועיניו יביטו ישר בהעולם ומלואו.

על החתום שחור על גבי כהה מרדכי עהרנפרייז. הזה הוא האיש שנואל לחשוב אותי לבר-חלפתא? איני מאמין. איני מאמין כי אתה תטעה בי כל כך, כי אתה לא תדע את האיש הכותב ומדבר אליך השכם והערב.

חזור בך!

אגב גררא אודיעך כי התמונה הזאת: בר חלפתא היא מעשה ידי אמן, וממנה למדתי כי עוד לא פג טעמו של בריינין ע"י ירחונו או בן שנתו [שנתונו] ואת הדבר הזה הודעתי גם ליה; אחרי שכלל גדול גידי שבהדי הוצָא לא לקי כרבָא שבו,⁸³³ ואין הסופר שבו נתפס על העורך שבו.

*

עוד הפעם בר חלפתא.

בעת אשר הפרופסור שטיין גורר עצמות יוּם⁸³⁴ על מיטה של חבלים⁸³⁵ יושבת עלמה כבודה לימני עוטה אור וחיים ושומעת, ובפניה המלאים אני רואה כי נכנסו דברי יום באזניה. המסופקת היא?!

אבל הנני בודאי מסופק, מסופק בדו-פרצופין שרושמם גדול עלי ורחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, (כלומר מפרידריך ניטשה עד עמנואל פרנשיש)⁸³⁶

אחת ירקרקת ומתה, פולנית והמונית. אבל כל הצער שסבל עמה האומלל שרוי עליה, שרוי על כל נפשה ורוחה. היא לובשת שחורים ועטופה שחורים, היא בודדה…

והשניה לבנה כשלג. שערותיה המסלסלות כזהב טהור הולכים ומעגלות ראשה ועיניה המביטים נכוחה, ורוח היַחַש והנחת מרחף על פניה היפות. גם היא לבושה שחורים אבל אינה עטופה שחורים ואינה בודדה.

הראשונה היא פילוסופית, הולכת בעקבות שפנוזה, והשניה תשב על ספסל הדינים והחוקים מעשה השטן וסיעתו.

*

מובן הדבר מעצמו כי איני מכיר אותן, באשר אין לי כל מו"מ אתן; אבל יודע אנכי כי הפולנית כמו צרתה יודעת את אשר הן לי ולרוחי.⁸³⁷

108. אל אלתר דרויאנוב⁸³⁸

סוף דצמבר 1894

להאדרעי⁸³⁹!

הזמנים משתנים ואנחנו עמהם. ותחת אשר לפנים בישראל הייתי משכים ומעריב לכתיבה ולכל כת דילה, כל כבודי עתה פנימה – וקשה עלי לבלוע את הקודש. הנני עתה חי אל עצמי ואל תוכי; אחרי שכל העולם אשר מסביב לי שומם, הכול חרוב ונחרב, חרוב על תכלית החורבן. ורק אני נותרתי לבדי לעוף כעיט על הפגרים, והפגרים פגרים מתים, מתים עד הקאה. ואל תהי מיתה זו קלה בעיניך!

ובעוד שאנכי יושב משמים אל שולחני, וידי מלוכלכות בשפיר ובשליה ובעולמות העליונים שלהם, או אביט על הררי שלג וראשיהם הקרח נשקפות מבעד חלוני, והקרח קרח אלוהים… באוני טענותיך ותביעותיך וימשכו את לשוני כמו במלקחיים: ולא עוד שהנך מיטיב עמדי לשבת ולחכות על דברי הארוכים בכיליון עיניים ממש. מה טיבה של ארוכה זו?

הנני חס על עיניך ועל המאור שבהם, והנני ממהר להאריך לפניך ולטייל אתך הפעם ארוכות ולא קצרות כדרכי בקֹדש, ואתה עשה אזנך כאפרכסת כי רוצה אנכי הפעם לדון עמך בקרקע… שמא תאמר כי אעסוק הפעם בפרץ ואומנו אינך אלא טועה.⁸⁴⁰ די לי שאתה מסכים כי לפני שלשה שנה היה אמן מפליא לעשות. אנכי מצד עצמי הוספתי לקרות את ה“תמונות ידועות” שלו, את ה“מעשים קטנים בעד ילדים גדולים”, את המקובלים וכו', וראיתי שעדיין לא פג טעמא ושככוחו אז כן כוחו עתה. אך לו יהיה כדבריך עליך לדעת כי גם שברי לוחות מונחים בארון, לא לנבל אותו בדברי חול ובשיחות יושבי קרנות. האם לא די לאדם שישיר רק שירה אחת טובה?

כמדומה לי שכבר רבי מאיר היה יודע את האמנות הטובה לבור את התוך מן הקליפה, וגם אנחנו קרוצי חומר אין אנו מתפיסים אשר המשורר שבהיינה על המשוקץ שבו, ואין אנו יכולים לכחד אמנֻתו של פרץ בשביל שנואל לכתוב [?] חסרים בלי טעם וריח. אנכי כתבתי לו בפניו שהוא אינו גברא בכלי זינא עליה… אך אטו [האם] משום הא לא משורר רבא הוא?

לו היית קרוב אל האיש הזה ולרוחו, לו ידעת לקרות בין הטורים, כי אז ראית כי גם למשורר הזה אל קדוש, העם, והוא מקריב על מזבחו… אנכי כשאני לעצמי הנני כופר בה“עיקר” הזה; כי אלי פוסח על ראשי הציבור… אנכי רחוק מ“חשבונו של עולמו” מהלך חמש מאות שנה, והנני נלחם אתו בכל כֹחי, אבל לא אוכל לכחד כי יש אלהים מזמותיו,⁸⁴¹ והאלהים חי בקרבו ואומר לו: כתוב!

לו לא אתה תבעת מאתי כל התביעות הללו כי אז החרשתי, כי כבר נסיתי לקבל עלי המהלך שאצל מין קוראינו באהבה: אבל עתה רואה אנכי כי גם אצלך נדחף “עצם” העניין מפני הטפל, ושבהעירך על השקפותי על ה“איש הידוע” ו“ירחונו הידוע”⁸⁴² הנך מדבר אגב גררא מ“נגיעת הכבוד” ומ“שנאה פרטית”.

מה טיבו של עובר זה?

אלי! אלי! אנכי שהנני בענייני ספרותנו צדיק הרבה, אנכי שבשעה שיקום אותו האיש ויכתוב את סיפורו הנפלא “בר חלפתא”⁸⁴³ כדי להרעימני לפי דעת יש אומרים, ואמהר להעירו על כשרונו וכֹחו ועֹצם ידו; באשר כלל גדול בידי שבהדי הוצא לא לקי כרבא שבו,⁸⁴⁴ ושאין הסופר נתפס על ה“עורך” שבו, אנכי אֵחָשֵד בשנאה פרטית?

שנאה פרטית! לעתיד לבוא הנני מוחה בידך לדבר באוזני דברים כאלה. השומע אתה?

לו ידעת את אשר ספרותנו לי ולרוחי ולמחשבות אשר אחשוב עליה: לו ידעת אף מקצת מאלפי מכתבים שבינו לביני אודתה ואודות חורבנה, ואודות הדור החדש, והמחשבות החדשות והחלומות החדשות וכו', לו ידעת את אשר היה בריינין בעיני וכל תקוות הרבות אשר קויתי ממנו ומהתלהבותו: כי אז בנת להמחאה הרבה אשר ארגיש בכל רמ״ח אברי נגד מין ירחונו, ‘ממזרח וממערב’ שחוטף על ימין ועל שמאל, ושמדבר על מיתת הלמהולץ ועל האישה ברודסקי בנשימה אחת…⁸⁴⁵

אנחנו קוינו למין ספרות יפה, לחיים חדשים, והנה עצמות יבשות של ברנדשטטר ופרץ בן שלומיאל עם המטות התלמודיות שלו…⁸⁴⁶

לנו דרושה בקרת חדה, טיפול במין ספרות החדשה והוא יעבור בשתיקה כל עיקר כאילו כבר חדל העם להדפיס ולכתוב או יברך מיני ברכות של ‘מי שבירך’ על שפ״ר וא. שולמן וכו׳ וכו‘: ולא עוד כי מין בן אדם שכתב בה-אלג. ציט. די יוד’ [אלגעמיינע צייטונג דעס יודענטום] איזה מאמר אודות המשפטים לפי התלמוד גם כן יזכה להבקרת הזאת, כלומר ל’מי שבירך׳.⁸⁴⁷

מה לנו ול“רביעית מים” דברי טפל של רייפמנים האשכנזים, כלומר ד. קויפמן או שריינר? מה לנו ולדברי הרב מפרַג(?) ולמציאותיו אשר מצא (?) מה לנו ולפשטליך? מה לנו ולדברי שטות באותיות גדולות של א. ה. וייס במחילת כבודו?⁸⁴⁸

די לי להעירך כי כבר היה קרוב הדבר כי הזקן הנ״ל (בן פ״ה שנה) יקח חלק בעבודת הירחון ולערכו עם בריינין בצותא חדא… עד כי גערתי ביה [בו] והזכרתיו את הרש׳׳י הידוע:

“בשעה שיצאו נדב ואביהו וראו את משה ואת אהרן אמרו זל”ז [זה לזה]: אימתי ימותו שני הזקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור…"

אמנם כן, דור המדבר היה יותר דור דעה מבריינין! מה לנו ולהד׳׳רים והפר[ו]פסורים והיושבים בועד המלכות וכל כת דילין. כבר מלתי אמורה לבריינין: הספרות לא תִבָּנה מגבה רק מתוכה… לנו דרושים אנשים עומדים בתחום התפתחותה, אנשים שכותבים דוקא עברית וקוראים עברית, ומובטחני כי איש כמוך, כלומר עברי כמוך, יכול להועיל לספרתנו יותר מרובה של “סנהדרין” שלו.

הנה לפנַי הירחון השני, יש בו איזה מאמרים טובים מעט, אבל בלעתיו בנעימה לוּ [כאילו] היה שפ״ר עורכו או סקלוב, ולא ר. בן מרדכי בריינין אשר תקע והריע ו“נתן את עצמו” לאיש הלוחם מלחמתנו –. ב“כנסת ישראל” עכ"פ [על כל פנים] שורר מין שיטה, הוא חתום במין “הלאומיות המימית”, אבל בכאן נקבל רושם מכני ואין בו גם סימן של איזה תחיה והתעוררות.

אנכי חשבתי תחת השם: ממזרח וממערב מין הרכבה של טל-ילדות עם הדרת שיבה, אבל העורך הידוע הגשים מובנו, וסובר כי כאשר יעמיד אותך ואת טלסטי שלך⁸⁴⁹ בצד הרב שווארץ והרביעית מים שלו, ואת “שירת אברהם אבינו”(!) על יד שירי ביאליק, כי אז יצא ידי חובתו…⁸⁵⁰

לא ידידי! לא באלה תִוָשע ספרתנו! לא מתכסיסי מלחמה רבה נבקיע את האויב, לא אויב מדומה, רק השטן המשחית ומלאכי חבלה שלו ממלאים כל חללי ספרותנו מה“מגיד” עד ה“מליץ”, ומן “הצפירה” אל “אחיאסף” וכו' – הנה אנחנו עומדים על המשבר… לנו דרוש עתה התעוררות, תחיה, קבוץ רוחני ספרותי שיעסוק בעולמנו ובבנינו. לנו דרוש עכ"פ כלי מִבטָה חי, שיהיה לנו מה שהיה השחר⁸⁵¹ האפיקורס בשעת תקופת ההשכלה ו[?], ומין הדבר הזה לא נמצא בהממזרח וממערב ובהמצביא עליהם שכאִלם לא יפתח פיו… סימן מובהק לאיש חי…

העורך הזה הוא בעל “טקטיק”, מקבל אורחים ושוכח לפנות לעצמו מקום… די לנו המחזה הזאת.

בוא וראה מה בין השתי רשֻיות הללו להפרדס, ובין שני ספרי השנתיים הללו (השם ירחון לא גרים [אינו גורם]). רבניצקי האִטר אינו מרעיש את העולמות ונותן לנו מדי פעם בפעם ספר למקרא, שאחרי נעמיד את הפסולת שבו בקרן זוית נמצא בו איזה מאמרים טובים שמעוררים אותנו לידי מחשבה.⁸⁵² והממזרח וממערב מעלה נשיאים וגשם אין, והעבודה [לשון שבועה] כי ה“קריאה” שלו לא הוליד אצלי גם רעיון אחד, גם מחשבה אחת.

מה זאת?

אנכי הנני אסטניס בטבעי, ובשעה שאנכי קורא בעיתון אירופי: החכם האשכנזי בֵּבֵּל אומר – הנני מקיא…

הנני מקיא לראות את הרעש שעושה אצלנו בן-אביגדור, אותו הבן-כפר שלא ראה את המלך, הנני מקיא לראות את שלושת הרועים בתוכנו: את מנחם הסופר, רבי שפרה ויעבץ ממלאים כל חללנו…⁸⁵³ הנני מקיא ממין קריאה של ׳משקה או מֻשקה׳.⁸⁵⁴

מה אעשה, איסטניס אנכי.

הנני זוכר את תקופת גטלובר ז״ל⁸⁵⁵ ואת התיש הקדוש, עם הפירוש וכו', אבל הננו חיים בתנאים אחרים, עתה יהיו לנו לזרא מיני “חלומות חזיון לילה”.⁸⁵⁶ דור ודורשיו, ובעל “דורנו” בא ולוקח לו “אנשיו” מן הדור העבר, וישכח כי אותן התישים נעשו גדיים… ושא. שולמן כבר נפסל ועבר שעתו. לו היה חכם כא׳׳י בערינשטיין (בעל “העתודים העולים על הצאן”)⁸⁵⁷ כי אז החריש, אך אטו משום דטפיש הוא [האם משום שטיפש הוא], ואינו יודע כי מלכות אחת אינה נוגעת בחברותיה, נלך אנו ונדפיס את חלומותיו?

ידידי, איני בר-חלפתא, איני מחלל היום את אשר היה קדוש בעיני אתמול, ובלב נשבר, בצער גדול הנני שופך קיתוני על אותו האיש שהאמנתי בו ובכשרונו. אבל מה אעשה: אין רחמים בדין.

איני נושא פנים, וזו כוחי!

*

איני נושא פנים, ולכן איני יכול לשאת גם לך פנים, ואנוס אנכי לגלות לך כי מאמרך השני,⁸⁵⁸ עם כל סגנונו הטוב והנקי, עם כל הבניה וה“הרחבה” שבו, עשה עלי רושם רע. או להגיד לך את האמת במלואו, קראתי אותו באונס, מפני שאתה ידידי ומכירי.

ואתה הלוא תדע מה היא הקריאה בע"כ [בעל כורחי]!

העבודה [לשון שבועה], שהדבר כמעט לחידה בעיני. הנני קורא דברים נכונים, בשפה נכונה ובסגנון עשיר, הנני קורא עניין הקרוב לי ולשֹרש נשמתי, הכול טוב ונכון רק איני יכול לקרות, הנני קורא בקושי, ואחר כך יודע אני מה קראתי, אבל הדבר בעיני כאילו לא קראתי: אחרי שלא יביא אותי לידי הרהור, לידי רגש.

מה זאת?

הנני חפץ לנסות לפתור את החידה.

יודע אנכי את השתוף שבין ידי שמים וידי אדם, ובכל זאת טעמי מבדיל ביניהם, בהטבע ימשוך אותי הסדר המוחלט, ובמעשי ידי האדם ה“בשר ודם” שלו. ובשעה שאנכי קורא דבריך איני מוצא סימני בשר ודם, לא רגש, לא יחס נפשי אל הענינים, לא ירידה ולא עליה. מאמריך המה בעיני כחומר, ולא כבריאה. הנני מוצא בהם רק קול אחד ולא יסף, והקול לא יעלה ויוריד.

אני מעמיד כל החסרונות המדעיות שבדבריך (אחרי שהדבר אינו תלוי רק באי-ידיעתך את כל התחומות היונקות במשנה רבה זו, ואי-אפשר הדבר לך לסגל לך בדרוי[א] את כל הרכוש הרוחני השייך למקצוע זו) בקרן זוית, אבל הנני כועס עליך על הקרירות שאני מוצא בכתיבתך. בקצרה: רק קול דברים אנכי שומע, ותמונה, כלומר תמונת אותו האיש המדבר כל אותן הדברים הללו איני רואה…

ודא עקא!

יודע אנכי כי לך ולי היה טוב יותר לו דברתי בשבחך וגמרתי בפניך לך את [ה]הלל, וגם יודע אנכי בבירור, ואוכל לשבוע [להישבע] בנקיטת חפץ על זה, שלו הוצאת דבריך באיזה קונטרס, ובעל הירחון היה עושה לפנים משורת הכלל שלו והיה מזכיר את התוצאה הספרותית הזאת, כי אז היה כותב כמין הדברים האלה:

"תנועה חדשה, אותות חיים, יפיפתו של יפת באהלי שם, והאדרעי [דרויאנוב] הוא מפליא לעשות, שפתו אתו, ובקסמים אשר בידו הוא מושך את אבירים ברשתו והוא דן במתינה [במתינות], בעמקות, בנתוח חד אודות הדברים העומדים ברומו של עולם. הננו מברכים את הסופר הצעיר שהננו רואים בו סימן ברכה הרבה לישראל ולספרתו שיוסיף לעשות חיל ובימיו תִוָשע ספרותנו וישראל וכו''. עד כאן בהירחון הידוע.

אבל אני הגבר הנני רחוק מפזמונות כאלה, הנני רוצה ללמד, לחנך ולא לברך. הנני אוהב את הספרות וכל עוסקיה, הנני רוצה בבנינה. ולפיכך לו עמדת לפני בדין כי אז גררתי עצמותיך על מטה של חבלים והייתי דן אתך מעינו של הנ״ל.

יכול היות כי כעסת עלי, כי חמתך תעלה עלי עד להשחית, יכול היות כי גם אני נתהפכתי בעיניך ל“אינו שוה מאומה”, אבל הנני מאמין בכֹח הדברים, הנני מאמין כי יבוא יום ועת ובנת לרעי, ותבין לרעי ותקום ותעשה לנפשך.

וזאת אחפוץ –

*

זאת אחפוץ, ועוד הרבה אחפוץ.

הנני חפץ לבנות בנין לספרותנו, להקימה ממשואתה, הנני חפץ לעורר אצלנו מהלך חדש עם חיים חדשים, הנני חפץ וחושב בדבר יומם ולילה, הנני חושב בעולמו של ישראל מראשיתו עד אחריתו, מסופו עד סופו –. הנני מלא יאוש ותקווה, מחשבות ורגשות, הנני חי –.

הנני חי וחושב ומרגיש ומצטער בצרתן של ספרתנו העלובה, העומדת בין המיצרים בין החגר והס[ו]מא, הנני יושב על האבנַים… אבל כרבי אלעזר שמותי בשעתו אומר: הרבה הרבה מעות יש לי, רק אין לי שולחני להריצם… אין לי שולחני. ויודע אנכי בבירור כי עלתה במחשבתו על מטבעתי שתצא, ואם לא עלתה, בדין הוא שתעלה –.

על מטבעתי שתצא.

ובתוך כך הנני בשר ודם, הנני מוקף מסערות ומרוחות רעות וטובות אשר מנשבות בי ביד חזקה, רוחות שדי בהם להטרידני מן “עולמי” זה –.

ואתה הלוא תדע כי העולם גדול מאוד…

העולם גדול, וכל העניינים בו יגעים… הכל בו כמלחמה אריכתא דמי, וכל דאלים גבר… ולא עוד כי ישנו בעולמי מעין אותן האבנים שרבו עם יעקב אבינו: עלי יניח אותו צדיק את ראשו!

היודע אתה איה אניח את ראשי?

לו היה לי רק ראש בלבד, כי אז ידעתי אנה ינוח, אבל הרחמנא שלי בלבי… ובלבי נוזל מאותו הדם שעמד על הר סיני.

כמדומה לי שדי הוא הדבר.

די? מאן יצר את המילה הארורה הזאת? חנינא בן דוסא די לו בקב חרובין, אבל אנכי איני ממנו ולא מהמונו, אנכי לא אוכל לעכל חרובין ולהתפרנס מנסֹרת של הֲבָאוֹת [ציטטות] אלו ממזרח וממערב. אנכי חפץ באַלְיָה שמנה, באליה שכֻלה לגבוה… בזו הרגע אני זוכר היטב כי לפנים גם בריינין שלנו לא היה אומר די… ושהיה מדבר באזני השכם והערב מעין אותן הדברים שאנכי מדבר באזניך היום, ואגב גררא הייתי גם זוכר כי יוחנן כהן גדול שימש פ׳ שנה ואח"כ נעשה צדוקי…

היש איזה שייכות בין שתי “זכירות” הללו?

אבל אותו יוחנן שימש עכ"פ שמונים שנה, והלז –.

יהי רצון שאל יהי חלקי עמו, ולא תהיה אחריתי כמוהו…

הנני בטוח! אינני ראובן בן מרדכי בריינין,

רק מיכה יוסף ברדיטשבסקי

לפני עידהן [חגי הנוצרים]

109. אל נמען בלתי ידוע⁸⁵⁹

[1895].4.1

ידידי!

דבריך באוני היום –

איני צריך לומר לך עד כמה אני שמח על אשר לא שלחו אותך הכי“ח [כל ישראל חברים] לעזאזל, ותשאר לנו ולארצנו וליושביה שבגולה… הנני חושֵב את הדבר לעוֹן פלילי ולקלות דעת כאחד לעזוב את ארצנו הרַבָתי בגוים ושָרָתִי בספרות במועד התסיסא שלה שהכל בה על האבנַים… צא ולמד וחשוב כל מלחמתך הארוכה ואת כל העמל והתלאה שראית בימי הבלך עד אשר היית לאשר הנך; ואח”כ צא וחשוב שאלף בחורים מימינך ואלף משמאלך נשארו בכוּר הישיבה וכל כַת דילה – והיה אם לא תשוב אתה ואַחֵרים שכמותך אל ארצנו על מנת לפעול ולעשות איש איש בחוּגו לפי כֹחו אנה הם באים?

הנני מקוה כי תבין לרעי.

הנני יודע כי מלבד עולם הרוחני, ומחשבותנו שאנחנו חושבים על בית ישראל וספרתו עוד יש לנו קיבה ארוּרה שדורשת את תפקידה ושדוקא רוצה היא לעַכֵל מזונות מן האדמה ולא מן השמים… ועתה נצא ונחשוב בדבר –. כלומר אציע לפניך כע"ד: [כעניות דעתי]

ה“בחירה” שבחרת בא[ו]דסא למקום מושבך טובה, מצד אחת היא עיר של חֵרוּת וקולתור שמסוגלת בעד בעלי נפש כמוך ובשנית היא עתה כעין מרכז רוחני לבית ישראל בעוה“ר [בעוונותינו הרבים] – בקצרה בשָם תוכל לדאוג ביותֵר בעד עתידתך וכו'. אבל בתנאי קודם למעשה כי בבואך שמה עליך להביא אתך צֵדה לדרך עכ”פ לשישה ירחים עד שנה; כי לפי תנאי הדבר שבשם ה“מלות” לא שכיחות –.

עליך לדעת כי אותה אדסא שבה תשב, כלומר החוּג העברי וכו' הוא קטן מאדסא בעצמו, ושהשעוּרים העברים – שהמה בשם בזול גדול – מתחלקים להמורים המפורסמים בן-דוד, רבניצקי, איש-נעמי, קלאצקו, רייכֿסברגר ולפי ששמעתי גם הד“ר שרשוסקי בין המורים העברים ועל צבאם מורים רבים עד אין קץ שכבר יש להם “חזקה” על ה”חתיכות הראיות להתכבד“.⁸⁶⁰ ב”השַיָרה" הזאת איש את רעהו חיים בולע ושומר נפשו – פשוטו כמשמעו – ירחק מהם ולא מבעי כי בשם “ירימו את כובעיהם” לפניך רק בטרם תדבר אליהם בשפתם, ובו ביום שתחל ללמד תורה ברבים יגשו אליך בתור: “אחינו אתה!”

הנני מקוה כי תבין לרעי.

גם אל תחלום מעבודה ספרותית וכדומה; כי לגבי דבר דא [זה] אדסא נופלת מבֿרשא [מווארשה] שהיא השוק הספרותי שלנו, והיה אם גם תעבוד בעד ה“עולם קטן” של רבניצקי⁸⁶¹ לא תוכל למלאות “קיבתך” הגדולה –.

אנכי איעצך כאותה עצה שיעץ הקב"ה את אבותינו במצרים: נצלו את מצרים! וקחו מאתם כלי כסף וזהב ושמלות…

ובטרם עזבך את המטר[ו]פולין שלך הלוה מאת הגרמנים הארוּרים כסף וזהב והלוה מהם עד לבלי-די – אבותינו הלכו בכֹח ה“ניצול” הזה ארבעים שנה במדבר; אולי תוכל אתה ללכת בכחה על כל פנים עד שנים עשר חֹדש ועד בכלל -.

הנני מקוה כי תָבין לרעי -.

הלאה!

הנני רואה את עתידתך ברוסיה בשלושה פנים:

א) כי תקום ותהיה רב בישראל, רב כהוגן וכהלכה שיודע לאחד את ה“שתי רשֻיות” בבית ישראל, עוסק בצרכי הקהל, משגיח על החנוך העברי בין הבנים והבנות, ומחנך גם האבות לאביהן שבשמים…

ואתה הלא יודע כי יושב בסתר עליון… ומדוע לא בצל שדי תתלונן?

ב) אחרי ש“תיבחן” ברוסיה תשיג משרת מורה עברי בבית-ספר עברי כמו קלצקו או מנדלי מוכר ספרים וכדומה. מובן הדבר מעצמו כי האופן השני קשה מעט מן הראשון, וגם המעמד החברותי נופל מן הראשון.

ג) על עטך תחיה.

אבל אל נא ישאך לבך, שתוכל לחיות ממין העבודה בעד אחרים… ה“זמיר על חתונה ישרה” לא תביא לך תועלת חומרי גם רוחני; ואתה הלא יודע את מו"לינו העברים והתנאים העברים, וכן עד סוף כל הדורות. אם רוצה אתה לבנות לך בית עליך לבנות לך במה בפני עצמה. והנני מקוה כי על-ידי השתדלות יתרה תוכל להשיג עתה רשיון ברוסיה בעד עתון עברי – ירחון [ואחרון?] שבועי. מובן מעצמו כי עליך לנסוע בעד תכלית זה לעיר המלוכה [סט. פטרסבורג], ושם גם קצנלסון גם שפירא⁸⁶² [?] ועוד יהיו לך לעזרה.

יודע אנכי בבירור כי אחד-העם נמנה וגמר להוציא ירחון עברי; כי גם נפשו קצה בדרכי מו"לינו הקדושים;⁸⁶³

110. אל יהושע טהון⁸⁶⁴

4.1.1895

ידידי דבריך באוני היום.

אתה בעיני כאותו בעל הבטחון הידוע בספרות החסידית שהוא הולך אל האציל לשלם לו את המס ומקוה כי בדרך יזמין לו השי"ת [השם יתברך] אותו סכום הדרוש לו…

היש לך מקורים יותר טובים?

הנני גוזר עליך שתִבָחֵן במטר[ו]פולין שלך, והיה אם סוף כל סוף תמנה ותגמר לעזוב את ברלין וללכת למקום שאין מכירין אותך הוד[י]עני, כי אני חושב עוד באיזה רעיון שלא נתבשל עוד אצלי כל צרכו, רעיון הנוגע לך –.

*

לא תוכל לשער את בדידתי שקשתה עלי כספחת, הנני מלא סער ומחשבות[.] הנני חַי עתה ומתנועע ואין לי איש לשפוך שיחי לפניו, הנני לבדד…

*

בדבר ה“רושם הידוע ממקום ידוע” הנך טועה מעט. הנך חושֵב כי גם בעלמא הדן [בעולם הזה] על[י]נו רק להיות “גבורים” ואני איני חפץ לא גבורה, ולא נצוח, רק נפש טובה ורכה, נפש…

ואל יהיה הדבר קל בעיניך –.

*

את עבודתי התלמודית הנני גומֵר היום, ועוד כשבועים אפנה לי מדי יום ביומו שעה או שְתַים ע“מ [על מנת] להעתיקה בכתב בָרור, ואח”כ אשלחה אותה אליך אם יהיה לי צֹרך בזה.

בכלל אני מצטער על אשר לא שמעתי בקול שטיין לקחת חלק אחד מהדיססרטציה שלי; כי ע"י [זה] אבדתי כמעט שני ירחים. ולו שמעתי בקולו כי אז אולי הייתי יכול לגמור למודי לפני ימי החופש הגדולים ועתה אנוס אהיה כפי הנראה לדחות את בחינתי עד אקטבר הבא.

*

יש את נפשי לכתוב עוד שני עבודות קטנות במקצוע התולדה (מקורים למלכי רומה בתלמוד) והכלכלה (אודות יַחַס המוסרי של סמיט⁸⁶⁵ להכלכלה שלו) כדי לפטור את עצמי מ“העבודות תחת הסוגר” (קלעֶזאָר)[.]⁸⁶⁶

מה דעתך?

*

בדיני ממֹנות –

בטרם צאתי את ברלין הוגבל עזרי לשישה מאות שקל לשנה מאקטבר עד אקטבר. וקבלתי ק“ן שקל ונשאר לי עוד ת”ן שקל. לפני ראש הש[נה] שלהם קבלתי סכום גדול בעד איזה ירחים והודעה ברוּרה כי הת"ן שקל נפחתו על שלש מאות שקל, ונשאר לי מעתה עד אקטבר שלוש מאות שקל.

השקלים ממיללר לא קבלתי. האקבלם?⁸⁶⁷

*

אנכי חושב כי גם ממכתבַי שבידך תוכל למצוא מעט ממה שדרוש לי. במטותא שלח לי ע“י שו”ע ראה אבקשך –

שלח לי תמונתך, ראה בקשתיך.

מה“אביר לב” שלנו קבלתי דברים אחדים שבו יבקשני לבוא למינכֿן ע"מ שירקד שם בחוצות בעבור השמחה הגדולה, מובן מעצמו שמפני דררא דממונא⁸⁶⁸ לא נסעתי לשם.

שלך מי"ב

111. אל אלתר דרויאנוב⁸⁶⁹

7.1.1895

אחרי עדהן.

ידידי!

דבריך באוני ולא היו בפי כדבש למתוק; אחרי שהייתי מוכן ומזומן לדברים יותֵר ארוכים, לדברים שבעדם כתבתי לך מה שכתבתי.

קשה עלי להאמין איך תוכל לעבור על דְבָרַי בשתיקה.

בדבר הקונטרס שלי: “בין הערבים”⁸⁷⁰ אשר שלחתיו אליך ע"מ לתקנו ולהכשירו לדפוּס סתמת ולא פרשת אם קבלת אותו. אנכי שלחתי אותו באחריות, לבי נוקף.

ידידי! איני רוצה בשום אופן להכביד עליך ועל בריאתך וחַי בהם וכו'. אם אפשר הדבר לעשות את הדבר בעדי באופן שאקבל את הדבר מוגמר לראש החודש הבא טוב. ואם לאו מהר נא להשיב אותו אלי בשו“ע באחריות. את מכתבַי אינך צריך להעתיק; אחרי כי תוכל לשלוח אותם אלי **ע”מ להחזיר**.

מה דעתך אודות סגנוני? לתשובתך ולמשפטך אחכה בכליון עינים.

הנני חושב השכם והערב אודות ספרתנו. גם עתה הנני יושֵב על האבנַים והנני מקוה כי אחרי גמר למודי בעוד עשר ירחים או עד 1896 אגש אל המלאכה.

לדאבון לבי הודיעו לי בראש השנה שלהם כי עזרי נתמעט עד שליש.

ד' ירחם

שלך

מי"ב

112. אל ירחמיאל שקפניוק⁸⁷¹

[1895].8.1

ידידי!

עוד הפעם חלום ספרותי.

אבל הנני מקוה כי הפעם יפתר לטובה –

וזה הדבר: בהיותי מְבַקֵר את בית מדרש העליון לחכמת ישראל אשר בברלין הייתי רואה לפרקים את אחד מבני ארצנו, איש עשיר שנִתְבַרֵג ברוסיה, אח“כ סחר כל צרכו ואח”כ עזב את החיי שעה מפני חיי עולם והוא מכין את עצמו לרבנוּת, אם שכבר יש לו אשה ובנים. שמו אלכסנדר ברגין –. ובקרוב יודפסו ממנו מאמר גדול ב“השחר” הרוסי[.]⁸⁷²

הוא אינו בעל כשרון יותֵר מדאי. הוא רוסי בחנוכו, רוסי שהיה לעברי גָמור, לאוהב את התורה וישראל, את ציון וספרתנו, וגם בקר את א“י [ארץ ישראל] לשמה. והוא עתה יושב על האבנים בכאן ע”מ להִתְדַקטר –.

בברלין לא היה לנו כל שיח ושיג רק בכאן ע"י ההתבודד[ות] נתקרבנו איש לרעהו, והנני מטייל אתו ארוכות וקצרות בדברים שאינו מבין אותם כל צרכם…

הוא יודע את הספרות העברית וחללה מעט רק מהשנים האחרונות, ורעיונו שאליו הוא נושֵא את נפשו הוא להביא בספרתנו חיים חדשים, כלומר חיים מן החוץ ע"י תרגוּמים מכל השפות החיות.

הוא מכין א“ע [את עצמו] לרבנוּת, ורואה הוא את עולמו בעולם הדתי, אבל אגב גררא, שלא על מנת להשתכר יש את נפשו לְיַסֵד בבֿרשא [בווארשה] תוצאה עברית שתוציא לאור מדי חודש בחודש ספר בן חמישה בוגין [גליונות דפוס], תרגום, הוא רוצה לתַרְגֵם מספרוּת היפה, המדעית, מעניני שם ויפת [יהודים וגויים] וכו' ורוצה הוא להקדיש להענין הזה שלושת אלפים רו”כ או יותר מעט.

אנכי הצעתי לפניו כי תצא בעדו לְבַֿרְשא ותִתְיַשֵב בשם ותפקח על צרכי העסק. כלומר על עסקי ההדפסה וההגה[ה], כתיבת המודעות, החבוּר, ואולי גם המכירה[.] בעד העבודה יְשַלֵם לך מְעַט. אבל תעתיק בעדו מדי חודש בחודש בוגין וחצי ויְשַלֵם לך שלושים רו"כ.

אנכי נתתי לו את ה“יאוש” שלך למקרא.⁸⁷³ והבטחני לכתוב אליך אם יגמר הדבר אצלו.

מכאן יוצא לוויען [וינה], ומשם לברלין, ומשם ישוב לביתו. לחג המצות [פסח] ישוב לאדסא, אח“כ יצא לְבַרְשא [ווארשה] ע”מ ליַסֵד את הדבר.

לבי נוקף פן יְקַלק[ל]ו באדסא את הדבר.

אנכי את שלי עשיתי.

והיה אם יכתוב אליך דע את אשר לפניך –.

_____

X [10 בינואר]

ידידי!

הנל כבר קרא קונטרסך ומצא חן בעיניו מאֹד, אנכי כבר עבדתי בעדו [?]. הדבר נשתנה מעט. הוא יוצא לקרים לגור שם עם רעיתו [?] עד חג המַצות הנני מקוה כי הדבר יצא לאור, ואם יתמהמה תחכה לו.

גם הבטחני להלו[ו]ת לי איזה מאות שקל לבנין מאסף בישראל.

אימתי יצא התלפיות לאור?

לפע"ד לא יצא כלל לאור כך נבואתי.

113. אל אחד העם⁸⁷⁴

18.1.1895

אדוני הנכבד!

אתכבד להודיעהו, כי ידידנו ה' ברגין נתדקטר אתמול בכאן בכי טוב.

השלום לכבודו ולתורתו? השלום לספרתנו?

אגב גררא אודיע לכבודו, כי הפרופסור לצרוס כתב לי בימים האחרונים מכתב גדול מאד, בן שישה דפים,⁸⁷⁵ על דבר ה“להיות ולחדול” שלי, שבו הוא תנא דמסעיה [דמסייע] לעפשטיין⁸⁷⁶ וקורא תגר עלי. הדברים ראויים להִוָדע רק מצד מין האנשים הללו ומחשבותיהם שהם חושבים על בית ישראל. איני יודע איה ידפיסו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

114. אל אלתר דרויאנוב⁸⁷⁷

[1895].30.1

ידידי!

בשעה שאנכי שָרוי בצער על ידי פגע רע שפגע חד ממכירי שבגולה באוני דבריך המרים. אתה יודע מה אתה לי. ולכן איני צָריך לומר לך עד כמה אני מִשְתַתֵף בצערך, והנני מתפלל בלב שָלֵם לפני אבי שבשמים כי ירפא אמך ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עם ישראל.

*

איני יודע מדוע תדחה את המשלוח של קונטרסי לימים אחרים. אחרי לפי התנאים שהנך שרוי בהם עתה אין אפשר לך לגשת אל המלאכה, הלא טוב הדבר שתשיבו לי תכף ומיד למען אשב באותו עת על האבנַים שלו ואַצַרֵף לו את הפרקים הרבים שכתבתי שעולים בכמותם עליהם.⁸⁷⁸

אבקשך שבו ביום תקבל דברי תואֵל נא בטוּבך להשיב לי קונטרסי בלוית פרקיך, ובלוית מכתבי הספרותים והנפשים שכתבתי לך בימי הבלי עד מכתבי האחרון הגדול ועד בכלל, ותשלחם באחריות. מכתבי על מנת להחזיר –

ראה בקשתיך

*

גם אבקשך שלא תְכַחֵד [תסתיר] ממני אם רבה עליך העבודה; כי חלילה לי וחולין הוא לי להכביד עליך ולא אכעוס עליך אפילו כמלֹא נימא גם אם תשב פני ריקם. והיה אם איני טועה בזה אז עליך רק להודעני בו ביום שתהיה מוכשר לעבודתך ואשלחם לך[.]

*

בכלל יתפרדו קונטרסי לפי האָמור:

א) בין הערבים (ספר יראים)

ב) בין הבתרים (ספר חסידים)

ג) על האבנַים (הרהורים)

ד) בעלמא דקשוט (דור דור ודורשיו)

ה) הכתב והמכתב (מעט בקרת)

וכֻלם יכילו כעין מאה פרקים ולא עד בכלל –.

בה“עלמא דקשוט”⁸⁷⁹ שלי הנני מנסה לתת פרצופים תלמודים כמו שמעון בן שטח – שמאי – רבי טרפון – רבי אליעזר שמותי – רבי יהושע הפחמי – רבי עקיבא – נחום איש גם זו – חנינא בן דוסא – ריש לקיש – רבי טרפון – והם כתובים לפי רוח השירה שבי באופן שיעשו רושם גדול לפי ערכם ומינם.

*

ראה הנני אומר לפי רוח השירה שבי, כי עתה הנני יודע שמשורר אנכי, משורר מלבי עד ראשי ועד בכלל. וגם אנשים כפֿרישמן מצד זה והפרפסור לצרוס (במכתבו האחרון) מצד זה מסכימים לדבר, וגם אנכי מסכים לדבר –

*

לפי הבטוים שלך הנני רואה כי טעית בדבר אחד. אתה “לוקח” את הדברים לשלי, ותשכח כי אין אני אחראי על כל הני הנפשות והמחשבות שתארתי, כמו שאין דסטיבסקי [דוסטויבסקי] נתפס על מעשה רצח של רסקלקינקובֿ [רסקולניקוב].

את אשר אתה אומר אלי, לך אומר [אמור] לאומן שעשה אותם. אני לא הפסדתי אנפשם…

השומע אתה!

*

הנני מקוה כי בו ביום שתקח לך מועד לכתוב אלי, תעירני אודות הדברים הללו[:]

I. אודות דברי שבמכתבי הגדול אליך[.]

II. אודות משפטך בדבר סגנוני ומהלכי.

III. אודתך בעצמך ואודת מעשיך ואודות מחשבתך לעתיד;

לפי דעתי אל תדחה את הדברים, ואדרבא בשעה שאתה יושב בצער, יקל עליך הכתיבה, כך דרכו[.]

*

הנני מעמיד אותך על חזקתך כי יודע אתה לשמור סודי, וע"כ אגלה לך כי קרוב הדבר לודאי שאחרי שאתדקטר (הזמן לא יארך כמו שחשבתי) איסד איזה א[ו]רגן קטן (רבעי) [רבעון] בעד המחנה שלנו, שבו תתגלה כל התסיסא החיה שבנו.

קונטרסי יבואו בתוך נספחים אל כל חוברת וחוברת. ומלבד זה עוד אנשים מעטים וטובים עומדים לימיני איש איש לפי החוג שאסמן לו (זה הכלל הגדול שיהיה אצלי) והנני מונה עליך ואקוה שתעמוד לימיני[.]

_____

בדבר ה“אוצר” עדיין לא נִתְבַרֵר הדבר, אבל הנני מקוה כי יצא מכֹח אל הפועל.

*

אחד העם יודעני כי האשכול עומד נכון לצאת לאור.⁸⁸⁰

אחותו היפה והעבריה תבוא לכאן כפי הנראה ע"מ להשתלם בפלוספיה[.]⁸⁸¹

*

לפי הנראה אתישב לפי שעה אחרי גמר למודי בברלין, כי העיר הזאת וספריה מעשרת את בעליה, ועוד לי עבודה רבה במקצוע הפלוספיה ובספרות.

*

במצבי אין כל חדש, הנני משכם ומערב לעבודתי. ותו לא מדי.

הנני בודֵד כערער בערבה פשוטו כמשמעו וכבר קצתי בנפשי מפני התלמיד שבי, והנני מחכה בכליון עינים לבו ביום שאבחן ואצא מעבדות לחֵרות.

_____

יותר אין[.]

לקונטרסי, למכתבַי (גם למכתב זה) ולדְבריך אחכה בכליון עינים.

חיה בטוב

שלך

מיכה יוסף

שכרתי לי מעון חדש ויפה.⁸⁸²

115. אל נמען בלתי ידוע⁸⁸³

[1895[.30.1

ידידי!

אם כי איש ברזל אתה ולבך נְחוּשה, צריך אני לְסַמֵן לך את אשר אתה לי ולעולמי. הנני יודע כי כל הימים אשר אני חַי לא אבקיע אל לבך, הנני יודע מה אתה לי – ובכ"ז לו לא ידעתיך עתה, לולא הי[י]ת נקשר עמי בקשר שבנינו, היה עולמי ריק, פשוטו כמשמעו.

אנכי שייך לאותן הגבורים שאינם יְכולים ללחום לבדם, לי דרוש מלאכים עומדים מימיני ומשמאלי, לי דָרוש בני אדם בעלי רָצון, אנשים עומדים לבלי חת. ויודע אנכי כי גם בשעה [ש]מהפכה גְמורה בנפשך והשקפותיך העקריות עומדת להתבַטֵל מפני השקפות אחרות החזקות מהן והלוקחות את מקומן, תשאר מה שאתה, תשאר אדם רָצוי לי כל ימיך.

הנך חושב שימים יבואו שהקולות יחדלון… אבל אני מאמין כי היום ה“אֻמלל” הזה לא יבוא אצלנו לעולם. וכל הימים אשר אנחנו חיים על פני האדמה ועל פני שמים ממעל, כל הימים אשר ב“מורד” שלנו נעלה על במתי עד… תהיה המלחמה כְבֵדָה אצלנו. והיא היא גוף החיים.

_____

את “השרון” קבלתי והוא אינו מסריח כמו המגיד הקדוש.⁸⁸⁴

_____

איני יודע אם הודיעתך [הודעתיך] כי קָרוב הדבר שאייזנשטַד יִקָרֵא להיות מַזְכיר בבית המערכת האשכול באדסא.⁸⁸⁵

_____

חיה בטוב לדבריך אחכה ואחכה

שלך

מיכה יוסף

P.S. אחרי שבעל נפש אתה ובקי בהעולם הזה וחללו, הנני לגלות לך נטיה אחת בו, נטיה שלוּ לא נסיתי בה כי אז לא באתי לכלל השגה שבה.

התאמין כי עלמה אחת יפה וטובה ותמימה מן השורה שלנו, שונאת אותי תכלית שנאה, שונאת אותי שנאת חנם…

לא תוכל לְשַעֵר כמה הכנעה וצער והרגשות לא ידעתי אֲכַנֵם גורם מין מקרה כזאת, לולא הייתי אני; כי אז יכלה מקרה כזאת להורידני דומיה, אבל אנכי הנני אנכי, וכל המכות הרבות אשר ה[ו]כתי בימי הבלי נוגעים רק אל קליפתי ואל תוכי לא יגעו, כלומר בנגיעה לבטלה –

הנני חי וקיים.

אבל לא אוכל לעשות שקר בנפשי לומר כי דבר כזה ירחיב את דעתי ואתה צא ולמד כי באותה שעה שנפשי גורמת דְחִיָה ממקום אחר, קבלתי רושם יְדוּעַ ממקום יְדוּעַ… והרושֵם הזה כבר גזל הרבה לילותי ומחשבותי; כי עודני מָלֵא טל ילדות ועודני מוכשר לאהוב עד הקאה –

*

“מה היא האהבה? – מצאתי כָתוּב באמתחת אחת ממכר[ו]תי שהיתה קרוב לקרובי – האהבה היא כגחלת לוחשת, בשעה שהיא לוחשת אורה מבהיק ומרחיב את הלֵב, ובשעה שהיא עוממת רוחה נודף…”

יצק זהב רותח לתוך פיה!

*

והנה הננו יודעים האהבה מה היא, אבל השנאה מה היא?

ילמדנו רבינו!

116. אל מרדכי אהרנפרייז⁸⁸⁶

תחילת פברואר 1895

מכרי!

“איכה?”

המלה הזאת כבר היתה נְכוׂנָה בפי ע"מ לשימה עלי גליון ולשלחו אליך, רק המלה הזאת ולא יותר… לא בעבור שנחתי מזעפי ואיני עוד מוכשר להִשְתַמֵש בפולסין דנורי; רק מפני שלבי יאמר לי בימים האחרונים **מה אתה לי – **

הנני חושב אותך לאחד מן האנשים העומדים אתי במחיצה אחת, לאחד שעתיד ללחום אתי מלחמה אחת ולצור על האויב, לאיש שבאשר אלך ילך ובאשר אחיה יחיה. אבל אני כופר שישנו בין הבשר ודם שלנו איזה רעות או יְדידות. לא מפני שאיני כדאי והגון לרעותך אך בעבור שיחסר לך החוש הזה, יחסר פשוטו כמשמעו ומובטחני שלא יהיו לך רעים לעולם –

ואתה חלילה לך וחולין הוא לך לקרוא תגר על מעשה בראשית שלך, ואדרבא קום וברך את אלה[י]ך, ברך אותו על אשר ברזל את לבבך, דבר נחוץ מאֹד לבעלי מלחמה ועסקנים… איני יודע אם יש בך משרש נשמת צזר [יוליוס קיסר] או נפ[ו]ליון; אבל בק[ו]רת רוח הנך עומד עמהם בשוּרה אחת –.

לכו רעו!

ברור לי כחֹשך שגם בעת אשר תגמר מצו[ו]ת הדיסרטציה שלך שדוחה כל המצו[ו]ת גם אז יעברו עידן ועדנים, אם לא יסתיע לנו עולם הכלל, שלא תכתוב אלי, באשר לא תמצא בזה חפץ, לא תמצא בזה חפץ באשר אנכי מיכה יוסף הנושא של הסופר שלי אינו נוגע לך מאומה…

בקצרה הרני מוכן לפורענות.

*

“ולהיפך אני מרהיב בנפשי לחרף אותך על שתיקתך; אחרי שאין לך אותה ההתנצלות, ואם אני עוסק בבחינתי אין אתה בן-חורין להפטר מכתיבה–” עד כאן לשונך הקדוש.

מתירא אנכי שפלוני החיים ברודי⁸⁸⁷ לעתיד לבוא בעת אשר ימשמש באמתחת כתבי ויבוא לידי קריאה, אז יחשוב שבאותה שעה שהכותב מרדכי עהרנפרייז (מי היה? הערת חיים ברודי) ישב בערלנגן (!) ועסק במין הדיסרטציה שלו היה יושב מיכה יוסף בעלית בית חנניה ומלאכי השרת היו צולין לו בשר ושותתין לו יין ושזמנו היה פנוי יותר מדאי. אבל אנכי המיכה יוסף החי וקיים יושב בחדר צר על יד שלחני הקטן והנני משכים ומעריב להדיסרטציה שלי. ולא עוד שחתת [שכחת] ששלך עוסקת ברשויה [ברשות] אחת בהאחדות המוחלטת, עוסקת שלי בשתי רשֻיות בתפארת ובמוסר וההלכות הללו הם הלכות קשות שדשו בהם גדולי עולם כשפטסברי, [דיטכֿזָן?], הומא [יום], סמיט, קנט, יקבי, מנדלזון, שיללר והרברט⁸⁸⁸ וכל כת דילין ועלי הגבר למשמש בדעותיהם ולשטחם כשמלה. ולא עוד שמלבד האָמור בנידן זה עלי למצה המצוי שלי בשאלה זו ולבנות ול[ה]חריב וכו'[.]

בקצרה בעוד ירח ימים יהיה כל החומר גמור אתי כל צרכו ואז אגש תכף אל העבודה שבכתב, שלגבי ד[י]די קשה יותר מקריעת ים סוף אחרי שאיני בקי בלשון ארמי כמוך. מלבד זה עלי להכין את עצמי בפלוספיה, במשנתו של הום וקנט ושפנהויר (הפלוספים של הבחינה שלי), בדברי הימים (קורות עם יון, ותולדות המהפכה בצרפת) ובתורת הכלכלה שזרה לי לגמרי. ועליך לדעת כי קרוב הדבר שאגמר את למודי בזמן יותר קצר מאת אשר חשבתי מראש; אחרי שקצתי בנפשי מפני ה“תלמיד” שבי וחפץ אנכי לצאת לחֵרות…

עד כאן.

*

בדבר הדסרטציה שלך לא אוכל לומר מאומה כי איני מלֻמד ולא בן מלֻמד.⁸⁸⁹ רק זאת אדע [ב]בירור כי בשעה אשר תקרא קונטרסי בין הערבים (ספר יראים) שכולל עד כמאה פרקים ולא עד בכלל, כי אז תראה כי נכנסתי לפני ולפנימיתה. ושעלתה בידי להחיות את העצמות היבשות הללו ולהקימם על רגלם עם כל הקסמים שבידם –.

הנני מקוה כי תמצא בקבלתי חפץ.

הקראת ספרי מיזס (צפנת פענח)?⁸⁹⁰ הקראת מאמרו ע"ד יחס הקבלה לשיטת שפנוזה בהעתון הפלוספי של ההרבטי [הרברט] ציללער? הקראת את ספרי יואֵל?? ההתעמקת בפלָטין [פלוטינוס] ובכל כת דיליה?

איעצך שתקרא את הפרקים הדתים והנסתרים בספרו של רודלף עויקען [רודולף אויקן] Die Lebensanscha[u]ungen d. g. Denker⁸⁹¹ וכן הפרק אודות פלטה [אפלטון] וכריסטוס ואז תעשיר שפתך הקבלי.

*

בדבר הירחון הידוע צר לי על חוש הריח שבך שנתקלקל… המנין שלנו מוצא בו את אשר מצא בהראשון. קרירות ומו[ו]ת, התפעלות עגל ממין הכפתורים?, מאמרו של הרב מפרג (עי[י]ן בההקדמה שלו) מרטין שריינר, טלסט[ו]י ורביע[י]ת מים… (מערב ומזרח לפי שיטתו של בריינין – ועל צבאם ספורים נפתלים[,] שירים יבשים ותו לא מדי. והיטב אשר דבר טון שלנו (הוא יושב עתה על האבנים כי כבר מסר עבודתו) “אין בין השני והראשון רק מה שחסרים בו מאמרִי ומאמר של דוד ניימרק…” ואני אוסיף: אין בין השני להראשון רק מה שחסר בו ה“מי שברך” שלי או מין הבקרת של בריינין.⁸⁹²

הנח לו! לא ממנו תושע ספרתנו. הוא אצלי לאחר יְאוש…

*

אתה זוכר את כל התרועות והתקיעות שלו: האח! עתה לנו במה חפשית, צאו וכתבו ככל העולה על רוח[כ]ם, דברו, לחמו וברכו את אלהיכם על אשר פדה אתכם ממטת סדום וכו' וכו' וכו' וכו' וכו' וכו'

ובגליונו האחרון הוא יבטחני ש“במאמרי לא יכניס דעותיו” –

מה תאמר על החסד הרב הזה?

*

“דע כי כל מה שכתבתי עד עתה לא שָריר ולא קיים כי נתח[ו]ני המו”לים, ונבלעתי בין חומ[ו]תיהם… רק בו ביום שיהיה לנו במה בפני עצמו אז ארים קולי, אז אוכל לעבוד בכֻלי אז, אז, אז," (לשונו של בריינין אלי)[.]

ועתה הוא מכין מקומו לאחרים, להרב מפרג ולרביע[י]ת מים – והוא אינו יודע עוד מה לכתוב, הן ולא ורפיה בידיה… והיטב אשר שאלנו אותו לאמור:

“ואיה קולך בני?”

*

אגב גררא אודיעך את אשר השבתי ליה: “חפץ אנכי לעבוד בכֻלי ולא במקצתי, כל עצמותי תאמרנה ומה יתן ומה יוסיף לי אם תתן לי מקום ביַרחונך להתגדר באצבע קטנה… אחת גמרתי להיות או לחדול!”

*

להיות או לחדול

“ואתה תשב – כותב לי אלכסנדר ברגין – בחדרך הקטן והצר, ספריך פתוחים לפניך, אבל רעיונך יב[ו]או כברק הלאה הלאה לארץ רחוקה, לארץ מולדתך, לארץ אשר תקיא את בניה… שם תאמר, שם אמצא מנוח לרגלי, סופר אהיה בישראל… ובני ישראל קוראים את המליץ והצפירה וכל כת דילין ואומרים: מה נאה מאמר זה! מה נאה שיר זה! ואם תבוא ותשטח לפניהם ותצעק מרה על הנבלה אשר תֵעשה בספרתנו אז יאמרו לך הסופרים אשר שֵבה זרקה בם: מה לך אצל ספרות ישראל? כלך לך אצל האשכנזים! ריח הקוגל אשר ישאר בתנור כ”ד שעות, וריח הירמלקי [הירמולקה] אשר גם היא כ“ד שנים תנוח על משכבה על ראש ישראל גמור עד כי זיוה והדרה ישתנו… זה ריח ישראל, זה ריח ספרתנו עתה…”

“מלחמת החיים היא לנו מפנים ומאחור – יוסיף ויאמר – והמלאכה מרֻבה מאֹד והעברים המפוזרים בכל קצוי תבל נְבוכים הם במדבר… וכל תקוה אבדה להם. לא עת היא עתה לחשוב מחשבות, עת היא לעשות, עת היא ללחום מלחמת עמנו מלחמת הקיום – שמא יאמר אחד מאתנו בלבו: האם איש מלחמה אני? האם לי לצאת ולבוא לפני מחנה ישראל? מענה אחת מצאתי: במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, וגם אתה אל תחשוב מחשבות רבות, התאזר והיה לאיש, מכשולים רבים תפגע על כל צעד וצעד אבל אם תאמר לנפשך: יעבור עלי מה לא אסור מדרכי ימין ישראל, אז, אבל רק אז תבוא אל המטרה שאליה נפשך נשואה”

לא אָסור!

117. אל יהושע טהון⁸⁹³

[1895].5.2

אחי!

דבריך לא באוני.

גם לי עבדך בן אמתך אין עתה דברים מסומנים בעדך. איני יודע מה יש לי להשמיעך: אבל יודע אנכי כי יש לי הצורך לדבר עתה באזניך, ולהפריעך מגל הספרים שאתה שקוע בו עתה ראשך ורובך. יש לי הצורך, כי הנני מלא תסיסה, תסיסה לא אוכל לסמן אותה לך כל צורכה.

ואתה צא ולמד מה רב כֹחה, אחרי שבמכתבי האחרון להאיל-ברזל שלנו, כלומר מרדכי אהרנפרייז, עִבַּרתי [הכעסתי] אותו כך עד שבאוני דבריו היום, דברים שבהם ידבר בפעם הראשונה “כילוד אשה”, כבשר ודם…

יש לב לה“משולש” שלנו אבל הוא מקשה מגבו, והיה כאשר נכה בו ביד חזקה מאליו יפָּתח, ואז נראה את הדם הנוזל, והדם הוא הנפש…

*

התסיסא האמורה היא באה מתוכי ומגבי –.

מצד אחד הנני יושב עתה על המשבר שלי; הנני חי ומתמצה מימי הבלי והנני בא אל קרבי… הנני בונה עולמ[ו]תי שהחרבתים – ומצד שני הנני נגוע במגע… הנני מקבל דחיה מנפש אחת, נפש שבקרבה עולם מלא וחיים מלאים, נפש תמימה וטהורה – בקצרה הריני עומד מאחורי אשה פשוטו כמשמעו. ואתה הלא תדע כי דרכו של בועז כמוני להסתכל בנשים, בנשים דאית להון [שיש להן] נשמה יתרה… נשים שהתכלת בהן דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, ועל כסא הכבוד יושב מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ומתיחד עם שכנתיה [שכינתו] לפי המסורה.

*

שמא תאמר: שוטה שבעולם! מה כל הרעש הזה? לך ואהוב! חטוף נשוק, חטוף נשוק, כי עלמא הדין בוודאי כבי הילולא דמיא…⁸⁹⁴ עלי להעירך על דבר אחד, על תהום קטן הרובץ ביני ובינה, אבל הוא עמוק מאד…

אני הגבר הנני מבני בנים של אותן האבות שעמדו אבותם על הר סיני, ופלונית היא מבנות אומות העולם… אנכי בן הכבשה, והיא בת הזאבים.

התאמין כי גר כבש עם זאב גם יחד?

ולא עוד שה“כבש” שבי איני דאתי… וכֹחי עוד אתי לעמוד בפני הזאבים הללו דקימן לן ככוסלי לאגיא.⁸⁹⁵

*

אתה יודע כי איני כתוב בספרן של בינ[ו]נים, וכל את אשר הנני, הנני בכל רמ״ח אברי ושס״ה גידי. הנני עברי בכל ישותי, אבל לעומת זה הנני גם רשום בכל ישותי, ולבי היה למחנים…

הנני לוחם וחוזר ולוחם השכם והערב, הערב והשכם, כאילו הדבר רק תלוי בי. ואגב חורפה הנני שוכח במחילת כבודי כי עוד אחרת שייכת לאותו דבר, ואותה ה“אחרת” יודעת אותי, מכרת את רבוני; אבל עדיין לא הגיעה לפרקה זה… והיא מסתפקת בארבע אמות של הלכה ששקולים אצלה נגד כל האנשים שבעולם.

היא שייכת להמין הזה שעובד בעד האנושות! אותה האנושות שארורה האדמה בעבורה.

לה נפש רחבה, תום וטֹהר, לוית חן וחשבון. לה “קלות” כאילה, עיני תכלת וקומה זקופה כאמור, לה כך [כוח] המושך במדה מרֻבה, הכל יש לה, רק לא סימני עברית, היא חצייה תתרית וחצייה רוסית או כֻלה פינית.

היא גויה גמורה.

*

ידידי! מתירא אנכי פן יעבור הסער שלי את גבולו וישטוף אותך ואת ספריך. ועל כן אני מתאפק ביד חזקה והנני מחסם את עטי בדישו…

איני חפץ עתה להרעיש מורשי לבבך, כי בעל נפש כמוך יודע מה אנכי סובל בעת כזאת. אבל הנני חפץ רק להשמיעך את הדברים כהויתן. והנני כועס עליך על אשר סתמתי עד עתה לפניך ולא פירשתי –.

והאש הזרה כבר אחזה בציצת ראשי. האחתה גחלים בחיקי ולא אכוה? האצלול כֻלי בתהום הזה? לדבר כזה עוד יוסף חי!

אבל גם החיים עתידים למות…

*

ידידי!

איני צריך לומר לך עד כמה אני צריך עתה לדבריך, לדברים ארוכים יותר מן השעור שהנך כותב לי בכל עת ובכל שעה.

לדבריך אני צריך, ועתה לך ושב על האבנַים, על כסא השרת שלי, וכתוב לי כל צורכך.

אגב גררא, הנני מתפלא על אשר עדיין הנך תלוי ועומד עם עבודתך. אימתי יהיה הקץ? אימתי תתדקטר? השלום לך?

לדבריך הארוכים אחכה בכליון עינים פשוטו כמשמעו.

שלך

מיכה יוסף

.P.S אחרי שכליתי לכתוב אליך את דברי, ראיתי כי היה לי להשמיעך…

118. אל יהושע טהון⁸⁹⁶

תחילת פברואר 1895

ידידי! לוּ ישבת למ[ו]לה פנים אל פנים וראית את הנפש הטהורה והתמימה הזאת, את סמל ה“מו[ו]ת” וההוד השפוך עליו[,] את העינים התכלת ואת השערות התכלת שלדאבון לבי עלה עליהן הכורת; לו ידעת את הרַכות, את הרחבת הנפש שבא בי ובקרבי ע"י רושמה; לו ידעת את הסער הגדול הסוער בי השכם והערב, הערב והשכם, סער שמהול בעצב, בבדידות; לו ידעת את עברי פי פחת… כי אז לא יכולת לדבר באזני מין דברים כאלה –.

“הנך הולך למות מו[ו]ת נצחי…”

שקר אתה דובר! בחוג כזה לא אָמות כי אחיה, אחיה במהותי, אחיה ועשה אעשה גם יָכול אוּכל. והיה גם בבוא הנֹחם הנורא ויאכל כעש כֹחי אז אומר לנפשי מה שהשיבה אשת רבי אלעזר בן עזריה לבעלה: “לישתמיש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא להדר ליתבר…”⁸⁹⁷ יצק זהב רוּתַח לתוך פיה!

*

ועתה ידידי אל תירא. לבי, שיודע מזלי, יאמר לי כי גם מזה אצא וידי על ראשי… כי גם הנצוץ האחרון הזה יכבה וכאשר אבדתי אובד, והנני מוכן את עצמי ליְסורין של אהבה, לכַך נוצרתי…

לכך נוצרתי, אבל הנני מרשה לי לקרות תגר על מעשה בראשית, לקלל את יומי ואת יום אבותיה על אשר לא עמדו רגלם על הר סיני. מדוע נולדנו בין החומות? מדוע לא יעקרו התחומין? מדוע? מדוע?

ארורים החיים!

P.S. בעוד שלושה שבועות אגש אל עבודתי שבכתב. והנני לשאול את פיך [—]⁸⁹⁸ שאתה מומחה לה, הלכה עיקרית בעבודתי. הנני חושב שלפי תוצאות שיטת קנט בתורת ההכרה – שאנחנו נש[—] כמו שהיא רק את החזיונות לפי תנאי חֻקי המחשבה שלנו – [—] המוסר והיופי הם שתים שהם אחת. כלומר: אותן חוקים של מחש[—] שעל פיהן יתבאר יחוסנו להעולם שמחוצה לנו, הם הם יבארו [—] המעשים שסוף כל סוף הם רק חזיונות. לפי דעתי גם קנט [—] ההתאמה הזאת, וע"כ הוא מוצא לנחוץ להזכיר על כל [—] בספרו “ביקורת כֹח השופט[”], כי המוסר והיֹפי אינם אחת וכו'. –

מה דעתך?

בכלל חדלתי להאמין בחלוקת כוחות הנפש לרצון, רגש ו[—] דעתי הם שלשתן שהם אחת ורק יסוד נפשי [—] באדם שעל פיהו יתיחס לעולמו שמחוצה לו. היסוד ה[—] רפה, סוער ונח והולך לרוחב ולעומק, עולה ויורד וה[—] בפנים והרבה שאנחנו לפי תומנו, והננו חושבים אותם [—] מיוחדות.

לתשובתך אחכה.

אגב גררא הנני להעירך עוד הפעם, כי הנני שמח מאֹד בדירתי [—] החיתה את עצמי כֻלי. אתה יודע כמה אני “נותן” על [—] אבל עתה אני רואה לא לדאבון לבבי עד כמה היוצר ביד החומר… הדבר הזה יכניע אותי מאֹד…

אנה תצא אחרי שתתדקטר? התשוב תיכף לביתך? או תשוב [—] המדרש העליון ר"ל [רחמנא ליצלן]? הודיעני הכל.

גם אל נא תשכח לחרֵט את איקונין שלך ולשלחו אלי כאמור.

119. אל נמען בלתי ידוע⁸⁹⁹

תחילת פברואר 1895

ידידי! משבע הספירות שלי תראה מעט מעין הֲרת רוחי. ולמה עוד לי ללכת ולהוסיף אבתרם [אחריהם]? הנני קָרוב אליה מעט, הנני מדבר אתה מעט, מטייל אתה עוד יותר ממעט. היא יודעת אשר אני זומם עליה, והיא יְרֵאָה… בכל לבה היא חפצה לְמַעֵך את רושמה. ויש אשר תגרום לי כעין דְחִיָה, ואח“כ תקם ותמעך גם אותה הַדְחִיָה – היא יודעת אותי, יודעת כי איני שייך לכל ה”מחנה" הרבה אשר בבית מדרשנו, אבל אינה חושבת בי הרבה. כי היא עתה במשבר התמימות, היא עוסקת בתורה שלא לשמה, רק לשם האנושות, לשם העניות, היא סופרת, משוררת ולבה נתון לספרות היפה. אבל היא חושבת את הדבר לעו[ו]ן לשיר בשעה שהציבור שָרוי בצער, והיא עוזבת את שיריה ורגשותיה, ועוסקת בתורת הכלכלה והעבודה וכל השַיָרה הקדושה הזאת.

בכלל היא כֻלה תרעובות [תערובות], בדמה נוזֵל דם התתרים ודם הרוסים, בלבה היא משוררת ובמוחה היא מדינית. אוהבת היא את המחשבות אבל לא המחשבות אודות המחשבות, וקנט שלנו הוא אויבה הַגָמור. היא תְבַכֵר את הויפטמאַן על איבסן מפני שהאחר[ו]ן לא כתב את ה“אורגים”⁹⁰⁰ – ובמשפטה היא תומכת פלך…

פעם אחת נזדמנתי אתה לפונדק אחד בליל מחול ומשתה להכנסיה שלנו. ותשיב פני כל הגברים ריקם שבקשו לצאת אתה במָחול, רק את “העוֹבדות” מדַלות העם יצאה במחולות, במחול של מצוה.

כך היא.

אבל את הכל אני סולח לה. רק לא אל ה“גויה” אשר בקרבה, גויה גְמורה מבנות אותן האָבות שלא עמדו על הר סיני ולא מצאו את הָאֵלים במדבר…

ודא עקא –.

יודע אנכי כי איש ש“יצר הרע” בתוך מעיו אינו רשאי לדבר דברים כאלה, יודע אנכי שלא אוכל לסלוח לְלַסַל⁹⁰¹ את עשה בשעתו. יודע אנכי כי היא האחרונה שבנשים שמחיות אותי. יודע אנכי כמה צֹרך ל“חורבן” כמוני שקוע ביְאוש ובעצב לאור כזה, את הכל אני יודע –

ובשעה שאני חושב בה, או בָנו[,] בא ה“עברי” שבי ומְטַפֵח אותי על פני… אנכי איני מבין מה הוא שׂח, אבל אני מרגיש כֹחו…

וכֹחו רב –.

ה“עברי” שבי כֹחו רב. והעבריות שסביבותי כחן תש והן בעלות קטנוּת המוחין. כל העולם שסביבי שומֵם, הכל גורם אצלי כעין גועל נפש, רק אור אחד, רק נצוץ, והנצוץ הזה יָבוא מחוץ לתְחום…

האין הדבר נורא!

* * *

באותה שעה לבי נשבר, והשברים היש להם תקנה? ובשעת “שבר” כזה הנני מרגיש את רעל השנאה – והשברים עוד ישברו לשברים…

ובאותה שעה הנני שומע קול רעש: עם ישראל שָרוי בצער!

120. אל מרדכי אהרנפרייז⁹⁰²

11.2.1895

לְעַז שבחברים!

איני צריך לומר לך כי כועס אנכי עליך יותר ממעט – בשעה כזאת שאינה תדירית [שכיחה] אז הענינים דוחים הכל. גם את הספירות והאַצילות [מתייחס לעיסוקו של אהרנפרייז בקבלה] וכו' –

לו היה הדבר להפך כי אז לא יכולתי להתאפק בו ביום שחרב חדה היתה מונחת על צוארי[.] כַך אני וכַך אתה…

גם אני מתפלא על קלות דעתך במעין פתרון של השאלה, ותשכח כי מין הפתרון שלך אינו עולה עם הסופר שבי בקנה אחד… התאמין כי הקהל יניח לי ללחום מלחמת עמי וקיומו בעת אשר מעבר מזה אשכב בחיק נכריה? ואתה שכחת במחילת כבודך כי זה עיקר כל המלחמה… אבל גם במלחמה זאת עוד ישנו צדדים אַחֵרים, צדדים שאי-אפשר לאומרם –

מלבד זה הנך טועה בחשבך כי הדבר תלוי בי, ושהכל מחכה על ההתגלות. מצד אחד הנפש הזאת תמימה יותר מדאי, ואין לבה פנוי עתה לדברי אהבה ורעות; אחרי שהיא שְרויה עתה באותו המועד שבו רוצין “לפדות” כל העולם כֻּלו פשוטו כמשמעו; ומצד אחרת איני מוכשר יותר מדאי, ולגבי דבר זה עדיין “תורתי” בתוך מֵעי, כלומר עוד בן-יְשיבה אנכי לכל חֻקותיו.

אצבע אלהים! על הספסל שלי ושמלפני הנני רואה שני “קשורים” מהחל ועד כלה. מעבר מזה פולני בעברית, ומעבר מזה אשכנזי בעברית.⁹⁰³ להראשון כבר עלתה בידו… להשני תעלה… ואנכי היושב באמצע מאחורי אותה נפש הנני עוד רחוק יותר ממהלך חמש מאות אמה. כַך אני!

_____

אבשרך שה“ביישן” שלי, דרש ביום השבת העבר בהסמִנַר [של] הפלוספי שלנו את דרשתו התלמודית שעלתה בידו בכי טוב ושטיין הלל אותי מאד. וכפי הנראה אפטר מהעבודות שתחת ה“סוגר”. בישבי על הכסא הייתי כאִלֵם, לא יכולתי לפתוח פי; ולא עוד כי “היא” שאינה שכיחה אצלנו ישבה הפעם למולי – אבל הדבר הזה נתן אומץ בלבי, ועלתה בידי –

בנוגע לאשר דברתי אודתה לא הפרזתי אפילו כמלֹא נימא, זאת ועוד אלף אחרת. אבל לבי ינבא לי כי לא אראה בעולמי את אשר אזמם…

לכַך נוצרתי.

בדבר ה“סופרים” מלבד בן-דוד,⁹⁰⁴ אינם סופרים כלל, כי אם נערים טפשים ולא יותר. ולמה תצטער?

עבודתו של טון נתקבלה.

בעוד שלושה שבועות אגש אל עבודתי שבכתב. אני שָרוי עתה במשנה עמוקה של קנט ז"ל, הנני חושב הרבה, מרגיש הרבה ומצטער הרבה. הנני את אשר הנני, ועוד –

שלך המחכה לדבריך בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

121. אל מרדכי אהרנפרייז⁹⁰⁵

[1895].12.2

ידידי!

איני צריך לומר לי [לך] כי בשעה כזאת שהנך יושב על האבנַים, והנך מתקשה לעסוק שמעתתך אליבא דהילכתא,⁹⁰⁶ אינך מופנה לדברים שבלב, שבלב אחר – אבל מה אעשה, לא אוכל שאת לבדי את אשר אתי, ובעל כרחי אני כותב לך ובעל כרחך אתה שומע.

ואתה בטובך סלח לי.

בנוהג שבעולמנו, שהננו חושבים, ואחר כך נחשוב אודות המחשבה, וגם החשבון השני יתהפך לנשוא לחשבון אחר וכן עד אין סוף. ויהי שם ד' מבורך על אשר יצר אותנו לפי מטבע זו, כי לולא זאת, לו לא היה אפשר לנו לעמוד עלינו ולחשוב אודות מחשבותינו, כי אז לא היה מקום לביקורת בעולמנו, לאותו התבלין הידוע שעל ידו לנו כל רכוש הרוחני כלומר רכוש המחשבי –.

כך דרכנו. אבל בו ביום שהננו אוהבים, כלומר בשעה שלבנו יקבל דחייה מעלמא דנוקבא והקסמים שבכוחו, כי אז יחדל או ייסתם בנו כוח הביקור, הננו אוהבים ואוהבים מבלי יכולת לחשוב אודותה, ומכאן ראיה לכוחה כי עז. כי היא תמלא כל הכוח (ענרגיע) שלנו מבלי השאר לו מקום לחשוב על עצמו.

זאת היא האהבה שראמות [רמות, גבוהות] מִלֵלָה…

*

בצאתי אתמול מבית מדרשנו בצהרים, אחרי אשר עִנה אותי שטיין בסודותיו הגלויים, נפגשתי אתה. היא נתנה לי שלום והחזרתי לה שלום.⁹⁰⁷ כמדומה לי שדברים היו לי אליה אך היא מהרה לדרכה… ויהי בעזבי אותה הצצתי במחשבותי ורעיון חדש הבריק בי, וַיהי בי כעין התגלות:

מה היא האהבה?

איני שואל לגבי בשר ודם פשוטו כמשמעו שלמחר הוא בקבר והיום כאן – מין ידוע שתוכו ריק והוא מתמלא רק מגבו… אבל הנני שואל: מה היא האהבה לגבי אנשים שכמותנו ש“חייהם” בתוך מעיהם, אנשים שה“אנכי” שלהם הולך בקומה זקופה ושצריך להתהלך בקומה זקופה… לגבי אנשים שכמותנו האהבה היא הכנעה…

“והלב מה הוא? הנהו המרכז שבו יתאחדו כל הרגשות וכל המחשבות – והיו לאיש אחד –” אמנם כן, ה“לב” הוא סכום הכולל כל המהות שלנו, המהות שנולד אתנו מצד אחד ושהתעשר מצד שני; הלב הוא העולם הגדול המקיף אותנו ואת מלאכתנו… ובשעה שאינו שוכח את עצמו, בשעה שגלוי וידוע לפניו כל מהותו אינו יכול להשתחוות לאשה, ל“שעה” של הרחבת הדעת…

*

אומרים אמור: כי כביכול [אלוהים] אמר לאדם הראשון שמור אתה שלי ואני אשמור את שלך – הנני יודע גדולתו של מקום, את אין סופו; אבל באותה שעה ש“נתאוה לעשות שותפות בתחתונים”, כלומר באותה שעה אשר חדל להיות מספיק לעצמו והיה אנוס לעשות שותפות בתחתונים, באותה שעה תש כֹחו…

ואנחנו קרוצי רוח חלילה לנו להתדבק במדותיו של הקב"ה ולהתאו[ו]ת לעשות שותפות, כי כל צורך כזה הוא סימן חלישה, הכנעה…

*

הנני מחכּים ואחיה מכל ויודע אנכי לערך ניר נאה, הר נאה, אילן נאה ואשה נאה, יודע אנכי להנות מכל זיו השכינה שבחיים, שבכל החיים; אבל הנני מסתכל על כל ההנאות הללו כעל חזיונות, חזיונות רבות בחיים שבאות זה אחר זה ושמהם יצטרף המהות שבי, ה“אנכי” שלי, אבל חולין הוא לי שמחזה “אחת” תכריע כל הכף שבי, מחזה אחת… ולמה יהיה הדבר דומה אם ייעשה ספר אחד לספר הספרים שלי והשאר לטפל… אבל להאני הגבר הכל שוה ופועל. ויודע אנכי לאהוב בשעה אחת את ה“רכות” שב[שפ]ינוזה ואת ה“גבורה” שבניטשי, את הקדושה שבאגוסטין ואת התאוה שבצזר ברגי…⁹⁰⁸

כך אני.

*

הפעם נודע לי בבירור כי כל מאן מ“אתנו” המתדבק באשה לגמרי הוא כמניח חיי עולם מפני חיי שעה… ועזיבה כזאת, היציאה מה“אנכי” שלנו הנני חושב לסימן-חולשה, להכנעה…

עד כאן ראשי פרקים משלשלת מחשבתי זאת.

*

מחשבה גוררת מחשבה. ומנידן זה באתי ברעיוני לנידן שלי, לעצמותי, כלומר ל“תכונתי”. והחלתי לפשפש במהותי ומצאתי שאנכי מטבעי הנני בעל תאווה מרובה; אבל תאותי גדולה בשלילה מבחיוב…

כלומר: רק בשעה שאשאף רוח מלחמה, בשעה שאנכי משתמש בכלי נשק שבחמתי כי אז אפי עז ועברתי קשתה, כי אז אוכל לעקור הרים ולטחנם זה בזה, אז הנני ברשותי… אבל בשעת שלום, בשעת אהבה ורעות אינני מה שהנני ויצרי אינו גדול כל כך לפי מטבע שלי –.

*

מחשבה גוררת מחשבה, ורעיון גורר רעיון, וכן חשבתי וחשבתי אודות כעין האהבה שלי עד תומה… יצאתי מבית המדרש מלא ובאתי לביתי ריקן, ריקן ומנצח. וכן התמו.

* * *

לילה! הנני יושב מאחור[י]ה, הנני רואה את ראשה ככתם פז, וכל מחשבות[י] ורעיונותי פרחו באוויר… וכל ההררים שבניתי לי לא יכלו לעמוד בפני ש[י]ער באשה –

האמת הדבר כי ש[י]ער באשה ערוה?

*

15.2

[כאן באות שלוש שורות של קווים מרוסקים]

- - - לו אחשוב כי “הושבתי” את הכל על גורל אחד… כי אז אוכל לומר עורבא פרח… - - -

[כאן באות שתי שורות של קווים מרוסקים]

עלי רק לחזור דברי ניטשי ז"ל: “וואס מיך ניכט פערניכטעט דאס מאכט מיר שטארק!”⁹⁰⁹

*

ואני חזק –

אבל ה“חזק” הזה הוא בבחינת אליא וקוץ בה, והקוץ מכאיב, מכאיב עד הנפש… ולא עוד שאינו הראשון בימי הבלי… הרבה הרבה נקליתי בעולמי, ומזו יותר מכֻלם –.

חכמי התלמוד מספרים מאת פלוני בן פלוני שהיו לו שתי נשים, ילדה וזקנה, אחת מלקטת לו את השחורים, ואחת את הלבנים.⁹¹⁰ לגבי האי גברא נקוט פלגא בידך⁹¹¹… בו ביום הסתכלתי בראי ובראשי המלא טל ילדות נוצצים הלבנים… פשוטם כמשמעם. – ואנכי לקטתי אותם בהתער אשר בידי.

כן אני.

באותה שעה אני זוכר כי גם רבי אליעזר בן עזריה נתלבן בלילה אחת – הוא השתמש על כל פנים יומא חדא בכסא דמוקרא…⁹¹²

ואני עני ממעש –

שקר הדבר! איני עני, הנני עשיר, הנני חזק –.

[כאן באות ארבע שורות של קווים מרוסקים]

- - - זאת ועוד אחרת…

לדבריך איני מחכה, הרי שהנני מעמיד ה“עז” שבקרבך על חזקתו…

שלך

מיכה יוסף

122. אל אחד העם⁹¹³

15.2.1895

אדוני הנכבד! דבריו באוני.

הנני שמח על הספר השנתי,⁹¹⁴ אם כי מעט בעיני הדבר, בשנות בצורת כאלה לספרותנו. גם זו לטובה! ומי ייתן שתעלה בידו נסיונו כחפצו וכחפץ שאר בית-ישראל הנאמנים לספרותנו. במה שנוגע אלי, אבשרו, כי בשבת העבר דרשתי בהסמינר הפלוספי שלנו לפני גויים וגויות, (כלומר: עברים ועבריות ברובם), אודות מהלך תורת המידות בתורה שבעל-פה, ועלתה בידי לעשות רושם על הכנסייה הזאת ועל מורי הפרופסור שטיין. והנני מקוה, כי עתה אפטר אצלו מהעבודות שתחת ה“סוגר”.

לפני דרש ב[מעמד זה] אברהם עפשטיין⁹¹⁵ אודות פויל ברגי. ואחרי – בת-רב אחת אודות טולסטוי. ועלי ר[ק לה]צדיק את נפשי על אשר ארהיב בנפשי להודיעם לארץ רחוקה…

בעוד שבועיים אגש אל העבודה שבכתב שלי, שרבה היא מאד, כי השאלות המוסריות הובילו אותי לתורת-החברה מצד אחד ולתורת-ההגיון מצד אחר. הנני יושב עתה על האבנַים, לברר את הקרע שבין ביקורת התבונה הזכה לבין המעשה במשנתו של קַנט, או כמו שקורא לו ניטשה: Ein Konigsberger Insasse.⁹¹⁶

לפי תנאי עבודתי עוד לא הגבלתי אצלי מועד בחינתי, ואיני יודע אם אשב בכאן עד אקטבר הבא, או יעלה בידי להיבחן עוד בראשון לאוגוסט, לפני ימי החופש הגדולים. כי אם לא אגמור עד בו ביום, עלי עוד לחכות שלֹשה ירחים רצופים, עדי יעברו ימי החופש.

והיה אם תבוא אחותו לכאן, בצאתי מכאן, “אמסרה לידַים טובים”, כמו שיֵאמר, כי משפחת הפרזידנט פהן שטייגער⁹¹⁷ הבטיחני לקרבה. בבית זה תעלה בידה להשתלם בשפת אשכנז וגם בשפת צרפת, כי בקרוב תשוב הבת הקטנה מבית-ספרה שבצרפת הביתה.

אגב גררא הנני להעירו, כי בימים האחרונים נודע לי, כי בה“רשימה” הידועה ממלכנו אלכסנדר השני, של בתי-הספר הגבוהים שבחו"ל, שהלומדים בשם אסור להם להבחן עוד הפעם ברוסיה, בית-המדרש שבבערן יוצא מן הכלל.

ברגין כבר שב לארצנו.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו כערכו,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

נ.ב. מכירנו מרדכי ערנפרייז כותב לי מערלנגאן: “בימים האחרונים קראתי ב’השרון' אודות החגיגה הישראלית באודסה מאת איש נ. ס”ט,⁹¹⁸ שעוררה בי עצבון וגועל-נפש“. גם עלי עשו ה”התפעלות עגל" והחנופות של בן-דוד⁹¹⁹ וחבריו רושם רע. אנוכי אמרתי כי הגדיים שהנחתי נעשו תיישים, עתה רואה אנוכי, כי עולמם כמנהגו נוהג.

התוכן של השיעורים לימות הקיץ בכאן כבר יצאו לאור. אם יש לו חפץ בו, אשלח אותו אליו. השיעורים יחלו בט"ו אפריל הבא.

123. אל אלתר דרויאנוב⁹²⁰

21.2.1895

ידידי!

דבריך באוני.

איני צריך לומר לך עד כמה אני משתתף בצערך.⁹²¹ אבל מה אעשה אין בידַי להושיעך. רק אחת לי לומר לך: חזק ואמץ! ה“פלוספיה” שאנו חייבים בה אינה תלויה בכתיבת מאמרים בלבד, רק בהחיים… עלינו להיות מה שאנחנו חושבים להיות. ואם לא כן למה זה אנחנו?

_____

גם אנכי בודד כערער בערבה וכמעט אשתגע מרוב בדידות, ומלבד זה פצוע אנכי יותר ממעט מה“מין” הידוע… ממין היפה והנורא. ולא תוכל לשער את אשר סבלתי באחרית הימים.

ד' ישמרני.

_____

ב“עבודתי” הנני הולך הלאה[.] בעוד שבוע אגש אל עבודתי שבכתב, את הדרשה שלי “ע”ד מהלך המדות שבתלמוד" כבר דרשתי בהסמינר הפלוספי שלנו, ועשה הדבר רושם טוב –.

הנני משכים ומעריב לעבודתי.

_____

איני יכול לסמן לך מצב רוחי כעת, הנני עולה ויורד, מתיאש ומקוה, משתקע בעולם האצילות ועוסק בחכמת החברה, בונה עולמות ומחריבן, אוהב ואויב, את הכל, הכל תמצא בי ולבי כים נגרש [סוער] פשוטו כמשמעו ואשא אל “ההרים”⁹²² שיחי…

כך אני.

_____

הרבה הרבה לי לדבר אתך אבל איני יכול, איני יכול להביע לך הגות רוחי. ואתה מה תענה אבתרי [אחרי]?

_____

רק “רעיון” אחד מחיה אותי, כי איני עומד לבדי, כי את[י] עוד “שאר”, עוד אנשים שעתידים לעבוד אתי וללחום מלחמת עמנו הרגיל ב“נסין” [ניסים]. ואתה אל תשכח בעת צרה, כי מלבד ה“בן” שבך, הנך עוד בן לעמך. זכור ואל תשכח! חזק ואמץ!

שלך המחכה לדבריך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

124. אל קלמן טבצ’ניק⁹²³

פברואר 1895

מודעי.

דבריך בא[ו]ני.

למותר הטרדת את בעל העקידה ז"ל⁹²⁴ להשבע כי בשם אהבת האדם ותורת החברה וכו'

הדבר פשוט. אחרי אֵרַשְׂתָ את אחותי היקרה אהובת נפשי אתה שייך לנו ולשֹרש נשמתנו והרי אתה שלי.

רואה אנכי בדבריך שהנך מדבר בי ובאבי ובגופא דעובדא אין הכתוב שלך מדבר; אבל לפי דעתי גם לו לא היה אבי ענו יותר מדאי ואנכי ברא כרעא דאבוהו⁹²⁵ כי גם אז עליך לשמוח על נחלתך ששפרה עליך ועל אשר מצאת כלה נאה וחסודה בעלת נפש טהורה וזכה, נפש שתוכל לְאַשֶר את בעלה ולהרחיב את נפשו[.]

ודא עיקר.

הנני רואה כי הנך בקי בכל חדרי התורה מראשית ועד אחרית ולא עד בכלל – ודא עקא… עליך לדעת כי גם אתה [ש? בנו עלי] כלומר קהל גדול של חוקרים ודורשים סופרים ומשוררים אשר עוסקים בישובו של עולמנו. עליך לדעת כי מלבד שאלת אסור והתר עוד לנו שאלות רבות, שאלות הלאום והקיום, כי המלחמה לנו מחוץ ומבית… ואם אין ישראל[,] תורה מנַין?

גם [אל] תחשוב כי כל אשר יעשה אחרי כתלנו לא שריר ולא קיים ושכל העמים והלשונות עוסקים כל ימיהם בדברים של דופי.

“חכמה בגוי[י]ם תאמין” והגוי[י]ם הללו עוסקים בדברים העומדים ברומו של עולם[,] בתורת האדם ותעודתו ובמופלא [ומרובה?] יחקרו.

היו ימים שגם אנכי חשבתי שכל העולם גדול רק מדן עד באר שבע כלומר מרבי יצחק אלחנן ספקט[ו]ר⁹²⁶ עד משה נחום ירושלמסקי⁹²⁷ אבל אח"כ נכנסתי לפרדס, הצצתי [ברֹחב?] העולמות ובכסא הכבוד…

עתה הנני אומר עם חכמ[י]נו אוי להן לבריות שעומדות ואינן יודעת על מה הן עומדות. הן רואות ואינן יודעת מה הן רואות. האדם נוצר לדעת, לעלות בסֻלם אלהים והעליה הזו לא תמצא לא בקֹבנה ולא בבֿלוזין [בוולוז’ין] שעמם הייתי באותה עצה.

זיל גמור –

125. אל ירחמיאל שקפניוק⁹²⁸

פברואר-מרץ 1895

ידידי!

דבריך באוני.

שמחתי מאד בראותי כי התנהגת עתה עמי כ“בשר ודם” ודנת בהענין לפי הצורך. גם אנכי מצד עצמי אוכל לומר שהרבה הרבה קשור אנכי עמך; ושלולא ידעתיך, ולא היה דרך אחד לפנינו, כי אז היו חיי ריקן – ועל כן טוב הדבר שהחלנו למפרע לטייל בנדון “דידן” ארוכות וקצרות; כי בדבר כזה העומד ברומו של עולמו של ישראל ועולמנו עלינו לחשוב הרבה בדעה צלולה ומיושבת. אנכי אינני כמין ראובן בריינין המרעישים כל “עולם ומלואו” ואחר כך יוציא לאור ירחון פעם אחת ביובל. אנכי אומר: להיות או לחדול!

דבריך כי עלינו לפעול “מתוך” העם ולא מגבו… נכונים מאד ואין בהם לזוז אפילו כמלֹא נימא, אבל עוד דברים בגו. – ועתה עשה אזנך כאפרכסת ושים לבך אל דברי על מנת להשיב לי בארוכה ולבאר לי את דעתך.

אנכי מפשיט עתה מאתי כלי נשקי הכבדים, את האידאלים והמחשבות, ואציע לפניך את הדברים כמו שהם:

1) בשובי לארצנו אחרי בחינתי לעשות לי איזה בגדי כבוד, ולחיות עכ“פ שנה אחת, דרוש לי אלף רו”כ – להוצאות רבעי שנים אלף רו“כ. מובן הדבר מאליו כי להסכום הכולל הזה אין לי אפילו פ”א [פרוטה אחת].

2) אנכי איני קורא רוסית, והיה בשובי לארצנו עלי להציג כל “השתלמות” בקרן זווית.

3) לפי שאני רואה אין כל מקום ברוסיה בעדי יותר מאדסא. וגם אותו מקום היה לי לרגלי “החגיגות הישראליות” ושאר ירקות לגועל נפש. או לדבר בשפה ברורה: בעל נפש היפה שבי הוא קץ ממיני בן-דוד ורבניצקיות וכל כת דילין.⁹²⁹

4) לבי נוקף להעמיד עולמי על הספרות העברית המקברת את בעליה, וכבר קיימתי בנפשי מצוות “עניות” כל צרכה.

נגד הארבעה האופנים הללו שהצעתי לפניך, שהם ימנע[ו]ני לבוא תכף אחרי בחינתי לרוסיה, יש לי ד׳ אופנים אחרים שהם יצוו עלי להשתקע – עכ"פ על שנתים או שלוש – בחו׳׳ל.

1) חפץ אנכי לנסות את כֹחי בספורים אשכנזים, שלפע"ד [לפי עניות דעתי] ובקיאותי בספרות היפה ובכֹחי אעשה חיל, ואעשה לי שֵם.

2) הנני יושב על האבנַים לבנות לי בפלוספיה במה בפני עצמי פשוטו כמשמעו ועוד עלי ללמוד ולהשתלם הרבה בחו״ל.

3) חפץ אנכי להוציא לאור את הרבעי-שנתי[י]ם, למען סלול לי מסלה חדשה בספרתנו, והיה בשובי אח“כ לארצנו עכ”פ ידעו מי ומה אנכי. ועליך לא לשכוח, כי סוף כל סוף יהיה דרוש לי עזר ע"מ ליסד לי א[ו]רגן.

4) הנני מקוה כי ארויח מהרבעי שלי ע“מ [על מנת] לשוב אח”כ לרוסיה ברֶוח.

גם בחו״ל דרוש לי שלושה אלפים שקל, חמש מאות כמעט בטח בעיני. ועל חמש מאות אחרות יש לי מראה מקום. ועל שני אלפים הנותרים אשתדל עד מקום שידי מגעת ושאינו מגעת. והיה אם לא יעלה בידי אז על[י]נו להתיאש. אבל לפני “בן אדם” כמוני הדבר “לא יעלה” אין [לו] כל מובן. הנני מרגיש בכֹחי ובכשרוני וברצוני סימני חיות לספרות. הנני יודע כי קרוא אנכי לבנות הריסה. ואין כל דבר “מעכב” –.

מובן הדבר מאליו, כי והיה כאשר אשתקע בחו״ל אז אין אפשר לי לגשת אל המלאכה, אם לא אתה תשתקע בארצנו באיזה מרכז לפקח על העבודה. אם יעלה בידי להוציא את הדבר מברגין⁹³⁰ מכֹח אל הפועל ושתתיישב בברשא [בווארשה], אז הכי טוב, ואם לא אז אנוס אהיה להשתדל גם בעדך. כמדומה לי ש“אוהמין” [אומאן] אינו מוכשר לזה. המוצא “שדה לבן” [העיר ביאלא צרקוב] חן בעיניך? המבקר באודסה ברשוסקי [ורשבסקי] הוא רשע גמור,⁹³¹ וממנו אין כל תקוה.

אבל לפי דעתי יותר טוב ונכון אם תשתקע בברשא, שהיא בעיני המטר[ו]פולין של הספרות, ושמה תוכל להשיג באחרית הימים גם שעורים, גם עבודה ספרותית. בקצרה, אם יעלה הדבר מברגין הרי טוב, ואם לאו אז אשתדל בדבר, אולי יצלח בידי להושיבך בברשא. אנכי חושב כי שלושה מאות ר“כ לשנה בתמידיות, מלבד מה שתרוויח בעד מאמריך, יהיה די בעדך. אך כבר שכחתי את ה”תנאים" בארצנו, ואולי אתה צריך יותר –

הנני בטוח אם יעלה בידי לבסס רבעי מעט כי אז אדאג גם בעדך, אחרי שבעד שנינו הוא הדבר.

מה אתה חושב?

בקצרה: לפי עניות דעתי בבואי עתה רוסיה בתור עני ומי שכתב את ה“רשות היחיד” אז אין לי כל תקוה. אין לי כל תקוה להשיג עזר או הלוואה ע“מ ליסד לי עתון. אין לי כל תקוה ללכת הלאה בלמודי, אין לי כל תקוה להשתמש בעטי באשכנזית, אין לי כל תקוה לעשות את ה”חיי עולם" שלי. ובישיבתי בחו״ל אז בתוך ספרי אנכי יושב. ואם יעלה בידי לקנות לי שם בתור סופר ואולי גם בתור פלוסף, כי אז אעמוד על רגלי, ומה שארויח בשמאל… אכניס בימין – ולא עוד שכיון שידעו כל עמי שאנכי כותב ב“שפות החיות”, אותן השפות שיש לקוראינו מהם כעין “התפעלות עגל”, כי אז יכבדוני ואוכל לעשות ולפעול…

כך אני חושב. ומה אתה חושב?

*

לא תוכל לשער את גודל ה“קרע” אשר עשתה בלבבי הפינית או התתרית הידועה: ומיום שעמדתי על דעתי – לא גוזמא קתני [אין התנא מפריז] – לא קיבלתי רושם חזק מעלמא דנוקבא כעין אותו הרושם; והיא לפי דעתי הנערה היותר טובה, והיותר אשה שראיתי בימי הבלי. אבל בכ“ז [בכל זאת] איני “נשבר” לגמרי, והנני עוד מקוה לסימני תחיה כזו. וגם כבר יש לי החפץ לבנות לי בית כדת משה וישראל, כי קצתי בנפשי מפני חיי ה”בודדים" – דייני!

אבל – איני יכול לשכוח את ה“קופה של שרצים” התלויה לי מאחורי. את הכל אני סולח לי, כל עו[ו]נותי ופשעי ביודעים ובבלא יודעים… רק את מעשי בבאר שהדותא איני יכול לשכוח⁹³²— וכיון שאני זוכר זה אז עלי להתיאש מאישוּת, להתיאש לגמרי… כי בושתי ונכלמתי מעצמי לגשת אל אשה טהורה ולשכוב בחיקה בעוד ששני דעות במטתי. והדבר הזה, הרעיון שעלי לעמוד לבדי, הוא נורא בעדי, נורא עד מאד. ולא עוד כי עליך לזכור ולא לשכוח, כי לכחֵש זאת חלילה לי וחולין הוא לי. ואיזה הנפש אשר לא תיסוג אחור מאתי בשומעה ודת [וידוי?] זאת?

התנאים בחו״ל שונים מאד. בכאן הגירושין קשים באמת כקריעת ים סוף: ועתה הנני יודע את אשר עשיתי, ולא תוכל לשער עד כמה יכניע הדבר הזה אותי.

צר לי מאד. צר לי.

*

האמת אגיד לך כי בשבתי על האבנַים לכתוב לך מכתב זה, חשבתי לכתוב לך הרבה אודות הרבעי [רבעון] שלי, שכבר “מוכן” במחשבתי. אבל הענין שבו סימתי פועל עלי לרעה, ואין אני מופנה עתה מצערי כדי לכתוב לך בארוכה. אבל בכלל אוכל להשמיעך כי בדבר ה“צורה” שחזרת ושנית יהיה הדבר נר לרגלי, וכמדומה לי שסגנוני יהיה מוכשר לפעול בעניין זה, ובכלל כל רבעי יהיה ערוך לפי חֻקי החיים והיופי.

הנני נגש אל המלאכה לכתוב “דור דור ודורשיו” חדש, פרקים פרקים ממשה רבנו עד משה ליב לילינבלום. בו יבואו כעין מאה פרקים כתובים לפי רוח השירה ויבואו כעין תוספה להרבעי שלי.⁹³³ [כאן נקטע המכתב].

126. אל קלמן טבצ’ניק⁹³⁴

2.3.1895

אדוני הנכבד!

דבריך באוני.

מאד מאד אצטער על אשר לא בנת לרעי [לרוחי], ויצאת לנגדי בכל חבלי מין הסַתירה שלך. אני לשלום ואתה למלחמה. ולפי שאני רואה לא תהיה המלחמה הזאת גם מלחמתה של תורה –.

I. “ראיתי במכתב לאביך שאתה מתפאר שכבר גמרת את עבודתך התלמודית; ואני אומר כי עוד לא גמרתי… לזאת בינה זאת…” עד כאן לשונך – עד כמה אין אתה מבין מקרא מָלֵא והנך חושד בכשרים אודיעך כי הדבר פשוט. על יד בית מדרש העליון שלנו, ישנו סמינר פלוספי שהנני לוקח חלק בו, ולפי בקשת מורי הפרפסור עבדתי בעדו עבודה תלמודית והיא “ע”ד מהלך תורַת המדות שבתלמוד", וַיהי בגמרי אותה הודעתי לאבי, ולא יותר –. בכלל דע כי איני תלמודי ואיני עוסק בתלמוד, רק כד הוינא טליא [כשהייתי ילד] ישבתי בד' אמות של הלכה, ומאז אני עוסק בענינים אחרים, קורא וכותב מימין לשמאל ומשמאל לימין [כוונתו לעברית וגרמנית], ועוד המלאכה רבה לפני – וחלילה לי וחולין הוא לי להתפאר שכבר גמרתי; אחרי שאנחנו לא נגמור לעולם –.

II. בהלצתך “ולא דַוְקָה בברן” ג“כ טעיתָ טעות גמור – אחרי שאנכי רק חפצתי להעירך שלא יפה עשיתָ, להִתְיַחֵס בהמקומות שלמדת בהם תורה… לפי שיטתך עלי הח”מ לחתום כך: לפנים בן ישיבה בבלוזין [בוולוז’ין], סופר בברשא [בווארשה], עורך בקרקוי [בקרקוב], תלמיד בבית ספר הצַירים בברסלוי, תלמיד בית מדרש המדעים בברלין וכן עד סוף כל הדורות –.

בעל נפש היפה ירחק מזה.

III. בדבר העֻקידה⁹³⁵ האֻמלל שנשכח מאתי בהיסח הדעת, ג"כ טעית, אנכי חפצתי להעירך שחשדתיך בבקיאות יְתֵרה. מה ענין שמיטה אצל הר סיני? ומה אשם בעל העקידה אם אתה הלכת וארשׂת אחותי? התחשוב שמי שלא קרא את בעל העקידה אינו מסוגל לאהבת משפחה וכו'?

בכלל איני מבין למה תפריע את המורה, והגאון יעבץ ממשכבותם?⁹³⁶ מדוע תשתמש בכלי נשק שבידם בכל אתר ואתר? הנך מצוה עלי לעיין ברמ“א יו”ד ס' רמ"ו סה'…⁹³⁷ ותשכח כי במקום שאני יושב לא תמצא גם “סדור” כהלכתו –.

כמדומה לי שאחרי זאת היה לי רשות להעירך כי גם אחרי כן מין אנשים שחושבים והוגים –.

IV. “גם זאת למודעי כי לא אוציא את כל הגות רוחי לאיש אשר עוד לא תכנתי את רוחו” מי בקש זאת מידך? יהי לך את אשר לך –.

V. “גם אני אומר עם החכם מכל אדם: סוף דבר וכו'”, מה לי לדעת מה שאתה אומר? ח[י]דה לי הדבר.

VI. גם אני אקרא כמוך: “עברו ימי הבינים” בימי הבינים נכתבו ספרי הלכות ודעות, אז קמו המורה ובעל העקידה ליתר אז “גלו לדרעיהו ונפל נהורא”⁹³⁸ – אז – ועתה…

עתה אני שומע את השכינה מיללת: קלני מראשי, קלני מזרועי⁹³⁹!

_____

על המוגמר אעירך כי איני שומע רוסית ומעולם לא למדתי רוסית לדאבון לבבי. ואם אתה לומד אותה על בוריה אוכל להודיעך. אבל גם משפתנו אל תנח ידך; כי לע“ע [לעת עתה] סגנונך לאו סגנון ושפתך לאו שפה וכל ה”דברים" יגעים אצלך –

תמונתי אין אתי –.

פקיד בי דואר אמר לך כשורה. אך במכתבך הראשון לא היה מרקא [בול] כל עיקר.

_____

כמדומה לי שכבר עלתה בידי להשיבך על הכל, ועתה חיה בטוב, אל תהיה נוח לכעוס יותר מדאי, כי לא הכעסן למד.

מכבדך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. אצלי אין כל חדש. הנני משכים ומעריב לעבודתי והנני מקוה לכלות למוּדי בקיץ הבעל [הבא עלינו לטובה]. אח“כ אשוב ברלינה ע”מ ליסד שם בזה מכ“ע [מכתב עתי]. כך אני חושב, ולע”ע יהיו דברי שמורים אתך.

127. אל מרדכי אהרנפרייז⁹⁴⁰

8.3.1895

למרדכי עהרנפרייז!

אם כבר שכחת מה טיבו של ה“חסיד שוטה”, הנני להזכירך כי הכי במאי עסקינן: במי שרואה אשה יפה טובע[ת] בים ומתירא הוא להצילה. יודעים אנחנו טעמיה; יודעים אנחנו כי אין אפטרפוס לעריות⁹⁴¹ וש“בשעת חירום שאני” [שונה הדבר]. אבל יהיה איך שיהיה אדם כזה בישראל הוא חסיד שוטה או פלישתי כמוך –

הנני חושב שהידידות דורשת קרבן, דורשת עכ"פ מנחם בעת צרה, ואתה העמדת אותי בקרן זוית בשעה… דבר שלאו בכל שעתא ושעתא מתרחש לי –

ראה, הנה כבר אמרתי לך שאיני מאמין בהחבל הידידות אשר מקשר אותנו לפ"ד. הנני מפקיר עתה את הידידות הזאת בלב שָלֵם. תלך לעזאזל!

אבל עוד קשר אחר יותר חזק נשאר ביננו. הננו בנים לאותו העם השרוי בצער, לשנינו דרך אחת – עתה [אתה] תתבגר באלה הימים וגם אנכי אתבגר באלה הירחים. אני כאן ואתה באספמיא, ועכ“פ דרוש לנו בעת כזאת, בטרם נשב על האבנַים כעין התו[ו]עדות. על[י]נו לגמור את הדבר. וע”כ אם אינך פלישתי ולא בן פלשת בֹא אלי אחרי שתתדקטר ושב אצלי שלושה ימים ושלושה לילות, כל מחסוריך עלי ואז נעסוק בדבר. התשובה: אין כסף אין תשובה כלל. אין עניות במקום עניות. והיה כי תקח לך תעודת מסע סביבת⁹⁴² יקל עליך הדבר – יודע אנכי כי לו היה כעין קו[נ]פרנץ [ועידה] מוכן בעדך כי אז דלגת לכאן, אבל תשכח כי שקולים אנחנו כנגד רובה של סנהדרין ושאם אין אנחנו כאן מי כאן?

הנני כותב את הדברים כאלה לא לפי שיטתו של ניטשי, אלא כבשר ודם פשוט. יודע אנכי את כֹחנו כי עז ומה שלפננו. הנני מקוה כי בוא תבוא, ואם לא אז תפריד בידים גם את הקשר השני… ונמצא אנכי עומד לבדי.

ואז אומַר עם איבסן: ווער אליינע שטעהט דער איזט אם שטעקסטען[.]⁹⁴³

*

את השקלים לא שלחתי לך, כי לא קבלתי את השבעים שקלים, גם אייזנשטד לא יכול להשיב לי חובו כי יוצא הוא באלה הימים לדרך, לאדסא (הוא יקָרא להיות מזכיר בהאשכול ויקבל חמישים רו"כ לחודש), וגם האי גברא בהאי פחדא, כלומר בעניות, יתיב פשוטו כמשמעו.⁹⁴⁴

*

בעוד שב[ו]ע ימים הנני נגש אל כתיבת הדיססרטציה שלי, חומר יש לי יותר מן השעור.

קבל ברכתי למפרע לבו ביום שתתדקטר.

אני ה“סופר” מיכה יוסף

128. אל מרדכי אהרנפרייז⁹⁴⁵

11.3.1895

ידידי!

לפני שעה כתבתי לך בבית התחנה. אבל איני יָכול להתאפק מבלי לכתוב לך עוד הפעם. כי מאותה רגע שקבלתי דבריך לבי כים נגרש. הרעיון שנראה פנים בקרוב משכיחני את ה“עַז” שבך ושאר ירקות – והנני שמח ועלז. הרבה הרבה לי לדבר אתך בנידן דידי ודידך וכו' אבל העיקר הגדול, שאלת עמנו וספרתנו[,] שאלה שהננו קרואים לפותרה, ואם אין אנו כאן מי כאן?

בעוד ארבעה ירחים אעמוד על הבחינה, ביולי. ולולא אבדתי זמני בהרעפראַט כמעט עשרה שבועות כי אז כבר הייתי מוכן באפריל הבא. חבל על דאבדין, כי קצתי בנפשי לשבת בכאן ולא אוכל לשאת עוד בדידתי. מלבד זה גם אין מזון ומחיה בידי. כי “עזרי” מברלין כבר כלה עוד בראש השנה שלהם, וכספי ה“מפוזר והמפורד” הולך ומעט. גם תעודת חו"ל שלי תכלה בקיץ הבא, ואם לא אחליפה או אָשוב לארצי כי אבד זכות “אזרח” (?) שלי בארצי ולא אוכל לשוב לשם לעולם.

קרוב הדבר כי אצא מזה תכף אחרי בחינתי לארצי. קרוב הדבר כי אצא מכאן ללוּצערן. קרוב הדבר - - -

וע"כ אני מוצא לחובה שנתראה פנים…

הרני כבן שלושים לכֹח. וכֹחי רב, הנני מלא רעיונות ומחשבות, רגשות וסערות, הנני – גם אתה הנך עומד על הפרק, ולפניך שערים הרבה – אבל הנני מקוה כי כל חברות אשר בינינו לא יהיה על צחיח סלע, כי עשה נעשה גם יכול נוכל.

בֹּא! בֹּא! בֹּא!

_____

לא תוכל לשער עד כמה אני מרגיש עתה ענותי, שלא אוכל לעמוד לך עתה בשעת דחקך. צר לי מאֹד. כתבתי וכתבתי כאמור, והנני מקוה כי סוף כל סוף יעלה בידי מעט.

היום הנך יוצא מעבדות לחֵרות… בריך רחמנא! [ברוך השם!]

חיה בטוב

שלך

המחכה לביאתך בכליון עינים

מיכה יוסף

הודיעני מקודם את היום ואת השעה.

129. אל מרדכי אהרנפרייז⁹⁴⁶

14.3.1895

בין השמשות

ידידי!

לפני שתים שלחתי לך ק"ה שקלים ועניתי לך מעט על דבריך –

לא תוכל לשער עד כמה אני משתתף בצערך, ולא מבעי⁹⁴⁷ שיודע אנכי כי גם האי גברא בהאי פחדא יתיב…⁹⁴⁸

“מן השמים ירחמו” ואולי גם אבינו שבשמים, פלוני הקב"ה שיושב ושואג תמיד כארי: אוי להם לבנים שגלו⁹⁴⁹! ואינו יכול לעזור לעצמו ולהם –.

הנני מקוה שיבוא יומו – יום שבֹא נבוא במשפט עמו על כל מעשה בראשית שלו, על ספירותיו וכליו ו“שברי כליו” –. אבל עד שיבוא אותו יום הרי אנו ומוחנו שרוים בצער. על[י]נו לומר שירה או קינה מבעי לנו, והכיס שלנו טובע בים… אותו הכיס שלא יתננו לעמוד על רגלנו – משה רבנו פקח גדול היה שהתעשר מפסולתן של לוחות;⁹⁵⁰ כי לולא זאת “לא היה יכול לשאת בח[י]קו כל העם הזה”[.]⁹⁵¹

השומע אתה משה אבינו היה פקח גדול ואנחנו שוטים בני שוטים, הוא היה חי בדור דעה – ואנחנו בדור המדבר… לו היה צפורה ולנו – כלומר לי… משה היה רועה עכ"פ את צאן יתרו והגדיים שלו נעשו תישים. והתישים שהנחנו נעשו גדיים –.

“ואתחנן בעת ההיא אל ד'!”⁹⁵² ואנחנו גם לחנן לא נדע…

*

בין כך ובין כך הנני מחכה על ביאתך בכליון עיני[ם]. הנני יודע כי היום הזה יהיה הרת עולם; ובו ביום נבוא במשפט את מקומו של עולם ואת בניו של מקום. כלומר נרכיב חגר על גבי סומא…

הנני מקוה כי האראלים יגברו על המצוקים שבך ושתקריב לי קרבנך, ובזה הנני נותן לך תודתי למפרע.

שלך המשתתף בצערך ומחכה לביאתך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. כאמור: אם אקבל שקלי משני המקומות כי עוד אוכל להלו[ו]ת לך בכאן חמישים שקלים, ואם לא עכ“פ אלוה לך עוד ק”ה שקלים[.]

היום החל סקלובֿ לשלוח לי את הצפירה שלו.

_____

רואה אנכי כי אין לדבר סוף. אני כותב ואתה כותב. וכל אחד מקדים את חברו. דברי אלה הֵם האחרונים ולא תחכה עוד על כל תשובה.

בֹּא! בֹּא! בֹּא!

הודיעני מקודם!

בֹּא!

130. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי⁹⁵³

16.3.1895

כ“א אדר תרנ”ה!

אבי יקירי! איני מבין מדוע לא תכתוב אלי זה ימים רבים? מדוע סתמת ולא פרשת לי בדבר הנכבדות [אירוסין] של אחותי היקרה וכל דבר? מה טיבו של עובר זה, כלומר החתן? כשאני לעצמי, הנני מגלה לך בסוד גדול, הנני רואה בו שוטה עזתן [חצוף] וגס רוח – צא ולמד: הוא ראה אצלך את כרטיסי שבו הודיעתך שכבר גמרתי את עבודתי התלמודית, כלומר העבודה שעלי היה לעבוד בעד הסמ[י]נר הפלוספי שלנו; והוא כותב לי: “אתה אומר לאביך שכבר גמרת עבודתך ואני לא אוכל לומר כזאת… בינה זאת!” לבי יאמר לי ששֹֹרש נשמתו מעין עובדיה שלנו,⁹⁵⁴ מי יתן שלא אהיה אלא טועה. כבר אמרתי לך והנני חוזר ואומר שלא המדרש הוא העיקר אלא הלב, ודוד שלנו יוכיח! –.

אחי מנדיל הבטיח לי שישלח לי ביום השלישי את מכתבי כאשר בקשתיו, ואין קול ואין קשב, עוד נער הוא ועוד חזון למועדו לשקר –.

גם על אחותי חוה הנני כועס מעט שבכל הימים שנתארשה לא לקחה לה מועד לכתוב לי בעצמה מכתב גדול אודתה ואודות תנאיה ואת כל אשר ירגש לבה. האם באמת היא מוכרת שמרים כל הימים וכל הלילות עד שלא תשאר לה פנאי לדברים כאלה?⁹⁵⁵ ותמונתה שהבטיחה?

לא! לא כך עושים לבני לויה!

אתם לא תדעו עד כמה אנכי בודד בארץ הנשמה הזאת, בודד כערער בערבה פשוטו כמשמעו, אתם לא תדעו כמה אני מתגעגע אחריכם, זה יותר מחמישה שנים עזבתי אתכם, ומי יודע מתי נתראה פנים? ומדוע לא תדעו כי תמונה כזאת, זכרון חי רב הוא אצלי? מדוע גם אתה אבי יקירי לא תתיר לעצמך לעשות לך תמונה למעני. איני יודע אם אסור הדבר; אחרי שגם רבך בטלנא עשה לי כזאת;⁹⁵⁶ אך לו יהיה שלו מותר ולך אָסור, פקוח נפש דוחה את הכֹל –.

הימים הללו “ימי חופש” לנו, בית מדרשנו סגור ומסוגר עד אחרי חג המצות [פסח], אבל הנני משכים ומעריב לעבודתי, והנני כותב כעת את עבודתי שבכתב, והיה אם אגמרה בימים הללו כי אז אעמוד על המבחן בראשון לאָב הבא בטח.

כבר קצתי בנפשי להיות תלמיד, ואני מתפלל לפני אבי שבשמים שיוציאני מעבדות לחֵרות.

מה שאעשה אח“כ איני יודע. קרוב הדבר שאתישב על שנה ושנתים בלוּצֶרֶען (שווייץ) בתור מורה פרטי אצל איש עשיר, ויותר קרוב הדבר שאגור בברלין או בבֿרשא [בווארשה] בתוך [בתור] עורך מכתב עתי בישראל. מובן הדבר מאליו כי אם אגש אל המלאכה כי אז יהיה הדבר על בסיס חזק ולא אשעין את עצמי במשענת קנה רצוץ, אנכי דורש לע”ע בעד עבודתי בתוך [בתור] עורך חמישה מאות רו"כ לשנה מלבד ההוצאות.

בקצרה אל תדאג לי. עתה עלי לעשות בחינתי.

לע"ע מצבי החומרי אינו בכי טוב, כי לא בכאן הדברים כמו בברלין ובכאן איני משתכר מאומה וההוצאות יתרות. רק דירה נאה וטובה יש לי –

חיה בטוב. לדבריך אחכה

שלך מיכה יוסף

שלום לאמי ולב"ב [ולבני ביתכם]

131. אל נמען בלתי ידוע⁹⁵⁷

18.3.1895

[החושב אתה כי כֹח אבנים כֺחי?

החושב אתה כי כל ענויי ויסורי בספרתנו וכל התשלומים שהיא משלמת לי בגלל רשותי⁹⁵⁸ אינו עושה שרטת ברוחי?]

"אתה יודע את ה’ספקן' שבי, איני מבקש לא מרכבות עבדות ושפחות, רק שפחה אחת, מקום להניח בו את ראשי ואיזה פת בסַלי דרוש לי, גם שלחן אחד ומנורה אחת –

רק אחד ואחת ואז אחיה ואַגיד.

[עד כאן הדברים מגיעים, והרי אתה אומר מתינות, מתינות. החפץ אתה שאשב עד שילבין ראשי, עד שימות כל החיים שבקרבי וכצל אהיה עלי אדמות?]

ובתוך כַך העולם רָחַב מאֹד, החיים שטוחים לפני בכל קסמים שבידם, והיצ"ה [היצר הרע] שבתוך מעי חפץ חיים, חפץ חיים. והחיים הולכים וזורמים, הולכים וזורמים, הולכים ונכנסים לתוך בני אדם גם בני איש. רק אני הגבר, הר[י]ני עומד מבחוץ –

כל העולם כֻלו בנחת ואנכי בצער.

[כבר מלתי אמורה לטון אחרי חצות:]

ויש שאני מצטער על היהדות שלא תדע לפטם נזירים בישראל. כי לו היה אצלנו בית מקלט כי אז קללתי את החיים ואת הנשים גם יחד והי[י]תי בא לתוך חדרי חדריו –.

ושם בירכתי החדר הפנוי ליְשימון נורא, יושב אנכי בין-הערבים ואסתכל על חורבנו [אלהים, ואותו האלהים קרקפתיה לא מנח תפלין גם אינו פוקד שִלשים על ריבעים]⁹⁵⁹ של עולם - -

[ויש אשר אני מטייל בערמת חדרי, ספרים מתים וזכרונות מתות עוטרים אותי מימיני ומשמאלי, ובתוך אותן הזכרונות זכרון מרדכי היהודי שלא היה רצוי לרֹב אחיו, רק לי בילדותי.]

ויש אשר ברד[ת] השמש, סלעי מגור מתאדמים, וה[ח]שבון שבערמת ספרי נסוגים מעט אל הצד, ואני מגביה את השמלה הפרושה על קרקעתי, הנני פותח את הדלת הטמונה ואני עובר בכ[ו]כין ובמערות, קור וחֹשך מלו[ו]ת אותי, גם לבי לא יַך בחזקה.

ואותו הלֵב יצא לקראת הנזירה הבאת [הבאה] לקראתי. והיא עטופה שחורים, לבושה שחורים, עיניה שחורים, רק הלבן שבפניה מלבין כל השחור שבעולמי, והעולם הולך הלֹך ורחב, הלֹך ורחב, והכל כספר גלוי לפני – הכל כספר ובאותו ספר הכל כתוּב באצבע אלהים.

והאלהים עומד לפני בדְמוּת אשה.

אני נותן לה את ידי, אני נופל על צוארה, אני בוכה, אני מנשק, אני מת בנשיקה –.

ושם בין המיתות, בשעה דנשקי תרי עולמא אהדדי [כשנושקים שני עולמות זה לזה], הר[י]ני מרגיש מעין עולם העבר, מעין חיים שהיה לפני החיים החתוּכים בששת ימי בראשית; והחיים הולכים הלֹך והתערב עם מין מות נעים שקצרה לשוני מלהביעו, והוא כעין השינה הנעימה…

שנת עולם – חדלון של הַוַיָה –

אבל בשעה שעודני בחיים חיותי, בשעה שעודני סָבוּב מקוצי וברקני החיים וכל צבאם, הר[י]ני מטמין כל ספרי לבית גנזי לגניזה, והריני בורח הרחק, לכרכי הים, לשׂדֵי ערב.

שם אחיה כפרא-אלהים, בחרבי ובקשתי –.

[הנני משכיר חיצי מדם, הנני מלסטם את הבריות וכל חללם, ורק את הבתולות שלא ידעו איש ארחם, והמה משמשות אותי ביום ובלילה – המה שחורות ונאות ו[?] אותי בהיצר הרע החי שבתוך מעי והמה…

גם אחות גדולה יש לי ושדים יש לה].⁹⁶⁰

ויש אשר בצאת השמש, וכל קערת השמים מתאדמת באֹדם ירוק ככרתי ובהרות לבנות כשלג קורעים את השלל של צבעים; ואני שוכֵב פרקדן על גבעה קטנה, לפני גי[א] אין סוף ובראשי צפחת מים, ואני שוכב וחושֵב בכל העולם הישן שיצאתי המנו, ובעולם האדֹם שקבלני בשתי-ידים, ועברות נעימות, חטאים טובים מקיפות אותי מכל צדי.

[ומה אפסדתי? התם רבי קרי לי והכא רבי קרי לי].⁹⁶¹

מאַין ולאַן? מאַין ולאן?

132. אל יהושע טהון⁹⁶²

22.3.1895

ערב שבת.

ידידי!

יקחך אֹפל! מיום שחכים תתקרי [שחכם תתקרא] נאלמת דומיה ולא לקחת לך מועד לכתוב אלי איזה דברים כדרכך. איני יודע אם אתלה את הדבר בטעמך ה“קטן” אין לי על מרקא [בול] ר"ל או בעצלותך. בין כך וכך אתה עתיד לתת את הדין. הנני בודד כערער בערבה, הספרים כבר היו לי לזרה [לזרא] פשוטו כמשמעו; ומבלעדכם אין לי קֹרת רוח מאומה, ואתה תבוא לגזול כבשת הרש.

כתֹב!

אנוס אנכי להודיעך כי לא אוּכל לסלוח לה“פלישתי” שבך שלא התיר לי את העריות – שלמה מלכא היה חכם יותר גדול מת[ו]ך שלקח לו את בת פרעה ויאהב אותה מכל הנשים. וגם אני אומר לך: תורה בגוי[י]ם אל תאמין, אהבה בגוי[י]ם תאמין –.⁹⁶³

חזור בך!

הנני יושב עתה על האבנַים של עבודתי, ואתה הכין את עצמך לפורענות; כי בחרתי בך שלא מדעתך לפקח על תקוני עבודתי ולהקפיד על לשוני. מובן הדבר מעצמו שחסד גדול תעשה אתי, חסד של אמת; כי מתוך זה אוכל למהר להגיש עבודתי ולכלות למודי במוקדם ולצאת מעבדות לחרות.

מעבדוּת לחרות –.

מתוך כך שקלי הולכים וחסרים, וכלו כל מקורַי ואיני יודע: להַלֶחם מאין ימצא? הא לחמא עניא דלא אכלו אבותנו בארץ זבת חלב ודבש, מלחמת קיומי תגדל עלי יותר מן השעור; ואיני יודע מתי יהיה הקץ?

מתי?

סלח לי אם עתה הנני מַתיר לי לחַכות על תמונתך אשר הבטחת לי, ואיני יודע למה תדחה את הדבר את אשר אתה חייב לי על פי דינא דזכרונתיה?

הִתְתַאֵר!

אם רוצה אתה לדעת עסקי עם הנשים קרא מכתבי האחרונים למרדכי שלנו המכונה מרק[ו]ס כדי לקיים: שלא שנו את שמם.

מרק[ו]ס.

לא תוכל לשער עד כמה שמחתי בהזדמננו לפונדק אחד, ומי יודע מתי יתרחש לי נס כזה עמך, הרבה הרבה יש לי לדבר עמך.

הרבה.

שלך המחכה לדבריך ולתמונתך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

שקליך קבלתי בעתו. ותודה.

שלום להוריך ולבית אביך

133. אל אלתר דרויאנוב⁹⁶⁴

24.3.1895

מוצאי שבת.

ידידי!

דבריך באוני!

גמרתי בדעתי שלא לנחמך ושלא לדבר על לבך, אחרי כי בעלמא הד[י]ן אין לי מְנַחֵם… אנשים שכמותנו הנם יודעים מה המה החיים וצללם וכבר הם מוכנים לקראת כל פורענות. גם אני גם אתה שהיום אנחנו בכאן למחר הננו בקבר, בקבר קר כקפאון שתוכו רמה ותולעה. זה הוא האדם ועולמו ושאר ירקות שבו –

ומה לנו עוד?

מובן הדבר מעצמו שכל עוד שאין אנחנו מזונות לאותן התולעים שנבראו בין השמשות[,] אנחנו חיים וחולמים[,] עובדים וכותבים, וכותבים בכתיבה יפה המרחבת מעט את דעתנו -.

בעזוב אותי מרדכי עהרנפרייז ונחתי מטרדתו שמתי לבי אל הפרקים אשר העתקת, הצצתי בתקונ[י]ך הנפלאים ויצא לבי.⁹⁶⁵ מיום שהיה לי שיח ושיג עם יל“ג ז”ל לא ראיתי תקוּנים כאלה.⁹⁶⁶ מין אנשים כבריינין מתקנים לשיטתם ומכניס[י]ם זר, אבל אתה הבנת לרוחי ותכניס דברים שמלבי הוצאתם, מלבי פשוטו כמשמעו –.

זה הוא האדם והמשורר שיודע הוא להכניס את עצמו לתוך עולמו של אחר. והעבודה [לשון שבועה] שהפרק “אני מאמין” שכתבת לפע"ד [לפי עניות דעתי] חשבתי [לדל?] – בכלל אני רואה כי סגנונך השירי עולה על סגנונך הפלסתי [הפובליציסטי] –

מדי אני חושב בך ובשקפניוק, ואם תאמר גם בי, אז יצא לבי, הנני רואה בנו אנשים חשבנים ומשוררים, אנשים שיוכלו להעשיר ספרות מָלֵא, בעוד שהעניות בספרתנו רבה, וכל סופרי ישראל מדן ועד באר שבע זנים את עצמם מרעיון אחד צָנום –.

אבל הנני מקוה כי יבוא עתנו ויומנו, הנני מקוה שאחרי אכלה למודי ואצא מעבדות לחֵרות כי אז יעלה בידי להכין לנו כלי מִבטָה [מבטא] חי.

כך אני מקוה.

עבודתי רבה מאֹד, הנני יושב עתה על האבנַים של עבודתי שבכתב שאגמרה עד מאי, ובשלושה ירחים של הזמן הבא (מאי, יוני[,] יולי) אחשוב להכין את עצמי לבחינתי שבעל פה.

הרבה הרבה כתבתי, בשירה ובקבלה. אהיה אשר אהיה – אחותי רחֻמה,? מוצאים חן בעיני מאֹד. כן כתבתי מאמר גדול בשם לפני ולפנים –.

הנני כותב וכותב, הנני כרבי אליעזר והשולחני –.⁹⁶⁷

מצב בריא[ו]תי לא בטוב. עיני חלושים מעט, ראשי עלי יכאב וכיסי ריק.

האויר בכאן יפה מאֹד ומיום שעמדתי על דעתי לא נהנתי כמאביב זה.

ומחר הנני יוצא לציריך ואגור שם יום או יומים.

לדבריך אחכה,

שלך

מיכה יוסף

P.S. השלום לאביך? העליך לפקח עתה על עסקי החנות? מה תעשה ואנה פניך מעודת [מועדות]? האם לא תשא אשה כלל? כתֹב לי הכל[.]

134. אל מרדכי אהרנפרייז⁹⁶⁸

25.3.1895

ציריך

בשבת שלהם

ידידי!

בבואי אתמול הביתה עלז ושמח לב מהאביב היפה ומהחמה בנרתיקה מצאתי מכתב מבעלת ביתי שבו מודיעה לי שעלי לעזוב את חדרה לט"ו אפריל, וטעמה ונמוקה עמה: שהנני מבשל ואקלקל כליה. מובן הדבר מעצמו שרק תואנה היא מבקשת – בין ובין כך נעצבתי מאֹד, וצר לי לעזוב את הדירה היפה עם ההרים היפים והאילנות דמלבלבי [המלבלבים], גם הנהר הקטן ההולך לאטו קשה עלי פרידתו.

עד כאן בעניני דשירה. אבל גם בעניני דכיס הדבר לא טוב בעדי, ואנוס אהיה לשלם לה כל חוב[ו]תי בבת אחת, ונמצא טעיתי בחשבוני –.

הנני כקין, נע ונד בארץ, ואיה האות? לו הרגתי עכ"פ הבל אחי החרשתי, אבל הוא עוד חי וקיים ומקריב קרבנות מחלביה. הוא חי וקיים והבת קול אומרת בי: איה הבל אחיך?

*

התאמין כי אחרי השלושה ימים ושלושה לילות שעסקנו בפינו, הנני רואה עתה, כי עיקר שכחתי, ושכל הדברים שדברנו מֵאַיִן המה לעֻמת אותן שלא דברנו ושעל[י]נו לדבר. ומי יודע מתי יתרחיש לי ניסא עוד הפעם להזדמן אתך לפונדק אחד ולעסוק שמעתתנו אליבא דהילכתא?⁹⁶⁹ אתה הנך עומד על [פתחא דספררא? של הילדע],⁹⁷⁰ ואנכי? אולי אטבע גם אני ביוֵן מצול[ה], הני נשי שהם עצם מעצמנו ולא בשר מבשרנו.

לבי יאמר לי כי את שנינו יטרידו מעולמנו.

*

לא תוכל לשער עד כמה אני מחכה לדבריך כעת, אודתך ואודתי.

לבי יאמר לי כי אתה תרבה לכתוב אלי אודת חטאך וחטאי, אודות הכל.

כתֹב!

*

הנני יושב עתה בציריך כי נסעתי לשם על הוצאות תלמידי ברבש⁹⁷¹ שדבר לי אליו. ראשי יכאב עלי מאֹד ואיני יודע מה אעשה לו!

הפעם איני מאמין עוד שאשב שישה ירחים לבדי בלא איש, רֵעות לבי מבקש, ובשעת הדחק גם מקובל כמוך,⁹⁷² מקובל שראשו מָלֵא טל ילדות והדרת שיבת אצילות ועֻלות, כלים ושברי כלים; ולא עוד שה“מקובל” הולם אותך, כאילו לכך נוצרת. אך למה לא נוצרת? אם אתה כאן הכל כאן וגם אני כאן –.

*

יודע אנכי כי גם משפת מכתבי זה תבוא ראיה לבר חלפתא; אבל הדבר פשוט[.] בעמדי עתה על רגל אחת בעיר נכריה איני מוכשר להשתמש בלשון ארמית שהנני בה נכה רגלים וערל שפתים (שתים שהם אחת)[.]

חיה בטוב

לדבריך אחכה

שלך

מיכה יוסף

שלום להוריך ולבית אביך.

מדוע לא יכתוב טון אלי? הַחְזֵק לו מוסר-תוכחה בעדי.

בכאן אשב יום או יומַיִם.

135. אל יהושע טהון⁹⁷³

30.3.1895

ידידי!

כעין דבריך באוני –

ראה אתה אומר: “הפלשתי שבי –” ומה הוא השְאָר? בהשאר הנך נוקם ונוטר כנחש… איני צריך לומר לך כי אֵל נקמות אנכי, הֱֵוי נוקם ונוטר הרבה רק לא כנחש, כנחש הנושך רוכבו אָחור… הנני שונא את האָחור –

“הוא שב אתמול בערב לבובה, היום כבר ראיתיו – הנני מקנא במרדכי כי ראה אותך, אבל איני מקנא בו בכל יתר דרכיו ומעלליו…”

“יקחך אופל ואת הלואתך ואת מרדכיך…”

שתי נשיכות, שתים שהם אחת; אבל אני רק אחת אני יודע כי אותו הדבר יכאיב לבבי מאֹד. איני מתירא כלל מהקופה של שרצים שלו שבלעדה לא יוכל איש להתמנות פרנס על הציבור – אבל לבי יַך בקרבי על שאתה, אתה שהנך חושב להיות שאר מפלשתי, אתה תולה בי בוקי סריקי [דברי הבל] השכם והערב.

ואתה שדוד מה עשה לך? מה המה דרכיו ומעלליו?

איני חפץ שתוציא אותם אלי ואדעם, כי אנכי יודע אותו יותר ממך, מְכַבֵד אותו יותר ממך ואוהב אותו יותר ממך, ולי הצדק בזה יותר ממך, אתה הנך “בשר ודם”, “קרוב”[,] “מחותן”,⁹⁷⁴ ובי שלושת אלה אין בי; אני רואה בקומה זקופה ואתה נושך כנחש –

חזור בך!

ראה הנני מדבר אתך קשין יותר מדרכי כי דבריך יכאיבו לי מאד, כלומר יכאיבו אותי בעבור שיוצאים ממך, כזאת לא פללתי אצלך. חזור בך!

בין כך וכך אתה עתיד לתת את הדין על אשר מיום שחכים תתקרי,⁹⁷⁵ כלומר מאותו יום שיצאת מעבדות לחֵרות, לא לקחת מועד לעצמך לכתוב אלי איזה דברים כרֵע או “אוהב” כמו שאתה אומר. איני מאמין בזה, וגם איני מאמין אם אתה הבאת לי קרבן בביאה? בכלל הרבה איני יודע בך, רק זאת יודע אנכי שאתה עלית על הֹר ההר במשנתו של קַנט; ושאנכי רק סבבתי במעגלו ואל ראשו לא באתי –⁹⁷⁶

וזאת היא הסבה שהעכיבה [שעיכבה?] עבודתי מעט, מלבד זה בקרני בשבוע העברה מרדכי שלנו, ובשבוע זו הייתי בציריך, עתה כבר נחתי מזעפי והנני יושב על האבנַים של עבודתי שתגמר עוד בחודש זה, ואולי בט"ו דנא.

מאֹד אסיר תודה אני לך על אשר מוכן ומזומן אתה לקחת את עבודתי על שכמך.⁹⁷⁷ רק צריך לי לדעת עד אימתי תשתקע בלבוב ואימתי יוצֵא אתה לדרך, כלומר לברלין, כלומר לבית מדרש העליון, כלומר למילֶר⁹⁷⁸! הודיעני!

לא תוכל לְשַעֵר עד כמה בודֵד אנכי כערער בערבה ולא אוכל שאת אותי לבדי. אני מאמין כי אחרי בחינתי בשולי יולי הבא אָשוב ברלינה; אבל אז כבר לא יהיה ממך בשם מחוט ועד שרוך נעל. ואימתי נתראה פנים?

בין כך וכך הנך פלשתי גדול על אשר למרות כל בקשתי לא שלחת לי תמונתך לזכרון, ראה הנני דוחה [דוחק?] בך בשתים, באחת הנני חפץ בתמונתך [ביחסה?] כמובן; ובשנית הנני מתירא פן אח"כ כשתרברב⁹⁷⁹ ישתנה זיו אקונין שלך.

ראה כל כך הנני מתירא מפני הרבנות שאינה מקברת את בעליה…

חיה בטוב, וברך את אחותך ובעלה בשמי.

לו ידעתי עכ"פ שמה כי אז הרהבתי לברכה בתלגרמה, ועכשו שאיני יודע הנני מסתפק בכונתי הטובה -.

צר לי מאֹד על שנפלת למשכב רק על שמונה ימים. כי העונש הזה קטן הוא מאד לגביך.

שלך המחכה לדבריך, כלומר אינו מחכה אחרי שיודע הוא דרכך בקודש

מיכה יוסף

כתוב ושלח לי תמונתך

136. אל אפרים פריש⁹⁸⁰

אפריל 1895

בשבת הגדול –⁹⁸¹

להבן-יקיר לי אפרים!

אנוס אנכי לעשות לך חלקות בעד שפתך העבריה –

בכלל רואה אנכי שעברייָתך יתרה היא ממה שחשבתי, וממה שאתה חושב. רואה אנכי אותך על יד ימיני לוחם את כל הני תיָשים בנו שנעשו גדיים, ואת כל הני גדיים שרועים את הצאן–

יהי רעוא [רצון] דחלקך יהיה יותר טוב ממני.

אבל אין השכר הזה שוה בגלל ההפסד שהפסדת בעיני בהטיחך דברים כלפי הרוחצות שלי… רואה אנכי שבמחילת כבודך לקחת דברי כהויתן ולא בנת לרעי –

שיננא! גם לבי רואה את הערוה שלהן ואת המכחול שבשפופרתן – אבל אנכי רק אל הבגדים אשא עיני, אל הלֹבן שב[?] וחפץ חפצתי רק לְסַמֵן לך הלך-נפש, בעת יִרָשֵם מאותו הלבן לבנותיה.

מדי אני רואה את הלבן מיד אני זוכר באותן בנות ישראל שהיו יוצאות במחולות בבגדי לבן ובאלהין של אלו שלא היה עוד שונא זימה –

בקצרה הלבן הוא בעיני הזימה שבחיים, אותה המרגלית היפה שנטלה הקב"ה ותלה אותה בגלגל חמה ושכל הרואה אותה ומשמש בה כל צרכו מתרפא בגוף ונפש.

הכל ככתוּב –

ובכן אותו העולם החדש שתבנה לך משלך במקומו של שלי שאחזיר לתֹהו ובֹהו אינו של “כֻלו אור” בעיני –

לדידי: “חיים שאין בהם מעוקצתו של נחש הנקרא חטא מששת ימי בראשית” אינם עוד “חיים של שירה”. אני מוצא את השירה שבחיים רק בעוטיה של אותו נחש.

רק בעוטיה.

הננו נהנים ונהנים מלֹא חפננו, הבשר ודם שלנו מתאחד עם קונו ויושב בקוּבתן [חדרי זונות], ובתוך כדי עַשִיָה והנאה, בתוך כדי ישיבתו על מִטה של זהב שהציעה לו היפה בבנות בכרכי הים שנוטלת ארבעה מאות ד[י]נרי זהב בשכרה, הוא מרגיש שעושה לפנים מן השוּרה ויורד על פני הקרקע, יורד ועולה ובין שדיה ילון. ובאותה שעה שמחבק זרועות עולם באים צ[י]צ[י]ותיו? ומטפחים אותו על פניו.

הננו נהנים ונלקים, נהנים ונלקים, וזה סוד להט ההנאה, להט ההנאה המתהפכת –

וההִפּוּך הוא גוף החיים.

ולפיכך אני שונא את כל הַני התנוק[ו]ת והבתולות וההבלים שאין בהם חטא, רחמנא שלי לבי בעי,⁹⁸² לֵב יודע חטא נפשו, לב שיודע לומר אחטא ואשוּב, אחטא ואשוּב –

שם בירכתי ההיכל הקתולי שיִרָאֶה מבין השדרות, והשדרות מלאות צאֹן אדם, נערות גם ב[ו]גרות לבושות לבנים ומכֻסות לבנים וכֻלן רצות ושוב לגן ה“חיות”, שם בירכתים בקרן זוית כהה כורַעת אשה שחֹרה ונאוה, והיא לבוּשה שחורים ועטופה שחורים, ובצקון לחשה היא מתוַדה חטאה לפני החיה שבסוגר –.

דממת אלהים, כמו כל העולם כֻלו כורע עמה, גם העמודים העומדים מששת ימי בראשית כמו מחרישים ומשתהים, גם המלאכים האדוּמים על גב החלונות פוסקים לומר שירה, פוסקים ושומעים.

והשירה היתה שִירָה של חטא, לבוּשת לבנים –

אתה יודע שאני אחד וששמי אחד, אבל העולם אשר מסביבי, כל היְקוּם אשר בעלמא הדין ובעלמא דאתֵי⁹⁸³ הוא בעל שְתי רשיות. חציו עבד וחציו בן חורין, חציו לבוש לבנים וחציו שחורים…

גם ה“ארמית” שלי שהתגלה אליך בחלומך באישון לילה, מעולם אינה לבוּשה שנים עם עדנים, כי אם מְעִיל שחור דק יעטוף גופה הרזה, יעטוף אותה מכל צד; ורק בין הבקעים יראה עורה היפה, והיא מעין הלבן שבמו[ו]ת –

לדידי רְשויה בפני עצמה.

גם המקל שראיתה בידיה אינו מעינו של אותו מקל שבו עבר יעקב אבינו את הירדן, או שבו בקע משה רבינו את הים, אותו הביאה אתה משדי ערב מערבות שבסוריה [רוסיה] ארץ מושבתי

ושם ישבה ימים רבים, והימים ימי הים ומלואו.

אז תקם ותצא מדי עלות השמש, אותו השמש שלא ידעו אבותינו מתמול שלשום, ותשב לה על שן סלע, והסלע מסלעי מגור עומד על עברי פי פחת.

והפחת פחת אלהים.

ובפחת אלהים זה תהום נורא, תהום שיורד ונוקב את הבריאה כֻלה; והבריאה אין-סוף משנות דור ודור –

ולפני הדורות?

לפני הדורות שפת בל נדע נשמע.

ומעין השמועה הזאת שומעת הנפש הזאת, שומעת על מים רבים, על הים ומלואו, והים אינו מָלֵא – גם השמועה לא בקול לא בהֵד לא בשמועה…

הֲרת עולמה מבעד לחושיה.

“כאשר עכרתְ את כל המין היפה כה יעכ[ר]ך? אלוהים” צועקת בקול גדול על ה“ערומה” שבאהובתך ששוכבת על צדך נבהלה ונשתוממה. אבל אלהים שלה אינו יודע לא מין, לא יפה ולא עכור, לא את הגֵרָה הגָרה בתוכך ולא את הנשיקות החמות והעזות כמו[ו]ת.

הוא לא ימות בנשיקה.

הוא לא ימות בנשיקה, אבל ה“עבריה” שלי, אותה בעלת העינים השחורות והשערות השחורות והרוחות השחורות, היא מתה בנשיקה.

גם היא תבוא אלי כפלונית בת פלונית שלך, אבל היא אינה עַרוּמה. וממעל לטבורה כעין כתֹנת לבן, מעין הלבן שבחטא, והלב קרוע, דדיה כשני תאמי צביה, ושערותיה כעדר העזים שגלשו – ובעיניה החטא בעצם הברקתו.

וכעין חום נעים ממלא כל חללה, והוא הולך הלֹך ובער.

והיצ"ה [והיצר הרע] שבתוך מע[י]ה מדבר אלי מבעד לפרֹכת, והדברים מושכים ודוחקים רגלי השכינה.

והבן שלי לא יעשה, ולא יחטא –.

הנך רואה! עולמי הוא בעל שְתֵי רְשֻיות, ארמי ואובד אבי⁹⁸⁴ – ולא עוד שכל אחת כאותן האבנים מריבות עלי יניח אותו צדיק את ראשו.⁹⁸⁵

והראֹש הזה מָלֵא טל-יַלְדוּת והדרת שׂיבה.

והשיבה שיבה נוראה, שם בכרכי הים בעבר הירדן.

שם גרו אבותי ואבות אבותי משנות דור ודור, שם הכו את הארמים בחרבם ובקשתם.

והחרב הזה אינו עוד שלוף בידנו.

ומדי אני זוכר את עבר הירדן וכל כת דילה, כמו רוח אחר על פני יחלוף, באותה שעה אני שוכח את האבנים המרובות ואת הלבן והשָחֹר שבחיים. אני שוכח “את החיים ואת הדם האדֹם האדֹם ואת החטא בתור סער מתחולל” שבדבר דא אתה תני דמסיע לי [מחזק את טענתי].

ובשעה שאותו אדם יכנס לחורבה ושומע בת קול שמנהמת כיונה: אוי להם לבנים שגלו⁹⁸⁶! אינו עומד ומתפלל, אינו כורע ומשתחוה במודים אנחנו לך –

אותו האדם הוא חותֵר חתירה תחת כסא הכבוד, מטיח דברים כלפי שמיא, כלפי שמי השמים וכל צבאם.

הוא קורע תפלין דמאריה עלמא [של אדון העולם].

ואתה הלא תדע כי בהם כתוב: מי כעמך ישראל! ואותו העם אינו העם הֹלך רוכֵל בערבות… הֹלך רוכֵל –

אנחנו עשינו אותו חטיבה בעולם, אנחנו הקדמנו נעשה ונשמע לדברים שעליהם התנו שמים וארץ; ואין לנו לא עולם, לא שמים וארץ –

מאומה אין לנו.

ומדי אני רואה בשכר העבודה הרבה הזאת אשר לנו, מדי אני רואה בצרתן של ישראל, הר[י]ני מקלל את יומי ויומם, מקלל את העולם ומְלואו עם כל מַעשי בראשית יחד[.]

“נעשה עם בצלמנו!”

והצלם הזה כצל על פני אדמות.

כל העולם כֻלו הולך נֵר לרגלנו, ורגלנו לנחֻשתים הוצקו. כל העולם מתרחץ בפלג-אלה[י]נו, ואלה[י]נו רק גולה ושכינתו עמו.

כל העולם בנחת וחכינא בצער.

והצער גדול מנשוא. גדול עד להשחית.

לוּ היינו ככבשה בין זאבים רבים החרשתי, כי על החלש להתחלש. אבל אנחנו הננו כזאב בין כבשים רבים.

אנחנו לא אנחנו.

137. אל דוד פינסקי⁹⁸⁷

9.4.1895

אדוני הנכבד!

היום הואל ה' י. ל. פרץ לכבדני באיזה קונטרסיו. קראתי בהשבת אויבס⁹⁸⁸ את ציורו הנפלא “באשא לאה”⁹⁸⁹ שעשה עלי ברוח הלוכו רושם גדול. ואחרי שאין לנו בעוה"ר [בעוונותינו הרבים] פְּרֶסֶה [עיתונות] פתוחה לדעת הרבים אנוס אנכי להודות לו בפניו מבלי הכירו.

מכבדו

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

138. אל מרדכי אהרנפרייז⁹⁹⁰

26.4.1895

ערב שבת עם חשכה.

ידידי!

אני צריך לומר לך כי גדול כעסי על דבריך יותר מעל שתיקתך, וכמעט קשה עלי להאמין כי מין בן אדם משלנו, כותב אודות ענינים כאלה בסגנון דתגרי לוד⁹⁹¹ – יקחך אופל!

דרוש בשלום הִילדה שלך. מאד מאד שמחתי על דבריה, ואולי עניתי לה; אבל לבי נוקף פן תקדים ותברח לברלין בטרם יבואך דְבָרַי, ונמצא אני כותב לבטלה –. ומפני טעם זה גם לך איני מאריך, אם כי הרבה הרבה לי לכתוב לך – מובן הדבר מעצמו כי קודם כל עליך לכתוב לי בארוכה, וכבשר ודם שלנו, ועל נייר פשוט; כי קצתי בנפשי במעשה רשת וצעצועים –.

אצלי אין כל חדש. עבודתי עוד לא קראתי לפני שטיין, עד עתה אשתו ילדה לו זכר, ועתה יצא לדרכו, גם עודנה אינה מוגה[ה] כל צרכה –.

לצרוס והג[י]ורת שלו בקרו את בערן בעברם לאימלין.⁹⁹² אנכי נקראתי אליהם, גם בקשני שאבקרם בשענפֿעלד, אולי אתיעץ עמו אז על צפונ[ו]ת עתידתי.

בתוך כך אני עני גדול, עבודתי מרֻבה, כל הרֵעוּת שלי עומד על שלושה רגלים: העלמה רבינוביץ מברלין, ערל אחד ושמו שולץ, וסקלי אחד שעשה פלוספיה חדשה שחור על גבי לבן, לפי דעתו יש להחיים מטרה, ולהעולם מטרה, ולהמציאות מטרה, הכל מטרה…⁹⁹³

אנחנו אוכלים שלשתנו צהרים וערב בפנסי[ו]ן אחד. את אשר שלחת עוד לא קבלתי, שלח לי את פֿלקנברג,⁹⁹⁴ והוד[י]עני צאתך ובואך לברלין.

שלך מיכה יוסף

לע"ע

Bubenbergstr. 6 II

שלח לי תמונת רעיתך

139. אל אפרים פריש⁹⁹⁵

4.5.1895

ידידי!

בין הערביים היה הדבר.

כלומר בין הערביים היה בעת כתבתי לך מכתבי השני המלא עקודים וברודים, אותן ה“מינים” שגם עלי יפילו חיתתם… ובעזבי את “אבנַים” שלי⁹⁹⁶, ובצאתי לחוץ ושאפתי רוח צח המנשב סביבי וחזיתי את העולם ומלואו הלבוש לבנים ומעוטף לבנים, את השמים הטהורים וראשי ההרים הטהורים, אז נפקחו עיני לראות מה אנחנו וחיינו לעומת הטבע הקדושה אשר מסביב לנו. אנחנו מלאים עקודים וברודים, אהבה ויסורין של אהבה, אנחנו נבקש חשבונות רבים; והיא יומם ולילה לא תשבות מטהרה. אנחנו העובדים ואצלה שבת שבתון שבת עולמים.

הנני מודה ומתודה לך, כי למראה ההוד השפוך עליה, למראה השמים וכל צבאם שיתהלכו בגדולות, בושתי גם נכלמתי עם ה“בשר ודם” שבי, עם כל הרת עולמי עתה שעומד מאחורי אשה… והאשה מה היא? רבותינו ילמדונו: חמת מלא דם, השומע אתה, חמֶת מלא דם!

יצק זהב רותח לתוך פיהם!

אבל אחרי החמת מלא דם “הכל רצין” [רצים]; הכל לאתוי [לרבות] גם רשעים גמורים וצדיקים גמורים שבעבורם “איברא עלמא” [נברא העולם] כמו שכתוב: “אין אפוטרופוס לעריות” –.⁹⁹⁷

עריות?

בדעה צלולה ומיושבת אנכי מסכים להדברים האלה, הנני מסכים בכל לבבי ונפשי, יש אומרים: הכל בהם אלהים! ואנכי אומר: הכל ערוה…

הכל ערווה! ובכל זאת בכו העם למשפחותם “על עסקי עריות”; ואותו העם היה דור המדבר, דור דעה!

אל יהי חלקי עמהם.

אל יהי חלקי עמהם; אבל הא תינח⁹⁹⁸ אם לבי ברשותי, אבל אנכי ב“רשות לבי”, סימן מובהק לפי דעת חז“ל ל”רשעים גמורים" – האומנם?

ובעוד שאנכי עומד ב“חורבני”, הנני שומע בת קול מנהמת כיונה: ישנם “עם אחד!” והבת קול הזה די היא לטלטלני מה“נקודה” שבלבי זו, ולהכניס ראשי ורובי בעולם ה“ציבור” שלנו השרוי בצער, שרוי בצער מבוקר ועד ערב, והימים רבים מאד, רבים מנשוא.

ואנחנו עומדים באמצע, אנחנו לפי שורש נשמתנו הננו נושאים את כל העם ה“קשה עורף” הזה בחיקנו… הסנה בוער באש ואיננו אֻכּל, וקול ברמה נשמע: לכו ואשלחכם אל עמי!

ואנחנו קרוצי חומר ורוח, יושבי צלמות ואור אין אנחנו כבדי פה ולשון; והננו מכינים את עצמנו לדברים, לדברים קשין כגידין מצד זה וחלקים מצד זה. הננו מכינים את עצמנו לשפה אחת ודברים אחדים:

אהיה אשר אהיה!

וגם אנכי כשאני לעצמי אומר לנפשי: אהיה אשר אהיה, אהיה מוכן לתורה ולפורענות, לתקוע ולהריע, להריע ולתקוע השכם והערב, הערב והשכם.

השכם והערב, הערב והשכם, והאהבה מאן דכר [מי זכר] שמה?

האהבה, הדורון הטוב הזה שיש להקב"ה בעולמו, שמשכיר ומשַכֵּר, הוא אינו בעדנו. הוא בעד שאר העולם כולו, העולם הפשוט שעליו לעשות אזניו כאפרכסת על מנת לשמוע את דברנו. ילכו הם ויאהבו, יפרו וירבו כבני אדם ואנחנו בשם “אלהינו” נקרא, נקרא ולא נחשׂוך –.⁹⁹⁹

140. אל אהרן קמינקא¹⁰⁰⁰

9.5.1895

אדוני הנכבד!

השלום לך?

הנני זוכר כי לפנים לקחת חלק בעולמי, אבל בהיותי לוחם מלחמת קיומי ונודד מבית מדרש לבית מדרש לא מצאתי לנחוץ להודיעך את אשר אתי; כי הלא ידעת את החיים הללו וטיבם –. עתה הנני קרוב מעט אל החוף – בעוד שבועַים אגיש אל בית מדרש העליון שבכאן את עבודתי: על דבר אחדות הטוב והיפה (שתיים שהם אחת) ואקוה לעמוד מקץ הזמן על המבחן. המקצועות שלי המה: פילוסופיה בתור ראשית, כלכלה ודברי הימים בתור טפליות¹⁰⁰¹ –.

צרכַי וצרכֵי בחינתי מרובים וצרורי נקוב והתנאים שבכאן יגעים. אם תואל נא בטובך לעמוד בשעת דחקי, ולהלו[ו]ת לי מאה שקל על מנת להחזירם לך כשאעמוד על רגלי אסיר תודה אהיה לך כל הימים. אנכי אוָשע ואתה לא תחסר; כי לא אלין אפילו יום אחד בתשלומי באותה שעה שאוכל לשלם לך. ואולי אמת נכון הדבר כי אתה נגש אל העבודה להוציא לאור עתון בישראל ואז נכון אנכי לשלם לך בעטי.

הנני מקווה כי תעמוד הפעם, בשעת חירום, לימיני, ובזה אכלה לדבר. מכבדך הדוש"ת [הדורש שלומך תמיד]

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

141. אל אחד העם¹⁰⁰²

11.5.1895

אדוני הנכבד!

מכירנו הד"ר איזנשטדט¹⁰⁰³ נאבד ממני זה איזה שבועות בשובו לארצנו, ואיני יודע את אשר אתו. לבי נוקף. והיה אם יודע כבודו דבר אודתו, ויואל-נא להודיעני, אסיר-תודה אהיה לכבודו.

השלום לכבודו ולתורתו? איפה לומדת אחותו?

אצלי אין כל חדש. בעוד שבועַים אגיש את עבודתי אל בית-מדרשנו.

מארבע פנות העולם מרעישים עלי, כי פסידונים בשם אלכסנדר ברגין כתב בשמי בקרת עזה על הירחון של בריינין בה“ווסחאד” – מה טיבו של בקרת זו? היודע כבודו ברגין איפוא הוא?¹⁰⁰⁴

בזה אבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

לפני זמן לא כביר הייתי בציריך, בקרתי את מכירנו פסטרנק,¹⁰⁰⁵ ששלום לו כל צרכו.

142. אל קלמן טבצ’ניק¹⁰⁰⁶

12.5.1895

אדוני הנכבד!

אני צריך לומר לך כי לולא כבוד אחותי היקרה כי אז עברתי על דבריך בשתיקה; כי רואה אנכי שמלבד שלא תבין לרעי ו ל ר ע ך אינך משתמש במכתבך בסמנים יפים, או לדבר בשפת המדרש: הנך מחרף –.

איני חפץ למוד אותך באַמת התלמוד שבינינו;¹⁰⁰⁷ אחרי שעולמי אינו עומד רק על ד' אמות של הלכה בלבד, אבל גם בד' אמות הללו הנני מזוין בכל כלי נשק הביקורת והמהלך, הזמן והמקום, הקשרים והכתרים¹⁰⁰⁸ וכו‘. כמו שאין אפשר מאבר אחד לדון על האדם כולו למי שלא ראה אדם מעולם, כך אין אפשר להכיר את התלמוד מבלי דעת כל העולם הישן בכלל ותורת הרומים והיוָנים שלפי דעת [?] גם הם היו קרובים לאורחא דמהמנותא,¹⁰⁰⁹ ולא מבעי¹⁰¹⁰ תקופת פילון האלכסנדרי,¹⁰¹¹ מהלך הכתות הדתיות והמדיניות שמלאו אז כל בית ישראל. כמדומה לי שאתה מעצם [עוצם] את עינך מכל הרכוש הרוחני שיש לנו על שדה רעות התלמוד מאת מודינא, עזריה מן האדומים, צונץ, גיגר, פראנקל, פיניליש, גירץ, חיות, רפופורט, פלונגיאן, שרשבסקי, שצקס, וייס, אופנהיים, עפשטיין וכו’ בישראל, רנאן, שטדא, שורר, דליטש, שטראק וכו‘! וכו’! באומות. ולשונות הקדם? בלשנות ודברי ימי הדתות וכו'?¹⁰¹²

זיל גמור –.

את אשר אתי: בעוד שבועיים אגיש אל בית המדרש העליון שבכאן קונטרסי: על דבר אחדות הטוב והיפה (שתים שהן אחת), והנני מקווה להבחן בעוד איזה ירחים ולהִכָּתר בתואר ד"ר לפילוסופיה – המקצועות שלי: פילוסופיה, תורת החברה והכלכלה, ודברי הימים.

אחר כך קרוב הדבר שאשתקע בברלין על מנת לעסוק בספרות בדו-פרצופין, בלשונם ובלשוננו. בעברית איסד לי במה בפני עצמי. איזה עתון לפרקים שבו (א) יבוא פרקים פרקים ספרי התלמודי הגדול: “דור דור ודורשיו” (במהלך חדש)¹⁰¹³ וספרי הפילוסופי: “בין הערביים” (ספר יראים).¹⁰¹⁴ לעת עתה עבודתי רבה מאוד ולולא האויר הטוב שבכאן המבריא גו ונפש כי אז נכנעתי מפני עמל העבודה.

היה בטוב,

מכבדך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

P.S. הנני מקוה לבקר – אחרי בחינתי – את הורי.

143. אל יהושע טהון (בשביל מרדכי אהרנפרייז)¹⁰¹⁵

18.5.1895

ידידי העורך¹⁰¹⁶!

הנני אומר עורך כי רואה אנכי כי כללי יתקיים “כיון שאדם מישראל נעשה מו”ל מיד נחמץ–" כי העברתך בשתיקה על ציורי ששלחתי לך זה שבוּעים אינו אלא תולדת החמץ, תולדות קלות הדעת שמין מו"לנו נוהגים את הסופרים, כמותך לא ירבו בישראל!

מלבד הנידן הזה, חמתי עליך בדיני ממנות, אתה יודע מצבי בעיר נכריה זאת, ואינך משיב לי שקלי האחרונים, ארבעים במספר[,] שנשארו לי מיתר הפליטה, פרוטתי כלתה מכיסי והנני מחכה בכל יום על שקליך.

כבר מלתי אמורה לך במכתב ששלחתי לך ע"י טוננו,¹⁰¹⁷ כי עליך להכין את עצמך לפורענות[,] כלומר לאיזה הלואה קטנה, הנני מכין את עצמי לבחינתי ולי דרוש צֵדה לדרך.

מובן הדבר מעצמו שהנני כועֵס עליך יותר מן השעור על מין השתיקה והכתיבה שלך עתה – אחרי שכתבתי לך ארמית [גרמנית] לא חפצתי לביישך בפניה, אבל ביננו הנני אומר לך כי הנך עַז, ולבך נחושה.

זה הוא גמר דיני אודתך, אבל מה אעשה, איני יכול לשנות סדרי בראשית שלך ועלי לקבל אותך כמו שאתה, מזלי גרם!

מעט שלך

מיכה יוסף

144. אל דוד פרישמן¹⁰¹⁸

18.5.1895

ידידי!

דבריך באוני ומאד מאד הצטערתי על אשר הסבותי לך צער, הנני מתפלא מאד על דבריך¹⁰¹⁹: “מי יודע אם תאמין לי?” אטו [האם] בלא מאמינים הכי עסקינן? הנני יודע כי נכון אתה לעשות בעדי כל מה שיש לאל ידך לעשות. ותו לא מדי.

האמת אגיד לך כי בתחלה קצפתי מעט על רוח היאוש המבצבץ מכל שורותיך שלא כדרכך; אבל אחר כך נזכרתי כי גם אנכי מלא יאוש כרמון. כמעט נלאיתי ממלחמת קיומי, ועתה עוד רבה העבודה לפנַי ירחים אחדים לצאת מעבדות לחרות. ואחר הדברים האלה? אז הנני עיף ויגע בלא גדה ובלי תקוות. מעבר מזה מונח עלי זכרונות מימי נעורי כקופה של שרצים, ומעבר מזה הנני פצוע יותר – ובתוך המהפכה שלי עוד רצוני רודף לחיות ולעשות, כלומר, לכתוב, ולפנַי אין במה ואין מקום להניח בו את ראשי. ובתוך כך העולם יצהיל פניו, ההרים יעטפו ירקרק, הכל חי וחי, וגם השמים ממעל מלאים חיים ותכלית.

עד כאן בנוגע לפלוספיה של היאוש.

הבשר ודם שלי פשוטו כמשמעו, רובץ כחמור למשא העבודה, שהנני משכים ומעריב לה; כי נסיתי לכלות למודי בשולי יולי הבא, אם תקֻבל עבודתי. הנני עוסק בפלוספיה וכלכלה, דברי הימים ושאר ירקות, ואגב גררא הנני בודד כערער בערבה, מלבד איזה גוי אחד ועבריה אחת שיבואו אצלי לפרקים ידועים - - -

הנני מקוה לשוב אחרי גמר למודי לרוסיה על איזה ירחים, על מנת לנסות (לפתור) את החלום הספרותי שנשאר לי מן הפליטה, ואז אולי אבקר גם אותך כי חשקה נפשי לראותך. והיה אם החלום הזה יפתר לבטלה, כי אז אשוב ברלינה על מנת לפטם עגלים לעכו"ם, כלומר, לנסות אותי בלשונם (ציורי האחרונים האשכנזים עשו רושם גדול אצל מכירי) וכאשר אבדתי, אבדתי.

האביב בכאן יפה מאוד וגם האויר טוב מאוד. לפני ימים אחדים עבר בכאן הפרופסור לצרוס עם אשתו הגיורת נאידי רימי, שהיא יותר כתולית מעברית.¹⁰²⁰

נקראתי אליו ובקשני לבקרו אחרי למודו באחוזתו שענפלד על יד ליפסיג [לייפציג], על מנת לפקד עמי על דבר עתידתי.

מרדכי עהרנפרייז ארשׂ את עצמו.

משה אליעזר אייזנשטד הוא מזכיר ל“האשכול”¹⁰²¹ הידוע.

חיה בטוב. לדבריך ולעבודתך אחכה.

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

145. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁰²²

23.5.1895

למרדכי!

*

בדיני ממֹנות:

שקליך קבלתי. וזה הוא החשבון.

לך הלו[י]תי 75 פֿרנקים וחמישה מַרק, ולשיע [טהון] “העומד על ימינך” 25 פֿרנקים, ע"ז [עם זה] קבלתי ממך 30–31 פֿרנקים ומשיע 17.50, ואתם צאו וחשבו. מלבד מה שהפסדתי שלושה פֿרנקים בהוצאות התלגרמות.

מכאן תראה כי הנני עתה מאלה הצדיקים הגמורים שממונם חביב עליהם יותר מגופם. כי מלבד פערלסמן ואייזנשטד שפשטו לי את הרגל בכ“ה שקלים[,] שקליך המה האחרונים, ועוד לא שלמתי בבית המדרש כעין ט”ו שקלים.

תוכל לשער עד כמה גדול “עצב התמול” שלי. כי כלה כל קצי[.] ור[ו]זין¹⁰²³ אינו שולח עוד, ואצלי ובין שטיין כל הדברים יגעים. –

צר לי מאד.

*

בדיני נפילה:

זה ימים רבים מאז אשר הע[י]נים השחורות ותכלת שמי האביב החלו להקיפני מכל צד[.] הנני כאותו רב יוסף שמסלסל בשערו¹⁰²⁴ – אתמול עליתי בלוית חברה קטנה על הר גדול העולה על פני הים כעין שמונה מאות מטר, באותה שעה שכחתי את העולם ומלואו גם אותך ואת הלאומי[ו]ת והאלמנך [לוח] שלך ושְאָר ירקות, והייתי כֻלי נת[ו]ן ב“מעשה נערוּת” – במעשה נערוּת שבי נענעתי את עצמי עם נערה אחת במנענע [נדנדה]; ומובן הדבר מאליו שנפלתי מלוא קומתי ארצה, וכמעט שברתי את מפרקתי –

עתה הנני מרגיש כאב עָצום בגבי, בידי השמאלית לא אוכל לנענע וכֻלי כחרס הנשבר.

וא"כ הבודד והשבור

מיכה יוסף

146. אל אחד העם¹⁰²⁵

27.5.1895

אדוני הנכבד!

דבריו באוני ותודה רבה.

הנני שמח על כי סוף כל סוף יבואו מאמריו בקובץ כללי והיו לעינים בעד אלה שלא הספיק בידם לקרות זעיר שם זעיר שם, והנני מחכה לבו[או].

לפני תנאי עבודתי לא אוכל להקדים בחינתי לפני ראשון לאוגוסט הבא, כי עוד צורכי מרובים, ומלבד הדיסרטציה שלי, והבחינה שבעל-פה, עוד עלי להבחן בכתב תחת ה“סוגר”, מנהג שליכא [שאינו קיים] בכל בתי-הספר הגבוהים שבאשכנז. והיה אם לא אהיה מוכן לראשון באוגוסט, אנוּס אהיה לשבת בכאן עד שולי אוקטובר, כי בשלֹשת הירחים הללו בית-המדרש שלנו סגור ומסוגר וכל המורים נפוצים לארבע פינות הארץ.

עתה אני יושב על האבנַים של שתי עבודות בעד הסמינרים הכלכלי והתולדי [ההיסטורי]:

א) על דבר העבודה וחוקי הפועלים בתלמוד.

ב) המהלך המדיני הח[ו]פשי שלנו לפני מלכות שאול ולפני מלכות המכבים.

עבודתי מרובה ושאר ענייני יגעים, כי בודד אנוכי מאוד.

אגב גררא הנני להוסיף לו בענייני אחותו, כי על-יד בית-מדרש העליון שבכאן, עומד על-ימינו בית-ספר גבוה למורים ולמורות, שחומר בו מבית-המדרש,¹⁰²⁶ אחרי שדורשים בו מטרה. מובן הדבר מעצמו, שהשומעים יכולים להשתמש בדו-פרצופים, כלומר: לשמוע שיעורים בכאן ובכאן, להתדקטר ולהשיג תעודת מורה בבת-אחת.

בבית-הספר למורים שתי מחלקות, בני שלוש מחלקות קטנות, בעד שישה זמנים [סמסטרים]. ואלה המקצועות שלו: חכמת-הנפש ותורת החנוך, לשון אשכנזית, צרפתית ואיטלקית וספרותם (שיעורי כל ספרות בלשונה), דברי-הימים וגלילות הארץ [גיאוגרפיה], תורת החיים [ביולוגיה], ידיעות העמים והלשונות, חכמת הטבע והנדסה, ציור וחילוץ-עצמות [התעמלות]. הללו שאינם חפצים ללמוד לשון איטלקית, אנוסים ללמוד לשון אנגלית וספרותה. עד כאן.

בדבר ביקורתו של ברגין:¹⁰²⁷ לולא דמסתפינא,¹⁰²⁸ הייתי אומר, כי אנ[וכי] פליג [חלוק] במקצת על הכלל הידוע “דברי חכמים בנחת נשמעים”, אחרי [שמיהר] לפסול. אבל כמדומה לי, שהביקורת היותר [גדולה] נגולה עליו.¹⁰²⁹ כמו שאמרתי ליה בפניו. – היא מה לנו? הנני חושב מהלך כזה לירקון [ליריקה] בפני קהל הקוראים. ועל דבר זה ידאב לבי מאד. מאד ידאב לבי על שאין לנו אורגן חי בעד התרופא [התורפה?] אשר בינינו עתה. ואת אשר “אינו חושב עתה לגשת אל המלאכה”,¹⁰³⁰ הוא לפי עניוּת דעתי דבר שאינו בעתו, דבר שעליו ידאב לב כל לוקחי חלק בספרותנו הענייה וחפצים בבניינה. ובתוכם גם אני.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

147. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁰³¹

31.5.1895

ערב שבת עם חַשֵכה –.

למרדכי!

אתמול כבר כתבתי לך, אבל עדיין לא נחתי מ“יללת החתול” שלי –.¹⁰³²

העבודה מצד אחת. עניני דממונא מצד שנית. היחס ביני לבין שטיין מצד שלישית. כֻלם אפפ[ו]ני והנני בין המיצרים –

ובתוך כַך הנני עָיֵף ויגע. לבי מלא שממון, ואיני יודע –

מלבד זה עוד ישנו עתה תְנָאִים או תנאי אשר ירע למצבי החומרי כפלים –.

ובשעת שממון כזה, ראיתי את הרֵעות בעצם ערוָתה, ראיתי כי אנכי בודד, ואמונתי האחת שנשארה לי לפליטה צללה בים הנשיה, עתה אין לי עוד מאומה רק צל אמונתי בי בכֹחי, וגם הוא –

איני יודע מדוע ולמה אני כותב לך עתה? אבל לבי יאמר לי כי גם ההרגל הזה, כלומר הכתיבה[,] שנעשה לעין טבע שני, גם הוא יצל[ו]ל וילך לתהו, כי קצתי בנפשי לכתוב ולתת לזרים חילי. הנני חושב את כל העולם כֻלו, עכ"פ את האנשים היושבים בו, לזר או לזרים, כלומר לזרים לי.

הנני עומד לבדי ואיני חזק – ודא עקא –

האחרון

מיכה יוסף

P.S. אשביעך שלא תחזיק אות[י] הרבה. מהר!

את המבוא של עבודתי עדיין לא כתבתי, ואולי אשב על האבנים לכתבו בלא תכסיסי למודיות. לע"ע [לעת עתה] עוד גַבי יכאב עלי וקשה עלי הכתיבה כקריעת ים-סוף[.]

שלח לי ציורי, את השקלים ופֿלנקברג –.¹⁰³³

148. אל דוד פרישמן¹⁰³⁴

31.5.95

ערב שבת עם חשכה

ידידי!

איני יודע אם כבר הודעתיך מהנפילה שנפלתי זה ימים אחדים בעסקִי במעשה נערות, כלומר, בנענעי את עצמי במנענע על ההר. מאז גבי יכאב עלי מאד וקשה עלי הכתיבה, ועל כן דברי קצרים.

לא חולה עצבים אנכי, אבל גנב אנכי ואת “הדברים באוני”,¹⁰³⁵ גנֹב גנבתי ממך, פשיטא כמשמעו ומה כל החרדה אשר חרדת?

עוד בטרם ידעתי את “הדברים נכבדים העלולים לעשות שנויים גדולים בעולמי” נמניתי לב[ו]א אליך לודזה [ללודז'] על מנת לטיֵל אתך ארוכות וקצרות, כי אחרי כל שתיקתך הארוכה יותר מדאי, הרי אתה שיך לי ולשֹרש נשמתי, אבל הדבר עוד תלוי בי ובעתי וברֵחיים שעל צוארי.

2) אם לא יעלה בידי להבחן בראשון לאוגוסט אנוס אהיה לשבת בכאן עוד ירחים שלושה עד שולי אקטבר, כי כל אותם הימים בית המדרש סגור ומסוגר. ואולי עד יבואו הימים האלה, כבר הנך יושב בברלין על נהר שפריי, או בברסלא בתור מו"ל לאיזה ספר שנתי.

3) אחרי שאין לי כל תקוה להשיג איזה “משמרת ועבודה ברוסיה” כדבריך, כי איני מסוגל לא לגורן ולא ליקב, לא להוראה ולא לרבנות שאינה מקברת את בעליה, נמניתי וגמרתי, שלא להשתקע ברוסיה כל עוד שלא יהיה לאל ידי לבנות לי במה ספרותית בפני עצמי. ורק אותן התקוֹת והמחשבות הללו הם הם השיאוני לשוב לרוסיה, אבל בלעדי הדברים הללו, אין לי מה לחפש בשם, ועליך לא לשכוח, כי לא רוסי עבדך ושהמזון הרוחני שלי הוא כלו גרמני ואיכה אתישב בארץ שלא אדע את שפתה וספרותה?

כבר מלתי אמורה לך, שבלעדי הדברים הללו אנוס אנוכי להתישב בברלין ולפטם עגלים לעכו"ם ולעסוק בספרות שמחיה מעט את בעליה, אבל מלבד כי חסר לי מזון ומחיה לשנה או שנתים, עדי יפתחו לי שערי העתונים. לבי ורוחי נתונים בספרותנו ולא אוכל להסיר דעתי ממנה אפילו שעה אחת.

בין כה וכה הנני עומד בין המצרים, הנני מלא יאוש ושממון, כי כבר נלאיתי ממלחמת החיים כי קשתה (אם אנוס לשבת בכאן כל ימי החופש אין לי כל מקור לזה) וקצתי בנפשי לשבת ולדון לפני רבותי. הנני חפץ לעבוד, למצֹא קרן זוית אחת בתבל להניח בה את ראשי.

הנני חפץ, אבל לבי יאמר לי, כי כאשר אבדתי אבדתי.

בדבר הספר השנתי שלך שהוא העיקר בהספר, סתמת ולא פרשת, הרבה הרבה לי לומר לך בנידון זה, אבל איני יודע אם מוצא אתה חפץ בדברי.

לדבריך ולעצתך אחכה, כי אני עומד לבדי בין המצרים.

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

אנא כתוב!

שלום לבריאותך? הוצאת לאור ספרך?¹⁰³⁶

149. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁰³⁷

20.6.1895

ערב שבת –

ידידי!

איני מבין את דרכך בקֹדש ותנאי שתיקתך בזמן האחרון –

כמדומה לי שהרבה הרבה לך לדבר אתי ע"ד נסיעתך האחרונה, עניני עבודתך, יְחוסך לעניני הישוּב והספרוּת בארצך ועתידתך הקרובה –.

יודע אנכי כי תכעוס עלי, אבל אָנוס אנכי להודיעך כי דחיתי את בחינתי עד הי"ג יַנְוַר [13 בינואר], העבודה רבה לפני וקשה היה עלי לכלות למועד אשר הגבלתי –

בימי החופש אעשה את עבודתי תחת הסוגר –.¹⁰³⁸

שטיין יבטיח לי להדפיס עבודתי בהבייטרגה¹⁰³⁹ שלו העתידים לצאת לאור בקרוב –

עוד הפעם הנני שואל אותך בדיני ממנות, מצבי אינו בכי טוב וכל מקורי שאובים. לשריינר כתבתי בדבר המ"ה שקל, במטותא השתדל בדבר.

השלום לך ולכלתך? מה אתה עושה?

אולי דברים לך אל בריינין במטותא אעירו [תעירו] אודתי, מפני קלות דעתי נואלתי לשלוח עוד הפעם לבקשתו “ספר חסידים” שלי וזה כשלש[ה] ירחים אשר נאלם דומיה –

בן-אב[י]גדור רוצה לקנות אותו מידי וקשה עלי להוציאהו מידו.

חיה בטוב, שלך המחכה למועד פגישתנו בכליון עינים

מיכה יוסף

שלום לטון, מדוע אינו כותֵב?

150. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁰⁴⁰

24.6.1895

ידידי!

מקֹצר רוח ומהעבודה הקשה אשר לפני אָנוּס אנכי להאיץ בך שתשתדל שתכלה עבודתי בכל מה דאפשר, אחרי שכל עוד שלא תקוּבל עבודתי לא אוכל להכין את עצמי להבחינה שבעל פה כרָאוי וכהוגן ונמצא אנכי מבלה זמני לבטלה, הנני נשבע לך כי לוּ נתקבלה עבודתי בירח הזה כי אז גמרתי למודי בראשון לאגוסט בודאי, אבל גם עתה עוד יש לי איזה תקוה, באשר בירח ימים אוכל עשות הרבה[.]

מהר ושלח.

מדוע לא ענית לי על דברי? במה אתה עוסק? ואנה פניך מעוּדת [מועדות]? מדוע לא שלחת לי את התמונה כאָמור? וכתֹבת איה [?]

כמדוּמה לי שעוד הפעם אחוז אנכי בחבלי אשה עזה וחכמניה, כן כן אנכי כל הימים וגם על משכבי בלילות אנכי חולם באהבה ויְסוריה בעוד שסִפרות ישראל שְרויה בצער –.

מתי?

לא תוּכל לשער עד כמה אנכי סובל עתה במחסור כסף ויום הראשון ממשמש ובא. אם תוכל להלו[ו]ת לי מה בשעת חירום תושיעני לפי שעה ואַסיר תודה אהיה לך.

שלום לטון ולשתיקתו

שלכם מיכה יוסף

151. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁰⁴¹

ברן, 25.6.1895

ידידי!

דבריך באוני.

איני צריך לומר לך עד כמה הרעישו מ[י]תרי לבבי, ושלוּ חפצתי יכולתי גם אני לפרוט לפניך על מין נבל כזה. יש לי רב אתי במדורי גיהינֹם, רב –

“חיי הובילוני למטרה ותכלית ידועה, אני שלי, חלומותי שלי ומחשבותי שלי”.

אבל מארי דאברהם! דא עקא כי חלומותי שלי ומחשבותי שלי, והם הם נתונים לבית ישראל, לגוי כולו, ולפעמים לכל הגוי[י]ם והלשונות: דא עקא שבעוד שרוחי הולך קוממיות, בעוד שאנכי עוקר הרים של מסורות, הנני נכנע מצד זה ואבטח בנדיבים: דא עקא שאחרי מלחמה רבה בת חמישה שנה (אלף ושמונה מאות ועשרים וחמישה יום) עודני צפוי אלי רעב פשוטו כמשמעו וכֹחי אין אתי כאז לסבול ולסבול. דא עקא שבעוד שלבי מלא אהבה וחום, רֵעות וידידות, מסביב ים של ריקות ואכשל בנשים ישכלוני מעת לעת ומפקידה לפקידה.

לו ידעת את אשר סבלתי בירחים האחרונים, ירחים שחורים כשולי קדרה ברוח ובנפש, ביסורים של אהבה ושל איבה, בהכנעה ופזור הנפש, וכל זה תחת שמים טהורים, הרים נוצצים וכוכבים מזהירים. כל העולם סביבי שרוי בנחת ובחיים ואני עבדך בן אמתך הנני שבור כחרס הנשבר, רוחי שומם, לבי פצוע והנני גדול שקטון דמי –.¹⁰⁴²

בקצרה יש לי רב אחי, אבל כמדומה לי שתחת קינות טוב לי לדבר אליך בלשון בני אדם ולתאר לך מצבי כמו שהוא, ואתה הסכת ושמע:

א) עבודתי על דבר אחדות היופי והמוסר (שתיים שהן אחת) אמסור אל מורי בראשון לחודש הבא למספרנו בטח, אבל לבי נוקף אם יקבלה, אחרי שבה הנני כופר בעיקר המידות לאפוקי [להוציא] משיטתו, שיטת המועיל כדעת האנגלים הארורים. בכלל הסכלתי עשֹה על אשר לא עשיתי כיתר בני אדם שכותבים מיני דיסרטציות אודות פלוספים ידועים ושיטתם, וטוב יעשו כי סכנה גדולה לבוא בעת כזאת עם שיטה מסוימת בפני עצמה. אם יקבלה הרי מוטב, ואם לאו אנוס אהיה לגשת אל עבודה חדשה על דבר ההשתוות בין ברקלי לשפנהויר בשיטת החזיון שלהם (שיין פארשטעלונג).¹⁰⁴³ עיקר הדבר אינו סכנה אחרי כי סוף כל סוף זמני קצר להבחן בעל פה בעוד חודש ימים ואנוס אהיה לחכות כל שלושת ירחי החופש (מאגוסט עד נובמבר) ובזמן הזה אוכל לעשות שלושה דיסרטציות, אבל העוקץ בזה הוא עניין ח[ו]מרי. הלוא תדע כי כל עזרי עתה רק מהד״ר ר[ו]זין בברלין,¹⁰⁴⁴ שכבר עשה בעדי די צרכו. אם יקובל עבודתי ואנכי אכתוב לו שעלי להכין את עצמי עוד בימי החופש, קרוב הדבר שיעזור לי עוד. אבל לפי התנאים השוררים בינינו לא אוכל לכתוב לו בטרם תקובל עבודתי, ואיני יודע איה אמצא מחיתי. כבר אכלתי כספי ולולא תלמידי ברבש¹⁰⁴⁵ שעזר לי מעט כי אז יכולתי לגו[ו]ע ברעב על פי פשוטו של מקרא, כי בכאן אי אפשר להלו[ו]ת אפילו גרה [אגורה] אחת. כל הקולוניה הרוסית ענייה מאוד –

ב) וזרח השמש ובא השמש, ובא וזרח – מששקעה שמשה של פלונית הארמית באה עבריה תחת[יה], עבריה שחורה בעלת שערות שחורות ועיניים שחורות, קטנה היא וקומתה זקופה, וגם רוחה זקוף ועשוי לבלי חת. היא אינה יודעת הרבה אבל כשרונה רב ושכלה חריף והגיוני. היא שומעת לקח מפי בפלוספי[ה] של יון, ואנכי אשאב רוח החיים שבקרבה. והיא אשה, אשה חיונית –

בשכלה מכרת ערכי, ברוחה תעפיל עלות במעלותי, אבל לבה כבר נתון לאחר, לפלוני הסופר… שאין לו מאומה רק גוו הגדול ובשרו, אבל הגֵו הזה, ה“בשר ודם” שבו, נצח על האראל שבי. – הוא עתה יושב בכרכי הים ואנכי והיא נדור במדור אחד, נאכל ונשתה יחד, נטייל יחד בערב ובֹקר וצהרים, ויש אשר יפוח היום, יבואו הצללים ואני והיא שוכבים בין עשבים במורד ההר, לבבי כים נגרש ולבה יחשוב באחר. ולא עוד כי אותו ה׳אחר׳ עז רוח הוא, ומובטחני כי לא ישא אותה ונמצא[ת] היא אֻמללה כל יומה, כי יתומה היא באין אב ואם, באין משען ומשענה, רק רוחה עוד א[י]תה, רוח אשר גרש אותה במלחמת החיים זה שבעה שנים, והיא עתה כבת עשרים ושתים.

הנני מודה ומתודה לפניך שהרושם הזה, אם כי אינו חזק כהראשונות, פעל עלי פעולה עזה, וכמעט עברו כשלֹשה ירחים שלא קראתי וחשבתי כל צרכי, ולא עשיתי לביתי ולבחינתי. הדבר הזה קלות דעת נוראה, אבל מה אעשה, לא אוכל, לא אוכל. זה כחמישה ימים אשר לא “פתחתי ספר” כמו שיאמרו הבריות, בעבור קשה עלי להבין גם מקרא מלא אחד.

כך אצלי, ד׳ ירחם!

ג) בדבר עתידתי, עתידתנו והספרות –.

האמת אגיד לך כי נמנ[י]תי וגמרתי לשוב תכף אחרי בחינתי לארץ מולדתי על מנת להשתדל בעבור א[ו]רגן חי וקיים בעדנו, שאין אפשר לו להתקיים בלא מוצֵא לכסף. חשבתי בראש להשתדל אצל נדיב[י]נו ומכיר[י]נו שיהיו לי לעזר בתור שותפים אחוז אחד למאה. עתה רואה אנכי כי הדבר הזה הוא חלום, לפני הנסיונות האחרונות וכו׳ ראיתי כי מאחי ובני עמי אין לי לקו[ו]ת דברים כאלה ולמה זה אכניע את עצמי לבטלה. הנני מודה ומתודה לך כי אולי עלה על ידי אז מחשבה זרה למכור את עצמי לעֵקר [לעבד], לישא אשה לשם כסף ע"מ [על מנת] לעשות בעד ספרתנו, ואתה הלא תדע הכלל הגדול בחיים רוחנים: המטרה מכשרת את האמצעים. אבל גם דבר כזה הוא חלום רע. לי דרוש אשה לפי רוחי, אשה חיונית שבלעדיה לא אוכל עמוד –. השומע אתה: לא אוכל עמוד –

והשתא דאתינא להכי¹⁰⁴⁶ איני רואה כל סימן ברכה בצאתי לרוסיה, איני מדבר מזה כי לא אוכל להשתקע בארץ לא אבין שפתה וספרותה, לי דרושים עתה ספרים וק[ו]לתור כאויר ואהבה ואיככה אוכל לשבת שם. אבל לפי תנאי העניות שלי אי אפשר לי לשוב על מנת להחזיר, כי צרכי הנסיעה, בגדים, תעודת מסע וכו׳ עולים לי לאיזה מאות שקל, ואיה אקח?

עליך לדעת כי בו ביום שאתדקטר אז לא יעזור איש בידי גם כי אגוע ברעב, ושאז אין לי כל מקור –

אנכי נמנ[י]תי וגמרתי לצאת מכאן אחרי בחינתי לכל המאוחר בשביעי לנבמבר הבא לפ"פ [לפרנקפורט], ולשבת בשם שבועים, אולי יעלה בידי ליסד עם פלוני בן פלוני עתון עברי. והיה אם לא יצלח בידי אצא משם ללפסיג [ללייפציג] לבקר את הפר' לצרוס כאשר הבטחתי לו, אולי ימציא לי הוא איש כחפצי. משם אצא ברלינה ואשתדל לבוא ביחס עם הד״ר ברנפלד או עם הד״ר אלטשולר, ששניהם חושבים לייסד מכתב עתי. גם אנסה דברים אל פישר בקראקא [בקרקוב] ואם לא אז אנוס אהיה להתייאש לפי שעה.¹⁰⁴⁷ אחל לכתוב אשכנזית שבלי ספק תמציא לי לחם חוקי בעוד שנה. אבל כל המארה היא מאין אקח לחיות כל אותה השנה.

אבל דע כי [אם] גם אז הדבר לפי שעה, אנכי לא אנוח ולא אשקוט כל עוד לא יצלח בידי לעשות לנו א[ו]רגן, ואם יעברו ימים רבים אנכי איני אשם בדבר – .

ועתה חזק ואמץ אל תתיאש. לפי דעתי טוב תעשה אם תכתוב הרבה, תכין חומר הרבה כמו שעושה אנכי, כתוב על דבר ספרות הרוסית, על דבר ספרות העברית, כתוב הכל.

עד כאן.

ד) חדשות.

פרישמן כותב לי שיוצא הוא ברלינה או לברשא [לווארשה] ע"מ [על מנת] ליסד בשם ספר שנתי.

הד״ר י״ש פוקס יצא מדעתו והנהו עתה בבית החולים לקראפט-עבבינג בווינה.¹⁰⁴⁸

הד״ר אייזנשטד כבר אבד משרתו בהאשכול. הוא עתה בסט. פט.[רסבורג] וכפי הנראה ישוב ברלינה בדבר איזה ענין ספרותי. הוא איש טוב אבל אינו יודע לשיר.¹⁰⁴⁹

היום תבוא לכאן בשעה הששית אחות אחד-העם על מנת להשתלם בכאן בלימודים. היא נערה יפה עד מאוד ותלמידה של רבניצקי בעברית¹⁰⁵⁰!

מברגין נסתם כל חזון מאז יצא מכאן. שמעתי כי נבחר לרבנות בחרקוב.¹⁰⁵¹

קובץ של אחד העם עדיין לא יצא לאור.

בירחונו של בריינין כדקאי קאי [יישאר כמו שהוא]. החוברת השלישית נדפסת זה עידן ועידנים. הרינשטיין [הורנשטיין] בעל ה“תולדות גלים מימי קדם” הוא המזכיר בהירחון…¹⁰⁵²

בברלין נפתח בית עקד ספרים עברי.

מצב בריא[ו]תי אינו בכי טוב.

הנני כותב הרבה אשכנזית (ציורים).

למחר קרואים אנחנו אל הפר[ופ]' שטיין אל הלחם בערב.¹⁰⁵³

לאחד מידידי היותר טובים קרה אסון. אהובתו תלמודיה [סטודנטית] הרה ממנו ללדת, והוא ישא אותה בצנעה כדת משה וישראל.

החום בכאן גדול מאוד והגשמים מרובים.

לפני איזה ימים דרשתי בהסמינר הכלכלי שלנו במושב הפרופסור ענקען ע"ד העבודה בתלמוד ועלתה בידי.

עד כאן.

_____________

תודה רבה בגלל טרחותיך במאמרי. קבל בזה עוד מאמר אחד בשם “לפני ולפנים” – את המאמרים תעתיק פרקים פרקים, למען אוכל לסדרם אחר כך לפי חפצי.

הנני מקוה כי תמהר מלאכתך, כי יש לי איזה תקוה להדפיס את הקובץ הזה, לא ע"מ [על מנת למכרו] רק להמציאו לספרותנו ולהאנשים שיש לי מהם איזה תקוה להיבנות עם הא[ו]רגן שלי.

עליך לא לשכוח כי הנני עתה בעל ה“רשות היחיד” –.

והיה כי יודפס אולי תכתוב אתה לי מבוא –.

מהר מלאכתך והעיקר: אשביעך כי תכתוב לי השקפתך על מאמרי בכלל ואודות זה בפרט. בכלל אל תכתוב לי כרטיסים. הרבה לכתוב. לדבריך אחכה בכליון עיניים.

שלך

מיכה יוסף

152. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁰⁵⁴

27.6.1895

ידידי!

דבריך באוני. והנני מודה ומתודה לפניך כי כועס אנכי עליכם כהוגן – אנכי חושב כי בשישה שבועות עושים שלושה עבודות כאלה להִגָמֵר, ואתם שכחתם כי בה תלוי כל בחינתי באגוסט. הנני נשבע לך כי לו נתקבלה עבודתי בימים הללו כי אז יכולתי להבחן אז. אבל עתה איני מאמין עוד. ונמצא ח"ו [חס וחלילה] אנכי נדחה לשלשת ירחים לדידי אין גרה¹⁰⁵⁵ ותקוה.

העבודה¹⁰⁵⁶ כי לו ידעתי כי ככה תמשכו לבני לויה כי אז שכרתי לי בכאן איש ושלמתי לו חמישים שקלים בעד העתקה, כי שלשת ירחים בכאן יעלו לי לכל הפחות שני מאות שקל –

זה חלק אדם בוטח ברעו, ואתם זילו וגמורו –. ואל תבטחו בי [ובשאר?] בני אדם, כל אדם רק בעד עצמו, זה הכלל הגדול אשר למדתי על ידכם. ואולי לכך נוצרנו…

לכל הפחות מהרו לשלוח לי במוקדם האפשרי באחריות –.

*

איני צריך לומר לכם כי אנכי חושב השתיקה על מכתבי כעין חירוף וגדוף. כי תוכלו לשער את הצער אשר ירגיש בעל לב רגש בראותו כי את ישפך לבבו כעל קרן הצבי… באין שומע. הנני מקוה כי לא אוסיף להלאות אתכם בתשפכות רוחי, הרגע!

גם איני מבין למה יתגאה טון ב“הפלישתי” שבו, האם הוא באמת מדה (טאָגענד)¹⁰⁵⁷ רבה? ותמונתו? עד מתי אהיה שואֵל ושואֵל? מארה דאברהם! יחזור בו!

[להפריציה?] שלו ברכתי כהלכה -.

*

בעד ה“דרוקקזאַכֿען”¹⁰⁵⁸ כלומר בעד התמונה תודה רבה.

רק ה“מעמד” אינו כהלכה, אחרי שבודד יעמוד כל אחד במערבו כאילו הקרובים הללו לא נעשו קרובים. אבל כל אחד בפני עצמו הוא טוב ובולט. אתה תשפיל עיניך לארץ בעוד שמוחך מלא מחשבות; והיא השמימה עינה נשואות או יותר לעליה. בקומתה הזקופה[,] בשערותיה הרכות וברוח עז השפוך על פניה עושה רושם טוב, (אם לא רַך) בעיניה החדורות יִרָאֶה בשול [בשלות] ותַמוּת, נפש, נפש חשבנית, הרצון שבה מעורב עם איזו קלות, כלומר עם האישות [הנשיות] שבה, ודא עיקר –

אחרי שהצצתי בפניך היטב היטב ראיתי כי אך מחציו ולמעלה עושה רושם כבן אדם, במלמטה עד הזקן ועד בכלל הרי אתה כפלישתי גמור שיש לו אלף ככרים ביבשה או בים, ואחרי שהצצתי בה היטב היטב ראיתי כי בקשה עֹרף הזאת ישנו גם לב טוב בעצם. (בסגנון אבי: “בני יוסף הוא יהודי בעצם”)[.]

*

אתמול היינו קרו[א]ים אל שטיין אל הלחם [ו]מצאתי שם את שאהבה נפשי יושבת על יד צרתה, התאמין בעצמך כי עוד יהיה צרה לצרתה? עוד לבי מָלֵא טל-ילדות –.

אתמול עברה בכאן אחות חבר, אחות אחד העם ותבקרני יום שָלֵם, היא עלמה יפה ומשכלת, עבריה ברוחה ובשפתה, ולא תוכל לשער את העֹנג אשר הסיבה לי בישבי עמה בעמק שלֵו ודברי עמה אודות ישראל וספרתו, גם בך דברתי, בכל החבריה העבריה שלנו. ואתה שום אל לבך כי יש לנו בת ישראל –.¹⁰⁵⁹

שלח לי שקלים בכל זמן דאפשר לך כי הצרור נקוב.

אנה תצא לימות החופש?

שלך המחכה לדבריך ולדברי טון ולתמונתו והדורש בשלומכם ובשלום רעיתך

מיכה יוסף

153. אל אחד העם¹⁰⁶⁰

28.6.1895

אדוני הנכבד!

לפני יומַים עברה בכאן אחותו הנכבדה בצאתה וינה. ש[מחתי] למצוא בה עבריה נאמנה ברוחה ובשפתה ובמהלך דעות[יה. כ]מותה ירבו בבנות ישראל.

נוראות נפלאתי לשמוע, כי “האשכול” נשכל.¹⁰⁶¹ האמנם?

הכבר יצא קובץ מאמריו לאור?¹⁰⁶² הנני מחכה אליו בכליון עיניים.

בדבר בחינתי עדיין הדבר לא ברור כל-צרכו. הנני מרחף בין שוּלי יולי ובין שולי אוקטובר, כי בינתים בית-המדרש סגור ומסוגר.

מאודסה כותבים מכתבים לבריינין בכל יום, כי אנוכי משׂטין [משמיץ] עליו השכם והערב, כי אנוכי שיסיתי בו את ברגין ושאנבא לו מָות¹⁰⁶³ וכו'. ואני איני יודע מזה כל עיקר.

דבר נחוץ לי אל א. ברגין, אבל איני יודע איה הוא. אם יודע כבודו, ויואל-נא בטובו להודיעני, אסיר-תודה אהיה לו.

ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו, המחכה לדברו ולקובצו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

154. אל אחד העם¹⁰⁶⁴

29.6.1895

אדוני הנכבד!

אתמול כתבתי לכבודו והיום באוּני “פרשת דרכיו”,¹⁰⁶⁵ שחיכיתי אליו זה כמה.

לעת עתה אסתפק רק בתודה פשוטה, בטרם יספיק בידי [לק]רותו. הנני מקווה לישב על האבנַים עליו כשאפָּנה מבחינתי. אבל איני יודע עוד איה המקום לכתוב בו בגלוי.

איה המקום בעד המחשבות, שחושב אנוכי וסיעותנו, אודות בית-ישראל וספרותו? זאת היא השאלה!

שאלה קטנה לי אל כבודו וגדולה היא אליו: ידידי י. שקפניוּק יושב באיזה כפר זה כמה ומחכה לקובצו בכליון עיניים. אם יואל-נא כבודו בטובו להמציאו לו, אסירי-תודה נהיה לו [כאן רשם מי"ב את כתובתו של שקפניוק].

האם ישנו דברים [בגלי? בגיני?] באיגרות יל"ג¹⁰⁶⁶?

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

נ.ב.

איזה דברים בעד אחותו הנכבדה:

הדיקאן, פרופסור בקר,¹⁰⁶⁷ שהתיצגנו לפניו, עדיין לא לקח דברים את הקולטור מנרטור¹⁰⁶⁸ אודותה, אבל הבטיחני לעשות את הדבר בקרוב, ושיהיו התוצאות לטובתה. לכשאדע ברור הדברים, אמהר להודיעה. בואה בשלום.

155. אל אחד העם¹⁰⁶⁹

16.7.1895

אדוני הנכבד!

דבריו באוני ותודה.

אבשרו כי עבודתי על-דבר אחדות היופי והמוסר (שתים שהם אחת) נתקבלה בבית-המדרש ושמצאה-חן בעיני הפרופסור שטיין.

בחינתי דחיתי עד ראשית הזמן הבא, ט"ו אקטבר.

איה ברגין?¹⁰⁷⁰

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

דרישת שלום בעד אחותו הנכבדה.

156. אל דוד פרישמן¹⁰⁷¹

16.7.1895

ידידי!

אתכבד לבשרך כי בו ביום נתאשרה הדיסרטציה שלי, על דבר אחדות היופי והמוסר (שתים שהם אחת) בבית מדרשנו מאת הפרופסור שטיין. בחינתי עשויה מזה יותר ממחצה, בשלשה ירחי החופש אכין את עצמי לבחינתי ובשולי אקטבר אכלה את הדבר.

בזמן הזה אגור בנאות דשא על יד ברן למען אנוח מהאוירה הקשה ולהקל הוצאות. בראשון לאוגוסט אצא מזה.

צר לי להעירך עוד הפעם כי עתה שעת חירום לי, דררא דממונא¹⁰⁷² ושאם אך אפשר בידך להושיעני בזה, אסיר תודה אהיה לך.

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

157. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹⁰⁷³

2.8.1895

ערב שבת נחמו –

אבי הנכבד!

לא פללתי כי ככה תתיחס אל בנך היושב עתה בארץ נכריה הרחק מאדם העיר.

עבודתי שבכתב כבר נתקבלה ונתאשרה מבית מדרשנו, בחינתי כבר נעש[י]ת למחצה, עתה עלי להכין עוד אותי לבחינה שבעל פה שלש[ה] ירחים ואח"כ אגמור למודי[.]

מצבי החומרי רע מאֹד

השלום לביתך

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

158. אל נמען בלתי ידוע¹⁰⁷⁴

3.8.1895

ידידי!

הנני כותב אליך דברי בשבת נחמו בין השמשות –

אבל לא לנחמך על יגונך, המבצבץ והולך מדבריך שבאוני היום אבוא עתה, כי אם להוסיף יגון מיגוני, כלומר מעצבון רוחי ומהשממון הנורא הממלא כל חללי לבבי כדרכי בקֹדש ושלא בקֹדש. ראה! הנני יושב בארץ מבורכת, ארץ בעלת הרים יפים ויערים נפלאים, ארץ שבה שמים ותכלת במידה מרובה, בכל עבר ופנה אילנות נאים, גבעות נישאות, מעלות ומורדות, נחלים ואגמי מים, בכל בכל יד הטבע בהדר יפעתה, טבע שכמוה לא ראיתי ולא ראית. הנני יושב בין חכמים ונבונים, פלסופים ופלוספיות והרבה הרבה עינים שחורות ושל תכלת מימיני ומשמאלי. הנני עומד על חוף למודי ועוד מעט ואעזוב את ספסל הלימודים שכבר ישבתי עליהם די; ובכל זאת הנני כחרס הנשבר, וערפלי תוגה יקדירו שמי לבבי וראשי, והנני נשבע לך, כי מיום עמדי על דעתי לא הייתי נתון במין תנאים שוממים כאלה. צר לי מאד.

מצד אחת קצה נפשי במלחמת החיים כי קשתה, בערב לא אדע מה אוכל בֹקר ובבֹקר מה אוכל ערב. קצה נפשי להיות תלוי באחרים שמחשיכים את עולמי בעדי, ומצד שנית עתידי הרפוי והתלוי באויר מונח כרחיים בצוארי, כרחיים. גם מצבי ומצבך, תנאי ספרותנו הרעים, הרעיון כי אנחנו יכולים לעבוד ולפחת חיים בהעצמות היבשות ושידינו אסורות מַשמִים את הנפש. ועל כֻלם באו יסורים של אהבה, אהבה אשר כמוה לא ראיתי בי מיום עמדתי על דעתי.

זה כשלֹשה ירחים אשר אנכי נתון בה בכל רוחי ונפשי, הנני מורה ומלמד אותה תורה ברבים, הנני אוכל ושותה אתה, מטייל אתה ארוכות וקצרות ורושמה גדול מאד.

פלונית בת פלונית היא עלמה שחורה ונאוה, בעיניה השחורות עולם מלא ובמבנה גוָה החיים בעצם תבניתם. אינה יודעת הרבה ובעלת כשרונות רבות, חריפה ובעלת הגיון. מלבד זה היא יתומה עזובה, אֻמללה יותר ממעט ומצבה תלוי באויר. מובן הדבר מעצמו שאנכי עשיתי בעדה יותר מאשר ידי מגעת, ולולא היא כי אז היו לי כל צרכי לרבע שנה זה ברֶוח. כמעט הפקרתי את עצמי בעדה ובעד מצבה החומרי והרוחני, ולולא היא כי אז כבר הייתי עתה דקטור כל צרכי. בקצרה, אנכי עשיתי עמה כבן אדם טוב ומטיב, והיא אם תכבדני מאד לא תשיב אהבה אל חיקי, וכזאת וכזאת התודתה לפני –

מלבד זה לבה נתון לאחר, לאחד שאינו מגיע לקרסוליה והוא יסוג אחור ממנה. אנכי כתבתי לו תמרורים והשבעתיו שלא יעשה לה מִדחֶה ואיני יודע אחרית הדבר.

לעת עתה יצאה מזה לנאות דשא זה יומַים, ואנכי לא אוכל להסיח דעתי ממנה אפילו רגע אחת, וכמעט שומם אנכי בחבליה. זה כירח ימים אשר “לא בא ספר אל פי”, וגם עתה קשה עלי העבודה אם כי עבודתי מרֻבה מאד.

מכל הא דכתיב ומפורש לעיל תבין מעצמך הלך רוחי כעת. הרי אני כבן שלושים ועודני מלא טל-ילדות. לי דרוש אשה, אהבה, חום וחיים.

בנפשי אמרתי למכור את עצמי לעֵקר¹⁰⁷⁵ ע“מ [על מנת] ליסד לי במה בספרותנו. חפצתי להשיג מטרתי ע”י כל האמצעים שבעולם. הפעם אני רואה כי בנפשי הוא הדבר, בן-מו[ו]ת אנכי. תן לי אשה ואהבה ולא אמות כי אחיה.

כמדומה לי כי יודע אתה כי נטשני [ניטשיאני] אנכי, אדם הפוסח בדעתו על כל הראשים שבעולם, ושאצלי רק הגבורה והכֹח הכֹח. אבל בעולמי וברוחי הנני בישן, בעל רוח נמוכה, אדם טוב ומטיב, קומתי אינה זקופה כרוחי, ועל דבר דא אנכי סובל – הנשים לא יאהבו את הדעת והטוב, רק הכֹח.

ואנכי רפה אונים.

ובלבי הרת עולם, עולם אהבה וחיים. הנני חפץ בחיים, והחיים רחוקים מאתי. הנה אמרתי בא מועדי, בא העת שלא אהיה עוד בדד בעולם, והנה – –

עוד יש לי מעט אמונה כי סוף כל סוף אשיג משאת רוחי, ואם ככה לא יהיה הדבר אז מתירא אנכי פן “אשָבר” – פן לא אוכל לשאת שממון רוחי עוד –.

עד כאן –

*

בחינתי אעשה בשולי אקטבר בטח –.

אח"כ יִכלֶה מועד תעודת המסע שלי, וכמדומה לי שאנוס אהיה לשוב לרוסיה, כלומר לאדסא על מנת לחדש תעודתי שבלעדה אי אפשר לי לגור בברלין.

מכאן אתה רואה כי נמנ[י]תי וגמרתי להשתקע בברלין. לי דרוש ק[ו]לטור וספרות חיה, ואנכי איני מבין שפת רוסיה וספרתה. גם החיים בשם זרים לי מעט ואנכי יותר מערבי.

בצאתי מכאן אבקר את פ“פ [פרנקפורט], ברלין, ברסלוי. אח”כ אבוא אדסא, משם אבקר בית אבי, משם אצא לקי[י]ב, משם לברשא [לווארשה], לעיר המלוכה [סט. פטרסבורג] ומשם לברלין על דרך וויען [וינה].

במסעי הגדולה אשתדל לבסס את הא[ו]רגן שלנו בכסף, בצנז[ו]ר ובסוכן כללי, כלומר הרינשטיין [הורנשטיין],¹⁰⁷⁶ ומשם אשוב ברלינה על מנת לגור בשם ולהשתלם בשפת אשכנז וספרתה, למען לא אהיה תלוי בספרתנו שאינה מחיה את בעליה.

ואם לא יעלה בידי, וכאשר אבדתי אבדתי[.]

159. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁰⁷⁷

4.8.1895

ידידי!

דבריך לא באוני.

האמת אגיד לך כי יש אשר נחמתי על דברי הקשים כגידין אשר דברתי אליך בקיץ הזה השכם והערב; השתא [השנה] אני רואה כי צדקתי למפרע. הנני רואה כי נתרחקת ממני שלא כדין, ובכל עתותיך הפנויות אין אתה לוקח לך מועד להשיבני על מכתבי האחרונים. גם לא האמנתי כי תעמוד מרחוק בעת צרה לי, בעת אשר כָּלו כל מקורַי, גם ר[ו]זין השיב פני ריקם. ידידי, אין פרוטה לפורטה. הרופאים יצוו עלי ללכת אל ההרים מהלך אלף אמה על פני שטח הים ולא אוכל, אם בכאן דרוש צֵדה לדרך ועוד עלי לשבת שלושה ירחים עד שולי אקטבר.

הנני מכין את עצמי לצאת מכאן בט"ו דנא [בחודש זה] אם אפשר יהיה הדבר. במטותא ממך הושט לי איזה עזר בשעת חירום. לעזרך ודבריך אחכה בכליון עינים.

מלבד מה שכתבתי לך, רואה אנכי כי אנוס אהיה לשוב אחרי בחינתי לרוסיה על ימים אחדים על מנת לחדש תעודת המסע שלי שאז יִכלֶה זמנו. גם שם אשתדל בעד הבמה שהנני רוצה לבנות לי. ומי יודע אם יצלח בידי.

בתוך כך אני מלא שממון וצער. והנני נתון בתנאים רעים מתובלים בייסורים של אהבה ואיבה, אחרי אשר דברים לא פללתים באו אלי וישטפוני שטוף בזרמם. אתה הנך מן המאושרים. כל אשר תחפוץ בידך, ואנכי מן אלה שרחוקים מן הקרוב להם.

ד' ירחם עלי.

השלום לך ולכלתך? מה אתם עושים? אנה פניך מעודת [מועדות]?

**השיבני בארוכה **

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

האם נמסר טון למלכות [נאסר]? לבי נוקף.

160. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹⁰⁷⁸

9.8.1895

אבי יקירי! דבריך באוני –

הנני שמח כי סוף כל סוף באת לביתך שלם בגופך ובעיניך. מדוע כתבת לי בקצרה? מדוע סתמת ולא פרשת לי ממכיר[י]נו וממיודע[י]נו אשר ראית בצאתך לדרך?

אימתי תהיו [יהיו] נשואי אחותי? מדוע אינה כותבת? מדוע לא תשלח לי תמונתה כאמור? בימים הללו הלוא יוצאת לאוהמין [לאומאן] בטח מדי שבוע בשבוע! ולמה לא תעשה בעד אח שאלה הקטנה הזאת שגדולה היא אליו, דבר שמחירו רו"כ [רובל-כסף] אחד או שניים?

לדבריה ולתמונתה אחכה בכליון עינים –.

*

כבר כתבתי לך שעבודתי שבכתב “על דבר אחדות היופי והמוסר” (שתים שהן אחת) כבר נתקבלה ונתאשרה בבית מדרשנו. עתה כבר נעשתה בחינתי יותר ממחצה, כי הבחינה שבכתב היא העיקר. עתה בית מדרשנו סגור מפני ימי החופש: בעוד עשרה שבועות או לכל היותר שלשה ירחים בט״ו חשוון אעשה את הדקטר שלי בטח.

כמעט נמנ[י]תי וגמרתי להשתקע בברלין, אבל קרוב הדבר שאנוס אהיה לשוב אחרי בחינתי לאדסא על מנת לחדש את תעודת המסע שלי, ואז מובן הדבר מאליו שאבקר אותך.

בדבר עתידתי, הדבר אינו עוד בבירור כל צרכו. קרוב הדבר שאהיה עורך עיתון עברי, לרגלי הדבר הזה אבקר בצאתי מכאן פרנקפורט, לייפסיג, ברלין, ברסלוי, וויען, קרקוי, לבוב בחו״ל, ובארצנו אדסא, קיעב, וורשא וסט׳ פט[רסבורג].

*

איני חולה, אבל חלש אנכי מאד מרֹב עבודה, כלומר מרוב תורה וממעוט קמח, הרופאים צוו עלי לגור על ההרים מהלך אלף אמה על פני שטח הים, אבל אין הקומץ מספיק. אבל גם בכאן האויר טוב, וההרים והעמקים יפים עד למאד.

בעד הבחינה שלי כבר שלמתי שלושה מאות שקל, וזה הסוד לצרורי הנקוב.

החי עוד אחי הרש״ש?¹⁰⁷⁹

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך.

[—] בכליון עינים

[סיום המכתב קרוע].

161. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁰⁸⁰

11.8.1895

ידידי!

ל“רב בישראל –”.

הנני מודה ומתודה לפניך, כי לעתים רחוקות, בשעה שיתקוף עלי מלחמת החיים כי קשתה, הנני זוכר בהתורה שהחזירה על אכסניה שלה, ולבי ישיאני לאכול מפירותיה בהאי עלמא. אבל בכאן תבוא הקופה של שרצים הַתְלויה לי מלאחור, ולא תניחני להתמנות פרנס על הציבור, ואגב גררא ה“כבד-פה” שבי.

הנני מאמין בכֹחי כי הדבר יהיה אצלי רק למעבר כמו/כמ[י]ן שידוך אבל את אשר נקל עליך לעשות עלי כבד הדבר, ואת אשר אתה מוכשר בפיך איני מוכשר לדאבון לבי.

זאת אשר לפני, ואידך אינך צריך ליזיל ולגמור –.

*

באותה שעה אני זוכר כי “היא יפה ומשכלת, והלך-רוּחה ומחשבותיה דומים להלך-רוחי כשתי טפות מים”[.]¹⁰⁸¹

כשתי טפות מים, האין זה אצבע אלהים!

האין זה אצבע אלהים כי אנשים גדולים כמוך וכפֿרישמן וכהילדי - כֻלם מתקשרים עלי, וחפצים לשדך אותי פשוטו כמשמעו: “בשכנ[ו]תנו מתגוררת–” ואתם שוכחים כי גם בשכנ[ו]תי מתגוררת… ואנכי איני יודע אם לכעוס או לשחוק, או לגלות את האמת במלואו, אין לי עוז לשחוק, ודא עקא.

אני צריך לומר לך כי מלבד האהבה היְדועה לך מפלונית הארמית בעלת העינים התכלת ושערות התכלות[!], באה גם עבריה מלֵדה ומבטן והיא שחורה, עיניה שחורות ושערותיה שחורות, וַתלחום השחורה את התכֻלה במדור אחד בלבבי והמלחמה עזה וכבדה.

לו היה הדבר באופן שכל אחת מריבה ואומרת: עלי יניח אותו צדיק את ראשו, החרשתי. אבל האסון שבדבר שרק אנכי ה“בעל דבר”, רק אנכי רבתי עם עצמי כל הימים והלילות ועמדתי על פרשת דרכים…

ידידי! לו ידעת את כל אשר חייתי ועשיתי בשלשת ירחים האחרונים, בשעה ששברת את ראשך בשתי רשֻיות שלי: הטוב והיפה, כי אז “קרעת שערת ראשך”, כי כמעט חתרתי חתירה תחת מצבי וקיומי, ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי כבר הייתי לדקטור בישראל, ואחר כל זה ישמח לבי בראותי כי עוד ישנו טל-ילדות בראשי, כי עודני חַי, והחיים הם דברים שצריך לי ולשאר בית ישראל.

בקצרה מה“תכֻלה” כבר התיאשתי באונס וברצון. אבל השחורה שהייתי קרוב אליה כמאה יום עדיין מנסרת במוחי. כי היא יעלת חן, ובה עולם עולם מָלֵא עולם של חִשָבון וחיים, עולם חותֵך חיים לי ולנשמתי.

מובן הדבר מאליו שלבה כְבָר נָתוּן לאחר, ושאותו אחר אינו מבין ערכה הרב ועושה את עצמו כנָסוג אחור ממנה; ושאני בכבודי ובעצמי חותה גחלים על ראשי בהשתדלותי לְקַרֵב את הקרובים הללו, ובתוך כַך עוד הדבר תלוי באויר.

וסוף כל סוף שגם מזה אצא וידי על ראשי באונס וברצון.

*

לו היה מועד וכסף בידי די-צרכי כי אז לא שאלתי אותך כל עיקר, והייתי בא אליך ואליה, כלומר אל הילדה בֿנגיל במקלי ובתרמילי. והייתי גם אני מקפץ על ההרים ועל הגבעות ומסתכל על הבחוּרים והבתוּלות על מנת ללמוד ולְלַמֵד כנהוג. ואם קרני האסון לראות ולהִרָאות כי אז קפצתי אל ים האהבה בלי שאלות כלל אחרי התרפ“ט אלפים ושאר נכסי צאן ברזל. אבל עכשו שאין מועד וכסף בידי, אחרי שהלכת רכיל למפרע, מובן הדבר מאליו שלא אלך במזיד על מנת להשתמש בדבר ש”כמדומה לך שלו ראיתי אותה כי אז אהבתיה ושאנכי מצאתי אהבה אצלה".

מה שכמדומה לך אינו כמדוּמה לי, ודבר כזה הוא אצלי ממעשים בל יְעָשוּ אצלי.

אבל למה אעשה שקר בנפשי? הנני יודע כי מעשים כאלה יְעָשוּ גם אצלי, הנני יודע כי לכל עת ועת שמטרה מכשרת את האמצעים. אמנם כן המטרה מכשרת את האמצעים זה הכלל הגדול אצלי ואצל שאר האנשים שרוצים לפלס לאחרים נתיב בחיים. הרני מוכן ומזומן למכור את עצמי לעֵקֶר ע"מ [על מנת] להושיע להעם הזה למכור באחת ולא בשתים. וזכור ואל תשכח כי בתנאים כאלה אנוס אהיה לעשות עוד שקר בנפשי, להיות רב בישראל על מנת לפרנס פלונית בת פלונית לפי ערכה, כי לא חשובות בנות ישראל לקחת “סופר” לבעליהן ולהיות תלוי באויר מעט.

עד כאן להשדכן שבך.

*

אבל עכשו שהנך גם מרדכי, וגם הילדה מסעיתך [מסייעתך], עכשו שאני חושֵב שבאמת רוח היא בהנערה הזאת ושיש לה איזה שייכות להכנסיה שלנו, עכשו שהרני מעמיד אותה על חזקתה שקראה גם שמעה אצלכם כל אשר אתי ומבינה אותי, דבר גדול וחזיון בלתי נפרץ, ישמח לבי; ותוכל לדרוש בשמי בשלומה, בשלום ה“ספר” שבה מהספר שבי.

ומאֹד אשמח לו אפגשה באיזה עת מן העתים על יד הילדה.

162. אל צבי מלטר¹⁰⁸²

אוגוסט 1895

ידידי!

לפני שעה כתבתי לך על שם טון, ועתה באוני דבריך. מהאמור תחזינה עיניך עד כמה באתי עד משבר בעוטיה של אשה, עד כמה – אבל אחרי כל התלאה אשר מצאתני שלא בשעת הכושר: אחרי כל חירום הלב ושממון שבמוח שבאתני; אחרי ההכנעה העומדת כעצם בגרוני וברוחי, איני אומר בלב תמים: בעוטיה! לא אוכל לומר –

ראה! הרי אתה מבדיל בין אהבה בת שלושים ובין בת למטה משלושים, בין אהבה שתלויה בדבר ויש לה מטרה קבועה ובין אהבה פורחת באויר. אבל כמדומה לי שיש לי רשות יותר מדי לכפור בהבדלות וחוקים משותפים כאלה, איני מאמין בשֻתפות –

האחדות, שבמחזה האהבה של בני אדם יושבי אור וצלמָות היא רק המחזה ולא בעצם ובמהות. אנכי אנכי ואתה אתה, ומין החוג שהר[י]ני נתון עתה בתוכו הרי הוא שלי אחרי שאנכי יצרתיו ועשיתיו. ולא עוד כי אינו דומה כלל למין חוג כזה שהי[י]תי נתון בו לפנים, ושאנתן בו להבא. הנני כופר בדעה צלולה ומיושבת באחדות החיים, בתורות שבכתב ושבעל פה, אני רואה רק פרקים פרקים, חוליות חוליות שאין להם כל קשר ויחס זה לזה ותו לא מדי; ותחת שלפנים בישראל הייתי מבקש ודורש אחרי הכללא והייתי דוחה את הפרט מפניו כנהוג, הנני מעמיד עתה כל עולמי על הפרט, על התחנכות שבחיים, על האהבה בת יומה או שנתה.

איני מבין את החוץ שבדבר, את העומד על גבו ומתחתו; לפני רק הדבר, אותו הפרק שאני נתון לפי שעה ולא יותר.

"חדלתי לחלום, ואחל להטיל ספק בכל דבר ובכל אדם, בכל אידאל ובכל כישרון, בכל ניצחון ובכל התקדמות – "

יצוֹק זהב רותח לתוך פיך!

אבל אותו הזהב יוכל ליצק גם לתוך פי. כי גם האי גברא בהאי פחדא יתיב,¹⁰⁸³ גם אני עבדך בן אמתך חדלתי להאמין בכל הירקות שאתה ואני היו נתונים בהם כל הימים וכל הלילות. הנני רואה כי אנחנו הפיקחים שבדור, הדַבָּרים שבדור, הננו לגבי החיים שוטים גמורים, שוטים כיתר השוטים והעִורים שרוצים אנחנו לפקוח את עיניהם ולהשיב את לבם לאביהם שבשמים, גם אנחנו כמוהם אסורים בסֹהר הטעות והטמטום, גם אנחנו תועים ואולי עוד יותר מהם.

הגידה נא לי: מה לנו ולכלל ישראל או לכלל העכו״ם? מה לנו כל האנשים הללו הם וחייהם ועברם ועתידתם? למה אנו שוברים את ראשנו ואנו מיגעים את מוחנו: להטיב – והטובה מה היא? למה היא באה?

הם רצים ואנחנו רצים, הם משכימים ואנחנו משכימים, הם ואנחנו. אך מה לנו ולהם? הנני שואל אותך בלב תמים: מה לנו ולהם?

הרי אני כבן שלושים, הרבה הרבה חייתי ולמדתי מרבותי שבחיים ושבמו[ו]ת, הנני קורא הדורות מראש, הנני הולך מגוי אל גוי ומדור אל דור, הנני רואה דתות, ממלכות, חלומות, את הכל אני רואה, הכל – והתוצאה האחת שיוצאת לי מכל עמלנו תחת ארץ ושמים.

יקח הכל אופל!

אני נשבע לפניך בכל העצם והאנכי שבי שרק תורה אחת ומשנה אחת ישנה לפני ולפניך ולפני כל העולם כֻלו מדור דור: הכל הבל! הכל הבל בסגנון קהלת, אותו קהלת שלפנים לא הבנת אותו כל צרכו, ושסוף כל סוף יִפָּקחו עיניך ותראה שהוא הספר האחרון והראשון שנכתב בעולמנו. הוא אחד ואין שני לו.

אין שני.

*

ובשעת חירום כזה, בשעה שכל הספרים והמכתבים, כל המחשבות והרעיונות שאנו חושבים ושחשבנו ושעתידים אנו לחשוב פורחים באוויר, בשעת הריקוּת הנוראה הזו אנו מבקשים אבן להניח עליו את ראשנו, אנו מבקשים אשה ונמצא.

כל ימי הייתי מצטער על מאמרן: הקב״ה חזר על כל האומות בתורתו עד שמצא ישראל, ולא יכולתי להבין איככה היתה התורה מצויה לפני מציאת ישראל. בעולמי ראיתי שאהבתי מצויה אצלי בטרם מצאתי אשה, עוד בטרם באו אלי העינים השחורות והשערות השחורות, עוד בטרם הלכתי שבי בפני שחוק החיים הממלא כל חללה וחוגה, עוד בטרם התגלה לפני האור השחור הזה, ידעתי אנכי שאוהב אנכי, כלומר שיש לי צורך באהבה ודכותיה [וכדומה לה] כבר ידעתי –

ועתה, בשעה שיש לי מקום למלאות לבבי הריק, יש לי נפש אחת בעולם שיש לי צורך בקיומה, עתה בעת שאני שִכור, ושיש לי צורך בהשכרות, עתה הרי אתה אומר: חזור בך!

“רואה אתה שהרבה ילדות יש בי, ושאני משתעשע באהבה כתלמיד שלא שִמש עדיין כל צורכו. מעיקרא חשבתי שכבר הנני רחוק מאותה תקופת החיים” –

מאותה. מה טיבו של עובר זה?

אנכי כשאני לעצמך [לעצמי] ולעצמך איני מבין מה זו תקופה ודכותיה, אינני מבין דברים כאלה כל עיקר, הנני את אשר הנני, הנני –

“אהבתו של בן שלושים היא אהבה חזקה, עמוקה, תמידית, אהבה שיש בה מנוחה ואומץ-לב”. ואתה טרם תדע כי כל אותן הדברים ישנו בי ובאהבתי במדה יתרה, ולא עוד כי לגַבָּה ה“אנכי” שלי יתפרד –

*

מעשה שהיה כך היה:

בשבת שלהם בערב הלכו החבריה שלנו לטייל באניה קטנה על שפת הנחל, ובתוכם פלונית בת פלונית ופלוני בן פלוני, ב[ו]לגר ושכני, ויתמהמהו שם עד חצי הליל. אנכי ישבתי עד חצות הליל ולמדתי בתורת הכלכלה, ובתוך כך בא שכני משוי מן המים, בחרדה ובלֹבן פנים ויבשרני כי היא טבעה בים.

באותה שעה התעלפתי ויהי לי הדבר ברור כי גם קצי בא –¹⁰⁸⁴

עד כאן…

163. אל צבי מלטר¹⁰⁸⁵

קיץ 1895

ידידי!

דבריך, שנבאתים לי מראש, באוני.

אחרי שיודע אתה מה אנחנו לנו איני צָריך לומר לך עד כמה נוֹגֵעַ הדבר אלי, ושמִשְתַתֵף אנכי בצערך וברוגזך שקפץ עליך מתוך שלוה –

כן המה דרכי החיים! ר[י]מון נמצא, נמצא ביגיעת נפש, תוכו לא נאכל… וקליפתו לא נוכל לזרוק – הננו שומעים את קול אלהים מִתְהַלֵך בגן, הנה עץ החיים; ואח"כ להט החרב המתהפכת, ויגרש אלהים את האדם… אותו האדם שכל מה שטרד לא טרד אלא בשבילו –

ואנחנו קרוצי חומר ורוח, אנחנו יושבי אור וצלמו[ו]ת, חלילה וחולין הוא לנו לקרות תגר על מעשי בראשית שאינם יְכולים לשנות את תפקידם… ועל[י]נו לקבל את הדברים כהויתן –

בעל כרחך אתה חַי, והחיים אינם יְכולים להיות בלא צער ושממון, בלא עליה שיש לה יְרִידה, בלא מלחמה של תֹהו ובֹהו… אבל בכל העולם של תהו הזה שנוח לי שלא נברא משנברא, בכל המארה הרבה שבחיים העומדת לנו כפטורא בפי ושט, בכל האפס המוחלט השורֵר מבית ומבחוץ, מלפנים ולאחור, המשכיל יָבין וירגיש את רוח אלהים המרחפת, את זיו השכינה שבחיים…

בן אדם! של נעלך! כבוד אלהים –

אבל במה הדברים אַמוּרים? בשעה אשר ה“אנכי” שבנו חַי וקיים, בשעה שהוא קודם לכל המקרים ותוצָאות החיים הסובבים אותו; כלומר: בשעה שיוֹדֵע האדם בפנימתו שכל תנאי עולמו פושטים צורה ולובשים צורה, ושכבואם כך לכתם; אבל הוא עומד על גביהם -.

וכשהוא כאן הכל כאן.

II

*

לו היית רק אתה מלא טַל ילדות, כי אז התרתי לך לחשוב את דברי כדברי שבע ימים. אבל גם אנכי עודני “בשר ודם” פשוטו כמשמעו. “לֵב” בפנימתי ו“יצ”ה" [יצר הרע] בתוך מעי… הנני יודע מה טיבה של האש הזרה הזאת הבוערת בבית מקדשנו ושנרה לא יכבה… והאי גברא בהאי פחדא יָתיב – בהפחד הנורא אשר אכל כעש כחי ועדיין כרקב בעצמותי, האי גברא עדיין שוכב לפרקים וחושֵב בנפש אחת מישראל, כלה נאה ואינה חסודה;

בקצרה גם אנכי חולה בחולת-אהבה.

אבל המחלה הזאת קלה בעיני לעֻמת ה“אנכי” שבי לעֻמת עצמותי. לעֻמת אותו העצם שלגדולות מזה נוצר… והנני חושב כי בני אדם ממין שלנו, בני אדם שיש להם מוח בקדקדם ולב בלבותם, בני אדם שמטרתם בחיים יותר מעל המזון ועל המחיה, בני אדם כאלו עוברים על עברי פי פחת ואינם צוללים…

גם אנכי הנני עָנוי בעיטיה של אשה, וגם עתה הנני עומד אחורי אשה… אבל מובטחני כי לא אהיה גברא דנשי קטלוהו. והיה כי תקום אתה ותלך ותאבוד את עצמך לדעת אז אחשבך לשוטה ורשע וקטן רוח… ותחת הנוסח היְדוע: “חבל על דאבדין!” אומר בנפש קרה אחריך:

אוי לי שטעיתי בך!

אבל הנני מקוה כי איני טועה בך, ושה“אנכי” שבך קודם לכל תנאי חייך ולנשיקות או פצעי האהבה; ושבעל נפש כמוך יודע כי את זה לעֻמת יְעָשֶה בעולם האדם ומלואו, ושבאותו שעה שיהנה ממדה טובה עליו להכין את עצמו לפורענות הבאה אחריה; אחרי ששניהם אחוזים ודבוקים זה בזה כשלהבת בגחלת.

כשאני לעצמי גם זוּ לטובה…

III

*

אתה יודע כי בנידן דדן הענין שתים שהם אחת, אבל לפי דבריך עלתה בידך רק לְתַאֵר לי המהלך שברעיתך וביְחוּסה אליך, מהלך שעתה הנהו ברור לי מאֹד ואין לך להוסיף אפילו כמלא נימא; אבל בדבר המהלך שבך סתמת ולא פרשת.

אבל איך שיהיה הדבר ידה על העליונה.

I היא כיודעת את עצמה וכרואת את הנולד לא בקשה לשים אסורים על ידה, והיתה נכונה להתרועע אתך. אנכי במקומך הסתפקתי במדה זוּ והייתי שמח על הרעות הזאת שגם הוא מרחיב את הדעת ואת הנפש. ומי בקש זאת מידך לכפות עליה הר כגיג[י]ת? מי הת[י]ר לך כזאת???

הנה לפניך נערה טובה, אתם מוצאים איזה יַחַס וקורבה לכו רעו! דברו וחשבו והרג[י]שו לפי כוחכם ורצונכם. אבל מדוע תחשבו אודות הלעתיד לבוא? מדוע אדרוש מהנפש המרחבת דעתי עתה שהיה תהיה לי לעולם?

II אתה נתת לה רשוּת שתגלה לך לבה בבוא אותו המועד היְדוע… המועד הזה בא… והיא עשתה את שלה, עשתה במלחמה רבה, מלחמה ראויה לנפש ישרה כמותה. ואיך תתיר לעצמך לבוא עליה בעקיפין??? השכחת את הדבר הגדול שדבר הקב"ה לפני אבותינו על הר סיני: כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים!

האדם בן חורין לעצמו.

ולא עוד כי האהבה לא תבוא לא ביד חזקה, ולא ביד רכה, לא ע“י תפילה ותחנונים, גם לא ע”י חולי נפל…

השומע אתה!

IV

*

עלי לתאר את דבריה המָרים והנפלאים במינם: “גורלי הוא לאהוב ולחדול, לחדול ולאהוב, וכן הדבר חוזר חלילה. מה היא אהבה? האהבה כמו אור מבהיק, בשעה שהוא מבהיק אז אור לנו מסביב; ובשעה שיְעָמֵם אז ריחו נודף…”

יצק זהב רותח לתוך פיה.

אבל ה“אמת” שלה לא יָזוז ממקומה, האהבה דומה לאור, לאור מבהיק ונכבה… אבל אנחנו קרוצי חומר ורוח יודעים אנחנו לעשות גם מהעשן מטעמים, וטובים לנו פצעי האהבה, כי ע“י יתחזק ה”אנכי" שבנו, יָקום ויעמוד על רגלו נגד מלחמת הכליון שלי מלפנים ולאחור. הרבה הרבה למדתי לחיות, מטובתי ומצרותי יותר מכֻלם… וגם אתה תדע ותבין את ערך הפורענות.

בשעה שפגש רבי פנחס בן יאיר את רבי שמעון בן יוחאי עוזב את מערתו מדוכה ביְסורין בכה ואמר ליה: אוי לי שראיתי בכַך!

- אשרי שראתני בכך – ענהו רשב"י - שאלמלא ראיתני בכך לא מצאתי בי כַך[.]

*

ואתה חזק ואמץ, וברך את אלהיך על הקרע הזה, כי לפי התנאים הללו, שאי-אפשר לך לשנותם, תהיה עמה אֻמלל כל ימיך. אֻמלל פשוטו כמשמעו. “האור יכבה וריחה יהיה נודֵף” ואתה שָדוד מה תעשה? מה תעשה אז בעת אשר מלחמת החיים תקיף אותך מכל סביבך?

הנני בעל נסיון…

164. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁰⁸⁶

אוגוסט 1895

ידידי!

דבריך באוני.

אני צָריך לומר לך כי מאֹד שמחתי למקרא דבריך הכְתוּבים בטוּב טעם ודעת ומן הלֵב, ודא עיקר. רחמנא שלי ליבא בעי,¹⁰⁸⁷ לב חושֵב והוגה במקום המוח וכלי תשמישו, וזאת מצאתי –.

אבל הלב הזה ידע כי כל הדברים שבעולם לא יועילו ביום עברה, ושאין כל עולמנו יכול להתקיים בפני עוטיה של אשה; ולא מבעי [ואין צורך לומר] אם אותה אשה היא בעלת שתי רְשֻיות, בשר ודם עם קרוּם של רוח…

פלונית בת פלונית שהכתוּב שלי בה מְדַבֵר היא שחורה ונאוה, לה רק עינים שחורות ושערות שחורות לא כעולות מן הרחצה רק כעדר העזים שגלשו מהר גלעד. בקישת עורפה ובקומת רוחה הזקוּפה מצד אחת, בתנ[ו]עותיה המלאים חיים מצד שנית[,] חוט של חִנָּה מתוּח עליה.

האי גברא¹⁰⁸⁸ קשה רוח יותר ממעט, הולך בעצלתים ושקוע במזימותיו, והאי איתתי¹⁰⁸⁹ חיה ותתגלה בכל רוח השירה שבקרבה. היפלא הדבר כי בנוח עלי רוח הרע רוחה על פני יחלוף!

אבל דא עקא כי מלבד השירה והחום שבקרבה היא בעלת שכל מרֻבה, חושבת בכל סממני ההגיון האָרור, לא קראה הרבה ולא שנתה הרבה ועולמה כעומקה כך קטנו, היא יודעת ממני רק אותו המעט הנוצץ לעולמה, וגם אותו המעט רק בתוך כיבוד…

“קרת רוח יש[י]ב לנו את הנפשות”, אמיתת הנוסח הזה הרני רואה עתה על כל שעל ושעל “אולם אנחנו אין אנו יְכולים לעצור ברגשותנו, ותהלוכותנו וקרבנתנו שהננו מקריבים להנשים יתר על המדה, מרחיקות אותן מאתנו” – אני דהפסדתי אנפשי בכל הקרבן הרב שהבאתי להעזוּבה ההיא, בעתי ובעטי, ברוחי ובחומרי שלא נשמע כמוהו מיום דרך לב גבר בעלמה.

ועל דבר זה יצא לבי.

מעבר מזה הרני רואה מה טיבה של האכזרי[ו]ת וקשה הרוח. הנני רואה כי אין נתמנין על הציבור או על הנפש אם לא יפסעו על ראשו ועל קרבו ועל כרעו, ומעבר מזה הר[י]ני רך כקנה. הנני אכזרי במוחי ורחמני בלב.

צר לי מאֹד.

כבר חשבתי כי יעלה בידי לפתוח מעט האסורים ששׂמ[ת]ה על רוחי, אבל הנני נסוג אחור ממנה והולך הלוך ומתְקרב. כמדומה לי שלא אוכל עוד לחיות אפילו יום אחד בלעדה, אבל איני מאמין שלא אהיה אָנוס לסגת אחור ממנה. הדבר תלוי בה ולא בי, ודא עקא.

אחד ממכירי היושב אתי בכאן והוא פלוסף גדול שעשה לו שם בשיטתו החדשה הכתובה במבואו: דיע גראָנדפראבלעמע דער פהילזהפיע,¹⁰⁹⁰ והוא עברי ורומני כאחד ייסרני בכל יום בשבט לשונו, ועצתו נאמנה כי עלי לברר את הדבר ותוצאתו, כלומר לסגת אחור ביד חזקה או לגלות לה לבה.¹⁰⁹¹ ואני הן ולאו ורפיא בידי. מצד אחת מתירא אנכי פן תדחני בקנה שבידה, ומצד שנית, פן תקרבני…

הנני רוצה אחדות וחֵרות, כַך אני.

בין כַך וכַך הרני מקבל את החום וחיים מקרבה. הנני קורא עמה ברנדס¹⁰⁹² שתַים ביום, אוכל על שלחנה מחסרון כיס, ואלך עמה לטייל מדי ערב בערב.

ויש אשר אנו נשענים במורד ההר, בראשנו ההר בטנובורג [Beatenberg] שמראהו כעין ענק המדוכה ביְסוּרין, ומלפפנו [מלפנינו] הנחל טון [אגם Thun] בעל מראה התכלת, אותו הנחל שמימ[י]ו שוקטים והולכים, ומעבר הנחל הרים וגבעות, הרים אחוזים זה בזה, משתרעים לימין ולשמאל ובאמצע אחד לבדו, ההר ניזן [Niesen] המשולש שראשו מכוסה בעננים טהורים…¹⁰⁹³

מה אחזה שם?

ולשמאלי עולם מלא נפש וחיים, אנכי שקוע בהעולם שמחוצה לי, הנני חושב במעשה מרכבה וחרבונה [וחורבנה], בכֹל בכֹל אני חושב, והיא שקועה בעצמה, בשברון לבה. עיניה למטה ועיני יתגנבו לפרקים לראות בהאש השחורה ובהפַפֶעל? היתומה העומדת לפנ[י]ו וראשה מגיע השמימה[.]

מה לא אחזה בשם?

*

מובן הדבר מאליו שכל אותה השירה והאהבה לא יועילו לי כלל ביום בחינתי, ושאיני עושה צרכי.

הדבר אינו טוב.

בכאן אשב לפי דעתי עוד שלושה שבועות, ולפי דעתה עוד שבעה שבועות, אחרי שאינה חפצה לשבת לבדה.

הנני מקוה שאגש אל העבודה.

מצבה הוטב ונתבסס אתמול, עתה הוסר הרחיים שעל צוארי.

עד כאן, והאידך?

*

לפי דעתי טוב תעשה אם תְבַכֵר יל[י]סבֿטגראד¹⁰⁹⁴ על אשדות,¹⁰⁹⁵ בשם הכל במדה מרֻבה וביל[י]סבטגראד הנך יְחידי, קום וצא לשם, ומובטחני כי תעשה שם חיל אם תתישב בשם ולא תהיה עוד נודד בארץ.¹⁰⁹⁶

מטעם הנ"ל הנני מְבַכֵר מינכֿין על פני ברלין. והיה אם יעלה בידי ליסד לנו א[ו]רגן אתישב במינכֿין. עיר שבה חיים ואֻמנות[,] יופי וחרשת על כל שעל ושעל.

אגב גררא אשמיעך גמר דעתי אודותי:

אחרי בחינתי בכאן אצא לפ“פ [פרנקפורט], לליפסיא [לייפציג], לברלין ולברסלוי, וביש צדה לדרך גם לאשדות, קיבֿ, וורשא וסט פ”ט [פטרסבורג], אשתדל בכל כחי ליסד לנו א[ו]רגן, ואם ח“ו [חס וחלילה] לא יעלה בידי אשאר בברלין, אכנס בבית מדרש הרבנים[,] אשב שם כשנה או שתים ע”מ להִתְרַברב.¹⁰⁹⁷ קצתי בנפשי ללחום מלחמת הקיום. אז נושע החומר גם הרוח שבי, כי בעת שלחמי ימצא בסדר ובקביעות אוכל ליסד לי א[ו]רגן על חשבוני, וגם להפריד [לחסוך] סכום ידוע מדי שנה בשנה.

מובן הדבר מעצמו, שכל זה באונס. והנני מקוה כי לא אהיה אַנוס לאותו אונס –.

165. אל אחד העם¹⁰⁹⁸

18.8.1895

אדוני הנכבד!

כבר התכבדתי להודיע לכבודו, כי עבודתי שבכתב כבר נתקבלה ונתאשרה בבית-מדרשנו, ושעלי רק להכין את עצמי בעד בחינתי שבעל-פה לראשית חורף הבא. אבל דא עקא, כי בחינתי נתאחרה מן המועד הקבוע אצלי ועזרי כמעט כלה. ובעת כזאת שהמלאכה עלי מרובה, שעתי דחוקה יותר מעט מן השעור.

הנני יושב בכפר, הרחק מאדם העיר, ואין לי כל מכיר ומודע עוד שלוקח חלק בעולמי.

באותה שעה אנוס אנוכי להטריד את כבודו הרם בשאלתי ובקשתי: אולי אפשר בידו להשתדל בעדי במחלקת “מפיצי השכלה”¹⁰⁹⁹ אשר בעירו, או במקום אחר, איזה רֶוח והצלה בעדי, למען אגיע אל החוף, שהנני קרוב אליו מעט. ואתו הסליחה על אשר ארשה לי להטרידו.

בזה הנני אומר שלום לו ולתורתו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

השלום לאחותו הנכבדה?

166. אל דוד פרישמן¹¹⁰⁰

20.8.95

גלויתך קיבלתי

הדבר יהיה בעתו וקבל תודתי למפרע.

בדבר הפסוק: “העולם יותר מן הזמן והמקום”¹¹⁰¹ לא היית מוכרח לשנות כל עיקר. הן אמנם כי יותר נצחי מן הנצחיות אין; אבל דא עקא כי הזמן והמקום אינם נצחים כלל ואינם בעצם כלל. וכל תורת ההכרה החדשה מקנט עד שפנהויר מבררת לפי נוסחה, כי הזמן והמקום אינם בעצם, אינם במציאות, כי אם המצ[י]אות של כלי תשמישי שכלנו הבונה לו עולמות בפני עצמו, חלומות שאינם במציאות.

בקצרה, הנני תולה את עצמי באילנות גדולות.

בתוך כך העולם בכל יצהיל פניו, גם הזמן והמקום יפים והמחזות מרהיבות לב ונפש, הנחל הרחב העובר בין שדרת ההרים הגבוהים, השמים הטהורים, הררי שלג, כולם נוצרו בעד לב כמוני.

בכאן אשב ירח או ירחים. ואחר כך אשוב לברן על מנת להבחן, ואחר כך אשוב ברלינה כימי קדם, אם יצלח ידי להכין לי איזה במה ספרותית, הרי מוטב; ואם לאו אכנס בבית מדרש העליון על מנת לפטם עגלים לעכו"ם וכאשר אבדתי אבדתי.

ד' ירחמני.

השלום לך ולביתך? אימתי יוצא לאור מאספך? ואימתי יצאו לאור כל כתביך, עוד הפעם קראתי כתביך¹¹⁰² ומצאתי בהם עולם מלא, שירה וסגנון שכמוהו לא ראיתי עד היום. כשאצא מעבדות לחרות ויהיה לי איזה מקום להשתרע בו אשב על האָבנַים ואטייל אודות מכתבך ארוכות.

חיה בטוב וכתוב, שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

נמניתי וגמרתי לבוא בשם חדש אל הקוראים, אחרי שבין ב. ובין א. מהלך חמש מאות אמה. ובכן הנני אבטליון –¹¹⁰³

ילסקי משקר. הוא לא כתב.¹¹⁰⁴

167. אל אחד העם¹¹⁰⁵

סוף אוגוסט – תחילת ספטמבר 1895

ערב שבת עם חשכה

אדוני הנכבד!

דבריך באוני, ותודתי על אשר לוקח כבודו חלק בעולמי.

צר לי מאד להטריד את כבודו בדבר ברבש,¹¹⁰⁶ אבל תקותי זאת היא האחרונה. בהיותי בברלין, מלבד שפטמתי עגלים לעכו“ם¹¹⁰⁷ והרוחתי בין פקידה לפקידה, היה לי עזר תמידי, שנשלח לי בירחים הראשונים גם לכאן. העזר הזה [נה]רס ע”י מיתת הד"ר ר[ו]זין,¹¹⁰⁸ ועתה כלה לגמרי. גם המועד שחשבתי מראש לבחינה נדחה מעט מראשית אקטבר עד נבמבר או דצמבר, כי המלאכה מרֻבה וכֹחי אין עוד אתי לעבוד יומם ולילה כמימי קדם.

כבר הודעתי את כבודו, כי עבודתי שבכתב כבר נתקבלה ונתאשרה מבית-מדרשנו, וגם כבר שלמתי תשלומי הבחינה, שלושה מאות שקל שהשאירה לי רעיית צונץ ז"ל.¹¹⁰⁹ עתה נשאר בעדי רק להכין את עצמי להבחינה שבעל-פה; ומובן הדבר מעצמו, ששעתי אינה מוכשרת מאד למלחמת קיומי הנוראה כאשר הסכנתי. כמעט הנני בא עתה אל החוף מעט, ואין ידי משגת לחיות זמן הקצר הזה. הנני מקווה כי ה' ברבש לא ישיב פניו ריקם ויעמוד לי בשעת דחקי. וחיתה נפשי בגללו.

עוד הפעם הר[י]ני מבקש סליחתו הרמתה, על אשר אטריד את כבודו; אנוס אני לדבר, ומי יתן ואבוא אל המנוחה מעט, ע"מ [על-מנת] לעבוד בספרותנו – משאת-נפשי כל הימים.

לרבניצקי שלחתי “שברים”, ואיני יודע עוד אחריתם.¹¹¹⁰

לפני ימים אחדים עשיתי רגלי רוב ארץ העליונה,¹¹¹¹ וראיתי הרבה מה שלא למדתי מרבותי. אולי אזכה לעלות על הארץ על-מנת להבחין.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו. לתשובתו אחכה.

מכבדו ומוקירו,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

P.S. האם מכירנו א. ברגין באודסה? זה ירחים רבים שנאבד ממני ואיני יודע מה היה לו.¹¹¹²

168. אל אחד העם¹¹¹³

10.9.1895

אדוני הנכבד!

דברי כבודו באוני, ותודה רבה.

לא יכול כבודו לשער עד כמה תלוי אנוכי באותו דבר.¹¹¹⁴ כלו לי כל מקורַי ועוד המלאכה לפני מרֻבה לירחַים או לשלושה. ואני שרוי בצער גדול, כי בתוך כך דעתי אינה מיושבת כל-צורכה להטמין בקרבי כל המספרים והשמות של דור דור ודורשיו.

מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי נתון בתנאים רעים כאלה.

מי יתן ויֵצא לי איזה תועלת על ידו, ואִוָשע לפי שעה. אבל השעה האחרונה הזאת, לפי בחינתי, רבה בעתידתי.¹¹¹⁵

הנני מתפלא, כי רבניצקי לא השיב לי לא דבר ולא חצי דבר.

מכבדו ומוקירו, המבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו בכל פעם.

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

לשנה טובה! שלום לאחותו הנכבדה.

169. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹¹¹⁶

13.09.1895

אבי!

מצבי רע מאֹד יותר מן השעור, הנני לפני בחינתי ובידי אין פרוטה לפורטה[.]

הושיעני מהרה בכל אשר תוּכל[.]

מדוע אין אתה כותב

שלך

מיכה יוסף

לשנה טובה!

170. אל אחד העם¹¹¹⁷

18.9.1895

ערב ראש-השנה

אדוני הנכבד!

לדאבון לבבי אנוס אנוכי להודיעהו, כי מה' ברבש לא באוני עד הלום דבר.¹¹¹⁸ מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי נתון בתנאים רעים כאלה. הנני כמעט על המשבר. ואני גר בכאן, ואיני יודע מה לעשות.

צר לי מאד.

והיה אם יעלה בידו להמציא לי איזה עזר מחוּגוֹ, יושיעני ואסיר-תודה אהיה לו כל הימים.

עוד הפעם הריני מבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו.

מכבדו ומוקירו כערכו הרם,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

171. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹¹¹⁹

18.9.1895

ער"ש [ערב ראש השנה]

אבי יקירי!

אתמול באתי לכאן, ואשב בכאן עוד שלשה ירחים ע"מ [על מנת] להכין את עצמי בעד בחינתי שאעשה אותה לפני ראש השנה שלהם.

אבל דא עקא כי בידי אין פרוטה לפורטה ואני גו[ו]ע ברעב לפי פשוטו של מקרא.

הושיע במהרה, אל תאחר.

____________

אחרי בחינתי אשוב ברלינה ע"מ [על מנת] להכנס לבית מדרש העליון לחכמת ישראל ולהכין את עצמי לרבנות.

כבר בא העת שאבוא אל המנוחה.

____________

עוד הפעם אני אומר לך כי כלה לי כל הקצין. הושיעני להשעל האחרון הזה.

בנך השרוי בצער

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

השלום לביתך?

לשנה טובה¹¹²⁰!

172. אל ירחמיאל שקפניוק¹¹²¹

23.9.1895

ידידי!

דבריך באוני.

כבר שבתי מארץ העליונה, שישבתי בשם כירח ימים, ואני יושב עתה בכאן אסור אל שולחני ואל עבודתי המרֻבה, ובודד כערער בערבה – כל מכירי הלכו לעולמם ואין לי אפילו נפש אחת ידועה לי באותו הכרך. חדלתי להחליף, כלומר לקבל מכתבים מאת אחֻזת מרעי שילכו באשר ילכו. גם ספרים עברים ומועדים עברים, הכל הכל התרחקו מאתי והנני בדד –

בתוך כך באו עלי עוד תנאים רעים שלא פללתים מראש וידכני עד חורמה, ואני מדוכה עתה ביסורים של אהבה הקשין כספחת –

התאמין בעצמך. אנכי אשר בעניני כלכלה אין כל היקום אשר ברגלי, אנכי ה“אדם-העליון” שהנני חושב עלי גדולות ונצורות בעולם הרוחני, אנכי הנושא גוי כֻלו בחיקי, אנכי עָנוּי בעוטיה של אשה כדת משה וישראל.

בתחלה ארמית [גויה] היתה אובדת אותי ברוחה הגדול ובהעולם המלא אשר בקרבה, ואהי נבוך בסערה כמעט כל ימות החורף – ואז באו ימי האביב, הימים היותר יפים שראיתי בימי הבלי תחת השמש, וב[י]נתים עלמה עברייה בעלת עינים שחורות ושערות שחורות שעלה עליהן הכורת, והיא עזובה ועניה גם יחד אבל רוחה עשוי לבלי חת, בעלת חשבון ורוח חיים, רוח המסוגל להחיות שֹרש נשמתי העצובה –

ואלמדה לשון וספרי פלוספיה וספרות, ואלך אתה כל ימות הקיץ כאח ואחות לפי דעתה – ורושמה עלי היה די להשכיחני מצבי ומעמדי, ובטלתי מן התורה והעבודה, ותחת שאנוס ה[י]יתי על פי כיסי להבחן בשולי יולי העבר נדח[י]תי עד אחרי ימי החופש לנבמבר.

איני צריך לומר כי לגבי גברא קטילא כמוני דררא דממונא לאו מילתא זוטרתה היא;¹¹²² ולא דבר קטן הוא להכין את עצמי לבחינתי בעבודה של י״ב שעה ליום בשעה שעלי להיות רעב ללחם לפי פשוטו של מקרא – אבל כל דא כאתא קלילא¹¹²³ מול רוחי הכהה, מול כל אשר סבלתי –.

זאת הפעם אשר למדתי את האהבה בעצם עברתה: למדתי לדעת מה טיבם של האסורים הללו אחרי שארבעה ירחים שלמים מוחי ורוחי, לבי ונפשי כֻלם היו שקועים רק באותו דבר, באותה נקודה, ושאר כל העולם כֻלו כמאן דליתא.¹¹²⁴ כל ה“אנכי” שלי, עצמוּתי התפרד למולה כאילו היא עצם מעצמוֹתי, כֻלי היה שלה –.

אבל כך המה דרכי החיים. ר[י]מון נמצא, תוכו לא נאכל וקליפתו לא נוכל לזרוק, הרשעים בדיני א[י]שות נאהבים על כל שעל ושעל, וצדיקים כמוני נִכָּבֵד מאד, כל אמרות פינו והגות רוחנו ייבלע בטרם קול, אבל לא נאהב…

מדוע?

ידידי! כמדומה לי שאיני צריך לתרגם לך סער לבי עתה.

די לך כי כמעט הייתי נתון על המשבר, שכמעט התיאשתי מבחינתי ומעתידי.

בריך רחמנא דיהיב לי¹¹²⁵ כֹח שלא להשטף בגל הזה, ולא עוד כי יצאתי מן המהפכה הזאת עם חיים חדשים ורוח עֹז, מלבד התורות הרבות שלמדתי בפרקי האהבה שלא ידעתים מראש.

ועם ניטשה אומר: “וואס מיך ניכט פערניכטעט מאכט מיך שטארק”.¹¹²⁶

*

פלא הדבר:

הנני עתה כקטן שנולד דמי [דומה], הנני רואה את הכל וקורא את הכל כאילו רואה אנכי וקורא אנכי בפעם הראשונה. הרוח הלירי שבי נחלש מעט לפי שעה ותחתיו אני מרגיש בקרבי רוח ביקור ונתוח מאין כמוהו.

והנני מקוה כי יתגלה לפניך בהחזיון שאכתוב: “צור פסיכאלאגיע דער ליעבע” [לפסיכולוגיה של האהבה], כן אנכי יושב על האבנַים של מערכת ציורים רבים בשם “געשטאלטען” [דמויות] –.

הנך רואה! ארמית!

אבל מה אעשה? אבינו שבשמים ייסרני במין ספרות כזאת ועתונים כאלה, הרבה הרבה כתבתי עברית במוחי ובלבי, וכל אשר כתבתי יאכלו עש.

בקיץ הזאת נסיתי לשלוח אל מו׳׳לינו מאמרים ראויים להתכבד, ועל כֻלם עברו בשתיקה. בריינין פשט לנו את הרגל, ואנחנו מה נעשה?

כבר באתי לידי דעה שכל עוד שלא יהיה לי אָרגן בפני עצמי לא אוכל להתקיים בספרתנו, אנכי וכל הדור החדש אשר אתי, אבל והכסף מאין ימָצא?

אנכי בעצמי ומעמדי כספוגין של צמר –.

אינני מתיאש, וחלילה לי להתייאש, וגם לא אוכל להתיאש, עודני מקוה כי הימים יבואו שבם יכנס תחת דגלי כל ה“מחנים” שלנו, הנני מקוה כי הימים יבואו כי קורא[י]נו העניים לא יהיו צריכים לזון את עצמם מקש וגבבה של התלפיות ודכוותיה [ושכמותו].¹¹²⁷

אבל אימתי?

והרעיון הזה, שֶגוֹי כֻלו עתיק יומין עומד בדיוטה התחתונה בספרתו, ולא עוד שגם התישים שלו נעשו גדיים – יחריד את לבבי והולם את מוחי.

ויש אשר אני מקלל את יומי ויומם. הנני מקלל כל העולם כֻלו ואת כל העמים והלשונות ואת –

כבר נתמלא סאתי.

[כאן נקטע המכתב].

173. אל בן-אביגדור¹¹²⁸

4.10.1895

אדוני העורך!

קבלתי מאמרו –.

הנני נכון לשרתו בכל עת.

והיה כי יואל נא לכבדני בלוחו¹¹²⁹ אסיר תודה אהיה לו.

מכבדו

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

174. אל דוד פרישמן¹¹³⁰

9.10.1895

ידידי!

אתמול כתבתי לך, אבל כמדומה לי ששכחתי לשים מכתבי בארגז. –

מדוע לא תשיב לי חרבוני [חורבני] כאמור?¹¹³¹ מה שלומך ושלום בריאותך? אימתי אתה יוצא לחו"ל? ולאן?

אצלי אין כל חדש. הנני משכים ומעריב לעבודתי.

שלך

מיכה יוסף

עהרנפרייז יושב כעת ברומה ומעיין בכתבי יד כנהוג.¹¹³²

175. אל מרדכי אהרנפרייז¹¹³³

13.10.1895

ידידי!

הרבה הרבה סבלתי בימים האחרונים בדבר יְסוּרין של אהבה. אתמול נתפרדה החבילה –.

תוכל לשער מצב לבי. כתוב!

כתֹב הרבה על כל אשר אתך וממראה עינך, הנך יושב עתה על פתחא דרומי.¹¹³⁴

איני צריך לומר לך כי הנני משביעך שבשובך לברלין תסע דרך ברן. כמדומה לי שלא יכבד עליך הדבר[.] הרבה הרבה לנו לדבר, הרבה.

והיה אם האויר עוד בטוב יהיה נלך על יום או יומַים לארץ העליונה,¹¹³⁵ ותראה נפלאות הטבע.

מרוב צער אקצר[.]

שלך הצרוי [השרוי] בצער ומחכה לדבריך בכליון עינים

מיכה יוסף

מאֹד אצטער על אשר נתפרד החבילה ביניך ובין טון שלנו. חבל –.

מה כותבת לך לך [!] כלתך?

176. אל מרדכי אהרנפרייז¹¹³⁶

18.10.1895

בערן ח"י אקטבור [אוקטובר] –

להשרוי בנחת.

בימות השבוע הזה עמדתי על המשבר, אבל הקריזיס עבר בשלום וגם לקחתי נקם לפי צרכי –.

למדתי הרבה ליְמות כל ימי חיי. וגם זוּ לטובה –.

הנני שב אל עבודתי ואקוה לגמור את למודי לפני ראש השנה שלהם. אח“כ אשוב תכף ברלינה דרך וויען או פ”פ [פרנקפורט].

טוב הדבר כי נחיה [נראה?] אח"כ ביחד. לפנ[י]נו עוד הרבה –.

חיה בטוב וכתוב לי הרבה מהיופי שראית ומהמחשבות שחשבת ומהחפץ שתחפוץ.

שלך הפדוי משביה

מיכה יוסף

דרוש בשלום הִילדתך.

שלח לי לוחך הזול.

177. אל דוד פרישמן¹¹³⁷

23.10.1895

ידידי!

אבשרך כי מסרתי היום את עבודתי לבית המדרש ושלמתי כל צרכי. מועד בחינתי הגבילו לירחים, לכ"ג דצמבר למספרנו שאנו מונים בכאן.¹¹³⁸

עוד המלאכה מרובה לפני, אבל אקוה לגמור, אחר כך אצא ברלינה.

אבקשך שתואיל נא בטובך לשלוח לי לבוֹ ביום חמשה רו"כ, כי אז אהיה נקי מכל נכסי ולא יהא לי גם להוצאות הדרך.

אני חושב עליך.

השלום לך ולעבודתך? אַיֶכָּה? ואימתי אתה יוצא לחוץ לארץ? ולאן? וחרבוני?¹¹³⁹

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

אנוס אנכי להעירך כי מאמרך בהצפירה לא מצא חן בעיני כל צרכו.¹¹⁴⁰

כלך לך מנגעים ואהלות.¹¹⁴¹

178. אל יחזקאל אנוביץ¹¹⁴²

27.10.1895

עורך נכבד!

קבלתי עתונו “הזמן”, ותודה.

הנני מקוה כי יואל נא בטובו לכבדני בעליו תמידין כסדרן.

עומד אנכי ירחים לפני בחינת הד“ר שלי, אח”כ אשוב ברלינה ואחל לעסוק בספרתנו כימי קדם. ונכון אנכי לשרתו אם ימצא חפץ בעבודתי לפי התנאים אשר ישמיעני.

אסיר תודה אהיה לו אם יואל נא לכבדני ב“הנר המערבי”¹¹⁴³, “האמת”[,] “אוצר החכמה והמדע”¹¹⁴⁴ ויתר הפְּרֶסֶה [העיתונות] המדעית שלכם.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולעבודתו.

מכבדו ומוקירו

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

כתובתי:

Cand. PHIL. BERDYCZEWSKI

Bern, Schweiz

179. אל דוד פרישמן¹¹⁴⁵

29.10.1895

ידידי!

מכתביך באוני.

סלח לי על אשר הטרדתיך אם כי לא השעה היתה צריכה לכך – כבר הודעתיך כי עבודתי נתקבלה ומועד בחינתי הוגבל לכ“א דצמבר למספרנו. אם תואיל נא בטובך לשלוח לי לְבוֹ ביום חמִשה רו”כ לצֵדה לדרך, אסיר תודה אהיה לך.

אני חושב עליך. –

שלך

מיכה יוסף

180. אל מרדכי אהרנפרייז¹¹⁴⁶

[אוקטובר 1895 בקירוב]

ידידי!

דבריך באוני –

גם העיפות והעצלות, גם ההרים והגבעות, היערות והנהרות, הבחורים והבתולות, השדכנות ושְאר יְרקות, כֻלם כֻלם לא יועילו לך ביום עברתי, אחרי אשר ה“בשר ודם” הבריא שבי עדיין מקטרג עליך והולך. אנכי כשאני לעצמי איני רואה בכאן לא עצלות ותענוגות בשרים, לא נסיגה-אָחור מן החיים לפי שעה, רק פלשת בת פלשת, פלשת גמוּרה?… ודא עקא, שהנני רואה אותו הסימן המובהק בך מיום נכנעת לפני ה“רצון” – ממהלך גדול בזה [כזה?] בחיים תוצָאות שְתַים: דחיפה עצוּמה והתעוררות לחיים חדשים לצד זה, צמצום וצמוק לצד אחר. ומתיָרֵא אנכי, כי אתה שייך לאותו ה“צד אחר”, כלומר ממעשיך רואה אנכי בך נְטִיָה למין אותו הצד אם כי הדבר זר לך ולשֹרש נשמתך.

מי יתן ולא אהיה בך אלא טועה, ולא יהיו עיני רואות איך גם בארזים נפלה שלהבת.

בארזים! והשְאָר?

מיום שנתדקטרת ונתחתנת הר[י]ני כותב אליך וכותֵב, כותב אַרוּכות וקצרות ואתה לא לקחת לך מועד לישב שעה או שתים על האבנַים לשם שמי, לא לקחת לך מועד אם כי חייב אתה לי תשובות ובנות תְשוּבות; וכֻלם לא בדברים בעלמא כי אם בדברים העומדים בְרוּמו של עולָמי.

ככה אתה עושה לבני לויה?

ולא עוד כי אחרי כל הדברים האמוּרים שדי בהם לפתוח לפניך כל את אשר אתי בהו[ו]ה ובהעתיד הקרוב, הרי אתה עושה את עצמך כתָם ותדע לשאול: “היש לך איזה מטרה ברוּרה ומסוימת?” או בנוסח אחר: ברר לי את מגמותיך החומרים אחרי הדוק[טו]רַט כדי שאוּכל לבַרֵר הדבר להאֵם –"

מה טיבה של עבור [עובר] זו?

*

מה שוּב?

הנני רואה שהרני צריך להתחיל עמך עוד הפעם מששת ימי בראשית ולהשמיעך בהו[ו]ה ובעתיד. ההו[ו]ה שלי הוא מהכנסיה היְדוּעה שבה מעט קמח ורוב תורה, אבל כבר שנאתי דרכה של תורה – פת במלך [במלח] איני אוכל ועל הארץ לא אישן כל זמן שאשרי בעולם הזה. הנני דר ואוכל ושותה כבן-אדם, רק דא עקא כי בידי אין פרוּטה לפורטה, הנני חוטף על ימין ושמאל וכמעט כלו כל מְקורַי. עוד עלי לשבת בכאן כרבע שנה, וגם די מחצה אין לי. אגב גרר[א] חלש אנכי מעט יותר מן השעור. הרופאים יצ[ו]וּ עלי לגור על ההרים, מהלך אלף אמה על פני שטח הים, ולא אוּכל “לנענע” את עצמי כמו שיאמרו הבריות. ובתוך כַך עבודתי מרֻבה מאֹד, כי מפני קלות דעתי בטלתי מן התורה כמעט כל יְמות החמה באיזה עוטיה של אשה, והבטלה הזו הס[י]חה דעתי מלמוּדי, וזכור ואל תשכח כי לפני שלשה עקרים, ושעוד עלי להבחן בכתב תחת הסֹגר. ב[י]נתים הנני יושב בארץ נכריה וזרה ואין איש, וגם כאשר תגוע ברעב לא תוכל להלות לך שקל שָלֵם, ובעלי ביתי הם אנשים פשוטים שאינם מבינים לעמוד לשכנם בשעת דחקו.

תוצָאות הדבר אני חי חיי צער ושממון, וכמעט קצתי בנפשי מפני “עולמי החשוּך בעדי” בצפ[ו]תי לעזרתן של אחרים, עזרה שלא תבוא.

והעתיד?

יודע אנכי שגם אתה “מרגיש בעצמך הכֹח והחובה לעמוד בין הלוחמים הראשונים לתְחִיַת תרבותנו”, אבל אתה הנך גם איש-מדיני, ומלבד כֹחך בכתב כֹחך בפה, והרבה והרבה לפניך להתגדר בו. אבל אנכי, אני הגבר, פנימי בן פנימי, אנכי רק על עטי אחיה. רק בעת שאבנה לי במה בפני עצמי ואמצא מקום לתקוע ולהריע, להביע אנוש[יו]תי, רק אז לא אָמות כי אחיה, והרי אני כבן שלושים במיטב האֵש הבוערת בקרבי, במיטב הלך רוחי ורגשותי שֶׁכַּיָם סוערים ועדיין לא זכיתי, עדיין אני יושב הרחק מאדם העיר ו“אין לי שולחני להריצם” –.

הן אמנם גם לפני יש עסקים מדעים וספרותים ולפני ולפנים: הגיונות בדבר פלוספיה חדשה: למעלה מן ה“עצם” [דיא פהילזהפֿיע דעס אַבֶערפערזענליכֿען] וכו' וכו'. אבל בראשית ובראשית עלי לפלס נתיב לעמנו, להקם משוּאת ספרתנו העלוּבה ולפחת בה רוח חיים מהחיים הרב אשר בקרבי. וגם באותה שעה שהנני מָלֵא יְאוּש, בשעה שאחדול להאמין בך ובחלומ[ו]ת[י]ך שאתה חולם ע"ד שיבת ישראל ותְחיתו, גם אז אני חושב את עצמי כהנביא האחרון, כיחזקאל על נהר כְבָר…

אבל אלי לא ידבר אל צבאות: ואתה בן אדם קום ואשלחך אל עמי! אלהי בקרבי והוא ינחני –.

הוא ינחני ובתוך כך הר[י]ני עני, ואיני רואה כל מקור ברור ע“מ [על מנת] לבסס את האורגן שלי. כלומר הרִבְעִי, כלומר ה”מחנים". אתה יודע כי איני שייך להכתה [של] בריינין, וכל עוד שלא יהיה לי איזה מקור ברור, כלומר שקלים באמתחתי, לא אגש אל המלאכה.

הנני חושב להדפיס רבעי בן ט"ו בוגין [גיליונות דפוס], הרי ששים בוגין, מחיר כל בוגין שלושים שקלים, הרי שמונה עשר מאות שקלים. מבקר [צנזור] ומשלוח שני מאות, הרי אלפַּים שקלים, אלף שקלים בעדי לשנה אחת הרי שלושת אלפים שקל.

ובהיות הסכום הזה בידי אוכל לגשת אל המלאכה.

הנני חושב למכרו בעד שלושה רו"כ לשנה (ששה שקלים), ולכל הפחות אלף אכסמפלרים, הרי ששה אלפים שקלים, בלי רבע מזה בעד סוכנות ומשל[ו]חים הרי ארבעה אלפים וחמשה מאות שקלים. חמשה מאות מזה בעד שכר סופרים [עשרים בוגין מחיר כל בוגין עשרים וחמשה שקלים], נשאר ארבעה אלפים, וגם אם אמכור רק שמונה מאות אוכל להתקיֵם.

הפרדס של רבניצקי נמכר ברבע שנה י"ב מאות אכסמפ.

[כאן נקטע המכתב]

181. אל יהושע טהון¹¹⁴⁷

4.11.1895

ידידי ורעי!

בשבת שלהם אחר חצות –

בישבי עתה אל שֻלחן ספרי ועוסק בצרכי בחינתי המרֻבים נזכרתי בך – נזכרתי כי עוד לא יעברו הימים שאני ואתה נטייל ארוכות וקצרות כדרכנו בקֺדש, והימים הטובים ישובו אלינו כימי קדם –

כבר בא העת שנצא מעבדות לחֵרות המחשבה והמעשה, שננהיג את הדור. ואתה הלא תדע כי תישים שהנחנו נעשו גדיים,¹¹⁴⁸ ושאיש לאהליו ישראל.¹¹⁴⁹

אני מאמין כי אשר נעשה גם יָכול נוכל, אני מאמין במַלאַכ[ו]תנו – ובתוך כך הגשמים מרֻבים, כל העולם שומֵם והולך לבית עולמו והאילנות שלבלבו ינשרו עליהן, והם נפוצים לארבע פנות העולם. בתוך כך אני ואתה בתוך הגולה,¹¹⁵⁰ כל דברינו יגעים ואין לנו היקום אשר ברגלנו.

בתוך כך עולמנו חָשוך בעדנו –.

ויש שאני עולה על במתי עב, אדמה לעליון¹¹⁵¹ שבעליונים ואומר: שקר המחשבה, הבל המעשה, הכל נבל – יש שאני שקוע בהחמישים של שערי טֻמאה, ארד לשאול החיים והתאוָה, ואומר פה אשב כי אִוִתִיהָ.¹¹⁵²

וכך אני נודד מבֹר לבֹר, מאור לאור.

ואז יבואו הצבור השרוי בצער, הגוי הקשה עֹרף שעלינו לשאת אותו בחיקנו, וימי הרעוּת וההשתתפות המוחות והלבבות ויחזיקו מעמדי, יחזיקו –

“אין עולמי שומם שאתה שַרוי בתוכו”.¹¹⁵³

*

הנני מתמיד בלמודי כל צרכי, ועתה אני מאמין בבחינתי, שחדלתי להאמין בה מיום הסחתי דעתי אל פלונית בת פלונית.

צר לי על אשר עדיין לא עלתה בידי לעמוד על דינך בדבר משנתו של קַנט.¹¹⁵⁴ אניח את הדבר לנו ביום לבי יהיה פנוי לעניני דשמיא.

עבודתו של בעק יבשה מאד.¹¹⁵⁵

הכבר שב מרדכי [אהרנפרייז] לברלין? איפה הוא גר?

הישנו עוד חבורה בברלין? (פ[ו]זננסקי, כהנא, וַססיר, ריגר, פ[ו]גלשטיין, בעק) – היש לך איזה רעים?¹¹⁵⁶ התראה את פדלסקי?¹¹⁵⁷

העוד חי מיללר?¹¹⁵⁸ היחוסך טוב לשריינר?¹¹⁵⁹

קח בעדי את דרשות [?] לימי איד[י]הן.¹¹⁶⁰

הכתבת דברים נכבדים בלוחך? מדוע איננו אצלי?

בכ“א דצמבר אעמוד על המבחן. אח”כ אצא לפ"פ [פרנקפורט] על יום או יומֶַים ואבוא ברלינה לראש השנה שלהם.

שלך המחכה לדבריך

מיכה יוסף

182. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹¹⁶¹

9.11.1895

אבי!

כמעט זה של[ו]ש[ה] ירחים אשר אין קול ואין קשב מאתכם, ואיני יודע כל עיקר את אשר אתכם.

המעט לך לעבור בשתיקה על מצבי בשעת חירום, כי תמנע גם דבריך מאתי. הטרם תדע כי דברים כאלה לא ירגיעו את רוחי, ולעתים לבי נוקף.

במטותא כתוב לי הכל.

הנני שישה שבועות לפני בחינתי, הנני מתמיד בלמודי ולכן אקצר ואומר שלום לך ולביתך.

שלך

מ.י. ברדיטשבסקי

183. אל יהושע טהון¹¹⁶²

14.11.1895

ידידי!

דבריך באוני ונִחמתי –.

עוד הפעם דברים לי אליך שעלי להאריך, אבל מקֹצר העת אקצר –. הדבר פשוט: אתה יודע עד כמה לבי נ[ו]קף בעד עתידתי הקרובה, בו ביום אכלה לימודי לא יהיה בידי גם שקל שלם, ואני עני ועירום בחֹסר כול.

מטרתי לעסוק בספרות האשכנזית והעברית גם יחד. אבל להראשונה עדיין איני מוכשר, והאחרונה לא תאכילני כל עוד לא אבנה לי במה בפני עצמי, ואחרי שאין כסף לאדון זה נמצא אנכי תלוי באוויר.

לבי יאמר לי שבבואי לברלין אגוַע ברעב, אחרי שאין לי כל מו״מ וכל עזר. בבית מדרש העליון איני חפץ לבוא מצד היושר מעט אחר התנאים הידועים לך. ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי גם על ידה לא אוכל לעמוד על רגלי שנה או שנתַים.

מן המצר עלתה במחשבתי לבקש אחרי בחינתי את שטיין כי יתן לי סט[י]פנדיום [מלגה] לשנה באופן שאשב בכאן ואשתלם באשכנזית עד גמירא.

מלבד שאיני יודע אם ישמע בקולי, קצתי בנפשי לשבת בנכר זה הרחק מאדם וכו', וגם יש לי חפץ וצֹרך גדול לישב אתכם בפונדק אחד, דבר גדול בעיני.

בקצרה איני יודע מה לעשות.

במטותא הורני את עצתך, כי עלי לדעת את הדבר למפרע.

הנני מתמיד בלימודי. בכ״א דצמבר אעמוד על המבחן.

חיה בטוב וכתֹב.

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

הודיעני כתֹבת מרטין שריינר, ואם ד׳׳ר פ[ו]גלשטיין באופלן. היודע אתה כתֹבת לצרוס?

כתוב לי מהר.

היום בלילה קרוא אנכי אל שטיין אל הלחם.

184. אל מרדכי אהרנפרייז¹¹⁶³

19.11.1895

ידידי!

“מדוע נאלמת?”

איני יודע אם מצחק אתה בי או תמים אתה כל כך לדרוש ממני דברים בעת יושב אנכי על האבנַים, בעוד שאתה לא לקחת לך מועד להודיעני את אשר קרך בהמונה של רומה [רומא].

מדוע נאלמת דומיה? מדוע לא כתבת לי בהיותך בדרך?

במטותא קח לך מועד, וכתֹב בארוכה את אשר אתך ואת אשר עבר עליך. השלום לך ולכלתך?

עד אימתי תניח לפֿוכס לגבב בשטותיו הנוראים?¹¹⁶⁴

_____

אצלי אין כל חדש, הנני מתמיד מאֹד בלמודי, והנני הולך וקָרוב אל בחינתי.

לפני איזה ימים היה מודעה מקריה גדולה בשווייץ כי מבקשת מורה עברי לתלמוד ולתנ"ך בעד אלפי[י]ם שקל לשנה, אנכי פניתי והצעתי אותי לפניה.

והיה אם לא אבחר, אשוב ברלינה, וגם זוּ לטובה, כי מאֹד מאֹד חשקה נפשי לישב אתכם בפונדק אחד, כמדוּמה לי שעוד הרבה לפנ[י]נו בצותא חדא.

_____

מי עומד על הפרק להִבָחֵר?¹¹⁶⁵ כמדומה לי שאין איש אשר עטרת ההוראה בבית מדרשכם הולמתו?

עד אימתי ישתקע ברגין בברלין? במטותא אמור לו שכועס אנכי עליו יותר מן השעור על שתיקתו הארוּכה והודיעהו כתֹבתי.

עוד יש באמתחתי על ירח ימים צֵדה לדרך, אבל עֹד צרך לי לבגדים ולהוצא[ו]ת הדרך.

איני יודע מה אעשה?

חיה בטוב וכתֹב לי מהרה

שלך המחכה לדבריך

מיכה יוסף

P.S. היש כסף לה“אדון” שבך? התוכל להושיעני במעט? קצתי בנפשי להיות ת"ח עם רבב על בגדיו.¹¹⁶⁶

יש לי צֹרך גדול בבגדים.

185. אל מרדכי אהרנפרייז¹¹⁶⁷

21.11.1895

ידידי!

החלום אשר חלמתי על השעור כְבָר נפתר, דורשים בשם ספר יראים. יקחם אופל.¹¹⁶⁸

רואה אנכי שאבוא ברלינה. גם זו לטובה!

הנני מתמיד מאֹד בלמוּדי. אקוה להבחן בכ"א דצמבר, גמרתי שלא לכתוב לכם עד אותו המועד[.]

אם יש לך איזה שקלים שלח לי ואקנה לי בגדים לצאת.

קצתי בנפשי כאָמוּר[.]

חיה בטוב וכתֹב

שלך מי"ב

שלום לטון שלנו.

186. אל שלמה בובר¹¹⁶⁹

25.11.1895

לכבוד הרב החכם השלם וכו' רבי שלמה בבר שליט"א.

אחרי שכבודו הרם הואל נא בטובו לקחת חלק בעולמי אתכבד להודיעו כי עומד אנכי עתה פחות מירחַים לפני בחינתי.

עבודתי שבכתב: “על דבר אחדות תורות היופי והמוסר” (שתַים שהם אחת) כבר נתקבלה ונתאשרה בבית מדרשנו העליון ונשאר לפני רק הבחינה שבעל-פה.

המקצועות שלי המה פלוספיה בתור ראשית, כלכלה ודברי הימים בתור טפליות.

דא עקא כי בחינתי נתאחרה יותר מאשר חשבתי מראש, צֵדה לדרכי כלה וכל מקורֵי שאובים ואני עומד לבדי בארץ נכריה.

והיה אם יואל נא כבודו הרם בטובו לעמוד לי בשעת דחקי ויושיעני ואסיר תודה אהיה לו כל הימים.

בין כך הרני מבקש סליחתו הרמתה על אשר אטרידו, ובזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו

ברגשי כבוד

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

187. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹¹⁷⁰

5.12.1895

אבי יקירי!

אבשרך שקרוב הדבר שהפרופסור שטיין ידפיס עבודתי בה“מִלואים” שלו. מלבד שהדבר יפה מצד עצמו אהיה פטור מהדפיסה על חשבוני, הוצאה בת שלֹש מאות שקל.¹¹⁷¹

בימי החופש אעשה בחינתי תחת הסוּגָר¹¹⁷² ואחרי ראש השנה שלהם אבחן ואשוב ברלינה.

מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי נתון בתנאים רעים כמו הללו שאני נתון עתה בתוכם, ובשעה שמלאכתי יותר מבת י"ב שעות ביום.

כל מקורַי שאובים וכלו כל הקצין. הושיעה אתה או חתנך.

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

בברלין יש לי תקוות טובות.

188. אל יהושע טהון¹¹⁷³

5.12.1895

ידידי!

אוי לשותק או לשכ[י]נו.

כל אותן הימים שה“מקובל” שלנו¹¹⁷⁴ ישב בקול המונה של רומי כתבת אלי כבן-אדם; ומאז שאתה חוסה בצלו הַרֵי אתם מתחרים בשתיקתכם.

הרוצים אתם שיבוא גם ה“כתוּב” השלישי וישתוק לגמרי?¹¹⁷⁵ גם זה אוּכל.

כאמור למרדכי דחיתי בחינתי עד אחרי ראש השנה שלהם. יודע אנכי שתכעוס עלי כשוּרה בעבור זה, אבל מה אעשה אָנוס הייתי על פי הדָבָר –

לשריינר כתבתי כדבריך, במטותא העירוֹ בעבורי. טוב יעשה כי יקדים לשלוח לי כי אין פרוטה לאדון זה.¹¹⁷⁶

כתבו

שלכם

מיכה יוסף

189. אל דוד פרישמן¹¹⁷⁷

5.12.1895

ידידי!

אבשרך שקרוב הדבר שהפרופ' שטיין ידפיס את הדיסרטציה שלי ב“המלואים” שלו ונמצא פטור אני מלהדפיס על חשבוני.¹¹⁷⁸

בימי החופש אעשה בחינות תחת הסוגר ואחרי ראש השנה שלהם אבחן ואשוב ברלינה.

על ידי אחור בחינתי נתון אנכי בתנאים רעים שכמוהם לא ראיתי.

השלום לך?

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

הנני שמח על התוצאה החדשה מידיעות הטבע.¹¹⁷⁹

190. אל מרדכי אהרנפרייז¹¹⁸⁰

10.12.1895

ידידי!

דבריך ומחברתך באוני ותודה –.¹¹⁸¹

איני צָריך לומר לך שעתי אינו מוכשר עתה לשים עיני כל צרכי במעשי ידך, ולדאבון לבבי אָנוּס אנכי להניח אותה בקרן זָוית עד עת מְצוא –.

טוב תעשה כי תעתור בעדי,¹¹⁸² כי מלבד תנאי החומרים הרעים הנני עתה במצב-נפשי רע שכמהו לא ראיתי בימי הבלי. עולמי חשוּך בעדי פשוטו כמשמעו, לבי נוקף –

איני יודע אם מקרה הוא הדבר ששלחתי היום לבן-אב[י]גדור את מחברת: “בין הערבים” (ספר-יראים) אולי יהיו דברי האחרונים –.

הנני מקוה שקרובים הימים שבם אָבוֹא ואֵבְך על ביאתך. היבואו?

שלך

מיכה יוסף

P.S. עני[י]ם על פתחן של גהינֹם אינם חוזרים,¹¹⁸³ במטוּתא השתדל ששריינר ישלח לי את השקלים של בית מדרשנו בעתו, לא תוכל לְשַעֵר עד כמה יהיה הדבר בעתו

שלום לטון כל צרכו –. השלום לכלתך?

191. אל מרדכי אהרנפרייז¹¹⁸⁴

11.12.1895

ידידי!

הל[ו]ך להרגיע את רוחך¹¹⁸⁵ צריך אני להודיעך כי יצאתי מן הקריזיס הנורא מעט בשלום –

הסכנה חלפה ושבתי אל שקי¹¹⁸⁶ ואל עבודתי.

אחרי ראש השנה שלהם אבָּחן בטח. ואם לא וחטאתי לך כל הימים[.] עוד הפעם אבקשך שתשתדל אצל שריינר שישלח לי את השקלים הידועים, והרני מרשה לך לחתום בעבורי[.]

בלעדם לא יהיה אפשר לי להתקיים בכאן.

שלך

מיכה יוסף

הודיעני כתֹבת ברגין –

192. אל יהושע טהון ומרדכי אהרנפרייז¹¹⁸⁷

14.12.1895

שבת, בין השמשות –.

ידידַי!

בשעה של ריקוּת נוראה בלבבי ומסביבי באוני דבריכם – מעטים המה; אבל הרעיון כי יש לי רעים נאמנים לוקחים חלק בעולָמי משיב את נפשי, והנני מחכה בכליון עינים לבו ביום שנתראה פנים –.

לא תוכלו לשער עד כמה הייתי קל הדעת במחצית השנה האחרונה, כמעט טבעתי במצולות עוני – נצלתי מעט, אבל מה אעשה, פזור הנפש הסיח דעתי מלמודי וכמעט הנני כאותו רַב יוסף ששכח משנתו –

הקלזויר ארבייט¹¹⁸⁸ של שטיין כבר מוכנה בעדי אצל ה[פטבל?]. עֶנְקֶן ישאלני בתורת הכלכלה של ישראל, ובקר ע"ד פלוספיה של התולדה.¹¹⁸⁹

אתמול בקרתי בחינה בפומבי וכמעט יכולתי להשיב על כל השאלות –

לפי הגבול אצלי אבחן או בי“ג ינו[א]ר או בכ”א לא יאוחר, והדבר תלוי לפי מצב עבודתי בירח זו האחרון.

מצבי החומרי רע מאֹד, ד' ירחם!

עוד לא שלמתי במעוני ובאֻשפיזי¹¹⁹⁰ די צרכי. והנני מחכה על שקלי שריינר.

_____

מכאן אצא לפ“פ [פרנקפורט] על יום או יומַים, ואח”כ אשוב ברלינה –

_____

פלונית בת פלונית תצר לי מאֹד. אני נכנס ונתקל בה ואני יוצא ונתקל בה, הדבר למורת רוחי…

עולם הפוך! לפנים כאשר רדפתי אחריה ברחה ממני ועוד נסיגתי אָחוֹר לא תניח לי לישון –. לפנים הייתי חלוש כנהוג, וכל מעשי ויחוסי היה צריך הגהה –. ועתה הנני כבן-אדם שכל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו –

הדברים אַרוּכים, ואניח אותן לעת מצוא.

הנני שמח כי שבתי אל שקי ואל עבודתי, הנני מחלק את היום לארבעתים. לתולדה, לכלכלה, לתורת החברה, ולפלוספיה. בהאחרון אעסוק לפי צללר, פֿישר, בינדלבאנד ופֿלקנברג וכֿליביאָס.¹¹⁹¹ קשה עלי ה“למוד”, הנני קורא.

