טרם ביצענו מלאכתנו
דורנו זכה לגדולות ונצורות. יסדנו מדינה יהודית, הקימוני צבא, נלחמנו ויכולנו לצבאות מדינות ערב, שחררנו הנגב והגליל, העלינו מאה ועשרים אלף עולים השנה, רכשנו עזרתן וידידותן של שתי המעצמות האדירות ביותר. ואף על פי כן – אל ירום לבנו ואל נהיה שיכורי נצחון ואל נצפה לחיים קלים במדינה. טרם ביצענו את מלאכתנו.
לא בזכותנו בלבד עשינו את החייל, אלא גם בזכות עשרות דורות של יהודים מעונים 1יים, גאים ונאמנים ומסורים לחזון היסטורי גדול. בימים הגדולים האלה נזכור בהערצה את יהדות הגולה, אשר היא סבלה סבל שאנחנו לא ידענו והיא נשאה אמונה שאולי לא היתה קטנה 2 מאמונתנו אנו.
מה שקרה השנה הזאת – לא היה נס ולכן אין לסמוך על נס. גם אם תתחלנה שיחות על האיים בים התיכון – אין מאתנו יודע אם מבחן הדמים הזה כבר נסתיים. כל עוד אין לנו נצחון מלא שניצחנו בקרב האחרון – אל נתהלל.
תפקידינו המרכזיים
אני מאמין, כי יש בהקמת מדינה זו משום ראשית הגאולה, אבל כגדול הגאולה כן גדולים 3ליה, ועוד לא נתנסינו בכל חבלי הגאולה הקשים, וארבעה דברים מרכזיים עומדים לפנינו בימים אלה: בטחון, עליה, התישבות ומדיניות חוץ. ארבעה תפקידים אלה שלובים הם. מדיניות חוץ, שאינה משמשת את העליה שלנו, את ההתישבות שלנו ואת הבטחון שלנו – היא לא מדיניות חוץ של מדינת ישראל, אלא של סוכני חוץ.
עניני בטחון
אין להגיד שלשיחותינו עם שכנינו בדרום ובצפון אין סיכויי הצלחה להביא לידי שלום, כל השלום תלוי בשני צדדים, וכאן יש גם צד שלישי – שאינו רוצה בשלום יהודי-ערבי. אבל אם היה לנו שלום עם הארצות השכנות – גם אז נשארת שאלת הבטחון אַקטואלית, בגלל המציאות היחידה במינה שלנו בתוך העולם הסובב אותנו.
אנחנו פה מעטים ואנחנו מיעוט דינמי, הכוח הדינמי העיקרי במזרח התיכון. ואנחנו מיעוט שהולך וגדל על ידי העליה ואנו מצטיינים בשוני כלכלי, חברתי ותרבותי בכל המזרח התיכון. אילוּ גם לא היו אינטרסים עולמיים שיש להם ענין לדכא ולקצץ את דיגולנו – גם אז, גורמים אלה משמשים פיתוי לעמים השכנים להצמית את קיומנו ולהפסיק את צמיחתנו.
תנאי ראשון לבטחוננו – עליה גדולה!
אולם דבר הבטחון שלנו לא יוכל להיות רק ענין צבאי. תנאי ראשון לבטחוננו – עליה גדולה ומהירה. אסור לנו לסמוך על העובדה המפוארת שצבאנו, גם בהיותנו רק 700 אלף, היכה בצבאות ערב. הוא יכה אותם גם בעוד חודש או חדשיים, אם יהיה הכרח בדבר. אך אין שום בטחון שבהשארנו כל כך מעטים נוכל בכל זמן להתגבר על המרובים. לפיכך, קובעת שאלת העליה. אנחנו נעמוד בקרוב בפני ממדי עליה, שאולי רבים אינם מעיזים עוד עכשיו לחשוב עליהם. והעליה דרושה למדינה וליהודים הנמצאים בתוכה לא פחות מאשר לעם היהודי בגולה, שהרי העושה מאמץ לשם קליטת העליה, אינו עושה חסד לעם ישראל ולעולים. זוהי שמירת הלאום שלו שמירת עצמו.
