ד. מֶרֶזְ’קוֹבְסְקִי (1865–1941)

---

סַקְיָה־מוּנִי

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

בֶּהָרִים מֻכֵּי סוּפַת הַחֹרֶף,

בֵּין סַלְעֵי מָגוֹר וּמַחְשַׁכִּים,

נָדְדָה בַּיַּעַר כַּת־קְשֵׁי־עֹרֶף

אֶל מֵימֵי הַגַּנְגֶּס הָרְחוֹקִים.

גּוּף כָּל אִישׁ רָעַד בִּלְבוּשׁ קָרוּעַ

בַּסַּגְרִיר הָעַז וְהַפָּרוּעַ.

זֶה לָהֶם יוֹמַיִם לֹא נִקְרָה

בְּדַרְכָּם לֹא אוּר, לֹא צֵל־קוֹרָה.

וּפִתְאֹם, מִבְּעַד זִרְמֵי־הַגֶּשֶׁם,

מִן הָאֹפֶל מַשֶּׁהוּ נִרְאָה;

זֶה הֵיכָל – וּכְדֵי לִמְצוֹא מַחְסֶֽה שָׁם,

נִכְנְסוּ הֵם פְּנִימָה בְּיִרְאָה.

לִפְנֵיהֶם, נִשָּׂא עַל כֵּס גָּבוֹהַּ,

סַֽקְיָה־מוּֽנִי, פֶּסֶל אֵל עַתִּיק.

מַרְגָּלִית יָפָה מֵאֵין כָּמוֹהָ

בְּכִתְרוֹ הִפְלִיאָה לְהַבְרִיק.

וְהִבִּיט אֶחָד מֵהֶם לַגֹּבַהּ

וְאָמַר: "אַחִים, מִמַּה נִירָא?

כֶּסֶף רַב – וְלֶחֶם טוֹב לָשׂבַע

נְקַבֵּל בָּאֶבֶן הַיְקָרָה.

וְכִי יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ לֶאֱלוֹהַּ?

פִּי־שִׁבְעָה מִזִּיו הַמַּרְגָּלִית

מְאִירִים לְבּֽוּדְהָא הַשַּׁלִּיט

מַזָּלוֹת בַּשַׁחַק הַגָּבוֹהַּ"…

אוֹת נִתַּן – וְהֵם קָרְבוּ דוּמָם

לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת זְמָמָם.

וְאוּלָם בָּרֶגַע שֶׁהוּשָׁטָה

אֶל הַקֹּדֶשׁ זְרוֹעַ נִמְהָרָה, –

רַעַם, אֵשׁ וְרוּחַ־סְעָרָה,

שֶׁהֵדָם נִשְׁמַע הַרְחֵק לְמַטָּה,

הִשְׁלִיכוּם בְּכֹחַ חֲזָרָה.

וְהַכֹּל סָבִיב קָפָא מִפַּחַד…

רַק אֶחָד יָצָא מִבֵּין כֻּלָּם

וּבְקָרְבוֹ לַפֶּסֶל סָח בְּנַחַת:

"לֹא צָדַקְתָּ, בּוּדְהָא, אֵל־עוֹלָם!

הֲרִימוּ אוֹתָנוּ כֹּהֲנֶיךָ,

כִּי הִנְּךָ רַב־חֶסֶד וְתָמִים,

כִּי תּוֹשִׁיט יָדְךָ לְכָל חֵלֵכָה

וְתִתְמוֹךְ כָּל דַּל בְּרַחֲמִים?

לֹא! נָקֹם תִּקֹּם בְּשֶׁצֶף־זַעַם

אֶבֶן־רִיק שֶׁאֶפֶס הוּא עֶרְכָּהּ.

מָה הָעֹז לִשְׁפֹּוךְ חֲזִיז וָרַעַם

עַל חַלָּשׁ מוּטָל עַל הַקַּרְקַע?

הִכָּלֵם וּבוֹשׁ, אַדִּיר־הַכֹּחַ!

קַמְתָּ פֹּה בִּמְלוֹא הָדָר וָזִיו –

יַד־עֻזְּךָ בְּדַל רָעֵב לִשְׁלוֹחַ

וְלִכְרוֹת פַּת לֶחֶם צַר מִפִּיו.

אֵל־אֵלִים, יְרֵה וְיַהַרְגוּנִי

הַחִצִּים, חִצֵּי גָּפְרִית וְאֵשׁ,

אַךְ אֲנִי אוֹמֵר פֹּה, סַֽקְיָה־מוּֽנִי –

וּשְׁחָקִים וָאָרֶץ יִשְׁמָעוּנִי –:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל חֶלֶד, הִתְבַּיֵּשׁ!"

הוּא נָדַם – וּרְאֵה זֶה נֵס־תִּפְאֶרֶת:

לְהַקְרִיב הָאֶבֶן לְיָדָם,

שַׁח פִּסְלוֹ שֶׁל בּוּדְהָא בָּעֲטֶרֶת

וְכָרַע לִפְנֵי בָּשָׂר־וָדָם.

עַל בִּרְכָּיו, נִכְלָם וְרַךְ כְּיֶלֶד

הִתְפַּלֵּשׁ רִבּוֹן מוֹשְׁלֵי הַחֶלֶד,

אֵל עֶלְיוֹן – לִפְנֵי דַלַּת אָדָם!

א. ס. פּוּשְׁקִין (1799–1837)

---

שִׁיר עַל אוֹלֶג הַנָּסִיךְ

מאת

אלכסנדר סרגיביץ' פושקין

אוֹלֶג מִתְכּוֹנֵן לְנָקָם וְתַגְמוּל

לַצָּר הַמֵּצִיק לוֹ בְּלִי־הֶרֶף:

כְּפָרֵי כּוֹזָרִים וּשְׂדוֹתָם עַל הַגְּבוּל

יָדִין הוּא בָּאֵשׁ וּבַחֶרֶב.

עוֹטֶה שִׁרְיוֹנוֹ, בְּרֹאשׁ חַיִל כַּבִּיר,

רוֹכֵב הַנָּסִיךְ עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר.

מִיַּעַר אָפֵל בָּא לִקְרַאת הַשָּׁלִיט

זָקֵן בַּעַל זִיו שְׁאָר־רוּחַ –

קוֹסֵם וְנָבִיא, שֶׁחֲזוֹן־הֶעָתִיד

נָהִיר לוֹ כְּסֵפֶר פָּתוּחַ;

בְּלַחַשׁ־וָנַחַשׁ עָבְרוּ כָּל יָמָיו.

וַיַּט הַנָּסִיךְ אֶת סוּסוֹ אֶל הַסָּב.

"הַגֵּד לִי, אִישׁ־כֶּשֶׁף, אֲהוּב־הָאֵלִים,

בַּמֶּה עוֹד חַיַּי יְנַסּוּנִי?

הַאִם בְּקָרוֹב, לְשִׂמְחַת מִתְנַכְּלִים,

רִגְבֵי־אֲדָמָה יְכַסּוּנִי?

גַּלֵּה הָאֱמֶת בְּלִי יִרְאָה וְהִסּוּס!

לְשַׁי עַל הַטֹּרַח תִּבְחַר לְךָ סוּס".

– "נָבִיא לֹא יִירָא אַדִּירֵי־הַמּוֹשְׁלִים –

וְאֵין הוּא זָקוּק לִשְׂכַר־טֹרַח.

לְשׁוֹן־הַחוֹזֶה שׁוֹפָרָם שֶׁל אֵלִים,

דּוֹבֶרֶת אֱמֶת לְלֹא־מֹרֶךְ.

בְּלוֹט־אֲפֵלָה מְכֻסּוֹת הַבָּאוֹת,

אוּלָם עַל פָּנֶיךָ רוֹאֶה אֲנִי אוֹת.

הַקְשֵׁב לִדְבָרִי: כְּבָר יָצָא מוֹנִיטִין

לְעֹז כִּבּוּשֶׁיךָ בְּסַעַר;

לְאוֹת נִצָּחוֹן, בְּקִרְיַת־קוֹנְסְטַנְטִין

הוּנָף מָגִנְּךָ עַל הַשַּׁעַר.

יַבֶּשֶׁת וָיָם נִשְׁמָעִים לְקוֹלְךָ;

כָּל צַר מְקַנֵּא בְּפִלְאֵי גוֹרָלְךָ.

גַּם אוֹן־אֵיתָנִים שֶׁל נַחְשׁוֹן זֵידוֹנִי

בְּיָם מִתְגָּעֵשׁ־מִתְרַתֵּחַ,

גַּם קֶלַע וָחֵץ וּפִגְיוֹן בּוֹגְדָנִי

חָסִים עַל חַיֵּי־הַמְנַצֵּחַ…

שִׁרְיוֹן־אַדִּירִים אֶת חַיֶּיךָ יִנְצוֹר.

שׁוֹמֵר לֹא־נִרְאֶה מִתְלַוֶּה לַגִּבּוֹר.

סוּסְךָ לֹא יִירָא מִסִּבְלוֹת מִלְחָמָה;

בִּקְרָב לֹא יִכְבַּד לוֹ שׁוּם נֵטֶל:

תְּצַו – וְיַמְתִּין מוּל חִצִּים בִּדְמָמָה,

תְּצַו – וְיִדְהַר בִּשְׂדֵה־קֶטֶל.

יְדִיד נֶאֱמָן הוּא סוּסְךָ הָאַמִּיץ –

אַךְ קֵץ לְחַיֶּיךָ מִמֶּנּוּ יָקִיץ!"

אוֹלֶג נִתְחַיֵּךְ. אַךְ לְפֶתַע זָעַף,

רוּחוֹ – חֲרָדָה הִקְדִּירַתָּה.

שָׁעוּן בְּיָדוֹ עַל בְּלִיטַת הָאֻכָּף,

יוֹרֵד הוּא בְּלִי אֹמֶר לְמַטָּה.

וּבְלֵב מְדֻכָּא מִתּוּגַת הַפְּרִידָה

לוֹטֵף אֶת סוּסוֹ הוּא בְּיָד רוֹעֶדָה.

"שָׁלוֹם לְךָ, רֵעַ, סוּסִי הָאָהוּב!

בָּא זְמַן הַפְּרִידָה הַנִּגְזֶרֶת.

עַתָּה הִנָּפֵשׁ: לֹא תָּאִיץ בְּךָ שׁוּב

רַגְלוֹ־שֶׁל־פָּרָשׁ בַּמִּשְׁוֶרֶת.

שָׁלוֹם – וְזָכְרֵנִי תָּמִיד, יְדִידִי!

קַבְּלוּ, נְעָרִים, אֶת סוּסִי־מַחְמַדִּי!

כַּסּוּ אֶת גַּבּוֹ – וְקָחוּהוּ מִפֹּה

לָאָחוּ רְחַב־הַיָּדַיִם;

יוֹם־יוֹם הַלְעִיטוּהוּ מֵיטַב־הַמִּסְפּוֹא,

מִפֶּלֶג הַשְׁקוּ אוֹתוֹ מַיִם!"

לָקְחוּ סַיָּסִים אֶת חֲבִיב־הַפָּרָשׁ –

וַיַּעַל אוֹלֶג עַל סוּסוֹ הֶחָדָשׁ.

*

מֵסֵב עִם צְבָאוֹ הַנָּסִיךְ הַחוֹגֵג.

מַכְסֶפֶת תִּפְאֶרֶת־הַצַּחַר –

שֵׂיבַת לוֹחֲמָיו הַזְּקֵנִים שֶׁל אוֹלֶג –

כַּשֶּׁלֶג עַל גֶּבַע עִם־שַׁחַר…

יַחְדָּו מַזְכִּירִים הֵם קְרָבוֹת־הַדָּמִים,

בָּהֶם לָחֲמוּ בְּשֶׁכְּבָר־הַיָּמִים.

“וְאֵי חֲבֵרִי? אֵי סוּסִי הָאַבִּיר?” –

שָׁאַל הַנָּסִיךְ מִפִּי נַעַר:

"אֱמוֹר, הֲשָׁלוֹם לוֹ? הַעוֹד הוּא מָהִיר?

הַעוֹד־מָלֵא לַהַט וָסַעַר?"

וַיַּעַן הַנַּעַר: "זֶה כְּבָר, אֲדוֹנִי,

יָשֵׁן הוּא שְׁנַת־נֵצַח עַל תֵּל אַלְמוֹנִי".

הִרְכִּין הַנָּסִיךְ אֶת רֹאשׁוֹ בְּתוּגָה.

חוֹשֵׁב הוּא: "סְבָבוּנִי בְּכַחַשׁ!

אַתָּה – נְבִיא־שֶׁקֶר, זָקֵן מְשֻׁגָּע!

מַדּוּעַ לֹא בַּזְתִּי לַנַּחַשׁ.

סוּסִי עַד הַיּוֹם הָיָה שָׂשׂ אֱלֵי קְרָב!"

וַיֹּאמֶר: “הַרְאוּנִי מְקוֹם עַצְמוֹתָיו!”

אוֹלֶג, מָלֵא צַעַר, יוֹצֵא לַמַּסָּע

עִם אִיגוֹר, צְעִיר הַשּׁוֹשֶׁלֶת;

עַל חוֹף נְהַר דְּנֶפְּר, עַל גֶּבַע נִשָּׂא,

רוֹאוֹת עֵינֵיהֶם אֶת הַשֶּׁלֶד.

כִּסָּהוּ אָבָק, רְחָצוֹ הַמָּטָר –

וְרוּחַ נִפְנֵף עָלָיו קוֹץ וְדַרְדַּר.

קָרַב הַנָּסִיךְ אֶל עַצְמוֹת הַמִּסְכֵּן

וַיֹּאמֶר: "יְשַׁן־נָא שְׁנַת־מָוֶת,

רֵעִי הַגַּלְמוּד! פָּרָשְׁךָ הַזָּקֵן –

אַף הוּא לֹא יַרְבֶּה אֶת יָמָיו עוֹד;

אוּלָם לֹא דָמְךָ, בְּהַגִּיעַ הָעֵת,

יַרְוֶה אֶת עֲפַר אֲדוֹנֶיךָ הַמֵּת!

וּבְכֵן, סוֹד־מוֹתִי – הִנֵּה כָּאן הוּא כָּמוּס!

מִשֶּׁלֶד – אִיֵּם עָלַי הֶרֶס!"

בֵּינְתַיִם מִתּוֹךְ גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל הַסּוּס

זָחַל וְיָצָא נְחַשׁ־אֶרֶס.

כְּסֶרֶט שָׁחוֹר הוּא סְבִיב רֶגֶל נִכְרַךְ –

וּלְפֶתַע זָעַק הַנָּסִיךְ שֶׁנֻּשַּׁךְ.

*

תּוֹסֵס הַשֵּׁכָר בִּסְעוּדַת־הַבְרָאָה

לְזֵכֶר אוֹלֶג הַמָּנוֹחַ.

שָׁם אִיֽגוֹר וְאוֹֽלְגָה יוֹשְׁבִים עַל גִּבְעָה,

סְבִיבָם – לוֹחֲמִים רַבֵּי־כֹּחַ.

יַחְדָּו מַזְכִּירִים הֵם קְרָבוֹת־הַדָּמִים,

בָּהֶם לָחֲמוּ בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים.

אָדָם מִיצְקֶבִיץ' (1798–1855)

---

אַלְפּוּהָרָה

מאת

אדם מיצקביץ'

(בַּלָּדָה מִתּוֹךְ “קוֹנְרַד וַלֶנְרוֹד”)

שׁוֹאַת הַחֻרְבָּן עַל הַמַּאוְרִים יָרָדָה.

סוֹפָם – לִכְבָלִים אוֹ לְקֶבֶר.

עֲדַיִן בְּעֹז מִתְגּוֹנֶנֶת גְּרַנַדָה,

אַךְ אוֹי לָהּ – פָּקַד אוֹתָהּ דֶּבֶר!

וְגַם אַל־מַנְצוּר מִצְּרִיחֵי אַלְפּוּהָֽרָה

עִם קֹמֶץ בְּנֵי־חַיִל לֹא זָֽז עוֹד.

טַבַּעַת אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כְּבָר נִסְגָּרָה:

עִם־שַׁחַר תֻּתְקַף מְצוּדָֽה זֹאת.

*

מָטָר שֶׁל קְלָעִים צְבָא־הִיסְפַּנְיָה הֵטִיחַ.

נָמוֹטָה חוֹמַת אַלְפּוּהָרָה.

כְּבָר צְלָב הֹעֲלָה בַּמִּסְגָּד עַל הַצְּרִיחַ:

נוֹשְׂאָיו כְּבָר פָּרְצוּ הַמִּבְצָרָה.

אַנְשֵׁי אַל־מַנְצוּר נִקְטְלוּ לְלֹא־הֶרֶף,

אַךְ הוּא לֹא נִפְגַּע מִכְּלֵי־זַיִן –

הִבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין רֹמַח לְחֶרֶב

וְחִישׁ נֶעֱלַם מִן הָעַיִן.

נִפְרַץ אַרְמוֹנוֹ – וְכוֹבְשָׁיו, גֵּאֵי־כֹּחַ,

חַגִּים נִצְחוֹנָם בֵּינָתַיִם.

קְצִינִים מְחַלְּקִים שָׁם שְׁבוּיִים וּמַלְקוֹחַ –

וְיַיִן נִשְׁפָּךְ שָׁם כְּמַיִם.

פִּתְאֹם הוֹדִיעָם הַזָּקִיף כִּי הִגִּיעַ

אַבִּיר שֶׁנִּרְאֶה כְּנָכְרִי הוּא,

וְהוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הָרְשׁוּת לְהַשְׁמִיעַ

דִּבְרֵי־הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבְּפִיהוּ.

הָיָה אוֹתוֹ אִישׁ – אַל־מַנְצוּר הַבּוֹרֵחַ:

מִמְּקוֹם מִקְלָטוֹ הַבָּטוּחַ

הוּא בָּא לְהַסְגִיר אֶת עַצְמוֹ לַמְנַצֵּחַ:

"חָנֵּנִי, מַצְבִּיא אֲצִיל־רוּחַ!

בְּרֹב הַכְנָעָה הִתְיַצַּבְתִּי בַּפֶּתַח,

נַפְשִׁי הִרְהֲרָה וְהֵבִינָה:

אַדִּיר הוּא אֵלְכֶם, תֶּחֱסוּ בּוֹ לָבֶטַח –

וּבוֹ מֵעַתָּה אַאֲמִינָה.

יֵדַע הָעוֹלָם כִּי בַּקְּרַב הַמַּכְרִיעַ

עֱזוּז־גְּבוּרַתְכֶם הִכְנִיעַנִי,

כִּי מֶלֶךְ עַרְבִי מַרְכִּין רֹאשׁ וּמַצִּיעַ

חַרְבּוֹ לַשַּׁלִּיט הַהִיסְפַּנִי!"

יָדְעוּ בְּנֵי־סְפָרַד לְהוֹקִיר אֹמֶץ־רוּחַ.

חִבְּקוֹ מַצְבִּיאָם הַשָּׂמֵחַ.

קְצִינָיו אַחֲרָיו, כְּמִצְוַת הָאֵרוּחַ,

הוֹשִׁיטוּ יָדָם לָאוֹרֵחַ.

וְהוּא, אַל־מַנְצוּר, מִתְלַהֵב מִן הַפֶּגֶשׁ.

נוֹשֵׁק כָּל קָצִין סְפָרַדִּי הוּא –

וְשָׁב לַמַּצְבִּיא וְחוֹבְקוֹ בְּרֹב רֶגֶשׁ,

נוֹשְׁקוֹ עַל לֶחְיוֹ וְעַל פִּיהוּ.

לְפֶתַע חֻלְשָׁה הִכְרִיחַתּוּ לִכְרוֹעַ;

אַךְ הוּא בְּיָדוֹ הָרוֹפֶפֶת

קָשַׁר אֶת עַצְמוֹ אֶל רַגְלָיו שֶׁל הַשּׁוֹעַ

בְּפַס מִכְּרִיכוֹת הַמִּצְנֶפֶת.

הִשְׁקִיף עַל סְבִיבָיו – וְרוֹאָיו הִתְפַּלָּצוּ:

פָּנָיו הִתְעַוְּתוּ וְהִכְחִילוּ.

בְּפֶה מְעֻקָּם, בִּצְחוֹק־תֹּפֶת פָּרַץ הוּא –

וְהֵם הֶאֱזִינוּ בִּדְחִילוּ:

הַבִּיטוּ, כּוֹפְרִים! הִסְתַּכְּלוּ, בִּישֵׁי־גַֽדָּא!

פָּנַי מְבַשְּׂרִים לָכֶם שֶׁבֶר.

רִמִּיתִי אֶתְכֶם: אֲנִי בָּא מִגְּרַנַדָה –

וְשַׁי בְּיָדִי לָכֶם: דֶּבֶר!

כָּל אִישׁ שֶׁנָּשַׁקְתִּי – דָּבַק בּוֹ הַנֶּגַע;

סוֹפְכֶם כְּסוֹפִי הוּא – אֵין שֹׁנִי!