שטיין דורש ממני כי אכתוב לו עוד פרק שלם לעבודתי ואז ידפיסה בה’מלואים' שלו (בערנער בייטרגע דיר פֿהילזפֿיע). בעד השלושה בוגין הראשונים לא אשלם –¹¹⁹²

_____

עד כאן בעדי!

ואתם? במה אתם עוסקים? מה טיבו של רבכם החדש? עד אימתי תשבו בברלין, הנני מתפלל כי הרב החדש יהיה איש קשה וידרוש ממכם הרבה הרבה למען תשבו בברלין ימים רבים.

_____

שלכם מיכה יוסף

193. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹¹⁹³

14.12.1895

אבי!

דבריך באוני.

צר לי כי השבת פני גם הפעם בעת אשר רחיים בצוארי…. דַי!

כבר מלתי אמוּרה לך כי נסוגתי אחור מן אותה המשרה המקברת את בעליה. בשָם דורשים ספר-יראים ואנכי לא אמכור את עצמי לעבודה שזרה ממני.¹¹⁹⁴

אחרי ראש השנה שלהם אבחן, ואצא לפֿרנקפֿורט על יום או יומים, ואח"כ אשוב ברלינה.

יש [??]

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

שלום לביתך!

כתֹבתי כמקודם

194. לאביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹¹⁹⁵

24.12.1895

אבי יקירי!

בפעם האחרונה בדיני ממֹנות –

המקור האחד שנשאר לי לפלטה עלה בתֹהו אתמול ואני שרוי בצער גדול מנשוא בימים שדרוש לי דעה צלוּלה ומיושבת לכלות למודי –

בעוד שלושים יום מיום דלמטה אבָּחן בבירור בלי אִחור גם שעה אחת.

אשביעך הושיעני הפעם בעת צרה. נְסַע לאומין [לאומאן] עשה מה שתוּכל, ישיבתי בכאן כישיבה בבית אסוּרים פשוטו כמשמעו, והרי בפדיון שבוים עסקינן[.]

בפ"פ [פרנקפורט] יש לי תקו[ו]ת הרבות לעשות המעברה בחיי והנני מחכה בכליון עינים על בו ביום שאוכל לצאת מכאן[.]

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך, לאמי לאחי ולאחותי ולחתנך והנני מקוה כי עמך יהיה באותה עצה להושיעני.

שלכם

מיכה יוסף

195. אל אחד העם¹¹⁹⁶

31.12.1895

ערב ראש-השנה שלהם

אדוני הנכבד!

זה ימים רבים אשר לא כתבתי לכבודו הרם.

מאיזה סיבות שונות תלויות בי נתאחרה בחינתי מעט. עתה הריני הולך וקרוב אליה. בעוד איזה ימים עלי להשיב שלוש שאלות מתשעה תחת ה“סוגר”, ובשכל. ירח הבא אבחן בלי איחור.

קרוב הדבר כי מורי הפרופסור שטיין ידפיס את הדיסרטציה שלי ב“בייטרגע” שלו לפילוסופיה,¹¹⁹⁷ שהינם עתה על האבניים.

אחד ממכירי, עברי רומני, הוציא לאור סיפרו “דיא גראָנד פרובלעם דער פהילוסהפיע” [בעיות היסוד של הפילוסופיה], שעשו רושם בעולם הפילוסופי. אם יש לו חפץ בו, אוכל להמציא לכבודו עקסמפלר. שם המחבר: סקלי.¹¹⁹⁸

המו"ל של העתון החדש הפילוסופי: “צור עמאנענטען פהילוסהפיא” [על הפילוסופיה האימננטית] בהוצאת שטייגר.¹¹⁹⁹ בחוברת הראשונה באו מאמרים נכבדים.

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו, לביתו ולאחותו.

ברגשי כבוד,

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

196. אל אלתר דרויאנוב¹²⁰⁰

31.12.1895

ערב ראש השנה שלהם

ידידי!

בֹּא וראה עד כמה גדול ה“עכוּם” שבי –

לדידי גם שנת הדיוט לא קלה בעיני¹²⁰¹ מבלי לְהַרְהֵר ולפשפש במעשי ובחברי. הרבה הרבה אני חושב בעידנא הד[י]ן [בעת הזאת], בי ובחברי ובשאר מעשה בראשית. וכיון שאני חושב בך אני מתפלא על אשר סתמת לי ולא פרשת לי בדבר כזה העומד ברוּמו של עולמך, ודבר כזה לא אוּכל לסלוח לך.¹²⁰²

הטרם תדע מה שאתה לי? הוצא אלי דבריך ואדעם.

והיה אם תואל נא בטובך להמציא לי תמונת כלתך, מלבד שאסיר תודה אהיה לך, תקבל ממני תמונתי אחרי שחכים אתקרי;¹²⁰³

חולה הייתי ימים אחדים. עתה שבתי אל שקי ואל עבודתי,¹²⁰⁴ בעוד ימים אחדים אשיב על השאלות תחת הסוגר, ובעוד ירח אבָּחן בלי אחור.

עוד הפעם אנוּס אנכי להעיר את אזניך בדיני ממֹנות, חי נפשי שהנני מתביש גם לנגדך, אבל מה אעשה רחיים בצוארי וכלו כל הקצין.

עזור לי בכל מה שתוכל או לא תוכל, והתפלל בעדי לפני אבינו שבשמים שאצא בשלום.

כֻלי שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. הודיעני בדבר מאמרי בלוח “אחיאסף”[.]¹²⁰⁵

הנגע טבי[ו]ב בבקרתו את “תלפיות” בך או בי?¹²⁰⁶

התוכל לשלוח לי אותן גליונות המליץ?¹²⁰⁷

התבין כלתך עברית?

197. אל יהושע טהון¹²⁰⁸

31.12.1895

ערב ראש השנה שלהם –

אצל ה“עכו”ם" שבי גם שְנת הדיוט לא קלה בעיניו,¹²⁰⁹ ובאותה [שעה] שאני מהרהר במעשי ומפשפש בחברי ובשאר מעשה בראשית הנני זוכר בך ובשתיקתך הארוכה ר"ל [רחמנא ליצלן], והנני מברכך להכעיסך.

חולה הייתי כנֹהג. עתה שבתי אל שקי ואל עבודתי.¹²¹⁰ בעוד ימים אחדים אשיב על שאלותי תחת הסוגר ובשולי היֶרח אבָּחן בלי אחוּר.

השלום לך ולתורתך.

שלך המחכה לדבריך

מיכה יוסף

P.S. והיה אם תשלח לי תמונתך תקבל תמונתי אחרי אצא מעבדוּת לחֵרות, כלומר חכים אתקרי[.]¹²¹¹

לדאבון לבבי אָנוּס אנכי להזכירך עוד הפעם בדבר שריינר[.]¹²¹²

השעה דחוקה –.

198. אל דוד פרישמן¹²¹³

31.12.1895

ידידי!

אסון קרה לי.

אחד ממין המשכילים גנב או לקח תמונתך מהאלבום שלי. יהי ד' עמו! לא תוכל לשער עד כמה יעציב הדבר הזה את לבבי ועד כמה אני מתגעגע אחרי תמונתך. והיה אם תואיל נא בטובך למלאות לי האבדה הזאת, אסיר תודה אהיה לך. ראה הנני מבקשך.

חולה הייתי ימים רבים[.] עתה שבתי אל שקי ואל עבודתי. בעוד ימים אחדים עלי להשיב על השאלות תחת “הסוגר” ובעוד ארבעה שבועות אבחן בלי אִחור.

השלום לך ולבריאותך? הנני מרשה לי לשאול את פיך במה אתה עוסק ואנה פניך מועדים?

מצבי הוטב מעט לפי שעה, פשוטו כמשמעו, אבל עוד איני יודע אנה ישאני רגלי אחרי אצא מעבדות לחרות. ברלין, פרנקפורט גם ברן עומדים על הפרק.

מכבדך ומוקירך המחכה לתשובתך ולתמונתך

מ.י. ברדיטשבסקי

ערב ראש השנה שלהם –

איני יודע אם ברכת שנת הדיוט קלה בעיניך.¹²¹⁴

התברך!

199. אל ירחמיאל שקפניוק¹²¹⁵

דצמבר 1895

ידידי!

דבריך באוני.

כבר כתבתי אליך אתמול שנמנ[י]תי וגמרתי שלא לכתוב אליך עד יעברו ימי הזעם של בחינתי. בעוד ירח ימים משעה [מתאריך] דלמטה עלי להיבחן, ועוד רב העבודה לפני, ובת שנים עשר שעות מדי יום ביומו. פלוספיה, כלכלה ודברי הימים, הם ודקדוקיהם ומספריהם ממלאים עתה את מוחי; ומובן מעצמו שאיני יכול לפנות לבי לאותן הדברים שביני ובינך, ושבינינו לעמנו ולאבינו שבשמים. אבל מה אעשה? אתה משכת את לשוני ביד חזקה, והיה אם לא אוכל לטייל ארוכות, אטייל קצרות –

בראשית עלי למחות מחאה עזה נגד הייאוש הנורא המדבר מתוך גרונך. אנכי מאמין ברצוננו, בכוחנו ובמַלאַכותנו – גם מאמין אנכי בהתנאים הטובים שיבואו לנו, סוף כל סוף יעמוד בעוד שנה או שנתיים ה“מחנים” שלנו על רגל[י]ו, ועשֹה נעשה.

בקצרה השאלה הזאת היא רק שאלת ה“זמן” ולא יותר, והיה אם לא יבואך עתידתנו וחטאת לך ולי כל הימים.

מכאן אצא לפרנקפורט, ומשם לברלין על מנת להשתדל בדבר מפעלי, גם שלושה אנשים מחברתנו קרובים לקבל משרתם בשנה זו, גם לפני תקווה להתבסס בחומר, ובו ביום ניגש אל המלאכה.

נמנ[י]תי וגמרתי להשתמש בכל האמצעים המובילים אותי אל מטרתנו –

*

הנני עומד על דעתי: שכל עוד נדע תוצאותנו אל תפנה לבטלה, ושתשב על האבנַים, ושתָכֵן צ[י]דה לדרך.

הֱיֵה מבקר, אבל לא בתור מבקר אות באות, משפט כנגד משפט, רק בתור כולל. פלפולים עם אחד העם אין להם כל יסוד, די לנו שהאיש הזה חושב מחשבות לפי חוגו ולפי שֹרש נשמתו על בית ישראל וספרותו ומרגיש בנפשו המַלאַכוּת להיות מורה נבוכי הזמן. אתה תוכל לכתוב אודתו רק בכלל: אחד העם, בתור סופר חושב, בתור מחזה בספרתנו ולא יותר, ולביקורים כאלה לא דרוש לך ספרים וספרי ספרים, כל כתביו יהיו די לפניך. כל כתבי ושירי יל״ג די בעד ביקור כללי אודותיו. צרור פרחים וחקר דבר של [א״א] קובנר יהיו די בעדך. וכן תוכל להשיג כל כתבי ט[ו]רגנייב, ד[ו]סט[ו]יבסקי, ט[ו]לסט[ו]י, ג[ו]ג[ו]ל, בלינסקי וכו'. עליך רק להקיף את הסופרים וספריהם בעצמם מבלי קרות מאומה אודתם, הנני מוצא קריאה כזאת שלא לצורך.

יודע אנכי את רוחך המדעי, אבל עליך לחשוב [להתחשב] עם תנאיך, כל עוד שלא תדע היטב את הפילוסופיה של התולדה מהֶגל ועד זימל ועד בכלל (“דיא פראבלעמע דער געשיכטספילהאזאפהיע”) [בעיות בתולדות הפילוסופיה], איש אשר ש[י]טתו כעין סינטהזע בין הרוח הגרמני והאנגלי, את תורת החברה החדשה מבראן, גומפלביץ ותורת מלחמת-הגזע (ראססענקאמפף) שלו, את המהלך בתורת משפטי העמים (פעלקעררעכט) וידיעת העמים (פעלקערקונדע, ריכארד אנדרעע: “פעלקערקונדע דער יודען”), את דברי הימים של העמים. העתיקים לפי מומזן, כרטיס [קרטיס], גרהטע, רענאן, ולהויזן, את התוצאות של פילוסופיה של הדת לפי הרטמן, פפלאדרער, מרקס מיללר ושטיינטל עם תורת נפש העמים שלו –¹²¹⁶

לא תוכל לגשת אל המלאכה לעסוק בפלוספיה של עם ישראל. אחד העם הוא פלוסף מתוך שירה, מתוך נפשו, מעצמו, והחלק המדעי האנגלי שלו הוא רק טפל, אבל אתה אינך מחדש רק מנתח, ולכן זיל גמור.

אנכי נתון בחוג המדעי. רוב הספרות המדעית פתוחה לפני, אבל הבשר-ודם שבי לא ינחני לחשוב דבר עד גמירא. הנני משורר, קוהלת, המלט ופויסט [פאוסט] גם יחד, הנני שונא ואוהב הכול, הנני רוכב על עננים.

ושם אחזה מחזה שדי, את כסא הכבוד והכרובים וגם החתירה שיחתור לילוד אישה, ומראה כעין לבנת הספיר –

כעין לבנת הספיר.

אשה נאה, עין שחורה, אילנות דמלבלבי וסלעי מגור, זה הים הגדול רחב ידים, ונפש האדם הסוערה והומיה, כל אלה שקולים בעיני יותר מרובה של סנהדרין, וכל הני הספרים העבים המדעיים הנושרים מחיקם.

לבי נתון לה“משבר” שבישראל סבא, לדברי ימיו הכתובים באש שחורה על גבי שחורה, להיופי שבגלות ובחורבן, לחורבנו של עולמו.

ויש שתהיה עלי יד הרוח. הנני חי במצור ירושלים, הרומים מצד זה וההללים מצד זה, ואנכי בריש בריוני אלחום מימין ומשמאל וחרבי שלופה בידי ונקם אקח –

אל נקמות אלהי!

ובתוך כך יבואו כל אותן התאו[ו]ת והסערות, היופי והמכוער שבעולם ושבחיים, השמים והארץ וכל יושבי בם וימשכו את רוחי ביד חזקה, בתוך כך אבוא אל בתי זמרה ואשמע קולות אלהים, אשמע הד נפשות חיות, בתוך כך אסתכל בהָנֵי נשי היושבת על ספסלי בית מדרשנו, ובהן, כלומר בה, עולם מלא, עולם מעין הקֹדש – בתוך כך יבואו ניטשה, בַרֵיי, וחברם איבסן, גרבָק וסיעתם, וידברו אלי דברים מתוך גרוני, מתוך עצמוּתִי.¹²¹⁷

בתוך כך הנני בן-אדם.

ישנו לנו סופר דקדנס חדש, פולני ופשי[ביש]בסקי שמו, שלו שפה חדשה ודברים חדשים, והוא מושך אותי ביד חזקה.¹²¹⁸ ישנה ערלית בתוך בית מדרשנו, ומראה לבנה כעין המתה, ולה עיני תכלת ורוח חזק שמושכת אותי עוד יותר מביד חזקה, ואחרי הערלית תבוא אחרת, ועוד אחרת לאחרת, וכן עד סוף כל הדורות.

ואחרי כל השברים והקריעות הללו, הנני מרגיש בקרבי רוח חזק, וכֹח גדול, מַלאַכוּתִי לעמוד בראש ספרותנו, לפלס לה נתיב, ממלאת כל חללי לבבי, והיא היא מצלת אותי ומנחמת אותי מדי שרוי אנכי בצער. ואימתי איני שרוי בצער?

האהבה שלי נהפכה לשנאה כבושה, כל הטבע אשר תֵרָאה מבעד חלוני הולכת לחרפה, ואני יושב על יד שולחני בודד כערער בערבה (לפי פשוטו של מקרא), הנני עני מצד זה ועשיר מצד זה.

עשיר ועני!

200. אל מרדכי אהרנפרייז¹²¹⁹

3.1.1896

אלי אלי! למה עזבתני¹²²⁰!

כבר עבר יום הראשון ואנכי חכיתי לשקלי שריינר¹²²¹ בכליון עינים ע"מ לשלם חובתי ואין קול ואין קשב.

השתדלו בעדי! כתבו.

שלכם

מיכה יוסף

ערב שבת

201. אל קלמן טבצ’ניק¹²²²

16.1.1896

ערב שב[ת]

ג[י]סי הנכבד!

בזו הרגע קבלתי חמישה שקליך ותודה רבה. הדבר היה בעתו. איני יודע אם כבר הודעתיך כי השבתי על שאלה אחת בפלוספיה תחת הסוגר, אתמול השבתי על השאלה השנית בדברי הימים, ובראשית שבוע הבא בכלכלה, ובכן התמו הבחינות שבכתב והיותר קשות; אחרי שעלי להשיב בלא ספרים –

בראשון או בשני לחודש הבא למספר שאנחנו מונים בכאן אבָּחן, אחרי כי חפץ עוד לחזור כל משנתי.

מאפס פנאי אקצר ואומר שלום לך ולרעיתך אחותי היקרה שיודע[ת] לשתוק יותר מדאי.

שלום לאבי ולביתו –.

שלך

מיכה יוסף

202. אל אלתר דרויאנוב¹²²³

16.1.1896

ידידי!

בֹּא וראה עד כמה אני קל-הדעת:

לפני ימים אחדים עשיתי את “עבודתי” הראשונה תחת ה“סוגר”, כלומר השבתי על אחת משלושה שאלות במקצוע הפלוספיה בחדר סגור ומסוגר בלא ספרים ושאר ירקות לעיין בהם. למחר, כזאת לעשות עלי במקצוע של דברי-הימים, ועלי לשבת כל הלילה ולחזור משנתי; ובתוך כך באוני דבריך –

איני יכול לכבוש את יצרי ועכ"פ [ועל כל פנים] אשיבך בקצרה:

אני צריך לומר כי אינך צריך לומר לי, שאנכי דאפסדתי אנפשיך¹²²⁴ ושלקחתיך בציצת ראשך ע“מ [על מנת] לגרשך מגן עדן – הדבר הזה הוא אחת משְאר העברות הגדולות שעשיתי בימי הבלי, עברה שלבי יך עליה בכל פעם, ושכבר התוד[י]תי אותה לפני אחֻזת-מרעי.¹²²⁵ ובכ”ז איני מאמין שרשאי אנכי לתת עליה את הדין, אחרי העבֵרה הזאת היתה עַבֵרה לשמה, ואנכי מחוגי אז, לפי תנאי שהייתי נַתון בהם בימים הללו אנוס הייתי להסיגך אחור. זכור ואל תשכח כי גם אנכי נסוגתי אז אחור מן גן-העדן ומכרתי את עצמי לעבודה זרה, לאֻמנ[ו]ת המקדשת את הרוחני[ו]ת שבבעליה ושנים עשר ירחים עבדתי וכרכתי ספרים שצריך הייתי לקרוא בהם…¹²²⁶

גם זוכר אני היטב שרק הרישא שלי היתה לשלֹשה, ושבטרם צאתך בקשתי להחזיקך בשתי-ידים. עוד זוכר אנכי שפעמים רבות קראתי לך מברלין לבוא ולבוא ואתה כיון דדש דש.¹²²⁷

והיה אם לא טפלי [טף] תלוי בך (איני יודע את חוג ב"ב [בני ביתך] שאתה חי בהם), עוד הדבר אינו אָבוּד, קח תרמילך, כלתך וצא לחו[“]ל, לפי נסיוני עתה תוכל בטח להתדקטר בחמישה זמנים ואח”כ תהיה לרב בישראל בחו"ל.

איני צריך לומר לך כי תנאיך יהיו היותר טובים להשתלמות, אחרי כי גם אשה גם כסף יהיה בידך, עולמך לא יהיה חשוך בעדך ולא תטבע ביוֵן הקדֵשוֹת.

ראה הנני מדבר כ“בשר-ודם”[.]

באלה הימים יתדקטר בכאן איש בן שלושים, בעל אשה ובנים, סוחר שסחר ופירש, ועשה כל צרכי הלמודים בפחות משלושה שנים, איש שאינו מגיע לקרסולך. גם ברגין (מבקרו של בריינין בהוואסחד) בא לברלין להשתלם עם אשה ובנים,¹²²⁸ גם כלתך תוכל להשתלם על ידך.

לדבר זה דרוש רק אומץ-רוח מעט. ולבי בטוח כי עודך אינו קבור, ושעוד לבך וכֹחך אתך. והיה אם רק ירשוך עניני[ך] בך מהר לבוא אל תְאַחֵר והנני יכול לשבוע [להישבע] לך כי בשבתך באשכנז שלושה שנים, שאלת חייך החומרים והרוחנים יהיו פתורים כל צרכם. אתה תהיה לרב בישראל (כמדומה לי שדרשן טוב אתה ושכֹחך בפה) ובתוך כך תעסוק בחכמה ובספרות לאשר נוצרת.

הנני יודע מה טיבה של ה“חנוָני” (גם האי גברא בהאי פחדא יתיב),¹²²⁹ ומעולם לא עלה על דעתי כי תעסוק באבן ובאיפה.¹²³⁰

כלך לך מזה! ברח לך מזה!

בדעה צלולה ומיושבת הנני לוקח אחריותך ואחריות רעיתך עלי. והיה אם יפול משערת ראשכם ארצה וחטאתי לכם כל הימים.

בחמישים רו"כ לחודש תוכלו לחיות בטוב, ולא עוד כי תרויח בכל עת מצוא משפת רוסיה שבידך.

ואתה חזק ואמץ, וצא אם תוכל.

*

בדבר הספרות לא בנת לרעי [לרוחי].

אנכי, לפי חוגי, לפי רצוני הנני נגד קדרה דבי שֻתפי¹²³¹ וחפץ אנכי לערוך לבדי, בשלמ[ו]תי, בכל כֹחי וש[ו]רש נשמתי, אבל חפצתי להשתתף עמך רק בתור מו"ל.

אנכי יושב ואשב במערבא, והרִבְעִי [רבעון] שלי קָרוּא וכָתוּב בעד אחינו בני ארצנו, ודבר כזה אין-אפשר להתבסס אם לא ימצא לי איש-הגון שיהיה המוציא והמביא, ואיש כזה מצאתי בך, ועם הסופר שבך אני חושב רק בתור עוזר תמידי במקצוע יְדוּע.

אנכי חפצתי להציע לפניך את הדבר רק בתור עסק צדדי, עסק שהשכר קרוב מהפסד, ושאתה שומר את שלך.

אתה יודע עד כמה דרוש לנו א[ו]רגן [כלי ביטוי] חי, א[ו]רגן במלוא מובן המלה להמחנַים שלנו. יש לנו רב, יש לנו כֹחות, כֹחות רבות ושונות. יש לנו “רצונות” ומחשבות, רגשות כל צרכנו, רק אין לנו מצע להשתרע, אין לנו מקום להביע בו כל הגות רוחנו וכל המחשבות שאנו חושבים על בית ישראל.

ובתוך כך הצבור וספרתו שרוי[י]ם בצער, בתוך כך התישים שנעשו גדיים פוסחים על ראשן?, בתוך כך –.

הנני יודע את העם הזה ואת רוחו, הנני יודע את האבנַים שלו, את הכל אני יודע. הנני מרגיש בעצמי את המַלאַכות [השליחות] לעמוד בראש התנועה הספרותית שלנו, ולהיות לנו לעינים.

אבל יסר יסרני אבי שבשמים ב“תנאים רעים”, הנני בלא משען ומשענה ואיני עומד על רגלי.

הנני מקוה לימים טובים, אבל חושב אנכי כי אין אנחנו רשאים לדחות את הדבר, ושעל כל פנים על[י]נו להחל בקטנות, ברבעי.

זאת אני חושב, וזאת רציתי[.]

*

בדבר בריינין –

גם אלי כתב דברים כבושים, הנני מצטער בצרתו. אבל מה אעשה הוא דאפסיד אנפשיה,¹²³² הנני סולח לו את עו[ו]נתיו החומרים כמו שאני סולח לי, אבל איני יכול לסלוח לו את ענותיו [עוונותיו] הרוחנים…

ה“[מ]מזרח וממערב” כעברה אריכתא דמי –.¹²³³

אולי עוד תזכור את מכתבי הארוך שכתבתי לך לפני שנה בגלל הדבר הזה, ושהשבתיו לי.¹²³⁴

דוק ותשכח. צר לי מאד –.

בדבר בחינתי:

כאמור כבר עשיתי עבודה אחת, למחר אעשה את השניה, ובערב שבת את השלישית בכלכלה, וכן הֵתַמו הבחינות שבכתב (מלבד עבודתי שבכתב הגדולה בתור דיססרטציה: על דבר אחדות היופי והמוסר –).

ומקץ ירח זה אבָּחן. הנני מקוה לצאת בשלום.

בתוך כך תוכל להתפלל בעדי לפני אביך שבשמים, כי לא תוכל לשער עד כמה קשה עלי ה“עבודה” עתה – קשה עלי לעבוד בעוד לבי מלא “יסורין של אהבה”, בעוד שאני נכנס לבית מדרשנו ונתקל בה יוצא ונתקל בה.

היום בקשתי לישב בשלום ונפגשתי אתה בבית אוצר הספרים, והדבר די לעשות אותי שומם.

כן אני לוחם את עצמי מיום ליום.

*

בדבר צאתי:

בכאן אשב רק ימים אחדים אחרי בחינתי עד השביעי לשני, לכל היותר עד עשירי. ואח“כ אצא לפ”פ [פרנקפורט], ללפסיג [לייפציג] על יום ויומַים. גם היידלברג אבקר בדרכי להתראות את הרמן שפירא¹²³⁵ ולשמוע את קונו פישר,¹²³⁶ ומשם לברלין.

בדרכי יש לי איזה תקו[ו]ת לעשות מה בעד הא[ו]רגן או החלום שלי – מי יתן שיצלח בידי כי אובד עצות אנכי.

זכור ואל תשכח כי אין לי גם הוצאת דרכי, ושהנני מכין את עצמי למלחמה כזאת באין פרוטה לפורטה והיה אם תוכל להלות לי לצאתי עוד איזה שקלים אסיר תודה אהיה לך, והיה אם ירוח לי רק מעט אקנה לך ספרים בעד חובך כמו שעשיתי לשקפניוק בשעתו.

מה טיבו של כלתך? מדוע אינך כותֵב? מדוע לא תשלח לי את תמונתה?

לדבריך בארוכה אחכה בכליון עינים.

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

203. אל מרדכי אהרנפרייז¹²³⁷

[אמצע ינואר 1896]

עם חשכה –

ידידי!

דבריך באוני בעתם, כי כמעט נשבעתי באפי שלא לכתוב לך עוד בראותי את שתיקתך הארוכה יותר מדי.

אתמול עשיתי את ה“קלזר [קלאוזור]-ארבייט”¹²³⁸ בעד שטיין ע“ד ההבדל וההשתו[ו]ת שבין הרקליט להעליאטים:¹²³⁹ היום דיברתי אתו והוא תמים-דעה “והיה אם גם בעד האחרים אהיה מוכן כמו לפני, אז יהיה לבי נכון [ו]בטוח” – לשונו ממש. אבל בעד האחרים איני מוכן כמו לפניו; והמה ידקדקו עם שפתי ה”ארורה" יותר מדאי.

מקץ שבוע זה אעשה גם בעדם, ובחינתי אעשה בשולי ינו[א]ר או בשני פבראָאר.

מכאן אצא לפ"פ [פרנקפורט] וללפסיג [לייפציג], ומשם לברלין. במטותא, הודיעני עד אימתי תתמהמהו (הנני מרשה לי לכתוב בלשון רבים אחרי שהנני מעמיד את טון שלנו על חזקתו שעדיין לא מת ואינו חושב למות) בברלין, דרוש לי הדבר לדעת למען אדע לכוון מועד בואי לברלין.

איני רואה בעדי כל תקוה בברלין, אבל בֹא אבוא, אין לי דרך אחרת.

קשה עלי להאריך עתה כל צרכי. הנני שמח על אשר אתה מאושר כל צרכך. הריני שולח לך את השטר כתוב וחתום, [העבר?] אותו ושלח לי את השקלים.

יותר אין. שלך השרוי בצער ובעבודה

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

לטהון תוכל לדרוש בשלום –.

P.S. השלום לבריא[ו]תך?

כתוב מהרה, לבי נוקף –

מה טיבו של רבכם החדש?

מדוע לא תשמיעני דעתך אודות השירים? העָרֵל נוגשׂ בי כל יום אחרי שהבטחתיו שאתה מבקר מצוין.¹²⁴⁰

204. אל ירחמיאל שקפניוק¹²⁴¹

[ינואר-פברואר 1896]

ידידי!

דבריך באוני.

כבר חפצתי לכתוב אליך אבל יראתי פן תקדים לעזוב את מושבך, ונמצא אנכי כותב לבטלה, ובטובך סלח לי.

הרבה הרבה עלי להודיעך את אשר אתי, אבל מתירא אנכי כי לא יצלח בידי לסמן כל הדברים כהווייתן, אחרי שמפוזרים ומפורדים הם ותלוי[י]ם בתנאים זרים לך שאין לך מושג ברור מהם.

אנסה:

עליך לדעת כי הד״ר מצד עצמו אינו מכשיר ללֶחֶם [לפרנסה] תכף, וגם האשכנזים מלידה ומבטן לוחמים עוד שנה או שנתַים, ולו הלכתי בדרך הכבושה לאחרים, כלומר לשוב ברלינה על מנת להכנס לבית ספר לחכמת ישראל ולהתרברב [להיעשות לרב], או עכ"פ לומר כי אתרברב, כי אז יכולתי בקושי להתקיים בכאן לפי שעה ולחפש לי איזה מקור ודבר נאמן.

אנכי לא עשיתי כאן ולכל אלה שתלוי אנכי מהם גליתי כי רחוק אנכי מן הרבנות מהלך חמש מאה אמה. אנכי הצעתי לפניהם כי יהיו בעוזרי להכין לי א[ו]רגן עברי, ובחפצי החזק אחרי הרעיון הזה משאת נפשנו מאז האמנתי כי קרוב הדבר לצאת אל הפועל, ושכחתי שבכאן אין מבינים מין דברים כאלה, ולא מבעי [ואין צורך לומר] כי בריינין הזיק לי מאוד, וכֻלם בפה אחד: בֹא וראה מה“ממזרח וממערב” שספרות העברית אינה מוציאה שנתה. ובתוך כך קלקלתי לי אצלם באמרם לנפשם האיש הזה בעל חלומות –.

ובאמת בעל חלומות אנכי, ועלי היה לראות כי דבר גדול כזה במובן שאנכי חושב להדפיס, רִבְעִי בן חמישה-עשר בוגין [גיליונות-דפוס], ולהושיב אותך בברשא [בווארשה] ואותי בברלין, לא בן לילה יִוָלד.

עתה אנכי תלוי באויר בחיי עולם ובחיי שעה. אנכי מאמין ויודע אנכי כי בֹא יבוא רעיוננו לעולם ובמהרה, אבל לעת עתה עלי לעבור את הגשר.

לפני עתה הדרך הזה:

אשאר בברלין ואכנס בבית מדרש העליון לחוכמת ישראל על מנת להבָּחן בלימודי העברים בתור מורה עברי ולא בתור רב (המורה הראשי יֵאות לזה), ובתוך כך אקוה שאוכל להתקיים בדוחק ע"י כתיבה זו שנה תמימה.

בתוך כך אשתדל במתינות לבסס רעיוננו (עשרה ד״רים ממכירי שמתרברבים בשנה זו הבטיחוני לקחת כל אחד חלק במפעל, כן יבטיחני מעט לצרוס וכדומה), אבשל שפתי העברית בדקדוק ושאר ירקות וכן שפתי האשכנזית.

והנני מקוה כי בעוד שנה יצא הדבר לפועל.

וזכור ואל תשכח כי גם תעודת המורה תוכל להיות לי לעזר, וטוב יהיה יותר לנו אם לא אהיה תלוי בעטי עד גמירא.

בכלל כמעט נמנ[י]תי להשתקע בחו׳׳ל אחרי שספרות האשכנזית היא האחת המאחדת אותי עם הק[ו]לטור, ומה אעשה בין גוי אשר לא אשמע את לשונו?¹²⁴²

ולא מבעי כי הנני מקוה לכונן לי מקום גם בספרות האשכנזית, דבר שיחזק את מעמדי בתוכנו.

עד כאן.

טוב היה לי לו התיישבת בינתיים בעיר גדולה, בברשא [בווארשה] או לכל הפחות בברדיטשוב, כי מה לך התם [שם] מה לך התם, וגם בעד הא[ו]רגן שלנו יהיה טוב לו יהיה לך איזה רווח ממקום אחר. אתה בתוך עמנו תשב תכניסני בעולמו של ישראל, ואני במערבא. אנכי אשלח לך ספרים משלהם ואתה משלנו, ומפקידה לפקידה נזדמן לפונדק אחד. הנני רואה גדולות ממפעלנו.

*

בדבר נסיעתי:

עוד לי תקוה חלושה לכונן א[ו]רגן שלנו בקרוב, לתכלית זה עוד רוצה אנכי לנסות נסיעה רבה בימי החופש (כירחַים).

והיא מכאן לפרנקפורט, משם ללפסיג [לייפציג], משם לברסלוי, משם לקרקוי, לבוב להאחרון של פסח, ומשם לאדסא, לאוהמין [אומאן], קיעב, ומשם לברלין דרך בַרשא [ווארשה].

הנני מקווה לפעול הרבה מנסיעה זו, אבל דא עקא כי אין לי די הוצאות כל צרכי. בחינתי, בגדי ושאר הוצאותי אכלו כל כספי וע"כ [ועל כן] מתירא אנכי בבירור כי אנוס אהיה לשוב מלבוב לכאן.

מלבד זה מתירא אנכי פן ידרשו ממני בחדש[י] את תעודתי מאה רו"כ בעד ימי מגורי בחו״ל.

וזכור ואל תשכח כי חולין הוא לי לבוא לעיר מולדתי כעני בפתח – והיה אם יעלה בידך להלוות לי חמישה ועשרים רו"כ באוהמין [באומאן] על מנת להשיבם לך עם יתר השקלים בו ביום שאתבסס מעט, אולי אעשה את הדבר.

מלבד מה שמתגעגע אנכי לראות אותך הנני מקוה הרבה מנסיעתי זה, ולכל הפחות אמצא אנכי ואתה עבודה אצל בן-אביגדור שמרעיש עתה את העולמות.¹²⁴³

עהרנפרייז כותב לו קורות ספרותנו החדשה בשלושים בוגין, מחיר כל בוגין שלושים רו"כ, בריינין אודות רפ״ס [פרץ סמולנסקין] וכו'.¹²⁴⁴ [כאן נקטע המכתב]

205. אל מרדכי אהרנפרייז¹²⁴⁵

22.1.1896

ידידי!

דבריך לא באוני –

כמדומה לי שזוכר עוד אתה את אשר אתה חושב על אותן בני אדם שנשאלין ואינן משיבין. כזאת אני חושב עליך –.

מדוע אינך לוקח לך מועד להשיב לי כל צרכי על דברי. מה אתה עושה? ואימתי אתה (או אתם אם טון עודנו חי) יוצא לדרך?

דרוש לי הדבר לדעת - -

_____

את השקלים מברל קבלתי.

לפני ימים אחדים עשית[י] עבודתי התולדית: מה היא פלוספיה של התולדה? ואתמול את הכלכלית: אודות [הפֿהיזקרַטים?], ובכן התמו.

בעוד שבועַים בשביעי לפרבר [פברואר], ערב שבת בין השמשות בין שעה חמישית לשביעית אבָּחן.

לדבריך או לדבריכם אחכה

שלכם

מיכה יוסף

206. אל מרדכי אהרנפרייז¹²⁴⁶

24.1.1896

רעי שבמאושרים!

קצתי בנפשי לחכות על דבריך –

בשם השם! מדוע אתה שותק? מה לך כי נסגרת?

מה אתה עושה? אימתי אתה יוצא ללבוב? אימתי תכתוב אלי כדינא?

במטותא כתוב מהרה! והודיעני אימתי תעזוב את ברלין –

השלום לכלתך?

לדבריך אחכה

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

כמדומה לי שאורח הגון יבוא לגבולכם.

הודיעני משפטך אודות שירי זלבסקי.¹²⁴⁷ הערל הזה נוגש בי בכל יום, ושתיקתך לא כהודאה דמיה ליה –.¹²⁴⁸

ברן, ערב שבת

207. אל יהושע טהון¹²⁴⁹

24.1.1896

ערב שבת קודם חשכה

ידידי!

איני צריך לומר לך עד כמה אני כועס על עצלוּתך היְתֵרה רחמנא ליצלן. שתיקה כשתיקתך עוברת כל גבוּל וגם לגבי מַקשֶה לֵילֵד דידך מילתא יְתֵרָה היא. מארֵה דאברהם! מדוע אתה שותק לגמרי? מדוע אינך כותֵב אלי כבן-אדם פשוטו כמשמעו? מה לך? המַתָ באהלה של תורה או טפלות?

לגבי אין כל חדש. עבודתי שבכתב גמרתי בכי טוב. ע"ד העלאטין והרקליט, אודות פלוספיה של התולדה, והפֿיזקרטין זכרונן לברכה, האחרונה עוררה “התפעלות עגל” אצל אנקן כדינא.¹²⁵⁰ בעוד שבועים אבָּחן ומי יתן שאצא בכי טוב אחרי שאיני מוכן ומזומן כל צרכי.

אימתי יוצא אתה לדרך, כלומר ללבוב?

דרוש לי לדעת זאת אחרי שרוצה אנכי לכַוֵן בואי לברלין באופן שאפגש עוד אתכם, וצא ולמד כי אחרי בחינתי עוד עלי לשבת בכאן איזה ימים לגמור עסקי עם הנשים, להתמהמה בפֿרנקפֿורט ובלפסיג [לייפציג] יום או יומַים. הודיעני –

הקראת ספרו החדש של אויקען?¹²⁵¹ מדוע לא הודעת[נ]י משפטך אודות שירי זַלבְֿסקי ששלחתי אליך?¹²⁵² מה טיבו של “עבור” רבכם?¹²⁵³

שלך המחכה לדבריך ולראותך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

208. אל יהושע טהון¹²⁵⁴

29.1.1896

ידידי שבלבי!

דבריך באוני בעת ששרוי אנכי בעבודה מרֻבה יותר מן השעוּר –

הרבה הרבה חשבתי אם לסלוח לך, כועס אנכי מאֹד, אבל סוף כל סוף נענ[י]תי לך, ובלבד שלא תהיה רָגיל לעשות כן, מין שתיקה כזאת תעורר בקרבי צער מרֻבה –.

אחרי עבודתי שבכתב באו מקרים לא פללתים וַימשכו אותי ורוחי השקוע במספרים ובשאר ירקות ביד חזקה. וזה הדבר: פלונית בת פלונית השחורה ונאוה ש“שברתי” עמה שבר לדורות זה ירחים שלושה, חלתה ונוטה למות. ותקרא לפלונית בת פלונית הארמית שידעת אותה במערכת לבי מימות החורף העבר ותבכה לפניה בו[י]ד[ו]י גמור כי חטאה לנגדי מאד… אנוס הייתי לבקרה והפגישה היתה נוראה ויפה מאֹד.¹²⁵⁵ לרגלי הדבר הזה הסחתי דעתי מעבודתי יותר מיומַים, עתה שבתי אל חדרי והנני שקוע בעבודתי במלוא ראשי (פלוספיה וקורתה [ותולדותיה], כלכלה מעשית ותורית [תיאורטית], תורת החברה ותורת המשפט, שלושה תקופות תולד[י]ות [היסטוריות]).

העבודה מרֻבה מאֹד. ועל שטיין אין לסמוך הרבה, הוא [?] מדבר ומקבלני בסבר פנים זועפת; הנני מכין את עצמי בכל כֹחי, זכור ואל תשכח כי לא נסיתי בבחינות רק ב[“?”] –

כפי הנראה אבחן בעשירי לפֿבר[וא]ר, אחרי שחפצים להזמ[י]נני עוד עם אחד –

בכאן אשב רק ט“ו פֿבר[וא]ר, ואצא תכף לברלין דרך פ”פ ולפסיג [פרנקפורט ולייפציג].

הנני מקוה כי בגפי אצא כמו שבגפי באתי.

לא תוכל לשער עד כמה אני מתגעגע לראותך ולבכות ולשמוח על צוארך; אחרי שאין אתה יודע עד כמה אתה לי –.

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. מאמרו של זימל אודות ניטשי גרוע מאֹד (עיֵן ירחון פֿלקנברג)

בהחוברת הראשונה של “בֶּרנֶר שטודין דיע פֿהילזפיע א[ו]נד געשיכטע” מצוינת עבודתי: ע"ד אחדות היופי והמוסר. הוא ידפיס שלושה בוגין הראשונים על חשבונו. אבל נתחייבתי לחבר עוד פרק אחד –. כמות¹²⁵⁶!!!

שלום לך ולעבודתך! שלום למרדכי [אהרנפרייז] והוכיחו על שתיקתו. אימתי יוצא הוא לדרך?

P.S. האם נעשה לצרוס גלדשמיד¹²⁵⁷ למדפיס בישראל?

הבא בצל קורתך אורח הגון?

המוצא אתה קורת רוחך ברבך החדש?

209. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹²⁵⁸

11.2.1896

אבי יקירי!

בשורה טובה!

אתמול בלילה נבחנתי בבית מדרשנו העליון ויצאתי בשלום בכי טוב (ב“תהילה”) והריני עתה דוקטור.¹²⁵⁹

איני יודע לפי שעה אנה פני מעודת [מועדות]. במכתבי הבא אודיעך. שלום לאמי היקרה, לגיסי ולאחותי ולאחי.

ש[י]שו ושמחו על היין אתם וכל אלה הלוקחים חלק בעולמי.

שלכם

ד״ר מיכה יוסף ברדיטשבסקי

210. אל אחד העם¹²⁶⁰

12.2.1896

אדוני הנכבד!

אתכבד להודיע לכבודו כי יצאתי אתמול מבחינתי בשלום, בסימן “Cum Laude”.

ברגשי כבוד,

ד"ר מ.י. ברדיטשבסקי

211. אל דוד פרישמן¹²⁶¹

12.2.1896

ידידי!

אתכבד לבשרך כי יצאתי אתמול בשלום בסימן cum laude. השלום לך?

שלך

מ.י. ברדיטשבסקי

212. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹²⁶²

14.2.1896

לאבי ולגיסי היקרים!

דבריכם באוני עתה –

כבר בשרתי אתכם כי יצאתי ב“תהילה” מבחינתי.

עבודתי שבכתב: “על דבר אחדות היופי והמוסר” תצא לאור בקובץ ה“מלואים” לפלוספיה של הפר[ופ]' שטיין חִנם אין כסף, דבר שהייתי צריך לעשות מכיסי ונמצא אנכי מרויח כעין שני מאות שקל.

עוד אשב בכאן יומַים.

בשבת שלהם אצא לפ"פ [פרנקפורט] ומשם ללפסיג [לייפציג] לרגלי איזה תנאים ומשם אבוא ברלינה לפי שעה, יש לי תקוה –

בזה הנני אומר [שלום] לכם ולביתכם

הנני שמח ולבי ינוח

שלכם

מיכה יוסף¹²⁶³

213. אל מרדכי אהרנפרייז¹²⁶⁴

15.2.1896

בשבת שלנו.

ידידי!

דבריך מלבך באוני שעשו עלי רושם גדול בראותי כי לא אלמן ישראל כמוני ושעוד יש לנו רב במלחמה הרוּחנית שלפנ[י]נו.

אתה מאמין בי ואנכי מאמין בך ובשאר כל אלה הקרובים לנו ולשרש נשמתנו שלחֹם נלחם ושעשֹה נעשה[.]

כבר בא מועד, המַלאַכות [השליחות] דורשת את תפקוּדה[.]

_____

אנכי אצא מכאן למחר בשבת שלהם בשעה החמישית וחצי אחרי הצהרים[.] לפ"פ [פרנקפורט] אבוא ביום השני בב[ו]קר ואשב שם כל היום עד השעה האחד עשר וחצי בלילה, אז אצא ברלינה ואבוא לשם ביום השלישי בשעה השישית. שנים עשר רגעים בערב (Anhalterbahnh.).¹²⁶⁵

ובכן נתראה פנים –

_____

לא תוּכל לשער עד כמה אני שמח וחי בשמחתי לראות אתכם בקרוב, אתכם היחידים שבעולמי.

בכלל הר[י]ני מלא מנוחה וחיים

שלכם באהבה רבה

מיכה יוסף

214. אל אחד העם¹²⁶⁶

סוף פברואר 1896

אדוני הנכבד!

תודה רבה בעד ברכתו הרמתה.

ובאמת צריך לי מעין הברכה בעת כזאת שהנני תלוי ועומד ואיני יודע מאין ולאן. לפנים כשהייתי תלמיד מקשיב, גם אז היתה עלי מלחמת החיים כה קשתה, אבל על כל פנים דחקתי את עצמי בדוחק, ועתה אין אומר ואין דברים.

לפי שאני רואה מחפש בן-אביגדור עובדים בארבע פִנות העולם,¹²⁶⁷ והוא קורא אליו אנשים שלא כתבו עברית מעולם, ועלי הוא פוסח במזיד, אם כי ביקשתי ממנו עבודה. הנני יודע כי דבריו נשמעים אצלו, והיה אם יואל-נא להמציא לי עבודה אצלו לפי שעה, יושיעני פשוטו כמשמעו, ואסיר-תודה אהיה לו כל הימים.

בכלל, אני חושב עתה הרבה ע"ד ספרתנו ומהלכה, כלומר: אי-מהלכה. לא אנכי לבדי הנני האיש שהרבה מעות יש לו ואין לו שולחני להריצם – עוד הרבה, והם מלאים טל-ילדות וטל של תחייה.

לנו דרוש עתה א[ו]רגן-חי, שיהיה ממלל רברבן¹²⁶⁸ להרוחות החדשות, המנשבות עתה בתוכנו, כמו “המליץ” ו“השחר” בשעתם. ואותו הא[ו]רגן עודנו על האבנַים. הנני מודה ומתוַדה, כי הרבה הרבה אנכי חושב ומשתדל ביצירה זו. הענין הרוחני מסומן אצלי כל-צרכו, וכלום הדבר חסר – רק ה“חומר” שבענין, דבר שיש לי תקוה להבנה באחרית-הימים מכאן ומארצנו (האוכל לקוות מעט מויסוצקי¹²⁶⁹ ומברבש?),¹²⁷⁰ אבל עוד הדבר צריך בישול הרבה.

בתוך המחשבות הללו, אני זוכר היטב בכבודו הרם ובעתונו, אשר אמר ליסד בבית-ישראל, מַלאַכוּת רוממה ונישאה. הנני יודע מעט מן התנאים שעל ידם נסוג אחור בעבר ואיני יודע את התנאים בהֹוה כל עיקר, ובכל זאת ארשה לי להעירו עוד הפעם על אותו דבר, שכבר טענתי בזה ארוכות וקצרות.

הנני נכון לשאת אתו במשא זה, ואחרי שהדבר קרוב לודאי שאשתקע בחו"ל, לא יצטרך כבודו לטלטל את עצמו ביציאה זו, שאולי על-ידי זה יֵקַל הדבר.

אולי אני מרחיק לכת, אבל מה אעשה – החפץ והרצון בבנין במה חיה לספרותנו, כלי-מִבטָה [מבטא] להגות רוחנו ממלא כל חללי מוחי ולבי והיה לשאלת קיומי וקיום כל הכֹחות החדשות בעולמו של ישראל.

זה כחמישה שנה שאנוכי עומד מחוץ לתחום,¹²⁷¹ לפנַי נגולו כמעט חלק גדול מן אלה הגולים ממקום תורה, והנני רואה את הקרבן הגדול שבלבות אלה הצעירים, את סיבת הדחיה שהם נדחים מספרתנו, ובתוך כך מכלל ישראל, והוא העדר א[ו]רגן-חי לרוחנו, חסרון קריאה תדירית מתמצית הרוחות והדעות השולטות אצלנו כנהוּג.

עוד דברים הרבה בגֵוי.

כמדומה לי שבאותו דבר ידע בי מחשבותי ומחשבות סעותי¹²⁷² שכתבו אלי השכם והערב, ואיני צריך לומר לו עד כמה נכון אנכי לשאת אתו במשאו לקחת חלק בעבודה זו.

והיה אם אין אפשר הדבר עוד, דבר שאיני רוצה להאמין בזה, אולי על כל פנים יכול לעמוד לימיני אצל הנ"ל ואצל [קצנלסון ופשחאץ]¹²⁷³ באופן שאוכל להוציא לאור רִבעִי [רבעון] לשנה. אני יודע שדבר כזה לא בין לילה יִוָלד, ולכן יש את נפשי לבקש עבודה אצל בן-אביגדור, ולהיבחן בתוך כך בבית-המדרש העליון לחכמת-ישראל בתור מורה עברי.

“ספר החסידים”, שכתבתיו לשמו, גמור אצלי כל-צרכו. כן כתב[ת]י קונטרס בשם “בין הערביים” (ספר יראים), והוא כולל עשרה מאמרות פילוסופיות בסגנון וברוח עברי. על האבנַים שלי: “על ישראל” (תנחומין), “דורות ישראל ודורשיו”, “לתולדות חֻרבן הבית” ברוח שירי.¹²⁷⁴

בזה הנני אומר שלום לכבודו ולתורתו. לתשובתו אחכה.

ברגשי כבוד,

ד"ר מ. י. ברדיטשבסקי

215. אל בן-אביגדור¹²⁷⁵

סוף פברואר 1896

אדוני הנכבד!

בתור אחד מבני עליה אצלנו היותר קרובים אלי ושלפנים היה גם לוקח חלק בעולמי הריני נפנה אל כבודו היום בשאלתי:

אחרי חמשת שנות נדוד וישיבה על ספסל הלמודים כדי למלאות את הליקוי[י]ם ואת החסרות לאיש הרוצה ללמֵד, בא עתי להחל לעשות בעד ספרתנו כאשר עם לבבי ורוחי כל הימים. הריני אומר: כל הימים, כי זאת רק זאת נשאני לארצות המערב בלא משען ומשענה ולחיות בשם בשנות ראיתי רעה למלחמת קיומי.

איני צריך לומר ליה שלפי התנאים השוררים עתה אצלנו מבית ומחוץ והקרעים הנוראים שבחיינו דרושה לנו מאד תחיה רוחנית, תחייה מורכבת מטל-ילדות עם הדרת שֵׂיבה, ויסוד התחיה הזאת הנני רואה לע״ע בספרתנו שהיתה עתה לתֵל-פיות שהכול פונין אליה.¹²⁷⁶

הרבה הרבה מעות יש לי בעדה רק אין לי שולחני להריצם, אומַר כרבי אליעזר שמותי בשעתו. רוחי, דרכי, עטי השונים מכל אשר סביבי לא יתנוני להשתרע בבטח[ו]ן של רבותי ספרותנו.

צר לי המקום.

הרי אני כבן שלושים, בא עתי ויומי, לחיות ולהחיות בכל רוחי ובכל מחשבותי אשר אני חושב על בית ישראל, ולדבר זה דרוש לי במה ספרותית בפני עצמה, במה שבה אעבוד אנכי וסיעתי.

שאלות הרוח בעניני כמעט נפתרה, ואתי סיעה קטנה בעלי רוח עשוי בלי חת שנכונים לעבוד אתי, אבל שאלת החומר עודנה תלויה על בלימה.

בשמי, ובשם דגל ספרתנו, הנני מבקשו שיואל נא בטובו להיות לנו לאחיעזר ולאחיסמך.

אחינו שבאשכנז שאינם יודעים מספרתנו כל עיקר תמכו בידי והביא[ו]ני עד הלום, עתה במועד חוג עבודתי הנני פונה אליכם הקרובים לי ולשֹרש נשמתי.

מובן הדבר מאליו שנכון אנכי לכשידרוש לבאר לו בארוכה מגמתי ודרכי שאבור לי ואת אשר חפץ אנכי לעשות.

לעת עתה גמרתי עבודתי:“לפני ולפנים” (ספר חסידים), “בין הערבים” (ספר יראים), הראשון כולל בסגנון שירי את כל התנועה הרבתי של החסידות אצלנו, והשני כולל מאמרים בודדים בכל השאלות העומדות ברומן של עולם ואדם בלשון תורה, והוא כעין פלוספיה עברית תורית.

ועל האבנַים שלי: “על ישראל” (תנחומין), ספר שירי

“הגיונות לפילוסופיה של תולדות ישראל”

אין אני צריך לומר לו עד כמה קשה לי לדבר בעדי, אבל זאת אוכל לומר כי לא יבושו כל חוסים בי.

השלום לכבודו ולביתו? השלום לבנו הגדול? איהו?

ברגשי כבוד

216. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹²⁷⁷

4.3.1896

לאבי יקירי ולביתו!

קבלו תודתי בגלל הברכה –.

לעת עתה עודני תלוי באויר. הרבה הרבה דרכים לפני והנני מקוה להתבסס. והיה אם יצלח בידי ליסד לי עתון עברי אעמוד על רגלי בקָרוב, ואם ידָחה לאחר זמן אָנוּס אהיה להכנס לפי שעה לבית מדרש העליון לחכמת ישראל ע“מ לְהִבָחֵן בלמוּדי העברים ולְחַפֵש לי משרת מורה עברי באיזה בית ספר בחו”ל[.]

שלום לכם וכתבו לי מהרה.

שלכם

מיכה יוסף

כתֹבתי:

M. J. Berdyczewski

Berlin N.

Zionskirch-Platz 13III

217. אל מרדכי אהרנפרייז¹²⁷⁸

10.3.1896

אהוּבי!

דבריך באוּני –

בראשית ברכת הנהנין על אשר אתה כותֵב כבן-אדם, ובסאה [במידה] דרוּשה לבן-אדם כמוני. יודע אנכי דרך קצרה, אבל הילוּד-אשה שבי יְבַכֵר את ה“ארכן” שאצל משה איש האלהים מהקצרן שבו ורק בארוּכה יודע אנכי באיזה לְלוּד?¹²⁷⁹ –

בשנית בדיני ממֹנות:

הרני מעמיד אותך על חזקתך כי שלחת לי רק מחציתו או על כל פנים פחות שליש כדרכך בחול, אבל העידנא [כעת] צריך לי כל הכסף עד גמירא, ועוד בטרם אהיה נושה בך את היתרת מהר והשיבם לי.

חי נפשי כי קצתי להיות כתובע, אל נא תהיה “אדון” לאיש-מלוה כמוני היום.

והצבוּר האֻמלל? הרְצונים הצבוּריים?¹²⁸⁰

אלי אלי! מה אתה רוצה מעם ישראל הקפוח בארבע אמות של תגרנות שלו בתורה ובמסחר שאינו אחראי כלל בעד מין ה“ספרות” שלנו שרחוקה ה[י]מנו ומשרש נשמתו?

הנשמה ה“עַמית” שלנו מְצויה רק בעולם החסידות וההתנגדות אויבתה, רק לאלה קרנים מחוט השדרה שלה, ומהמוח הנוזֵל בינתים, אבל לא להשכלה ולא לספרות ושְאָר ירקות שבהון [שבהן].

כמדוּמה לי שאתה דוקתונר [דוקטרינר] יותר מדאי.

בכלל רואה אנכי שבת[ו]כן ענינך אתה מערבב את הפרשיות ועוקר את התְחוּמין, מלבד שעיקר[י]ם גדולים חַסֵרים מספרך[.]

מהלך הדקדוק וגדולי השוע [השוא] נח, פֿין וסיעתו, הבקרת של קבֿנר, פפירנא וחבריהם, בעלי מלקלקי עצמות אצל פיסרובֿ והצועקים ואינם נענים (כמו ישראל בערנשטיין וכו), המתפלספים והתנוּעה התולדית ([?], ש"י ה[ו]רויץ וכו), חכמת הטבע ובעלי החשבון, היומים, השנתים, הפֿולטיין [הפיליטון] וכו –.¹²⁸¹

הספרות הרבנית והלבנון בראשה,¹²⁸² הספרות הרוסית העברית מצד [?] זה והז[']רג[ו]נית מצד אחרת, וזכור ואל תשכח כי כל גדולי סופרי העברים השתמשו בשלש רְשֻיות.¹²⁸³

זכור הרבה, אבל הנני מתירא כי מעיקרא דדינא אין אתה יודע בגופא דעֻבדא הרבה, ואין לך כל מושג מכל הספרות הרב והנסתר שבספרתנו.

יודע אנכי כי על המעיר אודות המהלך בספרתנו החדשה רק לנגוע בהעורקים החיים שבה, בגדולי הרוח והשירה ולתת להקוראים רק תמציתו של דבר, את העולמי שבחיי שעה שכבר נבל וחלף, אבל עליו, כלומר על הנותן להקוראים את המזונות הללו ומזמינם לסעודתו לדעת הכל, את כל הני [אותם] נֵפל וזרעים שאינם של קימא.

ואידך –.

כשאני לעצמי אני חושב כי הַדַיִקנות המדעית אינה מספקת למין עבודה כזאת, אליה צריכים לבוא מתוכה ולא מגבה, כלומר לדעת כל מה שצריך לדעת עוד בטרם עלתה במחשבה לטייל בזה ארוכות וקצרות.

בקצרה: אני יודע הרבה מעט, שלך מעלות הרבה שיכשירך לעבודה זו, סגנונך הבריא, גופך הבריא ועיניך הבהירות, הנך מבעלי הסדר, מאותן האנשים שחושבים גם הרגשֹתיהם ויודעים [לכחל?] את ה“א[ו]ביקטיב” [בלעד?] [וכל?] אבל הרבה הרבה עוד חסר לך –.

הנך ה“עברי” היותר גדול ביננו ברצונך, אבל למין-עבודה כזאת צריכים להיות עברי בעל-כרחו, עברי מלֵדה ומבטן –

כמדוּמה לי שתרחיק מעט ללכת באמרך שאולי יש בך משֹרש נשמתו של אחד החסידים הראשונים שזכו ליהנות מאור שבעת הימים הצח והמצוחצח – לדבר זה אתה בריא יותר מדאי בבריאות של חולין; וחי נפשי כי לא הייתי סולח אותה לך לולא הסגנון שבה, אותו הסגנון, הראשי במלאכי הַשָרֵת שבך.

הדרן: אני מאמין וחושד בעבודתך גם יחד.

במה שנוגע לי:

האומנם זה הצעד היְחידי שהוא בגדר האפשרות, אבל לוּ גם יכניסו בין בנים של אותו מקום יהיה לי רק דירה לדור ותוּ לא מדי.

והאידך?

מדוע לא תכנ[י]סני בבריתו של [בן] אב[י]גדור?¹²⁸⁴

גם את ה“ספר חסידים”, ה“דור דור ודורשיו” ה“על ישראל”, ה“לתולדות חורבן הבית” ושאר הכל אוּכל לעבוד בעדו, ובעכו"ם “מהלך ספרות החדשה במערבא” או “חכמת נפש העמים והלשונות”

וה“בין הערבַּים” שלי המונח אצלו בקרן זוית?

בזו-הרגע אני זוכר כי אנכי, לא אותו ברדיטשבסקי שחפץ אתה להציגו שלא לצרך אצל הברייני[ני]ם בקרן-זוית, רק אותו העומד למעלה מהר הבית הזאת ונושא בחיקו את כל הקהל הגדול וקטן זה, אותו האיש, כלומר אני בכבודי ובעצמי צריך להתפלל כעני בפתח בעד אותי[ו]תַי הפורחות באַויר כדי להִנצל משֻלחן של אחרים…

בזו הרגע אני זוכר –.

בדבר ביאתי לחג המצות לבוּבה רואה אנכי כי החשק שלי גדול מעט משלך.¹²⁸⁵

כשאני לעצמי די לי הקרן-אורה שלי, אבל צר לי על בנות הארץ שאצלכם שלא יזכו להנות מאורו של אותו צדיק.

כל העולם יהיה שרוי בנחת ואני אשב אפתחו של זונות.¹²⁸⁶

לכו, אתה והעולם והנחת לעזא[ז]ל!

שלך

מיכה יוסף

218. אל מרדכי אהרנפרייז¹²⁸⁷

17.3.1896

למרדכי!

דבריך חָרוּ לי עד מו[ו]ת –

חי-נפשי! לוּ יכולתי כי אז נמנ[י]תי לשנוא אותך.

בגליונך היום ובאותו שלפניו אני רואה חולין שאינו מתאים כלל עם סגנון היחוּשׂ שלך. והיה בבֹא טון לבוּבה אספר לך את כל התלאה וההכנעה אשר מצאתני בימים הללו בדיני-ממֹנות בין-תבין עד כמה הכאבת לי בקולך שלא אשמע.

בקצרה: רואה אנכי שבאתי לכאן על צדי השמאלית, כָלוּ כל תקותי בכאן בהו[ו]ה, והאחת של [התמזלי?] רְפויה עד מאֹד וקרובה לאפס.

והיה אם לא אקבל ממך כל האחד עשר שקלים לא אוּכל לצאת לדרך.

מפֿרבשטיין¹²⁸⁸ אקבל ביום הראשון שלהם עשרים שקלים, והיה אם אלוה לי איזה שקלים אצל צבֿיַר [ציבייר]¹²⁸⁹ ואז יהי לי להוצאות קטנות אצלכם ולהוצָאות הדרך בשוּבה.

אני חפץ לצאת מכאן בשבת שלהם הבא, ע"מ להתעכב בברסלוי, א[ו]פלען, וקרקוי ולבוא אליכם בערב שבת של פסח.

יכול הי[י]תי להקדים מעט ביאָתי, אבל חפץ אנכי לבוא אחרי בדיקת חמץ.

גם האי גברא שמח מאֹד להזדמן עם הכנ[ו]פיה שלכם לפונדק אחד, וכבר מִלָתי אַמוּרה לטון שאנכי מרגיש עתה מעין אותה ההרגשה שירגיש בן-אדם כמוני השב להוריו.

הנני כועס עלי מאֹד על אשר אני אוהב אותך עד תְחוּם זה.

במה שנוגע אל הנשמה היְתֵרה שבי שאין אתה מרגיש אותה בדברי כל צרכי, כמדוּמה לי שהדבר תלוי יותר בך, אני את טעמי לא שניתי; ועם כל שעת החירום שלי במדה מרֻבה כתבתי ודברתי דברים באזנך שהייתי גם לומרם מתוך הרחבת הנפש ובדעה צלוּלה ומיושבת.

אני חוזֵר ושונה כל דברי, לא אשנה אפילו כקוצו של י'.

ומאד מאד יכאב עלי לבי בראותי כי גם אצל מין בן-אדם כמותך לא נאמנים פצעי אויב – והנך מְבַכֵר את החלקות על המלקות.

גם אצל מין בן-אדם כמותך, ואני אנה בא?

הנני מוחל לך את כל ה“תושיה” ואת כל בן-אב[י]גדור אותו בן-כפר שלא רָאָה את המלך, אבל מדוע יבלע קונטרסי “בין-הערבים” בין העלמות?? מדוע אנכי שעיר לעזא[ז]ל בספרתנו עד שעושים לי מעשים אשר לא יְעָשוּ?

הַמְתינות שלי לגבי דברים כאלה כבר בגרה.

אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

אתה דאפסדת אנפשיך –¹²⁹⁰

היום כד [כאשר] אתי בֹקר לקחתי לי מועד לבקר את עבודתו של טון בתורתו שבכתב (קרא אותה אצלו)¹²⁹¹ – וכיון שנתנה רשוּת למשחית החלתי לקרות גם מחברתך הקלה וכמעט נהנתי יותר ממעט.¹²⁹²

ויהי בבואי ליצחק סגי נהוג [נהור]¹²⁹³ ואל האור אין סוף, באו דבריך של חוּלין ויעכרו את רוחי כדבעי, ועתה אין ספירות ואצילות אצלי[.]

הכֹל מצאתי יפה בדבריך, רק לי חסר לי את הדבוּר שרגיל אנכי למצוא אצלך, גם המלֻמד שבך הוא אצלך כסרח שאינו עודף, ויש שהוא הולמתך.

ודא עקא.

בכלל לגבי דבר דא אתה אחד עם טון, אתם מתחילים בשפה רפה, ברפיון רצוני לומר וכמעט יחשוב הקורא שאינו מובהק שהרי לא ב“גאונים” עסקינן; וכל אשר נלך הלאה יגבור הרים והוא הולך הלֹך ומתגבר.

מאי טעמא?

אבל תחת שהוא עומד ברגל חזקה, כאיש שלא נולד מָהול, אתה מפקפק לפעמים בלכתך ולא תדע את כֹחך כבן-ברית וכאיש העומד ברומו של אותן הדברים.

ודבר כזה, שלא לדעת בעצמך כֹחך לא פללתי אצלך.

בשעה שאנכי כותב את דברי אלה מכה פעמון של בית התפלה ויותר מתרי קלי [שני קולות] משתמע באזני שמבלבלים אותי ואת יְחוּדי

ולכן הרני פוסק באמצע –

שלכם

מיכה יוסף

כתֹב ושלח – אחכה

את החוברות אביא אתי

219. אל יהושע טהון¹²⁹⁴

17.3.1896

אהוּבי!

בואי לשלום! אתה רשע גָמור –

את חטאי אני מזכיר היום: כל הימים הייתי אומר לכשאפנה אשנה את עבודתך כי יראתי בפצותי אותה והיה לי אותו היום קשה כבו ביום שנעשה בו העגל. ואתה הלא תדע כי שונא אנכי מתמול שלשום את העגלים ואת הנזמים, את אהרן ואת השלום שהיה רודף אחריו ויתר הכהנים והעם.¹²⁹⁵ ברוך רחמנא דפחדי היה פחד שוא.

והיה ביום אתמול, ביום שלא נאמר בו כי טוב, בשעת גשמים מרוּבים וענן וערפל בכל אשר מסביבי, ואני מטיֵל בעבודתך אַרוכות וקצרות, ואני עובר בין בתרי ההגיון העמוק שלך מבלי כל שנוי במעשה בראשית שלו.¹²⁹⁶

מבלי כל שנוי –

יודע אנכי שאתה במחילת כבודך כופר בעיקר הפילוסוף שלי. וגם החורים שבמוחי לא הניח לי לרדת לתוך עומקן של אותן הדברים שלגבי אין להם עומק, ובכן אניח כל השקליא וטריא [משא ומתן] בקרן זָוית ואלכה לי אל הגדולים אל הצוּרה, אל הקליפה שהיא תוך התוכות.

והתוך בולט ו“נופל אל העינים”.

כמדוּמה לי שלגבי גופא דענין מפרך לי ואין אני נוהג לשאול אחרי השתלשלות שבדבר – די לי הנערה היפה כמו שהיא, ההר בכל הקומה זקוּפה שלו, הים ומלואו; ואין לי כל צרך לקרוא הדורות מראש, איככה היתה הנערה בעריסת אמה, ההר לפני הַהָרו והים לפני מלוּאו. אין דרכי לשאול במשנתו של קַנט איך התקשה האיש הזה בלדתו ובאיזה דרך בא לליד [לֵילֵד]; די לי לראות אותו האיש עם כלי נשק הכבדות שלו, אותו האיש אשר צמצם וקפל כל העולם כֻלו במלוא עיניו, בקערה שבמוחו, איך הוא יעקור בעצמו את התחוּמין שתחם ויוצא במוסרו לפנים מקלעיו. החושב שבו הוא בונה עליות, תחתים, שני[י]ם ושלישי[י]ם, וכֻלם באמת הבנין בהגיון הנדסי שאין לזוז ממנו; ואנחנו סְגוּרים במקלעות הללו מבלי פנות לימין ולשמאל, מבלי נגיעה כל שהיא אל העצם כמו שהוא. וכיון שיְנשב האדם שבו רוח כל שהיא, וכל המסגרות הללו כאבק פורח, הכל כדלית ביה מששא,¹²⁹⁷ ואנחנו עומדים בעולם רחב וגדול, בהעולם כמו שהוא…

וכיון שאני בא אל הרְשויה הזאת מיד אני שוכח את תורת ההכרה וכל שעשועי יְלדים שבה, ואני עובר ממנה אל ה“אני” של פיכטה, וממנו אל ה“מוחלט” שבשֶלינג.¹²⁹⁸

ובהמוחלט הֲרַת עולָמי.

שמא תאמר: שנכנסה בי רוח תְזָזית לבקש בכל דבר את המ[ו]חלט כֻלו ולפיכך איני רואה את החֻליות שבמוחלט אינך אלא טועה.

מניה רק מקצתיה – כלומר נקיטנא? נקוּט] כללו של שֶלינג בידי במשנתו של היופי, שהיא כוללת האין-סוף בהסוף, ודא עיקר.

ראה! אמץ משרש נשמתך הוא מתכסה בטַלוית [בטלית] אחד, הכֵהות שלו וסביבתו את הענינים כאולי יָרֵא הוא לגשת אליהם תכף ומיד היא היא הטבעית שלו שאותה נפגש אצלו הַשְכֵם והערֵב, הערב והשכם; ובשלֵמוּת התדירית הזאת הר[י]ני מוצא מעין-היופי, מעין העונג שיש לי בעת אשר תחז[י]נה עיני פרצוף שָלֵם שסוף כל סוף בסופו מעין הבלתי-סוף –

גם הוא נגלה לפנ[י]נו עָרוּם, ונראה את החשבונות שלו על האבנַים, והמה נרקמים, נקשרים ומתגדלים לפנ[י]נו; אבל גם בהרקמה הזאת שוררת איזה אַחְדוּת, שלֵמוּת בכל מבנה.

בשעה שאני עובר בין שורותיו, הר[י]ני מרגיש מעין אותה ההרגשה שארגיש בעת אני גולה לימי המעבר מתֹהו ובֹהו למעשה בראשית; בתחלה וחֹשך על פני תְהום, ואח"כ אור וארץ, יהי רקיע, תדשא הארץ, התנינים הגדולים, כל עוף כנף למינֵהו.

ועל הכל רוח אלהים, להט החרב המתהפכת –.

אבל בה“ערום” שבך עוד יִרָאוּ הַתְפירות, אני מוצא הכל, בשר ודם, ג[י]דין ועַצָמות, אבל בלי עור – ולאסטניס כמוני יש הנאה רבה לראות דוקא אותה העור המַקרים קרוּמה על כל האברים החיים הללו –

ולא עוד כי לדעת מאן דאמר, והיא בתו של אותו קיסר שחשקה נפשה ברבי ישמעאל בשעה שנמסר לשרפה, כל היופי תָלוי רק בהעור…¹²⁹⁹

ואתה הלא יודע אתה שמשכו ממנו עורתו ונתנו לה, ועדיין היא מונחת בגנזי רומי באותה עיר שמפני קול הַמונה לא ישמע קול גלגל חמה המְנַסֵר ברקיע, וקול עוקבא דמשיחא דשליף מסאני ומכניס מסאני.¹³⁰⁰

היודע אתה אימתי יִתֵי מַר?

היודע אתה ששני[ים], שלושה ועוד הרבה גוי[י]ם בבטנך והמה מפרכסים לצאת, וכל אחד יהודי –. היודע אתה שאני [מוצא] בדבריך הרבה שירה, פסוקים הכתוּבים בסגנון נפלא לכשתשכח, והמה עומדים מפוזרים באיזה מין של יְבֵשוּת כדרכך בקֹדש…

תחת הכֵהות שבאֹמץ הרני מוצא בך בירור יותר מדאי, בירור עד להשחית, תחת משנתו הארוּכה יותר מדאי יודע אתה לטייל קצרות, לְסַמֵן עולם מלא בבטוים קצרים, והכל “מלמעלה למטה” כאילו תהום גדול בינך ובין הענין שאודתו אתה סח.

בההבטה מלמעלה למטה הרני מוצא יחשׂ –

אבל היחשׂ הזה שמתגלם לפעמים בלשון ה“אנכי” שלך נדחה תכף ומיד מפני ה“אנחנו” שדוחקים בכל העבודה שלך איש את רעהו –.

וא[י]ני יודע מאן מנאי עדיף –.

את הכל אני מוצא עָדיף כשהוא לעצמו, כשהוא יוצא יחידי ביום ובלילה, בימות החמה ובימות הגשמים, בימי טַל-יַלְדוּת והדרת שׂיבה; אבל אצלך מְסובין חַבוּרה של תלמידי חכמים.

חריפות, הרחבה, עֹמק, בירור, שירה ופשטות הולכים אצלך שלובי זרוע, בכל זה זר אחד לרעהו, הלז מעלמא הד[י]ן והלז מעלמא הד[י]ן [מהעולם הזה].

והיה כאשר אשאל את עצמי בחשאי מאן מן האוכלסין הללו קרוב לך ולשֹרש נשמתך איני יודע להשיב לי תשובה כל צרכך.

היודע אתה לְהָשיב?

* * *

הנני מעמיד אותך ואותך על חזקתי, שטוב אתה ממרדכי ומתרי קלי [שני קולות] דמשתמע אצלו, ושנאמנים לך פצעי אוהב כמוני שהכל בעל כרחו הוא אומר והכל בבחירה חפשית (עיֵן ב“תורת הרצון החפשי” של ד. ניימרק)¹³⁰¹ – ושאעפ"י שאקניטך תקבלני בערב פסח בסבר פנים יָפות ותאכ[י]לני מצות ומְתוּקים גם יחד.

והיה בשבתנו יחד על הסדר ונספר יחד ביציאת מצרים, בֹא יבואו אלינו אותן הארבעה בנים שכנגדן דברה תורה.

ושיודע לשאול מה אַתְ פתח לו?

בתוך כַך הרני מקנא באחיותיך הנעימות שאינן רוצות לדעת לא מיציאת מצרים, ולא ממשנתו של קנט, לא מה שראה יחזקאל ולא מה שראתה שפחה על הים ואשמורתם היא רק אותה שעה שאשה מספרת עם בעלה, והבעל בין שדיה יָלִין.

יהי חלקי עמהן –.

בעניני חול:

אצלי אין כל חדש, כל העולם שותק רק פֿרישמן שהוא עתה שכיב מרע כדרכו כותב אלי מכתב מלא בקורות והלצות והמכתב כָתוּב לשנת “ברכת הדיוט” לפ"ק –.¹³⁰²

הקור שבשריינר הולך הלֹך [ו]קור, וכל קבלת פנים קרה מאותה שלפניה, רואה אנכי שאין לי לקו[ו]ת הימנו לא בעתיד ולא בהוה.¹³⁰³

הפרפסור ליברמן “לא היה לסַפֵר” –.

אני מחכה בכליון עינים לשקלי פֿרבשטיין¹³⁰⁴ ומרדכי, ואז רק אז אוּכל לעזוב את ברלין שקצתי בנפשי לישב בה. במטותא לך תכף אל מרדכי וראה שישלח לי את השנים עשר זהוּבים בו ביום –

אל תניח הימנו.

אני עצוּב מאֹד, בלבי עולם של תקו[ו]ת וחלומות ובראשי היֵאוש הולך הלֹך וגבור, קצתי בנפשי מפני הלחם הקלוקל שבי ועולָמי חָשוך בעדי.

הנני מבין את דבריך היטב היטב כי אותו אדם שגבר על מכשולים רבים כמוני לא יכרע ברך – עד כאן בהגיון, אבל הבו"ד [בשר ודם] שלי כבר שבע הוא מללחום, וש[י]דרתו לא תוּכל לכרוע עתה –.

אני עצוב מאֹד, ואני מרגיש מעין אותה ההרגשה שירגיש אותו אדם שרוצה לברוח הימנו–

צר לי המקום, והמקום רָחֵב –.

רק אור אחת עתה לי, בהאפלה שלי, אותו האור שבמושבותיכם, ולאותו האור הר[י]ני מחכה בכליון עינים ובלב מָלֵא.

שלכם בחיבה

מיכה יוסף

220. אל אפרים פריש¹³⁰⁵

[מרץ 1896]

בזו הרגע “נופל לי” שאיני יודע מה ענין שמיטה, ואיזה שייכות ישנו לשכינתא שבגלוּתה עם פלוניות הרוחצות שלא לתומן בין בימות החמה ובין ביְמות הגשמים.

יקחני אֹפל!

כן איני יָכול להבין איזה רוח עבר עלי להשתטות ולעשות איזה צד השוה בין יַקבסון ובין הירשפֿילד.¹³⁰⁶

טוב את אשר תדבר: הראשון בתור ב[ו]גרת, והשני בתור נערה תמימה קודם החטא –

ואני מזלי: הראשון בתור, אחרי החטא.

אבל כיון שכבר חטאה ויודעת להבחין בין טוב לרע כאחד אלהים בתוכנו, כל עולמתיה מראשית ועד אחרית, גְל[ו]יות לנו; ואי-אפשר לה כלל להכניס אותנו אל המָאור שבעולמות לא ידענו אותם ולא שערנו אותם.

החטא הוא לאחר השעור.

עוד לי דברים רבים מעט אל פלונים הנפשות שעשית ושצוללים בים של שכחה.

ולולא דמסתפינא הי[י]תי חושֵב כי הנפשות את אשר נעשה אין להם כל כשרון של טביעה בלע"ז.

הנח ל“אחר” שבך להתפלל בבית מדרשו, ולהתרפק בסינר אמו[,] הנח לו כל ה“תביעות” שבעולם, תחוב להרשע הזה את פיו – אבל בתוך כך יכול ה“חוזה” שבך לישב על האבנים ע"מ ליצר ולעשות.

אין אתה צריך ליצר במזיד רק בשגגה.

וזכור ואל תשכח כי ראתה שפחה על הים יותר ממה שראה יחזקאל במעשה מרכבה שלו, הלז הלך אל נהר כבר בכו[ו]נה יְתֵרה, על מנת שתשאהו רוחו; ושפחה זו הלכה רק לראות בשחוק הגלים.

רק בשחוק הגלים.

מגל אל גל

שלך מיכה יוסף.¹³⁰⁷

221. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁰⁸

[מרץ 1896]

למרדכי שלי!

גם אני בשתַים.

לפני שעה שלֵמה חסֵרה רביעית [כלומר לפני שלושת רבעי שעה] כתבתי לך מכתב גדול מָלֵא תַמרוּרים בדבר ה“דיני ממֹנות” שלי, שכל הטעמים שבעולם לא יכלו לזעזע את שעתי הדחוקה ממקומה. הר[י]ני מְשנה [חוזר] לך דבר כאָמוּר ומובטחני שלא תַניחני הפעם בין המיצר –

והמיצר הוא צַער יותר מן השעוּר.

בתוך כַך באוני שני אגרותיך שהנני ממהר להשיבם על ראשון ועל אחרון. האחרון חביב לי יותר ממעט. כי הרי בשעות נעימות, ברֵעות גמוּרה ובנות הארץ עסקינן; ומובן הדבר מאליו כי היצר טוב שבתוך מֵעי שׂשׂ לעשות רצונו ורצונכם.

בקצרה יש לי צֹרך רוחני לבוא לבית מלונכם.

וכלוּם הדבר חסר רק ממון, כלומר חמישים שקל להוצאות הדרך. והיה אם יזדמנו לידי לפני החג אחגור את מתני ע"מ [על מנת] לרוץ אליכם, אסדר עמכם את הסדר כהלכתו, שנינו נספר יחד ביציאת מצרים בצאת אבותנו מעבדות לחֵרוּת, וכחצות הלילה בעת שחמתו של הילל בן שכר תצא מנרתיקה וכוכבי השרת ילוו אותה במסל[ו]תה תפתח אחותך היפה בבנות את הדלת, ואנחנו לפני אבינו שבשמים:

שפוך חמתך על הגוים!

והחמה עזה עברתנו כי קשתה –.

מעין העברה הזאת כי קשתה הרגשתי מדי קראי גליונך הראשון, גליון שכתוּב בכל השאור שבע[י]סתך.

העבודה שמיום עמדתי על דעתי לא הכאיבו לי דברים כמו דבריך אלה, וכמעט לא האמנתי למראה עיני, שאתה לא תכיר את קולי, קולי משנות דוֹר ודוֹר.

תחת לקבל את הדברים כהויתן שאנכי בתור אוהב גלוי אגלה לפניך כל הרהור[י] הטובים והרעים מדי אני רואה אותך יושב על האבנַים שלך; תחת להבין מכל חשבי רק נשימה אחת: שיננא [שנון/חריף] הוֵי [היה] זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים! אתה מזמין לסעודתך כל הקטנות שבעולם - סוגסטיה, תרי קלא ושְאר ירקות?.

וא"כ [ואם כן] למה זה אנכי?

למה זה אנכי עם כל הגות רוחי, כל ה“גלוי” שבקרבי, אם גם מין אנשים דכותך [כמותך] לא יבינני עוד, רצוני לומר אינם חפצים להבין אותי.

בקצרה חסר לי בגליונך המרדכי שבך, אותו אדם בעל טעם וסגנון, איש שיודע שאהבה לחוד ופשעים לחוד, ושגם באין קנאה, שנאה ותחרות יכולים אנחנו לגרור עצמות[י]נו על מטה של חבלים.

הנני אומר עצמות[י]נו, אחרי שאת אשר אני עושה לך אעשה גם אלי ולעבודתי, וחלילה לנו לשחד את פנינו ולדבר חלקות באזננו…

חלילה וחולין הוא לנו –.

עוד הפעם בקצרה, אני מסית את עצמי שבאותה שעה כתבת דבריך גבר עליך השאור שבעסתך, ולא הי[י]ת את אשר אתה, לא ממרדכי ולא מקצתיה. ולו לא הסתי? את עצמי כי אז הייתי צריך לגלות לעצמי ששוב אין לך כל חלק ונחלה בי, והייתי שולח אותך לבעל היַרחון היְדוע ע"מ שיגמור לך את ההלל.¹³⁰⁹

אני הח"מ הנני אסטניס יותר מדאי.

אגב גררא צריך אנכי לדבר מעט אודות השתוף שנתת לי למעשה בראשית, אותו השתוּף שלגביך אינו טוב ממנך ושאתה אינך טוב ממנו.

מיום שעמדתי על דעתכם הרי אתם כשני ת"ח וזונות אשר מפרכסות זו את זו,¹³¹⁰ כל אחד משתדל לחתור חתירא תחת כסא חברו מבלי דעת כי יש די בהעולם בעד קין ובעד הבל.

לוּ הייתם על כל פנים משֹרש נשמה אחת כי אז החרשתי, אבל אתם הנכם קרובים ורחוקים, אתה הנך אתה והוא הוא; ומדוע יכָּוה כל אחד מחפתו [מחמתו] של חַבֵרו.

הנני מעיד עליכם שמים וארץ ששניכם הרי אתם שני גדולי הדור, ושכל אחד מכם הוא חַד בדָריה [אחד בדורו] – ואם תרצו לומר גם אני חַד בדָרי.

שניכם עשיתם רושם גדול בעולָמי ובמהלכו ואת שניכם אני אוהב יותר מעט מן השעוּר. והיה אם אקום ואאהוב את האחד יותר מעט מן השני, כמו אותו לפני שנתים ואותך עתה תלוי ביותר בהרעות ובהאהבה שבכנגדי. או כדי להגיד את האמת במלוּאו: העברים שבנו הם קרובים יותר מהגוי[י]ם שבנו (כלומר בי ובו)[.]

ואתה הלא תדע כי העברי יקשר אותי ואותך והגוי אותי ואותו.

אבל מה לי כל העבריוּת והגוי[וּ]ת ויתר הדברים? הנני שואֵל את עצמכם בכֹבד ראֹש: מה אתם רוצים ממני? מדוע תמררו לי את רעותי אתכם בהסכסוכים הגדולים והקטנים הללו?

והמרה מר –.

אימתי ינוח עליכם הרוח לטייל את פלוני הקב"ה בגן-עדן מבלי שאול: מי בראש? אימתי יחדול הוא במזיד ואתה בשוגג, אגב א[ו]רחא לחתור ולחתור.

והשוגג שלך הוא יותר מסוכן מהמזיד שלו.

בזו הרגע אני זוכר. אנוס אנכי לזכור את הימים הטובים בשבתי בברן בצל המשורר והפלוסוף ואת הגוֹיה הקדושה, גם אז נשמות יְתֵרות נזדמנו לפונדק אחד, אבל המצע לא היתה קצרה מהשתרע…

באותה שעה חביבה עלי הגויה פלונית יותר מהפלוני שבכם, יותר –.

הנני מְבָרֵך את הלילה שהכרתיכם ואקלל את היום הבא אחריו; כי השכר הגדול יְצֵא לי בההפסד שגם כן גדול, הפסד שבא מן המשיכה…

הנני משביע אתכם הניחו לכם ולי.

הניחו!

זאת ועוד אחרת: לעתיד לבוא אבקשך שלא תגלה אז אזני מעבודתך לא דבר ולא חצי דבר. נמנ[י]תי וגמרתי לשאת כריסי בין ש[י]ני – והיה אם תקנ[י]טני אבטיחך כי לא אקרא את דבריך גם בצאתם מעל האבנַים.

רואה אנכי כי אין איש. לאהליך ישראל!

בדבר בן-אב[י]גדור.

קונטרסי: “בין הערבים” נבלע בין החומות, בעלי “אחיאסף” כותבים לי שמוסרים אותו אליו וממנו אין קול ואין קשב[.]

מרגלית כזאת עומדת בקרן זָוית.

במטותא מכור אותו לו או הוציאו מידו. הביאני בבריתו או הודיעני כי אין לי כל תקוה.

ראה לגמור את הדבר.

מצבי צר מאֹד. הנני תלוי באַויר פשוטו כמשמעו, דירתי שמאלית ולא אוּכל לעבוד בה כל עיקר, מלבד זה ראשי שומם, הלחם ממלא כל מלחמתי וכבר קצתי בנפשי מפני שֻלחנו של אַחֵרים.

והשֻלחן גם ריק.

רבונו של עולמי! מתי אבוא אל איזה מנוּחה? מתי יהיה לי נְזיד עדשים מִטָה ושלחן? מתי אהיה את אשר אהיה.

ובתוך כך העולם יצהיל ויַחשיך פניו, כל העולם כֻלו במין הנחת שלהם, ואני במין הצער שלי, ולא עוד כי הנחת אינו נחת והצער אינו צער.

הכל אין ויש, הכל דופי –.

ובתוך כך כמו רוח חזקה תנוח עלי, והרוח הזה מצוה עלי לחיות, לחיות בכל חוש החיים שבקרבי, לחיות ולהחיות, להחיות בקולי קולות.

והקולות כקול ד' על מים רבים.

ויש אשר אמור אאמור לנפשי כי יבוא עת וישֹכו המים, כי הכל יחזר לתהו ובהו, למעשה בראשית, וכי טוב – יש אשר אני רואה בעין בהירה אנה יכנס כל הפשתן הזה, כל הפשתן גם הנֹצצת גם יחד.¹³¹¹

ולמי ולמה כל הפחמי שבי –

בחשאי

מיכה יוסף ברדיטשבֿסקי

P.S. תודה לביתך, להילדתך וכל הקהל הקד[ו]ש בעד הקריאה שקוראים אותי[.]

222. אל מרדכי אהרנפרייז¹³¹²

[מרץ 1896]

ידידי!

עוד צוללים באוזני דבריך הכבושים מדאתמול עם כל ה“חולין” שבהון [שבהם], ועתה אתה חוזר וכותב מדיני עקיצות, רמזים וחשדים שזרים לי ולשֹרש נשמתי מתמול שלשום.

אין אני יודע מה אתה רוצה הימני?

“בכלל רואה אני בדבריך האחרונים איזה נרבוזיות, מין גירוי שלא מצאתי אצלך עד עתה”, כלומר לא מצאת אצלי עד עתה – בוא וראה מאן גברא רבא מסיעך. גם ראובן בן מרדכי בריינין דכותך [כמותך]: ובאותה שעה שסתם מקשן [מכביר שאלות] אנכי: איככה אחד התלמידין הלז שמוצא בשמאי רבו כל מומין שבעולם יפתח שערי ירחונו באותו שמאי, ולא עוד שמדפיס דבריו ההבלים באותיות גדולות – מוצא הוא בי איזה גירוי…¹³¹³

למה הדבר דומה? לפלוני בן פלוני בסטרי שבטבעו מדי יצעד על סף ביתו מיד יקדמהו אביו במכה על הלחי…¹³¹⁴

שיננא! לא “מפני שאין אתה מסכים להשקפותי ביחס ספרותנו לעמנו הנני גוזר עליך שתיקה ע״ד כל אותו העניין”; רק מפני שאין אתה מסכים לדברי הכ[י]בושין, וטובים בעיניך דברי חלקות מדברים הקשין כגידין.¹³¹⁵

כבר מ[י]לתי אמורה לך או לי: אין אני יכול להקיף את ספרותנו החדשה ומהלכה ולסדר אותה על האבנַים במין סידור, שהרי אתה מומחה לזה, אחרי שאיני בנאי בטבעי כמוך וחסר לי החוט שבשדרתך. אבל כיוון שתחל אתה לבנות, והבניין שלם ומהודר כל צורכו, מיד אני בא במקלי ובתרמילי, והריני סותר וסותר, והסתירה שלי מַשלֶמת את הבנין שלך –.¹³¹⁶

הנני יודע שבאותה שעה ששמלתך תהיה פרושה לפני עדת קוראינו, אבוא אני אחריך בכל החרב המתהפכת שלי, אגרור עצמותיך על מ[י]טה של חבלים¹³¹⁷ בלי צד של פישור להצד שכנגדך, ואחר כל זה יצטרפו ביחד לתת מושג שלם להקהל שלנו מספרותו.

צר לי מאד על אשר אין אתה מבין את ערך מתנגד כמוני.

בכלל אני רואה בדבריך האחרונים איזה ק[ו]צר-רואי שלא פיללתי אצלך ואצל מבטך הרחב מימות עולם.

איני מאמין שטועה הייתי בך.

“לבן-אביגדור כתבתי, וכאשר אקבל תשובתו אודיעך, גם בזה תובע אתה בכל יום, ואני מה? מעט יותר מתינות”,¹³¹⁸ רצונך לומר: מעט יותר מתינותי –

אלי אלי! מדוע אינך מבין שהרי לא בבן-אביגדור ותשובתו הכתוב שלי מדבר? מדוע לא תבין את כל האירוניה שבשיקזלי¹³¹⁹ (לשונך העבריה לפרקים)?

מדוע?

מצד אחד הר[י]ני אני הארי שבחבורה, הרי אני נושא בחיקי את כל הגוי עתיק יומין עם כל חלומותיו ונתיבותיו משנות דור ודור: והחלומות חלומותי, הנתיבות נתיבותי והחי חיותי.

ויש שהיה יהיה בי הרת עולמי לים סוער, והסער מכה גלים בלבי, במוחי, בכל ישותי, ואני אומר שירה רבה ונלהבה, שירה שנשמע כמוהו רק בימי טרם השמים מספרים כבוד אל –

והאל אשר בקרבי הוא אל אלהי ישראל, בחור מצד זה וזקן מצד [זה], רוכב בערבות ותחת כסא הכבוד שלו כמעשה לבנת הספיר…

היודע אתה את הלֹבן שבשיש?

ומצד שנית הריני שַמוּתִי עד השמתה, המעות מעותי והשֻלחנים סגורים להריצם, סגורים מבית ומחוץ,¹³²⁰ מבני כרך עד בני כפר שלא ראו את המלך. כל העולם כותב דברי הבלים ורעות רוח, התישים שהנחתי נעשו גדיים ובכל זה עוד רוצים להנהיג את הדור – הספרות לאו ספרות והבקֹרת לא בקֹרת, הדברים שיֵאָמרו לא יֵאָמֵרו, ואותן שלא יֵאָמרו יֵאָמֵרון, בכֹל בכֹל תֹהו ובֹהו, רֶשע וסכלות לא מעט.

ואני עומד עם לב חם, עם ראש מרגיש, ושניהם מלאים מחאה עזה על כל אשר מסביבי, על כל העטים העברים וקריית ספר שבה, על כל דן ועד באר שבע.

והאש אשר בקרבי אוכל השכם והערב.

ובתוך כך הריני עני מדוכה ואין לי פת בסלי, ואת החסרון הזה מתמול שלשום אין אני יכול לסבול עתה כל עיקר, אין אני יכול עוד להרכין כל הבשר ודם שבי לפני פלונים הנותנים.

אין אני יכול –

והדבר הזה, להיות בן שלושים ועדיין תלוי באוויר, לבקש ולחנן אחרי עבודה שהיתה צריכה לרוץ אחרי, לעמוד כעני בפתח של בן-אביגדור או שאר הרועים שבקרבנו, ולבקש ממנו עבודה –

לבקש הימנו –

והיה אם אקום ואשלח דברים למפרע כמו “בין הערבים” שלי, קונטרס שבלא שפתי חנף לי הוא כעין בריאה חדשה בספרותנו, הוא מונח בקרן זוית יותר מרבע שנה, אכתוב ואכתוב ואין עונה.

דברים שלא יֵעָשו עתה גם בספרותנו –.

[כאן נקטע המכתב]

223. אל אפרים פריש¹³²¹

[מרץ 1896]

ידידי מנֹער!

דבריך באוני.

להרחמנא שבלבי יש כעין צֹרך להביע לפניך צערי על הכְלָיָה האֻמללה שלא זכתה לבוא לתוך פיו של אותו צדיק כמותך. ומי יודע אם לא התגלגלה בה נשמה יְתֵרה של איזה חוטאת-יפה על מנת שתתוקן על ידך על ידי העלאת נ[י]צוצ[ו]תיה ממקור הקליפה (שאל את המקובל שבמרדכי [אהרנפרייז] ויגדך). ועכשיו הרי היא מונחת בקרן זוית של קיבת איזה פלשתי בלוית חתיכא דאסורא של איזה בהמה טמאה שלא עמדו אבותיה על הר סיני –

והיה בעת תשכים לבית המדרש העומד בעִבּוּר העיר, בשעה שהאויר עוד נקי משיחות חולין של יושבי קרנות מבני ברית ושְאר אֻמות העולם; וקרקפתא שלך מניח תפלין דמאריה עלמא. וקמת והתפללת לפני המקום על חטאים שלא חטאת ביודעים ובבלא יודעים, וזכרת גם נשמתה של אותה החוטאת, אותה ואת המָדור התחתון שלה (כליות בלע"ז).

וחיתה נפשה בגללך, בגלל הרַוָק שבך שהקב"ה מכריז עליו בכל יום.

במה שנוגע לפלוני וניימרק איני יודע אותו מתמול שלשום, ואיני יודע אימתי תפטר אותו, מתא דיתבא על נהר שפרי ועל מי מעינות,¹³²² בלא לינה – רק זאת יודע אנכי שפלוני ואפרים כבר פורש לסינר אמו; ושהיום במוצאי מנוּחה יוצֵא גם יהושוע [טהון] לבוּבה ע"מ להחזיר לכאן אם לא יקבר ביַמניצתו,¹³²³ ונמצא אנכי נשאר לבדי כעיט על הפגרים –

בלא שפתי חנף אומר לך כי כל הקרתא הרבתי זו, שאני עושה לה חסד לגור בתוכה, היא ואנשיה, קדושיה וקדוש[ו]תיה, טירותיה וארמונתיה הכל הכל כפגרים שלמים באזני, והפגרים חיים באיזה מין של חיים.

רק אור מעט אני מוצא בכל החֹשך שמסביבי, אור לבן היוצא מבתי הרחצה לבנים – שם על יד החלונות הגדולות תָדיר אנכי עתה לעמוד בבנות הארץ הלבושות לבנים, ומכבסים לבנים…

ואל יהיה הלבן כבד בעיניך.

ושם בירכתי רחוב הַעֶלזַסִי שתי רוחצ[ו]ת נעימות, האחת שחורה היא ונאוה ולהשניה שני ידים גל[ו]יות כשלג; ולהשלג עור בשר וגידין, והן עומדות ומחליקות במין דבקות יְדוּעה ורֹך על פניהן יחלוף –

ובלי [ובלבי?] לבן מָלֵא.

בכלל אני רואה שמזלך גרם שלא לכתוב לי העידנא [עתה] אשדודית [גרמנית] כאשר [בק]שתי. כי בימים הללו אני עברי עד להשחית. פשוטו כמשמעו: יש לי חשק גדול להחזיר כל עולמו של הגו[י]ים לתהו ובֹהו –

וכיון שנ[י]תן רשות למשחית כמוני שוב איני יכול להבחין ואני מבלה גם עולמו של ישראל, והכל הכל הרני מוסר אל האפס, אל האפס המוחלט משנות דור ודור. וכל בני אדם גם בני איש, אותן שפסקה זהומתם ושלא פסקה זהומתם כֻלם כֻלם צוללים בעברתי בהים הגדול של תֹהו

והים הוא מלא.

באותה שעה אני זוכר באחותך היפה היושבת בנעוריה בבית אביה ומ[ת]געגעת אחרי האור הבא משֹרש נשמתך, ומיד יכמרו עליה רחמי. כגבריאל מודעי הנני מנעץ קנה בים, והקנה מעלה שרטון, ומהשרטון ישתרע אי קטון, ועל האי גן אלהים, טירה של מלכוּת. ובאותה הטירה שם היא יושבת –

ויש אשר הים ינוע, הסער מתחולל מעט, והיא שומעת קול ד' על מים רבים. באותה שעה אני זוכר בפלונית בת פלונית, אותה הנשמה היפה מעולם האגדה המקבלת את פניך בב[ו]קר אחרי “הַתָרתך”.

והבקר כמו מתגנב בבואו, שדרת האילנות בגן מבלי דעת.

והיא בכל הקסמים שבצוארה, בים התכלת שבע[י]ניה מעגלת לפניך בכל הוד צניעתיה ואתה מרחֵץ את עצמך בפלג-אלהים.

והפלג זך כלפני ששת ימי בראשית.

מיד ינוח ה“משחית” שבי, ואני חותר לה חתירה רבה תחת כסא הכבוד כדי לעשות נחת רוח לבוראי. ומלאכי השרת שמתק[ב]צין ובאין מסוף העולם ועד סופו כמו שעשו למשה בשעתו עומדים כמשתומ[מ]ים ולבי שואל: מה לילוּד אשה?

באותה שעה אני זוכר גם בפלונית הארמית שלי, בך ובטון ובשאר כנסת הגאונית שלנו.

הנני מבין מדוע גם אתם מבקשים חיים, אבל הניחו לי, כבר חיות שתי נשים אחת בים ואחת ביבשה –

דַי לעולם שאני והם שְרוים בתוכו.

ועין ה“ילוּד אשה” הרגשתי בקריאתי ציורי יַקבסון שלך.

איני יודע. לרוב הוא מפליא לעשות והוא משורר גדול לכשיִשְכַח ב“הדבר” שלו כמעט רוח-אלהים; אבל בכל זאת איני יכול לשכוח את ה“ילוּד אשה” שבי – וע"כ איני יכול להכניסו במחיצתו של הירשפֿלד.¹³²⁴

אצל הראשון אני מַכיר את העולם מכירי ומיודעי מתמול שלשום, ואצל השני אני חי בעולם שרק עלה במחשבה להבראות –

ואם לא עלה בדין הוא שיעלה.

בין שדרת הצל שבראשך אני מריח חלומות של שירה, והשירה בצקון לחש היא מדברת; אבל רואה אנכי בהרכבתה הדרת שֵֹיבה עם טַל-ילדוּת.

והשֵֹיבה שֵֹיבה –.

אתה מְעַשֶה את כל המחשבות שבעולם, וכל הנפש שתעשה לך בחרן¹³²⁵ חַי ועומד על רגלו אוכל וסובל ו“מתדרמה” כבן-אדם, ועל כן על האבנַים שלך אין המעין מתגבר.

כמדוּמה לי שיודע אתה ביותר את אשר עליך לעשות ושלא לעשות, והכו[ו]נה היתרה כאותה יתוש של ט[י]טוס הרשע מנקרת במוחך; בעוד שההכֹל בא מבלי דעת או על כל פנים בהיסח הדעת.

כמדומה לי שאתה לומד וחַי יותר מדאי. כמדומה לי שנשמתך היתרה יְתֵרה יותר מדי.

כמדומה לי ששוב איני יודע מה אני סח –

הנח לי.

במה שנוגע לי הכל בצד שמאל, גם דירתי שמאלית יותר מדאי ואין אני יכול לעבוד ולחשוב בה כל צרכי.

גם העולם אשר מסביב לי הוא חציו עבד וחציו עבד, ואני עומד על פרשת דרכים ואראה הללו רצין והללו רצין. והכל מבלי רצון, מבלי שמינית שברצון –

ויש אשר אני שוכח הכל ואותי לגמרי, הנני רואה אור גדול בכל מושבותי, והאור מאפיל בטליתו…

שכ[י]נתיה בגלותיה –.

כעין שיחות חולין:

בשבת שלהם הבא אני עוזב את ברלין על מנת ללכת לבובה לחוג את הגְאונים ואת אח[י]ותיהם את חג החֵרות ודכותיה [וכדומה לו].

אבל שעתי דְחוּקה מאֹד לפי ומסופקני מאֹד אם יהיו לי הוצא[ו]תי די-צרכי.

בכאן אני מבקש את ה“בן” שבך בסינר אמו שיואל נא לגנוב את דעתה בנוסח חמישה שקלים בשקל הקֹדש אצלכם ולשלחם אלי בו ביום ע"מ שאשיבם לך בחולו של מועד או אחרי החג.

לא תוכל לשער עד כמה אני שמח להזדמן אתכם יחד בפונדק אחד, כי סוף כל סוף לא אלמן ישראל שיש לו בנים כמותנו

אין הדור יתום שאנחנו שְרוים בתוכו.

חַד בדרי.

שלך מיכה יוסף

בין השמשות

ענני מהרה:

Zionskirch-Platz 13III

224. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹³²⁶

25.4.1896

אבי יקירי!

זה עתה שבתי מלבוב והשתקעתי בכאן לפי שעה.

קרוא הייתי לשם לאחַי ולרעַי לחוג אתם חג המצות ושמחתי בחגי כי מצאתי שם אהבה ורעות במידה מרובה –¹³²⁷

היום הנני בא אל בית מדרש העליון לחכמת ישראל שבכאן ע״מ להבחן אח״כ בתור מורה עברי.

לעת עתה מצבי תלוי ועומד.

הנני מחל לכתוב ולעבוד על מנת לקבל פרס, וקרוב הדבר שיצאו ממני לאור שני ספרים עבריים: (א) “בין הערבים” (ספר יראים); (ב) “לפני ולפנים” (ספר חסידים), שאקבל בעדם שכר גדול מאת המו״ל.

חיה בטוב אתה וביתך.

שלום לאמי היקרה, לגיסי ולאחותי היקרים, לאחי ולאחותי.

שלכם המחכה לדבריכם

מיכה יוסף

כתֹבתי מעתה [בגרמנית]: רה׳ קייזר פרידריך 57, שרלוטנבורג, ברלין.

225. אל בן-אביגדור¹³²⁸

[אפריל-מאי 1896]

אדוני הנכבד!

תודה בעד דרישת-שלומו –

מְשוט בארץ ומ[ה]תהלך בה הייתי כל ימות עידנינו ואידיהן [פסח שלנו ופסחא שלהם] ובשובי הֵנה על מנת להשתקע בכאן לפי שעה הנני אומר להודיעהו כתובתי.

אחרי אשר עברו על “בין הערביים” שלי עידן ועידנים בקרן-זוית, כבר היה לבי נוקף אולי ייבלע בין החומות; ועל כן הנני שמח על הודעתו שיצא מרשות “אחיאסף” לחזקתו. רק באחת אני מצטער על שאינו מעובד וכָתוב כל צרכו וכל צרכי. המשלוח שלו “נפל” בעידנא דרתחא, בשעה שהייתי יושב על האבנַים של בחינתי, ואי-אפשר היה לי להסיח דעתי ממילי דארעא למילי דשמיא ולטפל בהון כדינא.

בשעת הכושר איני רגיל לעשות כן.

והיה במהרו להשיבו אלי בטובו, אשב על מדוכתו לשכללו ולקלמסו בעד המסַדרים העוסקים במלאכת-הקודש; גם אוסיף עליו כהנה וכהנה באיזו שאלות הנפש והחיים, העם והתולדה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתי.¹³²⁹

הנני אומר אליבא דהלכתי, אחרי שבכלל דרך כבושה לי בחֹמר ובצורה באותם הענינים שאוד[ו]תם אני דן ואין דרכי בכך ללכת דוקא באותם המֵצרים המוחזקים לרבים; ולא מבעי [ואין צורך לומר] בספרותנו שלית בה דרך כבושה כלל וכמעט שונה היא בחוגה, במין קוראיה משאר ספרות כל אומה ולשון –.

והעבֵרה על שינוי זה היא יותר משגגה רבה היוצאת משליטי ספרותנו.

כל הרוצים לקרוע חלונות במבואות האפלים שלנו, עם כל השכר הרב של כו[ו]נתם הרצויה המה שוכחים כי המבואות, גם האופל שלנו, שונים מאד מדכותם [מן הדומה להם]. המה שוכחים כי ה“עם” שלנו, הקהל הגדול הספרותי שאודתו ידובר השכם והערב, הערב והשכם, אינו מין עם כזה אשר בחוץ; ושכל קורא עברי למפרע הוא על כל פנים מקצת תלמיד חכם. ותלמיד חכם טפש שהשאור בעיסתו אינו מחמיץ ואינו תוסס, ושסוף כל סוף הוא יודע היטב שכל החיצוניות של אותם הגויים המה רק כרקחות וטבחות לתורתנו הקדושה שמרומז בה אלפַים שנה לפני בריאת העולם כל מה שהתלמידים הותיקים הללו עתידים לחדֵש.

איש יהודי ופרייל יוכיחו.¹³³⁰

כמדומה לי ש“השלכה” פתאומית מיני ספרים מעורבים בתוך התהום הזה אינו מעלה הרבה, אחרי שאין להם כל שיכות טבעית ואיזה קשר לאותו החוג שבו ייכנסו. גם “תולדות הטבע”,¹³³¹ “המנוחה והתנועה”¹³³² בתקופה האפיקורסית, גם ספנסר וליפרט¹³³³ בתקופה שלנו הם כשִב[ו]לים בודד[ו]ת שנכנסים ומוצאים יהודי –

בקצרה, אינני מאמין בכוח של מין מזונות שלא בדרי דאינו.¹³³⁴

הטעות היותר גדולה שלו בהגשימו מושג מזרח ומערב. הוא “לקח” מושג הרכבה זו פשוטה כמשמעה וחשב שבזווגו שירי אברהם אבינו עם שירי גטה [ו]בי[א]ליק, רביעית מים של שברץ עם מ' סאה של ניצשה לפונדק אחד, הרי הוא יוצא ידי חובתו.¹³³⁵

אנכי מבין תחת מין הרכבה זו הרכבה של תחיה, הרכבה שבה אינו ניכר עוד התחומין, כלומר מין ספרות עברית מערבית שהקורא לא ידע עוד איה יחדל המזרח והמערב יחל.

צריכים אנחנו לכתוב לישראל ישראלית.

דיברה תורה בלשון בני-אדם ואנחנו צריכים לכתוב לבני-אדם הללו בלשון תורה, לדבֵר אליהם ברוחם ובשפתם, לתת להם מים גנובים, ושעל אפם ועל חמתם לא יכלו לפלוט את אשר בלעו.

עלינו לנגוע בשֹרש נשמתם.

ב“בין הערביים” שלי חפץ אנכי לנסות את החלום הזה ואת שברו, חפץ אנכי ליַהֵד את כל ה“גוי” אשר בקרבו ולדבר אל גוי ואדם יחד באותה הלשון ששמעו אבותי מימי הר סיני והילך.

האל שאליו אני נושא את נפשי הוא בחור מצד אחד וזקן בצדו, והזקנה ובחרות עולים בקנה אחד.

בקונטרסי זה אכניס פרקים פרקים אודות כל השאלות הרוחניות העומדות ברומו של עולמנו מדן ועד באר-שבע ומהודו ועד כוש, וכולם יהיו כתובים בסגנון עברי ושירי.

לגבי השירה את חטאי אני מזכיר, הנני נמשך מעלמא הדין ביד חזקה ואיני רגיל למלוך בכובד ראש בתכסיסי למודיות ושאר ירקות. גם בעינַי ישנן דברים בין השמים והארץ שעדיין לא כתובים בספר –

יצאתי חוץ מגדרי הענינים התגרנים שאודותם על[י]נו לשיח, אבל להבנאי שבו הכתוב שלי מדַבר, להֵד שמטפל בהרוויית ספרותנו בסם של תחיה –

ומובטחני שלא יאשם דברי.

ברגשי כבוד

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי

226. אל אחד העם¹³³⁶

[אמצע מאי 1896]

אדוני הנכבד!

דבריו באוני, ותודה –

גם אודתם אנוס אנכי להאריך מעט ואתו הסליחה.

בדבר מאמרו המ[ו]סגר צר לי על שטעה בדברי – אינו צריך לומר לי שאין מביאין ראיה מד[י]סרטציה ושמַלאַכותי אינה לפתור שאלות שאין על[י]הם תשובות – אנכי הערתי רק ה“ציטרוימן” בלע“ז שמנחילים לי מורי לתת אותי לדון אודות שאלות רמות, כי בעשותם אתי לפנים מן השוּרה לקבל דברי בה”מלוּאים" שהם מו"לים הרי אחריות דברי עליהם.

מובן הדבר שגם כגון לא שרי למימר לי [מותר לומר לי].

במאמרו: שטוב לתת לפני קוראינו חשבון כל החשבונות בעולמנו מחכמי דור דור ודורשינו אין הדבר סתום יותר מדאי אם רק נכוֵן בחשבונו של עולם המושג “וועלט אנשאא[ו]נג” [השקפת עולם] הרגיל בלשונם. על צבאו הערתי אותו על הדרך הכבוּשה שסלל רוד[ול]ף אייקון [אויקן] שתחת הספרים הרבים וספרי ספרים שיש לנו על כל אחד מחכמי דור דור ודורשיו מימות עולם – רחבת ידים ובפרטי פרטים עלתה ביָדו להקיף בספר אחד כל מהלך הדורות והחושבים הגדולים ולְמַצֵה תמצית חשבונו של עולם, הרי כביכול חשבון כל החשבונות. [?] ושונות תולדות ותקופות רבות[.]¹³³⁷

לנו יש ספרים רבים וגדולים רבים מבית אבל כֻלם קר[ו]עים לעשרה קרעים וחסר לנו ספרים מְאַחְדים את הקרעים ומְאַבְרים את האברים הרבים לבריה שלמה[.] מלבד ספר מורה נבוכי הזמן אין לנו ספר כולֵל כל השכלת עם ישראל והפלוספיה של תולדתו, אבל בו באמת הסתום מרֻבה על המפורש מלבד החסר בו לגמרי.

[?] ספרים שיחלו מבראשית וירימו בעיני כל ישראל ושיתנו עכ"פ השערה שלמה ממהלך כל החיים השונים שלנו ברוח ובחברה, ומנתיב השכלתנו עם כל שללי צבעיו.

על הלִקוי הגדול הזה הרשתי לי להעיר[.]

הו[ל]כתי רכיל בי שהנני מנסה נסיונות כאלה, וגם את חטאי אני מזכיר היום שיושב אנכי על האבנַים של המחשבה הגדולה הזאת, לע“ע בתקופת כתבי הקדש ושמגמתי לסמן מהלך השכלתנו מאז בחברה ועניני המדינות בדת ובספרות[.] אינני מלֻמד ובן מלֻמד, ע”מ להכניס תבן לעפרים, אבל חוגו הוא חוג-טעמי וחפץ אנכי שיהיה לנו עכ"פ בתבניתו ספר אודות רוח ישראל כהספר אודות היו[ו]נים: דיע געבורט דער טראַגעדיע.¹³³⁸

“הן בפרזות כאלה לבד עוד לא תבנה ספרתנו, תנה לי ספרים מקורים טובים באמת ונקבלם בכל חפץ לב”¹³³⁹

אל אלהי אבי יודע שהכי לא בפרזות עסקינין, אבל בעוד שאין קמח אין תורה וכל עוד שרחיים בצוארי ואיני יודע היום מאין אקח פת בסלי למחר איני מאמין אם יעלה בידי לכלות חלק הראשון לפני שנה.

ואיני צריך [לומר] ליה עד כמה דרוש [דורש] ענין כזה שקידה עצומה ולב שאינו מלא השכם והערב במלחמת קיומו.

גם בספר חסידים ובספר יראים אני עוסק, מטרת הראשון לתת לפני קורא[י]נו כל תקופת החסידות בדרך שירי ותחיי והשני להבליע בנעימה שאלות רבות בסגנון מושך את הלֵב לפי הכלל אשר בידי לדבר לבני אדם שלנו בלשון תורה ולתת להם מין מרקחת ממזרח ומערב וכל אחד לא יהיה נכר לבדו.

ואולי יתנני מועדי לשים לפניו בקרוב איזה פרקים מהם.

_____

במלאכת התרגום אני מודה כי עד אותה שעה בטרם באוני דבריו לא נסיתי בזה מעולם וכמעט לבי היה נוקף איככה דברתי למפרע מעניני תרגום כל עוד לא נסיתי את עצמי בכך.

הנני שולח לו בזה שלושה דברים בודדים שתרגמתי היום בנקל, ועוד יותר נקל יהיו לי הדבר אם יהיה לרשות לבשם מעט את הדבר לפי רוח העברי. והנני מקוה שכל אשר ארבה לתרגם אהיה יותר מוכשר לכך[.]¹³⁴⁰

ידידי ערנפרייז עזב לפני יומים את ברלין ע"מ לשוב לכאן בעוד עשרה שבועים.

לקחתי דברים אתו, ומלבד שכמובן אין אנחנו יכולים לעבוד בשתים, וכל אחד מאתנו חשבון עולם אחר ושפה אחרת ואין אפשר לנו להתנבא בסגנון אחר, הדברים מונחים עתה כאמור לפנים משורת עסקנו.¹³⁴¹

הוא טרוד מאֹד בדברים העומדים ברוּמו של עולמו ומסופקני מאֹד אם יכול לפני רבע שנה לגשת אל איזה עבודה חדשה[.]

לכשיפנה יעבוד בעצמו בעדו וגם יכתוב לו בעצמו[.]

ידידנו השלישי הד"ר יהושע טון הוא יודע הרבה בפלוספיה[,] בתורת החברה ובפלוספיה הדתית, וגם יודע עברית ועתה הוא עובד חקירה לשמה אודות קרשקש¹³⁴² והוא די[י]קן מאד בכל אשר יכתב מבלי גם רוח שירה. אבל האמת אגיד איני יודע בבירו[ר] אם יעלה בידו לכתוב בסגנון סיפורי כאשר יחפוץ[.]

אם [?] כמדוּמה לי שברנפֿפילד היה מסוגל באיזה עת מן העתים לאיזה [?] דבר[.]¹³⁴³

227. אל צבי בורנשטיין¹³⁴⁴

22.5.1896

ערב שבת –

ידידי! גם לי עבדך בן אמתך נולדו בין השמשות אחת לבנה ואחת שחורה. אבל בעוד שהשחורה ונאוה רק מוכרת קט[ו]רת למולי והיא אשה כשרה לבעלה שהוא שוטה גמור כמובן, הלבנה שאיני רוצה עמי בבית –

עולם הפוך!

גם ה“מזרח וממערב” שְתַיִם שהם אחת היו עתה לשתי רְשיות גמוּרות, בן-אבגדור ותושיתו למערב, אחד העם ואחיאספו למזרח, הראשון החל בכרמסטיה [כריסטומטיה; מקראה] - והשני בספר מלין… [מילון]

עולם ישר - -

_____

גם אני ארשה לך ולאחיך ז“ל [זכור לטוב] לבקרני במזיד בארבע אמות של הלכותי – מובן הדבר מעצמו שצריכים אתם להודעני מקודם, אחרי שה”מתמיד הגדול" שלי אינו מַצוי בביתו לא ביְמות החמה ולא בימות הגשמים –

גם צנון וחזרת לא פסקוּ מעל שלחני[.]

אני הגבר מיכה יוסף

228. אל דוד פרישמן¹³⁴⁵

שרלוטנבורג 24.5.96

ידידי!

צר לי מאד על אשר הפרעתי אותך יותר מדאי. –

אבל אין אדם כמוני נתפס על צערו, וצערי לא תוכל לשער. מצד אחד אני רואה את פלוני המו“ל בעל ה”הון"¹³⁴⁶ (באחד ממכתביו שראיתי כתוב לאמור: “לנו הכסף”) מחפש לו אחרי חובבים על ימין ועל שמאל ולוקח לו אנשים שלא שמשו כל צרכם וגם אינם יודעים לכתוב אפילו שורה אחת עברית וצריכים היו לכתוב להם דבריהם מאחרים, ומצד אחר ידחה אותי בקלות ראש. –

את קונטרסי “בין הערבים” שלחתי לו על פי דרישתו פעמים שלוש ומיום שקבלוֹ לא כתב לי גם שורה אחת, וגם הקבלה בעצמה נודעתי מאחרים. כמדומה לי שאין קונטרס כקונטרסי בסגנונו, בעניני בני אדם בלשון תורה ושמצא חן בעיניך מאד מאד, כדאי הוא להיות לנסיון בתוצאה עבריה הבאה להפוך עולמות, ומה גם כי הדבר קטן מאד, אבל אם אינו רוצה או אינו יכול להדפיסו, הלוא יכול להשיבו אלי ולהשיבני על דברי.

ידידי! ב“ספר החסידים” שלי עוד צלח בידי יותר מן הראשון והוא בעיני שיר השירים וכמובן עוד יותר כבד להוציא לאור, די לי הנסיונות הללו לראות כי כל עמלי לריק.

הנני רואה שעלי לסגת אחור, דַיֵנִי, שבעד החלומות הטובים באתי עד ככר לחם. ועולמי חשך בעדי…

עוד פעם אחת אבקשך, כתוב עוד פעם אחת לבן אב[י]גדור, או שיוציאהו לאור (ואולי תעשה למעני לכתוב לי כעין הקדמה קטנה לספר, לקוראינו הכי עסקינן) או כי להשיב אותו אלי תכף ומיד. חלילה לי וחולין הוא לי להשיבו לאחיאסף וללכת מפתח לפתח. דַיֵנִי! איני רוצה בדבר זה בשום אופן.

אשביעך, עשה לי עוד זאת ואחר אחדל –

צר לי שלא הודעתני משלומך.

ידידך השרוי בצער וקרוע לעשרה גזרים,

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

229. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁴⁷

15.7.1896

P.S.

ידידי!

אגב טרדא שכחתי להעירך בדבר ספר חסידים:

לפי שעוּרי צריך אנכי לעבוד שני ירחים רצוּפים כשתים או שלוש שעות ביום למען ההעתקה, עבודה קשה לפני בימי מלחמת קיומי שהזמן יקר.

נסה לקרות, והיה אם לא תמצא שגיאות הרבה, טוב יהיה אם נדפיס אותו לפני תקונתך ואתה תְתַקֵן את עלי ההגהה, דבר נקל ומלאכה יותר קלה. והיה אם אין אפשר הדבר אנוס אהיה לכתבו עוד הפעם על לפנים מרצוני וכֹחי[.]

בכל אופן צריכים אנחנו להדפיסו, בעידנא דרתחא הד[י]ן הנני מקוה איזה סימן ברכה ממנו בעד מצבי.

חיה בטוב

שלך

מי"ב

230. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁴⁸

15.7.1896

ערב שבת –.

ידידי!

לא תוּכל לשער עד כמה הכאיבו לי דבריך.

העדה הקטנה שלך היתה צריכה להיות מאושרה למצוא בן-אדם כמוך, ועתה היא עוד תואנה מבקשת.¹³⁴⁹ כמדוּמה לי שידעו היטב שאין אתה עוד רב כל צרכך, ומה כל החדש אשר נולד עתה. לבי יאמר לי כי אכלו בך קורצי,¹³⁵⁰ או פרנס העיר נסוג אחור ממך בהִוָדַע לו שכבר נתוּן לבך ושלא תוכל לפרוש כנפיך על בנותיו היפות –

בין כך וכך חמתי עליך, כלומר על ה“משכיל” שלך שאתה מבקש דבר שלא לצֹרך והפחד שלך גדול כפלוני העברי שירא תמיד פן ימהר ה“מסע” לצאת קודם עתו.

כמדוּמה לי שיודע אתה היטב ששטיינטהל¹³⁵¹ אינו מודעי ומכירי, ושדברי שבעל פה לא יפעלו יותר מדבריך שבכתב.

בגשם שוטף הלכתי העידנא אליו כמתביש, ויענני: הרגע רוח רעך, עוד אתמול כתבתי הכל כאשר דרש –

את ה“תנאים” אשלח לך ביום השני לשבוע הבע"ל [הבא עלינו לטובה].

במטוּתא, הודעני מהר אחרית הדבר, לבי נוקף מאֹד, מלבד מה שנוגע אליך העידנא הנני לומד עתה מה המה תנאי-החיים החומרים, והנני בטוח כי “רברב” פשוט מן השוק שלקח בשתי ידים תחת שעליך לעמול וליגע, הנני רואה כי נימורק [ניימרק] דוחה אותי בספרותו ואת טון בדרשתו (בלי ספק יודע אתה כי הוא מן דרשני [?] בכאן ויראה כעין שישה מאות שקל).

כך המה דרכי החיים, ואני לא ידעתי אותן כל כך.

לפני יומַים כתבתי לך אַרוּכות, דברים היוצאים מן הלֵב, ועתה אין לי להוסיף מאוּמה, רק שהעניות גדולה מאֹד בשורתנו עד דיוטה התחתונה, והחלנו “להשכין”? כֻלנו.

ד' ירחם!

עוד הפעם אבקשך שתואל נא לקחת לך מועד לכתוב לי באַרוּכה, ולשלוח לי את שקלי שיפדני ממש מן המיצר[.]

שלום להוריך, לטינתך [כינויה של אסתר-טיניה, רעיתו של אהרנפרייז] ולאחותיך.

שלך המחכה לדבריך בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

P.S.

ההשגת תשוּבה מפֿישר?¹³⁵²

עוד הפעם אבקשך שאל תתעצל ותקח דברים את המנהל בתי הספר של הירש בעדי[.]¹³⁵³ זכור כי הנני טובע בים פשוּטו כמשמעו.

_____

בדבר הדיני ממנות:

חכימא כמוני מבין ברמיזא, אבל עכ"פ צריך אתה להבין בגלוי.

אתה יודע עניני הכלכלה שלי עד גמירא, ועתה צא ולמד עד עתה כבר אני חייב שלושים שקל, פרוטה אין בצלחתי, שורתי עניה לגמרי, וכל מקורי ביום הראשון שלהם ט"ו שקל אצל שריינר הקדוש¹³⁵⁴.

אתה תבטחני לאגוסט, גם יש לי איזה תקוה להבנות מעט בשולי אוגוסט, אבל מובן [מ]אליו שכל העתיד לא מועיל ביום עברה. יש לי “שפיכת דמים” פשוטו כמשמעו, והיה אם תעשה לפנים משורת יכלתך עתה להלו[ו]ת בעדך שלושים שקל למפרע בעדך רק יגיעה קטנה ולי תושיע לפי שעה.

איני תובע ממך רק מְבַקש, ותוּכל לברך ברכת הגומל שאיני מלוה מאתך בשעת דחק כזה.

עניני השעה האמוּרים אם כי אינם חדשים אצלי היו עתה עלי לעול כָבֵד, כמעט לא אוּכל שאת, ובתוך כך אין לי צרכי היותר מעטים.

ד' ירחם!

עוד הפעם אבקשך שתבוא בדברים עם המפקח על עניני בית הספר להירש. חפץ אנכי להיות מוּכן בעד הכל.

במטוּתא קח לך מועד לכתוב אלי כבן-אדם, גם הוצא אלי את הדברים שהבלעת שלא בנעימה.

חיה בטוב, דרוש בשלומך ובשלום הוריך, בשלום טינתך ואח[י]ותיך אם עוד לא יצאו לדרכן. אַיָן? אנה תצא טינתך?

שלך המחכה לדבריך

מיכה יוסף

החום בכאן גדול מאֹד.

הישיבה בחדרי הקטן קשה עלי מאֹד.

אחר הדיססרטציה שלי¹³⁵⁵ אומר לגשת אל ספר גדול אשכנזי, גם אעסוק בעניני השפה כל צרכי.

231. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁵⁶

יולי 1896

ידידי!

אם אינני טרוד בעניני דירה נאה ובשאר צרכי הצבור, הנני טרוד בסעור נפשי בעניני דשמיא וארעא, עד שביד חזקה עלי לדחות את הלך-רוחי לקרן-זוית ולשבת לפניך על האבנַים.

מצד אחד רוחי פרוע והוא אוכל כל אשר בי ומסביבי… ומצד שנית הנני שקוע בים של מחשבות, מחשבות שלפניהם ידָחה גם המשורר שבי, כלומר הנני עוסק עתה במשנתו של זיממעל ואני עוקר הרין [הרים] וטוחנם בעד הדיססרטציה שלי זכרונה לברכה.¹³⁵⁷

אעפ״כ [אף על פי כן] אין אני יכול לפוטרך בכרטיסים [גלויות, במקום מכתבים] כמו שאתה עושה.

לו היה לך עיניים לראות למקרוב כי אז ראית מדי שבתך עמי את אשר אתי, ושבימות החמה הללו הזקנתי פשוטו כמשמעו עכ״פ במה שנוגע להעולם שמחוצה לי – אני הגבר הקרוע שבקרועים הנני שלם בעצמותי ובמהותי, הנני נאה חושב ע״מ [על מנת] להיות נאה מקיים, נאה חולם בהקיץ, ובתוך כך נפקחו עיני לראות כי הא לחוד והא לחוד בדי עלמא, שאותן הדברים היפים שאני שומע ומאמין בהם הם רק דברים בעלמא.

ואני מה? לבדד –

לו היית משיג את ה“מעשה” שבדברים, כי אז כבר ראית בדברי הראשונים אליך אחרי צאתך את אשר אתי; אבל אתה רגיל לשמוע שיחות נאות ולשכוח אגב גררא כי הן הן גופי חיים – ואני עוד מה אענה אבתרם [אחריהם]? למה אוציא דברי לבטלה אחרי שסוף כל סוף הנך חושב אותם לדברים ואינך מבין את ערך החיים שבהם.

מן הקרוב אל הרחוק אינו רחוק: הנה אנחנו קרובים למשל בשֹרש נשמתנו ובהלך רוחנו, כל אחד יודע את חדרי רעו, ולפתע פתאום נקיץ משנתנו ותהום גדול רובץ בינינו, תהום שעושה אותנו לאנשים לא יבינו [איש] את שפת רעהו –

מדוע אכחד? אנכי שלבי היה פתוח לפניך יתר מן השעור, שחשבתי לפניך בגלוי כל דברי שבסתר, הנני עתה בשעה שאני מדבר לפניך בבחינת “מתביש”, כאותה ריבה הנני מדקדק בפסיעות, לא על מנת למצוא חן, רק כדי להישמר מהבלתי-חן.

הנה בעל החלומות…

הנה האיש הבלתי מנוי לפרנס על הציבור.

ואני חפצתי באמת לפרנס את הציבור הישראלי בכֹחי וברוחי, הרגשתי בעצמי את המַלאַכות להיות לעינים להגוי האובד הזה ונשאתי אותו בחיקי – ידעתי את החרב המתהפכת בדרך זה, ידעתי כי הנני תולה מעמדי וחלקי בחיים חומרי[י]ם על משענת קנה רצוץ: אבל הייתי נכון לקדש את חיי על קִדוש השם.

אל אלהים הוא יודע!

אל אלהים יודע את המלחמה הגדולה והרבה אשר היתה בי בין ה“ילוד אשה” שבי ובין חלקו אשר ממעל. מצד אחד היה היצר מדיח אותי לרשות הרבים, לפטם עגלים לעכו׳׳ם ע״מ לפטם אותי ואת ביתי שאני חפץ לבנות, גם המחשבות הגדולות בהמונה של רומה [רומא] שאינם יכולים להתכוֵץ במטת סדום של ספרתנו העלובה באו עלי מכל צד ומשכו את לבבי ואת ראשי בכֹח אדיר וחזק, ויש אשר אמרתי לעצמי: באותה שעה שתעבור משמאל לימין הרי אתה סופר גדול, משורר, פלוסוף, בן אלמו[ו]ת. ואני עצרתי ברוחי הסוער, ברוחי החפץ חיים של עונג והרחבה, והייתי כופף את קומתי בעולמו של ישראל, בחיים של צער ובלחם לחץ.

גם הארמיות [לא יהודיות] שאהבתי הבאתי לו קרבן.

את הכול הבאתי קרבן למַלאַכוּתי, מַלאַכוּת אשר עבדתי בעדה והכנתי את עצמי בעדה השכם והערב, בכל עת ובכל שעה, כל האהבה, חפץ החיים וכו׳ נסוג אחור בשעה שכתבתי והאמנתי שאני ואתה ננהיג את הדור, ורשאי הייתי להאמין.

לכך נוצרנו, לכך יש ביכלתנו –

גם בן-נון שלנו¹³⁵⁸ היה שותף למעשה בראשית – הכתוב השלישי הזה ביתרונו היה מכריע בינינו ועמנו היה באותה עצה, ונחלום ונחלום עד שנות דור ודור.

והחלומות לא שווא ידברו אצלי.

טועה הייתי בך במה שלא ראיתי כי הספר שבך נברא בשביל הסיף, ובו, שהספר שלו נברא בשביל התיק – גם לי ולך ולכל יתר האנשים העומדים במחיצתנו יש “אנכי” הגון, אבל הוא סכום כל ההויות והרוחות המנשבות בנו, הוא מאוחר בזמן, תולדה, ואצלו ה“אנכי” הוא אב, תיק חי שבורא את הספר בעדו. אנכי ואתה ושאר אנשים בשעה שאנחנו חושבים רמות, בונים עולמות ונחריבן, נחבק זרועות עולם, סוף דבר תזוח עלינו דעתנו ונחשוב: גברי רבי [א]נחנו שנעשינו מרכבה לכסא הכבוד, והוא במחילת כבודו חושב מתחילת בריָתו אני הגבר הנני מגברי רבי ולפיכך צריך אני לחשוב רמות, לבנות עולמות ולחבק זרועותם.

ואני? זה אתם אומרים –.

פסיעה אחת בדרך כבושה לחיים שעשיתם היתה די להפוך כל הקערה שלנו על פיה, הלז והלז ואני – הלז פירש בטרם ששנה, אתה תשב בירכתי האדמה על מוכה [מצע מוך] רכה ונאווה ותזכור למרחוק “אותך” ואת אשר עבר עליך – ואני נשארתי “בעל החלומות” כתורן בראש הגג.

כזאת וכזאת.

כזאת וכזאת, ובתוך כך הרי אני כבן שלושים ואחת ותלוי באויר – אין עוד אני מאמין בי ובך ובו ובספרותנו, אין עוד אני מאמין בחיי רוח בשעה שאני רואה שאיש לאהליו, ואני כמעט זקנתי להציב לי יד אחר בחיים. ובאותה שעה שעולמי הרוחני נחרב, שחדל האור המעוֵר את רוחי ומהותי, ה“קדוש” שבתוך מעי, מובן מאליו שחפץ החיים החומרי[י]ם יצאו ממחבואם, והרצון לחיות, להתענג, לאהוב ולהאהב, לעמוד על רגלי, חי בקרבי בכל תוקפו ועוזו.

הנני חפץ חיים, חיים אני חפץ, חיים המקיפים אותי מבחוץ, ואיני יכול לחיות, ה“יחיד” שבי נדחה מפני החברה, הרוח מפני הכלכלה, עתה מוכשר אני להזדיין וללחום מלחמת קיומי, אבל איני יודע איך אעבור את המעברה, את ה“גשר” –.

לך הנני מגלה בסוד גדול, גם בהרעות הפשוטה, הע[ו]זר איש לרעהו בשעה דחוקה אצלנו אינו מאמין כל צרכו.

הבאמת הנני מרחיק ללכת?

*

בזה הרגע נופל עלי ועל צווארי עצבון נורא, “שמערץ” בלע״ז, הנה רואה את החלום הארוך של שלושה שנה ומחצה ושברו – הנני רואה את החיים בעצם עברתם. אלי מי יחיה מלוא שירו אל! מי ירהיב עוז בנפשו ללכת הלאה, הלאה בראותו מה טיבו של ההליכה בעצמה! מי לא יבין שמועה?

ובתוך כך העולם יצהיל פניו –

מיום שעמדתי על דעתי לא התגברה עלי תנועת “ידיעת הנפש” כמו העידנא [עכשיו], בַּכֹּל בַּכֹּל הנני רואה את ה“נפש” שבדבר… דברים שלפנים היו מביאים אותי לידי שכרון, לידי השיכרון שבחיים הם בעיני עתה כעין פסיכלהגיע [פסיכולוגיה], בקצרה הנני רואה עתה לפנים מן הקלעים… ואתה הלוא תדע כי במקום שתחיל הפסיכלהגיה יחדלו החיים –.

איני אומר יאוש לגמרי, לא אוכל לומר, אני הגבר הייתי מרהיב בנפשי בהיותי בן כ״ה – בשעה שרוב בני עלמא כבר נזקקים לביתם – לעשות את הצעד הראשון בחיים, ועתה הנני מרהיב לעשות את השני כבן שלושים, בראשון בתור חולם, באין רואה מראשית אחרית: ובשני בתור “בעל נפש”, מזוין בכל “תכסיסי” מלחמה –

הפעם הנני אומר: להיות או לחדול! להיות לבדי –

בדבר “פרוד הלבבות בכנופיה שלנו”¹³⁵⁹ כעין אתה טועה, הדברים רק התבררו, ובשעת חבלי לידה הייתי מלא גרוי.

ביני ובין טהון איכא: הוא תולה הכול בהחומר, בתנאי החיים הרעים המעשים אותנו בעל כרחנו, ואנכי ארכיב את הכסא על החומר ואדע גם את אֹדם נפשנו; הוא גם חוטא או שוגה אינו יכול להיות, כלומר יחוש בהיותו, ואני עובר עברה ועוד יש עוז ברוחי.

מר כדאית ליה ומר כדאית ליה,¹³⁶⁰ וזה התהום הגדול אשר בינינו. הרעות של פרישנו¹³⁶¹ מביאה אותי לידי טל-ילדות, לידי עולם. הוא מן הספרים שקודמים להתיק, הוא חי במלואו ואני אוהב אותו.

ויש אשר אנחנו מטיילים בבין הערביים ב“הלענזעע” [Halensee] בין שדרות האילנות העומדים צפופים בילדותם שאננים ושקטים מבלי דעת עוד את הכורת, והשמים ממעל מלאים מנוחה שבתכלת, והתכלת מתאדם כדרכו, הכל לבטח, לבטח –

ואני במקלי אעבור.

ויש אשר אני שוכב על מטתי בד׳ אמותי, והאמות קצרים גם העולם שבחוץ קצר, וערפל גדול ממלא הכל ואותי, אני רואה את החורבן בעצם נבלותו, ואני חרוב בתוך החורבן. ואני חרוב חי ושומע –

______________

כזאת וכזאת –

ואתה מה תעשה? השלום לך ולרוחך? השלום לך? השלום לטינתך¹³⁶² ול“הילדה הכשרה” שבה? השלום להוריך? אימתי יוצאות אחיותיך לדרכן? מדוע לא תלמדן לשכוח את העולם שבצער?

טון עומד על המשבר להתרברב [להפוך לרב] בבורכשטאד.

פריש עומד על פרשת דרכים, והוא תלוי במסעו.

ברדיטצ׳בסקי הוא רועה את עצמו –

הנימרקים, הבריינינים והמלטרים בנו להם במה גאונית בפני עצמם, והמה כופרים בהגאונות שלנו לגמרי. אחד העם יבוא לכאן ליַרחֵן את מוצקין וטהון מוצא את הדברים כשורתן. בן-אב[יג]דור הוציא לאור סימנים רבים ריקים, גם פרץ של בריינין אינו זכור לטוב.¹³⁶³

יקחם אֹפל!

232. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁶⁴

י' באב [תרנ"ח = 20.7.1896]

ידידי!

הנני שולח לך בזה את תנאי-הבחינה –

לתוצאת הדבר, גם לדבריך אחכה בכליון עינים[.] מובן הדבר מעצמו שלא שכחת כי כבר כתבתי לך פעמים –

שמעתי כי ה' פישר¹³⁶⁵ מתגורר בכאן, בקשתיו ולא מצאתיו.

ההשיב לך?

רואה אנכי כי לא יעלה בידך להגיה את ספרי,¹³⁶⁶ אני בכאן ואתה באספמיא ופישר באספמיא אחרת –

במטותא השב אותו אלי באחריות, ה' פ[ו]זננסקי¹³⁶⁷ הבט[י]חני עתה להגיהו בפני, הדבר יקל וימהר וגם אלמד מה ע"י זה, הוא יגיה[,] אנכי אעתיק ואשלח לפישר, אקבל את עלי ההגהה והוא יגיה עוד הפעם. רק באופן כזה אקוה שיגמר הדבר[.]

במטותא, אל תחמיץ המשלוח[.]

השלום לך ולביתך? הכבר יצאו טינתך ואחותך להרי-הרים?

מצבי רע מאד בחומר גם ברוח, הנני נופל על פניי –

שלך השרוי בצער

מיכה יוסף

233. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁶⁸

29.7.1896

ידידי היקר!

מחֹסר כסף תלגרמתי אליך היום למחצה בתלגרמיה דְבֵי שותפי –¹³⁶⁹

ועתה קבל את ברכתי: עלה והצלח בעזרת אבינו שבשמים¹³⁷⁰! והיה מְאוּשר אתה וכל אשר לך לבית ישראל – לך מחיל אל חיל! ומי יתן שהימים יהיו קרובים שבהם נעבוד בפרך בעד עמנו וספרתו כאשר חלמנו בהקיץ –

לדבריך בארוּכה הנני מחכה בכליון עינים, שבהם הנני מקוה למצוא הכֹל מה שנוגע לך וגם תשוּבה מספקת על כל דברי שנשארת חייב להם[.]

השלום לך ולאמך? כלתך ואח[י]ותיך אַיָמוֹ?

שלך

מיכה יוסף

פֿריש כבר יצא לביתו. רק אנכי וטון נשארנו במְחיצתנו –

בשישי אגוסט יְמָלֵא לי ל"א שנה –

234. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁷¹

[יולי-אוגוסט 1896]

ידידי!

בלשון אמי:

תודה רבה! מי יתן שאותה התחלה תהיה לטובה לנו ולכל בית ישראל –

האמת נתן להאמר, עם כל הגיגי וחפצי לבנין ספרתנו, עם כל הקדשתי אליה זה ימים ימימה הר[י]ני מרגיש עתה בקרבי כעין לֵאות; נלא[י]תי נשוא פשוּטו כמשמעו את מלחמתי הארוּכה שהביאה אותי עד ככר לחם… את הכֹל אני סולח לספרתנו, את ימי עניי ומרוּדי, את זלזולי ודחיי אבל לא עולָמי שחשך בעדי – את הכֹל אני מוחל לה אבל לא את פשוטי-[המסעוד?] בבית פלוני וכהן – ובתוך כַך אני רואה את התנאים הרוחנים בספרתנו מימין ומשמאל, הנני רואה את הרוּחות הרעות וטמטומי הלבבות, את הכֹל הכֹל אני רואה ויְאוש נורא מְמַלֵא כל חללי לבבי, יאוש שמְאַין תקוה להעצמות היבשות ואינו נותן ליָעֵף כֹח.

לְמִי? ולמה אני עמל?

אין אני נסוג אחור, אהיה אשר אהיה; אבל תחת שלפנים לא חשבתי בי אפילו כמלֹא נימא הנני חפץ עתה להתקיים, לעמוד על רגלי. זאת השאלה אשר ממלאת עתה אותי השכם והערב ושאינה מניחה אותי לישון. עתה אני חושב רק בי ובקיומי דבר שלא ידעתי מתמול שלשום.

בראשית עלי להתקיים –

אש גדולה עצוּרה בעצמותי. רעיונות ורצונות, הרהורים ומחשבות, חורבן עולמים ובנינם מְמַלְאִים אותי ורוּחי הסוער ושוטף כנחל, באמה וזרת קומתי אָצור כֹח רב ותְחיה מרֻבה, לוּחות גם שברי לוּחות; אבל בראשית עלי להתקיים ולהִתְבַסֵס, כי אם אין אני כאן אין הכֹל זה כאן –

ומָתי יהיה האות?

כמדוּמה לי שבחדרי חדרי לבך גם אתה תחשוב אותי מעט למתעתע בעבור שאין אני מָנוי פרנס על הציבור – דבר שהיה כלחץ בעצמותי…

ארזים חושבים כַך ומה יעשו איז[ו]בי קיר?

אלה תולדות זקנתי בימים האחרונים, הטל-ילדות שבראשי הלבין, והוא עתה רואה את החיים בעינים אחרות, והם שחורים ואינם נאוים, ראשיתם מצער ואחריתם אשורנם?…¹³⁷²

נער הייתי גם זקנתי –.

*

בדבר הרעיונות והרהורים הרעים והטובים שכאופל עב החשיכו אותך בימים האחרונים, וכל יתר הדברים שהי[י]ת צריך לומר לי ולחשוב עמדי בטרם צאתך, בעל נפש כמוני יבינם לאחר תאמרם ותסמנם.

אין אני רוצה למשוך את לשונך ביד חזקה, אבל כל עוד תחשׂוך דבריך כאבן על לבי ועל כן אחכה אליהם בכליון עינים.

פתח פיך ויאורי [ויאירו] דבריך.

מצב בריאתי אינו טוב. פני נופל מיום ליום ומנוּחה בל-אדע, גם למוד וחשֹב לא אוּכל. כל עולמי לפנים ולאחור כמו באים בחשבון עמדי ואני עומד על פרשת דרכים בנפש עיפה, בלֵב שונא את החיים ורודף ומתגעגע אחריהם.

לי דרוש עתה התבודדות ביער דמלבלב וטיול יְחִידי בשמים שבאדמות, שם הרחק מאדם העיר הי[י]תי בא בחשבון עמדי ועם כל המעשים שיעשה; לי דרוש –

ובתוך כַך אַסור אנכי אל חדרי הקטן ותמונ[ו]תי המֵתות, והספרים הקרובים אלי נעשו רחוקים… תחת שאלת-עולמי אני עוסק בשאלות היום, פרוטות, ארוּחות ושאר ירקות.

גם הקלוב שלנו אין שלום בעצמותיו, הוא מלא בקור ובקורי בקורים, כל אחד מאתנו יחריב את רעהו, והחורבן עמוק עמוק. איני יודע מה היה לנו ולהרוח הרע השורר אתנו; אבל יודע אנכי כי תחת התְחיה ששאפתי הנני שואף עתה רעל ופירוד לבבות.

גם זה לא יועיל –

אחרי כל הבקור והנתוחים החדים, אחרי כל המדות והמשקלות ויתר האַמות הרי אנו מעין שֹרש נשמה אחת, אנשים שקרובים זה לזה בלי [כלה?] בחוּפתם, ולמה נתר[ו]צץ?

וגם רצוּצה זוּ היא פרק בהלך נפשנו עתה, כל אחד מאתנו הרי הוא על המשבר, על האבנַים.

הכל אבנַים…

*

בדבר הספר חסידים:

לפי דעתי לכל הפחות יעלה לשבעה בוגין והרי מאה שקל.

נדפיס חמש מאות וחמישים אכס[מ]פלרים, חמש מאות למכירה, והשאר בעדנו, בעד מכירי, ובתי המערכות.¹³⁷³

בבוא אחד העם לכאן אדבר עמו בשתים. או יקנה כל התוצאה, או יקח לבית מסחרו שלש מאות אכספלרים, מאה יקח פֿויסט,¹³⁷⁴ ומאה אביך.

המסרת לו תנאי הדפסה שרשמתי על פסת נייר מונח תחת השער של ספרי?

הנגשת אל עבודת ההגהה?

מתירא אנכי פן ירבה עליך העבודה. גם פ[ו]זננסקי¹³⁷⁵ הבטיח לי לעזור לי. והיה אם יקשה עליך העבודה שלח לי את החלק השני והרביעי, ואתה תגיה את הראשון ואת השלישי, וזכור ואל תשכח כי עלי לכתוב את הדברים עוד הפעם, ומין כתיבה כזאת תמשך.

בכל אופן תקן חלק הראשון בימי שבתך בלבוב.

תקונ[י]ך יסבו על הדקדוק, וגם אני נותן לך רשוּת למחוק על אשר תמצא ל“נרדף” יותר מדאי, דבר שאני רגיל בו ביותר.

חפץ אנכי שהדבר יגמר שבועי[י]ם לפני נשוא[י]ך, למען יהיה הכרך מוכן לפניך ליום שמחת לבך.

הוד[י]עני הכל בענין זה

_____

הנני עוסק בענייני הד[י]סרטציה שלי בקושי.

נמנתי להבחן בבית מדרשנו בראשית הקיץ הבא, וע“כ הנני נגש אל המלאכה ללמוד תנ[”]ך ודקדוק ש“ע וש”א¹³⁷⁶ (עם פ[ו]זננסקי, ובֶק)[.]¹³⁷⁷ גם אבקר בית ספר דתי ביְמות החורף למען אראה איככה מלמדים את התנוק[ו]ת עברית ודברי ימי ישראל. בעד שריינר ובנט אעשה שתי עבודות קטנות, ואצל פ[א]ולזון אשמע פדגוגיה ואבחן אצלו.¹³⁷⁸

בקצרה אשתדל בכל כֹחי לרכש לי כל הדרוש למורה עברי מנוּסה למען יהיה בידי בשעת חירום קרדום לחפור בה.

מובן הדבר מעצמו שכ“ז [שכל זה] לא יעצרו בידי בדבר נסיוני בש”א [בשפת אשכנז] שאומר אני לעשות.

השלום לך ולכלתך? השלום להוריך ולאחותך? דרוש בשלומם!

אנוס אנכי להעירך בדבר תולדות הספרות שלך, שתזכור חובתך להקוראים. ראה להכין לך את כל אשר דרוש לך וחלק הראשון, באופן שיגמר לחג המצות.

למה יהיו הבריות מרננים אבתרך?

לפ"ד [לפי דעתי] טוב תעשה אם תכתוב לבן-אב[י]גדור, שמפני עניני רבנותך ונשוּאתך אָנוּס אתה לדחות עבודתך לזמן מה, אם כשאני לעצמי אני רוצה שטוב שתתן עבודתך לנו ולא לו. וזכור ואל תשכח כי עבודתך תמכר לעם לאלפים ולרבבות.

כתוב רק מהלכים, לסמל את המהלך הראשי ואת הפרצופים הראשים.

התחל בשלשת הרועים, דירססי, דילמדגה, דימודינא, שמהם תחל המהלך החדש בספרתנו.¹³⁷⁹

קרא בשום לב את בו[ר]קהרד.¹³⁸⁰

_____

אסיר תודה אהיה לך לוּ תואֵל נא לשלוח לי מחצית שקלי עתה ומחצית לפני צאתך מלבוב, או שניהם בבת אחת. הדבר פשוט הם שקלי האחרונים לחודש זה, וכנסיה [והחבורה] שלנו עניה כל כך עד שאין-אפשר להלוה אצלם גם שקל אחד. חשבתי לקבל בראש חודש הבא אצל שריינר בעד כל רבע שנה בבת אחת, אבל הוא ישאר בב[ר]לין כל ימות החופש.

חסד גדול תעשה אתי.

לדבריך אחכה במהרה

שלך

מיכה יוסף

ערב שבת –.

235. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁸¹

[יולי-אוגוסט 1896]

ערב שבת –

ידידי הנכבד!

עוד נשארת חייב לי דברים על מכתבי הראשון אליך אחרי צאתך, גם על מכתבי השני עדיין לא השבתני כדרכך, ועתה הנני כותֵב אליך בפעם שלישית. יודע אנכי כי טרוּד אתה מאֹד עתה בעסקי מעברתך, בבגדים נאים וכלים נאים ובאשה נאה שיושב אתה בצִלה; אבל אח"כ רשאי אתה לקחת לך מועד לכתוב אלי כדינא.

לדבריך אחכה.

דיני ממֹנות שלי שפלים עד מאֹד, גם קופת ההלואה אשר לבית מדרשנו השיבה פני ה“חדש” שבי ריקם, והנני שרוי בחֹסר כל בשורה של גאונים אבל ענים מְרוּדים – מהמהנדס פולדסקי הלותי לי ממון, מה“קרן זוית” שלו בעד הדיסרטציון, שעליו להביאה בכל יום והוא דורש ממני בצדק –

צר לי מאֹד לתבוע אצלך לפנים מן הזמן, אבל אנוס אנכי לעשות זאת. במטוּתא קח לך אצל חותנך את השלושים שקלים בעד הספרים פשוּטו כמשמעו ומהר לשלחם אלי, חסד גדול תעשה אתי, ואֶוָשע לפי שעה[.]

ראה הנני מבקשך לצֹרך –

בכלל מלחמת קיומי כי קשתה עלי עתה מאֹד, זקנתי ונלא[י]תי נשוא.

אימתי? אימתי יהיה הקץ?

בדבר הספר חסידים שלי:

פֿישר לא שלח לי את הדוגמאות אם כי דרשתי הימנו.

המגיה אתה? רואה אנכי שעליך לעשות כל המלאכה אחרי שעשיתי את החשבון מבלי שאלת פזננסקי, הוא רוצה לקבל עליו את ההגהה מהעלים הנדפסים, הגיה אתה לפנים והוא לאָחור.

הנני מסית את עצמי שאוּכל לפטור את עצמי ממין הכתיבה בפעם שניה שהיא עלי עתה למשא גדול, וכמעט לדבר שאין אפשר לי לעשותו לפי תנאי רוחי ובריאתי עתה.

אין אני חס על עיני המסדרים, לכך נוצרו –

במטוּתא הודעני אימתי תחל ההדפסה וכו'[.] בלי ספק מסרת לו את רשימת תנאי ההדפסה שנתתי לך, והוא מונח אחרי השער של ספרי.

עורבא פרח!

כלומר בשעת הדחק אין אני מאמין בגוף הדבר כל עיקר, איני מאמין בי ובך, בספרי ובספרן של אחרים, הנני כופר בכל, וגם בהכפירה –

כן הם תנאי נפשי כעת.

השלום לך ולרעיתך? מה אתם עושים? מדוע כל הע[ולם] בפניכם שוה לקליפת השום?

בעיני אין כאן עולם כלל –

בזה הנני אומר שלום לכם ולהוריכם ולביתם ולכל אשר להם. ושלום לאח[י]ותיך במעמד שלשתן.

שלכם

מיכה יוסף

בשישי לאגוסט אחוג ל"א יום הולדתי.

אולי יעלה בידך לדַבֵר אודתי את מכירך הממונה על ב[י]ת הספר של הירש, מי יודע מה יולד? עשה זאת.

עלי להיות מוכן בעד הכל.

לדבריך ולשקליך אחכה.

236. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹³⁸²

3.8.1896

אבי הנכבד!

בשתים נפלאתי עליך:

בראשית מדוע לא לקחת לך מועד להוד[י]עני משלום אחי ואחותי שבקרתם באלה הימים כאשר הודעתני מקודם; ובשנית על העצה טובה שקָא תשמיע לי מבלי הבין כי לולא יכולתי עשֹה זאֹת כי אז עשיתי בעצמי.

אנכי חפצתי רק הלואה, על מנת להחזיר לכשאעמוד על רגלי לכל הרחוק בעוד שנה. ואתם תדחו אותי בשתי ידים, בדבר שזה נהנה וזה לא חסר.

הנני עתה טובע בים פּשוטו כמשמעו ודרוש לי מאֹד עזר לפי שעה.

עזרו לי בכל אשר תוכלו.

יותר אין. חיה בטוב אתה ורעיתך, ג[י]סי ואחותי וכל אשר לכם

שלכם

מיכה יוסף ברדיצבֿסקי

237. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁸³

5.8.1896

יְדידי היקר!

דבריך למְקוטעין באוני –

ראה, אתה כותֵב אלי רק לעתים רְחוקות, וגם אז תחת לשבת על האבנַים לכתוב אלי כבן-אדם הנך פוטרני במין כַרטיסים קצרים שלא מעלין ולא מורידין[.]

הנני מקוה שלא תהיה רָגיל לעשות כן.

הרני שמח מאֹד על כי סוף כל סוף מצאת לך איזה מקום מְנוּחה יְתֵרָה ואבן להניח בו את ראֹשך. הנני חושב את הַתְנאים הללו, כלומר בית נאה, וכלכלה נאה, להתנאים היְסודים לכל מעין אשר חפץ להיות את אשר הוא; ואתה קום ושמח על אשר הדברים הללו כְבָר נפתרו אצלך לטובה וקום ועשה, קום וחיה¹³⁸⁴!

הנני מקוה כי בעד האמצעים הנְחוּצים לא הפקרת את העיקר –.

ראה, אחר כל הדְחיה אשר ב[י]נינו עודני תָמים אתך לדבר אתך מבלי מַסֵכה כנהוג, עתה גם אני אומר לעצמי: אם אין קמח אין תורה. ודלא דָא ביה לא כולי ביה;¹³⁸⁵ עתה גם אני רואה כי להיות מנהיג את הדור ועומד בראש איזה דבר שרוצים אנחנו לפלס בו נְתִיב אינו דַי כשרון ורְאויָה לאותה אִצטליא [אצטלה] בלבד בעוד אין לנו עורק כַלְכָלִי בחיים; עתה הרצון שלי לחיות גדול עד מאֹד, כלומר לעמוד על רגלי; ובכל זאֹת מובטחני גם בי שלא אתן בעד האמצעים את עיקָרי.

עודני חזק למרות הרוחות המנשבות כנגדי, למרות אניָתי הטובעת בים החיים.

ולולא דמסתפינא [ולולא הייתי חושש] שתתן אותי עוד הפעם לבר-חלפתא,¹³⁸⁶ הי[י]תי מגלה לך את תוצאות התסיסא הגדולה בי ביְמות הַקיץ הַלָלו:

נמנ[י]תי לָסֶגת אָחור מן ספרתנו העלוּבה לפי שעה. דייני שהביאתני עד ככר לחם מבלי עשֹה בעדי ובעדי, נתמלא סאתי בה ואין אני יכול עוד לתלות עולמי על משענת קנה רצוץ שבה; גם איני מאמין שבתור מסתמך אכתפי דאחרים [על כתפי אחרים] יצלח בידי לעשות בה מה שצָריך אנכי לעשות בה.

הנני מניח הכֹל, והנני מקדיש כל עתותי לספרות האשכנזית שבצִלה חפץ אנכי לחיות ולהתבסס במעמדי. הנני עובד הרבה ואעסוק הרבה והנני מקוה הרבה. והיה בו ביום אבוא גם אנכי אל מין מנוּחה כלכלית כי אז ופקדתי בית אבי, ספרות עַמי ומולדתי.

דא עקא, כי קשים עלי מאֹד יְמֵי המעברה. מקורַי יבשים ונתוּן אנכי לפי שעה למלחמת חיים קשתה. אבל עוד כֹחי במתני לסבול. מי שאמר לחומץ וידליק אומר לשמן וידליק,¹³⁸⁷ אני הגבר אשר כבן כ“ב שנה, איש לא ידע ת”א¹³⁸⁸ שבמערב, גברא דנשי כמעט קלטוהו [גבר שנשים כמעט קטלוהו]¹³⁸⁹ הרהבתי בנפשי עוז להיות את אשר אני עתה ובאתי עד הַלום, וגם עתה הנני מרהיב להתחיל עוד הפעם, כלומר לפלס לי נתיב חדש בספרתם, נְתיב ראוי והגון לפי כֹחי ומהוּתי[.]

והיה אם לא תראה אותי בעוד שנה או שנתים בתור סופר מְציון [מצוין] אצלם וחטאתי לך כל הימים.

הנני מקוה כי תהיה לי לעזר בימי המעבר בכל אשר תוכל.

עוד הפעם אבקשך שתקח לך מועד לשבת על האבנַים ע"מ [על מנת] לכתוב לי בארוּכה מכל את אשר אתך וכל מה שחפץ אתה לסַפֵר לי, להתודות לי ולהתיעץ אתי, ומכל אשר אתי לפי כל מכתבי אשר כתבתי לך מיום צאתך ממני שלא השבת לי עליהם כהוגן.

כמדוּמה לי שמכל מכתבי תוכל לצַרֵף לך איזה מושג מכל אשר אתי וכו'.

במטותא אל נא תאחר לכתוב.

בדבר המשלוח, אבקשך שאל נא תְאחר עד ט“ו דנא ולא עד בכלל, אנוס היתי להלו[ו]ת לי אצל בת בעלת ביתי שיוצאת מכאן למעון קיץ בט”ו דנא, ובו ביום אנוס אנכי לשלם לה כל מה את אשר אני חייב לה.

בכלל שעתי דחוּקה יותר מדאי, כמעט יתר על המדה שמדדה לי מיום יצאתי גולה.

גם דירתי קטנה יותר מדאי –

לי צריך עתה עכ“פ לחם חֻקי, דירה רחבה ואויר טוב, גם התבודד[ו]ת יְתֵרָה ע”מ לחשוב ולהתפ[ר]נס כל צרכי בעניני שחפץ אנכי לכתוב, וכל אלה אינם לי –

קרוב הדבר שאגש אל המלאכה לכתוב ספור גדול בלשונם: כעין ספר הזכרונות שלי שבו אתאר עולמנו החדש, ו“ישראל” שלנו החדש.

לבעל נפש כמוך אין אני צריך לבאר מה אני חפץ[.]

פריש גם טון, גם אנכי מקוים מזה הרבה.

לע"ע [לעת עתה] לומד אנכי אשכנזית כל צרכי.

_____

דרוש בשלום אמך היקרה שכמעט אנכי אוהב אותה. ולא תוּכל לשער עד כמה אני שמח על אשר זכתה לראות אותך ביום הדגלים [חג לאומי אוסטרי].

היא “הרויחה” זאת.

והיה בכתבך לטינתך דרוש בשלומה בשמי, וצוה עליה שלא “תכין” יותר מדאי ושתשאף רוח צח כל צרכה.

כפי הנראה גם פֿריש יבוא לשם.

_____

בעד ברכתך ליום הֻלדתי תודה רבה.

שלך המחכה לדבריך בכליון עינים

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

P.S.

סקפניק כבר השיב לך ספריך מבלי ספריו.¹³⁹⁰

תַאֵר לי מהות העיר וכל אשר מסביבה, וא"ת [ואם תאמר] גם את בנות הארץ[.]

בענינים ספרותים: בריינין מו"ל יַרחונו – אחד העם את ירחונו – וסקלוב את “תוצאתו” הרבה –.

יקחם אֹפל!

238. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁹¹

10.8.1896

ידידי היקר!

במקום עקספרסבריעף [מכתב אקספרס] –

אנוס אנכי להזכירך כי ביום ט"ו דנא יום תשלוּמין לי שלא אוּכל לדחות אותו גם לשעה, ומלבדך אין לי גם גֵרָה [אגורה] בצלחתי [בכיסי]. אבקשך שתואל נא בטוּבך לשלוח לי שקלי בו ביום תקבל דברי לבל יאוּחר.

חסד גדול תעשה אתי.

מדוע אתה שותק? לא תוּכל לשער עד כמה אני מחכה על דבריך בארוּכה בכליון עינים. הנני מקוה למצוא בו את כל אשר אתי ואתך

שלך

מיכה יוסף

239. אל צבי בורנשטיין¹³⁹²

15.8.1896

ידידי!

בזו הרגע עולה על לבבי שטוב לשבת לבדד על המעקה בעליה רביעית בשעה שאשה שחורה ונאוה יושבת לנו בבית, ולעֻמת הבית שתים לבנות תופר[ו]ת ונאות. ולי עבדך אין כל –.

אימתי מַתָ אתה ואחיך ז"ל?

מיכה יוסף

ערב שבת

240. אל אפרים פריש¹³⁹³

16.8.1896

ידידי היקר!

מאֹד שמחתי על מכתבך אחרי דומיה ממושכה –

הרבה הרבה צריך אנכי לכתוב אליך, אבל רואה אנכי שבין עיר מגורך וסקלי הן ולאו ורפיא בידך; בו ביום תודעני כתֹבתך בבירור אכתוב לך כל צרכך.¹³⁹⁴

שלך

מ. י. ב.

241. אל מרדכי אהרנפרייז¹³⁹⁵

21.8.1896

ידידי!

ערב שבת –

הככה אתה עושה לבני לויה?¹³⁹⁶

שלך

מיכה יוסף

242. אל ירחמיאל שקפניוק¹³⁹⁷

[אוגוסט 1896]

ידידי היקר!

לפי שעה כעין חסלת [סיום] לחליפת-מכתב[י]נו על דבר ספרתנו.

עד הלום האמנתי לתומי כי להיות מנהיג הדור דַי כשרון, רצון גדול ורְאויה לאותה אצטליא; עתה אני רואה כי בלא קמח אין תורה, ושהדבר תלוי בדיני ממֹנות פשוּטו כמשמעו. חבל על מבחר שנותי שהוצאתי לבטלה בחלומות שוא שלא הועילו לי וגם לאחרים. דַיֵנִי לבוא בעד קרבן רוחי עד ככר לחם –

בדעה צלוּלה ולב דַוָי הנני נסוג אחור לפי שעה, לשנה או לשְנָתַים עדי אתבסס ואעמוד על רגלי.

הרני נגש עתה בעבודה מרֻבה בספר[ו]ת האשכנזית, אעבוד ואעבוד בכל כֹחי וזמני; והיה אם לא אתבסס בה בעוד שנה וחטאתי לך כל הימים.

כל הרוּחות לא יזעזע[ו]ני ממקומי, דייני!

_____

מובן הדבר שגם לעצמך הנני מתגעגע לראות איזה בסיס נאמן מלבד ספרתנו שבלעדי אין לך כל תקוה המנה.

הִבָחֵן בתור מורה עברי, או הכנס לתוך ספרות הרוסית.

הנני חושב כי אז, בהיותנו שתינו סופרים בשפות החיות, וחיים על עטם משמאֹל ליְמִין יקל עלינו הרבה לעשות מה במימין לשמאֹל.

וזכור ואל תשכח כי אין ברירה.

_____

[תחתית העמוד קטועה]

_____

עבודתי עתה בשתַים: מחצית היום לבלשנות אשכנזית וכל עניני שפתה ודקדוקה, ומחצי[ת] השני לקריאה בעניני הספרות החדשה מימי התְחיה (רעניסנס) והילך.

נסיוני יהיו בשתים: ציורים ותמוּנות לוּרים [ליריים] – השקפות כולל[ו]ת אודות הסופרים והספרות.

ב[י]נתים אגש לכתוב מין ספור גדול בשם: ספר הזכרונות של בן-אל-מות, שבו יהיה כלוּל מעין תוֹלַדְתִי והמהלך החדש אצלנו בכלל ומהוּתי בפרט, כלומר אתן ציור מספיק מהעברי החדש אצלנו וטפוסו הַמָלֵא קרעים ומשיכות לכל צד –¹³⁹⁸

והיה אם יצלח בידי כאשר אקוה כי אז בין לילה אתבסס ומוניטין שלי יצאו בעולמם.

לפי היחוּסים הקטנים שיש לי אל איזה סופרים מצוינים שבכאן יש לי תקוה להכנס בהעתונים היותר גדולים שבכאן[.]

עבודה רבה דרושה לי, והסחת הדעת לגמרי מכל חלומ[ו]תי אשר אני חולם בעד ספרתנו ועתידתה.

והיה אם אעשה את אשר לפני כי אז אוכל עמוד.

בקצרה הנני רואה כי כדי לסול לנו מסלה חדשה בספרתנו דרוש לי לעשות דרכי קפנדריה ורק בעת אֶוָדַע בתור סופר אשכנזי כי אז אוכל לפעול ולעשות הרבה בעד ספרתנו.

והיה כי אתבסס מעט בספרתם, כי אז נכון אנכי לצאת לאיזה מועד לוויען ע“מ להתודעות לעורך ה”ניי פריי פרעססי" תודר [תאודור] הרצל שנעשה לאומי

[המשך העמוד קטוע]

243. אל נמען בלתי ידוע¹³⁹⁹

[20.8.1896]

ידידי היקר!

דבריך באוני –

כשבוּע ימים לן אצלי ידידי דויד פֿרישמַן בארבע אמות של הלכה שלי והפריע אותי כל צרכו; וגם העידנא, יום אחר צאתו, הרי אני עוד טרוּד מימי הבטלה ושעמום הרוח, עד שכמעט אין-אפשר לי “להִכָנֵס” ולכתוב אליך כאשר עם לבבי.

אצבע אלהים! בו בעת נמנ[י]תי וגמרתי לסגת אחור מעניני ספרתנו, משכה אותי עוד הפעם רוח תזזית שבה, אורחים כקנט[ו]ר¹⁴⁰⁰ ופֿרישמן מצד אחד, אחד העם ויַרחונו שמו"ל בכאן מצד שנית טרדו אותי אגב גררא מאֹד. ועליך לא לשכוח כי לזה האחרון בת יפיפיה ומשכלת מאֹד ושבעל כרחי הרני בא אצלו מדי יום ביומו להסיח דעתי בעניני עתונו.

בקצרה כל הענינים הללו לקחו את עתותי זה כשבוּעים ימים.

גם פֿרישמן שנשאר בדוּל מן החיים הרוחנים התוססים אצלנו מרר את חיי בקלל[ו]תיו הנאצות וגרמטקיתו [תיקוני דקדוק] את שבוּשי הירשפֿילד¹⁴⁰¹ המשוגע ואינו איש הרוח הכל כמו שכָתוּב באלילו מכס נ[ו]רדוי ואשפתו…

היו ימים שהאיש הזה היה קרוב אלי ואל שֹרש נשמתי, ובמשך שלושה שנים שלא ראינו איש את רעהו כמו תהום גדול רובץ בינינו. כן אנחנו וכל ה“רֵעות” שלנו וכל ה“יחוּסים” והאנשים אשר סביבנו.

לא תוּכל לשער עד כמה מעצבת [מעציב] מחזה זוּ את רוחי.

אתה תְנָקֵש בשמועות כתוּבות באלסט. וואכֿנשריפֿט,? ואני רואה הלאה הלאה, אני רואה מה הם החיים ומהוּתם והאנשים המתראים כמו חיים, אנכי רואה כי סוף כל סוף אני נזיר לרעי, ועמי, ולכל העולם אשר מסביב לי; והמשכיל שבי לא ידום ונפשי עליו ישתפך.

איש לאֹהליו! ואֹהל אין…

*

אצלי אין כל חדש.

קרוב הדבר שאחד העם ידפיס את “ספר חסידים” שלי בירחונו¹⁴⁰² ואקבל שכרי שלושים רו"כ לבוגין, דבר שאיני מאמין בו כל צרכו, אחרי שאחד העם וספר חסידים כעין שני הפכים בנושא אחד.

בין כה וכה הנני על האבנַים להִכָנֵס ולהקדיש כל כֹחי לפי שעה בשלהם [בספרות הגרמנית] עדי אבסס לי דרכי ואסול לי מסלתי.

והיה אם יצלח בידי מאמרי הראשון, אוּכל לבשרך כי ימצא לי גואל אשר יחזיק בידי כל יְמות החורף באופן שלא אהיה משועבד עוד אל בית ספר העליון.

בתוך כך אני “חסוּר” יותר מדאי, והיה אם אפשר בידך להלו[ו]ת לי איזה שקלים ע"מ להחזיר לך לכל המְאוחר באקטבור הקרוב אַסיר תודה אהיה לך.

אנכי אכתוב בראשונה אודות ספרו של רוד[ו]לף אויקן;¹⁴⁰³ הנני חושב בזה הרבה ועוסק הרבה, ואני מקוה כי יצלח בידי.

במה אתה עוסק? אימתי תבוא?

לא תוּכל לשער עד כמה אני מחכה על ביאתך, מחס[ו]ריך לא ישלים לי כל נפש אשר מסביבי. אני מאמין כי יש צֹרך באחד לרעהו, ולא מבעי בעת כזאת שכמעט דרך אחד לשנינו.

ב[ו]א!

*

הרבה הרבה “חייתי” בימים האחרונים, הנסיונות באים על נסיונות, והחיים לפני כספר נגולים עתה והנני קורא פרשתי יום ביומו –

גם בעסקי נשים וצרופיהם למדתי הרבה.

האויר בכאן אינו טוב. גשמים מרֻבים, ענן וערפל, בריינין והשכלה וכו'

חיה בטוב וכתוב מהרה

שלך

מיכה יוסף

P.S. מעין מכתבו של מרדכי לטון:

"יבואו נא האַטֶיסטים [האתאיסטים] שלנו לכאן ויראו עד כמה פעולת בתי הכנסת על עמנו ויבושו – "

נבושו!

244. אל נמען בלתי ידוע¹⁴⁰⁴

[אוגוסט 1896]

ידידי!

בעידנא דריתחא לא היה לאל ידי להשיבך כהוגן על דבריך, וגם עתה עדיין אין לבי שָלֵו אתי כל צרכי באופן שאוּכל לדבר אתך כאשר עם לבבי, ועל כן אטייל אתך רק קצרות:

איני מאמין כי אחד העם ימלא מַלאַכותנו בספרתנו העלוּבה עד קצה, כלומר עד גמירא, אבל הנני מאמין כי יעשה הרבה, על כל פנים רוצה הוא הרבה, רוצה הוא בלֵב כשר ובמוח בריא ויודע את אשר לפניו.

ולפי תנאי ספרתנו אל יהיה הדבר הזה קל בעיניך.

אנכי אינני נסוג אחור מרעיוני לבנות במה לנו בפני עצמנו בו ביום יבוא יומינו, אבל בטרם הימים האלה הנני נכון לעבוד במקום אשר אעבוד ובכל מקום אמצא מצע להשתרע, וכן הנני מְיַעֵץ גם אותך.

בקצרה גם אנכי גם אחד העם חפצים [א]נחנו שתעבוד בעדו.

וא"ת[ואם תאמר]: באיזה מקצוע? זאת היא השאלה!

לוּ הי[י]ת אומן משורר או מספר, כי אז כבר היו יוצאין מונ[י]טין שלך בעולמנו, וכל השאלה הזאת היתה למותר, עכשו שלא עשית בזה מאומה, הר[י]ני מעמיד את הדבר על חזקתו שאינך לא אומן, לא משורר ולא מספר. הרי נשאר בעדך רק שדה הפובליצסטקיה, אבל גם בדבר זה הדבר קשה מעט. מצד אחד אחד העם מְיַהֵד ירחונו ואין לו עסק רק [אלא] בענינים נוגעים ליהדות, ומצד שנית, הנני אומר לך את האמת בפניך, שאיני מאמין כל צרכי אם תוכל אתה בחוגך הַצַר, בהעדר כל העושר הרוחני הדרוש וכל מאן דמטפל בשאלת הזמן, לשפוט ולערוך את הענינים שהזמן גרמא באופן שתעמוד עליהם. עוד הפעם אני אומר לך, איני כופר בכשרונך, בכֹח מבטך וכו' אבל אין אני מאמין אם יודע אתה כל צרכך מה שעליך לדעת, כלומר אם תוכל לדעת במקומך כל צרכך.

לא תוכל לשער עד כמה יכאיב לי לומר לך כזאת, אבל מה אעשה? מהאמת לא אוּכל לזוז, סופרינו האפ[י]ק[ו]רסים כיל“ג, ליל[יי]נבלום וכו' כֻלם עמדו אז על מרומי ההשכלה של זמנם וידעו או הריחו עכ”פ מה שיקלע מבחוץ, וסופרינו הלאומים המה אינם עומדים בשוּרת זמנם.

רק אחת אוכל לומר לך: למוד! למוד!

אחרי שקלתי וטרתי עם אחד העם אודתך בא[ו]נו לידי מסקנא, שאתה מוכשר אתה להיות הממצע בין ספרות הרבנות אצלנו ובין ספרות ההשכלה, כלומר שתסתכל בעין פקוּחה על כל מה שיתרחש בחיים ובספרות בשדה הרבנוּת וספרותה, ותהיה משמיע, מבקר, בוחן ובודק.

גם בספרות הרבנית ישנו חיים, כשרון, ידיעות, מהלך והשקפות, גם שם נבונים ושרליטנים, יודעים ובורים, גם שם שואלין ומשיבין בשאלות החיים וכו', ועליך למצֵה לנו כל מה שיתרחש בשם.

מלאכתך יהיה בתור משמיע לנו ומבקר להם.

מובן מעצמו שצריך אתה לכלֹל דבריך, ולא לכתוב בקרת על כל ספר וספר, צריך אתה לטפל רק בהעיקר ולא בהטפל.

מלבד זה הֶוֵי זהיר שלא להשתמש בהקדמות יתרות, ובהקדמות להקדמות כדרכך, סגנ[ו]נך הוא עשיר מאֹד אבל רחב עד מאֹד ומה שיאמרו אחרים בפסוקים אחדים תאמר אתה בגליונות.

צא ולמד כמו שיכתוב אחד העם.

והיה אם תגש אל המלאכה, ותהוי [תהיה] זהיר בלשונך וכו' ושמח לבי מאֹד.

בהשקפתך הראשונה תוכל לטפל גם בספר[י] כץ; מזקנים אתבונן. אור נוגה וכו'.¹⁴⁰⁵ אומרים אמור כי ישנו בו מה.

אנכי אתן לו את ספרי: “לפני ולפנים” (ספר-יראים) עתה הרני עסוק בכתיבתו שנית, הוא ספר-שירי כידוּע לך.

_____

בימי החופש הללו בקרו בכאן קנט[ו]ר ופרישמן, קנט[ו]ר מצא מאֹד חן בעיני.

גם הבטלן שפ"ר היה בכאן.¹⁴⁰⁶

245. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁴⁰⁷

אוגוסט 1896

יקירי!

דבריך ושקליך באוני.

מלבד מה שהדבר היה בעתו לפי תנאי שעתי הדחוקה, ה[י]טיב לרוחי הכָּמֵהַ לראות אף אחד לוקח חלק גדול בעולמי. באמת דבר גדול דיברו חז״ל: אדם נ[י]כר בכיסו… ואמיתת התורה המרה הזאת הראוני נסיוני בימים האחרונים יותר מדאי.

יקח אֹפל את כל האנשים והמעשים!

לא תוכל לשער עד כמה מרו דבריך את רוחי, אבל מה אעשה גם אנכי שרוי בצער, צער גדול מנשוא –. מצד אחד הריני ארי שבחבורה, בעל חלומות ומחשבות בעד עם כֻלו וספרתו, ומצד שנית הנני שַמוּתִי עד הַשְמָתָה וידי אסורות…¹⁴⁰⁸

האסון שלנו היה שלא [הת]חשבנו עם התנאים החומרים וחשבנו כי החלומות והרצונות דים.

גם לא אוכל סלוח לי על אשר [לא] למדתי רוסית.

בקצרה, עוד הפעם ראית ונוכחת שכל עוד שלא תהיה לנו במה בפני עצמנו לא נעשה מאומה, לזה דרוש כסף וישיבה בארץ.

שתַים אין –

נמנ[י]תי וגמרתי לסגת אחור מספרותנו לגמרי לפי שעה, עדי אתבסס במקום אחר, לא אוכל ללחום עוד, לא אוכל –

צר לי על כֹחֹת שאכלתי לבטלה.

עתה הריני טרוד לבסס לי מצבי החומרי, לפי שעה מעט, כשיצלח בידי אקבע עתות לאשכנזית, וכאשר יצלחו בידי נסיוני האשכנזים אז יש לי תקוה רבה להִוָשע לפי שעה בהרחבה על חצי שנה באופן שבהם אכין את הכנסתי בספרתם.

כן הדברים יגעים –

גם אנכי נסוגתי אחור מעט מהספרות החדשה לרגלי הכנתי לבחינתי, ועתה עלי למלאות לקוי[י]. עוד רבה העבודה לפני.

וכפי אשר רואה אנכי עניני הנני מקוה בטח להתבסס בעוד שנה ולעמוד על רגלי.

ד׳ ייתן –.

אצבע אלהים!

בעוד שהר[י]ני מנוי וגמור לסגת אחור, כמעט נשטפתי עוד הפעם לספרותנו עפ״י המקרים האחרונים:

בירח האחרון בקרו בכאן שפ״ר, פרישמן, קנטור, אחד-העם¹⁴⁰⁹ – האחרון מו״ל בכאן ירחון עברי בעזרת כספו של ביסצקי [ויסוצקי] בן שישה בוגין לירח, שלושים שקל לבוגין שכר עבודה. גם הוא עורך “אחיאסף” שהם ימכרו את הירחון ברוסיה.¹⁴¹⁰

לרגלי בתו היפה שלִוַתהו באנו לפונדק אחד הרבה פעמים ונתקרבנו, כלומר נבקר איש את רעהו.

בכ״ז איני מאמין כי יצלח בידי להכנס לירחונו – הוא רטינליסט [רציונליסט] ואנכי לאידך גיסא, אנחנו לא נבין איש את רעהו פשוטו כמשמעו. גם ממך אינו חפץ לשמוע.

הוא אחד מן הטובים, איש שקרא ושנה הרבה, אבל אינו האיש שיעמוד בראש מַלאַכותנו בספרתנו. המלאכה והמַלאַכות בעדנו –

אומרים: איזנשטד[ט] נושא את בת דמבו ושניהם יו״ל [יוציאו לאור] עתון יומי ארתודכסי בעיר המלוכה.

אומרים כי סקלוב מכין תוצאה גדולה עברית. יצא לאור “הזמן” מאת עזרא גולדין.¹⁴¹¹

ועוד –

_______________

סלח לי על דברי המקוטעים, העבודה [לשון שבועה] כי קשה עלי עתה הכתיבה כקריעת ים סוף.

על[י]נו לסגת אחור, אנכי אלך לפטם עגלים לעכו״ם, ואתה קום לפטם בעד העכו״ם שלך. בתור מספר טוב מאוד שלא תקרא מאומה. קום וספר!

עכ׳׳פ השתדל לבוא לגור בעיר גדולה.

246. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁴¹²

[אוגוסט 1896]

P.S. חדשות אין בכאן.

טון יושב על האבנַים שלו ומתמיד כל צרכו.

את בירנבוים נפגשתי וימצא חן בעיני.¹⁴¹³ גם בקונטרסו מצאתי נחת. חוברתו של הרצל יצאה לאור בתרגום ברק[ו]ביץ אצל בן-אבגדור.¹⁴¹⁴ בריינין יושב עתה בלפסיג [בלייפציג] אצל לצרוס, בריינין הוא בריינין. פֿרישמַן הכאיב מאֹד את לבבנו בשבתו אתי.

קנט[ו]ר מצא מאֹד חן בעיני, הוא אחד מן המשכילים היותר טובים שראיתי בימי הבלי.

רכילות: יש אומרים כי אייזשטַד ישא בת דמבו ויוציאו לאור עתון-יומי עברי בסט' פטרסבורג.¹⁴¹⁵

יש אומרים: כי פרישמן וקנט[ו]ר ישתתפו יחד במפעל ספרותי.

היום נקראתי לבקר את הברון דוד גינצברג שהתאכסן בכאן. לו ידעתי רוסית על בוריה כי אז אולי השגתי על ידו איזה משרה.¹⁴¹⁶

בימים האחרונים קראתי הרבה וטובים.

היש לך בשם מן אופק ספרותי? היש לך עתונים וספרים? בן-אב[י]גדור לא “יבטל” הוא יודיע את ספרך מדי שבוע בשבוע בתור על מכבש הדפוס.

העוסק אתה בזה?

אימתי תצא ללבוב? אימתי תי[נ]שא? ואימתי תאמר לטייל בעולם? והתוצאה שלנו? העוד אתה חושב בזה?

בקצרה כתוב לי הכל

247. אל ליאון רבינוביץ¹⁴¹⁷

[קיץ 1896]

אדוני הנכבד!

זוכר אנכי כי בראשית הקיץ הזה קראת לי לעבוד אצלך בהמליץ. בקריאה זו סתמת ולא פירשת, בקשתי ממך בירור דברים ואין: ואולי באמת בדברים כאלו אין שואלין ומשיבין רק שולחין –

תחת השם “הרהורים”, ששלושה פרקים הימנו: רשויות, אני וחמורי, לחדול ולהיות הנני שולח לך היום,¹⁴¹⁸ נכון אנכי לתת במכתב עתך מעת לעת ומפקידה לפקידה פרקים פרקים אודות שאלות הרבה העומדים ברומו של עולם הדת והדעת, בנפש ובמדות, בתורת העמים ובהליכות עולם.

במלאכתי זאת שכוללת ענייני בני אדם בלשון תורה, כלומר שאלות וענינים כוללים כתובים ברוח ובסגנון עברי, הנני אומר לנסות בספרותנו מין הרכבה נאמנה ממזרח וממערב: נסיון שהר[י]ני מוצא אותו לנכון ולדרוש מאוד להקהל העברי שלנו. בקצרה הר[י]ני מרגיש צורך להרכיב יפיפתו של יפת באהלי שֵם באופן שיהיו בתור שתַים שהם אחת –

בראשית עבודתי זאת הנני מציע לפניך לעבוד אצלך עבודת-קבע מראשית אקטבר הבא, במלאכתי זאת במקצוע הפיל[י]טון ואחר כך בענינים אחרים שבספרות ובק[ו]רת.¹⁴¹⁹

מדוע אכחד? מלבד שכר עמלי שצריך לי יש לי צֹרך נפשי גדול לבוא אחרי שנות שתיקה מרֻבה, ימי ישבי על ספסל הלימודים, עוד הפעם בשערי ספרתנו.

לתנאיך ולתשובתך הרמתה הנני מחכה, אנכי מצדי אבקשך ששכרי ינתן לי בקץ כל ירח וירח.

248. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁴²⁰

[קיץ 1896]

ידידי!

דבריך “גם הפעם בקצרה מעט” באוני –

הנני שמח על ה“ענן” הקטן שלך שכבר עבר חלף לו.

בין כַך, השאיר הענין בלבי שרטת, הנני רואה עד היכן “תנאים” החומרים בָאים… הנני רואה כי דוד נימרַק יכה אותי בספרות ואת טון בדרשותיו. הנני רואה כי מוצקין יתמנה לפרנס על הציבור, ושפ"ר נוסע לקיסנגין [לקיסינגן] בעטו העבריה.

כך המה החיים –

ידידי! לא מנקר באשפה אנכי ולא קטון ב“קטנות” אנכי, אבל הנני כער מן שינה ארוּכה; אינני לא פושֵע בי ובך ובאנושתנו רק כאדם הלז שהשכים ומצא איבד את תומתו…

יכול היות לדבריך: “שההפרזה היא היא הנשמה במחשבותי והשקפותי,” אבל אין אני רואה בההפרזה רק דמיון מבעד להחיים, רק החיים בעומקם, אצלי הפרשיות סמוכות, וכשם שהנני מפליג ללכת בעולם העיון כך אני מַפליג להביט בעולם החיים.

שְמַיָא וארעא [שמים וארץ] הם אצלי שני[י]ם שהם אחד.

לא עתה, בשעה שיוֹצֵא אתה לדרך, לעסוק בדברים העומדים ברוּמו של עולָמי. אבל במטוּתא ממך אסוף דברי אלה, ויתר הדברים אשר כתבתי אליך מיום צאתך מכאן, ותקרא אותן ובין השטין שלהם כֻלם בבת אחת בשעה שכבר תבוא בדיקבור [בדיאקובר] אל המְנוּחה מעט.

ואז תכתוב לי בהרחבה כצרכי.

אתה תשאלני: מה יום מיומַים? ואני איני צריך להָשִיב לך על כל התנאים הנפשים והחומרים אשר הולידו אצלי את ה“תְסיסא” הזאת, דיך שנלא[י]תי נְשוא מצבי הפורח באַויר פשוּטו כמשמעו ושהנני עתה כפלוני הטובע בים, כעין איש שאבד את עצמו.

לו היה לי רק כֹח אחד ודרך אחד בחיים, כי אז דייני לעמוד על רגלי כיתר האדם, אבל דא עקא כי הנני בעל כֹחות הרבה ורצונות הרבה, הספרות העברית והאשכנזית מעבר מזה ומזה, והמורה בינתים. לי צריך לנתק כל הגשרים מאחורי ולבקש לי רק דרך אחד, להיות או לחדול. אבל מוג-לב אנכי מעט ומתירא אנכי לנתק את הגשרים; לי צריך עכ"פ מזון ומחיה לפי שנה, באופן שאוּכל לחיות כל אותן הימים שבהם אכין את עצמי למעמדי, והדבר הזה אין.

בין כה וכה עלי לעשות עתה צעד גדול וקבוע, לא אוּכל עוד להיות תלוי באַויר, לא אוכל.

אחרי ה“חלום ושברו” עודני מאמין באיזה אמונה ברע[ו]תנו, כלומר הנני רואה שאני מאמין אחרי שעודני חושב לפניך בגלוי דברי שבסתר –

מי יתן שלא אהיה אלא טועה.

בדבר סקפניק הדברים פשוּטים:

ניימרק יְאַשם אותך, ואומר כי אתה שָנִיתָ את התנאים מבלי תבין מדוע, אחרי שסוף סוף הרי אתה נצרך לספרים הללו. הוא הוא אינו יכול ללכת אליו אחרי שהוא חייב לו איזה “שלום”, בעוד איזה ימים ילך אליו וינסה להסיתו שיעשה כדבריך: והיה אם לא יֵאות לזה אָנוּס תהיה לכתוב לסקפניק שישיב את ספריך לנימרק, והוא ישלח אותם אליך, אחרי שבלי מו“מ לא יעשה המו”ס בעדך גם אצבע קטנה.

בענינים ספרותים:

אחד העם, שפ"ר ומוצקין מיסדים בכאן “אהל” מיוחד לחברת אחיאסף בלוית יַרְחון.

גם בריינין [?] כפי הנראה את ירחונו בטח.

את ספר המלים של לוי הגדול יתרגמו שמריה לבין וכלויזנר [שמריהו לוין וקלוזנר].

מוצקין נוסע עתה לרוסיה נסיעה גדולה לאומית.

בעניני חבורתנו:

פֿריש עדיין תלוי באויר, אינו יודע אם ישוּב לביתו או יצא לאחת ממעוני קיץ.

טון עדיין תלוי באויר, והיה אם לא יתרברב [יוסמך לרבנות] ישאר בכאן.

בעניני:

במצב בריאתי הנני מרגיש א"ע [את עצמי] “חלש” מאֹד ופני נפלו, בכלל אנכי סובל בימים האלה הרבה, ברוח, בחומר ובכיס.

במטוּתא השב לי שקלי באפשרי המוקדם.

תודה לטינתך ולאח[י]ותיך בעד דרישתם בשלומי.

אנכי חשבתי כי כבר יצאו לדרכן כמו שכתוּב אצלן, וע"כ החמצתי תשוּבתי על מכתבן, מדבריך רואה אנכי כי לא יצאו, במטותא הודעני אין.

שלום להם ולהוריך, שלום לך, צאתך לשלום!

שלך

מיכה יוסף

P.S. בדבר הספר חסידים:

מדברי אתמול בלוית תנאי הבחינה אשר שלחתי לך תראה כי נמנ[י]תי וגמרתי שתשיב אותו אלי באחריות בטרם תצא מלבוב, רואה אנכי בך ובטרדותך שקשה עליך עבודה זו. אני יושב בכאן ואתה באספמיא ופֿישר בתרקי [בטורקיה], והדבר יתמשך מאֹד, בעוד שלפי תנאי “עתותי” וכו צריך אנכי לקצר את הדבר במה דאפשר ושלא להטריד אותי בדברים שאינם נוגעים עתה לענינים שצריך אנכי לעשות.

פזננסקי יעשה הכל בפני, אנחנו נתקן, נעתיק ונגיה, והרצים יצאו מכאן לקקרוי [קרקוב] ובחזרה.

מובן הדבר מעצמו שגופא דענין עוד צריך הוא להִתְבַסֵס כל צרכו, כלומר העסק עם פישר.

לפי שכותבים לי מרוסיה ממקומות הרבה, ולפני עניני המסחר והמו"ס שאני רואה חפץ אנכי להדפיס לכל הפחות אלף אכס[מ]פלרים, יש לי תקוה למכור את כ[ו]לם, ובשעת מעמד רפוי כמוני לא יזיק לי אם תהיה לי איזה הכנסה בכל פעם.

מחמש מאות עד אלף ההבדל רק בחמישה שקלים[.]

והיה אם לא השיב לך, במטותא כתוב לו עוד פעם אחת בטרם תצא לדרכך באופן שישיב לך לדיקבו[ר], ושישלח לי את הדוגמאות וכו'.

בין כך השב לי ספרי כי חפץ אנכי לגשת תכף אל העבודה אשר לא תעשה ביום אחד.

עד כאן –

שלום לטינתך, וצוה עליה במפגיע שלא תְמַכֵר את היַלְדה שבה להרבנית שלה, ושלא תשתקע את עצמה בההכנות יותר מדאי, שלח אותה להרי הרים ולרוחם.

לדבריך אחכה.

עוד הפעם אבקשך שאל תשכח לדבר בעדי עם המפקח לבתי ספר של הירש וכו'.

פריש דורש בשלומך –

249. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁴²¹

1896

ידידי!

כעין תוספת למכתבי הקודם בדבר מַצָבי –

והיה בבואך דברי אלה קרא דברי הראשונים מראש בטרם תקרא את האחרונים הַללוּ, ומשניהם תְצַרֵף לך את מהות מעמדי.

חפץ אנכי שתדע הַכֹל על בוריו.

כאָמוּר תקותי הספרותית בעברית תְלוּיָה ביסוד של ידידי מרדכי עהרנפרייז, אבל דא עקא, אין אני יָכול להעמיד גורלי על רָצון איש אחד וגורלו, ערבא ערבא? צריך ודי לאדם שיעמוד על עצמו.

גם תקוותי הספרותית בשלהם אינה יְכולה להתקיים במהרה, אחרי שלפי תנאי החומרים איני ח[ו]פשי ברוּחי להקדיש כל כֹחי למקצוע זו שדורשת כֹח רב וכל הכֹח.

מלחמת הַקיום של הסופרים חזקה, ולי דרוש עכ"פ מזון ומחיה לשנה או שנתים, הקדשת כל רוּחי בעוד שרוּבו הוא עברי.

וכן הנני נדחה מגוי אל גוי.

הנני מודה ומתודה לפניך שבמסתרים כבר חשבתי לישא אשה לשמה ולשם כסף על מנת לבסס מעמדי ומעמד ספרתנו. מצד אחד המטרה מכשרת את האמצעים, ובשעה שאנחנו חושבים וצריכים לעשות בעד אחרים בחֹמר או ברוּח רשוּת לנו לעשות הכל, כל אשר מוביל אותנו אל המטרה הזאת, ומצד שנית אין אני חושב את הדבר למעיקרא דדינא פירכא [מופרך מיסודו]: במשך ימי חלומ[ו]ת האהבה שלי ראיתי את החיים הללו, ראיתי כי רוב הנשים הם חושבים הרגשותיהם, ושאצלם הבעל קודם למהותנו הפרטי. ראיתי כי רוב העניות הם בנות בלי חנוך, ורודפים – לפי מַצָבם – אחרי הנשואין יותר מדאי, ואין אני רואה כל נחיצות לקיים מצו[ו]ת “אהבה לשמה”. די לי אשה שמוצאת חן בעיני ושאני מוצא חן בעיניה, בטוח אנכי ברוּחי שסוף האהבה לבוא.

יכול היות כי נמנ[י]תי לעשות זאֹת. אבל במדינה זו אין-אפשר ואיני מוצֵא כל קרוב בבנות אשכנז, ובארצנו שקרוב אנכי לה ולשרש נשמתה איני יושֵב.

לשוּב לביתי על שנה חסר לי איזה מאות שקל.

הרואה אתה, הנני פותח לפניך את כל מהות מצבי ומה שבחדרי חדריו –

בתוך כך תלוי אנכי באויר, שרוי בלא בית, בלא אשה, בלא מעמד, הרי אני כבן שלושים ואחד ועודני תָלוי באחרים – עולמי חשוּך בעדי [ורובו?] סגור…

אין לי מקום לכתוב ולחיות ברוח כל צרכי –

נמנ[י]תי להקדיש כל עתי במשך שנה זוּ לעבודת מורה עברי, ולהבחן בראשית הקיץ הבא בבית מדרש העליון שבכאן בתור מורה עברי.

גם בבית מדרש המדעים אשמע פדגוגיה.

הנני מקוה כי בלוית שני דפלומי, הד"ר והמורה, ובלוית תעוּדת איזה גדולים אנשי שֵם יעלה בידי למצוא לי משרת מורה עברי בשפת אשכנז בבית ספר קטן או גדול בבייערן [בוואריה] או באוסטריה.

והיה אם יצלח בידי לבוא בעיר גדולה, אז יש לי עוד תקוה הרבה לעסוק בספרות. בעיר הקטנה, עומדת הרחק מהקולטור קשה הדבר.

בקצרה נמנ[י]תי לְבַסֵס לי מצבי שלא על עטי, נלא[י]תי נשוא מלחמתי הקשה.

אל נא תחשוב כי נסוג אנכי אחור, הנני רק דוחה את הדבר, דוחה בעל כרחי.

לשוּב לארצי לא אוּכל בלא שפה ובלא כסף וצדה לדרך. בכאן אי אפשר לי לרכש לי הון ע"מ ליסד איזה תוצאה עברית.

ומה עלי לעשות?

_____

עוד הפעם בבירור:

עד ראשית הקיץ הבא אעסוק בדיני הכנתי לבחינת המורה, בהאביב הבא אבחן ואחפש לי משרת מורה בכאן, והיה אם לא אמצא אלך לוויען וגם שם אחפש, גם במינכֿן אחפש כל ימות הקיץ הבא.

והיה אם לא אמצא בשלש עירות הגדולות הללו משרת מורה אָנוּס אנכי לקחת משרה באשר אמצא (משר[ו]ת פנ[ו]יות בכל יום)

250. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁴²²

[סתיו 1896]

ידידי!

דיינו.

גם שתיקתך הארוּכה יותר מדאי, גם מין קריצותיך הרַבות לטון על ברדיטצבֿסקי ואודות ברדיטצבֿסקי חָרוּ לי עד מו[ו]ת.

בראשית איני מבין מה טיבה של הדומיה הזאת בינינו, כאילו אין אנשים אחים [א]נחנו שצריכים וחפצים לדעת איש מרעהו; ובשנית גם כן אין אני מבין מדוּע צריך אתה לתלות בי בוקי סריקי¹⁴²³ על ידי שלוח? הרי אתה עושה פניך כאילו שחטתי לך אביך ואמך, נניח כי הדבר כן, כי גם אז תוכל לקרוא אותי לקרן זוית ולשאול את פי: מה זה ועל מה זה? בקצרה אני מאמין כי יָכול אתה לומר לי בפני מה שאתה מרמז שלא בפני, וכמדומה לי שגם אנכי כך הנני נוהג.

כשאני לעצמי איני מאמין לך היטב אם באמת יש כאן חטא, אדרבא הנני זוכר דבריך במכתבך הראשון והאחרון מאתרא דמרך [ממקום כהונתך] שבם כתוּב לאמור: “הרבה הרבה צריך אנכי להתודות לפניך”, ומזה אני סוגר שאתה חטאת לי, אם כי איני יודע במה –.

לפי שאני זוכר רמזת מעט על ה“בר-חלפתא” שבי, שלגבי דבר דא אני אומר לא מניה ולא מקצתיה, שני ירחים שטגליץ [רובע בברלין] דיים היו לפעול הרבה על חוט שדרתך, ואנכי נתוּן בתנאים כאלה זה שנים חמשה; ולא עוד את אשר נשאתי לפנים לא אוכל לשאת עתה, נלא[י]תי פשוטו כמשמעו. תנאי רעים עד דיוטה התחתונה, עתידתי תלוי באויר. חפץ אנכי וצריך אנכי לעשות את אשר אעשה באחת, ולא בשתים; ועתה היִפָלֵא דבר כי באות אַחַת עומד אנכי על פרשת דרכים – בכאן חיים ומות, ובכאן מות וחיים, בכאן דברים הקרובים לי ולשֹרש נשמתי, ובכאן דברים, שמהם רק מהם יכול להִבָנות עתידתי.

הַיִפָלֵא דבר?

כמעט נמנ[י]תי וגמרתי לסגת אחור מספרתנו לפי שעה, והנה קפץ עלי תאו[ו]ת אחד העם. כרגע אמרתי לנפשי: יתקים עולמי באַחֵרים, אכתוב ואחיה אחיה ואעבוד, אבל מזלי ומזל של ספרתנו גרם שאנשים העומדים בראשה לא יבינו אותי כל צרכי. האיש הזה מקלל את יומו, מת[ח]רט על הגישו אל מלאכת בנין ספרתנו עוד מתחילת בריתו. ואינו מרגיש כי איש קרוב לו שבידו להחיות ספרתנו.

הוא משתמש בשפ“ר, כהנא, ברנדשטטֵר וא”ת [ואם תאמר] גם ברינפֿילד,¹⁴²⁴ ואותי יענה עשרת מונים. בה“ספר חסידים” שלי במהדורה ראשונה מצא רק פנינים יקרים אבל לא מוכשר לקהל הקוראים הרבים, כאילו הקוראים הרבים מבינים גם את פרוריו וכו', ואקום ואכתוב אותו מחדש לפי דעתו – עשיתי כן בפרקים אחדים ומצאו חן בעיניו מאֹד: “מקוה הוא כי יעשה רושם גדול” לשונו ממש, הדבר נגמר, ועתה עוד הפעם אינו יודע – זה כהה יותר מדאי, ו“בין הערבים” שלי ברור יותר מדאי, מִבִּקֹרת ירא אימת מות פן יחריד את האוזים,¹⁴²⁵ ובשירה מבקש מחשבה.

בכלל כל הדברים יגעים בו –.

אתה אומר עלי שלא אהיה עורך הגון, אבל הוא ההפך מעורך, הכל הר[י]ני מוצא בו, כל טוב, אבל לא המתנה הזאת המונחת בבית גינזי ולפי דעת טון בבית גנזך.

בקצרה: עודני מאמין במַלאַכותנו, עוד הדברים מחכים עלינו. עוד אני אומר כל הדברים שאמרתי לך אלף פעמים ואחד ואתה לי מאה פעמים ואחד.

צל-תקוה על עבודה אצלו, ספוגין של צמר שלי בבית מדרשנו?,¹⁴²⁶ ומין “שעור” שהגשתי ללמד לנערה רוסית בעלת שערות קצרות כנהוג מעט מחשבה וספרות על מנת לקבל פרס עשרים וחמישה שקל לחודש, אלה המה מין מקורי ליְמות החורף, מלבד הלקוים שלי מימות החופש שבם באתי עד ככר לחם והרני חייב לבעלת ביתי ולכל העולם כֻלו.

בין כה וכה הנני “נופל על פני” פשוטו כמשמעו, ואיני מבין מדוע אתה אינך שולח לי שקלי דוקא בימים הללו, שהר[י]ני צריך להם יותר במאֹד והרני מחכה עליהם בכליון עינים בכל יום ויום.

אני מבין כל את אשר אתך, אבל בשעת חירום שָאנֵי [שונה הדבר].

הנני מקוה כי תמהר לשלחם לי במוקדם האפשרי, ושאולי אתבסס מעט ביְמות החורף באופן שאוכל לשַלֵש יומי, שליש לשפ"א [לשפת אשכנז], שליש לעבודתי בעד אחד העם (אם אעבוד?) ושליש להתחלתי בספרתם, יש לי מחשבות ונסיונות רבות, יש לי רב, והנני מקוה ומאמין מאֹד בכֹחי, הרני מאמין כי עלה בידי לעמוד על רגלי בראשית אנסה בספרתנו.

עתה פתוּחים לי תנאי ספרתנו עד גמירא, וחלילה לי וחולין הוא לי להניח עתידתי על קרן הצבי – עתה אני רואה כי היסוד הכלכלי הוא העמוד שעליו כל העולם יבנה, כי לא יועילו כל הרוחות והרצונים הטובים והכשרים שבעולם ביום עברה ואי-פת בסלנו. עתה איני מאמין בפעולת עני התלוי בידי אחרים.

חפץ אנכי לעשות[,] לנהל, וע“כ קודם כל עלי להיות בן-חורין. עדיין הנני מקוה ומאמין שעלה יעלה בידי באחרית הימים לבנות לי בית, לחיות כאחד האדם, אבל איני מאמין אם רשות בידי סופר עברי לקחת רחיים בצוארו, וא”ת רשות אם יכול אם רשאי.

זאת ועוד אחרת ימשכו אותי ביד חזקה למצוא לי יסוד נאמן, למצוא בכל אשר אוּכל.

כיְדוּע לך בקשתי לנסות בעניני ההוראה, ולוּ ידעתי שפת רוסיה על בוריה כי אז יכולתי למצוא משרה ומחיה בארץ מולדתי, בחו“ל לא אאמין זאת, ואולי הדבר אין-אפשר, נשאר לי עטי, ועכ”פ בלשונם לא בלשוננו המקברת את בעליה.

את חטאי אנכי מזכיר, חטא נורא ואיום לגבי, שעדיין לא למדתי שפת אשכנז כראוי לי. אבל הנעשה אין להשיב. עתה אטיב את דרכי, והנני מקוה שוהיה אם יעלה בידי להתקיים בכאן שנה אחת כי אז כבר אעשה פתי[ח]תי הראשונה בלשונם.

אבל מאין אחיה? זאת היא השאלה!

בכל זאת איני נסוג אחור, הנני מאמין בי ובכֹחי וביתר הפליטה אשר לי כי לחֹם אלחם גם יכול אוכל, אני מאמין בך ובאחרים מעט שלא תתנו למוט ושתקחו חלק בעולמי בעת הצורך.

אינני בר-חלפתא, דרכי לפני ובו אלך, בו אלך גם אם כל הרוחות שבעולם יזעז[עו]ני, ולא מבעי אם אין כאן רוחות כלל, רק איזה דחק בעלמא. והדחק ירו[ו]ח.

אגב גררא הרהיב אחד העם לבקשני שאלוה אותו לקרקוי – הוא יוצא מכאן לשם ע“מ להו”ל שם את ירחונו – באופן שאהיה עוזר תמידי בירחונו, כלומר בתור מגיה מעט, קרספדנט [קורספונדנט] מעט ועקספדנט [פקיד משלוח] מעט, ותו לא מדי –.

גם לו היו הדברים כתקונם וקרא אותי לעבוד אתו עבודתי כפרישמן להיום,¹⁴²⁷ כי גם אז היה הדבר צריך עיון רב, אם רשאי אנכי להניח עתידתי על קרן-הצבי… ולשעבד את עצמי לאיש אחד שבלעדו יִשָבֶר לחמי ושאין לי אחר –. ולא מבעי להיות רק שומר בית המדרש ולקבל פרס-רעב… ולא עוד לעזוב ארץ, שפה[,] קולט[ו]ר אחת שאני שייך לה וללכת בין גוים אחרים וכו'[.]

הו[ו]ה בעד הו[ו]ה שאין לו עתיד.

אני מספר לך כל תנאי מצבי בפרט כאשר רגיל אנכי עד כה, ועוד כהנה וכהנה, עוד קרעים נפשים בי ובעולמי המוחצים כל ישוּתי; והכל בשעה שהוה רע מאֹד ועת האחרונה באה לבקש עתיד. אני סובל הרבה לאין שעור, סובל עד מצוי הנפש, והנה גם אתה תבוא בדרכך להוסיף על את אשר אין להוסיף. ובתוך כך הבשר ודם שלי חפץ לדעת את אשר אתך ומהלכך, את כל אשר אתך, גם מטיני[ה] איני שומע מאומה וכו'[.]

עשה תשובה מעלי[ו]תא¹⁴²⁸ ושב על האבנַים לכתוב אלי בארוכה כאשר הסכנת, כתוב לי הכל מכל את אשר אתך ואתי, גם תנה ידך להציג אותי עכ"פ בנקודה מסוימת שממנה אָתֵו קו למצבי.

הלא אנשים אחים [א]נחנו, לא נעמוד מרחוק.

במטותא כתוב לי תכף ושלח לי שקלי תכף, חי נפשי לא תבעתי אותך, אבל המה צריכים לי מאֹד מאֹד, לא אוכל לפַרֵש לך מהות מצבי בהו[ו]ה כדי שלא להדאיב את לבבך יותר מדאי.

שלום לך ולאמך היקרה

ושמחתם בחגיכם!

שלכם

מיכה יוסף

251. אל אפרים פריש¹⁴²⁹

5.9.1896

ידידי היקר!

יקח אֹפל אותך ואת שתיקתך הארוכה.

כן לבי עליך על אשר לא הלו[י]תני בשעתי הדחוקה יותר מדאי, ואנכי לא ידעתי שככה אתה עושה לבני לויה.

אגב גררא גם איני יודע את אשר אתך ואת אשר לך.

במצבי שנוי לטובה:

אחד העם לוקח הימני את ה“ספר חסידים” שלי קמעה קמעה בעד ירחונו. כן קרוב הדבר שאכתוב לו בקביעות פטפוטים אודות החדשות בחיים וספרות נוגע לישראל תחת השם “לרוח היום”.¹⁴³⁰

בקצרה יש לי מקום להרוויח צרכי הנחוצים.

בו ביום אתבסס אחל לכתוב פרקים פרקים מספר זכרונותי בשפת אשכנז. כבר חשבתי בזה הרבה.

בימים האחרונים קראתי מעט מהמס[ו]ן, ננסון, לו סל[ו]מה וגבריאלי אנצי [גבריאלה ד׳אנונציו] ומצאתי בהם הרבה טוב.¹⁴³¹

מאת אחד הקתדרנים [בעלי הקתדרות באוניברסיטה] יצא לאור ספר: דער קאמפף אם די קונסט [המלחמה באמנות], שבו פרק גדול אודות בקלין.¹⁴³²

הרבה הרבה יש לי לדבר אתך, ולא תוכל לשער עד כמה אני מחכה לאותן הימים הטובים שבהם נזדמן לפונדק אחד.

בודד אנכי מאד אם כי שרוי אנכי בין אנשים רבים.

אימתי תבוא?

קבל ברכתי לראשית שנה החדשה, אתה והוריך ואח[י]ויתך.

שלך

מיכה יוסף

.P.S אולי תוכל לכתוב לאחד העם אודות לסר אורי,¹⁴³³ לא תוכל לשער עד כמה אסיר תודה אהיה לך. עשה למעני.

252. אל אפרים פריש¹⁴³⁴

[ספטמבר 1896]

ידידי היקר!

דבריך באוני אחרי חכיתי עליהם יותר מיום או יומַים.

אין אני צריך לומר לך עד כמה הכאיבו לי ביותר, ועד כמה משתתף אני בצערך, ובכל זאת הר[י]ני אומר מוטב שאניח את ה“שירה” שבדבר לאחר זמן, כשנזדמן לפונדק אחד ונשפוך שיחנו אחד בחיק רעהו; גם יש לי רַב אחי בצרה ובמפח נפש במדה הגונה ונכונה לאסטניס כמוני, וגם אותה אניח לאחר זמן. דיי שאנכי מזקין מיום ליום והנני רואה חדשות בהחיים ונִוְלוּתם אשר עדיין לא פללתי אותם מקדם ומאז.

במה שנוגע אליך הנני מבין ואיני מבין את אשר אתך, אחת ברור בעיני כל צרכו שאביך לפי שיטתו אינו יכול להבין אותך ואת תנאיך ושאנוס עתה להתיחס אליו בתכסיסים מדינים עדי יצלח בידך לעמוד על רגלך כאחד העם.

הריבות והנצוּח עמו אין להם כל יְסוד ואינם שוים בנזקן כֹחך שהרי מבלה לבטלה, ולא אוכל להזהיר אותך כל צרכי: הוֵי זהיר וזהיר מללחום ולריב ולעשות כדרכך בקֹדש עד עתה.

לא תוכל לשער עד כמה לבי נוקף פן יובילך “נצחונך הגאוני” לעת עתה לידי תנאים חומרים רעים, שאתה לא תוכל לשאת אותם בשום אופן על שכמך. צא ולמד ה[י]מני! הן בלי ספק כֹח אבנים כֹחי, ובעניני “משא” הנני הגבור שבמלוא העולם, ועתה נלא[י]תי גם אנכי נשוא מלחמת החיים הנוראה האוכלת אותי מכל צד, אותי ואת רוחי ואת נשמתי. ודא עקא…

דא עקא, שרואה אנכי שחשבונו של עולם לפי החזיון החומרי יש לו לדאבון לבבי יסוד נכון, ושכל הרוחות הטובות והרגשות הטובות אשר יחננו אבינו שבשמים לא יועילו לנו ביום עברה, בו ביום שאין לנו פת בסלנו. הנני רואה שהתורה תְלויה ביותר בהקמח, בהקמח הפשוט שממנו נָלוש ונאפה לחם בעד אחינו. ועל הדבר הזה יצא לבי.

ואותן הדברים היְדועים גם לבר בי רַב [דרך?] צריך אנכי לשנן לך מאה פעמים ואחד, למען זכֹר תזכור את אשר תעשה ואת אשר רוצה אתה לעשות.

“נתון” לאביך מה שהוא רוצה וקח אצלו מה שאתה צריך –

יכול היות כי תתפלא ותשתומם לשמוע ממני דברים כאלה, חשוב אוד[ו]תי מה שאתה רוצה, אבל אשביעך שמע בקולי, שמע בקולי גם בשעה שתרגיש כי אנכי ואתה אנחנו רשעים גמוּרים.

מוטב שנהיו רשעים גמוּרים שעה אחת משלהיות צדיקים שאינם גמורים כל ימינו.

במה שנוגע אלי כאָמור עוד הרבה דְיו נשארה בקולמסי ושהנני מניח את הדברים לעת מְצוא.

לעת עתה תנאי חומרי ורוחני רעים עד מאֹד אבל הנני מקוה כי עוד לא יארכו הימים שבהם אתבסס על כל פנים להו[ו]ה מועט. לזמן או שנים. מצד אחת הר[י]ני מקוה להבנות מעבודתי אצל אחד העם. גם “שעור” מצאתי על מנת לקבל פרס, כלומר הרני מלמד נערה רוסית בעלת שערות קצרות ועינים שחורות כנהוג פרק ב“מחשבה” בלע"ז, לכל הפחות יארך השעור אצלי כל יְמות החורף, שאקבל בעדו עשרים שקל לחודש.

והיה אם יצלח בידי עבודתי הראשונה בשפת אשכנז, יש לי תקוה נכונה להבנות ברַב ע“י איזה מין הלואה נכונה. גם פרישמן הבטיח לי להלו[ו]ת לי מאה רו”כ מעשרת אלפים רו"כ אשר יורש בעוד איזה זמן.

בקצרה יש לי תקו[ו]ת רבות לעתיד ועניות מרֻבה בהוה.

בדבר מין “זכרונ[ו]תי” אשר יעצתני הנני חושב הרבה, ואגש אל המלאכה בו ביום יתבסס מצבי מעט ולא יהיה קולרו תָלוי בצוארי כבאותה שעה. ספרים רבים אני רואה, כמו שכספיר לברנדס ודכותיה [ושכמותו],¹⁴³⁵ ולעתים גם אני קורא. הספור החדש “רות” מלוּ סלמה הוא ספור הגון ויש בו איזה חתיכות רְאוי[ו]ת להתכבד.¹⁴³⁶ ספורי קנ[ו]ט המס[ו]ן, פאן ומיסטרין לא עשו עלי רושם גדול כאשר פללתי לפי דבריך,¹⁴³⁷ רק ספור אחד גדול “חייתי” בימים האחרונים: דער אנשולדיגע מאת גברילי אַנָונציה שבו מצאתי עולם מלא, עולם של שירה ושל נפש, והכֹל כמו בו ברגע יצאו הדברים מעל האבנים, עודנם מטפטפי טל –¹⁴³⁸

את ה“ספר חסידים” שלי הר[י]ני משנה תכלית שנוי, בכלל יהיה לו עתה ערך ספורי ביותר, ערך ספורי “אנושי” לפי רצונם – גם בקֹרת אכתוב בעד אחד העם, ואודות החדשות המערביות הנוגעים ליהודים וליהדות שלא יהיו להם כל ערך ספרותי. כתוב וקבל שכר.

טון הטיב מאֹד את דרכו באחרית הימים. אנחנו רואים את עצמנו כמעט מדי יום ביומו, ה“רעות” בינ[י]נו נופלת ועולות, אבל בכלל כמו תהום רובץ בינינו, והיחס שבינ[י]נו אינו אותו שהיה.

זאת יודעים אנחנו שנינו.

מרדכי כבר נעשה רַב גָמור יותר מאשר פללתי, ולפי דעתי הוא כועס עלי מאֹד ועל כן אין הוא כותב אלי מיום אשר עזב אותי. מצבו טוב מאֹד והוא וקהִלתו שמחים ונהנים זה מזה.

בחמישי לאקטובר יצא לבובה ע"מ לקדש טינתו כדת משה וישראל.

בדבר דירתך אין אני מוצא לנחוץ להקדים את הדבר על “שכמי” אחרי שמה שטוב בעינך [בעיני] אינו מוכרח להיות טוב בעיניך, נוכל לשכור בו ביום שתבוא.

לו ידעתי כי יתקימו תקו[ו]תי כי מהרתי לעזוב חדרי הקטן אשר יפעל עלי מאֹד לרעה, אבל עדיין איני בטוח, ובתור עני לא אוכל לשנות מזלי.

בין כך הנני שמח מאֹד על אשר קרובים הימים לביאתך הנה והרי אני מחכה אליך בכליון עינים

שלך

מיכה יוסף

בשבת שלהם –.

253. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁴³⁹

6.9.1896

ידידי!

לראש השנה החדשה קבל ברכתי אתה ואמך היקרה בנשים. ושמחת בחגך ודרשת היטב, וגם שלום יהיה על ישראל שלך.

בדרישת שלום

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

254. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹⁴⁴⁰

6.9.1896

אבי יקירי!

מדוע אינך כותב זה כמה?

קבל ברכתי, אתה ואמי, ג[י]סי ואחותי וכל ביתך לראש השנה הבע"ל [הבא עלינו לטובה].

במצבי רואה אנכי שנוי לטובה. את ספרי “לפני ולפנים” (ספר חסידים) אמכור בבירור למכ“ע ח[ו]דשי עברי[,] היו”ל בכאן ואקבל משכור[ת]י כעין חמישה מאות שקל[.] שכרי זה ועוד איזה עבודות ספרותיות יעמדני על רגלי בכאן שנה שלמה, שבתוך כך אבסס לי מצבי.

אחי רש"ש¹⁴⁴¹ לא כתב לי זה יותר משנה, לבי נוקף פן קרה לו אסון. במטותא אל תכחד ממני דבר[.]

יותר אין.

חיו בטוב

שלכם מיכה יוסף

255. אל דוד פרישמן¹⁴⁴²

9.9.1896

ידידי!

את האמת הנני מגיד לך כי גם אנכי גם אחד העם כעסנו על שתיקתך הארוכה, והוא גם עתה אינו מאמין לך שלא כתבת אלא מחסרון אדרסה [כתובת], אחרי שאינו מחזיק אותך לשכחן יותר מדאי. בין כך הנני שמח מאד על אשר תבריא כדבעי, כבר בא מועד שתחדל להיות חלוש בישראל ותהיה בריא כחפצך וכחפץ כל מוקיריך.

עד אימתי תשב בזלצברון? אימתי תצא לדרך? ואנה?

אצלי אין כל חדש והישן ישן יותר מדאי, הנני “נופל על פני” פשיטא כמשמעו וכמעט נלאיתי נשוא דברים אשר נשאתי ימים רבים. ד' ירחם!

לעתיד יש לי איזה תקוות, כמעט נגמר הדבר שאלך לכתוב את ספר חסידים שלי מחדש ואז יקבלו אחד העם, אבל תנאי החיים יפזרני כל כך עד כי כמעט אי אפשר לי לכתוב והעבודה קשה.

עוד הרבה דברים קשים תכפו עלי מכל צד שעתה אין אני יכול להביעם וגם המה יוסיפו לטמטמני ולערבב את עוז רוחי. ולולא מתירא הייתי מפני הפטוֹס [פאתוס] השנוא לך, הייתי אומר לפניך כי הנני עומד עתה על המשבר: להיות או לחדול. –

אצל אחד העם עוד הדברים יגעים, סופרינו עצלנים הם, בטלנים הם וכ[ו]' ואין אני צריך לומר לך עד כמה מרת נפש יסבול כל איש שיש לו משא ומתן עמהם ועיניו בראשו, הוא צריך חזוק ותמיכה רוחנית ומחכה הוא על עבודתך מאד.

מקוצר רוח ומפזור הנפש בחבה מרובה אין אני יכול להאריך כל צרכי. ומה אומר ומה אדבר לפניך?

ידידך השרוי בצער

מ.י. ברדיטשבסקי

מוצאי ראש השנה

256. אל יחזקאל אנוביץ¹⁴⁴³

10.9.1896¹⁴⁴⁴

אדוני העורך!

תודה רבה לכבוד[ו] בגלל ירחונו “האמת” אשר הואל נא בטובו לכבדני בו, והנני מקוה כי לא ימנע את עצמו לכבדני בם תמידין כסדרן.

לא אוכל לכחד כי עולה הוא על ה“אוצר” – אבל גם הוא מלא פרורים ונתיחות, שברים ומאמרים קטנים בנשימה אחת וכפי הנראה מסופר ועוד – ולבד זה יש לו צד אחד ולא יותר ולא נמצא בו ספרות, בקרת ושירה כדרך הארץ.

כן איני תמים דעה עם הפולמיק שלו ואין נפשי היפה נוחה מזה.¹⁴⁴⁵

הנני מקוה כי כבודו יסלח לי על אשר אגיד לו משפטי בפניו כי הנני מקוה כי כונתו לטובה וישים לבו לשכלול ירחונו לפי הטעם הספרותי הנכון. הקרא כבודו מאמרי “להיות או לחדול” בהירחון של בריינין?¹⁴⁴⁶.

מכבדו

מ.י. ברדיטשבסקי

257. אל דוד פרישמן¹⁴⁴⁷

27.9.1896

ידידי!

דבריך באוני והנני ממהר להשיבך.

בדרך הביאה אל הטכנישע-הוכשאלע [בית-הספר הגבוה הטכני], הדבר פשוט: כל איש שאין בידו תעודת גימנזיום או ריאליזם [גימנסיה ריאלית] שלם, יהיה בן חוץ לארץ או בן אשכנז, אינו יכול להכנס לשם בשום אופן, ולא יועיל לו כל דבר אשר בעולם וכל תנאי והשתדלות יתירה. גם בתור תלמיד שלא מן המנין, כלומר, רק בתור איש שומע שעורים מבלי הבחן ומבלי רשות להבחן. הדבר קשה מאד מאד, גם אין להדבר שחר. פרוגראמים אין שם, רק “רשימת השעורים” לכל זמן וזמן. יותר אין.

אגב גררא, קראתי היום הרבה בתרגומך של אנדרסן שנתנו לי אחד העם ומצאתי בו שירה רבה, גם ההקדמה גם האגדות עלו יפה.¹⁴⁴⁸

בדבר עבודתי אצל בן אב[י]גדור, הרבה חשבתי, אוכל לעבוד בעדו במקצוע האסתטיקה או בספרות היפה המערבית.

חיה בטוב, ודרוש בשלום אחותך וגיסך וכל אשר לכם.

ידידך הדוש"ת [הדורש שלומך תמיד], מ.י. ברדיטשבסקי

ידידי הד"ר טון קובל עליך על אשר לא לקחת הימנו פרידת שלום.

בשבוע הבא עלינו לטובה יצא אחד העם מכאן לקרקוי על מנת להוציא לאור את ירחונו.

ב“הספר חסידים” שלי הנני עובד כל צרכי.

258. אל אפרים פריש¹⁴⁴⁹

1.10.1896

ידידי!

אסרו חג –

בקרתיך היום ולא מצאתיך, למחר אבקרך בבֹקר

שלך

מיכה יוסף

259. אל אפרים פריש¹⁴⁵⁰

7.10.1896

6 קודם חצות –

ידידי היקר!

טון ישב אצלי איזה שעות בלילה, ואיני מאמין אם יעלה בידי לגמור מלאכתי בלילה הזה.

במטותא חכה עלי למחר עד השעה התשיעית, והיה אם לא בֹא אבוא לאותה שעה בֹא אבוא אליך לאחר הצהרים בין השעה הרביעית להחמישית, בשובי משעוּרי.

תוכל להיות בטח כי אהיה דייקן בבואי.

שלך

מיכה יוסף

260. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁴⁵¹

7.10.1896

לרעי!

שמחתני מאֹד בדבריך שבאו להרגיע את רוחי,¹⁴⁵² כי אחרי הקריעה אשר קרעת בינינו ביד חזקה עדיין אני טוב עוד יותר ממך ולא תוכל לשַעֵר עד כמה היה לבי נוקֵף עליך.

מובן מעצמו כי בימים כאלה שכל עולמך כבי הלולא דמי¹⁴⁵³ אינני מרשה לעצמי לבוא לפניך ולערבב שמחתך בתביעותי ומררותי שיש לי כנגדך. אבל אחת אומר לך: כי שתיקתך על דברי האחרונים שלא היו לשם “שלום לאוהבי”, רק דברים נוגעים עמוק בעניני עולָמי ומצבי באותה שעה ולאחר זמן, לא אסלח לך כל הימים. אנכי חושֵב שבשעת חירום נוכל לשאול עצה מחברנו גם בשעת החפזון וה“חבילות” שאתה אומר –

גם בדררא דממונא [חשש להפסד] לא מצא הדבר חן בעיני – שכחת במחילת כבודך שאין אדם מקנה ספריו לתיאבון ושמי שצריך באותה שעה לא יכול להושע במה שלאחר זמן, יודע אתה מצבי ומקורַי, עלי רק להוסיף כי תק[ו]ותי על הבטחת קלמפרֵר עלו בתֹהו, ושמחצית עזרי שהייתי מאמין לקבל מאת ניימאַן כידוּע לך לא קבלתי.

הנני חייב לכל העולם כֻלו, לבעלת ביתי ולטון שעתה צריך לנסוע לפ[י]לרסדורף ואין לו הוצאות הדרך כל צרכו, וביותר לפלוני ברוך כהנא שיוצא בט"ו לבֶרן והלואת זה האחרון מאיש שבלעדי הדבר הזה איני רואה אותו גורמת לי ענוי גדול.

חסד גדול תעשה אתי אם תעשה גם כנגד האפשר ותשיב לי שקלי במהרה. איני תובע ממך, גם איני רוצה לתבוע ממך באותה שעה, אבל הלא גם אתה יודע ותאמר: בשעת חירום שָאנֵי–

לשקליך אחכה בכליון עינים.

עוד הרבה, הרבה והרבה יש לי לומר לך במילי דעלמא שלי ודשמיא,¹⁴⁵⁴ וביתר הדברים שחייתי באותן הימים אחרי צאתך, אבל אני דוחה אותן לבם בימים תִתְיַשֵב עם טיניתך במתך [בעירך] כדינא, ותוכל להיות בטוח כי אשמֹר דברי. רק אחת אני מתנה עמך: רואה אנכי כי ישנו בליבך כנגדי, ובלבי עוד יותר כנגדך, בבֹא הימים הללו נַגִיד ונשמיע אותם איש לרעהו.

טוב תוכחת מגולה.¹⁴⁵⁵

במה שנוגע למצבי בהו[ו]ה אוכל להשמיעך ראשי פרקים:

מלחמת החיים שלי קשתה עד מאֹד, ועוז גדול היה ברוחי אם עוד היה כֹחי אתי שלא לסגת אחור וללכת אחר אחד העם לקרקוי. ואחרי כל הסחת דעתי המרֻבה הנני עובד הרבה בהשלמת לקויַי בשפתנו ובשפתם, וכן הנני כותב בשתַים. בשפתנו הנני מעתיק את ה“ספר חסידים” שלי, כלומר כותב אותו מחדש ואשכללו מעט בעד דעת הקהל; ובשפתם הרני יושב על האבנַים של זכרונ[ו]תי בשם: “אאס דען צעלטען יזראעלס” [מאהלי ישראל] שבו אנכי חפץ לפתוח אהלי שם בעד בני יפת ולְתַאֵר את הֲרַת עולם בני הדור החדש אצלנו עם כל ה“קרע” אשר בלבם התוסס.

לפי שאני רואה יהיה ספר הנפש ושיר השירים בבת אחת.

מובן הדבר שהישיבה על שתי כסאות בשעת הכניסה קשה מאֹד, והעידנא [כעת] צריך לי כל אזור כֹחי למקצוע ולספרות אחת בטרם אתבסס בה, ודא עקא…

עוד הרבה לאותה שעה שלא תהיה עוד בקושרים.

בזה הנני אומר שלום לך ולהוריך, לטינתך ולאחותך היקרות, גם הנה בקושרים.

והנני שולח לך את ראשית ברכתי.

מלבי

מיכה יוסף

P.S. כתבת בירנבוים: כתובת בברלין]¹⁴⁵⁶

כתבת פזננסקי: [כתובת בברלין]

כתֹבת פֿריש [כתובת בשרלוטנבורג-ברלין]

כתֹבת בריינין: [כתובת בשרלוטנבורג-ברלין]

כתֹבת מלתר: [כתובת בברלין]

כתֹבת אייזנשטד: [כתובת בסט. פטרסבורג]

פֿרישמן הוא בלָדז [כתובת בלודז']

אחד העם בקרקוי ע"ש פֿישר.

ברנפֿלד: [כתובת בברלין]

ברגין: [כתובת ברוסיה (מליטופול)]

ניימרק עדיין יושב בפעסטאלהציא [פסטלוצי] שטראססע. ד"ר פֿינקיל עדיין יושב בברסלוי [כתובת בברסלאו]

שלח ג"כ למוריך, בַנֶט שיושב: [כתובת בברלין]

261. אל דוד פרישמן¹⁴⁵⁷

[ספטמבר-אוקטובר 1896]

שבת שלהם.

ידידי!

רואה אנכי כי דבריך בנוגע אלי ואל שנינו הרי הם יוצאים מלבך, ועל כן אין אני צריך לומר לך, שהם נכנסים אל לבי, ושאין אני דן אצלי גם רגע אחד, אם רשאי אתה לדבר באזני עבדך בן אמתך כהנה וכהנה, רשאי אתה רשאי – אבל את אשר לא אוכל לסלוח לך, באמת ובתמים, הוא הדבר שבעל נפש כמוך אינו רוצה להבין את בעל נפש כמוני היום; ועל אשר אין אתה חפץ לדעת, שבעוד שאתה כבר הנך שלם ברוחך כל צרכך ומבטך על החיים ועל העולם נתברר יותר מדאי, אנכי עודני על האָבנַים. – ב“הילדות” שלך עתה, מוצא אנכי מה שמצאתי בהילדות שלך לפנים, או יותר טוב, מוצא אנכי בך במה שהיית לפנים, את אשר הנך עתה לנו ואין בין “הארור בחצר” שלך עד מכתביך על דבר הספרות, או בין “האותיות פורחות” עד “הילדות” שלך, רק איזה סכום של שנים ידועים, אשריך וטוב לך; אבל האי גברא בהאי שווי לא יתיבנא,¹⁴⁵⁸ אנכי עודני משנה את טעמי ועודני מבקש מבטאים ומושגים להגות רוחי, ואם תמצי לומר, מבטאים ומושגים חדשים, אחרי שאין אני רואה את העולם ואת החיים כמו שנוהגים אחרים לראות, כלומר, אין אני חפץ לראות אותם באותן העינים, שרגילים אחרים לראות אותם, מבלי כל הוספת נופך משלי. ולדידי דברי פלובר ז"ל, קדושים מאד במה שנוגעים לחר[ו]שת המעשה במלאכת היופי: שהאמן האמיתי היוצר חדשות, מבלי לטחון קמחא טחינא, הוא אותו האיש השוהה להסתכל על הענינים ועל הנמצאים זמן מרֻבה, עד שמוצא הוא בהם עוד איזה צדדים או קוים, שעדיין לא פנו אליהם בני אדם עד עתה.

יכול היות, כי אותו הדבר שאני עושה עתה, מעשה ילדות הוא, או גם כשלון אדם שאינו הולך לבטח דרכו; יכול היות, כי באחרית הימים, ותפקחנה גם עיני לראות, כי טועה הייתי במדה קטנה או מרובה ושאז אבין לכל הצעקתה שהריני שומע: אין כאן חפוש יותר מדאי ומציאות יותר מדאי, ושהדברים כפשוטם, כהויתן, הכל יכול להיות; והאלהים! שבאותה שעה לא אתביש לבא לפניך במקלי ובתרמילי ולומר לך: הסכלתי עשֹה! צדקת ממני. – אבל באותו אלהים ובנקיטת כל חפציו, יכ[ו]ל אנכי להשבע, שלעת עתה אמיתים עוד טעויותי אצלי, אמיתים נפשים, שאני מרגיש אותם בכל רמ“ח אברי ושס”ה גידי האמורים אצלך, ושהם הם תוצאה נכונה מאותם החיים שאני שרוי כעת בתוכם; ועל כן מאד מאד יכאב לי אם אתה, ואולי גם אחד העם, חושבים אותי במה שאין בי, שהרי אני עושה לפעמים שקר בנפשי והנני משביע את רוחותי כעל כרחם.

לאחד העם, בתור בעל מחשבות קבועות, אוכל לסלוח מעט, אנוס הוא על פי עצמיותו לחשוב אותי למתעתע מעט, כמו שאנוס הוא לעשות זאת עם יתר האנשים שאני שייך לשֹרש נשמתם, אנוס הוא להגן על עצמו ומהותו כנגד אותו מקום שבאים משם לקעקע כל בירתו ולחתור חתירה כנגד חשבונו של עולם; כלומר, כנגד אותו הדרך, שדרכו לחשוב על העולם ומלואו שאין אפשר לו לזוז הימנו. – אבל אתה, כלומר, אתה בתור משורר, בתור משורר אֶלֹהי, באותה שעה אשר תשכח את האדמה אשר מתחת רגליך, בתור צופה הליכות נפשות ויתרונם, אתה צריך עתה להבין אותי ואת רוחי כמו שאני מבין אותך ואת רוחך. ממך יש לי רשות לדרוש שתדון ותסתכל על אנשים אחרים לפנים משורתך ושלא כדרכך, ממך אוכל לדרוש את אשר אני דורש ממני. –

את חטאי נגדך, הנני מזכיר היום, אם כי אולי תכעס עלי מעט. פעם אחת נכנסה בי רוח תזזית לכתוב עליך ועלי, לאחד מחברי, “אין בי מהסגנון הציורי הזמירי של פרישמן”. מודה אני עתה, שהפרזתי על המדה. א[ב]ל בגופא דעובדא, עדיין אני חושב אותך למזמר יותר מדאי, לאיש שלמרות המבקר והמנתח שבו, העולם והחיים בכלל הם אצלו ככלה שעיניה יפות ומושכות את הלב, לאיש שגם את “ההבל הבלים הכל הבל!” הוא יאמר במין שלמות יתרה ובמין קרירות עשויה לדבר, כמו לא יבקש מעולם חשבונות אחרים. אבל האי גברא [אני] כותב את טורי אלה, הוא כעמו ומולדתו, בכל העולם והחיים אשר מסביבו הם קרעים לקרעים שאינם מתאחים, בכל בכל הוא רואה את העצב ביופיו ובנַולותו ונפשו עליו תאבל; וגם המשורר שלנו אומר: מה כל אני, כל עמנו, עולמנו? חללים גדולים ענקים שוכבים למעצבה…¹⁴⁵⁹ והעצב הנורא הזה ינשב בכל מהלך רוחי ואוכל את כל אשר בי ואת אשר מסביבי.

החפץ אתה שהעצב כהמזמר ישא קולו? הקרוע כהשלם?

אתה כִּדְאֵית לך [כפי שאתה סבור] עוד אתה ממליך את עצמך במחשבות ועוד אוהב אתה מחשבות. ואנכי גם בשעה שאני קורא בחובה מיני ספרים העומדים על “פרשת דרכים” המלאים מחשבות רמות מביאים לידי הרהורים נכנסים לעֹמק, מיד אני שוכח כל השקלות והטריות גם את הפרורים גם את השלמים, ורק אחת אני יודע, אני יודע וזוכר לדור דורות ולעולמי עולמי;

“מלא רעיוני עצב באתי ערב פסח ירושלימה לשפוך שיחי וכאבי לפני העצים והאבנים שארית מחמדנו מימי קדם. ראשית דרכי היתה אל הכותל, שם מצאתי רבים מאחינו יושבי ירושלים, עומדים ומתפללים בקולי קולות, פניהם הדלים, תנועותיהם הזרות ומלבושיהם המשונים – הכול מתאים למראה הכותל הנורא. ואנכי עומד ומסתכל בהם ובכותל, ומחשבה אחת תמלא כל חדרי לבי; האבנים האלה עדים המה על חורבן ארצנו, והאנשים האלה – על חורבן עמנו; מי משני החורבנות הללו גדול ממי?”¹⁴⁶⁰

בתרועה כזאת, “שברים תרועה” המתפלשת ממעמקי הלב ותהגה נכאים על חורבן עם כולו. אני רואה ושומע יותר, מאלפי מחשבות והגיונות שהיום הם בכאן ולמחר בקבר…

יודע אנכי כי לולא דמסתפינא לומר כזאת לאחד העם בפניו, כי אז היה אומר עלי על כל פנים שלא בפני: משוגע איש הרוח זה! התאמין כי בנפש חפצה יכול הוא לתתי עבוד אתו בביתו, אותי האיש, שדש כל קדושיו בעקבו בגלל שיחת נכאים נאה?

התאמין כי איני מבין שיחות דקלים,¹⁴⁶¹ בראותי כי השירה ה“חדשה” שלי, ב“ספר חסידים” שלי לפי מהדורה תנינא שלו המשוכללה כדבעי, תסוג אחור בחוברתו הראשונה מפני שירת ברנדשטטר העתיקה, שלכל הדעות לא ממנה תבנה ספרותנו?¹⁴⁶² התאמין כי יך לבי בראותי כי גם הטובים והנאמנים אתי, אינם תמימי דעה עמדי, ומה שאצלי חתירה מלפני ולפנימתי, אצלם רוחה נודף. – “אין אני יכול לעזור לי” אני רואה אותי בתור בודד בספרותנו, בתור ערער בערבה שחושב אחרות, מרגיש אחרות ורוצה אחרות, והכל גם בנוסח אחר ובנטיה אחרת; ואת אשר אני לה, אני לה בכל ישותי ומהותי לא אוכל להיות, לא אוכל, באשר אין לי מצע להשתרע; ואתה הלא תדע כי כל המחשבות, הרגשות והרצונות הללו עלו לי במיטב חלב חיי, במלחמה עזה וכבדה, שהרי אני לוחם מעשר שנה, ולפניך גלוי וידוע כל תנאי עולמי בחמש האחרונות וחיי התלויים לי מנגד. ואת כל אלה סבלתי ואסבול על מנת, על מנת לעשות ולהיות, או יותר טוב על מנת לכתוב, ואיני כותב, לא יתנוני לכתוב, או אולי לא יוכלו לתת אותי –.

מצד אחד אני רואה את כל הנֵי [אותם] הבטלנים והרשעים, אנשים שאינם יודעים מאי דקאמרו [מה שאמרו], או אינם מאמינים במאי דקאמרו, “נחפשים בנרות” גם מאת האנשים הללו שיודעים אותם כמו שאני יודע אותם. ומצד אחר אני רואה אותי כעין מבקש בעדי, או על כל פנים יראֶה שכמו אני מבקש בעדי וכנסיתי [חבורתי], ומחשבה אחת תמלא כל חדרי לבי לאמור: זאת היא החיים! כזאת וכזאת…

רב סלחן אני. הכל אולי אסלח לספרותנו באחרית הימים, רק אחת לא אסלח לה, על אשר עדיין עולמי חשוך בעדי. ודבר זה לאו מלתא זוטרתא היא.

יכול להיות כי גם היום, ראה תראה בי סימנים זמינטלים [סנטימנטליים] או כהנה, ואני רק את ירחש לבי הדואב הנני מדבר באזניך היום. יכול היות כי דברי או “מכתבי” מרובים יותר מדאי, אבל זכור ואל תשכח, כי עד הימים האלה ה“פְּרֶסֶה” [העיתונות הספרותית] שלנו סגורה בעדי ומסוגרת, וה“סופר” שבי דורש את תפקידו… ואת אשר איני יכול לומר בגלוי, הנני אומר בחדרי חדרים.

בתוך כך אני שמח מאוד על תעול מן המכאובים ותהיה איש בריא כדרך כל העולם, כחפצך וכחפץ ידידך הדורש שלומך כל הימים ומחכה לדבריך.

מ.י. ברדיטשבסקי

P.S. לוח “אחיאסף” אין בידי.

אחד העם דר: שרלוטנבורג שטראסע 15, סימן שלושה, עליה שלושה.

הודיע לאחיאסף כתובתך ותקבל מהם לוח כרוך.

262. אל דוד פרישמן¹⁴⁶³

[22.10.96]

ידידי היקר!

לא תוכל לשער עד כמה שמחתני בדבריך. משפטך¹⁴⁶⁴ הוסיף אומץ בלבבי ללכת בדרך רצוי לבריות.

מובן מאליו שעורך המליץ לא השיב לי מאומה וגם לא שלח לי את העלון וזכור ואל תשכח כי אותו המאמר בלוית אחרים כמותו “נפל” אצל בן אב[י]גדור וגם מאת אחד העם לא נתקבל. דייך לראות כי גם כאשר א[י]טיב דרכי אין לי תקוה להתפרנס. בחוברת הראשונה¹⁴⁶⁵ יבֹא ממני איזה דבר, ומשני ואילך, אקוה כי יקבל הימני את ה“ספר חסידים” שלי, או את ה“חידות מני קדם”, והיא חוברת חדשה שכתבתי מעולם התלמוד, אשר מוצא חן בעיני כל קוראיו שבכאן. הנני מעלה, בין כך וכך ובתוך כך מלחמת החיים עלי חזקה מכל צד.

לאחד העם מסרתי דבריך. הוא מחכה על מאמרך או שירך בכל יום. הוא מקוה עליך ובתוך כך תסגר החוברת הראשונה מבלעדיך. כזאת לא פלל – כתובתו של עהרנפרייז היא פשוטה. דיקבור בקראטין [דיאקובר בקרואטיה], לפי שכתב לי, יבוא ביום הראשון של חודש הבא לעיר מגורו דיקבור, עם רעיתו.

השלום לך ולבריאותך? מה אתה כותב? אימתי יופיעו “כתביך” לאור? לא תוכל לשער עד כמה אני מחכה עליהם.

ובן אב[י]גדור מה תהא עליו?

ידידך מכבדך ודוש"ת,

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

263. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁴⁶⁶

[אוקטובר 1896]

ידידי!

דבריך ושקליך באוני, תודה.

לא נביא אנכי ולא בן נביא, ועל כן רשות היה לי לחשוד בכשרים – ולא מבעי [ואין צורך לומר] בעת כזאת אשר מקרי החיים למדני לדעת מה היא הרעות וכל כת דילה. אנכי הנני כופר בכל וחושד בכל… אמונתי היחידה היא רק בי ובשרש נשמתי ורק היא מעמדת אותי על רגלי, ודא חזקתי – וע"כ “נפלת” בעיני ברב בראותי את ענותתך היתרה… “גדולים וטובים ממני”, דברים כזו לא יאמר איש שכֹחו במתניו ושיש לו איזה רצון לעשות – הדור ההולך הולך… ואם אנחנו לא נעשה מי יעשה?

אל תהיה ענו, גם במקום שיש אנשים אחרים היה אתה אתה, ואז עשה תעשה גם יכול תוכל.

בן-אביגדור יוכיח! לְקַח המנו את ה“רצון” המעט שיש לו, ומה ישאר ממנו?

נרפים אתם נרפים בני הנעורים, ודא עקא…

*

אצלי חדש מעט, שנוי לטובה בהוֶה, יש לי עבודה קטנה במערכת “השלוח” לשעות ביום שאני משתכר בזה מחצית צרכי. הר[י]ני עתה בגהינם של אותו הגוי שמושיבים אותו בחבית מלאה יין שרף ויאסרו ידיו מבלי יכול לקחת אל פיו…

אחד העם הוא איש יודע ונאמן רוח, קָרוא הוא אל מַלאַכוּת בספרתנו. אבל אנכי אינני קָרוא לעבוד, כלומר להיות עבד.

הרני מקוה מפעולתו הרבה לאט לאט, אבל עוד הרבה ישאר בעדנו.

בטרם יבוא יומי לעמוד על רגלי גמרתי לכתוב בכל אשר אוכל. בחוברת הראשונה באה ממני מאמר קטן: בשם “לרוח היום” וקרוב הדבר שבחובר[ו]ת הבאות יבוא ממני ה“ספר חסידים” שלי[,] ספר מַלֵא שירה כר[י]מון.

כן יושב אנכי על האבנים של ספר: “ח[י]דות מני קדם בים התלמוד”[.] בהמליץ נדפס ה[י]מני בגליון 216 פולטין [פיליטון]: “רשֻיות” בתור ראשון לבין הערבַּים שלי. קרא אותו והוד[י]עני את משפטך, ממנו תראה את הצורה החדשה אשר בחרת[י] לי.

בכלל מצבי הוקל מעט לפי שעה, רק חוב[ו]תי מח[ו]דשי הרעבון יקיפ[ו]ני כעכנאי,¹⁴⁶⁷ והיה אם תוכל להלו[ו]תני לראש השנה שלהם עוד עשרה רו"כ אסיר תודה אהיה לך. עד הימים הללו אקוה לגמור עבוד[ו]תי העבריות, באופן שאהיה פנוי לעבודתי האשכנזית: זכרונות עברי חדש.

השלום לך? השלום לרעיתך?

איני מבין מדוע לא תוד[י]עני לא דבר ולא חצי דבר אודתה, תמונתה עשתה עלי ועל שירתי רושם טוב, והנני מקוה כי מאושר אתה בחלקך ושמצאת טוב –

כתוב בעד אחד העם מעט וטוב ואל תהיה רחב כדרכך בקֹדש.

יותר אין[.] חיה בטוב אתה ורעיתך, ש[י]שו ושמחו בחייכם, חטופו אכולו! חטופו אהבו, ואתה הלא ידעת כי בי עלמא כהלולא דמי [עולם זה דומה כחגיגה].

עוד הפעם אבקשך שתואל נא להשיב לי מאמרי [מכתבי] הספרותים והנפשים שבידך ע"מ להחזירם לך לעת מצוא שנחוצים לי מאֹד לרגלי זכרונ[ו]תי

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

ערב שבת

264. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹⁴⁶⁸

1.11.1896

מוצ"ש –.

אבי יקירי!

בזה אתכבד להודיעך מעוד שינוי לטובה במצבי: מיום המחרת אחל לעבוד בתמידות בבית מערכת ירחון עברי “השלוח” אשר יחל לצאת בכאן לאור על בסיס נאמן. עבודתי ארבעה שעות ביום ומשכורתי חמישים שקל לחודש; מלבד בעד מה שאכתוב.

מצבי י[י]טב מעט בהו[ו]ה, אבל דא עקא כי בעל חוב גדול הנני מחודשי הרעבון. כן צריך אנכי להחליף תעודתי שכלתה זמנה שעלי לשלם שקלים הרבה.

והיה כי תירש, אולי תוכל לעזור לי בק״ה שקלים בעד התעודה ואסיר תודה אהיה לך.

שלום לך ולביתך ולכל אשר לך.

בנך ד״ר מיכה יוסף ברדיטצבסקי

שלום לגיסי ולאחותי היקרים.

.P.S בשנה זו יופיעו ממני שני ספרים:

א) פרשנדתא (חידות מני קדם בים התלמוד)¹⁴⁶⁹

ב) בין הערבַים (ספר חסידים).

265. אל אפרים פריש¹⁴⁷⁰

16.11.1896

ידידי!

יושע [ישוע] הנוצרי וחַנלה הקדושה מבלבלים אותי ואת הקהל חסידים שלי וע“כ מתחרט אנכי על אשר אעמיס על שכמי עוד רושם חדש – או יותר טוב חס אנכי על פרוטתי וע”כ אני “משקר” לי איזה טעם שירי כדי להשיב את דברי בדבר הפתקא בעד התיטורין [התיאטרון] שאם לא לקחת אל תלקח.

שלך

מיכה יוסף

במטותא השב לי ספורו של א.ז. ראבינאוויטש, שדרוש לי להשיב אותו אל אחד העם.¹⁴⁷¹

266. אל דוד פינסקי¹⁴⁷²

26.11.1896

ידידי!

לדאבון לבבי קראתי מאת בעל המחבר ספור “בתיה לאה” ז“ל¹⁴⁷³ את הספוּר “המשרת” ימ”ש¹⁴⁷⁴ – הנני אומר: לדאבון לבבי, כי רואה אנכי שה“חבר” שבך יַחְתור חתירה תחת כשרונך, ויַך אותך בסנו[ו]רים לראות ב“שוק החיים” דברים שלא היו מעולם –

והיה כי אקח לי מועד ואָדוש את בשרך בעקרבים. חזור בך!

אגב גררא הנני חושד אותי שבעונש הלה“ר [לשון הרע] אשר דברנו בעוה”ר [בעוונותינו הרבים], שכחתי אצלך את ה“בתי-יד” שלי האנדשהָע בלע"ז [כפפות]. והיה אם תתגלגל לד' אמות של הלכה שלי בימי שבתות, במטותא קח אותם אתך.

איני שלך

מי"ב

שלום להמ[ה]נדס שלנו, כלומר בעל מחל[ו]קתו של ד[ו]סט[ו]יבֿסקי.

השלום לתלמידתי?

267. אל חיים נחמן ביאליק¹⁴⁷⁵

3.12.1896

אדוני הנכבד!

רק מעט יודע אנכי ממך, מעט וטוב –

חושב אנכי לכתוב אוד[ו]תך ושיריך: והנני מקוה שאקח לי מועד והיה אם תואיל נא להוד[י]עני מעט את אשר אתך, חוגך ומולדתך ואת אשר עבר עליך בחֹמר וברוח, אסיר תודה אהיה לך.

אולי תוכל לכבדני בתמונתך, לדידי טוב מראה עינים.

בזה אכלה לדבר.

מוקירך ומכבדך

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

במטותא, הודיעני את דעתך על מכתבי הגלוי לאחד-העם ב“השלח”, חוברת שניה.¹⁴⁷⁶

268. אל אלתר דרויאנוב¹⁴⁷⁷

18.12.1896

ידידי!

תודה לך בעד דבריך הגלוי[י]ם. אבל בגופא דעובדא צעקתך היא צעקת שוא. הדבר פשוט: תֹכן החורבן הוא הוא אותו המאמר שהדפסתי בלי שנוי.¹⁴⁷⁸ אנכי הוספתיו רק את התמונות הקטנות מרישא ומסיפא שלפי דעתי הם היותר יָפות באותו ענין, לרקע את השורות וכו' הוא דבר שאין אני מכיר וזר לי ולשֹרש נשמתי.¹⁴⁷⁹ רק את את פטפוטי “לרוח היום” הנני כותב בעד השקלים האַרורים ולפ"ד [לפי דעתי] גם בהם יכירו אותי…

העיקר שתוד[י]עני את דעתך אודות מאמרי “על פרשת דרכים” (מכתב גלוי)[.]¹⁴⁸⁰

במטותא חפש אחרי גליון המליץ 216 וקרא רשֻיותי,¹⁴⁸¹ אותו לא קראת עוד. חפץ אנכי לדעת משפטך אודות סגנוני.

אמרו לי כי היום נדפס בהמליץ ממני פֿילטני השלישי.¹⁴⁸² אנכי לא קראתי.

קרוב הדבר שמראשית השנה אָחֵל לעבוד בהמליץ בתמידות והנני בטוח בי כי תקרא ממני דברים טובים –

מה דעת הקוראים הפשוטים אודות מאמרי?

בעד מכתבך הנני נותן לך תודתי למפרע. מדוע זה אינך כותב לי מאומה מחייך המשפח[תי]ים. המאושר אתה?

גומר אנכי עתה את שני ספרי לפני ולפנים וספר חסידים, “פרשנדתא” (חדות מני קדם) ולע"ע איני יודע איה אדפיסם.

מצבי – מצבי…

חיה בטוב, לדבריך אחכה בכליון עינים. שלך הדוש"ת ושלום רעיתך

מי"ב

ערב שבת.

269. אל דוד פינסקי¹⁴⁸³

21.12.1896

לפלוני ו“חבר” –

ואני עוד בטרם הספיק בידי לקרוא כל ספוריך כבר קראתי את השלישי ועשה עלי רושם גדול. למרות חסרונ[ו]תיו הטכֿניות וה“מעשה נסים” שבו, הנני רואה בו רואה, רואה עד לעומק - - -

ואני לא אשכח את הגסיסה גם בעת שאגסס.

את השאר לא קראתי כדי שלא להחליש רושמי. ובמטותא ביום קבלך את האכס[מ]פלרים מהר לכבדני בחוברת אחת.

שלום להמהנדס שלנו, גם לאשתו ולבנו עד סוף כל הדורות.

ברגשי כבוד

מי"ב

270. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁴⁸⁴

‎ 25–28.12.1896

בליל קֹדש שלהם –.

ידידי!

לא אוכל לעשות שקר בנפשי, באשמתך הרחקת ללכת מאתי:

אם לא יטעני זכרוני דברתי אליך מעין הדברים האלה בכרטיסי ה“מר כלענה”, אשר “מוטב היה לך שלא נכתב משנכתב”. העבודה! גם לי היה מוטב – אבל מה אעשה? עודני היום מהרהר הרהורים כאלה, הרהורים רעים כאלה. ואולי זאת היא הסבה, מלבד טרדותי הרבים, אשר אחרתי להשיב לך עד עתה, כלומר קשה לי מאֹד להשיב לך ולמצוא את הדברים הנכונים אשר לי לומר לך ושצריך אנכי לומרם לך…

מצד אחד אני עוד טוב לך בסתר לבבי, ומצד שנית הרֵעוֹתָ לי מאֹד והכאבת לי עד עֹמק נפשי עד פנימתי – יודע אנכי שיחוסי אליך היתה כמעט היותר גדולה אצלי בימי הבלי; ואותו האיש שהיה קרוב לי ביותר, רצוני לומר שהייתי קרוב לו ביותר, התרחק ממני ביותר, ויפסק פתיל רעותנו ביד חזקה - - -

ואני זקנתי בימים האחרונים, זקנתי פשוטו כמשמעו; ולבי אין עוד אתי להתלהב כדרכי ולחלום חלומות שלמפרע אני רואה שאינם עתוּדים להתקיים, אני נלא[י]תי לחיות בלי חשבון ולהפקיר רגשותי…

דייני! נתמלא סאתי!

איני בא בטרוניא עמך על כל מיני הקטנות שראיתי בך בימים האחרונים, ושלא פללתי אותם אצלך מתמול שלשום. כמו השדוכים לטון, כלומר לטון ה“בליעל” בעיני נפש היותר קרובה לך – או השדוכים של אותה גבנית לפלוני וניימרק, איש השונא אותך תכלית שנאה, ושכל עברה קטנה ה[י]מנך כקורות בית הבד בינו ובין בריינין. לא אשחק עליך על מיני מכתבי הקריאה אשר שלחת לידיד[י]ך היותר נאמנים והתודות הנדפסות ושאר ירקות. לא אבוא עמך בדין על מיני התביעות שיש לך כנגד האַטיסטים [האתאיסטים] שלנו, כלומר שיש לך כנגד האַטיסטים שלנו. גם לא איסרך קשה על דרכך בדיני ממֹנות שלא לחוס על רעך העני המוכר לך ספריו מחמת עניו ומרודו, ולהשיב לו את המחיר לאחר זמן ששוב לא היה מוכר. הכל אני רואה ומעיין וכועס על זה לפרקים. אבל יודע אנכי היטב שדברים כאלה אינם הסכום שבך, ושכל אחד מאתנו אחרי כל ה“גברא רבא” שלו הוא נכשל על כל שעל ושעל בעו[ו]נות וב“קטנות” - - אבל מה שלא אוכל לסלוח לך, ואת אשר לא אסלח לך, כלומר הדבר אשר חתר חתירה תחת רעותנו ושהסב את הקרע, הוא העברתך בשתיקה על העצה אשר שאלתי מפיך באותה שעה שישבתי על המשבר לעזוב את ברלין וללכת למערת קרקוי. אחד מידיד[י]ך היותר קרובים לך שואל עצה מפיך בדבר העומד ברומו של עולמו, כמעט בא על משבר לסגת אחור… ואתה תעבור בשתיקה ותעשה את עצמך כחרש –

מעשה כזה תעיד ביותר מאלפי מכתבים של אהבה ורעות ושאר כתבים של אהבה והתלהבות שהיו רגילים אצלנו ר"ל [רחמנא ליצלן].

_____

אני הגבר שהנני שֶנָאֶה דורש ונאה מקיים, כלומר באותה שעה שהנני דורש ואומר כבר אני מקיים בפנימתי ואחיה את אשר אומר. ולפיכך ידאב עלי לבי ביותר בראותי את התהום הגדול הרובץ אצל אחרים בין הדברים והמעשים, בין החלומות ופתרונם…

אנכי לא כאחרים, לא כמוך, אנכי בן-אדם, אנכי רֵע – אתה ה[י]ית הרֵע. אתה ה[י]ית האחד אשר לקחתי חלק בעולמו, לקחתי בכל לבבי; והוא כך לי - - -

_____

את האמת אני מגיד כי כמו שהאמנתי שאולי לא תכתוב אלי לעולם, כך כמעט הרגלתי את עצמי בכך וגם שמחתי אותי ע"ז [על זה] כי סוף כל סוף הר[י]ני בדד, הר[י]ני לעצמי; ועתה הנני יכול לחיות לעצמי –

את האמת אגיד כמעט הסחתי דעתי ה[י]מנך. רק פה ושם באו זכרונ[ו]תי הטובים ויטפחו אותי על פני, באו ימי ברן ולבוב – דמות דיוקנה של יעקב נגלתה ליוסף בשעה שבקש לחטוא,¹⁴⁸⁵ ודמות דיוקנה של אסתרתך נגלתה לי, מדי כעסתי עליך לעולם. ואנכי חשבתי אותה ימים רבים לרעיה נאמנה, לנפש חביבה לי וטובה לי.

ואת הימים אשר נפגשתי עמה לא אוכל שכֹח, אז בערב פסח עם חשכה בעת ושכנתי בתוככם –

ואח"כ לא אוכל לכחד: באשמתך הרחקת ללכת מאתי. הרחקת ללכת מאֹד ושקר גדול אעשה בנפשי אם [לא] אומר לך שאתה לא מה שהי[י]ת לי לפנים.

זאת היא ודתי [וידויי] הפנימית –

_____

באותה שעה אשר אנכי חושב וכותב את הדברים האלה לבי פצוע עד חרמה, והנני מרגיש רגשות מלאים שעמום ושממון. או יותר נכון הנני גרוי מאוד במין גרוי שקשה עלי לבטֵה אותו לפניך.

אתה, ה“התגלות” שעשית עמך גרם לי צער הרבה.

הנני מרגיש בי צֹרך לחדול לכתוב, שלא לכתוב, לא אוכל לעשות שקר בנפשי, חי נפשי לא אוכל - - - - - -

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

בשבת שלהם –.

בהחילי לכתוב לך לפני ימים אחדים – בליל הקֹדש שלהם – התעורר בקרבי גרוי חזק כל כך עד שאנוס הייתי להפסיק. וגם אתה [עתה] אם כי נחתי מזעפי והנני מסתכל על הענינים בהתבוננות קרה אין אני יכול למחות הרבה מדברי שדברתי בזעף.

הכאבת לי עד הנפש.

בכלל נזכר אנכי שמדבריך אשר הרצית בקיץ העבר לטון ועקיצותיך המרות עלי למדתי שתדון אתה אותי כאילו הרגתי את הנפש. עתה, אחרי ששאלתי ממך פירוש המילות תשיבני לאחר חצי שנה כי אין דבר, ושכעסת עלי מעט בשביל ה“בר-חלפתא” שלי, בשביל שרציתי לכתוב אשכנזית –

חי נפשי. איני יודע אם אנכי או אתה הנך נער.

בכלל הנני מצ[ט]ער מאֹד על אשר בעל נפש כמוך אינו מבין מה טיבו של בר חלפתא זה, אינו מבין מצב בו אדם עשיר ועני כאחד, עני גדול בחומר ורוצה להעשיר עַם מלא ברוח. אינו רואה מה שבנפש בן אדם בעל כנפים בלא רגלים. ואתה הלא תדע כמוני שדרשו חז"ל על המקרא: וכל היקום אשר ברגליו מלמד שממונו של אדם מעמידו על רגלו. אתה הלא תדע כמוני עד כמה ערך החומר בחיי אדם עלי אדמות ועלי שבשמים שעלי אדמות.

הכל יש לי, הכל; רק אֹפן לחיות בו כבן-אדם אין לי. ואני כבר נלא[י]תי ללחום את מלחמת החיים הקשה שאכלה את שארית כֹחי.

לא אוכל עוד - - -

אנכי איני יודע אם יש לך עתה מושג ממצב נפשי כזה, מצב אדם בעל חיים הרבה שמתירא בכל עת פן יטבע, פן יכשל – גם אתה המאושר לא תבין את השממון שבל[ב] אותו אדם שיושב כזה רחוק מאִתו, קרוב ורחוק בשביל דררא דממונא [חשש להפסד], בשביל המורא הגדול מדינֵי פת בסל, או הפת שיכלה מן הסל.

אתה לא תדע עד כמה אֻמלל אנכי –

הנני קרוע עתה לעשרה קרעים, קרוע ופצוע עד חרמה. הנני רואה עתה את סופי בעצם עברתו. הנני רואה שכאשר אבדתי אבדתי.

וכל אלה בעבור שאיני עומד על רגלי. וכמעט אין לי תקוה לעמוד על רגלי –.

ובתוך כך העולם גדול לפני, גדול ורב, וגם העולם שם בפנימתי גדול ורב. עשרי הרוחני נורא מאֹד, הנני משורר עד להשחית –

בתוך כַך הנני רואה את עמי וספרתו בעצם שפלותו, הנני רואה ולבי יַך בקרבי[.] לב[י] יַך וחפץ לעשות לתקוע ולהריע.

בתוך כך…

_____

הרבה הרבה עבר עלי בתוכי ומסביבי. וכמעט אין אפשר לי לצמצם דברי עתה, באשר הכתיבה היתה עלי בימים האחרונים לדבר שאיני נזקק לה ברצון ושאיני עוד מומחה בה כאשר הסכנתי. ולעתים גם אנכי מקשה לילד כטון בשעתו. עתה אני יודע היטב עד כמה יכזבו הדברים, עד כמה רחוקים הם ממה שאנחנו חושבים.

יכול היות כי לו באמת נזדמנו לפונדק אחד, כי אז אולי עלתה בדברי שבע“פ מה שלא יעלה לדברי שבכתב. אבל רואה אנכי שלא נזדמן לפונדק אחד, ושעכ”פ עוד יארכו הימים ואולי השנים.

לע"ע הנני עבד כפות, עבד ברדקציון “השלח”, ולא אוכל לצאת מזה אפילו יום אחד.

הנני עובד ארבעה שעות ביום. עבודה מכנית ופשוטה, עובד ב“מי השלח ההולכים לאט”.¹⁴⁸⁶

בעד עבודתי הנני מקבל מחצית צרכי המעטים, וגם מזה צריך אנכי לשלם ואני משלם חוב[ו]תי שהתרבו מחדשי הרעבון. יתר מקורַי נשאבו, ואני לוחם מיום ליום.

עד כמה שעבודי הרוחנים רבים להשלוח תוכל לבין אם תספ[ו]ר מספר העלים אשר מלאתי שם שפחותים מי"ד בעוד שברנפֿלד חברי מ[י]לא כמעט מחציתו.¹⁴⁸⁷

קשה עלי להכנס בו. ואיני מאמין אם אדפיס בו מלבד הרפֿרַטים הקטנים.¹⁴⁸⁸

בן-אב[י]גדור עודנו סגור בעדי. המליץ ישלם קמאה [קמעה: מעט] ופ“א [פעם אחת] ביובל. גם המגיד ז”ל יחשבני [כחֹגר?] –.

בקצרה: עתה יודע אנכי בבירור שלא אוכל לחיות מספרות העברית גם לרבע ושכל ה[נ]שען עליה כמאבד עצמו לדעת.

ברוח נצחתי נצחון רַב, ומכתבי הגלוי, גם פֿולטניי [פיליטוניי] הקטנים שהדפסתי בהמליץ עשו רושם גדול בין הקהל שלנו, ואני מקבל מכתבי-רצון למכביר בכל יום. גם לי[א]ון רבינ[ו]ביץ, גם פרישמן, גם ז. עפשטיין, גם בן דוד וכו'¹⁴⁸⁹ קוראים עלי את ההלל. ויודע אנכי שלו היה לי מקום להתמודד בו כל צרכי כי אז “נפל כל הקהל בח[י]קי”. אבל כל עוד שלא תהיה לי במה בפני עצמי, לא אפעול מאומה, גם לא אחיה מאומה.

ומבמה כזאת אתיאש, כלומר אין לי גם צל תקוה שאבוא אליה גם באחרית הימים. מלבד הדברים שקשה מאֹד ללחום מבחוץ עם אלה שעומדים מבפנים.

מלבד זאת מדי קרבתי אל בית המערכת הנני רואה בעין נכונה עד כמה רבה הענ[י]ות בספרתנו, ותמה אנכי אם ישנו מי שיודע לכתוב.

מלבד זה כל הדברים בה יגעים…

_____

השִלֹח נכון לצאת לאור ברוסיה. ולכל האֹרך לימי שבתו בכאן, כלומר עדי ישיג רשיון להופיע ברוסיה יתמשך שנה או חצי שנה.¹⁴⁹⁰ ועבודתי נצרכת רק מדי יהיה בכאן, כלומר עבודתי אינה נצרכה כלל. רק והיה בעזֹב אחד העם את ברלין לווארשא או אדעסא אמלא אנכי את מקומו.

ונמצא גם המעט שיש לי, שלא יתנני לגו[ו]ע ברעב ממש[,] לא ימשך, וחובתי לדאוג לנפשי, לעתידתי הקרובה.

אבל מה אעשה?

שני דרכים לפני, דרכים קשים מאֹד – להכין את עצמי ביד חזקה להיות מורה עברי, מורה דתי באחד מבתי הספר בחו“ל, ולעשות בחינתי בבית מדרשנו. אם כי לפע”ד [לפי עניות דעתי] כמעט אין אפשר הדבר שאשיג איזה משרה פנויה בלי שוחט וחזן וכו' אם כי לפע"ד הדבר מעיקרא דדינא פרכא [מופרך מיסודו]. – להלעיט אותי אשכנזית כל צרכי ולכתוב גם אצלם כלומר חושב אנכי לכתוב אצלם.

יש לי אמנם יחוסים מעט כמו הירשפֿילד, יאקבוסקי, גם הויפטמן יודע ממני ע"י הירשפ[ילד] ושואל אחרי תמיד,¹⁴⁹¹ אבל איני מאמין אם יעלה בידי לאסור את העברי שבי ביד חזקה ולהתאשכנז כל צרכי. איני מאמין ומאמין אנכי. גם עובד אנכי, כלומר חושב אנכי לעבוד.

אולי אצא ידי שניהם. אולי יעלה בידי להכין את עצמי מעט לחיי החֹמר בימי שבת השלח בכאן. אבל אין הקומץ די ובתוך מצב כזה שאינו רק [אלא] כעין ספוגין של צמר קשה עלי לעבוד.

פזור נפשי הוא במדה מרֻבה; באופן אשר לא ידעתי עד כה. לא אוכל שאת עניי ומרודי. לא אוכל שאת את הה[ו]וה שאין לו עתיד, שלא אחזה לו עתיד –

_____

עתה [אתה] אומר פֿרלג [הוצאת ספרים]. והיה ימים אשר אמרת מזה הרבה וחשבת הרבה. היה ימים שגם האמנתי בזה. עתה איני מאמין מרֻבה, איני מאמין אם יכול תוכל גם כאשר תרצה. גם איני מאמין אם מזה תצא התועלת והחיים הנדרשים. איני רואה תקוה מספרים בודדים בלי א[ו]רגן חי וכולל.

עזרי אינו צריך לך גם לא יועיל לך, והיה אם עשה תעשה ותוכל מובן מאליו שתמצא בי עוזר רוחני ראשי.

גם ספרים שלמים אתן לך שיהיו כחזון לא נפרץ בספרתנו.

באותה שעה זוכר אנכי את נפש ה“ספר חסידים” שלי, שאני עובד אותו מחדש כל צרכו. ושגם לפי דעת הרצי[ו]נל[י]סט אחד העם הוא ספר נפלא במינו (רק בלב השלח אינו) ואת אשר אמרת וחזרת ואמרת להדפיסו. ומה היו אחרית הדברים?!

וגם את הדבר הזה לא אוכל לסלוח לך ולא אסלח לך. לא אסלח לך הרעשתך את העולם רבע שנה, שיחות והבטחות וכו'. בעוד שבגופא דעובדא ספרי עדיין מונח בבית גנזי…

זאת היא רעוּת, לזאת קורין רעוּת - - - -

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

ביום שני.

בהגיעי אתמול למשנת “חסידים” וההבטחות וכו' עוד הפעם עלתה חמתי עד להשחית. נפשי צרה עד כמה אנו והלך נפשנו מגיעים…

הפסקתי והנני ממשיך היום.

אל תטעה בדברי. מכל בנין ספרותי איני נסוג אחור. בהכֹל אקח חלק ככל כֹחי. אבל דא עקא איני מאמין בזה הרבה. גם מתירא אנכי מאֹד לתלות כל עתידתי על קרן הצבי. מלבד זה אני יודע כי דבר כזה לא במהרה יצא לפועל, ושעד ועד הנני תלוי באויר. מלבד זה יש לי צֹרך ורצון להתבסס אם אפשר ממקום אחר, כלומר להכין את עצמי למורה אם אמצא עכ"פ מראה מקום אחד או להכנס בספרתם.

צריך אנכי ומחויב אנכי לנסות בשנה זאֹת שארית כֹחי. חפץ אנכי חיים והחפץ הזה יצוה עלי להשען מעט – לבקש לי מעמד –

וא"ת [אם תאמר] איזה מעמד? זאת היא השאלה!

זאת היא השאלה המנסרת במוחי ומוצצת כל עצמוּתי, זאת היא הדבר שע"י לא ארגע ולא אוכל להרגע.

הנני איש שצרכיו הרוחנים מרֻבים מכֹחו, כלומר מכֹחו החומרי. הנני עשיר ועני כאחד, בן חורין ועבד. הנני הנני…

ואתה אומר: בן-חלפתא! כאילו אוכל אהיה אחרת ורשאי אני להיות אחרת. –

אתה אומר לפי מבט שטחי שאינו יורד לתוך עמקי. ואת הדבר הזה לא אוכל לסלוח לך - - -

_____

עוד הפעם הפסקתי מכתבי מפני שטרוד הייתי בעניני המשלוח של החוברת השלישית שיצאה היום לאור.

בה תמצא כעין התחלת תשובה על מכתבי-הגלוי בשם “צֹרך ויכולת”.¹⁴⁹² החוברת הזאת היא האחרונה אשר תקבל לפני פסק בית המערכת אחרי אשר לא שמרת מוצא שפתיך בדבר העבודה אשר הבטחת לתת לה.

מדוע אינך כותב! קח חלק בהטו"מ [טענות ומענות] אשר ביני ובין אחד העם, בחוברת הרביעית יבוא מאמר מטון בנידן דידן בשם “ספרות לאומית”.

אחד העם מוצא חפץ בו. ולא מבעי בניימרק, שהוא כעין הפ[י]לוסוף שלו בזעיר אנפין.

גם אנכי נקרבתי אל האיש הזה מעט.

יחוסי לטון נחלשו, ואנחנו רואים אותנו רק לעתים רחוקות. תחת זאת נקרבנו אנכי ופֿריש. אנחנו עתה במועד אשר נבין איש את רעהו ויש לנו צֹרך איש ברעהו.

כתֹבתו: [כתובת בשרלוטנבורג – ברלין]

פזננסקי חלף עבר לו לבֿרשא [לווארשה]. פֿרבשטיין השתקע בציריך ויתר החדשות אין אתנו מאומה.¹⁴⁹³

בריינין הוא בריינין ותו לא מדי.

גם את מנדלקרן ראיתי בימים האחרונים.¹⁴⁹⁴ גם העלמה רבינוביץ נזדמנה אתי לפונדק אחד.¹⁴⁹⁵ גם את בירנבוים בקרתי פעם אחת.¹⁴⁹⁶

עד כאן הענינים מבחוץ.

_____

ידידי!

מקוה אנכי כי למרות דברי המקוטעים והבלתי ברורים כחפצי יהיה לך מושג ברור ממצבי ואת אשר לפני[.]

הגיע עתי להתכנס ולעשות עכ"פ מה דאפשר לי בעד עַתידָתי –

לדבר זה דרוש לי מאֹד להיות בסיס מעט עכ"פ בשנת ההכנה אשר לי. דרוש לי מאֹד.

ולתכלית זה הנני מבקש ממך עזר.

הנני מבקש ממך שתהיה לי לעזר בשעת דחקי ושתסעד בידי באותה שנה שאנכי עוד נשאר בכאן. באופן שלבי ורוחי יהיו נפנים לעבודה, לעבודה תכין אותי בעד קיומי.

הנני מבקש שתלוה לי מאה זהובים בארבע פעמים מראש השנה שלהם דנא עד הבא. רבע לרבע.

והיה אם באמת עוד אתה חושב בדבר הפֿרלג [ההוצאה] אוכל לתת לך ספר בן שמונה בוגין. את הספר חסידים כָתוב הָדור לדפוס. והיה אם יארכו הימים יהיה מונח אצלך עד שתשתמש בו.

בקצרה: אם חושב אתה בהפֿרלג עליך רק לשלם לי מראש בעד כ“י, בטרם תדפיס או תגש לדפוס, באופן שיהיה לי עזר קיים לאותה שנה. ואם לא הלוה לי ע”מ שאחזיר לך לעת מצוא. בהלואה זוּ ובמה שאקבל מהשלח, ומעבודתי מעט בהמליץ אוכל להתקיים בלי כאב ראש ומלחמה יומית אותה השנה. אוכל להכין את עצמי בכי טוב.

עד עתה דברנו. הגיע העת לעשות. וכל עוד שלא אתבסס מעט כל החלומות והרצונות לא יועילו לי[.]

שתַים אנכי שואל מעמך שתעזור לי לפי שעה, תעזור לרעך הטובע בים. ושתשתדל בכל מיני השתדלות ליסד לנו איזה א[ו]רגן או מוצא להגות רוחנו.

וא[ו]לי תו"ל [תוציא לאור] איזה מאסף לקבוץ נדח[י]נו. בקצרה עשה מה שתוכל. לנו דרוש א[ו]רגן חי בעד הדור שלנו החי ומרגיש. לנו דרוש לעשות.

זאת אבקש ממך.

_____

אגב גררא תוכל לחקור ולדרוש ולעיין היטב בסביבה שלך וכו' אם יכול להתגלגל הדבר שיהיה לי איזה משרה קבועה בתור מורה או שאר דברים. אולי תוכל לתחבני באיזה מקום.

אל נא תטעה בי, אינני מתיאש. ואני מקוה שאם יתבסס מצבי לאותה שנה כאָמור, ואגמור את אשר החילותי, ספר כתוב אשכנזית מחיי הדור החדש שלנו, הדור העברי בעל הקרעים שבלֵב כי אז אולי אבָּנה, אבָּנה ברב.

אבל חפץ אנכי להתבסס בכל האופנים.

_____

ותולדות הספרות שלך?

הנך שוכח את החובה הרוחנית שלך לקהל ספרתנו הקוראת בכל יום: תחת מכבש הדפוס.¹⁴⁹⁷ ולידך אוכל לגלות כי כבר החלו לרנן אבתרך [אחריך]. ושכמעט היה בריינין נגש לכתוב ספר הזה בעד פֿרלג אחר.

הנני מקוה כי עובד אתה.

במטותא ענני מהרה במה שנוגע לי ולך. תאר לי חייך ומהלכן וכל אשר נוגע לך. כתוב לי הכל. הכל –

לפני איזה ימים גמרתי ספרי השני העברי: פרשנדתא (ח[י]דות מני קדם) והוא כעין ספר פ[י]לוס[ו]פי עברי במקצוע המדות.

איעצך שתחתום ידך מראשית השנה בהמליץ כי לפי מצב הענינים אעבוד בשם כלומר אדפיס בשם פילטנים [פיליטונים].

בעד שלשת אלה שהדפסתי קבלתי עשרה רו"כ.

[להלן?] אכתוב ספורים וציורים קטנים.

_____

בזה אכלה לדבר והנני אומר שלום לך ולרעיתך היקרה בנשים.

שלכם

מיכה יוסף

השלום להוריך ולבית אביך?

מהר! לתשובתך אחכה.

במטותא שלח לי יתר מכתבי שבידך ע"מ להחזיר. דרושים לי מאֹד לרגלי זכרונ[ו]תי.

‎ 28 D. 96

Charlottenburg / Berlin

Kaiser-Friedrichstr. 57

ליעבע פֿריינדין¹⁴⁹⁸!

איך דאַנקע איהנען זעהר פיר איהרען לאַנגען גראָסס. ד. ה. איך זאללטע [מויך?] עטואס לאנגען שרייבען –

פֿילייכֿט קוממטס נוך.

פֿהרלויפיג לעבען זיא וואהל אנד זייעין זיע איינע פֿרהממע רעבעצין.

דער [פֿרומער] ברדיטצבֿסקי

[?] איין גרוסס

אן אונזער ליעבען טינני

271. אל דוד פרישמן¹⁴⁹⁹

28.12.96

ידידי הנכבד!

הנני מתפלא על אשר נסתם ממך כל חזון.

אגב גררא קראתי שירך היפה ב“השלח” ונזכרתי בך ובשתיקתך.¹⁵⁰⁰ ממנה “סוגר” אנכי שיש לך רב וטרוד הנך באוצרותיך. שני ספרי: “ספר חסידים”, ח[י]דות מני קדם, מצאו חן בעיני אחד העם, מצא בהם רב, אבל אינם נכונים בעד השלח. בן אב[י]גדור לא השיב לי בשאלתי את פיו אם ימצא בהם חפץ.

עתה אין כל תקוה. והמעט אשר ארוויח מהשלח גם מעבודתי לעתים רחוקות בהמליץ (בהפיליטון השלישי “שיודע לשאול”, השמיט במזיד שם פרץ בתור מקור)¹⁵⁰¹ יספיקו למחצית צרכי. וגם אותו דבר קבוע בהשלח הוא לפי דעתי לזמן קצר כי סוף כל סוף הנני מקוה שלא יארכו הימים עדי יהיה מותר לבוא בארצנו. ונמצא אותן הימים שאנכי יושב בכאן ספורים. ואם לא אשתמש בהם כראוי להכין את עצמי, בעד עתיד מעט אצלל חס ושלום.

לתכלית זאת הנני מבקש ממך בבירור שתלוה לי מאה רובל מראש השנה שלהם דנא, עד אז כאשר ינוח לי מעט. יש לי תקוה לעבוד כל צרכי ולהשיג איזה דבר בחיים או בספרות, כלומר, בספרות שלהם.

זכור ואל תשכח כי לא צעיר לימים אנכי עוד. ושאם לא עכשיו אימתי?

לא תוכל לשער מלחמתי הקשה, יִראָתי ופחדי הנורא מעתידתי. במטותא, עמוד לי בשעת דחקי, היה לעזר לרעך האובד בים החיים.

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך ומאוד אשמח לו תכתוב לי אשר אתך. ואחת אבקשך: הן או לאו – קצה נפשי מתוחלת ממושכה.

הקראת את פליטוני הנותרים? מה דעתך אודות מכתבי הגלוי?

חיה בטוב. לדבריך אחכה.

שלך

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

272. אל אלתר דרויאנוב¹⁵⁰²

28.12.96

ידידי!

נער אתה, נער פשוטו כמשמעו.

והיה אם באמת כֹחך גדול וחזק כל כך עד כי גערה אחת [מאביך?] תעשה אותך לחנוני, אז חושב אנכי שלא נאבד בך הרבה.

אבל שקר אתה דובר, כֹחך רב!

ואני איני מבין, אטו [האם] כולי עלמא צריכים להיות מספרים. וכי בלאו הכי אין לנו רשות ולכתוב. גם אנכי הנני משורר בפנימתי ולע"ע עדיין לא ניסיתי כֹחי במקצוע זה.

נער אתה, פשוטו כמשמעו, נער.

במטותא ממך אל נא תהיה שוטה ופתי כאחד. הֱיֵה את אשר הנך. והעבודה [לשון שבועה] שבכל אותן הימים שאנכי חושב וחושב אודות עתידתי בספרותנו בתור יוצר ובורא, בתור עושה ומעשה הנני חושב אותך להיחיד בשירתי.

אצל אחד העם גם אנכי אינני נכנס במרֻבה. לפ"ד טוב תעשה לו תכתוב בעדו מאמר קטן. מועט מחזיק את המרֻבה אודות הדת והחיים, כעין [דין?] וחשבון מדויק אודות ערך הספר הזה לזמנו. אבל הזהר נא מהקדמות יתרות. “החזק את עצמך בהענין”, איך שיאמר.

לא תוכל לשער עד כמה לבי לא ירגע בעבור שאינך כותב לי מאת אשר אתך וביתך – – –

לפי הנראה אעבוד מראשית השנה בהמליץ בתמידות. ליון [ליאון] רבינוביץ מוצא בעבודתי קורת רוח הרבה. גם משלם –

בכלל עשו מאמרי רושם גדול בהרבה מקומות בארצנו. גם [יהודה ליב] בן-דוד כפף את ראשו לפני.

חיה בטוב

שלך

מיכה יוסף

קיים דבריך בהשבת מכתבי.

דרושים לי מאד.

שלום רב לרעיתך.

273. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁵⁰³

חורף 1896

ידידי היקר!

רואה אנכי שיום ירדוף יום ואינני בא לכתוב לך ארוכות כחפצי, ולכן אנסה בקצרה:

הכולל היוצא לי מכל נסיוני הראשונים והאחרונים שכל עוד לא תהיה לנו במה בפני עצמנו אין לנו כל תקוה מספרותנו ולספרותנו מאתנו.

דַיֶךָ כי בן אביגדור ופרישמן מצאו את ה“בין ערבים” שלי טוב מאד מאד ושהפליא אותם בחין ערכו ובכ״ז לא ידפיסו אותו. דיך כי גם אחד-העם שהתקרב אלי לפני היה למו״ל יותר מדאי לא יתן לי עבודה. גם אצל “המליץ” ו“הצפירה” נסיתי ואין – בכלל הדברים אצל הראשונים יגעים מאוד, ולפי שאני רואה לא יעשו מאומה. כל הדברים יגעים ורקובים, הכל עושה שרטת, הכל אפס ואין וכלום דבר מחכה רק עלינו, עלינו בני הנעורים בתור שבלים בודדות, ושבלים כאלה ישנן –

הנה אנחנו חושבים להו״ל [להוציא לאור] רִבְעִי [רבעון] בתור פרוגרם למחשבתנו והלך נפשנו, ועל צבאו תוצאה כוללת מספרות ישראל ועכו״ם כתבנית רקלם.¹⁵⁰⁴ לדבר כזה דרוש עשרת אלפים שקל.

ידידי ה׳ אהרנפרייז, משכיל ואיש המעשה, עשיר מעט ועתה יתקבל לרב בעיר גדולה בקרואטיה שיודע אנכי בו שלא ינום ולא יישן בטרם יבנה לי מעמד, ינסה בימות החורף אחרי נסיעתו ובואו לכיסא רבנותו לייסד על ידי ועל יד עוד הרבה מכירינו ובלתי מכירינו חברת-שותפות בתור מאה שותפים שנותנים כל אחד ואחד מאה זהובים. והיה כי יצא הדבר מכֹח אל הפועל אהיה אנכי הפקיד הראשי והעורך של התוצאה. אתיישב כפי הנראה בלבוב או בוויען ואתה תשב בברשא [בווארשה], אחרי שאני חושב רק להדפיס את הדברים בתוך ארצנו, למען נהיה מוכנים ומזומנים בתוך ולא מבחוץ. אנכי אקבל שכרי בתור פקיד, אתה בתור פקיד, מלבד מה שנכתוב ונעבוד.

