לפני שנים רבות הוצאתי לאור קובץ־תרגומים בשם “משירת העולם”.

אחר־כך נתרכזה עבודתי הספרותית העיקרית בתחומים אחרים, אך בשעות־הפנאי הוספתי לתרגם דברי־שירה משפות שונות – בלי “תכלית” מפורשת אלא לעצמי ולהנאתי. תרגומים אלה הלכו ונצטברו אצלי במרוצת השנים, ויום אחד החלטתי לכנסם ולהוסיף עליהם חדשים – כדי קובץ גדול.

אגב עיוּן ומיוּן נוכחתי, כי עם כל השוֹני בין השירים המתורגמים למיניהם, יש בהם צד־שווה מובהק: רובם ככולם – מן הסוג הנוח לדקלוּם, כלומר, מסוג השירים שנוֹעדו בצורתם לא רק לעין אלא גם לאוזן ולכן יצלחו במיוחד לביצוע קרייני.

לאחר שעמדתי על העובדה הזאת, החלטתי כי גם בהמשך העבודה אתמיד ככל האפשר במגמה זו: אוסיף לבחור – ומעתה בכוונה תחילה – בחומר־תרגום המתאים לדקלום.

*

בין הסוגים השונים של קובצי־השירה, במקור ובתרגום, קיים ברוב הלשונות של עמי־תרבות גם סוג “דֶקְלַמַטוֹרִיוּם” – קובץ שירים לדקלוּם.

זכורים לי מימי־העבר ברוסיה הכרכים הפּוֹפּוּלאריים של “צְ’טֶץ – דֶקְלַמַטוֹר” (“הקריין – המדקלם”). הם הכילו שירים (וגם פרקי פּרוֹזה אמנותית) מן הרפּרטוּאַר של קריינים־אמנים ידועי־שם בתקופה ההיא. בסידרת־כרכים זוֹ היתה מיוצגת גם השירה הרוסית המקורית וגם שירת עמים אחרים בתרגום רוסי.

קבצים אלה מילאו תפקיד חשוב בהפצת תרבות הקריאה האמנותית ברחבי המדינה, וביחוד בקרב הנוער. הם סיפקו שפע חומר מעניין ומרתק לקורא ולקריין, לאמן ולחוֹבב, לתלמיד ולסטוּדנט, לכל חוג דרמתי ולכל נשף ספרותי.

צורך בחומר שירי “קרייני” מורגש גם אצלנו ובימינו. וסבור אני כי קובץ מסוג זה עשוי למלא חלל מסוּים בחייו התרבותיים של הנוער.

זכורני כי בבית־הספר ברוסיה רגילים היו התלמידים ללמוד בעל־פה שירים ומשלים רבים – ואפילו פּוֹאמוֹת שלמות. הם לא הסתפקו בשינוּן־חובה שהוטל עליהם אלא מצאו בדקלום שירים, או בציטוּט קטעים מהם, תּחבּיב נעים לעצמם – ולעיתים ערכו תחרוּיוֹת של דקלוּם וציטוּט והפגינו את כוח זכרונם ואת גודל אוצר הפנינים ה“מונח בקופסתם”. מלאי רב של פסוקים קצובים ומחורזים – פסוקי־שיר וקטעי־משל – ליווה אותם אחר־כך בכל דרכי־חייהם וצייד אותם בשפע חומר מן המוכן לשיחה על כל נושא ולתגובה קולעת בכל מקרה ואירוע. “תּחבּיב” זה מוסיף להתקיים ברוב ארצות־התרבות גם בימינו אלה. ואולם הנוער הלומד שלנו אינו מרבה בלמידת שירים בעל־פה ובדקלוּמם – והסיבות הן רבות ושונות.

אחת הסיבות נעוצה באותה מהפכה פוֹנֶטִית, שעברה על שירתנו עם נצחון “ההברה הספרדית” (המלרעית) על ה“הברה האשכּנזית” (המלעילית) בתחיית לשוננו בארץ־ישראל. מרבית היצירה של מיטב משוררי התקופה ההיא היתה קשורה בהברה האשכּנזית, והרבה שירים יפים שהצטיינו במוּסיקליוּת יתירה (בשיטת הריתמוס הטוֹני) נתקפחו ואיבדו את קסמם הצלילי באזני צעירי־ישראל, שהתחנכו על כללי ההגייה והנגינה של ההברה הספרדית.

עד שהספיקה המשמרת הצעירה בשירתנו להתאושש מן המשבר הפוֹנֶטִי הזה ולהרבּוֹת דברי־יצירה במסגרת החדשה, קפץ עליה רוגזה של מהפכה אחרת: הגיעו אלינו מארצות־חוץ אופנות זרמים חדישים בשירה המוֹדרנית, הכופרים בעצם חוקי־ההרמוֹניה המסוֹרתיים והשוללים, כּכבלים מיוּתרים, את הכול: את החרוז – ואפילו אַסוֹנאנס, את הריתמוס, אשר שיווה צורה מוסיקלית גם ל“חרוזים לבנים”, ואפילו… את סימני־הפיסוק!

לא כאן המקום להעריך זרמים חדישים אלה מבחינת התכנים, אך מבחינה צוּרנית ברור בעיני דבר אחד: יצירות מסוג חדיש זה – ואף אלה שניכרים בהן לבטים כּנים של חיפושי דרכים חדשות וצורות חדשות – הן ענין לחוג איסטניסי מוגבל ולא לקהל־הקוראים הרחב. ואף לא לבני־נוער המבקשים בשירה מזון לנפש ומוּסיקה לאוזן.

ובתחום זה נִפְלֶה מצבנו לרעה משאר עמי־התרבות. הללו עוסקים בּאֶכְּסְפֶּרִימֶנְטִים של שירה חדישה לא מעוֹני אל מרוֹב עוֹשר. אוצר־הדורות של נכסי־שירה, במקור ובתרגום, שמוּר אצלם גם לצרכי ההוֹוה, והוא שגור כמו בעבר בפי ילדי בית־הספר ומוסיף לפרנס את רוּחם של חוגים רחבים בעם. אצלם קיימת רציפוּת, קיים קשר אוֹרגאני בין תמול־שלשום להיום, ואילו אצלנו ניתקה שלשלת־ההמשכיוּת ונתהווה חלל ריק. הדור הגדל בארץ על לשוננו מנוּתק במידה רבה מן האוצר האוּניברסאלי של שירת־העבר העולמית, אשר חלק מן המוֹדרניסטים שלנו פּוֹסלוֹ כ“מיוּשן” ובלתי־ראוי למאמץ־התרגום. כל מה שניתרגם עד כה לעברית הוא רק חלק זעיר מאוצרות שירת־העמים, ויש צורך במפעלי־תרגום רבים כדי למלא אותו חלל ריק ולסתום את הפער בינינו לקהל־המשכילים בארצות־חוּץ נאוֹרוֹת.

בעבודתי על קובץ־תרגומים זה ראיתי תרומה צנועה לפעולה בכיוון זה. ואשר לקהל־הקוראים – נתכוונתי בעיקר לא ליחידים שׂבעי־שירה או ליודעי־לשונות, שמיטב היצירות מן האוצר העולמי פתוחות לפניהם במקורן, אלא לחובבי־שירה מן הציבור הרחב וביחוד לחוגי־נוער למיניהם. רציתי להרכיב קובץ־תרגומים שיהיה לעֵזר לכל קריין מקצועי וחובב. הקריינים שמלאכתם בכך – מעטים בארצנו, אך קריינים חובבים – מי יִספּרם? הם נמצאים בכל עיר ומושבה, בכל מושב וקיבוץ, בצבא ובגדנ"ע, בכל חוג ספרותי או דרמתי בבתי־הספר ובמועדונים של תנועות־נוער למיניהן. אני מקווה כי קריינים צעירים אלה ימצאו בקובץ זה תוספת מועילה לספרי המקור והתרגום, שמתוכם שואבים הם חוֹמר לדקלום. יש בקובץ חוֹמר מגוּון לגילים שונים, ולחוגים שונים, ואפשר להרכיב ממנוּ תכניות מתאימות למסיבות־רעים ולערבי־קריאה.

לשם הקלת הקריאה הקצובה, השתמשתי בכמה אמצעי־עזר טיפּוֹגרפיים, כגון הדגשת מלוֹת־המַפתח על־ידי פיזוּר, או הטעמת הנגינה בחרוזים מורכבים על־ידי מתג, או ציוּן אתנח בתוך השורה על־ידי מִרְוָח. קריין מנוּסה אינו זקוק, כמובן, להדרכה כזאת, אך לקורא צעיר, שאינו בקי במקצבים השונים, יוכלו סימנים אלה להיות לתועלת.

אגב, כדאי להעיר כי הקניית הרגלי קריאה קצובה ומוּטעמת היא גם אמצעי חשוב לריסון הרישול בדיבור. בעברית המדוברת הגיע רישול זה לממדים מדאיגים. הגייה פוֹנֶטִית לקוּיה, הבלעת אוֹתיוֹת והברוֹת שלמוֹת והזזת הנגינה אחוֹרנית במלים רבות – כל הפגמים האלה מכערים את דיבורו של הדור הצעיר. דקלום־שירה משליט משמעת־הגייה, מרגיל להקפיד על ביטוי מלא ונכון של כל מלה ומשפט, בקיצור – תורם תרומה חשובה לטיפוח “תרבות־המלה”.

*

הקובץ הזה כולל כ־250 יצירות של 100 משוררים וממַשלים. הוא מחולק לארבעה מדורים: בּלדוֹת ואגדוֹת, משלים, ליריקה ושירים שונים, הוּמוֹר וסאטירה. לצערי, נאלצתי לצמצם את המדור האחרון מחוֹסר־מקום – אך לאמיתו של דבר, פזורים פרקי הוּמוֹר וסאטירה גם בשאר המדורים, ביחוד ב“משלים”.

היצירות תורגמו מרוסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית (שלוש בּלדוֹת מאת מיצקביץ' תורגמו מפּוֹלנית וחמשת משלי אליעזר שטיינבארג תורגמו מיידיש). רוב השירים המתורגמים הם מן המאה ה־19, אך לא מעטים גם השירים והמשלים מן המאות ה־17 וה־18 מצד אחד ומן המאה ה־20 מצד שני. השתדלתי לרכּז בכל מדור את התרגומים מכל לשון ולסדרם, ככל האפשר, בסדר כרוֹנוֹלוֹגי.

בקובץ הובאו, בנוסח מתוקן, כמעט כל היצירות שנכללו קודם בספר הקטן “משירת העולם” שנזכר לעיל (חוץ מ“בּלדה על בּית־הכלא בּרֶדינג” מאת אוֹסקאר ויילד מפני אריכותה היתירה).

אשר להרכב המשוררים והממַשלים, לא בחרתי אותם לפי מידת פרסומם או ערכם. לא היתה לי כל כוונה לייצג תקופה מסוימת, או שירה לאומית מסוימת, או שורת יוצרים מסוימת על־ידי מבחר יצירות האופייניות ביותר לזמנן או ליוֹצרן. כל שיר נבחר כדבר בפני עצמו לפי שיקול מסוים (כגון, כּוֹשרוֹ לדקלום, מבנהו המעניין או הנדיר – כמו השיר “מוּל לשכּת השלטון” מאת א. ק. טוֹלסטוֹי – וכדומה).

בתקופת עבודתי זו הרביתי לקרוא ספרי־שירה וקובצי־שירה בשפות שונות – והתעכבתי לא רק בשדרוֹת המרכזיוֹת של גן השירה העולמית, אלא גם בפינות נידחות ונשכחות, שאך לעיתים רחוֹקות תציץ לשם עין הקורא – ואף עינו של מתרגם ומלַקט. שׂמחתי במיוחד לקטוף מדי פעם פרח יפה בשביל הקובץ באחד המשעוֹלים העזובים הללו. אכן, בין 100 המשוררים שבחרתי יש גם ידוּעי־שם וגם כמעט עלוּמי־שם – קרבנות נשייה לא־מוצדקת. מספרם של פייטנים שכוּחים כאלה בשירת־העולם עולה לאלפים (ביטוי קולע לגורלם האפל ניתן בשירו של אדמוֹן רוֹסטַן “מחול הגרגרים”, הנכלל בקובץ זה).

כל התרגומים נעשו משפת־המקור – חוץ ממקרים בּודדים, כאשר היתה סיבה מיוחדת לסטוֹת מכלל זה. כך, למשל, בּבּלדה העממית “המלך, ההגמוֹן והרוֹעה” העדפתי על המקור האנגלי את הנוסח הרוסי של ש. מרשַׁק, אשר, בּחושו היהודי ובטעמו הפיוּטי הדק, עקר אגב עיבודו עוקץ אנטישמי מסוּים שבמקור. בנוסח האנגלי שואל המלך ג’ון הרשע, מהו שוֹויוֹ המַלכוּתי, כדי להכשיל את הנשאל: הלז משיב: “29 שקלי כסף” ומפרש: ב־30 שקלי־כסף מכרו היהודים הנוכלים את ישוּ – והרי צריך להיות הפרש־מחיר כלשהוּ בין אלוהים למלך. ואילו בגירסתו של מַרשַׁק מנוּסחת התשובה כך: “שְׁאַל אֶת שָׂרֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הָרָם – כִּי הֵם כְּבָר לֹא פַּעַם מָכְרוּ אֶת מַלְכָּם”.

כמעט בכל השירים שמרתי על משקל המקור, ואילו ברוב המשלים נקטתי משקל הבּנוּי על סירוּג חופשי של שורות ארוכות וקצרות. את המקצב הסילאבּי של השירה הצרפתית מסרתי בתרגומַי בריתמוס טוֹנִי מתאים (כמקובל בתרגומים מצרפתית לכל לשון בעלת כללי־נגינה גמישים, כגון רוּסית או אנגלית), מתוך סירוג חרוזי מלרע ומלעיל. אגב, הצרפתים עצמם יוצרים באורח מלאכותי (בזמרה ובדקלום) חרוזי־מלעיל החסרים בלשונם המלרעית, על־ידי השמעת האות e ה“אילמת” בסוף המלה – ובדרך זו הם שוברים את חדגוֹניוּתה של הנגינה האחידה.

*

חובה נעימה לי להודות לידידים שסייעו לי במיוחד בעבודתי על ספר זה.

תודתי הלבבית נתונה לידידי הנעלה יהוֹשע בּרטוֹנוֹב, שחקן “הבימה” ואלוּף־הדקלום. לאחר שהמרצתוֹ ועידוּדוֹ מילאו תפקיד מַפרה בתרגום משלי קרילוב ומשלי אליעזר שטיינבארג, הוא עורר אותי גם לתרגומים נוספים של דברי־שירה מן הרפּרטוּאַר הקרייני העשיר שלו, הכולל חומר רב גם בלועזית – ותודות לו נתוספה לקובץ זה שורה שלימה של יצירות.

חייב אני תודה עמוקה לידידי המלומד מר א. ל. פאיאנס, שהואיל לעבור על תרגומי בכתוּבים וזיכני בהערות חשובות. בּקיאותו המוּפלגת בלשוננו, חושו הנפלא לגבי לשונות זרות וטעמו הספרותי המעוּדן עמדו לי לתקן פגימות רבות ולמצוא פתרונים קולעים להרבה בּעיות סבוּכוֹת.

ח. ר.

נ. ב. עלי להוסיף הערה קצרה בענין ההדפסה. הספר נדפס מאמהוֹת, ותקלות טכניות זעירות גרמו, לצערי, פגימות פה ושם, ביחוד בניקוד (כגון “שקיעת” הנקודה התחתונה בשוָא, באופן שהשוָא נראה כחיריק, וכו'). כל קורא יוכל לתקן בספרו בקלות ליקויים מעטים אלה.

בַּלָּדוֹת וְאַגָּדוֹת

---

ד. מֶרֶזְ’קוֹבְסְקִי (1865–1941)

ד. מֶרֶזְ’קוֹבְסְקִי (1865–1941)

---

סַקְיָה־מוּנִי

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

בֶּהָרִים מֻכֵּי סוּפַת הַחֹרֶף,

בֵּין סַלְעֵי מָגוֹר וּמַחְשַׁכִּים,

נָדְדָה בַּיַּעַר כַּת־קְשֵׁי־עֹרֶף

אֶל מֵימֵי הַגַּנְגֶּס הָרְחוֹקִים.

גּוּף כָּל אִישׁ רָעַד בִּלְבוּשׁ קָרוּעַ

בַּסַּגְרִיר הָעַז וְהַפָּרוּעַ.

זֶה לָהֶם יוֹמַיִם לֹא נִקְרָה

בְּדַרְכָּם לֹא אוּר, לֹא צֵל־קוֹרָה.

וּפִתְאֹם, מִבְּעַד זִרְמֵי־הַגֶּשֶׁם,

מִן הָאֹפֶל מַשֶּׁהוּ נִרְאָה;

זֶה הֵיכָל – וּכְדֵי לִמְצוֹא מַחְסֶֽה שָׁם,

נִכְנְסוּ הֵם פְּנִימָה בְּיִרְאָה.

לִפְנֵיהֶם, נִשָּׂא עַל כֵּס גָּבוֹהַּ,

סַֽקְיָה־מוּֽנִי, פֶּסֶל אֵל עַתִּיק.

מַרְגָּלִית יָפָה מֵאֵין כָּמוֹהָ

בְּכִתְרוֹ הִפְלִיאָה לְהַבְרִיק.

וְהִבִּיט אֶחָד מֵהֶם לַגֹּבַהּ

וְאָמַר: "אַחִים, מִמַּה נִירָא?

כֶּסֶף רַב – וְלֶחֶם טוֹב לָשׂבַע

נְקַבֵּל בָּאֶבֶן הַיְקָרָה.

וְכִי יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ לֶאֱלוֹהַּ?

פִּי־שִׁבְעָה מִזִּיו הַמַּרְגָּלִית

מְאִירִים לְבּֽוּדְהָא הַשַּׁלִּיט

מַזָּלוֹת בַּשַׁחַק הַגָּבוֹהַּ"…

אוֹת נִתַּן – וְהֵם קָרְבוּ דוּמָם

לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת זְמָמָם.

וְאוּלָם בָּרֶגַע שֶׁהוּשָׁטָה

אֶל הַקֹּדֶשׁ זְרוֹעַ נִמְהָרָה, –

רַעַם, אֵשׁ וְרוּחַ־סְעָרָה,

שֶׁהֵדָם נִשְׁמַע הַרְחֵק לְמַטָּה,

הִשְׁלִיכוּם בְּכֹחַ חֲזָרָה.

וְהַכֹּל סָבִיב קָפָא מִפַּחַד…

רַק אֶחָד יָצָא מִבֵּין כֻּלָּם

וּבְקָרְבוֹ לַפֶּסֶל סָח בְּנַחַת:

"לֹא צָדַקְתָּ, בּוּדְהָא, אֵל־עוֹלָם!

הֲרִימוּ אוֹתָנוּ כֹּהֲנֶיךָ,

כִּי הִנְּךָ רַב־חֶסֶד וְתָמִים,

כִּי תּוֹשִׁיט יָדְךָ לְכָל חֵלֵכָה

וְתִתְמוֹךְ כָּל דַּל בְּרַחֲמִים?

לֹא! נָקֹם תִּקֹּם בְּשֶׁצֶף־זַעַם

אֶבֶן־רִיק שֶׁאֶפֶס הוּא עֶרְכָּהּ.

מָה הָעֹז לִשְׁפֹּוךְ חֲזִיז וָרַעַם

עַל חַלָּשׁ מוּטָל עַל הַקַּרְקַע?

הִכָּלֵם וּבוֹשׁ, אַדִּיר־הַכֹּחַ!

קַמְתָּ פֹּה בִּמְלוֹא הָדָר וָזִיו –

יַד־עֻזְּךָ בְּדַל רָעֵב לִשְׁלוֹחַ

וְלִכְרוֹת פַּת לֶחֶם צַר מִפִּיו.

אֵל־אֵלִים, יְרֵה וְיַהַרְגוּנִי

הַחִצִּים, חִצֵּי גָּפְרִית וְאֵשׁ,

אַךְ אֲנִי אוֹמֵר פֹּה, סַֽקְיָה־מוּֽנִי –

וּשְׁחָקִים וָאָרֶץ יִשְׁמָעוּנִי –:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל חֶלֶד, הִתְבַּיֵּשׁ!"

הוּא נָדַם – וּרְאֵה זֶה נֵס־תִּפְאֶרֶת:

לְהַקְרִיב הָאֶבֶן לְיָדָם,

שַׁח פִּסְלוֹ שֶׁל בּוּדְהָא בָּעֲטֶרֶת

וְכָרַע לִפְנֵי בָּשָׂר־וָדָם.

עַל בִּרְכָּיו, נִכְלָם וְרַךְ כְּיֶלֶד

הִתְפַּלֵּשׁ רִבּוֹן מוֹשְׁלֵי הַחֶלֶד,

אֵל עֶלְיוֹן – לִפְנֵי דַלַּת אָדָם!

---

א. ס. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

א. ס. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

---

שִׁיר עַל אוֹלֶג הַנָּסִיךְ

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

אוֹלֶג מִתְכּוֹנֵן לְנָקָם וְתַגְמוּל

לַצָּר הַמֵּצִיק לוֹ בְּלִי־הֶרֶף:

כְּפָרֵי כּוֹזָרִים וּשְׂדוֹתָם עַל הַגְּבוּל

יָדִין הוּא בָּאֵשׁ וּבַחֶרֶב.

עוֹטֶה שִׁרְיוֹנוֹ, בְּרֹאשׁ חַיִל כַּבִּיר,

רוֹכֵב הַנָּסִיךְ עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר.

מִיַּעַר אָפֵל בָּא לִקְרַאת הַשָּׁלִיט

זָקֵן בַּעַל זִיו שְׁאָר־רוּחַ –

קוֹסֵם וְנָבִיא, שֶׁחֲזוֹן־הֶעָתִיד

נָהִיר לוֹ כְּסֵפֶר פָּתוּחַ;

בְּלַחַשׁ־וָנַחַשׁ עָבְרוּ כָּל יָמָיו.

וַיַּט הַנָּסִיךְ אֶת סוּסוֹ אֶל הַסָּב.

"הַגֵּד לִי, אִישׁ־כֶּשֶׁף, אֲהוּב־הָאֵלִים,

בַּמֶּה עוֹד חַיַּי יְנַסּוּנִי?

הַאִם בְּקָרוֹב, לְשִׂמְחַת מִתְנַכְּלִים,

רִגְבֵי־אֲדָמָה יְכַסּוּנִי?

גַּלֵּה הָאֱמֶת בְּלִי יִרְאָה וְהִסּוּס!

לְשַׁי עַל הַטֹּרַח תִּבְחַר לְךָ סוּס".

– "נָבִיא לֹא יִירָא אַדִּירֵי־הַמּוֹשְׁלִים –

וְאֵין הוּא זָקוּק לִשְׂכַר־טֹרַח.

לְשׁוֹן־הַחוֹזֶה שׁוֹפָרָם שֶׁל אֵלִים,

דּוֹבֶרֶת אֱמֶת לְלֹא־מֹרֶךְ.

בְּלוֹט־אֲפֵלָה מְכֻסּוֹת הַבָּאוֹת,

אוּלָם עַל פָּנֶיךָ רוֹאֶה אֲנִי אוֹת.

הַקְשֵׁב לִדְבָרִי: כְּבָר יָצָא מוֹנִיטִין

לְעֹז כִּבּוּשֶׁיךָ בְּסַעַר;

לְאוֹת נִצָּחוֹן, בְּקִרְיַת־קוֹנְסְטַנְטִין

הוּנָף מָגִנְּךָ עַל הַשַּׁעַר.

יַבֶּשֶׁת וָיָם נִשְׁמָעִים לְקוֹלְךָ;

כָּל צַר מְקַנֵּא בְּפִלְאֵי גוֹרָלְךָ.

גַּם אוֹן־אֵיתָנִים שֶׁל נַחְשׁוֹן זֵידוֹנִי

בְּיָם מִתְגָּעֵשׁ־מִתְרַתֵּחַ,

גַּם קֶלַע וָחֵץ וּפִגְיוֹן בּוֹגְדָנִי

חָסִים עַל חַיֵּי־הַמְנַצֵּחַ…

שִׁרְיוֹן־אַדִּירִים אֶת חַיֶּיךָ יִנְצוֹר.

שׁוֹמֵר לֹא־נִרְאֶה מִתְלַוֶּה לַגִּבּוֹר.

סוּסְךָ לֹא יִירָא מִסִּבְלוֹת מִלְחָמָה;

בִּקְרָב לֹא יִכְבַּד לוֹ שׁוּם נֵטֶל:

תְּצַו – וְיַמְתִּין מוּל חִצִּים בִּדְמָמָה,

תְּצַו – וְיִדְהַר בִּשְׂדֵה־קֶטֶל.

יְדִיד נֶאֱמָן הוּא סוּסְךָ הָאַמִּיץ –

אַךְ קֵץ לְחַיֶּיךָ מִמֶּנּוּ יָקִיץ!"

אוֹלֶג נִתְחַיֵּךְ. אַךְ לְפֶתַע זָעַף,

רוּחוֹ – חֲרָדָה הִקְדִּירַתָּה.

שָׁעוּן בְּיָדוֹ עַל בְּלִיטַת הָאֻכָּף,

יוֹרֵד הוּא בְּלִי אֹמֶר לְמַטָּה.

וּבְלֵב מְדֻכָּא מִתּוּגַת הַפְּרִידָה

לוֹטֵף אֶת סוּסוֹ הוּא בְּיָד רוֹעֶדָה.

"שָׁלוֹם לְךָ, רֵעַ, סוּסִי הָאָהוּב!

בָּא זְמַן הַפְּרִידָה הַנִּגְזֶרֶת.

עַתָּה הִנָּפֵשׁ: לֹא תָּאִיץ בְּךָ שׁוּב

רַגְלוֹ־שֶׁל־פָּרָשׁ בַּמִּשְׁוֶרֶת.

שָׁלוֹם – וְזָכְרֵנִי תָּמִיד, יְדִידִי!

קַבְּלוּ, נְעָרִים, אֶת סוּסִי־מַחְמַדִּי!

כַּסּוּ אֶת גַּבּוֹ – וְקָחוּהוּ מִפֹּה

לָאָחוּ רְחַב־הַיָּדַיִם;

יוֹם־יוֹם הַלְעִיטוּהוּ מֵיטַב־הַמִּסְפּוֹא,

מִפֶּלֶג הַשְׁקוּ אוֹתוֹ מַיִם!"

לָקְחוּ סַיָּסִים אֶת חֲבִיב־הַפָּרָשׁ –

וַיַּעַל אוֹלֶג עַל סוּסוֹ הֶחָדָשׁ.

*

מֵסֵב עִם צְבָאוֹ הַנָּסִיךְ הַחוֹגֵג.

מַכְסֶפֶת תִּפְאֶרֶת־הַצַּחַר –

שֵׂיבַת לוֹחֲמָיו הַזְּקֵנִים שֶׁל אוֹלֶג –

כַּשֶּׁלֶג עַל גֶּבַע עִם־שַׁחַר…

יַחְדָּו מַזְכִּירִים הֵם קְרָבוֹת־הַדָּמִים,

בָּהֶם לָחֲמוּ בְּשֶׁכְּבָר־הַיָּמִים.

“וְאֵי חֲבֵרִי? אֵי סוּסִי הָאַבִּיר?” –

שָׁאַל הַנָּסִיךְ מִפִּי נַעַר:

"אֱמוֹר, הֲשָׁלוֹם לוֹ? הַעוֹד הוּא מָהִיר?

הַעוֹד־מָלֵא לַהַט וָסַעַר?"

וַיַּעַן הַנַּעַר: "זֶה כְּבָר, אֲדוֹנִי,

יָשֵׁן הוּא שְׁנַת־נֵצַח עַל תֵּל אַלְמוֹנִי".

הִרְכִּין הַנָּסִיךְ אֶת רֹאשׁוֹ בְּתוּגָה.

חוֹשֵׁב הוּא: "סְבָבוּנִי בְּכַחַשׁ!

אַתָּה – נְבִיא־שֶׁקֶר, זָקֵן מְשֻׁגָּע!

מַדּוּעַ לֹא בַּזְתִּי לַנַּחַשׁ.

סוּסִי עַד הַיּוֹם הָיָה שָׂשׂ אֱלֵי קְרָב!"

וַיֹּאמֶר: “הַרְאוּנִי מְקוֹם עַצְמוֹתָיו!”

אוֹלֶג, מָלֵא צַעַר, יוֹצֵא לַמַּסָּע

עִם אִיגוֹר, צְעִיר הַשּׁוֹשֶׁלֶת;

עַל חוֹף נְהַר דְּנֶפְּר, עַל גֶּבַע נִשָּׂא,

רוֹאוֹת עֵינֵיהֶם אֶת הַשֶּׁלֶד.

כִּסָּהוּ אָבָק, רְחָצוֹ הַמָּטָר –

וְרוּחַ נִפְנֵף עָלָיו קוֹץ וְדַרְדַּר.

קָרַב הַנָּסִיךְ אֶל עַצְמוֹת הַמִּסְכֵּן

וַיֹּאמֶר: "יְשַׁן־נָא שְׁנַת־מָוֶת,

רֵעִי הַגַּלְמוּד! פָּרָשְׁךָ הַזָּקֵן –

אַף הוּא לֹא יַרְבֶּה אֶת יָמָיו עוֹד;

אוּלָם לֹא דָמְךָ, בְּהַגִּיעַ הָעֵת,

יַרְוֶה אֶת עֲפַר אֲדוֹנֶיךָ הַמֵּת!

וּבְכֵן, סוֹד־מוֹתִי – הִנֵּה כָּאן הוּא כָּמוּס!

מִשֶּׁלֶד – אִיֵּם עָלַי הֶרֶס!"

בֵּינְתַיִם מִתּוֹךְ גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל הַסּוּס

זָחַל וְיָצָא נְחַשׁ־אֶרֶס.

כְּסֶרֶט שָׁחוֹר הוּא סְבִיב רֶגֶל נִכְרַךְ –

וּלְפֶתַע זָעַק הַנָּסִיךְ שֶׁנֻּשַּׁךְ.

*

תּוֹסֵס הַשֵּׁכָר בִּסְעוּדַת־הַבְרָאָה

לְזֵכֶר אוֹלֶג הַמָּנוֹחַ.

שָׁם אִיֽגוֹר וְאוֹֽלְגָה יוֹשְׁבִים עַל גִּבְעָה,

סְבִיבָם – לוֹחֲמִים רַבֵּי־כֹּחַ.

יַחְדָּו מַזְכִּירִים הֵם קְרָבוֹת־הַדָּמִים,

בָּהֶם לָחֲמוּ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים.

---

אָדָם מִיצְקֶבִיץ' (1798–1855)

אָדָם מִיצְקֶבִיץ' (1798–1855)

---

אַלְפּוּהָרָה

מאת

אדם מיצקביץ'

(בַּלָּדָה מִתּוֹךְ “קוֹנְרַד וַלֶנְרוֹד”)

שׁוֹאַת הַחֻרְבָּן עַל הַמַּאוְרִים יָרָדָה.

סוֹפָם – לִכְבָלִים אוֹ לְקֶבֶר.

עֲדַיִן בְּעֹז מִתְגּוֹנֶנֶת גְּרַנַדָה,

אַךְ אוֹי לָהּ – פָּקַד אוֹתָהּ דֶּבֶר!

וְגַם אַל־מַנְצוּר מִצְּרִיחֵי אַלְפּוּהָֽרָה

עִם קֹמֶץ בְּנֵי־חַיִל לֹא זָֽז עוֹד.

טַבַּעַת אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כְּבָר נִסְגָּרָה:

עִם־שַׁחַר תֻּתְקַף מְצוּדָֽה זֹאת.

*

מָטָר שֶׁל קְלָעִים צְבָא־הִיסְפַּנְיָה הֵטִיחַ.

נָמוֹטָה חוֹמַת אַלְפּוּהָרָה.

כְּבָר צְלָב הֹעֲלָה בַּמִּסְגָּד עַל הַצְּרִיחַ:

נוֹשְׂאָיו כְּבָר פָּרְצוּ הַמִּבְצָרָה.

אַנְשֵׁי אַל־מַנְצוּר נִקְטְלוּ לְלֹא־הֶרֶף,

אַךְ הוּא לֹא נִפְגַּע מִכְּלֵי־זַיִן –

הִבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין רֹמַח לְחֶרֶב

וְחִישׁ נֶעֱלַם מִן הָעַיִן.

נִפְרַץ אַרְמוֹנוֹ – וְכוֹבְשָׁיו, גֵּאֵי־כֹּחַ,

חַגִּים נִצְחוֹנָם בֵּינָתַיִם.

קְצִינִים מְחַלְּקִים שָׁם שְׁבוּיִים וּמַלְקוֹחַ –

וְיַיִן נִשְׁפָּךְ שָׁם כְּמַיִם.

פִּתְאֹם הוֹדִיעָם הַזָּקִיף כִּי הִגִּיעַ

אַבִּיר שֶׁנִּרְאֶה כְּנָכְרִי הוּא,

וְהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הָרְשׁוּת לְהַשְׁמִיעַ

דִּבְרֵי־הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבְּפִיהוּ.

הָיָה אוֹתוֹ אִישׁ – אַל־מַנְצוּר הַבּוֹרֵחַ:

מִמְּקוֹם מִקְלָטוֹ הַבָּטוּחַ

הוּא בָּא לְהַסְגִיר אֶת עַצְמוֹ לַמְנַצֵּחַ:

"חָנֵּנִי, מַצְבִּיא אֲצִיל־רוּחַ!

בְּרֹב הַכְנָעָה הִתְיַצַּבְתִּי בַּפֶּתַח,

נַפְשִׁי הִרְהֲרָה וְהֵבִינָה:

אַדִּיר הוּא אֵלְכֶם, תֶּחֱסוּ בּוֹ לָבֶטַח –

וּבוֹ מֵעַתָּה אַאֲמִינָה.

יֵדַע הָעוֹלָם כִּי בַּקְּרַב הַמַּכְרִיעַ

עֱזוּז־גְּבוּרַתְכֶם הִכְנִיעַנִי,

כִּי מֶלֶךְ עַרְבִי מַרְכִּין רֹאשׁ וּמַצִּיעַ

חַרְבּוֹ לַשַּׁלִּיט הַהִיסְפַּנִי!"

יָדְעוּ בְּנֵי־סְפָרַד לְהוֹקִיר אֹמֶץ־רוּחַ.

חִבְּקוֹ מַצְבִּיאָם הַשָּׂמֵחַ.

קְצִינָיו אַחֲרָיו, כְּמִצְוַת הָאֵרוּחַ,

הוֹשִׁיטוּ יָדָם לָאוֹרֵחַ.

וְהוּא, אַל־מַנְצוּר, מִתְלַהֵב מִן הַפֶּגֶשׁ.

נוֹשֵׁק כָּל קָצִין סְפָרַדִּי הוּא –

וְשָׁב לַמַּצְבִּיא וְחוֹבְקוֹ בְּרֹב רֶגֶשׁ,

נוֹשְׁקוֹ עַל לֶחְיוֹ וְעַל פִּיהוּ.

לְפֶתַע חֻלְשָׁה הִכְרִיחַתּוּ לִכְרוֹעַ;

אַךְ הוּא בְּיָדוֹ הָרוֹפֶפֶת

קָשַׁר אֶת עַצְמוֹ אֶל רַגְלָיו שֶׁל הַשּׁוֹעַ

בְּפַס מִכְּרִיכוֹת הַמִּצְנֶפֶת.

הִשְׁקִיף עַל סְבִיבָיו – וְרוֹאָיו הִתְפַּלָּצוּ:

פָּנָיו הִתְעַוְּתוּ וְהִכְחִילוּ.

בְּפֶה מְעֻקָּם, בִּצְחוֹק־תֹּפֶת פָּרַץ הוּא –

וְהֵם הֶאֱזִינוּ בִּדְחִילוּ:

הַבִּיטוּ, כּוֹפְרִים! הִסְתַּכְּלוּ, בִּישֵׁי־גַֽדָּא!

פָּנַי מְבַשְּׂרִים לָכֶם שֶׁבֶר.

רִמִּיתִי אֶתְכֶם: אֲנִי בָּא מִגְּרַנַדָה –

וְשַׁי בְּיָדִי לָכֶם: דֶּבֶר!

כָּל אִישׁ שֶׁנָּשַׁקְתִּי – דָּבַק בּוֹ הַנֶּגַע;

סוֹפְכֶם כְּסוֹפִי הוּא – אֵין שֹׁנִי!

רְאוּ יִסּוּרַי, הַגּוֹבְרִים מִדֵּי רֶגַע:

כֻּלְכֶם תִּגְוְעוּ פֹּה כָּמוֹנִי!"

וְשׁוּב הוּא פּוֹרֵשׂ אֶל קְצִינִים מֻכֵּי־פַחַד

כַּפָּיו בְּקוֹל נַהַם וְשַׁאַג –

כְּבָא לַחֲבוֹק אֶת כָּל אֵלֶּה גַּם־יַחַד,

וּפִיו מְעֻוָּת מֵרֹב לַעַג.

וְגַם בְּשָׁעָה שֶׁקִצּוֹ כְּבָר הִגִּיעַ,

הוּא מֵת בְּלִי עֲצוֹם עַפְעַפַּיִם;

וּצְחוֹק־הַשָּׂטָן הַמַּבְעִית, הַמַּזְוִיעַ

לָנֶצַח קָפָא בַּשְׂפָתַיִם.

נָס חֵיל הַכּוֹבְשִׁים מְנוּסָה מְבֹהֶלֶת;

אַךְ רָץ אִתָּם יַחַד גַּם דֶּבֶר –

וְחִישׁ, בְּחֶבְלֵי מַגֵּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

יָרדוּ עַד־אֶחָד אֱלֵי־קֶבֶר.

---

מַאֲרָב

מאת

אדם מיצקביץ'

(בַּלָדָּה אוּקְרָאִינִית)

שָׁב הַבַּיְתָה עִם־לַיִל ווֹיֶבוֹֽדָה, שַׂר־חַיִל.

אֶל אִשְׁתּוֹ מְמַהֵר הוּא הַחַדְרָה.

אַךְ לַשָּׁוְא יְחַפְּשֶׂנָּה: בַּמִּטָּה הִיא אֵינֶנָּה!

וְלִבּוֹ נִזְדַּעְזַע מֵחֲשָֽׁד רָע.

מְדֻכָּא וּשְׁפַל־עַיִן, מְהַרְהֵר הוּא עֲדַיִן –

אַךְ בְּרַק־זַעַם נִבְזַק כְּבָר הָעַיְנָה.

דֹּם סִלְסֵל שְׂפַם־שֵׂיבָה הוּא – וּפִתְאֹם עֲזָבָהוּ

וְקָרָא לִמְשָׁרְתוֹ, בֶּן־אוּקְרַיְנָה.

“כְּסִיל!” – הִרְעִים עַל הַנַּעַר: "לָמָּה אֵין מוּל הַשַּׁעַר

לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא כֶּלֶב בָּעֶרֶב?

רוּץ בִּן־רֶגַע לָקַחַת שְׁנֵי רוֹבִים וְאַמְתַּחַת!

הִזְדָּרֵז – וְנֵצֵא אֱלֵי אֶרֶב!"

מִתְגַּנְּבִים הֵם הַגַּנָּה. אֲנָחוֹת תִּשָּׁמַעְנָה

מִסֻּכָּה הַטּוֹבַעַת בְּיֶרֶק.

עַל סַפְסָל אוֹ כִּסֵּֽא בָּהּ – דְּמוּת־בְּלֹבֶן הֵסֵבָּה:

אֵיזוֹ פַּֽאנָה בִּכְסוּת לִבְנַת־אֶרֶג.

אֶת עֵינֶיהָ מַצְעֶפֶת הָאִשָּׁה בַּמַּחְלֶפֶת.

יָד אַחַת סוֹכְכָה עַל חָזֶהָ –

וְיָדָהּ הָאַחֶרֶת מַרְתִּיעָה וְעוֹצֶרֶת

אִישׁ צָעִיר שֶׁכָּרַע לְפָנֶיהָ.

אַךְ יָדוֹ בָּהּ נִנְעֶצֶת: "אֲהוּבָה נֶעֱרֶצֶת!

אֵין תִּקְוָה לְנַפְשִׁי שֶׁנָּצוֹדָה!

שׁוּב לֹא לִי רִגְשׁוֹתַיִךְ – וְלֹא לִי אַנְחוֹתַיִךְ:

אֶת כָּל אֵלֶּה קָנָה ווֹיֶבוֹֽדָה.

זֶה שָׁנִים שֶׁאָהַבְתִּי, נֶאֱנַחְתִּי, כָּאַבְתִּי –

אַךְ לֹא כֵן ווֹיֶבוֹדָה עַז־מֵצַח:

רַק צִלְצֵל לָךְ בְּנַחַת בִּזְהָבוֹ בַּצַּלַּחַת –

וּמָכַרְתְּ אֶת עַצְמֵךְ לוֹ לָנֶצַח!

בַּלֵּילוֹת מִתְעַלֶּסֶת שֵׂיבָתוֹ עַל הַכֶּסֶת

בַּחֶדְוָה שֶׁמִּמֶּנִּי נִגְזָלָה.

הוּא מוֹצֵץ מִלְּחָיַיִךְ וּמֵאֹדֶם שְׂפָתַיִךְ

אֶת מִתְקֵךְ שֶׁמִּמֶּנִּי וְהָלְאָה.

עַל סוּסִי, לְאוֹר סַהַר, אַצְתִּי הֵנָּה בְּדַהַר

בְּלֵיל־קֹר לְלֹא נֹפֶשׁ וָרֹדֶם –

וְלִבִּי מָלֵא רֶטֶט לַפְּרִידָה הַמֻּחְלֶטֶת,

אַךְ רוֹחֵשׁ אִחוּלִים לָךְ כְּקֹדֶם!"

הִיא עֲדַיִן מַחְרֶשֶׁת – וּלְשׁוֹנוֹ מְלַחֶשֶׁת

תַּחְנוּנִים וְתַרְעֹמֶת גַּם־יַחַד.

בְּעֶלְפּוֹן־כִּסּוּפֶיהָ מַרְכִּינָה הִיא כְּתֵפֶיהָ –

וְאֶל תּוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו הִיא צוֹנַחַת.

לֹא הִבְלִיג עוֹד הַבַּעַל, הַנִּדְהָם מִן הַמַּעַל.

הוּא שָׁלַף תַּרְמִילִים לְלֹא הֶסֶס;

נְגָסָם בַּשִּׁנַּיִם – וְהִטְעִינוּ הַשְּׁנַיִם

אֶת אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה וְהָרֶסֶס.

“פַּאן” – לוֹחֵשׁ לוֹ לְפֶתַע מְשָׁרְתוֹ מִתּוֹך רֶתַע:

לֹא יָכֹלְנִי לִירוֹת אֶל הַפַּֽאנָה:

אֵיזֶה שֵׁד עֲכָרַנִי, רַעַד קַר עֲבָרַנִּי –

וְנָשְׁרָה דִמְעָתִי הַמִּטְעָנָה".

– "הַס! בְּלוֹם פֶּה, זֶרַע־עֶבֶד, פֶּן אַכֶּכָּה בַּשֵּׁבֶט!

הֵא תַּרְמִיל לְתוֹסֶפֶת – וּשְׁמַע־נָא:

חִישׁ צַיֵּת לְלֹא מֶרִי – וְהָטַח אֶת הַיֶּרִי

אוֹ בְּךָ־עַצְמְךָ – אוֹ בַּפַּֽאנָה!

קְלַע לְמַעְלָה… יָמִינָה… אֶל רֹאשָׁהּ… אַךְ הַמְתִּינָה:

אֶת הַגֶּבֶר מִקֹּדֶם אֶפְקוֹדָה!"

אַךְ עַבְדּוֹ לֹא חִכָּֽה עוֹד: הוּא גָבַר עַל הָרַעַד –

וְיָרָה… בְּקָדְקֹד־ווֹיֶבוֹֽדָה.

---

בּוּדְרִיס וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו

מאת

אדם מיצקביץ'

(אַגָּדָה לִיטָאִית)

בּוּֽדְרִיס – שְׁלשֶׁת בָּנִים לוֹ. בַּחוּרִים חֲסֻנִּים לוֹ.

מְכַנֵּס אֶת שְׁלשְׁתָּם וּמַכְרִיז הוּא:

"הֵי, הָכִינוּ כַּצֹּרֶךְ סוּסֵיכֶם אֱלֵי אֹרַח –

וְכָל חֶרֶב וָרֹמַח הַשְׁחִיזוּ!

הוֹדִיעוּנִי הַלַּיִל עַל שְׁלֹשָה מַסְעֵי־חַיִל,

שֶׁבְּוִֽילְנָא בַּסֵּתֶר תִּכְנֵנוּ:

אוֹֽלְגֶרְד יַעַל עַל רוּסְיָה, קֵיֽסְטוּט יַעַל עַל פְּרוּסְיָה

וּסְקִירְגֵיֽלוֹ – עַל לְיַאֽכִים שְׁכֵנֵינוּ.