רְאוּ יִסּוּרַי, הַגּוֹבְרִים מִדֵּי רֶגַע:

כֻּלְכֶם תִּגְוְעוּ פֹּה כָּמוֹנִי!"

וְשׁוּב הוּא פּוֹרֵשׂ אֶל קְצִינִים מֻכֵּי־פַחַד

כַּפָּיו בְּקוֹל נַהַם וְשַׁאַג –

כְּבָא לַחֲבוֹק אֶת כָּל אֵלֶּה גַּם־יַחַד,

וּפִיו מְעֻוָּת מֵרֹב לַעַג.

וְגַם בְּשָׁעָה שֶׁקִצּוֹ כְּבָר הִגִּיעַ,

הוּא מֵת בְּלִי עֲצוֹם עַפְעַפַּיִם;

וּצְחוֹק־הַשָּׂטָן הַמַּבְעִית, הַמַּזְוִיעַ

לָנֶצַח קָפָא בַּשְׂפָתַיִם.

נָס חֵיל הַכּוֹבְשִׁים מְנוּסָה מְבֹהֶלֶת;

אַךְ רָץ אִתָּם יַחַד גַּם דֶּבֶר –

וְחִישׁ, בְּחֶבְלֵי מַגֵּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

יָרדוּ עַד־אֶחָד אֱלֵי־קֶבֶר.

---

מַאֲרָב

מאת

אדם מיצקביץ'

(בַּלָדָּה אוּקְרָאִינִית)

שָׁב הַבַּיְתָה עִם־לַיִל ווֹיֶבוֹֽדָה, שַׂר־חַיִל.

אֶל אִשְׁתּוֹ מְמַהֵר הוּא הַחַדְרָה.

אַךְ לַשָּׁוְא יְחַפְּשֶׂנָּה: בַּמִּטָּה הִיא אֵינֶנָּה!

וְלִבּוֹ נִזְדַּעְזַע מֵחֲשָֽׁד רָע.

מְדֻכָּא וּשְׁפַל־עַיִן, מְהַרְהֵר הוּא עֲדַיִן –

אַךְ בְּרַק־זַעַם נִבְזַק כְּבָר הָעַיְנָה.

דֹּם סִלְסֵל שְׂפַם־שֵׂיבָה הוּא – וּפִתְאֹם עֲזָבָהוּ

וְקָרָא לִמְשָׁרְתוֹ, בֶּן־אוּקְרַיְנָה.

“כְּסִיל!” – הִרְעִים עַל הַנַּעַר: "לָמָּה אֵין מוּל הַשַּׁעַר

לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא כֶּלֶב בָּעֶרֶב?

רוּץ בִּן־רֶגַע לָקַחַת שְׁנֵי רוֹבִים וְאַמְתַּחַת!

הִזְדָּרֵז – וְנֵצֵא אֱלֵי אֶרֶב!"

מִתְגַּנְּבִים הֵם הַגַּנָּה. אֲנָחוֹת תִּשָּׁמַעְנָה

מִסֻּכָּה הַטּוֹבַעַת בְּיֶרֶק.

עַל סַפְסָל אוֹ כִּסֵּֽא בָּהּ – דְּמוּת־בְּלֹבֶן הֵסֵבָּה:

אֵיזוֹ פַּֽאנָה בִּכְסוּת לִבְנַת־אֶרֶג.

אֶת עֵינֶיהָ מַצְעֶפֶת הָאִשָּׁה בַּמַּחְלֶפֶת.

יָד אַחַת סוֹכְכָה עַל חָזֶהָ –

וְיָדָהּ הָאַחֶרֶת מַרְתִּיעָה וְעוֹצֶרֶת

אִישׁ צָעִיר שֶׁכָּרַע לְפָנֶיהָ.

אַךְ יָדוֹ בָּהּ נִנְעֶצֶת: "אֲהוּבָה נֶעֱרֶצֶת!

אֵין תִּקְוָה לְנַפְשִׁי שֶׁנָּצוֹדָה!

שׁוּב לֹא לִי רִגְשׁוֹתַיִךְ – וְלֹא לִי אַנְחוֹתַיִךְ:

אֶת כָּל אֵלֶּה קָנָה ווֹיֶבוֹֽדָה.

זֶה שָׁנִים שֶׁאָהַבְתִּי, נֶאֱנַחְתִּי, כָּאַבְתִּי –

אַךְ לֹא כֵן ווֹיֶבוֹדָה עַז־מֵצַח:

רַק צִלְצֵל לָךְ בְּנַחַת בִּזְהָבוֹ בַּצַּלַּחַת –

וּמָכַרְתְּ אֶת עַצְמֵךְ לוֹ לָנֶצַח!

בַּלֵּילוֹת מִתְעַלֶּסֶת שֵׂיבָתוֹ עַל הַכֶּסֶת

בַּחֶדְוָה שֶׁמִּמֶּנִּי נִגְזָלָה.

הוּא מוֹצֵץ מִלְּחָיַיִךְ וּמֵאֹדֶם שְׂפָתַיִךְ

אֶת מִתְקֵךְ שֶׁמִּמֶּנִּי וְהָלְאָה.

עַל סוּסִי, לְאוֹר סַהַר, אַצְתִּי הֵנָּה בְּדַהַר

בְּלֵיל־קֹר לְלֹא נֹפֶשׁ וָרֹדֶם –

וְלִבִּי מָלֵא רֶטֶט לַפְּרִידָה הַמֻּחְלֶטֶת,

אַךְ רוֹחֵשׁ אִחוּלִים לָךְ כְּקֹדֶם!"

הִיא עֲדַיִן מַחְרֶשֶׁת – וּלְשׁוֹנוֹ מְלַחֶשֶׁת

תַּחְנוּנִים וְתַרְעֹמֶת גַּם־יַחַד.

בְּעֶלְפּוֹן־כִּסּוּפֶיהָ מַרְכִּינָה הִיא כְּתֵפֶיהָ –

וְאֶל תּוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו הִיא צוֹנַחַת.

לֹא הִבְלִיג עוֹד הַבַּעַל, הַנִּדְהָם מִן הַמַּעַל.

הוּא שָׁלַף תַּרְמִילִים לְלֹא הֶסֶס;

נְגָסָם בַּשִּׁנַּיִם – וְהִטְעִינוּ הַשְּׁנַיִם

אֶת אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה וְהָרֶסֶס.

“פַּאן” – לוֹחֵשׁ לוֹ לְפֶתַע מְשָׁרְתוֹ מִתּוֹך רֶתַע:

לֹא יָכֹלְנִי לִירוֹת אֶל הַפַּֽאנָה:

אֵיזֶה שֵׁד עֲכָרַנִי, רַעַד קַר עֲבָרַנִּי –

וְנָשְׁרָה דִמְעָתִי הַמִּטְעָנָה".

– "הַס! בְּלוֹם פֶּה, זֶרַע־עֶבֶד, פֶּן אַכֶּכָּה בַּשֵּׁבֶט!

הֵא תַּרְמִיל לְתוֹסֶפֶת – וּשְׁמַע־נָא:

חִישׁ צַיֵּת לְלֹא מֶרִי – וְהָטַח אֶת הַיֶּרִי

אוֹ בְּךָ־עַצְמְךָ – אוֹ בַּפַּֽאנָה!

קְלַע לְמַעְלָה… יָמִינָה… אֶל רֹאשָׁהּ… אַךְ הַמְתִּינָה:

אֶת הַגֶּבֶר מִקֹּדֶם אֶפְקוֹדָה!"

אַךְ עַבְדּוֹ לֹא חִכָּֽה עוֹד: הוּא גָבַר עַל הָרַעַד –

וְיָרָה… בְּקָדְקֹד־ווֹיֶבוֹֽדָה.

---

בּוּדְרִיס וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו

מאת

אדם מיצקביץ'

(אַגָּדָה לִיטָאִית)

בּוּֽדְרִיס – שְׁלשֶׁת בָּנִים לוֹ. בַּחוּרִים חֲסֻנִּים לוֹ.

מְכַנֵּס אֶת שְׁלשְׁתָּם וּמַכְרִיז הוּא:

"הֵי, הָכִינוּ כַּצֹּרֶךְ סוּסֵיכֶם אֱלֵי אֹרַח –

וְכָל חֶרֶב וָרֹמַח הַשְׁחִיזוּ!

הוֹדִיעוּנִי הַלַּיִל עַל שְׁלֹשָה מַסְעֵי־חַיִל,

שֶׁבְּוִֽילְנָא בַּסֵּתֶר תִּכְנֵנוּ:

אוֹֽלְגֶרְד יַעַל עַל רוּסְיָה, קֵיֽסְטוּט יַעַל עַל פְּרוּסְיָה

וּסְקִירְגֵיֽלוֹ – עַל לְיַאֽכִים שְׁכֵנֵינוּ.

מַהֲרוּ הַחֲזִיתָה, כַּיָּאֶה לִבְנֵי־לִיטָא!

שְׁלָשְׁתְכֶם – עַזֵּי זְרוֹעַ וָמֹתֶן.

אָנֹכִי כְּבָר זָקַנְתִּי, אַךְ בָּכֶם הֶאֱמַנְתִּי.

כָּל שָׁלֹש הַדְּרָכִים – מַתְאִימוֹת הֵן.

לֹא יִהְיֶה זֶה בִּישׁ־גַּֽדָּא שֶׁיַּחְדּוֹר נוֹבוֹגְרַדָה

עִם צְבָא אוֹֽלְגֶרְד לְיוֹם אוֹ יוֹמַיִם:

עוֹר־צַבָּל, בִּגְדֵי־הֶדֶר בָּהּ יִמְצָא בְּכָל חֶדֶר,

וְכַסְפֵּי סוֹחֲרֶיהָ – כַּמַּיִם.

הַשֵּׁנִי יִסְתַּפֵּחַ אֶל צְבָא קֵיסְטוּט צָלֵחַ –

לְהַכּוֹת צַלְבָּנִים שׁוֹק־עַל־יֶרֶךְ.

לְאוֹתָם בְּנֵי־בְּלִיַעַל – אַבְנֵי־חֵן עַל כָּל שַׁעַל,

וְעַנְבָּר שָׁם – כַּחוֹל עֲלֵי דֶרֶךְ.

הַשְּׁלִישִׁי – יִתְמַזֵּל לוֹ בּפוֹלִין עִם סְקִירְגֵֽילוֹ.

אֵין שָׁם עשֶׁר שֶׁל רוּס אוֹ גֶרְמַנְיָה;

אַךְ יִמְצָא שָׁם כְּלֵי־זַיִן, שֶׁטּוֹבִים מֵהֶם אַיִן –

וְיָבִיא גַם כַּלָּה מִפּוֹלַנְיָה.

בַּת־פּוֹלִין מְבֹרֶכֶת בְּרֹב גְּרַצְיָה מוֹשֶׁכֶת;

עַלִּיזָה הִיא כְּמוֹ חֲתַלְתֶּלֶת;

אֵין כְּלֹבֶן פָּנֶיהָ, אֵין כְּזֹהַר עֵינֶיהָ –

בְּקִצּוּר, אֵין כָּמוֹהָ בַּחֶלֶד!

שָׁם גַּם לִי בְּעֵת־נֹעַר נִמְצְאָה יְפַת־תֹּאַר,

אֵשֶׁת־חֵן שֶׁכָּל אֵלֶּה הָיוּ לָהּ.

כְּבָר גָּוְעָה וְאֵינֶנָּה, אַךְ תָּמִיד אֶזְכְּרֶנָּה

בְּנָשְׂאִי אֶת הָעַיִן הַגְּבוּלָה".

הַבָּנִים הֶאֱזִינוּ: “כִּדְבָרֶיךָ, אָבִינוּ!”

וְיָצְאוּ לַפְּשִׁיטוֹת וְלַטֶּרֶף.

יְמֵי־סְתָו כְּבָר עָבָרוּ. הַבָּנִים לֹא חָזָרוּ.

בּוֹֽדְרִיס – מַר לוֹ: “הִכּוּם לְפִי־חֶרֶב!”

בְּיוֹם שֶׁלֶג וָסַעַר טָס פָּרָשׁ בִּמְלוֹא־דַהַר.

פַּרְוָתוֹ – מִין כְּבֻדָּה חֲבוּיָֽה בָּהּ.

– בְּנִי, דּוֹמַנִי אַרְגָּז הוּא? רוּבָּלִים בּוֹ נִגְנָזוּ?

– לֹא, כַּלָּה מִפּוֹלַנְיָה הִיא, אַבָּא!

שׁוּב בְּשֶׁלֶג וָסַעַר טָס פָּרָשׁ בִּמְלוֹא־דַהַר.

פַּרְוָתוֹ – מִין כְּבֻדָּה חֲבוּיָֽה בָּהּ.

– בְּנִי, שְׁלָלְךָ – לֹא שְׁלַל־עֹנִי! מַהוּ? עשֶׁר טֶבְטוֹנִי?

– לֹא, כַּלָּה מִפּוֹלַנְיָה הִיא, אַבָּא!

מִתּוֹךְ שֶׁלֶג וָסַעַר הַשְּׁלִישִׁי בָּא בְּדַהַר,

וְאַף הוּא – פַּרְוָתוֹ מְגֻדֶּשֶׁת.

בּוּֽדְרִיס – אִישׁ בַּעַל־מֹחַ: בְּלִי לַחְקוֹר לַמַּלְקוֹחַ,

הוּא מַכְרִיז חֲתֻנָּה מְשֻלֶּשֶׁת.

ר. ל. סְטִיבֶנְסוֹן (1850–1894)

---

שֵׁכַר אַבְרָשׁ

מאת

רוברט לואיס סטיבנסון

אֵי־אָז בִּשְּׁלוּ הַפִּֽיקְטִים

מַשְׁקֶה מִן הָאַבְרָשׁ –

שֵׁכָר, הָעַז מִיַּיִן

וְהַמָּתוֹק מִדְּבַשׁ.

בַּמְּעָרוֹת שָׁתוּהוּ

בְּנֵי־עַם־הַגַּמָּדִים;

וְהֶעֱלִיז כָּל נֶפֶשׁ

שִׁקּוּי־הַמַּחְמַדִּים.

קָם מֶלֶךְ רַע בִּסְקוֹֽטְלַנְד –

לוֹחֶם אַכְזָר, צְמֵא־דָם;

הֵבִיס הוּא אֶת הַפִּיֽקְטִים

וַיְצַו לְהַשְׁמִידָם.

עָרְכוּ צִבְאוֹת־הַמֶּלֶךְ

מָצוֹד עַל הַנָּסִים;

כֻּסּוּ רֻכְסֵי הַחֶבֶל

גְּוִיּוֹת הַנַּנָּסִים.

בָּא קַיִץ וְהִפְרִיחַ

אַבְרָשׁ בְּכָל אֲתָר.

אַךְ לֹא נוֹתְרוּ בָּאָרֶץ

יוֹדְעֵי מִבְשַׁל־שֵׁכָר.

בָּלְעוּ אוֹתָם לָנֶצַח

אַלְפֵי קְטַנֵּי־קְבָרִים

בְּשִׁפּוּעֵי כָּל גֶּבַע

וְעַל צַלְעוֹת־הָרִים.

רָכַב בְּיוֹם־שֶׁל־קַיִץ

הַמֶּלֶךְ עַל הַחוֹף.

בַּדֶּרֶךְ הֶאֱדִימוּ

פִּרְחֵי אַבְרָשׁ בְּלִי סוֹף.

זָעֵף הָיָה הַמֶּלֶךְ

כְּמוֹ אֶבְיוֹן וָרָשׁ,

חָסֵר שֵׁכַר־אַבְרָשׁ הוּא

בְּאֶרֶץ־הָאַבְרָשׁ!

*

בֵּינְתַיִם סָטוּ מִן הַדֶּרֶךְ

אַנְשֵׁי פָּמַלְיָה אֲחָדִים –

וּלְפֶתַע, מִתַּחַת לְאֶבֶן,

הִבְחִינוּ בִּשְׁנֵי גַמָּדִים.

מִיָּד הֱבִיאוּם אֶל הַמֶּלֶךְ,

אוּלָם הֵם שָׁתְקוּ כְּאִלְמִים –

גַּמָּד, הַכָּפוּף מֵרֹב־זֹקֶן,

וּבְנוֹ הַצָּעִיר־לְיָמִים.

הִבִּיט מִסּוּסוֹ הַגָּבוֹהַּ

הַמֶּלֶךְ בַּצֶמֶד הַגּוּץ –

אַךְ הֵם לֹא הִסְתִירוּ עֵינַיִם

מֵחֹד מַבָּטוֹ הַנָּעוּץ.

לְמַטָּה הִכְחִילוּ הַמַּיִם.

אָמַר הוּא: "שִׁמְעוּ, תּוֹלָעִים:

אִם סוֹד הַמַּשְׁקֶה תְגַלּוּ לִי,

אוֹתִיר אֶת שְׁנֵיכֶם בַּחַיִּים!"

הִשְׁקִיפוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה

הָאָב וְהַבֵּן בְּדָמְיָם:

מִכָּאן – תּוֹעֲפוֹת פִּרְחֵי־אֹדֶם,

מִכָּאן – נַחְשׁוֹלָיו שֶׁל הַיָּם.

נִמְלַךְ הַזָּקֵן – וּמִפִּיהוּ

בָּא קוֹל צוֹרְמָנִי וְרוֹעֵד:

"דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ –

אַךְ נָא תִּשְׁמָעֵנִי בְּלִי עֵד!"

נֵאוֹת לוֹ הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר:

"חֶפְצִי – לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד;

יָקְרוּ הַחַיִּים לְבֶן־זֹקֶן –

וְקַל בְּעֵינָיו הַכָּבוֹד".

נִדְמָה כִּי צִפּוֹר מְצַיֶּצֶת:

כֹּה דַק הָיָה קוֹל הַזָּקֵן:

"אֶמְכּוֹר אֶת הַסּוֹד שֶׁבִּקַּשְׁתָּ,

אוּלָם מַפְחִידֵנִי הַבֵּן.

צָעִיר לֹא יִירָא מִן הַמָּוֶת,

חַיָּיו בְּעֵינָיו הֵם לֹא־כְלוּם.

וּבְכֵן, בְּפָנָיו לֹא אָהִינָה

לִמְעוֹל בְּצַו־קֹדֶשׁ קָדוּם.

צַוֵּה, הַשַּׁלִּיט, וְיַשְׁלִיכוּ

אֶת בְּנִי מִן הַחוֹף לִמְצוּלָה.

אוֹ־אָז אֲגַלֶּה בְּאָזְנֶיךָ

סוֹד רֶקַח שִׁקּוּי־הַסְּגֻלָּה!"

תָּפְסוּ וְכָפְתוּ אֶת הַנַּעַר.

דִּין־מָוֶת נִגְזַר וְקֻיַּם:

חַיָּל הֱנִיפוֹ בְּרֹב כֹּחַ –

וְחִישׁ הִשְׁלִיכוֹ אֶל הַיָּם.

בִּבְלוֹעַ הַיָּם אֶת הַטֶּרֶף,

גַּלָּיו גָּעֲשׁוּ בְּחָרוֹן.

מִמַּעַל עָמַד עַל הַסֶּלַע

הָאָב, הַגַּמָּד הָאַחְרוֹן.

וַיֹּאמֶר: "אָכֵן, לֹא שִׁקַּרְתִּי:

רַק בְּנִי לִי הָיָה מְסֻכָּן:

אֵינֶנִּי סוֹמֵךְ עַל הָאֹמֶץ

שֶׁל עֶלֶם בִּלְתִּי־מְזֻקָּן.

כָּעֵת – לֹא יוֹעִיל לְךָ, מֶלֶךְ,

שׁוּם עֹנֶשׁ או שֹׁחַד נִבְאָשׁ:

אִתִּי פֹּה יֵרֵד אֶל הַקֶּבֶר

סוֹדוֹ שֶׁל שֵׁכַר־הָאַבְרָשׁ!"

1

הַקְשִׁיבוּ לְזֶמֶר, לְזֶמֶר קַדְמוֹן

עַל מֶלֶךְ־בְּרִיטַנְיָה, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה ג’וֹן.

שָׁלַט אוֹתוֹ מֶלֶךְ בְּכֹחַ־הַזְּרוֹעַ,

לֹא קָם עוֹד בָּאָרֶץ כָּמוֹהוּ לָרֹעַ.

קָשֶׁה עִם הַמֶּלֶךְ לָלֶכֶת בְּקֶרִי.

נִזְהַר בּוֹ אֲפִילוּ הֶגְמוֹן־קֶנְטֶרְבֶּרִי.

הוּא חַי בְּרֹב עשֶׁר, וּפִי הֶהָמוֹן

רִנֵּן כִּי בָּאָרֶץ הוּא מֶלֶךְ־מָמוֹן.

פִּתְאוֹם הִתְנַכֵּל לוֹ שׂוֹנֵא אוֹ מַלְשִׁין.