הנני מקוה “צ״ט למאה” [ב-99 אחוזים] שהדבר יהיה ויבוא, ואם לא יבוא הדבר אז אין לנו כל תקוה עוד. איש לאהליו!

לך בתור רעי היותר נאמן אוכל לגלות כי נכון אנכי לעשות כל דבר ודבר שיוביל אותנו לתכלית זאת, וגם לשאת אשה לשם כסף, הכל אעשה בגלל מַלאַכותנו. אך גם האחרון אין אפשר כלל בכאן. ואולי היה הדבר יכול היות בשובי לארצנו.

לעת עתה הריני גומר את ספרי “לפני ולפנים” (ספר חסידים) שמכירי אהרנפרייז מדפיס אותו על חשבונו הוא וכל ה“שירה” שלנו בכאן חושבים אותו לשיר-השירים ומקווים כי יעשה רושם גדול.

מלבד זה יכתוב אחד ממשוררי אשכנז וסופריה היודע גם עברית ושקרא אותו ומצא חן בעיניו מאד מאד אודתו מאמר בהירחון הגדול שבכאן, ומאמר כזה יפתח לי שערי ספרות האשכנזית. ספרי יצא לאור בראש השנה שלנו. אח״כ אגמור את הדיסרטציה שלי.¹⁵⁰⁵

ואחר זאת אחל לכתוב אשכנזית, ציורים וניסיונות. הנני יושב על אבנַים הרבה.

לע״ע הנני תלוי באוויר.

ידידי עתה הכול גלוי לפניך. הנך רואה שהכול תלוי עתה בהענין הנ״ל. והיה אם לא יצא ח״ו [חס וחלילה] לפועל כי אז אנוס אהיה בעל כרחי לסגת אחור מספרותנו ולכתוב בשלהם.

דיֵני שבאתי בגלל מחשבותי הטובות עד ככר לחם. כבר בא העת שאעשה לביתי. ובלא תוצאה גדולה כוללת לא אוכל לעשות לביתי.

בכל אופן, הר[י]ני מוצא שחובתך להשליך את הספרים מנגד ולבוא לימות החורף לווארשה. הלוה לך איזה שקל לימים הראשונים, והנני יודע היטב שתמצא שם שיעורים ועבודה בתור מתרגם, אחרי שגם לאחיאסף, גם לתושיה, גם לנ״ס¹⁵⁰⁶ אין עובדים כל צרכם, כל זה תוכל להשיג רק בעת תהיה שם.

והיה אם גם לא יצא רעיוננו הנ״ל מכוח אל הפועל, ואנכי אכתוב אשכנזית ברוב עתותי, לא אנום ולא אישן עדי איסד לך בברשא [בווארשה] ספר עת [כתב עת] יוצא לאור פעמַים בשנה שיהיה במע[ו]טו מחזיק את המרֻבה שלנו.

וכל זה לא יכול רק בעת תשב בברשא מקודם, ובו ביום יבוא הדבר כבר תדע הכל בשם.

בקצרה הריני חושב מצאתך לברשא תלוין [תלויים] כל חייך הספרותים.

אנכי השלכתי נפשי מנגד ויצאתי לארץ רחוקה. בֹא עתה לברשא עיר ואם בישראל שבה מתנועע כל החיים הספרותים שלנו.

בתור מגיה תוכל להרוויח לחם חֻקך.

[כאן נקטע המכתב]

274. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹⁵⁰⁷

29.12.1896

אבי יקירי!

אודיעך כי הנני עובד עתה בהיומי “המליץ” ובהירחון “השלח” בתמידות. דברי עושים רושם גדול בארצנו.¹⁵⁰⁸

הקראת את דברי? לדאבון לבבי אין בידי רק [אלא] אכסמפלר אחד מכל מה אשר אני כותב ולא אוכל לשלוח לך.

אני מקוה כי גם בעירך תמצא את שניהם.

שלום לך ולאמי, למנדיל ולכלתו, לחוה ולבעלה

שלכם באהבה

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

275. אל יוסף קלוזנר¹⁵⁰⁹

[סוף 1896]

אדון נכבד!

את חטאי אני מזכיר היום. הנני יושב זה עידן ועדנים הרחק מאדם העיר ומקול המונה של ספרתנו, ועל כן לא תתפלא אם לא שמעתי שמך ושם ספריך עד היום: ואיני יודע מדוע אתה סח לי ששֻנית לא מעט לפי שכמדומה לך לא לרעה, כשם שאיני יודע מה לו לאיש זר לי מתמול שלשום לבוא בגבולי ולספר שכפי ששמע שֻניתי הרבה בימים האחרונים לטובה.

בגופא דעובדא אין אתה צריך אצלי לפרסום שמך והשקפותיך. מעודי הנני לעינים בכל אשר אוכל לכל אדם שבעולם ואין לי כל צורך לדעת אם אותו האיש הוא סופר שנולד מהול וחשבונו של עולמו בדיני מאכלות אסורות. הנני מבטיחך שוהיה בבואך הנה ובקרת אותי, ואורך ואנהלך בנסיוני בכל מה דאפשר לי ולא אמנע ממך דבר. מובן מאליו שאין לי כל רצון למלאות מקום אחד מטובי חובבינו (איני מבין פירוש הטיטל הזה) מר ליאון מוצקין,¹⁵¹⁰ בעוד שאתה גם אותו מר אנשים זרים אתם לי ויחוסי אליך אינו דומה ליחוסו אליך.

גם אנכי בתור רחוק הנני אומר לכל אחד מצעירינו הבא לכאן ע"מ ללמוד ולהשתלם עלה והצלח! וגם אם הנהו קצת “חי בשמים” אין לו לירא כלל, אחרי שהתנאים החומרים שבכאן אינם שונים במאומה מאותם אשר בעיר מגוריך, גם בכאן מה שקורין “מעגליכטע צימער”, חדרים ובתי מרזח, ארוחות טרפות וכשרות ושאר ירקות, וכלום הדבר צריך רק שקלים בעד מזון ומחיה. גם לישב יתנו אותך בכאן אם תביא תעודת מסע שבידך.

תורה תמצא בכאן הרבה והרבה, גם ענייני הביבלי[ו]טקים המה כל כך טובים בכאן עד שכמעט אין עיר רבתי באירופה שתוכל להתחרות בברלין בנידון זה. רק דבר אחד קשה ישנו עתה. בימים האחרונים הקשו מאוד תנאי הכניסה לבית מדרש המדעים, ובלא תעודת בגר[ו]ת אין אפשר לך בשום אופן להיכנס. אומר אתה שיודע אתה הרבה מדעים ושפות, אולי תוכל להכין את עצמך לבחינת בית ספר, לא תוכל לשער עד כמה גדולים תוצאות [הוצאות?] הדבר.

מסרתי דבריך שלא לרצוני לאחד העם ולבריינין, אחרי אשר אין דרכי בכך למסור דברים של אחרים לאחרים. מי יתן ויצלח בידך את הדרך בו תלך.

בכבוד

ד״ר מי׳׳ב

.P.S עפ״י מקרה ראיתי היום אצל בריינין מודעה רבה בעיתון אחד עברי היו״ל בסט׳ פטרבורג אודות ספרי יוסף כלוזנר: הנני מקוה כי אתה אינך בעל המחבר “ספרי יוסף כלוזנר”…¹⁵¹¹

276. אל יוסף קלוזנר¹⁵¹²

28.12.1896

אדוני הנכבד!

זוכר אנכי כי כתבת לי כנער ואנכי יסרתי[ך] קשה כהוגן.

לולא סופר היית ואחד מן אלה הלוקחים חלק בה כי אז לא היו לי עוד דברים עמך. אבל עכשו שסופר הנך, סופר שאחזה לו עתידות, לא אוכל להתאפק משלא להשתתף בצערך, כלומר לבטה [לבטא] לך מורת רוחי נגד המלקות שאתה נלקה עתה מכל צד. וביותר ידאב לבי שאתה נלקה בצדק אחרי אשר לא תוכל [לשער] את הרושם העושה דרכך לכתוב על כל בעל נפש יפה.

הרשני נא לומר לך, בתור אחד מאלה המוקירך בתור סופר עברי. חדל לך! חדל ללמוד יותר מדאי ולכתוב לך יותר מדאי. חדל להרעיש את העולם במדעים ושאר ירקות. ידידי ירחמיאל שקפניוק הלל אותך לפני בתור איש חי, וע"כ [ועל כן] מקוה אנכי כי ימים יבואו ותפקחנה עיניך - - -

כמדומה לי שיש לי איזה מושג ממצבך. בתור בעל נסיון אוכל לומר שאם באמת אתה חפץ לפעול בספרתנו העלובה, בתוך עמך התישב. וראה לבסס לך איזה מצב קיים בארצנו בתור מורה או דבר אחר, ואז רק אז כאשר תעמוד על רגל[י]ך תוכל לפעול ולעשות לפי כֹחך ורצונך.

ואתה סלח לאיש זר אשר ירשה את עצמו לדבר באזניך דברים כאלה.

ברגשי כבוד

ד"ר מ. י.ברדיטצבסקי

277. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵¹³

31.12.1896

ידידי!

אחרי אשר כתבתי לך את מכתבי הגדול באוני מכתב תודה מבן-אב[י]גדור בגלל מכתבי הגלוי לאחד העם.

ואגב גררא הוא כועס ותמה עליך על אשר הבטחת לו למכור לו את החלק הראשון מספרך ולא שמרת מוצא שפתיך, ונמצא הוא כמתעתע בעיני הקהל, אחרי שעל כל עלה מתוצאותו כתוב: תולדות הספרות, מ.ע. [מרדכי ערנפרייז], על מכבש הדפוס.

שים אל לבך.

לדבריך אחכה

שלך

מי"ב

ערב ראש השנה שלהם.

278. אל נמענת לא ידועה¹⁵¹⁴

[סוף 1896]

עלמה כבודה!

את חטאי אני מזכיר היום לפניך: בשבתך אתנו בימות ה“חמה” חשדתי אותך שחָכַמת להבין בחיים ובספרות יותר מדאי; ועל כן לא פללתי שגם את בקושרים עלי כאחד האדם –

לאחד מבעלי ה“אותות” הרני בעיניך, סימב[ו]ליסט בן סימבוליסט. לו ידעת על כל פנים להוקיר את השכרון-אלהים הזה כמוני החרשתי. אבל עכשו שלגנאי את דורשת אנוס אנכי לומר אליך, שאם מוצאת את ב“רשיותי” הברורים סימב[ו]ליסטקיה לא שבקת חיי לכל בריה.¹⁵¹⁵

אגב גררא לא אוכל להתאפק שלא לחזות בך נקם על אשר נִחמת לעזוב אותנו הגדולים בגרמניה ללכת בין תנוק[ו]ת של בית רבן במחנכם

חיי בטוב והיי ברכה

מכבדך

ד"ר מיכה יוסף ברדיטצבסקי

279. אל נמען לא ידוע¹⁵¹⁶

[סוף 1896]

בשבת שלהם.

נכבדי. דבריך באוני והפעם קשה היה עלי מעט לקרותם מפני אי-בירור הכתיבה. במטותא הִזהר בזה לעָתיד ואתך הסליחה.

בגוף הדבר איני יכול להשיב לך רק [אלא] מלה במלה את אשר כתבתי לך מקודם. הכי לא בהרשאות והסכמות דעות לדעות עסקינן[,] רק באפשרות הדעות והמחשבות בכלל. מעולם לא עלה על דעתי לאסור עליך לחשוב, אבל רק חפצתי ה[י]מנך שלא תאסור זאת לאחרים. אנכי חפץ שיבוא פֿריש ויאמר מה שיאמר ושאתה תבוא ותאמר מה שתאמר. כל הדברים המוכרחים בכלל להֵאָמֵר הם הם צריכים להאמר וזאת היא התועלת. אין אני חפץ ה[י]מנך שתסכים לי כֻלך או למחצה, לשלילה ולא לחיוב, אין אני מבקש הסכמות כלל ואמונת אחרים במחשבותי, אדרבא חפץ אנכי שיחשבו מעצמם ויעשו מעצמם; אבל אני חושב לצורך גדול עיקרי אצלנו לתת את האפשרות לכל אחד מאתנו לומר ולחשוב ולברר הדברים. אני חפץ שתעזור לאותו מפעל רק בהיקפו ולהתבסוסו [ולהתבססותו], ולא למה שבפנימתו. ואותו עזר חפץ אנכי ה[י]מנך בשלמותך ובכל אשר בך אחרי שנוגע הוא לך.

טועה אתה להבדיל בין יחידים לכוללים וכו'. לי נוגע עניני החברה כמו אליך. לי נוגע הכֹל, ותחת “יחידים” אין אני מבין אנשים חיים בעד עצמם ובעד יפים הפנימי רק אותם השב[ו]לים הבודד[ו]ת¹⁵¹⁷ אצלנו שהם בני חורין ממוסרות קדומים ורוצים להושיע לאחרים ע"י פדיון נפשם שלהם.

הנני חפץ שהמפעל שלנו יהיה מפעל שָלֵם ולא לחצאין. הנני חפץ אוהבים שלמים או אויבים שלמים ואותו דבר אינו יכול להפליא אותך כמו שאמרת.

אתמול קבלתי גם את החוברת האחרונה לדוגמא ובכן הדבר נשלם. היציאה לאור לרשות הרבים תבוא באלה הימים.¹⁵¹⁸

הנני שקוע עתה בשירתי רק למחצה. ענינים אחרים בחיים ובחברה שלנו מעסקים עתה אותי שלא כתמול שלשום ואני שואף עתה לעבודה מעשית יומית מלשירה נצחת. כך אני עתה.

צר לי מאד שאנוס אנכי לקרוע את עצמי לדו-פרצופים. צר לי שעד עתה אין לי עוד בסיס כלכלי מאומה לחיות ולעמוד על עצמי. לחרותי הכלכלית דרושה השקעתי כֻלי בענין אחד מביא לזה תועלת ואנכי איני יכול להסיח דעתי מענינים אחרים אפילו שעה אחת.

ככה אני מרחף בין תקוה ליאוש[,] הנני עשיר מצד זה ועני מצד זה ואחריתי מי יודע.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

280. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵¹⁹

[ינואר-פברואר 1897]

ידידי היקר!

כמעט חשבתי לכתוב לך כעין מלואים למכתבי הארוך. והנה באוני דבריך הקצרים, שמובן מעצמו לא הספיקו לי מאומה. עודני לא ראיתי את דברי מכתבך הארוך, ואין אני יודע עוד את יחוסך אל הדברים אשר הצעתי לפניך, או בשפתי: את אשר התוד[י]תי לפניך – אבל לפי אשר יחזו לי עיני הנך תופס את הענינים רק כטפלים ולא תבין כי הנני עתה במצב שבו אני חייב לעשות פסיעה גסה ועקרית במהלך חיי ועולמי. עניני המאסף כשהוא לעצמו נכון מאֹד, גם תוכל לבטוח בי ובך שנעשה מלאכתנו בטוב, או יותר טוב אנחנו נעשה הרבה ונירה אבן פנה באמת להמ[ה]לך החדש אצלנו. אבל השאלה היא ביחס המאסף אלי ואל עתידתי.

נתרצ[י]תי לבן-אב[י]גדור לתנאו. אותו האיש המרעיש עולמות ורואה אותי בתור הקרוי לבנות ולברוא ספרות עברית אנושית. ומובן הדבר שבמכתבו השני אינו “חולם” כלל להדפיס את ספרי ודוחה אותי בשקרנות וכו'. לפנים חשבנו כי מצבי הרע תלוי בה“שמותי” שלי,¹⁵²⁰ עתה שמי גדול מאֹד. כל מו“לינו יודעים וכותבים לי שממני לק[ו]ות הרבה, [ואח”כ?] אותן המו“לים אינם צריכים לי. וחביבים בעיניהם שטחיותו של ב”פ או שפֿר, בטלנותו של פֿרידברג על דברים חדשים שלי.¹⁵²¹

בקצרה מקרי החורף הזה הראוני לדעת כי עו[ו]ן [פלילי?] ושטות גדול לתלות את עצמי ועתידתי על קרן הצבי, אין לנו ספרות במובן כזה שנוכל לחיות ממנה בחומר וברוח בתור עבודה אצל אחרים. ולעבוד בעצמנו עכ"פ להיות מזוינים בכל התנאים החומרים, בא[ו]רגן [במה], בפֿרלג [הוצאה], ביחוסים פנימים ברוסיה, שיכות להמבקר וכו'[.]

עוד הפעם אני אומר לך כי הבדל גדול ביני וב[ינ]ך, אתה הנך איש בעל מעמד ואנכי תלוי באַויר, ועתה הגיע העת לבסס אותי כפי האפשר, ואם לא אעשה זאת אז אטבע כֻלי פשוטו כמשמעו.

הרבה הרבה מקרים גדולים מפרכסים ברוחי, בנשמתי וברגשותי שאלות וענינים וכו' וכ[ו]לם נדחים עתה אצלי מפני שאלת הלחם, ובראשונה הרי היא צריכה להִפָתֵר באיזה אופן ידוע.

הנני מרגיש בקרבי לאוּת נוראה, יש לי צֹרך ונחיצות לבוא אל איזה מנוחה ביתית, להיות ביתי. הנני מרגיש בי אור וחום לאַשֵר ולהיות מאושר. הכל יש לי ומאומה אין לי.

אינני חפץ לעורר רחמ[י]ך עלי, אבל התאפק לא אוכל: הנני אֻמלל, הנני אֻמלל באשר איני יכול לחיות בפשיטות.

*

לא תוכל לשער עד כמה יַך לבי בקרבי אחרי אשר שלחי לך מכתבי שלפני זה, כמעט חשבתי שלא השבתי לכם אהבה כל צרכי, שדברי היו קרים ומחושבים בעוד שאתם “באים לקראתי” כאח ואחות, וכמדומה לי שגם שם כתבתי לך שלא אוכל סלוח לי את חשבנתי הַיְתֵרה בדברים כאלה, אחרי שאדם חי נוסע ולא יחשוב הרבה.¹⁵²²

אבל מה אעשה, מלחמתי הנוראה, תליוני בין השמים ובין הארץ, חרטתי הגדולה על הימים שעברו שהבליתי מבלי חשוב הרבה לאחריתי החומרי, הם הם עשוני ל“חושב” ולצופה לאחרית –

עתה יש לי עכ“פ מחצית צרכי ואיזה יתד להשען בו בישיבתי בכאן, יש לי איזה יחס והכל אפקיר בצאתי מכאן. יודע אנכי עוד יותר ממך את אשר אשיג אצלך בחומר וברוח, או כמו שאומרים על הקוויטליך¹⁵²³ אצל הרביים “בגוף ובנפש”. גם לא תוכל לשער את התשוקה הרבה והגעגועים שיש לי אחריכם, ואחרי מנוחת אהבה ואחוה בצל אנשים קרובים לי מאֹד. אבל ה”עברי" שבקרבי חושב הוא, חושב הוא בימות החורף אחרי ימות הקיץ –

כבר אמרתי לך שהנני על המשבר למצוא את עצמי למצוא לי נתיב נאמן בפנימתי והנני רואה שהוא הולך וקרוב[.] אין אני מאמין באפשרות רוחנית וחומרית שאהיה מורה עברי, דבר האחד שע"י אוכל למצוא מעמד קי[י]ם, ובעל כרחי אנוס אהיה להִתלות מעטי, והיה אם לא יעלה בידנו לברוא בסיס ספרותי קי[י]ם, בסיס תמידי, אז אנוס אהיה להמלט אל ספרות האשכנזית, כלומר להיות סופר עברי אשכנזי מספר ודורש אודות רחוב היהודים החדשה וכו'.

הנני יודע כי דברים כאלה אין מספרים ואין מתיעצים, אבל חושב אנכי שאוכל לגלות לך כל מסתרי נפשי כמו שאגלה לך מסתרי מצבי. ואחרי שאתה לוקח חלק בעולמי הרי לך הכל, הכל עם כל השברים והרסיסים.

*

עוד הפעם אבקשך כי תצרף מכתבי זה לשני הקודמים ותחשוב היטב ותכתוב לי מהר בארוכה, בארוכה יתרה.

גמרתי בדעתי לדבר עם אחד העם בראש חודש הבא. ט"ו ימים לפני צאתו. ובטרם אעשה זאת חפץ אנכי שיתבררו הדברים בינינו מעט.

יחוסי אליו הוא כך:

כאשר בא עמי בדברים חפץ שאקשר עצמי אליו לאיזה זמן ידוע. אנכי לא חפצתי זאת ועניתי אותו דבר, שנשאיר את הדבר עד שולי החורף לצאתו, אז נכיר שנינו את יחוסנו, ואז נראה מה שיהיה.

הוא נותן לי חמישים שקל לחודש, ולצרכי המעטים דרושים עכ"פ אלף שקל.

בכלל רואה אני שאינני צריך לו הרבה. מובן מאליו שלא ינעם לי הדבר, אחרי שלקח אותי אליו רק במטרה זאת שאמלא מקומו, הוא מתעתד לצאת, אנוס הוא לצאת וכמעט אסון יהיה לו אם אעזבהו.

מובן הדבר מאליו כי כל הענין המוסרי הזה רק כטפל הוא בעיני להענינים העקרים. מה לי ולו? לי צריך לעצמי, ולדבר זה צריך לי לעזוב את המון העיר האוכלת אותי ואת כשרונ[ו]תי, שאינה נותנת לי מאומה ולנוח בצלכם מעט.

עד כאן מהרהורים והרעיונות והמצבים הממלאים אותי.

עוד הפעם אבקשך ואשביעך שתשיב לי מהרה בארוכה.

סלח לי על עירבוב דברי, פרוע אנכי מאד ברוחי וקשה עלי גם הכתיבה נכונה[.]

שלך באהבה

מי"ב

*

P.S.

שלום רב לרעיתך ולאחותך היקרות.

עפ“י מקרה נודעתי בט' דנא מיום הֻלדת אותה ואמהר לברכה ללבוב, עתה מונחת שם ברכתי העניה בקרן זוית ומתגוללת בין ספרי רומ[”]ל של אביך.¹⁵²⁴

שלום רב

שלכם

מי"ב

בלי ספק תדע כי ניימרק נתרברב.¹⁵²⁵

אגב גררא אוכל לגלות לך כי אחד העם אינו תמים דעים עם הנוסח שלך, כלומר עם רוח העוז הברור אשר יפעמך.¹⁵²⁶ ודבר זה תוכל לסלוח לו[.] הוא ענו גדול מאד, הולך לאט ואוהב רק את ה“כמדומה”.

בכלל הוא איש ישר מאֹד ונאמן דרך, אם כי איני מתאים לדרכו.

ברבש¹⁵²⁷ ועוד מברכים אותי, בכלל רוב הקהל ה“טוב” שבע רצון ממני מאֹד ומקוה ממני הרבה.

לבריינין הנני נותן מאמר בן בוגין שלם אודות הספרות היפה אצלנו, והוא כעין המשך ממכתבי הגלוי.

בקרוב אשלח דברי ל“המליץ” (כלומר גלגולַי).

בכלל יש אצלי עתה חומר רב, עד שגם אם לא אכתוב שנתים עברית לא ירגישו הקהל שלנו כי חדלתי לכתוב.

אחד העם רוצה כי אכתוב לו אודות ה“ערכין” בהמדות ותולדתם (אבער דיע ווערטע אונד אָמווערטע אין דער געשיכטע),¹⁵²⁸ אבל דבר זה צריך עיון רב, והיא תלויה ב“הגמר” שאעשה עם עצמי[.]

במטותא ענני מהר בארוכה

שלום רב.

– מוצאי שבת.

281. אל דוד פרישמן¹⁵²⁹

3.1.1897

ידידי!

והיה כי ייטב לאחד מן אלה הקרובים לנו במזומנים או באפותקים¹⁵³⁰ ובא השני הטובע בים החיים ומבקש ממנו עזר בשעת הצורך, אין אני רואה בזה לפי עני[ו]ת דעתי עו[ו]ן פלילי או “גרעסענוואהן”¹⁵³¹ בלע"ז – גם איני מאמין אם הלצתי: “משתיקתך הארוכה הנני סובר כי יש לך רב וטרוד הנך באוצרותיך”, גרמה ויכולה לגרום את החרופים שחרפתני על לא חנם.

איני יודע אם “אדם גדול” הנני או לא, והרהורים כאלה זרים הם לי אבל יודע אנכי כי אדם אנכי, ובתור אדם יכאב לי מאד לראות איך יתיחסו אלינו בני אדם אחרים, אלינו בצר לנו - -

אך למה זה כל הפלפולים. עתה אני שרוי במצב נפשי, שאחת הוא לי.

אחת הוא לי. –

ידידך מ.י. ברדיטשבסקי

282. אל דוד פרישמן¹⁵³²

3.1.1897

ידידי!

לפי דבריך האחרונים חולה אתה בתור מו"ס [מוכר ספרים] לצאת לאיטליה ועל כן לבי נוקף מעט בעבוֹר זמן רב מבלי אות חיים ממך.

מצבי כמקודם.

לבן אב[י]גדור שלחתי לפי בקשתו ראשית שני קונטרסי זה כבר ואין קול ואין קשב. שמעתי שהנהו על המשבר. ביש מזל גדול הנני.

השלום לך,

שלך מי"ב

283. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵³³

4.1.1897

ידידי!

בשם בית המערכת אבקשך שאל תוסף לדחות עוד¹⁵³⁴ ושתקיים מוצא שפתיך. העורך הוא דיקן גדול ביחוסו אל הסופרים ולא יאשם להם אפילו כמלא נימא וע"כ יש לו רשות לדרוש גם זאת מסופריו.

ואתה הלא תדע כי העובדים אצלנו מעטים.

_____

אין אני צריך לומר לך עד כמה חרו לי דבריך - - -

לדבריך אחכה

שלום לך ולרעיתך

ידידכם

מי"ב

284. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵³⁵

22.1.1897

ע"ש [ערב שבת].

ידידי!

בתור סופר לסופר:

בֹא וראה מה בין בי לך. אתה לא לקחת לך מועד להודיעני חות דעתך על שלשת פֿולטני [פיליטוני] ששלחתי לך בעִתָן.¹⁵³⁶ ואנכי לא אוכל להתאפק מבלי חוה לך דעתי על מאמרך שקראתיו היום בבית המערכת.¹⁵³⁷

לפ"ד [לפי דעתי] חסר לו האחדות המוחלטת, בתור “אני מאמין” חסר לו החלק הפוזטיבי; באשר הוא מנתח בר[י]בו. גם קר הוא מעט במקום שחום מבעי ליה.

בכלל עשה עלי רושם טוב מאֹד, בסגנונך בשול [בשלות] גמור. מהלכך מושך את הלב.

ברגשי כבוד

שלך

מי"ב

שלום לרעיתך.

במטותא השב לי שלשת פֿולטני, צריכים המה לי[.]

285. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵³⁸

24.1.1897

[שורה ראשונה חתוכה]

יש תקוה ממנו להתפתחות ספרתנו בארץ החדשה, כֻלנו הבטחנו לו לעבוד בעדו, וכן הבטחתי לו בעדך, כלומר בשמך. שלח לו איזה דבר.¹⁵³⁹

כן מו"ל בריינין לחג המצות [פסח] כרך רביעי שלו, יש לו עתה כסף רב להדפיס, והמאסף ממזרח וממערב יאריך ימים. אנכי הבטחתי לו לתת לו איזה דבר ועשה גם אתה כן.

כל עוד שאין לנו במה בפני עצמנו נכת[ו]ב בכל מקום…

בדבר החוברות שלו פנה אליו (Charlottenb. Kaiserfriedrichstr 33), או יותר טוב אל “אחיאסף” בווארשא. הם אינם אתי גם אצל טון איננם.

באוטובי[ו]גרפיה של יעקב עמדין הוצאת אחיאסף תמצא חומר רב.¹⁵⁴⁰

בדבר מאמרך כבר כתבתי לך בתור ערכו. כמדומה לי שיופיע כֻלו בתור ראשי בחוברת שישית אחרי שצר הדבר לחתוך אותו לשנים[.]

במטותא השב לי שלשת פולטני [פיליטוני] ומשפטך עליהם.

*

בדבר מכתבך הבא ודאי עוד הפעם חטא גדול מצדך… זכור מה שכתב לי בגליון הקודם – וזכור הכל[.]

לרעיתך היקרה תודה למפרע. כך שמעתי ש“היא טובה מאד על תמונתה האחרונה”.

שלכם

מיכה יוסף

286. אל דוד פינסקי¹⁵⁴¹

[ברלין 28.1.97]

להמבקר הנכבד!

בדבריך בהמשך שני¹⁵⁴² שבעתי רצון.

במטותא צוה על בית המערכת שישלחו לי את גליוני בקראך.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

287. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁴³

28.1.1897

ע"ש [ערב שבת].

ידידי!

עוד הפעם מסופר לסופר:

א] איני מבין כונתך, כלומר צדקת כונתך בהבלעתך בנעימה את הצד החיובי. הלא אי[נ]ך מבטיח רק דורש; ועל הדורש לדבר דברים ברורים.

ב] עכ"פ אין השם “אני מאמין” מתאים כל כך להענין.

ג] וזאת העיקר אני חושב שהרבה דיו נשאר בקולמסך מצד עצלותך ז“ל?, ושאתה נהי[י]ת לעצל גמור בעוה”ר [בעוונותיך הרבים] אין הדבר צריך לראיה יתרה[.]

ד] גם אנכי אומר: עתה עלינו לעבוד, לבנות ולבנות. אבל הגיע העת שנחדול רק לומר. במה שנוגע לי כבר החל ראשי להלבין… פשוטו כמשמעו.

_____

במה שנוגע ליחוסך אלי ואופנך לכתוב - - איני יודע מה אומר עוד והנני חותם עוד הפעם

ברגשי כבוד

שלך מי"ב

שלום לרעיתך.

במטותא השב לי פולטני [פיליטוני].¹⁵⁴⁴

היום הופיע ממני פולטן [פיליטון] ב“הצבי” ה"ה “הככר והמקל”¹⁵⁴⁵

288. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁴⁶

29.1.1897

ידידי!

עוד הפעם בעניני ספרות:

הבטחתי היום לה' שווארצברג¹⁵⁴⁷ לבקשך שלא תשיב פניו ריקם בדבר השתתפותך במאספו. הוא עני הגון וראוי הוא לתמוך בידו.

“ברגשי כבוד”

שלך מי"ב

ע"ש [ערב שבת]

289. אל דוד פינסקי¹⁵⁴⁸

7.2.1898

לפלוני ה“מבקר”

תודה בעד ה“אובדים”¹⁵⁴⁹.

אני מי"ב

ע"ש

290. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי¹⁵⁵⁰

18.2.1897

אבי היקר!

לא כתבתי לך זה זמן כביר כי חולה הייתי וסבלתי הרבה בתולעת אשר גדלה בתוך מעי. עתה פטרתי אותו ונרפאתי ברפואה שלמה.

קרוב הדבר מאֹד שאצא מכאן לכל ימות הקיץ לנאות דשא. בכלל השתנו הענינים אצלי, ולעת מצוא אודיעך.

דיך שעודני לוחם מלחמת קיומי הקשתה. אבל הנני מקוה כי סוף כל סוף אבוא אל החוף.

שלום לך ולביתך

באהבה

שלכם

מיכה יוסף

מוצ"ש

291. אל ירחמיאל שקפניוק¹⁵⁵¹

[מרץ 1897]

יקירי!

דחיתי דברי אליך מיום ליום מפזור נפשי עד עתה, וגם העידנא [כעת] אין אני נָתוּן במְנוּחה יְתֵרָה על מנת לכתוב לך ככל העולה על רוחי, כלומר ככל העולה על רוחי –

אין אני צריך לומר לך עד כמה סבלתי בימי הבלי, אבל הפעם קשה עלי כֹח הסבל, ולא אוּכל לראות עוד בעולמי שחָשוּך בעדי – לא טוב עשיתי במה שלא עלה על דעתי להִתְבַסֵס בטרם לחלום; אחרי שכל החלומות והרצונות הטובים לא יועילו בשעה שאין לנו פת בסלנו…

פשוט: אם אין קמח אין תורה –

_____

חפץ אנכי לְסַמֵן לך מצבי כמו שהוא:

יש לי עוד כעין בסיס קטן להתקיים בכאן שלא מיגיע כפי עד שילהי דקיטא [סוף הקיץ]. ובאותו הזמן אנסה נסיוני הראשונים במשמאֹל לימין [בגרמנית] בספרוּת היפה.

כשרוני, חוגי, יתנו לי תקוה לעלות ולהתבסס גם בשלהם, אבל הדבר היה אפשר לוּ לא הי[י]תי עברי, כלומר לוּ יכלתי להקדיש להם כל עצמוּתי ומְהוּתי, ואתה הלא תדע לבי איפוה נָתוּן –

ידידי מרדכי עהרנפרייז שנתרברב [נעשה רב] עתה עושה עתה צעד גדול ליסד בעדנו תוֹצָאה עברית כוללת עפ“י סמל של רֶקְלַם.¹⁵⁵² תוצאה עברית בעד כל עֹשר הרוחני שלנו ושלהם בפ[ו]רמט אחד ובסימנים אחדים [ו”י?]

עמודי התוצאה תהיה חברה בעלי אחריות, הקרן קימת משמונה עד עשרה אלפים שקל קיר“ה¹⁵⁵³ – ההערכה לחוד והמכירה לחוד – אנכי אהיה העורך ואקבל ע”ה שקל קיר"ה לחודש מלבד מה שאכתוב.

המרכז לבוב. מקום ההדפסה קרקוי. המוכר אביו מדפיס ומו["]ס יעקב משולם עהרנפרייז.¹⁵⁵⁴

קרוּא אנכי אליו למפרע לחוג אתו חג המצות בקק"ו אשר בקָרַטין.¹⁵⁵⁵ עד הימים אלה יקוה לבסס עניני החומר, ואז נסמן עניני הרוח. נדפיס פגרום [פרוגרם] ואצא משם לבובה על מנת להשתקע.

זאת היא תקותנו אחרונה, שלפי אשר תחזנה עיני אינה חלום יותר מדאי.

מכירי הוא עסקן, אחד מהחפצנים [!] היותר גדולים בספרתנו. מצבי נוגע אל לבו וגם אביו יִוָשע ע"י זה[.] גם הוא עשיר בינ[ו]ני ויש לו שם בחוּגו.

הוא מדפיס עתה ספרי “לפני ולפנים” (ספר חסידים) על חשבונו, גם יקוה להו"ל חלק הראשון מספרו לקורות ספרתנו החדשה, בכדי שיצא לנו מנוטין [מוניטין] מעט בטרם נגש אל המלאכה.¹⁵⁵⁶

והיה אם יצא הדבר מכֹח אל הפועל איני צריך לומר לך כי גם שאלתך הספרותית תפתר אם מעט או הרבה.

במקום אלך תלך.

בכלל דע, כי בכל יום ויום שאזקין ואנסה בחיים ה[ר]יני רואה מה אתה בתור רֵע-נעורי לי. ודומה רק האחד שאוּכל לגלות לפניו כל לבי.

ולא תוּכל לשער כמה מְאוּשר הי[י]תי לוּ יכולתי לגור אתך בפונדק אחד.

יתן ד'.

והיה אם ח"ו לא יצא הדבר אל הפועל אז אסוג אחור מספרתנו לשלהם עדי יבוא יומי החומרי, לא אוּכל לסבול עוד חיי עוני וצער.

כבר בא מועד.

292. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁵⁷

מרץ 1897

ידידי היקר!

אחד העם נוסע מכאן ביום השבת במוצאו¹⁵⁵⁸ ואני עובד כל ימות השבוע למסור לו פנקסי וחשבונ[ו]תי ויתר הדברים ואני עָיֵף מאֹד וכמעט קשה עלי לצמצם את רוחי לכתיבה. אבל אותו הדבר שאני כותב לך עתה אודתו לא אוכל לדחותו.

בבוא טון לכאן ביום השלישי ונדבר ונשיח הרבה ענינים בנשימה אחת, הראיון, הספורים אודות הראיון אותך ורעיתך ואחותך וכו' ערבבו אותי עד כי כמעט לא הבנתי כראוי את אשר גמרתם, ואמהר לכתוב לך את אשר כתבתי לך בבית המרזח.

אח"כ כאשר נחתי מעט והתבוננתי היטב בדבר ראיתי כי לא קלעתם אל המטרה ובשום אופן איני מתאים לאותו האופן שנתתם אתם אל הענין.

א] אנכי בתור נודע למתנגד לחבת ציון באותו מובן השגור שכתבתי בפומבי נגדה מה שכתבתי ועוד לא רמזתי בשום מקום כי הדרתי [חזרתי] בי מעט, לא אוכל בשום אופן לתבוע עזר אפציעללי [רשמי] מחובבי ציון.¹⁵⁵⁹

ב] אנכי חושב לעו[ו]ן גמור להכניע ספרתנו ולעשות כזאת בבקשת חותמים למפרע שאצלנו הוא רק מעשה המבקשים והפושטים יד.

ג] מעולם לא עלתה על דעתי שמפעלי זה הפרטי והארעי יהיה רשות הרבים ושתוף לאנשים עומדים בראש חובבי ציון כמוכם אצלנו.

ד] בכלל קשה עלי לעשות צרכי העצמי, דבר שנולד עתה רק עפ"י תנאי הרעים והתלוי[י]ם באויר לצורך הצבור –

עוד הרבה דברים בזה שלא אוכל לומרם לך בעל פה ולתאר לך מושג נאמן מהלך הדברים וכו' ואניח את הדברים להזדמנ[ו]תנו יחד שאז אקוה יתבררו אצלנו כל הדברים כל צרכם.

בקצרה הרני נרתע מאופן האפיצלי [האופיציאלי] והשותפי שנתתם לדבר, ולפי אשר דברתי מעט עם טון הטרוד מאד יש תקוה רבה להוציאו לאור גם במובן-פרטי, בתור דבר שלי.

לע"ע הרני מכין עבודתי בעדו, טון יכתוב כפי הנראה שני מאמרים: מה לנו חכמת ישראל? אודות החֻקים בתולדה.

בעדך הרני מוצא לנכון לע"ע שני עבודות: אודות הרָמַן [הרומן] אצלנו, מַפו, סמלנסקין, ברודס ואולי גם אַברמ[ו]ביץ – סקירה כוללת קונטרסי טון, בירנבוים, שיללר, סקלוב (פולנית).¹⁵⁶⁰

את האחרון חושב אנכי לטפל, בתור קצור דברים בהסקירה הכוללת אשר תבוא בסוף האוסף, ואת הראשון בתור עיקר, בתור יכולת.

מובן הדבר מאליו שלע"ע עוד הדברים בתור השערה, והכל בכלל ובפרט, שאלת עניני וכו' הרני מניח לבעל-פה: אחרי שרואה אנכי שלדאבון לבבי אין לך עוד מושג נאמן ממהלך עניני וכו'[.]

אני מקוה שרק בע"פ יתבררו אצלנו כל הדברים, הטעיות והתעיות וכל מה שיש בלבנו איש על אחיו.

לע"ע הרני מרשה לך לכתוב לי בארוכה

שלך הדוש"ת ושלום רעיתך

מי"ב

בא' אפריל אצא מכאן. הודעני את התחנה הקיצונה הסמוכה לך.

כן הודעני בכלל מספריך שאתך העברים והעכו"ם [והלועזיים]. למען אדע מה לקחת.

היש לך ספרי מלים אשכנזים, זרים, עברים?

הרופא קלמפרֶר שמח מאֹד על צאתי למנוחה מעט. לפי דעתו גֵוִי בריא מאֹד אבל חלש אנכי מיגיעת החיים במדרגה גבוה[ה], ועלי לשמור עתה אותי ולחזק את בריא[ו]תי.

הנני שמח על נסיעתי זאֹת הרבה בחומר וברוח, ובצאתי ברלין חושב אנכי כי יהיה קֵץ לתקופת נדודַי הרבים, ושמעתה באחלץ [כשאחלץ] את עצמי ורוחי[,] אבנה לי את העתיד האפשר לי ולפי תנאי.

כבר הגיע מועד –

מדוע אכחד? כל שאלותי הרוחנית נדחו עתה מפני שאלת הלחם והמקום אשר ברגלי.

רק פת בסלי ואז אלך לבנות את ישראל, רק אז אהיה מוכשר להבין את ההשתתפות הרוחנית ומַלאַכותנו [ושליחותנו] עלי שמים שבאדמות.

לדבריך אחכה בכליון עינים

שלך באהבה מי"ב

ע"ש [ערב שבת].

293. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁶¹

מרץ 1897

ידידי!

החיתני בדבריך –

רואה אנכי שיש בך עוז לחזור מדבר שלא עלה לך כהוגן, ועתה אני מקוה בבירור שדברינו שבע"פ ישימו כל המעקשים למישור ושנדון איש את רעהו; דבר שעתה לגבי דידי לאו מילתא זוטרתא הוא…

לא תוכל לשער עד כמה הכאיב לי טון שלנו בעקשנותו היתרה שכגאון אמיתי אינו יכול לתת עצמו כטועה וכיון שהגיד או עשה שוב אינו חוזר בו. כל כך ערבב את הענינים עד כי כמעט אנוס הי[י]תי לסלק ידי לגמרי מן הענין.

אבל מה לי להאריך, הכל לבעל פה.

אצלי אין כל חדש. הנני מכין א"ע [את עצמי] לדרך, מטַיל ורואה, מטַיל ולוקח ברכת שלום, גם חושב וכותב לפרקים. הנני מָלֵא ומָלֵא על כל גדותי; והנני מקוה שסוף כל סוף אבוא אל עצמי.

בשולי החודש אעזוב את ברלין, ואתעכב בברסלוי ובפעסט.

העיר ברלין חוגגת, החיים יפים מאד.

חיה בטוב אתה ורעיתך היקרה ומהר לכתוב לי משלומה כי לבי נוקף מדבריך אשר כתבת לי אודות בריאתה.

קרוב הדבר כי גם טון יצא עמי לבובה. בעוד ימים אחדים יעמוד על המבחן, גם יכול היות כי פריש מלוה אותנו לביתו.

בהמליץ נדפס פולטני [פיליטוני]: “מקומו של עולם”[.]¹⁵⁶²

בריינין קבל למאספו: משנת-חסידים (הסתכלות) והיא מבוא פלוספי ושירי למהות החסידות.¹⁵⁶³

לשווארצברג שלחתי איזה דבר.

כתוב לבריינין ולשווארצברג. מה אתה כותב לפֿוכס?¹⁵⁶⁴

לדבריך אחכה

שלך

מיכה יוסף

ע"ש.

294. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁶⁵

[פברואר-מרץ 1897]

אדוני הפילוסוף

בראשית עלי להעיר כי אין כונתי ח"ו [חס וחלילה] להטרידו עוד הפעם בחליפת מכתבים; כי הנני מחכה לבו ביום אשר אזכה לדבר עמו פה אל פה אודות השאלה הזאת העומדת ברומו של עולמנו – אבל גם לא אוכל לעבור על דבריו הנעלים בשתיקה.

הנני יודע את ההבדל שבין העברים להמערבים והמזרחים ושבני אדם כצונץ, קרוכמל, גייגר ופרנקל, [גיסו?] וכבודו שקולים כנגד רובה של סנהדרין שלנו הם ושו“ת [ושאלות ותשובות] שלהם ופלפוליהם. אבל גם יודע הנני כי כל הכנופיה הזאת יצאה רק מבית מדרשו של שֵם, ושלו. לא ינקו את העברית מחלק אחד [?], אם העברית הפשוטה עם תרי”ג מצוותיה לא היו למה שהיו. בהמזרח שלנו התורה מחזרת על אכסניה שלה ואצל המערבים לא ראית אותו ואת בנו עוסקים בתורה… ודא עקא.

לפע"ד [לפי עניות דעתי] אין חיים בלא חיוּת, כלומר בלא רוח מחיה את האברים ועושה אותם לגוי, והרוח הזה תלוי בהקולתור המיוחד, במנהגי אותו העם שפתו ורוחו.

ולולא דמסתפינא [ולולא הייתי חושש] הייתי אומר כי ה“דובים החיים” שיתפטמו בכאן על קופת הקהל, הם והדרת שׂיבתם האופפה על ראשם יועילו לרוח הלאומי שבכאן יותר ממחנה גדולה של צבא.

בקצרה עם ישראל האריך ימים, יען שרוחו האריך ימים, והעם חי בעבריתו מבלי דעת והתחכמות יתרה ועכשיו שאין לנו מרכז לאומי ורבני, כאשר נקום ונצא להקולתור החדשה עם כל הקסמים שבידה נחדול להיות.

וע"כ הנני עומד ושואל להיות או לחדול.

– – – – – – –

להיות או לחדול?

אבל הנני מודה ומתודה כי רושם ירמיהו שלו? החי וקיים לפנינו ובנו בכל תוקפו והויתו, בכל כחו ורצונו היה גדול עלי כל כך עד שהחדול נדחה מפני החויה, אחרי המאור שבחיים הכבירים והנשגבים הללו, חיי בן אדם עלי אדמות שמעלה אותה ברוחו ובמוסרו על במתי עב וישוה אותה לעליון. חיים שבהם כל העולם החומרי פושט צורתו הקבוע ומקבל צורה רוחנית, מטרה ותכלית אחכ"ז [אחר כל זאת] כל קערת החדלון תהפך על פיה, אינה יכולה להתקיים…

ואני מה אענה אבתריה? מה לי להוסיף ולגרוע? רק שאני [?] אומר לו את ירמיהו שלו לא קראתי, מין כתיבה כזו אינו מקרא, הוא הושבני על האבנים, בחשבונו של עולם ותולדות האדם, אנכי לא קראתי רק חייתי את הדברים, ויצאתי ממנו מעובר, כלומר מלא גדוש במחשבות רבות אשר יהיו לעינים.

הנני נותן לו תודתי רבה[.]

בספרות אחרת, כלומר במקום שכבר יש ספרות הייתי רק רואה לבד, רואה ומסיר את המסוה, רואה והורס. אבל בספרתנו בטרם אלך ואראה עלי לבנות, עלי לבנות ולחבר [?] דברים כדי שיהיה לי אח"כ חומר להרוס ולא אהיה לוחם נגד חיים של רוח בלבד.

ועתה היפלא הדבר אם איני עושה הרבה, אם איני חפץ לעשות הרבה, רצוני לומר יכול לעשות הרבה.

מלבד זה אינני בעל הזיה בלבד ובתור עברי חושב יודע אנכי היטב את ממש[ו]ת החיים והתנאים שבחיינו. וגם אצלי תנסר שאלת היחס בין צורך ויכולת…

זאת ועוד אחרת, עכשיו שהרהורים על לבבי, לבסס לי מעמד בספרות חיה, אחרי שחפץ אנכי זאת עכ"פ למחצה. הריני חושב [כי השארית?] בספרותנו כולו לבלי יכולת כלומר לסופר וכותב דברים מבלי יכולת לכתוב באחר אם כי רוצה הוא לכתוב באחרת וגם שמץ דבר מזה הרי בעיני כמין רמאות, כמין רמאות בעיני עצמי. וזה הסוד הגדול מהבר-חלפתא שבי, או לדבר בשפתי, הקרע הנורא אשר בלבבי.

גם עניני החומר יוכיחו. אתה בתור בעל מעמד נכון בחיים תוכל להקדיש כֻּלך לספרתנו באשר אינה קרדומך האחת לחפור בה. אבל אנכי מתירא מאד לתלות כל חיי ועתידתי, ואולי עתידות עוד איזה נפש, נפשות, על קנה רצוץ זה.

ועתה הלא יודע אנכי היטב מהו האדם בלי מעמד קיים. מאומה אינו –. לוּ היה לי עכ"פ במה בפני עצמי, אז יכולתי ללחום אם כי המלחמה מבחוץ קשה מאד, אבל בתוך מעמד כמעמדי ובתוך יחס ספרותי כיחוסי –

על אי אמונתי תיסרני. אבל מה אעשה אם יודע אנכי שכמעט אי אפשר לנו, שאיני מאמין שיצלח בידי לאסוף כעשרת אלפים שקל בעד בנין ספרותי או גם פחות מעט…

התאמין אתה בזה? התעשה בזה נכונה? האם נסית לעשות?

מאמין אנכי כי אחרי כל הקרע אשר בלבבנו יכול נוכל אם עשה נעשה, ויש לי אותות ומופתים מצעדי החדש והקטן שעשיתי, לדעת כי לב הדור החדש אחרינו, שלנו הנצחון.

מאמין אנכי בכוחי, שיכול אנכי לברוא לנו שירה חדשה וכו' ואם תרצה יכול אנכי לשנות בלב תמים: אני ואתה ננהיג את הדור. אבל לזה דרוש במה, א[ו]רגן, כסף רב. והוא אינו בידנו. אנכי לא אוכל לפעול מאום, ואתה יושב בירכתי הארץ. וללחום, לעשות עכ"פ עלינו להיות בחיצונית, בעניני החומר כמתנגדנו.

עוד הפעם אנכי אומר לך כי אינני מש ידי מהענין, אעשה מה שאוכל, אעשה ברוחי, אבל אינני מאמין באפשרות הדבר. כלומר יודע אנכי היטב שהדבר אין-אפשר. ועכשיו שיודע אנכי אני חושב למותר להתלהב ולדבר, דבר שאנכי גם אתה כבר עשינו דיינו –

כמדומה לי שכדי להחליש אי-אמונתי אין הדבר צורך ראיות והזהרות חוזרות ושאר דברים, רק קופה של כסף לשנתים או לשלש שנה וקריאה בפומבי אלי: לך ועבוד! בטרם תבוא ה“קריאה” הזאת, בטרם אראה דבר בחושי, עלי לבסס מצבי ולכלכל רוחי לדבר אחד.

הבחינה בבית מדרשנו אינה צריכה לי אחרי שיש לי ויהיו לי תעודות על ידיעותי העבריות מלצרוס, שריינר, שטיין, [?], אבל השאלה אחרת אם יכול אנכי להיות מורה עברי? ואם אשיג משרה בתור בן חו“ל, דבר שלפי דעתי רחוק הדבר לע”ע, ואנכי הלא שאלתי את פיך פעמים רבות בדבר הזה ולא ענית אותי דבר.

לספרות העברית כבר נכנסתי, והכניסה לספרות האשכנזית דורשת אצלי רק מתינות ועבודה בת שנה, עבודה רק בה – או לאידך גיסא שאפקיר אותה כולה, דבר שלא אוכל ואיני רוצה, ולא אוכל לרצות.

בתוך כך אני עמל מאד מתלאות החיים, עמל פשוטו כמשמעו, וכבר קצתי בנפשי מהספוגין של צמר, מהזלזול הגמור וכו'. ובאותה שעה מובן מאליו שרוצה אנכי בכל לבבי לציֵת לקריאתך של חיבה ולקריאת רעייתך הטובה.

רק דבריך המעטים בתור אח [ו]דבריה בתור אחות היטיבו מאד לרוחי הכהה, ויודע אנכי כי בצלכם, בצל אהבה ואחוה ארפא כולי ואמצא את עצמי. אבל זהו הדבר: איני רוצה למצוא את עצמי אצלך, אין אני חפץ לבוא בצל בהקרח הנורא אשר בלבבי ובטרם אדע את אשר אעשה או את שעלי לעשות.

בוא אבוא אליכם, באותו הזמן שכבר אדע מטרתי הברורה ודרכי אחד. אז אשב אצלכם רבע או חצי או יותר ואעבוד במנוחה בעבור מטרתי זאת.

הנני על המשבר, סער גדול בקרבי, סערות פנימיות ותוכיות שאין הפה שלי יכול לאמרם המה ממלאות אותי והנני מטלטל בטלטול פנימי, תועה אנכי, מבקש אנכי, בקצרה הנני עומד עתה על פרשת דרכים למצוא את הדרך ולמצוא את עצמי, ובאותה שעה די לי שאהיה עם עצמי לבדד לא להפריע משכנות מבטחים.

מלבד זאת אין אני חפשי לעת עתה, עכ"פ באי חופש מוסרי.

לולא נתן לי אחד העם עבודה כי אז גועתי ברעב ממש, והוא נתן לי עבודה שאינה צריכה לי ולו רק ע"מ להכין אותי שאוכל למלא את מקומו כשיצא מזה וישוב לרוסיה. בסוף החודש הזה יצא, יצא בתקותו כי מצא איש שימלא מקומו, ועתה אעזבהו –

אין אני אומר לך כי אותו דבר יעכבני, כי להתעכב ע"י אחרים הרי זה אסור גמור לפי דעת הפוסקים האחרונים, אבל דיה היא שאצרף אותה להסבה העקרית שאמרתי לך.

הנני חושב כי עומד אנכי עתה על האבנַים למצוא את עצמי ודרכי. גם חושב אנכי כי בצאת אחד העם מכאן יתברר יחוסי אליו, כי סוף כל סוף איני רוצה לקשר אותי לדבר שימלא רק מחצית צרכי, ושאין לו עתיד, כלומר עתיד בעדי. ואז אולי אוכל לכתוב לך דברים יותר ברורים.

מדוע אכחד ממך? באותה שעה אני זוכר אתכם יקירי יושבים ומחכים עלי, הנני זוכר את הימים הטובים אשר נבלה, את השיחות הנאות באויר המשפחתי, ותשוקה רבה ועזה בוערת בקרבי להפקיר הכל ולדאות אליכם על כנפי רוח, וכמעט כלימה תכסה פני על ה“חושב” שבי, ושיודע אנכי שהאדם החי, אתה במקומי לא חשבת דבר ורצת אלי, אבל מה אעשה הדבר כך הוא. הנני עתה “חושב” וזהיר מאד, וכבר בטרם אבוא אליכם הנני חושב על אחריתי בצאתי מכם, דבר שלא יעשה אבל אצלי יעשה.

והיה אם תאשימני ותחשוב זאת ל[מטבעת] רוחי אינך אלא טועה, הכל אצלי תלוי בהפחד הנורא שהנני מפחד מעתידתי, מה“רעב” –

ופחד זה הנורא אצלי, אשר ידכא כל רוחי בקרבי הוא הוא מקלקל את שירתי ועשה אותי ללא אותי.

כמדומה לי שהגעתי עתה לבשול גמור בכוח היצירה שלי, והנני מלא מחשבות רמות, והומה ביצורים, כמדומה לי שמכיל אנכי הרבה, הרבה, אבל כל אלה לא שרירין בעוד חיי תלויים לי מנגד.

סאת מלחמת קיומי גדושה… ועל ראשה אני גולל כל חטאות והפכות וכו'. בגללה אני חוטא הרבה לי ולאחרים, ואני עושה דבר שבעידנא דמנוחה תסמר שערת ראשי על אשר אני עושה כן.

אני בורח מחיים ומדבר חותך לי חיים.

השומרים חדלו את משמרתם, הכל הפקר, ואנחנו שדודים מה נעשה? איפה נרעה? איפה נרבוץ? כל העולם כֻלו שרוי בצער ואנחנו בצער לצער; כל העולם כולו שבור וכתות, ואנחנו שברים מן השברים; כל העולם כֻלו לוחם מלחמת הקיום ואנחנו נשא יסורינו באהבה, הכל עמל ויגע להציל עמו העומד ככבשה בין זאבים ואנחנו נפרק בעצמנו את נזמנו ולא נבדיל בין אוהב לאיוב [לאויב].

מארה דאברהם! הכלה אתה עושה לבית יעקב? אמנם כן כלה כלה, כי מיטב בנינו הולכים קדימה שנה שנה, אני יודע הגבול, עד מתי עד אנה, ואם אין גדיים אין תישים, ואם אין תישים אין רועה, ואם אין רועה אז אין צאן מרעיתו…

*

אמנם כן אין צאן ורועה, הכל חרוב ונחרב, הכל הפקר, הכל לבוש שחורים… ובתוך היאוש הנורא הזה האוכל כעש כוחי וכרקב עצמותי עוד יעלו על לבי שביבי תקוה, שביבים אשר יחמו את לבבי לעשות ולפעול, לפעול ולעשות, להריע ולתקוע ביחד את השבלים הבודדות שמהם לא אלמן ישראל, ויש אשר הניצוצות הללו יחיו את לבי השומם, לבי מתרחב ונהנה מזיו השכינה…

הרואה אתה מוחלפת השיטה

נעשה עתה בדור החדש אצלנו, ידבר שפך זעמו, כמילה קלילא בלית ביה מששא [כדבר קל שאין בו ממשות], וגם חומת הדת פרוצה אצלנו כשאר כל התרבות שלנו:

והדת קל [?] אינה מנהמת כיונה: אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם… והבנים שוכחים את אביהם שבשמים, שוכחים אותו לגמרי.

כמדומה לי שהקב"ה אמר להם לאדם שמור אתה את נרי ואני אשמור את נרך. ועתה שניהם חדלו לשמור, הוא אינו שומר את שלנו ואנחנו אינם שומרים את שלו.

הרואה אתה הנני קורא תגר על מעשה בראשית!

295. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁶⁶

[פברואר-מרץ 1897]

ידידי היקר!

אם לא יטעני זכרוני הרי אתה אומר במכתבך האחרון לטון שהיה לפני עיני במקרה: שכל בישול וצעד לפנים במהלך רוחך מביא לך בתור סיכום איזה רצון ברור וקיים. אנכי כשאני לעצמי איני יודע מה אתה חושב לרצון, ומהו הרצון אצלך? בין כך אעירך כי גם צלו של רצון הרי הוא סימן לבריאות – במה שנוגע לי, איני מבעלי הרצון, מבעלי רצון גמור קודם לבשול – ודווקא אותו הבשול הגמור והצעד לפנים במהלך רוחי, הוא ממית אצלי איזה רצון. כן איבדתי אבותי, נשותי, דמיוני ואידאלי בזה אחר זה. והכול ע״י השלמה – ההשלמה אצלי היא הפדות…

היו ימים שהאדם המוסרי, האדם העליון לקח את לבבי, ובכל נפשי רציתי לברוא, להעמיד דור חדש. היו ימים שעכ״פ רציתי לברוא את עצמי, לאהוב ולהתגמר. גם אלה חדלו אצלי עתה ואני נשארתי רואה גדול, רואה הצופה במה למעלה ובמה לעומק. ודא עקא שרק רואה אני ותו לא מדי… בספרות אחרת, כלומר במקום שכבר יש ספרות, הייתי רק רואה לבד, רואה ומסיר את המסווה, רואה והורס. אבל בספרותנו בטרם אלך ואראה עלי לבנות, עלי לבנות ולחבב דברים כדי שיהיה לי אחר כך חומר להרוס: ולא אהיה לוחם נגד רחיים של רוח בלבד. ועתה היפלא הדבר אם איני עושה הרבה, אם איני חפץ לעשות הרבה, רצוני לומר איני יכול לעשות הרבה.

מלבד זה אינני מבעלי ההזיה בלבד, ובתור עברי עדיין אני חושב במעלות השירה והדמיון, ויודע אנכי היטב את ממשות החיים והתנאים בחיינו. וגם אצלי מנסר שאלת היחס בין צורך ויכולת. גם אנכי מסופק מאוד אם יעלה בידנו לבנות עליות על גבי עליות באין יסוד עמי תחתינו.

זאת ועוד אחרת: עכשיו שכבר עולים הרהורים על לבבי, לבסס לי מעמד בספרות חיה; אחרי שחפץ אני זאת עכ״פ למחצה, הריני חושב השאָרָתי רק בספרותנו לבלי יכולת, כלומר לסופר וכותב בספרות זאת מבלי יכולת לכתוב באחרת, אם כי רוצה הוא לכתוב באחרת. וגם שמץ מדבר זה הרי בעיני כמין רמאות, כמין רמאות בעיני עצמי. וזהו הסוד הגדול מהבר-חלפתא שבי, או לדבר בשפתי: הקרע הנורא אשר בלבבי…

גם עניני החומר יוכיחו. אתה בתור בעל מעמד נכון בחיים תוכל להקדיש אותך כולך לספרותנו, באשר אינה קרדומך האחת לחפור בה. אבל אנכי מתיירא אנכי מאוד לתלות כל חיי ועתידתי, ואולי עתידת עוד איזה נפשי נפשות על משענת קנה רצוץ.

ועתה הלוא יודע אנכי היטב מהו האדם בלא מעמד קיים, באין מקום לרגלו. מאומה אינו אז –

לו היה לי עכ״פ במה בפני עצמי, אז יכולתי ללחום אם כי המלחמה עתה קשה מאוד בספרתנו בתור עד ראיה ויודע הכול שבה ובעולמה. אבל להיות סופר עברי בתוך מעמד כמעמדי ובתוך יחס ספרותי כיחוסי עתה…

ראה על אי-אמונתי תיסרני, אבל מה אעשה אם יודע אנכי שכמעט אין אפשר לנו, שאיני מאמין אם יעלה בידנו לאסוף איזה אלפים שקל בעד בנין ספרותי קיים. התאמץ אתה בזה? התעשה בזה כצורך? האם נסית לעשות, כלומר לעשות ממש, לא רק לרצות בלבך?

מאמין אנכי כי אחרי כל הקרע אשר בלבבנו יכול נוכל אם עשה נעשה. ויש לי אותות ומופתים מצעדי החדש בספרותנו שעשיתי, לדעת על נכון כי לב הדור החדש נוהה אחרינו, שלנו הניצחון. מאמין אנכי בכֹחי, שיכול אנכי לברוא לנו שירה חדשה וכו', ואם תרצה לומר לשנות בלב תמים: אני ואתה ננהיג את הדור. אבל לזה לא אוכל לפעול מאומה: ואתה יושב בירכתי האדמה –

ללחום, לעשות עכ״פ עלינו להיות באותו מעמד חיצוני שבהם עומדים הללו שנלחום בהם, אם רוצים אנו לעמוד, להתקיים, לא רק לנסות: ואותו מעמד אין לנו, גם איני רואה באיזה אופן נרכוש אותו לנו.

עוד הפעם אנכי אומר לך כי איני מש ידי מהעניין. אעשה מה שאוכל, אעשה בכל רוחי, אבל איני מאמין באפשרות הדבר. כלומר יודע אנכי היטב שהדבר אי אפשר. וידיעתי זאת הברורה לא תתנני עוד להתלהב כדרכי לדבר ולחלום, דברים שכבר עשינו דיֵנו…

כמדומה לי שכדי להחליש אי אמונתי אין הדבר צריך לראיות ולהוכחות רבות ושאר דברים כגון דא. רק קופה של כסף לשנתַים או לשלוש שנה וקריאה בפומבי אלי: לך ועבוד! בטרם תבוא ה“קריאה” הזאת, בטרם אראה דבר בחוש, ועכשיו שגם איני מאמין לראות דבר בחוש עלי לבסס מצבי ולכלכל רוחי לדבר אחד.

הבחינה בבית מדרשנו אינה צריכה לי: אחרי שיש לי ויהיו לי תעודות על ידיעותי העבריות כל צרכי (מאיזה רבנים, לצרוס, שריינר, שטיין¹⁵⁶⁷ וכו'). אבל השאלה העקרית היא אם יכול אני להיות מורה עברי, ואם אוכל להשיג משרת מורה בתור בן חו״ל, דבר שלפי דעתי רחוק הדבר מאד. ואנכי הלוא שאלתי את פיך גם בהיותך בלבוב גם עתה אם רואה אתה לפני איזה תקוה להשיג משרת מורה עברי בגליציון או במחוזך עתה. ואתה לא ענית אותי דבר. ומדוע לא ענית אותי דבר?

לספרות העברית כבר נכנסתי, והכניסה לספרות האשכנזית דורשת אצלי רק מתינות ועבודה במנוחה בת שנה, עבודה רק בה – או לאידך גיסא שאפקיד אותה כֻלה, דבר שעתה לא אוכל עוד, ולא אוכל לרצות. בתוך כך אני עמל מאוד מתלאות החיים, עמל פשוטו כמשמעו. וכבר קצתי בנפשי מהספוגין של צמר, מהטלטול הארוך וכו'.

את אשר יכולתי זה כמה איני יכול עתה, ומצב בריאותי, גם איתן רוחי וכשרונותי כולם הולכים ופחותים ונחלשים מפזור הנפש הרב, פזור נפש בסאה גדושה – עמל אני ועיֵף…

באותה שעה, לפי תנאי מצבי שצירתי לפניך עתה ובמכתבי הקודם שאבקשך שתקרא אותו עוד הפעם ותצרף דבריו אז לדברי עתה, באותה שעה: מובן מאליו שרוצה אנכי בכל לבבי לציֵת לקריאתך של חִבה ולקריאת רעיתך הטובה.

רק דבריך המעטים בתור אח, דבריה בתור אחות היטיבו מאד לרוחי הכהה יטיבו לי מאד – ויודע אנכי היטב כי בצלכם, בצל אהבה ורעות, בצל אחוה פנימית ארפא כֻלי ואמצא את עצמי – ¹⁵⁶⁸

אבל זה הדבר המעכב: איני רוצה למצוא את עצמי אצלך. רצוני לומר איני חפץ, בעדי ובעדך, לבוא בצל קורתך לבטח בהקרע הנורא אשר בלבבי ובטרם אדע את אשר אעשה אצלך או שעלי לעשות.

בוא אבוא אליכם באותו הזמן שכבר אדע מטרתי מעט ודרך אחד בחיי. אז אשב בצלכם יקירי רבע, חצי [שנה] או יותר ואעבוד במנוחה בעבור מטרתי האחת.

הנני על המשבר, סער גדול בקרבי, סערות פנימיות ותוכיות שאין הפה שלי יכול לאמרם ממלאות אותי והנני מִטלטל בטלטול פנימי, תועה אנכי מבקש אנכי, טובע אנכי בים חיי ושאיפותי –.

ובאותה שעה די הדבר בעדי; ואיך אפריע משכנות מבטחים? מלבד זאת אין אני חפשי לעת עתה, עכ״פ בחופש מוסרי – לולא נתן לי אחד העם עבודה כי אז גועתי ברעב ממש. והוא נתן לי עבודה שאינה צריכה לו ולי רק [אלא] להכין אותי שאוכל למלא את מקומו כשיצא מזה וישוב לרוסיה.

בסוף החודש הזה יֵצא, יצֵא בתקותו כי כבר מצא איש נאמן שימלא מקומו, ועתה אעזבהו. אין אני אומר לך כי אותו דבר מוסרי יעכבני, כי להתעכב ע״י אחרים הרי זה איסור גמור לפי דעת הפוסקים האחרונים… אבל די הוא שאצרף אותה להסיבה העיקרית שאמרתי לך.

הנני חושב כי סוף כל סוף הנני עתה על האבנַים למצוא את עצמי ודרכי. גם חושב אנכי שבצאתו מזה יתברר יחוסי אליו, כי אחרי כל דבר אין אני רוצה לקשר אותי לדבר שימציא לי רק מחצית צרכי, ושאין לו עתיד, כלומר עתיד בעדי.

ואז בצאתו אוכל לכתוב לך דברים יותר ברורים. גם ראש בעל “אחיאסף” בתור המוציא והמביא כל עניני “אחיאסף” ו“השלֹח” ברוסיה חולה מאד, ואחד העם איבד את ראשו ויושב בכאן כמו על גחלים. ובאותה עת קשה עלי לנסות דברים אליו, והנני ממתין עדי ידבר אלי.

בעלת ביתו אמרה לי שאמר לה שיעזוב דירתה בסוף החודש, ונמצא אין הזמן ארוך כל כך עדי בירור הדברים. מדוע אכחד ממך?

באותה שעה אני זוכר אתכם יקירי, יושבים ומחכים עלי באחוה ובקורבה ובקירבה? יתרה, הנני זוכר את הימים הטובים אשר נבלה, את השיחות הנאות באוויר המשפחתי, ותשוקה רבה ועזה בוערת בקרבי להפקיר הכול ולדאות אליכם על כנפי רוח, לבך [לבכות] על צווארכם ולחיות אתכם, וכלימה תכסה פני על ה“חושב” בי יותר מדי. גם יודע אנכי שהאדם החי, אתה במקומי לא חשבת הרבה ורצת אלי, אבל מה אעשה הדבר כך הוא, באשמת תנאַי נהייתי לחושב זהיר מאד: וכבר בטרם אכין לבוא אליכם הנני חושב על אחריתי בצאתי מכם, דבר של שטות שלא ייעשה, אבל אצלי יֵעשה.

והיה אם תאשים אותי ותחשוב זאת למטבעת רוחי אינך אלא טועה, הכל אצלי עתה תלוי בהפחד הנורא שהנני מפחד מעתידתי, מ“הרעב” –

ופחד זה הנורא אצלי, אשר ידכא כל רוחי ומהותי בקרבי הוא הוא מקלקל את שירתי ויעשה אותי ללא אותי…

בטרם נפתרה שאלה זו מעט אינני את אשר הנני –.

כמדומה לי שהגעתי עתה לבישול גמור בכוח היצירה שלי. הנני מלא מחשבות רמות, והוגה ביצורים, בנפשות רבות וחסרונם, כמדומה לי שיכול אני הרבה. אבל כל אלה לא שרירין ולא קיימין בעוד חיי תלויים לי מנגד… סאת מלחמת קיומי גדושה…

ועל ראשה אני גולל כל חטאותי, הפכותי וכו'. בגללה אני חוטא הרבה לי ולאחרים ואני עושה דבר שבעדנא דמנוחה תסמר שערות ראשי על אשר אני עושה כן. אני בורח מחיים ומדבר חותך לי חיים –

זה כשבוע ימים אשר מעֻנה אנכי בכאב ראש עצום, ראשי עלי כגלגל וקשה עלי הכתיבה מאד, וזאת היא הסִבה אשר דחיתי תשובתי אליכם מיום ליום – דבר לא יפה מצדי, כי חפצתי לכתֹב אליכם במנוחה. אבל מנוחתי לא באה, והנני כותב למקוטעין. אבל אקוה כי בעל נפש כמוך יבין עתה את אשר אתי.

בין כך צרף את דברי מכתבי שקודם לזה וקרוא שתיהם בבת אחת.

ענינים פרטיים:

א) אני מרויח עתה מאחד העם חמשים שקל לחודש. רוזינטל וסעודותיו הפקרתי מיום השגתי עבודה אצלו. חובותי נתמעטו, ומקץ חודש מרץ אשלם כל חובותי ורק לחיָטי אהיה עוד חייב חמשים שקל.

בו ביום יכלה עזרי גם בבית מדרשנו. קצתי בנפשי מלבוא עוד בשם…

ב) בית מדרש המדעים בברן האריכו לי מועד הדפסת עבודתי עד פבר[וא]ר 1898. שטיין הבטיח לי עתה להשתדל להדפיס מחברתי בחנם בראשית הקיץ.

ג) בן אביגדור מצא את ה“ספר חסידים” טוב מאד מאד. הוא רק מתירא פן יפסיד בו באשר הוא רק בעד מעטים ועל כן רוצה הוא להדפיסו עמי בשותפות. כלומר שאנכי אתן את הכתב-יד והוא ההדפסה והמודעות ואת השכר נחלק. כמדומה לי שאתרצה לזה, אבל עוד צריך אנכי לעבוד בו כחודש ימים.

בכלל הוא מבקש ממני סליחה רבה על אשר לא קרא לי ולכֹחי. הוא רואה ממני בריאה של ספרות עברית-אנושית, כל דברי מוצאים חן בעיניו הרבה –

ד) נ״ס [נחום סוקולוב] קרא לי לעבוד ובבקשי שכר נשתתק. עם “המליץ” דברי יגעים מעט. המה שבעים רצון עמי. ליאון רבינוביץ כותב לי שרואה הוא בחורבנו של עולם שלי בנין.¹⁵⁶⁹ אבל הם רשעים גמורים וקשה לכתוב בשם. גם הם משלמים מעט, בעד שלושה פיליטוני קיבלתי רק עשרה רו״כ. בקרוב אחל לכתוב בו עוד הפעם.

ה) עניני “השלֹח” בטוב, הקוראים אצלנו הרבה, אבל יחוסי אליו אינם לפי ערכי, בכלל עינו רעה בהצעירים שלנו והוא שבע רצון רק מברנפלד… הוא איש ישר מאד ויודע הרבה. הוא פועל הרבה בספרתנו, אבל עוד המלאכה רבה. הוא יעשה רק מעט, רק מעט מן המעט.

ו) שפתך מצאה חן בעיניו יותר מתָכנו, לא חדשת בו הרבה וכו'. בכלל אתפלא מדוע לא כתבת לו, הלא חיב אתה לו מכתב. כתֹב לו ויענך. כפי הנראה ידפיס מאמרך כולו בחוברת שישית ובה גם תשובתו השנייה.¹⁵⁷⁰

ז) טהון יעצני, כלומר תמים הוא עם רעיוני שעלה על לבבי להוציא לאור בחשאי מאסף קטן, מחנים להדור החדש אתנו, שבתור ראשיתו נדפיס “מכתבי הגלוי” ו“אני מאמין” שלך,¹⁵⁷¹ ושבו נראה גם בחיוב מה שאנו חפצים.

מקוה אנכי כי אמצא לי עובדים בלא שכר ונמצא אנכי עושה הרבה ברוח, כלומר מכין צעדנו הראשון בספרותנו וגם בחומר אחרי שבלי ספק, ולפי בקיאותי במעמד הענינים עתה ישאר לי כמעט אלף שקל.

מובן מאליו שעוד הדבר צריך עיון בשאלת כסף ההדפסה, וביתר הענינים השיכים לעתידתי עתה שעוד לא התבררו אצלי כל צרכי. מה דעתך בבירור?

ח) כתוב איזה דבר לשווארצברג. גם אנכי אתן לו חלק מ“בין הערבים” שלי. הוא עני הגון וראוי הוא לתמכו ויש ממנו תקוה להרחבת ספרתנו בארצות הברית.¹⁵⁷²

ט) לבריינין עתה רוַח והצלה פורתא. אנשים אספו בעדו סכום גדול, והמה מו״לים על חשבונם את ה“ממזרח וממערב” בתור מאסף. משלמים ההדפסה ונותנים לו שכר הערכה [עריכה] מעט, והשכר לו. לעובדים לא ישלמו שכר סופרים, למאספו יהיה עתה ערך מדעי, אבל בו לא יבואו עוד ענינים פרטיים רק כוללים.

הבטחתיו לעזור לו והנני נותן לו מן המוכן אצלי “חידות מני קדם בים התלמוד”. הוא יתן לי מאה אקזמפלרים.¹⁵⁷³ הבטחתיו לבקשך בעדו שתעזור לו. כתוב לו במקצוע הקבלה. סוף כל סוף ראוי הוא לתמוך בידו, וגם יעשה לך ולשמך כי בטרם יהיה לנו במה מיוחדת קביעותי [קבועה] עלינו לכתוב בכל מקום, גם יתן לך אכסמפלרים. מאספו יצא לבטח לאור בעוד רבע שנה. כתוב לו.

י) הנני יושב עתה על האבנַים של מין ספור תחת השם “גלגולים” כעין ודוי הגדול של ימי נעורי והשתלמותי. לפי דעתי הטוב את אשר כתבתי.¹⁵⁷⁴

יא) על ה“ספר זכרון” מיעקב עמדין כבר קבל אחד-העם ביקורת, מובן מברנפלד. זאת היתה תשובתו על הדבר שהצעתי לפניו בעדך.¹⁵⁷⁵ מאמרך לקורות ענייני הישוב בארצך יקבל בחפץ [לב] לכרך הבא.

יב) לפי אשר ירמז לי אייזנשטד[ט] אחשוב שאקרא לסט׳ פטרבורג בתור עובד להעתון החדש אשר יצא לאור בעיר המלוכה בהשתדלות הברון גינצבורג. הכול השערה עוד כי אין להם עוד רשיון.

בהיות הברון בכאן קרא אותי אליו ודברתי עמו.¹⁵⁷⁶

יג) עפ״י נס נזדמנתי עתה למשפחה עבריה ששם גם יופי גם שירה וזמרה, דבר שהיה חסר לי מאוד עד עתה. אנכי ופריש מבקרים בשם מדי שבוע בשבוע, גם את התיאטר הריני מבקר לפרקים ואת הפילהרמוניה והמוזאום. בכלל החילותי לשים לבי להעולם החיצוני ולמה שיש בו –

יד) אעירך על העיתון החדש: ווינער רונדשהוי, בית מקלט להספרות היותר חדשה, בו הדברים היותר טובים עתה בכל אפסי אירופה.

מחאתו של האופטמן תרעיש עתה את העולם.¹⁵⁷⁷גם איבסן עוד הפעם נישא על כל שפתיים.

הנני קורא הרבה בהספרות היפה, ממדע ושאר ירקות שבה משכתי ידי לגמרי.

ביתר הדברים הנני בודד מאוד.

ראשי הומה, ועל כן סלח לי בטובך על עירוב הפרשיות וערבוב דברי. כתבתי לך הכול למען תת לך מושג גמור מאת אשר אתי ואת אשר סביבי.

ואשביעך שאל נא תדחה תשובתך עוד ותמהר להשיבני בארוכה במוקדם האפשרי.

הנני מחכה על תשובתך בכיליון עינים

שלך באהבה

מי״ב

ערב שבת אחרי חשכה –

.P.S בריינין כתב לווינה שישלחו לך את ירחונו.

ניימרק, הפלוס[ו]ף של השלֹח, נקרא לאיזה עיר לדרוש ביום השבת.¹⁵⁷⁸ מלתר מתרגם את שטיינשניידר.¹⁵⁷⁹

מדוע לא שלחתם לי את תמונתכם עד עתה? הצריך אנכי לבקשכם? שלחו! השלום לכם? כתוב לי מכל חייך וחייכם וכל אשר לכם.

השלום לבית אביך?

ביטטע דיך מיין ליעבער שרייבע מיר גלייך איך ביטטע דיך.¹⁵⁸⁰

296. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁸¹

[תחילת 1897]

למארי דאתרי¹⁵⁸²!

שתי גליונ[ו]ת[י]ך באוני בזה אחר זה.

כמדוּמה לי שצריך אנכי לריב אתך עתה ריב גדול שכמֹהו לא היתה מיום הִוָסדה ארצתנו –

גלוי וידוע לפני מי שלא אמר והיה העולם שכֻלו שלי, ושכל מה אשר דברתי באזנך על דבר אבניך דברתי רק כמדבר איש אל רעהו בלי מש[ו]א פנים. והיה לאות על ידך כי קיבתך אינה יודע לעַכֵל מטעמים כאלה כי נזעקת פעמים ושלש.

איני יודע מדוע לקחת על עצמך לְמַרֵר את עולמי שכֻלו מרור. בית הבליעה שלך אינו יכול לבלוע דברים קשין מעט, טוב הדבר, שתה חמין כל צרכך והנח לדבריך בעד עצמך, ואני מה?

הנני שואל מאתך: ואני מה?

בנוגע אל הספרים אשר תדרוש רואה אנכי כי לוּ נכנסה בי רוח שטות לשמוע בקולך כי אז מלבד מקלי ותרמילי היתי צריך לבוא לבוּבה בעגלים ובפרשים –

יודע אנכי כי חציו של יומך לאהבה, ואתה צא וחשוב את המחצית השניה בעדי ובעד בית ישראל, בעד זמן חרותנו ויתר הקדש; ואנה תכניס את כל הפשתן הזה.

בבית מדרש העליון שלנו איני מקבל ספרים כל עיקר בתור בשר-חוץ; בית אוצר של המלכוּת די להפקיע כל צרכי; אחרי שאני עוסק בה“יתרת” של הדיסרטציה שלי;¹⁵⁸³ ואתה תרשה לך שבעדך אשתמש באחרים שאחרים לי כל עיקר! בעדך אבוא אל בית הרחצה של זגל וה“מנוּחה” שלו?

חי-נפשי! הרחקת לבקש –

בכלל כבר מלתי אמורה לך לפני שנתַים בנידן כדין כי שרש נשמתי אינה מסוגלת לשֵרות כל עיקר, מצו[ו]ת כאלה הם בעד דוד ניימרק ותורת ההכרה שלו, אבל אנכי איני יכול לעשות מין דברים כאלה גם בעד עצמי.

נקוט כללי זה לעתיד לבוא.

297. אל מרדכי אהרנפרייז ויהושע טהון¹⁵⁸⁴

7.3.1897

ידידַי!

שלום לכם ולמשפחתכם!

קבלו ברכתי לעסקכם ובמטותא מהרו להודיעני תוצאת הדבר.¹⁵⁸⁵

שלכם

מי"ב

298. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁸⁶

9.3.1897

ידידי!

לא תוכל לשער עד כמה אני שמח לשמוע מידידנו טון אודתך, אודות רעיתך ואחותך, בשמיעה זו אני מצייר לי את הפרוזדור לפגישתנו בקרוב. בין כך הרי אתה אינך פטור לכתוב לי בארוכה וכו.

כותב אנכי בבית המרזח ואיני יכול להאריך. במוצאי שבת יֵצא מכאן אחד העם ואהיה פטור מכל עבודתי. במשך שבועים החפשים שעוד אשב בכאן אגש אל המלאכה.

מהר לשלוח את הצירקלר [החוזר] בעברית ואשכנזית ברשות שנחתים אותך כדי לגמור את העסקים בעוד ישב טון בברלין.

את מאמרך כבר שלחתי לך, ומחר אשלח לך שני פרקים מספר החסידים שלי שיצאו לאור בהצבי.¹⁵⁸⁷

בחוברת השישית הופיע ממני איזה דבר טוב.¹⁵⁸⁸

בזה הנני אומר שלום לך ולרעיתך, לדבריכם אחכה

שלכם מי"ב

כתוב לי לאיזה תחנה אסע הסמוכה למתך [לעירך].

גם אני בשלומי. אנשקכם באהבה שלכם יהושע.¹⁵⁸⁹

מהר וכתוב, מהר ושלח!!

299. אל אחד העם¹⁵⁹⁰

15.3.1897

ידידי!

מקוה אני שלא אֻנה לך מאומה בדרך ושבאת בשלום.

בזה הנני שולח לך את השובר מהעשרים וארבעים אשר שלחתי לבית מערכת “המגיד” בלוית דבריך אשר מסרתי לי אליו. מודעתך בו נדפסה; ההמשך מהבקרת לא בא.

למאלאכֿו[ב]סקי כתבתי כאמור. את איטצק[ו]בֿסקי¹⁵⁹¹ בקרתי ואמר לי כי שולח לך היום את שטרי משלוח החבילות.

את הספרים אשלח לך כאשר תצוֵני.

_____

בכלותי עניני העסקים הנותרים לא אוכל להתאפק שלא להביע לך צערי והגות רוחי מיום צאתך. באשר יודע אנכי לאן אתה יוצא והמכשולים [הרבים?] אשר לפניך.

בחשבוני של עולם ובשאיפותי הנני אמנם רחוק מאתך, בכ"ז [בכל זאת] לא אשכח את הימים אשר עבדנו יחד ואת ערך העבודה אשר עבדנו –

רק תפלה אחת קצרה בלבבי: חזק ואמץ ואל תרתע לאחורך. הכל שומם ורקוב אצלנו, רקוב עד היסוד; ואם גם המעטים השרידים יעזבו אותנו לאנחות אנה אנחנו באים…

חיה בטוב. מכבדך ומוקירך

ד"ר. מ.י. ברדיטצבֿסקי

300. אל אחד העם¹⁵⁹²

17.3.1897

ידידי!

דבריך באוני והנני שמח על אשר באת בשלום.

עוד בטרם קבלתי מכתבך כתבתי לך מה שהיה לי להודיעך. בדבר הספרים אמלא חפצך. הגליון המגיד שבו נדפס שנוי כתבתך כבר אינו אתי, כן נאבד מאתי גליון האחרון של הצבי שבו בא איזה גרגרים כעין קובלנא על ה“עינים השחורות” של ברנפֿלד ומבטו היאושי על ישראל.¹⁵⁹³

אתמול דרש בכאן קורניל¹⁵⁹⁴ לפני עדה גדולה אודות רושם שירי דוד בן ישי¹⁵⁹⁵ בספרות העולם – כל היהדות מוצא חן בעיניו מלבד המקרא מלא: ונפץ עולליך אל הסלע,¹⁵⁹⁶ שהיה נותן את ידו לקופץ לו מחקו לו את הפסוק הזה.

כל העדה שלנו דורשת בשלומך מלבד ה' מלתר שלא יוכל להרגע על אשר לא [נ]פרדת מאתו בשלום.

ברגשי כבוד ויקר

ד"ר מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

301. אל אחד העם¹⁵⁹⁷

מרץ 1897

ידידי הנכבד!

דבריך באוני.

כותב אנכי לך בבית הדפוס, כי היום כרכתי את החוברות בהכתובות ורשמתי את המרקען [הבולים]. אנכי אשלח אותם ביום הראשון בבקר, ואם תרשני אשלחם בערב שבת בערב.

את ספריך כרכתי ושלחתי אותם אל אחיאסף¹⁵⁹⁸ ע"י הפאַקעטפֿאַרט [דואר חבילות], את השובר אשלח בשעה שאקבלו.

היום הנני שולח לך רשימת הגורלות.

דברתי את איטצקו[ב]סקי ואיני יודע מה היה לו לכתוב לך. היום קבל מכתב גלוי מאת [אוצר?] שירשם לי את אשר היה מונח בהארגזים, אם כי כבר עשה זאת בשעה שמסרם, חפץ היה לכתוב לך. אבל אחרי שאני כותב לך עצתי שתבקר את פֿייגענבוים ותומר [ותאמר] לו את אשר היה מונח אם עדיין לא מסרו את הדברים לידך.

בזה הנני שולח לך את החשבונות.

הנני נוסע בטח ביום הראשון הבא, ותוכל לשלוח את שכרו של ע"פ [אהרנפרייז] לידי. אנכי אתעכב רק בברסלוי ובפעסט איזה שעות וביום השלישי אבוא אל דיקבֿור [דיאקובר].

גם טון ש[ה]תרברב [נעשה רב] בערב שבת ויוצא עמי לבובה.

_____

לא תוכל לשער עד כמה הכאיבו לי רמזיך. איך שיהיה חזק ואמץ ואל נא ירפו ידיך – אין אני יודע את ענינך, אבל לבי יאמר לי כי העצה הנכונה להפריד משלוח “השלח” מאחיאסף –

אימתי אתה יוצא לדרך? ואימתי תגש אל הדפסת כרך השני?

חושב אנכי שהדפסת כרך השני תתנהג בלי הפסק, ולא יהיה לך כל מעצור מצד המדפיס. והיה אם לא כן יהיה הדבר וגם רשיון לא תקבל ח"ו תוכל לחשוב עלי לימות החורף, כי בודאי אשוב ברלינה; אבל מקוה אנכי נאמנה כי לא תהיה צריך לי.

מוקירך ומכבדך הדוש"ת

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

יום הרביעי בצהרים.

302. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁵⁹⁹

[מרץ 1897]

ידידי היקר

שבתון הוא היום להם ולי, זה היום הראשון שהרי אני בן-חורין, בן-חורין מאחד העם עם “השלֹח” ששבו אתמול לרוסיה, יהא צאתם ברוך!

זאת הפעם אשר במנוחה יתרה הנני נפנה ויכול אנכי להפנות להאיר לך הלך מאספי, כלומר נסיוני הראשון או האחרון בספרתנו, למען תדע בבירור את הדרך אשר התו[י]תי לי.

לבעל נפש כמוך יהיה די אם אומר לך כי במגמתי אין צל של פר[ו]פגנדה לאומית או צורך של עיון לאומי וחשבון נפשנו. אצלי, ואם תמצי לומר אצלנו, כל בעלי חשבון הישרים, כל חשבון כשר ודרישה וחקירה אודות יסודות קיומנו מוביל אותנו לידי שלילה… אחרי כי סוף כל סוף מרובים הם התנאים שלא יתנו אותנו להכחד מאותן התנאים הדרושים לקיומנו, ולמה נשלה אותנו ביאוש ובעיצבון לחץ?

רצוני לנסות נטיעת מין ספרות, באופן שכל אופני קיומנו נפתרו לחיוב, רצוני לומר: נניח שכבר נפתרו לחיוב. מין ספרות שאינה יונקת רק מהעבר הגדול שלנו לבד ומאיזה חשבונו של עולם קבוע ומוגבל, יהדות או כיוצא בזה מין ירושה מנחלת קדומים.

הנני מניח שכבר נפתרה אצלנו השאלה לטובה שישראל קדמו לאורייתא [ישראל קדם לתורה] ושבאה העת ליסד ספרות עולמית לא תהלוגית [תאולוגית] או כזו בספרותנו החדשה שיש לה איזה צד תהלוגי [תאולוגי].

באחד העם וסיעתו הרנו [הריהו] הנותר מן היהדות והספרות התהלוגית [התאולוגית], ואנכי אלך בדרך אחר, אנכי אשלים אותו במקצוע עברית אנושית ובמקצוע עברית יפה, שני עקרים גדולים חדשים.

וזאת רק זאת מצדיק אותי ואת צרכי לבנות במה בפני עצמי, במה שתהיה מוקדשת כולה דוקא לאותן הדברים שדשין אותן בספרתנו בעקביהם.

ראשי פרקים:

ספרתנו עד עתה יהדות ורק יהדות, לנו הצורך לנסות בעברית אנושות. – בה עד עתה רק מחשבה[,] לנו להכניס את היפה ואמנות חדשה. – בה חקרו ודרשו על צד הקבוע בחיים ובתולדה, בתורה ובמידות[,] לנו הצורך להראות באצבע על השנו[י]ים הגדולים בערכים ובנפש, במחשבה והליכות עולם, בשמים ובארץ. – בה מתנוססים רק אנשי הרוח, בעלי הספרים, הטובים והצדיקים, לנו הצורך להר[י]ם על נס את הגבורים שלנו, אנשי השם, את רבי העלילה בנו בהחיים המדינים והארצים שלנו. – בה מבינים רק אומר ודברים, מחשבה וספרים, את החיים ע״י הכתב והמכתב. לנו להכניס מחזות חדשים ומושגים חדשים, את החיים שבשירה ובמלאכת מחשבת בצלמי בני אדם ובידי הטבע.

רקובים אנחנו גם חיינו ע׳׳י סבל הירושה הארורה שמכלה כל שארית קיומנו, שלא תתן אותנו לחיות מחדש, לראות ולשמוע. רקובים אנחנו בחיינו המדינים עד חרמה בתור עבדים נכנעים, בתור זרים מן הזרים… וחושב אנכי כי בתחיה מדינית בעדנו, בעקבות המעשים והניסיונות להקים אותנו על רגלינו, צריך שילֻוה הנסיון לנטוע אצלנו חיים רוחנים חדשים, חיים של חיים –

באותן הימים אשר הריתי מחשבותי: להיות או לחדול?¹⁶⁰⁰ חשבתי שכל קיומנו תלוי רק בשמירת העבר שלנו, ולו, להעבר הגדול הזה, צריכים אנחנו להפקיר הכול, כל רחשי לבנו האנושים והנפשים. עתה אני רואה לאידך הגיסא שבהשמירה היתרה רק את העבר הגדול שלנו מונחת הסכנה הנוראה לעשות אותנו לעם ת[או]לוגי, כלומר לתהלוגיה [לתאולוגיה] בלא עם…

בקול רם אתה קורא לאחד העם: יכולים אנו! אמנם כן יכולים אנו, יכולים אנו למלאות את הצורך החדש, עכ׳׳פ לנסות למלאותו.

ובמאספי חפץ אנכי לירות אבן פינה. חפץ אנכי להעמיד את ה“איש” שבי נגד זה האיש אחד העם. הוא גולֵם חפץ ידוע וצֹרך ידוע, צֹרך המחשבה והיהדות, ואני אגלם צרכי האנושות והשירה.

נראה מי ינצח?

גם הוא לא חפץ בשום אופן לשתף את מפעלו בחבת ציון, בצרכי כת, כי אם להשען על כל העם, ולראות יחס כל העם למין ספרותו בלא איזה “אות” ידוע, וכן גם אנכי חפץ לשאת לבדי את המשא, וגם לראות אם אוכל לשא[ת] לבדי.

אלה המה הראשי פרקים שהם כטפה מני ים מאלה הדברים אשר נדבר בעל-פה. והנני מקוה כי בוא נבוא לאיזה עמק השוה בניד[ו]ן זה, בתור ראשית המפעל למעשנו.

בכלל אני מרגיש עתה את עצמי כמתעורר מן חלום רע ארוך, כמתחלף מן עי[י]פות נוראה ושעמום, ואני מקוה כי ביתך וצלך יהיו לי למעבר לעתידתי, כלומר לאיזה מיצר של מנוחה.

כבר הגיע מועד.

חיה בטוב וכתוב לי בארוכה. דרוש בשלומך ובשלום רעייתך היקרה שלדבריה הנני מחכה.

עוד שבועַים אשב בכאן כאמור וביום הראשון השני אעשה דרכי.

שלך

מי"ב

303. אל אחד העם¹⁶⁰¹

[מרץ 1897]

ידידי הנכבד!

היום הנני שולח את האכסמפלרים הראשונים,¹⁶⁰² לאחיאסף ובעדך שני[י]ם באחריות, ללנדוי אחד באחריות ולזק"ש אחד?. סלח לי על אשר חתכתי את הגליונות באכסמפלר שלך כי לא יכולתי להתאפק מבלי לקרוא מאמרו של כלויזנר וספורו של בריינין.¹⁶⁰³

בהראשון מצאתי מעשה נערוּת ובהשני מעט עתגרפֿיה [אתנוגרפיה]. היתר עושה ברוב רושם טוב.

לא תוכל לשער עד כמה הכאיב לי התלגרמה בהעלון של המליץ, עתה אני רואה עד כמה הרקבון אצלנו מגיע.¹⁶⁰⁴ גם הבליו של סמו[א]לי¹⁶⁰⁵ הם אות לה“מעמדים” בספרתנו –

עתה יש לי צֹרך גדול לבקר את ה“פרצופים”¹⁶⁰⁶ ולהראות מה מונח בהם, אבל איה אדפיס דברי?

לפני ימים בקרני אחיו של בן-אב[י]גדור, מין שטודענט ידוע לומד בקני[ג]סברג ומשורר “מְשָלים” לבני ישראל,¹⁶⁰⁷ והיה מלא קובלנא עליך ועל הערתך אודות “תושיה” שכמעט הפילה אותו למשכב.¹⁶⁰⁸ מובן מאליו שהגדתי לו את כל לבי ולא כחדתי ממנו דבר את אשר אני חושב אודות כל הענינים האלה.

אצל כנסת “בעלי-חיים” שבכאן עשתה הערתך זו רושם טוב. בכלל הם טוענים שאתה בעצמך יודע לכתוב יפה –

חדשות אין, בעל המגיד מו“ל תשורה בשם מאסף ש”כמהו לא היו לעולמים"

ההמשך לא בא.

הנני שולח לך מארקין [בולים] רוסים בעד א' רו“כ ע”ח [על חשבוני] באשר איני יודע להחליפם באופן אחר.

איני יודע יחוסך לנ“ס [נחום סוקולוב]. והיה אם ירשך יחוסך לעשות זאת, הנני מבקשך שתואל נא בטובך להמציא לו את כרטיסי הרצוף בכאן ע”י שליח על חשבוני.

המאמרים נחוצים לי מאֹד, ועל מכתבי לא ישיבני כנהוג בספרתנו –

הודעני מה אעשה עם ספריך?

ביום הראשון הבע"ל [הבא עלינו לטובה] אצא מכאן לדרכי, בברסלוי ובפעסט אתעכב יום או יומים.

מאֹד אשמח כשאדע שענינך היגעים כבר באו לידי סדר ושתלך דרכך במנוחה.

ידידך מכבדך ומוקירך

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי.

P.S. לפי ששמעתי יופיע בכאן עתון אשכנזי בשם: die Jüdische Moderne שבו יבואו רק העתקות ממיטב הסופרים אצלנו בש"ע וזרג[ו]ן [בעברית וביידיש].¹⁶⁰⁹

את ב"פ [ברנפלד] בקרתי פעמים בעבורך ולא מצאתיו. את רשימת הגורלות עדיין לא קניתי.

העיר ברלין חוגגה - - -

304. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁶¹⁰

27.3.1897

ידידי היקר!

דבריך באוני. אמנם כן הכל לדברים שבעל פה, והדברים ארוכים.

טרוד היה טון בבחינתו, אולי זאת היא הסברה על אשר לא כתב אליך. למחר יוצא הוא לבובה.

אנכי אעזוב את ברלין למחר בערב או ביום השני בערב. בברסלוי אתמהמה יום אחד ובפעסט יום אחד. באופן הראשון אבוא לדיקבור [לדיאקובר] ביום הרביעי. באופן השני ביום החמישי. מובן מאליו שמפעסט אציין לך בתלגרמה בדיוק שעת בואי להתחנה.

ובכן הנני בא אליך.

_____

היום קבלתי מאת אחד העם א"ו¹⁶¹¹ עבורך על 58 מארק בעד 14.5 עמודים אַ 4 לעמוד והנני מביא לך את הכסף בבואי. סימן ברכה!

כתבתי לו שישלח לאביך חוברת אחת. אלה אשר הם בידי למשלוח למחר, מנוי[י]ם עפ"י סכום הנשלחים ואין גם אחד נותר –

קונטרס שָלֵם ממאמרך אביא לך. לקחתי אותו בבית הדפוס.

בריינין כבר נגש אל ההדפסה. שווארצברג יזכירני עוד הפעם עבורך. כתוב לו מה.

בלי ספק כבר שמעת כי מאפריל הבא יכפל ה“ציון”¹⁶¹² ויקבל גם מאמרים צרפתים ועברים. אנכי הבטחתי לבירנבוים איזה דבר.

בהמליץ נדפסה תלגרמה של התול:

“בהירחון העברי היוצא לאור בברלין לא נדפס כל מאמר כנגד חבת ציון ונגד הדת הישראלית –”¹⁶¹³

אחד העם הוא מלא יאוש ונכאים ומקוה הוא כי אנכי ואתה נעמוד לו לעזר. בכלל הגיע הרקבון בספרתנו למדרגתו העליונה. ולא תוכל לשער עד כמה הענינים יגעים.

ביום החמישי בקרתי בפעם הראשונה והאחרונה את החברה “יונג יזראעל”¹⁶¹⁴ כי חגגה פרידת טון ומצאתי שם רק מתים, רק מתים.

אלי אלי! אנה אנחנו באים?

_____

בזה הנני דורש בשלומך ובשלום רעיתך

שלכם

מי"ב

305. אל אחד העם¹⁶¹⁵

27.3.1897

ידידי הנכבד!

דבריך עם האוו' [מקדמה] על 90 מארק קבלתי באותה שעה. 58 אשאיר בידי בעד ע"פ [אהרנפרייז] ו32 אשלח למחר להפר[ופ]' לולי¹⁶¹⁶ בלוית דבריך אליו שמסרת לי.

בו ביום שלחתי לך רש' [רשימת] הגורלות כתבתי לך מכתב גדול ע"ד המשלוח, עניני איטצקו[ב]סקי והחשבונות הקטנים, שאני מקוה כי קבלת אותו. עתה יש לי רק להוסיף כי אעשה את המשלוח למחר בבֹקר או אחרי צהרים כאשר צִוִתני.

את השובר ממשלוח ספריך עדיין לא קבלתי. כשאקבלו אשלחו לאחיאסף.

את דבריך לאיטצקו[ב]סקי אמסור ואשתדל כי יהיה דייקן באופן שלא ישנה את דרכו ויעשה הכל כמו בשעה שאתה עמדת על גבו. וגם אני מקוה כי ילך בדרך ישר אחרי שצריך הוא אליך יותר ממה שאתה צריך לו.

בבקרי את ב“פ [ברנפלד] לקחת מאתו ברכת שלום ספר לי כי קבל עבורך כעין 60 שקל, כפי הנראה אין לו נ”ר [נחת רוח] יתרה, אחרי שבדברים המסורים¹⁶¹⁷ לא יתנו לאשתו מהבעל גם פ"א [פעם אחת], וצריך הוא בעצמו לרוץ אל הבי-דואר אם לא ימצאו אותו בביתו. אנכי הרגעתי את רוחו כי הדבר רק ארעי כי סוף כל סוף יתפרסם כתבתך החדשה בעוד שבוע או שבועים.

הוא קבל לפני כי פֿוכס פרסם את שמו בין העובדים במאספו בטרם ידע מזה דבר וכן כותב לי גם ידידנו ע"פ [אהרנפרייז]. ככה יעשה בספרתנו!

בדבר הערתך שתומר [שתאמר] לתת ב“על הכל”¹⁶¹⁸ אודות המעשים וההנהגות בספרתנו מוצא אנכי את הדבר לנכון, וא"ת [ואם תאמר] גם לנחיצות –

חושב אנכי שעתה אין עוד עת לשתוק אחרי שהם נפישין [נפוצים] מנן והצֹרך גדול לפתוח חלונות.

לו הייתי אנכי כותב, כלומר מתחיל לכתוב ע"ד המדות הטובות השולטות בספרתנו הייתי מדפיס את התלגרמיה של המליץ: “בהירחון – לא בא כל מאמר נגד חבת ציון ונגד הדת הישראלית”¹⁶¹⁹ והייתי כותב לו באור קטן. ומי כמוך יודע לבאר?

עוד הפעם אנכי אומר לך ואומר שעתה חובתך שלא לעזוב את המערכה ולהניח את כל ישראל לה“קליקא” השפלה והפתיה כאחת המתעה צאן ישראל[.] דייך שאחד מטובי סופרינו נשבע לפני שבו ביום תסוג אחור, יעזוב גם הוא מערכתנו. והנני יודע היטב כי רבים חושבים כמותו. הרקבון נורא מאֹד, המעטים השרידים יעינו במדעים, ולהעם שלנו אין לע"ע מאומה מלבד הכתב והמכתב. חזק ואמץ ואל יפֹל לבך.

במה שנוגע לי איך שיהיה עתידתי אהיה לך לעזר במיטב כֹחי ואני מקוה כי גם ידידי ע"פ וטון יהיו לך לעזר ברוח.

האחרון עמד אתמול על המבחן ויכתר בכתר הרבנות. הוא יוצא ביום הראשון לדרך.

אנכי אצא למחר או ביום השני.

העתון החדש ד‘.י’.מ' [די יודישע מודערנע] [יוצא רק] כבן לויה להירחון ציון שֶיֻכפל מאפריל הבא ויקבל גם מאמרים צרפתים עברים. גם אנכי הבטחתי לה' בירנבוים לתת לו איזה מאמר.¹⁶²⁰

ביום החמישי חגגה חברת “יונג יזרעל” את פרידת טון. אנוס הייתי עתה לבוא ונוכחתי לדעת כי לא אבדנו מאומה בימות החורף על אשר לא בקרנו אותה – כ[ו]לם וגם ה' בירנבוים הם כורעים ומשתחוים לה“אדם העליון” וו. במבוס ויותר אין –.¹⁶²¹

רחמנא ויסלח לי על שאלך רכיל ב“צעירינו”, לא אוכל אחרת.

_____

הבטחתי להד"ר מלתר לבקשך שתואל נא “להאריך” לו את העת שהגבלת לו למסירת החוברת השניה. הוא כעין חתן עתה וכלתו תפריע אותו מעט מעבודתו. ביולי הבא ימסור לך את החוברת.

לתשובת ה' נ“ס [סוקולוב] אחכה. יודע אתה כי אין אנכי מקפיד מאֹד. אבל עם מין העורכים הללו הדורסים אותנו ברגלים אסור לותר. הוא קרא לי לעבוד ובבקשי שכר לא הדפיס וגם לא ישיב לי כ”י [כתבי ידי].

אין אני צריך לומר לך כי גם עורך המליץ ז"ל? עדיין לא השיב לי על פֿליטני [פיליטוני] וגם שכר אותו שנדפס לא שלח לי.

מי המה בעלי “קדימה” שבאים “לשבר את הדת”?¹⁶²²

בזה הנני לוקח מאתך ברכת שלום לצאתי לדרך, והנני מברך גם אותך לצאתך לדרך.

בבואך אדעסה דרוש בשלום בתך היקרה בשמי.

ברגשי כבוד ויקר

ידידך ד“ר מי”ב

P.S. ע“פ יבקשך שתואל נא לשלוח חוברת השישית לאביו המו”ס יעקב ע"פ בלבוב. כתבתו: [כתובת בלבוב].

306. אל אחד העם¹⁶²³

27.3.1897

ידידי הנכבד!

כבר כתבתי לך היום באריכות, ובזו הרגע קבלתי דבריך.

אין לי להוסיף רק כי אעשה הכל כאמור במכתבי שלפני זה.

הארבעה שקלים ויחס הפרטא [דמי משלוח] הקטנה הנני משאיר אצלך לע“ע. מב”פ [ברנפלד] כבר לקחתי ברכת שלום ואיני חפץ לבקרו בגלל פכים קטנים.

מנדלקרן הוא מנדלקרן –¹⁶²⁴

בתור תשובה על הבקרת שלך הדפיס נ"ס את מאמרי “מעין הטענה”.¹⁶²⁵ בֹא וראה עד כמה גדול רושמך.

חיה בטוב

ידידך מוקירך ומכבדך

מי"ב

307. אל אחד העם¹⁶²⁶

29.3.1897

ידידי הנכבד!

אתמול בשעה החמישית אחר צהרים שלחתי כל החוברות. ובכן תם עבודתי.

עם איטצקו[ב]סקי דברתי והנני מקוה כי יהיה דייקן מאֹד כי לבו נוקפו פן יאבדך.

בזה רצוף שובר על הל“ב שקלים אשר שלחתי ללולי.¹⁶²⁷ נ”ח אמסר לע"פ [לאהרנפרייז] בבואי אליו. רצוף בזה המשך מהמאמר בהמגיד.

היום אני יוצא לדרך וע"כ איני יכול להאריך.

חיה בטוב. צאתי לשלום

ידידך ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

עוד הוספתי פרטן [דמי משלוח] ע"ח בעד שבעים פרוטות.

כפי הנראה החלום מה“קדימה” הוא דבר שיש בו ממש.¹⁶²⁸

טון יצא אתמול לבובה בתור רב מוסמך.

בברסלוי ובפעסט אתמהמה יומים ואבוא לדיקבור [לדיאקובר] בראשון לאפריל.

הקראת מאמרי “מעין הטענה”?¹⁶²⁹

שלום לבתך היקרה.

308. אל אחד העם¹⁶³⁰

2.4.1897

ידידי הנכבד!

אתמול באתי בשלום לכאן.

[הרגשת?] המנוחה היתרה שבכאן, רוח הביתי והמשפח[ת]י אשר יקיפני עושה עלי רושם טוב. ועתה הנני שמח מאֹד על אשר עזב[ת]י את ברלין, ואני מקוה לראות בישיבתי בכאן ברכה למצבי בחומר וברוח.

מצבו של ידידנו ע"פ בכי-טוב ויש לו כל הדברים אשר מרחיבים את הדעת, גם ספרים רבים ורוב כתבי העת הטובים.

הזכרתיו את אשר בקשתני ואני מקוה כי ישלח לך מאמרו לחוברת השמינית.

גם אנכי אשב בקרוב על האבנים לכתוב בעדך מאמר מדעי-פובלצסטי אודות השאלה העמוקה אשר נגעת במאמרך “לשאלת הלשון” שלא נכון עשתה ספרתנו על אשר לא העמידה את עצמה בשורת נחלת קדומים והתחילה מחדש. הרבה הרבה הנני חושב בנידן זה והנני מקוה להציע בנידן זה דברים שראוי[י]ם להשמע גם לברר הדברים כל צרכי.

עוד יש לי איזה דברים קטנים ל“על הכל” או “לרוח היום”.¹⁶³¹

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך

מכבדך ומוקירך

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

שלום לבתך היקרה.

הקראת מאמרי “מעין הטענה”?¹⁶³²

גם אחרי הדפיס לי[א]ון רבינ[ו]ביץ מאמרי “מקומו של עולם” לא הש[י]בני ולא ישים לדברי לֵב. קצתי בנפשי בהתנאים האלה המרעילים את ספרתנו.

כתֹבתי על שמי לדיקבור [לדיאקובר].

לפי אשר אשער תקבל את מאמרי הנ"ל בעוד ירח ימים ואולי עוד בזמן פחות מעט.

עוד הפעם אעירך כי חלילה לך לשתוק לבעל המליץ על התלגרמיה הנודעה¹⁶³³ והער ע"ז [על זה] בילקוטך הגדול.¹⁶³⁴

ערב שבת –

309. אל אפרים פריש¹⁶³⁵

4.4.1897

ידידי היקר!

אחרי אשר נחתי שלושה ימים ושלושה לילות מעמל הדרך הרבה אשר עִנה את כֹחי הנני לוקח לי מועד לכתוב לך עכ“פ בקצרה, כי עודני איני מסוגל לכתיבה הרבה וע”כ אשתמש עתה בשפתנו היותר שגורה בפי.

שבת שלהם היום. הרב והרבנית נסעו לחוג חג חתונת הכסף של איזה מארי דאתרא [רב קהילה] ואני לבדד בהחדרים היפים מאֹד שבכל הרחבת הדעת ושַלְוַת אֹשר. המנוחה היתרה, חִדָלוֹן הדאגות היומיות, האויר המשפח[ת]י המלא אֹשר, גם היין הטוב והתרנגולות הצל[ו]יות כל אלה יַטִיבו מאֹד לרוחי הכֵהה והנני מקוה שאבר[י]א בכאן בחומר וברוח.

לפי אשר יחזו לי עיני אוכל לשבת בכאן ככל אשר אחפוץ ואעבוד במנוחה.

מאספי עודנו תלוי ועומד. וגמרו תלוי בתשובת חכי"ח¹⁶³⁶ שהנני פונה אליה. הפֿרלג [ההוצאה] הוא דבר שיש בו ממש, אנחנו נגשים אל יסוד חברת שותפים ויש לנו תקוה הרבה לחלק כל האקציות [המניות], ואולי תהיה גם אתה לנו לעזר אצל מכיר[י]ך.

בימים קצרים אגמור עבודתי העברים ואגש אל מלאכתי אשר סלותי [סללתי] לי. לע"ע עודני יבש מעט ויחסר לרוחי הלחלוחית הנחוצה לו.

העיר פשוטה ומראה כמראה עירות רוסיא הקטנות, כֻלה כעין כפר גדול. הקהִלה קטנה ופשוטה, הכל פשוט, רק הדאָם [הקתדרלה] הוא בנין נפלא עד למאֹד ודי הוא להספיק לי מזוני הדָתי.¹⁶³⁷

טיני [אשת אהרנפרייז] פורטת היטב עלי מינים [פסנתר] ותבין מעט שופֶן. בכלל היא אשה טובה ומבינה.

ע"פ הוא “נכבד” כאשר היה, ואנחנו חיים בשלוה ונבין מעט איש את רעהו.

יש לנו איזה ספרים טובים וכתבי העת. רק ספרי מלים אין לו, גם הנאכלאַס [כתבי העיזבון] של ש[ו]פנהויר ומכתביו אין לו. במטותא שלח לי צרור קטן של ספרים – כל ספרי המלין – הנאַכֿלאס של ש[ו]פנהויר ומכתביו. – כֿליבעֶויס – שירי יל“ג ומיכ”ל – ותשלח אותם באופן היותר זול.

את המותר אבקשך שתואל נא להשיב לי במוקדם, כי כספי נָמַר [אזל] כֻלו ועוד צריך לי לאיזה דברים.

גם אבקשך שתקח בעדי אצל האפטיקר [הרוקח] המתגורר בשטאָטגארטער פלאטץ את רשימת בתי עיני וסימניו אשר הנחתי אצלו שצריך לי.

_____

השלום לך? איפוה אתה גר ואוכל? המצאת את אשר בקשתי?

מקוה אנכי כי בדירתך החדשה תבוא לאיזה מנוחה, דבר שצריך לך מאֹד, ה“גרוי” שלך עובר כל גבול, וכמעט היה לבי נוקף עליך בטרם צאתי –

מה כותב לך הירשפֿלד¹⁶³⁸ דרוש בשלומו בשמי.

_____

לעת מצוא ארבה לדבר אליך, והרבה הרבה עוד לי לדבר.

בכלל אתה חָסֵר לי מאֹד –

מה אתה עושה? הרואה אתה את אידה? מה דעתך אודות בַדֶני והק[ו]נצרט הא[י]ר[ו]פי?

שלך באהבה רבה המחכה לדבריך

מיכה יוסף

‎ 4/IIII

דר. מַלְץ ארשׂ את אחות ע"פ הקטנה.¹⁶³⁹

כתֹבתי כשמי וכשם עירי ולא יותר.

ע"פ וטיני הם לך יותר טובים מה שאתה להם.

310. אל דוד פינסקי¹⁶⁴⁰

4.4.1897

ידידי!

באתי בשלום.

מצבי לפי שעה טוב עד למאֹד. המנוחה יתרה והכל נכון. בכלל הנני שמח על אשר עשיתי את הצעד הזה. כבר היתה סאת מלחמת קיומי גדושה –

לפי אשר אקוה יצא רעיון הפרלג שלנו מכֹח אל הפועל והדבר יתברר ביְמות הקיץ.

תרגום ספורך עלה יפה. בקרתך לא מצאה חן בעיני. הקראת רסיסי “צורר היהודים”, לרוח היום ‎III ‏? ¹⁶⁴¹

שלום לך ולרביקביץ

מכבדכם ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

Diakovar (Kroatien)

311. אל אחד העם¹⁶⁴²

5.4.1897

ידידי!

רואה אנכי כי גם בכאן יש לי הוצאות וע"כ אנוס אנכי לבקשך שתשלח את הפרוטות המעטות שבידך (ארבעה מאַרק ושבעים).

השלום לך ולביתך?

ידידך ד“ר מי”ב

כת[ו]בתי: שמי ושם העיר אשר בה אני יושב ותו לא מדי.

לפי אשר יחזו לי עיני יש לנו תקוה לעשות את ה“הוצאה” שלנו לדבר שיש בו ממש –.

312. אל אחד העם¹⁶⁴³

8.4.1897

ידידי הנכבד!

הפעם אוכל להודיעך כי הנני שמח מאד על אשר באתי הנה. האויר הטוב, האויר המשפח[ת]י, האֹשר אשר מסביבי, הרחבת הדעת וכו' פעלו עלי הרבה מאד לטובה וכמעט נהפכתי לאיש אחר.

הנני דואג גם בעד עתידתי, ועתה הנני מקוה כי ה“פרלג” שלנו יהיה דבר שיש בו ממש. ואני מקוה כי בימים האלה תהיה לנו לעזר ברוח.

____________

את חטאי אני מזכיר: מעת אשר ספרך מונח תחת ידי לא עלתה בידי לקרוא אותו בנשימה אחת ובמנוחת הדעת כאשר עשיתי בשבוע הזה. איני צריך לומר לך עד כמה אני מתנגד בעקרים רבים אליך ואל “חשבון עולמך”, אבל מיום שעמדתי על דעתי לא קבלתי רושם גדול מספר עברי כמו מספרך היום.¹⁶⁴⁴

____________

נוסף על עבודתי אשר הצעתי לפניך הנני מציע לפניך שתואל נא לשלוח לי מעת לעת פרי ספרותנו החדשה במקורים ובתרגומים השיכים למקצוע היפה והבקרת, ואנכי אקבל עלי לכתוב ביקורת עליהם אם הרבה אם מעט בעד “על הכל”. ותהיה בט[ו]ח כי אהיה דיקן מאד ותוכל למנות עלי בדיוק.

____________

השלום לך ולביתך? השלום לבתך? השלמים אתך חכמי אדסא? הפרשת משלוח “השלוח” מ“אחיאסף”?

ידידך מוקירך ומכבדך הדוש״ת [הדורש שלומך תמיד]

ד״ר מ״י ברדיטצבסקי

ידידנו ע"פ [אהרנפרייז] דורש בשלומך ותוכל למנות על עבודתו.

313. אל דוד פינסקי¹⁶⁴⁵

8.4.1897

ידידי!

ידידי הד“ר עהרנפרייז נכון לתת לכם בעד ה”צייטגייסט"¹⁶⁴⁶ חוברת קטנה של ספורים קטנים ישנים גם חדשים, מהם קראתי ומצאו חן בעיני בבריאתם ובסגנונם.

והיה אם יש לכם חפץ בזה פנה אליו.

בנוגע אלי אין לחדש. הכֹל טוב ויפה והנני כמעט מאושר ברוחי, דבר שאיני יודע אותו מתמול שלשום

ברגשי כבוד

314. אל אחד העם¹⁶⁴⁷

10.4.1897

ידידי!

בזה הנני שולח לך עלים אחדים מקונטרסו של פֿרנהויף, יכילו מודעת השלח, ציורי ושירו של מורה בתך.¹⁶⁴⁸

באיזה הדרך שולחים אליך מאמרים באחריות? אליך ישר או ע"י אחיאסף?

שלום לך ולביתך

מכבדך ומוקירך

ד“ר מי”ב

315. אל אחד העם¹⁶⁴⁹

10.4.1897

ערב פסח.

ידידי הנכבד!

דבריך באוני.

את האמת אגיד לך כי גם אני בעצמי איני יודע —]¹⁶⁵⁰ אודות ספרים בספרות היפה בספרתנו המכוערה. אולי יופיעו כאלה לעתיד לבוא.

באחד מגליונַי אשר כתבתי אליך הצעתי לפניך לכתוב אודות ה“פרצופים” שראוים לטפל בהם רק מפני הרעש הגדול אודתם…¹⁶⁵¹ לא תוכל לשער עד כמה קצתי בנפשי מפני התועבות הגדולות בספרתנו שגדשו את הסאה. אבל אדרבא הטעם הנשחת באשמת הרועים האוילים הוא צריך לעורר אותנו לעבודה וכו'.

בדבר הבטחתך לעמוד לימיני אסיר תודה הנני לך. והנני מקוה בטח כי ההוצאה שלי תצא לפעולה בשלהי דקיץ.

“רעך” הכ[ו]כב החדש על שמי היהדות בגליציה¹⁶⁵² הודיעני [?] דבריו בהק[ו]נגרס המינכני¹⁶⁵³ אודות ערך שפת עבר וכו'.

ע“י הריב הקטן שבינו ובין פֿישר הוא מדפיס את המגיד אצל זופניק.¹⁶⁵⁴ בכלל הוא מלא שטותים והבלים. והיה אם תתבסס הוצאה שלנו אנו חושבים גם בדבר מכ”ע שבועי, והננו מקוים שגם אתה תשתתף עמנו אז.

ידידי ע"פ [אהרנפרייז] קבל דבריך. והיה בקבלו את הספרים יגביל לך את הזמן ממאמריו.

בחו"מ [בחול המועד] אחל לכתוב מאמרי אודתך שכבר אספתי והכנתי לי כל החומר הדרוש לזה. ומחר נקבל את קונטרסו של הרב גידעמאן אודות היהדות הלאומית.¹⁶⁵⁵ והיה אם אמצא בו דברי חפץ אכתוב לך “לרוח היום” רב[י]עי אודתיו.¹⁶⁵⁶

מהמליץ עדיין לא קבלתי כל תשובה גם משכר-סופרים שלי אין קול ואין קשב. גם נ"ס [סוקולוב] לא השיב לי מאמרי. הצבי ידפיס פרקים פרקים ממני.¹⁶⁵⁷

בגליונות האחרונים החל לתת פרק בשם “על הכל” כן החל לתת הוספה בגרמנית בשם “האכר”.

“העברי” יצא לאור ואקבלו. בכלל יש לנו בכאן [מוסים?] מכ"ע.

שלום לך ולביתך. ושמחת בחגיך. ידידך מוקירך ומכבדך

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

בזה הנני רושם לך את השער של קונטרסו מידידנו ע"פ:¹⁶⁵⁸

316. אל אחד העם¹⁶⁵⁹

12.4.1897

ידידי!

דבריך באוני. ולתשובתך בדבר מאמרי אחכה. כן נכון אנכי לכתוב לך עוד פרק אחד “לרוח היום” על אודות הספר החדש של גידעמאן אודות הלאומי[ו]ת העברית.¹⁶⁶⁰

התקח חלק בהקונגרֶס אשר יהיה במינכֿען ושכבר באו אודתיו הודעות בכתבי העתים?¹⁶⁶¹ הנני מקוה כי בֹא תבוא לשם והיה אם לא כן יהיה הדבר נכון אנכי להיות “מודיע” לך בכלל ובפרט לפי התנאים אשר תשית לפני, אחרי שחושב אנכי לנסוע שם בתור מודיע אל איזה מכ"ע.

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך.

לדבריך אחכה

ידידך מכבדך

מי"ב

317. אל אחד העם¹⁶⁶²

14.4.1897

ידידי הנכבד!

אבקשך שבכתבך לבֿרשא [לווארשה] תצוה לאחיאסף שישלחו לי ולה' עהרנפרייז שני כרכים ל“השלח” על חשבוני.

היום קראתי טענותיו של בן-אב[י]גדור. לא תוכל לשער עד כמה אני חפץ אתה [עתה] לכתוב בקרת נאמנה על ה“פרצופים”[.]¹⁶⁶³

אתמול תרגם לי ע“פ מלה במלה את דברי שיללר אודתך ב”העתיד" הפולני.¹⁶⁶⁴ ולפ"ד [ולפי דעתי] הפרק הראשון הוא הטוב אשר נכתב אודתך.

לדבריך ולתשובתך אודות כל הענינים אשר הצעתי לפניך אחכה.

שלום לך ולביתך

ידידך ד“ר מי”ב

318. אל דוד פינסקי¹⁶⁶⁵

14.4.1897

ידידי!

הנני שמח על הרוח החדשה שאתך, היה עברי וכתוב עברית!

הקראת מאמרי “מעין הטענה” בהצפירה ולרוח היום III בהשלח? הנני מקוה שההוצאה שלנו תצא מכח אל הפועל.

הנני יושב על האבנים וכותב הרבה.

חיה בטוב אתה ור[ב]קביץ

מכבדכם מי"ב

319. אל אפרים פריש¹⁶⁶⁶

15.4.1897

ידידי היקר!

דבריך באוני והרבה הרבה לי לכתוב לך, אבל מפני כאב ראש עצום וכאב ש[י]נים גם יחד אנוס אנכי לדחות את דברי למחר –

במצבי לא השתנה. הכֹל טוב. הנני מכלה עתה עבוד[ו]תי העבריות העומדות על הפרק באשר איני מוכנה [מוכן] עוד ליצירה שלמה, אחר ימות החג אשב על האבנַים ותוכל לבטוח בי כי לא אמיר טעמי.

רוצה אנכי לכתוב את “פרצופי” בתחלה ואח"כ את זכרונ[ו]תי, שניהם אשכנזית. גם קונם עלי [לשון שבועה] כל ימי הכתיבה הזאת מן העברית.

עתה אני מאמין כי הפֿרלג שלנו הנוסד על מניות ואקציות יצא מכֹח אל הפועל, כבר נגשנו אל העבודה. והיה אם יתבסס אתישב בוויען ושמה יהיה בית המערכת. אקבל שכרי חמישים זהובים לחודש מלבד שכר סופרים בעד מה שאכתוב. ארבעה מיני ספרים יבואו אצלנו. א) ספרים עברים מקורים. ב) ספרים עברים ישנים. ג) תרגומים מספרות הכלליות. ד) תרגומים מספרים מערבים מעשי ידי בני ברית. בית הדפוס יהיה בקרקוי ובבֿרשא יהיה לנו איש מיוחד. הנני מקוה כי בבואי לוויען בתור חדש, בתור איש העומד על רגל[י]ו, יפתחו לפני כל השערים בחברה ובספרות ואראה חיים טובים –

בכלל מושך אותי וויען יותר מברלין.

עד כאן דברי תקוה, ומי יתן שחלומ[ו]תי לא יהיו עוד חלומות עוד, אחרי המנוחה היתרה שהנני רואה עתה אי-אפשר יהיה לי עוד להטלטל –

בדבר הספרים אַקֵל עליך, אבל ספר המלים האשכנזי-אשכנזי, [עברי?]-אשכנזי נחוצים לי מאֹד לעבודתי האשכנזית ובכאן אין גם ספר מלים אחד. במטותא מהר לשלחם אלי באופן זול. כן אל תשכח לקחת מהאפטיקר את הרצפיסט מבתי-עיני (יגור בשטאטגארטערפלאטץ).

לראשון לחודש אבקשך שתשב לי שקלי, אחרי שכלתה פרוטתי מכיסי.

קרוב הדבר שאעשה שתי נסיעות לאבַציה¹⁶⁶⁷ ולב[ו]סניה. עכ"פ נחוץ הדבר שאעשה זאת. והיה אם אֶפָּקֵד מהמליץ או הצפירה בתור מודיע מיוחד של הקונגרס הכללי לחובבי ציון באגוסט הבא אסע לשם דרך ברלין –

חיה בטוב.

שלך מי"ב

שלום מע"פ ורעיתו, לכשי[ת]פנו יכתבו לך.

יש לנו בכאן עשרים כתבי-העתים –

מל[ו]דויג יק[ו]בוסקי קבלתי מכתב-תודה בעד מאמרי.¹⁶⁶⁸

במטותא מהר לשלוח לי ספרי-המלים שנחוצים לי מאֹד

320. אל אפרים פריש¹⁶⁶⁹

26.4.1897

ידידי היקר!

חשבתי לקחת לי מועד לכתוב לך בארוכה בימים האלה והנה באו עלי ימי המועדים, התפילות והבקורים והשיחות הבטלות עם אנשי העיר הבאים אלינו. רואה אנכי כי דברי יאחרו עד אחר החג ולכן אמרתי לכתוב לך איזה דברים:

ה“תוצאה” שלנו מקבלת צורה ממשית. כבר מכרנו איזה מניות, והנני מקוה כי סוף כל סוף יצלח בידנו להוציאה מכֹח אל הפועל, כפי האָמור אתישב בוויענא [בווינה] רבתי. מה תאמר על זה? אנכי אקבל כפי הנראה חמישים זהובים לחודש מלבד שכר-סופרים. הדבר יתחיל לימות החורף. בחיצון יהיו כל החוברות שוות, בפנימתן יחלקו לארבעה מחלקות. ספרים עברים מקורים, ספרים עברים ישנים, תרגומים כללים, תרגומים מסופרים ומשוררים עברים חדשים. כן יהיה נוסף להוצאה שלנו ספר שנתי בתור א[ו]רגַן שלנו. אנכי אערוך כפי הנראה חלק היפה וע"פ [אהרנפרייז] את המדעי. בית המערכת הכללי יהיה בוויען, בית הדפוס בקרקוי, ובווארשא נושיב איש מיוחד. ממני יקח שנים ספרים לשנה.

אם יצא מאספי לאור איני יודע עוד, אחרי שאין לי עוד כל תשובה מלעֶב?, ואנכי נמנ[י]תי וגמרתי שלא לגשת אל המלאכה בטרם יהיה לי כסף, כפי הנראה לא יהיה לי.

בעד אחד העם אנכי כותב מאמר גדול בעד הכרך השני בשם “פנים חדשות” אודות הערכין החדשים. הוא מלא כעס ותמרורים על התועבות בספרתנו.¹⁶⁷⁰

מהמליץ לא קבלתי כל תשובה, גם שכרי בעד פֿולטני [פיליטוני].

לקחתי ברכת הפרידה ממשפחת ר[ו]בינשטיין, כן כתבתי אליהן מכאן איזה דברים ואין קשב. ככה יעשה לנו אחרי שלקחו מעט היופי אשר בתוך בני מע[י]נו.

פֿרישמן, גם אייזנשטאַד גם דר[ו]ינובֿ לא השיבו אותי דבר.

לאַהם כבר מלא הבטחתו,¹⁶⁷¹ אבל הוצא[ו]תי בכאן מרובים והשקלים ימחו כמים.

מאד ישמח לבי אם יעלה בידי לנסוע לקונגרס המינכֿני שיהיה בא[ו]גוסט הבא שאז נתראה פנים.

הנני קורא הרבה לע"ע בטרם הנני מופנה כל צרכי לעבודתי. הקראת את הציור הנפלא של מריה מאניטשיק ברונדשוי השמינית? הקראת נסיונו של מעטערלינק אודות הנשים בהעשירית? בהחוברת הרביעית של הנייער דייטשען רונדשוי אין דבר.¹⁶⁷²

פלונית נמנתה למורה קבועה באיזה בית ספר של הברון הירש. היא חדלה לכתוב אלי –¹⁶⁷³

העיר או הכפר הוא פשוט מאֹד, הכל ישר בלי גבנון, רק האויר טוב וכן גן של הבישוף יפה מעט והנני מטייל ועובד שם לפרקים.

השלום לך ולמעונך? מה זה היה לך לגור במחלקה רביעית? לפי דעתי הסכלת עשֹה שלא לקחת את המעון אצל בעלת ביתי. התשאר במעונך? התגש אל עבודת הדיססרטציון שלך?

איה הירשפֿילד עתה?

עוד הפעם אבקשך שתמהר לשלוח לי את שני ספרי המלין הנחוצים לי מאֹד. ושלא תשכח לקחת בעדי את רשימת בתי-עיני שנחוצה לי מאֹד.

ואתה בטובך סלח לי על ערבוב דברי ועל ה“חולין” שבהם וענני עד מהרה

שלך מי"ב

גם לבירנבוים כבר נתתי צֵדה במאמר: “ע”ד הסגולות שבקולטרתנו הלאומית".¹⁶⁷⁴ בהצבי הופיע ממני מאמר גדול “להיות או לחדול.”¹⁶⁷⁵

הקראת את הדרמה של דעמעל Mitmenschen? ¹⁶⁷⁶ מאֹד מאֹד חפץ אנכי לקראה.

מה אתה עושה?

ראשון לחו"מ

Diakovar, Kroatien

321. אל אפרים פריש¹⁶⁷⁷

21.4.1897

ידידי היקר!

חי נפשי כי הנני מתביש לבקש ממך ולחזור ולבקש, אבל אך זאת הפעם אפריעך והנני מקוה שלא תשיב פני ריקם, אחרי שגם אנכי חפץ עתה לעשות את הצעד האחרון העברי כמו שיאמר: אָם דאַס לעטצטע געוויססען צו בערדויגען –

נמנתי לכתוב שני מכתבי-בקשה לחברת כל ישראל חברים ולהברונין [הברונית] הירש (אצל ברט תדע כתֹבתה). ולהציע לפניהם שיתמכו בידי ליסוד יסוד עברי (איין העברישעס א[ו]נטערהנעהמען) [מפעל עברי], ויודע אנכי בבירור שאתה רק אתה תבין ותשכיל לכתוב בקצרה כל אשר דרוש. באופן שהדברים בעצמם יעשו רושם.

הנני מרשה לך לחתום את שמי, לשלוח את המכתבים באחריות, ולכתוב את שמי בתור שולח וכתֹבתי הישנה בברלין (Berlin/ Charl. Kaiser-Friedrichstr. 57) ואת תשובתם ישלחו לי מברלין לכאן.

בסוף המכתבים תכתוב שפא“פ [פנים אל פנים] יודעים את הפ”ר [הפרופסור] מ. לצרוס בשהענפעלד אצל לייפציג, והמורה בבית מדרש העליון לחכמת ישראל ד"ר מ. שריינר (ברלין, קרויזניקשטר 11) –

אשביעך לעשות את הדבר הזה למעני. אחרי שלפי ראות עיני עתה יש לי תקוה רבה מן הדבר הזה. ולפי מצבי עתה עלי להיות מוכן לכל –

עוד הפעם אבקש סליחתך בגלל הפריעי אותך. בסוף השבוע אקח לי מועד לכתוב לך בארוכה.

השלום לך? מה אתה עושה?

לא תוכל לשער עד כמה אתה חסר לי.

חיה בטוב.

שלך מי"ב

הפ“ר ל. שטיין בבֶרן, וה”ר ש. בָבֶר [בובר] בלבוב.

322. אל אפרים פריש¹⁶⁷⁸

22.4.1897

ידידי!

את בָתֵי עיני [משקפי] קבלתי היום.

אבל לא תוכל לשַעֵר עד כמה אני מתפלא על אשר שלחת את הדבר בנאכנעמע.¹⁶⁷⁹ הטרם תדע כי אין לי אפילו פ“א [פרוטה אחת?]. גם קשה עלי מאד ללו[ו]ת אצל ע”פ כסף.

בלי ספק כן [עשיר גם דהני דיר?]. במטותא השב לי מהרה את עשרת השקלים שלי שאתה חייב לי. עתה צריך לי מאֹד.

שלך מי"ב

323. אל דוד פינסקי¹⁶⁸⁰

26.4.1897

ידידי!

קבלתי את החוברת השניה. תרגומך עלה יפה. אותו של פרץ לא מצא חן בעיני, ואיני מבין מה כל הרעש שעשיתם עם הציור הזה? הכל כך שִחֵת הס[ו]ציאליזים את בני מעיכם.

והיה אם תוכל להמציא לי את הדרמה של דֶמֶל¹⁶⁸¹ על מנת להחזירו לך תכף אחרי המקרא אסיר תודה אהיה לך.

לבירנבוים שלחתי מאמר עברי בעד ה“ציון” ע"ד הסגולות בקולטרתנו הלאומית.¹⁶⁸² ובזה מלאתי הבטחתי שהבטחתיו וממנו אין קול ואין קשב. גם בזה הנני רואה כללי מאומת: כל מי שמטפל בעברית מיד נחמץ!

והיה אם תראה אותו הוכיחהו על פניו.

שלום לך ולר[ב]קביץ. איה פבלבֿסקי? מה שלום התלמידה שלי?

בר"כ [ברגשי כבוד]

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

Diakovar, Kroatien

324. אל אפרים פריש¹⁶⁸³

26.4.1897

אסרו-חג

ידידי היקר!

עוד לי בקשה קטנה אליך:

בלכתך העירה פנה אגב גררא אל איזה בית מסחר-ספרים והַצֵג לי בשם על חשבונךSchumann Musikalische Schriften¹⁶⁸⁴ הוצאת רקלם שלושה כרכים מכורכים בכרך אחד. מחירם 1.75 ועם המשלוח לפי הנראה שני שקלים וצוה שם שישלחו לי אותם על כת[ו]בתי ישר לכאן. הנני קורא עתה את ש[ו]פנהויר, ניטשי במקצוע זו וצריך לי גם לזה.

יתר השקלים תוכל להחזיק אצלך עוד ירח ימים אחרי שקבלתי מלַם¹⁶⁸⁵ וכיסי מלא לעת עתה.

את המ[י]לונים קבלתי, ותודה.

בראשון לחודש הבא אכתוב לך ארוכות, ואקוה שמאז אכתוב לך תמידין כסדרן.

שלך באהבה

מי"ב.

השלום לך?

325. אל אלתר דרויאנוב¹⁶⁸⁶

5.5.1897

ידידי!

דבריך באוני והנני שמח על כי מאושר אתה.

במה שנוגע אלי אין כאן סתירה של בנין כלל. הדבר פשוט, משרתי אצל אחד העם היתה ארעית וקטנה והסִבה חומרית. וזאת הלא גם אתה יודע יסורי הנפש של אותו האיש המרגיש את עצמו בתור “חלוץ” לשבת באותו מקום בידיים אסורות…

גם אתה הלא תדע את התנאים הרקובים בספרתנו העניה הדוחה כל בעל כשרון בשתי ידים, ושלפני בני אדם חפצים לעשות גדולות ולסול מסלות לעמנו האֻמלל אין מקום ב“מטה של סדום” שלנו. אנכי וידידי עהרנפרייז שבנאות דשא שלו אשב כל ימות הקיץ הננו עמלים עתה לעמוד בפרץ והננו חושבים במפעל ספרותי שלפי תקותנו אחריתו ישגה.

הננו מיסדים עתה בראשונה הוצאת ספרים כוללת, שכל חוברותיה תהיינה בנות תבנית אחת בסימנים זה אחר זה, ושבה נתֵן מקום לטובי סגולת קולטרתינו עד עתה – לספרים חדשים בכל המקצעות ולתרגומים מובחרים מיפיפתו של יפת ומעבודת אנשי שם ביפיפתו של יפת.¹⁶⁸⁷

אנכי וידידי הנ״ל נהיה העורכים ומקום ההערכה בוויען. עניני החומר נתמכים על שותפים לוקחי מניות בנות כ״ה זהובים. מספר המניות שנמכֹר לעת עתה שני מאות וכבר החלונו למכור.

הננו מקווים שאתה ואנשים בעלי יכולת העומדים קרובים לך יתמכו בידינו בחומר וגם ברוח.

לפי ראות עינינו תהיה לנו המעתיק [המתרגם] התמידי בתוצאות ספרות היפה הרוסית.

יחד עם התוצאה נוציא לאור ספר שנתי גדול, לשאלות הספרות והעם העומדים ברומו של עולמנו.

אגב גררא הננו חושבים ליסד ממקור אחר מכתב-עתי שבועי ספרותי במלוא מובן המילה שיהיה קשור עם התוצאה שלנו רק ביחס רוחני, באשר יודעים אנחנו את המזיקים העומדים לנו ככסלי לאגיא¹⁶⁸⁸ ושהעבודה רבה.

היסוד הזה תלוי בהקודם ומאוחר לו בזמן.

_________________

ידידי! חושב אנכי כי בחליפות מכתבים שביני ובינך זה הרבה שנים, מכתבי הגלוי לאחד-העם והמלואים לו בהצפירה “מעין הטענה”,¹⁶⁸⁹ וכן מאמר ידידי הנ״ל “לאן”, דיָם להקדים לך את אשר אנחנו חפצים לעשות ואנה פנינו מועדות, וגם מאמין אנכי שתאמין בנו כל צרכנו, תאמין בצורך מַלאַכותנו וביכולת[י]נו יחד.

לנו דרוש עזר, אנשים יעמידו את עצמם במלחמתנו, אנשים ישתפו אתנו חייהם, עתידותיהם, מגמתם. ובך נקווה למצוא אחד מן העובדים הטובים, אחד משלנו.

תן לנו ידך למלחמת קֹדש, לתחית ספרותנו.

שלום לך ולרעייתך

ידידך ד״ר מ״י ברדיטצבסקי.

326. אל דוד פינסקי¹⁶⁹⁰

5.5.1897

ידידי!

בקשה קטנה לי אליך:

זה כמה אשר שלחתי להד“ר בירנבוים לבקשתו בעד החלק העברי של ה”ציון" מאמר בשם “אודות הסגולות שבקולטורתנו הלאומית”,¹⁶⁹¹ ואין קול ואין קשב אם כבר גם שאלתי אותו ע"ד זה.

במטותא בקרו בשמי והודיעני פרשת הדבר: הככה הוא עושה לבני לויה?

אצלי שלום והנני מקוה שגם אצלך שלום

ידידך ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

327. אל אפרים פריש¹⁶⁹²

11.5.1897

Mein Lieber,

Bis deiner seher besorgt. Wo Bist du? Wo wohnst du?¹⁶⁹³

[המשך בגרמנית – להשלים]

P.S. טון נבחר לרב בקרקוי –

ע"פ נקרא לעססק [לאסג] לדרוש בשבת זה.

את קמינקי פטרו ממשמרתו –.¹⁶⁹⁴

קבלתי איזה דברים מבית רבינשטיין.

328. אל אחד העם¹⁶⁹⁵

11.5.1897

ידידי הנכבד!

בגלל השכר אשר דרשתי מאת נ“ס [סוקולוב] בגלל מאמרי “מעין הטענה” חדל לשלוח לי את “הצפירה” הידועה ואין אני יודע עתה מה יעשה עתה בו. כן “המליץ” ז”ל עדיין לא שלח לי בעד מאמרי ושתי הכ"י [כתבי יד] הטובים הלכו אצלו לטמיון באין מענה, אם כי שלחתי לו לדר[י]שתו ממני. ככה הם נוהגים בסופרינו והם צועקים: מה לנו ולא[ו]רגנים חדשים אנחנו נספיק הכֹל – המקום יצילנו מידם!

ידידנו טון נבחר לרב בקרקוי. ידידנו עהרנפרייז יקָרא לדרוש בעיר הבירה בכאן והיה אם יבָּחר שם יהיה מצבו על צד היותר טוב. ה“רב מפרג” שלנו מתפטר ממשמרתו כלומר פטרו אותו ממשרתו בגלל שטותיו היתרים וכבר המה מחפשים רב חדש.¹⁶⁹⁶

מאז הדפסת את הערתך אודות פ"מ [פרישמן]¹⁶⁹⁷ חדל לכתוב לי לגמרי וחושב אנכי שהדבר תלוי בזה, באיזה יחס עומד אתה אליו? הכותב לך להלן?

בהחוברת “ציון” של חודש יולי יודפס ממני מאמר ישן אודות הסגולות שבקולטרתנו הלאומית¹⁶⁹⁸ – אבל ת[ו]הה אנכי אם בירנבוים הוא העורך המסוגל לזה.

מפעלנו הספרותי החל לקבל איזה צורה ממשית ויש לנו תקוה שיצא מכֹח אל הפועל. עוד לי דברים אליך בזה ובאיזה ענין שייך לזה שנוגע גם אליך, ואותם אחשוך לעת מצוא.

מצב בריא[ו]תי טוב מאד שכמעט לא תכירני לו תראה אותי עתה.

אסיר תודה אהיה לך אם תואל לשלוח את אותו גליון הצפירה כי נוגע לי ונוגע לך.

חיה בטוב אתה וביתך

שלך ד“ר מי”ב

מקץ השבוע אשלח לך מאמרי לחוברתך השביעית [?]

329. אל אפרים פריש¹⁶⁹⁹

12.5.1897

ידידי!

היום באוני מכתבך הגדול מבלי זכר שקבלת ד' מכתבי – לבי נוקף עליהם, והנני מחמיץ תשובתי ודברי שלי לכתוב אליך עדי אדע תוצאות מכתבַי –

במטותא השיבני במהרה בארוכה ובכתב נקי.

שלך

מי"ב

Diakovar Kroatien

P.S. הקבל חוברתו של פֿרנהויף ממנו? הקראת בשם ציורי.¹⁷⁰⁰

היום שלחתי לאחד העם שני מאמרים גדולים: “צורך ויכולת בספרותנו היפה” – “בנין וסתירה” (לשאלת שנויי-הערכין בישראל).¹⁷⁰¹

במטותא עשה למעני וכתוב לע"פ ורעיתו איזה דברים.

330. אל אחד העם¹⁷⁰²

13.5.1897

ידידי הנכבד!

בזה אני שולח לך את שני מאמרַי: “סתירה ובנין” (לשאלת שנויי-הערכין בישראל) – “צורך ויכולת בספרתנו היפה”. הראשון הוא מאמרי האחרון שנולד כֻלו על אדמת דיקבֿור [דיאקובר] ושכתבתיו ב“מזיד” בעדך. והשני בעל הרבה עלים ממאמרי “כמו שכתוב” שראית מעט ממנו זה כביר. מפני רפיון עיני לא עלתה בידי להעתיקו כראוי ואתך הסליחה.¹⁷⁰³

בקש[ו]ת שתים לי אליך בנוגע אליהם: שלא תקרא אותם בעט-עופרת שבידך, ושלא תעמיד אותם על חזקת כהים למפרע. אנכי מצדי אוכל להבטיחך שעמלתי לבַרֵר הגיות רוחי לפי יכולתי ושלא עשיתי מלאכתי בקלות-ראש.

והיה אם יהיו רצוי[י]ם בעיניך, הנני מרשה לך לשנות בכל מקום תמצא הדבר צַריך לכך, והנני סומך עליך.

לתשובתך אחכה במהרה.

_____

אגב, דברים לי אליך הנוגעים לי ואולי גם אליך.

רואה אנכי עתה על נכון שהמפעל הספרותי שלנו, שכבר החל להתממש, יצא מכֹח אל הפועל. מקום ישיבתי תהיה כפי הנראה בוויען, אם שכ[ש]אני לעצמי הייתי מְבַכֵר את ברלין. והדבר תלוי בך; כלומר אם מוצא אתה שאהיה צריך לך מימי החורף ואילך בעד עסקי ירחונך ותתן לי איזה עבודה גדולה גם קטנה, אז יכריע אותו הדבר ישיבתי בברלין שמעתה תהיה לאורך ימים ואוכל להתחייב לך לכל זמן שתרצה.

והנני מקוה כי לפי תנאים כאלה שיהיה לי רֶוח והצלה ממקום אחר ומוחי פנוי ממלחמת החיים הקשה ושאלת העתיד, ובהיותי גם במפעל ספרותי שיש לו מו"מ וכו' אז תוכל לסמוך עלי נכונה.

חשוב הדבר והודעני חות דעתך, את התנאים הר[י]ני משאיר לך, עכ"פ הודעני אם יהיה לי [בראה?] מקום כזה.

מובן מאליו שמאֹד אשמח אם תשמיעני שיש לך תקוה להתבסס בארצנו ושאין אתה צריך לחו"ל לגמרי.

שלום לך ולביתך

מכבדך ומוקירך

ד“ר מי”ב

331. אל אחד העם¹⁷⁰⁴

18.5.1897

ידידי הנכבד!

נעים לי להשמיעך כי בעת בחירת ידידנו טון בקרקוי היה הצעקתה גדולה על ה“ציוני” שבו, עד שקמו מנהלי ההתבוללות ואמרו: רבותי! מדוע נכחד מעצמנו, יכול היות כי ימים יבואו לנו שכֻלנו אנוסים נהיו ללכת בדרכים הללו…

בהצבי האחרון מהללים את מאמרו של ע"פ: לאן?¹⁷⁰⁵

בהמגיד האחרון בא ההמשך של המאמר [על אודות?] השלח מלא דברים בטלים כדרכו.¹⁷⁰⁶

במטותא הודעני כתֹבתו של הרינשטיין.¹⁷⁰⁷

ידידך

ד“ר מי”ב

P.[S.]

לפני איזה ימים שלחתי לך מאמרי ולתשובתך אחכה. –

יכול היות כי אסור במַלאַכוּת הפסגה היו"ל בניו[-יו]רק למינכֿין.¹⁷⁰⁸

מהמליץ אין לי כל תשובה

את “השלח” עדיין לא קבלנו.

בריינין הוא העורך של החלק העברי בה“ציון”.

332. אל דוד פינסקי¹⁷⁰⁹

18.5.1897

ידידי!

קבל ברכתי לבואך שגם צאתך תהיה בשלום.

יהי רצון שלא תלמוד הרבה ולא תשנה הרבה, רק תחיה הרבה ותראה הרבה, לכך נוצרנו–

בזה הרני משיב לך את “שני עולמתך”¹⁷¹⁰ שמצאו חן בעיני. מנדלי שלך נאבד המני בטלטול הדרך.

ראה לרכֹש לך איזה שפה חיה, על עטך תחיה ואמן [ואין?] אני מקוה כי עט עבריה טובה יכולה להחיות את בעליה.

מצבי בכי טוב. המנוחה היתרה וחסרון דאגות ההוים [היום] הטיבו לבריאתי מאֹד. אבל כמעט החלו ה“עתידים” להתגנב אלי–

הנני יושב על האבנים וכותב הרבה, או יותר טוב הנני מנסה הרבה וכו'. רעיוננו הספרותי החל לקבל איזה צורה ממשית, מי יתן שתצא מכֹח אל הפועל.

מקום מושבי לע"ל [לעתיד לבוא] מרחף בין וויען לברלין.

_____

בקשה קטנה לי אליך וגדולה היא אלי:

זה כשנה תמימה אשר מכירנו בריינין הבטיח לי להשיב לי מכתבי שאצלו שנחוצים לי מאֹד לרגלי זכרונ[ו]תי שאנכי כותֵב לו, והוא דוחה אותי מיום ליום ומְעַכֵב את עבודתי בזמן יקר לי כזה, במטותא בקרו ואל תניח לו עד שיקיים הבטחתו. כמדומה לי שאיש המקבל טובה מחברו שעוזר לו בעטו בכל אשר יוכל, רשאי לעשות מאומה בעדו. ראה אל תניח לו, כי הבטחתו עדיין אינה בטוחה כל כך.

הנני מבטיח לו שאשיב לו מכתבי לאחר תשמישי בם.

אימתי יצא לאור המו“מ?¹⁷¹¹ מדוע יתמהמה בלכתו יותר מב”א [בני אדם] אחרים?

לי[א]ון רבינביץ, גם נ"ס [נחום סוקולוב] לא שלמו לי בעד מאמרי, יקחם אופל! יכול היות כי אסע למינכֿן להקנגרס הציוני במַלאַכוּת איזה עתון ואז נתראה פנים אבל איני מאמין בזה.

חיה בטוב. ודרוש בשלום כלתך בבואה לברלין.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

333. אל חיים נחמן ביאליק¹⁷¹²

22.5.1897

אדוני הנכבד!

בזה אתכבד להודיעך שאנכי וידידי הד"ר עהרנפרייז אנו מכינים עתה יסוד של הוצאת ספרים על בסיס רוחני וחמרי קיים.

חושב אנכי שמכתבי הגלוי ל“אחד העם” (השלח, כרך ראשון, ח"ב) והמאמר “לאן” של ידידי הנ"ל (שם, ח"ו) יספיקו לך: מדוע ומה אנו באים להוסיף, או יותר נכון, אין אנו באים להוסיף, רק לבנות. לבנות מרכז רוחני עברי מבלי הבדל בין הפרשיות. ומקוים אנו לאסוף בקבוץ שלנו ממיטב פרי הקולטורה על כל שדמות הספרות והרוח ולתת מקום רחב ידים לפִתוח כשרונותינו בכל מקום שהם, שלפי התנאים הרעים השוררים בספרתנו, רק שמאל דוחה אותם מבלי ימין מקרבת…

חושבים אנחנו שהזקנים שלנו שמשו כל צרכם, ושהגיע שעתם לפנות מקום להדור העברי החדש שלו רצונות חדשים, מטרות חדשות ומגמות חדשות; והרי אנו מריחים את טל הילדות שבכל אתר ואתר, את החולמים החדשים והחלוצים החדשים, שאין די להם רק לבכות על קברות אבותיהם, רק להסיע את המצבות לבנין חי ולפחת נשמה חדשה בהעצמות היבשות, נשמה עצמית.

והמלאכה רבה, רבה מאד. הנה עלינו להמיר את טעם הגוי עתיק יומין, לפתוח את לבבו לכל דבר שבחיים, לטעת בו רגשות חדשות וערכין חדשים, לעשותם לבני אדם חיים וקימים ונושאים דגל עמם.

המלאכה מרובה והפועלים מעטים, זעיר שם זעיר שם; בקבוץ רוחני זה שאנו מיסדים הרי אנו מכריזים באזני מיטב בנינו: האספו לעבוד עבודת עמכם! לעת עתה אין לנו רק ספרות. קומו וכתבו, קומו והכשירו את לב העם הזה!

ה“תוצאה” שלנו תשלם שכר לסופריה ותתנהל עמם בצדק וביושר. אבל מלבד זה אנו מבקשים מכל אלה אשר יקחו חלק אתנו, אחוה ושתוף הרצון למגמתנו, לקיחת חלק בכל אשר לנו. חפצים אנחנו להיות כקבוץ אמתי. ככנסיה חיה שכל אישיה עומדים זה לזה ועוזרים זה לזה. ואתה הלא תדע, שהמלחמה רבה לנו מלפנים ומאחור. מלבד אחד העם היחיד והמיוחד ביָשרו ובטהרת רוחו בספרותנו שלנו הוא, יודעים אנחנו שהרבה יהיו לצרינו.

היסוד שלנו עודנו על האבנַים ועדין אין אנו יכולים לקנות עבודות וכו' ולסמן את הפרס. הדבר יתברר בימות הקיץ הללו ויקבל מטבע ברורה. אבל עם כל זה אנו לוקחים דברים עם הסופרים שחפצים אנחנו להזמינם לעבוד בעדנו.

אותך אדוני, בתור משורר, בתור משורר שעליו אנו תולים תקותנו שיהיה לפה לרחשי לבנו ולהחיים החדשים המתרוצצים בנו, אנו חושבים להזמין להצעדים הראשונים. ויש את נפשנו לתת ממך קובץ מיטב שיריך ישנים גם חדשים בסדור ברור ונקי עם תמונתך ומבוא קטן הימני אודות רוח השירה החדשה אצלנו.

כאמור אין אנו יכולים לסיים לך את הדבר בבירור, אבל חפצים אנו רק שתודיע לנו אם נכון אתה לקבל עליך את העבודה הזו ושתחל להכין מיד את הדבר. והיה כאשר תתיסד הוצאתנו נשמיע לך את התנאים עד גמירא ונגביל לך את הזמן עד הדפסת הדבר.

אנו מקוים כי תקח חלק במפעלנו ושלנו תהיה.

לתשובתך נחכה ברגשי כבוד ויקר.

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי

נ. ב. בטרם נפרסם את דבר הוצאתנו נבקש שדברינו יהיו שמורים אתך. ידידי הנ"ל דורש בשלומך.

הריני שולח לך את ה“קול קורא” בעד השיר הלאומי. לפי הידיעה האחרונה בה“ציון” נתארך הזמן עד 15 ספטמבר. אולי חפץ אתה לנסות את עצמך בזה?¹⁷¹³

334. אל אחד העם¹⁷¹⁴

24.5.1897

ידידי הנכבד!

דבריך באוני ולתשובתך הר[י]ני מחכה.

אין אתה יכול לשַעֵר עד כמה הצטערתי בלב ונפש למקרא דבריך ויאושך המבצבץ מהם שלא בעתו… כמוני כמוך יודע אנכי היטב את הרקבון הנורא אשר בספרתנו המבריח ה[י]מנה כל בעל נפש היפה. אבל אדרבא, דוקא בשביל שהדברים מונחים אצלנו כך, דוקא בשביל שאוצרנו הרוחני האחד שנשאר לנו לפליטה, מונח בידי אנשים רשעים ומזיקים גמוּרים, אשר יהדות בפיהם ובידיהם המה דוחים כל כותב עברית בשתי ידים; דוקא בשביל התנאים הרעים האלה, שהר[י]ני רואה ה[י]מנם סכנה גדולה לחיי הדור שלנו, דור העומד על פרשת דרכים: בתור היהודים האחרונים או הראשונים, עלינו לחשוב הרבה בטרם נִסוג אחור - -

מדוע אכחד? אתה יודע עד כמה מעטים שרידי הכֹחות העבריות שלנו, כֹחות שמבלעדך אין להם מקום כנוס, באשר מבלעדך אין לנו ספרות כלל. והיה אם אתה, בתור רצוי לרוב אחיו, בתור איש נודע ונכבד מאנשים לאלפים, בתור איש יודע את אשר לפניו, ורוצה הרבה בעד תחית עמנו, אם אתה תניח את מקומך מה יעשו אותן האנשים שחסר להם גם אותן היסודות אשר עליהם אתה נשען?

אתה חושב את האינטריגיות הקטנות וקטנות המוחין וכו', ואין אתה חושב את תוצאת המפעל הרוחני והחומרי שרכשת לך בזמן קצר בכל מקום פזורינו; אין אתה חושב כי גם עתון איר[ו]פי ישמח מאד בחלקו לו יצעד בשנה ראשונה צעד גדול כזה.

גם ה“וואסחד”¹⁷¹⁵ נפגש עם מכשולים רבים בראשונה, אבל ההמתנה שלו נתנה לו הרבה. ולו לא נסוג קנט[ו]ר אחור כי אז היה ה“היום” עתה מבצר גדול אצלנו.¹⁷¹⁶

מובטחני ובטוח אנכי נאמנה: והיה אם לא תשים לבך להמעצורים והחזרות גדולות גם קטנות ותלך דרכך אשר כבשת לך כי אז יכול תוכל ועשה תעשה הרבה. וסוף כל סוף תרכֹש לך כנסיה של עוזרים תמידים וקהל גדול של קוראים.

אני רואה לך עתידות גדולות. וכיון שהחילות לרעות את ספרתנו, לך הלאה בדרכך, ואל תשים לבך להריח הנודף סביבך.

אנכי תלוי עתה באַויר. ידידנו ע"פ [אהרנפרייז] טרוד ברבנותו ובֵרור מצבו. אבל אני מאמין כי תוכל לחשוב עלינו הרבה; ואני מאמין שוהיה אם נגש אל מפעלנו שאנו חושבים ונתקשר עמך נוכל גם לעשות בעדך.

בכלל טועה אתה מעט בחשבך את קהל הקוראים בחו"ל לטָפֵל מן הטפל, מצב הענינים המה יותר טובים משאתה חושב, וכלום הדבר חָסֵר רק השתדלות ויגיעה, התחברות והַמְתנה ארוכה שלא תירא ולא תחת.

כמדומה לי, שמַכיר אתה אותי היטב לאיש שאינו דורש רק טובת עצמו, ולכן רשאי לי לומר שלפ“ד: חסרון מרכז קים לך בחו”ל יפסיד לך באיזה מדה. ואני חושב כי בשובי אל נחלתך אוע[י]ל לך הרבה.

ה“תוצאה” הספרותית שלנו שאנחנו חושבים ליסד וכבר החלנו ליסדה, היא נשענת על חמישה אלפים זהובים נחלקים למנות בנות עשרים וחמישה. הקופה תהיה אצל עורך דין אחד ידוע, אנכי וע“פ נהיה העורכים ואנכי המזכיר הקבוע והמוציא ומביא וכו'. לכל החובר[ות] שלנו תהיה תבנית אחת וסימנים (N.) באים זה אחר זה שיופיעו מדי שבוע בשבוע. בהדפסתנו נשים לבנו להמקצועות הללו: א) ספרי בעלי האסֻפות בהקולט[ו]רה הישנה שלנו, ב) ספרים חדשים בכל המקצועות, ג) תרגומים מכל ספרי בעלי האסֻפות של העמים והלשונות, ד) תרגומים ממיטב הספרים המערבים הכתובים מאת אחינו בני ישראל בעבר ובהוה. מובן הדבר מאליו שבחיצון לא נשים הבדל בין מחלקה למחלקה, רק אנחנו בבירור הספרים הנדפסים נשים לבנו להמקצועות הללו. גם השכר סופרים שלנו יחלק לשלושה מדות. הגדולה לסופרים מקורים, הקטנה המנה למתרגמים, והיותר קטנה למו”לים; אחרי שכל ספר ישן שנדפיס נתן לאיזה בקי במקצוע זו שיעריך אותה וכו'.

מקום ההדפסה תהיה כפי הנראה בקרקוי, ומקום מושבי עדיין תלוי באַויר, כאשר כתבתי לך. כן עדיין לא נתברר אצלנו האופן שבו נקבע לנו מרכז ברוסיה, דבר שלפי דעתי הוא נחוץ מאֹד.

על יִסוד הדבר הזה כבר נגשנו וכבר החלנו למכור את המניות ואנחנו מקוים בטח כי הדבר יתברר בקיץ הזה.

יחד עם זה הרי אנו חושבים ליַסֵד עתון-שבועי, מדיני וספרותי, באופן שאנכי אערוך את החלק הספרותי וידידנו ע"פ את המדיני. לפי בקיא[ו]תנו עתה במהלך הענינים חושבים אנחנו בבירור כי גם מבלעדי רוסיה נוכל להתקיים, אבל הננו מקוים להביאהו שמה.

האופן שבו נשים לנו לקו לערוך אותו העתון הוא מעין מהלך השבועי [השבועון] האשכנזי:“Die Zeit” היו"ל בוויען מאת זינגר ובהַר.¹⁷¹⁷ בחלוקת הענינים נשים לבנו לארבעה מקצועות: א) מאמרים ראשים אודות כל הענינים החומרים והרוחנים שהזמן גרמא בישראל ובעמים, ב) מאמרים תולדים, ספרותים, כלכלים, חברותים ומדינים, ג) רשימות אודות גדולי המשוררים ובעלי ספרות היפה בישראל ובעמים – ספורים וציורים מקורים ותרגומים ממיטב בעלי האסֻפות – בקרת, ד) חדשות בישראל, רשימות מ[חיינו?] בכל הארצות, מקרים ומעשים וכו' ביבליגרפֿיה וכו'.

לעניני החומר של אותו המפעל רוצה ע"פ להשתתף מהונו בסכום ידוּע.

אם יעלה בידינו למצוא עוד איזה אנשים משתתפים עמנו. בין אותן האנשים אנו חושבים על המדפיס פֿישר ועליך בעל “השלח” או עליכם בעלי “אחיאסף”, כלומר אנחנו מציעים לפניכם שתשתתפו עמנו במפעל הזה. מלבד התוצאה הרוחנית שהר[י]נו אנו מקוים מעתון כזה תוצאה שבכֹחה יהיה להחליש את הרושם הרקוב מהצד שכנגדנו, ובזה י[י]טב לכם בתור לוקחים חלק גדול בספרתנו וחפצים בבנינה, נהיה עמלים לעזור לכם בכל אשר נוכל: להדפיס כל מודעות “השלח” וספרי אחיאסף מבלי כל רֶוח, רק בעד תשלום ההדפסה להמדפיס – לפרסם כל הענינים הנוגעים לכך וללחום ולהתנגד בדברים שאינם רשאים שתיקה. מובן הדבר מאליו שנשים לבנו להודיע כל הספרים היוצאים לאור אצלכם מבלי מש[ו]א פנים ונטיה צדדית כרגיל אצל ה[מו"לים?] וכו'. כן נקבל עלינו למכור בבית המערכת כל ספריכם ולהשתדל בעד הפצתם.

בעד הדבר הזה אנו מבקשים ש[ת]תחיבו לקחת אצלנו מספר אכסמפלרים ידועים בעד רוסיה. מובן הדבר מאליו שנשים לבנו לתנאים אחרים שתשימו לפנינו ושנשמח מאֹד אם תתרצה לקחת חלק בפנים הדבר.

חושב אנכי כי רק בשתוף מפעלים אחדים, בהתחברות צדדים שונים, וביסוד לנו א[ו]רגן קבוע שיהיה לנו לפה נוכל עמוֹד נגד המשחיתים והמזיקים. והנני בטוח מאֹד בהצלחת הדברים.

כזאת וכזאת הרי אנו מציעים לפניך, ואתה הפוך והפוך בענינים האלה, שלפי דעתי עומדים המה ברומו של עולמנו והמה דברים שהזמן גרמא ושהשעה צריכה לכך, ומאד נשמח לו תמצא את הצעתנו נכונה.

בכלל תוכל לסמוך עלינו ולמנות עלינו בכל עת.

_____

במצבי אין כל חדש, הרני עובד במנוחה וגֵוִי מבריא מיום ליום.

מטון עדיין איני יודע דבר, ולפי הנראה עודנו מתגורר הוא בלבוב. ע“פ [יגע?] הוא מאֹד בעסקי מושבו החדש ויש לו תקוה להִבָחֵר. הדבר היה בלי סָפֵק לו לא בא “הרב מפרג” באמצע שנתן את עצמו בשם ל”פרפסור" וכדומה.¹⁷¹⁸ אבל אם גם לא כן יהיה הדבר יש לו עוד תקוה אחרת גדולה.

את ב"פ [שמעון ברנפלד] מציינים העתונים עתה להסופר האפיציעֶלי [הרשמי] של “השלח”, בהחוברת השלישית האשכנזית “די יודישע מאָדערנע” באה בקרת חדה על הספור “בן סורר ומורה” של בריינין.¹⁷¹⁹

בריינין הוא העורך של החלק העברי בה“ציון” והעורך של החלק הצרפתי הוא ב. לזר.¹⁷²⁰ באחת מן החובר[ו]ת הבא[ו]ת יופיע ממני בשם מאמר עברי.

המאסף מו“מ [ממזרח וממערב] נשתתק. עוד בחו”מ היה עלי לקבל עלי ההגהה של מאמרי “נשמת חסידים”, ואין קול ואין קשב. הוא הולך לדרכו…

“הצבי” ידפיס המני בכל שבוע ושבוע. לפי שכותב לי דברי רצוים בשם מאֹד.

כן מדפיס “העברי” ממני איזה עניני בקרת על איזה ספרי אגורה.¹⁷²¹ העורך הנ"ל משתדל בעדי שה' שרהזון ישלח אותי למינכֿן.¹⁷²² כן העתון הז[']רג[ו]ני [יידי] “עקספרעס” רוצה להשתתף בדבר הזה. המליץ והצפירה לא ענו לי מאומה כנהוג. הראשון חסר את שכרי ומאמרי ששלחתי לו לבקשתו.

בכלל היו לי לזרה.

לפי דעת ע“פ צדק פרישמן כנגדך. אחרי שלפי המנהג הנהוג ב[אירופא?] היה לך לשלוח לו את ההערה הכתובה כנגדו בכ”י באופן שישיב הוא באותו הגליון. בכלל אינו מוצא כל שויון בין שירו ובין שירו של פֿרוג.

המאסף יודען און יודענטהום אין ווארט אונד בילד [יהודים ויהדות במלים ובתמונות] יצא לאור.

בה“?” בא מאמר גדול אודות גידמאן,¹⁷²³ הרצל. בכלל התנועה הציונית מתרחבת עתה מאֹד ותבוא למקומות לא שערון אותם לפנים. לפי אשר יודיעני בן-אב[י]גדור החל נ"ס [נחום סוקולוב] לשלם עתה לסופריו, אנכי איני מאמין עוד באיש הזה.

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך וסלח לי על משנתי הארוכה מעט. מצאתי לנחוץ לכתוב לך הפעם כל את אשר עם לבבי.

איך שיהיה יהיו דברי שמורים אצלך.

ידידך מכבדך ומוקירך המחכה לתשובתך

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

P.S. הכבר סי[י]מה אחותך את למודה? ובתך מה היא עושה?

בזו הרגע קבלתי את “השלח” חוברת שביעית, עדיין לא הספיק בידי רק לעַלְעֵל בה, החוברת בכלל עושה רושם טוב. מילקוטך שבעתי נחת, הפרור השלושה עשר בסופו הוא כהה מעט וקשה לרדת לסוף דעתך.¹⁷²⁴

קרוב הדבר כי הדיססרטציון שלי תדפס בקרוב באיזה קובץ פלוספי שלא ע"מ לשלם.

335. אל דוד פינסקי¹⁷²⁵

25.5.1897

ידידי!

מתפלא אנכי על אשר נאלמת דומיה. וכמדומה לי שחייב הי[י]ת לי איזה תשובות. מה שלומך? ומה אתך? מה שלום תוצאתכם? הכבר באה כלתך ברלינה? מה שלום ידידך?

היש לך איזה יחס אל בריינין? התצא חוברתו לאור?

תוצאתנו הולכת ומקבלת צורה ממשית, והנני מקוה בטח שתתיסד בימות הקיץ הללו.

אולי תוכל להעיר אותנו על כשרונות צעירים שעודם נחב[א]ים הם אל הכלים. ואתה הלא עומד אתה קרוב אל מיטב צעיר[י]נו.

אסיר תודה אהיה אם תואל נא בטובך לשלוח לי את החוברת השניה של השלח שבה נדפס מאמרי: על פרשת דרכים. חוברתי נתתי לאיש אחד, ולדאבון לבבי סָפָה [אזלה] בבית המערכת. במטותא עשה את הדבר[.]

לדבריך אחכה

בר"כ

דר. מ.י. ברדיטצבֿסקי

336. אל אחד העם¹⁷²⁶

25.5.1897

ידידי הנכבד!

אנכי וידידנו הד“ר ע”פ מתפלאים על אשר לא קבלנו את החוברת השמינית עד היום. הננו מעמידים את הדבר על חזקתו שיצאה בדיוק, וע“כ חושדים אנחנו שאחיאסף שכח לשלוח לנו את החוברות. במטותא העירו ע”ז.

השלום לך ולביתך?

אצלנו שלום, ואנחנו עמלים עתה ביסוד התוצאה שלנו בחומר וברוח. יש לנו תקוה לגמור את הדבר בימות הקיץ.

עוד הפעם אבקשך שתואל נא להודיעני כת[ו]בתו של הרינשטיין ואגב גררא כת[ו]בתו של נ. רייעק¹⁷²⁷ ונ. ביאַליק.¹⁷²⁸ ואולי יודע אתה סופר מוכשר לתרגם ספורים ודברי שירה משפת אנגלית.

ימי הבחירה של העיר [?] יהיו בעוד שמונה ימים, וע“כ ידידנו ע”פ תלוי ועומד ואינו מופנה לכתיבה.

בהמגיד נדפס מאמר גדול של שטות בשם “כבוד התורה” אודות המאמר הראשי של החוברת השביעית שלך.¹⁷²⁹

חיה בטוב.

מכבדך ומוקירך ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

337. אל אחד העם¹⁷³⁰

27.5.1897

ידידי הנכבד!

היום קבלנו את “השלח”.

החוברת היא כחושה מעט, מאמרו של מרדכי בן הלל הכהן הוא נכבד מאֹד.¹⁷³¹ בדבר הרבנים צדקת מאֹד בילקוטך.¹⁷³² בדבר אטלס היה לך להוסיף כהנה וכהנה.¹⁷³³

“המגיד” עומד עתה על עברי פי פחת.

בשבוע הזה נגש אל יסוד “הוצאה” שלנו. כפי הנראה אתישב בקרקוי. אולי תבוא גם אתה לשם מפני מהירת הדרך וזול ההדפסה, אם לא תתבסס ברוסיה.

חיה בטוב. שלום רב לך ולביתך ממני ומאת ידידי הד“ר ע”פ.

ידידך מכבדך ומוקירך

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

338. אל אפרים פריש¹⁷³⁴

28.5.1897

ידידי!

הנני שמח על “ימיך הטובים” –

נודד אתה בהרים ובגבעות ואיני יודע: אנה אכתוב לך? בכלל כל אותן הימים לא קבלתי ממך כל “מכתב” כדבריך, רק דרישת שלום, ואיני יודע איזה “מענה” אני חייב לך –

את גליון “הצבי” שלחתי לך לשם חזיוני: “חיי עולם ושעה”.¹⁷³⁵

בבואך ברלינה או למקום אחר שבו תשתקע, אבקשך שתשֵב על האבנים לכתוב לי מעט מהמאורעות שלך ותָשיב לי על דברי.

מקץ השבוע נחל לשלוח את הגליונות לחתימת ה“מניות” (אנטהיילשיינע) [Anteilscheine] בדבר ה“הוצאת ספרים” שלנו. הספר הראשון שנדפיס יהיה ה“ספר חסידים” שלי.

מעט ממנו אנכי כותב עתה אשכנזית בשם: “דער וואַנדערער אנד זיין שאַטטען” (איין פהלקס שיקזאַל).¹⁷³⁶

שלום רב לך ולהירשפֿלד

שלכם מי"ב

[תוספת בגרמנית בחתימת אהרנפרייז: דרישת שלום לבבית לך ולמר הירשפלד]

339. אל אחד העם¹⁷³⁷

31.5.1897

ידידי הנכבד!

מאמרַי באוני.

במה שנוגע לה“בנין וסתירה”, די הוא הטעם השני להצדיק עלי את הדין הקשה ועל[י]נו רק להתפלל בכל לב: ד' יתן שהא[ו]רגן שלך יתבסס כל כך באופן שנוכל לדבר בו ככל העולה על רוחנו.¹⁷³⁸ ובמה שנוגע לה“צורך ויכולת בספרותנו היפה”, הרני שולח אותו אליך כתוב נקי ובגליונות רחבות כחפצך, רק באיזה שנוי[י]ם קטנים שמצאתי לנחוץ לשנות מדי כתבי.¹⁷³⁹

שאלה קטנה לי בנוגע אליו וגדולה היא בעיני: אל נא תקרע אותו לשנים כי רושמו יאבד אם לא יבוא בבת-אחת.

כתֹבתו של טון שדרשת היא לע"ע, עד אחר ימי החג: Krakau, Hotel de Londres, הוא הוד[י]עני שחפץ לכתוב בעדך איזה דבר.

ע"פ חפץ לכנות את ההוצאה שלנו בשם “תחיה”, אבל כמדומה לי שאתה ספרת לי פעם אחת שהמבקר [הצנזור] ברוסי[ה] אינו מסכים לשמוע כאלה, במטותא הודיעני זה. קרוב הדבר כי טון יקח חלק בההוצאה שלנו כשלישי.

אולי תוכל להודיעני כתֹבתו של הרינשטיין.¹⁷⁴⁰

את המכתב-תעודה לא שלחתי אז לאדסא כחפצי, ועתה איני יודע אם עלי לשלוח אותו לשם ישר או אוכל לשלוח אותו לאדסא לידיד איש אחר, שהוא יחליף אותו בעדי.

לתשובתך ולתשובתך על מכתבי הגדול שלפני זה הנני מחכה.

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך

ידידך מכבדך ומוקירך וחפץ הצלחתך בכל לב

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. “הצפירה” החלתי לקבל, וגם מכתב בקשה שאכתֹב בשכר. מהמליץ אין מענה. כן גם בריינין [?] נאלם דומיה. במטותא כתוב לווארשא שישלחו לי את החוברת השניה מ“השלח”. צריכה לי מאד.

אולי תוכל לשלוח לי את “הכַּוֶרת” אם עודנו בידך.¹⁷⁴¹

340. אל אחד העם¹⁷⁴²

12.6.1897

ידידי הנכבד!

[דברי]ך באוני. תודה בעד ה“כַּוֶרת”.¹⁷⁴³

כמעט היה לבי נוקף על אִחור תשובתך שלא כדרכך וע"כ כתבתי אתמול לבתך היקרה.

מקוה אנכי כי סוף כל סוף לא תסוג אחור ושהשעה לא תדחה אותך לכך.

את בירנבוים אין לי כל מו"מ, הוא אינו מן הישוב בדיני הערכה [עריכה] ויכול לדור את בריינין וליון רבינוביץ במדור אחד –¹⁷⁴⁴

מהציון ה“משולש” (אשכנזי, צרפתי עברי) כבר יצאה לאור חוברת ראשונה, בחסרון החלק השלישי העברי לפי שעה מפני סבות שונות כנהוג. מובן הדבר מעצמו כי העורך של החלק העברי אינו אלא בריינין, שרק עפ“י שגגה כותב על עצמו בהמליץ ש”יכתוב את החלק העברי בהציון".

מה תאמר ללי[א]ון רבינ[ו]ביץ ולבֿיקטר [ויקטור] קָזן? לחקירת נ"ס אודות חג השבועות וכו'?¹⁷⁴⁵

לא תוכל לשער עד כמה קצתי בנפשי מפני הרקבון הנורא השורר בנו כעת, בהדבר האחד שנשאר לנו מן הפליטה; בכל מקום רק סרחון והטע[י]ת עינים, רשעה וסכלות.

אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

_____

התנועה הציונית הולכת ומתר[ח]בת, על כל פנים קולה נשמע עתה במקום גדולים. לפי אשר יחזו לי עיני הימים לא רחוקים שבהם תפקחנה עיני כל טובי ואבירי האֻמה שלנו שאינם יושבים לבטח – שצריך להם צעד אחר. אבל הדַי הדבר הזה? יאושי הנורא האוכל בקרבי מקדם דנא אינו פוסק בקרבי והשכם והערב אני שואל לעצמי: מה יהיה עמנו?

_____

העתון “יודישע מאָדערנע” הוא רק מעשה נערות, וכמדומה לי שכבר חדל לצאת לאור כנהוג.

את “העולם” לא שלחו לך רק מפני שלא ידעו כתֹבתך. רק שם לנדוי נקרא עליו, אבל הוא שייך להרצל.¹⁷⁴⁶

רבים מקוים עתה מהקונגרס במינכֿן.¹⁷⁴⁷ בלי ספק תהיה גם אתה בשם.

בעד הבטחתך להיות למפעלנו לעזר, תודה רבה לך ממני ומאת ע“פ. הוא ישלח לך את הבקרת על הלוח וה[?] בקרוב, ואח”כ יכתוב לך את המאמר הגדול.

מצב בחירתו עדיין לא נתברר.¹⁷⁴⁸

_____

חיה בטוב והיה שלום אתה וביתך

מכבדך ומוקירך ודורש טובך

ידידך ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

341. החוזר של הוצאת “תחיה” [תרגום מגרמנית]¹⁷⁴⁹

הוצאת “תחיה” בע"מ

אדון נכבד מאד!

הצרכים הרוחניים שהתעוררו בעמנו וכן התרוצצות המגמות השוררת עתה בספרות העברית של ימינו, מניעים את החתומים מטה ליצור מרכז עברי חדש בשביל ההמונים הגדלים והולכים של יהודים הקוראים וכותבים עברית.

הוצאת הספרים “תחיה” שאנו מייסדים, רוצה לשמש כלי ביטוי כללי לעבודה הרוחנית היהודית המגוונת בהווה. “תחיה” שואפת ללידה מחדש של תרבותנו הלאומית. כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים וכל מה שאנו נכספים ומקווים אליו ימצא שוב את ביטויו ב“תחיה”. ספרותנו הלאומית צריכה לשמש שוב בבואה נאמנה של נשמת כל עמנו. לכן חייבים כל כשרונותינו הגדולים הכותבים בשפות זרות להירכש שוב לעבודת התרבות שלנו. העברית צריכה שוב לאחד בקרבה את כל עבודת הרוח של היהודים. על ידי כך המיטב שבספרות העולם והנצחי שבספרותנו העתיקה ימצאו את מקומם. מה שהוא אנושי במובן הטוב של המלה צריך להיות גם יהודי וכל הנצחי שיצר עמנו, צריך לחיות תמיד בתודעת העם.

ספרי הוצאתנו יופיעו כדרך שמופיעות הספריות האוניברסליות המורחבות בגרמניה, במחיר החל מ-12 קרונות לספר. המחיר הזול של הספרים, הוא אצלנו תנאי יסודי מיוחד למען הקידמה הרוחנית. מחיריהם הגבוהים של הספרים צריכים לחדול להיות מחסום בפני ההשכלה. הקטנים והעניים ביותר יוכלו הודות לתנאי המכירה שלנו לרכוש לעצמם בכסף מועט אוסף ספרים שימושי.

“תחיה” נוסדת כחברה מסחרית בעירבון מוגבל לפי חוק הסחר האוסטרי מ-9 באפריל 1873 ומקום מושבה יהיה בלמברג. הון היסוד שלה הוא 5000 פלורין. סכום זה יתהווה על ידי הנפקת 200 תעודות השתתפות, במחיר 25 פלורין כל אחת. סכום זה אפשר לשלם לגזבר החברה בארבעה תשלומים במרוצת שנת המסחר הראשונה. פעולת החברה תתחיל ב-15 באוקטובר 1897. יתר החלטות החברה יובאו לאישורה של אסיפת היסוד הכללית. המקום והזמן של האסיפה הכללית יובאו לידיעת המשתתפים לאחר חתימתם על תעודות ההשתתפות.

מה שאנו שואפים אליו הוא סיפוקם של הצרכים הלאומיים הכלליים. אנו מקווים, על כן, לסיוע ולעידוד נרחבים. אליך, אדוני הנכבד, אנו מרשים לעצמנו לפנות בבקשה אדיבה לסייע להתהוותה של חברת ההוצאה “תחיה” על ידי חתימה על תעודת ההשתתפות המצורפת. כן נבקש מאתך לפעול בחוגי ידידיך בלמען חתימה על תעודת ההשתתפות.

ביולי 1897.

בכבוד רב

ד“ר מ.י. ברדיצ’בסקי ד”ר מ. אהרנפרייז

את תשובתך, שתכלול את ההצהרה הממולאת, אנו מבקשים להפנות בהקדם האפשרי אל הכתובת: ד"ר מ. אהרנפרייז, דיאקובר (סלובניה).¹⁷⁵⁰

342. אל אפרים פריש¹⁷⁵¹

[יוני-יולי 1897]

רשימה

הוצאת “תחיה” תוציא לאור מעת לעת ומפקידה לפקידה ספרים שונים בתבנית אחת ובפ[ו]רמט אחד ובסימנים (N.) באים בזה אחר זה.

הספרים אשר יבואו בה יהיו מארבעה מקצועות: א) ספרים עברים מהקולט[ו]רה הארוכה שלנו ובעלי האסֻפות שלנו שבכל תקופה ותקופה. ב) ספרים עברים מקורים חדשים בכל המקצעות וביותר של ספרות היפה. ג) תרגומים ממיטב בעלי האסֻפות שבלשון כל עם ועם. ד) תרגומים ממיטב ספרים לועזים כתוּבים מאת בני ברית.

בשנה הראשונה נשעֵר ל[י]תן:

ברדיצבסקי, גלגולים – ספר חסידים.

עהרנפרייז, לתולדות ספרתנו – צללים.

בי[א]ליק, שירים.

[י"ל] פרץ, ציורים.

[דוד] פֿרישמן, ציורים.

העסס [משה הס], רומא וירושלים

זגבֿל [ישראל זנגוויל], ילדי הגטֹה [הגטו]

[לאורה] מַרְהולם, ספר הנשים.

[שלמה אבן] גבירול, מקור חיים.

[צבי הירש] חיות, מבוא התלמוד

[אלפרד] נ[ו]סיג, לספורות בני ישראל.

[גאורג] ברנדס, ספר[ו]ת ואנשים (x.)

[גי דה] מופס[יו]ן, ציורים

[משה ליב] לילנבלוים [ליליינבלום], מבחר מאמרים.

[גצל] זליק[ו]בֿיץ, מאמרי מסע

? תולדה מדינית של ישראל

[אברהם] ג[ו]לדפֿדין, שירים.

[יהושע השל] שור, מבחר מאמרים

[הנריק סנקביץ] זינקביץ, ציורים.

[רבי שניאור זלמן מלאדי] רשז"א מלדי, לקוטי אמרים¹⁷⁵²

_____

ההוצאה נשענת על מניות בנות עשרים וחמישה זהובים, שני מאות במספר, מאה ועשרים נמכור תכף, ושמונים ימכרו לעת הצורך.

אנכי וע“פ נהיו העורכים, ד”ר זלץ¹⁷⁵³ או טון הגזבר.

מקום ההדפסה בקרקוי

מקום מושבי עדיין לא נתברר.

אנכי אהיה גם המזכיר והמוציא ומביא.

_____

בכל שנה נוציא לאור ספר שנתי גדול ספרותי.

_____

אשר הבטיחו לנו לקנות מניות באיזה מספר הם:

הד“ר ט. הרצל. הד”ר זלץ. הד“ר מַלץ. הד”ר ניימרק. הד“ר שפיצטר מכאן. א. מירסקי, ע”פ בעצמו (עשרה), חותנו, פֿישר וכו'.¹⁷⁵⁴

_____

בשבוע זו יודפסו החֻקים של החברה (Genossenschaft mit beschrenkter Haftung) וישלחו לאותן האנשים שאנו מקוים שיקנו אצלנו. כן נקוה למכור במינכן הרבה.

_____

שכרי לחודש יהיה חמישים זהובים, מלבד שכר-סופרים שלי.

_____

יחד עם זה חושבים אנחנו ליַסֵד בשותפות עם אחיאסף ועם פֿישר בקרקוי ואולי גם עם טון עתון שבועי כתבנית ה“עת” של בהַר.¹⁷⁵⁵ אנכי אהיה עורך הספרותי, ע"פ את המדיני, וטון את החברותי.

בו יבואו: א) מאמרים מדינים לשאל[ו]ת שהזמן גרמא. ב) מאמרים כלכלים, חברותים, תולדים. ג) מאמרים אודות סופרים ומשוררים ישראלים ולועזים. ד) ציורים וספורים קטנים עברים ותרגומים. ה) לספורות בני ישראל בכל מושבותיהם, חדשות, בבליוגרפיה, בקרת ספרים וכו'[.]

ההוצאה שלנו קודמת בזמן, והעתון יבוא אח"כ.

תקות הוצאה לצאת לאור גדולה מאותה של העתון, תקו[ו]ת החומריות של העתון גדולות מאותה של ההוצאה.

_____

[תוספת של אהרנפרייז]: שלום לך ממני ומאשתי. מדוע נסתתמו טענותיך? אם תמצא מועד להודיעני מעט מאשר אתך – כי לברדיטשבסקי כותב אתה עפ"י הרוב איזה סודות ורמזים שבן-אדם פשוט כמוני אינו ראוי להם – אז אבא גם אני בדברים יותר. שלך באהבה מרדכי

343. אל דוד ניימרק¹⁷⁵⁶

[יוני-יולי 1897]

ידידי!

בעד דבריך תודה.

שוורצברג¹⁷⁵⁷ הוא כבר עומד באמצע ההדפסה לפי דבריו. יודע אנכי שאמרת לבריינין שימציא לו מן המונח אצלו ה[י]מנך, גם יודע אנכי שהבטיח לך כן; אבל איני יודע אם עשה כאשר הבטיח.

מאמרי בהצבי תקרא בבואך הנה, או יותר טוב בה“ספר חסידים” שלי; אחרי שבאדמתנו הקדושה עדיין מדפיסים הכל בשגיאות רבות [ו]מקלקלים את הקריאה.

מאמרי “במזיד” בהעברי הניו[-יו]רקי אודות בריינין עשה רושם טוב בא"י לפי דברי בן-יהודה אלי.¹⁷⁵⁸

ב“השלח” יודפס המני מאמר גדול בשם: “צורך ויכולת בספרות היפה אצלנו”; והוא כעין מבוא אנה פני או פנינו מועדות.¹⁷⁵⁹

מאמר גדול שכתבתי בכאן: “לחדול ולהיות” (לשאלת שנויי הערכין בישראל) נשאר מונח אצלי משום שהוא “רדיקַלי” יותר מדאי.¹⁷⁶⁰

לפי אשר יחזו לי עיני, רק אז אפשר יהיה לנו לפעול ולעשות אם נברא לנו מרכז רוחני חדש כמין קבוץ להכ[ו]חות החדשות אצלנו ולהערכין החדשים אשר באים אנחנו לברוא. ואז רק אז אפשר לנו “לעשות תולדה” אצלנו -

ואתה הלא תדע כי לע[ו]מת המגרעות הרבות במערכת ספרתנו, קהל הקוראים שלנו הוא קהל שקורא וחוזר ושונה על פה כל מה שאנחנו אומרים לו; והרבה הרבה יכולים אנחנו לעשות להעם קשה עורף הזה.

מאמין אנכי ויודע אנכי כי הצעד הזה של התוצאה שלנו, אם יעשה יהיה הצעד הראשון לעוד צעדים רבים וגדולים בתוכינו, ושאם לא יעשה [ז]את תתפרד כל החבילה.

ואני מרגיש שאנחנו עומדים על המשבר, ששעה גדולה “מכה” בתוכנו, שאנחנו יהודים הראשונים או האחרונים -

לעבודה ולעבודה!

ידידך מי"ב

שלום לרבי מלתר ולאלגזלי.¹⁷⁶¹

344. אל אפרים פריש¹⁷⁶²

2.7.1897

ידידי היקר!

הר[י]ני מחכה בכל יום לבוא מכתבך, ואולי עוד אקבלו ביום המחרת לפי השערתי. ובכל זאת הר[י]ני ממהר לכתוב לך עוד היום בעניני ההוצאה שלנו: אחרי כי השעה דחוקה.

התוצאה שלנו “תחיה” נשענת כאמור על שני מאות “מניות” (אנטהיילשיינע), בנות עשרים וחמישה זהובים, נשלמים בבת אחת או ארבעה פעמים בשנה, ובשעת הדחק לתשלומים חדשי[י]ם בשנה אחת.

אנכי וע׳׳פ העורכים, ואנכי גם המוציא ומביא במשרה קבועה. אנחנו נדפיס מן ע״ה עד מאה בוגין [גיליונות-דפוס] לשנה, בחוברות חוברות בנות תבנית אחת בסימנים הבאים בזה אחר זה, ובשכר מסוים לכל סימן וסימן.

ארבעה מיני ספרים נדפיס: (א) ספרים עברים חדשים בכל המקצועות וביותר ספרות היפה: (ב) ספרים עברים ישנים ממיטב ספרי בעלי האסֻפות שלנו בכל תקופות הקולט[ו]רה שלנו: (ג) תרגומים ממיטב הספר[ו]יות הלועזיות: (ד) ספרים לועזים עברים (כלומר מיטב ספרים לועזים כתובים מאת בני ברית, או ענינים עברים כתובים מאת לא בני ברית).

הספר הראשון שנדפיס יהיה ה“ספר חסידים” שלי.

מקום ההדפסה תהיה בקרקוי. מקום מושבי בשם או בוויען.

“אחיאסף” תקבל את הסוכנות הכללי[ו]ת ברוסיה. אחד-העם עוזר לנו.

כבר מכרנו מספר מניות, ובשבוע הבע“ל נדפיס את ה”תנאים" של חברתנו, בלוית הערת דברים עם גיליון לחתימת ה“מניות”, ונשלח אותם לאותן האנשים אשר חושבים אנחנו שיקחו חלק במפעלנו, ושעם רבים מהם כבר לקחנו דברים.

גם לך נשלח גיליון.

איני צריך לומר לך גודל נחיצת הענין לספרותנו העברית אשר ירדה פלאים באשמת סופריה, בעוד שהקוראים העברים ירבו מיום ליום וצועקים למזונות רוחנים, וכן איני צריך לומר לך גודל צורך הענין לי, שאני ורוחנ[יו]תי טובעים בים.

הנני מקוה כי תשתדל בעדנו בכל אשר תוכל, ואולי תוכל למכור לנו איזה מניות בחוגך ובעיר מולדתך.

חושבים אנחנו לשלוח להירשפלד את ה“תנאים” הנדפסים בלוית גיליון “העולם” השישי שבו יודפס מאמרו של ע״פ הספרותי: ׳וואס די יונגה העברער ווהללטן?׳¹⁷⁶³ (מאמר טוב מאוד) בלוויית מכתב כתוב מאתנו אליו בבקשה שיקח חלק במפעלנו.

אולי יכול אתה לקחת דברים עמדו.

אל תשכח כי בהדבר הזה כל עתידתי תלוי, וכבר הגיעה העת שאעמוד על רגלי.

הקונגרס הציוני יהיה בבזל בכז, כח, כט אוגוסט.

גם אתה תקָרא לשם. התבוא? שם יהיו ע״פ ורעייתו, טון ונימרק, מלץ, זלץ¹⁷⁶⁴ וכל אילי הברזל של הציונים בני ארצך.

יכול היות כי גם אנכי אסע לשם במַלאַכות איזה עתון, אבל הדבר עודנו בספק גדול.

ע״פ ורעייתו יוצאים מכאן בערכך עשרים לאגוסט או בעשרים וחמישה. בשווייץ יתמהמהו איזה ימים, ומשם יצאו ללבוב וכו׳ וישובו לכאן לראש השנה.

מובן מאליו שביתם יסָגר על מסגר, ואנוס אהיה לנדוד עוד בבין הזמנים, אחרי שהפרלג שלנו יפתח בכלות הימים הטובים.

ואני איני יודע עוד אנה אני בא? וכסף לאותו הזמן הקצר אין לי כידוע לך.

חושב אנכי שאחרי לא היית בבית הוריך כעין שנה תמימה תסע לימות החג לביתך להנפש שם במעט, ולבוא אח״כ ברלינה, להיות בשם עדי בחינתך.

האפשר הדבר שתקראני לבית אביך לשבועות הללו.

ואין אני צריך לומר עד כמה אשמח להיות עמך במדור אחד איזה שבועות בטרם אצא את דרכי הגדול לספרותנו. וגם חושב אנכי כי גם לך יקל מושבך בבית אביך בהיותי עמדך ולא תהיה שרוי לבדך בהזיה.

חשוב בזה והוד[י]עני מהרה. לפע"ד [לפי עניות דעתי] אין לי דבר אחר.

השלום לך? אַיֶכָּה? כתוב לי הכל.

שלך המחכה לדבריך

מי״ב

[תוספת מאת אהרנפרייז]:

ידידי פריש!

שים לבך היטב לדברי ברדיטשבסקי אלה. ענין ה“הוצאה” חשוב מאד ועומד להתבסס. הכל תלוי רק בהשתתפות ידידינו ובעזרתם. עשה לטובת הענין כל מה שבכחך: מצד עצמך, מצד מיודעיך בסטרי ומצד בני חברתך בברלין. אתה יודע את נחיצות הדבר הן מצד עצמו והן מצד עתידות ברדיטשבסקי כמוני, ואין צורך לברר לך יותר. מחיר המניות ישולמו בד' שעורים במשך השנה הראשונה, או גם בשעורים חדשיים. אם אפשר יהיה לך לקרֹא את ברדיטשבסקי לימי החופש לביתך, טוב מאד. זה הוא הפתרון היותר טוב (ואולי היחידי!) ל“שאלת ברדיטשבסקי” בתקופת המעבר הזאת (מן קץ אוגוסט עד התחלת אוקטובר). השתדל לבֹא לקונגרס בבזל. אני מבקשך בזה בשמי ובאופן אופפיציעללי בשם ה“קומיסיא להכנת הקונגרס”, שאני אחד מחבריו. הודיעני דבר בואך בברור, למען נפרסם את שמך בין הבאים. שלך באהבה מרדכי. שלום מאשתי.

345. אל דוד פינסקי¹⁷⁶⁵

2.7.1897

כן אבקשך שתשתדל בעדנו בעד מכירת ה“מניות”, דבר עם ידידך ה' ר[ב]קביץ וכו'.

בשבוע הבע"ל [הבא עלינו לטובה] נדפיס “תנאי” החברה שלנו וגליונות לחתימת המניות. ובו ביום נשלח גם אליך.

כבר מכרנו סכום של מניות. הד“ר הרצל, ד”ר זלץ, ד“ר טהון, ד”ר מלץ, ד“ר ניימרק וכו' וכו' כבר לקחו חלק. ע”פ בעצמו קונה עשרה ואני שנים.

במטותא השתדל בעדנו לפי כֹחך.

השכר סופרים שלנו לא נגב[י]ל עוד. אבל הוא יחלק לשלושה מדרגות. הגדול לסופרים מקורים, הפחות המנו למעתיקים, ואת היותר קטן לעורכים ומו"לים.

אולי יודע אתה אנשים יכולים לתַרְגם ספורים ועניני שירה משפות פולנית, צרפתית ואנגלית.

_____

על שאלתך בקצרה:

בהעתון המשולש¹⁷⁶⁶ מצאתי את מאמרו של בירנבוים טוב מאֹד. מאמרו של בריינין מימי הוא מאֹד כדרכו עתה.

מחשבתי אודות נ[ו]רדוי הלא ידוע לך. אבל כפי הנראה היט[י]ב איתו רוח הלאומי מעט.

בהרצל אני מאמין הרבה והרבה. בכלל ראוי לתמוך בידו בכל מה דאפשר.

הקונגרס יהיה בבַזֶל.

יכול היות כי אבוא גם אנכי לשם במַלאַכוּת איזה עתון אבל לעת עתה עוד הדבר רחוק.

מקץ אגוסט אסע מכאן, ואיני יודע עוד איה אבלה “בין הזמנים” שלי. ההוצאה שלנו תתחיל צאתה אחרי ראש השנה. יכול היות שאבוא ברלינה.

מצבי בכאן טוב מאֹד. הנני מבריא ומבריא, ולגבי דידי יודע אני לערך [להעריך] את הגֶלד ולא מבעי לאיש כמוני שהייתי חלוש מאֹד.

איני יכול לומר כי כתבתי בכאן הרבה. בעברית כתבתי שני מאמרים גדולים מדעים מעט בלשונכם לשאלת “שנויי הערכין” בישראל, ומאמר בשם “צורך ויכולת בספרות היפה” שיופיע ב“השלח”.

כן כתבתי וכותב אנכי איזה דברים אשכנזית, מהם טובים. נסיוני הראשון במקצוע ה“חזיון”, מקצוע שלא עבדתי בה מעולם שעשיתי בכאן. בשם “Versummt”,¹⁷⁶⁷ אם כי אינו ראוי עוד על הבימה אבל עלה לי יפה. כן כותב אנכי עתה מקצת מן ה“ספר חסידים” שלי אשכנזית בשם “Der Wanderer u. s. Schatten”.¹⁷⁶⁸

בכלל אין אני מאמין באשכנזיתי הרבה, אחרי שלא אוכל להסיח דעתי מן השפה העבריה שהיתה לשֹרש נשמתי. לכל היותר אולי יעלה בידי לכתוב פה ושם איזה דבר בלשונם מעולמו של ישראל, והכל למטרתי העברית - - -

עבד אנכי לישראל על במתו אפול.

הנני קורא הרבה, יש לנו בכאן ספרים רבים ועתונים רבים, בכלל השמים בכאן יפים הם מאֹד, כמ[ו]הם לא ראיתי בימי הבלי.

בעניני הנשואין שלך הריני מצטער הרבה אבל לפי שאנכי וידידי ע"פ חושב אי אפשר לך לקבל קדושין ברשות בכל העולם כֻלו.

הדבר רע, אבל כך הוא.

מה אתה עושה? אנה פניך מועדות? מה תחשוב בעד עתידתך[?]

אסיר תודה אהיה לך אם תשלח לי תמונתך ותמונת כלתך

דרוש בשלומה בשמי בכל לֵב.

שלום לרביק[ו]ביץ. מה שלום תלמידתי?

חיה בטוב. ידידך

ד“ר מי”ב

Diakovar, Kroatien

[תוספת מאת אהרנפרייז: גם אני דו"ש [דורש שלומך?] באהבה, ואסיר תודה אהיה לו אם ישתדל מעט בדבר מכירת המניות ליִסוד ההוצאה שלנו.

ברגשי-כבוד

ד"ר עהרנפרייז]

P.S. בלוית ההוצאה נו"ל [נוציא לאור] גם “ספר שנתי” ואולי יתגלגל לנו גם יסוד עתון שבועי.

במטותא שמור את דברינו, ואל תדבר רק [אלא] עם אלה שלפי דעתך יכלו להיות להוע[י]ל לנו.

לחוברת השניה של “השלח” הנני מחכה. צריך לי מאֹד[.]

346. אל אפרים פריש¹⁷⁶⁹

4.7.1897

ידידי היקר!

דבריך באוני ומאֹד שמחתי עליהם.

כמדומה לי שאין אני צריך לומר לך כי צדקת. אבל לו לא היו “עניני” בגוי, כי אז יכולתי עוד לטייל בזה ארוכות וקצרות. לדידי גם ה“רצון” בעצמו הוא מין שירה – ואתה הלא תדע כי הדברים אשר יִרָאוּ וחיים בנו באמת הם אינם בצורה מסוימת מכל צדדיה, וכמו שאיני מאמין בש[י]טה כוללת בפלוספיה שמקפת כל חשבונו של עולם, כך איני מאמין גדול ברגש שָלֵם ובמחזה שלמה.

לפי דעתי רק פרורים אנחנו. פרורים במחשבותנו וברגשותנו.

מובן הדבר מעצמו שלגבי דידי הנני עָמֵל הרבה לקַרֵב את היְכולת והרצון, ולתת להרוח המ[ו]פשט צורה ממשית. אבל עוד המלאכה רבה לפני… הרבה הרבה חולשת השפה היא עושה. ויותר מעוט הרְאִיָה שלי. הרוח שלי שאין לו בשר חוץ אוכל כל אשר מבפנים. ואותו פנים יבוא מהעדר החוץ…

את ה“חיי עולם ושעה” כתבתי לפני שלושה שנה.¹⁷⁷⁰

עתה אני כותב את הפרקים הראשונים מ“ספר חסידים” שלי בשפת אשכנזית בשם: “דער וואַנדערער אנד זיין שאַטטען” (איין פֿהלקסשיקזאַל),¹⁷⁷¹ כלומר כבר כתבתי אותם והנם הם מחכים לתקוני ע"פ. קרוב הדבר שאשלח אותם לבהַר, בתור דוגמה מספרות ישראל החדשה.¹⁷⁷²

החום בכאן הוא “בלתי אנושי” וקשה הכתיבה כקריעת ים סוף. גם הנודֵד שבי מְעַכֵב אותי מאֹד; כי אין אפשר לי להסיח דעתי המני. עתה כבר עלי לחשוב לישיבה שניה, עוד איני יודע אנה אצא, עוד לבי מלא פחד פן לא תתיסד תוצאתנו; ובתנאים כאלה אין לי עלית נשמה כדינא.

תיתי לי כי על כל פנים גֵוִי הולך ומַבְרִיא והר[י]ני מחזק את כֹחי ואת בשרי.

ממכתבי מערב שבת תראה את אשר עמדי. וחשוב היטב בזה כי אין לי דרך אחר.

מאמרו של ע“פ: “מה רוצים הצעירים העברים?” יופיע ב”העולם" גליון שביעי י“ד דנא.¹⁷⁷³ ואנו מחכים בשליחת הגליונות לחתימת ה”מניות" עד היום הזה, אחרי שהמאמר הזה הוא כעין הקדמה טובה בעד מגמתנו ואנה פנינו מעודת [מועדות].

בכלל המאמר הזה הנהו טוב מאֹד. גם בעיני הרצל הוטב מאד. הוא כתוב משרש נשמתנו. כֻלנו גם אנכי גם אתה וכל אנשי שלומנו יכולים לחתום את נשמתם עליו.

הננו מקוים כי אותו המאמר יכין דרכנו.

לתשובתך בדבר הירשפֿלד וכתֹבתו אנו מחכים.

[כמה שורות קשות לפענוח בגרמנית]

בכלל אנו מקוים הרבה מה“תוצאה” הזו. ולפי אשר יחזו לי עיני תפעול הרבה.

“המגיד” עומד עתה על עברי פי פחת – מפני הלשון רבים שלו “נשות[י]נו ילדו לנו בנים” –

והיה אם ימלא מספר החותמים על ה“מניות” לפני ימי האספה, באופן שלא נצטרך לאסוף שם חותמים, אז נשתדל בשם להוציא מעמד לבנין עתון שבועי עברי, בתבנית “הָעֵת”,¹⁷⁷⁴ אנכי אהיה עורך הספרותי, ע"פ את החלק המדיני, ועוד אחד (אולי טון) את החלק המדעי.

במכ"ע נברוא לנו פה ממלל רברבן¹⁷⁷⁵ לכל בית ישראל. באופן ההערכה כבר יודעים אנחנו את אשר לפנינו – אנחנו נִתן: א) מאמרים ראשים אודות כל השאלות העומדות על הפרק בישראל ובעמים שנוגעים לישראל, ושמהם נבוא ללמד על עצמנו ישר או אי-ישר. – ב) מאמרים מדעים, חברותים, תולדים, כלכלים – ג) ספורים וציורים מאת כל גדולי הספרות בישראל ובעמים. ד) מאמרים ספרותים אודות כל משוררי וסופרי ספרות היפה בישראל ובעמים. ה) בקרת על כל הספרים העברים ושנוגעים לישראל – חדשות בישראל. ספירות בני ישראל. עניני הקהלות בכל תפוצות ישראל.

בהתוצאה נדפיס ארבעה מיני ספרים: א) ספרים עברים חדשים בכל המקצֹעות וביותר בספרות היפה. ב) תרגומים מכל הקלס[י]קים הלועזים בלשון כל עם ועם. ג) תרגומים ממיטב ספרים לועזים עברים (כלומר מספרים לועזים כתובים מאת בני ברית, ומענינים עברים כתוּבים משאינם בני ברית. ד) מיטב הספרים הישנים שלנו בכל תקופות הקולט[ו]רה שלנו.

ה“תוצאה” היא הצעד הראשון שלנו ואח"כ יבוא העתון. הרבה הרבה אנו חושבים עליך. איך שיהיה מוכרח אתה לכתוב עברית – לנו נחוץ מאֹד אנשים שכמותך.

השלום לך? הראית את הויפטמן? שלום להירשפֿלד.¹⁷⁷⁶ התבקר את בית ר[ו]בינשטיין?

איפה תשאר כל ימות הקיץ? התלך לביתך? ואימתי? כתוב לי הכל. וגם במה שנוגע לי.

הקונגרס יהיה בבזל. טוב תעשה אם בֹא תבוא. גם אנכי החלתי לקו[ו]ת הרבה מזה, עכ"פ לתחית הרוחות אצלנו ולחזוק הרצון.

ע"פ ידבר בשָם אודות ספרתנו החדשה. כמדומה לי שיהיה בשם הרבה אנשים טובים.

לדבריך אחכה במהרה, גם לתמונתך אחכה

שלך באהבה

מי"ב

את “העת” אין אנו מקבלים עוד.

אודות הספור קראתי פוליטון מאת ברנדס.

התקרא את הרונדשוי הווינית?¹⁷⁷⁷

הרואה אתה את אפשטיין?

347. אל מרדכי בן הלל הכהן¹⁷⁷⁸

[יולי 1897]

אדוני היקר!

אינך יכול לשער עד כמה שמחתי למשמע דברי ידידי הד׳׳ר מרדכי עהרנפרייז שלוקח אתה חלק במפעלנו ותעריך את צורך ה“תחיה” שלנו בתור מרכז חדש דרוש לפי תנאינו החדשים והצרכים החדשים שנולדו אצלנו בשעה שאנחנו על האבנַים…

ואתה הלא תדע שדוקא בשעה גדולה כזו הדור שלנו יתום, וספרתנו עוד יתומה יתרה. אתה יודע שבעוד שהדור החדש שלנו בטרם שכלל הדור הישן בספרותנו כבר מחזיק פלך וכצל יתהלך על אדמתנו… אבל הצל הזה עודנו חזק להאפיל בעד האור המבקיע ועודנו מולך בכיפה.

חושב אנכי שמיום בגולה נתהלך לא באו לנו ימים כמו אלה, לא היה דור ראוי לעבוד בו ולחנכו כדורנו הזה. צעיר[י]נו רעבים וצמאים למזון רוחני, לשירה חדשה ועתיד חדש, צעיר[י]נו קוראים וצמאים לקרות ומאומה לא ינתן להם.

חושב אנכי שלפי תנאינו שאנחנו נתונים בהם, ספרותנו היא האחת שעל ידה נפעול ונוכל לפעול והיא המרכז האחד שבו נרכש לנו לב הדור הבא ולהשיבו לגבולו, לנחלת-אבות.

ועוד זאת חושב אנכי שהדברים לא יוכלו ללכת אצלנו להלן כמו שהלכו עד הנה ושיש לנו צורך גם יכולת חדשה.

הר[י]ני מרשה לי להעירך אדוני על מכתבי הגלוי לאחד-העם (השלֹח, כרך ראשון חוברת שניה), ועל מאמרי צורך ויכולת בספרתנו היפה (שם, כרך שני, חוברת יא), ומאמין אנכי נאמנה שאיני יחיד בזה, ושכל טובי הלבבות והמוחות אצלנו היודעים מה שיֵעשה אצלנו שם במעמקי נפשנו הלאומית הפנימית מרגישים את הצרכים הללו.

גם במאמרך האחרון בהשלֹח נושב רוח כזה.¹⁷⁷⁹

348. אל אחד העם¹⁷⁸⁰

4.7.1897

ידידי הנכבד!

דבריך באוני. תודה בעד הכתֹבת.

בדבר הנסיגה אָחור של בֿילי בַמְבוס והירש הילדסמיר [הילדסהיימר] מהרצל וסיעתו,¹⁷⁸¹ הדבר פשוט: האדונים הנ“ל עוסקים בא”י תחת מסוה “חסד לאומים” וגונבים את לֵב האנשים התומכים בידם ל“שם מצוה”, לשם “חלוקה חדשה” לעובדי אדמה וכו‘. ובהיותם יְרֵאִים לכנות את הילד בשמו האמיתי חפצו שיהיה הקונגרס כללי, כלומר יהודתי, כלומר שקרפלס ומרתין פהיליפזון¹⁷⁸² ושאר כאלה יבואו הנה להתיעץ אודות הבסת היהדות, חכמת ישראל וכו’. הרצל, בירנבוים, ע"פ וכו' המה חושבים שאספה ציונית היא בראשונה רק אספה ציונית. ובכן עזבו הכוללים את הציונים, כלומר אלה שיקחו חלק בהאספה יהיו באמת ציונים החפצים בתקומת כל עמם, לא מין האנשים העוסקים בזה לשם “מצוה”, לשם פלונים יהודי רוסיה האֻמללים…

בארצנו נחוצה המעשה מפני “יראה עילאה”, אבל כל אלה שעושים כן בארצות המערב עושים זה רק מפני מוג לב, מפני ה“מחצית” שבהם ובלבבם; ותנועה כזאת דורשת אנשים שלמים, אנשים שיהיו בכל מה שהם חפצים, ושעל כל פנים יהיה להם העוז להגיד הכל מה שהם חפצים. לא כמו שהילדסמיר [הילדסהיימר] מעיר ויעיר בעתונו בסגנון: “וזאת למודעי”, שהחברה “שֶזָרה” אינה ח"ו חברה לאומית: רק חברה לשם תמיכה עובדי אדמה עני[י]ם שבאים משם, מרוסיה –.

מתתיה אחר¹⁷⁸³ כתב בנידן זה מאמר טוב מאֹד וחם בהציון המשולש [התלת לשוני], אבל מעמיד אנכי את הבירנבוים שבו על חזקתו שלא שלח לך את הירחון כדרכו.

בלי ספק כבר תדע כי הקונגרס יהיה בבַזֶל בכ“ט, ל, ל”א אגוסט. ולפי הנראה הרבה הרבה יקחו בה חלק, מכל הארצות. בכלל התנועה, או בלשוני התסיסה היא עתה רבה, והולכת ונבקעת בין אנשים שעד עתה לא שמעו גם את שמה. מספר האנשים שיודעים את התנועה הזאת הולך הלוך ורב; וזאת לטובה: זה תנאי קודם למעשה והויה.

ולדידי עתה, זה אות לטובה כי איש שאינו לא צדיק ולא גאון, “קרקפתא דלא מנח תפילין” בלשון מורי מַרְתין שריינר מתפרסם בכל תפוצות ישראל. האין זה צעד הראשון לשנוי הערכין אצלנו, להקדמת ערך היהודים על היַהֲדות וכעין פתח פתוח לתקופה חדשה?

אתה ידעת יחוסי לח"צ [חובבי ציון], אבל מעי יהמו בראותי מין נערים כ[?] מדברים בקלות ראש אודות דברים עומדים ברומו של עולמנו. כל גליון המליץ או הצפירה הם כמו מחט בבשר החי שלי והמה מסב[ב]ים לי יסורי הנפש פשוטו כמשמעו.

בכלל רואה אנכי שהרקבון גדול מאד אצלנו, שהעתונים הנ“ל והאויר הרע השורר אצלם הרקיב לנו דור שָלֵם, לא פחות מזה עושה המגיד ז”ל, וגם זאת האחת שנשארה לנו לפליטה מסורה בידי אנשים כאלה שמקומם על עמוד הקלון.

[?] בריינין כבר נלאתי, הוא עושה מעשים בל יְעָשו.

_____

אודות “המגיד” כבר כתבתי לך כי עומד הוא על עברי פי פחת – כלומר עורך המגיד. הלשון רבים שלו שרגיל להשתמש בה בהודעותיו: נשותנו ילדו לנו בנים וכו' חתרה חתירה תחת מעמדו – ולפי שכותבים לי עתיד הוא להניח את העטרה שאינה הולמתו.

להמגיד ישנו כעין שבעה מאות חותמים בלא רוסיה; ואדם הגון יכול לפעול בו הרבה, לא מין בור כזה וגס רוח.

_____

בעוד ימים אחדים נשלח את ה“מניות” לחתימה בעד התוצאה שלנו. כבר הכנו והשתדלנו בזה הרבה, אבל עוד הדבר צריך עבודה והשתדלות מרובה; וזאת לרעה שאנחנו חתוכים מן העולם מעט.

רוב הלוקחים יהיו בארצות אוסטריה וגם באשכנז מעט, ומעט גם בשאר ארצות. גם לברבֿש אשלח גליון לחתימה. אם נשלח לעוד איזה אנשים בארצנו אנחנו עוד מסופקים בזה וגם אין אנו יודעים היטב את האנשים וכו'. התוכל אתה להיות לנו לעזר בזה מעט?

עתידתי הרוחנית והחומרית תלוי[י]ם עתה רק בתוצאה זו, וצריך אנכי לרחמים גדולים.

את הספר הראשון שנדפיס יהיה ה“ספר חסידים” שלי עם מבוא.

חפץ אנכי לבוא באיזה יחס אל המבקר [הצנזור] ה' לנדוי בעיר המלוכה [סט. פטרסבורג], כלומר שאוכל לשאול את פיו בכל עת אם פלוני ופלוני הספר שחפצים אנחנו להעתיקו מותר לבוא ברוסיה. האוכל לעשות כדבר הזה?

_____

מקום מושבי יהיה כפי הנראה בקרקוי. האמת אגיד לך כי אין לי חשק גדול כל כך לשבת בעיר הזאת, אבל רואה אנכי שהדבר שלנו נחוץ לזה, למען אַחֵד מקום ההדפסה והמכירה וישיבת עורך אחד והמוציא ומביא.

והיה אם לא תשיג לשנה הבאה הרשאה לרוסיה, חושב אנכי שטוב יהיה לך ובעד כל עסקי השלח, שתוציא לאור בקרקוי, עי“ז [על ידי זה] תוזיל לך את ההדפסה, ועוד יותר הזמן לה[ו]בלת הספרים לבֿרשא [לווארשה] יהיה קצר. וחושב אנכי שזה עיקר גדול. גם אנכי אהיה לך לאיזה תועלת בדבר דיוק ההדפסה והחתומים בחו”ל.

מובן הדבר מעצמו שאנכי נוגע בדבר. אבל חושב אנכי שלגבי דידך הנני א[ו]ביקטבֿי.

חשוב בזה.

_____

ע“פ ורעיתו יוצאים מכאן להקונגרס בשולי אגוסט, משם יצאו ללבוב וכו' וביתם יהיה סגור כירח ימים, מטעם הנ”ל אצא גם אנכי מכאן בשולי אגוסט. אנא אצא עוד לא אדע, אבל כפי הנראה אשב בספטמבר, אקטבר בברלין, אחרי שהתוצאה שלנו תתחיל אחר ימות החג.

בדבר העתון השבועי שלנו אנו חושבים הרבה, ועדיין לא הנחנו את תקותנו.

זה האיש שיללר בעל החוברת הפולנית,¹⁷⁸⁴ הוא כותב עברית היטב והוא איש מדעי. כמדומה לי שתוכל לקרוא אותו שיעבוד אתך.

השלום לך ולביתך. פ"ש [פריסת שלום] לבתך היקרה

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

349. אל אפרים פריש¹⁷⁸⁵

9.7.1897

יקירי!

דבריך באוני היום בתש[י]עי לשביעי.

גם ביום הרביעי דנא כתבתי אליך בלוית מכתבו של ע"פ ונמצא אנכי מקוה לתשובתך בעוד יום או יומַים; אבל באשר הדבר נחוץ לי, ומעין תשובתך היום יכול אנכי לְשַעֵר את היתר, הרני ממהר לכתוב לך העידנא [כעת]. והיה אם אקבל ממך איזה מכתב אחכה בכתיבתי אליך עדי תשיב אותי על דברי אלה מתשעי לשביעי. ואבקשך שתמהר להשיבני.

ה“רשימה” לך היא גדולה, אבל לפי אשר יַכיר ע“פ את האנשים הללו אין כל תקוה גם מאחד מהם – בכלל טועה אתה אם תחשוב שנשלח את הגליונות לחתימת ה”מניות" לכל השֵמות הבאים ליד[י]נו. אנחנו שולחים רק לאלה אשר כבר לקחנו עמהם דברים, או אחרים לקחו אתם דברים בעדנו; או לאנשים שעכ"פ השעור קרוב לודאי.

אנכי מוצא איזה בחוגי. ע"פ בחוגו. טון בחוגו. נימרק בחוגו. ואולי גם אתה בחוגך, ואחדים אחדים מצטרפים לחשבון גדול. אנחנו לא בקשנו ה[י]מנך שתרשם לנו שֵמות אל התכלת, רק שתשתדל אצל שנים או שלושה או ד' אנשים מחוגך ששם נשמעים בודאי דבריך, כלומר אם יש לך אנשים כאלה.

אחרי אשר הדבר דחוק גמרנו לשלוח להירשפֿילד הגליון הנדפס לחתימת ה“מניות” עם באורם ותנאם בלוית מאמרו של ע“פ ב”העולם" השביעי. והיה אם אפשר בידך להעירו על זה הרי טוב.

ואת האמת נגיד לך שמלבד השקלים הנדרשים לצרכי העסק, חפצים אנחנו בו, יען קחת חלק איש כמותו הוא לנו חזוּק רוחני.

מאמרו של ע"פ הוא באור מספיק גם להיותר זרים.

את הגליונות נשלח בסוף השבוע הבע“ל בבירור, למען יבואו ביחד עם גליון “העולם” השביעי שבו יופיע המאמר הנ”ל.

במה שנוגע לי הדבר לע“ע רע מאד. לסבת יציאת ע”פ וטיני מכאן אנוס אנכי לצאת מכאן במחצה השנית של אגוסט. התוצאה שנקוה בבירור שתצא מכֹח אל הפועל אינה יכולה להפתח לפני ט"ו אקטובר, ושני החדשים הללו הרי אני תלוי באויר פשוטו כמשמעו. ואין לי כסף וכל מראה מקום –

לפי עצת ע"פ אלך לברלין, כלומר אנוס אנכי ללכת לברלין; ואתה הלא תדע כי אין לי בשם אפילו איש אחד, ושאין אפשר לי ללו[ו]ת לי בשם מה בהתפרד חבילתי כל עיקר.

ברוך ד' יום יום, אבל הענין הזה מנקר במוחי ואינו מניח אותי ליש[ו]ן, ומתירא אנכי שלא בחנם שאת אשר הטבתי בכֹחי ובבריאתי בהירחים המעטים הללו לישיבתי בכאן, אאבד בעודף בהשני ירחי תֹהו הללו.

הנני “משבר את ראשי” ואין אני רואה כל תוצאה. אין אני רואה דרך לצאת מהמבוכה הרבה הזו.

אולי תוכל אתה לתת לי עצה או להיות לי לעזר באיזה אופן. אולי יש תקוה.

לא תוכל לשַעֵר עד כמה קצתי בנפשי לכתוב אליך ולחזור ולכתוב ב“דברים חומרי[י]ם” כאלה, ואני יודע היטב כי גם אתה דיך להפקיע את עצמך במה שנוגע לך.

אבל כך המה הדברים מונחים אצלי.

אין אני מבעלי ה“עצמות” יותר מדאי. אבל ימים באים לאדם שבהם ילאה נשוא משא מלחמת החיים, שבהעמדת הענינים הללו על הפרק יסתתמו כל פרכוסי רוחניותו. וגם אנכי מקשה לילד אני עתה, כי איני יכול להסיח דעתי מן דאגותי אפילו שעה אחת.

מלבד זה אולי עוד אשמות סבות פנימיות שמלבי לפומי לא גליא [שלבי אינו מגלה לפי]. אין אני יודע מה לי, אבל שם בירכתי לבי, שם עמוק עמוק הר[י]ני מרגיש עלוב הנפש, הרני מרגיש שבאיזה צד ידוע המנענע את כל בני אדם גם בני איש ושנענע גם אותי הרבה והרבה, בא קצו, ושעלי ללכת לבדי –

בֹא וחשוב לזה את הבלתי שוי בין הצורך הנפשי והיכולת שבי בעניני הרוח שלי, אל המשורר שבי בלא כלום… בֹא וחשוב לזה את גודל צערי הישראלית שמנקרת במוחי ובבשרי השכם והערב. בֹא וחשוב אותי לזה ונמצא בידך סך הכל ממצבי כעת.

ובתוך כך העולם יצהיל פניו, החיים רחבים ומונחים, בתוך כך חפץ אנכי לחיים, לפעול ולעשות. בתוך כך הרי אני בונה עולמות, בורֵא נפשות, אני רואה, אני חושב, אני מרגיש, אני חַי; והחיים עמוקים ובלתי נתפסים.

בתוך כך יודע אני שגם הנפשות הללו, של הרחבה וצער, תלו[י]ים באיזה מדה בהפת שבסלי. ושאולי רק הקמח החַסֵר לי הוא הוא אָשֵם בכל מעוקי [מועקתי] ויסורי-נפשי.

ועל דבר זה חרה לי מאֹד.

עוד לא פסו תקו[ו]תי. אדרבא עוד אני מקוה הרבה; ואם גם אלך לבדי, עוד יש לי מקום גדול ברוח להתגדר בו, לאהוב גוי שָלֵם, להחיות נפשות רבות. ואם לא בין [אשמנים? = קברים] יהיה חלקי, שם אשב בקרן-זוית שלי ואחלום חלומות עולם, אברוא חלומות.

אבל איך שיהיה בין הזמנים שלי, כלומר עתידתי היותר קרוב יערבב את השטן שלי ואינו מניח לי להרגע.

רואה אנכי שע“פ טרוד מאֹד לרגלי איזה דברים. אולי אשלח לך את החזיון האשכנזי שלי: “דער וואנדרער אנד זיין שאַטטען” [הנודד וצלו] ע”מ שתתקנו.

השלום לך ולבריאתך? מה אתה עושה?

שלך המחכה לדבריך

מי"ב

350. אל אפרים פריש¹⁷⁸⁶

12.7.1897

ידידי היקר!

אתמול באוני דבריך, אבל כאמור במכתבי האחרון אחכה בתשובתי עדי תשיבני על אותו מכתבי האחרון –

עתה הרני בא אליך בדבר קטון וגדול הוא אלי:

אסון קרה לי לפני שעה, בתי-עיני נשברו, ובלעדם אנכי כעִוֵר ממשש בצהרים, ובכאן, כלומר בהעיר הגדולה שאנכי יושב בה עתה אין מקום לקנות חדשים, והנסיעה להעיר הגדולה הסמוכה לכאן, לעססג [אסג] עולה עד לעשרה זהובים. לכן אני שולח לך את הכתֹבת שרשם לי פרפסור אחד לבתי עיני בבקשה שתלך תכף אל האפטיקר בשטאטטגארטערפלאטש (שם הדבר בזול יותר) ותקנה לי בתי עינים חדשים. אָמְראמטע פענסנע, כלומר שהזכוכית מוקף, לא בברזל או נחושת רק במין חומר שחור. האפטיקר ישים אותם בנרתיק עשוי לכך ויכרֹך אותם בתכריך לשלוח למען לא תשברנה, ותשלח אותם באחריות על חשבוני בלוית הרשימה המונחת בכאן.

עוד הפעם אבקשך שאל נא תתרשל בדבר, אחרי שהדבר נחוץ לי מאד מאד, וכמעט איני יכול ללכת בלעדם.

אגב גררא אזכירך כי ע"פ כבר שלם לי בעד החוברת נייע דייט[ש]ע רונדש[א]ו השישית והכרך לכרך ראשון משנה זו, שעולים שלושה שקל.

במטותא שלח לו את הדבר הזה, עליך רק לצו[ו]ת בבית ממכר הספרים שישלחו לו ולשלם בעבור זה.

אגב גררא שנית אבקשך שתואל נא בטובך לשלוח לי את החוברת השניה מהשלח עם מאמרי¹⁷⁸⁷ שאינה אצלי וגם כלתה בבית המערכת.

אגב גררא שלישית אבקשך שאל נא תשכח לפֿטגרף אותך ולשלוח לי תמונתך, לא תוכל לשער עד כמה מחכה אני לתמונתך.

למחר יכתוב ע"פ להרצל בעבורך. לדבריך הוא מחכה

שלך

מי"ב

P.S. בכל מכתבך אלי אינך לוקח לך מועד לכתוב לי אודתך.

איזה רושם עשה עליך [ברהם?] הראית את [גרהרט] הויפטמַן?

מדוע תעבור בשתיקה את שאלתי אודות ר[ו]בינשטיין? הישנו דברים בגוי?

351. אל נמען בלתי ידוע¹⁷⁸⁸

18.7.1897

אדוני היקר.

בזה אני שולח לך למקרא את קטרגתו של אחד-העם נגדי ותשובתי נגדו ששלחתי לארץ רחוקה של הפסגה…¹⁷⁸⁹

והיה בקראך את תשובתי אל תשכח לקרות בינתים את ההשמטות הכתובות בסופו.

אשמח אם תמצא בזה חפץ, ואם יעלה בידך למצֵה מעט הדברים להחסידה שלנו. מקוה אנכי ששלום לה -

אחר הדבר הזה אבקשך למסור שני הדברים למכירנו פינסקי ורבקביץ (וזאת למודעי כי הדברים הם על מנת להחזיר לי.)

אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא לקנות בעדי חמישים עלים של מין הנייר שאנכי כותֵב לך את מכתבי זה (בלשונם יקרא אבערזעעישער פאפיר). בלוית זה שלח לי את רשימת השעורים של ימות החורף ולוח עברי בן עשרה פפעניג (אצל פאפפלויר ברחוב נייע פֿרידריך 61) משנה הבאה.

את הפרוטות שתוציא אשיב לך לעת מצוא או קבלם אצל מלתר על חשבוני.

כן שלח לי גליון השני של מאמרי “לרוח העת”. את שלי שלחתי לאחד-העם בכתבו לי שאינו מקבל את “השבוע”.¹⁷⁹⁰

פֿוכס לא השיב לי כלל ואנכי כועס עלי מאֹד שנואלתי עוד בפעם האחרונה.

שלום לי וימי עבודה מרובה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

מקוה אני ששלום לך ועבודה. אני מרשה לי לכפול ולשלש לך: עבוד כך, כך!

סגנונך מטיב מעט דרכו. במכתבך האחרון היו איזה פסוקים ששבעתי מהם נחת -

דברי פ"מ [פרישמן] נכונים אבל אינם חיים

_____

כן קנה לי עשרים [קברס?] כזה שרצוף בו מכתבי אליך.

את הדברים תשלח פתוח בשם: געשעפטספאפירע [נייר משרדי].

352. אל אחד העם¹⁷⁹¹

21.7.1897

ידידי הנכבד!

הנני עושה כדרכי להשמיעך משפטי כפעם בפעם אודות חוברתך המגיעה לידי. התשיעית אינה גרועה מהקודמות לה. אבל זאת הפעם שבאתי להכרה יותר ברורה כי חָסֵר לירחונך ערך זמני ושעתי - - -

המאמרים או יותר טוב ה“אמירה” של הד"ר ב-ד (ברנפלד)¹⁷⁹² כבר היו לי לזרה והר[י]ני מרגיש בקריאתי אותם מעין הקריאה של “חוק לישראל”.¹⁷⁹³

בילקוטך הפעם איני תמים דעים. יכול היות כי פלוני בן-יהודה אינו יודע לבחור ולתרגם דברים נכונים באמת;¹⁷⁹⁴ אבל לבוא עליו בטענות מפני שאלה של אלו [שונא] זימה איני מוצא נכונה – כן כל חקירתך בדבר פעולת הגדולת [הגדולים] על דורם או להפך היתה רק אז ראויה ובמקומה, אם ספרו של ב“פ היתה באמת מביאה איזה תוספת לשאלה זו.¹⁷⁹⁵ ראה אתה תשמח על דרכנו החדש לשפוט את דורו של בן מנחם א[ו]ביקטבי, ואתה בעצמך תדין בזעף את הדור אשר פלג ברותחין על דורו של בן-מנחם, כלומר שהיה אנוס עפ”י תנאיו לכך.

מאמריו של בן-דוד¹⁷⁹⁶ המה “קשים” מאֹד. מאמרו של מרדכי בן הלל טוב מאֹד.

שלום לך המני ומע"פ

שלך באהבה

ד“ר מי”ב

שלום לבתך היקרה –

P.S. היום שלחנו את הגליונות לחתימ[ת] ה“מניות”. ד' יצליח דרכנו. התקבל את “העולם”? הקראת בגליון ז' מאמרו של ע"פ?

בספרות האשכנזית עושה עתה רושם גדול ספור מחיי העברים בני הדור החדש בשם דיע יודען פון צירנדורף [יהודי צירנדורף] מאת: י. וואססערמאן[.] אם יש לך מקום בחוברת י"ב בעד רעפֶרַט בעדו, הודיעני ואקנה אותו לי למען אכתוב אודתו. מוצא אנכי את הדבר נחוץ.¹⁷⁹⁷

353. אל דוד פינסקי¹⁷⁹⁸

21.7.1897

ידידי!

תמה אנכי שלא השבת לי על דברי.

היום שלחנו לך גליון לחתימת המניות, השתדל לפי כֹחך. הדבר נחוץ בעד עתידתי. ואת"ל [ואם תמצא לומר] גם בעד עתידת ספרותנו.

מדוע לא ישלח מחוברת ג' את העתון יודישע מאָדערנע,¹⁷⁹⁹ מעתה אוכל לפנות לכתוב שם דבר מה.

כתוב מהרה והיה שלום אתה וכלתך העדינה

שלך

מי"ב

הרואה אתה את פדלסקי?¹⁸⁰⁰ האם הוא יושב בברלין?

354. אל אפרים פריש¹⁸⁰¹

21.7.1897

ידידי!

דבריך בתור “מלוּאים” באוני ותודה.

על מכתבך העקרי כבר השבתי לך.

היום שלחנו כל הגליונות לחתימת המניות, לסטרי¹⁸⁰² שלחנו שתים, להירשפילד שלחנו על כתבתו שרשמת לנו בהוספה: “נאַכֿזענדען”¹⁸⁰³ –

מהגליון תראה כי מקום מושבתי תהיה בלבוב. והנני שמח מאֹד על זה. לפי השגתי חושב אנכי את העיר הזאת להיותר טובה ומוכשרת בעדי בגליציון –

מה דעתך? הודיעני כתובת [גאורג] הירשפלד לשווייץ.

_____

את ה“בתי עינים” לא קבלתי לדאבון לבבי. לוּ שמר המוכר את דבריו לשלוח לי ביום השישי, כי אז כבר היו בידי –

במטותא זרזו עוד הפעם בקבלך דברי אלה.

_____

ספורי החדש: “אבזייטס” [מן הצד] עשה רושם טוב מאֹד על ע"פ וטיני.¹⁸⁰⁴

בכלל הנני עתה מָלֵא ומעובר. והנני מקוה שעתה יצלח בידי למלאות את אשר החסרתי בירחים הקודמים.

_____

חיה בטוב. דרוש בשלום משפחת ר[ו]בינשטיין.

שלך

מי"ב

[תוספת מאת אהרנפרייז: הקריאה האופיציעלטית לקונגרס אשלח לך! מרדכי]

שלום מע"פ ומטיני

טון אינו נוסע לבַזֶל – בכלל נהפך לאיש אחר; או אולי לא נהפך.

מאד אשמח אם תהיה בימות החג בביתך. בהיותי בלבוב נוכל להתראות.

לו היה לי הספר מיעקב ווסררמן כי אז כתבתי אודותיו בהשלח –"¹⁸⁰⁵

355. אל אחד העם¹⁸⁰⁶

[יולי 1897]

ידידי הנכבד!

דבריך באוני.

בדבר המניות צדקת מאֹד, ומאֹד מאֹד הנני מתפלא עלי איך יכולתי לבקש דבר כזה המנך – קשה הדבר אצלנו מצד ש“חתוכים” אנחנו מהעולם ומלואו. גודל נחיצת הענין לעתידתי הם הם מקלקלים את השורה שלי מעט. ואתך הסליחה.

בכלל אינך יכול לְשַעֵר את מצבי עתה. כל עתידתי תלויה עתה רק בתוצאה זו, עתידתי החומרית והרוחנית. אבל לבי נוקף עלי מתחילה, פן יהיו מכשולים על דרכינו מצד המכירה והבקרת באשר רחוקים אנחנו מרוסיה. יודע אנכי היטב מה טיבה של מלאכה נעשה ע"י אחרים—

ובתוך כך הרי אני תלוי באויר ממש, וכבר הגיע העת שאשיג איזה חתיכת קרקע תחת רגלי היגעות… הרצון שלי, הצורך הנפשי אצלי גדולים, והיכולת החומרית שלי כמעט אפס היא.

אלהים יהיה בעזרי –

_____

מקץ שבוע זו אנו שולחים את הגליונות למכירת המניות והדבר יִגָמֵר בעוד חודש ימים, ויש לנו תקוה רבה שיגמר, ואולי בלא רוסיה.

אעירך על מאמרו של ע“פ ב”העולם" השביעי: וואס דיע יונגה העברעער ווהללען, הוא כעין פרוגרם שלנו.¹⁸⁰⁷

דר. כלוזנר הידוע החל לכתוב ב“המגיד” אודות הדברים שהיו בינינו ובינך ב“השלח”. מובן הדבר מאליו שהכל בסופה וסערה ברומנטקיה ופוליטקיה ולא יחסר בה המזג…

שם מאמרו בהמשכים: “מלחמת סופרים”.¹⁸⁰⁸

ה“ציון” מְשַלֵם עתה שלושה שקל בעד כל צד. כן “העולם” משלם. השני עושה רושם גדול והוא הולך ומתרחב.

מלבד האספה הכללית יהיה כפי הנראה אחר כן שטודענטעטאַג [יום סטודנטים] לכל התלמידים הלאומים.

_____

בעססג נבחר קמינקי בהתחרו עם ע“פ. ע”י בואו מפרג זכה לבכורה זו.¹⁸⁰⁹

בטרם נבחר כבר החל להתעסק בעניני האספה הכללית. מובן מעצמו שעתה אין לו עוד צורך בזה –

מַלְתֵר עומד על המשבר להִבָחֵר בפרומניץ.¹⁸¹⁰

תמה אני על שמלא הוא “קובלנא” על אחיאסף שאין שומעים לו ואין משיבים לו. הכל כך הדברים בשם יגעים?

_____

בן-יהודה מהלל לי מאד מאמרי שכתבתי ב“העברי” הניורקי אודות בריינין בשם “במזיד”. מובן הדבר מעצמו שלא ראיתי את הגליון עד היום.¹⁸¹¹

“המליץ” עומד במרדו. הצפירה בקשה אותי לכתוב ובבקשי שכר נאלמה דומיה.

מה תאמר להגנבת דעת של הבעלים הללו בדבר התשורות ר"ל [רחמנא ליצלן]? קשה עלי להבין איך לא יבושו האנשים הללו.

_____

התתמהמה הרבה בוורשא?

עוד הפעם אעירך על הצעתי אודות קרקוי. חשבתי וחשבתי ומצאתי את הדבר לתועלת ולהקלה רבה בעדך. חושב אנכי שגם בשעת הדחק תוכל לנסות עוד שנה אחת באופן זה. אנכי אקדיש כל כֹחי לך ואשתדל להקל עליך.

והיה אם תוסד הוצאתנו אז אצא כפי הנראה מכאן עוד לפני ראש השנה לקרקוי.

מאד שמחתי לו עלתה בידי להזדמן אתך באיזה [מקום?]

_____

חיה בטוב

שלך

מי"ב

P.S. שלום לבתך היקרה.

הנני מקוה שתדפיס מאמרי בחוברת י"א.

356. אל אהרן קמינקא¹⁸¹²

[סוף יולי 1897]

ידידי!

תודה בעד הד"ש. קבל ברכתי לבחירתך¹⁸¹³

גם אנכי ארשה לי לבקשך שתשתדל בעד ה“תוצאה” שלנו לפי כוחך, שהנני רואה בה כעין הצעד הראשון לתחית ספרתנו העלובה, בתור נסיון לקבוץ רוחני למיטב כוחותינו וכשרונותינו שבגולה.

גם עתידתי הרוחנית והחומרית תלויה, לפי תנאי מצבי ובלתי יכולתי לקבל עלי כל משרה קבועה, רק על עטי; ועטי רק במפעל ספרותי זה. ואל מי אפנה אם לא אליכם שעבודתי עבודתכם וחלומותי חלומותיכם.

ואתה הלא תדע שאתה הוא מן הראשונים שעוררתני לעזוב את מבואות[י]נו האפלות וללכת רחוקה להבין ולהשכיל. וחושב אנכי שיכול אני להאמין ברוחי וברצוני לפעול ולעשות בספרתנו משאת נפשי כל הימים.

יודע אנכי שהרבה קרובים לך, ושמלבד מה שתוכל לפעול בעצמך תוכל לפעול אצל אחרים. וגם מקוה אנכי כי עשה תעשה כל אשר תוכל.

מוקירך ומכבדך

ד"ר מ.י. ברדיטצ’בסקי

P.S. אני יושב כל ימות הקיץ אצל ידידנו עהרנפרייז.

357. אל אפרים פריש¹⁸¹⁴

28.7.1897

יקירי!

סגנון גליונך האחרון הכאיב לי –

בזה הרני שולח לך את מאמרו של ע“פ, ולאחר תקראהו תואל נא לשלוח אותו להירשפֿלד. הגליונות המלאים כבר החלו לבוא קימאה קימאה. הד”ר הרצל (מלבד מה שמשתדל בעדנו) חתם ארבעה וכן להמם [Lamm], טון, פֿישר ומירסקי. גם פ[ו]זננסקי, במבוס ועוד ועוד חתמו.¹⁸¹⁵

הנוסע אתה לבַזֶל?

לה“צרור” (של הרונדשוי, השלח, כתבי-ידי) אחכה, את המותר שלח לי בטובך בהראשון לחודש הבא. צריך לי מאֹד.

בדבר ה“יחס” שאמרת, באיזה מכתב מן מכתביך, שיש לך עתה בברלין שע“י נקל יהיה לך להדפיס איזה דבר, במטותא באר לי מעט. כלומר חפץ אנכי לדעת אם יש לך יחס עם עורך או מו”ל.

אנכי מרבה לכתוב עתה “ציורים” אשכנזים.

חושב אנכי שהם טובים.

זה כמה אשר לא כתבת לי ארוכות. לדבריך אחכה

שלך

מי"ב

טרוד אנכי עתה מאֹד בחליפות מכתבים של עניני התוצאה שלנו.

לימים אחדים יותר.

28/7

[תוספת מאת אהרנפרייז: בקרוב אכתוב לך ואשלח לך קריאה אופיציעלית לקונגרס. מדוע אתה שותק בדבר המניות? גם אתה אינך יכול לפטור בלא כלום!

שלך

מרדכי]

358. אל דוד פינסקי¹⁸¹⁶

28.7.1897

ידידי

דבריך באוני. תודה בעד השתדלותך.

מפני חסרון כיס שאתי מסופקני מאד אם אסע לבזל, ומה גם כי מטבעי מניח אנכי את עולם המעשה לאחרים –.

במטותא מסור דברי לרביק[ו]ביץ וזרזו מאד. הדבר נחוץ מאד כל עתידתי הרוחנית והחומרית תלויה בזה והר[י]ני עתה תלוי באויר. כן מסור לו עוד גליון לחתימה למען יכול לשלחו לרוסיה.

בכלל הר[י]ני מנבא לנו מן הצעד הזה נצחון גדול להמהלך החדש אצלנו.

הואל נא להודיע לי כתבתו של [י"ל] פרץ, אברהם רוקח בפריס, [יהודה] שטיינברג ו[מנשה] היילפרין ביעדינצו [יֶדניצה].

מהגליון ראית כי מקום מושבי תהיה בלבוב, את הוצא[ת]נו נדפיס בקרקוי.

הר[י]ני מקוה כי תכתוב לי ממקום שתהיה בשם ובזה הרני אומר שלום לך ולכלתך היקרה.

ידידך מי"ב

בן-יהודה מהלל לי מאד את מאמרי שכתבתי אודות בריינין בה“עברי” הניו[-יו]רקי בשם “במזיד”.

359. אל אהרן קמינקא¹⁸¹⁷

[סוף יולי 1897]

אדוני היקר!

אחרי שבמכתבך לידידנו ע"פ אתה נוגע בי הרני [להשיבך] דבר:

אנכי ב“מכתבי הגלוי לאחד העם” בהשלח ב‘, כידידי הנ"ל במאמרו “לאן” שם ו’ או במאמרו “אודות ספרות העברית הצעירה” בהעולם ז' רשמנו היטב מגמתנו וחפצנו ואנה פנינו מועדות. ואחרי שתכיר אותו גם אותי ואת אשר כתבנו וחשבנו גם מלפנים תדע היטב כי הדבר שלנו אינו בן-שעה ושהוא תולדה מוכרחת – מהלך רוחני והלך הרוחות החדשות המנשבות בכל אשר סביבתנו.

ה“תוצאה” שלנו כפי אשר רשומה בהגליון לחתימה שאנו שולחים לך עוד אחד היא מגשמת וחפצה להביא לפועל ולמעשה את אשר נחשוב. סדרי התוצאה, מטרתה בנינה בחומר וברוח; כל אלה הם מתאימים [קרוע] לאת אשר נחפוץ, והיה פרי מחשבה הרבה ומתינות נחוצה לדרכנו שבו נלך ושרק בו נלך.

ומובן הדבר מעצמו שכשם שלא נוכל לדרוש מאחרים שיקיפו כל חפצנו מיד ויסגלו לנו כל עיקרנו בלא חסר ויתיר, כן לא יכול לדרוש הלוקח חלק במעשנו שנעמוד רק על צדו.

אבל אתה נוטה ביותר להרחבת הספרות הלאומית, ואם אבינך היטב הרי ספרות הלאומית שלנו הישנה. באיזה מדה גם אנחנו תמימים דעה עמדך; אחרי שבהתוצאה שלנו נדפיס ממיטב ספרי בעלי האסֻפות שלנו בכל ימות הקולטורה שלנו הארוכה ורבת הגוונים.

[—]¹⁸¹⁸ יותר גדולה חפצים אנו להמשיך עוד [—] הקולטורה שלנו ולברוא חדשה, ולתת ידים לכל הכחות החדשות, הרצונים החדשים והערכים החדשים המתרגשות בקרבנו. שנַים אנחנו דַיֵנוּ. עוד יותר מדַיֵנוּ; אבל מה שחסר לנו היא החדש. ספרות חדשה בתור יהודים לא בתור יהודתיים. כן הננו עתה באיזה סבה גם מערבים גמורים, ומיטב פרי מערב מעשה ידי בני ברית ושאינם בני ברית נחוצים לנו. והיה אם לא נתן אותם בספרותנו, הדור החדש שלנו “קופץ על ראשנו” והולך לבקש לו את המזונות הללו בשדה אחר, ובלכתו יעזוב אותנו לעולם ועד. זכור ואל תשכח כי אנחנו עם כל “המערב” שבנו הר[י]נו [—] כלומר אנשים שהרבה הרבה צריכים היו לה[ו]עיל לחשוב עם העולם הזה; אבל דור חדש ואנשים חדשים, אנשים שלהם קושיות אחרות ושאלות אחרות ושאיפות אחרות, דברים אשר בהקצת נרדמים בלבד מתוך כ"י [כתבי יד] אינם משיבים עליהם כל עיקר.

וסלח לי אם אומר לך כי חביב פלוני קמינקי המשורר והחולם חלומות חדשים בשפה חדשה. יותר מכל גנזי אכספורד שגלה או שבקש לגלות.

אנחנו הננו קרובים למהדורה החדשה שלך יותר מהשניה.

מובן הדבר מאליו שרשות היה לך לשנות את טעמך ולקבל רצונות חדשים. וגם מובן הדבר שבו ביום תיסד את עתונך לא יהיה רצוי לנו בכל. אבל גם המעט שיהיה בו בעדנו די לעורר אותנו לעזור לך ולעמוד על צדך. ומעולם לא “יפול בלבנו” לכפות עליך רצוננו.

באותה מדה אנו שולחים לך את הגליון שלנו, אם לא בכולו עכ"פ במקצתו הוא ממלא משאת נפשיך. ונבקשך לקחת חלק בהדבר כמו שהוא.

“צורך הספרות וצורך היחיד, ברדיטצבסקי, הם שני דברים שונים”. אבל אתה תדע כי עבד אנכי להספרות, שהיא ושכלולה משאת נפשי וכל מלחמותי הקשים זה כמה. וחושב אנכי ששום אדם אינו יכול למצוא בזה עַוְלה אם צריך אנכי לחיות מזה, כמו שלא יחשבו לעַוְלה דבר כזה לרפ"ס [פרץ סמולנסקין] או להרמן בהר.¹⁸¹⁹

ואתה הלא תדע מעצמך שאנשים אשר חפצים לשרת את הספרות בכולם, אינם יכולים לשרת דבר אחר. משרתי בהוצאתנו תהיה בתור המוציא ומביא, מדפיס ומוכר ומנהל עסקי הערכה [עריכה] עם ידידי הנ"ל. בתור סופר אקבל שכר סופרים כמו סופר אחר. כן כמדומה לי שגם אתה תדע, שבשעה שחשבתי להפרש מן הספרות נעשתי [—] ולא הטלתי את עצמי על הצבור.

בדבר העתון שלך הרשני נא לומר לך כי הנני רואה בזה נשיאים ורוח בלי גשם. – שומע אנכי ושומע ומאומה איני רואה.

הרעיון לקנות את “המגיד” הוא דבר שאין לו שחר[.] בהיותי מזכיר ה“השלח” העברי ראיתי כי אצלנו אינו נחוץ פירמה ישנה.

אתה תדבר מייסוד ותדבר, ובתוך כך יקדמוך אחרים. ואולי גם אנכי וידידי הנ"ל בכבודנו ובעצמנו שאנו חושבים בדבר זה כמה במחשבה תבוא לידי מעשה.

אם חפץ אתה ליסד אין לך שעה מוכשרת יותר מזה ושאנחנו נהיה לך לעזר אם בתמידיות או בארעית, הכל לפי התכנית ומהלך עתונך, זה דבר שאין אתה צריך להרהר עליו הרבה.

עוד הפעם אבקשך קח חלק במפעלנו [—] שיתגשם מפעלך נקח גם אנחנו חלק.

השעה דחוקה לי ועוד בשולי [בשלהי] הקיץ הזה [—] הריני תלוי באויר ממש.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר מ.י. בר[—]

360. אל אפרים פריש¹⁸²⁰

1.8.1897

מדוע עצל אתה, כמעט פעמים עשר בקשתי אותך שתשלח לי את החוברת השניה מהשלח עם כ"י “פערזוממט”,¹⁸²¹ ואתה לא תעשה את הדבר הזה.

במטותא שלחם לי מהרה, המה נחוצים לי מאֹד.

כן אבקשך שתואל נא לשלוח לי מהרה את עשרה שקלים, הדבר יהיה בעתו.

*

ד"ש למשפחת ר[ו]בינשטיין ולהירשפֿילד. מה אתה עושה? אימתי תכלה את עבודתך? מהר להפטר מן העונש הזה.

ברודא עושה עתה את הד"ר שלו.¹⁸²²

*

לדרמתו של הירשפֿילד הנני מחכה בכליון עינים.

הגם הויפטמאַן יצא עוד הפעם בחורף הזה?

כתוב לי הכל. לא תוכל לשער עד כמה דבריך יטיבו לרוחי הכהה

שלך השרוי בצער

מי"ב

361. אל אחד העם¹⁸²³

2.8.1897

ידידי היקר!

תודה רבה לך בגלל ברכתך למפעלנו –

בדבר ה“סגנון” חושֵב אנכי כי ליכא [אין] בזה גם אבק מ“התפארות יתרה” ושאין כאן שום “אנכי” בולֵט. מה שיש בכאן, הוא “מזג”, רוח “מלחמה” של בני אדם העומדים על נפשם. או עכ“פ “רוצים” המה לעמוד על נפשם. דוקא מאמרו של ע”פ עשה רושם גדול על הקוראים ועל הד“ר הרצל בעוזו, כלומר בתרועת עוזו; ותחת ה”אנכי" היחיד שאתה רואה עומדים כל לבות בני נעור[י]נו החמים החולמים גדולות והרוצים גדולות. וחושב אנכי שגם אתה יודע שכשם שיש עתים מזומנים לאדם שבהם רק ההגיון הקר נר לרגלו, כך לו עתים של התלהבות וחמימות. ולדידי דוקא אותה ה“חמימות” צריכה לנו בעת משבר כזאת. גם אנכי הנני עברי שמקוה עברית רק בלבי; ובשעה שמוחי חושב על עתידתנו לבי נוקף…

הארכתי בזה מעט כי רואה אנכי – סלח לי אם אומר לך בפניך – שחָסֵר לך חוש הריח בעד ה“מזג” בספרות. וזהו החסרון היותר גדול בירחונך: שכל סופריך ידברו במזג אחד, בקרירות אחת ובסגנון אחד. ב“ידך החזקה”, אתה ממית כל “עצמוּתן” של סופריך; וגם הקורא המבין אינו יכול להבדיל בין כל אחד ואחד.

שוכח אתה במחילת כבודך שכשם שיש רשות לאדם לחשוב אחרת מחברו, כן יש לו רשות לומר מחשבותיו ולהציעם באופן אחר. ושיש הרבה סופרים שדוקא אותו ה“אופן אחר” להציע מחשבותיו הוא העיקר אצלן.

הפוך בדברי, אולי תמצא כי צדקתי.

בין כך אנחנו מבקשך שאל תעבור בשתיקה ב“ילקוטך” על ענינ[נ]ו. יודעים אנחנו שהשקפותיך על הענינים האלה שונים משלנו; אבל נאמנים לנו פצעי אוהב.

בדבר מאמרי: צורך ויכולת וכו' “מה שעשוי עשוי” – אבל בקשה קטנה לי אליך שתכתוב לברלין שישלחו לי שלושה בוגין [גיליונות דפוס] מהבוגין שבו נדפס מאמרי. ועוד אחת שבקבלך עלי ההגהה ותדע את הכמות, תואל נא בטובך לעשות לפנים ממנהגך ולשלוח לי שְכָרִי מיד. הדבר פשוט נוסע אנכי מזה בשולי אגוסט בצאת ע"פ ורעיתו מבזל [לבזל], וצורך לי השקלים להוצאת הדרך.

לשקלים אלה תואל לצרֵף שכרו של ע“פ בעד ה”פליטון" שלו, ושקלי המעטים שאתה חייב לי.

בריינין כותב לי שב“לוח אחיאסף” ידפס המנו ציור גדול וקטנים. תמה אנכי על אשר לא שמעתי המנו עד כה. ושלא כתבת לנו מאומה אודות זה.

לולא הי[י]תי מתירא מפני ה“מה שעשוי עשוי”, כי אז הייתי שולח לך ציור טוב בשם “גויים ואלהיו” שבו מתואר המהפכה הנפשית שנולדה בלב אחד צעירנו הצמאים לדעת בקראו את הפרק הזה בהספר “מורה נבוכי הזמן” –.¹⁸²⁴

המו“מ [ממזרח וממערב] שלו עודנו הוא על האבנים. ופ”א [ופעם אחת] בחודש הנני מקבל גליון ממנו לאמור: “את עלי ההגהה מאמריך תקבל בטח בעוד ימים אחדים.”

בדבר הערתי על ילקוטך מחוברת העברה לא הבנת אותי כל צרכי, מפני שקצרתי יותר מדאי.

אנכי אמרתי שכל החקירה שלך: אם הדור הוא מעשה שמואל או שמואל הוא מעשה דורו לא היתה שיכה למחברתו של ב"פ [ברנפלד]¹⁸²⁵ רק [אלא] באופן אם משנתו הביאה איזה תוספת לשאלה ישנה זו.

הוא מצא חן בעינ[י]ך על שדבריו בנחת נשמעים אודות ענינים תולדים ואתה דנת אגב גררא בזעף את [?] זו של השחר בשביל תרועת מלחמ[ת]ו שלו על דורו של בן-מנחם, בעוד שהחזיון התולדי ילמדנו כי הדבר היה אז צריך לכך.¹⁸²⁶

אגב גררא שמעתי לחובתך שהטלת על המשכילים והלכתי וקראתי את ה“אמירה” הזו היטב ותמה אנכי עליך… בעד ה“אמירה” שלו אודות דיחוי הקולטרה בימי המהפכות האנגלית והצרפתית הוא “חייב מיתה” בלשונו של [מרטין] שריינר.

מעולם לא קראתי דברים מימים כאלו לקמחא-טחינא. וחושב אנכי אדרבא: לו היה היכולת בידנו כי אז היה לנו להושיב איש כזה בבית-אסורים על אשר יזיד לפטם קוראינו התמימים שדברים שלהם צריך “כֹבד ראש” יותר גדול.

ולא תוכל לשער עד כמה ידאב לבי; שאתה אתה היחיד בנו בכֹבד ראשך ויודע הליכות עולם וצופה בהם בעינים חודרות נכשלת בסעיה [בסיעה?] כזו.

ואתה סלח לי בטובך על אשר ארהיב בנפשי לומר לך כל אשר בלבי עליך.

חוברתך קבלתי וטובה היא מהקודמת.¹⁸²⁷

הספור “חוש השישי” הוא טוב מאֹד, ואם שם האיש ועירו אינו סוד, אסיר תודה אהיה לך, אם תואל נא להודעני אותו וכתבתו.¹⁸²⁸

בקרתו של כלוז[נ]ר אינה צודקת כאשר אמרתי לך, גם אנכי, גם ע"פ ועוד קראנו את הספור ומצאנו אותו [בכל?] הבל ורעות רוח.¹⁸²⁹

הראית מה שכתבתי אודתיו בהמגיד?

מאד תמה אנכי עליך איך אתה, כלומר אתה נתת מקום בירחונך לבדיחותיו היפות של לבינסקי אודות ה“אספה הציונית” בבזל.¹⁸³⁰ כמדומה לי שיודע אתה היטב יחוסי לציון, ולא תוכל לחשוד אותי באדיקותי אבל לבי ידאב בראותי איך מתלוצצים על עניניה העומדים ברומו של עולם כזה.

אנכי קרוב מעט אל הענינים מאותו חבר, ורואה אנכי באותו ענין מפעל כביר, שהיה יותר נחוץ ל“מאמר ראשי” כתוב במתינות ובדרישה נכבדה אודתיו מעניני [כמו] בסיס היהדות של מאיר איש-שלום.¹⁸³¹

ראה, לא אוכל לכַחֵד ממך כל אשר אני חושב.

עוד הפעם לא אוכל להתאפק מבלי העיר אותך כי ה“הפסק לזמן” אינו פחות מ“לחלוטין” וכמעט יכול לסַכֵן את כל הענין. עכ"פ הרבה הרבה צריך אתה לחשוב בדבר הנוגע לעתידתנו ספרותנו.

אולי תוכל ישיבתי בבירת גליציא [קרקוב] להוע[י]ל לך בהקלת העבודה וביצירת מרכז מקוּים לירחונך בחו"ל.

חשוב בזה. אנכי נכון הנני לשרתך בכל כֹחי.

בזה הנני אומר שלום לך ולבתך היקרה

ברגשי כבוד ואהבה

שלך מי"ב

אתמול קבלתי את עלי ההגהה של [?].

P.S. הקראת את מאמרי “ע”ד המוסר" בהצפירה?¹⁸³² זה ימים אחדים קבלתי מין מכתב גלוי חתום מלי[א]ון רבינ[ו]ביץ לאמור: את השכר-סופרים שלך בעד פולטניך [פיליטוניך] יחד עם הכתבי-יד שלך שלחנו לך ע“י העתון “אונגרישע וואכנשריפֿט” (?)”

מה תאמר לזה?

אנכי וע“פ ידידי חושבים עתה לכתוב לבתך היקרה שתואל נא לשלוח לנו את תמונתך למען נדפיסה ב”העולם", ואנו מבקשים אותך שאל נא תתנגד לזה –

דבריך אודות ה“שלחן הערוך” הם נפלאים מאד – וזה ימים רבים אשר לא קראתי דברים טובים כאלה.¹⁸³³ גם תשובתך לאיש-שלום חרוצה –¹⁸³⁴

362. אל אפרים פריש¹⁸³⁵

3.8.1897

יקירי!

אבשרך שהיום קבלתי הודעה מהפרפֿסור שטיין שהדיססר[טציה] שלי גמורה בדפוס. גם זו לטובה!

בהוצאה שלנו לקחו עד עתה חלק הרצל, להַמם, זלץ, טון, פֿרבשטיין, פזננסקי, שפירא מקרקוי, מַזֶס מקטביץ, שפיצר מכאן, במבוס, פֿישר, מירסקי מוויען, פ"ר שטיין, מלץ, שטנד וכו'.¹⁸³⁶

ה' זלץ והרצל משתדלים לאסוף לנו עוד חותמים ומלבד הדבר הזה ילך הדבר בעצלתים.

לדבריך הרני מחכה בכליון עינים –

שלך

מי"ב.

עוד הפעם אנוס אנכי להזכירך בדבר עשרת שקלי שדרושים לי מאד. אין לי אפילו פרוטה אחת, במטותא שלחם לי בראשון לחודש[.]

אחרי קבלי דבריך אשלח לך צרור ספורי.

363. אל אפרים פריש¹⁸³⁷

3.8.1897

ידידי היקר!

לא תוכל לשער עד כמה יכאב ליבי על שתיקתך בעת משבר כזאת, ולא עוד שגם על הגליון ששלחנו לך לא לקחת לך מועד לכתוב אלינו ישר, ושלחת דבריך ע"י לאם –¹⁸³⁸

ככה תעשה לבני לויה?!

בכלל ה“הוצאה” שלנו תלך בעצלתים מאד, על האנשים אשר חשבנו עליהם בטח נשתתקו, ולפי אשר יחזו לי עיני, לבי נוקף… מובן מאליו שבאופן כזה אין אפשר לי לנסוע למרכז ההוצאה בטרם תבוא, וגם בכאן קשה מאוד להשאר. ע“פ ורעייתו נוסעים לבזל בכ”ב דנא [בחודש זה]; ואנכי “יושב על צוארם” ממש –

ההכנות והמכתבים והשליחות וההמתנות גזלו ממני מבחר עתותי בכאן, ובפזור-נפש כזה, לחכות מדואר לדואר אין אפשר לשורר ולטייל בעולמות העליונות; ונמצא שכל זמני הבלותי בכאן לבטלה.

ועתה הר[י]ני פורח באויר, באין מעמד, באין כסף, באין תקו[ו]ת; ולא עוד שאיני ענוי[!] לעצמי כי אם יושב אצל אחרים שאינם יכולים להושיע לי במאומה. כל רעי עזבוני; ועתה גם אתה תשתוק—

מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי נתון בתנאים כאלה, ואני איני יודע מה יהיה גורלי.

כתבתי איזה סיפורים טובים, והם מונחים אצלי בקרן-זוית, כי ע"פ טרוד מאוד בעסקיו ואין לו פנאי לתקנם. משטרויס אין לי כל תשובה, ואני איני יודע מה.

ובין כך הימים יפים, בעוד עשרים ימים עלי לצאת מכאן, ועוד אין תקוה.

הנני כותב לך בגליון מפני חסרון כיס, גם קשה עלי עתה הכתיבה ארוכות.

חיה בטוב, ובמטותא כתוב לי מהרה ארוכות.

שלך המחכה לדבריך

מי״ב

הנוסע אתה לבזל?

מה אתך? ומה שלומך?

364. אל אהרן קמינקא¹⁸³⁹

5.8.1897

אדוני הנכבד!

ה' ברדיטצבֿסקי הפרטי מתפלא על המערבי שבך איך תרשה לך לתת עצות לאיש בטרם את פיך שאל –

בשם ה“תוצאה” שלנו אתכבד להודיעך כי הלוקחים חלק רבו ושה“תחיה” תפתח בסוף אקטבר בלבוב.

במאמרנו סימַנוּ אנה פנינו מועדות, ובגליוננו את תנאינו. הסומך על[י]נו וחותם מוטב; ואם לאו נבקשהו להשיב לנו את הגליון, באשר הדפסנו רק מספר מצער והחותמים רבו.

ברגשי כבוד

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

P.S. לבזל עם ענינו אין שייכות כלל

365. אל אחד העם¹⁸⁴⁰

15.8.1897

ידידי היקר!

דבריך ושקלי באוני. תודה –

רק באחת לא הוטב הדבר בעיני מעט: על אשר הדפסת את דברי באותיות קטנות.¹⁸⁴¹ הן הלא לא שיחות חולין הם דברַי רק ענינים הנאמרים בכֹבד-ראש, ואין כאן מקומם – אינני עומד על קטנות: אבל מכאן ראיה איך גם שלא במתכו[ו]ן אתה נוהג בדברים “יפים” כבבנים חוגרים [חורגים]?…

ראה אתה אומר: “הנני משתדל להשאיר לכל אחד את מחשבותיו וגם סגנונו”; שבתוך כדי דבור הרי אתה מתנה תנאי: ושיהיה כדרכם של ת“ח [תלמידי חכמים] אמיתים, המדברים בענוה וכו' שהרי הוא עוקר את המשפט הראשון לגמרי. אבל זאת אנחנו טוענים שהסגנון הענָוִי אינו מקיף את כל הת”ח ושרבים בהם שמצד טבעם וישותם סגנונם דוקא להפך מן הענוה. במחילת כבודך הרי אתה מעלים עינך מן המזג, מן הילדות, מן העוז, ושוכח אתה שבשום אופן לא נוכל אנחנו החולמים לדבר בסגננו של ב“פ ומל”ל [ברנפלד וליליינבלום] שכבר נס ליחם – ואתה הלא תדע כי סגנון האנגלים לחוד, הצרפתים לחוד, האשכנזים לחוד והרוסים לחוד, ושסגנון הת"ח שלך הוא לרוב לפי מתכונת אנגלי. התוכל לדרוש גם מאלה הרחוקים ממהלך הרוחות הללו שידברו דוקא כמותם?

הנני חוזר על דברי: יען שהוא הוא עיקר גדול, עיקר שבשביל שאין אתה משים לבך אליו הרי אתה מפסיד הרבה. ועל דבר זה ידאב לבי.

מדבר עריכת הלוח בידי מל“ל הנני מלמד על יחוסך ל”אחיאסף" ולבי נוקף –¹⁸⁴²

בעד הערתך אודות ה“תחִיָה” תודה.¹⁸⁴³

את שכרי וכו' קבלתי מ“המליץ”.

בכ“ב דנא [בחודש זה], והוא ביום א' הבא יוצא אנכי לבובה. ענינו עוד לא נגמר ועדיין צריך עבודה רבה והשתדלות יתרה. ובכ”ז הרני מקדים לבוא לשם מפני סגירת הבית בכאן.

איני יודע סדר נסיעתך מבזל – מעמיד אנכי את הדבר על חזקתו שתבוא לשם – לרוסיה. והיה אם תסע דרך גל[י]ציון ואפשר יהיה לי להתראות אתך פנים מאֹד מאֹד ישמח לבי.

עוד הפעם אעירך שבנסעך לבֿרשא [לווארשה] לפקח שם על ענינ[י]ך תשים לב אל הצעתי בדבר שנוי מקום השלח.

לחוברת הי"א אחכה.

שלך באהבה

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

15/8

P.S. [וילי] במבוס נוסע כפי הנראה לבַזֶל.

הפ“ר [הפרופ' צבי הרמן] שפירא החל לקחת חלק בענין ישא”י [ישוב ארץ ישראל].

_____

מילתא דבדיחתא:

על הגליון של ההוצאה שלנו ששלחנו לקמינקי [לקמינקא] השיב לנו כדברים האלה: “אין אני מסכים שהענין יהיה בלבוב, כשאבוא לעססק [לאסג/אוסייק] איסד שם בית דפוס להוציא שם מכ”ע וספרים, להו“ל [להוציא לאור] סופרים לאומים ואיר[ו]פים שנהירין לי שביליהן – בעד ברד' [ברדיצ’בסקי] אין לדאוג אנכי אתן לו אצלי (כשירצה) משרת עוזר תמידי שיכול לחיות בהרחבה וכו'”[.]

בכלל האיש הזה הוא שוטה גדול ו[?].

_____

[תוספת מאת אהרנפרייז: אני משתמש בשעת הכושר לברכו בשלום. הסך 10 מַרק בעד מאמרי הקטן נמסר לי ע“י ברדיטשבסקי. אני שמח לראותו בקרוב. דבר בואו הודעתי לפני ימים אחדים לווין [לווינה]. ה' מרדכי בן הלל הכהן הודיעני, שהחליט לבוא לבאזל. כמו כן נוסעים אחדים מחו”צ [חובבי ציון] הרוסים היושבים עתה בקרלסבד. מכבדך מאד ודו"ש [ודורש שלומך]

עהרנפרייז]

P.S. כת[ו]בתי ללבוב כשמי: “הויפטפאסטלאַגערנד”.¹⁸⁴⁴

366. אל אפרים פריש¹⁸⁴⁵

15.8.1897

ידידי היקר!

דבריך לא הרגיעו את רוחי.

אין אני יודע כל אשר אתך אבל חושב אני כי סוף כל סוף טוב תעשה שתלך מעט לבית אביך לימי החופש להנפש ולהחליף כֹח. ישיבת כרכים בימים האלה מורידים הרבה ואיני מאמין אם יכול אתה לעבוד בכגון דא.

בכ״ב דנא יוצא אנכי לבובה, ע״מ להשתקע שם לפי שעה עדי יתברר עניין התוצאה שלנו שלעת עתה תתהלך בכבדות רבה, ואהיה שם בכ״ג בבוקר. מעתה תכתוב על שמי לשם: הויפטפאסטלאגערנד.¹⁸⁴⁶

כן אבקשך שתואל נא בטובך לשלוח לי את השלח חוברת ב' וכ"י: “פערזלימט”¹⁸⁴⁷ גם את מעט שקלי לשם; ואין אני צריך לומר לך עד כמה יהיה נחוץ לי בשם בימים הראשונים לפי תנאי הדחוקים…

לא תוכל לשער עד כמה אשמח בבואך לביתך על ימות החג, שבזה נוכל להתראות פנים ולשפוך שיחנו. הנני מבקשך לבוא.

בטרם אצא מזה אשלח לך צרור ציורי. להירשפלד¹⁸⁴⁸ שלום. הוא לא ענה לנו.

שלך באהבה רבה

מי״ב

מע״פ וטיני שלום.

P.S במטותא עיין בהאדרעס-בוך [ספר הכתובות] של ברלין והודיעני כתובת הרופא ד״ר ה׳ רוזין,¹⁸⁴⁹ צריך אנכי לשלוח לו את הדיסרטציון שלי.

367. אל אפרים פריש¹⁸⁵⁰

21.8.1897

בש"ק [בשבת קודש]

ידידי היקר!

למחר בבקר בשעה החמשית יוצא אנכי לבובה ואבוא לשם ביום השני בשעה השמינית בב[ו]קר.

בימים הראשונים אגור בחדרו של מַלץ שנסע לבזל.

את כ"י לא שלחתי, כי מפני טרדת הנסיעה לא גמרתי כל עבודתי, היה נכון בעד כרך גדול ה[י]מני - - -

עוד הפעם אבקשך שתואל נא למהר לשלוח לי את השלח ב' עם הכ"י שלי פֿרזלימט [הערה 3 במכתב הקודם]; וביום הראשון לחודש הבא, כלומר בו ביום תקבל כספך את עשרת השקלים שיהיו צריכים לי מאֹד מאֹד.

כתוב מהרה.

שלך מי"ב

מע“פ ומטיני פ”ש [פריסת שלום] הם יוצאים לבזל. שלום להירשפֿילד ולמשפחת ר[ו]בינשטיין.

368. אל אפרים פריש¹⁸⁵¹

[סוף אוגוסט 1897]

P.S. יקירי!

עודני טרוד ומְעונה אנכי מתְלאות הדרך הרב שאכל כעש כחי. גם דירתו של מלץ שאני שרוי עתה בתוכו עם מין החלונות הכֵהות שלו למבוא שאינו מְפולש, מצבי התלוי באויר המחריד כל בתי נפשי, כֻלם לא יתנ[ו]ני להאריך ולדבר אתך כלבבי.

דיך שענין התוצאה שלנו פורח עתה באויר, וספק גדול הוא אם תצא לאור. איך שיהיה, טון הוא מתנגד גדול שאתישב בכאן או בקרקוי, בין גוי לא אשמע לשונו שבזה אני מתחייב בנפשי…

בשבוע הבע"ל יגמר ענינ[נ]ו אם לשבט או לחסד.

לע"ע אקח לי דירה לירח עדי אדע את אשר לפני. בדירתי החדשה אשתדל לגמור כתבי-ידי ולשלחם אליך.

עוד הפעם אבקשך שלח לי את השלח ב'. וכ"י “פֶֿרֶזלימט”. גם שלח לי בקבלך שקליך בראשון הבא את עשרת שקלי[.] הנני עני נורא.

העיר ואנשיה עושים עלי רושם נורא - - -

בבית ע"פ [אהרנפרייז] נפגשתי את הכלה הצעירה ואת הבכירה.

לא תוכל לשער את הרושם שעשתה לי החֻתנה בסטרי[ה], מקום מולדתך. לדאבוני לא היה ביד כרטיס לברכך משם לשלום.

מאלברט לנגן¹⁸⁵² קבלתי את רמונו [רומנו] של וואססרמאַן ע"מ שאכתוב אודתו.

חיה בטוב ודרוש בשלומך, בשלום הירשפלד ומשפחת ר[ו]בינשטיין.

כתוב לי מהרה

שלך באהבה

מי"ב

אתמול נפגש[ת]י גם את “כלתו” של טון.

כת[ו]בתי: לבוב, הויפטפאסטלאַגערנד [הדואר המרכזי].

369. אל אפרים פריש¹⁸⁵³

27.8.1897

יקירי!

הר[י]ני מנסה לכתוב אליך אם כי עדיין מוחי שומם ולבי בל עמי; גם שלחן כהוגן אין לי ולבי בל עמי. בכלל מעולם לא הייתי שרוי במין תנאים כאלה. רושם העיר שאני עתה שרוי בתוכה, עניה ומרודה, מגרשיה וממכריה, אנשיה… חדרי הצר והכהה שאי אפשר לעבוד בו מאומה: וביותר עתידתי הקרוב, הכל הכל חותך עתה את בשרי, פשוטו כמשמעו.

עניני פורח באוויר, הדבר מוטל בספק גדול - - - ואין אני יודע אנה אני בא, ומה יהיה ה[י]מני. ובתוך כך יבוא הנֹחם ויאכל כעש כֹחי על קלות דעתי לעזוב עיר וגוי אשמע לשונו באיזה מעמד קטן ויחס ידוע וללכת בין אחרים ולהשליך עליהם יהבי.

מאמין אנכי כי שמה סוף כל סוף היה לאל ידי לתקוע לי יתד נאמן בחיים, ועתה? ארבעה ירחי המנוחה אינם שוים במחיר אשר אתן עתה מבריא[ו]תי ושממון נפשי, ואני הפסדתי אנפשי [גרמתי נזק לעצמי].

גם עיף אנכי מאד מתלאות חיי, מלא אנכי כעס ותמרורים, רואה אנכי את ה“פלשת” הנוראה [הסביבה הלא-יהודית] איך היא ממרום שבתה מסתכלת עלינו, כלומר גם עלי גם עליך –

הנה הם מה שהם, המה נותנים הכל בשביל מזון סעודה… ועוד יש להם העוז להסתכל עלינו בבישות [רשעות].

גם עניני נפש מענים אותי מעט, איני יכול לראות פלונית בת פלונית בקרת-רוח גדולה, ולבי יך בקרבי על אשר נִתנה לאחר, אם כי בגופא דעובדא נהירא לי שלא אהבתי אותה כל כך.¹⁸⁵⁴

כן אנחנו, כלומר כך אני.

______________________

ע״פ ורעייתו, ניימרק, לאם ומלץ, שטנד, שיללר וקרקס הם בבזל.¹⁸⁵⁵

נ[ו]סיג היושב עתה בלוזאן מבקש לו ישיבה בפני עצמו, ורוצה ליסד לו קבוץ קטן בשם.¹⁸⁵⁶

נראה מה יהיה חל[ו]מותיהם?

בכלל התנועה [הציונית] בכאן חלשה מאד, והתנועה הזציאלית [הסוציאליסטית] הולכת וסוללת לה דרך.

______________________

את פסט שבקרתי אותה איזה שעות מצאתי יפה מאד, רק אנשים ונשים יפות לא מצאתי בה. בכאן הדבר להפך, והיופי הפורח והאביב מתגולל בכאן בראש כל חוצות.

______________________

כבר כתבתי לך שדברי תוצאתנו תלויה עתה רק בהקונגרס, ובכן יתבררו עניני בסוף שבוע הבא.

גם כאשר תצא לאור איני יודע עוד אנה אגור. חושב אנכי שאם לא אתישב בוויען, קרקוי כלבוב שוה בעדי, גם שם וכאן לא אמצא אנשים: ואם כן עכ״פ יותר טוב שאשב במקום ההדפסה.

והיה אם לא תצא לאור אז איני יודע כלל מה יהיה…

ד׳ ירחם.

______________________

במטותא כתוב לי בארוכה מה אתך וכל אשר אתך.

גם שלח לי את הדברים אשר ביקשתי ה[י]מנך אתמול ואת שקלי.

כשאגמור כתבי, כלומר כשאמצא לב ונפש לגמרם אשלחם לך. אשתדל להקדים את הדבר.

משטרויס לא קבלתי כל תשובה.

יותר לא אוכל לכתוב אליך. חיה בטוב וכתוב לי מהרה.

שלך באהבה

מי״ב

מה משפטך אודות מאמרי?¹⁸⁵⁷

באותה חוברת ישנו ילקוט מאחד העם אודות ה“תחיה” שלנו ומאמר מאת פרבשטיין ע״ד “הספרות”…¹⁸⁵⁸

פ"ש [פריסת שלום] להירשפלד ולמשפחת רובינשטיין. הכבר יצאה לאור חזיונו של הירשפלד? אימתי ירָאה על הבמה?¹⁸⁵⁹

ברומנו של ווסרמאן לא הספיק לי רק להסתכל ולא מצאתי את השד נורא כל כך.¹⁸⁶⁰

ערב שבת

370. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁶¹

[סוף אוגוסט 1897]

ביום השלישי בלילה –

יקירי! עודני עָיֵף מאֹד מתלאות הדרך אשר אכלני בהשמונה ועשרים שעה שנסעתי מפסט לבוּבה, שכמעט טעמתי בהם טעם מיתה; גם מין החדר שאנכי שרוי עתה בתוכו, כלומר חדרו של מַלְץ עם מין החלונות הכהות שלו למבוא שאינו מפולש ויתר ה“הרחבה” שבו לא יתנני לכתוב אליך ארוכות כחפצי וכצרכי נפשי… ומה גם השלושה ימים האחרונים, רצוני מקרי הימים האחרונים בלבלו את האמבטיה שלי שנחתה מעט אצלך עד שאיני יָכול בשום אופן לצמצם את עצמי במלים ובדברים בעלמא - - -

כמדומה לי שעוד לא רחוקה העת שבה ישבתי תחת צלכם, תחת צל האהבה והאֹשר העמוק. אוירכם השָלֵו, או לדבר האמת במלוּאו אויר רעיתך התמימה, נפשה היפה, השירה הרכה במלוא חוגה, כֻלם פעלו לטובה על הקרוע והחוטא כמוני. הנה אנחנו בונים במתנו, משכללים את מחשבותינו ונהגה עתידות לישראל, הנה אנחנו יושבים בתוך החיים, בפנימתם, בישותם, שם על ה“תליון” (הענגע מאטע בלע"ז) [נדנדה]; וכרגע יחלפו כל הימים ההו[ו]ים האלה והנה הם רק עבר, חלק מהחיים שכבר עברו ומונחים רק בתוך הזכרת נשמתנו…

כן המה כל ימי חיי, גורלי, גם היפה והטוב הנעים והמרחיב, הכל רק עבר אצלי, הכל תלוי לי רק מלאחורי, ולפני רק עתיד מסופק, או יותר נכון הוה בלא הוה…

והחיים יפים וטובים מאֹד וצריכים לי מאֹד מאֹד.

בשבתי בלַבֿטשנה כשלושה שעות שם על הספסל הגדול ואשא אל ההרים עיני, שמה להעומק שברֹחב אל השמים וראשי הגבעות היפים דנשקי אהדדי ומספרים להדדי, אז כעין כליון נפש גדול כמֹהו לא הרגשתי בימי הבלי מלא כל חללי לבבי, לשם לשם אני שייך, הנני מרגיש, הנני יודע, שם אָשיר או אספר כהשמים מעשה יה; ואני הולך עתה אל בני אדם יושבי צלמות, אלך ואדבר אל גוי, שבו אחד מוכר לחברו ירקות [בהחתנה?] פחות משוה פרוטה…

אתה מאושר אתה, במלֹא נפשך כעס ממין יהודינו הכשרים והטמאים, או מחתחתי החיים בעצמך, הנה לך הנפש הרבה אשר יצרת לך, שמים עלי אדמות; ואנכי הולך ערירי –

ועתה גם שאלת הלחם הקרובה, שאלת ההעמדה הפשוטה מפלת עלי פחדה, מיום שעמדתי על דעתי לא הרגשתי את עצמי מלא פחד כמו עתה.

עיף אנכי, עיף אנכי מאֹד, ואיני יכול שאת עוד את התלייה באויר.

אלי אלי! מתי קץ הפלאות? מתי אבוא אל איזה מנוחה ואחיה כבן-אדם?

ולפנַי ים חיים מכה גלים, כל אחד שט בספינתו, לוחם נגד הטבעתו; וכיון שישיג מעט קרקע תחת רגלו אז יחפש אחרי רוב הקרקע ולא ישים לבו למשנהו הטובע.

והטביעה איננה יפה מאֹד בעד הטובע.

*

את ביתך מצאתי בכי טוב, רצוני בית אביך. אביך הוא הולך במנוחתו. נהנה הרבה ממנך, אבל אינו יכול לסלוח לך על הקשות שפלטה עטך נגד נפתלי הירץ ויזל…¹⁸⁶² אמך היא בריאה ורושמה טוב מאותו שעשתה עלי בראותי אותה בפעם הראשונה. הדודה ה“יפה” אינה יפה עוד ומרים אחותך התיפ[ת]ה מאד, ותגדל ותיף בחומר וברוח, עד שהיה לי לעֹנג נפש לראותה פורחת באשרה.

כמוך כמַלְץ, לשניכם עינים רחוקות - -

אכלתי אצלכם ארוחת הצהרים ואספר לכֻלנו מהעופות הפטומות, היין המשומר, וביותר מהפשטידות הנפלאות שעושת [שעושה] טיני ב“בריתה” –

גם את החַיֶטת נזכרתי ומסרתי לאמך כל הדברים כדבר הבגד הידוע אות באות. רק אחת שכחתי במחילת כבודו, לבקש מאתך [מאתה] שלא תלך עוד רכיל באשת בנה היחיד ואניח את הדברים לעת מצוא.

גם אחותך הבכירה כבר שבתה [שבה] ואכלה אתנו לחם.

*

למחר אנכי קרוא לטון אל הלחם.

הוא טרוד מאֹד בעסקי ביאתו לקרקוי ונשיאתו [נישואיו] (א' לחודש הבא – וי"ב לחודש הבא), בכל יום הוא שולח כלים ובגדים לקרקוי אל דירתו ששכר בעד חמישה מאות שקל, גם דרשות הוא מכין והמלאכה לפניו מרובה.

הוא שמח מאֹד על ביאתי, גם קדם אותי על התחנה וכמעט הכין חדר בעדי. אבל טרוד הנהו מאֹד.

את הגליון שלנו מצא מימי יותר מדאי ומאמרך ג“כ כגון דא כנהוג. ¹⁸⁶³ הוא באחת ש”לבוב" הזיקה לנו מאֹד כאשר כתב לנו.

מחר אדבר אִתו ארוכות.

גם את כלתו ראית[י] בין הערבים בהגן היְדוּעַ, מובן מאליו שבעת כזאת קשה היה עלי לחדור מבתי עיני. רושמה הראשון בהרף עין לא היה טוב. במשך השעה אשר דברנו יחד בלא סימני גֵרות [זרות], מצאתי בה הרבה יותר ממה ששכיח אצל הבנות הגבוהות. איני חפץ עוד לסמן משפטי עליה, אבל לפי אשר אשער יש בה מרעיה טובה.

גם את “השלח” כבר תדע ומעט מצרכ[י]נו הספרותים.

*

נפגשתי את האשה כהן מברלין ודברתי עמה.

את חותנך עדיין לא בקרתי. אולי אעשה זאת למחר.

אחרי כל ההוצאות נשארו לי י"ב שקל, שמהם צריך אני לתַקֵן מנעלי, הלבנים שלי ולכַבֵס את בגדי השחור.

לפי שאמרה לי אמך, טון הוא עני גדול באותה שעה.

בין כך מצבי ההו[ו]י ברע מאֹד. כספי יכלה בקרוב. עלי לחפש לי דירה ואיני יודע עוד מה. למלץ כבר ישנו שָכֵן ובו ביום שיבוא לכאן עלי לעזוב את החדר, מלבד שלא אוכל לעבוד בו מאומה, וגם אות אחת לא אכתוב בו.

הכל עתה תלוי בענינ[ינ]ו וגמירתם בהקונגרֶס, ואני מבקשך שתלגרם לי במוצאיו תוצאות דברינו, למען אדע איך להתנהג.