מַהֲרוּ הַחֲזִיתָה, כַּיָּאֶה לִבְנֵי־לִיטָא!

שְׁלָשְׁתְכֶם – עַזֵּי זְרוֹעַ וָמֹתֶן.

אָנֹכִי כְּבָר זָקַנְתִּי, אַךְ בָּכֶם הֶאֱמַנְתִּי.

כָּל שָׁלֹש הַדְּרָכִים – מַתְאִימוֹת הֵן.

לֹא יִהְיֶה זֶה בִּישׁ־גַּֽדָּא שֶׁיַּחְדּוֹר נוֹבוֹגְרַדָה

עִם צְבָא אוֹֽלְגֶרְד לְיוֹם אוֹ יוֹמַיִם:

עוֹר־צַבָּל, בִּגְדֵי־הֶדֶר בָּהּ יִמְצָא בְּכָל חֶדֶר,

וְכַסְפֵּי סוֹחֲרֶיהָ – כַּמַּיִם.

הַשֵּׁנִי יִסְתַּפֵּחַ אֶל צְבָא קֵיסְטוּט צָלֵחַ –

לְהַכּוֹת צַלְבָּנִים שׁוֹק־עַל־יֶרֶךְ.

לְאוֹתָם בְּנֵי־בְּלִיַעַל – אַבְנֵי־חֵן עַל כָּל שַׁעַל,

וְעַנְבָּר שָׁם – כַּחוֹל עֲלֵי דֶרֶךְ.

הַשְּׁלִישִׁי – יִתְמַזֵּל לוֹ בּפוֹלִין עִם סְקִירְגֵֽילוֹ.

אֵין שָׁם עשֶׁר שֶׁל רוּס אוֹ גֶרְמַנְיָה;

אַךְ יִמְצָא שָׁם כְּלֵי־זַיִן, שֶׁטּוֹבִים מֵהֶם אַיִן –

וְיָבִיא גַם כַּלָּה מִפּוֹלַנְיָה.

בַּת־פּוֹלִין מְבֹרֶכֶת בְּרֹב גְּרַצְיָה מוֹשֶׁכֶת;

עַלִּיזָה הִיא כְּמוֹ חֲתַלְתֶּלֶת;

אֵין כְּלֹבֶן פָּנֶיהָ, אֵין כְּזֹהַר עֵינֶיהָ –

בְּקִצּוּר, אֵין כָּמוֹהָ בַּחֶלֶד!

שָׁם גַּם לִי בְּעֵת־נֹעַר נִמְצְאָה יְפַת־תֹּאַר,

אֵשֶׁת־חֵן שֶׁכָּל אֵלֶּה הָיוּ לָהּ.

כְּבָר גָּוְעָה וְאֵינֶנָּה, אַךְ תָּמִיד אֶזְכְּרֶנָּה

בְּנָשְׂאִי אֶת הָעַיִן הַגְּבוּלָה".

הַבָּנִים הֶאֱזִינוּ: “כִּדְבָרֶיךָ, אָבִינוּ!”

וְיָצְאוּ לַפְּשִׁיטוֹת וְלַטֶּרֶף.

יְמֵי־סְתָו כְּבָר עָבָרוּ. הַבָּנִים לֹא חָזָרוּ.

בּוֹֽדְרִיס – מַר לוֹ: “הִכּוּם לְפִי־חֶרֶב!”

בְּיוֹם שֶׁלֶג וָסַעַר טָס פָּרָשׁ בִּמְלוֹא־דַהַר.

פַּרְוָתוֹ – מִין כְּבֻדָּה חֲבוּיָֽה בָּהּ.

– בְּנִי, דּוֹמַנִי אַרְגָּז הוּא? רוּבָּלִים בּוֹ נִגְנָזוּ?

– לֹא, כַּלָּה מִפּוֹלַנְיָה הִיא, אַבָּא!

שׁוּב בְּשֶׁלֶג וָסַעַר טָס פָּרָשׁ בִּמְלוֹא־דַהַר.

פַּרְוָתוֹ – מִין כְּבֻדָּה חֲבוּיָֽה בָּהּ.

– בְּנִי, שְׁלָלְךָ – לֹא שְׁלַל־עֹנִי! מַהוּ? עשֶׁר טֶבְטוֹנִי?

– לֹא, כַּלָּה מִפּוֹלַנְיָה הִיא, אַבָּא!

מִתּוֹךְ שֶׁלֶג וָסַעַר הַשְּׁלִישִׁי בָּא בְּדַהַר,

וְאַף הוּא – פַּרְוָתוֹ מְגֻדֶּשֶׁת.

בּוּֽדְרִיס – אִישׁ בַּעַל־מֹחַ: בְּלִי לַחְקוֹר לַמַּלְקוֹחַ,

הוּא מַכְרִיז חֲתֻנָּה מְשֻלֶּשֶׁת.

---

ר. ל. סְטִיבֶנְסוֹן (1850–1894)

ר. ל. סְטִיבֶנְסוֹן (1850–1894)

---

שֵׁכַר אַבְרָשׁ

מאת

רוברט לואיס סטיבנסון

אֵי־אָז בִּשְּׁלוּ הַפִּֽיקְטִים

מַשְׁקֶה מִן הָאַבְרָשׁ –

שֵׁכָר, הָעַז מִיַּיִן

וְהַמָּתוֹק מִדְּבַשׁ.

בַּמְּעָרוֹת שָׁתוּהוּ

בְּנֵי־עַם־הַגַּמָּדִים;

וְהֶעֱלִיז כָּל נֶפֶשׁ

שִׁקּוּי־הַמַּחְמַדִּים.

קָם מֶלֶךְ רַע בִּסְקוֹֽטְלַנְד –

לוֹחֶם אַכְזָר, צְמֵא־דָם;

הֵבִיס הוּא אֶת הַפִּיֽקְטִים

וַיְצַו לְהַשְׁמִידָם.

עָרְכוּ צִבְאוֹת־הַמֶּלֶךְ

מָצוֹד עַל הַנָּסִים;

כֻּסּוּ רֻכְסֵי הַחֶבֶל

גְּוִיּוֹת הַנַּנָּסִים.

בָּא קַיִץ וְהִפְרִיחַ

אַבְרָשׁ בְּכָל אֲתָר.

אַךְ לֹא נוֹתְרוּ בָּאָרֶץ

יוֹדְעֵי מִבְשַׁל־שֵׁכָר.

בָּלְעוּ אוֹתָם לָנֶצַח

אַלְפֵי קְטַנֵּי־קְבָרִים

בְּשִׁפּוּעֵי כָּל גֶּבַע

וְעַל צַלְעוֹת־הָרִים.

רָכַב בְּיוֹם־שֶׁל־קַיִץ

הַמֶּלֶךְ עַל הַחוֹף.

בַּדֶּרֶךְ הֶאֱדִימוּ

פִּרְחֵי אַבְרָשׁ בְּלִי סוֹף.

זָעֵף הָיָה הַמֶּלֶךְ

כְּמוֹ אֶבְיוֹן וָרָשׁ,

חָסֵר שֵׁכַר־אַבְרָשׁ הוּא

בְּאֶרֶץ־הָאַבְרָשׁ!

*

בֵּינְתַיִם סָטוּ מִן הַדֶּרֶךְ

אַנְשֵׁי פָּמַלְיָה אֲחָדִים –

וּלְפֶתַע, מִתַּחַת לְאֶבֶן,

הִבְחִינוּ בִּשְׁנֵי גַמָּדִים.

מִיָּד הֱבִיאוּם אֶל הַמֶּלֶךְ,

אוּלָם הֵם שָׁתְקוּ כְּאִלְמִים –

גַּמָּד, הַכָּפוּף מֵרֹב־זֹקֶן,

וּבְנוֹ הַצָּעִיר־לְיָמִים.

הִבִּיט מִסּוּסוֹ הַגָּבוֹהַּ

הַמֶּלֶךְ בַּצֶמֶד הַגּוּץ –

אַךְ הֵם לֹא הִסְתִירוּ עֵינַיִם

מֵחֹד מַבָּטוֹ הַנָּעוּץ.

לְמַטָּה הִכְחִילוּ הַמַּיִם.

אָמַר הוּא: "שִׁמְעוּ, תּוֹלָעִים:

אִם סוֹד הַמַּשְׁקֶה תְגַלּוּ לִי,

אוֹתִיר אֶת שְׁנֵיכֶם בַּחַיִּים!"

הִשְׁקִיפוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה

הָאָב וְהַבֵּן בְּדָמְיָם:

מִכָּאן – תּוֹעֲפוֹת פִּרְחֵי־אֹדֶם,

מִכָּאן – נַחְשׁוֹלָיו שֶׁל הַיָּם.

נִמְלַךְ הַזָּקֵן – וּמִפִּיהוּ

בָּא קוֹל צוֹרְמָנִי וְרוֹעֵד:

"דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ –

אַךְ נָא תִּשְׁמָעֵנִי בְּלִי עֵד!"

נֵאוֹת לוֹ הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר:

"חֶפְצִי – לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד;

יָקְרוּ הַחַיִּים לְבֶן־זֹקֶן –

וְקַל בְּעֵינָיו הַכָּבוֹד".

נִדְמָה כִּי צִפּוֹר מְצַיֶּצֶת:

כֹּה דַק הָיָה קוֹל הַזָּקֵן:

"אֶמְכּוֹר אֶת הַסּוֹד שֶׁבִּקַּשְׁתָּ,

אוּלָם מַפְחִידֵנִי הַבֵּן.

צָעִיר לֹא יִירָא מִן הַמָּוֶת,

חַיָּיו בְּעֵינָיו הֵם לֹא־כְלוּם.

וּבְכֵן, בְּפָנָיו לֹא אָהִינָה

לִמְעוֹל בְּצַו־קֹדֶשׁ קָדוּם.

צַוֵּה, הַשַּׁלִּיט, וְיַשְׁלִיכוּ

אֶת בְּנִי מִן הַחוֹף לִמְצוּלָה.

אוֹ־אָז אֲגַלֶּה בְּאָזְנֶיךָ

סוֹד רֶקַח שִׁקּוּי־הַסְּגֻלָּה!"

תָּפְסוּ וְכָפְתוּ אֶת הַנַּעַר.

דִּין־מָוֶת נִגְזַר וְקֻיַּם:

חַיָּל הֱנִיפוֹ בְּרֹב כֹּחַ –

וְחִישׁ הִשְׁלִיכוֹ אֶל הַיָּם.

בִּבְלוֹעַ הַיָּם אֶת הַטֶּרֶף,

גַּלָּיו גָּעֲשׁוּ בְּחָרוֹן.

מִמַּעַל עָמַד עַל הַסֶּלַע

הָאָב, הַגַּמָּד הָאַחְרוֹן.

וַיֹּאמֶר: "אָכֵן, לֹא שִׁקַּרְתִּי:

רַק בְּנִי לִי הָיָה מְסֻכָּן:

אֵינֶנִּי סוֹמֵךְ עַל הָאֹמֶץ

שֶׁל עֶלֶם בִּלְתִּי־מְזֻקָּן.

כָּעֵת – לֹא יוֹעִיל לְךָ, מֶלֶךְ,

שׁוּם עֹנֶשׁ או שֹׁחַד נִבְאָשׁ:

אִתִּי פֹּה יֵרֵד אֶל הַקֶּבֶר

סוֹדוֹ שֶׁל שֵׁכַר־הָאַבְרָשׁ!"

---

הַמֶּלֶךְ, הַהֶגְמוֹן וְהָרוֹעֶה (בַּלָּדָה אַנְגְּלִית עֲמָמִית בְּעִבּוּדוֹ שֶל ש. מַרְשַׁק)

מאת

סמואיל מרשק

1

הַקְשִׁיבוּ לְזֶמֶר, לְזֶמֶר קַדְמוֹן

עַל מֶלֶךְ־בְּרִיטַנְיָה, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה ג’וֹן.

שָׁלַט אוֹתוֹ מֶלֶךְ בְּכֹחַ־הַזְּרוֹעַ,

לֹא קָם עוֹד בָּאָרֶץ כָּמוֹהוּ לָרֹעַ.

קָשֶׁה עִם הַמֶּלֶךְ לָלֶכֶת בְּקֶרִי.

נִזְהַר בּוֹ אֲפִילוּ הֶגְמוֹן־קֶנְטֶרְבֶּרִי.

הוּא חַי בְּרֹב עשֶׁר, וּפִי הֶהָמוֹן

רִנֵּן כִּי בָּאָרֶץ הוּא מֶלֶךְ־מָמוֹן.

פִּתְאוֹם הִתְנַכֵּל לוֹ שׂוֹנֵא אוֹ מַלְשִׁין.

קְרָאוּהוּ לְלוֹנְדוֹן – לִתֵּן אֶת הַדִּין.

עַל חוֹף נְהַר תֶּמְזָה הֻכְנַס הַמִּגְדָּלָּה –

וְשָׁם כְּבָר הַמֶּלֶךְ בְּזַעַף חִכָּֽה לו.

2

"שָׁלוֹם, אַב־הַקֹּדֶשׁ! שָׁמַנְתָּ מִדַּי:

אוֹמְרִים כִּי בְּעשֶׁר עָלִיתָ עָלַי.

אֵין זֹאת כִּי בַּסֵּתֶר בָּגַדְתָּ בַּכֶּתֶר.

שׁוֹטְרַי יִפְטְרוּךָ מֵעשֶׁר־הַיֶּתֶר!"

וַיַּעַן הַכֹּמֶר: "חָנֵּנִי, מַלְּכִּי!

מַדּוּעַ צָרָה כֹּה עֵינְךָ בְּחֶלְקִי?

יוֹדֵעַ וָעֵד הוּא אֱלוֹהַּ מִמַּעַל

כִּי שֶׁפַע־הָעשֶׁר לֹא בָּא לִי בְּמַעַל".

– "בְּלוֹם פִּיךָ, הַכֹּמֶר! לְשֶׁקֶר נִשְׁבַּעְתָּ.

לַשָּׁוְא דִבּוּרֶיךָ: בָּרוּר שֶׁחָטָאתָ!

לָכֵן אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ אֶכְרוֹת –

אִם לֹא תַּעֲנֶה עַל שָׁלֹש שְׁאֵלוֹת.

הִנֵּה רִאשׁוֹנָה: בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשְׁבַנִי

עַל־כֵּס־מַלְכוּתִי, עֲטוּר כֶּתֶר בְּרִיטַנִי,

וְכָל הַשָּׂרִים נִצָּבִים מִסָּבִיב, –

מַה שֹּׁוִי וּמְחִיר לִי, הַשְׂכֵּל לְהָשִׁיב!

שֵׁנִית, אֱמוֹר, מַהִי הָעֵת הַנִּדְרֶשֶׁת

לָסֹב כָּל הָאָרֶץ בִּנְתִיב־הַיַּבֶּשֶׁת?

וְעוֹד שְׁאֵלָה אֶשְׁאָלְךָ לְסִיּוּם:

אֱמוֹר, מַה חוֹשֵׁב מַלְכְּךָ הָרַחוּם?

תּוּכַל לְהַרְהֵר עוֹד בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם,

בָּהֶם יִשָּׁאֵר עוֹד רֹאשְׁךָ עַל כְּתֵפַיִם,

חֲשׁוֹב נָא, הֶגְמוֹן, אַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹם.

אוּלַי, בֵּינָתַיִם תַּחְכִּימָה פִּתְאֹם".

3

נָסַע הָרַבְכֹּמֶר אֲחוּז־הַמּוֹרָא

לְאוֹכְּסְפוֹרְד, לְקֶמְבְּרִיג' – עָרֵי הַתּוֹרָה.

אֲבוֹי, לֹא מָצָא שָׁם פּוֹתְרֵי חִידוֹת־סֵתֶר,

אֲשֶׁר יְלַמְּדוּהוּ אֶת דֶּרֶךְ־הַפֶּתֶר.

אַחַד־עָשָׂר יוֹם כְּבָר בִּזְבֵּז הוּא לַשָּׁוְא.

וּפֶתַע נִקְרָה לוֹ אֶחָד מֵרוֹעָיו.

“שָׁלוֹם, אַב־הַקֹּדֶשׁ!” – בֵּרְכוֹ בְּרֹב טַעַם:

“מַה טּוֹב יְבַשְׂרֵנוּ אִָבִינוּ הַפַּעַם?”

– "אֲבוֹי, בְּשׂוֹרָה לִי מָרָה וּבִישָׁה:

נוֹתְרוּ לִי לִחְיוֹת עוֹד יוֹמַיִם־שְׁלשָׁה.

דִּינִי הוּא דִין־מָוֶת, אִם אֵין בְּפִי פֶּתֶר

לִשְׁלשׁ קֻשְׁיוֹת־נֵכֶל שֶׁל בַּעַל־הַכֶּתֶר!"

– "מִילוֹרְד, אַל תִּירָא עוֹד וְאַל תִּתְיָאֵשׁ!

עִתִּים לְפִקֵּחַ עוֹזֵר גַּם טִפֵּשׁ.

מְסוֹר לִי מַטֶּךָ! בְּגָדֶיךָ לִי הָבָה:

בְּלוֹנְדוֹן תַּחְתֶּיךָ אֲנִי אֶתְיַצָּבָה!

אַתָּה – הֶגְמוֹנֵנוּ, אֲנִי – רוֹעֵה צֹאן;

אוּלָם בֵּין פָּנֵינוּ מָה רַב הַדִּמְיוֹן!

מְחַל לִי, אַב־קֹדֶשׁ, עַזּוּת־הַשְּׂפָתַיִם:

אוֹמְרִים כִּי דָמִינוּ כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת־מַיִם".

– "רוֹעֶה יְקַר־נֶפֶשׁ! הִנֵּה הַטַּבַּעַת,

הִנֵּה גְלִימַת־קֹדֶשׁ, מַטֶּה וּמִגְבַּעַת.

יְהִי נָא עִם פִּיךָ הָאֵל מִמָּרוֹם!

אוּלָם בִּקַּשְׁתִּיךָ: תִּסַּע עוֹד הַיּוֹם!"

4

לָבוּשׁ לְתִפְאֶרֶת בִּלְבוּשׁ הַהֶגְמוֹן,

הִגִּיעַ רוֹעֵנוּ אֶל סַף הָאַרְמוֹן.

"שָׁלוֹם, אַב־הַקֹּדֶשׁ! אָכֵן, אֵינְךָ פֶּתִי,

אִם בָּאתָ לִפְתוֹר לִי קֻשְׁיוֹת שֶׁהִקְשֵׁיתִי.

וּבְכֵן הַאֲזִינָה: בְּעֵת שֶׁיּוֹשְׁבַנִי

עַל כֵּס מַלְכוּתִי עֲטוּר כֶּתֶר בְּרִיטַנִי,

וְכָל הַשָּׂרִים נִצָּבִים מִסָּבִיב, –

מַה שֹּׁוִי וּמְחִיר לִי, הַשְׂכֵּל לְהָשִׁיב!"

סָגַד הָרוֹעֶה לוֹ מִתּוֹךְ עַנְוַת־יֶתֶר:

"קָשֶׁה לִי לָדַעַת מְחִיר בַּעַל־כֶּתֶר.

שְּאַל אֶת שָׂרֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הָרָם,

כִּי הֵם כְּבָר לֹא פַּעַם מָכְרוּ אֶת מַלְכָּם!"

חִיֵּךְ לוֹ הַמֶּלֶךְ: "הִנְּךָ בַּעַל־נֵכֶל!

אָכֵן, עַל קֻשְׁיָה זוֹ עָנִיתָ בְּשֶׂכֶל.

עַתָּה תַּעֲנֵנִי: כַּמָּה יֶאֱרַךְ

לָסֹב כָּל הָאָרֶץ עַל סוּס מְשֻבָּח?"

– "קוּם, מֶלֶךְ, עִם שַׁחַר וְצֵא־נָא לַדֶּרֶךְ –

וּדְהַר אַחַר שֶׁמֶשׁ יָשָׁר לְלֹא־שֶׂרֶךְ.

רְכַב עַד תָּשׁוּב וְתִזְרַח הַחַמָּה:

אָז כָּל הַסִּבּוּב יֶאֱרַך יְמָמָה!"

חִיֵּךְ לוֹ הַמֶּלֶךְ: "אָכֵן, לֹא יַָדַעְתִּי,

מַה קַּל וּפָשׁוּט פֹּה חֶשְׁבּוֹן מַתֶּמַטִי.

אַךְ עוֹד שְׁאֵלָה לִי, פּוֹתְרִי הֶעָרוּם:

אֱמוֹר, מַה חוֹשֵׁב מַלְכְּךָ הַרַחוּם?"

הִבִּיט הָרוֹעֶה עַל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר:

"חוֹשֵׁב רוּם־הוֹדְךָ כִּי אֲנִי הוּא הַכֹּמֶר;

אוּלָם לְפָנֶיךָ עוֹמֵד רוֹעֵה־צֹאן,

אֲשֶׁר אֶת הַכֹּמֶר הִצִּיל מֵאָסוֹן!"

---

אַלְפְרֶד טֶנִּיסוֹן (1809–1892)

אַלְפְרֶד טֶנִּיסוֹן (1809–1892)

---

לֵדִי קְלֶר

מאת

אלפרד לורד טניסון

בּימֵי פְּרִיחַת הַחֲבַצֶּלֶת

כְּלִילַת הַצַּחַר הַזּוֹהֵר,

הֵבִיא צְבִיָּה צְחוֹרָה לוֹרְד רוֹֽנַלְד

לְבַת־דּוֹדוֹ – הַלֵּדִי קְלֵר.

לְלֹא תּוּגָה נִפְרַד הַצֶּמֶד.

הֵן עֲתִידָם יָפֶה כָּל־כָּךְ:

הֵם אֲרוּסִים; מָחָר בַּבֹּקֶר –

חַג הַכְּלוּלוֹת הַמְבֹרָךְ.

"בִּי לֹא חָשָׁק בִּגְלַל הַתֹּאַר

אוֹ בְּתִקְוָה לְהִתְעַשֵּׁר;

בְּלֵב וָנֶפֶשׁ יֹאהֲבֵנִי" –

חָשְׁבָה בְּגִיל הַלֵּדִי קְלֵר.

– “מִי זֶה הָיָה?” – קָרְאָה עֲלִיסָה,

הִיא הָאוֹמֶנֶת הַקְּשִישָׁה.

– "זֶה בֶּן־דּוֹדִי; מָחָר בַּבֹּקֶר

הוּא יִשָּׂאֵנִי לְאִשָּׁה".

– “תּוֹדָה לָאֵל!” – אָמְרָה עֲלִיסָה –

"פִּתְרוֹן צוֹדֵק הוּא בְּיוֹתֵר:

הֵן הַיּוֹרֵשׁ הִנּוֹ לוֹרְד רוֹנַלְד –

כִּי אַתְּ אֵינֵךְ הַלֵּדִי קְלֵר!"

– "הַאִם בִּצְחוֹק הוֹצֵאת, אוֹמֶנֶת,

מִפִּיךְ דִּבּוּר כָּל־כָּךְ שְׁטוּתִי?"

– “חַי אֱלוֹהִים!” – עָנְתָה עֲלִיסָה:

"דְּבָרַי – אֱמֶת הֵם: אַתְּ – בִּתִּי!

בַּת־הָרוֹזֵן שֶׁהֵינַקְתִּיהָ –

פִּתְאֹם הוֹצִיאָה נִשְׁמָתָהּ;

אָז כְּבִתִּי, בִּשְׁמֵךְ, קְבַרְתִּיהָ –

וְחִישׁ שַׂמְתִּיךְ אֶל מִטָּתָהּ".

– "אִם זֶה נָכוֹן, הָיָה זֶה עָוֶל –

וְהוּא, לוֹרְד רוֹנַלְד, הַסּוֹבֵל:

זְמַן רַב נִמְנַע עִזְבוֹן הָעשֶׁר

מִן הָאָצִיל בִּבְנֵי־תֵבֵל!"

– “שִׁמְרִי הַסּוֹד!” – אָמְרָה עֲלִיסָה.

"הֵן הַדָּבָר לֹא יַכְשִׁילוֹ:

לִכְשֶׁתִּהְיוּ אִשָּׁה וּבַעַל,

כָּל מַה שֶּׁלָּךְ – יִהְיֶה שֶׁלּוֹ!"

– "לֹא! אִם נוֹלַדְתִּי כְּבַת־עֹנִי,

אַגִּיד אֱמֶת, לֹא אֲשַׁקֵּר!

מִצַּוָּארִי מִיָּד אָסִירָה

זֵר־הַפְּנִינִים שֶׁל לֵדִי קְלֶר".

– “חַכִּי!” – הִפְצִירָה הָאוֹמֶנֶת –

“שִׁמְרִי סוֹדֵךְ עַד בּוֹא הַזְּמַן!”

– "לֹא! אַךְ עַתָּה אֶלְמַד לָדַעַת

אִם לֵב־הַגֶּבֶר נֶאֱמָן".

– “אַל תֵּחָפְזִי!” – בִּקְשָׁה עֲלִיסָה –

“הֲרֵי שְׁמוּרָה לוֹ מְלוֹא הַזְכוּת”.

– "כֵּן – וְהַיּוֹם עוֹד אֶמְסְרֶנָּה,

אַף אִם יִהְיֶה עָלַי לָמוּת!"

– "אִם כֵּן, בִּתִּי, נַשְּׁקִינִי פַּעַם!

חָטָאתִי חֵטְא לְמַעֲנֵךְ".

– "הוֹ אִמָּא, אִמָּא, אַל תֵּבוֹשִׁי!

אֲנִי סוֹלַחַת עֲווֹנֵךְ.

בְּלֵב שָׁלֵם אֶשַּׁק לָךְ אִמָּא!

רַק רֶגֶשׁ־אֵם אוֹתָךְ הֶחְטִיא.

עַתָּה יָדֵךְ עָלַי הַנִּיחִי:

בָּרְכִינִי, אִמָּא, בְּלֶכְתִּי!

שִׂמְלָה פְּשׁוּטָה לָבְשָׁה עָלֶיהָ –

כִּי לֹא הָיְתָה עוֹד לֵדִי קְלֶר –

וְכָךְ הָלְכָה עַל פְּנֵי הָעֵמֶק;

רַק וֶרֶד־נוֹי רֹאשָׁהּ פֵּאֵר.

וְהַצְּבִיָּה – מַתְּנַת לוֹרְד רוֹנַלְד –

פִּתְאֹם זִנְּקָה מִמְּקוֹם רִבְצָהּ.

בְּהִתְרַפְּקָהּ עַל בַּת־הַחֶמֶד,

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ הִיא קִפְּצָה.

לוֹרְד רוֹנַלְד אָץ אֶל הָאוֹרַחַת:

"הוֹ, לֵדִי קְלֶר, מָה אַתְּ עוֹשָׂה?

מַדּוּעַ אַתְּ – פְּאֵר הָאָרֶץ –

לָבַשְׁתְּ שִׂמְלָה כַּפְרִית גַּסָּה?"

– "לְבוּשׁ בַּת־כְּפָר פְּשׁוּטָה לָבַשְׁתִּי,

כִּי הוּא הוֹלֵם אוֹתִי יוֹתֵר:

דַּע כִּי נוֹלַדְתִּי לִבְנֵי־עֹנִי

וְכִי אֵינֶנִּי לֵדִי קְלֶר!"

– "אַל תְּשַׁטִּי בִּי בִּדְבָרַיִךְ,

אֲהוּבָתִי הַחֲמוּדָה!

אַל תְּהַתְּלִי!" – בִּקֵּשׁ לוֹרְד רוֹנַלְד –

“אֵינִי מֵבִין אֶת הַחִידָה!”

הִיא לֹא הִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ

כְּנִכְלָמָה אוֹ מִסְכֵּנָה;

בְּרֹאשׁ זָקוּף, גֵּאָה, סִפְּרָה לוֹ

אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה.

צָחַק לוֹרְד רוֹנַלְד וְנָשַׁק לָהּ.

“חַכִּי” – אָמַר הוּא לָהּ – "חַכִּי:

אִם לֹא הָיְתָה לָךְ זְכוּת־יוֹרֶשֶׁת,

הֲרֵי אֲנִי – יוֹרֵשׁ חֻקִּי;

אִם לֹא הָיְתָה לָךְ זְכוּת לַתֹּאַר,

דִּינֵךְ פָּשׁוּט הוּא בְּיוֹתֵר:

מָחָר נָחֹג אֶת כְּלוּלוֹתֵינוּ –

וְאָז תִּהְיִי הַלֵּדִי קְלֶר!"

---

י. ו. גֶתֶּה (1749–1832)

י. ו. גֶתֶּה (1749–1832)

---

הָאֵל וְהַבַּיַדֶרָה

מאת

יוהאן וולפגנג פון גתה

( ע"פ י.ו. גֵּתֶּה)

אֵל-הָאָרֶץ, מַהֲדֶבָה,

מִזְּבוּלֵהוּ הַקָּדוֹשׁ

שׁוּב יוֹרֵד לִתְהוֹת עַל טֶבַע

גִּיל וָצַעַר שֶׁל אֱנוֹשׁ.

כָּאן רוֹצֶה הָאֵל לָשֶׁבֶת,

לְהַכִּיר בָּאֵי-עוֹלָם

וְלָדִין אוֹתָם לְשֵׁבֶט

אוֹ לְחֶסֶד – כְּטִיבָם.

סִיֵּר הוּא בְּעִיר וְרָאָה אֶת בָּנֶיהָ,

תָּהָה עַל גְּדוֹלֶיהָ, שָׂם לֵב לִקְטַנֶּיהָ –

וַיִּפֶן, עִם-עֶרֶב, לָלֶכֶת מִשָּׁם.

וּפִתְאֹם מֵאֵט הוּא צַעַד:

מִבִּיתָן אֶחָד יוֹצֵאת

יְפַת-תֹּאַר מְצֻבַּעַת –

נַעֲרָה מִבְּנוֹת-הַחֵטְא.

“תְּבֹרְכִי!” – "אַל תְּמַהֵרָה!

כָּאן, אֶצְלִי, תִּמְצָא חֶדְוָה".

– “מִי וָמָה אַתְּ?” – "בַּיַדֶרָה,

וּבֵיתִי – בֵּית-אַהֲבָה!”

יוֹצֵאת בְּמָחוֹל הִיא, מַכָּה בִּמְצִלְתַּיִם;

בְּחֵן נִשָּׂאוֹת בַּסִּבּוּב הָרַגְלַיִם;

וְזֵר מוֹשִׁיטָה לוֹ יָדָהּ הַטּוֹבָה.

בְּחִיּוּךְ הִיא בוֹ הִפְצִירָה

לַעֲבוֹר אֶת הַמִּפְתָּן:

"לִכְבוֹדְךָ, אוֹרְחִי, אָאִירָה

בִּמְנוֹרוֹת אֶת הַבִּיתָן.

אִם עִיְּפָה הַדֶּרֶךְ הֵנָּה

אֶת רַגְלֶיךָ – אֶרְחָצֵן.

כִּרְצוֹנְךָ לְךָ אֶתֵּנָה

גִּיל אוֹ נֹפֶשׁ, עֶלֶם-חֵן!"

הָאֵל, בְּקַבְּלוֹ עֶזְרָתָהּ הַמּוּשֶׁטֶת,

חִיֵּך בְּשִׂמְחָה: בַּקְּלִפָּה הַמֻּשְׁחֶתֶת

רוֹאֶה טֹהַר-לֵב מַבָּטוֹ הַבּוֹחֵן.

הוּא דוֹרֵשׁ – וְהִיא מוֹסֶפֶת

לְשָׁרְתוֹ בְּלֵב תָּאֵב;

חוּשׁ בַּת-בֹּסֶר מְאֻלֶּפֶת

נֶהֱפָךְ לְטֶבַע-לֵב.

וְהִנֵּה מִן הַתִּפְרַחַת

פְּרִי מַבְשִׁיל בְּנִשְׁמָתָהּ:

מִצִּיוּת בָּהּ חַי צוֹמַחַת

אַהֲבָה-לַאֲמִתָּהּ.

אַךְ אֵל, שֶׁגְּלוּיִים לוֹ תְּהוֹמוֹת וְרָקִיעַ,

אוֹתָהּ לְלֹא-חֶמֶל בּוֹחֵן וּמוֹגִיעַ

בְּסֵבֶל תְּשׁוּקָה וּמַכְאוֹב-עֱנוּתָהּ.

הוּא נוֹשֵׁק לָהּ עַל הַלֶּחִי –

וּמִכְּאֵב-הָאַהֲבָה

הִיא גוֹעָה פִתְאֹם בְּבֶכִי:

בְּכִי רִאשׁוֹן הוּא לִלְבָבָהּ.

לְרַגְלָיו הִיא דֹם צוֹנַחַת

בְּלִי בַּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כְלוּם;

כָּל אֶבְרֵי-גוּפָהּ גַּם יַחַד –

בְּעֶלְפוֹן-חוּשִׁים חָלוּם.

וּכְבָר אָפְפָה חֶשְׁכַת-לַיְלָה אִלֶּמֶת

כָּרֵי הַמִּשְׁכָּב, הַמַּבְטִיחַ לַצֶּמֶד

שִׂיאֵי-הַחֶדְוָה אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם.

בְּעִלּוּס עָבַר הַלַּיְלָה.

אַחֲרֵי שֵׁנָה קְצָרָה,

מְקִיצָה הִיא… אַלְלַי לָהּ:

אֲהוּבָהּ – גוּפָה קָרָה!

הִיא זוֹעֶקֶת, הִיא נוֹפֶלֶת

עַל הַמֵּת בְּלֵב גּוֹעֵשׁ –

אַךְ לַשָּׁוְא… וּכְבָר מוּבֶלֶת

הַגְּוִיָּה אֶל קֶבֶר-אֵשׁ.

לְשִׁיר-אַשְׁכָּבָה מַקְשִׁיבָה הָאֻמְלֶלֶת –

וּבְתוֹךְ הֶהָמוֹן זוֹעֲקָה, מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

– “הוֹ, מִי אַתְּ וּמַה לָּךְ? מַה בָּאת לְבַקֵּשׁ?”

בִּקְרִיאוֹת יָגוֹן וָשֶׁבֶר

הִיא נִדְחֶקֶת לַמּוֹקֵד:

"בֶּן-זוּגִי הוּא! גַּם בַּקֶּבֶר

מִגּוּפוֹ לֹא אֶפָּרֵד!

הֲתִהְיֶה לְגַל שֶׁל אֵפֶר

תִּפְאַרְתּוֹ הָאֱלֹהִית?

הִיא שֶׁלִּי, זוֹ דְמוּת-הַשֶּׁפֶר,

כִּי בִּן-לֵיל כָּרַתְנוּ בְּרִית!"

שָׁרִים הַבְּרַהמַנִים: "אֵין חֹק לוֹ לַמָּוֶת:

זָקֵן עִם צָעִיר, שֶׁלֹּא רַבּוּ יָמָיו עוֹד,

נוֹבִיל כְּאֶחָד לִמְנוּחָה עוֹלָמִית!

לָךְ דִּין-קֹדֶשׁ נְבָאֵרָה:

לֹא אִישֵׁךְ הוּא זֶה, רִיבָה!

אַתְּ הִנָּךְ רַק בַּיַדֶרָה –

וּפְטוּרָה מִכָּל חוֹבָה.

רַק עַל צֵל נִגְזַר מִמַעַל

אֶל גּוּף-מֵת לְהִלָּווֹת;

רַק רַעְיָה נִלְוֵית לַבַּעַל:

זוֹ חוֹבָה – וְגַם כָּבוֹד!

שְׂאוּ, חֲצוֹצְרוֹת, אֶת קוֹלְכֶן הַמֵּרִיעַ!

קַבְּלוּ, הָאֵלִים, בִּמְּרוֹמֵי-הָרָקִיעַ,

קַבְּלוּ אֶת הָעֶלֶם מִתּוֹךְ לֶהָבוֹת!"

שִׁיר-מִסְפֵּד הִגְבִּיר כִּפְלַיִם

בְּלִבָּהּ יָגוֹן כָּבֵד;

וּפִתְאֹם – פָּרְשָׂה כַּפַּיִם

וְקָפְצָה אֶל הַמּוֹקֵד.

אָז הִמְרִיא מִן הַשַּׁלְהֶבֶת

מַהֲדֶבָה, אֵל נִשְׂגָב –

וְעָלְתָה הַנֶּאֱהֶבֶת

לַמָּרוֹם בִּזְרוֹעוֹתָיו.

חוֹזְרֵי-בִתְשׁוּבָה חֲבִיבִים עַל אֱלוֹהַּ:

בָּנָיו הַתּוֹעִים – אֶל זְבוּלוֹ הַגָּבוֹהַּ

בִּידֵי-לֶהָבָה מַעֲלֶה הוּא כְּאָב.

---

שׁוּלְיַת הַקּוֹסֵם

מאת

יוהאן וולפגנג פון גתה

(ע"פ י.ו. גֶתֶּה)

הַכַּשָּׁף הַסָּב אֵינֶנּוּ!

אַל יָשׁוּב מַהֵר, חָלִילָה!

רוּחוֹתָיו בְּמִשְׁכָּנֵנוּ

כִּרְצוֹנִי כָּעֵת אַפְעִילָה!

כָּל דְּרָכָיו בְּאֶשֶׁף –

לִי הֵן יְדוּעוֹת;

בְּמִלָּה שֶׁל כֶּשֶׁף

אֲחוֹלֵל פְּלָאוֹת.

שְׁצוֹף נָא, קְצוֹף נָא,

זֶרֶם-מַיִם!

חַת-וּשְׁתַּיִם

פְּרוֹץ קָדִימָה –

וּבְנַחְשׁוֹל רַב-כֹּחַ שְׁטוֹף נָא

הָאַמְבָּט בַּבַּיִת פְּנִימָה!

מַטְאֲטֵא! אֶגְזוֹר עָלֶיךָ

שֶׁתִּלְבַּשׁ סְמַרְטוּט וְתַעַל!

אַתָּה עֶבֶד בְּעָלֶיךָ –

וְעַכְשָׁו אֲנִי הַבַּעַל!

קוּם עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם,

רֹאשׁ לְמַעְלָה זְקוֹף,

קַח אִתְּךָ דְּלָיַיִם –

וּמַהֵר לַחוֹף!

שְׁצוֹף נָא, קְצוֹף נָא,

זֶרֶם-מַיִם!

חַת-וּשְׁתַּיִם

קְלַח קָדִימָה –

וּבְנַחְשׁוֹל רַב-כֹּחַ שְׁטוֹף נָא

הָאַמְבָּט בַּבַּיִת פְּנִימָה!

הִסְתַּכְּלוּ, הוּא רָץ הַחוֹפָה

וְחוֹזֵר כְּעַל כְּנָפַיִם.

כָּךְ, בֶּן-חַיִל, אוּץ וּשְׁטוֹפָה

הָאַמְבָּט בְּשֶׁפַע-מַיִם!

שׁוּב הוּא רָץ הַיְּאוֹרָה;

מַיִם מֵעָבִיט

נִשְׁפָּכִים כִּיּוֹרָה,

מְמַלְאִים חָבִית.

דַּי לִטְרוֹחַ!

כְּבָר מִלֵּאנוּ

כָּל כֵּלֵינוּ

שֶׁפַע-יֶתֶר.

אַךְ אֲבוֹי לִי: מִן הַמֹּחַ

נִתְנַדְּפָה מִלַּת-הַסֵּתֶר!

בְּלִי מִלָּה זוֹ – אֵיךְ אֶגְזוֹרָה

כִּי יָשׁוּב לְקַדְמוּתוֹ הוּא?

כִּמְטֹרָף הוּא רָץ הַיְאוֹרָה,

מַטְאֲטֵא אָרוּר כָּמוֹהוּ!

הוּא שׁוֹפֵךְ בְּלִי-הֶרֶף,

בִּמְהִירוּת-בָּזָק.

חִישׁ אֶהְיֶה לְטֶרֶף

לְנַחְשׁוֹל עֲנָק!

לֹא אַנַּח עוֹד!

לֹא אַרְשֶׁנּוּ!

אֶתְפְּסֶנּוּ!

זֶהוּ פֶּשַׁע!

בְּלִבִּי גָדֵל הַפַּחַד.

אֵיזֶה מִין פַּרְצוּף שֶׁל רֶשַׁע!

זֶרַע-תֹּפֶת, שֵׁד מִשַּׁחַת!

הֲתָצִיף אֶת כָּל הַשֶּׁטַח?

כְּבָר שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה קוֹלַחַת

מִן הַבַּיִת – מִכָּל פֶּתַח.

מַטְאֲטֵא-בְּלִיַּעַל,

דַּי, לַעֲזָאזֵל!

שְׁמַע בְּקוֹל הַבַּעַל:

שׁוּב הֱיֵה מַקֵּל!

לֹא תַּפְסִיקָה,

מַטְאֲטֵא רָע?

הִזָּהֵרָה!

אֶתְפְּסֶךָ!

גּוּף-הָעֵץ שֶׁלְּךָ אַחְזִיקָה –

וּבְגַרְזֶן אֶבְקַע בּוֹ בֶּקַע!

אוֹי, הוּא שׁוּב סוֹחֵב דְּלָיַיִם!

אִם עוֹד פַּעַם תַּעֲשֶׂה כָּךְ,

אֲשַׁבֵּר אוֹתְךָ לִשְׁנַיִם –

וְתִלְמַד מִמֶּנִּי לֶקַח!

הַךְ! יָפֶה הָלַמְתִּי!

הוּא כָּעֵת חָצוּי!

לִרְוָחָה נָשַׁמְתִּי:

בָּא פִּתְרוֹן רָצוּי.

אוֹי לִי, מַה-זֹּאת?

קַטַסְטְרוֹפָה!

כְּבָר הַחוֹפָה

רָצוּ שְׁנַיִם!

וְכָל פֶּלֶג יוֹתֵר נֶחְפָּז עוֹד…

הוֹי, עִזְרוּ, כֹּחוֹת-שָׁמַיִם!

הֵם רָצִים – וְזֶרֶם-מַיִם

בָּאוּלָם וּבַפְּרוֹזְדוֹר נָע…

כְּבָר הִגִּיעַ עַד מָתְנַיִם!

אֲדוֹנִי הַמָּג, חֲזוֹר נָא!

הוֹי, הוּא שָׁב. הַצִּילָה!

לְשׁוֹנִי שָׁגְתָה:

כֹּחַ שֶׁהִפְעִילָה –

אֵין לָהּ בוֹ שְׁלִיטָה.

"שוּב, הַכֶּלִי,

הַזָּוִיתָה –

בָּהּ הָיִיתָ!

הֵרָגֵעַ!

לְעוֹרֵר רוּחוֹת לְפֶלֶא

רַק הַמָּג הַסָּב יוֹדֵעַ".

---

פ. שִׁילֶר (1759–1805)

פ. שִׁילֶר (1759–1805)

---

הַכְּפָפָה

מאת

פרידריך שילר

(ע"פ פ. שִׁילֶר)

פְרַנְצִיסְק הַמֶּלֶךְ עִם שָׂרָיו

לְהַצָּגַת חֶזְיוֹן-הַקְּרָב

אֶל בֵּיבָרוֹ הִגִּיעַ.

וּמִסְּבִיבוֹ, כְּזֵר-פְּאֵר,

כָּל הַגְּבָרוֹת שֶׁל הֶחָצֵר

יוֹשְׁבוֹת עַל הַיָּצִיעַ.

דֹּם, בְּאַחַת הָאֶצְבָּעוֹת,

נוֹתֵן הַמֶּלֶךְ אֶת הָאוֹת:

בִּכְלוּב רָחָב נִפְתָּח הַפֶּתַח –

וְאֶל זִירַת-הַחִזָּיוֹן

יוֹצֵא אַרְיֵה בְּצַעַד-אוֹן.

עֵינָיו סוֹקְרוֹת אֶת כָּל הַשֶּׁטַח;

הוּא מְנַעֵר הָרַעֲמָה,

מַרְחִיב פִּהוּק – וּבִדְמָמָה

כּוֹרֵעַ עַל הַאֲדָמָה.

שׁוּב אוֹת נִתָּן לַשַּׁעֲשׁוּעַ –

וּכְלוּב אַחֵר

נִפְתָּח מַהֵר;

מִשָּׁם, אַגַּב זִנּוּק פָּרוּעַ,

פּוֹרֵץ נָמֵר.

וּבִרְאוֹתוֹ אֲרִי לְפֶתַע,

הוּא מְנַהֵם – וּבִזְנָבוֹ

חוּגֵי-אֵימִים מַצְלִיף סְבִיבוֹ,

חוֹרֵץ לָשׁוֹן – אוּלָם בְּרֶתַע

עוֹקֵף-מַקִּיף

אֶת הַתַּקִּיף

וּבְרֹחַק-מָה, בְּרֶטֶן,

רוֹבֵץ הוּא עַל הַבֶּטֶן.

וְשׁוּב נוֹתֵן הַמֶּלֶךְ אוֹת.