קְרָאוּהוּ לְלוֹנְדוֹן – לִתֵּן אֶת הַדִּין.

עַל חוֹף נְהַר תֶּמְזָה הֻכְנַס הַמִּגְדָּלָּה –

וְשָׁם כְּבָר הַמֶּלֶךְ בְּזַעַף חִכָּֽה לו.

2

"שָׁלוֹם, אַב־הַקֹּדֶשׁ! שָׁמַנְתָּ מִדַּי:

אוֹמְרִים כִּי בְּעשֶׁר עָלִיתָ עָלַי.

אֵין זֹאת כִּי בַּסֵּתֶר בָּגַדְתָּ בַּכֶּתֶר.

שׁוֹטְרַי יִפְטְרוּךָ מֵעשֶׁר־הַיֶּתֶר!"

וַיַּעַן הַכֹּמֶר: "חָנֵּנִי, מַלְּכִּי!

מַדּוּעַ צָרָה כֹּה עֵינְךָ בְּחֶלְקִי?

יוֹדֵעַ וָעֵד הוּא אֱלוֹהַּ מִמַּעַל

כִּי שֶׁפַע־הָעשֶׁר לֹא בָּא לִי בְּמַעַל".

– "בְּלוֹם פִּיךָ, הַכֹּמֶר! לְשֶׁקֶר נִשְׁבַּעְתָּ.

לַשָּׁוְא דִבּוּרֶיךָ: בָּרוּר שֶׁחָטָאתָ!

לָכֵן אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ אֶכְרוֹת –

אִם לֹא תַּעֲנֶה עַל שָׁלֹש שְׁאֵלוֹת.

הִנֵּה רִאשׁוֹנָה: בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשְׁבַנִי

עַל־כֵּס־מַלְכוּתִי, עֲטוּר כֶּתֶר בְּרִיטַנִי,

וְכָל הַשָּׂרִים נִצָּבִים מִסָּבִיב, –

מַה שֹּׁוִי וּמְחִיר לִי, הַשְׂכֵּל לְהָשִׁיב!

שֵׁנִית, אֱמוֹר, מַהִי הָעֵת הַנִּדְרֶשֶׁת

לָסֹב כָּל הָאָרֶץ בִּנְתִיב־הַיַּבֶּשֶׁת?

וְעוֹד שְׁאֵלָה אֶשְׁאָלְךָ לְסִיּוּם:

אֱמוֹר, מַה חוֹשֵׁב מַלְכְּךָ הָרַחוּם?

תּוּכַל לְהַרְהֵר עוֹד בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם,

בָּהֶם יִשָּׁאֵר עוֹד רֹאשְׁךָ עַל כְּתֵפַיִם,

חֲשׁוֹב נָא, הֶגְמוֹן, אַרְבָּעָה־עָשָׂר יוֹם.

אוּלַי, בֵּינָתַיִם תַּחְכִּימָה פִּתְאֹם".

3

נָסַע הָרַבְכֹּמֶר אֲחוּז־הַמּוֹרָא

לְאוֹכְּסְפוֹרְד, לְקֶמְבְּרִיג' – עָרֵי הַתּוֹרָה.

אֲבוֹי, לֹא מָצָא שָׁם פּוֹתְרֵי חִידוֹת־סֵתֶר,

אֲשֶׁר יְלַמְּדוּהוּ אֶת דֶּרֶךְ־הַפֶּתֶר.

אַחַד־עָשָׂר יוֹם כְּבָר בִּזְבֵּז הוּא לַשָּׁוְא.

וּפֶתַע נִקְרָה לוֹ אֶחָד מֵרוֹעָיו.

“שָׁלוֹם, אַב־הַקֹּדֶשׁ!” – בֵּרְכוֹ בְּרֹב טַעַם:

“מַה טּוֹב יְבַשְׂרֵנוּ אִָבִינוּ הַפַּעַם?”

– "אֲבוֹי, בְּשׂוֹרָה לִי מָרָה וּבִישָׁה:

נוֹתְרוּ לִי לִחְיוֹת עוֹד יוֹמַיִם־שְׁלשָׁה.

דִּינִי הוּא דִין־מָוֶת, אִם אֵין בְּפִי פֶּתֶר

לִשְׁלשׁ קֻשְׁיוֹת־נֵכֶל שֶׁל בַּעַל־הַכֶּתֶר!"

– "מִילוֹרְד, אַל תִּירָא עוֹד וְאַל תִּתְיָאֵשׁ!

עִתִּים לְפִקֵּחַ עוֹזֵר גַּם טִפֵּשׁ.

מְסוֹר לִי מַטֶּךָ! בְּגָדֶיךָ לִי הָבָה:

בְּלוֹנְדוֹן תַּחְתֶּיךָ אֲנִי אֶתְיַצָּבָה!

אַתָּה – הֶגְמוֹנֵנוּ, אֲנִי – רוֹעֵה צֹאן;

אוּלָם בֵּין פָּנֵינוּ מָה רַב הַדִּמְיוֹן!

מְחַל לִי, אַב־קֹדֶשׁ, עַזּוּת־הַשְּׂפָתַיִם:

אוֹמְרִים כִּי דָמִינוּ כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת־מַיִם".

– "רוֹעֶה יְקַר־נֶפֶשׁ! הִנֵּה הַטַּבַּעַת,

הִנֵּה גְלִימַת־קֹדֶשׁ, מַטֶּה וּמִגְבַּעַת.

יְהִי נָא עִם פִּיךָ הָאֵל מִמָּרוֹם!

אוּלָם בִּקַּשְׁתִּיךָ: תִּסַּע עוֹד הַיּוֹם!"

4

לָבוּשׁ לְתִפְאֶרֶת בִּלְבוּשׁ הַהֶגְמוֹן,

הִגִּיעַ רוֹעֵנוּ אֶל סַף הָאַרְמוֹן.

"שָׁלוֹם, אַב־הַקֹּדֶשׁ! אָכֵן, אֵינְךָ פֶּתִי,

אִם בָּאתָ לִפְתוֹר לִי קֻשְׁיוֹת שֶׁהִקְשֵׁיתִי.

וּבְכֵן הַאֲזִינָה: בְּעֵת שֶׁיּוֹשְׁבַנִי

עַל כֵּס מַלְכוּתִי עֲטוּר כֶּתֶר בְּרִיטַנִי,

וְכָל הַשָּׂרִים נִצָּבִים מִסָּבִיב, –

מַה שֹּׁוִי וּמְחִיר לִי, הַשְׂכֵּל לְהָשִׁיב!"

סָגַד הָרוֹעֶה לוֹ מִתּוֹךְ עַנְוַת־יֶתֶר:

"קָשֶׁה לִי לָדַעַת מְחִיר בַּעַל־כֶּתֶר.

שְּאַל אֶת שָׂרֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הָרָם,

כִּי הֵם כְּבָר לֹא פַּעַם מָכְרוּ אֶת מַלְכָּם!"

חִיֵּךְ לוֹ הַמֶּלֶךְ: "הִנְּךָ בַּעַל־נֵכֶל!

אָכֵן, עַל קֻשְׁיָה זוֹ עָנִיתָ בְּשֶׂכֶל.

עַתָּה תַּעֲנֵנִי: כַּמָּה יֶאֱרַךְ

לָסֹב כָּל הָאָרֶץ עַל סוּס מְשֻבָּח?"

– "קוּם, מֶלֶךְ, עִם שַׁחַר וְצֵא־נָא לַדֶּרֶךְ –

וּדְהַר אַחַר שֶׁמֶשׁ יָשָׁר לְלֹא־שֶׂרֶךְ.

רְכַב עַד תָּשׁוּב וְתִזְרַח הַחַמָּה:

אָז כָּל הַסִּבּוּב יֶאֱרַך יְמָמָה!"

חִיֵּךְ לוֹ הַמֶּלֶךְ: "אָכֵן, לֹא יַָדַעְתִּי,

מַה קַּל וּפָשׁוּט פֹּה חֶשְׁבּוֹן מַתֶּמַטִי.

אַךְ עוֹד שְׁאֵלָה לִי, פּוֹתְרִי הֶעָרוּם:

אֱמוֹר, מַה חוֹשֵׁב מַלְכְּךָ הַרַחוּם?"

הִבִּיט הָרוֹעֶה עַל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר:

"חוֹשֵׁב רוּם־הוֹדְךָ כִּי אֲנִי הוּא הַכֹּמֶר;

אוּלָם לְפָנֶיךָ עוֹמֵד רוֹעֵה־צֹאן,

אֲשֶׁר אֶת הַכֹּמֶר הִצִּיל מֵאָסוֹן!"

אַלְפְרֶד טֶנִּיסוֹן (1809–1892)

---

לֵדִי קְלֶר

מאת

אלפרד לורד טניסון

בּימֵי פְּרִיחַת הַחֲבַצֶּלֶת

כְּלִילַת הַצַּחַר הַזּוֹהֵר,

הֵבִיא צְבִיָּה צְחוֹרָה לוֹרְד רוֹֽנַלְד

לְבַת־דּוֹדוֹ – הַלֵּדִי קְלֵר.

לְלֹא תּוּגָה נִפְרַד הַצֶּמֶד.

הֵן עֲתִידָם יָפֶה כָּל־כָּךְ:

הֵם אֲרוּסִים; מָחָר בַּבֹּקֶר –

חַג הַכְּלוּלוֹת הַמְבֹרָךְ.

"בִּי לֹא חָשָׁק בִּגְלַל הַתֹּאַר

אוֹ בְּתִקְוָה לְהִתְעַשֵּׁר;

בְּלֵב וָנֶפֶשׁ יֹאהֲבֵנִי" –

חָשְׁבָה בְּגִיל הַלֵּדִי קְלֵר.

– “מִי זֶה הָיָה?” – קָרְאָה עֲלִיסָה,

הִיא הָאוֹמֶנֶת הַקְּשִישָׁה.

– "זֶה בֶּן־דּוֹדִי; מָחָר בַּבֹּקֶר

הוּא יִשָּׂאֵנִי לְאִשָּׁה".

– “תּוֹדָה לָאֵל!” – אָמְרָה עֲלִיסָה –

"פִּתְרוֹן צוֹדֵק הוּא בְּיוֹתֵר:

הֵן הַיּוֹרֵשׁ הִנּוֹ לוֹרְד רוֹנַלְד –

כִּי אַתְּ אֵינֵךְ הַלֵּדִי קְלֵר!"

– "הַאִם בִּצְחוֹק הוֹצֵאת, אוֹמֶנֶת,

מִפִּיךְ דִּבּוּר כָּל־כָּךְ שְׁטוּתִי?"

– “חַי אֱלוֹהִים!” – עָנְתָה עֲלִיסָה:

"דְּבָרַי – אֱמֶת הֵם: אַתְּ – בִּתִּי!

בַּת־הָרוֹזֵן שֶׁהֵינַקְתִּיהָ –

פִּתְאֹם הוֹצִיאָה נִשְׁמָתָהּ;

אָז כְּבִתִּי, בִּשְׁמֵךְ, קְבַרְתִּיהָ –

וְחִישׁ שַׂמְתִּיךְ אֶל מִטָּתָהּ".

– "אִם זֶה נָכוֹן, הָיָה זֶה עָוֶל –

וְהוּא, לוֹרְד רוֹנַלְד, הַסּוֹבֵל:

זְמַן רַב נִמְנַע עִזְבוֹן הָעשֶׁר

מִן הָאָצִיל בִּבְנֵי־תֵבֵל!"

– “שִׁמְרִי הַסּוֹד!” – אָמְרָה עֲלִיסָה.

"הֵן הַדָּבָר לֹא יַכְשִׁילוֹ:

לִכְשֶׁתִּהְיוּ אִשָּׁה וּבַעַל,

כָּל מַה שֶּׁלָּךְ – יִהְיֶה שֶׁלּוֹ!"

– "לֹא! אִם נוֹלַדְתִּי כְּבַת־עֹנִי,

אַגִּיד אֱמֶת, לֹא אֲשַׁקֵּר!

מִצַּוָּארִי מִיָּד אָסִירָה

זֵר־הַפְּנִינִים שֶׁל לֵדִי קְלֶר".

– “חַכִּי!” – הִפְצִירָה הָאוֹמֶנֶת –

“שִׁמְרִי סוֹדֵךְ עַד בּוֹא הַזְּמַן!”

– "לֹא! אַךְ עַתָּה אֶלְמַד לָדַעַת

אִם לֵב־הַגֶּבֶר נֶאֱמָן".

– “אַל תֵּחָפְזִי!” – בִּקְשָׁה עֲלִיסָה –

“הֲרֵי שְׁמוּרָה לוֹ מְלוֹא הַזְכוּת”.

– "כֵּן – וְהַיּוֹם עוֹד אֶמְסְרֶנָּה,

אַף אִם יִהְיֶה עָלַי לָמוּת!"

– "אִם כֵּן, בִּתִּי, נַשְּׁקִינִי פַּעַם!

חָטָאתִי חֵטְא לְמַעֲנֵךְ".

– "הוֹ אִמָּא, אִמָּא, אַל תֵּבוֹשִׁי!

אֲנִי סוֹלַחַת עֲווֹנֵךְ.

בְּלֵב שָׁלֵם אֶשַּׁק לָךְ אִמָּא!

רַק רֶגֶשׁ־אֵם אוֹתָךְ הֶחְטִיא.

עַתָּה יָדֵךְ עָלַי הַנִּיחִי:

בָּרְכִינִי, אִמָּא, בְּלֶכְתִּי!

שִׂמְלָה פְּשׁוּטָה לָבְשָׁה עָלֶיהָ –

כִּי לֹא הָיְתָה עוֹד לֵדִי קְלֶר –

וְכָךְ הָלְכָה עַל פְּנֵי הָעֵמֶק;

רַק וֶרֶד־נוֹי רֹאשָׁהּ פֵּאֵר.

וְהַצְּבִיָּה – מַתְּנַת לוֹרְד רוֹנַלְד –

פִּתְאֹם זִנְּקָה מִמְּקוֹם רִבְצָהּ.

בְּהִתְרַפְּקָהּ עַל בַּת־הַחֶמֶד,

בְּעִקְּבוֹתֶיהָ הִיא קִפְּצָה.

לוֹרְד רוֹנַלְד אָץ אֶל הָאוֹרַחַת:

"הוֹ, לֵדִי קְלֶר, מָה אַתְּ עוֹשָׂה?

מַדּוּעַ אַתְּ – פְּאֵר הָאָרֶץ –

לָבַשְׁתְּ שִׂמְלָה כַּפְרִית גַּסָּה?"

– "לְבוּשׁ בַּת־כְּפָר פְּשׁוּטָה לָבַשְׁתִּי,

כִּי הוּא הוֹלֵם אוֹתִי יוֹתֵר:

דַּע כִּי נוֹלַדְתִּי לִבְנֵי־עֹנִי

וְכִי אֵינֶנִּי לֵדִי קְלֶר!"

– "אַל תְּשַׁטִּי בִּי בִּדְבָרַיִךְ,

אֲהוּבָתִי הַחֲמוּדָה!

אַל תְּהַתְּלִי!" – בִּקֵּשׁ לוֹרְד רוֹנַלְד –

“אֵינִי מֵבִין אֶת הַחִידָה!”

הִיא לֹא הִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ

כְּנִכְלָמָה אוֹ מִסְכֵּנָה;

בְּרֹאשׁ זָקוּף, גֵּאָה, סִפְּרָה לוֹ

אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה.

צָחַק לוֹרְד רוֹנַלְד וְנָשַׁק לָהּ.

“חַכִּי” – אָמַר הוּא לָהּ – "חַכִּי:

אִם לֹא הָיְתָה לָךְ זְכוּת־יוֹרֶשֶׁת,

הֲרֵי אֲנִי – יוֹרֵשׁ חֻקִּי;

אִם לֹא הָיְתָה לָךְ זְכוּת לַתֹּאַר,

דִּינֵךְ פָּשׁוּט הוּא בְּיוֹתֵר:

מָחָר נָחֹג אֶת כְּלוּלוֹתֵינוּ –

וְאָז תִּהְיִי הַלֵּדִי קְלֶר!"

י. ו. גֶתֶּה (1749–1832)

---

הָאֵל וְהַבַּיַדֶרָה

מאת

יוהאן וולפגנג פון גתה

( ע"פ י.ו. גֵּתֶּה)

אֵל-הָאָרֶץ, מַהֲדֶבָה,

מִזְּבוּלֵהוּ הַקָּדוֹשׁ

שׁוּב יוֹרֵד לִתְהוֹת עַל טֶבַע

גִּיל וָצַעַר שֶׁל אֱנוֹשׁ.

כָּאן רוֹצֶה הָאֵל לָשֶׁבֶת,

לְהַכִּיר בָּאֵי-עוֹלָם

וְלָדִין אוֹתָם לְשֵׁבֶט

אוֹ לְחֶסֶד – כְּטִיבָם.

סִיֵּר הוּא בְּעִיר וְרָאָה אֶת בָּנֶיהָ,

תָּהָה עַל גְּדוֹלֶיהָ, שָׂם לֵב לִקְטַנֶּיהָ –

וַיִּפֶן, עִם-עֶרֶב, לָלֶכֶת מִשָּׁם.

וּפִתְאֹם מֵאֵט הוּא צַעַד:

מִבִּיתָן אֶחָד יוֹצֵאת

יְפַת-תֹּאַר מְצֻבַּעַת –

נַעֲרָה מִבְּנוֹת-הַחֵטְא.

“תְּבֹרְכִי!” – "אַל תְּמַהֵרָה!

כָּאן, אֶצְלִי, תִּמְצָא חֶדְוָה".

– “מִי וָמָה אַתְּ?” – "בַּיַדֶרָה,

וּבֵיתִי – בֵּית-אַהֲבָה!”

יוֹצֵאת בְּמָחוֹל הִיא, מַכָּה בִּמְצִלְתַּיִם;

בְּחֵן נִשָּׂאוֹת בַּסִּבּוּב הָרַגְלַיִם;

וְזֵר מוֹשִׁיטָה לוֹ יָדָהּ הַטּוֹבָה.

בְּחִיּוּךְ הִיא בוֹ הִפְצִירָה

לַעֲבוֹר אֶת הַמִּפְתָּן:

"לִכְבוֹדְךָ, אוֹרְחִי, אָאִירָה

בִּמְנוֹרוֹת אֶת הַבִּיתָן.

אִם עִיְּפָה הַדֶּרֶךְ הֵנָּה

אֶת רַגְלֶיךָ – אֶרְחָצֵן.

כִּרְצוֹנְךָ לְךָ אֶתֵּנָה

גִּיל אוֹ נֹפֶשׁ, עֶלֶם-חֵן!"

הָאֵל, בְּקַבְּלוֹ עֶזְרָתָהּ הַמּוּשֶׁטֶת,

חִיֵּך בְּשִׂמְחָה: בַּקְּלִפָּה הַמֻּשְׁחֶתֶת

רוֹאֶה טֹהַר-לֵב מַבָּטוֹ הַבּוֹחֵן.

הוּא דוֹרֵשׁ – וְהִיא מוֹסֶפֶת

לְשָׁרְתוֹ בְּלֵב תָּאֵב;

חוּשׁ בַּת-בֹּסֶר מְאֻלֶּפֶת

נֶהֱפָךְ לְטֶבַע-לֵב.

וְהִנֵּה מִן הַתִּפְרַחַת

פְּרִי מַבְשִׁיל בְּנִשְׁמָתָהּ:

מִצִּיוּת בָּהּ חַי צוֹמַחַת

אַהֲבָה-לַאֲמִתָּהּ.

אַךְ אֵל, שֶׁגְּלוּיִים לוֹ תְּהוֹמוֹת וְרָקִיעַ,

אוֹתָהּ לְלֹא-חֶמֶל בּוֹחֵן וּמוֹגִיעַ

בְּסֵבֶל תְּשׁוּקָה וּמַכְאוֹב-עֱנוּתָהּ.

הוּא נוֹשֵׁק לָהּ עַל הַלֶּחִי –

וּמִכְּאֵב-הָאַהֲבָה

הִיא גוֹעָה פִתְאֹם בְּבֶכִי:

בְּכִי רִאשׁוֹן הוּא לִלְבָבָהּ.

לְרַגְלָיו הִיא דֹם צוֹנַחַת

בְּלִי בַּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כְלוּם;

כָּל אֶבְרֵי-גוּפָהּ גַּם יַחַד –

בְּעֶלְפוֹן-חוּשִׁים חָלוּם.

וּכְבָר אָפְפָה חֶשְׁכַת-לַיְלָה אִלֶּמֶת

כָּרֵי הַמִּשְׁכָּב, הַמַּבְטִיחַ לַצֶּמֶד

שִׂיאֵי-הַחֶדְוָה אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם.

בְּעִלּוּס עָבַר הַלַּיְלָה.

אַחֲרֵי שֵׁנָה קְצָרָה,

מְקִיצָה הִיא… אַלְלַי לָהּ:

אֲהוּבָהּ – גוּפָה קָרָה!