שאתה תשתדל בכל מה דאפשר לך בעדנו, בעדי אין אני צריך לומר לך, הר[י]ני טובע…

שים לב לרשימתי שרשמתי לך, הר[י]ני נותן לך רשות לעשות בעדי ככל אשר אפשר יהיה ברלין, וויען, לבוב או קרקוי, אבל יהיה דבר מה - - -

גם אל תשכח למצוא איזה מקור (כמו נוסחת להם [לַאם] וכו') שיתנו מכסת כסף מעט בטרם יָחֵל הדבר.

בכלל עשה מה דאפשר לך –

*

את אביך דברתי והצעתי לפניו כל ענינ[ינ]ו, והדברים נכנסים מעט באזניו.

תנאי גדול הוא משים שנושיב איש מיוחד ברוסיה, ובי[ו]תר שאשב באותו מקום שנדפיס את חוברתנו, תנאי נחוץ מאֹד לקיום מפעלנו. אבל לפי דעתו טוב הדבר שנדבר גם את לבוב בענין ההדפסה שז[ו]לה מאֹד לפי הערך הקרקי [בהשוואה לקרקוב]; ובשנית שהשוק הספרות[י] הוא רק בלבוב, וכמעט כל מוס"י [מוכרי ספרים] הארצות נפנו לכאן, ונקל יהיה לנו ליסד בכאן מרכז ממכרי גדול.

בקצרה: עצתו שאתישב בלבוב ושנדפיס גם ספרינו בלבוב.

*

אם יהיה עתותיך בידך להודיעני איזה דברים בכתב בצאתך מבזל, בתור ראשי פרקים מהתוצאות בשם אודך.

בזה אכלה לדבר והנני דורש שלומך ושלום רעיתך היקרה מר[ת] טיני או מר[ת] פלונית, ובשלום בעל הבית שלי ה' מלץ ויתר החבריה שלנו.

אחרי אדבר עם טון אכתוב לך עוד פעם אחת ביום החמישי.

שלך

מיכה יוסף

P.S.

כתבתי: הויפטפאסטלאַגערנד [סניף הדואר המרכזי].

מאמרי ב“המגיד” נדפס.¹⁸⁶⁴

ראיתי את החוברת ציון האחרונה.

371. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁶⁵

[סוף אוגוסט 1897]

ביום החמישי –

יקירי! בתור מלואים למכתבי הקֹדם אין לי רק [אלא] להודיעך כי כבר לקחתי דברים את טון –

את הכסף יתן לי.

בדבר תוצאתנו הוא באחת שעתה אין אפשר לו לעשות בעבורה מאומה, ורק באופן נתחיל למשל במאה ועשרים ויהיה יחסר לנו המותר יכול להשתדל בעבורנו ביְמות החורף כשיתבסס מעט וידע את חוגו, כלומר יִוָדַע להם.

בדבר המרכז, הוא עומד על דעתו כי בעבור התוצאה בעצמה ובעבורי גם לבוב גם קרקוי אינה עולה יפה, ושהנני מתחיב בנפשי להתישב בין גוי לא אשמע לשונו ושלא אעש [גבים?] שם לעולם; ועצתו רק להרכיז את הדבר בוויען.

בדבר העתון הוא נכון להשתתף בתור שלישי כאמור לפי כל התנאים הנאותים, והוא מקוה לקחת עמך דברים אודות זה בקרקוי.

הוא נכון גם כן לקבל עליו משרת הגזבר לעניני הכספים.

בכלל אין הדוב נורא כמו אשר נציע אותו לכל. הוא מלא רושמים, טרדות וכו' וכו' והיה כי יתישב יקח חלק בכל עבודתנו כבן-אדם.

בקרקוי מקבל חמישה עשר מאות שקל לשנה, הכנסתו בקיץ הזה היתה כעין שישה מאות שקל, בזה גם שכר-סופרים שלו.

ובכל זאת הוא עני גדול –

לפי דבריו עומד פוכס¹⁸⁶⁶ על עברי פי פחת ונקל יהיה להוציא מידו את המגיד, הוא רוצה לנסוע לאשכנז לעשות שם את הד"ר שלו.

את [הפתקיולים לפהַם?] כתב האדון הזה בכבודו ובעצמו…

פֿישר¹⁸⁶⁷ רוצה ליסד עתון ז[']רג[ו]ני [יידי], רק הוא לא יתן אותו לעשות את הדבר הזה. כמעט היה רוצה לנסוע לבזל ע"מ לגמור אתנו את הענין.

_____

הנני שולח לך בכאן את ה“ילקוט” של אחד [העם] עבורינו.¹⁸⁶⁸ קבלתי ג"כ את מאמרו: “צורך ויכולת”[.]¹⁸⁶⁹

מא.ל. [אמריך לאם] קבלתי את הרומן של וואססרמַנן.¹⁸⁷⁰

ב“המליץ” נדפס מכתבך הקריאה.¹⁸⁷¹

_____

בבוא מַלְץ¹⁸⁷² לא אוכל ללון בכאן עוד, ובאשר שאיני יכול לעבוד בכאן מאומה, נמנתי לקחת לי דירה ז[ו]לה [שתהא?] לפי שעה, עדי יתבררו עניני.

בכלל הנני עתה בתנאים נפשים וחומרים רעים; וה“עבודה”, רק העבודה תנחם אותי מעט.

שלום לך ולטינתך

שלכם באהבה

מי"ב.

372. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁷³

[סוף אוגוסט 1897]

ערב שבת.

יקירי! חושב אנכי שתקבל מכתבי זה בחסלת [בסיום] הקונגרֶס, והנני מבקשך לתלגרם לי תכף ע"ש אביך תוצאת דברינו; וגם לכתוב לי בו ביום (הויפטפאסטלאַגערנד) [הדואר המרכזי] את הדברים בארוכה מעט ויתר הדברים הנחוצים לי לדעת.

לא תוכל לשער עד כמה מעונה אנכי מהתלויה באויר…

בכלל איני יכול לעבוד מאומה בחדרו של מַלְץ ואיני יודע מה לעשות עמדי? אולי אקח לי דירה לבינתים, בימים כאלה רק “עבודה” תשכיח אותי.

עם טון איני יכול לדבר הרבה, הוא כל כך טרוד בעניניו עד שאינו שומע מה שמדבר ומה שמדברים אחרים. בכלל הוא מקשה הרבה: שמא לא יחתמו? שמא לא ישלמו החותמים? שמא לא תאשר הרשות את החברה? שמא אין הדבר נחוץ כל כך? שמא סכום הכסף מרובה ודי במעט.

שמא ושמא.

ממכתבו תראה איזה מושג יש לו מעתון ומה שצריך ליה.

ובכ"ז הנני מקוה אולי נוכל לעשות עמו דבר, ובכן התמהמה בקרקוי יום או איזה שעות למען לדַבֵר אתו.

_____

בהעתיד ישנו תרגום מהודעתנו. מה תאמר לאחד העם?

באותו חוברת השלח ישנו גם מאמר מאת פֿרבשטיין: “על דבר הספרות”…¹⁸⁷⁴

הערתו של אחד העם אודות הקונגרס ופולטנו [פיליטונו] של לבינסקי עודנה גרועה מהפולטיין [מהפיליטון] בעצמו.¹⁸⁷⁵

_____

מצב בריאתי אינו בכי טוב, כי יחסר לי דירה קבועה ומאכלים קבוע, בבית המרזח של [גרץ?] המאכלים רעים מאֹד –

חיה בטוב ודרוש בשלום טינתך היקרה, בשלום להַם [לאם], ניימרק ומלץ ויתר החבריה כמו אחד העם פזננסקי פרשט.¹⁸⁷⁶

מה עושה המשוגע קמינקי [אהרן קמינקא]? היסרת אותו קשה?

יותר אין

שלכם באהבה

מי"ב

חותנך אינו בביתו –

כתוב גם לו גם בדבר “השלח” ואחריתו אם תדע.

כתוב לי הכל.

_____

P.S. במכתבי הפרוע אשם שלחנו של מלץ…

373. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁷⁷

[סוף אוגוסט 1897]

ידידי!

טרוד אתה עתה מאֹד בעניני עַשִיַת תולדתנו וענינה העומדים על הפרק ועו[ו]ן גדול הוא להטרידך בדברים שבלֵב, גם אנכי הנני כל כך שקוע במלחמת חיי הקשה, עד שביד חזקה הנני דוחֵק כגון דא; ובכ“ז איני יכול להתאפק מבלי לגלות לך את תמהוני הגדול על ה”בעל נפש היפה" שבך; איך הרשת לעצמך להרצות את השמועה, שאנכי אוהב כל כך פלונית בת פלונית עד שבו ביום שנתארסה חליתי וגם לא ברכתי אותה…¹⁸⁷⁸

רואה אנכי בזה חלול כבוד שני אנשים קרובים לך, ודבר בל יְעָשֶה; ולא תוכל לשער עד כמה יכאב לבי עליך - - -

את החטא הזה לא אשכח לך לעולם ואין דברים בפי לתאר לך עד כמה אנכי מתעב מין מעשה קלה כזוּ, שבעיני היא כבדה מאֹד.

לולא ידעתי נכונה, כי אז לא האמנתי שאתה, כלומר אתה תוכל לעשות כדבר הזה.

הִתְבַיֵש! הִתְבַיֵש!

שלך המצטער

מי"ב

P.S. בדבר ציונ[יו]תו של טון חשדנו אותו במה שאין בו. הוא דורש בפומבי בתנועה זו גם בבית הכנסת שלו.

הוא כתב פעמים ושלש בדבר רפרט שרצה לשאת בהקונגרס ולא ענו אותו דבר - - -

גם הוא רואה שהי[י]תי צריך מאד מאד לנסוע לבַזֶל, והוא מקלל אותי שלא כתבתי לו כדבר הזה.

עד כמה מלץ שלנו הוא איש נוכל להשען עליו, די הדבר שהוא בעצמו הרצה הדברים שבה“תחיה” שאלת קיומי העיקר יותר גדול מהספרות בעצמה…

_____

במטותא שלח לי תלגרם בכלות הקונגרס ע"ד ענינ[נ]ו. השתדל כל מה דאפשר, עשה כל מה דאפשר. עשה הכל.

הנני טובע ממש, לא אוכל שאת עוד.

שלום לך, לטינתך ולשאר ידידנו

שלכם באהבה

מי"ב

374. אל אפרים פריש¹⁸⁷⁹

[סוף אוגוסט 1897]

יקירי!

שֻלחנו של מַלְץ, מין הדיו והעט שלו, חדרו שאני אסור בתוכו שפתוח לחצר צר עם קולות רבות, כל האויר אשר מסביבי והדוחק הגדול אשר בנפשי לא יתנני להאריך אודות דבריך שעוד הוסיפו להכאיב אותי תחת הנֹחם שחשבת להביא לי עמהם –

אלי אלי! הטרם תדע שהכי לא ב“גמר” עסקינן רק ב“הכרח” הכתוב שלי מדבר. לולא נמנ[י]תי וגמרתי לעשות צעד בחיים ומצאתי אותי עָיֵף באמצע הדרך ותוהא על הצעד בעצמו, כי אז אולי צדקת לומר שהזקנה שלי תביש את בחרותי… אבל לא מניה ולא מקצתיה. בצאתי מברלין לא היה לי מטרה קבועה וברורה, רק עיף הייתי מעט ממלחמת החיים הארוכה, ושמחתי על המקרה להרגיע מעט את ראשי. מצבי שהייתי נתון בו בברלין, היה תולדה של מלחמה הרבה, כבר היה לי שכר מעט לפי שעה, איזה יחוסים, ארץ ושפה אבין אותה, מין עָתיד ועוד ועוד; ועו[ו]ן גדול עשיתי לי לעזוב הכל וללכת לאחרים, לתת הכל בעד איזה מנוחה של ירחים ארבעה או חמישה. ועל אותו דבר לבי ידאב, לבי ידאב לראות אותי לוחם ולוחם, סובל וסובל, ימים, שנים, זמנים הרבה ולהפקיר הכל בבת אחת - - -

על זאת אני מצטער, ועל זה ראוי להצטער. הנני חושב את צאתי מברלין להחטא היותר גדול בעולמי; ושאולי בעבורו אסבול כל הימים שאני חי.

את המעט שהרוחתי בבריא[ו]תי במשך ימי המנוחה הרני אובד עתה, ומי יודע מה יהיה? לבי נוקף לאחריתי. והיה אם אובד יודע אנכי בבירור כי הרבה נאבד אתי, ושאנכי הפסדתי אנפשי [גרמתי נזק לעצמי].

*

ה“תחיה” שלנו תלויה רק בתוצאות הקונגרס. ע"פ הבטיח אותי לתלגרם לי בהיות תוצאה טובה; וכיון שלא עשה כך לבי נוקף. גם בהִוסדה, יהיה לי רק ספוגין של צמר, ובעניני הרוח יהיה ידי אסורות.

אולי עוד יש עוז בידי לנתק כל הגשרים ושלא להסתכל לאחורי, יכול אנכי לצייר לי עתיד יפה ומועיל בספרות שלנו וכֹחי אתי לפעול ולעשות, אבל כדי לפעול ולעשות, נחוץ אמצעים חפשים, נחוץ מין מצב חומרי טוב ואמצעים חומרים, והם אינם לי.

בקצרה כדי להיות ולפעול דרוש אמצעים חומרים. ואותם שבהעדרם מנעו אותי להיות את אשר חפצתי הם ימנעו אותי לפעול את אשר אחפוץ.

*

העיר, סחרה וממכרה, יהודיה, כל אשר בה עושה עלי רושם נורא. הנני מרגיש כעין “חול” בנפשי –

עתה איני יכול לצייר לי איך אוכל להתקיים בארץ לא אבין שפתה, והיה אם אשאר בכאן אמות בודאי מיתה רוחנית.

ד' ירחם עלי.

בכלל עתה אני מבין מדוע אתה בורח מארץ הזאת, אנשים שכמותנו אינם יכולים להתקיים בכאן בשום אופן.

גם ה“ציונים” שבכאן המה מתים גמורים.

גם טון הפלשתי הנורא יודה שמאביד אנכי את עצמי לדעת בהתישב[ו]תי בכאן. והוא באחת שאתישב בוויען.

נחכה עד שיבוא ע"פ ונראה איך יפול דבר.

לע"ע תוכל להבין הלך רוחי.

*

גם עני גדול אנכי. על טון היה לתת לי כ"ה שקלים בעד הרבע הראשון לחתימותיו ונתן לי רק עשרה שהם שקלי האחרונים ואני חי חיי צער.

הדירה ואוירה קשה עלי מאֹד, קשה לי לעבוד בה, אבל איני יכול לשכור לי אחרת באשר לא אדע איך יהיה דברי.

אנשים אין לי כאן מאומה.

*

את צפור לא ראיתי, אמרו לי שהוא נושא עתה את כלתו.

נתתי בגדי לתַקֵן וע“כ אין בידי לבקרו. לפי ששמעתי נסוג אחור לגמרי מן הציונות ע”י כלתו –

מכאן נסעו לבזל, [דוד] מלץ, [אדולף] שטנד, [שלמה] שיללר, [אברהם] קרקוס [קורקיס] וגרשום בדר הכהן…

האנשים בה“ציון” עושים עלי רושם של בטלנים גמוּרים.

בכלל כל הדברים יגעים בכאן.

*

טון נסע אתמול לקרקוי לרבנות שלו, בי"ט ישא כלתו.

גם אשת כהן מברלין ראיתי, ולפי הנראה כועסת היא על אשר עזבת את ביתה.

פלונית בת פלונית כבר נסעה מכאן, הרבה לדבר מזה.

עתה רואה אנכי את החיים פנים אל פנים - - -

*

הנני עמל לכלות עתה את צרור ציורי, אבל אין לי מקום מוכשר לכתיבה. לפני ראש השנה שלנו אשלח אותם לך בטח.

הרבה אני מקוה מזה, ואולי היא תקותי האחרונה.

*

קראתי את רמונו [רומנו] של ווססרמַן שעשה עלי רושם גדול מאֹד. הוא חדש וכמה שונה האיש הזה.

לך וקרא אותו ותראה עד כמה הוא מטפח אותך על פניך ושהרבה הרבה נמצא ברחוב היהודים.

*

משטרויס לא קבלתי כל תשובה.

375. אל דוד פינסקי¹⁸⁸⁰

3.9.1897

ע"ח. [ערב חג]

ידידי היקר!

קבל ברכתי היוצאת מלבי ליום שמחתך. הר[י]ני מקנא בך קנאה גדולה. מרביק[ו]בֿיץ אין קול ואין קשב. הוכיחהו ע"ז [על זה] וראה שימהר את השתדל[ו]תו, כלומר חתימותיו.

הנני עתה בכאן תלוי באויר ממש - - -

_____

כתבתי: לעמבערג, גאליציען, הויפטפאסטלאַגערנד [הדואר המרכזי].

כשתישיב [כשתתישב] באיזה מקום מהר להודיעני,

השרוי בצער

ידידך מי"ב

שלום לרעיתך היקרה –.

376. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁸¹

12.9.1897

ידידי היקר!

הר[י]ני כותב את דברי בבית הדפוס של פֿישר, הערבוב[י]ה גדולה, גם ראשי עלי יכאב וע"כ דברי מעטים.

את טון מצאתי יותר טוב מאשר בלבוב, וכמעט הוא האדם הישן בהיותו בחוגנו.

רואה אני את דבריך: שרק אוירא בלבוב מחמיץ אותו ועושה אותו לאיש אחר –

הוא ציוני אדוק, כל מעשיו ודרשותיו כֻלם ציונים והולך הוא את הדרך הלך בו.

הסִבה אשר בעבורה לא נסע לבזל היא אמנם אינה צודקת. אבל עכ"פ עתה מבין אנכי מדוע לא נסע.

בכלל רואה אני שאל נא נמהר לדון את חברנו בטרם נדע הכל.

_____

מצבו בכאן טוב מאֹד, העדה תגדל על ידו. מחיר המושבות [המושבים בבית הכנסת] נכפלו, והשוכרים רבים.

בכלל עושה עלי קרקוב רושם טוב מאד, מוצא אנכי בהעיר הזאת יופי גם מנוחה ומין אחדות נעימה ע"י רוח העתיק השורר עליה.

חדריו צרים, ואותם דשלך טובים המנו.

_____

הדבר בא אצלנו לידי ש[ו]וי. הוא ישתתף במפעלנו בתור שלישי, גם יהיה גזבר הכספים. את הפרטים יאחד עמך, וע"כ [ועל כן] אשביעך שאל נא תצא בטרם יבוא (ביום הרביעי).

הוא יעשה הרבה בעבורינו.

_____

פֿישר חתם עוד חמישה מניות.

לאחר ימות החג יָחֵל להשתדל במכירת המניות. בדיני הערכה נתתי לו הזכות להשתתף עמנו בהעמדת ורשימת הענינים העומדים לדפוס וכו'[.]

_____

מכאן אצא ביום מחר, אשהה שעות אחדות באפעלן¹⁸⁸² ואשבות בברסלוי יום השלישי.

ביום הרביעי אבוא ברלינה.

את השקלים ישלח לי בשבוע הבע"ל.

_____

מצב פֿוכס רע בכאן. לפי דברי פישר לא יארכו הימים שיצא מכאן ווינה עם המגיד, או יבטל כֻלו.

הוא נכון להשתתף עמנו ביסוד עתון לפי כֹחו.

בכלל אקוה שהרבה נוכל לעשות עמדו.

_____

בעד גליון פטיט עם הנייר דורש שישה עשר שקלים.

הוא קנה לי עתה הרבה אותיות יפות נהדרות.

הוא איש ישר, אבל בטלן ומבוהל.

_____

את פֿוכס אבקר במהרה.

יותר אין, חיה בטוב אתה וטינתך היקרה שהנני אוהב אותה כאחות גמורה.

אשריך שזכית לה. כמותה תרב[י]נה בישראליות.

שלכם באהבה

מי"ב

טון דורש בשלומך ובשלומה. גם הוא מכבד אותה כערכה. הוא מתגעגע לראותכם.

_____

אתמול נתתי להקונדוקט[ו]ר חצי שקל ונסעתי כל הלילה יחידי.

רק שנתי נדדה מעיני –.

_____

ד"ש להוריך, לאחותך ומלץ ולכל החבריה שלנו.

_____

אל נא תשכח מלדבר את שפרכר, ק. שטנד, הלצר, צפור, רפֿלד.¹⁸⁸³

אל נא תתרשל.

_____

הנני מקוה שכתבת לניימרק ולקרפלס[.] גם טון כותב לו.

כתוב לי מהרה לברלין.

P.S.

בנסעך לקומי דרוש בשלום אחותך בעבורי.

כת[ו]בתי:

Berlin, Charlottenburg

Postamt 4, Postalgrund

377. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁸⁴

14.9.1897

ידידי היקר!

ביום השלישי.

היום בערב הנני יוצא ברלינה. טיברגר חתם אחת, כפי הנראה יחתום גם פֿינקל. בעֶק חתם שתים ושלח את הגליון לפ[ו]גלשטיין וכן עשה גם פֿרישמן ולקח את הגליון בעד ילסקי.¹⁸⁸⁵

ושני האחרונים לע"ע [לעת עתה] המה רק הבטחות.

_____

פ"מ [פרישמן] חולה, אתמול לניתי אצלו כל הלילה.

ה“לאן” שלך יחשוב לדרשה בעלת שלושה חלקים. את מאמרך אודות גידמן¹⁸⁸⁶ להפלא ופלא שכמהו לא קרא עברית. הוא דורש שלומך.

שלום לך ולרעיתך, להוריך, ולאחותך ולמלץ.

שלכם מי"ב

כתֹבתי:

Charlottenburg

Postamt 4, Postalgrund

P.S. בצאתך מלבוב, כלומר לפני צאתך הואל נא לכתוב אלי כרטיס להודיעני כמה מניות חתמו אצלי בלבוב ואם כבר כתבת לקרפלס,¹⁸⁸⁷ לא אלך אצלו בטרם אדע אם כתבת.

התנועה הציונית בכאן גדולה.

378. אל אחד העם¹⁸⁸⁸

[אמצע ספטמבר 1897]

Berlin W

Marburgerstr. 7, Gartenhaus III

ידידי היקר!

קבל ברכתי לראש השנה הבאה, ברכה יוצאת מלבי: שאל תסוג אָחור ותוסיף לעבוד בשדה ספרותנו.

ענין ה“תחיה” שלנו עוד צריך עבודה רבה. טון נגש בתור גזבר ושלישי.

איך שיהיה אשב בכאן עוד שנה תמימה. ואח"כ בהגמר וה[ת]בסס ענינ[נ]ו אתישב בוויען.

הנני מברכי לאל, אשר פדיני מגלציון –

שלך המקוה לשמוע המנך בשורה טובה בדבר עתונך.

ד"ר. מ.י. ברדיטצבֿסקי

החוברת הי"א עשתה עלי רושם טוב.

במטותא שלח לי את הכרך לכרך השני.

שלום לבתך היקרה.

379. אל דוד ניימרק¹⁸⁸⁹

[אמצע ספטמבר 1897]

ידידי הנכבד!

בלי ספק יודע אתה מבזל כי ה“תחיה” שלנו שסבורים היינו שכבר עומדת היא על הפרק להגמר ולהוָסד לא נגמרה ועדיין תלויה היא ועומדת –

כבר הלכתי לבובה על מנת להתישב שם וחשבתי שכלה קץ הנדודים הארוכים שלי, כבר יש לי מקום לעבוד כאות נפשי וכמשאת נפשי זה כל הימים; ועתה הנני עוד הפעם תלוי באויר בארץ לא לי ואיני יודע את עתי…

בעיקר הדבר עדיין יש תקוה. טהון נגש אל ה“תחיה” בתור גזבר. פישר השתתף עוד בחמישה מניות. כן הצליח בידי לאסוף עוד אחדות אצל בעק, צִביר, פרישמן, טוברגר ופינקל ועוד.¹⁸⁹⁰ ואנחנו מקוים כי אחרי עבודה מרובה והשתדלות יתרה יצליח בידנו ליסד ההוצאה שלנו על עמודים חזקים. אבל עדי יעברו הימים האלה, ולכל הפחות עוד יארכו כל ימות החורף, הרי אני תלוי באויר ממש, אחרי שגם המעט שהיה לי בטרם צאתי מכאן אין לי, ואני כבר עיף ויגע במלחמת החיים הארוכה וגם בא אנכי בימים.

ידידינו ע״פ וטון, עמריך לאם, וגם אתה שלא בפניך חשבו עליך בהשענם על טוב לבך, נמנו להל[ו]ות לי ארבתים [ארבעתכם] ע״ח ההוצאה שלנו עשרים וחמשה זהובים כל אחד ואחד, שמהם היה לי להוצאת דרכי מדיאקובר עד הנה ולהוצא[ו]תי לימים הראשונים בטרם יבוסס כאן מצבי.

ע״פ ולאם כבר נתנו לי, מטון אקבל בימים האלה. וגם ממך אבקש שתואל נא בטובך להֵאות לענין הזה ולשלוח לי את השקלים שיהיו כדבר בעתו.

יש לי איזה תקו[ו]ת להתקים בכאן וגם יש לי עבודה מסוימה בכאן שעבורה הלכתי לכאן.

הנני דר עתה בדירה ז[ו]לה וטובה סמוכה להירשפלד ולפריש. זה האחרון דורש בשלומך. –

לא תוכל לשער את הרושם הרע שעשתה עלי ישיבתי בלבוב וכמה סבלתי בשם. ראיתי כי אין איש מחוגי ומצרכי נפשי. הטובים כֻלם פולנים ורחוקים ה[י]מני. מרחוב היהודים נתרחקתי אני באשמתי: ואותם העומדים באמצע, הציונים והקוראים עברית כֻלם הם בני אדם לחצאין- - -

השלום לך? היש לך תקוה לצאת מהחור שאתה קבור בו?¹⁸⁹¹

קבל נא בזה ברכתי לראש השנה הבאה שתצא ותראה עולמך בחייך כאות נפשך.

ברגשי כבוד וידידות

ד׳׳ר מ׳׳י ברדיטצבסקי

P.S ע״פ אמר לי כי יכתוב לך בדבר הכ״ה שקלים.

פריש קרא את העבודה שלך ומצא בה הרבה.¹⁸⁹² אנכי לא באתי עוד לזמן פנוי לשים בה עין.

380. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁹³

22.9.1897

בק“ב [בכ”ב] דנא.

ידידי היקר! בע“ש [בערב שבת] באתי הנה ושלשום השתקעתי במְעוני החדש; אבל עדיין עָיֵף אנכי מתלאות הדרך ומפזור הנפש, וע”כ דברי קצרים הפעם, ומה גם, הן גם אתה עומד עתה בצואר ימי[ם] הנוראים ואזנך אינך מוכשרת לשמוע דברים הרבה כל כך –.

דייך שבאתי בשלום ושלבי שָלֵו ונח מעט. יאושי הגדול אשר אכלני כל הימים אשר ישבתי בעיר מולדתך הלך וחלף לו; ותחתו מָלֵא אנכי תקוה מעט. דייך שעליך לבָרֵך עלי: ברוך רחמנא דיהבך לנו¹⁸⁹⁴!

חושב אנכי שכל הימים אשר אני חי ומתגולל במחילות לא עברו עלי ימים רעים ומצוקות הנפש כבאותם הימים אשר ישבתי בלבוב. מלבד דחקות החומר והרוח לבי אמר לי שהנני קובר את עצמי בארץ לא לי; ושבא[ח]ת הימים או הלילות אקיץ במבואות האפלות הללו ונֵר אלהים כבה בי…

והפחד הזה גדול ונורא אצלי מאֹד מאֹד.

_____

מצאתי לי בכאן דירה טובה ויפה פתוחה לגן שָלֵו בעד עשרים שקל לחודש.

הנני דר: Berlin W. 50, Marburgerstr. 7, Gartenhaus III.

מעוני הוא ברחוב השני של מעון פֿריש, וכפי הנראה השלישי ממעונו של הירשפֿלד.

שניהם שמחים על ביאתי, והנני מקוה להתקרב אל האחרון.

לאַמם הלך רכיל בחנם בפֿריש. הוא ה[י]טיב כבראשונה ולא נשתנה בו אפילו כקוצו של י'. הוא מתמיד גדול. גם מצב בריא[ו]תו הוטב.

על תמונת רעיתך האחרונה שמח מאֹד במצאו בה הרבה הרבה מה שלא מצא בה בראשונה.

הוא דורש בשלומכם באהבה.

_____

צִבֿיר הוא מתבולל גמור. הוא חפץ לתת את השקלים ולא לחתום “מניות” לדבר שאינו לפי דרכו.

האצתי בו. ואמר לי שיחקור וידרוש בקרקוי אם החותם אינו עָרֵב בהרבה בעד חתימתו. ואז יחתום אחת או שתים.

הוא הבטיח לי לתת לי עשרים שקל לחודש כל יְמות החורף.

מי יתן וישמור מוצא שפתיו.

אצלי חתמו ע“ע [עד עתה] פֿישר חמישה, טיברגר ופינקל אחת אחת. צִבְֿיר, בעֶק ופ”מ [פרישמן] נתנו לי רק הבטחות.¹⁸⁹⁵

_____

את פ"מ מצאתי חולה מאֹד. לנתי אצלו לילה שלמה. ולא תוכל לשער גודל צערי ומחשבותי מדי ישבתי לפניו.

מצבו החומרי טוב. גם מבקש הוא לשאת אשה –.

התנועה הציונית מתגדלת בברסלוי. ביום האספה בבזל שלחו משם הרבה מאות אנשים מכתב ברכה.

גם הערבי-רבנים מלאים ציונות.

_____

בשורה רבה בנוגע לנו:

בלי ספק יודע אתה כמה תלוי כל יסוד-ספרותי בחו“ל מהמבקר [הצנזור] לעניני הדפוס ברוסיה. ובלי ספק עוד אתה זוכר כי גם אחד-העם לא הרהיב בנפשו עוז להציגני לפני המבקר הראשי ה' לנדוי בסט. פט.[רסבורג] ועתה שער בנפשך עד כמה נרעשתי לקבל ה[י]מנו מכתב מלא אהבה ותודה על מאמרי: “ע”ד המוסר” בהצפירה.¹⁸⁹⁶

עתה מקוה אנכי שיעשה הכל בעדנו ושנוכל לפנות אליו ישר. ואל יהיה הדבר קל בעינך.

גם פ“מ הבטיח לי ליַשֵר דברינו אצל המבקר המקומי ה' זק”ש בוורשוי.

בן-יהודה יוד[י]עני שידבר אודתנו בקרוב.

_____

את אשר השמעתני בגליונך עשה עלי רושם רע.

יודע אנכי טרדות[י]ך בלבוב, ובכ“ז אינך רשאי היית להפטר מן ההשתדלות. כשהיינו יחד תחת צלך אמרת שהמכתבים לא יועילו מאומה, וזאת ראינו למכביר והכל תלית בהמעשים פא”פ [פנים אל פנים] בבזל ובלבוב; ואתה שם לא עשית מאומה והרי אתה נשען עוד הפעם על מכתבים. ואנכי איך אאמין ביסוד כל הדבר?

ושפרכר ושטנד שהבטיחו לחתום? האם לא יחשבו שיבטל כל הענין אחרי שלא לקחת לך מועד לדבר עמהם?

מאיש-המעשה כמוך חשבתי אחרת.

גם ה“מה יאמרו?” אינו טעם מועיל. הכל יאמרו ועל הכל יְאָמֵר. ואנשים החפצים לעשות ויודעים מה הם עושים עושים הכל בלי שום הסתכלות. חושב אנכי כי רק איזה השתדלות ממך היתה מועלת ליסד כל הענין. הענין הספרותי הזה יכול היה להיות לספרותנו מה שהיה הקונגרס לכלל ישראל ובֹא וראה מה בין בינך ובין הרצל.

לא תוכל לשַעֵר עד כמה בלבי עליך.

_____

מקוה אנכי שבעבור ימות החגים, תקח את הדברים בחזקה ותשתדל בכל כחך.

כתוב לכל האנשים אשר תחשוב שיעשו בעד עניננו. כתוב ועשה הכל.

כתוב לבמבוס והציגני לפניו. ואז אבקרו ואקח אתו דברים.

_____

הכתבת לניימַרק? ואם לא כתבת מהר לכתוב אליו. כן כתוב לקרפלס תכף אחרי ראש השנה.

כתוב לי כל התנאים אשר התנ[י]ת עם טון ואיך יפול דבר.

בתור תוספה לענינ[נ]ו הנני מעירך שלפי אשר יחזו לי עיני קשה עלי כקריאת [כקריעת] ים סוף להתישב בארצך, ושחושב אנכי את הדבר טוב בעדי ובעד כל הענין שאתישב בוויען.

לע"ע עוד הדבר מוקדם.

_____

מטעם הישיבה בכאן אנוס אהיה לבקר את בית מדרש המדעים בתור תלמיד מן המנין.

אשמע שעורים, וביותר שעורו של אססר אודות הדִבוּר והסגנון.

בכלל אעבוד הרבה בשפת אשכנז ותוכל להיות בטח שאדע את אשר לפני.

בשבוע הבא אגש אל עבודתי.

_____

אבקשך להשיב לי תכף את חפצי שאצלך ווועסטיל [שכמיה] אחת שחורה אשר שכחתי אצלך. ואם אין לך פנאי לצרור בקש את הרצל שיעשה את הדבר.

צריכים לי חפצי.

_____

משפחת ר[ו]בינשטיין שמחה מאֹד על ביאתי כעל בן-ביתם והנני שמח למצוא בית שאוכל לבקרה בכל עת[.] צריכים לי אנשים ואויר חם.

הבכירה ילדה זכר. והיום קרוא הייתי אל הברית-מלה. יתר האנשים לא ראיתי. בכלל נמנ[י]תי להתרחק בכל מה דאפשר מחוג ההשכלה שבכאן.

_____

בזה קבל ברכתי, אתה ואחותי היקרה, כלומר רעיתך הטובה, לראש השנה הבאה.

אין אתה יכול לשער עד כמה אני מקנא בך, בכל מקום בואי והסתכלי בנשים מוצא אנכי את אחותי גדולה מהם עשרת מונים.

אשריך שזכית לה.

שלכם באהבה רבה המחכה לדבריכם בכליון עינים ומברכם בברכה רבה

מיכה יוסף

המצאה כלתו של טון חן בעיניכם?

ברכה לשנה הבאה לה' הרצל ומשפחתו, להד"ר שפיטצר וה' וייסמַן.

למקרא מאמרך העיר הירשפלד: “הוא רואה בזה רק רצון בלבד - - -”.

הוא לא יחתום מפני שאינו יכול לחתום על דבר זר לו.

דרמתו האחרונה היא ממשפחה עבריה.

P.S.

בקשה אחת:

והיה בכתבכם אלי אל תכתבו לי גליונות פתוחים, ראו אנכי מבקש ה[י]מנכם את הדבר הזה.

381. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁸⁹⁷

24.9.1897

ע"ש –

ידידי היקר!

חלום אחד כבר נספה. בקרתי את יֶלסקי וכמובן כיון שנעשה לבעל-מעמד הרי הוא לאיש אחר¹⁸⁹⁸ – רק עצות יתן לי שאכנס לבית מדרש העליון ושאהיה לרב בישראל כיתר האנשים ותו לא מדי - - -

הוא דורש בשלומך.

אתמול בבקר אותי הירשפֿלד הראתי לו תמונות רעיתך היקרה, שהאחרונה שבהן מצאה מאֹד חן בעיניו; וכמעט לא יאמין שנערה כזאת היתה לאשה כזאֹת.

הוא עתה שכני ואקוה להקרב אליו.

הוא דורש בשלומך.

יותר אין. קבל ברכתי אתה ורעיתך היקרה לראש השנה הבאה.

שלכם באהבה

מי"ב

P.S. עפ"י בקשת המבקר הראשי נאנסתי להשיב למשיבי במוסר דבר.¹⁸⁹⁹ אגב גררא השבתי גם לחל[ו]מותיו המסחריות של פֿרבשטיין.

בגליון “המליץ” שבו נדפס תֹכן הענינים של השלח י“ב (בהם מאמרו של כלוזנר אודות התנועה החדשה בישראל) מעיר “השלח” כי לע”ע אינו מקבל עוד חותמים לשנה הבאה בטרם ידע איך יפול דבר.

מבריינין הגעני דבר שעלי ההגהה מוכנים לדפוס. לע"ע לא ראיתי [עוד?] איש.

כתוב לי לאחר החג מכל אשר אתכם ומכל דבר ואל נא תשכח לכתוב לקרפלס, לניימרק ולבמבוס.

382. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁰⁰

26.9.1897

III

ידידי היקר!

בזה הר[י]ני שולח לך החתיכה של המליץ אודת דרשתך אודות ספרתנו. בריינין לקח נקם ה[י]מנך.¹⁹⁰¹ ולא תוכל לשַעֵר עד כמה יכאב לבי על השרליטניה השוררת אצלנו ועל שאין לנו מקום כלל להתגדר.

כמעט האמנתי שהשעה תצלח לנו לברוא לנו איזה מרכז, והשעה הגדולה שלנו היתה צריכה לכך. ועתה כמעט אנכי מתיאש, ולבי יאמר לי כי הדור ה“יחיד” שלנו הולך איש לדרכו…

אולי עוד יכולתי לעשות מעט בבואי לבזל. חושב אנכי שהמקום היה מוכשר לעשות בו את הנסיון האחרון - - - ודבר זה איני יכול לסלוח לי, ואולי גם לך.

בזה הנני שולח לך את הגליון עם האיזה חתימות.

בן-אב[י]גדור כותב לי שקרא דברי בהשלח בגחוך – גחוך איש-המעשה על בעל-דמיון. ושֶוְהָיה נבוא אנחנו בה“תחיה” שלנו אל העבודה, אז נראה מה שיעשה ומה שיכול להעשות.

אחיאסף גוסס. הם לא שלמו למלתר שלושה מאות שקל ואינם משיב[י]ם לו כלל זה חצי שנה.

מצבו של מלתר ברע הוא. בפרסניץ לא נבחר. הוא ספר לי כי נימרק כמעט משתגע מבדידתו וששעתו דחוקה מאֹד מאֹד…

נימרק כותב לי כי לע“ע אינו יכול למלאות בקשתי, ושאולי לאחר זמן קימאה קימאה. ואנכי כבר חשבתי ע”ז בבירור בעת הראשונה.

פ[ו]זננסקי הבטיח לי להלו[ו]ת לי מה במעט. גם הוא קובל על מצבו.

מטון אין דבר. גם לאַם נשתתק. ברבֿש הצעיר יוד[י]עני כי יהיה לי לעזר במה.

מצבי עתה יכול אתה לשַעֵר. כלו כל הקצין. ובכ"ז לבי שָלֵו ואני מלא תקוה וחיים. החרב מונחת על צוארי ואני חולם ומקוה.

כבר נגשתי אל העבודה.

החיים בכאן יפים מאֹד, במחצית השנה האחרונה פסעה ברלין פסיעה גסה [גדולה], בכלל מרבה העם לעסוק בחלוץ עצמות, וכמעט כל הנערות נוסעות בשני גלגלים [אופניים].

ראיתי כרטיס של פֿרישמן שבו הוא מדפיס א“ע [את עצמו] ד”ר –

חיי החברה שלי מעט וטוב. אצל משפחת ר[ו]בינשטיין וזהלטנצקי (משפחה שירית) הנני יוצא ובא. עם פריש והירשפֿלד אתרועע, גם לג[י]סתו קרוא אנכי, היא אישה מצוינה - -

“ההשכלה” שבכאן השלכתי מצוארי לגמרי.

פטר אלטנברג הוא עברי.¹⁹⁰² לָרוס? מבני בניו של מאיר בעער.¹⁹⁰³ לא תוכל לשער עד כמה אני שמח על זה. חושב אנכי שהם היהודים הראשונים אשר שִנו את הערכין הפנימים שלנו.

הם והרמן בהר יבואו הנה בקרוב.

רומנו של יעקב ווססרמן הוא נפלא מאֹד. ממנו נוכל לחשוב תקופה חדשה לשירת הגטה [הגטו].¹⁹⁰⁴

הוא עברי צעיר עני מתושבי בייערין [בוואריה].

המו"ס פֿישר הוא עברי-הונגרי.¹⁹⁰⁵ הוא איש נכבד מאֹד ויש לי תקוה המנו.

ידידי! סלח לי על עירוב דברי המקוטעים. חפץ אנכי להשמיעך הכֹל את אִתִי, ועודני אין לבי מופנה לדברים של סדר.

בעד ד[י]רתי הר[י]ני משלם עשרים שקל לחודש. בעד ארוחת הצהרים אצל בעלת ביתי חמישה עשר שקל. חדרי הוא רָחֵב ויפה ופתוח לגן של מנוחה יתרה.

ערב ראש השנה היום. קבל עוד הפעם, אתה ורעיתך היא אחותי היקרה, ברכתי לשנה הבאה, ואל שדי יהיה בצלכם וימלא כל משאלת-לבכם.

שלכם באהבה רבה

מיכה יוסף

P.S.

עוד הפעם אבקשך שתכף אחרי החג תשלח לי צרור חפצי שאצ[ל]ך, בהם דברים דרושים לי מאד מאד.

כן שכחתי אצלך ווסטל [שכמיה] שחורה.

כתוב נא גם בעדי להרצל, אשתדל להכין בעדו דבר מה אם יעלה בידי.

את חטאי אני מזכיר: מיום עזבי לבוב לא ראיתי את העולם.

כתֹבתי:

Berlin W. 50

Marburgerstr. 7, Gartenhaus III

IV

ידידי היקר.

[ב]גמרי מכתבי השלישי אליך באוני גליונך.

[א]ינך יכול לשער עד כמה אני שמח על אשר הצלכם ד' מפחד[.]¹⁹⁰⁶ שערת ראשי יסמרו בהציגי לי בדמיוני את מורך רעיתך הרכה.

גם אנכי חושב שאנוס אתה לעשות בחינתך. מלתר אמר לי כי כל האסון שלו על אשר אין בידו התרת-הוראה.

בראשית כלה עבודתך המדעיות.

בבואך הנה תוכל לגור אצלי ומאֹד מאֹד אני שמח על זה.

אבל ראה להכין א"ע היטב היטב. שריינר הוא רשע גמור. רק בנט הוא איש מעט.¹⁹⁰⁷

אנכי נמנ[י]תי להתרחק מכל החוג הזה בכל מה דאפשר.

עוד הפעם ברכה וד"ש לך ולרעיתך באהבה.

שלכם מי"ב

ע"ש.

ברכה מפֿריש לראש השנה.

ד"ש למשפחת הרצל ווייסמן. גם שפיטצר זכור לטוב.

אל תשכח לכתוב לבמבוס.

_____

אשביעך לכתוב לי אחר החג מכל אשר אתכם, מהתחיה ומכל אשר אתך.

אשת הד"ר צִביר ספרה לי כי היתה עם קמינקי בקיץ במעון הקיט. וכל החבורה חשבו אותו למשוגע גמור…

383. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁰⁸

28.9.1897

V

ידידי!

קבל בזה הטופס של פֿרישמן –

הוא מבקשני שאבקשך שתכתוב לתהודר [לתאודור] הרצל שיקרא אותו לעבודה ב“העולם”,¹⁹⁰⁹ ואז יכתוב בעדו. במטותא עשה זאת. בכתבך אליו הזכיר גם אותי לפניו.

הנני מקוה כי בבואך דברי אלה כבר כתבת אלי. ואם עדיין לא עשית זאת כתוב לי תכף.

גם חפצי שלח לי.

שלום לך ולרעיתך היקרה בנשים

שלכם באהבה

מיכה יוסף

384. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹¹⁰

28.9.1897

V

ידידי היקר!

זה לי המכתב החמישי שאני שולח לך היום. כדי שלא לעַרְבֵב את השטן אחכה במכתבי הבא עדי תשיבני על אלה דברי האחרונים. ובכן אם גם כבר כתבת לי קום וכתוב לי עוד הפעם.

א) תמונתך אני שולח, אבל בתנאי שאקבלה בחזרה. –

ב) בדבר הבוסטע אעשה כדבריך, אלך לשם עם פֿריש.¹⁹¹¹ בית המסחר הנ"ל חָרֵב והכל ימכר בשם בעד רבע מהמחיר. והיה אם תרשה לנו לקנות בעדך בעד איזה סכום מכל אשר ימצא חן בעיננו טוב תעשה, דבר בן עשרים תוכל לקנות בעד שלושה או ארבעה.

ג) כבר שלחתי לך את המניות של פֿרישמַן, פֿישר, פֿינקל וטיבֶרגר –

ד) אנא שלח גליון אחד להד“ר. יֶלסקי, ברלין W. 50, מַרבורגערשטר. 15 בלוית מכתב ממך – גליון להד”ר. י. יֶלסקי בלדז [לודז‘] בלוית מכתב ממך – פֿרישמן דבר עמו – שני גליונות: אחד להרב ל. בעֶק, אָפפלן, [Oppeln] בבקשה שלא יחכה על פֿ[ו]גלשטיין וישלח לך תכף את הגליון עם השני מניות, ושני להד"ר י. ציבֿיער, ברלוסי [ברסלוי], מאריטץ שטר. 38 בהערה כי החותם אינו עָרֵב רק [אלא] בסכום מה שיחתום (לצבֿיר ובעֶק תודיע את החמישים, ודבר ומהר אותם) – כן שלח גליון לה’ ח. אָשינסקי, ברעסלוי, זהננעשטר. 1[.] במטותא עשה הכל. הדבר נחוץ.

ה) והיה כאשר תודיעני שכתבת לבמבוס אלך אצלו, גם אנכי מקוה ה[י]מנו הרבה.

ו) השלח נשמט לפי שעה.¹⁹¹² הוא הודיע בפומבי שאינו מקבל עוד חותמים.

ז) ניימרק הודיעני שיעשה בקשתי למקוטעים אבל לא במהרה, כן הבטיחני פ[ו]זננסקי. ברבֿש שלח לי מה והבט[י]חני מעט להבא. מכל הדברים האלה הרני תולה רק תקותי בקרפלס. הכתבת לו?

ח) פֿריש מגיה לי דברי, הוא יעשה בידי כל מה שיכול לעשות. ע"י [על ידו] אנכי מתקרב אל החבורה, ג[י]סת הירשפֿלד היא אשה טובה מאֹד.

כתוב לי תכף מכל אשר אתך וטון ויתר התנאים ושלח לי כל חפצי.

שלך באהבה

מי"ב

שלום מפריש וממני לך ולרעיתך היקרה.

כתוב להרצל

האיש נודע לי מהשלח. הוא אדם הגון. הרשה לו כל התנאים, הודעני את האחרית –

385. אל דוד פינסקי¹⁹¹³

28.7.1897

ידידי!

קבל אתה ורעיתך הנכבדה ברכתי לראש השנה הבאה לקראתנו, אגב גררא גם ברכה לאחדותכם העולמית – ¹⁹¹⁴.

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

386. אל דוד פרישמן¹⁹¹⁵

28.9.1897

ידידי היקר!

מאד מאד שמח אנכי כי שבת לאיתנך.

בעד המניות תודה. היום שלחתי אותם לידידנו עהרנפרייז והזכרתיו שיכתוב להרצל אודותך. ספורי לא אוכל לשלוח לך לעת עתה, אחרי שהנני משכללם וגם עלי לתת אותם להגהה לאחד ממכירי. הנני רוצה לקוות שתקרא אותם בדפוס.

דירתי טובה מאד ויש לי בה מנוחה. יותר אין אתי. מצבי לעת עתה תלוי באויר ואיני יודע עוד מה. בלי ספק כבר השמעתיך, כי צבי ועוד אחד מלבוב, הבטיחו לתת לי לימות החורף י"ה שקלים לחודש, והיה אם ככה יהיה הדבר, על כל פנים יהיה לי מעט יסוד.

הנני עובד הרבה בשפתי, והנני מקוה כי אם רק אוכל להתקים בזמן הראשון בכאן, יעלה בידי לעמוד על רגלי.

שלום לך ולאמך היקרה.

שלך, מי"ב

התבוא ברלינה?

קרוא הייתי למילת בנו של רובינשטיין.

ב“השלח” רביעי שיצא בקרוב לאור, תמצא ממני מאמר גדול “נשמת חסידים” (הסתכלות) מובטחני ואקוה שימצא חן בעיניך.¹⁹¹⁶

387. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹¹⁷

[1.10.1897]

ע"ש –

ידידי!

היום קניתי ופריש בעדך פסל שופֶנן ([?] של [?]) – מחירו שנים עשר שקל, מחיר הפאקין וההבאה [האריזה והמשלוח] 1.50 – צוינו לשלוח את הדבר בנאכֿנאמע¹⁹¹⁸ ואנכי ערבתי שתקבל את הדבר, יען כי לא יעשה כן לבני חו"ל.

חיה בטוב אתה ורעיתך היקרה

שלכם מי"ב

במכתבי הגדול הבא אודיעך הכל - - -

388. אל אחד העם¹⁹¹⁹

2.10.1897

ידידי היקר!

קבלתי כל מכתביך.

תודה לך ולבתך בעד ברכתכם.

מאד אשמח לו יעלה בידך להמשיך את “השלח”[.] הנני מקוה נאמנה שוהיה תשנה בו רק שנוי אחת לחיים שתוכל עמוד ותאריך ימים.¹⁹²⁰

עוד הפעם אשביעך אל תסוג אחור. לחום בעד קיום “השלח” עד יכולתך.

מדברי הרויץ ואיטצקוסקי אנכי מבין כי צר להם מאֹד מאֹד [ח]דלך להדפיס ושהם חושבים ליַסֵד איזה מפעל ספרותי לעצמם כשימצאו עורך הגון.¹⁹²¹ אין אני מאמין בזה הרבה, אבל בזאת אאמין כי ישתתפו במפעלך ושיקלו לך הרבה לשנה הבאה אם רק תמשיך ירחונך.

כתוב להם לעצמם או הרשה לי לטפל בהדבר. נסה הכל רק להמשיך.

וכבר מלתי אמורה לך: כל הפסקה הרי היא חדלון גמור.

עשה הכֹל וכתוב לי במהרה תוצאת הדבר. אנכי אעשה מה שבכֹחי.

_____

ה“תחיה” שלנו הולכת בעצלתים, חותמים יבואו בכל יום אבל מעטים. אבל לך אוכל לגלות כי קרוב הדבר מאֹד שעשיר אחד יחתום אצלנו חמישים מניות. אנחנו לא ידענו ה[י]מנו והוא בעצמו כתב אל[י]נו. מכאן תראה שיש עוד גואלים לנו.

כן אוכל לגלות לך: כי המבקר [הצנזור] לנדוי כתב אלי מכתב מלא אהבה וקורבה על דברי בהצפירה ע"ד המוסר, ושעתה רשאי אנכי לקו[ו]ת שלא ישים מעצורים לנו.¹⁹²²

איך שיהיה עוד יארכו לכל הפחות כל ימות החורף. לגל[י]ציון לא אשוב בשום אופן. כפי הנראה ניסד את הדבר בוויען. ההדפסה תהיה בקרקוי, וטון הוא הגזבר.

הדיססרטציה שלי תצא בקרוב לאור.

המו"מ [ממזרח וממערב] הוא על מכבש הדפוס.

כתֹבתו של טון: Krakow – Zielona 7

_____

עיף אנכי מאֹד וע"כ דברי קצרים.

מצבי תלוי ועומד - - בימות החורף הזה הר[י]ני מנסה אשכנזית ויש לי תקוה רבה.

בברסלוי ראיתי את פ"מ [פרישמן]. חיה בטוב. שלך באהבה המחכה לדבריך

מי"ב

389. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹²³

2.10.1897

ידידי היקר!

- דבריך באוני היום, והנני שמח על כי דרשת היטב וכי שלום לך ולרעיתך היקרה. והיה כי תפנה את עצמה מעט תוכל לכתוב אלי איזה מלים.

- את תמונתך לקלן שלחתי ע"מ להחזיר, במטותא העיר על זה, כי תמונתך היפה היא האחת לי למזכרת ומאֹד אצטער לו תאבד.

את הפסל קנינו בעדך, ובית המסחר שלח אותו אליך בנכֿנַמֶה [על חשבון הנמען].

- את הד“ש שלך אמסור היום להירשפֿלד כי נאכל היום יחד ארוחת-הצהרים. הוא דורש טובתך ושלום רעיתך שמצאה חן בעיניו. גיסתו היא אשה טובה ומשכלת. לביתם אני קרוא. בקרוב אתודע גם אל אשת פֿישר המו”ל המולכת בכִפה… בכלל יחוסי מתרבים מעט. בבית ר[ו]בינשטין, זהלטנצקי והירשפֿלד הבכור אקוה למצוא אויר ביתי. ואולי גם אצל משפחת כהן שלך. בקרתי אותה ומסרתי ד"ש מאתכם ובקשני לצאת ולבוא בשם.

- קרפלס קיבל אותי בסבר פנים יפות.

בעניני חומר אי אפשר לו לעשות בעדי; אחרי כי בריינין בתור בעל אשה ובנים מונח על צוארו, פשוטו כמשמעו.¹⁹²⁴ – נוסף על הראשונים נולד לו בימים האחרונים בן –[.] מה שיכול לעשות בעדי הוא ברוח: להדפיס דברי אם טובים ולשלם לי שכר-סופרים תכף בקבל הכ"י ולהמליץ בעדי בהטאַגעבלאַט ובשאר עתונים.

דרשתי בשלומו בשמך.

- ולוי [וילי] במבוס קבלני כפקיד.

בעד “התחיה” אינו יכול לעשות באשר אינו מבין שפת עבר. הוא ידבר רק עם היינריך מאיר כהן;¹⁹²⁵ אבל אינו מקוה ה[י]מנו הרבה. אנכי בארתי לו ענינ[נ]ו שנתקרבו לו מעט. וילקח אצלי כתֹבתי למען יוד[י]עני אם יעשה בעדנו אגב גררא.

לפע"ד [לפי עניות דעתי] אין לקו[ו]ת המנו הרבה.

- שריינר שמח מאד לקראתי.

הוא קובל על אשר לא שלחנו לו גליון. הוא יחתום אחת וגם הרב ווייסע ואולי עוד אחדים עד חמישה. וגם יעמוד לנו לעזר ברוח.

שלח לו גליון בלוית איזה דברים טובים.

- אנכי אמרתי לו כי תעשה את בחינתך בשולי החורף הזה. בכלל רַך הוא עתה מעט – בראש וראשונה שלח לו עבודתך. בדבר עניני הבחינה עוד אדבר עמו כשהשעה תהיה צריכה לכך.

- מדוע לא הודעתני בדבר בעל החמישים?¹⁹²⁶ מה רוצה? האם כבר גמרת עמו? ואימתי תגמר? בכלל עשה הכל למען קבלו דבר זה הוא עיקר גדול.

שפרכֿר ושטנד וזלץ שכבר הבטיחו לחתום. האם כבר חתמו.

עוד הפעם איני יכול להתאפק שלא להעיר לפניך: שלבי מאֹד עליך על אשר לא השתמשת בהשעה הכשרה בבזל ובלבוב לעשות בעד התחיה. “מה יאמרו הבריות?” אינו טעם כהוגן. בשעה שאנחנו עושים ישרה יאמרו מה שיאמרו, העיקר הוא המעשה; ומעשה יש לי רשות לדרוש מאת בעל מעשה כמוך.

גם אנשים עומדים רחוקים לנו מבינים את ערך מפעלנו. ולא מבעי [קל וחומר כאשר] אנחנו עשינו ועשינו וכיון שבאינו לידי גמר נסגת אח[ו]ר לפי שעה מפני חשש בעלמא.

גם פֿריש הוא עומד על צדי. ובאשר הוא מכיר ומעריך אותך היטב כמעט הדבר כח[י]דה בעיניו.

גם בעיני הוא כחִדָה…

- הנני משביעך שאל תתרשל בדבר זה ותכף אחרי המועדים תכתוב ותשלח – להגליצנים אם עוד לא חתמו – למ. שריינר, ברלין ציגלערשטר. 13 – לח. א[ו]שינסקי, ברסלוי, זהננשטר. 1 – גם תכתוב להד“ר צבֿיֶר, ברסלוי, מאריטץ שטר. 38, ולהד”ר ל. בעֶק, אפפלן, לשניהם תעיר בדבר החמישים, ואותו דבר יפעול עליהם. את שריינר תבקש לפעול. כן שלח להד“ר ילסקי, לודז, ולהד”ר ילסקי, ברלין מַרבורגשטר. 15.

כן שלח גליון בלוית מכתב להד"ר הירש הילדסמיר [הילדסהיימר]. הוא האחד שעושה ויכול לעשות. וגם אנכי אבקרו ואדבר אתו.

כן אבקשך שתשלח לי רשימה מכל המניות שנחתמו מיום נפרדתי מאתך עד הימים האלה.

כן כתוב למרדכי בן הלל הכהן. גם אנכי כתבתי לו והוד[י]תי לו על אשר לוקח חלק במפעלנו.¹⁹²⁷

– כמדומה לי שכבר השמעתיך שבן-יהודה הבטיח אותי לכתוב אודתנו אַרוכות – המליץ הבטיח אותי לעמוד לימיננו.

הדבר בדבר המבקר [הצנזור] אל יהיה קל בעינך. הוא העיקר היותר גדול. ואצבע אלהים היא שאִנה לנו את המקרה הזה.

אנכי כבר כתבתי לו ואכין אותו לדברינו.

– ווססרמן הוא אצל לאַם, כשאקבלו חפץ עוד אנכי לכתוב אודתו.¹⁹²⁸

העתונים מלאים דברים בטלים. אנכי אשלח לך רק מה שנוגע אליך. כתוב איזה דברים ל“המליץ” ול“הצפירה” וישלחו לך את עליהם. הם גם משלמים עתה כהוגן.

אנכי שלחתי איזה דברים לשניהם.

– את עלי ההגהה ממאמרי כבר ראיתי. הוא שנה רק מעט מן המעט; וגם מזה העמדתי דברי כבראשונה. אנכי הראתי לו שאינו מבין כמעט לקרות –.

המו"מ¹⁹²⁹ עודנו בראשיתו. עוד יעברו ימים רבים בטרם צאתו כדרכו בקודש.

אנכי אקבל בעוד איזה ימים איזה אכסמפלרים מהעלים הנדפסים ותקבל אחד.

פֿריש יחשוב להדפיסו בעד ה“עת”,¹⁹³⁰ אולי יבוא הדבר לידי-כך.

– בבקרי את בריינין בדבר ההגהה עשיתי לו סוף שחור בעדך והגדתי לו בפניו שלהכניס שנאה פרטית בספרות היא עברה גמורה… (אָנעהרליך בלע"ז).¹⁹³¹

הוא צעק ורעש שאין לי רשות לומר לו כך ויבקשני שאבטל את דברי; ואנכי עמדתי על דברי.

ואז נשבע שבועה חמורה שמהיום והלאה מלחמה לו בעמלק, שמעתה לא ישתוק וילחום, ילחום, ילחום, ילחום בנו בכל מקום בעד כבודו ומעמדו ולא יתן לנגוע בו אפילו כמל[ו]א נימא.

ואחרי כל הרעש הזה בשערותיו, בשפתו וכו' בעזבנו את בית[נ]ו ולכתנו העירה אמר לי בנחת:

“לך הנני מגלה, רק לך שבמצות מרדכי בן הלל הכהן ועל חשבונו אני כותב קונטרס בדבר האספה בבזל. יכול היות שבאותה שעה עשיתי לא-ישר וקצרתי במקום שהיה ראוי להאריך. בקונטרסי הבא אדפיס כל דרשת ע”פ [אהרנפרייז] במלואה. - -"

אנכי אמרתי לו כי גם ב“העולם”¹⁹³² אין תוצאה נכונה מדרשתך ושאפנה אליך.

במטותא שלח לי תכף את דרשתך במלואה ואמסרה לו.

– שטיין כותב לי מרוֹמה [מרומא] שלא אשים לבי להמו"ל ושהוא יעשה הכל ישר.¹⁹³³ גם זה לטובה!

– אחד-העם יוד[י]עני שהחשבון הראה שההפסד אינו גדול כל כך כמו שחשבו. אבל עוד דרוש איזה סכום מהמו"ל. ואז יופיע הלאה וגם ישים לבו להאופן אשר הצעתי לפניו לרכז עוד הפעם את השלח בברלין.

“אחיאסף” מתנהל בכבדות יען שהדפיסו דברים גדולים מאד - -

הוא שואל לשלום “התחיה” שלנו. בכלל הוא קרוב לנו מאֹד מאֹד.

– מו“ל אחד נפנה אל בריינין להו”ל כל כתביו.

בכלל הקריאה מרובה עתה בספרתנו.

בעד מאמרו של בירנבוים בהשלח אבד ארבעה מאות חותמים יען שמק[ע]קע כל היהדות - - -¹⁹³⁴

ומעבר מזה גם הרדיקלים לא שבעו המנו רצון.

בה“אסם” יהיה בקרת רבה על השלח מאת יהל"ל.¹⁹³⁵

– צבֿיר ולאַם שולחים, הראשון עשרים והשני עשרים וחמישה מרק. אקוה כי הנותר מהכסף שהלו[י]תם לי אתה, ניימרק וטון ולאַם וגם פ[ו]זננסקי וברבש מעט יספיק לי למלאות הלקוים עדי ראש השנה שלהם.

– בעד דירה, ארוחת הבקר וצהרים אני משלם ל"ט שקלים. דירתי טובה ויפה וגם בעלי הבית טובים.

יחוסי הספרותים יאלצני לפרקים להוציא יותר מכֹחי; ובלעדי הדבר הזה אי אפשר לי להתקרב אל איש. מובן הדבר מאליו שהנני יודע את אשר לפני.

– הנני מתחיל עתה לעבוד. וד' יהיה בעזרי. הנני עובד עתה בשארית כֹחי. והשנה הזאת היא הרת עולמי. או אעלה או ארד. או אפעל ביסוד “התחיה” או אסוג אחור לגמרי.

– פינסקי כבר שב עם רעיתו היפה.

עוד לא הספיק בידי לדבר אתו הרבה. הוא מלא טינא עליך ועל דרשתך. כפי הנראה על אשר לא הרמת לשמים את הז’רג[ו]ן.

הפרלג שלהם הז’רג[ו]ני: “לרוח העת” הוא בטוב.¹⁹³⁶

– רבֿקב[י]ץ הוא עתה ברוסיה והבטיח לעשות שם בעדנו. בכלל תוכל להיות בטח כי אשתמש בכל מקרה שתבוא לידי בעדנו.

– לפי מין הדברים שכותב לי טון מתירא אנכי כי נתיבש לגמרי. הוא כותב כבעה"ב [בעל הבית] פשוט בשמו ובשם אשתו.

התאמין כי עשה יעשה? הודיעני את התנאים שהתנת עמו ויחוסו אל ה“תחיה”.

הודעני הכל וכתוב לי בארוכה.

שלום רב לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מי"ב

לחפצי אחכה במהרה.

שלום להרצל.

שטנד שואל אותי לשלום התחיה.

390. אל דוד פינסקי¹⁹³⁷

5.10.1897

ידידי

מדוע פניך לא יראה? הקרך אסון או חולה אתה?

לא תוכל לשער עד כמה לבי נוקף –

מלבד ימי שבתות שלנו ושלהם הנני בכל יום לפני הצהרים בבית.

שלום לך ולרעיתך

ד“ר מי”ב

ערב יוה"כ [יום הכיפורים]

391. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹³⁸

7.10.1897

I

ידידי היקר!

בראשית אני שולח לך את הפרור מהצפירה בדבר הרפרט שלך.¹⁹³⁹ כל זה נכתב ותו לא מדי –

המכירה בזול כבר חדלה והחנות נסגרה עוד בטרם באו דבריך. צר לי מאֹד על אשר אחרת.

לרגלי היובל השבעים של בקלין נתרבו ההעתקות של תמונותיו והיה אם תרשה לי לקנות מה עבורך בעד איזה סכום שתגביל לי, אעשה זאת בשעת הכושר.¹⁹⁴⁰

כל תמונתיו יבואו מבזל לכאן למצבה [לתערוכה].

בה“דייטשע רונדשוי” ישנו מאמר יפה מגרימם¹⁹⁴¹ אודתו.

וופלסן יוד[י]עני שאין-אפשר בידו להשיב לי את התמונה שלך: אחרי כי צורך העבודה מצריך לחתוך מקודם את הראשים.

לא תוכל לשער עד כמה אני מצטער על זה. זכור כי זאת היא תמונתך האחת והיפה שהיה לי ממך.

עכ"פ שלח לי את ההעתקה שנעשתה בלונד[ו]ן, שלקחת אותה המנה כד הוינא [כאשר הייתי] אצלך.

במטותא עשה זאת מהרה.

חפצי עוד לא באו ואני צריך לאחדים מהם מאד. במטותא עשה זאת מהרה.

בדבר המכתבים שאינך רוצה לכתוב צדקת –

שלח לי תכף שישה גליונות, אחד בעדי וחמישה למשלוח (בהם כלולי[ם] השני ד"רים ילסקי ושריינר).

לפ“ד טוב נעשה לו נתלה אחד ב”חדר הקריאה העברית" שבכאן. הבאים שמה רבים.

האכתוב עליו גם השם טון?

בכלל איני יודע עד היום באיזה יחס הוא עומד עתה לנו? ואיזה תנאים התנ[י]ת עמו? הוד[י]עני הכל.

אגב גררא איני מכחד ממך כי אין אני מאמין לגמרי עתה שעשה יעשה, או אם יש לו איזה חפץ לעשות.

עוד עתה איני יכול לשכוח מין דבריו שכתב לי אחרי נשיאתו [נישואיו] –

את עלי ההגהה ממאמרי “נשמת חסידים” ראיתי ותקנתי. הוא יכיל עשרה עמודים.

כמדומה לי שכבר כתבתי לך שצִביר ולאַמם שומרים מוצא שפתם.

לפי דעתי טוב תעשה לו תשלח שני גליונות לקרפלס ולהירש הילדסמיר [הילדסהיימר], את הראשון כבר דברתי ואת השני אדבר לאחר המשלוח.

בכלל הודעני הכל אודות ה“תחיה.” והחמישים?

II

בהמשך דברי קבלתי כרטיסך מן שלישי דנא –

בדבר בֿלוי [וילי] במבוס כבר כתבתי לך במכתבי הגדול הקודם שאין לקו[ו]ת המנו מאומה. בכלל עשה האיש הזה רושם רע עלי בפקודתו וגאותו… והרני מצטער ממש על אשר באתי בדברים אתו.

אלי אלי! אלה רועי ישראל!!!

נסה לכתוב להירש הילדסמיר [הילדסהיימר] ולקרפלס, עם הראשון כבר דברתי כאָמור ואת השני אקח דברים.

כן אתלה גליון בה“לעזעהאלע” [אולם הקריאה] אם מוצא אתה את הדבר נחוץ.

יֶלסקי ושריינר הבטיחו לי לחתום ולהשתדל אצל מכירם, בבעֶק לא אאמין עוד, לפי דעתי ר[י]מני באשר לא היה העוז בנפש[ו] להשיב פני בפני ריקם.

צִבֿיר דוחה את הדבר, לא מטעם הקמצנות רק מה“יסוד” שלו נגד ספרתנו. ומה אעשה לו?

בקצרה כתוב לקרפלס – להילדסמיר [הילדסהיימר]. לוולפֿסון ולמרדכי בן הלל הכהן.

ארבעה האנשים הללו יְכולים לעשות.

לי שלח חמישה בוגין: אחד בעד ילסקי. השני בעד משנהו. השלישי בעד שריינר. הרביעי בעד הלעזעהאללע והחמישי בעדי.

גם פֿריש ומלתר יחתמו.

פרישמן איננו בכאן. אנכי ראתיו במסעי בברסלוי. הוא יושב בל[ו]דז בתור סוחר.

בברלין ראיתי רק כרטיס המנו: “ד”ר. ד. פרישמַן" - - -

בדבר טון הדבר לפלא בעיני: הן או לאו, אם הוא השלישי בינינו: אין אתה רשאי לכחד ה[י]מנו מקרה רב כזה כהחמישים?¹⁹⁴²

בכלל אמרתי לך כי בענין זה ענינ[ינ]ו הכללים לחוד וענינ[ינ]ו הפרטים לחוד. ואתה עודך מערבב את הדברים - - -

הנני מבקשך עוד הפעם שתכתוב לי בבירור: באיזה יחַס הוא עומד אלינו? מה יעשה ומה יכול לעשות? ואיזה תנאים התנ[י]ת עמו?

עלי לדעת הכל –.

דברי אלה יבואיך בערב החג. החגים באים והנך טרוד.

אחרי שבלי ספק מאסף אתה את מכתבי, הנני מבקשך שתכף אחרי החגים, באסרו-חג תאסף כל מכתבי ותקרא אותם עוד הפעם למען תשיב אותי דבר יחד בכלל ובפרט.

גם תודיעני אז מצב ענינ[ינ]ו בפרט.

המו"מ [ממזרח וממערב] יופיע לפי דעתי לא יאוחר מחג המצות [פסח], ולפי דעת בריינין אחרי חג הסֻכות.

בעד “העולם” כתבתי: “איינע שטונדע מעֶסִיאַס” [שעה של משיח] – לפי דעתי עלה לי יפה.¹⁹⁴³

פריש לא ראה ה[י]מני עוד גם ח"א [חלק אחד], אחרי שחפץ אנכי להראות לו צרור בבת אחת. אנכי כותב הרבה ומכלה עבודתי שלא השלמתים אצלך.

חדש כתבתי: “אָמקעהר” [שיבה, חזרה] –

הנני מסדר ציורי לשני צרורים:

“אים עֶקסיל” [בגלות] (עברים) – “אנטערוועגס” [בדרך] (ערלים) –

הנני מקוה, וזה לי האחת - - -

בהצפירה מצאתי תשובה לאיש אחד שואל לכת[ו]בתך.

בו החל נ"ס לבקר את הדרשות, יבֹא עתך אשלח לך אותו הגליון.¹⁹⁴⁴

בשבת הבא יובא החזיון של הירשפלד: “אגנעס יורדען”¹⁹⁴⁵ – על הבימה – (האנשים עברים) – אנכי אבוא –

“המגיד” חדל לבוא אלי. הכבר נאסף בעה“ש [בעזרת השם?]. איני יודע אם כבר הודעתיך שהוא¹⁹⁴⁶ מו”ל עתה בוויען עתון שני בשם “השבוע” למען הכניסו לרוסיה.¹⁹⁴⁷

לבריינין כתב כי מיסד עתון בסגנון: “העת” –¹⁹⁴⁸

הנני רחוק עתה מן ההשכלה וחללה ואיני רואה איש. כל היום הנני כלוא בחדרי, קורא או כותֵב, הכתיבה מרובה מן הקריאה.

לעִתים אני יוצא בין אנשים.

יותר אין, סלח לי על עירוב דברי, הנני מפוזר מעט ואיני יכול אחרת.

השלום לך ולרעיתך היקרה ה“שותקת הגדולה”?

שלכם באהבה

מיכה יוסף

ושמחתם בחגיכם!

P.S.

שטיין יודיע לי כי יְפַשֵר בעדי הכל ושאין לי לדאוג.¹⁹⁴⁹

עוד הפעם אבקשך לשלוח לי חפצי תיכף בחו"מ[.] [בחול המועד]

מדוע עלי לחזור ולשנות.

_____

“כל נדרי” ראיתי בעדת המתוקנים. ק. דרש ע“ד “חותמו של הקב”ה אמת…”

הוא דרשן נפלא.

מפֿריש דרישת שלום בעבורך ובעד רעיתך[.] הוא עובד עתה הרבה –.

_____

אינך יכול לשער עד כמה עשו דברי “על המוסר” רושם ברוסיה.

הנני מקבל הרבה מכתבי-תודה.

מק[ו]בנה כותבים לי:

“מאמרו עשה רושם נמרץ ועז על לבות בני עירנו. ואף גם אלה, אשר עניני הספרות רחוקה מידם, ואינם קוראים את כה”ע, דחקו זה את זה בצד ובכתף לקרוא את מאמרו וכו'".

הרני מעתיק לך את הדברים הללו למען תראה כי יש לנו קוראים ושנוכל לברוא לנו קוראים –

_____

איני יכול להתאפק מבלי לספר לך את המכאובים אשר הסיב לי השלישי בינינו,¹⁹⁵⁰ הכל אגב גררא כדרכו –

- הוא חושב ששלושים שקל לחדש מהתחיה יהיו בעדי די והותר…

- אחד העם לא יפה עשה שלא שמר את הדת בקרקוי, ושעלי ליהד אותי בשעה שאכנס לכיפה - - -

- הוא ירא שבשבתי בק. [בקרקוב] אשב על צוארו –

חושב אנכי, שאין אנכי צריך לומר לך עד כמה נעים לי לשמוע דברים כאלה.

עוד הפעם שלום לך ולרעיתך

ממחרת יום הכפורים –.

392. אל דוד פינסקי¹⁹⁵¹

8.10.1897

ע"ש [ערב שבת].

ידידי!

צר לי מאֹד שלא יכולתי לדבר אתך ב“רשות הרבים” שלך כראוי –

רעיתך עשתה עלי רושם טוב. בכלל היא אשה טובה. ד' יהיה בשכינתכם.

באמרי: רשות הרבים, אין רוצה ח“ו להכאיבך. אבל צר לי מאֹד לראות כי ה”משורר" שבך סובל או יסבול תחת משא פזור הנפש והפרצופים הבאים עלינו מכל צד ומושכים אותנו הצדה. אני מאמין כי נחוץ לנו אנשים, שדרושים לנו, אבל רק בעת שצריכים לנו, לא שבכל עת ובכל שעה לא נהיה בטח את ה“לבדד” שלנו מבקור אנשים לא צריכים –

רואה אנכי אצל כל חולה, כל בודד וכל מבקש בא אליך. הדברים יזכירנו בתקופת ב. [בריינין] בוויען, דבר שלפי דעתי הזיק לו.

הנני מקוה כי לא תשית עלי חטאת באמרי לי בפניך את אשר אינו מוצא חן בעיני.

כן מוצא אנכי את ההתרשלות היתרה שחטאת נגדי, בדבר הראיה לאחר מחצית שנה פרידה, רק תולדת הפזור הזה - - -

שלום לך ולרעיתך היקרה.

שלכם מיכה יוסף

והיה בבואך אלי אל נא תשכח להביא אתך את מכתבי הגדול שכתבתי לך –

393. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁵²

13.10.1897

I

א. חוה"מ –

ידידי היקר! דבריך באוני.

בדבר הפסל איני מתפלא. המוכר אמר לי כי אינו שולח לחו"ל על נאכֿנאַמע [על חשבון הנמען], ושעתה הוא רק עושה לפנים מן השורה בתנאי שאנכי אערבנו שתקבל את הפסל. אנכי עשיתי כך, אבל קרוב הדבר כי נִחַם.¹⁹⁵³

בכלל אל יצר לך. בעיני לא מצא הפסל חן. ולפי שנאמר לי: אין ראשו של שפהן [שופן] מוכשר להִבָלֵט בשיש.

אולי יעלה בידי לקנות בעדך בהמשך הימים מתמונות בעקלין –

חזיונו של הירשפֿלד עשה עלי רושם גדול.¹⁹⁵⁴ מעולם לא שמעתי ודוי פנימי כהמשורר שלו בסופו:

“בקרבי רק סערה ולא שירה. נפשי עלי יכאב ואנכי אצעק; והאנשים באים ושומעים ומרגישים ותו לא מדי – ובעת שתצאנה הנערות לקראת האָביב לבי בל יצא עמהן…”

המבקרים פליגו ביה [חלוקים], רבים מהללים אותו ורבים מעפרים אותו עד לעפר.

גם זָדרמן והויפטמן ראיתי שם.¹⁹⁵⁵ הראשון לא מצא חן בעיני.

נסיתי לכתוב להצפירה אודות ה“חזיון” עמלק"פ¹⁹⁵⁶ ונראה איך יפול דבר.

משאר העתונים אין לי עוד כל תשובה.

ה“מגיד” יופיע –.

בדבר בריינין צדקת.

למחר אשלח לך מאמרי: “נשמת חסידים” (הסתכלות), בבקשה שתואל נא להודיעני את משפטך אודתו.

לאַמם חולה הוא. אצל מַלְתר הדברים יגעים –

מטון אין קול ואין קשב.

פֿריש דורש בשלומך ושלום רעיתך. יכול היות שבקרוב ישלח לכם את תמונתו.

לתמונתך אחכה כדבריך.

אבי כותב לי היום: שלעצתו אלמד בכל יום חומש עם רש"י ואומר עשרה קפיטלים [פרקים] תהלים.

מה דעתך?

השלום לבית אביך?

מיום עזבי את לבוב אין אני יודע מה להם. השלום למלץ ולכלתו? השלום לאחותך הבכורה?

אנכי ברכתיה לראש השנה, ומובן מאליו שברכה המנה אין.

ילסקי מקבל פרס ארבעה אלפים מרק לשנה.

את משפחת כהן בקרתי, ומצאתי שם את המשרת ד"ר ריינר, הדודה כהן והעלמה הטובה יקבסטַהל.

אין אני יודע אם אבוא עוד הפעם.

סלח לי על עירוב דברי. ואנכי רק שמועות אשמיעך ולא מכתב אני כותב.

שלך מי"ב.

III

ידידי!

עתה בדבר “התחיה” –

כבר מלתי אַמוּרה לך: שמיום ראיתי את התרשלותך בבזל בענין זה נתמעטה אמונתי בך ובה. וגם עתה הנני שומע אותך כל היום, רק מתירא פן יחזה כרקלמה, פן יאמרו וכו'. וכל עוד שאנחנו יודעים אנה פנינו מועדות יאמרו מה שיאמרו.

בקצרה: במוג-לב כזה לא נעשה תולדה.

חושב אנכי שאנחנו חייבים לנו גם להקהל לגמור מפעלנו, אנוסים אנחנו לגמור. לא משום שכבר הבטחנו; רק מפני שאנוסים היינו לבטוח, והשעה צריך אותנו - - -

וע"כ על[י]נו לעשות הכֹל, לכתוב לכל הבני-אדם שבעולם שחושבים אנו שיכולים לעשות.

בדבר קרפלס אולי צדקת, אבל ה. הילדסמיר [הילדסהיימר] יכול לעשות הרבה. ובברלין יכול להעשות הרבה.

אתה מתיאש מברלין, בלבוב לא היה לך פנאי, בבזל מתירא היית מפני לזות שפתים, את רוסיה אין אתה חפץ. ומאין יבואו האנשים?

הגד נא לי אם תדע.

הנני מקוה כי אחרי ימי החגים תשב עוד הפעם על האבנַים, תכתוב ותעבוד ככל אשר תוכל.

תאסוף את אלה שכבר הבטיחו, ותזכיר את אלה אשר הבטיחו לעשות.

גם להילדסמיר [הילדסהיימר] תכתוב.

גם לאנשים העובדים אתך בועד הספרותי תכתוב ותבקשם שיעזרו לך ברוח.¹⁹⁵⁷

בין כך עלנו להגביל לנו זמן, עדי ראש השנה שלהם: והיה אם ח"ו לא נאסוף את החותמים אז יכתוב אחד מאתנו בכתבי-העתים שהדבר לא יצא מכֹח אל הפועל.

זאת אנו חייבים לנו ולהם.

אבל זאת אנכי אומר לך שאם לא יצלח עתה בידנו, אנסה אנכי לבדי לאחר זמן כשאתבסס מעט.

אעשה מסע גדול ברוסיה, והנני מערב לך את ראשי שאיסד מפעל כזה בסכום כפלים.

הדבר יבוא. ואנכי אראך את כֹחי גם במפעל ובמעשה.

הדבר צריך להעשות ועל ידנו, או על-ידי.

_____

אם באמת התחיה אינה נוגעת כלל לטון ורק לטובתי הוא מבקש, ילך לו בשם ה'.

באופן כזה אין לנו צורך בו. ועוד יזיק כאופן שלישי לעגלה –

חושב אנכי שגם לשתים קשה לעבוד באחת, אבל אנחנו עכ"פ רוצים בתקומת הענין. והוא רק הנח לו.

עוד הפעם ה“מתירא” שבך – די להדבר אני ואתה.

בידך יהיו מסורים עניני הכספים, ובידי עניני ה“ה[ו]בלה” והעסק. ושנינו נערוך. ליתר שאת תוכל להניח את הכסף בבית-כסף בוויען.

בכלל חושב אנכי שמצדי ומצד הענין יהיה הדבר טוב שנרכיז אותו בוויען.

הכסף יהיה מונח בוויען, ואתה תצוה בכל פעם לתת לי סכום הצריך.

גל[י]ציון יש לה שם רע. כל דבר שעתה יִוָסד בוויען מרכז הציונים יש לו תקומה. כל עובר ושב זר מאחינו יפנה בשם, בהבית המזכיר אדע כל הכתובת של האנשים אשר לוקחים חלק בהיהדות –

כן לא טוב נעשה אם נתחיל רק ברבע מן הכסף.

כל עוד שלא יהיה כל הכסף בידנו לא נוכל להתחיל.

גם אחיאסף נכשל בזה. להעני המדוכֶּה מלתר לא שלמו שלוש מאות שקל והם לא ישיבו לו כלל כל ימות הקיץ!

בקצרה: בראשית על[י]נו לאסוף את המניות. אח“כ את הכסף, אח”כ את ההרשאה, אח"כ את החומר.

הדבר יתמשך לפ"ד עדי ראש השנה הבאה, ואז יופיע הלוח עם החוברת הראשונה.

אלה הם דברי האחרונים בדברים הללו, אין לי להוסיף ולגרוע.

לדבריך ולחפצי אחכה במהרה.

שלך

מי"ב

394. אל אחד העם¹⁹⁵⁸

13.10.1897

ידידי הנכבד!

לא תוכל לשער עד כמה אני מחכה לדבריך ולתוצאת “השלח”. באחור החוברת הי"ב לבוא “אני סוגר” שעוד יש לך תקוה.

מי יתן.

שלום לך ולביתך

ברגשי כבוד וידידות

שלך

מיכה יוסף

אצלי אין חדש –.

395. אל דוד פינסקי¹⁹⁵⁹

15.10.1897

ע"ש.

ידידַי!

מאֹד אשמח לראותכם.

טוב תעשו לו תוד[י]עוני למפרע, למען תמצאו אותי על נכון.

למחר בערב, ולפי שאשער גם ביום הרביעי בערב לא אהיה בביתי. בימי-שבתות שלהם הנני לרוב שגור במעוני[.]

ושמחתם בחגינו!

שלכם מ.י.ב.

חזיונו של הירשפֿלד עשה עלי רושם גדול.

מאמרי “נשמת-חסידים” (הסתכלוּת) יצא בעוד יומַים לאור.¹⁹⁶⁰

396. אל אחד העם¹⁹⁶¹

16.10.1897

ידידי היקר!

בזה אני שולח לך לזִכרון את ה“משנת חסידים” שלי שהוא כעין ודוי הפנימי שלי. ומאֹד אשמח לו תואל נא בטובך להודיעני את משפטך אודתו.

ממאמרי זה קבלתי איזה תוצאות [תדפיסים] בטרם יצא המו"מ [ממזרח וממערב] לאור. ועוד יעברו ימים רבים.

לתוצאות דבריך וענינך הנני מחכה בכליון-עינים, פשוטו כמשמעו.

קבלתי מ“אחיאסף” את הלוח – מיום שעמדתי על דעתי לא קראתי שטותים יותר גדולים כה“דברי-זמר” של רמל"ל - -¹⁹⁶²

חיה בטוב, שלום לך ולבתך היקרה.

שלך

מי"ב

397. אל דוד פינסקי¹⁹⁶³

20.10.1897

ידידי!

למד לשונך לומר איני יודע.

לפי הנחת הענינים עתה אצלי איני יכול לבוא אליך למועד אשר הגבלתי לך.

במטותא הָשֵב לי ע"י בי-דואר את מאמרי, שנחוץ לי מאד בלוית השקפתך עליו. ואין אני צריך לומר לך עד כמה אני נותן על השקפתך.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם מי"ב

בהצפירה נדפס המני מעין השקפתי על אגנס ירדן –. ¹⁹⁶⁴

398. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁶⁵

23.10.1897

שבת בראשית.

ידידי! מדוע אין אתה כותב? הלא כבר עברו ימי החגים והדרשות ושאר ירקות.

גם את חפצי מדוע אין אתה שולח לי? מדוע עלי לכפל ולשלש? צריכים לי מאֹד, שלחם לי בו ביום תקבל דברי אלה. ראה הנני מבקשך.

והתחיה? והחמישים? טון אינו כותב מאומה, הוא אצלי לאחר יאוש –.

אתמול בלילה באתי בפעם הראשונה ב“חברה גדולה”. ה“נסיון הא[י]שי” עלה לי בכל טוב. ראיתי שם הרבה.

בהמליץ יודפס עתה מאמר גדול נגדך בשם “בנין זקנים וסתירת ילדים” מאת ציטר[ו]ן[.] כשיגמר אשלחו אליך.¹⁹⁶⁶

הקבלת את ה“משנת חסידים” שלי? מה דעתך אודתו?

שלום לך ה[י]מני ומפֿריש; שלום לרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מי"ב

הרב [י]לסקי קרא אצלי איזה פרקים ונבהל לשמוע שפתי היפה ושירתי הגדולה.¹⁹⁶⁷

אתמול התארח אצלי הד"ר צִביר, גם הוא מן המאמינים בי.

בעניני הדירה וה“חומר” אין הדבר טוב.

399. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁶⁸

24.10.1897

P.S.

ידידי!

בשבת שלהם.

אתמול כתבתי אליך. על דבריך וחפצי אני מחכה.

הרני יושב עתה אצל מכירנו ה' אֶסְתרמַן.¹⁹⁶⁹ הוא יבטיחנו להפיץ בכאן לערך חמישה עד עשרה מניות, גם יבטיחני להשתדל בהק[ו]נפֿרנץ הציוני בפרנפקפֿרט [פרנקפורט] שנוסע שמה ביום השבת.

מהר לשלוח לי תכף ומיד ארבעה גליונות כדי שיהיו בידי עוד בטרם יסע לפ"פ [לפרנקפורט].

הוא יעצני לבקר את הד"ר אהרן, הוא עשיר גדול ציוני שלומד עתה עברית.

כתוב לי מהרה ושלח לי חפצי.

שלום לך ולרעיתך

שלכם מי"ב

כתבתו של אסתרמן,

Friedrichstr. 171 III

400. אל דוד פינסקי¹⁹⁷⁰

27.10.1897

ידידי!

ביום השבת הבא שלנו בין השעה השנית והשלישית, אנכי ופריש נתכבד לבקרכם; גם חמין נשתה אצלכם אם רק תבשלום אתם בש"ק [בשבת קודש].

שלכם

מי"ב

401. אל דוד פינסקי¹⁹⁷¹

30.10.1897

ידידי!

עוד יש לי צורך להביע לך הפקת רצוני מציור[י]ך, במצב הדרמתי שלהם עומדים הם בשורה הראשונה. הענינים כל כך חיים בדמיוני עד שאין לי אפשר להסיח דעתי מהם.

לך בכֹחך

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם מי"ב

במטותא מהר להשיב לי מאמרי עם משפטך.

מוצ"ש

לפי סדר העבודה שלי הרני עושה עתה את יום היציאה שלי בשבת שלנו ויום הקבלה בשבת שלהם.

402. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁷²

30.10.1897

ש״ק [שבת קודש] אחרי חצות.

א) אחרי כבר כתבתי אליך ידידי בע׳׳ש [בערב שבת] דנא, בא[ו]ני מכתבך לפנות ערב. ואני יצאתי החוצה להנפש מעט מרוב הבטלה והשעמום שהייתי נתון בו כולי יומא. ושם ברחוב החיים הומים, השמים מתאדמים במין אודם ירקי בין פאתי התכלת הכהה. ומחשבות רבות מתרוצצות בי להשיב לך, להציען לך או לפניך. בקרבי כעין רגש: שהעידנא בא העת לחשוב עמך פעם אחת בעד כל העת הרב הזה ולומר לך הכל –

אבל לאסוני נקראתי בלילה אל משפחת כהן. הרוח הפלשתי הגדול ששאבתי אותו שלוש שעות רצופות המית כל רוחי בקרבי. ועתה בישבי על האבנַים ע״מ לכתוב לך, רק בעמל רב אני זוכר מעט מכל מה רציתי לכתוב לך, כלומר שצריך הייתי לכתוב אליך. ובכן הסתפק בקצרה.

ב) כן, בדבר טהון – אבל אלי אלי! מדוע לא תבין את אשר לפני? בתחילה עוד האמנתי באפשרות הקרובה של ה“תחיה” ונכון הייתי לתת בעד קיומה הכל הכל. וגם קסבד [כסבור] הייתי כי סוף כל [סוף] יש לטהון איזה חפץ בעניננו. – ועתה, אחרי שבדעה צלולה ומיושבת אני חושב אודות יחוסו לעצמו ולנו: שתיקתו במזיד והרחקתו מאתנו: אחרי שאתה אמרת לי בשמך שהדבר אינו נוגע לו כלל ושרק בעדי הוא עושה: מובן הדבר מאליו שאיני יכול לרצות שאחד בין הלוחמים יעמוד איש שלבו בל אתנו, איש שאינו רוצה כלל ושתחת לעזור יעצור ויהיה כאופָן שלישי המעכב. ודוקא עתה בטרם נעשה, נוכל עוד לפרוד הדבקים, לא אח׳׳כ כשיהיה העניין נכון ויאמר כי עשינו עסק בשמו. בכלל אתה אומר: בתחלה יהיו המניות ואח״כ נראה מה לעשות ואנכי אומר להפך: בתחילה עלינו לברר הדברים, את המקום, העוסקים והתנאים וכד וכו' וכו'.

ג) כל ה“דחיפות” והישובים בדוחק שלך לא יועילו לך להוציא את הטינא שבלבי עליך מיום התרשלותך בבזל.¹⁹⁷³ או יותר נכון, זה פעם שניה ראינו ש“הרצון” שלך פשט את הרגל – להיות חולם והוגה יומם ולילה בדבר מפעל ספרותי איזה שנים רצופות. להחל את העבודה ולפרסמה בראש גלוי שאחראין אנו מאד בעד זה. למשוך אחריו רעו ועולמו, לעסוק אתו ומהלכו איזה חדשים, להכין הכל ולתקן הכל. ואח׳׳כ בשעה שמצד אחת הגיעה השעה, ואולי שעת הכושר האחת להרמת המפעל, להוציאו לאור בשעה של ילידה חדשה והרגשה חדשה לעמנו, שעה של תחיה. ובשעה שאותו הרע כבר יושב ומחכה, כבר חושב לראות בעינים את העבודה הראשונה, את הדבר לו אליו [עיניו] נשואות כל הימים. והוא הפקיר הכל ונתק כל חבליו רק בגלל הדבר הזה: ולשוב אח׳׳כ בפנים קרות: “שוב לרוסיה!” או יותר נכון שכל עבודתך עד עתה, הכל הכל לבטלה, לבטלה – את הרגע הזה, שכמעט שנאתי אותך בה, לא אסלח לך כל הימים. וגם “התחיה” תחיתה ממך דורשת: אחרי שבידך היה להקימה, בידך –

מה“מכתבים” אין אני מחכה. חושב אנכי שכבר ראית אחרית כל אלה… ועתה אין אני יודע מאין יבוא עזרנו?

בקצרה אין אני מאמין עתה ב“התחיה” כל עיקר. השעה המוכשרת איבדנו בידיים. ועתה עצה אין. כך אני חושב.

ד) “כל עניני ברלין מסורים עתה רק לך”. –

אבל הנך שוכח כי בראשון מסור אנכי לי. שצריך אנכי לחיות. ושאותם המכירים העושים בעדי אינם יכולים לעשות בעד “תחיה”. אנכי מזיק לה והיא לי.

יודע אנכי בבירור שבין אלה העומדים עתה לי כמו צ[י]ביר וחבריו יכולתי לכל הפחות לקבל עשרה מניות או יותר.

בכלל לא אוכל עוד שאת את ה“דו-פרצופים” לבקש ביד אחת עזר לספרות העברית וביד השנית עזר לאיש שאינו יכול להישאר בה…

“הדיברת עם קרפלס?”¹⁹⁷⁴

אבל את קרפלס דברתי אודתי ואודות עתידתי בספרתם. ומובן הדבר שבשעה שאני מבקשו לעמוד על נפשי ולהיות לי לעזר לתקוע לי יתד מחוץ לתחום, איני יכול לבקשו בעד התחום.

(ולא מבעי שהאיש הנ׳׳ל ככל העדה הישראלית מעט בכאן כולה מריקה כל כספה בעד “הספרות העברית עם חמישה הילדים” או ה׳ממזרח וממערב׳.¹⁹⁷⁵ והדבר לא הפרזה היא. גם ק׳ הודה לי זאת כי רחיים על צווארו… ושעליו להשתמש בכל המוכשרים להיות לעזר. גם אסתרמן¹⁹⁷⁶ באר לי את הדבר הזה, כי הכול עומד עתה על המו״מ [ממזרח וממערב] בכאן).

ה) בכלל רואה אנכי שעוד עתה אין אתה רואה את אשר לפני ותשכח כי הבדל גדול ביני ובינך. שבשעה שחייך כבר ברורים ויש לך איזה מעמד בחיים אנכי עודני תלוי באויר במיטב שנותי.

שבשעה שאתה רשאי לעסוק בענינים אחרים עלי בראש וראשון לדאוג לקיומי. לחיות בתור אדם בן חורין המרויח לחמו. ועכשיו שאין לי כל משרה בחיים והספרות העברית בתנאיה עתה אינה נותנת לי גם לחם לאכול, עלי לצאת ביד חזקה למקום אצא ולבקש לי מפלט אחר –

התנאים האלה שאנכי נתון עתה בהם המה בחזקת סכנה בחומר וגם ברוח. הסאה הזאת כבר גדושה…

מובן הדבר מאליו שבשעה כזאת חלילה לי להשתמש בתקו[ו]ת כוזבות המסיחות דעתי. חושב אנכי כי תבין לרעי.

ו) בקצרה הר[י]ני מבקש אותך ודורש אותך כי אל נא תמשוך את הדבר עוד זמן ארוך. להיות או לחדול. לגמור את הדבר או להחריבו לגמרי. מצב ההמשכה הוא אמנם מצב תוכל אתה לסבול אותו אבל לי מזיק מאד.

בשעה שתהיה השעה צריכה, אולי אדבר בעצמי עם כהן, איזק וגם אהרנ׳ס אבל אינני מקוה ה[י]מנם הרבה: אחרי שאנכי לפי מעמדי עתה איני יכול לפעול עליהם, והם כבר נתנו ונותנים בלי הרף כסף להמו׳׳מ.

נסה אתה הכל. נסה דברים את הרצל, את האנשים העובדים אתך בועד הספרותי. כתוב, השתדל, עשה ועשה, אבל הכל עד זמן ידוע.

והיה בבוא המועד ותקותנו נכזבה אז נפרסם את הדבר ברבים: איש לאהליו ישראל!

ז) בכלל רואה אנכי עתה מתוצאת “אחיאסף”, “השלח”, “תושיה” שהמה טעו בחשבונם בחשבו שמעות להוצאת שנה כֻלה יספיקו. מפעל קיומי צריך עכ׳׳פ לשנתים אם לא לשלושה שנה.

אנחנו מעטנו באשר רצינו למהר את הדבר בעבורי. אנכי פטרתי את המפעל מעולי, ואנכי הנני מבקש לי עזר ממקור אחר. ולכן עלינו להתבסס כל צרכנו, לא להחל ולחדול. שבו ביום אניתי תטבע…

אחד העם יוכיח.

גם התשלומים לחלקים אינם טובים. לא נוכל לגשת אל המפעל בטרם יהיה כל הכסף בידנו.

גם נסיעה לרוסיה נחוצה מאד מקודם. בה תלוי קיום הענין.

לפי דעתי רק רכוז העניין בוויען, באיזה יחס לועד המרכזי יכול להועיל להוצאת העניין לאור וגם להאריך ימיו.

גם אנכי נמנ[י]תי וגמרתי ללכת רק לוויען. בגליציון אני רואה מיתתי. איני יכול לחיות בשם.

עניני הכנת הכסף, הענינים החומר[יים], המעמדים ברוסיה, ענייני הבקֹרת, הכל צריך להמשך עדי ועד [הקונגרס] הציוני הבא, אם לראש השנה שלהם.

ח) בדבר ס[ו]ק[ו]לוב, הוא אינו עונה לי כלל. בכלל בכל יום ויום אני רואה שבלעדי מרכז עלינו להתיאש לגמרי.

אין לנו ספרות, אין לנו מקום כלל.

צא ולמד. ענינים כאלה יכול אנכי לכתוב. הדברים מוצאים חן מאד. בעד שלושה או חמישה שקל לשבוע הייתי כותב לו פעם אחת או פעמַים. הוא מכיר אותי ומעמדי, וגם לא ישיב לי.

ילכו לעזאזל!

גם עם “המליץ” דברי יגעים.

מ“השלח” אין קול ואין קשב. ריב בינו ובין אחיאסף.

הקנאים מתנגדים לו והרדיקלים מתנגדים לו. בקצרה גם ימין ושמאל עזבו אותו.

הרוסים והרוסיות בכאן למאות. ביקרתי את רבים, את הטובים. כֻלם הודו כי הננו עומדים עתה על פרשת דרכים: לחדול או להיות בספרותנו! ושתנועה חדשה ספרותית מאתנו תוכל להביא חיים בעצמות היבשות – – –

מדוע דחית את ק׳ בשתי ידיים? כסף אין לך לתת לו, אבל עזר רוחני. כל יסוד חדש על[י]נו לתמוך. טוב מעט מאפס.

אולי יהיה עכ״פ לעת עתה איזה מקום לכתוב. המבקר הראשי כותב אלי ידידות. הדבר טוב ומועיל לעתיד ואל יהיה הדבר קל בעיניך.

ט) עתה הר[י]ני פונה אלי ואל עניני.

כאמור, הנני מאמין עתה ביותר בכשרוני הציורי; אחרי שממך ומרעיתך העדינה עדי כל האנשים שרואים אותם כֻלם מוצאים בם. גם פריש לא פלל בי גם חלק עשירי ממה שמצא בי ואנשים כילסקי המדיקים בשפה מתפלאים על שפתי. אבל אחר כל אלה, בפנימתי יודע אנכי שעוד צריך אנכי להתבשל ולעבוד הרבה ולכתוב הרבה. הרבה הרבה הר[י]ני נפעל מזרים. הרבה הרבה הרי אני ממשמש כעִור מבלי דעת עוד את הבטוי[י]ם הפנימי[י]ם להענינים שאנכי רואה אותם באמת. הרבה הרבה צריך אנכי לשכלל עוד בעיני, בחושי וביותר בחוש הראות שלי.

מלחמת החיים החזקה עלי ועולה הקשה, הקרע הגדול שלי בין יפת לשם, יחוסי לחיים ולנשים, הפ[י]ל[ו]סוף שבי שעוד לא נשתתק ועומד ושואל תמיד. בקצרה נגיעתי החזקה בהחיים, בשאון החיים והמיתם כֻלם עושים את ה“רואה” שבי קצר-רואי, אחרי שעודני נוטה לכאן ולכאן. ולא מבעי ששפתי עודנה צריכה שכלול וכו'.

י) בקצרה, אלמלא חרב חדה היתה מונחת על צווארי כי אז המתנתי עכ״פ שנה אחת עדי אמצא את עצמי. וחושב אנכי נכונה כי עוד יכול אנכי עכ״פ לכפול ערך עבודתי במתינות כזאת, ובעל נפש כמוך ידע עד כמה יש ערך למדרגה על גבי מדרגה בכשרונותינו.

אבל לחם לחם!

לימות החורף יש לי מ״ה שקלים לחודש. וגם מזה מחצית אינה בטח. עד ראש השנה שלהם יהיה לי עוד עודף מעט מן שקליכם, ועלי לדאוג.

בקצרה עלי להרהר בפרסום.

רק אין אני יודע עוד: איזה הדרך אבור. אם אבקש לי מו״ל ואפרסם חוברת אחת בבת אחת או אבקש לי נתיבות בכתבי העתים.

חושב אנכי כי בראש וראשון אנסה בכ׳׳ע, ואנכי משכלל עתה עבודות אחדות. בכלל קשה עלי העבודה בימים האחרונים מפני אי מנוחתי היתרה ודרכי חיי ודירתי ועוד ועוד.

יא) גמורים אצלי לע"ע [לעת עתה]: אבשיעד – איינע שטונדע מעססיאס – אומקעהר – איינע פרעמדע – דאנעבען ועוד ועוד.¹⁹⁷⁷

על האבנַים ציור טוב בשם “אונטערוועגס”,¹⁹⁷⁸ תולדות איש אחד שכל ימיו הכין את עצמו לחיים ותמיד נשאר באמצע הדרך…

את עבודתי הריני מחלק לשלושה בבות [שערים]:

אים פרפיל (חיים צרים)

אים עקסיל (חיים עברים חדשים)

צו הויזע (חיים עברים עתיקים).¹⁹⁷⁹

יב) פריש ישתדל בכל מה דאפשר להכניסני לחברה. ועד עתה הריני מארח את האחים הירשפלד, את גיסת הירשפלד שאצלה הייתי קרוא ל“ערב”. שמה התוודעתי אל בנסון, כריסטיאן מ[ו]רגנשטרן, עלזע לעהמן, לנדסהויף גיסו של פישר וכו' וכו‘.¹⁹⁸⁰ גם פישר בעצמו,¹⁹⁸¹ קעער¹⁹⁸² וכו’ אקוה להתודע בקרוב.

בכלל יש לי עתה מקום לבוא בחברה, אבל גם בכאן “שאור בעִסה מעכב”. הדבר פשוט, אין לי כסף ללכת בבתי מרזח בלילה, לאחֵר בחברה.

למשל בפתיחתא של “אגנס ירדן”¹⁹⁸³ יכול הייתי לילך עמהם אח״כ [לברסל?] ולהציג את עצמי לכל החבורה. הירשפלד קורא אותי אל הקויטהויף. הדבר קל, אבל שם נראה אנשים סופרים או משוררים, נלך להלן, והכול דורש כסף.

ומטעם הזה הר[י]ני נסוג אחור בצדיה.

יג) ועליך לדעת כי מלבד ה“תועלת” שבענין חברה כזו, הדבר פועל היטב על רוחי, על מבטי. אנשים אני רואה, נפשות, נשמות שאבינם היטב, שאלמדם לדעת.

אשת הירשפלד הגדול היא גדולה פי שנַים מרעייתך וגם זקנה הימנה לימים. אבל באיזה צד יש להם איזה שֹרש נשמה משותף, מין צל רוחני מרחף עליהן. והיא טובה מאוד, באווירה יחס גם לאיש זר כמוני.

את בנסון הריני מתירא יראה ממש. מיום שעמדתי על דעתי לא הרעישה אותי אשה במין רעש כזה. נלחמתי בי ואוכל.

היא העתיקה את אובסטפלדר.¹⁹⁸⁴ המשורר הצעיר הזה הוא לפי דעתי הטבעי היותר גדול בזמננו. ציוריו המה בערך כציורי בקלין.¹⁹⁸⁵

שני ימים וחצי הייתי אֻמלל בשעה שקראתי ציורו הגדול בהנד״ר¹⁹⁸⁶ “מישור” –

הרמן בהר¹⁹⁸⁷ יתאכסן בכאן לרגלי הטשרפרל.

הירשפלד הוא עתה בנירנברג. הוא כותב עתה רומן גדול.

אני בא לפרקים את הפילהרמוניה. שמעתי את יואכים.¹⁹⁸⁸ הרושם היה גדול.

לבית שכיות החמדה בכאן באו תמונות חדשות מבקלין.

בכלל החיים בכאן יפים. ויותר טוב כל הנערות בכאן לובשות עתה צוארון לבן האהוב לי מאד.

כן ירבו.

יד) ידידי! בתוך כך השעון מכה שתים ואנכי יושב וכותב במין ערבוביה השכיחה עתה אצלי במכתבים, אחרי שרוחי אין אתי ליפות עתה את מכתבי כאשר הסכנתי.

הרי אני מספר לך, לכם הכל כלאח ולאחות, כבן-אדם כמוני שיושב ומספר הכל מעורב.

ובטובכם סלחו לי.

חושב אנכי כי המעט הזה יספיק לכם לתאר לכם מצבי ומהלכי, כל אשר בי ואשר מסביב לי, הכל הכל.

אין אני יודע מה לי, הרי אני עוד הפעם כבן-כפר הרואה את המלך. כל בית, כל ארמון, כל מגרש, כל עין יפה ושערות יפות, הכל הכל עושה עלי רושם, את הכל אני חי.

אהבה, אחוה, תקו[ו]ת גדולות, חלומות וכו׳ ימלאו אותי בין פחד ויאוש, בין איבה ומרד. אין אני [יודע] אימתי אמצא את עצמי? או יותר טוב יודע אנכי אימתי?

ולאהוב אנכי צריך עתה. רק נפש אחת, אשה שתלך אתי במקום אלך, שתחלק חיי הבודדים, רעיה לכל ימי חיי.

ויש שגם זה אין אני צריך, יש שאני שונא את כל הנשים וכת דילין, את החיים ואת התלונות אודות החיים, את הכל הכל אני שונא; ואני מתפלא איך עוד יש לי עוז לחיות בעמק הבכא הזה.

אנכי הולך מגל אל גל.

ובין כל הסערות הללו, החומריות כהרוחניות, האנושיות כהברדיטשבסקיות, נר אלהים בי בטרם יכבה… והקול קול יעקב נוהם בקרבי לפרקים.

כל העבר הגדול שלנו, עתידתנו, כל אשר לנו ואשר לא לנו, הכל בא עלי ומכה גלים בנפשי, ונפשי אומר שירה מרה, שירה עזה אשר כמוה לא שמעתי עד היום. אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

טו) ואתם? מה אתם עושים? מדוע אינכם כותבים לי מאתכם? מה לכם? כתבו לי הכל הכל.

הבקרתם את קמינקי?¹⁹⁸⁹ השלום לכם בחוגכם? השלום להוריכם? השלום לאחיותיך? העוסק אתה בהבחינה באמת? אימתי תבוא לכאן? התבוא לבדך?

כתוב לי הכול.

טז) בדבר מאמרי גם פריש תמים רעים עמך. אתם המשוררים לא תמצאו נשמתי בכי טוב, ואחד העם וטהון המדעי[י]ם ימצאו אותה טוב מאוד. אנכי איני מסכים גם אתכם גם אתם.

שלכם באהבה המחכה לדבריכם

מיכה יוסף.

שלום להרצל, לוייסמן ולשפיצר.

שריינר נעשה ללאומי למחצה.

אצל מלתר הדברים יגעים.

ילסקי גילה לי שעושה בעדי איזה דבר ובטרם תצלח אינו רוצה לגלות לי.

ציורי עשו עליו רושם גדול.

IV

ידידי! בתור תשובה על קרטיסך [גלויתך].

– למלתר אין רק [אלא] אכסמפלר אחד. עבודתו טובה מאד.

– את ב"פ [ברנפלד] ראיתי. הוא אשר הוא שתמיד טוען עליך שמימי אתה וכו'.

– בכלל חושב אנכי שעתה שע"י אחיאסף והשלח לחמו [יספק] הוא יעשה בעדו לו מפעל ספרותי.

– גם איטצקובסקי רוצה לומר לו איזה מפעל ספרותי הוא בקש לו עורך, ואיני יודע אם יפנה עצמו לב"פ, לבריינין או אלי. הוא לקח אצלי כתֹבתי.

– את אהרנ’ס וכהן ואיזק אדבר, אבל אחכה עוד מעט, אחרי שאני מכין לי בשם מעט מקודם ע"י אנשים. וביותר הנני מחכה על תוצאת החמישים.¹⁹⁹⁰

אחריות האיש הזה עליך. הוא כתב אליך, בלי ספק רצה, ועליך היה שלא לאבדו. כתוב לו עוד הפעם בארוכה ועוררו כי יעמוד לימיננו, וגם אם לא בסכום הגון כזה בפחות מעט. שלא יעשה מאומה איני יכול להאמין. כתוב והשתדל.

כתוב למרדכי בן הלל, לבק בדינברג (הוא משתתף ראשי), לפלוני ב[סביריין] וכו' וכו'.

כתוב גם לרוזנברג, בעל המנדב את הה' מאות פלורין להשירה הלאומית. גם הוא רומני, כתבתו תוכל לדעת מברקוביץ או מבירנבוים (עצת אסתרמן).

כשיהיה בידנו כל השתי מאות מניות אז רק אז יש לי איזה מ“מ? לנסות דברים את קלברי? שיהיה הוא המו”ל וישתתף עוד בכפלים.

כתוב גם לאשינסקין [לאוסישקין]. הוא עתה אחד הראשים ברוסיה.

והגליצים? הנס[ו]גו אחור. החתמו זלץ, שטנד ושפרכר שכבר הבטיחו.

השתדל ועשה הכֹל. לגמור את הדבר או לחדול. איני יכול לעמוד עוד על פרשת דרכים בענין זה, איני יכול –

“השלח” עודנו מרחף באויר. אחד העם אינו כותב אלי זה כמה.

מה תאמר ל“התחלה לטובה” ו“התנועה החדשה” מאת קלוזנר.

האיש הזה יזיק מאד לאי[ל] הברזל בספרותנו.

חיה בטוב וכתוב לי מהרה בארוכה על כל דברי.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מיכה יוסף

שלח לי תמונתך

403. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁹¹

31.10.1897

P.S. בתור תוספה למכתבַי:

בימים האחרונים דבר[ת]י [עם] רוסים רבים ולפי שמספרים ועיני תחז[י]נה תנועה גדולה עתה ברוסיה, הכל עומד על פרשת דרכים. ספרות אקט[ו]אָלית, שירית, עמית וכו' היא עתה על הפרק, הרבה הרבה יכול עתה להעשות.

רבקביץ אסף ברוסיה איזה אלפים רובל. המה פותחים שני בתי אוצר ספרים ז’רג[ו]נים בווילנא ובק[ו]בֿנה, התוצאה [ההוצאה] “לרוח העת” עשירה בערך.¹⁹⁹²

עוד הפעם אנכי אומר, עתון צריך לנו, עתון - - -

_____

והיה בכתבך אל נ"ס [נחום סוקולוב] במטותא אעיר [הער] אותו עוד הפעם שיתן לי עבודה תמידית בתור סופר תמידי במקצוע שאמרתי לך.

ווינץ קיבל המנו בשבוע העבר מאה ושמונים שקל בעד הבליו, ואנכי צריך לחשוב עם פרוטה ולהמית כל ה“רב” אשר בקרבי.¹⁹⁹³

יודע אנכי כי ישמע בדבריך. כתוב לו באר היטב. ינסה עמי רבע שנה לראות מה יאמרו הקוראים, רק מעט אני דורש אבל מדי חדש בחדש.

התאמין באמת כי קמינקי מו"ל?

בריינין, רעיתו, חמשת ילדיו חולים. תרגדיה - -

שלך באהבה המחכה לדבריך במהרה

מי"ב

חפצי לא קבלתי. שלום לרעיתך.

404. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁹⁴

[אוקטובר 1897]

ידידי היקר!

א] חושב אנכי כי רשאי אני להתפלא על מין שתיקתך הארוכה – מדוע אתה שותק? מדוע אין אתה כותב? מה שלומך ושלום רעיתך היקרה? מה אתם עושים? איך הבלותם את הימים הנוראים וימות החגים?

מהרו לכתוב.

ב] אלי אלי! עד מתי אוסיף לבקשך שתשלח לי חפצי שצריכים לי מאד? מדוע אתה עצל כביכול? הלא מצער הוא ואנכי מחכה ומחכה, המִלונים ושאר דברים נחוצים לי מאד. בבקשה מהר לשלוח לי אותם.

כן שלח לי תמונתך שהבטחת לי.

ג] ו“התחיה”? מדוע אינך כותב לי דברים ברורים? מדוע אינך שולח לי גליונות? מדוע איני יודע כמה נחתמו עד עתה ומי ומי החותמים? והחמישים? בתחילה מה סבר ולבסוף מה סבר? הכתבת את המכתבים? העוסק אתה בזה? ויחוסנו לטון השותק לנו ומדבר לאשת כהן…

חושב אנכי כי הגיע העת לבַרֵר את הדברים לגמור או לחדול ולא להיות תלוי באויר. לך אחת היא אבל לי יפסיד הרבה.

הרני מבקש ה[י]מנך בירור דברים.

ד] אצלי אין כל חדש. הנני עובד ועובד ומעט אכתוב. עד עתה לא באתי עוד למנוחה נפשית כראוי לעבוד כל צרכי גם עניני דירתי היגעים גם דאגותי וכו' וכו'.

עוד לפני ראש השנה שלהם אשלח בערך עשרה ספורים לעתונים אשכנזים ואשכנזים יהודים.

ה] רוד[ו]לף שטרויס השיב לי את אגדתי מפני שאין הענין מתאים לרוח עתונו. “דברים אחרים נקבל המנו בחפץ לב”.

שלחתי אותה לקרפלס עפ"י בקשתו.

ו] הקבלת את ה“נשמת חַסידים” שלי? מה משפטך אודתו?

הקבלת את מאמרו של ציטר[ו]ן אשר שלחתי אליך? התשיב לו אמרים? לפי דעתי אין אתה יכול לעבור ע"ז בשתיקה. חגור כלי זיינך ולחום.¹⁹⁹⁵

תשובתך ב“המגיד” היא מימית מעט.¹⁹⁹⁶

ז] הד"ר קַלישר יצא מקנפהגין [קופנהגן] מפני שאינו יכול לחיות בצותא חדא את הרב הגדול. אומרים כי יבוא לפרג [ויא?] שהָכפֿלד יבוא לשם.

הד"ר נימעראווער הוא גיסו של קַלישר.

ח] מה“שלח” אין קול ואין קשב. אחיאסף גוע. ה“ת[ו]שיה” תלך בעצלתים.

התנועה הז’רג[ו]נית גדולה ברוסיה.

יותר אין. חיה בטוב אתה ורעיתך.

שלכם באהבה המחכה לדבריכם

מיכה יוסף

השלום לבית אביך? מה שלום אח[י]ותיך?

אשת פינסק[י] היא אשה יפה אבל בלא צללים. – כן ראיתי את הד"ר קצנלסון ואשתו.

התלמידות בבית מדרש העליון רבות מאד.

[דסכיאר?] נעשה לפרפסור…

ערב שבת.

405. אל מרדכי אהרנפרייז¹⁹⁹⁷

[אוקטובר-נובמבר 1897]

*

ידידי! לא גוזמא קתני¹⁹⁹⁸ אם אומר לך שדבריך שבאוני באותה שעה שִׂמחו אותי מכל מכתביך אשר כתבת אלי מראשית ועד אחרית. זאת הפעם שהנני מוצֵא “יְלוּד אשה”, בשר ודם פשוטו כמשמעו. רב לי רב!

איני יודע אם אתה או אני טועה בך, אבל זאֹת יודע אנכי כי דעתי אודתך לא נולדה אצלי עפ"י פֿקטים וראיות שאיני מְשַמֵש בהם כל כך, הנני שופט מפנימתי, מתוכי ולא מגַבִי; ועל פי אותו התוך אני חושב עליך מה שאחשוב.

ואתה צא ולְמַד אתה וטון שניכם קרובים אלי במועד אחד, לפי תנאים אחדים, והנני נוטה יותר אבתריה [אחריו] בדברים שבלֵב. הוא פועל על לבי ואתה מְעַבֵר את ראשי. מה זאֹת? והָלֹך להרגיע את לבבך אָנוס אנכי לגלות לך את יתר התהום הרובץ בין היחס שביני לבינו ושביני ובינך. טון פעל עלי בתור רֵע, בתור חזיון גדול בחיים כשאר החזיונות הפועלים על[י]נו ע"י הראיה או הנגיעה; אבל עתה [אתה] מלבד זה, מלבד הַאָמור פעלת עלי בתור איש, כלומר בתור דבר שאינו נוגע לי כלל.

יודע אנכי כי כח[י]דות יהיו לך דבריך [דברי]; אחרי שאיני יכול לְסַמֵן לך היטב את אשר רוצה אנכי לומר, והיה אם בקי אתה במשנתו של קנט ובְסוד שב“תפארת” שלו, שהוא מפשיט אותו מכל הדברים הנוגעים אל[י]נו וחותכים בחיינו, אז תָבין לרעי. לדאבון לבי אין קסמי שפתך הנפלאה בידי שאוכל להשתמש בה כל צרכי, וגם אנכי שששים בכרסי הנני מקשה לילד מעט.

*

הנני מקשה לילד. והנני מָלֵא, מָלֵא על כל גדותי, ורוחי הולך הולך הָלֹך וסוער, הָלֹך וסוער, והוא מקיף את כל המעשים, והמחשבות, והתנועות מסוף העולם ועד סופו. ויש אשר גם בזה לא יסתפק והוא יוצֵא מחוץ לְתחום…

ושם עולם חדש וחיים חדשים!

מחוץ לתחום חיים חדשים. אבל בתְחומי החיים טבוּלים במעונו של היְאוש כדרכי בקדש, יְאוש אשר יכניע ויָרים אותי, יְאוש אשר מְחַיֶה אותי –

הוא מחיה אותי, בעוד שאיני יודע מי אני, בעוד שאיני יודע להבדיל בין מהותי למה שמחוצה לי בעולמו של ישראל, כל כך נתערבו הפרשיות אצלי…

והאהבה?

אלי אלי! עם ישראל שרוי בצער ואנחנו יושבי אור וצלמות עוסקים בהעולם הזה וחללו – אבל חושב אנכי: אדרבא! אחרי שעם ישראל שרוי בצער והוא עתה בבחינת רב גידל… (אותו האיש שגם הנשים היפות היו דומין באפו כקאקי חיורתא),¹⁹⁹⁹ הנני שמח כי בנים ובני בנים של אותו העם בעל הדרת שיבה, עוד ראשם מלא טל ילדות…

ידידי! מדי יושב אנכי על האבנַים שלה כתבתי בעדך הרבה מכתבים שדנתים לגניזה, עתה אני רואה שאיני רשאי לגזול את הפרדות הללו מאתך והנני להעתיקם לפניך ראשון ראשון.

II

ידידי!

עתה במה שנוגע לי:

הנני עובד עתה הרבה, אבל העבודה יקשה עלי מצד מתינ[ו]תי היתרה והכובד ראש שבי.

זאת הפעם שאני מרגיש היטב מה היא השירה ואת אשר אנו חייבים אנחנו לה.

ואני עמל לשכוח הרבה וללמוד הרבה, כי לשניהם אני צריך.

כאמור הנני עובד עתה בשני חוגים: יהודי ובלתי יהודי – “בגלות”, ו“על אֵם הדרך”.

בסוף שבוע זו אתן לפֿריש את הציורים הראשונים. הוא [י]גיה את הטובים וקינסטלינגר²⁰⁰⁰ יכתבם בעד ההדפסה.

בין כך אנכי משתלם בהשפה, בכתב ובעל פה, והדבר הזה יקשה עלי מאֹד מאֹד.

מקוה אנכי שוהיה כי יטיבו ציורי שאמצא בנקל [מ]ו"ל הגון.

פֿישר, בנדי, פֿ[ו]נטנה או קרנבַך עומדים על הפרק.²⁰⁰¹ ואולי [א]נסה עוד קודם לזה לשלוח איזה דברים לביע [ול]בהַר.²⁰⁰²

יחוסי החברותים מתרבים מעט, אבל לא אוכל להשתמש [ב]ם כל צרכי מפני חסרון כיס…

צרכַי עולים לשבעים וחמישה מרק לחודש. ארבעים וחמישה יש לי לע“ע בטח מלאם ומצִביֶר. ואת המותר יש לי לע”ע מהלואתכם.

אבל כל זה יספיק לי רק לספוגין של צמר – ומיום שלמדתי אצל[כ]ם את החיים הטבעים התדירים קשה עלי מאֹד להתרגל עוד הפעם במין הגבינה ושאר ירקות שבכאן.

רוחי עלי טוב. והיאוש לא יבקרני כפעם בפעם. אבל כחי חלש ועיף אנכי. מראהי רע מאֹד וכמעט לא תכיר אותי –.

כל היום אנכי יושב בביתי. עובד או מַשמִים, ולבדד אנכי לרגעים, לבדד עד התהום…

ת[י]תי לי שבשעות כאלו אני זוכר את הימים היפים והשמים היפים שראיתי אצלך, והנני זוכר בך וברעיתך כבאח ואחות למרחוק.

העיקר: עוד אני מקוה גדולות, וכל עוד שנר אלהים זה בטרם יכבה הרי אני עודני חַי - - -

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מי"ב.

406. אל אחד העם²⁰⁰³

4.11.1897

ידידי היקר!

אינך יכול לשַעֵר עד כמה לבי נוקף אודתך מיום שחדלת לכתוב אלי שלא כדרכך. הלֹך להרגיע לבי כתוב לי מה שאתך וכל אשר לך.

לפי ששומע אנכי ה“מאמינים” שלנו אומרים כי בא אתה לקעקע כל היהדות בילקוטך האחרון. אלי! אלי!

הקבלת את מאמרי?

השלום לך ולבתך היקרה? השלום להשלח?

לדבריך אחכה בכליון עינים

שלך באהבה

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

אצלי אין לע"ע [לעת עתה] כל חדש.

הנני סובל גם בחומר גם ברוח.

עד מתי?

407. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰⁰⁴

4.11.1897

ידידי היקר!

ביום השבת העבר כתבתי לך מכתב-גדול בתור ודוי-פנימי במה שנוגע לי ויחוסי לה“תחיה” והיום ברביעי לנבֿמבר באוני דבריך מראשון דנא בלוית הגליונות ורשימת המשלוח של חפצי שעדיין לא קבלתי אותם.

חושב אנכי כי אלמלאי כתבת את מכתבך אחרי מכתבי הנ“ל כי אז לא יכולת לכתוב מה שכתבת מתרשל אתה וכו'. במקום מבינים אותנו וצרכנו לא נעשה מאומה – ואנכי אלך ואעשה במקום שאין מבינים אותנו… במקום שמעט הפרות הנותנ[ו]ת חלבן ל”עגל ולמשכן“²⁰⁰⁵ נחלבות בכל עת ובכל שעה בעד ה”ספרות עם חמישה הילדים" מצד אחד²⁰⁰⁶ ובעד “חכמת ישראל העניה” (בר[ו]די)²⁰⁰⁷ מצד שני. ובכל מקום שאבוא אשמע רק חמישה ילדים, ממזרח וממערב, פלוני הת"ח [תלמיד חכם].

במבוס, במבוס, במבוס²⁰⁰⁸! ושוכח אתה כי האדון הנ“ל חולב לעצמו… בעד ה”ציון" האשכנזי שנעשה עתה לקנינו. וכפי הנראה לא תדע כי תחת ה“דגל” הנ“ל אספו ברוסיה הרבה מניות בנות חמישים רו”כ; והחותמים גם בחוברת לא ראו עד הנה - - -

גם באותו מקום שיכול להעשות מעט יקדמו אותנו. השרלטנים העושים סחורה בממונם של ישראל.

ואנכי אתרשל? אנכי אלך ואעשה? אנכי שמלחמת החיים קשתה עלי מאֹד ואחרי כל תלאותי הארוּכות הרי אני תלוי באויר ממש… הקדשתי מוחי וחלבי, עצמותי ונפשי לספרות שגם לחם גם מקום לכתוב לא תתן לי. ועתה בשעה שהגיע לי מים עד נפש… בשעה שבמחציתי הר[י]ני דואג ללחם יומי, ובמחצית השנית הר[י]ני מכין את עצמי לשירה צריכה הרחבת הדעת[,] שכלול ושכלול, עתה שאני עושה דבר צריך הייתי לעשות לפני שלושה שנה וכו' וכו'; עתה אתה בא להסיח אותי ביד חזקה לדבר שאינו של קימא…

לוּ שמעתי בקולי, כי אז יכול הייתי להשתמש בהזמן שהייתי אצלך בעד עתידתי. על ידך, ע“י אמונתי בך וברצונך נמשכתי אחריך וכמעט נטרפה ספינתי בצאתי מאתך; ועתה חפץ אתה שאאביד גם את המועד הקטן שאני חַי עפ”י נס בכאן - - -

אצלך הדבר טפל ואצלי עיקר, אתה חי מדבר אחר, ולי אין מקום לחיות. והיה אם גם עתה אשמע בקולך ואלך ואבלה זמני בזה; ואח"כ בלא יגמר הדבר תלך ותאמר לי בשפה קרה: ש[ו]ב לרוסיה?!

דייני!

אנכי כשאני לעצמי הנני חוזר ושונה שעתה לפי התנאים של עמנו וספרתו, לפי התסיסה העזה בכל חיי עמנו בחומר וברוח, לפי השאלות היומיות, עלינו לדבר אליו השכם והערב, הערב והַשְכֵם. ועתון רק עתון צריך לנו, ורק בו נוכל לעבוד ולהכין לנו הדרך. תוצאה היא רק במדרגה שניה.

גם יודע אנכי היטב כי כֻלנו וכל כחנו רק למקוטעים, לפרקים ולא לספרים גדולים.

רק עתון חַי שבו נברר דברינו, נאסוף כֹחתנו, יפלס נתיבתנו וכו' הוא הוא יכול להכין לנו הדרך. ואז רק אז נוכל ליסד הוצאה ע"י פרסום הדבר בעתון שלנו. אז יהיה קולנו נשמע.

ועתה גם המבקר שלום אתנו.²⁰⁰⁹ עיקר הדבר.

בקצרה אתה תוכל להמשיך את הדבר. עכ"פ חושב אתה שתוכל. אנכי איני יכול להמשיך. לעשות או לחדול. אחרי שעתה עומד אצלי על הפרק: לחדול או להיות!

והדבר פשוטו כמשמעו, חיי החומרים, כשרוני, רצוני, מוסרי עומדים על הפרק, עוד חודש ארור כבימי שבתי בלבוב ואנכי נופל…

נלאתי נשוא, נלאתי - - -

“תשוקה רבה ועמוקה לצאת ממנוחתנו שם לעולם הרועש”,²⁰¹⁰ ואנכי חי בעולם הרועש, בעולם השירה והדעת, האנשים, “האנשים” – מלפני ומלאחורי חיים חיים, והחיים יפים ועשירים ומושכים את לבי. וגם שם במעמקי לבי עולמות שונות ושירות רבות, ואני עני, ידי אין משגת –. בפנימתי אני הולך בקומה זקופה ואת ידי אני פושט.

ולאהבה אני צריך. לנפש אחת שתאיר את החשכה הגדולה בעולמי; אבל ידי אין משגת.

הרי אני משכלל עתה את הציור: “דאַנעבען” בעד הנ.ד.ר.²⁰¹¹ מרחיבו ומעמיקו; ואני חַי עוד הפעם במלוּאי בתוך הימים הטובים והרעים האלה, ואני זוכר הכל, את הכֹל ומעי עלי יהמו, צערי גדול מנשוא.

ידי לא השיגה - - -

ואחרי כל מצוקתי הנפשית, אחרי מלחמת חיי הגדולה, אחרי שהנני כמעט על המשבר… איני יכול להסיח דעתי מעמנו, ממצוק[ו]תיו ומתקו[ו]תיו. ובכל יום אני חושב מחשבותי בונה עולמות וכו' וכו'[.]

וגם מקום לכתוב אין לי. אין מקום לעשות בעדי ולעשות נפשות. והדבר הזה אולי הוא המארה היותר גדולה אצלי, ואסוני היותר גדול.

אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

_____

תשובות קצרות:

חושב אנכי שעליך להשיב לציטר[ו]ן.²⁰¹² תם גדול אתה שחושב שימשיך עוד דבריו. כן נהוג במקום שאין עוד מה שבפיהם לכתוב. והאיש הזה כבר חזר ועשה זאת. השב לו בהמליץ או בהצפירה. ולפי דעתי טוב תעשה לוּ תכנה מאמרך: אנה פנינו מועדות? ותכתוב אותו פרקים פרקים, ובהפרק הראשון תתרגם את מאמרך ב“העולם”[.]²⁰¹³

השיבו במהרה, על דברים כאלה לא תוכל לעבור בשתיקה. גם תשובתי לו בהצפירה “מעין הטענה” עשתה בעתה רושם טוב.

אודות “דם תחת דם”²⁰¹⁴ – התחלה לטובה! כתבתי בקרת עזה קטנה ב“המליץ” תחת השם “בלי שוע [שוא] נע” –

אקוה שידפיסה.

בעניני תחיה:

לברבֿש הזקן לא אוכל לשנות דברי. – להצעיר כבר כתבתי ואותו הלא תדע – בעֶק רמה אותי – לפֿ[ו]גלשטיין כבר כתבתי ואין קול – צבֿיֶר אינו רוצה, כלומר לא יכולתי לדחוק אותו ביד חזקה. – שריינר, ילסקי, לובלינסקי, מלתר, רבֿיק[ו]ביץ ששב עתה מרוסיה והבטיח לבקרני, חושב אנכי שיחתמו בטח –

ליולי[ו]ס איסַק, כהן, אהרנ’ס אלך באותה שעה שאאמין במציא[ו]ת “התחיה”. לע"ע אנכי אקח דברים מאחורי הפרגוד לראות אם בכלל יש איזה תקוה מהם.

עם משפחת כהן דברתי כבר אי-ישר והם עשו א"ע [את עצמם] ערלים…

כתוב לבעל ה“חמישים”, (אותו לא תוכל לאבוד ואינך רשאי לאבוד. אחריות הדברים עליך) ולהנדיב של השיר הלאומי.²⁰¹⁵

לטון לא אכתוב – ועוד הפעם אני חוזר ושונה שעלנו “לברר דברינו” עמו… ככה לא נוכל להמשיך את הדברים.

בכלל אנחנו נסינו את הדבר במחשבה ברורה שהדבר יתחיל באקטבר ואנכי אתישב בלבוב. שני הדברים לא באו. הדברים השתנו וע"כ עלנו לבַרֵר את הדברים מחדש.

וויען, רק וויען. עיני כל ישראל נשואות עתה לוויען. אחד-העם אבד את שארית הפליטה שלו יען ה[י]טיב לפקפק…

החזיון הישן ממר נ[ו]רדוי: “דאַס רעכֿט צו ליעבען”²⁰¹⁶ שאנכי ראיתיו בפעם הראשון בתי[א]טרון לססינג ושהוצג מרוע רק פעם אחת… יוצג עתה בכל ערי ישראל הגדולות וכל איש יהודי ירוץ לשם בדחילו ורחימו…

בכלל נ[ו]רדוי והרצל הם עתה לישראל מה שהיו מ[ו]נטפ[י]ורי בשעתם. העם צריך ל“משיח” ל“גואל”, ואולי זאת הטפה האחת הטובה בכל מי המאררים הללו. עכ"פ מכאן ראיה שהעם חי.

ואנכי מביא מזה ראיה גדולה.

הקמוץ בגליונות יזיק לנו מאֹד מאֹד. ואנכי חושב את הדבר לפתיות גמורה –

לו היה בידי גליון בעת שהיה בכאן צִבֿיר בטח כבר חתם, כן אבדתי עוד עי"ז [על ידי זה].

הכתבת לנ"ס [נחום סוקולוב]. מצבי בדוחק, צריך אנכי מאֹד למין עזר זה.

בט"ו דנא אשלח בטח להרצל את ציורי: איינע שטונדע מעססיאַס, אולי תוכל להעיר אותו מקודם אודתי אגב גררא –

לפי הנשמע יבוא ברָדי [ברודי] לקפנהגין.²⁰¹⁷

ניימרק עומד עתה על המפתן לשדך את עצמו, לא ע“י אהבה ח”ו [חס וחלילה]. באותו ירח לא שלח לי וע"י העמדני בדוחק גדול.

אני חושב לעזוב דירתי זאת בסוף הירח.

לא תוכל לשער את הרושם שעשה מאמרי “צורך ויכולת בספרותנו היפה” בעיני המבינים ברוסיה.

בכלל יש לנו עתה קוראים, אבל סופרים אין לנו.

בכאן צעירי וצעירות רוסיה למֵאות. כל בני ישראל לומדים וחפצים ויש להם צורך ורצון.

א[ו]רגן ספרותי [במה ספרותית] יכול הרבה הרבה לפעול. בחומר וברוח. בספרות ובמדיני. בקצרה הוא ישיב לנו צעירנו. הטובים מחר[י]מים עתה את ספרות העברית והם קובלים על עצמם קונם מלקרות עברית - - -

מחוגו של פריש, שעתה הוא גם חוגי מעט – אין לקו[ו]ת מאומה. האנשים הם זרים לנו ולצרכ[י]נו, ומאנשים “שלמים” כאלו, כלומר שחיים בעולם שלום לא נוכל לדרוש שיתנו ל“עגל ולמשכן”.

אין אני עובד בימים האחרונים הרבה, שומם אנכי, קרוע אנכי ועוד ועוד…

את חטאי אני מזכיר לך: איני יכול לחיות בשני עולמות עוד, איני יכול - - -

הרי אני בא עתה מעת לעת אל בית שכיות החמדה, שם במדור התחתון של היו[ו]נים; ושם אני יו[ו]ן גמור, אני חי במלואי בעולם ה“שלם” הזה ובמנוחתם היתרה.

גם שם בהפֿיהלההרמניה אני שומע לפרקים קולות אלהים של בטהובין.

האיש הזה הרגיש הכֹל.

_____

סלח לי על דברי שבערבוב[י]ה. לא אוכל לכַנֵס רוחי לכתוב עתה דברים שלמים, סלח לי.

עוד הפעם אני מבקש המנך בירור דברים.

יכול היות כי בינתים כבר השבת לי על מכתבי הגדול. אנכי אחכה בתשובתי עדי תשיב לי גם על מכתבי זה מרביעי לנבמבר, שבידך יהיה ביום הראשון.

אשביעך השיב לי תכף ביום הראשון.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה / מי"ב

408. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰¹⁸

4.11.1897

P.S.

- הד"ר יֶלסקי ארש את בתו של קלמפֶרֶר. הוא דר ברחוב שלי 15.

- את חפצי לא קבלתי, והנני מתפלא מאֹד.

- שלח לי תמונתך כהבטחתך, ואם אינך פלישתי שלח לי גם תמונת אחותך הגדולה. אסיר תודה אהיה לך.

- היש לך איזה שייכות עם וויען?²⁰¹⁹ היִוָסד הועד? התחליף איזה דברים עם חמישה האנשים שלך, או היו הדבר רק דברים בעלמא.

- שלחתי תשובתו של רמל"ל אודות אחד העם.²⁰²⁰

- איה קראת דברי רלקי [רילקה] אודות הירשפֿלד? אנכי לא ראיתי זה עד היום.²⁰²¹

- היש לך איזה שיכות אל הפרו[פ]. קמינקי?

- להילדסמיר [הילדסהיימר] תוכל לכתוב. הוא היחיד שיוכל לעשות הרבה.

- לאַם השלים את אביו, והפירמה תשא עתה את השם: אותו ואת בנו. הוא מתרעם על אשר לא תכתוב לו.

- לאַם וצִבֿיר שומרים הבטחתם כנגדי.

כתוב מהרה בארוכה.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם מי"ב

409. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰²²

11.11.1897

ידידי!

I

איני יודע אם בקי אתה בטיב צערו של אדם: באותה שעה שמוזג לחברו את הכוס, והוא שופכו לו על פניו…

כמקרה זה קרני גם עמך.

חושב אנכי שכל בעל נפש בקראו את מכתבי הגדול אליך שנכתב מאח לאח שלא יכסה כל דבר, הוא יכול רק להִצְטַעֵר אבל לא לכעוס במין כעס עב שאינו שכיח אצל אנשים שכמותינו –

אנכי פתחתי לך את צערי הפנימי: שבאותה שעה אני דואֵג בעד עתידת ספרתנו עלי לדאוג לעצמי ממקום אחר, שביד אחת אני עושה תולדה וביד השנית עלי לבקש לחם חסד וכו' וכו'; ואתה בא וזורק לי את הגט לרגלי: או בזה או בזה? ושוכח הנך שלך היה הצדקה לוּ היה התחיה ענין שלמחר. אבל עכשיו שעל צד היותר טוב עלי עוד לחכות שנה תמימה, מובן הדבר מאליו שחיי השנה הזאת, החודש אותו יום קודם.

ודבר זה יפליא ביני ובינך בנוגע להתחיה.

אין אני חפץ להתוכח עתה אתך אם באמת “בר-חלפתא” אנכי או לא?²⁰²³ ואם אני מעֻות שלא יכול לתקון או מתוקן שלא יכול לעֻוה. מניח אנכי אותי לימים הבאים או לקוראי הדורות. או יותר נכון: אנכי יודע את אשר הנני ודבר זה די לי לע"ע.

עתה בגופא דענין:

רואה אנכי מכלל כעסך שגם אתה לא תשכח כי שאלת ה“תחיה” ושאלת “ברדיטצבֿסקי” הם עולים בקנה אחד… ואתה מדבר מ“זכיות” שיש לי מהתחיה, מעתיד “חומרי”, מ“קיומי” על ידה וכו'. ובלי ספק הלא תדע כי אם אתה כך, אתה שיודע שבעניני ספרתנו אין לי כל פניות צדדיות, אחרים שזרים לי על אחת כמה וכמה……

נלא[י]תי נשוא את הדבר הזה; ובענין זה הרני מנתק את החבל, כלומר איני חפץ בהתחיה שום זכיות ומשרות וכו' וכו'. הנני מפריד שאלתי משאלת התחיה. תוכל לצייר לעצמך שיהיה לי עתיד גדול ממקום אחר או לא יהיה לי עתיד כלל, אחת היא לי – מדבר זה שבו אנו שמים עקרי נשמתנו וחפצנו איני חפץ לעשות קרדום לחפור בה…

ובכן מהיום והלאה, יחוסי להתחיה כיחוסך. כלומר אנחנו שנינו העורכים שלא ע“מ לק”פ [על מנת לקבל פרס]. והעסקני יהיה איש רצוי לשנינו ישב באותו מקום נעשהו למרכז מפעלנו.

אנכי הנני נשאר בכאן.

חושב אנכי שרק פתרון כזה הוא היותר נכון להסכסוך שביני ובינך עתה ולאחר זמן. בזה יש ערך שוי ליחוסנו אל התחיה. אתה בעולמך הפרטי הנך רב והתחיה לא תוכל לאסור אותך אל מקום אחד ותוכל ללכת למזרח או למערב[,] לצפון ולדרום; וכן גם אני אפתר לי שאלת הלחם במקום אחר. ברוח או בצער, במהרה או לאחר זמן[.]

שנינו נְשַתֵף את הרצון ליסד הוצאה לספרתנו וההשתדלות האפשרית להוצאת הדבר מכֹח אל הפועל לפני בריאתה והשגחה רוחנית על המפעל אחרי צאתו.

זהו הכל, שממנו אין לשנות אצלי -

II

שעשיתי עד עתה כל מה שידי מגעת ושאעשה מעתה כל מה דאפשר לי אין אני צריך לומר לך.

אבל מה אעשה? יכולתי קצרה.

+ צִביר רוצה כל צרור לשלם כ"ה שקלים אך לא לחתום; ואנחנו הלא חסד לא נ[ב]קש[.]

+ הד"ר בעֶק ר[י]מני. הוא לא יכול שלא למלאות בקשתי בפני ויבטחני לחתום שני מניות ולשלוח את הדבר לפֿ[ו]גלשטיין. ואנכי כתבתי לו שלושה פעמים ותשובה אין.

+ באחד מן הימים אקח לי מועד לנסוע לריגר לפסטדאַם [לפוטסדם] א[ו]לי יעשה מעט על ידו. אבל גם ממנו איני מקוה.

+ ילסקי טרוד עתה בעסקי נשיאתו [נישואיו]. לכל היותר יחתום אחת.

+ הד"ר מלתר חתם שתים (בקרוב יהיה באפשרו לשלם).

+ הד"ר שריינר חתם אחת וישאר אצלי הגליון בעד אחרים. אבל גם הוא נאה דורש ואינו נאה מקיים.

+ הד"ר ווייס השיב כי עושה הוא רק בעד “חכמת ישראל”, כלומר בעד בריינין –.

+ אסתרמַן חולה הוא, וכשיש[ו]ב לאיתנו יודיעני אחרית הדברים מה שעלתה בידו.

+ לרַבֿ[י]קוביץ כתבתי פעמים גם דברתי עמו והוא טרוד בז’רג[ו]נו.

+ ביום השבת הבא אזדמן עם ווינץ לפונדק אחד ואקח אצלו רשימה מן האנשים הברל[י]נים שיש תקוה שיקחו חלק במפעלנו. ואח“כ אקח דברים את האנשים הללו. לע”ע אני יודע מחמישה: היינריך מאיר כהן – פר[ו]פסור פהיליפזון – יולי[ו]ס איזַק – פר[ו]פסור שפ“ר – ד”ר אהרנס.

+ עם לובלינסקי כבר דברתי. בלי ספק יחתום אחת.

+ למחר בערב אזדמן עם פינסקי וארשם לו רשימה מן אלה התלמידים העשירים שברוסיה אשר לומדים בכאן שיש תקוה שיקחו חלק במפעלנו, ואנסה דברים אליהם.

+ שפירא אחד מק[ו]בנה כתב לי תודה בעד מאמרי. השבתי לו ובקשתיו שיעשה בעד “התחיה” ושיפנה אליך לגליונות. כן עשיתי עם גליצי[א]ני אחד מפשמזיל [מפשמישל] מנדעל? ר"ל.

+ לברבֿש הצעיר כתבתי עוד הפעם ואין קול ואין קשב.

+ עם משפחת כהן כבר דברתי אי-ישר והם עשו את עצמם כשותקים.

+ קרפלס השיב לי שלרגלי בריינין אינו יכול לעשות בעדנו.

+ בֿלי [וילי] במבוס הבטיחני לדבר עם ה.מ. כהן, ויותר לא יכול לעשות.

+ אולי אנסה דברים גם להילדסמיר [להילדסהיימר].

III

מהחשבון הנ“ל תראה מה שעשיתי ומה אוכל לעשות לע”ע. והנני מבקשך שתשלח לי לכל הפחות עשרה גליונות; אחרי שצריך אנכי להשאיר לכל איש נכבד את הגליון.

בכלל מעוט הגליונות יזיק לנו מאֹד, ומתירא אני שאנוסים נהיו להדפיס עוד הפעם.

שלח לי את המעטפה של “העולם” שבה נדפסה הרשימה מכל אלה אשר בקרו את הקונגרס ואנסה דברים לאלה הרוסים הידועים לי. מובן הדבר מאליו שגם לזה צריך אני לגליונות.

בקצרה אנכי אכתוב ואדבר ככל מה דאפשר לי.

אגב גררא לא אוכל לעצור בספקי שהדרך הזה אולי יגדיל מספר החותמים מעט אבל לא יגמר את הדבר.

כדי לגמור את הדבר עלינו לעשות איזה דחק רדיקלי. ולע"ע אין אני יודע עוד מה לעשות.

שלושה דברים אני משער: א] אולי תוכל להשתדל שהרצל או נ[ו]רדוי יעיר אודות הדבר הזה ואז יגמר הדבר בטח, המה עתה נביאי ישראל ועיני כל עמנו נשואות אליהם.

ב] שאנחנו נדפיס קול קורא קצר ספרותי במכ"ע ישראל [בכתבי עת יהודיים]. אנכי אקח עלי את הצבי, הוואסחאד, והמליץ, ואתה את המגיד, הצפירה והעולם.

ג] כשיפרקו כל החבלים צריך אנכי לנסוע לרוסיה – אם רק יהיו הוצאות בידי. ומקוה אנכי כי בשני ירחים אאסוף כל מספר החתומים ואולי עוד יותר.

רק בפה אל פה נוכל לפעול אצל אנשים מבינים אותנו.

כלוז[נ]ר יודיע לי שבה“השקפה” של בן-יהודה כתב מאמר גדול אודות מאמרך ב“העולם” שאותו תרגם לגמרי ומאמרי “צורך ויכולת בספרותנו היפה”.²⁰²⁴

אולי יעשה דבר זה בעדנו מעט, אם כי איני מקוה הרבה מהנער הזה.

ל“העולם” ולה“וואסחד” אכתוב שני מאמרים בדבר ספרתנו.

ספורי בעד העולם כבר נגמרו, אבל עדיין מונחים הם תחת יד הכותב. הם לירים ביותר ואיני יודע אם ידפיסם.

קרפלס השיב לי על אגדתי: הדבר כתוב יפה מאֹד אבל לו יש צורך בריאַלים ודברים כאלה יקבל ה[י]מני בחפץ.

אולי יועיל הדבר לנו כשיודפס המני איזה דברים.

שלח לי רשימה מדויקת מן אלה שחתמו אצלנו ויתר החדשות. מה היה לבעל החמישים? בתחלה מה סבר ולבסוף מה סבר?

הכתבת להנדיב של השיר העברי?

החתמו זלץ, שטנד ושפרכר שכבר הבטיחו?

הודיעני הכל.

IV

בדבר ה“וואסחאד” הדבר לי לפלא. הוא כותֵב לי שיאות להצעתי בעוד שאנכי לא כתבתי ליה כלל.

אנכי שולח לו מאמרי: “לשאלת שנוי הערכין בישראל” ואיזה קורספ[ונ]דנציות ספרותית.

והיה אם יעשה אותי לק[ו]רספ[ונ]דנט הספרותי התמידי הדבר טוב.

הוא ישלם ארבעים רו"כ לבוגין. כתוב לו –

אחד העם יגלה לי בסוד שהדבר קרוב לודאי ש“השלח” יחל לצאת לאור מראש השנה שלהם. הוא יבקשני שלא אגלה את הדבר לאיש. אבל עכשו שכבר שמעתי מאחרים את הסוד הזה אספר לך את הדבר. גם זה לטובה! והנני מקוה כי עתה תכתוב לו הרבה.

המקום, התנאים החדשים וכו' לא הודיעוני.

בהנ.ד.ר. [נויה דויטשה רונדשאו] ישנו מאמר יפה מאֹד אודות הירשפֿלד, את הוו.ר. [ווינר רונדשאו] איני רואה.

בעוד זמן קצר יבוא הָפֿמאנסטהַל בראשונה על בימת התי[א]טרון האשכנזי. גם הוא בעצמו יבוא לכאן.

אתמול בהלכי מִגְרים את [עם] הירשפֿלד הביתה פתח לפני כל לבבו. הוא עברי ומרגיש את ה“צער הגדול” הזה, אותו הדבר שלא יתן אותנו לגַלֵם מה שכבר נברא אצלנו - -

“גם אתם שנאתם את היהדות באותה שעה [ש]עמלתם לסתרה, אבל עכשו הרי אתם יכולים להתגעגע אחרי הימים היפים אצלה, אחרי השירה שבהאֹפל שלה. אבל אנחנו בני יהדות ברלין לא נֵרָפֵא משנאתנו לעולם –”

הוא כותב עתה רומן גדול ריאַלי.

עוד הפעם בקשני שאראה לו מה שאני כותֵב, ודחיתי את הדבר לאחר זמן. עודני מתירא מעט.

הרני משכלל עתה, מתקן, מוסיף הרבה בציורי “דאַנעבען”, שהוא לפי דעתי עתה במַהות ה“נפש” עמוק מאֹד - - -

בכלל רואה אני שצריך אנכי להניח את הדבר אצלי הרבה והרבה. הדבר עתה עולה פי עשרה מאת אשר היה בראשונה.

בעד קרפלס אנכי כותב איזה זכרונות עברים ריאַלים.

חיה בטוב, אתה ורעיתך היקרה

שלכם

מיכה יוסף

כתוב לי מהרה בארוכה.

הד“ר איי[ז]נשטד הוא אחד שיש לו תקוה לבוא לק[ו]פנהַגן. דינסטפֶֿרטיג עשה את ה”בחינה" שלו בבית מדרש העליון.

הקראת מאמרי “מעין הטענה” בהצפירה האחרון?

410. אל דוד פינסקי²⁰²⁵

11.11.1897

ידידי!

במטותא קח לך מועד לבקרני למחר אחרי קבלת שבת במעוני. דבר לי אליך במה שנוגע לי ואולי גם לך.

אגב גררא אקרא באזניך ספורי הראשון שהשלמתי בלשונם.

שלום לך ולרעיתך היקרה.

ברגשי כבוד ויקר

ד“ר מי”ב

411. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰²⁶

11.11.1897

P.S.

ידידי! בראותי כי תתרשל במשלוח הגליונות אעירך עוד הפעם שתשלח לי תכף עשרה גליונות לא פחות. במשך שבוע הבע"ל אכלה עבודתי. ואקדיש שבוע שלמה לעניני התחיה –

להלעזעהאללע [אולם הקריאה] נתתי גליון אחד סוף כל סוף[.] הבאים שם רבים, ובפרסומי מילתא אין אני רואה רקלמה [פרסומת].

שלח לי את התמונות שבקשתיך. ואיה דבריך הארוכים?

שלום לך ולרעיתך

שלכם מי"ב

ח[י]דת ה“וואסחאד” נפתרה לי. בירחונו האחרון הלל אותי המבקר מאֹד.

412. אל דוד פינסקי²⁰²⁷

14.11.1897

מוצ"ש.

ידידי

חדשה נהיתה עתה אצלי בענין ה“תחיה” שעדיין אין אני יכול לפורטה. וכל עוד שלא יתברר הדבר לא אוכל בימים הללו לקחת דברים אודתה[.]

ובכן אל תבואו למחר –

כשיתברר הדבר אז נעשה ישיבה קטנה אודתה אצלי או אצלך.

שלום לך ולרעיתך

מ.י.ב.

413. אל יוסף קלוזנר²⁰²⁸

16.11.1897

אדוני הנכבד!

קונטרסך קבלתי ותודה.²⁰²⁹

את האמת אגיד לך כי רוחי ישיאני לכלות בזה את מכתבי ולסיים ברגשי כבוד וכו', אבל הנני מנסה עוד פעם אחת להגיד לך כל אשר בלבי עליך, דברים מרים מאד, שאם לא תשכח אותם כאשר לא שכחת את מכתבי לאודסה על ה“מדעי” שבך, שיודע היטב שאין מסובב בלא סיבה, לזכור כי הם היו רק תשובות על מין מכתבים שכתבת אלי…

טועה אתה בי בחשבך שאיני מבין אנשים זרים לי. את הכֹל גם הרחוקים ה[י]מני מהלך רב אבין, אבל “בטלנות” איני יכול להבין ואיני רוצה להבין בשום אופן. אסטניס גדול אנכי כמו שאמרתי לך וכל הימים אשר אנכי חי לא אשכח לאיש שירשום לי על קונטרסו “להסופר המקורי” – איני יכול לשמוע מאיש זר לי מתמול שלשום מין דברים: אני ואתה; איני יכול לשמוע מאיש אגב גררא: כל הזרמים החדשים בספרות האירופית היותר חדשה גלויים לי היטב…

אין אני יודע אותך, אבל חושב אנכי שאיש שאינו מתבייש לכתוב על הנער הזקן הלל בן שכ״ר²⁰³⁰ “שאינו שכספיר ואפילו לא גרהרד הויפטמן”; או אחרי טן, שופנהויר, נורדוי ופוירבך²⁰³¹ אין מה לעשות כלל במקצוע הפ[י]לוסופיה, ואם יש מה לעשות נוכל לעשות רק בהפס[י]כולוגיה וכו' ועוד ועוד, אינו יכול לומר על עצמו את הדברים הנ״ל.

מכל מה שאני קורא ה[י]מנך רואה אנכי את הבן-כפר הגמור שראה את המלך, ובמקומות רבות גם אותו שלא ראה כלל.

בכלל רואה אנכי שטועה אתה הרבה בעניני “מדעיות” ואתה מחליף את ההרהורים המדעי[י]ם שיעלו בנו מדי נקרא ספרים מדעי[י]ם עם המדעים בעצמם. אבל הקריאה בלבד אינה עושה כלום. הרוח המדעי הוא כשרון סותר כל הכשרונות, ואין אני רואה בך גם צל מדעי: אחרי שהנך רק יודע במקום שתדע ואינך חי בדברים הללו, למבקר חסר לך חוש הריח, למשורר שירה: ועל כן תם אני לדעת מה לך?

רק רצון מעט יש לך, אבל הוא לא ירשה עוד לכתוב ולהורות לרבים, ולא מבעי [קל וחומר] ליסד כנסייה בלע״ז ולהרעיש את העולם.

צא ולמד, חשוב וחי. בשל את הענינים בך, דע בעצמך מה אתה רוצה ומדוע אתה רוצה ואחר כך תכתוב אם עוד תמצא צורך בזה.

לעת עתה אסור לך לכתוב. אתה מטעה לעצמך ומבלבל את אחרים. והחטא הזה הוא חטא גדול מנשוא. חטא גדול הוא לכתוב אודות חזיונות שלפי הדברים המעטים שכתבת לי רואה אני שאין לך מושג כל שהוא, חטא הוא לכתוב אודות ענינים חברותים, לאומים, אנושים בעוד שמלקקים מעט מזה.

אומרים עליך ש“בלשן” אתה ובזה ידך חזקה, ומה אומר בעת אראה ש“גאון לשוני” בלשונך מוציא לעז על בן-אביגדור שהוא יסד סגנון חדש בספרתנו…

בקצרה: כל מה שכתבת עד זה טעון גניזה. ומלבד שהדבר רע ואינו מבושל הוא מעורר שחוק על כל שורה ושורה, והכול מלא מעשה נערות ובטלנות נוראה שמקומה בבית המדרש.

יודע אנכי היטב שדברי יהיו מרים לך, שתכעוס עלי עד להשחית ואנכי הלוא איני חפץ להפוך מכבדי לאויבים. אבל איני יכול לשאת עוד, איני יכול.

הנני רואה הרבה בך כשתקרא ותשנה באמת, רק אחרי איזה שנים של עבודה גמורה לשם עבודה ולא לשם כתיבה. ורק אז אחשוב עליך לו יהיה העוז בידך לומר קונם מעטך המכשלתך ומכשלת את הרבים.

במה תוכל לחשדני? עדים כל מכירי כי עיני טובה לצעירינו וששמח אנכי מאוד על כל הרוחות המנשבות, וגם טל-ילדות אני מבין היטב. אבל אתה תגדש את הסאה - - -

הנני משביעך שתחדול לכתוב. מתחייב אתה בנפשך במין מעשך כעת. הנך חוטא לך ולספרותנו העניה.

חדל! חדל! ואז רק אז [י]יטב לך.

מכאן תשובה לדבריך אודות מין המאסף במה שנוגע לי.²⁰³² במה שנוגע להאדונים האחרים אין אצלנו מין שותפות וכנסייה וכל אדם מאתנו עושה כעולה על לבו. אבל יודע אנכי היטב שגם המה חושבים עליך מחשבותי ומצטערים את צערי.

ה׳ סמועלי, לנדוי ומַנֶה הם אינם כלום, פשוטו כמשמעו. גולדין רק קמחא טחינא וטחון ושחוק גדול לראות שהם מין אמנות חדשה ואיזה התחלה לטובה.²⁰³³

אנכי איני מבדיל בין ישראל לעמים, ומה שלדידן הוי מומא גם לדידן [לדידי] מומא.²⁰³⁴ ולא עוד שאותן בני ישראל שבעוה"ר [בעוונותינו הרבים] יש לו סופרים כנ״ל הוא גם יש לו פרץ, מנדלי, שלום עליכם, ספקטור, פינסקי, ביאליק, פרישמן וכו'.

לא אלמן ישראל –

לכתוב אודות דרמה קטנה, להתחיל מהיו[ו]נים ולסיים בנימרק הוא מין אי-סגנון נורא, וזהו החטא היותר גדול שלך.

לכתוב אודות עצמו הודעה, כלומר להזכיר את עצמו אגב גררא במין הודעה (עי[י]ן “המליץ” – פ׳׳פ) הוא דבר שאין בעל הנפש סובלתו.

בכלל על צעירים לימים כמוך להיות נקיים מזה.

איני מבין איך יכולים אנשים להלל את הדיססרטציון שלי באזניך אחרי שעדיין לא יצאה לאור…

בכלל היא אינה שוה הרבה כרוב העבודות ממין הזה.

את “העברי” עם מאמרי לא ראיתי עד היום.²⁰³⁵

מאמרי אודות שנוי הערכין יצא לאור בקרוב באיזה מקום. – הנני מרשה לי להעירך עליו.²⁰³⁶

אולי אשלח לך בקרוב מאמרי: “נשמת חסידים”.²⁰³⁷

חושב אנכי כי כבר עניתי לך על כל שאלותיך. ובזה אוכל לסיים את דברי.

מקווה אנכי שתבין כעסי עליך אם תפשפש במעשיך. עכ"פ [על כל פנים] תבין אותי לאחר איזה זמן.

בכאן אשב עוד שנה תמימה, ואולי אשתקע בכאן. והיה בעברך דרך ברלין אשמח לראותך.

ברגשי כבוד

ד״ר מ״י ברדיטצבסקי

414. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰³⁸

18.11.1897

ידידי!

דבריך באוני וזה עתה קמתי משנתי וראשי עלי כגלגל, אבל איני יכול להתאפק שלא להשיבך תו"מ [תיכף ומיד].

בודאי עוד חזון למועד התנאים וכו' אבל רואה אנכי שטעית בדברי הקודמים, הכי לא בשאלת “פרס” עסקינן כי אם בדבר אחר. קרא את מכתבי הקודם ותראה שאנכי נסוג אחור מן המשרה לגמרי ושאיני חפץ להיות להתחיה יותר ממך ולהתיחס אליה ביַחַס אחר ממנך.

והדבר הזה הוא עתה עיקר גדול לי.

גם בזה אתה מפריז בחשבך שהָאַגיטציה [תעמולה] שלנו תגדיל את המניות עד ק"ן, לפי דעתי רק עד מאה. הנני רואה עתה עד כמה קשה הדבר.

מתירא אנכי שבכאן אי-אפשר יהיה לעשות מאומה בעבור ה“ספרות העברית עם חמשת הילדים”²⁰³⁹ בימות החורף… בכל מקום שאבוא משיבים: חכמת ישראל ברעב! והאדונים האלה אינם יודעים להבדיל בינינו ובינו - - -

ביום השבת הבע"ל יהיה לי ב' “ישיבות קטנות” עם אסתרמַן וזהלציסטי – עם פינסקי ורבֿקבֿיץ²⁰⁴⁰ ואז אראה מה אפשר לעשות ואם יכול להעשות.

בטרם אשלח לך את הגליון עם החמישה מניות אבקר עוד את ילסקי ולובלינסקי,²⁰⁴¹ אולי יחתמו על הגליון הזה.

היום אבקר את שריינר²⁰⁴² לקחת ה[י]מנו את הגליון.

הנני שולח לך היום איזה צרור גליונות שתמצא בהם חפץ. שים לבך לדברי מ.ב.ה. [מרדכי בן הלל] הכהן.

אחד העם עוד לא השיבני את תוצאות הדבר מ“השלח”.²⁰⁴³

י.ל. קנט[ו]ר יושב עתה בעיר המלוכה ומשתדל להשיג רשיון לירחון עברי.²⁰⁴⁴

מ. נ[ו]רדוי נוסע עתה לסט. פט', לווילנה, לוורשא ולאדסא. לא תוכל לשער רושמו עתה ברוסיה. התיטור [התיאטרון] הרוסי העברי מתעשר עושר רב ע"י חזיונו: “דאס רעכט צו ליעבען”.²⁰⁴⁵

קצתי בנפשי מפני האיש הזה - -

לטון כתבתי פעמים ושלש בחשבי עוד כי יהיה משולש להתחיה. ומובן הדבר שלא ענה כדרכו. כי מה לשר גדול כמ[ו]הו בישראל עם סופר עני יושב שם בקרן זוית.

הנני שמח על כי נִתק הכל בינינו. האיש הזה היה הראשון אשר למדני להסתיר פנים ושלא להיות גלוי כדרכי.

צור שדי שלו יהיה בעזרו ויראה עולמו בלעדנו –

בשבוע הבע“ל אשלח ל”העולם" שני ציורים: “איינע שטונדע מעססיאַס” – “אָמְקעֶהר”.²⁰⁴⁶

איני מאמין כי ידפיסו אותם אחרי שהם לירים יותר מדאי.

לה“וואסחוד” כתבתי מכתב והצעתי לפניו איזה עבודות בשכר מסוים.

מ“המליץ” ו“הצפירה” הרני מושך ידי לגמרי. אי אפשר לעשות עם הרשעים הללו.

ספורי “דאַנעבען” במהדורה חדשה עשה רושם גדול על פֿריש. אנחנו מתקנים אותו עתה ואח"כ אתן אותו להכתב מפורש, ואז נקרא אותו לבקשת הירשפֿלד באזנו ובאזני לנדסהויף (גיסו של המו"ל פֿישר)[.]

והיה אם ימצא חן בעיניהם יצא לאור בהנ.ד.ר. [נויה דויטשה רונדשאו] מי יתן!

בכלל אנכי עובד עתה בי ובדרכי לכתוב. רואה אנכי כי גדול כֹחי ב“הנפש”, כלומר בהעיון בהנפש מברוח הלירי. ואינך יכול לשער את אשר אני נושא עתה בקרבי ע"י חבלי לידה שלי…

עודני על האבנַים, עודני לא נגמרתי, והדבר צריך עוד שכלול ובשול. לדבר זה זמן הרבה. מנוחת הדעת ומצבי הרע לא מעכבני מאֹד גם “יגרש” אותי לעבודה מוקדמת בעוד שעלי לאַחֵר מעט –

כותֵב אנכי עתה את האפֿריה רבינ[ו]ביץ²⁰⁴⁷ בציור גדול חדש: “א[ו]נטערוועגס”.²⁰⁴⁸ ולפי דעתי יהיה היותר טוב ממה שכתבתי עד עתה.

כן כותב אנכי איזה זכרונות מחיי העברים הישנים.

זנגבֿיל הנני קורא כעת. הוא רואה את הדברים היטב אבל חסר לו העֹמק. לכל הפחות הנני נותן עתה יותר עליו ממה שחשבתי אודתו בטרם קראתיו.

“ילדי הגטֹה” הוא ספר גדול בן חמישים גליונות ואינו בעדנו. בכלל הוא מספר את הדברים לזרים כנוסע.²⁰⁴⁹

בקרתי את המשורר מ[ו]רג[נ]שטרן ומצאתי בו אחד מחסידי אֻמות העולם יושב על התורה ועל העבודה.²⁰⁵⁰

כמותו ירבו בישראל.

מאמרי לשאלת שנוי הערכין יופיע בהמו"מ [ממזרח וממערב] הרביעי של בריינין תחת השם: “זקנה ובחרות” (ערכין), בשם בדוי: בן-גריון.²⁰⁵¹

אחרי שכבר כתבתי אותו, וגם המליץ השיבו לי, מפני שאנכי אבקר את אחד העם שכבר נתבטל “וגברא קטילא אקטול”²⁰⁵² נתתי לו את הדבר.

הוא כבר על מכבש הדפוס.

מילתא דבדחותא:

כלוזנר מצטדק לפני אודות לנדוי בזה הלשון: “יודע אנכי שלנדוי אינו שכספיר ואפילו לא גרהרד הויפטמַן.”²⁰⁵³

הנ“ל מו”ל מאסף עברי, ושואל אותי אם תעבוד בעדו. הוא נער עז-פנים ותו לא מדי.

בני יעקב חסין [חסים] על פכין קטנים, ואנכי על ה“וועֶסטע” [שכמיה] שלי השחורה ששיכת היא לה“אַנצאָג” [Anzug, חליפה] שלי השני. במטותא שלח אותה אלי.

שלח לי תמונתך כאמור. אל נא תדחוק אותי.

מדוע אתה תדחק דבריך הארוכים ואנכי להם אחכה.

שלך באהבה

מי"ב

415. אל אסתר אהרנפרייז²⁰⁵⁴

18.11.1897

לאחותי היקרה!

האבקש סליחתך על אשר לא כתבתי אליך עד הנה? ואנכי חושב שכל דברי אל מרדכי הלא גם שייכים לך, באשר עולמך עולמנו וחפצנו חפצך.

ולך מה אוסיף? שעודני זוכר בהגן שלכם, בהבר-אוזות שלכם, בשירי שופען²⁰⁵⁵ ובהשיחות הנאות והמיני קמחא הטובים.

יודעת את שבעל זכרון אנכי.

וגם זאת זכור אזכור שאַת הי[י]ת באיזה מובן בבחינת “הרמן בהַר”²⁰⁵⁶ שלי בענין המציאה…²⁰⁵⁷ אינך יכולה לשער גודל ספקותי במה שנוגע לי שהיו לי בעת ישבתי בצל ביתך הנאוה; ואת באת ואזרת את רוחי, אחרי שמאמין גדול אנכי בחוש הריח השירי שלך.

והיה אם אהיה את אשר אהיה אז אומר למכבדי: ברוכה אסתר בעדי!

השלום לך? השלום לתרנגולתך?

שלך

מיכה יוסף

416. אל דוד פינסקי²⁰⁵⁸

18.11.1897

ידידי!

ביום השבת שלנו הבע"ל, או יותר נכון במוצאי שבת בין השעה השביעית להשמינית אתכבד לבקרך.

טוב תעשה אם תזמין את מכירנו ה' רביקביץ אליך אל המועד הזה למען יהיה לנו “ישיבה קטנה” בדבר “התחיה”.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם

מי"ב

417. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰⁵⁹

19.11.1897

ידידי!

אתמול כתבתי לך בארוכה. היום בע"ש [בערב שבת] קבלתי גליונתך וגליונך.

אל בויר לא אלך,²⁰⁶⁰ כבר אמרתי לך כי מתחרט אנכי מאֹד על אשר באתי בדברים עם ה“פקיד” במבוס… הוא מאסף עתה בעד הציון שלו. מהחלק העברי מש[ך] ידו מפני שהוא אינו צריך לעברית. – אל קרפלס טוב תעשה שאתה תכתוב לו בעצמו אחרי שאתה מכיר אותו היטב ואנכי רק פעם אחת ראיתיו. בכלל הוא נותן עליך והיה אם אתה תכתוב לו בתור מכירך ובתור ראש לחברת הפצת תולדתנו וספרתנו²⁰⁶¹ אז יעשה מה בלי ספק ולא ישיב לך מה שהשיב לי: בריינין - - -

יתר הדברים עדיין הם באויר. עד עתה חתמו מלתר שנים ושריינר אחת. ההבטחות שלו היו לשוא. ביום השבת שלנו ושלהם אדבר אודות דברינו: אסתרמן, לובלינסקי, רב[י]ק[ו]ביץ ווינץ וזהלציסטי²⁰⁶² ואראה איך יפול דבר. רחוק אנכי מהחוג העברי שבכאן ועלי לדעת מהם מה.

בדבר ה“מוסר” הכאבת לי. יודע אתה שאיני נותן הרבה ע"ז [על זה]. אבל אדם שכמותך היה צריך להבין כי לא הוכ[ו]חים המה העיקר.²⁰⁶³ הענינים עומדים עתה על הפרק ואנכי בכל מקרה שיאונה לידי הנני משתמש להשמיע דעותי. והקהל קורא דברים כאלה בחיבה, כאשר תדע.

לפי דעת פריש הוא אחד מן הטובים ממה שכתבתי.

זנגביל הוא משורר גדול, ספרו עושה עלי רושם: אבל הרבה הרבה הוא כותב, לע"ע קראתי רק החלק הראשון.

ווססרמן מונח אצלי הכן לכתיבה.²⁰⁶⁴ אולי אכתוב בעדו להוואסחאד או להשלח, או להצפירה, או עוד במקום אחר. קראתיו שתי פעמים ועתה בפעם שלישית.

ספר כזה צריך להיות אצל כל איש יהודי מאתנו. קנה אותו מחירו מצער.

משטרינדברג יצא עתה ספר לאור שעושה רושם גדול.²⁰⁶⁵

_____

אצבע אלהים! אתמול שפכחתי [שפכתי] חמתי לפניך אודות טון וחשדתי אותו במה שאין בו – בין יתר הדברים הוא כותב כדברים האלה:

“בדבר התחיה לא אוכל להודיעך מטוב עד רע. הלא תדע כי נדברנו בלבד שאנכי אהיה השלישי בקשר ועל ע”פ [אהרנפרייז] היה מוטל לפרסם את הדבר באחד ממכ“ע. עד היום לא ראיתי את הפרסום הזה. בכלל לא אדע אם ע”פ עומד בדבורו בדבר התחיה או אם כבר סלק ידו הימנה. מרוב הטרדות ה“חברותיות” שהיו לי ושעוד לא נגמרו לטובה לא כתבתי אליו והוא בטובו מחכה – כמוך! לכבוד…."

לפי דבריו הודיעהו אחד העם שהשלח חיה יחיה.

_____

אין לי מה להודיעך אודות האנשים ששאלת. פֿריש עוסק בד"ר שלו ומכין את עצמו לחזיון גדול.

שלום לך ולרעיתך היקרה. שלכם באהבה

מי"ב

התמונה, התמונה.

418. אל אחד העם²⁰⁶⁶

19.11.1897

ידידי!

אינך יכול לשער עד כמה אני מחכה לתוצאות דבריך. במטותא מהר לכתוב לי הכל.

בכלל לא יפה אתה עושה במה שאתה מושך את הדבר יותר מדאי.²⁰⁶⁷ רבים חושבים שכבר נסוגת אחור, והם רוצים למלאות מקומך.

שמעתי מאחורי הפרגוד שהד"ר קנט[ו]ר²⁰⁶⁸ משתדל עתה להשיג רשיון לעתון עברי מפני [ש]חושב שאתה נסוגת אחור.

לדבריך אחכה בכליון עינים

שלך מי"ב

קראתי את “ילדי הגטו” של ז[נ]גביל ועשו עלי רושם גדול.

מאמרי “לשאלת שנוי הערכין” יופיע במהרה.²⁰⁶⁹

419. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰⁷⁰

22.11.1897

ידידי הנכבד!

בזה קבל גליון עם שלושה חתימות, שנים של מלתר ואחת של שריינר. הבטח[ו]ת שריינר היתרות עלו בתֹהו… יֶלסקי דוחה אותי ואינו רוצה לחתום – לובלינסקי טוען אין לו - - - ורַבֿיק[ו]ביץ שקוע עתה בס[ו]ציליזמוס כך [כל] כך עד שאינו רוצה להסיח ידו לענינים אחרים - - - -

הגליונות נאבדו אצלם.

בכלל כל הקול[ו]ניה העברית בכאן ש[י]כורה בכלכלה. התנועה הנ"ל גדולה היא מאד בין אחינו האובדים בני רוסיה. בכל יום ויום מרבים העם להביא כסף בעד “רוח העת” הז’רג[ו]ני. [ההוצאה של פינסקי?]

לפני שלושה ימים באו ע“י התנועה הנ”ל שלושה מאות עובדים ישראלים בגלילת ליטיה [ליטא] בבית האסורים[.]²⁰⁷¹

זאת היא הכֹל. סלצילזמוס [סוציאליזמוס], ז’רג[ו]ן, העם והעם, ומובן הדבר מעצמו שאצל קצרי רואי כאלה אין כל מקום בעד השפה והעם.

אבל בי[ו]תר ידאב לבי כי גם הלאומים המעטים שבכאן המה עוסקים במעשה נערות ואין להם גם צורך כל שהוא בעד מה שרוצים אנחנו, אם כי בארתי להם את הדברים כל צרכי.

נערים המה ותו לא מדי. הפרזתי על כבודי, הכנעתי את עצמי להטפל עמהם ואין איש…

כפי אשר אנכי יודע עתה את הענינים היטב אין בין העשירים בכאן אפילו אחד שיבין מעט את צרכנו. רק נותני צדקה מעטים ישנו ותו לא מדי. וגם זאת לא יתנו רק לאיש שיש לו יד ושם, לא לאדם כמוני.

בקצרה אין לעשות מאומה.

רק איש אחד ישנו שאולי יש לו איזה יחס להענינים הללו ושמו:

Dr. jur. P. Arons W. Karlsbad 4a I

והוא חתנו של בלייכרעדער ואחיו של הבנד[י]ט הס[ו]ציאלי הידוע. אבל הוא אדון גדול… ואין איש שיכול לגשת אליו.

לפי דבריהם רק אתה, בתור הדרשן העברי בהקונגרס וראש הועד העברי, בעל המאמר העברי ב“העולם” שביעי, רק אתה תוכל לשלוח לו גליון בלוית מכתב שבו תציע לפניו ראשי הפרקים, כי הד"ר הרצל שיעריצו מאֹד לוקח חלק, ודי תודיעהו את כתֹבתי לאמור: והיה אם חפץ הוא לדעת את הדבר על בוריו אז יקרא אותי ואציע לפניו הכֹל.

זאת היא עצתם האחת, והיה אם תכתוב והדברים יכנסו באזניו בודא[י] יקרא אותי. ואז כאשר אוסיף לדבר אתו ולהציע לפניו פרשת הענינים, קרוב הדבר שהוא בעצמו יחתום הרבה וישתדל גם אצל אחוזת מרעיו.

זאת היא האחת ואתה קום וכתוב ואל תתעצל.

מריגר כפי הנראה לא יהיה מאומה, הם עפ"י פרינציפ אינם רוצים לחתום.

בלי ספק תדע כי פֿ[ו]גלשטיין דרש בכאן נגד הציונים - - -

הפ"ר [הפרופסור] שפירא ידרוש בכאן ביום הרביעי.²⁰⁷²

טון כותב לי עוד הפעם בדבר התחיה:

“אתה מתרעם עלי ומתפעל על כי אמרתי לע”פ כי התחיה כשהיא לעצמה לא איכפת לי, בעת שאנכי דברתי באזנך את הדברים האלה ממש כשהיינו יחד בלבוב וגם כתבתי לך אותם הדברים לדיקובֿר. ואז לא התרגזת ולא התפעלת מאומה. ואדרבא אתה כתבת לי, כי הדבר נוגע לעצמך ולבשרך ולכן מונחת עלי החובה להשתדל בו.

ככה כתבת ודברת וככה כתבתי ודברתי אני בפניך ולא כעסת ועתה ה“עטיקא” נתעוררה בך…

אתה לא תזכור ולא תדע מה שדברנו אני וע“פ בלבוב. אף כי יום שלם וחצי לילה החלטנו מה שעלי לדבר את ע”פ.

אנכי לא אשתדל בעד התחיה כי לא אוכל – הגוים פה הם גוים שלמים והיהודים קבצנים. יכול היות כי לאחר זמן מה יעלה בידי לקבל חותמים אחדים. אבל ברגע הזה לא אוכל לגשת לאיש בבקשה כזו.

עכ“ז [עם כל זה] אין אני נסוג אחור אף כי מהתחיה לא אקוה מאומה לתחית ספרתנו. **מכ”ע נחוץ לנו ולא הוצאה**, זאת אמרתי לך בקרקוי ואשנה ואשלש. –"²⁰⁷³

עד כאן דבריו.

[במ]ה שנוגע לי אין כל חדש.

[לובלינ]סקי קרא ציורי: “אָמקעהר” ועשה עליו רושם גדול. אלמלא ידע אותי כי אז לא האמין כי איש עברי זר כתב כזאת.

ניימרק לא שלח לי י“ט זהובים וע”י זה הביאני בדוחק גדול מאֹד. כבר אכלתי כל העודף.

בכלל מלחמתי תעצור בעדי הרבה.

כמעט יש לי תקוה נאמנה או יותר טוב: הבטחה נכונה להשיג מו"ל הגון לציורי.

הספור האחרון של שטרינדברג: Inferno הוא מין ספור מצוין במינו ופחד גדול יפיל על הקורא.²⁰⁷⁴

משלנטר יצא לאור ספר גדול אודות הויפטמַן.

עיף אנכי מאֹד וע"כ דברי בערבוב[י]א

כתוב מהרה

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מי"ב

420. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰⁷⁵

סוף נובמבר 1897

ערב ר"ח [ראש חודש] שלהם.

ידידי! דבריך באוני בשעה שאני יושב זה יומים, כותב וכותב ושדרתי יכאב עלי. ע"כ אין אני יכול להאריך כדרכי. הנני מסתפק בקצרה:

בדבר הכתיבה לאהרנס. אין אני רואה בזה תמימות יתרה… אתה הנך רב. נשיא הועד העברי וראש להחלק העברי ואנכי הנני תלמיד פשוט.

אולי ישמע לקולך ולא יצטרך עוד לי. אנכי בעצמי בעמדי על שירי, חושבים המה אותי לאיזה שנררור [שנורר] כדרך כל הסופרים העברים שבכאן.

לא אוכל עוד. –

היום אני שולח לך גליון אחד (אחד אני משאיר לי לעת הצורך), וכן כתבתי לאסתרמן ובקשתיו שישיב לך הגליונות.

מתירא אנכי כי הקמוץ הגדול בגליונות יתן לנו את הדחיפה האחרונה.

בדברים כאלה אין אנו רשאים לקמץ, וכל השערה קלה מילתא היא לגבי המשלוח.

עם כל צערי הרב שמח אני כי סוף כל סוף רואה גם אתה מה המה יהודים שלנו ושיכלו למרר את החיים עד גמירא…

תסיסות ותסיסות, תנועות ותנועות, ול"ה אלפים שקלים לגבי מפעל עברי כביר אין איש…

ילך העם הזה לעזא[ז]ל, אל נ[ו]רדוי שלו.

אחד העם יודיע לי כי מראש השנה יחל השלוח לצאת לאור. וממ[י]לא מובן כבר יפתח ברפ' [ברנפלד] את השער במאמר: “לשאלת הספרות” (נגדנו).²⁰⁷⁶

לבריינין מבקש ומשביעהו שישלח לו לחוברת הראשונה ולי לא יכתוב מאומה. רק בשולי המכתב בתור P.S.. התשלח לו איזה מאמר?

הוא מתפלא על אשר לא השבת לו על דבריו והוא שואל למקומך.

מה טיבו של “האפיקים בנגב”? התכתוב לו? היופיע באמת?²⁰⁷⁷

בריינין הראני מכתב מנ[ו]רדוי שבו מודיעהו כי ק. רוצה לעשות אותו לסופר תמידי, וכן נ"ס, לנדוי, רבינ[ו]ביץ וכו' והוא ישחוק להאדונים הללו שרוצים הכל בחנם…²⁰⁷⁸

קבלתי מכתב שני מהוואסחד שאכתוב לו וישלם לי בנכיון להמעתיק נקי מ"ה שקלים.

מובן מעצמו שאעשה זאת בכלותי עבודתי שהנני עוסק בה כעת.

ניימרק נאלם דומיה. הוא לא שלח י"ט זהובים מן המדובר, ואותו דבר הביאני במ[ו]עקה גדולה.

מה אתה עושה? התכין את עצמך לבחינתך או עוסק אתה בתולדת הספרות שלך?

מה שלום טינתך? השאלה: “ידידי הנכבד(?)” אין אני מבין כל צרכי.²⁰⁷⁹

מדוע אינכם כותבים. ותמונתך? אלי! אלי!

מצב בריאתי אינה בכי טוב. אוכל אנכי מעט ועושה הרבה. צערי הפנימי, יסורי היצירה, התחיה; ישראל ונרדוי, הכֹל הכֹל מכלה את כֹחי.

אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

שלכם באהבה

מי"ב

421. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰⁸⁰

[סוף נובמבר 1897]

I

ביום החמישי.

ידידי! עוד לפני בֹא דבריך מן כ"א דנא כתבתי לך מכל אשר בכאן אודות “התחיה” בלוית משלוח שלושה מניות.

על דברי אין להוסיף ואין לגרוע. והנני מקוה שכבר כתבת לה' אהרנס. זאת היא האחת שיכול בכאן להעשות.

גם את רפפורט דברתי אודתנו וכבש פניו בקרקע…

הנני מתפלא על אשר לי לא כתב אחד העם מאומה – ואני איני יודע איפוה יופיע ירחונו ואת כל אשר לו.

מדכתב [מזה שכתב] אליך ואל טון ואלי לא כתב, שומע אנכי שמתירא הוא מפרי עטי… ואנכי לא אשתומם עוד אודות זה אחרי שלכך נוצרתי…

בכלל רואה אנכי ש“הרצון” אינו מועיל תמיד ואחרי כל עמלי ויגיעי להכנס לספרתנו הנני נגרש בעל כרחי.

כבר הנני מתיאש מזה - -

מאמר נ[ו]רדוי ב“הצבי” אינו עמוק ואינו חם, ובכלל איני יכול לסבול את ה“אליל” הזה שאין אלהים כל מזמותיו.²⁰⁸¹

הקראת פֿולטנו בהנ.פֿ.פ.?²⁰⁸² אומרים אמור, וגם הציונים, שמיום כתֹב בספר לא נכתב כזה לרשע.

בכלל יודע אנכי היטב שהוא יפסיד לנו הרבה במרומים… ובמה שנוגע בתחומנו, אין אני יודע אם טוב הדבר שכל צעיר[י]נו וצעיר[ו]ת[י]נו שבאי-ידיעתם לא קרא[ו] המנו עד היום מאומה רצים עתה לקריאת ה“שקרים החברותים”²⁰⁸³ ה“ענטאַרטונג”²⁰⁸⁴ ושאר מינים שלו…

כל העולם העברי קורא עתה את נ[ו]רדוי ומאמין בו. בני ישראל ברוסיה רצים לחזיונו על הבמה: “המשפט לאהוב!”²⁰⁸⁵ שכמֹהו לא ראיתי לרוע.

האיש הזה ילקח לנו את שארית הפלטה. והיה אם באמת בֹא יבוא יום שאכנס לספרתנו אז מלחמה לי אתו עד רדתו.

איני יכול לסבול עוד, איני יכול - - -

היום אני שולח לך את הדיססרטציה שלי ואת חוצפתו של ציטר[ו]ן.²⁰⁸⁶ הם טוענים וטוענים בעוד שאין מקום לכתוב ולהראות מה אנו רוצים ומה אנו יכולים[.]

אלי אלי עד מתי, עד מתי?

“העולם”²⁰⁸⁷ נפל מאד, כלו מעשה נערות. והוא המליץ אשכנזי. וגם וויען לא תמצא חן בעיני בראותי שברודס דורש ודורש.²⁰⁸⁸

כל גליון וגליון דוקר את בשרי. נמנ[י]תי שלא לראותו עוד.

עתון כזה צריך עורך כמוך, לא איזה שרלטנים שאינם יודעים מאומה, והרצל הוא לגבי דבר זה יותר מתָם.

ד' ירחם.

את ה“שעה אחת של משיח” לא שלחתי, אחרי שאינו מוצא חן בעיני וחָסֵר לו העוז…²⁰⁸⁹

בכלל הנני ממתין בהמשלוח עד אשר אדע אחרית ציורי “דאַנעבען”.

מצבי החומרי ברע. את העודף כבר אכלתי ומ"ה שקלים לחודש לא יספיקו לי כמובן.

מראש השנה שלהם אנוס אהיה לעזוב דירתי עתה ולקחת לי חדר קטן ולהחל לחיות חיי צער ולקמץ במה דאפשר.

בדירתי זאת הדבר קשה.

יודע אנכי את הימים העתידים הקרובים: ימי מצוק וכו'[,] יודע אנכי את המלחמה הקרובה, כלומר מלחמת החיים, אבל לא אסוג אחור. אלחום עד טפת דמי האחרונה[.]

ואולי יבואו הימים שאני מקוה. ואני מקוה - -

איני מבין מה טיבו “בלי שום אמתלא”.²⁰⁹⁰ אתה הבטחת לכתוב ואני ג"כ הצעתי לכתוב ואני מחכה בכל יום ויום לתשובת הוואסחד ובטרם אעשה עבודתי הלא אני קודם, וגם למתן שכרי אני צריך מהרה.

אשלח אותו אליך, אבל לפי שאשער לא אוכל לעשות את הדבר הזה לפני ראש השנה שלהם.

והיה אם צריך לך “תכף” תוכל לקנותו. ספר כזה צריך להיות שמור אתנו לדורות בבית גנזי ספרנו.

בנידן התמונה אתקוטט עמך: אנכי שלחתי את התמונה האחת שלך בעבור האמנתי לך שאקבלה בחזרה. דבר כזה שייך לי וחביב לי ואינך רשאי לקחת המני.

במטותא מלא את החסרון תכף ושלח לי את ההעתקה שנעשת[ה] בלנדין [בלונדון] שגם אותה לקחת המני.

אבקשך: שלח תכף.

בית ממכר החדש של וורטהיימר הוא אחד מפלאי המאה הי"ט[.] הרושם גדול מאֹד עד אין שעור.²⁰⁹¹

לדבריכם בארוכה באמת אני מחכה

שלכם באהבה

מי"ב

אתמול נתועדתי אל הקמפזיסט [הקומפוזיטור] רבט [רוברט] כַהן.²⁰⁹²

מיום שעמדתי על דעתי לא ראיתי עברי כזה.

התכתוב לקמינקיא? איני מבין פיר[ו]ש של “אפיקים”[.]²⁰⁹³

II

ידידי היקר!

ככלותי לכתוב אליך את מכתבי באוני כרטיסך.

בזה לי להוסיף מה שכתבתי לך במכתבי בלוית משלוח המניות שאנכי איני פועל מאומה, הם חושבים זאת לשנרעריי [שנוררות] ותו לא מדי.

האחת לכתוב לאהרנ’ס ורק אז יכול להעשות אם הוא [יְתַיֵף?] בדבר.

איני מאמין הרבה גם בזה, אבל אחרי שנסינו הכֹל נסה גם זאת.

בכלל לא תוכל לשער כמה סבלתי ע"י הטפות בדבר הזה. העברים שלנו הם עם לא היה. יקחם אֹפל!

בדבר ווססרמן כבר הגבלתי לך את המועד. ובו ביום אצרף אליו שני כרכי ז[נ]גביל, גם אודתו חפץ אנכי לכתוב[.]

זאת היא הכֹל.

היום באוני “הצבי” וראשית הפטפוטים של כלוזנר: “הזרמים החדשים בספרתנו”[.]²⁰⁹⁴ והיה כי יגמר אשלחו אליך.

התאמין ב“האפיקים” של מר קמינקי?

יותר אין[.] חיה בטוב אתה ורעיתך. אהבו וחיו ושמחתם בחגיכם

שלכם באהבה

מי"ב

422. אל מרדכי אהרנפרייז²⁰⁹⁵

[סוף נובמבר 1897]

III

ידידי!

בטרם הספיק בידי לשלוח לך מכתבי, באוני מכ[תב] מה“ווסחד” –

הדבר נגמר בינינו שאכתוב לו מזמן לזמן ע"ד הענינים הקולתרים באשכנז נוגעים לנו.

כן ישלש בקשתו שאשלח לו ציורים בעד הכֿרנקיה [הכרוניקה].

כשאפנה מחפוש הדירות אשלח לו את הדב[רים] הראשונים.

תמה אנכי שעד עתה לא באוני עוד תשובתך שאליה אני מחכה בכליון עינים

שלך מי"ב

423. אל אחד העם²⁰⁹⁶

[סוף נובמבר 1897]

ידידי היקר!

לא תוכל לשער כמה שמחתי אתמול בבואי בחצות הלילה למעוני ומצאתי את כרטיסך על שולחני עם הבשורה בדבר “השלח”.²⁰⁹⁷ כל הלילה נדדה שנתי מעיני מרוב מחשבות פוריות ומתקו[ו]ת מתעוררות. ואני כמעט מלא יאוש הייתי בראותי שאתה היחיד שבנו הנך נסוג אחור והנך משאיר אחריך את מין הדברים הנקראים אצלנו ספרות, את מין המכתבי-עתים ומין העורכים ושאר ירקות.

ועתה קבל את ברכתי הפנימית שמעתה תוכל עמוד ושירחונך יהיה למרכז שעתנו לצרכי הדור החי אתנו היום, דור שעומד באמת על פרשת דרכים: בתור יהודים האחרונים או הראשונים.

שערי בית מדרש המדעים שבכאן נפתחו לרו[ו]חה. צעירות וצעירי ארצנו באים לכאן למאות ומפיהם אני מריח מעט את נשיבת הרוח אצלנו בחיים ובספרות. בזאת תיתי לך שהטובים, שכמובן המה המעטים, יודעים פעלך ועודנם מאמינים בך.

גם בשירתנו הקטנה, בו תמצא בכל עת אנשים הולכים בעדך באש ובמים ועוזרים בחומר וברוח לפי יכולתנו.

ממני תוכל לדרוש הכל. לכל הפחות אשתקע בכאן עוד שנה תמימה.

הנני מקווה כי בעלי “אחיאסף” נאותו לתנאיך ושעל כן כבר אני מאמין במציאות “השלח” ובלי ספק תוציא מעתה את החוברת בראש החודש למען תבואנה החוברות לידי הקוראים עוד באותו החודש תצאנה בו לאור.

התדפיס אותו בקרקוי או בברלין? התעשה מרכז בחו״ל לפי המעשים במחצית הראשונה של “השלח” או תתנהג כפי שעשית במחצית השניה? החושב אתה לבוא בעצמך לברלין לכל הימים או רק להימים הראשונים? ואימתי תבוא?

והיה בבואך הריני מפנה לך את דירתי הרחבה והיפה על הימים הראשונים ואנכי אגור אצל ידידי פריש שכני.

ידידנו הנ׳׳ל, שלפי הנראה עומד רחוק מעט ממחיצתנו, הוא טוב לך מאוד ואולי הוא האחד אשר יבין אותך כראוי.

מקוה אנכי שמעתה תשים לבך לתקן את המעֻותים האחרים, להרחיב שערי “השלח” גם מחוג היהדות, וביותר לעשות אותו לירחון יותר אקטָאעלי ונוגע יותר לשאלות הזמן. דבר זה תובעים גם אלה שקרובים לך ורחוקים לך.

והיה אם גם אם נפחית מהבהלה עתה אצלנו צ״ט מונים, עוד יישאר סאה אחת של תסיסאה חיה של צורך חדש ומגמות חדשות.

עליך לרכוש לך את לב בני הנעורים מעט. סוף כל סוף בידם כל עתידת עמנו.

יודע אנכי כי כשרונותינו מעטים. אבל גם מהמעטים הללו לא באו אצלך כולם ועוון פלילי הוא שבירחון עברי יחידי יחסר שם פרץ או ז׳ עפשטיין.²⁰⁹⁸

אין אני מדורשי שמות, אבל לא אוכל להתאפק ושלא להזהיר אותך משני שמות, ב״פ [ברנפלד] המימי מעט וקלוזנר הנער יותר מעט.²⁰⁹⁹

גם חלק הבקֹרת צריך אתה להגדיל, ועוד ועוד.

ואתה סלח לי בטובך על אשר הנני מרשה לי לדבר באוזנך דברים כאלה ולהעירך בעצותי.

אצלי אין כל חדש. “התחיה” שלנו פורחת באויר. ואחרי שבזה אנחנו כמוך שלא לגשת אל המלאכה בטרם נדע שנוכל לעשות אותה מלאכה, עוד יעברו ימים רבים…

מצבי הח[ו]מרי הוא בדוחק גדול כנהוג. על מה שאני עושה עתה איני יכול לדבר אחרי שעודני חוגר אנכי… אבל יש לי תקוה לבוא בספרתם ואולי בשורה נכבדה.

יש לי תקוה ויכולת, אבל עברי אנכי ואיני יכול לעבוד אצל זרים רק במעט שבי: איני יכול לתת לזרים כוחי ואצלנו לא יתנו לי לעבוד.

אין אפשר לי להביע לך את צערי הפנימי… ובתוך כך גם ענינים אחרים יכבידו עלי. להיות בשנים שלי בלא מעמד, בלא בית… להיות נודד יחידי בלי נפש אחת.

חדשות אין בכאן, רק מעט.

ה“ציון” היה עתה לקניין במבוס, והחלק העברי חדל לצאת לאור.²¹⁰⁰ המו“מ [”ממזרח וממערב“] הרביעי כמובן עודנו על האבנַים. פוכס²¹⁰¹ מו״ל בוויען עיתון שבועי בשם “השבוע” ע”מ [על מנת] להכניסו לרוסיה, והיה כי יקבל רי\שיון יאסוף את המגיד ויצא [ל]וויען. ע״פ כותב לי כי קמינקא מייסד בעסג עיתון שבועי או פעמַים בשבוע ומבקש ש“התחיה”(?) שלנו תתן לו ממון(?).²¹⁰² משוורצברג קבלתי שלוש חוברות ירחונו: “נר המערבי”.²¹⁰³

התנועה הציונית גדולה מעט מאת אשר היתה.

אחד מהחבורה שלנו יוָשע בקרב הימים תשועה גדולה. לעת עתה אסור לי עוד לדבר אודות זה.

הקראת מאמרי “מעין הטענה” ב“הצפירה” יריעה רס׳׳ה?²¹⁰⁴ כן השבתי גם לרמל״ל על “דברי זמר” שלו,²¹⁰⁵ גם לציטר[ו]ן.

הדרמה של הילל בן שכ״ר היא מין פתיות גדולה ואין בה מאומה.²¹⁰⁶

השלום לך? הכבר גמרה אחותך למודיה? איה היא כעת? ובתך היקרה מה היא עושה? הגם היא תצא לחו״ל?

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך

שלך באהבה המחכה לתשובתך בכליון עיניים

מיכה יוסף ברדיטשבסקי

הספור החדש “היהודים מצירנדורף” מאת יעקב ואססרמן הוא מלא שירה חדשה ישראלית, ולא אפריז אם אומר כי איש לא קדמו בזה.²¹⁰⁷

424. אל אחד העם²¹⁰⁸

[1.12.1897]

ידידי היקר!

אינך יכול לשער עד כמה שמחתי למקרא בשורתך. ומי יתן שירחונך יאריך מעתה ימים ולא יכשל עוד בלכתו.

כן הַבִּיע נא לאחותך את ברכתי.

בעד ירחונך הנני שולח לך ארבעה “שברים” קטנים (גויים ואלהיו – בדרך רחוקה – ביום דין – ברי ושמא).²¹⁰⁹

חפצתי לשלוח לך איזה ענין פובלצסטי שעפ“י רוב הם מוצאים חן בעינך, אבל אין לי ענין לענות בו. אסיר תודה אהיה לך אם תואֵל נא לצו[ו]ת על איטצקו[ב]סקי²¹¹⁰ שישלח לי את הגליון ממאמרו של ב”פ [ברנפלד] למען אכתוב אודות השאלה הזאת בעדך.²¹¹¹ במטותא עשה זאת.

לפני איזה ימים קבלתי את המכתב השני מעורך ה“וואסחד” שאכתוב בעדו עברית או אשכנזית, ודברי יעתקו בבית המערכת וישלם לי מ"ה שקלים בעד כל גליון.

אנכי הצעתי לפניו את העבודה התמידית “על הפרק” ואודות כל מקרי הקולט[ו]רה והספרות באשכנז הנוגעים לעולמו של ישראל, כעין “לרוח היום” אצלך. אבל מאֹד ידאב לבי לתת עמלי זאת לספרות [ש]איני מבין אותה וערכה ולגזול את הדברים הללו מספרתנו. (אם לא תחשוב לי את הדבר לענוה יתרה).

בנוגע להמרכז. אם כי הדבר תלוי באחיאסף, אבל הלא הדבר נוגע לך, ואם באמת מוצא אתה בזה כמוני תועלת חומרית לעסקך השתדל בזה. לכל הפחות הן או לאו יפטרני מתוחלת ממושכה.

אין אני צריך לומר לך עד כמה מצבי ברע הוא, ואני תלוי באויר ממש. ודוקא בעת הזאת דרוש לי מנוחה יתרה; אחרי שאולי תלוי במה שאני עובד עתה כל עתידתי.

לע"ע איני יכול עוד להודיעך דבר ברור, אחרי שעודני לוטש את דברי בלטישה רבה או יותר נכון עודני עובד בי.²¹¹² על חוגי הקטן עושים דברי רושם ולובלינסקי נשבע לי כי לולא ידע כי עברי וזר כתב את הדברים כי אז חשב את הכותב לאשכנזי גמור.

גם יחוסי להסופרים האשכנזים טוב הוא, והנני מקוה להבנה על ידם ברוח.

לע"ע עוד הדבר צריך המתנה יתרה, ולהמתין צריך אנכי לחיות.

זאת היא הכֹל במה שנוגע לי.

נ“ס ורבינ[ו]ביץ הם כדרכם.²¹¹³ הראשון מדפיס את דברי בלי תשלום ובלי איזה ת”א.²¹¹⁴ רק לווינץ כותב מכתבים גדולים שהוא בעל כשרון גדול.²¹¹⁵ ורבינ[ו]ביץ ששלחתי לו את המאמר “לחדול ולהיות”, מתפלא עלי שאבקר דברים שכבר [ערו?] דכותם [כמותם] (כלומר אתה).

המאמר הנ"ל יופיע אצל בריינין תחת השם: “זקנה ובחרות” וכבר הוא על מכבש הדפוס.

מאמרי “נשמת חסידים” עשה רושם גדול. ואנכי אשמח כי מלתר הבלשן מחבבו מאֹד מאֹד.

היודע אתה מה“אפיקים בנגב” של ארמנד קמינקי? סובלסקי מו"ל בלונדן עתון שבועי רע: “היהודי”.²¹¹⁶

את הפטפטן מר כלוזנר לא אוכל שאת עוד. הראית איך הוא מהלל את עצמו במכתביו מפ"פ בהמליץ.²¹¹⁷

ע"פ [אהרנפרייז] כתב לי שכתב לך בארוכה. אולי לא קבלת דבריו.

זקנו של טון מת ונתעשר הרבה.

אחד בני החבורה הוא מלתר – קרוב הדבר שישיג משרת ד[ו]צנט [מרצה] בבית מדרש העליון לחכמת ישראל. לע"ע יהיה הדבר שמור אתך.

חיה בטוב אתה וביתך. ואבקשך להשיב לי במהרה בעניני עבודתי ובעניני המרכז או מין סוכנ[ו]ת כללית בעד חו"ל.²¹¹⁸ חושב אנכי שסוף כל סוף אוכל להיות לך לעזר.

אולי אוָשע ממך ומהוואסחהד באותה שעה.

ידידך ודוש"ת באהבה

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

פֿריש דורש לשלומך.

את הירשפֿלד אתרועע עתה הרבה.

שלום רב לבתך היקרה.

P.S. היום שלחתי לך את הדיססרטציה שיצאה לאור זה איזה ימים אצל מו"ס על חשבונו. ברוך שפטרני.

P.S. תוכל לשלוח לי בכל עת ספרים לבקרת. תוכל לסמוך עלי. גם מלתר יכתוב בעדך. ניימרק משדך את עצמו עם מ"ו אלפים שקל[.]

425. אל אחד העם²¹¹⁹

1.12.1897

ידידי היקר!

אחרי שלחי לך היום שברי בעד “השלח”, היה מוכן בידי ציור עברי קטֹן: “בין המצרים” (ודוי), שחפצתי לשלחו להוואסחהד – המקרה הביאני להזדמן יחד את מכירנו הד"ר מלתר, פֿריש ודוד פינסקי. ויהי בקראי אותו לפניהם, כֻלם בפה אחד לא נתנו אותי להוציא את הדבר מחוץ לתחום… ויעירו אותי שאשלח אותו אליך.

לעצתם הרני שומע והנני שולח אותו אליך בזה בתקותי שיטב בעינך וגם למה שאתה מבקש מהאמנות העבריה. והיה אם הדבר כן אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא לתתו עוד בחוברת הראשונה.²¹²⁰

אגב גררא אסמן לך עד היכן הציונות החדשה נתפרסמה עתה עד שגם ג. זיממל הזכירה היום בשעוריו ע"ד חכמת החברה.²¹²¹

לתשובתך על זה ועל הקודם אחכה

אני שלך

מי"ב

ר"ח שלהם.

426. אל אחד העם²¹²²

2.12.1897

ידידי!

אסון קרה לי. אחד מידידי שמאמין בעתידתי האשכנזית ומלוה לי סכום קטן מדי חדש בחדש שעי"ז אפשר לי להתקיים בכאן במועט חלה – הנני תלוי באויר ממש. והיה אם אפשר בידך לתת לי איזה עבודה תמידית בירחונך תקיים נפש אחת מישראל.

ידידך השרוי בצער

מי"ב

427. אל מרדכי אהרנפרייז²¹²³

3.12.1897

ידידי!

תמיד הנך מלא טענות ותביעות. תשובתי לציטרון היתה נחוצה. אתה לא קראת אותה וצועק. כן אנוס הייתי להשיב לפרבשטיין באשר נגע בהצד ה“חמרי” שבענין, דבר השוה עתה לכל נפש. ואל יאמרו כי הכלכלה מתנגדת אלינו… ע"ד המוסר כתבתי לבקשת המבקר שחפץ אנכי שלום עמו – בכלל יודע אתה שבזה איני כמוך, וכל השלושה דברים האלה עלו לי בחצי שעה וכו'.

בדבר וסרמן אין הדבר עצלות. לא היה לי מקום לכתוב. כתבתי להמליץ והצפירה ותשובה אין. חיכיתי על השלח. החלפתי מכתבים בדבר זה עם הווסחוד, ועתה אני כותב בגללי אודתו.

בדבר “העולם” איני תמים דעים עמך. הכל תלוי בצעדי הראשון, יהיה בכל מקום שיהיה. ובשעה שחפץ אנכי לשלוח לבהר התחלתי הראשונה, ממילא מובן שלא אוכל להדפיס מקודם דברים רעים בהעולם.

ישנו בידי ספורים קטנים, שכבר מוכנים לדפוס. אבל רוחם אינם בעדו, וגם ה“תשובה” העברית אינה בעדו… לכתוב בעל כרחי איני יכול. ה“שעה של משיח” כתבתי בעדו ועל-כן לא עלה לי – בדבר נורדוי אין אני יכול לפלג בנפשות, בשעה שהאדם בעל נפש שחורה אינו יכול להיות בעל נפש לבנה. בתור סופר הוא שרלטן, אדם שאינו יכול… [?] ואיש כזה אינו משיח ואינו מסוגל לא לרוממות הנפש וכו'.

הנח לי הימנו.

בעד “השלח” שלחתי לו ציור קטן: “בין המצרים” (ודוי), שהוא לפי דעת פריש ופינסקי היפה מאשר כתבתי.

להווסחוד הנני כותב אודות וסרמן והירשפלד.

מקץ שבוע הבא אכלה עבודתי הגדולה האשכנזית, ואולי אנסה שנית להכין את ציורי בעד העולם. כן כותב אנכי בעד “העתיד” מאמר אודות שנוי הערכין אצלנו. אולי יצלח בידי.

נימרק לא ישלח. ואם לא ישלח רע ורע. כמעט אבדתי את עצמי.

– – – –

בשבוע הבע"ל חושב אנוכי לכתוב מכתב קטן לאהרנס שחפץ אנכי לדבר אתו ושיגביל לי זמן אחרי שאין לו שעה קבועה. והיה אם יקרא אותי אלך אצלו, אם כי הדבר הוא למורת רוחי מאד. בטרם זה עוד אדבר אודות זה איש אחד.

מקובנה קָבלו לפני עליך שבקשו ממך גליון לחתימה ולא שלחת. שלחתי להם גליון ובקשתי אותם לחתום. אולי יעשו זאת. מדוע לא חתמו שפרכר ושטנד כהבטחתם?

בדבר החלטתך האחרונה איני תמים דעים לע"ע. לנו צריך הוצאה ולא מעשה נערוּת… אבל אחרי שהדבר רב איני יכול לפתור אותו בבת אחת. אלך את עצמי למחשבה ולעיון.

במטותא הודיעני גם את הפרטים של החלטתך זאת, איך ומה ואיה.

אשמח להודיעך כי זימל בשעוריו אודות החברה יזכיר את הציוניות החדשה

שלך באהבה

מי"ב

שלום לרעיתך השתקנית הגדולה ולאוזיה ולבר-אוזיה.

ע"ש

428. אל מרדכי אהרנפרייז²¹²⁴

5.12.1897

בשבת שלהם.

ידידי! לא תוכל לשער עד כמה הצטערתי למקרא גליונך היום.²¹²⁵ בראשונה איני מאמין אם אפשר יהיה בידך להקיף מדי[א]קובר כל המקרים העברים, אחרי שיחסר לך גם עתונים עברים גם אחרים; ועתה היו עניני ישראל לדברים מצוי[י]ם בכל הספרות, ובשנית ענין זה כזה רק מלאכה היא, ומתירא אנכי מאֹד פן תבליע עבודתך זאת עבודתך המקורית להשלח, והיה אם הדבר יהיה כן לא אוכל לסלוח לך. הכותב אתה דבר מה בעד השלח?

עתונים אינם שמורים בידי, הרני מאבדם לאחרי קריאתם. היום אנכי שולח לך מה שבידי מעט. ביום הרביעי אשלח לך צרור שני (בו ביום הנני מקבל עתונים חדשים) וביום השבת הבא אקח לי מועד עבורך לבקר בית מקרא עתו[נ]ים של בית “אוצר ספרי המלכות”, אקדמישע לעזעהאללע ויודישע לעזאהללע,²¹²⁶ והיה אם אמצא איזה דברים נחוצים לך אמציא לך.

דרמתו של דהֶמל: “מיטמענשען” קראתי.²¹²⁷ הוא אינו מבין את העברים. את ז[נ]גבֿ[י]ל אשלח לך לאחר אפטר ה[י]מנו כאמור.

היום הנני מכלה את עבודתי הגדולה: “דאנעבען” בעד הנ.ד.ר. [נויה דויטשה רונדשאו] (הוא התגדל לסיפור גדול או לפי ס[י]מנו של פריש: טרגדיתו של היהודי האחרון…)[.] בעת [בעד] “העת” והוו.ר.²¹²⁸ כבר מוכנים אצלי. ולמחר אכין את עבודתי בעד הוואסחהד (הירשפלד – וואססרמאן) – בשבוע הבע[“ל] אגש לכלות עבודתי בעד “העולם” והא.צ.ד.י.²¹²⁹ (שעה אחת של משיח – לחם לבן); ובמחצית ירח השני את ה”ערכים" של[י] בעד הצוק[ו]נפֿט. להשלח כבר שלחתי: “בין המיצרים” (ודוי) ואר[בעה] שברים (גויים ואלהיו – חורבן הבית – ביום דין – ברי ושמא)[.]²¹³⁰

והיה אם יעלה הכל בידי אחשוב זאת לצעד הראשון בעד הרבע הראשונה.

ממייבוים איני יודע מאומה.²¹³¹ ניימרק טרוד לשדך את עצמו[.] אתמול כתב לי כי היהודים שלו מחכים להבאה… את השקלים אומר לשלוח לי לאחר זמן –

חושב אנכי לעזוב דירתי לראש השנה שלהם ולקמץ בכל מה דאפשר כי מלבד המ“ה שקלים אין לי עתה מאומה, ולע”ע איני חושב ההרוָחות שלי.

הנני מקוה כי הוואסחהד יאות לתנאי לקבל ה[י]מני מדי חדש בחד[ש.] בירח הבא אכתוב לו אודות שטיינטהל²¹³² ומדתו של לצרוס (הבטיח לשלחו אלי).²¹³³

אתמול נפתח פה מערכה [תערוכה] של בקלין (מאה תמונות במספר) גם אודתו אכתוב.²¹³⁴

לתשובתך בדבר פרטיות ההחלטה שלך אחכה ואז יבואך דברי.

שלום לך ולרעיתך

שלכם באהבה / מי"ב

ערה"ש [ערב ראש השנה] יחל לצאת כאן עתון חדש: צרטסטרה [זרתוסטרא].

הודיעני כתבתו של הוו.ר. [ווינר רונדשאו]. שמעתי כי קראוס יצא מבית המערכת.²¹³⁵

429. אל מרדכי אהרנפרייז²¹³⁶

8.12.1897

ידידי!

למחר אשלח לך עוד צרור גדול[.]

בדבר לובלינסקי הוצאת את הדברים מלבי. גם אנכי חושב את הדבר לקלות ראש יתרה לפטור את האיר[ו]פיות כֻלה בקש.²¹³⁷

האיש שכתב לך הוא אותו הנדיב בעל החמש מאות פלורין בעד השירה הידועה – [ה]חזק בו²¹³⁸!

גליונך הקטן לא יספיק לי… מפעל כזה על קֹמץ תלוי באויר… הוא ענין רב צריך לענות בו… צריך עיון ומתינות הרבה והרבה. ואתה לא כתבת לי איך אתה מצייר לך את הדברים בפרט. כמה יכול להדפיס בשנה? איה יתרכז הענין וכ[ו]' וכו'.

כתוב לי בארוכה. מקץ שבוע זו אכתוב לך גם אנכי בארוכה, יש לי דברים הרבה בגוי –

לאחד העם שלחתי. להוואסחהד הנני כותב כעת.

שלום לך ולרעיתך

שלכם באהבה

מי"ב

430. אל מרדכי אהרנפרייז²¹³⁹

9.12.1897

ידידי!

היום אני שולח לך איזה עלים חדשים. בבתי אוצר העתונים לא אמצא מאומה. את ה“בין המיצרים” שלי קבלתי בחזרה… שלושה שברי: “גויים ואלהיו”, “חורבן הבית”, “ביום דין” קבל אחד העם לדפוס. כן כותב לי שיכול היות כי אחיאסף יתן לי התרכזות השלח ואחיאסף בכאן.

זה איזה ימים שמרגיש אנכי א"ע [את עצמי] חלש מאֹד. איני יכול לישן, דבר שאינו שגור אצלי –

הכל תלוי במצבי התלוי באויר…

בדבר הצעד שלנו במועט אין אני תמים דעים לע“ע. מתירא אנכי מאֹד שנכשל… ועוד ענינים רבים מפסיקים את הדרך. עכ”פ הודיעני בפרט גמור כל מחשבתך החדשה, למען תתן לי חומר לחשוב ולעיין בדבר. מדוע אתה מקצר? איך? ומה? ואיה? וכו' וכו'[.]

שלום לך ולרעיתך

שלך

מי"ב

431. אל אחד העם²¹⁴⁰

10.12.1897

ידידי היקר!

דבריך בלוית מאמרַי באוני. אין אני צריך לומר לך עד כמה הנני מצטער – אבל בשביל שמבין אנכי היטב שאיש כלבבו הנני מצדיק עלי את הדין.

בדבר ב“פ [ברנפלד] טועה אתה מעט. אדרבא בנוהג בכאן לשלוח את הקטרוג להמבוקר למען עוד ישיב באותה החוברת, ומה גם שכתבתי זה גם לב”פ. במטותא עשה זאת.²¹⁴¹

את אחותך לא ראיתי, ואין אתה יכול לשער גודל צערי, מאֹד מאֹד חפצתי לראותה ולקחת דברים עמה.

לאחיאסף כתבתי כדבריך ובשמך. ואולי יבוא הדבר לידי גמר.

בתור מלואים לגליוני הקודם אוכל להודיעך כי יש לי הצלה קטנה לימות לחורף. מי יתן ואבוא אל איזה מעמד. כמעט נלא[י]תי - -

אני מקוה שמקץ שבוע הבע"ל כבר אוכל להודיעך אודות ראשית פרי עטי.

בדבר הדיססרטציה של[י] צדקת. אבל מה לעשות, הבוחנים דורשים ציטַטים ולא השקפות מקוריות.²¹⁴²

אתמול נזדמנתי עם עלמה רוסית מחרק[ו]ב: גינצברג. והיא יודעת ומדברת היטב בש“ע [בשפת עבר]. ובשאלי אותה: מדוע חדלה מלקרות בכ”ז [בכל זאת] ענתה לי בפשיטות: [ס]פרות העברית תעסוק בדברים [מתים?]²¹⁴³ ודברים חיים נוגעים לנו לית מאן דכר שמם…²¹⁴⁴

היה שלום, אתה וביתך

שלך מי"ב

432. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁴⁵

12.12.1897

מוצ"ש –

ידידי! לדבריך בארוכה אחכה בכליון עינים.

מקץ שבוע הבע"ל אוכל להודיעך בטח אחרית צעדי הראשון בשפתם.

לע"ע תקוה להצלה פורתא: קבלתי מכתב מאחיאסף שבם הציעו לפני להרכיז [לרכז] את “השלח” בכאן וגם את אחיאסף ולמסור את הדבר בידי –

הדו"ד [דין ודברים] בינינו החל. מי יתן והיה; אחרי שמצבי החומרי בדיוטה התחתונה, והר[י]ני משתיק ממך את הדבר כדי שלא לצערך.

בבתי המקרא לא מצאתי. כתוב מהרה בארוכה מכל דבר.

שלום לך ולרעיתך

שלכם באהבה

מי"ב

היום בקרתי מערכת בקלין.²¹⁴⁶ הרושם אין לשער.

433. אל אחד העם²¹⁴⁷

13.12.1897

ידידי!

המו"מ ביני ובין אחיאסף כבר החל, הם רוצים ליסד בכאן גם מחלקה לאחיאסף, והנני מקוה שיבוא הדבר לידי גמר. רואה אנכי שהאנשים טובים לך.

הנני מצטער להודיעך כי השוטה מר פוכס מו"ל מראש השנה שלהם ירחון בשם “האשכול”.²¹⁴⁸ מחירו ארבעה פלורין לשנה ומתירא אנכי שמעט יקלקל.

עד עתה יש לנו מאה מניות. ע"פ חפץ להתחיל למחצית, כלומר בהדפסת חמישים בוגין לשנה תחת מאה, לבי נוקף מעט, מה תאמר לזה?

עוד בקשה אחת קטנה: אולי תוכל אתה או אחיאסף לתת לי חמישה רו“כ ע”ח מאמרי שקבלת. צריך לי מאֹד.

את אחותך לא ראיתי לדאבון לבי.

שלך באהבה

מי"ב

434. אל דוד פינסקי²¹⁴⁹

13.12.1897

ידידי!

שלום לך ולרעיתך היקרה, להטהע [התה] הקנגסברגי שלכם. אולי יש לך איזה שקלים וגם מעט, במטותא הביא אותם אלי אל שעורו של גרים²¹⁵⁰ בשעה העשירית ביום הרביעי. צריך לי מאד.

שלך

מי"ב

435. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁵¹

13.12.1897

ידידי היקר!

דבריך באוני היום.

כבר ישבתי על האבנַים לכתוב אליך בארוכה, וצריך אנכי לכתוב אליך עתה הרבה. אבל השטן בדמות אשה יעכבני: ובזו הרגע קבלתי הזמנה מגיסתו של הירשפֿלד לאכול אתם לחם בליל.

גם לדחות איני יכול וע"כ אסתפק בקצרה.

את האמת אגיד לך בבוא אלי ידיעתך בפעם הראשונה²¹⁵² להחל במקצת לבי נקף יותר מדאי ויראתי פן נכשל באמצע ונהיה עוד יותר לשחוק, אם בכלל דבר זה הוא טעם מספיק… אבל בחשבי וחשבי, בדברי את רב[י]קוביץ ששב מרוסיה ששם אינם מאמינים כלל בנו ומחכים לפסיעה הראשונה, הנני רואה שיש להדבר צד חיובי ושאם יהיו לנו מאה מניות, ומהם שמונים מושלמים תכף (אחדים מהם אינם יכולים בשום אופן) אז יכול הדבר להתחיל וגם יש תקוה למכור את המניות להלאה.

“אחיאסף” עוד מוכר מניות, ולפי ששמעתי גם “השלח” מוכר מניות.

עד כאן בדבר “התחיה” כשהיא לעצמה, אבל עליך לזכור ולא לשכוח, ובתור ידיד נאמן צריך אתה שלא לשכוח כי הדבר נוגע גם לי, ושגם שאלתי, שאלת ברדיטצבֿסקי עומדת באמצע, מעיקרא, כשהיה באפשר עכ"פ להמציא לי לחם חֻקי ולהצילני מלחם חסד… אז נכון הייתי להפקיר כל תקו[ו]תי ועתידות[י] בשביל זה. אבל עתה, כלומר עתה שהדבר רק לחצאין או עוד פחות, עכשו אני שואל אותך בתור אוהבי שתיעץ לי לפי צרכי ותנאי:

הרשאי אנכי לעשות זאת?

כלומר האם לא תאמין כי הדבר יקח כל עבודתי ורוחי באופן שתקו[ו]תי בספרתם יחדלו מאליהם? הנני מניח את הדבר בידך. התחיה וברדיטצבסקי שניהם הם קרובים לך ולא תבכר את האחד על השני.

לפי נסיוני הראשון שעלה לי על צד היותר טוב ועוד נסיונ[ו]תי הקטנים, יש תקוה לבטח כי אם עוד ארחיק ללכת שַעַל גדול במדה שהלכתי מחורף העבר עדי נסעתי ה[י]מנך, שאז אבוא בשורת המספרים הראשונים. דבר טוב בעדי ובעד עתידתי וגם בעד עתידתי העברית.

ועכ"פ הדבר צריך עיון.

לך איני צריך להעיד על העברי שבי. אתה יודע מה לי ספרותנו ומה אנכי לה. ובסתרי לבי, שם עמוק עמוק אני שמח על ראשית יציאתנו. על ראשית חלומ[ו]ת[י]נו. אבל גם בעל ההגיון הוא עתה חזק אצלי.

ומה גם מ“בין המיצרים” שלי תראה, כי אחרי כתבי ושירי בלשונם הנני כותב יותר טוב בשפתנו ורק אז אוכל לספר בה, דבר שעד עתה לא עלתה בידי כראוי.

בקצרה הר[י]ני מוסר את הדבר לידך, ואתה הלא יודע אותי ומהלך הענינים, ותראה אם יכול להעשות וכו'.

בדבר הגזבר צריך הדבר להחכות עדי יגמר בינינו. ככלל מתירא אנכי מאֹד שאי-אפשר יהיה להרכיז שלושה אנשים באופן שהמכונה תהיה אחת…

וגם דבר המרכז מוטל בספק אצלי, ואתה סתמת ולא פרשת אופן זה בשוגג או במזיד.

האופן הראשון שעלה במחשבה נופל מצדי, מפני שאם גם ינתן לי כל מכמני העולם לא אגור בגל[י]ציון, ארץ זר אנכי לה ולשפתה, וגם מצד הענין, אחרי שעכש[י]ו יודע אנכי היטב עד כמה הזיק גל[י]ציון לנו, גל[י]ציון של פוכס ובדר גרֶבר וכו' וכו'.²¹⁵³

טון יקבל רק אז עליו הגזבר[ו]ת אם יהיה גם עורך כאשר התנ[י]נו עמו, באופן אחר לא יעשה מגדול ועד קטן; אחרי שהענין בעצמו רחוק ה[י]מנו - -

ובכן איני יודע.

כבר כתבתי לך ש“אחיאסף” רוצים לפתוח בכאן מחלקה להוצאה שלהם ולשים אותי למנהל וגם לסוכן כללי ל“השלח”, כן קרוב הדבר שאקבל סוכנות “המליץ” ו“הצפירה”[.] באופן זה הלא עלי להשתקע בכאן.

בסוף שבוע זה יגמר הדבר. ואנכי חושב שעכשו ש“התחיה” לא שמרה את מועדה ואני תלוי באויר ממש רשאי אנכי לבקש לי מפלט לע"ע, ואולי רק אהבת עצמי אומרת לי כך. והיה אם מפקפק אתה בדבר שלח לי תלגרם בו ביום תקבל מכתבי זה, אבל מקוה אנכי שלא תמצא בזה עַולה.

ומה גם אחרי שלהם נמסור הסוכנות בעד רוסיה, הלא עוד יטיב הדבר לנו לבוא עמם במו"מ תמידי ואחרי שגם המבקר הוא עתה שלנו, הלא אין לנו לירא מאומה מפני חסרון ההתקשרות עם רוסיה.

בין כך וכך כתוב לי בארוכה בו ביום תקבל מכתבי זה.

בקצרה: מכאן אתה רואה כי הר[י]ני פותח לפניך הכל, וחלילה לי לכחד ה[י]מנך דבר. ואתה פתור את הדברים והכין אותם באופן שוה לכלנו.

האמין לי: מצטער אנכי בצערך, בצערכם, ודבריך נוגעים אל לבי. וכשם שאנכי מתפלל לפדיוני החומרי כך אני מתפלל לפדיונך הרוחני. וגם מקוה אנכי כי בֹא יבוא.²¹⁵⁴

גם לולא היית אוהבי ומכירי, בהכירי אותך היטב ואת הדור היתום, הצטערתי מאד על קברון [קבורת] הכֹח הגדול שלך בארץ לא לנו… ומה גם הלא כמוך כמוני וכל אשר נוגע לך נוגע גם לי!

מדוע? אנכי שואל, מדוע?

בכלל אין אתה יכול לשער גודל צער לבבי, מכאובי שם עמוק במסתרי הויתי. ואולי בספורי דאַנ[ע]בען תשמע את הֵד צעקתי הגדולה, צעקת יהודי האחרון…

ולזה יביאו [מ]כאובי החומרים, בדידתי הגדולה, צערת אהבתי המפשטת… ובמדה רבה גם אתם. אין אנכי יכול להנות בכאן גם שעה אחת של הרחבת הדעת, אצל משפחת הירשפלד, בתי שכיות החמדה או בבתי הזמרה, בעוד שאנכי זוכר שאתם יושבים בדי[א]קובר בירכתי האדמה.

אבל עלנו לקו[ו]ת.

בקץ שבוע זה אוכל להודיעך אחרית קטנה של צעדי הראשון בספרתם. הנני מקוה.

בכלל הנני כותב הרבה ומכין חומר לעבודות הרבה, עד עתה: “בגלות” (Im Exil) ומכאן והילך “בבית” (Zu Hause).

הדיססרטציה שלי מצאה חן בעיני אחד-העם.

זה כשבועים שאיני יכול ליש[ו]ן פשוטו כמשמעו, מעט מצערי הרוחני ומעט מחומרי. איני אוכל כראוי פשוטו כמשמעו.

ד' ירחם!

מה תאמר להאשכול? והאפיקים בנגב?²¹⁵⁵

למחר אשלח לך עוד צרור קטן. תוכל להיות בטח כי אמציא לך מכל הבא בידי.

כל מה שאנכי שולח לך הוא שלא ע"מ להחזיר.

וטרנ[ו]בֿ?²¹⁵⁶ מה טיבה של משרה זו? החושב אתה בזה? המכין אתה את עצמך לבחינתך.

מלתר עומד עתה על המבחן.

יותר אין. סלח לי על עירוב דברי. כבר אתא ליל ועלי ללכת תכף. כלומר רוצה אנכי ללכת.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה רבה

מי"ב

כתוב תכף בארוכה.

פֿריש יכתוב לך באלה הימים.

הירשפֿלד שואל אותי בכל פעם לשלומך.

היום אדרוש בשלומו בשמך.

כותב אנכי עתה ספור גדול ע"ד האפֿריה ר. בשם אָנטֶרוֶוגס [בדרך].²¹⁵⁷

436. אל אהרן קמינקא²¹⁵⁸

16.12.1897

אדוני הנכבד!

דבריך באוני.

בנפש חפצה אעבוד בעדך.²¹⁵⁹ אבל כַחֵד לא אוּכל עוד איני יודע אנה פניך מועד[ו]ת. חושב אנכי שממאמרי ב“השלח” וב“הצפירה” תדע מעט מגמתי ותבין מעצמך אם יכול אנכי לעבוד אתך במקצוע הפובלצסטי או לא.

איך שיהיה אוכל לעבוד בעדך במקצוע הציורי, הנסיוני והבקורתי, שאולי גם מזה תדע ה[י]מני מעט.

שהדברים תלוים במשפטך הלא מובן מעצמו, אבל הנני מקוה שתבחן ותראה פעלי, ושוהיה אם תתן לי מקום כל צרכי גם מהקוראים אשבע רצון.

איני חפץ בשכר כל שורה כי איני רוכל גמור. אבל עליך לתת לי בעד כל מאמר. ואם תמצא לנכון לתת לי עבודה תמידית, באופן שתקל המני מדי שבוע בשבוע אז יעורך [יחושב] השכר לפי זה. נקוב את שכרי.

מה מעשי? יש לנו תקוה להוציא את “התחיה” אל הפועל, וגם קרוב הדבר שמראש השנה שלהם אתמנה למנהל מחלקת “אחיאסף” ו“השלח” בכאן. מלבד זה יש לי תקו[ו]ת גדולות לעתיד הקרוב בספרתם, ואולי בזמן קצר כבר יהיה בידי להודיעך אודות ראשיתי –

לתשובתך אחכה

ברגשי כבוד ויקר

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

P.S. “השלח” מו"ל בכאן -

הנני מרשה לי להעירך על מאמרַי: לשאלת שנוי הערכין בישראל שיופיעו בקרוב בהצבי (בנין וסתירה) ובהממזרח וממערב (זקנה - ובחרות). כן הופיע בו מאמרי הגדול “נשמת חסידים”. “בהשלח” יבוא ה[י]מני בקרוב “שברים”[.]

437. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁶⁰

20.12.1897

ידידי היקר!

עס וואר איין שיינער טאג –²¹⁶¹

אתמול בשבת שלהם בצהרים, בשעה שכל העולם כולו שואן מהמו״מ לליל הקדוש,²¹⁶² נאספנו חבורה קטנה בבית גיסתו היפה של הירשפלד, ופריש קרא לפנינו סיפורי “דאנעבען” (מהדורה חמישית ושונה בתכלית השנוי מאותו שתכיר) –

כשעה וחצי קרא. דממת שאננה שוררת, ואחרי הקריאה איש לא ירהיב להפריע את הדממה, וכל אחד מאתנו שקוע בפנימתו.

מה אומר ומה אדבר? הרושם היה גדול מאה מונים אשר פללנו, וביותר פעל העברי שבי, את צעקתי הגדולה בלחש… מיום שאני מכיר את הירשפלד לא ראיתי אותו בכך, הוא רץ בהחדר אנה ואנה, הלך על המעקה, התאדם, התלבן, ודי לי –

בקצרה מלבד שרואה בי משורר, רואה וכו‘, הוא רואה בזה כעין שירה עברית חדשה, שירה עתידה וכו’.

האשה הירשפלד לא יכלה דבֵּר מרוב רגש. אחיו הלץ התעצב עד תוכו וכו'.

זאת היתה הפרמי[י]רה שלי.

מובן מעצמו שאח״כ אכלנו יחדיו, שתינו יין ואנכי הזכרתי את האושפיזא שעל קרקעתה כתבתי את הדבר הזה ואת בעלת הבית שמצאה אותי –²¹⁶³

היום כבר היה הירשפלד אצל פישר ויציגני לפניו, ואחרי ראש השנה שלהם נתייחד עוד הפעם אצל פישר ופריש יקרא עוד הפעם ציורי.

אנו מקוים כי יקבלו להנד״ר ושמעתה יבוא ביחס עמי ויקבל הימני דברי הבאים.²¹⁶⁴

אין אני צריך לומר לך מה אני מרגיש עתה ושרוחי התחזק.

מלבד נצחוני הרוחני בעדי הנני שמח שעל ידי ראה אחד ממשוררינו הגדולים את היהדות אשר בתוכנו…

עוד שלא בפני ד[י]בר פריש עם הירשפלד הרבה אוד[ו]תי. הוא מלא מהדבר ומאמין בי הרבה.

מי יתן ולא יבושו בי מאמיני.

הנני שמח לבשר לך ולרעיתך היקרה דבר זה ושיש לי אנשים קרובים כמוכם לשמוח בדבר.

שלכם באהבה רבה

מי״ב

II

ידידי!

בכלותי לכתוב לך מכתבי באוני מכתב מאחיאסף בדבר אשר בינינו.

הם נותנים לי חמישים מרק לחודש וחמישה פר"צ [פרוצנט] מהפדיון.

עלי לעבוד שלושה שעות ביום ויום אחד שלם בחודש.

אצלי יחתומו המערבים את השלח, אחיאסף, ובני רוסיה ספרים בחכמת ישראל.

זמן הראשון חצי שנה, אם יפסידו ואם ירויחו הרבה. בכלות הזמן הזה ונוכל כבר להקיף מהלך הענינים יוסיפו לי על שכרי לפי הערך.

אנכי אמרתי הן –

חושב אנכי שעתה צריך לי איזה חִזוק למען לא אמהר בעבודתי ואבשלה היטב והיטב. ולא עוד: והיה בהִוָסד התחיה שלנו יהיה לנו הק[י]שור הזה לתועלת כאמור.

בראש השנה שלהם אחליף דירתי, ולע"ע איני יודע עוד אנה אגור?

מהוואסחהד אין לי עוד כל תשובה.

בדבר משלוח ציורי אחכה עדי אדע אחרית הדבר עם פישר.

בהעתונים לא מצאתי מה בעדך.

הנני שולח לך עוד צרור עלים ובתוכם את ההמשך של ציטר[ו]ן.²¹⁶⁵

קמינקי קרא לי לעבודה בשכר,²¹⁶⁶ אנכי אשלח לו את ה“בין המיצרים” שלי ואיזה פרק מה“ח[י]דות מני קדם”.

ממכתבו אני רואה שאין לו רצון כל שהוא ושהוא [מ]משמש באבר מת… אבל מדוע גרוע הוא מהרשעים בעלי המליץ והצפירה או מהבור פוכס בלע"ז?

יותר אין

שלך

מי"ב

438. אל אחד העם²¹⁶⁷

24.12.1897

ע"ש.

ידי[די!]

הדבר ביני ובין אחיאסף נגמר. במצותם בקשתי היום את איטצקוסקי לחכות בהדפסת המעטפה עדי תרשהו לרשום כתֹבת החדשה של אחיאסף בכאן:

Berlin W./50 Passauerstr. 35 Gh. p. l.

זאת היא כתֹבתו מראש השנה שלהם והילך.

_____

המו“מ ביני [ו]בין ה”וואסחהד" נגמר. מראש השנה החדשה הנני העוזר תמידי שלו בהכֿרוניקה ובהיַרְחון. אבל איני יודע אם אעבוד הרבה.

כן נקראתי לעבוד אצל קמינקי בשכר, דבר שאולי אעשה בלב נוקף –.

_____

האחרון הנכבד – בגלל לקחך חלק בעולָמי אבשרך כי תקותי האשכנזית הולכת וקרובה אל הפועל.

מצרור ספורי: “בגלות” (Im Exil) נקרא ספורי הראשון לפני חבורה קטנה של סופרים אשכנזים כמו הירשפֿלד וכו' והוא עשה עליהם רושם גדול מאה פעמים מאשר פללתי. מלבד שמצאו את הציור גדול ואת המצייר למשורר, הם רואים בזה מעין שירה חדשה עברית.

לפני התנאים עתה יש לי תקוה לפתוח לפני אחד משערי הירחונים הגדולים ולהשיג מו"ל הגון. איך שיהיה צעדי זה הוא רק שאלת הזמן –

את הדבר הזה הנני מגלה לע"ע רק לך.

_____

השלום לך? השלום לביתך? אמור שלום לבתך ולאחותך היקרות.

ברגשי כבוד ויקר

ד“ר מי”ב

P.S. שכחתי לבקשך שתשמיט משברַי²¹⁶⁸ את המלה ד"ר, כי ככה לא יעשה בעניני שירה.

439. אל אחד העם²¹⁶⁹

25.12.1897

ידידי היקר!

החמישה שקלים קבלתי. תודה.

איני יודע מאין למדת מדברי שלא אשתקע בכאן שנה כדברי. וכיון שאמרתי לך מפורש כך, איך יכול אתה להרהר אחרי? עד"ז [על דבר זה] אני מצטער מאֹד –

לא לבד [?] אנכי נמנ[י]תי להשתקע בכאן. ובכלות החצי שנה הראשונה [??] “השלח” ו“אחיאסף” אשכר לי דירה ריקה ואקנה לי כלים לשעורין.

בכלל דרכי עתה בטח לפני –

_____

את הגליון עדיין לא קיבלתי והיה אם אמצא לנכון להשיב עליו אכתוב בעדך במהרה.

ב“הפסגה” ישנו חדודים נגדך ונגד שותפך גידמַן.²¹⁷⁰

שלום לך, לבתך ולאחותך היקרות

שלכם מי"ב

כתֹבתי מראש השנה שלהם:

Berlin W/50. Passauerstr. 35

Gh. p. l.

הדברים ביני ובין “אחיאסף” נגמרו. היש לך מה להוסיף במה שידוע לך?

440. אל אחד העם²¹⁷¹

[סוף דצמבר 1897]

ידידי הנכבד!

דבריך באוני.

בזו הרגע כתבתי לאיטצקאָסקי שישמיט את המלים p. l..

בדבר קובלנתך עלי בעד הכתֹבות שלי צדקת מאֹד. מעתה נודר אני לאסוף כל חושי ולכתוב במתינות.²¹⁷²

בתור נוספה לשאלת ה“יציאה” אודיעך כי בטרם נגמר הדבר ביני ובין “אחיאסף” היה לי מו“מ ביני ובין ידידנו ע”פ [אהרנפרייז] והסכים להשתקע[ו]תי בכאן. אתה יודע כי בשעה שהתחיבתי א“ע [את עצמי] לה”תחיה" להשתקע במרכזה התחיבה היא מצדה לבַסֵס מצבי לט"ו אקטבר העבר. וכיון שהיא לא שמרה את תנאה אנוס הייתי לשוב לכאן בידים ריקנות. מובן הדבר שאין לי שום התחיבות מצדי.

והיה בהגמרה ותוכל לצאת מכֹח אל הפועל אז נשנה רק את סדר המרכז והערכה. ומה גם, חושבים אנו כי יחוסינו אל “אחיאסף” יהיה לנו רק לטובה. וזכור תזכור כי בא[ו]נו עמך בחליפת מכתבים ע"מ שתקח היא את הסוכנות לרוסיה.

וגם זאת תדע כי בטרם נגמר ביני ובין אחיאסף כתבתי להם מפורש, שהנני [חו]שב את זאת לחלק משאר עבודתי ושידי לא אסורות לעשות בשאר הזמן מה שאני חפץ לעשות.

אנכי התחיבתי להם בחוב מוסרי לעבוד בעבורם בחצי שנה הראשונה שלושה שעות ביום. וזאת אני עושה מדי יום ביומו (מן 5–2) מלבד ביום השבת.

שלום לך ולביתך

ברגשי כבוד ויקר

שלך מי"ב.

P.S. כבר שלחתי לך את תשובתי נגד ב“פ [ברנפלד]. את הגליון שלח[תי ל]ע”פ כדבריך.

גם יכול היות שידידנו פֿריש כותב לך מאמר נגד ב"פ, זאת היא הפעם הראשונה שהוא כותב עברית. ותקותי שנצוד לנו בזה דג גדול…

אודך לו תצוה לאיטקו[סקי] שיתן לי את הגליון של שברַי מקודם.

441. אל דוד פינסקי²¹⁷³

29.12.1897

ידידי

אסיר תודה אהיה לך אם תוכל להלו[ו]ת לי ביום הראשון עשרים או שלשים שקלים על ימים אחדים.

בין כך בֹא אלי ביום השבת לפני הצהרים ותראה את מעוני החדש. ואגב גררא אתן לך גליון “המליץ” נושא ונותן אודות הז’רג[ו]ן שלכם²¹⁷⁴.

שלום לך ולרעיתך היקרה

ברגשי כבוד וידידות

מי"ב

442. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁷⁵

25.12.1897

ע"ש.

ידידי היקר!

דבריך באוני היום. עוד לפני באו כבר כתבתי לך מהחדשות אשר אתי ועליהם אין להוסיף. הענינים ביני ובין אחיאסף והוואסחהד נגמרו. מהרושם הראשון הלא תדע. יתר הדברים יגמרו אצל פישר לאחר ראש השנה שלהם. איך שיהיה דרכי האשכנזי בטוח עתה, והכֹל רק שאלת הזמן.

אנכי שלחתי לך ארבעה צרורים, וצר לי כי נאבדו. הקבלת עכ"פ כל מאמרי ציטר[ו]ן? התכתוב אוד[ו]תם?

מאמרו של ב“פ [ברנפלד] ימצא לי בשבוע הב”ל [הבא לטובה] ואמהר לשלחו אליך. העלים הראשונים כבר קראתי ומצאתי בו את ב"פ ותו לא מדי –.

אודות ווססרמנן אני כותב עתה, אבל איני יכול הרבה באשר כל כך מָלֵא אנכי ה[י]מנו.²¹⁷⁶

בדבר ז[נ]גביל²¹⁷⁷ טוב תעשה לו תעשה כמוני לפנות פשוט אל המו"ל: פֿרלג זיעגפֿריעד קרהנבאַך ברלין, ותבקשהו שישלחו לך באשר תכתוב אודתו. ואז ישלח אותו אליך תכף.

קשה עלי לתתו מידי. הנני חוקר עתה בו.

_____

בדבר “התחיה” אין אתה יכול לשער צערי הגדול.

יהודינו! יהודינו! יקחם אֹפל!

חושב אנכי שעתה תראה מה ומי הם האנשים שעוסקים אתנו…

ואם אלה הקרובים זלץ וכו' אחרים לא כש"כ [כל שכן].

אסתרמן עסק עמי הרבה, בארתי לו הכל וכו' ויהי בהזמינו אותי אליו לפי דבריו אל מועד ידוע שבו נתי[ע]ץ אנכי והוא וזהלטצסטי [זלוצ’יסטי], לא מצאתי שום בן אדם - -²¹⁷⁸

הנחתי כרטיס עם סימן השאלה וכתֹבתי, ועד היום לא הצטדק איש לפני.

ככה הם מכניעים אותנו. - - -

ואנכי יודע עתה היטב עד כמה נחוץ מרכז חדש וצריך מרכז חדש.

בקצרה אנחנו היהודים הראשונים או האחרונים…

נלא[י]תי נשוא את הקרירות הנוראה, את הכנעתי בכל יום מאלה הרשעים והבורים העומדים בראש.

יקחם אֹפל.

גם אנכי חושב שמאה מניות הוא המספר היותר מצער.

אבל בשנוי גדול. הדבר צריך שישולם הכל מראש, לא בד' פעמים, ושבאמצע הדבר נהיה נושים ונושים את יהודינו, והם לא ישיבו לנו כנהוג.

עשרים לא ישלמו בטח וישאר לנו שמונים מושלמים, שני אלפים שקל. אז יכול להתח[י]ל.

בין כך חפץ אנכי לגמור את הדבר אם לשבט אם לחסד.

התלויה באויר קשה לי מאֹד. מבלבלת אותי ומצערת אותי. הן או לאו.

ראשי יכאב עלי מאֹד בליל הק[ו]דש שלהם וע"כ דברי בערבובא.

סלח לי בטובך.

שלך באהבה

מי"ב

שלום לרעיתך היקרה

_____

אחרי ראש השנה שלהם אגור בדירה חדשה יפה מאֹד וז[ו]לה:

Berlin W./50. Passauerstr. Gh. p. l

443. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁷⁹

30.12.1897

ידידי!

נכון אנכי לשלוח לך את הצרורים מראש השנה והילך כמו שאני עושה עד כה.

אבל גם אנכי אבקשך לשלוח לי בכל שבוע ושבוע את “העולם”. בבית המקרא איני יכול לקראותו מפני שנאתי את ווינץ²¹⁸⁰… ומדי בואי כמעט מאה קוראים ישנו.

מאמרך בו קראתי, הוא טוב אבל אינו נכון, וגם יחסר בו החֹזק.

שלום לך ולרעיתך

שלכם באהבה

מי"ב

שלום מפריש

את “העולם” תשלח לי ע"מ להחזיר. בכל צרור אצרף אותו[.]

גם לי יש חפץ בקריאת “העולם” – שלך פֿריש²¹⁸¹

Berlin W./50 Passauerstr. 35 Gh. p. l.

444. אל אחד העם²¹⁸²

31.12.1897

ידידי היקר!

הדבר ביני ובין “אחיאסף” כבר נגמר וכבר אני נותן מודעות בהעתונים העברים האשכנזים.

ואתה הלא תדע שאיני קורא אנגלית וצרפתית ואיני יודע באיזה מהם אתן מודעות וראוי[י]ם לזה. ולכן אבקשך שתואל נא בטוּבך למהר להודיעני שמות העתונים בשפות הנ"ל שלפי דעתך אתן בהם מודעות.

חיה בטוב אתה וביתך

שלך מי"ב

P.S. את הגליון כבר קבלתי. אגב גררא עברתי עליו והרבה עלי להשיב

Berlin W./50

Passauerstr. 35 p. gh.

445. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁸³

[סוף 1897 – תחילת 1898]

ע"ש [ערב שבת].

ידידי!

הדיססרטציות שלך קבלתי, את “העולם” ג' לא קבלתי –

ברנדס²¹⁸⁴ כבר נסע מזה לאיטליען. הרצל הוא יושב בכאן לרגלי חזיונו.²¹⁸⁵ ואיני יודע אם אבקרו.

בטרם נודעתי אל הקהל הזה אין לי חשק להתודע להם.

ביום השלישי הבא אתודע אל היימן²¹⁸⁶ אצל רַפעהא, מקום חג[ג]נו יום פרידתך.

שלך

מי"ב

על כל דבריך כבר השבתי לך בארוכה.

אצלי אין כל חדש, רק חלש אנכי מאֹד[.]

ד' ירחם עלי.

446. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁸⁷

[סוף 1897 – תחילת 1898]

P.S. ידידי!

בתור נוספה למכתבי אעירך כי שכחת להודעני חות דעתך אודות הפֿרמליטעטן [העניינים הפורמליים] שלנו שחושב אנכי לטוב לדוחקם לזמן ידוע; אחרי שהדבר אינו בספק אצלי שידחקו אותנו…

והדבר הזה אינו קל בעיני.

חברת “אחיאסף” היא ע“ש גינצברג עט קמ”פ (and company) על חמישה שנים. חשוב למצוא דרך לזה. אולי תקבל את החברה על שמך.

נא להש[י]ב לי תכף על כל הדברים בישוב הדעת

שלום לך ולרעיתך

שלך

מי"ב

אל אחד העם²¹⁸⁸

[1.1.1898]

ידידי היקר!

בזה אני שולח לך תשובתי הקצרה על “חשבונות הספרות” של ב"פ,²¹⁸⁹ שאלמלא הייתי נוגע בדבר אמרתי שלא מצאתי בהם גם מה שאתה מבקש –

בטוח אנכי בישרתך שתתן מקום גם לדברי שהם עומדים רק על נפשם.

לתשובתך אחכה במהרה

ברגשי כבוד ויקר

שלך

מי"ב

בהעתון “עטישע קולת[ו]ר” מהללים מאֹד את מחברתי.²¹⁹⁰ יתר עניני יגמרו בזמן לא כביר.

המו"מ של אחיאסף בכאן כבר החל.

שלום לבתך ולאחותך היקרות.

448. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁹¹

[1.1.1898]

ידידי!

ובכן הנני עתה בדירתי היפה שבה מנוחה יתרה. גם בה"ב [בעלת הבית] שלי היא אשה טובה מאֹד. הכל עתה על נכון.

המו“מ ביני ובין אחיאסף נגמר. על חוצפתו של ב”פ כבר השבתי (גם פריש חפץ לכתוב אודות זה). כשיפנה הגליון תקבלו. לה“וואסחָהד” כבר שלחתי איזה ציורים ומאמר גדול “על הפרק” אודות וואססרמַנן.

ובכן הפסק [הספק] גדול לעבודתי העבריות לע"ע.

היום הר[י]ני נגש אל עבודות חדשות. הירשפלד (שכני) בקרני היום והבטחני לגמור את הדבר עם פֿישר. מי יתן.

בכלל בלבי עתה מין מנוחה בנוגע לעצמי. והנני מקוה לעמוד על רגלי כלי בכלות ימות החורף.

כתוב לי הכל, שלום לך ולרעיתך היקרה.

שלכם באהבה

מיכה יוסף

P.S. שלום מפֿריש. המו"מ העברי בינינו גדול ועמוק מאֹד. לרוב אנו מדברים גם בך - -

ה“קל הדעת” שבי קנה לו אתמול לחסלת [לסיום] השנה וקללותיה - את הוצאת הקטנה של צַרַטאסטרה (בתבנית תנ"ך קטן יפה מאֹד באור אד[ו]ם כהה). אות לטובה!

וקמינקי? והנגב שלו באפיקים?

מה כותבים לך מביתך? מה שלום אח[י]ותיך? תרתי משמע? ומלץ? ויתר הדברים, והתמונות?

ביני ובין בריינין פרדתי את החבילה לגמרי.

449. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁹²

[סוף 1897]

ידידי!

דבריך באוני.

אחרית ספורי יגמר לאחר ראש השנה שלהם. שהדבר מחזק אותי לעבודה רבה הדבר מובן מעצמו.

מאמין אנכי כי גם אותך ארעיש ותראה ה[י]מני דברים אשר לא פללת.

מי ייתן ויתקימו חלומ[ו]תי. הגיעה העת. גם חושב אנכי שמצבנו עתה דורש לשירה חדשה, שירת יהודים האחרונים או ראשונים.

לע"ע [לעת עתה] הנני האחרון.

בדבר ק. צריך אתה לדעת כי הדבר היה קודם נצחוני. וכל עוד תלוי הייתי רק בספרות העברית כתבתי בכל המקומות ולפי כל התנאים, אחרי שבעיני הכול שוים. וכיוון שאחד-העם משיב לי דבר אחד אז רגש הכבוד לא ירשה לכתוב לו להלן. מובן הדבר מעצמו שמעתה אדע אשר לפני. תוכל לשחוק ולא להאמין. אבל נסיונַי האחרונים הרעים עם המליץ, הצפירה, השלוח, המגיד, בריינין, בן יהודה וכו׳ דיָם המה להבריח אותי. והיה אם לא יהיה לנו מרכז ספרותי; אז מובטחני שלא אכתוב עברית.

לא אוכל לשרת אצלם, לא אוכל.

ועוד זאת אומר: רק עתון דרוש לנו, רק בעתון נוכל לומר השכם והערב ולפעול.

במין הוצאה קטנה לא נעשה מאומה. וגם כאשר נדפיס איזה דברים טובים יהיו מסורים בידי הפרסה [העיתונות] הרשעה שלנו, בידי ציטר[ו]ן וקלוזנר, ולא נוכל להושיע לנו.

לנו דרוש א[ו]רגן. לנו דרוש א[ו]רגן בימי התנועה הללו שכל העם שומע ורק בזאת אוכל לעבוד בספרותנו להלן.

הריני עומד עתה על פרשת דרכים…

להיות זה או זה!

אחרי כל נצחוני ו[י]ודעי היטב שעתה דרכי אצלם בטוח, לו יזדמן לי מילתא עתה להיות עורך עיתון עברי לא אחשוב גם רגע אחת ואשוב לגבולנו. בקצרה: עתה בין העברי האחרון שבי והראשון רק שעל אחד.

ורק דבר כזה יכול להכריע את הכף.

אלה דברי האחרונים בנידון זה, סאתי כבר מלאה, לא אוכל עוד לחיות כאשר חייתי עד כה.

לא אוכל! לא אוכל!

הנני יודע מראש מה אתה חושב ותחשוב למקרא דברי. אבל הלא ידידי הנאמן אתה וממך איני רשאי לכסות כל אשר ירחש בלבבי, כלומר איני רוצה לכסות.

אצל השלוח ואחיאסף אין לי כל הגהה וכו'. הנני רק המוכר בעד הקוראים המערביים ותו לא מדי. וכן עלי להמציא את ספרי היהדות וחכמת ישראל להקוראים הרוסים.²¹⁹³

המה משלמים לי 50 מארק לחודש וחמישה פר"צ [פרוצנט] מהפדיון, המועד הראשון לחצי שנה. והיה אם תתבסס המחלקה יתנו לי בכלות המועד הזה יותר.

אז אומר אנכי לשכור לי דירה ריקה ולקנות לי כלים לשעורים.

ככלל נמניתי להשתקע בכאן.

דירתי שעתה טובה ויפה מאד. ככלל בה מנוחה רבה.

חיה בטוב אתה ורעיתך היקרה וכתבו מהרה.

שלכם באהבה

מי״ב

הראית את קמינקא?

שלח לי את התמונות במהרה.

היום שולח אנכי לך צרור. את הצבי לא אקבל זה איזה שבועות.

450. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁹⁴

4.1.1898

P.S. אחרי ראש השנה.

בתור הוספה אל מכתבי הקודמים שלתשובתך בבירור אני מחכה בכליון עינים.

לא תוכל לשער כמה צערני גליונך אחרי עססק.²¹⁹⁵ על מאמר שהבטחתי לפלוני קמינקא הרעשת עלי את העולם, ואתה תאמר להשתתף עם ה“אפיקים” שלו לאחר רבע שנה – עם האיש הזה חושב אתה לעבוד בצותא חדא, לקבל אחריותו עלינו? הני נשי –²¹⁹⁶

איני מוצא לנכון להסתפק בתשובתך בהשקפתך.²¹⁹⁷ והנני משביעך בשם ידידתנו שתכתוב פרק שני: “לאן?” שבראשיתו תתרגם את מאמרך ב“העולם” ומניה וביה תשיב על דברי פֿרבשטיין, אחד העם, ציטרָן וברנפֿלד. אנה אל תדחוק את הדבר.

והיה בצאת ה“תחיה” לאור, נחוץ יהיה לפי עצת אנשים יודעים את טיב הענין ברוסיה להו"ל בראשית קובצך “לאן” (I, II) וקובץ מאמרי (מכתבי הגלוי לאחד-העם, מעין הטענה, “זקנה - ובחרות”, “בנין וסתירה” ומכתבי אל העורך (בדבר ב"פ).

מק[ו]בֿנה כותבים לי שאחרי שבהגליון שלנו כתוּב טו אקטבר ואין קול ואין קשב, שוב אינם מאמינים לנו, ורק אז ישתתפו כשיראו את צעדנו הראשון.

לבי מלא יאוש, רואה אנכי אותנו בודדים ואיש אין - - -

את מאמרו של ב"פ כבר שלחתי לך.

לה“עולם” מראש השנה והילך (ע"מ להחזיר לך) הנני מחכה.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מי"ב

451. אל מרדכי אהרנפרייז²¹⁹⁸

5.1.1898

ידידי!

כבר שלחתי לך את ב“פ ואת המאמר: “דברי זמר” (ע"מ להחזיר) וכו'[.]²¹⁹⁹ הצבי כפי הנראה חדל לצאת לאור לע”ע.

ה“פֿריינסבאטע” איני יודע, לא את הגליונות ושם בית המערכת וקשה עלי למלאות בקשתך.²²⁰⁰

בכלל רואה אנכי כי למרות רצוני אין אפשר שאשנה את טבעי ואהיה בין לילה לקורא מכ"ע. אין אני קורא אותם כלל ואין אני יודע מה איתא בשם.

שמעתי למשל כי הרצל ונ[ו]רדוי השיבו בהט"ב²²⁰¹ נגד גלזר. ואנכי עמלתי להמציא לך את הגליון, אבל כֻלו נמכר. כתבתי לבית המערכת והיה בקבלי אותו אשלחהו אליך.

עצתי נאמנה שתפנה אל הנודע י.ל. ווינץ,²²⁰² שרלוטנבורג, פעסטאַלאצצישטר. 30 גרטנהויז. הוא תחוב ראשו ורובו בהפְּרֶסה הציונית ולכבוד גדול יחשב לו לבוא אתך במו“מ, בקשהו פשוט שישלח לך כל הגליונות שיש להם איזה שיכות להציונות ע”ח.

בדבר “העולם” הלא כתבתי לך שהדבר ע"מ להחזיר, אם אשיב לך גליון אחד או שתים הרי הדבר שוה לך. תוכל להיות בטח כי לא יחסרו לך גליונות.

עתה אגיד לך מדוע איני שולח לה“עולם” איזה דבר, אחרי שאיני רוצה להתחיל אשכנז[י]תי מעתון-עברי –

ילכו האפיקים והאשכול וכו' לאֹפל.

בדבר שנאת פֿוכס לטון מה זו פלא, לו היית אתה שם ולא קרבת את השוטה הזה היה שונא אותך. אבל עוד דבר הוא שונא אותך כמו שהוא שונא אותי.

ביני ובין טון נפסק הכל לגמרי. אולי אספר לך את הדבר מתוך הרו[ו]חה באיזה זמן מן הזמנים.

בדבר מאמרך השני: “לאן?” הנני מקוה שתעשה כבקשתי[.]

את כעסך איני מבין עתה. הנני מקוה שגם אתה תראה שעברו עלי ימי מחלתי הישנה כדבריך. עתה אין-אפשר לי להתקיים במועד שבו א"א [אי אפשר] לחיות וגם למות לא נוכל…

לחדול או להיות במלואם! דברי האחרונים בנידן זה.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מי"ב

בחוברת השניה “השלח” יבואו “שברי”.

452. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁰³

7.1.1898

II

ע"ש.

ידידי!

ממכתבי הראשון תוכל לשַעֵר את צערי היום, ומזה תשער את הרושם של בשורתך רגעים אחרי כתבי דברי המרים.

שעתה נחוץ היה שנזדמן לפונדק אחד, יודע אני היטב.

איך שיהיה אעצר בתשובתי בארוּכה עדי אקבל דבריך בארוכה בדבר הענינים הספרותים, הכלכלים, המרכזים, ההערכים וכו' וכו' הכל באר היטב כמו שאתה מצייר לך את הדבר מהחל ועד כלה. ועדי יבואני דבריך אחשוב אנכי היטב.

הענינים השתנו הרבה עתה מאת אשר היה בראשונה, נתערבו מעט, בעוד שבראש וראשונה דרוש עתה אחדות שלמה.

בראשית שאלת הסדור ואח"כ שאלת החומר.

לדבריך בארוכה אחכה בכליון עינים

שלך

מי"ב

את הצבי איני מקבל. אבל אתמול בקרו אותי תלמידים מהיידלברג ואמרו לי שכבר קראו את ראשית מאמרי: בנין וסתירה.²²⁰⁴

שלום לרעיתך היקרה.

453. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁰⁵

7.1.1898

ע"ש.

היום נקר[א]תי לבית הדפוס וקראתי את ה“השקפה” שלך.

הדברים כתוּבים יפה מאֹד ובכ“ז קראתי אותם בצער.²²⁰⁶ לא יכולתי לשכוח כי אתה כתבת את הדברים, כלומר אותו האיש שהרעיש את העולם כמוני יחד – דברים כאלה, לכתוב מכל אשר יעלה המזלג יכולים להעשות ע”י אחרים, ממך יש לנו רשות לקו[ו]ת אחרי ה“לאן?” עבודות גדולות.

בֹא וראה, הן אנכי הלא בן חגר [חורג] אני ל“השלח” ופטור אנכי מעט. אבל ממך יקבל הכל בחיבה ומדוע אין אתה כותֵב?

היום כותב לי אחד העם: (במכתב נכתב קודם קבלתו תשובתי נגד ב"פ) “בדבר התשובה לב”פ, כמדומה לי שאם רוצים אתם להשיב, יותר טוב שיעשה זאת עהרנפרייז וכו'".²²⁰⁷

לא ידידי! בשביל לכתוב השקפות קטנות לא באונו לעולם.

שלך באהבה

מי"ב

שולח אנכי לך את הגליון טג"ב [Berliner Tageblatt] שבו ישנו תשובתו של הרצל ונ[ו]רדוי.

454. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁰⁸

[תחילת 1898]

ידידי!

לולא הכאיב לי סגנונו המוזר של מכתבך האחרון הייתי מצטער וגם הצטערתי על אשר פטרתיך היום במלים מקוטעים.

אבל מה אעשה, הרבה מלים לאכול, עת כינוס הגיע עתה לי לעמוד על נפשי ועל חיי.

בקרבי מונח, ואני מרגיש עוד הכֹח לעתיד בחיי, לחיים בלתי תלוי[י]ם, רצוני [לומר] ללחם לאכול… וכלום הדבר צריך רק עבודה, הנני עובד בכל כֹחי, אבל תנאי ההו[ו]ים משביתים אותי…

מצבי ההו[ו]י, וגם העתיד הקרוב הוא רע כל כך, וכל כך יפריעני מעבודתי, עד ש׳יום אחד לא יחיה את השני׳. כמה בוכרי דנרד הייתי נותן למאריה דיכי²²⁰⁹ לו הסתיע לי עתה מילתא כבימות הקיץ, לו הייתי פנוי לעבודתי זמן שלם.

הנני מכלה עתה את ה“׳אונטערוועגס” [בדרך] ועוד איזה דברים קטנים. בימות הקיץ עלי יהיה להפסיק עבודתי ולהשתלם בשפת אשכנז עד גמירא (כי הלא לא אוכל להישען כל ימי על בעל מגיה?) ולאסוף חומר הצריך לעבודתי הגדולה שכבר סדורה במוחי וברגשותי כל צרכי.

רומן גדול לועזי בארבע ספרים, רומן קולט[ו]רי ונפשי במלוא מובן המלה.

בספר הראשון אתאר את הגטו הישנה, חיי העברים בשלמותם בחומר וברוח, חיי הדור העבר, האבות של גבור הספור. הולדת הגבור, חינוכו הדתי ומסתרי נפשיו הראשונים עדי בן שמונה –

בספר השני מבן שמונה והילך, התסיסה הראשונה, הלימודים, ההתעוררות וכו', עדי בן ט״ו.

בספר השלישי מבן ט״ו עד כ׳׳ה. עשרת שנים של אהבה והשכלה, מלחמת הדת והחיים. ההתבוללות הגסה והשיבה לעבודה בקרב עמו. הלאומי[ו]ת הגסה.

בספר הרביעי ימי היציאה לחו״ל, הקולט[ו]רות הזרות, הלימודים החברותי[י]ם, התולדי[י]ם והפילוסופי[י]ם, הספרות, השירה, שנוי הערכין ומלחמת הפנימית. החפוש אחרי הרכבה בין מזרח למערב ובריאת קולט[ו]רה לאומית. ש[י]נוי הערכין.

הכל כבר גמור ומשוכלל אצלי ועלי רק לכתוב ולכתוב, לאסוף ולאסוף.

כן עוד לא נתבררה אצלי המקרה המקשר את הרומן וסופו…

הדבר כל כך ימלא אותי עד שיפריעני מעבודות אחרות יותר קטנות.

אבל לעבודה זו צריכה לי, לפנימתי ולעתידי מבחוץ, אחרי שאנכי אהיה רק אז חפשי לעבודות אחרות כשאגמור את חבלי הנפש הללו ואתרוקן מהם, וגם מבחוץ צריך לי לבסוסי עבודה אחת גדולה.

רק תקוה אחת יש לי לאפשרות אותה העבודה בחומר, תקוה שעדיין היא חלום אבל אולי תפתר לטובה.

וזה הדבר, בצאת ציורַי לאור והשני, ויודפסו בקובץ מיוחד וימצאו חן בעיני המבקרים, דבר שהחוג שלנו אינו מסופק כלל; אחרי שהדבר עשה רושם גדול יותר מעל עשרה אנשים שונים, קרוב הדבר, כלומר הנני חולם שפישר יתן לי מדי חודש בחודש למפרע איזה סכום בעד עבודתי העתידה (כמו שעשה לאנגען עם וואססערמאנן ושעושים אחרים).

מ[ו]ריטץ היימן²²¹⁰ יחזקני מאד ויבט[י]חני שבעוד שנה, כאשר אפרסם ואשכלל שפתי בחיצוניותה אוכל להרויח בנקל צרכי גם מבלעדי הרומן הגדול, כלומר ע״י עבודות גדולות.

בקצרה אני מלא עתה ממני בעצמי. חפץ אנכי להתבסס באופן שאוכל לישא אישה ולהִפדה מחיי הבודדים שאיני יכול לשאת אותם כלל.

חפץ אנכי לחיות.

בתוך מלחמת קיומי זה בחומר וברוח, מלחמתי העברית, גדולות בקרבי מחשבות חדשות, רצונות חדשות, שאיפות חדשות באות עלי עתה בחוג זה, דברים שעוד לא כתבתי אותם ולא חלמתי אותם…

בספר הרביעי של הרומן הגדול לעתיד לבוא, ואנכי בטוח שיבוא, תדע באיזה מקום אנכי עומד כעת…

עוד הפעם אבקשך להשיב לי מכתבי האחרונים. בראשית ימי הקיץ אחל לברר את החומר.

חיה בטוב אתה ורעייתך, רצוני [לומר] שירתך החיה.

שלכם

מי״ב

אולי יכול אתה להודיע אותי ע״ד עבודתך הקרובה שרמזת לי מעט. חזיונו של הרצל נמכר ל“אחיאסף”. גם הרצל קיבל את ממונו…²²¹¹

455. אל יוסף מלניק²²¹²

[תחילת 1898]

אדוני היקר.

כמוך כמוה, רצוני [לומר] ידידתנו היקרה, טוענים עלי שתים באחת: עברית איני שומע! אשכנזית איני שומע! בעוד שלפי דעתי שניכם הנכם יכולים היטב להביע הכל בשתי השפות הללו מה שאתם רוצים, אם רק רוצים אתם… המעט לכם שבשפות הללו, שהן לגבכם רק ככלי שני, אתם נותנים לי הרבה לחשוב ולהרגיש ועוד הפעם לחשוב ולהרגיש! והיה אם באמת יקצר לכם המצע – אני, כשאני לעצמי, הנני מצטער מאֹד על אותו דבר יבדיל ביני ובין אנשים נעימים לי קרבתם ביותר. יכול היות שלזה הייתי צריך רק לשמוע שפת ארצנו; ועל אותו דבר עוד ביותר אצטער ששלושה עברים חולמים חלום עמם צריכים לקרבת רוחם שפה זרה… ולא עוד, שאלמלא אותה השפה הנכריה לא היה להם רוח כלל, חלומות כלל, ולא היו מרגישים כל צורך להתקרב – אנחנו נתחיל להיות עברים בעת ורק בעת שחדלנו להיות עברים, נחלום מתחומנו רק בעת יצאנו מחוץ לתחום ורוחנו יתרומם רק בעת אשר [ה]סרנו אסורי הקולט[ו]רה היבשה שלנו או כמו שקורא אותה אחד העם וחברו: רוח ישראל.

איני יכול להושיע לי. מאומה אין לנו בעצמנו לגבי צרכי הרוח שבכל איש ולשון, רק חלומות מתים, קברים ומצבות ואבנים, רק אבנים שקועים בחרבונות עולם[.]

מה אעשה? כך אני. אני לומד מכל דבר קטן דבר גדול, ולפעמים יכול רק הערה קצרה טמונה באיזה קרן זוית מבלי שום איש לבו אליה, כאותה הצעת פלוני: לבנות בית חומה קבועה בעד האספה הלאומית לאורך ימים, להביא אותה לידי מחשבות רחוקות מעט ממהלך הענינים העומדים על הפרק ולבוא לידי הרהורים רעים: שכך דרכו של ישראל, להתאבן, להתקבע, לחרוט כל שרטוט נפשי שלו בצפורן שמיר ולעשות לו מזה הלכה לדורות…

ואז יבוא היצ“ה [היצר הרע] שלי ולוחש לי באזני: הבית כבר נבנה. הבית נבנה לפי דיני ישראל במעקה ומזוזה וכו'. הבית כבר נחרב. ורק מסכת אחת קטנה עם באורים רבים נשארה לנו לפלטה אודות כמותה וא[י]כותה, ובה נלמד כֻלנו בנעור[י]נו ובזקנ[י]נו שמונה עשר מאות שנה בעיון רב. אח”כ יבואו המשכילים ויהי מלחמת האבות והבנים, וקריאת הדרור לצאת לחפשי מאסורי אותה המסכת.

והיה בנפוץ הספסל האחרון של בתי המדרש והישיבות קבועות לאותה המסכת, יבוא אחד-העם וחבריו להציל את ישראל ע"י כתיבת מדעים וחקירות נפשיות אודות כל דור דור ודורשיו שלנו שהבלו מבחר ימיהם בלמוד אותה המסכת וכו'. והיה כאשר גם השפה שלנו תחל להשתכח, יגאלו גם שפת העמים במיני ספרים אודות “חכמת ישראל”, כדי להראות להם ולנו את יפיֵנו - - -

כך דרכו של היצ"ה שלי.

456. אל אחד העם²²¹³

[תחילת ינואר 1898]

מוצ"ש.

בעניני “אחיאסף” ו“השלח”[.]

הדבר עוד יתהלך בעצלתים מפני שאין לי הרשאה עוד מקוימת. עלנו לרשום את הפֿירמה בכאן ב“בית דין המסחר” (האנדעלס געריכֿט). כן הסניף הלועזי יקשה עלנו מאֹד, אחרי שלזה צריך ממוצע תמידי בלייפסיג שע“י יבואו כל הספרים מכל המו”לים.

התאמין כי יצלח בידנו להפיץ ספרים כאלה בארצנו, ההוצאות לזה יעלו הרבה.

דבר אחד אני רואה עתה, בעלי “אחיאסף” אינם זריזים בתשובות, והדבר זה גורם לפעמים איזה עכוב.

א' כ“ץ כועס עליך מפני איזה טעם יכסה ה[י]מני, וע”כ אינו רוצה למכור את “השלח” בחנותו.

אנשים רבים קָבלו לפני שקשה עליהם לשלוח את הכספים לרוסיה. נראה איך יפעול עתה המרכז.

מצדי כאַמור אין כל מניעה והנני עושה את חובתי.

הצריך הדבר לתת מודעות על צאת חוברת הראשונה של “השלח”? אימת[י] [?] המשלוח.

שלך באהבה

מי"ב

אסיר תודה אהיה לך לו תצוה להמדפיס להמציא את הג[ליונ]ות שבהם יודפסו “שברי” ומכתבי –

457. אל אחד העם²²¹⁴

8.1.1898

מוצ"ש.

ידידי היקר!

[?] [א]נכי שיודע אתה עד כמה ותרן אנכי במה שנוגע [ל]ך, אבל בענין הזה אנוס אנכי לעמוד על דעתי. לא בין רגע אשמתי אותך, דברי שכתבתי המה תולדת התבוננ[ו]ת עמוקה במהלך הדברים באופן א[ו]ביקטבֿי היותר גדול שמוכשר אנכי לו.

בכלל רואה אנכי ששנאתך הגדולה את המהלך [ה]חדש תקלקל את שורתך. כי לולא זאת איני מבין איך תוכל לחשוב מאמר כב"פ [ברנפלד] שמלא רעל ושנאה וגאות מזויפת, הכל אגב גררא כדרכו, לדברים שאינם פוגעים בכבודנו, כמו שכתבת לי במכתבך הראשון.

נ[י]טשי לחוד וזאת אשר נחפוץ לחוד. לא אנושות אלו, חשבונות אלו ויסודות אלו אנו מבקשים, רק הרחבה אנחנו מבקשים; ובשום אופן לא אסכים למין פלפול שדורש ממני תביעות של אנשים פרטים וחשבונות פרטיות, כמו ט[ו]לסט[ו]י וכו'.

להשנוי[י]ם שלך כנהוג בשמוש הלשון אני מסכים, אבל לשנוי[י]ם עקר[י]ים איני יכול ואיני רשאי. הדבר הוא לא ענין יחיד, כבודי וכבוד בית אבא, רק יסוד ספרתנו, רצוני לומר הכבשה האחת שנשארה לנו.

הנני משביעך שתותר על השנוים שתומר [שתאמר]. והיה אם תעיר הער, נאמנים לנו פצעי אוהב. אתה הלא עכ"פ תאמין ברצונך ודרכך השונה משל אתנו, וזאת הלא אנו חפצים ליסד אצלנו חרות של המחשבה.

הנני מקוה כי תשמע בדברי ושלא תעשה לי עו[ו]לה.

היום קבלתי בשורה מידידנו ע"פ כי פלוני [?] [חמי]שים מניות. ובכן יש תקוה כי מפעלנו יצא לאור[.]

מאֹד אשמח לו תמהר להדפיס את מכתבי בחוברת שניה.

חיה בטוב, אתה וביתך

שלך באהבה

מי"ב.

עניני “אחיאסף” ו“השלח” עוד ילכו בעצלתים, כי הענינים עוד לא נתבררו כנכון. לעתיד אכתוב לך בארוכה.

מצדי אני עושה הכל.

458. אל דוד פינסקי²²¹⁵

10.1.1898

בשבת שלהם.

ידידי!

העודך בחיים חיותך במחילת כבודך?

מה לך

שלך

מי"ב

שלום לרעיתך היקרה.

459. אל מרדכי אהרנפרייז²²¹⁶

10.1.1898

ידידי הנכבד!

אתמול כתבתי לך בארוכה והיום דבריך הגלוי[י]ם באוני.

בדבר ה“השקפה” שלך²²¹⁷ אתה נִדנַק?? גדול כמוני אצלך. חושב אנכי שדי הדבר לומר לך פעם אחת שאין לי כל נגיעה בעניני “השלח” פנימה ושהנני עוסק רק בענייני המשלוח שלו ותו לא מדי.

לפי החשבון אקבל את החוברות למחר, ואולי ארשה לי לשלוח לך במוקדם, אם כי אחד-העם הוא בזה מקפיד גדול וגם אנכי דיקן מאוד –

עד כמה טועה אתה בבטולך בלבך את טענות מתנגדנו די לך כי גם אנשים כאחד-העם עומדים על צדו…

במכתבו אחרי קבלתו תשובתי נגד ב״פ [ברנפלד] הוא כותב לי כדברים האלה: “אתה מאשים אותי בשתים: (א) שנתתי לב״פ להשתמש בבטוי[י]ם קשים על מתנגדיו: (ב) שאני אחראי על ששִנה את דבריכם ונתן להם פנים אחרות כאילו כל חפצכם הוא רק להכניס לספרותנו את ניטשה וכו'. והנה תבין מעצמך כי לא אוכל להניח את האשמות הללו בלא תשובה ואהיה מוכרח להוסיף שני הערות על מכתבך. בראשונה אומר כי הביטוי[י]ם הקשים נאמרו לא ביחס לאנשים פרטי[י]ם, כי אם ביחס לשיטה ספרותית שבאמת היא מראה לפעמים סימני שגעון, כידוע גם לך. וע״כ איני מוצא בזה שום הפרזה, וטוב להזהיר לסופרינו שלא ילכו בדרכיה, שמא יגיעו גם הם או תלמידיהם לידי כך. ובנוגע להאשמה השניה, עלי יהיה לומר את האמת כי בתור עורך מצאתי שהיתה להמחבר הרשות להבין כך את דבריכם, אחרי כי הסופר שאסר את המלחמה הזאת (כלומר, אתה) הראה בכל מה שכתב עד כה כי אמנם האנושות שלו מתובלת בניטשה ובסימבול[י]זמוס וכו׳.”²²¹⁸

אנוס אתה להשיב גם לב“פ, גם לציטר[ו]ן, גם לאחד-העם, גם לפ”ש,²²¹⁹ במאמר שני שישים קץ להוִכוחים הללו. והיה אם לא תעשה כן המה יטענו המה את המלה האחרונה והקהל הוא שבע רצון…

הנני משביעך לעשות את הדבר.

בדבר לא-הסכמתך להדפיס את מאמרנו, בראשונה איני תמים-דעים. הקהל שלנו אינו יודע להפשיט, וגם לעת עתה אין לנו מבקרים יפשיטו הם סכום עבודתנו ויקראו לקוראים מה אנו ומה פעולתנו.

ולכן נחוץ הרבה מאוד להראות באצבע הראשונה על מגמתנו וחפצנו בכלל ולסמן את השיטה שהיא רוח החיה למפעלנו גם בעד התלמידים אשר ילכו בעקבותינו.

זכור ואל תשכח כי הקהל שלנו הוא חקרני וקורא בראש וראשון פובליציסטיקה שהיא ורק היא המושלת ראשונה בספרות.

אחד-העם וספרו על פרשת דרכים יוכיח!

אם אתה תותר על דבר תוכל לעשות זאת, דבר שא[י]נו מובן לי, אבל אנכי איני יכול לותר וחושב אנכי לצורך ראשי לאסוף מאמרי אלה שבהם מסומן היטב חשבוננו החדש ואת השנויים הרבים בכל עולמו של ישראל.

עוד דברים בגו. ואותם אני מניח עדי יתברר בראשונה המו“מ הסדורי שלע”ע איני יודע עוד מאומה אודותיו.

בדבר טון הנני עומד על דעתי. ממה שאנו מבקשים מאחרים צריכים אנחנו למלאות בראשונה. ואסור לנו להרכיב להתנועה שלנו אלוף לראשה שאין לו כל צורך מוסרי בדבר ושאינו רוצה אותה כלל.

לזה לא אסכים בשום אופן ואיני יכול להסכים.

לגמר הסדור אני מחכה בכליון עיניים. הדבר הזה יפזר את רוחי, ולא יתן אותי לעבוד.²²²⁰

צא ולמד בעד אחיאסף אני עובד שלושה שעות ביום. כשלושה שעות אחרות ולפעמים עוד הר[י]ני מבלה בלמוד השפה האשכנזית בפועל (דקדוק השפה בעצמו, מלאכת הדבור אצל מורה, ומלאכת הכתיבה היפה בבית-כתיבה). ואחרי שגם אני קורא מעט כדי שלא לשכוח כל משנתי ישאר לי רק זמן קצר לעבודתי.

עתה יבואו עלי גם העבודות המקוריות בעד התחיה, ההערכה וההנהגה.

וגם חי אנכי מעט. קרוא אנכי לבתים אנוס אנכי לבוא לשם וגם קורבת נשים תלמודיות יש לי מעט.

ראה אנכי אומר לך הכל כלידיד נאמן. וצריך הדבר להמציא אופן שוה לכולנו ושלא יבליע אותי עד גמירא.

לו הייתי נשארתי בלבוב כי אז בודאי היה הדבר מלא אותי ואת כל עבודתי. כיון שהדבר בא לידי כך, ורואה אנכי את דרכי צלחה, איני רוצה לשוב ואיני יכול לשוב… ואנכי חושב שגם אתה לא תרצה בזה. ולא מבעי בידעי היטב איך יפעול הדבר בין העברים בעדנו ובעד מפעלנו.

לך אני מתודה שרק בלשונם צלחה בידי לספר היטב. עד עתה חשבתי שהדבר מונח בהשפה. אבל עתה אני רואה בזה סבות יותר עמוקות.

רק אז, כשאעזוב את קהל העברי ואת הרצון העברי המקשר אותי עמם יחד, רק אז הנני אוביקטיבי ואעלה בשלבים שירי[י]ם עליונים שבעברית איני יכול לעלות אליהם.

רק אז בשעה שאני כותב משמאל לימין הנני בעיני כאיש עברי אחרון נשאר מן הפלטה והנני מספר לאֻמות העולם כי גנֹב גֻנבתי מארץ העברים ואת אשר קרה אותנו… רק אז אשיר את שירת צערנו הגדול, את צערנו היפה, את צערנו העמוק.

הדבר אינו פרזה, רק אמת גמור, וזאת תחז[י]נה עיניך בהש[ו]ותך ציורי בלשונם ובלשוננו.

עד כמה פועלים דברי על אזנים זרים די לך אם אשמיעך שבקראי לפני שריינר חזיון אחד מציורי עשה הדבר כל כך רושם גדול עליו, עד שאמר לי שעתה ורק עתה הוא מרגיש איך מין שירה ישראלית כזאת יכולה לשחרר אותנו מהנקלה (פעראכטונג) שבעיני אומות העולם עלינו.

ומה גם לי בעצמי רֶוח יעמוד ממקום הזה. רק באותה שעה אכתוב בלשונם אתיר לי לבנות לי בית, ואני מתגעגע לזה בכליון נפש גדול שכמוהו לא הרגשתי עד עתה. ואני כבר זקנתי והיה אם יעברו עלי עוד שלושה שנה אלה עד הל״ה לשנותי אשאר פנוי כל ימי.

ומורא יעלה על ראשי בזכרי אותי חי בודד כל ימי חיי.

כן מקוה אנכי בטח, שעתה יתקיים חלומי הגדול לנסוע א״י, אחרי שבלי ספק יתן לי המו״ל שידפיס את דברי איזה מאות שקל בראש על מנת לנסוע שמה ולתת לו את פרי עטי אודות חיי בני ישראל שמה.

כן מקוה אנכי שחלום שלנו הגדול לייסד לנו א[ו]רגן לועזי בלשונם יתקיים ע׳׳י צעדי.

לך יהיה די כי איש כהירשפלד בהתפעלותו הרבה משירה שלי אמר כי נחוץ הדבר ליסד א[ו]רגן עברי בעד מפעלות כאלה וכו'.

עתה אני פועל עליו ולמחר על אחר. וכל הדברים האלה יספיקו לי שלא לחזור אחור –

והנני מקוה שתמציא דרך מספיק לזה וגם לזה.

בדבר עבודותי העבריות.²²²¹

מן המוכן אצלי עכ״פ ברוב בנין של הדבר מונחים אצלי ארבעה דברים.

א) “על אם הדרך” כולל צרור מאמרי הפובליציסטים האחרונים. – על פרשת דרכים – מעין הטענה – דברי זמר – סתירת ילדים (שנים האחרונים בכתובים) – בנין וסתירה – זקנה ובחרות – על המוסר – חרות הרוח (מאמר שאני כותב עתה) ועוד איזה דברים חדשים.

ב) "ח[י]דות מני קדם" (בים התלמוד), חמשה עשר פרקים כבר גמורים לדפוס. המבוא נדפס בה“ציון”. והנני חושב אותו לנחוץ מאוד, יען כי הוא יראה איך נעבוד בחפשנו מה בהעבר שלנו. אותו הספר לא אחשוב לספרי, רק לספר ישן, ואכתוב ׳חידות מני קדם׳ (בים התלמוד) סדורים ע״י מי״ב: באופן שיספיק לנו לישן****.

ג) “בין הערבים” (נסיונות) חדשים גם ישנים. כולל את הפיל[י]טונים שהדפסתי ב“המליץ” כעין שתי רשויות, חורבנו של עולם, ומעט בהצבי, וחדשים בעניני שירה, נפש, מידות ושאלת החיים. הנני חושב אותם להדברים היותר יפים מצד הלשון שכתבתי ושנכתב עד עתה. ויש לך ערך גדול בספרותנו.

ד) “לפני ולפנים” (ספר חסידים) בלוויית המבוא “נשמת חסידים” שנדפס במו"מ [ממזרח וממערב].

הרבה פרקים נדפסו ב“הצבי”, “המגיד”, “ספרי שעשועים” ועתה בהשלח חוברת שניה. שלושה עשר פרקים שלחתי לשוורצברג לאמריקה ואין קול ואין קשב אם כי כתבתי לו זה עשר פעמים.

לסדור הספר הזה שני דרכים, או לסדרם את הנדפס עם הכ״י בדפוס כמו שהוא אצלי רק בשנוי[י]ם קטנים או לכתוב אותו מחדש.

צריך אתה לדעת כי מין העבודה הזאת היתה אצלי המעברה בין הפובליציסט ובין המשורר. הנני מסתכל עתה על הדברים רק כעל התלהבותי אחרי שירה לא כעל שירה בעצמה…

לו היו אצלי השנים כתקונם והדברים היו נדפסים תכף אחרי שבתי על האבנַים שלהם, כי אז היה עכ״פ להדבר ערך תולדי אצלי אבל מפני שהרחקתי לכת והשתלמתי, מובן הדבר שקשה מאד לטפל בו מחדש.

איך שיהיה לא נוכל להתחיל בו מצד הסימב[ו]ליזמוס היתרה שלו. אנכי לא אטמינו, במשך העת אראה להציל את הפלטה ה[י]מנו, שסוף כל סוף הרי היא דבר תולדי. אבל רק להתחיל בו אין אני מוצא את הדבר טוב.

ועוד לי עבודה חמישית: “לפנים מן הקלעים” כולל מיטב מכתבי שיש להם ערך נפשי, שירי וכולל. מובן הדבר שאסתיר את שמי.

הנני מוצא בהם חומר רב והתעוררות רבה, והנני בטוח כי יפעלו הרבה.

הם הם הוִדוי הגדול שלי.

את העבודה השישית “גלגולים” (ודוי אחד הצעירים), ששני פרקים הימנו יופיעו ב“השלח”, הפלתי לעת עתה, יען שחיי עוד לא נגמרו, ובטרם נעשה הדבר אין אפשר להשלים את הדבר בשלמות הצריכה לזה.

ועוד לי עבודה שביעית “לבדד” (ציורים), כולל ציורים וסיפורים חדשים, שהם חדשים לגמרי במהות החיים שיתארו, הנפשות שיציגו, ובצורת הציור והתאור.