נִפְתָּח סוּגַר בֶּן שְׁתֵּי דְּלָתוֹת –

וְהוּא פּוֹלֵט בַּרְדְּלָסַיִם;

בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף מִסְתָּעֵר

הַזּוּג יַחְדָּו עַל הַנָּמֵר –

וְזֶה מַכָּם בַּצִּפָּרְנַיִם…

אַךְ שָׁאֲגוֹ שֶׁל הָאֲרִי

שָׂם קֵץ לַקְּרָב הָאַכְזָרִי.

קוֹלוֹ הִשְׁתִּיק עַזֵּי-הַמֶּצַח –

וְדֹם רוֹבְצוֹת

הַמִּפְלָצוֹת,

חַיּוֹת-מָגוֹר צְמֵאוֹת-הָרֶצַח.

פִּתְאֹם מֻשְׁלֶכֶת לַזִּירָה

כְּפָפָה שֶׁל גְּבֶרֶת צְעִירָה;

נוֹפֶלֶת הִיא בְּקֶרֶב

מִרְבַּץ חַיּוֹת-הַטֶּרֶף.

וְקוּנִיגוּנְדָה הַנָּאוָה

בִּצְחוֹק-לִגְלוּג אַרְסִי אוֹמֶרֶת:

"אַבִּיר דֶּלוֹרְז', אִם כֹּה בּוֹעֶרֶת

בְּנַפְשְׁךָ הָאַהֲבָה

כְּפִי שֶׁפִּיךָ יִשָּׁבַע,

אֶת הַכְּפָפָה שֶׁלִּי הָרִימָה!"

חִיש אֶל זִירַת-הַמָּוֶת פְּנִימָה,

שָׁלֵו, מַחְרִישׁ,

יוֹרֵד הָאִישׁ.

יְשַׁר-מַבָּט, בְּטוּחַ-צַעַד,

קָרֵב הוּא אֶל הַמִּפְלָצוֹת –

וּבַכְּפָפָה תּוֹפְסוֹת בְּלִי רַעַד

אֶצְבְּעוֹתָיו הָאַמִּיצוֹת.

כָּל הַצּוֹפִים בְּתַדְהֵמָה

רוֹאִים אוֹתוֹ חֶזְיוֹן-אֵימָה –

וְהַגִּבּוֹר חוֹזֵר בְּנַחַת.

אָז בִּתְרוּעֹות פּוֹרְצִים הֵם יַחַד;

וְקוּנִיגוּנְדָה לוֹ שׁוֹלַחַת

מַבָּט לוֹטֵף וּמְחַיֵּךְ.

אַךְ הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת הַכְּפָפָה לָהּ,

בְּהַכְרִיזוֹ בְּקוֹל חוֹתֵךְ:

“אֵינִי חָפֵץ בְּתוֹדָתֵךְ!”

וְחִישׁ פּוֹנֶה מִמֶּנָּה הָלְאָה.

---

טַבַּעְתּוֹ שֶׁל פּוֹלִיקְרַטֶס

מאת

פרידריך שילר

(ע"פ פ. שִׁילֶר)

מִגַּג בֵּיתוֹ סָקַר בְּנַחַת

מַמְלֶכֶת סַמוֹס הַפּוֹרַחַת

שַׁלִּיט הָאִי הַמְהֻלָּל.

“כָּל הַמֶּרְחָב הַזֶּה – שֶׁלִּי הוּא!” –

אָמַר לַמֶּלֶךְ הַמִּצְרִי הוּא:

“וְכִי אֵינֶנִּי בַּר-מַזָּל?”

• כֵּן, אֶת עֻזְךָ אֵלִים הִגְבִּירוּ!

אֶת יְרִיבֶיךָ הֵם הִדְבִּירוּ;

עָשְׁרָם נִתַּן לְךָ לְשַׁי.

אַךְ צַר אֶחָד שָׂרַד עֲדַיִן;

אֶל נְקָמָה נוֹשֵׂא הוּא עַיִן.

אֵינְךָ מֻבְטָח – כָּל עוֹד הוּא חַי!"

עוֹד מְדַבֵּר אוֹרְחוֹ בְּפַתּוֹס –

וּמִמִּילֶט אֶל פּוֹלִיקְרַטֶס

כְּבָר בָּא שָׁלִיחַ מְמַהֵר:

"הוֹ, הַשַּׁלִּיט! תֻּקְטַר נָא קְטֹרֶת!

הַיּוֹם עָלֶיךָ לַעֲטוֹר אֶת

רֹאשְׁךָ בְּזֵר-דַּפְנָה זוֹהֵר!

צָרְךָ הוּמַת! וְאוֹת בָּטוּחַ,

אוֹת-נִצָּחוֹן אִתִּי שָׁלוּחַ

מִשַּׂר גְּדוּדֶיךָ פּוֹלִידוֹר!"

וְרֹאשׁ זָב-דָּם וּקְפוּא-עֵינַיִם –

רֹאשׁ הַמֻּכָּר הֵיטֵב לַשְּנַיִם –

הוֹצִיא הָאִישׁ מִכְּלִי שָׁחוֹר.

הַמֶּלֶךְ זָע, נִרְתַּע בְּרַעַד.

“אַל נָא תִּבְטַח בְּמַזָּלְךָ עוֹד!” –

לְפּוֹלִיקְרַטֶס הוּא אָמַר:

"אוֹי לִסְפִינוֹת בְּיָם פָּתוּחַ

מִנַּחְשׁוֹלִים בִּסְעוֹר הָרוּחַ –

וְצִי-עֻזְּךָ עוֹד לֹא חָזַר".

עוֹד לֹא סִיֵּם – וּכְבָר הִגִּיעַ

לְאָזְנֵיהֶם קוֹל-עַם מֵרִיעַ

בַּמַּעֲגָן לַסַּפָּנִים:

בְּרֶגַע זֶה חָזַר מִשַּׁיִט,

גְּדוּש-אוֹצָרוֹת, לִנְמַל-הַבַּיִת

הַצִּי כְּיַעַר שֶׁל תְּרָנִים.

נִדְהַם הַמֶּלֶךְ-הָאוֹרֵחַ:

"כֵּן, מַזָּלְךָ הַיּוֹם זוֹרֵחַ,

אַךְ הֲפַכְפַּךְ הוּא הַמַּזָּל.

עוֹד סַכָּנָה לְךָ נִבֶּטֶת:

לְפִי שְׁמוּעָה, קְרֵבָה שַׁיֶּטֶת

שֶל צְבָא-כְּרֵתִים אֶל הַנָּמָל"

עוֹד זֹאת בְּפִיו – וּבֵינָתַיִם

בְּכָל הָעִיר עָשְׂתָה כְּנָפַיִם

הַבְּשֹׂורָה הַחֲדָשָׁה:

"אֶת צִי-כְּרֵתִים טִבַּע הַסַּעַר!

שוּב לֹא יוֹפַע הַצַּר בַּשַׁעַר –

עָבַר-חָלַף אִיּוּם-פְּלִישָׁה!"

הַמֶּלֶךְ – הֶלֶם הֲמָמָהוּ:

"הוֹ, מַזָּלְךָ, אָמְנָם, מֻּפְלָא הוּא –

אַךְ הוּא מַגְבִּיר חֲשָׁשׁוֹתַי!

קִנְאַת-אֵלִים אוֹתִי מַבְהֶלֶת;

שׁוּם בֶּן-תְּמוּתָה בִּמְלוֹא-הַחֶלֶד

עוֹד לֹא נָחַל שִׂמְחָה בְּלִי דְוַי.

גַּם לִי נָטוּ שָׁמַיִם חֶסֶד,

וְחָסוּתָם הָיְתָה נִפְרֶשֶׂת

עַל מַלְכוּתִי מוּל כָּל אוֹיֵב.

אַךְ הָאֵלִים פִּתְאֹם הֵמִיטוּ

עָלַי אָסוֹן: אֶת בְּנִי הֵמִיתוּ.

אָשְׁרִי שֻׁלַּם בְּשֶׁבֶר-לֵב.

הַקְדֵּם וּמְנַע נִקְמַת פוֹרְטוּנָה:

בַּקֵּשׁ אֵלִים וְיִמְהֲלוּ-נָא

יֵין-מַזָּלְךָ בִּקְצָת מָרוֹר.

כִּי הַזּוֹכֶה בִּמְלוֹא-חָפְנַיִם

מַתְּנוֹת-אֵלִים, חַסְדֵי-שָׁמַיִם,

צָפוּי תָּמִיד לְקֵץ שָׁחוֹר.

אִם תְּפִלָּתְךָ לֹא תִּשָּׁמֵעַ,

קַבֵּל עֲצַת יָדִיד וָרֵעַ

הַרְאוּיָּה שֶׁתְּקֻיַּם:

גְּרוֹם צָרָתְךָ בְּמוֹ-יָדֶיךָ;

טוֹל הָאָהוּב בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ –

וְהַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיָּם!"

– "אָכֵן, אֶשְׁמַע בְּקוֹל בַּר-דַּעַת!

פְּאֵר-עָשְׁרִי הוּא הַטַּבַּעַת

שֶׁעַל יָדִי הַיְמָנִית.

אוֹתָהּ אַקְרִיבָה לַשָּׁמַיִם!"

וּבְלִי הִסּוּס הִשְׁלִיךְ לַמַּיִם

שַׁלִּיט-הָאִי אֶת הַתַּכְשִׁיט.

אַךְ עִם הַשַּׁחַר הַזּוֹרֵחַ

אָץ לַאַרְמוֹן דַּיָּג שָׂמֵחַ:

"הוֹ, נְסִיכִי, נִקְרָה אֵלַי

דָּג מְשֻׁבָּח מֵאֵין כָּמוֹהוּ;

יָאֶה לְמֶלֶךְ בְּגָדְלוֹ הוּא –

וְהֵבֵאתִיו לְךָ לְשַׁי!"

וְכַעֲבוֹר זְמַן-מָה הוֹפִיעַ

טַבָּח-הַבַּיִת וְהוֹדִיעַ:

"הַפְלֵא וָפֶלֶא, אֲדוֹנִי!

בִּמְעִי-הַדָּג הָיְתָה נִסְתֶּרֶת

טַבַּעְתְּךָ הַמְפֹאֶרֶת.

הִיא נֶחְשְׂפָה בְּסַכִּינִי!"

– "שׁוּב לֹא אוּכַל אִתְּךָ לָשֶׁבֶת:

אֵלִים חָרְצוּ דִינְךָ לְשֵׁבֶט!" –

קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּמָגוֹר:

"עָלַי לָנוּס מִזֶּה הַבַּיִת

פֶּן אֶסָּפֶה עִמְךָ בְּמַיִט!"

וְהוּא נִמְלַט בְּלִי-חֲזֹר.

---

ק. פ. מַאיֶר (1825–1898)

ק. פ. מַאיֶר (1825–1898)

---

בִּשְׁתֵּי מִלִּים

מאת

קונרד פרדיננד מאייר

(ע"פ ק.פ. מַאיֶר)

עַל חוֹפָהּ שֶׁל פַּלֶשְׂתִּינָה סַרַצִינִית מַמְתִּינָה.

“לוֹנְדוֹן? לוֹנְדוֹן?” – הִיא שׁוֹאֶלֶת מִדֵּי-יוֹם בְּצֵאת סְפִינָה.

הִיא חָזְרָה עַל שְׁאֵלָה זוֹ בְּלִי לֵאוּת – וְסוֹף-כָּל-סוֹף

רִחֲמָהּ מַלָּח טוֹב-נֶפֶשׁ, שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַחוֹף.

עַל סִפּוּן סְפִינַת-מִפְרָשׂ הִיא. לָהּ הֻתַּר לְהִשָּׁאֵר.

הֵם הִפְלִיגוּ. “לוֹנְדוֹן? לוֹנְדוֹן?” – שָׁאֲלָה בְּיָם סוֹעֵר.

הַמַּלָּח הוֹרָה קָדִימָה. הִיא הִבִּיטָה אַחֲרָיו

אֶל הָאֹפֶק, בּוֹ שׁוֹקַעַת הַחַמָּה בַּמַּעֲרָב…

“גִּילְבֶּרְט? גִּילְבֶּרְט?” – הִיא שׁוֹאֶלֶת בְּתוֹךְ דֹּחַק הַנָּמָל.

הֶהָמוֹן לִגְלֵג עָלֶיהָ, וְאוּלָם סוֹף-סוֹף חָמַל.

“אֶלֶף גִּילְבֶּרְט יֵשׁ בְּלוֹנְדוֹן!” אַךְ קוֹרֵאת הִיא עוֹד וָעוֹד.

“סַעֲדִי לִבֵּךְ בֵּינְתַיִם!” – לֹא, שְׂבֵעָה הִיא מִדְּמָעוֹת.

“גִּילְבֶּרְט?” – כְּלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת שׁוּם מִלָּה מִלְּבַד הַשֵּׁם?"

“גִּילְבֶּרְט!”… – "שֶׁמָּא זֶהוּ גִּילְבֶּרְט הַצַּלְיָן שֶׁנִּתְפַּרְסֵם:

הוּא נָדַד אֶל עִיר-הַקֹּדֶשׁ וְנָפַל בִּשְׁבִי-עֲרָב

וְנִצַּל בְּאֹרַח-פֶּלֶא: בַּת אֶמִיר נִתְּקָה כְּבָלָיו".

“זֶהוּ! זֶהוּ! גִּילְבֶּרְט בֶּקֶט!” הֲמוֹנִים קוֹרְאִים בִּשְּׁמוֹ.

וְהִנֵּה אֶל חוֹף-הַתֶּמְזָה מְמַהֵר הָאִישׁ עָצְמוֹ.

כָּךְ פָּגַש אֶת בַּת-הַחֶמֶד אֲהוּבָהּ אֲשֶׁר נִמְצָא.

כָּךְ בִּשְּׁתֵּי מִלִּים הִגִּיעָה אַהֲבָה לִמְחוֹז-חֶפְצָהּ.

---

א. ק. טוֹלְסְטוֹי (1817–1875)

א. ק. טוֹלְסְטוֹי (1817–1875)

---

הַנָּסִיךְ מִיכַאיְלוֹ רֶפְּנִין

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)

עוֹרֵךְ כֵּרָה סוֹאֶנֶת מֵאָז עֲרֹב הַיּוֹם

אִיבַאן, הַצַּאר שֶׁל רוּסְיָה, “הַמֶּלֶךְ הָאָיֹם”.

עַל שֻׁלְחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ בּוֹרְקִים כַּדֵּי-זָהָב.

אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים בְּנֵי-פַּחַז מִתְהוֹלְלִים יַחְדָּו.

נִתָּז, נִשְׁפָּךְ הַיַּיִן עַל מַרְבַדֵּי-פְּאֵר;

שָׁרִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵיטַב יוֹדְעֵי-זַמֵּר.

שָׁרִים לוֹ הַ“גּוּסְליַרִים” גְּבוּרוֹת יְמֵי-עָבָר –

כִּבּוּשׁ עָרֵי-טַטַרִים עַל ווֹלְגָה הַנָּהָר.

אַךְ לִגְדֻלָּה מִקֹּדֶם – נַפְשׁוֹ אֵינָה שְׂמֵחָה;

פּוֹקֵד עַל שַׂר-מַשְׁקָיו הוּא לָתֵת לוֹ מַסֵּכָה:

"אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים, בְּנֵי-חַיִל, הַצְהִילוּ-נָא פָּנִים!

נַגְּנוּ, פִּרְטוּ עַל נֵבֶל, נוֹגְנֵי הָאֳמָנִים!

מַסְוֶה-לֵצִים שָׂמֵחַ אִישׁ-אִישׁ עָלָיו יָשִׂים!

אֲנִי הוּא הַפּוֹתֵחַ מְחוֹל-מְתֻחְפָּשִׂים!"

…….

כָּל אִישׁ הֵרִים גָּבִיעַ. מִכָּל הַמְּסֻבִּין

לֹא קָם וְלֹא הֵרִיעַ רַק הַנָּסִיךְ רֶפְּנִין:

"הוֹ, מֶלֶךְ רָם, שָׁכַחְתָּ צַו-אֵל וְצַו-כָּבוֹד!

אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים הִפְקַדְתָּ לִשְׁמוֹר עַל כֵּס-הַהוֹד!

אֶת כַּת שֵׁדֵי-הַתֹּפֶת גָּרֵש מִכִּסְאֲךָ!

וְכִי יָאֶה לַמֶּלֶךְ לִרְקוֹד בְּמַסֵּכָה?"

הִזְעִים הַמֶּלֶךְ עַיִן: "בְּלוֹם פִּיךָ, הַסּוֹרֵר!

וַדַּאי זֶה גֹדֶשׁ-יַיִן עַזּוּת בְּךָ עוֹרֵר.

אַל אֹמֶר עוֹד, אַל הֶגֶה! לְבַשׁ מַסְוֵה-לָצוֹן,

וָלֹא – יִתַּם כָּרֶגַע יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן!"

אָז קָם הֵרִים קֻבַּעַת רֶפְּנִין, יָשָׁר וָתָם:

אוֹפְּרִיצְ’נִינָה פּוֹשַׁעַת – תֹּאבַד-נָא לְעוֹלָם!

יְחִי לָעַד מַלְכֵּנוּ! יִמְשׁוֹל נָא בְּכָבוֹד

בָּעָם כְּדַת-חֻקֵּנוּ, כְּדֶרֶךְ הָאָבוֹת!

יִבְזֶה וְאַל יֹאהַב עוֹד חַנְפָן חֲדַל-בּוּשָׁה!

וּבִי – אֵין פַּחַד-מָוֶת: מַסְוֶה לֹא אֶלְבְּשָׁה!"

אֶת הַמַּסְוֶה בְּנַעַל רָמַס הוּא בְּחֶרְפָּה;

גְּבִיעוֹ נָפַל מִמַּעַל בְּרַעַשׁ לָרִצְפָּה…

– “וּבְכֵן, תָּמוּת, עַז-מֵצַח!” – הִרְעִים עָלָיו הַצַּאר.

שֻלַּח, נִנְעַץ כְּלִי-רֶצַח – כָּרַע-נָפַל הַשַׂר.

וְשׁוּב נוֹצֵץ יֵין-אֹדֶם, מֻשֶּׁקֶת כּוֹס אֶל כּוֹס,

אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים כְּקֹדֶם יוֹסִיפוּ לָעֲלוֹס.

אָזְנַיִם תְּצִלֶּינָה מִצָּהֳלָה כְּלָלִית –

אַךְ אֵין שִׂמְחָה מִמֶּנָּה בְּנֶפֶשׁ הַשַּׁלִּיט:

"חָפְזָה יָדִי לִרְצוֹחַ עַבְדִּי הַטּוֹב לַשָּׁוְא!

שׁוּב לֹא אוּכַל לִשְׂמוֹחַ – אַבֵל אֲנִי עַכְשָׁו".

לַשָּוְא נִשְׁפָּךְ עוֹד יַיִן עַל מַרְבַדֵּי-פְּאֵר,

לַשָּׁוְא שָׁרִים עֲדַיִן מֵיטַב יוֹדְעֵי-זַמֵּר

שָׁרִים אוֹתָם גּוּסְליַרִים גְּבוּרוֹת יְמֵי-עָבָר,

כִּבּוּשׁ עָרֵי טַטַרִים עַל ווֹלְגָה הַנָּהָר.

---

וַסִילִי שִׁיבַּנוֹב

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)

בָּרַח הַשַׂר קוּרְבְּסְקִי מִזַּעַם הַצַּאר.

לִוָּהוּ שִׁיבַּנוֹב בֶּן-חַיִל.

תַּש כֹּחַ הַסּוּס תַּחַת כֹּבֶד הַשַּׂר.

מַה יַעַשׂ בְּחֹשֶׁךְ הַלַּיִל?

אַךְ וַסְקָה שִׁיבַּנוֹב, סַיָּס נֶאֱמָן,

מוֹסֵר לוֹ סוּסוֹ שֶׁעוֹדוֹ רַעֲנָן:

"דְּהַר, נְסִיכִי, הִמָּלֵט נָא!

אוֹתִי גַּם רַגְלַי תְּפַלֵּטְנָה!"

הִגִּיעַ הַשַּׂר. בְּמַחְנֶה-הָאוֹיֵב

יוֹשֵׁב הָאוֹרֵחַ בְּאֹהֶל.

הֲמוֹן-לִיטָאִים אֶת הָאֹהֶל סוֹבֵב,

כֻּלּוֹ מָלֵא תֵּמַהּ וָצֹהַל.

לִכְבוֹד הַמַּצְבִּיא הָרוּסִי הַמְּהֻלָּל

קוֹרְאִים הֵם הֵידָד – וְרֹאשָׁם כְּגַלְגַּל:

"אוֹיְבֵנוּ עָבַר לְצִדֵּנוּ –

שַׂר קוּרְבְּסְקִי נִהְיָה יְדִידֵנוּ!"

אוּלָם הַכָּבוֹד, שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ,

אֶת קוּרְבְּסְקִי אֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ.

רוֹצֶה הוּא לִשְׁפּוֹךְ בְּמִכְתָּב אֶל מַלְכּוֹ

רִגְשֵׁי עֶלְבּוֹנוֹ הָרוֹתֵחַ:

"כָּל מַה שֶׁטָּמַנְתִּי עַד כֹּה בְּחֻבִּי,

כָּל מַה שֶׁסָּבַלְתִּי דּוּמָם בְּלִבִּי –

בְּלִי כַּחַש לַמֶּלֶךְ אֶכְתּוֹבָה.

הַפַּעַם אֶקּוֹם בּוֹ לָשׂבַע!"

כּוֹתֵב כָּל הַלַּיְלָה הַשַּׂר הַנִּרְגָּשׁ,

שׁוֹפֵךְ נִקְמָתוֹ הַבּוֹעֶרֶת,

קוֹרֵא, מְחַיֵּךְ וְקוֹרֵא מֵחָדָשׁ –

וְשָׁב לִכְתִיבַת הָאִגֶּרֶת.

עוֹקֵץ הַבּוֹיָר אֶת מַלְכּוֹ בְּמִלָּיו,

מַכֵּהוּ בְּעֵט הַמַּצְלִיף כְּמַגְלָב –

וְעַד שֶׁהִפְצִיעַ אוֹר-חֶרֶס,

הֻשְׁלַם כְּבָר מִכְתָּב מָלֵא אֶרֶס.

אַךְ מִי יִתְנַדֵּב לְהָבִיא לָרָשָׁע

דִּבְרֵי הָאֱמֶת הַמּוּטַחַת?

לְאֵיזוֹ בְּרִיָּה לֹא חֲבָל עַל רֹאשָׁהּ?

לֵב מִי לֹא יָזוּעַ מִפַּחַד?

נָבוֹךְ הַנָּסִיךְ. וּפִתְאֹם, כַּבָּזָק,

מוֹפִיעַ שִׁיבַּנוֹב, כֻּלּוֹ מְאֻבָּק:

"בְּלִי פֶּגַע הִגַּעְתִּי עַד הֵנָּה.

אִם יֵשׁ בִּי כְּבָר צֹרֶךְ – צַוֵּה נָא!"

שָׂמֵחַ הַשַּׂר, וּבָרָץ הוּא מֵאִיץ:

"מַהֵר נָא וְטוּסָה כַּנֶּשֶׁר!

גּוּפְךָ הוּא חָסֹן וְלִבְּךָ הוּא אַמִּיץ –

וְהֵא לְךָ כֶּסֶף לְתֶשֶׁר!"

עוֹנֶה לוֹ שִיבַּנוֹב: "חָלִילָה, נָסִיךְ!

אַתָּה עַצְמְךָ אֶת הַכֶּסֶף צָרִיךְ –

וְלִי בְשׁוּם תֶּשֶר אֵין צֹרֶךְ:

אֶמְסוֹר מִכְתָּבְךָ לְלֹא מֹרֶךְ".

*

צְלִילֵי-פַּעֲמוֹן נִשָּׂאִים עַל מוֹסְקְבָה:

הַמֶּלֶךְ הוֹלֵם בַּנְּחֹשֶׁת.

הַאִם מִתְפַּלֵּל הוּא לְשׁוּב הַשַּׁלְוָה?

הַאִם מְקַבֵּר הוּא שְׂרִיד-בֹּשֶׁת?

בְּקֶצֶב מַקִּיש הוּא בִּלְשׁוֹן-פַּעֲמוֹן –

וּבְחִיל מַקְשִׁיבִים לוֹ אַנְשֵׁי-הֶהָמוֹן.

נַפְשָׁם מִתְפַּלֶּלֶת בְּעֶרֶג:

יַחְלוֹף נָא הַיּוֹם לְלֹא הֶרֶג!

קוֹל-רַעַם עוֹנֶה לַשַּׁלִּיט הָאָיֹם –

הֵדָיו מַגְבִּירִים אֶת הַפַּחַד;

יָצְאָה לְצַלְצֵל עִם הַמֶּלֶךְ הַיּוֹם

כָּל כַּת הַ“אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים” יַחַד:

גַּם וְיַזֶמְסְקִי בָּא וְגַם וַסְקָה גְּריַזְנוֹי,

גַּם פֶּתֶן בַּסְמַנוֹב רַב-אֶרֶס-וְנוֹי;

וְגַם הָאַכְזָר בְּחַבְרוּתָא –

שַׂר-כֶּלֶא סְקוּרַטוֹב מַלְיוּטָה.

הַמֶּלֶךְ סִיֵּם אֶת הַטֶּקֶס – וְשׁוּב

יָצָא עִם הַחֶבֶר הָרְחוֹבָה.

לְפֶתַע מוֹפִיעַ שָׁלִיחַ רָכוּב –

וּגְוִיל הוּא מֵנִיף עַל הַכֹּבַע.

רָאָה אֶת הַכַּת – וּמִיָּד נֶעֱצַר,

יָרַד מִסּוּסוֹ וְנִגַּש אֶל הַצַּאר.

יָדוֹ אֶת הַגְּוִיל לוֹ הוֹשִׁיטָה:

אִגֶּרֶת מִקוּרְבְּסְקִי – מִלִּיטָא!"

אֵשׁ-זַעַם נִצְּתָה בְּעֵינֵי הַשַּׁלִּיט:

"אֵלַי? מִבּוֹגֵד וְאִישׁ-מֶרֶד:

יִקְרָא נָא מִיָּד בְּאָזְנַי הַפָּקִיד,

יַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת!

מְסוֹר אוֹתָה הֵנָּה, הָרָץ הַחֻצְפָּן!"

וּבְרֶגֶל שִׁיבַּנוֹב הַמֶּלֶךְ יוֹאַן

חֻדּוֹ שֶׁל מַטֵּהוּ תּוֹקֵעַ,

מַטֶּה אֶת אָזְנוֹ – וְשׁוֹמֵעַ:

"לַצַּאר, שֶׁחִלֵּל אֶת כְּבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן

בְּחֵטְא וְטֻמְאָה לְלֹא-הֶרֶף!

עֲנֵה נָא, טְרוּף-דַּעַת, עַל אֵיזֶה עָווֹן

הִכִּיתָ שָׂרֶיךָ בַּחֶרֶב?

הַאִם לֹא אוֹתָם גִּבּוֹרִים יִשְׁרֵי-לֵב

לָכְדּוּ בַּעַדְךָ מָעֻזֵּי הָאוֹיֵב?

הַאִם לֹא דָמָם בִּשְׂדֵה-טֶבַח

הִנְחִיל לְךָ גֹּדֶל וָשֶׁבַח?

שַׁלִּיט מְשֻׁגָּע! הַאֻמְנָם תַּאֲמִין

כִּי מֶלֶךְ יִחְיֶה חַיֵּי-נֶצַח?

הַקְשֵׁב: בּוֹא יָבוֹא יוֹם הַגְּמוּל וְהַדִּין

עַל כָּל הָרִשְׁעָה וְהָרֶצַח.

וְאָז אָנֹכִי, שֶׁדָּמִי בְּלִי חָשָׂךְ

עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, כַּמַּיִם נִשְׁפַּךְ,

עִמְּךָ לְדִין-צֶדֶק אָבוֹאָה

לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט הַגָּבוֹהַּ!"

שִׁיבַּנוֹב שָׁתַק. אַךְ דָּמוֹ הָיָה זָב

בְּעֹז מֵרַגְלוֹ הַנִּדְקֶרֶת –

וְדֹם הִתְבּוֹנֵן אֶל אֲרֶשֶׁת-פָּנָיו

הַמֶּלֶךְ בְּעַיִן חוֹדֶרֶת.

עָמְדוּ לְלֹא-נוֹעַ אַנְשֵׁי-הַמִּשְׁמָר.

וַיְהִי כְּחִידָה מַבָּטוֹ שֶׁל הַצַּאר:

הָיְתָה קַדְרוּתוֹ מְעֹרֶבֶת

בְּשֶׁמֶץ תּוּגָה וְעַצֶּבֶת.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "צָדַק הַכּוֹתֵב –

וְאֵין לִי עוֹד נַחַת וָשֶׁלֶו.

רָמַסְתִּי בָּרֶגֶל שָׂרִים יִשְׁרֵי-לֵב,

שָׁפַלְתִי, נִבְאַשְׁתִּי כַּכֶּלֶב.

הָרָץ, אֵינְךָ עֶבֶד בְּעֹז נִשְׁמָתְךָ –

וְיֵשׁ עוֹד לְקוּרְבְּסְקִי רַבִּים כְּמוֹתְךָ,

אִם כָּךְ הִפְקִירְךָ לְשֵׁם יֹהַר.

קָחֵהוּ, מַלְיוּטָה, לַסֹּהַר!"

*

חוֹקְרִים וְדוֹרְשִׁים מְעַנָּיו שֶׁל הָרָץ:

"גַּלֵּה אֶת אַנְשֵׁי-הַבְּלִיַּעַל,

רֵעֵי אֲדוֹנֶיךָ, בּוֹגֵד מְשֻׁקָּץ,

אֲשֶׁר עֲזָרוּהוּ בַּמַּעַל!"

– “מַה סָח הַשָּׁלִיחַ?” – הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל:

"הַאִם כְּבָר גִּלָּה אֶת כְּנֻפְיַת הַמּוֹעֵל?

– "מַלְכֵּנוּ, אַךְ בָּז הוּא לְמָוֶת –

וּפִיו מְהַלֵּל אֲדוֹנָיו עוֹד!"

גַּם לֵיל לֹא הִפְסִיק עִנּוּיָיו הַקָּשִׁים.

בְּלִי-הֶרֶף נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת:

בָּאִים מַלְאֲכֵי-חַבָּלָה חֲדָשִׁים,

וְשׁוּב הָרִשְׁעוּת מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

– “מַה סָח הַשָּׁלִיחַ? הֲיֵשׁ כְּבָר וִדּוּי?”

– "מַלְכֵּנוּ, קִצּוֹ בְּכָל רֶגַע צָפוּי,

אַךְ בָּז הוּא כְּקֹדֶם לְמָוּת –

וּפִיו מְהַלֵּל אֲדוֹנָיו עוֹד:

"הוֹ, שַׂר, שֶׁהִפְקַרְתָּ גֵּוִי לַמַּכִּים

בִּשְׁכַר נִקְמַת-רֶגַע נֶחְמֶדֶת,

אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּסְלַח אֱלוֹהִים

עֲווֹן מַעַלְךָ בַּמּוֹלֶדֶת!

שְׁמָעֵנִי, אֵלִי, בְּשָׁעָה אַחְרוֹנָה!

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת, אַךְ אֵין רֶגֶשׁ-טִינָה

בְּקֶרֶב נַפְשִׁי הַגּוֹסֶסֶת…

מְחַל חֲטָאַי לִי, אֵל-חֶסֶד!

שְׁמָעֵנִי, אֵלִי, בְּשָׁעָה אַחְרוֹנָה:

כַּפֵּר לְשָׂרִי אֶת הַפֶּשַׁע!

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת, אַךְ אַתְמִיד בַּתְּחִנָּה

עַד בּוֹא אֵלַי מָוֶת כְּיֶשַׁע.

מְחַל, אֱלוֹהִים, גַּם לַצַּאר הָרָשָׁע –

וְחֹן אֶרֶץ-רוּס הַגְּדוֹלָה, הַקְּדוֹשָׁה!

וּשְׁלַח נָא מַהֵר אֶת קִצִּי לִי!"

כָּךְ מֵת הַשַּׁלִיחַ וַסִילִי.

---

מוּל לִשְׁכַּת-הַשִּׁלְטוֹן

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

¹

(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)

מוּל לִשְׁכַּת-הַשִּׁלְטוֹן שׁוּב הִשְׁמִיעַ הָמוֹן

רֶטֶן,

כִּי רֵיקִים הֵם מֵעָיו – וְהוֹמָה מֵרָעָב

בֶּטֶן.

“הוֹי, טִפְּשִׁים!” – קָרָא “דְּיַאק”: "אֵין בְּרֶטֶן-הַסְּרָק

מֶמֶש:

כָּאן טָרַחְנוּ לִזְלוֹל דָּג שָׁמֵן וְגָדוֹל

אֶמֶש!"

עִם נְעֹרֶת מִכְּפָר בָּא עַד שְׂפַת-הַנָּהָר

סָבָא.

הַכַּפְרִי הוּא פָּשׁוּט: רָאָה גֶּשֶׁר-מַלְכוּת –

הָבָה!

“כְּסִיל!” – גָּעַר בּוֹ הַדְּיַאק: "לְךָ גֶּשֶר – מִשְׂחָק?

שְׂחֵה-נָא!

הֵן יָדְעוּ לַעֲבוֹר בַּרְוָזִים אֶת הַיְּאוֹר

הֵנָּה!"

אֵצֶל פַּאוֶל בָּזַז בֶּן-בְּלִיַּעַל אַוָּז.

עָוֶל!

כְּבָר בְּשַׂק הוּא צְרָרוֹ, אַךְ פִּתְאֹם עֲצָרוֹ

פַּאוֶל.

בְּרַם הַדְּיַאק הוֹצִיא פְּסָק: "מִיהוּ בַּעַל-הַשַׂק?

פַּאוְלוֹ?

הַיְנוּ, פַּאוְלוֹ – גַּנָּב, וּמַלְקוֹת הוּא חַיָּב!

הַב לוֹ!"

בָּא חוֹלֶה אֶל הַדְּיַאק, נֶאֱנָח-נֶאֱנָק:

"דְּיַאקוֹ!

כָּל קְרָבַי בּוֹעֲרִים – וּבְיִחוּד בַּבְּקָרִים

רַע כֹּה!

וְקָשֶׁה לִי לִלְעוֹס – וַאֲפִילוּ לִנְגּוֹס

פִּתָּא!"

אַךְ הַדְּיַאק הִצְטַחֵק: "אַל תֹּאכַל עַל לֵב רֵיק!

פְּשִׁיטָא!"

בַּעַל-דִּין בָּא לַדְּיַאק: "חוּס, הֱיֶה לִי בַּדְּחָק

אַבָּא!

אַמְתַּחְתִּי בְּיָדִי. הֲתֵדַע, נִכְבָּדִי

מַה בָּהּ?

אִם תִּרְצֶה, אֶשְׁפְּכָה גַּל-מָעוֹת מִתּוֹכָהּ

חוּצָה!"

– “שְפוֹךְ לְכָאן!” – סָח הַדְּיַאק וְהִגִּישׁ לוֹ “קוֹלְפַּאק” –

“אוּצָה!”

---

מ. מִיכַאיְלוֹב (עַל-פִּי מ. הַרְטְמַן)

מ. מִיכַאיְלוֹב (עַל-פִּי מ. הַרְטְמַן)

---

הַכְּסוּת הַלְּבָנָה

מאת

מיכאיל מיכאילוב

(ע"פ מ.מִיכַאיְלוֹב - על-פִי מ. הַרְטְמַן)

*

בְּתָא חָשׁוּךְ כָּבוּל אָצִיל

מִבְּנֵי הוּנְגַרְיָה הַמּוֹרֶדֶת.

הוּא קָם לִגְאוֹל וּלְהַצִּיל

אֶת מוֹלַדְתּוֹ הַמְּשֻׁעְבֶּדֶת.

צָעִיר גֵּא-נֶפֶשׁ וְנִלְהָב,

הוּא לֹא רָצָה לִחְיוֹת כְּעֶבֶד,

אֲבָל נִשְׁבָּה בִּשְׂדֵה-הַקְּרָב,

וּגְזַר-דִּינוֹ – תְּלִיָּה נִתְעֶבֶת.

רַק בֶּן-עֶשְׂרִים הוּא – וְאוּלָם

עָלָיו לִנְטוֹשׁ אֶת הָעוֹלָם.

אַךְ לֹא מִיתָה אוֹתוֹ מַפְחֶדֶת:

חַיָּיו הֵם קֹדֶשׁ לַמּוֹלֶדֶת.

מָרָה הַבֹּשֶׁת: הוּא יָמוּת

עַל עֵץ תְּלִיָּה וְלֹא בַּחֶרֶב…

וְעִם קִצּוֹ אֵלָיו תָּעוּט

עֲדַת עוֹרְבִים צְמֵאִים לַטֶּרֶף…

בָּא לֵיל. נִרְדַּם גַּם הָאָסִיר –

וַחֲזָקָה הִיא שְׁנַת-צָעִיר.

*

לְמָחֳרַת אִמּוֹ הִשְׁכִּימָה

לְבֵית-הַכֶּלֶא, לִפְרֵדָה.

“שָׁלוֹם! שָׁלוֹם לַנֶּצַח, אִמָּא!” –

אָמַר לָאֵם הַחֲרֵדָה:

"מָחָר אָמוּת. בְּאֵין לִי יֶלֶד,

יֹאבַד בְּלִי זֵכֶר שְׁמִי בַּחֶלֶד;

אַךְ מְאֵימַת הַחִדָּלוֹן

מַר שִׁבְעָתַיִם הַקָּלון.

בִּשְׂדֵה-הַקְּרָב לֹא חַשְׁתִּי רֶטֶט,

מוּל אֵשׁ הָיָה לִבִּי שָׁלֵו –

אַךְ אֶתְוַדֶּה: אוֹתִי מַבְעֶתֶת

מִיתַת-חֶרְפָּה עַד רַעַד-לֵב".

– “בְּנִי, אַל יְאוּשׁ! אַל חִיל! קַוֵּה-נָא!” –

עַל לֵב הַבֵּן דִּבְּרָה הָאֵם:

"לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶתְחַנֵּנָה –

אַפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁיִּרַחֵם!

זַעֲקָתָהּ שֶׁל אֵם תַּגִּיעַ

גַּם אֶל רָשָע וּקְשׁוּחַ-לֵב!

מָחָר בַּבֹּקֶר אֶתְיַצֵּב

מוּל הַגַּרְדּוֹם עַל הַיָּצִיעַ.

אִם אֶתְעַטֵּף בִּכְּסוּת שְׁחוֹרָה,

דַּע: אֵין מִפְלָט מִן הַגְּזֵרָה…

בִּי אֵין סָפֵק: גַּם אָז הַמָּוְתָה

תִּצְעַד בְּאֹמֶץ וְכָבוֹד –

וְלֹא תַּכְלִים גְּבוּרַת-אָבוֹת

וְאַרְצְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ!

אַךְ אִם כְּסוּתִי הִיא לְבָנָה,

דַּע כִּי נִתְּנָה הַחֲנִינָה.

אָז אַל תִּירָא: בְּטֶרֶם פֶּגַע,

צַוְּרוֹן-תְּלִיָּה יוּסַר בִּן-רֶגַע".

הַבֵּן נִרְגַּע. בְּהֵרָדְמוֹ,

שָׁלְוָה שְׁנָתוֹ עַד אוֹר-הַשַּחַר:

בַּחֲלוֹמוֹ נִצְּבָה אִמּוֹ

עַל הַגְּזֻזְטְרָה בִּכְסוּת-שֶׁל-צַחַר.

*

נוֹהֵם, רוֹעֵם הַפַּעֲמוֹן.

אֶל הַכִּכָּר נוֹהֵר הָמוֹן –

וְהַנִּדּוֹן, מֻקַּף-מִשְׁמֶרֶת,

מוּבָל לְאַט בִּרְחוֹב-הַקֶּרֶת.

הַחַלּוֹנוֹת כֻּלָּם פְּתוּחִים;

וְלֹא עַלְמָה אַחַת בַּדֶּרֶךְ

מִן הַחַלּוֹן זָרְקָה לוֹ פֶּרַח –

אַךְ אֵין לִבּוֹ אֶל הַפְּרָחִים.

הוּא לַכִּכָּר צוֹפֶה קָדִימָה…

שָׁם, עַל גְּזֻזְטְרָה, נִצֶּבֶת אִמָּא,

וְהִיא שְׁקֵטָה, שַׁאֲנַנָּה –

וְתִלְבָּשְׁתָהּ הִיא לְבָנָה!

לִבּוֹ נִמְלָא שִׂמְחָה שׁוֹפַעַת –

וְהַצּוֹפִים הִבִּיטוּ דֹם

עַל דְּמוּת-הַגֶּבֶר, הַפּוֹסַעַת

קוֹמְמִיוּת אֶל הַגַּרְדּוֹם.

… הוּא עַד הַסּוֹף חִיֵּך בְּשֶׁקֶט

בַּעֲנִיבַת-תַּלְיָן חוֹנֶקֶת…

וּמַה הַכְּסוּת הַלְּבָנָה?

הוֹ, שֶׁקֶר-קֹדֶשׁ! כָּךְ יוֹדַעַת

לִכְזוֹב רַק אֵם, כְּדֵי שֶׁבְּנָהּ

יִפְגּוֹשׁ מוֹתוֹ בְּלִי חִיל וָרַעַד!

---

ז. ז'בוטינסקי (1880–1940)

ז. ז'בוטינסקי (1880–1940)

---

נוֹאֶֽלָה

מאת

זאב ז'בוטינסקי

¹

²

עַל הָרִים וּצְרִיחַ־עֹפֶל נְטוּשָׁה פָּרֹכֶת אֹפֶל.

עֲרָפֶל. הַיּוֹם הַשֶּׁמֶש לֹא תֵּצֵא מִנַּרְתִּיקָהּ:

וִיְטְמַלְדִּ־פֶּרֶס הַגֵּלוֹֽנִי נִתְבַּקֵּשׁ מִכּוּר־הָעֹנִי

וְחוֹזֵר הַצָּהֳרַיִם לְמוֹלֶדֶת רְחוֹקָה.

נֶֽנָה, בַּת מוֹשְׁלֵי שָׁמַיִם, נִכְנְסָה, כָּרְעָה בִרְכַּיִם,

חֶרֶשׁ שָׂחָה: “מֶלֶךְ וִיטְמַלְדְּ, בָּא יוֹמֶךָ” – וּמְחַכָּה.

רַב הִרְהֵר הָאִישׁ. "נִצְּחַנִי הָאָבִיב רֹאשׁ שֵׁבֶט דַּֽנִי,

עַל נָקָם קָרוֹב חָלַמְתִּי… וְהַכֹּל כְּלֹא הָיָה.

טוֹב, עַלְמָה, מַסְכִּים אָנֹכִי. אִם אַרְצֵךְ נָאָה כָמוֹךְ הִיא,

אָז אַשְׁרֵי מֵתִים־בָּאֶיהָ, טוֹב חֶלְקָם בְּעֵדֶן־יָהּ.

לֹא מְעַט יָפוֹת רָאִיתִי, אַךְ מָשְׁלֵךְ עוֹד לֹא חָזִיתִי…

רַק אוּלַי בִּתִּי נוֹאֶֽלָה תַּכְרִיעֵךְ בְּזִיו יָפְיָהּ".

וּבְקָרְבוֹ אֶל בַּת נִרְדֶּמֶת, הוּא הֵצִיץ בִּדְמוּת־הַחֶמֶד

וְחִיֵּךְ: "הַאִם עָלִיתִי עַל יוֹצְרִי בְּרָב־מַזָּל?

תִּפְשְׁטִי, נוֹאֶֽלָה, מֶשִׁי. נָא גַּם אַתְּ, בַּת־עֵדֶן, גֵּֽשִׁי.

הִגָּלִי – אַל תִּתְבַּיּשִׁי: כַּךְ צִוִּיתִי – וַחֲסָל".

רֶגַע קַל פָּסַח־הִרְהֵר עוֹד בֵּין תִּפְאֶרֶת לְתִפְאֶרֶת

וְקָרָא: “נִצַּח הַמֶּלֶךְ אֶת אֱלֹהַּ כְּפַסָּל!”

הֶחֱוִירָה חֶרֶשׁ נֶנַה: בַּת־אֱנוֹשׁ יָפְתָה מִמֶּנָּה.

שׁוּב כָּרְעָה עַל שְׁתֵּי בִּרְכֶּיהָ וְהִגִּידָה: "מֶלֶךְ רָם,

אִם תִּרְצֶה, אוֹסִיף דַּיֶּךָ – עוֹד שָׁלֹשׁ לִשְׁנוֹת חַיֶּיךָ –

לְהָשִׁיב לְחֵיק הַדַּֽנִים אֶת חֶרְפַּת כִּשְׁלוֹן הָעָם –

רַק תִּדֹּר כְּרֶגַע נֶדֶר, כִּי תַחְבִּיא בִסְגוֹר הַחֶדֶר

וְתַקִּיף לָנֶצַח גֶּדֶר אֶת בִּתְּךָ מֵעֵין אָדָם".