הִיא זוֹעֶקֶת, הִיא נוֹפֶלֶת

עַל הַמֵּת בְּלֵב גּוֹעֵשׁ –

אַךְ לַשָּׁוְא… וּכְבָר מוּבֶלֶת

הַגְּוִיָּה אֶל קֶבֶר-אֵשׁ.

לְשִׁיר-אַשְׁכָּבָה מַקְשִׁיבָה הָאֻמְלֶלֶת –

וּבְתוֹךְ הֶהָמוֹן זוֹעֲקָה, מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

– “הוֹ, מִי אַתְּ וּמַה לָּךְ? מַה בָּאת לְבַקֵּשׁ?”

בִּקְרִיאוֹת יָגוֹן וָשֶׁבֶר

הִיא נִדְחֶקֶת לַמּוֹקֵד:

"בֶּן-זוּגִי הוּא! גַּם בַּקֶּבֶר

מִגּוּפוֹ לֹא אֶפָּרֵד!

הֲתִהְיֶה לְגַל שֶׁל אֵפֶר

תִּפְאַרְתּוֹ הָאֱלֹהִית?

הִיא שֶׁלִּי, זוֹ דְמוּת-הַשֶּׁפֶר,

כִּי בִּן-לֵיל כָּרַתְנוּ בְּרִית!"

שָׁרִים הַבְּרַהמַנִים: "אֵין חֹק לוֹ לַמָּוֶת:

זָקֵן עִם צָעִיר, שֶׁלֹּא רַבּוּ יָמָיו עוֹד,

נוֹבִיל כְּאֶחָד לִמְנוּחָה עוֹלָמִית!

לָךְ דִּין-קֹדֶשׁ נְבָאֵרָה:

לֹא אִישֵׁךְ הוּא זֶה, רִיבָה!

אַתְּ הִנָּךְ רַק בַּיַדֶרָה –

וּפְטוּרָה מִכָּל חוֹבָה.

רַק עַל צֵל נִגְזַר מִמַעַל

אֶל גּוּף-מֵת לְהִלָּווֹת;

רַק רַעְיָה נִלְוֵית לַבַּעַל:

זוֹ חוֹבָה – וְגַם כָּבוֹד!

שְׂאוּ, חֲצוֹצְרוֹת, אֶת קוֹלְכֶן הַמֵּרִיעַ!

קַבְּלוּ, הָאֵלִים, בִּמְּרוֹמֵי-הָרָקִיעַ,

קַבְּלוּ אֶת הָעֶלֶם מִתּוֹךְ לֶהָבוֹת!"

שִׁיר-מִסְפֵּד הִגְבִּיר כִּפְלַיִם

בְּלִבָּהּ יָגוֹן כָּבֵד;

וּפִתְאֹם – פָּרְשָׂה כַּפַּיִם

וְקָפְצָה אֶל הַמּוֹקֵד.

אָז הִמְרִיא מִן הַשַּׁלְהֶבֶת

מַהֲדֶבָה, אֵל נִשְׂגָב –

וְעָלְתָה הַנֶּאֱהֶבֶת

לַמָּרוֹם בִּזְרוֹעוֹתָיו.

חוֹזְרֵי-בִתְשׁוּבָה חֲבִיבִים עַל אֱלוֹהַּ:

בָּנָיו הַתּוֹעִים – אֶל זְבוּלוֹ הַגָּבוֹהַּ

בִּידֵי-לֶהָבָה מַעֲלֶה הוּא כְּאָב.

---

שׁוּלְיַת הַקּוֹסֵם

מאת

יוהאן וולפגנג פון גתה

(ע"פ י.ו. גֶתֶּה)

הַכַּשָּׁף הַסָּב אֵינֶנּוּ!

אַל יָשׁוּב מַהֵר, חָלִילָה!

רוּחוֹתָיו בְּמִשְׁכָּנֵנוּ

כִּרְצוֹנִי כָּעֵת אַפְעִילָה!

כָּל דְּרָכָיו בְּאֶשֶׁף –

לִי הֵן יְדוּעוֹת;

בְּמִלָּה שֶׁל כֶּשֶׁף

אֲחוֹלֵל פְּלָאוֹת.

שְׁצוֹף נָא, קְצוֹף נָא,

זֶרֶם-מַיִם!

חַת-וּשְׁתַּיִם

פְּרוֹץ קָדִימָה –

וּבְנַחְשׁוֹל רַב-כֹּחַ שְׁטוֹף נָא

הָאַמְבָּט בַּבַּיִת פְּנִימָה!

מַטְאֲטֵא! אֶגְזוֹר עָלֶיךָ

שֶׁתִּלְבַּשׁ סְמַרְטוּט וְתַעַל!

אַתָּה עֶבֶד בְּעָלֶיךָ –

וְעַכְשָׁו אֲנִי הַבַּעַל!

קוּם עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם,

רֹאשׁ לְמַעְלָה זְקוֹף,

קַח אִתְּךָ דְּלָיַיִם –

וּמַהֵר לַחוֹף!

שְׁצוֹף נָא, קְצוֹף נָא,

זֶרֶם-מַיִם!

חַת-וּשְׁתַּיִם

קְלַח קָדִימָה –

וּבְנַחְשׁוֹל רַב-כֹּחַ שְׁטוֹף נָא

הָאַמְבָּט בַּבַּיִת פְּנִימָה!

הִסְתַּכְּלוּ, הוּא רָץ הַחוֹפָה

וְחוֹזֵר כְּעַל כְּנָפַיִם.

כָּךְ, בֶּן-חַיִל, אוּץ וּשְׁטוֹפָה

הָאַמְבָּט בְּשֶׁפַע-מַיִם!

שׁוּב הוּא רָץ הַיְּאוֹרָה;

מַיִם מֵעָבִיט

נִשְׁפָּכִים כִּיּוֹרָה,

מְמַלְאִים חָבִית.

דַּי לִטְרוֹחַ!

כְּבָר מִלֵּאנוּ

כָּל כֵּלֵינוּ

שֶׁפַע-יֶתֶר.

אַךְ אֲבוֹי לִי: מִן הַמֹּחַ

נִתְנַדְּפָה מִלַּת-הַסֵּתֶר!

בְּלִי מִלָּה זוֹ – אֵיךְ אֶגְזוֹרָה

כִּי יָשׁוּב לְקַדְמוּתוֹ הוּא?

כִּמְטֹרָף הוּא רָץ הַיְאוֹרָה,

מַטְאֲטֵא אָרוּר כָּמוֹהוּ!

הוּא שׁוֹפֵךְ בְּלִי-הֶרֶף,

בִּמְהִירוּת-בָּזָק.

חִישׁ אֶהְיֶה לְטֶרֶף

לְנַחְשׁוֹל עֲנָק!

לֹא אַנַּח עוֹד!

לֹא אַרְשֶׁנּוּ!

אֶתְפְּסֶנּוּ!

זֶהוּ פֶּשַׁע!

בְּלִבִּי גָדֵל הַפַּחַד.

אֵיזֶה מִין פַּרְצוּף שֶׁל רֶשַׁע!

זֶרַע-תֹּפֶת, שֵׁד מִשַּׁחַת!

הֲתָצִיף אֶת כָּל הַשֶּׁטַח?

כְּבָר שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה קוֹלַחַת

מִן הַבַּיִת – מִכָּל פֶּתַח.

מַטְאֲטֵא-בְּלִיַּעַל,

דַּי, לַעֲזָאזֵל!

שְׁמַע בְּקוֹל הַבַּעַל:

שׁוּב הֱיֵה מַקֵּל!

לֹא תַּפְסִיקָה,

מַטְאֲטֵא רָע?

הִזָּהֵרָה!

אֶתְפְּסֶךָ!

גּוּף-הָעֵץ שֶׁלְּךָ אַחְזִיקָה –

וּבְגַרְזֶן אֶבְקַע בּוֹ בֶּקַע!

אוֹי, הוּא שׁוּב סוֹחֵב דְּלָיַיִם!

אִם עוֹד פַּעַם תַּעֲשֶׂה כָּךְ,

אֲשַׁבֵּר אוֹתְךָ לִשְׁנַיִם –

וְתִלְמַד מִמֶּנִּי לֶקַח!

הַךְ! יָפֶה הָלַמְתִּי!

הוּא כָּעֵת חָצוּי!

לִרְוָחָה נָשַׁמְתִּי:

בָּא פִּתְרוֹן רָצוּי.

אוֹי לִי, מַה-זֹּאת?

קַטַסְטְרוֹפָה!

כְּבָר הַחוֹפָה

רָצוּ שְׁנַיִם!

וְכָל פֶּלֶג יוֹתֵר נֶחְפָּז עוֹד…

הוֹי, עִזְרוּ, כֹּחוֹת-שָׁמַיִם!

הֵם רָצִים – וְזֶרֶם-מַיִם

בָּאוּלָם וּבַפְּרוֹזְדוֹר נָע…

כְּבָר הִגִּיעַ עַד מָתְנַיִם!

אֲדוֹנִי הַמָּג, חֲזוֹר נָא!

הוֹי, הוּא שָׁב. הַצִּילָה!

לְשׁוֹנִי שָׁגְתָה:

כֹּחַ שֶׁהִפְעִילָה –

אֵין לָהּ בוֹ שְׁלִיטָה.

"שוּב, הַכֶּלִי,

הַזָּוִיתָה –

בָּהּ הָיִיתָ!

הֵרָגֵעַ!

לְעוֹרֵר רוּחוֹת לְפֶלֶא

רַק הַמָּג הַסָּב יוֹדֵעַ".

פ. שִׁילֶר (1759–1805)

---

הַכְּפָפָה

מאת

פרידריך שילר

(ע"פ פ. שִׁילֶר)

פְרַנְצִיסְק הַמֶּלֶךְ עִם שָׂרָיו

לְהַצָּגַת חֶזְיוֹן-הַקְּרָב

אֶל בֵּיבָרוֹ הִגִּיעַ.

וּמִסְּבִיבוֹ, כְּזֵר-פְּאֵר,

כָּל הַגְּבָרוֹת שֶׁל הֶחָצֵר

יוֹשְׁבוֹת עַל הַיָּצִיעַ.

דֹּם, בְּאַחַת הָאֶצְבָּעוֹת,

נוֹתֵן הַמֶּלֶךְ אֶת הָאוֹת:

בִּכְלוּב רָחָב נִפְתָּח הַפֶּתַח –

וְאֶל זִירַת-הַחִזָּיוֹן

יוֹצֵא אַרְיֵה בְּצַעַד-אוֹן.

עֵינָיו סוֹקְרוֹת אֶת כָּל הַשֶּׁטַח;

הוּא מְנַעֵר הָרַעֲמָה,

מַרְחִיב פִּהוּק – וּבִדְמָמָה

כּוֹרֵעַ עַל הַאֲדָמָה.

שׁוּב אוֹת נִתָּן לַשַּׁעֲשׁוּעַ –

וּכְלוּב אַחֵר

נִפְתָּח מַהֵר;

מִשָּׁם, אַגַּב זִנּוּק פָּרוּעַ,

פּוֹרֵץ נָמֵר.

וּבִרְאוֹתוֹ אֲרִי לְפֶתַע,

הוּא מְנַהֵם – וּבִזְנָבוֹ

חוּגֵי-אֵימִים מַצְלִיף סְבִיבוֹ,

חוֹרֵץ לָשׁוֹן – אוּלָם בְּרֶתַע

עוֹקֵף-מַקִּיף

אֶת הַתַּקִּיף

וּבְרֹחַק-מָה, בְּרֶטֶן,

רוֹבֵץ הוּא עַל הַבֶּטֶן.

וְשׁוּב נוֹתֵן הַמֶּלֶךְ אוֹת.

נִפְתָּח סוּגַר בֶּן שְׁתֵּי דְּלָתוֹת –

וְהוּא פּוֹלֵט בַּרְדְּלָסַיִם;

בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף מִסְתָּעֵר

הַזּוּג יַחְדָּו עַל הַנָּמֵר –

וְזֶה מַכָּם בַּצִּפָּרְנַיִם…

אַךְ שָׁאֲגוֹ שֶׁל הָאֲרִי

שָׂם קֵץ לַקְּרָב הָאַכְזָרִי.

קוֹלוֹ הִשְׁתִּיק עַזֵּי-הַמֶּצַח –

וְדֹם רוֹבְצוֹת

הַמִּפְלָצוֹת,

חַיּוֹת-מָגוֹר צְמֵאוֹת-הָרֶצַח.

פִּתְאֹם מֻשְׁלֶכֶת לַזִּירָה

כְּפָפָה שֶׁל גְּבֶרֶת צְעִירָה;

נוֹפֶלֶת הִיא בְּקֶרֶב

מִרְבַּץ חַיּוֹת-הַטֶּרֶף.

וְקוּנִיגוּנְדָה הַנָּאוָה

בִּצְחוֹק-לִגְלוּג אַרְסִי אוֹמֶרֶת:

"אַבִּיר דֶּלוֹרְז', אִם כֹּה בּוֹעֶרֶת

בְּנַפְשְׁךָ הָאַהֲבָה

כְּפִי שֶׁפִּיךָ יִשָּׁבַע,

אֶת הַכְּפָפָה שֶׁלִּי הָרִימָה!"

חִיש אֶל זִירַת-הַמָּוֶת פְּנִימָה,

שָׁלֵו, מַחְרִישׁ,

יוֹרֵד הָאִישׁ.

יְשַׁר-מַבָּט, בְּטוּחַ-צַעַד,

קָרֵב הוּא אֶל הַמִּפְלָצוֹת –

וּבַכְּפָפָה תּוֹפְסוֹת בְּלִי רַעַד

אֶצְבְּעוֹתָיו הָאַמִּיצוֹת.

כָּל הַצּוֹפִים בְּתַדְהֵמָה

רוֹאִים אוֹתוֹ חֶזְיוֹן-אֵימָה –

וְהַגִּבּוֹר חוֹזֵר בְּנַחַת.

אָז בִּתְרוּעֹות פּוֹרְצִים הֵם יַחַד;

וְקוּנִיגוּנְדָה לוֹ שׁוֹלַחַת

מַבָּט לוֹטֵף וּמְחַיֵּךְ.

אַךְ הוּא מַשְׁלִיךְ אֶת הַכְּפָפָה לָהּ,

בְּהַכְרִיזוֹ בְּקוֹל חוֹתֵךְ:

“אֵינִי חָפֵץ בְּתוֹדָתֵךְ!”

וְחִישׁ פּוֹנֶה מִמֶּנָּה הָלְאָה.

---

טַבַּעְתּוֹ שֶׁל פּוֹלִיקְרַטֶס

מאת

פרידריך שילר

(ע"פ פ. שִׁילֶר)

מִגַּג בֵּיתוֹ סָקַר בְּנַחַת

מַמְלֶכֶת סַמוֹס הַפּוֹרַחַת

שַׁלִּיט הָאִי הַמְהֻלָּל.

“כָּל הַמֶּרְחָב הַזֶּה – שֶׁלִּי הוּא!” –

אָמַר לַמֶּלֶךְ הַמִּצְרִי הוּא:

“וְכִי אֵינֶנִּי בַּר-מַזָּל?”

• כֵּן, אֶת עֻזְךָ אֵלִים הִגְבִּירוּ!

אֶת יְרִיבֶיךָ הֵם הִדְבִּירוּ;

עָשְׁרָם נִתַּן לְךָ לְשַׁי.

אַךְ צַר אֶחָד שָׂרַד עֲדַיִן;

אֶל נְקָמָה נוֹשֵׂא הוּא עַיִן.

אֵינְךָ מֻבְטָח – כָּל עוֹד הוּא חַי!"

עוֹד מְדַבֵּר אוֹרְחוֹ בְּפַתּוֹס –

וּמִמִּילֶט אֶל פּוֹלִיקְרַטֶס

כְּבָר בָּא שָׁלִיחַ מְמַהֵר:

"הוֹ, הַשַּׁלִּיט! תֻּקְטַר נָא קְטֹרֶת!

הַיּוֹם עָלֶיךָ לַעֲטוֹר אֶת

רֹאשְׁךָ בְּזֵר-דַּפְנָה זוֹהֵר!

צָרְךָ הוּמַת! וְאוֹת בָּטוּחַ,

אוֹת-נִצָּחוֹן אִתִּי שָׁלוּחַ

מִשַּׂר גְּדוּדֶיךָ פּוֹלִידוֹר!"

וְרֹאשׁ זָב-דָּם וּקְפוּא-עֵינַיִם –

רֹאשׁ הַמֻּכָּר הֵיטֵב לַשְּנַיִם –

הוֹצִיא הָאִישׁ מִכְּלִי שָׁחוֹר.

הַמֶּלֶךְ זָע, נִרְתַּע בְּרַעַד.

“אַל נָא תִּבְטַח בְּמַזָּלְךָ עוֹד!” –

לְפּוֹלִיקְרַטֶס הוּא אָמַר:

"אוֹי לִסְפִינוֹת בְּיָם פָּתוּחַ

מִנַּחְשׁוֹלִים בִּסְעוֹר הָרוּחַ –

וְצִי-עֻזְּךָ עוֹד לֹא חָזַר".

עוֹד לֹא סִיֵּם – וּכְבָר הִגִּיעַ

לְאָזְנֵיהֶם קוֹל-עַם מֵרִיעַ

בַּמַּעֲגָן לַסַּפָּנִים:

בְּרֶגַע זֶה חָזַר מִשַּׁיִט,

גְּדוּש-אוֹצָרוֹת, לִנְמַל-הַבַּיִת

הַצִּי כְּיַעַר שֶׁל תְּרָנִים.

נִדְהַם הַמֶּלֶךְ-הָאוֹרֵחַ:

"כֵּן, מַזָּלְךָ הַיּוֹם זוֹרֵחַ,

אַךְ הֲפַכְפַּךְ הוּא הַמַּזָּל.

עוֹד סַכָּנָה לְךָ נִבֶּטֶת:

לְפִי שְׁמוּעָה, קְרֵבָה שַׁיֶּטֶת

שֶל צְבָא-כְּרֵתִים אֶל הַנָּמָל"

עוֹד זֹאת בְּפִיו – וּבֵינָתַיִם

בְּכָל הָעִיר עָשְׂתָה כְּנָפַיִם

הַבְּשֹׂורָה הַחֲדָשָׁה:

"אֶת צִי-כְּרֵתִים טִבַּע הַסַּעַר!

שוּב לֹא יוֹפַע הַצַּר בַּשַׁעַר –

עָבַר-חָלַף אִיּוּם-פְּלִישָׁה!"

הַמֶּלֶךְ – הֶלֶם הֲמָמָהוּ:

"הוֹ, מַזָּלְךָ, אָמְנָם, מֻּפְלָא הוּא –

אַךְ הוּא מַגְבִּיר חֲשָׁשׁוֹתַי!

קִנְאַת-אֵלִים אוֹתִי מַבְהֶלֶת;

שׁוּם בֶּן-תְּמוּתָה בִּמְלוֹא-הַחֶלֶד

עוֹד לֹא נָחַל שִׂמְחָה בְּלִי דְוַי.

גַּם לִי נָטוּ שָׁמַיִם חֶסֶד,

וְחָסוּתָם הָיְתָה נִפְרֶשֶׂת

עַל מַלְכוּתִי מוּל כָּל אוֹיֵב.

אַךְ הָאֵלִים פִּתְאֹם הֵמִיטוּ

עָלַי אָסוֹן: אֶת בְּנִי הֵמִיתוּ.

אָשְׁרִי שֻׁלַּם בְּשֶׁבֶר-לֵב.

הַקְדֵּם וּמְנַע נִקְמַת פוֹרְטוּנָה:

בַּקֵּשׁ אֵלִים וְיִמְהֲלוּ-נָא

יֵין-מַזָּלְךָ בִּקְצָת מָרוֹר.

כִּי הַזּוֹכֶה בִּמְלוֹא-חָפְנַיִם

מַתְּנוֹת-אֵלִים, חַסְדֵי-שָׁמַיִם,

צָפוּי תָּמִיד לְקֵץ שָׁחוֹר.

אִם תְּפִלָּתְךָ לֹא תִּשָּׁמֵעַ,

קַבֵּל עֲצַת יָדִיד וָרֵעַ

הַרְאוּיָּה שֶׁתְּקֻיַּם:

גְּרוֹם צָרָתְךָ בְּמוֹ-יָדֶיךָ;

טוֹל הָאָהוּב בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ –

וְהַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיָּם!"

– "אָכֵן, אֶשְׁמַע בְּקוֹל בַּר-דַּעַת!

פְּאֵר-עָשְׁרִי הוּא הַטַּבַּעַת

שֶׁעַל יָדִי הַיְמָנִית.

אוֹתָהּ אַקְרִיבָה לַשָּׁמַיִם!"

וּבְלִי הִסּוּס הִשְׁלִיךְ לַמַּיִם

שַׁלִּיט-הָאִי אֶת הַתַּכְשִׁיט.

