רקע
דוד פרישמן
עשרים איגרות של דויד פרישמאן ליל"ג
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: חמו"ל; תשט"ו

הביא לדפוס והוסיף הערות ואחרית-דבר גדליה אלקושי


 

א

לכבוד האדם הגדול מאחיו, סמל ומופת לנפשי, יהודה ליב גארדאן!

אתה אדוני ידעת את ארחי וחפצי זה שש ושבע שנים ביום באתי אליך במכתבים בפעם הראשונה ואתה בכוח זכרונך הטוב אולי עוד תזכור לך את הנער אשר נפשו חשקה בתורה, ואשר חפץ ללכת לבתי הספר, ויחפוץ ברוּם גאוותו להיות לאחד הגדולים בארץ, למשל רב לעדת ישראל בעיר קטנה או לכה"פ1 אפיפיור – אף גם לא ייחר אפך עלי בראותך אותי עתה בא אליך וקונטרסי בידי, ואני – מחבר קטן. החלומות רבי הערך, אשר חלמתי לי אז, עברו ובטלו – כנהוג; האש הגדולה אשר בערה בכל קרבי ואשר אכלתני בכל פה נחלשה מעט מעט; הכסף אשר אמרתי בכוחו אבוא אל המטרה, לא קנה לו מעולם זכות אזרח בצלחתי, הלימודים (עפ"י פראגראמם של בית-ספר) השלכו לקרן זווית, ובכן נעשה הגדי תייש, ואהי בן לא לוּמד בחסד אלוהים (איין איגנאראנט – פאן גאטטעס גנאדען) כנהוג, וממילא גם למחבר. אך לבי לא יפול עלי בתתי לי מהלכים בין בעלי השם הזה, כי אי-ידיעתי איננה עוֹלה על אי-ידיעתכם, ואולי עוד נופלת ממנה, כי הרבּה שימשתי אותם, הרבה התהלכתי עמם, ואדע את תוכם ואת ברם, ואדע כי נבער לב העדה הרעה הזאת, ובכל המונם אין איש אשר אכבדהו בלבי, כי בכל המונם ראיתי לי אך מאחזי עיניים, מגבבי מילים, מתפארים במה שאין בהם, ומתקשטים במילים ריקות, ואפילו (או: ודווקא) הגדולים שבהם כגון סמאלענסקין ודומיו. – הנך רואה אדוני רב או מעט מן הרעיונות המרים אשר רחש לבי עת נתתי את צעדי הראשון על סף ספרותנו, ועד כמה הכבוד מגיע אשר אכבד את האנשים האלה בלבי, ושלוותי ונחת דעתי בהיכּנסי אל קהל הבריות האלה, אך התאמין לי איפוא כי אתה הנך כמעט היחיד אשר מימי ילדותי ועד עתה הקימותיך לי לסמל האדם המעלה? – יוכל היות כי אתה אדוני תצחק לי כי מה יתן ומה יוסיף לך דבר שפתי אנוש כמוני; יוכל היות כי אני אך תבן מכניס לעפריים, אחרי כי אתה הסכנת מיום דרכך על מפתן ספרותנו ועד עתה לשמוע את מהלליך ערב ובוקר, עד אשר כבר יצאו מאפך ויהיו לך לזרא כי ‘גם הקוגעל יימאס’ יאמר ההמון, אך אני את אשר אחשוב אותה אגיד: אתה היית לי תמיד למופת, ולא כראות את כל המחברים הגדולים ראיתיך אתה! אתה הנך היחיד אשר מצאתי אצלך לא רק דברים כי אם גם יסוד לא רק ההתפארות וההילוך בגדולות, כי אם דברים ברורים ובריאים הראויים לכל סופר אירופי לכל משפטיו וחוקותיו, ואתה הן לא תקצוף עלי אם כדברים האלה השמעתי גם בגלוי, במאמרי ‘ממסתרי ספרותנו’ הנדפס עתה בווארשויא2 -

אליך אדוני אביא היום את סיפורי ‘ביום הכיפורים’3 השלוח אליך בזה, וממך איַחל משפטי. בנוגע לשפתו הנני אומר ‘ומודה ועוזב ירוּחם’, כי אנוכי התאמצתי להסיר מתוכה את הפראזע4 העברית, ואחטא בזדון, ואכתוב ברוח אשכנזית, אך כאשר העירוני עתה רבים מהקוראים כי שפה כזאת זרה היא לרוח העברי, אז בחפץ לב הנני לשנות את טעמי ביתר הסיפורים אשר אוציא בקרוב לאור, כי הסיפור הזה הוא אך אחד לקוח מצרור סיפורים המשוּלבים יחד, אשר נתתי למבחן. אך אתה אדוני השמיעני נא את משפטך בנוגע לתוכן הסיפור, דעתך על דבר הנפשות המצוירות בו, על דבר השאלה הפזיכאלאגית ופתרונה, ועל דבר תבנית הציור אשר תיגלה לעין הקורא המבין –

הנני מקווה, אדון נעלה, כי תכתוב אלי ותמלא את בקשתי, אף גם תרשני לבוא לפניך גם פעם שנית, כי הנני חפץ להוציא לאור בשנה הזאת ספר שירים, שירי זמרה ושירים בסיפור (לירישע אונד עפישע געדיכטע), והיה כי יהיה עם לבבך לכבדני נגדה נא לכל הקוראים ולקבל ממני את הספר למנחה בתיתי את שמך עטרות לו, אז הרשני נא ואשלח אליך שירים אחדים והיו לך למבחן, למען דעת הנאווה לך לסוככם בכנפיך אם לא.

בצאתי את פניך, אדון נכבד, אקווה כי מכתבך לא יאחר בואו

והנני בענווה ובכבוד

עבדך דוד פרישמאנן.

Lodz, 25 Mai (6 Juni) 1881


 

ב

אל כבוד האדם הגדול י. ל. גארדאן!

את מכתבך מיום 2 יוני קראתי אתמול בשובי מדרכי, אף שמחה נתת בלבי בראותי כי שמת עינך על סיפורי הקצר5 ותעירני על השגיאות הנמצאות בו. אבל הן מראש דיברתי כי ביצעתי חטאתי בזדון בבקשי לי דרך חדשה אשר זרה לרוח העברי, ואך ייפּלא עתה בעיני כי הנני בעיניך כדובר ברמזים ובראשי מאורעות, בעת אשר בני השיטה היותר חדשה עושים כן בסיפוריהם, וסאכאר-מאזאח6 ופראנצאס7 ועוד, יוכיחו – ההעמיקו המה לפרט את מחשבות יצוריהם יותר ממני? או האם אסור לנו העברים לעשות כמתכּוּנתם ועלינו להרחיק את ה’סקיצצע‘8 בכלל מגבולנו? האם לא נוכל גם אנחנו לתת לפני קוראינו עניין שלם במסגרת קטנה (איין גאנצעס אין איינעם ענגען ראהמען)? וכשאני לעצמי יכולתי לשפּוֹט היטב מספר תיקון ליל שבועות9 על ספר התורה, היינו על הפרקים ההם מן התורה שבאו בס’ תל“ש10. – “היצורים שהצגתי לפני הקוראים בסיפורי הקצר – תאמר – כולם לפי הנראה לקוחים מן המציאות”, ובדברים האלה נתת שמחה מכופלת בלבי, אחרי אשר היצורים האלה נוצרו כולם ברוח דמיוני, ובעולמי בהקיץ לא ראיתים ולא ידעתים, ומדבריך אלה הן הראיתי לדעת, כי עלתה בידי לחקות את המציאות. בנוגע לשגיאות שפתי אודך עוד הפעם אדון נכבד על הערותיך, ויהי אך חפצי כי תתן לי גם שיעור וקצב; למשל: ‘לדת הירח’ חשבת לי לשגיאה, ואני אינני יודע עוד אם אך המלים האלה לא נכונות הן או אם אסור לנו העברים להשתמש בכלל בשפה של צורה כדי לשבר את האוזן (פיגירליך); ‘לוֹבן עז’ האם מלת התואר ‘עז’ לשהע”צ11 ‘לובן’ לא תיתכן? (כנגד חוקי הלשון והדקדוק תחשוב: “בעיניה האירה אש זרה”, ואני אך חשבתי להשמיע בזה “בעיניה בערה אש זרה”; “אלף וליל אחד” – בכ"ק12 אמנם לא נמצא כאלה, אך תחת זה נמצאם אצל גארדאן בס' ‘עולם כמנהגו’13, וכפי אשר אזכרה כתוב שם “אלף ולילה אחד – – –” [מטושטש. ג.א.]

המלים הזרות ‘סרנדותיו’ ‘אפרים’ לא נמצא ג“כ בכ”ק14, אך אדמה, מי שהתיר לגארדאן לכתוב ‘בּכּכנלים’ ‘סטורנלים’ “האתא קלנד, סטורנל הגיע?”15 הוא יתיר גם להשתמש במלים כאלה – אך סוף דבר הנני מודה לך אדוני בכול, ולימים הבאים אעזוב את דרכי זו, כי יודע הנני גם אני, כדבריך, כי סגנוני צריך זיקוק – זיקוק שבעתיים. בנוגע לצורת הסיפור אנוס אני להוסיף, כי לקוח הוא מצרור של שישה סיפורים אשר יש אתי בכתובים והמסופרים בהמשך (פאלגע) אחד, והסיפור ‘ביום הכיפורים’ הוא אחד לקוח מן התווך (שמזה יבואר ראשית דבריו “עוד הפעם גריידאוו”) ונדפס במ“ח16 ‘הבוקר אור’ למען היותו לי למבחן, והמו”ל 17 הוציא אותו גם זעפּע ראט18 ועל לבי אני לא עלה מעולם להוציא דבר קטן כזה לאור – –

על השירים, אמרת אדוני, כי אבחר מאלה אשר נשואיהם לקוחים מן המציאות, והיה אם יהיה עם לבבך אדוני וקראת את שירי ‘לטובת הכלל’ הנדפס ממני ב’השחר‘19 בחוברת שבה נדפס גם שירך הנפלא ‘השעיר המשתלח’, או במ“ח20 הב”א21 ל“ג ול”ז ‘על הגפן ופרי הגפן’ ‘הצעיר כצעירתו’ ‘פרנס הציבור’, אך עתה הנה בחרתי לי את השיר ‘דלילה’22 אשר שרתי אז בעת אשר שירי לעבענזאהן וגארדאן היו חדשים עמדי, או, כאשר יאמרו המשוררים בעת אשר בת השירה נתנה לי מנשיקות פיה הראשונות. ממך אדוני משפטי יצא, ומפיך אשמע אם יש לי מקדש מעט בהיכל השירה או אם צא צא תאמר לי; בן י"ז שנה הייתי בכתבי את השיר הזה ורעיונו של שעקספיר ב’אנטוניאוס וקליאופּאטרה’ היה לי לעיניים, והיה אם תקרא אדוני ואם תרשני, ואוסיף, ואשלח לך שנים שלשה שירים ממין אחר –. עתה הנני בן עשרים שנה, אשה ובנים אין לי, ועבודתי היא באחד בתי המסחר פה. אך שלווה ומנוחה עוד רחקו ממני, כי אין עתידות לי; חינוכי וימי ילדותי הם זרים ומוזרים – הה, מי יתן ויכולתי עוד עתה לבוא אל המטרה אשר אליה שאפתי מעודי, בהינתן לי יד עזרה לבוא לחו“ל ולבקר בבי”ס! ידיעותי קניתי לי בעמל רב; שפת ארצנו23 חלושה היא אצלי, אך לעומת זאת הנני מושך בשבט סופרים בשפת אשכנז וכן גם בשפת צרפת.

כל נחמתי בעניי עתה היא, כי אתה, האדם הגדול, תקרא את שירי ותשמיעני את משפטך באמיתךָ – כל אלה המחברים הצעירים והזקנים אשר סמכו את ידם עלי הם בעיני עוד ערבים שערבים צריכים –. אמצא נא חן בעיניך, אדון יקר, וקראת את שירי מהר ותשמח את נפשי עוד הפעם בדבריך הנעימים כי באורם לי אור. והנני, אדון רם ונשא,

עבדך המשתחוה לקראתך,

דוד פרישמאנן.

Lodz, 18 Juni (1 Juli) 1881

ע"ש24 עם חשיכה.


 

ג

אדוני!

האשכנזי יאמר: אינע דוממהייט פערגיססט מאן ניכט זא בּאלד! 25 ולכן אקווה כי גם שמי וזכרי לא נמחו עוד מעל לוח לבך, ולא תאנף בי אם אגש אליך היום.

האדון יהל“ל26 הוציא לאור בימים האחרונים את העתקתו ‘נס לגויים’27 אשר עשה אותה על פי ספר כתב דיזרעלי ‘טאנקרעד’, ומלבד אשר הספר הזה לא לנו הוא, כי עומד הוא ודורש בריש גלי בדבר ההתנצרות והשתתפות שתי האמונות, ושמו מוכיח עליו “The new crusade”,והספר כולו נשען על הכלל אשר אחז דיזרעלי: “The Christianity is Judaism for the multitude, but still it is Judaism”; הנה המעתיק גם הוא הראה לנו כוחו ועוצם ידו, שׂיכּל את ידיו, ויבא לנו ‘מטעמים’ אשר כמוהם לא היו לנו עוד; למשל: “שפתיו המלאות אשר עליהן השתעשע צחוק ההיתול”; “העונג של מסיבת-נשים הוא רק לשוחח עם הבת”; “עצתי נאמנה לך להיות אצלו” (לסור אל ביתו); “בני איטליה המשחקים בבמת ישחק יציבו פה מחזותיהם”; “בסוף הרחוב”; “הצליחה לנצח כובד גמוּא ארץ וטורח טיפוף”; “הנני סופר לי שלושים ושש שנה” – ושגיאות כאלה למאות, מלבד אשר כנגד דקדוק הלשון, ומלבד הזיותיו ודמיונותיו מפאת היותו בעל דמיון ומשורר, כמו: “אל הנקמות רוכב על סוס אדום”, ומלבד ידיעותיו הנשגבות אשר שם לפנינו בהקדמתו, כמו “דם שבט הבעדואינים אשר גדול שמו ושכרו בדברי הימים”; שבט הפעדואלים” ועוד ועוד –. קהל הקוראים אשר פה השׂתער עליו כי חרה לו, וכל אחד מקצהו דרך קשתו לדבר עם המעתיק בשער, והנה ירט הדרך לנגדם, כי בא ‘המליץ’ נו' 22 ועלה זית בפיו ‘בינה בספרים’, והמבין בספרים ידבר אל האדון יהל“ל רכות וימתח עליו את מידת הרחמים ולא הסיר את מוּראתו. רבים קוראים הבוחנים אותיות ומילים, יודעים היטב כי אתה אדוני כבר סר צלך מעל ‘המליץ’ וידך מסוּלקת ממאמרים רבים אשר בראשית, בחכמה אתה עשיתם, וה' פ”ב28 אך התגדר יתגדר במקומך, והקוראים האלה לא לקחו מוסר בקראם את דברי הביקורת ההיא; ואולם רבים פה המאמינים, כי אתה אדוני המדבר, והם נרתעו לאחוריהם כי יראו לנפשם פן יורו הלכה בפני רבם, ואתמול בערב בהתאסף משכילים יחדיו ותהי מריבה בינותם, ויתקעו כף איש לאחיו, ויחליטו כי שאול ישאלו את פיך ואתה תענה כרוב חסדך. לכן, אדוני, אם מצאתי חן בעיניך והטיבות עמדי מאוד כי תפתח פיך ויאירו דבריך והיה דברך לי לאור מאיר. הלוא תיטיב שאֵת לחטאי על דבר ערבי את לבי לגשת אליך בבקשתי זאת; אכן אמת נכון הדבר כי חוצפה יתירה היא, אבל אחת הלוא ידעתי כי קרוב אדוני לכל קוראיו.

והנני

אדון נכבד,

עבדך המשרת את פניך דוד פרישמאנן.

Warschau, 4 April (23 März) 1883


 

ד

אדוני!

הנה אנוכי בא אליך במכתבי זה, אם כי הכלמתני לבלתי ענותני דבר על מכתבי האחרון, ואך מן ‘המליץ’ השמעתני הוד קולך29 וכל העם שומעים, למורת רוחי ולבשתי; ואולם הפעם הזאת לא ריקם באתי, כי מנחה הבאתי לאדוני את ספרי החדש אשר כתבתי, הוא ‘תוהו ובוהו’30 בלווית מאמר ‘על הנס’31. ואני אך אחת אבקש כי ייטיב אדוני עמדי וקראת את הספר, ואת משפטו אשר תחרץ באמונה לא תכחד ממני כי אליו עיני נשואות.