איכלוס שטחי הארץ הריקים
והתנאי השני של בטחון, זה איכלוס מהיר של שטחי הארץ הריקים. תהיה זו טעות מרה שנחשוב שעם גירוש הפולשים שיחררנו את הגליל והנגב. ואם אנחנו לא נצליח לאכלס במהירות את הנגב ואת הגליל – לא תעמוד לנו גבורת צבאנו והדם השפוך היה לשוא. היתה השנה גם בעולם מערכה פוליטית על הנגב ולא ניתנו לנו עשרות שנים לביצוע המלאכה הזאת.
תפקידים נוספים
והדבר השלישי זו מדיניות חוץ של שלום. והרביעי – פיתוח תעשיה חקללאית וחרושתית ואוירית שיהיו המשען של הבטחון שלנו. ואחרון-אחרון בעניני בטחון – צבא.
לא נוכל להחזיק צבא גדול משום שהיטלר השמיד ששה מיליונים. מפני שכוחות הנוער דרושים להתישבות ומשום שאף פעם לא נדיע למספרים של היריבים, ומה שלא נוכל להשיג בכמות – עלינו להשיג באיכות. אין שום סיבה מדוע צבאנו יהיה נופל מצבאות משובחים ביותר בעולם באיכותם, בחינוכם, בידיעתם, באמונם וברוחם.
צבא אחיד
אם צבאנו צריך למלא תפקיד של בטחון, להגן על קיומנו ועל גבולות מדינתנו, אסור שההתפצלות החברתית של הישוב תחדור לצבא, הצבא יכול למלא תפקידו רק אם יהיה צבא מאוחד, והצבא כולו, על כל חלקיו יהיה כפוף אך ורק למרות אחת – מרות המדינה.
תנאי הכרחי לקיום צבאנו הוא מניעת ההתפצלות הפוליטית והמפלגתית בתוכו, מפני שמלחמה מחייבת מאמץ טוטאלי של כל העם, והכרחי שהעם כולו יהיה בטוח שהצבא כולו הוא משמש אך ורק למטרה אחת: בטחון העם והמולדת.
ואין צבא בלי משמעת. המשטר בצבא בנוּי באופן הפוך למשטר במדינה דימוקראטית בצבא אין שואלים את החייל לאן הוא נשלח, ממנים עליו מפקד. כמובן שהחייל אינו גולם כמה שהחייל הוא אזרח יותר גאה על הקנינים של עמו ועל הערכים שהוא נלחם עליהם, עולה ערכו וכוחו. אולם כל חבלה באחידות הצבא ובמשמעתו – היא חבלה מסוכנת בבטחון המדינה ובערכו של הצבא.
קליטת העליה
ולענין קליטת העליה והתישבותה אני רואה כשלון בזה שמאה מתישבים ותיקים שלנו הלכו למחנות העולים להדריך אותם בעבודת אדמה ולהאחיזם בגליל. חברינו בהתישבות העובדת – יש להם זכויות לא פחות מאשר לצבא ישראל. אבל עכשיו הגיעה שעתה של ההתישבות להחלץ לפני העולים – לעזור להם להשתרש בקרקע המולדת. המוני העולים אינם יודעים את תעתועי הפירוד והפילוג שבתוכנו ופניהם רק לעיקר: לארץ, לעבודה ולעצמאות.
מדיניות חוץ של שלום
ועל מדיניות החוץ: תכנה חתירה לשלום בארץ, במזרח התיכון, בעולם. היה זמן ובשם “אחוות עמים” ו“כוחות מחר” רצו לשלול את זכות העם היהודי למדינה. כרגע אותם האנשים מגיעים לשלום עם הערבים, באשר דמותם החברתית של עמי ערב לא די כשרה בעיניהם שאנו רוצים בשלום עם הערבים – כמו שהם, כמובן לא שלום בכל מחיר, אבל אנו מבכרים מצב-שלום על מצב של מלחמה, ולא נבדוק בציציות שליטי ערב – אם מתוך שמירת עצמאותנו שלנו נצליח לקיים בינינו וביניהם יחסי שלום וידידות ועזרה הדדית. וגם בשטח הבינלאומי - האוריינטציה שלנו היא על שלום, אם כי אינני יודע מה צפון לעולם בתקופה הקרובה וספק אם האומות יודעות את צפונותיהן. רק לפני שבועיים שמעתי מבא כוחה של מדינה אדירה לא בטוח בהחלט שבזמן לא רחוק ארצות הברית וברית המעצות יגיעו ביניהן לידי מלחמה, אין אנו גורם עולמי, אבל כל קורטוב של יכולתנו והשפעתנו בעולם – יוקדש לחזוק השלום. אין זה עסקה של מדינת ישראל לבדוק משטרים. מי שטוען שמשטרים שונים אינם יכולים לחיות יחד – רוצה במלחמה. ואם רוסיה ואמריקה נמצאות יחד באו"מ ומצהירות על שאיפתם לשלום – אין לנו יסוד לשלול את כנותן או שאיפתן לשלום. שאיפתנו לידידות עם כל מדינה בעולם אינה אומרת אדישות לשאלות פוליטיות וסוציאליות. כל אחד מאתנו נושא בלבו חזון לשלום ומותר לו לבקר תופעה זו או אחרת, אבל המדינה כמדינה שוחרת שלום ושואפת לידידות עם כל מדינה, שאיפה זו מחייבת להימנע מלהזדהות עם איזה גוש שהוא.