לעבודה זו שייך ציורי “בין המיצרים” שהוא לפי דעת פריש ופינסקי היותר טוב שספרתי עברית, ועוד לי אחדים ברוח.²²²²

עם העבודה הזאת אתחיל את פעולתי המקורית, אבל מובן מעצמו שאין אפשר לדחוק את הקץ וצריך לזה מתינות ארוכה. אנכי המהיר לכתוב הנני בזה מתון מתון, ורק אז הנני כותב את הדבר שלא אוכל עוד שאתו אצלי.

עתה לבי הר עם ציור בשם “מעבר לנהר” והוא זכרון ראשי במערכת גלגולי שיציג לנו חיי איש שלם וקולט[ו]רה שלמה.

בקצרה מערכה זו היא עתה על האבנַים שלי ואשביעך שאל תאיץ בי, והניח לי לכתוב ממקום שלבי חפץ ובזמן שלבי חפץ.

ואם כן אתחיל ב“על אם הדרך” שגם אותו אסדר היטב היטב ואשלימו היטב היטב בלוית איזה מבוא. ועם ה“לבדד” אצא ראשונה אח״כ בתור יוצר.

כך נמנ[י]תי.

ואתה מה תעבוד? מדוע תשתוק? התכתוב את ה“צללים”? או יותר נכון התרגיש בך את הכוח לעמוד בתור יוצר בשורה ראשונה, או תעזוב את הדרך הזה ותהיה לנו הברנדס העברי.²²²³

גם עבודה כזו צריכה לנו מאד מאד.

בדבר תרגום ציורי האשכנזים, מקודם כול עליהם להופיע. אבל גם אח״כ אין אני יודע אם מוכשר אנכי להעתיקם ישרה. למשל ה“דאנעבען” נוצר להתרגם רק מעטך.

והיה אם באמת אבוא בין שורת המספרים הראשונים בלשונם, מובן הדבר שאז יכולים דברי להתרגם, כי למה אגָרע מלועזים אחרים.

אם יופיעו יופיעו בעיתון בראשונה ואח״כ בקובץ מיוחד בשם “בגלות”.

בכלל מלא אנכי יאוש עתה, אין לנו אנשים… אין לנו עובדים כל עיקר. מאומה אין לנו. גם מתרגמים כהוגן אין לנו.

עלינו לשאת הרבה ולעבוד הרבה, אנחנו היחידים בדור יתום זה.

אינך יכול לשער עד כמה אנכי ופריש מצטערים על ה“בגדי כהונה” [משרת הרבנות] שלך ואנו רואים בחוש שצריך היית לשבת בכאן או בוויען.

רק במקומות הללו תוכל לפעול ותהיה אשר תהיה, רק בכאן תחיה עם רעיתך חיים שלמים של חרות.

ואני בטוח כי בשבתך בכאן יעלה בידך לקבץ סביבך את היהודים לחצאים לכאן ולפעול הרבה מבית ומחוץ.

לו היה לכם לחיות שנה או שנתים כי אז גזרתי עליכם לנתק את החבל בבת אחת ולבוא לכאן.

אין בזה דמיון יתרה. הרבה הרבה התבוננתי בזה, רק הדרך הזה ישנו לפניך, רק לזה נוצרת.

חשוב בדבר. התאזר חיל, הראני בזה את הרצון שלך.

לפי דעתי הדבר הזה הוא שאלת חייך, חייכם –

גם אנכי קיבלתי מודעה מארוסי ניימרק.

בדבר “העולם” אני כועס עליך כהוגן. אנכי שולח לך בלא תנאים יתרים, ואתה תתנה ותתנה. כבר אמרתי לך שתשלח ע״מ להחזיר והדבר הזה בי הוא.

בדבר “העולם” וכתיבתי בו הלא כבר אמרתי לך שאיני רוצה להתחיל אשכנזיתי משם. ואחרי שיש לי תקוה להתחיל ממקום אחר, הלא כדאי הדבר להמתין.²²²⁴

מה“וואגע” [מאזנים] שמעתי אבל לא ראיתי. במטותא שלח לי אותו גליון שקיבלת בלוויית “העולם” מראש השנה שלהם.

כן עשה לי רשימה מהקונטרסים הציונים בעד “אחיאסף”.

והיה אם כבר ענית לי על מכתבי הגדול במטותא ענני תכף גם על מכתבי זה בארוכה.

שלום לך ולרעיתך האהובה.

שלכם מי״ב

P.S המודעה הגלויה מהתקרבות הצדיק מטש׳ אל הציוניות ותנאיו הסבו לי צער גופני פשוטו כמשמעו. הם מוכרים הכול בעד נזיד עדשים.²²²⁵

ראוי ליסר את האנשים הללו בשוטים. אנכי אכתוב למחר ל“השלח” על זה בשם “חרות הרוח”. אני חולה מזה.²²²⁶

460. אל מרדכי אהרנפרייז²²²⁷

10.1.1898

ידידי היקר!

עוד הפעם נצחון גדול יותר רעאלי [ריאלי] לציורי האשכנזים. דרכי הוא עתה בטח, והנני מקוה להודיעך אחרית הדבר במהרה.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם באהבה

מי"ב

בשבת שלהם למחרתו.

השב לי את ה“דברי זמר” במהרה.

461. אל מרדכי אהרנפרייז²²²⁸

10.1.1898

ידידי!

אחרי כתבי את מכתבי אליך דברת[י] הרבה עם פריש. הוא נכון לקחת חלק במפעלנו באיזה עבודה תמידית למען הקל על[י]נו. אבל רק אז שנלך לבדנו בלא טון.

הנני חושב שעזר כזה הוא לנו הרבה.

לתשובתך ע"ד מכתבי מדאתמול ומהיום הרני מחכה.

שלך

מי"ב

462. אל אחד העם²²²⁹

11.1.1898

ידידי היקר!

יחד עם הבשורה הנדפסת הרצופה בכאן אני שולח לך פרור קטן בעד “על הכל” שלך תחת השם “חרות הרוח” בתור מחאה עזה יוצאת מלבי. והנני מקוה כי תשים לה מקום במהרה.²²³⁰

בלי הפרזה הנני אומר לך כי מקרא דברים כאלו ב“המגיד” הסבו לי כמעט צער גופני. עד כאן באונו…

ועליך לדעת כי באותו גליון עצמו כבר ישנו מודעה ע"ד קבוץ האנשים הראשונים שילכו להשתקע במושבה החדשה. ועליהם יהיה להביא הכשר מהצדיק וכו'.

על דברים כאלה ראוי לקרוע.

_____

בעניני “אחיאסף” ו“השלח” אצלי אין כל חדש.

עדיין לא קבלתי הרשאה מהם וכל המכתבים והכספים מונחים בבית-הדואר.

גם בדבר הסניף הלועזי עוד הדברים יגעים כאשר כתבתי לך. מה דעתך בזה?

לע“ע שלחו לי כתֹבת מ”ב חותמים בשכר על השלח (בחו"ל) ויתר אין. החותמים ע"י סוכנים אין עוד אתי.

המה מחקו את שם הרויץ²²³¹ מהמקבלים חנם, ואני מתפלא ע"ז. הלא הוא בעל הספור החדש בחוברתך הראשונה.

בבית הדפוס אמרו לי שהיום אקבל את השלח; ו[אין קול] ואין קשב.

תהודר [תאודור] הרצל יושב עתה בכאן. כפי הנראה יצג חזיונו בבמה בכאן. וכן חזיונו של נרדוי.²²³²

בתור בעלי חזיון הם שניהם חלושים מעט… ונרדוי אינו יכול לגמרי וע"כ כל קצפו הגדול על החדשים.

חיה בטוב אתה וביתך

שלך

מי"ב

P.S. עד כמה צדקתי בתשובתי הנני מעתיק לך רושמו של ב“פ על איש אחר: “דברי ב”פ ריקים ועניים כל כך, עד שמעוררים בי רק רחמנות, האיש הזה נלחם בריחים של רוח: מי מאתנו בא בשם ניטשה או בשם האוקולטיזם?” (ידידנו ע"פ).²²³³

463. אל מרדכי אהרנפרייז²²³⁴

11.1.1898

ידידי!

היום הֻגד לי כי הרצל בכאן. חקרתי תכף אחרי כתֹבתו, והיה כי תבוא [כתובתו] אלי עוד בטרם יצא מכאן אבקרו בדבר “התחיה”.

קרוב הדבר שחזיונו יצג בכאן על הבמה – וכן חזיונו של נ[ו]רדוי[.]

_____

לתשובתך בארוכה על כל מכתבי הנני מחכה בכליון עינים, לא תוכל לשער פזור נפשי ע"י הדברים הללו.

_____

היום אני זוכר כי באיזה ממכתב[י]ך האחרונים הצגת את עצמך כתָם ושאלת את פי: איזה תמונות תשלח לי? ואנכי הלא בקשתיך מפורש שתשלח לי תמונתך שאתה חייב לי ושתואל נא בטובך לשלוח לי תמונת אחותך שהנני מתאבל אליה. אנכי איני פלשתי מלבקש ובלי ספק גם אתה אינך פלישתי מלשלוח. אנה עשה זאת.

שלום לכם באהבה

מי"ב

P.S. עפ"י מקרה נזדמנתי אתמול עם ציוני אחד בכאן (פערטרוינסמאנן²²³⁵ של הועד בקֶלן) ואמר לי כי טון פשט את הרגל להציונים ושכֻלם בפה אחד יקלו אותו²²³⁶ – ותמה אני אם שותפ[ו]תו תרים את ענינ[נ]ו בעיני הציונים –.

P.S. לרגלי סדור מכתבי וכתיבת ציורי שלרוב הם רק מקרים ורגשות בחיי, אני מבקשך שתאסוף כל מכתבי (לא גלוים) שכתבתי לך בתקופה שניה, מצאתך מברלין עד עתה ותשלחם לי ע"מ להחזיר. נחוצים לי מאֹד.

464. אל מרדכי אהרנפרייז²²³⁷

12.1.1898

ידידי!

קבלתי את הצרור ותודה. בקרוב תשיג את העולם בחזרה בלוית עלי המליץ האחרונים.

מווארשא כותבים לי שאחד מבעלי “אחיאסף” יהיה בכאן בשבוע הבא, איזה דברים אקח אתו אודתנו?

לגמר הדברים ולתשובתך על כל מכתבי בארוכה הנני מחכה בכליון עינים.

שלום לכם

באהבה

מי"ב

את העולם²²³⁸ מוצא אני ריק מאד.

הקורא אתה את “העת” בו בקרת בהר אודות הרצל.²²³⁹ בהנ.ד.ר. ישנו מאמר יפה מאד מדעֶהמעל אודות קוּנסט-נסיונות.²²⁴⁰

P.S. גם פריש מוצא לנכון מאֹד לאסוף מאמרַי כאשר אמרתי, בהם כל חשבונו של עולמנו החדש.

את ה“דאנעבען” מוצא הוא לנחוץ להעריך בתור שיר חדשה

465. אל אחד העם²²⁴¹

[15.1.1898]

ידידי היקר!

בתור תשובה על דבריך מן י"ב דנא:

מפני מקרה פתאומית היום, או יותר נכון פגישה אחת שהביאה אותי לידי גרוי-נפשי אי-אפשר לי להאריך כחפצי. ואתך הסליחה.

א] בדבר ה“מכתב אל העורך” חושב אנכי את הדבר לסגור. אבל כדי להראותך עד כמה נטיות[י]ך כלפי מתנגד[י]נו תקלקל את שורתך… איני יכול עוד להתאפק שלא להעירך על דבר שהחשתי אותו מראש.

במכתבך שבו הודעת אותי מהחשבונות נגדנו תאמר: מובן מעצמו שאין כל פגיעה בכבודכם הע[ו]ברת את הנמוס. ותם אנכי ולא אדע אם טענה כזו: שבני דור החדש בספרתנו, כלומר אנחנו, כלומר אני – לפי דברך שאבו את ידיעותיהם את היהדות לא מן המקור, היא נוגעת לגוף הענין והו[י]כוח - - -

ב] בעד עלי ההגהה אשר תבטיח לתת לי תודה.

ג] את רשימת המקבלים חנם את “השלח” קבלתי (במחיקת שם הרויץ בעל הספור “המעברה”,²²⁴² דבר שבעיני לפלא). והם כתבו לי מפורש שאחכה בשליחת “השלח” עדי יכתבו לי מווארשא –

מובן מעצמו שהנני שומע בקולך ולמחר אעשה כדבריך בקבלתי את החוברות (המדפיס אינו דיקן עתה ביום או יומַים). אבל אבקשך שתודיעני איך אתנהג לעתיד אם פקוד[ו]תיך יהיו סותרים מעט לפקודות אחיאסף.

כן זוכר אנכי שבשנה שעברה שלחנו לכל ביום אחד (למקבלים בשכר ובחנם.) ואתה כותב לי כעת רק בנוגע למקבלים חנם. ואימתי אשלח להחותמים?

ד] ל“המגיד” כבר שלחתי מודעה לגליון השני (אודות השלח). אבל הוא לא הדפיס את המודעה אודות אחיאסף בגליון הראשון. ומתירא אנכי שהוא עתה המתחרה שלך בה“אשכול” שלו ממאן להדפיס אותם.

למחר אראה. והיה אם יבוא פחדי, הדבר רע; יען כי הוא נפוץ הרבה בחו“ל. וזאת הלא כל חפצנו בכאן להפיץ את השלח וספרי אחיאסף בחו”ל.

כבר כתבתי לבעלי “אחיאסף” ובקשתי אותם שגם המה יזרזו אותו שידפיס את המודעות שלנו.

ה] בדבר המודעה בעתון אמריקני סתמת ולא פרשת. ואיני יודע באיזה עתון.

במטותא ענני מהרה בנוגע לזה.

בנוגע לעניני אחיאסף אברר דברי.

המחלקה שבכאן של “אחיאסף” היא בעלת דו-פרצופים. א] מגמתה להפיץ את השלח, ספרי אחיאסף ויתר הדברים העברים אשר בבית מסחרה בין קוראי חו“ל. ולדבר זה יהיה אצלי פשוט כל המינים מוכנים שאוציא אותם לכל קונה או חותם – ב] מגמתה להפיץ ספרים ועתונים לועזים עברים אשר יופיעו בחו”ל לקוראי רוסיה. ובמה שנוגע לסניף השני זה שקראתי אותו בשם ה“סניף הלועזי” הדברים יגעים מעט.

בראשית עלי לרַשֵם את המחלקה שלנו ב“בית דין המסחר” (האנדעלס געריכֿט). המס הוא בן כ"ד מרק לשנה והדבר בנקל. אבל לזה צריך לי הרשאה מאת הנ[ו]טריון והק[ו]נס[ו]ל האשכנזי בווארשא, שאנכי, כלומר מחלקת ברלין הוא באת כ[ו]ח של המרכז בווארשא; ומפני החגים הרשאה זו אינה בידי עוד.

מפני טעם הנ“ל כל המכתבים והכספים הבאים לכאן לא על שמי, רק ע”ש “אחיאסף” סתם מונחים בהבי-דואר; אחרי שאין לה רשות למסור אותם אלי בטרם אראה להם את הרשאתי.

כן איני יכול לע“ע לבוא במו”מ של קימא עם המו"לים של הספרים הלועזים, אחרי שיחשבני עתה לאיש פרטי שאינו מקבל רַבַּט [הנחה].

במשלוח הספרים הלועזים מהכי להתם הדבר קשה מעט. ולזה צריך אנכי לבאר לך סדר המו"מ של הספרים בכאן.

כדי להָקֵל על המשלוח ספרים אחדים שמחיר המשלח ביוקר גדול נוהגים שכל מו“ל איזה ספר שיהיה ובאיזה מקום שיהיה שולח מספר מסוים של ספריו ללייפסיג – מרכז הספרים – אל הקמסנור [קומיסיונר, סוכן] שלו. וכן לכל בית מסחר ספרים ישנו ג”כ קמסנור תמידי בלייפסיג. הקונה כותב להמו“ל: “שלחו לי ספר פלוני ע”י קמסנור פלוני”, ומיד כותב המו"ל להקמסנור שלו בלפסיג שמסחר את הספר לקמסנור פלוני של הקונה.

בקצרה לכל בית מסחר ספרים צריך להיות לו קמסנור תמידי בלפסיג שיקבל לכל הפחות חמישים מרק לשנה, ומלבד נותנים ע"י סכום מסוים שיהיה מונח בבית גנזו לערבון בעד כל הספרים שיקנה.

מלבד זה צריך לרַשֵם את הפירמה שלו בהבערזען צייטונג [עיתון הבורסה] למו“סים שבו מצוינים כל הפירמות החדשים, הסוכנים החדשים והספרים החדשים בכל המקצועות אשר יופיעו בכל יום **ומחירם למו”סים**. בעד הרשימה משלמים כעין י"ב מאַרק, בעד קבלת העתון עשרים מרק (ואותו העתון לא ימכר כלל לאנשים פרטים).

מהאמור תדון עד כמה קשה הדבר.

מוורשא כותבים לי כי החבר גלוסקין²²⁴³ יבוא לכאן בשבוע הבע"ל, והנני מקוה ששנינו נראה איך לסַדֵר את הדבר.

איני מכיר עתה את החוג הרוסי. התאמין כי נפיץ ספרים לועזים עברים ברוסיה?

בעלי “אחיאסף” המה חושבים להם את הדברים כך. אני אבוא במו“מ עם כל מו”ל בדבר המחיר, הרבט וכו'. המו“ל ישלח להם ספר אחד, המה יתנו מודעה בכתבי העתים אודות הספר הזה; וכל קונה יפנה אליהם. המה יפנו אל המו”ל או אל הקמסנור, והוא ישלח להם או להקונה את הספר ישר.

בעלי “אחיאסף” במכתבם האחרון מצטדקים לפני שאינם זריזים בתשובות[,] יען שעוד לא נתבררו הענינים ולא נסדרו כל צרכם, וכשיבוא הדבר לידי כך יענו תמיד בו ביום.

בכלותי לכתוב מכתבי הביאה לי החבילה עם שני מאות חוברות “השלח”. ספרתי אותם ומצאתי הכל נכון.

החוברת יפה ועושה רושם טוב. עוד לא הספיק בידי לשים עיני בה. לע"ע קבל ברכתי שעתה תאריך ימים ויהיה לבנין תמידי בספרתנו.

כשאפנה אכתוב לך השקפתי מפורטת.

חיה בטוב אתה וביתך

שלך

מי"ב

P.S. המודעות שלנו באו ב“המגיד” –

מרעינו ה' מלתר עושה את בחינתו בימים הללו ותכף רוצה לכתוב לך איזה מאמר.

האתן לו את “השלח” בחנם?

הקראת מאמרי “בנין וסתירה” בההשקפה? מה דעתך?

466. אל דוד פינסקי²²⁴⁴

16.1.1898

בשבת שלהם

ידידי!

אין אתה יָכול לשַעֵר עד כמה היתה בקשתך אתמול דבר שלא בעתו אצלי – רק בעבורך ובעבור רעיתך היקרה נלחמתי בגרוי-נפשי ביד חזקה, ובנדוד שנתי מעיני חשבתי את את הדרשה עד תומה וכבר היא גמוּרה אצלי עד המלה האחרונה.²²⁴⁵

היום אחר הצהרים אכתוב אותה, למחר אעתיקה בכתב-נקי; ולמחר בלילה בין השעה השביעית להשמינית (7–8) אביא אותה אליך.

הדרשה תהיה בשמי ומחוגי. ושני תנאים קטנים אני מטיל עליך. אל תשנו בה אפילו כקוצו של י'. ושתתנו אותה למדבר או למדברת היטב.

שלכם מי"ב

467. אל אחד העם²²⁴⁶

17.1.1898

ידידי היקר!

חולה אנכי היום וצר לי שלא אוכל להאריך. מאמרך יפה מאד ואמת גמור מצדך אם כי אני מתנגד כמעט לכל מאמר ומאמר.²²⁴⁷

הספור החדש יורה על כשרון גדול לתאר.²²⁴⁸ לא תוכל לשער עד כמה אני שמח לראות כשרון חדש.

היום החלתי לעסוק במשלוח “השלח” ולמחר יגמר הדבר.

ההרשאה כבר קבלתי.

שלך

מי"ב

468. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁴⁹

17.1.1898

ידידי!

במטותא: שלח את העתון ד. ברלינר טאַגעבלאַט בתשובת הרצל ונ[ו]רדוי לאחד-העם. צריך לו מאֹד ולי אין עוד אקזפ' [אקזמפלר].

לתשובתך אחכה

שלך

מי"ב

469. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁵⁰

17.1.1898

ידידי!

אינך יכול לשער עד כמה אני מתפלא על אחור תשובתך עד היום. ואני מחכה בכליון עינים לגמר דברינו שאינו מניח לי לישון.

והיה אם גם לעתיד בהערכה יתמהמה כך החִלוף מכתבים בינינו אז מובטחני שלא אוציא שנתי מרוב גרוי-נפש.

הנני משביעך שתשיב לי במהרה בארוכה בכלל ובפרט, וגם מובטחני ש“מרן”²²⁵¹ טון לא השיבך כלל כדרכו בקֹדש.

בהמאסף “הגת” הוצאת המליץ ישנו דברים קשים מיהל“ל נגדי ונגדך[.]²²⁵² מאמרי כלוזנר ב”הצבי" (הזרמים) ובהמליץ (ספרתנו הצעירה) לא באו אלי. את “העולם” ויתר הדברים כבר השבתי לך. את “השלח” כבר שלחתי לך.

שלום לכם באהבה

שלכם מי"ב

ו“האשכול” האֻמלל? וה“אפיקים בנגב”?²²⁵³

470. אל אחד העם²²⁵⁴

19.1.1898

ידידי היקר!

יודע אנכי כמותך שהערתי יצאה חלושה, אבל יודע אנכי גם את הסבה: מטבעי איני יכול לקַצֵר, והרבה הרבה היה לי לומר אגב גררא זאת; אבל [מתירא?] הייתי להשפיע עליך מרוב טובי…

שמך “מעבדות לעבדות” הוא יפה משמי.²²⁵⁵ אבל חושב אנכי כי חובתך היא שלא לעבור ע"ז בשתיקה. ומה גם הלא הענין הוא משאלת הזמן ממש; אחרי כי עתה החלו לאסוף את החלוּצים, ומטעם זה היה טוב לו באה הערתי עוד בחודש זה.

בכלל עתה, בשעת תסיסא האחרונה שלנו– לפי דעתי – הגיע העת להכניס ראשנו ורובנו בשאלת החיים. ולפ"ז [לפי זה] איני מוצא לנכון שהכנסת שני מאמרים בחכמת ישראל בחוברת אחת קצרה[.]

עמנו על המשבר, ולא בן-סירא גם לא שד“ל [ש”ד לוצאטו] יושיע לנו עתה…

ממאמרי “סתירה ובנין” שהנני שולח אותו עתה אליך תראה היטב עד כמה רחוקים אנחנו. ובכ"ז אינך יכול לשער רושם מאמרך הראשי. התנגדתי לכל משפט ונמשכתי אחרי כל מאמר ומאמר.

ויפה הוא המאמר, אין לשַעֵר.

בגליון האחרון של “העת” של הרמן בהר באו דברים נכבדים מאת הסופרת לוּ אנדרס סלמה (משוררת, פ[י]לוס[ו]פ[י]ת וידידתו של ניטשה) אודות אחינו בני ארצנו.²²⁵⁶

את מאמרה תכנה: הפ[י]לוס[ו]פיה ברוסיה ובני שם. ובו תבאר איך הרוח הפ[י]לוס[ו]פי המפשט לא יעשה בדים במהרה אצל הרוסים הטבעים ורק בהנתן לבני ישראל, השבט השכלי והדיקלטי [הדיאלקטי] האחד בין העם הזה, אז יש תקוה כי יעשירו את הפ[י]לוס[ו]פיה המדעית וכו'[.]

קראתי את המאמר בחפזה. אקראהו שנית. והיה אם אמצא את הענינים נכבדים אולי אעשה לך הערה אחת בשביל “על הכל” שלך.

את האמת אגיד לך מקרים כאלה יקרו לי הרבה, אבל מפני טעם הנ"ל הנני נסוג אחור מכתיבה. ורק אז אעשה את הדבר לו אדע שהנני [??]

הד"ר הרצל מסר את הדרמה שלו להתי[א]טרון האשכנזי. כן ספר לי בלילה העברה הירשפֿלד. אבל לא נודע אחריתו –

אתמול קבלתי את ההרשאה. עליה נותנים לי רק מכתבים אבל לא את הכספים; אחרי שמקודם עלי לרַשֵם את הפירמה שלנו ב“בית דין המסחר”[.]

היום הנני נגש אל מפעל זה.

כעשרים מכתבים היו עצורים בהבי-דואר, מכתבים שונים ממו"לים ומקונים, מדורשים חוברת “השלח” למבחן… ושואלים אחרי מחיר “אחיאסף” לשנה.

הרבה הם שמחים לפתיחת מחלקתנו, אחרי שבזה יקל עליהם משלוח הכספים.

הרבה שואלים ל“השלח” משנה שעברה.

עוד הדבר יתהלך בעצלתים, אבל מקוה אנכי שבמשך הימים יתבסס הענין ויתרחב.

מוורשא כותבים לי כי גלוסקין יבוא הנה בשבוע זה.

לע“ע שלחתי לט”ו חותמים, כן כבר שלחתי לכל חותמי חנם. בדבר הרויץ אעשה כדבריך.²²⁵⁷

מה אתה אומר למין “הגת” ומרן יהל"ל? הכותב לך טון? ניימרק נתארש – מלתר עושה מחר את בחינתו – גיורג ברנדס יתאכסן עתה בברלין – עושים בכאן הכנות גדולות ליובלו של איבסן – הירחון נייע דייטשע רונדשוי יבוא בקרוב מאמר ראשי אודות הציונות ואודות ספורו העברי [היהודי] של וואססרמַן – דו[י]דזון נשא את העלמה ריינס – הז’רג[ו]ן בכאן עושה חיל –

חיה בטוב אתה וביתך

שלך

מי"ב

ביני ובין בריינין נתפרד החבילה לגמרי – אנכי הסבותי בדבר, יען כי הוא היה האיש האחד אשר אנס אותי להִתְיַחֵס אליו בלב ולב, ודבר זה לא יכולתי נשוא –

בדבר התחיה עוד לא נתברר הענין ביני ובין ע"פ. הוא חפץ לקחת את טון לשלישי בינינו, ואנכי איני יכול ללכת עם איש אשר רוחץ ידיו לסעודה בפרהסיה וקסבר [סובר] שהרבנות החדשה היא האידיאַל שלנו…

את חטאי אני מזכיר, גם לאחר מיתתו של בן-דוד איני יכול לסלוח לו את אשר עשה לי –²²⁵⁸

בימים האחרונים איני בקו הבריאה שלא כדרכי.

471. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁵⁹

19.1.1898

ידידי!

את “השלח” כבר נשלח לך ולאביך. – את התמונה שלחתי אנכ[י] לרעיתך היקרה – את העולם קבלתי – היום שלחתי לך בקרתו של יהל“ל ע”מ להחזיר²²⁶⁰ – כן שלחתי מאמרי: “סתירה ובנין[”.]²²⁶¹

אנכי שלחתי לך שני מכתבים ארוכים. בהשני כבר היה נכלל הראשון. ואיני יודע איזה קבלת.

לדבריך בארוכה אני מחכה בכליון עינים ממש. חולה אנכי ע"י רוב הגרוי הזה. אלי אלי! הככה תתנהג גם לעתיד.

בזו הרגע חפצתי לתלגרם לך.

_____

עם טון איני יכול להתהלך בשום אופן ומזה איני יכול לזוז מפני טעמים כתבתי לך.

איני יכול! לבירור דבריך אחכה בכליון עינים

_____

היום קבלתי את עלי ההגהה משברַי א[שר] יופיעו בחוברת השניה. כן יופיעו שם מאמר נגד ב"פ ומאמר קטן “מעבדות לעבדות” נגד הבשורה הטרנובית עם פלוני הצדיק - -²²⁶²

אחד-העם כותב לי שראוי לקרוע ע"ז. בהעת[ון] “העת” (Die Zeit) ישנו דברים נכבדים אוד[ו]ת עמנו מאת לוּ אנדרה סלמה.²²⁶³

ברנדס הוא בכאן. זדרמן נפל…²²⁶⁴

שלכם באהבה

מי"ב

472. אל אחד העם²²⁶⁵

20.1.1898

ידידי!

התשובה מהבי-דואר הראשית כבר באה: רק אז יתנו לי את הכספים בהרשם הפירמה שלנו ב“בית דין המסחר”[.]

ובכן צריך אהיה להרשאה חדשה.

ברגשי כבוד

שלך

מי"ב

473. אל אחד העם²²⁶⁶

21.1.1898

‎ 21/I

ידידי היקר!

מכתבך הגדול קבלתי זה עתה. וסלח לי אם אכתוב לך עתה רק בקצרה.

את החוברת אשלח כדבריך – שלחתי מודעה ל“הפסגה” – היום קבלתי גליון הראשון מעתונו האשכנזי של אהרן מרק[ו]ס²²⁶⁷ – בדבר ההרשאה עוד הדברים יגעים; אחרי שבמאמר אחד בסוף ההרשאה בטלו כל ההרשאה, הדבר צריך עתה להתחיל מראש.

בכל יום ויום אני מקבל בעשטעללונגען [הזמנות] על ספרי אחיאסף. השלח משנה העברה, שאלות בעבור ספרים, דרישת קטלוגים, וכמובן בקש[ו]ת על השלח לדוגמה, ובידי אין גם תמונת-אות. כמעט יותר מעשרה פעמים בקשתי לשלוח לי ספרים ואין קול ואין קשב.

החָבֵר גלוסקין לא בא כאשר הודיעו לי.²²⁶⁸

בדבר הסניף הלועזי הוליך אותי אלברט כ"ץ²²⁶⁹ שולל… לקחתי דברים את קלבַרי וימצא אופן נקל לשלוח בכל חודש וחודש מכאן תבה עם ספרים לועזים.

בכלל רואה אנכי מהימים הללו שיש תקוה רבה לאחיאסף בכאן.

יתר הדברים לעת מצוא.

שלך מי"ב

474. אל אחד העם²²⁷⁰

21.1.1898

ידידי!

אחרי כתבי אליך מצאתי במאמר הראשי של אהרן מרקוס²²⁷¹ דברים נוגעים לפי דעתי לחברתכם “בני משה” ש[הוא] טועה בה ומתרגמה: בני מענדעלסון.

הרש[י]תי לי לאַבֵד עשרים פרוטות שלך ולהמציא לך את הדברים אולי נחוצים המה לך.

את העתון: ברלינר טאגעבלאַט בתשובות הרצל ונ[ו]רדוי איני שולח לך כי כבר אין אתי.

התשובות הללו נדפסו במכ"ע “העולם” ככתבם וכלשונם. ואותו העתון הלא ישנו בידך.

חיה בטוב

שלך

מי"ב

שלום לבתך ולאחותך היקרות.

היום קבלתי מכתב מאחיאסף שבו כותבים לי כי שולחים לי את הספרים.

475. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁷²

22.1.1898

ידידַי היקרים!

עוד הפעם נצחון-רוחני גדול לשירתי.

מָריץ היימן כתב היום להירשפֿלד מכתב גדול בן שלושה עמודים שבו [ת]אר לו את הרושם הגדול שעשה עליו ספורי: “דאַנעבען”, בשני לילות קרא אותו, את ווערטער [ורתר] העברי, בראשונה אָנוס היה להפסיק… מפני הפחד הגדול שנפל עליו וזכרונות ימי נעוריו העברים שבאו עוד הפעם בעצם עברתם; והוא קסבר [סבור] שהסינטעֶזע כבר באה - - מלבד השבושים בשמוש הלשון הוא מתפלא איך ירד המשורר הצעיר הזר הזה לתוך עֹמק ומהות השפה וכו'[.]

קרוב הדבר שנוסע הוא בשבוע הבע"ל עם הויפטמַן לאיטַלין [איטליה], והיה אם לא כן יהיה הדבר בלי ספק נתראה פנים.

שמח אנכי מאֹד ועוד יותר משנה, אחרי שזה התשובה היותר גדולה לדורשי “יכולת” אצלנו.

חיו בטוב

שלכם באהבה

מי"ב

476. אל אחד העם²²⁷³

23.1.1898

ידידי היקר!

בכלותי לכתוב אליך מכתבי הראשון באוני דבריך והנני להשיבך במהרה.

החבר ה' גלוסקין היה היום אצלי. עתותו קצרה אבל ב[ררנו] מה שעלינו לברר. למחר נלך ביחד אל בית דין המסחר, ונראה לגמור את הדבר. לכל היותר יאריך עדי הימים הראשונים של חודש הבא.

הספרים ויתר הדברים כבר נשלחו לו, לפי דבריו.

חותמים במחיר יש לי לע“ע על “השלח” כ”ג ואיזה בעלי כספים מונחים על הבי-דואר.

ל“העולם” שלחתי.

בכלל תוכל להיות בטח כי כל כמה שיהיה בידי לעשות אעשה ולא אתעצל, דבר כזה רחוק מאתי.

לך אשמיע מזמן לזמן כל אשר צריך לך לדעת ואת פקודתך אמלא תכף בכל מה שתכתוב לי.

הדבר ב“העת” לא היה גדול כל כך כמו שחשבתי וההערה הקטנה שכתבתי כבר שלחתי לעתון אחר.

לע"פ [לאהרנפרייז] אשלח כדבריך. הרויץ²²⁷⁴ אינו רוצה לתת לי עלי ההגהה אחרים בטרם תרשה לו. הרשה לו.

בדבר טון יכאב לבי יותר… מתירא אנכי שפשט את הרגל לגמרי, ע“פ [אהרנפרייז] עומד על דעתו שהוא ישתתף ב”התחיה" שלנו בתור שלישי ואנכי עומד על דעתי שאיני יכול לעבוד בשורה אחת עם איש שהרבנות [?] היא האידיאַל שלו… לבי יכאב מאד אחרי שהרבה האמנתי בו - - -

בכלל רואה אנכי שהאנשים מעטים אצלנו. וזהו הדבר שימלא אותי יְאוש גדול. אין עם מי לעבוד פשוטו כמשמעו - - -

חזיונו של הרצל²²⁷⁵ י[ו]צג על הבמה היותר אחרונה בכאן שאין עוד פחותה ה[י]מנה בערך. ואינך יכול לשער עד כמה מפסיד זה. וזה לי הפעם הראשון שאנכי מפקפק בישרתו… לכבוד הציונות הוא חייב שלא לזלזל בעצמו כל כך.

הצגה כזו היא למפרע עדות על [?] גמור לגבי עניני השירה, והיא שהוא חפץ לברוא שירה חדשה ישראלית.

והיה אם נכון לפניך אולי אכתוב לך בקרת על חזיונו אחרי ההצגה הראשונה בכאן.

גם נ[ו]רדוי יזיק לנו הרבה בשורה הראשונה. אנכי איני מאמין לו הרבה ולוּ גם אמת ברגשותיו אינו שקול בעיני כל כך שרגשותיו ראוים להיות לנו למופת.

מובן הדבר מאליו שכל מי שיזיד לפקפק בהם נוקרים את עיניו. ואצלנו עתה מין חסידות חדשה.

בשעה שהיה כאן הרצל היה ווינץ היד הימנית שלו.²²⁷⁶

במוצ"ש העבר דרשתי בפעם הראשונה ברבים, כלומר נקראה דרשתי אודות הספרות הז’רג[ו]נית וערכה בתור מתנגד לה.

השלום לאחותך ולבתך היקרות? מה שלומך? ומה הן עושות?

חיה בטוב

שלך

מי"ב

477. אל אחד העם²²⁷⁷

24.1.1898

ידידי!

היום ראינו אנכי והחָבֵר גלוסקין שיקשה על[י]נו מאֹד לע“ע הרשימה לבית דין המסחר בכאן ושעוד יעבור זמן הרבה. לכן נמננו לתת מודעה שמעתה השולחים כספים לעניני “אחיאסף” ו”השלח" יוספו על הכתֹבת:

Zu Händen Vr. M.Y. Berdyczewski²²⁷⁸

היום אני כותב לווארשא שיתנו מודעה כזאת, אנכי נותן מודעות כאלה וגם עליך להוסיף זאת בהחוברת השניה.

בתור יוצא מן הכלל נתנו לי את הכספים בעד השלח (חמישה במספר). גם מאחיאסף קבלתי רשימה על כ“ג חותמים חדשים בחו”ל.

חיה בטוב

שלך

מי"ב

478. אל אחד העם²²⁷⁹

29.1.1898

ידידי היקר!

בשורה רבה בפי בדבר הנוגע אלי:

מָריטץ היימַן[,] סופר עומד בשורה ראשונה, יד הימנית של הויפטמַן והלֶקטָר השירי של הפֿרלג [ההוצאה] הראשון באשכנז ס. פֿישֶר והיַרחון הראשי נייע דייטשע רונדשוי[,] כותב להירשפֿלד מהרושם הגדול שעשה עליו ציורי הראשון מ“בגלות” –

"בקראו את העלים הראשונים נפל כל כך פחד עליו עד שאנוס היה להפסיק, כל הפצוע מזכרונות ימי נעוריו חי עוד הפעם בקרבו והוא קסבר [סובר] שהס[י]נטזה כבר באה… והדבר לא מקרה הוא, בוֶורטר העברי הזה צלח המשורר לבוא לנקודה א[ו]ביֶקטבֿית שנוגעת למה שכלנו נושאים בח[י]קנו. שירה כזאת היא הכרחית, לא שחוק הלֵב וכו' וכו'.

ביותר יתפלא איך עלתה ביד המשורר הזה שעדיין פוסח מעט בשמוש הלשון הח[י]צוני, לרדת לתוך עומק השפה ורכותה ולהטותה בידו כאחד מאתנו וכו'[.]

ובו ביום כותב המו"ל פֿישר “שלשמחתו מצא היימן בציורי מה שכֻלנו מצאנו ושמצדו נמנה וגמר להביא אותו בהיַרְחון נייע דייטשע רונדשוי, ושרק עלי להציע את הדבר להעורך האָפיצלי [הרשמי] שבלי ספק ימצא בו מה שכֻלם מצאו.”

אין אתה יכול לשער עד כמה גדול לי נצחון רוחני זה שגם בחומר ממנו לי תוצאות. מלבד השני מאות שקל שארויח יפתחו לי כל שערי העתונים הגדולים, ופֿישר בעצמו נכון להו"ל מהני ציורי בספר מיוחד בההוצאה שלו.

וביותר הנני רואה אנכי עד כמה חזקה עוד היהדות, כלומר הצער שביהדות, או לדבר בשפתי: היופי שבצער זה!

הרושם על החיצונים גדול כל כך עד שאני מתבייש להביט בפניהם בשעה שיתארו לי רושמם.

הנני עוסק עתה בשני קובצים: Zu Hause – Im Exil – בהראשון אני מתאר את היהדות החדשה, כלומר את החדשים הרוצים להפוך קערתה על פיה ואינם יכולים… ובהשני את היהדות הישנה, היהדות של אבותינו –

בשבועות האחרות של ימי אחיאסף לא עבדתי מאומה, כל כך לקחו הענינים הלא סדורים את לבבי. אבל הנני מקוה שכ[ש]יתבררו וית[י]סדו הענינ[י]ם אָשוב אל מנוחתי הצריכה.

דירתי טובה מאד עתה ובה לי מנוחה יתרה.

שלך באהבה

מי"ב

479. אל דוד ניימרק²²⁸⁰

30.1.1898

ידידי,

בעד השקלים תודה.

צר לי מאד שלא אוכל לשלוח לך במוקדם, אחרי שאין לי רשות לזה כל עיקר… ולא מבעי. כי השלח שנה ראשונה אין אתי כלל –.

במאמרו של ב"פ [ברנפלד] אין אמת כלל. רק חוצפה ובורות גמורה… בחוברת ג' בא המני תשובה בשם “מכתב אל העורך”.²²⁸¹ אבל אחד העם בהערת העורך ידחני בשתי-ידים - - -²²⁸²

תשובתי על הטענות הידועות “צורך ויכולת”²²⁸³ המה נצחוני הרוחנים בימים האחרונים.

הדבר פשוט. ציורי Im Exil [בגלות] עשו רושם גדול בחוג המשוררים העומדים בכאן בשורה הראשונה והמה מנבאים לי התחלת שירה חדשה עברית. דברי יבואו בטח בהירחון הראשי "נייע דויטשע רונדשוי" –²²⁸⁴

הנדיב הוא רומני ושמו לא אדע, לע"ע עוד לא נתבררו הדברים היגעים –²²⁸⁵

שלום, ידידך

מי"ב

480. אל אחד העם²²⁸⁶

[1.2.1898]

ידידי!

אלי אלי! מה עשית לי?

ע"י “הערת העורך” שלך כמעט חליתי שלושה ימים; ועוד עתה לא נחתי ולא אוכל לנוח - - -²²⁸⁷

אין אני בא לדון עמך על טענותיך על ה“אנושיות” שלנו או שלי ועל ראיותך מ[מו]דעותיו של נ[ו]רדוי, שאני יודע היטב שמתחרט הוא מאֹד עליהם ואינו זוכר בחיבה את השעות כתב פלסתר הללו. דברים כאלה בטעמא הם תְלוים. ואולי ב[ו]א יבוא יום שתשבע את ה“חברה” וכגון דא, ותחל לשים לֵב ביותר אל ה“יָחיד”, אל אותו היָחיד שילחום קיומו את החברה בחיים ובמדע, במעשה ובמחשבה; ואז תבין כי הננו לא בשגעון עסקינן, במין יותרת שירית, כי אם בדבר יסודתו בהשתלמות האדם ופנימתו, ובפרק נכבד נפשי שלא נוכל לפטור אותו בשה“י ופה”י.²²⁸⁸

אבל על מה שאני מתפלא וכמעט איני יכול להאמין למראה עיני: שאתה, רצוני אתה מערבי גמור שיודע בטוב הטקטיקה, הרש[י]ת לעצמך לשפוך בעתונך על אחד מעוזריך ק[י]תון של שופכין…

ואנכי חושב שיכול היית לדעת כי הערותיך, שגם אנכי לא אבין מה שאני כותֵב במכ“ע אחרים שאינם חוששים לכַך - - עושים לי אי-אפשר לעבוד אצלך הלאה וגם אצל מכ”ע אחרים.

ואתה הלא תדע מה לי הדבר הזה. לי שמחשבותי ורגשותי יאלצ[ו]ני לבוא בקהל ולדבר את דברי בשער. וגם זאת תדע שדחיה כזו בשתי ידים היא ואחריותה עליך.

כמה נלחמתי עדי נפתחו לי השערים אחרי “רשות היַחיד”,²²⁸⁹ שאולי עתה תבין אותו מעט יותר. ועתה בהערה אחת אתה שאינה כלל לגוף הענין המדובר תאלצני לסגת אחור.

לבי יכאב מאֹד בראותי אחריתי הקרובה בספרתנו העניה, שאנשיה מעטים ונער יכתבם. ועוד יותר ידאב בראותי שאתה, אחד מידידי ומתנגדי הנאמנים, גרמת את הדבר.

לבי לא ירגע. הנני משביעך לתַקֵן את המְעֻוָת בכל מה דאפשר לך.

בנפשי העברי הוא.

ומה גם שהדבר לא בצדק. גם אתה קראת למאמרי ב“הצפירה” יישר כחך! – בן-יהודה כותֵב לי שמאמרי האחרון עשה רושם גדול. וכן אנכי מקבל מכתבים מכל עבר ופנה.

איך שיהיה תדע כמוני שלא לכבודי אסרתי את המלחמה הספרותית בירחונך. ושהכל היה פרי מחשבותי שאני חושב ואחזור ואחשוב על בית ישראל. ושבשום אופן לא הרוחתי “סוף” כזה על ידך.

וגם זאת אנכי יודע שהפלמקיה [הפולמיקה] שלנו לא הזיקה לירחונך כלל.

איך שיהיה לא יאומן כי יסופר שאתה תכשל במין מעשה כזו, לבזֵה אחד מעוזריך ולהעיר בין השטין שאתה מְתַקֵן את דברי לא כשאר הכ"ע שאינם חוששים לכך.

לבי לא ירגע, אתה תעשה מעשה כזו, הדבר כחִדָה בעיני. והאמת אגיד כי זאת הפעם החלתי להרהר אחריך.

חזור בך!

_____

גם בעניני “התחיה” הדברים יגעים. ע"פ [אהרנפרייז] רוצה לכוף עלי את טון ביד חזקה, ואנכי שכל מגמתי ועקרי לעבוד בשנוי הערכים בישראל מיהדות מ[ו]פשטת ליהודים בפועל איני יכול להשתתף עם איש שיאמר שהרבנות החדשה האידיאל שלו. וכו' וכו'[.]

הנני מְכַבֵד מאד עוז רוחך לסגת אחור מהב"מ [בני משה] בראות שנדחקו בהם אנשים שאינם מהוגנים. ודבר זה לסגת אחור ע[ו]ד חזק הוא מיסודו של דבר.

אבל ע"פ אינו מבין כזאת.

מלבד זה הוא בעד המרכז בעירו הקטנה ואנכי בעד המרכז בברלין, לא מפני שרודף אנכי אחרי השררה, רק בעבור שאיני מוצא לנכון לרכז מפעל הרחק מאדם העיר.

ועוד דברים בגֵוִי.

_____

בדבר הרצל עוד לא כתבתי לך הכֹל.

הלא יודע אתה טענותיו של טריטשקי²²⁹⁰ אודות ה“רוח-שדה” החָסֵר למשוררי ישראל עובדים בשדה אחר… והנה עתה ע“י הציונות המערבית החלו משוררי ישראל כי ע”י הרגש החזק הזה יכלו להוליד שירה חדשה בישראל. והנה בא הרצל, המנהיג הראשי החולם חלומות עמו והראה כי שיטת “רוח-שדה” ישראלית פשטה את הרגל…

עולם הפוך אני רואה. בעוד שהמזרחים שלנו מתפעלים התפעלות עגל מן המערבים ומאמינים בהם כבני-אלים ממש (כמעט רצה אחד מן חסידי הציונות להכות אותי בשמעו מפי שאנכי מכבד את ספרך על ספרו של הרצל וכו'). הנה המערבים משתחוים לנו.

לובלינסקי ספר לי שאחד מידידיו שמסר רָמון [רומן] למ[ו]ריץ היימן לבחינה ובא אליו לשמוע משפטו, אנוס היה לשמוע מפיו תוכחה זו: “אנחנו לא נוכל לעשות עוד, רק המזרחים יש להם גזע, הם ירשו את השירה כאשר נוכחתי מדוגמה אחת ששם לפני רוסי אחד לא-כביר [לא מזמן].”

אגב גררא זוכר אנכי שגם הס[י]נטֶהזע של היימן אין אתה מבין, אבל לפי דעתי הדבר פשוט. הוא וחבריו חשבו שהס[י]נטֶזע כבר באה, רצונו שחלקי היהדות המסורות בלב כל אדם מישראל כבר ה[ו]רכבו הרכבה שלמה עם הקולט[ו]רה המערבית. והנה בא הדבר הזה והראה לו כי שגה ברואה ושהצער הגדול הישראלי השוכן בנו עמוק עמוק לא ימחה לעולם וכו'[.]

_____

דעת הציונים שבברלין אוד[ו]ת דבריך האחרונים איני יודע בעבור שבהיכלם לא יֵחַד כבודי – אבל בליל-דרשתי ראיתי אחדים וספרו לי שמצאו את דבריך יפים מאֹד.

אצל העקספידטורים [המפיצים] אשאל.

לניימרק אשלח.

את השקלים קבלתי. רצוני שקלי ניימרק.

במטותא שלח לי את שארית שכרי בעד מאמרַי. עודני סובל מחוב[ו]תי מרבע הרזה שלפני רה"ש שלהם.

בעד “מעבדות לעבדות” לא תחשוב שכר.

_____

מנ[ו]רדוי יצא לאור רָמון [רומן] חדש. אבל כפי הנראה אינו טוב מהראשונים - - -

לובלינסקי ספר לי כי הרצל הוא שהיה שצוה לבָרֵך את נ[ו]רדוי באותו ליל היה בכאן.

הערתך צודקת: הרצל מושך את נ[ו]רדוי ביד חזקה. עוד ספר לי לובלינסקי שהרצל מיסד עתה בנק ישראלית בת מאה מל[י]ונים כדי לקנות א"י מפלוני התוגר [הסולטן הטורקי].

כמה תמים הוא האיש הזה שחושב שפרוטות כאלה יושיעו את גוי הישראלי - - -

_____

גלוסקין היה בכאן שני ימים. ועמי עסק במו"מ כרבע שעה –

ביום הראשון בבואו התועד עם ווינץ, בריינין, אסתרמן וכו' ובפגשי עפ"י מקרה את ווינץ על התחנה בקשני לבוא אליו ולהיות מן היועצים.

מובן מאליו ששחקתי לו בפניו –

ההרשאה אינה נכונה מהני טעם שכתבתי לך.

לקחתי לי היום געווערבשיין [רישיון] פשוט ואשתדל לקבל את הבי-דואר ע"ז. ואם לא, אז אנוסים תהיו להוסיף על הכתֹבת:

Zu Händen Vr. M.Y. Berdyczewski

אחרי שלרשום את הפֿירמה שלנו בבית דין המסחר קשה מאֹד.

בעוד ימים שלושה אדע אחרית דבר מהפאסט [דואר]. לע"ע הוא נותן לי את הכספים על אחריותו.

_____

את הספרים מבֿרשא [מווארשה] לא קבלתי. על ספרים מרבים לשאול.

לע"ע יש לנו 72 חותמים על השלח.

אנכי משתדל בכל מה דאפשר לי.

חיה בטוב

ידידך מי"ב

לאחותך ולבתך היקרות תודה בעד הדרישת-שלום.

היש תקוה שבתך תצא להשתלם בחו"ל או תשאר ברוסיה.

הקורא[ו]ת הן עתה עברית?

481. אל דוד פינסקי²²⁹¹

2.2.1898

ידידי!

את זה לעמת זה.

בן יהודה כותב לי בתוך דבריו האחרונים: מאמרו היפה עד מאֹד מאד “סתירה ובנין” הנה נדפס וכל קוראינו אותו בנחת רוח רב ומוצאים בו הרבה ענין, ומתענגים על סגנונו היפה ועל מהלך הרעיונות אשר בו. –

השלום לך ולרעיתך היקרה?

מצב בריאתי אינו בכי טוב.

שלך

מי"ב

482. אל מרדכי אהרנפרייז²²⁹²

3.2.1898

ידידי היקר!

תודה לך ולרעיתך היקרה בגלל ברכתכם. וכבר כתבתי לכם שביותר שמחתי למצוא אנשים קרובים כל כך שמחים בחלקי.

ועוד יתרה אני יודע את ה“סנדקאות” שלכם וערכה, את השמים שלכם ואת האויר שלכם ואת כל המנוחה היתרה שאצלתם לי בימים עמדתי על פרשת דרכים, רצוני [לומר] בין ההזיה האפסית ובין השירה המוחשית.

אתה פעלת עלי בשלילה וע"י בקרתך החדשה את: “דיע געבארט איינעס הייליגען”²²⁹³ הבאת בי את ההזיה לידי גסיסה. והיא בנפשה הרכה ובשירתה הפנימית פעלה עלי בחיוב והבאתני לידי טוהר ונקיות הנפש.

זאת הפעם למדתי להתיחס אל אשה בטוהר מחוג השירה העליונה שליתא [אין] בה קורטוב של “רצון”, וכיון שבאתי לכאן, למקום גבוה כזה, אז הפריד המשורר שבי את חלק “בן אדם” וכל החולין שיש בו ונעשיתי לאת אשר הנני.

ואני עתה אדם אחר לגמרי מאותו שהייתי לפני שנה, לפני מחצית השנה, וגם העולם והחיים משתברים בי עתה באופן אחר.

איני עוד עצור בה“עצמוּת” שלי הצרה, כי אם ממעל לי, לחיַי, לחיֵי עמי וחיי כל בני אדם הנני רואה ומרגיש, הנני סובל וחי. איני לבדי עתה, עִמי עַמי עם כל צרותיו הארוכות, אנחותיו ותלאותיו הרבות הם הם מדברות מתוך גרוני, מתוך נפשי, מתוך הויתי.

ולמרות עניי ומרודי, דחקי וקרן זוית של מעוני הקטן, למרות ולמרות הרי אני מרגיש א"ע [את עצמי] עתה כמלך בגדוד, כאיש שקרוּא הוא לתנות לעמו האובד ולשיר את צערו הגדול ואת היפה שבצערו - - -

אבל קללת אלהים רובצת עלי. בשפת קודש הנני חולין ובשפת חולין הנני קודש, רצוני [לומר] רק באותה שעה אדבר בשפת נכר הנני עוזב את רצוני לעמי, להושיעו וללחום מלחמותיו והנני רואה את הדברים כמו שהם…

בשפתנו הנני איש מכה על המינים או פסנתר, האבנים רבים מאצבעותי ואנוס אני להכריע את נפשי להם, ובשפת עם נכר הנני כאיש פורט עלי הנבל והקשת בידי לכל אשר אטהו.

ולבי לבי נתון להשירה הרכה, הלחשית שם שם הרחק מן המחנה, הרחק מעולם עמי ותלאותיו, הרחק ממבואותיו, הרחק מתנועותיו…

הנני מרגיש א"ע לפי שעה כהיהודי האחרון וכהנצר האחרון שמתו עליו כל קרוביו.

אלה המה תנאי נפשי כעת.

גם אנכי רואה בהתחלה זו לטובה “תקוות ואפשרויות מזהירות”, ואנכי חולם את עצמי בתור משורר עברי בשורה הראשונה ובתור איש יֵשב בקרוב בא"י בין חרבות עמו.

ואז אשיר את שירת-עמי.

היימן הוא כל כך מלא משירתי עדי יפקוד אותי לכל איש בא לידו. ולובלינסקי ספר לי כי בפגשם יחד שאל אותו הרבה אודותי ואודות תולדתי ועתידתי. ושבאמור לו לפי תומו שחושב אנכי מחשבות לעלות את הארץ ולראותה ולבכותה התפעל מאד; אחרי שמוצא אותי כמו קרוּא לכך.

“מלבד השירה הרבה – אינו זוכר לקרות שפה רכה אשכנזית כשפתי, והדבר כמעט נס אצלו.”

לע"ע דברי הם מתגוללים אצל אוסקר ביע,²²⁹⁴ ואיני יודע אחריותם. אבל איך שיהיה נצחוני הרוחני החזיק את לבבי ואני מקוה ללכת הלאה. והיה בבואי אל מטרתי ואזכור את הסבות שהביאו אותי לכך, אזכור גם בהאושפיזא שלכם, בהתרנגולות לפי תומן שלכם ובהמנענע [ערסל, נדנדה] התלוי שם מאחורי בית הכנסת בין שני אילנות נמוכים.

האם לא אצבע אלהים היא ששם מאחורי בית הכנסת הריתי את מחשבותי ע"ד שנוי הערכין בישראל והסרת בית הכנסת.

ברם זכור אתה וזכורה רעיתך לטוב!

– – – – –

הנני מתפלא על האינסטינקט הנפלא של רעיתך היקרה שבכל המכתבים שביני ובינך בדבר “התחיה” אינה פורסת בשלומי, כאילו מרגשת היא שבכאן רוח רעה מבעתך ושאינך מה שהנך.

דבריך הכבושים המה יותר מכבושים, המה מרים, המה לא צודקים, המה מה שאין הפה שלי יכול לדבר…

בכלל רואה אנכי שהנך עומד ולא תהלוך הלאה כיאות לאנשים כמותנו היום…

ובתנאים כאלה, במין עצב-כעסי כזה רוצה אתה לעשות תולדה ולהרים את האנשים משתתפים עמך.

את מכתביך האחרונים לא אוכל לסלוח לך. אבל מה שאתה אינך יכול, יכול אנכי. אנכי יכול להפריד - - -

במה שנוגע לעיקר הדברים כבר כתבתי לך דברי שאיני יכול לשנות מהם, רק באחד, רצוני [לומר] בסדרי ההערכה. שנחלוק בינינו את העבודה לשתים. אנכי אקח את חלק השיריי, בין במקור בין ביָשן, בין בתרגומים שבו אעשה כאדם עושה בשלו מבלי כל שאלה אותך; ושאתה תקח את חלק המדעי והספרותי בעדך. והיה שלושים בוגין מסורים בידי למלאותם ושלושים בידך.

אבל איני יכול לכחד שבזה לבי נוקף מעט פן תהיה ה“תחיה” לדו-פרצופים סותרים זה את זה…

איך שיהיה הדרך הזה הוא האפשרי האחד.

הנה עוד הפעם נסיון אחד להרִחוּק שבינינו. אתה מהר וכתבת להרצל, לבריינין (על ידי) פן יקדמהו אחר – ואנכי בטרם אדע אם באמת בחזיון זה מעין שירה חדשה, דבר שאני מסופק מאד… איני מתירא כלום שמא יקדמנו אחר בזה. ואם באמת הדבר אינו שוה הרבה איני מוצא לנכון להתחיל בו רק בשביל שהשם גדול. אדרבא, בכאן אני הולך בדרך “אגדותיך הכוזבות” שחפץ אתה לכתוב, להסיר את המסך.

מה לנו ספקות שיריים כאלה, בעוד שלפנינו שירה לבאית [מלשון לביא] גדולה של וססרמאנן, שירה עברית היותר גדולה שראיתי בימי חיי.

גם בדבר המתרגם אתה ממהר. אנכי זוכר שאחת גמרנו לנסות את כל אלה שעובדים אצלנו. וזאת הלא יודע אתה כמוני שהאיש הזה שמט את הרגל לגמרי, בין בחומר בין ברוח ושאינו מוכשר כלל למלאכה כזו; אחרי שאין בו עתה אפילו שמץ שירה. ומה גם אינו מבין אשכנזית כל עיקר, ותרגומו של [לצרום?] שִנה והגיה, רצוני [לומר] העתיקו מלתר וניימרק. וגם זאת תשכח שהאיש הזה אינו שומר את דברו, שאינו יכול כלל לעבוד…

המו"מ [ממזרח וממערב] כבר גמור בדפוס. רק הבוגין הראשון לא נדפס מפני שחפץ הוא למלאותו במאמר ראשי ואותו אינו כותב זה שנה שלמה.

בשבת זו תהיה הפרמיירה של הרצל²²⁹⁵ ונראה. לך הלא אוכל לגלות כי ברַם דחה את הדבר…

מאמרי “בנין וסתירה” עושה רושם. הנני רואה כי בני הנעורים מבינים דברי. ודבר זה מחזק אותי שנחל את התחיה במאספי “על אם הדרך” כולל ישנים גם חדשים (שהנני עוסק עתה בהם).

זאת והקודם לזה הוא הכל במה שנוגע לענינו.

– – – – –

מצב בריאותי אינו בכי-טוב, דרשתי ברופאים והנני חסר-דם במדרגה התחתונה. וכ"ז בא מהרבע הרע הקודם לפני ראש השנה. כל כך הייתי בחסרון כיס עד שלפעמים רבות אנוס הייתי ללכת אצל אנשים אחרים, לא רציתי כלל לבקרם, רק כדי לאכול ארוחת הערב.

באותה שעה נפניתי אל טון ובקשתי ה[י]מנו שילוה לי עשרה רו"כ, ואז כבר ידעתי שיש לי תקוה לשלם לי בקרוב, וגם כתבתי לו זאת.

הוא לא הלוה לי, כלומר האמין שאנכי אובד לגמרי שאין ידי משגת לעולם להשיב איזה שקלים. והאיש הזה היה “צדיק” גמור שלושה שנה ומחצה ואתה “רשע” גמור.

אבל לך אוכל לגלות שידעתי שישיב פני ריקם ושלא האמנתי אפילו ר"א [רגע אחד] שיעשה זאת. ושאנכי ברשעתי המעטה עשיתי זאת במזיד…

ומכתבו האחרון, שהוא ד[ו]ק[ו]מנט נצחי, הראני כי לא שגיתי בראיה - - -

במטותא. אל נוסיף לדבר מזה, לבי עלי יכאב… ואתה ידעת שהאמנתי הרבה בו ושגם קרוב הייתי לו.

אנכי לא שיניתי את טעמי. בו האשם. והיה אם באמת אני עושה לו עו[ו]ל אשמח. לע"ע נתפרדה החבילה.

– – – – –

את ספרו של ב"פ [ברנפלד] אשלח לך במתנה, בתנאי שתזכיר אותו בהשקפתך. מלבד שטחיותו היתרה לא הזכיר במזיד שמו של העסס.

אגב גררא אני מעתיק לך איזה דברים כתב לי המשורר הצעיר יפה²²⁹⁶ אודתו, שהם לפי דעתי היותר נכונים אודתו.

“את ב”פ איני קורא. בכלל – מה הם ערך הדברים: חרות, קדמה, אהבת אדם וכו' – אומר סופר אחד רוסי, אם אנחנו שומעים אותם יוצאים משפתיו הטמאות והשכוריות של וונקא קַיִן (גזלן רוסי ממאה שעברה, סמל השכרות והגסות)? מה יכול להיות ערך המלים: ספרות עברית, תחית העם, תחית השפה אם אנחנו שומעים אותם מפי הסופר הזה.["]

במטותא שים לבך למכתבי נגדו ב“השלח” חוברת שניה ולהערת העורך…

אנכי כתבתי לאחד העם שאם לא יתקן המעוות אז אין לי כל חלק ונחלה בירחונו להלן. רצוני [לומר] הוא אונס אותי לכך.

אולי תגע אתה בזה.

שלום לך ולרעיתך

שלכם באהבה

מי"ב

מכתבי הראשון כתבתי לך ביום א' העבר. אנכי אחכה לתשובת שניהם.

גם ספורה של רות אני שולח לכם שלא ע"מ להחזיר.

במטותא השב לי את הקונטרס הציוני ששלחתי לך. דרוש הוא בעד אחיאסף.

כמה מחיר ספרך והרבט [ההנחה]? שכחתי.

483. אל צבי בורנשטיין²²⁹⁷

3.2.1898

שיננא! אטו [וכי] משום שפלונית בת פלונית לא באה באשמורתה… אני, פֿריש וניטשי לאו גברי רבי אנו?

יודעים אנו, כלומר אני פֿ. ונ. את האורב יושב שם במעמקי לבבנו, מרגישים אנחנו אותו; אבל זאת ה“יתרה” שבנו שלפעמים אנו ממלאים שחוק פינו עליו, עלינו בעצמנו. אמנם כן בתוך כדי עצב וקדש בהפקירא? ניחא לנו, אבל זה האדם - -

ואני אומר לך: אל יהי האדם קל בעיניך. אנחנו בני אדם יושבי אור וצלמות אנו ההבל היותר יפה בהַויַת האפס…

את הזעיר-אנפין של הפֿינית אינך מבין פשוט. ואת אשר אתה חושב לה ולדכותה [ולשכמותה] לרעה אני חושב לטובה. האם לא יפה הדבר וגדול גם יחד שתאוה פשוטה באי-אפשר לה להמלאות תתהוה בקרבן לפ[י]לוס[ו]פיה חיה, רצוני לתשוקה עזה אחרי חשבונו של עולם עם שאלותיו וספקותיו.

אמנם כן “נקודה אחת” שולטת בהן, בנו, בתוך כל החי ושאינו חַי. אבל האין זה עושר גדול שאותה נקודה תתפשט לצבעים רבים, לתשוקות גדולות, לחלומות, לאידיאַלים, לאלהות.

חזור בך והשתחוה להן. זאת היא האשה שהַקְדֵשה שבה יתהפך לקדושה. דוק ותמצא.

בבואך אלי למחר בע"ש לאחר הצהרים אקרא באזניך חזיון אשכנזי שעָצור בו נשמת הפֿינית.²²⁹⁸ דנתיו לגניזה בשביל הטעמים היְדוּעים – אבל לך אגלה את המטמון הזה.

קרא את צרסטסרה [זרתוסטרא] ותמצא בו כל מה שעתיד אתה למצוא עד יומך האחרון.

בר"כ [ברגשי כבוד]

מי"ב

484. אל אחד העם²²⁹⁹

3.2.1898

ידידי!

השירים באו על שם אחיאסף ובמסגרת (השלח), ובאשמתי לא שמתי לבי לזה, קרעתי את הנרתיק והנני שולחם אליך בזה הדרך.

לפי הדין הייתי יכול לשלוך [לשלוח] אותם אל המ"ל, אבל מפני שהדבר ממקור “המליץ”, (הנרתיק היה מבית מערכתו) הנני שולחם אליך.

כן אני מֵשיב לך את הכרטיס.

האיש הזה הוא למדן גדול ומעט משכיל. אינו ידידי מנֹער אחר שראיתי אותו רק בוולוזין. וזכורני שלמדנו אז יחדיו את “תורת החיים” מפריס²³⁰⁰ ושהיה אז איזה עשיר.

אגב גררא שמעתי בלבוב כי פריס המיר את דתו.

מספרו של [העמן?] הציוני קבלתי אתמול מאחיאסף “הצגה” של 35 אכסמפ'.

בשבת זו י[ו]צג חזיונו של הרצל בפעם הראשונה. אומרים כי מר נ[ו]רדוי מסתתר בברלין.

חקרתי ואמרו לי שאחרי שהדבר הלך מכאן לפני עשרת ימים האשם תלוי בבית הנתיבות, ומקרים כאלה מצוים אחרי שהם מאספים את התיבות הנשלחות לבת-אחת.

אתמול הלל לפני ציוני אחד את מאמרך שאמנם מתנגד לו.

מספר חותמי “השלח” בחו"ל עד אותה שעה 76.

פֿוכס דורש ה[י]מני את “השלח” ומתפלא שלא שלחנו לו. אנכי הרשתי לי לשלוח לו חוברת הראשונה בתנאי שיעיר עליה במגיד!

מה אעשה עמו להָלֵן?

שאר חדשות אין.

אסיר תודה אהיה לך לו תצוה להמדפיס לתת לי גליון של מאמרך הראשי בחוברת השניה.

הרני מחכה עליו בכליון עינים.

מילתא דבדחותא:

ב“הפסגה” האחרון קראתי מכתב ספרותי ע“ד התפתחות הספרות בימים האחרונים ובו מהללים הרבה את המכ”ע החדשים, ה“אשכול” של פוכס וה“אפיקים בנגב” של קמינקא שמלאים מזן אל זן דברים טובים ונכוחים וכו' וכו'[.]

בלי ספק יודע אתה כי שניהם לא יצאו לאור כלל.

שלום לך ולביתך

ידידך

מי"ב

485. אל אחד העם²³⁰¹

7.2.1898

ידידי!

מכתבך הגדול באוני, וכל כך הרעיש אותי, עד כי נמנתי להמתין מ[עט ב]תשובתי עדי יפוג זעמי.

עתה בעניני “השלח” ו“אחיאסף”.

מספר חותמי “השלח” בשכר המה 72 ורובם בני א"י וארצות הברית. חותמי גליציה נתמעטו מאֹד, ובכלל יתהלך הענין בעצלתים, אם כי אני מתאַמֵץ בכל כחי.

כפי הנראה הזיק לך הרבה מעמדך נגד הזרם, ורבים חושבים עתה אותך לכופר בעיקר ממש…

בדבר “אחיאסף” יש תקוה מעט והדורשים המעטים באים עכ“פ יום יום, אבל לע”ע אין לי עוד הספרים; וכל זה באשמת הבעלים בווארשא שהתעצלו לשלוח עד כה.

בדבר הסניף ה“לועזי” שכפי הנראה גם לו יש תקוה כבר הִתְבַרֵר הדבר. אנכי באתי בברית עם המו“ס פהפפעלויר בכאן, וכל בעשטעללונג [הזמנה] על ספר לועזי מווארשא אני משיג על ידו, ושולחו אותו על חשבוני לידם ישר והיה ברבות הדורשים, כקונטרסו של העמאן בבַזעל אני מתאמץ להשיגו מן המקור. כלומר מן מו”לו. – הספרים שנשיג מפ. נִתָנים לנו בנכיון 15%, ואותם מן המקור לכל הפחות ב 25% ועוד למעלה.

בדבר “אחיאסף” אני מתנהג כך. כל בעשטעללונג [הזמנה] על ספרים יוצאים מחוגנו (ודברים כאלה באים) אני כותֵב לווארשא והם שולחים את הספרים לאותו האיש על חשבוני.

ספרים שלנו אשלח אנכי בעצמי. ובאשר אין לנו בכאן חנות פתוחה, אציג אצל המו"ס פ. אכס[מ]פלַר אחד מכל מין שלנו. והיה במכרו אחד אמלא לו את החסרון.

כן הנני עתה חתום שני על הבערזען צייטונג [עיתון הבורסה] למו"סים במחיר 5 מארק לחצי שנה, שבו ירשם כל התוצאות החדשות בשדה הספרות בכל יום. ובכן הנני יודע הכֹל.

כן אשתדל להשיג סוכנות על מכ"ע עברים לועזים.

אחדים דורשים המני שאקבל חתומים על המליץ והצפירה וכבר שאלתי את בעלי “אחיאסף” בזה.

בדבר הערכת החשבונות אני מתנהג כך:

יש לי פנקס ל“השלח”. (הוצאות והכנסות). – פנקס לאחיאסף (הוצאות והכנסות) – פנקס לאחיאסף (רק הכנסות מספרים) – פנקס לועזי (רק הוצאות בעד ספרים).

בתור הערכה כפולה יש לי [טאלנס?] שבו אני מְרַשֵם מקרה כל אחת ואחת. הכנסה גם הוצאה בשני פעמים (שאחד ישאר אצלי והשני לעֻמתו שהנני מפריד אני שולח לאחיאסף).

ומלבד זה יש לי קאססעבוך [ספר קופה] גדול שבו אני מְצַרֵף בסוף כל חודש סכום כל החשבונות.

לחותמי “השלח” יש לי פנקס גדול שלחו לי מווארשא.

כן ישנו לי ארבעה תולים למכתבים א) למכתבים בדבר השלח. ב) למכתבים אקבל מווארשא. ג) למכתבים בדבר ספרי אחיאסף. ד) למכתבים בדבר הסניף הלועזי עם המו"לים וכו'.

אני עובד מדי יום ביומו מן 5–2. אבל בחודש העבר ע"י ההכנות, ההליכות וכו' כמעט עבדתי בכל הירח ולא עשיתי בעדי מאומה.

עד כמה מתרשלים בעלי אחיאסף בתשובות דַי לך שבשלחי להם בסוף החודש העבר כל החשבונות והרשימות (גם רשימה מדויקת מחותמי השלח, על ידי – על ידם – ע"י סוכנים – ) לא השיבו לי מאומה ולא שמו לבם כי סוף כל סוף הנני בן-חיל בחשבונות ושעליהם להעיר אותי אם היטב סדרתי.

ואולי הם כועסים עלי. המה הרשו להם לגעור בי ואנכי הרש[י]תי לבקשם כי לא ידברו עמי להלן בנוסח שלא נסיתי בו –.

עוד דבר אחד, שהלא אוכל לגלותו לך.

אנכי התנ[י]תי עמם מראש שבטרם כל החשבונות שיהיו לנו בסוף הירח ישלחו לי שכרי במוקדם בראשית כל ירח, ואתה הלא תדע עד כמה אני צריך לזה ושבכאן הכל משלמים למפרע, והם לא ישימו לבם לזאת. בחודש העבר השגתי שכרי בט"ו ועתה עוד לא קבלתי אם כי בקשתי מידם.

יש לי מזה שפיכת-דמים כי קשה עלי לתבוע, באשר גם לי צר מאֹד שההוצאה מרובה על ההכנסה לע"ע.

בכלל הקססה [הקופה] עניה מאֹד ואין בה די ספוק. בכל יום ויום אני מחכה לתביעה מאת ר. מאססע ופוכס בעד המודעות מאיטצקו[ב]סקי. ועתה תבוא הפרטה [דמי המשלוח] הגדולה של השלח השני.

יכול היות כי יבוא כסף מקונים בכל יום, אבל הדבר רק יכול היות –

אולי תוכל אתה להיטב את הדבר שלא במתכון –

בדבר הכתֹבת הדבר נחוץ מאֹד. אנכי כבר נתתי מודעות בדבר ההוספה. וכן כתבו לי מווא[רשא] שגם הם נתנו. ועתה גם עליך לעשות.

כל אנווייזנג²³⁰² סתם תביא לי עגמות נפש גדול. אחר שאין לי רשות לקבלה, ורק הפקיד הראשי בטובו נותן אותה לי על אחריותו, כלומר הוא מֵעיר שהדבר על אחריותו. ודבר זה אי-אפשר רק בדבר בלתי-מצוי, לא במעשים בכל יום.

בהגעווערבע-געריכֿט²³⁰³ כבר רשמתי את הסניף שלנו, ועתה אין כל חשש פן יענישו אותנו על שאנו עושים מסחר תלוי באויר מבלי הודעה אל הרשות. אבל להשיג כספים [?] דרוש רשימה בההאַנדעלס-געריכֿט,²³⁰⁴ דבר קשה ועולה בהוצאות רבות.

בקצרה מסחרנו כמו שהוא אינו דורש מצד עצמו כל הטליטלים [הטלטולים] האלה, רק הכתֹבת וע"כ אין דרך אחר רק לשנות.

והאמת אגיד לך כי גם לי לא ינעם הדבר מצד עצמו: אחרי שסוף כל סוף הענין הוא דבר-ספרותי ושמו ספרותי.

אבל לע"ע אין-אפשר באופן אחר. רק בהתבסס המסחר שלנו במועד הראשון שהגבלנו (חצי שנה), אז נוכל לעשות את הצעד לרַשֵם את הפֿירמה שלנו בבית דין המסחר.

גם ההרשאה שלהם שנתנו לי הזיקה הרבה…

פֿירמה כזו, שאינה רק נסמכת על פירמה שבחו“ל הלא עכ”פ דרוש לה איש אחראי ועָרֵב בעד כל מעשיה.

וההרשאה נכתבה בכל כך הגבלות, בפחד גדול כל כך… עדי שהראש אמר לי שזכיותי כל כך נגבלות, עד שבשלוח לי איש איזה שקל בעד ספר ואנכי לא אשלח לו את הספר, אין לו רשות לתבוע אותי בערכאות.

ותבין מעצמך כי אחרי כל הדברים הללו לא היה אפשר להשיג את הרשימה.

הנני מבקשך למהר לתַקֵן את הדבר בהכתֹבת, אם אינך רוצה להָסֵב כי הדברים יחזרו לבעליהם.

בדבר המשלוח מהכי להתם יודע אנכי היטב מפי בעל הבית שלי שהיה פקיד עד כה בבית משלוח שלכל המאוחר צריך הדבר להתמהמה שבעה עד שמונה ימים.

לבריינין שלחתי. לניימרק שלחתי.

במטותא הרשה לי לקחת מחוברת השניה שני אכסמפלרים כנהוג אצלך.

חזיונו של הרצל נפל נפילה גמורה פה אחד בכל הפרֶססה [העיתונות] והקהל.

גם הציונים האדוקים שבכאן שנפגשתי אתמול המה אַבֵלים וחפ[וי]י ראש…

אנכי לא ראיתי עוד את הדבר. היום אנכי, פֿריש והירשפֿלד הולכים שמה ונראה מה המה חלומותיו?

עד כמה הדברים יגעים בהעבודה המשותפת שלנו בה“תחיה” דייך כשתדע, שאנכי מצד עצמי איני מאמין למפרע בטרם אבחן את הדבר. וכל עוד לא ראיתי את החזיון ולא מצא חן בעיני לא יעלה על לבבי כלל לקחתו בעדנו. וע"פ [אהרנפרייז], שגם הוא לא ידע עוד אותו, יאיץ בי שאמהר ללכת אל בריינין (בעל הזכיה להעתיקו) לקחתו ה[י]מנו בעדנו פן יקדמנו אחר –

ולא מבעי שב. אינו מסוגל כלל למין עבודה כזאת שדרוש לה עכ"פ איזה רוח של שירה.

מתירא אנכי מאֹד, לא אוכל ללכת בדרך כזה.

חיה בטוב אתה וביתך

ידידך מי"ב

לוקחי חנם של “השלח” יש לנו 29.

486. אל מרדכי אהרנפרייז²³⁰⁵

7.2.1898

ידידי!

בראשית אעירך שבגליונך האחרון שכחת לרשום עליו שם התואר –

במה שנוגע לגוף הענין, הפכתי וחשבתי מעת לעת [יממה] שָלֵם, משבת שלהם עד שני בשבת; ובאתי לכלל דעה, שאחרי הפירוד הגמור שנולד אצלנו עוד בהתחלת ההתחלה, פירוד שאולי עמוק הוא יותר ממה שאתה תחשוב, אי-אפשר לנו עוד “להנהיג את הדור” יחד, כמו שחלמנו.

יכול הייתי לקחת כל העבודה על שכמי כמו שאתה אומר לחפוץ. וגם זאת אמונתי הקדושה שיָכול אנכי לשאֵת ספרות כל העם הזה בחֵיקי, אבל למענך אני מְוַתֵר על זכותי והנני מניח את ה“תחיה” לך לבדך, ומעתה ידי מסולקת ה[י]מנה לגמרי ואין לי כל אחריות בין בעד העבר ובין בעד העָתיד.

ועוד זאֹת אנכי מצדי לא אודיע בעתונים כזאֹת, שאולי אפסיד מעט בזה לך. אתה מצדך תוכל להודיע את הדבר בכל העתונים. רק את “השלח” תשאיר לי להעיר בו הודעה זו.

ובכן אתה מעתה אדון יחידי לכל המעשים האלה. ומי יתן ויצלח בידך את אשר תזמום לעשות. מי יתן!

אין לי רשות מעתה להתערב גם בעצות וגם לא אובה זאת אבל רק פעם אחת איעצך שתהיה אדון יְחִידי ושלא תרכיב עליך עוד אדון, שאולי הוא יותר קשה ממני. והיה אם לא תשמע בקולי ואחר יירש את מקומי, איש לא עָמֵל בה עתה, לוֹ להזר הזה לא אוכל לוַתֵר עבודתי בת חצי שנה ויותר. והנני מבקשך שחלף עמלי לבטלה, רצוני עמלי בעד דבר יקצרו אחרים, רצוני אותו האחר תמחקו את החוב שלי שאני חייב לה“תחיה”.

אין אני יודע איך תחשוב על זה. די לי שאנכי ארשה לי לבקש כזאת. בצאתי ה[י]מנה והניחי את מקומי לאיש זר שלישי איני חפץ בשום אופן להִתְיַחֵס אליה בדיני ממ[ו]נות וזכ[ו]יות עלי; וגם איני חפץ לתת לו זכ[ו]יותי וטרדותי בלא דבר.

לך לבדך אני מְוַתֵר הכל.

ובכן זה החלום הארוך בן איזה שנים וזה פתר[ו]נו… ואולי יבואו הימים ותדע הֲרַת נסיגתי הזאת. שלפע"ד [שלפי עניות דעתי] היא ח[י]צונית – בעד הסופר העברי שבי, ואולי גם בעד ספרתנו – – –

ה“תחיה” היתה האחת, ונשארה האחת שהיתה יכולה לאַמֵץ עוד לבבי לעבודה.

מעתה נתק החבל האחרון. וגם אלה דברי האחרונים בהענין הזה שאיני חפץ לשמוע עוד אודתו. דייני…

שלום לך ולרעיתך!

ידידכם

מיכה יוסף ברדיצ’בסקי

P.S. הרצל נפל נפילה גמורה בפה אחד.

גם הציונים היותר אדוקים הולכים אבלים וחפויי ראש.

במטותא מחה שמי מרשות המניות.

את הסוכנ[ו]ת לא אקח על שמי. רק בתור [?]

487. אל אחד העם²³⁰⁶

9.2.1898

ידידי!

עודני מָלֵא מן הרושם הרע של ה“גטו החדש”²³⁰⁷ שמיום עמדתי על דעתי לא ראיתי כמֹהו לרוע –

מין התהטור [התיאטרון]… מין האנשים, רצוני ה“קהל” שלו, מין המחזות המתות שמלבד שאין בהם רוח שירה יעידו על עניות הדעת, הכֹל הכֹל עוררו בי רגשות רעות. בבושה פנימית ישבתי שם ולא הרהבתי להביט בפני שכני הירשפֿלד²³⁰⁸ שבא לראות את ה“רוח שדה” של השירה הישראלית החדשה…

בקצרה, הדבר הוא למטה מכל בקֹרת, וכמעט איני יכול להבין איך ברא סופר גדול, שעכ"פ קרא דברים טובים מין חזיון כז[ה.]

התֹכן הרעיוני שלו, שהוא הוא הוִדוי של היוצר וישראלותו עוד פחות הרבה מרעיונות “נקם ברית”²³⁰⁹ בשעתו.

לו היה האיש הזה צר לנו כי אז לא שמתי לבי לזה כלל. אבל אחרי… תוכל לשער גדול צערי ויגון נפשי.

לחום ולחום, בכל אשר תוכל.

במה שנוגע לתשובתך הארוכה, הפכתי והפכתי ומצאתי הכל כעין “ויש לישב בדוחק גדול”. ולולא ידעתי את ישרתך הגדולה כי אז הי[י]תי רשאי לחשוד אותך שבמֵזיד אתה עושה לי עָוֶל.

יודע אתה כמוני שאת כל העולם כֻלו תְתַקֵן, ושעוד בטרם נשמע ראשית הדבר מ“השלח” כתבו לי עורכי המליץ והצפירה וחזרו שאכתוב להם.

אחריותי אינה עליך בשום אופן ויודע אתה את התהילה הרבה שהללו מכל הפנות את מאמרַי אצלך ואצל אחרים, ודוקא אנשים טובים וקוראים טובים שאין להם כל אסמכתא להחניף לי.

הנני עומד על דעתי, שהענין שאודתו אנחנו דנים לחוד, ואנכי לחוד, ודוקא בשביל שאנכי מתנ[גד]ך בדֵעות לא היית יכול לעשות כזאת ולהכריע את הכף ביד חזקה…

במכתבך אמנם נאמר שחושב אתה את ב. [ברדיצ’בסקי] לבעל כשרון, אבל בהערתך רק את הרע הגדת. ודוקא אחרי מה שתשמיע אותי אודתי במכתבך, הית צריך להיות נזהר ביותר שלא לתת פ"פ [פתחון פה] למתנגדי, או יותר נכון לשונאי (עוד מימי רשות היחיד).

יודע אתה כמוני שהסופר שבי הוא עקרי. שזהו כל חיי זה יותר מעשרת שנים. שהרבה אני רוצה וחושב ומהרהר אודות צרכי עמנו וספרותו. ובשום אופן לא היה לך רשות לשפוך כלאחר יד ק[י]תון של שופכין על איש כזה.

יודע אנכי מצב ספרתנו עתה, עובדיה וסופריה. יודע אנכי את הצורך הגדול בה לכֹחות ולאנשים וע"כ אני חושב מין מעשה כזו לעברה פשוטה.

אתה אומר: אין אנו חסרים התעמקות בתהום ה“אני” הפרטי כי אם בירור המושגים והבנת האני הכללי אבל אנכי חושב להיפך. אדרבא האני הכללי החברותי יש לנו יותר מדאי. אני פרטי חָסֵר לנו. ומרגיש אנכי היטב שדוקא העבדות של עמנו לרוץ בעינים עצומות לכל מי רוצה להיות לראש היא היא באה מחסרון חרות פרטית.

מה שאתה חושב לרעה אני חושב לטובה ולהפך. אבל בזה אין לך עוד כל זכות לחתור חתירה תחת עטי.

הרבה הרבה לי להשיב לך, וגם מקוה אנכי שימים יבואו שתראה מה שאני רואה עתה, אבל הנני מניח את הפלפול לעת מצוא.

עתה בקצרה:

הנני מרגיש דבריך כמכה לחי רוחני שבשום אופן איני יכול להושיב אותה עלי. אתה הלבנת פני ברבים שלא בצדק. עכ"פ תן לי מקום בפעם האחרונה להצטדק במכתב עתך.

הנני משביעך בשם ישרתך שתתן מקום למאמרי הקטן: “אל העורך” הרצוף בכאן ב“על הכל” שלך.

עשה זאת אם חפץ אתה על כבודי ועל מרגוע נפשי שלא תדע שָלֵו מזה - - -

הנני מקוה שתעשה זאת. ובזה הנני נשאר ידידך ומתנגדך

ברגשי כבוד ויקר

ד“ר מי”ב

עזות שבשקר.

בזו הרגע אני קורא התלגרם של ווינץ בהצפירה.²³¹⁰ מלבד שהדבר הוא שקר גמור… הוא בעצמו התביש לפני…

מספר חותמי השלח 74.

מבֿרשא [מווארשה] אין קול ואין קשב… לא תוכל לשער עד כמה שרוי אנכי בצער מזה.

כזאת לא פללתי.

שלום לבתך ולאחותך היקרות

488. אל מרדכי אהרנפרייז²³¹¹

14.2.1898

P.S.

ידידי! רק בתור מלואים אני כותב לך דברי אלה –

מכתבי האחרון היה תולדות מתינות יתרה. ככ“ד שעה חשבתי והפכתי בדבר, וגם בכתבי אותו היה מונח בצלחתי [בכיסי] ולבי היה מהסס הרבה בטרם השלכתיו בהתיבה… ידעתי מה הוא הצעד הזה לי, לך, לכל העסק, ואולי לכל ספרתנו ההו[ו]ית, את הכֹל ידעתי; וע”כ תבין מעצמך שכיון שנמנתי וגמרתי לסגת אחור, אנוס הייתי לכך, רצוני [לומר] אנסת אותי לכך ביודעים או בבלא יודעים.

הדבר הזה היה חתיכת חַיי, פרק אחרון של תקופה גדולה בעולמי, כמעט חליתי ע“י זה; וע”כ הנני רוצה לשים קץ להפצע הזה ביד חזקה, ורק לפנים משורת רצוני, בעל כרחי, הנני עוד הופך בהענין מעט בתור מלואים. וזאת רק הפעם - -

קראתי את מכתבך ואיני יודע אם באמת תם אתה כל כך או כתבת הרבה דברים רק לשבר את האוזן, הֶפליכֿקייט [אדיבות, נימוס] בלע"ז.

מכתבך מלא מצד אחד כל כך סתירות בתוך כדי דבור וכל כך אי-אמיתיות עד שחושב אנכי, שבשניהם רשאי אנכי להתפלא על זה לא מעט…

“כל הסכסוך בינינו הוא רק פֿורמַלי, בגופא דעובדא חפצינו מתאימים. אנכי הגיתי את רעיון התחיה וממ[י]לא מובן שא”א [שאי אפשר] לי לנַהֵל את הענין עפ“י השקפותיך כ”א [כי אם] עפ“י השקפותי.” עד כאן לשונך.

ואנכי חושב שכיון שאין-אפשר לך לנַהֵל את הענין עפ“י השקפותַי כ”א עפ"י השקפותיך, הרי יש בינינו סכסוך יותר עמוק מפֿורמַלי…

ועיני הרואות כי התהום יותר עמוק. עיני הרואות זאת על כל שעל ושעל, על כל מפעל ומפעל, בכל ספר וספר. אתה יראת בחזיונו של הרצל פן יקדמנו אחר; ואנכי לא אקבל את הדברים הריקים הללו לו אדע כי אלפי תחיות עמדי יחדו יחרבו. ועוד ועוד ועוד.

“גרוי” “עקשנות” ו“תביעות חדשות”. בזה אתה חוזר ושונה נגדי, כאילו אין אתה יודע כי הכי בסבות אחרות עסקינן…

“בכל ימי הקיץ דברנו פה ע”ד ראשי הפרקים, ובאונו לידי הסכמה. מראש ידעת שאני בתור מיסד התחיה אהיה גם מנהלה, ומעולם לא התנגדת, עתה באת בתביעות חדשות."

“מראש (?) הוחלט בינינו שההנהגה המרכזית תהיה בידי (?). פעמים אין מספר בררתי לך בע”פ (?) שהתגשמות הפעולה תוכל להיות רק בידי אחד, שעושה עפ“י רצון כל הועד והחלטותיו ומראש היה ברור (וכמעט מובן מעצמו) שזה האחד אהיה אני (?) אתה ידעת כ”ז היטב ומעולם לא התנגדת" (?)

לא יאומן כי יסופר.

ואיני מאמין למראה עיני לשמוע ממך בפני דברים כאלה שגם קורט[ו]ב מהם אין לו שחר…

לא היו דברים מעולם.

מעולם לא הוחלט בינינו כזאת וכזאת, ומעולם לא דברנו אודות זאת. גם רמז מזה לא נפל בינינו.

מראש וראשון חשבנו להרכיז את הדבר, גם המסחרי גם ההערכי ביד אחת ביָדִי. ושאתה רק תחלק עמי את העבודה, כלומר שמחצית הסופרים יבואו עמי בברית ומחצית עמך. יודע אתה שגם לזאת לא הייתי מרוצה, ורבנו על זה פעמים ושלֹש.

ואנכי הלא במכתבי לפני האחרון הצעתי לפניך הצעה אחרונה שנחלוק את העבודה. היפה לי והמדעית שלך, שהוא לפי דעתי האופן האחד שהיה נותן לנו אפשרות לעבוד יחד, לנו שני אדונים שאי-אפשר לנו להרכין איש לרעהו; ושהיה מסיר בפעם אחת כל הסכסוכים של כל ספר וספר מפעל ומפעל.

ה“לשונות הזרות” אינם מוכיח[ו]ת כלוּם. די[א]קובר אינו העיר והמקום להרכזת מפעל בין בחומר ובין ברוח. ואם באמת חפץ אתה לדעת דעת פֿריש, גם הוא כיתר האנשים הקרובים להענין ורחוקים מצדנו הם לא יהרהרו אפילו רגע אחת שיסוד כזה קבורתו בראשיתו מונח –

די[א]קובר, הקריעות המרכז המסחרי להרבה מרכזים, הרכבת אנשים זרים, הם למפרע [כארסי?] הענין. ומי יתן שנשגה ברואה, מי יתן.

גם בטון אתה כחרש, ולא תוכל להבין כי היחס הזה אינו עסקני. אתה אינך משנה את רגשותיך לטון ובכ"ז תבוא עמו ביַחַס רוחני. אנכי לא אוכל כזאת, לא אוכל להיות דו-פרצופים.

הנני חפץ שהאיש הבא אתנו בברית, שאתו נחלוק את עבודתנו ומלאכותנו, יהיה איש קרוב לנו וקרוב להענין.

_____

“בכל אופן, אבקשך להשיבני החלטה ברורה. חלוף מכתבים חדש בדבר זה לו [לא] יועיל מאומה.”

כאילו כבר לא השבתי לך החלטתי הברורה, כאילו לא אמרתי לך מפורש שא[י]ני חפץ בשום אופן חליפת מכתבים בענין הזה, כאילו לא אמרתי: דייני!

אנכי איני הפכפך כמוך, לדבר היום קשות והיום רכות, לדבר תחנונים ופחד, רצוני להפחיד אותי בכל פעם בזריקת הגט לרגלי… אנכי איני יכול לכתוב היום מכתבים בלא שם התואר ולעַלֵב אותו על לא דבר ולמחר ב“אהבה רבה”.

חשבתי הרבה בדברינו. ויתרתי לך עד מקום שידי מגעת, ועד מקום אראה שלא אסכן לגוף הענין בהות[ו]ר שלי. והתנאים אשר הצעתי לפניך במכתבי שלפני האחרון היו האחרונים והאחדים שעל פיהם יכולתי לעבוד אתך יחד.

אתה אטמת אזנך וזרקת לי הגט. דבר שכבר עשית אותו פעם אחת. ושבלי ספק לו הייתי נשאר אתך אז השתמשת בזה בכל מקום רצוני יהיה נגד רצונך.

הנני חושֵב את הדבר הזה להעו[ו]ל היותר גדול. ושלא היית יכול להרהר אותו כלל לו באמת ידעת שה“תחיה” היתה כל כך עצם מעצמי כעצם מעצמך.

איני יכול עוד. איני יכול עוד להתמהמה גם רגע אחת בזה, שרעי הנאמן, רעי היותר נאמן בספרתנו המיר לי כל כך חיי עוד בטרם התחלנו את ההתחלה בספרתנו העניה שקללת אלהים רובצת עליה.

וע"כ נסוגתי אחור לגמרי.

חלק גדול מחיי נתק, אבל לא אוכל עוד. הסאה גדושה יותר מדאי.

עוד חצי שנה וחיים מרים כאלה בחומר וברוח וארד דומיה כֻלי.

לא אוכל! לא אוכל! לא אוכל!

ורק על זאת אצטער כל הימים, שאתה, כלומר אתה נתת לי במעשיך האחרונים את ההכאה האחרונה. אל אלהים לא יפרע מידך.

אנכי לא אתחרט על דבר[.] אנוס הייתי. אבל אדע בטח שימים יבואו, ואולי עוד בקרוב וראית את הֲרַת מעשיך הללו. יבואו –

אלה דברי האחרונים בזה. והיה אם חס אתה עלי הנח לי מזה, ואל תדבר עוד באזני בדבר הזה מטוב ועד רע. איני חפץ לשמוע מזה לעולם. הנני מתיאש –

ידידך מיכה יוסף

במה שנוגע לי דברי יגעים –

רק מחצית צרכי יש לי. וגם אלה שלא כדרכי… מצב בריא[ו]תי ברע מאד. הנני מחוסר דם מאֹד במדרגה אחרונה, וזה מכהה גם את עיני.

הנני סובל עתה מהחיים, מקורות ביתי… מבדידתי היתרה… מתליתי באַויר…

הנני סובל מעמי האֻמלל, מהתנאים השוררים אצלו, מהכל אשר ינשב עתה בו. הנני סובל מזה בגשמיות ממש.

בבושה פנימית ישבתי בהתליה-תהוטר.²³¹² הדבר הוא למטה מכל בקרת… מלבד זה ישנו בזה עניות הדעת ומחשבות כל כך בוסר אודות צרכי ישראל.

אינך יכול לשער עד כמה סבלתי מזה בשבוע העברה.

הנני מתיאש ממשיח[י]נו אלה לא ידעו ארחות עמם, הנני מתיאש מעמי, ממין עמי, מספרתו שהיתה למערת שוטים ורשעים.

איני מאמין מאומה עוד, לא אוכל להאמין.

עניני אחיאסף יטרידו אותי הרבה. מראש השנה שלהם לא כתבתי אפילו אות אחת. בכלל גם בזה הדברים יגעים –

עם היימאן נזדמנתי. הוא איש טוב ועושה רושם טוב. חריפ[ו]תו בעניני שירה היא כפלא גמור. הוא ראה הכל בציורי. הוא גם ראה שלפני אותו מעשה קרה האיש הזה מעשה אחרת, שהוא הוא הסבה עפ"י תנאי הנפש את המעשה השניה. רצוני הוא הרגיש תעתועי ר. בשווייץ - - -²³¹³

הוא היה כל כך מַלֵא ממנו עד שאנוס היה לנסוע בו ביום להויפטמַן ולספר לו הכל ממני ומציורי.

היום קבלתי מכתב המנו שגם אָסקר ביע כבר הסכים לקבלת ציורי.²³¹⁴

המה ינבאו לי עתידותי ואנכי עודני אֻמלל יותר מבראשונה[.] קצתי בחיי ממש – –

ד' ירחם עלי.

חיה בטוב אתה ורעיתך הטובה.

_____

שולח אנכי לך בזה, בלא רשותו את החוברת השניה של “השלח”. ממנה תראה את העו[ו]ל הגדול שעשה לי אחד-העם.

מ“השלח” נסוגתי אחור לגמרי. ובזה כלתה יחוסי האחרון.

אתם, דחיתם אותי בשתי ידים - - -

489. אל מרדכי זאב רייזין²³¹⁵

16.2.1898

אדון נכבד!

סלח לי בטובך על אשר ארהיב עוז בנפשי לבקש ממך איזה בקשה אם כי זר אנכי לך.

ב“העברי” שנה העברה נדפסו המני שלושה מאמרים: “הגיונות”, “במזיד”, “אות[י]ות פורחות” שלא קבלתי אותם עד היום כנהוג אצלנו… ורק בן-יהודה הודיע לי אותו דבר.

אסיר תודה אהיה לך לו תואל בטובך להמציא לי את הגליונות הנ"ל.

התכיר את עורך “נר המערבי?”²³¹⁶ גם הוא לקח אצלי איזה כ"י מבלי הדפיס ומבלי השיבם לי.

ברגשי כבוד ויקר,

ד"ר מ.י. ברדיטשבסקי

490. אל דוד פינסקי²³¹⁷

16.2.1898.

ידידי!

במטותא להמציא דרשתי לה' הרויץ,²³¹⁸ Berlin S. W. Komendanten Str. 66 III, שנתתי לו רשות לתרגמו עברית.²³¹⁹

שלום לך ולרעיתך היקרה ולהטה שלכם הקנגסברגי וכו'.

שלכם

מי"ב

491. אל אחד העם²³²⁰

16.2.1898

ידידי הנכבד!

מכתבך מן י"ג דנא קבלתי באותה שעה, ובמה דהתחלת אתחיל.

א] חושב אנכי שיודע אתה היטב כמוני שבלעדי “השלח” אין לנו ספרות כלל, פשוטו כמשמעו, ולאיש שאינו יכול עוד לעבוד אצלך, כל היחוסים האחרים לא מעלים ולא מורידים.

יחוסי אל המו"לים האחרים אחת היא לי; אחרי שאיני רוצה לדעת ה[י]מנם עוד. עד עתה הייתי במצב המצור ובעל כרחי הכנעתי את עצמי. והיה אם תשמע מכאן והילך שאבוא ביַחַס עם איזה מהם וחטאתי לך כל הימים.

כאָמור, לי, רצוני לי אין מה לאַבֵד מאומה עוד, אחרי שכבר אבדתי. ואחרי שלך אחת היא, הרי יכול אתה להדפיס דברי כאשר קויתי.

ב] כדי לפטור אותך מן “הערת העורך” תוכל לנַסֵח דברי כזה: “נניח את הסגנון שהוא דבר המסור ללב, דייני שבגוף הענין גם אדם שכמותך יודע לומר: ישר כֹחך!”²³²¹

איני עומד על פתגם זה מצד עקשנות או יהירא, אבל הוא האחד שאפשר בידו למתק מעט את המרירות שבהערתך הקודמת שמגדת רק את הרע ואת הטוב לא תגיד כלל. ואנכי חושב שגם לך נוגע כבודי ואתה חס עליו.

אדרבא, א[ו]ביקטי[בי] גדול אנכי במה שנוגע לי, אבל לכל יש גבול… איך שיהיה לא הרוחתי “ק[י]תון” של זה באותו מקום שעבדתי בו בכֹחי ומאחד מאלה שאכבדם בכל לֵב.

רואה אנכי שאתה תסתכל על אותו דבר כעל איזה ו[י]כוח ספרותי ולא יותר. אבל לי הוא יותר - - ואולי יבואו הימים שגם אתה ת[יו]וכח הֲרַת המפעל הזה בעדי ובעד רוחנ[יו]תי לעתיד.

הערתך היתה מה שקורין בלע"ז: “ליטע[ר]ארישער יוס[י]טיצמאָרד” [הוצאה להורג ספרותית]. ואלהי סליחות לא ידרוש זאת מידך.

חזור בך!

ג] אתה צחקת על הערת ע"פ [אהרנפרייז] ואנכי בכיתי עליה… אנכי יודע מה הוא אותו חזיון ומה זה הדבר להתחיל עמו.²³²²

עוד דברים עמוקים פתחו את התהום בינינו ובלֵב פצוע מצאתי לנכון לפנות את מקומי ומעתה אין לי כל מו“מ עם ה”תחיה" ותחת מקומי יבוא האדון ד"ר טון –

עם ע“פ התנ[י]תי שבעתונים אחרים יודיע הוא שנסגותי אחור ושב”השלח" אודיע אני. וע“כ אסיר תודה אהיה לך אם תואֵל נא בטובך להדפיס הערתי הקטנה הלוטה בכאן בחוברת השלישית או בתור הוספה למכתבי או בתור הערה קטנה ב”על הכל" שלך בשם “תחיה”.

לפני אנשים אחרים אולי עלי להצטדק על נסיגתי זאת, אבל אתה בתור מכיר אותי ובתור [יודע?] ערך העבודה עם כללים ידועים… תדון אותי לכף זכות.

אנוס הייתי לכך[.]

ד] בדבר יחוסך ל“אחיאסף” הנני מצטער מאֹד. עתה יודע אנכי איך יתנהגו. ואנכי הלא רק יחס פֿורמלי יש לי עמהם וגם זה יסב לי צער גדול.

צא ולמד. בשבוע העברה קבלתי חשבון ממסה שאשלם לו בעד המודעות. דבר שלפי השורה צריך הייתי לעשות בו ביום. אנכי שלחתי להם החשבון בבקשה לשלם ואין קול ואין קשב.

הנני מקבל עלי האחריות. הנני הכֹל בכאן, והם לא ישימו לֵב לזה.

גם את תנאי הקישור בינינו שהבטיחו לי לשלוח לא שלחו, וכל הענין תלוי באַויר.

איך שיהיה חושֵב אנכי שתעמוד על מצורך ולא תתנהו לאחרים. ואולי יבואו הימים שתהיה אדון לעצמך. והדבר הלא לא רחוק הוא.

ה] בדבר ה“כת[ו]בת” אין אפשר הדבר באופן אחר. הם אשמים בזה ומה אעשה?

ו] יש לי רק פנקס אחד גדול בעד חותמי “השלח”, בעד כל החותמים. ובמקום השל[י]חה אנכי רושם על ידי – ע"י אחיאסף – על ידך.

מלבד זה יש לי פנקס קטון להוצאות והכנסות “השלח”.

ז] את הכסף קבלתי ותודה. רו"כ אחד פסלו לי בבית הבאַנק מפני שחסר ה[י]מנו מעט.

אנכי משיב אותו לך בזה. ואבקשך שתואל נא בטובך לשלוח לי עבורו את ה“סוס[י]ה” של מנדלי שלנו,²³²³ אם אפשר לך להשיגו בנקל אצל אחד המו"סים הקרובים לך.

צריך הוא לי.

ח] החוברת השניה עושת רושם טוב וחיוני. מאמרך השני צודק מאֹד אם אינו יפה כהראשון. – ילקוטך טוב מאֹד.

במאמרי ליל[יי]נבלום ורבניצקי אני מוצא רק קמחא טחינא.

ט] מספר חותמי “השלח” עד עתה הוא 84.

אחינו הגולצנים [הגליצאים] עדיין הם דורשים חוברת למבחן בכל יום ויום.

י] מן הספרים הנמכרים ע“י מעט הוא ה”מגלת ספר“.²³²⁴ בכלל יש ל”אחיאסף" תקוה קטנה בכאן לפי השערתי.

יא] האספה של תהודר הרצל נסגרה מהפקיד מפני כעין הזכאות.

אנכי לא הייתי בשם.

יב] מצבו של הרצל הספרותי נפל מאֹד לרגלי הגטה [הגטו] החדש שלו.

הוא מצא את עצמו לנחוץ להצטדק: שֶטע[נ]דענצשטיק [חיבור מגמתי] רשאי להיות רע (במאמר מיוחד בהטאַגעבלאט). ויפה השיב לי פריץ מאוטְנר:²³²⁵ הלא רואים אנו נתן החכם,²³²⁶ נָרַה [נורה]²³²⁷ וכו'. ואנכי מוסיף מצדי: הלא עכ"פ הטע[נ]דענצשטיק צריך להוע[י]ל לאותו דבר, והתועלת היא אמת הערך שלו, מה שאין כן באותו חזיון שהפסיד הרבה…

יג] לשור²³²⁸ אני שולח את “השלח”.

יד] במכ“ע ה”יהודי" של סובלסקי בלונדון משתמש איש אחד בור בכנוי שלך הספרותי: “אחד-העם”. ועל דבר זה אני מצטער.

טו] אתמול הודיע אותי מבית המערכת שספור “דאַנעבען” יתקבל גם מהעורך האפֿיצֶלי.

הלקטר מאָריטץ היימאן, שהתודע אלי, ספר לי שהיה כל כך מַלֵא מציורי עד שאנוס היה לנסוע בו ביום להויפטמאַנן ולס[פר] לו הכֹל.

שמח אנכי על ראשיתי זאת והנני עובד עתה הרבה בהצרור שלי: “בגלות” (Im Exil).

טז] שכרי קבלתי אתמול מאחיאסף.

סלח לי על דברי המקוטעים. חיה בטוב אתה וביתך

והיו ברכה

ידידך

מיכה יוסף

P.S. הירחון “האשכול” לעתיד לבוא נתהפך לרבעי.²³²⁹

גם מהוואסחד יש לי שפיכת דמים. קללת אלהים רובצת על הספרות העברית וכל מה ששייך לה - - -

492. אל דוד פינסקי²³³⁰

19.2.1898

ידידי!

קבל אתה ורעייתך היקרה את ברכתי לבנכם בכורכם שתגדלו אותו לדור חדש, דור בן-חורין מסבל הירושה שאנו נושאים על שכמנו, רצוני [לומר] אנו האבות – וקראתם את שמו בישראל “אחר”, לאמור: האיש הזה אחר הוא ו“בן־יומו” הוא למרות ה“ליל הארוך” –

הנני מקוה כי הבן והאם שמחים בחלקם, וגם האב שמח ביוצא חלציו. שנַים יצאתם ושלושה באתם.

היו מאושרים!

_____________

את האמת אגיד: בין ה“רבים שמתפלאים עלי” גם אנכי הנני נמנה. אבל אל נא תחשוד אותי במה שיש בי. רך לבריות אנכי, ואיני יכול להשיב פני איש ריקם.

ובכן יפה עשית.

_____________

ציורי “בין המצרים” אשר ידעת הושב לי היום מבית מערכת “המליץ” ז״ל בלוויית הערה זו: "הם, הקוראים, לא יבינו וידמו כי מעשה פשוט הוא, מעשה בעברי שאהב עלמה נוצרית, ולא יבינו את כונתו – "²³³¹

מה תאמר לזה?

ואני אומר לכם: ארור האיש אשר ילמד את בנו עברית – איש לאוהליו ישראל!

_____________

השלום לך ולבנך הצעיר? השלום לרעיתך?

שלכם

מי״ב

ידידַי,

מז"ט

פריש

P.S. סלח לידידנו על קֹצר ברכתו. זאת היא המלה האחרונה העברית שנשארת לה“גוי גמור” הזה. כמותו ירבו בישראל!

הנני מעמיד אתכם על חזקתכם שבנכם נולד מהול – למען לא יצטרך להתפס מאצבע יהודינו הכשרים ר"ל.

493. אל אחד העם²³³²

21.2.1898

ידידי!

בזו הרגע כליתי את המשלוח של החוברת השניה. 87 חותמים, 32 בחנם.

הרש[י]תי לי לשלוח לאהרן מרק[ו]ס את השלח בחנם, לפי בקשתו, בתנאי שישלח לך את עתונו האשכנזי ויעיר על תוכן עניני השלח בגליון הבא.²³³³

האעשה כן גם עם ה“יודישע גאזעטען”?

ידידך

מי"ב

P.S. בזו הרגע באוני דברי ידידנו ע“פ [אהרנפרייז] שבו יבקשני שאחכה בפרסומי את ה”נסוג אחור" שלי [?] ה“תחיה” לצאת לאור.²³³⁴ הנני מבטל רצוני מפני רצונו. והיה אם אפשר עוד לתַקֵן את הדבר, במטותא תקן, כלומר אל תתן את המודעה הקטנה שלי.

494. אל מרדכי אהרנפרייז²³³⁵

22.2.1898

ידידי!

איני יכול לכַחֵד: דבריך האחרונים הכאיבו לי באיזה צַד – שרוי אנכי עתה בחיים כאלה עד שאין אני יכול עוד להבין את האחיזה של החבל בשתי ראשים.

עד עתה חלמנו וחלמנו, חדל הנֹער והגיעו ימי המעשה, או יותר נכון ימי החיים וע"כ צריך אתה לדעת כי הפירוד הזה אינו פֿורמלי כי אם יותר עמוק ויותר איכ[ו]תי.

צריך אתה לדעת שבאותה שעה שדחית אותי, רצוני שלא נתת אותי לעבוד באופן האחד שהיה אפשר לי בכלל לעבוד הלאה בזה הדרך דחית אותי בשתי ידים לאידך גיסא ושתהום גדול יפריד אותנו מעתה במעש[י]נו ובעולמנו.

מעתה הנך לבדך בדרכך ואנכי לבדי בדרכי. ושאחרי שכמעט טבעתי בים החיים ע"י אמונתי היתרה בעבודתנו המשותפת, מובן מאליו שאהיה שומר מעתה לנפשי.

חושב אנכי שעודך זוכר את הדברים המרים אשר אמרת לי באזני רעיתך בלכתנו יחד לטייל ביום השבת הראשון לביאתי אליך: “אח! אין לך מה לאַבֵד עוד –” ועתה עיניך הרואות כי יש לי מה לאַבֵד - -

חובות רוחניות היו לך כנגדי. ואתה מבל[י] משים הבאת אותי לידי נסיגה אחור וע"כ עליך לשאת תוצאות הדבר עד גמירא…

דברי מרים, אבל עכשו שחושב אנכי אותם איני יכול לכחד אותם ה[י]מנך כמו שאיני יכול לכחד כי מתירא אנכי מעט מרעותנו לעתיד; אחרי שאיני יכול לצייר לי רעות מ[ו]פשטת בעוד שדרכ[י]נו יפרדו מעתה עד גמירא. אבל אם באמת חושש אתה כמוני להנצר הזה שלא יספה בלא עתו הנני משביעך שמהיום והלאה לא תוסיף להזכיר באז[נ]י את ה“תחיה” שלכם וכל הענינים השייכים לזה. איני רוצה לדעת מזה כלל בשום אופן.

ראה הנני משביעך.

גם מבלעדך נחלשו עתה יחוסי הספרותים, הצפירה היא מרשעת, המליץ בליעל ובור. המגיד שוטה וכו' ואחד העם דוחה אותי. וכו' וכו'[.]

סאתי גדושה… איני יכול שאת עוד את כל התנאים האלה ואנוס אנכי לפנות את מקומי.

איני יכול עוד. עוד שנה אחת בתנאים כאלה ואלך לאבדון.

הנני חַי עתה בשארית כֹחי שנשארו לי מן הפליטה. והגיע העת האחרונה לאסוף את עצמי ולעמוד על נפשי.

ועיניך יהיו הרואות כי הבן-חלפתא שלך כצור ברזל הוא וילך את דרכו עד קצהו – – –

הנני משביעך עוד הפעם: הנח לי מזה!

כבר שלחתי מודעה ל“השלח” כמו שחפץ אתה לעשות. בטלתי רצוני מפני רצונך וכתבתי לאחד-העם שיתקן את הדבר אם אפשר עוד לתַקֵן.

אבל בו ביום תחלו לעבוד תנו אותי ח[ו]פשי בפומבי, כי למה אשא עלי אחריות חומרית ורוחנית בדבר אינו שלי.

הנני מניח את הדבר בידך.

אלה דברי האחרונים בנידן זה.

ידידך

מי"ב

P.S.

השלום לך ולרעיתך? המשתדל אתה לצאת מחורך? חושב אנכי שעליך לאסוף כל כחותיך.

אנכי עובד הרבה, והנני עתה על האבנים להָחֵל בעבודת רומן גדול עברי שיתן לנו תמונה מדור האחרון שבו נגדלתי.

עמו חושב אנכי לפתוח עבודתי הגדולה הלועזית.

ביע, אסקר, כתב אתמול להירשפלד: בציורו של ב. ישנו גראססע פֿיינהייטען [עדינות רבה], אביאהו בירחוני אבל איני יכול עוד לכוון את היֶרַח.²³³⁶

ובכן נגמר הכל במה שנוגע לפתיחתא זו.

בכלל הירשפלד משתדל הרבה בעדי בכל מקום שיגיע לידו. וקרוב הדבר שעפ“י מליצתו [המלצתו] יקרא בהדרמאטישע געהזעלשאפֿט [החברה הדרמטית] ציורי: “אמקעהר” ע”י השוישפילער [השחקנים] מהתי[א]טרון האשכנזי ריינהרד.

הננו מתוַעדים כמעט בכל לילה. הלילות והשיחות יפות. הננו באים לרוב להמרזח: דאס שווארצע פערקעל [החזירון השחור], מקום בו ישב היינריך היינע –

P.S. עוד הפעם אבקשך שתשלח לי את התמונות אשר בקשתיך ואל תהיה פלישתי ושתואל נא להשיב לי מכתבי שבידך שצריכים לי מאֹד לעבודתי שהנני אומר שלך.

כל מכתבי על מנת להחזיר לך.

P.S. עם “אחיאסף” דברי יגעים. יהודינו הם עם לא היה - -

רק לך אני מגלה את הדבר. ד' יפדה אותי מהם בקרוב. ואני מקוה.

P.S. אסון קרה לי: בהזדמני יחד עם שטונדתין [סטודנטית] אחת רוסית ושחתי עמה כשעה חדא, עשיתי עליה רושם גדול כל כך עד שבב[ו]קר השני קבלתי ה[י]מנה מכתב מלא אהבה וכבוד בן איזה צדדים [עמודים]. והיא, כלומר היא אינה מוצאת חן בעיני –

הנני גר עתה על פתחא של זונות. האשה שילדברגר נתפרדה עוד הפעם מא[י]שה ופתחה חנות של ספרים בשכנ[ו]תי. היא גם עתה עושה “תולדה” [—]²³³⁷ הציונים…

P.S. ציורי, רצוני [לומר] “שברי” עשו רושם בכאן. חבל!

495. אל אחד העם²³³⁸

[סוף פברואר 1898]

ידידי!

וו. שור²³³⁹ שלח לי גליון הפסגה למענך שבו נדפס מכתב קטן ממקס נ[ו]רדוי שמראה ש“מאמין הוא בציון שלא כמוך[”]. איני יודע אם מותר הוא לבוא לרוסיה ולכן הר[י]ני מעתיק לך אך [את] המכתב:

“אני מאמין באמונה שלמה, כי תעלה בידינו לשוב ולבנות את ציון על תלה, וכי עומדים אנחנו אצל האבנים אשר עליו יולדים יהודה שנית, אבל ישראל [—]²³⁴⁰ להחנך למשמרתו החדשה. וחובה מוטלת על כל יהודי, אשר ההצלחה האירה לו פנים ותציגהו על מדרגת השכלה גבוה, לקחת חלק במלאכת החנוך הכבדה הזאת מאד.” (הפסגה גליון 6)

חיה בטוב

ידידך

מי"ב

מספר חותמי “השלח” עד עתה עולה: 94.

496. אל אחד העם²³⁴¹

25.2.1898

ידידי הנכבד!

דבריך מן כ"ב דנא באוני. ובמה דסימת אתחיל.

מווארשא לא כתבו לי שאשלח להד“ר ב”פ [ברנפלד] שני אֶכסמפלרים וע"כ שלחתי לו רק אחד. למחר אשלח לו עוד אכסמפלר אחד כבקשתך.

החוברת השניה היתה מונחת אצלי שבוע שלמה לא באשמתי. אחרי שלא ידעתי אם גם עמה אתנהג כמו בהראשונה, לשלוח אותה תכף לקבלתי אותה. סתמו לי ולא פִרְשוּ. פעמים אחדות שאלתי להמרכז שלנו: אימתי אָחֵל בהמשלוח? אימתי? ולא קבלתי כל תשובה; כמו שאיני מקבל על יתר מכתבי ושאלותי. גם ה“תיבה” ריקה ואין ידה משגת לשלם [חשבונו]ת[י]נו ואיני יודע מה לעשות?

אתה, עכ"פ יש לך יַחַס רוחני אליהם, אבל אנכי הלא זר אני להדבר הזה, לקחתי עלי את הדבר למען הָקֵל לי שאלת החומר במקצת, והם גורמים לי שפיכת דמים ממש.

והיה אם ילך הדבר כַך לעתיד אין אני רואה מזה עתיד טוב – וגם אתה תודה שהתנהגות כזו וקרירות נוראה לגבי עצם עסקם אינה מוכשרת להָחֵם את האנשים העומדים מבחוץ.

בכלל ילך הדבר בעצלתים. ספרי “אחיאסף” נמכרים מעט מעט וגם על “השלח” לא אשיג חותמים הרבה.

מספר חותמי “השלח” עד עתה עולה לתשעים ושנים, מהם על ידִי ממש כעשרים ושנים.

אחינו שבגל[י]ציה מבקשים רק חוברות למבחן, וגם חותמי אמריקה פחותים מבשנה הקודמת. תחת זאת יתרבו מעט חותמי אנגליה.

לפי אשר יחזו לי עיני ה' אבל אינו משתדל כלשעבר. ואולי צריך לתת בשם מודעות; אחרי שקלא דלא נפסק ש“השלח” חדל לצאת לאור –

בדבר הערתך ע“ד ה”זיוף“²³⁴² תוכל לתת הערתך גם על שמי [—]²³⁴³ ולא מבעי שאיני מתנגד לד”ר. ב. כך.

בדבר בעל “המגיד” תקותי שלא שמעתם בקולו. הוא בעצמו אינו עומד עוד על “יְסוד אדיר וחזק”, אחרי שאָנוס יהיה לפנות את מקומו… מצבו בקרקוי עומד על עברי פי פחת.

עד כאן במה שנוגע לך.

_____

במה שנוגע אלי רצוני [לומר] לענין מכתבי. אינך יָכול לשער עד כמה צער[ו]ני דבריך האחרונים.

לא לבד שעשית לי עָוֶל נורא, לתת מכה לחי רוחני בפומבי בהערה אינה שיכה כלל לגוף הענין המדובר ולהכריע את כף המוסרי ביד חזקה… דבר שלא אנכי לבדי כי אם כל הקוראים המבינים בכאן כמעט לא יאמינו למקרא עיניהם, שאתה, כלומר אתה עשית כדבר הזה – עוד הרי אתה מרמז לי ברמיזה שאנכי כבן המתחטא ומתעקש במילי דשמיא שלא ביושר.

חושב אנכי שאתה צריך היית להתישב בדבר בטרם באת לדחות סופר אחד, לוחם קיומו בדור יתום כזה, בשתי ידים… לי אין מה להתישב מאומה. אין אני בוחר לי את הנסיגה אחור, אונסים אותי לכך.

חושב אנכי שצריך היית לדעת כי “תבות [מלים] כאלה אינן קלות ערך”, כי עוקרים הם מן השֹרש, כי יגרשו אותו האיש מאותו מקום לעולם וגם יגרשו אותו ממקום אחר.

ומי כמוך יודע שונאי מימי “רשות היחיד”²³⁴⁴ ומקנאי מימי צעדי השני. מי כמוך יודע את התנאים המחניקים כל כשרון אצלנו במאד. מי כמוך יודע, שגם אתה, ראש וראשון לקהל גדול ונכבד אצלנו, באין לך במה בפני עצמך אין לך מקום לכתוב בו דברים כל שהוא…

הנני עומד על דעתי להדפיס מכתבי במלואו כל עוד לא תפייס אותי באותו מקום עלבת אותי. יָקוב הדין את ההר.

אתה אומר: “ברי לך שסופי להתחרט”. בודאי אתחרט, אחרי שאתחרט למפרע. אחרי שבלב דואב אנכי עושה זאת ב[י]ודעי היטב מה היא העזיבה אותו ה“מקום המיוחד”. אבל גם זאת ודאי הוא לי וברי בעיני בברי גמור שגם סופך להתחרט על ה“דחיה” הזאת שדחית אותי.

במה שנוגע ל“מחשבתך הזרה”… איני רוצה להשיבך כלל, אחרי שאין דרכי להעיד על היהדות שבי ועל רגשותי להיהדות. אבל הנני מצטער הרבה שיכול אתה לחשוד אדם מישראל בחשד מוזר כזה…

זה שני שנים אשר אנכי לוחם בעד ילדי הרוחנים. סאתי גדושה ע“י הכנעותי החומרית והרוחנית, דברי היותר טובים מתגוללים בקרן-זָוית. כל יַחס שלי לאיזה מו”ל או עורך מביא לי רק דאב נפש וצער הרבה. הנה באתי עי“ז עד ככר לחם. מלחמת החיים חזקה כל כך. עד שלבי אמר לי בצדק שבחזרת החיים האלה בעוד איזה שנים גם כשרוני ישמט את הרגל כמו שקרה לפלוני ובריינין. רק אתה וה”תחיה" החזיקו אותי. וכיון שאנסתה אותי לסגת אָחור: מובן הדבר מאליו שהדבר יבוא לידי כך.

אבל רק באחת טועה אתה טעות גדול, במה שאתה מחליף נסיגה ארעית ל“גט פטורין”. נסיוני הביאני לידי כך [שלו?] רצוני לי כמו שאני רוצה ומרגיש, בורא ויוצר אי-אפשר לי בשום אופן לעבוד בשדה אחר. אבל מקוה אנכי שהימים יבואו שבהם אבנה לי במה בפני עצמי ואהיה אדון לעצמי.

ואתה הלא תדע כי תקותי זאת היא רצוני ואמונתי זה הרבה והרבה. ושלזה אני שואף כל הימים שאני חי וחושב. עד עתה נסיתי מבפנים ולא עלתה בידי ועתה הנני אומר לנסות מבחוץ.

וגם זאת אני יודע שאוי לו לעם שצריכים אצלו לנסות מבחוץ.

צא ולמד, הלא עהרנפרייז הוא אחד מידידי היותר נאמנים, שמכיר אותי ומה שבי היטב היטב ומאמין גמור בהיְכולת שלי. וגם הוא התפעל ביותר בשמעו שיכול אנכי גם מבחוץ…

ואותו דבר המיר לי מאֹד מאֹד.

הננו עבדים בני עבדים. מת כל רוח כבוד בקרבנו. אין לנו עוד כל רגש חי בעד עצמנו. אין לנו רוחנ[י]ות מאומה צריכה לקיום כל עם באשר הוא עם; והם חפצים לבנות גוי כזה.

הרמה מוסרית צריכה לנו, חרות גמורה מהעבדות השוררת בקרבנו. אבל אין לנו מקום לומר דברים בני חורין כל שהוא וגם על ספרתנו האחת שנשארה מן הפליטה קללת אלהים רובצת עליה…

יודע אנכי שענָו אתה ביותר וכזאת תדרוש גם מאחרים, אבל חשוב עלי מה שתחשוב. איני יכול לכחד את אשר תחת לשוני: כל הטובים אצלנו נדחים מספרתנו אחד אחד.

ועל דבר זה אני מצטער שגם אתה מן הדוחים. איני מסופק אפילו רגע אחת על כונתך הטובה, אבל לפעמים תפסיד יותר ממחשבה רעה מעיקרא.

אתה ערב בעד המקרה שלי האחרונה לא אנכי.

_____

אגב גררא הנני מעירך כי דעת כל הקוראים המבינים בכאן כדעתי.

ציורי הראשון: “גויים ואלהיו”²³⁴⁵ עשה בכאן רושם גדול. השנַים האחרונים לא פעלו הרבה.

אנכי חושב להיותר טוב את השני.

שמעתי כי “אחיאסף” כבר קנה את חזיונו של הרצל. החדל להיות ב-ר [בן-אביגדור?] עורך “אחיאסף” מעתה?

מה תאמר להשרלטניה ה“חדשה” של בן-אבגדור?²³⁴⁶

מַלְתֵר עשה לפני יומַים את בחינתו בבית מדרש לחכמת ישראל. קרוב הדבר שיבוא למינכן בתור רב שני.

צר לי מאֹד עליו. גם אותו יענו בעלי אחיאסף.

מפי עוד ישב מקרקוי שמעתי כי טון שלנו “נעשה אדם הגון”. בתחילה חשדו אותו בני קהלתו הפולנים לציוני. עתה רואים המה נכונה שרק מעשה נערוּת היתה אצלו הציונות; ומעתה מצבו איתן בשָם. ואין פוצה פה ומצפצף עליו.

אוי לי שטעיתי בו!

היכול אנכי לשאול אותך למצב “השלח” ברוסיה? המרבים החותמים לבוא? מדוע אינו כותב בעדך ז. עפשטיין?²³⁴⁷ פלא בעיני.

חושב אנכי שכדי לצאת ידי הבריות… צריך היית להביא איזה הערה בילקוטך אודות ה“רעש של זלה”.²³⁴⁸ פטור בלא כלום אי-אפשר עתה.

אנכי כשאני לעצמי הנני מצטער מאֹד לראות העמדת כל היהדות על תנאים ח[י]צונים כאלה.

יהודינו הם עם לא היה.

השלום לבתך ולאחותך היקרות?

חיה בטוב

ידידך

מי"ב

אחרי כתבי את מכתבי אליך קראתי עוד הפעם את מכתבך וראיתי שגם בזה לא תכוון נכונה במה שתשוה אותי ליתר עוזריך. מבין אנכי דרכך שלא להפציר בסופריך או בסופרים בכלל שתראה שאין דעתם נוחה לעבוד אצלך או אינם עומדים בדבורם.

אבל איני מבין דרכך לדחות אלה שכבר גלו דעתם יותר מעשרת מונים שרוצים לעבוד אצלך ושרוצים זה בכל לב ונפש.

נוסח הערתך כתובה כעל איש זר לך מתמול שלשום. רחוק ממך ומרשותך וכאילו יש לך “שמחת-הפסד” לגבות את חובך…

הנני מהפיך בהערתך ומהפיך ובכל פעם זר לי אותו דבר וכמעט איני מאמין שאתה עשית את הדבר.

בירחון מערבי אי-אפשר היה להִקָרֵה מקרה כזו וחושב אנכי שבדבר זה יְכולים אנו ללמוד ה[י]מנם.

הנני זוכר שכד [כאשר] כתב הסופר הנודע ארנה הָלץ²³⁴⁹ מכתב מלא דברים כבושים למקסימיליאן הרדען²³⁵⁰ ב“העתיד” שלו. הדפיס הרדן את המכתב הזה בהערה מצדו שישיב עליו בשבוע השני למען הניע את הקוראים לעַכֵל את דברי הלץ ואל יְאָמֵר שבתוך כדי דבור השיב עליו כדי להחליש את הרושם.

לו המתנת עכ“פ בתשובתך אז נצחתי את מתנגדנו נצחון גמור, באשר גם הצד המוסרי על צדנו, אתה הפסקת את הרושם באמצע, וגם מצאת א”ע [את עצמך] לחובה להטיח על כבודי הספרותי דברים שאינם מענינא כאדם שאין בידו להשיב ויקלל את חברו: “יכנס רוח באביך!”

אותו דבר איני יכול לסלוח לך. ובזה תמימי דעה עמי כל הקוראים הישרים שיש להם חוש הריח להריח את ההבדל בין הדברים הנאמרים מן הלב או שנאמרים רק לשם דברים.

לא מקרה קלת הערך הוא הסבה[.] הסבה יש ה[י]מנה ללמד.

_____

בחשבונך האחרון טעית ונתת לי ארבעה פרוטות [?] הצגתי אותם על חשבונך.

והנה לאות על ידך עד כמה אני מתון במעשי שאחרי כתבתי לך את מכתבי הנ“ל ע”מ לשלחו אליך תכף, נמנ[י]תי לנסוע אל בית הדפוס ולקרוא עוד הפעם את מכתבי שאולי קלקלתי בו את השורה מעט בעידנא דרתחא.

אחרי קראתי אותו היטב מצאתי שנכונים מאֹד דברי ושהם תולדה מוכרחת מהערתך הקודמת. ובכ"ז איני עומד על דעתי כֻלה ונכון אנכי לפַשֵר את הדבר בכל מה דאפשר.

רצוני לנַסֵח את מכתבי באופן שיהיה נשמע שהמלה ה“אחרונה” שאני משתמש בה תהיה מוסבת רק על אותו המשא ומתן, רצוני שאלת ה“צורך” וכו'[.]

היום שולח לך המדפיס עלי ההגהה ממכתבי זה ותוכל לעשות בו את השנו[י]ים הללו לבקשתי.

אחרי המלה “האחרונים” בשורות הראשונות תוסיף “במה שנוגע לטענותי בדבר צרכי ספרתנו” –

ואחרי המלה “אנוס אנכי” בסוף הפסוק השני תמחוק את המלות הנאמרות שם ותציג תחתן: “להפסיק משא ומתן זה באמצע…”

בכלל הנני מוסר דבר זה בידך.

רק בקשה קטנה עוד לי אליך שבצד השני מקום שמחקת את המלים במכ“ע אחרים תוסיף אותם עוד הפעם בלשון: גם בדברים נדפסים המני במכ”ע אחרים תדע לומר לפעמים וכו'

איני דיקן במלות, אבל במה שנוגע לדבר זה הרי זה עיקר גדול והנני משביעך לעשות זאת.

את ה P.S. תניח. בכל יום ויום שואלים אותי בזה ואנוס אנכי להודיע שפניתי את מקומי זה.

רק את המלות בין [“]למפרע[”] ובין [“]לעתיד” תמחק, ואחרי המלות “מפני סבה תלויה בי” תוסיף “נתגלגל הדבר לדאבון לבבי שאסוג אחור וכו'”[.]

בכלל אסיר תודה אהיה לך אם תרכך את ה P.S. בכל מה דאפשר למען לא יפול גם צל קטן על ה“תחיה” בעצמה כי ח"ו [חס וחלילה] להזיק לה גם כמלא נימא.

הנני מקוה כי תדע נוסח הרך יותר ה[י]מני. והנני מבקש סליחתך הרמתה על אשר אטרידך בזה.

כן [ל]גבי המלה “תחיה” תוסיף “שיוצאת עתה לאור על גבי בסיס נאמן”. אחרי שנתבססה על נכון ומתחלת עתה פסיעה הראשונה.

עוד הפעם הנני מבקש סליחתך והנני אומר שלום לך ולביתך

ידידך

מי"ב

497. אל אחד העם²³⁵¹

[27.2.1898]

ידידי.

עם איטצקו[ב]סקי²³⁵² אדבר.

לאהרן מרק[ו]ס אכתוב שישלח לך את הגליונות.²³⁵³ אנכי שולח לך היום מחצית גליון המגיד שבו נדפסו דברי זַלְץ²³⁵⁴ להצדיק את עצמו.

מספר חותמי “השלח” עד עתה מאה וי"ב. עניני “אחיאסף” יגעים מאד וכמעט איני פודה מאומה.

השלום לך ולביתך?

ידידך ודוש"ת

מי"ב

אצלי אין כל חדש.

לע“ע איני מרויח מאומה מלבד ה”ן שקלים, שכמובן אינם מספיקים לי –

מצב בריא[ו]תי אינו בכי טוב, והכל מהשנים הרעים…

ספורי יצא לאור בקרוב. אח"כ אנסה בעתונים אחרים.

כן כבר יש לי מו"ל הגון בעד כל ספורי שעדיין לא נכתבו – ודא עקא.

בכלל קשה עלי העבודה בימים האחרונים, או יותר נכון בח[ו]דשים האחרונים.

_____

מדוע לא תשלח ללוד[ו]יפ[ו]ל²³⁵⁵ את השלח?

בפרקי הנותרים “נמושות” אשר יוצאים עתה לאור ב“הצבי” ישנו הרבה הטחת דברים נגדך, או יותר נכון נגד חשבונו של עולמך.²³⁵⁶

כן הטחתי נגדך במערכת מאמרים שכתבתי: “שנויים”.²³⁵⁷ שנוי הערכין שלי אינם מניחים לי לישון למרות הקונם [השבועה] שקבלתי עלי.

498. אל דוד פינסקי²³⁵⁸

[פברואר 1898]

מוצ"ש –

ידידי!

למחר בשבת שלהם אחרי הצהרים, רצוני בין הראשונה להשניה אני קרוא אליך ולרעיתך הטובה להטֵה הקניגסברגי ובשכר זה אקרא באזניך איזה “נמושות” שאני כותב בלילה הזה –

גם מאמר מליצי אודות הז’רג[ו]ן אביא לך.

שלך

מי"ב

499. אל מרדכי אהרנפרייז²³⁵⁹

1.3.1898

P.S.

ידידי!

רואה אנכי מדבריך האחרונים שמנויה וגמורה אצלך להחלות אותי עד גמירה בעניני ה“תחיה” שינקה כחותַי למדי –

“חובות כאלה נקראים בלע”ז עהרענשולדען [חובות כבוד], ואין צורך לברר מה טיבם…" והדברים נאמרים בנוּסח כאילו גזלן אנכי מתמול שלשום ושצריך אתה לעורר בי כל הרגשות המוסרית שבעולם כדי לחזור אותי למוטב מעט.²³⁶⁰

אין אני חפץ למנות כמה מכתבים כתבתי, כמה עבדתי, כמה הלכתי, רק זאת יודע אנכי שאכלה מיטב זמני יותר מחצי שנה, ושהקרבתי לה מחשבותי וצרכי ואחריותי, ושטלטלה אותי לעירות לא בקרתי אותם כלל ולהוצאות נסיעות לא הייתי צריך לנסוע אותם כלל. (ואנכי הלא איני פועל בָטֵל לבלות בלבוב ובהמסע לשם וחזרה ירח שָלֵם ולהוציא הוצאות נסיעה לבטלה וכו'); אחרי שהטרחה הזאת היא טירחא רוחנית וזכיה שאין אדם רשאי לוַתֵר אותה כלל על לא דבר.

וחושֵב אנכי שגם אתה זוכר שהזכרתני פעמים ושלֹש שזכיותך על “התחיה” מפני שאתה המצאת את הרעיון, או יותר נכון זכותך הרוחני. ואם זכיותי אינה כזכיותך, עכ"פ שוה היא בעיני שלא אותר אותה לאדם זר שלא עבד ולא עשה בה מאומה ושיקצ[ו]ר מה שזרעתי במיטב כחֹתי.

ואותו דבר הלא כפלתי ושלשתי לך באותו מכתב שבו הצעתי לפניך את ה“נסיגה אחור” שלי כעין תנאי הכרחי לזה, ושתיקתך כהודאה חשבתי.

אין אני זוכר היטב, אבל חושב אנכי שבאותו מכתב כתבתי לך שהכי במאה עסקינן, (גם ניימרק ולאַמם נתנו לי על חשבון התחיה.) ואותה המאה אני דורש בעד ות[ו]ר זכותי ובעד עבודתי המעטה או הרבה.

יודע אנכי את אשר לפני, וכיון שאנכי עָרֵב לעצמי בעד זה יכול אני לעַרֵב את הדבר גם בעיני אחרים ותוכלו להציג שמי בחשבון הכספים שנתתם לי בעד ות[ו]ר זכותי ובעד עבודתי להכנת יסוד התחיה והוצאות שעשיתי מאה פֿלורין.

עלי ועל צוארי.

“רגיל היית לראות, שבעד עבודות כאלה אין נוהגים לדרוש שכר.”

ושוכח אתה כי אדם לפי חוגו, ושבעוד שהדבר היה ברי שאתה בחנם היה הדבר ברי שאני בשכר.

חושב אנכי שאיני רשאי כלל לותר על שכר עבודתי, ושעברה גדולה היא להטריד אותו אדם הטובע בים החיים טביעה ממש ולהנחיל אח"כ פרי העבודה לאחרים…

יודע אתה היטב שעיקר נסיעתי אצלך הית[ה] לעשות לביתי, להכין א"ע [את עצמי] לעבודתי, בעד עתידתי. הפקרתי מיטב זמני בשביל דבר חשבתי להשען בו בחומר וברוח, דברים אחוזים זה בזה, ועתה שתצא הדבר לרשות אחר רשאי אנכי וחייב אנכי לעצמי לחשוב בעד שכר עבודתי למפרע.

וגם זאת תשכח כי יש הבדל בין הכרחי לבחירי. גם לו הייתי חפץ לותר, לפי מצבי עתה, מרויח חמישים מרק לחודש, ולפי תנאי הקרובים עוד יעברו, גם על צד היותר טוב, שנתים בטרם יהיה אפשר בידי לקמץ איזה שקלים לחודש מצרכי. ועני הגון כזה יתן לכם כבשת הרש?

גם לי לא ינעם ו[י]כוח חדש וגם לא יועיל, בעד פניתי מקומי לטון וטרדותי, הוצאתי וכו' אני מבקש מאה השקלים שכבר נתנו לי. רשאי אנכי לבקשם, חייב אנכי לבקשם. והרני עושה הדבר גלוי, בהחשבון שלכם. לפני כל גוי ועדה.

זאת היא הכֹל במה שנוגע לענין זה, אין לי להוסיף ולגרוע.

הנני מקוה שבחשבך בדבר היטב היטב תראה שצדקתי, ושימים יבואו ותנחם מאֹד על מין המכתב שכתבת לי ונכחו. אבל אם גם ככה לא יהיה הדבר, די לי שאנכי עָרֵב לעצמי ושגם אותם האנשים העומדים קרובים לי מוצאים דרכי זה נכונה.

בדבר ה“טקט” אולי היית צודק לו אפשר היה הדבר להסתיר את הדבר לעולם. אבל כיון שיבוא יום הפרסום, ואותם המתנגדים יאמרו מה שיאמרו, מה לי היום מה לי לאחר זמן.

אנכי ארויח בזה שאיני נושא על שכמי אפילו שעה אחת דבר חומרי ורוחני שהנני אחראי עבורו. ואתה מרויח – לפי מכתבך האחרונים - שאתה פוטר אדם מסוכן כמוני שצרופו עצר בעד התפתחות הדבר…

אדרבא, כל אשר קדמתי דכוָתי – אלה דברי האחרונים במו"מ זה.

ידידך

מי"ב

500. אל דוד פינסקי²³⁶¹

4.3.1898

ידידי²³⁶²!

שולח אנכי לך שלשה קריאות [הזמנות], בעדך ובעד רביק[ו]ביץ ובעד העלמה מרקביטץ [מרקוביץ]. איני יודע כתובתה ובמטותא המצא אותו אליה ע"י בי דואר.

שלום לרעיתך ולהערל הקטן שלכם

אני מי"ב

501. אל אחד העם²³⁶³

10.3.1898

ידידי!

גם אנכי בקצרה מפני כאב ראשי.

למירסקי אשלח – ל“העולם” שלחתי. אשאל אותם – ה“גאזעטען” אקבל ואשלחם לע“פ [לאהרנפרייז]. ובכן אין צורך בזה. אבל בעצמו יתן בשם מודעה – למארק[ו]ס אכתוב – מספר חותמי השלח בחו”ל עד עתה מאה ושנים – תחת הטעות של 40 פרוטות חשבתי את התשלום ששלמתי לי בעד משלוח החתך של עתונו של מרק[ו]ס ואנכי לקחתי אז את המרקאות [הבולים] מתיבת השלח – עניני אחיאסף יגעים ואין אני רואה סימן ברכה לעתיד מזה. הרבה מונח במין הקוראים שלנו ואיזה חלק גם בבעלי אחיאסף בעצמם. – את החוברת השלישית לא קבלתי עוד, כפי הנראה אקבלה בשבוע הבע"ל –

יותר אין. השלום לך ולביתך

שלך

מי"ב

P.S.

במה שנוגע לי עוד הדברים יגעים. יש לי עתה תקו[ו]ת לעתידי, אבל המעבר עדיין קשה. אחיאסף מטר[י]ד אותי יותר ממה שחשבתי והוא אינו מספיק רק [אלא] למחצית צרכי, ועוד יעברו ימים הרבה בטרם אכלה עבודתי הגדולות ואאכול מפרים.

בשבוע זו נקראתי להתיצג לפני גרהרד הויפטמַן ודברתי עמו יותר משעה אודות היהודים והיהדות. גם אותו מְעַוֵר הברק הציוני החיצון וחושש אנכי שבאותה שעה היה עברי יותר ממני.

גם אודות ספרות העברית החדשה דבר עמי וגם מ“השלח” ספרתי לו.

502. אל מרדכי זאב רייזין²³⁶⁴

11.3.1898

אדוני הנכבד.

קבל תודתי בגלל הגליונות שהואלת בטובך להמציא לי.

מן מאמרי “אות[י]ות פורחות” שלחת לי שני המשכים, אבל כפי הנראה חסר עוד גליון שלישי באמצע. במטותא מלא לי גם את הלקוי הזה.

את גליוני “הצפירה” וה“וואסחאד” איני יכול לדאבון לבבי להמציאם לך אחרי שאינם אצלי. יותר טוב תעשה לו תפנה אל בתי המערכות. גם להוואסחאד יכול אתה לכתוב עברית.

בודאי יהיה שכר לפעולתך לו תעבוד בעד אחד העם ידידי. לי בעצם אין כל שיכות עם עסקי “השלח” הפנימים. כתוב לו בעצמו. אדעסא, קאצנעטשנאיא 34.

מ“נר המערבי” קבלתי רק שני חוברות ולא יותר. ועוד הפעם אבקשך: הצל כתבי ידי מידו. איני חפץ בשום אופן שי[ת]גלגלו עד עת מצֹא… צריכים לי מאד מאד. גם עמו נכשלתי, בתומת טובי. ד' ישמרני מעורכי ישראל להלן.

ברגשי כבוד ויקר,

ד"ר מ.י. ברדיטשבסקי

503. אל מרדכי אהרנפרייז²³⁶⁵

[מרץ 1898]

ערב שבת.

ידידי.

גליונך באוני. ובגופא דעובדא אני מסתפק בתשובתי למפרע, רצוני במכתבי שכתבתי לפני זה, שעליו אין לי להוסיף ואין לגרוע –

הנני חושב אותו דבר כגמור.

ראה אתה מתרעם על תקופת הכרטיסים שהחלה בינינו,²³⁶⁶ ומי זה יְכַרְטֵס יותר ממך? אותו מין היבשות, קרירות וכל כגון דא ראיתי אמנם ממכתבך הקודם, ואיני מבין איך נכתב זה שעות שתים אחרי הקודם להקודם…

אתה יודע להבדיל… ואני איני יודע להבדיל… ואולי זהו הסוד של התהום אשר החל להִפָתֵח בינינו.

חושש אתה שמא תאריך רעותך יותר מרעותי… בעוד שאלמלא נתנה לי רשות “לסגור” הייתי סוגר מסגנון של מכתבך הקודם שרעותך כבר נפסקה…

אין אני רֵע לחצאין, לרגע, לחתיכה, רגיל הנני לתת אותי כֻלי לרעי וכזאת יש לי רשות לדרוש מאותו רע. אתה עברת על זה ועוד אתה קורא תגר עלי.

במה שנוגע לאחותך הבכירה אין אתה יכול לשער עד כמה אצטער. הנני מקוה שכבר שבה לאיתנה, ובמטותא דרוש בשלומה בשמי בכל לֵב.

השלום להוריך? לאחותך הקטנה ולמַלצה?²³⁶⁷

פֿריש הנהו עתה בריא אולם²³⁶⁸ והנהו מכלה חומר עבודתו. לימות החג הולך הוא לביתו. בשובו יכלה עבודתו ויעשה בחינתו בשולי הקיץ.

אח"כ ישתקע כפי הנראה בכאן ויָחֵל לעבוד. הרבה הרבה הנני מקוה המנו, ואנכי איני יָחִיד בדבר.

הוא דורש לשלומך ולשלום רעיתך.

העתון “וואסחאד” רץ אחרי איזה פעמים, וזה כשלוש ירחים אשר שלחתי ואין קול ואין קשב.

גם זהו חלק מענינַי העברים להראות אותי גלוי איך אין אפשר להתקיים בה.

בכלל כמעט הרגלתי א"ע [את עצמי] בנסיגתי אָחור מעט והנני מקוה שפצעי הנורא ירפא לאט לאט.

ואולי אשוב ברבות הימים כשיהיה לאל ידי להיות אדון לעצמי.

יוסף כלוזנר בקרני בשובו לרוסיה, והוא אינו נורא כל כך כעבוד[ו]תיו!

ציורי “אָמקעהר” עשה רושם גדול בקריאתו בחברה הספרותית. ביותר ר[ו]שם שפתו. גם הירשפלד, שהדבר לא מצא חן בעיני[ו] כל כך, מוצא היופי שבו בהשפה.

הד"ר א[ו]סקר ביע, שהתיצגתי לפניו אתמול, אמר לי כי הנני גאון שפתי. גם כריסטיאַן מ[ו]רגנשטערן, [מקס] ריינהרד מהתי[א]טרון האשכנזי קבלו מהדבר רושם גדול.

ב“הז’ורנל הקטן” הללו ציורי בשם “אייגענארטיגע פעססלענדע שטאָדיע” [שרטוט חד-פעמי] וכו'.

התיצגתי לפני המו"ל [סמואל] פֿישר ודבר עמי הרבה אודות עבודתי. הנני מקוה כי לעתיד יתהוה קשר בינינו.

קרוא אנכי אל “חג איבסן” לעשרים דנא.²³⁶⁹ מקוים אנו הרבה מהחג הרוחני הזה.

בראַם יפתח את דרשת החג.

קרוא אנכי לימות הפסח הראשונים לקאַגעל, אל מ[ו]ריטץ היימַן שהנהו עתה ממכירי הנאמנים.²³⁷⁰ גם אחיות עבריות לו גם אב זקן שיחוג את החג בכשרות.

בשבוע זה התיצגתי לפני גרהרד הויפטמַן לפי בקשתו וקבלני בסבר פנים יפות.

כשעה וחצי דברנו, שתינו, עשינו [עישַנו?]. הוא עשה עלי רושם גדול. ולפלא כי זהו האיש הראשון שלא התבישתי לפניו כרגיל אצלי[.]

דברנו הרבה אודות היהדות הרוחנית והיהדות הלאומית. ומתירא אנכי שבאותה שעה היה עברי יותר ה[י]מני.

הנני מקוה כי בקורתי [ביקורי] זו אינה בפעם אחרונה; אחרי שחזר ושלש שאבקרו לעתיד גם בעזוב מ[ו]ריטץ היימן את מעונו. (הוא יגור אצלו לע"ע).

הירשפֿלד שמח מאֹד על זה. ואינך יכול לשער עד כמה טוב לי עתה. בכלל הוא איש טוב מאֹד.

בשבוע זו ספר לי תוכן הרומן שלו, והנני מקוה ה[י]מנו הרבה. כן עובד הוא בחזיון שלישי.

בין מכירי הנאמנים עתה, הקאמפניסט לאנדסהויף,²³⁷¹ גיסו של פֿישר ומודע וואססערמאנן [וסרמן].

הנני עובד עתה בהציור שלי: א[ו]נטערוועגס. ואקוה לכלותו בסוף ירח זה.

אח"כ אפסיק מעט עבודתי ואשתלם בבלשנות השפה ודקדוקה כל ימות הקיץ.

בינתים אָחֵל לאסוף לי חומר לרומני הגדול.

בקצרה. ברוח יש לי עתה תקוה, אבל מצבי החומרי ברע. לך הלא אוכל להגיד כי איני מקוה עתיד לאחיאסף בכאן. ומלבד שאינו מספיק רק [אלא] למחצית צרכי 50 מארק לחודש, טורד אותי מאֹד מאֹד ויפרעני הרבה.

בחורף זה היה לי מעט מהמאה שקלים, מלאַמם וכו'[.] עתה אני עומד רק על חמישים הללו שתלוים באויר. ומתירא אנכי פן אכשל בעו[ו]ן החומר.

נלא[י]תי מאד במלחמת החיים. לי דרוש עתה מחיה ברוח לשנה תמימה למען אבסס עבודתי הגדולה. והיה אם לא יתקיים חלומי עם פֿישר מתירא אנכי פן אכשל…

נלא[י]תי, נלא[י]תי, נלא[י]תי.

בכלל אנכי סובל עתה יסורים גדולים ברוח. בדידתי הפנימית הנוראה. פרפורי היהדות אצלי שמסיבים לי לרוב יסורי בשר ממש. מארת החומר ועוד ועוד. הנני מרגיש אותי כאדם מבורך מצד זה ומקולל מצד זה.

אלי אלי, עד מתי? עד מתי?

מדוע אינך כותב לי כלל מרעיתך היקרה? מדוע אינה כותבת כל עיקר?

חיו בטוב

שלכם

מי"ב

504. אל דוד פינסקי²³⁷²

17.3.1898

ידידי! הבטחתי לעלמה אחת להלו[ו]ת לה את הבערגזעע²³⁷³ וחפץ אנכי למלא בקשתי [הבטחתי] במהרה.

ביום השני בשבוע הבע"ל לפנות ערב אבקרך. ומאד אשמח לו כבר אמצא אותו ספר מוכן לפני. כן אקח לי אז שאר ספר[י] שבידך.

שלום לך ולרעיתך היקרה ולהערל הטהור²³⁷⁴.

שלכם

מי"ב

505. אל אחד העם²³⁷⁵

17.3.1898

ידידי!

את החוברת השלישית לא קבלתי עד עתה.

לניימרק שלחתי גם מחוברת ב' כאשר פקדתני. לה“גאַזעטען” אשלח כדבריך ואצוה עליו לשלוח את הגליונות לע"פ [לאהרנפרייז] ישר –

לאהרן מרק[ו]ס אכתוב. גליון הראשון שלו שלחתי לחברת אחיאסף. מכ“ע שלו יוצא פ”א [פעם אחת] בשני שבועות.

מספר חותמי “השלח” עד אותה שעה 108.

_____

בדבר הפירוד ביני ובין ע"פ גם אנכי מתירא מאד… החזיון הזה אינו פרטי ומכאן ראיה להקשר אשר בין אנשי שלומנו כדבריך –

זה הדבר שאנכי אומר לנפשי בכל עת ובכל שעה. הרי אנחנו שלושה סופרים דרים בעיר אחת; וכמה תהומות רובצים בינינו. הנני רואה שיחוסי הנפשיים לפלונים הנוצרים גדולים מלאלה אשר עובדים אתי בקרית-ספר אחת…

האוכל לקו[ו]ת איזה עתיד מספרא כזאת?

_____

בעשרים דנא מכינים א“ע [את עצמם] לחוג חג השבעים של איבסן. קרוא אנכי לחוג את חג-הרוח הזה. והאמת אגיד כי שארית היהדות שבי לחשה באזני: אל תלך! אותה האדמה זרה לך! אבל הנטיה האחרונה גברה בי והנני הולך… בכלל היו לי יסורי היהדות בזמן האחרון ליסורי-גוף ממש. ובכל יום הנני מרגיש א”ע [את עצמי] יותר בודד…

ה[עולם?] הציוני הא[ו]פיצלי הוא מחניק אותי כל כך עד שיכול הייתי לכתוב רשות היחיד שני…

איני יכול שאת עוד.

_____

גם מצבי החומרי לע"ע ברע הוא מאד. מצב בריאתי אינו בכי טוב. הנני מחוסר דם פשוטו כמשמעו.

ד' ירחם עליי

ידידך

מי"ב

P.S. החבורה “אהבת ציון” בטרנובֿ כתבה לי²³⁷⁶ שרואה היא את ממשלת השקר גם בהשל[ח] ואנכי בחלפין [בתשובה] [הודעתי?] לה שהיא מוכרת עמנו בנזי[ד ע]דשים…

506. אל אחד העם²³⁷⁷

19.3.1898

ידידי.

באותה שעה קבלתי את החוברת השלישית.

מפני חג של איבסן למחר אנוס אנכי לדחות את המשלוח עדי יום השני. ואתך הסליחה.

מאמרו של בריינין עשה עלי רושם טוב, אבל עוד היה יותר טוב לו נאמר בלחש מעט.

שלום לך, לאחותך ולבתך

ידידך

מי"ב

507. אל דוד פינסקי²³⁷⁸

23.3.1898

ידידי

אבקשך להמציא לי את הדרשה שלי במהרה. צריכה היא לי.

שלום להערל הקטן²³⁷⁹ ולאמה [ולאמו].

שלכם

מי"ב

508. אל יוסף מלניק²³⁸⁰

25.3.1898

ביום הרביעי בלילה

אדוני היקר,

סלח לי בטובך על אשר לא שמרת[י] מוצא שפתי לבקרך היום בערב כאָמור. בקרתיך שעה אחרי מועדי ולא מצאתיך.

למחר בשעה העשירית בסופה אתכבד לבקרך

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

509. אל יוסף מלניק²³⁸¹

27.3.1898

בשבת שלהם.

אדון נכבד! למחר, ביום השני בערב בשעה השישית אתכבד לחכות עליך במעוני ואשמח לראותך.

בעד הד"ש תודה.

ברגשי כבוד

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

510. אל אחד העם²³⁸²

30.3.1898

ידידי.

ליֶלין הנני שולח היום.²³⁸³

ה' ח. בר[ו]די נסע מכאן כפי הנשמע.²³⁸⁴

עם איטצקו[ב]סקי דברתי, והבטיח לי לשמור מהיום את המועד.

מספר חותמי “השלח” עד העידנא קי"ב.

ידידך

מי"ב

511. אל עורך “השילוח”²³⁸⁵

P.S. אחרי שבילקוטך (“השלח” II ע' 471) הזכרת את שמי בתור אחד ממיסדי ההוצאה “תחיה”, הנני מוצא לנחוץ להודיע בזה, שמס[י]בה תלויה בי נתגלגל הדבר לדאבון לבי, כי הוכרחתי לסגת אחור מן הענין הזה, אשר אמנם כבר נתבסס כראוי ועומד לצאת בקרוב אל הפועל ע"י אחרים, ומעתה מסולקת אחריותי הימנו, הן בחומר והן ברוח.

512. אל אפרים פריש²³⁸⁶

2.4.1898

ע"ש עם חשכה –

מפני חשבונ[ו]תי הרבים בעידנא הד[י]ן… הפעם בקצרה ועברית –

אנכי והירשפֿלד דורשים בשלומך. אתמול בקרנו את ברנד ואכלנו אח"כ את [עם] אחיו וגיסתו לחם.

החזיון [המחזה] היה גדול מאֹד, עד מאד, אבל המצחקים [השחקנים] קטנים מלהביע אותו כל צרכו.

המקל האֻמלל שלך תקבל למחר. וכ[י]סי נלקה בעבורו שמונים פרוטות.

בכלל חסד גדול תעשה אתי להשיב לי מביתך יחד את [עם] העשרה את העשרים.

מפני קלות דעתי קניתי לי גם יפה, יחד עם הקודם החור גדול אצלי ונורא…

בעד אגנס ירדן²³⁸⁷ קניתי שני בילטים [כרטיסים] סתם, אחת מהבנות, רצוני [לומר] האחיות תלך עמדי. והיה אם יפול הגורל על פֿרנץ אתה רשע גמור.

היום בלילה הנני מקוה להחל לעבוד, כבר הגיע מועד - - -

שלך באהבה

מי"ב

צאתך ובואך לשלום.

שלום לאחותך הקטנה בשמי.

ובמטותא “בקש” בעדי תמונת הקטנה של אחותך -

513. אל אחד העם²³⁸⁸

4.4.1898

ידידי.

הנני מרשה לי עוד הפעם להפסידך איזה פרוטות ולהמציא לך את החתך [גזיר העיתון] מ“הפסגה” “ע”ד יום השבת" של נ[ו]רדוי…

הנני מקוה כי תיסר את הדבר הזה בילקוטך הקטן²³⁸⁹ כל צרכו.

הסאה כבר גדוּשה.

מספר חותמי “השלח” עד עתה קט"ו. –

חיה בטוב אתה וביתך ושמחתם בחגינו.

שלכם מיכה יוסף.

514. אל אפרים פריש²³⁹⁰

6.4.1898

ידידי היקר.

צר לי מאֹד שאיני יכול לכתוב אליך, איני יכול לכתוב כל עיקר. ורק עתה, ערב פסח עם חשכה בשבתי לבדד על יד שֻלחני אני זוכר בך בשבתך בבית הוריך, הנני מקנא בך - - -

אצלי אין דבר. איני יודע מה אני עושה. הנני רק מכין א"ע [את עצמי] לעבודה ולחיים, וכן למחר…

את החזיון אגנס יורדן בקרתי.²³⁹¹ הדבר היה יפה מאֹד. גם אחת האחיות לִותה אותי. רצוני [לומר] אתה רשע גמור.

לה“תשיעית”²³⁹² כבר יש לי בילט. והנני שמח מאֹד. כן קרוב הדבר שאנכי והירשפלד, אחיו וגיסתו, ואולי אנוואנד ורעיתו יבקר [נבקר] ביום השישי את פאסדאַם [פוטסדם].

הכל טוב, רק כיסי במצב רע גמור –

_____

הירשפלד נתן לי תמונתו.

קראתי את ספורו של פ[ו]נטנה²³⁹³ ומצאתי בו הרבה, כן עשה עלי ה“קליין אליף”²³⁹⁴ רושם גדול מאד.

מוואסרמאנן קראתי: שלעפֿסט דָא מאטטער²³⁹⁵! ולא תוכל לשער את היופי הרב והטבע הגדול השפוך עליו.

_____

במטותא כתוב לי תכף מכל אשר אתך. וכן בקש אצל אחותך הגדולה בעדי את תמונת בתה. בלי הפרזה כליון עינים יש לי אחרי התמונה הזאת.

ד"ש לאחותך הקטנה.

_____

חיה בטוב, וסלח לי על קוצר דברי.

שלך

מיכה יוסף

515. אל אפרים פריש²³⁹⁶

7.4.1898

ידידי היקר.

גם עתה רק דברים מעטים. עצל אנכי לכתוב הרבה.

אינך יכול לשער עד כמה ישבתי אתמול בבין הערבים בודד במעוני, בודד – ולכן תוכל לשער הרעשתי בבואה רגינא ר[ו]בינשטיין לבדה לקרוא אותה [אותי] אל ה“סדר” שלהם. ובכן חגתי אתמול בצל משפחה.

היום בקרתי את [עם] ה“קטנה” את בית שכיות החמדה וראינו את קלינגר.²³⁹⁷ הנני חושב אותן השעות לאחת המקרים היותר גדולים בחיי.

ספורי וואססרמאנן [וסרמן] עדיין ממלאים אותי. הוא קרוב אל הטבע באופן מרעיש אותנו עד הנפש, אבל משלו את הנפש.

לנדסוף²³⁹⁸ הקטן הוא עתה בשטאטגארט. אנוואנד ורעיתו באו היום. הירשפלד טרוד מאֹד עמהם.

למחר אלך אל ה“תשיעית”. היום בערב קרוא אנכי אל לוי, אל חנוכת הבית שלו. לפטסדאם לא נלך. גשמים מרובים בכאן.

עודני מכין א"ע [את עצמי] לעבודה - -

שלך

מיכה יוסף.

516. אל אפרים פריש²³⁹⁹

7.4.1898

ידידי היקר.

בזו הרגע שבתי ממשפחת לוי בראש כֹאב מאֹד.

קרוא הייתי להם, ובאותה שעה נזדמן גם הטַפציר בלע“ז²⁴⁰⁰ שנקב והכה בכותל ובתקרה וינקוב חור במוחי… ואח”כ שרו או פרטו עלי נבל.

אין אני יכול להביע לך צערי שהיה לי בשם. חבל על האי שופרא. חבל - - - ואני שואל את עצמי בכל שעה מה לי ולהם?

אבדתי את הפתקא שלך, כלומר כתֹבת ברכהרד, בנסן, מ[ו]רגנשטרן ואֵם הירשפלד. במטותא מַלֵא לי את החסרון.

למחר יכלה האחרון מכיסי. שים לבך.

שלך

מיכה יוסף

517. אל אחד העם²⁴⁰¹

8.4.1898

ידידי.

היום קבלתי את חוברת הרביעית של “השלח” והנני מתחיל בהמשלוח. מספר חותמי השלח עד עתה קכ"ה. לוקחי בחנם שלושים.

כבר הספיק בידי לקרות מאמרך הראשון. והחלק הראשון הוא יפה מאד. נהנ[י]תי ה[י]מנו הרבה. כן יפיקו ילקוט[י]ך רצוני.

מחצית השנית של השקפת ע"פ [אהרנפרייז] מצאתי טובה מאֹד. ט[ה]ון קמחא טחינא טוחן –

חיה בטוב. ושמחת בחגינו.

ידידך הבודֵד

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

שלום לבתך ולאחותך היקרות.

אולי חפץ אתה לדעת כי רחוב יסוד השלח Str. 15 מכונה עתה בשם: אינדשייד. ומספר השלישי נתהפך לעשרים –

518. אל דוד פינסקי²⁴⁰²

[1898].8.4 ²⁴⁰³

ידידי! אינך יכול לשער עד כמה אצטער על ביאתכם לבטלה אלי פעמים. אבל מה אעשה? ואתם שלומואלים בני שלומואלים…

בבואכם אלי בב[ו]קר בטעות וכונת[כ]ם לבקרני עוד הפעם בערב, הלא היה עליכם להודיעני זאת, רצוני [לומר] להגיד זאת לבעלת-ביתי, דבר שמצדי לא הייתי יכול לדעתם ולא הייתי יכול לשער זה.

הנני מקוה כי לעתיד תלמוד מזה, למען לא תגרום צער גם לי ולך.

את שני הביאות לבטלה אנכי חושב על חשבונך.

שלום לך ולרעיתך היקרה

ד“ר מי”ב

519. אל אפרים פריש²⁴⁰⁴

9.4.1898

V

ידידי.

אתמול בקרתי את משפחת כהן וקָבלו עליך שלא לקחת מהם ברכת הדרך. עמלתי להצדיקך, אבל לא הועל לי.

מה תאמר לזה? כל שער[ו]ת המנגן בירנבוים נשרו בימים אחדים. אינך יכול לשער עד כמה עשה הדבר רושם עלי.

אצלי אין כל חדש.

שלך

מי"ב

ע"ש

520. אל יוסף מלניק²⁴⁰⁵

9.4.1898

ע"ש.

אדוני הנכבד.

גם לי יֵצַר על אשר לא מצאתני בביתי. אבל הנני מקוה לראותך עוד הפעם בקרוב אצלי.

בכל ימות השבוע הבע"ל, וביותר בימות החג שלהם שגור אהיה במעוני.

איני יודע אם שכחת לקחת את מאמרי “במזיד” אצל ה"ר ר. בריינין, או כי לא רצה לתתו לך.²⁴⁰⁶ באופן השני הלא כבר היה עליו להשיבהו לידי, אחרי כי לקחוֹ אצלי רק על יום אחד; ולכן חושב אנכי שהנהו בידך.

חיה בטוב

מכבדך

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

521. אל אפרים פריש²⁴⁰⁷

10.4.1898

VI

ידידי.

ובכן גם ה“תשיעית”²⁴⁰⁸ עברה עלי. כמעט טבעתי בים היופי.

בכאן לוחמים ימות החמה עם הגשמים מרובים. ואנכי עומד על יד החמה - - אבל כעני בפתח הנני עומד על יד שער האביב - - -

הנני קורא עתה את הנסון.²⁴⁰⁹ איני יכול לעבוד מאומה. בעל כרחי אני אוכל את [אצל] הירשפלד לחם. רצוני איני יכול –

שלח לי במהרה הכל.

ידידך השרוי בצער

מי"ב

ברשימת ה“ביבל[יו]טקיה העברית” החדשה של בן-אבגד[ור] רשום: גיורג הירשפלד, מחזות שונות –.

522. אל דוד פינסקי²⁴¹⁰

10.4.1898

ע"ש, עם חשכה.

ידידי. במה שספרתי לכם אתמול נעשה עו[ו]ל לבריינין. הוא כִוֵן על איש אחר ששמי כשמו. במטותא מסור את הדבר לרבֿק[ו]ביץ למען לא ילך החשד בחִנם הלאה.

היום נפגשתי את אחד מהחבורה. ולפי הנראה נגדש הסאה בדבר הלעז שלו עלי. הוא אמר רק שלא ראה את התעודה שלי. ותו לא מדי –²⁴¹¹

בכלל עלינו להיות זהיר מאֹד בבואנו לדון את אחרים. האנשים טובים תמיד מאת אשר נחשוב עליהם.

שלום לך ולרעיתך. בזו הרגע בקרני הירשפֿלד לרגלי איזה דבר, והרא[י]תי לו תמונתה כאשר הבטחתי לו. ועשתה עליו רושם.

שלום לכם ולהיינריך הקטן

שלכם

מי"ב.

עליך אמר לי איש אחד שפניך יזכיר אותו מעט בפני קנט הַמְזָן [קנוט המסון]–

523. אל אחד העם²⁴¹²

15.4.1898

ידידי הנכבד.

לנימרק שלחתי גם החוברות הרביעית במספר שישה. שנים בחִנם וארבעה בשכר שני רו"כ על חשבונך.

בזה הנני שולח לך את המכתב אשר קבלתי מרוסיה ע“ש אחיאסף שלפי דעתי תמצא בו חפץ וע”כ אפסידך דמי מכתב חָתום.

ה“נמושות” שלי הם שמונה פרקים ובאחד דברתי כנגד מאמרך הראשי בחוברתך הראשונה.²⁴¹³

צר לי מאֹד שהעיקר, מאמרי “זקנה ובחרות” עדיין מונח אצל בריינין כדרכו בקודש…²⁴¹⁴

תודה לבתך ולאחותך בגלל הדרישת שלום.

ידידך ומוקירך

ד“ר מי”ב

P.S.

אגב גררא איני יכול להתאפק שלא לספר לך שני דברים טובים מבריינין שלנו.

היום נודעתי עפ"י מקרה שהוא נשבע בחיי אשתו ובניו שלא עשיתי בחינתי כלל ושהנני לובש איצטלתי שאינה שייכה לי. ועליך לדעת שבאותה שעה שנשבע ידע את האמת, אחרי שראה את התעוד[ה] שלי וכו'

ע"י בן-אב[י]גדור ושרלטנותו החדשה²⁴¹⁵ נתפרסם בהק[ו]לוניה בכאן שמו של הירשפלד – וכמובן בריינין בהקול[ו]ניה הוא אחד ממכיריו וידידיו, ובהלכו עם תלמיד אחד בפֿרידריך שטראסע לקח ה[י]מנו פרידת שלום, באשר אנוס הוא לדבר עתה בהמאָנפאל את גי[א]ורג-הירשפֿלד… ואנכי יודע היטב מפי הירשפלד שלא ראה אותו מימיו.

אם תְצַרֵף לזה מה שהג[י]ד לי ברנפֿלד בכבודו ובעצמו שפעם אחת השליך את גי[א]ורג ברנדס מחדרו החוצה, יהיה לך מושג מי המה חברי בקרית ספר שלנו בכאן[.]

גועל-נפש יש לי מהם והמונם, ממאמריו הראשים של נ“ס [נחום סוקולוב] בהצפירה ומ”ספרי בעלי המופת" של בן-אב[י]גדור: שטרינדברג ופֿריטץ מ[א]וטנר.

אלי אלי! עד מתי?

524. אל דוד פינסקי²⁴¹⁶

15.4.1898

ע"ש.

ידידי.

אינך יכול לשַעֵר עד כמה לבי ירעש על התועבה שעשה לי פלוני במזיד²⁴¹⁷ – יכול אנכי לסבול, אבל הוא יגדש את הסאה…

והרעיון להיות עתה מסור בידו עם הכ"י היותר טוב שלי²⁴¹⁸ יצער אותי מאֹד.

אולי יכול אתה להציל עשוק מיד עושקו. איך שיהיה מעט טינא בלבבי עליך, שבכל הימים ידעת תועבה זו לא ייסרת אותו על פניו.

רבֿיק[ו]ביץ הבטיח לבקרני, אולי יכול לעשות זאת ביום השבת שלנו אחרי הצהרים. דבר לי לשאול ה[י]מנו, לא אוכל אחמיצו. שלום לך ולרעיתך הטובה.

שלכם

מי"ב

525. אל אפרים פריש²⁴¹⁹

15.4.1898

ידידי היקר.

אנכי והירשפֿלד תמהים מאֹד על אשר לא תכתוב לנו זה כמה, מה לך? כתוב מהרה.

שלך

מי"ב

526. אל אפרים פריש²⁴²⁰

15.4.1898

ידידי היקר! קבלתי והדבר היה בעתו.

צר לי לפטרך גם עתה בדברים מעטים. ואתה הלא תדע כי ימים באים לא נוכל לכתוב – – – ובכלל איני עושה מאומה ואין אצלי כל חדשות.

מפֿישר איני שומע מאומה, רק הירשפֿלד סִפֵר לי כי לוקח חלק בעולמי ושמחכה הוא על ספורי השני למען שלחו לבהַר ולהדפיסם אח"כ.

במצבי שהנני נתון כעת איני יכול לעבוד. מקודם צריך אנכי להיות שלֵם [שלֵו?]. דייני שהנני לוחם את העברי שלי, (אחרי שמכתבי הרבים שאכָבד בכל יום מהצעירים שלנו בעד שנוי הערכים שלי אינם מניחים לי לישון…) להיות מכור לעסק כזה איני יכול עוד. ולא מבעי [ואין צורך לומר] שלא יספיק רק [אלא] למחצית צרכי ולוקח כל זמני.

ד' ירחם עלי.

אנוַנד ורעיתו נסעו מכאן. הירשפלד יסע כפי הנראה למחר בערב. אולי נתודע היום אצל אחיו וגיסתו שלא ראיתי אותם זה שבועים.

דבריו של מונך²⁴²¹ עשו עלי רושם. בו מונח איזה דבר מובן לנו - - -

כן מצאתי חפץ בספורי גַרְשין.²⁴²² הוא מין חדש בספרות הרוסית.

לוי נוסע לניו[-יו]רק לראות את אביו. רצוני חפץ הוא לנסוע.

ע“פ [אהרנפרייז] לא חדל לנשה בי את השקלים ע”י נוימרק, מה תאמר לזה?

מפי השמועה שמעתי שבתו של אחד-העם עומדת על צדי ולוחמת את אביה בעבורי.

את המתרגמת של א[ו]בס[ט]פלדר²⁴²³ ראינו אנכי והירשפלד בעזבנו את המרזח מאחורה, אבל היא מהרה כל כך עד שלא הספיק לנו לדבר עמה.

את [כריסטיאן] מ[ו]רגנשטרן ראיתי איזה רגעים. עפשטיין יצא מדירתו מבלי להגיד אנה. [סמואל] לובלינסקי עזב את ברלין לאיזה ירחים.

סלח לי על עירוב דברי. שלך

מי"ב

מאֹד אני שמח על אשר אתה מוצא א"ע [את עצמך] בטוב.

בקר את טון ולאַם על הדרך.

527. אל יוסף מלניק²⁴²⁴

15.4.1898

ע"ש

אדוני הנכבד! אחרי כתבי אליך הביא לי ה' ה[ו]רויץ²⁴²⁵ את הדברים.

תודה לך בעד השתדלותך. ותודה גם לבריינין בעד מתנה זאת – הגד לו זאת בשמי – אבל בעיקר הדבר מלאכתך אינה שלמה…

“בימים האלה, לא יאוחר, ישתדל וכו'” כבר הבט[י]חני מאה פעמים ואחד, ואין לדבר סוף. צר לי מאֹד להטרידך עוד הפעם בהליכה אליו במזיד.

הודה לו בגלל הנשמת חסידים, וקח אצלו את עלי ההגהה הראשונים של מאמרי המונחים אצלו (על השניה אני מחכה זה שני ירחים), מאמרי אודתו והנמושות השניה, באמתלא שאתה הולך אצלי ותביא לי את הדברים. הנני חוזר לך עוד הפעם שאיני מאמין עוד בהדברים כל עיקר, ושכבר קצה בנפשי להכנע לפניו על לא דבר[,] לבקש פרי עטי ועבודתי שהנני עתה בונה עליה להלאה וצריכה לי בכל פעם לעבודתי.

אסיר תודה אהיה לך כל הימים לו תגמור את הדבר ולא תתנהו לדחות את הדבר לאחר זמן מי ישורנו.

מזה אתה רואה מעט תנאי ספרתנו. וביותר אצטער שבריינין, אחד מלוחמי מלחמתנו יעשה כך לבני לויה, רצוני לדחות אותם בשתי ידים…

תודה למפרע, והנני מקוה לקבל ה[י]מנך את הדברים במהרה.

מכבדך

[מי"ב?]

לחזנ[ו]ביץ²⁴²⁶ שלחתי את קונטרסי לזכרון. מכבדי אכבד.

528. אל יוסף מלניק²⁴²⁷

16.4.1898

אדוני הנכבד.

צר לי להטרידך עוד הפעם בבקשתי:

אסיר תודה אהיה לך לו תוכל להמציא לי איזה זכר למאמרי שצריך לי מאֹד מאֹד.

אגב גררא הזכירו שישיב לי את ה“במזיד” ובקשהו שישלח לי את ה“נמושות” ב'.

את ה“מעין הטענה” שלי החזיר לי במהרה. את הספרים תוכל לעצור בידך עד ראש חודש שלהם.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

ע"ש.

529. אל יוסף מלניק²⁴²⁸

16.4.1898

P.S. אדוני הנכבד. אחרי כתבי אליך נזכרתי ששכחתי לבקש המנך סליחה על אשר אטרידך למעני, ואנכי לא נסיתי באלה, אבל מה אעשה?

סלח לי בטוּבך.

אגב גררא, הנני מצטער על אשר שמעת היום מפי שלישי דברים שמסרתי לך, ואולי רק לך.

במטותא, לעתיד היה זָהיר בזה. ככה לא יעשה.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

ע"ש

היום ראיתי בבית המקרא כבר גליון הצבי שבו נדפס ה“נמושות” שלי פרק שלישי, וגם אותו לא קבלתי.

והיה בקחתך אצל בריינין הגליונות, במטותא קח גם את זה.

530. אל דוד פינסקי²⁴²⁹

16.4.98

בשבת שלנו לפני הצהרים

ידידי!

תמה אנכי על ה“שלומ[י]אל” שלך רב[י]ק[ו]ביץ – לזה האחרון אמרתי מפורש שרק לאחר הצהרים הנני במעוני, רצוני [לומר] מצוי במעוני, אבל איך שיהיה יודיעני מקודם. והנה באת אתה וכתבת “מחר ביום השבת שלנו יבוא אליך רביקוביץ וכו'”, ממ[י]לא יובן שרשות היה לי לדון שהדבר מכו[ו]ן על לאחר הצהרים, אחרי שסתמת ולא פרשת.

בין כך צר לי מאד על ה“מקרה האֻמלל” הזה לגבי אנשים שכמותכם שרק פעם אחת ביובל אני רואה אתכם בצל קורתי.

הטיבו את הדבר במהרה.

שלכם

מיכה יוסף

לבנך הקטן ולהאם הגדולה שלום.

במה שנוגע לה“ריקה” שכחה את אסוני להיות מסור לי דוקא בכתב-ידי דבר שאיני יכול לסלוח לי.

531. אל אפרים פריש²⁴³⁰

17.4.1898

IX

מוצאי-שבת.

ידידי. בזו הרגע לקחתי פרידת שלום מהירשפֿלד שיוצא למחר לוויען. אנכי והוא, אחיו, גיסתו ולֶמַן הגֵר היינו יחד בהקפֶֿה.

מר פֿרנץ פורס בשל[ו]מך.

היום בקרתי את פֿישר: ספורי יופיע ביולי או א[ו]גוסט,²⁴³¹ הוא דבר עמי הרבה, אבל לא אודות העיקר –

הוא נתן לי במתנה תמונות הויפטמַן ואלטנברג.

שלך

מיכה יוסף

שלום לבית אביך.

532. אל יוסף מלניק²⁴³²

18.4.1898

מוצאי-שבת.

אדוני הנכבד.

תודה לך בגלל השתדלותך ודבריך. מה תאמר לבן-יהודה? גם את הפרק השני גם את השלישי לא קבלתי. ואנכי כבר נלא[י]תי לכתוב לו. גם הוא אינו זָריז לגבי. מזלי גרם…

עורכי לא קיים וגם איני מאמין בזה כל עיקר, אחרי שכבר הבטיח לי את הדבר מאה פעמים ואחד. הדבר מונח בידו זה ירחים, ואפשר בידו לקיים הבטחתו בכל רגע, והנני חושבו שעושה זאת רק מרוע לֵב –

מלבד מה שצריך לי דברי בכל פעם לעיין בהם כאשר תראה מ“נמושותי” ו“שנויי”. אותו דבר אשר יִמָשֵך לערך חצי שנה הביא אותי כל כך לידי גרוי עד שיפריע אותי מעבודתי. בכל רגע איני יכול לשכוח את העָול הזה ואיני יכול להסיח דעתי מזה בשום אופן. כך אני.

דבר כזה, לא יאומן כי יסופר, וביותר מאיש כזה שאומר לבנות ספרתנו העלובה ומקלל תנאיה כמוני. וכי עו[ו]ני גדול כל כך בעבור נתתי לו שני מאמרים עד שיענש אותי –

הנני מתביש מעצמי.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

האם ה“השקפה” בתור מתנה, או צריך אנכי להחזירה? והשלישי?

533. אל אפרים פריש²⁴³³

[1898].20.4

יקירי,

איני צריך לומר לך עד כמה הרעישו אותי דבריך האחרונים, רצוני [לומר] הראשונים באותם הדברים. כל כך אני מאמין במַלאַכותך, עד שמובטחני שהדבר יעבור ושתשוב לאיתנך.

בין כך מהר להודיעני להרגיע את רוחי.

– – – –

דרוש בשלום הירשפלד בשמי וכתוב לי עוד מוויען אודותך ואודות הדברים שראית בלבוב ובקרקוי…

עהרנפרייז נושה בי ע"י ניימרק.

– – – –

במה שנוגע לי צדקת מאד. עדיין הנני לוחם, וביותר הנני לוחם בי —

מה שיקרה שם בחוץ אינו נוגע לי כל כך, אבל מה אעשה למה שמבפנים…

והיו אם גם ישתמדו כל אחינו אשאר אנכי העברי האחרון מקונן על חורבן עמו באיזה קרן-זוית.

היהדות היא מזלי, איני יכול לקפוץ, ואולי איני רוצה, רצוני איני יכול לרצות.

– – – –

אגב גררא איני עובד מאומה כדינא, ואיני יודע מה יהיה אחריתי.

לעתים ארגיש כאילו פג טעמי, אבל היותר נכון אין שלום ברוחי.

לא קרה לי מאומה באחרית הימים, אבל כולי הנני מקרה מרה.

אין שלום לרוחי.

– – – –

רק הטבע בכבודה ובעצמה, יציאה לגמרי מישיבת כרכים אל האויר הטהור, שם באיזה פנה בודדת על יד הים ומלואו, שם אוכל לשוב למנוחתי, ואולי שם אשכח גם יסורי התולדה…

ממה שניתן לי, ממה שאצור בנשמתי, איני רוצה לשאוב, מתירא אנכי ממה שנתן, אבל שם תחזינה עיני חדשות, אותן הדברים שאני רואה, רצוני רק אני רואה. –

– – – –

איך שיהיה המו"מ שלי, תנאַי התלויים באויר וכו' אינם מאפשרים לעורר אותי לעבודה.

ובתוך כך אני מזקין, אני עיֵף מיום ליום; ומי יודע אם לא באחד הימים ישבר כוחי כולו עם שירתי גם יחד.

בודאי יבוא הדבר לידי כך, אם לא יקרה לי איזה שנוי עקרי בחיי עתה, רצוני פדיון ממשרתי והאפשרות ליציאה לקרן-זוית ע"מ לעבוד.

חלמתי מעט על פישר, אבל לפי הנראה החלום חלום שוא הוא.

אולי היה מועיל לי מעט הי[י]מאן, עתה אין [?] –

– – – –

מוּנְח [אדוורד מונק] הוא אותו הצייר הנורוגי שהראית אותו לי בחגו של איבסן.

האופן שלו לראות, להתיחס אל העולם והאדם ירעיש אותי.

דבריו של פרנץ סרבַס²⁴³⁴ אודות קלינגר²⁴³⁵ בהנ.ד.ר. [נויה דויטשה רונדשאו] האחרון הם לפי דעתי מימי[י]ם מאד.

בכלל חושב אנכי לפרקים, שמלבדנו, רצוני מלבד חוגנו הקטן, איש שאר איש לא יבין מאומה.

– – – –

הגם אתה כבר שמעת שפרידריך ניטשה יתחיל שוב לאיתנו?

מה תאמר לזה? אלי!

– – – –

פישר נתן לי במתנה תמונת אלטנברג. התמונה יפה.

בלי ספק תראה אותו ואת ה[ו]פמנסטהל ויתר החוג הקטן…

מלודויג בויר ברחו מהלך חמש מאות אמה.

שלך

מי"ב

P.S. איני יודע מה אעשה עם דירתך. אתה לא כתבת לי והלא צריך לך דירה בו ביום תבוא לכאן, אחרי שאצלי אין מקום ללון.

חפציך לא הביאו לי ונשארו אצל בעלת ביתך.

הקיץ עודנו הולך בעצלתים בכאן, והגשמים שכיחים עוד.

ר[ו]בינשטיינ’ס המה אנשים טובים מעט.

534. אל דוד ניימרק²⁴³⁶

20.4.1898

ידידי.

שכחתי לשאול את פיך אם כבר נתיסדה ה“תחיה” ואימתי תחל לעבוד? חושב אנכי שכבר בא מועד.

מה תאמר להשרלטניה החדשה של מר בן-אב[י]גדור? בלי ספק גם ביבל[יו]טקיה זו תרד לטמיון…

איני יודע עוד מה תכתוב אודות הציונות המערבית, אבל אנכי כשאני לעצמי קצה נפשי בההתלהבות הגדולה באחינו למשיח[י]נו אלה ה“קרובים למלכות” –

ה“גטו החדש” של הרצל ראיתי את [עם] הירשפלד ופריש בהתליה-תיטור [תיאטרון], וכֻלנו התבישנו…

עהרנפרייז בשעתו הרעיש עלי את העולם למהר לקנות את המציאה הזאת מאת מר בריינין בעד ה“תחיה” שלנו, ואנכי לא יכולתי לעשות זאת - - -

ספורי יצא לאור בא[ו]גוסט, ואח"כ בלוית עוד איזה ספורים בקובץ מיוחד בשם: “אִים עקססיל”.

מו"לי הוא ה' ס. פֿישר.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

535. אל יוסף מלניק²⁴³⁷

20.4.1898

אדוני הנכבד.

בגלל השתדלותך והבטחתך למלאות לי חסרוני ה“נמושות” קבל תודתי.

מעורכי באוני דברים, רצוני [לומר] הבטחה לשלוח לי את העלים בקרוב. אבל אותה הבטחה אינה בפעם הראשונה, ומתירא אנכי שעלי להתיאש.

במה שנוגע לי - - אבל במה שנוגע לך ולדכותך [ולשכמותך] צר לי מאד. רק דבר אחד בפי לצעירינו: איש לאהליו ישראל!

והיה אם לא תאמינו לי, אז ימים יבואו שמאשר[י]נו יגרשו אתכם בשתי ידים.

צר לך על אותו משורר הנותן לזרים חילו²⁴³⁸ – דבר שבגופא דעובדא איני תמים דעה עמך – אבל שוכח אתה במחילת כבודך, כי לו כתב מימין לשמאל כי אז בודאי היו דבריו מתגוללים באיזה קרן זוית, ואתה לא זכית לקרוא אותו מעולם.

דייני…

ברגשי ידידות

ד"ר מיכה יוסף ברדיטצבסקי

536. אל יוסף מלניק²⁴³⁹

21.4.1898

אדוני הנכבד.

למחר, בערב שבת, כשהיום יהיה כתקונו, אתכבד לבקרך בין השעה התשיעית להעשירית בבקר, ע"מ [על מנת] לבקשך שתואל נא ללוֵני על דרכי אל הפרו[ו]ר “יער הירוק” [גרונוואלד] ולעזור לי עזר חברותי בתוך הזמן אבלה בחפוש דירה בעד אחד מידידי שיבוא לכאן.

בעבור שהשעורים בבית המדרש מתחילים בשבוע הבאה, חושב אנכי שלא אפריעך מאומה ועוד נעים יהיה לך לדבר אגב אורחא את דברינו.

ברגשי ידידות

ד“ר מי”ב

537. אל דוד פינסקי²⁴⁴⁰

21.4.1898

ידידי!

אינך יכול לשער עד כמה היה האָויר מחניק לנו אתמול –

בבקשה העירה שתעשה הפסק בין פרק לפרק ושבכלל תקרא במתינות יתרה לא במהירות למען הניח להשומעים לשמוע היטב -

אנכי לא אצטדק, כן לא נכון הדבר לשקר באמור איזה תואנה, הדבר פשוט. היושב ראש צריך להציג את הדורש לפני הקהל שמו וחוגו וכו' ומפני קולו הנמוך אנוס הוא להשמיע דבריו ע"י אחר.

שלום לך ולרעיתך היקרה

שלכם

מי"ב

ע"ש.

538. אל אפרים פריש²⁴⁴¹

[לפני 25.4.1898]

ידידי היקר.

בראשית אבשרך שכבר שכרתי בעדך חדר טוב ויפה בהפרו[ו]ר: פֿרידנהיי [Friedenau]–

החדר הוא חדר גדול מרובע בעל שתי חלונות פתוחות למגרש גדול בו נטועים אילנות רבות, ובו כלים נאים, שֻלחן לכתיבה, קיר-ספרדי מבדיל בעד המטה ובין יתר החדר, דבר שע"ז אני שמח מאֹד, ויתר הדברים הנחוצים.

החדר הוא במדור התחתון, אצל בעלת-הבית ישרה, ואשלם בעדו 27 מארק לחודש עם שֵרות וחמין לב[ו]קר.

החדר רחוק עשרה רגעים מהתחנה ההולכת לפרידריך-שטראססע ועשרה רגעים להתחנה ההולכת לפאסדאַמערבאהנויף [Potsdammerbahnhoff]. בהראשון הולך המסע פעם אחת בכל רבע שעה, ובהשני בכל חמישה רגעים.

כבר נתתי לה שלושה שקל במוקדם. וביום השבת הבא תוכל לבוא שמה, אחר כי עד אז יגור עוד הדר הישן –

לולא דמסתפינא [לולא חששתי] כי תוציא כל כספך בוויען עם הירשפלד שלנו – כי אז יעצתיך לחכות בשם באופן שתבוא לכאן ביום השבת, כי למה תפסיד בכאן לשבת במלון?

בשבוע הזה אַסִיע את חפצ[י]ך מהכי להתם.

הנני מקוה כי תשבע רצון.

בכלל מוצא פרו[ו]ר זה חן בעיני מאֹד, ואנכי חפשתי הרבה. בצההלאגישענגארטען [Zoologischergarten], סַביניפלאטץ, האַלענזעע, שמרנידארף, ווילסמרסדורף [Savignyplatz, Halensee, Schmargendorf, Wilmersdorf] ולא מצאתי נכונה.

_____

בדבר הפֿאַטאליזמוס צדקת מאֹד. וחושב אנכי שזה האות היותר נכון אשר יְסַמֵן אותי ויחוסי להעולם הזה - - -

איני יכול… אנוס אנכי… מאניסים אותי…

_____

למשפחת ר[ו]בינשטיין מסרתי את הד“ש שלך, או יותר נכון רק לשני שלישים, יען כי את ה”תכלת" לא ראיתי זה עידן ועדנים –

שני השלישים השחורים טובים לי מאֹד, ולרגעים מטיבים מאֹד להריקות שבלבבי –

בראשית שבוע הבע"ל נוסעת הבכורה לבית אביה, ועל ידה גם הצעירה.

מתירא אנכי שיצר לי אחריהן.

_____

כאָמור איני עובד מאומה כל ימות החודש הזה, ואיני יודע מה יהיה אחריתי?

והאביב יְקַש עתה בצאתו, אבל כבר רוח החיים יחל לפעמני ביד חזקה. אבל דא עקא שכאותו האיש באגנס יורדן²⁴⁴² כעני בפתח החיים אנכי עומד, כמבקש… ובצאת הנערות לקראת האביב לא אלך עמהן, איני יכול להלוך - - -

_____

עברית אני כותב הרבה כמובן. שנוי הערכין שלי לא יתנו אותי לישן; ואני מעמיד איזה תלמידים בישראל.

בכלל השעה הזו מוכשרת הרבה לפעולה רבתי, לחנוך - -

_____

מר נ[ו]רדוי יבוא לכאן בשבוע זו על מנת לדרוש ברבים…

תפח רוחו!

_____

יותר אין. חיה בטוב אתה והירשפֿלד ודרשו בשלום הפֿמנסטהַל עד אַלְטנברג, אם עד בכלל או לא עד בכלל אני מוסר את הדבר בידך.

בט"ו מאי י[ו]צג על הבמה בהתי[א]טרון-האשכנזי חזיון של ה[ו]פמנסטהַל[.] אנכי כבר נעשתי חָבֵר –

כתוב מהרה

שלך

מי"ב

בשבת שלהם.

539. אל אפרים פריש²⁴⁴³

25.4.1898

ידידי היקר.

כבר כתבתי לך בדבר דירתך.

כתוב לי אימתי ועל איזה תחנה תבוא? עצתי שתבוא ביום השבת על תחנה שרל[ו]טנב[ו]רג.

חפצ[י]ך אַסִיע מהכי להתם [מכאן לשם] כאָמור.

_____

חדשות אצלי אין. איני עובד מאומה ואיני יודע מה לי.

היום בקרתי את [עם] האחיות [רובינשטיין] את פרו[ו]רך ומצא מאד חן בעיניהם.

_____

מילתא דבדחותא: היום נפגשתי את לוי ופניו נפלו מאד ע"י המלחמה שבין ארצו לארץ ספרד, כלומר הוא מתירא פן יצורו את ניו[-יו]רק וימיתו את הוריו - - -

חיה בטוב וכתוב לי מהרה

שלך

מיכה יוסף

540. אל אפרים פריש²⁴⁴⁴

28.4.1898

ביום החמישי אחרי הצהרים.

ידידי! בראשית תודה בשמי לידידנו הירשפֿלד בגלל דבריו הטובים – לך אגיד האמת, איני רוצה להשיב לו ישר למען לא לחייב אותו להשיב לי ונמצא אין לדבר סוף. ואתה הלא תדע כי הוא ידידנו בשתיקה ושאין אנו צריכים להחליף דברים הרבה –

“צערך” אינו מניח אותי לישון, אבל אני מקוה כי יעבור ויעבור, אנוס אנכי להאמין בזה –

ספרך אשיב למחר כשאקבלו. שקלים אין בידי באותה שעה וגם הקסה [הקופה] היא ריקה מאֹד… כל יְמות החודש לא פדיתי מאומה ואנוסים יהיו לשלוח לי שכרי.

בכלל כל הדברים יְגֵעים בזה ומובטחני שלא יארכו אותן הימים הקשים לי ולהם.

בדבר הכסף טוב עשיתי דוקא באותה שעה תבקש מנוחה יְתֵרה עליך לכלכל תנאיך במשפט.

בכלל מובטחני כי תמצא שם את המְנוחה שתבקש ושלום יהיה לך.

הנני שמח מאֹד על ביאתך. בודֵד אנכי מאד מאד… בכלל איני יודע מה לי עתה – – –

בו ביום החל האביב בכאן באמת, ואנכי כעני בפתח הנני עומד.

האחיות נוסעות מכאן ואיזה מעט אני מצטער.

את עֶלי וא[י]שה לא ראיתי מלפני הלילה נסע הירשפלד מזה. אנחנו התנ[י]נו אז כי יכתבו לי אימתי הם בביתם למען לא אעשה דרכי לבטלה, וכל אותם הימים לא ראיתי ולא שמעתי.

במעונו של לנדסהויף²⁴⁴⁵ אמרו לי בשם אמו שיבוא לכאן בראשון לבא.

מונח בעדך אצלי מכתב מהמו"ס שלך שהחמצתיו בידי למען שלא לערבב את השטן שלך. ועוד איזה מכתב חתום איני יודע מאיזה מקום.

מובטחני שתבוא לכאן ביום השבת ושאדע למפרע באיזה שעה.

שלך באהבה

מי"ב

סקולנקוב [שקולניקוב?] בקרני: הוא מו“ל כל חזיוני הירשפלד רוסית – האמהות²⁴⁴⁶ י[ו]צגו בחורף הבא במ[ו]סקוי [במוסקבה] ראשונה, אח”כ בסט פטרסברג, ובה“בינה [הבמה] החפשית” באדסא –

541. אל יוסף מלניק²⁴⁴⁷

28.4.1898

אדוני הנכבד.

קשה עלי לסלוח לך גם בתור “שעת חירום שָאנֵי”; אחרי כי על ידך הפסקתי אתמול שיחה נאה עם משפחה נאה – כדי לבוא אל מעוני בשעה התשיעית.

למנדלקרן ולאלישב שלום בשמי,²⁴⁴⁸ אם תכתוב אליהם. במה שנוגע להד"ר חזנ[ו]בֿיץ אני מצטער מאֹד על אשר שמעתי בקולך, אחרי שגם הוא עשה לי מעשה יפה ידידך, דבר שאיני יכול לסלוח לשום אדם בעולם.

גם ה“קוראים הנכבדים” אצלנו, הם “עם לא היה”…

_____

במה שנוגע לדרשת פלוני²⁴⁴⁹ איני מצטער מאומה, אחרי כי באותה שעה שבגלוי ישבתי אנכי ועבדתי בסתר על יד שֻלחני הבודֵד.

ה' ישמרני –

_____

גם למחר, גם ליום השבת הנני עוד נתון בימי הבטלה שלי האחרונים ואוכל להִמָצֵא לך. אבל דא עקא כי עלי לסיים את המו"מ שלי של אותו החודש וביום השבת עלי לטפל עם ידידי יבוא למרח[ו]ק.

רק שעה אחת פנויה לי למחר משעה השלישית עד הרביעית, מסגירת בית אוצר הספרים של בית מדרש המדעים עדי פתיחת שעורו של זימעל. והיה אם עתותך בידך אותה שעה חכה עלי בראשית שעה הרביעית, רצוני בהרגעים הראשונים של אותה שעה, בפרוזדור בית מדרש המדעים, שם תמצאני ונוכל לבלות אותה שעה יחד.

ברגשי ידידות

ד“ר מי”ב

ביום החמישי

542. אל אחד העם²⁴⁵⁰

29.4.1898

[י]דידי היקר.

דבריך האחרונים עצב[ו]ני מאֹד – יודע אנכי להבין הלך נפשך בדור יתום כזה…

אבל את האמת אגיד לך: בזו אשם גם אתה. מבשרי חזיתי כי דוחה אתה גם את המעטים בשתי ידים, ולפי אשר אשר יחזו לי עיני איני יְחִידי.

איך שיהיה הלא יש לך בָּמָה להגיד הכל לאותם האנשים השומעים על דבריך, וכאלה עוד רבים וטובים. ומה יעשה אדם כמוני שאין לו שֻלחני להריץ מעותיו.

צער כזה הוא גדול מנשוא.

זוכר אנכי כי באחד ממכתב[י]ך רמזת לי שלא בצדק כי הלועזי שבי דוחה את העברי שבי. ועתה צא ולמד: הנה כליתי בימים האחרונה ספורי הראשון בשפת עבר: מעבר לנהר. שבו הכנסתי חלק גדול מצערנו הארוך, ועתה אני כותב אותו הענין בלשונם. אבל מובטחני שבעוד כבר יצא לאור יהיה מונח העברי בקרן-זוית… וגם זאת אני יודע שאותו שכבר נתקבל לדפוס לו נכתב עברית היה מונח אצלי כאבן שאין לו הופכים.

ובמי האשם?

_____

אגב גררא אשמיעך כי המו"ס שלנו, רצוני הסניף שלנו הולך בעצלתים. בין בעניני השלח ובין בעניני אחיאסף. מעט מונח באשמת בעלי אחיאסף שעד היום אין לי עוד כל ספריהם וכו' וביותר באשמת הקונים.

ההוצאות מרֻבות על ההכנסות, ואנכי מצד אחד פועל בטל ומצד אחד אטרד בכל יום איזה שעות.

התנאים בינינו לא נכתבו כמדובר והכל תלוי באויר בינינו. כתבו לי כי אחד מבעלי אחיאסף יבואו ואין קול ואין קשב. בקצרה הנני שרוי בצער בענין זה. היודע אתה מה?

_____

מר נ[ו]רדוי דרש בכאן כדרכו. אנכי לא בקרתי את אספתו כמו שלא בקרתי אספתו של הרצל.

ממיטב השומעים לא הפיקו שניהם רצון ב“ציונתיהם המימית”.

שלום לך ולביתך

שלך

מי"ב

מי עורך עתה את לוח אחיאסף?

543. אל דוד ניימרק²⁴⁵¹

30.4.1898

ידידי,

החיתני בדבריך. דיי שאיש העומד מן החוץ לא יחשוב אותי לגזלן פשוט. ותוכל להעמיד אותי על חזקתי שמטענותי שהצעתי לפניך לא הפרזתי אפילו כמלא השערה.

חושב אנכי שיודע אתה נכונה את יחוסי להזוג – ע"פ וטון. והיה אם תצרף מה שעשה לי או לא עשה לי טון… תוכל לשער גודל צערי כעת.

בלי הפרזה אומר לך כי הפירוד הזה הוא בעיני חלק ממיתה גמורה - - -

בריינין הוא בריינין כנהוג. המו“מ [ממזרח וממערב] עדיין יוצא ויצא לאור. אימתי יהיה הדבר? גם הוא בעצמו אינו יודע. אנכי כמעט שברתי עול. מקץ שבוע הבאה אשיג מאתו התוצאה מהגליון שבו נדפס מאמרי הגדול ע”ד שנוי הערכין בישראל בשם “זקנה ובחרות”. אשלחו לך ולמשפטך אחכה. בו מונח הרעיון העקרי שלי על ישראל. צרופים אליו נדפס ב“הצבי”: “בנין וסתירה” – “נמושות” וב“הפסגה” “שינויים”, אבל צר לי שאין בידי להמציאם לך.²⁴⁵²

לעתיד אין לי כל מקום לכתוב. גם היחס ביני ובין אחד העם נתפרד מעת העיר עלי הערתו בחוברת שלישית והנני עתה כרבי אליעזר הגדול עם מעותיו בלא שֻלחני…

ספורי הראשון שכתבתי עברית: “מעבר לנהר” עושה רושם גדול בחוג שלי ומונח כאבן שאין לו הופכים - - -

אנכי אשיר אותו הענין עתה לועזית. וכבר יש לי מקום להכניסו בעוד שהעברי מונח… ותוכל להיות בטוח כי לו כתבתי אותו שנדפס עתה עברית שג"כ היה מונח.

המה דוחים אותי בשתי ידים.

מצבי לע"ע אינו בכי טוב. הרבה דברים אצלי יגעים – פריש חג חג המצות בעיר הולדתו ובשובו לכאן בקר את לבוב, קרקוי ווויען. היום יבוא לכאן.

מרת כהן אינה ידידתי ואנכי בא לשם רק לעתים רחוקות וע"כ מובטחני כי מכתבך אליה יקדים לבוא אליה בטרם בואי.

שלום לך ולכלתך,

ידידך

ד“ר מי”ב

ער"ח שלהם.

544. אל יוסף מלניק²⁴⁵³

1.5.1898

אדוני הנכבד.

שמחתך היא לבטלה. באתי אתמול אל המועד אשר הגבלתי לך, המתנתי עליך יותר מרבע שעה, מן השעה השלישית עד עשרים רגעים [דקות] על רביעית; ובראותי שלא באת הפקרתי אותך עם זיממל ביחד.²⁴⁵⁴

את גליון האחרון עם נמושתי ד' קבלתי. בלי ספק קבלת את המגיד עם ראשית מאמרי. במטותא המצא לי אותו הגליון ואת גליון הבא. יען חפץ אנכי לשלוח אותם סגור אל אחד-העם.

סתמת ולא פרשת במה שנוגע לך, אבל “סוגר” אנכי שנשארת במטרופולין שלנו וע"ז אשמח.

ברגשי ידידות

ד“ר מי”ב

ערב ראש חדש שלהם.

צדקת. כונתי בפרק רביעי על ר[ו]זנפֿלד התם.²⁴⁵⁵

545. אל אחד העם²⁴⁵⁶

2.5.1898

ידידי הנכבד.

כדי לתת לך מושג ממהלך עסקנו בכאן אני נותן לך בזה ראשי פרקים מחשבונות שלנו לשליש השנה הראשונה.

מספר חותמי השלח בחו"ל עד עתה 125. על ידי נתקבל כסף בעד השלח 266 מאַרק, חובות עוד עלי לאסוף 10 מארק. הוצאות השלח, משלוח, מכתבים, מודעות וכו' 124 מארק.

בעד ספרי אחיאסף פדיתי 140.50. חובות עלי לאסוף 4.50. ספרים לועזים נקנה על ידי בעד 160 מארק. הוצאות אחיאסף, מכתבים, משלוח, מודעות, מס. צרכי המחלקה וכו' 191 מארק.

לזה צא וחשוב שכרי 200 מארק מלבד 5% מכסף הפדיון ויהיה לך מושג נאמן ממהלך הדברים היגעים.

שלום לך ולביתך

ידידך

מי"ב

546. אל מרדכי זאב רייזין²⁴⁵⁷

2.5.1898

אדוני היקר.

צר לי מאד על אשר אטרידך לעת כזאת ואני יודע את נפש התלמיד לפני כלותו למודיו. אבל מה אעשה? הדבר מעבר לים הוא וכל מכתבי אל העורך ישר נשארים מבלי תשובה.²⁴⁵⁸

תוכל להיות בטח כי כל החטא שחטאתי לשוורצבורג, הוא רק שנתתי לו מאמרי שלא על מנת לקבל פרס ועל אשר השתדלתי בעבורו אצל מכירי.

הנני משביעך שתקח לך מועד להציל אותי ה[י]מנו. כ"י שמונחים בידו הם חלק אחד מספרי – ספר שלם שקרוב הדבר שאמסרו לדפוס.

הדבר כבר ימשך יותר משנה ומחצה. במטותא קח המנו כ“י – י”ד פרקים במספר – והשיבה אלי באחריות על חשבוני. רצוני [לומר] כי אשלח לך איזה ספר בעד הוצאותיך. אל תסמך עוד עליו.

קח תודתי למפרע.

ברגשי כבוד ויקר,

ד"ר מ.י. ברדיצ’בסקי

את העברי נניח. – הקורא אתה מאמרי בהצבי?

547. אל דוד פינסקי²⁴⁵⁹

2.5.1898

ידידי.

אסיר תודה אהיה לך לו תואל נא להביא לי את מאמרי “זקנה ובחרות” - ספורי “מעבר לנהר” לשעורו של גרים,²⁴⁶⁰ ביום הרביעי דנא 10–11 באולם 26. צריך אנכי אז להם.

מובן הדבר מאליו שאין הדבר הזה אוסר עליך לראות אותי מקודם.

שלום לך, לרעיתך, לערלכם,²⁴⁶¹ לרב[י]ק[ו]בֿיץ וכו'

שלכם מי"ב

בהמגיד מודפס המני עתה מכתב חַריף נגד מלץ וחבריו בתור תשובה על תשובתם.²⁴⁶²

פריש כבר בא ודורש בשלומכם.

548. אל יוסף מלניק²⁴⁶³

4.5.1898

אדוני.

תמה אנכי עליך על אשר לא השמעתני מגמר ישיבתך, ואתה הלא תדע כי לוקח אני חלק בזה.

במטותא. בקרני למחר בין השניה להשלישית. חושֵב אנכי שתשמח לדעת כי תביעותיך עוררו אותי למחשבות אחדות ע"ד אותם הענינים ששקוע אתה בהם ראשך ורובך.

והיה בבואך אלי ואקרא באזניך פרי מחשבותי אלה (על המחיה – על הטבע – על התולדה – על הפרק).²⁴⁶⁴ בהאחרון, רצוני [לומר] בעל הפרק אני מדבר ע"ד יחוסי לארבעה מנהיגי הדור. נ[ו]רדוי, הרצל, אַחֵר²⁴⁶⁵ ואחד העם.

אולי יכול אתה להביא לי את הספרים שבידך.

ברגשי ידידות

ד“ר מי”ב

אחרי כתבי אליך הביאה לי שכנתי ספרי, צר לי שלא מצאת אותי בשעה הקבועה, הייתי אז בשכיות החמדה²⁴⁶⁶ שנפתחה עתה בלוית אחד ממכירי[.]

את הספור “שעה אחת” של הירשפלד לא הבאת לי.

549. אל יוסף מלניק²⁴⁶⁷

8.5.1898

ביום החמישי.

אדוני.

תָמה אנכי שלא באת היום כאָמור, ועפ"י מקרה היו נחוצים לי כתבי.

במטותא הבא אותם אלי למחר בערב-שבת. אבל אחרי שעפ“י סבה אנוס אנכי לעזוב את מעוני בשעה השנית, בֹא בין י”ב-ב.

תקרא עוד מאמרי הרביעי: על הרצון, ע"ד רצונו של העם בכלל[.]

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

550. אל יוסף מלניק²⁴⁶⁸

9.5.1898

אדוני היקר.

אסון קטן קרה לי. קרעתי בשוגג את גליון “הצבי” שבו נדפס נמושתי הרביעי. אולי יכול אתה להמציאהו לי.

בעד “המגיד” תודה. מה תאמר למין תשובתו?²⁴⁶⁹ חושב אנכי למותר לטפל עוד בבן-אדם כמותו, ומכאן תחזנה עיניך עד כמה יחסר לנו א[ו]רגן [במה].

בשבוע הזאת אשלח לך קונטרס אחד ממאמרי “זקנה ובחרות” בעדך. אבל אבקשך שתואל נא להלוהו לה' יפה ע"מ שיחזירו אליך. אנכי לא אשלח לו עוד והנני מצטער על הפעם הראשונה כמו שאני מצטער על שליחתי לחזנ[ו]ביץ שלך. כבר מלתי אמורה לך, גם הקוראים שלנו הם עם לא היה, מזלנו גרם…

עודני שבע רצון ביום מעונן זה מהשעות של הילדוּת והתמימוּת המאירה שמדאתמול –

בשבת שלהם בצהרים.

ברגשי כבוד וידידות,

ד“ר מי”ב.

P.S.

בשלחך ליפה אל נא תשכח להעירו שיתנוֹ למקרא לאלישיב ולכלוזנר.

קמינקי ראוי לשתין פולסין דנורא… באותה שעה צר לי שאיני ציוני פנימי ואין לי דברים אליו –²⁴⁷⁰

איני יכול להתאפק, הנני משיב לבעל המגיד ז"ל.

551. אל יוסף מלניק²⁴⁷¹

11.5.1898

אדוני היקר. דבריך באוני והנני מֵבין את צערך, או יותר נכון אני שמח על צערך; ובכ"ז תמה אנכי עליך איך עדיין לא למדת אותי לדעת, שכל מה שאני עושה עושה אנכי לבדי ואיני צריך לחכות להערה מבחוץ…

בשכוך חמתך תבין היטב כי אנכי איני יכול לטפל בהענין הזה, ולא מבעי [ואין צורך לומר] במקום אחר… ריבי הקטן את אהבת ציון²⁴⁷² הורך עד כמה צדקו דברי שהמלחמה בשדה האויב לא תועיל מאומה.

א[ו]רגן נחוץ לנו, מקום לנו - - -

_____

את גליוני הצבי עם נמושותי ד.ה. קבלתי היום. הד“ר חזנ[ו]ביץ כתב לי אתמול. לשאלת ישראל שלי כתבתי עוד שני פרקים: “על הרוח” ו”על האדם"; ולהדור ודורשיו עוד שני פרקים, אודות לובלינסקי ואודות בן-יהודה.²⁴⁷³

והיה בשלחך את ה“זקנה ובחרות” שלי להיידלברג תזכיר את שם אלישיבֿ.

שלום לך ולהעלמה ליפֿשיץ. איעצכם לקחת לכם פתקאות כניסה להחזיון מהופמנסטהַל אשר י[ו]צג על הבמה האשכנזית ביום השבת שלהם הבא בצהרים שעה י"ב.

הנ"ל הוא היחיד שיש לו העתידות היותר גדולה במשוררי המערב וראוי הוא להשמע.

מהרו לקנות לכם פתקאות כי הכל יזדבן.²⁴⁷⁴

ברגשי ידידות

ד“ר מי”ב.

לאחד-העם אשלח כדבריך.

למָצקין כתבתי היום דבריך; אחרי שגם בלעדי הלא יכולים אתם לעשות מה שאתם חפצים לעשות.

כתבתו של מצקין

אנסבאכר שטראססע 8 האָף לינקס III

552. אל אחד העם²⁴⁷⁵

13.5.1898

ידידי,

אתמול קבלתי את החוברת החמישית והיום אני עוסק בהמשלוח. לניימרק שלחתי ו' חוברות וד' על חשבונך. להרויץ, בריינין, ב“פ וע”פ [ברנפלד ואהרנפרייז] שלחתי ב' חוברות.

החוברת [?] בכללה אינה שבעה ה[י]מני רצון.

אתמול שלחתי לך “גלוי דעת” של “אהבת ציון” ותשובתי,²⁴⁷⁶ דברַי ב“הפסגה” נגדך²⁴⁷⁷ ומאמרו של קמינקא נגד הרצל.²⁴⁷⁸

איך שיהיה ראוי אדון ק. [קמינקא] לשתין פולסין דנורא.

לפני ימים אחדים בקרני אחד מטובי חובבי ציון בארצנו שהיה עומד קרוב לך בכל רוחו. וממנו יודע אנכי עתה היטב את יחוסם אליך. איני יכול לומר שהצדק על צדם, אבל עתה אני מֵבין מה שלא הבנתי מראש.

שלום לך, לבתך ולאחותך.

ידידך דוש“ת ד”ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

P.S. מספר חותמי השלח בחו"ל עד עתה 130.

זה עתה באוני דבריך. לא. יזר. וואכנשריפט כבר שלחתי לפני רגעים אחדים.²⁴⁷⁹

גם אנכי עצוב.²⁴⁸⁰ מווארשא כותבים לי כי ה' קפלן יודיעני החלטתו.

עפשטיין [?]. גם השיב לא השיבני על המשלוח.

הקשר ביני ובין טון וע"פ נתפרד לגמרי. צערי גדול מנשוא. כעין מיתה היה [?] בזה.

ספורי האשכנזי יצא לאור בחודש א[ו]גוסט. המו“ל יאיץ בי לכלות שאר עבודתי למען יו”ל אחר כך המני כרך גדול ואנכי כותב עברית.

זה עתה כליתי מאמר גדול: על ישראל.

553. אל מרדכי אהרנפרייז²⁴⁸¹

13.5.98

לידידי, או למי שהיה ידידי.

בתור P.S. להקץ אשר בינינו, איני יכול להתאפק שלא לגלות לך צערי הגדול מיום באוני השמועה מטון (ע"י שליח):²⁴⁸² שאתה קָבלת לפניו שישיבתי אצלך היתה למשא עליך - - -

מיום שעמדתי על דעתי לא סבלתי כבאותה שעה. ואתה ביד חזקה לקחת לי אמונתי הטובה וחלק גדול מזכרונ[ו]תי הטובים.

באורי נפשי לזה אין אני צריך לומר לך. המקום לא יתבע את עלבוני מידך, ושלום יהיה לך ולרעיתך.

ברגשי צער ובושה

ד"ר. מ.י. ברדיטצבֿסקי

ערב שבת –.²⁴⁸³

554. אל דוד פינסקי²⁴⁸⁴

16.5.1898

במוצ"ש

ידידי

צר לי מאד על אשר לא מצאתם אותי בביתי.

לאדם שכמותי ששגור אנכי תחת השמים צריכים לכתוב למפרע.

ברגשי כבוד וידידות

שלכם

מי"ב

שלום להקטן.

555. אל יוסף מלניק²⁴⁸⁵

20.5.1898

ביום הרביעי בערב.

אדוני היקר. שכחתי לבקשך היום שתואל נא לבקרני למחר בין השעה הרביעית להשישית. אח"כ אולי אהיה צריך ללכת לאיזה מקום.

הנני מקוה כי יהיה לך פנאי ושבֹא תבוא.

ד“ר מי”ב.

556. אל אחד העם²⁴⁸⁶

21.5.1898

ידידי הנכבד.

בזה אני שולח לך את הרשימה אשר תבקש.

בדבר ה“מחלקה” שלנו בכאן הדברים יגעים לע"ע, חליפת מכתבים לי בזה ביני ובין ווארשא. בשבוע זו יתברר הדבר ואודיעך.

להשקפותיך ולהשקפת “בנות ציון” של[ך] על ה“בחרות” שלי אחכה.²⁴⁸⁷

היא רק כעין הקדמה לקונטרסי “על ישראל” (שמונה עשרה דברים בעד נבוכי הזמן…) שכמובן אתי בכתובים –²⁴⁸⁸

אתה כשיגיע לידך לסדר לך מחשבותך ותחליט לטפל בהם תוכל לעשות זאת בפומבי ואנכי חי כשאני לעצמי.

ולדבר זה צריך אתה לשים לב.

בדבר פלוני וקמינקא תמה אנכי איך תוכל לומר שהתיצב על דרך טוב²⁴⁸⁹ – אנכי הנני ח[י]צוני… וקרא[ו]תי דבריו רק בגועל נפש… ושתין פולסין דנורא ראוי ה“קטן הגדול” הזה להלקות - - -

בדבר אותו “אחד מטובי חו”צ" הדבר פשוט. על ידו למדתי מעט לדעת יחוסך להם ויחוסם אליך, ואיזה דברים שלא למדתי מראֹש.

רואה אנכי עתה שהדברים בך מונחים יותר עמוקים מאשר תחשוב. ולדידי לאו מילתא זוטרתא היא שאיזה שנים היה אפשר בידך לעשות ולא עשית…

מה שעשית אז במדנית [במדיניות] כלומר מה שלא עשית הנני רואה עתה במהדורה שניה בספרות - - -

חושב אנכי כי לא תכעוס לשמוע הכל מה שאני אומר לך בגלוי. ואנכי הנני אומר לך בגלוי רק מה שאני חושב בסתר נפשי.

בנוגע לרשעת בריינין אלי לקח גם אותך לעזר כנגדו.

ואת המעשה יספר בזה הלשון: כאשר החל לחש[וב] אותי שהנני מטעה את הבריות עם הד"ר שלי לקח הוא ואחד-העם אותי בקרן זוי[ת] ויאלצו אותי להראות לכם את התעודה שלי ופני חפו…

בהרבעי הפ[י]לוס[ו]פי המושבע באה בקרת טובה על עבודתי.

השומע אתה דבר אודות ה“תחיה”? אנכי איני יודע כלום אודות זה.

פֿריש בקר את טון בקרק[ו]י בדרכו ומצא אותו עשיר גדול עולה [מעלה] פימה.

השלום לך ולביתך.

ידידך ומוקירך

ד“ר מי”ב

557. אל יוסף מלניק²⁴⁹⁰

23.5.1898

בשבת שלהם.

אחרי חצות.

אדוני הנכבד.

לרגלי איזה דבר צריך לי קונטרסי “על ישראל” שבידך עוד ביום מחר. והיה אם קראת את הפרקים הנותרים טוב, ואם לא במטותא מהר לקרותם עוד לפני הצהרים למחר, והביאם לי למחר בתח[י]לת שעה השלישית.

אגב גררא תראה אצלי קונטרס שָלֵם שכתבתי היום שיגע לך מאֹד.

הנני מקוה שבֹא תבוא. אחכה עליך עדי השעה הרביעית.

ברגשי כבוד וידידות

מי"ב

אולי תוכל להביא אתך קונטרסו של קבֿנר ופפירנא ואודך.²⁴⁹¹

558. אל אפרים פריש²⁴⁹²

24.5.1898

גלויה בגרמנית. קביעת פגישה בהרצאתו של זימל למחרת היום.

559. אל אחד העם²⁴⁹³

27.5.1898

ערב שבועות.

ידידי הנכבד. דבריך הכאיבו לי מאֹד²⁴⁹⁴ – אתה תצוה לי לעיין שם ושם בעוד שכֻלך רק בוצע ומפשר… אם באותו מקום או לא באותו מקום הטעמת את טעמך אחת הוא לנו. דיינו כי אחרי ראותך את מארת הכתב וכו' יעצת לעשות לנו ספר. עוד הפעם ספר… כאילו מאמר בקרת מדעי אודות שות' פלונית טובה היא לנו מכתב השות' בעצמה…

לא הוספתי במאמרי זה מה שכבר הגדתי אחרי שהוא הראשון לשנויי ערכי. ואיני אָשֵם בדבר שהראשון יצא לאור לפני העשירי –

בכלל היה בכ"י [בכתב יד] לפניך ואז לא טענת עלי כל אותן הטענות.

מובטחני שהקוראים יהיו צודקים ביותר ממך ולהם איחל.

שלום לך ול“בנות ציון”.²⁴⁹⁵ ושמחתם בחג.

ידידכם

ד"ר. מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי.

560. אל יוסף מלניק²⁴⁹⁶

27.5.1898

ערב שבועות.

אדוני הנכבד

הנני מקוה כי שלחת קונטרסי להיידלברג. את הי"א היתרים לא קבלתי.

באיזה עתון ראית הבִקֹרת?

ושמחת בחגיך

בר"כ [ברגשי כבוד]

ד“ר מי”ב

561. אל יוסף מלניק²⁴⁹⁷

28.5.1898

אדוני הנכבד.

גם לי צר שטרחת לבטלה.

איני יכול לבקרך באותה שעה יען כי אז אהיה במקום אחר. את חברתך אולי אראה קודם לכן.

אני יוצֵא מכאן בשבת שלהם בבֹקר והיה אם יש לך פנאי בא אלי למחר בשעה התשיעית בערב.

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

562. אל דוד פינסקי²⁴⁹⁸

30.5.1898

בשבת שלהם לאור הב[ו]קר

צאתי לשלום ידידי

בדיני ממ[ו]נות אנכי חושב מעט באותה שעה. במטותא הכן אתה את הכ"ה ורביק[ו]ביץ ישיבני את העשרה בעדי ליום החמישי, ראשון לחודש שלהם.

אלו שקלי האחרונים לע"ע לחודש זה ובו ביום אני משלם לבעלת ביתי.

שלום לך ולרעיתך

שלך מי"ב

563. אל אדל פינסקי²⁴⁹⁹

31.5.1898

קאגעל²⁵⁰⁰

ליעבע אדעל,²⁵⁰¹ איך לאסס אייך אין אייער מאנן און קינד הערצליך גריססען. אויך גריססען זיע ראביקביץ און זיין שוועסטער. דא איז זעהר שען.

אייער בערדיטצבסקי²⁵⁰²

564. אל אחד העם²⁵⁰³

4.6.1898

ידידי.

הכ“י שהיה לפניך נדפס בלי שנוי עקרי. במה שנוגע לאֶתיקה, לו יהיה כדבריך ג”כ יודע אתה שהי[י]תי שוגג ולא מזיד. זכור מה שכתבת בה“צורך ויכולת” שלך ותראה אם לא פשרן אתה בדברי.²⁵⁰⁴

מדבריך בדבר הרשימה רואה אני שלא תדע מאומה כי בעלי אחיאסף רוצים לבטל את המחלקה שבכאן שאין לה עתיד. עוד לא באו להחלטה גמורה והמה מושכים [?] ודוחים אותי, מצב כזה, תלייה באויר הוא אצלי ספוגין של צמר.²⁵⁰⁵ ואחר שהזמן קצר, פחות מחודש ימים, הלא עלי לדעת –

בכלל אצלי הדברים יגעים מאֹד, בחומר וברוח. מצבי הצר הישיבה על שני ספסלים… תקותי ויאושי העברית ועוד ועוד.

המקום ירחם עלי אחרי שכבר עיף אנכי מאֹד.

שלום לך ולכל אשר לך.

ידידך דוש"ת

מי"ב

565. אל יוסף מלניק²⁵⁰⁶

7.6.1898

אדוני הנכבד.

את קונטרסי קבלתי היום מאת המדפיס לבדי.

מֵבין אנכי צערך כמו שאני מֵבין צערי. אבל איעצך להניח כל זה ולעשות בעדך – עוד צעיר [אתה] ומתירא אני פן יבולע לך במהרך לכת החוצה – אין אני יודע אם תבין לרֵעי, אבל בן אדם שכמותך עוד אינו רשאי להרכין ראשו לחוץ בטרם עשה כל צרכו בפנימתו.

והיה אם יהיה לאל ידך לקרוע בפעם אחת כל החבלים שלך, חבלי ההשכלה, הספרות, הציונות והיחס הק[י]צוני לאנשים טובים או רעים ולהתחיל את הדבר מבראשית, אז אאמין כי יכול תוכל אם עשה תעשה ימים רבים מאֹד.

משכת את לשוני לומר לך הכל בפניך אחרי שרואה אנכי בך מה; וגם זאת רואה אני שאותו מה ילך לטמיון אם לא תכבוש לך דרך אחר –

בדבר הדבר אשר ידאיב את רוחך איני אלא תומֵהַ. הלא אתה לא שאלת אותי דבר שהייתי חייב עליו תשובה. רק בקשתי אותי שאבקרך אגב גררא לפני הצהרים או לאחר הצהרים. לפני הצהרים כבר הייתי נתוּן [עסוק] וחשבתי לראותך אחרי הצהרים. והנה נפגשנו יחד לפני הצהרים. ואני מה?

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

ביום השני.

במטותא הנח את הדברים על פלוני. דיינו –

ות"ח [תלמיד חכם] גם שסרח עוד חייבים אנו לו איזה דבר.

“גסיסת הסופר” שלו שוה כנגד חטאו נגדי.²⁵⁰⁷

בלי ספק צו[י]ת לאלישיב לתת קונטרסי גם ליפה, אנכי מצדי איני יכול לשלוח לו… וחפץ אנכי שיקראהו.

566. אל אחד העם²⁵⁰⁸

11.6.1898

ידידי הנכבד.

בזו הרגע, במוצ"ש קבלתי את חוברתך השישית שישים במספר וכפי הנראה השאר לא נגמר עוד.

מחכה אנכי בכליון עינים לגמר דבר המחלקה שלנו בכאן ולההחלטה מווארשא ואין קול ואין קשב. וכבר זה גורם לי צער הרבה כי עלי לדעת את הדבר מראש ולהכין א"ע [את עצמי] באופן ההפרדה.

מין הנהגה [התנהגות] כזאת לא תאומן כי יסופר. האם לך אין עוד כל שיח ושיג עם אותו ענין?

השיר אשר בהחוברת טוב מאֹד.²⁵⁰⁹

שלום לך ולביתך.

ידידך דוש"ת

מי"ב

P.S. יודע אתה רשעת ב. [בריינין] נגדי…²⁵¹⁰

האנשים העידו בפניו, ובראותו כי אין לתקן עוד, שלח לי [?] הוא כותב בעד “אחיאסף” תולד[ו]ת ספרתנו החדשה, ובה יָכן כבודי הספרותי בשישה עמודים שלמים –

הנני מתביש לראות עבודות כאלה ואנשים כאלה. ד' ישמרני.

567. אל דוד פינסקי²⁵¹¹

11.6.1898

גלויה קצרה בגרמנית

568. אל דוד פינסקי²⁵¹²

11.6.1898

גלויה קצרה בגרמנית

569. אל דוד פינסקי²⁵¹³

14.6.1898

ידידי,

והיה אם תהיה למחר אצל גרים²⁵¹⁴ אקח מאתך את החמישה שקלים שאתה חייב לי אחרי שמווארשא עדיין לא קבלתי –

בכלל דברי עודם יגעים.

שלך מי"ב

שלום לרעיתך ולבנך

570. אל אחד העם²⁵¹⁵

15.6.1898

ידידי הנכבד.

שמועה לא טובה אני בא להשמיעך עתה, אבל איני יכול להחמיצה. וזה הדבר: היום אנוס הייתי להודיע לאחיאסף שאני מסלק ידי מן המחלקה שלהם בכלות זמן הראשון אשר הוקבע בינינו עד ראשון הבא.

אנחנו עשינו תנאי בינינו להקביע את המחלקה לחצי שנה בתור נסיון, ושקיום הדבר או ההפרדה להלן יהיה תלוי בידנו.

בכלות ארבעה ירחים לקיום המחלקה ועשיתי להם חשבון כללי וכבר היה לנו הקץ מן מהלך הדבר, הצעתי לפניהם להחליט את הדבר ומסרתי הכל בידם: להפריד או להמשיך עוד על חצי שנה, עד ראש השנה שלהם.

כפלתי ושניתי להם כי אין אני יכול לחכות עד יום האחרון ושעלי לדעת מראש כדי לכוון תנאי מצבי אחרי ההפסקה, והם דחו אותי מיום ליום.

אח“כ כתבו לי שנאותים להפריד רק למחצה, ע”ז עניתי להם שאיני יכול בשום אופן להתיחס להם עפ"י תנאים חדשים ושרק אז ויאות להם להמשיך את הדבר לעוד חצי שנה אם הכל יתקיים כמקודם.

בתוך כך באו לי ענינים אחרים נכנסים בגדר יחוסי לאחיאסף וכתבתי ושלשתי להם, גִמרו, גִמרו. עשו כטוב בעינכם אבל גִמרו, איני יכול לחכות; ותשובה אין. שלחתי מכתבים באחריות, מכתב מהיר, ואתמול בבוא מועד האחרון לעניני וגם לעניני דירתי שלחתי להם תלגרמה, שישיבו לי הן או לאו. והיום קבלתי מהם מין מכתב: מה זה תמהר? אין אנו יודעים עוד איך לגמור. הדבר קשה, והיה אם עוד יתמשך הדבר נשלם לך עוד בעד חודש אחד. כאילו אני פועל בטל ועלי להיות תלוי בכל יום בהבעלים הללו לשלח אותי או שלא לשלח אותי.

סאתי גדושה. איני יכול לחכות עוד ולהתלות אותי באויר, כמעט חליתי מרוב גרוי ותלויה באויר והיום הודעתי להם שידי מסולקת מהענין לגמרי בכלות זמננו.

עוד אחת פעמים אחדות כתבתי להם: נחוץ לגמור את הדבר בטרם תגמר הדפסת חוברת השישית ונדע להדפיס עליה כתֹבת חדשה והם לא שמו לבם לזה.

אין אתה יכול לשער גודל צערי בגללך, אבל מה אעשה נשאתי בשרי בין ש[י]ני. איני יכול עוד.

ובִין תבין מעצמך כי מצב כזה להיות אסור ביד אנשים לעשות עמי וזמני כטוב בעיני[ה]ם, להיות חייב לעבוד בעדם כל זמן שירצו, לא ע“פ זמן ידוע מוגבל וחייב לשנינו, לא יכולתי לשאת. באופן ההפרדה עוזב אנכי את דירתי שעולה לי ביוקר נכנס אנכי ביחס אחר ועוזב אנכי את ברלין ע”מ לשבת במעון קיץ ולעבוד בעדי.

הדבר היה מסור בידם. והם דחו ודחו.

איני יכול עוד. דייני.

אני מקוה כי לא תאשם אותי ותבין כי אנוס הייתי לעשות את אשר עשיתי.

בעיני אני צדקתי ואיני מרגיש כמלֹא נימא אי-צדק.

מה שצר לי שהדבר נוגע לך, אבל מה אעשה? אמור נא בעצמך.

ידידך השרוי בצער

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

בלי ספק קראת דברי יהל"ל, ותראה עד כמה הזקת לי - - -²⁵¹⁶

571. אל יוסף מלניק²⁵¹⁷

15.6.1898

אדוני הנכבד.

גם אחרי יומַים איני יכול להתאפק שלא לומר לך: שלא כשורה עשית לסַפֵר לי אותו דבר – הנני רואה בזה מעין “חולין”, דבר שלא פללתי אצלך, וזהו ה“צֵל” הראשון שראיתי עליך –

יודע אנכי עד כמה אכאיבך בזה. אבל איני יכול להושיע לי! דבר שאני חושב בחשאי נפשי אָנוס אנכי להביעו לך בגלוי.

וגם זאת אבקשך אל תוסף לדַבֵר אלי בדבר הזה. הנעשה אין להשיב ומהרושם שנשאר אצלי איני יכול להוסיף או לגרוע.

מובטחני בך שימים יבואו בם תדע בעצמך עד כמה צדקתי, אחרי שבכלל אאמין בך. אבל עוד הרבה עליך “לעבוד בך” במדרש ובמעשה.

וכשאני לעצמי בכלל השניה הראשונה.

ברגשי כבוד

ד"ר. מ.י. ברדיטצבסקי

572. אל יוסף מלניק²⁵¹⁸

16.6.1898

בשבת שלהם.

אדוני הנכבד! שמח אנכי על אשר חשבת בדברי, וגם אקוה שעשֹה תעשה. במה שנוגע להמזג הידוע, על[י]נו לכבוש אותו מעט למען לא יְכַלה אותנו כליל.

בכלותך לקרות שלושה כרכי ודוי של שטרינדברג איעצך לקרות את ההמשך ה[י]מנו: “אויף הפפנער זעע” [ ] ואת ההמשך מן ההמשך: “יִנפֿערנה” [Inferno],²⁵¹⁹ חיי האיש הזה הוא הטרגדיה היותר גדולה שאני מַכיר, והרבה הרבה יכול כל אחד מאתנו ללמוד המנה.

הנני מעמיד את הדבר על חזקתו שקראת כבר את הודוי של רוססה ושל גטו.²⁵²⁰

במה שנוגע לטענותיך רואה אנכי שלא בנת לרעי. אנכי מצדי לא שניתי את טעמי ויחוסי אל ה“מזיד” הידוע,²⁵²¹ ותמימות גדולה מצדך כי עוד נשארו חוטים בינינו. הוא מחוּי מנפשי כֻלו בלי שארית, ונוקם ונוטר אנכי עד יומי האחרון.

כל מה שאמרתי אמרתי רק במה שנוגע לך ויחוסך אליו, אחרי שדבר שאני רשאי אין עוד אתה רשאי.

אתה תדבר רק מכבודך המחולל [?] ולא תשים לבך שעוד בטרם היה הדבר; בו ביום ידעת כי נעשה לי עו[ו]ל זה שלא בצדק חובתך היתה ללכת להאיש הזה ולומר לו בפניו: אתה הוצאת לעז בחנם, חובתך להצדיק את עצמך ולפרוע חובך, והיה אם אינך עושה הדבר הזה אנוס אהיה לגלות את הדבר ולפרוד מאתך.

כזאת וכזאת היה עליך לעשות בבת אחת, ואז יפה היה הדבר מצדך. אתה עשית קימאה קימאה [קמעה קמעה], כאיש שכפאו שֵד, וזהו הגנאי שבדבר.

חושב אנכי שגם מקרה קטנה זאת דיה היא ללמדך שצעירנו מבינים רק מחשבות יפות ורגשות יפות, רק לעשות לא ידעו, רצוני לחיות - - -

בעיקר הדבר אל יַך לבך. בימים האחרונים נוכחתי עוד הפעם לדעת שכל רכוך מצדנו בעבורו רק עברה היא, אסור לרחם עליו.

אולי יכול אתה לבקרני למחר בין ½3–3 לא יאוחר ותלוֵני על טיולי מעט. והיה בבואך אמשיך דברי שבכתב לבעל פה.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ.י. ברדיטצבֿסקי

כתוב להיידלברג שיתנו לכלוזנר בעד מאמרו אודות בן-דוד שתין פולסין דנורא.²⁵²²

573. אל אחד העם²⁵²³

21.6.1898

ידידי הנכבד.

הלֹך להרגיע רוחך מעט: מווארשא יבקש[ו]ני שאחכה עוד חודש ימים עדי יבוא חבר אחד מכם לגמור את הדבר ואנכי איני יכול לעשות זאת, בעבור כבר באתי ביחס עם ענין אחר, שצריך להתחיל בהִגמרו מיד ביולי הבא ואנכי התרתי להם זאת.

עניני יגמר בע“ש [בערב שבת] הבא וקרוב לודאי גמור. והיה בבוא הדבר לידי כך הצעתי להם למסור לע”ע את הדבר להד"ר מלתר, ובחיצונ[יו]ת הדבר, הכתֹבת ושמי ישאר כמקודם ואנכי אתן לו הרשאה.

בעד קחתך חלק בעולמי תודה. והיה בהגמר הדבר אמהר להודיעך ותשמח מאֹד.

ספורי יצא לאור בראשון לאוגוסט. ואצבע אלהים הוא שבאותו ירח תכתוב אתה נגדי –²⁵²⁴

שלום לך ולביתך

שלך

ד“ר מי”ב

574. אל אחד העם²⁵²⁵

23.6.1898

[ידי]די היקר.

בזה אתכבד להודיעך כי הכל נגמר אצלנו בכי טוב.

המחלקה נתבטלה בעיקר, אבל בחציונתה [בחיצוניותה] תתקיים בעד השלח. רצוני [לומר] כספים בעד חותמי חו"ל יתקבלו בכאן כמקודם והחוברות תשלחנה מכאן כמקודם.

לע“ע ימלא מקומי ידידנו הד”ר היינריך מאלטער, שארלאטטעבאָרג, שיללער שטראססע 47 כל שלשת הירחים שלא אהיה בכאן. ובבואי לכאן נראה, או הדבר ישאר בידו או בידי.

כתֹבת השלח כמקודם ואנכי נתתי לו הרשאה שיקבל כל הדברים בעדי.

כל זה נגמר אתמול ביני ובין ה' קאפלאן. ומעתה כל דבריך בדבר השלח כתוב לידידנו הנ"ל.

ביום הראשון דנא אני יוצא מכאן. אבל תוכל להיות בטוח כי הכל על מקומו יבוא שלום.

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

אדוני הנכבד, שלום²⁵²⁶!

הנני מאשר את דברי ידידנו ד“ר ברדישבסקי ונכון אני לנהל את עניני השלח והאחיאסף כראוי ע”פ התנאים, אשר נגמרו בינינו ובין מר קפלאן.

בברכת שלום ורגשי כבוד ויקר הנני ד"ר מאלטער.

נ"ב: את הספר הרביעי של “ספרות ישראל” אשלח לו[וא]רשא בח[ו]דש הבא. –

575. אל אחד העם²⁵²⁷

26.6.1898

מוצ"ש.

ידידי היקר. הלֹך להרגיעך אמהר להודיעך כי ביום השני יבוא לכאן אחד מחברי אחיאסף כדי לגמור את הענין [בכי טוב?].

כפי הנראה תתקיים המחלקה להלן ומקומי ימלא הד"ר מלתר הידוע לך לאיש הגון.

עד יתברר הדבר תשאר כת[ו]בתי הישנה ובחצוניות הדבר לא ישתנה. ואותו דבר אני עושה למענך.

אצלי פסיעה גסה [צעד גדול] לטובה.

בכ“ט דנא גמרתי עם המו”ל ה' ס. פֿישר (מו“ל של הירחון שבו יבוא ספורי ומו”ל ספרים רבים מספרות החדשה כמו איבסן, הויפטמן וכו') שאתן לו צרור ספורי הראשונים מעולמו של ישראל.

שכר סופרים שלי כאשר ינתן לכל סופר, לערך א' שקל מכל אכסמפלר שיִמָכֵר. אבל ליתר שאת אקבל למפרע לזמן ידוע מאה שקל בכל חודש באופן שאוכל לכתוב ולעבוד במנוחה.

דבר כזה יעשה רק לעתים רחוקות מאֹד. למִיְמוֹת שטרינדברג בכאן לא נעשה אצלו דבר כזה, וע"כ יכול אתה לשער עד כמה אני שמח לראות את האמונה היתרה שלהם בכֹחי וגם בפדיוני החומרי לפי שעה, דבר שכבר הגיע מועד - - -

בכ“ח דנא יוצא אנכי לרבע שנה לגור בכפר אחד יפה בה”מערקישען שווייץ" כשעות שתים מברלין. ותכף אני נגש לכרכי: “בגלות” שהנני מקוה לגמר לראש השנה שלהם. אח"כ אחל לעבוד בכרכי השני “בבית”.

ספורי “דאנעבען” יבוא עוד הפעם בכרך הראשון, כן יש לי רשות להדפיס עוד ספור אחד מכרך זה באיזה עתון.

ההתחלה כבר נעשתה ומי יתן שאלך עתה דרכי להלאה ולהשיג חפצי.

גם בספרות העברית שלי צעד לטובה. קרוב הדבר כי אגודת צעירים ממוקירי דברי יוציאו לאור על חשבונם מיטב צרור כתבי חדשים גם ישנים בשם: “על אֵם הדרך”. מי יתן!

בזה הנני נשאר מכבדך ומוקירך

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

שלום לבתך ולאחותך.

576. אל יוסף מלניק²⁵²⁸

26.6.1898

מוצ"ש.

אדוני היקר. לפני שעה בקרתיך ולדאבון לבבי לא מצאתיך. חפצתי לבשרך שיצאתי לחפשי מעניני היגעים וביום הראשון לחודש הבא הנני עוזב את ברלין לרבע שנה כאשר חשבתי.

עניני האחרים מחוץ לתחום הוטבו מאד ויתר מאשר פללתי. מעתה אוכל לעבוד במנוחה, כלומר לספר לא[ו]מות העולם צרתן של ישראל -

למחר יוצא אנכי בלוית מרעי קגלה²⁵²⁹ ואסיר תודה אהיה לך אם תואל נא בטובך לתקן לי איזה ענין שלא בפני.

רצוני לבקשך שתעשה לי רשימה מדויקת מכל ספרי אחיאסף המונחים בבית ה[תבשיל?], סכום כל מין ומין שישנו מכורך ובלתי מכורך, וסכום כל חוברת השלח א, ב, וכו'.

טוב תעשה לו תבוא לאחר שעה התשיעית פן יקדימו בעלי ביתי לצאת ונמצא הבית סגור ומסוגר.

חסד גדול תעשה לי לו תקל עלי את המשא הזה. כי הזמן קצר והמלאכה מרובה לפני. בבואך הבא לי את ניטשי ומאמרי שלקחת המני. ובלכתך לקח אתך את הגמרא של מלתר המונחת אצלי ותהיה לך למקרא באיזה עת מן העתים.

כן השיב לי ציורו של הירשפֿלד.

שלום לך

מאת מכבדך ומוקירך

מי"ב

577. אל יוסף מלניק²⁵³⁰

27.6.1898

אדוני היקר.

עתה, במוצאי שבת שלהם באתי.

קבל תודתי בגלל הדבר אשר עשית לי.

זמני קצר ומלאכתי מרובה ואיני יודע אם אהיה עוד פנוי לראותך. והיה אם ישנו עתותיך בידך למחר אחרי שעור הערב אודות אלילי יו[ו]ן, בֹא אלי ותמצאני במעוני.

מה תאמר ל“מלחמת הרוח” של המגיד האחרון כנגדי?²⁵³¹

לבני-אדם כאלה היכרה אוזן?

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב.

במטותא הבא אתך למחר את ניטשי.

578. אל יוסף מלניק²⁵³²

29.6.1898

אדוני היקר.

תודה לך בעד דבריך הטובים.

בדבר היימן צדקת, גם הטבת לראות רמזתו על הכרתנו. אבל צר לי מאד שבזה אני פעלתי עליו לרעה. הוא דואג כל כך לעתידתי עד שמתירא הוא פן יבולע לי מאותו מקום שאני נָתון בו ראשי ורובי.

בכלל אמרתי לו בפניו את העו[ו]ל שעשה להמשורר שלנו. וחושב אנכי שגם ה. בעצמו היה בוחֵר להיות בעהמ“ח [בעל המחבר] של הספור מבעהמ”ח של הבקרת.

אבל גם זה תטעה אם תלמד ממקרה זה על הכל. הוא חודר נפלא ומבקר מצוין. גם בבקרת זו הערות רבות טובות ומקוריות –

דברי יה[ל]"ל אין אתי עוד. תוכל לקחתם בבית המקרא, אנכי איני מטפל בהם כמו שאיני מטפל בדברי ציטר[ו]ן.²⁵³³

האחרון מכיר אותי היטב ויודע היטב כי בישיבת בלוזין [וולוז’ין] לא היו אוכלי-ימים²⁵³⁴ כלל מעולם ושבאותה שעה למדתי שם הייתי עוד מעין עשיר… הוא כבדני כל כך עד שרק עמי רצה להו“ל מאסף או מכ”ע [מכתב עתי] וכו'. ורק מאז עשיתי את בחינתי החל לשנוא אותי ולחלל את כבודי, מפני עלבונו המוסרי שבשנים הרבה שהיה בחוץ לא עשה מאומה - -

קצתי בנפשי מפני האנשים האלה. סופרים כאלה ראוים לבוא בתולדות הספרות כתובה מאת פלוני.

בהיכָלָם אל יֵחַד כבודי.

למענך הנני מפנה לך מחר זמן מעט בלילה ותוכל לבוא אלי אחרי שעה השמינית ותלוֵני על טיולי למען נדבר מעט לפני צאתי[.]

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר מ.י. ברדיטצבֿסקי

ה“דור ודורשיו” שלי יבוא כֻלו בלוח אחיאסף.

ביום השלישי בערב

579. אל יוסף מלניק²⁵³⁵

30.6.1898

אדוני היקר.

קרוב הדבר שתהיה צריך לי מחר מאֹד להתיעץ אתך באיזה דבר. איך שיהיה חכה עלי למחר בע"ש בין השעה העשירית לאחד-עשר. אבקרך אז.

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

580. אל דוד פרישמן²⁵³⁶

30.6.1898

ידידי!

בשורה קטנה לי אליך, או אולי גדולה. המו"ל שלי של ספורי, נותן לי איזה סכום חדש[י] למפרע בעד צרור ספורי שאכתוב לו. את עניני אחיאסף מסרתי לאחר ולמחר אני יוצא מכאן לנאות דשא על איזה ירחים. (ועוד איני יודע המקום, אבל אגור בהמערקישע שוויץ).

חרותי החומרית, האמונה הגדולה שמאמינים בי, בעשותם דבר כזה, בלתי מצוי. מורי החברותים הטובים נותנים לי עוז ותקוה.

השלום לך?

שלך מיכה יוסף ברדיטשבסקי

תוכל לכתוב לי על כת[ו]בתי הישנה: Passauerstr. 35.

581. אל מרדכי אהרנפרייז²⁵³⁷

[1898]²⁵³⁸

ידידי!

בתור נוספה למכתבי.

חושב אנכי שמחזרתך עם זלץ וכדומה תוכל לשער עד כמה צריך לנו א[ו]רגן, מזה לא אזוז. התנועה אצלנו תוססת מאד. בכל יום הזמן גרמא.

אגלה לך שלובלינסקי חושב עתה ליסד מעין ה“יודישע רונדשוי” שחשבנו וחלמנו… כבר יש לו כספו בעצמו 2000 שקל, והוא חפץ עוד 2000. כשיצא הדבר לאור אהיה אנכי העוזר תמידי, ואנו מקוים לעבוד שם ב[?], מי יתן, לע"ע הדבר חלום.

שלך מי"ב

582. אל מרדכי אהרנפרייז²⁵³⁹

[1898]²⁵⁴⁰

ידידי! גם אנכי בקצרה כדרכך –

בראשית אני שמח מאֹד על ה“מעין הרגש” שיש לך עתה. ומי יתן ואראה בקרוב מה שאתה רואה.

מלבד עבוד[ו]תי הקטנות, אני מאסף אותי לרומן גדול תולדתי [היסטורי], ותולדות הדורות האחרונים שלנו (הדבר יהיה בן ארבעה ספרים). אבל לע"ע אין לי עוד אותה המנוחה הדרושה…

בדבר “אחיאסף” תבין מעצמך שאיני יכול לבאר לך… דייך שהדברים יגעים… ושהדבר אינו מונח לא בי ולא בהעסק רק בהם.

בכליון עינים אני מחכה לפדיוני ממאסר זה, שיספיק לי רק המחצית מצרכי ויבלבל אותי בשלמ[ו]תי.

יתר החמישים שצריכים לי חסרים.

_____

בדבר מכתבי ב“השלח” עליך לדעת כי יותר ממה שנאמר בשם אמרתי וכתבתי…

בדבר אחד-העם, תמה אנכי איך לא ראית את האי-טקטיקה שלו לשפוך קתון של שופכין עלי בהערתו בעוד שהדבר אינו שייך כלל לגוף הענין. הערתי תבוא בהשלח ג'. צריך היה הדבר לי.

_____

בדבר המכתבים לא בנת לרֵעי. מכיון שאמרתי “ע”מ להחזיר" [?] אנכי, אבל מקודם הלא לאסוף הכל ולקבל כל החומר הצריך לי מהם.

במטותא עשה את הדבר. נחוץ לי מאֹד מכתבי שבידך. לך נתתי א"ע [את עצמי] במלואי ודוקה [ודווקא] אותה תקופה אחרונה שבי העסקת אותי.

_____

התועדתי על רוטנר, הוא איש נפלא ובעל מזג. עם מ. היימן הייתי בשבת כל היום ודברנו הרבה נכבדות[.]

הירשפֿלד ספר לי כי הויפטמַן שאל אותו עלי הרבה ושלוקח חלק בעתידתי הספרותית.

_____

על ה“ישיבת קבע” שלך אני מצטער.

שלום לך ולרעיתך הטובה

שלכם מיכה יוסף

583. אל מרדכי אהרנפרייז²⁵⁴¹

[1898]²⁵⁴²

ידידי!

עוד הפעם הנני אָנוס לבקשך שתחדול להַלֵן מדברי תוכחות וכגון דא. לא נערים אנו עוד שנחנך איש את רעהו; וכל אחד מאתנו יכול להיות עָרֵב בעד מעשיו.

די לי שאנכי יודע שהתנגדותי לטון אינה תולדות איזה נטיה פרטית או הלואה כמו שאתה מרמז במחילת כבודך, ושעפ"י התהום הגדול שנפתח בינינו אנוס היה הדבר לבוא אצלי לידי כך.

נניח שהסבות לא צודקות הנה. האם לא דַי הוא אותה הרגשה שאני מרגיש עתה נגדו ושעושה לי אי-אפשר לנהוג עמו את הדור לבַאֵר לך כי ה“תחיה” שלנו תמות חי בלא עִתה כשנהיו אנוסים בעל כרחנו לעבוד יחד? האם אפשר הדבר לעלות במחשבה לשַתֵף אנשים לעבודה עולמית שנתרחקו רחק-עולמי?

אתה מסתכל על חציונתן [חיצוניותם] של הדברים ואנכי על פניומתן [פנימיותם]. ולדידי סימן לא יפה הוא לראות עוד שַעַל אחד לפני ראשית העשיה שלנו, קללות וגדופים, חשדים ותוכחות, והרי זה הדבר בעיני כאילו כבר כבה נרנו ואתה מתאבל - - -

על רצוני אני עומד. עמו לא אשתתף בשום אופן.

ומה גם שהנני מתנגד להכתוב השלישי לגמרי. באשר כל אדם שלישי עוד מפרד הוא את האחדות ויקשה את העבודה.

קבול אתה את הגזברות או אני. אבל יותר אשמח לו תתנהג עתה [אתה] בדיני ממ[ו]נות אלה. ואיני מבין כלל יראתך הגדולה את הבריות.

שטות גדול הוא ולא יותר. אנחנו: ערבאין [ערבים] לנו ולא לאַחרים. החשבונות יהיו נדפסות. הכל על מקומו יבוא בשלום.

זאת היא להמו"מ הא' אשר בינינו.

בנוגע לשאלת הדפסת עבודתי אינה לכאורה שאלה שניה כדבריך כי אם שאלה היותר עקרית לי.

ואני מתפלא מאֹד איך יכול לעלות על דעתך שאנחנו המנהיגים שנקח עלינו את העבודה לעבוד בעצמנו ולהראות לאַחֵרים איך לעבוד, אנחנו לא נהיו ערבאין בעצמנו בעד פרי עטנו ואנוסים נהיו לבקש הסכמת איש מרעהו.

דבר כזה לא יאומן כי יסופר במפעל כזה ובשום אופן לא אתרצה לבקש הסכמה ורשות על דברי להדפיסם או להפך לתת הסכמה עליך וכו'.

באותה שעה שנגשנו לעבודה ידענו מה אנו רוצים? ומה אנו יכולים? ולמרות השתנותי ממך יודע אנכי למפרע שמה שתכתוב נכון יהיה מצדך וראוי להשמע וכן חשבתי שתחשוב עלי.

ואתה חפץ אתה למפרע לשים ידים אסורות על ידינו. שבממלכתנו בעצמנו לא נוכל לעשות ולהדפיס כל אשר נמצא לנכון.

לא יאומן כי יסופר. הנני מתביש.

גם בדבר מרכז-הערכה הרי אתה טועה בי ובדבר. באשר אין כאן הפרש כלל בין ספרות למכ"ע. הכל תלוי בהמקום. ומקום קטן כזה העומד הרחק מן הארצות המרכזיות אינה מסוגלה להיות מרכז למפעל-ספרותי.

העולם בתר שמא גרים וגרור…²⁵⁴³ זאת יודע אתה כמוני. והקבעה כזו תחתור חתירה תחת מפעלנו למפרע - -

אין אני חפץ להתפלפל עמך אודות בני-רוסיה שאינם מאמינים בי; אחרי שיודע אנכי מצדדים אחרים הדבר להפך וגם אנכי כסיתי ה[י]מנך הרבה כדי שלא להדאיב את לבך.

אבל מה לנו ולאַחֵרים ולהבריות וכו'? עלינו לשים לב אלינו בעצמנו וזאת היא הקו למפעלנו.

אם מר בריינין מתביש להדפיס שמי מפורש מפני שמאמין הוא כך הרי הוא מר בריינין. אבל אם גם אתה תשים לבך לקטנות כאלה הרני מצטער.

לא ידידי! זאת לא האמנתי ממך.

מלבד זה אני חושב ומאמין שדיקובר לא נצחותך.²⁵⁴⁴

והיה כי תצא תִדוד התחיה ותשנה מקומה וכו' וכו'[.]

מלבד זה הלא צריך אתה לראות את הכ"י [הכתבי-יד] בטרם ילכו לבית הדפוס ונמצא יהיו צריכים לסובב פעמים אחדות.

בדבר זכ[ו]יותך על ה“תחיה” שאתה גלית אותה אני רואה בזה תמימות יתרה. מי זה רוצה לקחת ה[י]מנך את הזכות הזה?

שם הכתֹבת הלא יהיה “תחיה” סתם, העורכים נהיו שנינו ומה לך עוד?

חשוב הרבה בדבר ותמצא כי תועלת התחיה דורשת מרכז בעיר רבתי; ושהצעתך היא הריסתה למפרע שאי-אפשר להסכים לזה כל עוד נבקש ארוכת ימיה וקיומה.

גם בדבר המרכזים או הסוכנות הראשיות אני מוצא בך קשוי-עורף נגד היסוד האחדותי שהוא נשמת וקיום כל מפעל.

לא חמישה סוכנים דרושים לנו כי אם סוכנים בכל עירות הגדולות ונתן אותה לכל מבקש; אחרי שהקריאה העברית לרוב מקרית היא ולא הכרחית וכל סוכן משתדל בפרוטתו.

על המרכז הראשי להקיף הממכר כֻלו ושלא להניח מעותיו על קרן הצבי אצל סוכנים ראשים וכו'[.]

הדבר שלנו קטן. הכסף מעט. ולפי ראות עיני עוד ימעט מספר הכספים המזומנים מן המניות. העובדים מעט והקונים מעט. הכל מפוזר ומפורד, ותחת לאַחֵד את הדבר בכל מה דאפשר הרי אתה עושה מכונה בעלת אברים רבים, עורכים, ועד, גזברים, אמרכלים ומרכזים.

יודע אנכי עתה הכל מה שיעשה בחוג הסופרים והספרות, גם במו"מ [ממזרח וממערב].

אי-אפשר הדבר להתקיים בכַך. אי-אפשר גם להתחיל בתנאים כאלה.

אלה המה דברי האחרונים שממנם לא אוכל לזוז, באשר קיום הדבר אני רוצה ולא משחק ילדים של ועדים וועדים לועדים.

נתחיל בקטון. נעבוד לאט לאט. המקרה הביא אותי כמוך לאחיאסף שיש לו יחוסים לארבע פנות העולם. נשתמש במקרה זה.

נראה את הנסיונות החומרי[ו]ת והרוחניות. נראה מה יביא לנו הזמן, אבל בטרם כל נחוץ לנו אחדות שלמה, אמונה איש ברעהו, בעבודתו, ברצונו. לא נכניס זר לנו.

ואולי יבואו הימים בקרוב לצאתך מחורך ויביאך ווינה (כאשר שמעתי מאחורי הפרגוד – ) וקמתי גם אני ללכת שמה ושנינו נעבוד את עמנו תחת שמים אחד.

בלי ספק ראית את הפרס הכתוב למְחַבֵר “תולדות ספרות העברית החדשה”[.]

מדוע אתה שותק? קום ועבוד! והיה כי תזכה באותו פרס, דבר שאינו מסופק, ואז יראו שיש לנו גם יכולת [—]²⁵⁴⁵.

אחד-העם עשה לי עו[ו]ל גדול ב“הערת העורך” שלו לגבי מכתבי נגד ב"פ.²⁵⁴⁶

הוא עשה לי כמעט אי-אפשר לעבוד אצלו להלן ולעבוד במכ“ע אחרים. ובכן הנני נדחה עוד הפעם ממכ”ע בשתי-ידים –

והיה כי תקרא את הדבר ותָבין את דברי - - -

בן-יהודה כותב לי כי מאמרי “בנין וסתירה” עשה רושם גדול בארצנו הקדושה.

מצב בריא[ו]תי אינו בכי טוב. אצל אחיאסף עבדתי בחודש הראשון הרבה. וטרוד הייתי לשכלל את הדברים.

נפגשתי פלונית בת פלונית מברן וחולה הייתי ימים אחדים.²⁵⁴⁷

מצבי החומרי הוטב. מצבי הרוחני הוטב. יש לי עתה תקו[ו]ת גדולות; ובכל רוחי לא ידע שָלֵו, עצוב אנכי מאד או יותר נכון בודד אנכי.

לי יחסר נפש.

חיה בטוב, אתה ורעיתך השותקת

שלכם

מי"ב

ממקס נ[ו]רדוי יצא לאור רומן חדש.

שכחתי את מחיר הדיססרטציה שלך וסכום הרַבַט [ההנחה] שנותן אתה לנו.

חזיונו של הרצל י[ו]צג בהטליה תהטיר [תיאטר], חרפה ובושה!

מ[ו]ריטץ היימן עושה לי שם גדול עם כל מי שידבר: “אנחנו לא נצלח עוד להרבה – מרגלא בפומ[י]ה [שגור בפיו] – הרוסים העברים יש להם גזע, הם יכולים.”

מה תאמר למלחמת שיינוֶורטר – שהיה נושא כליו של טון – נגדו? איני מאמין שלך היה ק[ו]רה דבר כזה. הלוחם הזה הוא לפ"ד [לפי דעת] טון ציוני ישר.

584. אל מרדכי אהרנפרייז²⁵⁴⁸

בשבת שלהם.²⁵⁴⁹

במה דסימת אפתח ידידי!

“כתוב תכף וכו' כי הזמן קצר!”;²⁵⁵⁰ כאילו אנכי אָשֵם בזה, שדברים כאלה העומדים על הפרק בשעה שהזמן קצר, תשיב עליהם לאחר שני שבועות. ואנכי חושב לתומי כי מו“מ הנוגע ברום עבודתנו העולמית, די היא שתדחה מין עבודה ארעית וצדדית כ”השקפתך"…

איך שיהיה איני מרשה לך להבא לדבר אלי במין סגנון כדבריך האחרונים העוברים כל גבול. ולו דברתי לועזית אז אמרתי: איך פֿערביעטע דיר ענשיעדען זאלכֿען טהן –²⁵⁵¹

אין אני חפץ להתפלפל עמך מי מאתנו הוא ה“משכיל”, ה“בעל-רצון” וה“בר-חלפתא”; (אחרי שלאנשים קבועים שכמותך הלא מותר לכתוב ברביעי דנא: “לטון לא אכתוב ולא אפנה, כי לא אסכים בשום אופן שיקח חלק בהערכה הספרותית”. ובו ביום ו דנא: “באתי לידי החלטה שטון הוא היותר טוב.”)²⁵⁵² דברים כאלה מסורים לנו ולימים אשר יודיעו. אבל לבזות ולקלל, לחרף ולגדף הוא דווקא דבר שאינו שייך לחוג הידידות והרעות הפנימית.

גם במה ש“נוגע לי ולתכונתי” במטותא הנח לי, ותדון מעצמך שלא אמתין עד שתבוא ותחנך אותי, אחרי שגם אנכי לא אקח לי רשות לחַנך אותך[.]

אנכי עָרֵב בעד מעשי –

_____

איך שיהיה. פתיחה כדבריך, בעת התאזרות לעבודה רבה, לתחית ספרות שלמה ע"י אנשים מאמינים בכֹחם להחיותה וכֹחם זה מקרב אותם לעבודה משותפת תמידית, אינה מסוגלת לעורר בנו אותו הרושם. אין השכינה שורה מתוך עצבות, ולא מבעי [וקל וחומר] מקללות וחרופים ודריסה ברגלים על כל מה שקדוש לנו…

לא אויר של תחיה מרחף מדבריך. ואותו דבר אינו סימן יפה לי. והיה בנוח דעתך עליך וכעסך יסור ממנך, תדון מעצמך מה ילמדנו חמתך באתחלתא זו.

רחוק אנכי מקטנות, משכילוּת ויהירות כמו שאני רַחֹק מכתיבת פרוגרמות. מאמרַי אלה שכתבתי בשנה האחרונה בנוגע לשאלות ספרתנו ועמנו, או יותר נכון על ישראל ועל ספרתו, אינם “רוצה אני” ארוך כי אם השקפה ארוכה בנוגע לשנוי ערכי בני ישראל בחייו הפנימים, השקפה שהיא היסוד לכל מה שאבנה לעתיד ושאותה הנני מלמד לכל אלה אשר בדרכי ילכו[.]

קונטרסי זה, כלומר קובצי זה שאציע בשם “על אם הדרך” יהיה לפי דעתי המורה דרך בשיטה מסוימת ומסודרת מה אנו חפצים להלן מאחד העם ועל פרשת דרכיו. גם הוא אסף כל מאמריו בטרם נגש לעבוד בפועל, באשר ידע כי מאמרים כאלה הכתובים לצורך השעה המה בערכם תולדה מוכרחת נפשית ועולים על אותם הספרים שאנו כותבים במזיד לשם חיוב. וגם אנכי אחשוב שדוקא מאמרי אלה המה בריאים באשר לא נכתבו בכונה לשם עבודה חיובית. ולפי שאני מכיר את הקהל החשדני שלנו שבראש וראשון הוא לומד מהפובלצסטקיה יודע אנכי כי קובץ כזה שמקעקע כל חשבונו של עולם ישראל עתה ומתיך את המושגים הקבועים כדאי הוא וראוי הוא לצאת לאור על ידינו, אחרי שאיני מכיר קובץ כזה במקצוע זה יותר טוב לע"ע. והדבר לא יפסיד בשביל שאנכי העורך כתבתי[ו].

בקצרה אין אנו רוצים בטח להיות יחידים, להוליד רוצים אנחנו ולהעמיד דור חושב חדש. וזאת תקותי כי קובצי זה הקטן ינענע את המחשבות בלב צעירנו, כלומר יסבב להם הרהורים חדשים על דברים שכבר קבועים במוחם ובלבם.

גם בדבר “מכתבי הפרטי[י]ם” כעסת ובאת לכלל טעות שאני נוהג בי רבנות ספרותית. אבל זוכר אנכי שבעת שלא היית שרוי בכעס הצעת לפני בכבודך ובעצמך להוציא לאור מכתב[י]נו הפרטים בתור “מאחורי הפרגוד” שבהם יִרָאֶה כל התסיסה העזה והמחשבות החדשות על האבנים.

אנכי לא הסכמתי לזה מפני שלא מצאתי לנכון לערב שתי נפשות שונות בחדא מחתא [ביחד, באריגה אחת]. ובהציעי לפניך מכתבַי חשבתי לסדרם בתור ודוי שירי של נפש אחת, בתור חלק מגלגולי – אחרי שע"י עָסקִי עתה ביצירת השירה יודע אנכי היטב את הערך ד[ו]ק[ו]מנטים נפשי[י]ם כאלה ותאור הלך-הנפש, דבר שגם מה שנוצר בדמיון יותר גדול לא יתאים לו.

אנכי חשבתי לי את הדבר בשִנוי ובעבודה רבה שירית. והיה לאות על ידי המה המכתבים האחדים שהפכתי אותם לציורים כגון ציורי: “בין המיצרים” שעשה רושם גדול בחוגי ושאינו רק [אלא] עבודה [עיבוד] של מכתב אחד צרתי כתבתי לך מברן כד [כאשר] ישבתי על המשבר.²⁵⁵³

ומזה תראה שאין כאן רבנות כלל ודכותיה [וכדומה לה]. אדרבא בשביל שהכו[ו]נה בשירה אסורה לי הנני משתדל לתמוך רק במה שעשוי אצלי ושכתוב אצלי שבהם טמונים מאורעות נפשיות ורגשות מסוימות שיצאו בהכרח מנפשי באותה שעה ובאותו מקום.

“כמְדומה לי שהקהל יכול לדרוש ממנו עבודה”. ואנכי הלא רק לעבוד אני רוצה ולאסוף מיטב עבוד[ו]תי שכֻלם הם עומדים בקשר אמיץ וביחס טבעי.

אנכי “איני מתחיל עתה”, כבר התחלתי ואותה ההתחלה אצרף להמעשים הבאים אחרי כן.

דברי אלה אני כותֵב לפני משורת הדין, אחרי שבעיקר הדבר איני מוצא לנחוץ לתת לך חשבון על עבודתי כמו שמעולם לא יעלה לבבי לדרוש חשבון כזה מידך.

הדבר שקרב אותנו יחד לעבודה אחת די הוא שכל אחד מאתנו יכול לעבוד כנפשו וכרוחו ובמקום שלבו חפץ…

ועוד הפעם תמה אנכי איך יכול אתה לדַבֵר אלי בנוסח הזה ואיך תרשה לך כזאת.

_____

“הא[ו]רגן הפועל יכול בהכרח להיות אחד, אבל הפעולה רק ע”י הסכמת כל“. וע”כ תמה אנכי איך תרשה לעצמך ליסד מרכזים, לכתוב מכתבים אודות כל מה שיעלה על דעתך ולהזמין למפעלנו אנשים שונים בלא הסכמת כל, כלומר אנכי.

בשום אופן לא היה לך רשות להזמין לנו טון בלא שאול את פי, בדבר שהוא היותר עיקר ליסוד מפעלנו.

אנכי מחיתי נגד הדבר בדברים מוכחים מחאתי ואתה תעשה את עצמך כלא שומע ולא תגע גם בדבר אחד את הדבר הזה.

הככה יעשה לאיש עומד בשורתנו והדבר נוגע לו כמו לנו? היש לנו רשות להתנהג עם רצון שותפנו לעתיד כֻלו ככה? ולו למשל נשארת על דעתך מן רביעי דנא נגד טון, ואנכי רציתי בו; האם היתה יכולה לעלות במחשבתי לכוף אותו עליך?

נגד מעשך זו הנני מוחה מחאה ואיני רוצה בשלישי זה בשום אופן, איני יכול לרצות.

טעמי ונמוקי רבים.

1. הן ביני ובינך שעכ"פ הלא ידידים אנחנו קשה מאד לקרב אותנו לדעה אחת לעבודה תמידית, עוד נעמוס עלנו איש זר שלישי ששונא אותי מעט ואותך תכלית שנאה ואנחנו אותו עוד יותר משנאה. האפשר הדבר שאנשים נתרחקו בזרוע כך יתאחדו לעבודה תמידית.

2. אנחנו הלא רוצים בתחית הענין והוא אינו רוצה את הדבר כלל - לא מבין את הדבר כלל ואינו יודע מזה מאומה.

3. מצד הטכניקה: בעצמי הנני כנגד שלישי סתם שיקשה על[י]נו מאד את העבודה.

והיה אם באמת רוצה אתה בקיום הענין הנני גוזר עליך בגזרת ידידתנו שתקח עליך את הגזברות, הרי אתה איש מה[י]מן כמותו, ולא מבעי בדבר יחשב בכל שנה לעיני הכל.

וזאת הלא העיקר, שבהנהגה הראשית יעמדו אנשים שרוצים זאת וחולמים זאת.

_____

בכלל רואה אנכי כי סר מעליך רוח הסדור, ותנאי ההערכה [ו]המכירה הם כל כך סבוכים ומסוכסכים, כל כך נגד הנסיון הטבעי והשכל הישר עד שלא האמנתי שאתה, כלומר אתה סדרת את הדבר.

החמישה מרכזים המה חלומות יפות לבנין גדול, אבל לא לענין קטן כהוצאתנו שראשיתה מצער.

הדבר פשוט ויכול להיות באופן יותר פשוט ומתאחד שזה הוא העיקר בקיום כל מפעל.

החוג הקוראים העברים מתחלק לשני מחלקות ראשיות: א) הרוסים. ב) כל העולם כֻלו – ולאחיאסף הלא עתה שני מרכזים, א) אחד ברוסיה שלו סוכנים בכל עירות הגדולות. ב) אחד בברלין שלו סוכנים ראשים בכל הארצות השונות.

וא“כ כל ההוצאה שלנו צריכה להחלק לחצאין. מחצה אחת תלך לווארשא ומחצה אחת לכאן. הם ימכרו שמה ספרינו ויפיצו אותם ברוסיה. וממחלקתם זו נפיץ אותם בשאר ארצות ליחידים, למו”סים[,] לסוכנים ראשים וקטנים.

ובאופן גם החשבונות יהיו פרטיות.

_____

עתה נפנה אל האחרון ואל הקשה מכלם ההערכה [העריכה].

גם בזה אני מתפלא עליך, איך אתה שידעת היטב למצוא את עססק [העיר אסג] בתור מרכז ספרותי לדבר בלתי-טבעי, תוכל לחשוב אפילו רגע אחת, שמקום מושבך הקטן יכשר למרכז.

מתפלא אנכי מאֹד.

מקוה אנכי כי לא תחשוד אותי בשררה ובאהבת השררה. ולו תחשוב עתה בתנאַי ובתקותי תבין מעצמך כי איני להוט אחרי פניות כאלה האוכלת את הזמן והרוח. והנני נשבע לפניך כי לו ישבת עתה בקרקוי, בלבוב, בוויען, או בכאן[,] כי לא חשבתי אפילו רגע אחת למסור את הדבר בידך. אבל עתה אין הדבר אפשר והדבר הזה יָרֵעַ לכל הבנין שלנו.

תוכל לשער עד כמה יכאב לי לומר לך כזאת, אבל מה אעשה זאת היא השקפתי הפנימית תולדת עיון רב, ומאמין אנכי שגם אתה תדע כמוני.

_____

הנני מצייר לי את האפשר[ו]ת האחת לאחדות העבודה שלנו כך.

1. אתה תהיה הגזבר ותשלח תביעות להחותמים שישלמו למחצה (לא לרבע, מפני טעם שכתבתי). וליתר שאת תבוא בברית עם איזה בנק בוויען שתקבל היא את הכסף.

2. שנינו ביחד נהיו העורכים לקביעת הספרים והסופרים ולקבלת כל הכ"י.

כתֹבת אחת תהיה לה“תחיה” בברלין על שמי. לאחר שנקבע את הספרים והסופרים נשלח מכתבי קריאה חתומה בשם שנינו ונבקש לשלוח הכל לכאן.

הכ"י הרעים שלפי דעתי אין להם כל ערך יהיה לי רשות להשיב אותם לבעליהם לפי חות דעתי בלבד. ורק את אשר אמצא לטובה אשלח לך, כלומר להסכמתך. והיה אם תסכים ישאר בידך להגהה ותקון הלשון במקום הצריך ותשלח אותו להמדפיס וכן תקבל אתה את עלי ההגהה. ותחשוב כל החשבונות עמו. המדפיס ישלח לי סכום חוברות והשאר לבֿרשא [לווארשה] – ואנכי אעשה לנו פנקס מיוחד לחשבונות המכירה של ספרינו. – ובכל חודש וחודש אשלח לך את הפדיון –

זהו הדרך האחד והאפשר.

במה שנוגע לי חפץ אנכי מהתחיה חמישים שקל לחודש (מרק) בלו[ו]ית 5% מהפדיון כמו שנותנים לי בעלי “אחיאסף”, למען יהיה לי עכ“פ הא”ב לחיי בן-אדם בכאן. ובמה שנוגע לך יקבע גם לך שכר קבוע לפי שעורך או וַתֵר בשנה הראשונה.

_____

במה שנוגע לקביעת הסופרים והספרים צריך הדבר להיות בהסכמת שנינו.

בכלל עלינו להשגיח הרבה גם בבחירת הסופרים; אחרי שצריך הדבר שבמשך הימים כל אחד שכותב אצלנו יהיה בתור מוחזק שיכול הוא ושתחשוב אותו לסופר.

לא נשא פנים לכל.

_____

עוד עיקר אחד גדול ישנו שראוי לעיין בו הרבה.

רצוני שנסדר את הדבר כך באופן שלא יהיה באפשר להשליך אותנו פשוט מן הער[י]כה ולבחור אנשים אחרים במקומנו.

לפ"ד כל האפראט [מנגנון] הדיני אינו נכון כלל. הדבר הוא קטן כל כך ופחות כל כך בכספים עד שכל הועדים וכו' אין להם שחר כלל.

אם אפשר הדבר לעשות הדבר פרטי טוב ונכון מאד. ואם לא אפשר, דבר שאיני מבין, עכ"פ צריך לקבוע שאנחנו נהיו העורכים איזה שנה בכל אופן שנעשה.

בלא התנאי הזה קלות דעת היא מצדנו להתחיל; אחרי שיודע אנכי היטב כי מקטרגים יהיו הרבה. זה יאמר להפוך את הדת נביא וכו' ובועד הראשון יבחרו את פוכס²⁵⁵⁴ או שאר אדם כשר במקומנו.

ועלינו להשתדל מראש שלא יכול הדבר לבוא לידי כך.

הדבר הזה הוא עיקר גמור.

_____

זאת היא הכל מה שאנכי חושב אודות מפעלנו, וזאת היא לפי דעתי הדרך האחד שיוביל אותנו לאפשר[ו]ת ההתחלה.

לתשובתך בבירור אחכה, אבל במתינות ובכֹבד ראש לא כדרכך בקֹדש בימים האחרונים.

שלום לרעיתך

ידידך

מי"ב

במיני ההזהרות שלך שלא לקרוע את הגליונות וכו' אני מוצא מין פלישתות יתרה…

במה שנוגע לפֿריש שעלבת אותו לחנם איני יכול לסלוח לך. ואולי תראה בעצמך כי צדקתי. התביש!

מאמרי: “מעבדות לעבדות” (בתחלה “חרות הרוח” יופיע) טוב כי המחאה תצא משנינו –.

P.S.

חזיונו של הרצל יבוא בהטליהטהטור (האחרון בכאן). הדבר הזה הוא לבושה גדולה להציונות, וזאת הפעם שאנכי רואה במעשי אותו האיש צללים…

לכבוד הציונות הוא חייב שלא לתת את הדבר להצגה בשורה אחרונה…

לפי תֹכן הענין אינו מאמין בהדבר הזה הרבה ואנכי חשבתי שהציונות הולידה בו את המשורר –

הכלית לקרוא את ווססרמַן? הקראת את זנגביל?²⁵⁵⁵ חושב אנכי שמקרא שני הסופרים האלה יפקחו את עינך לראות שאחד יתחיל במקום שמסיים השני.

עצתי נאמנה להתחיל בתרגומנו בווססרמַן. אבל איני יודע מי ומי הוא ראוי הוא למין עבודה כזאת.

הקראת את ה“בנין וסתירה” שלי?²⁵⁵⁶

עתה עוסק אנכי בהפ[י]לוס[ו]פיה שלי אודות הציונות. הדברים כל כך מעסיקים אותי עד שאין-אפשר לי להסיח דעתי המנם.

מקוה אנכי שעוד נשאר לי הרבה להתגדר.

את “העולם” מוצא אנכי כל כך מימי ובשורה אחרונה עד שכאב לב לי לקרוא אותו.

אנשים בנו מעטים - - -

_____

בכלל טועה אתה לו תבין מהיחוסים שלי להכתיבה בעתונים עברים עד עתה על להלן. עד עתה הייתי כאיש הנתון בין המצור… שאנוס הוא לכתוב בכל מקום, אחרי שאין גם מקום רשאי בו לכתוב. לא יכולתי אחרת – מעתה, כלומר מעתה הנני יודע את אשר לפני - -

מה שמחזיק עתה אותי הוא רק ה“תחיה”, מפעל שהנני מקוה לעבוד בו במלואי וביחוסי אליה תלוי כל יחוסי לעתיד.

הנני מבקשך למהר להשיבני במהרה בבירור. את אשר עלי לומר כבר אמרתי, כבר אמרתי את אשר אוכל לעשות ובאיזה אוכל לעשות.

חיה בטוב.

585. אל נמען בלתי ידוע²⁵⁵⁷

[1898 או 1899]

P.S. ער"ח [ערב ראש חודש] שלהם.

נכבדי! איני יכול להתאפק: אתה כופל ומשלש משרתו של ב“א [בן אביגדור]. ואנכי תמה איך יכול אדם ישר לגמרי לבַשֵר דברים שאינם בידו, דברים שאמרתי לו מפורש שגם אם יֵאות לתנאַי איני יודע עוד אם אמסור אותם לידו, אחרי שקרוב הדבר שיצאו לאור ע”י צעירים, לדברים מוכנים לדפוס אצלו? תמה אנכי מעט.

בכלל מהרת להטות את הכף לצדו בפ"א [בפעם אחת] בעוד שיומים הזהרתני מלטפל עמו ואמרת, חזרת ואמרת: הנח ה[י]מנו!

והיה אם גם אמנה למסור דברי לקהל, הלא הדבר מובן מעצמו שבראש וראשונה צריך לנו במה, ושפעולתם תהיה יתרה כשהיו מובדלים ממין הספרות שתנתן עתה אל הקוראים… האוכל לכנוס [להיכנס] להסב בשעה שפלוני כותב אודות לסל ופלוני אודות הזרמים וכו'

מה תחשוב אותי? הלא אצל ב"א לי גם תועלת ממשית לערך אלף שקל שחפץ אנכי לוַתֵר עליהם בשעה שיש לי צורך בממון כידוע לך. הכל חפץ אנכי לוַתֵר בשביל במה –

בדבר המאה שלך איני יודע: הן או לאו. הבטחות אסור להבטיח.

החמישים של פוזנר מזומנים. כן קרובים על ידו חמישים אחרות. על ה[ו]רויץ אוכל להשען. הוא מכבדי הנאמן ואדם ישר.²⁵⁵⁸

גם עמו התנהגת שלא כשורה. תמיד דברת משבחו באזני וביום אחד פחזת להטות את הכף לצד שני – יחוסך לאנשים ולמעשים לא ישר בעיני. גם אנשים ככלוזנר אסור לכנות בכנויך. הוא אינו רק [אלא] ז'[ו]רנליסט מאותו המין השכיח. ובשביל שישראלי הוא הוא עוד טוב ה[י]מנם. הוא רוצה בתחית הספרות. לו יש רצון וזה אני יודע.

בכלל מאז אכירך קובלים עליך בחוגך – ובצדק – וזאת חשבתי באמרי לך תמיד: שנה את מעשיך ודרכיך. יחוסך לבני אדם הוא באופן אי-ישר בעוד שממני יכול היית ללמוד את הישר (תחת ישר בכאן אני מבין את המושג דירקט לא רעכטשאפֿענד [יושר-לב]). לו התיחסת אל בריינין למשל בדרך ישרה כי אז לא נתת מקום לב“ד? לקבול עליך על אבק לשון הרע. ועליך לא לשכוח כי לשון הרע הוא עו[ו]ן דוקא בשעה שהנאמר הוא אמת גמור. ולולא ידעת מזה בזמן אחר, רצוני בזמן הידוע, כי אז שמרת את נפשי מדברים שטובים היו לי שלא לדעת ה[י]מנם מעולם. אתה גרמת לי ב”אמיתיות" הללו יסורים נפשים שכל הימים אשר אני חי לא ארפא מהם. ואותו דבר איני יכול לסלוח לך, אינך יודע מה עשית לי.

צר לי לנגוע בזה אבל עו[ו]נך בזה הוא גדול מנשוא. טוב הדבר שעכ"פ היה הדבר בבלי יודעים רק בפחזה כנהוג אצלך.

שוכח אתה כי דברים יתר המה מדברים. וחושב אנכי שעליך לדעת עתה מה זאת דברים אצל בני אדם שכמותי.

גם בכתבי אליך בצאתך מברלין את מכתבי הידוע לך לא הבנת אותו כראוי. רצוני חשבת אותו לדברים בעלמא. ולי הענין יותר מדברים. רמיזותי אז שהשפעתי עליך יכולה גם להזיק לך ושעליך לעמוד על עצמך לא הבנת ולא בקשת להבין.

חושב אנכי שאת אשר יכולתי לתת לבן-אדם נתתי לך, ואותה נתינה בעצמה תורך עד כמה חייבים אנו לעצמנו.

הודאות שלך לא ישרים בעיני. אתה החלת לראות ולא ראית עוד. ימים עוד יבואו לך ותתרעש לראות את הענינים באופן אחר ממה שאתה רואה היום.

אתה אינך מכיר לא אנשים ולא מעשים. גם אנכי עודני טועה בעינך לפרקים, אבל זאת לא תדע שמבקש אנכי לטעות. לא תדע את העינים הרבים בשעה לע"ע רק אחת.

גם זה תשכח ביחוסך לאנשים ובדברך עמהם, שאת אשר תאמר להם בתור תוצאות נפשיך המה אצלם כראשונות ושאינם יכולים בשום אופן להבינם, ובנקל יחשבוך לקל-הדעת או טועה ומטעה.

עליך להזהר מבני-אדם.

צר לי לומר לך כל אלה, אבל אנוס אנכי לומר לך בזה ואולי באמת טוב הדבר שתחיה בעדך שנה או שנתים ויותר. לא טוב הדבר. הדבר נחוץ.

לך אסור עתה לפעול ולעשות, להתערב בעניני הציבור והספרות, גם ליעץ אסור לך. וגם אנכי לא טוב עשיתי במשכי אותך ביד חזקה לתוצאתי שהם התחלות אצלך. הדברים ארוכים, ובעל נפשך כמוך בין יבין מה אני חושב.

וגם חושב אנכי שמזה תראה למדי עד כמה לא ישרה הרבה דרכיך בעיני.

עבודתי החלה לעסוק אותי יותר מאשר בתחילה. אנוס אנכי לחשוב הרבה במה לפנים ומה לאחור כלומר בשני הספורים אשר יבואו לפנים ולאחור. הענינים צריכים עיון גדול עד שכמעט לא יהיה אפשר לי להסיח דעתי לענינים אחרים. בראשונה עלי לכלות את אשר החילותי מבלי נטות ימין ושמאל - - -

עוד הפעם אבקשך שתואל נא להשיב לי, ע"מ להחזיר לך בעת מצוא, מכתבי שבידך. צריכים לי מאֹד; באשר בהם דברים הרבה נוגעים להֲרַת מחשבותי בימים האחרונים.

תרגומך בלי ספק תכלה.

חיה בטוב והיה לעצמך

מכבדך

מי"ב

דירתי החדשה יפה ובה מנוחה יתרה.

הימים בכאן יפים מאֹד, קיץ ממש עתה.

מצב בריאתי הוטב מאֹד.

586. אל אחד העם²⁵⁵⁹

1.7.1898

Buckow, Märkische Schweiz

Vil[l]a Zum Spundel

ידידי הנכבד.

היום באתי לכאן וכבר מצאתי לי דירה יפה וכו'.

מאד מאד אני שמח על אשר עזבתי את ברלין ואת יתר הדברים. בכאן אוכל לעבוד במנוחה.

אודך אם תואל נא בטובך לצוות על מדפיסך שישלח לי גליון “לרוח היום” שלך ד' בצאתו לאור. ואתה אל תירא מאומה. הלא תדע כי נעש[י]תי ע"י מן הנצעקים ואינם עונים.

שלום לך ולביתך

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

587. אל צבי בורנשטיין²⁵⁶⁰

4.7.1898

ידידי.

הכל על נכון; הדירה יפה. המקום יפה והכל על נכון. הנני מקוה לעבוד בכאן הרבה. שלום לך ולעבודתך. ומי יתן ותפטר מהרה.

שלך

מי"ב

588. אל יוסף מלניק²⁵⁶¹

4.7.1898

אדוני היקר.