ומה אנוכי שואל מעם אדוני, כי אם להשמיעני משפט אמת. אתה אדוני הוא האחד, אשר אותך כיבדתי מנעורי, ותהי לי לסמל מעודי ועד היום, כי מצאתי אותך יחיד בספרותנו בתור סופר אירופי לכל דקדוקיו, שאין הספרות העברית שוֹוה בעבור הזכיר את שמך; ואיך לא יתחמץ לבבי בקרבי בראותי איך סופרים חסרי דעת וחסרי לב מגדלים ומנשאים את שמך, אך מפני שהוא מנהג הדור, ואת פעליך לא יבינו, והנה בא סופר שוטה אחד ב’השחר' וכותב ‘משוררינו י"ל גארדאן ודאליצקי’ או ‘יל“ג ויהל”ל’ (להבדיל)32; האם לא איוולת היא ורעה רבה להזכיר שם אלוהים אחרים אלה על פניך? היבינו את אשר ידברו? –עלובה היא ספרותנו החדשה מאז ועד היום ותקטן עוד זאת בעיניהם והנה קמו סופרי דרדקי במשך השנים האחרונות ויבאישו ויביעו את המעט אשר היה לנו, ויהפכו את הספרות לעביט מעלה צחנה אשר יחתום העובר בעד אפו מדי עברו עליו, ומה יהיה אחרית אלה אם לא יקום איש בזרוע חזקה לקחת מטאטא גדול בידו, מטאטא השמד, לטאטא ולהשמיד את כל אשר עוללו לנו? – בספרי זה לא שמרתי לפי מחסום ולא דיברתי בנחת כמצוּוה עלינו, כי השמן לב העם הזה; בספרי זה הזכרתי בשם הסופרים ההם ואעביר את טובם על פני הקורא ויצאו חוצץ כולם, בהמה רבה ומקנה כבד מאד, ויהי רעש וזוועה, וריח עלה מהם אשר איננו ריח ניחוח, והמלאכה לא היתה מלאכה המכבדת את בעליה. והיה כאשר יצאו ספרי אדוני שנית אור, אז אנסה שנית להראות לעין הקורא, איך נועזו ואיך נואלו האנשים ההם להזכיר את שמם על פניך, ואם לא על פניך יברכוך.

אתה אדוני במאמריך הרבים הנפוצים במ"ע33 לישראל, וגם במאמריך ‘בינה בספרים’ שמרת תמיד מחסום לפיך, ואם גילית טפח כיסית טפחיים, כי אתה אדוני לרגל המלאכה אשר לפניך ולפי ידיעותיך הרבות וימיך אשר הורוך להלוך נגד החיים ולהביט בקור רוח על כל המעשים הנעשים, לא מצאת לנכון לפניך להיטפל בנבילות; ואולם אנוכי איש צעיר אני לימים, ומצבי ומעט ידיעותי לא יגדרו את הדרך בעדי, ולכן אדבר ואצא חפשי נגד האנשים ההם, ולא אבוש. אבל אחת שאלתי מעם אדוני ותמלא את חפצי: קרא נא זה והודיעני את דעתך במכתב וחרצת את המשפט כאיש אשר איננו נוגע בדבר, כי אחת היא לי אם שיח ושיג לך עם ‘המליץ’ ואם לא, הלוא לא תשחית בעבור הפניה הצדדית, ותורני ותודיעני במה צדקתי ובמה שגיתי, כי דבריך יהיו לי לקו, למען דעת האוסיף ללכת בדרך הזאת אם לא. מובטח אני כי לא תמנע חסדך זה ממני34.

עבדך העומד לשרת לפניך,

דוד פרישמאנן.

Warschau, 2 Juli (20 Juni) 1883


 

ה

אדוני!

במכתבך אלי בשנה שעברה בחודש תמוז, הטיבות כי היה עם לבבך להבטיחני כי עוד תשוב לדבּר בי בדבר מחברתי ‘תוהו ובוהו’ ששלחתי אליך בימים ההם, וכי עוד דברים לך לגלות לי ממה “שבינך ובין הקטן שבגמדים”35, וזאת שנית הבטחתני כי בצאת ספר שיריך לאור תפקדני לטובה, למען היות הספר לנגד עיני מדי כתבי על השירים החדשים בספרות ישראל – והנה בנוגע למחברתי, כבר סבּוֹתי אני ליאש את לבי משמוע את משפטה מפיך, אחרי כי עבר הזמן ובטל הקרבן, ומחברתי עתה כאפיקומן אחר הפסח; וגם את הדברים שבינך ובין הקטן שבגמדים לא אחפוץ לגלות בחזקת היד ולא אדחק את הקץ ואחכה עד היות רצון מלפניך לגלותם לי; אבל בנוגע לספר שיריך עוד ככוחי אז וככוחי עתה לצעוק אליך: אהבתי את אדוני, אהבתי את שיריך, לא אצא עד אם קראתים ועד אם מילאתי את אשר דיברתי; ואולם בעיר של רוכלין אנוכי יושב36, אשר דבר אין לה עם הסופרים והספרות, ואת שיריך לא אמצא פה, ואני בעניי לא אדע אם ניטל עלי לקנות את הספר כאחד האדם, ואם עלי לפנות אל המחבר בכוח ההבטחה שהבטיחני, וגם לא אדע אם לא אפגע בכבודך באמרי לשלוח אליך כסף תמורת ספרך.

הן הייתי לנרגן בעיני קוראים רבים, אשר יאמרו עלי כי אך תנואות אמצא על רובי משוררינו וסופרינו, ואני מלומד הנני לראות אך מראות נגעים, ולכן ניטל עלי הפעם להראות לקרואינו אי זה מקום ישכון אור; ואיה איפוא לי שעת כושר יותר טובה מן השעה ששיריך יצאו לאור? שיריך יתנו לי מקום לשים לפני הקוראים את חוּקי הטעם והיופי מצד האחד. ומצד השני אוּכל להראותם כמה חטאו או פשעו אלה הדאליצקים והיהלל"ים וכנוותהון, למען ידעו כל באי שער ספרותנו כי אך עוון פלילי הוא להזכיר את שם אלה יחד עם שמך, ואם לא על פניך יברכוך בעשותם כדבר הזה.

לוּ ידעתי כי בקשתי לא תהיה לפניך כחוצפא יתירה, כי עתה בקשתיך לכבדני נגדה נא לבני ביתי ולשלוח אלי את לוח תמונתך.

לפני ירחים אחדים בהיותי בווארשוי הראני ה' סאקאלאוו שיר ממך נגד ה' הרכּבי37, והוא היה עוד בכתובים – האם הספיקה לך השעה לאסוף גם אותו אל ספר השירים?

והנני מברכך בשלום. עבדך דוד פרישמאנן. עוד מעט ואוכל לשים לפניך, אדוני, את ספרי ‘ידיעות הטבע’ בן כ"א חלקים38, וממך משפטו יצא!

Lodz, 15/27 September 1884


 

ו

מורי ורבי!

הן אמנם הסגנון אשר בחרת לך במכתבך האחרון אומר אלי די באר, כי לא לי לעמוד במקום גדולים ולא לי להיות עליך למעמסה בדברי, ולכן לקחת לך את הענוותנוּת ולי נתת את ‘האַדנוּת’, להראותני כי לועג אתה לרש כמוני, ולהודיעני כי לפטרני אתה אומר; ואולם אני לכשעצמי לא אעמיק חקר ולא אחקור מילין ולא אזין עד תבונותיהן, ואעשה עצמי כלא יודע וכלא מבין כוונתך. – אכן אישי האלוף הגדול! אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעשה לי עוד כדבר הזה, כי מי יודע אם אוכל שאתו, ואני לא גמלתיך רעה…

ספרי שיריך39 הגיעו עתה לידי וכבר קראתי את כל שיריך החדשים אשר בם. מה יוכל להגיד לך אנוש כמוני? מה יגיד לך? אמנם דברים הרבה לי להגיד על אודות השירים האלה, ואולם לא לך ולא באזניך כי אם באזני הקהל הגדול אשר בשמך ובשיריך ידגול כל היום, יען כי בכלל נעלית אתה ושיריך בעיניו, אם כי אינו יודע במה כוחך גדול ואיה מקום כבודך ורוחך הגדול ומה הדבר אשר יתפוש אותו בלבו, כי על כן ניטל על המבקר להראות לו באצבע: זה הוא היופי וזה הוא הנשגב, ואלה הם החוקים והמשפטים שעליהם היופי והנשגב נוסדים, וממילא יראה כי כל שירי הסמרטוטין, הנקראים אצלנו משוררים, בטלין ומבוטלין מאליהם, אם כי לפעמים נמצא שסגנון שיריהם עולה יפה, ולהיפך, ישנם אצלנו גם משוררים אמיתים שהם כלום חסרים בלתי אם את הסגנון והשפה, כמו משורר אחד מבני גאליציה סאמועלי40, י“ל פרץ בעל ‘סיפורים בשיר’41; ובכן איפוא מובן הדבר, כי כאשר אנסה דבּר אל הקהל לא אוכל בלתי אם לגעת גם אל כף ירך האנשים החטאים המחטיאים שאמרתי, עד כי תקע כף ירכם ולא ירכבו עוד על כרוביהם למיניהם ולא יטמאו עוד את האוויר; ומי יודע אם יימצא לי מ”ע42 לישראל אשר יאַסף דברי? – זה לי ימים רבים ואני העתקתי את ראשית שירך ‘במצולות ים’ לשפת אשכנז בחרוזים שקולים, ואינו נוטה הרבה מן האריגינאל43, ואתמול בערב קראתי את ראשית ההעתקה הזאת באזני אחוזת מרעים, נשים ובתולות יחדיו, ושם אתנו אשה גדולה וחכמה העובדת עבודתה בספרות האשכנזית, והיא אמרה אלי כי יש שכר לפעולות איש ללמוד ש“ע44, אך רק למען יוכל לקרוא שירים כשיריך, ואני הבטחתי להעתיק את השיר עד תומו, ואז אפנה לי אל זאכער-מאזאח45 המו”ל מ“ח46 ‘אויף דער האהע’, והיה אם ייאות לי האיש להוציא את ההעתקה לאור, אז אבקש ממך את הרשיוֹם להרשני לעשות כדבר הזה; ואולם ירא אנוכי מאוד כי האדון הזה, אשר חליפות לרוחו בכל עת ובכל שעה, חדל מהקים את דבריו הראשונים אשר דיבר ביום הוציאו את חוברותיו הראשונות, וכיום הזה מתבצבצת מתוך דבריו זעיר שם זעיר שם גם שנאה לישראל. – מדי דברי בספר שיריך אבקש סליחתך בהגידי לך, כי השם הכולל שנתת לשיריך ‘כל שירי’ (בנסמך) הזכירני למרות רוחי במחזור של יוה”כ47, שכתוב עליו באותיות גדולות ‘כל נדרי’, והנסמך המקוצץ הזה איננו מניח לי לישון, ואני מתפלא עליך האמן הגדול, שאין שני לך המצליח כמוך למצוא בכל אתר ואתר ובכל עידן ועידן את המלה ואת הביטוּא היותר נאותים אל הכוונה ואל ההוראה שאתה מבקש, שבפעם הזאת לא ביקשת לך ביטואים יותר נאותים להוראת המלים ‘זאממטליכע ווערקע’ או ‘זאממטליכע געדיכטע’.

ראה, אתה אומר אלי במכתבך, כי הוכחת לר“נ סאקאלאוו מומו48 במכתבך בינך ובינו, וכי נפשך תאוה לדעת אם יראה נ”ס49 מכתבך לאחרים וכו' – לעשות רצונך חפצתי, אם כי כוונתך סתומה ממני: אני קראתי את המכתב ההוא, ומצאתי בו דברים רבים יקרים ונכבדים, שהם יהיו לחומר בימים הבאים לכותבי תולדותיך, כי שם הסירות את המסיכה הנסוכה על כל השירים הרבים שהם מעשים שהיו, וקראת בשם את כל האנשים הפועלים בחזיונותיך. אבל אחת נפלאת בעיני: הן נ“ס50 תנואות עליך ימצא, כי בציוריך תעבור עד אפסי גבול האפשרי וקרוב להנמנע, ועל הדברים האלה אתה טוען: לא, כי מעשים שהיו סיפרתי; ואולם, אי משום הא לא איריא51, כי עוד יש לטוען לטעון, כי המעשים שהיו הם פרטים היוצאים מן הכלל ואין למשורר לפנות אל אלה, ואם יפנה אליהם, אז ניטל עליו לשימם לפנינו בתור פרטים יוצאים מן הכלל כמו שהם ולא כהלכה לדורות; אכן, אני לכשעצמי איני רואה דברי סאקאלאוו מעיקרא, כי גם אני קראתי את השירים בעיון, וגם אני אינני מאלה הקוראים שדוחין אותם באמת הבנין, וגם אני יש בי ממידת קוני לדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, וגם מטבעי נוטה אני יותר להיות מן המחייבים מלהיות מן המזכאים, ובכל אלה אינני יכול לאמור כי מצאתי בשיריך (אשר עיניך ראו ולא זר – ) אף אחד שאיננו מתאים עם הקורות והמאורעות יום יום, ולא אך שלא יגיעו אל אפסי גבול האפשרי ולא יקרבו אל הנמנע, כי גם נושאים הם בד בבד עם כל ילדי יום והשתלשלותם; ואני בדברי את ה' נ”ס52 ביקשתי ממנו להראותני באצבע את המקום בשיריך אשר יאמר עליו כי הוא זה, וכי שם מצאך העוון אשר אמר, ולא יכול, וזה אות כי הדברים האלה שכתב אחים לצרה הם לדברים אחרים שהוא כותב לפעמים בלי שום לב ובלי כוונה יתירה, אשר “קול ריחיים אנחנו שומעים וקמח אין אנחנו רואים”. כן גם לא אדע את הדברים על ‘השיטה’53 ומה הוא מבקש מן המשורר בדבר ‘שיטה’, וכפי הנראה שכח כבר את ימי שבתו על התלמוד ומפרשיו, ולא יזכור עוד כי ימים טובים היו לישראל ימי ‘שיטה מקוּבצת’…

בשנה שעברה הראני רנ"ס54 את אחד ממכתביך55 ששם אתה משים לפניו תוכן סיפורים אחדים קטנים שאתה חפץ לכתוב, כעין ‘הצלוחיות’ שנתת בפלייטון של ‘המליץ’56, ושם אתך גם תוכן סיפור אחד ‘לא יגרע’57. הרעיון של הסיפור האחרון הזה מצא חן בעיני מאוד, ויען כי עסוק אנוכי בימים האלה בכתיבת סיפורים קטנים כאלה לתת ‘אותיות פורחות’ ל’האסיף' בשנה הבאה, לכן אמרתי, לוּ ידעתי כי סבּוֹת אתה ליאש את לבך מן הטהעמא58 ההוא, ולולא יראתי פניך, ולוּ ידעתי כי לא אשחית אותו ארצה, כי עתה ניסיתי גם אני כוחי לעשות כמתכוּנתו.

אל נא ייחר אפך בי על חוצפא יתירה כזאת ועל כל מכתבי זה בכלל, כי חי אני אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה אציל מפיך סליחתך עד אם יכוּפר לי העוון הזה. ואני כאז וכעתה עוד אשמח אלי גיל ביום בוא אלי דברים ממך, כי אתה היית לי למופת ולסמל בכל אשר אני כותב, אם כי יודע אנוכי היטב אשר לא רוחך רוחי; ואולם כיום הזה אעמוד ואצפה לדבריך ויקוים בי מקרא שכתוב אצל היינע: אונד איין נארר ווארטעט אויף אנטווארט…59

תלמידך השותה בצמא דבריך60

דוד פרישמאנן.

Lodz, 29/17 Oktober 1884


 

ז

אדוני,

במקרה קראתי את מכתבך הנכבד שכתבת לה' סאקאלאוו בלוויית שירך ‘על מה תרגז הארץ?’61 ואמצא כי דורש אתה גם לי, באמרך עם הספר, אשר פעמיים כתבת אלי ואני לא עניתיך, ויהי הדבר לפלא בעיני, כי אני לא קראתי ולא קיבלתי ממך כל מכתב מימי חג הסוכות האחרון ועד היום. הן אמנם זה שבתי בווארשויא ירחים אחדים, ואולם בראשית הימים שלחו אלי מלאדז את כל המכתבים שהגיעו שם לשמי, ומכתבי אדוני אין פוקד ואין זוכר, כי על כן אנסה היום ואשאל בלאדז, אולי נמצאו עוד מכתביך ואז ישמח לבי גם אני.