אַךְ עִם הַשַּׁחַר הַזּוֹרֵחַ

אָץ לַאַרְמוֹן דַּיָּג שָׂמֵחַ:

"הוֹ, נְסִיכִי, נִקְרָה אֵלַי

דָּג מְשֻׁבָּח מֵאֵין כָּמוֹהוּ;

יָאֶה לְמֶלֶךְ בְּגָדְלוֹ הוּא –

וְהֵבֵאתִיו לְךָ לְשַׁי!"

וְכַעֲבוֹר זְמַן-מָה הוֹפִיעַ

טַבָּח-הַבַּיִת וְהוֹדִיעַ:

"הַפְלֵא וָפֶלֶא, אֲדוֹנִי!

בִּמְעִי-הַדָּג הָיְתָה נִסְתֶּרֶת

טַבַּעְתְּךָ הַמְפֹאֶרֶת.

הִיא נֶחְשְׂפָה בְּסַכִּינִי!"

– "שׁוּב לֹא אוּכַל אִתְּךָ לָשֶׁבֶת:

אֵלִים חָרְצוּ דִינְךָ לְשֵׁבֶט!" –

קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּמָגוֹר:

"עָלַי לָנוּס מִזֶּה הַבַּיִת

פֶּן אֶסָּפֶה עִמְךָ בְּמַיִט!"

וְהוּא נִמְלַט בְּלִי-חֲזֹר.

ק. פ. מַאיֶר (1825–1898)

---

בִּשְׁתֵּי מִלִּים

מאת

קונרד פרדיננד מאייר

(ע"פ ק.פ. מַאיֶר)

עַל חוֹפָהּ שֶׁל פַּלֶשְׂתִּינָה סַרַצִינִית מַמְתִּינָה.

“לוֹנְדוֹן? לוֹנְדוֹן?” – הִיא שׁוֹאֶלֶת מִדֵּי-יוֹם בְּצֵאת סְפִינָה.

הִיא חָזְרָה עַל שְׁאֵלָה זוֹ בְּלִי לֵאוּת – וְסוֹף-כָּל-סוֹף

רִחֲמָהּ מַלָּח טוֹב-נֶפֶשׁ, שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַחוֹף.

עַל סִפּוּן סְפִינַת-מִפְרָשׂ הִיא. לָהּ הֻתַּר לְהִשָּׁאֵר.

הֵם הִפְלִיגוּ. “לוֹנְדוֹן? לוֹנְדוֹן?” – שָׁאֲלָה בְּיָם סוֹעֵר.

הַמַּלָּח הוֹרָה קָדִימָה. הִיא הִבִּיטָה אַחֲרָיו

אֶל הָאֹפֶק, בּוֹ שׁוֹקַעַת הַחַמָּה בַּמַּעֲרָב…

“גִּילְבֶּרְט? גִּילְבֶּרְט?” – הִיא שׁוֹאֶלֶת בְּתוֹךְ דֹּחַק הַנָּמָל.

הֶהָמוֹן לִגְלֵג עָלֶיהָ, וְאוּלָם סוֹף-סוֹף חָמַל.

“אֶלֶף גִּילְבֶּרְט יֵשׁ בְּלוֹנְדוֹן!” אַךְ קוֹרֵאת הִיא עוֹד וָעוֹד.

“סַעֲדִי לִבֵּךְ בֵּינְתַיִם!” – לֹא, שְׂבֵעָה הִיא מִדְּמָעוֹת.

“גִּילְבֶּרְט?” – כְּלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת שׁוּם מִלָּה מִלְּבַד הַשֵּׁם?"

“גִּילְבֶּרְט!”… – "שֶׁמָּא זֶהוּ גִּילְבֶּרְט הַצַּלְיָן שֶׁנִּתְפַּרְסֵם:

הוּא נָדַד אֶל עִיר-הַקֹּדֶשׁ וְנָפַל בִּשְׁבִי-עֲרָב

וְנִצַּל בְּאֹרַח-פֶּלֶא: בַּת אֶמִיר נִתְּקָה כְּבָלָיו".

“זֶהוּ! זֶהוּ! גִּילְבֶּרְט בֶּקֶט!” הֲמוֹנִים קוֹרְאִים בִּשְּׁמוֹ.

וְהִנֵּה אֶל חוֹף-הַתֶּמְזָה מְמַהֵר הָאִישׁ עָצְמוֹ.

כָּךְ פָּגַש אֶת בַּת-הַחֶמֶד אֲהוּבָהּ אֲשֶׁר נִמְצָא.

כָּךְ בִּשְּׁתֵּי מִלִּים הִגִּיעָה אַהֲבָה לִמְחוֹז-חֶפְצָהּ.

א. ק. טוֹלְסְטוֹי (1817–1875)

---

הַנָּסִיךְ מִיכַאיְלוֹ רֶפְּנִין

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)

עוֹרֵךְ כֵּרָה סוֹאֶנֶת מֵאָז עֲרֹב הַיּוֹם

אִיבַאן, הַצַּאר שֶׁל רוּסְיָה, “הַמֶּלֶךְ הָאָיֹם”.

עַל שֻׁלְחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ בּוֹרְקִים כַּדֵּי-זָהָב.

אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים בְּנֵי-פַּחַז מִתְהוֹלְלִים יַחְדָּו.

נִתָּז, נִשְׁפָּךְ הַיַּיִן עַל מַרְבַדֵּי-פְּאֵר;

שָׁרִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מֵיטַב יוֹדְעֵי-זַמֵּר.

שָׁרִים לוֹ הַ“גּוּסְליַרִים” גְּבוּרוֹת יְמֵי-עָבָר –

כִּבּוּשׁ עָרֵי-טַטַרִים עַל ווֹלְגָה הַנָּהָר.

אַךְ לִגְדֻלָּה מִקֹּדֶם – נַפְשׁוֹ אֵינָה שְׂמֵחָה;

פּוֹקֵד עַל שַׂר-מַשְׁקָיו הוּא לָתֵת לוֹ מַסֵּכָה:

"אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים, בְּנֵי-חַיִל, הַצְהִילוּ-נָא פָּנִים!

נַגְּנוּ, פִּרְטוּ עַל נֵבֶל, נוֹגְנֵי הָאֳמָנִים!

מַסְוֶה-לֵצִים שָׂמֵחַ אִישׁ-אִישׁ עָלָיו יָשִׂים!

אֲנִי הוּא הַפּוֹתֵחַ מְחוֹל-מְתֻחְפָּשִׂים!"

…….

כָּל אִישׁ הֵרִים גָּבִיעַ. מִכָּל הַמְּסֻבִּין

לֹא קָם וְלֹא הֵרִיעַ רַק הַנָּסִיךְ רֶפְּנִין:

"הוֹ, מֶלֶךְ רָם, שָׁכַחְתָּ צַו-אֵל וְצַו-כָּבוֹד!

אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים הִפְקַדְתָּ לִשְׁמוֹר עַל כֵּס-הַהוֹד!

אֶת כַּת שֵׁדֵי-הַתֹּפֶת גָּרֵש מִכִּסְאֲךָ!

וְכִי יָאֶה לַמֶּלֶךְ לִרְקוֹד בְּמַסֵּכָה?"

הִזְעִים הַמֶּלֶךְ עַיִן: "בְּלוֹם פִּיךָ, הַסּוֹרֵר!

וַדַּאי זֶה גֹדֶשׁ-יַיִן עַזּוּת בְּךָ עוֹרֵר.

אַל אֹמֶר עוֹד, אַל הֶגֶה! לְבַשׁ מַסְוֵה-לָצוֹן,

וָלֹא – יִתַּם כָּרֶגַע יוֹמְךָ הָאַחֲרוֹן!"

אָז קָם הֵרִים קֻבַּעַת רֶפְּנִין, יָשָׁר וָתָם:

אוֹפְּרִיצְ’נִינָה פּוֹשַׁעַת – תֹּאבַד-נָא לְעוֹלָם!

יְחִי לָעַד מַלְכֵּנוּ! יִמְשׁוֹל נָא בְּכָבוֹד

בָּעָם כְּדַת-חֻקֵּנוּ, כְּדֶרֶךְ הָאָבוֹת!

יִבְזֶה וְאַל יֹאהַב עוֹד חַנְפָן חֲדַל-בּוּשָׁה!

וּבִי – אֵין פַּחַד-מָוֶת: מַסְוֶה לֹא אֶלְבְּשָׁה!"

אֶת הַמַּסְוֶה בְּנַעַל רָמַס הוּא בְּחֶרְפָּה;

גְּבִיעוֹ נָפַל מִמַּעַל בְּרַעַשׁ לָרִצְפָּה…

– “וּבְכֵן, תָּמוּת, עַז-מֵצַח!” – הִרְעִים עָלָיו הַצַּאר.

שֻלַּח, נִנְעַץ כְּלִי-רֶצַח – כָּרַע-נָפַל הַשַׂר.

וְשׁוּב נוֹצֵץ יֵין-אֹדֶם, מֻשֶּׁקֶת כּוֹס אֶל כּוֹס,

אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים כְּקֹדֶם יוֹסִיפוּ לָעֲלוֹס.

אָזְנַיִם תְּצִלֶּינָה מִצָּהֳלָה כְּלָלִית –

אַךְ אֵין שִׂמְחָה מִמֶּנָּה בְּנֶפֶשׁ הַשַּׁלִּיט:

"חָפְזָה יָדִי לִרְצוֹחַ עַבְדִּי הַטּוֹב לַשָּׁוְא!

שׁוּב לֹא אוּכַל לִשְׂמוֹחַ – אַבֵל אֲנִי עַכְשָׁו".

לַשָּוְא נִשְׁפָּךְ עוֹד יַיִן עַל מַרְבַדֵּי-פְּאֵר,

לַשָּׁוְא שָׁרִים עֲדַיִן מֵיטַב יוֹדְעֵי-זַמֵּר

שָׁרִים אוֹתָם גּוּסְליַרִים גְּבוּרוֹת יְמֵי-עָבָר,

כִּבּוּשׁ עָרֵי טַטַרִים עַל ווֹלְגָה הַנָּהָר.

---

וַסִילִי שִׁיבַּנוֹב

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)

בָּרַח הַשַׂר קוּרְבְּסְקִי מִזַּעַם הַצַּאר.

לִוָּהוּ שִׁיבַּנוֹב בֶּן-חַיִל.

תַּש כֹּחַ הַסּוּס תַּחַת כֹּבֶד הַשַּׂר.

מַה יַעַשׂ בְּחֹשֶׁךְ הַלַּיִל?

אַךְ וַסְקָה שִׁיבַּנוֹב, סַיָּס נֶאֱמָן,

מוֹסֵר לוֹ סוּסוֹ שֶׁעוֹדוֹ רַעֲנָן:

"דְּהַר, נְסִיכִי, הִמָּלֵט נָא!

אוֹתִי גַּם רַגְלַי תְּפַלֵּטְנָה!"

הִגִּיעַ הַשַּׂר. בְּמַחְנֶה-הָאוֹיֵב

יוֹשֵׁב הָאוֹרֵחַ בְּאֹהֶל.

הֲמוֹן-לִיטָאִים אֶת הָאֹהֶל סוֹבֵב,

כֻּלּוֹ מָלֵא תֵּמַהּ וָצֹהַל.

לִכְבוֹד הַמַּצְבִּיא הָרוּסִי הַמְּהֻלָּל

קוֹרְאִים הֵם הֵידָד – וְרֹאשָׁם כְּגַלְגַּל:

"אוֹיְבֵנוּ עָבַר לְצִדֵּנוּ –

שַׂר קוּרְבְּסְקִי נִהְיָה יְדִידֵנוּ!"

אוּלָם הַכָּבוֹד, שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ,

אֶת קוּרְבְּסְקִי אֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ.

רוֹצֶה הוּא לִשְׁפּוֹךְ בְּמִכְתָּב אֶל מַלְכּוֹ

רִגְשֵׁי עֶלְבּוֹנוֹ הָרוֹתֵחַ:

"כָּל מַה שֶׁטָּמַנְתִּי עַד כֹּה בְּחֻבִּי,

כָּל מַה שֶׁסָּבַלְתִּי דּוּמָם בְּלִבִּי –

בְּלִי כַּחַש לַמֶּלֶךְ אֶכְתּוֹבָה.

הַפַּעַם אֶקּוֹם בּוֹ לָשׂבַע!"

כּוֹתֵב כָּל הַלַּיְלָה הַשַּׂר הַנִּרְגָּשׁ,

שׁוֹפֵךְ נִקְמָתוֹ הַבּוֹעֶרֶת,

קוֹרֵא, מְחַיֵּךְ וְקוֹרֵא מֵחָדָשׁ –

וְשָׁב לִכְתִיבַת הָאִגֶּרֶת.

עוֹקֵץ הַבּוֹיָר אֶת מַלְכּוֹ בְּמִלָּיו,

מַכֵּהוּ בְּעֵט הַמַּצְלִיף כְּמַגְלָב –

וְעַד שֶׁהִפְצִיעַ אוֹר-חֶרֶס,

הֻשְׁלַם כְּבָר מִכְתָּב מָלֵא אֶרֶס.

אַךְ מִי יִתְנַדֵּב לְהָבִיא לָרָשָׁע

דִּבְרֵי הָאֱמֶת הַמּוּטַחַת?

לְאֵיזוֹ בְּרִיָּה לֹא חֲבָל עַל רֹאשָׁהּ?

לֵב מִי לֹא יָזוּעַ מִפַּחַד?

נָבוֹךְ הַנָּסִיךְ. וּפִתְאֹם, כַּבָּזָק,

מוֹפִיעַ שִׁיבַּנוֹב, כֻּלּוֹ מְאֻבָּק:

"בְּלִי פֶּגַע הִגַּעְתִּי עַד הֵנָּה.

אִם יֵשׁ בִּי כְּבָר צֹרֶךְ – צַוֵּה נָא!"

שָׂמֵחַ הַשַּׂר, וּבָרָץ הוּא מֵאִיץ:

"מַהֵר נָא וְטוּסָה כַּנֶּשֶׁר!

גּוּפְךָ הוּא חָסֹן וְלִבְּךָ הוּא אַמִּיץ –

וְהֵא לְךָ כֶּסֶף לְתֶשֶׁר!"

עוֹנֶה לוֹ שִיבַּנוֹב: "חָלִילָה, נָסִיךְ!

אַתָּה עַצְמְךָ אֶת הַכֶּסֶף צָרִיךְ –

וְלִי בְשׁוּם תֶּשֶר אֵין צֹרֶךְ:

אֶמְסוֹר מִכְתָּבְךָ לְלֹא מֹרֶךְ".

*

צְלִילֵי-פַּעֲמוֹן נִשָּׂאִים עַל מוֹסְקְבָה:

הַמֶּלֶךְ הוֹלֵם בַּנְּחֹשֶׁת.

הַאִם מִתְפַּלֵּל הוּא לְשׁוּב הַשַּׁלְוָה?

הַאִם מְקַבֵּר הוּא שְׂרִיד-בֹּשֶׁת?

בְּקֶצֶב מַקִּיש הוּא בִּלְשׁוֹן-פַּעֲמוֹן –

וּבְחִיל מַקְשִׁיבִים לוֹ אַנְשֵׁי-הֶהָמוֹן.

נַפְשָׁם מִתְפַּלֶּלֶת בְּעֶרֶג:

יַחְלוֹף נָא הַיּוֹם לְלֹא הֶרֶג!

קוֹל-רַעַם עוֹנֶה לַשַּׁלִּיט הָאָיֹם –

הֵדָיו מַגְבִּירִים אֶת הַפַּחַד;

יָצְאָה לְצַלְצֵל עִם הַמֶּלֶךְ הַיּוֹם

כָּל כַּת הַ“אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים” יַחַד:

גַּם וְיַזֶמְסְקִי בָּא וְגַם וַסְקָה גְּריַזְנוֹי,

גַּם פֶּתֶן בַּסְמַנוֹב רַב-אֶרֶס-וְנוֹי;

וְגַם הָאַכְזָר בְּחַבְרוּתָא –

שַׂר-כֶּלֶא סְקוּרַטוֹב מַלְיוּטָה.

הַמֶּלֶךְ סִיֵּם אֶת הַטֶּקֶס – וְשׁוּב

יָצָא עִם הַחֶבֶר הָרְחוֹבָה.

לְפֶתַע מוֹפִיעַ שָׁלִיחַ רָכוּב –

וּגְוִיל הוּא מֵנִיף עַל הַכֹּבַע.

רָאָה אֶת הַכַּת – וּמִיָּד נֶעֱצַר,

יָרַד מִסּוּסוֹ וְנִגַּש אֶל הַצַּאר.

יָדוֹ אֶת הַגְּוִיל לוֹ הוֹשִׁיטָה:

אִגֶּרֶת מִקוּרְבְּסְקִי – מִלִּיטָא!"

אֵשׁ-זַעַם נִצְּתָה בְּעֵינֵי הַשַּׁלִּיט:

"אֵלַי? מִבּוֹגֵד וְאִישׁ-מֶרֶד:

יִקְרָא נָא מִיָּד בְּאָזְנַי הַפָּקִיד,

יַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת!

מְסוֹר אוֹתָה הֵנָּה, הָרָץ הַחֻצְפָּן!"

וּבְרֶגֶל שִׁיבַּנוֹב הַמֶּלֶךְ יוֹאַן

חֻדּוֹ שֶׁל מַטֵּהוּ תּוֹקֵעַ,

מַטֶּה אֶת אָזְנוֹ – וְשׁוֹמֵעַ:

"לַצַּאר, שֶׁחִלֵּל אֶת כְּבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן

בְּחֵטְא וְטֻמְאָה לְלֹא-הֶרֶף!

עֲנֵה נָא, טְרוּף-דַּעַת, עַל אֵיזֶה עָווֹן

הִכִּיתָ שָׂרֶיךָ בַּחֶרֶב?

הַאִם לֹא אוֹתָם גִּבּוֹרִים יִשְׁרֵי-לֵב

לָכְדּוּ בַּעַדְךָ מָעֻזֵּי הָאוֹיֵב?

הַאִם לֹא דָמָם בִּשְׂדֵה-טֶבַח

הִנְחִיל לְךָ גֹּדֶל וָשֶׁבַח?

שַׁלִּיט מְשֻׁגָּע! הַאֻמְנָם תַּאֲמִין

כִּי מֶלֶךְ יִחְיֶה חַיֵּי-נֶצַח?

הַקְשֵׁב: בּוֹא יָבוֹא יוֹם הַגְּמוּל וְהַדִּין

עַל כָּל הָרִשְׁעָה וְהָרֶצַח.

וְאָז אָנֹכִי, שֶׁדָּמִי בְּלִי חָשָׂךְ

עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, כַּמַּיִם נִשְׁפַּךְ,

עִמְּךָ לְדִין-צֶדֶק אָבוֹאָה

לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט הַגָּבוֹהַּ!"

שִׁיבַּנוֹב שָׁתַק. אַךְ דָּמוֹ הָיָה זָב

בְּעֹז מֵרַגְלוֹ הַנִּדְקֶרֶת –

וְדֹם הִתְבּוֹנֵן אֶל אֲרֶשֶׁת-פָּנָיו

הַמֶּלֶךְ בְּעַיִן חוֹדֶרֶת.

עָמְדוּ לְלֹא-נוֹעַ אַנְשֵׁי-הַמִּשְׁמָר.

וַיְהִי כְּחִידָה מַבָּטוֹ שֶׁל הַצַּאר:

הָיְתָה קַדְרוּתוֹ מְעֹרֶבֶת

בְּשֶׁמֶץ תּוּגָה וְעַצֶּבֶת.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "צָדַק הַכּוֹתֵב –

וְאֵין לִי עוֹד נַחַת וָשֶׁלֶו.

רָמַסְתִּי בָּרֶגֶל שָׂרִים יִשְׁרֵי-לֵב,

שָׁפַלְתִי, נִבְאַשְׁתִּי כַּכֶּלֶב.

הָרָץ, אֵינְךָ עֶבֶד בְּעֹז נִשְׁמָתְךָ –

וְיֵשׁ עוֹד לְקוּרְבְּסְקִי רַבִּים כְּמוֹתְךָ,

אִם כָּךְ הִפְקִירְךָ לְשֵׁם יֹהַר.

קָחֵהוּ, מַלְיוּטָה, לַסֹּהַר!"

*

חוֹקְרִים וְדוֹרְשִׁים מְעַנָּיו שֶׁל הָרָץ:

"גַּלֵּה אֶת אַנְשֵׁי-הַבְּלִיַּעַל,

רֵעֵי אֲדוֹנֶיךָ, בּוֹגֵד מְשֻׁקָּץ,

אֲשֶׁר עֲזָרוּהוּ בַּמַּעַל!"

– “מַה סָח הַשָּׁלִיחַ?” – הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל:

"הַאִם כְּבָר גִּלָּה אֶת כְּנֻפְיַת הַמּוֹעֵל?

– "מַלְכֵּנוּ, אַךְ בָּז הוּא לְמָוֶת –

וּפִיו מְהַלֵּל אֲדוֹנָיו עוֹד!"