מצאתי בכאן את המנוחה אשר בקשתי. והנני מקוה לעבוד הרבה וגם להנפש הרבה מתלאותי. הסאה כבר היתה גדושה –

אגב גררא הנני מקוה שדברי אליך לא יהיו רק דברים בעלמא. הפוך בהם ושימם על לבך. ומה גם, את אשר למדת ה[י]מני ביודעים תוכל ללמ[ו]ד מידידתנו הצנועה בלא-יודעים.

חיה בטוב ועבוד לעצמך ובעד עצמך.

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא לשלוח לי את רשימת השעורים של בית מדרש המדעים מימות החורף הבא.

589. אל חיים דב הורוויץ²⁵⁶²

6.7.1898

ביום השלישי לפנות ערב.

אדוני הנכבד. משיט הייתי בצהרים ביערות ובהרים ותֹעה לחוף נחלים וימים קטנים – ובבואי מצאתי את ה“יהדות” על שלחני, את האשכול – שמתי עיני על מיני הענינים… וקראתי ציורך “באונס” שכבר קראתי אותו בהרף עין.²⁵⁶³

ספור המעשה הוא חלש. הסוף אינו סוף. אבל הפרקים האחדים יפים מאד וביותר זכרונות המלמד איך היה למלמד. הטרגדיה הזו היא כל כך עמוקה ואמיתית, כל כך חודרת – ואותה שעה איך אשתו מקבלת יסוריה, רצוני [לומר] אותה שעה שהיא עומד[ת] על פרשת דרכים, בין יחוסה להוריה ולבעלה היא מעשה ידי אמן.

כן איני צריך לומר לך כי השקפת המלמד אודות גלות מוצאת חן בעיני.

רואה אנכי שבזה איני יחידי. דיי!

אגב גררא: מצאתי בכאן את המנוחה אשר בקשתי. והנני מקוה לעבוד בכאן הרבה. ולזאת הלא אפלל.

שלום לך ולפוזנר.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

590. אל יוסף מלניק²⁵⁶⁴

מלניק, 6.7.1898

P.S. אדוני היקר! שכחתי להעירך בדברי הקודמים שאל תשכח מלמסור צרור מאמרי למכירנו ה' רב[י]קוביץ ולדבר על לבו – חושב אנכי שהדבר נחוץ מאֹד. ורק אז לבי ירגע בעבודתי מחוץ לתחום. כשאדע שיש לי עץ בתחום –

בלי ספק קראת “שברַי” ודברי בהמגיד האחרון (איני יודע איזה מדברי?)[.]²⁵⁶⁵ את ה“אשכול” קבלתי ומצאתי איזה פרקים מהציור [“]באונס[”] יפים מאֹד.²⁵⁶⁶ מלבד ה“אחרית” של בריינין ראוים ה' ברודס ומר כלוזנר לשתין פולסין דנורא.²⁵⁶⁷ סאת האנשים הללו גדושה - -

לי שלום ומנוחה והנני מאסף כֹח לעבוד[ו]תי שכבר החלו להתרוצץ בקרבי.

השלום לידידתנו ליפשיץ?²⁵⁶⁸

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

591. אל דוד ניימרק²⁵⁶⁹

7.7.1898

ידידי,

אתכבד להודיעך את הפתיחתא להצלה פורתא שלי. ממשרתי באחיאסף שאכלה שארית כחי נסוגתי אחור. רק שמי יקרא עוד עליה וממלא מקומי הוא הד"ר מלתר.

אני יושב בכאן איזה ימים ואתמהמה כרבע שנה. מו"לי ה' ס. פישר נותן לי לחיות. רצוני נותן לי למפרע בעד צרור ספורי שאני כותב בעדו מעולמו של ישראל: Im Exil, צרור שיכיל גם ספורי “Daneben”. יופיע בהנ.ד.ר. בראשון לחודש אוגוסט (בלי ספק תקרא אותו ותשמיעני משפטך).

חרותי החומרית לפי שעה. נצחוני הרוחני (אחרי שלא חזיון נפרץ הוא בדור הכתיבה שלנו לקבל למפרע בעד דבר שלא בא לעולם) יתנו לי תקוה רבה. ד' יהיה בעוזרי לבצע זממי.

בלוח אחיאסף יופיע ה[י]מני “דור ודורשיו” (הרצל, נ[ו]רדוי, בירנבוים,²⁵⁷⁰ לובלינסקי,²⁵⁷¹ אחד-העם ובן-יהודה)²⁵⁷².

השלום לך ולרעיתך? חיו בטוב וראו חיים.

ברגשי כבוד ובידידות

ד"ר מ.י. ברדיטצ’בסקי

592. אל דוד פינסקי²⁵⁷³

7.7.1898

ידידי.

אצבע אלהים הוא שתכף אחרי הפלסתר שנדפס אודתי בהמגיד ז“ל נדפס בגליון הבא אחריו אחד מדברַי היפים: **”לרוח העת"**.²⁵⁷⁴ סופו יבוא בגליון של שבת זו. קחו את הגליונות שנים מאת פוזנר (קאמאנדאטען שטראססע 66) וקראו אותם.

לי שלום ומנוחה יתרה. האויר חריף מאֹד ומישן אותי תמיד. בשבוע זו אני חפשי עוד לאסוף את חושי ולחשוב על עבודתי.

הענינים יפים כל כך עד שמתירא אנכי ליטבע במצולתם. כן, כבר יש לי הסוף – והוא כֻלו שירי (דיכֿטונג)

ד' יהיה בעזרי להפיק זממי.

חיה בטוב אתה ורעיתך, בנכם היקר שהחל למצוא חן בעיני קימעא קימעא

שלכם

מי"ב

שלום לרבקוביץ ולאחותו.

593. אל יוסף מלניק²⁵⁷⁵

7.7.1898

P.S./b אדוני היקר. עוד בקשה קטנה לי אליך שתשלח שני גליוני “המגיד” שבהם נדפס מאמרי: “לרוח העת” לידידי ה'. א. פֿריש (Friedman Handverg - Str. 31).

בטרם הדבר הזה קרא אותו בטובך באזני ידידת[נ]ו הצנועה, בלי ספק עשית כן גם בה“דרך רחוקה”.²⁵⁷⁶

חיה בטוב. למוד וחיה.

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

594. אל יוסף מלניק²⁵⁷⁷

8.7.1898

ערב שבת בבוקר.

אדוני היקר, תודה לך בעד דבריך ובעד כל מעשיך למעני למפרע.

והיה אם אנוס אתה לצאת לביתך לימות החופש קנה לך את כל ספרי שופנהויר הקטנים בהוצאת רקלַם (עשרה כרכים), והיו לך לעינים בעת תשבע מהסביבה שלך… כשאני לעצמי נחמתך זאת אינה צודקת: אנחנו נוכל להכיר את הסביבה רק באותה שעה שאנחנו בעצמנו חדלנו לגמרי להיות אותה סביבה. וחושב אני שאין אני צריך לומר לך עד כמה עוד אתה צריך לעבוד בך, רצוני [לומר] לשכוח… עצתי, הִסגר בביתך חדר בתוך חדר ולמד שופנהויר מהחל ועד כלה. אל תאמין בו אבל ראה בשפופרתו. אין החיים הרוחנים יתומים כשבני אדם כמותו שרויים בתוכם –

בטרם צאתך לדרך עוד קרא: “שלום” לגרבורג וביותר ה“פאן” מקנוט המזון.²⁵⁷⁸ משני אלה הספרים תריח ריח הדת והטבע באופן לא הרחת עד כה. דת יש לנו דיֵנו, אבל הטבע חסר לנו, לכולנו, לכל עדת ישראל זה דור דור.

ועוד ספר אחד תקרא: “בגן ההכרה” מאת לאופולד אנדריאן.²⁵⁷⁹ ספר קטן בן שישים עמודים כתבוֹ צעיר בן י״ט, והוא ספר הספרים, כתב הקֹדש של הדור החדש שלנו. והיה אם יפעל עליך, רצוני [לומר] אם נפשך נתרככה כל כך עד שיהיה לך איזה יחס עם הרגשותיו, אז רב לך רב.

את הספר הקטן הזה (אים גארטען דער ערקעננטניס) תיתן למקרא גם לידידתנו הצנועה.

דבריה קבלתי. כפי הנראה אינה בקו הבריאה כל כך, ואין אתה יכול לשער עד כמה הצטערתי על זה. אגב גררא אני חושב שגם הקרובים אליה היו קצרי ראות. ולו יהיה אם גם כנים דבריך לשיעורין, עליך לדעת כי רק נפשות נותנות יכולות לקבל.

בדבר “שברי”²⁵⁸⁰ אינך היחיד. גם יודע אנכי מיד הימיני של אחד-העם (אברהם לוברסקי)²⁵⁸¹ שבאותה שעה קיבלם ה[י]מני היה שמח שמחה גדולה שיכול להביא ב“השלֹח” איזה דבר. ובאותה חוברת בעצמה שפך עלי ק[י]תונו – לא יאומן… לפוקס שלחתי את פיליטוני זה גם סיפורי: “בין המצרים”, “מעבר לנהר”.²⁵⁸² ועדיין איני יודע דבר, כמו שאיני יודע אחרית קונטרסי “על ישראל”.

לי עתה אחת הדבר. העיקר שהאלהים יהיה בעוזרכם לבצע זממכם בדבר הוצאת ספרַי לאור. ואני מקוה עליך ועל רב[י]קוביץ. והיה בטרם תצא לדרך תתיעץ עימו עוד הפעם. כי תמיד טובים השנים מן האחד.

אין אתה יכול לשער עד כמה אשמח על זה. בצעד זה אראה סכום חי של שליש עולמי ואולי מחצית עולמי –

ומעתה הנני כ“עיט על הפגרים”, פשוטו כמשמעו. הנני רואה דורותינו מראש ולאחרית, ושאון הרגשות באות ומפכות עלי מכל צד, לא ידעתין, לא שמעתין, והנה הם כים סוער ואנכי שוכן לחופו.

ויש שהכל יתהפך בקרבי לשתיקה אריכתא לדמעת עולם, ואני שומע אותה הדממה וכותב על הספר, כותב בדמע.

הזוכר אתה את האגדה הנפלאה: משה מת, הקב"ה הוא אומר כך ומשה כותבו בדמע, ודא עקא שבעל כרחנו אנו מתים, בעל כרחנו.

לא נמות כי נחיה…

לי שלום ומנוחה. ואני מפנה עתה ליבי לעבודתי, אחרי שכל ימות השבוע עוד נחתי מתלאותי שלפני הדרך, גשמים ועננים המה עתה בכאן אורחים קבועים, והכל כמו בשלהי דקיץ.

חיה בטוב, או יותר חיה בכל.

מכבדך

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

והיה בכותבך להיידלברג דרוש בשלום יפה²⁵⁸³ ומרעו.

קרא את שני הסיפורים הקטנים של גרהרד הויפטמן (הוצאת פישר) ושים ליבך ביותר להשני '“אפאסטעל”.²⁵⁸⁴

595. אל אחד העם²⁵⁸⁵

9.7.1898

ידידי! בעד הגליון תודה למפרע.

גם אנכי אומר: הלואי יתקימו תקו[ו]תי. דייני שיש לי תקו[ו]ת.

לע“ע אני מרגיש א”ע במנוחה יתרה, דבר רחוק המני זה עשרת שנים. לבדד אנכי עתה וחל[ו]מותי, ולאותו דבר הלא אפלל זה ימים רבים.

כבר החלתי לעבוד, ואני מקוה לעשות עתה איזה דבר שָלֵם. ספורי שיצא לאור בראשון לאגוסט יהיה פרק אחד מאותו דבר, ואותו אשלח לך בצאתו לאור.

ה“א[י]ר[ו]ניה” שלך איני מבין כל עיקר, אחר שלא עלה על דעתי להביא אותך לידי “מחאה”. אנכי חפצתי להעירך שאיני מֵשיב עתה מפני שאיני כותֵב ב“השלח” ומקום אחר אין לי.

חושב אנכי שיותר מהק[י]תון ששפכת עלי בחוברת ב' אינך יכול לעשות “חריף” יותר.²⁵⁸⁶ וזה הלא היה ל“מראה מקום” לכל הני כלבין החלשין (ראה יהל"ל בהמליץ) – יכול היות כי השעה צריכה לכך, אבל להלחם עם איש שיודע להשיב רק ידיו אסורות… הוא דבר שאנכי לא אעשה כן.

והיה אם יבוא יומי בעת מן העתים להיות לי מקום לדבר כחפצי כמו שיש לך עתה, אז הנני למלחמה - - -

לע"ע שמח אנכי להיות יושב הרחק מאדם העיר ולעסוק בדברים אחרים. ד' יהיה בעזרי.

שלום לך ולביתך.

מכבדך ומוקירך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

P.S. לך הלא אוכל לומר שמיום נודעתי שפלוני²⁵⁸⁷ כותב תולדות ספרתנו בעבורכם הנני מתאבל בפנימתי. מתירא אנכי שאותו דבר עב[י]רה אריכתא יהיה.

אפשר הדבר שאגודת צעירים יוציאו לאור מבחר כתבי האחרונים בשם “על אם הדרך”[.]

השלום לבתך ולאחותך? הקראת ב“השבוע”²⁵⁸⁸ מאמרי “לרוח העת”?

לטון נולד בן זכר –

596. אל דוד פינסקי²⁵⁸⁹

12.7.1898

ידידי

עתה אוכל להודיעך כי רוחי כבר נחה עלי ושהנני עובד בהתמדה יתרה ובפריה ורביה שכמוה לא היתה לי.

לחלק הראשון של “מעבר לנהר” שלי כלומר להקודם שהנני כותב בלשון נסתר אמלא לערך שלושה מאות עמודים קטנים וכל זה באותו השבוע.

חושב אנכי שמיום שעמדתי על דעתי לא כתבתי דבר טוב כזה. ובכן אני מלא תקוה מהתחלתי.

השלום לך ולרעיתך, לבנכם היקר, לרב[י]קוב[י]ץ ואחותו?

שלכם מי"ב

קרוב הדבר שאנוס אהיה לבוא לברלין על איזה שעות בדבר עניני אחיאסף האחרונים אבל איני מאמין אם יעלה בידי לבקרכם.

597. אל יוסף מלניק²⁵⁹⁰

12.7.1898

אדוני היקר.

למחר הנני בברל[י]ן איזה שעות. והיה אם חפץ אתה לראותי איזה זמן קצר בֹּא בערב איזה רגעים לפני השעה השביעית אל התחנה: צההלוגשענגארטען [Zoologischengarten], שם למטה תחת המורה שעות.

על הבילט שלך תוכל ללו[ו]ת אותי לשטרלזה-רמלסברג ולנסוע אח"כ בחזרה לברלין.

בשעה השביעית הנני עוזב את ברלין.

598. אל יוסף מלניק²⁵⁹¹

12.7.1898

P.S. אדוני

אחר כתבי נזכרתי שלא תוכל לנסוע עמי במסלתי – והיה אם יהיה עתותי בידי אבקרך אגב גררא בין הרביעית להחמישית.

בר"כ

ד“ר מי”ב

599. אל אחד העם²⁵⁹²

14.7.1898

ידידי הנכבד.

היציאה של ענינינו מגברא לגברא נעשתה בחפזון גדול, יומַים לפני צאתי את ברלין; ואם כי שננתי את ההלכות לידידנו הד"ר מלתר היטב היטב עוד נולדו ערבוב[י]ות ושאלות משאלות שונות בכל יום ויום בדבר כתבֹת וחשבונות ואותו דבר אלצני לבוא אתמול לכאן למרות חפצי (בעמדי באמצע איזה עבודה שקשה להפסיקה) ולגמור ולברר את הדברים.

אתמול עבדנו כמעט כל היום ותודה לאל שהכל נתברר בשלום בין בדבר הכתֹבת בין בדבר החשבונות, ומעתה תמו הסכסוכים והשאלות וגם לי גם לו ירגע.

בכלל שמח אני למצוא ממלא מקומי יותר הגון למלאכתי ממני, רק צר לי שאנוס הוא לעשות את עבודתו בגלל נזיד-עדשים.

ועל אותו דבר צר לי מאֹד.

עוד דבר אחד שהזמן גרמא.

אנכי גמרתי עם ה' קפלן לקבל את הדבר הלאה על שמי בלי שום שנוי ולתת להד"ר מַלְתֵר הרשאה [שי]קבל את דברי אחיאסף הבאים על שמי לשלושה ירחים עדי אשוב לכאן ונראה אם הוא או אני אנהל את הדבר. (עתה אין אפשר לדעת עוד יען כי שנינו עומדים עתה על פרשת דרכים - - )

אבל בבואי לכפרי וישבי שמה החל הענין להפריע אותי בערך רוחני. רגילים אנו לתקן את אשר עשינו מכבר. אבל לכתוב למפרע שמי בעוד שיודעים אנו שאין לי עתה עסק עם זה ואולי גם לא יהיה, זה דבר קשה מאֹד.

חושב אנכי שלך איני צריך להטעים מין רגש כזה. איני יכול לשבת בבָקָו [בבוקוב] ולראות כתֹב[ו]ת נדפסות להלן למחלקת אחיאסף ברלין: פססא[וא]רשטראססע וכו' בעוד שאני יודע שאיני בברלין וכו' וכו'.

גם בעיני הבריות אין הדבר נכון. ודוקא בשביל שאנו במחיצת עורך רשע גמור עלנו להיות צדיקים גמורים.

מלבד הדבר הזה, הענין עוד קשה מצד הבי-דואר.

חושב אנכי שזוכר עתה [אתה] שכתֹבתנו מעיקרה לא היתה כדין. ואחרי שהפֿירמא שלנו אינה כתובה בלשכת-המסחר בכאן, כלומר אחרי שאחיאסף אין כלל בברלין (זה איזה ימים אשר שאלו מפקידת הבי-דואר בכאן אצל הילדסמיר [הילדסהיימר] אם יכיר הוא בכאן פֿירמא אחיאסף)

המנהל של המחלקה שלנו נתן לי, רק לי את הדברים על אחריותו; ועכשו כיון שיצא הדבר לרשות אחר לבו מְהַסֵס ואינו עושה את הדבר בחפץ לֵב. למרות ההרשאה הוא שולח לי את הענינים לפרקים.

מובן הדבר שיעשה זאת רק לארעי, אבל בתור קבע יקשה עלנו הדבר.

חשבנו יחד וחשבנו. בראשית גמרנו לשנות מיד כתֹבת אחיאסף משמי לשמו, אבל זוכר אנכי איך כתבת לי כי יקשה מאֹד לשנות בהשלח באמצע, מלבד זה אין הדבר נודע עוד מי ישתקע בעניננו, ומלבד זה אפשר הדבר שבעלת בית מלתר יוצאת מדירתה בא[ו]קט[ו]בר הבא ועליו לבקש לו אז דירה חדשה ובכן כתובת חדשה.

אחרי עיון רב מצאנו דרך נכון שלפי דעתי האופן האחד האפשרי, רצוני [לומר] את הדרך האמיתי.

א) על הארבעים כרטיסים שכתבנו במצות אחיאסף לחותמי השלח כעין הערה בדרך כבוד על חדוש חתימת השלוח למחצית השנית (לא בקשה), הערנו שלרגלי מסעו של המנהל כתבת השלח לע“ע כתבתו של ד”ר מלתר.

ב) נתנו ד' מודעות קטנות כנ"ל בהמגיד, הפסגה, “אהבת ציון” והעתון הז’רגני בלעעבס [Blauweis] (רק אותה של המגיד בשכר).

ומזה נקוה כי הכספים יבואו מאליהם במשך על שמו ואותם הבאים על שמי בדרך מקרה ימסרו לידו עפ"י ההרשאה, או בהתעה אחד למגורי אני שולח אותו באותה שעה לידו.

וממך נבקש כי על שלושה חובר[ו]ת הבאות (ח, ט, י) תעשה כמו שעשית בחוברת השניה רק באיזה שנוי קטן:

כתֹבת השלח בווארשא ובברלין ככתֹבת “אחיאסף”.

בימי חוברת העשירית אהיה כבר בברלין. ענינינו יתגמרו אז, לנו יהיו דירות קבועות. מצב השלח לשנה השלישית יתברר, ואז יקבע הדבר והכתֹבת בפירוש נתחיל עוד הפעם להדפיס.

כל זה אני מציע לפניך, ואסיר תודה אהיה לך אם תשמע לדברי כדי להרגיע את לבבי ולשים את המעקשים למישור.

בזה הנני אומר שלום לך ולביתך

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

שאלה קטנה: האם העתון נ.ד.ר. [נויה דויטשה רונדשאו] מותר לבוא ברוסיה. באופן זה אשלח לך ספורי פתוח (עתה בידי עלי ההגהה) ובאופן האסור אנוס אהיה לשלחו לך סגור.

בתור עורך תמצא חפץ אם אודיעך מנהג יפה בכאן אצל העורכים שלמדתי בימים האחרונים.

חמישה ימים בטרם נסדר ספורי לדפוס קבלתי את הכ"י מצד העורך בבקשה לעיין עוד הפעם ולתַקֵן בו כחפצי בטרם אוציאהו לאור.

היום בערב נוסע אני לארצי –²⁵⁹³

600. אל יוסף מלניק²⁵⁹⁴

15.7.1898

אדוני. בבואי ראיתי את דבריך, בעד איזה מהם תודה.

על התמדתך אני שמח אם תוסף לזה גם התמדה מעשית – רק על בדידתך אני מתפלא מעט. חושב אנכי שלבן-אדם שכמותך הדבר מוקדם מעט…

כל עוד שאנוסים אנו ללמוד אין אנו יכולים בודדים.

בעד הבטחתך תודה. ומי יתן שלא תהיה כיתר ההבטחות הרבות שהיו לי בימי הבלי. כמדומה לי שאין אני מאמין הרבה.

והיה כאשר יעזבני דרך הטבע הלא עוד ישאר הפלא. ערכַי ורצוני העברים צריכים מופתים מן השמים שלא יאבדו מתוך הקהל שלנו - - -

חיה בטוב ועבוד הרבה, ביותר בך, רצוני בכֹל.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב.

ההפסק היה יפה ועתה אני שב לעבודתי.

הנני שמח כי עתה נגמר עניני לגמרי.

בדבר משפטך על היימן הנך פחז מעט – גם בדבריו ישנם הערות עמוקות. אנכי לדידי והוא לדיד[י]ה.

601. אל אחד העם²⁵⁹⁵

16.7.1898

ידידי.

באותה [שע]ה קראתי את השגתך²⁵⁹⁶ ואם כי הדברים חריפים מעט ואופקם צר מעט נאמנים היו לי פצעי אוהֵב –

אינך יכול לשער עד כמה אצטער על אשר אין ביד[י] להשיבך. בכאן מצאתי מקום לגבות את חובי.

מלבד טענותיך העקריות ישנו דברים שלוּ קראת דברי הע[י]קרים ב“על ישראל” (שמונה עשרה דברים בעד נבוכי הזמן…) לא היית כותבם.²⁵⁹⁷

באותו קונטרס ישנו מאמר אחד: “על הקדושה” ושם היית יכול לראות כי יודע אנכי לשַתֵף שתוף מקורי בין היהדות והאנושות.

גם על זאת אעירך כי יש בידי קונטרס גדול: “אבות” כולל “ערכ[י]נו” שאנו חפצים[,] כבר כתובים ככתבי הקדש רק אנחנו לא ראינו אותם עד כה. ועוד שני לי “ח[י]דות”, כולל ערכ[י]נו בתורה שבעל פה.

הציטאט האחרון של ניטשי לא ירעים אותי אחרי שבלי ספק תזכור שמעין אותן הרגשות נגד המהרסים את הכל הרגשתי אנכי בעצמי בשולי מאמרי “זקנה ובחרות” וטפחתי לי בעצמי על פני –

אולי [אילו] היית בקי בניטשי כמוני כי אז היית יכול למצוא ציטַטים מפורשים בו על דבר גאונות המוסרית של עם ישראל (עין מארגען-רהֶטע) [דמדומי שחר].

בדבר הכפירה באלהי ישראל, שהיית צריך להזהר במִבְטָה זה מעט[,] הדבר רק למחצה… רק באֵל רחום וחנון.

בין כך קבל תודתי בעד מאמרך היפה.

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

לי שלום ומנוחה ואני עובד הרבה.

שלום לאחותך ולבתך. הנוסע אתה לבזל?²⁵⁹⁸

602. אל אחד העם²⁵⁹⁹

16.7.1898

ידידי היקר.

חושב אנכי שיודע אתה מעצמך שאין “הפסגה” וה“השקפה” שכבר חדלה עושים כלום לגבי בעל דברים כמוני,²⁶⁰⁰ בעוד שלך יש א[ו]רגן קבוע לדבר הכל כחפצך.

לגבי ה“שופכין” כבר קמו האנשים והעידו שדברים כאלה לא יעשו –

נניח את הדברים שכבר נעשו. אנכי כבר קצתי בנפשי ללחום רק באצבע קטנה שלי ולעסוק עם מיני מכ"ע שלנו. ממין עבודה כזאת אני נס[ו]ג אחור ואניח להגלים מכל צד.

מקוה אנכי שיבוא יומי ויהיה לאל ידי להביע כל רוחי על בית ישראל וספרתו. ועד אותו ה[יום] טוב לי להִקָלֵל בשם עובד לאלהי ניטשי ולא לאלהי ברנפֿלד –

שערכַי רק תולדה מוכרחת ה[י]מנך ושאין כאן קפיצת הדרך כלל, זה אות שאתה בעצמך תחרד לשמוע אחרית דבריך.

בדבריך אודות הספר אמרת יותר ממה שאתה מבקש עתה לומר.

סלח לי אם אומר לך בפניך כי הנך אתה נסוג אחור מעט, ודבר זה מובן לי כל צרכי.

הנני שולח לך אחד ממאמרי האחרונים, שאולי תמצא בו חפץ ואשמח.

חיה בטוב. איך שיהיה מאמין אנכי שהיחס אשר בינינו לא יקרע, דבר שעל זה אצטער מאד, אחרי שאתה היחידי שנשאר לי מן יחוסי הישנים.

לבדד אנכי עתה, את כל ה“עברים” שלנו שהאמנתי לעבוד אתם שלחתי מעל פני.

השלום לך ולביתך

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

16/7 עם חשכה

לי עתה מנוחה ושלום[.] מיום שעמדתי על נפשי לא היו לי ימים לעבודה רבה ולמנוחה יתרה כמו עתה.

בט"ו ימים שאני יושב בכאן כבר גמרתי ספור גדול בשם “יענזייטס”. לפי דעתי הטוב מאשר כתבתי.

יחוסי הלועזים רבים מאֹד, רכשתי לי באותו חוג רעים ואוהבים נאמנים.

מו"לי הוא שבע רצון המני ויעשה הכל למעני.

מצב בריאתי הוטב. בכאן האויר טוב והשמים יפים.

רק ה“קרע” אותו דבר לך למשחק מעט ולי יסר עד נפש. - - -

603. אל דוד פינסקי²⁶⁰¹

16.7.1898

ידידי,

שבתי אל עבודתי בלב שמח ומלא שלום –

איני יודע מה היה לי באחרית הימים, אבל כנער פשוט הנני מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות פשוטו כמשמעו. מיום שעמדתי על נפשי לא היו לי ימים טובים לשירה ולשלות החיים כמו עתה. איני חפץ עוד לנהל עוד את הגוי, ללמדו, להכותו. רק לשיר שירה באזנו בטרם ילך למנוחות והמנוחה לא תבוא – לא חבלים ורצועות תנו לי, רק חליל קטן וגבעה קטנה: ושם בצאת ועלות השמש אשב על שמיכתי ואומר לכם דברים ממעמקים, ממעמקי, ממעמקי העולם כולו. אתם יודעים רק את ימי חרב המ[ת]הפכת, ימי ויגרש את האדם, ואני יודע את אלהים עתה עוד בטרם ימי הנחש: ואלי עתה אינו בחור מצד זה וזקן בצד זה, כֻלו בחור כארזים, וקולו כקול אותם האלהים בטרם מתן העולם –

חיה בטוב אתה ורעייתך, בנכם היקר, רב[י]קוביץ ואחותו.

שלכם מ.י. ברדיטצבסקי

אסיר תודה אהיה לך לו תואל נא בטובך לשלוח לי כל חוברות “השלח” שנתגלגלו לידך. צריכים לי לרגלי איזה מתנה עומדת על פרקי. במטותא עשה זאת.

כן שלח לי לאותו תכלית חוברת הראשונה של “ממזרח וממערב” ז״ל.

604. אל חיים דב הורוויץ²⁶⁰²

16.7.1898

אדוני הנכבד.

באותה שעה נזכרתי שראיתי אותך על התחנה בשרלוטנבורג כד אקלעתי [כאשר הגעתי] לברלין ואנוס הייתי להסיב פני מפני בן-לויה שלך. חושב אנכי כי תסלח לי אותו דבר; אחרי שתבין מעצמך כי באופן כזה מוטב להיות שוגֵג ולא להיות מֵזיד, ולא מבעי [ומה גם] שלא הייתי לבדי –

אסיר תודה אהיה לך אם תואֵל נא בטוּבך להמציא לי מהרה קונטרסי: “נשמת חסידים” שצריך לי מאֹד לרגלי איזה דבר ואינו עוד אצלי.

לי שלום ומנוחה ואני עובד הרבה. עסוק אנכי עתה בלִעוּז [בתרגום לגרמנית] ספורי “מעבר לנהר” בלוית חלק ראשון קודם לו בימי הארוסין. כמעט כבר גמרתי את מלאכתי. והיה בקראך ספורי: דאנעבען שיצא לאור בעוד ט"ו ימים השמיעני את משפטך.

שלום לך ולרעך פוזנר.

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

605. אל דוד פינסקי²⁶⁰³

18.7.1898

ידידי היקר.

אשכנזיתך אינה רעה ונכונה אבל מתהלכת בכבדות. עצתי כתוב הרבה, נסה לשיר בה²⁶⁰⁴. רק האדם הפנימי שבך שאנוס הוא לומר ינצח את השפה הח[י]צונית; ואותו דבר קרה גם אצלי, אחרי שתדע בעצמך איך אדם קשה אנכי בלמוד שפות –

בדבר הבכיה או השירה איני רוצה להתוכח אתך. אצלי הם שתים שהם אחת. וגם זה תשכח כי ישנו חבלי לידה –

כבר קראתי פלגתתו של אחד-העם נגדי. הוא חריף מאֹד. רותחין ממש וקצר רואי הוא בענינים הללו כידוע לך, ובכל זאת נבהלתי על ישרתו הישרה…

ת[י]תי לי [תבוא עלי ברכה] כי דברים כתובים נגדי – לפי דעתם נגד תלמידו של ניטשי המה יותר טובים וישרים מדברים כתובים נגד ניטשי בעצמו (עין בלימביץ מולנדרף²⁶⁰⁵ וכו').

נמנ[י]תי שלא להשיב לו אחרי שאין לי מקום כראוי, אבל התשובה מנקרת במוחי.

במטותא שלח לי את גליון המגיד עם סופו של מאמרי. את שלי שלחתי לאחד העם.

למחר אנו נוסעים קגלה ליום השלושים של היימאן. שמח אני מאֹד על זה.

פֿריש כבר השיב עלי ההגהה של ספורי לבית הדפוס ועוד הפעם הרעישו פרקַי האחרונים אותו. הוא מקוה מהדבר רושם גדול מאד.

אתמול גמרתי חלק הראשון של ספורי: יֶנזייטס. אבל בינו ובין “מעבר לנהר” עלי לכתוב עוד חלק שני. ובכן יהיה הדבר שלושה חלקים. דיא זאכע איזט מיר אבער דעם קאפף געאאכסען –²⁶⁰⁶

שלום לך ולרעיתך, לבנכם היקר.

שלכם

מי"ב

606. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי²⁶⁰⁷

18.7.1898

ערב שבת

לאבי היקר וביתו שלום.

אצלי אין כל חדש, שלום ומנוחה. הנני עובד הרבה בהתמדה גדולה. עם מחצית עבודתי כבר באתי לידי סיום. הדבר עלה לי יפה.

שלום לכֻלכם

שלכם באהבה

מיכה יוסף

607. אל חיים דב הורוויץ²⁶⁰⁸

21.7.1898

אדוני הנכבד.

תודה בעד דבריך. את הטעות תקנתי.²⁶⁰⁹ – בדבר הקונטרס [?] אני את ה“נשמת-חסידים” שלי אשר נדפס בה“ממזרח וממערב” הרביעי ז"ל. הוא צריך לי מאֹד ואסיר תודה אהיה לך אם תוכל להמציאהו לי.

הנני מקוה כי זוכר אתה בהבטחתך בדבר כתבי. בחוברת א[ו]גוסט יופיע בהשלח מאמר קשה כנגדי, רותחין ממש נגד ערכַי.²⁶¹⁰ כבר קראתיו והשבתי נגדו בהפסגה.

מדבר זה אני רואה עד כמה מגיעים דברי… אחד העם מבקש סליחה ה[י]מני: “מפני שהשעה צריכה לכך”; אמנם כן השעה צריכה לכך –

הנני עובד הרבה, שלום לך ולרעך

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

608. אל יוסף מלניק²⁶¹¹

21.7.1898

אדוני הנכבד

ביום החמישי בערב.

תמה אנכי על אשר עדיין לא כתבת לי, ובלי ספק קבלת מה ששלחתי לך.

בין כך קבל תודה למפרע בעד כל הדברים אשר תשלח לי.

פֿוכס נאלם דומיה ואין עונה כל עיקר. קצתי בנפשי לטפל בפעם האחרונה עוד בזה…

בלי ספק שלום לך וימי עבודה

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

שירו של יַפֶה יָפה, אבל בינוני. הטוב שבו הוא יְרושַת שַלְוַת הצנועה שלנו –

הימים בקגל היו טובים.

עוד הפעם אני מעירך בפעם האחרונה ע"ד כתבי. ענינו של אחד-העם, רצוני [לומר] החזיון עד היכן הדברים שלי מגיעים… אינם נותנים לי ליש[ו]ן.

חפץ אנכי לדעת הֵן או לאו.

_____

P.S.

בתוך כך קבלתי הכ"י, תודה. – בדבר תשובתי צדקת. אבל כבר תרצת בעצמך. בעד הפסגה דיה – בדבר אחד-העם צדקת. אדם שמכיר אותי כותֵב כך…

אנכי לא שבתי מקגל שמח – העברי בא עוד הפעם בקרבי עם רוח העצוב…

תודה לך בעד דברך.

איני יודע מה אכתוב לך.

משנתי ארוכה וקצרה, ולפע[מ]ים דוממת. דיי שיודע אתה: ידי נקיות!

609. אל יוסף מלניק²⁶¹²

22.7.1898

ע"ש.

אדוני היקר. תודה רבה לך בעד תמונתך ודבריך המעטים.

בדבר האשה צדקת. היא היתה אמה של קלרה… שמח אנכי על עיניך היפה. בדבר זקנתי אל תדאג. תיתי לי כי פיוטי החדשים עולים פי מאה על הקודמים.

חושב אנכי שעתה אני מגיד אודות כל בית ישראל דבר שלא נשמע עוד באותו נוסח. ארבעת אלפים שנה לא תמח[י]נה מעל פני האדמה.

מידידתנו הצנועה איני שומע כל יְמות השבוע. בלי ספק שלום לה.

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

את עלי ההגהה אני מבקש בחזרה.

והיה אם רק אפשר יהיה בידי תוכל להיות בטח שתקבל ה[י]מני תוצאה אחת. החוברות מעטות וגם היותר נחוצים רבים…

בקשתי את ידידנו מַלְתֵר להלו[ו]ת לי עשרה שקלים עד יום הראשון לחודש הבא ואין קול. והיה בקבלך גליוני זה, במטותא לֵך אצלו ושאל את פיו אם שלח או ישלח בו ביום. ואם לא שלח לי אם יש לך ונכה לך בעד מה שהוצאת עבור[י].

ה“גלגול שלג” שלי נדפס בהפסגה בטעו[יו]ת רבות.²⁶¹³ קצתי בנפשי. לא אשלח עוד מאומה.

מה[ו]רויץ באוני דברים טובים בדבר “לרוח העת” שלי.

610. אל מרדכי זאב רייזין²⁶¹⁴

23.7.1898

אדוני היקר. קבלתי את הכ"י ותודה רבה. מפני טלטולי לכאן לא הספיק בידי להשיבך עד כה ואתך הסליחה.

בדבר “השלח” אין אני יודע מה אתה שח. איני יודע מאומה מפנימיותו, ועל הענינים הללו עליך לכתוב לאחד העם בעצמו. כן בדבר הדפסת החוברת איני יכול לצו[ו]ת מאומה, אבל יודע אנכי כי אחד העם לא יעשה הדבר הזה באשר לא עשה עד כה.

ממלא מקומי ב“השלח” הוא הד"ר היינריך מלתר, שארלאטטענבורג ביי בערלין, שיללערשטראססע 47.

בלוח אחיאסף האחרון קרא ה[י]מני: “דור ודורשיו” (הרצל, נורדוי, אחד-העם, בן-יהודה, לובלינסקי ובירנבוים).

בהירחון נייע דויטשע רונדשוי, חוברת אוגוסט ספורי הראשון הלועזי “דאנעבען”.

ברגשי כבוד

ד"ר מ.י. ברדיצ’בסקי

611. אל יוסף מלניק²⁶¹⁵

23.7.1898

אדוני היקר.

והיה לאות על ידך כי מבין אתה בשירה כי גם פֿריש המבין שבמבינים קבל רושם יותר גדול ממחצית השניה מהראשונה. לפי דעתי שניהם כמר מדלי²⁶¹⁶ נגד מה שבחֻבי – לפעמים אני מרגיש שכבר חייתי איזה אלפים שנה –

מידידתנו תוכל לקבל את אנדריאן,²⁶¹⁷ הפוך בו ותמצא מין שירה עמוקה שכמוה לא היתה.

בה“ווינער ר[ו]נדשוי” ישנו שני שירים פרטי[י]ם מהירשפלד שבם מונח כל נפשו הרמה. ואת"ל [ואם תמצא לומר] היהדות –

איני יודע איככה הוא הדבר, אבל משעה אשר קראת דברי לפני הרחוקה זכרניה?, אני מרגיש אותי קרוב אליה מעט. והיה בשובי בברלין אבקרה ותשיר לי משיריה. ב“השלח” האחרון ישנו עוד הפעם פרק “חוק לישראל” מב"פ [ברנפלד]. הפעם ישראל בעמים - -

אינך יכול לשער את הרושם שעושים עלי אנשים כאלה. איני יודע למה הם אומרים כך ומדוע הם אומרים? מה תאמר לספרו של קלוזנר אודות שפירה? (ראה הצפירה)[.]²⁶¹⁸

העיר הפולנית בספור היא לבוב. השמת לבך לשוק היהודים שצירתי שמה?

בעיני מוצא חן המכתב השלישי. הוא אמיתי שבאמתי או יותר נכון הוא כֻלו שלי –²⁶¹⁹

ובכל זאת הפעם אני אדם אחר לגמרי ואני מרגיש רגשות אחרות לגמרי. השלוה והעצב הולכים שלובי זרוע ועוד ועוד.

קרא את מילט[ו]ן.²⁶²⁰ גם הזקנים ידעו דבר… אולי יכול אתה לקרות את הרומן הראשון של צלה [זולא]: דאַס וועֶרק [היצירה] או בתוצאה אחרת: אין דער ווערקשטאט דער קונסט [בסדנת האמנות].²⁶²¹

קרא את האנשאלדיגער של ג. אננציה,²⁶²² ושמה תראה עד כמה הרחקנו ללכת מד[ו]סט[ו]יבֿסקי.

אגב גררא קראתי את “בעלת הבית” שלו ועשה עוד הפעם עלי רושם גדול.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

ממלתר קבלתי. אבל אולי תוכל גם א[תה] לשלוח לי עשרה שקלים עד הראשון. אבל רק בתנאי אם יקל לך הדבר.

612. אל אחד העם²⁶²³

24.7.1898

בשבת שלהם.

ידידי הנכבד! תודה בעד דבריך.

קפלן [הנ]יח את הדבר ליומַים בטרם עזבי את [בר]לין, ותוכל לשער כי בימי חליפה כאלה לא היתה דעתי עלי. מלבד זה הקשה בעל הבי-דואר והשיב את הכספים שבאו על שמי ליד בעליהם ממש. עתה כל המעקשים למשור.

לא יכולתי להתאפק והשבתי לך מעט בה“פסגה” (תשובה מעבר לים… קצת אר[ו]ניה) –²⁶²⁴

טענותיך במכתבך נגדי צודק[ו]ת באותו מובן שלו היה ספר שלך בכתובים ואיש שאל אותך איה דעתך? והיה בבוא גם יומי תראה כי יש לי רב.²⁶²⁵

במה שאתה אומר חוזר ושונה אני רק תואנה אנכי רואה. אנכי מברר כל הדברים שבאים לידי על פי חשבוני, וכזאת, כלומר חזור ושנה כזו עושים גם ניטשי רבי או ספנסר רבך.²⁶²⁶ כֻלנו אנו חוזרים ושונים ובכל זאת אנו מחדשים.

את ספורי אשלח באחריות.

חושב אנכי כי אָנוס אתה ללכת לבזל. נס[י]גתך אחור זו הפרטית תהיה להם לא[ו]פֿצילית, ואינך רשאי להניח מה שהתחלת. אותי לא תוכל לחשוד בציונות אבל רק ידיד[ו]תנו אולצת אותי לומר לך זה.

מברלין כתבו לי כי הספור של לובצקי טוב מאֹד.²⁶²⁷ אנכי לא הספקתי לקרוא, יען כי איני יכול להסיח דעתי – ומה גם, פתחתי ב“ישראל בין עמים”. עוד הפעם “חוק לישראל” ודי הדבר להניח את הדבר מידי.

במטותא כתוב לי בשורה אחת: מה אומר האיש הזה בכל האמירות הרבות שלו.

סלח לי התגלות לבי. איני יכול להושיע לי. כך הדבר אצלי.

ביום הראשון הבא יבואו אלי היימַן עורכי, הירשפלד וכו' ופריש יקרא בפניהם את ספורי: “יענזייטס” שכתבתי בכאן (כעין העתקה של ה“מעבר לנהר” שלי).

לי שלום ומנוחה רק צער עברי בפנימתי, וכדי להכעיסך “קרע”.²⁶²⁸

שלך

מי"ב

613. אל חיים דב הורוויץ²⁶²⁹

24.7.1898

אדוני היקר.

אינך יכול לשַעֵר עד כמה שמח אנכי על דבריך שהרבה הרבה אוכל להפוך בהם. אבל אותה שעה לי ימי עבודה רבה עד שאי-אפשר לי בשום אופן להסיח דעתי.

מקוה אנכי כי תסלח לי על דברי המעטים ונאמן אנכי לדבר עוד כשירשה לי זמני.

דייך שאני שקוע עתה בימי עבודה יתרה והנני מתמיד גדול. כבר כליתי את החלק הראשון של ספורי “מעבר לנהר” כלומר ימי הארוסין, והכל עלה לי יפה.

בדבר התקונים איני מתנחם כלל… בדבר אחד העם טעית. שמחתי על זה. – לא יכולתי בשום אופן להשיב בהשלח שבו לא אכתוב לעולם. כי בה“פסגה” אין תשובה כלל יודע אנכי, ומכאן ראיה לי שבעדי אין עתה ספרות עברית כלל, רצוני אין לי מקום לכתוב וגם לא אכתוב כל עוד לא יהיה לנו במה בפני עצמנו.

והיה אם באמת אתה מקוה כי בֹא תבוא אשמח גם אני. צריך לנו הדבר, או יותר זהו הצורך היחידי הקודם לכל צרכ[י]נו. חובת כֻלנו לנסות במפעל זה. אנכי נסיתי ישר ולא עלתה בידי[,] אנסה אי-ישר.

מובטחני כי בֹא יבוא יום שהכל רצים אחרי ויהיה לי שֻלחנים להריץ מעותי.

לע“ע הנני מחוץ לתחום ואשיר לנכרים שירי בבל. לע”ע הנני קרוע לאלפי קרעים ואיני יודע את נפשי. כארי בכלוב אני מרגיש את עצמי. ואתה סלח לי על ענותתי.

יחד עם מאמרי ה[נלחם?] בהמגיד שלחתי לו ספורי: “מעבר לנהר” ו“בין המיצרים” ואין קול ואין קשב. כתבתי לו עשרה פעמים. דרשתי ה[י]מנו יתר הכ“י מ”ח[י]דות מני קדם" שלי ואין קול ואין קשב. צריכים לי מאֹד כ"י לתרגום ואיני יכול להושיע לי. תלגרמתי לו ואין משיב.

אולי תוכל אתה לכתוב לו ולהשביעהו כי ישיב לי כ“י, כל כ”י[.] איני חפץ עוד לבוא באיזה יחס עם רשעים כאלה.

אלה תולדות “שפיכת דמים” שלי האחרונה - - -

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

בשבת שלהם.

כתבתי למֶלניק שיתן לך מאמרו של אחד-העם ותשובתי לך לבדך.

614. אל יוסף מלניק²⁶³⁰

24.7.1898

בשבת שלהם.

אדוני היקר. קבלתי שקליך ותודה. בתוך כך באוני גם דברי ידידתנו והנני שמח על כי שלום לה.

עד כמה יכול אנכי להשביע את הרוחות, דייך כי באותה שעה שאני שָרוי ראשי ורובי בימי “מעבר לנהר” באוני היום דברי אחי אותה האשה עם דרישת שלום ה[י]מנה,²⁶³¹ אם כי לא כתבו אלי זה איזה שנים. מכאן גם תראה עד כמה יחוסי הנפש מגיעים…

אבקשך שדברי אלה יהיו שמורים אתך.

מאחד-העם קבלתי עוד הפעם דברים ארוכים אוד[ו]תי ואודות מאמרי “לרוח העת” שאינו מוצא בו רק [אלא] דברים שכבר ידע ה[י]מני וכו'. תואנה הוא מבקש וכבר התיאשתי לבוא עמו לעמק השוה -

במטותא קח מאמרו ותשובתי מפ. ור. [פינסקי ורביקוביץ] ותנם אותם לידידנו ה' הרויץ, הוא כתב עוד הפעם אלי ארוכות, דברים שמאד מאד שמחתי עליהם.

צר לי מאֹד שהשפעתי באה מאוחרת מעט… לפנים הייתי כותב לאנשים כאלה וחוזר וכותֵב, ועתה הנני נתון לענינים אחרים ואולי יותר עולמים –

הנני מעתיק עתה את חלק הראשון של ספורי לפני מעבר לנהר כלומר ימי הארוסין (פי שנים או פי שלושה כספורי דאַנעבען) והנני בעצמי נרעש מהחיים הללו ויפיָם והנני שואל את עצמי: האתה היית את אשר היית?

אבל דא עקא. לא אדם אחד הנני, אלפי בני אדם משנות דור ודור חיים בקרבי וכֻלם דורשים את תפקידם. איני יודע מה היה לי. אבל אתמול שטתי באניתי בנהר. הליל והשמים עוטרים אותי, והסהר הולך שפי – ודברים אנכי שומע לא שמעתים.

חיה בטוב. עבוד וחיה.

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

את דברי מסור לה[ו]רויץ בעצמך. יודע אנכי שהם לא ישלחו לו.

אולי תוכל להמציא לי המגיד עם התחלת מאמרו של פ"מ [פרישמן] שאבד ה[י]מני וצריך לי מאֹד.

615. אל דוד פינסקי²⁶³²

24.7.1898

ידידי.

בלי ספק נתן לכם מלניק את מאמרו של אחד-העם ותשובתי עליו, תמה אנכי שמיום עזבתי את ברלין לא שמעתי מרביק[ו]ביץ גם שמץ ואנכי כתבתי ליה פעמים ושלש. אימתי יוצא הוא לדרך? הנוסע לבזל?

כבר שמעתי מה“ליל” שלכם – ומאד אני שמח לשמוע כי מצאת חן מאֹד בעיני הירשפֿלד שלנו.

עבודתי תלך בטובה. לפעמים אנכי נרעש בעצמי מהמחזות והאנשים. –

קור וגשם יל[ו]וני תמיד בכאן. לפעמים אנכי בודד מאד…

שלום לך ולרעיתך ולבנכם היקר

שלכם

מיכה יוסף

616. אל אהרן קמינקא²⁶³³

26.7.1898

אדוני הנכבד.

איני יכול בשום אופן להסיח דעתי מעבודתי ע“י שאון העיר ברלין אשר ברחתי ה[י]מנה. צר לי על אשר לא עלתה בידנו להתראות. בכלל רואה אנכי שלא תכיר אותי מאומה, אחרי שתדמה כי אנשים כשפ”ר²⁶³⁴ יכולים למשוך אותי. הי[י]תי בורח אם כל הני כמותו [קשת?] ובריך רחמנא שאוכל לברוח.

סאת הסופרים הללו והספרות הזאת לפי שעה גדושה אצלי. קצתי בנפשי – –

תוצאה מספורי איני יכול לשלוח לך אך כי לי רק מעט מזעיר 20 ומספר הנחוצים כבר נתמלא. והיה אם חפץ אתה לקרות דברי הראשונים תוכל לקנות לך את החוברת הזאת (א[ו]גוסט) במחיר מארק וחצי.

שם המו“ל הוא ס. פֿישר ברלין וו. בולאהבשטראססֶע 90/91. ובלי ספק נודע לך, הוא מו”לו של איבסן והויפטמן. עבודה זו שאני עסוק בה היא עבורו.

ברגשי כבוד

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

בלוח אחיאסף של ש“ז [שנה זו] תמצא ה[י]מני מאמר גדול ע”ד מנהיגים הציונים: “דור ודורשיו”, כשישה פרקים. בה“ממזרח וממערב” רביעי ז"ל שיצא לאור על פי נס בקרוב תמצא המני שני מאמרים גדולים: “זקנה ובחרות” (שנוי הערכין), “נשמת חסידים” (הסתכלות). אולי תמצא בהם חפץ.

617. אל יוסף מלניק²⁶³⁵

26.7.1898

Dienstag. [יום שלישי]

אדוני היקר.

עוד בקשה קטנה לי אליך. ברחוב פעסטאלאצצי 12 [?]III אצל פעטערס יגור ידידי הבודד פָדְלַוְסקי²⁶³⁶ שעומד לפני התדקטרותו. אנכי כתבתי ליה ואין קול ואין קשב. במטותא בקרו בשמי ודרוש בשלומו והוד[י]עני את אשר אתו. הוא אגב גררא עצל מאֹד בכתיבה[.]

סלח לי על אשר אטרידך. בו תלמד לדעת אחד מהאנשים שאינם שכיחים אצלנו.

שלום לך ולתורתך

מכבדך

ד“ר מי”ב

P.S. הקאָווערס [מעטפות] נחוצים לי. אולי תוכל להמציאם לי אבל העטיף אותם היטב. הגליונות באו קרועים, הכתֹבת נאבדה ואך על פי נס באו לידי[.]

618. אל דוד פינסקי²⁶³⁷

26.7.1898

dienstag.

ידידי.

חמרא למאריה²⁶³⁸ – היום בבֹקר כתבתי מחזה חברותי בדברנה שתי אמהות של החתן והכלה אודות השפחות שלהם, שבה עלתה בידי להָאִיר על היחס שבין האדונים להעבדים באופן נבהלתי בעצמי. וביותר ת[י]תי לי שאותה שירה של העבדות תבוא כמעט קט אחרי שירה נפשית רוחנית. מזה רואה אנכי שאשמתי אותך יותר מדאי – אבל אולי בזאת נִבָדֵל באשר אנכי לא אַכַוֵן – – הדבר בא אצלי פתאום מבלי שאול את פי…

חיה בטוב, אתה ורעיתך, בנכם והאמה.

שלכם

מי"ב

מהו רב[י]קוביץ?

619. אל יוסף מלניק²⁶³⁹

26.7.1898

אדוני היקר.

בזה אני מֵשיב לך את כרטיסו של ה. [ח“ד הורוויץ] ואני שולח לך על מנת להחזיר ציורי: “גלגול שלג” שאותו יחד עם ה”רקודין", כתבתי בקיץ החמישי שלפני זה שאנו עומדים בו עתה.²⁶⁴⁰ לי ביותר נכבדים שתים אלו מפני שהם אתחלתא שלי.

איני יודע אם כבר ספרתי לך. הדבר היה כך. ואני גר אז בדרומו של עיר ב“דרך הכרמים” [Weinbergsweg] וחלוני פתוחים לבית היתומים העברי עם אלוניו הבודדים. כירחַים לפני צאתי שווייצה ישבתי אז שם בדד במערבי ואין איש אתי, כי כל רעי העברים הלכו לבית אבותם. אני אז שרוי ראשי ורובי בתהום הפ[י]לוס[ו]פיה והייתי רחוק מאֹד מענינים כאלה. ולפתע באחד מהצהרים, השמש היה יפה, האילנות היו יפים, שֻלחן הכתיבה שלי הגדול עם מסכתו השחורה לִבב אותי ואני מרקד, ואני מתגלגל. ומאז נשתנה גם “חשבונו של עולמי” ונהייתי לאדם אחר, לאותו האדם שאני גם עתה מקצת המנו –

בדבר ה. טועה אתה בתמימ[ו]תי. רק בענינים כאלה אני מאמין בכל, גם [בשבלתי?] כלומר רוצה אנכי להאמין ויש שאנוס אנכי להאמין.

בין כך השב לי תשובתי ומאמרו של אחד-העם.

ביום הראשון של חודש שלהם תוכל לקחת לך אצל ידידתנו את עלי ההגהה של ספורי לזכרון. החוברות מעטות אצלי – עשרים – ואנוס אנכי לקמץ בכל מה דאפשר.

אולי יהיה הצד הלבן ל“אות” האפשרות לשוב לגבולנו באחרית הימים. ואות זה אני צריך.

לפני שעה כתבתי לידידתנו איזה דברים אודות עבודתי, שהם לפי דעתי היותר נכוחים אודות כל שירתי העברית לעתיד לבוא –

לעפאלד אנדריאַן²⁶⁴¹ הוא צעיר מאצילי וויען ויחשׂניה –. ספרים אחרים לא כתב ואולי לא יכתוב עוד. הוא עושה עתה ה“ד”ר" שלו. הירשפֿלד מכיר אותו היטב.

על מכתבך שמחתי באיזה שעור, רואה אנכי שאתה הנך על אֵם הדרך. עליך רק לעבוד ולחיות. עוד תשמע דברים אשר לא שערתם ועוד תראה מה שלא ראית.

דיי שגם אתה לאית [נלאית?] “עברית הספר” שלנו. עשרים שנה למדת בספרים ולא ידעת מאומה, לא יכולת לדעת; והם אומרים: נבחרנו מכל העמים. חיי עולם נטוע בחובנו - - -

אבל עוד הפעם אנוס אנכי לחזור ולשנות. לא רק המוח או הלב צריך שנוי[,] הכל בנו צריך התחדשות, כל רמ"ח אברנו ושסה נפשנו.

– בדבר מ[ו]נטיין מצאת הרבה²⁶⁴²… ניטשי עליו אומר: דאַס דער מאנן געשריעבען האטטע גיבט אינס אללע מוט צא שרייבען.²⁶⁴³

– בצרור תמונתי ישנו תמונתו.

– בדבר דירינג²⁶⁴⁴ אינו האיש שיכול להורות אודות אחרים… השתמש רק בווינדעל באד הגדול (בשני כרכים).²⁶⁴⁵ ואיעצך לקרות בכרך הראשון למקוטעים רק את הפרקים: הבבעס, דעקרט, שפינוזה, בעקאן, להָק, הומא, בערקלי.²⁶⁴⁶ על הדברים האחרים תוכל לפסוח.

– לפי הדעתי הפרקים הנ"ל המה היותר יפים ונכוחים אודות האנשים הללו לפתוח בהם כפי מחט של סדקית.

– אחר הדבר הזה קרא את ספרי דקרט בעצמו. מעטים המה וכתובים בסגנון יפה וקל מאֹד.

– אודות ש[ו]פנהויר אין טוב לקרות. הוא היה המבאר היותר טוב שלו בעצמו, ומדוע נשתמש בכלי שני או שלישי?

– לכל היותר תוכל לקרות את קונטרסו של רודלאף לעהמאַן אודתו. ש[ו]פנהויר אלס פסיכלאגישער פראָבלעם [שופנהאואר כבעיה פסיכולוגית] (אם לא יטעני זכרוני שם הספר הוא כך).

– והיה בידעך פלוסוף אחד היטב קרא בספרו הגדול של העגעל געשיכטע דער פֿהילזאהפֿיע (לא פהילזאפֿיע דער געשיכטע)²⁶⁴⁷ אותו הפרק אודות אותו הפ[י]לסוף.

– בכלל הוי זהיר מה שיאמר לך אודות העג[ע]ל, גם לש[ו]פנהויר לא תאמין. עוד ימים יבואו ויראו עד כמה חטאו להאיש הזה.

– אודות קנט, פֿיכטע, העגעל, שעללינג, הרב[ר]ט ישנו רק ספר אחד טוב והוא מאיש כבר נשתכח ושמו Chalybuus רק האיש הזה יכול להכניסך בערפל זה.²⁶⁴⁸

ליפה כתבתי היום. עשיתי את הדבר בשבילכם.

מעטפות שלי תוכל למצוא בהעיר, ברחוב פֿרידריך שטראססע לשמאל בבואך משרלוטנבורג. סלח לי על אשר אטרידך.

בדבר פינסקי אני שמח מאֹד. הוא אחד מן היחידים בנו. גם על הירשפלד עשה רושם טוב בה“ליל” שלכם.

– מה יהיה אחרית ספרי? האקוה? או גם זה אפקיר? לפעמים אני כל כך מתיאש מהכל עד שאחת היא לי הדבר. אבל לא! לא אחת לי הדבר - - -

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

אגב גררא: חשבתי בימים האלה לקנות תרגומו של מ[ו]נטיין (שמעתי כי יצא לאור תרגום חדש). חקור בבית אוצר ספרים למחירו.

לקח אצל ידידתנו קונטרסו של מאטערלינק.²⁶⁴⁹ בו סוד השירה שלנו משאת נפשי[.]

620. אל דוד פינסקי²⁶⁵⁰

29.7.1898

ערב שבת.

ידידי. כפי הנראה מושבעים ועומדים אתם מהר סיני שלא לכתוב אלי כהוגן. המקום יפרע מכם.

כליתי חלק הראשון של עבודתי (בן עשרים פרקים, פי שנים כספורי דאַנעבען). אחריו יבואו עוד שלושה חלקים (את השני כבר כתבתי) ויהיה כעין רומן קטן בן ארבעה חלקים. והיה אם או[ו]תר על הופעתו בהירחון יכול לצאת לאור בראשית החורף הבא בתור ספר בן שני מאַרק.

עוד למדתי מעט ה[י]מנך. כתבתי פרק אחד אודות הכנות בנות ישראל לה“חָתָן מאָל” [סעודת החתן], והם עניות, אין להם מה ללבוש. המחזה זאת עלתה לי מאד, וזאת הפעם הראשונה אשר החלתי לרחם את מי שאין לו… לא פללתי כי בעמק עכור של ה“קיבה” ישנו יופי גדול כל כך. עוד אכתוב את הרומן החברותי שלנו (זאָציאלען רומן) וכבר הוא מונח בבית גנזי.

שלום לך ולרעיתך ולבנך, להשותק הגדול ר. [רביקוביץ] ואחותו.

שלכם

מי"ב

621. אל יוסף מלניק²⁶⁵¹

29.7.1898

ערב שבת.

אדוני היקר, הנח להנרתיקים. אקנה לי בעצמי בהתגלגלי ברלינה. על ספרי אני שמח. אותו דבר אינו מניח אותי לישן במחילת כבודי.

לזכרניה תודה. גם הטֶה של ידידתנו זכור לטוב.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

מדוע לא השבת לי את ה“שלג”?²⁶⁵²

622. אל צבי בורנשטיין²⁶⁵³

29.7.1898

ערב שבת

ידידי! חושב שלפנים מן השורה יכול אתה לקחת לך מועד לכתוב לי איזה דברים אודתך ושלומך. יודע אתה עד כמה לוקח אני חלק בך.

אצלי שלום ומנוחה. עם מחצית עבודתי (תוכן מעבר לנהר) כבר באתי דיי. הכל יהיה רומן קטן בן ארבעה חלקים. כמֹהו לא כתבתי לטוב.

בראשית שבוע הבאה תוכל ללכת אל בית המקרא ולקרות בהנ.ד.ר. את ספורי “דאנעבען”.

לרושמך אחכה.

בחוברת א[ו]גוסט ישנו[,] רצוני לומר יהיה[,] מאחד העם מאמר קשה נגד ערכַי. כבר קראתיו והשבתי נגדו בהפסגה.

שלך,

מ. י. ברדיטצבסקי

623. אל אחד העם²⁶⁵⁴

31.7.1898

בשבת שלהם

ידידי.

הלֹך להרגיע את לבבך אני מודיעך שתשובתי נגדך²⁶⁵⁵ היא רק אי ישרה, באותו מובן שמאמרך הוא תשובה נגד הזקנה ובחרות שלי שג"כ [גם כן] עוד לא יצא לאור.

הדבר רק בכלל אוד[ו]תך ואינו משיב מפורש דוקא על אותו מאמר, בין כך לוּ גם ידפיסו מהרה יצא לאור בזמן אחד עם השלח שלך.

אסיר תודה אהיה לך לו תואל נא בטובך לו תשלח לי קונטרסי “נשמת חסידים” שאין לי עוד ה[י]מנו כלום וצריך לי מאֹד. המו"מ [ממזרח וממערב] כפי הנראה לא יצא לאור לעולם…

הציור שלי האשכנזי שאני עוסק בו התגדל לרומן קטן בעל ארבעה חלקים. שני[י]ם כבר גמרתי. בא[ו]קט[ו]בר ימסר לדפוס. הוא עלה לי יפה. אח"כ הנני כותב רומן: צא הוזע [Zu Hause]. ורומן אם עקסיל [Im Exil]. כֻלם יצטרפו לחשבון אחד…

שלך

מי"ב

624. אל יוסף מלניק²⁶⁵⁶

1.8.1898

ר"ח [ראש חודש] שלהם.

אדוני, שכחתי לשאול את פיך אימתי אתה יוצא לדרך? ובזלך?²⁶⁵⁷

והיה בהיותך ברוסיה אל נא תשכח לחפש לך את הדברים האלה מתקופתנו הקודמת: “חקר דבר” – “צרור פרחים” מקבֿנר. – “חטאת נעורים” מצלפחד בן חפר [ליליינבלום]. – מאסף קטן: “אספת חכמים” הוצאות רדקי[נ]זון. – חוברות “השחר” שבם נדפס מאמרו של לילנבלוים “עולם התֹהו” ומאמרו של בורנשטיין: “בנין זקנים וסתירת ילדים”, “העתודים העולים על הצאן”[,] כרכ[י]ו של רפ"ס: “עת לטעת”[,] “עם עולם”.²⁶⁵⁸

והיה אם באמת יצא ספרי לאור, דבר שהתחלתי להאמין בזה מעט, דרושים לי הנ"ל לאיזה ילקוט שחפץ אנכי לתת מתקופתנו הקודמת שאינו רחוק כל כך מאיזה דבר שלי בנוגע להסתירה.

כן אולי שמור בזכרונך איזה דבר רדיקלי מאותה שעה אספהו אל אוצר ספרך.

ברגשי כבוד ויקר

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

לי שלום ומנוחה. שבתי אל עבודתי.

625. אל יוסף מלניק²⁶⁵⁹

1.8.1898

ר"ח שלהם בין השמשות.

אדוני. בשכבי עתה על מרבדי [ספתי] להרגע מעט ואני מרים מסַלִי את המכ"ע [מכתבי עתים] העברים שאני משליך אותם שמה בלא קריאה במחילת כבודם, בא לידי גליון “הפסגה” שבו אני קורא איזה ידיעה ארוכה מהיידלברג שלך אודות מין החברה “בן דוד” ששם נקראים מיני מאמרים וכו'.

בשורת המאמרים שבהם נקרא גם שמך, דבר שלפי דעתי אותך עתה לא תעשה זאת עוד להלן לפי שעה, ישנו גם מאמר: “גלוי פנים במאמרו של הד”ר מ. ברדיטצבֿסקי" מאת יצחק ווירניקאווסקי שטוד. פיהל [סטודנט לפילוסופיה] שהוא גם החתום על אותו המאמר בעצמו²⁶⁶⁰ שאין בו רק [אלא] איזה תמימות ומעשה ילדות וידיעה נכבדה שאשת שפירה נבחרה לדילגט…²⁶⁶¹ ואעפ“כ [ואף על פי כן] יש לי “יצר הרע” מעט לראות אותו מין המאמר ואת הגלוי פנים… והיה אם תוכל להמציאו לי ע”י הנואֵם בעצמו או ע"י יפה השותֵק אודך.

בינינו לבין עצמנו הנני מגלה לך כי שמחתי מעט על אותה מעשה נערות, בין כך יש כאן “הזכרת נשמה” שתטיב לרוחנו הכהה. ואם ש[ו]פנהויר הגדול לא התביש בימי “הכתרתו” לאסוף כל כתוב ורמז אודתו גם באיזה סמרטוט של מכ"ע; גם אנכי איני יכול להתביש בשמחתי זאת.

לחיות אנו חפצים, לחיות לעולם, ולו גם יהיה אותו העולם קטן כקרום של מוח של אותו פלוני. זהו הקטנות והגדלות שבחיים. –

שלום לך ולעבודתך

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

שלום לפינסקי שלנו.

626. אל יוסף מלניק²⁶⁶²

2.8.1898

אדוני. שלום לך ולבגדיך החדשים.

לפי שיודע אנכי עתה אותך חושב אנכי שבזל לא יפסיד לך עוד ותוכל ללכת שמה בלב שָלֵו אם רק אגורתך בתוך כ[י]סך. אדרבא, ראה בכל אשר תוכל, ראה את האנשים יתר על המעשים –

גם תמונות ארנא גם הוגה [הוגו] אינו אתי.²⁶⁶³ הראשונה ישנה אצל הויפטמן והשניה אצל הירשפֿלד.

בתור נוספה לספרות הרדיקלית הנני זוכר ספר קטן: “חלום בהקיץ”[.]²⁶⁶⁴ את שם המחבר שכחתי. וביותר את הספר “המדריך” למרדכי פֿרייליך שעשה עלי הרושם היותר גדול בחלק המחשבה שלו.²⁶⁶⁵ הספר הזה אינו מ[ו]דה [אופנתי] אצלנו ולפיכך שמו לא ישמע. ומובטחני כי גם בעל תולדות ספרתנו לא יזכרהו – (הבא אתך את הספר).

בכלל הנח להאיש הזה. דור ודורשיו, ספרות כזו צריכה תולדי כזה… מה שמבקש לכתוב איני חושב לו לעו[ו]ן. אנשים שכבר שמטו את נפשם דרכם לחפש עצמות אצל אחרים…

והיה בבואך רוסיה חפש אחריו מאמריו הרוסים אודות שפנוצה [שפינוזה] שעשו אז רושם גדול בשעתם, יצאו לאור בזָ’רְנַל גדול במסקבֿה שאיני יודע להגה אותו שם באותי[ו]תיו.

תמה אנכי מדוע אינו כותב אודות הספרות הרוסית במחילת כבודה.

אלי אלי! עד מתי?

_____

מקוה אנכי שהמלה “הם” אינה “הלצה” לגב[י]ה – דבר כזה לא תעשה… בין כך אני שמח על זה, אחרי שמפיה לא הצלתי דבר כמעשיה תמיד –

היא ראתה רק את הפרקים הראשונים, שגם המה נשתנו עתה אצלי שנוי גמור לטוב.

עינו החדה של פֿריש גרם לי להוסיף הרבה. והנני עוסק עתה בשכלול החלק הראשון שהתגדל מאֹד. בכל זאת אקוה לגמור את הכל בכלות החודש.

לבי יַך בקרבי באותה שעה אסקר בעיני את הכֹל… הענינים כל כך עמוקים עד שלפעמים גם אנכי אפחד למראה עיני – דברים כאלה מונחים בנפשנו ואנחנו מחשים.

הקולט[ו]רה שלנו פעלה כל כך על[י]נו עד שגם מה שאצור בנפשנו פנימה צריכים אנחנו לחפש תחת אבניה וחרבותיה.

אגב הזכירי אותה למעלה איני יכול להתאפק שלא להעירך מה שכבר הערתי אותך ללמוד ה[י]מנה. ממה שחסר לך עד גמירא סאתה גדושה. ודא עקא, שלא חסר לך כלום בעצם, רק קבור תחת ערמת המזונות שהאכיל[ו]ך זה מאות שנה…

סלח לי על אשר ארשה לי להעירך ולחזור ולהעירך, הלא רק את טובתך אני מבקש וכך דרכי. רק קריצת עינים שהדברים לך לא לרצון ואז אשתק ואנח לך.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

627. אל יוסף מלניק²⁶⁶⁶

3.8.1898

אדוני היקר. מזלך גרם שאטרידך בכל פעם – אסיר תודה אהיה לך לו תוכל להמציא לי את הכתֹב[ו]ת הללו[:] א) הרצל, ב) נ[ו]רדוי, ג) זנגבֿיל[,] ד) די וועלט, ה) ל[ו]דויג יאַקובווסקי עורך הירחון די געזעלשאפֿט, ו) ק. ע. פֿרנצאָז, ז) דיע צייט של בהַר, ח) ווינער ראנדשוי השני אצל ידידתנו, ט) ג. ברנדס, י) אברמו[ב]יץ.²⁶⁶⁷

בזו הרגע הודיעה לי ידידתנו שיפה חולה ואותו דבר יצער אותי, אינך יכול לשער עד כמה אני מרגיש א"ע [את עצמי] קרוב לאותו איש מפני טהרת רוחו שאינו מצוי בישראל.

גם אנכי הנני חלוש מעט זה יומַים ואין אצלי כדבעי.

היום באוני החוברות של הנ.ד.ר. הרושם היה מעורב של שלוה ויגון – ישנו רגש פנימי אצלנו שחזק הוא על[י]נו… ואני עומד הרחק מאותו הרגש יותר ממטחוי קשת - - -

באחרית הימים נודע לי שהעיקר עוד לא אמרתי, ה“על ישראל” שלי השני אם יכתב בכלל יתיחס ברדיקלי[ו]תו על אחיו הצעיר כיחס אחיו הצעיר עתה אל יתר הספרות.

עוד ישמעו אח[י]נו דברים אשר לא שמעו.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

628. אל יוסף מלניק²⁶⁶⁸

5.8.1898

אדוני היקר!

ערב שבת בבֹקר.

מה לך? גם הפעם שאלה קטנה. ידידתנו אמרה לי אגב גררא שבזמן קצר תמלא לה עשרים. היודע אתה את היום?

לי שלום ועבודה רבה. הימים יפים מאֹד. הכפרי שבי גבר על העִ[י]רוֹני ואני חַי במנוחה כאשר צוה ד'.

לובלינסקי קבל מספורי רושם גדול מאֹד.

שלום לך ולפינסקי השותק, לרעיתו ולהערל הקטן.

שלכם

ד“ר. מי”ב.

629. אל דוד פינסקי²⁶⁶⁹

6.8.1898

ידידי.

שהדבר עשה עליך רושם ישמח לבי. במה שנוגע להיהודי שבדבר עינך חַדה…

על מה שאני מצטער שהתחלתי בדבר כזה בעוד שעל שֻלחני דבר עולה עליו פי מאה. באבן אחת התחלתי והנה כבר המגדל מרחף לנגד עיני… והיה אם רק על זה כִּוַנת ש“כמעט אנכי בביתי” צדקת מעט.

הימים בכאן יפים מאֹד, בכל יום אחר הצהרים אני מרגיש א"ע [את עצמי] כבימי ילדותי ממש… נשמת יוסף הקטן תמלא אותי כל כך עד שאני עתה רק הוא, אוכל כמהו שותה כמהו וחַי כמֹהו.

את החלק הראשון עבדתי עוד הפעם (ע. 250) – בשבוע הבאה אכלה את השני. ועד ראש השנה שלנו את השני[י]ם הנותרים.

היום החלתי לציין לי את העבודה הקודמת לעבודתי עתה: בבית. אינך יכול לשער מה שאני רואה עתה…

שלום לידידתנו, כלומר רעיתך. על רושמה אני שמח. הני נשי יודעות לפעמים יתר עלנו.

אני מקוה שבֹא תבואו לארבעה עשר.

שלכם

מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

מה למֶלניק? החולה הוא?

630. אל יוסף מלניק²⁶⁷⁰

6.8.1898

אדוני היקר

היום כבר החלתי באמת לחשוב כי חולה אתה, כי לולא זאת איני יכול להבין שתיקתך.

מהר להודיעני את אשר אתך להרגיע את רוחי.

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר. מי”ב

היום קבלתי איזה דברים מקלוזנר מברלין הנוסע מסעיו לרוסיה ויבקש להתראות אתי פנים.

631. אל דוד פינסקי²⁶⁷¹

7.8.1898

ידידי.

היום באוני דבריך עם הדברים שלי. תודה.

שמחתי מעט על שפתך הטובה מעט וחושב אנכי עתה שאשכנזיתך לא תמשך כל כך הרבה כמו אשר חשבתי מראש.

כתוב הרבה בה בעדך. נסה לשיר בה ולחזור ולשיר עדי תסגל לך בה שפתך, ואותו דבר הוא העיקר אצלנו.

בו ביום נתברר הדבר אצלי שביום י"ד יבואו אלי איזה מרעים ומרעות בית היימן והירשפלד. והנני קורא לך ולרעיתך לקחת חלק באותו מסע[.]

הי“ד נופל על יום הראשון שלהם ועליכם לנסוע בה”א[ו]סטבאהן" הנוסע בערך שעה שביעית בסופה מתחנה פרידריך שטראססע.

מחיר הבילעט רעטאהר [הלוך ושוב] למינכֿעבערג שלושה שקלים. ממינכֿעבערג לבאָקו 30 פרוטות וכן בחזרה. בשעה תשע וחצי כבר תהיו בביתכ[ם.]

בהקרָנפרינץ שנוכל [שנאכל] יחד מחיר הסעודה שקל וחצי. גם נשו[ט] בנהר[.]

מזה תוכל לדעת כמה יעלה לכם אותו דבר.

אשמח בבואכם.

שלכם

מי"ב

שבתי שמח וטוב לֵב ואקוה לעבוד גם הלאה הרבה.

היום קבלתי מפֿוכס חמשת שקלים בעד “לרוח היום” שלי וספורי “מעבר לנהר” – “בין המיצרים” בחזרה.

“כל יודעי יתפלאו על מקור[יו]תי ועל כשרונ[ו]תי הפיוטי[י]ם הגדולים, אבל אין הספרות העברית יכולה להטפל לענינים עמוקים כאלה - - " עכ”ל [עד כאן לשונו].²⁶⁷²

צדקת. הנני משליך עתה מעל שכמי כל היחוסים הללו ודכותם [וכדומה להם] בבת אחת. ילכו לאֹפל כֻלם כֻלם.

אחכה עדי יָבוא יומי –

אבל יומי אנוס הוא לבוא, איני יכול לסגת אחור ממלאכותי גם בפנים.

מקוה אנכי כי צעדו של ר. ידידנו יהיה ה“פתיחתא” ליומי הגדול –²⁶⁷³

נחלום ונראה.

_____

איזה דברים בעד רביק[ו]ביץ מונחים בכאן. במטותא מסור אותם אליו.

בשבת שלהם.

632. אל דוד ניימרק²⁶⁷⁴

8.8.1898

ידידי,

אינך יכול לשער עד כמה אני שמח על ה“חרות” שאתה מקוה ומ“קולה” זה שומע אנכי כי מצאת אחת משלנו. יהיא רעיא! וגם מקוה אנכי שלך יצלח לצאת מעבדות לחרות – – –

מהירחון יש לי רק תוצאה אחת ואי-אפשר לי בשום אופן לעשות זאת. עשה למעני וקנה לך בעד זהוב אחד את החוברות א[ו]גוסט אצל המו"ל ס. פישר ברלין בילאהיישטראססע 91.

תוכל לשער עד כמה אני משתוקק לשמוע את משפטך על ראשית עבודתי בתחומם.

עד כאן עשה הדבר רושם גדול לפי המכתבים שאני מקבל יום יום.

עתה אני כותב בעד המו“ל הנ”ל רומן גדול בד' חלקים: “יענזייטס” [מֵעֵבֵר] שיצא לאור לקראת החורף. בתור חבריו השייכים לאותה שאלה – שאלת עולמו של ישראל, אני כבר מסייר לי שני רומנים: “צו הויזע” [בבית] – “א[י]ם עקסיל” [בגלות] (ספורי “דאנעבען” בהירחון עתה הוא חלק מן האחרון).

פישר נותן לי דמי קדימה למפרע ומזה אני חי. מלבד הענין החומרי לגבי (זכור מצבי) הרי בזה נצחון רוחני גדול: אחרי שסופרים אחרים שכבר כתבו ישמחו לו ישלם להם בעד מה שכבר כתבו.

אחדים מטובי הסופרים בברלין רכשתי לי לידידים ממש (בי"ד דנא ערב יום הֻלדתי יבואו אלי הירשפלד, היימן פריש וכל אלו.

בכאן אשאר עד ערב ראש השנה. לי שלום ומנוחה יתרה. המקום יפה ביותר.

קרוב הדבר שאגודת צעירים יוציאו לאור ה[י]מני מבחר כתבי, תחת השם “על אם הדרך”.

שלח לי תמונתך ותמונת רעיתך לזכרון אם רוצה אתה בזה ואשמח.

שלום לך ולה

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

השלום למרדכי [אהרנפרייז] ויהושע [טהון]? איני שומע מהם כמעט שנה. כלומר איני משמיע להם. אני מקוה כי שלום להם.

633. אל יוסף מלניק²⁶⁷⁵

[אוגוסט 1898]

אדוני היקר.

שבת היום לד' וגם לי שבת במלאכתי כי שרוי אנכי עתה בין חלק לחלק בעבודתי. ובכ“ז איני נותן ליעף שבי כֹח ואני כותב מכתבים גדולים כולי יומא, לפריש, לידידתנו וללובלינסקי. מזלך גם שהנך האחרון בעוד שהיום גדול והשמש בוערת פשוטו כמשמעו, ע”כ [על כן] אקצר.

שתיקתך גרמה לי שחשדתי אותך מעט. טוב הדבר שחשדתי אותך במה שאין בך. לכשתזקן או תתנער [תהיה נער] כמוני תבין מדוע איני מאמין באנשים הרבה עם כל מאת האמונה הטמונה אצלי.

על רסוק האברים או יותר נכון הנפשות אצלך אני שמח יותר ממעט. הכשרון להצטער ע"י עצמנו הוא לפי דעתי הכשרון האחד אשר יבדיל אותנו משאר החי למינהו.

היהדות שלנו היא כור המבחן לנו להתיחס אל החיים, אל העולם, לנו בעצמנו במין יחוס פנימי שאותו לא יכיר בן אדם שאינו מישראל וצערה מביא תועלת הרבה לזכוך נשמתנו ותחיתה וביותר לחרותה.

ותחת החֵרות אני מבין אותה החרות הפנימית שישנה רק אצל בעלי נשמה יתרה, אצל אנשים מלאים הדרת שיבה וטל-ילדות.

לגבורו של צגביל [זנגביל]²⁶⁷⁶ הצדקה. הח[ו]רבות יפים להסתכל בהם ולר[א]ות את השירה שבהם אבל לגור בהם בעידנא גשמים מרובים.

אבל דא עקא שגם אנו הרואים והנראים ביחד. בנפש אחת, בגוף אחד.

האבות שלנו אינם דבר מן החוץ אצל הבנים שלנו. המה שתולים בנו, בנו, בכל עומק נפשנו ורוחנו.

יעקב אבינו ודמות דיוקנו אינה מכה רק על חלוננו בשעה שאנו באים לעשות צרכנו את אשת פוטיפר רק הוא מתגלה בין שדיה בעצמה, ביפ[י]ה ובחוט חִנָה המושך אותנו ביד חזקה.²⁶⁷⁷

לפי דעתי נהיו קרועים עד עולם. אבל אם גם יתרחש ניסא [נס] לאחה מעט את הקרעים לא תהיה ע“י יהדותו של אחד העם ולא מבעי [ואין צורך לומר] ע”י אלהי ברנפלד - -

לא מאלה יִוָשע יעקב.

בדבר התרגום העברי אני שמח. אבל כיון שהגוי הלז מבין גם עברית מעט רק אז ארשה כשיהיה התרגום לנגד עיני לשכללו. ורק אז אעשה את הדבר שיחלק אתי המתרגם את שכרו, אם אינו צריך כֻלו לכך.

בכלל יש את נפשי בצאת הרומן שלי הראשון לאור לאסור ב“השלח” וב“הוואסחהד” באִסור מוסרי לבלי תרגם את דברי בלתי רשותי.

סוף כל סוף הלא רק על עטי אחיה. ואיני רשאי לוַתֵר על דברים כאלה. ולא מבעי במקום שחפץ אנכי להשגיח על מעתיקי. בעברית אני בעצמי, וברוסית איש הקרוב לי ושאוכל לסמוך עליו.

בדבר ספרי נראה. אולי יצא באמת לאור. אבל מתירא אנכי שעוד יהיה עלי לעבוד הרבה מלבד סדור הענינים. ישנו ענינים שאיני יכול להשמיטם כמו מאמרי ע"ד שונאי ישראל – מבוא לדברי הימים שלנו; וביותר “לפנים מן הקלעים” יכלל ודוי אחד העברים אודותנו שבו יְאָמֵר הכל - - -

והשנה הזאת תהיה לי שעת עבודה גדולה, כי נמנ[י]תי לגמור שלושה רומני: “בבית” (הזמן של האבות)[,] “מֵעֵבר” (מלחמת הבנים והאבות על אדמת האבות), “בגלות” (מלחמת הבנים על ארץ נכריה, בעזבם את ארץ אבותם); למען אקח לי פנ[א]י בשנה הבאה אחרי אותה שנה למלאכת עולמי, שאלת כל השאלות: אנה הם באים האנשים הללו?

לסיום המאה הזאת חפץ אנכי לסיים את ארבעת הכרכים הללו למען אהיה אח“כ חפשי לה”בן אדם" שבקרבי שגם לו שאלות הרבה ושאלות הרבה…

והיה אם תצרף לזה סדור ספרי העברי, מעט קריאה וחיות לפרקים למען לא אשכח כל משנתי וכֹחי אין אני יודע איך אשא כל המלאכות הללו?

אגב גררא אנכי בריא ואיני חולה מעט. רק התקררתי יותר מן השעור ולא יותר.

ה“רוח” לא יכנס בי –.

בעד הכת[ו]בות תודה.²⁶⁷⁸ לנ[ו]רדוי והרצל עוד אתיעץ עם עצמי אם לשלוח או לחדול. חפץ אנכי רק לנסותם, וגם זה ללא תועלת.

הודעני גם כת[ו]בתו של זיממעל.

על דבר ה“מאור שביהדות” אשמח מאֹד לו יעלה בידי לראותה, אם התנאים מכשירים לכך –

לגבי ידידתנו לא בנת לרעי. הדברים “אכיר היטב” או “לא הטיב” שאתה משתמש בברי גמור כדרכך לגבי אנשים אצלי אינם ברורים כל כך, אחרי שאיני מאמין כלל בהכרה לגבי אנשים טובים ועשירים כמו הטבע בעצמה. אנחנו אנו לוקחים מהם רק מה שנוכל לקחת לפי מבטנו ושֹרש נשמתנו. דבריך בעיני דומים לאדם שאומר אנכי מכיר היטב את רוח ההר או הים.

אבל כיון ששרטַ[ט]תָ שלושה פעמים והוספת עוד שלושה קוים ממש: שאתה מכיר אותה גם בשעה שאין אני יכול אותה לדעת - - - אני מרשה לי לשאול את פיך מדוע איני יכול מה שאתה יכול? מתירא אנכי שגם זה אחת מן הענות שלך שאינם רצוים לי ולה לפרקים.

באר דבריך.

את ה“יענזייטס” איעצך להניח. קרא רק את הגענעאלאגיע²⁶⁷⁹ וכו' לע"ע ודייך.

את הדעמאָן קלייסט של הירשפלד מונח בין ספרי בברלין וכמובן איני יכול לתתו לך.²⁶⁸⁰

בעד התמונות תודה.

בכאן אשאר עד ראש השנה שלנו, יען כי רק אז אגמור כל עבודתי. ואותו דבר הלא אחר צאתך.

אבל מקוה אנכי לקחת לי מועד להזמינך אל שטרסברג על איזה שעות בטרם תצא.

אם יפה כותב אליכם מדוע אינו יכול לכתוב אלי? אתה יודע כי עשיתי את הדבר רק בשבילי.

מובטחני כי בֹא יבוא באחרית הימים.

פינסקי כבר כתב אלי. טוב הדבר שאתם מתרועעים, על אותו דבר אני שמח.

על אותו האיש אין מה לתמוה עוד. לא לבד שלא קרא את וואססרמאַן, גם את צגביל [זנגביל] לא קרא, מובטחני בזה לפי שיודע אנכי אותו.

פינסקי שלנו יודע עוד דברים יותר טובים המנו.

כבר מלתי אמורה לך: ספרות כזו צריכה סופר כזה. קח את ספרתנו את ב“פ [ברנפלד], את טבי[ו]בֿ, את בן-אב[י]גדור, את מר בריינין ומר כלוזנר ושפ”ר בלעז ומה ישאר לה?

עד כמה לא יכירו אותי בנו דייך שקאמינקי בהיותו בברלין וחפץ להתעות אותי ברלינה עבורו נתן לי כעין עודף שאלמוד לדעת גם את שפֿר…

מקפלן לא השגתי מענה אודות “על ישראל” שלי כנהוג אצלם…

כ"י זה הוא האחרון שלי אצל אחרים.

בתור רשימת הספרים שנתתי לך אוסיף גם את הספר של מ. מיללער: דאַס דענקען אים ליכֿטע דער שפראכע – [המחשבות לאור השפה] גם ספרו של לצרוס: דאַס וועזען דער שפראכע [מהות השפה] (לא ספרו הגדול בשני כרכים) טוב מאֹד. את ספרי שטיינטהל בענין זה הבנתי רק בקושי גדול,²⁶⁸¹ כמו שאיני מבין את הרברט רבו.²⁶⁸² אולי הסבה תבוא מפני מעוט ידיעותי בחכמות השמושיות.

חיה בטוב.

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

במטותא קנה לי עוד 50 עלים נייר כמו ששלחת לי, אחרי שהראשונים כבר נפוצים בכל תפוצות ישראל.

אבל נרתק [ארוז] אותם היטב. הראשונים באו אלי קרועים.

634. אל יוסף מלניק²⁶⁸³

9.8.1898

P.S. אדוני היקר. דבריך לא באוני –

זה עתה קבלתי מיפה מכתב ארוך – בין יתר הדברים הוא מתאונן שאינו יכול להשיג את הירחון נ.ד.ר. על מנת לקרות ספורי. במטותא שלח לו את עלי ההגהה שבידך –

אין כל חדש, רק עבודה ועוד הפעם עבודה.

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

635. אל יוסף מלניק²⁶⁸⁴

9.8.1898

אדוני היקר.

קבלתי את הנייר ותודה. נקנסתי לשלם עשרים פרוטות עודף על תוי הבי דואר מפני שהדבר היה חתום, ואעפ"י מכתבך בם לא מצאתי –

לי שלום ועבודה אבל עיפות מעטה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

שלום לבית פינסקי

636. אל יוסף מלניק²⁶⁸⁵

10.8.1898

אדוני היקר.

עפ“י מקרה אזדמן למחר בבקר לשטראססבערג, באמצע הדרך שבין ברלין לבָקו, ע”מ להתראות פנים את לובלינסקי שישוב משם ברלינה בצהרים. אגב גררא בֹא אלי בצהרים ונשאר שם עד הערב. אשמח להשתוחח עמך יחד.

ידי יכאב עלי יותר ממעט.

חיה בטוב.

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

נסע בה“פארארטצוג” [Vorortzug, רכבת פרוורים] היוצא משרלוטנבורג לערך שעה שתים עשרה בסופה. באשר יש לך בילעט עירוני, עליך להראותו ולתת רק תשלום 50 פרוטות. משטרסב. לברלין תקח בילעט רק לשטרלז – [?] ומשם תסע בחנם על בילעט הע[י]רוני שלך.

637. אל נמען בלתי ידוע²⁶⁸⁶

10.8.1898

ידידי היקר,

בלי הפרזה כל שהיא: מיום שעמדתי על דעתי לא עשו עלי דברי איש פרטי הנאמרים מלב ללב רושם כמו דבריך עתה אודותך ואודותי.

די לי שאני מעט מן אותו ה“גואל” אשר ישיר לכם שירתכם ויבכה לכם את חייכם.

לא אתה, לא אני, לא הוא או היא, אני נושא בלבי ומצטער בצערתם, לא אותו של דור זה, או דור אחר. כֻלנו, כֻלנו בנערינו, בזקנינו, ברשעינו וצדיקינו, כֻלם כֻלם משנות דור ודור, הרי הם חיים לנגדי ואני רואה במצבות האנשים הללו שנקברו בחייהם…

וצעקה גדולה נוראה שכמוה לא שמעתי תשָמע בכל פעם במשכיות נפשי, שם עמוק עמוק אנכי סובל, אנכי בוכה, אנכי חי…

והחיים הללו המה שונים מהחיים שם מבחוץ ומבפנים, המה שונים מחיי בני אדם וחיי כל הגוי למינהו. אין מלה בפי להביע לך צערי הגדול, עתה, דווקא עתה.

וזאת נחמתי כי איני יחידי בדבר, כֻלנו מתים זה שנות דור ודור, כֻלנו אנו נושאים עלינו את “סבל הירושה” שלנו שהשחיתה כל חלקה טובה בנו, כֻלנו נמקים בעוון הר סיני…

ושם בבתי הקברות אנו יושבים ועושים עטרות לתכריכי אבותינו: יהדות או חכמת ישראל!

את עצמותם של האנשים הללו תנו לי! גם שלך, גם של שטיינשניידר, של יוחנן הסנדלר, של שמעיה ואבטליון ושל אהרן הכהן: ואני אגרור אותם על מִטה של חבלים.²⁶⁸⁷

אתם המתם את עם ד׳…

בעד נצחונך עליך במלחמה תודה. היו ימים שגם אנכי לא הייתי מוכשר לכך.

חזק ואמץ! עוד יבואו החיים!

*

צדקת. סיפורי רק “קרן זוית” מן החלל הגדול…

הדבר פשוט, אנכי כותב ארבעה רומנים גדולים שכולם שייכים זה לזה ומספרים אותה מעשה…

א) “בבית” (היהדות הישנה, הגטו של האבות).

ב) “מֵעֵבר” (היהדות בהילחמה עם ההשכלה, מלחמת הבנים עם האבות על אדמת האבות).

ג) “בגלות” (הבנים עוזבים את הגטו וגולים ולוחמים שם את עצמם).

ד)? שאלת כל השאלות. מה אחרית האומללים האלה?

“דאנעבען” הוא פרק אחד מן ה“גלות”, והרומן השני: “מעבר” (יענזייטס) אנכי כותב עתה. יכלול ארבעה חלקים. את הראשון, 265 עמודים, כבר גמרתי. את השני כמעט גמרתי. עד ראש השנה שלהם אגמור את הכל. והיה אם אוַתר על הופעתו בהירחון נד״ר [נויה דויטשה רונדשאו] יופיע לראש השנה שלהם בכרך מיוחד.

מיום שאני כותב לא כתבתי דבר גדול כזה, מאה אנשים מתעסקים ופועלים על הבמה, צער ויגון, שחוק, מלחמת גוי כולו עם עצמו… חיי גבריאל (בסיפורי שמו יוסף) עם רעייתו וגרישתו [גירושיו]. בין המצרים שלו בין אהבה ודעת, בין החיים ובלתי החיים…

הכן לקראת הדבר, ומובטחני שיעשה רושם גדול מאד. בכלל אני מלא עתה תקוה. בכל יום אני מקבל מכתבים על דבר ספורי. הוא עשה רושם גדול כמוהו לא פללתי.

מתביש אנכי לחשוב שלחמתי את מיני האנשים שסרחונם עולה עד לשמים כפלוני וחבריו.

והם שפכו דמי ועבדו בי עבודת פרך. הכניעו אותי. הכניעו אותי…

המקום ישלם להם כפעלם. יאכלו איש את רעהו.

שבטים תנו לי. שבטים ואדוש את בשרם ואוציא את נבלתם לעיני השמש. סאת האנשים הללו גדושה. איש לאהליו ישראל.

בערב שבת בבֹקר אהיה במגורך ואבקרך כחצי שעה או יותר מעט. המתן עלי עד הצהריים. חייה בטוב

שלך

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

638. אל יוסף מלניק²⁶⁸⁸

10.8.1898

אדוני היקר.

את האמת אגיד, זאת הפעם אשר קשה עלי מעט להשתמש בשם זה, אחרי שלאט לאט אני מרגיש אליך לפרקים דבר שהוא יותר מזה.

בדבר זרוזך אותי תודה. אבל מה אעשה? מיום שעמדתי על דעתי לא הנחתי מכתב מבלי תשובה, מאיזה מקום שיָבוא… די לי שאנכי יכול לעַרֵב כל מה שאני כותב ומה שאני כותֵב.

הוא שאל אותי להתראות אתי פנים בברלין,²⁶⁸⁹ אנכי מצאתי בזה עזות יתרה וזאת כתבתי לו בשורה אחת עם ווינץ²⁶⁹⁰ שמעולם לא ראיתי אותו על סף ביתי. ולפתע החל להיות ידידי ומצטער על אשר עדיין אינו יכול לבוא אלי לכאן – אם אנשים כאלה אינם מתבישים להראות גלוי “מַכָּתָם על הלחי”, ועוד כותבים (רצוני [לומר] כותֵב) לי שרצונם לכתוב אודות ה“דאַנעבען” שלי ומבקשים זאת ה[י]מני חלף ספרם ששלחו לי… אנוס אנכי עוד הפעם להשיב לאשדות [לאודסה] שדבר זה אין לי ושאגב גררא חושב אנכי כל מה שכותבים לעברות גמורות –

מקוה אנכי ששלום יהיה לי מן המחנה הזאת, אבל חפץ אנכי שיניחו לי בעצמם, אחרי שהאסטניס שבי אינו יכול להשליך איש הח[ו]צה, שאצלי די בזה רק לעבור בשתיקה על מה שכותבים לי.

בין כך תודה לך. כן קבל בעד תרגומך תודה, ותקותי שלא תוצ[י]א מתחת ידך דבר שאינו מתוקן; אבל כאן הבן שואל: איה? זאת היא השאלה!

אגב גררא צודק בריינין נגד פֿרישמַן מעט.²⁶⁹¹ אבל כל החרופים והגדופים והשנאה הכבושה למה? אנשים הללו גם כשהם לעצמם שונאים איש את רעהו תכלית שנאה עד להשחית.

בשמעי שם האיש ה[ו]רויץ בתור מקורי יוצא מפי אותו האיש אשר אמר לי: שכמֹהו לא קרא לרוע ושאחד-העם שמט את רגלו כֻלו בקבלו מיני דברים כאלה ה[י]מנו, יכולתי רק לשחוק.

אבל מדוע אנכי קורא דברים כאלה? גם זה יעבור - -

את ה“קרע” של ידידנו דוד [פינסקי] איני מבין ואני מצטער עמו. ודא עקא, שהוא איש תמים כל כך בטבעו הישרה, עד שאינו יכול להושיע את עצמו.

אני מאַמין גדול בכשרונו, באשר להצלחתו אינו חושב ביותר ומוציא פֵרות כהאילן הזה בבלֹא יודעים… ועל אותו דבר אנכי מקנא בו הרבה.

אנשים שכמותי הולכים לפעמים כל כך רחוק בידיעה, עד שעוד שעל אחת, וכל השורה נופלת…

כל מי שיודע לומר בעצמו אל ישמע למה שאומרים לו אחרים, ויברח מן הכתב והמכתב של אחרים כמטחוי קשת. אבל גם זאת ידיעה היא שאינה טובה לגבי יודעה.

בדבר פֿריש צדקת. הוא אדם יחידי כשהוא לעצמו. ומלבד מוחו הנפלא של זיממעל, תמה אנכי אם ישנו בדור הזה עוד מעשה ארג כמוהו, ואנכי איני יחידי בדעתי זאֹת.

צערו העברי אין לשער, אבל הוא ההפך ממני, הוא סגור ומסוגר גם לעצמו - - -

ברבות השנים אולי עוד תשמע המנו כששעתך תהיה עוד צריכה לכך.

בדבר דבריך שבארת לא בארת כלום. כי אם החסידה שלנו אומרת מה שאומרת עפ"י עַנְוָתה הפנימית, עדיין אינו ראיה שאנכי איני יודע אותה.

מה שקרוב לודאי, שהיא אינה יודעת את עצמה. אבל זאת היא סגֻלת כל בעלי ה“נשמות היתרות” במועד ידוע –

בדבר “שיר השירים” שלך אני מאמין לך, אחרי שכבר אני מרגיש כמו בנבואה ש“נשמה רמה” גרה בחצרך ושהיא באמת ה“מאור שביהדות”. פלא הוא הדבר שהנשים שלנו עולות פי אלף על האנשים, ולפי ערכי הדבר פשוט: יען שמוחן לא עמד על הר סיני…²⁶⁹²

הקולט[ו]רה שלנו המיתה כל הרכוש הנפשי שלנו, והרכוש היה גדול. ה“מין היפה” שלנו יוכיח.

חבל! חבל!

בבואך בזלה ורוסיה במטותא אסוף כל מה שאתה יכול לדעת אודות האיש בֿסילבסקי. תמונתו, תולדתו, חייו, מעשיו, מכתביו, ואולי גם האחרון. בעל נפש כמוך ידע מה לקרב ומה לרחק ולשרטט כל מה שנחוץ לשרטט.²⁶⁹³

אנכי חפץ להתעמק בו ולכתוב אודתו, רצוני לספר ה[י]מנו; אחרי שאני מבין היטב את צערו הגדול.

והיה אם הג[י]ד הוא את המלה האחרונה או אנכי – כאשר תאמין בטובך – ימים יודיעו…

בין כך אני שמח על אמונתך ואי-אמונתך. רק ה“אמת מן הצד השני” נעים לי - -

את ה“תסיסה” שלך עתה אני מֵבין היטב, אבל הכ[ו]ן עוד למלחמות יותר גדולות וקשות, ואולי למלחמה אריכתא, אם לא תכשל בינתים ותסוג אחור כאשר עשו רבים, כֻלם, לפניך ויעשו.

איני יכול לכַחֵד לך את האמת שלפעמים אני שוחק מעט בפנימתי על זרוזך אותי מאחרים, שמזה אני דן שאתה בטוח בך לנצח. בעוד שהרבה כמוך התקרבו לי ימים ושנים קֵרוּב גמור לי ולדעותי, ואח"כ נשאו אשה לשם כסף והנם רבנים בישראל ומפטמים עגלים ליהדות (זאת למודעי, את עהרנפרייז ורעיתו האהובה איני מְכַוֵן בזה).

אגב גררא אעירך שלזה האחרון תתקרב בבזל, אם אפשר הדבר, הוא אחד מן הטובים ב“דור הישן”, רצוני דור שלבו שָלֵו ומאמין באמונה שלמה בתחיתנו. גם בעל כשרון גדול הוא ומערבי בכֹל.

בכלל בלכתך בזלה יהיו עיניך בין עיניך ותראה, תראה הכל. גם כתוב לי משם מדי יום ביום, לפנים ולאחור ובתוך.

לנ[ו]רדוי לא שלחתי –

יפה כתב לי אתמול ארוכות. הוא צדיק תמים וכרגע התבישתי מפני טֹהר תמימתו.

גם אנכי השבתי לו מעט, מה שצריך לו לדעת, גם פתיתי אותו לבוא ברלינה ולהניח היידלברג, כלוזנריה ושַפיריָה ופגרי חברת “בן-דוד”.²⁶⁹⁴

בעבודתי אני הולך הרבה. בחלק השני באתי עד מחציתו. הדבר טוב. רק ידי יכאב עלי מרוב כתיבה. ומתירא אנכי שאנוס אהיה להפסיק איזה ימים.

קרא רומנו של קעללער: “דער גרינער היינריך”[.]²⁶⁹⁵ לפי דעתי המספר היותר גדול בעולם –

אני מתביש הרבה שלא ידעתי אותו עד כה. והיה אם תתעמק בו תדע מה המה האשכנזים ורוחם.

שירה טבעית ופשוטה כמוה עולה היא אלף פעמים גם על אותה של טרגנוב [טורגנייב], שסוף כל סוף גם בפשטותו הרבה כו[ו]נה וקולט[ו]רה…

תמימות, תמימות, תמימות.

חיה בטוב ושַלוה. כתוב תכף מכל אשר אתך. לשמוע הנני תמיד נכון -

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

639. אל חיים דב הורוויץ²⁶⁹⁶

16.8.1898

אדוני הנכבד.

תודה בעד דבריך. על רושם ספורי עליך אני שמח. גם על אחד-העם עשה רושם.

מקוה אנכי כי ברומני הגדול: “יענזייטס” שאני עוסק בו עתה תמצא יותר.

“מעבר לנהר” – “על ישראל” לא נדפסו כנהוג… בזה גמור חשבוני עם ספרותנו עד עתה, רצוני עדי תהיה לי במה בפני עצמי. אם באמת יהיה לי, אל אלהים הוא יודע.

לע“ע אני מלא יאוש, גם הכותבים אצלנו כהכתב והמכתב ירדו פלאים אצלנו ולע”ע אין אני רואה כל תקומה לנו. –

ה“דור ודורשיו” שלי יודפס על פי נס – כן יופיע ה[י]מני תשובה קצרה לאחד-העם: “על אֵם הדרך” בהפסגה.

אצל פ. [פרישמן] מצאתי קצר רואי ואצל ש. [בריינין] רעל, הסך הכל שיצא לך יצא גם לי.²⁶⁹⁷

אגב גררא אנוס אנכי להעירך כי ה'. ב. שקר בפניך. הוא לא ראה גם שורה אחת מספורי הלועזי שקראת בכתובים –

מין אנשים יש לנו. אלי אלי! עד מתי?

שלום לך ולרעך

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

640. אל יוסף מלניק²⁶⁹⁸

16.8.1898

אדוני היקר.

שכחתי לבקש אותך להודיעני אם יוצא אתה בזלה.²⁶⁹⁹ רצוני לכשיגמר אצלך הדבר. ואימתי יוצא אתה לדרך?

באתי בשלום

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

641. אל אחד העם²⁷⁰⁰

16.8.1898

ידידי

שמחתי על הרושם – ברומני: “יענזייטס” תמצא יהדות כל צרכך.²⁷⁰¹

כשתופיע תשובתי²⁷⁰² תקבלה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

642. אל נמען בלתי ידוע²⁷⁰³

16.8.1898

אדוני הנכבד.

בזה הנני משיב לך את מכתבו של פֿוכס. דברים כאלה אינם שוים כלל לטפל בהם. ובכלל הזהר מקחת דברים כאלה בכֹבד-ראש שצריכים אנחנו להסיח דעתנו מהם והמונם.

בדבר מכתבך הגדול וטענותיך עלי תוכל להשיב לעצמך. וגם יודע אנכי שימים יבואו תשיב לעצמך כל את אני יכול להשיבך בזה – וגם אלה הימים יבואו לך בהם תִוָכח כי הספק אינו תולעת ושהשלילה אינה שלילה בהחלט.

שירת הקבר היא שירה עליונה, שירת החַי באשר הוא מת. ואתה הלא תדע כי כֻלנו מתים, כל העמים, כל בני אדם וכל החַי למינהו.

בעיקר הדבר שמחתי מאֹד על שירתך האחרונה. זאת הפעם שנוכחתי באמת שחוש ריחי לא הטעני בך ושמרגיש עתה [אתה] את הדברים באותה נשמה יתרה של המשורר.

הרבה הרבה עליך לעבוד ולשכלל צורתך. הנך צריך להרכין אזניך לשמוע עוד יותר ויותר… אבל דא עקא שאיני יכול להסיתך לשירתנו בלב שָלֵם. מי כמוני יודע כמה קרבנות צריך אדם מישראל להקריב בעד כל שעל ושעל ילך בצדי הדרכים, ואתה הלא בעל אשה ובנים אתה רוצים לאכול וצריכים לאכול. צדי הדרכים יביאו רק צער בהאי עלמא, אם בכחך לעבוד בעד עולם הבא בלא לב נוקף, קום ועבוד.

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

643. אל דוד פינסקי²⁷⁰⁴

16.8.1898

ידידי,

תודה בעד הברכה ובעד התשורה למפרע. היום היה יפה, צר לי שלא באתם.

שלכם מי"ב

644. אל יוסף מלניק²⁷⁰⁵

17.8.1898

17/8 בבקר.

אדוני היקר.

אבקשך שתכף בקבלך כרטיסי זה תמהר להלו[ו]ת לך עשרה שקל ולשלוח לי עוד בו ביום.

הדבר נחוץ מאֹד.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

645. אל יוסף מלניק²⁷⁰⁶

17.8.1898

ביום הרביעי בערב.

אדוני היקר! משעה [ש]שבתי מברלין בדידתי קשה עלי מאֹד מאֹד, הדבר פשוט בשישה שבועות הראשונים עבדתי בתור יוצר וימלאו האנשים הללו חברתי – עתה הנני רק מעתיק מה שכתבתי וצרכי אחרי אנשים חיים לא יִמָלא – מתירא אנכי לעבוד בתנאים כאלה.

כמעט נמנ[י]תי לשוב ברלינה למחר ע"מ להשתקע.

והיה אם ככה יהיה הדבר, שכמעט לא אָפוּנָה [אפקפק] עוד בזה – אבוא למחר ביום החמישי תחנה צאאליגשען-גארטען [Zoologischengarten] בשעה ½2-½2. במטותא חכה עלי בשם בנתיב לפריעדטן פעהקער? למען תתרועע אותי בחפוש דירה.

לע"ע אל תגד לאיש מאמר[.] גם לידידתנו היקרה אל תגד.

[כתוב ומחוק בקו: יכול היות כי עוד אבוא בשעה ½9 בבקר, והיה אם עתותך בידך הקדם לבוא שמה. לזמן השני אבוא בטח אם רק אבוא.]

הנני מקוה למצוא אותך בטח.

שלך

מי"ב

אחרי כתבי נודעתי כי אבוא רק לאחר הצהרים.

646. אל יוסף מלניק²⁷⁰⁷

18.8.1898

ביום החמישי לפני הצהרים.

אדוני היקר.

סלח לי בטוּבך על אשר הטרדתיך בחנם.

עוד לא נגמרו הדברים אצלי, והיה אם אבוא אלון אצל ידידי פריש הלילה ולמחר ע"ש [ערב שבת] בב[ו]קר בשעה השמינית אעיר אותך משנתך ונלך לחפש לי דירה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

647. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי²⁷⁰⁸

27.8.1898

אבי יקירי.

מפני אי-בריאתי וטלטול הדרך לא עלתה בידי לברך למפרע, קבלו ברכתי אח"כ, מזל טוב! מזל טוב!

כתוב לי הכל.

שלכם

מי"ב

מכתֹבתי דלעיל ראה שכבר שבתי ברלינה.

648. אל יוסף מלניק²⁷⁰⁹

26.8.1898

ערב שבת.

יקירי. אחרי ש[י]נה אריכתא של ארבעה עשר שעות (10–2) נסוגו המני חל[ו]מותי הרעים והנני מרגיש א"ע בכי טוב –

צר לי שאיני יכול לשבת בכאן מפני שדירתי כבר נתנה לאחר. אבל יכול היות כי אשוב לכאן על ירח הבא. – אבל גם באופן זה אעזוב את ברלין בערב שבת הבא בערב (7), למען אוכל לראות אותך ואת רעך.

טוב תעשה לו תקבע לי ראיון בבית הקפֿע שלנו לערב שבת אחרי צהרים. ובֹא אתה ורעך.

קבל תודתי מקרב לב על החלק אשר לקחת בצערי, אבל מקוה אנכי שכמוני כמוך יצאו חזקים ביותר מאשר נכנסנו.

אנכי כשאני לעצמי אני מרגיש א“ע מתחזק ע”י איזה בהירה [בהירות] נפשית נולדה מן כֵהות. גם טוב [?] אנכי עתה לכל אדם אחרי שרק את הטוב אשר אקבל אזכיר ואת הרע לא אזכיר.

לי אי-אפשר להָרֵעַ.

_____

חיה והתחזק. השתדל בעד הבמה שלנו לפי כחך, השעה דחוקה ואולי היא האחרונה - -

כתוב הרבה.

שלך

מי"ב

649. אל יוסף מלניק²⁷¹⁰

27.8.1898

יקירי.

איסתיע מילתא [הסתייע הדבר] שתכף בשובי אתמול בערב העירה נזדמנתי את הירשפֿלד. ופגישה של טהרה זו הטיבה לי מאֹד הלֹך להרגיע רוחי.

מפיו נודעתי שספורי עשה רושם גדול מאֹד על בראַהם, דבר זה נצחון גדול לי.

אני מרגיש א"ע בכי טוב והכל בי שָלֵו והולך למנוחות. אני מקוה בטח להתחיל למחר בעבודתי.

בכלל אל תדאג לי מעתה. אהיה את אשר צריך אני להיות.

_____

כתוב לי מכל את אשר אתכם. דרוש בשלום מכירי והשתדל לתקוע לנו יתד.

בראותך את רביק[ו]ביץ מסור לו כתֹבתי, הוא ואביו רוצים להתראות אתי פנים בשוּבם מבזל. מקוה אנכי שאיזה דבר יעשו. והיה אם גם לך יצלח יצטרף הדבר בשובכם כֻלכם ויהיה איזה אפשרות ניסד בברלין את הקבוצה הקטנה ונחלק את המניות.²⁷¹¹

_____

חיה בטוב ושלום וכתוב מהרה.

שלך

מי"ב

דרוש בשלום עהרנפרייז ורעיתו.

650. אל יוסף מלניק²⁷¹²

29.8.1898

יקירי.

תודה בעד דבריך. אני יודע הכֹל מכל אשר סביבך - -

ריקות נוראה שוררת עתה בקרבי. לעבוד לא אוכל מפני שאין לי כל צורך לעבוד.

כפירתי באנשים עוברת כל גבול, גם ל“שיר השירים” שלך איני מאמין,²⁷¹³ גם בך גם בי –

להראיון אחכה. כתוב.

שלך

מי"ב

ביום השני בערב.

651. אל חיים דב הורוויץ²⁷¹⁴

29.8.1898

ביום השני.

אדוני היקר.

והיה בכלותך לקרוא מחברתי במטותא השב אותה לי – צריך לי לתתה לאחר.

בירח זה איני יודע אם עתותי יהיו בידי להִפָּנות לשיחות אחרות, אחרי שעלי לכלות עבודתי והמלאכה מרובה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

652. אל חיים דב הורוויץ²⁷¹⁵

31.8.1898

אדוני הנכבד.

אולי תשמח ותתעצב גם יחד לשמוע שמיום התלעזתי החלו אחדים ממו"לי ישראל, שדחו אותי מראש בשתי ידים, לבקש עבודתי - - -

כאמור טרוד אהיה כל ימות הירח הזה. והיה אם יהיה לי פנאי מעט לא יהיה רק לאחר הצהרים.

שלום לך ולעבודתך

ד“ר. מי”ב

ער"ח [ערב ראש חודש] שלהם

653. אל חיים דב הורוויץ²⁷¹⁶

1.9.1898

ר"ח שלהם.

אדוני הנכבד.

בדבר הדיסרטציון שלי צדקת באיזה צד. אבל אנכי כהמסכימים עליה ראינו היטב שישנה בה צד מחג [מחוּג?] מדעי. די בדבר שחדשתי מעט, כלומר משכתי איזה קַו של שאלה זו עד הקצה האחרונה.

במה שנוגע לנו ולהם נגעת בעֹמק שֹרש נשמתי עתה, אבל לפי דעתי אין האחת סותרת את השנית. ואולי דוקא בני אדם כמוני שיְכולים להגיד לנו, מוכשרים להגיד גם להם.

והיה אם לא אדרש להם, יהיה הדבר רק מטעם אחר, מפני שאין רצוני לעבוד במקצתי רק בכֻלי; ואותו דבר אי-אפשר אצל אחרים…

במה שנוגע לדבריך האחרונים הר[י]ני דורש ה[י]מנך שתקחם בחזרה, אחרי שהרי יש בהם עלבון כבודי בחנם. ואיני יודע מי ירשה אותך לזה?

מיום שאני עומד על דעתי הרני מתיחס אל אנשים רק לפי נטיתי ואיני מקבל כל השפעה.

צר לי מאֹד על אשר אין אתה מכיר אותי ויכול אתה לחשוב עלי כי מוכשר אנכי להשתמש בדחיות ח[י]צוני[ו]ת. את אשר אני חושב בסתר אני אומר בגלוי ואת אשר אני אומר בגלוי אני חושב בסתר.

לעבודתי לא שלום. המלאכה מרֻבה ודוחקת מאֹד והעבודה קשה עלי מאֹד, גם מצב בריא[ו]תי אינו בכי טוב, והיה אם לא אוכל לעבוד היום ולמחר אצא עוד הפעם לנאות דשא לכל יְמות הירח.

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

654. אל חיים דב הורוויץ²⁷¹⁷

2.9.1898

ע"ש [ערב שבת].

אדוני הנכבד. לא בנת לרֵעי [לא הבנת את כוונתי]. אנכי בקשתיך לקחת רק דבריך האחרונים בחזרה, רצוני במה שנוגע ליחוסי אליך. במה שנוגע ליחוסי לספרתנו מובן הדבר מאליו שרשאי אתה לחשוב מה שאתה חושֵב.

כשאני לעצמי איני מבעלי ה“חומר” ו[ל]גבי דבר דא אני רואה נכוחה שאנכי יצרתי לי את הסביבה. אדרבא אנכי ועולמי מוחים במחאה עזה נגד שיטת הסביבה –

קרוב הדבר לודאי שאני יוצא עוד הפעם לנאות דשא לשבועים או לירח שָלֵם. עבודתי הדחוקה צריכה לכך –

אגב גררא נולד גם להוצאות ספרי תקוה למחצה, ואותו דבר ישמח את לבי.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

655. אל יוסף מלניק²⁷¹⁸

6.9.1898

יקירי.

שכחת לתת להד“ר ה. מַלְתֵר את הארבעה שקלים אשר מסרתי לך עבורו. ובכן עליך לשלוח לי תחת עשרים וחמישה רו”כ בעד ה' פינסקי וחמישה בעדי שבעה בעדי בס“ה [בסך הכל] ל”ז רו"כ. והנני מקוה כי תמהר לעשות את הדבר כי גם לי גם לו נחוץ הדבר.

בדבר העלמה בֶּלַך אני מִצְטַער על אשר לא יסדת את הדבר בהיותך בכאן. לפי ראות עיני זאת היא האפשרות האחת להציבה על בסיס נאמן בחייה ונפש כזאֹת מישראל על אם הדרך לאו מילתא זוטרתא היא.

כתוב מהר אליה ואל אמה ונסה לפי כֹחך לבסס את הדבר. אנכי כשאני לעצמי איני יָכול לעשות מאומה למרות רצוני, אחרי שאיני יָכול –

ישנו עתים שבהם אנוס האדם להשתנות לגמרי לעצמו ולאחרים, והעת הזאֹת באה עלי ביד-חזקה. מזלי גרם שבעל שנוי-הערכין יתגלגל בעצמו לידי שנוי גמור בערכי חייו, ביחוסו לעצמו ולאחרים.

אגב גררא איני יכול להתאפק שלא להעירך בפניך שלמרות כבד אכבד אותך החלת שלא למצוא חֵן בעיני. פחז הנך כמים ברוחך, קלות דעתך, רצוני אי-ישוב הדעת עוברת כל גבול והנך חוטא לך ולאחרים באופן מבהיל.

הרבה נתתי לך ויותר מזה הזקתי לך, שנותיך ומזגך אינו יכול לנשוא את המהפכה הגדולה הפנימית והנך עתה על אם הדרך להיטב או להרע.

את אשר יכולתי לתת לך, רצוני [לומר] להתיך כל מושגיך ומחשבותיך ולהעמיד אותך על עצמך, עשיתי כל צרכי. עתה הגיעה העת שתתרחק ה[י]מני כל צרכך ותקבר לשנה או לשנתים במצולת הדעת והחיים, לקרוא ולראות, לקרוא ולראות, לחשוב ולהרגיש לעצמך בלי כל הוצאות משפט ותולדה ממה שתלמוד ותראה.

אין אני יודע אם תבין לרעי אתה או אם יכול אתה להָבין. שמע לדברי אם תבינם או לא. השפעתי השלילית עליך היתה צריכה לך ולא החיובית. לאותו דבר שני צריך גם אתה להיות נותן ולא מקבל, דבר שאין-אפשר עוד לך וע"כ ברח לך ה[י]מני בכל אשר תוכל.

והיה אם תוכל לעזוב את ברלין לשנה ולהסגר באיזה בית מדרש קטן, לפי דעתי יעֶנַא או שטראסבורג מקום משכנם של בֿינדלבאנד או אייקען,²⁷¹⁹ טוב תעשה בעדך ובעד כל עתידתך.

צריך אתה להיות רחוק מן היהודים ומן היהדות, מן התלמידים ומן התלמ[י]דיות זמן הרבה. צריך אתה ללמוד ולהשתלם בדעת ובחיים, במעשה ובהנהגה.

באחרון עליך לדייק הרבה, אחרי שבזה אתה חוטא הרבה לך ולאחרים.

חציונתיך [חיצוניותך], מהיר[ו]תך וכו' הֲקָלַת ראשך נגד כל אדם, גם נגדי לפרקים[,] הם דברים אי-אפשר לסבול ומזיקים לך הרבה.

חושב אנכי כי תסלח לי אם אומר לך דברים מרים כאלה. אבל אנוס אנכי לומרם לך, יען כי מאמין אנכי בכֹחך הפנימי להשתלם ולשנות את עצמך.

עליך להיות מערבי לא במוחך ולא בלבך, כי אם בכֻלך, בכל פנימתך ובכל חציונתיך [חיצוניותך]..

עליך לעמוד על עצמך. ולאותו דבר צריכים עבודה בת איזה שנים, עבודה ישרה ועמוקה.

עליך לקרוע את כל החבלים אשר יאגדו אותך לדברים אינך יכול לע"ע לקחת בהם חלק.

אלה הם דברי האחרונים שאני אומר לך. ואני מקוה כי תשים להם לבך והיו לך לעינים.

ואחרי שהנך במעמד נפשי שכל המושגים הקבועים, כל החשבונות הקבועים והמסורים נִתָכִים בעדך, ותוכל לעבוד בעצמך הר[י]ני מוסר אותך לעצמך ומעתה פי יהיה סגור ומסוגר לפניך ולא אגיד לך מטוב ועד רע.

גם סגנונך סגנוני ואותו דבר ילמדני עד כמה החלה השפעתי החיובית להָרֵע לך.

התרחק המני. היה לעצמך.

לתרגום ספורי אחכה במהרה. מסופקני מעט אם יעלה הדבר לך.

להמו"מ שלך עם בן-אב[י]גדור אחכה. כמו כן ליתר החדשות הנוגעות לי.

כן אחכה בכליון עינים לגמירת הדבר עם חלוק המניות, הן או לאו. אותו דבר הוא הנסיון האחרון לפי שעה למעמדתי העברית.

במטותא מהר לעשות את הדבר.

במה שנוגע לי הנני מגיד לך בפעם האחרונה, שגם אצלי הדברים נשתנו בעמקי פנימתי. כל הדברים שכבר חשבתי לקבע החלו להזד[ע]זע אצלי. עבריתי, אנישתי [אנושיותי], חיי, הכֹל הכֹל נשתנה וכל מקשה אצלי יכה עתה גלים.

צריך לי כֹח הרבה לעצור בעדי ולכלכל את עצמי בחומר וברוח, בחיים ובטֹהר החיים.

כליון עינים לקדושה יתרה ולעבודה יתרה תמלא אותי עתה באופן לא הרגשתי עד כה. ובכל לבי הר[י]ני חפץ להתחיל את הדברים מראֹש ולשכוח כל תבלולי החיים אשר באו עלי בימי הארוכים.

יש לי עתה הצורך לחיות כנזיר, להיות סגור ומסוגר ולהיות צופה הדורות מראש ולאחרית. שם בירכתי חדרי לא תדרך בו רגל איש, שם בבדידתי היתרה שם אחיה ואגיד לבני אדם דבר לא שמעו לא שמעתי. או גם על זה אַוַתֵר ואסגור את נפשי לצמיתות.

אין אני שונא את החיים, איני מקל בחיים אדרבא הכֹל הכֹל גם המריעים לי המה קדושים בעיני ובכֻלם אני מריח מין התר[ו]ממות ידועה מין עֹצב יפה מרחפת ממעל הענינים; אבל כ"ז בעמדי רחוק ה[י]מנם והמונם, הדברים משתנים בנגעם בי – ובכן איני חפץ לנגוע בהם. ילכו הם באשר ילכו ואנכי לבדי.

הניחו לי להיות מבכה על עצמי, על עמי ועל יתר החיים והאדם למיניהם.

הניחו אותי לעצמי.

לפלונית חטאנו הרבה. לבי יהמה לזכרון הסיום, וגם זה אחד מעו[ו]נות מזגך. כל הימים אשר אנכי חי לא אסלח לך אותו דבר.

אנכי כשאני לעצמי אני זוכר רק בהיפה והרם אשר אלקח ואקבל. ועל אותו דבר הר[י]ני אסיר תודה לכל מי שניתן לי לשעה, לרגע.

המין הזה הוא טוב מאתנו, נעלה מאתנו גם בעת יחטא לנו, או יותר הוא אינו חוטא מאומה, גם בחטאיו מין יופי וחיים נעלים חסרים לנו.

כמה ככרין דנרד? הייתי נותן למארי דיכי²⁷²⁰ ישכיח אותה את סיומי והר[י]ני מבקש סליחה ה[י]מנה בפנימתי.

מקוה אנכי שבאחרית הימים גם אתה תעשה כדבר הזה ותבין למהלך רוחי כעת.

לע"ע התחלתי לעבוד, אבל הדבר יתהלך בעצלתים. מצב בריאתי אינו בכי טוב ועיפות גדולה תמלא אותי.

במטותא השב לי מהרה את כל מכתבי הגדולים אליך עד זה ועד בכלל, ע"מ להחזירם לך לעת מצוא.

החלתי לאסוף מכתבי שבהם חומר רב למהלך הענינים בעבודה אחת גדולה מעסקת אותי עתה באופן לא היה עד כה.

חיה בטוב ושים לבך לדברי האחרונים לעת עתה.

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

אולי תוכל להמציא לי תולדת המאה האחרונה של עם הרוסים בספר כתוב עברית.

656. אל חיים דב הורוויץ²⁷²¹

6.9.1898

אדוני. לא טוב הדבר שאתה עושה לעשות אותי אחראי למעשה אחרים ולהטריד אותי כדבריך של אחרים. אין אני חַי בשותפות עם מכירי – וגם על זה תמה שדבריך עמי הוצאת למלתר וכתבת לו כרטיס שאינו שייך רק לו.

לעתיד אני מקוה שלא תתנהג ככה. אנכי כבר רחוק ממנהגים כאלה.

למכתבי אליך אודות ויבך²⁷²² אחכה וליתר כרטיסי שאולי תמצא בהם איזה דבר צריך לי.

לגמר הדבר אחכה. הן או לאו.

שלום ולך ולרעך

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

657. אל דוד פינסקי²⁷²³

6.9.1898

ידידי. מפני טרדתי איני יכול לבקרך ולדרוש לשלום רעיתך. השלום לה ולך? בבוא רב[י]קוביץ הנה, במטותא המצא לו כת[ו]בתי, חפץ אני לראותו.

שלכם

מי"ב

658. אל אחד העם²⁷²⁴

7.9.1898

_____

ידידי הנכבד.

שבתי ברלינה לפני איזה ימים. עבודתי כבר גמורה למחצה.

ספורי עשה רושם גדול, גם החוברת נמכרה כֻלה בעשרים ימים ולא תמצא עוד לדורשיה.

תשובתי נגדך נדפסה בשני גליונות שאת הראשון לא קבלתי. בבוא הגליון לידי אשלח לך את שניהם.²⁷²⁵

בן-אב[י]גדור פנה אלי להדפיס איזה כתבי. גם אגודת צעירים רוצים להו"ל איזה כתבי, בזמן קצר יגמר הדבר.

השלום לך ולביתך? למשפטך על דבר מאמרַי בה“לוח” אחכה.

ידידך בבשו"ט²⁷²⁶

ד“ר. מי”ב

659. אל שמואל פבזנר²⁷²⁷

8.9.1898

אדוני הנכבד.

אולי תוכל להלו[ו]ת לי חמישים או שישים שקל ליום או יומַים או לזמן יותר. והיה אם יכול אתה לעשות את הדבר, במטותא הודיעני את הזמן היותר מאוחר לאפשרות השארת הכסף בידי.

שלום לך ולרעך²⁷²⁸

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

660. אל חיים דב הורוויץ²⁷²⁹

10.9.1898

אדוני. מפני אי-בריא[ו]תי לא הוד[י]תי לך ולרעך בעד ההלואה עד היום.

ממכירנו מַלְתר תקבלו את השקלים במועדם.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

661. אל צבי בורנשטיין²⁷³⁰

10.9.1898

ידידי.

מקוה אנכי בטח כי שמת לבך לעצתי. ביד הדבר הזה עתותיך.

צריך לי עשרת שבידך. הדבר פשוט בקבלי אותם מידך אצא מכאן על יומים או שלושה. במטותא מהר לשלחם.

חלש אנכי מאֹד ואין אני יכול לעבוד מאומה.

ידידך

מי"ב

662. אל יוסף מלניק²⁷³¹

10.9.1898

נכבדי. תמה אנכי מאֹד על גם הכסף לא שלחת גם כתֹב לא כתבת. פינסקי כמוני צריכים להשלושים ושנים רו"כ ואין אנו יכולים לחכות. מקוה אנכי שכבר שלחת, והיה אם לא כן עשה זאת בו ביום תקבל דברי.

אני מצטער על שאינך דייקן בדברים כאלה, גרמת לנו צער הרבה ומעצורים הרבה.

אני חלש מאֹד פשוטו כמשמעו. צריך הייתי לנסוע על איזה ימים אל חוף הים ואיני יכול מפני חסרון כיס, ג"כ [גם כן] כמשמעו.

איני עובד מאומה, איני קורא מאומה ואיני עושה מאומה. גם אנשים איני רואה רק לעתים רחוקות.

דירתי קטנה לפי צרכי. והיה אם תבטחני לקחת דירתי מט"ו א[ו]קט[ו]בר אולי אמנה להחליף מעוני. במטותא מהר לכתוב לי בארוכה מכל אשר נוגע אלי ולך.

פרקים אחדים מרומני עשו על היימַן רושם גדול מאֹד. הוא חושב שהדבר יצליח מאֹד.

רביק[ו]ביץ עדיין לא בא ואיני יודע ה[י]מנו כל עיקר.

חיה בטוב

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

663. אל דוד פינסקי²⁷³²

10.9.1898

ידידי

צר לי מאד שידידנו מלניק לא שמר הבטחתו, וגם לי גם לך צריך מאד. כתבתי לו היום בפעם שנית.

בה בשעה אקבל את השקלים אמהר למסור אותם לידך.

עודני חלש מאד ואיני יכול לעבוד מאומה.

שלום לך ולרעיתך

שלכם

מי"ב

664. אל דוד פינסקי²⁷³³

13.9.1898

ביום השלישי.

ידידי. מצבי הפנימי הולך ורע, איני מוכשר לכל עבודה רוחנית וגשמית.

בדבר ר. [רביקוביץ] קצתי בנפשי לחכות ולחכות, במטותא הודעני אתה מהרה: הן או לאו.

שלום לך ולרעיתך. שלום לכם ממלניק.

שלכם בצער

מי"ב

665. אל צבי בורנשטיין²⁷³⁴

13.9.1898

ביום השלישי.

ידידי. תודה בעד לקחתך חלק בי, אבל איני יכול, הדברים ארוכים. בריאתי אינה בכי טוב ואיני יכול לעבוד מאומה.

והיה אם גם אצא אצא בע"ש הבא. אולי אקבל עד אז ה[י]מנך את השקלים[.]

אינך יכול לשער מצבי כעת[.]

שלך הדוש"ת ומקוה לראותך בקרוב מעבר לברלין

ד“ר מי”ב

666. אל צבי בורנשטיין²⁷³⁵

16.9.1898

ערב ראש השנה.

ידידי. צר לי מאֹד על אשר לא מצאתני בביתי. ואנכי כפלתי לך ושלשתי שתכתוב לי מקודם.

את השקלים מצאתי ותודה. דבר צאתי יגמר למחר.

לע"ע אין שלום בעצמותי.

הירשפלד ראה איזה פרקים מרומני ויעשו עליו רושם גדול.

לשנה טובה וסיום להתלמיד שבך.

ידידך

מי"ב

667. אל דוד פינסקי²⁷³⁶

16.9.1898

ידידי.

קבל אתה ורעיתך ובנך ברכתי לראשית שנה החדשה: לטובה ולאחדות.

פרקים אחדים מרומני עשו אתמול על הירשפֿלד רושם גדול מאד.

הודיע לי משלום בנך.

שלכם

מי"ב

ערב ראש השנה

668. אל חיים דב הורוויץ²⁷³⁷

16.9.1898

אדוני הנכבד. קבל אתה ורעך פוזנר ברכתי לראשית שנה החדשה: לטובה ולעבודה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

ערב ראש השנה.

לגמר הדבר אשר בינינו אחכה בכליון עינים. יש לי עוד שני מקורים לשני מאות שקל, והמאה השלישית שלכם תכריע את הדבר לקיומו.

669. אל אחד העם²⁷³⁸

16.9.1898

ערב ראש השנה.

ידידי הנכבד. קבל אתה וביתך את ברכתי לראש השנה הבאה.

מי יתן ויגמרו ענינ[י]ך לטובה כחפצך וכחפץ כל מכבדך

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

אצלי אין כל חדש. הר[י]ני עובד ואלך לאט את דרכי.

פרקים אחדים מרומני עשו על עורכי היימאַן והירשפלד רושם גדול מאֹד.

בדבר כתבי עוד אפשר הדבר שיצאו לאור ע"י אגודת צעירים מכבדי.

ידידי י. שקפיניוק יבוא אשדותא [לאודסה] בקרוב. והיה אם אפשר בידך לעשות בעבורו מה אסיר תודה אהיה לך.

670. אל יוסף מלניק²⁷³⁹

16.9.1898

ערב ראש השנה

נכבדי. חכיתי עד העידנא [עתה] בתשובתי אליך, יען חפצתי לדעת אחרית דבר רביק[ו]ביץ שכמובן עדיין איני יודע אותה. אבל קרוב הדבר לודאי שאשיג הֵ[י]מנו מאה רו"כ לקרן קימת בעד הוצאת כתבי.

מניות לא נחלק. רק כמו שיתן הוא מאה רו“כ אשתדל להשיג ע”י ה[ו]רויץ מאה רו“כ ועל ידך מאה רו”כ. הדבר תלוי בך כמו שתלוי בהם. שלשתכם, רק שלשתכם יכולים עתה לעשות אותו דבר, שרק בצאתו אל הפועל אנסה הוצאת ספרי.

מבן-אביגדור אני מתיאש. בראשית רוצה אנכי בבמה בפני עצמי ובשנית איני מאמין כלל שעשה יעשה את הדבר.

ובכן עשה מה שלפי כוחך. את האמצעים להשיג את הכסף הרֵני מוסר לידך לעשות כטוב בעינך.

בבוא אתמול הירשפלד לבקרני ולראות את חדרי, קרא לפניו פריש שלושה פרקים מספורי, את הראשון, את האחרון ואת שיחת-אהבים. הדבר עשה עליו רושם גדול מאד והוא ינבא לי עתיד גדול.

מאד אני שמח על זה. רואה אנכי שאני יכול לתת לאנשים הללו דבר גדול בעד כל ימי חייהם.

עד עתה מצב בריאתי בכי טוב. אל חוף הים איני יכול לנסוע מפני טעם האמור וגם לעבוד איני יכול.

ד' ירחם עלי. כבר הגיע העת לעבוד ולסיים את עבודתי שאקוה הֵמנה תשועה חומרית שעתה היא לגבי רוחנית.

בעלת הבית שלי היא אשה כשרה. ומיום שאני גר אצלה לא נפל בינינו דבר. עשה תעשה הכל. בט"ו הבא אדע אם אחליף מעוני. והיה אם עשה אעשה כזאת תוכל לדור בחדרי בטח. אשלם עשרים שקל עם החמין.

בדבר התעודה, השתדל להשיגה. חושב אנכי שהדבר לא יהיה טוב בעדך בבוא הנה בלעדיה.

חושב אנכי שרשומות ומקורים בעד רומני הראשון יהיו טובים ספרי הכרוניקה, תולדות עירות וקהלות ישראל כמו קריה נאמנה, כלילת יופי, עיר הצדק וכו'. קונטרסי חיו"ג²⁷⁴⁰ ממה שיש לך הבא אתך.

בדבר גַרשִין²⁷⁴¹ תצדק מאד. מעין אותה ההרגשה הרגשתי גם אנכי.

בדבר שיר השירים שלך²⁷⁴² מתירא אנכי שאניח לה. אין כל גשר בינינו.

בכלל איני יכול עתה להסתכל בפני המין הזה.

לשנה טובה, לחיים ולעבודה

ידידך ד"ר מיכה יוסף ברדיטצ’בסקי

P.S. אחרי כתבי דברי אלה בא אלי רביק[ו]ביץ, ובקש לתת מאה רו“כ בתנאי שניסד ביבליותקה ונדפיס גם דברים אחרים, נתרגם וכו'. חושב אנכי ביבליותקה כזו מיוסדת על שלושה מאה רו”כ רעועים למעשה נערוּת.

בעד כתבַי לחוד אינו רוצה לתת.

עתה איני יודע מה לעשות, קצתי בנפשי לסחור עם בן-אביגדור. עליך ועל ה[ו]רויץ לחוד איני יכול לקוות, התאמין אתה.

רואה אנכי אותי עתה מונח בקרן-זוית…

671. אל יוסף מלניק²⁷⁴³

[אמצע ספטמבר 1898]

ביום השלישי בערב.

נכבדי. את הכסף קבלתי ומסרתי את הק"ה לבעליו. הארבעה החסרים צריכים לי בעידנא הדן שאני מדייק בפרוטה.

על מכתבך הרבה לי להשיבך. אנוס אנכי להשיבך; אבל חולשתי היתרה וגרוי עצבי אינם נותנים לי לכתוב ולעשות איזה עבודה רוחנית או גשמית.

כמעט כולא יומא ולילא אני מבלה בשינה ויתר השעות מתות מאליהן ואין אני יודע מאין ולאן?

חפצתי לנסוע לחוף הים ע"מ להנפש ולהחליף כֹח. אבל אין אני יכול עשֹה את הדבר מפני חסרון כיס. ובתוך כך איני יודע מה יהיה אחריתי הקרובה.

גם דירתי צרה עלי. בכל רגע חפץ אנכי לשנותה ובכ"ז איני מאמין אם עשה אעשה את הדבר.

שנוי גדול צריך לי עתה, אופק חדש ושמים חדשים. ואותו דבר איני יָכול לעשות; אחרי שעלי לשבת בכאן עדי יתבסס מצבי אשר עדיין תלוי באויר.

בערב שבת יגמר אצלי אם עשה אעשה איזה דבר ח[י]צוני לשַלְוָתי או אֶמָנה להרגיע את רוחי בכאן.

ד' ירחם עלי וישיב אותי לאיתני.

במה שנוגע לך כל מאמר ממאמר[י]ך יאלצני להתנגד לך. אבל תחת כתוב לך את הספרים הארוכים שהיו נחוצים באותה שעה אניח אותך לבדך לשוט בים החיים, אם תצל[ו]ל או תגיע אל איזה חוף.

דוקא דבריך ירא[ו]ני עד כמה טועה אתה בדבר. וחושב אנכי שאתה מחליף את החפץ להתקדש בהקדושה בעצמה – וגם זאת חושב אנכי שאתה תשיר באחרים מה שאתה צריך לראות בהם.

אדרבא. דבריך אלה ילמד[ו]ני עד כמה צריך אתה לעמוד על עצמך וללמ[ו]ד לראות את החיים פנים אל פנים.

ומקוה אנכי כי ברבות הימים תתעמק לדעת כי אין השקפות אדם כמוני לחוד והבן-אדם לחוד. תלמד לדעת מה שלדאבון לבבי אין אתה עוד יודע כל עיקר המני.

ברבות הימים תראה מה משנה בני-אדם שכמותי מבני אדם קודמים לנו, שאצלנו אין דעת כלל, השקפות כלל וחשבונות כלל. הרוחני שבנו שנבטה [שנבטא] אותו בשפתים הוא רק כעין צל איזה קרן זוית שבטבע ומלואה.

ההֵד אשר בנפשי, רצוני ההֵד העקרי הוא צער-עולמי ועל כן כל הכתב-והמכתב שלי מלא רק אותו ההֵד. או יותר נכון באותו ההֵד הנשמע למחוץ ישמע מה שבפנים…

ברבות הימים תלמד לדעת שאין חטאים כלל בנשמות רמות, רק מקרים ישנו שם, מקרים שונים ותמורות שונות, מקרים מטיבים ומריעים לנו אבל לא להם לנושאי אותם המקרים.

גם לי היה הדבר דָת ותכלית, הכל היה לי באלהותו. אבל כל מי שרק שעה אחת היה אלהים שלי ישאר לעולמי עד. ואולי זהו סוד האלהים: הנצחי בהרף עין –

בני עשרים שנה ואחת כופרים באלהיהם למפרע ואצלנו הכל נצחי, הכל שהיה יהיה.

רק החיים יכולים ללמדך את אשר חי עתה בקרבי, וכל דברי רק למותר.

עמוד על עצמך.

את “שיר השירים” שלך²⁷⁴⁴ אני רואה לעתים רחוקות, לה דרוש יד-תקיפה להרימה למה שהיא. ולדבר זה אין ידי משגת עתה אחרי שאיני רוצה כלל בדבר.

מתירא אנכי שתלך בדרך כל בנות הארץ. מתירא אנכי שכבר החלה ללכת ואנכי איני יכול להושיע לה ברב ובמעט.

צר לי מאֹד על זה, אבל אין-אפשר לי בדבר אחר. אין אפשר לי להתקרב לבן-אדם באותה שעה שכל בני-אדם רחוקים לי וכמעט אתביש להסתכל בפניהם.

להמבוא אשר מצאתי בעדה, אומרת אין ידה משגת, ומבוא אחר אין.

ובכן אניח לה. ד' יהיה בעוזרה וינהלה בהדרך בו תלך, רצוני צריכה ללכת.

פתקאות לא אשלח לך, אחרי שאני חושב אותו דבר בפנים צעירות למעשה נערות. מה[ו]רויץ אתיאש, את רב[י]קוביץ איני רואה אם כי הוא בכאן זה שלושה ימים ואנכי כתבתי לו שצריך אנכי לנסוע מזה.

אני מתיאש לה[י]בנות מאחרים ואניח את הדבר בעדי. אצלנו אין אנשים כלל, גם שנים או שלושה. כל איש לעצמו ובעד עצמו.

הרני מרגיש א"ע [את עצמי] בעבודתי יחידי, רק יחידי. לעזרת אחרים איני מחכה עוד.

די לי שהכנעתי אותי עד כה.

והיה לאות על ידך עד כמה עוד חזק העברי בקרבי, שאתמול תחת יסורים גופים וגרוי גדול ישבתי איזה שעות על האבנים ע“מ לכתוב לרוקח בעל ה”תלפיות" שבקש ה[י]מני איזה עבודה איזה מאמרים: נכאים – רעיונות – אמרות.²⁷⁴⁵

אנכי עושה מה שלאל ידי לעשות ואיני מונע כ[ו]חי מכל בשר ודם.

והיה לאות על ידך עד כמה מתנו, די לך שאבי רוצה להדפיס צרור כתבי ע"מ לאסוף איזה כסף ולשלם חוביו.

נורא הדבר לראות את היהדות [ש]נלחמנו בה פשטה כל כך את הרגל…

כעין מכה על הלחי היה לי הדבר הזה.

למכתבי אהיה צריך בבואך הנה, להקדים ולשלוח לי אין הדבר נחוץ.

לתרגום ספורי אחכה. אולי אנסה עוד דברים את בן-אב[י]גדור. אבל גם מזה אתיאש.

עבודתי עדיין נפסקת ומיום באתי מב[ו]קו[ב] עדיין לא כתבתי מאומה.

איני יודע מה יהיה אחריתי הקרובה, העבודה דוחקת והזמן קצר.

בדבר יפה²⁷⁴⁶ חמתי עליך. לו היה לאותו אדם גם שמץ קולט[ו]רה פנימית כי אז היה רואה אותי בעברו דרך ברלין.

אין אני מאמין בצעיר[י]נו כל עיקר. ואולי מריחים המה בצדק המני חתירה עזה יותר מדאי.

את חזנ[ו]ביץ לא ראיתי בכאן. וגם הוא היה יכול לעשות את הדבר.²⁷⁴⁷

הנח להם. גורל העברים שלנו בעמק להיות יחידים…

והיה אם לא ירגע לי עד ערב שבת אצא מכאן לב[ו]קו[ב] על שבועים. כך אני חושב עתה.

בראש וראשון צריך לי להקים אותנו מעט עד שאהיה מוכשר לעבודה.

עבודתי תמלא אותי באופן לא הרגשתי עוד עד כה, מַלאַכוּת אני מרגיש בי, מקרה או תעודה וכו'

עוד אחיה ואגיד להם דבר בטרם –

לשנה טובה!

חיה בטוב

ידידך מי"ב

672. אל יוסף מלניק²⁷⁴⁸

22.9.1898

ביום הרביעי.

חביבי. אין כל חדש – איני עובד ואיני עושה מאומה. כֹחי הוטב, אבל עדיין איני יכול לעבוד, ודא עקא –

בדבר הסופרים והספרות אני מתיאש לגמרי ואין בי כֹח עוד לחלום ולקו[ו]ת.

הכל המלה האחרונה - -

למחר אתן הודעה בדבר חפוש חדר ב“יער הירוק”²⁷⁴⁹ והיה אם אמצא, אצא מחדרי לראש חדש, אשלם עד טו ומכאן והילך תשלם אתה. בעד למוד החדר טוב מאֹד, בעלת הבית ישרה.

את הדברים שיש לך להוד[י]עני הודיעני. אימתי תבוא?

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

673. אל דוד פינסקי²⁷⁵⁰

23.9.1898

ערב שבת.

ידידי. השלום לך ולרעיתך? השלום לבנכם? מדוע לא הודעתני ה[י]מנו עד עתה?

אצלי אין כל חדש. הנני עיף יותר מדאי. עבודתי תתהלך בכבדות. היום נתארך ה“קשר” ביני ובין מו"לי עד ראש השנה שלהם.

פוזנר כתב לי היום לפני צאתו שנותן חמישים רו"כ להוצאת כתבי ושישתדל להשיג עוד חמישים.

לפי אשר כותב לי מלניק עושה ה“דור ודורשיו” שלי רושם גדול בעירו.²⁷⁵¹ את הלוח לא קבלתי עד עתה כמובן.

שלום לרב[י]קוב[י]ץ, את קונטרסו של זיממעל ישיג מהרה. לכתבַי שאצלו אחכה.

שלך

מי"ב.

674. אל יוסף מלניק²⁷⁵²

23.9.1898

ערב שבת.

נכבדי. היום נתארך הקשר שביני ובין מו"לי עד ראש השנה שלהם. לאות רצון נתן לי במתנה את אנדריאַן – התחייבתי להשלים את רומני עד המועד הזה ואת ספורי הקטן: “א[ו]נטערוועגס” [בדרך] למען יופיע בחוברת מיוחדת עם “דאַנעבען”. הדבר השני הוא רק רשות ולא חובה, אבל אעשה את הדבר הזה.

בה“א[ו]נטערוועגס” ידובר מפלונית ה“פ[י]לוס[ו]פית” שנזכרה בעלֶה [בעמוד] הראשון של דאַנעבען ביותר ציור-נפשי –

היום קבלתי איזה דברים מאת פוזנר לפני צאתו: עשה את בחינתו – חותם מניה בעלת חמישים רו"כ וישתדל להשיג עוד אחת –

אבי הויפטמַן מת. היימן ישוב לכאן ביום מחר לפי דבריו. כן מת המשורר פֿנטַנה,²⁷⁵³ אדם גדול מאֹד.

אצלי אין כל חדש. בטלה ואי-יכולת לעבוד ולא יותר. בשבוע הבע“ל [הבא עלינו לטובה] אדע נכונה אם יוצא אנכי אל ה”יער הירוק" [גרונוואלד] ואתה יורש את ביתי או אשאר בכאן.

עיף אנכי כל הימים ונפשי חרשת לפרקים –

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר. מי”ב.

את הלוח לא קבלתי עד היום.²⁷⁵⁴

עם מוצקין אתראה מחר פנים.²⁷⁵⁵ מלצרוס קבלתי העידנא [כעת]: ספר המדות של היהדות.²⁷⁵⁶

675. אל חיים דב הורוויץ²⁷⁵⁷

23.9.1898

ערב שבת.

אדוני היקר. קבלתי דברי פוזנר רעך שבעבור צאתו אין בידי להשיבו. והיה בכתבך אליו מסור לו ברכתי ותודתי בשמי, ברכתי לבחינתו ותודתי לקחתו חלק בהוצאַת כתבי – גם אתה זכור בעד זה לטוב.

פרקים אחדים מספורי עשו על הירשפֿלד כעל עורכי רושם גדול. גם אנכי שבע רצון הנני מעבודתי שאמנם תתהלך עתה בכבדות.

למחר, ביום השבת, יש לי פנאי כשתי שעות, מן השעה הי"ב עד השנית. אולי יכול אתה לבוא אלי למועד הזה ונדבר מעט, זה עידן ועדנים שאיני שומע מעברית כלל.

את לוח אחיאסף לא קבלתי עד עתה. הקִבַּלתוֹ אתה? לפי אשר כותב לי ה' מֶלניק עושה ה“דור ודורשיו” שלי רושם בעירו.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

676. אל דוד ניימרק²⁷⁵⁸

24.9.1898

ידידי,

עד דאזיל אזדבין.²⁷⁵⁹ החוברת נמכרה כלה ואינה עוד בבית המערכת.

על פי נס השגתי חוברת אחת שעלי לשלחה להפרופ' מ. לצרוס (Meran, Tirol) יען שלח לי לפני יומים ספרו ע"ד המוסר של היהדות.²⁷⁶⁰ ובכן אני שולח לך את החוברת, בבקשה שתכף אחרי תקרא אותה תואל נא בטובך לשלחה אליו. וכבר כתבתי לו שיקבל את החוברת בעוד איזה ימים. איני צריך לומר לך עד כמה אני מחכה למשפטך.

שלום לך ולרעיתך. והיה אם תכבדני בתמונתכם אעשה גם אנכי לעת מצוא.

ידידך בשלום

ד“ר מי”ב

והיה בשלחך את החוברת אל לצרוס בטובך כתוב עליו שם המשלח אותי ואת כת[ו]בתי.

677. אל דוד פינסקי²⁷⁶¹

25.9.1898

מוצ"ש.

ידידי, שמח אנכי על בריא[ו]ת בנך. אין אני יודע אם יהיה לי פנאי כל ימות השבוע לבקרכם, הוד[י]עני כת[ו]בתך החדשה.

בדבר רב[י]ק[ו]בֿיץ לא צדקת. חפצי חפצו, בתנאי כי יהיה לי איזה הון לבניני בזה. בכסף מעט אי-אפשר ולקטנות איני יכול לתת עתה את כֹחי.

מקוה אנכי כי רק הדפסת כתבי מצד אחד והלועזי שבי מצד שני יכריעו את כפי ויתנו לי את האפשרות לבנות לנו במה –

לע"ע צריך הדפסת כתבי. האמנתי הרבה בו. והיה אם חפץ הוא להיות בעוזרי עליו למסור לי את הכסף בלי כל תנאי. לעשות הכל כרצוי בעיני.

מלבד אבדן החומר מצטער אנכי על אבדנ[י] הרוחני. האמנתי למצוא בו אחד משלי ואינו – רצוני [לומר] צר לי שאנכי אבדתי אותו.

שלום לך ולרעיתך

מי"ב

678. אל יוסף מלניק²⁷⁶²

25.9.1898

בשבת שלהם.

נכבדי. אתמול בקרני ה' הרויץ לאַמֵת את החמישים רו"כ המסורים לי בלוית הבטחה נאמנה לחמישים הנותרים. אימתי יגמר הדבר אצלך? בן-אב[י]גדור כתב לי היום עוד הפעם ויאיץ בי. ואתה הלא תדע כי הדבר תלוי בכם. האם לא יהיו לך יפה וחזנ[ו]ביץ לעזר? איך שיהיה גמור את הדבר והוד[י]עני תוצאת הדבר במוקדם האפשרי. כן מהר לכלות את תרגומך.

בדבר פֿייגענברג בהלוח טעות…²⁷⁶³ כל הקולות בו המה שקרים גמורים והרגשות מזויפות… מצטער אנכי איך נפלת בזה. פלוני שתה את מימי הרעים וחושב שבאיזה צורה ח[י]צונית כזאת ימלא את התוך וירמה את הבריות. אבל הלא גם אותך רמה. התביש!

עבודתי מתהלכת בכבדות. בדבר הדירה יגמר הדבר בשבוע הזאת. אבל דע שבצאתי מכאן אני חושב עליך שתמלא את מקומי וכבר דברתי עמה אודות הדבר הזה.

ברגשי כבוד ושלום

ידידך מי"ב

679. אל יוסף מלניק²⁷⁶⁴

28.9.1898

ממחרת יום הכפורים.

נכבדי – דבריך הקצרים קבלתי – גם בכאן עושה מאמרי רושם – בהעולם כתב יפה²⁷⁶⁵ – אנכי לא ראיתי עוד את הדבר – לפוזנר לא תכתוב – מה שלום המאה שלך? מה שלום התרגום? אימתי תבוא לכאן?

קרוב הדבר למאֹד שאצא מכאן בר“ח [בראש חודש] לקהלת וויימאר עד ראש השנה שלהם. יחוסי החברותים נתרבו. קרוי אנכי בכל יום, אנוס אנכי לסגור א”ע ע"מ [את עצמי על מנת] לכלות את עבודתי.

תגור בחדרי[,] כבר גמרתי את הדבר עם בעלת ביתי – אבל כתוב לה גם אתה – אנוס אנכי לשלם לה בעד כל הירח – ע"ח [על חשבוני] שמונה שקל ועל חשבונך שמונה שקל. – ובכן חייב אתה לי שנים עשר שקל – אני לוקח רק מקצת חפצי – רוב חפצי אניח בחדרך – את שיר השירים שלך ראיתי היום בלילה. יוצאת היא לציר[י]ך. רחומי נכמרו עליה, מיום שעמדתי על דעתי לא ראיתי נפש יקרה כזאת –

כתוב לי תכף. אצא מכאן, אם אצא, בראשון הבא או השני. עוד אכתוב לך איזה דברים. לכל היותר ישלחו לי דבריך להתם.

סלח לי על עירוב דברי.

ידידך

מי"ב

680. אל אחד העם²⁷⁶⁶

28.9.1898

[מ]מחרת יום הכפורים.

ידידי. שכחת[י] לשאול אותך לשלום השלח? היתבסס? היצא לאור בשנה השלישית? מקוה אנכי כי הדבר יהיה כן –

הכבר קראת מאמרי: דור ודורשיו? לפי שכותבים ל[י] עושה רושם.

קרוב הדבר שאצא מכאן בראשון לחודש הבא לקהלת וויימאר. יחוסי בכאן כל כך רבים עד שאי-אפשר לי לעבוד כל עיקר ואנוס אנכי לסגור אותי בעיר קטנה ע"מ לכלות עבודתי.

ואולי אצבע אלהים הדבר שעל קברות הגדולים שלהם²⁷⁶⁷ אספר להם מקברות שלנו.

תוכל לכתוב לי לכאן. והיה בצאתי ישלח לי מכתבי.

שלום לך ולביתך.

ידידך מי"ב

לכל היותר אשתקע בוויימר עד ראש השנה שלהם.

681. אל חיים דב הורוויץ²⁷⁶⁸

28.9.1898

ממחרת יום הכיפורים.

אדוני היקר. תודה לך בעד דבריך הטובים והרעים. כפי הנראה אתה כאחד מהצדיקים האחרונים: שלאחר המעשה המה שומעים את הכרוז… אבל תמה אנכי מדוע “על ישראל” שלי הוא מעשה פחותה ממעשה סיפורי הלועזי.

את העינים שלי תכיר ואת הרצון לא תכיר. ואני עד עתה איני יודע איזהו מהן חזק אצלי.

קרוב הדבר שאצא מכאן בקרוב לוויימר עד ראש השנה שלהם. יחוסי החברותי[י]ם כל כך נתרבו עד שאנוס אנכי להסגיר את עצמי בקהילה קדושה זאת.

לאחד מידידי כתבתי: אצבע אלהים הדבר שעל קברות הגדולים שלהם אספר להם מקברות הגדולים שלנו.²⁷⁶⁹

אם אצא, אצא בעוד יום או יומַים. כתֹבתי אודיעך.

חיה בטוב.

ברגשי כבוד ושלום

ד׳׳ר מי״ב

לולא דמסתפינא הייתי אומר כי הדקדנט פייערבערג אינו אלא ר״ב.²⁷⁷⁰

ב“העולם” ישנו איזה דבר אודות סיפורי “דאנעבען”.²⁷⁷¹

682. אל צבי בורנשטיין²⁷⁷²

29.9.1898

ידידי.

קרוב הדבר לודאי שאצא מחר מכאן לעיר וויימאר ע"מ לגמור שם את רומני. על קברות שלהם אספר להם מקברות שלנו.

ואתה? השיבני על כת[ו]בתי הישנה. בין כה ישלחו לי דבריך. צא!

שלך

מי"ב

683. אל חיים דב הורוויץ²⁷⁷³

29.9.1898

אדוני היקר.

בטרם צאתי קשה עלי לכתוב. בדבר השפה לא צדקת, איני מכיר שפה בלא תֹכן, מלים מתים שלא יהיו נצרכים להכתב אינם מלים כלל.

בו ביום יהיה לי שני מאות רו“כ אגש אל עבודתי להו”ל שני חובר[ו]תי א) על ישראל. ב) ספורים.

חיה בטוב. יצ[י]אתי קרובה לודאי. בצאתי אצא למחר, אתמהמה כפי הנראה עדי ראש השנה שלהם.

על לקחתך חלק בי אני שמח.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

ביום החמישי

מכתבי מכאן ישלחו לי להָתֵם.

684. אל חיים דב הורוויץ²⁷⁷⁴

[סתיו 1898]

אדוני הנכבד,

בבואי לביתי אחרי חצות מצאתי את טענותיך נגדי כדרכך.

אין אתה יכול לשער עד כמה טרוד אנכי בפנימתי בדברים אחדים שאיני רשאי כלל להסיח דעתי ה[י]מנם. אבל מה אעשה, אתה מושך את לשוני בחוזקה, ואנוס אנכי לענותך למרות חפצי, רצוני [לומר] למרות יכולתי.

את ה“תענית חלום”²⁷⁷⁵ קראתי ומצאתי בו שברים יפים מאוד, כשרון נוכל לק[ו]ות ה[י]מנו לעתיד. מה שחסר לי הוא הסדר הפנימי של מהלך הענינים והמוקדם ומאוחר הטבעי. להתחיל בהסיום ולהכניס בינתים כל קורות אותו המעונה הוא לפי דעתי שיא נפשי… בן-אדם כזה שכל חייו המה הלכה אחת עמוקה אודות יחס החומר להצורה, בעת יפול המסך האחרון וראה את העולם ומלואו בעינים אחרות, השאלות הגדולות נופלות מאליהן ושאלה אחת גדולה תמלא כל הישות: מה?

הסיפור היה יפה מאוד לו התחיל בהבינתים וסיים בהסוף הטבעי –

הרבה הרבה יש לי לומר להאיש הזה על תעניתו כמו לך על בכיָתך.²⁷⁷⁶ וכסבור אנכי שלו היו השנים אצלנו כתקונם כי אז יכולתי לומר לשניכם דבר שהיה צריך עליכם לשמוע. אבל את אשר היה צריך להיות אינו.

כל קושיתך בדבר ה“חובה” נופלת בעת תשים אל לבך כי תחת חובה חושב אנכי חובה פנימית, או יותר נכון הכרח פנימי והוא הכרחי המידות. לשנות את הערכין ולחלום לנו אנשים חדשים.

גם בספרתנו כתבתי ספורים והתחלתי בספורים שרובם ירדו לטמיון. אבל הכרחי הפנימי לשנות ולחדש, לעשות, עשה אותי לקצר-רואי באיזה מידה. יותר ממה שראיתי רציתי, ויותר ממה שרציתי אנוס הייתי על-פי ייחוסי לדורות עולמים שלנו.

רציתי ורציתי ולא עלתה בידי לעבוד גם במקצת כוחותי. רֵעים, מאמינים היו לי עשרה שנים ויותר שהאמנתי להבנות על ידם ולבוא לאיזה במה: והם חלמו כמוך, רצו כמוך ואחר כך הלכו באשר הלכו.

ובתוך כך אבדתי מיטב שנותי וכמעט הלכתי לאבדון בחומר וברוח על־ידי המלחמה הרעה מבחוץ ואש האוכלת מבפנים.

ועתה היפלא הדבר שאחרי שהסאה נגדשה וראיתי שאיני יכול לקו[ו]ת משום אדם שאני שומע רק לחצאין או לרבע דבריך וטענותיך, חלומותיך ותקו[ו]תיך, שכבר שמעתי אותם באותו נוסח ממש מאחרים ושאשמע אותם אחריך מאחרים אם לא אסגור להם את הדלת.

כל האנשים אשר האמנתי בהם שמטו… כל הקולות והטענות, המלחמות והצעקות של נשמות אחרות מונחים בשולחני כפגרים מתים: בעוד שהגופים שלהם כבר נשואים לנשים, מולידים בנים ובנות ומכניסים אותם תכף ומיד בבריתו של אברהם אבינו… ומדוע אאמין בך יותר מבהם?

השעה אצלי נשתנתה. הנני עתה נשען רק עלי ועל תקו[ו]תי. תנאַי העברי[י]ם לא יתנ[ו]ני לבנות לי במה ולעשות מה שאנוס אנכי לעשות, והר[י]ני מנסה את הדבר מצד אחר. ולא עוד, רואה אנכי שנסיוני יצליח –

אם באמת האמצעי לי עתה יהיה באחרית הימים למטרה, איני יודע כמו שאיני יודע אחרית כל חיי ויתר מעשי.

מודה אנכי שראיתי את הבלתי-אפשרות לעשות איזה מעשה מבפנים וידיעתי הברורה שבתור פנימי לא הגעתי לאיזה פעולה לעולם תמלא אותי ביאוש גדול. הזקנים לאו זקנים, הצעירים לאו צעירים, הכול אצלנו רקוב, הכול חרוב, הכול אפס בל יקום.

מי ומי ההולכים לנו? מי המה האנשים אצלנו? רק שברי לוחות, אנשים לחצאים, ישן נושן, לזה יש מקום, רק לזה ורק לזה.

וגם חברי העובדים אצלי בקריית-ספר המה אנשים איני יכול להושיט להם ידי. אין איש, אין רצון, אין כשרון, אין טֹהר…

איני יכול לנשוא זה, איני יכול.

רק מעט מזעיר יכול אנכי לומר לך. ועוד שאלות וספקות רבות חיות אצלי. ארבעת אלפים שנה גרים אצלי ואני מקעקע כל הבירה, את הכל הכל חפץ אנכי לעקור, לבנות, לשנות. ולצעוק אנכי חפץ צעקה גדולה ומרה בכל בית ישראל, במשכנות כל העמים קרובים לאוהלי יעקב.

אין אני יודע מה לי, אבל לבי לא ירגע. תמיד לא ירגע, בערב ובבֹקר. שם בירכתי העולם ושם בירכתי נפשי אנכי חרד חרדת עמי וחרדת אלהי ישראל. אנכי שונא, אנכי אוהב, אקלל ואבכה ואגוע מרוב כליון עינים.

ובתוך כך אני בן-אדם חי, מצטער, נושא את העולם בחיקו ואת החיים בחיקו. מיום שאני עומד על דעתי הריני מוכה, הריני נענה, הריני בודד… שאלות כל השאלות שאלותי ומחשבות כל המחשבות מחשבותי. אני חפץ לסיים ולהתחיל, לבנות ולהרוס, לחדול ולהיות.

היפלא הדבר שאני בורח מאנשים תמימים מאמינים באיזה קרן זוית? יכול אנכי לפנות לבבי לאותו קרן זוית ולפלפל עמך באותה שעה, אבל בתוך כדי דברי אני מרגיש א"ע [את עצמי] כל כך רחוק וכל כך שונה עד שאותו קירוב אינו אלא עשיה שקר בנפשי.

מודה אנכי לך, לפי תנאַי עתה יכול אנכי להזיק למאמינים בני מאמינים, לקחת מהם את העורק האחרון. אצלי עורק הולך ועורק בא ותמיד לא יכבה אצלי ה“תֹכן לחיות”, אבל רוב אחרים אינם מוכשרים לכך.

הנני בעיני לפעמים כתהום. במלואו אֹפל ולי יאיר אותו האֹפל – –

הכל כאבק פורח, באותה שעה אנכי זוכר כבן-אדם את אשר בנו, את אשר צריך בנו לעשות, ואולי את אשר יכולתי לעשות.

היו ימים שהאמנתי בי ובכם, והימים הללו היו יפים, היו טובים.

ומעתה, רק צער, צער בי ובכל אשר מסביבי. רק סוף. רק סיום, רק נרות בטרם תכבינה –

ויתר שאלותיך? אלי אלי! למה אתה שואל ה[י]מני? מה אתה רוצה ה[י]מני? מה אעשה לך? ומה אוכל לעשות לך?

אתה מאמין, האמן. מבקש אתה לעשות, עשה. כתוב, ספר, הגד מה שתגד, חלום.

היֵה אתה למנהל אם תוכל. קבץ נדחינו אם תוכל, עשה כל מה שביכולתך אם בעל יכולת אתה.

עוד שנה או שנתיים וה[ו]רויץ הוא כפלוני או כפלוני. מכתביו החוצבים להבות אש מונחים בין שאר אותיות מתות בשֻלחני, או יותר נכון בית הקברות שלי; והוא בעצמו הוא סוחר-דתי או עוסק בפרקמטיא [סחורה] מדעית, ושולח דור חדש עלי לחלום ולצעוק ולתבוע תביעות.

מי יתן שלא אהיה אלא טועה. בין כך אנכי עתה יחידי וחפץ אנכי להיות יחידי.

הגדתי לך בזה מקצת לבי, דבר שכמעט חדלתי לעשות זה עידן ועדנים.

דברי אלה רק לך

ברגשי כבוד

ד׳׳ר מ׳׳י ברדיטצבסקי

בקשה קטנה לי אליך, וגדולה היא אלי, שתשלח לי במהרה אותו המכתב²⁷⁷⁷ בלוויית שאר מכתבי הספרותיים אליך על מנת להחזירם לך לעת מצוא. אינך יחיד בזה, ורוב מכירי כבר עשו כך.

הדבר פשוט, צריכים לי לאיזה עבודה גדולה.

מקוה אנכי שתעשה את הדבר במהרה.

________________________

נסיעתי נדחתה לעת עתה. אנסה להיסגר בכאן בעבודתי.

היום נודעתי שסיפורי עשה על הויפטמן רושם גדול מאוד.²⁷⁷⁸

את חטאי אני מזכיר, קראתי את ה“תענית חלום” אחרי באוני דבריך האחרונים, כלומר לפני חצי שעה.

685. אל יוסף מלניק²⁷⁷⁹

3.10.1898

Weimar

Preller Str. 11 bei Rosenkranz

חביבי. השתקעתי בכאן היום, בשבת שלהם, עדי אגמור את עבודתי, לא אבוא לברלין מקודם. בכאן הכל יפה מאד. המנוחה יתרה והקדושה יתרה.

מיום שעמדתי על דעתי לא הרגשתי אותי אדון לכל המעשים כמו עתה.

דירתי שכרתי בעבורך. שלחתי לה בעד כל הירח חצי בעבורי וחצי בעבורך (שמונה). ביחד עם ארבע חייב אתה לי שנים עשר. במטותא שלח לי לכאן במוקדם. הוצאתי היתרות ונסיעתי כמעט [?] מחצית שקלי ובכאן אוציא הרבה.

אחכה לזה לכל המאוחר בשבוע הבא, באופן שאקבלם לפני ט"ו דנא.

מה שלום [?] מה שלום התרגום?

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב

686. אל יוסף מלניק²⁷⁸⁰

3.10.1898

בשלישי לעשירי למספרם.

חביבי. תודה לך בעד דבריך שנשלחו לי מהתם להכי [משם לכאן]. בעד התמונה תודה. ואסיר תודה אהיה לך אם תואֵל נא להמציא לי תמונות שאר גדולי רוסיה: ט[ו]רגניב, ט[ו]לסט[ו]י, ג[ו]ג[ו]ל, לרמ[ו]נטובֿ, פושקין וד[ו]סט[ו]יבֿסקי.

לגבי זה האחרון שמעתי כדבריך בימים האחרונים גם מהירשפֿלד. לפי דעתי הולך גבריאל ד’אנציה [ד’אנונציו] ברומנו: “דער אָנשאָלדיגע” [החף מפשע] הלאה. ד’אנציה הוא גם משורר גדול –

בדבר ספורי איני יכול למלאות בקשתך, יען אין לי פשוטו כמשמעו. ולקנות אי-אפשר; אחרי שהח[ו]ברות לאחדות כבר נמכרו כֻלם.

בדבר הדירה עליך לכתוב לבעלת ביתי, כמדומה לי פֿראסט, שאתה לוקח את דירתי ואימתי תבוא.

כאמור שלמתי לה בעד כל הירח, חצי בעדי וחצי בעבורך. לחלקך שמונה בלוית חובתך ארבעה אחכה במהרה.

בדבר רב[י]קוביץ כבר כתבתי לך אחרית הדבר. תוצאה [הוצאה] הוא רוצה וכו'. כמדומה לי שעלי להתיאש ה[י]מנו. והיה בקבלי ה[י]מנך את המאה ומפוזנר את המאה אדפיס שני חוברות: על ישראל – ספורים (דאנעבען בתרגומך. מעבר לנהר. בין המצרים. בין השמשות. גויים ואלהיו. בדרך רחוקה. חיי עולם ושעה. רקודין – הארבעה האחרונים נדפסים).

אדפיס אותם על נייר טוב בתבנית התוצאה השניה של ספרו של פטר אלטנברג. בשני מאות אכסמפלרים ולא יותר. את המחיר אשים לרו“כ אחד. והיה בהִמָכֵר כֻלם יתחלקו השני מאות של הרוח לשני חלקים. חלק אחד להמו”ס הרינשטיין בא[ו]דסא, וחלק אחד בעדי לשכר סופרים אם אהיה צריך לכַך.

טוב היה לו יכולת להציל מיפה ומחזנ[ו]ביץ מאה שלישית בעד הוצָאת חוברת שלישית זרה, עברית או תרגום.

חושב אנכי לתת להדבר שם כולֵל: “מחנים”, כדי שיכול הדבר להגדל כשתהיה השעה צריכה לכך.

בין כך ראוי לגמור הדבר מהרה, לקבל את הכסף ולהניחו באחד בתי-המלוה [בנקים] בברלין.

הדבר יַתחיל מראש השנה שלהם בשובי ברלינה.

בשובך ברלינה החזר לי את ה“שברים” בלוית כל מה שאספת ברוסיה בעבורי.

כן תלוה לי מכתבי הגדולים שאתך.

השארתי בחדרך חפצי: שלחן קטן – פאפירקאָרב [סל ניירות] – את הדיפלאָם שלי בלוית ארגז חפצי.

בדבר בלך צערי כצערך. נסיעתה ציר[י]כֿה עוד מוטל בספק אצלה אבל ודאי הוא הדבר שתֹעה היא ושתתעה. לה יחסר יד חזקה לחנכה ולהקריבה אל החיים. לה יחסר דבר לא יכול להִנָתֵן לה לעולם.²⁷⁸¹

למיני נפשות קדושות כאלה אין מקום בזמננו זה. תני להון מצות גדולות או עברות גדולות, תני להון תֹכן לחיות.

בהפרדי המנה ערב לפני צאתי, נגלתה לפני בכל יפיה הפנימי ותומת נפשה, ומַשמִים עמדתי לפני פלא הטבע הזה מבלי דעת מה לעשות ומה לדבר, בשפת שיר השירים חפצתי לדבר כמוך או לצעוק צעקה גדולה ומרה.

ואני הרגשתי את עצמי בחצי רבע שנה האחרון בברלין כמי שנפשו נתחרשה. צערי, יגוני, התפלא[ו]תי עלי ועל אחרים היתה אין לשער. וגם אימת המיתה הרגשתי בכל אשר מסביבי. לפנַי מיתת אין סוף ולאחרַי מיתת אין סוף, ונקודתי אשר באמצע מלאה חתחתים…

היפלא הדבר כי בתנאים נפשים כאלה לא יכולתי לעשות מאומה בעדה? סר כ[ו]חי מעלי מבלי יכולת עשה בעד פדיון נפש גדולה. אבל שם בסתר נפשי הרגשתי כי אולי נוצרתי לשיר שירתה.

וגם בלכתי בכאן וראֹה אראה את המראות הגדולות, הגנות היפות ואת האילנות הנאות, בכל אשר אראה ואשמע, הנני מרגיש א"ע [את עצמי] יתר, באשר לא ראו אותה.

אין אני מפריז. שירת הנשים היתה אחת משֹרש נשמתי, ועתה נגזרתי מנחש-אלהים זה והולך אנכי לעבוד אלהים אחרים, אלהי הטבע ששומע ואינו מדבר, אלהי העולם בטרם האדם נעשה…

בשם אלהים הם אומרים: נעשה אדם בצלמנו. שקר הם דוברים. האדם אינו בצלם אלהים ורחוק הוא מאלהים. רק נפש אחת מדברת קרובה אל האלֹהות ואשה שמה. אבל סר צלה מעלי ואני הולך ערירי.

אין מלה בפי להביע לך שברון צערי ויגוני העמוק, איני יכול לסמן גם לי בעצמי מהות רגשותי.

טוב הדבר בעדי שעזבתי אותו זמן ואותו מקום. השנוי פועל עלי לטובה, ותקותי כי לבי יתחדש בקרבי. מרגיש אנכי בים הגדול של צערי כעין אי-קטן צף, ועל אותו האי אדור בכאן…

העיר יפה מאֹד. מלבד קרקוי איני מכיר עיר דומה לה. אבל שמה עצב ובכאן מנוחה יתרה. בכמותה אינה עולה על שדה-לבן,²⁷⁸² ובאיכ[ו]תה?

להם ישנה תולדה נוכל למשוך קוים ה[י]מנה להלאה ואנחנו?

היום בקרתי את גנת-הבתן של גטו [גתה]. הרושם היה גדול מאֹד. הפשטות והתֹם השורר בשם עוברות כל גבול.

רגע ישבתי על כסאו ואשען על שלחנו…

ושם בקרן זוית יגור ניטשי ואחותו – נשמתו של אותו גדול תלוה אותי עתה.

עשה זה מה שלא עשה זה –

כבר יש לי דירה הגונה (שלושה חדרים קטנים בתור זעיר-אנפין לכתיבה, לשינה ולקבלת-פנים). הבית הוא פַנסִיהָן [פנסיון] ואני אוכל ושותה בשם.

על שֻלחננו אוכלים כעשרים נפש, אנשים ונשים. גם צרפתית ואנגלית מדוברת על שֻלחננו.

שכנַי אם עם שלושה בנות אנגלי[ו]ת. ואני נהנה מהקולט[ו]רה שלהם המרחפת עליהן.

המזכיר בהארכיב של ניטשי יגור ג"כ אצלנו. כמו כן עושה פסל אחד חוטב עתה את ניטשי בשיש.

בחורף הזה יזמרו שירי ניטשי בכאן.

התהטור [התיאטרון] הוא טוב בכאן. אתמול בבואי ראיתי את ה“בני מלכים” של ערנסט רסמר.²⁷⁸³

אני מקנא בי לגור בכאן.

קרוב הדבר שהיימאַן עם הירשפֿלד יבקרו אותי בכאן בעוד ירחים שנַים.

לזה האחרון התקרבתי מאֹד.

פֿישר קרא לפני צאתי את הפרק הראשון של רומני ויעשה עליו רושם גדול.

אותו דבר ה[י]טיב לי מאֹד.

פֿריש יצא לברן ע“מ לעבוד בשם את עבודתו. בשלהי דחורף ישוב ברלינה ע”מ לגמור בשם בחינתו.

בקלות-דעתי אני משלם עשרים ומאה שקל יתר ממה שאוכל.

נמנ[י]תי לעשות חובות ממאה עד מאתים כדי שאוכל לחיות בכאן במנוחה יתרה ולגמור את עבודתי מתוך הרחבת הדעת חומרית.

והיה אם יכול אתה להלו[ו]ת לי חמישים שקל שלנו בכאן למועד ידוע (לא יאוחר מרבע שנה עד חצי שנה) טוב תעשה. אבל חלילה לך להקשות עליך בבלא תוכל.

ספורי יודפס בכרך אחד ומחירו יהיה מחמישה עד שישה שקל.

בצאת ספורי לאור, בראשית הקיץ הבא לפי שעורי, קרוב הדבר שאשיג מאיזה מקום פרס הגון לנסיעה לארץ-ישראל.

אינך יכול לשער עד כמה אני שמח על אפשרות זה שתבוא.

מרגיש אני ששמה אראה הכֹל ואולי אגיד גם הכֹל.

צדקת, כולי נסים - - -

והיה בשלחך לי את תרגומך השב לי את הכ"י של “על ישראל”. הקראת אותו שנית?

לפי שאומרים וכותבים לי: עושה מאמרי האחרון רושם גדול.

יפה הוא סופר בינוני.

מכין אנכי א“ע [את עצמי] לעבודתי. עוד אהיה פנוי כל ימות השבוע הזאת. אח”כ אשוב להתמדתי.

מצב בריא[ו]תי הוטב.

שלך מי"ב

רוקח קבל כל מאמרי ששלחתי לו בעד ה“תלפיות” בתודה רבה. כֻלם חדשים: נכאים – אמרות וכו'[.]²⁷⁸⁴

עוד הפעם ידידי בדיני ממ[ו]נות.

כבר מלתי אמורה לך שהענין בכאן עולה לי ביוקר ואנוס אנכי לעשות חוב על מאה שקל.

נסיתי באחדים ולא עלתה בידי… כמעט חפצתי להפנות למשפחת ה. והנה –

עתה, רק אתה נשאר לי. ובמטותא עשה מה שביכולתך להמציא לי עוד בשבוע זה, באופן שאקבל את הדבר[,] מאה או חמשים שקל לכל הפחות.

והיה אם אפשר הדבר בידך להלו[ו]ת עדי יצא רמוני [רומני] לאור מה טוב. ואם לא יש לי עוד מוצא להשיבך לפני ראש השנה שלהם.

הדבר פשוט, בצאתי מברלין ראה מולי ס. פֿישר פרק אחד מרמוני [מרומני] וקבל רושם גדול המנו עד שיעשה הכל למעני.

עתה, בטרם גמרתי את מלאכתי שכבר לא שמרה את מועדה, איני יכול בשום אופן לפנות אליו בבקשות נותרות אבל במכרי את עבודתי לו יודע אנכי נאמנה כי רק מלה אחת ה[י]מני דיה תהיה שישלם את חובי על חשבונו.

אשביעך שתעשה למעני את אשר תוכל או את אשר לא תוכל. באותו דבר תפדה אותי מטרדתי האחרונה שעדיין מנקרת במוחי. ואתה לא תחסר.

אָנוס אנכי עתה לחיות בהרוחה יתרה. הן אמנם אתמול כבר גמרתי לצאת מכאן בט"ו דנא לדירה אחרת ז[ו]לה מעט. אבל אותה המקרה אשר מהיום הניחה אבנים כבדות על רוחי ואיני מוכשר עוד לשנוי. ומה גם שבכאן הכל כבר טוב בעדי ולבי פנוי לעבודה, ומי יודע את הבית החדש?

אוכל ושותה אנכי בכאן הרבה, בעד הכל עם הדירה (שלושה חדרים קטנים, לשנה, לכתיבה ולקבלת-פנים) עם הסקה ומאור, חלב ופֵרות אני משלם מאה ועשרים שקל.

מיום שעמדתי על דעתי לא חייתי בטוב כמו עתה.

אשביעך למהר למלאות בקשתי במוקדם האפשרי לך. מאה או חמישים לחצי שנה או לרבע שנה. מובן הדבר שמאה לחצי שנה טובה מחמישים לרבע שנה.

מקוה אנכי במדת טובך שתעשה מה שתוכל במהרה.

היום קרוא אנכי לבקר את הארכיבֿ של ניטשי שם בהר…

אינך יכול לשער רושמי מדי ראיתי את הבית האד[ו]ם הבודד בפעם הראשונה.

גם את גני-הביתן של גטו [גתה] כבר ראיתי.

הם ואנחנו! הם נכרים ואנחנו עם סגולה!

אלי אלי! עד מתי נרמה את עצמנו? עד מתי נשב במחשכים?

ארורים החיים! ארורים גדולי ישראל וספריהם! ארורים אנחנו וצערנו! כל העולם יהיה ארור, יחרב ילך לתהו.

הבו לי נבל וכנור! לא קרדום תנו לי ואכה על ראשכם, גם תחת כסא הכבוד אחתור בה חתירה –

ברגשי צער ותמהון

שלך

מי"ב

סלח לי על עירוב דברי[.] השיבני במהרה.

687. אל אחד העם²⁷⁸⁵

3.10.1898

ידידי הנכבד,

זה יומַים אשר אנכי יושב בכאן ואעבוד במנוחה. לפני צאתי קרא מו"לי את הפרק הראשון מרומני, הרושם שעשה עליו נתן לי האפשרות לשבת בהעיר היפה הזאת.

עתה אני שבוי בין הנכרים ממש –

אבקשך לכתוב להד"ר ה. מלתר שישלח לי את חוברת “השלח” שבו נדפס מאמרך הנ[י]טשיני מעט.²⁷⁸⁶ הבטחתיו להארכיב של ניטשי שגר בכאן עם אחותו.

הם מאספים כל דבר הנוגע להם בכל לשון.

השלום לך ולביתך? ומה שלום השלח?

קראתי את תכן עניני חוברת הבאה. אלי אלי!

עד מתי יאמר ב"פ [ברנפלד]?

הדקדנט בהלוח אינו אלא בריינין במחילת כבודו הרמה.²⁷⁸⁷

המו"מ [ממזרח וממערב] ירקב אצל המדפיס.

ברגשי כבוד ושלום

ידידך מי"ב

688. אל חיים דב הורוויץ²⁷⁸⁸

3.10.1898

אדוני.

במטותא המצא לי את החוברת הראשונה של “ממזרח וממערב” עם מאמרו של ניימרק אודות ניטשי, הבטחתיו להארכיבֿ של ניטשי שיגור בכאן עם אחותו.

מצאתי בכאן את המנוחה אשר דרשתי. העיר יפה מאֹד. המנוחה יתרה. דירתי ותנאיה טובים. הכל בהרחבת הדעת.

אני מקוה לעבוד בכאן הרבה ולגמור את אשר התחלתי.

גם המאה השניה של מלניק ג"כ קרובה לודאי. לאחרית המאה שלכם אחכה.

עתה אני שבוי בין הנכרים ממש ואני לבדי –

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

עוד הפעם אבקשך שתואל נא בטוּבך להמציא לי את גליוני “הפסגה” עם מאמרי, צריכים לי מאד.

689. אל צבי בורנשטיין²⁷⁸⁹

3.10.1898

ידידי. מצאתי בכאן את המנוחה אשר בקשתי. העיר יפה והמנוחה יתרה והכֹל יש לי בהרחבת הדעת.

השלום לך ולצאתך.

שלך

מי"ב

690. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי²⁷⁹⁰

3.10.1898

אבי היקר. נלא[י]תי נשוא המית ברלין הגדולה ונסגותי עדי ראש-השנה שלהם לעיר הקטנה היפה הזאת ע"מ לכלות את עבודתי הגדולה. רק באשר אגמור אותה, תצא לאור [ו]יפתר עתידתי.

לע"ע גם זה לטובה!

שלום לך ולאמי, שלום לחוה ולבעלה. שלום למנדיל ורעיתו. איני חפץ לכתוב לו בעצמו, יען על מכתבי הגדול השיב לי בכרטיס תגרני – איני יכול נשוא כמו אלה.

שלך באהבה

מיכה יוסף

נסיעתי לא“י עוד תמשך הרבה ולע”ע הדבר בספק. אבל אקוה.

691. אל דוד פינסקי²⁷⁹¹

4.10.1898

יהיה לזכרון לחנֻכת בית ידידי דוד ואדל לבית פינסקי, באותה שעה בקרתי את גנת-הב[י]תן של גטו [גתה]²⁷⁹²

ברגשי כבוד וידידות

שלכם

מי"ב

692. אל דוד פינסקי²⁷⁹³

ויימר, 4.10.1898

ידידי,

מצאתי בכאן את המנוחה אשר בקשתי. העיר יפה מאד והשלוה יתרה. גם תנאי דירתי ואכסניתי בכי טוב.

אני דר פשוט בפ[]נסיונאט הגון. שלושה חדרים קטנים מאוד בתור זעיר-אנפין לעבודה, לשֵנה ולקבלת-פנים מוכנים בעדי. ארוחת הערב, צהרים ובוקר על יד שֻלחן הגון מוכן לעשרים נפשות מכל תפוצות העולם. נותנים לי גם נר למאור, עצים להסקה וחלב לשתות.

מובן הדבר שעולה לי ביוקר מעט מאת אשר בברלין, אבל נמנ]י[תי לחיות ברבע [שנה] זו בהרחבת הדעת, וגם זה לטובה שאנוס אנכי לאכול ולשתות ואיני יכול להתגנב עוד מזה כאשר הייתי מנוסה בברלין ובשאר ארצות.

אחד משכני הוא הד׳׳ר זיידעל, אחד מהעורכים ספרי ניטשה.

שם בהר הוא יושב ואחותו –²⁷⁹⁴

מלבד קראקא איני מכיר עיר יפה כויימר. עבר, הו[ו]ה ועתיד מתאחדים בכאן מכל בכל, בבתים וברחובות, בגנות ובארמונות. ובכל מנוחה יתרה, שלוה עמוקה.

לפני צאתי קרא מו״לי פרק אחד מרומני שעשה עליו רושם גדול מאד.

ספורי יופיעו בכרך אחד גדול ומחירו יהיה מחמישה עד שישה שקל.

נמנ[י]תי להתחיל הדבר מראש, באשר יראתי מאוד את ההפסק הגדול אשר נעשה באמצע… ואקוה לגמור הכול לראש השנה שלהם.

בירח השלישי יבקרוני הירשפלד והיימן יומַים או שלושה.

גם המאה של מלניק קרובה לודאי. הוא דורש בשלומך ובשלום רעיתך.

קבלו ברכתי לחנוכת ביתכם, שלום שלום לכם ולבנכם, גם להש״ב [שארת בשר?] היפה.

ברגשי כבוד וידידות

שלכם מי״ב

693. אל קלמן טבצ׳ניק²⁷⁹⁵

4.10.1898

גיסי הנכבד, קבל ברכתי למעמדך בחיים ושמח אנכי שמצאת את המנוחה אשר דרושה לך ולביתך. מקוה אנכי שתודיעני כפעם בפעם מכל אשר אתך. ואסיר תודה אהיה לך לו תואל נא לכבדני בתמונתך ותמונת רעיתך ובנך לזכרון. ואז גם אנכי אעשה כן.

מצבי הוטב. מאז הופיעה עבודתי הראשונה הלועזית שעשתה רושם גדול בא הקץ לימי המצור והתלייה באויר. עתה אני עוסק בעבודה גדולה מאד שכבר אני מקבל למפרע שכר סופרים ומזה אני חי. מזה תלמד עד כמה מאמינים בי ובכשרוני. אל תשכח כי זר אנכי וכותב בשפה זרה.

בצאת העבודה הזאת לאור יתבסס מצבי כֻלו. בכאן הכל יפה מאוד. בכאן חיו גטו [גתה], שיללער, הרדר ועתה הפיל[ו]סוף האומלל פרידריך ניטשה. קרא ב“לוח אחיאסף” האחרון מאמרי “דור ודורשיו” אודות מנהיגים הציונים.²⁷⁹⁶

ברגשי כבוד ושלום לך ולחוה

שלכם באהבה

מי״ב

694. אל דוד ניימרק

[תחילת אוקטובר 1898]

ידידי.

אני בעצמי שלחתי לך את החוברת. מקוה אנכי שסוף כל סוף באה לידך. והיה אם לא כן הדבר האַבֵדה קטנה וגדולה, אחרי שאינה עוד להִמָצֵא.

בקבלך אותה הואֵל נא לשלחה אל לצרוס ולהודיעני את רושמך.

אגב גררא אודיעך שספורי הנ"ל יצא לאור בלוית עוד שנים או שלושה שאכתוב אותם אחרי רומני שאני עסוק בו כעת.

נלאתי את ברלין ההומיה שלא יכולתי לעבוד בה מאומה, והשתקעתי בכאן עדי ראש השנה שלהם, המועד היותר מאוחר לגמר רומני.

הוא יכיל ארבעה חלקים בכרך גדול ומחירו יהיה מחמישה עד שישה שקל. יצא לאור בראשית הקיץ הבא.

בטרם צאתי קראו המנו פרקים פרקים הירשפֿלד, עורכי ומו"לי וקבלו רושם גדול המנו. כֻלם מנבאים לו עתיד גדול.

העיר בכאן יפה מאד. המנוחה יתרה והתנאים מוכשרים לעבודה ביותר. רוח גדולי בעלי האסֻפות שחיו בכאן מרחף בכל אתר ואתר ואני שַבוי בין הנכרים ממש.

ואותו הפלסוף האֻמלל עם אחותו גרים שם בהר - - -

ודוקא בימים הללו שאני ושירתי נתונים לעם אחר, דמות דיוקנן של אבותַי באים ומטפחים אותי על פני. דוקא עתה אני מצטער בצער גדול על אשר נדחתי מן ספרתנו בדחיה מרֻבה.

ואני חשבתי אחרות. רציתי אחרות וחלמתי אחרות.

איזה צעירים עמלים עתה ליסד איזה מוצא להדפסת כתבי. ואולי יגמר הדבר בעוד רבע שנה.

בראשית יצא לאור המני קונטרסי: “על ישראל” (שמונה עשרה דברים בעד נבוכי הזמן…) הפרק האחרון: “על הספרות” ערוך רק נגדך, רצוני נגד מאמרך הפובלציסטי שהדפסת בהשלח.

מלבד זה כתבתי צרור ספורים עברים, וספר קטן: “אבות” (כולל גבורי כתבי הקֹדש לפי שטתי, קרח, עשו וכו').

לשאלת שנוי הערכין שלי נדפסו המני הרבה דברים במכ"ע אינם שכיחים, אחרי שהשכיחים לא ידפיסו את דברי.

יוצא מן הכלל מאמרי “דור ודורשיו” שנדפס בהלוח “אחיאסף” האחרון בדרך נס.

695. אל דוד ניימרק

[תחילת אוקטובר 1898]

בשבת שלהם

ידידי.

בעד ההלואה תודה. הדבר היה בעתו. ובכ"ז מתירא אנכי פן אהיה אנוס לעזוב את הפנה הטובה אשר מצאתי בכאן בהפנסיון מפני שהדבר עולה לי ביוקר מעט.

חוץ מזה מצאתי בכאן את המנוחה אשר בקשתי. איזה מין יופי מרחף בכאן איני יודע שחרו. הכל שָלֵו והכל שבתון. בגנת-הביתן של גטו הייתי, גם את הבית של ניטשי הבודד שם בהר ראיתי.

איני יודע מאומה אודתו. בכאן יקרא בשם ה“חולה” סתם. שכני על שלחני בכאן היה הארכיבר החדש של ה“ניטשי ארכיב” אשר קרא לי לבקרה, כן נמלץ אנכי מסופר אחד מברלין לפני אחותו מרת פֿרסטר. אבל עדיין לבי נוקף לגשת על אותו סף…

מדבריך אני לומד שציורי עשה רושם עליך. די לי אותו דבר מבלי פנות אם קרוב או רחוק הדבר. כל אשר אנו חושבים ומרגישים קרוב לנו, וזה הוא העיקר להגיד הכל.

אגב גררא, זה רק פרק מרומן גדול לועזי: “בגלות” בתור הקדמה לאותו רומן אני כותֵב עתה את רומני: “מעבר”.

שם תמצא עולם מָלא. טרגדיתו של כל ישראל.

מאמרי “דור ודורשיו” עושה רושֵם גודל. לפי דעתי אחד מן הדברים הטובים אשר כתבתי. האין בידך הלוח “אחיאסף” האחרון? הכל כך רחוק אתה מספרות העברית. כתוב לווארשא שישלחו לך בתור אכסמפלר לבקרת אם אינך רוצה לשַלֵם בעדו.

שלום לך

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי

שולח אנכי לך בזה את הקונטרס שלי “דור ודורשיו” בבקשה שתשיבהו לי מהרה בלוית משפטך.

696. אל יוסף מלניק²⁷⁹⁷

4.10.1898

ברביעי לעשירי.

חביבי. אתמול כתבתי לך והיום אני שולח לך לזכרון נכאַי²⁷⁹⁸ אשר כתבתי בערב ראש השנה שלנו.

עוד כשישה מאמרים חדשים יבואו בה“תלפיות”.²⁷⁹⁹

רביק[ו]ביץ כותֵב לי כי בעוד שבוע ימים יודיעני אם ישתתף בהוצאת ספרי. כפי הנראה ינחם מעט. לו תוכל לכתוב ולדבר על לבו.

מאה אצלנו לאו מילתא זוטרתא היא.

אינך יכול לשער עד כמה אני שמח לישב בכאן. מרגיש אנכי בקרבי חליפת הכֹח, כעין התחדשות. עתה אני יודע מה קרה לי באחרית הימים, מקרה לדורות –

נמנ[י]תי להתחיל עבודתי מראֹש. ההפסק באמצע והשנוי הפנימי היה גדול מלהמשיך את אשר התחלתי לפנים. איני האיש שהייתי אז וכמעט איני רואה את אשר ראיתי אז.

לבי השָלֵו אז לא היה מסוגל לשירת נכאים. קינה מבעי [דרושה] לי²⁸⁰⁰ ואני טיילתי בגן-עדן עם לבי השָלֵו והייתי מוכשר ביותר לשירת השלום.

עתה אטיל בשירתי טיפתי המרה.

מיום שעמדתי על דעתי לא היו לי תנאים מוכשרים לעבודה והרחבת הדעת כמו עתה.

המקום שאנחנו שרויים בו פועל על[י]נו ביותר ממה שאנו חושבים.

וויימאר בימות החול כשאר עירות בימי שבתות שלהם.

הרוח השורר בכאן הוא של עכו"ם ממש, ואין אפיל[ו] מקצת מרוח הר סיני בברית חדשה.

ג[י]סי נבחר לרב בעיר קמינקא במקום הגאון משה נחום ירושלמסקי.²⁸⁰¹

יִרָניה [אירוניה] היתה שאנכי צריך הייתי לברכו. גם ברוך יהיה –

את מ[ו]צקין דברתי הרבה בימים האחרונים. הוא אדם ישר.²⁸⁰²

בדבריו אודות א"י מצאתי מעט.

חיה בטוב,

שלך

מי"ב

שים לבך לאסוף כל מה שיכול אתה לאסוף. גם מספרות הז’רג[ו]נית של בעלי האסֻפות מנדלי, שלום עליכם, ספקט[ו]ר, פרץ אסוף כל מה שתוכל.

כן המצא לי את [ספר] יוסיפון הקטן.

697. אל מרדכי אהרנפרייז²⁸⁰³

4.10.1898

לידידי מכבר.

והיה אם כבר נפסקה ידידתנו בזרוע, מקוה אנכי שעוד נשאר בינינו איזה יחס ספרותי; ונשען על זה אני מרשה לי לכתוב אליך הפעם, בבקשת סליחה ה[י]מנך למפרע על אשר אטרידך.

לרגלי איזה דברים של שירה נחוצים לי מאֹד מכתבי הפנימים שכתבתי לך. ואַסיר תודה אהיה לך, אם תואֵל נא בטוּבך להמצ[י]א אותם אלי ע"מ להחזירם לך לעת מצוא בלוית שאר מכתבי אליך המונחים אצלי.

אין אני צריך לומר לך עד כמה היתה קשה עלי הכתיבה אליך הפעם. ובחזקה אני מבליג על רגשותי בהקיפי הכֹל. אבל בכל מקום נוגע לשירתי אני עושה הכֹל, ובעל נפש כמוך הלא בין יָבין דברים כאלה.

בזה אני אומר שלום לך ולרעיתך הנכבדה ולכל אשר לכם. וגם ארשה לי להודיעכם איזה דברים אוד[ו]תי אם עוד נוגעים לכם.

עוסק אנכי עתה בכתיבת רומן גדול מעולמו של ישראל בארבעה חלקים, בשם: “יעֶנזייטס” בעד מו“לי ה' ס. פֿישר, יצא לאור בקיץ הבא – קרוב הדבר שלראש השנה שלהם תִוָסד אגודת צעירים להוצאת כתבי העברים. וגם קרוב הדבר שבצאת רומני לאור אשיג פרס-מסע לנסיעה ספרותית לא”י.

מקוה אנכי ששלום לכם ולכל אשר לכם ובזה אסיים ברגשי כבוד וידידות

ד"ר מ. י. ברדיטצבֿסקי

נלאתי נשוא את ברלין ההומיה והשתקעתי בכאן עדי גמר עבודתי.

698. אל יוסף מלניק²⁸⁰⁴

5.10.1898

נכבדי.

גם היום קבלתי מכתב מבן-אב[י]גדור, הוא רוצה להדפיס הכל עפ"י תנאי. מאמרי “זקנה ובחרות” עשה עליו רושם גדול.

הדבר לא אוכל לדחות בקנה, והרי זה תלוי בתוצאות דברינו. ולכן אבקשך שתמהר להשיבני תוצאתנו המוחלטת: היהיה לנו ה[י]מנך מאה רו"כ או לא?

מהר להשיבני באופן שבט"ו דנא כבר תהיה לי תשובתך. כֹבד ראש של אותן הדברים אין אני צריך לומר לך.

עוד דבר אחר נולד אצלי. רואה אנכי עתה שאיני יכול לעבוד בשתי רש[ו]יות בבת אחת. סדור כתבי העברים צריכים יהיו לכל הפחות רבע שנה. ולו באתי ביחוס את בן-אב[י]גדור כי אז יכולתי לחיות ה[י]מנו מראש השנה שלהם עדי ראש הקיץ. רבע חפשית בעדי ממו“לי הלועזי, אחרי שבין ספור לספור רוצה אנכי להִנָפש. והיה אם גם יהיה לנו השלושה מאות רו”כ אי-אפשר לי לקבל פרס. לתכלית זה דרוש היה ארבעה מאות וחמישים. חמישים לחודש.

לעֻמת התועלת של ב"א הרי התועלת שלנו לעמוד לבדנו. ובכן הדבר צריך עיון גדול.

ובין כך אחכה לתשובתך ע“ד תוצאות הדבר. כי לע”ע הרי הדבר שלנו עוד חלום ממש, וחלום אינו דוחה את הודאי.

מקוה אנכי שתבין לרעי.

שלך

מי"ב

699. אל חיים דב הורוויץ²⁸⁰⁵

5.10.1898

לאדוני הנכבד.

בט"ו דנא עלי לדעת על נכון אחרית דברינו. ולכן אבקשך שתשתדל להמציא לי עד אותו יום את התוצאה המוחלטת: היהיה לי מכם מאה שקל או לא?

מהר להשיבני דבר, באופן שבט"ו דנא כבר תהיה תשובתך אצלי.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

700. אל ליאו מוצקין²⁸⁰⁶

6.10.1898

אדוני הנכבד,

למרות רחוקים אנו מעט אם הרבה במפעלנו, חושב אני שקרובים אנו בדבר שנוי הערכין בעולמו של ישראל ובמה שנוגע לתחית ספרתנו על יסודות אלה.

כבר אמרתי לך בטרם נפרדנו מהמחשבה אשר חושבים איזה צעירים להוצאת כתבי בבמה בפני עצמה, שהם רואים בזה כעין נסיון להתחדשות ספרותנו וחרותה מיסוריה הדתים שעדיין מושלים עליה בכִפה.

מה שעשו עד עתה מעט מאד ולבי נוקף לגשת אל עבודה רבה כזאת בתנאים מעטים. צריך הדבר להתבסס מעט באופן שנוכל לעמוד בפני האויב ולא רק חוברת אחת או שתים ואחר נחדול.

יודע אנכי את מעמדך בין טובי עמנו ויחוסך לאלה שאפשר בידם לעשות. והיה אם תתרצה לעמוד לימיני ולהמציא ל“תוצאה” שלנו איזה עזר חמרי, אסיר תודה אהיה לך.

אנכי [?] במבואות[י]נו, אולי יכול אתה לעשות איזה דבר בעדי או בעדנו.

מו"ל אחד²⁸⁰⁷ החל להדפיס עתה רוב כתבי ישנים גם חדשים ולשלם לי במיטב. בהִוָסד במה חדשה זאת אני מותר על שכרי ועוד מקבל עלי טרדה מרובה. אבל מוצא אנכי לנחוץ ליסד בעד כל אלה אשר לא כורעים לבעל במה ספרותית חיה; אחרי שמזה, רק מזה, כלומר בהברא האפשרות לספרות חדשה ולאנשים חדשים אולי יש תקוה לנו בתור עם.

בדרך אשר הלכנו בו עתה לא נוכל ללכת ולא נוכל להמשיך את הקיום הלאה. קולט[ו]רתנו העתיקה שהיא היא הביאה אותנו לידי גלות. לנו צריך התחדשות מעיקרא והרכבה שלמה בין אנוש[יו]תנו ויהדותנו, לזה אפשר רק בהברא לנו האפשרות לספרות חדשה, ספרות אנושית ולא דתית.

עם מה שיש לנו עד עתה יכולים אנחנו רק למות ולא לחיות.

דוקא באותו יום או יומים שאני שבוי בין הנכרים ממש אני מרגיש מה חסר לנו ומה עוד יכול להעשות בקרבנו.

רוחנ[י]ות צריכה לנו. חרות רוחנית מעיקרה בטרם מוכשרים נהיה לחרות מדינית. בראשית צריך לנו הרצון, הכשרון להרצון, ואולי יהיה די לנו.

אין מלים בפי להביע לך רגשותי עתה. מה אני עושה בכאן בשעה שעמי וספרותי שרוי[י]ם בצער? ואנכי על נהרות בבל אשיר שירת ישראל לעם נכר…

חושב אנכי שבנין במה ספרותית חדשה לנו, תקיים בי מצות פדיון שבויים.

עשה מה שתוכל.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר מ.י. ברדיטשבסקי

במטותא המצא לי את חוברת “השלח” אשר לקחת ה[י]מני.

701. אל חיים דב הורוויץ²⁸⁰⁸

6.10.1898

אדוני הנכבד.

סלח לי בטובך על אשר אטרידך עוד הפעם בדבר הנוגע לי.

וזה הדבר: בעת הדו"ד [דין ודברים] שהיה ביני ובין העורך ר. ב. מ. [ראובן בן מרדכי] בריינין בקשתיו שיגביל לי את המועד היותר אחרון להופעת חוברתו; אחרי שהותנה בינינו שחצי שנה מההופעה יש לי רשות להדפיס דברי עוד הפעם.

הוא הגביל לי ימי האביב העברוּ, ונמצא שבראש השנה שלנו כבר היה לי רשות להדפיס.

הזמן כבר עבר ואנחנו אין אנו רואים מאומה. ומה יהיה אחרית הדבר? הנכתב בעד תולעי איטצק[ו]בֿסקי.²⁸⁰⁹

אבקשך להתרות אותו בשמי:

בראש השנה שלהם אחל לסדר קונטרסי “על ישראל” לדפוס ואצרף אליו את מאמרי: “זקנה ובחרות”. הדבר יצא לאור לימי האָביב הבא ונמצא הארכתי לו את הזמן חצי שנה, כלומר אם יוצא לאור חוברתו תכף, תהיה ביני ובינה כחצי שנה.

יעשה כטוב בעיניו, אנכי לא אניח להוליך אותי שולל. בראשית הקיץ הבא יופיע מאמרי מבלי כל השגחה אם כבר הופיע המו"מ או לא. די[י]ני.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר מ. י. ברדיטצבֿסקי

עוד הפעם אבקשך למהר להודיעני תוצאת דברינו.

לי טוב מאֹד בכאן והרני שמח להשנוי אשר עשיתי במקומי. אנכי מקוה לעבוד הרבה בכאן.

702. אל יוסף מלניק²⁸¹⁰

7.10.1898

ע"ש.

בשלהי, בדיני ממ[ו]נות. צריכים לי מאֹד י"ב שקלי שבידך, וגם בדבר הלואה צריך לי לדעת מהרה.

לתשובתך בארוכה על כל מכתבי אחכה במהרה. כן גם לשקליך אחכה.

לע"ע אין אצלי כל חדש. היום באתי בחדרי החדשים שהנם טובים מאֹד ומוכשרים בעדי.

בדידתי גדולה כל כך עד שאיני מרגיש אותה מאומה.

פני מטיבים ואני מקוה לשוב אליכם ברלינה לראש השנה שלהם בפנים צהובות. ואולי עוד קודם לזה במִהוּר עבודתי לפי שעורי עתה.

מרחוק כבר קראתי בית ניטשי הבודד שם בהר, והבית הוא אד[ו]ם כהה –

את הפנימי לא ראיתי, אם כי קרוּא אנכי לשם. יראתי את הרעשתי.

וגם את גנת-הבתן של גטו [גתה] כבר ראיתי ועוד הרגעים מרחפים לנגד עיני.

בכלל בכאן הכל שבת, ברחובות לא נראה איש רק [אלא] לעתים רחוקות. האנשים מלאים שלוה וגישה פנימית.

חיה בטוב

שלך

מי"ב

הכבר כתבת לבעלת ביתך בדבר דירתך. אל נא תשכח. היא מחכה על זה.

703. אל אחד העם²⁸¹¹

8.10.1898

ידידי הנכבד.

לשמוע משפטך שמחתי. צדקת. הגדתי מה שבלבי.²⁸¹² והיה אם גם זה ראית שרק המעט מהרבה הגדתי, תוכל לשער צערי להיות סגור ומסוגר ובלי מקום להגיד בו דבר – ואתה הלא תדע כי אנוס אנכי לכתוב ולומר…

עוד הפעם עו[ו]ן פלילי לי בספרתנו. בן-אב[י]גדור אמנם בא עמי בדברים אודות כתבי, אבל הדבר עודנו רחוק מלהגמר. ובתוך כך מִהר לחשוב אותי ואת כתבי בין המוכנים לדפוס. לא יאומן כי יסופר.²⁸¹³

מהרתי לשלוח אתמול הכחשה גלויה ל“הצפירה”, והיה אם לא תדפיס אותה, אבקשך שתעשה אתה למעני אותו דבר. מלבד שהרי יש בזה הקלת ראש נגד הסופרים להשתמש בשמם בלא רשותם הרי יש בזה גניבת דעת הבריות.

והיה אם אצרף לזה, כי עוד לפני רבע שנה, לא מצא המו“ל הנ”ל לנכון לפנות אלי ולבקש עבודתי בעד רשימת הביבלי[ו]תקיה שלו, ועתה ימהר להשכין את שמי, תצא לי תוצאה לא נעימה לספר[ו]תנו.

אלי אלי! עד מתי?

_____

בכאן הכל יפה. מצאתי את המנוחה אשר בקשתי והר[י]ני עובד בהתמדה יתרה. לראש השנה שלהם אגמר לפי תקותי כל ארבעה חלקי רומני, עשרה בוגין בדפוס לכל חלק. מחירם יהיה מחמישה עד שישה מאַרק ויצא לאור בראשית הקיץ הבא לפי שעורי.

לפי החשבון הנ“ל אקבל שכרי מן אלף עד י”ב מאות שקל בעד כל תוצאה. ומכאן תראה שעדי יצא אור, אוכַל כל התוצאה הראשונה; ונמצא אנכי עומד בחומר באותו מקום עמדתי בהתחלתו. לי תושיע רק התוצאה השניה, נקוה שתבוא.

בכלל מקוה אנכי הרבה מעבודתי זאת ברוח.

בזה אני אומר שלום לך ולביתך, לבתך ולאחותך

שלך

ד“ר מי”ב

704. אל צבי מלטר²⁸¹⁴

[8.10.1898]

בשבת שלנו בבֹקר.

ידידי היקר! יחד עם גליונך אשר פלח כל משכיות לבבי,²⁸¹⁵ באוני השמועה הנוראה מברלין: שאחד מן החבורה שלנו הידוע לך, יוליס הירשפֿלד, אחי המשורר מֵת לפתע פתאום; והוא היה עסוק בחנֻכת ביתו הנאה, בה כלים נאים, אשה נאה, אח נאה ואם נאה.

אינך יכול לשער עד כמה נוגע לי הדבר. הקורבה [הקירבה] הרוחנית שלנו היתה באחרית הימים כמעט ליַחַס משפח[ת]י. השבר גדול מאֹד בעדו ובעד כֻלנו –

הוא היה בעל כשרון גדול בשירה עלי מינים.²⁸¹⁶ לגדולות נוצר ונפל שדוד על מזבח המסחר…²⁸¹⁷

כמו שאנחנו אנו היהודים היהדותים האחרונים, היה הוא היהודי התגרני האחרון, האחרון שבאחרונים.

הוא אמר לי שמיום עמד על דעתו לא עשה עליו רושם גדול כל כך דבר שבשירה כהציור של ה“שוק” בספורי ושקורא אותו בכל יום על ידן [יד] שֻלחן חנותו.

הוא היה מוכר כלי כסף וזהב ליהודים וערלים שמנים, נרקבים בארמונ[ו]תיהם, בעוד שבנפשו היתרה היתה שירת עולם מָלֵא.

גם זה מחללי ישראל, מטרגדית העם ולא האיש, כֻלנו אובדים, כֻלנו מתים בחיינו רק שפתינו דובבות בקבר…

האילנות אשר מסביבי מחשים, השמים פרוש למנוחות ותכלתו הכהה נמשך בבלי-יודעים. הבתים, הארמונות, האנשים הם ומחשבותיהם ורגשותיהם מונחים עתה למנוחות; ורק אני עם צערי הגדול יושב בכאן, בחדרי השָלֵו ואני מרגיש מה קרה לנו מראשית הימים עד אחרית הימים.

וגם אותך ואת צערך אני מבין, אני מצטער, ומאומה אין בידי לתת לך, לומר לך, להגיד לך; אחרי שגם לי אין מאומה, גם אני קרוע לקרעים, כתות ומעוך ומעולב [נעלב] עד פנימת נפשי.

רק לצעוק צעקה גדולה ומרה יְכולים אנו, לקרוא תגר על מעשי בראשית, על כל היקום והמציאות, על ישראל ועל אלהי ישראל.

לנו רק לתַנות, לבכות ולקרוא באזני העולם כֻלו את צערנו הגדול, את טרגדיתנו ואת מררתנו.

לנו להתודות, לומר בפעם אחת ושתים ושלש עד סוף כל הימים, מה אנו ומה חיינו. לנו לקלל את חיינו ואת חיי עמנו ולסבוך עצמות קולטרתנו האובדת ומאבדת על מטה של חבלים.

זאת היא החיוב האחד שלנו, התוכן שלנו לחיות.

אני רואה לנו מלאכות, מַלאַכוּת לפדות את הנשארים, לפדותם ע"י צערנו והודי [והוידוי] שלנו הפנימי.

אנכי כשאני לעצמי אני פודה את עצמי ע"י גלוי נפשי ומהותה, עשה גם כמוני ותראה כי ינוח לך מעט.

אני משביעך בכל לשון של שבועה שמבו ביום תקבל דברי אלה תשב על האבנַים לכתוב עברית ודוי אחד הצעירים בתבנית ספר-יומי, את הוד[ו]י הפנימי שלך עד סוף כל נפשך והגד הכל מה שבלבך.

בלא הפרזה אני אומר לך שאני רואה בהמעט אשר ראיתי בך כשרון גדול שירי-צערי, ותקותי חזקה שתתן לנו דבר לדורות.

ותהיה לנו עתה מה שהיה לנו גבריאל גרַם ב“הנפשות העיפות” של ארנא גרבו[ר]ג.²⁸¹⁸

כבר מלתי אמורה לך שקרוב הדבר מאֹד שתִוָסד קופה קטנה להוצאת כתבי, או יותר נכון לבנין במה קטנה ספרותית ח[ו]פשית.

מאה רו"כ כבר ישנם ושני מאות נותרות כמעט בטוחים.

אנכי חפץ להקדיש מאה בעד הדפסת כל חוברת על נייר יפה ומהודר רק בשני מאות אכסמפלרים בעד יחידי-סגולה וחושב אנכי להדפיס בראשית: “על ישראל” שלי וקובץ ספורים שלי והיה הוד[ו]י שלך לחוברת שלישית ביחד עם מבוא גדול ה[י]מני.

רחוקים אנחנו מאֹד אבל קרובים אנו ביותר ממה שאתה חושב. נכון אנכי להשתתף עמך בהוצאה זו.

ואחרי שכמוני כמוך הולכים אנו לקראת איזה עתיד יותר טוב, מקוה אנכי נאמנה שבמה שלנו זאת הקטנה תתגדל באחרית הימים ושאנחנו נניח אבן-פנה לבנין ספרות חדשה אנושית ולא דָתית.

מקוה אנכי שהדור הבא על צדנו.

ה“דור ודורשיו” שלי עשה רושם גדול, גם על אחד-העם.

מכאן תראה כי לא אלמן ישראל ושעוד לא נשחת טעמו כֻלו.

בהרוַח לנו והתבסס מעמדנו מעט נלחם את כל הספרות, את הרבנים, את כל הרקב והשחפת בנו.

וזאת תהיה התֹכן שלנו לחיות, זאת תתן לנו איזה מעמד רוחני בחיים.

עליך להלחם, להשאר בברלין ותשאר בברלין, גם אנכי אשאר שמה, אתה בשלך ואני בשלי. ועבודה זאת משותפת תהיה לנו בכל מהלך חיינו.

זאת למודעי גם המבקר הרוסי הכולל,²⁸¹⁹ לבו טוב עמדי, ושיש לי מו"ס הגון כולל, באדסא ש. ב. הרינשטיין.

צדקת, התמדתי בכאן גדולה כל כך עד שאגמור את עבודתי בזמן יותר קצר, ובבואי נדבר את דברינו.

והיה בגמרי עבודתי ואוכל לקבל אורחים, ובכיסך יהיו מותרים כעין שלושים שקל תוכל לבוא הנה לגמור פדיון ישראלים בעיר שכֻלה נכרים –

חשוב הרבה בזה. הענין לאו חלום הוא, מפעל גדול. מעשה לדורות –

לעת עתה לא תגיד לאיש דבר, ואשביעך עוד הפעם שלא להחמיץ את כתיבתך נגש [וגש] תכף אל המלאכה.

דוקא באותם הימים שאיני בברלין ובודד אתה תוכל לעשות את הדבר ביותר טוב.

אנכי רואה עתה מה טיבה של המנוחה בעד עבודה רוחנית.

בן-אב[י]גדור עשה לי עו[ו]ן פלילי. הוא בא עמי בדברים ובהצעה להדפיס את כתבי, ובתוך כך הדפיס מודעה רבה לחשב אותי ואת כתבי בין המוכנים לדפוס אצלו. מה תאמר לזה? עוד לפני רבע לא מצא א"ע [את עצמו] לנכון לפנות אלי ועתה הוא ירוץ אחרי.

מהרתי להכחיש את הדבר ומעתה נפסק חבילתנו לגמרי. נורא הדבר!

705. אל דוד פינסקי²⁸²⁰

8.10.1898

ידידי הנכבד. איני יודע אם כבר שמעת מהאסון אשר קרה לנו. אחד מה“חבורה”, יוליוס הירשפלד, אחי המשורר [גיאורג הירשפלד] מת אתמול פתאום ושבק אותנו לאנחות. אינך יכול לשער גודל צערי, הוא היה אחד מן האנשים הטובים אשר הכרתי, בעל כשרון גדול ואסור אל מסחרו בכלי כסף וזהב. הוא היה הסוחר האחרון בישראל באותו מובן שאנכי הדתי האחרון בישראל. צערו הגדול ידעתי אני.

לי בכאן שלום ומנוחה. הכל בכאן כבימות השבת. הכל עצוב ושלֵו והכל שותק. עיר כזה ואנשים כאלה לא ראיתי. כל איש צריך לבוא הנה ויראה את היד הגדולה של האדם –

הימים האחרונים נתקו אותי לגמרי מהק[ו]טב אשר הייתי שרוי בו בימים האחרונים. ברלין מחללת אנשים כמוני.

סערה, קדושה, אש וגפרית, כל הצבעים הנפשיים והרוחיים ממלאים אותי עתה. לבכות, לצעוק, לשיר אני רוצה, אני עושה.

במרחק אני רואה עתה את עבודתי ואני מתפלא עלי ועליהם, עליך ועל כל איש ישראל שעברו עד הנה בים וביבשה ולא אמרו מאומה ולא צעקו מאומה.

איני יודע מה קרה לי באחרית הימים, לבי בל ישקֹט, מוחי בל ישקֹט, כל אשר בי לא ישקֹט; ואני מרגיש את עצמי כאילן בודד במדבר –

אבל תחת ה“מדבר” אני גר בשלושה חדרים קטנים ממש ואני אוכל ושותה ממש. נתתי את עצמי בפנסיון כדי להיות אנוס לחיות כבן-אדם.

ומקוה אנכי שהזמן בכאן לא יאריך לי, אחרי שבהתמדתי היתרה אבליע שלושה ירחים בשניים.

בקלות דעתי אני משלם מאה ועשרים שקל. ההוצאות וכו' מחו הרבה ממון אצלי ולי אצלי דחק.

ידידנו פריש חייב לי חמישים שקל שעליו לשלמם לי מהכסף אשר יקבל מאביו בשלהי דירחא זה על השעורים, ואת הכסף תקבל אתה על שמך, אחרי שעליו “להניח” איזה שעור בברלין ואת המותר, כלומר החמישים תשלח לי. כן כתב לי לפני שעה.

והיה אם אתה, או רעיתך הגאונית בהלואה יכולים להמציא לי הלואה בת חמישים, לכל המאוחר עדי שלהי דירחא זה או עוד קודם לזה, חסד גדול תעשו אתי ואסיר תודה אהיה לכם.

גֵר אנכי בכאן, ואותם החמישים הנצרכים לי עתה יטריד[ו]ני. במטותא הצילו אותי מן טירדה זו אם יכולים אתם. בין כך הלא אתם בין אנשים אתם שרויים.

שלום לך ולרעייתך ולבנכם

שלכם

מי"ב

בן-אביגדור ירוץ אחרי. אתמול קראתי מודעה ב“הצפירה” שבין הספרים המוכנים אצלו לדפוס ישנו מ. י. ברדיטצבסקי, ספורים ומאמרים “שונים”. –

מה תאמר לעו[ו]ן פלילי כזה, להשתמש בשם אחרים בלי רשותם. ואל תשכח כי לפני רבע [שנה] לא מצא לנכון להפנות אלי.

הוא עושה לי את החלקות היותר גדולות, יציגני עליון על אחד העם וכו'.

אגב גררא: אחד העם קבל ממאמרי “דור ודורשיו” רושם גדול –

706. אל יוסף מלניק²⁸²¹

8.10.1898

נכבדי. אנוס אנכי להעירך שבן-אב[י]גדור חשב אותי ושָׂם כתבי במספר הדברים המוכנים אצלו לדפוס בלא רשות. נורא הדבר! לא יאומן כי יסופר!

על[י]נו להשתדל לבנות לנו במה, לא נוכל לעשות מאומה אצל אנשים כאלה.

מאמרי “דור ודורשיו” עשה על אחד-העם רושם גדול[.] “בכלל נראה שהשתדלת להגיד באמת מה שבלבך” יאמר.

לתשובתך על כל דברי ולהשקלים אחכה. צריך לי מאֹד.

שלך

מי"ב

בזו הרגע באותני השמועה הנוראה שאחי הירשפלד מת פתאום. אינך יכול לשער צערי.

היום קרוא אנכי לבקר את הארכיבֿ של ניטשי.

707. אל חיים דב הורוויץ²⁸²²

8.10.1898

אדוני הנכבד.

אנוס אנכי להודיעך שבן-אב[י]גדור חשב את שמי ושם כתבי בתוך הספרים המוכנים אצלו לדפוס בלא רשותי. כך נוהגים אצלנו בשם הסופרים! לא יאומן כי יסופר!

בימים האחרונים גבר אצלי הצורך לפעול ולעשות לפי יכולתי ואני מקוה להתחיל בדבר בשובי ברלינה לראש השנה שלהם. ומקוה אנכי שעשֹה גם נוכל.

לתשובתך אחכה במהרה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

לי מנוחה ועבודה יתרה.

מאמרי “דור ודורשיו” עשה על אחד-העם רושם.

708. אל צבי מלטר²⁸²³

9.10.1898

P.S.

יקירי.

כל כעסך כדרכך למותר. פֿריש נסע בעצמו לברן, ע“מ לכתוב בשם עבודתו ולבוא ברלינה אחרי ראש השנה שלהם ע”מ להתדקטר, והוא בעל צורך גדול עתה כביכול – בקשתי לפנות לה. והנה האסון הגדול.

מתירא אנכי שאנוס אהיה לעזוב בט“ו דנא את ה”פִּנה" הטובה שלי. אבל אז אשלם כל כספי שבידי ונמצא אנכי בא אל “חדר” חדש וחי על חשבוני, מבלי גֵרה [אגורה] אצלי – מקוה אנכי שעשֹה תעשה מה שיכול אתה לעשות.

מעין דבריך כתב לי גם אחד-העם. והוא אֵינו יחיד בדבר. שמח אנכי כי עוד לא אלמן ישראל להרגיש איזה אמת, ומצטער אנכי על אשר אין לי מקום לכתוב ולהגיד.

בימים האחרונים יסית[ו]ני בני מעי לכתוב אוד[ו]תך ואודות שאר הצעירים אשר החלו לפעול עלינו. במין הזה יכולתי להגיד לכֻלנו דברים בל שמענו.

לבי כים נגרש [סוער] ומוחי מלא מחשבות. עשיר אנכי בצד זה ועני בצד זה.

אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

שלך

מי"ב

בשבת שלהם.

והיה אם רוצה לטפל בווייסע²⁸²⁴ עשה הדבר מהרה.

בכלל בא העת שננתק את החבל כֻלו.

709. אל יוסף מלניק²⁸²⁵

9.10.1898

בשבת שלהם. “שבוע שלמה” לשבתי בוויימר –

חביבי. כל יְמות השבוע העברה המטרתי עליך מכתבים וגליונות, ואין קול ואין קשב ה[י]מנך. מה לך? לבי נוקף – כתוב לי מהרה בארוכה והשיבני על כל דברַי.

כדי שלא לערבב את הדברים אחכה בכתיבתי אליך עדי תשיבני על גליוני זה מ“שבוע שלמה” –.

התחלתי לעבוד בהתמדה ואקוה לגמור את הדבר בזמן יותר קצר מאשר חשבתי. רק יָרֵא אנכי פן אהיה אנוס לעזוב את ה“פִּנה” הטובה בהפנסי[ו]ן מחסרון כיס.

עוד הפעם אנוס אנכי להזכירך בדבר הכסף. צר לי להיות כנֹשה –

שלך

מי"ב

איני יודע אם כבר הודעתיך מהאסון אשר קרה לאחד מהחבורה שלנו. ה' יוליס הירשפלד, אחי המשורֵר מת פתאום שלשום.

710. אל דוד ניימרק²⁸²⁶

[תחילת אוקטובר 1898]

ידידי.

אני בעצמי שלחתי לך את החוברת.²⁸²⁷ מקוה אנכי שסוף כל סוף באה לידך. והיה אם לא כן הדבר האַבֵדה קטנה וגדולה, אחרי שאינה עוד להִמָצֵא.

בקבלך אותה הואֵל נא לשלחה אל לצרוס ולהודיעני את רושמך.

אגב גררא אודיעך שספורי הנ"ל יצא לאור בלוית עוד שנים או שלושה שאכתוב אותם אחרי רומני שאני עסוק בו כעת.

נלא[י]תי את ברלין ההומיה שלא יכולתי לעבוד בה מאומה, והשתקעתי בכאן עדי ראש השנה שלהם, המועד היותר מאוחר לגמר רומני.

הוא יכיל ארבעה חלקים בכרך גדול ומחירו יהיה מחמישה עד שישה שקל. יצא לאור בראשית הקיץ הבא.

בטרם צאתי קראו ה[י]מנו פרקים פרקים הירשפֿלד, עורכי ומו"לי וקבלו רושם גדול ה[י]מנו. כֻלם מנבאים לו עתיד גדול.

העיר בכאן יפה מאד. המנוחה יתרה והתנאים מוכשרים לעבודה ביותר. רוח גדולי בעלי האסֻפות שחיו בכאן מרחף בכל אתר ואתר ואני שַבוי בין הנכרים ממש.

ואותו הפ[י]ל[ו]סוף האֻמלל עם אחותו גרים שם בהר - - -

ודוקא בימים הללו שאני ושירתי נתונים לעם אחר, דמות דיוקנן של אבותַי באים ומטפחים אותי על פני. דוקא עתה אני מצטער בצער גדול על אשר נדח[י]תי מן ספרתנו בדחיה מרֻבה.

ואני חשבתי אחרות. רציתי אחרות וחלמתי אחרות.

איזה צעירים עמלים עתה ליסד איזה מוצא להדפסת כתבי. ואולי יגמר הדבר בעוד רבע שנה.

בראשית יצא לאור ה[י]מני קונטרסי: “על ישראל” (שמונה עשרה דברים בעד נבוכי הזמן…)²⁸²⁸ הפרק האחרון: “על הספרות” ערוך רק נגדך, רצוני נגד מאמרך הפובל[י]ציסטי שהדפסת בהשִלֹח.²⁸²⁹

מלבד זה כתבתי צרור ספורים עברים, וספר קטן: “אבות” (כולל גבורי כתבי הקֹדש לפי שטתי, קֹרח, עשו וכו').²⁸³⁰

לשאלת שנוי הערכין שלי נדפסו המני הרבה דברים במכ"ע אינם שכיחים, אחרי שהשכיחים לא ידפיסו את דברי.

יוצא מן הכלל מאמרי “דור ודורשיו” שנדפס בהלוח “אחיאסף” האחרון בדרך נס.

711. אל דוד ניימרק²⁸³¹

[תחילת אוקטובר 1898]

בשבת שלהם

ידידי.

בעד ההלואה תודה. הדבר היה בעתו. ובכ"ז מתירא אנכי פן אהיה אנוס לעזוב את הפנה הטובה אשר מצאתי בכאן בהפנסיון מפני שהדבר עולה לי ביוקר מעט.

חוץ מזה מצאתי בכאן את המנוחה אשר בקשתי. איזה מין יופי מרחף בכאן איני יודע שחרוֹ. הכל שָלֵו והכל שבתון. בגנת-הביתן של גטו [גתה] הייתי, גם את הבית של ניטשי הבודד שם בהר ראיתי.

איני יודע מאומה אודתו. בכאן יקרא בשם ה“חולה” סתם. שכני על שֻלחני בכאן היה הארכיבר החדש של ה“ניטשי ארכיב” אשר קרא לי לבקרה, כן נמלץ אנכי [קיבלתי המלצה] מסופר אחד מברלין לפני אחותו מרת פֿרסטר. אבל עדיין לבי נוקף לגשת על אותו סף…

מדבריך אני לומד שציורי עשה רושם עליך. די לי אותו דבר מבלי פנות אם קרוב או רחוק הדבר. כל אשר אנו חושבים ומרגישים קרוב לנו, וזה הוא העיקר להגיד הכל.

אגב גררא, זה רק פרק מרומן גדול לועזי: “בגלות” בתור הקדמה לאותו רומן אני כותֵב עתה את רומני: “מֵעֵבֶר”.

שם תמצא עולם מָלא. טרגדיתו של כל ישראל.

מאמרי “דור ודורשיו” עושה רושֵם גודל. לפי דעתי אחד מן הדברים הטובים אשר כתבתי. האין בידך הלוח “אחיאסף” האחרון? הכל כך רחוק אתה מספרות העברית. כתוב לווארשא שישלחו לך בתור אכסמפלר לבִקֹרת אם אינך רוצה לשַלֵם בעדו.

שלום לך

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי

שולח אנכי לך בזה את הקונטרס שלי “דור ודורשיו” בבקשה שתשיבהו לי מהרה בלוית משפטך.

712. אל דוד פינסקי²⁸³²

10.10.1898

ביום שני בבֹקר.

ידידי. לרגלי נחיצת הדבר אשר כתבתי לך אנוס אנכי להכפיל בקשתי. קרוב הדבר למאֹד שאָנוס אהיה לעזוב דירתי, מפני י[ו]קרה, בט"ו דנא, ואז לא ישאר בידי גם פרוטה אחת… השתדל בדבר. בשעת חירום שָאנֵי!

כבר בקרתי בתי גטו [גתה] ושיללר. בבית הראשון נראה מה בין משוררי האֻמות למשוררי ישראל ר"ל.

כבר החלתי לעבוד. עתה מעביר אנכי בקולמ[ו]ס על הראשונים ואני משנה הרבה ומוסיף הרבה.

רואה אנכי גדולות מעבודתי.

שלום לך ולרעיתך ולבנך

שלכם

מי"ב

713. אל צבי מלטר²⁸³³

11.10.1898

ידידי.

חשבתי שתשיב לי בארוכה ע"ד הודוי – אל תהיה עָצֵל. אני רואה בזה פדיון נפשי לפי שעה ולדורות… לולא עטי עתה כי אז יצאתי מדעתי. לבי כים נגרש ויש אשר הים יעלה על גדותיו – כתוב ואל תתעצל, רגשות לא נוכל להחמיץ… עברה גדולה מצדך לדחות את הדבר. התאזר וכְתוב.

כתוב בתור ספר יומי, או לי בתור מכתבים – כן הודיעני דעתך בדבר הענין הספרותי בכלל.

בן-אב[י]גדור מהר להדפיס את שמי ושם כתבי בין ה“מוכנים אצלו לדפוס” בעוד לא הבטחתי לו כלל. עתה ירוץ אחרי ולפני רבע [שנה] עבר עלי בשתיקה.

עמך ישראל מין עם…

_____

בדבר הכסף טוב. אסתפק במחצית. שלח לי עשרים ושלושים בשני פעמים. בחודש זה ובבא. אבל תנאי אתנה עמך להשיבם לך מרבע – עד מחצית שנה בהגמר דיני עם מו"לי, כלומר שאין לך לחשוב על כסף זה כשקלים הנִתנים ומקובלים מיד –

ניימרק הלוני כ"ה שקל. בלוית שלך ובלוית מה שהבטיח לי עוד אחד הרי כבר ימלא החסרון לרבע זה. קבל תודתי למפרע.

מתמיד אנכי מאֹד - -

בדבר הכתיבה אוד[ו]תכם לא בנת לרעי. אנכי אמרתי לך רק רעיון פנימי שאיני עושה אותו בקרוב. בכלל, הלא תדע כי אין לי מקום לכתוב - - - -

כתוב הרבה. ימי הגשם כבר החלו – ואני עצוב יותר מתמול שלשום.

שלך

מי"ב

714. אל דוד פינסקי²⁸³⁴

11.10.1898

וויימַר, בי"א לעשירי.

ידידי. צר לי על מכתבי הגדול אשר כתבתי אליך ונאבד – צערי עוד גדול מהאסון אשר קרה לאחד מה“חבורה” שלנו ואיני יָכול להאריך. יוליס הירשפֿלד אחי המשורר מת לפני יומַים – הוא היה איש נכבד מאֹד והסוחר האחרון בישראל באותו מובן שאנכי הדָתי האחרון.

לי טוב ושלוה. מצאתי את המנוחה אשר בקשתי. ועתה אני מרגיש כי ברלין מחללת את יושביה – מיום שעמדתי על דעתי לא הרגשתי א"ע [את עצמי] כמו עתה, ב[ו]א וראה כמה המקום גורם - - -

כבר ראיתי את בית גטו [גתה] ושיללר, גם את התיהטור [התיאטרון] הטבעי כבר ראיתי. בכלל הכל שבת ושבתון בכאן.

גר אנכי בשלושה חדרים בתור זעיר-אנפין. לחמי ניתן בערב, בצהרים ובבֹקר. רק משלם אנכי את הדבר ביוקר מעט מאשר בברלין (מאה ועשרים לחודש).

עבודתי תתגדל מיום ליום. איני יודע אם כבר כתבתי לך שמו"לי ראה אותה לפני צאתי וקבל רושם גדול.

שמח אנכי על “גן-עדן התחתון” שלך. ואני נגרשתי מגן-עדן זה לצמיתות – מה שנשאר לי מן הפליטה הוא רק ה“עמי” שבי, ה“יחיד” כבר נחשך – והיו ימים שגם אנכי חשבתי וחלמתי אודות גן-עדן תחתון.

אסתפק במה שיש לי. אם לא שירת חיים אוכל עוד לשיר אשיר שירת האפס. לחיות לא אוכל עוד, אבל לצעוק עוד אני יכול.

לקח אצל רביק[ו]ביץ מאמרי האחרון: “נכאים” –

בן-אב[י]גדור ירוץ עתה אחר[י] ממש. הוא רק בא עמי בדו“ד [דין ודברים] ומהר להדפיס את שמי בין ספריו ה”נערכים לדפוס". אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

הבקשה היתה פשוטה: הלואה של חמישים שקל עד סוף אותו ירח. פריש צריך לתת לי סכום כזה. המקור לזה הן ע“ה שקליו שמקבל מאביו על שעורים. את הע”ה תקבל אתה על שמך. תשים כ"ה בקֻפת המדרש וחמישים תתן לי (הוא יכתוב לך עוד בזה), ובקשתי אותך אולי תוכל להמציא לי את החמישים מקודם.

חיה בטוב, אתה ורעיתך ובנך. גם הש"ב [שארת בשר] היפה זכורה לטוב.

שלכם

מי"ב

715. אל יוסף מלניק²⁸³⁵

12.10.1898

וויימַר בי"ב לעשירי בצהרים –

נכבדי. לא טוב עשית כי החמצת את תשובתך עד עתה ולבי היה כבר נוקף עליך. לעתיד אל תהיה רגיל לעשות כן.

איני בודֵד כל כך כמו שתחשוב… באתי הנה במחשבה [משהו?] להתאשכנז כל צרכי והנה גבר העברי בקרבי ביד חזקה ובזרוע נטויה… וזה הרבה שלא הייתי מלא מחשבות עבריות כל כך ורגשות עבריות. בבקו [בבוקוב] חייתי בעד עבודתי ממש. ובכאן אנוס אנכי לחַלֵק אותי ולרַשֵם לי ראש[י] פרקים לעבודות עבריות.

ביותר ימלא עתה אותי פסיכ[ו]לוגיה של ה“מעשיות” אצלנו[,] אותם הספורים הנמסרים מפה לאוזן שלא נדע שם מחברם ומוצאם. גם אסתתקיה [אסתטיקה] לכתבי הקֹדש חפץ אנכי לכתוב.

הנסיונות המעטים שיש לנו בזה משטיינטהַל המה חלשים וקַרים.²⁸³⁶

_____

בתוך כַך אני עובד הרבה בספורי. הנחתי ידי האחרונה על החלק הראשון, שמספר עליו [דפיו] המה עתה ארבעה מאות בעט עופרת. שניתי והוספתי.

טפוס אחד נתוסף אצלי[,] גדליהו, איש פ[י]ל[ו]סוף ומעט משוגע, בודֵד במערבו… הנהו הוא מזקין, הנהו מרגיש שכל עמלו לתֹהו ושהכל יתהלך בדרך הכבושה מבלי דעת דעותיו וכו' והנהו שומע מיוסף. הוא בא אליו ומבקשו שיוריש מקומו, שיתחיל במקום שסיים –

על האֻמלל הזה שחקתי ובכיתי.

_____

מ“שיר השירים” לא קבלתי מענה, וגם ידעתי זאת מראֹש – איני יודע מה היה לה ויכול היות שלא אראה אותה לעולם.²⁸³⁷ אבל רושמה עלי הוא עמוק ממה שחשבתי. בה אני רואה עוד חלק אנושי שכֻלו טהור, בה אני רואה מה שלא ראיתי. מיני נפשות כאלה בימינו אלה המה רק ניסים ממש. אין מלים בפי לומר לך מה שאני חושב במין מראה כזה ומה שאני רואה בה.

צערי אוד[ו]תה גדול מנשוא אבל אני חושב גם זה לחזיון עובר עומד במשכיותי בין שאר קברות החיים עם המתים.

לא טוב עשית שקרבתני מעט אליה בעת כזאת שנפשי חולה וכֻלי צעקה אריכתא.

בשבת שלנו העבר ראיתי בהתי[א]טרון בכאן את פֿדליה [פידליו] לבטהובֿין. ומאד לבי כים נגרש בל ישקוט. הקולות הללו הציתו בי מוקדי עולם ועטי עתה עט גפרית.

עתה אנכי מבין את שירת התוכחה ממשה רבנו עד אחיה השילוני.

עתה אני מבין דברים שלא הבנתי.

_____

רק אילנות של ירקרק שחור ושמים כהה יראו מבעד חלוני עד יד שֻלחני הבודד. אין דבר אשר מושך אותי עתה, אשר יקרב אותי עתה אל החיים, אין אלהים כל מזמותי.

את חיי המיתו בקרבי, את חיי ה“יחיד” שבי ואני עתה רק כעין קערה לדורות עולמים או יותר נכון אבן בחורבת עם - -²⁸³⁸

אין אני יודע מה היה לי. אבל צער גדול מנשוא אני מרגיש בשכבר הימים והנני רואה את עולמי חשוך בעדי – הרבה מיתות מתו אצלי, אלהי, עמי, בית אבי ואשת נעורי; אבל גדולה מכֻלם מיתת עצמי, חיי והתקוה לחיות –

שם. שם במכמני לבבי, בפנימת פנימתי אני רואה אותי ואת חלומתַי כ“עבר”, כשכבר עבר, שם חרות בצפורן שָמִיר האבדה אשר אִבדתי. אבדת עצמי.

ואני חשבתי אחרת, חלמתי אחרת, קויתי אחרת. אני חשבתי: לא אמות כי אחיה עתה. ראיתי את החיים, הייתי קרוב אליהם, ויעזבו הם אותי וכל אשר לי.

ולי נשאר עתה רק לקונן, לקונן על אבדני, אבדנו ועל אבדן כֻלנו, לקונן על מכמני האפס ואל-מות.

לפנים אמרתי: תנו לי נבל וכנור לשיר. אח"כ קרדום בקשתי להכות בה על קדקד החיים ורשעי החיים; ועתה לרגעים רק אחת אבקש: תנו לי סם מו[ו]ת למנוחות עולמים.

אבל על אלי שבתוך מעי קללת החיים רובצת. אנוס אנכי לחיות ולשיר. אנוס אנכי להיות עד יכבה נרי עם לבנת שערותי. –

חיה אחיה. ומה הם החיים שלי? קרן זוית הרחק מאדם העיר. שֻלחן ונייר ושישים סאה של צער.

לכך נוצרתי וזה חלקי.

_____

נניח את הצרות המופשטות ונשוב למילי דעלמא.

העצה שלך של בן-אב[י]גדור אינה טובה. בחומר טובה היא בעדי מאד, אחרי שהוא רוצה עתה להתחייב להדפיס עשרה ספרים ה[י]מני בשנה אחת ולתת לי לרבע הבא – מראש השנה שלהם עד ימי האביב – מקום להרויח מאה וחמישים רו“כ, באופן שאוכל להפטר ממו”לי לאותו רבע בתחימת [בסיום] הרומן ולעבוד כולי בשבילו. כלומר לסדר לי כל העשרה חוברת חדשים גם ישנים – והיה אם תצרף לזה את שני מאות הנותרות בערך שלדידי עתה לאו מילתא זוטרתא היא.

ובכ"ז נכון אנכי לוַתֵר על הכל אם תִוָסד לנו במה קטנה, בעד עצמנו. אצלנו תהיה עבודתי ראשית ואצלו אחרית. כך מתירא אנכי. חפץ אנכי שהספרות שלנו תהיה שלנו ולא של אחרים.

חושב אנכי שתבין לרעי.

ובכן השתדל בכל כחך בדבר הכסף אם רק יכול תוכל. אבל לבי יאמר לי שלא תוכל עתה[.] רביק[ו]ביץ יָבֵש… ומפוזנר יש לנו לע"ע חמישים –

מתירא אנכי שלא תעלה בידנו עתה. ואולי עוד אמנה לחכות כשנה תמימה עדי יופיע רומני – לפי דעתי בלי ספק באיזה תוצאות – והיה אם ככה יהיה הדבר אקדיש תוצאה שלמה לבמה שלנו.

מודה אנכי שאותו דבר של ב"א הוא ראוי לעיין בו ושלבי יִפָּת מעט אחרי זה. הוא נאות לכל תנאַי. חפץ לעשות מה שאני חפץ ובפה מלא יודה שאנכי בעל העתידות בספרתנו – או לדבר בלשונו אלי: “ומאד אשמח אם תמלא את דרישותי הצודקות. ואם לא אטעה בך למצוא בך משען גדול ובורא נמרץ בספרות העברית.” ועוד ועוד.

מה שמתירא אנכי פן הפסיקה חטאו הכֹל. הדבר פשוט בקראי את שמי בהמודעה עלתה כל כך חמתי, עד ששלחתי תכף ומיד מכתב גלוי [גלויה] לנ"ס²⁸³⁹ להכחיש את הדבר.

היום קבלתי ה[י]מנו מכתב הצטדקות בשישה עמודים. הדבר פשוט התנאים כל כך מושחתים אצלנו, עד שמתפלא איך אני אקפ[י]ד בדברים משמחים לבם של אחרים. הוא בקשני לתלגרם להצפירה שלא להדפיס. ונענ[י]תי לו למחצית לשלוח לנ"ס מכתב-גלוי שני שבו המתקתי מעט את המרירות. מכתבי הראשון באמת מריר מאֹד –

כן הודעתיו גם יחוסי אל מחשבת הצעירים בדבר הוצאת כתבי ואמרתי לו את האמת שאנכי חפץ ביותר בכם מבו, בעבור קשה עלי להכנס להסעד [לסעוד] בידעי מי מֵסיב עמדי.

לפי דעתי טוב תעשה, ואבקשך מאֹד לעשות את הדבר[,] לנסוע לברלין דרך ווארשא ולדבר עמו בארוכה אודות הדברים. חושב אנכי שעיניך יהיו הרואות אם יש לסמוך על זה וכו'.

תוכל להתיצג לפניו בתור אחד הקרובים אלי ולדבר אתו אודות כל הדברים שבינינו.

בראשית עליו להיות דייקן בכל מה דאפשר וצדיק בכל דרכיו. ובשנית איני חפץ בקימאה [בקימעה] רק בכל ההוצאה. מו“לים אחרים – אצלנו אין, והיה כי יוציא צריך הוא להו”ל הכל, ורק אז אולי יראה ברכה בעמלו.

_____

צדקת נקמה ספרותית גדולה אני רואה בזה. האיש הזה דחה אותי בשתי ידים, ועתה יקרבני בשתי ידים.

עוד יותר במכתבו האחרון מוצא אנכי בו איזה יֹשר ולב רגש. ולמרות כל אשר בלבי נגדו ומעשיו אני מרגיש את עצמי קרוב אליו מעט.

אולי תוכל לפעול עליו שישאל אותי ואת עצתי גם בדבר יתר הדברים, אולי אוכל לדחות רקבון מעט.

בדבר ה“טרמים” [התנאים] כבר הרש[י]תי לי לכתוב אליו.

אגב גררא איני יכול להתאפק משלא לציין לפניך מה שכותב לי שקפניוק מאשדות [אודסה]: צעירי אשדות יוקיר[ו]ך כבן-אלים וביותר כלוזנר וחבריו –

אחד העם כותב למלתר: “ביחוד נראה במאמרו זה יושר לבבו וחפצו להוציא משפט צדק בלי פניות צדדיות” -

אגב גררא: מס. ל. [סמואל לובלינסקי] “נפלתי” הרבה מאותה שעה [ש]שאל אותי בהקפה [בעקיפין] אם יֵאות לי שיכתוב בה“עולם” אודות ספורי –

אבל רק לך אני מגיד את הדבר. אלי! אלי! נקיוּת חסרה לנו!

_____

במטותא קח אתך מע[י]רך ומבֿרשא [ומווארשה] כל הספרים העברים שיכול תוכל. והיה אם אבוא בברית עם בן-אב[י]גדור צריכים יהיו לי הרבה למקרא –

על ביאת [לייב] יפה אני שמח. נקוה שישאר לנו – עודני מרגיש ישרתו.

קרוא אנכי אל הארכיבֿ של ניטשי מאת הארכיבֿר שלו שהיה הוא ואשתו אוכלים על שֻלחננו.

שכנותי רובן בריטניות. אינך יכול לשער קולט[ו]רתן של הבנות הללו.

בעד השקלים תודה למפרע. להלואה שלך איני צריך עוד. נושעתי ממקום אחר ועתה יהיו בידי הכל, גם ה“עודף” כל הימים אשב בכאן.

מקוה אנכי שעוד אשוב ברלינה לפני ראש השנה שלהם.

עוד לא שבתי אל מנוחתי ממיתת יוליס הירשפלד, אחי המשורר. האסון גדול - -

יותר אין. חיה בטוב. וכתוב לי עוד מווארשא גליון קצר, אודות הרושם שלך מב"א [בן אביגדור] בכלל. בבואך ברלינה כתוב לי בארוכה ומלא לי כל אשר החסרתי.

בן אדם – להציג אותך לפניו – כמו שאתה מבקש אין לי. לע"ע עוד יכול להסתפק בספרים, והמה רבים…

צר לי שאיני יכול עוד לקרות הרבה. וגם המעט מזעיר אינו מזין אותי עוד.

שלך

מי"ב

716. אל יוסף מלניק²⁸⁴⁰

12.10.1898

P.S. ידידי, לפני רגעים טבלתי את עטי לכתוב לך את גליוני – חפצתי להבליג ולקצר בכל מה דאפשר, אבל לבי בי בל ינוח: עודני שומע קול דופק כמו ששומע אנכי את מוחי מתנועע בחשאי.

אין אני יודע מה היה לי, אבל צער גדול מנשוא אני מרגיש בשכבר הימים והנני רואה את עולמי חשוך בעדי – הרבה מיתות מתו אצלי, אלוהי, עמי, בית אבי ואשת נעורי; אבל גדולה מכולם מיתת עצמי, חיי והתקווה לחיות…

שם, שם במכמני לבבי, בפנימת פנימתי אני רואה אותי ואת חלומותי כ“עבר” כשכבר עבר. שם חרות בצפורן שמיר האבדה אשר אבדתי, אבדת עצמי.

ואני חשבתי אחרת, חלמתי אחרת, קויתי אחרת. אני חשבתי: לא אמות כי אחיה, ראיתי את החיים, הייתי קרוב אליהם, ויעזבו הם אותי וכל אשר לי.

ולי נשאר עתה רק לקונן, לקונן על אבדני ועל אבדן בת עמי, לקונן על מכמני האפס וחללי המות.

לי ולשירתי היחידה נשארה רק המות, המות הפשוט שידו מושלת בכל ושגם את המות ימית.

לפנים אמרתי: תנו לי נבל וכנור. אח׳׳כ בקשתי קרדום להכות בה על קדקד החיים ורשעי החיים. עתה רק אחת אבקש: חבל תנו לי להחניק את עצמי, סם מות תנו לי לשקוי. לקחו אותי למנוחות.

מה אתם רוצים ה[י]מני? מדוע נטעתם בי רגש החיים ביד חזקה? מדוע למות לא אוכל?

הוי אלי אלי! קח את נפשי ה[י]מני! קח את חיי, קח אותי, המיתני בכל ידך החזקה להמית מבלי לחיות.

ולבי יאמר לי שגם אתה למות לא תוכל, שגם עליך קללת החיים רובצת.

וגם העם הזה לך כגולה בחרת…

717. אל יוסף מלניק²⁸⁴¹

12.10.1898

P.S. נכבדי. כתב[ת]י לבן-אב[י]גדור שתבקרו והרשתי לו לדבר אתך אוד[ו]תי בכל מה שנוגע לי. טוב הדבר שתבקר את גם נ“ס [נחום סוקולוב]. הלא אדם א[ו]פיצלי הוא. לו אבוא בברית עם בן-אב[י]גדור לעבוד בעבורו הרבע הבא, אז יש את נפשי לעבוד בזמן הזה גם ב”הצפירה" לשאלת היום²⁸⁴² – והיה בראותך כי הדבר בינינו ובין [בן] אב[י]גדור יֵצא מכֹח אל הפועל, תדבר אודות זה אודתו. חושב אנכי שפעולתי תמידית בספרות היומית רבע שנה תוכל להועיל גם להפצת ספרי.

אל תשכח בדבר הספרים. ביותר “המדריך” למרדכי פרוליך²⁸⁴³ ו“חשבונו של עולם” לצווייפעל.²⁸⁴⁴

אולי אבקר בע"ש [בערב שבת] את יֶנַא²⁸⁴⁵ הקרובה מכאן מהלך חצי שעה. מבֿרשא [מווארשה] כתוב לי גליון ומברלין מכתב ארוך תכף בבואך.

שלום לחזנ[ו]ביץ.²⁸⁴⁶

שלך

מי"ב

12/10 בלילה.

718. אל שמואל פבזנר²⁸⁴⁷

13.10.1898

אדוני הנכבד. תודה לך בעד השתדלותך בעדי או בעדנו. אבל חושב אנכי שהדבר צריך להמהר. בן-אב[י]גדור רוצה עתה בכל לבבו לקבלני (את שמי חשב בלי רשותי.) ואם כי שכרי אתי ה[י]מנו, חפץ אנכי לוַתֵר על הכל, אם רק יהיה אפשר לבנין במה בפני עצמי. ואותו דבר לא כחדתי ה[י]מנו. בין כך הלא עלי הדבר לדעת: הן או לאו. איני חפץ לדַבֵר על עצמי ביותר וחושב אנכי שבעל נפש כמוך בין יבין עתידת הדברים. - - -

שמח אנכי על רושם מאמרי עליך, שדומה בכללו לאותו של אחד-העם. אבל טועה אתה בזה אם חושֵב אתה שרוצה אנכי שיסכימו לדברי. אנכי מגיד מה שאני חושֵב, ורק מה שאני חושב. ואולי את אשר אנוס אנכי לחשוב אין אחרים אנוסים לחשוב.

בסגנון זה, חפץ אנכי לכתוב הרבה אודות סופרים וספרות שלהם ושלנו הידועים לי, כלומר הנוגעים לי כך, ומקוה אנכי שמיני דברים כאלה היו מביאים תועלת הרבה. אבל…

מאמרי “זקנה ובחרות” עשה על בן-אב[י]גדור רושם גדול מאד. בכלל מקבל אנכי הסכמות עמוקות על דברי מיחידים –

שקר הדבר. לא הייתי חולה כלל,²⁸⁴⁸ רק התמדתי היתרה והצער אשר הרגשתי בעבודת רומני, שהוא כעין טרג[ד]יתו של עם כֻלו, הרעישו כל כך מורשי [חדרי] לבבי, עד שיותר מירח ימים לא יכולתי לעבוד כלל – השנוי פעל עלי לטובה. שבתי אל מנוחתי ואל עבודתי. בעוד יומַים אשלים חצי ספורי (לערך עשרים בוגין [גליונות] בדפוס).

אמנם כן גם ציור שני התחלתי “בדרך”, שיצא לאור כפי הנראה עם הראשון: “דאנ[ע]בען” בספר, אם רק אַשלימו.

הימים בכאן יפים מאֹד. הזכרונות רבות וגדולות. גם ניטשי האֻמלל ואחותו גרים בכאן שם בהר –

שבוי אנכי עתה בין הנכרים ממש. ד' ירחם עלי וישיב לי שבות עמי.

איני מכיר כלל בן-דוד שמואל בן-אברהם. בכלל מוזר אנכי עתה לכל משפחתי, גם לבית אבי.²⁸⁴⁹

לתשובתך אחכה במוקדם האפשרי לך.

ברגשי כבוד

ד“ר. מי”ב

בהלוח הכרתי תחת פייערברג את בריינין²⁸⁵⁰ – את המקור דָחו – בכלל הלוח הוא עוד יותר גרוע מ“לא מציון” [מצוין].

719. אל יוסף מלניק²⁸⁵¹

13.10.1898

נכבדי.

אתמול חשבתי כל הלילה בדבר בן-אב[י]גדור. חושב אנכי כי סוף כל סוף הדבר יפסק גם כשיתחיל. שכחנו שנינו את הדרך הרדיקַלי אשר לפני. ומה יעשה, אם כל הקהל שלו ירים צעקתו.

בדברך אתו זהו העיקר: אם לא יס[ו]ג אָחור וילחם בעד דברי עד הקצה האחרון? אם יכול הדבר.

בזו הרגע קבלתי מכתב מרות לצרוס²⁸⁵² שקראה ספורי בשם בעלה, הרושם גדול עליה מאֹד, וביותר אתפלא היא מבינה יותר ממה שחשבתי. היא תעיר אותי על המלים היותר יפים בספורי. רחל אומרת ליוסף:

Wälder haben wir hier wenig –²⁸⁵³

אולי תראה לבן-אב[י]גדור איזה דברים מ“על ישראל” שלי, אם תמצא את הדבר לנכון.

בין כך השיבהו אלי בבואך ברלינה ביחד עם “שברים” שלי המונחים אצלך.

עבודתי הולכת ורבה, כבר אני באמצע חלק השני. בכללו נופל הוא מן הראשון אבל [עולה] עליו בפרטיו –

שלך

מי"ב

720. אל דוד פינסקי²⁸⁵⁴

14.10.1898

ערב שבת.

ידידַי. תודה רבה. פֿריש כבר כתב להוריו ותקבלו בלי ספק את השקלים בקרוב.

עבודתי הולכת ומתרבה. בעוד יומַים אכלה את החלק השני. גם בהראשון הוספתי ושניתי הרבה.

היימן כותב לי היום כי פֿישר אמר לו שמה שראה מצא מאֹד חן בעיניו.

מנהידא רות לַצרוס קבלתי אתמול מכתב מלא רושם מספורי. ולפלא היא מבינה הרבה יותר ממה שחשבתי, למשל העירה אותי על פתגם יפה ועמוק של הנערה: “וואֶלדער האבען איר היער וועֶניג –”²⁸⁵⁵

אתמול בקרתי בפעם הראשון את הארכיבֿ של ניטשי, הבית יפה מאד ועומד בודד על ההר, משם תראה כל העיר השוכנת בעמק. הארכיבר הוא איש נכבד ונודע לי מאותם הימים אכל עמי על שֻלחן אחד בהפנסי[ו]ן שלנו.

בהִוָדע לאחות ניטשי בואי שמחה מאֹד. על פי מקרה קראה ספורי. קבלה אותי בסבר פנים יפות מאֹד.

את הרושם שלי בעזבי אותו בית אין אני צריך לומר לכם.

מאמרי “דור ודורשיו” עשה רושם גדול ברוסיה. מקבל אנכי תודות בכל יום, גם מאחד-העם.

בשוב מלניק מרוסיה בראשית שבוע הבע"ל [הבא עלינו לטובה] יספר לכם כל אשר ביני ובין בן-אב[י]גדור. דייני –

במטותא שלא לספר לשום אדם מה שאני מספר לכם אוד[ו]תי. עלינו לדעת כי בשכן רע הרי עסקינן, שגם צל של דברים, דבור או מעשה די לו - - -²⁸⁵⁶

למשל: כתבו לי אתמול מרוסיה כי שמעו מברלין ש“הייתי בימים האחרונים חולה גדול מאֹד –”²⁸⁵⁷

שלום לכם ולבנכם

שלכם

מי"ב

מצב בריאתי בכי טוב. האונס שאָנוס אנכי לאכול ולשתות כל צרכי מֵטיב לי מאֹד.

721. אל אחד העם²⁸⁵⁸

14.10.1898

ערב שבת.

ידידי הנכבד. תודה לך בעד חפצך הטוב.²⁸⁵⁹ אבל איני יודע עוד אם אשתמש בזה. בתוך כך באוני דברי בן-אב[י]גדור. מבקש, מתחנן, מצטדק שקבל הצעתי (אחרי הסכים עליהם) לדבר שעשוי ממש ועל זה סמך… הוא אומר המנהג כך. לבי מעט נתרכך, וכדי שלא להפחידו הרבה שלחתי מכתב גלוי שני לבעל הצפירה, שבו השתקתי מעט את המרי [המחאה]. אבל קרוב הדבר שלא ידפיס גם שניהם.

בכלל קצתי בנפשי מפני תנאים כאלה [ודכותם]²⁸⁶⁰ ואתה בעיני כ“נס ממש” שחי אתה בתוך מבואות שכאלה. אנכי איני יכול עוד.

הוא מבקש להדפיס הכל ה[י]מני, חדשים גם ישנים, לפי תנאים טובים בעדי, ואיני יודע מה לעשות. חפץ אנכי מאד בבנין במה בפני עצמי, אבל הצעירים עצלים. רק אחד ושמו ש. פוזנר אִשר לי ביום גמר למודיו מניה על חמשים רו"כ.²⁸⁶¹ הרי זה אות לטובה בעדי ובעד עבודתי, אבל מה זה לעֻמת הצורך.

בכלל עושה מאמרי האחרון רושם גדול, ויותר מאשר פללתי. אותו דבר יסיתני לנסות בזה והלאה אודות סופרים וספרים הידועים לי. אבל…

אתמול בקרתי בפעם הראשונה את ה“קרית ספר” של ניטשי שם בהר. אחותו קבלה כפי הנראה מספורי רושם גדול, מעין זה כתבה לי אתמול נהידא רות לצרוס.

מקוה אנכי שתמהר להודיעני גמר “השלח” שלך ובזה אסיים ואומר לך ולביתך שלום רב.

שלך

ד"ר מ.י. ברדיטצ’בסקי

פרישמן כתב לי איזה דברים מקרקוי. בלי ספק נודע לך כי טון שלנו חפץ ליסד את הציונות על יסודי הדת…

אוי לי שטעיתי.

722. אל אחד העם²⁸⁶²

18.10.1898

ידידי,

את חוברת “השלח” קבלתי ומסרתיה להארכיב ונתנו לי תודה.

שולח אנכי לך בזה מתשובתי נגדך²⁸⁶³ רק את הגליון השני, אחרי שהגליון נאבד, כתבתי ולא קבלתיו.

אגב גררא עוד איזה דבר נוגע לך.

אולי יודע עוד אתה את מכירנו פריש. הוא יושב כעת בארץ שווייץ. היום כתב לי: קראתי את הדור ודורשיו שלך. היפה מכֻלם הוא על אודות א.ה. [אחד העם]. מנפשי כתבת את הדברים. –

עבודתי הולכת ומתרבה, ולפעמים גם אנכי עומד מרעיש ומשתומם מול אלהי אבותי אלה –

אתמול כותב לי עורכי: מזל טוב לך! מו"לך שבע רצון מעבודתך, לפי הפרקים שראה, באופן גדול מאד –

ניטשי שלם בגופו ואולי גם ברוחו בעד עצמו… “ספרים טובים כתבתי” הוא אומר לפרקים. שם בבית בודד על ההר הוא יושב יחידי בעליה, ולמטה אנשים באים ושבים מכל אפסי ארץ. הטרגדיה גדולה מאד.

מנהידא רות לצרוס קבלתי מכתב מלא התפעלות אודות ספורי, ויותר מה שפללתי היא מבינה. למשל היא מעירה אותי על מאמר של הנערה: “יערות יש לנו מעט –” שהיא רואה בזה עֹמק גדול בדבר מהות גלות ישראל

שלום לך ולביתך

ידידך מי"ב

723. אל דוד פינסקי²⁸⁶⁴

20.10.1898

ידידי. על פי מקרה אני זוכר עתה P.S. ה[י]מנך: “לא! לא אהיה סופר עברי!” – אולי צדקת. אבל כמדומה לי שיכול גם אנכי לאמור: לא! לא אהיה ס[ו]ציאַלדמ[ו]קרַט עברי!“; אחרי שה”מענשענמאטריאל" [חומר אנושי] לשניהם גם יחד יִנָתֵן לנו מצעירי ישראל, ומין צעירים אנשים הללו. ד' ישמרנו…

כל מי אשר עוד חושב לעשות איזה דבר בפנים העם הזה, ומסתמך אכתפיה דצעיר[י]נו מתחייב בנפשו – הלאה! הלאה! איש לאהליו ישראל!

עבודתי הולכת ומתרבה, ובעוד יומַים אגמור את החלק השני כֻלו. ג"כ בן עשרים פרקים. בכללו אינו עולה על אחיו הבכור, אבל מחזות פרטיות ישנו בו שנכתבו מעֹמק נפשי.

ולפעמים אנכי בעצמי משתומם לראות את אלהי אבותי אלה בשעתם –

מה דעתך אודות בן-אב[י]גדור? הוא רוצה להדפיס עתה כל כתבי ישנים גם חדשים, האלך עם האנשים הללו למסור להם ערכַי, או יותר נכון לשבור את הלוחות לגמרי ולעזוב מיני האנשים הללו לנפשם.

יאושי העברי גדול מאֹד.

בדבר רעך רבֿיק[ו]ביץ – נסיתי להִתְרַפֵס לפניו. הוא רוצה “פרלג” [הוצאת ספרים] בלעז, יהיה פֿרלג כחפצו ונאלם דומיה… אלה המה בני לויה שלנו, ומכאן ראיה גם לך עד כמה יכול אתה להִשָעֵן. ברח לך מכל הקהל הזה!

בזה הנני אומר שלום לך ולרעיתך ולבנך.

ידידכם

מי"ב.

724. אל אחד העם²⁸⁶⁵

20.10.1898

ידידי הנכבד. בקשה קטנה לי אליך. וזהו הדבר.

הנה בטרם הולך רומני “יענזייטס” אל קצו וכבר אנכי חושב הרבה בהקודם לו: “צו הויזע”, ימי האבות. ספורי זה יהיה מעין תולדי, באשר בו חושב אנכי לתאר חיי האבות שלנו בטרם באה ההשכלה אליהם בכל תקפה, בראשית ימי ניקולי²⁸⁶⁶ והחסידות של תלמידי המגיד הגדול,²⁸⁶⁷ איני יודע על נכון אם זמן אחד לשניהם.

מלבד ספרות החסידות במקצת איני יודע כל מקור, שבו אלמד לדעת על נכון הימים האלה במהותם ובצבעם. היודע אתה איזה מקור?

והיה אם ככה הדבר במטותא רַשֵם לי רשימה קטנה מאלה הדברים שמהם אוכל להעשיר מושגי מהימים הללו והאנשים הללו. מהת"ח [מהתלמידי-חכמים] יש לי מושג נכון אבל איני יודע על נכון את המצב החברותי ורוח עמי הארץ וכו'.

לעת עתה כל הדברים הללו רק בקירוב אצלי, אבל קרובים לבוא עלי.

בתור ספור שלישי אשתף להם “אים עקסיל”, מתחיל את הדברים במקום יסיים רומני זה שאני עוסק עתה בו.

שכני הרע בברלין או יותר נכון בשרלוטנבורג עומד ברשעתו.²⁸⁶⁸

בשובי מבוק[ו]ב אחרי התמדתי הגדולה הייתי עי[י]ף מעט וקָבלתי לפני רעי על חולשתי. והנה עתה שואלים אותי מרוסיה ממקום קרוב לאותו המקור: “שמענו כי היית בימים האחרונים חולה גדול מאד”…

לפני ראש השנה שלנו אחרי נדפס תולדות פלוני בלוח שלכם היתה עוד הפעם השתדלות מצדו, וסכום גדול נִתן לו לפדות את הנדפס מידי איטצקובסקי. מילא מובן שגם זה כבר כלה והדבר עוד הפעם ירקב בבית הדפוס.²⁸⁶⁹

אלה המה האנשים [ה]עובדים אתנו.

שלך דוש"ט [דורש שלומך הטוב]

מ׳׳י ברדיטצבסקי

725. אל יוסף מלניק²⁸⁷⁰

25.10.1898

נכבדי. איני יכול בשום אופן להאריך עתה אם כי הדברים ארוכים.

בקצרה: א) כתוב לי בארוכה מכל אשר אתה יודע ורוצה אתה לומר לי בנידן דידן וכו'. ב) בקר את שיר השירים וראה שלומה, איני שומע ה[י]מנה מאומה. ג) השב לי את קונטרסי “על ישראל”, מאמרי “שברים” – ד) לקח לך בבית הלואת ספרים את ספר התורי [העיוני, התיאורטי] של צָלַה [זולא]: דער נאטראליסטישער רומַן אין פֿראנקרייך²⁸⁷¹ ושלחו לי במוקדם האפשרי על יום או יומַים. ה) אולי יכול אתה להלו[ו]ת לי עשרים מארק עד יום שני של חודש הבא (הדבר פשוט אעזוב דירתי באחרון וכספי אקבל בשני ולי יחסר לתשלומים עשרים שקל.)

_____

בעבודתי עשיתי מחצה. אבל בעיקר הדבר מהפכה גדולה בקרבי עתה. אצלי יולדו עתה שנויים ע[י]קרים ואולי צריך אהיה להתחיל הדבר מבראשית. בכלל יתארך הענין יותר מאשר חשבתי ובכאן בדידתי עד אין שעור.

בדבר כתבי העברים כבר ידעת את הספק הנורא האוכל עתה כעש את נפשי. לפעמים נתחנן אל ארץ בעוד שנִקָבֵר מעבר… ויש אשר תחינתנו נשמעת, הנה אנו קרובים, והנה - - -

בכלל קצתי בנפשי להיות נודד מגוי אל גוי, וכבר הגיעה השעה שאעשה לביתי.

אותו דבר עם כלוזנר נוגע לי מעט. אתה ידעת עד כמה דחיתי אותו בשתי ידים ותוכל לשער יסורי נפשי – אבל מה אעשה?

כתוב לי הכל.

שלך

מי"ב

726. אל יוסף מלניק²⁸⁷²

25.10.1898

נכבדי – נוסף לגליוני הקודם. א) מה היה סוף תרגומך? ב) בן-אב[י]גדור לא השיב לי מאמרי נשמת חסידים למרות בקשתי, שולח לי ספריו נגד רצוני, אחרי שאיני רוצה להיות חייב תודה לו. ג) מה יהיה סוף מודעתו? האשא שמי לבטלה? יש לי מקום להכחיש, רצוני [לומר] השלח – ד) מה אעשה עם בריינין? הוא התחייב להו"ל [להוציא לאור] מאספו לחג המצות, באופן שלראש השנה שלנו כבר יהיה לי רשות להדפיס מאמרי עוד הפעם, ועתה? ה) הבקרת את פינסקי? השלום לו? ו) ה[ו]רויץ ורביק[ו]ביץ נאלמו דומיה לגמרי. צר לי מאֹד על אשר נתתי אותי למשענות רצוצים כאלה –

השלום לברלין? בכאן הכל שומם, אנכי איני יכול לעבוד כפי חפצי; אם כי מלא אנכי שירה וקינה כים. גם לכתוב קשה עלי מאֹד.

כתוב לי תכף הרבה בפעם אחת.

שלך בד"ש

מי"ב

אל תשכח בדבר הכסף (אם יש לך) ובדבר ספרו של צלה [זולא] –

המוצא אתה נחת בדירתך?

727. אל צבי מלטר²⁸⁷³

[לפני 27.10.1898]

ביום שני.

ידידי הנזיר. כפי אשר אני רואה תמיד כל העולם שלך נוסע אמשטרדומה…²⁸⁷⁴ אבל חושב אנכי כי אם גם אינך מאמין במחילת כבודך בתחית המתים אינך יכול לפטור ענין כזה בשה“י פה”י²⁸⁷⁵ וכו'. כי מה חסר לך? רק “שכיבה” טובה בין שדיה תחזיר אותך כל כך למוטב עד שתַחֵל להאמין בך ובשאר מילי דשמיא ודעלמא. ובכן כל “חשבונו של עולמך” תלוי רק באתנן זונה בלע"ז –

לך והתגאל בפת-בגם חודש תמים בפנסי[ו]ן ותדע מה הוא אותו ה“מין” המושל עליך מדן ועד באר שבע. ד' ישמרני מהם והמונם, וגם מאותם מין זכרים כמוך שסוגרים את עצמם בד' אמות שלהם וצועקים: הבו לי נשים! בעוד שכל העולם כֻלו מָלֵא מאוירא דנוקבא, ד' ישמרני - -

פשוטו של מקרא, פשוט אשה בשוק ואל תאמר גברא קטילא אנכי.²⁸⁷⁶ ואז יפקחו עיניך כי לא אלמן החיים, כי לא אלמן ישראל. כי לא אלמן ד“ר מלתר בלע”ז – וכי לא אלמן ספרתנו. אדרבא חיה את המתים, או עכ"פ גרור את עצמותם על מטה של חבלים. וחבלים יש בידנו למרבה. אנכי בעצמי יכול אנכי להלקות שישים רבוא של סופרים וספרים שלנו, והשאר נחלוק ביני ובינך.

איך שיהיו טובים חיים כאלה מלנסוע לאמשטרדם או לאבד כולי שבוע במין אדם קרוב נוסע שמה. ילך לעזא[ז]ל.

גם אצלי החיים כהים יותר מכשעור. האונס הרוחני לשיר מפני שמקבלים איזה סכום של שקלים גופנים לחודש אינו טוב לגבי אנשים כמוני. השירה היא אצלי כל כך קֹדש קדשים עד שכל דררא דממונא²⁸⁷⁷ ח[י]צונית תטמא אותי ואת שירתי.

איני מרגיש ח"ו [חס וחלילה] תהום גדול בנפשי בין צורך ליכולת, אבל מרגיש אנכי תהום בין רצון ליכולת, או יותר נכון בין הולדה פנימית להולדה ח[י]צונית. הַוְלדות הנפלטים טובים מאותם שעודם במעי אמם ואצל ולדות שירתי הדבר להפך.

השואה נכונה בין העין הפנימי להח[י]צוני והאפשרות לגַלֵם כל אשר אוליד במשכיות נפשי צריכה לזמן הרבה ולשכלול הרבה.

אבל אנכי אנוס אני לכלות הכל על רגל אחת למועד ידוע. ובכן איני שמח בבנַי המעוכים.

נוסף על זה אין שמחה יתרה לעמוד כולי יומא ולילא על בית הקברות ולהיות שר שירי מתים. כי מה המה האנשים שלי, צללי דור חולף, דור חדל בעבורי ואינו חי בעבורי.

ולי עבדך רצון חדש. עינים חדשים. לב חדש ורגשות חדשות. לי עולם חדש וערכים חדשים. לפנַי שדמות חדשים ואנכי על נהרות בבל אשב והנהרות מתים –

גם הבדידות שלי גדולה מכשעור. לי חסר קדושה וטהרה, אהבה והשכרון באהבה. לי חסר נפש גלוית עינים בטרם נופלת – לי חָסֵר יערי אילנות, מערה וסלעי שירה. לי חָסֵר אבנט בד ויתד של זהב למען החזיק בהם את נשמתי בהלקח ה[י]מני האמונה האחרונה בי ובשאר דברים. לי חסר עולם מלא, שתיקה אריכתא לדור דור…

לא טוב הדבר להיות נופל וגלוי עינים, לישב על כסא הכבוד ולראות גם את אחוריו… לא טוב הדבר להיות בעל דו-פרצופין, השתא הכי והשתא לפני [כך עכשיו וכך לפני] מַתַן העולם - - -

מה יושיע לך יודע אני ואתה; אבל אין אלהים שיודע מה יושיע לי ולו?

ארורים החיים, בני אֵלים ושאר החי למינהו. ארורים הספרים ושאר קברות, וגם קברות התאוה או הטהרה.

לי הכל גועל-נפש וגם אתנן זונה.

ואחר כל הדברים האלה יודע אנכי כי הכל רק בידנו תלוי. רק בידנו. על[י]נו להשכים בבֹקר אחד ולשנות ערכי חיינו, ולחיות באופן אחר ממה שחיינו עד כה.

על[י]נו לומר הן במקום שאמרנו לאו ולאו במקום שאמרנו הן. על[י]נו לגרש את המקורבים שלנו ולקרב את הרחוקים.

על[י]נו להיות, להיות, רק להיות.

במילי דעלמא:

היום נתתי מודעה בעתון אחד ע“ד חפוש דירה. כלומר חדר – בראשון שלהם אצא מכאן ואחל עוד הפעם לחיות בעד עצמי. ה”חור" שלי עם הכל יעלה לחמישים. וע“כ תוכל לשער בנפשך עד כמה אני מחכה לתוצאת ה”לבן"²⁸⁷⁸ בכליון עינים ממש. להיימן איני יכול לפנות מפני טעמים הרבה. רק אתה נשאר. הושיע לך ולי. לכל המאוחר אשיב לך בימי האביב. אבל בלי ספק עוד לראש השנה שלהם.

במטותא עשה מה שביכולתך. בחודש הבא אחיה על חשבוני, אוציא הוצאתי ליום, וממחרת חצי השני לא תהיה פרוטה באמתחתי.

ובכן - - -

שלום לך וכתוב הרבה

שלך

מי"ב

P.S. מייבוים²⁸⁷⁹ הודה לי בגלל החוברת נ.ד.ר. הוא יותר מערבי מקרפלס²⁸⁸⁰ שלך.

728. אל דוד פינסקי²⁸⁸¹

28.10.1898

ידידי –

בזו הרגע שכרתי לי שני חדרים יפים מאד אצל אצילה אחת חגרת וכת[ו]בתי מראשון דנא יהיה Luisen str. 15 P.

עשיתי זאת מצד המנוחה היתרה שאבקש ומצד ה“עול” שבדבר. לאנ[ו]ס אותי לאכול אקח לי בבית מרזח כרטיס ח[ו]דשי – ואז אסעד מדי יום ביומו –.

אם יכול אתה להלו[ו]תני שלושים או ארבעים שקל על יומַים טוב תעשה. הדבר פשוט. אנכי אקבל כספי ממו["]לי ביום השני ולפעמים בשלישי וחפץ אנכי לעזֹב דירתי עוד באחרון דנא ויחסר לי לשלם –.

חפץ אנכי להקדים יצ[י]אתי מפני שלא לאבד אותם הימים של היציאה –

בה בשעה אקבל הכסף אמהר להשיב לך.

שלום לך ולביתך

שלך מי"ב

729. אל צבי מלטר²⁸⁸²

28.10.1898

ערב שבת עם חשכה…

ידידי! גם אנכי יכולתי לחבר ספר צער בעלי חיים – או יותר נכון אני מחבר - - היום קראתי ספורי שטהער שיצאו לאור,²⁸⁸³ ולבי כמו מתפוצץ – הוא התעמק עד תהום החיים. קרא את הדברים הללו – קרא את אַנדריאן: בגן ההכרה,²⁸⁸⁴ ותמצא כי ישנו עוד אנשים עצובים ע“י עוני החיים, אם כי לא נתגאלו ע”י התלמוד ונושאי כליו –

לבי חרוב עד חרמה, גם אנכי על חרבוני [חורבני] אני יושב ואבכה על ההויה שבאפס – וגם זאת להוי ידוע לך: גם ערכי רק שברים בעיני, שברי שברים. כֻּלנו שברים, גם העולם. גם אלהים, גם אתה גם אני - - -

אלהי נצור לשוני מרע.

_____

היום שכרתי לי שני חדרים יפים אצל אשה יושבת לבדה שלפני שישים שנה היתה כבת עשרים – החדרים יפים והמנוחה שם יתרה ובעד הכל אני משלם עשרים כסף. כתֹבתי מר"ח [מראש חודש] Luisen str. 15 p.

והיה אם אקמץ מאד בחודש הבא עוד ישאר חורי [גרעוני] ר"ל [רחמנא ליצלן] כבן חמישים.

אל אלהים יודע: איה אקח?

_____

ב"א [בן אביגדור] יר[ו]ץ אחרי בכל יום, הוא מבקש בעל כרחי ערכי. והדבר היותר רע הוא רוצה לשלם בעדם בכסף מָלֵא ולי עבדך נחוצים שקלים.

אקוה כי לא אכשל… ושאקבור ערכי בשֻלחני. איש לאהליו ישראל! ילכו באשר ילכו.

חיה בטוב וכתוב הרבה. בדבריך המלאים צער אני מוצא איזה תנחומין. וגם בודד אנכי מאד[.]

שלך

מי"ב

730. אל חיים דב הורוויץ²⁸⁸⁵

29.10.1898

אדוני. שתיקתך אני חושב לך לחטא. את העיקר לא הודעתני אם מסרת לו את ההתראה. כמוני כמוך יודעים שלא יצא לאור בירח הבא וגם לא בהשני.²⁸⁸⁶ וגם זה אל תשכח כי החוברת השלישית לא יצאה לאור מעולם וקבורה היא אצל המדפיס עד אין סוף –

בדבר החשד תמה אנכי עליך.²⁸⁸⁷ הלא את אשר חשדתיו לא אמרתי בתור מעשה שהיה, רק בתור השערה אשער אותה גם עתה. השלח לא יעיד כלום. אבל הלא לא עבֵרה היא אותו דבר; אחר שרשות בידי כל סופר להסתיר את שמו – ואנכי כשאני לעצמי איני רואה כל עָול בהשערה כזאת, אחרי שאשער אותה בפנימתי, ומה שאני חושב בסתר אני אומר בגלוי.

אגב גררא: מרוסיה כתבו לי, “שמענו שהיית בימים האחרונים חולה גדול מאד…” במטותא יד מי באמצע? איך שיהיה, טוב לכתוב ספורים דק[ד]נטים תחת איזה שם, מלהיות חולה גדול מאד - - -

קצתי בנפשי מפני מעשי האנשים הללו ששנאת-חנם שלהם עזה ממות.

לע"ע אין מבלעדכם כל תקות אחרות בדבר מוצא לכסף. לתשובתכם אחכה לחלוטין בשוב רעך ברלינה.

ב“א [בן אביגדור] רוצה בכל לבבו לקבל כל עבודתי. ואני איני יודע עוד במה לבחור. בלי ספק אניח את כל הדבר עד שאפָּנה מעבודתי עתה [ה]ממלאת כל חללי לבבי. אח”כ נשב על מדוכה זו לבוא לידי איזה גמר. הענין צריך עיון גדול. לנו צריך במה בפני עצמנו; אבל מי יודע אם יעלה בידנו אותו דבר בקרוב, או גם לאחר זמן.

בכאן מצאתי מנוחה יתרה. בדידתי היא עד אין שעור. מר"ח [מראש חודש] הבא אגור בבית פרטי:

Luisenstrasse 15 p.

עבודתי מתנהלת בכבדות מעט, הדברים עומדים ברומו של עולם ומרעישים כל מהותי.

אקוה לגמור הכל לראש השנה שלהם ולשוב ברלינה.

ברגשי כבוד

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי.

731. אל נמען בלתי ידוע²⁸⁸⁸

[סוף אוקטובר 1898]

אדוני הנכבד. אל נכון לא הג[י]עני מכתבו של בן-אבגדור עד עתה כנהוג ולא ידעתי מגמרך עמו עד האידנא. בין כך קבל תודתי בדבר השתדלותך למפרע ולהבא – הנני מותח קַו על להבא, יען כי עוד הדבר צריך עמל והשתדלות ממך ומכל אלה הקרובים לי או לנו.

דוקא בימים האחרונים בהלכי הלֹך ורחוק ממעל הענינים, התברר לי עד כמה יש עוד צורך בעבודה תכונית [מתוכננת] ובבסוס אוהל-מועד לכל מי שעוד לא נסתלקה ה[י]מנו נשמתו לגמרי; דוקא אצלנו, כלומר באותו דבר שעושה אותנו ל“אצלנו” עבודת הרוח וחרותו עומדת בשורה הראשונה וקודמת לכל נמצא בנו.

לי התברר עתה את אשר יַבדיל אותנו מאבותינו ומבנינו. אנחנו אחראין בעד חרות רוחנו באופן לא היה עוד אצל כל אֻמה ולשון וגם באותה אֻמה ואותה לשון שאנחנו שייכים לה.

אין אני יודע מה יהיה באחרית הימים, או בנוסח יותר נכון בשביל שיודע אנכי או אשיר מראשית אחרית אני רואה בראשית מפעלנו זה סימן לדורות ואולי לדור[י] דורות.

תיתי לנו שאנחנו בני החורבה האחרונה אנו. הבת-קול מהר חורב מנהמת על[י]נו כיונה: אוי להם לבנים שגלו! ואנחנו גולים וגולים –

732. אל יוסף מלניק²⁸⁸⁹

29.10.1898

בשבת.

נכבדי. במטותא מסור ליפה ולאחותו תודה בעד הדרישת שלום. אשמח לראותם בברלין בשובי, ואקוה לשוב לפני ראש השנה שלהם.

בלי ספק עלתה ליפה להשתקע בבית המדרש בברלין, דבר שכמותו זה כמה. הודיעני את הדבר.

מר"ח שלהם הבא אָגור: Luisenstr. 15 p.. מעוני בשם יפה ובו מנוחה יתרה מדירתי עתה. לאורך ימים קשה עלי לישב מדי יום ביומו עם כל הנֵי נַשי היוצאות ובאות.

לא טוב עשית שהחמצת [דחית] דבריך הארוכים. ב"א [בן אביגדור] כבר כתב אלי אחרי חליפות דבריו אתך, ובטרם אדע ה[יי]מנך הכל מובן הדבר שאיני יכול לנטות ימין ושמאל.

בדבריו האחרונים ישנו תנאי חדש שלפי דעתי בטל כל הענין. הוא אומר: רדיקלי ביותר לי – אבל אם נתן את הדברים לשעורין אין לדבר סוף…

והיה אם עתותיך בידך בקר את ידידנו פינסקי. כתבתי לו אתמול בארוכה דברים שתמצא בהם חפץ לשמוע אותם.

לדבריך בארוכה אחכה.

ידידך

מי"ב.

מה שלום שה"ש [שיר השירים]? מדוע לא שלחת את צלה [זולא]?²⁸⁹⁰

אצל מו“לי יצא לאור ספורי שטהער: אויף לעבען אונד טאָט. הספור השני: מייקע, דער טייפֿעל [מייקה, השטן] לא קראת עוד. הוא אולי היותר נפלא ויותר עמוק ממה שנעשה ע”י ילוד אשה…²⁸⁹¹

733. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי²⁸⁹²

29.10.1898

אבי יקירי, תמה אנכי שבכל ימות הירח לא ראיתי ה[י]מנך כל דבר. השלום לכם. אנכי מצאתי בכאן את המנוחה אשר בקשתי. העיר קטנה ויפה והכל בה בשלוה.

אקוה לגמור עבודתי לראש השנה שלהם ולשוב ברלינה ע"מ [על מנת] להשתקע בשם.