השיר אשר מקצתו העתקתי לשפת אשכנז הוא ‘במצולות ים’, ואולם אני אינני מודה במקצת זה ולא אאמין כי צלח בידי וכי ימצא חן בעיניך, אחרי כי אתה מדי קראך את ההעתקה תזכור בכל רגע ורגע את כל נפלאותיך ונוראותיך אשר ידך עשתה לך ולא זר, וחסרוני וחטאתי בהעתקתי יהיו לך למפגע בכל אתר ואתר, תחת אשר הזר הקורא את ההעתקה לא יגדל בעיניו עווני מנשוא, אחרי כי באמת לא נגרע ערכה מן ההעתקה האשכנזית של שירי אלפרעד דע מיססע62 או של שירי אלכסנדר פעטאפי63 האונגארי. אכן בכלל רואה אני את דבריך אשר אמרת במכתבך ההוא לה' סאקאלאוו, כי לא טוב להעתיק שירים כאלה ללשון שמלאכי חבלה נזקקים לה, וגם השירים היותר ראויים להעתקה, כמו ‘במצולות ים’, גם הם סוף סוף כתובים ברוח איש יהודי (למרות עיני כבוד ליליענבלום64), ולא רבים מן האשכנזים יקראו שירים כאלה בתאוות נפש, כי על כן מקומם אך באחד ממה"ע האשכנזים המעוּתדים לספרות ישראל. ובדבר ‘במצולות ים’ בפרט יש לי להוסיף כי תוכן השיר איננו חדש בעיני הקורא האשכנזי אשר קרא את הס' ‘ראפהאעל דע אקקיללאס’, והוא סיפור בדבר המוירים הנידחים מארץ ספרד, ובאניה הנושאת אתה את כל הפליטים והנידחים נראה ככל החזון אשר חזית לך אתה בשירך. אבל אי משום הא לא איריא ואני מחכה לדבריך ואשמע את עצתך, והיה אם תייעצני לקרבה אל המלאכה אז נכון אני להעתיק את השיר בשלימותו (ומובן מאליו כי עלי להשמיט בתים רבים) ואשלחהו אליך, ואתה כרוב רחמיך תבוא עמי במשפט במידת הרחמים, ולא תבקש בהעתקתי את כל עזוז נפלאותיך אשר עשתה ידך בשיר העברי. האם יקבל בעל ‘אויף דער האהע’ העתקה אשר כזאת או מאמר בדבר פעולותיך בספרות העברית?

מן הראוי היה לענות את ה' ליליענבלום על מאמרו בספרו של ארז65, ולהעיר לו אוזן בדבר השגיאות היותר גדולות והיותר בולטות אשר לא יעשה כמוהן גם תינוק של בית רבן, אבל בנוגע לעיקר מאמרו הן לא ייוואל איש לענות דבר על דברים כאלה. אוי להם לאנשים כאלה אשר אין להם בלתי אם ד' אמות של סברתם שנתבשלה אצלם לפי שעה, ועל כל דבר ודבר יביטו אך מתוך שפופרת אחת. ל“ב66 זה כאשר אחזה אל התיקונים בארבע אמותיו לפני איזו שנים67, לא ידע לשפוט על כל מראה אשר ראה בלתי אם מנקודת הראיה הזאת, ועתה כאשר עשו להם סופרים אלה את הלאומיות יביטו בעיניים של לאומיות על כל דבר ודבר, ועל פיה יחנו ועל פיה יסעו. בלאומיות יאכלו וישתו, בלאומיות ישפטו את משפט שיריך, בלאומיות ילכו עתה לחוג את חג היובל של קראכמאל, ככתוב ב’המליץ'68 אם כי לפי דעת האיש הזה69 אין לאומיות בישראל, ובלאומיות יחוגו בלי”ס70 גם את חג היובל של חברת כי"ח71 – האם עם אנשים כאלה נתווכח?

בשבוע שעבר שלחתי לכבודך גליון אחד מן ‘העברי’72, ששם נדפס מאמרי ‘גם זה יובל הוא’, ולמשפטך אחכה, כי יתפאר נא עלי בעל ‘המליץ’73, כי אני ידעתי לחוש עתידות ולנבא מראש את כל אשר תקרינה בימי חג יובלו, ומאמרי זה הלוא נדפס עוד בימי הקיץ. – עוד דבר אחד לי אליך אדוני, ואתה הלא לא תקצוף עלי: זה לי שנים אחדות ואני ראיתי פה בווארשויא אספת שירים זשארגאָנים כתובים על ידך, ‘בוך דער ליעדער פאָן – וואס קיממערט אייך פאן וועם?’74, וביניהם שירים נפלאים כמו ‘רעזיגנאציאן’75 או ‘וויע זיעהט אליהו הנביא אויס?’76; הן תרשני אדוני לשאול: מה אחרית השירים האלה? העודך מחזיק בדעתך לבלתי הוציאם אלינו? אולי, אדוני, עלתה לפניך עתה שעת הכושר וחפצי חפצך להוציאם לאור, כי עתה הואילה נא בטובך להשמיעני כדבר הזה, כי ישנו פה איש אשר בתאוות נפש יחפוץ לקרבה אל המלאכה הזאת – הלא תענה אדוני.

שירך ‘קוצו של יו"ד’ בהעתקתו הפולאנית לבש צורה נפלאה, כאשר תראינה עיניך בשלוח אליך ה' סאקאלאוו את הגליונות האמורים של ה’איזראעליטא‘77, והנה שם בגליונות ההם נמצאה גם העתקת ‘האותיות הפורחות’ שכתבתי אני ב’האסיף’, ואתה הלא תיטיב להשמיעני דעתך בדבר ההעתקה ההיא ואשמע לעצתך לדעת אם כשר הדבר לכתוב סקיצצען78 כאלה בשפה חיה ואם לא.

למכתבך אדוני אחכה, ואני תקווה כי תמהר לכתוב אלי ולא תשנה מן המנהג אשר לך מימי קדם.

עבדך מוקירך ומכבדך

דוד פרישמאנן.

Warschau, 2 März 1885


 

ח

אדוני,

שמחתי באמרך לי כי סיפורי ‘היובל’79 מצא חן בעיניך ובעיני מכריך, ואולם בדבר הפלפלא החריפתא האחת שחסרתי, הלוא עליך לדעת כי מאמרי נכתב עוד בימי הקיץ שעבר, ובימים ההם לא עלה עוד על לבי כי יבוא ארז לחקה את מעשה חג היובל כאשר אמרתי במאמרי, ולעשות כמוהו לבלתי הפיל ממנו דבר ארצה. חי ראשי כי מגיפה באה לעולם, מגיפת היובלים, ועתה עשו יובל כזה גם לצווייפעל80 - Vivat sequens! 81

בראשון בשבוע הבא אני נוסע מזה ללאָדז ומשם אשלח אליך את העתקת שירך ‘במצולות ים’ בתנאי שתקרא אותה כמו זר ותביט עליה בעיניים של רחמים. גם היום יכול אני להבטיחך אשר לא נופלת העתקתי מהעתקות משוררים אחרים שקראתי, ורק בזאת נבדלת היא מהן שהן עפ“י רוב שירי היגיון82 אשר בהם יוּכר המשורר הזר לכל היותר, והעתקתי היא שיר עלילה מספר קורות ישראל, אשר על פיה לא יוכל האשכנזי בשום אופן להכיר את חין ערך המשורר העברי. ולוּ יכולתי גם אני להעתיק משיריך שיר היגיון, כי עתה בכל נפשי עשיתי זאת, ואולם אינני יודע איזה משיריך יצלח להעתקה. – הנה כי כן ירעה לי נפשי בקראי את הפרק הראשון משירך ‘במצולות ים’, אשר כל תלאות ב”י 83 נתונות נתונות שם לפנינו, ואשר כל קורא עברי יכיר בך כי משורר לאומי אתה, והפרק הזה בתוך ההעתקה כולו תמס יהלוך, והמעתיק לא יוכל לשים את כל הדברים הנעלים ואת כל החזיונות היפים לפני הקורא, ביראו פן יהיה בעיניו ליהודי מתאבל. אולי תוכל אתה להורותני את הדרך ולנהלני בעצתך, אחרי קראך את העתקתי; ואולם זכור נא, אדוני, את אשר אני מבקש מלפניך, לבלתי שפוט מן הפרק האחד על השני, ולבלתי השמיעני משפט כללי, כי אם משפט כל פרט ופרט, ואתה הלוא תסלח לי על כל הדברים האלה ועל ענוֹתי אותך בסבלותי. – מלאָדז אשלח אליך את ההעתקה בעוד ימים מספר.

בעוד ימים אחדים נכון אני לכתוב בעד ‘האסיף’ דברים על אודות שיריך וגם על אודות דבריו של ה' ל“ב84, ואתה היטיבה נא ברצונך “לגלות את אזני בשנים שלושה דברים”, כאשר אדוני דובר במכתבו85, ואגש אל המלאכה. והטעם כי ה' ל”ב איננו משורר מטבעו, הלוא השמעתי אני עוד במחברתי ‘תוהו ובוהו’, ואולי זה הוא הדבר אשר העלה עלי את חמתו. – צר לי מאוד כי ספרי שיריך לא יהיו תחת ידי מדי שבתי בלאָדז, ומי יודע אם אמצא אותם שם, ואיך אוכל ואעשה את מלאכתי בלעדיהם?

בדבר שיריך בלשון העם86 הלא תיטיב להודיעני מה המחיר אשר תשית על הקונה.

אמצא נא חן בעיניך להשיבני דבר על מכתבי זה, והאדרעססא אלי כשמי ושם עירי לאָדז Meister- hausstrasse 1339. ושמחת בחגך אתה וביתך והיית רק שמח!

עבדך היודע את רבונו

דוד פרישמאנן.

ווארשוי, ע“ש הגדול התרמ”ה


 

ט

אדוני!

לא כתבתי עד היום ואָחר עד כה כי אמרתי: אתקוֹן נא בראשונה את כל המעוּות אשר בהעתקתי87 ואחזק את בדקי הבתים אשר בשיר, ואיישר את כל ההדורים אשר בסגנון ואשר במשקל ובמידה, ואת החרוזים ההרוסים ארפא; ואולם רבה המלאכה אשר לפני בימים האלה ורגע אחד בכל אלה לא מצאתי לעשות את המעשה הזה, ועל כן שבתי ונתוֹן אל לבי לשלוח אליך את השיר כמו שהוא עתה, ואתך אדוני הסליחה אם לא את דרך המלך תעבור מדי עברך על פני שירי; וביותר אבקש מלפניך להיות סלח ועובר על פשע בקראך את הפרק הראשון, אחרי כי זה לא מצא חן בעיני עד מה, והוא לנגדי תמיד כמזכיר עוון להזכירני את כל שפעת היופי והחן השפוכים על פני עצם השיר העברי לעומת החוֹסר והמסכּנוּת אשר בהעתקתי. ואולי לא בי העוון, ורק העניין עצמו איננו נתון לענות בו בשפה אחרת חוץ מעברית. והיה אם אך יצוא יצא משפטי מלפניך כי השיר בכלל איננו מאלה שאין להם עוד תקנה (זכור נא למשל את שירי פעטאפי88 בהעתקתם האשכנזית אשר העתיק קערטבעני, או שירי עדגאר פּאָ האמריקאני89 בהעתקתם האשכנזית!), אז נכון אני לקרבה אל המלאכה ולתקוֹן את כל אשר אוכל לתקון. ובזאת אבוא אליך לשאול את פיך אם בצאת העתקה כזאת לשיר לא יצא ממנה חילול השם, לחלל את שמך ברבים. – בנוגע לפרק הראשון אבקש מלפניך לנהלני בעצתך ולהורותני את הדרך אלך בה. בפרק השני שיניתי את שם העיר טוֹטוֹנה וכתבתי Carmona תחתיו, כי טוֹרטוֹנה היא עיר באיטליה וקרארמוֹנה בספרד –. בפרק הרביעי עוד יש לי לשנות הרבה. גם השם ‘במצולות ים’ לא יסכון עליו משכיל הקורא אשכנזית, ועל כן אולי יודע אתה שם טוב מזה, וקראת בשם הזה באזני.

הנה כי כן אבקש מלפניך למסור לי ‘שנים שלושה דברים’ בנוגע לביקורת נגד ה' ל"ב90 כמה שהבטחתני91; ואף גם זאת בהיותך ממכּרי המנוח סמאָלענסקין, אולי יכול אתה למסור לי רשימות אחדות אשר תהיינה לי לחומר בלכתי לכתוב עתה אל ‘האסיף’ של ה' סאקאלאוו מאמר על אודותיו. על דבר שיריך בלשון העם92 ופרשת המחיר אשר תשית עליהם לא עניתני עוד.

ואתה אדוני הן בין תבין כי מחכה אני עתה אל מכתבך בכליון עיניים, ואני תקוותי כי בעוד ימים אחדים יבואוני דבריך93.

והנני עבדא קמי מריה94, דוד פרישמאנן.

Lodz, 16/4 April 1885


 

י

אדוני היקר!

במכתבך האחרון אמרת אלי כי נכון אתה להיות בקיץ הזה בווארשוי, וגם הטיבות כי היה עם לבבך להגיד לי אשר ינעם לך למצוא גם אותי שם, ואני אחרי כי נכון גם אני לבוא לווארשוי בעוד ימים, לכן אמרתי אשאל נא בראשונה את פיך ואדע למתי הגבלת את זמנך לבוא שמה, ואם יש לי תקוה לראות פניך בקרב הימים. הן בלי“ס95 הולך אתה למעיינות הישועה אשר בחו”ל דרך ווארשוי, ולפי"ז לא יארכו עוד הימים; הכבר יודע אתה לכוון את היום?

בימים האלה כתבתי מאמרי ביקורת אחדים וביניהם גם הביקורת לביקורתו של ל“ב96, כי לא חפצתי לבוא אל ל”ב דירעקט97, ואדבר על ספרים אחרים ועל הספר ‘מליץ אחד מני אלף’98 ומאמריו, וממילא גם על מאמרו של ל“ב, וכמדומה לי ימצא לו זה תשובה מספקת בדברי. אכן צר לי מאוד כי לא יכולתי להשיג בעיר מושבי אֵת גליונות ‘המליץ’ ששם ענו אותו גם העלמה בת טובים99 והתלמיד של הגימנאזיום100, ובפרט חסרו לי דברי האחרון הזה, אשר חפצתי לציין ממנו איזה דברים. ואולם אני בתקוותי כי דברי יספיקו לל”ב יותר מדי, כי היה המאמר גדול מאוד וגם תוכו לא ניחר.

הנני מחכה לדבריך ולשמועות ממך101.

היודע את רבונו,

דוד פרישמאנן.

Lodz, 4 Juli (23 Mai) 1885


 

יא

אדוני,

הנני מקווה כי אף גם בהיותך בזה ובראותך אותי פנים אל פנים לא מאסתני ולא געלתני להפר בריתך אתי, ולא תשחית בעבור הנערוּת שראית בי; אתה אדוני זקנת ממני הרבה ואני לא חוֹרב עוד טל הילדות על מצחי – אל תשליכני מלפניך לעת זקנה. אמנם צר לי מאוד כי נסתם ממך כל חזון, ומאז עזבך את ווארשוי לא שמעתי דבר על אודותיך, ומי יודע אם לא קצת, מאסת בי.