גַּם לֵיל לֹא הִפְסִיק עִנּוּיָיו הַקָּשִׁים.

בְּלִי-הֶרֶף נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת:

בָּאִים מַלְאֲכֵי-חַבָּלָה חֲדָשִׁים,

וְשׁוּב הָרִשְׁעוּת מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

– “מַה סָח הַשָּׁלִיחַ? הֲיֵשׁ כְּבָר וִדּוּי?”

– "מַלְכֵּנוּ, קִצּוֹ בְּכָל רֶגַע צָפוּי,

אַךְ בָּז הוּא כְּקֹדֶם לְמָוּת –

וּפִיו מְהַלֵּל אֲדוֹנָיו עוֹד:

"הוֹ, שַׂר, שֶׁהִפְקַרְתָּ גֵּוִי לַמַּכִּים

בִּשְׁכַר נִקְמַת-רֶגַע נֶחְמֶדֶת,

אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּסְלַח אֱלוֹהִים

עֲווֹן מַעַלְךָ בַּמּוֹלֶדֶת!

שְׁמָעֵנִי, אֵלִי, בְּשָׁעָה אַחְרוֹנָה!

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת, אַךְ אֵין רֶגֶשׁ-טִינָה

בְּקֶרֶב נַפְשִׁי הַגּוֹסֶסֶת…

מְחַל חֲטָאַי לִי, אֵל-חֶסֶד!

שְׁמָעֵנִי, אֵלִי, בְּשָׁעָה אַחְרוֹנָה:

כַּפֵּר לְשָׂרִי אֶת הַפֶּשַׁע!

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת, אַךְ אַתְמִיד בַּתְּחִנָּה

עַד בּוֹא אֵלַי מָוֶת כְּיֶשַׁע.

מְחַל, אֱלוֹהִים, גַּם לַצַּאר הָרָשָׁע –

וְחֹן אֶרֶץ-רוּס הַגְּדוֹלָה, הַקְּדוֹשָׁה!

וּשְׁלַח נָא מַהֵר אֶת קִצִּי לִי!"

כָּךְ מֵת הַשַּׁלִיחַ וַסִילִי.

---

מוּל לִשְׁכַּת-הַשִּׁלְטוֹן

מאת

אלכסיי קונסטנטינוביץ' טולסטוי

¹

(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)

מוּל לִשְׁכַּת-הַשִּׁלְטוֹן שׁוּב הִשְׁמִיעַ הָמוֹן

רֶטֶן,

כִּי רֵיקִים הֵם מֵעָיו – וְהוֹמָה מֵרָעָב

בֶּטֶן.

“הוֹי, טִפְּשִׁים!” – קָרָא “דְּיַאק”: "אֵין בְּרֶטֶן-הַסְּרָק

מֶמֶש:

כָּאן טָרַחְנוּ לִזְלוֹל דָּג שָׁמֵן וְגָדוֹל

אֶמֶש!"

עִם נְעֹרֶת מִכְּפָר בָּא עַד שְׂפַת-הַנָּהָר

סָבָא.

הַכַּפְרִי הוּא פָּשׁוּט: רָאָה גֶּשֶׁר-מַלְכוּת –

הָבָה!

“כְּסִיל!” – גָּעַר בּוֹ הַדְּיַאק: "לְךָ גֶּשֶר – מִשְׂחָק?

שְׂחֵה-נָא!

הֵן יָדְעוּ לַעֲבוֹר בַּרְוָזִים אֶת הַיְּאוֹר

הֵנָּה!"

אֵצֶל פַּאוֶל בָּזַז בֶּן-בְּלִיַּעַל אַוָּז.

עָוֶל!

כְּבָר בְּשַׂק הוּא צְרָרוֹ, אַךְ פִּתְאֹם עֲצָרוֹ

פַּאוֶל.

בְּרַם הַדְּיַאק הוֹצִיא פְּסָק: "מִיהוּ בַּעַל-הַשַׂק?

פַּאוְלוֹ?

הַיְנוּ, פַּאוְלוֹ – גַּנָּב, וּמַלְקוֹת הוּא חַיָּב!

הַב לוֹ!"

בָּא חוֹלֶה אֶל הַדְּיַאק, נֶאֱנָח-נֶאֱנָק:

"דְּיַאקוֹ!

כָּל קְרָבַי בּוֹעֲרִים – וּבְיִחוּד בַּבְּקָרִים

רַע כֹּה!

וְקָשֶׁה לִי לִלְעוֹס – וַאֲפִילוּ לִנְגּוֹס

פִּתָּא!"

אַךְ הַדְּיַאק הִצְטַחֵק: "אַל תֹּאכַל עַל לֵב רֵיק!

פְּשִׁיטָא!"

בַּעַל-דִּין בָּא לַדְּיַאק: "חוּס, הֱיֶה לִי בַּדְּחָק

אַבָּא!

אַמְתַּחְתִּי בְּיָדִי. הֲתֵדַע, נִכְבָּדִי

מַה בָּהּ?

אִם תִּרְצֶה, אֶשְׁפְּכָה גַּל-מָעוֹת מִתּוֹכָהּ

חוּצָה!"

– “שְפוֹךְ לְכָאן!” – סָח הַדְּיַאק וְהִגִּישׁ לוֹ “קוֹלְפַּאק” –

“אוּצָה!”

מ. מִיכַאיְלוֹב (עַל-פִּי מ. הַרְטְמַן)

---

הַכְּסוּת הַלְּבָנָה

מאת

מיכאיל מיכאילוב

(ע"פ מ.מִיכַאיְלוֹב - על-פִי מ. הַרְטְמַן)

*

בְּתָא חָשׁוּךְ כָּבוּל אָצִיל

מִבְּנֵי הוּנְגַרְיָה הַמּוֹרֶדֶת.

הוּא קָם לִגְאוֹל וּלְהַצִּיל

אֶת מוֹלַדְתּוֹ הַמְּשֻׁעְבֶּדֶת.

צָעִיר גֵּא-נֶפֶשׁ וְנִלְהָב,

הוּא לֹא רָצָה לִחְיוֹת כְּעֶבֶד,

אֲבָל נִשְׁבָּה בִּשְׂדֵה-הַקְּרָב,

וּגְזַר-דִּינוֹ – תְּלִיָּה נִתְעֶבֶת.

רַק בֶּן-עֶשְׂרִים הוּא – וְאוּלָם

עָלָיו לִנְטוֹשׁ אֶת הָעוֹלָם.

אַךְ לֹא מִיתָה אוֹתוֹ מַפְחֶדֶת:

חַיָּיו הֵם קֹדֶשׁ לַמּוֹלֶדֶת.

מָרָה הַבֹּשֶׁת: הוּא יָמוּת

עַל עֵץ תְּלִיָּה וְלֹא בַּחֶרֶב…

וְעִם קִצּוֹ אֵלָיו תָּעוּט

עֲדַת עוֹרְבִים צְמֵאִים לַטֶּרֶף…

בָּא לֵיל. נִרְדַּם גַּם הָאָסִיר –

וַחֲזָקָה הִיא שְׁנַת-צָעִיר.

*

לְמָחֳרַת אִמּוֹ הִשְׁכִּימָה

לְבֵית-הַכֶּלֶא, לִפְרֵדָה.

“שָׁלוֹם! שָׁלוֹם לַנֶּצַח, אִמָּא!” –

אָמַר לָאֵם הַחֲרֵדָה:

"מָחָר אָמוּת. בְּאֵין לִי יֶלֶד,

יֹאבַד בְּלִי זֵכֶר שְׁמִי בַּחֶלֶד;

אַךְ מְאֵימַת הַחִדָּלוֹן

מַר שִׁבְעָתַיִם הַקָּלון.

בִּשְׂדֵה-הַקְּרָב לֹא חַשְׁתִּי רֶטֶט,

מוּל אֵשׁ הָיָה לִבִּי שָׁלֵו –

אַךְ אֶתְוַדֶּה: אוֹתִי מַבְעֶתֶת

מִיתַת-חֶרְפָּה עַד רַעַד-לֵב".

– “בְּנִי, אַל יְאוּשׁ! אַל חִיל! קַוֵּה-נָא!” –

עַל לֵב הַבֵּן דִּבְּרָה הָאֵם:

"לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶתְחַנֵּנָה –

אַפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁיִּרַחֵם!

זַעֲקָתָהּ שֶׁל אֵם תַּגִּיעַ

גַּם אֶל רָשָע וּקְשׁוּחַ-לֵב!

מָחָר בַּבֹּקֶר אֶתְיַצֵּב

מוּל הַגַּרְדּוֹם עַל הַיָּצִיעַ.

אִם אֶתְעַטֵּף בִּכְּסוּת שְׁחוֹרָה,

דַּע: אֵין מִפְלָט מִן הַגְּזֵרָה…

בִּי אֵין סָפֵק: גַּם אָז הַמָּוְתָה

תִּצְעַד בְּאֹמֶץ וְכָבוֹד –

וְלֹא תַּכְלִים גְּבוּרַת-אָבוֹת

וְאַרְצְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ!

אַךְ אִם כְּסוּתִי הִיא לְבָנָה,

דַּע כִּי נִתְּנָה הַחֲנִינָה.

אָז אַל תִּירָא: בְּטֶרֶם פֶּגַע,

צַוְּרוֹן-תְּלִיָּה יוּסַר בִּן-רֶגַע".

הַבֵּן נִרְגַּע. בְּהֵרָדְמוֹ,

שָׁלְוָה שְׁנָתוֹ עַד אוֹר-הַשַּחַר:

בַּחֲלוֹמוֹ נִצְּבָה אִמּוֹ

עַל הַגְּזֻזְטְרָה בִּכְסוּת-שֶׁל-צַחַר.

*

נוֹהֵם, רוֹעֵם הַפַּעֲמוֹן.

אֶל הַכִּכָּר נוֹהֵר הָמוֹן –

וְהַנִּדּוֹן, מֻקַּף-מִשְׁמֶרֶת,

מוּבָל לְאַט בִּרְחוֹב-הַקֶּרֶת.

הַחַלּוֹנוֹת כֻּלָּם פְּתוּחִים;

וְלֹא עַלְמָה אַחַת בַּדֶּרֶךְ

מִן הַחַלּוֹן זָרְקָה לוֹ פֶּרַח –

אַךְ אֵין לִבּוֹ אֶל הַפְּרָחִים.

הוּא לַכִּכָּר צוֹפֶה קָדִימָה…

שָׁם, עַל גְּזֻזְטְרָה, נִצֶּבֶת אִמָּא,

וְהִיא שְׁקֵטָה, שַׁאֲנַנָּה –

וְתִלְבָּשְׁתָהּ הִיא לְבָנָה!

לִבּוֹ נִמְלָא שִׂמְחָה שׁוֹפַעַת –

וְהַצּוֹפִים הִבִּיטוּ דֹם

עַל דְּמוּת-הַגֶּבֶר, הַפּוֹסַעַת

קוֹמְמִיוּת אֶל הַגַּרְדּוֹם.

… הוּא עַד הַסּוֹף חִיֵּך בְּשֶׁקֶט

בַּעֲנִיבַת-תַּלְיָן חוֹנֶקֶת…

וּמַה הַכְּסוּת הַלְּבָנָה?

הוֹ, שֶׁקֶר-קֹדֶשׁ! כָּךְ יוֹדַעַת

לִכְזוֹב רַק אֵם, כְּדֵי שֶׁבְּנָהּ

יִפְגּוֹשׁ מוֹתוֹ בְּלִי חִיל וָרַעַד!

ז. ז'בוטינסקי (1880–1940)

---

נוֹאֶֽלָה

מאת

זאב ז'בוטינסקי

¹

²

עַל הָרִים וּצְרִיחַ־עֹפֶל נְטוּשָׁה פָּרֹכֶת אֹפֶל.

עֲרָפֶל. הַיּוֹם הַשֶּׁמֶש לֹא תֵּצֵא מִנַּרְתִּיקָהּ:

וִיְטְמַלְדִּ־פֶּרֶס הַגֵּלוֹֽנִי נִתְבַּקֵּשׁ מִכּוּר־הָעֹנִי

וְחוֹזֵר הַצָּהֳרַיִם לְמוֹלֶדֶת רְחוֹקָה.

נֶֽנָה, בַּת מוֹשְׁלֵי שָׁמַיִם, נִכְנְסָה, כָּרְעָה בִרְכַּיִם,

חֶרֶשׁ שָׂחָה: “מֶלֶךְ וִיטְמַלְדְּ, בָּא יוֹמֶךָ” – וּמְחַכָּה.

רַב הִרְהֵר הָאִישׁ. "נִצְּחַנִי הָאָבִיב רֹאשׁ שֵׁבֶט דַּֽנִי,

עַל נָקָם קָרוֹב חָלַמְתִּי… וְהַכֹּל כְּלֹא הָיָה.

טוֹב, עַלְמָה, מַסְכִּים אָנֹכִי. אִם אַרְצֵךְ נָאָה כָמוֹךְ הִיא,

אָז אַשְׁרֵי מֵתִים־בָּאֶיהָ, טוֹב חֶלְקָם בְּעֵדֶן־יָהּ.

לֹא מְעַט יָפוֹת רָאִיתִי, אַךְ מָשְׁלֵךְ עוֹד לֹא חָזִיתִי…

רַק אוּלַי בִּתִּי נוֹאֶֽלָה תַּכְרִיעֵךְ בְּזִיו יָפְיָהּ".

וּבְקָרְבוֹ אֶל בַּת נִרְדֶּמֶת, הוּא הֵצִיץ בִּדְמוּת־הַחֶמֶד

וְחִיֵּךְ: "הַאִם עָלִיתִי עַל יוֹצְרִי בְּרָב־מַזָּל?

תִּפְשְׁטִי, נוֹאֶֽלָה, מֶשִׁי. נָא גַּם אַתְּ, בַּת־עֵדֶן, גֵּֽשִׁי.

הִגָּלִי – אַל תִּתְבַּיּשִׁי: כַּךְ צִוִּיתִי – וַחֲסָל".

רֶגַע קַל פָּסַח־הִרְהֵר עוֹד בֵּין תִּפְאֶרֶת לְתִפְאֶרֶת

וְקָרָא: “נִצַּח הַמֶּלֶךְ אֶת אֱלֹהַּ כְּפַסָּל!”

הֶחֱוִירָה חֶרֶשׁ נֶנַה: בַּת־אֱנוֹשׁ יָפְתָה מִמֶּנָּה.

שׁוּב כָּרְעָה עַל שְׁתֵּי בִּרְכֶּיהָ וְהִגִּידָה: "מֶלֶךְ רָם,

אִם תִּרְצֶה, אוֹסִיף דַּיֶּךָ – עוֹד שָׁלֹשׁ לִשְׁנוֹת חַיֶּיךָ –

לְהָשִׁיב לְחֵיק הַדַּֽנִים אֶת חֶרְפַּת כִּשְׁלוֹן הָעָם –

רַק תִּדֹּר כְּרֶגַע נֶדֶר, כִּי תַחְבִּיא בִסְגוֹר הַחֶדֶר

וְתַקִּיף לָנֶצַח גֶּדֶר אֶת בִּתְּךָ מֵעֵין אָדָם".

“לֹא אֲנִי” – עָנָה הַמֶּלֶךְ: “עָם גֵּלוֹֽנִי יַעֲנֶה לָךְ”,

וְצִוָּה לְשַׂר־הַבַּיִת: “חִישׁ כַּנֵּס זִקְנֵי צָבָא!”

וּבְהַזְעֵק הַחֲצוֹצֶרֶת אַבִּירִים לִמְקוֹם עֲצֶרֶת,

שָׂח זָעֵף: "לִבִּי קָרוּעַ בֵּין אָהוּב וַאֲהוּבָה:

עָם וּבַת. אַתֶּם תַּכְרִיעוּ". וּמִיָּד כֻּלָּם הֵרִיעוּ

פֶּה אֶחָד: “זְכוֹר אֶת דַּֽנִים – וַחֲיֵה אֲסִיר־חוֹבָה!”

רַק אֶחָד קָפַץ מִשֶּׁבֶת: "הִכָּלְמוּ, רָאשֵׁי הַשֵּׁבֶט!

בּוֹשׁ, מַנְהִיג זָקֵן! מִמֶּלֶךְ נֶהֱפַכְתָּ לְסוֹחֵר

וְהִשְׁלַכְתָּ עֲזָאזֵֽלָה כָּל חֶמְדַּת חַיֵּי נוֹאֶֽלָה, –

אַךְ אֲנִי – אֲנִי עֲדַיִן אַהֲבָה אֵינִי מוֹכֵר,

וְנִשְׁבַָּע בְּקֶבֶר אַֽבָּא: אִם אָמְנָם יֶדְכֶם תִּגַּֽע בָּהּ,

לֹא אֶהְיֶה עוֹד וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר, אִם בִּתְּךָ לֹא אֲשַׁחְרֵר!"

וְהֵשִׁיב לוֹ וִיטְמַלְדְּ־פֶּרֶס: "וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר, דַּע, אַךְ חֶרֶס

תַּעֲלֶה בְּיָד סוֹרֶרֶת – דִּין נִגְזַר וְאֵין שֵׁנִי.

אֲצַוֶּה לִכְלוֹא נוֹאֶֽלָה בִמְצוּדָה עַל רֹאש הַסֶּלַע,

בּוֹ שׁוֹכֵן עֲפַר אָבִיךָ – הַס, כִּי כַּךְ הוּא רְצוֹנִי.

אֵי מִפְלֶצֶת שֶׁתַּגְבִּיהַּ אֶת חַרְבָּה עַל תֵּל אָבִיהָ

וְתִתְקַע בְּאֶבֶן־קֹדֶשׁ בַּרְזִלָּהּ הַזֵּדוֹנִי?"

* * *

סַהַר דַּק וְחַד־קַרְנַיִם מִזְדַּקֵּר בִּקְצֵה שָׁמַיִם

וְשׁוֹפֵךְ עַל הַר־הַקֶּבֶר אוֹר חִוֵּר וּרְווּי תוּגָה.

מֵחֶשְׁכַּת נִבְכֵי הַיַּעַר, אֶל מִגְדָּל מוּגַף־הַשַּׁעַר,

עַל סוּסוֹ הַקַּל מִסַּעַר, בָּז לְנֶגֶף וּמִפְגָע,

דֶּרֶךְ תֵּל, חָרִיץ וְגֶשֶׁר טָס־בּוֹקֵעַ וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר,

לְמָתְנָיו מַפָּץ וָחֶרֶב – וּפָנָיו אֶל הַפִּסְגָּה.

"הוֹי, מַלְאָךְ שָׁבוּי, הַסְכִּיתִי! לְחַלְּצֵךְ הֲלֹם עָלִיתִי.

גַּם אִם צַו אוֹ נֵדֶר־אֵלֶם שָׂם לְפִיךְ כָּעֵת מַחְסוֹם, –

גַּם אִם חֵטְא הוּא, וְאוֹתָנוּ הָאֵלִים בְּזַעַם דָּנוּ

לְִכַפֵּר עַל רֶגַע־אֹשֶׁר בְּשָׁנִים שֶׁל גֵּיהִנֹּם, –

גַּם אִם תַּם מִקְלָט בַּחֶלֶד, – תַּעֲנִי לִי, חֲבַצֶּלֶת,

וְיוּנַף מַפַּץ־הַפֶּלֶד לְהַרְעִישׁ סִפַּי־מָרוֹם!"

"וִיטְמַלְדְּ, נֶשֶׁר עַז־הַכֹּחַ! מַה נִּפְתֶּה לִבִּי לִשְׁכּוֹחַ

אֶת נִדְרִי בְקַן מָנוֹחַ, – אַךְ רַחֵם־נָא: אַל תִּקְרַב.

לֹא אִירָא מִדִּין סוֹרֶרֶת. אַךְ אַתָּה – בִּשְׂדֵה־תִּפְאֶרֶת

מְחַכָּה לְךָ עֲטֶרֶת – זֵר גִּבּוֹר נִסְפֶּה בִקְרַב.

אָז יִפְתַּח שׁוֹמֵר שֶׁל מַעְלָה לִקְרָאתְךָ דַּלְתוֹת וַלְהַֽ֫לָּה,

וְלִבִּי יָעוּף אֵלֶיךָ עַל כַּנְפֵי חֲלוֹמוֹתָיו."

" לֹא! נִחְיֶה וְאַל נֵרֵֶד־נָא לֹא לִשְׁאוֹל וְלֹא גַן־עֶדְנָה!

הֲמָאַסְתְּ בְּכִסוּפֵינוּ וּבַאׂשֶׁר לֹא תִרְצִי?

מַה לּי שֵׁם וּמַָה עֲטֶרֶת? אַתְּ – הַכֹּל וְאֵין אַחֶרֶת,

וְלִשְׁמֵךְ בְּחֶרֶב־מֶרֶד אֶעֱבוֹר אֶת כָּל אַרְצִי.