נהיה נאמנים לעמנו!
אנו עומדים בפני תופעה מדאיגה – שחלק התנועה החלוצית משולל עצמאות פנימית, ושכלית בכל השאלות המדיניות וקובע יחס לשאלות חיוניות של קיומנו, לא מתוך הפנימיות שלנו, אלא לפי מה שנדמה להם שתקיפי “עולם המחר” היו רוצים שיעשו. אין בעולם הדורש מאתנו שלא נהיה נאמנים לעצמנו. מלחמתנו השנה לא היתה אפשרית לולי היינו נעזרים בידידים גם במזרח וגם במערב.
לפנינו ניצבת עכשיו שאלה איומה: איפה נקח יהודים בשביל בנין הארץ? ואחד הגדולים של מדיניות החוץ שלנו, לרכוש זכות יציאה לכל יהודי הרוצה להתנחל בישראל. לא נעשתה זאת ע“י קטרוגים אלא על ידי הסברה ידידותית, ע”י רכישת לבבות. הפיזור היהודי בעולם, מציאותה הגיאוגרפית של מדינת ישראל והתוכן המוסרי של 4 כולם מצווים מדיניות חוץ עצמאית. הנובעת משיקולי חיינו אנו ושפניה לשלום, בידידות כל העמים.
רוב יציב ואיתן
השאלה היא: הלבנות את המדינה על יסוד דיקטטורה של מפלגה אחת, או על חירות וד?5
שאלה שניה: התיכון ממשלה על התפצלות, על קנוניה של מיעוטים. או בתקופת-יסוד נעשה מאמץ להקים ממשלת רוב יציב ואיתן, שדרכה היא דרך רוב האומה? מפלגתנו רוצה ממשלה בנויה על דרך ותכנית מקובלת על רוב האומה, שתהא מוכשרה בקביעות ובעקביות לתכנית מדינית והתישבות מחושבת ואחראית, ותשמור באמונה על האינטרס הממלכתי. ארבעה אינטרסים ממלכתיים המשותפים לכל עם ישראל: עליה והתישבות, בטחון ושלום. ההסתדרות לא היתה מגיעה עד הלום אילו לא היה בה כוח של רוב יציב המכוון את ההסתדרות לאור חזון היסטורי ולפי צורך הכלל. אילו היתה ההסתדרות קנוניה של מיעוטים, לא היינו מגיעים לאותם ההישגים שהגענו. ובמדינה עוד נכונו לנו קשיים יותר גדולים מאשר 6. נחוצה לנו ממשלה של דרך אחת ואחריות קולקטיבית. אולם גם כשיהיה לנו רוב במדינת ישראל – מצוּוים אנו לשתף בממשלה ולרכז סביבנו את כל הכוחות הבונים בעולם שמחוץ לנו.
זו הפעם הראשונה בתולדות ישראל שעם ישראל בוחר את ממשלתו. אנו באים לעצב את דמות מדינת ישראל בראשיתה. והמצביעים יהיו – כל איש בישראל. יכול לבוא לפני העם ולהגיד לו, שאם הוא בוחר בדרך הזאת שהלכנו בה במשך 45 שנה - שזאת דרכנו עכשיו בשאלות הבטחון, העליה, ההתישבות ומדיניות החוץ – אנו דורשים שיבטיח לנו רוב יציב ואיתן למען נוכל יחד עם כל הכוחות החלוציים והיוצרים לנהוג את ספנית המדינה בתוך התקופה המסוערת שבה אנו חיים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.