זה שיבתי פה בווארשוי ימים אחדים, והאיש האומר להדפיס את שיריך בשפת העם102 מאיץ בי לתת את השירים על ידו וביום תתי אותם לו ישקול על כפי את מכסת הכסף המעט אשר דרשת; והיה אם מצאתי חן בעיניך להכירני לאיש אמונים, הלוא שלוח תשלח אלי את המחברת ברשיון הצנזור מפ“ב103 במהרה בקרוב, וביום קבלי אותה אקבל את הכסף ואשלח אליך, ולא יהיה בך חטא למנוע את הטוב הזה מאלפי קוראים בישראל, ונפשי בתקוותי כי לא תשיב הפעם פני ריקם. הנה כי כן אומר אני לקבוע במחברת ההיא מקום גם להפאראָדיע של הגרענאדיערע104 אשר בידי, ואם נמצאים בידך עוד שירים כאלה הלוא נתון תתן גם אותם במחברתך זאת, ושמך לא יקרא עליה מפורש כאשר חפצת. – גם המחברת ט"מ 105 לבשה צורה חדשה כחפצך, כי נוספו עליה כל הרובריקות106 אשר היו בהפּרוֹספּקט של ה’מצפה'107, כמו סיפורים, ביקורת ספרים, תולדות אנשי השם בישראל ובעמים, ציורים (במקום ציורים), ביאורי כה”ק108, תבלין, מודעות וכדומה, לא נעדר דבר מכל אשר אמר בעל החוטם והמחטים109 לתת בחוברותיו; ואף גם מצאה המחברת את האיש אשר לקחה לו לבת, וכמדומה לי כי ברבות הימים ישכח האיש הזה ולא יזכור עוד ויאמין באמונה שלמה כי באמת הוא הוא אביה110; ורק בראותי כי ה' סאקאלאוו עומד מרחוק ולא ימלא את אשר הבטיח, ואם נחכה לו יעבור הזמן ח"ו111 ומשיח צדקנו יבוא, קמתי ואקח מכספי והמחבר ה' מ.112 לקח גם הוא מכספו, ונשלח את המחברת לבראָדי אל בעל ‘העברי’113 ומשם תצא התורה הזאת, וכמדומה לי שלא יארכו עוד הימים והיתה המחברת בידי הקוראים. האם יש לך עוד דבר להעיר על המעשה הזה?

האם קראת את אותיותי הפורחות114 אשר נתתי על ידך למקרא, ומה משפטן בעיניך? הלוא לא תכחד דברך מעמי, ואדע. גם תאבה נפשי לדעת אם קראת את שיר ההלצה ‘עלה לתרופה וסמי רפאוּת’ אשר שמתי לפניך.

ובכן הנני מחכה אל מכתבך ואל מחברת השירים הזשארגאָנים, והטיבות לכתוב אלי עפ"י האדרעססע של ה' שפירא115, נאלעווקי 7, כי שם ביתי בקרב הימים האחדים אשר אני יושב בזה.

ההוגה בך באהבה,

דוד פרישמאנן.

בשבוע הבא אני נוסע מזה ללאָדז, ומשם לליפסיא להשתקע שם116.

Warschau, 26/19 August 1885


 

יב

אדוני!

בערב ר“ה117 עברתי דרך ווארשוי לביתי ואמצא שם את מכתבך היקר לי118, ולא הספיקה לי השעה לענות אותך דבר בו ביום, וע”כ119 הנני ממהר לכתוב אליך היום.

הצרות החדשות אשר מצאו את כל ילידי חוץ בארץ אשכנז בימים האחרונים גדרו את דרכי בעדי וימנעוני מבוא בארץ הדמים הזאת, כי על כן אני מדחה את נסיעתי לפי שעה ואחכה עוד פה עד ראותי איך יפול הדבר. בין כה וכה עיתותי בידי לשאת ולתת בדבר שיריך בלשון העם120. ואף אמנם צר לי מאוד כי בער“ה121 לא היתה לי שעה פנויה לראות את פני האיש הקונה את השירים ולמסור לו את דבריך; אכן נפלא הדבר בעיני כי בהיותך בווארשוי אמרת לי מפורש שחפצת במחירם כ”ה או ל' רו“כ122, וכן אמרתי גם לאיש ההוא, ועתה במכתבך דורש דמים אתה הרבה יתר. וע”כ123 לו לעצתי תשמע כי עתה בקשתיך לעשות את ההעתקה אל הנקי ולקבל את הרשיון מן הצנזור, כאשר אמרת, ואת הקובץ תשלח אלי, ולבך יהי נא סמוך בטוח כי את כסף המחיר אשלח אליך תומ“י124, לאמור: כ”ה רו“כ אני מבטיח לך באמונה, אנוכי אערבם ומידי תבקשם, ואולם כמדומה לי שגם כ”ה רו"כ החדשים נתון יתן האיש, באמרי לו כי ככה אתה מבקש במחיר השירים, והאיש הזה בין יבין את אשר לפניו ולא ישחית בעבור החמישים. הן נפשי בתקוותי, כי יש לי איזה בטיחות בעיניך להפקיד בידי פיקדון כזה.

בדברך בדבר המאמר ט"מ125 הנך מתפלא בה' סאקאלאוו על כי “מסר את המגילה ונתן לה מהלכים על פני חוץ”; אכן את המגילה הזאת הלוא מסר ידידנו זה על ידי בעודך פה בתוכנו ולעיניך, כאשר חפצת, ומדוע זה תשית עליו חטאת אשר לא חטא ומדוע זה תאמר כי את הדבר הזה אתה שומע מפי זה היום? האם באמת לך הדבר למורת רוח כי היתה המגילה לנגד עיני? האם לא אמרת אלי מפורש, כי רשות בידי להוסיף על המגילה הוספות אחדות? בין כה וכה לא אוכל לענות אותך דבר ברור בדבר המחברת בכלל, והיום אני כותב אל מקום הדפוס126; והיה אם אוכל לעצור עוד בעד ההדפסה, ואעשה כדבר הזה, כי לא אחפוץ בשום אופן לעשות את הדבר כנגד רצונך, ובפרט כי ידידך ומחוּתנך ה' קאפלאן מתנבא עליך בדבר פחיתות כבודך, מה שאני לא אראה ולא אבין, ואולם אם כבר נעשה מעשה הלוא תינחם אחרי הדבר הזה, ובפרט שהנני מבטיחך כי על המחברת ייקרא מפורש שם של איזה מחבר.

ידידנו ה' שפירא127 הגיד לי כי קיבל את העקזעמפלאר128 המהודר מידי ה' צוקקערמאנן129, ומן הספרים אשר לקח מידך מכר כעשרים עקזעמפלארים. לו חצוף הייתי ותובע בפה כי עתה הזכרתי אליך את הבטחתך שהבטחתני גם אני לתת לי עקזעמפלאר130 אחד, והאמת אגיד לך כי לא אל הספר אני מתפלל כי אם אל התמונה הנלווה אל הספר אשר אליה אנוכי נושא את נפשי.

על סיפורי הקצרים אתה אומר, כי עלי להרחיק עוד ממני מגרעות אחדות מצד סידור המאמרים הנקרא טעכניק בלע“ז ובמקומות שונים סגנוני ועטי עדיין צריכים הם להפּצירה פים. דע נא אדוני, אם יש איש הקורא באהבה דברי ביקורת על מעשה ידיו, אני הנני האיש הזה, ואולם אין כמוני הקורא בגועל נפש דברי ביקורת סתם, ואם איש כמוך ידבר בלשון של זהורית, ולא יאמר על כל דבר ודבר כי הוא זה, מה יעשו הקטנים הדוברים כל היום אך ורק משום שאין להם עניין אחר לענות בו? הן סיפורי מעט ורעים הם, ולא הגיעו לבאָגען131 אחד, והעבודה לא רבה היא לפניך לשים עין על כל פרט ופרט, ואם לא ניטל על איש כמוך, בראותו איש כמוני, לאמור לו: בני, כך וכך עשית, ואתה דע לך כי לא טוב עשית, ואני נוטל עליך מטעם זה וזה לעשות מהיום והלאה כך וכך; בני, בדף זה, בשורה זו, אמרת כך וכך, ואתה דע לך כי כך וכך צריך אתה לומר; בני, סיפורך בכלל מוצא חן בעיני, ואולם בּוּר אתה, ע”ה132 אתה, ולא שמת לבך אל אלו הפרטים שאני פורט לפניך עתה בכך וכך, ומראה אותם לך באצבע ושאתה עתיד ליתן לי דין וחשבון על אודותיהם בכל עת ועידן שאשאל את פיך – ואתה לא כן אתה עושה לי, כי אם בוא תבוא אלי או לסאקאלאוו ואתה אומר: “סגנונו ועטו עדיין צריכים הם להפצירה פים”. אדוני! הפצירה שלך, אתה בעצמך הנך פצירה, ואני הנני מוטל לפניך כאבן שאין לה הופכין, הפוך והפוך בי אתה וביד אדם אחר אל אפולה.

כן דיברת אדוני, הכחיד סאקאלאוו את מכתבך הגדול133 תחת ידו ולא הראהו לי עד בואי אליו לדרוש ממנו את שלי בכוח המכתב שכתבת אלי. אמנם צחוק עשית לי בתתך את אחריותי בידי ידידנו סאקאלאוו והוא יערב לך את הנער לבלי יתקלקל – ומה יאמרו הבריות ביום שמעם דבר כזה? הבריות יאמרו בלי“ס134 ערבא ערבא צריך, שניהם צעירים הם לימים והאחד לא יזקן מחברו אלא בערך שנה אחת, שניהם דומים כמעט בתולדותיהם וחכמת הניסיון שקנה לו האחד אינה גדולה הרבה מחכמת הניסיון שיש לו להשני, ואם האחד בקי יותר מחברו בש”ס בבלי הנה בקי השני יותר ממנו בש"ס ירושלמי; ואתה אדוני האם לא לצחק בנו כיוונת? לו כתב סאקאלאוו דברים כאלה אליך לשים אחריותי בידיך, כי עתה אמרתי הולך הוא למישרים, אבל אם אתה הנך הכותב את הדברים, ואל ה' סאקאלאוו תכתבם, אז הרבה הרבה יש לי עוד לשאול. הן מכבד אני מאוד את ידידי זה בלבי, ואולם בפה מלא אני אומר (וגם באזניו אני דובר את הדברים האלה תמיד), כי לא משום חכמתו ודעתו הרבה מכובד הוא בעיני, כי אם משום שהוא עובד ועושה הרבה, והרבה פעמים אני מעז פני להגיד לו, כי מעשיו מרובים מחכמתו. – אדוני! אפלה נא בידיך וביד אדם אחר אל אפולה; דבר אלי פּה אל פה וסרסור אל נא תבקש לך.

אם מצאתי חן בעיניך לדבר דברים אחדים גם על עתידותי, אנסה נא ואדבר גם אני דברים אחדים. ראה, אתה אומר אלי במכתבך לה' סאקאלאוו, כי ירא אתה פן ירום לבי בנצר עטי, ועשיתי את עטי לי למטה לחם והוא לא יצלח, וע“כ135 עצתך אמונה אלי לעסוק בפרקמטיא או ללמד אומנות או לשאת לי אשה עשירה. חלילה לך אדוני לדבר גם אתה דברים כאלה אשר ידברו אותם הני בני בריוני המכתבים במה”ע136, שאינם יודעים בלתי אם להעיר למוסר כל היום, ושבדבריהם לא נמצא בלתי אם קול דברים לבד. הן תאמין לי, כי יודע גם אני את כל הדברים האלה כמוך, ואולם אוי לו לאדם שנתון הוא בהכרח בתוך תנאי חיים שלא יוכל לזוז מהם, והעצות תהיינה לו אך כמלח על פצעיו. אמר מר: לך עסוק בפרקמטיא! אבל איך ובמה? הרבה פעמים ניסיתי במסחרי, אחרי כי מנעורי גוּדלתי בין אנשים סוחרים ובעיר שכולה מסחר אני יושב, ומי כמוני יודע כי כל הדברים האלה אך דברי רוח הם; כסף הרבה אבד לי בעניין רע, ושעה מוצלחת לא מצאתי. לך ולמד אומנות! אמנם כן, גם אומנות למדתי, כי יודע אני היטב את חרושת המעשה והאריגה, ואולם האיש הבקי והיודע את אשר עבר על לאָדז בקרב השנים האחרונות והקוּריוֹזוֹת והרפתקאי דעדו עלה, הלא ידע כי גם זאת משענת קנה רצוץ היא; ובפרט כי איש כמוני, אשר נואל להתעסק בדמיונות ובדברי ספרות יותר מדי, לא יוכל עוד לעמוד לגורלו, גורל המסחר והאומנות, במנוחת נפש ולאורך ימים. קח לך אשה עשירה! אמנם כן, על זאת יתפלל כל נער כמוני, ובכל לילה ולילה בקראי קריאת שמע על המיטה לא אשכח את האשה העשירה ולא אסיח לבי ממני עד שאישן – והנה חלום! ובכן איפוא אומר אני, כי המסחר היותר טוב שעשיתי בחיי הוא המסחר שעשיתי בהעתקתי ‘ידיעות הטבע’137, שהביאה לי בערך אלף ומאתיים רו“כ138, וזאת לך לדעת כי אווירא דלאָז מחכים, וגם בעודי עוסק במקצוע של ספרות לא אשכח את הנקודה החמרית, ומאמין אני כי בבואי לחו”ל לבקש לי איזו עבודה ספרותית (כי זאת היתה עצת בערנשטיין139 ז"ל) לא אשכח גם את בטני, כי לא הייתי בטלן מעודי ועולם המעשה גלוי וידוע לי היטב. בין כה וכה דע לך, כי עוסק אני גם בפרקמטיא, ומי יתן ודמיונותי לא יקומו לי לשטן להטרידני מעולמי זה ואוכל למצוא לי פרנסתי בכבוד. בכלל אל נא תדאג לי יותר מדי, כי לא בטלן ולא מיוצאי ירך הישיבה אנכי!

בכלל שא נא לי אם הארכתי יותר מדי, ומי יתן והשיבות לי גם אתה גמוּלי, מידה כנגד מידה140.

והנני עבדך אוהבך היושב היום בתענית כמוך,

דוד פרישמאנן.

ביום צום גדליהו הנדחה התרמ"ו, פה לאדז


 

יג

אדוני!

גם מכתבך שלפני החג141 וגם מכתבך מערב חג הסוכות142 קיבלתי. ראה, אתה אומר אלי “ולפלא בעיני מדוע לא יבוא בכתובים אתי האיש המבקש את השירים בעצמו ובלי”ס143 טעמו ונימוקו עמו“, ואולם אין פה לא טעם ולא נימוק, ואני אמנם נכון הייתי להיות לסרסור נקי כפיים, כאשר אדוני דובר ומבליע בנעימה, אחרי אשר פב”פ144 הקונה לא הרהיב עוז לגשת לפניך בעצמו, ואני בעצמי טועה הייתי לחשוב כי אין לבך הולך אחר השירים ההמוניים ואין אתה אומר להוציא מן העז מתוק ולהרבות דברים בזה; אבל עתה כאשר החילות לקבוע מסמרות בשיריך אלה, ולפרט פרטים ותנאים הרבה, הריני מוכן ומזומן לקרוא בשם את האיש הקונה, וגם אל האיש הקונה אנוכי כותב היום, ובאו דבריו אליך ואתה תשמע וראית בינכם מה טוב. שם האיש הוא יעקב סאפירשטיין, מו“ל ספרים ואחד מבעלי צורה ביישוּבה של א”י, והוא, מדי בואי לווארשוי, דבר ידבר באזני תמיד על אודות שיריך הזשאַרגאָניים, ובלי“ס145 ימלא בחפץ לב את כל תנאיך וחפציך, ואני וכסאי נקי וגם את כפי ארחץ בניקיון לעיניך. – גם המדפיס אלאַפין הנודע חשקה נפשו בשיריך הזשאַרגאָניים, ולוּ היו השירים בידי להראותם לו, כי עתה ידעתי אשר נוספות ישית גם על המחיר אשר נקבת אתה, ואני באמת חשבתי תמיד: יבואו נא שיריך אלינו, והיה האיש אשר ירבה במחיר הוא הקדוש ואתה על מקומך תבוא בשלום, אם כה ואם כה; אבל אחרת יעצת אתה והיא תקום. אף גם זאת לך לדעת, כי אחרי אשר נוטה אתה להסכים לקרוא שמך מפורש על השירים, אז יעופו אליך המול”ים מכל פינות, וגם ידידנו א“י שפירא146 חשקה נפשו בשיריך אלה, ורק העלמת שמך עמדה לו לשטן בכל הימים והיה ביום שמעוֹ מפי כי נרצית לבקשתנו וביטלת רצונך מפני רצוננו, אז בשמחה רבה יירצה גם הוא לבקשתך ולתנאיך. אנא אדוני עשה למען שמך כאשר אמרת ולא תשנה עוד דבורך, וראית כי בשמך תרים קרן קונטרסך גם בעיני המו”ס והמו"ל וגם בעיני קהל הקוראים.

לפי עניות דעתי השם ‘שיחת חולין’ לא יעלה יפה לשיריך אלה, ונכון היה לתת שארית לשם ‘בוך דער ליעדער’147 כאשר היה בראשונה, ובפרט כי גם שירי היגיון148 נמצאו באוסף ההוא (אם לא יתעני זכרוני נמצא שם שיר נעלה שתמך יתידותיו ותנועותיו בדברי המשורר האשכנזי “דעס לעבענס מיי בליהט איינמאל אונד ניכט וויעדער”149), ואולם השם החדש ימצא בעיני המו"ס חן יותר אחרי שהוא בשפה עברית, והוא רצוי להם יותר.

