רקע
חנניה ריכמן
הקדמה ל"משירת העולם"
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יוסף שרברק; 1967

לפני שנים רבות הוצאתי לאור קובץ־תרגומים בשם “משירת העולם”.

אחר־כך נתרכזה עבודתי הספרותית העיקרית בתחומים אחרים, אך בשעות־הפנאי הוספתי לתרגם דברי־שירה משפות שונות – בלי “תכלית” מפורשת אלא לעצמי ולהנאתי. תרגומים אלה הלכו ונצטברו אצלי במרוצת השנים, ויום אחד החלטתי לכנסם ולהוסיף עליהם חדשים – כדי קובץ גדול.

אגב עיוּן ומיוּן נוכחתי, כי עם כל השוֹני בין השירים המתורגמים למיניהם, יש בהם צד־שווה מובהק: רובם ככולם – מן הסוג הנוח לדקלוּם, כלומר, מסוג השירים שנוֹעדו בצורתם לא רק לעין אלא גם לאוזן ולכן יצלחו במיוחד לביצוע קרייני.

לאחר שעמדתי על העובדה הזאת, החלטתי כי גם בהמשך העבודה אתמיד ככל האפשר במגמה זו: אוסיף לבחור – ומעתה בכוונה תחילה – בחומר־תרגום המתאים לדקלום.


*


בין הסוגים השונים של קובצי־השירה, במקור ובתרגום, קיים ברוב הלשונות של עמי־תרבות גם סוג “דֶקְלַמַטוֹרִיוּם” – קובץ שירים לדקלוּם.

זכורים לי מימי־העבר ברוסיה הכרכים הפּוֹפּוּלאריים של “צְ’טֶץ – דֶקְלַמַטוֹר” (“הקריין – המדקלם”). הם הכילו שירים (וגם פרקי פּרוֹזה אמנותית) מן הרפּרטוּאַר של קריינים־אמנים ידועי־שם בתקופה ההיא. בסידרת־כרכים זוֹ היתה מיוצגת גם השירה הרוסית המקורית וגם שירת עמים אחרים בתרגום רוסי.

קבצים אלה מילאו תפקיד חשוב בהפצת תרבות הקריאה האמנותית ברחבי המדינה, וביחוד בקרב הנוער. הם סיפקו שפע חומר מעניין ומרתק לקורא ולקריין, לאמן ולחוֹבב, לתלמיד ולסטוּדנט, לכל חוג דרמתי ולכל נשף ספרותי.

צורך בחומר שירי “קרייני” מורגש גם אצלנו ובימינו. וסבור אני כי קובץ מסוג זה עשוי למלא חלל מסוּים בחייו התרבותיים של הנוער.

זכורני כי בבית־הספר ברוסיה רגילים היו התלמידים ללמוד בעל־פה שירים ומשלים רבים – ואפילו פּוֹאמוֹת שלמות. הם לא הסתפקו בשינוּן־חובה שהוטל עליהם אלא מצאו בדקלום שירים, או בציטוּט קטעים מהם, תּחבּיב נעים לעצמם – ולעיתים ערכו תחרוּיוֹת של דקלוּם וציטוּט והפגינו את כוח זכרונם ואת גודל אוצר הפנינים ה“מונח בקופסתם”. מלאי רב של פסוקים קצובים ומחורזים – פסוקי־שיר וקטעי־משל – ליווה אותם אחר־כך בכל דרכי־חייהם וצייד אותם בשפע חומר מן המוכן לשיחה על כל נושא ולתגובה קולעת בכל מקרה ואירוע. “תּחבּיב” זה מוסיף להתקיים ברוב ארצות־התרבות גם בימינו אלה. ואולם הנוער הלומד שלנו אינו מרבה בלמידת שירים בעל־פה ובדקלוּמם – והסיבות הן רבות ושונות.