“לֹא אֲנִי” – עָנָה הַמֶּלֶךְ: “עָם גֵּלוֹֽנִי יַעֲנֶה לָךְ”,

וְצִוָּה לְשַׂר־הַבַּיִת: “חִישׁ כַּנֵּס זִקְנֵי צָבָא!”

וּבְהַזְעֵק הַחֲצוֹצֶרֶת אַבִּירִים לִמְקוֹם עֲצֶרֶת,

שָׂח זָעֵף: "לִבִּי קָרוּעַ בֵּין אָהוּב וַאֲהוּבָה:

עָם וּבַת. אַתֶּם תַּכְרִיעוּ". וּמִיָּד כֻּלָּם הֵרִיעוּ

פֶּה אֶחָד: “זְכוֹר אֶת דַּֽנִים – וַחֲיֵה אֲסִיר־חוֹבָה!”

רַק אֶחָד קָפַץ מִשֶּׁבֶת: "הִכָּלְמוּ, רָאשֵׁי הַשֵּׁבֶט!

בּוֹשׁ, מַנְהִיג זָקֵן! מִמֶּלֶךְ נֶהֱפַכְתָּ לְסוֹחֵר

וְהִשְׁלַכְתָּ עֲזָאזֵֽלָה כָּל חֶמְדַּת חַיֵּי נוֹאֶֽלָה, –

אַךְ אֲנִי – אֲנִי עֲדַיִן אַהֲבָה אֵינִי מוֹכֵר,

וְנִשְׁבַָּע בְּקֶבֶר אַֽבָּא: אִם אָמְנָם יֶדְכֶם תִּגַּֽע בָּהּ,

לֹא אֶהְיֶה עוֹד וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר, אִם בִּתְּךָ לֹא אֲשַׁחְרֵר!"

וְהֵשִׁיב לוֹ וִיטְמַלְדְּ־פֶּרֶס: "וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר, דַּע, אַךְ חֶרֶס

תַּעֲלֶה בְּיָד סוֹרֶרֶת – דִּין נִגְזַר וְאֵין שֵׁנִי.

אֲצַוֶּה לִכְלוֹא נוֹאֶֽלָה בִמְצוּדָה עַל רֹאש הַסֶּלַע,

בּוֹ שׁוֹכֵן עֲפַר אָבִיךָ – הַס, כִּי כַּךְ הוּא רְצוֹנִי.

אֵי מִפְלֶצֶת שֶׁתַּגְבִּיהַּ אֶת חַרְבָּה עַל תֵּל אָבִיהָ

וְתִתְקַע בְּאֶבֶן־קֹדֶשׁ בַּרְזִלָּהּ הַזֵּדוֹנִי?"

* * *

סַהַר דַּק וְחַד־קַרְנַיִם מִזְדַּקֵּר בִּקְצֵה שָׁמַיִם

וְשׁוֹפֵךְ עַל הַר־הַקֶּבֶר אוֹר חִוֵּר וּרְווּי תוּגָה.

מֵחֶשְׁכַּת נִבְכֵי הַיַּעַר, אֶל מִגְדָּל מוּגַף־הַשַּׁעַר,

עַל סוּסוֹ הַקַּל מִסַּעַר, בָּז לְנֶגֶף וּמִפְגָע,

דֶּרֶךְ תֵּל, חָרִיץ וְגֶשֶׁר טָס־בּוֹקֵעַ וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר,

לְמָתְנָיו מַפָּץ וָחֶרֶב – וּפָנָיו אֶל הַפִּסְגָּה.

"הוֹי, מַלְאָךְ שָׁבוּי, הַסְכִּיתִי! לְחַלְּצֵךְ הֲלֹם עָלִיתִי.

גַּם אִם צַו אוֹ נֵדֶר־אֵלֶם שָׂם לְפִיךְ כָּעֵת מַחְסוֹם, –

גַּם אִם חֵטְא הוּא, וְאוֹתָנוּ הָאֵלִים בְּזַעַם דָּנוּ

לְִכַפֵּר עַל רֶגַע־אֹשֶׁר בְּשָׁנִים שֶׁל גֵּיהִנֹּם, –

גַּם אִם תַּם מִקְלָט בַּחֶלֶד, – תַּעֲנִי לִי, חֲבַצֶּלֶת,

וְיוּנַף מַפַּץ־הַפֶּלֶד לְהַרְעִישׁ סִפַּי־מָרוֹם!"

"וִיטְמַלְדְּ, נֶשֶׁר עַז־הַכֹּחַ! מַה נִּפְתֶּה לִבִּי לִשְׁכּוֹחַ

אֶת נִדְרִי בְקַן מָנוֹחַ, – אַךְ רַחֵם־נָא: אַל תִּקְרַב.

לֹא אִירָא מִדִּין סוֹרֶרֶת. אַךְ אַתָּה – בִּשְׂדֵה־תִּפְאֶרֶת

מְחַכָּה לְךָ עֲטֶרֶת – זֵר גִּבּוֹר נִסְפֶּה בִקְרַב.

אָז יִפְתַּח שׁוֹמֵר שֶׁל מַעְלָה לִקְרָאתְךָ דַּלְתוֹת וַלְהַֽ֫לָּה,

וְלִבִּי יָעוּף אֵלֶיךָ עַל כַּנְפֵי חֲלוֹמוֹתָיו."

" לֹא! נִחְיֶה וְאַל נֵרֵֶד־נָא לֹא לִשְׁאוֹל וְלֹא גַן־עֶדְנָה!

הֲמָאַסְתְּ בְּכִסוּפֵינוּ וּבַאׂשֶׁר לֹא תִרְצִי?

מַה לּי שֵׁם וּמַָה עֲטֶרֶת? אַתְּ – הַכֹּל וְאֵין אַחֶרֶת,

וְלִשְׁמֵךְ בְּחֶרֶב־מֶרֶד אֶעֱבוֹר אֶת כָּל אַרְצִי.

בִּשְׁבִילַךְ אֶלְחֵם, נוֹאֶֽלָה, נֶגֶד כָּל כֹּחוֹת־הַבֶּלַע,

וּבְחֶדְוַת־אֵין־סוֹף לִשְׁנֵינוּ אֲמַלְּטֵךְ לִמְחוֹז־חֶפְצִי".

"וִיטְמַלְדְּ, נֶשֶׁר קַל־הָאֵבֶר, גִּיל חַיַּי, כּוֹכַב־הַסֵּבֶר!

עַל עֲוֹן חִלּוּל הַקֶּבֶר צֵל הָאָב אוֹתְךָ יָאֹר;

וְתִבְעַר קִנְאָה שֶׁל נֶֽנָה, אִם תַּצִּיל אוֹתִי מִמֶּנָּה,

וְיָדֶיהָ תְּכַסֶּינָה אֶת אָבִי תַּכְרִיךְ שָׁחוֹר,

וְחֵילוֹ, עָזוּב בַּדֶּרֶךְ, שׁוּב יֻכֶּה אָז שׁוֹק עַל יֶרֶךְ,

וְשִׁמְךָ כְּצַר מוֹלֶדֶת יִזָּכֵר מִדּוֹר לְדוֹר…"

"מַה לִּי, פֶּרַח רַךְ־הַנֵּבֶט, צֵל הָאָב וּכְבוֹד הַשֵּׁבֶט,

בּוּז דּוֹרוֹת שֶׁטֶּרֶם קָמוּ – בָּךְ, רַק בָּךְ אֲנִי חָפֵץ

כָּל נַפְשִׁי לִשְׁתּוֹת שׁוֹאֶלֶת מֵעֵינַיִךְ זִיו וּתְכֵלֶת

וְלִקְטוֹף מִשִׂפְתוֹתַיִךְ נְשִׁיקָה כִּפְרִי מֵעֵץ:

לְהָזִין בָּךְ לֵב עַד גֹּדֶשׁ, אֲחַלֵּל כָּל דִּין וְקֹדֶשׁ,

כָּל הֵיכָל, גָּדֵר וְקֶבֶר אֲשַׁבֵּר וַאֲנַתֵּץ!"

וּבִשְׁאוֹן שִׁכְּרוּת צוֹהֶלֶת הִתְפָּרֵץ מַפַּץ־הַפֶּלֶד,

וַיִּמּוֹט בַּרְזֶל־הַדֶּלֶת תַּחַת הֹלֶם־עֲנָקִים;

עוֹד פִּרְצָה וְהוּא הִגִּיעַ – וְלִצְחוֹק גִּבּוֹר מֵרִיעַ

נַעֲנָה חֲלַל רָקִיעַ בְּקוֹלוֹת וּבִבְרָקִים;

אַךְ צָחַק לוֹ גַּם הַפַּעַם וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר מוּל הָרַעַם

וְהִדְהִיר, חֲבוּק נוֹאֶֽלַה, אֶת סוּסוֹ לַמֶּרְחַקִּים.

---

פ. מִיסְטְרַל (1830–1914)

פ. מִיסְטְרַל (1830–1914)

---

מַגַּלִּֽי

מאת

פרדריק מיסטרל

עַל פִּי תַּרְגּוּמוֹ הָרוּסִי שֶׁל זְאֵב זַ’בּוֹטִינְסְקִי

הוֹי, מַגַּלִּֽי, בַּת־חֵן, פִּתְחִי־נָא!

הַאֵין שׁוֹמַעַת אַתְּ בִּפְנִים,

אֵיךְ מְצִלְתַּי עִם מַנְדּוֹלִינָה

מוּל חַלּוֹנֵךְ מְרַנְּנִים?

צוֹפִים לַשַּׁחַר כּוֹכָבִים;

אַךְ הִגָּלִי־נָא –

וְזָהֳרָם יֶחְוַר, יִדְעַךְ

בִּפְנֵי זִיוָךְ!

– "פּוֹחֵז, הַנַּח לִי מִמְּצִלְתַּיִם

וְאַל תַּמְשִׁיךְ בְּזֶמֶר־שָׁוְא;

וָלֹא – אֶצְלוֹל כַּדָּג בַּמַּיִם,

בְּמֵי הַיָּם וּמְצוּלוֹתָיו".

– אִם תִּתְחַפְּשִׂי כְּדַג־זָהָב

מַרְהִיב־עֵינַיִם,

דַּיָּג הִנֵּנִי, מַגַּלִּֽי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

"עַד שֶׁחַכָּה לַיָּם תַּשְׁלִיכָה,

בִּדְמוּת צִפּוֹר אַמְרִיא לְעֵץ –

וְשָׁם, שְׂמֵחָה שֶׁרִמִּיתִיךָ,

לְךָ אֶלְעַג וְאֶתְלוֹצֵץ".

– אוֹ־אָז אָצוּד אוֹתָךְ בְּלִי חֵץ:

לָךְ פַּח אַנִּיחָה!

צַיָּד הִנֵּנִי, מַגַּלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אָז לַמָּרוֹם אָעוּף־אֶבְרָחָה

וְאֵהָפֵךְ לְעָב שׁוֹבָב,

וְרוּחַ קַל הַרְחֵק מִזְרָחָה

יְטַלְטְלֵנִי בִּכְנָפָיו".

– טוֹב, יַלְדָּתִי, הֲיִי לְעָב,

אוּלָם, אִם כָּכָה,

אֶהְיֶה לְסַעַר, מַגַּלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אָז אֲשַׁוַּע: שִׁמְשִׁי, חָנֵּנִי!

וְשֶׁמֶשׁ־חֶסֶד יְרַחֵם:

אוֹתִי יִשְׂרוֹף וְיַהַפְכֵנִי

קַו־אוֹר לַחַי וְלַדּוֹמֵם".

־ נָחָשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ מִתְחַמֵּם,

אִם־כֵּן, הִנֵּנִי.

אָז גַּם עָלַי, קַרְנִי, תִּפְּלִי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "לֹא! לֹא אֶתֵּן לְגוּף הַשֶּׁרֶץ,

זוֹחֵל־עָפָר, לֹא אוֹר, לֹא חֹם;

אָז כִּלְבָנָה אֶפְרוֹשׂ עַל אֶרֶץ

כַּנְפֵי מַרְגּוֹעַ וַחֲלוֹם".

– הוֹי, מַגַּלִּי, תִּינֹקֶת־תֹּם,

גַּם כָּאן יֵשׁ פֶּרֶץ:

אֶהְיֶה אֵד־לַיְלָה עַרְפִלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "לֹא! לִי גַּם אָז, רַמַּאי, מִסְתּוֹֽר יֵשׁ:

אֲנִי אֶחְמַק מִצַּיִד בִּישׁ

וּבִקְלִפַּת אִילָן בַּחֹרֶשׁ

שִׁרְיוֹן־מָגֵן גּוּפִי אַלְבִּישׁ".

– טוֹב, מַגַּלִּי, הֲיִי־נָא חִישׁ

אִילָן עַב־שֹׁרֶשׁ:

קִיסוֹס הִנֵּנִי, מַגַּלִּי, –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אָז בְּמִנְזָר עִם קִיר גָּבוֹהַּ

אוּכַל לִמְצוֹא מִקְלָט מוּכָן.

שָׁם, בִּקְדֻשָּׁה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ,

אֶשְׁמוֹר נַפְשִׁי מִכָּל טַרְחָן".

– אָז אֵהָפֵך שֻׁלְחַן־פֻּלְחָן

בְּבֵית־אֱלוֹהַּ!

יוֹם־יוֹם עָלָיו תִּתְפַּלְּלִי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אִם גַּם הָאֵל לֹא יַעֲצוֹֽר עוֹד

מֵצִיק עָרוּם וְאַכְזָרִי –

תִּרְאֶה נֵרוֹת יָגוֹן וּקְטֹרֶת

וְתֵל־עָפָר בְּמִנְזָרִי".

– הוֹ, מַגַּלִּי, אִם תִּסְתַּתְּרִי

בִּדְמִי־הַבּוֹֽר אַתְּ,

עָפָר הִנֵּנִי, מַגַּלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "חַכֵּה… אֵינִי כָּל־כָּךְ מִרְשַׁעַת.

רַק אַל נָעִיר אֶת הַנָּמִים!

הִנֵּה… תִּקַּח אֶת הַטַּבַּעַת –

וְאַל תִּבְגּוֹד לְעוֹלָמִים!"

־ הוֹ, מַגַּלִּי, מַלְאָךְ תָּמִים!

עַכְשָׁו רוֹאָֽה אַתְּ

צְבָא־הַמָּרוֹם כֻּלּוֹ דָּעַךְ

בִּפְנֵי זִיוָךְ!

---

א. שַׁמִיסוֹ (1781– 1838)

א. שַׁמִיסוֹ (1781– 1838)

---

נְשֵׁי וַֽיְנְסְפֶּרְג

מאת

אדלברט פון שאמיסו

צִבְאוֹת הַמֶּלֶךְ קוֹֽנְרַד הֵחֵלּוּ לַעֲרוֹךְ

מָצוֹר עַל קֶרֶת־וַיְנְסְפֶּרְג – וְהוּא הָיָה אָרֹךְ:

סֵרֵב לְהִכָּנֵעַ הַקֵּן הַמְבֻצָּר;

יוֹשְׁבָיו עַזֵּי־הַנֶּפֶשׁ עָמְדוּ בִּפְנֵי הַצָּר.

אַךְ בָּא רָעָב הָעִירָה, רָעָב מַטִּיל־אֵימָה.

רַק אָז בִּקְּשׁוּ הֵם חֶסֶד – אֲבָל מָצְאוּ חֵמָה:

"יוֹתֵר מִדַּי בְּנֵי־חַיִל בְּחַרְבְּכֶם הֻכּוּ!

גַּם כִּי תַּנִּיחוּ נֶשֶׁק – עַתָּה לֹא תִּנַּקוּ!"

אָז בָּאוּ בְּנוֹת הַקֶּרֶת: "אִם גְּזָר הוּא, מֶלֶךְ רָם,

צַוֵּה לִפְטוֹר אוֹתָנוּ – כִּי לֹא שָׁפַכְנוּ דָם!"

מַרְאֶה נָשִׁים הַלָּלוּ, שְׁבוּרוֹת יָגוֹן וּכְאֵב,

רִכֵּך אֶת הַמְנַצֵּחַ, עוֹרֵר חֶמְלָה בַּלֵּב.

“נָשִׁים” – הִכְרִיז הַמֶּלֶךְ – "יֻתַּר לָהֶן לָצֵאת,

וְאַף יֻתַּר לָקַחַת מַה שֶׁיּוּכְלוּ לָשֵׂאת:

הַטּוֹב בְּאוֹצְרוֹתֶיהָ תִּקַּח לָהּ כָּל אִשָּׁה!

זוֹ הַבְטָחַת הַמֶּלֶךְ – וּמִלָּתוֹ קְדוֹשָׁה!"

כְּשֶׁעָלָה הַשַּׁחַר עַל מְצוּדַת־הָעִיר,

חָזוּ צִבְאוֹת־הַמֶּלֶךְ בְּמַחֲזֶה נָדִיר:

מִשַּׁעַר הַפָּתוּחַ – הֲמוֹן־נָשִׁים צוֹעֵד;

כֻּלָּן – גַּבָּן שָׁחוּחַ וְצַעֲדָן כָּבֵד.

עוֹמֶסֶת כָּל בַּת־חַיִל מַשָּׂא לַעֲיֵפָה:

הַטּוֹב בְּאוֹצְרוֹתֶיהָ – הַבַּעַל – עַל כְּתֵפָהּ.

“עִצְרוּן!” – נִשְׁמַע קוֹל־רֹגֶז: “חֶפְצָן – לְהַעֲרִים!”

– “לֹא כֵן כִּוֵּן הַמֶּלֶךְ!” – הֵעִירוּ גַם שָׂרִים.

אַךְ הַשַּׁלִּיט, אִישׁ־חֶסֶד, חִיֵּךְ מִתּוֹךְ טוּב־לֵב:

"אָמְנָם לֹא כֵן כִּוַּנְתִּי, אַךְ הֵן פֵּרְשׁוּ הֵיטֵב!

זוֹ הַבְטָחַת הַמֶּלֶךְ – וּמִלָּתוֹ קְדוֹשָׁה;

וְאִישׁ אַל יְסַלְּפֶנָּה בְּפֵשֶׁר מְרֻשָׁע!"

---

הָרוֹזֵן וְהַצָּמִית

מאת

אדלברט פון שאמיסו

1

"הַפְסֵק, הָרוֹזֵן, אֶת הַצַּיִד מַהֵר –

הַפְנֵה לַטִּירָה אֶת סוּסְךָ הַדּוֹהֵר!

כָּרְעָה הָרוֹזֶנֶת לָלֶדֶת פִּתְאֹם,

אוּלַי, תַּחֲבוֹק יוֹרֶשְׁךָ עוֹד הַיּוֹם!"

שִׁכּוֹר מֵרֹב אשֶׁר הוּא טָס כַּבָּזָק.

כֻּסָּה כֻּלּוֹ קֶצֶף סוּסוֹ הֶחָזָק.

סוֹף־סוֹף הוּא הִגִּיעַ. בַּשַּׁעַר פָּגַשׁ

הֲמוֹן־מְשָׁרְתִים אֶת הַשַּׂר הַנִּרְגָּשׁ.

נֶחְפָּז אֶל אִשְׁתּוֹ הוּא, לִקְצֵה־הַטִּירָה.

דְּמָמָה בְּחַדְרָהּ, יְשֵׁנָה הַגְּבִירָה.

לְיַד מִטָּתָהּ – מַלְבִּינָה עֲרִיסָה;

מַפְשִׁיל הוּא כִּלָּה שֶׁאוֹתָהּ מְכַסֶּה.

נִגְלָה לְעֵינָיו מַחֲזֵה־מַחְמַדִּים:

בְּתוֹךְ עֲרִיסָֽה זוֹ – נָם זוּג־יְלָדִים;

בִּמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ – תִּינוֹק חִנָּנִי,

בְּמַרְגְּלוֹתֶיהָ – בֶּן־חֶמֶד שֵׁנִי.

הָאָב מָלֵא נַחַת. אֶת זֶה וְאֶת זֶה

מֵרִים הוּא בְּגִיל, מְאַמֵּץ לֶחָזֶה;

חוֹזֵר וּמַשְׁכִּיב הוּא בָּעֶרֶשׂ כָּל בֵּן –

וְשׁוּב מְרִימָם, מְחַבְּקָם וְקוֹרֵן:

"הָיִיתִי כֹּה דַל – נַעֲשֵׂיתִי עָשִׁיר!

יוֹרְשִׁים לְתִפְאֶרֶת אֶזְכֶּה לְהַשְׁאִיר.

אֵינֶנִּי מָשׁוּל עוֹד כְּנֶטַע אַרְעִי:

יִפְרַח וְיִשְׂגֶּה בְּאַרְצֵנוּ זַרְעִי!"

פִּתְאֹם הַמְּיַלֶּדֶת חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ –

לִפְקוֹד אֶת גְּבִרְתָּהּ וְלִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמָהּ.

פָּנֶיהָ הֶחְוִירוּ. “הוֹ, אֵיזֶה אָסוֹן!” –

קָרְאָה בְּאֵימָה: "מֶה עָשִׂיתָ, אָדוֹן?

בִּזְמַן שֶׁיַּלְדָה רַעְיָתְךָ אֶת הַבֵּן,

אַחַת שִׁפְחוֹתֶיהָ יָלְדָה פֹּה גַם־כֵּן.

טִפַּלְתִּי גַם בָּהּ, עִסּוּקִי הָיָה רַב;

בֵּינְתַיִם הֻנְּחוּ הַוְּלָדַיִם יַחְדָּו.

בְּרֹאשׁ עֲרִיסָֽה זוֹ – הִנַּחְתִּי בִּנְךָ,

בְּמַרְגְּלוֹתֶיהָ – אֶת בֶּן־הַשִּׁפְחָה.

הוֹ, אֵל אֱלוֹהִים, אֵיךְ נַבְחִינָה עַכְשָׁו,

מִי שַׂר וּמִי עֶבֶד בַּזּוּג שֶׁעֻרְבַּב?"

– “בְּנִי! בְּנִי! מָה עוֹלַלְתִּי? אֲבוֹי לְנַפְשִׁי!” –

זוֹעֵק הָאֻמְלָל: “אֵיךְ אַכִּיר אֶת יוֹרְשִׁי?”

הֵקִיצָה הָאֵם: "אַיֵּה בְּנִי מַחְמַלִּי?

יושַׂם נָא מִיָּד בְּחֵיקִי עוֹלָלִי!"

לַשָּׁוְא! לֹא נוֹתַר עוֹד אַף רֶמֶז רָחוֹק,

כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין תִּינוֹק לְתִינוֹק.

הַטֶּבַע שׁוֹתֵק, וְהַדָּם הוּא אִלֵּם.

עֵרְבוּ אֶת הַשְּׁנַיִם – וּמִי יַבְדִּילֵם?

2

"יְמֵי הַזָּקֵן מַגִּיעִים לְקִצָּם;

עֵינוֹ הַלֵּאָה בְּקָרוֹב תֵּעָצַם.

וְאָז יִקָּבֵעַ אַחַת לְתָמִיד:

אֲנִי – הָאָדוֹן וְאַתָּה – הַצָּמִית!"

– "נֶחְפַּזְתָּ מִדַּי, הַכָּפִיל הָאָרוּר!

כִּי לִי בֵּינָתַיִם הַהֶפֶךְ בָּרוּר:

עִם מוֹת הַזָּקֵן לֹא תּוֹעִיל שׁוּם תַּרְמִית:

אֲנִי – הָאָדוֹן וְאַתָּה – הַצָּמִית!"

– "אֲנִי הָרוֹזֵן – אֵין רַבִּים כְּעֶרְכִּי,

וּמִי־זֶה יָעֵז לַעֲמוֹד בְּדַרְכִּי?

מִי כֶּתֶר־הַיַּחַשׂ יָסִיר מֵעָלַי?

כְּרַע בֶּרֶךְ, עַז־מֵצַח, וּזְחַל לְרַגְלַי!"

– "אֲנִי הָרוֹזֵן – וְאַתָּה הוּא עַבְדִּי!

וְשׁוּב לֹא תַּחְצִיף פַּרְצוּפְךָ כְּנֶגְדִּי:

אִם לֹא תִּכָּנַע לִי, תּוֹלַעַת, – אֶזְרוֹק

אוֹתְךָ לַמַּרְתֵּף – וְתִמַּק בַּצִּינוֹק!"

– "שָׁנוּן הַחֵרוּף הַיּוֹצֵא מִגְּרוֹנְךָ,

אוּלָם חַרְבְּךָ לֹא חַדָּה כִּלְשׁוֹנְךָ!

שְׁעַת־הַכְרָעָה עוֹד מְעַט וְתִקְרַב:

דִּינִי וְדִינְךָ יֵחָתְכוּ בְּדוּקְרָב!"

– "וּבְכֵן, מַה נַמְתִּֽין עוֹד? עַד מוֹת הַיָּשִׁישׁ?

חַרְבִּי אֶת הַדִּין יְכוֹלָה לְהָחִישׁ!"

– "כֵּן, לָמָּה נַמְתִּין עוֹד? הִשְׂכַּלְתָּ לֵאמוֹר!

מִיָּד יִשָּׁפֵךְ פֹּה דָּמְךָ הַשָּׁחוֹר!"

*

רוֹזֵן, הֲשָׁמַעְתָּ קוֹל פֶּלֶד בַּגָּן –

שִׁקְשׁוּק חֲרָבוֹת הַשְּׁלוּפוֹת מִן הַנְּדָן?

מָה אָץ אַתָּה שָׁמָּה כִּרְדוּף בַּלָּהוֹת?

רַגְלֶיךָ כּוֹשְׁלוֹת וְעֵינֶיךָ בּוֹהוֹת…

עַל פְּנֵי אֲדָמָה עֲקֻבָּה מִדָּמִים,

בַּגַּן מֻטָּלוֹת שְׁתֵּי גְּוִיּוֹת־עֲלָמִים.

דְּמָעוֹת מְעַוְּרוֹת אֶת עֵינֵי הַזָּקֵן –

וְרוּחַ פּוֹרַעַת שֵׂיבַת הַמִּסְכֵּן.

---

א. גְרִין (1806–1876)

א. גְרִין (1806–1876)

---

תַּחְבּוּלַת הַמְבַשֵּׂר

מאת

אלכסנדר גרין

הַגְּרַף חוֹזֵר אֶל טִירָתוֹ,

וּפֶתַע – עֶבֶד לִקְרָאתוֹ…

“לְאָן תֵּלֵךְ, עַבְדִּי?” – קָרָא.

– “אֵלֵךְ לִמְצוֹא לִי צֵל־קוֹרָה!”

– "מַה? צֵל־קוֹרָה? וְכִי קָרָה

דְּבַר־מָה אֶצְלֵנוּ בַּטִּירָה?"

– "כִּמְעַט לֹא־כְלוּם. אַךְ מִפְּצָעָיו

מֵת כְּלַבְלָבְךָ הַנֶּאֱהָב".

– "אֲבוֹי, מִסְכֵּן! וּמִי הֵבִיא

אָסוֹן כָּזֶה עַל כְּלַבְלָבִי?"

– "סוּסְךָ פָּגַע בּוֹ, סוּס שָׁחוֹר,

כְּשֶׁקָּפַץ, נִבְהָל, לַיְאוֹר".

– “סוּסִי הַטּוֹב טָבַע בַּיְּאוֹר?”

מִמַּה נִבְהַל פִּתְאֹם, אֱמוֹר?"

– "אֶפְשָׁר, מִזֶּה שֶׁלְּעֵינָיו

נָפַל בִּנְךָ מִן הָאֶשְׁנָב".

– "מַה? בְּנִי נָפַל? וּמַה שְׁלוֹמוֹ?

וַדַּאי, אִמּוֹ נִמְצֵאת עִמּוֹ?"

– "כֵּן! אֲחָזָהּ שָׁבָץ בָּעֵת

שֶׁרָאֲתָה אֶת בְּנָהּ הַמֵּת".

– "וּלְעֵת כָּזֹאת, פּוֹחֵז וָרֵיק,

מִתּוֹךְ בֵּיתִי אַתָּה עוֹרֵק?"

– "מֵאֵיזֶה בַּיִת, כְּבוֹד הַגְּרַף?

הֲרֵי בֵּיתְךָ כֻּלּוֹ נשרף:

אֵשׁ מִנֵּרוֹת־הָאַזְכָּרָה

הִצִּיתָה בֶּגֶד הַגְּבִירָה;

וְּבִהְתַלֵּקַח הָאוּלָם –

הַמְּשָׁרְתִים נִסְפּוּ כֻּלָּם.

וָאִמָּלְטָה אָז רַק אֲנִי –

לְהַגִּידְךָ זֹאת, אֲדוֹנִי!"

---

עִמָנוּאֵל גַיְבֶּל (1815– 1884)

עִמָנוּאֵל גַיְבֶּל (1815– 1884)

---

חוֹפְרֵי־הַזָּהָב

מאת

עמנואל גייבל

שְׁלשָׁה נָדְדוּ אַלֶ מֵעֵבֶר לַיָּם –

זָהָב וְרֹב עשֶׁר הָיוּ פִּתּוּיָם;

שְׁלשָׁה בַּחוּרִים אַמִּיצִים, חֲסֻנִּים –

רֵעִים מְסוּרִים וְשׁוֹמְרֵי־אֱמוּנִים.

יָמִים וְלֵילוֹת הִתְיַגְּעוּ הַכּוֹרִים,

חָפְרוּ עַל הַחוֹף וְחָפְרוּ בֶּהָרִים,

בְּזַעַף יוֹם־גֶּשֶׁם, בְּלַהַט יוֹם חַם;

רָעָב וְצָמָא לֹא שָׁבְרוּ אֶת רוּחָם.

סוֹף־סוֹף, לְאַחַר יְרָחִים שֶׁל זֵעָה,

נִצְנֵץ מִן הָעֹמֶק תַּגְמוּל־יְגִיעָה:

כְּעֵין הַנָּחָשׁ הִתְבָּרֵק הַזָּהָב;

לִבָּם לְמַרְאֵהוּ הֻקְסַם וְשֻׁלְהַב.

גּוּשׁ־בֶּצֶר הוֹצִיאוּ מֵחֵיק־אֲפֵלָה;

בְּקשִׁי הַגּוּשׁ הַכָּבֵד הֹעֲלָה.

שָׁקְלוּ הָאוֹצָר – וְקָרְאוּ כְּאֶחָד:

“אַשְׁרֵינוּ, אַחִים! הִתְעַשַּׁרְנוּ! הֵידָד!”

בְּקוֹל־מִצְהָלוֹת הֵם יָצְאוּ בְּמָחוֹל

סָבִיב לַמַּתֶּכֶת – שְׁלָלָם הַגָּדוֹל.

וְלוּ לֹא רִסְּנָה אֶת יִצְרָם הַבּוּשָׁה,

הָיוּ מְנַשְּׁקִים אוֹצָרָם כִּקְדֻשָּׁה.

סָח תּוֹם, הוּא הַבְּכוֹר: "לֹא נָפַשְׁנוּ זֶה כְּבָר.

נֵיטִיב אֶת לִבֵּנוּ! לֵךְ, סֶם, אֶל הַכְּפָר!

הָבֵא לָנוּ יַיִן, הָבֵא מַטְעַמִּים!

נָחֹג וְנִשְׂמַח בְּעַד כָּל הַיָּמִים!"

סֶם זָז לְדַרְכּוֹ כְּשִׁכּוֹר מִמַּזָּל;

רֹאשׁוֹ כְּגַלְגַּל – וּמֹחוֹ מְעֻרְפָּל:

בָּרְקָה בּוֹ בַּדֶּרֶךְ מַחְשֶׁבֶת־פִּתְאֹם,

אֲשֶׁר כְּמוֹתָהּ לֹא חָשַׁב עַד הַיּוֹם.

רֵעָיו הִתְיַשְּׁבוּ בְּשִׁפּוּעַ־הָהָר.

הַבֶּצֶר בַּשֶּׁמֶשׁ הִבְהִיק וְזָהַר.

סָח בִּיל הָאַדְמוֹן: "נִצְנוּצָיו כֹּה יָפִים!

מָה צַּר לְפַצְּלוֹ בֵּין שְׁלשָׁה שֻׁתָּפִים!"

– “מַה סּוֹף דַּעְתְּךָ?” – "דַּעְתִּי – פֵּרוּשָׂהּ

כִּי שְׁנֵי שֻׁתָּפִים עֲדִיפִים מִשְּׁלשָׁה.

וּבְכֵן…" – “וּבְכֵן, מַה?” – "תְּתָאֵר לְךָ, תּוֹם,

כִּי סֶם מִסְתַּלֵּק מֵאִתָּנוּ פִּתְאֹם…"

הַשְּׁנַיִם הֶחְרִישׁוּ. מִצַּד מַעֲרָב

הִצִּיתָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת פְּנֵי הַזָּהָב.

– “רְאֵה, מַה תָּלוּל הַמִּדְרוֹן” – לָחַשׁ תּוֹם:

“אִלְּמִים הָעֵצִים – וְאִלֶּמֶת הַתְּהוֹם!”

– “מַה פֵּשֶׁר דְּבָרֶיךָ?” – "בְּרוּרָה הַתְּשׁוּבָה:

הֵן שְׁנֵינוּ הָגִינוּ אוֹתָהּ מַחְשָׁבָה.

עִנְיָן לֹא גָּדוֹל הוּא: לִדְחוּף וַחֲסָל –

וּשְׁנֵינוּ בִּלְבָד נְחַלֵּק הַשָּׁלָל!"

הַשִּׂיחַ נָדַם. אוֹר־שְׁקִיעָה אֲדַמְדַּם

שִׁוָּה לַזָּהָב אֶת הַצֶּבַע שֶׁל דָּם.

בֵּינְתַיִם חָזַר אֲלֵיהֶם הֶחָבֵר.

זֵעָה טִפְטְפָה מִמִּצְחוֹ הַחִוֵּר.

הֵבִיא לָהֶם אֹכֶל וְיַיִן בְּכַד.

הוּרְקוּ כּוֹסוֹתַיִם בְּלֹגֶם אֶחָד.

שִׁבְּחוּהוּ הַשְּׁנַיִם: "יֵינְךָ כֹּה חָזָק –

כְּאֵשׁ עֲבָרָנוּ, כְּזֶרֶם־בָּזָק!

לְגוֹם גַּם אַתָּה!" – "כְּבָר שָׁתִיתִי רִאשׁוֹן!

עָיַפְתִּי בַּדֶּרֶךְ – חֶפְצִי הוּא לִישׁוֹן.

אֶשְׁכַּב בִּנְקִיק־סֶלַע". – "שֵׁנָה נְעִימָה!

וְהֵא לְךָ, רֵעַ, גַּם סַם־תַּרְדֵּמָה!"

בָּרְקוּ סַכִּינִים – כְּאֵב עַז הֲמָמוֹ…

נָפַל הַצָּעִיר מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ.

לְרֶגַע נֵעוֹרוּ חוּשָׁיו הַקֵּהִים

וַיֹּאמֶר: "דִּין־צֶדֶק חָרַץ אֱלוֹהִים!

קַמְתֶּם לְהָרְגֵנִי בִּגְלַל הַזָּהָב,

אוּלָם גַּם אַתֶּם לֹא תִּהְיוּ בְּעָלָיו!

חָמַדְתִּי לִזְכּוֹת בָּאוֹצַר לְבַדִּי –

וְרַעַל נִמְזַג לְיֵינְכֶם בְּיָדִי!"

---

עַל מַיִם וְעַל יַיִן (על־פי שיר גרמני עתיק)

מאת

אלמוני/ת

(עַל־פִּי שִׁיר גֶּרְמַנִי עַתִּיק)

יָדוּעַ לִי זֶמֶר עַתִּיק שֶׁל חָכָם

עַל מַיִם וְיַיִן וְעַל וִכּוּחָם.

אֵין יַיִן סוֹבֵל אֶת הַמַּיִם:

רִיב־נֵצַח נָטוּשׁ בֵּין הַשְּנַיִם.

פּוֹתֵחַ הַיַּיִן: "אֲנִי מְפֻרְסָם

בְּכָל הַמְּדִינוֹת וְאַרְצוֹת־הָעוֹלָם;

כָּל רֶגַע, בְּכָל בֵּית־מַרְזֵחַ,

אוֹתִי מַגִּישִׁים לְאוֹרֵחַ".

עוֹנִים לוֹ הַמַּיִם: אֲנַחְנוּ זוֹרְמִים

בְּכָל הַמְּדִינוֹת וּבֵין כָּל הָעַמִּים;

וְשׁוּם טַחֲנָה לְיַד מַיִם

אֵינֶנָּהּ זְקוּקָה לִכְנָפַיִם".

וַיֹאמֶר הַיַּיִן: "מָתוֹק אוֹ חָמוּץ,

אֲנִי בְּכָל בַּיִת רָצוּי וְנָחוּץ:

הַכֹּל, הָאִכָּר וְהַשּׁוֹעַ,

חוֹמְדִים אֶת הַיַּיִן לִגְמוֹעַ".

עֲנוּ לוֹ הַמַּיִם: "שֵׁרוּת מְשֻׁבָּח

נִתָּן עַל־יָדֵינוּ לַכֹּל בַּמִּטְבָּח:

יוֹם־יוֹם שָׁם עוֹשִׂים אָנוּ חֶסֶד

עִם כֹּל מְבַשֶּׁלֶת, כּוֹבֶסֶת…"

וַיֹּאמֶר הַיַּיִן: "לֻגְמִי יֶעֱרַב

לְנֶפֶשׁ חַיָּל וּמַצְבִּיא בִּשְׂדֵה־קְרָב:

הַלֹּגֶם נוֹתֵן לָהֶם מֶרֶץ

וְאֹמֶץ בְּסַעַר וָפֶרֶץ".

עָנוּ לוֹ הַמַּיִם: "וּמִֽי־זֶה כּוֹבֵשׁ

בִּשְׁעַת הַדְּלֵקָה אֶת שַׁלְהֶבֶת־הָאֵשׁ?

רַק שֶׁפֶךְ שֶׁל מַיִם עַל בַּיִת

יצִּיל מִכְּלָיָה וּמִמַּיִט". – – –

וַיֹּאמֶר הַיַּיִן: "אוֹתִי מְכִילוֹת

גַּפְנֵי־הַכְּרָמִים בְּאַלְפֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת.

בּוֹצְרִים יִבְצְרוּם בְּקוֹל־זֶמֶר –

וְיֶקֶב יָכִין מֵהֶם חֶמֶר".

עָנוּ לוֹ הַמַּיִם: "בְּכָל הַזְּמַנִּים

אֲנַחְנוּ מַשְׁקִים אֶת שָׁרְשֵׁי־הַגְּפָנִים:

לוּ הֵם לֹא יָנְקוּ מִן הַזֶּרֶם –

כִּי־אָז לֹא נוֹלַדְתָּ בַּכֶּרֶם".

וַיֹּאמֶר הַיַּיִן: "הַצֶּדֶק אִתְּכֶם!

נִכְנַעְתִּי, הַמַּיִם: אֲנִי עַבְדְּכֶם!

לָכֶם הַכָּבוֹד וְהָעֵרֶךְ!

רַק אַל תַּעַמְדוּ לִי בַּדֶּרֶךְ!"

הַמַּיִם רָצוּ עוֹד מְעַט לְקַטְרֵג,

אַךְ כָּאן הִתְעָרֵב בָּעִנְיָן הַמּוֹזֵג –

וּכְדֵי לְהַשְׁלִים בֵּין הַשְּׁנַיִם,

מָהַל אֶת הַיַּיִן בְּמַיִם.

---

רוֹבֶּרְט סוֹתִי (1774–1843)

רוֹבֶּרְט סוֹתִי (1774–1843)

---

הַבְּאֵר שֶׁל קִין הַקְּדוֹשָׁה

מאת

רוברט סאות'י

(אַגָּדָה אַנְגְּלִית)

… עוֹבֵר־אֹרַח נִקְלַע לִבְאֵר־קִין־הַקְּדוֹשָׁה;

הוּא שָׂמַח שֶׁלַּמַּיִם הִגִּיעַ,

כִּי מִשַּׁחַר רָכַב בִּסְבִיבָה יְבֵשָׁה,

וְשׁוּם עָב לֹא חָלְפָה בָּרָקִיעַ.

הוּא שָׁתָה בְּצָמָא מִן הַבְּאֵר הַטּוֹבָה

וְלִבּוֹ אֶת מֵימֶיהָ שִׁבֵּחַ.

אַחַר־כָּךְ הִתְיַשֵּׁב תַּחַת עֵץ־עֲרָבָה,

עַל סַפְסָל מְזֻמָּן לְאוֹרֵחַ.

וְהִנֵּה מִן הָעִיר הַסְּמוּכָה לַמָּקוֹם

בָּא בָּרֶגֶל תּוֹשָׁב עִם דְּלָיַיִם.

הוּא רָאָה אֶת הַזָּר וּבֵרְכוֹ לְשָׁלוֹם

וְשָׁאַל אִם מָתְקוּ לוֹ הַמַּיִם.

הוּא הוֹסִיף: "אִם רַוָּק אַתָּה, צַר לִי מְאֹד,

וְאוּלָם אִם נָשׂוּי אַתָּה, אֶחָא –

זוֹ גְּמִיעָה מְמֻזֶּלֶת מִכָּל הַגְּמִיעוֹת

שֶׁגָּמַעְתָּ עַד כֹּה בְּחַיֶּיךָ!

אַךְ אוּלַי אִשְׁתְּךָ – אִם נָשָׂאתָ אִשָּׁה –

כְּבַר בִּקְּרָה בָּאֵזוֹר הַזֶּה קֹדֶם?

אָז לָגְמָה, בְּלִי סָפֵק, מֵי הַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה,

שֶׁהֲרֵי יְדוּעִים פֹּה מְאֹֽד הֵם."

– "אֲנִי בַּעַל־אִשָּׁה, אֲדוֹנִי, וְאִשְׁתִּי

לֹא הָיְתָה פֹּה עֲדַיִן אַף פַּעַם;

אַךְ מַדּוּעַ כָּל־כָּךְ מְמֻזָּל פֹּה הַשְּׁתִי?

הֲתוּכַל לְפָרֵשׁ אֶת הַטַּעַם?"

– "פְּעָמִים לְאֵין־סְפוֹר בָּאָה קִין הַקְּדוֹשָׁה

לֵהָנוֹת מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה –

וְעֵת בָּא הַמַּלְאָךְ לְקַבֵּל אֶת נַפְשָׁהּ,

הִיא הִנְחִילָה לַבְּאֵר סְגֻלַּת־פֶּלֶא:

אִם יַקְדִּים הַשּׁוֹתֶה מֵי־הַבְּאֵר אֶת אִשְׁתּוֹ,

יְבֹרַךְ גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַבַּעַל:

הוּא יִמְשׁוֹל בְּאִשְׁתּוֹ וְיִשְׂרוֹר בְּבֵיתוֹ

וְיִזְכֶּה לְכָבוֹד עַל כָּל שַׁעַל.

וְאוּלָם יְרַחֵם אֱלוֹהִים עַל אָדָם,

אִם קַדֵּם תְּקַדְּמֶנּוּ הַגְּבֶרֶת!"

בְּשָׁמְעוֹ זֹאת, חָזַר הַפָּרָשׁ וְלָגַם

מֵי־הַבְּאֵר בְּבַת־צְחוֹק מְאֻשֶּׁרֶת.

“וְאַתָּה?” – הוּא פָּנָה אֶל הָאִישׁ בִּשְּׁאֵלָה –

“בְּלִי סָפֵק הִזְדָּרַזְתָּ בְּלֹגֶם?”

אַךְ הַגֶּבֶר הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לִשְּׁלִילָה

וְעָנָה בְּחִיּוּךְ מָלֵא עֹגֶם:

"עִם סִיּוּם הַכְּלוּלוֹת, רַצְתִּי חִישׁ אֶל הַבְּאֵר,

בְּעָזְבִי אֶת אִשְׁתִּי עִם קְרוֹבֶיהָ;

אַךְ אִשְׁתִּי – לֹא טִפְּשָׁה: הִיא טָמְנָה בְּהֶסְתֵּר

בַּקְבּוּקוֹן־מֵי־הַבְּאֵר בִּבְגָדֶיהָ!"

---

הֶטֶּחָן וְאִשְׁתּוֹ (בַּלָּדָה אַנְגְּלִית עֲמָמִית בְּעִבּוּדוֹ שֶל ש. מַרְשַׁק)

מאת

סמואיל מרשק

(בַּלָדָה אַנְגְּלִית עֲמָמִית בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל שׁ. מַרְשַׁק)

1

חָזַר בָּעֶרֶב הַטֶּחָן

הַבַּיְתָה אֶל אִשְׁתּוֹ.