היום אנוכי כותב אל ה' סאפירשטיין הנ"ל150 ואשים כה נגדו את תנאיך.

בדבר הקונטרס ט“מ151 אומר לך, כי אמנם חרשת בעגלתי מזח152 ומצאת את חידתנו, וכמדומה לי שעוד בווארשוי קראתי בשמו לפניך. חדשות בדבר הקונטרס הזה לא אוכל להשמיעך היום, כי מזח היה לבשר שנתעלם מן העין ולא אדע מקומו אַיהו עתה, ובלי”ס153 יבואוני דבריו בעוד ימים. עצתך להוסיף בראש השירים154 ‘בסגנון המשורר יל"ג’ טובה ונכוחה, ואמלא אחריה אם לא עבר עוד הזמן. ואף גם זאת לך לדעת, כי בידי מזח לא נמצאה בלתי אם העתקה הנעשית עפ"י העתקה שנעתקה מעצם כתב ידך, וגוף הכּתב עם השירים יחדיו מונח סגור בארון לפני.

והנני נותן לך תודתי על ברכתך שברכתני לימי החג, ושמחת בחגך גם אתה וביתך.

ההוגה בך באהבה,

דוד פרישמאנן.

לאדז, ג' דחוהמ“ס התרמ”ו.


 

יד

אדוני האהוב!

היום שלחתי אליך אחוז אחד מן המחברת ט"מ155 שיצא לאור מאת מזח. השגיאות הרבות, שגיאות העט ושגיאות הדפוס, והמחיקות והשינויים אשר שׂם הצענזוֹר בקונטרס הזה, הם יהיו לך לסתרה לשים לך סתר פנים עד עת קץ; שגיאות הדפוס מתחילות על פני שער הספר כאשר עיניך תראינה.

את המליץ נוּ' 74 שלחו אלי מווארשוי ואקראהו. ארז שואל שם156: אם בזאת יהולל המשורר המפואר, באמור על שירו, כי יחליש את רושם האימה והיראה אשר ינוחו עלינו מעודנו בגשתנו אל הערפל אשר בסה“ק157 כו' וכן יקרע את הנימבוס158 החופף על הקודש כו'159 הבזאת תפארת המשורר? – ואתה אדוני, אם באמת הדבר כן הוא, אם באמת לא בזאת תהולל ולא בזאת תפארתך עלי דרך, הנני מבקש סליחה מלפניך על כי שגיתי להעטות עליך את החרפה ההיא –. בהערה שם ישאל מעמי להראות לו בטובי באיזה ספר מצאתי ‘עפולים’ מן שרץ,160 ואני לוּ ידעתי כי יקבל ממני מאמר בן שנים שלשה פסוקים כי עתה עניתיו: באוצה”ש של ב“ז ולעטטעריס161, אשר הוא בעצמו מציין שם, שם נמצא בפירוש את הדברים, “וי”מ162 שם חיה רעה נושכת”, ובלי“ס163 לא היה לנגד עיניו אוצה”ש הוצאת שולבוים164; כמו כן נמצא בפירוש במצודת ציון ש“א165 ה' ו‘: "עפולים וגו’ והקרי בטחורים והוא שם שרץ מה” ועוד. אבל הן לא יקבל ארז מעמי מאמר כזה, והוא איננו חפץ בהיצדקי! 166

בעצם הרגע הזה קיבלתי את מכתבך ממוצש“ק167, ואתה קבל נא דברי תודתי על תתך את קונטרסך על יד ידידנו שפירא168 כאשר בקשתיך. בקרוב אהיה בווארשוי ואקרא את השירים ואת הקדמתו של אי”ש169 ואז נדע בינינו מה טוב; וגם בדבר המתנה הטובה אשר אתה אומר לתת לי בטובך170 לא אדע לענות עוד דבר. – צר לי כי לא ירדתי לסוף דעתך בדבר צדקיהו וגיליתי פנים שלא כהלכה171, ואולם עוד לי מלים גם בזה להראותך במה תמכתי יתידותי, ורק אין ספר שיריך בביתי עתה. במלת ‘פיזור הנפש’172 לא חפצתי לסמן הוראת עצבת לב ורוח נכאה כי אם את ההוראה אשר ישמיע האשכנזי במלת ‘צערשטרייאונג’, ‘צערשטרייטהייט’, ולא עלתה בידי.

אהבתי את אדוני אהבה רבה, והנני דוד פרישמאנן.

Lodz, 28/16 September 1885


 

טו

אדוני!

בשבוע שעבר כתבתי אל המו“ס ה' סאפירשטיין173 ואל ידידי א”י שפירא174 על אודות קונטרסך ‘שיחות חולין’, ושניהם ענו אותי יום אחד. ה' ס"ש175 ניאות למלא את כל תנאיך אשר תשים לפניו, ורק באין הכסף הדרוש נכון לפניו יבקש לחכות לו עוד כעשרה ימים, וה' שפירא הודיעני כי כתב אליך דירעקט176 והוא מאמין כי טוב תתך את שיריך לו מתתך אותם לאיש אחר, וגם אני מאמין כדבר הזה. הלא תודיעני אדוני את אחרית הדבר?

מה' י“ל קאנטאָר177 קיבלתי דברים טובים על אודות מאמרי נגד ה' ל”ב178, והדברים נתנו שמחה בלבי ואת רוחי החיו, אחרי אשר כבר שמעתי מרננים אחרי, כי לא לאמת כיוונתי וכי משוא פנים היה בדבר. חמסי על כל העדה הרעה אשר מסביב לי!

מזח יכתוב אלי היום כי הקונטרס ט“מ179 יוצא לאור בשבוע הבא בווארשויא ברשיון הצענזור מקיוב, וכי אסר המבקר על השיר ‘גורן האטד’180 מהביאו בקהל, ועוד דברים ותבלין אחדים נאסרו. ובכן, איפוא, אוכל להחזיר לך את שירך בכל עת שיהיה רצון מלפניך לדרוש אותו מידי; ואולם אחרי אשר כבר נתת אותו לנו ומשכת ידך ממנו, אמצא נא חן בעיניך הפעם לתיתו לי במתנה גמורה, והרשני לשלחהו ליד ה' ברודעס181 המוציא לאור מ”ע182 ‘היהדות’183 בלבוב, כי האיש הזה עושה מלאכתו באמונה וידו קצרה משלם לעוזריו ולצדקה גדולה תחשב לך אם תחמול על הנדכה הזה אשר גם רוחו לא עמדה בו לפנות אליך. עתה השיג ברודעס את הרשיום על מכתב-העת גם בארץ רוסיה, והמכתב יופיע מהיום והלאה באין מעצור, ואם חפצת בגיליונות הראשונים שלוח ישלח אותם ברודס אליך בחפץ לב. ואני תקוותי כי תמלא את חפצי הפעם והוא קטן אליך, ואם יקר בעיניך ‘גורן האטד’ מתיתו לברודס, הלוא תיטיב לתת לו מתנה אחרת אשר ידבנה לבך.

ההוגה בך באהבה,

דוד פרישמאנן.

Lodz, 7 Oktober (25 september) 1885


 

טז

אדוני!

נפלאים מעשיך בעיני כי החילות שנית לפקפק בדבר קריאת שמך המפורש על מחברת השירים184. אם כי בעצמך אמרת שיש מן השירים המראים באצבע מי הוא המחבר ועל כן מסכים אתה לקרוא עליהם את שמך ובלבד שישכיל המו“ל לכתוב הקדמה להם; והנה ידידי אי”ש185 מווארשוי הודיעני כי כתב הקדמה וישלחנה אליך, ונפשו בתקוותו, כי דבריו יפיקו רצון מאתך, וגם אני בתקוותי כי תמלא את חפצו וחפצי לתת את השירים על ידו ודווקא בשם המפורש, וראו כל עם הארץ כי שמך נקרא עליהם וכיבדוּך; ואם תתן רשות למשחית כמוני לכתוב את ההקדמה אשר אמרת, אז נכון אני לכתוב דברים אחדים ולבי סמוך בטוח כי אקלע אל השערה ולא אחטיא בכדי להוציא מלבך את הפקפוק שעודך מחזיק בו. אקווה כי תמלא את בקשתי הפעם, והשירים נתונים נתונים לה' שפירא186 ושמך נקרא עליהם כחפצו וכחפצי, כי בצאת השירים לאור ובהיות שמך נקרא עליהם יש עם לבבי לכתוב דבר על אודות שירים זשארגאָניים בכלל ועל אודות השירים האלה בפרט. הכבר מצאת את השיר ‘וויא זעהט אויס אליהו?’187.

הקונטרס ט“מ188 יוצא לאור וביום בוא אלי העקז'189 הראשון אגיענו אליך עפ”י הפאָסט190 המוּקדמת כחפצך, וראית ואמרת אך פחד שוא פחדתי, אחרי כי התאמץ המו"ל191 לתת להקונטרס צורה חדשה והוסיף מן החול אשר לו על הקודש אשר לך, ואורך וחשכּוֹ משמשים שם בערבוביא. והיה בקרוא הקורא ובמצאו פסוקים אחדים אשר יהיו לו לסימנים מובהקים להכיר בם את צפרניך, והנה בעוד רגע ופסוקים אחרים לנגד עיניו אשר יעבירו את המחשבה ההיא מתוך לבו, ואשר יהיו לו לסימנים מובהקים להכיר בם את אזני החמור. הלוא למראה עיניך תשפוט!

והנני ההוגה בך באהבה רבה,

דוד פרישמאנן.

Lodz, 20/8 Oktober 1885


 

יז

אדוני חמדת נפשי!

עתה באתי מווארשוי והנני ממהר לשלם לך את החוב שחבתי לכבודך לענות אוֹתך על מכתבך האחרון192, ואתך אדוני הסליחה אם התמהמהתי עד היום. בעצם היום אשר קיבלתי מכתבך ההוא בצירוף הכּתבים הידועים193, הביאוני עסקי לווארשוי, ואמצא שם את מזח ואדבר על לבו, ויימשך הדבר ימים רבים ולבסוף נשלחו הכתבים לפ“ב194 עפ”י האדריסה שהורית אותי, ואנחנו כאשר עשינו את שלנו כן יעשו גם האב ובנו195 את שלהם, והאל הטוב יכפר בעדנו על כל התורה הזאת שלמדנו אם לשמה ואם שלא לשמה – וממך אדוני אבקש אך את הדבר האחד, להיטיב עמי ולהודיעני מעת אל עת מכל הנעשה והנשמע במקצוע זה, ואדע גם אני.

מזח שלח 5 עקז' מקונטרסו196 אל ה' מרגלין197 וגם אל ה' גאלדענבלום198 שלח 5 עקז', ואף גם הודיע במ“ע199 העברים כי הוריד את מחיר הקונטרס עד 20 קאָפ. – מזח זה הוא איש נפלא בכל דרכיו בנוגע לקונטרס זה: בראשונה היה נזהר מאוד ולא אבה בשום אופן לאמץ את הקונטרס הזה כבן לו; אח”כ סגר את עיניו כדי שלא תתבייש צניעותו ויקבל את התורה הזאת באין ברירה; ואולם לאט לאט שכח את תולדות התורה הזאת ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ועתה הנה הוא חושב באמת ובאין כל פקפוק כי אמנם הוא הוא המחבר, ומיום אל יום תגדל ותתרחב האמונה הזאת בלבו ואחרת לא יבין עוד, ואני עומד ורואה את הדבר הזה ולבי יגל וישמח. מי יתן וירבו כמותו!

את מחברתך ‘שיחות חולין’ ראיתי בידי ה' שפירא200, ואולם לא מצא ה' שפירא לטוב לפניו לתת אותי לכתוב את ההקדמה, כי ירא הוא את ארז אשר אולי בראותו גם את שמי בתוך המחברת לא יאבה עוד לקבל כל הודעה ב’המליץ‘. עבד סוכן לאיש מו"ל! – מה אתה אומר לדברי הביקורת על ‘האסיף’ הנדפסים בהוספה של ה’יידישע פרעססע’?201 גם דברי הביקורת על ‘האסיף’ אשר בה’וואָסחאָד‘?202 נראים לי כאלו היו כתובים במסירת הקולמוס; האמנם ירא קריטיקוס203 להזכיר את הריצינזיה שלי על ה’מליץ אחד מני אלף’? – עד כמה קרא המבקר של ה’יידישע פרעססע' את ‘האסיף’ רואים אנחנו מהעתקותיו אשר העתיק את העניינים הבאים ב’האסיף' כמו למשל את המאמר ‘תבואות עיר אָדעססא’ של איש נעמי204, המדבר שם על שני ספרים חדשים, העתיק ‘דער געטריידעהאנדעל אדעססאַוס’205.

אוהבך אהבת עולם,

דוד פרישמאנן.

Lodz, 27/15 November 1885


 

יח

מורי ורבי!

החדשה אשר אתה אומר לא פיללתיה ולא עלתה על לבי206, הנה מראשית כזאת ידעתי וחשבתי וגם מפ“ב207 כבר באתני השמועה הזאת ולא ברכתי עוד עליה ברוך שהחיינו; ואני, אשר ידעתיך מאז לאיש היודע עת לכל חפץ ויודע להלוך נגד החיים, בטחתי בך מראש כי אחרת לא תעשה, ואף ידעתי כי תנסה לפשר גם ביני ובין האדון צ”ב208, וגם אני בלי“ס209 כמוך עשיתי לוּ הייתי במקומך. גדולה לגימה שקרבה שתי משפחות מישראל! – אבל בנוגע אלי עוד דברים שונים לי אליך ואותם אגיד לך: ראשית דבר, עליך לדעת כי יש הבדל רב בינך וביני בנוגע לדעת הקהל. אתה בעשותך איזה מעשה לא יביט איש אחריך ולא יחשדך ברב או במעט, ולכל מה שתעשה יענו ויאמרו: בוודאי כך צריך להיות, אחרי כי גדול אתה ליהודים וספקות שלך עולים ודאי; ואני הנני העני ממעש אשר זה החילי לצאת ולבוא לפני הקוראים, והיה בראותם כי חליפות וצבא עמי, פעם בכה ופעם בכה, וחטאתי להם כל הימים ולא יאמינו לי עוד לעולם. ובפרט כי לך לא היו מעולם דין ודברים עם צ”ב210 בריש גלי, בעת אשר לי אני הצעיר היו חילוקי דעות עמו לעיני כל ישראל מדן ועד באר שבע, והיהודים אשר מדן ועד באר שבע המה עדה רעה וחטאה, עדת סרבים וסלונים, אשר אוהב נפשו ירחק מהם. ולא עוד אלא אתה לכשעצמך בא צ“ב211 אליך ויתרפס לפניך וייכנע מפניך וימלא את תנאיך, וגם שמך ייקרא על מכתב עתו212, וגם – אחרון אחרון חביב – שכרך הרבה מאד; ולי אני עבדך אין לי כול, בלתי אם המכתב אשר כתבת אלי, ומי יודע אם לא אהיה בעיני צ”ב213 כאורח לא קרוא, ומי יודע אם לא יבוא ביום מן הימים והדבר הזה יהיה לו לכלי מלחמה בידו להשתמש בו, ואז יקרא בענווה ובחסידות כדרכו: ראו, הנה בא גם זה והחזיר על פתחי לנשק עפר רגלי, ואני מו"ל ארך אפיים רחום וחנון!