מו"ל עברי רוצה להדפיס עתה כל כתבַי העברים ישנים גם חדשים בעשרה כרכים. והיה אם אתרצה לזה תתחיל העבודה מראש השנה שלהם ותמשך מהלך שנה.

מצב בריאותי הוטב בכאן מאד. ישיבת כרכים בברלין קשה מאד ומְאַכֶּלת את יושביה.

שלום רב לכם

שלכם

מיכה יוסף.

734. אל צבי מלטר²⁸⁹³

29.10.1898

מוצאי שבת.

ידידי. קראתי עוד הפעם את דבריך, וטענה חזקה לי אליך: אתה מוציא עלי לעז שאנכי בארץ – במטותא, מדוע ארצי יתרה על ארצך? מה נתנו לי החיים יתר עליך? מה יש לי מה שחסר לך? כמוך כמוני שנינו תלוים באויר הגדול. שנינו ישנים דוקא באשמורה שלישיה – שנינו יושבים בקרן זוית בשעה שכל העולם כֻלו שרוי בנחת - - התאמין כי חלומותי ושאיפותי ימלאו את ה“ארץ” שחסר לי? התאמין כי עוד כחי חזק לעמול ולהיות נודד מגוי אל גוי? ומה היא השירה אם לא השאיפה אל החיים במובנה היותר חזק?

הנני נותן לך כל חללי עולמי, ערכַי, תורתי, חלומ[ו]תי, עתידתי בשביל שפחה אחת קטנה תמה שתהיה שַיָכָה בכֻלה לי. אני נותן לך הכל בגלל אחת –

לא ידידי! אתה מוציא עלי זעף לעז בתתך לי ארץ שאינה לי. ארץ שגם אליה אשאף כאשר אשאף אל שמי השמים.

אינך יכול לשער הגות לבי כעת. הנני מוכה עד חרמת נפשי. הנני סובל יסורים קשים רוחנים אי-אפשר להביעם בשפתי ילוד אשה. הנני סובל בעדי ובעדך ובעד כל ישראל משנות דור ודור.

כחו של שמשון חסר לי. ואנכי את כל העולם כ[ו]לו חפץ אנכי להפיל ואת כל החיים כ[ו]לם. וגם אותה שפחה בלעז – לפני אין דבר עוד - - -

מה חלם פלוני וכלוזנר אצלך? הראית את יפה? אומרים כי הוא צעיר נכבד – את השלח קבלתי. עוד הפעם ב"פ [ברנפלד] ועוד הפעם ברנפֿלד.

הנני מתיאש לגמרי.

השלום לך ולבריאתך. אנכי נבראתי מעט: גֵוִי בריא בעוד בכל מהותי שומם. הימים בכאן יפים מאֹד. קיץ ממש.

דירתי החדשה טובה מאֹד וז[ו]לה. בעד שני חדרים אני משלם עשרים.

ה“חור” [הגירעון] שלי אינו מניח אותי ליש[ו]ן… היודע ה' איך אמלא אותו אם אתה לא תדע –

לנו תושיע רק “הלואה” שמנה בלע"ז.

שלך בצער

מיכה יוסף

735. אל צבי מלטר²⁸⁹⁴

30.10.1898

בשבת שלהם.

ידידי. בקרוב תקבל ממֶלניק קונטרסי “על ישראל”, בבקשה רבה שתואל נא להגיהו בעט עופרת. אבל המשפטים והשמושים שנראים בעיניך כשוא הניח לי ולאחריותי. רק השגיאות ממש הָסֵר.

במטותא מהר לעשות את הדבר. כי קרוב הדבר שאגמור עם ב"א [בן אביגדור] וזהו יהיה מדברי הראשונים.

כתוב לי בארוכה מכל אשר אתך. למחר אנכי עוזב דירתי.

קרא ספורי שטעהר שיצאו עתה לאור “אויף לעבען אונד טאָט” בו תמצא הכל - - -²⁸⁹⁵

חיה בטוב

שלך

מיכה יוסף.

בבוא אליך מלניק אמור לו בשמי מה ששכחתי לומר לו כי החמישים רו"כ של פוזנר מזומנים הם –

היום עתה יפה. והיצ"ה [היצר הרע] בתוך מעי יקח אֹפל את כל העולם כֻלו וכל הנערות הרבות שעזבו היום בית התפלה שלהם.

מילתא דבדיחותא: ד"ר חזנ[ו]בֿיץ מבקש אותי שאשלח לו תמונת בית הכנסת אשר בכאן…²⁸⁹⁶

736. אל יוסף מלניק²⁸⁹⁷

[30.10.1898]

P.S. בשבת שלהם.

מהספורים החדשים איעצך לקרות את ה“מות” מאת ארטור שניטצלר. וספורי בֶר האפֿמן (שכחתי שמם). האחרון הוא איש מצוין, עברי יוָני עד גמירא. כן אעירך על הספר מאת אלפֿרד פֿהן קרַמֶר: דיע העררשענדע אידען אים איסלאַם – בתורת המוסר ישנו ספר מאת הרטמאנן: “פעיענלאגיע דעס זיטטליכֿען בעוואַסטזיינס”. בו שטחי[ו]ת גדולה כדרכו אבל יתן לך מושג כוללי מכמעט כל הש[י]טות המוסרי[ו]ת. כן קרא מאמרי טרייטשקיע הפ[ו]ל[י]טים והספרותים, מאמרי צלֶלר הפלוספים ומאמרי קַריטאס המחקרים, ספרים כאלה בני מאמרים, מאמרים, טובים למקרא; אחרי שנוכל לבחור מה לקרות (את צללר יודע אנכי רק מפי השמועה).²⁸⁹⁸

מספרו הגדול של צללר אודות פ[י]לוס[ו]פיה היו[ו]נית “תִשָמֵר”… רק את החלק אודות האפלט[ו]נים החדשים תקרא. בכלל תקופת הפ[י]לוס[ו]פיה הזאת שכמעט בפי כל כותבי קור[ו]תיה תכונה תקופת ה“מורָד” היא לפי דעתי תקופה היותר עליונה ברוח האדם. בימים האלה נשברו קולט[ו]רות, נשברו ערכים, נשברו יסודות ורוח האדם החל לחפש לו חיים חדשים וערכים חדשים. להשקפתי זאת באתי מעט ע“י ניטשי והרבה ע”י השיחות עם הד“ר שמעקעל, איש ענו ונחבא אל הכלים ויודע את ספרות פ[י]לוס[ו]פיה העתיקה דעת גמורה. האיש הזה לא קרא מעולם את ניטשי והוא עוסק בכתיבת ספר גדול ע”ד שנוי הערכין במחשבות האדם, כלומר נסיון לטעת דרכו של ניטשי במוסר על מהות המחשבה. לא המחשבות נשתנו כי גם האופן לחשוב ולראות. הדברים עמוקים.

גם בחיי ישראל לפני החורבן, הכתות השונות והשאיפות השונות המה עשירים מאֹד. הטרגדיה של ישראל היה אז שהיה עשיר יותר מדאי, יותר מפי צרכו. מה שקרה לשטרינדברג בשעתנו קרה אז לעם כלו…

אצבע אלהים הוא הדבר שאנכי מבִּלתִי הציונים צריך אנכי לכתוב אודות הציונים, ואולי אהיה עוד צריך לכתוב אודות ה“ערכים” ומהותם שאותם אני מחריב; אחרי שבמחנה הישנה גם לזה אינם מוכשרים.

גם אודות משה רבנו חפץ אנכי לכתוב בפשיטות. לא אחקור ולא אבקר, רק אצייר אותו לפי מעשיו בכתבי הקודש. ועוד מחשבות כאלה מתרוצצות בקרבי.

ומכאן תראה כי בשובי לתחומנו יש סכנה לשירתי. בכאן אנכי אדם אחר לגמרי. בכאן אנוס אנכי לחשוב חשבונ[ו]תי הישנים…

הרָאה בן-אב[י]גדור את ה“על ישראל”? את ה“נשמת חסידים” יהלל מאֹד.

את הספרים לא תשלח לי. רק את ה“נשמת חסידים” וה“שברים”. ותרגומך מה תהוי עליו?

את קונטרסי “על ישראל” מסור למַלְתֵר. אבקשו לשים עליו עין בלשונתו הבהירה. אבל מסור לו מיד ואל תחמיץ את הדבר.

כסף עוד לא צריך לי. קבלתי היום ממו“לי – אבל יש שאלה יותר אחרת. הוצא[ו]תי היתרות עשו אצלי “חור” בן חמישים. אנוס אנכי לקחת אותם לי ממו”לי או ממקום אחר לא ירצה לי עתה. והיה אם יָכול אתה להל[ו]ות לי חמישים שקל עדי שובי ברלינה ואסדר עסקי טוב תעשה. אבל בתנאי גמור אם יכול תוכל. להכביד עליך אסור לך.

לפי תנאי החדשים אקמץ מעט.

התאמין בהשפעתי על בן-אב[י]גדור לשמרו עכ"פ מהרעות הגל[ו]יות?

האם לא מצאת ספר ק[ו]בנר²⁸⁹⁹ וה“מדריך”?²⁹⁰⁰ התאמין בקיום הבביל[יו]תקיה עד גמירא?²⁹⁰¹ מה מצב הספרות עתה ברוסיה מצדה החומרי?

התאמין כי אפשר יהיה לרכ[ו]ש לי מקום ב“הצפירה” באופן שאוכל להשיב לכל מקטריגי?

מובן הדבר שאין זה רק [אלא] בקירוב. איני מסופק באפשרות הדבר לסגת אחור לגמרי.

נראה סוף חלומ[ו]תַי.

למחר כבר אשנה מעוני. שמח אנכי על השנוי הזה. הימים והלילות בכאן יפים מאֹד.

לכשתכתוב ליפה ואחותו דרוש בשלומם בשמי. איני יודע מדוע אנכי מרגיש את עצמי קרוב אליהם.

בדבר כלוזנר צדקת. מאמרו האחרון ב“הצפירה”: “עמיל צלה [זולא] והיהדות” המיתו אצלי את המעט הנשאר. להאדם הזה אין תקנה עוד –²⁹⁰²

עוד הפעם השלים אתי אחד. שותפי בה“תחיה” שמיום עזבתיה לא כתב אלי דבר כתב אלי אתמול שקרא ספורי פעמים ושלש ובכל פעם מצא יותר. במאמרי בה“לוח” מצא עין בהירה והרבה יכולת וכו'.²⁹⁰³

מתירא אנכי שבעוד שנה אחדול להיות “שַמוּתִי”²⁹⁰⁴ לגמרי. ועל אותו דבר אצטער…

חיה בטוב וכתוב מהרה

שלך

מיכה יוסף.

לקחתי עמי מברלין הרבה חפצים יותר מדאי. וכדי להָקֵל עלי אשלח על שמך צרור חפצים ושמרם אתך עם השער. גם קח את הדיפלאם [התעודה] שלי שנתתיו לבעלת ביתי למשמרת.

שלום לבית פינסקי ולמרת בלך. כתוב לי יתר אודתה ומעשיה.

עוד הפעם אני זוכר אותה.

737. אל יוסף מלניק²⁹⁰⁵

31.10.1898

P.S.

שכחתי לבקשך עוד הפעם שתואל נא לשלוח לי בכל שבוע את העתון: “דיע וועלט אַם מונטאַג” – הנני לחלוטין בלי כ“ע ועכ”פ הלא לקרות מעט משבוע לשבוע.

מכבדך

מי"ב

למאמרַי “נשמת חסידים” ו“שברים” אחכה.

738. אל צבי מלטר²⁹⁰⁶

31.10.1898

ער“ח – ידידי! ה' ה[ו]רויץ הוא אָשֵם מעט בדבר. הוא הוא שבא עלי בתביעות שחוטא אנכי מעט נגד אותו האיש, ואגב גררא אנוס הייתי להזכיר נשכחות… את מלניק תאש[י]ם בחנם. השואֵל היה אחד ממקורבי בריינין ואיש ישר מאֹד. בדבר יפה תפריז, אנכי ראיתיו רק רגעים אחדים בבין הערבים ועשה עלי רושם אחר. גם איני מאמין שאיש מגושם יכול להיות ממקורבי החסידה הידועה – כן אנוס אנכי למחות נגד דבריך המרים נגד מלניק. אתה לא תכיר אותו. הוא איש ישר מאד ובעל כשרון גדול (מובן מאליו שמפי אינו יודע לא זה ולא זה). קפדן הנך ידידי, ונכון אתה ל”שבר את היתד" על ראש כל איש ואיש. ימים יבואו ותתביש לומר עליו דברים כאלה.

בדבר כלוזנר צדקת. הוא מין בריה – ד' ישמרני. יתר החבורה איני מַכיר ואני עומד רחוק מהם והמונם.

_____

הימים בכאן יפים מאֹד והלילות יפים – הנני שקוע ראשי ורובי בעבודתי מלפנים ולאחור, כלומר בספורַי שיבואו לפניו ולאחריו. הענין כל כך גדול ורם עד שמתירא אנכי לישב על מדוכה זה ימים הרבה מאשר אחשוב ואולי אשתקע לגמרי בכאן עדי אגמור שלשתם –

מובן מאליו שבשעה כזה איני יכול להפנות לב“א [בן אביגדור]. כי קאי רבי בהאי מסכתא וכו'.²⁹⁰⁷ הוא אמנם ישר כעת נגדי ורוצה בכל לבבו להדפיס הכל ה[י]מני, גם אוכל להשיג ע”י הדבר כאלף שקל: אבל הוא אחר לבוא… לי ישנו עתה רגעים שאיני מאמין כל עיקר, ובאותה שעה הלא הדרך הישרה לשבור את הלוחות מלמוסרם - - -

איך שיהיה אבקשך להגיה קונטרסי “על ישראל” מעט, והיה אם אמנה להתרצות לו, רצוני [לומר] אם אוכל את הדבר בפנימתי אז יהיה אותו דבר מן הראשונים. –

_____

שאלת הכסף היא שאלה גדולה. צרכי עתה מרובים, להכביד על מו“לי למפרע איני יכול בשום אופן וההוצאה מרובה. לו הייתי בברלין אז אולי נסיתי אותו דבר שנסית אתה ע”י קרפלס. בסכום כזה היתי משלם לך תכף ולחי[י]טי תכף (דרוש לי אַנְצָאג [Anzug, חליפה] עתה) ונשאר לי בתור עודף לכל הזמן אשר אשב בכאן. ואולי נסיתי מכאן על ידך לולא היה קרוב לשכני הרע - -

דירתי טובה מאֹד. החדרים יפים והמנוחה יתרה. רק שאלת עבודתי היא עתה שאלה חמורה מאֹד מנקרת בכל מהותי.

עוד הפעם אבקשך להשיב לי מכתבי.

שלך

מיכה יוסף

ההשיב לך [כל?]

739. אל דוד פינסקי²⁹⁰⁸

31.10.1898

ידידי, כסף אין צריך לי עוד. כבר קבלתי ממו“לי ואני יוצא היום בער”ח [בערב ראש חודש] לדירתי החדשה, טובה מאד ומתאמת יותר לצרכי מעתה.

מה עושה רב[י]ק[ו]ביץ בדרזדן. גם זאת תדע כי בימים האחרונים כתבתי לו בדבר “פרלג” [הוצאה] ולא ענה דבר…

איך שיהיה אניח כל הדברים הללו עד אגמור עבודתי. איני רשאי להסיח דעתי כלל. הענינים עמוקים וצריכים עיון גדול. בכלל יקשה עלי יותר ממה שחשבתי. –

שמעתי מהללים דירתך. אשמח.

שלום לך ולביתך

שלכם מי"ב

P.S.

במטותא השב לי ע"מ להחזיר לך לעת מצוא מכתבי שבידך. צריכים לי מאד.

740. אל מרדכי אהרנפרייז²⁹⁰⁹

[תחילת נובמבר 1898]

וויימַר, ביום השבת.

ידידי הנכבד.

בראשונה בדבר הענין אשר פניתי אליך – אינך זוכר היטב. רק בהיותי אצלכם בחג המצות בלבוב הואלת בטובך למסור לי את מכתבי אשר כתבתי אליך עד הימים האלה. בהיותי אצלך לא נתת לי כלוּם. ודוקא אותם המכתבים בתקופתי השניה כשהחלתי להיות תֹעה בהחיים ממש, מבלי דעת אנה?, צריכים לי מאֹד לרגלי הענין אשר לפני. חושב אנכי שבכל הימים האלה הייתי קרובך היותר גדול, ורגיל הייתי לומר לך דברים מה שלא אמרתי לאחרים…

עוד הפעם אבקשך שתואל נא להשיבם לי. ואם לא למעני, עשה בשביל הצד הספרותי שבדבר.

בדבר הדברי-פיוס שלך שנכתבו אגב גררא לאחר ארבעה שבועות, חושב אנכי למותר להאריך. כמדומה לי שלא נערים אנו עוד לכעוס ולהתפיס ע“י אמירות שאינן אלא אמירות. החיים המה יותר מדברים בעלמא – ובתור בקי מעט בסתרי הנשמה יודע אתה היטב שלפעמים די במקרה אחת להרחיק קרובים בזרוע… את אשר עשיתם לי במעט, די היה לבטל כל השיחות הרבות ויתר החלומות הריקות שחלמנו יותר משלש שנה ומחצה. וגם זה יודע אנכי היטב, שאלמלא [אילו] הוינא [הייתי] שומע לכם בבוא ה”קריזיס" היותר גדול בימי עניי, כי אז לא הייתי יושב עתה על שֻלחני זה בוויימַר, ואולי לא היה לי שֻלחן כל עיקר. אתה עכ“פ היית מצטער על אבדוני, אבל טון ז”ל ביַרמולקתו הקדושה ובכרסו בין שניו היה אומר פרקדן על מַרְבדו [ספתו] הרכה: זאת ידעתי מראֹש! השנה הזאת לִמדה אותי יתרה מה המה האנשים למפרע בבואם בחיים. ועוד שנים רבות תעבורנה וחליפות רבות צריכות לבוא עדי אשכח כֻלי את ה“מרירות” אשר ירשתי מקורבתכם, שדַיָה היתה לעשות אותי ל“שונא אדם” לחלוטין.

צר לי מאֹד לומר לך זאת בפניך, אבל מה שאני חושב בסתר אנוס אנכי לומר לך עתה בגלוי כדי שלא לעשות שקר בנפשי.

גם בדבר ה“יחס הספרותי” לא הבנת אותי כראוי… אנכי חשבתי רק במובן כוללי, בתור יחס ספרותי שישנו בין שני בני אדם מערבים. אותו שתחשוב אתה, ושאולי היה בקירוב באיזה עת בינינו אינו עוד בינינו. לנו אין עתה אמונה משותפה, שאיפה משותפה, עתיד משותף ישראלי.

אותו האיש האומר בפומבי: הקולט[ו]רה שלנו אינה לא דתית ולא אי-דתית, כי אם קולט[ו]רה לאומית, כלומר קולט[ו]רה דיפל[ו]מטית… או: אנחנו לא נעשה מאומה מה שכנגד איזה רגש ישראלי עתיק וכו'; אותו האיש הוא שונאי, עמו אני לוחם, לוחם עד גמירא.

בחשבי אז חלומ[ו]תי המשותפים עמך חשבתי כי ה“איצטלא דרבנן” שלך היא רק ח[י]צונית. עתה רואה אני שיושבת היא בנפשך ושדרכך לאו דרכי.

אנכי חפץ להפוך כל הקערה על פיה ולקרוע ביד חזקה את הקולט[ו]רה שלנו מהקולט[ו]רה הדתית. חפץ אנכי בערכים חדשים פנימים ויסודי[י]ם, ערכים שאוסרים עליך לעמוד שם על הבמה ולדרוש בשבחה של היהדות הידועה שחדלה להיות לנו את אשר היתה ושגם בשעתה לא היתה מה שהבטיחה להיות.

והיה בצאת כל כתבי לאור (דבר קרוב מאֹד) עיניך יהיו הרואות שהרי לא בפרזים [פראזות] עסקינן כי אם בהבטה עמוקה והכרחית במהלך ישראל עתה. ואת[ה] בראותך את התהום הגדול אשר בינינו אולי גם תבין מדוע לא יכולתי אז להשתתף עמכם ב“מושב שלשתנו” –

אתה הנך “בריה חברותית” ואני “בריה יחידית” ולפיכך נקרע החבל שאִלץ אותנו שנינו לוַתֵר מעט משֹרש נשמתנו.

אתה הנך מאמין בהתקו[ו]ת השטחיות המרקדות עתה אצלנו ואני איני מאמין כל עיקר בהם. אני מתיאש יאוש גמור.

ואולי הדבר יהיה לך כאשר אודיעך שבן-אב[י]גדור מבקש עתה בכל נפשו להדפיס כל כתבי ישנים וחדשים בעשרה כרכים בשנה אחת ולשלם לי בכסף מלא כמעט למפרע. ואנכי שזה היה שאיפותי כל ימי חיי להגיד לבני עמי את אשר חפץ אנכי להגיד להם, אנכי ולבי מהססים למסור דברי אל הקהל שלנו, אחרי שאני חושב אותי ואותם לאחרונים.

אתה אומר: בעולמו של ישראל אין מי – וזהו הדבר אשר מיאש אותי. וגם אותך ה“יחיד” א[י]בדתי לצמיתות. כל הצעירים שלנו הולכים אחד אחד ממקום שם לא ישובו…²⁹¹⁰ אצלנו אין בני אדם כלל שלנו. כל איש [חול/חוץ?] מאהליו ישראל. - -

ספורי: “מעבר” (שהוא כעין דרמה גדולה מספרת אותו הדבר מזכיר גבריאל בעזבו את הסדר?) הוא רק כעין הקדמה לספורי השני: “בגלות”. שמה שמה תראה ותלמד לדעת את מחשבותי ואת צער מחשבותי הישראליות. לא רומנים סתם אנכי כותֵב, כי אם טרגדיתו של עם ישראל, לא חיי איש זה ולא מקרה זו אספר כי אם צבור כֻלו ומזלו של עם… כל אשר בי עתה יושב על קברות אבותי ואלוהי אבותי ואני שומע נכאים עתה מרעישות כל מהותי ומחלות אותי פשוטו כמשמעו.

אתה מחיה מתים בסמים שהמיתו אותם – ואנכי ושירתי עסוקים להעמיד מצבות חיות לקברות ישראל ולהציל עכ"פ את הבת-קול המנהמת כיונה מחרבון עולם - - - -

יודע אנכי יותר מהראשי-תיבות שלך… יודע אנכי הכל אשר בחייך, במעמדך וחוגך. והיה אם באמת תקותי לא תכזבני: שביום אחד תנתק ביד חזקה את כל המיתרים הדתים ותפיל טליתך למשואות [להריסות], ותקם ותצא למקום לכך נוצרת; אז אולי נמצא עוד איש את רעהו בהעולם הגדול, או אולי עוד בעולמו של ישראל שנעשה בן-חורין מהר סיני.

אלה המה דברי האחרונים לגבי ה“יחס הספרותי” שביני ובינך. יחס אחר איני מכיר ומרגיש עתה. אתה הֵמַתָ אותו ביד חזקה.

ממצבי אין לי מה להודיעך. יחוסי למו"לי הלא תדע. הענין טוב רק מצד הרוחני שבדבר. אבל מצד החומרי אינו טוב ביותר, רצוני [לומר] אין טוב ביותר להיות מוכרח לשיר. ומה גם הלא הדבר ארעי. ובטרם יצלח בידי לבסס מצבי בקבע ולבנות לי בית בעד עצמי עוד הרבה יעבור.

רומני יהיה מחירו חמישה שקלים. אנכי אוָשע רק מה“תוצאה” השניה, הראשונה אני אוכֵל למפרע – כבר ראו ה[י]מנו מו"לי כעורכי, פֿריש כהירשפֿלד וקִבלו ה[י]מנו רושם גדול. ביותר יראה צד חדש בי גמרי. צד הדרמ[ט]י והפסלי [כישרון העיצוב]

אקוה לגמרו עד ראש השנה שלהם ולשוב ברלינה. והיה אם אתרצה לבן-אב[י]גדור, אז אעשה הפסק לועזי ואעבוד בעדו רבע שנה שלמה למען סַדֵר לי כל כתבי. ואם לא אתחיל תכף בספורי השני: “בגלות” שאליו אני מאסף את החומר הידוּע. גם יש לי תקוה רבה להשיג פרס-מסעי ע“מ לנסוע לא”י בנסיעה ספרותית, כלומר שירית. והיה אם לא תצא אותה נסיעה מכֹח אל הפועל, אשכ[ו]ר לי חדר ריק או שנים ואקנה לי כלים וצרכים ע"מ להתישב בד' אמותי – מקוה אנכי להשתקע בברלין ולראות שם עולמי. מצבי הרוחני והחברותי הוא בשם על צד היותר טוב ואקוה כי גם החומרי בֹא יבוא. לפי שנשער יעשו ספורי רושם גדול. ומלבד זה הלא אז כל העולם הספרותי פתוח לפני. וגם זה לא רחוק שלהכנסיה [החבורה] שלנו יהיה בקרוב א[ו]רגן חי שיתחיל את העבודה במקום שסיימה הנייע דייטשע רונדשוי. לנו שאיפות חדשות וכֹחות חדשות והצרכים החדשים מרֻבים.

העיר בכאן יפה מאֹד. בה מנוחה וצל של שבת בימות החול. הזכרונות רבות והשלוה יתרה.

ניטשי האֻמלל ואחותו גרים בכאן שם בהר, הרחק מאדם העיר. הבית אדום ויפה. שם מתחת הקרית ספר ופקידי הארכיב. האחות ובני הבית. ושם בעליה יגור צרטוסטרה [זרתוסטרא] האִלֵם. ויש אשר שפתיו נעות: ספרים טובים כתבתי - -

הייתי שם פעם אחת, אחותו קבלה אותי בסבר פנים יפות. קראה ספורי. בכלל עשה ספורי רושם גדול מאֹד יותר מאשר פללתי. גם בראַם, גם הויפטמַן וכו' מלאים ה[י]מנו. מכתבים אנכי מקבל אודתו מכל אפסי ארץ.

אגב גררא אזכיר כי שכנך²⁹¹¹ כתב לי אודות[י]ו מכתב גדול מוויען [וינה] ובהיותו בוויען. המכתב כתוב אשכנזית ומלא כל כך שגעון, פתיות רשע[ו]ת, גא[ו]ה וגאון עד שראוי לקרוע עליו [כסימן לאבלות]. בכללו: “מכיר אתה בי שקרוב אנכי אל החיים. והיה אם אתרפס לפניו ואשמע רק בקולו נכון הוא בטובו להיות לי למורה דרך בחיים – וזאת עוד, הוא חיה הרבה רומנים רק לא הספיק לו השעה לכתבם – ימים יבואו ואדע את אשר הוא עושה בעד כלל ישראל, וכל זאת אפשר לי רק בהיותי קרוב אל החיים וכו' וכו'”. אנכי השבתי לו רק פסוק אחד: איני יודע אם זהו החיים להיות קבור בעסג ולהיות דורש אל המתים…

אלה המה אנשיך ישראל.

בדרישת שלום לך ולרעיתך

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

P.S. תמונתך אשר השאלתי עפ“י בקש[ת]ך לעושי תמונה הקונגרס לא הושבה לי לדאבון לבבי. במטותא מלא לי אותו החסרון. עכ”פ יהיה בידי זכר לדבר –

בדבר ל. [לובלינסקי] אולי צדקת.²⁹¹² מיום אשר אמר לי בלחש: אם ינעם לי הדבר שיכתוב אוד[ו]תי ב“העולם” שלכם? איני יכול דברו לשלום. אבל אצבע אלהים הוא הדבר, שדוקא פרק זה מצא חן ביותר בעיני אחד-העם.

בכלל לא האמנתי שמאמר יחיד כזה ירחש לי לבות הקוראים הטובים בכל מקום שהם.

בדבר רוקח אין אני יודע מה אתה סח.²⁹¹³ רגיל אנכי לשלוח דברי בחנם לכל מי שיקבלם ואחת היא לי אם אותו שרלטן שמו רוקח או פוכס או אדם אחר. קורבה [קירבה] אחרת בינינו אינה.

אגב גררא. גם נגדך כתבתי איזה דברים מרים אצלו, כלומר נגד האיש שאמר חלילה לנו לשכוח רגשות אחינו היראים ולא נגד אותו האיש שהיה אומר: הרבה הרבה עלינו לשכוח.

קונטרסך קבלתי אתמול או שלשום.²⁹¹⁴ הוא מימי עד לבלי שעור. מאת בן אדם “בריה חברותית” אשר שקועה היא ראשה ורובה בענינים הללו חכיתי יותר.

אנכי הייתי שמותי²⁹¹⁵ עד כה. אבל לפניך פתוח כל העולם כֻלו, ומה אתה עושה? כל המהפכה שלך תקיים בכתיבת השקפות שטחיות בהשלח.

אנוס אנכי לומר לך שגם בזה טעיתי בך - - -

מקוה אנכי ששלום להוריכם, לאחותכם ולכל אשר לכם. חיו בטוב!

741. אל מרדכי אהרנפרייז²⁹¹⁶

[תחילת נובמבר 1898]

וויימַר, ביום השבת.

ידידי הנכבד,

בראשונה בדבר הענין אשר פניתי אליך –.

בדבר הדברי פיוס שלך שנכתבו אגב גררא לאחר ארבעה שבועות חושב אנכי למותר להאריך. כמדומה לי שלא נערים אנו עוד לכעוס ולהתפייס ע“י אמירות שאינן אלא אמירות. החיים הוא יותר מדברים בעלמא. ובתור בקי מעט בתהלוכות הנשמה יודע אתה שלפעמים די במקרה אחת לקרוע חבל נפשי חזק. את אשר עשיתם לי במעט די היה לבטל כל השיחות הנעימות ויתר החלומות הריקות שחלמנו יותר משלש שנה ומחצה – וגם זה יודע אנכי שאלמלא הוינא [שאילו הייתי] שומע לכם בבוא הקריזיס בעולמי כי אז לא הייתי יושב עתה על שֻלחני זה בוויימַר. אתה עכ”פ היית מצטער על אשר הלכתי לאבדון וטון ז"ל בירמולקתו הקדושה ובכרסו בין שניו היה אומר: [שב?] אנכי ידעתי זאת מראש – השנה האחרונה למדה אותי יתרה מה המה האנשים בבואם בחיים. ואת אשר החרבתם לא תוכלו עוד לבנות.

צר לי מאד לומר לך זאת בפניך. אבל מה שאני חושב בסתר אנוס אנכי לומר בגלוי כדי שלא לעשות שקר בנפשי.

המקרה טון ועהרנפרייז בעולמי הוא מאותן ה“מרירות” שבחיים שעושים את האדם לשונא האדם - -

גם בדבר ה“יחס הספרותי” לא הבנת אותי כראוי… אנכי חשבתי באמרי זה רק בתור מובן כללי. כיחס ספרותי שישנו בין שני [בני] אדם מערבים. אותו יחס שתחשוב אתה אין בינינו כלל, לנו אין עתה אמונה משותפה, שאיפה משותפה ועתיד ישראלי משותף.

אותו האיש האומר בפומבי: הקולט[ו]רה שלנו אינה לא דתית ולא אי-דתית וכו' חלילה לנו לחלל רגשות אחינו היראים וכו', אותו האיש הוא שונאי ועמו אני לוחם.

בחשבי אז חלומ[ו]תי המשותפים עמך חשבתי כי ה“איצטלא דרבנן” שלך היא רק חיצונית. עתה אני רואה שיושבת היא בנפשך פנימה ושדרכך לאו דרכי.

אנכי חפץ להפוך כל הקערה על פיה ולקרוע ביד חזקה את הקולט[ו]רה שלנו מהקולט[ו]רה הדתית. חפץ אנכי ערכים חדשים, יסודות חדשים, ערכים שאוסרים עליך לעמוד שם על הבמה ולדרוש בשבחה של היהדות הידועה שחדלה להיות לנו את אשר היתה ושגם בשעתה לא היתה מה שהבטיחה להיות.

ודאותיך ספקות אצלי. הטוב בעינך אצלי רע גמור והרע שלך אצלי טוב גמור.

אתה “בריה חברותית” ואנכי “בריה יחידית”. חלומ[ו]תיך לאו חל[ו]מותי. רצונך לאו רצוני.

אתה מחיה מתים בסמים שהמ[י]תו אותם… ואנכי ושירתי עסוקים להעמיד מצבות חיות לקברות ישראל ולהציל עכ“פ את הב”ק [הבת-קול] המנהמת כיונה מחורבן עולם…

יודע אנכי יותר מהר"ת [הראשי תבות] שלך… יודע אנכי הכל אשר בחייך, במעמדך ובחוגך, והיה אם באמת תקותי לא תכזבני: שביום אחד תנתק ביד חזקה את כל המיתרים הדת[י]ים ותסיר מאתך טליתך הנוראה, טלית שוא ומדוחים, ותקם ותצא למקום לכך נוצרת; אז אולי נמצא עוד איש את רעהו בהעולם הגדול, או אולי עוד בעולמו של ישראל שנעשה בן חורין מהר סיני - - -

אלה המה דברי האחרונים לגבי ה“יחס הספרותי” שביני ובינך. יחס אחר איני מכיר ומרגיש עתה. אתה הֵמַתָ אותו ביד חזקה.

742. אל מרדכי אהרנפרייז²⁹¹⁷

ידידי הנכבד. תודה בעד מכתבי אשר השבת לי.

יכול הייתי להאריך. אבל רואה אנכי שגם הפעם תושיע לך ע“י דברים בעלמא: כעת וטעית ועוד כהנה. אם אתה מרגיש בך רק מעט אומנות צריך אתה לדעת את ה”יותר" שבכאן. ואם אינך יודע מה שהרסת אצלי ואת המרחק שביני ובינך גם ברצוננו אני יָכול רק להצטער. בעל-נפש כמוך היה צריך לדעת כי דוקא דבריך האחרונים מסוגלים היו להריק עוד את המשהו ש[הסיחתה?] בבלי יודעים. ואותו דבר עשו כל צרכם.

לגבי דידך כסב[ו]ר הייתי שמעולם לא היית יכול להיות “שליח ציבור” שאינו עושה מאומה נגד “רגש ישראלי עתיק” בעוד שבפנימתך יודע אתה ש“הרבה הרבה על[י]נו לשכוח”… זהו הדבר שליח ציבור אתה לדבר בשמם דברים שאין היָחיד שבך יכול לערוב בעדם.

ובמה שנוגע לי. כסבור אנכי שגם אנכי גם אתה טעינו אז בחשבנו הס' חסידים שלי למין יצירה של קולט[ו]רה לאומית נגד אותה הקולט[ו]רה הלאומית האנטי-דתית של המשכילים. בו לא היה לא הא ולא הא, רק רגש מיסציטי [מיסטי] אנושי חזק השואֵף בחזקה לחרוג מן הגבולים ולשנות הערכים. ספרים כספר חסידים המה ספרים עברים במובן שספרי שירת הדק[ד]נט של הנֶעא-קטליים [הניאו קתולים] המה ספרים נוצרים. תקופת החסידות שלי היתה אצלי רק מועד ידוע בשלשלת התפתחות השירה בקרבי. והיה אם אומַר לך עתה שגם ערכו הוא נופל בעיני מאד, באשר אני רואה בו רק הרצון לשיר ולא השירה עצמה במלֹא מובן כי אנכי שניתי את טעמי בעינך. זהו הדבר. לך בתור חברותי צריך עִקרים עומדים ע"מ לעשות, ואצלי אין עִקרים כלל רק לפי שעה. היו ימים ששנוי הערכים מלאו כל חללי לבבי. ובקונטרסי על ישראל נסיתי ליר[ו]ת אבן פנה לקולט[ו]רה ישראלית בלא יהדות, נגד היהדות. ועתה הודאות שלי המה ספקות גמורות. כך אני. ולו גם היו שנים כתיק[ו]נם אצלי גם אז בא היום להתפרד, אחרי שקירבתנו היתה סכנה גם לי גם לך. אתה אומר שבכל מה שקראת ספורי מצאת יותר… ואתה שואל אותי מיני שאלות כאלה מקולט[ו]רה לאומית…

אתה תבין היטב מין מחזה של “ואתחנן… אעברה נא ואראה את הארץ…[”] ואנכי אני מבין עוד יותר היטב של כשאחזה אותו המתחנן לפנים יָחֵל לפקפק אח"כ בהארץ גופא ואומר: שלח ביד תשלח…

והיה אם ארשה לי להשתמש בהמלה “טעות” שלך אומר אנכי שטועים היינו איש ברעהו ואנכי גם ברעותך. והיה אם חושב אתה גם עתה שרק כעס פשוט כאן איכא, קירוב, הרחק וקירוב וכו' הנך יותר מטועה, הנך בעל קצר עינים…

צר לי שאנוס אנכי להדאיב את לבבך בדברים כאלה שאינם יכולים רק [אלא] לצערך ולא להיט[י]ב את רוח איש “נשבה בין הגו[י]ים”, אבל אנוס אנכי לבטֵה את היחוס שנשתבר בשמו. בדברים כאלה על[י]נו להיות נזהר מאֹד. לא נערים אנחנו עוד.

את צערך אני מבין, אבל אדרבא טובים שנים מן האחד. התאזר והשלך מעליך את טליתך ותפיל[י]ך, קולט[ו]רה הלאומית והדָתית ויתר הדברים שאתה “שליח ציבור” מהם.

יודע אנכי את הכל. אבל כל הקרבנות שוים בשביל החרות העצמית שהיא היא היא העיקר. ואתה הלא תדע כי גם לי היו ימים שמלאכי השרת היו צולין לי בשר ושותתין לי יין. את הירמולקה הקדושה ואת העופות השמנות נניח לבטנו של טאן [טהון] הסוצ[יו]ל[ו]גית ולשאר המצו[ו]ת שהוא עתה מדייק בקלה כבחמורה. גם הוא היה האסון שלך בדרך אחר –

אלה המה דברי האחרונים בעמדי בשער בית הקברות של ספרותנו. די לנו שהסכנה נתגל[ת]ה בעודנה בעתה ועתה איש לאהליו בן חורין לעצמו… נגד העלאת הנשכחות לתחיה אני מוחה, בכל נפשי[.]

ד“ש לך ולרעיתך ולצִלַה.²⁹¹⁸ כמדומה לי שהיתה נערה יפה. גם זו לטובה[.] /שלכם /מי”ב

743. אל דוד פינסקי²⁹¹⁹

1.11.1898

ידידי

אל נא יפֹל לבך, שקלי כבר קבלתי בער"ח [ערב ראש חודש], ונמצא כל הבקשה היתה למותר. דירתי טובה מאד. ומיום שעמדתי על דעתי לא היה לי שֻלחן מרחיב את הדעת כמו עתה. עתה אני בודד ממש, רק המורה שעות על הקיר הוא חברי –

שבתי אל מנוחתי ואל עבודתי. מה שאמרת אולי אמת באיזה צד. אבל הדברים יותר עמוקים.

אקוה לשבת בכאן עד גמירא (בחודש העבר הייתי מסופק בזה). וגם זאת תדע כי הענין יתארך יותר ממה שחשבתי למפרע. צריך אנכי גם להביט לפנים לאחור, כלומר על מהות ספורי הבאים לפנים ולאחור. הענינים גדולים ורמים, והיה אם יצלחו בידי די לי בהאי עלמא.

שלום לך ולרעיתך

שלכם

מי"ב

ר"ח

744. אל יוסף מלניק²⁹²⁰

1.11.1898

P.S. ר“ח שלהם – תודה בעד העתון. ה”נפילה" של הַלבע ראיתי למפרע.²⁹²¹ לרשימת ספריך עלי להוסיף: “דיע פהילזהפֿיע דעס אנבעוואסטען” מאת הרטמאנן,²⁹²² ספר שרושמו גדול על הספרות החדשה מבל יודעים. את ספרי יהֶרינג: דער צוועק אים רעכֿט – דער קאמפף אָמ’ס רעכֿט.²⁹²³ תחת השם הזה הופיע מק. ע. פֿרנצ[ו]ס רומן גדול שראוי הוא למקרא.²⁹²⁴ את “גערמינאל” מצלה [זולא] בלי ספק כבר קראת.²⁹²⁵

שנוי מעוני היה יותר משנוי ח[י]צוני. בהיותי אתמול סגור ומסוגר בחדרי היפה עם חברי המורה שעות ואנכי יושב על שֻלחני הרחב מסוגל להרחבת הדעת שבתה [שבה] אלי מנוחתי לגמרי ואהי בעיני כאיש אשר לא סבל מעולם…

אני עסוק בעבודתי כאמור לאחור ולפנים – לפי שאני רואה עתה זמן כתיבת השני לא יתאחר כמו שחשבתי מראש. הוא המשך פשוט מהקודם ולא אוכל להפסיק הרבה בינתים.

בחוברת האחרונה של “השלח” מצאתי עוד הפעם את ב"פ [ברנפלד] – כל ספר עברי שאני מקבל מסוגל רק להרח[י]קני מכל “קרית ספר” שלנו. מעט בטלנים ומעט בעלי בתים ותו לא מדי – כל העבודה בכאן אינה שוה בנזק העת. ילכו איש לאהליו ישראל או מחוץ לאהליו.

ה“ר חזנוביץ שלך מבקשני שאשלח תמונת בית הכנסת אשר בכאן למען יציגה בשכיות חמדתו בירושלים. מה תאמר להתם הזה? גם הוא מן ה”אחרונים".

אינך יכול לשער עד כמה אני שמח על חדרַי, על שֻלחני ועל בדידתי היתרה. מעתה אוכל בבית מרזח לעצמי. ומובטחני שכל הימים וכל הלילות הארוכות לא אדבר איש. עוד שעל אחד לשתיקתי הגמורה לבחוץ: לא לכתוב לבחוץ. ואקוה שגם זה בֹא יבוא מהרה - -

בכאן עוד מעין קיץ. אבל שתיקת החורף כבר מתגנבת בכל מכמני הנסתרות והנגלות ומהאילנות נופלים עליהם… דוקא במצבם עתה חביבים עלי ביותר ואני רואה בהם יתר מבזמן הלבלוב. מושגי המות והחדלון המה רק ש"ר [שתי רשויות?], דברי הבאי. ולולא דמסתפינא [לולא חששתי] הייתי אומר שהם הם עדות הנצח לעולם ועד.

חיה בטוב והיה לעצמך

מכבדך

מ. י. ב.

745. אל חיים דב הורוויץ²⁹²⁶

1.11.1898

ער"ח.

אדוני הנכבד. מעולם לא דברתי משונאים בלשון רבים. רק אחד ישנו שאני חושדו,²⁹²⁷ ואולי ארחיק גם בזה ללכת – מעתה אניח את הדבר כלומר הנני מניח את הדבר ולא אשים לזה לב. וגם לך לא כתבתי מה שכתבתי לולא באת עתה בתביעות כנגדי. ברוך רחמנא שהנני רחוק מהם והמונם ואל אלהים הוא יודע איך ידי נקיות נגד אנשים, ועד בכלל –

נניח את הדברים שאינם רק מעצ[י]בים אותי ויזכירני ראשונות שהן אחרונות - -

הימים בכאן יפים מאֹד, קיץ ממש פשוטו כמשמעו. ואנכי בודד במערבי ואני שקוע ראשי ורובי בעבודתי שהולכת ומתפשטת מיום ליום. הענינים צריכים עיון גדול ואינם מניחים אותי להסיח דעתי לדברים אחרים, אם הם עמוקים בי כמותם. לכתבַי העברים ישנו עתה תקוה על ידכם או על יד אחרים, רואה אנכי כי השעה צריכה לכך ושנבואתך לגבי השפעתי תתקיים, אבל כבר קאי [עומד] אנכי לפי שעה במסכת אחרת שחובתי לגומרה. מלבד זה אנכי מלא יאוש גדול לגבי הדברים הפנימי[י]ם אצלנו. מי ומי ההולכים? ומי יודע אם לא גם המעטים השרידים המה האחרונים? מי יודע אם הדור החדש, רצוני [לומר] הדור העברי החדש במובני יכול להוליד עוד דור שני שיתחיל במקום שיסיים. זאת היא שאלת כל השאלות…

מבו בערב אגור בדירה חדשה: Luisenstr. 15 p.. גם האויר החברותי בהפנסי[ו]ן הקשה עלי לאֹרך ימים. מעתה אני בודד ממש, איני רואה אדם ואיני מדבר אדם. חברי המה שמים וארץ ואילנות.

בכלל בכאן גם בימות החול מאוירא דשבתא. האויר טוב מאֹד והטיב מאד לגֵוִי.

חושב אנכי שלמחר יבוא רעך:²⁹²⁸ בואו בשלום!

ברגשי כבוד

ד"ר מ. י. ברדיטצבֿסקי

עוד הפעם אבקשך שתואל נא בטובך להשיב לי את המכתבים המעטים ע"מ להחזירם לך לעת מצוא. חושב אנכי שבהם אמרות ופתגמים צריכים לי למשמרת, אחרי שבאיזה מדה קרוב היית לי ואמרתי לך דברים איני אומרם לאחרים.

746. אל יוסף מלניק²⁹²⁹

2.11.1898

בשני שלהם.

נכבדי! זאת הפעם שאני רואה שלא הבנת דברי ולא ירדת לעומקם, ולכן מותר גמור שעוד אטפל בהם. אתה לא שמת לבך להעיקר, העיקר שבע[י]קרים כלומר להשנוי היסודי שביני ובין חברי בקרית ספר: שאצלי גם הודאות ספקות גמורות – יכולים אנו לברוא מין ספרות מ“על ישראל”, אבל לא ספרות שבה ישראל גופא שאלה היא? שאלת כל השאלות אם גם הדור הבא, השני, יתחיל במקום שנסיים, כלומר יכול להתחיל. וזה הדבר: היו ימים שהייתי בבחינת “ואתחנן” ועתה איני מאמין ב“הארץ” הנִתנת לי – הדברים עמוקים לגבי מאֹד. אין אני דורש ה[י]מנך שתהיה מסופק כמוני, אבל אני דורש ה[י]מנך שתבין את אחרים –

בקצרה כל השאלה היא רק שאלה משפטית ונפשית, ובטרם תגמר לחיוב אין כל מקום לטענות אחרות פרטיות. אם גם בהם הצדק אתי.

וסרמן אינו אחראי, אבל אנכי אחראי. לו ישנו עתונים אחרים שבהם יכול לדבר ולהשכ[י]ם ולדבר ולי אין מקום כלל. הוצאות ספרי הויפטמן בלבד בלי ה“פריי בינע” לא נדחו לעולם…²⁹³⁰ זכור נא את מקרה מאמרו של אחד-העם נגדי בהשלח. יודע אתה עד כמה יש לאל ידי לטעון ולבסס דברי נגד כל מקטרגים ומשטינים. אבל מה היה סוף הדבר? הוא שפך על דעותי רותחין ואנכי – אצל הקהל הגדול אתו הצדק וכל דברי לא שרירין ולא קימין. ומה יהיה אם יכפל המקרה בצאת “על ישראל” שלי.

בטרם נצא להלחם על[י]נו לדעת אם יש לנו אותם התנאים להלחם. להתחיל בעבודה כזאת שאני מתחיל מבלי א[ו]רגן קבוע לדבר ולהשכם ולדבר אסור.

עוד יש לי דברים הרבה, אבל כאמור ה“עיקר” הוא העיקר. צר לי מאֹד שלא שמת לבך אל זה. ואנכי חשבת[י] שרמיזות כאלה דיך - - -

בין כך: נמנ[י]תי שלא לעשות כל פסיעה בזה בטרם אגמור מלאכתי שאני עוסק בה. הענין יפריע אותי מאֹד. ושאפקיר שירתי עתה וכו' עוד לא אכשיר דרי…²⁹³¹

אלה המה דברי האחרונים לע“ע. בו ביום אכלה מה שהתחלתי, אראה אם אוכל להתחיל דבר שני. והרי עכ”פ שלמות.

לפי שעה.

חיה בטוב

ידידך

מי"ב

את בן-אב[י]גדור לא אדחה. רק אומר לו מה שאני אומר לך עתה.

על נוסח דבריך אלה הצטערתי מאֹד.

747. אל יוסף מלניק²⁹³²

2.11.1898

P.S. איני יכול להתאפק לבאר לך מה חושב אנכי תחת הנוסח. זהו הדבר פחז אתה כמים ותרשה לך לכעוס נגד כל אדם. תחת לחשוב ולחזור ולחשוב אודות דברי בנחת ובישוב הדעת אתה בא בטענות ובתביעות ותרשה לך לומר לי דברים איני רגיל לשמוע אותם.

אנכי מצאתי אותך ישר ונאמן לפני להגיד לך את כל אשר אתי. וממך אוכל לדרוש חלף גלוי רוחי הבנה יותר נאמנה וכו'. שם בסתר לבבי אמרתי לי, אולי הדור הזה אינו מוכשר עוד, אבל הבלגתי על ספקותי ומסרתי לך הכל. והנה באוני דבריך האחרונים והראו אותי למדי שהרחקתי ללכת עמך, ושאחרי כל הדברים שדברתי באזנך השכם והערב הנך טוען נגדי כאיש שרק שמץ ה[י]מני שמע. וכל עמלי בחנם –

על דבר זה אצטער מאֹד. הנני מצטער לראות בין השטין מעין קלות ראש לדאבון לבבי.

מובטחני שגם בזה אתה אחרוני ושלא אכשל עוד בגלוי לב לאחרים יהיו מי שיהיו. וגם זאת בטוח אנכי שבאחרית הימים תבין יותר את הדברים ותראה מה עשיתי לי.

צערי גדול מנשוא.

חיה בטוב

מכבדך

ד“ר. מי”ב.

למאמרַי: נשמת חסידים – שברים ולמכתבי אחכה. קרא אותם היטב. אקוה שתגמור תרגומך במהרה ותשלחהו אלי.

על ה“מאה” אני חושב. חיה בטוב!

קונטרסי “על ישראל” אל תשכח למסור למלתר –

גם בדבר אותו הענין הידוע לא הבנת אותי. מעולם לא עלה על דעתי לחשוב שאינך מסוגל להחלות וכו'. אבל למסור חליך לי לא היה כל צורך. ואותו דבר לא אסלח לך וגם אתה לא תסלח לך. כונתך זאת הטובה הרעה לי יותר ממה שחשבת ומה שהרגשת.

לך ללמוד להבא מתוכחתי ולא להשיבני בתוכחות וכו'[.] אנכי לא פללתי ה[י]מנך כזאת - - -

גם בדבר רמיזתך על שטרינדברג אתה טועה מאד.²⁹³³ לי אלהים אחרים, ואלהים גדולים. גם שכחת כי משה מֵאן: שלח ביד תשלח.²⁹³⁴

748. אל אחד העם²⁹³⁵

2.11.1898

ידידי. קבל תודתי בגלל חוברת “השלח” שקבלתי. השירים בשם טובים. את פייערבערג חשבתי לשם בדוי מאת בריינין. בילקוטך הרחקת ללכת לפ"ד [לפי דעתי]: תגדיל את הענינים.

לי שלום וימי עבודה רבה. בודד אנכי במועדי לא כתמול שלשום. איני רואה ואיני מדבר שום אדם.

שלום לך ולביתך

מוקירך ומכבדך

ד“ר מי”ב

749. אל צבי מלטר²⁹³⁶

3.11.1898

ידידי. על התרגשותך עתה איני יכול רק [אלא] להתפלא מעט. את אשר רוצים אתם לעשות עתה, עליכם היה לעשות אז. אז בעשותו לי נבלה מאין כמוה, ואתם ידעתם כי עשה אותה, אז היתה עליכם החובה המוסרית בתור בני אדם להזמינו לדין ולקחת ה[י]מנו פרידה עולמית למען יראה שיש דין בישראל, ואותו דבר היה מוע[י]ל גם לי – עתה מפני חשש בעלמא מרעישים אתם את העולם. –

האיש הזה [ראובן בריינין] מוחזק בעיני לשכן רע ורשאי אנכי לחשדו בכל אם באמת או לא באמת. והיה בכתוב לי איש ישר מאֹד ממקורביו: שמעתי כי היית בימים האחרונים חולה גדול מאד – ממ[י]לא מובן שתכף אני חושדו, ובגלוי לבבי אני אומר זה גם לאחרים בתור חשד ולא בתור דבר ודאי. ממ[י]לא מובן שיכול היות כי אני טועה בזה, ושבזה ידיו נקיות. אבל הוא מוחזק בעיני לשכן רע. הוא עשה לי מעשים נוראים בל יְעָשוּ שאתם ואני יודעים אותם וע"כ אני רשאי לחשדו. ואחשוד אותו כל הימים אשר הוא חי –

אלה המה דברי האחרונים לגבי הענין הזה, קצתי בנפשי מזכרונות אלו ולאל אלהי אבותי אתפלל כי ישכיחני זכרונות רעות ויטהרני מאותן אנשים ומעשיהם.

לעתיד תראה כי לא אשא בכלל שם המין הזה על שפתי. אנכי גמרתי עמם לנצח - -

איך שיהיה אחרתם מעט לזכור חובתכם שהיתה אז עליכם. עתה לא אתן א"ע לדינים וכו‘. בשם ד’.

מוצקין גר אז ברחוב Passauer סימן 41III. גם אצלי לקח חוברת “השלח” ונאבדה.

את מכתב[י]ך אני שומר. ובהם דברים רבים ראוים לשמור. כתוב הרבה. כתוב הרבה.

דירתי החדשה טובה מאֹד. מיום שעמדתי על דעתי לא היה לי מקום מסוגל לעבודה כמו עתה. רק דאגת הממון נוקף מעט בתוך מעי.

אולי יצלח לך להושיע אותנו לפי שעה יחד. אתה הלא בין אנשים אתה. במטותא השתדל לפי כחך. בשעת חירום שָאנֵי [שונה הדבר].

חיה בטוב.

שלך

מי"ב

750. אל שמואל פבזנר²⁹³⁷

4.11.1898

אדוני הנכבד. תודה! לע"ע אתה הנך היחידי הודאי ואולי עוד אחר קרוב לודאי – מובן מעצמו שמעט כזה אין עוד עושה כלום ועלי נשאר רק לחַכות אם לפי דעתי לא אשרי המחכה.

לגבי החשד הידוּע לא הבנת אותי כראוי. אתה שאלתני לאמור: חולה גדול מאד כאדם שמצטער על חברו. אנכי לא חשדתי אותך אפילו במשהו, רק אמרתי לנפשי המקור הזה הוא שרלוטנבורגי. ואת אשר אמרתי לי בחשאי אמרתי אח“כ בגלוי כדרכי. והיה אם נקי הוא או לא נקי הוא אנכי אנוס לחשדו כל הימים באשר כבר הוחזק להָרֵע ולהוציא דִבות עוד יותר קשות. הנני בוחר להיות חולה גדול כל הימים על מטתי מלהיות שרלוטן בעיני אחרים שע”י דברי אותו האיש הייתי בעיני אחרים, בלי ספק גם בעיניך לגונב דעת הבריות ולמשתמש בשם שאינו הולמתו…

שהוא הוציא אותו דִבה במזיד יודעים אנחנו כֻלנו. אז בבואי אליכם ומסרתי לכם את העונש הרוחני היותר קשה לבן אדם, היה חובתכם בתור בני-אדם קרובים לי לדרוש עלבוני מיד. אם פקפקתם רק שמץ בדברי, אנכי כתבתי אז גם הדבר לו לאמור הדבר כך וכך. בנוהג הדבר ביני וביניכם שכיו[ו]ן שבן-אדם בא אלי ואומר בשם אחרים: עשית או אמרת כך וכך, הוא מוחה בכל נפשו אם יודע הוא שהדבר בשקר. ובבואי אז אל מכירנו מַלְתֵר אמר לי את הדברים האלה: אָנוס אתה להגן על עצמך אם הנך נקי בדבר. והדבר נפל בתֹהו…

אנכי הנני גם בן-אדם ויש לי החולשה או העוז לשנוא את שונאי שבאו לטנף כבודי הרוחני, אותו דבר האחד שנשאר לבן-אדם. מאז אין אני בטוח בנפשי וכל סך דִבה או קרובה לדִבה אנכי תולה בו אם בצדק או לא בצדק - -

נגד ה“בין אחים” הנני מוחה בכל נפשי. אין לי כל יחס אחים ביני ובינו. אחרי שהעיקר, החבל הספרותי והרצוני נִתק בינינו לעולם, הנני מודה שבעת מן העתים הייתי קרוב לו ושפעל עלי לטובה. אבל אצלי שברי לוחות אינם מונחים בארוני. ומבו ביום ששמט בירחונו את הרגל ולקח ה[י]מני ביד חזקה את אמונתי היותר גדולה אינו חי בעדי.

אנוס אנכי לומר לך דברי המרים האלה על איש קרוב לך. אתה משכת את לשוני ביד חזקה.

להבא נניח את הדבר. חפץ אנכי לקבור זכרונות כאלה ולא להעלותן מקברן ולהכות לבי לרסיסים עוד הפעם.

בקצרה. אותו האיש היה בעיני לבן-אלים שנחמץ. והיה אם תדע אותי מעט תבין רושם כזה בחיי.

חיה בטוב וקבל ברכתי ללמוד[י]ך החדשים.

ברגשי כבוד

ד“ר. מי”ב.

751. אל חיים דב הורוויץ²⁹³⁸

4.11.1898

אדוני הנכבד.

בדבר המקרה הידועה כבר מסרתי את דברי לרעך. קרא אותם כי הם האחרונים לגבי מילתא זו –

בדבר הענין הספרותי חושב אנכי ש“ההשואה” אינה עולה יפה, אם בכלל נוכל להשוות. אנכי הנני גם “סופר”. וזהו הדבר. אנכי הנני מבין אחרים רחוקים ה[י]מני בתכלית הריחוק. אנכי הנני מבין גם אותו, דבר שמצדו אין אפשר. בתור צעיר ה[י]מנו חושב אנכי את השפעתי על הצעירים ליותר קרובה, ודוקא למין השפעה שתעמיד אותם על עצמם…

אדם אחר ב“עירי” היה שמח על מין ספרות יפה כאותה של פֿייערברג. ואנכי דוקא מפני שדרך כזה קרוב לי אולי הגדשתי את הסאה לשלילתו לגמרי.

בקצרה מאמין אנכי לפרקים באפשרות השפעה כזו ושאיני יחידי או גם אחרון – והיה אם באמת כנים דבריך אז אסורים גם כתבַי כשהם לעצמם לצאת לאור. דברים כאלה הכרחים לבוא רק בעת שנאמין באפשר[ו]ת ההולדה שלהם ושעוד יבוא דור להמשיך את הדברים הלאה. אבל אם לא כן הדבר הרי יש בזה הונאת עצמו והונאת אחרים.

והאמת אגיד לך כי אותו דבר ירגיש לפעמים כל משכיות לבבי. לבי יאמר לי שֶׁכֵּנים דברי יל“ג בדבר **ה”אחרונים"**. ומי ומי ההולכים לפנינו?²⁹³⁹

בכל תקופת התחיה המדומה שלנו, תקופת ההשכלה, המאספים, חכמת ישראל ואת“ל גם לאומית, אני רואה לפרקים רק דור אחד, דור אחרון שאנוס הוא לזכור ראשונות או להמית ראשונות ע”י אותה ההרכבה שהוא בורא לו. אבל הבנים והבנות? הם אינם יכולים להתחיל במקום שסיימו אבותיהם; אחרי שאותו סיום היה רק תוצאה נפשית של אבותם לפי ח[י]נוכם השונה ולפי זכרונתם השונה.

כל הקהל שלנו הוא קופה של בטלנים ממין ידוע. לרגע שמחתי על רושם מאמרי “דור ודורשיו”. והנה באים עתה אנשים בהמליץ וטוענים נגדי מדוע לא חשבתי את שפ"ר וכו'. זאת היא הופעה [השפעה?] עברית - -²⁹⁴⁰

איני יכול להושיע לי? הנני מלא יאוש. גם מין האנשים שבקרית-ספר שלנו אינו מסוגל לפחת בי רוח אמונה. אסטניס אנכי לפרקים ואיני יכול להכנס להָסֵב בידעי מי מֵסיב עמי.

נקוה כי חלומתי האלה הרעים ילכו באשר באו. נקוה לימים טובים. אבל לבי יאמר לי שגם אותה תקוה אחרונה.

לי שלום וימי עבודה הרבה. בדירתי החדשה הנני בודד גמור. איני רואה ואיני מדבר שום איש. רק שֻלחני ומורה שעות על הקיר המה חברי…

למכתבַי אחכה.

ברגשי כבוד

ד“ר. מי”ב.

752. אל יוסף מלניק²⁹⁴¹

4.11.1898

P.S. ערב שבת. אמנם כן הנני עומד על דעתי אחרי שאיני יכול לשכוח את הנוסח. וזאת לא היית רשאי. אבל נוסף לזה. הנה דברתי באזניך השכם והערב באמונה ישרה למצוא אזנים נכונים. והנה אני רואה שהפלגת עמי רק עד ימי “על ישראל” ולא אח"כ –

כדבר מובן מעצמו תאמר על מכתבי לידידנו פינסקי: את הכל ידעתי; בעוד שלוּ הבנת גם שמץ ממה שכתבתי לו ואליך באחרית הימים לא הי[י]ת יכול לכתוב לי מה שכתבתָ - - - ועל אותו דבר אצטער וגם אנחם. הנני אומר לי שלא היה לי רשות לחתור חתירה תחת אמונתך היותר חזקה לפני זמנך…

אתה אינך מֵבין גדולת של מאונתו [מאונו] של משה. כמו שאינך מבין את סטרינ[ד]ברג וכו'. אבל אילו היה משה מסופק רק שעה חדא בעשרת הדברות שלו לא היה יכול למוסרם. הוא לא חזה שהודאות בשם המה ספקות גמורות אבל מזליה חזה ועל כן מֵאֵן. מאונתו של אותו האיש הוא אחד מן המקרים הרוחנים היותר יפים ויותר עמוקים אשר ידעתי. –

כמוך כמוני יודע אנכי את התועלת החומרית והרוחנית לפי שעה שהייתי מביא לי בהציגי אותי על השוק שלנו. יודע אנכי ג"כ את השנויים שהיתה מביאה ביחוסי לצעיר[י]נו ולצעיר[ו]ת[י]נו בתחומנו. ובעל נפש כמוני לילוד אשה מוכשר גם כן לקטנות כזו (בלי ספק יודע אתה מאותו כֹהן גדול ששמש בסמ[י]נר הידוע). אבל דוקא בגלל הדבר הזה אני מתחזק לכבוש על יצרי –

להעמיד א“ע [את עצמנו] על השוק רק אז נוכל באותה שעות שיש בידנו ע[י]קרים ואמונות ודיעות. היו לי לפי שעה ועתה החלו גם הודאות שלי להיות ספקות גמורות. ואותן הספקות הן הן ג[ו]לת הכותרת של שירת ה”גלות" שלי.

באחרית הימים הרגשתי ששירתי מסתכנת לגבי דברים הללו ובעדה אלחם עד גמירא, גם עם קרובי גם עם עצמי –

אנכי האמנתי שבן-אדם כמותך יבין ויכבד יסורי אלה שבן-אדם אחר מליבא לפומיה לא גליא… ואתה בא עלי בתביעות ובכעסות כאדם זר שיודע אותי הרחק ממטחוי קשת. קורבה [קירבה] רחוקה כזו אינה אלא סכנה וממנה אשמר לעתיד.

תקותי האחת שבאחרית הימים כשתגלגל בגלגול מחילות כמוני ותחיה את החיים אז תבין שעליך להתביש למפרע. ואם לא תבוא תקותי אחת היא לי. איני חפץ עוד לחַנֵך אחרים ולהביאם בציצת ראשם להֹר ההר שלי. די לי שאנכי בעצמי אקבר בתחתיתו - - -

חיה בטוב והיה לעצמך.

מכבדך

מי"ב.

בעד ה“מסירה” למלתר תודה – למכתבַי ולמאמרי (שברים – נשמת חסידים) אחכה. אגב גררא: האחרון היה בכ"י אצל בן-אב[י]גדור והשיבהו לי.

אקוה שתכלה את החלת לתרגם. לכתב-ידך אחכה.

כמה שוה הוא רושם עברי. ב“המליץ” טוענים עלי איה שפ"ר?²⁹⁴²

753. אל דוד ניימרק²⁹⁴³

5.11.1898

ידידי,

בזה אני בא לאשר לך קבלת קונטרסי.²⁹⁴⁴ על האופן שדנת עליו שמחתי. במין כזה לא בערך האנשים תליא מילתא,²⁹⁴⁵ רק בהאופן לדון תליא מילתא. קונטרסי זה עשה רושם גדול ברוסיה. קוראים אותו בחברות ובמסבות. וגם בתרגום לשפת המדינה. אבל עד כמה שוה הוא ערך הרושם העברי תדע מזה כי ב“המליץ” טוענים עלי מדוע לא חשבתי את שפ"ר…²⁹⁴⁶

בכלל מצבי בספרתנו הוטב ביחס אל הקודם. לב צעירים רכשתי לי אשר נשבעים לדגלי, ואחד מהם נדב בו ביום קבל תעודת בגרות חמשים רו“כ במזומנים לטובת הוצאת כתבי לאור.²⁹⁴⁷ וגם אחדים מן המו”לים החלו לקרב אותו האיש שדחו לפנים בזרוע…

בן-אב[י]גדור רוצה להדפיס כל כתבי בשנה אחת בעשרה חוברת על פי תנאים טובים והוא מדבר על אזני בכל יום. אבל מזלי גרם שבו ביום החלו להכין א"ע [את עצמם] אל לוחותי אנכי בעצמי החלתי לפקפק בהם… יאושי העברי גדול מאד. לבי יאמר לי כי כ[ו]לנו אנו אחרונים בני אחרונים…

עבודתי הולכת ומתרבה. אקוה לגמור לראש השנה שלהם רומני הראשון (כעין פרול[ו]ג). אז אשוב ברלינה. והיה אם אקשר עם בן-אב[י]גדור אעבוד בעדו רבע שנה בסדור כל כתבי ואשוב בימות הקיץ לעבודת הרומן השני והשלישי. החומר כבר מוכן בידי. כן אני כותב ספור שני בשם: “אנטערוועגס” שיצא ביחד עם ה“דאנעבען” בכרך אחד. –

מה שרוצה ה' טון או לא רוצה אינו נוגע לי…

שלום לך ולרעיתך

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר מ.י.ב.

הבטחתי חוברתך אודות ניטשה להארכיב של ניטשה.

היום קרוא אנכי אל אחותו. היא קבלה מספורי רושם גדול מאד –

P.S בודד אנכי בדירתי החדשה מאין כמוה. איני רואה ואיני מדבר עם איש פשוטו כמשמעו. הכל בכאן יפה וברֶוח. אבל ההוצאה יתרה, יתר על אשר אוכל… עוד הפעם אבקשך בדבר תמונתכם, זאת חולשתי לבקש זכרונות מימי קדם.

754. אל שמואל פבזנר וח"ד הורוויץ²⁹⁴⁸

[5.11.1898 בקירוב]

אדונים נכבדים.

טרוד אנכי מאֹד עתה בעבודתי וע“כ אני מֵשיב לכם לתרייהו [לשניכם] ובקצרה. ואת האמת אגיד כי לולא שמתי לי לחוק לענות על כל דבר מפני הכבוד כי אז לא הרגשתי כל צורך להשיב על טענות ותביעות שבאו מאוחר מעט…²⁹⁴⁹ עלי רק לכפול מה שאמרתי וחזרתי ואמרתי: אז בהעשה לי נבלה מין כמוה אז עליכם החובה לחקור ולדרוש את הדבר עד גמירא ושלא להניח את התהום המוסרי בין שני בני-אדם, אם באמת האמנתם שמ”התקרבותכם תצא טובה לספרתנו וכו'“, דברים שהם לפי דעתי רק דברים בעלמא ותו לא מדי – הדבר ש”זה היה ידוע לו ואם הוא לא מצא לנכון לבַרֵר את הדבר לא יכולתם אתם…" אינו עושה כלוּם. אדרבא עליכם היתה החובה לאַלֵץ אותו לבַרֵר את הדבר כמו שעשיתי אני ושאר אנשים רגילי[ם] שכבוד חבֵרם נוגע גם גם להם. אז היה העת וכל התביעות והטענות מהיום, אז הנחתם את הדבר ועתה אתם מרעישים את העולם בשביל צל חשד שאינו לא הראשון ולא האחרון; אחרי שבן-אדם קרוב לי ולעטי, מגיד לי בפני את הדברים היותר טובים בנוגע לי ולספרותי ומציגני שלא בפני לבליעל וכותב פלסתר על אותן הדברים שמעינם קבל ה[י]מני, איש כזה הוא שונאי וחשוד הוא בעיני במה שנוגע לי כנ"ל בין בצדק ובין שלא בצדק.

נגד ה“נרגנים” עלי רק למחות. איני מכיר אנשים כאלה ואת"ל [ואם תמצא לומר], גם אתם אינכם מכירים ואתם חוזרים ואומרים שכבר חזרתם ואמרתם.

ומה שנוגע לה“עתיד” אין לי רק [אלא] לשחוק. אתם ידעתם כמוני שהימים האלה לא יבואו ושהנני נוח לכל אדם. שהנני שונא את שונאי זהו חולשת כל ילוד אשה. גם השנאה היא מדרגת כבוד ידוע, אחרי שלפעמים אנכי מכיר טוב דבר יותר מסוכן מזה.

בקצרה ובפעם האחרונה: אחרתם את המועד בלא עשיתם אז את חובתכם. עתה הנעשה אין להשיב… יחוסי להאדם הזה גלוי לכם וגלוי לו. רק זאת אקוה שבאחרית הימים אשכח גם זה בלוית שאר זכרונ[ו]תי המרות מכל “קרית ספר” שלנו ומין אנשיה. והיה אם נוגע לכם קרבתי הנני מבקשכם שדברים אלה לא יבוא עוד על שפתנו. דיינו!

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

P.S. איני יודע מה שאצלכם. אצלי היה בן-אלים וע"כ צערי גדול מנשוא…

P.S. לה[ו]רויץ!

בעד הדברים תודה למפרע.

איני יכול לכַחֵד איזה דברים שלך במכתבך הקודמים במה שנוגע לי נתנו לי הרבה לחשוב… בכלל אני רואה בך עין בהירה גם מלבד ענינים שבשירה שלא פללתי בטרם הכרתיך. תנחומי שאחריתך לא תהיה כאחריתי, אחרי שלא יתנו לך להתחיל כלל –

אעירך על ספורי הרמן שטהֶער שיצאו לאור לפני שבוע אצל פֿישר. הספור השני: מייקע, דער טייפֿעל [מייקה השטן], הוא לפי דעתי הדבר היותר גדול ממה שקראתי עד עתה. אין מלה בפי להביע לך רושמו עלי.

עבודתי הולכת בעצלתים מעט. תחת השמים האלה נולדו אצלי שנוים ע[י]קרים שבראשונה לא ראיתם, והענינים רמים ועמוקים עד שיחרדו לפעמים כל מהותי. – אותו דבר הוא יותר משירה גרידא אצלי…

בדיד[ו]תי אין לשַעֵר. איני רואה ואיני מדבר כל אדם. גם חברַי המה הרחק מאדם העיר. בעלת ביתי היא אלמנה למעלה משבעים מובלת בקרון – לולא לֵב המורה שעות שנוקף תמיד באזני, כי אז שכחתי בחיים ובתנועה.

בכאן עוד הכל קיץ. רק האילנות כבר החלו למות ולנבא לימות החורף… ובלבי ועל שֻלחני מצבות לחורף עד –

שולח אנכי לכם ע"מ להחזיר לי במהרה נכאַי.²⁹⁵⁰

מאמרי “לרוח העת” בהמגיד אודות ספורו של וַסֶרמַן נאבד המני. אסיר תודה אהיה לכם אם יכולים אתם להמציא לי את הגליונות הללו.

חושב אנכי שעשיתם או עשית לוַסרמן עָוֶל – הוא עמוק יותר ממה שראית…

שירת ישראל היא עתה על המשבר. היא תקותנו האחרונה –

755. אל יוסף מלניק²⁹⁵¹

5.11.1898

P.S. בתור תשלום לדברי אנוס אנכי להעירך עוד על דרך אחד[.] לא ישר בעיני להיות נמהר במשפטים רוחנים שלהם דרוש מתינות יותר יתרה…

המשפט על פלוני הענק ש“היה כבד פה…” הוצאת רק מפני הפרַזה היפה, אחרי שבשום אופן לא יעשה עלינו אותו רושם. משפט כזה הוא אסור גמור ובעל נפשי ירחק מפֿרזה לגבי ענינים רמים כאלה…

“בן-מנחם [מנדלסון] היה פטפטן”. לפי שאשער לא שאבת משפטך זה ממקור הראשון. אחרי שהוא לא היה פחות ולא יותר ממה שהיה הרמב“ם בשעתו ואחד העם בשעתי ואולי גם אני בחפשי אחרי הרכבה בין מזרח למערב בשעתי. הוא היה איש עומד על מרום השכלת דורו ובתור עברי בלבו חפש אחרי הרכבה שעלתה בידו לעצמו ב”ירושלים" שלו. יתר על ה“סופר” שבו חוט של חן מתוח על ה“איש” שבו. מעין “חכם” ישנו בקלסתר פניו וחייו במובן שבעולם ה“עתיק”. על[י]נו לא לשכוח כי הוא היה עברי הראשון שמלבד עולם המחשבה שנמשך אליו ביד חזקה הבין את ערך היופי בחיים ובשירה, ודבר זה אצלנו בפעם הראשונה לאו מילתא זוטרתא היא.

בקראך את הפֿמנסטאַל ואַנדריאן תבין מה זה מסורה של קולט[ו]רה ארוכה, דבר אפשר רק בקולט[ו]רה יחשׂית מדור דור. בן-מנחם היה מין אדם שיסד מעצמו מסורה כזו. יוצאי חלציו לא היו בנות ובני איש שהתחיל מאתמול בקולט[ו]רה החדשה רק בני איש יחשׂני. כלומר שבנפשו החזקה שפך על עצמו רוח יחשׂני.

חזיון מעין זה נראה בהאופן “הירשפלד”, שיעשה על[י]נו רושם יחשׂני כמו שקולט[ו]רתו זה שהוא יצר ירושה לו מאבותיו. אתה תדע כי לערכ[י]נו החדשים אין מסורה… ובכן על[י]נו לכרוע ברך לפני אותן האנשים הבוראים אותה מסורה מעצמם - - -

פתגם כ“זיממעל הגדול” עושה עלי רושם רע. אטו [כאילו] זיממעל לחוד לא די. אתה יודע משפטך על כלוזנר, הנח תוארים כאלה לו –

קרוא אנכי עתה אל הארכיבֿ (נ.) [ניטשה], לפי אשר דברתי אתמול עם מזכירו. רושם ספורי בשם גדול עשרת מונים מאשר חשבתי. הוא אמר לי בשמם כל כך דברים יפים בפני עד ש[הת]בישתי לשמוע אותם.

חיה בטוב והיה לעצמך ע“י עבודה רבה מבית ומבחוץ, רק ע”י עבודה רבה וישרה.

מכבדך

ד“ר מי”ב

בשבת בב[ו]קר.

756. אל אחד העם²⁹⁵²

5.11.1898

ידידי. צר לי מאד שאנוס אנכי להפריעך הפעם בבקשה קטנה וגדולה היא אלי: שתואיל נא בטובך להרשני להדפיס עוד הפעם איזה מדברי שהדפסתי בירחונך. מובן הדבר שהדבר בכלל עוד מוטל בספק גדול וגם אם אדפיס יצא הדבר לאור לכל המוקדם בשולי הקיץ הבא או קודם מעט. אבל בכ"ז אקדים לבקשך ואקוה שלא תשיב פני ריקם.

שלום לך ולביתך

ברגשי כבוד ויקר

ד“ר מי”ב

757. אל יוסף מלניק²⁹⁵³

6.11.1898

P.S. מוצאי שבת. אנוס אנכי לכפול ולהשליש: לו הלכת רק שעל אחד הלאה מימי “על ישראל” כי אז לא יכולת בשום אופן לכתוב לי מה שכתבת. בכלל טועה אתה בעיקר ההבנה. ההבנה אינה מין דעת את הדברים רק חיות הדברים (יקח אֹפל! ערלעבען [לחווֹת] חושב אנכי). אין לך מושג מהצער התולדי אשר נשאתי בחיקי באחרית הימים, זאת הפעם שֶגֵוִי לא הפליג עם רוחי – גם לשירתי היתה קריז[י]ס גדולה מאין כמוה וכמעט אמרתי: יתקע [א]יִוַן²⁹⁵⁴! תודה לאל שהסערה קמתה [קמה] מעט לדממה ועתה אנכי יודע בבירור כי אכתוב שלשתן, ובזה אחר זה בלי הפסק, כל עוד האונס הנפשי הזה מולך עלי בכ[י]פה אינני בעד דברים אחרים…

שמוע[ו]ת[י]ך המעטות מהיידלברג הטיבו לרוחי. חולם נפשי אנכי מדן ועד באר שבע וכל יחוס נפשות ישרות הוא סימן לחיים. שלום להם בשמי. שלום לבֶלַך ה“אוספת את עצמה” – תלך באשר תלך. את אשר נתנה לי ברגעים אחדים צרוּר במשכיותי בלוית שאר הזכרונות החיות בבית הקברות הגדול שבנפשי.

השיחה היום עם אחותו של ה“בודד האלם” [ניטשה] הטיבה לי מאֹד. היא לא ראתה ה[י]מני רק [אלא] דבר אחד והיא יודעת יותר ה[י]מני מאלה אשר דברתי אליהם השכם והערב…

נחמתי. את חפצי לא שלחתי והִשמַרתִים אתי בקרן זוית. יהיו גם המה בוויימַר ויחכו לימים אחרים.

מקוה אנכי כי דברי שכתבתי לך היום תשים אל לבך. האופן הזה להתיחס אל אנשים ראוי לעונש. בן-אדם שכמותך צריך להיות זהיר במשפטו ושלא לומר דבר אשר עיניו בעצמו לא ראו. רק את אשר ננסה אנו לפי כחנו רשות לנו לבחון ולשפוט, ואת אשר לא נוכל לנסות נניח בבלי-דעת. צא ולמד ה[י]מני. הן גם היום איני מתביש לומר שאיני מבין מאומה בשקספיר, בו[י]רגיל או ה[ו]מר. ואותו דבר הוא עכ"פ יותר טוב משלהיות צועק כפלוני הפטפטן: איה שקספיר העברי? איה ה[ו]מר? איה וירג[י]ל?²⁹⁵⁵

בראשית עלנו להיות נקיים ברוחנ[י]ותנו. פרצופו של בן-מנחם [משה מנדלסון] הוא אחת הגדולות, לו ראו[י] לכרוע ברך במובן ידוע.

עוד הפעם אני מזהירך באלפי הזהרות. בפעם האחרונה השמר לנפשך. עבוד, הטהר, עמוד על עצמך והיה לעצמך.

בד"ש

ד“ר מי”ב.

758. אל צבי מלטר²⁹⁵⁶

8.11.1898

ידידי.

בלי ספק כבר קבלת את קונטרסי “על ישראל” והיה בהִגָמֵר גזר-דינך הבלשני עליו אבקשך להשיבהו אלי באחריות – בדבר מכתבַי שבידך אנוס אנכי להכפיל עוד בקשתי. צריכים לי לאיזה דבר עומד על הפרק. שלחם לי במהרה.

צָרַת הכסף לא נושעה עוד. ואולי כבר מצאת אתה צֵדָה לדרך…

אצלי אין כל חדש. רק אנכי, בדיד[ו]תי והמורה שעות שבחדרי חולקים את כל העולם בינינו. אנכי כותֵב וכותֵב. גם לטַיֵיל איני הולך עוד בימים היפים הללו. כל אשר מבחוץ כענן גדול בעיני לא אָשִים לו לֵב…

פלוני החסיד הגדול תמה על המתנגד רעהו: איך יכול ילוד אשה בישרא[ל] לחַבֵר ביאור על כל סדר קדשים מבלי למות בתוך כך ע"י זכרונות נשכחות… באותו דבר היה גם עלי לחשוב בטרם גשתי אל יְסורי-עם – והיו אם אותם היסורים יַתִישו כל כֹחי ואֵאָסף למנוחות אז גם בקבר ישראל לא אקבר ושָבוי אהיה בין מצבות בני-אדם שלא עמדו אבותם על הר סיני. איני יודע אם גם זו לטובה!

בלי ספק שלום לך וליסור[י]ך בלע"ז ובקודש.

ידידך הבודֵד

מ. י. ב.

759. אל שמואל פבזנר²⁹⁵⁷

10.11.1898

ערב שבת.

אדוני הנכבד. הפעם בממ[ו]נות גרידא.

לרגלי הוצאותי עתה הַיְתֵרות משעורי הרגיל – יכול היות כי אהיה צריך להלואַת חמישים שקלים בשקלי אשכנז לזמן בלתי מוגבל כל כך. והיה אם ישנו אצלך מעין “מותר” כזה שתוכל להַלְותו לי כנ"ל, הודיעני, ואפנה אליך כשאהיה צריך לכך. אַסיר תודה אהיה לך.

בלי ספק כבר באת בבית מדרש-המדעים. שלום לך ולרעך.

מכבדכם

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

760. אל יוסף מלניק²⁹⁵⁸

11.11.1898

נכבדי. בה“שברים” אל תהיה עָצֵל. צריכים לי. מהר לשלחו לי. בדבר ה“חבצלת” איני יכול רק [אלא] לתמוה על התרגזו[ת]ך היתרה. אדרבא: הצעקה סימן לכאב…²⁹⁵⁹

בדבר שטהֶר עוד הדבר עמוק יותר.²⁹⁶⁰ את רמברנד[ט] וכו' איני יודע רק [אלא] על פי השמועה.²⁹⁶¹ עשה רושם גדול בשעתו [ואדחי?] –

בדבר המכתבים צדקת.²⁹⁶² ועתה צא ולמד מה טיבה של אומנ[ו]תי לעשות מעשים כאלה מדור דור.

בדבר עבודתי, הכל בכי טוב. נצחתי – הדברים בפרט כתבתי לידידנו ה' פינסקי זה עתה וקשה עלי לשנותם. קרא אותם אצלו. –

גם מנוחתי שבתה [שבה] עתה אלי לגמרי. והנני עתה אדון לצערי ולתקותי.

שולח אנכי לך בזה גליון חדש של הפסגה.

מכבדך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

תרגומך נשתתק…

על ה“מאה” אני חושֵב. טוב תעשה לקחת להכינה לראש השנה שלהם. עוד חמישים מוכנים. בבואי, אראה איך יפול דברי אצלי –

את קונטרסי בלי ספק מסרת למלתר. הוא לא אִשֵר לי קבלתו.

761. אל חיים דב הורוויץ²⁹⁶³

14.11.1898

אדוני הנכבד. בדבר ה“חליל” צדקת – איני יודע עוד אם כונתי זה בראשונה ורק החסרתי את ה“י'” או חשבתי בחלל. איני יודע עוד.²⁹⁶⁴

בדבר המכתבים תודה. עוד חפץ אנכי ה[י]מנך את מכתבי אודות לובצקי²⁹⁶⁵ ועוד איזה דברים.

– המכתב מפלוני הצעיר עשה עלי רושם גדול.²⁹⁶⁶ גם הפגישה הגלויה עם מלכי ארץ עושה עלי רושם;²⁹⁶⁷ אבל צעקה בחשאי מאת איש בחשאי יורדת יותר עמוק בנפשי. ומכאן תשובה לרעך פוזנר שהנני דורש בשלומו. תמה אני מדוע צחק על ה“חבצלת”.²⁹⁶⁸ אדרבא –

בעד המו“מ [ממזרח וממערב] תודה. את הפסגה לא שלחתי לך ע”מ להחזיר. יש לי איזה גליונות מזה.

– עבודתי הולכת ומתעמקת יותר מאשר פללתי מראש. בהמשך העבודה התברר לי שכתֹב אכתוב שלשתן. את אשר יופיע מראש יהיה: “בבית” (כעין הקדמה) –

– לבי יאמר לי שלא “חליל” קטן יהיה הדבר. לא אנכי בלבד, כי אם שורשי שירוֹת אומרים שירת העצב הארוך מדור דור, ואני רק שומע… וזאת יתרה, אנשים המה כל הני [אלה], אנשים פשוטים חיים ומצטערים ע“י אנוש[יו]תם באותה מדה שמצטערים ע”י תולדתם –

– מלה אחת שגורה עתה על פי: אחרון, אחרונים. אבל מכתבים כאלה מפלוני בחשאי מלמדני שדור כֻלו אתנו, דור חי ומרגיש את שהוא חי ומצטער. כלום הדבר חָסֵר רק [אלא] להתאסף יחד ולבכות בציבור…

– וזהו הדבר אשר מֵרים את רוחי מעט. לא בוכים אנחנו מאפס כֹח ומאי-יכולת, אדרבא מנפש חזקה וחיה, נפש שלה עתה המלאכוּת הגדולה להִפָדות - - - וגם זאת אנו יודעים שהבת-קול שלנו לא מִיַבנֶה ובנותיה תצא. הני בריוני לפני חורבן הבית היו האנשים ואולי גם הורד[ו]ס הגדול מעט. בנפול הצדוקי האחרון על חרבו כבה נר ישראל לליל הארוך של שמונה עשר מאות שנה. עוד בדו-פרצופים של רבי עקיבא אנו רואים מעין השארת הנפש של הסוד שבישראל. החלק הזה שבנפשו הגדולה נשתכח… ולנו נשאר ב“ליל הארוך” הנ"ל רק משנתו הרבה של [הלכות] “נגעים ואהלות” - - -

– עוד ימים יבואו והתולדה אומרת: מי החיה ומי המית את עם ה'? יבואו –

שלום לך ולרעך

מכבדכם ד“ר מי”ב.

עוד הפעם אבקשך בדבר מכתבי.

בעד המו"מ תודה למפרע.

762. אל אחד העם²⁹⁶⁹

15.11.1898

ידידי הנכבד

בזה אתכבד לשלוח לך את תשובתי נגדך שנדפסה לדאבון לבבי מעבר לים…²⁹⁷⁰ והיה אם חפץ אתה לעשות חסד עם מקטרגיך לבלי תת מקום לומר שנסתתמו טענותיהם לגמרי, הואל נא להדפיס אותו כליל בילקוטך סתם או בלוית הערה מצדך אם תמצא לצורך. אסיר תודה אהיה לך בגלל הדבר הזה וגם מקוה אנכי שבישרתך תעשה לפנים משורת רצונך אם לא לפנים משורת הדין. יודע אתה כמוני שאין לי מקום לענות נגד גחליך הרתמים.²⁹⁷¹ –

לי שלום וימי עבודה רבה. עבודתי כמעט גמורה בשנוי גמור. שמה עתה: “צו הויזע” (איין פרָלָג) – והיא כעין הקדמה לשני רומני הבאים. מקוה אנכי לתת לך בעבודתי זו ענין רב לענות, אחרי שחובר תחובר ב“זכות אבות” החביבה בעיניך.

לפני ראש השנה שלהם אשוב ברלינה.

את מאמרך, כלומר חוברת השלח מסרתי להארכיב ניטשי והודו לי בעד זה.

בזה אני אומר שלום לך ולביתך

מכבדך ומוקירך

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

763. אל יוסף מלניק²⁹⁷²

16.11.1898

ביום הרביעי בב[ו]קר.

נכבדי. תודה בעד דבריך. אבל אני שקוע כל כך בעבודתי עתה מבלי נטות ימין ושמאל עד שאין בי יכולת להאריך בחול. מפני טעם זה אני דוחה כל ההחלטות עד שובי ברלינה והזמן לא יארך עוד. למחר אשלח לך חפצי ובטובך חשוב שכר ההובלה שבכאן עוד אין אפשר לערכה. שאלת הכסף היא עתה אצלי קשה. וע"כ בטובך להלו[ו]תני עשרה שקלים מיד בקבלך דברי צריכים לי מאֹד. אשיבם לך בראשית חודש הבא.

בדבר נ[ו]רדוי קראתי, ופלוני צדק יותר ה[י]מני.²⁹⁷³ אין אנחנו יכולים להבדיל בבן-אדם.

השערור[י]ות בוויען לא עשו עלי הרושם שתקוה.²⁹⁷⁴ רואה אנכי טעות גדול בשני הצדדים - -

כפי הנראה: “יהודים אחרונים” ו“העתיד על צדנו” הוא אצלך דבר מופרך מעט. אצלי אין הדבר מופרך כלל באיזה שעור.²⁹⁷⁵

בן-אב[י]גדור אינו כותֵב לי מאומה. אתה אינך מכיר עוד את מין האנשים הללו. טוב הדבר שלא יפריע אותי עתה.

אותו רמונו של צלה [זולא] הוא רומנו הראשון.²⁹⁷⁶ אני זוכר עוד את הכל ה[י]מנו.

בדבר גומפרץ²⁹⁷⁷ עליך להיות זהיר מעט. הוא איש שנוטה אחרי מילל²⁹⁷⁸ ביותר וגם “מדעי” הוא יותר מדאי, כלומר עברי ממינו של אחד-העם.

שמח אנכי כי הירשפֿלד כבר “מצא את עצמו”. לנו יש עתה לקו[ו]ת ה[י]מנו שירה גדולה בקרוב.

האם אינך יודע אם היימן בברלין הנהו או בביתו. זה שבועים שאיני שומע המנו?

האמת הדבר מה שאמרה לי אחותו של ניטשי שזיממעל נעשה לפר[ו]פסור. איני מאמין בזה.

לאחותו של יפה תודה בשמי בשביל ד"ש. צדקת. שאיני יכול לכתוב לה תבין מעצמך. ומה גם שאחיה הוא שהיה שלא השיב לי על מכתבי ובהיותו בברלין לא בקרני. איך שיהיה לבי יאמר לי שהיא אחת מהנפשות היותר טובות ואולי עוד יותר ממה שתחשוב. עיניו הגסים של נ[ו]רדוי לא יבינו זאת. אבל אם לבך יפכה מֵהֲלַך נפש הרמה של מטרלינק תבין מין קורבה כזאת. דרוש בשלומה.

איני יכול להתאפק שלא לגלות לך איזה דבר יאיר לך על הלך רוח[י] ומעשי: באותה שעה אשר הוצאת כתבי היתה קרובה לי ואני חושב הן ולאו, הן או לאו, מששתי בנפשי ומצאתי כי אחת הסבות לחיוב היה הדבר הקטן שספרת לי אגב גררא שקראו מאמרי בפומבי באותו מקום – נבהלתי לראות ונס[ו]גותי אחור מכל הענין לגמרי.

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה ואני עובֵד בלֵב שמח. הדבר עולה עתה עשרת מונים על אותו המצב שהיה בבָקו.

לפני יומים ראיתי את טנהויזר.²⁹⁷⁹ גם את דַלברט שמעתי.²⁹⁸⁰

חיה בטוב.

מכבדך

מי"ב.

בהשיבך לי “שברי”, השב לי גם ה“אמרות”. אל תשכח בדבר הכסף. [יבשר?] תהפוכות: נמלכתי וכתב[ת]י כרטיס-ראיון לשניהם.

בדבר השתקעותי בברלין איני יודע עוד.

איני חושב עוד בזה עתה.

764. אל דוד פינסקי²⁹⁸¹

16.11.1898

ידידי,

הפעם בדיני ממ[ו]נות גרידא. שתי בקשות אני נוטל עליך או שתמציא לי אם תוכל חמישים שקלים עד ראש השנה שלהם, או תשלח לי מיד עשרה שקלים עד הראשון הבא.

הראשונה היא בקשה נצחית אבל ה“עשרה” צריכים לי מיד מאפס כסף כביכול.

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה והכל בכי טוב –

שלום לך ולרעיתך

שלכם

מי"ב

765. אל דוד פרישמן²⁹⁸²

17.11.1898

ידידי!

תמה אנכי, שאחרי שלחי לך ספורי הלועזי באחריות, לא לקחת לך מועד להשיבני דבר. ואני הלא לדבריך אני מחכה.

עבודתי זו שאני עוסק בה, כמעט גמורה בכי טוב. שמה: “צו הויזע” (איין פר[ו]ל[ו]ג) והיא כעין הקדמה להשנַים הבאים אחריה.

בחודש הבא אשוב ברלינה על מנת למסרה לדפוס ולסדר עניני עם המו"ל. אם אשתקע בברלין, או אצא עוד הפעם לדור בעיר קטנה, איני יודע.

שמח אנכי לשמוע, כי מסדר אתה את כתביך לדפוס.

מכבדך ומוקירך

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

766. אל דוד פינסקי²⁹⁸³

19.11.1898

ידידי. תודה! הדבר היה בעתו – שכחת להודיעני אימתי אשיב לך הכסף להראשון הבא או לפני ראש השנה שלהם. הדבר צריך לי לדעת כי באופן השני עוד אשב בטרם שובי ברלינה שבוע ביֶנא הקרובה, דבר צריך לי מאֹד.

דבריו של מטרלינק צדקו מדבריך.

לי שלום וימי עבודה רבה. אין מלה בפי להביע לך שלוָתי עתה ושמחתי הפנימית לראות כל האנשים מעשי ידי הולכים ושלמים. חושב אנכי שיכול אנכי לקות הרבה מעבודתי עתה.

החלתי לאכול שנית בהפנסי[ו]ן. שם עתה בנות יפות שגם את משורר בשעתו היו משמחים מעט.

הגם נושעתי מעט ע"י הז’רג[ו]ן שלך – עודֵני רשע גמור ולא שניתי חשבונ[ו]תי עמו אפילו במשהו.

את דרשתי בלי ספק קבלת אם כי לא אשרת לי את קבלתה.

שלום לך ולרעיתך

שלכם

מי"ב

767. אל יוסף מלניק²⁹⁸⁴

19.11.1898

נכבדי, גם עתה בקצרה כדרכי עתה. בעד העשרה תודה למפרע. רק חמישים פרוטות בכיסי עתה. מאפס כסף החלתי לאכול בהפנסיון ושמה בת אנגלית עוזרת בבית-חולים מבנות היפות בפנימתן. גם זו לטובה.

היימן כבר כתב לי. בן-אביגדור כתב לי שבמכתבו הגדול לעתיד יקוה לפשט כל העקמומיות שבלבי. פרישמן יושב בוורשא ומסדר כתביו לדפוס.

מנוחתה של “שיר השירים” אינה מותרת באופן כזה ועתה איני יודע עוד אם אוכל לבקרה בשובי ברלינה.

לאח ולאחות יפה כתבתי כאמור.

עבודתי תכיל שני חלקים, בני י"ב פרקים משולשים. היום אני גומר את החלק הראשון והשני כבר כתוב ברובו. יחוסי ליוסף אינה יתרה מיחוסי לשאר האנשים שבשירתי. וזהו הסוד של השירה החדשה שלנו (עיין הויפטמן). עבודתי עתה היא כל כך יפה וגדולה עד שכל מלה מצדי רק תהילה תהיה ודבר זה קשה לי.

גם שינויים גדולים בחובה. את האבי-אב לא מצאתי חזק לקללתו הגדולה ונהפך אצלי לדוד זקן. ה“אבי-אב” יבוא בהשני – נוסף אצלי מין פ[י]ל[ו]סוף בודד גדליה לומד אסטרונומיה ואלכימיה וכו' ושום איש לא יבינהו ובשמעו שם יוסף יבוא אליו להנחיל לו את נפשו. מעין אותה נטיה ישנה אצל דודה יפה הולכת ערירה באת [באה] אל יוסף ומתחננת על נפשה שיאמר אחריה קדיש. החזיון הזה עשה עלי רושם גדול, כלומר הרעיש אותי מאד.

שם במורד ההר על חוף הנחל יושב מלמד תנ"ך ומדקדק ממין הידוע. ולו בת יפה בפנימתה, יודעת עֵבר וחולמת רק מימי אהבת ציון –. הנערה הזאת עושה עלינו רושם באותו מובן לוּ היתה שיר-השירים גם עברית ביודעים –. צייר לך את העיר מלמעלה עם החנויות והבתי-מדרשות… ושם במורד אותה הנפש המקוה שבמהותה עוד קורט[ו]ב גדול מימי הבית על תלו…

החלק הראשון יס[ת]יים בקדישו של יוסף על קבר הירש שו[ו]רץ. את הבית-הכנסת – בלי ספק תזכור כי הפרק הראשון יסתיים בקדיש בבית-הכנסת, ואתה השוה זה לעֻמת זה - -

עוד אחת: ע"י שינוי השם – “בבית”, שמתי מקום להאבות ביותר ולזכרונות יוסף של כל ימי חייו עד אותה שעה שנפגשהו, זכרונות העקריות שלו משני התורות. מימי הבינים, מכל העם פשוטו כמשמעו.

בחלק השני יבואו שני אנשים, אותו ואת בנו, גביר אדיר עַם-הארץ בעל חיים וכֹח מרֻבה שממדרגה התחתונה עלה ועלה, ובנו רך ויחשני [ויחסני] כֻלו נתון להיופי כבלא-יודעים ושנאת העזה שבין אב ובנו.²⁹⁸⁵ ועוד ועוד.

כל הדברים בינינו. – בקצרה לבי יאמר לי ששירתי זאת תנחיל לי נצחון גדול.

בכאן עוד קיץ שלם ואני מטייל בכל יום בהגן הנפלא לשמוע שיחות אילנות…

חיֵה בטוב

מכבדך

ד“ר מי”ב

אימתי אשיב לך את העשרה?

768. אל יוסף מלניק²⁹⁸⁶

19.11.1898

P.S. בדבר חפצי – שלשום לקחו אצלי אותם ובעוד שבוע תקבלם. במטותא אַשֵר לי יום קבלם כי לא קבלתי כל שטר קבלה –

היום הוא “הזכרת נשמ[ו]ת” שלהם. כל העם ירוץ שורות שורות עם זר פרחים חיים בעד המֵתים. איזה מין יופי עצמותי מונח בתנועות צבוריות כאלה. בהם אנו רואים עוד שארית מן עולם העתיק. הגטה [הגטו] שלנו עשירה ביופי צבורי. ודא עקא שכל אלה המצטרפים ליופי כשהם לעצמם הם רבים ביותר.

בדבר הרצל צדקת. גם בו הנחתי “שירתי” יותר מן השעור. ט[ו]לסט[ו]י הוא לפי דברי ברנדס “אפ[ו]סטל חדש מניח לפטגרף [לצלם] את עצמו…” ומשיח שלנו כותב מחזות ה[י]תולים רעים אצלם ומחזות מרים רעים אצלנו –

בחלק השני של ספורי צלח בידי לשרטט את היופי העמוק בהערב פסח לפני חשכה…

כן ארגתי בשם טפוס של נערה יפה קרובה באה אל בית רבי יוסף ומעוררת בו נצני התאוה הראשונים… שבלי הפרזה תוכל להתחרות עם טפוסי יקבסון וקללר.²⁹⁸⁷

עוד הפעם אעירך על “היינריך הירוק” שלו. הפוך בו והפוך בו. הוא אחד היסודות שבשירת אדם.

כן אעירך על ה“תלמיד” של פוּל בָרגֶע. אין בו שירה יותר מדאי, אבל בו נתוחים נפשים עמוקים ועוסק בשאלת ה“עברות המותרות”.²⁹⁸⁸

הקראת את ה“דוין יואן” [דון ז’ואן] של ביירון? בו תמצא הרבה יופי חצוני, ובה“קין” שלו גם פנימי.

מספרי ניטשי אעירך על ה“געצענדעממרונג” [דמדומי האלילים], עמוק עמוק מי ימצאנו.

עוד הפעם השמש זורחת כבמועדי קיץ. והאילנות מול חלוני כבר מתים ומחשים. והיה אם תתעמק בש[ו]פנהויר תבין את היחס הגדול שבין בני אדם לאילנות ואולי היותר גדול…

הנני בעיני עתה כ“קטן שנולד” ויראה את הכל מבראשית. על[י]נו נאמר: כי בעוד במעי אֵם כבר נר פנימי דולק על ראשנו שלאורו נראה את כל העולם כֻלו מסופו ועד סופו.²⁹⁸⁹

חיה בטוב

מכבדך

ד“ר מי”ב

בזו הרגע קבלתי גם מפינסקי כ"ה ונמצא אנכי מתעשר –

769. אל צבי מלטר²⁹⁹⁰

21.11.1898

ידידי.

אין איר[ו]ניה יותר גדולה במלכותא דארעא כשרש לועג לרש… מתירא אנכי שי[י]טב לאחריתנו ונתבייש לזכור ראשונות.

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה. הכל בכי טוב ועשרת מונים מאשר פללתי. גם “צער” גם “יופי” יש בכאן ואידך זיל קרוא.

בגלל עבודתך בקונטרסי תודה למִפְרַע.

הימים בכאן יפים מאֹד. קיץ ממש. לעת[י]ם אני מטייל בהגן הגדול ואשמע שיחות דקלים… את אשר אני חושב ומרגיש בהיותי לבדי אין מלה בפי להביע.

מדוע אתה מסתפק בקצרה בעידנא דריתחא הד[י]ן? אולי יהיו לך תנחומים מעט כשאודיעך שבדברי עה"פ [אהרנפרייז] אלי במקרה הוא מגלה לי בלחישא כי יקנא בי קנאה רבה…

חיה בטוב וכתוב לשלך

מי"ב.

770. אל יוסף מלניק²⁹⁹¹

21.11.1898

ביום השני. נכבדי. עוד הפעם בד“מ [דיני ממונות] גרידא ר”ל [רחמנא ליצלן].

וזהו הדבר. לפי חשבוני צריך היה לי הלואה בת חמישים שקלים עד ראש השנה שלהם. והנה קבלתי ה[י]מנך עשרה ומפינסקי כ“ה כפי הנראה עד יום הראשון של חודש הבא. והיה אם תוכל להלו[ו]תני עוד ט”ו שקלים באופן שאשיגם ליום האחרון של חודש זה, אבקשך שתואֵל נא בטוּבך לבקר את פינסקי ולהציע לפניו את הדחיה וכו'. מובן הדבר שהדבר קרוב שלא אהיה צריך לדחיה זו ועוד יעלה בידי להשיב לכם מקודם. אבל חפץ אנכי להרגיע רוחי, אחרי שקשה עלי לעסוק בימים הראשונים לבואי ברלינה בדיני ממ[ו]נות.

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה. אתמול טיילתי לאור הלבנה בהגן הנפלא שבכאן והרושם היה גדול. צייר לך יער בעמק, ושם בעמק נהר ארוך ישרך את דרכו ומשני עברי הנהר צללי האילנות נופלים אל המים הזכים ואני מטייל על שפת הנהר לארכו –

אתמול נולד ג"כ אצלי סיום ספורי. לבי שמח וטוב לֵב.

מכבדך

מי"ב

והיה בשלחך לי את הט"ו נכה לך את אשר תשלם בעד חפצי.

771. אל יוסף מלניק²⁹⁹²

23.11.1898

נכבדי. ביום החמישי, או הרביעי.

עצלותך אבל יותר ממה שמותר… עשרה פעמים ואחד בקשתיך לשלוח לי “שברַי”, והנה למחר או בעוד יומַים אהיה צריך לזה לרגלי ענין אחד נוגע לעבודתי עתה ואינו בידי – האם ארגזך בלע"ז הוא באמת אחד משבעה מדורי גהינום עד שמתירא אתה לחפש בו גם לאור הנר? במטותא מהר להשיבהו לי.

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה. עוד לי טפוס חדש אבי-אבי-אב, מין שמאי מחמיר ודואג כל ימים על שבעוה"ר ליכא העידנא [שבעוונותינו הרבים אין כעת] ארבע מיתות בית דין…

דא עקא שאיני יכול ליש[ו]ן באחרית הימים כלל פשוטו כמשמעו. הענינים כל כך מושלים בכל אשר לי עד שגם מוחי ברשותם.

אתמול קרוא הייתי לארוחת הערב לאחות ניטשי. הליל היה אחד היפים והעצובים בימי חיי. בתמונתו של ניטשי מלפני שנתים מין עצב עמוק שכמֹהו לא ראיתי ולא אשכחהו כל הימים אשר אני חי. היא אשה טובה ושמחת לב.

היא קראה ספורי פעם שנית ותבין לאחריתו. – ביותר הרעישה אותו [הרעיש אותה] החזיון הנפשי של פלוני גבריאל שיתאדם לשמוע שם רחל עוד בטרם הכירה. משוש-נפשי כזה למרחוק הוא בעיניה אחד מהחזיונות העמוקים בסתרי לב אדם שלאו כל אנוש זוכה לזה.

הבטיחה לי במתנה כל מהדורת ניטשי החדש, כלומר תוצאה החדשה בפורמט קטן כעין הצרטוסטרא שלי שתצא לאור בעוד שנה ומחירה מ"ח שקלים. (בינינו)

הודתה לי שע"י [על יָדַי] נפשטו כל העקמומיות ש[ב]לבה נגד היהודים והיהדות. בעלה פרסטר היה אנטיסטמי [אנטישמי] נלהב ורעהו של לגרד.²⁹⁹³

את חפצי בלי ספק תקבל באלה הימים. הודיעני זה.

בד"ש

מכבדך

מי"ב

772. אל דוד פינסקי²⁹⁹⁴

23.11.1898

ידידי תודה,

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה. הכל בכי טוב –

על ספורך²⁹⁹⁵ אני שמח, האמת: מאד אחכה לראותו, אחרי שלבי יאמר לי כי יחוסך אל הענינים נשתנה מעט.

על בנך היפה אני שמח. ה“דור הבא” שלנו הלא צריך להיות הדור גם בחציונתו [בחיצוניותו]. מי יתן –.

בדבר פלונית היפיפיה מתירא אנכי שהיא יפיפיה באמת וכמעט אשתוקק להכירה אם רק יהיה אפשר הדבר.

שלום לך ולרעיתך בד"ש

מכבדכם

ד“ר מי”ב

773. אל יוסף מלניק²⁹⁹⁶

24.11.1898

נכבדי.

בדבר האדון הנ"ל הדבר פשוט. הוא היה לפני נסעי עוד לברן אחד ממקורבי ירח ימים… ואז היה חולם ומצאתי בו חפץ. ארבעה שנה לא שמעתי ה[י]מנו כל עיקר. ולפתע כתב לי מברלין כי רוצה לראות אותי. אנכי לתומי האמנתי בזה ונתתי לו מעתותי היקרות שני ימים וחצי. מובן הדבר שלא חפץ לראות אותי רק להִרָאות המני ובהשיבי פניו ריקם, יצא בחרי אף – יותר אין…²⁹⁹⁷

יפה לא השיב כדרכו…

עוד לי היום שני טפוסים חדשים. מין לֵץ ידוע ומין משוגע למחצה, טפוסים נפלאים במינם –

בזמן קצר אהיה גמור עם הנ“ל. את אשר עשיתי בחודש הזה הוא “למעלה מכח אנושי” – בין לבין עצמנו כתבתי כל העבודה מראשה ועד סופה לפי ה”אדם" שבי עתה – ואנוס הייתי לעשות זאת, למען שיהיה הדבר שָלֵם עפ"י רוח אחד - - -

איני יודע אם הערתי אותך על ספרי פול רעעי?.²⁹⁹⁸ המה היותר טובים במינם.

אל תשכח לקרות את ספרו של הגרַף פון קעסללער: נאָטיצען אִבעֶר מעקסיקא.²⁹⁹⁹ בו ראיה חדשה לגמרי. מרת ניטשי פֿרסטר ספרה לי הרבה אודתו. הוא איש צעיר לימים כבן כ“ח ואחד מן ה”אנשים החדשים".

אתמול החלו בכאן השלגים הראשונים למחצית.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

אעירך עוד על ספורי קאָפערזוס בעל ה“סוד” היותר גדול (יצאו לאור קרנבך ונמצאים אצל ניק[ו]לי).

בדבר ט[ו]לסט[ו]י צדקת. הוא איש הנותן אל הציבור והרצל איש הלוקח מן הצבור.³⁰⁰⁰ בדבר לקיחה זו ישנו מהאחרון מאמר נפלא אודות יורֶע בספרו הטוב: “פאַלע בירגַן” (הכל ישנו אצל ניקָלי)

774. אל אחד העם³⁰⁰¹

25.11.1898

ערב שבת

ידידי הנכבד. שמח אנכי שיש תקוה ל“השלח” שלך. בלי ספק כבר שב גם אביך לבריא[ו]תו ונח לך.

מדוע לא שלחתי לך את תשובתי זאת למפרע יודע אתה. אנכי חשבתי בבקשתי שתדפיס בהפסגה משיבים עלינו כך וכך וכו'. מאמר אחר איני יכול לכתוב מזו שרק תשובה אחת ישנה. ובכן הדבר מסוּר לך ועשה כטוב בעיניך.

בעד הרשאה שלך תודה רבה. אבל אבקשך שתתן לי גם המחצה השנית באופן שאקבל ע“ז גם הרשאת אחיאסף, ואז אכתוב להם בגלל הדבר הזה ובגלל מאמרי “דור ודורשיו” ב”הלוח".

דבר הוצאת כתבי הוא עתה יותר מאפשר. יֵצאו לאור בעשרה חוברת ישנים גם חדשים.

רומני קרוב להגמר בעוד שבועַים. שמו “בבית” (צו הויזע) ויכיל שלושה חלקים בן ל"ו פרקים משולשים. הדבר עלה לי יפה ולבי שמח וטוב לב.

קרוב הדבר שעבודתי הלועזית תנחל עוד נצחון גדול חומרי וגם רוחני יחד. והיה בהִגָמר הדבר ויצא לאור אודיעך ותשמח.

איני יודע אם הודעתיך שקרוב הדבר שבצאת ספורי לאור אשיג פרס-מסעי ספרותי ע“מ ללכת לא”י. אינך יכול לשער עד כמה אני שמח על אפשרות זאת.

בדידתי בכאן אין לשער. זה שבועות שלמים שאיני מדבר ואיני רואה אדם.

ירניה [אירוניה] גדולה. הד"ר חזנוביץ בקשני שאשלח לך תמונת בית הכנסת ליהודים שבכאן בעוד שבכאן אין אפילו דבר [?] אחד לפי שעורי.

השלום לאחותך ולבתך? היש תקוה להאחרונה לבוא חו"ל?

בעוד שבועַים אשוב ברלינה

ברגשי כבוד ויקר

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי.

775. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁰²

26.11.1898

אדוני. תודה.

בדבר התוארים צדקת. אבל עוד הפעם טעות הדפוס. כלומר השמטת רגלי אוז [מרכאות] במלת “בינוני” מביאה לידי טעות – כנוי זה לא שלי רק של ניטשי… וזהו “חשבון פרטי” ביני ובין אחד העם, שכמובן אינו יכול לסלוח לניטשי בשום אופן עזותו זאת –

בראותי כי ענין הדפסת כתבי מפריע אותי יותר ממה שמותר לי עתה, גמרתי לדחות הדבר עדי אגמור עבודתי. אבל איך שיהיה יש תקוה גדולה לכתבי עתה חדשים גם ישנים. וגם בזה תצדוק: להתחיל בעניני שירה. ככה אעשה, אם רק יצא הדבר מכֹח אל הפועל, כלומר אם ארצה שהדבר יצא –

עבודתי הולכת וקרובה אל קִצָה. מלבד האיכות גם בכמות גדלה ע“י שנוי שמה: “בבית”, ר”ל [רוצה לומר]: “צו הויזע” – ע“י אותו השנוי אנוס הייתי לטפל יותר בה”אבות שהן סימן לבנים"…

בכלל החרידו הענינים כל מהותי באופן לא ידעתי עד כה. שירה כזאת מאירה לאחרים אבל אוכלת היא כל הבשר שבנו… ויפה אמר אותו צדיק ש“אינו מבין את האפשרות לאיש ישראל לחבר ביאור על קדשים וטהרות כֻלם; בעוד שלי גם ישנה קצה כאיזה מקומן וכו'³⁰⁰³ מביאה אותי לידי צער מרֻבה לזכור כי אותן המקומות אין עוד לנו…”

הירחַים בארץ הזאת היו לי היותר גדולים בימי חיי. במעט באתי ומָלֵא אצא עם נפשות לעשרות שיצרתי לדורות. הטרגדיה גדולה מאֹד וגם אנכי משתומם לשעה בראותי כל המחנה הזה אשר מסביבי, ואולי שתי מחנות - -

אחותו של ניטשי אמרה לי: שביותר התפלאה על הרוח-הנפשי למרחוק, שגבריאל שלי יתאדם לשמע רחל עוד בטרם ידָעָה… מִשוּש-למרחוק כזה יִמָצֵא בספורי הגדול על כל שעל ושעל, ועוד יותר רחוק מזה –

בכלל אני שמח וטוב לב. הימים יפים מאֹד. בדיד[ו]תי המופשטת נותנת לי הרבה. חדרַי יפים. בנות-הארץ מהפנסי[ו]ן שלי יפות ואני מקיים מצוַת “הרחבת הדעת” בראיה בעלמא שתספיק לי.

מקוה אנכי לשוב בעוד שבועַים ברלינה ואולי עוד קודם מעט.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

776. אל צבי מלטר³⁰⁰⁴

27.11.1898

מוצ"ש.

ידידי. צדקת. כל אחד מצטער עפ“י שיטתו… אבל בזה לא צדקת, אין הדבר תלוי בזה אם ע”פ [אהרנפרייז] יחליף [יתחלף] באמת אתנו, רק בזה אם אנחנו נחליף עמו… אנכי מצדי לא אעשה כזאת. לא עתה שמצאתי לי דרך אחר, אלא גם בשבתי על שֻלחנו ואכלתי לחם חסד –

רק עפ“י מקרה כתב לי דברי פיוס וכו' ואנכי הקש[י]תי את ערפי: רק אז אושיט לו יד לשלום – אמרתי לא – כשיבוא אלי בלי אצטלא דרבנן. ובכן נשתתק הדבר לע”ע - - -

אני שמח על כי סוף כל סוף נפקחו עיניך להבין מהות שאלת החיים, כלומר התוכן לחיות וזאת היא הלא שאיפת כל השירה וממלכת הרוח.

עוד הפעם אנכי עומד על דעתי. צרכי לתוכן לחיות הוא יותר גדול מה שתתן לי אשה כביכול. האשה בכל יפיה הפנימי כהח[י]צוני אינה אלא פרק שירה לי; אבל אוי לו לבן-אדם המשתחוה לשירתו בעצמו…

העיקר הוא שאלת הלחם, כלומר היכולת לחיות ואז אלקח עלי ועל צוארי כל הצער שבעולם ואחיה עמו. הצער שלנו אינו רק מעושר ולא מעוני. היום והלילה והאֹפק שאנו חיים בו לא יספיק לנו ואנו שואפים להנצח והאין הסוף שבנו ובאשר מסביב לנו…

והאהבה? בזה אני מסתפק עתה, רק מ[י]טה ש[ו]לחן ומנורה ואיזה פ[י]לגש יפה מאת אשר אבחר, פ[י]לגש שלא אאמין באהבת[ה] ובנפשה רק בגופה הטהור. ודבר זה הוא רק שאלת היכולת –

כל הלוקח אשה לשם אשה הרי הוא מורד במלכות שמים שבנשמתו ובחייו, ועתיד לתת את הדין. כל המאמין באהבה הוא תם ממין היותר מסוכן וכל האוהב עוד יותר גרוע מתם…

ובכן רק שלושה מאות שקל לחודש ואידך זיל גמור.

שלך

מי"ב.

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה.

אני שמח וטוב לב. את אשר עשיתי עתה לא עשה איש מעולם, ת[י]תי שע"י [תבוא עליי ברכה שעל ידַי] נעשתה השירה הגדולה בישראל.

כל כל [כך] ענו אנכי.

777. אל דוד פינסקי³⁰⁰⁵

27.11.1898

בשבת שלהם –

ידידי.

בלי ספק ידועים לך או לרעיתך איזה פסוקים וחרוזים ממה שקורין אצלנו “גראַם” [חרוז], כלומר מה שאומר ה“מאַרשיליק” [הבדחן] בפני החתן לפני הבאַדעקנס [כיסוי הכלה בהינומה], וביותר בשעה שהחתן הוא יָתום…

במטותא העתיקם בעבורי על הכתב ושלח אותם אלי במוקדם האפשרי. צריכים לי מאֹד לרגלי חזיון אחד.

בעבודתי בא עוד הפעם שנוי גדול לטובה – תחת השני חלקים אשר חשבתי מראש יבואו שלושה חלקים, כלומר הרומן: “יענזייטס” (תֹכן “מעבר לנהר” יִבָלַע בחלק השלישי) הרומן השלישי: “בגלות” ישתנה לשם “מֵעֵבר” ואכתוב רק ספורים שתים. כל ה“משולש” שחשבתי למפרע היה לו ערך, לו היה לנו עולמות שלושה, אבל לנו רק שני עולמות: בתחום ומחוץ לתחום –

כל הענין עתה הוא דרמה גדולה בעלת שלושה מערכות, והנני עתה בעבודתי בהמערכה השלישית באמצע.

אין מלה בפי להביע לך שמחתי בעבודתי.

שלום לך ולרעיתך.

שלכם

מי"ב

P.S. אגב גררא שכחתי במחילת כבודו את שם “כנוי” של חזיון זה. אולי תדע אתה? כלומר איך קורין מערכה זו?

778. אל יוסף מלניק³⁰⁰⁶

28.11.1898

נכבדי, אולי ישנו אצלך או אצל אחד ממכיריך סידור גדול. במטותא העתיק לי ה[י]מנו את הברכה אשר יאמר בעל המסדר קדושין תחת החופה. אבל מהר לעשות זאת.

מכאן תראה כי כבר אני עוסק בהנשואין, כלומר בחלק השלישי. המערכה המשולשת היתה רק לבעלת דו-פרצופים, כלומר ל“בבית” ולמה שמחוץ לבית…

הנני מרבה עתה לעבוד באופן שלא עשיתי כן מעולם. הפרקים באים והאנשים פרים ורבים. עתה בהיות לסיפורי שלושה חלקים הענין כדרמה גדולה בעלת שלושה מערכות.

והיה בקראך את החלק השלישי שמעט ה[י]מנו נודע לך מימי “מעבר לנהר” תבין את ההבדל שבין ימין לשמאל…³⁰⁰⁷

הנני עתה בחסלת [בסיום] עבודתי הדרמית והנה עוד הפעם רוח סערה לירית מנשבת בי: נכאים, עוד הפעם נכאים –

עבודתי זאת הלירית אכתוב עברית. וכמעט יודע אנכי אותה מראשה ועד סופה.

מכבדך

מי״ב

ברנדס ניבא:³⁰⁰⁸

בהמליץ אני קורא, בעלות הד׳׳ר ת. ה. [תיאודור הרצל] על הבימה בבית הכנסת בירושלים מיהר אחד מרעיו לפטגרף [לצלם] את התמונה הנהדרה: מראה הד״ר ת. ה. בעמדו על הבימה שבבית הכנסת אשר בירושלים…

779. אל יוסף מלניק³⁰⁰⁹

30.11.1898

נכבדי. ברגשי-נקמה שלך אני רואה רק רגשי-נֹער אם לא רגשי-נֹער-רעים. מה יתנו ומה יְחַסְרו לנו בני-אדם אחרים שגם הגדולים שבהם סוף כל סוף אינם רק [אלא] כטיפה בדלי הגדול שלנו. ת[י]תי לי שהנני עתה במרומים ששם הט[י]פה המרה אינה שולטת כלל – וגם כאשר ארד לפי שעה איני יכול לראות יותר מירניה [מאירוניה] קטנה וכו' רק זאת אוכל לומר כל הממליך על עצמו אֵל אחד מני רַב ועושה אותו לאין-סוף הרי זה רק מורד במלכות שמים שבעצמו ובישותו העשירה.

מה יתנו ומה יחסרו לי?

בין הירשפֿלד ובין אמו יחס יותר גדול ממה שבין ניטשי ואחותו. והמחזה השניה לא מתמ[י]ה. אנשים כניטשי רק ניסים המה ואחותו אינה ערבאית בעדו – היא אשה טובת לב במין חדוה פנימית שכמֹה לא ראיתי. בצלה למדתי מעט את האויר הסַלוני ממין הגדול. –

מתמונת ניטשי לפני שנתים נראה כי עוד חושֵב הוא בבדיד[ו]תו. גם המלים המעטים אשר יפלוט לפרקים: ספרים טובים כתבתי – אינם בנות המקרה. לפי דעתי ולפ"ד [לפי דעת] מזכירו הרי הוא עוד חושב בפנימתו. הוא אינו יכול לתת עוד אחרי שהיחס בינו ובין העולם הח[י]צוני נקרע לגמרי ואינו יודע להשיב בשום אופן על מה ששואלים אותו. אבל לעצמו ידבר נכוחות ונר אלהים בפנימתו בטרם נכבה –

לפני ספרי יהרינג³⁰¹⁰ טוב היה לו קראת ספרו של לאבייק: צור ענשטהֶענוג דער צבילזטין.³⁰¹¹ אבל איעצך להניח לע"ע את כל המין המדעי וקרא שני ספרים הראשונים של ש[ו]פנהויר: ד. וו. א. וו. א. פֿ.³⁰¹² ביותר שים לבך להחלק השלישי אודות האמנות. לפי דעתי עוד לא הרחקנו ללכת המנו.

בספורו של ברגע “התלמיד”³⁰¹³ רק בהלילה הידועה ישנה שירה גדולה. שד[ו]סט[ו]יבסקי הוא גדול ה[י]מנו הדבר בלתי ספק. אבל אני מעמיד את ג. ד’אנציה³⁰¹⁴ עוד יותר על האחרון. יען שהוא גם משורר גדול –

עבודתי הולכת וקרובה אל קצה, אחרי שקץ אחד כלומר החלק השני כבר נגמר ועתה גם החלק השלישי ברובו. משלושה ספורי יבוא רק שנים: “בבית”. “מֵעֵבר” – השני יתאר את החומר שחשבתי לתת בהשלישי “בגלות” ובהראשון צרפתי חומר שנים. לנו כאמור רק שתי עולמות.

הענין הוא עתה גדול ורם מאה מונים מאשר פללתי, הוא עתה שירת הלאום, האדם והנפש. בתאורי אנשים זרים, שוטים וגם משוגעים חושב אנכי שאוכל להתחרות עם כל מי שיהיה. הרוח-הלירי הוא לפעמים כל כך חזק עד שיחריד כל מהותי ולפעמים ימצא גם הומ[ו]ר-מר ומבטים רבים גם בחיי הכלכלה שלנו. האנשים והנשים הם לעשרות וכֻלם כל כך מוגבלים ובולטים עד שראיה אחת דיה ולא נשכח אותם לעולם.

חושב אנכי שבעבודתי זאת שלמתי חוב גדול שהיה צריך להִשָלם. תיתי לי שעל ידי נעשה הדבר.

אני שומע עתה שירה וזמרה כמעט בכל ערב, אחרי שזאת הלא המה חיי הח[י]צוני[י]ם האחדים, כלומר במובן לעבודתי.

החורף בכאן מעט והימים יפים.

אי-נעימתה של מרת בלך בו [נהר יקר??], גם זה לטובה.

מכבדך מי"ב

כל הענינים שתבקש הלא המה אצל חפצי בברלין. חכה.

780. אל נמען לא ידוע³⁰¹⁵

[נובמבר 1898]

P.S ובגמרי מכתבי אליך בא הערב. ואני יושב לבדי על יד שֻלחני היפה ואני מרגיש את עצמי לבדי.

שם בעבר, העידנא [עכשיו] ולאחר זמן לבדד הייתי ואהיה; ואולי זאת היא תכליתי עלי אדמות.

על אדמת נכר אשב ואשיר שירה עברית. על קברות גדולים אשיר שירת הקבר.

לספוד ולבכֹה לעם הלך למנוחות, לעם כותב צוָאת החיים בטרם יחיה, מַלאַכוּתִי: ואני את החיים בעצמם עוד לא שנאתי.

כֻלנו חיים מצד זה ומתים מצד [זה], כֻלנו נמקים בעו[ו]ן אבותינו זייפו את החיים, זייפו את העולם, זייפו את האלהים.

אלהי ישראל עוד בהיותו בחור בצד [זה] היה לזקן בצד זה…

ואנחנו השב[ו]לים הבודדות, אנחנו עומדים כעניים על פתחו של עכו׳׳ם למזוג להם נסכם ולהאכילם פתם. ואנחנו אובדים ונחיה אחרים, תועים מורי דרך ורשעים ינבאו לבני אדם ממשלת הצדק.

מיני רשעים צדיקים אנחנו. להיט[י]ב, רק להיט[י]ב מגמתנו ולברוא אנשים חדשים.

מימי מתן תורה לא נכתב בוויימר עברית ואני יושב ומדבר אתך בלשון הר סיני.

הר סיני נמוך היה מכל ההרים ולפיכך בחר בו הקב״ה לתת עליו את התורה.

לפיכך…

781. אל נמען לא ידוע³⁰¹⁶

[נובמבר 1898?]

P.S. אין אני יודע אם דברי יתנו לך איזה מושג ממצב נפשי כעת – הלא רק מעין צללים אותם הדברים דלעיל, ועוד רבים אתי – כל אשר בקרבי נע ונד, הכל סוער וצועק לחיים, לאפס, וביותר לנקיות או קדושת החיים והמעשים וכל אשר לנו מבית ומבחוץ –

הרעיון שאנו רק מקרה אחת בעולם, שאנו וחיינו ההכל שבהכל והתכלית האחרונה בעדנו, אותו הרעיון אינו מניח אותי לישן ולהקיץ.

אין אני יודע מה היה לי? אבל כל אשר בקרבי מזדעזע, הכל סוער ומבקש לו חלופות, שנויים עקרים, תוכן ועוד הפעם תוכן.

עצבון, יגון, חדוה, הרחבת הדעת, עוז, הכנעה, כל צבעי הנפש הללו באות עלי חליפות חליפות, שורות שורות.

ולא אני בלבד מְעַשֵה ומעיין אותי, הכֹל אשר מסביב לי, מלפנים ולאחור, ועוד –

אין אני יודע מה היה לי? אבל עמל אנכי עתה ומיגע – למצוא דבר, מושג חי, צורה ידועה שתפדה אותי ושתתן לי שקוי לכליון נפשי.

והתהום בין העבר ובין ההוה גדול מאֹד, העבר גדול מ[ה]הוה, העבר על שכמי מדור דור…

כל מחשבה שנחשבה, כל רגש שנרגש, כל דעה וכל תורה ידועה הרי יש לה טענות על נפשי לדעת אותה, לברר אותה ולחיות אתה –

ולבכות אני יכול לפרקים, בכיה פנימית בלא דמעות ובלא עצבון לב, רק איזה צֵל של שכינה מסתלקת ושל כבוי נרו של עולם.

ואני יודע עתה מה שלא ידעתי לפנים, גם אתמול, גם היום בב[ו]קר.

יפה אמר ליכֿטנברג:³⁰¹⁷ בשכבנו ובקומנו אנו בני אדם אחרים…

ותה[י]לות, תוכחות ממלאות עתה אותי, כל מהותי וכל משכיות נפשי.

האסון היותר גדול שלי שאני כותב. עלי נבל יכולתי לדבר יותר, יכולתי לומר יותר ושירה השמעתי אז לבני אדם היתה מפלחת כל נפשם וכֻלם היו נופלים על פניהם וכורעים לפני האפס המוחלט והעצבון שבאפס –

בטהובֿ[י]ן ידע את אשר אדע ואת אשר אמשש בנשמתי. הוא היה האלהים היותר גדול שהשאיר לנו את נפשו העולמית…

ועוד אדם אחד חי עתה בעולם יודע מה לנו ומה מסביב לנו וסגנטיני שמו.³⁰¹⁸

ב“השעה העצובה” שלו שם בעלות הב[ו]קר, בטרם עלות הב[ו]קר… ידע הכל והרגיש את הכל - - -

שכחתי לשאול אותך למעשיך וללמוד[י]ך? הכותב אתה חדשות? או עודך מטפל בשטותים של “רוח העת”.

אלי אלי! עד מתי? עד מתי?

782. אל דוד פינסקי³⁰¹⁹

[נובמבר 1898]

מוצאי-שבת.

ידידי. הלֹך להרגיע את רוחך אנוס אנכי להודיעך כהצעקתה שהמנוחה כבר שבה אלי לאֹרך ימים והנה אני חי במין שלוה שאחרי הצער, או יותר נכון בהשלוה שבצער – זאת הפעם למדתי מה מֵרים אותנו ומה יתן לנו את ה“מלכות שמים” שבנפשנו, זאת הפעם בעלותי ההרה, ואביט משם אל תחתית גבנונֵי העיר ואגפיה השוכבת לבטח שם בעמק מבלי דעת את העננים המתבישים לכסותה שם ממעל, הנני מרגיש מרגשות מלך שהיה לרֹעה צאן ויודע את העֹמק שבצאן – זאת הפעם שבהביטי מסביבי אני מרגיש מה זה ה“מרחב”… והרחב אינו “רחב” במובן מטפֿיזי, אין סוף וכו', רק מרחב של מישור גדול לפני עיני, מישור יפה ורחב ידים – ובישבי על יד שלחני הגדול אשר נוצר בעדי בין אותן ה“עשרת” של בין השמשות, או אני מטייל פשוט בחדרי הרחב והשותק כמו מתבייש לפקפק במשכיותי, אז הרני חי בהרחבת דעת. ואני מרגיש את שייכ[ו]תי הגדולה אל המורה שעות על הקיר לא יעף בלכתו – גם צללַי, אנשַי, פרצופַי שאנכי עוסק בהם בכל שעה הרי המה יושבים בקרן זוית ושמחים בבוא עתם לעבור לפני כבני מרון. יודעים המה שאיני מושך להם חסד, שלפעמים אני שונא אותם, אבל מקבלים הם זאת באהבה – יודעים המה כי שעתם הגיע להִפָּדות על ידי לנהר דינור אחרי אמרם שירה… הנהר של דם ותמרות עשן שוטף בזעפו. יכה גלים ויעבור את הגבול ואנכי מעשן את קטרתי ואחשיך אותו ואת שרו בענני ההולכים לבטח… גם את בתי הקברות, את המצבות, את הכתב והמכתב איני יָרֵא עוד אחרי שאיש אחד נשאר ש“לא ידע איש את קבורתו” והוא חציו מלמעלה בן אלהים גם באותה שעה חציו מלמטה הוא בן אדם.

“כל אשר לא יְאַפֵס אותי יחזק אותי”³⁰²⁰ נתקיים בי נבואתו של הבודד הגדול שם בהר… הנני קורא עתה עוד הפעם את “דבריו שלא בעתם”³⁰²¹ ואני מרגיש עתה מעינם…

יש אשר אמרתי: תנו לי מינים וע[ו]גב! ויש אשר אמרתי אחרת: קרדום תנו לי להכות על קדקוד. עתה לא הא ולא הא. אין אני כועס ואין אני מצטער. אדרבא יושב אנכי ואני שומע מה שאומרים לי מכל אתר ואתר. והכל אומר ומשורר. השמים והארץ וכל צבאם, סלעי האדמה, עלים נושרים ואותו ספסל בודֵד העומד למולי כל הימים מבלי השתמש בו – גם המנורה הקטנה תשיר. תמיד היא דולקת, האור הולך למעלה להכִּפה הלבנה [ה]כפויה עליו מלמעלה ותמיד היא עומדת ומאירה, מאירה בבלי דעת… והלוח שלי נושר עליו יום יום, הפעם היום רשום בו בצבע אדום ולמחר שחור כהה, ולמעלה הלוח ראש כלב שוכב למעדנים כאילו יודע הוא מה בין יום ליום… השלד שקניתי לי בחמישים פרוטות בברלין רבתי עם נתקלקל בדרך ויעשה עלי הרושם כמו אינה שוה בנזק המוח שהיה יכול להניח בו.

ובכן הכל טוב ויפה. רק מאכלי עתה בבית המרזח רעים מעט אם כי אשלם בעדם יותר ממעט. שפחתי היא מין חסידה ידועה מסקת את התנור בגחלים גדולים יותר מן השעור. בעלת ביתי היא אצילית בת שבעים מובלת בקרון ובתה היחידה היא מין מכוערה צדקנית שגם בימי המבול לא חסתי עליה להביאה אל התבה. בכל מקום שאתה הולך בכאן תפגוש נערות נערות שורות שורות, כי בתי-חנוך לנערות בכאן רבים. והיה בלילי הרקוד יהיו שלושים עלמות לגבר אחד. זאת היא צד החומרי שבשירת וויימַר. מלבד התהטור [התיאטרון] החי ובתי הקברות של גטו [גתה] ושיללר כל בני העיר ישנים שנת עולם או קוראים את ה“גארטענלובע”³⁰²² בין מנחה למעריב. וזאת למודעי שאנשי ויימר הם נוצרים יראים את ה' ואת בנוֹ הכל כדאיתא בהקטיחיזם,³⁰²³ רצוני [לומר] ה“חיי אדם”³⁰²⁴ שאצל אֻמות העולם…

בכל השורות שורות לא מצאתי גם אחת ראויה להֵרָאות. כ[ו]לן אובד[ו]ת חִנן בבתים הללו, ואולי גם בבתים אחרים. כל אותו המין הזה בעיני כאי-שומֵם מוציא פֵרות טובות מַרְעִילות במתיקתן. אשרי המאמין. – מקוה אנכי שבימים לא כבירים אשכח כל משנתם ואז אאמין בהפדיה העולמית שבנפשי, כלומר בבדיד[ו]תי הטהורה –

מובן הדבר מאליו שכל אותן הדברים המה רק דעת יָחיד, לדידי… כלומר באותה שעה לגבי דידי…

השלום לכם בביתכם החדש? השלום לשב"כם³⁰²⁵ היפה? השלום לבנכם? השלום לעבודתך?

את ה“דרשה” שלי בלי ספק קבלת. שלחתיה לך.

ברגשי ידידות ודרישת שלום

מ. י. ב.

783. אל צבי מלטר³⁰²⁶

[אוקטובר-נובמבר 1898]

בש"ק [בשבת קודש].

ידידי. לפני רגעים השבתי לך ט“ו בסימן השאלה – חושב אנכי לעו[ו]ן פלילי לשלוח לאדם שקליו האחרונים… לא טוב לב אותו דבר רק חולשת-הלֵב, מילתא דשכיחא [דבר שכיח] אצלך בעוה”ר [בעוונותינו הרבים].

אתמול הודעתיך כי נושעתי לאותו ירח. אגב גררא שכחתי כי עלי להודיע ט"ו ימים מקודם כי אצא, ונמצא אני נשאר בכאן בודאי עד ראש חודש הבא.

והיה בגמרי כל שלשת חלקים הראשונים מרמוני [מרומני] במועד הזה, והשני כבר קרוב להגמר בעוד יומַים), אצא בלי ספק לשבת שם בהר… כל חלקים הראשונים המה רק בתור מְבוא לחלק הרביעי, שהוא העיקר. ולאותו דבר, כלומר לחלק הרביעי צריך לי בדידות יתרה, שבכאן, רצוני בהפנסי[ו]ן שלי אינה לי כל כך, עד שבצהרים ובערב אני אוכל יחד למעלה מעשרה נפש. ובניהם גם בנות יפות אנגלי[ו]ת שהגיעו לפרקן…

חושֵב אנכי את הדבר לודאי שתִוָשע ע"י ווייסע,³⁰²⁷ ואז אלקח ה[י]מנך עוד חמישים שקל שיהיו צריכים לי (דמי ההשבה רבע או מחצית כאָמור).

היימן פנה אלי להלו[ו]ת לי העודף של וויימר על ברלין, אבל לא יכולתי לקבל ה[י]מנו אותה טובה בשום אופן.

אגב גררא עוד הפעם הנני מזהירך שאל תהיה רגיל לדבר אודות דברנו עם ב"א [בני אדם] אחרים.

למשל פנה אלי היום קינסטלינגר³⁰²⁸ להלו[ו]ת לי כסף לאיזה זמן קצר. הדבר בלי ספק נוגע ה[י]מנך. עוד מעט ושכננו הרע [ראובן בריינין] יאמר כי אנכי מחזיר על הפתחים באיזה קהלה קדושה באשכנז…

מה תאמר לה“חולה הגדול”?³⁰²⁹

ב“א [בן אביגדור] ירוץ אחרי ממש. הוא רוצה להדפיס כל כתבי ישנים גם חדשים בשנה אחת (עשרה חוברת) – גם רצה לפרנס אותי רבע שלם בחמישים רו”כ לחודש כדי שאוכל להיות פנוי כֻלי בשבילו.

אולי אעשה זאת בכלות רומני. כלומר, אחרי ראש השנה שלהם.

בכלל שמי הספרותי מפלס לי עתה נתיב. כל יום אני מקבל מכתבי תהלה וכו'.

מאמרי “דור ודורשיו” עשה רושם גדול מאֹד, [ר]ואה אנכי כי נתתי להקהל שלנו בעלים מעטים הללו יותר ממ' סאה של בריינין וברנפלד ז"ל.

ומכאן ראיה כי לא אלמן ישראל… כמו שאתה חושב לרוב.

עוד הפעם אבקש ממך את הסדור בלע"ז. וגם זאת אל תשכח לאסוף מכתבי הנפשים אליך ולשלחם אלי.

בהם דברים צריכים לי מאֹד.

והו[י]ד[ו]י שלך? אימתי תשיב לי תשובה ברורה? הַתְיַעֲצֵנִי לבוא בברית עם ב"א או לחכות עדי יבוא לנו תשועה לבנות לנו במה בפני עצמנו.

רק בדבר השני אני חושק.

השלום לך ולבריא[ו]תך? אימתי תכלה את עבודתך.

וה“אוצר”? ושטיינשניידר?

שלך

מי"ב

ידידי, בשגגה נקרא [נקרע] מכתבי[.]

אבקשך שוהיה בתֹעה אליך מכתבַי ועתונַי כנהוג… שתמהר לשלחם אלי.

784. אל יוסף מלניק³⁰³⁰

[אוקטובר-נובמבר 1898]

מוצאי שבת.

יקירי! בלי ספק ראית ממכתבי אשר כתבתי לידידנו דוד [פינסקי] את שאון רוחי כעת, שאון אשר גם אותי יפחד לפרקים. והיה אם תְצַרֵף לזה טלטול רוחי מהיציאה לדירה לדירה, צער ממון מהחור אשר עלה בכ[י]סי מחודש העבר, וביותר צער ההולדה של עבודתי שתלך עתה בכבדות לא כדרגיל אצלי; אז תוכל להבין כי איני יכול להאריך בתשובתי על דבריך. הכי לא בטעמים עסקינן רק בהרגשה פנימית ופנימה שבפנימית. והיה אם גם קרוב אתה מעט לי ולשֹרש נשמתי, כלומר לראות את הענינים בעיני, עליך לא לשכוח כי הנך רק מתחיל, או יותר נכון הנך מתחיל לסגל לך עין עין בעוד שלי שבעים עינים… מה שאתם רגילים לכנות קריעות הנפש, שברים, סתירות המה רק העינים השונים שבני אדם כמונו משתמשים בהם – וזהו הדבר אשר אנכי שואֵל את עצמי השכם והערב, הערב והשכם: אם יכול בן אדם כמוני לבוא אצלנו אל השוק? יודע אנכי כמוך שב“על ישראל” שלי יכול אנכי לתת לבני ישראל מלה חדשה, לתת להם תֹכן לחיות ולרצות; אבל מה יאמרו למין ספרות שבה הודאות שם בה לספקות, למין ספרות שואלת על ישראל גופא? חושב אנכי שהפלגתי אחרי עד מועד על ישראל וערכי החדשים. אבל משאלותי הנוראות שהחלו להכות אותי ואת ערכי לרסיסים אינך יודע עוד בבירור זולת מה שהערתי אותך אגב גררא. ורק לפלונית בשעתה דברתי מעט משאלה זו שכניתי אותה לועזית: דער זעלבסטמאָרד אים לעבען דער פֿעלקער…³⁰³¹ שאלה זו בהיותה שאלת-יָחיד תבין היטב. אבל עוד יעברו ימים רבים בטרם תבין כי ימי שאלה כזו יבואו לעם כֻלו; והימים הללו באו לנו, בי –

טעמ[י]ך המה טעמים נכונים קטנים. אבל לי כל הענין מופרך עתה. והיה אם באמת אבוא אל משאת נפשי, כלומר להשיג מועד שבו אשלים עם כל קרעי ועיני ואבוא לאיזה אחדות צריכה לי ולקיומי הרוחני, כלומר לטהרתי הרוחני[ת]; אז קרוב הדבר שאשליך את הלֻחות ואשברם בעודני בהר, אשברם מבלי פסל לי לֻחות אחרות.

מובן הדבר שאז לא יהיה נוגע לי אם בן-אב[י]גדור הוא בן אדם ישר, אם פלוני אומר עלי כך וכך, כמו שאינו נוגע לי מה שיאמר עלי איזה אדם בחוג הדתי והחסידי שפניתי להם עורף –

אבל נניח כי אמנה ואגמֹר לנסות עוד בערכי. הרי עוד ישנו דרכים אחרים יותר ישרים ויותר טובים בעד אותו הענין. במה בפני עצמנו, במה שלנו. התחלה רדיקלית כזאת במחנה האויֵב הרי היא עק[י]רת השינים משִני הטורף.

וגם זאת. לא יכולתי לרמות אותו ולהשלותו. אנוס אנכי הייתי עפ“י ישרתי לומר לו בטרם אחייב אותו. במה הרי עסקינן? והיה גם יתרצה לשעורין, קרוב עוד הדבר שבאחד הימים כאשר יסכן תוצאתו כֻלה, יאמר אדעתי בהכי לא נסיבנא³⁰³² – ואנחנו הלא [לא] נוכל לדרוש מאת איש שאינו מאמין כלל במה שנרצה שיפקיר א”ע [את עצמו] בשבילנו.

העתונים יפלו עלֵי כל בטלן ורשע [ש]יהיה קופץ בראש. ולי לא יהיה מקום למחות כמו שאין לי מקום למחות נגד המחאות הכתובות בשביל מאמרי. מאמר אחד של “אחד-העם” חתר תחתי כֻלי, אחרי שאין לי מקום ל[ה]שיב לו תשובה ואיני יכול לדון עם מי שתקיף ה[י]מני.

נסיון גדול כזה יכול להנסות רק ע"י במה שבה נוכל לדבר השכם והערב, הערב והשכם. אצל אחרים לא יצלח רק מעט מהרבה, ומעט במקום שדרוש הרבה אינו מועיל כלום.

ובתור ידיד עליך לצַרֵף גם שאלת חיי. מצבי התלוי באויר הנך יודע. עפ“י נס ורק על פי נס צלח בידי שלא להטבע בים החיים. עתה נִתַן לי ראשית חבל ונקודה קטנה שרק ע”י עבודה רבה בלי הפסק אוכל להמשיכה ולרחבה לבסוס מצבי. ועתה אפלג עוד את עצמי ע“י נסיון מבריק כזה? זכור ואל תשכח כי ע”י חל[ו]מותי העברים נשאתי שנים הרבה עיני והכנעה וכו', זכור מצבי לפנים בימי אחיאסף, השלח ועוד קודם לזה.

חושב אנכי שמעשה כזה ונטיה לצד שני מצדי עתה אין זה רק מעשה אדם מתחייב בנפשו. עיף אנכי מן חיי כעת, לי דרוש בית, ביתי, כלי, איזה מקור קבוע למחיה פשוטה ולא תלויה באויר…

מצבי הרוחני עתה טוב. אבל התאמין כי טוב להיות אנוס לשיר בשביל שמקבלים שכר למפרע? התאמין כי מקנא אנכי בי?

המצב הח[י]צוני, הרחבת הדעת וכו' הוא יותר מדבר חצוני. לי דרוש עתה חיים מלאים, כל אשר נפשי אליו ישא ועיני רואות. ולאותו דבר, לבסוס מצבי החומרי והנפשי נחוץ הדבר שאפנה לבי ומוחי לעבודה אחת ולספרות אחת לזמן יְדוּע.

חושב אנכי שגם אתה לא תכחד שהסבה ליחוס הספרות שלנו אלי אינה רק טבעית, כלומר מצד הכרתה את ערכי, וכי הברק הח[י]צוני הלועזי הועיל לזה. וע"כ אני עושה חשבון פשוט שעבוד[ו]תי הגדולים בה, כלומר בספרות הלועזית, יביא לי עוד הרבה בספרתנו ממה שהביאה לי עתה.

אלה המה הטעמים הגדולים עם הקטנים אשר מנקרים במוחי עתה לצד השלילה שבדבר, טעמים שאיני מגלה אותם רק [אלא] לצנועין שכמוך. וחושב אנכי שלך אוכל לגלות הכל.

איך שיהיה יפריע אותו דבר אותי מעבודתי מאֹד. ולכל היותר צריך אנכי לדחות הדבר עדי אכלה את עבודתי בשלמות. ואז בשובי ברלינה ואדע מצבי וכו' להלאה אוכל לישב על מדוכה זו ולהביא את הדבר לידי גמר.

את בן-אב[י]גדור לא דחיתי. הוא כותב לי שישיב לי באריכות, דברי הביאו אותו לידי עיון. טוב הדבר. בטרם נסחור טוב לבוא בחליפות מכתבים ספרותי[י]ם ולהפוך בהענין מכל צד. וגם אתה עשה זה, כתוב לו והחזר וכתוב לו בתור בקי בכל משכיות ספר[ו]תי שאני רוצה לתת.

את עבודתי למענו חפץ אנכי לחלק בארבעה ענינים[:] א) שירה גרידא. ב) נסיונות (מחשבות – הרהורים, פ[י]לוס[ו]פיה וחקירה). [ג)] לשאלת ישראל ושאלת היום. ד) תולדה (בסגנון הדור ודורשיו אכתוב אודות אנשים וספרים משנות דור ודור).

מובן מאליו שתכף תשאל אותי: אם כל הענין בעיקרו מוטל בספק אצלי מדוע כל הכתיבות והבירורים בדבר הפרטים? צדקת מאֹד – אבל גם זה אני מגלה לך שהאפשרות להוצאת כתבי לאור צריכה לי מאֹד: לבירור הדברים אם אוציא אותם לאור או לא?

השאלה: להיות או לחדול! צודקת רק במקום שישנו שני האפשרות יחד… בהלקח ה[י]מני האפשרות אז הר[י]ני נסוג אחור מבלי יכולת להבקיע בספרתנו: ואותו אי יכולת ירע[י]ש כל מיתרי לבבי ויָחֵם את הלוחם שבקרבי.

והיה אם אסוג אחור, חפץ אנכי לסגת אחור בבחירה ח[ו]פשית מוחלטת.

עתה תבין את כל הענין אשר לפני, כלומר כפי שאני רואה אותו מעיני שאני שרוי עתה בתוכו.

ואתה הפוך והפוך באותו דבר ולא תתפלא עוד כאשר תאמר במכתבך האחרון. גם את מכתבי לדוד קרא היטב. בו גליתי הרבה מאת אשר בי, ואולי גם בך באַחרית הימים – – –

הצעקה בשם באה מפנימתי.

בכלל קצרת במקום שעליך היה להאריך. מה [סכומך?] הרוסי? איך תבין הפ[י]כת הדעת של ב"א אודתי ושנוי ערכי בעיני? ועוד ועוד –

בדבר פלונית קצרת, איך שיהיה טוב הדבר שנשארה בברלין ולא הלכה ציר[י]כֿה. היש לה תקוה להנצל מהסביבה?

הגליון בחתימת שלשתכם קבלתי כאָמור. הדבר עשה עלי מין רושם איני יכול להביעו לך באֹמר ודברים. סתרי האדם רבים מאת אשר נשער.

היימַן הוא באמת אדם נפלא במינו. לבו הטוב הוא עד לאין שעור. כשרונו גדול מאה פעמים מאת אשר יחשוב בעצמו.

התאמין שלידידנו דוד יבואו ימי עבודה בביתו החדש? הרחבת הדעת איכא לפי דעתך ודעתו, נראה את התוצאות. זה ימים רבים אשר אינו עובד מאומה ועד"ז [ועל דבר זה] לבי נוקף. בכלל הוא שקוע עוד מאד [בילדות?] הכלכלה הידועה. לו צריך פדיון מחוג זה וגם פדיון מהז’רג[ו]ן שלו שאין לו תקנה עתה. גם ללמוד הוא צריך, ללמוד הרבה יותר ממה שהוא לומד. בטרם הנפש מחבקת זרוע[ו]ת עולם צריך המוח להיות זרועות עולם.

קשה עלי להורך עתה סדר הלמוד. תורת המוסר ועיון הרבה בה אינה מועלת הרבה. וחבל על זמן רב שהבלותי בזה. הספרים היותר טובים בה המה ספריו של זיממעל: איינלייטונג וכו'.³⁰³³ פויל רֶעע, צור ענשטהונג דער געוואכטנס – אבער דען ארשפרונג דער מאראלישען עופפינדונג³⁰³⁴ – מינסטרבערג³⁰³⁵ (שם הספר שכחתי) ובאיזה צד גם ספרו של ספנסר: זהַטזאכען דער עטהיק, (לא השני).³⁰³⁶ על ניטשי איני צריך להעירך.

לפי דעתי עתה אין רק למוד אחד. דעת את האנשים הגדולים בכל דור ודור, מחשבותיהם ומעשיהם. קרא את וולדברג אודות בודדה [בודהה]. ספרי פלוטרך יהיו נושרים מחיקך. קרא את אויקען, את הגל (קורות הפ[י]לוספיה), את בו[ר]קהרט (אודות הרעניסאנססע) וכו'. קרא את ממזן (תולדות הרומים), את בלהויזן ורֶנן. בעניני ישראל אל תשכח לקרות את לַגַרְד (דייטשע שריפֿטען).³⁰³⁷

את ש[ו]פנהויר וניטשי איעצך לקרות כֻלם על הסדר. ואולי טוב תעשה את הדבר בטרם תתחיל לקרות את העולם על הסדר. המה ילמדו אותך לראות…

מספרי שירה אעירך עוד הפעם על קללער (היינריך הירוק), על צלה [זולא] (דאס וועֶרק, אדער אין דער ווערקשטעטע דער קונסט) [היצירה]. ד’אנציה (דער אנשאָלדיגע) [ד’אנונציו: החף מפשע] וביותר ספורי שטהער³⁰³⁸ שיצאו לאור בשבוע העברה: אויף לעבען אנד טויט [מן החיים והמוות]. את הספור הראשון קראת. השני: מייקע, דער טויפֿעל [מייקה השטן] הוא היותר נפלא ויותר עמוק שנכתב מילוד אשה. אחרי קראתי אותו על פני נפלתי ובכיתי.

זאת היא השירה לעתיד - - - לה נשַבֵר זה עידן ועדנים - - - - עיני שטהֶר יַראו אותך גם את הקדושה דהיום - - - - -

בין המקרים היותר גדולים בעולמי היו “דער בערגזעע”³⁰³⁹ ו“מייקע, דער טויפֿעל”.

אין מלה בפי עוד. לאחרי ה“שטן” הזה דרוש להיות בן-אלים מלהשתמש עוד בעט ובקסת.

הוא לקח ה[י]מני את המלה האחרונה.

בעבודתי גמרתי גם את החלק השני. אבל בדירתי החדשה הר[י]ני מתחיל את הדבר מבראשית. מהפכה גדולה באה בקרבי במהותה, ועוד המלאכה רבה לפני. לי צריך עתה הסחת הדעת מכל הענינים אשר מסביבי וגם הסחת הדעת מעצמי…

חדרי טובים מאד ובהם מנוחה שלמה. בעלי ביתי המה אשה זקנה וצעירה מכוערה. חלונ[ו]תי פתוחים לגן ואיני רואה שום אדם. אקוה לעבוד שם הרבה.

מצב בריאתי הוטב מאֹד וכמעט לא אכיר אותי. האויר והמזונות רגעו מעט שטחיות גופי.

הימים בכאן יפים מאֹד, הקיץ בא עוד הפעם. למחר אני הולך אל ריינגאָלד.

אעירך לשמוע הרבה שירה ולראות הרבה בשכיות החמדה. בכלל אל תאבד זמנך היקר. עבוד והשתלם מבית ומבחוץ –

כתוב לי הכל.

שלך

מי"ב.

785. אל יוסף מלניק³⁰⁴⁰

P.S. ערב שבת שלנו.

יודע אנכי את צערך וכל אשר לך כמו שיודע אנכי את רוחי הקשה נגדך – אבל זהו הסוד שבקיומי להיות בעל-דין-קשה כשמנוחתי צריכה לכך ולהת[ה]פך לבן-אדם אחר לגמרי מאותו שאני נושא בחיקי שלא בשעת חירום…

מה לי כל הכבוד התורי שלבך ירחש לי, אם במעשה אותו הלֵב אינו יכול להביא גם קרבן קטן על מזבח מנוחתי, ואינו יודע להבליג גם רגע בהתגלותו. בעיון יודע אתה את המהלך אשר בנינו; ובעשיה, אתה מרהיב בנפשיך עוד להגיה גם יחוסי לאחרים, עו[ו]ן היותר פלילי שביחוס אדם לחברו.

גם אותו דרכך להיות פחז כמים לשלול ולחייב אנשים ומעשיהם שגדולים ה[י]מנך בחיים ובמנין, הוא דבר שאיני יכול נשוא עוד. ומלאכותי הלא אינה רק זו לחנך אותך השכם והערב ולשאת אותך כאשר ישא האומֵן את היונק.

את אשר יכולתי לתת לאדם אחר, להתיך בקרבו כל המקשה בקרבו משנות דור דור, נתתי לך למדי. ועתה קום והיה לעצמך, לחום את החיים בעיון ובמעשה עד רדתך או תצלח.

אותי לא יְאַייֵם הכתוב כלל: שהתלמיד לפ[י]לוס[ו]פיה יפקיר על פ[י]לוספ[י]תו או שהיושב בברלין ינער עפרה מרגלו. – אדרבא, אותו איש בן-עשרים שכֹחו אתו להחליף ספרי ניטשי ומטרלינק באמת הבנין שבידי מלח קטן העובר בספינה לאורך הארץ ולרחבה, הוא נכבד בעיני ביותר ממין האנשים שעוזבים את החיים ושאונם פנים אל פנים, ושבים אל הכתב והמכתב.

יודע אנכי שלא תוכל עשֹה את הדבר. אבל זאת תוכל לעזוב תנאיך אלה שנהפכו לך לרועץ ולצאת לראש השנה שלהם היידלברגה, ע“מ לשבת שמה מחצית הזמן השני. **החוג ה”יַפי" הטוב**³⁰⁴¹ יתן לך מעט תמימות, או יותר נכון את המרגוע שבתמימות. ושמה תחשוב על עברך ועל עתידתך גם יחד.

ואותו דבר ברור בעיני: שכמו ששנת העשרים לימי חייך אינה עומדת בשורה ישרה של הי"ט הקודמים, כן צריכים חייך ואופני חייך הבאים מבית ומבחוץ להָחֵל עוד הפעם ולא להתמשך בתור המשך אל הקודם.

יותר איני יכול לומר לך במה שנוגע לך ולעתידך קרובה - ועוד אחת בחסלתי [בסיום]: טועה אתה מדונך את הקריעה מערכך בעיני. אנכי אכבדך כמו שנאות לך. אבל הכבוד בעצמו לא יכשיר עוד את הקירוב בשעה שמחריד מנוחתנו –

חיי וצערי עשירים ממה שאתה רואה. כל יום הוא עשיר מחברו. והנה בימים האחרונים באוני סערות ממקום אחר, שכל סערותי במשך שלושה שנה האחרונות עד עתה ועד בכלל כמר [כטיפה] מדלי נגד ההו[ו]ים… די לי לשאת עצמי - - -

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

- לא יפה היה הדבר ממני לתת לך בקלות ראש ספרו של אחר, שעכ"פ אותו האחר הסב לי באיזה עת מן העתים איזה כֹבד ראֹש.

במטותא השיבהו אלי בלוית יתר הדברים ממני שאתך[.]

786. אל יוסף מלניק³⁰⁴²

[אוקטובר-נובמבר 1898]

ערב שבת – נכבדי! השקלים בלוית דבריך באוני. שבן-אב[י]גדור אינו צודק אין אני צריך לומר לך. הצעה לאו כלום היא בטרם תגמר. בגלוי ברבים כזה מצד אחד הרי אונס כפוי על צד השני לגמור וכו'[.]

יכול היות שהפסדתי לו בהכחשתי. אבל צריך הייתי לעשות אז את אשר עשיתי. והיה אם די במקרה זה להפסיק כל קשר בינינו הרי האשמה על צדו.

לא רק “תוך” חדש צריך לספרתנו, כי אם גם תנאים חיצונים יותר טובים וישרים; אחרי שהא בהא תליא.

למרות קבלתו אותי בסבר פנים יפות, לבי אינו נוטה כל כך להגמר מפני דברים כמעט איני יכול להביע לך.

מלבד אותם הידועים לך, הרי גם יש חשש מוסרי לחייב אותו להדפיס כל כתבי, בעוד שאינו יכול לשער כלל, עד כמה אני מרחיק ללכת, ואיני יודע אם רשאי אנכי בזה; ואם לא יסוג אָחור ביום אחד כשכל הקהל הקודש ירים צעקתו הרמתה…

זכור בה“אבות” שלי - -

וגם זה איני יכול לכַחֵד שמתירא אנכי פן גם זמני עבר… פן אני כל כך יחידי ואחרון עד שעבֵרה היא להטעות את הבריות בדבר שחושבים אותו להתחלה ולבנין לדור חדש. יאושי העברי עתה גדול מאֹד וכמעט איני מאמין מאומה בעתידת ספרתנו.

וקרוב הדבר מאֹד שביום אחד כאשר ארגיש אותו חשש לודאי גמור אצלי, אסוג אחור לגמרי ולא אתן כתבי לא לו ולא לכם ולא גם לי.

גייגר ידע את אשר ידעתי אני, אבל לא [לו] לא היה דרך אחר, ואָנוס היה להאי – כאש בגחלת שאחרי המאור גם האור גם הגחלת איננה (מעין הדברים האלה כתב באחד ממכתביו.) –

אלה המה ספקותי הפנימים שאני מגלה לך. צערי, רגשותי עתה אין אני צריך לומר לך.

רק איש אחד היה אצלנו שעוז היה ברוחו לשבור את הלוחות מלתת אותם. זהו היה איש אלהים; ואנחנו בני אדם יושבי אור וצלמות חלושים מללכת בדרכיו.

איך שיהיה דבר עמו אודות הכֹל. למען אם אגמר עמי לעשות את הצעד הזה, אדע עכ"פ אם יש לי לסמוך ועד כמה יש לי לסמוך.

ואתם הצעירים? הבטל הדבר כ[ו]לו? אתמול באוני דברי פוזנר שבם הוא מדבר על לבי ומבטחיני להשתדל. הוא אדם ישר.

הוא התפעל מאֹד מ“דור ודורשיו” שלי וכן גם פ[ו]זננסקי.

אתמול בערב בקרתי את ה“קרית-ספר” של ניטשי. וראיתי שם הרבה. על פי מקרה קראה אחותו ספורי וקבלה אותי בסבר פנים יפות.

רגשותי בעזבי אוהל מועד זה אין אני צריך לומר לך.

בדבר שירת החוטאים צדקת. אבל קצר-רואי הוא להכחיש גם שירת האצילים שנולדו בארמונות.

בבקרי את ארמון המלכות בכאן הישן מחוץ לעיר, והתמהמ[ה]תי הרבה בחדריו, הבנתי מציא[ו]ת משוררים כהפמנטסטהל או אנדריאַן –

רק במשכיות כאלה יכולה קולט[ו]רה עמוקה להִוָלד ואשרי מי שבא לכאן ונולד בכאן.

בשבת שלהם הבא אולי יבקרני אחד ממכירי שלפנים, ד"ר משורר שיושב בווארשא ויושב שבועים בברלין.³⁰⁴³

אני מזהירך מאֹד לדבר גם במשהו מן אותם הדברים שהרני מדבר עמך.

בברלין האורב יושב לנו… צא ולמד: מרוסיה כתבו לי אתמול: שמענו מברלין כי ב"ימים האחרונים היית חולה גדול מאד - - "

גם צל קטן די לשכננו הרע [בריינין].

בבואך ברלינה מהר להשיב לי את ה“על ישראל” שלי בלוית ה“שברים”, ובלוית כל מכתבי הגדולים שכתבתי לך עד עתה ועד בכלל.

לך אמרתי בזמן הרבה שצריך לי מאֹד לדעתם לאיזה דבר.

כן כתוב לי מכתב גדול אודות ווארשא ואודות רוסיה ואודות כל הדברים הנוגעים לי.

ראה מיד לשלום “שיר השירים” שלנו.

שלך

מי"ב

787. אל דוד פינסקי³⁰⁴⁴

[אוקטובר-נובמבר 1898]

V

להשני עוד הפעם.

על רושם דברי על עינך הבהירה שמחתי מאֹד. שמחתי על כי סוף כל סוף תבין מה היא מלאכת ספרות היפה לנו…

חושֵב אנכי שמעתה תבין את ערך ה“שפה” בה. אותו דבר לאו מילתא זוטרתא היא. המלאכה רבה –

דרך השירה החדשה שלנו לראות דוקא רק את הדברים שאָנו רואים ה[י]א כל כך מורכבת עם מכמני השפה עד שאין אפשר לזה בלא זה כלל. ולא לבד את השפה ה“נִתנת” על[י]נו להבין על בוריה כי אם את אפשר עוד להביע בה מחדש; אחרי שהשירה שלנו תתחיל רק באותם האפשרים עוד לראות ולהראות, ולא בהמראות שכבר נתנו –

שאר עניני הנפש הנני מוסר לך, אם כשאני לעצמי איני רואה בהם רק תמימ[ו]ת-יתרה ואולי גם קצר-רואי… גם [אם] ה“השו[ו]אה” שלך שאתה משוה ערך מלאכה זו עם מלאכות אחרות מועלת, איני [אינה] מספקת לי – אצלי לא תתחיל המנוחה רק במה שאני נותן לאחרים, אחרי שרגשי נתינה ולקיחה הם אצלי באופן אחר ובמובן אחר לגמרי. אותם האחרים גם בתמונת בני אדם מעונים גם בצלם אלהים אינם אצלי ע[י]קרים גדולים כשאר חלקי המציאות הפועלים עלי ונותנים לי נשמתם הפנימית… לכתוב ספרי דעת בעד ההמון באותו העט שמשוררים בו, הוא דומה אצלי כעין ספרי מדע אודות טבע הים נכתבים בעד הים עצמו… אדרבא, על[י]נו לפדות את עצמנו מכל הדברים הלוקחים מאתנו, יהיו בתבנית בני אדם או שאר החי למינהו. לחזור על כל העולם כֻלו בתורתו ע"מ לתתה יכול רק אל אלהים, אבל גדולים ה[י]מנו אותם מלאכי מעלה שאומרים שירה בכל יום בטרם נשרפים בנהר דינור – ואינם כותבים תורות או ספרי מדע פופולרים בשביל אותו נהר דינור…

איך שיהיה שמח אנכי על אשר התחלת לפשפש מעט במעשיך ולדעת יותר מערך השירה בעדנו מאת אשר ידעת עד כה. העולם, החיים ואנחנו אנו עמוקים ביותר ממה שרואה חיים משרת³⁰⁴⁵ וכל כת דילין –

בדבר מכתבַי עוד הפעם הטעה [טעות] מצדך – ותמה אנכי מאֹד איך יכולת לחשוב בחששים וכו'. הדבר פשוט אני לוקח אותם מאת מכירי ע"מ להחזירם להם לעת מצוא. הנני נוהג עתה כצלה [זולא] לאסוף “ד[ו]ק[ו]מנטים אנושי[י]ם”, וכלום ישנו ד[ו]ק[ו]מנטים יתרים על המלחמות הנפשיות בהאחרונים שבנו מאותם דברי שנכתבים אגב גררא לפי צורך יותר עמוק מהשירה בעצמה.

ולכן אבקשך עוד הפעם שתשיב לי כל מכתבי שאצלך במהרה. כל דברי לך צריך לי מאֹד לדעת עתה אודות עניני העומדים על הפרק – במטותא עשה זאת.

אחרי ה“משבר”, כלומר ימי-המשבר שהיו לי בעבודתי אני יכול עתה להודיעך רק טובות.

מלבד הענינים בכלל ובפרט לגבי מין עבודה רבתי כזאת כמעט התגדל החומר יותר מני שעור ולא יכולתי לקפלו, או יותר נכון להקיפו כֻלו. גם טועה הי[י]תי במה שחשבתי שיכול אוכל לעבוד בחלק מונח באמצע מבלי פנותי לפנים ולאָחור… עתה “מצאתי את עצמי” ועתה אני יודע הכל את אשר לפני - - -

ספורי שאני גומרו עתה בשני חלקים גדולים ישא עליו השם: “צו הויזע” (איין פרָלָג [פרולוג]). הוא כולל כל העבר וכל העומק שבעבר של מעשה אבות סימן לבנים… ויהיה כעין הקדמה להספור הגדול הבא אחריו: “יענזייטס” (איין גהטטע-רומן[רומן גטו]) אשר יכלל רק את החומר של ה“מעבר לנהר”. ושניהם הקדמה רבתי להשלישי והאחרון: “אם עקסיל” (איין פֿהלקסשיקזאַל [גורל עם]).

את הסוף של ה“מעבר” תזכור: קללת יוסף את הגטו: נקם! נקם! סופו של “בבית” יסיים במלחמה גלויה הראשונה של שני העולמות יחד וקללתו העזה של אבי אבי יוסף בפניו. הכתוב השלישי מְלַמְדנו איזה קללה רובצת…

חושב אנכי שמכל אשר תדע ה[י]מני, בצירוף ספורי “דאַנעבען”, ידיעתך את “מעבר לנהר” ומכתבי הגדול אשר כתבתי לך תוכל לקנות לך איזה מושג בקירוב מרושם ה“שליש” כֻלו. אנכי אוכל רק לקוות שאותו דבר יביא נצחון גדול לכֻלנו. אחרי שגם בפרט אני חושב שעלתה בידי להתעמק בצער האנשים הללו והעולמות הללו עד גמירא.

לפני ראש השנה שלהם או קודם מעט לזה אשוב ברלינה שָלֵם בעבודתי, שָלֵם בגופי ושָלֵם ברוחי רק לא שָלֵם בממוני ר"ל [רחמנא ליצלן].

להשנַים הנותרים כבר אני מאסף חומר בעתות המרגוע ואני מקוה בטח לגמור את שניהם לראשית שנת 2000 [1900]. מחצה שנה לכל ספור לפי אותו השעור שאני עובד בהראשון שהלא קשה מכֻלם.

לפני איזה ימים נקריתי לאחותו של ניטשי ושמעתי ה[י]מנה הרבה טובות אודות ספורי. הם מבינים יותר בזה מבתחום.

בדבר החבצלת צדקת. איני יכול רק לשמוח על זה. היום שלחתי למעלניק גליון “הפסגה” מעין זה. את ה“נכאים” שכתבתי בלי ספק קראת הם אצל הנ"ל.

אגב גררא שולח אנכי לך עוד מכתב שכתבת[י] לך בסוף ונשאר אצלי עד כה מסבת שתיקתך.

שלום לך ולרעיתך ולבנכם.

שלכם

מי"ב.

788. אל דוד פינסקי³⁰⁴⁶

[אוקטובר-נובמבר 1898]

ידידי הנכבד.

ערב שבת. דבריך באוני זה עתה. תודה.

בדבר ה“כנוי” טעית מאֹד. אנכי לא חשבתי בך בזה כמו שאתה לא חשבת בי באמרך: לא אהיה סופר עברי! בלי ספק הביא אותך אחד מהחבורה שלי, רצוני בני א[ו]מנ[ו]תי, לידי קריאה זו, וכן הביא אותי אחד מבני חבורה שלך לידי קריאתי.

רב[י]קוביץ יוכיח. אותו האיש אשר הוליך אותי שולֵל ימים רבים, בהיותו נאה דורש דברים שאינו יכול לקיים.

אצבע אלהים הוא הדבר. אנכי שלגבי ספרתנו הנני “רואה” יותר מדאי, ואולי עוד יותר מדאי, לגבי, רצוני לגבי יחוסי אליה הנני קל הדעת להאמין לכל משענת קנה רצוץ… יחוסי אליה הוא כל כך מופרד מהחיים ותנאי החיים עד שאנוס אנכי להאמין בנסים ונפלאות. לגב[י]ה איני חס על כבודי, אני עושה דברים בַל יעשו – לגב[י]ה אין אני בן חורין עוד. ד' ישמרני מעצמי.

בדבר ב“א [בן אביגדור] אולי צדקת. אבל הדברים מונחים יותר עמוקים… הדבר צריך לה[ת]ברר אצלי אם זהו התחלה עוד הפעם או סיום. אם התחלה היא הדבר, הלא איני יודע עוד נכונה אם לא יסוג אחור כשה”רעש" יבוא. ואם סיום הוא הדבר, אין אני יודע אם מותר לי לסיים בדברים שלגבי אחרים אולי המה כעין התחלה.

כמדומה לי שכבר כתבתי את הדברים לידידנו מלניק:³⁰⁴⁷ הטרגדיה של אדון הנביאים, ואתחנן… אעברה נא ואראה את הארץ אשר לא אראה… היא גדולה מאֹד; אבל ישנו טרגדיה יותר גדולה, לקבל רשות לעבור, לעבור אל המקום משאת נפשנו מאז ומקדם, ולאַבֵד את האמונה בתוך כדי הרשאה…

אין אני יכול להושיע לי. לבי יאמר לי כי אנחנו אנו האחרונים, שלא יצלח בידנו עוד לברוא ערכים חדשים ישראלים ביום נחריב את הישנים כֻלם.

לאחרונינו עתה דרוש מזונות מאלהי ברנפֿלד או אחד-העם אבל לא מאלהי צר[טו]סטרה – להם עוד נחוצים שקרים חברותים או תולדים, חשבונות שוא ומדוחים שהם כסַמים מְיַשנים את לבם החולה ומוחם שנתדלדל.

לי, לכשאני לעצמי, פדיון האדם היחידי הוא עיקר יותר גדול מפדיון החברה או העם, אחרי שהחברה והעם המה רק אמצעים לתכלית האדם באשר הוא יחיד… ואולי דוקא אנו, ע"י הקריעה הגדולה שקרענו את נפשנו היחידיה ממותרות קדומים, דוקא לנו יצלח אותו הפדיון הרם והנשא שאליו כל מין האדם מיחל משנות דור ודור.

אין אני יכול להושיע לי. הפלגתי הרבה בדרכי ואני רחוק עתה מן ה“שוק” שלנו יותר ממהלך חמש מאות אמה.

ועוד הפעם צוללים באזני דברי צרט[ו]סטרה: בבואי בפעם הראשון אל האדם נכשלתי בהטעות היותר מסוכנת להבודד, להעמיד את עצמו בהשוק…

בבואי אל בני אדם מישראל, אני מתקרב אליהם, אלחם עמדם, אטען עמם, אברר להם ואלמד אותם דברים שכבר החלתי לפקפק בהם – וביותר, אני כועס. אני בא עליהם ועל ערכיהם בקרדומות ואגרור את עצמות קדשיהם על מטה של חבלים. אבל שם, שם למרחוק… הנה פנים אחרות להאנשים האובדים האלה ואני רואה מין יופי שם בהר ההר אשר מתחתית ההר איני רואה…

כחולים חולמים האנשים הללו שם בהר ההר – עצמות שגלו עם שכינתם ומתים בחיים אין סוף…

שם, שם למרחוק גם אנכי הנני בן אדם אחר, מובדל אנכי מן העולם ואחד אנכי עמו. שם אין נחוץ לי מעון קיץ וכסות בקרה, גם אנכי בעצמי איני נחוץ לי; אחרי שהכל הכרח גמור בבחירה מוחלטת - - -

ואתה אומר לך והעמד א"ע [את עצמך] בהשוק… לך והיה מסיב על שלחן שיודעים אנו מי מֵסיב עליו…

ר. ב. מ. ב. [ראובן בן מרדכי בריינין] כותֵב אודות לַסַל ופלוני בשם כלוזנר אודות הזרמים החדשים בספרות החדשים. מתים בחייהם קוראים לתחיה ול“מי שמת לאחר מיתתו” מיסדים חברות לתחית השפה והלשון

ברח לך! איש לאהליו ישראל!

את “דרשתי” אני שולח לך בזה ע“מ שתחזירה לי לעת מצוא. – ע”ד הרושם של ציורי על פלונית היפה והדעתנית אשמח וגם אשמח לדעת אותה – ע“ד ה”מענשענמאטריאל" [כוח אדם] כן תרב[י]נה – משורר³⁰⁴⁸ הוציא רק לעז בכבוד אכסנ[י]תי. היא הראשונה בכאן. אורחים וא[ו]רחות יוצאים ובאים מכל אפסי ארץ. כומרים ופקידי הצבא. נערות יפות ותַמות וזקנות שלא טעמו טעם חטא… המאכלים טובים – אנוס אנכי לאכול – הדירה טובה ויפה. ומה לי עוד? ובדבר ה“מהלכים” אין אני יודע מה הוא סח? אין לי מהלכים כלל, איני מדבר שום אדם ואיני רואה שום אדם. וזאת הלא בקשתי האחת: הדבר ביוקר מעט, ואולי אחליף דירתי בחדשה לראשון שלהם אם אוכח לדעת שעוד צריך אנכי לישב בכאן יותר מירח ימים. –

מצב בריא[ו]תי הוטב מאֹד.

אמנם כן בדידתי קשה עלי לפרקים – לפרקים גם השירה היותר גדולה לא תתן לי עוד את התֹכן לחיות – לפרקים כליון נפש אל החיים ושאונם, אל החיים ודממתם, אל החיים בעצמם גדולה כל כך עד שאנוס אנכי להפסיק משלחני ולשכב [על] מרבדי משמים וחולם. אבל מי יאמר לי: זה הוא החיים? התֹכן האמיתי?

כל אשר אפשר לנו ילודי אשה להשיג[,] רצוני כל תוכן החיים שאפשר לנו להשיג, שירה, שאין אשה, בנים, ספרים, מחשבות, רגשות, ערכים, הכל הכל אינו רק צורה קלושה[?] להתֹכן האין סוף אשר מלא אותי; וכל הצורות הללו הן הן אותן העולמות שנבנה ונחריב, נבנה ונחריב[,] נבנה ונחריב…

לי אין אמונה כלל בחיים אחרי שמאמין אנכי בכל. אין רצון ידוע כלל, אחרי שרוצה אנכי את הכל, ומבין אנכי היטב את נפש אלהי ישראל שמלחמה לי את אלהים אחרים[.] גם כתר של כסא הכבוד לא תספק לפעמים דעת שעוד כסאות למרבה - - -

זהו הצער הנצחי שלי, של עולמי וחיי – וגם מיתתי לא לי בטרם אדע שמֵתו עמי כל החי למינהו. העולם ימחה כל היקום וההויה למינהו. וגם אותו הרוח [אינה?] מרחפת עוד –

הויה גמורה אינה באפשר, רק אפס גמור. ובהוה הנצחי של כל אדם, של כל נמצא, שגם דעת ה[?] יודע הוא את עתו - - -

אלה המה החשבונות שאני עושה את נפשי לבדד [בעת?] שבפנים פנימתי עוד נֵר למאור עוד נר לחיים ולאה[בה?] ולכל דבר אשר חיים יקרא. ותשוקתי אל החיים, כליון נפשי [אל] החיים כאש יוקדת בל תכבה…

אתם ואני אומרים רק צורה [?] ישנו, רק [?] יתנו לנו החיים, צורות חולפות, צורות בנות שעה? בני רגע. טוב הדבר! טוב לי רגע מלא מכל האפ[ס?] הנצחי הריק…

ולפתע אני רואה את השמים ב[?] תכלת, את האילנות בטרם מתו, גם [???] עוד פ[ת?] לחם, כר וכסת, שפחה אחת לחמם את הבית, ואני [?] ואגיד –

עבודתי תלך בעצלתים, אני גומר חלק חלק ואתחיל הדבר מבראשית. ישרתי גדולה לגבי דברים כאלה, וגם במה שאני מאמין הרבה בטובו אחל לפקפק.

זאת הפעם שהחלתי לדעת מה זו שירה ומה זו עבודה. ספרים שלמים ותורות שלמות יכולתי לכתוב אודות קור[ו]ת שירתי זו. הדברים עמוקים מאֹד וכבר נלאתי מעט להאריך.

בקצרה שני חלקים גמרתי כֻלם. בעד שני האחרים כבר ישנו לי נסיונות ורשימות וגם סדר גמור.

הרבה הרבה עמלתי לשכוח את ה“מעבר לנהר”, אחרי שהעשוי מכבר והמטבע הלירית שנתתי אז להענינים לא נתנה אותי לטבוע מטבע חדשה.

לפני ראש השנה שלהם אשוב ברלינה. אבל איני יודע עוד אם אשתקע תכף בשם או אדחה את הדבר לעוד שנה. רוחי סוער בקרבי ואינו יכול לנוח באדמה אחת – אולי אצא אל מינכן, אל וויען, אולי אסע לא"י, אולי אסע לביתי – חלומות יש לי למרבה.

היום קבלתי ספרו של שטהֶר שנשלח לי מפישר. קרא את הספור השני ה[י]מנו.

אני מבקר את ה“אפער” [אופרה] בכאן – טובה היא מאשר חשבתי. כבר שמעתי בכאן את בטה[ו]בֿן, את מ[ו]צרט ובשבת שלהם הבא אראה את ל[ו]הנגרינן –³⁰⁴⁹

איני קורא מאומה, איני יכול לקרות. גם אטייל מעט, אחרי שקשה עלי ללכת יחידי.

האויר טוב בכאן מאֹד, הימים חמים. הלילות יפים מאֹד.

מ"ע [מכתבי עתים] אין אני קורא כלל ואין אני יודע לחלוטין מה ישמע עתה בעולם?

חיה בטוב אתה ורעיתך ובנך. שלום לקרובתך בבואה, ולכל ה“מענשענמאטריאל” הטוב. אין העולם יתום כשגון דא שרוי בתוכו.

ברגשי כבוד וידידות

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

789. אל נמען לא ידוע³⁰⁵⁰

[נובמבר 1898]

הרומן שאני כותב עתה אינו רומנו של יחיד, של יחיד זה ומעשה זו, כי אם רומנו ומזלו של עם כֻלו עומד על המשבר…

ובאותה שעה שאני שרוי ברומו של עולמנו, בצערנו הארוך לדורות, באותה שעה אני נלחם את דמות דיוקנן של אבותי והדרת שיבה שלהם, הרי אני תחת אוויר גטו [גתה] העבר וניטשי החי שם בהר –

שם בשכנותי מזלו של ה“אדם” כֻלו, ואני נושא בחיקי מזלו של “גוי” כֻלו. והעצב של גוי ואדם יחד בא ומכסה אותי ואת נפשי. ורק הרגשה אחת אני מרגיש: לצעוק אני צריך, לצעוק צעקה גדולה ומרה על אבדן עמנו ועל ספרותנו, על כל המעשים שיֵעשו אצלנו ובל יֵעשו, על כל המחשבות של שקר ורגשות של זיוף שנחשבים ונרגשים אצלנו.

ועתה יבוא הערב – לבדד אנכי יושב על יד שֻלחני וכותב אליך, איש שרוי בין שישים רבוא ישראלים, ואני שבוי בין הנכרים ממש. איש בודד במערבו.

הרי אני ואתה –

790. אל אחד העם³⁰⁵¹

8.12.1898

ידידי הנכבד. שבתי הנה בכי טוב. ספורי נגמר בשלושה חלקים ושמו “בבית” והוא עתה אצל המעתיק. והיה אם לא יגדל בכמותו יש אפשרות שיופיע, בטרם יצא לאור בכרך מיוחד, בהירחון, ואז נמצא שכרי מכופל.

לבעלי אחיאסף כתבתי בדבר ההרשאה והם לא מצאו א“ע [את עצמם] לנכון לענות לי. אם כי אנכי אמצא להם לרוב בדבר השלח ואחיאסף. שעוד העידנא אני מקבל מכתבים וכספים ועלי לטפל בהם ע”מ [על מנת] להשיבם לבעליו.

במטותא הער אותם ע"ז [על זה].

השלום לך ולביתך? השלום לירחונך?

ברגשי כבוד

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי.

791. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁰⁵²

9.12.1898

אבי יקירי, שבתי הנה בכי טוב. עבודתי גמרתי כֻלה והנני מסדרה עתה לדפוס. איזה ירחים אנוח בטרם אגש לעבודה שנייה. עיֵף אנכי מאוד.

שלום לך ולביתך

שלך

מיכה יוסף

792. אל אחד העם³⁰⁵³

17.12.1898

ידידי.

איני יודע אם יעלה בידי להזדמן אתך על אדמתנו.³⁰⁵⁴ מו“לי דוחק בי שאכתוב את ה[רומן?] השני “דרוססען”.³⁰⁵⁵ והיה אם אשמע לו אז ידחה נסיעתי לקיץ תרנ”ט.

בעלי “אחיאסף” נתנו לי הרשאה. אבל רואה אנכי שמן השמים נלחמים בי לבל אמצא מקום בספרתנו ע"י אחרים… רואה אנכי שעלי להתיאש מאופן זה. ואנוס אנכי לחַכות עלי בעצמי. תוצאה שניה מספורי תוכל לתת לי את האפשרות להוצאת כתבי על חשבון עצמי. אחכה –

מיום שעמדתי על דעתי לא הייתי מָלֵא מחשבות אוד[ו]ת[י]נו כבימים הללו, ואנוס אנכי לרעות בשדה אחר, צערי גדול מנשוא.

שלום לך ולביתך.

ידידך

ד“ר. מי”ב

793. אל יוסף מלניק³⁰⁵⁶

[20.12.1898]

P.S. אדוני. טוב הדבר שיודע אתה כי חטאת. אבל אין תשובה בענין כזה מועלת כלום. כל הרע בזה מונח באפשרות העשיה או האמירה, והיא לא תמחה לעולם. הצל האֹפל באותו רגע די היה לבטל בעיני כל המאור שבך בשכבר הימים. –

דוקא אצל בני אדם מוכשרים להיות נקיי הרוח, רגע כזה הוא ע[ו]ון פלילי, או בלשונך אות קין. צר לי שטעיתי בך!

ומכאן תלמד לדעת כי הדבר גם אצלי אינו אגב גררא כמו שאמרתי בשטפא דלישנא [בשטף הלשון]. אתה גדשת את סאתי בהסיבך לי בקורבתך [בקירבתך] דברים שכמוהם לא נגעו בי מיום אני בא באנשים.

אינך יודע עד כמה חטאת לי. ואני נלא[י]תי נשוא עוד לסבול ולחזור ולסבול. עד עתה האמנתי בכֹחי להטיב להאדם שבך, ועתה גם בזה איני מאמין.

794. אל יוסף מלניק³⁰⁵⁷

27.12.1898

ביום השלישי.

שלום לך מהיימן ומאחותו. שלום ממשפחת היימַן למשפחת הירשפֿלד ולמרת ליפֿשיץ. בשם היימַן אבקשך שאל תשכח לקנות עבורו שני כרטיסי-כניסה להק[ו]נצרט. בלי ספק בֹא יבוא למחר, ואותם הדברים תואֵל נא למסור למרת הנ"ל.

אנכי שקוע ראשי ורובי בעבודתי. והיה בהביאך לי את הפרקים אל נא תשכח להביא לי את ניטשי – הנפשות העיפות,³⁰⁵⁸ ובהלואה את מנטגי? שלך. ואולי כבר שבו לידך פרטיקול, בזל.³⁰⁵⁹

מקוה אנכי שכבר כתבת וכבר דברת. הגיעה העת שגם אתה תלמד לדעת שטוב שלילה גמורה מתוחלת ממושכה. גם אתה יכול היית לבַרֵר את הענין בשכבר הימים, לא להבטיח ולשכוח, להבטיח ולשכוח. נלאתי נשוא כל הענינים האלה.

ברגשי-כבוד

ד“ר. מי”ב

795. אל יוסף מלניק³⁰⁶⁰

27.12.1898

P.S. שכחתי לבקשך להביא לי בלוית אותן הדברים כתבי-ידי הלועזים עם העברים, בלוית הראשי-פרקים ומכתבַי האחרונים שבידך.

חמתי עליך על אשר אמרת להיימן בדבר הספרים לאח[י]ותיו למרות רצוני. הדבר קטן הוא, אבל רואה אנכי שאינך יודע לשמור את לשונך, ושאסור לומר לפניך איזה דבר מטוב ועד רע.

ברגשי כבוד

ד“ר. מי”ב

796. אל אחד העם³⁰⁶¹

28.12.1898

ידידי הנכבד. תודה. קבל גם את ברכתי לשנתך השלישית. דבר הוצאת ספרי העברים יגמר בחודש הבא. עתה הכל בידי.

כבר החלתי לאסוף חומר לרומני השני: “מבחוץ”. אותו אכתוב כפי הנראה במינכֿען בימות הקיץ הבא.

בין התלמידיות בכאן ראיתי מרת שניא[ו]רסון קרובתך (כפי הנראה) ועשתה עלי רושם טוב מאֹד.

שלום לך ולביתך.

ידידך

ד“ר מי”ב

797. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁶²

29.12.1898

אדוני הנכבד. עוד לא הספיקה לי השעה לקרוא מאמרך היטב,³⁰⁶³ אבל גם השקפתי השטחית בו דיה ללמדני ששפתך המדעית אתך, ויותר טובה משפתך השירית. בתֹכנו מצאתי פחות ממה שפללתי אצלך. הענינים אינם מקורים והרכבתם עם עולמו של ישראל היא רק מלאכותית. איני צריך לומר לך שבגוף הדבר אני מתנגד לך ושלאל ידי להָגֵן על דעותי מסערת דעותיך.

תחת זאת מצאתי במאמרו של העורך יותר ממה שפללתי – מלבד הבטלנות אודות שפינוצה וניטשי שאינם שייכים כלל לגוף הענין, ושכל טרחתם רק להראות שהמחבר אינו יודע משני האנשים האלה כלל, גוף הענין בעצמו לוקח את לבבי והראיות שראה בו, טובות ויפות וגם עמוקות לפרקים.

מלבד מאמרי אחד-העם לא קראתי זה עידן ועדנים גם איזה דבר מקורי עברי, רק זאת הפעם; ומאיש שכבר חשבתיו לנחמץ כֻלו. אות לטובה!

בעד מאמרך איני יכול לסלוח לך. אנכי חשבתיך לאיש הולך בעצמו את דרכיו ומעמיד לו שאלות בעצמו. ועתה אני רואה אותך רק עומד בדרכים כבושים… יכול אתה יותר ממה שנתת לנו עתה. לך יחסר העמל לעבודה עצמית. לך יחסר הפ[י]לוס[ו]פיה והמחשבה כשהיא לעצמה.

עתה בעמדך רק קרוב לה הרי אתה רואה גם בה איזה מותרות אם עוברת על גבול ידועה. אבל מובטחני כי תתרפא מקֹצר-רואי זה ועיניך תפקחנה לראות כי לא נִתן במחשבה לשעורין.

אתה חושב כי עוד יחסר כתוב שלישי בספרתנו: כלכלי – ואת המַלאַכות הזאת תשמר בעדך או שמורה בעדך. סלח לי אם אומר לך בפניך שלפי מאמרך הראשון במקצוע זה רואה אנכי שעוד אינך מוכשר לזה. הרצון בעצמו בזה אינו מוע[י]ל כלום. לזה צריך עבודה רבה ואונס פנימי. מתירא אנכי ששניהם יחסרו לך בזה.

מַלאַכות השירה אולי יותר נכונה בעדך אבל גם בזה עוד הדברים יגעים אצלך.

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

798. אל דוד פינסקי³⁰⁶⁴

29.12.1898

ידידי,

אסיר תודה אהיה לך אם תתכבד בטובך לבקרני ביום השבת בב[ו]קר בשעה העשירית[.] תקבל אז ה[י]מני את הכ“ה שלך בלוית החמישים, אם אותם החמישים כבר יהיו בידי. ונסע יחדו אל המו”ס [מוכר ספרים] לרגלי ספרי.

שלום לך ולרעיתך לש"ב [שארת בשרך] ולבנך

ברגשי ידידות

ד“ר. מי”ב

799. אל יוסף מלניק³⁰⁶⁵

31.12.1898

ערב ראש השנה שלהם.

במטותא בוא אלי היום בטרם תָחֵל השנה, ברכ[ו]תיה וקלל[ו]תיה.

בבואך הבא לי כ"י [כתב ידי] שאתך בלוית תמונת גרבו[ר]ג³⁰⁶⁶ ושאר הדברים.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

לפ"ד [לפי דעתי] טוב תעשו לדבר גם את לבֿין גם את אֶלישיב.³⁰⁶⁷

אקוה ש“תציג” את הספרים בשני לראש השנה שלהם.

ברכה לשלהם.

800. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁶⁸

31.12.1898

ערב ראש השנה שלהם.

אדוני הנכבד. אני יכול רק להצטער על גלוי-לבבי לפני איש כמינך שאינו יכול נשוא מה שאומרים לו – אתה מגין על עצמך ע"י מה שאתה מחרף וכו' ואנכי אוכל רק לחזור מה שיאמר לי חוש ריחי בדברים כאלה: שאינם מקורים, ואם כל נטיתם לצד אחר מאותה שאנו עומדים בה אינם מכריחים אותנו להתנגד להם. ובכן איני יכול להעמידם בשורת אחד-העם וכו'.

טועה אתה טעות גמור בי שאיני יכול לנשוא מתנגדי. אדרבא שמח אני על מתנגדי יותר מעל מסכימי. אבל אני מסתכל בראש וראשונה על האונס הפנימי שבהם, כלומר אם אונס פנימי אלצם לומר מה שיאמרו. ואותו דבר לא מצאתי. לא מצאתי את האיש האומר בהָסֵר מזה מקומו וזמנו וכל אשר יאמר במקומו וזמנו.

גם ב“הגיוני חנוני” שלך,³⁰⁶⁹ כלומר רק בהנוסח של הדברים איך יאמרו וכו' אני מוצא דברים שגם אחרים יכולים לומר אותם. או יותר נכון קול יושבי קרנות ולא דברי איש העומד בצדי הדרכים וחושב לעצמו ורואה לעצמו.

איני חפץ להגן על עצמי ועל ידיעותי אם רחוק או קרוב אנכי אל דברים כאלה. אתה דן מהסכום על השאר ותשכח את הפסיעות שנעשה בטרם נשיג איזה סכום. ת[י]תי לי שעבדתי עבודות זרות הרבה בטרם החלתי למצוא את עצמי.

יחוסך לאותם הענינים נודע לי מאותם הימים שבהם הייתי כמוך. אבל יש שהכל ישתנה בנו שנוי גמור. לא התשובות המדעיות השטחיות נופל[ו]ת מאליהן, גם השאלות נופלות. ואנו שואלים בפנים אחרות, ועוד הפעם אנו שואלים…

הצריך אנכי לומר לך כי עם ישראל ונפשו היתרה והחסרה הוא מטפח את הגורם הכלכלי על פניו? הצריך אנכי לומר לך שאני ואתה וכל אלה אשר לבם רד עם אל וצרכיו אינם מושבעים בנפשם ע"י אותם הגורם וכו'? הצריך אנכי לומר לך כי אין שעור לעושר הרוחני של האדם ושכל המרבה בזה הרי זה משובח?³⁰⁷⁰

אגב גררא ארשה לי להעירך על ספרי לגרד. אָטטא זעעק: אבער די א[ו]רזאכען דער א[ו]נטערגאנג דער אנטיקען וועלט. נובלינג: געשיכֿטע דער פֿערפאססונג אין דייטשלנד, בהמבוא.³⁰⁷¹ כשתקרא אותם אם עוד לא קראתם, תבין מדוע לא התפעלתי מדבריך שכמר [כטיפה] מדלי הם בערכם מול דבריהם וערך דבריהם. הנני מרשה לי גם לומר שאותו מתתיהו אחר³⁰⁷² הוא כלכלי יותר ממך ודבריו נאמרו באונס יותר פנימי מדבריך.

אנכי קראתי דבריך בקריאה שטחית יען כי גם דברים לועזים מערך הזה אני קורא קריאה שטחית ואיני יכול להבדיל בנפשי בין לועז לעברי, ואתך הסליחה

מכבדך ד“ר. מי”ב

801. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁷³

31.12.1898

P.S. אדוני הנכבד.

נוסף על כל הדברים אשר בקשתיך, אתכבד לבקשך שתואל נא בטובך להמצ[י]א לי כל הקונטרסים הציונים אשר בידך. צריך לי כל המין הזה, חדשים גם ישנים.

ברגשי-כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

802. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁷⁴

1.1.1899

ערב ראש השנה שלהם.

אדוני הנכבד. קראתי היום את מאמרך בעיון רב ולא מצאתי יותר ממה שמצאתי אז בהשקפתי השטחית – בהציון פתגמו של בריינין לבטלה הר[י]ני מוצא רק מעין בטלנות אי-נעימה. וסלח לי בטובך על אשר אומר לך כזה בפניך.³⁰⁷⁵

עוד כ“ה רו”כ באו אל עניני. ועוד תקו[ו]ת רבות קרובות. הר[י]ני מאריך את הזמן לכלות החודש הזה. אקוה שעשה תעשה כל מה שביכולתך לעשות.

ברגשי כבוד וברכה לראש השנה החדשה.

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

P.S. מלבד ימי שבתות שלנו ושלהם אני מצוי בביתי לאחר הצהרים משעה השנית עד השישית.

803. אל יוסף מלניק³⁰⁷⁶

1.1.1899

ערב ראש השנה.

P.S. אלישוב בקרני. הוא נותן כ“ה רו”כ וגם הבט[י]חני להשתדל.

הרני מאריך את הזמן עד כלות החודש הזה.

אקוה שאתה ויפה עשֹה תעשו כל מה שביכולתכם.

ברגשי כבוד וברכה לראש השנה שלהם

ד“ר מי”ב

מלבד ימי שבתות שלנו ושלהם אני מצוי עתה בביתי לאחר הצהרים מן השעה השנית עד השישית.

בשעת הכֹשר הראשון הבא לי כ"י וכל הדברים שבידך.

804. אל מרדכי אהרנפרייז³⁰⁷⁷

1.1.1899

שלום וברכה לראש השנה שלהם.

את ספרַי תקבל בעִתם. תמונתי האחרונה אפסה מידי[.] בדבר תמונתך איני צריך לומר לך שמבכר אנכי אותה של חול.

ברגשי כבוד וברכת שלום לך ולרעיתך מאת

מי"ב.

805. אל יוסף מלניק³⁰⁷⁸

2.1.1899

P.S. עוד הפעם אתכבד לבקשך שתואל נא, אתה ויפה, להמציא לי כל הקונטרסים הציונים, מאיזה מין שיהיו, אשר בידכם, חדשים גם ישנים.

הענינים החלו ל[ה]עסיק אותי יותר ממה שעד כה.

אל נא תשכח בדבר כתבי.

ברגשי כבוד וברכה לראש השנה שלהם

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

806. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁷⁹

3.1.1899

ראש השנה שלהם.

אדוני הנכבד.

איני מתפלא כל עיקר שהמורים המושבעים שלך מוצאים דברים בלתי-מקורים למקורים.

גם ש[י]טת נקודת-השֹבע שלך,³⁰⁸⁰ גם השקפתך על החיים עדיין צוללים במוחי. מה אעשה? אנכי קויתי יותר ממך –

מאמרך הקטן בה“מגיד” קראתי ולא השאיר בי מאומה.³⁰⁸¹ את עלי “הצפירה” אשמור עבורך כבקשתך.³⁰⁸²

בעד השתדלותך אודות דברי תודה.

ברגשי-כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

807. אל יוסף מלניק³⁰⁸³

3.1.1899

ראש השנה שלהם.

דבריך לא באוני בעתם. חשבתי בלילה שאתה ויפה בֹאו תבואו. בעד דבריך שיש לך לדבר אתי אני מצוי לך בכל יום, מלבד ימי שבתות שלנו ושלהם, אחר הצהרים.

אולי יכולים אתם יחדו לרכ[ו]ש בעדנו את הד"ר. לוין.³⁰⁸⁴ מלבד צד החומר שבדבר יש לי חפץ בצד המוסרי. כל מן דין סמוכו לנו.³⁰⁸⁵

[ו]היה בבואך אלי אל נא תשכח להבא לי את הכ"י [כתב-היד] ויתר הדברים.

כן אל תשכח לרַשֵם עבורי את הספרים.

שלום לך וליפה.

שלכם

מי"ב

808. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁸⁶

6.1.1899

אדוני הנכבד.

הרש[י]תי לי להמליץ עליך היום לפני מין המו"ל יצחק פֿרנהויף.³⁰⁸⁷ והיה בפנותו אליך שלח לו איזה דבר קטן.

שכחתי אתמול לבקשך שתואל נא ליסר מעט את “ידידך” המו“ל י. ש. פֿוכס.³⁰⁸⁸ מאמרי: “ח[י]דות מני קדם”³⁰⁸⁹ מתגולל אצלו יותר משנה מבלי דעת אם ידפיסו או לו [לא]. כחצי שנה נאלם בכלל דומיה. ובכתבי לו באחריות הגביל לי זמן האחרון: מקץ השנה שעברה לקבלתי א”ו³⁰⁹⁰ את הכ"י או עלי ההגהה, שדרושים לי לצרור כתבי; ועוד הפעם נאלם דומיה – קצתי בנפשי לכתוב לו ולחזור ולכתוב לו. במטותא הצ[י]לני מידו.

קללת אלהים רובצת על עטי העברית. בכל מקום שאני נפנה רק צער אשבע ותו לא מדי. רק זאת נחמתי שאותו מין המו"מ הוא לי בפעם האחרונה.

לתשובתך אודות עניני וליתר הדברים אחכה.

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

809. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁹¹

8.1.1899

בין קודש לחול.

אדוני הנכבד. תמימות גדולה מצדך להעיר על הנגיעה שביני ובינו – איך שיהיה אבקשך שמהיום והלאה אל נא תזכיר שמו לפני בין בכתב ובין בעל-פה. למה זה תאנס אותי לגנא [לגנות] את הישר בעיניך, דבר לא ינעם לי גם לך.³⁰⁹²

ברגשי-כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

תודה.

810. אל יוסף מלניק³⁰⁹³

9.1.1899

מוצאי-שבת.

P.S. עוד הפעם אבקשך בדבר ה“ראשי פרקים”. לך צריכים לחזור ולשנות.

במטותא כתוב ליפה והשתדל לגמור את הענין. עלי לדעת את עצמי במוקדם האפשרי.

בדרישת שלום

ד“ר מי”ב

P.S. שכחתי לשלוח לך דברי אלה הכתובים – על דבריך אין לי להוסיף אבל לגרוע – צר לי על אשר לא בנת לרעי: הֱיֵה לעצמך! אנכי כבר התיאשתי לבַאֵר ולבַאֵר. בידך הדבר לעלות או לרדת. הנני כל כך מעוסק ממני עד שאיני מופנה כלל לאחרים. הנני רק רואה ומתעצב, רואה ומתעצב.

מחשבות ורגשות אני רואה דיי. רק מעשים איני רואה. וגם האחריות הגדולה בעד החיים איני רואה.

811. אל יוסף מלניק³⁰⁹⁴

12.1.1899

P.S.

עוד שני מניות בנות כ“ה³⁰⁹⁵ מכרתי היום לשני צעירים מארצנו. האחד בא מעצמו והשני ע”י הערתי.

בדרישת שלום

ד“ר מי”ב

812. אל חיים דב הורוויץ³⁰⁹⁶

13.1.1899

אדוני הנכבד.

תודה בעד השתדלותך. קבלתי את גליוני מאמרי.

עוד שתי מניות באו בעדי, עד עתה שני מאות וכ"ה שקל. נקוה להלאה. נוסף על הדברים אשר הבטחת לי אבקש ה[י]מנך עוד שארית גליוני אשר בידך. בקרוב אחל להעביר עיני על הכל.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

ע"ש.

813. אל יוסף מלניק³⁰⁹⁷

16.1.1899

אדוני היקר. צר לי מאֹד על אשר גמרתי [גרמתי] לך צער כזה. אבל זהו הדבר: מאותה קפיצה סכנה גדולה לך ולעתידתך ולכל אשר לך. הבדל השנים עושה הרבה. ואדם אינו יכול להתחיל במקום שסיימו אחרים.

כל הדברים הארוכים מצדי למותר, דברים רק דברים בעלמא ועליך לחיות ולנסות הכל על חשבון עצמך.

יודע אתה אותי היטב. לו שניתי את טעמי אודות ערכך בעיני כי אז לא כתבתי את הדבר תחת לשוני. ודוקא בשביל שהוא כמקודם אני רואה כי דרכך להלאה אינו יכול להיות כמקודם.

אנוס אתה לנתק את החבל של כל חבריך עתה ביד חזקה ולהתחיל ביום אחד את הדברים מחדש. ואז בשבתך הרחק מאדם העיר באהל תורתך לעצמך ביתי פתוחה לרוחה לך לכל ענינים הנוגעים לך ורק לך. את אשר היית לי עד עתה אינך יכול היות ורק בזאת טעותי. אקוה שתבין אותי למדי.

ה' לבין [לוין] מכירך הבטחני לקחת חלק בדברי. שמח אנכי על זה. לתוצאת דבריך אחכה.

אל תשכח בדבר הגליונות.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

814. אל נמען בלתי ידוע³⁰⁹⁸

16.1.1899

אדוני הנכבד.

בזה קבל כ"י שלך בחזרה.

אנוס אנכי לומר לך שהאופן שלך לערבב דברי בדבריך, ולהזכירני דברים אינם שייכים כלל לגופא דעובדא, גודש את הסאה ואיני יכול לסבול אותו.

נזכרתי שמעיקרא דדינא לא היתה די לך משפטי וגם האמנת שיש לי משפט קדום נגד מה שאתה כותב. מפני סיבה זו וגם להיות כמעט אי-אפשר לי לקרוא כתב-ידך שאינו רגיל לי, לא עלתה בידי לשים עיני בו כראוי ויודע אנכי מזה רק מעט זעיר שם זעיר שם ברושם חלוש.

למענך נתתי כתב-ידך לידידי ה' פֿריש, מבקר מומחה לכֻלנו, והוא בחן אותו פעמים בשום לֵב. וקבל מזה רושם חלוש מאֹד.

גם מצד השפה הרעה ביותר, (ושאולי לא תתן אותך להביע בה מה שאתה חושב ומרגיש,) גם מצד אופן ראית הענינים, הענין קרוב יותר לאמירה מלשירה ורחוק מאֹד מן השלמות שאליו אנו נושאים את נפשנו. לו ישבת עכ"פ באשכנז ועבדת הרבה לשמה כי אז התגדל גם כשרונך והתפתח לאיזה מדה ראויה. אבל בהיותך רחוק גם מהשפה ורוח השירה של אותה השפה, הדבר קשה מאֹד.

דוקא בשביל שהחומר טוב מאד ויכול לקבל צורה גדולה, כלומר מוכשר עפ“י מהותו לקבל צורה נכונה משורה הראשונה, דוקא ע”י זה יִרָאֶה עד כמה רחוקה עבודתך מן הַשלֵמות; באשר בה לא ימצא גם צֵל מאותו הדבר שספרת בעל פה.

אתה יכול לשַעֵר עד כמה צר לי לומר לך בפניך דברים מרים כאלה, אבל אנוס אנכי לאותו דבר. וגם יודע אנכי עד כמה אַזיק לי בעיניך. אבל מה אעשה? כך אני.

אולי תנסה רוסית או ז’רג[ו]נית בשפות שאתה נזקק להם. איני חפץ ליעץ לך, אבל חפץ אנכי לחשוב שהדבר מונח ברֹע השפה.

ועוד הפעם אנוס אנכי להעירך שהדבר אינו ח[י]צוני כמו שאתה חושב. הדברים המה כל כך מורכבים ואחוזים זה בזה עד שאין אפשר לזה בלא זה.

לי אין שלום והדברים סביבי יגעים.

ברגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

815. אל אחד העם³⁰⁹⁹

17.1.1899

ידידי הנכבד.

שם העלמה הוא אסתר שניא[ו]רסון.³¹⁰⁰ נאמר לי שנגנבה מבית הוריה לפנים ע"י גיסו של בריינין אמשטרדם. עוד לא עלתה בידי לראותה. בכלל מין היפה העברי הולך בכאן ומתרבה. אצבע אלהים או קללת אלהים הדבר שהטובות שבהן הולכ[ו]ת לשדה אחר –

יאושי העברי הולך הלוך וגדול. כמעט איני מקוה מאומה מהעצמות היבשות שאולי נתיבשו גם כן ע“י הליח שהיה בהם לפנים, רצוני ע”י מדתו הגדושה –

בודד אנכי שבעתים מאת אשר הייתי עד כה. יסורי העברים מענות אותי ביותר. רק לשיר נשאר לי, אבל עוד הפעם שירת הקברות והעצמות. אל אלהי הרוחות יודע את לבבי.

שלום לך ולביתך

ברגשי-כבוד

ד"ר מ. י. ברדיטצבֿסקי

במטותא הודעני כתֹבתו של הרינשטיין.³¹⁰¹

816. אל יוסף מלניק³¹⁰²

17.1.1899

אדוני הנכבד.

למרות דברי הקשים שאנוס הייתי לומרם לך שבעתים, לבי היה נוקף בפנימתי מהיותי טוב לך; והנה באו דבריך האחרונים הלֹך להרגיע את לבבי – גם הרע גם הטוב מצדכם אינו רק כק[י]קיון דיונה; וגם לי נשאר רק להשתמש בלשון רבים: ד' ישמרני מכם!

בכבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

P.S. עוד הפעם אבקשך שתואל נא להמציא לי שארית מכתבי שבידך, בלוית החשבון ממה שאני חייב בעד הספרים. גם אבקשך שתואל נא לספר בעצמך לפינסקי את אשר התגולל לי על ידך למען לא יתפלא על הריחוק שעלה בינינו.

817. אל דוד פינסקי³¹⁰³

17.1.1899

נכבדי,

במטותא, הואל נא להמציא לי שארית מכתבי שבידך שיהיו צריכים לי בקרב הימים.

בדרישת שלום לביתך

ד“ר מי”ב

818. אל מרדכי אהרנפרייז³¹⁰⁴

17.1.1899

נכבדי.

איני צריך לומר לך שגם אותו העתון גם דברי אשר שלחת לי נגדך כבר ספו תמו כנהוג אצלנו – והיה אם תתבסס אותה קֻפת הצעירים להוציא כתבַי כמו שאקוה, באשר מחצית מן הנחוץ כבר ישנו; אדון עמך ועם דבריך בלוית דברי יתר חבריך שדברו עמך בפומבי בבזל. צר לי שאין לי מאמרך ב“העולם” אודות הספרות והקולט[ו]רה העברית ע"מ [על מנת] לעיין בהם בטרם כתבי. איך שיהיה אשמח לקרוא את דבריך האחרונים; אם כי לבי יאמר לי כי רק בפרט הכתוב שלך מדבר בעוד שלי בכללא מופרך לי. יאושי העברי גדול עתה שבעתים - -

לפני ראש השנה שלהם שבתי ברלינה ומלאכתי: “בבית” גמורה בידי. הדבר עושה רושם בחוגי יותר מאשר פללו. וגם לי לבי יאמר כי עוד בידי לסמן את הטרגדיה הישראלית בטרם נרה ידעך.

בכרך יכול הדבר להופיע במהרה. אבל עוד יש אפשרות שיופיע מקודם במכ"ע [במכתב עתי], דבר שאיני מקוה.

והיה אם לא אצא בקרוב לא"י ומשם לביקור הורי אגש אל עבודתי השניה “מבחוץ”, למלחמת הבנים על אדמת זרה. לאותו דבר יהיו צריכים לי המכתבים. גם אז לא אשאר בכאן ואבקש לי מפלט בודֵד בעד עבודתי בבירת ביירה [בווריה] או על חוף הים.

בכאן אני יושב הרחק מאדם העיר. ולמרות האנשים מבית ומחוץ אני מרגיש א"ע [את עצמי] בודד שבעתים מאת אשר לפנים. גם מעט הנשאר לי מפל[יטת] העבר הולך וחרוב - -

על יתר דבריך אין לי מה להוסיף ומה לגרוע, אם לא ארצה לעשות שקר בנפשי. הימים שהיו לא ישובו עוד - - -

בדרישת שלום לך ולרעיתך ולאחותה.

מכבדכם

מ. י. ברדיטצבסקי

819. אל אחד העם³¹⁰⁵

21.1.1899

ידידי הנכבד.

אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא בטובך להמליץ בעדי לפני מכירך ה' לנדוי³¹⁰⁶ בעיר המלוכה שיואל נא לבקר את כתבי בטרם אדפיסם בכאן. הדבר קרוב להגמר ורק אותו דבר מעכב.

הנ"ל הוא מכבדי וכתב לי פעמים ושלש אודות מאמרי החסידים, אבל אולי מתירא לעשות לי זה באשר אינו יודע אותי בתור איש.

כן אבקשך שתואל ליעץ אותי איך אתנהג בדבר. חושב אנכי שמה שכבר נדפס איני צריך לבקר עוד. האשלח לו הכ"י מקודם או אשלח לו את עלי ההגהה הראשונים סגורים בנרתיק.

והיה אם אדפיס אדפיס לערך עשרים בוגין [גליונות דפוס]. עשרה נדפסים ועשרה חדשים.

הנני מקוה שתעשה לי את הדבר הזה. אנכי כבר כתבתי לו אבל לא ענני.

שלום לך ולביתך

ידידך דוש"ת

ד“ר מי”ב

820. אל דוד פינסקי³¹⁰⁷

25.1.1899

נכבדי. עוד טרוד אנכי מאד בעבודתי.

עוד הפעם אתכבד לבקשך שתואל נא להמציא לי את המבוקש. כן אולי יכול אתה להודיעני כת[ו]בתם של פרץ, ספקט[ו]ר, שלום עליכם, אברמ[ו]ביץ ולינצקי…³¹⁰⁸

ברגשי כבוד ודרישת שלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב

821. אל דוד ניימרק³¹⁰⁹

28.1.1899

ערב שבת.

ידידי הנכבד. אמנם כן ה“הסתכלות” הוא המבוא להספר חסידים שלי. גם המאמר “זקנה ובחרות” מאת בן-גריון הוא ה[י]מני.³¹¹⁰ המו“מ [”ממזרח וממערב"] מונח עוד במשכון אצל המדפיס ולא יראה אור לעולם. גם החוברת השלישית מונחת עוד אצל פישר בקרקוי. האיש הזה הוא לאחר יאוש.

אגודת צעירים בכאן מו"לים צרור מאמרי: “על אם הדרך”, כבר יש בידם לערך שבעה מאות שקל ועוד חסר שלושה מאות. מקובצי זה תראה ברור את מחשבותי שאני חושב על בית ישראל.

כן קרוב הדבר ששאר כתבי ישנים גם חדשים יצאו לאור אצל בן-אביגדור בעשרה חוברת. כלומר אם אתרצה לזה. עתה המה רצים אבתרי, ולפנים נתנו אותי לגו[ו]ע ברעב.

תוכן ספורי קשה להביע. בו מלחמת האבות והבנים ושברון חומת הגטו הרוחנים. הוא כעין הקדמה לספורי מחוץ לתחום.

קרוב הדבר שיצא לאור בהירחון נ.ד.ר. שבו נדפס ספורי “דאנעבען”. העורכים רוצים בזה והשאלה היא רק שאלת המקום. ספורי גדול מאד בכמות וכבר מדפיסים המה שני רומנים גדולים. איך שיהיה יופיע בכרך גדול במחיר ארבעה שקל.

חוגי הוא חוג הישן, או יותר נכון חוגים הישנים. גוי[י]ם מצד זה וישראלים מצד זה. אבל מזה הסופרים העברים שבכאן שאיני נותן להם את ידי –

למאמרך אחכה. בדבר לצרוס, אמנם הוא שלח לי ספרו, אבל את האמת אגיד גם לקרוא אותו לא יעלה בידי. דרך כזה מופרך אצלי מעיקרו.

ברגשי כבוד ושלום לך ולרעיתך

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

חושב אנכי לצאת בשלהי הקיץ לא"י ומשם לבית הורי. הדבר אצלי רק שאלת הכסף. מצבי החומרי עדיין תלוי ועומד. פריש דורש בשלומך.

822. אל שמואל פבזנר³¹¹¹

1.2.1899

בראשון לשני.

אדוני הנכבד. זאת הפעם מצאתי במאמרך איזה קֻרטוב מעין כשרון של בק[ו]רת, מהול ברוב דברים לא לקוחים מהחיים ישר – המעיין יכול לטעון עליך טענתך היותר חזקה נגד המספר: שניכם לא ראיתם דברים שהיו מוכרחים להראות שם ודוקא שם.

משפטך אודות ר. שהוא רגיל לראות את הנגודים בין האבות והבנים עפ"י נוסח קבוע ומוגבל, הוא נכון מאד. אבל באותו שתוֹמֵהַ על פלונית על אשר נדמה לה פלוני הנגר עושה מלאכתו ככהן בבית אלהים, טעית טעות גדול ולא ראית את העֹמק שבדבר.

איך שיהיה אני חושב את הדבר לעו[ו]ן פלילי לגב[י]ך בעצמך, למהר לשפוט על דברים בגלוי, בטרם יבררו לך בעצמך ברבות השנים למהות עבודתך הרוחנית בספרות ובחיים.

דוקא עבודה כזאת לדון על אחרים בדברים כאלה עומדים ברום החיים ומהות החיים, הרי הדבר אחריות גדולה וכבדה.

מובטחני שבֹא יבואו הימים ותראה על דברך ממעל באותו מובן תראה עתה ממעל אחרים, כלומר תרשה לך לראות. אז תבין לדברי כעת.

דוקא בשביל שצעיר לימים אתה ועוד הדרך גדול אני מוצא את עצמי אנוס להעירך: חזור בך! רצוני [לומר], אל תצא לשוק הגדול בטרם ישבת ימים רבים באֹהל. ואותם האנשים שיאמרו לך להפך המה עוברים על לפני ע[יו]ור לא תתן מכשול. וביותר יכשילו אותך –

ברגשי כבוד ושלום לך ולרעך.

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

823. אל אחד העם³¹¹²

3.2.1899

ידידי הנכבד.

תודה בעד “השלח”. מאמרך הראשי נתן לי הרבה לחשוב…³¹¹³ איך שיהיה, שמח אנכי על המטבע שלי שעלתה כל כך, עד שהנוסע הישראלי מוויען בזלה, משיג [מושג?] אחד בשמות מתחלפים, צריך לעשות פסיעה קטנה גם לוויימר –

לכשאפנה, אקח לי מועד להשיבך בבירור דברים על קטרוגך מקיץ העבר,³¹¹⁴ ואקוה כי תשים מקום לדברי.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

P.S. החלטת הוצאת כתבַי תתברר בשולי חודש זה. אתה תאלץ אותי לדבר ולחזור ולדבר.

המקום הראשון שבו יופיע ספורי הלועזי, עוד לא התברר.

824. אל אחד העם³¹¹⁵

5.2.1899

מוצאי שבת.

ידידי הנכבד. את העלמה שניאורסון איני יודע רק [אלא] בראיה בעלמא. את אשר אדע ה[י]מנה כי היא בת צדיק גדול שלפנים ברחה ממקומה. והיה אם יסתיע לי מילתא לדעתה, אודיעך את אשר תבקש.³¹¹⁶

בדבר ה“במה” הדבר פשוט. גוף הענין הוא רק חלום אשר חולמים איזה צעירים אוד[ו]תי ועתידתי בספרתנו. אותו האיש [בריינין] עומד רחוק לנו… רק זאת אדע כי אחד ממתי-סודו בא אלי לשאול את פי אם גם בריינין יכול לקחת חלק אצלנו ב[?]? והשיבתי: לא! אותו דבר די היה לו לפרסם אותו שקר ברבים שכולי עלמא רוצים אחריו רק הוא אינו רוצה. ד' ישמרני ממין אנשים כאלה…

המו“מ [”ממזרח וממערב"] שלו כבר יצא לאור ומונח בבית הדפוס כנהוג אצלו. הוא לאחר יאוש.

אצלי תקו[ו]ת טובות. פרקים אחדים מספורי עשו רושם גדול על מו“לי. היחס ביני ובינו בעד השני כבר נגמר. בראשית הקיץ אגש אל העבודה, בכאן או במינכֿען, אם לא אצא לא”י. נסיעתי קרובה עתה לשם והדבר רק שאלת הזמן[.]

תקותי עם הצעירים קרובה להגמר, גם [?]³¹¹⁷ עם המו"ל בידי עתה. בשולי החודש הזה יגמר הדבר.

המשורר הצעיר [לייב] יפה מהיידלברג בקרני לפני [חמישה?] ימים. הוא צעיר נכבד.

הרצל ונ[ו]רדוי באים לכאן – הירשפלד כבר שב מוויען הנה. בשם למד לדעת את ווסרמן ועשה עליו רושם גדול. גם הנ"ל יבוא הנה.

שלום לך ולביתך.

ידידך בד"ש

ד“ר. מי”ב

825. אל אחד העם³¹¹⁸

14.2.1899

ידידי הנכבד.

בדבר מאמרי נגדך, אקוה לעשות זאת לכשאפנה מעבודתי הלועזית שעדיין מעסקת אותי.

בדבר ה“תחיה” ג“כ אנכי איני יודע. מיום סלקתי ידי ה[י]מנה אין לי כל מו”מ עם מְיַסדה וממלא מקומי. כפי הנראה נשתקע הדבר –

החלטת דברי העברים תתברר בזמן קרוב, ולפי שאקוה לחיוב.

מזה תלוי ג"כ ישיבתי בכאן. באופן השלילי אחפש לי מקום מנוחה לעבודת ספורי השני.

שלום לך ולביתך

ידידך

ד“ר. מי”ב.

826. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³¹¹⁹

[1899] 14.2

אבי יקירי. דבריך ודברי אמי הכאיבו אותי עוד יותר מאשר חשבתם – מלבד שאני מצטער על גופא דעובדא אני מצטער על עיקר הדבר מתחילת ברייתו. אתם מדברים מתשלומים ארבע מאות רובל בעד מקום רבנות, כאילו הדבר מובן מעצמו שטוב ונכון הדבר… אוי לה לאותה רבנות שנמכרת ומוכרת, אוי להמוכר ואוי להקונה ואוי לאותו קהל שבצל אנשים כאלה יחיו ולפיהם ישברו… אותו גאון והעשיר מ.נ. שהיה לתכשיט ישראל בתורה ובמוסר לוקח אצל איש עני למד תורה מפיו ושרת […]³¹²⁰ כמה שנים שארית כספו […]³¹²¹ ויש צעיר, מתמיד ומוסמך […] לא יתביש לקנות […] מצד המחלוקת, […] צריך אנכי לומר לך […] שאותו הבן תורה […] היפה וטובה בבנות […] הוא בעיני מופרך […] הדבר וגם מאה […] את הדבר ולא […]

אין אני רואה כל נחיצות שנערה בת כ“א שנה כבר תהיה נשואה לבעל לא בעל ולהעמיס עליה עול קשה מגיל נעוריה. היא היתה יכולה להמתין עד שיזדמן לה איש ראוי לה עפ”י תכונתו ומעמדו, איש יאהב אותה ויכבד אותה.

יודע אנכי שאתה לא תבין את הדבר, אבל גם לי רשות שלא להבין דבר שלכם. אתה ראית מהלך עולמי אצלכם והלכת ועשית עם אחי הקטן את אשר עשית עמי. אנכי כמעט נמקתי בעון³¹²² […]³¹²³ יושב מנדיל אצלך אמלל ומעונה […] מלבד המקרים שלא נפלל […] אחראים בעד הבנים […] ויועיל יתן להם האפשרות […] בני אדם. […] צר לי שלא אוכל להושיע […] הענינים בכאן מונחים באופן […] ול“הכלי קודש” שבכאן שעוסקים […] אין לי כל יחס וקשר מאומה […] כל עיקר גם לא אדע אותם.

ואנכי בעצמי די להפקיע את עצמי, או יותר נכון אין לי מאומה. מלבד הקיץ העבר הנני חי זה שנתים ע“ח [על חשבון] דברים שאכתוב ועוד לא מסרתים אחרי שמידי לפי לא […]³¹²⁴ אולי לא תדע מהות הדבר; אבל אינך יכול לשער חובי ושעבודי הרוחני לאותם האנשים משלמים לי למפרע. אולי אוכל לחיות עוד אותו קיץ באופן זה ובזמן זה עלי לעבוד לעבר ולעתיד. משנות חיי העניים נחלש מעט כחי ואני צריך לחזוק גופני ונפשי ולהרחבת הדעת לעבודה. עבודתי אינה חטיבת עצים או מין עבודה רוחנית כמו זו. רק עבודה שירית מעין רוח הקודש השורה רק על לב רחב. צא ולמד שאנכי מצד עצמי איני יכול להשקיע א”ע [את עצמי]. כולו בעולמי ובתנאי החומריים הנוגעים רק לי, ושהשכם והערב אני חושב על בית ישראל וספרותו ואני מסיח דעתי מצרכי עו“ז [עולם זה], ותבין מעצמך את יסוד מעמדי. אבל צריך אנכי לומר שלא זה מגמתי ושבשום אופן לא אפנה א”ע [את עצמי] מעולמי הרוחני על מנת לבסס לי מעמד חומרי כל צרכו. בהדרך הלכתי אלך ובשום אופן לא אחליפו במעמד פלוני הד“ר בפריס השולח אלפים לביתו. אנשים שכמותו ג”כ [גם כן] ישנם לאלפים. לא לבקש לי מעמד, או להיות לעזר להורי ולקרובי הלכתי באת אשר הלכתי. ענין כל העם עניני ודרכו דרכי. לי היה העיקר הפדות הרוחנית העצמית וידיעת הדורות מראש ולאחור. אולי יצלח לי להביע רוחי ומהלכי והיה זה שכר חיי ונדודי. דבר אחר איני מבקש וגם אתם לא תבקשו המני.

הנני מבקש אתכם פעם אחת גמרו אצלכם ודעו שממני אין לקו[ו]ת גם עזר חומרי כל שהוא. די לי להפקיע את עצמי אחרי שאין לי כל מעמד קיים ואני כותב עתה לרוב בשפה זרה עוד לא אדעה נכונה. גם לי חובות עתה חומריות ומוסריות. מלבד צרכי לאותה שנה עוד חפץ אנכי לבקרכם, לבקר א“י וארצנו. ואולי יגיע לי ג”כ עת לבנות לי בית, דבר קרוב לי עתה יותר מאת אשר היה אצלי.

אינך יכול לשער קושי מעמדי וצרכי הקרובים. גם אם כח אבנים כחי עלי לעבוד ולחזור ולעבוד. ועוד הפעם צריך אתה לדעת כי איני כותב גם שורה אחת בשביל הרוחה כמו שנהוג, ושהכל אצלי תמצית חיי ונשמתי. איני כותב לשעה ובשביל השעה, אולי לדורות.

בקרוב תקבל ספרי לבית ישראל בהוצאת צעירים.³¹²⁵ יודע אנכי למפרע עד כמה יסערו את לבך; אבל אותם הדברים המה תמצית מחשבותי והלך חיי. אולי תדע גם עתה שכמו שהדברים נוהגים ונהוגים אצלכם אינם יכולים ללכת הלאה – יודע אנכי שלא תבין אותי, אבל אל נא תרשיע אותי. אגב גררא, תקרא את סיפורי “מעירי הקטנה” ותרגע מעט.

אולי יבין אותי מנדיל יותר מעט. צר לי שאין בידי להושיע ואולי אין אפשר עוד להושיעו. הוא צריך לעזור לעצמו לפי מעמדו ולפי יכולתו. איך שיהיה יעזוב את הרבנות ודכותה [ובדומה לה] ויבחר לו דבר קי[י]ם אם עוד יכול לבחור. מרש“ש³¹²⁶ קבלתי איזה דברים בגליון פתוח אחרי חמישה שנה. פסי ובעלה נאלמו דומיה. לי אחת עתה הדבר, וגם זאת יודע אנכי לדאבון לבבי שלו הייתי עשיר כדרך הד”רים כי אז כתבו אלי וחזרו וכתבו. יודע אנכי מין החיים האלה כל צרכי.

כבר כתבתי לך שמר“ח [שמראש חודש] למספרם, ראשון מערץ למספר שמונים? בכאן, י”ב ימים קודם מספר רוסיה יוצא אנכי לפרו[ו]ר סמוך לכאן מהלך שעה ואשב בשם כפי הנראה כל ימות הקיץ. החדר יפה ורחב סמוך לנהר רחב והאויר בשם טוב ומבריא. מלבד הדבר הזה כל צרכי על בעלת הבית, אשה אלמנה ואנכי אשלם לה בבת אחת. באופן זה חפשי אנכי מדאגות צרכי יום יום ועלי לשלם לה מדי ח[ו]דש בחודש שמונים שקל, בערך ל"ה רובל בכסף שלכם. מקוה אנכי למצוא בשם את המנוחה דרושה לי ולעבוד בשם כל צרכי. עוד אין לי כל הדרוש לי בעד אותו הקיץ, אבל עוד יש לי חובות מעט מספרי העברים יספיקו לי בדוחק. בכל אופן שמח אנכי על החליפה והתמורה ואני יוצא לשם בלב שלם לעבודה ולגמור כל הדברים את אשר החלותי. בשם ספור גדול לועזי שממנו אקוה הרבה, אם רק יעלה בידי כהוגן.

בראשית חורף הבא ימלא לי שנים עשרת למיום עזבתי את ארצי.³¹²⁷ חושב אנכי שעפ“י הדין צריך אנכי לשוב לשם ע”מ להחליף תעודתי. לע“ע [לעת עתה] עוד קשה עלי ההוצאה הגדולה להשלים שני מאות רוב' בעד כל השנים העשרת וגם אין לי רצון גדול לבקר אתכם בטרם השגתי עכ”פ את האלפא ביתא של מעמד קיים. והיה אם לא אעשה אז את הדבר אשב בכאן מראשית החורף הבא עוד שנה שלמה לשכלול עבודתי ומעמדי. ואח“כ אבקרכם ואת א”י. אותו דבר הוא משאת נפשי זה הרבה וגם צריך לי מאד. מקוה אנכי לראות אתכם בלב טוב ולשמוח אתכם עקב כל התלאה הארוכה, והיה גם עוד יארכו הימים לא בי האשם. בשובי מנסיעתי אומר אנכי להשתקע בכאן בתור סופר לועזי ועברי. ויש לי תקוה לבסס לי את “הוצאת צעירים” לבמה קיימת בעדי.

אלה הם מחשבותי ותקו[ו]תי לעתיד. לע"ע אני חי ועובד. לא זקנתי, אדרבא שבתי לנעורי עקב החליפות והתמורות הרוחניות. אולי ראיתם זאת בתמונתי האחרונה, אם לא מצאתם נכונה לאשר לי קבלתה. על אותו דבר אני מצטער מאד וגם לא אשלח לכם עוד אחרת.

מלבד ארבעה ספורי אצל הוצאת תושיה, וארבעה ספרי אצל הוצאת צעירים, עוד בהוצאת תושיה ספרים ארבעה, בהם “ספר חסידים”, עליו תשמח.³¹²⁸

אולי יקח לו מנדיל מועד לכתוב לי בארוכה מכל המקרים החשובים בדובבע [בדובובה] וכל גלגל החוזר בשם. חפץ אנכי לדעת הכל.

איה שואל שלנו? מה אחריתו. אולי תוכל להודיע לי כת[ו]בתו – השומע אתה איזה דבר מאשת נעורי? מה שלום יוסף איכנבוים החולה?

האם נשתנתה דובבא בצורתה מיום עזבתיה? הסמוכה היא לתחנת ברזל [רכבת]? במטותא הודיעני כל אשר בה ואנשיה.

ע"ד הציונות ששאלתי אותה לפנים, איני יכול להשיבך דבר יען רחוק אנכי ממהלך המחשבות האלה והאופן לחשוב כך, אולי יגידו לך ספרי איזה דבר.

השלום לך ולבריאותך? השלום לאמי ולבריאותה? מדוע לא תקח לך עת להודיע לי מבניך הקטנים, ואנכי איני יודע עד עתה כמה אחים ואחיות קטנות ישנם לי ושמותם.

חיה בטוב ושלום אתה וביתך

בנך מיכה יוסף

במטותא שלח לי אותו מכתב בחזרה. מאסף אני את מכתבי.

P.S. במטותא לעיין היטב בזכרונך ולהודיעני באר היטב את השעה, היום, החודש והשנה בם נולדתי. כן את המקום – לפי השמור אצלי נולדתי בכ“ז אב תרכ”ה במזבז [במז’יבוז]. צריך לי לדעת את הדבר היטב.

כמה ימי שני חייך ואימתי נולדת? כמה ימי שני חיי אמי? השלום לבתה?

עוד הפעם סלח לי על מרירות דברי. לעשות אי אפשר לי ולדבר אחרת אי אפשר לי. הגיע העת שבניך ידעו לעזֹר את עצמם ולא לבקש ה[י]מנך עזר בעת זקנתך. זאת שים אל לבך.

827. אל בן-אביגדור³¹²⁹

[מרץ 1899]

ערב שבת.

אדוני הנכבד. למרות קבלתי בידי להשיב לכל איש מיד, אנוס הייתי לדחות תשובתי אליך עד עתה. הענין, לסדר אצלי מה שיכול אנכי לתת לך ולהבטיחך נאמנה למועד מוגבל כדרכי, אינו עניין “בן שעה” לבד כדבריך האחרונים; והיה צריך אצלי ע״ע [עד עתה] עיון גדול וחיפוש ארוך באמתחת כתבי שבדפוס, שבכתב ושעל האבנַים – לזה צרף שאיני בן-חורין גמור עתה לעברית ושרומני הלועזי שאינו גמור עוד כל צרכו, עודנו מעסיק אותי ברובי, עד שכמעט איני יכול להִפנות לענינים אחרים. וגם זה לא אכחד: הענין של יסוד הצעירים בעדי שעתה הוא כבר אפשר ברובו וקרוב שעל אחד אל הפועל היה מונע אותי בפנימתי לשאת ולתת עמך כראוי. עכשיו שבשלהי חודש זה יכלה מצד אחד יחוסי החומרי למו״לי הלועזי, אשר האריך לי פרסי לעת עתה מראש השנה שלהם לרבע שנה, ומצד השני סלקתי ידי לעת עתה מהיסוד עד אשר יבררו הדברים בינינו: יכול אנכי להִפנות אליך ולגמור בפעם אחת את הדבר עמך, לחיוב או לשלילה. כבר לבי יך על אשר נמשך הדבר, באשמתי מעט, עד עתה.

מודה אנכי שהיסוד בפני עצמו, בכל היותו רחוק מתועלת חמרית בעדי היה עומד ויעמוד אצלי בשורה הראשונה: אחרי שמרגיש אנכי נאמנה שסוף כל סוף דברי לא אוכל לשתף דברי ולהעמידם בשורת הדברים שכבר ישנם ושצורך גדול לפעולתי במה בפני עצמי שבה אהיה אדון לעצמי ולאחרים. אבל עכשיו שהיסוד עודנו קטן מהכיל כל צרכי, וגם תנאי שירתי הגדולה מבחוץ שאליה אני מכור כולי לעת עתה לא יתנ[ו]ני ללחום הרבה מבפנים, חפץ אנכי עוד לנסות לעת עתה עמך.

סידור עניני שבדפוס ובכתב וכו' לשאלת הזמן, המדעים הרוחניים ונסיונות של שירה, עם כל היותם שונים בצורתם, המה כל כך אחוזים זה בזה עד שאין אפשר לי לחלקם או לו[ו]תר על אחד מהם. שרטוטי כֻלם יצרפו חשבונו של עולמי בשנים האחרונות, כלומר מאת החִלותי לבוא בספרותנו שנית עד עתה, ומהם גם עד בכלל.

איני יכול למסור לנו חשבונו של עולם קבוע ומוגבל, באשר איני בעל ע[י]קרים בכלל, וביותר בעניני ישראל שנמשכים אצלי והולכים, ואת אשר היה לי אתמול לודאי גמור יתהפך אצלי היום לספק גמור. אבל אנכי מקוה להתיך אצלנו המושגים הקבועים והמקובלים ולעורר אצלנו שאלות רבות על קברות התשובות שכבר הושבו. בכתבַי אלה מעין חלום ארוך מעברי אחרון או ראשון בגלגולי שלילה וחיוב שעל אחר שעל, פסיעה אחר פסיעה, ולפי תקותי מונח בהם זרעונים רבים להרהורים ולמחשבות שכבר נחשבו או לא נחשבו. בעד התוצאה איני אחראי, אבל כונתי רצויה ומוכרחת לבוא על-פי תנאינו הנפשיים והרוחניים בפי וברוחי במחאה עזה נגד סאת תולדתנו הגדושה: אבל אנכי בעצמי הנני חוליה בשלשלת תולדתנו, חוליה פנימית ותוכית ואולי היא עוד יותר תוכית מהללו של מקטרגי אשר דנים אותי לבוא מחוץ לתחום.

גם הקו ממחשבותי אל שירתי הוא הולך ישר והכרחי. ואותו דבר יראו דברי אלה, שהם כעין הקדמה למעשי לעתיד מבית ומחוץ. [כאן נקטע המכתב]

828. אל חיים דב הורוויץ³¹³⁰

2.3.1899

אדוני הנכבד,

היום בין השמשות קראתי את ה“פושע ישראל” שלך³¹³¹ – כמדומה לי שהסוף אינו מוכרח כל כך. גם הסדור אינו קרוב עוד אל השלמות. אבל ראיתי הרבה השתלמות באופן ראי[י]תך ושירתך היצורית. גנבת האו[ו]ז עלה לך יפה. החזיון של ביאת האב הש[י]כור לביתו בחולו של מועד הוא חזיון דרמתי באמת ומעשה ידי אמן – צר לי שרוחך הלירי אינו עומד במעלה ראשונה זאת, והדך יעזבך בשעה שירָאה לו היער מרחוק (28). אלמלא [אילו] הייתי שם באותה שעה, אז היו מספרים לי האילנות יותר מעט ממה שנעשה תחת קלעי נשמתו משך שבתו בדד בינותם שלושה שנה.

אגב גררא, הערה קטנה. דרכך לבאר מחליש מאוד את הרושם. למשל, אתה מספר בהמחזה של שמחת תורה “המתפללים וכו' שרו, רקדו, אבל בשירתם השמחה והנלהבה (תרתי למה?) נשמעה גם רעדה של תוגה כמו ישירו ויבכו כאחד…[”],

רעדה של תוגה הנשמעת משמחה נלהבה מגדת או תגיד הכל –

על מה שאשמח, במקום שתספר שלא במתכוֵן. מלבד המעשים הנראים לנו במסגרת שאתה נותן להם מאותה שעה ואותו מקום, אנו שומעים מעט מעין הד הצער העולמי המרחף על פני כל המעשים והחיים הישראלי[י]ם מאֹרך ימים. ודבר זה הוא עיקר גדול אצלי בשירה הישראלית שהיא שירת היחיד והצבור גם יחד –

ברגשי כבוד ושלום לך ולרעך

ד׳׳ר מ׳׳י ברדיטצבסקי

829. אל בן-אביגדור³¹³²

9.3.1899

כ״ז באדר [תרנ״ט]

אדוני הנכבד. כל ימי המו׳׳מ שלנו היה הדבר נחשב על עשרה חוברת, שלפי הציונים אשר עשיתי לך לאו מקרה בלבד הוא הדבר שחפץ אנכי עשרה ואותם העשרה. ועתה בא אתה להעמיד אותם על חמישה; ומאותם החמישה חפץ אתה להוציא כל העמֹק והרדיקלי בעיניך וכו'. אם חושב אתה את הדבר הזה מספיק לקרב סופר שנדחה כל ימיו, הנך מן המסתפקים במועט. לי כשאני לעצמי, די הדבר להוכיחני כי גם עתה לא בא גורלי ושגם אתה אינך המו״ל שעמך אתחיל עוד הפעם לעבוד. אם יבואו עוד הימים בחיי לדעת ערך דברי בדורנו, ד׳ הוא יודע. איזה מזה אקוה.

לע"ע [לעת עתה] עוד לא סרה קללת אלהים מן עטי העברי. כל נסיון מצדי לקרב אותי אל המקום יצאתי משם דוחה אותי יותר ויותר. גם אתה אדוני יותר ממה שימינך מקרב אותי שמאלך דוחה, ואיני רואה כל אפשרות נכונה לעבוד אצלך כראוי כמו שטעיתי מראש.

הבטחותיך המופשטות לשנות הבאות לא יועילו לי מאומה עתה. פסיעותי גסות בימים האחרונים ואיני יכול לעכב למחר בעד מה שאכתוב היום. לי יש צורך לסדר כל מה שכתבתי בימי המעבר שלי, כדי לתת מקום פנוי למיני העבודות העומדות על גביהם והבאות אחריהם.

הנה למשל, יש לי עתה, רק עתה, מקום להדפיס את הספר חסידים שלי, שירה שאמנם התחלתי עמה אבל לא סיַמתי עמה. איזה מן הקוראים יחשבוני עתה רק למשורר בעל הזיה, בעוד ששירתי האחרונה היא רק ראלית שבראלית, ואולי כמו שיחזה לי הירשפלד לעתיד דרמתית.

כן אני חושב עתה כל מיני עבוד[ו]תי הפובל[י]ציסטיות בדבר הצורך והיכולת לסיום גמור אצלי. כבר אני רואה מרחוק את הימים באים עלי שבהם אקיים בעצמי מה שאמרתי לפנים לעלמה אחת ציונית: אצלנו אין מקום לעשות, רק לראות…

כיון שכבר בא הדבר בינינו לידי מו״מ ארוך שאחזה בו איזה חוג רוחני בעדי ובעדך, וכיון שאני רואה עתה את הדבר בתור סיום ולא בתור התחלה כמו שחשבתי מראש, הנני מעביר על דעתי והנני נאות לך גם בזה באיזה שנוי[י]ם קטנים ע"פי תנאַי לפי האפשרות האחרונה לי.

באחד מחזיוני רומני ישנו מעין ציור כזה: כסא הכבוד שלנו חרב ונחרב, רק ההדום לרגליו עוד נשאר לשארית, ושם ישב כפוף אל עִוֵר שעיניו כבדו מזוקן, להקשיב אל הנעשה במבואות ישראל האפלות באזניו שגם המה כבדו מזוקן…

לי די רגשי תוגה כאלה להַסתִים כל טענותי וכל חלומ[ו]תי שאני חולם על בית ישראל וספרתו.

צרף לזה יאושי הגדול בתור איש עומד מן החוץ, בתור איש מישראל שמלחמותיו הפנימיות זה עתה התחילו, ושכל יום ויום ירחיקהו או יקרבהו מחברו: בלוית מה שתדע ה[י]מני מעט שאיני סופר א[ו]ביקטיבי לכתוב מן החוץ מה שכבר גדול וקיים, רק אדם מתהוה בכל עת ובכל שעה ושמַלאַכותו להתיך כל המושגים הקבועים והמסודרים גם אצלו גם אצל אחרים, ותלמד מזה כי איני יכול להמשיך דברי יותר מדאי.

אנכי לא מתי עוד אחיה. אבל בהרבה מדברַי ישנו מעין צוָאת שכיב מרע ישראל, שרואה לפעמים את עולמו חשוך בעדו. גם לאותם הפגרים שכבר מתו, או שנבראו רק לשעה, ישנו הכרח להעבירם לפני כל ישראל למען תחזינה עיניהם מה שחשבו אנשים ביודעים על כל מה שנעשה לפנים מקלעי נשמתם בלא יודעים.

זאת אני יודע בבירור, שגם אותם הדברים הרדיקלים שלי ביותר הם אינם רק מחשבותי לבד, מחשבות אותו האיש אשר כותב לך עתה, כי אם מחשבות ורגשות הרבה שיב[ו]לים בודדות כמוני. על[י]נו רק להיות ישר נגד עצמנו, להקשיב על כל מה שיֵעשה במסתרי נפשנו ואז נשמע כֻלנו מה שאנכי שומע ונקשיב כֻלנו מה שאנכי מקשיב.

830. אל אחד העם³¹³³

21.3.1899

ידידי הנכבד.

מקוה אנכי שינעם לך הדבר לדעת כי סוף כל סוף יופיעו כתבי האחרונים המדעים, השיריים והפובל[י]צסטיים.

אצל בן-אב[י]גדור: א) “דור ודורשיו” (אנשים וספרים). ב) “מני קדם” (בכתב – בעל פה). ג) “בין הערבים” (נסיונות – מעט פ[י]לוס[ו]פיה). ד) “לפני ולפנים” (ספר חסידים). ה) “פרקי שירה” (בין החומות – מחוץ לתחום).

אצל אגודת צעירים [ש]נוסדה בשבילי ספר גדול בשם: “על אם הדרך”, בארבעה ספרים – קרית ספר – דברים שלא בעתם – לבית ישראל – ערכין.

הכל יֵצא לאור לא יאוחר מראש השנה שלהם.

ספורי הלועזי הנני משכלל עתה. עשה רושם גדול בחוגי. יופיעו בראשית החורף בכרך מיוחד, ואולי במכ"ע קודם לזה.

אחר אסדר כתבי העברים, לערך רבע שנה, הנני אומר לצאת מזה לארץ שווייץ או למינכן ע"מ להחֵל שם את ספורי השני: “מחוץ”. ואולי גם את החזיון שלי שהחלתי לחשוב ה[י]מנו.

חיה בטוב אתה וביתך. ושמחת בחגך.

ידידך

בד"ש

ד“ר מי”ב

831. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³¹³⁴

24.4.1899

אבי יקירי. מדוע תחשה עד כה? השלום לך ולביתך? היודע אתה מקום מגורי שקפיניוק?³¹³⁵

לי שלום וימי עבודה. את ספורי הגדול הלועזי כבר גמרתי. ועתה הר[י]ני מסדר את ספרי העברי[י]ם לדפוס. חמישה חוברת יֵצאו לאור אצל בן-אביגדור וספר בן ארבעה חלקים בהוצאת “צעירים”.

חיו בטוב כֻלכם

שלכם

מיכה יוסף

832. אל אחד העם³¹³⁶

14.5.1899

ידידי הנכבד. הבטחתיך זה כביר לשלוח לך תשובה על השגותיך עלי אבל להיות שהדבר כבר עבר מעט יקשה להקוראים לזכור נשכחות. אוכל לשלוח לך מאמר בשם: “עבר והו[ו]ה” שנוגע באותם הדברים סתם. והוא כעין המשך מאמרי: “זקנה ובחרות” שיבוא לידי אותן המסקנות גם אחרי השגותיך.

יתר עבוד[ו]תי העברים כמעט גמורים. הכ"י הראשונים בעד בן-אב[י]גדור כבר שלחתי לו ויעשו עליו רושם יותר מאת אשר פלל.

לפני איזה ימים נקראתי לעבוד ב“העולם”³¹³⁷ במקצוע השירה [הספרות היפה], אבל איני יודע עוד אם אעשה את הדבר.

ספורו של פ. עשה עלי רושם גדול.³¹³⁸ דברים רבים בו כמעט מלה במלה ברומני הלועזי.

שמעתי כי קרה לך אסון-משפחה. לבי נוקף.³¹³⁹

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ידידך

מי"ב

ערב שבועות

833. אל יוסף מלניק³¹⁴⁰

[14.5.1899]

ערב שבועות.

אדוני היקר. ה' קינסטלינגר קבל את העשרים מאַרק בתודה. אבקשך שתואל נא לשלוח לו עוד עשרה מארק; והיה עשרה, עשרה, עשרה לכל שלושת הספרים שבכתב-ידם יעבוד: א) ערכין. ב) על הפרק. ג) על ישראל.

לשלשתם אתן שער כולל: על אם הדרך (בשלושה ספרים).³¹⁴¹

מכאן תראה שעבודתי גמרתי ושאת שלי עשיתי. נקוה שעד האחרון דנא יעשו גם הצעירים את שלהם – כבר הגיע מועד - -

גם עבודתי בעד בן-אב[י]גדור גמרתי. חמישה הם במספר ושמם: א) מבית ומבחוץ (ספורים). ב) ספר חסידים. ג) עורבא פרח (ספור המעשה). ד) ערבים. ה) נסיונות.³¹⁴²

את הראשון כבר קבל ואולי יאות לך לשמוע מה שכתב לי: “לא אשיח לך בחלקות אם אומר לך, כי לא רק תוחלתי מהם לא נכזבה, אולי גם העבירו את תקותי הרבה מאד³¹⁴³ וכו' אין קץ לעונג ולנֹעם אשר שבעתי בקריאתי, וגם לא התאפקתי מקרוא אחדים מציוריך באזני אחדים ממכירך וכֻלם התפלאו והתפעלו מאד.”

מ“העולם” הציוני³¹⁴⁴ קבלתי מכתב בקשה לעבוד שם במקצוע של השירה. אולי אעשה את הדבר אם צד השירה שבדבר לא יחייב אותי להמדינית שבדבר.

כן חושב אנכי לכתוב איזה ציורים גדולים מהנסורת הרבה של רומני שנגשתי לעבודתו עוד הפעם.

שם צרור הספורים שבתחילה אדפיסם בירחונים ובשבועים אחד אחד יהיה: “צו הויזע” [בבית] ושם רומני: “דער אבטרונגע” [הכופר, הפורש].

לעת עתה אני יושב בכאן עדי יסודרו עניני החומרים שיגעים מעט לפי שעה. כשיתבססו אומר אנכי לצאת מכאן לשנה תמימה. מחציתה אשב בוויימאר ומחציתה השנית במינכֿען ובווינה. מקץ השנה אשוב לכאן על זמן קצר ע“מ ללכת מכאן לא”י ומשם לבית הורי, באופן שבחסלת [בסיום] המאה אשוב לכאן ע"מ להשתקע בכאן.

אלה המה חלומ[ו]תַי הזמניים. לגבי עניני השירה הנני מלא עתה כרמון וכמעט אנוס אנכי לעצור ברוחי הסוער.

צר לי שעייף אנכי מעט מרוב עבודה ומלחמת החיים. גם בודד אנכי ביותר אם כי שרוי אנכי בחברה ביותר.

לפנים אמרתי: אצלנו אין מה לעשות רק לראות ועתה רואה אנכי שאצלי יתקיים עוד מקרא יותר מר: אצלי אין אפשרות לחיות רק לראות.

דוקא בימים היפים האלה שהעולם מחדש נעוריו אני מלא איזה תוגה עולמית. דוקא בכרך גדול זו אני מרגיש את עצמי בודד כערער בערבה.

שירה וצער, רק שירה וצער ותו לא מדי - -

ואצלך מה? מה שלומך וישיבתך לעת עתה? אימתי תשוב לחו"ל? ואנה?

ברגשי כבוד וידידות

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי

834. אל שמואל פבזנר³¹⁴⁵

16.5.1899

אדוני הנכבד.

תודה בעד השתדלותך. אבל לא טוב עשית בהודיעך לי את השמות הפרטי[י]ם.³¹⁴⁶ מה לי לדעת זאת? נחכה עד סוף החודש ונדע את סכום הכולל לחיוב ולשלילה.

נשארתי בכאן עד סוף החודש.

ברגשי כבוד ושלום לך ולרעך

ד“ר. מי”ב

835. אל שמואל פבזנר³¹⁴⁷

[1899].17.5

אדוני הנכבד.

שלום לך ולרעך חיד"ה [חיים דב הורוויץ].

הנני שולח לך עוד שני מאמרים לתשלום העשרה מאמרות בכתב (על האחדות – על האחרים).

אקוה שלמחר תשיבם אלי.

ברגשי כבוד וידידות

ד“ר מי”ב.

לחיד"ה תודה למפרע –

מצד אחד העול נורא, ומצד אחד צריכים לי הקונטרסים מאֹד, ולהם חכיתי.

זכרתי בפעם האחרונה בא אצלנו לידי גמר שיתן לי חמישה עשר קונטרסים (ארבעה קבלתי).

836. אל אחד העם³¹⁴⁸

31.5.1899

ידידי הנכבד. המקום ינחם אותך ואת משפחתך. ראיתי את אביך רק פ"א [פעם אחת] וזכרונו נשמר בקרבי לטוב.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

837. אל חיים דב הורוויץ³¹⁴⁹

5.6.1899

אדוני הנכבד.

כבר כתבתי אודתך להעורך ע. גינציג³¹⁵⁰ וענה אותי דבר שבנפש חפצה יקבל ספורך וישלם לך מיד. הוא היה כותב לך בעצמו אבל אינו יודע את כת[ו]בתך.

בלי ספק קראת ציורי ב“המגיד”.³¹⁵¹

ברגשי כבוד לך ולרעך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

838. אל אחד העם³¹⁵²

9.6.1899

ידידי הנכבד.

איני צריך לומר לך שאיני יכול לשלוח לך את מאמרי ע"מ [על מנת] שתראה מה טיבו – ואתך הסליחה.

מרוב [?] נחלשתי מעט בימים האחרונים וקשה עלי העבודה גם הכתיבה.

מלבד דברי שציין ב"א [בן-אביגדור] כתבתי שני ספורים גדולים: א) “עורבא פרח” (עזבון בן-ספר). ב) “מחנים” (ספור המעשה)

סופו של ה“לאן?” אינו הסוף – משורר גאוני הלך מאתנו.³¹⁵³

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך מאת

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי

839. אל אחד העם³¹⁵⁴

16.6.1899

ידידי הנכבד.

אתכבד לבשרך כי “הוצאת צעירים” נוסדה באמת בעבורי. הכסף הנדרש כבר נאסף ובשלהי דירחא ישלח כ"י [כתב-ידי] לבקרת ומשם לבית הדפוס. שם ספרי: “על אם הדרך” (בשלושה ספרים – ערכין – על הפרק – על ישראל).

בנאות דשא בכאן אשב ירחים להנפש.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

840. אל דוד פינסקי³¹⁵⁵

16.6.99

ידידי. צר לי שלא מצאתני ועל אשר לא עלתה בידי לראותך בטרם אצא. הדבר בא אצלי פתאום, כלומר חשבתי בדבר ירחים וכמעט לא האמנתי שאצא, בריך רחמנא ביציאתי. הכל טוב ויפה ומרחיב את הדעת. בכאן אקוה לגמור את אשר בכאן הח[י]לותי.

ספרי העברים נגמרו. הוצאת צעירים כבר אספה שישה מאות שקל במזומנים ובכן הכל טוב.

שלום לך ולביתך מאת מכבדך ודורש שלומך

ד“ר מי”ב

841. אל דוד ניימרק³¹⁵⁶

17.6.1899

ידידי הנכבד. עוד הפעם הנני יושב על נאות דשא והנני “מניח ידי האחרונה” בספורי הגדול שתחת שמו לפנים “צו הויזע” [בבית] יקָרא עתה “דער אבטרינגע” [הכופר]. ספרי העברי[י]ם גמרתי כֻלם ויֵצאו לאור תשעה במספר: (א) מבית ומחוץ (ספורים): (ב) עורבא פרח (עזבון בן-ספר); (ג) מחנים (ספור המעשה): (ד) ספר חסידים: (ה) ערבַּים (מאמרות – חידות): (ו) נסיונות (אנשים – ספרים): (ז) ערכין: (ח) על הפרק: (ט) על ישראל. שישה הראשונים יצאו לאור אצל בן-אביגדור ושלושה האחרונים תחת השם הכולל “על אם הדרך” יצאו לאור אצל הוצאת “צעירים” שנוסדה לשמי בקרן-קיימת בת שישה מאות שקל והלוקחים בזה חלק רק שישה אנשים. זאת לטובה³¹⁵⁷!

איך שיהיה מצבי ה[ח]ומרי אינו תלוי באויר ובטרם אדפיס סיפורי הגדול לא ברור עוד אחריתי רק אמנם אקווה לגדולות ואולי זה שארתי.

אגב גררא אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא בטובך להלו[ו]תני עוד כ״ה מרק שצריכים לי עתה מאד. תקותי שלראש השנה שלהם כבר יהיה בידי להשיב לך הכל.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד״ר מ.י. ברדיטצבסקי

842. אל יצחק לוין³¹⁵⁸

20.6.1899

אדוני היקר, דבריך באוני. תודה למפרע.

במה שנוגע לצרטוסטרה הודיעני אם מותר הוא לבוא לארצנו³¹⁵⁹ ואז אכתוב להמו״ס שלי בברלין שישלח לך על חשבוני ספר זה במהדורה קטנה. בלתי מכורך מחירו 6 מרק ומכורך 7 מרק. אותו שבידי איני יכול לשלוח לך כי הוא ספר התפ ִלה שלי יום יום.

גם אנכי שמח על כי סוף סוף עלה בידנו לגמור את אשר התחלנו. ואולי טוב תעשה להודיע את הדבר לסלמנוב כי שלושה מאות רו׳׳כ כבר נאספו למען ימהר גם הוא לשלוח חלקו. כך המה האנשים המה נפעלים תמיד ממעשי האנשים שכבר קדמו להם.

בדבר היאוש שלי צדקת ולא צדקת. בלי ספק הדבר תלוי ביחיד ובאותו יחיד. אתה מאמין ואני איני מאמין, אתה כשאתה לעצמך ואני כשאני לעצמי: איש איש ומעשיו, איש איש ורצונו, איש איש ותקו[ו]תיו ויאושו – אבל עוֶל גדול אתה עושה להאנשים האלה המלאים יאוש ואי-אמונה בכל אשר מסביב להם. לא מחסרון כֹח המה מתייאשים רק מרוב כֹח ומהרגשת עבודה רבה בכֹח [ש]אינה יכולה לצאת לפועל באשמת דורנו הרע מהדורות שלפניו. ואם תמצא לומר, בכל דור דור יקרה הדבר שאנשים מלאים כֹח הולכים לאבדון מבלי להנחיל את אשר היו יכולים להנחיל. ותלמודי כמוך אולי עוד יזכור את הדברים המרים שאמר על מטתו שעה אחת לפני מיתתו: הרבה הרבה מעות היה לי ולא היה לי שֻלחני להריצם³¹⁶⁰ - - זהו טרגדיה נוראה שרובצת על מיטב בנינו עתה, כֻלנו יונקים משֹרש נשמה גדולה זו וכֻלנו נלך באשר לא נלך.

ואולי היה רבי אליעזר עוד יותר מצטער לו היה לו שֻלחני להריץ מטבעותיו ובאחרית הימים החל לפקפק בערך עתידתם.

אינך יכול לשער המיַת רוחי כעת. הנני עתה בודד לגמרי, בודד בבית ובחוץ, בכל פִנה אשר אפנה ובכל קרן זוית שבנפשי. גם שירתי היא עוד שקוי ליגוני ואני והם מתפללים בקהל-רפאים.

ובתוך כך אני חי כשאני לעצמי וחפץ חיים, מלחמת החיים קשתה ובכל אשמע הֵד הצער העולמי שבי.

חיֵה בטוב ושלום רב מאת מכבדך

ד״ר מ.י. ברדיטצבסקי

843. אל חיים דב הורוויץ³¹⁶¹

21.6.1899

אדוני הנכבד. יושב אנכי בכאן זה איזה ימים וכבר באתי לידי איזה מרגוע. אקוה למצוא בכאן את המנוחה [ש]אדרוש ע"מ לגמור את ספורי הגדול ולחשוב דרכי להעתיד הקרוב. חפץ אנכי לעבוד ולנסוע, לעבוד ולנסוע, ותקותי חזקה שכל את אשר אני עושה עתה רק כעין ראשית לעבודתי הלאה ואולי יבואו הימים שלא לבדי אהיה עוד והמעטים השורדים בנו ישאו גם המה דגלם. הנני אומר: ואולי יען שרק לכאורה, כמו לגנוב את דעתי הנני מסית אותי לקו[ו]ת. בעיקרי כֻלי מלא יאוש וצער. רק עננים, עננים אני רואה, עננים בולעים עננים –

מקוה אנכי שסוף כל סוף תגמור את עבודתך ותצא לבן-חורין מספסלי בית-המדרש שאינם נכונים עוד בעד אנשים שכמוך. ללמוד לא יספיקו לנו כל ימי חיינו ולעשות נוכל גם ביום אחד.

אגב גררא עוד שאלה אחת קטנה. הענין שלנו עומד בטוב. גם ג[ו]רד[ו]ן יתן במהרה את המאה רו“כ. ולפי דברי לבֿין האחרונים גם סלמנובֿ את הכ”ה שלו ובכן לנו שלושה מאות וכ“ה. בראשית חודש הבא נשלח לו את כל הכ”י ואת כל הכסף, עכ“פ את השלושה מאות רו”כ הראשונים. הדבר ילך אל הבקרת [הצנזורה] מהרה ועלי לחשוב את אופן ההדפסה.

והנה שני אופנים לפני: א) להדפיס את הספר כֻלו בתבנית ספר עפ"ד³¹⁶² תחת השם הכולל: “על אם הדרך” (בשלושה חלקים) ועל גב השם ירשם הוצאות צעירים I – או ב) להדפיס השלושה חלקים אחד אחד בבת אחת III II I בתבנית ביבל[יו] תקיה של בן-אב[י]גדור (רק על נייר יותר טוב ושער יותר טוב ומהודר) למען יצרפו כתבי שאתם מדפיס[י]ם ושמדפיס הוא תחת תבנית אחת בהו[ו]ה ובעתיד. מה דעתך? התיעץ בזה עם רעך פוזנר.

שלום רב לשניכם מאת מכבדכם

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

844. אל דוד ניימרק³¹⁶³

22.6.1899

ידידי הנכבד,

בדבר אותו דבר אל תצטער. כבר נושעתי במדה מרֻבה ממקום אחר. כלומר אחד מהצעירים נתן לי למפרע את כל שכר-סופרים שלי מדברי אלה יצאו לאור על ידם. לימים הבאים הקרובים תקו[ו]ת גדולות לי בלועז גם בעֵבר –

אם אוכל לשלוח לך את הוצאתי איני יודע עוד. איך שיהיה בלי ספק תקרא אותם ותראה שהם רק המשך מרֻבה מאלה הדברים אשר הערתי בממו"מ.³¹⁶⁴ שאותם הדברים עשו רושם עליך אני שמח ויש לך לחלוק עליהם אני שמח עוד יותר. הלא זה כל חפצי ומגמתי.

במאמרי הפובל[י]צ[י]סטים ימצא מאמר קשה מאד נגד היום הקולטורי בבזל³¹⁶⁵ ששופט ברותחין ממש את האומרים גם המאמרים יחד. מיום שעמדתי על דעתי לא ראיתי אחיזת עינים כאלה…

אולי ספרי יורך איך קשה עלי לעבוד אצל אחרים ולא מבעי [ואין צורך לומר] אצל אנשים אשר רבנים יתקרו. אתה ועה“פ [אהרנפרייז] עושים את הדבר שלא ברצון ממש. אבל טון נושא את אצטלתו לתיאבון וע”כ איני מאמין בתוצאה זו כל צרכי.

איך שיהיה. שמח אנכי מעט על אותו דבר. כל מעשה טובה מבלתי מעשה. אבל זאת יודע אנכי על נכון שכל עוד אשר לא יקרע הקרע בבת אחת ואתם תמשיכו את הקוים הלאה, אותם הדברים יהיו אחרונים ולא ראשונים. ולדידי אותו דבר עיקר גדול.

השמת לבך להספור הנפלא “לאן?” ב“השלח”. בלוח “אחיאסף” הבא הספדתי את המשורר הגאוני הזה.³¹⁶⁶

הקראתי “ח[י]דותי” בה“אשכול” השני?³¹⁶⁷ מאד ינעם לי את משפטך עליהם. בה“אשכול” הבא יבוא המני שמונה מכתבים ע"ד ספרות היפה בשם “הנסתרות והנגלות”.³¹⁶⁸

לפני צאתי את ברלין בִּקרני בן-יהודה. ה“צבי” שלו יחל לצאת לאור מראש השנה הבאה.

פריש יושב בפרידריכסהגן ומכין עצמו לבחינתו. בריינין נס מצל כל ברלין ויושב נזוף בעליתו. להד"ר מלתר ישנו עתה תקו[ו]ת טובות גדולות יתר אשר פלל.

נקראתי לעבוד ב“העולם” במקצוע השירה. ואולי אעשה זאת כשאגמור את ספורי הלועזי הגדול.

בכאן הכל יפה מאד והמנוחה רבה. אולי אזכה עוד בשנה הבאה לראות רומא וירושלים, אינך יכול לשער עד כמה אני משתוקק לראות צרות אלה –

ברגשי כבוד ושלום לך ולרעיתך

ד“ר מי”ב

845. אל אחד העם³¹⁶⁹

26.6.1899

ידידי הנכבד. סלח לי בטובך אם ארשה לי לבקש ה[י]מנך איזה בקשה קטנה וגדולה היא אלי.

בא[ו]קט[ו]בר הבא ימלא תשעה שנה למיום לקחתי לי בעירך תעודת שר הפלך לחו“ל. שלמתי רק **חמישים ק”פ** [קופיקות] ולא עשרה רו“כ [רובל כסף]. ועתה איני יודע אם עלי לשַלֵם בעד כל הזמנים האלה תשעה רו”כ או מאה ושמונים.

זאת ועוד אחרת. בבית הקונס[ו]ל אינם רוצים לשלוח בשמם את תעודתי לא[ו]דסא ע“מ להחליפה ואומרים שאעשה את הדבר בעצמי. ואני מתירא אנכי לעשות זאת פן תשאר תעודתי מונחת בשם בלי תשובה ואשאר בלי כל תעודה. במטותא הודיעני: אולי אוכל לשלוח לך תעודתי ע”מ שתחליפה בעדי.

אינך יכול לשער כמה אסיר תודה אהיה לך בגלל הדבר הזה.

ידידך

ד“ר מי”ב

846. אל דוד פינסקי³¹⁷⁰

26.6.1899

ידידי הנכבד.

שלום לך ולביתך. מה היא תוצאת חזיונך? מה שלום עבודתך עתה?

לי שלום ומנוחה מעט. כלומר אין עוד שלום בעצמותי הכואב[ו]ת מעבודתַי ומנוחה אין עוד ברוחי העיף; אבל מקוה אני למצוא בכאן את המנוחה אשר אדרוש ואני איני עובד מאומה שבועַים. הימים מעוננים והרוח קר ואני בודד בעליתי או מטייל אנכי חרש ביערות ובגבעות. וגם חרש זה לאו דוקא. רוחי הומה ממחשבות ומעניני שירה מפכים ובאים עלי מכל צד.

מראשון הבא אסגור עוד הפעם את עצמי בחוג עבודתי הגדולה ע"מ לגמרה. עוד המלאכה רבה לפני ודורשת זמן הרבה ובדידות מרֻבה.

עוד הפעם שלום לך ולביתך מאת מכבדך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

847. אל צבי מלטר³¹⁷¹

26.6.1899

ידידי. תמה אנכי איך יכול לעלות על דעתך כי יכול אנכי לשמוח על אותו דבר שיד טון באמצע… גם עהרנפרייז שמט לי את הרגל ונשאר רק ניימרק שלובש איצטלא דרבנן. בכלל, מה אוכל עשֹה בבמה אחרת שתדבר מיהדות וקולט[ו]רה גם יחד כנהוג אצלנו.³¹⁷²

בעד הגהותיך תודה. טוב לו תעשה לי גם תעתיק את הפסוקים המעטים מלַגַרד למען כלות הדבר כֻלו –³¹⁷³

אותן חביב[י]ך משנות אלפַּים רואה אתה אותם פנים אל פנים נוגעים גם אלי… כמדומה לי שיש להם טענות עלינו שנשים להם לב. טרגדית הספרים האלה היא טרגדיה נוראה. המשׂים איש מאתנו לצער זה לב? והמחברים האֻמללים האלה, המה וחייהם, מחשבותיהם ותקו[ו]תיהם, כעש מונחים המה בבתי איזה אנשים מתים בחייהם ושמורים לקברות עולם. על אלה אני בוכה. ואנכי בעצמי שונא את המחברים האלה וספריהם. הם הם באו להמית רוח האדם וחיי האדם וימותו גם הם. כן לבי מפכה מצער לאיבה, ומאיבה ליגון.

שִדרָתי עוד תכאב עלי ואני איני עושה עוד מאומה רק חושב במילי דשמיא שלי ועולמי. הרבה הרבה דברים חייתי בימים האחרונים ואני עתה נקי לביתי.

חיה בטוב ובשלום מאת ידידך

מי"ב

848. אל צבי מלטר³¹⁷⁴

1.7.1899

מוצ"ש.

ידידי. אינך יכול לשער כמה כבד האבן על לבי מדי כתבי אליך היום. העידנא רגע לי מעט ואני מקוה כי גם זה עתה אגבר על יאושי ואשוב אלי – נר אלהים בי לא ידעך, או אולי השטן שבי לא ידעך.

והיה אם חפץ אתה ללכת לנאות-דשא ואותו דבר איעצך בכל לב, תוכל לרשת את מקומי בכאן בחודש הבא. בחודש זה יכול אתה לגמור כל עבוד[ו]תיך ולשבת בכאן בלב פנוי[.]

חיה בטוב. וגם אתה חזק ואמץ[.]

שלך

מי"ב

849. אל דוד ניימרק³¹⁷⁵

1.7.1899

ידידי הנכבד.

למלתר רק ישנו תקו[ו]ת להתבסס בלא איצטלא דרבנן וכל עוד אותן התקו[ו]ת באו אינן שו[ו]ת להאמר. מבריינין איני יודע מאומה. בכלל אינו עוד כתוב בפנקסי…

טעית! לי רק תשוקות ישנו לצאת לרומה ולירושלים אבל לא תקו[ו]ת. וההבדל רב.

בדבר ה“אחרונים” תמצא הרבה בספרי. וזהו אחד מהעיקרים הגדולים אצלי. היום שלחתי את הכ“י העברים האחרונים למו”לי וההדפסה תָחֵל.

כבר קראתי אתמול עבודתו של פֿריש בדבר האס[ת]טיקה של ניטשי ביחוסה אל הפ[י]לוסופיה שלו, והיא נפלאה עד מאֹד.

בעוד ירח ימים אשוב ברלינה ואשתקע שם שנה תמימה ע"מ לעבוד בעבודות חדשות ולבסס מצבי.

ברגשי כבוד ושלום לך ולרעיתך

ד“ר מי”ב

היחס בינו לבינה כבר נפרד לגמרי וכבר נשתכח הדבר לגמרי.³¹⁷⁶

850. אל צבי מלטר³¹⁷⁷

1.7.1899

ידידי.

מחכה אנכי בכליון עינים לתוצאת הבחירה שלך.³¹⁷⁸

העמדה קריאת ווייסע³¹⁷⁹ לך באיזה יחס אל אותו דבר או היה דבר אחר? מהר לכתוב לי מהכל, אל תאחר.

בקרבי איזה עֹצב חרש מעיק אותי ונפשי מתמוגגת בבדידתה כאילו לפתח אֹפל נצחי רובצת. בחשבי כי עוד ימים רבים אהיה סגור ומסוגר תחת משא הדברים יפול עלי פחד. –

ובתוך כך עלי להכין א"ע [את עצמי] לעבודה ואותו דבר גדול עומד על הפרק שלי.

אי[נ]ך יכול לשער שממון נפשי כעת. ההיום אינו כדאתמול ולא כתמול שלשום.

חוברתַי כבר שלחתי למו“לי. בריך שפרנטי [ברוך שפטרני] מדברים הללו. מקינסטלינגר אקבל כתבַי בב' הבע”ל [הבא עלינו לטובה]. עוד יחסר לי להם העתקה הקטנה של לַגרד. במטותא מהר לעשות את הדבר במוקדם האפשרי לך ושלחה אלי. עלי להפטר גם מזה.

בו ביום תקבל הכסף מבן-אב[י]גדור, מג[ו]רד[ו]ן ומפוזנר מהר להודיעני.

בזו הרגע קבלתי את כרטיסך והנני מודה לך על התנחומים שלך היוצאים מלבך. אמת הדבר אתה מרגיש את הדברים היטב.

איך שיהיה מה יועיל לי צערך שהוא גם מצערני. אותו דבר נתן לי לחשוב ולהצטער ואינו כדבר בא ועבר. קללת החיים עלי רובצת מאת בואי לאויר העולם ואני עוד יוצר יצורים ואצטער בצרתן של אחרים. מתירא אנכי שסוף כל סוף סופי עדי אֹבד באיזה יום מן הימים.

איך שיהיה עלי לשאת בכל עוזי את אשר נטל עלי לנשוא. כך אנו וכך חיינו.

בדבר ברל.³¹⁸⁰ אין אנכי צריך לומר לך שבשום אופן לא תמלא מקומו בהגיע הדבר לידי כך. דבר כזה לא נוכל עשֹה. נקוה שהדבר לא יבוא לידי כך.

עצתי שתלך עוד הפעם לקרפלס ולדבר עמו. הדבר צריך השתדלות מרֻבה. אולי תלך גם לגייגר ולשטיינשניידר. בעת המלחמה צריך מאֹד עזרתם ואתה הלא תראה איך הדבר פועל.

שלום רב לך ה[י]מני.

שלך

מי"ב

עבודתו של פֿריש שקראתיה אתמול נפלאה מאֹד במינה.

851. אל דוד פינסקי³¹⁸¹

1.7.1899

ידידי הנכבד.

דבריך באוני. והיה בהגמר תוצאת דבריך מהר להודיעני.

אצלי אין כל חדש. היום שלחתי את הכתבים העברים האחרונים אל מו"לי ועלי לברך ברכת שפטרני.

בכאן אשב עוד כירח ימים ואח"כ אשוב ברלינה. בדידתי גמורה לאורך ימים קשה עלי עתה מעט אם זה אחפוץ.

עבודתי תלך בכבדות, באשר כבר מלא אנכי מדברים אחרים מסיחים את דעתי המנה.

שלום לך ולביתך מאת ידידך

ד“ר. מי”ב

852. אל שמואל פבזנר³¹⁸²

3.7.1899

אדוני הנכבד. תמה אנכי על אשר ה' ה[ו]רויץ לא השיבני דבר. האם כבר עמד על המבחן ושב לארצנו? אשמח מאֹד אם הדבר כן.

אגב גררא: מאמרך האחרון יותר טוב בערך מן הקודמים. אבל כל הענין צריך להגרד ממקום אחר… שרטוטי בריינין אודות ארז עשו עלי רושם גדול.³¹⁸³ גם בחיי איש הזה, שבקֹצר עיני בזיתי אותו בשכבר הימים, ישנו טרגדיה ישראלית גדולה.

הנני עתה מלא עבודה. ודא אצלי מילתא דמשתמעי לתרי-אפי,³¹⁸⁴ כלומר עבודה וצער. בישבי עוד הפעם הרחק מאדם העיר לבי ועיני מקיפים עולמו של ישראל ואני כותב ומצטער, עובד ומצטער.

שלום רב לך ולרעך מאת מכבדכם

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

853. אל שמואל פבזנר³¹⁸⁵

5.7.1899

אדוני הנכבד. תודה בעד הודעתך.

אולי תוכל לבקר את בן-אב[י]גדור בווארשא בעברך. הדבר נחוץ להעיר ולחזור ולהעיר. אתמול שלחתי לו את הכ"י הראשון שלנו “על אם הדרך” (הוא ה“על ישראל”) ומקץ השבוע את השנים הנותרים: “על הפרק”, “ערכין”. הכסף עתה בטח ממש, רוב כבר נאסף וג[ו]רד[ו]ן הצטדק לפני לפני צאתו שהוציא את אשר הביא וישלח מיד בשובו לביתו. ובכן נוכל להתחיל את ההדפסה. החוברת הראשונה ואולי גם הנותרים ימסרו לבקרת [צנזורה] ביחד את חובר[ו]תי בעד בן-אב[י]גדור (כבר שלחתים כֻלם אליו).

נמנתי להדפיס את כ"י שלנו בפורמט של בן-אבגדור רק על נייר יותר טוב ואותיות יותר קטנות עם אמשלאַג [עטיפה] גוטי ירוק. כל חוברת תצא לאור לבדה בזה אחרי זה ממש[.] יהיה לתוצאתנו שלושה סימנים I. II. III. הנני עושה את הדבר בדבר הפורמַט למען יהיה לכל כתבי מדה אחת ח[י]צונית.

במטותא הער אותו בדבר מִהוּר ההדפסה. (שלושה חובר[ו]תי הראשונות אצלו “מבית ומבחוץ”, “מחנים”, “עורבא פרח” יֵצאו לאור אצלו עד חג הסֻכות)[.]

שלום לך ולצאתך לדרך מאת מכבדך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

P.S. במטותא כתוב לי מווארשא אודות דבריך עמו. כן הער אותו בדבר המודעות שיתן לספרינו על שערי חובר[ו]תַי אצלו.

854. אל דוד פינסקי³¹⁸⁶

10.7.1899

ידידי הנכבד.

אסיר תודה אהיה לך אם תוכל להמצא לי גליון אחד מהעתון הלועזי הלאומי: יודישעס פֿאהלקסבלאַט ביחד את כתֹבת הד"ר נתן בירנבוים.

עבודתי הולכת [ו]קרובה אל קצה. שלום לך ולביתך ולעבודתך מאת מכבדך ודוש"ת

ד“ר. מי”ב

855. אל דוד פינסקי³¹⁸⁷

14.7.1899

ידידי,

תודה בעד הכתֹבת. שלום לך ולרעייתך.

גם אנכי מצטער על לא אִנה המקרה לי להזדמן את בירנבוים. האיש הזה הוא מן המעטים השרידים בחוג הזה. עכשיו שהודעתני שאין לי כל יחס אותו העיתון שוב אינו נוגע עוד אלי.

לי שלום ומנוחה רבה. את עבודתי גמרתי בכלל, והרי היא עתה בת ארבעה חלקים. שמה: “דער אבטרינגע” [הכופר]. שמח אנכי מאוד על הגמר הטוב שכמעט ספג אצלי את אשר פללתי לאמור – וברגשי פחד אני מביט עתה אל הֹר ההר הזה ואיני מאמין שקולי הוא זה שנשמע בו.

עתה כבר אני יושב על האבנַים של עבודות אחרות רבות במספר ובלבי כמעיָן המתגבר. דא עקא שגם אני צריך מאד לזה שאתה צריך –

שלום לך ולעבודתך

בד׳׳ש ויקר

ד׳׳ר מ.י. ברדיטצבסקי

ערב שבת

856. אל צבי מלטר³¹⁸⁸

16.7.1899

ידידי.

במטותא אל נא תשכח לאַשֵר לאנשי ג[ו]רד[ו]ן את שקליהם. כן הואל נא להודיע קבלת המאה לפוזנר, שלא האמין בזה, וזאת יסב שימהר לשלוח את הנותר. בשלחך לבן-אב[י]גדור דרוש ה[י]מנו אשור הכסף.

שבתי לעבודתי[.] היום יפה מאד

שלך

מי"ב

בשבת שלהם.

857. אל צבי מלטר³¹⁸⁹

21.7.1899

ערב שבת עם חשכה.

ידידי היקר. נ[י]חמתי. אשאר בכאן עוד איזה ימים עדי אכלה כל עבודתי גם בהשפה. מתירא אנכי מברלין עתה וחפץ אנכי להביא עכ״פ אתי את המרגוע שעבודתי שלמה עד כל הפרטים ופרטי פרטיה. הנני מתמיד גדול עתה בזה ואקוה לכלות הכל במהרה.

בכלל עוד הוספתי הרבה בשבוע זאת בעבודתי והיא עתה בלא שפתי חנף לי נפלאה במינה. אינך יכול לשער עד כמה אותו דבר יאשרני, ומה לי עוד?

הימים והחיים כל כך יפים עד שאיני יכול לטייל עוד מרוב כליון נפש ותשוקה לצאת ה[י]מני. כל נערה תביא אותי לידי געגועים מצערים אותי וכל עין השמש יכה את בדיד[ו]ת חיי.

חושב אנכי כי שנינו טועים הרבה. הכל תלוי בהן ורק בהן. להן יחסר רק הנטיה הטבעית להרגיש כמה הכרחי[י]ם אנו להן ודא עקא. לו היה להן רק מעט מזה כי אז שאר המעקשים היו למישור.

בכלל נשתנו אצלי מבטי כל עיקר ואני חושב לראות עתה את החיים כמו שהם. ד׳ ירחם עלינו שבל נצטרך עוד לעזרתו ולשאר כת דיל[י]ה.

בן-אב[י]גדור כותב לי שכתבי מונחים כבר אצל הבקֹרת.³¹⁹⁰ בבוא הכסף תתחיל ההדפסה. והיה בקבלך תשובה ה[י]מנו שלח לו ד׳ מאות בלוויית הערה שהנותר יקבל בסוף החודש. את המאה ושמונה ישלח על שמך. בדבר הוספת שישים שקל שאני מבקש איני יודע עוד. מג[ו]רד[ו]ן נסתם כל חזון. רק המאה של לוין בטוחים ואקבלם בכ׳׳ה דנא.

שאלת הממון יצערני הרבה בעל כרחי. בלי ספק תהיה למחר אצל הפר[ו]פסור גייגר.³¹⁹¹ הודיעני הכל. את המודעה איני מבין, למה היא? יקח אֹפל את כל העקרים האלה.

שלך בד״ש

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

858. אל צבי מלטר³¹⁹²

24.7.1899

ידידי. בראשית בדיני ממ[ו]נות. איני חפץ בשום אופן לסחור בכסף הקֹדש זה בחשבונות… במטותא כתוב תכף לב"א [בן אביגדור] ששני הדברים אין אתה רוצה בשום אופן, רק לשלוח לו את כל הכסף ישר, לידו ממש וטעמי ונמוקי עמי – מהר עשֹה את הדבר למען ישלח לך את הכסף בעדי. נכיון לא אוכל לקבל –

בדבר עבודתי טעיתי מעט בחשבוני. עבודה כזאת צריכה להעשות קימאה קימאה [קימעה קימעה] ולא בבת אחת. לזה עיף אנכי עתה וכל עיפות מזקת בענין הזה. לע"ע הנני עוד עובד בכלל, מוס[י]ף וגורע, גורע ומוס[י]ף וכל יום תעלה עבודתי. בראשונה שרתי כעִוֵר בלי מוקדם ומאוחר ומבלי הקפה את הכל. עתה כאמן אנכי על האבנַים, כל ענין שייך לחברו והכל מצטרף לחשבון גדול… בטוח אנכי כי ספורי זה יעשה רושם גדול ואֶוָשע המנו גם בחומר גם ברוח.

- - כל צרה מחמת עֹשר חביבה בעיני מאֹד… גם לדידך נוכל לומר מעטות בעד המעטים… אבל האמין לי כי המעטות אינן מעטות כל כך, דוקא אצל התמות והפשוטות תמצא עֹשר רב ונפש הרבה, אנחנו אין אנו אשמים בדבר אם להעבריות שלנו יחסר הנטיה הטבעית…

לדידי גבי דבר זה מבט אחר שבא ע"י שנוי גמור אצלי ויחוסי אל החיים ואתה תראה.

בלוח “אחיאסף” הבא יָבוא מכתב גלוי להד"ר ברדיטצבסקי, מאת ז. פֿייערבערג המנוח. אינך יכול לשַעֵר עד כמה שמח אנכי על הדבר אם [כי] איני יודע מה הוא חפץ ה[י]מני. כל ימי הייתי מצטער לו לא ידעתי שידע ה[י]מני.

היום “אניח ידי האחרונה” בעבודתי בכלל. ולמחר אגש אל המלאכה לכתוב ספור קטן עברי בעד “ספר השנה” של נ"ס [נחום סוקולוב] שדורש עוד הפעם ה[י]מני.³¹⁹³ עוד בשבוע זה אבוא ברלינה.

מג[ו]רד[ו]ן אין קול ואין קשב. שאלה גדולה היא הדבר. לא טוב עשית שלא הלכת לגייגר.³¹⁹⁴

חיה בטוב וראה להפטר מהרה מהעבודה השניה המכלת [המכלה] את כֹחך.

שלך

מי"ב

ב“המגיד” נדפס ה[י]מני מאמר קטן “אנחנו והם”.³¹⁹⁵ הוא עתה בריב עם “תושיה”. במטותא כלה תרגום לגרד.³¹⁹⁶

859. אל דוד פינסקי³¹⁹⁷

24.7.1899

ידידי.