פִּתְאֹם בְּסוּס קָשׁוּר בַּגָּן

מַבְחִין הוּא בְּגִשְׁתּוֹ.

– “אִשְׁתִּי, הוֹאִילִי לְהַסְבִּיר” –

פּוֹתֵחַ הַטֶּחָן:

"לְמִי שַׁיָּךְ זֶה סוּס אַבִּיר.

מִי בָּא רָכוּב לְכָאן?"

– “שׁוּב הִשְׁתַּכַּרְתָּ, כְּסִיל, בָּעִיר?” –

אִשְׁתּוֹ קוֹלָהּ הֵרִימָה:

"הֵן זֶה לֹא סוּס כִּי־אִם חֲזִיר,

אֲשֶׁר שָׁלְחָה לִי אִמָּא".

– "הוֹ, חֲזִירִים רָאִיתִי דַי,

אוֹתָם אֲנִי מַכִּיר –

אַךְ לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי

אֻכָּף עַל גַּב חֲזִיר!"

2

חָזַר בָּעֶרֶב הַטֶּחָן,

נִכְנַס – חָשְׁכוּ עֵינָיו:

כֻּמְתָּה וּמְעִיל צְבָאִי יָשָׁן

תְּלוּיִים עַל הַקּוֹלָב.

– אִשְׁתִּי, הָשִׁיבִי לִי כַּדִּין,

הַסְבִּירִי וְסַפְּרִי: –

מִי הַחַיָּל אוֹ הַקָּצִין,

שֶׁבָּא בְּהֵעָדְרִי?"

– "שִׁכּוֹר זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ!

מָה רַעַשׁ פֹּה תָּקִימָה?

הֵן זֶה סוּדָר וְזוֹ שְׂמִיכָה,

אֲשֶׁר שָׁלְחָה לִי אִמָּא".

– "אָכֵן, שְׂמִיכוֹת רָאִיתִי דַי,

וְכֵן גַּם סוּדָרִים –

אַךְ לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי

שְׂמִיכָה עִם כַּפְתּוֹרִים!"

3

חָזַר בָּעֶרֶב הַטֶּחָן,

רָאָה דָּבָר חָדָשׁ:

עוֹמֵד מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן

זוּג שֶׁל מַגְּפֵי־פָּרָשׂ.

– "אִשְׁתִּי, חִידוֹת אֵינִי אוֹהֵב!

גַּלִּי, אֵפוֹא, גַּלִּי:

שֶׁל מִי אוֹתָם מַגְּפֵי־רוֹכֵב?

הֲרֵי אֵינָם שֶׁלִּי!"

– "אֶת שִׁכְרוֹנְךָ הָפֵג, בַּרְנַשׁ!

לַשָּׁוְא אוֹתִי תַּכְלִימָה:

הֲרֵי זֶה זוּג־דְּלָיִים חָדָשׁ,

אֲשֶׁר שָׁלְחָה לִי אִמָּא".

– "אָכֵן, רָאִיתִי בְּעֵינַי

צוּרוֹת־דְּלָיִים שׁוֹנוֹת –

אַךְ לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי

דְּלָיִים עִם דָּרְבוֹנוֹת!"

מְשָׁלִים

---

מִמִּשְׁלֵי זַ’ן דֶה לַה־פוֹנְטֶן (1621–1695)

מִמִּשְׁלֵי זַ’ן דֶה לַה־פוֹנְטֶן (1621–1695)

---

הַבַּלּוּט וְהַדְּלַעַת

מאת

ז'אן דה לה פונטן

כָּל פֹּעַל־הַבּוֹרֵא יָפֶה הוּא וּמֻשְׁלָם.

אֶת זֹאת לוֹמֵד אָדָם לָדַעַת

גַּם בְּלִי סִיּוּר בִּמְלוֹא־עוֹלָם:

לְהוֹכָחָה תַּסְפִּיק הַדְּלַעַת.

חָכָם כַּפְרִי הִרְהֵר בְּתוֹךְ גִּנַּת־יָרָק:

"הַדְּלַעַת – פְּרִי־עֲנָק, וְגִבְעוֹלָהּ כֹּה דַק!

אָכֵן, יוֹצְרֵנוּ לֹא צָדַק.

וְלוּ דַּעְתִּי הָיְתָה קוֹבַעַת,

כִּי־אָז תָּלִיתִי אֶת־הַדְּלַעַת

בְּעֵץ־אַלּוֹן: כַּפְּרִי – כָּעֵץ!

חֲבָל שֵׁאין אֲנִי יוֹעֵץ

לְרִבּוֹנֵנוּ בַּשָּׁמַיִם!

כְּכָל שֶׁאְסְתַּכֵּל, אוֹמְרוֹת לִי הָעֵינַיִם

כִּי הַבּוֹרֵא בִּלְבֵּל בֵּין הַפֵּרוֹת הַשְּׁנַיִם:

גִּבְעוֹל־הַדְּלַעַת הוּא פָּעוּט,

וְלוֹ – יָאֶה דַוְקָא בַּלּוּט!"

נִלְאָה הַפִילוֹסוֹף מִמַּאֲמַץ־הַמֹּחַ.

“אִיש־שֵׂכֶל” – הוּא חוֹשֵׁב – “זָקוּק לִקְצָת מָנוֹחַ”.

וּבְכֵן, בְּצֵל אַלּוֹן שׁוֹכֵב הוּא וְנִרְדָּם.

פִּתְאֹם – נוֹפֵל בַּלּוּט: הָאִישׁ – חָטְמוֹ זָב דָּם.

מֵקִיץ הוּא – מְגַשֵּׁשׁ בְּיָד מְזֻעֲזַעַת –

וְהַבַּלּוּט עוֹדֶנּוּ כָּאן,

כִּי נֶאֱחַז הוּא בַּזָּקָן.

“הוֹ, מֶה הָיָה סוֹפִי” – הִרְהֵר הָאִישׁ בְּרַעַד –

"לוּ, תַּחַת הַבַּלּוּט, הֵטִיל הָעֵץ בִּי דְלַעַת?

אָכֵן, כָּעֵת אֲנִי מֵבִין

דַּרְכֵי־בּוֹרֵא – עִמּוֹ הַדִּין!

חָכְמַת הָאֵל אוֹתִי הִצִּילָה.

שׁוּב לֹא אֶקְבּוֹל עָלָיו, חָלִילָה!"

וְהוּא חָזַר לַכְּפָר – נִכְלָם,

מָלֵא שִׁבְחֵי בּוֹרֵא־עוֹלָם.

---

הָאֲרִי הַחוֹלֶה וְהַשּׁוּעָל

מאת

ז'אן דה לה פונטן

מַלְכָּן שֶׁל הַחַיּוֹת, אַרְיֵה, פִּתְאֹם חָלָה.

וְהוּא פָּנָה בְּמִשְׁאָלָה

אֶל נְתִינָיו, שׁוֹכְנֵי־הַיַּעַר,

שֶׁיִִשְׁתַּתְּפוּ עִמּוֹ בַּצַּעַר –

וּמִדֵּי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ

תָּבוֹא מִשְׁלַחַת לְבַקְּרוֹ.

הוּא מִצִּדּוֹ מִיָּד הִבְטִיחַ

אֶת חָסוּתוֹ לְכָל שָׁלִיחַ:

דַּרְכּוֹן־מַלְכוּת עָלָיו יָגֵן

מִן הַצִּפֹּרֶן וְהַשֵּׁן.

עַל סְמַךְ אוֹתוֹ דַרְכּוֹן, בְּלִי פַּחַד,

כָּל סוּג־חַיּוֹת שִׁגֵּר מִשְׁלַחַת.

הַכֹּל עָרְכוּ בִּקּוּר־חוֹלִים –

חוּץ מִמִּשְׁפַּחַת שׁוּעָלִים.

שוּעָל אֶחָד הִסְבִּיר הַטַּעַם:

"עִקְּבוֹת־שְׁלִיחִים נִרְאִים כָּל פַּעַם

רַק בְּכִוּוּן לַמְּאוּרָה –

אַךְ לֹא בְּדֶרֶךְ־חֲזָרָה.

יִמְחַל־נָא הַשַּׁלִּיט: עֻבְדָּה זוֹ מוּזָרָה!

דַּרְכּוֹן הַמֶּלֶךְ הוּא אוֹת־חֶסֶד,

אוּלָם חִידָה הִיא בְּהֶחְלֵט:

רוֹאִים, אֵיךְ כָּל חַיָּה נִכְנֶסֶת

אַךְ אֵין רוֹאִים, אֵיךְ הִיא יוֹצֵאת".

---

עֲטַלֵּף וּשְׁתֵּי חֻלְדּוֹת

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אֵי־פַּעַם עֲטַלֵּף נִקְלַע לְחֹר חֻלְדָּה,

אוֹיֶבֶת־עַכְבָּרִים מִבֶּטֶן־וְלֵדָה.

מִיָּד הִיא עָטָה אֶל הַטֶּרֶף

מִתּוֹךְ דִּבְרֵי גִיּדּוף וָחֶרֶף:

"אֵיךְ, שֶׁרֶץ, לְעֵינַי תָּעֵז לְהֵרָאוֹת –

וּבְנֵי־מִינְךָ כֻּלָּם גָּרְמוּ לִי אַךְ רָעוֹת?

וְכִי אֵינְךָ עַכְבָּר? עֲנֵנִי־נָא בְּלִי שֶקֶר!

אָכֵן, אֵין צֹרֶךְ כְּלָל בְּחֵקֶר:

עַכְבָּר הִנֶּךָּ! זֹאת עֻבְדָּה!

אִם אֵין זֶה כֵּן – אֵינִי חֻלְדָּה!"

– “אֲנִי – עַכְבָּר? סִלְחִי לִי, גְּבֶרֶת!” –

הָעֲטַלֵּף מִיָּד קָרָא:

"אַל תִּשְׁמְעִי לְשׁוֹן־הָרָע,

שֶׁאַךְ שְׁקָרִים עָלַי דּוֹבֶרֶת!

לֹא, לֹא! תּוֹדָה לְאֵל־שַׁדַּי,

אֲנִי – צִפּוֹר: הִנֵּה כְנָפַי!

יְחִי לָנֶצַח עַם־כְּנָפַיִם,

מַבְקִיעַ־דֶּרֶךְ בַּשָּׁמַיִם!"

וְהַנִּמּוּק הַזֶּה פָּעַל:

חַיָּיו נִתְּנוּ לוֹ לְשָׁלָל.

אוּלָם לְמָחֳרָת, אַגַּב רִיצָה נִמְהֶרֶת,

נִקְלַע הָעֲטַלֵּף לְחֹר חֻלְדָּה אַחֶרֶת;

וְזוֹ שָׂנְאָה לֹא עַכְבָּרִים –

כִּי־אִם אֶת עַם־הַצִּפֳּרִים.

"הוֹ, הַצִּפּוֹר הַמְחֻצֶּפֶת,

אוֹתָךְ מִיָּד אֲנִי טוֹרֶפֶת!" –

צָרְחָה הְַּגֶבֶרת הַקּוֹצֶפֶת.

– “צִפּוֹר?” – מִחָה הָעֲטַלֵּף:

"זֶה שֵׁם־עֶלְבּוֹן, הַמְסַלֵּף

אֶת מַהוּתִי! חִשְׁבִי וּשְׁקֹלִי:

כְּלוּם עוֹף דּוֹמֶה בְּצוּרָתוֹ לִי?

לְעוֹף – נוֹצוֹת הֵן הָעִקָּר.

לִי אֵין נוֹצוֹת: אֲנִי – עַכְבָּר!

יְחִי מִינֵּנו! בּוּז לָנֶצַח

לַחֲתוּלִים עַזֵּי־הַמֵּצַח!"

כָּךְ, בְּלָשׁוֹן תַּכְסִיסָנִית,

הוּא אֶת חַיָּיו הִצִּיל שֵׁנִית.

*

כָּךְ נוֹהֲגִים רַבִּים בִּימֵי־חֵרוּם בַּפֶּלֶךְ;

חָכָם לְפִי שׁוֹמְעָיו יָשִׁיר אֶת הַמִּזְמוֹר:

לַמְּלוּכָנִים: “יְחִי הַמֶּלֶךְ!”

וְלַמּוֹרְדִים: “יְחִי הַדְּרוֹר!”

---

הַחַלְבָּנִית וְכַד־הֶחָלָב

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עַל רֹאשׁ פְּיֶרֶטָה הַכַּפְרִית –

כַּד גְּדוּשׁ־חָלָב עַל גַּב כָּרִית:

הִיא מְמַהֶרֶת

אֶל שׁוּק־הַקֶּרֶת.

בְּצַעַד מְזֹרָז נוֹשֵׂאת הִיא מִטְעָנָהּ:

הִיא בָּחֲרָה בְּכַוָּנָה

שִׂמְלָה קְצָרָה, סַנְדָּל שָׁטוּחַ

לְשֵׁם הִלּוּךְ קַלִּיל־בָּטוּחַ.

אַגַּב דַּרְכָּהּ, הַחַלְבָּנִית

עוֹשָׂה חֶשְׁבּוֹן, מַתְוָה תָּכְנִית:

בַּמְּחִיר שֶׁל הֶחָלָב (שֶׁהוּא כָּעֵת בְּיֹקֶר)

מֵאָה בֵּיצִים תִּקְנֶה הַבֹּקֶר.

עַל הַבֵּיצִים תּוֹשִׁיב דּוֹגְרוֹת –

וּבִמְהֵרָה תִּזְכֶּה לִרְאוֹת

גַּם אֶפְרוֹחִים לַעֲשָׂרוֹת.

אֵין מְזוֹנָם יָקָר – הַרְבֵּה לֹא יַעֲלוּ לָהּ;

וְאַף אִם יִתְחַכֵּם שׁוּעָל לִפְרוֹץ הַלּוּלָה,

עוֹד אֶפְרוֹחִים רַבִּים, וַדַּאי, יִשָּׁאֲרוּ לָהּ

כְּדֵי לִקְנוֹת בַּשּׁוּק חֲזִיר לְשֵׁם פִּטּּום.

אוֹתוֹ בְּבוֹא הַזְּמַן, תִּמְכּוֹר בְּכֵפֶל־סְכוּם.

וְאָז תָּבוֹא, סוֹף־סוֹף, לְמַטָּרָה נִכְסֶפֶת:

תַּכְנִיס פָּרָה לְתוֹך הָרֶפֶת.

פָּרָה טוֹבָה, בְּרִיאָה – וְעֵגֶל לָהּ יוּלַד…

הוֹ, מַה יָּפֶה יִקְפּוֹץ הָעֵגֶל הַנֶּחְמָד!

וְכָאן כָּל־כָּךְ שָׂמְחָה פְּיֶרֶטָה

שֶׁבְּעַצְמָהּ קָפְצָה לְפֶתַע…

כַּד־הֶחָלָב נָפַל… פָּרְחוּ הָרְוָחִים!

שָׁלוֹם, פָּרָה, חֲזִיר, בֵּיצִים וְאֶפְרוֹחִים!

הָעֲשִׁירָה הַמְרֻשֶּׁשֶׁת

פּוֹנָה הַבַּיְתָה – וְחוֹשֶׁשֶׁת

כִּי עַל אוֹתָהּ הַתַּקָּלָה

תִּסְפּוֹג מַכּוֹת מִבַּעֲלָהּ.

מֵאָז הַמַּעֲשֶׂה יָמִים רַבִּים עָבָרוּ,

אַךְ “כַּד־חָלָב” – עוֹד שֵׁם דָּבָר הוּא.

נוֹדֶה־נָא: מִי אֵינוֹ מֵקִים

מִגְדָּל פּוֹרֵחַ בַּשְּׁחָקִים?

כָּל אִישׁ בִּמְלוֹא־עוֹלָם – מֵחַלְבָּנִית טִפֶּשֶׁת

וְעַד שַׁלִּיט אַדִּיר – נִלְכָּד בְּזוֹ הָרֶשֶׁת.

חוֹלְמִים כֻּלָּנוּ בְּהָקִיץ,

וְלַדִּמְיוֹן אֵין סְיָג וָגֶדֶר:

אִם מִלְּבַדִּי אֵין אִישׁ בַּחֶדֶר,

אֵין כְּמוֹתִי גִבּוֹר אַמִּיץ!

לְנִצָּחוֹן חָדָשׁ זוֹכֶה אֲנִי כָּל רֶגַע:

לִי לְבַדִּי – כָּל בְּנוֹת־הַחֵן

וְכָל אוֹצְרוֹת־הַיְקוּם גַּם־כֵּן.

שִׂיאֵי־שִׁלְטוֹן אֶכְבּוֹשׁ בְּלִי יֶגַע,

אַלְפֵי כְּתָרִים רֹאשִׁי יֻכְתַּר –

עָלַי יוֹרְדִים הֵם כְּמָטָר…

אַךְ דַּי בְּפֶגַע קַל שֶׁל רֶגַע –

וְעִם קִרְעֵי חֲלוֹם נָמוֹג,

אֶפּוֹל מֵרוֹם לְבוֹר עָמֹק.

---

הַתַּרְנְגוֹל וְהַשּׁוּעָל

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עַל עֵץ יָשַׁב שֶׂכְוִי, פִּקֵּחַ בַּעַל־וֶתֶק,

וּכְמוֹ זָקִיף הִשְׁקִיף מֵעָל.

“אָחִי!” – פָּנָה אֵלָיו שׁוּעָל

בְּקוֹל חָבִיב, שׁוֹפֵעַ־מֶתֶק:

"שׁוּב לֹא אוֹיְבִים אֲנַחְנוּ, לֹא!

הֻכְרַז שָׁלוֹם בַּיְקוּם כֻּלּוֹ!

מִהַרְתִּי לְהָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת־הַקֹּדֶשׁ.

רֵד חִישׁ וּבוֹא בִּזְרוֹעוֹתַי!

אַל תְּעַכְּבֵנִי כָּאן: רַבּוֹת שְלִיחֻיּוֹתַי,

יוֹמִי מָלֵא מִצְווֹת עַד־גֹּדֶשׁ.

עַתָּה כָּל בְּנֵי־הַלּוּל יוּכְלוּ, יַחְדָּו אִתְּךָ,

לָשֶׁבֶת בְּבִטְחָה.

הֲרֵי נִהְיֶה אַחִים! אֵין צַיִד וְאֵין טֶרֶף!

הַדְלִיקוּ מַשּׂוּאוֹת לִכְבוֹד הַחַג הָעֶרֶב!

וּבֵינָתַיִם, רֵעַ, צְנַח –

וַאֲנַשֵּׁק אוֹתְךָ כְּאָח!"

– “הוֹ, יְדִידִי!” – קָרָא הַתַּרְנְגוֹל בְּנַחַת:

"כַּמָּה גָדוֹל הַמְּאֹרָע!

עוֹד לֹא הָיְתָה לִי בְּשׂוֹרָה

כָּל־כָּךְ טוֹבָה וּמְשַׂמַּחַת!

וְלִי, מוּבָן, מִשְׁנֵה־שִׂמְחָה

לְהִתְבַֹשֵּׂר דַּוְקָא מִמְּךָ!

אוּלָם חַכֵּה־נָא קְצָת, רְאֵה־נָא:

רָצִים כַּלְבֵי־הַצַּיִד הֵנָּה.

וַדַּאי, גַֹם הֵם שְׁלִיחֵי־שָׁלוֹם!

מִיָּד יַגִּיעוּ עַד הֲלוֹם.

וּבְכֵן, יוֹרֵד אֲנִּי בְּלִי פַּחַד –

וְנִתְחַבֵּק כֻּלָּנוּ יַחַד!"

– "שָׁלוֹם! כְּבָר אֵין לִי פְּנַאי: דַּרְכִּי עוֹדָהּ רַבָּה!

נָחֹג הַמְּאֹרָע בְּבִקּוּרִי הַבָּא!" –

הוֹדִיעַ הַשּׁוּעָל – וְחִישׁ הִתְחִיל בּוֹרֵחַ.

צָחַק הַתַּרְנְגוֹל, שָׂמַח וְהִתְבַּדֵּחַ.

לָעַג הוּא לַשּׁוּעָל אֲחוּז־הַבֶּהָלָה:

כִּי לְרַמּוֹת רַמַּאי זוֹ הֲנָאָה כְּפוּלָה!

---

הַחַקְלַאי וּבָנָיו

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עִבְדוּ, עִמְלוּ בְּאֹרֶךְ־רוּח:

רַק זֶה יְסוֹד־קִיּוּם בָּטוּחַ!

חַקְלַאי אֶחָד אָמִיד, שָׁכוּב עַל עֶרֶשׂ־דְּוַי,

כִּנֵּס אֶת כָּל בָּנָיו – וַיֹּאמֶר: "חֲבִיבַי!

עָלַי לְהַזְהִירְכֶם: אַל תַּעַזְבוּ, חָלִילָה,

חֶלְקָה, שֶׁכָּל יָמַי הִקְדַּשִׁתִּי עֲמָלִי לָהּ!

אַל תִּמְכְּרוּ בְּשׁוּם מָמוֹן

אַדְמַת אָבוֹת: בָּהּ יֵשׁ מַטְמוֹן!

הֵיכָן הוּא – זֹאת חִידָה, וְלִי הִיא לֹא נִגְלָתָּה;

אַךְ הִתְאַזְּרוּ בְּעֹז: יָגַעְתָּ – וּמָצָאתָ!

כְּתֹם־קָצִיר, צְאוּ וּכְרוּ,

חַפְּשׂוּ בַּכֹּל, חִפְרוּ, עִדְרוּ,

הִפְכוּ הֵיטֵב אֶת כָּל הַשֶּׁטַח –

וְהָאוֹצָר יִתְגַּל לָבֶטַח!"

הָאָב נִפְטַר. בָּנָיו, בְּחַמְדָּנוּת תַּמָּה,

הָפְכוּ יָפֶה־יָפֶה אֶת כָּל הָאֲדָמָה –

וְהִיא, מִקֵּץ שָׁנָה, הֵבִיאָה פִּי־כַּמָּה.

אָמְנָם מַטְמוֹן לֹא נִתְגַּלָּה בָּהּ,

אוּלָם צָדְקוּ דְבָרָיו שֶׁל אַבָּא:

הוּכַח בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר

כִּי הֶעָמָל – מֵיטַב־אוֹצָר!

---

כַּלְבַּת־צַיִד וַחֲבֶרְתָּהּ

מאת

ז'אן דה לה פונטן

כַּלְבָּה, אֲשֶׁר מָלְאוּ יָמֶיהָ לְהַמְלִיט,

בִּקְּשָׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ – וַחֲבֶרְתָּהּ הִסְכִּימָה –

לִמְסוֹר לָהּ מְעוֹנָהּ לְשֵׁם אוֹתָהּ תַּכְלִית.

הוֹדְתָה הַיּוֹלֵדָה – וְנִכְנְסָה־לָהּ פְּנִימָה.

כְּשֶׁחָזְרָה, אַחַר זְמַן־מָה,

הַמְאָרַחַת לִמְקוֹמָהּ,

בִּקְּשָׁה הָאֻשְׁפִּיזָה אַרְכָּה לְעוֹד שְׁבוּעַיִם:

גּוּרֶיהָ הַקְּטַנִּים – עוֹדָם רְפֵי־רַגְלַיִם.

הַמְאָרַחַת הַטּוֹבָה

חָמְלָה עָלֶיהָ וְהִסְכִּימָה

גַּם לַתְּחִנָּה הַזֹּאת שֶׁל אִמָּא.

כְּתֹם הַזְּמַן, בִּקְּשָׁה בֵּיתָהּ וּמִשְׁכָּבָהּ.

הַפַּעַם הֶרְאֲתָה הַדַּיָּרָה שִׁנַּיִם:

“נֵצֵא” – אָמְרָה – "אִם בְּכֹחֵךְ

לְּהַשְׁלִיכֵנוּ מִבֵּיתֵךְ!"

גּוּרֶיהָ נַעֲשׂוּ דַּי חֲזָקִים בֵּינְתַיִם.

*

מִי שֶׁמֵּיטִיב עִם זֵד – סוֹפוֹ לְּהִתְחָרֵט.

כְּדֵי שֶׁיַּחֲזִיר נוֹכֵל כָּזֶה כֵּלֶיךָ

אוֹ רְכוּשְׁךָ, יִהְיֶה עָלֶיךָ

לְהֵאָבֵק, לְהִשָּׁפֵט.

לְבֶן־בְּלִיַּעַל

תֵּן רַק שַׁעַל –

וּלְמָחֳרָת כְּבָר הוּא הַבַּעַל.

---

בַּעַל־מַטְמוֹן וִידִידוֹ

מאת

ז'אן דה לה פונטן

עָשִׁיר כִּילַי אֶחָד צָבַר מָמוֹן כֹּה רַב

שֶׁלֹּא יָדַע הֵיכָן לָשִׂים אֶת דִּינָרָיו.

הַקַּמְצָנוּת – אֲחוֹת הַטֶּפֶשׁ;

וְהַכִּילַי נְבוֹךְ־הַנֶּפֶשׁ

בִּקֵּשׁ לִגְנוֹז כַּסְפּוֹ – אֲפִילוּ מֵעַצְמוֹ.

וְטַעֲמוֹ הָיָה עִמּוֹ:

"אִם צְרוֹרוֹתַי יִהְיוּ בַּבַּיִת,

יוֹם־יוֹם אֶגְרַע מֵהֶם כְּזַיִת.

כָּךְ יִשָּׁדֵד לְאַט הוֹנִי,

וְהַשּׁוֹדֵד – אֶהְיֶה אֲנִי!"

– שׁוֹדֵד? מִשְׁגֶּה מֵאֵין כָּמוֹהוּ!

כְּלוּם נֶהֱנֶה – גּוֹזֵל עַצְמוֹ הוּא?

לֹא! הוֹן הוּא הוֹן וּרְכוּשׁ – רְכוּשׁ,

רַק אִם זוֹכִים הֵם לְשִׁמּוּשׁ.

סִכְלוּת הִיא לְשָׁמְרָם לִימֵי זִקְנָה כּוֹשֶׁלֶת,

בָּהּ אֵין עוֹד לְהָפִיק מֵהֶם הַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת.

גַּם דַּאֲגַת־שְׁמִירָה נוֹטֶלֶת

מֵעֲשִׁירוּת אֶת רֹב עֶרְכָּהּ.

וְזֶה הָאִיש הוֹסִיף אִוֶּלֶת עַל אִוֶּלֶת:

עַל הַפְקָדַת־מָמוֹן, מֻבְטַחַת דֵּי־צָרְכָּהּ,

בִּכֵּר גְּנִיָזה בְּתוֹךְ קַרְקַע.

לַחֲפִירַת הַבּוֹר בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מֵרֵע,

וְזֶה אָמְנָם לֹא חָס עַל טֹרַח וְסִיֵּעַ…

בָּא פַּעַם הַכִּילַי לִפְקוֹד אֶת זְהָבוֹ.

הִבִּיט – חָשְׁכוּ עֵינָיו: הוּרַק הַמַּחֲבוֹא!

מוּבָן כִּי אֶת רֵעוֹ חָשַׁד הוּא בִּלְבָבוֹ.

מִהֵר אֵלָיו וְסָח: "מָחָר בַּלַּיְלָה אֶחָא,

דְּרוּשָׁה לִי שׁוּב עֶזְרַת־כַּפֶּיךָ:

לִי יֵשׁ עוֹד כֶּסֶף; רְצוֹנִי

לְהוֹסִיפוֹ עַל מַטְמוֹנִי".

הֵשִׁיב אוֹתוֹ גַנָּב שְׁלָלוֹ אֶל הַ“כַּסֶּפֶת”,

כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ שׁוּב – יַחְדָּו עִם הַתּוֹסֶפֶת.

אַךְ קַמְצָנֵנוּ הִקְדִּימוֹ:

סִלֵּק הַכֶּסֶף בְּעַצְמוֹ.

הַלֶּקַח שֶׁלָּמַד רִפְּאוֹ מִן הָאִוֶּלֶת:

שׁוּב לֹא בִּקֵּשׁ גְּנִיזוֹת; כַּסְפּוֹ הֵבִיא תּוֹעֶלֶת.

וְאִלּוּ הַגַּנָּב – נִשְׁאַר מַמָּשׁ הָמוּם!

אָכֵן, גַּם רַמָּאִים – יִקְרֶה שֶׁיְּרַמּוּם!

---

הַנּוֹכֵל

מאת

ז'אן דה לה פונטן

מַדַּע־הַנֵּכֶל – חוּג מֻמְחָיו

הָיָה תָּמִיד מְאֹד נִרְחָב.

כָּעֵת גָּדוֹל הוּא שִׁבְעָתַיִם.

זֶה מְאַחֵז אֶת הָעֵינַיִם

שֶׁל הַצּוֹפִים בְּתֵאַטְרוֹן –

וְזֶה טוֹעֵן כִּי הוּא עוֹלֶה עַל צִיצֶרוֹן.

מִבְּנֵי הַסּוּג הָאַחֲרוֹן,

בַּרְנַשׁ אֶחָד הִכְרִיז בַּשַּׁעַר

כִּי הוּא אָמָּן כָּל־כָּךְ שָׁלֵם –

שֶׁיְּלַמֵּד לִהְיוֹת נוֹאֵם

אֲפִילוּ גֹלֶם, בּוּר וָבַעַר;

יָתֵר־עַל־כֵּן – חַיָּה מֵרֶפֶת אוֹ מִיַּעַר!

"כֵּן, רַבּוֹתַי, אוּכַל בְּפֶה מָלֵא לֵאמוֹר:

הָבִיאוּ לִי חֲמוֹר,

חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם –

וְהוּא מֵאֻלְפָּנִי יֵצֵא אָמַּן־שְׂפָתַיִם!"

שָׁמַע זֹאת הַנָּסִיךְ. קָרָא לָאִיש וְסָח:

"לִי יֵש חֲמוֹר – יְצוּר בֶּן־חֶמֶד,

שֶׁבְּוַדַּאי יִצְלַח לְלֶמֶד;

עֲשֵׂהוּ לְנוֹאֵם מֻשְׁלָם וּמְשֻׁבָּח!"

– “הוֹד מַלְכוּתְךָ!” – עָנָה – "לִרְצוֹן־שַׁלִּיט אֵין מֶנַע:

דְּבָרְךָ פְּקֻדָּה – וַאֲקַיְּמֶנָּה!"

מִיָּד שִׁלְּמוּ לוֹ דְמֵי־קְדִימָה

לְפִי עֶרְכָּהּ שֶׁל הַמְּשִׂימָה.

“שְׁנוֹת־הַלִּמּוּד תִּהְיֶינָה עֶשֶׂר” –

קָבַע בְּנַחַת הַפְּרוֹפֶסוֹר:

"אִם תַּלְמִידִי לֹא יְגַלֶּה

בַּבֹּחַן כּשֶׁר מְעֻלֶּה,

אֲזַי אַסְכִּים שֶׁאֶתָּלֶה –

וְתִתְפְּרוּ לִי לַתִּלְבּשֶׁת

אָזְנֵי־חֲמוֹר לְיֶתֶר־בּשֶׁת!"

אָמַר לוֹ שַׂר אֶחָד, חוֹמֵד מַהֲתַלּוֹת:

כְּשֶׁתּוּבַל לְהִתָּלוֹת,

אָז גַּם אוֹתִי תּוּכַל לִמְצוֹא שָׁם:

תָּלוּי שֶׁכְּמוֹתְךָ – הוּא מַחֲזֶה רַב־רשֶׁם!

אַךְ אַל תִּשְׁכַּח אָז, לְסִיּוּם,

לָשֵׂאת נְאוּם נִמְלָץ – עַל אָמָּנוּת הַנְּאוּם.

מִן הָרָאוּי שֶׁתַּעֲשֶׂה כָּךְ,

כְּדֵי לָתֵת מוֹפֵת וָלֶקַח

לְ“צִיצֶרוֹנִים” הַבָּאִים –

אוֹ, בְּפַשְׁטוּת, לְרַמָּאִים!"

הֵשִׁיב לוֹ הַנּוֹכֵל בִּצְחוֹק עַל הַשְּׂפָתַיִם:

"הוֹ, זְמַן רַב־אֹרֶךְ הוּא עָשׂוֹר:

אוֹ הַנָּסִיךְ יָמוּת בֵּינְתַיִם,

אוֹ אָנֹכִי, אוֹ הַחֲמוֹר!"

---

הָאַרְנָב וְהַצְּפַרְדְּעִים

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אַרְנָב אֶחָד הִרְהֵר בְּמַחְבּוֹאוֹ בַּיַּעַר

(מָה עוֹד, מִלְּבַד הִרְהוּר, נוֹתַר בְּמַחֲבוֹא?).

מַחְשְׁבוֹתָיו מָלְאוּ מָרָה־שְׁחוֹרָה וָצַעַר,

כִּי פַּחַד מַר כִּרְסֵם אֶת לְבָבוֹ.

“מָה אֻמְלָלִים מֻכֵּי־הַפַּחַד!” –

חָשַׁב בְּעֶצֶב: "לֹא אֵדַע

שׁוּם סְעֻדָּה

בְּלִי רְעָדָה;

אֵין בְּחַיַּי אַף רֶגַע־נַחַת;

גַּם בִּשְׁנָתִי פְּקוּחוֹת עֵינַי –

וְכָךְ יִהְיֶה עַד סוֹף יָמַי.

“רַפֵּא אֶת עַצְמְךָ!” – תָּעוּץ בְּרִיָּה פִּקַּחַת.

זוֹ בֶּאֱמֶת עֵצָה יָפָה,

אַךְ כְּלוּם לַפַּחַד יֵש תְּרוּפָה?

אֲנִי חוֹשֵׁד: עִם כָּל הַשֹּׁנִי,

גַּם בֶּן־אָדָם פּוֹחֵד כָּמוֹנִי".

כָּךְ הִתְפַּלְסֵף אוֹתוֹ אַרְנָב –

וְכָל הַזְּמַן זָקַף אָזְנָיו.

כָּל צֵל, רִשְׁרוּשׁ, לֹא־כְלוּם – הֵבִיא עָלָיו קַדַּחַת.

פִּתְאֹם שָׁמַע אִוְשָׁה – וּרְדוּף אֵימָה וָפַחַד

נִמְלַט מִשָּׁם

לְחוֹף אֲגַם.

אַךְ – מַה־זֶּה? בֶּהָלָה סְבִיבוֹ לְפֶתַע קָמָה.

הַצְּפַרְדְּעִים קוֹפְצוֹת לַמַּיִם, הָאֲגַמָּה –

וּמִתְחַבְּאוֹת בְּמַחְשַׁכִּים,

בַּנְּקִיקִים הָעֲמֻקִּים.

הוּא הִתְפַּלֵּא: "עַל מַה וְלָמָּה?

לָהֶן גָּרַמְתִּי, בְּוַדַּאי,

מַה שֶּׁגּוֹרְמִים לִי מַפְחִידַי!

פִּלְאֵי־פְּלָאִים: עַל עַם־צְפַרְדֵּעַ

אֲנִי, אַרְנָב מַטִּיל אֵימָה!

אֲנִי – גִּבּוֹר־הַמִּלְחָמָה!

אָכֵן, עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ:

גַּם הַנֶּחְשָׁב מוּג־לֵב מִכֹּל –

מוֹצֵא פַּחְדָּן יוֹתֵר גָּדוֹל".

---

הַשּׁוּעָל וְהַחֲסִידָה

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אָדוֹן שׁוּעָל עָרַךְ אֵי־פַּעַם סְעֻדָּה

לִכְבוֹד הַגְּבֶרֶת חֲסִידָה.

אַךְ, בִּהְיוֹתוֹ קַמְצָן, הֵכִין כִּבּוּד־שֶׁל צֶנַע:

דַּיְסָה דְלִילָה. הָאֲרוּחָה

הֻגְּשָׁה עַל פְּנֵי פִּנְכָּה שְׁטוּחָה.

מֵעוֹף אֲרֹךְ־מַקּוֹר נִבְצַר לִטְעוֹם מִמֶּנָּה;

וְהַנּוֹכֵל, מִבְּלִי חַכּוֹת,

לִקֵּק הַכֹּל בִּשְׁתֵּי דַקּוֹת.

חָשְׁקָה הַחֲסִידָה לִנְקוֹם בּוֹ עַל הַנֹּכֶל –

וּמִהֲרָה אַף הִיא לְהַזְמִינוֹ לְאֹכֶל.

“אָבוֹא בְּחֵפֶץ־לֵב” – הֵשִׁיב לָהּ בְּתוֹדָה:

“תָּמִיד אֶשְׂמַח לִסְעוֹד יַחְדָּו עִם יְדִידָה!”

בְּבוֹא הַזְּמַן, הוּא רָץ לִמְעוֹן הַחֲסִידָה –

וְנִמּוּסָהּ הַטּוֹב שִׁבֵּח,

כִּי כְּבָר מָצָא שֻׁלְחָן עָרוּךְ;

וְהַשּׁוּעָל – תָּמִיד תַּאֲבוֹנוֹ דָרוּךְ.

בִּצְלִי־בָּשָׂר הִבְחִין אַפּוֹ הַמְרַחְרֵחַ.

לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת נֶחְתַּךְ אוֹתוֹ בָּשָׂר –

וְהַכִּבּוּד הֻגַּשׁ בְּכַד אָרֹךְ וָצָר.

מַקּוֹר־הַחֲסִידָה נִכְנַס בְּלִי קֹשִׁי פְּנִימָה,

אוּלָם לְפִי־שׁוּעָל צוּרָה זוֹ לֹא הִתְאִימָה.

הוּא שָׁב מֻשְׁפַּל־זָנָב, רָעֵב – וְגַם נִכְלָם

עַל שֶׁתַּמָּה זוֹ הֶעֱרִימָה

עָלָיו, עָרוּם שֶׁבָּעוֹלָם.

*

נוֹכְלִים! הַאִם לִקְחִי אֵינוֹ בָּרוּר עֲדַיִן?

גְּמוּלְכֶם יִהְיֶה גַּם־כֵּן גְּמוּל “אַיִן תַּחַת אַיִן”.

---

הַיֶּלֶד וְהַמּוֹרֶה

מאת

ז'אן דה לה פונטן

אַצִּיג הַפַּעַם בְּמָשָׁל

תּוֹכַחַת־רִיק מִפִּי סָכָל.

יַלְדּוֹן שִׂחֵק עַל שְׂפַת־הַסֶּנָה –

וְלַנָּהָר נָפַל מִמֶּנָּה.

בְּאֹרַח־פֶּלֶא לֹא טָבַע,

כִּי רִחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם:

הוּא נֶאֱחַז בְּבַד שֶׁל עֲרָבָה,

אֲשֶׁר הָיָה נָטוּי מֵעַל לַמַּיִם.

בִּמְקוֹם הַפֶּגַע, בְּמִקְרֶה,

אוֹתָהּ שָׁעָה עָבַר מוֹרֶה.

זָעַק הַיֶּלֶד וְשִׁוֵּעַ:

“הַצֵּל! מַהֵר! אֲנִי טוֹבֵעַ!”

הִפְנָה הַפֶּדַגּוֹד רֹאשׁוֹ וְהִסְתַּכֵּל –

וּבְקוֹל נִרְגָּז הִתְחִיל מַטִּיף מוּסַר־הַשְׂכֵּל:

"שׁוֹבָב נִקְלֶה! עַתָּה תִּלְמָדָה,

מָה אַחֲרִית פּוֹחֵז בִּישׁ־גַּדָּא!

אָכֵן, לִשְׁמוֹר כָּזֶה פִּרְחָח

אֵינוֹ דָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ!

אֲבוֹי, מָה אֻמְלָלִים הוֹרָיו שֶׁל בֶּן־בְּלִיַּעַל,

אֲשֶׁר לְחַיֵּיהֶם יוֹרֵד הוּא עַל כָּל שַׁעַל!"

כָּךְ הוּא נָאַם – וְרַק בַּסּוֹף

אֶת הַיַּלְדּוֹן מָשָׁה לַחוֹף.

*

הוֹקַעְתִּי כָּאן רַבִּים: דְּבָרַי כֻּוְּנוּ כְּנֶגֶד

כָּל פַּטְפְּטָן, קַפְּדָן, כָּל נֶפֶשׁ מְקַטְרֶגֶת.

כָּל סוּג מֵאֵלֶּה בְּתֵבֵל –

הָמוֹן עָצוּם, תּוֹדָה לָאֵל!

בְּכָל צָרַת־זוּלת הַפֶּה הַמְמַלֵּל

מוֹצֵא לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתּוֹחַ שׁוּב בְּשֶׁפֶךְ…

הוֹ, יְדִידִי, עֲשֵׂה לְהֶפֶךְ:

חַלְּצֵנִי קֹדֶם מִן הַסְּבָךְ –

וּנְאוּם תַּשְׁמִיעַ אַחַר־כָּךְ!

---

הָרוֹפְאִים

מאת

ז'אן דה לה פונטן

לְיַד מִטַּת חוֹלֶה אָנוּשׁ פָּגַשׁ הַדּוֹקְטוֹר שְׁחוֹר

אֶת חֲבֵרוֹ לְמִקְצוֹעוֹ – וּשְׁמוֹ הַדּוֹקְטוֹר אוֹר

הָאַחֲרוֹן חִוָּה דַעְתּוֹ כִּי לַחוֹלֶה יוּטַב;

וְהָרִאשׁוֹן פָּסַק: “הָאִישׁ הוֹלֵךְ אֶל אֲבוֹתָיו”.

הֵם נֶחְלְקוּ גַּם בְּרִפּוּי, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לִבְחוֹר –

וְהַחוֹלֶה סוֹף־סוֹף קִבֵּל עֲצַת הַדּוֹקְטוֹר שְׁחוֹר.

מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בִּמְהֵרָה דִינוֹ הַמַּר פָּסַק –

אַךְ כָּל אֶחָד מִן הָרוֹפְאִים טָעַן כִּי הוּא צָדַק.

זֶה הִתְפָּאֵר: “אוֹתוֹ חוֹלֶה נִפְטַר כְּפִי דְבָרִי” –

וְזֶה: “לוּ בִּי נָתַן אֵמוּן, וַדַּאי הָיָה מַבְרִיא!”

---

הַפַּסָּל וּפֶסֶל־יוּפִּיטֶר

מאת

ז'אן דה לה פונטן

מֵאֶבֶן־שַׁיִשׁ נֶהְדֶּרֶת

פַּסָּל הֻקְסַם וְהִתְפָּעֵל.

"מַה יַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חֶרֶט:

שֻׁלְחָן, כִּיּוֹר – אוֹ פֶּסֶל־אֵל?

יְהִי זֶה אֵל: אֶתֵּן אֲפִילוּ

חֵץ־רְעָמִים בְּיַד־הָאֵל.

הוֹ, בְּנֵי־תְמוּתָה, סִגְדוּ בִּדְחִילוּ:

כָּאן לִפְנֵיכֶם רִבּוֹן־תֵּבֵל!"

אָכֵן, לֹא טֹרַח־שָׁוְא טָרַח הוּא:

פִּסְלוֹ שָׁפַע חִיוּת וָאוֹן –

וְכָל רוֹאֵי יוּפִּיטֶר סָחוּ:

“אֵינוֹ חָסֵר כִּי־אִם לָשׁוֹן!”

יָתֵר־עַל־כֵּן: שְׁמוּעָה רוֹוַחַת

כִּי בְּסַיְּמוֹ תַּבְנִית הָאֵל,

הָאִישׁ עַצְמוֹ רָעַד מִפַּחַד

לִפְנֵי הַפֶּסֶל שֶׁפִּסֵּל.

דֻּגְמַת אוֹתוֹ פַּסָּל, לֹא פַּעַם

חָשׁ רֶגֶשׁ זֶה הַמְשׁוֹרֵר:

גַּם הוּא פּוֹחֵד מִפְּנֵי הַזַּעַם

שֶׁל הָאֵלִים שֶהוּא יוֹצֵר.

בָּזֶה דוֹמֶה פַּיְטָן לְיֶלֶד:

הַטַּף – רַבָּה הִיא חֶרְדָּתָם

שֶׁיָּד רָעָה אוֹ מְהַתֶּלֶת

תַּרְגִּיז, חָלִילָה, בֻּבָּתָם.

כְּנוּעָה לַלֵּב בִּינָה כּוֹשֶׁלֶת –

וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹר עָמוּם

עַמִּים רַבִּים כָּל־כָּךְ בַּחֶלֶד

יָנְקוּ הַבְלֵי פֻּלְחַן עַכּוּ"ם.

כָּל הֲזָיָה וְכָל אִידֵאָה

חָבְקָה יָדָם בְּתַאֲוָה –

וְהִתְאַהֵב בְּגַלַתֵּאָה

פִּיגְמַלִיּוֹן שֶׁחֲטָבָהּ.

תָּמִיד, בְּכָל צוּרָה וָדֶרֶךְ,

מַגְשִׁים אָדָם חֲלוֹמוֹתָיו:

כְּלַפֵּי אֱמֶת הוּא קַר כְּקֶרַח,

אוּלָם נִלְהָב לְכָל כָּזָב.