אחת הסיבות נעוצה באותה מהפכה פוֹנֶטִית, שעברה על שירתנו עם נצחון “ההברה הספרדית” (המלרעית) על ה“הברה האשכּנזית” (המלעילית) בתחיית לשוננו בארץ־ישראל. מרבית היצירה של מיטב משוררי התקופה ההיא היתה קשורה בהברה האשכּנזית, והרבה שירים יפים שהצטיינו במוּסיקליוּת יתירה (בשיטת הריתמוס הטוֹני) נתקפחו ואיבדו את קסמם הצלילי באזני צעירי־ישראל, שהתחנכו על כללי ההגייה והנגינה של ההברה הספרדית.

עד שהספיקה המשמרת הצעירה בשירתנו להתאושש מן המשבר הפוֹנֶטִי הזה ולהרבּוֹת דברי־יצירה במסגרת החדשה, קפץ עליה רוגזה של מהפכה אחרת: הגיעו אלינו מארצות־חוץ אופנות זרמים חדישים בשירה המוֹדרנית, הכופרים בעצם חוקי־ההרמוֹניה המסוֹרתיים והשוללים, כּכבלים מיוּתרים, את הכול: את החרוז – ואפילו אַסוֹנאנס, את הריתמוס, אשר שיווה צורה מוסיקלית גם ל“חרוזים לבנים”, ואפילו… את סימני־הפיסוק!

לא כאן המקום להעריך זרמים חדישים אלה מבחינת התכנים, אך מבחינה צוּרנית ברור בעיני דבר אחד: יצירות מסוג חדיש זה – ואף אלה שניכרים בהן לבטים כּנים של חיפושי דרכים חדשות וצורות חדשות – הן ענין לחוג איסטניסי מוגבל ולא לקהל־הקוראים הרחב. ואף לא לבני־נוער המבקשים בשירה מזון לנפש ומוּסיקה לאוזן.

ובתחום זה נִפְלֶה מצבנו לרעה משאר עמי־התרבות. הללו עוסקים בּאֶכְּסְפֶּרִימֶנְטִים של שירה חדישה לא מעוֹני אל מרוֹב עוֹשר. אוצר־הדורות של נכסי־שירה, במקור ובתרגום, שמוּר אצלם גם לצרכי ההוֹוה, והוא שגור כמו בעבר בפי ילדי בית־הספר ומוסיף לפרנס את רוּחם של חוגים רחבים בעם. אצלם קיימת רציפוּת, קיים קשר אוֹרגאני בין תמול־שלשום להיום, ואילו אצלנו ניתקה שלשלת־ההמשכיוּת ונתהווה חלל ריק. הדור הגדל בארץ על לשוננו מנוּתק במידה רבה מן האוצר האוּניברסאלי של שירת־העבר העולמית, אשר חלק מן המוֹדרניסטים שלנו פּוֹסלוֹ כ“מיוּשן” ובלתי־ראוי למאמץ־התרגום. כל מה שניתרגם עד כה לעברית הוא רק חלק זעיר מאוצרות שירת־העמים, ויש צורך במפעלי־תרגום רבים כדי למלא אותו חלל ריק ולסתום את הפער בינינו לקהל־המשכילים בארצות־חוּץ נאוֹרוֹת.

בעבודתי על קובץ־תרגומים זה ראיתי תרומה צנועה לפעולה בכיוון זה. ואשר לקהל־הקוראים – נתכוונתי בעיקר לא ליחידים שׂבעי־שירה או ליודעי־לשונות, שמיטב היצירות מן האוצר העולמי פתוחות לפניהם במקורן, אלא לחובבי־שירה מן הציבור הרחב וביחוד לחוגי־נוער למיניהם. רציתי להרכיב קובץ־תרגומים שיהיה לעֵזר לכל קריין מקצועי וחובב. הקריינים שמלאכתם בכך – מעטים בארצנו, אך קריינים חובבים – מי יִספּרם? הם נמצאים בכל עיר ומושבה, בכל מושב וקיבוץ, בצבא ובגדנ"ע, בכל חוג ספרותי או דרמתי בבתי־הספר ובמועדונים של תנועות־נוער למיניהן. אני מקווה כי קריינים צעירים אלה ימצאו בקובץ זה תוספת מועילה לספרי המקור והתרגום, שמתוכם שואבים הם חוֹמר לדקלום. יש בקובץ חוֹמר מגוּון לגילים שונים, ולחוגים שונים, ואפשר להרכיב ממנוּ תכניות מתאימות למסיבות־רעים ולערבי־קריאה.