קבלתי אתמול ספורי פרץ מכירך בהוצאת בן-אב[י]גדור ואחדים מהם עשו עלי רושם גדול מאֹד. ברוך רחמנא דאיני יָחיד בדור העברי.³¹⁹⁸

עבודתי גמרתי בכי טוב, ועלתה י[ו]תר מאשר פללתי – יש שגם אנכי אשתומם למראה עיני.

שלום לך ולביתך ולעבודתך

מאת מכבדך ודו"ש

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

860. אל חיים דב הורוויץ³¹⁹⁹

27.7.1899

אדוני הנכבד.

עוד אתמול קראתי את הספור הקטן ואמצא בו כשרון רב גם איזה מהשפעתך עליו. את הדר[יי]פוס שלך לא אקרא לכב[ו]דך;³²⁰⁰ אצלי יותר משמא גרים.³²⁰¹ ליתר ציוריך העברים אחכה.

מראשון לחודש הבא הנני במעוני בכל צהרים.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

861. אל דוד פינסקי³²⁰²

30.7.1899

בשבת שלהם.

ידידי.

אודות פרץ לא אכתוב, אחרי שאין את נפשי לעסוק במלאכת ארעי – ב[ו]א אלי למחר אחר הצהרים ואתן לך כתביו בלוית כתבי פֿייערבערג – מנוחתי בימות השבוע הללו עודנה מסופקת ולמחר אמתין עליך.

רושם שירת הצעירים שלך עדיין מונח אצלי. טענותו של פרץ מדברת הרבה כנגדו… ותמה אנכי מאֹד שהאיש הזה לא הריח את חלומ[ו]ת הנֹער הנשגבה בכאן שאין ערוך לה בכל מה שראה בע[י]ירות. אם גם אלה לא יבינו למי אנו עמלים?

ה“י”ח דבר" שלי [“על אם הדרך”] עשו רושם על בן-אב[י]גדור[.] הוא מתמרמר מאד, אבל מקוה הוא מזה “תסיסה גדולה וזה נחוץ.” בכלל הוא משתדל למלאות כל משאלותי בכל מה דאפשר לו.

אותו דבר אשר הודעתני גלל אבן כבד מעלי –

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר. מי”ב

862. אל חיים דב הורוויץ³²⁰³

[סוף יולי 1899]

בשבת שלהם.

אדוני הנכבד.

לא מצאתיך בביתך וע“כ הרני משיב לך את הספור ואת דברי בכתב. טוב תעשה להדפיס את ה”בכיה“³²⁰⁴ בה”אשכול" ותוכל להעיר את העורך שגם בעיני מצא חן. רק את השם נחוץ לשנות –

על התרגזותך שמחתי.³²⁰⁵ עדה היא לי כי צדקתי. עוד הפעם: לדידי שמא גרים [השם גורם] ודי לי בחירת חומר כזה להעיר אצלי חשד נגד חוש הריח של הבוחר, שלא הרחיק מן הכעור ומן הדומה לו – כך אני. ובאשר כבודך חביב בעיני חפץ אנכי לעצ[ו]ם את עיני ושלא לקרוא אותו דבר למען לא אדע מזה לגמרי. עוד הפעם, כך אני, ואתה תוכל לחשוב אחרת –

חושב אנכי שיש לי רשות להצטער בראותי שגם המעטים באותו דור יתום המה יתומים בעצמם… סלח לי על התגלות לבי ובזה אשר מכבדך ולא קורא דרפֿסך [דרייפוסך]

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

863. אל דוד פינסקי³²⁰⁶

30.7[?].1899³²⁰⁷

ידידי,

גמרתי עבודתי והנני שב למחר ברלינה בכי טוב.

שלום לך ולרעיתך

מכבדכם

מי"ב

864. אל אחד העם³²⁰⁸

31.7.1899

ידידי הנכבד.

חושב אנכי שרשאי הייתי לשאול ה[י]מנך איזה דבר. בכל אופן רשאי היית לענותני דבר. צר לי שגם אתה ככה עושה לבני לויה.

שבתי מנאות דשא. עבודתי גמורה בכי טוב

בדרישת שלום

ד“ר. מי”ב

865. אל ח"ד הורוויץ³²⁰⁹

1.8.1899

בראשון שלהם.

אדוני הנכבד. שולח אנכי לך את הספור על כת[ו]בתך הישנה בתקותי שיבוא הדבר לידך מהתם [משם] למעונך החדש בל אדעהו.

גם בזה רואה אנכי כשרון משורר. אבל אותו צעיר תועה הוא בארחות לא טובים בעדו. לו היה בא לידי כי אז אולי הייתי יכול להיות לו לעינים. ככה גם הספיחים שלנו הולכים בתֹהו.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

P.S. בן-אב[י]גדור כבר קרא את ה“י”ח דבר" [“על אם הדרך”] ב“התמרמרות חזקה והתנגדות עצומה” אבל מקוה הוא מזה תסיסא גדולה. חוברת הראשונה כבר נמסרה לדפוס. מפוזנר עוד לא בא הנשאר. אולי תוכל להעירהו.

866. אל חיים דב הורוויץ³²¹⁰

5.8.1899

אדוני היקר.

שכחתי להוד[ו]ת לך על אשר הבאת לי את הספרים. היום נשלח החמישה מאות רו“כ. אולי תוכל להעיר את פוזנר שימהר לשלוח את הנותר וישלח להמו”ל המאה הנותרה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

867. אל חיים דב הורוויץ³²¹¹

7.8.1899

אדוני היקר.

קראתי היום את ה“דרך תשובה” לרמל"ל³²¹² ואין השד נורא כמו שתארו לך. אדרבא מצאתי בדבריו הרבה חפץ.

שלום לך ולעבודתך

ד“ר מי”ב

בעל ה“אריה בעל גוף” הוא ביאַליק.³²¹³

868. אל דוד פינסקי³²¹⁴

7.8.1899

ידידי הנכבד

במטותא שלח את כתבי מ. ז. פייערבערג לאחר תקרא אותם לידידי א. פריש לבקשתו.

כתובתו עתה: Bistanitz bei Lobin auf Rügen

את הכרך “איבסן”³²¹⁵ הניח בעדי בעבורך והרי הוא מונח בלוית ה“לאנגע”³²¹⁶ שלך מהיימאן³²¹⁷ עבורך.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב

869. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³²¹⁸

13.8.1899

אבי נכבדי. בן-אדם שקונה לו בתים לשבת ומקמץ בפרטא³²¹⁹ כדי שלא לכתוב לאחיו מלדה [יורה?] נגדך – אין אני מרגיש כל שיכות גם לשמלקי, גם לפסי, גם למנדיל³²²⁰ שחדלו לכתוב אלי – ואותו דבר שבקמינקי³²²¹ אינו נוגע לי כלל, אחרי שגם אנכי איני נוגע להם כלל…

בדבר עתידתי אין אני יודע, מה אתה רוצה ה[י]מני? עתידתי כבר התחיל. הנני עובד וחי והנני מפיץ מעינ[ו]תי חוּצָה גם בספרות שלנו ושלהם. ומה לי עוד? זאת הלא חפצתי וזאת מַלאַכותי – וגם זה חושב אנכי שבני-אדם כמוני שלהם איזה מַלאַכות אינם יכולים לישא אשה ולהוליד בנים וכו'[.] יתקיים העולם באחרים, יולידו המה ואנכי אכתוב…

אין אני מאמין שאשים רחיים בצוארי. אבל לו גם אחפוץ ואוכל לעשות את הדבר, מובן הדבר מאליו שאשא רק אותה הנפש אהוב [אוהַב] ואכיר על פי מקרה. שאציג את עצמי על שוק השד[ו]כים, לדבר זה לא הייתי צריך ללחום מלחמתי הרוחנית הגדולה. תוכל להתבי[י]ש בדרשך ה[י]מני דברים כאלה.

יותר אין לי מה להגיד. בקיץ הבא אקוה לבקר אותך, אקוה, אבל מי יודע את העתיד.

עיף אנכי מאֹד מעבוד[ו]תי הרבות וע"כ אקצר והנני אומר שלום לך ולביתך

בנך

מיכה יוסף

870. אל חיים דב הורוויץ³²²²

14.8.1899

אדוני הנכבד.

את החוברת: “באין מטרה”³²²³ אבדת[י] – את ה“פסגה” כבר השלכתי אל הסל, כמו כן עשיתי את “הצפירה”. איני יכול לראותם יותר מהרף-עין –

בדבר מייקע איני תמה.³²²⁴ קריאת הספור הזה היה לי הקריז[י]ס היותר גדול בשירתי. צריך לזה עוז להרהיב בנפשנו לשיר אחרי קראינו את הדבר הזה. קרא גם את הספור שלפניו. האיש הזה הוא המשורר היותר גדול של המאה הזאת וכֻלנו חייבים בכבודו.

והיה אם תגבר עלי יד הבדידות, אולי אסע אליו לכל ימות החורף. הוא גר בהררי-ענק.³²²⁵

ה' ליפשיץ ראוי למכות מרֻבות. אינך יכול לשער עד כמה אצטער לראות דבר זה. זהו אות היותר גדול שאין לנו קולט[ו]רה כל עיקר…

למחר יהיה יום הֻלדתי למספרם ודרכי בערב יומי לפשפש במעשי. רק רגשי צער ימלאו אותי בראותי את המעט שנתתי תחת ההרבה שהייתי יכול לתת. טרגדיתו של רבי אליעזר בן הורקנ[ו]ס: הרבה מעות יש לי ואין לי שֻלחני להריצם, היא טרג[ד]יה גדולה מאֹד.

חיה בטוב ושלום

מכבדך

ד"ר מ. י. ברדיטצבֿסקי

871. אל חיים דב הורוויץ³²²⁶

15.8.1899

אדוני היקר. אמנם זה שנתים ימים אתה הנך יכול לראות רק מה שעשיתי אבל לא מה שנקבר בקרבי… בין כך קבל תודתי בעד ברכתך לבו ביום הנני מפשפש במעשי ובחברי³²²⁷ – עתה יכול אנכי לומר לך כי פעלת עלי מעט להמק את יאושי הנורא ולעורר אותי לעבודה. רק דא עקא שלפעמים גם זה לא יספיק לי, והריני שואף לחיים ארעים בעוד שהנצח לנגד עיני.

בדבר העם והצעירים איני חפץ להתפלפל עמך. יודע אתה שלדידי העם הוא רק כלי שרת של הצעירים, “העקביים לגבי הראש והלב” לפי דברי פלוני החסיד. – “עם נודד” אינו עושה כלום נגד הדברים שצריכים אנחנו לומר לו, וגם יחוסי השלישי אינו אלא לחיוב באיזה צד.

בכלל איני חושב הרבה למפרע. הנני עושה כל מה שאנוס אנכי בפנימתי לעשות ותו לא מדי.

היום כתבתי בעד “המגיד” שתי דברים: (א) “הם ואנחנו” (II); (ב) “׳דוד אליהו” (ציור).³²²⁸— לה“מוקדם והמאוחר” צרפתי פרק שני אודות מכתב גלוי של פייערבערג.³²²⁹

עתה אני שב אל עבודת רומני. ועוד העבודה בפרטיות עלי הרבה. בעל כרחי עלי להבליג על יצורי המפרפרים עתה אצלי חדשים לבקרים כדי לגולל את האבן הגדולה הזאת מעל ראשי.

אתמול קרא לפני פינסקי ציור קטן חדש ומצאתי בו שירה רבה וגדולה עד מאוד. עוד היום הנני מלא מהרושם הגדול הזה.

ברגשי כבוד וברכת שלום

ד״ר מ.י. ברדיטצבסקי

872. אל דוד פינסקי³²³⁰

15.8.1899

ידידי.

אינך יכול לשער עד כמה עשה ספורך רושם עלי. עוד היום צוללים הקולות באזני, או יותר נכון צעקות הנפש.

היום כתבתי ספור קטן בעד המגיד בשם “דוד אליהו” וכבר שלחתיו.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב

873. אל דוד פינסקי³²³¹

16.8.1899

ידידי הנכבד.

שלום לך ולביתך.

אמנם מצטער אנכי על אסון-משפחתך, אבל איני רואה בזה כל תואנה נגדם. המה מבחוץ הלא אינם יכולים לדעת מה שמבפנים. וגם מאמין אנכי שיד אחינו בני ישראל בזה באמצע שאינם רחוקים מלהוציא ד[י]בה, ה' ירחם.

מכבדך

מי"ב

בלי ספק כבר שלחת את הצרור לפֿריש.

874. אל אחד העם³²³²

18.8.1899

ידידי הנכבד.

תודה בעד תשובתך. מצטער אנכי על ח[ו]ליך ומקוה אנכי כי כבר שבת לאיתנך ולעבודתך.

עתה אקוה לבקר את הורי בראשית הקיץ הבא ואז אעבור דרך א[ו]דסא.

כתבי כבר החלו להסדר לדפוס גם אצל בן-אב[י]גדור גם אצל הצעירים. החוברת האחרונה של “השלח” עדיין מונחת בבית הדפוס.

עיף אנכי מאֹד מעבוד[ו]תי הרבות ומקצת חולה.

ברגשי כבוד לך ולביתך

מאת מכבדך

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

875. אל צבי מלטר³²³³

18.8.1899

ידידי.

שמח אנכי על אשר מצאת מנוחה שהיתה צריכה לך מאֹד. הֵרגע והִנפש. איך שיהיה אין לך לדאוג עתה מאומה לעתיד. ועוד תחליף כֹח לחדש כנשר נעוריך. דבר זה אינו פֿרַזה אצלי.

בדבר בואי תם אתה מאֹד. עלי להחזיק אותי בכאן על המים… כמו שיאמר. אני מוצ[י]א בכאן עוד פחות משני שקלים ליום ונמצא הדבר עולה לשלושים. מלבד זה עלי להתמיד בעבודתי ולא להסיח דעתי. אתמול קבלתי את “מבית ומבחוץ” להגיה ועבדתי בו עד עתה. העבודה קשה והשנוי[י]ם רבים.

פֿריש וליפֿש[י]ץ יבוא[ו] לכאן ביום השני.³²³⁴ היא נוסעת לביתה. אומר להם את הדבר.

בדידתי גוברת עלי מאֹד. כל מקרה השנה הזאת מצטרפים עתה אצלי לחשבון גדול, ואולי לא גמר עוד החשבון. איך שיהיה נפשי סרוקה ופרועה, עמלה ויגעה ואני עוד רחוק מן החוף[.]

לפני יומים נפגשתי את אחותה. היא נקרה את ראשי רבע שעה ב“אהבת בעלה”… כשעזבתיה הרגשתי רק גועל נפש. אינך יכול לשער מה היתה לפני כך –

מנ“ס [נחום סוקולוב] קבלתי עשרה רו”כ בעד ה“בן-האובד”.³²³⁵ הדבר אינו מוצא חן בעיניו כל כך, אבל “אנכי כתבתיו”.

כשתפנה שלח לי את רשומך מלַגַרד.³²³⁶

ברגשי שלום וצער

ידידך

מי"ב

כתוב מהרה בארוכה.

876. אל חיים דב הורוויץ³²³⁷

21.8.1899

אדוני הנכבד.

שמח אני על אשר דברי נשמעים אצלך. גם אני מאמין שאחרי עבודה של שירה תסגל לך את כל מכמני השירה. אבל הוא הדבר איני יכול להסיתך אל השירה העברית בלב שָלֵם. לזה דרוש קרבן יותר גדול מאשר אתה בעל אשה ובנים תוכל להביא –

את ספורי תקנתי. מלבד זה כתבתי אתמול והיום ארבעה דברים חדשים. א) “לפני המחול” (תמונה). ב) “פת לחם” (זכרון). ג) “התגלות” (זכרון). ד) “אותו ואת בנו” (ציור).³²³⁸

את ה“מגיד” עדיין לא קבלתי.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב.

877. אל צבי מלטר³²³⁹

22.8.1899

ידידי. אותו דבר של מלניק הכאיב לי מאֹד. לא האמנתי כי טעיתי בו כל כך. ילכו לאבדון כל מיני האנשים האלה. על[י]נו רק לסגור את הדלת ותו לא מדי –

בדבר הכסף אתה הנך לועג לרש ממש. בן-אב[י]גדור לא ישלח לפני התחלת הירח ובכאן הלא אין גם גרה [אגורה] אחת. ליפשיץ יושבת בכאן בלא הוצא[ו]ת הדרך ושאר המקורים הלא תדע. בעד ל. ופ' [ליפשיץ ופריש] איני ערב (היא תשיב לך שקליך מביתה ופריש יכול להשיב לך בראשית א[ו]קט[ו]בר בקבלו את הנותר שלו מבית מדרש המדעים), אבל בעדי אני עָרֵב ואותו דבר מצער אותי מאֹד, יודע אנכי מה זה ישיבה במקום זר בלא כסף. עצתי שתכתוב לבעלת ביתך ותלוה לך בשם עוד חמישים. איך שיהיה הלא נוכל להשיב לה בראשון הבא. כן כתבתי היום ללוין שימהר לשלוח לך הט“ו רו”כ. אולי תקבל גם מפוזנר – הכתבת לו בגלל הדבר הזה?

מג[ו]רד[ו]ן אין קול ואין קשב. אינך יכול לשער עד כמה הביא אותי אותו דבר בין המיצרים… ומה אעשה לחודש הבא? אותו דבר חומרי לא יתנני לעבוד ובכלל רצוץ אנכי לרסיסים. אסונו של פריש הסב לי כאב-גופני ממש, אותו דבר הוא בעדו אסון גדול. ואתה הלא תדע כי הדבר בחנם. כמדומה לי שמיום כתוב ד[י]סרטציות בישראל ובעמים לא נכתב כזה לטובה.

איני מבין מה זה רוב ה“כתיבות” שלך. על מכתבו של גייגר אני שמח. גם פֿריש גם היימַן אומרים שעליך ללכת. ומה תאבד בכאן? היות עבד לעבדים –

בריך אלהיך שהביא אותך לידי כך. גאולה ממש הנני חוזה הכי.

אנכי עיף ויגע מבלי יכולת לעבוד. אתמול בקרני ה' קלוזנר וַיקח ה[י]מני כה"י [כתב-היד] האחרון. יפה היה כאן והתחבא – לבֿין יבוא לכאן לימות החורף. אֶליַשיב הוא בהרינגסדָרף. ליפשיץ תשלם לך בעד הארגז.

צר לי מאֹד להטרידך, אבל אולי תוכל לגזול לך שעה אחת בעד התרגום, אני מחכה במשלוח העלים הנותרים עדי אקבל אותו דבר. ספורי “מבית ומבחוץ” קבלתי ועבדתי בהם כשתי ימים.

תוכל לכתוב אל בעלת-ביתך מפורש או תוכל לשלוח אותי אליה. עשה כמו שתרצה.

חיה בטוב ושלום כחפץ ידידך

מי"ב

878. אל חיים דב הורוויץ³²⁴⁰

22.8.1899

אדוני הנכבד.

תמה אנכי מאֹד על אשר ידידך ה' פוזנר לא שם לבו לתביעת הד"ר. מלתר וכבר הגיע העת להפטר מכל הסלוקים. במטותא אולי תוכל אתה עשֹה את הדבר.

אגב גררא אבקש אותך ואת העלמה פוזנר להשיב לי את הספרים בשלהי דירחא זה.

כן אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא בטוּבך לתת לי עוד שארית מכתבי שבידך. אקוה להגיע מהרה אל הסדור.

אתמול בקרני ה' כלוזנר והוא מלא תקו[ו]ת –

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

עיף אנכי מאֹד בימים האחרונים ואיני יודע את נפשי. כמעט איני יודע עוד למה אני עמל?

879. אל דוד פינסקי³²⁴¹

22.8.1899

ידידי הנכבד.

גם פֿריש מוצא את מכתבו של פֿייערברג נמוך בעד [בהשוואה ל-] שירתו הנשגבה³²⁴² – היטב חרה לי היום בהוד[י]עני הד“ר מלתר מנאות דשא שה' מלניק השיב לו איזה שקלים בלוית חר[ו]פים וזלזולים וכו'. לפי שידוע לי כל אשמתו של הד”ר הנ"ל הוא רק שהלוה לו פעם בפעם איזה שקלים ותו לא מדי. דבר כזה לא פללתי ה[י]מנו וצר לי על אשר טעיתי בו גם בזה.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב.

P.S. אגב גררא אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא בטובך להמציא לי שארית כל מכתבי שבידך. קרובים הימים שאגש אל סדורם.

880. אל צבי מלטר³²⁴³

24.8.1899

ידידי.

בעד התרגום תודה למפרע. צר לי מאֹד על אשר אנוס אנכי להטרידך בזמן כזה – בדבר הכתיבה הא גופא קשיא. מי האיץ בך לכתוב לארבע כנפות הארץ בעת מרגוע? – בדבר פלונית צדקת, אבל הטרם תדע שאיני עָרֵב בעדה. לו עמדת אז על דעתך לקבל ה[י]מנה בעת שרצתה לתת לך כי אז הבאת תועלת גם לך ולה – בדבר הבעלת הבית אבכר אנכי במקומך את הישנה על החדשה – היום כתבתי עוד הפעם לבן-אב[י]גדור בדבר הכסף[.] אולי ימהר לשלוח יומַים לפני הראשון. כן כתבתי אתמול ללוין וה[ו]רויץ לפוזנר.

עניני החומרים המה “למטה מכל בקרת”. כל חשבונ[ו]תי נופלים… מפלוני אין קול ואין עונה – איני יודע אם כתבתי לך שכלוזנר בקרני. לספרו “אדם הקדמון” השתמש באלף ושנים ספרים…³²⁴⁴ מין עלמה מימית פוזנר החלה לבקרני ואיני יודע מה היא רוצה ה[י]מני –

עלי הגהה מפיטרקובֿ³²⁴⁵ עוד לא קבלתי. חושב אנכי כל הימים אם לנסוע או לחדול. קצתי בנפשי לשבת בכאן אבל איני יודע אם אוכל לצאת –

בין כך ראה טוב בימי מנוח אלו. חיה בטוב ובשלום

ידידך

מי"ב

881. אל דוד פינסקי³²⁴⁶

25.8.1899

ערב שבת

ידידי,

נוסף לבקשתי אבקשך להשיב לי את קונטרסי החסידות. ע"י עסקי בחוברת ספורים בשם “בין החומות”³²⁴⁷ צריכים לי.

אגב גררא השב לי גם ספורי פרץ.

לפני יומים בקרני מר כלוזנר.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב

882. אל חיים דב הורוויץ³²⁴⁸

28.8.1899

אדוני הנכבד,

והיה בבואך אלי במטותא הבא אתך מכתבי שבידך כבקשתי ואת “המגיד” האחרון אם קבלתו. אנכי לא קבלתי אותו.

אינך יכול לשער יסורי נפשי באחרית הימים. יסורים הבאים בלא מאורעות ובלא מקרים והמה מציקים ומעיקים עד התהום. מרבה אנכי לכתוב ולכתוב כדי להקיא כל הצער העצור בעצמותי והיא ללא תועלת.

ברגשי כבוד ושלום

ד״ר מי״ב

883. אל אחד העם³²⁴⁹

1.9.1899

ערב שבת.

ידידי הנכבד.

הד“ר מלתר ספר לי אתמול שהמליץ לפניך בתור ממלא מקומו את הד”ר קינסטלינגר. האמת גם אנכי חשבתי בו, שראוי הוא ביותר לכך. הוא עני הגון, דיקן וכתב ידו נקי וברור. הוא משתקע בכאן, באשר עזב את הרבנות, וחי בצער משעורים והגהה. הוא איש ישר ונאמן רוח ויודע הרבה בחכמת שפת עֵבר. גם תוכל לתת לו עבודה לפרקים. הוא גר בכאן שרלוטטנבורג.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

מכבדך

מי"ב

884. אל חיים דב הורוויץ³²⁵⁰

2.9.1899

ערב שבת עם חשכה.

אדוני הנכבד. היום גמרתי מערכת ספורי הביתי[י]ם. עשרים וארבעה במספר, תחת השם הכולל: “בתוככי העיר”.³²⁵¹ כן גמרתי את החוברת הרביעית בעד הצעירים בשם “נמושות” (תרי עשר דבר). מתירא אנכי שלא יעלה בידנו להדפיס הכל. יהיה מן הצורך לחפש בחוגך אחרי איזה מניות חדשות. אולי תוכל לעשות זאת ואודך.

היום קבלתי מגינציג גליון מלא תמרורים על הסופרים העברים הרמאים – והצדק אתו. הוא איש ישר מאֹד, משלם גם למפרע ולמה זה ינחילו אותו נסיונות מרים שאולי יגרשו אותו מבמת העורכים וגם אחרים יפסידו בדבר.

הנני דורש מידך שתדרוש מאת אותו האיש בחזקה שישלח לי עד שבוע ימים את הכסף או העבודה שהבטיח לי, אם לא ירצה לאַבֵד את רעו האחרון, כלומר אותך. חובתך לעשות זאת, זאת היא דעתי לחלוטין שהנני מרשה לך להודיע גם לו.

עוד הפעם אבקשך שתואל נא בטובך להמציא לי שארית מכתבי שבידך ע"מ להחזירם לך לעת מצוא.

עתה אני שב לעבודתי הלועזית. כבר בא מועד.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

בדבר אותו דבר שהצעת לפני מלתר. צר לי על אשר לא היה עוז בידו להגיד לך את האמת שכבר הצענו איש אחר אל אותו דבר.³²⁵²

885. אל חיים דב הורוויץ³²⁵³

9.9.1899

אדוני הנכבד.

מפוזנר אין קול ואין קשב. הדפסת דברינו הולכת בעצלתים מאד. נחוץ הדבר שבשובו לברלין יתעכב יומים בווארשא וישתדל בדבר שהענין ימהר בכל מה דאפשר. צריך הדבר שיראו אדון ממש לדברינו.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

886. אל חיים דב הורוויץ³²⁵⁴

15.9.1899

ממחרת יום הכפורים.

אדוני הנכבד. דבריך אתמול הטיבו לי מעט.

היום קבלתי איזה דברי הצטדקות מפוזנר. מסופק הוא אם יקבל מניות, אבל אנכי חושב שיכול אם ירצה.

ל“לקוי נשמה” שלך כמו ל“עזו של רבי נתן” אחכה. שמח אנכי מאֹד שתקנת אותם לפי רושמי. ואקוה שיהיו לך להבא לעינים.

איך שיהיה עליך להצ[י]ג את המשורר שבך בקרן זוית ולשוב לעבודתך. הגיע העת שתצא מעבדות של תלמיד לחֵרות.

אנכי עודני עיף מאֹד. וחושב אנכי לעסוק לע"ע [לעת עתה] בדברים קטנים עדי ירגע רוחי כל צרכו.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

887. אל חיים דב הורוויץ³²⁵⁵

16.9.1899

אדוני הנכבד.

אַסיר תודה אהיה לך אם תואל נא להמצא לי את שלושת גליוני “המגיד” בהם נדפסו מאמרַי “הם ואנחנו”. אגב גררא השב לי גם את שטהֶר.³²⁵⁶

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

888. אל דוד פינסקי³²⁵⁷

16.9.1899

ידידי,

והיה ככלותך עבודתך אודות פרץ ופייערבערג במטותא השב לי את ספוריהם.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב

889. אל חיים דב הורוויץ³²⁵⁸

26.9.1899

אדוני הנכבד,

כבר שלחתי את החוברת הרביעית “נמושות” (תרי עשר) בעד הוצאת “צעירים”. מי יתן ותעלה בידנו להדפיסה.

כן כבר גמרתי חוברתי האחרונה: “בתוך העיר” (שרטוטים) כוללת כ׳׳ד ציורים קטנים מאנשים ומעשים בעיר אחת. נלווה לזה מבוא קטן על דבר חפצי ורצוני בזה. מקווה אנכי שתמצא בכגון דא חפץ.³²⁵⁹

עתה הנני שב אל ה“לועז” שלי שכבר הסחתי דעתי הימנו יותר מדי. בכלל עיף אנכי מאוד מעבודתי ואני אוסף עתה איזה מנוחה על עבוד[ו]תי הבאות.

לא עניתי לך על גליונך האחרון אחרי שכבר דברתי אתך למפרע. מה יש לומר בדברים כאלה? בכגון דא רק המעשה מועלת ורק המעשה מועלת.

והיה בגמרך למודיך ותבוא לארצנו, אז אולי תוכל לעשות אם יכשרו לך התנאים בחומר וברוח. אם יכשרו אני אומר, אחרי שאתה בעל אשה ובנים; ומי יודע אם לא תהיה אנוס לעבודות אחרות ולמעשים אחרים. בעצם הדבר, הנני כמעט מתיאש.

ברגשי כבוד ושלום

ד״ר מי״ב

בלי ספק כתבת לפוזנר. צריך מאוד עזרתו. למלתר עוד לא שלח.

890. אל דוד פינסקי³²⁶⁰

30.9.1899

ער"ח שלהם

ידידי,

סלח לי אם אזכירך עוד הפעם בדבר פייערבערג ופרץ. הבטחתים לעלמה אחת. עבודתי העבריות נמשכו עד שלהי דירחא. ל“בתוך העיר” הכנסתי מ"ד ציורים.

עתה אני עמל לחזור להלועז שבי. ע“י הסחת הדעת הגדולה הנני מניח לע”ע את עבודתי הגדולה והנני מפנה לעבודות קטנות.

שלום לך ולביתך

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

891. אל חיים דב הורוויץ³²⁶¹

3.10.1899

אדוני הנכבד.

בלי ספק תשמח לשמוע כי צרורי האחרון: “מעירי הקטנה” נתקבל בנפש חפצה אם כי לא היה מן המנין ויעשה רושם גדול על מו"לי. הוא יצא לאור עוד לפני ראש השנה שלהם.

מ“הוצאת צעירים” יצאו לאור שתי החוברות הראשונות בעוד ירח ימים לערך. מפוזנר אין קול ואין קשב.

יותר אין. חיה בטוב ושלום

ד“ר. מי”ב.

עוד הפעם אבקשך שתואל נא בטובך להמציא לי שארית גליוני שבידך על מנת להחזיר לך לעת מצוא. יהיו צריכים לי.

892. אל חיים דב הורוויץ³²⁶²

5.10.1899

אדוני הנכבד. הייתי בין השמשות ברחובך וראיתי כי אין אור בחלונך. יותר נכון היה לי לומר לך דברי אלה בעל פה שאינם קשים כאלה שבכתב.

איני יודע אם רשות לי להוכיחך באיזה דבר נוגע לחייך אבל אנוס אנכי להוכיחך פעם אחת בכל התגלות לבי. הגיע העת שתשים לבך ל“ח[י]צונך” ול“זמנך”. הגיע העת שתדע שאדם כמותך ערב בעד חייו למגדול ועד קטן ושכל דבר קטן גדול הוא. רבב בבגדי תלמיד חכם, התרשלות הפרזית בתהלוכותיו וביחוסו לאנשים מחייבת אותו הרבה, יותר רע מזקת לו. טועה אתה שהכי ביחסנים וקהלים עסקינן, הכי בבני אדם עסקינן. בני אדם ידעו את תפקידם ויעשו מה שמוטל עליהם. הנך חי כמופקר מדעי בלא גוף וקליפה, כלומר בלא שימת עין לזה ושכֹח תשכח כי בעיקר גם המה הנה הנפש שלנו וצרכי הנפש.

איני יכול לבאר לך היטב את אותו דבר, אבל לבעל נפש שכמותך יספיק. מוכרח אתה לשנות חייך פעם אחת, תהלוכותיך וגם צרכי בגדיך וכו'. מוכרח אתה לעשות בעדך, בעד כֻלך וגם בעד עתידתך.

סלח לי בטובך על אשר ארשה לי אותו דבר. אנוס אנכי לזה ואיני יכול לחדול.

ברגשי כבוד ושלום

ד׳׳ר מי״ב

893. אל דוד פינסקי³²⁶³

16.10.1899

ידידי

עטינגר³²⁶⁴ העיר אותי כי דרשת אתמול בשלומי מרחוק ואנכי לא ראיתיך מפזור נפשי. סלח.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב

894. אל חיים דב הורוויץ³²⁶⁵

19.10.1899

אדוני היקר. החסידה רמברג³²⁶⁶ אמרה לי שעוד הפעם אינך בקו הבריאה. מה לך? התכנס בחדרך החדש והשלם את מלאכתך. אותו דבר יטיב לרוחך. יש לי צורך נפשי לקרוא באזניך איזה דבר יחיך ויעוררך לדרכך הלאה –

ברגשי כבוד ושלום לך ולפוזנר

מכבדך

מי"ב.

לתשובתך אחכה.

895. אל דוד פינסקי³²⁶⁷

22.10.99

ידידי הנכבד. שלום לך ולביתך. לפני איזה ימים בקרתי את וסרמן שהיה בכאן יומים. הוא כתב ר[ו]מן בתור המשך להעברים מצירנדורף.³²⁶⁸

אולי יכול אתה לבוא ביום החמישי בערב אל השעור של וו. מלנדר[ו]ף.³²⁶⁹ גם אני אהיה שם.

הנני עובד עתה הרבה ואני רואה סימן ברכה בעבודתי.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

896. אל חיים דב הורוויץ³²⁷⁰

27.10.1899

ע"ש.

אדוני הנכבד. השלום לך ולעבודתך? אתמול קראתי את ספורך והצטערתי מאד על השחתתו בידים.³²⁷¹ אחד העם הרג את עוזך. המקום ינחמך.

לי שלום ועבודה. כלומר אני רוצה לעבוד.

ברגשי כבוד ויקר

ד“ר. מי”ב.

897. אל דוד פינסקי³²⁷²

27.10.1899

ידידי,

כתבי יחלו לצאת לאור בראשית החודש הבא. לוו. מ.[ווילמוביץ-מלנדורף] אבוא ביום השני. ב[ו]א גם אתה ואציג לפניך את מרשלק הקטנה. את רושמי מוו. קשה עלי לסמן. איני יודע בבירור.

שלום לך ולביתך

מכבדך

מי"ב

898. אל חיים דב הורוויץ³²⁷³

30.10.1899

אדוני הנכבד.

שמחתי מאֹד למקרא דבריך. גם אנכי נוכחתי לדעת בימים האחרונים פחד דברי עליהם וכבר אני שומע למפרע הֵד תרועת משיבי מלחמה.³²⁷⁴

דבריך אודות פלוני אינם מתאימים לפי דעתי.³²⁷⁵ לזכות או לחייב צריך מראש לזה זכות מוסרית ורוחנית.

האמירות בעצמן גם בהיותן נכונות אינן עושו[ת] כלום.

ברגשי כבוד ותודה

ד“ר. מי”ב

899. אל חיים דב הורוויץ³²⁷⁶

6.11.1899

אדוני היקר. אַיֶכָּה? מדוע פניך לא יראו?

לפני איזה ימים בקרני אחד-העם. הוא דורש בשלומך. מה שלומך ושלום עבודתך? ספרי אקבל בשבוע זו. היש לך תוצאות טובות מהמניות? שלושה הספרים הראשונים יגמרו בקרוב. על כתבי זקנו של בריינין כבר השבתי מעט.³²⁷⁷ – בתור תשובה על דבריך האחרונים אודות פלוני ק. וישרתו³²⁷⁸ אולי די לך הדבר שהוציא עלי לעז בווארשא שאנכי נתון בחוג אנשים רעים מאֹד. הוי סרחון וצביעות. ה' ישמרני.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

900. אל חיים דב הורוויץ³²⁷⁹

9.11.1899

אדוני היקר.

בשבוע זו נמסרו גם ה“נמושות” שלי לדפוס. חשבונ[ו]ת[י]נו יגמרו מהרה וע"כ אבקשך שתואל נא לגמור את הדבר מהרה אם לחיוב או לשלילה.

יותר אין. השלום לך ולעבודתך?

ברגשי כבוד

ד“ר. מי”ב.

901. אל חיים דב הורוויץ³²⁸⁰

12.11.1899

בשבת שלהם.

אדוני היקר, אינך יכול לשער את הלך נפשי להניח בידך את ספרי הראשון עם ההודעה על דבר הוצאתו. ואתה הנך מן האנשים הקרובים לי ביותר ויודע לאנה פני מועדות. יהי רעוא [רצון] שאותו דבר התחלה יהיה ולא סיום. יהי רעוא שנבוא למקום נחפוץ.

ברגשי כבוד ושלום

ד״ר מי״ב

902. אל צבי בורנשטיין³²⁸¹

17.11.1899

ידידי. סלח לי בטובך על האסון אשר קרה לי עמך. בו בב[ו]קר קבלתי תלגרם משמואל ברבש שהיה בכאן ובקש לראותני.³²⁸² חשבתי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכת[ו]בתך לא ידעתי עתה. היום שלחתי לך ספרי הראשונים. אקוה לראותך במהרה.

ברגשי כבוד ובקשת סליחה

ידידך מי"ב

903. אל דוד פינסקי³²⁸³

18.11.1899

ידידי. מרוב מהירתי להמסע האחרון לא עלתה בידי לקחת ה[י]מנכם פרידת שלום. הש"ב [שארת בשר] שלכם התיפ[ת]ה.

בעד הכתבתים [הכתובות] תודה. הואל נא להודיעני גם אותה של רביק[ו]בץ ואותה של הד"ר שיטלובסקי.³²⁸⁴

אינך יכול לשער עד כמה הרגשתי אתמול א"ע [את עצמי] בודד.

חיה בטוב אתה וביתך

ד“ר מי”ב

904. אל חיים דב הורוויץ³²⁸⁵

20.11.1899

בשבת שלהם.

אדוני הנכבד. צר לי על אשר לא אוכל לקדם פניך למחר בבקר מרוב עבודתי העומדת על הפרק. במטותא ב[ו]א אלי למחר בערב אחרי שעורך עם מרת רמברג. אחכה עליך בין השישית להשביעית ואשמח לקרות את “חלומך”.³²⁸⁶

אינך יכול לשער עד כמה הרגשתי א“ע זר ב”ערב" התלמידים. בודד אנכי מיום ליום.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב.

905. אל דוד פינסקי³²⁸⁷

28.11.1899

ידידי. תודה בעד הכתֹבת. אימתי אתה יוצא לדרך?.³²⁸⁸ היוצא אתה לבדך או דוידזהן עמך? שלום לך ולביתך.

מכבדך

מי"ב

במטותא המצא לי ספורי פייערבערג.

906. אל חיים דב הורוויץ³²⁸⁹

28.11.1899

אדוני הנכבד. השלום לך ולעבודתך? ועם ספורך מה נעשה? לי שלום ועבודה מעט. על בק[ו]רתו של מלניק התבישתי.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

לתוצאת מרג[ו]לין נחכה. הן או לאו.

907. אל מרדכי אהרנפרייז³²⁹⁰

29.11.1899

לה' מרדכי עהרנפרייז. שלום לך ולרעיתך. לי ולפֿריש שלום וימי עבודה רבה. גם הוא יתחיל בקרוב בתור משורר ומדעי. עד היכן עלו לו הדברים עיניך יהיו הרואות. בדבר ה“קשרים”, ה“אמונות” וה“תקו[ו]ת” אולי יגיד לך ברדיטצבֿסקי ה“מחבר” יותר מהאיש. הדברים אשר תשמע מהמחבר “לא ימושו מלבך עוד יותר” ותראה את התהום אשר בינינו כל עוד לא תגדע את האלון תשב עליו. האמירות אינן עושו[ת] כלום, גם היחוסים שבין אדם לחברו אינן שו[ו]ת מאומה כל עוד יחוסנו לעצמנו מעין שקר בנפשנו. זהו “מעשה שטן” שלי ומובטחני שאותו ה“רוח רעה” לא ימוש ממני לעולם. יותר איני יכול להגיד –

מיכה יוסף

908. אל מנדל לב (ברדיצ׳בסקי)³²⁹¹

2.12.1899

אחי הנכבד. דבריך הארוכים והקצרים באוני. בדבר הכתֹבת שלי תמה אנכי על תמימ[ו]תך. חושב אנכי שתוכל לשאול עליה מאבינו, והוא הלוא יודע אותה תמיד. בכלל גם בשנויי מעוני לא יאבדו המכתבים, באשר ישלחו אלי ממקום למקום. צר לי מאֹד שבכל אותם הימים לא הרגשת כל צורך לכתוב אלי. בזה אין אתה טוב מאחינו ומאחותנו. בכלל רואה אנכי לפעמים את הרחוק ואני הרגלתי כבר בזה.

ספרי תקבל כֻלם והם הם ילמדו אותך בכלל ממחשבותי והגיוני. רק המה יכולים להורות למבין דבר מתוך דבר את דרכי החיים ואופני החיים. בפרט איני יכול להגיד יותר גם למי שקרוב לי ביותר. אצלנו האפשרויות מעטים וגם היכולת קצרה. גם הנאה יודעים אינם נאים חיים לפי ידיעתם ואינם יכולים לחיות כראוי. כל עבודה עצמית ושנוי בערכי החיים ומהלכם צריך לבוא מפנים ולא מבחוץ. וגם בזה צריך במין ידיעה עצמית אם יש יכולת להרצון וכנפַים להעיף בנו. לו יצלח בידי לראותך בשנה זו אוכל לדבר אולי יותר, עכשיו איני יכול כלל זה. קרא ספרי ובין הש[י]טין אולי יושיעו.

ממני איני יכול להודיעך. תנאי החיים בכאן זרים לך וגם אותי לא תדע. דייך שהנני מו״ל עתה כל ספרי העבריים (י״ב במספר).

עתה אני עוסק בדברים לועזי[י]ם באשר החלותי לכתוב גם בשפתם. יש לי תקוה לעתיד. אולי יותר נכון: עתידתי כבר החלה, הנני חי וממלא את תפקיד נפשי לפי הצורך. מרכבות ושפחות לא בקשתי לי, רק עט חיה וזאת השגתי. ברוח השגתי הרבה ובחומר דיי.

תמונתי תקבל בעוד זמן.

שלום לך ולרעייתך

מאחיך

מי״ב

909. אל צבי בורנשטיין³²⁹²

5.12.1899

ידידי. השלום לך ולעבודתך? אימתי תגמור את מלאכתך. לי שלום וימי עבודה רבה. בכלל לבי נח עתה והר[י]ני חי בלי צער כרגיל אצלי מתמול שלשום.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

910. אל חיים דב הורוויץ³²⁹³

14.12.1899

אדוני היקר. אינך יכול לשער עד כמה אני שמח למקרא ספורך האחרון שבו אני רואה את הצעד הראשון המקורי לטובה.³²⁹⁴ זאת הפעם שאנכי קורא ה[י]מנך ספור איש אחר לא היה יכול לשיר אותו. אולי באמת יתקימו תקו[ו]ת[י]ך. אני עודני רחוק מזה אם כבר הרחקתי מיאוש וכל כת דיליה. אדרבא שמח אנכי וטוב לב ואני מרגיש בי כֹח לעבודה שלא כדאתמול. דא עקא שרבה העבודה לפני ואין אני יכול לכלכל כל אשר יהגה רוחי.

חזק ואמץ וגמֹר מלאכתך במהרה. בכלל אל יפֹל לבך ואל תדאג לחיים. חושב אנכי שבני אדם כמותך חייהם בתוך מעיהם.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

את העשרה תוכל להשאיר עד ליל הקדוש שלהם.

911. אל מרדכי אהרנפרייז³²⁹⁵

14.12.1899

ידידי הנכבד. עוד אני מרשה לי לבקשך שתואל נא בטובך לשלוח לי לזכרון את תמונתך ותמונת אחותך לאה. אסיר תודה אהיה לך. שלום לך ולרעיתך מאת

מי"ב

912. אל חיים דב הורוויץ³²⁹⁶

16.12.1899

אדוני היקר. צר לי על ההשחתה המעטת [המעטה?] בהספור באשמת העורך שאינו יודע בענינים כאלה בין ימינו לשמאלו.³²⁹⁷ אולי יבואו לנו ימים יותר טובים.

מבן-אב[י]גדור קבלתי היום דברים אוד[ו]ת רושם ספורַי על הכל. החתימות על ספרי ה“צעירים” כבר החלו לבוא.

שלום לך ולפוזנר

מכבדך

מי"ב

913. אל חיים דב הורוויץ³²⁹⁸

18.12.1899

אדוני היקר. שמתי עיני בגוף הספר. הוא בעצמו אינו נחוץ לך. יותר מאותו פסוק אין בו אוד[ו]תך. מודה אנכי שכבר בידי הצעה להשב, ואולי היא האפשרות היותר נכונה; אבל לבי נוקף שתעשה ע"י אחרים. דוקא בתשובות ממין הזה צריך הדבר להיות נקי גם מחשש זר. עיקר הדבר הוא עו[ו]ן פלילי ושכיח רק בספרותנו. אולי עתה תראה עד כמה יש אצלנו אפשרות לעבוד. ושמרתם לנפשותיכם.

ברגשי כבוד וצער

ד“ר. מי”ב

בשבת שלהם אחרי חצות.

914. אל צבי בורנשטיין³²⁹⁹

18.12.1899

בשבת שלהם.

ידידי, אינך יכול לשער עד כמה אצטער על הליכתך בחנם. כשאבוא העירה אבקרך ואכתוב לך מקודם.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

915. אל חיים דב הורוויץ³³⁰⁰

20.12.1899

אדוני היקר. אקוה כי באת לידי מרגוע.

צריך אנכי מאֹד לעשרתי שבידך וצר לי מאד שאנוס אנכי לבקשך שתתנם לי.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

916. אל חיים דב הורוויץ³³⁰¹

24.12.1899

מוצ"ש.

אדוני היקר. השלום לך ולעבודתך? אימתי תגמר ותעשה לביתך? אנכי כבר החלותי לעבוד והכל על נכון על האבנַים שלי.

חיה בטוב ושלום

ד“ר מי”ב

העשרה קבלתי, סלח לי על אשר תבעתי ה[י]מנך. צריך היה לי מאֹד.

917. אל צבי בורנשטיין³³⁰²

24.12.1899

מוצ"ש.

ידידי.

אל תתמה אם לא תקבל. לכל המאוחר אשלח לך לרה"ש שלהם.

עוד הפעם אעירך על גמר מלאכתך. התאמץ בכל מה דאפשר להפטר מזה וצא לחרות מחוגך זה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

918. אל חיים דב הורוויץ³³⁰³

31.12.1899

אדוני הנכבד. שלום וברכה לשנת המאה החדשה. אקוה שמעתה יחל לך ימי גמור וימי התחלה. חזק ואמץ ואל יפול לבך. עוד יבואו ימים להשב[ו]לים הבודדות.

לי שלום וימי עבודה. ברגשי כבוד ושלום לך ולפוזנר

מאת מכבדך מי"ב

בשבת שלהם.

כתבת הד"ר לֶבֿין […]

בעד השתדלותך תודה למפרע.

919. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³³⁰⁴

31.12.1899

אבי יקירי, צר לי על אשר העצבתי אותך. חושב אנכי שטועה אתה. אנכי מצייר רק את החיים לפי שירתי ולך אומר לאומן וכו'. אנכי חושב כל מה שאני כותב ומשורר להכרח נפשי גמור ולתועלת מרובה. אדרבא קרא את יתר ספרי עד תומם אם יכול אתה ותראה כונתי הרצויה לפי דרכי. בעיקר הדבר איני יכול להרגיע את רוחך.

לי שלום וימי עבודה רבה. שלום לך ולביתך מאת בנך

מי"ב

920. אל ליאו מוצקין³³⁰⁵

31.12.1899

אדוני הנכבד,

תמה אנכי על אשר לא שלחת לי קונטרסך אודות ציון כדבריך. והיה בשלחך אותו אלי במטותא צרף לו עוד איזה קונטרסים ממין הזה שבידך. צריכים לי לרגלי איזה עבודה.

ברגשי כבוד ושלום גם בברכה לראש השנה שלהם

ד"ר מ.י. ברדיטצ’בסקי

אולי נמצא אצלך קונטרסו של פרבשטיין אודות ציון

921. אל ח"ד הורוויץ³³⁰⁶

[1899]

אדוני הנכבד.

מפני שנוי מקומי אחרתי להשיבך שלא כדרכי. וגם עתה הנני טרוד כל כך בי עד שלמרות חפצי איני יכול להאריך בדבר שראוי בו להאריך.

ספורך כשהוא לעצמו בעיני כשגיאה אריכתא. אבל הוא העד היותר גדול על כשרונך.

בהראשונים ראיתי את ה“רואה” ואת ה“יוצר” ובהבכיה את המשורר רצוני לומר את המרגיש. אבל הוא הדבר: עוד מהלך גדול בין המרגיש ובין המשורר; ורחוק המהלך הוא כרחוק הדרך שבין הרצון להיכולת –

את אשר קראתי ה[י]מנך לע“ע הוא מעט וגם זה לא בעיון הצריך וע”כ מתירא אנכי לקבוע הלכה במה שנוגע לך. אבל כמדומה לי שה“רואה” שבך גדול מה“לירי”. כלומר מסוגל יותר לך לפי שֹרש נשמתך. והיה בבואך לעבוד במקצוע הלירי[ק]ה הנך משביע את הכֹחות בעל כרחם ואתה חושב למלאות את הלקוי שבשירתך הפנימית ע"י צבעים חצונים יפים; וזאת היא הסכנה.

שפתך בה“בכיה” טובה מכל אשר קראתי אצלך. עליך רק לעבוד הרבה ולראות מעט בין השמשות איך עושים אחרים מיני דברים כאלה.

אתה כותב למשל פסוק כזה: “אנה הם הולכים? לבכות! והטבע כֻלה הלא אומרת שירה!” תחת שאנכי עשיתי להפך, תארתי בתחלה שירת הטבע ומלואה, שירת החיים אשר מסביב בכֹל בכֹל. שם למעלה ולמטה במלוא עין רואי הכל נהדר בחיים ואומר שירה. ואנה הם הולכים? לבכות…

במה שנוגע ליתר הדברים אני חושב הדבר לטפל בדברי חלומות שכבר חלמתי אותם כל צרכי…

מובן הדבר מעצמו שלגבי תחית ספרתנו איני חושב לצאת יחידי. אדרבא ילכו אתי כל איש אשר עוד לא מת כֻלו במבואותנו.

אם א[ו]רגן [כתב-עת] יהיה הדבר או רק קבוצת קונטרסים לפרקים ידועים, הכל תלוי לפני התנאים הח[י]צוני[י]ם, רצוני לפי מכסת הכסף והאפשר[ו]ת להדפיס.

עכשו שהטובים שבנו מעטים, וצריכים להחפש בחפוש גמור זמן ידוע או להִבָרא ע"י קריאה תמידית השכם והערב. חושֵב אנכי שבתחלה אי אפשר להתחייב להוצאות דבר קבוע באין עובדים קבוּעים.

חלומות, רק חלומות. ואנכי נלאתי לחלום זה שנים הרבה - -

לרעך כבר אמרתי בעל פה מה שחשבתי לומר לו בכתב. דברו לא מצא חן בעיני כלל ולו היה שומע לעצתי כי אז הפסיק לכתוב איזה שנים עדי יבוא אותו יום שבו אנוס יהיה לכתוב ע"י הכרח פנימי.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

922. אל ח"ד הורוויץ³³⁰⁷

1.1.1900

ערב ראש השנה שלהם.

אדוני הנכבד. עוד הפעם שלום וברכה. היום ראיתי בהמגיד האחרון כי המעשיות של ליבשוסקי [ליבושיצקי] מכו[ו]נים נגדי.³³⁰⁸ אבדתי את הגליונות הקודמים, אסיר תודה אהיה לך אם תואל נא להמציא אותם לי.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

923. אל צבי בורנשטיין³³⁰⁹

5.1.1900

אדוני ידידי.

מובן הדבר מאליו שהעשרה מסורים לך עד לעת מצוא. אולי יהיו לי נחוצים לשלהי דמערץ בו אני מחליף דירתי או אצא לגמרי מברלין, איך שיהיה השתמש בהם לפי חפצך.

השלום לך ולעבודתך. לי שלום ואין-שלום, הכל כנהוג.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב.

ערב שבת בין השמשות.

924. אל ח"ד הורוויץ³³¹⁰

17.1.1900

אדוני הנכבד. אתמול שלחתי לך עשרים עד יום האחרון דנא. בלי ספק כבר שבת לעבודתך. הגיע העת שתפטר מחובתך זו ותפנה לעצמך.

לכתֹבת האנשים להם נשלח “הוצאת צעירים” אחכה ממך במהרה. צריך לי לשלוח רשימה לווארשא.

לי שלום וימי עבודה.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב.

925. אל יצחק לוין³³¹¹

19.1.1900

נכבדי. דבריך באוני. בעד הכתֹבות תודה. ליתר הרשימות אחכה. במה שנוגע לקונטרסו של פֿריש חרה לי הדבר מעט. גוף הענין הוא לע“ע רק הילכתא למשיחא, באשר עדיין הדברים לא נכתבו וגם אנכי גם אתה אין אנו יודעים מהותם ועד איזה מדה נוכל להסכים לדבריו. אבל להתנגד לדברים בכלל ומחשבות קודמות אינם נאותים לגבי בני-אדם שכמותך, וחושב אנכי שהגיע העת לדעת שאין מבדילים בין דברים נאמרו ממטה למעלה או להפך ויותר ראוי לשים לב לגוף הדברים עצמם. לבני אדם כפֿריש ישנו הזכות לגלות מחשבותיהם לא פחות מפלוני דוידסון וכדומה, אדרבא להפך: לפריש אני מאמין שכל הדברים שהוא סח אנוס הוא לעשות את הדברים מעצמו ולא יטחון קמחא טחינא בעוד שדוקא אלה החושבים ממטה למעלה לרוב יסתמכו רק אכתפיה דחברם. פריש לא יבוא להטיל חשבונותיו על הציבור בתור פֿריש, רק בתור מו”ל כתבי בודד שכתב לעצמו וחשב לעצמו. ואנכי חושב שדווקא אצלנו שהמחשבה המקורית כמעט נכחדה כ[ו]לה, דווקא אצלנו ראוי לשמוח על דברים נאמרו הרחק מן הציבור ונוגעים אל הציבור. ואותו ההרחק הלא רק ח[י]צוני הוא, לבני אדם משוררים אין כלל הרחק והכל נוגע להם מאֹד. אדרבא נשמע מה בפי היָחיד הזה איך סלל לו דרך לעצמו ואיככה בא לידי מחשבותיו אלה. ספרי זכרונות מחשבותיות כאלה יובילו אותנו אל המטרה ללמד אותנו לחשוב ולשאול במקום אין עוד שואלים אצלנו. לנו רק השאלות הן העיקר ולא התשובות. תנו לנו הרבה ממין הזה ונשמח. ומי כמוך יודע את הענות הגדולה אצל הצעירים שלנו ועד כמה אין לנו אנשים חושבים מעצמם ויודעים איזה דבר מעצמם.

אנוס אנכי לומר לך אגב גררא שיחוסך אל ההוצאה שלנו לא ישרה היא בעיני, באשר היא רק למחצה. אין אני מטיל צרכי על אחרים ולא תפחת בעיני מאומה אם אכיר בך מתנגד גמור לכל מה שאני עושה וחושב; אבל עכשיו שתלוה אותי מעט עליך ללו[ו]ת אותי כֻלי. אנכי חושב שדוקא באותו המִבטָה [המבטא] הלאומי נוכל אנו לעשות הרבה לפדיון הנפש היחידה ממוסרות קדומים. אנכי חושב שהבטוי מצד עצמו ושנוי הערכין מצד עצמם המה דברים היותר נכונים ללבב כל אלה אתנו המבקשים להם תֹכן רוחני לחיות בעד אחרים. דווקא לנו, הדור האחד היחיד במינו שלא יבוא תמורתו, דוקא לנו הקרועים והשואלים אפשר לבטֵה איזה דבר לא נשמע אצלנו בכל הדורות הבאות זו אחר זו. אנכי חושב שאנוסים אנו לעשות זה וחובה שלנו לעשות זה. חרות המחשבה ופדיון הנפש התולדית פועלת אחר כך בחברה ובחיים וגם מכשרת רכוש הרוחני של בני אדם באשר הם שם, וכל דרכי ה“יחידים” בנו באשר הם שם מובילים אל הכלל כֻלו ואל צרכי הכלל כֻלו. הרבה הרבה יכול כל אחד מאתנו לעשות, רצוני [לומר] אפשרות הרבה בנו לעשות; אבל על[י]נו לבכר את האפשרות העולמית והנצח[י]ת, אותה האפשרות שרק בנו יכולה להִמָלֵא ולא ע"י אחרים –

דברי אינם רק דברים ואַמירות יפות, רק עומקא דלבי וצער לבי. הנני מצטער לראות את עצמי עוד עתה בודד במערבי ולקבור מחשבותי אצלי מיום ליום.

לי עד עתה אין כלי מבטָה להביע בו צערי ומחשבותי, שאלותי ועניני. לי אין עוד מקום כראוי ובודד אנכי במערבי. את אשר אמרתי וחשבתי הוא רק כטפה מן הים מול אותם הדברים שבאים עלי שורות [שירות?] יום ביומו בעוד שחובתי להפליט הכל אצלי ולומר הכל מה שאני חפץ לומר.

קויתי למצוא בך אויב גמור או אוהב גמור, איש מתנגד לי בכלל או עוזר לי בכֻלו. ואותה תקוה לא באה, ואנכי צריך לזה ולזה, צריך לאנשים עוזרים לי באשר עפ"י מעמדי החומרי איני יכול לעשות גם מפעל כל שהוא.

אולי בקראך דברי כֻלם ישתנה לבך ותדע אם להימין או להשמאיל.

ברגשי כבוד ויקר

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

926. אל ח"ד הורוויץ³³¹²

22.1.1900

אדוני הנכבד. חוברת הרביעית [“נמושות”] כבר יצאה לאור וכבר קבלתיה. בימים האלה יפתח המשלוח. במטותא מהר לשלוח לי רשימת הכתובות, צריך לי למלאותם לווארשא. המשלוח יהיה משם. במטותא מהר לעשות זה.

לי שלום ועבודה. השלום לך ולעבודתך?

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

בשבת שלהם.

927. אל ח"ד הורוויץ³³¹³

24.1.1900

אדוני הנכבד.

תודה בעד הכתֹבות. חיה בטוב ושלום

ד“ר. מי”ב

928. אל ח"ד הורוויץ³³¹⁴

27.1.1900

בין השמשות.

אדוני היקר. קבלתי העידנא [עתה] את “הצפירה”, קראתי התחלת מאמרך שעל פי סדורו מוצא חן בעיני. שפתך עלתה היטב. טוב עשית לו לא כתבת “עפ”י השיטה הכלכלית בתולדות העמים".³³¹⁵ הזכרות כאלה איני יכול לסבול, באשר הכפָּלָתָם והעשרתם נותנים לי איזה טעם ממין מדעית ידועה שכיחה אצל אנשים ידועים, יותר נכון איש ידוע. סלח לי בטובך, מבני אדם שכמותך יכול אנכי לדרוש נקיות גם משהו מן המשהו. אקוה שלעתיד לא תעשה כן.

ברגשי כבוד

ד“ר מי”ב

במטותא הָשֵב לי ספוריו של ברשדסקי.³³¹⁶

929. אל ח"ד הורוויץ³³¹⁷

29.1.1900

אדוני היקר. קראתי זה עתה את ההמשך השלישי ממאמרך ועולה הוא מאד בשפתו. בכלל הננו רואים אנו פסיעה גסה מימות הגורם הכלכלי שלך.³³¹⁸ בגוף הענינים אדון עמך בחוברתי החמישית.³³¹⁹ עיף אנכי מעט לכתוב. לעת אחרת בארוכה.

עוד הפעם קבל תודתי בגלל השתדלותך לעתיד. מיום ליום יודע ל[י] גודל הנחיצות לבמה לנו.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

930. אל ח"ד הורוויץ³³²⁰

2.2.1900

אדוני הנכבד. בדבר מלניק צדקת מאֹד, כזאת לא פללתי – המש[כ]יך³³²¹ פועלים עלי, קראתי כבר גליון ט“ו וט”ז. השפה טובה מאֹד[,] גם לב המשורר בה נכיר. מעט לא מצא הדבר חן בעיני על אשר ציינת מאמרך ב“ממזרח ומערב”[.] מדברים כאלה עלנו להִשָמר בכל מה דאפשר.

אנכי כבר שבתי אל עבודתי ועוד הפעם אני מלא תקות על קברות היאוש.

ברגשי כבוד ויקר

ד“ר. מי”ב

בר"ח שלהם.

931. אל ח"ד הורוויץ³³²²

2.2.1900

אדוני הנכבד. בלכתי ה[י]מנך קראתי ספורו הראשון של ברשדסקי ומצאתי בו כשרון רב.³³²³ בהטבה כלשהי היה הספור עולה שבעתים. החסרון היותר גדול של אותו משורר: הוא מטעים שירתו יותר מדאי כאדם הזוקף את עצמו על בטנו לאמור ראו אנכי מבין בפסיכ[ו]לוגיה –

על עמלך תודה, לתשובתך אחכה.

ברגשי כבוד

ד״ר מי״ב

932. אל ח"ד הורוויץ³³²⁴

4.2.1900

מוצ"ש

אדוני הנכבד. למחר לפני הצהרים אתכבד לבקרך בדבר גמר עניני הצעירים.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

933. אל ח"ד הורוויץ³³²⁵

5.2.1900

P.S. אדוני היקר. מן הראוי לכתוב גם לרבֿיק[ו]ביץ בדרזדן. עשה אתה את הדבר. עתה נחוץ לאסוף מניות מן הקיר – חשבתי עוד הרבה בדברים דברנו אתמול. צדקת. בכלל נאמן אתה לי מאֹד.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

934. אל צבי בורנשטיין³³²⁶

5.2.1900

ידידי. תמה אנכי על שתיקתך הארוכה ואנכי איני יודע עוד מאומה אוד[ו]תך ואודות עבודתך. מה זאת?

בקרוב תקבל ספרי הוצאת צעירים בלוית ספורי האחרונים. והיה אם אפשר בידך להשתדל בעדנו מניות אסיר תודה אהיה לך. לנו עוד יחסר הרבה. כל מניה היא בת כ“ה רו”כ.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

935. אל ליאו מוצקין³³²⁷

5.2.1900

אדוני הנכבד. בהיות כאן אחד-העם בקרני ויקח המני את קונטרסך ע“ד א”י [על דבר ארץ ישראל]. במטותא שלח לי אחר במקומו.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

936. אל ח"ד הורוויץ³³²⁸

7.2.1900

אדוני היקר.

מיום השבת שלהם איני מרגיש א“ע [את עצמי] בטוב ביותר לעניני דעיון. בכ”ז חושב אנכי שקריאתי מאמרך עד תומו לא נתנה לי את אשר חשבתי למצוא בהפרקים מקוטעים. מאמרך זה הוא אמנם היותר טוב והיותר ברור ויפה מאשר כתבת; אבל בכֻלו איני מוצא מעין הולדה ומחשבות שואלות עד גמירא. הקִשור בין הפרקים הוא חלוש ואינו הכרחי. המאמר היה יכול להתחיל מאמצע והיה יותר טוב. שאלת הגורם הכלכלי וערכו בתולדי הוא שאלה בפני עצמה וראויה היא בפני עצמה. נניח שאיש לא יסכים עמך בשיטה זו בתור אידיאלי גמור וקדום ג"כ [גם כן] יכול להסכים שעכשיו יש צורך גדול להיט[י]ב המצב החברותי כדי לתת האפשרות להצורך האידיאַלי והקיום האידיאַלי. לי לא אמרת חדש מאומה וגם לא אנסת אותי מאומה לשנות איזה מחשבה אצלי. הציונות לא התבארה אצלך לפי תורת הכלכלה וכל מי שיחשוב כן מדבריך ירמה רק את עצמו. לגבי הענינים המדעים לבך קר ולגבי עניני ישראל לבך חם; אתה מדלג ממחשבה לרגשנות ובמקום שאין בידך מופתים אתה בא לידי חמימות כדי לעורר רחמים על הענינים וכו'. המדעי[ו]ת שלך ישרה ואין בה גם ק[ו]רטוב של זיוף השכיח אצלנו, אבל היא ח[י]צונית גמורה ככפויה על גבי הענינים ולא יוצאת מהענינים הישראלים גופא.

אנכי כשאני לעצמי איני רואה סימן ברכה ממאמרים כאלה שאומרים הרבה ואינם מַפרים את המחשבות כלום. גם אתה בעצמך לא ירדת לתוך עומקך ולא נתת כל מה שהיית יכול לתת לו חפצת לשאול הכל.

מאמין אנכי שבֹא יבוא עת לך מעין עִבור והולדה, מעין עֹמק יתן לך את האפשרות לחַדֵש ולשאול, אבל אותו הדרך אשר כבשת לא יוביל אותך לשם.

צר לי מאֹד לומר לך הכל בפניך, אבל אנוס אנכי לכך.

בניד[ו]ן גוף הענינים נתת לי לחשוב והרבה אני ממשיך לעת מצוא.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

במטותא, המצא לי גליון עשירי של “הצפירה” שנאבד אצלי וצריך הוא לי.

937. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³³²⁹

7.2.1900

אבי יקירי. עוד הפעם אין אני שָלֵו לכתיבה ארוכה ואעשה זאת לעת מצוא. בכלל איני מבין הדברים תכלית וכו‘, הוצאות וכו’. בקרוב תקבל ספרַי וזהו הוא תכליתי. יותר לא חפצתי ולא אחפוץ. הוצא[ו]תי מעטות אחרי שאני חי על עטי ומזה יבוא מעט, אבל אותו דבר הוא רק ענין צדדי.

בעוד שלוש שבועות אצא מכאן לפרפור [לפרוור] סמוך ושם אשלם בס"ה בעד החדר, האכילה והשתיה, השִמוש והכבודה, מאור והסקה, באופן שלא אהיה צריך עוד להוצאות ולשרות קימאה קימאה [קמעה קמעה]. שמה אשאר כל ימות הקיץ והמקום מהלך שעה מברלין, האויר בשם טוב מאֹד.

שמה אגמור עבודתי הלועזית שאולי אראה מהם סימן ברכה מרובה מעבודתי העברית.

בדבר ה“נחת” יודע אנכי הכל.³³³⁰ אבל תמה אנכי שלא יעלה על דעתך מי ומי האָשֵם. אם אנכי לא למדתיך והלכת ועשית עם מנדיל כמוני,³³³¹ מה יש לעשות? ספרי ילַמדו ואולי גם ישנו ארחות החיים הללו המְקַבְּרִים אנשים בחייהם. צר לי מאֹד שאנוס אנכי לומר לך באזניך את הדברים האלה.

בשלום רב לך ולביתך

מאת בנך מיכה יוסף

938. אל ח"ד הורוויץ³³³²

7.2.1900

אדוני היקר. הייתי אתמול בקַגל³³³³ וע“כ לא מצאתני. תודה בעד דבריך הטובים וסליחה על שלי המרים. שלחתי לך שקלים עשרת עד יומַים לפני ר”ח [ראש חודש] שלהם, כלומר לצאתי מכאן.

מכתבו של רב[י]קוביץ איני יכול למצוא. קסבר [סבור] אנכי שיכול אתה לשלחו לשם. הלא הוא יבוא אל בית המדרש.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

939. אל חיים דב הורוויץ³³³⁴

8.2.1900

אדוני הנכבד. צר לי על אשר צערתיך כפי הנראה ממכתבך הארוך, אבל לא בנת לרעי מעט ובמקצת גם הוד[י]ת שאת אשר חפצת ביותר לא עלה בידך כהוגן.

טעית לחשוב שאין אני יודע להבדיל בין המדרש הישן להחדש בכלכלה, אחרי שאנכי לא כונתי על מהות השיטות ותוכנן, רק על הצורה החצונית, כלומר המו"מ בעניני כלכלה, ואותו דבר די להטעות את הקוראים שהרי כבר ישנם מופתים להציונות מיסודי הכלכלה –

גם אנכי מקוה שיבואו ימים שבהם אנוס אנכי להבין אותך ולטעון עמך, ואותו דבר תלוי יותר בך, כלומר בעת שתרד לתוך עומקך ותגד מה שבל[ב]ך עד גמירא – וגם זאת אאמין שבטרם הדבר הזה תעשה זאת אתי שאלותי לא ישארו מונחים כאבנים שאין להם הופכים.

שאלת ישראל היא אמנם שאלת “ההויה והחדלון”, אבל ההויה אינה תלויה בסבות כלכליות. סבות הכלכליות הן הן תוצאת ההויה. על העם בראשית להיות עם ואז יבקש לו את האפשרות להתקיים.

אין אני חפץ להאריך בזה וגם איני יכול עשֹה את הדבר עתה, יותר נכון, איני יכול עתה לומר דברים בחשאי במקום לומרם בגלוי כאשר הסכנתי.

בכרטיסך אתמול קלעת אל תוכו, הרי בטרגדיה עסקינן ולא יותר. צר לי שקצרת בדברים כאלה לגבי ואנכי קויתי לשמוע ה[י]מנך הרבה יותר.³³³⁵

שמח אנכי על אשר עוזב אתה לשעה את כל הענינים ותגמור את מלאכתך. כבר הגיע העת לזה. השתדל לגמור ענינ[י]ך אלה במוקדם ולדעת את אשר לפניך. עוד הפעם, רואה אנכי שתמים אתה עמי וגם מאמין אנכי שעשה תעשה גם יכול תוכל.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

המתנה לבן-אב[י]גדור כבר באה, אבל קשה עלי המשלוח.

את הח[ו]ברות “על אם הדרך” – “נמושות” השב במטותא למרת רמברג.

940. אל ח"ד הורוויץ³³³⁶

11.2.1900

מוצ"ש.

אדוני הנכבד. בלכתי ה[י]מנך מצאתי הכל – כל הדברים באו במזיד למען לתת פ"פ [פתחון פה] למפרע שטינא בלבי עליו ובזה ינצל מעֶברַת עטי. צדקת, התרחק מן הכעור, אלה היו דברי האחרונים.

בבקרת של ז. הנני מוצא רק בטלנות והשכלה נושנה.³³³⁷ איך שיהיה הוא אינו חושב עלי רעה, ובעידנא הדן [ובעת הזאת] גם זו לטובה.

אלישיב הוד[י]עני שדרש אודות ספורי בווארשא ושנ“ס, פרץ, משורר, לקחו חלק בהמו”מ.³³³⁸

שלום לך ולעבודתך

מאת מוקירך ומכבדך

מי"ב.

941. אל ח"ד הורוויץ³³³⁹

12.2.1900

אדוני הנכבד.

יפֿה כבר השיב להד“ר לוין: שמח הוא על אשר לא מחקו את שמו מן הצעירים. בעוד איזה שבועות ישלח לו את הכסף. אנכי כבר שבתי לעבודתי. מהד”ר מלתר ומדוד פינסקי נסתם כל חזון –

ברגשי כבוד ושלום לך ולעבודתך

ד“ר. מי”ב.

איני רוצה להפריעך ולהפריעני. אולי יכול אתה לקחת את הצרור אצלי ע"י אחד ממכיר[י]ך.

942. אל צבי בורנשטיין³³⁴⁰

14.2.1900

ידידי, איני צריך לומר כי אשמח אם תוכל לבנות מה שהרסתי – ספרי וסיפורי האחרונים תקבל בקרוב – בקהל השפה הברורה לא אבוא.³³⁴¹ זאת הלוא תוכל לדעת למפרע – בראש-חודש הבא אצא מכאן לגור לפרוור פרידריכסהאגען, מהלך שעה מברלין, לכל ימות הקיץ. שמה אהיה בפנסיון עם כל צרכי בעד שמונים ואחשוב למצוא בשם מנוחה. גמרתי את עבודתי הלועזית הראשונה ואפנה אל האחרות.

גם אצלי עוד הרבה דברים יגעים ועוד עלי המלאכה מרובה. – אימתי תגמור את מלאכתך? – באמת תמה אנכי על אחור הדבר, ואיני רואה כל סיבה נכונה לזה רק האחור.

ברגשי כבוד ושלום

ד״ר מי׳׳ב

P.S. בקשה קטנה. מאסף אנכי עתה את מכתבי. במטותא המצא לי אלה שבידך על מנת להחזירם לך לעת מצוא.

בקבלך ספרי מהר להודיעני משפטך עליהם בכלל.

943. אל ח"ד הורוויץ³³⁴²

20.2.1900

אדוני היקר. זה כשלוש[ה] שבועות מיום שבו שלחנו את הכסף לבן-אב[י]גדור נסתם ה[י]מנו כל חזון, מודעות לא נתן וספרים לא נקבל ועל כל מכתבי אין מענה. צר לי שבהתרשלות הצעירים ישארו הדברים מונחים כאבנים שאין להם הופכים.

השלום לך ולעבודתך. אנכי כבר גמרתי עבודה אחת ועלי עוד לשכללה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

944. אל אחד העם³³⁴³

5.3.1900

Friedrichshagen / Berlin

Waldowstr. 16 I

אדוני היקר. בכאן אגור זה יומַים ומצאתי את המנוחה אדרוש. אולי תקח לך מועד להודיעני איזה דבר מאתך ואשמח. ספרַי וספורי בלי ספק קבלת.

ברגשי כבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי

945. אל ח"ד הורוויץ³³⁴⁴

5.3.1900

אדוני היקר. מצאתי בכאן את המנוחה אבקש והנני מקוה לעבוד בכאן הרבה. בלי ספק כבר גמרת את עבודתך והרי אתה ח[ו]פשי. בלי ספק כבר קבלת ספורַי. ספרי הצעירים עוד לא באו ומודעות אין – והיה בבואך אלי הודיעני יום שלפני זה. מלבד ימי שבתות שלהם אני מצוי לפנות כל ערב למכירי. את היוס[י]פון ורמבר[נ]ד³³⁴⁵ השארתי אצל העלמה מרת רמברג. את העשרת תוכל לשלוח לי או להביא עמך בבואך.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב.

אל נא תשכח להשאיל לי מכתבי שבידך.

946. אל ח"ד הורוויץ³³⁴⁶

7.3.1900

אדוני היקר. מבן-אב[י]גדור באוני מכתב קצר מר שמצטער הוא מאד על שאין בעלים להוצאת צעירים. צערי בזה אינך יכול לשער. הוא צדק. מודעות לא יתן, ספרים לא ישלח וכל הענין מונח כאבן שאין לו הופכים - - אולי יכול אתה לכתוב אליו ולחזקו מעט.

מה שלום עבודתך? אנכי מצאתי בכאן את המנוחה אדרוש ואקוה לעבוד בכאן הרבה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב

947. אל אדל פינסקי³³⁴⁷

An Frau Pinski und Sohn

von

M. J. Berdyczewski

948. אל צבי מלטר³³⁴⁸

1.4.1900

ידידי. דבריך מחג הפורים באוני לפני יומַים. תבין מעצמך עד כמה עוררו בי דברים ומחשבות, רגשות וכגון דא ושהרבה הרבה מלים בפי. אבל תנאי נפשי בימים האחרונים לא יתנ[ו]ני בשום אופן להאריך. בדידתי הגדולה בכאן, ימי הקור והשמים המעוננים ועוד דברים רבים גם כן עשו אותי למארי דחושבנא [בעל חשבון] ואני סותר הרבה בי ובאחרים. – אולי יהיה די לך לומר לך שדבריך לא הכאיבו לי, אדרבא מצאתי בהם מעין אמת מרה שהגדתי לעצמי ואני מגיד עתה לי בנוגע לי ולך, לאחרים ולכֻֻלנו. ואולי זהו הדבר אשר יקרבנו יחד: אנחנו יודעים את האמת ומגידים את האמת. אנחנו נוכל לומר לנו הכל, הכל[.] אנכי מצדי יודע שמעולם לא היט[י]ב לי אוזן קשבת כאזנך וחושב אנכי שגם מצדך היה הדבר בנוגע לי. רק בזה אתה טועה. אתה טועה לחשוב שהרעות תלוי על שלמות, שהרעות היא שלמה וכו‘. ראה זאת לא זאת, גם אנחנו מצדנו קרועים אנו לאלפי קרעים, אנו מטפחים לעצמנו על פנינו וגם נלעג לנו וניסר אותנו, העיקר הדבר שיש לנו חוד [חוט] השדרה נגד כל המשטינים האלה לגב[י]נו. ועיקר זה די כשיש לנו לגבי אחרים. לא מקרה זו, מאמר פלוני נטיה פלונית עושה את הרעות ותחשוב את הרעות, כי אם הרגש הכללי. אם כך הוא אם כך הוא, גם ההבדל בין תנאים ח[י]צוני[י]ם לתנאים פנימי[י]ם אינו עולה יפה. עיניך היו הרואות שלמשל מעין שֹרש נשמה אחת וחפץ אחד שחלמנו לנו אנכי ועהפ"ז [אהרנפרייז]. אנכי וטון לא הרגשנו [?] בינינו וכו’ וכו' יש לי ראיות להפך.

II

הנני סגור עתה ומסוגר בד' אמותי באותה שעה אם יש לי איזה מכירים מעטים בעיר. לו היית עתה בכאן כי אז לא חשבתי גם משהו לבקרך ולהריק לבי לפניך. וגם זאת יודע אנכי שמכל האנשים אשר שמחת עליהם לו בקרו אותך באותה שעה ב“גן עדן המדבר” שלך שמחת ביותר עלי. זאת יודע אנכי בבירור ואותו דבר דַי.

אין אני טוען בזה במיני פתוי וכו‘. הנני עתה במצב מוכשר לקבל כל המקרים אם רעים וטובים. נסיונות רעות וטובות לי כן עוד לפני ולו לא כתבת לי כל ימי חייך כי אז היה בי עוז להצדיק את הדין ואת המאורע ולחיות ולמות בזה ובזה. כאמור עשה לפי חפצך ול[פ]י התפלספותך. אנכי מצדי לא אחדול לערוך אותך אצלי ובעולמי ממה שערכתי אותך עד עתה. אצלי לא השתנה מאומה בנוגע לך; רק בזה שכל המאורע שלך והטלטול שלך שלא ב[?] גמור הראני עוד יותר למדי שאין לך עם ולא ארץ וגם לא חובה לארץ גדלה אותך. אנכי בפנימתי התנגדתי למציאתך; ואם שדרכי וטבעי ליעץ לאחרים ולכוף עליהם את עצתי מנעתי מזה, יען פשפשתי ומצאתי שהרבה הרבה תסבב עצתי זאת צרכי אליך תמיד לשיח ולשפוך לפניך שיחי. לא מילתא זוטרתא היה בעיני הדבר לאַבֵד זאת, לאַבֵד רע נאמן באיזה צד ושיהיה לו גם יד בחיים וכו’. וכיון שמצאתי בו אותו דבר שוב לא יכולתי ליעץ אותך מטוב ועד רע. זאת היא הכל.

III

בעיקר הדבר, יָצֵר לי מאֹד אותו דבר בעדי ובעדך. בעדי כבר אתה יודע ובעדך אתה בעצמך אמרת לי. איך שיהיה הדבר נעשה. בימים כאלה כבר קשה לעשות נסיונות חדשות. ה[י]שאר בשם והשתדל להבלע בין החומות. בלי ספק כבר יכול אתה לדעת אם אותו דבר אפשרי לחיות ערירי ממש בלא איזה אנשים וחוג ידוע. לזה צריך עוד נפש, שאולי גם שנינו אינם מוכשרים לזה. זהו הכל.

מקוה אנכי שאם תמנה לכתוב אלי פעם שנית, כלומר אם יהיה לך הצורך כי אז תוד[י]עני בפרט יותר גמור ולך הלא גם יש פנאי. עוד שאלה אחת: ומה יהיה כשאותו זקן ימות?

במה שנוגע לכאן איני רואה איש ואיני מדבר עם שום אדם אוד[ו]תך. אצל משפחת ט.³³⁴⁹ הייתי רק פעם אחת ברה"ש שלהם, כתבתי להקטנה גליון-[?] בבואי לכאן והיא השיבה איזה מלים ובזה התם. מודה אנכי לך שיש לי לפעמים צורך להתרועע עמהם ואולי גם להם או לה לפי שאשער. אבל אנכי איני עושה את הדבר בעבור אין לי עוד רשות לזה. גם למעט מן המעט אין לבי פנוי ואנכי איני יכול לקחת עוד מבלי נתוֹן. על עו[ו]נות כאלה כבר נכשלתי מזה ומזה ודי לי.

פֿריש יושב עתה בקיעל, ה[ו]רויץ כ[י]לה את עבודתו ויוצא לרוסיה. את ליפשיץ איני רואה כל עיקר והיימן יורני ש"א [שפת אשכנז, גרמנית] פעם אחת בשבוע. עטטינגר נוסע מהרה לחג הפסח לביתו והירשפלד הוא באבציה.³³⁵⁰ בזה תם הכל.

IV

ידידתי מרת רמברג נסעה לבית הוריה על חג המצות [פסח] ואני שרוי עתה לבדי ואיני רואה איש רק אחת בשבוע. אופני דירתי והספקתי החדשים (בעד שמונים שקל לירח) טובים ומטיבים גם לבריאתי. אבל בדידתי והימים המעוננים מענים אותי עד שכמעט איני יכול עשֹה דבר.

מלבד זה הר[י]ני עתה חי נותן אל לבו ומצטער מאד על הימים אשר הבלותי [בזבזתי] מבלי עבודה הגונה בשפות בהם אכתוב, באופן שחציונתי [שחיצוניותי] תהיה מתאימה אל פנימתי. ומאותו דבר אנכי סובל עתה מאֹד. מלבד שלבי קרוע לשתי רשֻיות עוד איני סופר חפשי; ועתה בעודני מלא שירה עלי ללמוד ולסגל לי דברים של בר בי רב שאינם נקנים רק [אלא] בעבודה הרבה ובמשך זמן הרבה. עלי לעשות עכ“פ את הדבר במשך הזמן שהיה לי עזר ח[י]צוני ולא הייתי צריך להרויח תכף מן היד אל הפה. ועתה בכלות מהרה כל אותו דבר, בעוד ירח או ירחים עלי להתחיל עבודתי, לעבוד ולעבוד – לכלות ספורי הגדול וספורי הקטנים עוד ידי אסורות. אותו דבר, אותו הנֹחם יאכל עתה כעש את בשרי וגם איני יודע מה יהיה עמדי עוד באותו קיץ ולא מבעי [ואין צורך לומר] בזמן הבא. לפי חשבוני עוד אעבוד בשפתי כל ימי אותו הקיץ ואכלֶה ספורי הגדול בחורף העבר [הבא]. אח”כ, רק אח“כ בעשותי חובתי העיקר[י]ת ממנה בָסיס כל חיי תלויה, אוכל להתחיל לחשוב ע”ד עתידתי. לע"ע כל עמלי ויג[י]עתי מסורה למלאכתי, מלאכת השפה ומקור לכל אותו הזמן בטרם אדע.³³⁵¹

949. אל צבי בורנשטיין³³⁵²

13.4.1900

ערב פסח. ידידי[.] היום עלה זכרונך לפני וָאֶתאַו לראותך. הנסיעה מכאן אליך אינה בנקל, וגם איני יודע עוד אם עודך יושב בברלין. אם יבואך דברי במטותא אַשֵר לי במהרה הויתך ואבוא אליך או אקרא אותך אלי. בודד אנכי בכאן באין איש. עבודתי תתהלך בכבדות וגם שאר עניני יגעים –

ספרי וספורַי בלי ספק כבר קבלת.

ברגשי כבוד וברכת החג

ד“ר. מי”ב.

950. אל מנדל לב (ברדיצ׳בסקי)³³⁵³

16.4.1900

אחי יקירי. על דבריך המעטים שמחתי. ליתר דבריך הארוכים אחכה במהרה. רק אחת תדע: אנכי איני כותב עקרים וד[וֹ]גמות, רק חפץ אנכי לעורר את המחשבה אצלנו. קרא את דברי בעיון ושים לבך אליהם. אין אני צריך לומר לך שהם רק כעין התחלה אצלי, ושיותר ממה שכתוב בכאן ישנו אצלי להבא.

להוצאת “תושיה” כתוב בעצמך ובקשם בשמי לשלוח לך עוד שני סיפורי האחרונים: “מעירי הקטנה” – “עורבא פרח”. תשמח מאד עליהם. מלבד ארבעה ספורי וארבעה ספרַי שכבר יצאו לאור מונחים על האבנַים עוד ארבעה ספרים ממני: “מני קדם” (בכתב ובעל-פה) – “ערבַּים” (עשרה מאמרות) – “נסיונות” – “ספר חסידים”. האחרון יצא בקרוב לאור.³³⁵⁴

הישנו איזה אנשים אצלכם מבינים אותי ואת אשר אני חושב על בית ישראל? התאמין לפי חוגך כי אמצא לי מסִלות בלבות צעירים בני ישראל? עוד אחת[?]³³⁵⁵ תבין הכול מה שאני כותב? השלום לאבינו? מה יאמר הוא למקרא דברים כאלה? מה שלום אחותנו חוה? מה תהיה אחריתה? השלום לך ולרעיתך? הכבר שבה לאיתנה? מה תחשוב לעתיד?

לי בכאן שלום ומנוחה בהפרוָר גר אנכי בו עתה, אבל עניני החומרי[י]ם עוד יגעים ועבודתי רבה. כשאפנה מזה אקווה לבקר ארצנו וארץ ישראל. לפי שעורי יהיה הדבר בעוד שנה.³³⁵⁶— טוב תעשה ללמוד מעט אשכנזית. אותה שפה אינה קשה להבין לבני ישראל. עשה זאת למעני אחר שהרבה הרבה אעבוד באותה שפה ובאותה ספרות. סיפורי הראשון האשכנזי עשה רושם גדול וגם לך היה נותן הרבה, הוא מחיי התלמידים העברים שגלו למקום חכמה.

חיה בטוב וכתוב לי הרבה. לאבינו בקשתי פעמים רבות שיוד[י]עני בדיוק יום הולדתי ואין עונה. איזה רושם עשה עליו מכתבי הגדול?³³⁵⁷ התאמין כי עוד נוכל להבין את עצמנו בבואי?

שלום רב ושמחת החג לך ולרעיתך.

אחיך מי״ב

951. אל צבי בורנשטיין³³⁵⁸

30.4.1900

ער"ח שלהם.

ידידי. על דבריך שמחתי מאֹד בין על הטובים בין על הרעים. טרוד אנכי לבוא העירה ובעת שהיה לי פנאי שתקת במחילת כבודך – בכל שבת שלהם אחרי הצהרים פנוי אנכי. והיה אם תבקרני כתוב לי בשבת שלנו שלפניו למען אהיה מוכן ולא אלך לטייל באותה שעה.

ברגשי כבוד וברכת גמור

ד“ר מי”ב.

952. אל צבי בורנשטיין³³⁵⁹

3.5.1900

ידידי. לרגלי איזה שנוי אצלי הנני להמצא מעתה רק בכל בערב שבת לפנות ערב.

שלום רב לך ולעבודתך מאת דורש שלומך

ד“ר מי”ב

953. אל צבי מלטר³³⁶⁰

ברלין, 8.5.1900

ידידי, שלחתי לך לפני יומיים את ספורי “דאנעבען” בעד המתרגם. שמח אנכי על הדבר. אולי אוכל להשיג גם חלק מהש"ס [שכר-סופרים]. איך שיהיה ישלח לי שני או שלושה אקזמפלרים נדפסים בעדי ובעד מו״לי וכו'.

הימים בכאן יפים מאוד כמוהן לא ראיתי. תנאי חיי עתה תדע: עשירים מצד זה ועניים מצד זה. החלותי לעבוד אצל מורה מובהק ארבעה שעות לשבוע ועתה אקוה לשים את המעקשים לי למישור. ספורַי: “דאס טויטע מערכען”³³⁶¹— “דיע געשיכטע ד״ש קראגנס”³³⁶² וכו' הולכים וקרובים אל קצם והנני עתה על האבנַים של ספור חדש: דיע פרעמדען³³⁶³ מעולם התלמידים. שלשתם עם ספורי דאנעבען אוציא בכרך מיוחד לראשית החורף בטח. כלומר מצדי הדבר בטח שאכלותם. בגמרי זה אשוב אל רומני שבו אעבוד כל ימות החורף.

אולי יכול אתה לחתום עוד מניה על עניני הצעירים שלנו. תוכל לשלוח אותה אלי ואנכה מזה שכר-סופרים שלי. הדבר יהיה בעתו.

בדבר המכתב לק׳ אל תשכח. הענין נחוץ מאד ואתה תוכל לפעול בזה הרבה. בכלל אקוה בטח לצאת מן ימי המעבר הללו התלויים באוויר בהמצא לי עוד עזר לזה.

כתוב לי הכול מאתך. איה תהיה בימי החופש?

ידידך מי״ב

954. אל דוד פרישמן³³⁶⁴

13.5.1900

ידידי. בעיקר איני יכול לענות על דבריך. הנני מצטער עליהם בשבילך. אנכי איני רואה בי כל עו[ו]ן, כן, אמנם הפלגתי בדרכי והלכתי לאור אלה הדברים המתנמנמים בי, שמהם לא ידעתי, לפי דבריך.³³⁶⁵

זה כשלוש שנים אשר לא ראינו איש את אחיו. ובכן אין לך כל צדקה לטפ[ו]ל עלי עו[ו]נות מזה שנתים. עו[ו]נות, שרחוק אנכי מהם יותר מאשר תדע.

את אשר יודע אני, שהשתיקה מאתך על ראשית מפעלי הלועזי,³³⁶⁶ היא אצל איש כמוך, שהיה לי לעינים בימי הבלי, יותר מאָון פלילי ודבר יקרע ביד חזקה, את אשר היה בינינו, כלומר, את אשר חשבתי לתומי שהיה. לעשות שקר בנפשי לא אוכל. אזנך יקר לי עתה כאוזן סופר ויודע סופר, אוזן ידיד, אינו עוד לי. ולעשות תשובה בזה לא אוכל.

אם האוזן הזה מאשים אותי באמצעים ח[י]צונים שמהם איני יודע כל עיקר, איני יכול להושיע לי. אלהי שבתוך לבבי יודע הוא, עד כמה רחוק אני מאלה. עכשו, שמה שכתבתי עד עתה רק התחלה היא למה שאצלי על האָבנַים, אולי ילמדוך הבאים, שגם בזה אתה טועה בי.

למקרא דבריך החדשים אחכה. על תנאי מצבך אני מצטער ואני חשבתי שכבר באת לידי איזה מנוחה. גם אצלי עוד הדברים יגעים הרבה. בודד אנוכי במערבי עתה והנני עובד הרבה בדברים חדשים. חופי איני יודע.

בברכת שלום ומנוחה

מ. י. ברדיטשבסקי

955. אל דוד פרישמן³³⁶⁷

17.5.1900

נכבדי,

בנוגע להסופר שבי, כתוב בגלוי מה שאתה צריך, אבל נא תודיעני מקודם. אסטניס אני לגבי דברים כאלה.

על חרפותיך וגדופיך איני חפץ להשיב כלל.³³⁶⁸ מצטער אנכי על זה בעדך. רשות לכל אדם לומר לחברו: אזנך הוא לי מעתה, רק אוזן סופר ולא אוזן ידיד, כלומר לרגלי יחוסך אלי, אינך עוד ידידי. מובן מאליו שמזה אינו ראיה שאותו האיש אינו צריך עוד לידידים. כמו שטעית לחשוב בחמתך, אם עוד אתה חושב אותך לזה. ואנכי הודעתיך, שרק התחלה הוא הדבר לעומת הדברים הרבים שאני כותב, מה זה עו[ו]ל? ביתר דבריך אני רק מוצא קוצר רוח ותו לא.

על ספרי כתוב: “הוצאת ספרים” ולא חברת צעירים.³³⁶⁹ הוצאה זו נוסדה על מניות בנות כ“ה רו”כ, מאיזה צעירים שכספם כספם, וההוצאה הוצאתם. גם יודע אתה כמוני, ששום הוצאה אחרת לא הדפיסה את הדברים האלה כמו שהם; ומבלי משים אתה בא לחש[ו]ד אותי במיני דברים ראוי[י]ם לאיש לא נ[י]תן לו את ידינו. על אפשרות דבר כזה אצלך, אני מצטער כאמור רק בעדך. לכבודך אני מבקש ממך, לקחת כל הדברים האלה בחזרה. בדבר ענין המערבי וכו‘, די לי עד כמה נקי אנכי מכל אלה. בדבר החקוי איני יודע מה אתה סח,³³⁷⁰ איני יכול לעצור ברוחי. תדע מעצמך, שבשניהם רחוק אנכי יותר מאלה שחושדים אותי בכך. כמו כן הדבר לגבי היהירות וכו’.

תוכל לחשוב על מה שתרצה. אפשרות דיני מכתבים כשלך, מאת אלה הטובים היחידים אצלנו, תורה אותנו למדי את האויר אצלנו, שלפנים דחה גם אותך. אלמלא אסתיע לי מילתא לקבל בו ביום דברים אחרים לגמרי מאת י.ל. פרץ, כי אז חשבתי לפי שעה שאין אצלנו איש. אדרבא אתה חזור בך, אם תוכל עוד. אני אלך בדרכי הלאה מבלי פנות ימין ושמאל. ימים יבואו ותדע שאיני כופר, רק איש המבקש לו חיים ותוכן לחיים.

ברגשי צער

ד"ר מ. י. ברדיטשבסקי

איני מצטער עוד, אדרבא טוב לקבל מכתבים כשלך, מלכתבם.

956. אל צבי בורנשטיין³³⁷¹

17.5.1900

ידידי. במחילת כבודך רשאי אתה להוד[י]עני מאת אשר אתך ושלומך. בכל שבת ושבתו (שלנו) לפנות ערב הנני בעד מכירי ותוכל לבקרני. מתי תגמור את עבודתך?

לי שלום וימי עבודה רבה.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב.

957. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³³⁷²

19.5.1900

אבי יקירי. דבריך המעטים מן יום ב' לפ' בחקותי [לפרשת בחוקותי] קבלתי. תודה רבה. לא טוב עשיתם לשלוח את חוה אל ביתה – דעתי בזה תדע והנני עומד על זה. אנכי יודע הכל את אשר א[י]תה ועליכם להצילה בעוד מועד. סלח לי דברי אלה, אבל ושמרתם לנפשה –

כתבתי מכתב ארוך לאחי מענדל. והיה אם כבר נסע בטרם קבלו שלח לו את מכתבי.

לחוה לא אוכל לכתוב כל עוד לא תשב אצלכם. בממון לא נוכל להושיע לה כל עיקר.

לי עתה ימי מנוחה ועבודה רבה. אקוה עתה לבוא עוד אל מנוחה יתרה.

בשלהי דקיץ הבא אקוה לבקר[כ]ם. אקוה שתשמע אז ה[י]מני גם טובות.³³⁷³

עוד הפעם אבקשך להרגיע את הלבבות בנוגע אוד[ו]תי בכל מה דאפשר וכתוב לי אודות זה.

מצב בריאתי בכי טוב. כמעט שבתי לבחרותי.

שלום רב לך ולאמי היקרה.

958. אל צבי בורנשטיין³³⁷⁴

20.5.1900

ידידי, איני צריך לומר לך עד כמה לוקח אנכי חלק בענינך גם בלא יודעים ממש. בעניני חומר גם אצלי הדברים יגעים. יומַים לפני בואך תודעני.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

בֹא בשבת הבא, בשבת השני הלא ערב שבועות.

959. אל אלתר דרויאנוב³³⁷⁵

21.5.1900

ידידי. תודה בעד דבריך. להתפלפל אתך אין לשנינו צורך. תדע מעצמך שכל מה שאתה אומר [?] לי ושאין הבור שלי מתמלא מח[ו]ליתם – איך שיהיה, שמחתי על מכתבך שקולו היותר נעים מאשר שמעתי עד עתה. ענוה יתרה הדבר מצדך לחשוב שישנו עוד גדולים וטובים המנך. הרחק מאדם העיר אנכי יושב בלי בת-קול ישרה נאמנת לי.

מקוה אנכי שימים יבואו ותבין שכל ה“פסיעה הגסה” וכו' היא היא ה“אור הבא אל החומות” וגם מזה תדע שאיני לא פלוני ופלוני האֻמלל, רק איש הנושא את הכל בחיקו, חי במלוא עולמנו, מצטער גם שמח. עוד אחת הסתירה הגדולה שביני לבינך היא בעיני רק סעיה [סיוע] לדברי ואסמכתא לדברי.

בדברים רבים עניני יגעים, בדברים רבים טובים. אולי יעלה בידך [בידי] לבקרך בבואי בעוד שנה או שנתים לארצנו. לדבריך עד הימים האלה אחכה בכל עת ונאמנים לי בכל עת.

מלבד שמונה ספרי וספורי יופיעו עוד המני ספר חסידים – מאמרות. ברובי עוסק אנכי עתה משמאל לימין. מקוה אנכי שהצד הזה ישלים לך את הצד השני.

ברגשי כבוד ושלום לך ולרעיתך מאת מוקירך ומכבדך

ד"ר מיכה יוסף ברדיטצבֿסקי

איזה רושם עושים ספרי וספורי בחוגך? מה תחשוב אודות [?] לבמה ותוצאה קבועה? התוכל לעזור לזה לעת מצוא? עוד הפעם שלום רב

איה מיכל רוזבוים?³³⁷⁶

והיה אם חפץ אתה לכתוב אודתי, במטותא אל תודיעני מקודם.

960. אל צבי בורנשטיין³³⁷⁷

26.5.1900

ידידי. חדלתי להבין אותך. עד מתי תהיה שרוי בצער כרת לך בעצמך? בעיקר הדבר גם האי גברא הולך מחיל אל חיל כזה.

והיה אם תבוא אלי בשבת לפנות ערב כתוב לי בערב שבת, למען אדע את הדבר בשבת בב[ו]קר.

ברגשי כבוד וברכת שלום ומנוחה

ד“ר מי”ב.

961. אל צבי מלטר³³⁷⁸

31.5.1900

ידידי,

מכתבך הגדול עם שני גליונותיו בתור מלואים קבלתי.³³⁷⁹ אנכי לא האמנתי שהדבר בא לידי כך וגם לא רציתי לדעת באיזה צד.³³⁸⁰ לומר מה שאני מרגיש עתה, אחשוב למותר. אולי תמצא מעין תשובה על הפלפולים הקודמים בדבר ההבדל בין חיים לספרות, אם אומר לך שאלמלא היה ידי ספיק ביָדי כי אז הייתי מוכשר לנסוע אליך תיכף ע"מ להרגיע רוחך. תוכל לחשוב מה שאתה חושב. לא רק ברדיטצבסקי, כי אם מלתר האיש אינו האיש המוליד בנים ובנות מת[ים]; ומאמין אנכי באמונה שלמה כי איזה דבר חי בנו, רצוני [לומר] איזה דבר עולָמי שהוא הוא מבדיל אותנו מאחרים ויתן לנו העוז להכות גם למלאך המות בפניו.

יודע אנכי יסורי נפשך למדי; אבל גם יודע אנכי כי יש עוז בנו להתגבר על אבדות כאלה. אנכי יכול רק לחזור מה שרמזתי לך במכתבי הפתוח [הגלויה], אנחנו לא נאבד את הדברים נאבדו מאתנו.³³⁸¹ לנו צריך רק לב משתתף לגמרי בצרת רוחנו; ובאותו מקום שאינו, שלא ינתן לנו, לא נפשוט את ידינו. זהו הסוד במהלך עולמי עד עתה, רצוני [לומר] נשארתי פנוי באשר לא מצאתי לי ישיבת-קבע באיזה לב. רצוני לאותה ישיבה ולמין ישיבה כזאת לא עִוֵר את עיני ואת רצוני. עליך היה ללמוד ממני.

אנכי ידעתי הכול ויותר ממך. וגם זה לא אוכל לכחד כי הנני שמח באיזה מידה על אסונך. רצוני [לומר], ידיעתי למדי כי החיים שלכם היו כל ימיכם שקר פנימי, מצידה, היה מצער אותי יותר מעתה; ועתה הלא תראה כי יקרו דברי, שגם צל בלבבה לא מצאת. יתר העניינים, המכתבים, הנישואים, הנקמה וכו' הכול הוא רק תפל. לך חסר העיקר. ועבירה היה הדבר מצדך להעביר עינך מזה; רצוני [לומר], במה שביקשת להעביר עיניך ולקחת אשה רק באשר י כ ו ל אתה לקחת. יש לי העוז לומר לך האמת בפניך. יש לי העוז לומר לך, כי אותו דבר הדאיב לי מאד, עד מאד. יש לי העוז לומר לך כי אז נולד ה ק ר ע שבינינו, כלומר אצלי.

בגוף הענין לא איבדת מאומה, אדרבא, ניצלת מעוון פלילי, מעוון של חיים ולא אותו של ספרות.

הנני משביעך לכנס³³⁸² אותך ולעצור ברוחך. יודע אנכי שהנעשה נעשה, ורגשי הלב, ביותר רגשי הכנעה קשים ומרים, יודע אנכי הכל וגם אוכל להשתתף בצערך אם גם לא אצדיקו; אבל עליך לחזק את עצמך, עליך החובה לחיות ולהתאזר חיל. הנני מעירך עוד הפעם על חלקך העולמי. אנכי מאמין בו דוקא מידיעתי מה הוא חיים כשהם לעצמם. טועה אתה למדי, אם תחשוב שאנשים שאינם עושים וחיים לעצמם חיים המה; שקר הדבר, שקר הדבר, שקר הדבר.

למשל מכנים אנשים את המשרות בשם חיים עצמיים. אתה תראה מה היא. גם בדבר הנשים ויתר הדברים [?] עוד תלמד הרבה, תלמד גם מהטובות ושראויות בכלל לשם זה.

החלטתך לבוא ברלינה טובה מאד –. שב והצלח. בדבר הבושה³³⁸³ אין הדבר כלום. תוכל לומר כי האויר ה[מלה בלתי ברורה] יזיק שם לבריאותך. בשבתך בכאן ויהיה לך לזמן הראשון איזה דבר תשיג ברוב הימים משרה קטנה בכאן. באשכנז כמו בתוך עמך אתה יושב באיזו מידה. רק הישמר שלא להכשיל שמך החברותי, כלומר שלא לעשות עברה חברותית נגד [בית] המדרש שלך.

מאמין אנכי שתשוב לאיתנך, מאמין אנכי שעוד תמצא לך מקום בכאן, מאמין אנכי שעוד ימָצא לך נפש באחרית הימים. אולי יתחזק גם רצונך הצבורי באחרית הימים ותמצא מנוחה בעבודה עולמית. דברים כאלה נותנים הרבה, והמה הלא לא עוצרים בידינו לחיות.

הנני משביעך בכל לשון של שבועה להתחזק על רוחך. כן אל תכתוב אליהם מאומה. דרישת המכתבים לא היתה נכונה. איך שיהיה, מדוע לא ביקשת שישיבו אותם אליך. אנכי לא אקבלם. יודע אתה שלא אוכל.³³⁸⁴

בכלל בדברים כאלה רק השתיקה מועלת, השתיקה וההקלה. עתה למדנו מה המה. כזאת לא פיללתי, אנכי חשבתי לתומי שהיא נפש ישרה ומעולם לא חלמתי שמוכשרת לזאת. הייתי שם פ"א [פעם אחת] ולא מצאתי איש. יש לי ראיה לדבר כי מתביישים מפָני. לבקרם עוד הפעם לא אוכל. בכלל איני יכול להתערב בזה מאומה.

איני יכול לעשות שקר בנפשי. חשבתי על ההודעה הא[ו]פיציאלית.³³⁸⁵ כך הוא העולם וכך המה החיים. שקר, שקר, הכל שקר. צדקת. מרגוע אחד יש לי: אני בולע את העולם בצער ופולטו –.³³⁸⁶

בכלל לא טוב עשית לגנוז את מכתביך אלי. במטותא שלח אותם אלַי. ראה, אבקשך.

עוד הפעם אודיעך להרגיע את רוחך בכל מה דאפשר. נסיעתך ברלינה תוכל להביא לך איזה מרגוע למפרע. החזַק והיה לאיש. אל תקלל כדרכך ואל תעציב אחרים. מודה אנכי לך שבקראי את העמודים הראשונים של מכתבך חשבתי לרגע לענותך בשתיקה עולמית.

אנכי יודע מרֵעים יותר ממך, כלומר אנכי יודע שבאיזה מידה אין לנו כזאת כל עיקר. אולי אנכי באיזה מידה הנני הרֵע היחידי.

רוחי בי יסער, לבי בי ידאב על אשר אין בי היכולת להעיף אליך להרגיע רוחך, לחזקך.

גם אנכי צריך עתה ח[י]זוק הרבה. כמעט נלאה אנכי נשוא מלחמתי הארוכה, תנאַי קשים וקשים. לעתים כמו באו מים עד נפשי. גם אותו דבר חיצוני, הוא עיקר גדול מאד. לחיים דרוש לנו גם אפשרות לחיים.

אותו דבר של קרפלס יכניע אותי באיזה מדה. מכאן תראה הרבה.

על דבר השתדלותך בדבר ה“צעירים” תודה. נחוץ הדבר. את מנהיימר ראיתי למרחוק. הוא שב לסורו – בעיני אחרים הוטב –

בעד דרישת-שלום להעלמה רמברג תודה. היא נפש יקרה ועוזרת לי הרבה. אולי יהיה די לך הדבר: בלעדה אין לי עתה איש. יושב אנכי בודד הרחק מאדם העיר ולא אראה איש. מכתבים לא אחליף ואיני כותב.

לומד אנכי אצל מורה³³⁸⁷ והנני גומר דברי הראשונים. הדבר מתהלך בכבדות וגם התנאים הח[י]צוניים קשים מאד.

נסים ממש דרוש למצוא לי איזה מעמד, ולעתים גם יאוש יבוא עלי. דוקא בשעה שחיינו כימי אגדה מוכשרים אנחנו לרגשי צער.

יסורַי הספרותיים ומרורי עַמי מכַלים אותי ממש. הם הם מעסיקים אותי הרבה ולא יתנו לי מנוח. אנקת אסירינו מנסרת בעולמי. שירת האובדים והנידחים. הנני משורר וידַי אסורות. הנני עשיר מצד זה ועני מצד זה.

עוד הפעם אני מזהירך לצאת מבית מדרשך בתור אדם שיכול לשוב, רצוני [לומר] שלא תעשה דבר שיקרעו לך החבלים משני הצדדים.³³⁸⁸ עוד צער אחד גדול ישנו שגדול מכל היסורים שבעולם והוא: אחריות חיינו.

הנני משביעך ואבקשך להרגיע א"ע [את עצמך] בכל מה שתוכל. לֵך לטייל. לך לבתי-זמרה. עשה הכל מה שתסיח דעתך והירגע ככל מה באפשר. בעיקר הדבר אַל תכתוב להם ואל תלחום [ב]ריחיים של רוח.

אם יש לך הצורך לכתוב לי יותר או לא, הנני מניח את הדבר בידך. עשֵה מה שתוכל ומה שאתה צריך. הקרע שבינינו גלוי עתה לשנינו. אבל איך שיהיה הודיעני משלומך להרגיע את רוחי מעט.

ברגשי צער וידידות

מיכה יוסף ברדיטצבסקי

דבריו של ניימרק הם שטות גדול מאד. צדקת והנני שמח על רגשותיך כך. הנני עתה כל כך טרוד בלמודי ופנוי לתנאי עד שגם הקרובה לי ביותר איני רואה רק [אלא] פעמַים בשבוע. מכאן תבין ותדע ממצבי עתה.

ע"פ [אהרנפרייז] כבר נתקבל מהנסיך הבולגרי כמובן.³³⁸⁹ קרפלס שאל אותי בהיותי אצלו, אם באמת לא התמנ[י]ת לרב אם מצאת לך מקום. אנשים כאלה אינם מוכשרים גם להאמין ביושר.

העלמה בילנקין ילדה.

962. אל צבי מלטר³³⁹⁰

1.6.1900

ידידי. בתור נוספה לדברי מאתמול אזהירך בכל מיני הזהרות שכל כך חייב אתה להרגיע רוחך עד שאסור לך לעשות גם פסיעה אחת שיסודה אותה מקרה עוברת. תבין היטב מה שאני אומר. עליך לסלֹל עתה דרכיך עפ“י רצון חפשי ולא עפ”י מקרה עוברת אולצת את רצונך.

בכלל עליך לחלש מעט קללותיך. כל העולם כ[ו]לו אתה מקלל, גם אמריקה לא זכתה לקללותיך כלל. עניני הכסף רק פרַזה בעלמא היא. כל העולם כ[ו]לו הוא סוחר ברובו. ויודע אנכי למפרע כי גם שם אנשים טובים וישרים כבכל הארצות. בית מקדשך אינו גרוע מאותו של ברלין וכו'.

אנוס אנכי לומר לך שגם דרכיך אתי לא תכוני [נכונו] בעיני. אם ראוי אנכי למכתבך או לא דע אצלך וכו'. אני מוצא בכל הענין צד ספרותי מצדך. בהרעות ליכא אידעל [אין אידיאל] ידוע וישנה בה מדרגות עומדות או עובר[ו]ת. יודע אנכי למדי שאנכי הטוב שברֵעים. אנכי מצדי לא יכולתי בשום אופן לדרוש מידך לקבל מכתבים שלא תוכל לקבלם בשום אופן. אתה לא תדע את החיים כל עיקר ידידי. אתה אינך מאמין בצרתן של אחרים כלל, רק בצרתו של מלתר, וצרתו של מלתר הן הן הבכיות הידועות.

אולי רע הדבר ה[י]מני לדבר באזניך היום דברים כאלה. וגם זאת יודע אנכי ששם בעומקא דליבא גם רגשות אחרות אני מרגיש ואני משתתף בצערך. יודע אנכי גם את השותפות שבינינו בחיים וברוחני[ו]ת; אבל אנכי איני מעמיד הכל על הפרט שלי ואבוא תמיד אל הכלל. אנכי יודע שלא בעדנו נוצרנו ואנכי שומע אצלי שירת הצבור ושירת הכלל כֻלו. גם בך ישנו חלק גדול צבורי. ועליך רק לעבוד. ידיעה ברורה מזאת היתה מצילה אותך ממזגו של מלתר הפרטי והיתה נותנת לך את העוז לחיות. י"ב שנה של ימי נדוד[י]ך יכולים רק להעיר עוז בלב אדם.

חזק ואמץ, סלח לי דברי המרים ודע גם את הטובים. אשביעך להרגיע את עצמך בכל מה שתוכל ולחשב את דרכיך. החלטתך להניח לך את האפשרות ל[ה]שיב טובה, רצוני טובה בעד האפשרות השניה.

ברגשי צער ודרישת שלום

ידידך מי"ב.

963. אל צבי מלטר³³⁹¹

[תחילת יוני 1900]

ידידי.

אחרי קבלי מכתבך בלו[ו]ית הגליונות מהרתי להשיבך במכתב באחריות וגליון נוסף. אתמול בשובי מהעיר מצאתי מכתבך מן כ“א העבר שעצבני גם שמחני. עצבני לראות אדם שכמותך לוחם מלחמת החיים של רוח, רצוני [לומר] הנני חושב כל מני הנקמות והעצירות למין הזה. אם הלֵב אין מה לנו כל ההכנעות האלה שעוד יוסיפו לנו משבר וכו'. וביותר לא תוכל לעשות מאומה; אחרי שעפ”י התנאים הצבורים היא אדונה לעצמה וגם עלמה שנתארשה יכולה להפר ברית התנאים. מה לך ולכל הני [אלה] ומה יתנו לך כל הסערות האלה?

אתה אומר שאנכי אשם בזה שהלכת לאמריקה, כאילו רצונך רק מסור בידי. אנכי איני מאמין בזה לטובתך. אבל לו והיה זאת, תוכל רק לשמור על השגגה הארעית הזאת שע"י נצלת משגגה לדורות.

תוכל לכעוס עלי או לא, זאת היא מחשבתי בזה וממנה לא אמוש. אנכי ידעתי זאת מראש.

אנכי ראיתי ברצונך זה עו[ו]ן צבורי, כלומר ראיתי בו רק שררת התנאים החומרים על התנאים הנפשים, וזאת יכולת לדעת ולהתרחק. בזה הגדתי לך כל לבי בזה. והיה אם תצרף לזה את כל אשר תדע ממני מכבר, תבין מעצמך שעו[ו]ן גדול הדבר מצדך לבקש לך אזני בעד צרתך אלה: יכולת לדעת וגם אמרתי לך פעמַים ושל[ו]ש: איני יכול לשמוע בזה מאומה. אם אתה אחרי שתיקה בת שלוש ירחים, שלפי דעתך היתה יכולה להיות בת שלוש שנה או יותר, אם אתה תוכל לבקש ה[י]מני התערבות בענינים כאלה ולפקד אצלי מכתבך אליה, אין מלה בפי לסַמֵן זאת מלבד זה הדבר אך למותר, אחרי שבמקום תשלח אותם אלי יכולה לשלוח אותם אליך. בקצרה הרני מוחה כנגד זה ואדרוש ממך לבל לחז[ור] ולשנות כזה. זאת יכולת לדעת מעצמ[ך.]

שמחתי מעט למקרא דבריך, שראיתי מהם סוף כל סוף כעין מרגוע, שאולי לא תדע ה[י]מנו עוד. אנכי עומד על דעת[י]: אנחנו לא נאבד את אשר נאבד מאתנו. אנכי עומד על דעתי: יש בנו עוד להתגבר וחייבי[ם] אנו להתגבר.

דעתי בעד הביאה לברלין תדע. אנכי יעצתי אותך זאת ואוכל רק לברכך על הצעד הזה. אבל יכול אתה לעשות זאת ורשאי אתה לעשות זאת אם הוא אצלך הכרח פנימי מצד טבע הענינים; אבל חלילה לך וחולין הוא לך לעזוב את מקומך ע"מ לריב את משפחת ר[ו]בינשטיין שתגיע רק לבאשתך [להבאשת ריחך] ולהריסתך. דבר כזה אסור לך, והנני משביע אותך לחפש בך היטב ולהראות אם נקי אתה מזה.

II

חושב אנכי שבבואך הנה ותאמר כי האקלים יזיק לך. וכסף די יהיה בידך לזמן הראשון, תמצא בכאן משרה סוף כל סוף, אותה של שלך או אחרת. ב[י]נתים תוכל לעבוד גם בעד אחיאסף, תושיה, הוצאתנו והשלח. אבל עליך לשמור את עצמך מכל דבת פה, ומה יאמרו הבריות בהִוָדע להם: בגלל אשה היה הדבר? מאמין אנכי גם בנסים שסוף כל סוף ימָצא לך נפש לוקחת חלק בעולמך ועל[י]נו רק לחכות על נסים, רצוני [לומר] כשם שכל חיינו תלוי בנס, כך צריך גם אותו דבר לבוא ע"י נס. הנפשות בת-יומם אינם מסוגלות לנו ולא יועילו לנו מאומה. הנני מגיד את האמת במלואו: רק את הגוף ולא את הנפש תשיג. לו היה אצלה רק קורט[ו]ב של יחס נפשי אליך, כי אז לא קרה הדבר ואם קרה אז היה לו אופן אחר.

מאמין אנכי שבואך הנה ותשתקע בכאן יבוא לנו איזה עבודה משותפת צבורית שתתן לנו תוכן הרבה לחיות.

ואז בבוא שלום פנימי בקרבך, אז תוכל לבוא בברית עם אשה מקרב אח[י]ך, נפשות יודעות את אשר אתנו וסובל[ו]ת כאחד מאתנו. ימים יבואו ותדע את אשר אתי ומחשבותי, רצוני [לומר] אמיתיות דברי ואמיתת מחשבותי. גם בדבר הבדל הספרות והחיים תדע לומר אחרת. הספרות היא רק חוג היותר רחב מאיש[יות]נו הפרטי[ת] והיא היא תוקף החיים אשר בנו.

ברדיצבסקי, מלתר בתור גופים, כמה איכא בשוקא. את אשר יבדל אותנו מאחרים הוא הרוח ורק הרוח. רוחך הוא קלסתר נפשך וכֹחך בו תנצח הכל ובו תמצא הכל.

הנני משביעך להרגיע רוחך ולהוקיע אותו דבר לגמרי. אם מלבד זה אתה רוצה לשוב ברלינה אנכי לתת לך רק את ידי לזה.

964. אל צבי מלטר³³⁹²

[תחילת יוני 1900]

III

צר לי מאד שתבוא ברלינה בזמן איני פנוי כלל ונתון אנכי כולי לעבודתי העומדת על הפרק, בעד שירתי ובעד עבודת שפתי. (בלי ספק הודעתיך שיש לי עתה מורה בלשונם שהנני עובד בעדו מדי יום ביומו). עתותי כל כך סגורות עד שגם הנפש היותר קרובה לי בעולם ומקרבת לי כל חייה הנני יכול לראות רק פעמַים בשבוע ואת מכירי רק אחת בשבוע. לי באו מים עד נפש ממש וימים כאלה עוד לא ראיתי.

עניני הצעירים מתחילים להרעיש את עולמנו והכל כותב וכותב. אחרי בסוס ההוצאה, בשלום שכר ההדפסה כֻּלה ושכר סופרים שלי, יכולה היא להיות ברבות הימים לבמה קבועה. השתדל בעדה ככל אשר תוכל וראה לעשות בעדה בטרם תצא.

לבעל המניה רצוף בזה כרטיס הרשאי. אבקשך שתכתוב תכף להוצאת “תושיה” בווארשא ותרשם להם את השמות שישלח להם את הוצאת צעירים. תוכל לעשות כזה בתור גזבר שלנו, איש לי בכאן אין ודברי עתה עם בן-אב[י]גדור יגעים.

תוכל לרשם לי שם הנותן ושם מי שיתן בספטמבר. כלומר את שני בעלי המניות ואולי גם את השלישי או את הרביעי.

קח אתך כל מכתב[י]ך, ועצתי שתתחיל לכתוב זכרונ[ו]ת[י]ך כאשר יעצתיך, דברים כאלה יתנו לך הרבה פדות נפשית ויהיו גם החוברת החמישית אצלנו. אינך יכול לשער כמה תתן לנו ולך בזה. תוכל לעשות זאת על האניה.

את הכסף עוד לא קבלתי.

אותו דבר של ק. [קלוזנר?] עמי הוא עו[ו]ן-פלילי ואינך יכול לשער כמה סובל אנכי לפרקים ע"י זה. דבר כזה לא פללתי.

בעד הד"ש לרֵעתי תודה. היא נפש נפלאה וטובה במינה. רק לדעת ממציאות נפשות ישרות כאלה, יספיק לנו לחיות.

ענני על דברי והרגע את רוחי אם תמצא את הדבר נחוץ.

ברגשי ידידות וברכת שלום ומנוחה מאת מוקירך

מיכה יוסף.

דבריך לא ידעו איש. רק אותה הנפש שהכל פתוח לפניה. הרגע בזה.

IV

איעצך שלא לקחת אתך כל חפצ[י]ך. קח אתך רק הדרוש לנסיעה ארעית. והיה אם תתבסס בכאן יכולים לשלוח לך את החפצים הנשארים.

שולח אנכי לך בזה שתי הרשאות מפורטות, רצוני [לומר] בעד המשלם ובעד מי שישלם ושתים סתם, במצאך עוד לוקחים חלק.

אם מוצא אתה לנכון לגור בשרלוטנבורג, איעצך לגור אצל בעלת ביתך ברחוב פעסטאלצצי ולכתוב אליה מקודם. אבל מסופקני אם הדבר נכון שתגור שם.

V

ספרי הצעירים כבר יצאו לאור (בקרוב תקבל אותם מווארשא ביחד עם ספורי האחרונים) והשכר סופרים עוד לא נשלם לי, יען כי עוד אנו חייבים להמדפיס ובעד מודעות לערך 400 מאַרק (לי 300) – ועל שבעה מאות הללו עלינו למכור מניות, דבר קשה מאד. שכר זה היה נחוץ לי עתה מאֹד והיה מוע[י]ל לי הרבה בחומר וגם ברוח. אז יכולתי להתקיים בימי הקיץ ומימי הקיץ להרויח על ימות החורף. בכלותי בכלות ימי החורף את ספורי חושב אנכי ללכת לא"י ומשם דרך ווארשא לביתי, כלומר חושב אנכי לעשות אותה נסיעה בקיץ הבא, (בטרם אכלה ספורי איני יכול לעשות אותה נסיעה).

יחוסי לפלונית הוא טוב מאֹד. היא נפש טובה ויקרה וכל אשר בה תלוי בי כמו שתלוי אנכי בה. חיים רוחנים כאלה שכיחים רק בחלומות, באגדות או בשירי השירים. שיקרו ויאתיו [ויבואו] לי הדברים לא פללתי ואני רק מלא תודה לההשגחה אשר נתנה לי מתנה. אותו חיים עולים על הכל.

VI

אבל לא טוב הוא הדבר להיות עָשיר מצד זה ועני מצד זה. איני צריך לברר לך אותו וגם איני יכול עשֹה את הדבר. אבל בעל נפש כמותך יבין מהמעט את הרבה ובִין תבין מכל זה את מצבי והלך נפשי.

איני צריך לומר כי הנני בכל יום יהודי ביותר, ושחל[ו]מותי, ערכַי, עניני העם והספרות נוגעים ללבי ומעסיקים אותי הרבה.

איני צריך לומר לך שהנני מלא תקוה וצער, רגשות מלך ועבד וכו'.

איני צריך לומר לך שהנני מבין עתה אותך היטב וכל צערך ושהנני משתתף בצערך כמו שאתה בצערי. לך עכ“פ פדיון חומרי ואפשרות הראשונה לחיות, לי לע”ע גם אלפא ביתא לזה אין וצרכי וחוב[ו]תי מרובים.

זאת היא הכל ואידך איני צריך לומר לך עתה.

VII

פינסקי לא כתב אלי עד עתה. אבל שמעתי שטוב לו מאֹד. רעיתו תצא לשם בראשית הקיץ, אנכי לא ראתיה מימי הלוית [ליווי] פינסקי.

מַנה [מזה?] בקרני בעזבו את בית החולים ולא מצא אותי. אנכי בקרתיו אח“כ ומצאתיו במצב לא טוב. הוא בא אלי ע”מ לקחת דבריו הכופרים בחזרה – צר לי על אותו אדם טוב שחייו ילך לתמיון [לטמיון]. אולי יושיעהו הזמן.

יותר חדשות אין בכאן וגם איני שומע. כי כתבת הרבה בדרך אנכי שמח, מקוה אנכ[י] שהדבר הוא עברית ושיכייל את אשר הצעתי לפניך חוברת בעד ה“צעירים” בשם “מהתם להכי” כוללת עשרת שנות חייך. אותו דבר יועיל הרבה להתועים אצלנו – במטותא כלה את הדבר. חובתך זאת.

VIII

קינסטל[י]נגר נבחר למורה בקרקוי ועוד איזה משרות יהיו לו ברבות הימים י"ח מאות זהוּבים. ובכן גם העני הזה נושע –

כל הספרים והחפצים, החשבונות וכו' שלחה האשה בשמי לאיטצקו[ב]סקי בעד אחיאסף והוא השיב את הדבר בחזרה. כתבתי הרבה פעמים להם ולא ענו. עתה כתבו לי קובלנא ודרשו מאתי כסף. לא טוב עשית לכתוב להם דבר שאינו שייך להם, אתה וִתרת לי שכרך בעד חודש האחרון ולהם אינו נוגע הדבר. אנכי עשיתי מה שאתה היית עושה. ותו לא מדי. ה[ו]רויץ לוקח אתו אותם החפצים בצאתו לווארשא ובכן תם הדבר.

במטותא שלח לי חוברת האחרונה של “ספרות ישראל” שלך. כתבתי להם ואין דבר.

IX

סלח לי על מִהוּר דברי. הנני עתה במצב נפשי לא אוכל לכתוב במתינות ובכתב-יפה. ביותר צר לי מאֹד שדברי רק מעטים אליך עתה ואנכי יודע איך סוף כל סוף יַטיבו דברי איש לרעה, ולא מבעי [ומה גם] עתה שהם לעתים רחוקות. צר לי מאֹד שמכל אשר חפצתי לומר לך לא נאמר; ובכלל קשה עלי הדבור עתה –

חיה בטוב ושלום. חזק ואמץ ולך הלאה בדרכך, דרכך קשה אבל כבר החִלות. ברבות הימים אולי ירגעו גם צרכיך האחרים, וביותר כאשר תבוא לידי תֹכן רוחני חי ותֹכן לחיות ממלא אותך ואת כל אשר בך. סוף כל סוף הלא זה כל האדם, כלומר נוכל להיות בזה בן-אדם.

השלום לבריא[ו]תך ולעיניך ולכל אשר לך. עוד הפעם חיה בטוב ושלום כנפש ידידך

מי"ב

איני צריך להָעירך למצוא לנו איזה מניות אם רק יהיה אפשר הדבר באנשים עומדים סמוכים לנו. הצורך לזה גדול אבל איני מאמין באפשרותו לך.

עוד הפעם חיה בטוב ושלום.

965. אל צבי בורנשטיין³³⁹³

18.6.1900

ידידי. תודה בעד ביאתך. אקוה שתאסף כ[ו]ח[ו]תיך לגמור את עבודתך, בא מועד.

לי שלום.

מכבדך ומברכך

מי"ב

966. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³³⁹⁴

6.7.1900

Charlottenburg / Berlin

Leonardtstr. 19

אבי יקירי. חיה בטוב אתה וביתך. אני דר עוד הפעם בדירתי הישנה. מה שלומך וביתך, שלכם

יוסף

967. אל אחד העם³³⁹⁵

9.7.1900

ידידי הנכבד.

תודה בעד ד"ש. ברכתי לצאת “השלח”. גם אצלי דברי יגעים עתה ואיני יכול להאריך. אולי אעשה זאת לעת מצוא.

למערכת תושיה כתבתי שישלחו לך עוד שבעה ספרי: על אם הדרך – ערכין – על הפרק – נמושות – מעירי הקטנה – עורבא פרח [ו]ספר חסידים. השמיני: ערבַּים יצא בקרוב לאור. לדבריך אחכה.

שלום רב לך ולביתך מאת

ידידך מי"ב.

כתבתו של מַלְתֵר:

Berlin W./50 Passauerstr. 37 Gartenhaus

היום בקרני גם הד“ר ניימרק. התכתוב עכ”פ בגלוי אודות נסיעתך לא"י? חפץ אנכי מאֹד לשמוע מזה דבר. השלום לבתך? איה אחותך?

968. אל צבי מלטר³³⁹⁶

25.7.1900

ידידי.

המנוחה תחל לבוא אלי מעט. אחל לעבוד ולהתמיד. רואה אנכי כי בידי עתותי. עלי רק להתרכז ולעבוד הרבה, סוף קיומי לבוא. אולי עוד יעברו הימים בטרם יכון הכל, אבל אתחזק להמתין וללכת את דרכי. מקוה אנכי כי גם אתה תעמוד לי לעזר באשר תוכל –

בהחלמתך אני מאמין עתה. צריך אתה עתה רק לאיזה שנוי קטן בין אנשים על נאות דשא. תמצא לך בשם או בשם את אשר תבקש. בשנה הבאה בבקרך את עירנו תדבר אחרת. חזק ואמץ. לך בדרכך הלאה. יכול תוכל.

ידידך מי"ב

969. אל צבי מלטר³³⁹⁷

25.7.1900

ידידי. צר לי מאֹד, הדבר אי-אפשר. בעדך אני מוצא הדבר טוב מאֹד ואיעצך בכל לב לעשות את הדבר. אותו שנוי יפעול עליך לטובה. בכלל רואה אנכי חולם [מחלים] מיום ליום ואותו דבר ישמח אותי. חושב אנכי כי עתה כבר בלבך כמעט [?] לאפשרות החיים במקום מנוחה.

אנכי עוד קרוע מאֹד וצריך לי כנוס במוקדם האפשרי. אולי היה טוב בעדי להסגר איזה ימים עוד הרחק מאדם העיר למען למצוא אותי. צא ולמד. הנני עתה כמתחיל –.

שלום לך מאתי וממרת רמברג. שלום לרעך [?]. אותו ראיה הטיבה לי מעט ומצא חן בעיני עוד יותר מהרבנים חברינו.

חזק ואמץ ואל יפל לבך. לבי יאמר לי כי תמצא לך את אשר תבקש. אנכי מאמין עתה באיזה צדק נסתר דא עקא כי הצדק [?]

מיכה יוסף

‎ 23.VII.00

אל נא תשכח לקחת אתך את הזכרונות.

970. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³³⁹⁸

27.7.1900

ערב שבת.

אבי יקירי. אינך יכול לשער עד כמה צערו אותי דבריך. איני מבין איך תוכל לדרוש לנגוע בענינים איני יודע אותם כלל ובאנשים איני יודע ה[י]מנם כלל. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות; ועו[ו]ל גדול מאתך לדרוש ה[י]מני כתבי פלסתר, כלומר חלול עטי [ש]רק במישרים תתהלך. מה להם ולכלל ישראל קטטות שני רבנים בישראל שאינם טובים איש מרעהו? מה לי ולהם? גם אדם שקונה רבנותו אינו טוב מהמוכר ומובטחני שגם המוכר והקונה אינם צדיקים ביותר. הדבר שקלמן גיסי הוא אינו עושה כלום, אנכי איני נושא פנים גם לך וגם לי. מצטער אנכי לראות את הצד המוסרי בישראל תחת טלית התורה והיראה. אנכי דן מפרט לכלל ואנכי איני רואה בזה רק [אלא] כי כנים דברי. היהדות הרבנית פשטה את הרגל… צר לי מאֹד לומר לך דברי אלה בפניך, לא אוכל אחרת. גם אתה יכולת ביותר לשמור לנפשיך לו עמדת הרחק מן השוק הזה ובודד היית במערבך. איני צריך לומר לך, או אולי צריך אנכי לומר לך שכמותך רק יחידים בישראל.

מיום אשר הגיע לאזני דברי אחותי היקרה: שנכונה להמכר לשפחה מלהיות אשת בעלה, בעלה אינו נוגע לי כלל ואיני חפץ לשמוע מזה כלל. קראו אותם לדין לפני הרב הצדיק מטאלנא,³³⁹⁹ רק הוא יכול לפשר ועליו החובה לעשות זאת. זאת היא עצתי. יותר לא אוכל.

לי שלום וימי עבודה. בקרוב תקבל את ה“ספר חסידים” שלי. חיה בטוב אתה וביתך מאת שלכם

יוסף

שלום רב לאחי מנדל. לדבריך אחכה. קוצר הזמן שלך איני מבין.

971. אל צבי בורנשטיין³⁴⁰⁰

2.8.1900

ידידי, תמה אנכי על שתיקתך הרמתה ואני איני יודע מה לך ומה אתך זה כבר הימים. חושב אנכי בך ובבדיד[ו]תך ולעתים אני מתפלא על עוז רוחך וגם על עולמך. חושב אנכי כי ליושב הרחק מאדם העיר כמוך רבות מחשבות חדשות על דבר האדם והחיים. חושב כי רק אז אולי יעלה בידינו לדעת מה.

אנכי מצאתי לי בדירתי החדשה איזה מנוחה מעטה. גם שבתי לעבודתי. דא עקא, כי דברי יגעים ומלחמת קיומי קשה. דא עקא כי לי כל האפשרות הדרושה לכל האפשרות שבי.

בימים האחרונים חייתי הרבה וראיתי הרבה מאת אשר לא ראיתי. מסכים רבים נקרעו ואראה את האדם ערום… אינך יכול לשער חיי עתה וכל הסער גם השירה אשר בפנימתי.

ועוד הפעם הנני הרחק מכל השאון. עוד הפעם קשים לי היציאה להשוק הגדול.

מתי יהיה הקץ? אל אלהים הוא היודע.

_______________

מה לך ולשלומך? אימתי תגמור מלאכתך ותצא לחירות מהתלמיד שבך? אימתי תחדול לחלום ותתחיל לחלום? התצא מכאן לעיר אחרת ע"מ לכלות עבודתך?

הקיבלת ספרי האחרון מווארשא, “ספר חסידים”? האחרון אינו נכון. עוד אחד יצא לאור: “ערבַּים” (מעט פ[י]לוס[ו]פיה)³⁴⁰¹

ברגשי כבוד ושלום

ד״ר מי״ב

כאמור הנני מצוא למכירי בכל ערב שבת לפנות ערב.

972. אל צבי בורנשטיין³⁴⁰²

10.8.1900

ערב שבת.

ידידי. שמחתי על דבריך. היום בערב אבקרך בערך שעה השביעית.

מכבדך

ד“ר. מי”ב.

973. אל צבי בורנשטיין³⁴⁰³

11.8.1900

אחר קבלת שבת.

ידידי. צר לי מאֹד שלא עלתה בידי לראותך היום ואנכי חפצתי לדבר אתך בנוגע לך ולי שלא כתמול שלשום. במטותא ב[ו]א אלי למחר לפנות ערב, בשעה השמינית ונדבר דברינו. אינך יכול לשער מהלך חיי בימים האחרונים. לשמע חדשותיך אחכה. ובכן תבוא.

מוקירך מי"ב.

רחובי סמוך להתחנה. בצאתך מהתחנה עליך לפנות לשמאל לרחוב לעאנארדט ושם בקצה בָאים ישר לרחובי, כלומר לצד שמאל.

974. אל צבי בורנשטיין³⁴⁰⁴

12.8.1900

בשבת שלהם

ידידי. אינך יכול לשער רושם דבריך עלי. אני רואה בהם מעין התגלות מדעית. אשרך שזכית לכך.

בלבי עתה סער ושלוה, פחד ותקוה.

חזק ואמץ ואל יפל לבך

ידידך

מי"ב

975. אל צבי בורנשטיין³⁴⁰⁵

14.8.1900

ידידי.

מחר אני נוסע לפ"ה [פרידריכסהאגן], ובשובי אבקרך בשעה השביעית בערב.

ידידך

מי"ב

976. אל צבי בורנשטיין³⁴⁰⁶

14.8.1900

ידידי.

תחת לפנות ערב, אבקרך למחר בב[ו]קר בערך שעה התשיעית ואשב אתך עד הצהרים.

בשלום

ד“ר מי”ב

977. אל צבי בורנשטיין³⁴⁰⁷

16.8.1900

ידידי, בזה שולח אנכי לך מאמרי “דור ודורשיו”, “הנסתרות והנגלות” ע"מ [על מנת] להחזירם לי במהרה. לדעתך עליהם אחכה.

אינך יכול לשער גודל השתתפי עתה בגורלך, וצערי גדול מנשוא שידי אסורות מלהושיע. מצבי כעת תדע די והותר –.

אקוה לאיזה נס בעבורך. ובמטותא להודיעני תכף את אשר אתך. טוב הדבר שיש לך עתה דבר גדול לסבול עבורו.

חיה בטוב וחזק ואמץ.

מ. י. ברדיטצבסקי

978. אל אחד העם³⁴⁰⁸

17.8.1900

ידידי הנכבד.

לא טוב עשיתי לכחד ממך כי הפסוק האחד דרך אגב אודות ספרי הכאיב לי הרבה וגם בעבורך.³⁴⁰⁹ אנכי למדתי מזה רק את אשר אדע משכבר הימים: כמה קשה אצלנו לאדם בדרכו ילך –

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב

979. אל צבי בורנשטיין³⁴¹⁰

22.8.1900

ידידי.

במטותא השב לי את מאמרַי. אגב גררא כתוב לי איך כותבים בלשון אשכנז המלים העברים “שלום עליכם”. מה שלומך? אצלי עוד הדברים יגעים.

ברגשי שתוף וברכת שלום

ד“ר מי”ב.

980. אל צבי בורנשטיין³⁴¹¹

27.8.1900

ידידי. תמה אנכי על אשר לא השבת לי את מאמרַי הנחוצים לי וגם לא כתבת אלי דבר. גם אצלי דברי יגעים ביותר ובכ"ז [ובכל זאת] עוד אוכל לכתוב מלה או שתים.

שלום רב לך מאת

מי"ב.

981. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁴¹²

5.9.1900

אבי יקירי. סלח לי על אשר לא שלחתי לך את ה“ספר חסידים”. לא בי האָשֵם. אנכי כתבתי למו"לי שישלחהו לך והוא לא עשה את הדבר. איזה רושם עשה עליך.

שלום רב לך ולביתך מאת בנך

מיכה יוסף

982. אל מנדל לב (ברדיצ׳בסקי)³⁴¹³

5.9.1900

אחי יקירי. דבריך בסופם לי כספר החתום. בַאֵר לי בארוכה כל אשר לך. כן איני מבין נסיעתך התמידית מהתם להכי.

בדבר אחותינו מצטער אנכי מאד. אנכי הלא רחוק ממקום המעשה; אבל אתה למה תשתוק? והורינו, האין להם עינים בראשם? הדברת עמהם? כתוב לי הכל בארוכה.

הקראת אתה את ה“ספר חסידים”. עוד ספר שישי: “מאמרות” יצא בקרוב לאור ה[י]מני.

טרוד אנכי הרבה בענינים אחרים, כלומר בעבוד[ו]ת חדשות. יושב אנכי הרחק מאדם העיר ובודד אנכי במערבי. אבל לי תקוה רבה לימים יבואו. רצוני לחי[י]ם אֹשר ומנוחת הנפש.

אקוה להיות בארצנו בטח בקיץ הבא.

שלום לך ולרעיתך

אחיך מיכה יוסף

983. אל צבי בורנשטיין³⁴¹⁴

14.9.1900

ערב שבת.

ידידי. מדוע אתה שותק זה ימים רבים? מה לך? הודיעני מכל אשר אתך.

אצלי עוד הדברים יגעים.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב.

984. אל צבי בורנשטיין³⁴¹⁵

20.9.1900

ידידי. דבריך באוני. שמחתי והצטערתי. למחר, בערב שבת לפנות ערב, בשלהי שעה השביעית אתכבד לבקרך.

ברגשי כבוד וברכת שלום

ד“ר מי”ב.

985. אל צבי בורנשטיין³⁴¹⁶

23.9.1900

ערב ראש השנה.

ידידי. שלום וברכה רבה לראש השנה החדשה. חזק ואמץ ועשה כל מה שביכולתך להגיע למה שהגעת. סוף כל סוף, בידינו עתותינו.

עוד הפעם שלום וברכה מאת ידידך

ד“ר מי”ב

שם הסופר:

Johann Bodiker (+1615): Grund-Satze Der Teutschen Sprache

986. אל צבי בורנשטיין³⁴¹⁷

24.9.1900

בראש השנה.

ידידי. סלח לי על תמימ[ו]תך היתרה. האנשים האלה לא יצלחו עוד למאומה. הדבר פשוט: לו היו טובים כי אז לא עמדו במקום [ש]רוצה אתה לקחתם משם. העם כאדם ערב בעד עצמו.

לך ברכה למעשה ידיך. מי יתן שתתחזק ותתאמץ ותהיה לאת אשר הנך.

אצלי עוד הכל יגע.

ידידך מי"ב

987. אל חיים דב הורוויץ³⁴¹⁸

9.10.1900

ידידי, נוסע אנכי מזה בעוד חצי שעה לל[ו]דז ע"מ לקחת לי משם מכתב תעודת מסע לחו׳׳ל על ידי איזה אפשרות קרובה ואשוב לכאן אל יום השבת. דייך שטעו על הגבול ונושים הימני ר׳׳י שקלים, לאמור מאתיים ועשרה רו״כ – מרירתי נגד כל התנאים אשר בכאן אין לשער. אני רואה רק רקבון ופירוד ותו לא. כל אלה הנשמות הטובות המפוזרות זעיר שם זעיר שם, המה רק כצעקות העם הנותרות בעת גסיסתו. לבי מלא כעס ותמרורים, צרה ושירה, איזה מועקה ואיזה הרחבה קשה להביעה. אל אלהים יודע, באיזה רגשות באתי לספרתנו ומה היה בידי לתת לה, והוא גם יודע שכר עמלי, הוא יודע במה אני יוצא. איני רואה אצלנו אפשרות גם בעד איש אחד, מאין יבואו הרבים?

בכבוד

מי״ב

988. אל צבי בורנשטיין³⁴¹⁹

11.10.1900

ידידי.

מה שלומך ומה שלום עבודתך? אנכי עומד על דעתי. אנוס אתה לנסות דבר אל דֶליטש.³⁴²⁰ אבל עליך לשכל את דרכיך. ביד הדבר הזה עתותיך לע"ע [לעת עתה].

לי ימי עבודה רבה ואני גומר ספורי הראשון בשלהי דירחא. ביתר הדברים עניני יגעים מאֹד.

בשלום רב

ד“ר מי”ב

989. אל צבי בורנשטיין³⁴²¹

18.10.1900

ידידי, עוד הפעם אתה מקשה לילד איזה דברים אלי אוד[ו]תך.

אצלי אין כל חדש, רק כי גמרתי ספורי ועלה לי יפה. אני מעתיקו עתה ואמסרהו בשלהי דירחא.

שלום רב ממכבדך וממוקירך

מי"ב

990. אל צבי בורנשטיין³⁴²²

23.10.1900

ידידי. עדיין אתה עומד במרדך ואין אתה משמ[י]עני דבר ה[י]מנך. אתמול נסיתי לדבר אוד[ו]תך באחד ה“חלונות הגדולות” – לנו אין תקוה ה[י]מנם, פנה אליהם.

אצלי הדברים יגעים מאֹד.

ידידך מי"ב

991. אל אחד העם³⁴²³

23.10.1900

ידידי הנכבד.

קבל ברכה לחדוש פעֻלתך³⁴²⁴

מאת מכבדך ומוקירך

ד“ר מי”ב

992. אל מרדכי אהרנפרייז³⁴²⁵

23.10.1900

שלום לך ולרעיתך.

בעד ברכתך תודה. דבריך המעטים הביא[ו]ני לידי מחשבה הרבה ע“ד דרכך לפרט דברים כמעט לא החִלוֹת עוד אותם, בעוד אשר על מעשים של אחרים כבר נעשו תעבור כמו לא היו. – הענינים רבים ואני בוחר לי את השתיקה מהכאוּב ע”י בירור. אבל אנכי בא בזה רק לפרט צערי הגדול, בשמעי שגם בני אדם שכמותך יודעים למדי מהות הבסיס עליהם יושבים ושבשום אופן לא התחילו מחדש את אשר כבר נעשה אצלם, באים לגדל עוד אלה לזה. בתי מקלט לרבנים מאנשים שכמותך הוא עו[ו]ן פלילי בזדון, ראוי לקרוע אליו [עליו]. אנכי איני יכול אחרת.

אצלי אין דבר, רק שאקוה לכלות לראש השנה שלהם עבודה אחת גדולה מונחת הרבה על האבנַים. יתר עניני יגעים –

ברגשי צער

מי"ב.

993. אל צבי בורנשטיין³⁴²⁶

24.10.1900

ידידי.

אינך יכול לשער, עד כמה הצטערתי למקרא דבריך; וביותר בשעה שגם אנכי כמעט טובע בים ואני לוחם מלחמת קיומי עד פרוטה… זה שנתים אשר לא באו עלי ימים רעים כאלה בנוגע לענינים כאלה, בעוד שלאידך גיסא הנני העשיר שבעשירים. הדו-פרצופים הללו שבמזלי, דאגותי מיום ליום, בדידתי הרבה ואי-עזר בשעה שהכל תלוי בעבודתי עתה, רצוני [לומר] בגמר עבודתי, הכל הכל מביא אותי לידי מין צער, איני יכול להביעו אליך. ואתה הלא תדע, שדוקא בשעה שהנפש רָמוֹת מִלֵלָה עלולה היא לצער ויגון, רק השמש [ה]זורחת עוד מועילה לי, בימים מעוננים גם אנכי מעונן יותר מדאי, וביותר בשעה שאני קם משנתי ואפתח עיני לעלמא הדין…

רעיונך לכתוב למייבוים³⁴²⁷ אינו נכון. אתה אינך מכיר אנשים כאלה. רעים המה, וביותר עלולים להנחיל אדם רק תוחלת ממושכה. ומה גם עליך לדעת כי אנשים בינונים ממין הזה אינם מבדילים בין איש לאיש, וכל מבקש עזר – הוא אצלם בבחינת ד"ר רבבינער רחמנא ליצלן…

יותר היה נכון היה מַרתין שריינער,³⁴²⁸ אליו יכול אתה גם לבוא. אבל מתירא אנכי שיותר יספר לך מעניניו משישמע עניניך. ומה גם הוא בעצמו אינו יכול לעשות מאומה, הוא פונה רק אל הרב רעו ד“ר. ווייס ובכן הכי יותר מכלי שני – וכאמור המה מבטיחים וימשכו אותך ימים וח[ו]דשים. איך שיהיה תוכל לנסות אליו דבר. אצל איש ת”ח [תלמיד חכם] כמוהו עכ"פ לא תשפיל כבודך. לבנות עליו ביותר לא נכון.

ע“ד ה”חלונות הגדולות" במקומות אחרות נסיתי אני בפה ולא עלתה בידי. המה שומעים, מניעים בראש, מבינים את הענין לפי שעה ואח"כ שוכחים את כל הענין ושבים לסורם.

עוד נסיתי היום, רצוני [לומר] הרש[י]תי לי לעשות מבלי שאול את פיך לפנות עוד בכתב אל מקום אחר בו אקוה למצוא אֹזן קשבת; הרשתי לי להציע ענינך בכלל [ביקוב?] כי הדבר נחוץ מאֹד. לפי שעורי רק אותו מקום העברי יכול להושיע לך לזמן קצר, באופן שתוכל לסדר עני[נ]ך בעד דֶליטש וכו'. והוא יעזור לך אח"כ בראותו את הברכה אשר בך.

והיה אם לא תקבל עד ר"ח שלהם הבא עזר מפורש, אז אנוס אתה להַסיח דעתך מכל הקהל הזה ועליך לפנות לדליטש ישר. רצוני [לומר] אנוס אתה לעשות זאת וחובתך לעשות זאת למרות רצונך וטבעך.

הענינים אשר לפני איש קדושים המה מאֹד, בהם המטרה מכשרת את האמצעים בלי כל ספק. יותר נכון עלינו להביא לענינ[נ]ו אשר נחפוץ כל הקרבנות שבעולם וגם קרבנות נפשינו.

תבין למדי עד כמה ישבתי על מדוכת אותה שאלה וגודל צערי על המ[ו]עקה הזאת. אבל המזל אין לשנות. עשירים אנו מצד זה ועני[י]ם אנו מצד זה. אין לך טרגדיה יותר גדולה מזאת להיות כהן והדיוט, מלך ועבד…

צא ולמד שאנכי כנביא הנני לפרקים לעמי וארים כשופר קולי על הנגעים והפגעים.

תבין למדי עד כמה דרושה לי קומה זקופה וידים נקיות.

994. אל נמען לא ידוע³⁴²⁹

24.10.1900

אדון יקר.

עם כל ישבי עתה הרחק מאדם העיר, הנני מרשה לי, נשען על מדת טובו, לפנות לכבודו הרם בענין אחד נחוץ מאֹד, נוגע לקיום איש בחומר וברוח, באופן שלא היה עד כה כמעט.

וזה הדבר: אחד ממכירי הרחוקים, בן אשה אלמנה מנפות אשכנז אשר ברוסיה יושב בכאן זה איזה שנה ומשתלם בבלשנות לבני שם ועתיקותיהם. הוא עִוֵר בעינו ואִטר ברגלו, ואותו דבר מחזיק אותו בחדרו שבו יושב על התורה ועל העבודה. ע“י התמדתו היתרה וכשרונו החדושי, עלה לו לגלות באותה שנה חדשות ונצורות בכל עולם המדעי הזה, בשתוף לשונות בני שם להאינדאָגרמַנים, בשרשי שפת עבר, ביסודי הא”ב והקוילשריפֿטען³⁴³⁰ ובכל הענפים הרבים בנוגע לקורות הדתות וכו'. הענינים כל כך גדולים ורחבים, עד שדורשים עבודה רבה וסדור כל החדושים הרבים המהפכים כל קערת השיטות המפ[ו]רסמות על פיהם ובונים דרכים חדשים. – גם בתור השערות לחוד רב טוב צפון בהם ויביאו ברכה רבה. אנכי הצעתי לפני[ו] כי יציע חדושיו לפני האקדמיה למדעים; וגם הפר[ו]פסור דֶליטש, שיודע ה[י]מנו רק מעט, בקשוֹ מאֹד להציע לפניו חדושיו בכתב. דליטש חרש הוא ואינו יכול לשמוע הרבה.

אבל מצב החומרי של אותו האיש כל כך ברע הוא, עד שאי-אפשר לו בשום אופן לעבוד מה והוא חי חיי צער וחֹסר ממש זה ימים רבים.

בכל ימי שבתו בכאן שלחה לו אמו האלמנה איזה סכום קטן לחודש, בו התפרנס בדוחק; אבל עתה נשרף ביתה וענינים משפח[תי]ים רעים לא יתנו לה עוד לעזור לבנה הגדול.

הוא לא קבל עזר מעולם ואינו יודע בכאן איש, גם מטבעו אינו יכול לפנות לשום איש. כבודו הרם הלא יודע התנאים אשר בכאן ואת האזנים למקרים כאלה. וזאת הוא הדבר, אלצני לפנות לכבודו הרם ולהציע לפניו כל הענין יכול לשערו מדברי אלה.

אם רק אפשר בידי כבודו להמציא ישר להאיש הזה (שמו ומגורו Cand. Bornstein. Berlin N. Zehdnickerstr. 5) עזר לפי שעה, לכל המאוחר עד ראש חודש הבא ועוד עזר עד ראש השנה שלהם, באופן שיכול לסדר חדושיו ועבודתו בעד בית מדרש העליון יקיים נפש ותורה בידה. הענין הוא יוצא מן הכלל ורב מאֹד.

בבקשת סליחה על אשר אטרידו ובתודה למפרע

אני חותם בשלום ורגשי כבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

P.S. יכול לקבלני ביום השבת

995. אל צבי בורנשטיין³⁴³¹

27.10.1900

בשבת שלנו.

ידידי. דבריך באוני. עוד הפעם חזק ואמץ! חובתך לעשות זאת. שַׂכֵּל את דרכיך והחזק בהאמצעים המובילים אותך אל מטרתך, אל תֹכן חייך. לא הראשון ולא האחרון אתה בזה –. איך שיהיה אותו האיש הוא הטוב שבכֻלם, באשר הוא ת"ח באמת. השייכות של ילסקי³⁴³² אליו אין כל שחר. הודיעני בירור הדברים מהרה.

אצלי אין כל חדש, הכל כמקודם: עֹשר ועוני.

ידידך מי"ב.

996. אל ליאו מוצקין³⁴³³

3.11.1900

אדון נכבד,

שמעתי כי קרך אסון בדרך. אשמח לדעת כי שלום לך.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד"ר מ.י. ברדיטצ’בסקי

997. אל צבי בורנשטיין³⁴³⁴

10.11.1900

ידידי.

אשמח אם תודיעני שכבר כתבת שני המכתבים וכו'. מה שלומך? אצלי עוד הדברים יגעים ועבודתי קשתה מעט. רושם ספורי עליך חזקני מאֹד.

בהא. צ. ד. י. [אלגמיינע צייטונג דעס יודנטומס] ישנו איזה מאמר אוד[ו]תי.³⁴³⁵

בשלום וברכה

ד“ר מי”ב.

998. אל מרדכי אהרנפרייז³⁴³⁶

10.11.1900

שלום לך ולרעיתך.

טעם הטוב נהוג רק בענינים משפח[ת]יים; ביתר הדברים אומרים הכל בין בפנים בין שלא בפנים, בין לקרובים [בין] לאלה שנעשו רחוקים. כך אצלי. מלבד זה שכחת כי בדבריך הקודמים מצאת לנחוץ להודיע לאותו הזר שעבודתך לא שדה רבנית רק אחרת. חושב אנכי שרשאים ואנוסים אנו לומר לאיש כזה: למה אתה בא להעמיד לנו דור כזה, שיהיה צריך להודיע לחברו: אל תחשדני ברבנות!

בדבר הגדתך בפומבי, הכל הכל – תדע מעצמך כי איני יכול רק [אלא] לשמוח, יהיו הדברים איך שיהיו; אבל האופן להשמיע זה בלשון: כבר שתקתי יותר מדי! הביא אותי לידי מחשבה. – אשמח, אם תביא את [הדכות?] לנוסח כזה.

צערך דרך אגב לא ידעתי מהותו. אחרי כל הנצחונות וכו'. אלה הדברים שאנכי מבקש אין להם שיכות לעניני דארעא, במובן שאתה חושב אוד[ו]תי.

פריש עודנו בקיל.

בברכת טוב

מי"ב.

999. אל צבי בורנשטיין³⁴³⁷

14.11.1900

ידידי. צר לי על אשר לא עשית את דבר השני. הענין נחוץ מאֹד ולמה תחמיץ? גם אותו הענין של ק.³⁴³⁸ אינו אצלי בשלילה גמורה. המטרה מכשרת את האמצעים, ולא מבעי [ומה גם] אצלך שהנך גם דתי באיזה מובן.

בערב שבת בערב אקוה להיות אצלך, בשובי ממורי בפֹה. עבודתי מתהלכת בכבדות מאֹד על יד דברי היגעים…

ידידך מי"ב

כתוב לע"ע את המכתב לדֶליטש.

1000. אל צבי בורנשטיין³⁴³⁹

19.11.1900

בשבת שלהם.

ידידי. בלכתי ה[י]מנך חשבתי לכתוב לך ארוכות. אבל איני יכול עשֹה את הדבר עתה. תבין מעצמך מה שאני חפץ להגיד לך בעניניך. לפי דעתי עברה גדולה היה הדבר מצדך לדחות את השעור. אותו דבר היה מקשר אותך מעט עם העולם הח[י]צוני והיה נותן לך את האפשרות להתקיים בכאן עדי יעבור זעם – אם אפשר לך עוד להיט[י]ב את אשר הרעות, הרי טוב. איך שיהיה הִשמר לעתיד ואל תניח כל אמצעי אשר יוביל אותך למטרתך. חייב אתה להביא גם אותך לקרבן בעד קיום דבריך. כך עושים ורק כך מתקיימים.

כתוב את המכתב לדליטש. בעיני אותו דבר הוא לך לפי שעה התקוה האחרונה. כבֹש אותה לך בכל מה דאפשר לך. אני משביעך להניח עתה טבעך להתרשל ולהתבייש. הדבר נחוץ מאֹד. קיומך אתה וקיומך דבריך עומדים על זה. השתדל והשתדל וחזק ואמץ.

ידידך מי"ב.

1001. אל צבי בורנשטיין³⁴⁴⁰

29.11.1900

ידידי.

לק. [קלמפרר] כתבתי. אבקשך מאֹד לכלות את אשר לפניך ולכתוב לדליטש[.] ענין ההוראות שעות נהירא לי. לעת מצוא המצא לי במטותא מכתבי שבידך ע“מ להחזירם לך אח”כ.

לבי עוד מפוזר ושרוי בצער.

ידידך מי"ב

אבדתי הפתקא. רשום לי עוד הפעם: שלום עליכם באותיות אשכנזיות

1002. אל צבי בורנשטיין³⁴⁴¹

7.12.1900

ערב שבת עם חשכה.

ידידי. אחכה לגמר עבודתך ולכתיבת מכתבך. אולי יבוא סוף כל סוף איזה שִנוי במצבך. הנגע גם הפעם ק. בשמי? ושעורך?

עבודתי מתהלכת בכבדות גדולה. הנני שקוע בה הימים גם הלילות. בשאר הדברים הנני מתעצב לפרקים. הנני כארי סגור…

בה“וואסחאד” בא תרגום מספורי “דאַנעבען”.³⁴⁴² ב“ספר השנה” כבר נכרז על מאמרי “ארבעה הקדמות בנוגע לספרות היפה”,³⁴⁴³ אבל לא הופיע – בעוד שה[ו]דפס כמעט חלק גדול נגדי ומאיש אחד בשתי פעמים…³⁴⁴⁴

שלום רב לך מאת מוקירך

מי"ב.

1003. אל צבי בורנשטיין³⁴⁴⁵

17.12.1900

ידידי.

השלום לך? הכבר כתבת לדליטש עצל קדוש! אצלי הכל כמקודם, רק שעבודתי כבר נעשתה רובה. גם ברומני הגדול עשיתי פסיעה גסה ואקוה בטח לכלותו בקיץ הבא.

ידידך מי"ב

1004. אל צבי בורנשטיין³⁴⁴⁶

19.12.1900

ידידי.

במטותא הודיעני תרגום המלות: יפת תֹאר ויפת מראה – סליחות – מזוזה.

מה אצלך?

שלום מאת

מי"ב.

1005. אל צבי בורנשטיין³⁴⁴⁷

20.12.1900

ידידי. שכחתי לשאול עוד אותך לתרגום המלים “פאות” אצלנו.

בשלום

מי"ב.

1006. אל צבי בורנשטיין³⁴⁴⁸

25.12.1900

ידידי. למה אין אתה מכלה דבריך ומכתבך. אין מלה בפי להביע לך כמה יחרה אפי עליך. החובה להוציא אל הפועל את אשר כבר יצרנו, היא עוד גדולה מהיצירה בעצמה, חזק ואמץ וגמור הכל.

אצלי דברי יגעים מאֹד.

ידידך

מי"ב.

1007. אל צבי בורנשטיין³⁴⁴⁹

29.12.1900

ידידי. צר לי מאֹד על אשר איני יודע ה[י]מנך דבר. מדוע אינך כותב לי כל עיקר? אימת[י] תכנס? אצלי דברי יגעים[.]

בשלום

מי"ב

1008. אל צבי בורנשטיין³⁴⁵⁰

26.12.1900

מוצ"ש.

ידידי, שתין פולסין דנורא [שבטים של אש] לא יספיקו לעצלותך. הרי אתה מתחייב בנפשך ובנפש דעותיך ומחשבותיך שלכך נוצרת. הנני משביעך, התאזר חיל והיה לאיש מפלס לו נתיב בחיים, לוחם בעד חייו.

כתוב כל מה שנחוץ לך. אני מעמיד הרבה על דליטש. בידו תשועתך.

עבודתי נעשתה רובה. בשאר דברי עניני יגעים מאֹד. אור וצער, אור וצער ותו לא מדי.

בשלום רב, חזק ואמץ

ידידך

מי"ב

עוד הפעם: כתוב ועשה כל מה שנחוץ בעדך. אני משביעך עוד הפעם.

1009. אל צבי מלטר³⁴⁵¹

[1900]

בשבת שלנו בבֹקר.

להד"ר. ה. מלתר.

עוד אתמול בלילה חפצתי לכתוב אליך. אבל עיף אנכי הייתי מפני הטלטול מהָתֵם להכי. דברי המה כחוב בעיני, אם הם לפני השורה או עם השורה; אחת הוא –.

יודע אנכי על נכון כי מעט בכלל והרבה בפרט חצצו טעותים בינינו ואי-אפשרות הבנת איש את רעהו בתנאים ובמקרים שונים בזמן אחד. גם אמרות ובטוי[י]ם קשים, הכרות רעות אינם דיים לעקור לגמרי את אשר כבר נעשה בנפשות שני אנשים, אם תקרא לזה ידידות או דבר אחר. איך שיהיה לא יהיה לך כל צדקה לנתק את החבל באופן רחוק מהאלפא ביתא גם קצת מערבים. חייב היית לדבר אתי לפני צאתך דבר ולדעת אשר בינינו ושלא לקחת בצלחתך רושמים היו רק בחוגך, אבל אינם שלך. אולי די לך הדבר שדברים לא פללתים סערו אותי בימים האחרונים, והביאו אותי גם הלום. גם אז בלכתי לפני בואך מארוחת הערב, דבר פתאומי עמד על הפרק שלא יכולתי לדחותו.

מאמין אנכי שבימים לא רחוקים תדע אחרת מאשר תדע עתה מאתנו. החיים קשים וגלגוליהם רבים ואֹזן בני אדם קרובים מעטה – האחריות בעד ידידות, גם בעד אותה שהיתה, גדולה מאֹד; ולא מבעי [וקל וחומר] בעד אנשים בודדים בארץ לא להם, כבר חיו הרבה יחד.

מאמין אנכי גם באיזה ש[ו]תפות מעשית עברית, רצוני בתור שִלום חוב התולדי שאנו משלמים ע"י פדות מעשינו אם מעט אם הרבה; ושהקפו מקרב גם אנשים רחוקים מעט שכם אל שכם. גם בלי קחת טובה לעצמנו הננו החלוצים, אם נרצה אם לא נרצה, אם תקרא לזה ספרות או חיים או מזל קבוע.

בעד שני הדברים האלה אנו עַרֵבים וגם יתרים המה על כל אשר עבר בינינו בימים האחרונים. שלי מרובה משלך.

איך שיהיה, מכוער פרוד כזה שהיה משנה עכ“פ את צורתו עפ”י דברים מעטים בין איש לרעהו. שלי אני עושה בהציע לפניך לבוא אלי היום בבוא הערב לדבר דברינו. איך שיהיה – לא נפרד כאויבים, דברינו יהיו שמורים אתנו, והשתוף השני לא יפול למשואות, מודעה ע"ד ספרך אצלנו נמסרה כחפצך.

ברגשי צער

ד“ר מי”ב.

1010. אל צבי מלטר³⁴⁵²

[1900]

IV

אזור חיל והתחזק. התגבר על הכל ונצח את העבר. העבר יוביל אותך לעתיד.

חיה בטוב והיה שלום, בא למנוחה. עוד יהיה הכל בטוב. אנכי מאמין עד רגע האחרון.

שלום רב ומנוחה –.

מרגוע ומרגוע, חִזוק וחִזוק. עתה הגיע העת שתהיה לאיש. התאזר חיל, חזק ואמץ. חשוב גם היטב את דרכיך, בידך עוד עתותיך.

אינך יכול לשער המית רוחי כעת. אה אשר ראיתי בימים האחרונים וראיתי גם יחד, יספיקו לשיר השירים ולקהלת גם יחד.

1011. אל נמען לא ידוע³⁴⁵³

[1900–1899]

אדוני היקר.

אחרי כתבי אליך באוני “המגיד” מאתך. תודה לך על אשר זכרת בדבר. וגם גורם בדבר היית, אחרי שרק בקולך שמעתי לשלוח אותה מחאה ברבים.

שכחתי להעירך כי מהעידנא והילך, בימי העבודה [ש]לי הנני בכל יְמות החול מצוי בביתי בצהרים מן השעה השנית עד הרביעית (2–4)

שלום ומנוחה

בדרישת טוב

ד"ר מ. י. ברדיטצבֿסקי

מוצ"ש –

1012. אל נמען לא ידוע³⁴⁵⁴

[1900]

מוצאי שבת שלהם.

אדוני היקר. בפנותי עתה להשיב לבן-אב[י]גדור וקראתי עוד הפעם את מכתבו האחרון מצאתי שנושה בנו מלבד החמישים רו“כ בעד המודעות מאה רו”כ ע“ח [על חשבון] ההדפסה, אחרי שאין אפשר בידו לחַכות. אינך יכול לשער [ש”ד?] בגלל הדבר הזה. גם אצטער מאֹד שמלבדך אנכי מלבדי אין איש ישא את המשא – אולי יכול אתה לכתוב ליפֿה ולמֶלניק ולפוזנר השני. השתדל למהר כל עמלך במה דאפשר לך, חוב רוחני על[י]נו לשלם לו במוקדם האפשרי ואנכי גם להשיבהו איני יודע.

אותם המקרים הקטנים שאולי גדולים המה יעציבו אותי מאֹד. רואה אנכי מעמדי והאנשים אשר אתי והנני מלא יאוש. קשה עלי עתה המלחמה יותר מאשר לפנים וקצתי בנפשי במין עשית תולדה באותה מובן שאנכי עושה אותה היום. לי דרוש אויר יותר רחב וחוג אנשים, חוג עבודה ומעשה ובידי אין מאומה בעד מקום ומעמד נכון ימלא אותי ואת צרכי נפשי. לשבת בודד אין אפשר לי ולעשות אי אפשר לי. התנאים לעשיה כל כך קשים, כל כך רחוקים ה[י]מני עתה עד שקשה עלי כל פסיעה ופסיעה, יותר נכון קומתי זקופה בעד אלה הפסיעות וכל אשר בי מתקומם נגד אותו השעבוד.

איני יודע מדוע היום הנני אומר באזניך את הדברים האלה. זה התכנס בי וזה כמה יעשה עלי הדבר זה כמה.

מתירא אנכי להודות לי בחשאי שאולי החֵרות הפנימית אינה מועלת כֻלה בלא החֵרות החצונית. מתירא אנכי להסכים ליאוש, הגדול לפרקים שיאמר לי אפס מעשה ואין איש. ונפשי תמלא לפעמים חרון וצער גם יחד על אותו החָרון. אולי אתה מן היחידים שתבין מהלכי וכל אשר לי; וגם אתה משועבד לדברים היו צריכים להש[ת]עבד לך, אולי קורא אתה דברי באותה שעה, דברי החוצבים להבות אֵש ותשמח לפרקים; אבל שכֹח תשכח באיזה תנאים באה האפשרות להוציאם אורה וכו'.

אינך יכול לשַעֵר צערי ויאושי לפרקים.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר. מי”ב.

P.S. ספורַי יצאו לאור בטח בעוד שבועַים, בסימנים ע“ז, ע”ח.³⁴⁵⁵ היום הופיע ע"ה, כלומר גמר ספרו של כלוזנר.³⁴⁵⁶ אינך יכול לשער כמה שרלטניה ישנה בשם, בפרק האחרון הוא מציין את עצמו, את פֿרישמן, את אחד העם, בן יהודה ובריינין שנתן מקום הגון במאספו ממזרח וממערב למדעים כוללים – ד' ישמרני.

אולי חושב אתה את הדברים לקטנות וכו', אבל אצלי הדבר גדול ונוגע הרבה. את האנשים האלה ראוי ליַסֵר ולהכות אותם בשוטים ממש.

אינך יכול לשַעֵר כמה חימה בקרבי עתה על כל מין הכתבנים האלה והשרלטניה בדברים שבקדושה, ורק שני דרכים ישנו או לקפוץ בתוך הגלים בכל אשר בנו או לסגת אָחור לגמרי. בכלל מלא אנכי יאוש ואיני מאמין באיזה תחיה מצד האנשים ההם.

ע"ד הוצאה שלנו חשבתי וחשבתי ומצאתי שכל עוד לא יהיה לנו בסיס חומרי הגון לא נתחיל מאומה באחרים, לעשות או לא לעשות.

עוד הפעם אני חושב הרבה בדבר אספת מכתבי להוציאם אורה בתור כתבי בודֵד. במטותא המצא לי אלה שבידך עד האחרון.

חיה בטוב ושלום וכלה את עבודתך.

1013. אל חיים דב הורוויץ³⁴⁵⁷

[1900]

אדוני הנכבד. בקבלי את “האשכול” לא יכולתי להתאפק ואשים עיני בספורך המוחרם ה[י]מני – צדקתי למפרע.³⁴⁵⁸ רק עד אותה מעשה של דריפֿוס בהדברים שירה ומכאן הילך, אולי תדע מעצמך – בהקדמת אותו ספור ובשלהי ספורך ויבך³⁴⁵⁹ מצאתי דברים יָפים; אבל איני יכול לכחד כי אותה “בכיה” היתה יכולה להיות יותר יפה. בעיקר שבעתי רצון מעט.

בק[ו]רתו של מר פוזנר אמנם ישרה היא, כלומר יראה בה איש ישר רוח; אבל היא מימית מאֹד יותר מן השעור.³⁴⁶⁰ אולי עוד יבוא אותו היום שבו יראה ערך טענותיו כדברי המתחיל: וכשאני לעצמי. האמת: היטב חרה לי הדבר, בני אדם שכמותו היו עושים יותר טוב לו התחילו בשאלות ולא לבוא תכף בתשובות ודא[י]ות בעיניהם כאולי דבר מובן מעצמו שהכל ישר וקים והדבר כך הוא. למראה פשטנות כזאת איני יכול רק להצטער.

בלי ספק גם קראת מכתבי הצעיר להזקן ומכתבי הזקן להצעיר ע"ד הספרות החדשה.³⁴⁶¹ חושב אנכי שנכון הדבר ששניהם יבלעו אחד את חברו ויחנקו את עצמם. אלי אלי! מי יכול עמוד בפני מימי[ו]ת כזאת?

בהקדמתו של כלוזנר ל“האדם הקדמון” שלו ישנו תמימות של חוצפה שלא נוכל רק לקרוע עליה.³⁴⁶²

בכל יום ויום יודע לי הצורך לבמה תמידית להלקות ברצועה…

בחדר ילדים של בריינין שמתי רק עיני.³⁴⁶³ מדוע לא מתביש האי גברא ה“לוקח את פיו מלא” לגבי אחרים לבוא בדברים כאלה.

וכל ה“אשכול”? לעת אחרת.

ברגשי כבוד ושלום

ד“ר מי”ב.

השלום לך ולעבודתך? צויתי לבן-אב[י]גדור לשלוח את הספרים להאנשים אשר רשמתי לו – כת[ו]בתו של [חנא?] כבר אני יודע.

בשבוע זאת החל המשלוח או יָחֵל. אנחנו נקבל בעוד ימים; אחרי שהדבר ישלח בצרור.

חיה בטוב וגמור מלאכתך

1014. אל דוד פינסקי³⁴⁶⁴

[1900–1899]

ידידי היקר

היום בקרנו אתכם, אנכי ופריש וצר לנו שלא מצאנו אתכם. היו בטוב! מדוע לא השבת לי את מאמרי? הוא נחוץ לי מאוד.

שלכם

מי"ב

1015. אל דוד פינסקי³⁴⁶⁵

[1900–1899]

ידידי,

שבתי מהחזיון “פרידנספעסט” [חגיגת השלום] ומצאתי קרטיסך. צר לי מאד שלא מצאתני בשובי לביתי.

נזדמנתי את הד"ר מרטין ציקעל³⁴⁶⁶ (ברלין 11, אנסבכערשטר. 2 גארטענהויז 2.) וספרתי לו מחזיונך. מַלאַכותו לפרסם דברי חזיון על הבימה, (הוא הציג גם חזיונו של מטרלינק ובקשני שתואל נא בטובך להקרא לו את חזיונך. הוא מצוי בביתו מן 5 – 2.

ברגשי כבוד ושלום לך ולביתך

ד“ר מי”ב

1016. אל צבי בורנשטיין³⁴⁶⁷

3.1.1901

ידידי, הכבר כתבת לד. [דליטש?] אימתי תעשה את הדבר? מה שלומך ומעמדך. השִלש פלוני? אצלי אין כל חדש. בט"ו דנא אכלה עבודתי. יתר דברי יגעים. –

ידידך

מי"ב.

1017. אל צבי בורנשטיין³⁴⁶⁸

7.1.1901

ידידי.

מאמין אנכי מאֹד עתה במה שתחפוש ותמצא. איני יכול לכחד: הדברים יתרים על אשר פללתי. בהבנה [ש]הכל מידך יפתחו לנו שערים חדשים. הנני כופל ומעשֵׂר דברי: הולַדתָ. עתה בא העת למצוא ערש. לפרוק. עשה כל מה שתוכל לעשות. מאותו האיש אני מקוה הרבה, רצוני [לומר] גאולה שלמה, אם רק תכלכל דרכיך במשפט. היה חכם מעט בעניני דרך ארץ. מקוה אנכי שתבנה ואעזֹר גם אנכי מעט על ידך. אולי יבואו הימים ועבודתינו תצרף. גם אנכי בבחינת הרה אנכי וגם מוליד חדשים לבקרים.

חזק ואמץ והודיעני מהרה אחרית דבריך.

ידידך

מי"ב.

1018. אל צבי בורנשטיין³⁴⁶⁹

10.1.1901

ידידי.

והיה לאות על ידך על כֹח החיים אשר באותם הדברים המכונים אצלנו תנועות והתעוררות אספר לך גופא דעובדא. אתמול קבלתי הזמנה בכתב לקחת חלק במוסד הת"ח [תלמידי חכמים] שאמרת; ושם נאמר שאחד מראשיה יבוא אלי באותו יום למלאות הדברים ולברר לי את החפץ. מובן הדבר שאין קול ואין קשב. אנכי השבתי: די לי להפקיע את עצמי. כל ההזמנות וההכנות להכשיר דור לחשוב; ואותם שכבר ישנם בודדים בקרן זוית. חשבתי בי ובך.

הכלית את דבריך? עשה הכל בעדך ובעדי. ימי המעבר האלה קשים לי כקריעת ים סוף, פשוטו כמשמעו. גם שירתי מתהלכת בכבדות ע"י הענינים האלה.

בכבוד ובברכה לגמר דבריך

מי"ב

1019. אל צבי בורנשטיין³⁴⁷⁰

15.1.1901

ידידי,

השלום לך? הגמרת ענינך? אימתי אתה נוסע לביתך?³⁴⁷¹

אצלי קשים הדברים מאֹד, יותר מאשר היו עד כה –.

בשלום וברכה

ד“ר מי”ב

1020. אל צבי בורנשטיין³⁴⁷²

16.1.1901

ידידי,

מצטער אנכי על אשר בכל העת ההוא לא לקחת לך מועד להודיעני איזה דבר אוד[ו]תך. מה אצלך? הכבר שלחת? הפטרת את דירתך אתמול? היש לך תקו[ו]ת. עתה תמה אנכי על עוז רוחך. מעת שדברי התחילו להיות יגעים ביותר, כלומר לירֹא מעם ראשון לראש חודש,³⁴⁷³ כמעט איני יכול לעבוד. מה יהיה?

ידידך מי"ב.

1021. אל צבי בורנשטיין³⁴⁷⁴

17.1.1901

ידידי,

הדבר לא אמת, חכיתי למוצקין אז כל היום ולא בא. לכשתלך, אמור לו זה ול[מרטין] בובר. הודיעני מזה. באותו דבר שלך אני מצטער מאֹד וכמעט איני מבין מהות הענין ומהלכו. איני מבין מדוע תאריך ימי הלחץ שלך בלא דבר? הנני משביעך שתחל לסדר ענינ[י]ך בכל כחך בו ביום תקבל דברי אלה. עשה הדבר למעני.

לי עתה קשה מאֹד. אנוס אנכי לכלות עניני עד ר“ח הבא. ופזור נפשי גדול ע”י עניני היגעים. בו הכל תלוי, כלומר עתידי הקרוב וע"י איזה ענין נתחדש אצלי, איני יכול לדחות עוד. – תקותי על הימים הטובים לא נכזבה גם אצלי גם אצלך. אבל הענינים צריכים עתה בלי שום כל דחיה. –

הנני משביעך עוד הפעם לכלות את הדבר עוד בשבוע זה ולהמצא לד. לשבת שלהם, למען יהיה פנוי לקרות את דבריך. עשה מה שאתה יכול.

ברגשי כבוד וברכה, חזק ואמץ!

מי"ב.

מר נ[ו]רדוי כבר שפך ק[י]תונו על פני.³⁴⁷⁵ בהמליץ נדפס כי הצעירים אינם מבני ישראל.³⁴⁷⁶

1022. אל צבי בורנשטיין³⁴⁷⁷

21.1.1901

ידידי,

גמרתי את עבודתי. למחר אבקרך אחרי הצהרים או לפנות ערב. חכה עלי כל העת ההיא.

ידידך

מי"ב.

1023. אל צבי בורנשטיין³⁴⁷⁸

23.1.1901

ידידי,

ב[ו]בר הצטדק לפני כנהוג. ראה לגמור את הצעד אשר לפניך, גם כאשר תהיה אנוס לבוא לביתך. בדבר הדיני ממ[ו]נות גמור הכל במוקדם, לבי לא ינוח. בכלל קשה עלי מאד הכל – דא טוב, שספורי עלה לי יפה מאֹד.

לגמר ענינך אחכה בכליון עינים.

ידידך

מי"ב

1024. אל צבי בורנשטיין³⁴⁷⁹

28.1.1901

ידידי,

מצטער אנכי על אשר לא עשית בקשתי להודיעני משלומך ע"מ להרגיע את רוחי; וגם אנכי כלוא עתה אל ביתי זה יומַים. מקוה אנכי באת אשר לפניך שהכל יעבור ותש[ו]ב לאיתנך במהרה. לנו אין הזכות להחלה או לחלות. איך שיהיה שמור את עצמך ועשה כל הנחוץ בעדך.

אין אנכי יכול לכחד כי דבריך בין השטין באותו דבר הכאיבו לי מאֹד ולא האמנתי למשמע אזני. ככה לא יחשֵב על קדשי בני לויה. אותו דבר לא אסלח לך לעולם.³⁴⁸⁰

סתרי לבי ומצבי כעת, אל אל[ו]הים הוא יודע.

ברגשי צער ושלום

ד“ר. מי”ב.

1025. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸¹

31.1.1901

ידידי,

בגוף הדבר עוד הרבה לעת מצוא. איך שיהיה, כתוב לי אם כבר קמת. גם אנכי איני בריא כל צרכי וגם שמרתי את ביתי. בנוגע להחומר כלו לע"ע כל הקצין ואיני יכול להושיע לי. עשה כל מה שתוכל. אולי יצא לנו רֶוח והצלה. אבל מהר, השעות יקרות.

השתדל לגמור הכל ולברר מצבך. הננו סובלים וסובלים אבל יש שהסאה גדושה ולא נוכל לסבול עוד. –

הנני כלוא אל שֻלחני לשכלל את עבודתי. אמסרה בקץ שבוע הבע"ל [הבא עלינו לטובה].

מכאב ראש אקצר.

בשלום וברכה

מי"ב

1026. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸²

1.2.1901

בראשון שלהם.

ידידי,

ה' ב[ו]בר בקרני בדבר העתון החדש. תשובתי על זה תדע.

הנני מחכה כל היום על איזה נס מן השמים והוא לא בא. איני יודע מה לעשות?

השלום לך? היש לנו תקוה ה[י]מנך?

ברגשי ברכה ושלוה

מי"ב.

ספורי עלה לי מאד יפה.

1027. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸³

2.2.1901

ידידי,

דבריך הביאו אותי לידי צער. וגם ידי אסורות. – עוד שקוע אנכי ראשי ורובי בגמר ספורי, באשר השעה דחוקה מאֹד. גם לי קשה מאֹד לפי שעה. וביותר ששאלה החומרית דוקא בעידנא הָדֵן [בעת הזאת] היא שאלת הכבוד. איני יכול לבטֵה היטב מה שקורים בלשונם עהרנזאכֿע [עניין של כבוד]. בעוד יומַים או שלושה אגמֹר את הדבר ואבקרך. לע"ע הודיעני אם כבר אתה מתהלך בחדרך. אולי יכול אתה להתאזר בכל מה דאפשר לגמור את אשר אתך, הלא הימים קצרים ודוחקים. – הנני מאמין הרבה באותו נס; ואקוה שתבנה הרבה מאותו דבר. חזק ואמץ!

בברכת שלום ובריא[ו]ת כל צרכך

מי"ב.

1028. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸⁴

17.2.1901

ידידי,

בעלת ביתי מפֿרידריכסהאַגען, וואַלדאָוושטראססע 16, פאלאניע בעהרענדט השיבה לי כי החדר פנוי ונכונה היא לקחתך. ביום הרביעי אבוא אליך בראשית ונדבר אודות זה.

חיה בטוב וחזק ואמץ.

ידידך

מי"ב.

1029. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸⁵

20.2.1901

ידידי,

לרגלי איזה דבר איני יכול בשום אופן לבוא אליך למחר בעת המדובר. ואשביעך לנסוע יחד עם ארנשטאַב לפרידריכֿסהאגען. יודע אנכי נכונה שהדבר טוב בעדך. – כתבתי להאשה עבורך. לעת מצוא עוד אבוא שמה ואַפַשֵר הכל. לע"ע סדר עמך ענינך ליום יום עד ראש חודש שלהם לפי הדברים אשר צריך אתה. והיה אם תשאר אחר כך תחשוב עמה לחודש חודש.

חיה בטוב, חזק ואמץ ואל יפול לבך, הדבר לטובה בעבורך.

ידידך

מי"ב.

כתוב לי תכף משם.

1030. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸⁶

27.2.1901

ידידי.

צר לי לשמוע מפי ה' ארנשטאַב כי נשארת במעונך הישן. אשמח לדעת כי ע"י הטבת מצבך עשית זאת. איך שיהיה אלה דברי האחרונים בניד[ו]ן זה.

בשלום רב

ד“ר. מי”ב.

1031. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸⁷

12.3.1901

ידידי,

מחכה אנכי לדבריך. השלום לך? אצלי אין עוד כל חדש. אנוס אהיה לשנות את דירתי לראש חודש הבא. משם באוני דברים מרגיעים וזה חלקי עתה.

בכבוד ויקר

ד“ר. מי”ב.

1032. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸⁸

15.3.1901

ע"ש.

ידידי,

תקותי האחת נכזבה לעת עתה. והיה אם תוכל להמצ[י]א לי לר“ח הבא עכ”פ חמישים, אסיר תודה אהיה לך.

דרך אגב: מיני דבריך אודות הנשים יכאיבו לי מאֹד, יותר מאשר תשער. היטב אותך.

בשלום

מי"ב.

1033. אל צבי בורנשטיין³⁴⁸⁹

16.3.1901

מוצ"ש.

ידידי,

פתרתי את החִדה בכי טוב. דא עקא שאבדתי היום את עשרים שקלים. מזלי גרם…

בשלום רב

מי"ב.

1034. אל צבי בורנשטיין³⁴⁹⁰

17.3.1901

בשבת שלהם.

ידידי,

איני מאמין ביצ“ה וביצ”ט [יצר הרע ויצר הטוב], אבל מאמין אנכי בנקיוּת. מעשים מעינו של פלוני המה כטובל ושרץ בידו; מבין אנכי את השרצים, אבל איני מבין את הטבילה באותה והחנופה הנפשית שבדבר. דא הכל.

לי עתה ימי בדידות וימי התחלה לעבודה. רחוק אנכי מן החיים בהמלא מן החיים.

על השתדלותך תודה למפרע. הדבר נחוץ.

בשלום

ד“ר. מי”ב.

1035. אל צבי בורנשטיין³⁴⁹¹

20.3.1901

ידידי,

גם דבריך הכאיבו לי. מבין אנכי את הדברים היטב. אבל בעיקר הלא כֹחך אתך, והיה אם תנפש מעט בביתך והתנאים הח[י]צונים ישנו מעט את פניהם ושבת אל עבודתך ואל אשר לפניך. –

אנכי כאמור לחוץ אל הקיר ממש, יותר ממה שהיה אצלי עד כה. – ביום השבת אפנה לי לבקור ולראיון. אסיר תודה אהיה לך, אם תבקרני בבֹקר אחרי שעה העשירית. אקרא באזנך ספורי עד תומו ונדבר דברינו. בֹא אלי, גם אם תחלל את השבת בעבורי. הזמן ההוא הוא יותר מוכשר לי.

בשבת השני כבר אעזוב את דירתי אל החדשה. חושב אנכי כי עלתה בידי למצוא חדר טוב אצל אנשים טובים. אוכל בשם לקמץ הוצאתי עדי האפשר. רק אותו המעט נחוץ.

בימים האלה שקוע אנכי בעבוד[ו]תי הגדולות אשר לפני, לראות אם אוכל לעבוד בהם הלאה. והיה אם לא כן הדבר אפנה אל דברים קטנים.

בשלום רב

מי"ב.

1036. אל צבי בורנשטיין³⁴⁹²

21.3.1901

ביום החמישי בערב

ידידי,

חס אנכי על שבת קודש שלך. בֹא אלי למחר בב[ו]קר אחרי השעה העשירית, כלומר בערב שבת בבקר. המועד הזה מוכשר לי ביותר[.]

בשלום

מי"ב.

1037. אל צבי בורנשטיין³⁴⁹³

22.3.1901

אחרי קבלת שבת.

ידידי,

מצטער אנכי על העצל שבך, לכל דבר צריך לך הכנות והכנות להכנות. בבואך אלי אחרי צהרים, גם הב[ו]קר גם הערב יאבדו אצלי; ואני שקוע עתה ראשי ורובי בדבר חדש לא אוכל עוד להסיח דעתי ה[י]מנו. ע"כ אבקשך להשכים ולבוא אלי במוקדם האפשרי לך. ספורי אין עוד אצלי ויהיה לנו פנאי גמור לדבר.

ובכן אחכה עליך למחר בב[ו]קר.

בשלום רב

מי"ב.

1038. אל צבי בורנשטיין³⁴⁹⁴

23.3.1901

ביום השבת.

ידידי,

אין שלום במרומים שלי מעת צאתך. אקוץ בנפשי מהתלויה [מהתלייה] באויר.

שכחתי להכפיל בקשתי משכבר, שתוֹאֵל נא בטובך לתת לי מכתבי שבידך ע"מ להחזיר לך לעת מצוא.

נחוצים לי לאת אשר לפני.

בשלום רב

ד“ר. מי”ב.

1039. אל צבי בורנשטיין³⁴⁹⁵

28.3.1901

ידידי,

דבריך באוני. למחר בע“ש [בערב שבת] בצהרים אבקרך. צוה על בעלת ביתך שתעשה לך ארוחת הצהרים בביתך. יען אוכל היות אצלך רק מן השעה הי”ב או הראשונה עד הרביעית; ולפי הנראה הראיון האחרון לפני צאתך. בע"פ נדבר הכל. גם לי התגלות מדעית עתה.

ידידך מי"ב.

את מוצקין אבקר היום.

1040. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁴⁹⁶

18.5.1901

אבי יקירי.

בקרוב יופיע ה[י]מני ספור גדול לועזי יתן לי את האפשרות הראשונה לבוא לארצנו בקיץ הזה.³⁴⁹⁷ ביאתי כאמור קרובה לודאי.

אבקשך עוד הפעם שתוד[י]עני באר היטב, אם כבר נשתתקו אודתי הלבבות ואם תוכל לער[ו]ב לי בזה.³⁴⁹⁸

מקוה אנכי בטח שבקרוב ישתנו אצלי הדברים ואוכל להודיעך דברים טובים תשמח עליהם.³⁴⁹⁹

שלום רב לך ולביתך

שלך

מיכה יוסף

1041. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵⁰⁰

21.5.1901

נכבדי,

אם שקלת למטרפסיך³⁵⁰¹ בחוברת החמישית שלי ע"ד ק[י]דוש השם שלך,³⁵⁰² עוד נשאר בי למענך להודיעך, כי יוצא אנכי בקיץ הזה לארץ מולדתי אחרי שָנִים עֶשֶׂר.

בקרוב תקרא המני ספור לועזי חדש ואיזה ספורים עברים. שלום לך ולרעיתך מאת

מי"ב.

1042. אל אחד העם³⁵⁰³

22.5.1901

ידידי הנכבד.

בזה שולח אנכי לך שני ספור[י]: מדרך אל דרך – ההפסקה[,] שכתבתים בעד “השלח”.³⁵⁰⁴ צר לי שלא עברת דרך ברלין.

נוסע אנכי לרוסיה בטח. שלום רב לך ולביתך מאת מוקירך

ד“ר. מי”ב

בקרוב תקרא ה[י]מני ספור לועזי חדש מרחוב היהודים.

1043. אל אחד העם³⁵⁰⁵

3.6.1901

ידידי הנכבד.

יוצא אנכי לנאות דשא סמוך לכאן לכל ימות הקיץ. כתבתי כאמור למטה. במטותא, צוה לשלוח לי את “השלח”, לי שלום וכל טוב.

בשלום רב לך ולביתך

ד“ר. מי”ב

1044. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵⁰⁶

[יוני 1901]

אבי יקירי, מווארשא אנכי כותב לך את דברי. הדבר פשוט, חגתי בכאן ימות החג אצל הורי הנערה, אשר נפשי דבקה בה לאהבה, בהיותה בברלין לומדת בבית מדרש המדעים. שמה הוא רחל ושם אבותיה יעקב ואייגה לבית רמברג. רחל היא עלמה צעירה לימים יפה עד למאד, צנועה ותמימת-לב. חִנָהּ וטהרת נפשה אין לשער ומושלמת היא בכל מעלות המחשבה והדעה. יודעת היא היטב שפת עֵבר ולוקחת חלק בכל מה שאנכי חושב על בית ישראל. טוּב לבה בעדי, העמדתה בצדי זה כשנתים בימי בדיד[ו]תי היותר גדולים ומלחמת קיומי היותר קשתה, כל האור אשר ראיתי בה מאז זכיתי לה הוא בלי אומר ובלי דברים. זאת היא הנפש אשר אליה פללתי כל הימים ובעבורה כדאי היו כל ימי עניי ומרודי וכל יסורַי החומרי[י]ם והרוחני[י]ם, אשר עוד לא נסה בהם ילוד אשה אחד אצלנו. על ידה שבתי לנערוּתי ממש והננו כתאומים יחדו. אהבתנו והקשר[ו]ת נפשנו היא בלי אומר. הוריה המה אנשים ישרים וטובים. שניהם, כהאב כהאם, קוראים בספרים עברים וביתם פתוחה לרוחה לכל קרוביהם העניים. הוא ממשפחת בני תורה והיא בת רבנים ומיוחסת גדולה (משלשלת השל"ה, רבי שאול וואהל וכו').³⁵⁰⁷ להם עוד בנות ארבעה ובנים שתים, כולם יפים ומושלמים והנני לההורים לבן ולהם לאח. הם לא ידעו את הדבר עד ימות הקיץ הללו, עד שוב רחל מברלין לווארשא וַתגד להם. אנכי מלאתי אחר כך אחרי דבריה, וַיכתבו אלי: בוא ונקבלך בזרועות פתוחות! דבר שכבר נמלא באלה הימים המעטים. אם תצרף לזה שרחל היא הבת הבכירה והענוגה שלהם ושאנכי למעלה הימנה י"ד³⁵⁰⁸ עוד אין ידי משגת לבנות לי בית ותנאי החומרי[י]ם יגעים מאד; אם תדע שבשוק הסופרים והספרים הנני איש בודד גם הרחוק מאדם העיר ואיני אהוב על אלה שבתוך העיר, תוכל לשער יִשרַת האנשים האלה מסירתם בבת עיניהם לאיש שֶאֵלֶה לו.

מעשה נסים קא חזינא הכי³⁵⁰⁹ וזווג זה הוא בידי ערובה נאמנה שסוף כל סוף אצלח בחיים ואבוא למטרת חפצי. אותו דבר, ששלח ה' אותה נפש הרמה לאור לי ולכל אשר לי יתן לי העוז והאמונה בעתידתי, למרות כל המכשולים הרבים אשר לפני.

עוד עיף אנכי מכל שנות העשרת ימי עניי ומרודי ובכאן אני נח תחת צל אותה המשפחה ונעשו לבשר מבשרי. עוד ירחים שנים או שלושה אעשה אצלם בנאות דשא סמוך לכאן כדי להחליף כֹח,³⁵¹⁰ דבר נחוץ לי מאד, וגם לברר איזה עניני עבודה עומדים אצלי על הפרק, ואח"כ בשובי ברלינה אבקרך והיא תלוה אותי. בטוח אנכי שעינכם תחזה אלף מונים על אשר הגדתי לך. באמת היא נפש נפלאה ויחידה במינה, גם עתה, גם בכל הדורות איני מוצא דוגמתה.

עם כל געגועי אליכם אנוס אנכי עוד לדחות את הדבר, ומה גם שעד אז אולי גם יתבררו איזה עניני. כאמור עוד הדברים קשים אצלי מאד, אבל יש לי תקוה לבנות את ביתי, ואם יתמהמה אחכה לזה.

איך שיהיה גם אתה, גם אמי היקרה הנני דורש בשלומה, יכולים לברך אותנו בלב שלם ובנפש שמחה. הנה נפש חדשה תהיה לכם לבת, בה תתפארו.

שלום ויקר רב לכם ולביתכם מאת בנכם המאושר

מיכה יוסף.

מכתבי זה יהיה אצלכם למשמרת. וגם אבקשכם שהדבר עוד יהיה שמור אצלכם ואל תגידו עוד מזה רק [אלא] לאחי מנדל. גם בכאן הדבר עוד שמור בבית וטעמו בזה.

האם תוכלו להרגיע את רוחי בדבר אותו דבר ששאלתי?³⁵¹¹

1045. אל אחד העם³⁵¹²

10.6.1901

ידידי הנכבד.

אשמח אם תדפיס את ספורי במוקדם ע"ד “ההפסקה” [?] איני צריך לומר לך עד כמה יַקשה עלי הדבר את העבודה אצלך הלאה.³⁵¹³

בשאר הדברים טוב לי עתה. הנאות דשא, שבו אנו יושבים, טוב [?]. הנני כבן וכאח בהבית ואראה שכרי בהאי עלמא.³⁵¹⁴

שלום רב לך ולביתך מאת מוקירך

מי"ב.

סלח לי על אשר אטרידך למסור את גליוני להרינשטיין.³⁵¹⁵ אסיר תודה אהיה לך, אם תואל נא בטובך להמצ[י]א לי חוברת “השלח” שבה נדפס מאמרי אודות יקוב[ו]בֿסקי.³⁵¹⁶

כן אבקשך להואל נא להמצא את הגליון השני לה' דר[ו]ינוב.³⁵¹⁷

1046. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵¹⁸

26.6.1901

ידידי.

הדבר פשוט, הנני יושב זה כמה על נאות דשא סמוך לווארשא, אצל משפחה אחת נכבדה, קרובה לי עתה ביותר, שם מצאתי את שאהבה-נפשי, עלמה יפה מאֹד ובעלת-נפש מצוינה. היא, כאביה ואמה, יודעת היטב שפת עבר, גמרה בתי-ספר עליונים וגם למדה בבית מדרש המדעים אשר בברלין. שמה למדתי אותה לדעת ונתהלך יחד. בקיץ הזה הודיעני [הודיעה] את הדבר להוריה ויקראו אותי לבוא בנפש חפצה. זרועות פתוחות מצאתי. הבנים והבנות יפים עד להפליא. לא[ו]שרי אין שעור. שם העלמה: רחל לבית רמברג.

בשלהי דקיץ נבקר את הורי ונשוב ברלינה. היא תעסוק ברפואה ואנכי אכתוב עברית ולועזית, כלומר אעמוד בקשרי מלחמתי.

שלום רב לך ולרעיתך

מאת מ. י. ברדיטצבסקי

1047. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵¹⁹

18.7.1901

ידידי.

תודה לך ולרעיתך על ברכתכם. גם להאריך גם לקצר לא אוכל מהענינים אשר לפני, שיגעים ומאושרים כאחד. עוד לא נדע אחריתנו הקרובה. בבקרנו את אבי ונצא משם ישר לברלין נעבור גם על לבוב. הדבר יהיה בעוד ירח או ירחים, כאמור לא נדע עוד. לא[ו]שרי אין קץ. נבואתי גם אותי תפליא, באשר עלתה לי שבעתים.

אנו עמלים עתה לכונן את “הוצאת צעירים”, ספורי ב“העולם” וב“השלח” בלי ספק קראת.

שלום רב לך ולרעיתך מאתי ומרחל

מי"ב.

1048. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵²⁰

[יולי 1901]

ערב שבת.

אבי יקירי, התברר, שנתראה פנים בקרוב. לכל המאוחר בראשית שבוע הראשונה לחודש אלול. רגשותי תבין. שלום רב לך ולאמי היקרה. ובכן לבדי יצאתי ונבוא שתים. תראו נפש אשר לא פללתם. יש שכר גם בהאי עלמא.

רחל תגור בה“חדר הטוב” שלנו. ואנכי? אולי אצל יעקב מרדכי פֿליד, אולי אצל מטיל פֿלדמנן. הנני מניח הדבר לך, למה שתבחר. בקורינו יתארך עם הנסיעה על שבועים ימים, אל נא תרבו בהוצאות. אכתוב לשמלקי ולפסי,³⁵²¹ שיבואו לאותה שבוע אליכם. לנו, שתים, אי-אפשר לנסוע אליהם מפני ההוצאות.

האם לא יכבד הדבר עליך? טוב תעשה אם לא תגיד קודם בואינו לאיש דבר. יש לי טעמים בדבר. ממכם נשוב לווארשא על ימות החג ונשוב אח"כ לברלין. דברינו התבררו באיזה אפשרות טובה. הכל בעל פה.

שלום רב לך ולאמי מאת

בנכם

מיכה יוסף

1049. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵²²

12.8.1901

ידידי.

הפעם רק חלק אחד אחוז מדברי העומד על הפרק. וזה הענין. לפני שלוש שנים כתבתי ב“לוח אחיאסף” מאמר קטן בשם “דור ודורשיו” אודות מנהיגי הציוניות, מאמר שבסגנונו הקצר ובמעוטו המחזיק את המרובה עשה רושם והביא לי הלל וברכה יתרה מדברים אחרים. חשבתי אז לכתוב בסגנון זה אודות כל גדולי הספרות והמחשבה, וגם הצעתי את רצוני זה לפני ההוצאות שלנו ולא מצאתי מקום. בבואי הנה נקראתי עוד הפעם מהלוח לכתוב בעדו איזה דברים כאלה וכתבתי מאמר גדול בשם “דור דור” על אודות משה ליב לילינבלום ודוד פֿרישמנן, מאמר שמצא חן מאֹד גם בעיני מנהיג אחיאסף גם בעיני בן-אביגדור. מענין לענין נסתובב הדבר, שהתחיל הרצאת דברים בינינו, רצוני [לומר] ביני ובין האחרון, על אודות עריכת ספר שָלֵם כזה אודות גדולי ספרות החדשה. אנכי לא כחדתי מבן-אביגדור שלבי נוקף ע“ד יחוסך אליו בדבר כזה א[ו] כדומה לו³⁵²³ ושגם אני מוצא אותך יותר מוכשר לכתוב תולדות ספרותנו החדשה בסגנון יותר פ[ו]פולרי ושוה לכל נפש. והוא באחת, שאין עבודתי במינה הטפוסי שוללת את עבודתך שנשתקעה כפי הנראה מחסרון ספרים, ושזה שלוש שנה אשר כבר חדלו המו”מ שלכם בענין הזה לגמרי, ושגם הוא גם אתה התיאשתם מזה.

כחד לא אוכל, שגם אנכי חשבתי כזאת משכבר הימים, רצוני [לומר] מיום היותי אצלך, ובכ"ז אני מצטער מאֹד על אשר לא הודעתיך תכף ומיד על אודות הדבר הזה והמתנתי עד כמעט בא הדבר בנינו לידי גמר. את אשר לא עשיתי בעתו, אני עושה עתה, והר[י]ני מגלה את אזניך מכל אשר לפנינו. –

אנכי חושב לכתוב אודות גדולי בעלי האסֻפות שבספרותנו החדשה בכל תקופה ותקופה פרק פרק לכל אחד לבדו, ובכ"ז יהיה קשור כוללי ביניהם שיצרף אותם לספר שָלֵם.

גם אנכי איני חושב מכתבי זה לאותם הדברים [ש]מחכה אתה ממני להם. אבל עוד לא הגיע העת לפתוח בהם. עוד חזון למועד.

שלום רב לך ולטינתך המני ומרחל.

ידידך

מי"ב.

1050. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵²⁴

12.8.1901

ידידי. הפעם רק חלק אחד אחוז. וזהו הדבר העומד על הפרק. לפני שנים שלושה כתבתי בלוח אחיאסף מאמר קטן בשם “דור ודורשיו” אודות מנהיגי הציוניות, שעשה בסגנונו הקצר ובמעוטו המחזיק את המרובה רושם טוב והביא לי הלל וברכה יותר מדברים אחרים. חשבתי אז לכתוב בסגנון זה אודות כל גדולי הספרות והמחשבה וגם הצעתי רצוני זה לפני בעלי אחיאסף ותושיה ולא מצאתי מקום. בבואי הנה נקר[א]תי עוד הפעם מהלוח לעשות לי איזה דברים כאלה וכתבתי בעדו אודות לילינבלום, פֿרישמנן שמצאו חן מאֹד גם בעיני מנהיג אחיאסף ה' קפלן, גם בעיני בן-אביגדור. מענין לענין נסתובב הדבר שהתחיל ביני ובין האחרון הרצאת דברים אודות עריכת ספר שָלֵם כזה, כלומר ע“ד כתיבת ספר כזה ע”ד גדולי החסידות או ע“ד גדולי ספרות החדשה. אנכי לא כחדתי מבן-אביגדור שלבי נוקף ע”ד חיובך בדבר זה או כדומה לו אל הוצאתו – ושגם אני מוצא אותך יותר מוכשר לכתוב תולדות ספרותנו החדשה בסגנון יותר פופלַרי ושוה לכל נפש. והוא באחת. שאין עבודתי במינה הטפוסי שוללת את עבודתך, ובשנית שזה שלושה שנה אשר כבר חדלו המו"מ ביניכם אודות הענין הזה לגמרי ושגם הוא גם אתה התיאשתם מזה. כחד לא אוכל, שגם אנכי חשבתי כזאת משכבר הימים, בכל זאת.

אני מצטער על אשר לא הודיעתך תכף ומיד על אודות הדבר הזה והמתנתי עד כמעט בא הדבר בינינו לידי גמר. את אשר לא עשיתי אז אני עושה עתה והר[י]ני מגלה את אזניך מכל אשר לפנינו.

אנכי חָפֵץ לכתוב אודות גדולי בעלי האסֻפות שבכל תקופה ותקופה פרק פרק לכל אחד, ובכל זאת יהיה קשור כוללי ביניהם שיצרף את הכל לספר שָלֵם.

מוצא אנכי להעירך דרך אגב, שגם דבר זה אינו מספיק גם לאיזה חלק מצרכי הוצאתי ושהאפשרות לעבוד אצל אחרים קשה מאֹד.

ספרים שלמים לא יספיקו לברר עניני היגעים מאותה צד

1051. אל דוד פינסקי³⁵²⁵

[אוגוסט 1901]

ע"ש

ידידי,

לא אפקוד עליך עו[ו]ן שתיקתך הארוכה ואודיעך כי יושב אנכי בכאן כל ימות הקיץ על נאות דשא אצל משפחה אחת קרובה לי ביותר. בלי ספק עוד תזכור את העלמה היפה שראית אותה בפילהרמוניה, אשר חשבת על אודותה, שהיא אחות מרשלק.

השאר תבין מעצמך. בעוד איזה ימים נבקר את הורי ונש[ו]ב משם לכאן. אחרי ימות החגים נשוב ברלינה. היא תעסוק ברפואה ואני אכתוב. ספורי השני הלועזי בהעולם בלי ספק קראת.³⁵²⁶ להשאר עוד חזון למועד.

מה שלומך ושלום רעיתך ובנך

בשלום רב לכ[ו]לכם

ד"ר מיכה יוסף ברדיטצבסקי

1052. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵²⁷

31.8.1901

ידידי, שבנו מבית אבי זה עתה. תמה אנכי על אשר אין ה[י]מנך דבר. שלום רב לשנה החדשה ה[י]מני ומרחל לך ולביתך

מי"ב.

1053. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵²⁸

[ספטמבר 1901]

לאבי ואמי היקרים, שולח אנכי לכם בזה את תמונתכם, שעלו על צד היותר יפה ועשו בכאן את הרושם היותר טוב. מכתבכם בהיותנו אצלכם קרבו את הלבבות ביותר. ומאז שבתי לכאן, הרי אני נחשב להם כבן ממש. לא יקרא לי עוד בשם משפחתי והאם אומרת לי: אתה.³⁵²⁹ דא עקא, שכל התקו[ו]ת שהיו לי עתה על ספרתנו עלו כקקיון דיונה ונשארנו עוד הפעם תלוי[י]ם באויר. אצא לבדי לחו"ל לחפש לנו איזה מעמד ורחל תעסוק בכאן ברפואה, אם כי קשה עלינו הפרידה. רחל עלתה שבעתים ביפיה, ולבה טוב לי מיום ליום. אהבתה אלי היא אחת מחסדי אלהים הבלתי מצוי[י]ם ובכל יום הנני מברך על אשר זכיתי לזה. אקוה לשוב לכאן לחג המצות [פסח] בטח ולגמור את בריתנו, ואז תקותי שנתראה עוד הפעם פנים. דובאווע השאירה בלבי את הרושם היותר טוב ולבי מלא אל כל יושביה כאל משפחה גדולה. ארצכם, רוסיה הקטנה היא יפה מאד ושירת עולם שוכנת על הריה ועמקיה. בזכרי בארץ זו, לבי מלא רחמים ואיזה שירה דתית, לא ידעתי עד היום שחרה.

שלום רב לאנשי שלומינו, שלום לשמחה נטקין ולביתו. שלום ליוסף אומנסקי ויהושיקע. שלום לאליעזר דגדקו.

שלום רב לך ושמחת החג ה[י]מני ומרחל

שלכם

מיכה יוסף

1054. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵³⁰

29.9.1901

ראשון לחוש"מ. [לחול המועד סוכות]

ידידי הנכבד,

דבריך המעטים באוני. כבר הודעתיך כי שבנו זה כמה מבית אבי, אנכי אחרי פרידה בת י“ב שנה. את הרושם תבין מעצמך. ברכתך בעד הספר היא לע”ע לבטלה באשמת המו“ל. בכלל קשה לבנות עמהם. אנכי אצא יחידי לחו”ל ורחל תשאר בכאן עדי תגמור מלאכת רפואתה. דברי עודנם יגעים.

מאמרי בהלוח בלי ספק קראת. מהם תראה את האופן שלי לכתוב. בעד הוצאת צעירים נכונים עוד שתי חוברות; אבל כאמור גם שם הדברים יגעים.

שלום לך ולרעיתך ה[י]מני ומרחל

מיכה יוסף

1055. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵³¹

23.10.1901

י' מרחשון, תרס"ב.

ידידי הנכבד, היום בערב אני יוצא מכאן יחידי לברלין ע“מ להִשָאר בשם לע”ע. המנוחה עוד לא קרובה.

נפנה אנכי אליך עתה באיזה ענין נוגע לי עתה ביותר. וזהו הדבר: “הוצאת צעירים” רכשה לה בעד ארבעה ספרי, שהוציאה לאור, סך שלושים מניות בנות כ“ה רו”כ ועתה מחדש חמישה. לה יחסר עוד חמישה למַלֵא מספר האלף. ואלה נחוצים להדפסת שני חובר[ו]תי החדשים: דין-ודברים, קרית-ספר, בהם אני דן לעֹמק הדברים נגעתי בהם עד עתה. אחרי עניני היגעים בספר[ו]תנו מאֹד, ענין מוסרי גדול לי הדבר לגמור את אשר החלותי. יותר נכון להַמשיך דבר הטובע. אם תמים דעים אתה עמדי או לא בעצם, אבקשך, שתואל נא לעמוד לנו לעזר, אם רק תוכל, רצוני [לומר] לקחת עליך ישר או אי ישר את החמישה מניות. איני צריך לומר לך, עד כמה קשה עלי הדבר.

שלום לך ולרעיתך ה[י]מני ומרחל

מי"ב.

השוברות [השוברים] של המניות הם אצל מזכירנו הד"ר. ח. ד. הָרויץ Gory-Gorki Mogilewer Gouv.

כתֹבתי לברלין: שרלוטנבורג

פֿאסטאַמט 4 פ. ר.

1056. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵³²

3.11.1901

הורים יקרים, הנני דר עתה במעון חדש. כתֹבתי כאָמור למעלה.

בשלום רב מאת שלכם

מיכה יוסף

1057. אל מרדכי אהרנפרייז³⁵³³

3.11.1901

ידידי הנכבד, בזה אודיעך שבאתי בשלום לכאן. הנני דר: Kantstr. 26 Ch III

בשלום לך ולרעיתך

מי"ב

1058. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵³⁴

14.11.1901

אינך יכול לשער עד כמה משתתף אנכי בצערך ומה גם בעת שידי אסורות. דברי יגעים באין לשער וסיעתא דשמיא יהיה הדבר, אם אפשר יהיה לנו להשיג בעול רב את הא.ב. החומרי שצריך לנו לבנין ביתנו. לע"ע גם ההו[ו]ה קשה מאֹד. בעת נתראה פנים, כאשר אקוה בקיץ הבא, תבין הכל ותצד[י]ק אותי למפרע. במטותא, אל תשען עלי בטרם יהיה לי הרשות לזה, ועוד יעברו ימים רבים. אבל תקותי לא תזנח אותי לבוא אל החוף ואז אזכר בך ובכל אשר לך. חיה בטוב אתה ואמי.

שלכם באהבה

מיכה יוסף

ע"ש.

1059. אל אמו החורגת, אסתר מחלה ברדיצ’בסקי³⁵³⁵

27.11.1901

ליעבע מוטטער, איך דאנקע דיר פֿיר דיין שרייבען. דאַסס רחל’ס בילד זה געפֿעללט, פֿרייט מיך זעהר. זיע איזט ווירקליך איין וואָנדערבארעס מאֶדכֿען אנד איך דאנקע דעם ליעבען גאטט, דאַסס ער מיר זיע געגעבען האט. ער העלפֿע אנז אויך איין הויז בויען צא קעננען, דאַמיט וויר אויך אן אייך דענקען. עס איזט אבער נאך זעהר שווער אנד וויר מוססען נאך פֿיעל ארבייטען, וויר ביידע.

רחל’ה האט דיע בעסטע עריננעראנגען אן דובאווע אנד שרייבט מיר דאפֿהן פֿאסט אין יעדעם בריעפֿע. אויך מיר זינד דיע טאַגע אָנפֿערגעססליך אנד איך רעכֿנע זיע אלס דיע שענסטע מיינעס לעבענס. איך בין אויך דער שטאדט פֿהם הערצען גאט אנד בין איהנען פֿיר איהרע אויפֿנאַהמע דאַנקבאַר.

רחל’ה הענגט זעהר אן אייך. וויר הפֿפֿען שהן אים זאממער צא עטוס צא קאממען. דאנן ווערדען וויר נאכֿמאלס קאממען. רחל’ה ארבייטעט אן יהרע צאהנקונדע.

זיי מיר הערצליך געגרוסט

פהן דיינעם יוסף

1060. אל יעקב ואייגה רמברג³⁵³⁶

Ch. 30.XI.1901

הורים נכבדים,

בהִמלא שבועים לעבודתי אין עוד להוסיף ולא לגרוע. אם כל היות ההתחלות קשות, מוצא אנכי עתה מנֹח בין במילי דשמיא בין במילי דעלמא, והנני הולך לאטי אל המטרה, אשר [הלתתי?] לי. תקותי אתי, שהאלהים אשר היה נר לרגלי לרוחי, ישלח גם ברכה במעשי ידי, ואולי גם רצונו ית[ברך] בזה, שנבנה לנו בית מבלי להשתמש בתגא.³⁵³⁷

שלום רב לכם ולביתכם מאת שלכם

מיכה יוסף.

1061. אל יהושע אייזנשטדט (ברזילי)³⁵³⁸

8.12.1901

אדוני הנכבד,

אסיר תודה אהיה לך, אם תואל נא להודיעני, אם יש תקוה לרופאי-שִנַים למצוא מחיה בארצנו מיגיע-כפם. אין הדבר עסוק בהחפץ להשתקע כל עיקר, רק בהצורך לחיות בארץ זמן מה, שנה או שנתים, ולראות אותה היטב על ידי עבודה מצרפת את העובד לאחד מיושביה, באופן שלא ישאר רק נוסע. כמה צריך למשפחה קטנה לחודש לכל הפחות. סלח לי בטובך, על אשר אטרידך. ובזה הנני אומר שלום לך ולעבודתך.

ד"ר מ.י. ברדיטצבסקי

1062. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵³⁹

16.12.1901

שמחתי על אשר באת בשלום. מי יתן שגם [מצבך] יטב מעט כצורך.

במה שנוגע לי אוכל רק להבטיחך, שאני עושה הכל, אקוה ה[י]מנו את האפשרות לבנין ביתנו[.] העט לא תספיק, ותקותי חזקה שלא אהיה צריך לה באחרית הימים. לע"ע הדברים קשים ויגעים. בודד אנכי ונפשי מתגעגעת אל רחל יק[י]רתי, קרובה לי משם כמו היא אצלי.

מה שלום שמואל ובניו? מה שלום אנשי עירנו? השבו כֻלם אלי בלב שָלֵם?

המצא את הכרטיסים לחוה ולמנדל ודרוש בשלום אמי היקרה, אודה לה מקרב לבבי על דבריה ואהבתה לרחל.

שלכם באהבה

יוסף.

1063. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵⁴⁰

31.12.1901

ערב ראש השנה שלהם.

הורים יקרים. תודה רבה בעד דבריכם. רחל היא באמת נפש יקרה ונפלאה במינה. דברי עוד יגעים, אבל אקוה שנבוא אל החוף.

שלום רב מאת בנכם

מיכה יוסף

1064. אל אחד העם³⁵⁴¹

[ינואר 1902]

ערב-שבת.

ידידי הנכבד,

תודה בעד ספרך היפה.³⁵⁴²

בכבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבֿסקי.

1065. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵⁴³

26.1.1902

אבי יקירי, חפצתי לדעת. איזה קרובינו עוד [חיים?] במֶזבוז? איזה חורף הוא אצלכם? האם השלגים מרובים והקור גדול או להפך.

שלום רב לך ולאמי מאת שלכם

מיכה יוסף.

1066. אל דוד ניימרק³⁵⁴⁴

16.2.1902

ידידי.

צר לי על אשר גם הפעם אנוס אנכי להשיב פניך ריקם, ואתך הסליחה.

עוד הפעם ההספדים והמאספים וכו' בעד המתים לא ימלאו את חובות[י]נו להחיים. – הנני רואה במעשים כאלה רק איזה חצוני[ו]ת מערבית, איזה חקוי ונתנות [ונתינת] מקום להחנ[ו]פה אצלנו לצעוק, תחיה[,] מעשים. הסופרים העברים נתאספו תחת דגל אחד לזכור להמת וכו', בעוד שבחיים אין דורש ואין מבקש. – מעודי איני נותן את ידי לאבלים, להזכרות וכל כגון דא, וגם הפעם לא אעשה מה שאיני עושה, אם גם כונתך רצויה.³⁵⁴⁵

שלום לך ולביתך

מי"ב.

1067. אל יעקב ואייגה רמברג³⁵⁴⁶

19.2.1902

הורים נכבדים,

ברכה רבה ליום הֻלדת בתכם היקרה. ברכו אותה בשמי בכל טוב ואושר.

הנה גם עבר הרבע הראשון לימי עבודתי בו למדתי לדעת את התחלת הדברים, בנפש חפצה ללכת בהם הלאה ולקנות שלמות.– מי יתן ויצלח בידנו לראות ברכה במעשינו ולבוא אל מנוחתנו. רחל יקרתי הודעתני מההכנות בטובכם. תבינו ללבי. לאלהים אפלל, שיזכני בכל הערבון, אשר אָחוב לבנין-ביתנו.

בשלום רב לכם ולביתכם

מאת שלכם מיכה יוסף.

1068. אל יעקב רמברג³⁵⁴⁷

4.3.1902

אב יקר,

תודה רבה. כבר החלותי לעבוד בשם. ההקף הוא יותר גדול, וגם אבוא ביחס ישר אל החולים. יותר היה טוב לפני, לו הלכתי מיד בדרך המלך.

לפי דבריך האחרונים, שופט אנכי שלא קבלת את דברי הקודמים למכתבי הקטן בתור תשובה ישרה על דבריך אלי שלפניהם. צר לי מאד על זה, ומה גם שדברים שבלב לא נִתנו להִכפל.

אשתמש באפס קצהם: שאלתך, אם יש לנו תקוה לחיות ממעשי ידינו, יכולתי לענות רק בזה, שחדלנו עתה להיות שונים במעמדנו מאחרים, וזו לטובה. אנכי עושה עתה את עבודתי בנפש חפצה, ונכון אנכי להשתלם בזה הלאה בכל מה שידי מגעת. במסתרים אצטער, על אשר לא אוכל לקחת הכל עלי כראוי לרחל יקרתי כבודה פנימה וכו'; וארגע בזה שעבודתנו המשותפת יַנעים לה יגיעה באיזה מדה. להִבנות רק מרִפּוּא חולים נחוץ עבודה הרבה, בעוד שעבודתי אני, כבר תתן למדי גם במועט, אבל תלוי אנכי בעבודתה; וע"כ [ועל כן] העיקר למצוא מקום נכון ומכשר להשגת עבודה. קשה הדבר לשער מראש גם לתושב גמור בארצו עם כל זכו[יו]תיה, ומה גם לנו. הנני חושב בברסלוי ועוד יותר בקניגסברג, שבהם אקוה למצוא מעמד, אחרי שנקל יהיה לנו להתודע. עולה עליהן ברלין, מינכֿן וכדומה שבהם מתערבים לגמרי עם החברה מבלי כל מפריע. בכלל הדבר צריך עיון גדול ועצה הרבה. מה דעתכם בזה?

בדבר בואי אליכם, לא אוכל לכחד, שהיה את נפשי להאריך ימי שבתי בכאן עדי אשתלם בדבר לגמרי, על מרומו; ומה גם עתה, שרואה אנכי איזה ערובה תתן ידיעת בית-ספר למעמד כזה. אבל קשה עלי הפרידה ביותר, וגם חס אנכי על ההוצאות בלא הכנסות, וע"כ אקדים בואי לימות החג, לבוא בברית בברכת[כ]ם. שיהיה הדבר בכאן, אי-אפשר, באשר דורשים לפי חקי הארץ תעודת-הֻלדת, שאין לי כנהוג אצלנו, ולזה גם תעודה משר הפלך שלי, דבר קשה מאד להשיגו, לפי דברי הפקיד לעניני נשואין מה שאין כן באנגליה וכו'. מכאן תראה ששמתי לב לאופנך ושאלתי בדברי הקונס[ו]ל, שגם אותו בקרתי אתמול, יכול רק לאַשֵר דבר שכבר נעשה ולא יותר: אופן זה פוטר גם את האשה מלשלם בעד תעודת מסע מיוחדה, אחרי תִכָתֵב על ידו באותה של הבעל.

כחד לא אוכל, ששמח אנכי על שהדבר אין אפשר. באחת יש לי געגועים גדולים לראות יתר הבנים, ובשנית צר היה לי מאד לעמוס צרכי הבית מיד על רחל יקרתי, שבאמת היא עוד ת[י]נוקת גדולה. במה שנוגע לדררא דממונא [חשש להפסד], חושב אנכי שטועה אתה: הוצאתכם לכאן יעלה הרבה מהוצאתי אליכם, ובדבר השני מאות, אקוה שנשתקע הדבר, אחרי שלפי ידיעתי לא תבעו אותי בעיר מולדתי עד הנה. איך שיהיה, הלא נקמץ בעשותינו את הקיץ בארצנו [רוסיה]. התמעטות הוצאתנו בראשונה תתן לנו את האפשרות להאריך אח"כ ימי המעבר, דבר עקרי במעמדנו החברותי עתה.

1069. אל אחד העם³⁵⁴⁸

24.3.1902

י“ד באדר תרס”ב.

ידידי הנכבד,

תמה אנכי איך הרש[י]ת להכריז עלי שאני משתתף בעבודת “השלח”, אחרי דחית אותי בשתי ידים.

בשלום וכבוד

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי

1070. אל אחד העם³⁵⁴⁹

3.4.1902

ידידי הנכבד.

ההבדל הוא שאנכי מאמין וע"כ [ועל כן] איני יכול לדבר אליך כמו שאתה מדבר אלי: המקום ישפוט בינינו.

בשלום ויקר

ד“ר. מי”ב.

1071. אל יעקב ואייגה רמברג³⁵⁵⁰

[קיץ 1902]

מוצ"ש.

הורים יקרים. קבלנו אתמול, את אשר שלחתם לנו. תודה רבה לכם. מדוע לא כתבתם לנו מדירתכם החדשה וממהות מעון-קיץ שלכם? השלום לכם ולהבנים? השלום ל“האדון הקטן” לזרק? לנו שלום רב. רחל’ה כשושנה פורחת במלֹא מובן המלה וגם פני הוטבו. החלב חלוּב בעדנו, התרנגולות תפקדנה אותנו מדי יום ביומו והירקות יבואו מגננו. מי הנהר טובים מאד והאויר הוא מרפא לנפש, ברגש הבית אור ושלוה, לא ידעתי שחרם. כמאה חולים כבר פקדו את הרופאת-שנים ואותי שנים. השכר מעט הוא, אבל אנחנו נלמד בכאן הרבה. רחל’ה התחזקה במלאכתה, מעת היא אדונה לעצמה ובידה להושיע, וגם אנכי אחדור בדברי ע"י העבודה עמה ועיניה הצופיות מישרים. שמח אנכי על המפעל הזה, יתן לנו עצמה, ועוד הפעם אני נותן לכם תודתי, על אשר הקלתם לי בזה. הכלים טובים מאד ומועילים לעבודה. בחבה היו נתונים בתבתם, אחד אחד צרורים, בפתחי אותם עלה לבי.

על יד עבודתי אנכי כותב עתה הרבה. כותב אנכי בעד ה“וואסחאד”; (כבר קבל המני ארבעה דברים ורצוי הוא מאד לי ולדברַי הבאים), כן כותב אנכי עתה בשפה המדוברת בנפש חפצה, ועוד ידי נטויה להרבות בזה, בתקותי לפתוח לי בזה הלבבות. כתבתי אשכנזית בעד פייוועל רק בעברית אין לי שומע, אם הרבה בפי. אימתי יצאו לאור ספרי אצל ב“הוצאת צעירים” ובהוצאת “תושיה”? הדברים מתמשכים מחודש לחודש וגם הרויץ לא כתב אלי זה כמה. מה שלום הוצאתכם החדשה? איך מונחים הדברים בקשורכם עם לֶוין-עפשטיין?

בדבר עתידתנו הקרוב חשבנו הרבה. שאלה לא נקלה היא והאחריות גדולה. אבל גם בכאן לא ידע הרופא-שנים את עתו ומלחמה קשה לו. באוהמין למשל עוד היום רוב העם מבכר את הרבי עליו, וגם במקום אחר שום אדם לא יכול לערב את הבא. אנכי ארגיש את עצמי כחתוך מעולם שייך אנכי לו וכחי למחצה וגם רחל’ה כמעט זרה היא. – חושבים אנו להשתקע בחו"ל ולבקש לנו בשם מקום לשבת. הצללים שישנו בנפות פרוסיה צודקים מאד, ומהם גם בברסלוי, באיזה מדה גם בברלין. להמעיט אותם הצללים על המדה היותר מעטה חושבים אנו לבחור בעיר מינכֿען, עיר תקל לזרים במדה שאין כמוה בכל עירות אשכנז, עיר לא רבים בה ההוצאות, רצוני לא יקרים כל כך כמו בעיר אחרת וביותר נקל בה להתאזרח, גם לקבל במשך הימים זכות-אזרח מאשר בעיר אחרת. חושבים אנו לשבת בשם זמן ימות החורף בחדרים שכורים ולהתחיל מעט, מעט עדי נשכר לנו דירת-קבע עם כלנו וכו'. חוטים חברותים יהיו לנו בשם להקהלה הרוסית בשם, לקהל הסופרים ולעדת-ישראל ונקוה להתבסס ברבות הימים, רצוני לעמוד על רגלנו. אם יתקימו עתה תקותי להבנות מעט מעבודתי בירגאן בשפה המדוברת ובשפת הארץ (גם ממאספו של גרקי היה לי עתה הזמנה נכבדה), אז יקל עלנו זמן המעבר בשם. עוד הפעם, לא נכחד מאתנו שהדברים קשים, אבל חושבים אנו להתחיל בשם, כמו שאומרים, לנסות בשם את מזלנו. תקותנו חזקה שעשה נעשה הכל וגם יכול נוכל. יכאב לנו, שמינכען ירחיק אותנו מווארשא הרבה. מברלין לשם עוד יותר רחוק מאשר מברלין לווארשא.

אנכי מצדי הנני עושה הכל ונכון הנני לעשות הכל למען אַשר את בתכם היקרה והיחידה במינה, האל אשר הביאנו עד עתה ישמור אותנו גם להלאה. הרגעו הורים יקרים וקוו גם אתם.

את האשור-נשואין כבר קבלנו. הוא עתה בקיעב, שלחנו אותו לשם בעבור המודעות נחפוץ להדפיס והתאחרו לדאבון לבבנו עד עתה. בבואו מקיעב אמסור אותו לקהלתנו, ע"מ יכניסו שם רחלה בתעודתי.

שלום רב לכם ולכל אשר לכם מאת שלכם

יוסף.

1072. אל אביו, הרב משה אהרן ברדיצ’בסקי³⁵⁵¹

16.9.1902

י"ד אלול.

אבי נכבדי. דבריך האחרונים לא הרג[י]ע[ו]ני. בראשית גם אתה כתבת לי, שאם לא אשלח את השלושה יהיה עכוב – ובשנית איני מבין מה זו דחיה ארוכה כזו לארבעה שבועות רצופות, דבר לא יאומן כי יסופר – עליך היה לשלוח לי תכף תלגרם, שאין על מי להִשָען ולא לתתי להמתין כל כך, בשעה נחוצה כזו שכל יום ויום עולה לנו בסבלון, אחרי שחיים כאלה ארעים אינם חיים כלל. ומה גם כי בעוד ט“ו ימים יכלו המשך דירות בשם כאשר כתבתי לך ואולי לא נמצא עוד דירה. בעת כזאת נותנים לשני אנשים להמתין על לא דבר, בעוד שהדבר עולה לנו להוצאות כפלים. שלא עשינו הדבר בעצמנו, תשכח כי בצאתנו חשבנו צ”ט למאה, נשען על משפטך לישב עוד במז[י]ב[ו]ז כשלש ירחים, ואנחנו לא יכולנו לדעת ששם מערת פריצים –

איך שיהיה הוד[י]עני נא תכף אימתי מסר את הדבר לאוהמין [אומאן] ואימתי הלך הדבר משם בערך לקיעבֿ אימתי על[י]נו לחכות על הפאס.³⁵⁵² כבר כתבנו להפריסטבֿ [מושל המחוז] שישלח אותו לנו בבואו לידו אבל הזמן כבר אתא ואולי שכח. נחוץ שה' ישראל יזכירו עוד הפעם.

שלחתי לך את הפאס הישן בחשבי שלא לקח את העדות מאקסיסניה. עתה אינו נחוץ עוד לשלוח לאדעסא לפי חו[ו]ת דעתי. כלומר אם אמר לו הסקרטר מפורש, כי גם בלעדי זאת יתנו לנו את הפאס. צערי וכליון נפשי לזה לא תוכל לשער - - -

שלום לך ולאמי ה[י]מני ומרחל

בנך מיכה יוסף

1073. אל הרב בקאזאטין³⁵⁵³

[קיץ 1902]

רב נכבד,

שולח אנכי לכבודו בזה רו"כ שבעים וחמישה פרוטות בעד הכתֹבה וחמישה עשר פרוטות בעד המשלוח, בבקשה שיואל נא בטובו לשלוח לנו אשור-נשואתנו במוקדם באחריות. רעיתי רחל לבית יעקב רמברג היא ע[י]רונית, שייכת לעדת ווארשא ומקבלת את תעודתה משם.

תודה למפרע מאת מכבדו

ד"ר מ. י. ברדיטצבסקי

1074. אל נמען לא ידוע³⁵⁵⁴

1.10.1902

ערב ראש השנה.

אדון נכבד.

הנני לוקח לי עת לענות לך על דבריך.

בדבר התנאים אמר לי הד"ר. ה[ו]רויץ שכבר כתבם לך. אעירו שיעשה זאת עוד הפעם. דברי תדע.

בדבר העתקת “ספר חסידים”³⁵⁵⁵ לא אוכל להסכים כאמור. אפשר היה להו“ל רק את ההקדמה “נשמת חסידים” בצירוף מאמרי “החסידות” שנדפס בה”וואסחאד" בחוברת מיוחדה ואת ספורי החסידיים: “ההפסקה”, “מדרך אל דרך” (משני עולמות), “שותפים” (מעירי הקטנה) בחוברת אחרת. אבל לפי דעתי טוב תעשו, אם תצמצמו כֹחכם לע“ע בדברי אשר ב”הוצאת צעירים". אתמול יצאה לאור חוברת חדשה בשם “דין ודברים” ועוד שנים או שלושה יצאו לאור בקרוב. סדור המאמרים ובחירתם אעשה למענך. טוב תעשה, לו תודעיני מהות האגודה וה[י]קפה וכו'.

בכבוד ושלום

ד"ר. מ. י. ברדיטצבסקי.

 

מכתבים לא מתוארכים    🔗

1075. אל נמען לא ידוע³⁵⁵⁶

שומע אנכי עתה בת קולות בבית ישראל וספרתו אשר בארץ מולדתי לאמור: הבו לנו בתי מדרש לרבנים, בתי מדרש לרבנים משכילים שכל היוצא מהם ותלמוּדו בידו רבי גם חכי[ם] יתקרי וכתר תורה גם כתר חכמה יהיו בראשו בתור עושה שלום במרומם; ולא תהיה עוד הרבנות משתמשת בשני רְשיות בכלי קודש וכלי חול שתְהום גדול רובץ ביניהם ואיש לא יבין את שפת רעהו. תנו לנו רבנים משכילים במילי דעלמא ובמלי דשמיא, רבנים שרוח המקום גם רוח הבריות נוחה ה[י]מנם, יוצאים ובאים בהיכלות של דָת ודעת ולפני שרים יתיצבו. רוב רבני זמננו, יוסיפו לאמור, מצד אחד הם יודעים את מלאכתם יותר מדאי, יודעים את התורה עם כל דקדוקי דקד[ו]קיה עד כל מה שתלמיד וָתיק עתיד לחדש, ומצד שנית אינם יודעים את צרכי העת והחיים שאנחנו שְרוי[י]ם בתוכו, הם שומרי ישראל, שומרי משמרת הקודש ואינם יודעים מאומה מה הוא ישראל בעבר ובהו[ו]ה, במעמדו ובמַלאַכוּתו; מן התורה הם יודעים הכל ומן החיים אינם יודעים מאוּמה, מן המצו[ו]ת שבין אדם למקום יספו לנו כתורא³⁵⁵⁷ ומן החובות שבין אדם לחברו ולעמו, בתור אחד מן הכלל חי בתור לאום וחברה אינם יודעים מאומה. הרבנים אינם יודעים מאומה ועומדים במעמדם כבאותה שעה שעול [שעוד] כל מבוא[ו]תנו היו אפלות וגם אנחנו לא ידענו מן העולם ומן החיים יותר ממה דקאמרו רבנן; אבל השתא [עתה] הרי אנו הולכים ומשתלמים אם מעט או הרבה, והדור הבא אחרינו רובו יודע לשון וספר, גם חיינו ותנאינו הרוחנים מקבלים דְחוּפות, מבטנו יתרחב, צרכ[י]נו ישתנו; ואין אנחנו יכולים להשתמש ולשמוע בקול אלה שבקוצר ראותם אינם מבינים כלל מה אנו סָחים ומה אנו צריכים. והתולדה המוכרחת היוצאת ממצב מין רבנות כזאת שאנחנו או בנינו שופכים עם הרחצה את הולד גם יחד; ותחת שאין לנו רבנים-ידעונים מבינים פרק בדת ובהליכות עולם יודעים להטעים את היהדוּת לפי רוח העת ולבַשֵם לנו את תוכה ורום רוחה הרי בא נסיגה אחור מן היהדות לגמרי והתורה תשאר בקרן זוית שלה.

שומע אנכי בת קולות אחרות לאמור: נרפים אתם נרפים! נרפים אתם לקיים את התורה ככתבה ולהגות בה כדינא יומם ולילה, והרי אתם מתבישים להפירה בבת אחת והרי אתם עושים לשליש, למחצה, היום אתם אומרים טוב תורה עם חכמה ולמחר תהיה השפחה תירש גבירתה, החכמה תביא לידי דעת, והדעת לידי כפירה, והכפירה לידי פריקת עול מלכות שמים והפרת תורתנו הקדושה ונמצא אנחנו אז מתבוללים בין האֻמות וזרעו של אברהם אבינו כלה מאליו.

הראשונים מביאים להם ראיה מארצות המערב ששם הבתי מדרש לרבנים הם בתים שומרים בעד קיום דת ישראל וחכמת ישראל ומרביצים תורה וחכמה ברבים, עד שכל אחד מאתנו אשר חפץ באמת לרדת לתוך חדרי התורה והשתלשלותה, ולדעת מהלך התולדה שלנו וחשבון של עולמנו הרי הוא צריך להשכים לפתחם, ולתרגם את הארמית שלהם לעברים; והשני[י]ם גם המה מטים כלפי מערב ואומרים מכאן ראיה שאיפכא מסתברא, שהבתים הללו ללא תורה ודָת חתרו חתירה תחת כל היהדות, התורה בשם כמעט נשתכחה מישראל, וגם הטובים שבהם מלאים פשעים כר[י]מון אחרי שלא יבדלו מאומה מיתר הגוי[י]ם אשר הם יושבים בצִלם, ואם עכשו לא התבוללו כֻלם סופם להתבולל באותו יום שאימת שנאת בני שם לא תהיה עוד מונחת על ראשם ותחזיר אותם למוטב מעט.

והיה אם נשאל להראשונים: הכסף מאין ימצא? וענו ואמרו, בעלי מפיצי השכלה, נדיבי עם, הממשלה הרוממה נותנים; המורים מאין ימצאו? וענו ואמרו, הרכבי³⁵⁵⁸ אחד שקול כנגד רובו של סנהדרין, גם מריינס, רזוסקי, רוזנטהַל, דובנו[ב], כהנא³⁵⁵⁹ וכו' יצאו תורה; התלמידים מאין ימצאו? – בני ישיבה הנאורים ורוב המשכילים הצעירים שגם תורתם אומנ[ו]תם; העירות וכסאות רבנות לרבנים נאורים מאין ימצאו? וענו ואמרו, העירות הנאורות כן ירבו מיום ליום וכל אחת תהיה מקנא בחברתה וסוף הישן להנדף בעד החדש –

והיה אם נאמר להאחרונים: צרכי העת ותנאי החיים יוכיחו! יענו הם ויאמרו: אדרבא, בעבור שהדור שומם והדת רְפויה על[י]נו להתחזק ולהגן בעדנו ובעד קיומנו, בשעת הדחק יכולים הרבנים לצאת במעט שפת רוסיה ידי חובתם ואם אינם מספיקים מוטב שיתקימו מילי דעלמא באחרים משיהיו מורידין בקודש.

כן מריבים אלו עם אלו בהתר ובאיסור, במזיד ובשוגֵג; והסופרים נוטים לכאן ולכאן ומהם עוסקים בשאלה זו כביתר ה“שאלות” התדירות אצלנו, כשאלת ה“חנוך” אתרוג ק[ו]רפו,³⁵⁶⁰ ארגטניה [ארגנטינה]³⁵⁶¹ או ה“אשכול” בשעתו.³⁵⁶² ואותם הסופרים שלא התבישו בילדותם ליעץ את בֿוסצקי [ויסוצקי] שטוב תִתו לכל בן ישראל שנים או שלושה אגורות מלתת עשרים אלף שקל בעד אנציקל[ו]פדיה בבת אחת, חזרו ואמרו כי אותן בני ישראל יתנו שקליהם האחרונים בעד בית מדרש לרבנים.

השקליות והטריות הללו לא חדשים המה, וכבר היו נשמעים לפנים, אבל אז היו נשמעים זעיר שם זעיר שם, כעין דרוש מבלי קבל שכר, אבל עתה רבו הדורשים והכל כאילו עומד הדבר על הפרק והרי הוא הלכה למעשה –

ואתה אדוני העורך! הרשני נא גם אותי לדון לפניך בקרקע בשאלה רבתי זו, לא בתור זקן ורגיל שפרקו נאה ושערו הפך לבן, רק בתור אחד מצעירי ישראל שחזרו על כל הפתחים הללו, עמדו על דברי תורה ונכשלו בהם. בתור אחד מבני הרבנים מן החסידים ואנשי מעשה שעמם גרתי ומקבלתם למדתי יודע אנכי את כל מהות הרבנות בהקהלות החסידים החוסים בצֵל קדושים, בתור חסיד שעזב אחר כך את המשנת חסידים ולמד תורה בין ארבע מאות ברי בי רב בישיבת בֿלוזין [וולוז’ין] ואגפיה וצופה בעין בוחיה [בוחנת] על כל מהלך הרבנות בליטיה גדוליה וגאוניה, ובתי תלמודי ששנה ופירש למערבא וישב שם ימים רבים על ספסלי בתי מדרש המדעים, ובבתי מדרשי הרבנים, ויארח לחברה את חניכי הרבנים והמטיפים מארצות שונות ואת הגדיים שנעשו תישים, או להגיד את האמת בסתר עדיין בתוך העם הזה אני יושֵב… אין אני חושב את “גלגולַי” אלה ליחוס יתרה; אבל הנני מונה אותם לפניך כדי להציגני פשוט לפני הקוראים בתור בר סמכא מעט, בתור איש שרק הנסיון נֵר לרגלו.

נגדה נא כל עמי הנני אומר תיתי לי כי הרבה הרבה ראיתי בימי הבלי אלה, הרבה הרבה למדתי את התנאים האלה, הרבה הרבה בדקתי וחזיתי גם מלפנים מן הקלעים, ובכל זאת איני מקוה אם יצלח בידי לשאוב כל הדברים הרבים בבת אחת, רק בקצרה, אגב גררא ארחף על פני הענינים אשר לפני, אספר ואומר זעיר שם זעיר שם דברים נשענים על מאות פֿקטים ונסיונות; והיו אם יבואו אַחֵרים ויטילו ספק בדברי, ומצאו כי סתמתי ולא פרשתי כל צרכי הנני נכון לפרוש הכל כשמלה עד שנתבררו ויִתקוֹנוּ הדברים כהויתן.

1076. אל נמען לא ידוע³⁵⁶³

שיודע להשיב.

הפֿמַן לא יכול להאמין בזה… דבר כזה יקרה לאיש כרעהו פֿינק, איש מָלֵא עלוּמים וכשרון רב – לא! דבר כזה לא יכול היות… הוא עודנו בריא אולם ולא אמת הוא הדבר שיצא מדעתו… והוא בשובו ממסעיו זה עתה שמע אותו דבר פתאום מאת מכירו פֿרנץ שהיה אחד מהחבורה וקרוב לשניהם גם יחד.

- אבל ידידי, ינסה פֿרנץ להאמת לי את השמועה הזאת, כן הוא הדבר לדאבון לבבי. הנני מצטער להיות מבשר רע, אבל האסון קרה… אם אתה לא שמעת בהיותך שם את הדבר לא יפלא. גם אנחנו לא פללנו מעין זה מראש והדבר נודע לנו אחרי כן, אחרי כבר בא למקלט חולי-הרוח. אפסה כל תקוה להחלימו, נורא הוא הדבר. ושבוע ימים לפני נשיאתו [נישואיו] נקרה האסון. והיא, כלתו – עד הנה לא הרהבתי לראותה.

וצפופים הם עומדים באמצע הרחוב מדברים בקול חודר מבעד המית הרוח והגשמים נופלים עליהם ועל מעילם. וכל העוברים ושבים יביטו אחריהם ותנועותיהם המוזרות.

- ואימתי נודע לך הדבר? יוסף הפֿמן לשאול. מדוע החשת עד כֹה ולא כתבת אלי מזה גם מלים?

- זה יומים אשר נודע לי הדבר. והנה שמעתי כי תקדים לבוא הנה ותשמע אותו דבר. אבל מדוע נעמוד בחוץ בעוד האויר רע? ב[ו]א אל חדרי ברחוב הקרוב ושמה נדבר את דברינו.

- הנח לי! עתה לא אוכל. באיזה בית מקלט שוכן עתה?

- בבית מקלט פרטי הביאה היא אותו. שם אצל רופא בפרוָר העיר.

- ומאימתי הוא יושב בשם?

- זה כשבועים.

- לא יאומן כי יסופר. לא יאומן כי יסופר. הוא כופל ומשלש, הן אמנם היה סובל מעט מגרוי עצבים… וממנה מה תדע? איה מקומה עתה?

- ברחוב אשר גרתה בו עד עתה תגור, בבית שלושים וארבעה.

- אבל זאת אבין בל אוכל, מדוע היא לא… תכף הנני נוסע אליה, תכף, הלא בסימן שלושים וארבעה תגור.

- כן בבית שלושים וארבעה.

- היה שלום. בקרוב נראה אותנו. סלח לי על אשר…

- הרגע מעט רעי. את אשר קרה אין להש[י]ב.

- הדבר לא קרה… רכב! פונה הוא אל הרכב הקרוב. קופץ בהמרכבה ונוסע הלאה.

ובשבתו בתוך המרכבה פנימה כל לבו שומם. כזאת יקרה לאיש מלא עלומים, בעל כשרון ומשורר בחסד אלהים. נקל היה הדבר שהוא בעצמו יצא מדעתו מאת אשר יקרה זאת לפֿינק רעהו. פניו של שֹחקות, עוז הנֹער שבו – אלי, אלי! ע"י איזה דבר כרע בעת השמש עליו זורחת? ולו אפסה כל תקוה. לא! הדבר לא יכול היות כך. אולי יטב לו כאשר יראה אותו, והוא הלא הסכין להוע[י]ל לו ברושמו עליו.

והיא? עוד לחיות יכולה היא. נפשה שוממה ומלאה צער, אבל לא יצאה מדעתו ע"י אסונה.

בידו יקרע את חלון המרכבה כבר באה אל רחובה. הרכב טעה בשלושה סימנים במספר הבתים ועליו לחזור כדי שלושה בתים לאחור. שם הוא הבית בה גרתה גם אתה ימים רבים. על שלבי אבן הוא מטפס ועולה אל עליתה וברכו כמעט כשלו בלכתו. הנה שם על יד הפתח שמה ושם הוריה חרות בחרט ואותו דבר מרגיע אותו מעט… ובאיזה מנוחה רואה הוא מבעד חלון הפרוזדור להגן הישן שם מתחת בקרני השמש יורדת הוא מעולף[.] הרוח הסוער חדל הלך לו כבימים לפני בֹא האָביב ומבעד בקעי העננים עוד תאיר השמש אחרה לרדת.

בבלי יודעים נוגע בכפתור הדלת, הפעמון יצהל בקול דממה, והאמה החדשה מקרוב באה תפתוח לו את הדלת. הוא אומר לה את שמו. מהרה תבוא בהחדר הסמוך, תש[ו]ב ותאמר: העלמה מבקשת לבוא האדון פנימה, רק רגעים יחכה ותכף תבוא.

1077. אל נמען לא ידוע³⁵⁶⁴

מוחלפת השיטה –

לפנים הייתי אנכי מָלֵא יְאוש כר[י]מון ואתה הלכת על ידי לנחמני ולדבר על לבי, ועתה מֵעֵינוֹ של הַיְאוש נדבקה גם בך ורוח עצב שַפוך על דבריך -

אנכי כשאני לעצמי יודע מה טיבו של החליפה שבך. כן אנחנו, הננו מקוים וחולמים בעוד שהדברים הם רחוקים מאתנו. וכל אשר נלך הלֹך וקרוב אל הדברים בעצמם יפול המסך… ומובטחני שוהיה כאשר תבוא בתוך התְחום ותעמוד בתוך העצמות היבשות אז יבוא עליך רוח המשורר[.]

למי אני עמל?

אבל מעין השאלה הזאת יש מקום גם אצל כל העמים והלשונות. גם אצלם כל הַדְבָרִים יְגֵעים… וכל אחד מהני דברי דור מלא כעס ויאוש, ויקלל את יומו. ובכ"ז לא נסוגים אחור, באשר לא יוכלו לסגת אָחור[.]

למי אני עמל? ע"מ לעמול –

הנני יודע מה העם קשה העורף הזה ומאשריו המתעים, הנני יודע את הכתב והמכתב שלנו ואיזה ספרים יכתבו עתה אצל עם הספר הזה, את הכל אני יודע.

ובכל זאת הנני מוכן ומזומן לצאת במחנה עם כל כלי הנשק שבידי, ללחום עד יומי האחרון, ללחום על יד השב[ו]לים הבודד[ו]ת בכל אתר ואתר שעל ידם לא אלמן ישראל –

הנני רואה את השב[ו]לים הבודד[ו]ת שאחר כל הסער והרוחות הרעות עדיין הם עומדים בקומה זקופה, וע"כ במקום שיש אנשים יש לי כֹח להיות איש.

אינני לבדי –

והיה אם תשאלני מה העם הזה שואל? אז לא אשיבך בקולי קולות בהשכלה ותקונים, בדת ודעת, רק במילתא זוטרתא לחיות.

לחיות לפנים ולאָחור[.]

הייתי אומר לפנים כי מהדור הזה, מכל אשר היינו ועשינו על פני האדמה אשקר את עצמי כי ורק ע"י הלפנים שלנו יש לנו המשפט לחיות לאחור. הקרבן הגדול אשר הקרבנו על מזבח העולם עוד הנר האחרון שהדלקנו לרוב הגוים ולנו, דורש מאתנו לחיות [ו]להיות, להיות ולחיות, לחיות בכל אשר לנו.

לחיות בכל אשר לנו. ואתה הלא תדע כי אבותינו מצאו את האלים במדבר, וע"כ הנני שמח על דבריך: “הנני נכון ללחום לעמי ולדתי” –

תרתי משמע[.]

גם אצלי תרתי משמע. מצד אחד הנני כופר בעיקר, ומצד אחד הנני מאמין בכל נפשי, מאמין באלהות של עולם ובאחדותו יתברך, גם מאמין אנכי שאלהים שלנו נצח אלהים שלנו [שלהם] ושכבודו מלא עולם, מעולם ועד עולם.

וע"כ הנני מבין מה טיבו של כהן לאל עליון, אבל האל הזה שמצד אחד יִתְגַדל ויתקדש שמיה רבה בכל בתי כנסיות ובָתֵי מדרשיות

1078. אל נמען לא ידוע³⁵⁶⁵

צר לי שעיף אנכי מעט מרוב עבודה ומלחמת החיים. גם בודד אנכי ביותר אם כי שרוי אנכי בחברה ביותר.

לפנים אמרתי: אצלנו אין מה לעשות עוד רק לראות. ועתה רואה אנכי שאצלי יתקיים עוד מקרא יותר מר: אצלי אין אפשרות לחיות עוד רק לראות.

דוקא בימים היפים האלה שהעולם מחדש את נעוריו אני מלא איזה תוגה עולמית. דוקא בכרך גדול זו אני מרגיש את עצמי בודד כערער בערבה.

שירה וצער, רק שירה וצער ותו לא מדי - - -

מאמין אנכי בתועלת החוברת שלך אם תשאול את שאלותיך עד גמירא, וגם יודע אנכי ששאֹל תשאל.

עדי יבואו הימים האלה נחוץ לנו בסיס הוצאתנו עפ"י יסוד נכון וקיים, כל עוד לא יבוא הדבר הזה לא אעשה פסיעה אחת לגבי אחרים אשתמש בה בתור רשות היחיד.

לי שתי דרכים לפעול בתור יחיד ובתור פוקד. והדרכים צריכים להיות שלמים. בטרם אפקוד עלי לדעת אם אוכל לעשות הדבר ואם יהיה לי אפשרות נכונה לעשות את הדבר.

מתירא אנכי להשתמש באיזה פרזה היתה שכיחה אצל בריינין בשעתו: שכל מה שכתבתי הוא כמר [כטיפה] מדלי מול הדברים שאכתוב. אנכי ארגיש זאת בכל מהותי ומיום ליום, משעה לשעה יגברו עלי הרוחות והמחשבות וגם שירה אנכי מלא כר[י]מון. ולעֻמת זה גדול צערי שאין לי מקום נכון ואמצעים נכונים להביע ע"י כל רוחי. מלבד זה קרוע אנכי לשתי רשֻיות ומלחמת קיומי עלי קשתה. את אשר אנכי סובל בשעה [ש]ארד לתוך עומקי הענינים האלה אין אפשר להביע. קסבר [סבור] אנכי שאתה הנך מן המעטים יודעים זאת, אבל גם אתה הנך כחבוש שאין מתיר את עצמו ויודע אנכי את אשר לפניך.

1079. אל ירחמיאל שקפניוק³⁵⁶⁶

ידידי!

אתמול צויתי את האדון מלוסקי: כי שידרוש אחרי שלומך; כי כבר החלתי לדאוג לך, בראותי כי אחרו דבריך אלי, לבוא. והיום באוני דבריך. וע"כ תבין מעצמך, כי היו בעתם. ולכן אבקשך, כי לעתיד אל תהיה רָגיל לעשות כן. ראה אתה מתרעם עלי על אשר אמעט לכתוב אליך ולכן תָמוד לי באותה מדה. ותשכח את ההבדל הגדול שביני וביניך. אתה שוקט על שמריך, בארצך אתה יושב, לחמך אתה אוכל[,] מאמריך אתה כותֵב ואת מוקיר[י]ך ושותים בצמא את דבריך אתה מקבל. ואנכי? לו היה ילוד אשה אחר באותן התנאים החומרים והרוחנים שהנני נתון בהם, אז כְבַר היה נטרד מעולמו. ואנכי בכל סערות רוחי ופזור נפשי, בכל מלחמתי הנוראה למלחמת-הקיום (איני אומר: קיומי) הרני זוכר עוד את ידידי לפרקים, אם כי כמעט כ[ו]לם בגדו בי… בגדו? ה! נייען. איח קעננע דען מענשען צָא גאָט, דאַסס איר איהן אבערהויפט, דיא וואַהרע פֿרעאנדשאפֿט צאָטרעא חי-נפשי כי כמעט נשבעתי באפי שלא לכתוב לעולם לשום איש זר, ומי בעולם הזה אינו זר לי? ובכל חמתי הנני יודע כי אנכי אשם בדבר. כל מי שב[י]לה רוב שנותיו בחיים מבלי רַכֵש ליה [לו] אחוזת רעים וידידים, הוא לבדו ישא את עו[ו]נו. יען כי כל אלה בא לו מהעדר הכרתו את הרוח המדיני בחיים ובאדם, ובלעדי ההכרה הזאת אי אפשר לאדם להתקיים גם לו יהיה מלא כשרונות כר[י]מון.

הרני מרהיב בנפשי לומר: כי אלהים עשה אותי ישר. רק אנכי בקשתי חשבונות רבים וחשבון שלי לא בקשתי. וע"כ עלתה בידי להקיף בדמיוני מל[ו]א כל העולם, לחבק זרועות עולם ולצייר[ו] לפנים ולאחור, אבל לא עלתה בידי לרכֹש לי מן העולם הגדול גם ד' אמות קרקע. לא עלתה בידי להכשיר את מעמדי באופן שאוכל להנות מן העולם הזה, אם כי מכין אנכי לברוך [מוכן אנכי לברך] עליה. לבי מלא אהבה, רגשותי כים סוער. במין היפה הרני רואה הרת עולם הדר הטבע. בקולם אכיר את ההד האלהי המרחף על פני היצירה. הוא יכנ[י]סני לעולם הגדול והרחב, הוא יחלמני וינחה הרוח הנבואי והחזיוני עלי, אבל מעמדי בחיים לא יתנני לקרוב אל היכל קדשם, ואשאר מבחוץ… וכל כשרונ[ו]תי ורגשותי כנפל אשר בל יחזו שמש…

יש אשר תנחה עלי רוח. ואנכי מעפיל על סולם התולדה, אקרא הדורות מראש ואצפה הליכות עולם, אז הרני בונה עולמות ואחריבן. אציב גבולות עמים למשפחותיהם ולגויהם, ומחשבותי גאו וגאו. ואז אזכר בש[ו]לחני. ועולמי יחשך בעדי…

אנד דארום מערקע דיר ליבער פֿרעאנד. אללע קונסט אנד וויססענשאפֿט פהעזיא א[ו]נד פול[י]טיק. האבען קוימען ווערהט ווען [וויס?] נהעבען ביי דיא פול[י]טיק דעס לעבענס ניכֿט פערשטהען. בא אללעס אאף דיעזעם [אייקרמט?]?

כל עולמי שרוי בצער. מפני שלא שניתי משנה זו. ואתה יושב וכותב… אתה נותן חילך להחורבה הזו אשר הוציאה אותי ועוד אחרים כמוני מן עולמינו. וב[ו]א וראה את פ"מ [פרישמן] הגדול שבסנהדרין. איך הזקנה קפצה עליו בלא עתו כי הכתה אותו עבודתו בספרותנו מכות נאמנות.

ידידי הר[י]ני מתודה לפניך, כי רוחי השלילי, אשר היה כצנינים בעיניך, כבר חלף מאתי. ובהשנו[י]ים הרבים והכבירים שבאו בעולמי הרוחני והשקפותי, ע"י כניסתי לפנים ולפנים בהיכל התולדה והטבע. שניתי את השקפותי גם בעולמו של ישראל, וַתשב אלי אהבתי לעמי ולרוחו. ומוכשר אנכי עתה לעבוד בהיכלו בנפש חפצה. אבער זאלטע איח מיח ענטשלוססען מיינע וואפען איינער שלאכֿט צא דינסטע שטעללען, דאַן ווערדע איח נההר א[ו]נטער דער פֿהנע איינעם נאפ[ו]ליון אדער פֿרידריך דער גראססע מיט קעמפפען. איח ווערדע מיח נאר איינער גראססע יִדֵעַ איינשלוססען. אנד קיינעסוועגס, ווערדע איח יעדען [?] גענעראלל מיינע וואפפען דער גאטע שטעללען.

איח שריעב [?] אן יעכמאנדען: ניכטס זיין! אדער זיין! ניכטס טהאן! אדער טהאן! מלך או הדיוט! ולו גמרתי אומר להסתכן ולהכנס לחורבת ספרותנו, בעוד שגדולים וטובים ממני בחכמה ובמנין כשלו על ברכה. אז לא אוכל לעבוד רק [אלא] באופן שאבנה לי במה בפני עצמי, ושיהיה לי כלי מבטָה [מבטא] מיוחד למחשבותי ולדעותי ורגשותי. אבל אם גם ינתן לי כל חללי דעלמא לא אשתתף במעשי פרחי כהונה… פרחי כהונה? לא האנשים הללו שאתה עובד עבורם, גם זאת אינם, רק בוכהלטרים פשוטים שאינם יודעים מה דקאמרו [שאמרו] רבנן, ואתה נותן פתך לעם הארץ…³⁵⁶⁷ אבל מה אומר ומה אדבר, אם כי לא תוכל להבין אותי, הר[י]ני דומה לבן עיר שמאס בחיים הללו הנשחתים ובורח לכפר, ואתה לבן-כפר הבא לעיר ומתפעל מן יפיה ושאונה. עלי כבר עברה תקופת תאות הכתיבה, והר[י]ני מביט על כל עבודתי עד כה כעל דברים לא שרירין ולא קיימין, ואתה מן המתחילים. אבל ימים יבואו, ואתה תקלל את יומך הראשון בספר[ו]תנו. ימים יבואו ותשכך מררתך, ימים יבואו ותחדול לכתוב, ימים יבואו ותשכח כי כתבת. אך מדוע אמרר לך את המתוק, כן המה כל החיים ראשיתם מתוק ואחריתם כלענה. והחי חי –.

1080. אל נמען לא ידוע³⁵⁶⁸

ידידי הנכבד!

הרואה אתה פנים חדשות אתי. ואתה אל תירא ואל תחת לא בר חלפתא לא בן בן של חלפתא אני, רק [?] פשוט.

הדבר פשוט לפי עבודתי האמורה חטטתי בכתבי ושמתי לבי למכתביך הרבים המונחים בבית גנזי. [?] אל נחל הרגשות [?] הסוערת בו ונוראת נפלאתי לראות את “הגשם” [החולין, הגשמיות] שביננו אחרי הנש[י]אים והרוח הללו. איני יודע אם אָרור אפי כי עז, או את דאפרדת אנפשיך [הפרדת את עצמך]. או כי שנינו אַשֵמים בדבר. אבל זאת יודע אנכי כי יש לי חפץ שנשוב אצלנו. גלוי וידוע לפני שהתשובה לא תוכל להיות תשובה שלמה; אחרי שמצדי עלי להעמיד את ה“עורך” שבך בקרן זוית שאינו לפי רוחי, ומצדך עליך להתרגל ולראות כי אנכי עומד מרחוק.

אבל יהיה איך שיהיה, עכ"פ הלא קרוב אנכי לך ולביתך והנני מעמיד אותך על חזקתך שהנך עוד קרוב לי.

בקצרה יש לי חפץ שנהיו קרובים והנני נותֵן לך את יָדִי.

אבל בטרם אקבל את ידך אָנוס אנכי להתוד[ו]ת לפניך שלחמת[י] נגדך בסתר בכל כלי נשק שבידי, בכתב ובעל פה עד מה קום שידי מגעת. ולכשאפנה אז אראה לך מכתב גדול מאד היותר קשה שכתבתי נגדך, וגם לבקשך שסודות הערכה שלך יהיו שמוּרים לך. מצד אחד אני עומד עתה קָרוב אל אחד העם, ומצד אחד אני קרוב לעצמי והנני חושב מחשבות בדבר בנין במה בפני עצמו[.] בקצרה עלנו להתקרב כרעים פשוטים מבלי איזה יחס ספרותי או הערכי.

אם נכון אתה לזה אז הא לך את יָדי. השלום לך ולביתך?

אצלי אין כל חדש. הנני משכים ומעריב לעבודתי ותו לא מדי. אני בודד כערער בערבה ותו לא מדי

*

מצד אחד אני עומד בארץ, והטל ילדות שבראשי יזכירני את תפקידו, ומצד שני אני תָלוי בשמים, בהבלתי סוף, בהאפס המ[ו]חלט שלמעלה מכל חוג החיים וכל צבאם מראשית ועד אחרית ועד בכלל.

כל הדברים שהייתי שרוי בהם, כל משאות נפשי רְפוי[י]ם ועומדים, רק ירבון כל המעשים הללו ואדון כל הנשמות הוא ומהלכו נשארו לי לפלטה ואני מטייל אתו ארוכות וקצרות, קצרות וארוכות, בקצרה עתה אני יודע מי בראש!

אבל לא! באמרי: כֻּלי שקר אני דובר, כי ישנו עם אחד, שהוא וחללו עדיין לא נבלעו בין חומת, והעם הספר הזה עם כל צרכיו שבגולה מְנַקר במוחי בכל עת וכל שעה ואינו מניח אותי לישון –

II

עם ישראל שָרוי בצער, ואני אומר שירה, שירה יפה ורְאויה למאן דאָתי? [למי שבאו] מהאבות הללו שעמדו אבותיהם על הר סיני… והשירה מרה כלענה, מרה עד מאֹד.

ויש אשר אני עוזב גם החורבה הזאת ואני שב אל קוני, אל פלוני הקב"ה שעשה שֻתפות עם התחתונים שלנו –

שלך או עכ"פ מי שהיה שלך

1081. אל נמען לא ידוע³⁵⁶⁹

P.S. בקומי היום בב[ו]קר אחרי לילה בלא שנתא והעיפי במעוף על דברי אליך אתמול אחרי חצות – נבהלתי לראות אי-ערך המכתבים, שאיך שיהיו אינם יכולים לגשם רק הֵד אחד בו אותה שעה: בעוד שאידך יממא [ביום אחר] הֵדים אחרים ימלאו אותנו, קולות אחרות ודברים אחרים…

ועתה, רצוני [לומר] באותה שעה אין אֹמר ואין דברים בי, רק עצב ארוך, עצב בן ק[ו]טב-מרירי.

לי עתה הרגש, כמו כֻלנו ישבנו זה עתה על נהר[ו]ת בבל ונבך… הבו לי כנור ונבל ואַך על מֵיתריו ושירת עצב אשיר לכם ממע[מ]קי הלֵב והמהות.

כאחד מכהני הבעל דמי אשתת ואזנק על קרנות מזבחנו על לפנות ערב…

יעקב אבינו, גם בשעתו האחרונה: האספו ואגידה לכם את אשר יקרה לכם באחרית הימים, עוד למראשותיו שכינת אֵל; ולנו רק אחרית, אחרית בלי אחרית…

אותו משיח שנחכה על בואו טוב הוא גם לוּ יהיה עני ורוכֵב על החמור. אבל אוי לנו ממאות של משיחים; מיני משיחים, שקבלו נֵדה [נדוניה] ומוכרים פ[ו]זמקאות או כלי מילת בישראל ובעכו"ם.

ואנכי כבר חדלתי לשמוע את קול גלגל חמה מנסר ברקיע שלנו, השמש כבר בא לנו, ועתה רק ליל אריכתא לנו, ליל בלא כוכבים, לכל הפחות בלא כ[ו]כבי לכת…

משואות אנו צריכים להשיא על הָרֵי יהודה. אבל איני יודע מה נאמר ומה נגיד להם או לנו: הֵאָסְפו! או איש לאהליו ישראל!

איש לאהליו ישראל. והאהלים כבר נתצים וחרבים חרבת עולם. גם היופי שבח[ו]רבותנו הולך ופג, הולך ונמר, והבת-קול שמנהמת כיונה: אוי להם לבנים שגלו מעל ש[ו]לחן אביהם לא תשמע עוד; אחרי כי אין לנו לא בנים ולא אבות, לא ש[ו]לחנות ולא פרורי ש[ו]לחנות.

מאומה אין לנו, רק נרות יש לנו, פתילי נרות בטרם תכב[י]נה, והמה מאירים במין אֹפל מחריד כנשמות דאזלין ערטילאין בעולם תֹהו ובֹהו.

וחֹשך על פני תהום, חֹשך ממעל, חֹשך בפנימתנו, חֹשך בחשכתנו - - -

1082. אל נמען לא ידוע³⁵⁷⁰

ערב ר"ח שלהם.

ידידי. בבואי אתמול בערב לביתי מצאתי דבריך על שֻלחני שעוד הפעם הכאיבו לי ביותר –

פלונית בת פלונית, שהיתה בעיניך מעין הקולט[ו]רה של הירשפֿלד היתה בפעם אחת לבתולה ידועה וכו'; מפני שבתמימ[ו]תה אינה יכולה להשיג את הדו-פרצופים שבנפש אדם מישראל אשר מסביב לה.

במכתבך אלי שמעה הֵד קולט[ו]רה יתרה וקול נפש מרגשת ביותר, ובדבריך עמה אוד[ו]תי, דוקא מפני שלא כִּונת להטיל בי דופי ודברת כלאחר-יד, כדבר מובן מאליו שדברים כאלה נאמרים לכל, הרגישה כמוני אי-קולט[ו]רה ומין יבושת רעה שרק ברחוב שלנו יכולה להצמח. היפלא הדבר שהצעירה הזאת שאלה לעצמה: תרתי בסתרי אהדדי! [שניים הסותרים זה את זה] ואת אשר שאלה לעצמה בחשאי הגידה גם בגלוי בראותי התפעלותי היתרה מדבריך.

סלח לי אם אומר לך כי גם בהפ[י]כת קערת ערכה על פיה בבת אחת, אני רואה מין קלות ראש ידועה שיכולה גם להכאיב אותי.

לי יכאב אותו החזיון בנו להתיחס לכל אדם לפי יחוסם אלינו. שבני אדם בראש ובראשון הם נערכים כשהם לעצמם, אם טובים אם רעים לנו אין אנו יודעים ואין אנו מרגישים.

שיחה אחת רעה לנו דיה לשפוך ק[י]תון של שופכין על אותם בני אדם שלפני שעה היו קדושים לנו –

בכלל רואה אנכי בכל שעה את התהום הגדול הרובץ בינינו ביחוסנו אל החיים ואל בני אדם, עד שמתירא אנכי באמת פן יתרחב ברבות הימים כל כך עד שלא נבין כלל איש את רעהו והחבל אשר בינינו יפסק מאליו.

צא ולמד: אתה מדייק, נניח שחטאתי נגדך כי היה זה רק כשגגה אנושית ולא כו[ו]נה לזלזל בכבודך וכו'. ולא שמת אל לבך כי זאת היתה כל רעתי, רצוני השגגה, רק השגגה. אני מבין מעשים כאלה במזיד גם ונשוא אותם אוכל. אבל איני יכול לנשוא מעשים כאלה בשגגה, כלומר את הרגש של נקיות-הרוח נגדנו ונגד אחרים.

לנו יחסר קדושת המעשים, קדושת כל האדם בנו. לנו יחסר החיים, הבן-אדם, הכל יחסר לנו בעוד שמוחנו מָלֵא ולבנו מלא וש[ו]לחננו מָלֵא…

אין אתה יכול לשַעֵר עד כמה צערו אותי המקרים האלה, אבל מקוה אנכי שנלמוד מהם הרבה –

שלך

מי"ב

1083. אל נמען לא ידוע³⁵⁷¹

אדוני הנכבד!

יכול היות כי כבודו טָרוּד הוא מלקרות מכתבי הארוּכים, ואולי יתחרט על על אשר בא במגע ומשא אתי. אבל מה אעשה אין לנו עתה פרֶסה [עיתונות] גלויה, ואחרי שלא אוּכל לעבור על דבריו בשתיקה אנוּס אנכי להשתמש בדברים שביני לבינו, ואת כבודו הסליחה.

בראשית עלי להציל את כבוד רבי טרפון האֻמלל שהוא יותר מסיעתו, וכפי הנראה שכח כבודו כי אותו האיש שהושחרו שיניו בתענוּת על שהשתמש בתגא [כתר] של תורה, הוא נואל לומר לבתו היפה בנשים והטהורה בבנות שהרבה הרבה חובת אהבה בעולמה: בתי את מצערת לברייתא חזור לעפריך! בכאן נדחה היָחיד מפני הכלל במדה נורא[ה.]

הלא רואה הוא את רבו בקר.

אבל אני הגבר ולבי הרך יתפלל לרגלי תורות כאלה, והנני אומר מוטב שיצטערו כל הבריות שבעולם משיב[ו]לי שופרא אחת בעולם באשר השופרא היא התוצָאָה האחרונה מסכום כל אותן הבריות הללו. תוצאה שבלעדה אז לא היה האדם את אשר הוא, כלומר לא הלך בקומה זקופה ולא דחק את רגלי השכינה…

הקב"ה יכול להיות בונה עולָמות ומחריבן אבל אנחנו קרוצי חומר לא נוכל לשנות סדרי בראשית. ועל[י]נו לקבל את הדברים כמו שהם, לא כמו שהם צריכים להיות, ולא מבעי כי אנכי פליג [חלוק] על מעיקרא דדינא ואותו הצריך להיות לא נהירא לי כל עיקר…

הטבע היא אחת, ומדתה לא גדוּשה. וכל ההרים יתמלאו מהעמקים, אבל זאת היפה שבחיים, ומה היה כל העולם שוה לו היה כמישור אריכתא? מה היה כל עולמו של אדם שוה לו לא היו בו כל הדור דור ודורשיו שבו, שאם הם כאן הכל כאן?

כשאני לעצמי הנני מבין היטב את ה“מכריע” בדברי חכמים, באשר שורה אחת מכבודו מכריע אותי כל הקלות הק[ו]דש שבבאר שבע וכו', הם אוכלים ושותים יולדין בנים ובנות ומתו. והשירה היא נצחית. קנין עולם הרוחני שנרו לא נדעך.

מעולם לא היו מלאכי השרת צולין לי בשר ושותתין לי יין ומטבעי איני ברזשא [בורז’וא, בורגני]. והנני מבין את ערך שאלת הלחם או העם וכו', אבל הנני גם מבין כי דדא ביה לא כולי ביה,³⁵⁷² ושמלבד המזון הארור הננו בני אדם בעלי דת ושירה, בני אדם עולים בסֻלם אלהים, ומה נעשה אם ראשו השני מגיע השמימה?

כמדומה לי שטעות היתה לפני המקום בשעה שאמר למלאכי השרת: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה, ואני אומר ששקולה בעיני שירה אחת כנגד כל המעשי ידים הללו. וכבודו הלא רואה סוס ורכב פרעה טבעו בים. והשירה לעולם עומדת.

לוּ לא היה כבודו משורֵר, אז סלחתי ליה נעיצתו בראשו ורובו בהמהלך החדש בדורנו. מהלך קצר [?] שאינו רק [אלא] חתיכה קטנה מהעולם גדול, חושבים המה אותו לכל העולם כֻלו, אבל כבודו בתור משורר, בתור איש היושב על הא[ו]בנים של נפש האדם ויודע את כל עשרו ורחבו, בא ומעמיד כל העולם כ[ו]לו על המזון, על העם, על דבר זה לבי נוקף…

כן לא אוכל סלוח לו את מיני הכלי נשק שמשתמש בהם נגד המשוררים הגדולים כאיבסן וניטשי וכסיעתם, אותו כלי נשק הפט[ו]לוגי שראוי למין אנשים כלמברזע³⁵⁷³ ומקס נ[ו]רדא[ו] ז"ל, בכאן הרם והנשגב, הקדוש בכל תוקפו. והם אומרים: שגעון! עצבים! בקצרה כל העולם כֻלו מד[ו]סט[ו]יבֿסקי עד [אגורטון?] ולמעל[י]הם כל הקדוש והיפה שבחיים, כל סאת הרום הגדולה הצוררת אותנו בכנפי[ה] כֻלה עצבים.

לא אדוני. מין כלי נשק כזה חשוד בעיני, העם, המספרים הפשוטים שכבלעם כך פולטם יָבוא ויספר מרוחות רעות משדין ורוחין. אבל נרגיש בחוּש רוחנו מהעולם הרוחני והשירי, מההתגלות הרבה במין האנושי. אנחנו מאמינים בכסא הכבוד ובלבנת הספיר, מאמינים שאנשים הללו יחזו את האלהים…

אנשים הללו יחזו את האלהים, ואי-אפשר לבושם בלא בורסקי: אי אפשר לשכר בלא הפסד. הירחיק כבודו ללכת עם ריש לקיש לומר: אשר[י]נו אם עמדנו כבראשונה, כלומר לוּ אכלנו עם חמורנו עם אבוס אחד[.]

אבל אסטנ[י]ס כמוני שונא את החמורים ואת האבוּסים, והנני מודה לפני מלכו של עולם שהבדיל בין הטועים וחיי עולם נטע בתוכנו. ואם הסעודה אינה מספקת לבעליה כל דאלים יָבוא ויגבור[.]

לע"ע [לעת עתה] לנו הגבוּרה. יען כי צלם אלהים עלנו. ואל יהיה הצלם קל בעינו.

“מהלכה החדש יהיה מהלך כללי” ילמדנו רבנו מה טיבה של הכללית הזה, הכלל הוא מושג מ[ו]פשט, שם עצם בָדוי, הכלל נדחה תמיד מפני היָחיד…

ולו לא היה אל ישראל יָחיד ומיוחד כי אז לא נצח אלהין של אלו…

זה דרכו אומר עם כבודו, אבל בזה לא אבקש סליחה ככבודו. כי איני חושב את הדעות מאלו הן האשמות ולא עוד שלפנים גם האי גברא בהאי פחדא יָתיב³⁵⁷⁴ גם עלי עבר רוח רעה ללון בד' אמות של הקובה. אבל שניתי ופרשתי, הנחתי את החיי שעה ודבקתי בחיי עולם[.]

כדי שלא יטעה בי אָנוס אנכי להעירו כי טעה בי בשתים באחת אין מוצאי מהישיבה; כי הורתי ול[י]דתי היתה בעולם החסידות, אותה עולם ששקול בעיני כנגד רובו של סנהדרין. ובשנית אין מערכתי ספרוּת הרוסית, באשר לדאבון לבי איני שומע רוסית, ודא עקא.

תחת גרסתו: לנו אין ספרוּת, הנני גורֵס: לנו יש ספרוּת. הוא תולה המארה בהחִגֵר כלומר בהעם הנודֵד ואנכי תולה המארה בהס[ו]מא, כלומר בסופר[י]נו העִורים במחילת כבודם, ומי יודע את הדבר יותר מכבודו אחרי שהוא יושֵב אתם במחיצתם…

יחזקאל היה עכ"פ בן כפר שראה את המלך, וכבודו הלא יודע כי מין הדינים שלנו, הם בני כפר שלא ראו את המלך.³⁵⁷⁵

כולי האי. [זה הכל]

עוד הפעם אני מבקש סליחתו על אשר אטרידו בדברי.

1084. אל נמען לא ידוע³⁵⁷⁶

ידידי היקר.

בלי הפרזה כל שהיא: מיום שעמדתי על דעתי לא עשו עלי דברי איש פרטי הנאמרים מלב ללב רושם כמו דבריך עתה אוד[ו]תי ואוד[ו]תך.

די לי שאני מעט מן אותו ה“גואל” אשר ישיר לכם את שירתכם ויבכה לכם את חייכם. לא אתה, לא אני, לא הוא או היא אני נושא בלבבי ומצטער בצערתם, לא אותו של דור זה או דור אחר, כֻלנו, כֻלנו בנעור[י]נו, בזקנ[י]נו, ברשעינו וצדיק[י]נו, כֻלם כֻלם משנות דור ודור, הרי הם חיים לנגדי ואני רואה במצבות האנשים הללו שנקברו בחייהם…

וצעקה גדולה נוראה שכמֹה לא שמעתי, תשמע בכל פעם במסתרי נפשי, שם עמוק עמוק. אנכי סובל, אנכי בוכה, אנכי חי - -

והחיים הללו המה שונים מן החיים שם מבחוץ ומבפנים, המה שונים מחיי בני אדם וחיי כל החי למינהו.

אין מלה בפי להביע לך את צערי הגדול עתה, דוקא עתה.

וזאת נחמתי. כי איני יחידי בדבר. כֻלנו מתים זה שנות דור ודור, כֻלנו אנו נושאים עלנו את “סבל הירושה” שלנו שהשחיתה כל חלקה טובה בנו, כלנו נמקים בעו[ו]ן הר-סיני…

ושם בבתי הקברות אנו יושבים ועושים עטרות לתכריכי אבותינו: יהדות או חכמת ישראל!

את עצמותם של אנשים הללו תנו לי! גם שלך, גם של שטיינשניידר, של יוחנן הסנדלר, של שמעיה ואבטליון ושל אהרן הכהן; ואני אגרור אותם על מטה של חבלים

אתם המתם את עם ד'…

בעד נצח[ו]נך במלחמתך תודה. היו ימים שגם אנכי לא הייתי מוכשר לזה –

חזק ואמץ!

1085. אל נמען לא ידוע³⁵⁷⁷

ביום השני.

ידידי. מפני טרדות שונות לא עלתה בידי להשיבך עד עתה.

כל עקיצותיך, טענותיך ותביעותיך נופלות מאליהן, באשר הטינא אשר בלבבי נגדך נשאתי בח[י]קי רק שעה או שתים, כלומר בו ביום הוכחתיך הֻגד לי –

תמה אנכי על אשר לא הרגשת שאת אשר הגדתי לך הגדתי גם לי, רצוני [לומר], לנו החושבים, רק חושבים ואינם עושים, ר"ל [רוצה לומר] אינם חיים. - -

גם דרכך להשליך לכל אדם את הגט בפניו הוא מין קלות ראש ידועה ברחוב שלנו, שגם עליה ראוי לקרוע.

אלי אלי! הקץ כל אדם בנו?

שלך

מי"ב

1086. אל נמען לא ידוע³⁵⁷⁸

ידידי!

דבריך באוני.

הנני מודה ומתודה לפניך כי עשו עלי רושם רע לא במה שאָמור בהן, רק במה שאין אָמור בהם – אנכי לא האמנתי כי דְבָרַי שיצאו מלבי לא יפעלו עליך על מנת לְחַמֵם אותך ולעַבֶּרך באיזה רגשות, ואתה קראת, אף היא קראה; והדברים צללו בתהום הנשיה מבלי דעת רושמו עליכם. חבל על דאבדין…

- כן אתם בני סחרנים. הנכם אוהבים ואוהבים ולב אין – מובטחני שלא יהי חלקי עמכם, וגם מובטחני שמין מכתבים כאלה אליך יהיו האחרונים ולו לא משכת עתה את לשוני במלקחים כי אז כבר היה האחרון –.

- איני חפץ לדון עמך בדבר האהבה, דבר החָסר לך ואין אתה יודע מה טיבה, אין אתה יודע גם הלכה אחת בחכמת הנפש, ומה יתן לי ומה יוסיף לי דברי באזני חרש כמוך, יבוא יומך!

יבוא יום אשר תשתה מקֻבעת החיים אז וקמת וברכת את אלהיך ותקרא תגר על מעשה בראשית לחנם… אלהים עשה אותך ישר ואתה מבקש חשבונות רבים. צא וחשוב וטעה!

בקצרה הנני מעמיד את האהבה שלך בקרן זָוית ואיני חפץ עוד למשמש בה, אבל חפץ אנכי לדון עמך על דבר פרס ומדי…

הנני רואה כי נמנ[י]ת וגמרת ללכת לארבע כנפות הארץ, לכרכי הים, למצרים, להודו וכוש, לפרס ומדי, ושתחלום חלומות לבטלה; בעוד שהנך בן לארץ אינה משכלת יושביה, ארץ אשר לא תוכל לעזוב בָנים ובני בנים כמוך[.]

II

ואתה שדוד מה תעשה? למה לך לנוע למרחקים ולהיות גר כל ימיך בעוד שבתוך עמך יכול אתה לשבת ולהיות לו לעינים –.

הנני מאמ[י]ן כי לו תשמע לעצתי ותקם ותלך לעיר המלוכה, כי אז עלה יעלה בידך להשיג איזה דבר בעזרת הקרובים למלכות שלך. אבל גם לו אהיה איני אלא טועה; כי אז עוד מקום יותר טוב בעדך לְהִתְגַדר בו[,] הדת.

אל תירא ואל תחת בני! הנני יודע את הכפירה שלך וכל כת דילה, הנני יודע תמימ[ו]תך בעניני התגלות ודת; אבל כל זה אינו שוה לי. ויודע אנכי כי עתיד אתה להכיר כבודו של עולם ואחדותו יִתְבָרֵך.

אצל עמנו ברוסיה, הדת והלאומי[ו]ת הם שתים שהם אחת. ורק על הרבנים הנאורים, רק על[י]הם שיכלו לדרוש כאו[ו]ת נפשם באין מפריע, רק הם יְכולים לבנות מעט חומ[ו]ת[י]נו הפרוצות ולנהל עדרים על מבועי הדת והתולדה, הדת והדעת, ישראל ואורייתא.

אסון נורא היה לעמנו לו היו גייגר וה[י]לד[ס]היים ורפפורט אנשים תמימים כמוך[.] לנו ברוסיה דרושים אנשים כמוך, ורק ממין שלך יְכולים וראוים לאותה איצטליא להיות כהנים להעם.

III

איני “מדיני” רב כמוך ואיני בקי בתורתכם, אבל לפע"ד [לפי עניות דעתי] שטות גדול מאלה שבאשר שהתנאים הה[ו]וים אינם לפי רוחם, המה פורשים את עצמם מן הציבור ואינם רוצים לעסוק לגמרי.

איני מאמין בקפיצות, הכל בא ע“י השתלמות מן הקל אל הכבד ע”י זמנים ומועדים ועבודה רבה. וע"כ הנני חושֵב לחובה לאנשים שכמותך לכנוס בהתחום כמו שהוא עם כל תנאיו וחורבנו, ולקום ולעשות, לעשות ולפעול.

הנני אומר לך עוד הפעם כי הרבנים ברוסיה אינם כהנים, הֵם יכולים לפעול בכל, בכלכלה ודעת, בספרות ובחנוך, הם שייכים להעם.

אתה עסקת ימים רבים במעשה שטן (דת ודין) ומצאת בהם חפץ. והיה כאשר תקם ותשים לבך לעולם ההתגלות, לזיו השכינה המלאה בכל עולמה, לעולמנו העתיק יומין עם כל התסיסא העזה שלו כי יפקחו עיניך ותאמר:

אכן יש אלהים!

IV

ואם עדיין לא מצאת כאבות[י]ך את האלים במדבר… אז תוכל להאמין לי על דברתי:

העבודה [לשון שבועה] כי יש אלהים שוכן בנו!

והאלהים הזה הוא הוא המחיה אותנו ומעמיד אותנו על רגלנו האנושי, האלהים הזה “נתאוה - לפי דבריהם - עוד קודם ברייתו של עולם לעשות שֻתפות בתחתונים…”

לא שלושה שותפים באדם רק שתים שהם אחת, אל ואדם!

הנני יודע כי רעיתך ה“גויה” תשחק על אלהותי, אבל אנכי איני הולך אחרי נשים, שאינן יודעת שבכפירה במלכותו יתברך הם כופרים בעצמם; כי מה היא האשה אם לא חלק אלהים ממעל…

בקצרה: אכן יש ד' ואתה קום והיה כהן לאל עליון ויצקת מים על ידו, אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה ואשריך בעולם הבא.