---

ז’וֹפְרֶה (1770–1840)

ז’וֹפְרֶה (1770–1840)

---

שְׁנֵי סַנְדְּלָרִים

מאת

לואי-פרנסואה ז'ופרה

עִנְיַן אוֹתוֹ סַנְדְּלָר, שֶׁהֶחֱזִיר לַגְּבִיר

הַצְּרוֹר שֶׁל דִּינָרָיו, גּוֹזְלֵי שֵׁנָה וָשִיר,

עִנְיָן שֶׁתֵּאֲרוֹ הָעֵט הַלַפוֹנְטֶנִי –

הָיָה לוֹ גַם הֶמְשֵׁךְ; שִׁמְעוּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי.

שָׁב סַנְדְּלָרֵנוּ הַזָּרִיז

מֵאֵיל־הַכֶּסֶף רָם־הָעֵרֶךְ

אֶל מְלַאכְתּוֹ – וּכְבָר בַּדֶּרֶךְ

הִתְחִיל לָשִׁיר פִּזְמוֹן עַלִּיז.

בְּפֶתַח בִּקְתָּתוֹ מוֹצֵא אֶת יְדִידוֹ הוּא,

אַף הוּא סַנְדְּלָר וָתִיק כָּמוֹהוּ –

וּבַקָּשָׁה בְּפִיו:

"עֲזוֹר, יְדִיד חָבִיב!

נוֹלְדוּ לִי תְּאוֹמִים, הַלְוֵה דִינָר אוֹ שְׁנַיִם!

אוֹמְרִים כִּי בְּאוֹצָר זָכִיתָ בֵּינָתַיִם…"

עָנָה לוֹ: "יֵשׁ לְךְ מַזָּל

… שֶׁהָאוֹצָר הַזֶּה אָזַל:

הֲשִׁיבוֹתִיו לַגְּבִיר כָּרֶגַע –

וְכָךְ נִפְטַרְתִּי מִן הַפֶּגַע.

אַךְ עוֹד אֶמְצָא, בָּרוּך הַשֵּׁם,

שְׁנֵי דִינָרִים. הִנֵּה – קָחֵם!

לוּ בָּאתָ תְּמוֹל־שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת הַצְּרוֹר לִי, רֵעַ –

הָיִיתִי קְשׁוּחַ־לֵב מִתֵּת לְךָ מַטְבֵּעַ".

---

מִמִּשְׁלֵי זַ’ן-פְּיֶר פְלוֹרְיַן (1755–1794)

מִמִּשְׁלֵי זַ’ן-פְּיֶר פְלוֹרְיַן (1755–1794)

---

הַתַּנִּין וְהָאַסְפָּן

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

עַל שְׂפַת הַנִּילוּס שְׁנֵי קְטַנִּים

זָרְקוּ לַמַּיִם אֲבָנִים.

נִתּוּר אַבְנוֹן עַל גַּל – מִשְׂחָק מַרְהִיב־עֵינַיִם;

אַךְ מִן הַיְאוֹר יָצָא תַּנִּין נוֹרָא בֵּינְתַיִם.

כְּהֶרֶף־עַיִן הוּא חָטַף

אֶת הַקָּרוֹב מִבֵּין הַטַּף.

לוֹעוֹ, פָּעוּר כִּתְהוֹם, מִהֵר אוֹתֹו לִבְלוֹעַ,

אַךְ הַשֵּׁנִי נִמְלַט – מַמָּשׁ לִפְנֵי הַלּוֹעַ.

דָּג הַקָּרוּי אַסְפָּן, יְצוּר חָסוּד וָטוֹב,

אֲשֶׁר נִמְצָא קָרוֹב

לְמַעֲשֵׂה־הָרֶשַׁע,

מִהֵר, מָלֵא אֵימָה, לָנוּס מִמְּקוֹם־הַפֶּשַׁע.

פִּתְאֹם רָאָה, מֻפְתָּע מְאֹד,

כִּי הַתַּנִּין שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת.

“זוֹ הַמִּפְלֶצֶת מִתְחָרֶטֶת” –

הִרְהֵר הַדָּג הַטּוֹב בְּרֶטֶט:

"הוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם,

נוֹקֵם חַפִּים אַתָּה – אוּלָם

אֵינְךָ נֶחְפָּז לְהַצִּילָם!

אַךְ מֻפְלָאָה הִיא דֶרֶךְ־רוּחַ:

זֶה הָרוֹצֵחַ – לְפָחוֹת,

עַל קָרְבָּנוֹ עֵינָיו בּוֹכוֹת!

וַדַּאי, לְתוֹכָחָה לִבּוֹ עַכְשָׁו פָּתוּחַ –

וּבְכֵן, אַטִּיף לוֹ קְצָת מוּסָר!"

קָרַב דָּגֵנוּ הַיָּשָׁר

אֶל הַפּוֹשֵׁעַ וְאָמַר:

"בְּכֵה עַל פִּשְׁעֲךָ וּשְׁפוֹךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם,

שֶׁכֵּן הַחֲרָטָה

בְּנֶפֶשׁ הַחַטָּא

הִיא פֶּתַח אַחֲרוֹן לְרַחֲמֵי־שָׁמַיִם!

בָּלַעְתָּ יֶלֶד! אֵיזֶה חֵטְא!

בְּעַצְמְךָ אַתָּה כָּעֵת

עָלָיו בּוֹכֶה וּמִתְחָרֵט.

בְּכֵה, אֵפוֹא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת!"

“כֵּן, בֶּאֱמֶת בּוֹכֶה לִבִּי בִּי” –

הֵשִׁיב אוֹתוֹ קַטְלָן אַמְפִיבִּי:

אֶבְכֶּה מֵרֹב דַּאֲבוֹנִי

כִּי נָס מִמֶּנִּי הַשֵּׁנִי!"

זוֹ חֲרָטַת יְצוּר זְדוֹנִי!

---

שְׁנֵי עוֹבְרֵי־אֹרַח

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

שְׁנֵי יְדִידִים בַּחֲשֵׁכָה

הָלְכוּ יַחְדָּו לְעִיר סְמוּכָה.

פִּתְאֹם מָצָא אֶחָד בָּעֵשֶׂב

אַרְנָק מָלֵא זָהָב וָכֶסֶף.

אַחַר בְּדִיקָה, מִיָּד הִכְנִיס

אֶת הַמָּמוֹן כֻּלֹּו לַכִּיס.

אָמַר רֵעוֹ: "אָכֵן, אֲנַחְנוּ

לִמְצוֹא אוֹצָר שָׁלֵם הִצְלַחְנוּ!"

הֵשִׁיב: "טָעִיתָ, אֲדוֹנִי:

זֶה לֹא אֲנַחְנוּ – זֶה אֲנִי!"

הַמְקֻפָּח הֶחְרִישׁ בְּצַעַר.

אַךְ בְּהֶמְשֵׁךְ הַהֲלִיכָה

רָאוּ שְׁנֵיהֶם בַּחֲשֵׁכָה

כִּי שׁוֹדְדִים אוֹרְבִים בַּיַּעַר.

מוֹצֵא־הַהוֹן, רוֹעֵד, קָרָא:

“אֲבוֹי, אֲנַחְנוּ בְּצָרָה!”

אַךְ הַשֵּׁנִי הֵשִׁיב לוֹ: "סְלַח־נָא:

זֶה רַק אַתָּה – וְלֹא אֲנַחְנוּ!"

וְהוּא פָּרַשׁ מֵחֲבֵרוֹ.

וְהֶ“עָשִׁיר” הִצִּיל עוֹרוֹ

רַק בְּוִתּוּר עַל אוֹצָרוֹ.

*

נוֹהֵג אָנֹכִיּוּת בִּשְׂחוֹק אֵלָיו פוֹרְטוּנָה –

לוֹ אֵין בְּעֵת צָרָה אֶל מִי לִקְרוֹא: “עִזְרוּ־נָא!”

---

הַתֻּכִּי

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

תֻּכִּי אֶחָד נִמְלַט מִכְּלוּב

וְשָׁב לַיַּעַר הָאָהוּב.

וְשָׁם הִתְחִיל לִפְסוֹק – מַמָּש כְּמִן הַסֵּפֶר:

אֶת כָּל הַזַּמָּרִים עָשָׂה עָפָר וָאֵפֶר.

“זָמִיר” – טוֹעֵן הוּא – "מַאֲרִיךְ

וּבַמִּקְצָב – צָרִיךְ מַדְרִיךְ!

אַדְמוֹן – לָשִׁיר אֵינוֹ יוֹדֵעַ

וְלָעֵצוֹת אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

צִפֹּרֶת־הַפִּשְׁתָּה – אֵינָהּ חַסְרַת־כִּשְׁרוֹן;

אוּלַי, הָיָה יוֹצֵא דְבַר־מָה מִן הַצִּפֹּרֶת,

לוּ הִדְּרַכְתִּיהָ בְּבִקֹּרֶת

וְלִמַּדְתִּיהָ פֶּרֶק־רֹן".

הַכְּלָל, קוֹלוֹת־כֻּלָּם פְּסוּלִים לְדַיָּנֵנוּ.

אָכֵן, בְּכָל שָׁעָה שֶׁצִּפֳּרִים רִנֵּנוּ,

שִסְּעָן בְּלִי־הֶרֶף בִּשְׁרִיקָה

וְעַל כֻּלָּן כָּפָה שְׁתִיקָה.

נִלְאוּ מֵעֶלְבּוֹנוֹת כָּל זַמָּרֵי־הַיַּעַר

וּבָאוּ וְאָמְרוּ: "אַתָּה מַרְבֶּה בְּגַעַר

וּבְכָל אֶחָד רוֹאֶה תִּפְלָה:

וַדַּאי נֵחַנְתָּ קוֹל נִפְלָא!

הוֹאִילָה־נָא לָשִׁיר! נִלְמַד זִמְרָה מִפִּיךָ –

וְעֹצֶם־כִּשְׁרוֹנְךָ נוֹקִיר וְנַעֲרִיכָה!"

אָז הַתֻּכִּי הַמִּתְחַצֵּף

נָבוֹךְ וְסָח בְּקוֹל יָגֵעַ:

"אֵיטִיב לִשְׁרוֹק וּלְצַפְצֵף,

אוּלָם לָשִׁיר – אֵינִי יוֹדֵעַ".

---

מִגְדַּל־קְלָפִים

מאת

ז'אן־פייר קלארי דה פלוריאן

בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת – הוֹרִים וּשְׁנֵי בָּנִים –

חָיוּ יַחְדָּו בִּכְפָר חַיִּים שַׁאֲנַנִּים…

הַבְּכוֹר – חֲרוּץ, כְּבַד־רֹאשׁ – הָיָה קוֹרֵא בְּלִי־הֶרֶף

וְהַצָּעִיר יַלְדּוֹן שׁוֹבָב,

בִּלָּה זְמַנּוֹ בְּמִשְׂחָקָיו.

יָשְׁבָה־לָהּ יוֹם אֶחָד הַמִּשְׁפָּחָה בָּעֶרֶב…

הַבְּכוֹר כְּמִנְהָגוֹ, קָרָא דִּבְרֵי־יָמִים,

צָמֵא לִלְמֹוד קוֹרוֹת כָּל אֶרֶץ;

וְהַצָּעִיר אָדִישׁ לְעִנְיָנִים קְדוּמִים,

מִגְדַּל קְלָפִים בָּנָה בְּמֶרֶץ.

אָכֵן, לִשְׁמוֹר שִׁוּוּי־מִשְׁקָל

שֶׁל בֵּית־קְלָפִים, הַמָּט חִישׁ־קַל –

זוֹ מְשִׂימָה קָשֶׁה, וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁקַע בָּהּ…

פִתְאֹם, אַגַּב קְרִיאָה, שָׁאַל הַבְּכוֹר אֶת אַבָּא:

"מִקְצָת רָאשֵׁי צְבָאוֹת פּוֹלְשִׁים

קְרוּיִים בְּסֵפֶר זֶה “כּוֹבְשִׁים” –

וּמִקְצָתָם זוֹכִים לְתֹאַר

שֶׁל “מְיַסְּדֵי־הַמַּמְלָכוֹת”.

מַדּוּעַ? מָה הֶבְּדֵּל – בֵּין אֵלֶּה הַנֻּסְחוֹת?"

יָגֵעַ לְסַפֵּק אֶת סַקְרָנוּת־הַנֹּעַר,

שָׁקַע הָאָב בְּמַּחְשָׁבָה.

בְּעוֹד חִפֵּשׂ אֶת הַתְּשׁוּבָה,

סִיֵּם הָ“אַדְרִיכָל” מְלַאכְתּוֹ הַחֲשׁוּבָה.

“גָּמַרְתִּי!” – הִתְפָּרְצָה קְרִיאַת־שִׂמְחָה מִפִּיהוּ

רֹוגֵז עַל הַפְרָעָה, הָרַס בַּיָּד אָחִיּהוּ

פְּרִי טִרְחוֹתָיו הָאֲרֻכּוֹת –

וְהַיַּלְדּוֹן הֵחֵל לִבְכּוֹת.

“בְּנִי!” – סַח הָאָב לַבְּכוֹר: "הַמַּעֲנֶה לְפִיךָ

הוּא – דֻּגְמַתְכֶם הַפְּעוּטָה:

הַמְּיַסֵּד – הִנּוֹ אָחִיךָ,

וְהַכּוֹבֵשׁ – הִנְּךָ אַתָּה!"

---

אַרְנוֹ (1766–1834)

אַרְנוֹ (1766–1834)

---

הָעַרְמוֹן

מאת

סימון ארנו

"אֲבוֹי, לִמּוּד הוּא יֶגַע־מֹחַ!

וְכִי כְּדַאי עַל־כָּךְ לִטְרוֹחַ?" –

טָעַן חָנִיךְ בִּלְתִּי־חָרוּץ,

שֶׁעִם מוֹרוֹ טִיֵּל בַּחוּץ.

וּמָה הֵשִׁיב מוֹרוֹ? לֹא־כְלוּם. הוֹלְכִים הֵם הָלְאֶה.

בַּדֶּרֶךְ, עַל אֶחָד מִן הָעֵצִים,

מַבְחִין הַנַּעֲרוֹן בִּפְרִי תָּלוּי מִלְמַעְלָה –

אֱגוֹז סָגוּר וּכְסוּי קוֹצִים.

מִיָּד לַפְּרִי יָדוֹ נִשְׁלַחַת.

“בְּנִי, אַל תִּגַּע בַּפְּרִי!” – קְרָא מוֹרוֹ בְּפַחַד.

– “מַדּוּעַ?” – "כִּי תַּכְאִיב קְלִפָּה דוֹקֶרֶת זֹאת

אֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַפְּזִיזוֹת!

– “אַךְ בְּתוֹכָהּ גָּנוּז פְּרִי־מֶגֶד!”

– "וְכִי יַד־אִישׁ אוֹתוֹ מַשֶּׂגֶת

בְּלִי מַדְקֵרוֹת וּבְלִי פְּגָעִים?"

– "וּמַה בְּכָךְ? זֶה פַּחַד־הֶבֶל:

כְּדַאי, מוֹרִי, קֻרְטוֹב שֶׁל סֵבֶל

לְמַעַן פְּרִי כָּל־כָּךְ טָעִים!"

– "כֵּן, בְּנִי – אוּלָם מִכָּךְ נוֹבַעַת

גַּם מַסְקָנָה עַל עֵץ־הַדַּעַת:

הֵן גַּם קוֹצָיו שֶׁל הַלִּמּוּד

צוֹפְנִים בִּפְנִים עַרְמוֹן חָמוּד!"

---

שַׁרְל מַרֶל (1827–1904)

שַׁרְל מַרֶל (1827–1904)

---

זַ'ן וּפִינוֹ

מאת

חנניה ריכמן

פִינוֹ וְזַ’ן, קְטַנִּים זְרִיזִים,

חִפְּשׂוּ בַּיַּעַר אֱגוֹזִים.

“אֱגוֹז!” – קָרָא פִינוֹ בְּעֹז;

וְזַ’ן – תָּפַס אֶת הָאֱגוֹז.

“הַנַּח בִּן־רֶגַע – הוּא שֶׁלִּי!”

– “שֶׁלְּךָ? מַדּוּעַ? הוּא שְׁלָלִי!”

– “הֵן לְפָנֶיךָ רְאִיתִיו!”

– “אַךְ לְפָנֶיךָ הֵרַמְתִּיו!”

מִן הַפֻּלְמוֹס “שֶׁלִּי – שֶׁלְּךָ”

פָּרְצָה תִּגְרָה כַּהֲלָכָה.

פִּתְאֹם נִרְאָה בִּשְׂדֵה־הַקְּרָב

רוֹעֵה־הַכְּפָר – הוּא זַ’ק הַסָּב.

“הוֹ סַבָּא זַ’ק, הֱיֶה דַיָּן!”

שָׁמַע הַסָּב אֶת הָעִנְיָן,

שָׁקַל פְּרָטָיו בְּמַחְשָׁבָה,

נָטַל אֱגוֹז־הַמְּרִיבָה,

פִּצַּח אוֹתוֹ לַחֲצָאִין –

וּבִמְנוּחָה הוֹצִיא פְּסַק־דִּין:

"חֲצִי־קְלִפָּה לְכָל נִשְׁפָּט –

וְלִי הַתּוֹךְ כִּשְׂכַר־מִשְׁפָּט!

לִמְדוּ־נָא לֶקַח, זוּג חָבִיב:

שָׁלָל עָתִיד חַלְּקוּ בְּלִי רִיב!"

---

כ. פ. גֶלֶרְט (1715–1769)

כ. פ. גֶלֶרְט (1715–1769)

---

הַצַּיָּר

מאת

כריסטיאן פורכטגוט גלרט

הָיֹה הָיָה צַיָּר פִּקֵּחַ בְּיָוָן,

שֶׁלֹּא יָצַר לְמַעַן רֶוַח –

אֶלָּא שָׁחַר תְּהִלָּה וָשֶׁבַח.

אֵי־פַעַם דְּמוּת שֶׁל מַרְס צִיֵּר אוֹתוֹ אָמָּן.

לְפִי בַּקָּשָׁתוֹ, חִוָּה עָלֶיהָ דַעַת

חֲכַם־בִּקֹרֶת, אִישׁ גְּלוּי־לֵב:

“אֶת הַתְּמוּנָה” – אָמַר – "אֵינֶנִּי מְחַבֵּב:

הָאָמָּנוּת הַמֻּשְׁקַּעַת

בְּצִיּוּרְךָ הַמְּסֻגְנָן –

יוֹתֵר מִדַּי מְצֻעֲצַעַת,

יוֹתֵר מִדַּי בּוֹלֶטֶת כָּאן!"

אַךְ הַצַּיָּר מִיָּד הֵטִּיחַ

דְּבָרִים כְּנֶגֶד דַּעְתּוֹ;

אִישׁ־הַבִּקֹּרֶת לֹא הִצְלִיחַ

לְשַׁכְנְעֹו בְּצִדְקָתוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס לַחֶדֶר

טַרְזָן צָעִיר: "הוֹ, אֵיזֶה הֶדֶר!

אֵלִים! צִיּוּר כָּל־כָּךְ מֻשְׁלָם

עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם!

רְאוּ כָּל רֶגֶל, כָּל צִפֹּרֶן!

עֹז־גּוּף כָּזֶה לְשׁוּם גִּבּוֹר אֵין!

מַרְס – חַי מַמָּשׁ! וּרְאוּ הוֹדָהּ

שֶׁל קַסְדָּתוֹ, קַסְדַּת־פְּלָדָה!.."

בּוֹשׁ מִן הַהֶבֶל הַפַּתֶּטִי,

סַח צַיָרֵנוּ לַמֵּבִין:

“שֻׁכְנַעְתִּי! כֵּן, עִמְּךָ הַדִּין!”

וְכַאֲשֶׁר יָצָא הַפֶּתִי,

תָּפַס מִכְחוֹל – וּבְרֹב חֵמָה

מָחַק אֶת אֵל הַמִּלְחָמָה.

★

סִמָּן לֹא טוֹב הוּא אִם פָּסַל

יְצִירָתְךָ מֵבִין פִּקֵּחַ;

אַךְ אִם טִפֵּשׁ אוֹתָהּ שִׁבֵּחַ,

מוּטָב לִמְחוֹק אוֹתָהּ בִּכְלָל.

---

הַקּוּקִיָּה

מאת

כריסטיאן פורכטגוט גלרט

הַקּוּקִיָּה פָּגְשָׁה זַרְזִיר,

שֶׁבָּא לַיַּעַר מִן הָעִיר.

“אֱמוֹר נָא” – שָׁאֲלָה – מַה מְדַבְּרִים בַּשַּׁעַר

אַנְשֵׁי הָעִיר הַזֹּאת עַל זַמָּרֵי הַיַּעַר?

מַהִי דַּעְתָּם עַל הַזָּמִיר?"

– “מַעֲרִיצָיו – כָּל בְּנֵי הָעִיר!”

– וּמַה בְּאָזְנֵיהֶם הָעֶפְרוֹנִי, הַטֶּרֶד?

– אָכֵן שֻׁבְּחוּ גַּם הֵם בְּפִי אַנְשֵׁי־הַקֶּרֶת".

– "כָּעֵת יָכוֹל אַתָּה, אוּלַי,

לוֹמַר לִי, מַה דַּעְתָּם עָלַי?"

– "דַּעְתָּם עָלַיִךְ לֹא אַכִּירָה:

אוֹתָךְ שׁוּם נֵפֶשׁ לֹא הִזְכִּירָה".

– "אוֹי לִכְפוּיי־טוֹבָה! וּבְכֵן, בָּהֶם אֶקּוֹם –

וְעַל עַצְמִי בִּלְבַד אַכְרִיז בְּכָל מָקוֹם!"

---

ל. ה. נִיקוֹלַאי (1737–1820)

ל. ה. נִיקוֹלַאי (1737–1820)

---

הַגְּבִינָה

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

שְׁתֵי חֲתוּלוֹת־חָצֵר מָצְאוּ שָׁלָל נִכְבָּד:

חֲרִיץ גְּבִינַת־עִזִּים בַּעֲטִיפָה שֶׁל בַּד.

כְּרֹב גִּילָן עַל שְׁלַל־הַחֶמֶד –

גָּדַל רִיבָן שֶׁל בְּנוֹת־הַצֶּמֶד.

הַמִּתְחַלְּקוֹת צוֹוְחוֹת בְּקוֹל:

“זֵדָה! חָטַפְתְּ כִּמְעַט הַכֹּל!”

– הוֹ, שַׁקְרָנִית! הֲרֵי כִּשְׁלֹשֶׁת

רִבְעֵי חֶלְקִי תָּפַסְתְּ בְּלִי בֹּשֶׁת!"

אַחַר קְטָטָה, הֻסְכַּם סוֹף־סוֹף

לִקְרוֹא דַיָּן – שְׁכֵנָן הַקּוֹף.

מֵאֲדוֹנָיו, שׁוֹפֵט הַקֶּרֶת,

תּוֹרַת־שִׁפּוּט גַּם לוֹ מֻכֶּרֶת –

וְהוּא יוֹצִיא מִשְׁפַּט־אֱמֶת!

עוֹטֶה גְלִימַת רַבּוֹ, מוֹפִיעַ הַ“שּׁוֹפֵט”.

“דִּינִי” – אוֹמֵר הַקּוֹף – "קָצָר הוּא בְּהֶחְלֵט:

הִנֵּה סַכִּין, הִנֵּה מֹאזְנַיִם!

וּבְכֵן, נַבִּיט בְּשֵׁשׁ עֵינַיִם!

הָאֵין לְשׁוֹן־מֹאזְנַי נוֹטָה לְצַד יָמִין?"

– “נָכוֹן!” – “לְשֵׁם אִזּוּן, נַפְעִיל אֶת הַסַּכִּין!”

חוֹתֵך אֶת הַגְּבִינָה בַּצַּד הַיְמָנִי הוּא –

וְחִישׁ אֶת הַפְּרוּסָה תּוֹחֵב יָשָׁר אֶל פִּיהוּ.

"וּבְכֵן, נוֹסִיף לִשְׁקוֹל! עַתָּה יָרְדָה כַּף־שְׂמֹאל.

צָרִיךְ, אֵפוֹא, כָּעֵת מִמֶּנָה קְצָת לִטּוֹל!"

וְהַשּׁוֹפֵט מַמְשִׁיךְ בַּמְּלֶאכֶת

בְּמֶרֶץ רַב – וְכָךְ הוֹלֶכֶת

וּ“מִתְאַזֶּנֶת” הַגְּבִינָה

גַּם מִשְּׂמֹאלָהּ, גַּם מִימִינָהּ.

עוֹד רְחוֹקָה, אָמְנָם, מִקֵּץ הִיא –

אַךְ נִזְלְלָה כְּבָר עַד הַחֵצִי.

– "דַּי! כְּבָר אֲנַחְנוּ מְרֻצּוֹת! –

הַחֲתוּלוֹת בּוֹ מְאִיצוֹת:

"שׁוּב אַל תִּטְרַח: הֶפְרֵשׁ קַל־עֵרֶךְ

אֵינוֹ שָׁוֶה בְּטֹרַח־פֶּרֶךְ!

– “לֹא, גְּבִירוֹתַי!” – אוֹמֵר הַקּוֹף:

"יֻשְׁלַם הַצֶּדֶק עַד הַסּוֹף!

לְפִי טִבְעִי, דַּיְקָן הִנֵּנִי –

וּמַצְפּוּנִי, אֵפוֹא, נוֹקְפֵנִי

כְּשֶׁלְּצַד אֶחָד נִגְרָם

אַף נֵזֶק קַל, הֶפְסֵד שֶׁל גְּרַם".

וְהַשּׁוֹפֵט שׁוֹקֵד עַל צֶדֶק לְלֹא רֶתַע.

“הִצְלַחְתִּי סוֹף־כָּל־סוֹף!” – מוֹדִיעַ הוּא לְפֶתַע:

שְׁתֵּי הַכַּפּוֹת מְאֻזָּנוֹת.

וּבְכֵן, הַגְרֵלְנָה הַמָּנוֹת!"

– “אֵין צֹרֶךְ לְהַגְרִיל! שׁוּב לֹא נַקְפִּיד עַל קֹרֶט!”

וּשְׁתֵּי הַחֲתוּלוֹת עָטוֹת עַל הַשִּׁיֹּרֶת.

– “סְלִיחָה, גְּבָרוֹת!” – אוֹמֵר הַקּוֹף –

"עוֹד לֹא הִגַּעְנוּ אֶל הַסּוֹף.

הֵן גַּם זְכוּתִי פֹּה מִצְטָרֶפֶת.

מִי יְשַׁלֵּם לִי שְׂכַר הַשֶּׁפֶט?

כַּמָּה נוֹתָר פֹּה? שְׁלִישׁ? וּבְכֵן, אוֹתוֹ, כַּדָת,

אֶטּוֹל כִּשְׂכַר־טִרְחָה וְהוֹצָאוֹת־מִשְׁפָּט".

★

כָּזוֹ בְּעֵרֶךְ, פְּרוֹצֶדוּרָה

בְּבָתֵּי־דִּין רַבִּים נָשׁוּרָה.

---

מִשְׁאֲלוֹת הַחֲמוֹר

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

חֲמוֹר צָעִיר, מוֹבִיל מִטְעָן,

עָבַד בְּמֶשֶׁק שֶׁל גַּנָּן.

הָיָה אָבִיב. בַּגַּן – עוֹנַת־פְּרִיחָה הֵחֵלָּה,

וַעֲצִיצֵי־פְּרָחִים הוּכְנוּ שֵׁם לְמַכְבִּיר.

יוֹם־יוֹם אוֹתוֹ חֲמוֹר נָשָׂא כְּלֵי־חֶרֶס אֵלֶּה

מְלֵאֵי־הָאֲדָמָה לַחֲנֻיּוֹת בָּעִיר.

"הוֹ, אֵיזֶה עֹל! הוֹ, אֵיזֶה פֶּרֶךְ!

אֵיכָה אֹהַב אָבִיב אוֹ פֶּרַח?

בֹּוא, קַיִץ, חִישׁ!" – חִנֵּן קוֹלוֹ.

הַקַּיִץ בָּא. הַנֹּפֶשׁ – לֹא.

כָּעֵת מוֹבִיל הוּא כְּרוּב, עֲלֵי־סַלַט וָלֶפֶת…

הַחֹם כָּבֵד מִנְּשׂוֹא: חַמָּה מַמָּשׁ שׂוֹרֶפֶת.

הוּא מְקַוֶּה: הַסְּתָו יָבִיא פּוּגָה נִכְסֶפֶת.

בָּא סְתָו. "עִבְדוּ מַהֵר, קוֹטְפַי הֶחָרוּצִים! –

קוֹרֵא אֲדוֹן־הַגַּן: "גְּדוּשִׁים הֵם הָעֵצִים.

כָּעֵת מִיּוֹם לְיוֹם נַגְבּירָה

אֶת מִשְׁלוֹחֵי הַפְּרִי הֵעִירָה!"

"עִנּוּי חָדָשׁ! אוּלָם – בַּחֹרֶף הַצְּפוֹנִי

שׁוּב אֵין לָאֲדָמָה שׁוּם פְּרִי לְמִטְעָנִי!

הוֹי, בּוֹא, הַחֹרֶף, חִישׁ – אָנוּחַ גַּם אֲנִי!"

בָּא חֹרֶף. הַגַּנָּן פּוֹקֵד: "כָּעֵת יוּבָא־נָא

יוֹם־יוֹם מִטְעַן־זְבָלִים עַל הַחֲמוֹר הַגַּנָּה!"

שׁוֹמֵעַ הַחֲמוֹר – וּזְעָקָה בְּפִיו: “הוֹי, שׁוּבָה, שׁוּבָה הָאָבִיב!”

★

כָּךְ גַּם כָּל יֶלֶד שֶׁבַּחֶלֶד

רוֹצֶה לִהְיוֹת לְנַעַר חִישׁ;

וְנַעַר – אָץ לִהְיוֹת לְאִישׁ;

אַךְ נֶפֶשׁ סָב הָיְתָה צוֹהֶלֶת

לוֹ נִתְחַדֵּשׁ לוֹ גִּיל־הַיֶּלֶד.

---

הָעֲנָק וְהַגַּמָּד

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

עֲנָק נָשָׂא עַל הַכְּתֵפַיִם

גַּמָּד פָּעוּט – וְזֶה שָׁאַל:

"הַאִם רוֹאֶה אַתָּה מִגְדָּל,

הַמִּזְדַּקֵּר כְּלַפֵּי שָׁמַיִם

שָׁם, בַּשָּׂדֶה הַמְרֻחָק?"

– “לֹא” – הֶחֱזִיר לו הָעֲנָק.

בְּגַאֲוָה מֵאַיִן כָּמוֹהָ

חוֹשֵׁב אוֹתוֹ הַגַּמָּדוֹן:

"אַרְחִיק רְאוֹת מִמְּךָ, אָדוֹן,

כּי אָנֹכִי – יוֹתֵר גָּבוֹהַּ!"

★

כָּךְ אָנוּ, רְכוּבִים עַל כֶּתֶף קַדְמוֹנִים,

חוֹשְׁבִים שֶׁכְּנֶגְדָּם הֲרֵינוּ גְאוֹנִים.

---

הַכּוֹכָבִים

מאת

לודוויג היינריך פון ניקולאי

בֵּין כּוֹכָבִים – פֻּלְמוֹס וָרִיב:

לְמִי יִתְרוֹן שֶׁל אוֹר וָזִיו?

גַּלְגַּל־חַמָּה עָלָה עִם שַׁחַר –

וְלַוִּכּוּחַ אֵין עוֹד שַׁחַר.

---

אַרְתּוּר שׁוֹפֶּנְהַאוּאֶר (1788–1860)

אַרְתּוּר שׁוֹפֶּנְהַאוּאֶר (1788–1860)

---

אֶבֶן־בֹּחַן (מָשָׁל)

מאת

ארתור שופנהאואר

זָהָב בְּאֶבֶן־שְׁחוֹר שֻׁפְשַׁף בְּרֹב יָגִיעַ;

אוּלָם שׁוּם קַו צָהֹב עָלֶיהָ לֹא הוֹפִיעַ.

“הוֹ, אֵין זֶה זְהַב־אֱמֶת!” – פָּסְקוּ עוֹשֵׂי הַמְּלֶאכֶת

וְהִשְׁלִיכוּהוּ חִישׁ לַעֲרֵמַת־מַתֶּכֶת.

בְּרַם אַחַר־כָּךְ נִגְלָה כִּי חֵרֶף שְׁחוֹר־הַצֶּבַע –

לֹא אֶבֶן־בֹּחַן כְּלָל הָיְתָה זוֹ לְפִי טֶבַע.

יְקַר אוֹתוֹ זָהָב חָזַר וְהִתְבַּלֵּט:

רַק אֶבֶן אֲמִתִּית בּוֹחֶנֶת זְהַב־אֱמֶת

---

ג’וֹן סַאכְּס (1816–1887)

ג’וֹן סַאכְּס (1816–1887)

---

הָעִוְרִים וְהַפִּיל (מָשָׁל הֹדִי)

מאת

ג'ון גודפרי סאקס

שִׁשָּׂה בְּנֵי־הֹדּוּ, שֶׁחָשְׁקוּ

לִלְמֹד וּלְהַשְׂכִּיל,

הָלְכוּ בְּיַחַד יוֹם אֶחָד

לִרְאוֹת, מָה דְּמוּת לַפִּיל.

(אַף כִּי הָיוּ כֻּלָּם עִוְּרִים

וְלֹא רָאוּ כָּלִיל).

בִּקְרוֹב רִאשׁוֹן אֶל הָעֲנָק,

נִתְקַל בְּצַד כַּבִּיר;

קָשֶׁה, מֻצָק הָיָה הַצָּד –

מִשֵּׁשׁ הוּא וְהֵעִיר:

"מוּזָר מְאֹד, אַךְ זוֹ עֻבְדָּה:

הַפִּיל דּוֹמֶה לְקִיר!"

שֵׁנִי מִשֵּׁשׁ אֶת חָט־הַפִּיל

וְסָח בְּתִמָּהוֹן:

"כֻּלּוֹ עָגֹל, חָלָק וָחַד!

זֹאת חַשְׁתִּי אֶל־נָכוֹן.

וּבְכֵן, אוֹתוֹ יְצוּר־פְּלָאִים –

דּוֹמֶה הוּא לְכִידוֹן!"

אָז הַשְּׁלִישִׁי נִגַּשׁ לַפִּיל,

מִשֵּׁשׁ בַּיָּד וְחָשׁ

פִּתּוּל הַחֶדֶק הַגָּמִישׁ –

וּבִתְמִיהָה לָחַשׁ:

"עַכְשָׁו נְהִיר לִי טִיב הַפִּיל:

דּוֹמֶה הוּא לְנָחָשׁ!"

גַּם הָרְבִיעִי בְּמִשּׁוּשׁוֹ

אֶת הַחַיָּה בָּחַן;

נִתְקַל בַּבֶּרֶךְ וְאָמַר:

"לָמֵד אֲנִי מִכָּאן,

לְמַה דוֹמֶה מִבְנֵה הַפִּיל:

דּוֹמֶה הוּא לְאִילָן!

אֲזַי נָגַע הַחֲמִישִׁי

בָּאֹזֶן בִּלְטִיפָה –

וְסָח: "אָכֵן מַסְקָנָתִי

בְּרוּרָה וְתַקִּיפָה!

גַּם לָעִוֵּר גָּלוּי: לַפִּיל

צוּרָה שֶׁל מְנִיפָה!"

וְאִישׁ־הַחֵקֶר הַשִּׁשִּׁי

תָּפַס אֶת הַזָּנָב.

מִיָּד הִסִּיק מַסְקָנָתוֹ

לְפִי מִשּׁוּשׁ יָדָיו:

"עַתָּה נוֹכַחְתִּי כִּי הַפִּיל

דּוֹמֶה לְחֶבֶל עָב!"

בֵּין הַשִּׁשָּׁה פָּרַץ פֻּלְמוֹס

עַד שֶׁנִּצְרַד קוֹלָם.

כָּל אִישׁ טָעַן כִּי עַל הַפִּיל –

רַק לוֹ מֻשָּׂג מֻשְׁלָם.

אַךְ, אִם בִּפְרָט צָדַק כָּל אִישׁ,

בַּכְּלָל טָעוּ כֻּלָּם!

מוּסַר הַשְׂכֵּל:

כֵּן הַפֻּלְמוֹס בֵּין אֱמוּנוֹת

שֶׁכֹּה רַבּוֹת שְׁמַעְתִּיו:

כָּל אִישׁ טוֹעֵן טַעֲנָתוֹ

מִבְּלִי הָבִין אָחִיו –

וְעַל הַפִּיל שֶׁלֹּא רָאוּ

אֵינָם פּוֹסְקִים לָרִיב!

---

מֵאוֹצַר הַמָּשָׁל הָרוּסִי שְׁלִפְנֵי קְרִילוֹב

מֵאוֹצַר הַמָּשָׁל הָרוּסִי שְׁלִפְנֵי קְרִילוֹב

---

מ. לוֹמוֹנֹוסוֹב (1711–1765)

מ. לוֹמוֹנֹוסוֹב (1711–1765)

---

הָאָרֶץ וְהַשֶּׁמֶשׁ

מאת

מיכאיל לומונוסוב

אָדוֹן אֶחָד עָרַךְ מִשְׁתֶּה לְמֻזְמָנִים

וְתוֹךְ שִׂיחָה פָּרַץ פֻּלְמוֹס בֵּין שְׁנֵי תּוֹכְנִים.

זֶה סָח כִּי הַחַמָּה סוֹבֶבֶת אֶת הָאָרֶץ

וְזֶה – כִּי סְבִיב חַמָּה כַּדּוּר־הָאֲדָמָה רָץ.

“קוֹפֶּרְנִיק” וְ“תַלְמַי” – גָּדַל בֵּינָם הָרִיב;

הִקְשִׁיב לוֹ הַטַּבָּח – וּצְחוֹק רִחֵף עַל פִּיו.

נָזַף בּוֹ אֲדוֹנָיו: "מָה לַעַג זֶה מַבִּיעַ?

כְּלוּם נְהִירִים לְךָ שְׁבִילָיו שֶׁל הָרָקִיעַ?"

הֵשִׁיב הָאִישׁ: "צוֹדֵק קוֹפֶּרְנִיק, בְּלִי סָפֵק.

גַּם בְּלִי מַסָּע אַל־עַל, אֵדַע כִּי הוּא צוֹדֵק:

מֵי־זֶה רָאָה טַבָּח חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם,

שֶׁסְּבִיב קְדֵרַת־צָלִי יָסֹב אֶת הַכִּירַיִם?"

---

ו. טְרֶדְיַקוֹבְסְקִי (1703–1769)

ו. טְרֶדְיַקוֹבְסְקִי (1703–1769)

---

זְקֵנָה חוֹלַת־עֵינַיִם (עַל פִּי אֶזוֹפּוֹס)

מאת

וסילי טרדיאקובסקי

אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת חָדְלָה לִרְאוֹת יָפֶה;

לָכֵן, לְשֵׁם טִפּוּל, הִזְמִינָה לָהּ רוֹפֵא:

יָבוֹא־נָא אֶל בֵּיתָהּ, יַקְדִּישׁ לָהּ זְמַן כַּצֹּרֶךְ –

וְהִיא, מִבְּלִי קַמֵּץ, תִּפְסוֹק לוֹ שְׂכַר־הַטֹּרַח.

מָרַח אוֹתוֹ רוֹפֵא עֵינֶיהָ בְּמִשְׁחָה –

וְהַחוֹלָה צֻוְּתָה לִשְׁכַּב בַּחֲשֵׁכָה.

יוֹם־יוֹם, אַחַר טִפּוּל, יָרַד עָלֶיהָ חשֶׁךְ –

וְהָרוֹפֵא נִצְּלוֹ… לְשֵׁם סְחִיבָה וּמֹשֶׁךְ:

תָּמִיד לִפְנֵי צֵאתוֹ, צְרוֹרוֹ הָיָה נִמְלָא

מִכָּל הַבָּא בַּיָּד: כְּלֵי־כֶּסֶף, בַּד, שִׂמְלָה…

לִבָּהּ הִרְגִּישׁ בַּשֹּׁד. וְכַאֲשֶׁר הֶחְלִימָה,

הִבְחִינָה, מָה עוֹלֵל הַזֵּד בַּבַּיִת פְּנִימָה:

בֵּיתָהּ, לִפְנֵי חָלְיָהּ, הָיָה מָלֵא כָּל טוּב;

עַתָּה, עִם הֵרָפְאָהּ – שָׁמֵם הוּא וְעָלוּב.

בֵּינְתַיִם בָּא רוֹפְאָהּ: "וּבְכֵן, גָּבִרְתִּי, שַׁלְּמִי־נָא:

עָשִׂיתִי כְּמֵיטַב חָכְמַת הַמֶּדִיצִינָה.

הִצְלִיחַ הָרִפּוּי: כָּל אִישׁ וְאִישׁ יָעִיד

כִּי רְאוּתֵךְ עַתָּה – טוֹבָה הִיא מִתָּמִיד".

– “לֹא אֲשַׁלֵּם פְּרוּטָה!” – בְּרֹגֶז הִיא הֵטִיחָה:

"מַצַּב עֵינַי הוּרַע – וְזֹאת מִיָּד אוֹכִיחָה:

בְּטֶרֶם טִפּוּלְךָ – עֵינַי הָיוּ רוֹאוֹת

בְּכָל פִּנּוֹת־בֵּיתִי כְּבֻדָּה רַבָּה מְאֹד

וְאִלּוּ אַחֲרָיו – אֲבוֹי לִי: שׁוּב מִמֶּנָּה

אֲפִלּוּ עֲשִׂירִית עֵינַי לֹא תֶּחֱזֶינָה!"

---

א. סוּמַרוֹקוֹב (1718–1777)

א. סוּמַרוֹקוֹב (1718–1777)

---

הָאַרְנָב

מאת

אלכסנדר סומארוקוב

חַיָּה אַחַת – מִתּוֹךְ מִשְׁגֶּה מִקְרִי –

פָּגְעָה בְּקֶרֶן בָּאֲרִי.

תַּגְמוּל אוֹתוֹ שַׁלִּיט הָיָה מָהִיר כְּסַעַר:

הֻטְּלָה עַל כָּל יְצוּר מַקְרִין

חוֹבַת גָּלוּת. מֻנָּה בֵּית־דִּין

לְיַד לִשְׁכַּת מִנְהַל־הַיַּעַר.

עָלָיו לִבְדּוֹק

כָּל רֹאשׁ כַּחֹק –

וְלַעֲנֹושׁ בְּכָל הַחֹמֶר:

כָּל קַרְנוּנִי חַיָּב בְּלִי אֹמֶר

לִגְלוֹת לָעַד בְּשֶׁל קַרְנָיו!

מִיָּד אֵימַת גֵּרוּשׁ נָפְלָה עַל הָאַרְנָב.

אָכֵן, אֶפְשָׁר לִשְׁאוֹל: מַדּוּעַ?

הֲרֵי הַגְּזָר עָלָיו לֹא חָל:

לוֹ אֵין קַרְנַיִם, כְּיָדוּעַ!

אַךְ הוּא בּוֹרֵחַ – וַחֲסָל.

“תָּמִיד” – הוּא מְהַרְהֵר – בְּלִשְׁכָּאוֹת כָּאֵלּוּ

הַלַּבְלָרִים הֵם אַכְזָרִים –

וְהָעִקָּר: נוֹכְלִים גְּמוּרִים!

מָה אֶעֱשֶׂה, אִם יִתְנַכֵּלוּ

בְּשֵׁם “קַרְנַיִם” לְזַכּוֹת

אֶת שְׁתֵּי אָזְנַי הָאֲרֻכּוֹת?

אַף אִם אֶצְדַּק בַּדִּין וְלֹא אִדּוֹן לְשֵׁבֶט –

הֵן תַּעַכְרֵנִי הַסַּחֶבֶת –

כִּי אוֹי לַחַי אֲשֶׁר יִשְׁקַע

בַּיָּם־הַנְּיָר שֶׁבַּלִּשְׁכָּה!"

---

מ. חֶרַסְקוֹב (1733–1807)

מ. חֶרַסְקוֹב (1733–1807)

---

חוֹטֵב־עֵצִים

מאת

מיכאיל חראסקוב

אַל תְּקַוֶּה לַשָּׁוְא, נִתְפָּס לְחֵשֶׁק־פֶּתַע,

שֶׁתִּצְטַיֵּן בִּתְחוּם, שֶׁבּוֹ לֹא הִתְמַחֵיתָ!

בְּגֶדֶר כָּשְׁרְךָ פְּעַל־נָא, יְדִידִי:

עִסּוּק חָטוּף בַּכֹּל – רַק יְגִיעָה בִּכְדִי.

★

בֶּן־כְּפָר חָטַב עֵצִים בַּיַּעַר.

לִמְלֶאכֶת זוֹ מֻכְשָׁר גַּם בָּעַר.