לשם הקלת הקריאה הקצובה, השתמשתי בכמה אמצעי־עזר טיפּוֹגרפיים, כגון הדגשת מלוֹת־המַפתח על־ידי פיזוּר, או הטעמת הנגינה בחרוזים מורכבים על־ידי מתג, או ציוּן אתנח בתוך השורה על־ידי מִרְוָח. קריין מנוּסה אינו זקוק, כמובן, להדרכה כזאת, אך לקורא צעיר, שאינו בקי במקצבים השונים, יוכלו סימנים אלה להיות לתועלת.

אגב, כדאי להעיר כי הקניית הרגלי קריאה קצובה ומוּטעמת היא גם אמצעי חשוב לריסון הרישול בדיבור. בעברית המדוברת הגיע רישול זה לממדים מדאיגים. הגייה פוֹנֶטִית לקוּיה, הבלעת אוֹתיוֹת והברוֹת שלמוֹת והזזת הנגינה אחוֹרנית במלים רבות – כל הפגמים האלה מכערים את דיבורו של הדור הצעיר. דקלום־שירה משליט משמעת־הגייה, מרגיל להקפיד על ביטוי מלא ונכון של כל מלה ומשפט, בקיצור – תורם תרומה חשובה לטיפוח “תרבות־המלה”.


*


הקובץ הזה כולל כ־250 יצירות של 100 משוררים וממַשלים. הוא מחולק לארבעה מדורים: בּלדוֹת ואגדוֹת, משלים, ליריקה ושירים שונים, הוּמוֹר וסאטירה. לצערי, נאלצתי לצמצם את המדור האחרון מחוֹסר־מקום – אך לאמיתו של דבר, פזורים פרקי הוּמוֹר וסאטירה גם בשאר המדורים, ביחוד ב“משלים”.

היצירות תורגמו מרוסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית (שלוש בּלדוֹת מאת מיצקביץ' תורגמו מפּוֹלנית וחמשת משלי אליעזר שטיינבארג תורגמו מיידיש). רוב השירים המתורגמים הם מן המאה ה־19, אך לא מעטים גם השירים והמשלים מן המאות ה־17 וה־18 מצד אחד ומן המאה ה־20 מצד שני. השתדלתי לרכּז בכל מדור את התרגומים מכל לשון ולסדרם, ככל האפשר, בסדר כרוֹנוֹלוֹגי.

בקובץ הובאו, בנוסח מתוקן, כמעט כל היצירות שנכללו קודם בספר הקטן “משירת העולם” שנזכר לעיל (חוץ מ“בּלדה על בּית־הכלא בּרֶדינג” מאת אוֹסקאר ויילד מפני אריכותה היתירה).

אשר להרכב המשוררים והממַשלים, לא בחרתי אותם לפי מידת פרסומם או ערכם. לא היתה לי כל כוונה לייצג תקופה מסוימת, או שירה לאומית מסוימת, או שורת יוצרים מסוימת על־ידי מבחר יצירות האופייניות ביותר לזמנן או ליוֹצרן. כל שיר נבחר כדבר בפני עצמו לפי שיקול מסוים (כגון, כּוֹשרוֹ לדקלום, מבנהו המעניין או הנדיר – כמו השיר “מוּל לשכּת השלטון” מאת א. ק. טוֹלסטוֹי – וכדומה).

בתקופת עבודתי זו הרביתי לקרוא ספרי־שירה וקובצי־שירה בשפות שונות – והתעכבתי לא רק בשדרוֹת המרכזיוֹת של גן השירה העולמית, אלא גם בפינות נידחות ונשכחות, שאך לעיתים רחוֹקות תציץ לשם עין הקורא – ואף עינו של מתרגם ומלַקט. שׂמחתי במיוחד לקטוף מדי פעם פרח יפה בשביל הקובץ באחד המשעוֹלים העזובים הללו. אכן, בין 100 המשוררים שבחרתי יש גם ידוּעי־שם וגם כמעט עלוּמי־שם – קרבנות נשייה לא־מוצדקת. מספרם של פייטנים שכוּחים כאלה בשירת־העולם עולה לאלפים (ביטוי קולע לגורלם האפל ניתן בשירו של אדמוֹן רוֹסטַן “מחול הגרגרים”, הנכלל בקובץ זה).