בִּשְׁבִילַךְ אֶלְחֵם, נוֹאֶֽלָה, נֶגֶד כָּל כֹּחוֹת־הַבֶּלַע,

וּבְחֶדְוַת־אֵין־סוֹף לִשְׁנֵינוּ אֲמַלְּטֵךְ לִמְחוֹז־חֶפְצִי".

"וִיטְמַלְדְּ, נֶשֶׁר קַל־הָאֵבֶר, גִּיל חַיַּי, כּוֹכַב־הַסֵּבֶר!

עַל עֲוֹן חִלּוּל הַקֶּבֶר צֵל הָאָב אוֹתְךָ יָאֹר;

וְתִבְעַר קִנְאָה שֶׁל נֶֽנָה, אִם תַּצִּיל אוֹתִי מִמֶּנָּה,

וְיָדֶיהָ תְּכַסֶּינָה אֶת אָבִי תַּכְרִיךְ שָׁחוֹר,

וְחֵילוֹ, עָזוּב בַּדֶּרֶךְ, שׁוּב יֻכֶּה אָז שׁוֹק עַל יֶרֶךְ,

וְשִׁמְךָ כְּצַר מוֹלֶדֶת יִזָּכֵר מִדּוֹר לְדוֹר…"

"מַה לִּי, פֶּרַח רַךְ־הַנֵּבֶט, צֵל הָאָב וּכְבוֹד הַשֵּׁבֶט,

בּוּז דּוֹרוֹת שֶׁטֶּרֶם קָמוּ – בָּךְ, רַק בָּךְ אֲנִי חָפֵץ

כָּל נַפְשִׁי לִשְׁתּוֹת שׁוֹאֶלֶת מֵעֵינַיִךְ זִיו וּתְכֵלֶת

וְלִקְטוֹף מִשִׂפְתוֹתַיִךְ נְשִׁיקָה כִּפְרִי מֵעֵץ:

לְהָזִין בָּךְ לֵב עַד גֹּדֶשׁ, אֲחַלֵּל כָּל דִּין וְקֹדֶשׁ,

כָּל הֵיכָל, גָּדֵר וְקֶבֶר אֲשַׁבֵּר וַאֲנַתֵּץ!"

וּבִשְׁאוֹן שִׁכְּרוּת צוֹהֶלֶת הִתְפָּרֵץ מַפַּץ־הַפֶּלֶד,

וַיִּמּוֹט בַּרְזֶל־הַדֶּלֶת תַּחַת הֹלֶם־עֲנָקִים;

עוֹד פִּרְצָה וְהוּא הִגִּיעַ – וְלִצְחוֹק גִּבּוֹר מֵרִיעַ

נַעֲנָה חֲלַל רָקִיעַ בְּקוֹלוֹת וּבִבְרָקִים;

אַךְ צָחַק לוֹ גַּם הַפַּעַם וִיטְמַלְדְּ־נֶשֶׁר מוּל הָרַעַם

וְהִדְהִיר, חֲבוּק נוֹאֶֽלַה, אֶת סוּסוֹ לַמֶּרְחַקִּים.

פ. מִיסְטְרַל (1830–1914)

---

מַגַּלִּֽי

מאת

פרדריק מיסטרל

עַל פִּי תַּרְגּוּמוֹ הָרוּסִי שֶׁל זְאֵב זַ’בּוֹטִינְסְקִי

הוֹי, מַגַּלִּֽי, בַּת־חֵן, פִּתְחִי־נָא!

הַאֵין שׁוֹמַעַת אַתְּ בִּפְנִים,

אֵיךְ מְצִלְתַּי עִם מַנְדּוֹלִינָה

מוּל חַלּוֹנֵךְ מְרַנְּנִים?

צוֹפִים לַשַּׁחַר כּוֹכָבִים;

אַךְ הִגָּלִי־נָא –

וְזָהֳרָם יֶחְוַר, יִדְעַךְ

בִּפְנֵי זִיוָךְ!

– "פּוֹחֵז, הַנַּח לִי מִמְּצִלְתַּיִם

וְאַל תַּמְשִׁיךְ בְּזֶמֶר־שָׁוְא;

וָלֹא – אֶצְלוֹל כַּדָּג בַּמַּיִם,

בְּמֵי הַיָּם וּמְצוּלוֹתָיו".

– אִם תִּתְחַפְּשִׂי כְּדַג־זָהָב

מַרְהִיב־עֵינַיִם,

דַּיָּג הִנֵּנִי, מַגַּלִּֽי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

"עַד שֶׁחַכָּה לַיָּם תַּשְׁלִיכָה,

בִּדְמוּת צִפּוֹר אַמְרִיא לְעֵץ –

וְשָׁם, שְׂמֵחָה שֶׁרִמִּיתִיךָ,

לְךָ אֶלְעַג וְאֶתְלוֹצֵץ".

– אוֹ־אָז אָצוּד אוֹתָךְ בְּלִי חֵץ:

לָךְ פַּח אַנִּיחָה!

צַיָּד הִנֵּנִי, מַגַּלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אָז לַמָּרוֹם אָעוּף־אֶבְרָחָה

וְאֵהָפֵךְ לְעָב שׁוֹבָב,

וְרוּחַ קַל הַרְחֵק מִזְרָחָה

יְטַלְטְלֵנִי בִּכְנָפָיו".

– טוֹב, יַלְדָּתִי, הֲיִי לְעָב,

אוּלָם, אִם כָּכָה,

אֶהְיֶה לְסַעַר, מַגַּלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אָז אֲשַׁוַּע: שִׁמְשִׁי, חָנֵּנִי!

וְשֶׁמֶשׁ־חֶסֶד יְרַחֵם:

אוֹתִי יִשְׂרוֹף וְיַהַפְכֵנִי

קַו־אוֹר לַחַי וְלַדּוֹמֵם".

־ נָחָשׁ בַּשֶּׁמֶשׁ מִתְחַמֵּם,

אִם־כֵּן, הִנֵּנִי.

אָז גַּם עָלַי, קַרְנִי, תִּפְּלִי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "לֹא! לֹא אֶתֵּן לְגוּף הַשֶּׁרֶץ,

זוֹחֵל־עָפָר, לֹא אוֹר, לֹא חֹם;

אָז כִּלְבָנָה אֶפְרוֹשׂ עַל אֶרֶץ

כַּנְפֵי מַרְגּוֹעַ וַחֲלוֹם".

– הוֹי, מַגַּלִּי, תִּינֹקֶת־תֹּם,

גַּם כָּאן יֵשׁ פֶּרֶץ:

אֶהְיֶה אֵד־לַיְלָה עַרְפִלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "לֹא! לִי גַּם אָז, רַמַּאי, מִסְתּוֹֽר יֵשׁ:

אֲנִי אֶחְמַק מִצַּיִד בִּישׁ

וּבִקְלִפַּת אִילָן בַּחֹרֶשׁ

שִׁרְיוֹן־מָגֵן גּוּפִי אַלְבִּישׁ".

– טוֹב, מַגַּלִּי, הֲיִי־נָא חִישׁ

אִילָן עַב־שֹׁרֶשׁ:

קִיסוֹס הִנֵּנִי, מַגַּלִּי, –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אָז בְּמִנְזָר עִם קִיר גָּבוֹהַּ

אוּכַל לִמְצוֹא מִקְלָט מוּכָן.

שָׁם, בִּקְדֻשָּׁה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ,

אֶשְׁמוֹר נַפְשִׁי מִכָּל טַרְחָן".

– אָז אֵהָפֵך שֻׁלְחַן־פֻּלְחָן

בְּבֵית־אֱלוֹהַּ!

יוֹם־יוֹם עָלָיו תִּתְפַּלְּלִי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "אִם גַּם הָאֵל לֹא יַעֲצוֹֽר עוֹד

מֵצִיק עָרוּם וְאַכְזָרִי –

תִּרְאֶה נֵרוֹת יָגוֹן וּקְטֹרֶת

וְתֵל־עָפָר בְּמִנְזָרִי".

– הוֹ, מַגַּלִּי, אִם תִּסְתַּתְּרִי

בִּדְמִי־הַבּוֹֽר אַתְּ,

עָפָר הִנֵּנִי, מַגַּלִּי –

וְאַתְּ שֶׁלִּי!

– "חַכֵּה… אֵינִי כָּל־כָּךְ מִרְשַׁעַת.

רַק אַל נָעִיר אֶת הַנָּמִים!

הִנֵּה… תִּקַּח אֶת הַטַּבַּעַת –

וְאַל תִּבְגּוֹד לְעוֹלָמִים!"

־ הוֹ, מַגַּלִּי, מַלְאָךְ תָּמִים!

עַכְשָׁו רוֹאָֽה אַתְּ

צְבָא־הַמָּרוֹם כֻּלּוֹ דָּעַךְ

בִּפְנֵי זִיוָךְ!

א. שַׁמִיסוֹ (1781– 1838)

---

נְשֵׁי וַֽיְנְסְפֶּרְג

מאת

אדלברט פון שאמיסו

צִבְאוֹת הַמֶּלֶךְ קוֹֽנְרַד הֵחֵלּוּ לַעֲרוֹךְ

מָצוֹר עַל קֶרֶת־וַיְנְסְפֶּרְג – וְהוּא הָיָה אָרֹךְ:

סֵרֵב לְהִכָּנֵעַ הַקֵּן הַמְבֻצָּר;

יוֹשְׁבָיו עַזֵּי־הַנֶּפֶשׁ עָמְדוּ בִּפְנֵי הַצָּר.

אַךְ בָּא רָעָב הָעִירָה, רָעָב מַטִּיל־אֵימָה.

רַק אָז בִּקְּשׁוּ הֵם חֶסֶד – אֲבָל מָצְאוּ חֵמָה:

"יוֹתֵר מִדַּי בְּנֵי־חַיִל בְּחַרְבְּכֶם הֻכּוּ!

גַּם כִּי תַּנִּיחוּ נֶשֶׁק – עַתָּה לֹא תִּנַּקוּ!"

אָז בָּאוּ בְּנוֹת הַקֶּרֶת: "אִם גְּזָר הוּא, מֶלֶךְ רָם,

צַוֵּה לִפְטוֹר אוֹתָנוּ – כִּי לֹא שָׁפַכְנוּ דָם!"

מַרְאֶה נָשִׁים הַלָּלוּ, שְׁבוּרוֹת יָגוֹן וּכְאֵב,

רִכֵּך אֶת הַמְנַצֵּחַ, עוֹרֵר חֶמְלָה בַּלֵּב.

“נָשִׁים” – הִכְרִיז הַמֶּלֶךְ – "יֻתַּר לָהֶן לָצֵאת,

וְאַף יֻתַּר לָקַחַת מַה שֶׁיּוּכְלוּ לָשֵׂאת:

הַטּוֹב בְּאוֹצְרוֹתֶיהָ תִּקַּח לָהּ כָּל אִשָּׁה!

זוֹ הַבְטָחַת הַמֶּלֶךְ – וּמִלָּתוֹ קְדוֹשָׁה!"

כְּשֶׁעָלָה הַשַּׁחַר עַל מְצוּדַת־הָעִיר,

חָזוּ צִבְאוֹת־הַמֶּלֶךְ בְּמַחֲזֶה נָדִיר:

מִשַּׁעַר הַפָּתוּחַ – הֲמוֹן־נָשִׁים צוֹעֵד;

כֻּלָּן – גַּבָּן שָׁחוּחַ וְצַעֲדָן כָּבֵד.

עוֹמֶסֶת כָּל בַּת־חַיִל מַשָּׂא לַעֲיֵפָה:

הַטּוֹב בְּאוֹצְרוֹתֶיהָ – הַבַּעַל – עַל כְּתֵפָהּ.

“עִצְרוּן!” – נִשְׁמַע קוֹל־רֹגֶז: “חֶפְצָן – לְהַעֲרִים!”

– “לֹא כֵן כִּוֵּן הַמֶּלֶךְ!” – הֵעִירוּ גַם שָׂרִים.

אַךְ הַשַּׁלִּיט, אִישׁ־חֶסֶד, חִיֵּךְ מִתּוֹךְ טוּב־לֵב:

"אָמְנָם לֹא כֵן כִּוַּנְתִּי, אַךְ הֵן פֵּרְשׁוּ הֵיטֵב!

זוֹ הַבְטָחַת הַמֶּלֶךְ – וּמִלָּתוֹ קְדוֹשָׁה;

וְאִישׁ אַל יְסַלְּפֶנָּה בְּפֵשֶׁר מְרֻשָׁע!"

---

הָרוֹזֵן וְהַצָּמִית

מאת

אדלברט פון שאמיסו

1

"הַפְסֵק, הָרוֹזֵן, אֶת הַצַּיִד מַהֵר –

הַפְנֵה לַטִּירָה אֶת סוּסְךָ הַדּוֹהֵר!

כָּרְעָה הָרוֹזֶנֶת לָלֶדֶת פִּתְאֹם,

אוּלַי, תַּחֲבוֹק יוֹרֶשְׁךָ עוֹד הַיּוֹם!"

שִׁכּוֹר מֵרֹב אשֶׁר הוּא טָס כַּבָּזָק.

כֻּסָּה כֻּלּוֹ קֶצֶף סוּסוֹ הֶחָזָק.

סוֹף־סוֹף הוּא הִגִּיעַ. בַּשַּׁעַר פָּגַשׁ

הֲמוֹן־מְשָׁרְתִים אֶת הַשַּׂר הַנִּרְגָּשׁ.

נֶחְפָּז אֶל אִשְׁתּוֹ הוּא, לִקְצֵה־הַטִּירָה.

דְּמָמָה בְּחַדְרָהּ, יְשֵׁנָה הַגְּבִירָה.

לְיַד מִטָּתָהּ – מַלְבִּינָה עֲרִיסָה;

מַפְשִׁיל הוּא כִּלָּה שֶׁאוֹתָהּ מְכַסֶּה.

נִגְלָה לְעֵינָיו מַחֲזֵה־מַחְמַדִּים:

בְּתוֹךְ עֲרִיסָֽה זוֹ – נָם זוּג־יְלָדִים;

בִּמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ – תִּינוֹק חִנָּנִי,

בְּמַרְגְּלוֹתֶיהָ – בֶּן־חֶמֶד שֵׁנִי.

הָאָב מָלֵא נַחַת. אֶת זֶה וְאֶת זֶה

מֵרִים הוּא בְּגִיל, מְאַמֵּץ לֶחָזֶה;

חוֹזֵר וּמַשְׁכִּיב הוּא בָּעֶרֶשׂ כָּל בֵּן –

וְשׁוּב מְרִימָם, מְחַבְּקָם וְקוֹרֵן:

"הָיִיתִי כֹּה דַל – נַעֲשֵׂיתִי עָשִׁיר!

יוֹרְשִׁים לְתִפְאֶרֶת אֶזְכֶּה לְהַשְׁאִיר.

אֵינֶנִּי מָשׁוּל עוֹד כְּנֶטַע אַרְעִי:

יִפְרַח וְיִשְׂגֶּה בְּאַרְצֵנוּ זַרְעִי!"

פִּתְאֹם הַמְּיַלֶּדֶת חָזְרָה לִמְקוֹמָהּ –

לִפְקוֹד אֶת גְּבִרְתָּהּ וְלִרְאוֹת אֶת שְׁלוֹמָהּ.

פָּנֶיהָ הֶחְוִירוּ. “הוֹ, אֵיזֶה אָסוֹן!” –

קָרְאָה בְּאֵימָה: "מֶה עָשִׂיתָ, אָדוֹן?

בִּזְמַן שֶׁיַּלְדָה רַעְיָתְךָ אֶת הַבֵּן,

אַחַת שִׁפְחוֹתֶיהָ יָלְדָה פֹּה גַם־כֵּן.

טִפַּלְתִּי גַם בָּהּ, עִסּוּקִי הָיָה רַב;

בֵּינְתַיִם הֻנְּחוּ הַוְּלָדַיִם יַחְדָּו.

בְּרֹאשׁ עֲרִיסָֽה זוֹ – הִנַּחְתִּי בִּנְךָ,

בְּמַרְגְּלוֹתֶיהָ – אֶת בֶּן־הַשִּׁפְחָה.

הוֹ, אֵל אֱלוֹהִים, אֵיךְ נַבְחִינָה עַכְשָׁו,

מִי שַׂר וּמִי עֶבֶד בַּזּוּג שֶׁעֻרְבַּב?"

– “בְּנִי! בְּנִי! מָה עוֹלַלְתִּי? אֲבוֹי לְנַפְשִׁי!” –

זוֹעֵק הָאֻמְלָל: “אֵיךְ אַכִּיר אֶת יוֹרְשִׁי?”

הֵקִיצָה הָאֵם: "אַיֵּה בְּנִי מַחְמַלִּי?

יושַׂם נָא מִיָּד בְּחֵיקִי עוֹלָלִי!"

לַשָּׁוְא! לֹא נוֹתַר עוֹד אַף רֶמֶז רָחוֹק,

כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין תִּינוֹק לְתִינוֹק.

הַטֶּבַע שׁוֹתֵק, וְהַדָּם הוּא אִלֵּם.

עֵרְבוּ אֶת הַשְּׁנַיִם – וּמִי יַבְדִּילֵם?

2

"יְמֵי הַזָּקֵן מַגִּיעִים לְקִצָּם;

עֵינוֹ הַלֵּאָה בְּקָרוֹב תֵּעָצַם.

וְאָז יִקָּבֵעַ אַחַת לְתָמִיד:

אֲנִי – הָאָדוֹן וְאַתָּה – הַצָּמִית!"

– "נֶחְפַּזְתָּ מִדַּי, הַכָּפִיל הָאָרוּר!

כִּי לִי בֵּינָתַיִם הַהֶפֶךְ בָּרוּר:

עִם מוֹת הַזָּקֵן לֹא תּוֹעִיל שׁוּם תַּרְמִית:

אֲנִי – הָאָדוֹן וְאַתָּה – הַצָּמִית!"

– "אֲנִי הָרוֹזֵן – אֵין רַבִּים כְּעֶרְכִּי,

וּמִי־זֶה יָעֵז לַעֲמוֹד בְּדַרְכִּי?

מִי כֶּתֶר־הַיַּחַשׂ יָסִיר מֵעָלַי?

כְּרַע בֶּרֶךְ, עַז־מֵצַח, וּזְחַל לְרַגְלַי!"

– "אֲנִי הָרוֹזֵן – וְאַתָּה הוּא עַבְדִּי!

וְשׁוּב לֹא תַּחְצִיף פַּרְצוּפְךָ כְּנֶגְדִּי:

אִם לֹא תִּכָּנַע לִי, תּוֹלַעַת, – אֶזְרוֹק

אוֹתְךָ לַמַּרְתֵּף – וְתִמַּק בַּצִּינוֹק!"

– "שָׁנוּן הַחֵרוּף הַיּוֹצֵא מִגְּרוֹנְךָ,

אוּלָם חַרְבְּךָ לֹא חַדָּה כִּלְשׁוֹנְךָ!

שְׁעַת־הַכְרָעָה עוֹד מְעַט וְתִקְרַב:

דִּינִי וְדִינְךָ יֵחָתְכוּ בְּדוּקְרָב!"

– "וּבְכֵן, מַה נַמְתִּֽין עוֹד? עַד מוֹת הַיָּשִׁישׁ?

חַרְבִּי אֶת הַדִּין יְכוֹלָה לְהָחִישׁ!"

– "כֵּן, לָמָּה נַמְתִּין עוֹד? הִשְׂכַּלְתָּ לֵאמוֹר!

מִיָּד יִשָּׁפֵךְ פֹּה דָּמְךָ הַשָּׁחוֹר!"

*

רוֹזֵן, הֲשָׁמַעְתָּ קוֹל פֶּלֶד בַּגָּן –

שִׁקְשׁוּק חֲרָבוֹת הַשְּׁלוּפוֹת מִן הַנְּדָן?

מָה אָץ אַתָּה שָׁמָּה כִּרְדוּף בַּלָּהוֹת?

רַגְלֶיךָ כּוֹשְׁלוֹת וְעֵינֶיךָ בּוֹהוֹת…

עַל פְּנֵי אֲדָמָה עֲקֻבָּה מִדָּמִים,

בַּגַּן מֻטָּלוֹת שְׁתֵּי גְּוִיּוֹת־עֲלָמִים.

דְּמָעוֹת מְעַוְּרוֹת אֶת עֵינֵי הַזָּקֵן –

וְרוּחַ פּוֹרַעַת שֵׂיבַת הַמִּסְכֵּן.

א. גְרִין (1806–1876)

---

תַּחְבּוּלַת הַמְבַשֵּׂר

מאת

אלכסנדר גרין

הַגְּרַף חוֹזֵר אֶל טִירָתוֹ,

וּפֶתַע – עֶבֶד לִקְרָאתוֹ…

“לְאָן תֵּלֵךְ, עַבְדִּי?” – קָרָא.

– “אֵלֵךְ לִמְצוֹא לִי צֵל־קוֹרָה!”