גַּרְזֶן וּמֶרֶץ טוֹב

בָּאֶצְבָּעוֹת הָעֶשֶׂר –

דַּיָּם בִּשְׁבִיל לַחְטוֹב;

אֵין צֹרֶךְ בִּפְּרוֹפֶסּוֹר.

אַךְ מִשּׁוּם־מָה פִתְאֹם דִּמָּה אוֹתוֹ בֶּן־כְּפָר

כִּי חָרַשׁ־עֵץ הוּא וְנַגָּר.

גֵּאֶה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, הִפִּיל בְּיַעַר אֹרֶן

עָבֶה מְאֹד, יָשָׁר כְּתֹרֶן,

חָתַךְ גִּזְעוֹ, קִצֵּץ בַּדָּיו –

וּכְבָר בּוּל־עֵץ לוֹ בְּיָדָיו

גַּם תָּכְנִיתוֹ הִיא כְּבָר מוּכֶנֶת:

הוּא יַעַשׂ שֹׁקֶת מְצֻיֶּנֶת!

וְהוּא נוֹקֵר, חוֹרֵר, מַתְקִין שְׁקַעֲרוּרָה –

אַךְ אֵיזוֹ שֹׁקֶת אֲרוּרָה:

לָהּ, נְקוּבָה וַחֲרוּרָה,

אֵין שׁוּם צוּרָה! שַׁעֲרוּרָה!

שׁוּב בְּמַכּוֹת גַּרְזֶן כֻּלָּהּ מְקֻעֲקַעַת –

וְסוֹף הָעֵסֶק – בִּישׁ: הַשֹּׁקֶת מִתְבַּקַּעַת.

רַעְיוֹן חָדָשׁ בּוֹ מְנַצְנֵץ:

יֵשׁ לְקַדֵּר קְדֵרָה־שֶׁל־עֵץ!

הוּא אָץ, מֵזִּיעַ, מִתְאַמֵּץ,

אַךְ שׁוּב – כֵּלָיו לוֹ לְרוֹעֵץ;

בּוֹגֵד בּוֹ הַגַּרְזֶן, מוֹעֶלֶת הַמִּפְסֶלֶת –

וְהַקְּדֵרָה, אֲבוֹי, פְּגוּמָה וּמְקֻלְקֶלֶת.

אוּלַי, אִם רַע מַזַּל קְדֵרָה,

מַזָּל כַּף־אֹכֶל לֹא יֵרַע?

גַּם הִיא תִּהְיֶה לוֹ לְתוֹעֶלֶת:

יִגְמַע בָּהּ חֲמִיצָה וְגַם יֹאכַל דַּיְסָה!

וְדַעַת הָ“אֻמָּן” חָזְרָה וְנִתְפַּיְסָה.

וּמֶה הָיָה הַסּוֹף? אָכֵן, בְּרֹב יָגִיעַ

אוֹתוֹ חָרָשׁ דָּגוּל אֶל מַשֶּׁהוּ הִגִּיעַ:

אֶת כַּף־הָעֵץ, אָמְנָם, קִלְקֵל –

אַךְ, בִּמְקוֹמָהּ, עָשָׂה… מַקֵּל.

---

י. חֶמְנִיצֶר (1745–1784)

י. חֶמְנִיצֶר (1745–1784)

---

מֶטָפִיסִיקָן

מאת

איוואן חמניצר

נוֹדַע לָאָב עָשִׁיר כִּי “חוּג־חֶבְרָה מֻבְחָר”

שׁוֹלֵחַ אֶת בָּנָיו לִלְמוֹד – אֶל הַנֵּכָר.

מִי שֶׁחוֹזֵר אֶל הַמּוֹלֶדֶת

מִן הַמְּדִינוֹת הַנָּכְרִיּוֹת –

נִכְבָּד מְאֹד עַל הַבְּרִיּוֹת:

רוֹאִים בּוֹ אִישִׁיּוּת מֻשְׁלֶמֶת־מְלֻמֶּדֶת.

וּבְכֵן, שָׁלַח גַּם בְּנוֹ לְאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

לָמַד הַבֵּן – וְשָׁב… טִפֵּשׁ מִשֶּהָיָה.

נָפַל שָׁם הַצָּעִיר לִידֵי מוֹרֵי־הַשֶּׁקֶר,

אַנְשֵׁי חָכְמָה־לַבַּטָּלָה,

שֶׁתַּחַת דַּעַת מוֹעִילָה,

דָּרְשׁוּ בְּלִי־הֶרֶף בַּמֻּפְלָא

וּבִלְבְּלוּ מֹחוֹת בְּפִלְפּוּלִים שֶׁל “חֵקֶר”.

עַד אָז אוֹתוֹ בָּחוּר הֶדְיוֹט

הוֹצִיא מִפִּיהוּ סְתָם שְׁטֻיּוֹת;

מֵאָז – שְׁטֻיּוֹת “לַמְדָּנִיּוֹת”.

אֶת פִּטְפּוּטָיו לֹא בָּן לֹא כְּסִיל וְלֹא פִּקֵּחַ –

ןמן הַפַּטְפְּטָן כָּל אִישׁ הָיָה בּוֹרֵחַ.

הוֹלֵךְ הוּא יוֹם אֶחָד, תָּפוּס בְּחֵקֶר־יֶתֶר

הוֹפֵךְ בַּמֻּפְלָאוֹת וְעִנְיְנֵי־הַסֵּתֶר

כְּדֵי לְהַעֲלוֹת

“עִלַּת־כָּל־הָעִלּוֹת”;

וּבְעוֹד מַחֲשַׁבְתּוֹ בִּשְׁמֵי־מָרוֹם פּוֹרַחַת,

מָעַד הוּא וְנָפַל – וְנִתְגַּלְגֵּל לְפַחַת.

לְמַזָּלוֹ אָבִיו רָאָה בַּתַּקָּלָה

וְרָץ לְהִצְטַיֵּד בְּחֶבֶל־הַצָּלָה.

וּבֵינָתַיִם גַּם בַּבּוֹר

הוֹסִיף חוֹקְרֵנוּ לַחֲקֹור.

כָּאן לְעִנְיָן חָדָשׁ סַקְרָנוּתוֹ נֵעוֹרָה:

כֵּיצַד הִתְרַחֲשָׁה נְפִילָתוֹ הַבּוֹרָה?

מָה סִבָּתָהּ? אוּלַי גְּרָמָהּ

הֵד רְעִידַת הָאֲדָמָה

וְלַחַץ שֶׁל אֲוִיר גָּבוֹהַּ עַד פִּי כַּמָּה…

וְשֶׁמָּא עַל אוֹתָהּ מַסֶּכֶת מְסֻבֶּכֶת

יֵשׁ הַשְׁפָּעָה סְמוּיָה גַּם לְכוֹכְבֵי־הַלֶּכֶת?

מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה חָזַר

הָאָב עִם חֶבֶל וְאָמַר:

"הִנֵּה אֲנִי מוֹרִיד הַחֶבֶל אֶל הַשֶּׁקַע.

הֶחְזֵק בּוֹ חִישׁ – וְאַעֲלֶךָּ!"

“הַמְתֵּן,. הַמְתֵּן!” –

קְרָא הַבֵּן –

“אֱמוֹר לִי קֹדֶם: מָה־זֶה חֶבֶל?”

שָׁמַע הָאָב קֻשְׁיַת־הַהֶבֶל

וּבִקְצָרָה הֵשִׁיב לֵאמֹר:

“זֶה כְּלִי לִמְשֹׁךְ בּוֹ אִישׁ מִבּוֹר!”

“זֶה כְּלִי פָּשׁוּט מִדַּי” – פָּסַק אוֹתוֹ בַּר־מֹחַ:

“אֶפְשָׁר לִמְצֹא אַחֵר, יוֹתֵר יָאֶה וָנוֹחַ!”

– "אַךְ לְשֵׁם כָּךְ דָּרוּשׁ לִי זְמַן,

וְחֶבֶל זֶה – הוּא כְּבָר מוּכָן!"

– וּמָה־זֶה זְמַן, אֱמוּר לִי, אַבָּא?"

כָּאן הַזָּקֵן לִידֵי חֵמָה בָּא

וְסָח לִבְנוֹ הַמְּבֻלְבָּל:

"זְמַן – מִן דָּבָר הוּא שֶׁחֲבָל

לְבַזְבְּזוֹ בִּשְּׁבִיל סָכָל!

שֵׁב כָּאן בַּפַּחַת וְחַכֵּה־נָא

עַד שֶׁאָבוֹא עוֹד פַּעַם הֵנָּה!"

★

כְּדַאי הוּא לְזַמֵּן עִם פֶּתִי זֶה בְּיַחַד

גַּם יֶתֶר בְּנֵי־מִינוֹ, פַּטְפְּטָנִים, לְפַחַת!

אוּלָם מִנַּיִן יִלָּקַח

בּוּר עֲנָקִי עַד כְּדֵי כָּךְ?

---

א. בּוֹגְדַנוֹבִיץ' (1743–1803)

א. בּוֹגְדַנוֹבִיץ' (1743–1803)

---

הַכִּילַי

מאת

איפוליט בוגדנוביץ'

קֻפָּה שֶׁל־כֶּסֶף – מָה עֶרְכָּה,

אִם הִיא נִטְמֶנֶת בַּקַּרְקַע?

כִּילַי בֶּן־טֶפֶשׁ חַי בְּלִי נַחַת

בַּאֲפֵלַת פִּנָּה נִדַּחַת.

הוּא חַי כְּפִי שֶׁחַי הַסָּב –

וּמְחַקֶּה אֶת מַעֲשָׂיו.

כִּזְקַן סָבוֹ, זְקָנוֹ צוֹמֵחַ:

כִּילַי אֵינֶנּוּ מִתְגַּלֵּחַ.

הוּא מַאֲמִין רַק בְּמָמוֹן –

וְהוּא סוֹמֵךְ רַק עַל מַטְמוֹן.

לִטְמוֹן – הֵחֵל אָבִיו שֶׁל סַבָּא:

כַּסְפוֹ בְּלִי־הֶרֶף לִקְבוּרָה בָּא.

אֶת מָסָרְתּוֹ הִמְשִׁיךְ הַסָּב –

וְכֵן הָאָב עַד סוֹף יָמָיו.

כְּשֶׁתּוֹרוּ לָמוּת הִגִּיעַ,

הִסְפִּיק בְּקֹשִׁי לְהוֹדִיעַ

(מַמָּשׁ בְּרֶגַע אַחֲרוֹן)

מְקוֹם קִבְרוּ שֶׁל הַמָּמוֹן

לְזוּגָתוֹ – אוּלָם הִשְׁבִּיעַ

אוֹתָהּ לִשְּׁמוֹר עַל הַמַּטְמוֹן.

הִיא לֹא בַּגְדָה בְּצַוָּאָה זֹאת.

לְהֵפֶךְ: כֶּסֶף רַב נִגְנַז עוֹד,

כִּי מִנִּי אָז הַבֵּן הַבְּכוֹר

הוֹסִיף לִצְבוֹר וְגַם לִקְבּוֹר.

קְבוּרַת קֻפּוֹת עוֹדָהּ נִמְשֶׁכֶת

גַּם אַחֲרָיו: יוֹרְשׁוֹ, הַנֶּכֶד,

אַף הֶעֱמִיק אֶת קְבוּרָתָן – קָרוֹב־יוֹתֵר אֶל הַשָּׂטָן!

---

א. דְמִיטְרִיֶב (1760–1837)

א. דְמִיטְרִיֶב (1760–1837)

---

מַעֲשֶׂה בְּעַכְבָּרוֹן

מאת

איוואן דמיטרייב

(עַל־פִּי לַה־פוֹנְטֶן)

הוֹ, יְלָדִים, עוֵּלי־יָמִים,

מָה מְּסֻכָּן הוּא גִּיל תָּמִים!

*

עַל עַכְבָּרוֹן אֶחָד, צָעִיר מִהְיוֹת בַּר־דֵּעַ,

עָבַר מִקְרֶה מְזַעֲזֵעַ;

וְכָךְ סִפֵּר אוֹתוֹ שׁוֹבָב

עַל הָאֵרוּעַ לִקְרוֹבָיו:

הַיּוֹם הִרְהַבְתִּי עֹז לָצֵאת מִן הַמַּחְתֶּרֶת;

עָבַרְתִּי אֶת הַגְּבוּל מִתּוֹךְ רִיצָה נִמְהֶרֶת:

רָצִיתִי לְהַרְאוֹת כִּי שׁוּב אֵינִי תִּינוֹק.

פִּתְאֹם רָאִיתִי מֵרָחוֹק

שְׁנֵי בַּעֲלֵי־חַיִּים מִסּוּג בִּלְתִּי־יָדוּעַ:

אֶחָד הָיָה כָּל־כָּךְ צָנוּעַ,

נְעִים־הִלּוּךְ, חָבִיב, שָׁלֵו,

כֹּה יְפֵה־תֹאַר וְטוֹב־לֵב!

וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי – חֻצְפָּן, צַרְחָן פָּרוּעַ.

זְנָבוֹ – כְּוָו, וְנוֹצוֹתָיו

סְמוּרוֹת כְּאִלּוּ בָּא מִקְּרָב.

מֵעַל רֹאשׁוֹ תְּפִיחָה צוֹמַחַת,

צִבְעָהּ כָּאֵשׁ – אֵימָה וָפַחַד!

אוֹתוֹ יְצוּר נוֹרָא נִפְנֵף

בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת כְּמִתְעוֹפֵף –

וּבְקוֹל כֹּה עַז הִתְחִיל לִצְרוֹחַ,

שֶׁאַף כִּי אֵין אֲנִי פַּחְדָן,

אַרְבַּע רַגְלַי, בְּרַעֲדָן,

מֵאֲלֵיהֶן חָפְזוּ לִבְרוֹחַ.

מָה רַב דַּאֲבוֹנִי! לוּ לֹא אוֹתוֹ הַזֵּד,

וַדַּאי עִם הַשֵּׁנִי הָיִיתִי מִתְיַדֵּד.

יָכֹלְתִּי בּוֹ לִמְצוֹא מַדְרִיךְ מוֹעִיל וָרֵעַ:

עֵינָיו אוֹמְרוֹת חִבָּה וְחֵשֶׁק לְסַיֵּעַ.

וּבְאֵיזוֹ עֲדִינוּת זְנָבוֹ מִתְנַעֲנֵעַ!

צַמְרוֹ חָלָק כְּשֶׁל עַכְבָּר,

אַךְ סַסְגּוֹנִי וּמְנֻמָּר –

וְעַל גַּבּוֹ רָקוּם צִיּוּר מַרְהִיב־עֵינַיִם!

דּוֹמֶה לְשֶׁל עַכְבָּר גַּם תֹּאַר הָאָזְנַיִם.

אָכֵן, אֲנִי מַסִּיק מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים

כִּי הוּא אוֹהֵד מְאֹד אֶת עַם־הָעַכְבָּרִים!"

– “בְּנִי, אֶת הַשְּׁנַיִם כְּבָר זִהֵיתִי!” –

שִׁסְּעָה אִמּוֹ

אֶת נְאוּמוֹ:

"וּבְכֵן, עַכְשָׁו שְׁמָעֵנִי, פֶּתִי:

אוֹתוֹ עָנָו, צַדִּיק תָּמִים,

אֲשֶׁר כָּל־כָּךְ אוֹתְךָ הִקְסִים –

קָרוּי חָתוּל, וְהוּא רוֹצֵחַ

וְצוֹרְרֵנוּ הַגָּדוֹל;

וְהַשֵּׁנִי הוּא תַּרְנְגוֹל,

אוֹהֵב־שָׁלוֹם, יְדִיד לַכֹּל,

עַל אַף קוֹלוֹ זֶה הַצּוֹרֵחַ.

שׁוּב אַל תִּשְׁפּוֹט, יַלְדִּי הַתָּם,

טִיב הַבְּרִיּוֹת עַל־פִּי דְּמוּתָם!"

---

זְבוּב

מאת

איוואן דמיטרייב

שׁוֹר שָׁב מֵעֲמָלוֹ עִם מַחְרַשְׁתּוֹ גַם־יַחַד,

וְעַל קַרְנֵי הַשּׁוֹר יָשַׁב לוֹ זְבוּב בְּנַחַת.

פִּתְאֹם רָאָה מִמְּקוֹם־שִׁבְתּוֹ:

עָף זְבוּב אַחֵר מִבְּנֵי־שִׁבְטוֹ.

“שָׁלוֹם!” – אוֹמֵר הַלָּז: "הִנֵּה, אָחִי, נִפְגַּשְׁנוּ!

אֱמוֹר, מֵאַיִן אַתָּה בָּא?"

עוֹנֶה לוֹ הָרִאשׁוֹן בַּחֲשִׁיבוּת רַבָּה:

“אֲנַחְנוּ, יְדִידִי, חָרַשְׁנוּ!”

*

מָשָׁל מִבְּלִי־מֵשִׂים מוֹלִיךְ אֶל הַמְּצִיאוּת.

מִי לֹא שָׁמַע מֵאִישׁ פָּעוּט

הִתְפָּאֲרוּת בִּלְשׁוֹן “אֲנַחְנוּ”,

כְּגוֹן: “בִּצַּעְנוּ!” אוֹ “נִצַּחְנוּ!”

---

ו. ז’וּקוֹבְסְקִי (1783–1852)

ו. ז’וּקוֹבְסְקִי (1783–1852)

---

תִּגְרַת הַקֵּרְחִים

מאת

וסילי ז'וקובסקי

שְׁנֵי יְדִידִים קֵרְחִים הָלְכוּ יַחְדָּו בַּדֶּרֶךְ –

וּמַשֶּׁהוּ בּוֹרֵק רָאוּ פִּתְאֹם בְּחוֹל.

מִיָּד חָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם: “זֶה חֵפֶץ יְקַר־עֵרֶךְ!”

– “זוֹ מְצִיאָה שֶׁלִּי!” – קָרָא אֶחָד בְּקוֹל.

– “זֶה שֶׁקֶר! הִיא שֶׁלִּי!” – עָנָה שֵׁנִי בְּצֶרַח.

וּכְבָר כָּל אִישׁ מֵהֶם דּוֹחֵף

רֵעוֹ בַּצַּד וּבַכָּתֵף.

אַגַּב מַכּוֹת, נִתְלָשׁ – פּוֹרֵחַ

שְׂרִיד־שְׂעָרוֹ שֶׁל כָּל קֵרֵחַ…

וּמָה הַחֵפֶץ הַבּוֹרֵק,

עָלָיו יָצְאוּ לְהֵאָבֵק?

זֶה לֹא הָיָה כִּי־אִם… מַסְרֵק!

---

דֶנִיס דָּוִידוֹב (1784– 1839)

דֶנִיס דָּוִידוֹב (1784– 1839)

---

הָרֹאשׁ וְהָרַגְלַיִם

מאת

דניס דוידוב

עָיְפוּ רַגְלֵי־אָדָם מִטֹּרַח הָרִיצוֹת

עַל רְצִיפִים קָשִׁים, בַּחוֹל וּבַבִּצּוֹת;

סַבְלָנוּתָן פָּקְעָה אֵי־פַעַם

וְאֶל הָרֹאשׁ דִּבְּרוּ בְּזַעַם:

"מַדּוּעַ־זֶה תִּשְׁלוֹט עָלֵינוּ כְּרוֹדָן?

וְכִי הֶפְקֵר לֵךָ – רַגְלַיִם וּכְבוֹדָן?

בַּיּוֹם וְאַף בַּלֵּיל, בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף

תַּעֲבִידֵנוּ, רֹאשׁ קְשֵׁה־עֹרֶף!

בְּכָל שָׁעָה, בְּכָל מַצָּב,

נָרוּץ אֶל כָּל אֲשֶׁר תְּצַו –

בְּסַנְדָּלִים, בְּנַעֲלַיִם,

בְּמַגָּפַיִם, עַרְדָּלַיִם…

תִּכְפֶּה עָלֵינוּ לְמַכְבִּיר

עֲמַל־הַפֶּרֶךְ שֶׁל אָסִיר –

וּבְעַצְמְךָ תֵּשֵׁב לְמַעְלָה,

וְהַטִּרְחָה מִמְּךָ וָהָלְאָה.

תָּשִׂיחַ בְּאָפְנָה, בְּעִנְיְנֵי־חֶבְרָה,

בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר הַנּוֹחַ אוֹ הָרָע.

אַף בָּנוּ, לִפְעָמִים, בְּלֵצָנוּת תָּשִׂיחָה,

וְלֹא אַחַת נִסְפּוֹג עֻקְצֵי־לִגְלוּג מִפִּיךָ.

הַכְּלָל, תִּרְאֵנוּ כְּהֶפְקֵר,

כִּכְלִי־מִשְׂחָק וְלֹא יוֹתֵר!"

– “שִׁתְקוּ־נָא, חֲצוּפוֹת!” – הָרֹאשׁ אוֹתָן הִפְסִיק –

"וָלֹא – עַל כָּרְחֲכֶן מִיָּד אֶתְכֶן אַשְׁתִּיק!

הַתְמַגְּרוּ שִׁלְטוֹן־הַקֶּבַע,

אֲשֶׁר נִתַּן לִי מִן הַטֶּבַע?"

– "אָכֵן, נוּכַל עוֹד לְהַשְׁלִים

עִם הֱיוֹתְךָ בֵּין הַמּוֹשְׁלִים.

אַךְ, לְפָחוֹת, אַל־נָא תַּפְרִיֽז עוֹד

בַּהֲבָלִים אוֹ בְּקַפְּרִיֽזוֹת!

אִם יֵשׁ לֵךָ, אָמְנָם, הַזְּכוֹת לִהְיוֹת מוֹשֵׁל,

הֲרֵי גַם לָנוּ יֵשׁ… הַזְּכוּת לְהִכָּשֵׁל.

וְאִם הָרֶגֶל – יִקָּרֶה לָהּ

בַּדֶּרֶךְ נֶגֶף: צוּר אוֹ סֶלַע –

אוּלַי, אַתָּה תִּהְיֶה זָב דָּם,

הוֹד מַלְכוּתְךָ, הָרֹאשׁ הָרָם!"

*

כָּל אִישׁ וָאִישׁ מֵבִין, מָה רֶמֶז הֶעֱלֵיתִי,

אַךְ – הַס מִלְּפָרֵשׁ! הַמְּפַטְפֵּט הוּא פֶּתִי.

---

הָרְאִי וְהַנָּהָר

מאת

דניס דוידוב

עַל דְּבַר־אֱמֶת וּדְבַר־מוּסָר,

שֶׁהֵם אוֹיְבֵי מַלְכֵי־הָרֶשַׁע,

שַׁלִּיט עָרִיץ הִרְשִׁיעַ שַׂר:

גַּרְדּוֹם – עָנְשׁוֹ עַל זֶה הַפֶּשַׁע.

בִּקֵּשׁ הַשַּׂר־הַפִילוֹסוֹף

מֵאֵת מַלְכּוֹ, לִפְנֵי הַסּוֹף,

שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ לְהוֹפִיעַ

וּלְהַשְׁמִיעַ

אֶת קוֹלוֹ:

לֹא לְבַקֵּשׁ חֶמְלָה – חָלִילָה, לֹא וָלֹא!

חֶפְצוֹ – רַק לְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ מְשָׁלוֹ.

הַמֶּלֶךְ, שֶׁגָּזַר דִּינוֹ בִּמְלוֹא־הַחֹמֶר,

נֵאוֹת לַבַּקָּשָׁה. פָּתַח הַשַּׂר וַיֹּאמֶר:

הָיֹה הָיָה יַלְדּוֹן פָּרוּעַ וּפִרְאִי.

רָאָה הוּא יוֹם אֶחָד אֶת פַּרְצוּפוֹ בִּרְאִי –

וְנִתְמַלֵּא חֵמָה בּוֹעֶרֶת

עַל צוּרָתוֹ הַמְּכֹעֶרֶת.

מִיָּד תָּפַס פַּטִּישׁ. הַךְ! – וְהָרְאִי נִשְׁבָּר.

שָׂמֵחַ הַפִּרְחָח עַל נְקָמָה נִצַּחַת.

אַךְ – אוֹי! – לְמָחֳרָת מַרְאֶה לוֹ הַנָּהָר

אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַנֶּאֱלַחַת.

שׁוּב אֵין מָנוֹס מִן הַכְּלִמָּה!

שׁוּב לֹא תּוֹעִיל לוֹ נְקָמָה:

אֶת הַנָּהָר, אֲשֶׁר יָצַֽר יָהּ,

אֵין לְהַשְׁמִיד כְּאַסְפַּקְלַרְיָה!

בּוֹשׁ, הַשַּׁלִּיט! אֲנִי – הָרְאִי:

תּוּכַל לִשְׁבּוֹר מַכְשִׁיר אַרְעִי;

אַךְ יֵשׁ נָהָר גָּדוֹל, הַמְכֻנֶּה הִיסְטוֹרְיָה –

וְהוּא שֶׁיְּלַמֵּד עָלֶיךָ קַטֵּגוֹרְיָה".

*

הַמֶּלֶךְ זֻעֲזַע; רָשְׁמוֹ הָיָה כַּבִּיר.

לַשַּׂר נָתַן הוּא דְרוֹר וְאשֶׁר תַּחַת־שֶׁמֶשׁ…

חַכּוּ מְעַט, סְלִיחָה! – חִיְּבוֹ גָּלוּת־סִיבִּיר:

וָלֹא – יַחְשׁוֹב כָּל אִישׁ: מָשָׁל הוּא וְלֹא מֶמֶשׁ!

---

א. אִיזְמַיְלוֹב (1779–1831)

א. אִיזְמַיְלוֹב (1779–1831)

---

הַקּוּקִיָּה

מאת

אלכסנדר איזמאילוב

“שִׁמְעוּ־נָא, יְדִידַי!” – אוֹמֶרֶת הַקּוּקִית

לַיַּרְגָּזִי וְלַחוֹחִית:

"דִּבְרֵי־אֱמֶת בְּפִי – אֵינֶנִּי שַׁקְרָנִית.

הָיִיתִי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה

בְּיַעַר־עַד אַדִּיר, בִּקְצֵה־הַמְּדִינָה.

שָׁמַעְתִּי שָׁם לָרִאשׁוֹנָה

זִמְרַת זָמִיר. הַפְלֵא וָפֶלֶא!

גַּם זִמְרָתִי מְצֻיָּנָה,

אוּלָם הַהִיא – זִמְרָה שׁוֹנָה:

הִיא מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ!

מַמָּשׁ נָמוֹג הַלֵּב מֵאשֶׁר

עֵת הַזָּמִיר בִּמְלוֹא־קוֹלוֹֽ שָׁר!

וּמֶה עָרֵב גַּם שֵׁפֶל־צְלִיל,

בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה – שׁוֹמְעוֹ מֻקְסָם כָּלִיל…

מַה לְעֻמַּת זָמִיר – חָלִיל?

כֻּלִּי הִתְפָּעֲלוּת!.. אוֹדֶה וְלֹא אַסְתִּירָה:

גַּם פִּי לָמַד, סוֹף־סוֹף, לָשִׁיר

בְּנֹסַח זֶה שֶׁל הַזָּמִיר.

כָּמוֹהוּ בְּדִיּוּק בְּאָזְנֵיכֶם אָשִׁירָה.

רוֹצִים אַתֶּם?" – “נִשְׁמַע!”

– "וּבְכֵן, שִׁתְקוּ, חַכּוּ!

הֲרֵינִי מַתְחִילָה: קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ, קוּ־קוּֽ!"

*

לֹא פַּעַם צְלִיל דּוֹמֶה יַשְׁמִיעוּ בְּקוֹלָם

מְתַרְגְּמֵי שִׁירָה שֶׁל גְּאוֹנֵי־עוֹלָם.

---

הַדּוֹגֶרֶת

מאת

אלכסנדר איזמאילוב

“הוֹ, מָה רָזִיתִי, מַה כָּחַשְׁתִּי!” –

הִתְפָּאֲרָה, אַחַר דְּגִירָה,

בַּת־לוּל לִפְנֵי הַחֲבֵרָה:

"הֲרֵי עֶשְׂרִים יָמִים מֵעַל בֵּיצַי לֹא מַשְׁתִּי!

מִבְּלִי שָׁתֹה, מִבְּלִי אָכֹל,

דָּגַרְתִּי כָּאן עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ!"

– "וּבְכֵן, כַּמָּה, הַרְשִׁי לִשְׁאוֹל,

לָךְ אֶפְרוֹחִים בְּסַךְ־הַכֹּל?"

– בֵּיצַי הָיוּ רַבּוֹת, אַךְ אֵין לִי שׁוּם אֶפְרוֹחַ,

כִּי – מַעֲשֵׂה־שָׂטָן –

מִעַכְתִּי אֶת כֻּלָּן".

*

“אֲנִי” – טוֹעֵן פְּלוֹנִי כְּזוֹ הַתַּרְנְגֹלֶת –

“יוֹשֵׁב יוֹמָם וָלֵיל, עוֹבֵד עַד קְצֵה־הַיְכֹלֶת!”

וְהוּא אָמְנָם יוֹשֵׁב, בְּלִי זוּז וּבְלִי הַפְסִיק –

יוֹשֵׁב וּמְקַלְקֵל נְיָר וּדְיוֹ לָרִיק.

---

א. ס. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

א. ס. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

---

סַנְדְּלָר

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

אֵי־פַעַם בִּתְמוּנָה הִבִּיט סַנְדְּלָר.

הֵעִיר הוּא כִּי בְּנַעַל יֵשׁ מִגְרַעַת;

מִיָּד תִּקְּנָהּ אַפֶּלֶס הַצַּיָּר.

אַךְ הַסַּנְדְּלָר הוֹסִיף לַמֵּד לוֹ דַעַת:

"דּוֹמַנִי, קְצָת עָקֹם הוּא הַפַּרְצוּף,

וְהֶחָזֶה – חָשׂוּף מִדַּי מִמַּעַל…"

כָּאן הַצַּיָּר שִׁסַּע אֶת הֶחָצוּף:

“אַל נָא תָּדוּן לְמַעְלָה מִן הַנַּעַל!”

---

חֵרְשִׁים

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

חֵרֵשׁ תָּבַע חֵרֵשׁ לְדִין דַּיָּן חֵרֵשׁ.

“יַחְזִיר אֶת פָּרָתִי!” – זוֹעֵק הוּא וְדוֹרֵשׁ.

מֵשִׁיב לוֹ הַנִּתְבָּע: "תְּבִיעָה זוֹ – שִׂיא־חֻצְפָּֽה בָּהּ:

אֶת שְׂדֵה־הַבּוּר הַזֶּה יָרַשׁ אָבִי מִסַּבָּא!"

וְהַדַּיָּן פָּסַק: "לְשֵׁם כִּפּוּר חַטָּאת,

חַתְּנוּ אֶת הַבָּחוּר, אַף כִּי אָשְׁמָה הַבַּת!"

---

פ. וְיַזֶמְסְקִי (1792–1878)

פ. וְיַזֶמְסְקִי (1792–1878)

---

מַעֲשֶׂה בְּכֶלֶב

מאת

פיוטר ויאזמסקי

נָבַח הַכֶּלֶב עַל גַּנָּב.

לְמָחֳרָת הֻכָּה הַכֶּלֶב:

כִּי הוּא הֵעִיר אֶת אֲדוֹנָיו

בִּנְבִיחָתוֹ מִשְּׁנַת־הַשֶּׁלֶו.

לָמַד הַכֶּלֶב סוֹד שְׁתִיקָה.

גַּנָּב זָכָה לְרֹב־מַלְקוֹחַ.

וְאָז הַכֶּלֶב שׁוּב הֻכָּה:

כִּי לֹא פָּתַח אֶת פִּיו לִנְבּוֹחַ.

---

מִמִּשְּׁלֵי קְרִילוֹב (1768–1844)

מִמִּשְּׁלֵי קְרִילוֹב (1768–1844)

---

הַפִּיל וְהַנַּבְחָן

מאת

איוואן קרילוב

בִּרְחוֹב הָעִיר הוֹבִילוּ פִּיל.

וַדַּאי לְרַאֲוָה: אֵין פִּיל יְצוּר רָגִיל –

וּקְהַל הוֹלְכֵי־בָּטֵל הֵזִין עֵינָיו לָשׂבַע.

לְפֶתַע אֵי־מִזֶּה כְּלַבְלַב יָצָא הָרְחוֹבָה;

רוֹאֶה הוּא אֶת הַפִּיל – וְכִמְטֹרָף מַתְחִיל

לִקְפּוֹץ, לִנְבּוֹחַ וְלִצְרוֹחַ,

וּמִתְפָּרֵץ בְּכָל הַכֹּחַ

לִקְרָב־בֵּינַיִם עִם הַפִּיל.

– “הַנַּח, אָחִי, הַנַּח!” – אוֹמֵר לוֹ כֶּלֶב־רֵעַ:

"חֲדַל מִהְיוֹת לִצְחוֹק וְאַל־נָא תִּשְׁתַּגֵּעַ!

בְּמִי עָרַכְתָּ תַּחֲרוּת?

הִנֵּה קוֹלְךָ הוּא כְּבָר צָרוּד –

וְזֶה הַפִּיל צוֹעֵד קָדִימָה

וְאַף לִבּוֹ אֵלֶיךָ לֹא יָשִׂימָה".

– “הוֹי־הוֹי” – עוֹנֶה לוֹ הַשּׁוֹבָב:

"הֵן זֶה דַוְקָא מוֹסִיף לִי עֹז־לֵבָב

כִּי בְּלִי חֲשָׁשׁ מַכּוֹת־הָרֶצַח

לְשֵׁם־גִּבּוֹר אֶזְכֶּה לָנֶצַח.

יְרַנְּנוּ־נָא אַחֲרַי

כָּל בְּנֵי־הַכֶּלֶב, חֲבֵרַי:

"הוֹ־הוֹ, וַדַּאי הוּא בַּעַל־כֹּחַ

אִם עַל הַפִּיל יָעֵז לִנְבּוֹחַ"!

---

הַסַּקְרָן

מאת

איוואן קרילוב

– “שָׁלוֹם, יְדִיד חָבִיב! מֵאַיִן אַתָּה בָּא?”

– "מִגַּן־חַיּוֹת, יַקִּיר! סָבַבְתִּי עֵת רַבָּה,

רָאִיתִי מִקָּרוֹב כָּל חַי שֶׁיֵּשׁ לִמְצוֹֽא שָׂם –

וְאֵין מִלִּים בְּפִי לְהַבָּעַת הָרשֶׁם!

נִסִּים וְנִפְלָאוֹת! נִסִּים וְנִפְלָאוֹת!

הוֹי, הוֹי, כַּמָּה רַבּוֹת בַּטֶּבַע אַמְצָאוֹת!

כַּמָּה חַיּוֹת, עוֹפוֹת הָעַיִן תֶּחֱזֶֽה שָׁם:

לִמְנוֹת אֶת מִסְפָּרָם – כִּמְנוֹת טִפּוֹת־הַגֶּשֶׁם!

וְאֵיזֶה יָם פַּרְפְּרוֹנִים,

חֲסַלְסִילִים, חַרְגּוֹלוֹנִים!

מֵהֶם – כְּאַלְמֻגִּים, מֵהֶם – כְּעֵין הַלֶּשֶׁם…

יֵשׁ גַּם “פָּרוֹת משֶׁה” דַּקּוֹת שֶׁבְּדַקּוֹת:

קְטַנּוֹת, בְּהֵן צִדְקִי, אַף מֵרָאשֵׁי־סִכּוֹת!

קִצּוּר־הַמַּעֲשֶׂה, אֵין חַי שֶׁלֹּא פָּגַשְׁתִּי".

– וּמַה צוּרַת הַפִּיל? נִדְמֶה וַדַּאי כָּהָר?"

– הַפִּיל? וְכִי הוּא שָׁם?"

– וַדַּאי הוּא שָׁם!"

– "מוּזָר!

דַּוְקָא בַּפִּיל שָׁם לֹא הִרְגַּשְׁתִּי".

---

הַשּׁוּעָל וְהַמַּרְמִיט

מאת

איוואן קרילוב

“לְאָן זֶה רוֹץ תָּרוּץ? מִמִּי, דּוֹדִי, תִּבְרָחָה?” –

שָׁאַל מַרְמִיט מִפִּי שׁוּעָל.

– "אוֹי, אַל תִּשְׁאַל: נָפַלְתִּי, אַחָא,

קָרְבָּן לְשֶׁקֶר מְנֻוָּל

וְנִתְחַיַּבְתִּי, בַּתִּסְבֹּכֶת,

חוֹבַת־גָּלוּת עַל חֵטְא שֶׁל שֹׁחַד.

שָׁמַעְתָּ, בְּוַדָּאִי: מִנּוּ אוֹתִי לִהְיוֹת

שׁוֹפֵט־שָׁלוֹם בְּלוּל־עוֹפוֹת.

בִּמְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ זוֹ פֵּרַכְתִּי גוּף וָמֹחַ,

הִדַּרְתִּי אֶת עַצְמִי מֵאֹכֶל וּמָנוֹחַ,

לֵילוֹת עָשִׂיתִי כַּיָּמִים –

וּרְאֵה: בִּשְׂכַר כָּל זֶה – אוֹתִי מַאֲשִׁימִים!

וְהַסִּבָּה? – דִּבָּה! אֱמוֹר, הֲיֵשׁ אֲפִילוּ

צַדִּיק אֶחָד בַּדּוֹר, עָלָיו לֹא יַעֲלִילוּ?

אֲנִי – וְשֹׁחַד! אֱלֹהִים!

הֲיֵשׁ עוֹד שֶׁקֶר כֹּה מַדְהִים?

אֲנִי אֶמְעַל? הַאֶשְׁתַּגֵּעַ?

אֱמוֹר בְּעַצְמְךָ, הָעֶד־נָא בִּטְוּבְךָ,

הַאִם אַתָּה עָלַי יוֹדֵעַ

דָּבָר שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה?"

– חָלִילָה! וְאוּלָם – רַבּוֹת רָאִיתִי, רֵעַ,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפְךָ".

*

יֵשׁ וְנוֹשֵׂא־מִשְׂרָה יַשְׁמִיעַ אֲנָחָה

כְּאִישׁ, אֲשֶׁר כִּיסוֹ שָׁכַח צוּרַת־מַטְבֵּעַ,

וּבֶאֱמֶת כָּל אִישׁ יוֹדֵעַ

שֶׁאֵין לוֹ הוֹן: לֹא בִּירֻשָּׁה,

לֹא מִנְּדֻנְיָה שֶׁל הָאִשָּׁה;

וּשְׂכַר פָּקִיד – עִנְיָן יָגֵעַ.

וּבְכֵן, אֶבְיוֹן וָרָשׁ – וּרְאֵה לְפֶתַע נֵס:

הִנֵּה רָכַשׁ מִגְרָשׁ, הִנֵּה קָנָה פַּרְדֵּס.

אָמְנָם, עַל פִּי מִשְׁפָּט מְאוּמָה לֹא תּוֹכִיחַ,

אַךְ סְפוֹר־נָא, מַה יוֹצִיא – וּמְנֵה־נָא, מָה יַרְוִיחַ…

אֵיךְ לֹא תַּגִּיד עָלָיו אֵפוֹא,

כִּי יֵשׁ נוֹצוֹת עַל פַּרְצוּפוֹ?

---

הַקּוּקִיָּה וְהַתַּרְנְגוֹל

מאת

איוואן קרילוב

“הוֹי, תַּרְנְגוֹל חָבִיב, קוֹלְךָ כְּלִיל עֹז וָיֹפִי!”

– "וְאַתְּ, בַּת־חֶמֶד, קוּקִיָּה,

בְּזִמְרָתֵךְ כָּל לֵב תִּכְשֹׁפִי:

כָּל־כָּךְ צְלוּלָה הִיא, נְקִיָּה…"

– "לְךָ שְׂמֵחָה אֲנִי, בֶּן־חַיִל,

לְהַאֲזִין יוֹמָם וָלַיִל!"

– וְאָנֹכִי, בְּהֵן־צִדְקִי,

עָצוּב כָּל עֵת שֶׁתִּשְׁתְּקִי:

לִבִּי, יְפֵיפִיָּה, יוֹצֵא אֶל סִלְסוּלַיִךְ!

וּבֶאֱמֶת, מִנַּיִן לָךְ

קוֹל צַח וְזַךְ וְרַךְ כָּל־כָּךְ?

אֲפִילוּ הַזָּמִיר לֹא בָּא לְקַרְסֻלַּיִךְ!"

– "תּוֹדָה לְךָ, יְדִיד! אָכֵן, בְּלֵב טָהוֹר

גַּם אָנֹכִי אוּכַל לֵאמוֹר:

הִפְלֵאתָ זֶמֶר שִׁבְעָתַיִם

מֵעוֹף גַּן־עֵדֶן בַּשָּׁמַיִם!"

– שִׁמְעוּ־נָא, יְדִידַי!" – אָמַר לָהֶם אַנְקוֹר

"גַּם אִם תּוֹסִיפוּ וְתָעִידוּ

עַל זִמְרַתְכֶם עַד שֶׁתַּצְרִידוּ,

הִיא, גַּם אַחְרֵי הַתִּשְׁבָּחוֹת,

תִּהְיֶה קְלוֹקֶלֶת לֹא פָּחוֹת!.."

וּמִפְּנֵי מָה כָּל־כָּךְ הִבְרִיקוּ

שִׁבְחֵי קוּקוּֽ לְקוּקוּרִיֽקוּ?

מִפְּנֵי אוֹתָהּ סִבָּה חֻקִּית,

כִּי הוּא שִׁבַּח אֶת הַקּוּקִית.

---

הַסְּנָאִי

מאת

איוואן קרילוב

סְנָאִי שִׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֲרִי.

אֵינִי בָּקִי, לְצַעֲרִי,

בְּסוֹד מְלַאכְתּוֹ הַמְּיֻחֶסֶת,

אַךְ הָעִקָּר הוּא זֶה: מַלְכּוֹ נָטָה לוֹ חֶסֶד

וְאַף הִבְטִיחַ לוֹ שָׂכָר:

כְּרִי אֱגוֹזִים מִמִּין מֻבְחָר.

חוֹב הָאֲרִי אָמְנָם בָּטוּחַ,

אַךְ זְמַן עוֹבֵר – וְהַשַּׁמָּשׁ

סוֹבֵל חֶרְפַּת־רָעָב מַמָּשׁ.

יַבִּיט, מִסְכֵּן, סְבִיבוֹ: שָׂם, בְּנֵי־חוֹרִין כָּרוּחַ,

קוֹפְצִים רֵעָיו מֵעֵץ לָעֵץ;

הוּא רַק בְּעַיִן יְמַצְמֵץ

וְהֵם יַשְׁמִיעוּ קוֹל פִּצּוּחַ.

וְאִם לוֹבֵשׁ הוּא פַּעַם עֹז

וּמִתְקָרֵב אֶל עֵץ־אֱגוֹז,

מִיָּד מַתְחִיל מַלְכּוֹ לִרְגּוֹז,

כִּי הַשַּׁמָּשׁ הֵעֵז לִבְרוֹחַ –

וּמַחְזִירִים אוֹתוֹ בְּכֹחַ.

וְכָךְ חָלַף הַזְּמַן – וְהַסְּנָאִי הִזְקִין;

גַּם קָץ בּוֹ הָאֲרִי: בָּא תּוֹר הַפִּטּוּרִין.

וּבֶאֱמֶת, מִיָּד הֵבִיא לוֹ הַשָּׁלִיחַ

אֶת מְלַאי־הָאֱגוֹזִים שֶׁהָאֲרִי הִבְטִיחַ.

וּמַה יָּפִים הָאֱגוֹזִים!

הַפְלֵא־וָפֶלֶא, בְּלִי הַגְזִים.

וְהַצָּרָה רַק זֹאת: בֵּינְתַיִם

לֹא נִשְׁאֲרוּ בְּפִיו שִׁנַּיִם.

---

זְאֵב־הַמַּיִם

מאת

איוואן קרילוב

לְבֵית־הַדִּין הֻגְּשָׁה תְּלוּנָה עַל זְאֵב־הַמַּיִם:

בִּדְגֵי־אֲגַם, שְׁכֵנָיו, עוֹשֶׂה הַזֵּד שַׁמּוֹת.

הוּבְאוּ אַלְפֵי הָאֲשָׁמוֹת

הַזּוֹעֲקוֹת עַד הַשָּׁמַיִם.

אֶת הַנִּתְבָּע לַדִּין הֵבִיאוּ בְּאַמְבָּט.

בֵּינְתַיִם הַשּׁוֹפְטִים הִגִּיעוּ לַמִּשְׁפָּט.

רָאוּי פֵּרוּט שְׁמוֹתָם שֶׁיֵּחָרֵת עַל שַׁיִשׁ:

חֲמוֹר, וְסוּס זָקֵן, וְתַיִשׁ.

כְּקַטֵּגוֹר רָאשִׁי פָּעַל

בְּבֵית־הַדִּין הַזֶּה שׁוּעָל.

וְהַבְּרִיּוֹת, אַגַּב, רִנֵּנוּ

כִּי הַנִּתְבָּע סִפֵּק דָּגִים לְשׁוּעָלֵנוּ.