אמנם כל הדברים האלה אינם אצלי מן העיקר, אחרי כי יש להם תקנה קלה, ובלי“ס214 עוד אזכה ואראה את צ”ב215 בעצמו בקראו אלי, וגם אתה אדוני הלוא תעשה כמעשה המול“ים מבני הניכר, אשר יש להם המנהג בגיליון הראשון לקרוא בשם את האנשים אשר קראו להם לעזרה, ואתה כרידאקטור216 תקרא גם בשמי והיה לי הדבר הזה לכסוּת עיניים; אבל הגדול מכל אלה הוא – המטבע. אתה מורי ורבי הורתני באחד ממכתביך, כי עלי לדאוג אשר יהיה לחמי ניתן ומימי נאמנים, ושיהיו כל מעשי מכוּונים להשיג המועיל והממשי, ולא ארעה רוח וארדוף קדים ועוד ועוד, והנה תורתך זאת בתוך מעי והיא תהיה לי לקו. ואולם את אשר לא פיללתי, מצאתי ראיתי בימים האחרונים האלה: יש תקווה כי הספרות תוכל להיות לי למקור חיים ומן הסלע הזה אוציא מים. בלייפציג נדפס עתה ממני סיפור קטן בשפת אשכנז במ”ע217 סאלאן יו“ל ע”י סעניאה (לפנים ע"י לינדוי), ובמכתב הרידאקציה אלי כתובים עלי דברי תהילות ותשבחות עד בלי די, והרידאקציה שואלת מעמי להוסיף תת כוחי לה, ומבטחת לי שכר הרבה אשר לא פיללתי. מוויען מודיע אותי בעל ‘הקול’218 כי אבוא אליו להוציא שם לאור מ“ע219 מדי חודש בחודשו, אשר יהיה שמי לבדי נקרא עליו, והוא יהיה לי אך לפערלעגער220 אשר יתחייב עפ”י קונטראקט221 לתת לי את שכרי, וגם לא ידע איש שגם ידו באמצע, ולא אתבייש בפני חברי ע“ד222 האיש הזה223 שיהיו לי עמו דין ודברים (לפי שעה עניתי את האיש הזה: לא). מפ”ב224 הודיעוני בדבר המ“ע225 היומי הנכון לצאת לאור,.226 וגם נקראתי להיות לו לעוזר תמידי בשכר קצוב; וכן נתנו לי בימים האחרונים עניינים רבים כאלה לענות בם, ואני אשר מצאתי חן בעיניך לנחותני בעצתך אחת ושתים, אמצא נא חן בעיניך גם היום והורני את הדרך אלך בה לטובתי ולהנאתי. אתה, מורי ורבי, אומר אלי כי נעתרת לצ”ב227 גם לטובתך ולהנאתך, כי משלם הוא שכר טוב, ואני אשר באשוריך אָחזה רגלי אומר: מה אתה לא בחינם אף אני לא בחינם! אני לכשעצמי אין לי כל אמונה בצ“ב228 ולא אאמין שהוא יוכל לנתק את מוסרות כיסו לשלם לאיש כמוני יותר משווה פרוטה, וע”כ229 אין לי דבר בלתי עמך המבטיח שכר, ומידך אדרשנוּ; ובלבד שתכתוב לי באר היטב למען אדע מה אתה מבקש ממני, אם להיות לעוזר תמידי ולכתוב לעיתים קצובות, ואם להיות מעירי לעזור ולכתוב בזמן מן הזמנים מה שאכתוב, ובפרט עלי לדעת את השכר אשר יוכל צ“ב230 לשלם, כי בן עשרים וחמש שנים אנוכי היום ועלי לדאוג לנפשי וללחמי; וע”כ231 עשי אצבעותיך כיתידות, בת שירתי, והכניסין לתוך אזניך, ולא תבושי ולא תכלמי בדברי היום כדברים הפשוטים האלה שאין בהם קרטוב של פאָעזיע, כי תורתך, מורי ורבי, שהורתני, אותה אני מוציא עתה מתוך בני מעי.

מה' שפירא232 לא קיבלתי כל מכתב בכל הימים הרבים שאני יושב בלאָדז, ובקרוב אכתוב אליו.

היש תקוה כי גם מ“ח233 ‘המצפה’234 יהיה למ”ע235 טוב ועוד יוסיף לצאת לאור?

והנני מבקש סליחתך על מכתבי זה הנכתב בלי סדרים ובסירוגין, כי כואב אני היום וחולה את שיני; ולתשובתך בקרוב אחכה כי בך בטחתי.

והנני עבדך המחכה לפקודתך, דוד פרישמאנן.

Lodz, 14/2 Dezember 1885


 

יט

אדוני!

דבריך אלי במכתבך מיום 27 דנא236 כתובים במכתב אלוהים, בסודות וברמזים, ואי אפשר לי לרדת לסוף דעתם ולהבין במראה אשר לפני, וגם פיך ענה בך, כי לפי שעה יהיו דבריך סתומים וחתומים ובשבוע הבא תדבר בי “דברים יותר ברורים”. מה העבודה הזאת לך? העבודה, כי לאיש כמוני יכולת לדבר בשפה אחרת! ובפרט לא הבינותי מה להאשרתא237 ולי, אשר תאמר כי אחרת את מכתבך אלי בחכותך עד בוא האשרתא; וכן לא הבינותי בשום אופן את דבריך “עד אשר ארא איך יפול דבר הצפירה”; האם ט"ס238 הוא?

בין כה וכה עלי לעשות רצונך ולהודיע אותך דבר ע“י מוקדם: עד השעה הזאת שאני כותב אליך לא באתי עוד בברית עם איש, ואולם יוכל היות כי היום או מחר או לאחר זמן קרוב ישתנה הדבר, כי על כן באתי בדברים עם שונים ולהפאָסט239 הקרובה פתרונים. בנוגע לה' קאנטאָר הוגד לי כי הוא איש אמונים וישר דרך וגם יודע הוא להלוך נגד החיים, ולא אאמין כי יעלה לווייתן כמוני בחכּוֹ בעת אשר לא ידע עוד שיש לאל ידו למלאות את אשר הוציא מפיו240; ובנוגע ללייפציג241, הנה באו אלינו שמועות רעות כי רדיפת הגרים החלה גם במדינת זאכּסען. בנוגע ל’המליץ' אגיד לך האמת, כי לא אדע בעצמי את המנהג שנוהגין בני הדור בבוא עניין כזה לידם, ולא אדע לשית עצות בנפשי. הנו' 89 מן ‘המליץ’242, מכתבך אלי הכתוב בסודות ורמזים ועוד ועוד, כל אלה יוכיחו לי כי יש דברים בגו, וכי נעשה איזה מעשה מאחורי הפרגוד, וע”כ גם אני אינני יודע לענות דברים ברורים עד בוא אלי מכתבך שהבטחתני. אמנם נכון אנוכי לתת ידי אליך (דווקא אליך!) ולקבל שכרי מחיר השורות, ואני בתקוותי כי גם בבואי בברית עם מי שיהיה תהיינה לי שעות פנויות לעבוד עבודתי גם לך, ושכרי יגדל; ואולם ראשית דבר אקרא באזניך ‘יהי אור! יהי אור!’ הסירה את אלוהי הניכר מקרבך ודבר אלי בשפה ברורה, הראני במחיצתך טפח מגולה ואל תדבר לעבדך סודות, כי אינני שומע.

בכליון עיניים מחכה אני למכתבך הקרוב שהבטחתני לכתוב בשבוע הבא, וזה יהיה לי לאות אם חפץ אתה קרבתי ואם לא.

אוהבך ומוקירך החפץ בהתגלות לבך,

דוד פרישמאנן.

Lodz, 31 Dezember 1885


 

כ

אדוני!

סלח נא לי כגודל רחמיך אשר לא עניתיך על מכתביך האחרונים243 ועל התלגרמה, כי זה לי אך שעה אחת אשר שבתי לביתי מווארשוי, ולא ידעתי כי אשמתי, ועתה בשובי ממהר אני לכתוב אליך.

התנאים אשר הצעת לפני244 בטובך כרוּבם כן ימצאו חן בעיני, ואין לי להרהר אחריהם אלא על מקצתם, כמו למשל התנאי אשר תתנה עמדי כי ידי תהיינה אסורות מבלתי יכולת לכתוב דבר או חצי דבר אל ‘היום’; וזה הוא דבר אי אפשר, אחרי כי דבריך מאוחרין מדברי ה' קאנטאָר, ואני כבר הקדמתי להבטיח את ה' קנאטאָר כי אשית ידי עמו. והיה אם לא תהיה מקפיד בדבר בהיות לתורתי פנים לכאן ולכאן, אז נכון אני לשרת לפניך בכל אשר אוּכל.

הנה כי כן דע לך כי בכלל ידי לא אסורות, ובשבוע הבע"ל245 אוכל גם אני להשמיעך דברים יותר ברורים.

אוהבך היודע את רבונו

ד. פרישמאנן.

Lodz, 9 Januar 1886


 

אחרית דבר

עשרים האיגרות שלפנינו, המתפרסמות בפעם הראשונה בדפוס, הן מתוך אוסף יל“ג שבגנזי בית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, וניתנות הן כאן ככתבן וכלשונן, פרט לשינויים קלים בכתיב ובפיסוק, למען הקל על הקורא בן-ימינו. האיגרות מקיפות תקופה של חמש שנים בקירוב (מאי 1881 – יאנואר 1886), וחשובות הן לא רק מפאת ערכן העצמי, כדוגמאות משובחות של האמנות האפּיסטולארית העברית, אלא גם להכרת היחסים שבין פרישמאן ליל”ג – פרשה נכבדה מאוד ורבת עניין, שאנו מקווים לדון בה בהרחבה בזמן הקרוב, וכאן נסתפק בהערות אחדות בלבד, הדרושות להבנת האיגרות המתפרסמות בזה.

עוד בגיל 14–13 פנה הנער פרישמאן באיגרותיו אל יל“ג, שהיה בעיני פרישמאן סמל הסופר העברי האירופי (ראה איגרת א). אין אנו יודעים אם השיב יל”ג לנער, ומה השיב לו. מכל מקום לא היה המשך לאיגרות אלו, ורק בשנת 1881 שוב פונה פרישמאן ליל“ג. ופרישמאן אז רק בן כ', אך כבר פירסם שירים, סיפורים ומאמרי ביקורת, שעשו רושם והוציאו מוניטין למחברם. ובין פרישמאן הצעיר, התוסס והעולה, לבין יל”ג העומד כבר על סף השקיעה, נכרתת ברית ידידות, שיסודה לא רק בהערכה הדדית גבוהה (ראה דברי יל“ג על פרישמאן באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, איגרות 288, 306), אלא גם בהתנגדות משותפת לאידיאולוגיה הלאומית שהשתלטה בספרות העברית בראשית שנות השמונים של המאה שעברה, בעקבות הפרעות בנגב רוסיה. גם יל“ג וגם פרישמאן התבוננו בחרדה אל המתרחש לעיניהם בספרות העברית, ואם התנגדות יל”ג מקורה היה בנאמנות לאידיאלים של ההשכלה, שלהם נלחם כל ימיו, ובפחד מפני החזרת השלטון בציבוריות היהודית לידי נציגיה הקנאים של הדת היהודית, הרי להתנגדותו של פרישמאן היה גם נימוק אסתיטי-מוסרי: נפשו סלדה מן הכיוון הלאומי בספרות העברית, מפני שראה בו מילוליות גרידא, תחיית המליצה בצורה חדשה, העמדת פנים, חיקוי עלוב להלך-הרוחות אצל אומות-העולם (ראה איגרת ז, וכן באיגרות פרישמאן בעריכת מלאכי, ניו-יורק תרפ"ז, עמ' נה), ומלחמתו של פרישמאן בסופרים הלאומיים היא חלק בלתי נפרד ממלחמתו הכללית נגד המליצה הריקה והטעם הקלוקל שבספרותנו.

זהו הרקע הרעיוני למאמרי הביקורת הגדולים של פרישמאן הצעיר: ‘ממסתרי ספרותנו’ – נגד פרץ סמולנסקין; ‘תוהו ובוהו’ – נגד ‘המליץ’, היחיד באותו זמן בין כתבי העת ברוסיה, שדרש בשבחה של ‘חיבת ציון’, ונגד עורכו אלכסנר צדרבוים (ארז); ‘על הנס’ – נגד המשורר יהל“ל; הביקורת על הקובץ ‘מליץ אחד מני אלף’ – שלא נכתבה אלא לשם ביקורת ביקרתו של ליליינבלום על שירי יל”ג, שנתפרסמה באותו קובץ (ראה איגרת י).

מאמרים אלה, על חריפותם ושנינותם ועל לעגם העוקצני, הקנו אמנם למחברם מקום של כבוד בביקורת העברית, אך הקיפוהו באווירה של איבה, שהתבטאה גם בחירופים ובגידופים מעל דפי העיתונות העברית, ובלב פרישמאן גבר הרצון לפגוע ביריביו ולנקום בהם בחיצי לשונו, ובייחוד בארז, שהוציא ב-1883 תוספת מיוחדת ל’המליץ' גיליון 61, ובה דברים קשים על ‘תוהו ובוהו’ ומחברה. ואכן חפצו זה ניתן לו עם צאת הקונטרס ‘טפח מגולה’, שנזכר כמה וכמה פעמים באיגרות שלפנינו. ואלה תולדות הקונטרס הזה:

עם צאת גיליון האלף החגיגי של ‘המליץ’ כתב פרישמאן, ב-1884, סאטירה עוקצנית נגד צדרבוים, עורך ‘המליץ’ בשם ‘גם זה יובל!, שכותבה לא התכוון לפרסמה בדפוס, אלא לקראה באזני חבריו הסופרים להנאתם. ואולם בעטיו של יהושוע מזח (1917–1834) ראתה הסאטירה את אור הדפוס. יהושוע מזח (מזח – ר"ת: מזאגר חדש) היה שמו הספרותי של יהושוע סג"ל מזאגר חדש, שמשנות השישים של המאה שעברה ועד סופה היה מן המשתתפים הקבועים בעיתונות העברית, ופירסם בה מאמרים וקורספונדנציות ברוח ההשכלה. מזח היה בעל לשון שנונה ואיש ריב ומדון, וכל ימיו היה נע ונד ממקום למקום. מבחינה מוסרית היה מעמדו מפוקפק, ובחוגי הסופרים העברים היו מרננים אחרי מעשיו המגונים, ולעיתים גם כתבו על כך בגלוי (למשל ב’איגרת מקובנו‘, ב’המליץ’ גיליון 77 לשנת 1885. בגלל איגרת זו ניסו אויבי ארז בפטרבורג להניע את מזח להגיש תביעה פלילית נגד ארז, עורך ‘המליץ’; ראה איגרת יז). למרות ההבדלים בגיל ובאופי בין פרישמאן לבין מזח התרקמה בין שניהם ידידות לבבית: מזח הוקיר בפרישמאן את כשרונו הגדול, ואילו פרישמאן, שבעצמו היה באותו זמן בבחינת נרדף ומנודה, חש רגשי רחמים ואהדה למזח, שידו בכול ויד כול בו, והסופרים העברים ה’מכובדים’ מלעיבים בו ומבזים אותו (ראה איגרות פרישמאן בעריכת מלאכי, עמ' סג).

והנה באותו זמן שכתב פרישמאן את הסאטירה שלו ‘גם זה יובל!’ היה מזח ממשתתפיו הקבועים של השבועות ‘עברי אנוכי’ בברודי, ומלחמת דברים לו, חריפה ודי מגונה, עם ארז עורך ‘המליץ’ ועם חובבי ציון בכללם. משנזדמן מזח לווארשה ב-1884 הראהו פרישמאן את הסאטירה שלו ‘גם זה יובל!, ומזח נטל את כתב היד מפרישמאן ושלחו, בלי רשות המחבר, לה’עברי אנוכי’, והוא נדפס שם בגיליון מז לשנת תרמ“ד. פרישמאן עצמו הצטער על פּירסום הסאטירה והתבייש בה (ראה איגרות פרישמאן בעריכת מלאכי, עמ' מז), ואילו יל”ג נהנה ממנה הנאה מרובה (ראה איגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 277). בלבו של יל“ג היתה באותו זמן איבה כבושה לארז, לאחר מחלוקת שנפלה ביניהם ושבעטיה פרש יל”ג (במאי 1883) ממערכת ‘המליץ’, ולמקרא הסאטירה של פרישמאן התעורר לחבר אף הוא כתב פלסתר נגד ארז בשם ‘טפח מגולה’, ובו כמה שירים סאטיריים (‘אצבון בעל העגלה’, ‘עם עיקש תיתפל’, ‘לברכה ולא לקללה’) ופארודיות בסיגנון מאמריו של ארז. יל“ג נתן את קונטרסו לסוקולוב לשם עיון, ובקיץ 185, כשיל”ג נזדמן לווארשה, מסר סוקולוב את הקונטרס, בפקודת יל“ג, לפרישמאן, שניתנה לו מיל”ג הרשות להוסיף לקונטרס מדבריו ולפרסמו בעילום שם מחברו, מאחר שיל“ג התבייש לקרוא את שמו על הקונטרס, שהיה בו הרבה מגסות הרוח ומניבול הפה. פרישמאן מצא את האיש, שניאות להוציא את הקונטרס ואף לקרוא את שמו עליו – זה היה יהושוע מזח הנ”ל. יל“ג אמנם התחרט אחר-כך על תכניתו לפרסם את החוברת, וכתב על כך לפרישמאן (ראה איגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 289), אך כבר נעשה מעשה, ובסוף 1885 יצא הקונטרס ‘טפח מגולה’ ושם יהושוע מזח קרוי עליו. על דברי יל”ג הוסיף פרישמאן את הסאטירה שלו ‘גם זה יובל!’, וגם מזח הוסיף מקצת מדבריו (על תכנו המפורט של ‘טפח מגולה’ ראה: גדליה אלקושי, ‘יהודה ליב גורדון המבקר’, בתוך ‘מצודה’ ספר ז, עמ' 489–484).