– "מַה? צֵל־קוֹרָה? וְכִי קָרָה

דְּבַר־מָה אֶצְלֵנוּ בַּטִּירָה?"

– "כִּמְעַט לֹא־כְלוּם. אַךְ מִפְּצָעָיו

מֵת כְּלַבְלָבְךָ הַנֶּאֱהָב".

– "אֲבוֹי, מִסְכֵּן! וּמִי הֵבִיא

אָסוֹן כָּזֶה עַל כְּלַבְלָבִי?"

– "סוּסְךָ פָּגַע בּוֹ, סוּס שָׁחוֹר,

כְּשֶׁקָּפַץ, נִבְהָל, לַיְאוֹר".

– “סוּסִי הַטּוֹב טָבַע בַּיְּאוֹר?”

מִמַּה נִבְהַל פִּתְאֹם, אֱמוֹר?"

– "אֶפְשָׁר, מִזֶּה שֶׁלְּעֵינָיו

נָפַל בִּנְךָ מִן הָאֶשְׁנָב".

– "מַה? בְּנִי נָפַל? וּמַה שְׁלוֹמוֹ?

וַדַּאי, אִמּוֹ נִמְצֵאת עִמּוֹ?"

– "כֵּן! אֲחָזָהּ שָׁבָץ בָּעֵת

שֶׁרָאֲתָה אֶת בְּנָהּ הַמֵּת".

– "וּלְעֵת כָּזֹאת, פּוֹחֵז וָרֵיק,

מִתּוֹךְ בֵּיתִי אַתָּה עוֹרֵק?"

– "מֵאֵיזֶה בַּיִת, כְּבוֹד הַגְּרַף?

הֲרֵי בֵּיתְךָ כֻּלּוֹ נשרף:

אֵשׁ מִנֵּרוֹת־הָאַזְכָּרָה

הִצִּיתָה בֶּגֶד הַגְּבִירָה;

וְּבִהְתַלֵּקַח הָאוּלָם –

הַמְּשָׁרְתִים נִסְפּוּ כֻּלָּם.

וָאִמָּלְטָה אָז רַק אֲנִי –

לְהַגִּידְךָ זֹאת, אֲדוֹנִי!"

עִמָנוּאֵל גַיְבֶּל (1815– 1884)

---

חוֹפְרֵי־הַזָּהָב

מאת

עמנואל גייבל

שְׁלשָׁה נָדְדוּ אַלֶ מֵעֵבֶר לַיָּם –

זָהָב וְרֹב עשֶׁר הָיוּ פִּתּוּיָם;

שְׁלשָׁה בַּחוּרִים אַמִּיצִים, חֲסֻנִּים –

רֵעִים מְסוּרִים וְשׁוֹמְרֵי־אֱמוּנִים.

יָמִים וְלֵילוֹת הִתְיַגְּעוּ הַכּוֹרִים,

חָפְרוּ עַל הַחוֹף וְחָפְרוּ בֶּהָרִים,

בְּזַעַף יוֹם־גֶּשֶׁם, בְּלַהַט יוֹם חַם;

רָעָב וְצָמָא לֹא שָׁבְרוּ אֶת רוּחָם.

סוֹף־סוֹף, לְאַחַר יְרָחִים שֶׁל זֵעָה,

נִצְנֵץ מִן הָעֹמֶק תַּגְמוּל־יְגִיעָה:

כְּעֵין הַנָּחָשׁ הִתְבָּרֵק הַזָּהָב;

לִבָּם לְמַרְאֵהוּ הֻקְסַם וְשֻׁלְהַב.

גּוּשׁ־בֶּצֶר הוֹצִיאוּ מֵחֵיק־אֲפֵלָה;

בְּקשִׁי הַגּוּשׁ הַכָּבֵד הֹעֲלָה.

שָׁקְלוּ הָאוֹצָר – וְקָרְאוּ כְּאֶחָד:

“אַשְׁרֵינוּ, אַחִים! הִתְעַשַּׁרְנוּ! הֵידָד!”

בְּקוֹל־מִצְהָלוֹת הֵם יָצְאוּ בְּמָחוֹל

סָבִיב לַמַּתֶּכֶת – שְׁלָלָם הַגָּדוֹל.

וְלוּ לֹא רִסְּנָה אֶת יִצְרָם הַבּוּשָׁה,

הָיוּ מְנַשְּׁקִים אוֹצָרָם כִּקְדֻשָּׁה.

סָח תּוֹם, הוּא הַבְּכוֹר: "לֹא נָפַשְׁנוּ זֶה כְּבָר.

נֵיטִיב אֶת לִבֵּנוּ! לֵךְ, סֶם, אֶל הַכְּפָר!

הָבֵא לָנוּ יַיִן, הָבֵא מַטְעַמִּים!

נָחֹג וְנִשְׂמַח בְּעַד כָּל הַיָּמִים!"

סֶם זָז לְדַרְכּוֹ כְּשִׁכּוֹר מִמַּזָּל;

רֹאשׁוֹ כְּגַלְגַּל – וּמֹחוֹ מְעֻרְפָּל:

בָּרְקָה בּוֹ בַּדֶּרֶךְ מַחְשֶׁבֶת־פִּתְאֹם,

אֲשֶׁר כְּמוֹתָהּ לֹא חָשַׁב עַד הַיּוֹם.

רֵעָיו הִתְיַשְּׁבוּ בְּשִׁפּוּעַ־הָהָר.

הַבֶּצֶר בַּשֶּׁמֶשׁ הִבְהִיק וְזָהַר.

סָח בִּיל הָאַדְמוֹן: "נִצְנוּצָיו כֹּה יָפִים!

מָה צַּר לְפַצְּלוֹ בֵּין שְׁלשָׁה שֻׁתָּפִים!"

– “מַה סּוֹף דַּעְתְּךָ?” – "דַּעְתִּי – פֵּרוּשָׂהּ

כִּי שְׁנֵי שֻׁתָּפִים עֲדִיפִים מִשְּׁלשָׁה.

וּבְכֵן…" – “וּבְכֵן, מַה?” – "תְּתָאֵר לְךָ, תּוֹם,

כִּי סֶם מִסְתַּלֵּק מֵאִתָּנוּ פִּתְאֹם…"

הַשְּׁנַיִם הֶחְרִישׁוּ. מִצַּד מַעֲרָב

הִצִּיתָה הַשֶּׁמֶשׁ אֶת פְּנֵי הַזָּהָב.

– “רְאֵה, מַה תָּלוּל הַמִּדְרוֹן” – לָחַשׁ תּוֹם:

“אִלְּמִים הָעֵצִים – וְאִלֶּמֶת הַתְּהוֹם!”

– “מַה פֵּשֶׁר דְּבָרֶיךָ?” – "בְּרוּרָה הַתְּשׁוּבָה:

הֵן שְׁנֵינוּ הָגִינוּ אוֹתָהּ מַחְשָׁבָה.

עִנְיָן לֹא גָּדוֹל הוּא: לִדְחוּף וַחֲסָל –

וּשְׁנֵינוּ בִּלְבָד נְחַלֵּק הַשָּׁלָל!"

הַשִּׂיחַ נָדַם. אוֹר־שְׁקִיעָה אֲדַמְדַּם

שִׁוָּה לַזָּהָב אֶת הַצֶּבַע שֶׁל דָּם.

בֵּינְתַיִם חָזַר אֲלֵיהֶם הֶחָבֵר.

זֵעָה טִפְטְפָה מִמִּצְחוֹ הַחִוֵּר.

הֵבִיא לָהֶם אֹכֶל וְיַיִן בְּכַד.

הוּרְקוּ כּוֹסוֹתַיִם בְּלֹגֶם אֶחָד.

שִׁבְּחוּהוּ הַשְּׁנַיִם: "יֵינְךָ כֹּה חָזָק –

כְּאֵשׁ עֲבָרָנוּ, כְּזֶרֶם־בָּזָק!

לְגוֹם גַּם אַתָּה!" – "כְּבָר שָׁתִיתִי רִאשׁוֹן!

עָיַפְתִּי בַּדֶּרֶךְ – חֶפְצִי הוּא לִישׁוֹן.

אֶשְׁכַּב בִּנְקִיק־סֶלַע". – "שֵׁנָה נְעִימָה!

וְהֵא לְךָ, רֵעַ, גַּם סַם־תַּרְדֵּמָה!"

בָּרְקוּ סַכִּינִים – כְּאֵב עַז הֲמָמוֹ…

נָפַל הַצָּעִיר מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ.

לְרֶגַע נֵעוֹרוּ חוּשָׁיו הַקֵּהִים

וַיֹּאמֶר: "דִּין־צֶדֶק חָרַץ אֱלוֹהִים!

קַמְתֶּם לְהָרְגֵנִי בִּגְלַל הַזָּהָב,

אוּלָם גַּם אַתֶּם לֹא תִּהְיוּ בְּעָלָיו!

חָמַדְתִּי לִזְכּוֹת בָּאוֹצַר לְבַדִּי –

וְרַעַל נִמְזַג לְיֵינְכֶם בְּיָדִי!"

(עַל־פִּי שִׁיר גֶּרְמַנִי עַתִּיק)

יָדוּעַ לִי זֶמֶר עַתִּיק שֶׁל חָכָם

עַל מַיִם וְיַיִן וְעַל וִכּוּחָם.

אֵין יַיִן סוֹבֵל אֶת הַמַּיִם:

רִיב־נֵצַח נָטוּשׁ בֵּין הַשְּנַיִם.

פּוֹתֵחַ הַיַּיִן: "אֲנִי מְפֻרְסָם

בְּכָל הַמְּדִינוֹת וְאַרְצוֹת־הָעוֹלָם;

כָּל רֶגַע, בְּכָל בֵּית־מַרְזֵחַ,

אוֹתִי מַגִּישִׁים לְאוֹרֵחַ".

עוֹנִים לוֹ הַמַּיִם: אֲנַחְנוּ זוֹרְמִים

בְּכָל הַמְּדִינוֹת וּבֵין כָּל הָעַמִּים;

וְשׁוּם טַחֲנָה לְיַד מַיִם

אֵינֶנָּהּ זְקוּקָה לִכְנָפַיִם".

וַיֹאמֶר הַיַּיִן: "מָתוֹק אוֹ חָמוּץ,

אֲנִי בְּכָל בַּיִת רָצוּי וְנָחוּץ:

הַכֹּל, הָאִכָּר וְהַשּׁוֹעַ,

חוֹמְדִים אֶת הַיַּיִן לִגְמוֹעַ".

עֲנוּ לוֹ הַמַּיִם: "שֵׁרוּת מְשֻׁבָּח

נִתָּן עַל־יָדֵינוּ לַכֹּל בַּמִּטְבָּח:

יוֹם־יוֹם שָׁם עוֹשִׂים אָנוּ חֶסֶד

עִם כֹּל מְבַשֶּׁלֶת, כּוֹבֶסֶת…"

וַיֹּאמֶר הַיַּיִן: "לֻגְמִי יֶעֱרַב

לְנֶפֶשׁ חַיָּל וּמַצְבִּיא בִּשְׂדֵה־קְרָב:

הַלֹּגֶם נוֹתֵן לָהֶם מֶרֶץ

וְאֹמֶץ בְּסַעַר וָפֶרֶץ".

עָנוּ לוֹ הַמַּיִם: "וּמִֽי־זֶה כּוֹבֵשׁ

בִּשְׁעַת הַדְּלֵקָה אֶת שַׁלְהֶבֶת־הָאֵשׁ?

רַק שֶׁפֶךְ שֶׁל מַיִם עַל בַּיִת

יצִּיל מִכְּלָיָה וּמִמַּיִט". – – –

וַיֹּאמֶר הַיַּיִן: "אוֹתִי מְכִילוֹת

גַּפְנֵי־הַכְּרָמִים בְּאַלְפֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת.

בּוֹצְרִים יִבְצְרוּם בְּקוֹל־זֶמֶר –

וְיֶקֶב יָכִין מֵהֶם חֶמֶר".

עָנוּ לוֹ הַמַּיִם: "בְּכָל הַזְּמַנִּים

אֲנַחְנוּ מַשְׁקִים אֶת שָׁרְשֵׁי־הַגְּפָנִים:

לוּ הֵם לֹא יָנְקוּ מִן הַזֶּרֶם –

כִּי־אָז לֹא נוֹלַדְתָּ בַּכֶּרֶם".

וַיֹּאמֶר הַיַּיִן: "הַצֶּדֶק אִתְּכֶם!

נִכְנַעְתִּי, הַמַּיִם: אֲנִי עַבְדְּכֶם!

לָכֶם הַכָּבוֹד וְהָעֵרֶךְ!

רַק אַל תַּעַמְדוּ לִי בַּדֶּרֶךְ!"

הַמַּיִם רָצוּ עוֹד מְעַט לְקַטְרֵג,

אַךְ כָּאן הִתְעָרֵב בָּעִנְיָן הַמּוֹזֵג –

וּכְדֵי לְהַשְׁלִים בֵּין הַשְּׁנַיִם,

מָהַל אֶת הַיַּיִן בְּמַיִם.

רוֹבֶּרְט סוֹתִי (1774–1843)

---

הַבְּאֵר שֶׁל קִין הַקְּדוֹשָׁה

מאת

רוברט סאות'י

(אַגָּדָה אַנְגְּלִית)

… עוֹבֵר־אֹרַח נִקְלַע לִבְאֵר־קִין־הַקְּדוֹשָׁה;

הוּא שָׂמַח שֶׁלַּמַּיִם הִגִּיעַ,

כִּי מִשַּׁחַר רָכַב בִּסְבִיבָה יְבֵשָׁה,

וְשׁוּם עָב לֹא חָלְפָה בָּרָקִיעַ.

הוּא שָׁתָה בְּצָמָא מִן הַבְּאֵר הַטּוֹבָה

וְלִבּוֹ אֶת מֵימֶיהָ שִׁבֵּחַ.

אַחַר־כָּךְ הִתְיַשֵּׁב תַּחַת עֵץ־עֲרָבָה,

עַל סַפְסָל מְזֻמָּן לְאוֹרֵחַ.

וְהִנֵּה מִן הָעִיר הַסְּמוּכָה לַמָּקוֹם

בָּא בָּרֶגֶל תּוֹשָׁב עִם דְּלָיַיִם.

הוּא רָאָה אֶת הַזָּר וּבֵרְכוֹ לְשָׁלוֹם

וְשָׁאַל אִם מָתְקוּ לוֹ הַמַּיִם.

הוּא הוֹסִיף: "אִם רַוָּק אַתָּה, צַר לִי מְאֹד,

וְאוּלָם אִם נָשׂוּי אַתָּה, אֶחָא –

זוֹ גְּמִיעָה מְמֻזֶּלֶת מִכָּל הַגְּמִיעוֹת

שֶׁגָּמַעְתָּ עַד כֹּה בְּחַיֶּיךָ!

אַךְ אוּלַי אִשְׁתְּךָ – אִם נָשָׂאתָ אִשָּׁה –

כְּבַר בִּקְּרָה בָּאֵזוֹר הַזֶּה קֹדֶם?

אָז לָגְמָה, בְּלִי סָפֵק, מֵי הַבְּאֵר הַקְּדוֹשָׁה,

שֶׁהֲרֵי יְדוּעִים פֹּה מְאֹֽד הֵם."

– "אֲנִי בַּעַל־אִשָּׁה, אֲדוֹנִי, וְאִשְׁתִּי

לֹא הָיְתָה פֹּה עֲדַיִן אַף פַּעַם;

אַךְ מַדּוּעַ כָּל־כָּךְ מְמֻזָּל פֹּה הַשְּׁתִי?

הֲתוּכַל לְפָרֵשׁ אֶת הַטַּעַם?"

– "פְּעָמִים לְאֵין־סְפוֹר בָּאָה קִין הַקְּדוֹשָׁה

לֵהָנוֹת מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה –

וְעֵת בָּא הַמַּלְאָךְ לְקַבֵּל אֶת נַפְשָׁהּ,

הִיא הִנְחִילָה לַבְּאֵר סְגֻלַּת־פֶּלֶא:

אִם יַקְדִּים הַשּׁוֹתֶה מֵי־הַבְּאֵר אֶת אִשְׁתּוֹ,

יְבֹרַךְ גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַבַּעַל:

הוּא יִמְשׁוֹל בְּאִשְׁתּוֹ וְיִשְׂרוֹר בְּבֵיתוֹ

וְיִזְכֶּה לְכָבוֹד עַל כָּל שַׁעַל.

וְאוּלָם יְרַחֵם אֱלוֹהִים עַל אָדָם,

אִם קַדֵּם תְּקַדְּמֶנּוּ הַגְּבֶרֶת!"

בְּשָׁמְעוֹ זֹאת, חָזַר הַפָּרָשׁ וְלָגַם

מֵי־הַבְּאֵר בְּבַת־צְחוֹק מְאֻשֶּׁרֶת.

“וְאַתָּה?” – הוּא פָּנָה אֶל הָאִישׁ בִּשְּׁאֵלָה –

“בְּלִי סָפֵק הִזְדָּרַזְתָּ בְּלֹגֶם?”

אַךְ הַגֶּבֶר הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לִשְּׁלִילָה

וְעָנָה בְּחִיּוּךְ מָלֵא עֹגֶם:

"עִם סִיּוּם הַכְּלוּלוֹת, רַצְתִּי חִישׁ אֶל הַבְּאֵר,

בְּעָזְבִי אֶת אִשְׁתִּי עִם קְרוֹבֶיהָ;

אַךְ אִשְׁתִּי – לֹא טִפְּשָׁה: הִיא טָמְנָה בְּהֶסְתֵּר

בַּקְבּוּקוֹן־מֵי־הַבְּאֵר בִּבְגָדֶיהָ!"

(בַּלָדָה אַנְגְּלִית עֲמָמִית בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל שׁ. מַרְשַׁק)

1

חָזַר בָּעֶרֶב הַטֶּחָן

הַבַּיְתָה אֶל אִשְׁתּוֹ.

פִּתְאֹם בְּסוּס קָשׁוּר בַּגָּן

מַבְחִין הוּא בְּגִשְׁתּוֹ.

– “אִשְׁתִּי, הוֹאִילִי לְהַסְבִּיר” –

פּוֹתֵחַ הַטֶּחָן:

"לְמִי שַׁיָּךְ זֶה סוּס אַבִּיר.

מִי בָּא רָכוּב לְכָאן?"

– “שׁוּב הִשְׁתַּכַּרְתָּ, כְּסִיל, בָּעִיר?” –

אִשְׁתּוֹ קוֹלָהּ הֵרִימָה:

"הֵן זֶה לֹא סוּס כִּי־אִם חֲזִיר,

אֲשֶׁר שָׁלְחָה לִי אִמָּא".

– "הוֹ, חֲזִירִים רָאִיתִי דַי,

אוֹתָם אֲנִי מַכִּיר –

אַךְ לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי

אֻכָּף עַל גַּב חֲזִיר!"

2

חָזַר בָּעֶרֶב הַטֶּחָן,

נִכְנַס – חָשְׁכוּ עֵינָיו:

כֻּמְתָּה וּמְעִיל צְבָאִי יָשָׁן

תְּלוּיִים עַל הַקּוֹלָב.

– אִשְׁתִּי, הָשִׁיבִי לִי כַּדִּין,

הַסְבִּירִי וְסַפְּרִי: –

מִי הַחַיָּל אוֹ הַקָּצִין,

שֶׁבָּא בְּהֵעָדְרִי?"

– "שִׁכּוֹר זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ!

מָה רַעַשׁ פֹּה תָּקִימָה?

הֵן זֶה סוּדָר וְזוֹ שְׂמִיכָה,

אֲשֶׁר שָׁלְחָה לִי אִמָּא".

– "אָכֵן, שְׂמִיכוֹת רָאִיתִי דַי,

וְכֵן גַּם סוּדָרִים –

אַךְ לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי

שְׂמִיכָה עִם כַּפְתּוֹרִים!"

3

חָזַר בָּעֶרֶב הַטֶּחָן,

רָאָה דָּבָר חָדָשׁ:

עוֹמֵד מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן

זוּג שֶׁל מַגְּפֵי־פָּרָשׂ.

– "אִשְׁתִּי, חִידוֹת אֵינִי אוֹהֵב!

גַּלִּי, אֵפוֹא, גַּלִּי:

שֶׁל מִי אוֹתָם מַגְּפֵי־רוֹכֵב?

הֲרֵי אֵינָם שֶׁלִּי!"

– "אֶת שִׁכְרוֹנְךָ הָפֵג, בַּרְנַשׁ!

לַשָּׁוְא אוֹתִי תַּכְלִימָה:

הֲרֵי זֶה זוּג־דְּלָיִים חָדָשׁ,

אֲשֶׁר שָׁלְחָה לִי אִמָּא".

– "אָכֵן, רָאִיתִי בְּעֵינַי

צוּרוֹת־דְּלָיִים שׁוֹנוֹת –

אַךְ לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי

דְּלָיִים עִם דָּרְבוֹנוֹת!"