אַךְ אֵין סָפֵק: הַדַּיָּנִים

שָׁפְטוּ לְלֹא מַשּׂוֹא־פָּנִים.

קָשֶׁה הָיָה לִמְחוֹל לַדָּג נְלוֹז־הַדֶּרֶךְ

חֻצְפַּת תַּעֲלוּלָיו – וּכְדֵי לָשִׂים לָהּ קֵץ,

פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים לִתְלוֹת אוֹתוֹ עַל עֵץ.

וַיֹּאמֶר הַשּׁוּעָל: "שׁוֹפְטַי רָמֵי־הָעֵרֶךְ!

פּוֹשֵׁעַ שֶׁכָּזֶה – אֵין דַּי לוֹ בִּתְלִיָּה:

רָאוּי הוּא לְמִיתָה יוֹתֵר אַכְזְרִיָּה!

וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי מַצִּיעַ

אֶת הַבְּלִיַּעַל לְהַטְבִּיעַ!"

– “יָפָה עֲצַת הַקַּטֵּגוֹר!” –

קָרְאוּ הַסּוּס וְהַחֲמוֹר:

“בָּזֶה נַחְמִיר עָנְשׁוֹ כִּפְלַיִם!”

וּזְאֵב־הַמַּיִם

הֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר!

---

מִמִּשְׁלֵי א. שְׁטַינְבַּרְג (1880–1932) (מיידיש)

מִמִּשְׁלֵי א. שְׁטַינְבַּרְג (1880–1932) (מיידיש)

---

הַפַּטִּישׁ וּמְטִיל־הַבַּרְזֶל

מאת

אליעזר שטיינברג

יוֹם אֶחָד הִתְחִיל בְּמֶרֶץ פַּטִּישׁוֹ שֶׁל הַנַּפָּח

לְהַכּוֹת מְטִיל־מַתֶּכֶת, שֶׁתַּחְתָּיו הָיָה מֻנָּח.

הוּא בִּקֵּשׁ, עַל פִּי “הֶקֵּשׁ”, לְהוֹכִיחַ לוֹ לַגֹּלֶם

כִּי צָרִיךְ בְּאַהֲבָה לְקַבֵּל אֲפִילוּ הֹלֶם

וְאָסוּר, עַל פִּי הַשֵּׂכֶל, בַּמַּכֶּה לִתְלוֹת אַשְׁמָה:

“שְׁמַע!” –

אוֹמֵר הוּא: "מָה הָרֹגֶז? וְכִי זוֹ מַכָּה לִשְׁמָהּ?

חֵרוּפֶיךָ – שְׁטוּת וָטֶפֶשׁ!

כְּלוּם אַכֶּה מֵרֹעַ־נֶפֶשׁ?

מַה וּמִי אֲנִי, אָחִי?

כְּלִי־שָׁרֵת לְנַפָּחִי!

אַךְ גַּם הוּא – לֹא זֵד, חָלִילָה.

גַּם עָלָיו אַל תַּעֲלִילָה!

הַאֲמֵן לִי, הַאֲמֵן:

רַחְמָנוּת עַל הַמִּסְכֵּן!

הוּא רָצוּץ, עָיֵף, יָגֵעַ מִסַּדָּן וּמִמַּפּוּחַ,

וְאַדִּיר חֶפְצוּ לָנוּחַ –

אֶלָּא אֵין לוֹ הַבְּרֵרָה:

הִנֵּה שָׁם, בַּחוּץ, עוֹמֶדֶת עֲגָלָה אַחַת שְׁבוּרָה.

הֲרֵי הִיא אוֹתוֹ דוֹחֶקֶת: לְתִקּוּן הִיא מִזְדַּקֶּקֶת.

בְּרַם, חֲשׁוֹב־נָא קְצָת בְּשֶׁקֶט – וְגַם הִיא תֵּצֵא צַדֶּקֶת.

כְּלוּם נוֹסַעַת לִרְצוֹנָהּ הִיא? הִיא נִגְרֶרֶת בְּלִי מֵשִׂים

לַאֲשֶׁר בְּשֶׁטֶף־דַּהַר יִמְשְׁכוּהָ הַסּוּסִים

וְלַסּוּס – זֶה קַל וָנוֹחַ

לְסָחְבָהּ עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ?

אֶלָּא מַאי? יֶשְׁנוֹ הַשּׁוֹט:

הוּא דּוֹפֵק עָלָיו קָשׁוֹת.

וְהַשּׁוֹט? גַּם הוּא רַק עֶבֶד – וְאֶת פִּי מוֹשְׁלוֹ לֹא יֶמֶר.

וְעֶגְלוֹן? אַף הוּא רַק שֵׁבֶט… זֶה מַעְגָּל שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר…

נוּ, הֵבַנְתָּ אֶת הַכֹּל?

לְהָבִין – מַשְׁמַע: לִמְחוֹל.

מַה תִּזְעַק, אֵפוֹא, עֲדַיִן?"

– “קַיִן!” –

פֶּתַע הִתְגָּעֵשׁ

הַבַּרְזֶל יוֹרֵק־הָאֵשׁ:

"נִשְׁתַּנּוּ שִׁיטוֹת הָרֶשַׁע: גַּם פַּטִּישׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ!

הוּא מַכֶּה – וְהוּא גַם רֵעַ:

עָץ עֵצוֹת לִי, מִשַׁכְנֵעַ…

מַה יָּעַצְתָּ? שֶׁאַחֲרִישׁ

בֵּין סַדָּן וּבֵין פַּטִּישׁ?

שֶׁאֻכֶּה וְלֹא אֶרְגַּֽז עוֹד?

שְׁמוֹר לְךָ עֵצָֽה זֹאת!

עֵז הַכְּאֵב וְרַב הַסֵּבֶל – וְכָל עוֹד אֲנִי סוֹבֵל

בְּלִי חִטּוּט וְחֵקֶר־הֶבֶל אֲשַׁוַּע וַאֲקַלֵּל!"

---

הַכִּידוֹן וְהַמַּחַט

מאת

אליעזר שטיינברג

שָׁב פְּלוֹנִי מִשְּׂדֵה־הַקֶּטֶל (שְׁמוֹ הָיָה, נֹאמַר, שִׁמְעוֹן)

וְהֵבִיא עִמּוֹ הַבַּיְתָה גַם רוֹבֶה וְגַם כִּידוֹן.

בָּאָרוֹן, שֶׁבּוֹ סְגָרָם, בֵּין הַשְּׁאָר הָיְתָה מֻנַּחַת

מַחֲטֹנֶת דְּקִיקָה. – “אֵיזֶה מִין עֲנָק, רַב־מַחַט!” –

הִרְהֲרָה בְּתִמָּהוֹן,

בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַכִּידוֹן:

"הוּא תּוֹפֵר, וַדַּאי, תִּלְבּשֶׁת

מִפַּחִים, בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת –

מַלְבּוּשִׁים לְגוֹג־מָגוֹג

אוֹ, אוּלַי, לַמֶּלֶךְ עוֹג".

בֵּינָתַיִם הַכִּידוֹן מִסְתַּכֵּל יָפֶה בַּמַּחַט:

"כִּדְכִּידֹנֶת שֶׁכָּזֹאת! הוֹי, כַּמָּה הִיא מְבַדַּחַת!

אֵיזֶה צְחוֹק כָּזֶה־מִין־נֶשֶׁק מְעוֹרֵר הָיָה בַּגְּדוּד…

פִּרְחָחֹנֶת! יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לְהַרְבִּיץ בָּהּ דֵּבַר־חִדּוּד.

הוֹי, הַגִּידִי לִי, קֻנְדֶּסֶת: זֶה נָכוֹן? שְׁמוּעָה רוֹוַחַת,

כִּי בִּזְמַן שֶׁאַתְּ כּוֹעֶסֶת, רוֹעֲדִים הַכֹּל מִפַּחַד:

מְסֻגֶּלֶת אַתְּ לִדְקוֹר עֲשָׂרָה זְבוּבִים גַּם־יַחַד!"

– “שֶׁקֶר! שֶׁקֶר!” – הִיא אוֹמֶרֶת: "אֶשָּׁבַע בִּמְעִיל־תּוֹרָה:

רַק בַּדִּים אֲנִי דוֹקֶרֶת. בַּד, אָחִי, זֶה מִין סְחוֹרָה".

“חַ־חַ־חַ” – יָרָה צְחוֹק־פֶּרֶא הָרוֹבֶה: "אַךְ זוֹהִי גְבֶרֶת!

חִי־חִי־חִי, דּוֹקֶרֶת בַּד הִיא! בַּד הִנָּהּ דּוֹקֶרֶת!"

– “אֶלָּא מָה?” – עָנְתָה בְּנַחַת: "כְּלוּם עָלַי לִדְקוֹר פַּחִים?

לְשֵׁם כָּךְ הֲרֵי לַמַּחַט גָּדְלְכֶם דָּרוּשׁ, אַחִים!"

– “הוֹ, הַצִּילוּ! אֶתְפַּקֵּעַ!” – שׁוּב הֵרִיעַ אַדִּירוֹת

הָרוֹבֶה הַמִּתְבַּדֵּחַ: “אֶתְפּוֹצֵץ! אַתְחִיל לִירוֹת!”

– "מָה הַצְּחוֹק, יְדִיד רָחִים? כְּלוּם אָמַרְתִּי שְׁטוּת אוֹ שֶׁקֶר?

אִם לֹא בַּד וְלֹא פַּחִים – מַה יִּצְלַח, אֵפוֹא, לְדֶקֶר?"

“אֲנָשִׁים, זַאֲטוּטֹנֶת” – הַכִּידוֹן לָהּ מְבָאֵר:

אֲנָשִׁים אֲנִי דוֹקֵר!"

אַךְ שָׁמְעָה כָּזֹאת הַמַּחַט,

צְחוֹק דָּבַק בָּהּ כְּסַפַּחַת,

צְחוֹק כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ:

“אִם בַּדִּים אֲנִי דוֹקֶרֶת” – הִיא מַסְבֶּרֶת מֵחָדָשׁ:

הֵן יוֹצֵאת מִזֶּה כֻּתֹּנֶת,

מִכְנָסַיִם אוֹ שִׂמְלֹנֶת –

בְּקִצּוּר, דִּבְרֵי־מַמָּשׁ.

אַךְ לִדְקוֹר… אָדָם? מָה טַּעַם? לָמָּה אֶדַקְרֶנּוּ?

דְּקוֹר אֲפִילוּ אֶלֶף פַּעַם – מַה יֵּצֵא מִמֶּנּוּ?"

---

לִפְנֵי בֵּית־דִּין שֶׁל מַעְלָה

מאת

אליעזר שטיינברג

עוֹרֵב הִתְעוֹפֵף מִקִּבְרוֹת בֵּית־עָלְמִין

וְחָג עַל חֲצַר בֵּית־הַכְּנֶסֶת:

חָרַד אֱלִיעֶזֶר מֵחִיל־מִסְתּוֹרִין –

נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ מְפַרְכֶּסֶת.

סַבּוּהוּ שִׁבְעָה מַלְאֲכֵי־חַבָּלָה –

צָפוּי הוּא לְבֹחַן וּבֶדֶק:

פָּרַת אֱלִיעֶזֶר, עַל חֵטְא וְעַוְלָה,

תּוֹבַעַת אוֹתוֹ לְדִין־צֶדֶק.

מִשְׁפָּט הִיא דוֹרֶשֶׁת מִיַּד הַדַּיָּן!

מִשְׁפָּט! אִם לֹא כָּאן הוּא – הֵיכָן?

“יִקֹּב־נָא הַדִּין אֶת הָהָר” – הִיא תּוֹבַעַת:

"עָשָׂה לִי הַבַּעַל עַוְלָה מְשַׁוַּעַת!

שָׁנִים חֲלָבַנִי: הִשְׁקֵיתִי חָלָב

אוֹתוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶת שִׁבְעַת יְלָדָיו…

וּבְעוֹד שֶׁהָיִיתִי לָהֶם מְפַרְנֶסֶת,

יַלְדִּי הָרָעֵב הִתְחַנֵּן לְאוֹת־חֶסֶד,

בָּכָה שֶׁיּוֹתִירוּ בְּתוֹךְ עֲטִינַי

מְעַט חֲלֵב־אֵם… אַךְ בָּזֶה עוֹד לֹא דַי!

יַלְדִּי לֹא הִגִּיעַ לְחֹדֶשׁ עֲדַיִן –

וּכְבָר לַשּׁוֹחֵט הוֹבִילָהוּ בֶּן־קַיִן!

רִבּוֹן־עוֹלָמִים, לַשּׁוֹחֵט!

… וְכָךְ נִרְצְחוּ עַל־לֹא־חֵטְא

כָּל בְּנֵי־טִפּוּחַי, שֶׁיָּקְרוּ לְנַפְשִׁי:

רִאשׁוֹן – וְשֵׁנִי – וּשְׁלִישִׁי!.."

צְמַרְמֹרֶת עָבְרָה בְּפָמַלְיָא־שֶׁל־מַעְלָה:

– “וְאַתְּ? כְּלוּם נָתַתְּ לוֹ לַחְלוֹב אוֹתָךְ הָלְאָה?”

– “נָתַתִּי!”

– "הוֹ, שֹׁמּוּ שָׁמַיִם!

פָּרָה! הֵן נִתְּנוּ לָךְ קַרְנַיִם!

וְכִי לֹא דָּקַרְתְּ הַפּוֹשֵׁעַ הַלָּז?"

– “חָלִילָה וְחָס!”

– "נִתְּנוּ לָךְ שִׁנַּיִם כְּחֹזֶק הַפֶּלֶד.

הַאִם לֹא נָשַׁכְתְּ אֶת רוֹצֵחַ הַיֶּלֶד?"

– "לֹא! אִלּוּ נִכְשַׁלְתִּי בְּחֵטְא־נְשִׁיכָה,

הָיִיתִי עַתָּה מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה!"

– "נִתְּנוּ לָךְ פְּרָסוֹת, הַקָּשׁוֹת כְּצוּר־סֶלַע.

הִכִּיתְ לוֹ ‘עַל חֵטְא’ עַל לִבּוֹ, כַּיָּאֶֽה לוֹ?"

– "רַגְלִי לֹא פָּגְעָה בּוֹ אַף פַּעַם אַחַת:

‘עַל חֵטְא’ אֵין מַכִּים עַל לְבַב הַזּוּלָת!"

– “שְׁאוֹלָה! שְׁאוֹלָה!” –

הִרְעִימָה בַּת־קוֹל!

"יֵשׁ עֹנֶשׁ לִמְצוֹֽא לָהּ

עַל פֶּשַׁע גָּדוֹל!

בְּחֵטְא הַכְנָעָה הַבְּהֵמָה נֶאֱשֶׁמֶת,

בְּחֵטְא סַבְלָנוּת אֱוִילִית, מְטֻמְטֶמֶת!

הִיא־הִיא, שֶׁרֹב כֹּחַ נִתַּן לָהּ בִּכְדִי,

הִשְׁחִיתָה אֶת לֵב אֱלִיעֶזֶר עַבְדִּי,

הָפְכָה יְרֵא־חֵטְא לְפוֹשֵׁעַ עַז־מֶצַח,

נָתְנָה בְּיָדוֹ מַאֲכֶלֶת לְרֶצַח –

עַל־כֵּן, אֲרוּרָה הִיא לָנֶצַח!"

וְגָחוּ בִּן־רֶגַע שֵׁדִין וְרוּחִין,

כְּדֵי לְקַיֵּם בַּפָּרָה אֶת הַדִּין.

---

הַגַּפְרוּר

מאת

אליעזר שטיינברג

דְּלִיק! הֻצַּת גַּפְרוּר לְפֶתַע, הִשְׁתַּלְהֵב וְהִזְדַּהֵר –

וְנָשַׁק בְּמֶתֶק־אשֶׁר נְשִׁיקַת־יְקוֹד לַנֵּר.

וְנִשְׁמַת הַנֵּר – פְּתִילֹנֶת –

לִתְחִיָּה חָזְרָה מֵחֹנֶט:

כִּשְׂפָתַיִם אוֹהֲבוֹת

הִתְמַזְּגוּ הַלֶּהָבוֹת.

אַךְ קָצָר הוּא רֶגַע־כּשֶׁר:

כְּבָזָק חוֹלֵף הָאשֶׁר.

הַגַּפְרוּר,

חָרוּךְ־אַפְרוּר,

אֵין־אוֹנִים נוֹפֵל לְמַטָּה…

– "נוּ, פּוֹחֵז חֲמוּם־הַמֹּחַ, מַה פָּעַלְתָּ, מַה בִּצַּעְתָּ

בְּאִשְּׁךָ וְּבַרק־רִשְׁפָּהּ?"

כָּךְ אוֹמֶרֶת הָאַשְׁפָּה

לַגַּפְרוּר עַל הָרִצְפָּה:

"הֵן עַכְשָׁו אַתָּה כָּמוֹנִי

שׁוּב לְאִישׁ אֵינְךָ נָחוּץ

וְעִמִּי תֻּשְׁלַךְ לַחוּץ".

– “לֹא!” – הֵשִׁיב לָהּ הַגַּפְרוּר: "לֹא כָּמוֹךְ אֲנִי, בַּת־עֹנִי!

אֵין קִצִּי הַמְפֻחָם

ְּחֶלְקֵךְ הַמְזֹהָם:

עוֹלָמִי נִקְנָה בִּן־רֶגַע וְעָשְׁרִי הוּא רַב מִסְּפוֹר –

כִּי בְּרֶגַע זֶה נָתַתִּי וְקִבַּלְתִּי אֵשׁ וָאוֹר!"

עַל “עִוְרוֹן־תַּרְנְגֹלֶת”

"עַל מָה הֻשְׁחַת בְּכָל הַגּוּשׁ

הַנּוֹף יְפֵה־הַתֹּאַר?" –

כָּךְ, לְמַרְאֵה שָׂדֶה חָרוּשׁ,

הִקְשָׁה סוּסוּן בֶּן־נֹעַר.

"פֹּה כָּל הַזְּמַן הִתְנוֹסְסוּ

פְּרָחִים לְנוֹי וָעֹנֶג.

עַתָּה – לַשָּׁוְא פֹּה תְּחַפְּשׂוּ

צִפֹּרֶן אוֹ בַּבֹּנֶג!"

– “כֵּן” – נֶעֶנְתָה סוּסָה בְּרֻדָּה:

"הַבַּעַל, אִישׁ־הָרֶשַׁע,

בְּמַחְרֵשָׁה וּמַשְׂדֵּדָה

בִּתֵּק מַרְבַד־הַדֶּשֶׁא".

– “זֶה מְגֻחָךְ!” – אָמַר אַוָּז:

"יָצָא מִדַּעְתּוֹֽ הוּא?

רְאוּ, כֵּיצַד פִּזֵּר הַלָּז

אֶת גַּרְגְּרָיו לְתֹהוּ!"

*

פָּרְצוּ נִבְטֵי־הַבִּכּוּרִים,

וְהַתְּבוּאָה צוֹמַחַת.

עָלְזוּ אוֹגְרִים וְעַכְבָּרִים:

“הַפַּרְנָסָה מֻבְטַחַת!”

קָמַת־הַפָּז הַמַּבְשִׁילָה

יוֹם־יוֹם גָּבְהָה וָרָֽמָה.

אַךְ יוֹם אֶחָד קָצְרוּ כֻּלָּהּ –

וְהַשְּׁדֵמָה נָשַׁמָּה.

"רְאוּ אָדָם וַהֲבָלָיו!

לְמַעֲשָׂיו אֵין טַעַם!" –

קָבְלוּ אוֹגֵר, עַכְבָּר וּשְׂלָו

בְּאַכְזָבָה וָזַעַם.

הוּבְלוּ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה

לְמַאֲגָר בָּטוּחַ –

וַיִּשָׁמַע עַד־מְהֵרָה

קוֹל טַחֲנוֹת־הָרוּחַ.

אֲבוֹי, מֵיטַב־הַגַּרְעִינִים

הָפְכוּ אָבָק וְּפסֹלֶת!"

כָּךְ קִרְקְרָה אֶל הַשְּׁכֵנִים

בְּכַעַס תַּרְנְגֹלֶת.

*

קוֹרֵא! תָּמִיד יִדּוֹן קָשׁוֹת

אִישׁ־מַעַשׂ רַב־יְכֹלֶת,

אִם מְבַקְּרוֹ אוֹתוֹ יִשְׁפּוֹט

מִמְּעוֹף הַתַּרְנְגֹלֶת.

---

ש. מַרְשַׁק (נ. 1887)

ש. מַרְשַׁק (נ. 1887)

---

עַל "עִוְרוֹן־תַּרְנְגֹלֶת"

מאת

סמואיל מרשק

"עַל מָה הֻשְׁחַת בְּכָל הַגּוּשׁ

הַנּוֹף יְפֵה־הַתֹּאַר?" –

כָּךְ, לְמַרְאֵה שָׂדֶה חָרוּשׁ,

הִקְשָׁה סוּסוּן בֶּן־נֹעַר.

"פֹּה כָּל הַזְּמַן הִתְנוֹסְסוּ

פְּרָחִים לְנוֹי וָעֹנֶג.

עַתָּה – לַשָּׁוְא פֹּה תְּחַפְּשׂוּ

צִפֹּרֶן אוֹ בַּבֹּנֶג!"

– “כֵּן” – נֶעֶנְתָה סוּסָה בְּרֻדָּה:

"הַבַּעַל, אִישׁ־הָרֶשַׁע,

בְּמַחְרֵשָׁה וּמַשְׂדֵּדָה

בִּתֵּק מַרְבַד־הַדֶּשֶׁא".

– “זֶה מְגֻחָךְ!” – אָמַר אַוָּז:

"יָצָא מִדַּעְתּוֹֽ הוּא?

רְאוּ, כֵּיצַד פִּזֵּר הַלָּז

אֶת גַּרְגְּרָיו לְתֹהוּ!"

*

פָּרְצוּ נִבְטֵי־הַבִּכּוּרִים,

וְהַתְּבוּאָה צוֹמַחַת.

עָלְזוּ אוֹגְרִים וְעַכְבָּרִים:

“הַפַּרְנָסָה מֻבְטַחַת!”

קָמַת־הַפָּז הַמַּבְשִׁילָה

יוֹם־יוֹם גָּבְהָה וָרָֽמָה.

אַךְ יוֹם אֶחָד קָצְרוּ כֻּלָּהּ –

וְהַשְּׁדֵמָה נָשַׁמָּה.

"רְאוּ אָדָם וַהֲבָלָיו!

לְמַעֲשָׂיו אֵין טַעַם!" –

קָבְלוּ אוֹגֵר, עַכְבָּר וּשְׂלָו

בְּאַכְזָבָה וָזַעַם.

הוּבְלוּ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה

לְמַאֲגָר בָּטוּחַ –

וַיִּשָׁמַע עַד־מְהֵרָה

קוֹל טַחֲנוֹת־הָרוּחַ.

אֲבוֹי, מֵיטַב־הַגַּרְעִינִים

הָפְכוּ אָבָק וְּפסֹלֶת!"

כָּךְ קִרְקְרָה אֶל הַשְּׁכֵנִים

בְּכַעַס תַּרְנְגֹלֶת.

*

קוֹרֵא! תָּמִיד יִדּוֹן קָשׁוֹת

אִישׁ־מַעַשׂ רַב־יְכֹלֶת,

אִם מְבַקְּרוֹ אוֹתוֹ יִשְׁפּוֹט

מִמְּעוֹף הַתַּרְנְגֹלֶת.

---

מִמִּשְׁלֵי ס. מִיכַאלְקוֹב (נ. 1913)

מִמִּשְׁלֵי ס. מִיכַאלְקוֹב (נ. 1913)

---

הַתַּרְנְגוֹל – הַפַּטְפְּטָן

מאת

סרגיי מיכאלקוב

מִנְּדוּדֵי־שֵׁנָה צָמַח לְתַרְנְגוֹל

הֶרְגֵּל נִפְסָד, הֶרְגֵּל גָּרוּעַ:

תָּמִיד מַשְׁכִּים הוּא קוּם מִכֹּל –

וְאָז מַתְחִיל קוֹנְצֶרְט פָּרוּעַ:

הוּא, עִם שְׁאָר תַּרְנְגוֹלִים,

מַפְרִיעַ שְׁנַת הָעֲמֵלִים.

הַסּוּס, שֶׁכָּל הַיּוֹם עָבַד עַד כְּלוֹת־הַכֹּחַ,

נֵעוֹר בְּטֶרֶם־אוֹר מִקּוֹל אוֹתוֹ פּוֹחֵז;

יוֹקְצוֹת לִפְנֵי הַזְּמַן גַּם הַפָּרָה, הָעֵז –

מִכָּל בְּרִיָּה נִגְזָל מָנוֹחַ.

מַזְעִיק הַתַּרְנְגוֹל אֶת כָּל הַיְּשֵׁנִים:

"הֵי, קוּמוּ, עַצְלָנִים, הָקִיצוּ, בַּטְלָנִים!

וָלֹא – מְאוּמָה לֹא תַּסְפִּיקוּ!

הֵי, קוּקוּרִיֽקוּ!, קוּקוּרִיֽקוּ!"

סוֹף־סוֹף, מֵרֹב קְרִיאוֹת־הָעֹז

נִצְרָד גְּרוֹנוֹ שֶׁל הַכָּרוֹז.

בָּזֶה מוֹכִיחַ בַּעֲלִיל הוּא,

כַּמָּה חָרוּץ, פָּעִיל, יָעִיל הוּא –

מַמָּשׁ רָאוּי לִפְרָס רִאשׁוֹן –

וְאַחַר־כָּךְ הוֹלֵךְ… לִישׁוֹן.

הוּא כֹּה עָיֵף מִזְעוֹק – שֶׁאֵין לוֹ אַף יְכֹלֶת

לְהִתְעַלֵּס עִם תַּרְנְגֹלֶת.

*

גַּם בְּחֶבְרַת־אֱנוֹשׁ לֹא פַּעַם נֶחֱזֶה

מַטִּיף עַל הַבָּמָה – כַּתַּרְנְגוֹל הַזֶּה:

“עִבְדוּ־נָא, עַצְלָנִים, עִמְלוּ!” – גְּרוֹנוֹ צוֹרֵחַ,

וְאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ – מִכָּל טִרְחָה בּוֹרֵחַ.

---

יֻמְרַת הַתַּרְנְגוֹל

מאת

סרגיי מיכאלקוב

צַיָּד יָרָה בְּנֵץ, שֶׁחָג מֵעַל לִכְפָר

כְּדֵי לִשְׁדּוֹד מִשָּׁם אֶפְרוֹחַ;

וְהַשּׁוֹדֵד, בִּמְקוֹם מַלְקוֹחַ,

מָצָא לוֹ שָׁם קִצּוּ הַמָּר.

וְעוֹד זְמַן רַב מֵעַל עָפָר

אֲבַק־פְּלוּמָה הוֹסִיף לִפְרוֹחַ…

אֲזַי מִמַּחְבּוֹאוֹ יָצָא הַתַּרְנְגוֹל.

מֻטָּל אוֹתוֹ טוֹרֵף, אוֹיֵב נוֹרָא מִכֹּל,

וְחַרְטוֹמוֹ הַחַד – קָפוּא בְּאֶפֶס־כֹּחַ…

כָּאן נִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם בַּגֶּבֶר רוּחַ־קְרָב –

וְאֹדֶם־כַּרְבָּלְתּוֹ הִבְהִיק בְּלַהַט רַב.

קוֹלֵי־קוֹלוֹת שֶׁל “קוּקוּרִיֽקוּ”

אֶת בְּנֵי־הַלּוּל כֻּלָּם הִזְעִיקוּ.

בָּאִים הֵם וְרוֹאִים: הַתַּרְנְגוֹל עוֹמֵד,

וּלְרַגְלָיו – הַנֵּץ הַמֵּת!

“הֵידָד, גִּבּוֹר אַמִּיץ!” – קָרְאוּ לַמְּנַצֵּחַ;

וְהַגִּבּוֹר עַצְמוֹ – מִיֹּהַר מִתְנַפֵּחַ.

לְפֶתַע עוֹף נַקְרָן אֶחָד

הָפַךְ, מִתּוֹךְ פִּקְפּוּק וָהֶסֶס,

אֶת הַגְּוִיָּה מִצַּד אֶל צַד –

וּבַנּוֹצוֹת נִגְלָה לוֹ… רֶסֶס.

*

כָּךְ, בְּמִקְרֶה, נוֹדַע וְנִתְחַוֵּר הַכֹּל!

וְכָךְ, אִם תִּסְתַּכְּלוּ בָּאִישׁ הַמִּתְנַפֵּחַ,

חִישׁ תְּגַלּוּ בַּ“מְנַצֵּחַ” –

גְּבוּרַת אוֹתוֹ הַתַּרְנְגוֹל.

---

הָעַכְבָּר הָעַרְמוּמִי

מאת

סרגיי מיכאלקוב

קָרָה אֵי־פַעַם שֶׁעַכְבָּר

נָפַל לְתוֹךְ חָבִית־שֵׁכָר.

“הוֹ, הַצִּילוּנִי!” – מְשַׁוֵּעַ

הָעַכְבָּרוֹן – "אֲנִי טוֹבֵעַ!

אוֹי וַאֲבוֹי לִי, בִּישׁ־מַזָּל!

הוֹ, אֵיזֶה מָוֶת מְנֻוָּל!

בּוֹחֵר הָיִיתִי אַף בַּלֹּעַ

שֶׁל הֶחָתוּל הָרַע – מִטְּבוֹעַ!"

– “טוֹב!” – נַעֲנָה לוֹ לַמִּסְכֵּן

חֲתוּל־הַבַּיִת הַשָּׁמֵן:

"אוּכַל לִמְשׁוֹת אוֹתְךָ הַחוּצָה.

אַךְ אֶעֱשֶׂה זֹאת רַק בִּתְנַאי

שֶׁאֶת שְׂכָרִי יִגְבּוּ שִׁנַּי!"

– "אֲנִי מַסְכִּים! רַק חוּשָׁה, אוּצָהּ!

לִי שׁוּם מִיתָה בַּיַּבָּשָׁה

לֹא תֵּרָאֶה כָּל־כָּךְ קָשָׁה!"

וְהוּא נִמְשָׁה מִמְּעַרְבֹּלֶת,

כְּדֵי לִהְיוֹת לְמַאֲכֹלֶת.

אַךְ רֵיחַ־כֹּהֶל רַב־פִּגוּל

הִכָּה אַפּוֹ שֶׁל הֶחָתוּל.

אָכֵן, הָיָה זֶה רֶגַע נוֹחַ –

וְהָעַכְבָּר מִהֵר לִבְרוֹחַ.

“רַמַּאי!” – גָּעַר בּוֹ הֶחָתוּל –

"הֵן נִכְלְךָ עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!

עוֹד אֶתְפָּסְךָ בְּרֶגַע־כּשֶׁר –

אוּלָם אֱמוֹר: הֵיכָן הַיּשֶׁר?

הֲרֵי נִתַּן לִי דִּבּוּרְךָ

כִּי תְּכַבְּדֵנִי בִּבְשָׂרְךָ".

– “כֵּן, הוּא נִתַּן, אִתְּךָ הַצֶּדֶק” –

הָעַכְבָּרוֹן הֵשִׁיב מִסֶּדֶק –

"אַךְ הוּא פָּסוּל עַל־פִּי הַדִּין:

הָיִיתִי אָז בְּגִלּוּפִין!"

---

הָאַרְנָב בְּגִלּוּפִין

מאת

סרגיי מיכאלקוב

לְרֶגֶל אֵיזֶה חַג – יוֹבֵל אוֹ יוֹם־הֻלֶּדֶת,

קִפּוֹד הִזְמִין אַרְנָב לְנִשְׁפִּיָה נֶחְמֶדֶת.

כָּל הָאוֹרְחִים יָשְׁבוּ בְּחוּג

עַל כָּל מִינֵי מַשְׁקֶה מָזוּג

וְשׂוֹחֲחוּ בְּתַעֲנוּג.

וְגַם הָאַרְנָבוֹן הִבְלִיג עַל בּוּשָׁתוֹ,

אָכַל בְּתֵאָבוֹן – וְגַם הִרְבָּה שָׁתֹה.

סוֹף־סוֹף בְּקשִׁי קָם – הָיָה אָז לֵיל דְּקַיְטָא –

וַיֹּאמֶר לַקִּפּוֹד: “שָׁלוֹם! הוֹלְכִים הַבַּיְתָה!”

– “הַאִם תּוּכַל לִצְעוֹד כַּדִּין?” –

אוֹתוֹ שָׁאַל הַמְאָרֵחַ –

"אוּלַי, תִּישַׁן וְתִתְפַּכֵּחַ:

הֲרֵי אַתָּה בְּגִלּוּפִין.

וְגַם בַּדֶּרֶךְ סַכָּנָֽה יֵשׁ:

אוֹמְרִים שֶׁכָּאן הוֹפִיעַ לַיִשׁ!"

– "וּבְכֵן? אֲנִי בְּיַעֲרִי –

וְלֹא אִכְפַּת לִי שׁוּם אֲרִי!" –

צוֹרֵחַ הַשִּׁכּוֹר, מָלֵא גְבוּרָה־מִיַּיִן –

"אַשְׁרָיו כִּי בְּדַרְכִּי לֹא פְּגַשְׁתִּיו עֲדַיִן!

כְּבָר בָּא הַזְּמַן לְהִפָּרַע

מִזֶּה הַזֵּד עַל כָּל הָרַע!"

כּוֹשֵׁל בְּכָל רַגְלָיו, יָצָא אוֹתוֹ בֶּן־חַיִל –

וְהֵד הַכְרָזוֹתָיו נִשְׁמָע בִּדְמִי־הַלַּיִל:

"רָאֹה רָאִינוּ כְּבָר חַיּוֹת

הַחֲשׁוּבוֹת מֵאֲרָיוֹת –

וְגַם אוֹתָן לִמַּדְנוּ לֶקַח!"

– “הֵי, אֵיזֶה כְּסִיל פֹּה מִשְׁתַּטֶּֽה כָּךְ?” –

רָטַן הַלַּיִשׁ, שֶׁיָּקַץ

מִן הַצְּרִיחוֹת כְּנֶעֱקָץ.

פִּתְאֹם רָאָה אֶת הָאַרְנָב.

מִיָּד שָׁלַח בּוֹ צִפָּרְנָיו.

“וּבְכֵן, אַתָּה הוּא זֶה, בֶּן־חֶצֶף!” –

נָהַם עָלָיו בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף –

"תָּעֵז לִרְעוֹשׁ פֹּה בַּלֵּילוֹת –

וְעוֹד שִׁכּוֹר אַתָּה כְּלוֹט!"

מֵרֹאשׁ הַלֵּץ מֻכֵּה־הַבֹּהַל

נָגוֹז בִּן־רֶגַע כָּל הַכֹּהֶל.

“סְלִיחָה…” – גִּמְגֵּם – "סְלִיחָה! הַרְשֵׁנִי לְהַסְבִּיר…

אָמְנָם, בִּשְׁעַת בִּקּוּר, לָגַמְתִּי לְמַכְבִּיר,

אַךְ לֹא לְשֵׁם שִׁכְרוּת: שָׁתִיתִי לְחַיֶּיך!

לִכְבוֹד הַלְּבִיאָה! לְשָׁלוֹם צֶאֱצָאֶיךָ!"

*

וְהָאַרְיֵה סָלַח – כַּפּוֹ עָזְבָה טַרְפָּהּ:

בּוֹחֵל הוּא בְּשִׁכְרוּת – אַךְ לֹא בַּחֲנֻפָּה!

---

הַזָּמִיר וְהָעוֹרֵב

מאת

סרגיי מיכאלקוב

חֲצִי־יוֹבֵל שָׁנִים כִּהֵן

בְּתַפְקִידוֹ זָמִיר בְּיַעַר.

גַּם אִישׁ בְּגִיל כָּזֶה לֹא נַעַר,

וְהַזָּמִיר – לֹא כָּל שֶׁכֵּן.

כָּל צִפֳּרֵי־הָרן בֵּרְכוּ אֶת הַשָּׁכֵן.

כָּל חֹרֶשׁ בַּסְּבִיבָה שִׁגֵּר אֵלָיו מִשְׁלַחַת –

וּבִמְסִבַּת כָּל אֵלֶּה יַחַד

עָרְכוּ מֵיטַב מֻמְחֵי־הַשִּׁיר

קוֹנְצֶרְט לִכְבוֹד אוֹתוֹ זָמִיר.

עוֹף־אֲחַשְׁתְּרָן מֵחֵיל־הַקֶּשֶׁר

הֵבִיא בְּרָכָה מֵאֵת הַנֶּשֶׁר.

חֲתַן־הַחֲגִיגָה – עַלִּיז וּמְאֻשָּׁר:

לֹא שָׁוְא עֲמַל־חַיָּיו, לֹא לְחִנָּם הוּא שָׁר…

כָּל הָאוֹרְחִים צִיְּצוּ בִּבְלִיל־קוֹלוֹת שָׂמֵחַ…

רַק הָעוֹרֵב רָגַז – וּפִיו הָיָה צוֹרֵחַ:

"לִי כְּבָר מָלְאוּ מֵאָה שָׁנִים –

אַךְ לִי לֹא קָמוּ “יַבְּלָנִים”.

וְהֵן קוֹלִי חָזָק פִּי־שְׁנַיִם!

גַּם מְבַקֵּר וָתִיק – יַנְשׁוּף

אוֹתִי שִׁבֵּחַ שׁוּב וָשׁוּב

עַל קוֹל אַדִּיר מַרְהִיב־אָזְנַיִם!

אָכֵן, אֲנִי – אַלּוּף הַשִּׁיר,

אַךְ “מְיַבְּלִים” – אֶת הַזָּמִיר!

*

הִנֵּה אֲנִי כּוֹתֵב עַל עוֹף, חַיָּה אוֹ רֶמֶשׂ –

וּפֶלֶא: בְּמַכָּר תָּמִיד יִקְלַע הָרֶמֶז.

---

חִירוּרְגִיָּה וְסַטִּירָה

מאת

סרגיי מיכאלקוב

תּוֹרַת־חִירוּֽרְגִּיָּה תּוֹבַעַת בְּהֶכְרֵחַ

חִטּוּי מִכָּל זִהוּם לִפְנֵי הַנִּתּוּחִים;

זְמַן רַב מְאֹד רוֹחֵץ יָדָיו הַמְּנַתֵּחַ –

וּכְלֵי־מְלַאכְתּוֹ כֻּלָּם כָּל פַּעַם מֻרְתָּחִים.

סַטִּירִיק – כְּחִירוּרְג! תַּכְלִית אַחַת מַפְעֶלֶת

אֶת מַעֲשֵׂי שְׁנֵיהֶם – וְהַדִּמְיוֹן מֻחְלָט:

כִּמְלֶאכֶת הַחִירוּרְג, סַטִּירָה לֹא סוֹבֶלֶת

לֹא יָד מְלֻכְלָכָה וְלֹא אִזְמֵל מֻחְלָד.

---

ס. צ’וֹרְנִי (1880–1932)

ס. צ’וֹרְנִי (1880–1932)

---

שְׁתֵּי דֵעוֹת

מאת

סאשה צ'ורני

“הַעֲרָצַת צוּרָה – בִּלְבֹּלֶת!” –

טוֹעֵן בְּעֹז פְּלוֹנִי פַּסְקָן:

"אוֹי אִם נִמְזוֹג לִבְדֹלַח פְּסֹלֶת!

קוֹבֵעַ יַיִן – לֹא קַנְקַן!"

– "וּמִי יִשְׁתֶּה מֵיטַב־הַיַּיִן

מִכְּלִי פָּסוּל וּמְזֹהָם?" –

שׁוֹאֵל מִשְׁנֵהוּ. וַעֲדַיִן

אֵין כָּל פִּתְרוֹן לְוִכּוּחָם…

פָּשׁוּט הוּא, מוּֽזָה, פִּתְרוֹנוֹֽ לָךְ:

הַגִּישִׁי יַיִן טוֹב בִּבְדֹלַח!

---

נ. אַלְטְשׁוּלֵר

נ. אַלְטְשׁוּלֵר

---

הַמַּטְאֲטֵא

מאת

חנניה ריכמן

שָׂבַע אָבָק הַמַּטְאֲטֵא –

וְעַז חֵפְצוֹ לְהִתְבַּטֵּא:

“מַסְפִּיק!” – אוֹמֵר הוּא: "לֹא תִּדְרוֹֽךְ עוֹד

רַגְלִי בְּרֶפֶשׁ וְלִכְלֹכֶת!

חֲסָל! הַיּוֹֽם עוֹד אֶתְפַּטֵּר!

אֶרְחַץ זְרָדַי וְאֶתְנַעֵר,

אֶפְרוֹשׁ לְנֹפֶשׁ הַזָּוִיתָה –

וְלֶחָצֵר אַף לֹא אַבִּיטָהּ.

יִגְדַּל נָא תֵּל הָאַשְׁפַּתּוֹת!

יִצְמַח עַד גֹּבַהּ שְׁתֵּי דְיוֹטוֹת!

שׁוּב לֹא אָזוּז! כַּמָּה טָרַחְתִּי,

כַּמָּה אֻבַּקְתִּי, נִתְלַכְלַכְתִּי –

וּמָה שְׂכָרִי? לְמִי אִכְפַּת

גּוֹרַל הַכְּלִי הַמְרֻפָּט?

לֹא, לֹא!" – סִיֵּם כִּמְעַט בְּבֶכִי:

"שׁוּב לֹא עִסְקִי – אָבָק וָסֶחִי.

חַפְּשׂוּ לָכֶם טִפֵּשׁ אַחֵר!"

פִּתְאֹם – הֵצִיץ אֶל הֶחָצֵר.

נִרְאָה שָׁם גַּל אַשְׁפָּה וּפְסֹלֶת.

כְּחֵץ זִנֵּק הַמַּטְאֲטֵא –

וְשׁוּב טִאטֵא, נִקָּה, חִטֵּא,

גֵּרֵד, קִרְצֵף עַד קְצֶה־הַיְכֹלֶת…

הוּא לֹא יַשְׁאִיר לִכְלוּךְ נִבְזֶה!

כָּךְ הוּא נוֹצַר – וְזֶהוּ זֶה!

---

גַּאֲוַת יַתּוּשׁ

מאת

חנניה ריכמן

יַתּוּשׁ, גֵּאֶה, הִכְרִיז בְּגִיל:

“לִפְנֵי זְמַן־מָה עָקַצְתִּי פִּיל!”

– "אֱמֶת? וַדַּאי, מֵרֹב הָרֹגֶז

אוֹתְךָ רָצָה הוּא לַהֲרוֹֽג אָז?

וַדַּאי, נָהַם, צָרַח בְּקוֹל?" –

אֶת הַיַּתּוּשׁ שָׁאַל חַרְגּוֹל.

– "לֹא! לֹא הוֹצִיא מִפִּיו אַף הֶגֶה:

הוּא לֹא הֵעֵז לִרְגוּז עָלַי

וְהֶעֱמִיד פָּנִים, רַמַּאי,

כִּי לֹא הִרְגִּישׁ בִּכְלָל בַּפֶּגַע!"

---

הֶכֵּרוּת

מאת

חנניה ריכמן

– "נַכִּיר נָא זֶה אֶת זֶה, קוֹלֶגָה!

וּבְכֵן, אַצִּיג עַצְמִי בִּן־רֶגַע:

חֲבֵר מוֹעֶצֶת זַמָּרִים

שֶׁל הִתְאַחְדּוּת הַיְּעָרִים,

שׁוֹפֵט הַקּוֹֽנְקוּרְס הַווֹקַלִי

וְהַיּוֹעֵץ הַמּוּסִיקַלִי –

אַלּוּף אַנְקוֹר, אָמַּן־הַשִּׁיר!"

– “נָעִים מְאֹד! אֲנִי – זָמִיר”.

---

מִשְׁפַּט־עוֹרְבִים

מאת

חנניה ריכמן

תִּגְרַת הַזְּאֵב וְהַקִּפּוֹד

גָּרְמָה לִסְבַךְ גָּדוֹל מְאֹד.

בְּאֵין עֵדִים, קָרְאוּ עוֹרְבִים, שׁוֹפְטֵי־הַצֶּדֶק,

רוֹפֵא חָשׁוּב – יַנְשׁוּף – לְשֵׁם מִבְחָן וָבֶדֶק.

וּבַבְּדִיקָה נִגְלָה הַסּוֹד –

כִּי הָאָשֵׁם הוּא הַקִּפּוֹד:

שׁוּם סִמָּנֵי־פְּגִיעָה בּוֹ לֹא נִתַּן לִקְבּוֹעַ –

וְהַמִּסְכֵּן הַזְּאֵב נִדְקַר בְּכָל הַלֹּעַ.

וּבְכֵן, בָּרוּר: הַזְּאֵב – קָרְבָּן,

וְהַקִּפּוֹד הָרַע – תּוֹקְפָן.