בראשית יאנואר 1886 נפסקת חליפת המכתבים בין פרישמאן ליל“ג, ושוב אינה מתחדשת לעולם. והסיבה לכך: שיבת יל”ג למערכת ‘המליץ’ בסוף 1885. בזמן היעדרו של יל“ג ממערכת ‘המליץ’ נוכח ארז שאין חילופים ליל”ג, והחליט להחזירו ל’המליץ' בכל מחיר, וגם הקונטרס ‘טפח מגולה’, שארז ידע כי יל“ג הוא מחברו העיקרי, לא עיכב. סוף סוף נעתר יל”ג לתחנוני ארז וחזר למערכת ‘המליץ’, אך בתנאים שהציג ושנתקבלו על ידי ארז, היה גם תנאי, שפרישמאן יהא עוזר קבוע ב’המליץ‘. באיגרותיו האחרונות משתדל יל“ג להניע את פרישמאן להיספח על עוזרי ‘המליץ’. פרישמאן נטה אמנם לקבל את ההצעה, אך בסופו של דבר העדיף לעבוד במחיצת י. ל. קאנטור, שהתחיל להוציא ב-31 ביאנואר 1886 את ‘היום’, העיתון העברי היומי הראשון. מכאן ואילך נפרדים דרכי יל”ג ופרישמאן: כל אחד מהם עומד בראש עיתונו, זה ב’המליץ’ וזה ב’היום', והעיתונים מתחרים זה עם זה גם מבחינה חמרית וגם מבחינה אידיאולוגית (‘המליץ’ הטיף ל’חיבת ציון‘, ו’היום’ התנגד לה). פרק חדש ומכאיב מתחיל כעת בפרשת היחסים שבין יל"ג לפרישמאן, אלא שהוא מחוץ לזמנן של האיגרות שלפנינו.


  1. לכל הפחות.  ↩

  2. מאמר בלתי גמור, שנתפרסם בירחון ‘הבוקר אור’, שנה ו (1881), עמ‘ 269–254, 416–412 (חזר ונדפּס בכל כתבי דויד פרישמאן, הוצאת לילי פרישמאן, כרך ד, וארשה–ניו–יורק תר"ץ, עמ’ ז–לג. במאמרו זה, הכתוב בחריפות רבה, מנסה פרישמאן להוכיח, שחיבורו של פרץ סמולנסקין ‘עם עולם’ אינו אלא גניבה ספרותית, ויסודו ב‘רומי וירושלים’ של הס.  ↩

  3. נתפרסם אף הוא ב‘הבוקר אור’, שנה ה (1880), עמ‘ 359–339, ויצא גם כחוברת בפני עצמה (וארשה, 1881). חזר ונדפס, בשינויי סגנון, בכל כתבי דויד פרישמאן, הוצאת לילי פרישמאן, כרך א’, וארשה–ניו–יורק, תרפ"ט, עמ' ט–מה.  ↩

  4. המליצה.  ↩

  5. ‘ביום הכיפורים’, ראה מכתב א, הערה 3.  ↩

  6. Leopold Sacher–Masoch, מספר גרמני, יליד לבוב (1895–1836). חיבר רומאנים ונובילות, ובתוכם גם מחיי היהודים בגאליציה, וערך בלייפציג את הירחון Auf der Höhe. מתוך אחד מסיפוריו נוצר המונח ‘מאזוֹכיסם’.  ↩

  7. Karl Emil Franzos, מספר יהודי בגרמנית, יליד צ'וֹרטקוב שבגליציה, (1904–1848). בכמה מסיפוריו תיאר את החיים בעיירות שבגאליציה, והשפיע על פרישמאן הצעיר.  ↩

  8. הרשימה.  ↩

  9. קיצור מן התנ"ך, התלמוד והזוהר, והוא נקרא בליל חג השבועות.  ↩

  10. בספר תיקון ליל שבועות.  ↩

  11. לשם העצם.  ↩

  12. בכתבי קודש.  ↩

  13. ספר של יל"ג, ובו שני סיפורים: סיפור ראשון – שני ימים ולילה אחד בבית מלון אורחים (אודיסה 1868); סיפור שני – אחרית שמחה תוגה (ווילנה 1873).  ↩

  14. בכתבי קודש.  ↩

  15. מתוך השיר ‘בין שיני אריות’.  ↩

  16. במכתב חדשי.  ↩

  17. המשורר אברהם בר גוֹטלוֹבּר (אב"ג).  ↩

  18. בגרמנית: כתדפיס נפרד.  ↩

  19. שנה ט‘, 1878, עמ’ 224–219.  ↩

  20. במכתב חדשי  ↩

  21. 'הבוקר אור,  ↩

  22. לא נתפרסם עד היום בדפוס, ויראה בקרוב אור מתוך כתב היד המקורי הנמצא באוסף יל“ג שבגנזי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. [נוספה הערה: נתברר שהשיר ‘דלילה’ כבר ראה אור בדפוס במאסף ”תלפיות", ברדיצ'וב 1895.]  ↩

  23. רוסית.  ↩

  24. ערב שבת.  ↩

  25. שטוּת לא במהרה תישכח!  ↩

  26. המשורר יהודה ליב לווין (1925–1844).  ↩

  27. נס לגויים או טאנקרעד מאת בנימין דיזראעלי המכונה לארד ביקאנספיעלד, נעתק עברית מאת **יהל"ל’**. חלק ראשון – וארשה 1883; חלק שני ושלישי – שם 1884.  ↩

  28. הסופר אברהם שלום פרידבּרג (1902–1838), שקנה לו את עולמו הספרותי בסיפוריו ההיסטוריים ‘זכרונות לבית דויד’. עבד במערכת ‘המליץ’ בשנים 1885–1883, ובגללו הסתכסך יל"ג עם ארז והפסיק במאי 1883 את עבודתו ב‘המליץ’ לשנים מספר.  ↩

  29. פרישמאן מתכוון ל‘איגרת פתוחה’ שנתפרסמה ב‘המליץ’ 1883, גיליון 26, בזו הלשון: “לה‘ ד. פ–ן בוו.: אתה קורא עלינו תגר בשם כל משכילי עירך על אשר היללנו את ההעתקה [של ’טאנקרד' – ג.א.], אשר לדעתכם כולה מושחת ומתום אין בה, והמעתיק מצדו יקרא עלינו תגר על אשר חיללנו את מעשה ידיו, אשר לדעתו כולו יפה ומום אין בו – לכו והתפרנסו זה מזה!” האיגרת נכתבה על–ידי יל“ג, שהיה אז למעשה העורך של ‘המליץ’. יל”ג התנצל אח“כ בפני פרישמאן בעניין זה וכתב לו: ”…ובתשובה הקצרה אין אף קורטוב אחד של עלבון ופחיתות הכבוד לך, כי מלבד שאין הקורא את הדברים יודע למי הם נאמרים, עוד הם נוגעים לא בך, כי אם, להיפך, באיש מצותך" (אגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 234).  ↩

  30. על הבטלנות של ‘המליץ’ ועורכו אלכסנדר צדרבוים.  ↩

  31. על התרגום של יהל"ל ‘נס לגויים או טאנקרד’. ראה איגרת קודמת.  ↩

  32. הכוונה לדברי ש. ל. ציטרון (1930–1860) במאמרו ‘שיבלים בעמק רפאים’ (ביקורת על הקובץ ‘גן פרחים’), שנתפרסם בירחון ‘השחר’ שנה יא, עמ' 165–160.  ↩

  33. במכתבי עיתים  ↩

  34. תשובת יל“ג על איגרת זו – באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, איגרת 234.  ↩

  35. הכוונה לעורך ‘המליץ’, אלכסנדר צדרבוים (ארז), שיל“ג היה עויין אותו מאז ומתמיד, ובייחוד מיום שפרש יל”ג ממערכת ‘המליץ’ במאי 1883.  ↩

  36. בלוֹדז.  ↩

  37. הוא השיר ‘הרקב לבית יהודה’, המכוּון כנגד החוקר אברהם אליהו הרכּבי (1919–1835), ונתפרסם בשנתון ‘האסיף’, בעריכת נחום סוקולוב, שנה א, תרמ“ה. שיר זה לא נכנס למהדורות הראשונות של כל שירי יל”ג, ובפעם הראשונה הכניסו אותו לתוך כל שירי יל“ג הוצאת ‘דביר’, ספר ו', ת”א תרצ"ה, עמ‘ ע’–עג.  ↩

  38. ‘ידיעות הטבע, נחקרו ונכתבו בשפת אשכנז על ידי אהרון בערנשטיין, חלקים א’ וב‘ נעתקו לשפת עבר על ידי פסח רודערמאן, חלקים ג–כא – על–ידי דויד פרישמאנן. הוצאת נ. ג. זאקס, וארשה, 1886–1881’.  ↩

  39. כל שירי יל"ג, ישנים גם חדשים, בארבעה ספרים, פּטרבורג 1884.  ↩

  40. המספר והמשורר נתן נטע סאמואֵלי (1921–1843).  ↩

  41. ‘סיפורים בשיר ושירים שונים’, מאת גבריאל יהודה ליכטנפלד וי. ל. פרץ (שני בעלי אסופות), וארשה 1877.  ↩

  42. מכתב עיתי.  ↩

  43. המקור.  ↩

  44. שפת עבר.  ↩

  45. ראה למעלה, מכתב ב, הערה 2.  ↩

  46. מכתב חדשי.  ↩

  47. יום הכיפורים.  ↩

  48. נחום סוקולוב פירסם ב‘האסיף’ שנה א‘, תרמ"ה, סדר ב, עמ’ 217–211, מאמר ביקורת על כל שירי יל“ג, ואם כי הכותב מפליג בשבחו של יל”ג, הוא גם מעיר, שבשירים ‘קוצו של יוד’ ו‘שני יוסף בן שמעון’ “הפריז בהם [יל”ג] על המידה, להוציא מארחות חיי הדור הישן ולשטוח לפני השמש אך דומן ואשפה, בעוד אשר, אילו רצה, כי אז מצא בחיים ההם גם דברם הרבה לשבח“. יל”ג הגיב על כך באיגרת לסוקולוב, בה הוא מוכיחו שאין השגותיו מוצדקות.  ↩

  49. נחום סוקולוב.  ↩

  50. נחום סוקולוב.  ↩

  51. ארמית: אם משום זה, אין בכך כלום.  ↩

  52. נחום סוקולוב.  ↩

  53. רמז לדברי סוקולוב במאמרו הנזכר: “אם אמנם כמה וכמה שירים של טענדענץ אינם עולים יפה לפי שיטתנו, בכ”ז נרכין ראשנו לפני רוח השיר העברי המתגלה בספרי גארדאן, ונקבל באהבה גם פצעי אוהב זה, כי לא ספר מורה דרך הוא ספר השירים אשר לפנינו, ולא מפיו אנו חיים לבחור לנו שיטה".  ↩

  54. ר' נחום סוקולוב.  ↩

  55. נדפס באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 246.  ↩

  56. יל"ג פירסם ב‘המליץ’ (1882–1880, 1888–1885), לרוב בחתימת אזוב, סדרת פיליטונים בשם הכללי ‘צלוחית של פּלייטון’ (חזרו ונדפסו בספר ‘צלוחית של פּלייטון ופיליטונים שונים’, הוצאת ‘דביר’, ת“א תרצ”ז).  ↩

  57. במכתב הנזכר כותב יל“ג על התוכן של הסיפור ‘לא יגרע’, שהוא החל לכתבו: ”סיפור איש יהודי שהיה נשוי אשה מבנות הדור החדש, יצאנית ופזרנית והולכת בחוקות הגויים, והיה אישה זן ומפרנס אותה ומספיק כל צרכיה, ורק דבר אחד לא השיגה ידו לתת לה, והוא להספיק לה פּאפּיראסין [סיגריות – ג.א.] כל צרכה, והמספּר נושא ונותן אם פּאפּעראסין הם בכלל שארה כסותה ועונתה וחייב בעלה משום ‘לא יגרע’, או לא".  ↩

  58. בגרמנית: הנושא.  ↩

  59. בגרמנית: והשוטה יצפּה למענה…  ↩

  60. תשובת יל“ג על איגרת זו – באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, איגרת 271.  ↩

  61. הוא השיר ‘על מה רגזה הארץ?’, שנתפרסם ב‘האסיף’ שנה ב, תרמ“ו, עמ' 540–539. הוכנס לתוך כל שירי יל”ג, הוצאת ‘דביר’ ספר ו, ת“א תרצ”ה, עמ' פו–פח.  ↩

  62. הוא הפייטן הצרפתי הנודע Alfred de Musset (1857–1810).  ↩

  63. גדול משוררי הונגאריה Sāndor Petöfi (1849–18239/  ↩

  64. במאמרו ‘ביקורת לכל שירי יל"ג’, במאסף ‘מליץ אחד מני אלף’ שבעריכת אלכסנדר צדרבוים (ארז), פטרבורג 1884.  ↩

  65. ראה הערה קודמת.  ↩

  66. ליליינבלום.  ↩

  67. רמז למלחמתו של ליליינבלום לתיקונים בדת (ב–1874–1869).  ↩

  68. בז‘ באדר תרנ"א מלאו מאה שנה להולדת החכם הנודע ר’ נחמן קרוֹכמאל (1840–1785), וב‘המליץ’, גיליון 12 לשנת 1885, נתפרסם מאמר בחתימתH. S.(הוא ש"י איש הורוויץ), הקורא לחוג את היובל, ומסיים את דבריו בקריאות הפאתטיות: “הלאה סוקראטס האשכנזי [הוא החכם משה מנדלסזון – ג.א.]! הלאה ילדי נכרים! לנו נחוצים עברים נאמנים כקראכמאל והשכלה יהודיה כמחקרי מונה”ז [מורה נבוכי הזמן – ג.א.]! מי להלאומיים – אל תחת דגל מהר“נ [מורנו הרב ר' נחמן – ג.א.] קראכמאל”.  ↩

  69. ר' נחמן קרוֹכמאל.  ↩

  70. בלי ספק.  ↩

  71. כל ישראל חברים.  ↩

  72. שבועון עברי בברודי שבגליציה. בגיליון מ“ז של שנת תרמ”ד נתפרסם בעיתון זה כתב–פלסתר עוקצני של דויד פרישמאן נגד אלכסנדר צדרבוים (ארז), בשם ‘גם זה יובל!’, בקשר לצאת גיליון–האלף החגיגי של עיתונו ‘המליץ’.  ↩

  73. אלכסנדר צדרבוים (ארז).  ↩

  74. אידית: ‘ספר השירים של – מה איכפּת לכם של מי?’. יצא בשינויים, בשם 'שיחת חולין, וארשה 1886.  ↩

  75. ‘ייאוש’.  ↩

  76. ‘מה מראהו של אליהו הנביא?’.  ↩

  77. Izraelita, שבועון פולני–הודי, שיצא בווארשה בשנים 1899–1865.  ↩

  78. גרמנית: רשימות.  ↩

  79. ראה איגרת קודמת, הערה 12. יל“ג, באיגרתו אל פרישמאן מיום א' דר”ח ניסן תרמ“ה (נדפסה באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 277), שיבח את כתב–הפלסתר של הלה, אלא שהעיר, ”כי במקום אחד חסרה פלפלא חריפתא אחת", וכאן הוסיף בדיחה גסה ביותר בקשר לשמו של אלכסנדר צדרבוים (ארז).  ↩

  80. הסופר העברי הנודע אליעזר צבי צווייפל (1888–1815). ב–1885 חגג את יובל השבעים שלו.  ↩

  81. לאטינית: ‘יחי ההולך בעקבותיהם!’.  ↩

  82. שירים ליריים.  ↩

  83. בני ישראל.  ↩

  84. ליליינבלום. ראה איגרת קודמת, הערה 4.  ↩

  85. באיגרת יל“ג לפרישמאן מיום א' דר”ח ניסן תרמ"ה (נדפסה באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 277).  ↩