כל התרגומים נעשו משפת־המקור – חוץ ממקרים בּודדים, כאשר היתה סיבה מיוחדת לסטוֹת מכלל זה. כך, למשל, בּבּלדה העממית “המלך, ההגמוֹן והרוֹעה” העדפתי על המקור האנגלי את הנוסח הרוסי של ש. מרשַׁק, אשר, בּחושו היהודי ובטעמו הפיוּטי הדק, עקר אגב עיבודו עוקץ אנטישמי מסוּים שבמקור. בנוסח האנגלי שואל המלך ג’ון הרשע, מהו שוֹויוֹ המַלכוּתי, כדי להכשיל את הנשאל: הלז משיב: “29 שקלי כסף” ומפרש: ב־30 שקלי־כסף מכרו היהודים הנוכלים את ישוּ – והרי צריך להיות הפרש־מחיר כלשהוּ בין אלוהים למלך. ואילו בגירסתו של מַרשַׁק מנוּסחת התשובה כך: “שְׁאַל אֶת שָׂרֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הָרָם – כִּי הֵם כְּבָר לֹא פַּעַם מָכְרוּ אֶת מַלְכָּם”.

כמעט בכל השירים שמרתי על משקל המקור, ואילו ברוב המשלים נקטתי משקל הבּנוּי על סירוּג חופשי של שורות ארוכות וקצרות. את המקצב הסילאבּי של השירה הצרפתית מסרתי בתרגומַי בריתמוס טוֹנִי מתאים (כמקובל בתרגומים מצרפתית לכל לשון בעלת כללי־נגינה גמישים, כגון רוּסית או אנגלית), מתוך סירוג חרוזי מלרע ומלעיל. אגב, הצרפתים עצמם יוצרים באורח מלאכותי (בזמרה ובדקלום) חרוזי־מלעיל החסרים בלשונם המלרעית, על־ידי השמעת האות e ה“אילמת” בסוף המלה – ובדרך זו הם שוברים את חדגוֹניוּתה של הנגינה האחידה.


*


חובה נעימה לי להודות לידידים שסייעו לי במיוחד בעבודתי על ספר זה.

תודתי הלבבית נתונה לידידי הנעלה יהוֹשע בּרטוֹנוֹב, שחקן “הבימה” ואלוּף־הדקלום. לאחר שהמרצתוֹ ועידוּדוֹ מילאו תפקיד מַפרה בתרגום משלי קרילוב ומשלי אליעזר שטיינבארג, הוא עורר אותי גם לתרגומים נוספים של דברי־שירה מן הרפּרטוּאַר הקרייני העשיר שלו, הכולל חומר רב גם בלועזית – ותודות לו נתוספה לקובץ זה שורה שלימה של יצירות.

חייב אני תודה עמוקה לידידי המלומד מר א. ל. פאיאנס, שהואיל לעבור על תרגומי בכתוּבים וזיכני בהערות חשובות. בּקיאותו המוּפלגת בלשוננו, חושו הנפלא לגבי לשונות זרות וטעמו הספרותי המעוּדן עמדו לי לתקן פגימות רבות ולמצוא פתרונים קולעים להרבה בּעיות סבוּכוֹת.

ח. ר.


נ. ב. עלי להוסיף הערה קצרה בענין ההדפסה. הספר נדפס מאמהוֹת, ותקלות טכניות זעירות גרמו, לצערי, פגימות פה ושם, ביחוד בניקוד (כגון “שקיעת” הנקודה התחתונה בשוָא, באופן שהשוָא נראה כחיריק, וכו'). כל קורא יוכל לתקן בספרו בקלות ליקויים מעטים אלה.


המלצות קוראים
תגיות