  86. באידית. ראה איגרת קודמת.  ↩

  87. התרגום הגרמני של ‘במצולות ים’.  ↩

  88. ראה איגרת ז' הערה 3.  ↩

  89. Edgar Allan Poe המשורר והמספר האמריקני הנודע (1849–1809).  ↩

  90. לילינבלום.  ↩

  91. ראה איגרת קודמת, הערה 7.  ↩

  92. באידית. ראה איגרת ז'.  ↩

  93. תשובת יל“ג–באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, וארשה 1894, איגרת 280.  ↩

  94. ארמית: עבד לפני רבו.  ↩

  95. בלי ספק.  ↩

  96. לילייינבלום. ראה למעלה, איגרת ז, הערה 4. תשובתו של פרישמאן למאמר הביקורת של ליליינבלום כלולה במאמרו ‘בשוק של הסופרים והספרים’, שהתפרסם ב‘האסיף’ שנה ב, תרמ"ו, עמ' 495–458 (חזר ונדפס, בהשמטות, בכל כתבי דויד פרישמאן, הוצאת לילי פרישמאן, כרך ד, וארשה–ניו–יורק תר"ץ, עמ' צ–קמז).  ↩

  97. גרמנית: במישרין.  ↩

  98. הוא המאסף בו נתפרסמה הביקורת של ליליינבלום לכל שירי יל"ג.  ↩

  99. בגיליון 9 לשנה 1885.  ↩

  100. רפאל כ“ץ, בן אחותו של יל”ג. תשובה זו, שנתפרסמה בגיליון 18 של ‘המליץ’ לשנת 1885, נכתבה במסירת קולמוס על–ידי יל"ג עצמו (ראה איגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 281).  ↩

  101. תשובת יל“ג – באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, איגרת 285.  ↩

  102. יא. באידית, ראה למעלה איגרת ז, הערה 14  ↩

  103. מפּטרבורג.  ↩

  104. פארודיה באידית לשיר ‘שני הגרינאדיירים’ להיינריך היינה, נדפסה בשם ‘שני חסידים’ ב‘שירת חולין’ של יל"ג.  ↩

  105. טפח מגולה. ראה להלן, באחרית דבר.  ↩

  106. המדורים.  ↩

  107. ירחון שהוצא על–ידי אלכסנדר צדרבוים (ארז) ב–1885, כתוספת ל‘המליץ’.  ↩

  108. כתבי הקודש.  ↩

  109. כינוי לארז.  ↩

  110. הכוונה ליהושוע מזח. ראה להלן, באחרית דבר.  ↩

  111. חס וחלילה.  ↩

  112. מזח.  ↩

  113. יעקב וורבר, עורך השבועון ‘העברי’ בברודי שבגליציה.  ↩

  114. סידרת סיפורים קצרים שפּירסם פרישמאן ב‘האסיף’ שנים א וב (תרמ“ה–תרמ”ן).  ↩

  115. הוא המו“ל, המו”ס והסופר העברי בווארשה אליעזר יצחק שפירא (אי"ש).  ↩

  116. תשובת יל“ג – באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, איגרת 189.  ↩

  117. ראש השנה.  ↩

  118. ראה איגרת קודמת, הערה 15.  ↩

  119. ועל כן.  ↩

  120. באידית.  ↩

  121. בערב ראש השנה.  ↩

  122. רובל כסף.  ↩

  123. ועל כן.  ↩

  124. תיכף ומיד.  ↩

  125. טפח מגולה. ראה להלן, באחרית דבר.  ↩

  126. בברודי. ראה איגרת קודמת.  ↩

  127. ראה איגרת קודמת, הערה 14.  ↩

  128. הטופס. הכונה לכל שירי יל"ג ב–4 ספרים, פּטרבורג 1884.  ↩

  129. אברהם צוקרמאן, מו“ל, מו”ס וסופר עברי בווארשה.  ↩

  130. הטופס. הכונה לכל שירי יל"ג ב–4 ספרים, פּטרבורג 1884.  ↩

  131. גרמנית: גיליון דפוס.  ↩

  132. עם הארץ.  ↩

  133. נתפרסם באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 288.  ↩

  134. בלי ספק.  ↩

  135. ועל כן.  ↩

  136. במכתבי העיתים.  ↩

  137. ראה למעלה, איגרת ה, הערה 4.  ↩

  138. רובל כסף.  ↩

  139. הסופר היהודי–גרמני אהרון ברנשטיין (1884–1812), מחבר ‘ידיעות הטבע’ בכ"א חלקים.  ↩

  140. תשובת יל“ג – באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, איגרת 291.  ↩

  141. ראה איגרת קודמת, הערה 21.  ↩

  142. נתפרסם באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 292.  ↩

  143. ובלי ספק  ↩

  144. פלוני בן פלוני.  ↩

  145. ובלי ספק  ↩

  146. ראה למעלה, איגרת י"א, הערה 14.  ↩

  147. גרמנית: ‘ספר השירים’.  ↩

  148. שירים ליריים.  ↩

  149. “אביב החיים רק פעם אחת בלבד פרוח יפרח”.  ↩

  150. הנזכר למעלה.  ↩

  151. טפח מגולה.  ↩

  152. באיגרת יל“ג לפרישמאן מח' בתשרי תרמ”ו (איגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 291) הוא כותב: “לבי אומר לי, כי האיש העוסק בהדפסת הקונטרס והמוסיף נופכים משלו הוא – מזח”. ולכך מכוּונים כאן דברי פרישמאן, ועיין על כל זה להלן, באחרית דבר.  ↩

  153. ובלי ספק.  ↩

  154. ‘אצבון בעל העגלה’, ‘עם עיקש תיתפל’ ו‘לברכה ולא לקללה’ שהוכנסו לקונטרס ‘טפח מגולה’.  ↩

  155. טפח מגולה מאת יהושוע הלוי מזח, ווארשא תרמ"ו. ראה להלן, באחרית דבר.  ↩

  156. בגיליון 74 של ‘המליץ’ לשנת 1885 פירסם ארז, בתורת מאמר ראשי, ‘איגרת שלומים’ לנחום סוקולוב, שבה הוא מוכיחו על הדפיסו ב‘האסיף’ את ביקורת פרישמאן על ‘מליץ אחד מני אלף’.  ↩

  157. בספרי הקודש.  ↩

  158. Nimbus (רומית) – הילה.  ↩

  159. דבריו אלה של ארז מכוונים נגד דברי פרישמאן במאמר ביקרתו על ‘מליץ אחד מני אלף’: בקשר לדברי הביקורת שהטיח לילינבלום, במאמרו על שירי יל“ג, נגד ‘צדקיהו בבית הפקודות’, כותב פרישמאן על השיר הזה: ”מלבד כל אלה יחליש שיר כזה גם את רושם האימה והיראה, אשר ינוחו עלינו מעודנו בגשתנו אל הערפל אשר בכה“ק [בכתבי הקודש – ג.א.], ויורנו לעבור ברוח ביקורת על הספרים ההם, וכן יקרע גם את הנימבּוּס האופף על הקודש ויוליד בלב קוראים רבים רעיונות חדשים, למרות דעות המשכילים החדשים שטופי הלאומיות הרואים את כל העולם אך מבשרם והחושבים כי כבר נפקחו עיני ישראל יותר וכי נהפוך הוא: עלינו לשוב ולעצום כמעט את עינינו…” (‘האסיף’, שנה ב, תרמ"ו, עמ' 484)  ↩

  160. השגת ארז היא בקשר לדברי פרישמאן (במאמרו ‘בשוק של הסופרים והספרים’) על ליליינבלום: “וזה בשפלה ישפּל וגם בצאתו למלחמה לא ידע בלתי אם את ד' אמותיו ואת העכברים והעפולים בחורים ובסדקין אשר הוא צד” (שם, עמ' 470).  ↩

  161. ב‘אוצר השרשים’ של יהודה ליב בן זאב עם נוספות ותיקונים של מאיר הלוי לטריס.  ↩

  162. ויש מפרשים.  ↩

  163. ובלי ספק.  ↩

  164. משה שולבּוֹים (בערך 1918–1830). מדקדק עברי נודע, ההדיר מחדש את ‘אוצר השרשים’ לבן–זאב (בהוצאת מיכל וולף, לבוב 1882–1879).  ↩

  165. שמואל א.  ↩

  166. את הדברים שנאמרו כאן פירסם פרישמאן ב‘הצפירה’ 1885, גיליון 41, ברשימה קצרה ‘לענות ’משכיל‘!’, על רשימה זו הגיב יל"ג באחת מאיגרותיו לפרישמאן (איגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, בסוף איגרת 297).  ↩

  167. במוצאי שבת קודש. איגרת זו של יל“ג נתפרסמה באיגרות יל”ג, הוצאת וייסברג, איגרת 296.  ↩

  168. ראה למעלה, איגרת יא, הערה 14.  ↩

  169. ראה למעלה, איגרת יא, הערה 14.  ↩

  170. יל“ג כתב באיגרתו (הנזכרת בהערה 13): ”בחפצי לתת לך במתנה חמישים מהם [מטפסי ‘שיחת חולין’. ג.א.] לחלקם אל אשר תחפוץ והיה לך לשכר כל שהוא בעד טרחך ומשאך".  ↩

  171. באיגרתו הנ“ל כותב יל”ג בקשר למאמרו של פרישמאן ‘בשוק של הסופרים והספרים’ (ראה למעלה, איגרת י, הערה 2): “יש דברים שלא קלעת בהם אל מטרתי, והגדול שבכולם הוא משאך ומתנך על אודות צדקיהו בבית הפּקידוּת”.  ↩

  172. יל“ג כותב באיגרת הנ”ל: “משמש אתה פעמים במלה ‘פיזור הנפש’ בהוראת עצבת לב ורוח נכיאה וזה ללא אמת, כי משמעו כפשוטו פיזור הרעיונות ע”י מונעים מן החוץ המטרידים את המחשבה".  ↩

  173. ראה למעלה, איגרת יג.  ↩

  174. ראה למעלה, איגרת יא, הערה 14.  ↩

  175. סאפּירשטיין.  ↩

  176. במישרין (גרמנית).  ↩

  177. יהודה ליב קאנטוֹר (1916–1849): פובליציסטן עברי, ייסד ב–1886 את העיתון העברי היומי הראשון ‘היום’ בפּטרבורג.  ↩

  178. ליליינבלום.  ↩

  179. טפח מגולה.  ↩

  180. נדפס בכל שירי יל“ג הוצאת ‘דביר’, ספר ו, תל–אביב תרצ”ה, עמ' עז–פב.  ↩

  181. המספר הנודע ראובן אשר בּרוֹדס (1902–1851).  ↩

  182. מכתב עיתי.  ↩

  183. דו–שבועון עברי, שהוציאו ב–1885 בלבוב ראובן אשר ברוֹדס ויהושוע מזח. יצאו ממנו 4 גליונות בלבד.

    טז  ↩

  184. ‘שיחת חולין’.  ↩

  185. ראה למעלה איגרת יא, הערה 14.  ↩

  186. ראה למעלה, התחלת האיגרת טו.  ↩

  187. ‘מה מראהו של אליהו?’ (באידית).  ↩

  188. ,טפח מגולה'.  ↩

  189. הטופס.  ↩

  190. הדואר (באידית).  ↩

  191. יהושוע מזח.

    יז  ↩

  192. מיום כ“ח בחשוון תרמ”ו (נדפס באיגרות יל"ג הוצאת וייסברג, איגרת 297).  ↩

  193. שני כתבים שיל“ג צירף למכתבו הנ”ל לפרישמאן, למען יחתום עליהם יהושוע מזח ויחזירם לו: א) תביעה משפטית נגד אלכסנדר צדרבוים (ארז), עורך ‘המליץ’, על החרפות והגידופים וההאשמות הפליליות שהוטחו בעיתונו (בגיליון 77 לשנת 1885) נגד יהושוע מזח במכתב מקוֹבנוֹ, בחתימת ‘עברי אנוכי ואת אלוהי השמים אנוכי ירא’; ב) ייפוי כוח לעורך–דין פטרבורג כטוען מצד מזח.  ↩

  194. לפּטרבורג.  ↩

  195. הצנזור הפּטרבורגי לספרים עבריים מרגוֹלין, ובנו, עורך דין לפי מקצועו. מרגולין האב הוא שעורר את יל"ג להאיץ במזח שיגיש תביעה נגד צדרבוים, ואילו מרגולין הבן התנדב לשמש כטוען מצד מזח.  ↩

  196. ‘טפח מגולה’.  ↩

  197. הצנזור הפטרבורגי לספרים עבריים, הנזכר בהערה 4.  ↩

  198. ד"ר אהרון יצחק, חתנו של צדרבוים ועורך–המשנה של ‘המליץ’ בשנותיו הראשונות.  ↩

  199. במכתבי–עיתים.  ↩

  200. ראה למעלה, איגרת יא, הערה 14. הוא גם שימש כסוכן של ‘המליץ’ בווארשה.  ↩

  201. Die Jüdische Presse, שבועון גרמני–יהודי בברלין, בעל כיוון אותודוכסי, יצא בשנים 1923–1869.  ↩

  202. ירחון רוסי–יהודי בפטרבורג, יצא בשנים 1906–1881.  ↩

  203. הפסבדונים של שמעון דוּבּנוֹב, עורך מדור הביקורת ב‘ווסכוֹד’.  ↩

  204. אלימלך איש נעמי, הכינוי הספרותי של אלימלך וקסלר (1920–1843). כתב מאמרי ביקורת וסאטירה והצטיין בסיגנונו המליצי–המקראי. אביו של המלומד הנודע, מגדולי הבקטריולוגים בדורנו, אלכסנדר בּזרדקה.  ↩

  205. ‘סחר התבואה של אודיסה’.  ↩

  206. יל“ג הודיע לפרישמאן באיגרת מר”ח טבת תרמ"ו (נדפסה באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 300) שהוא התפייס עם צדרבוים (ארז) וחזר לעבוד במערכת ‘המליץ’, והוא גם מזמין את פרישמאן, בהסכמת צדרבוים, להשתתף בקביעות ב‘המליץ’.  ↩

  207. מפּטרבורג.  ↩

  208. צדרבוים (ארז).  ↩

  209. בלי ספק.  ↩

  210. צדרבוים (ארז).  ↩

  211. צדרבוים (ארז).  ↩

  212. כעורך.  ↩

  213. צדרבוים (ארז).  ↩

  214. ובלי ספק.  ↩

  215. צדרבוים (ארז).  ↩

  216. כעורך.  ↩

  217. במכתב עיתי.  ↩

  218. שבועון עברי, שיצא בקניגסברג ב– 1880–1876 על–ידי מיכאל לוי  ↩

    רוֹדקינזון, ונטה לסוציאליסם.

  219. מכתב עיתי.  ↩

  220. בגרמנית: מו"ל.  ↩

  221. Contractus (רומית): חוזה.  ↩

  222. על דבר.  ↩

  223. מיכאל לוי רוֹדקינזוֹן.  ↩

  224. מפטרבורג.  ↩

  225. מכתב עיתי.  ↩

  226. הוא ‘היום’ בעריכת י. ל. קאנטור.  ↩

  227. צדרבוים (ארז).  ↩

  228. צדרבוים (ארז).  ↩

  229. ועל כן.  ↩

  230. צדרבוים (ארז).  ↩

  231. ועל כן.  ↩

  232. יל“ג הביע את תמהונו, באיגרת הנזכרת למעלה בהערה 1, שעד כה לא שלח לו המו”ל של ‘שיחת חולין’, אליעזר יצחק שפירא (אי"ש) בווארשה, עלי הגהה.  ↩

  233. מכתב חדשי.  ↩

  234. ראה למעלה, איגרת יא, הערה 6.  ↩

  235. במכתב עיתי.

    יט  ↩

  236. נדפס באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרת 303.  ↩

  237. יל“ג כתב באיגרתו הנ”ל: “ולפי שעה מחכים אנחנו עדיין גם לאָשרתא דדיינא על כתב התחברותי עם צ”ב בדבר ‘המליץ’, וזו היא גם הסיבה שאחרתי את מכתבי".  ↩

  238. טעות סופרים.  ↩

  239. ולדואר.  ↩

  240. זוהי תשובה לדברי יל“ג באיגרתו הנ”ל: “על קאנטור אתפלא כי חפץ הוא לקחת אליו עוזר מן החוץ, בעת אשר מ”ע עוד לא החל לצאת ולא נודע לו עוד כמה חותמים יהיו לו; ובלי ספק בשנה הראשונה יהיה מספּרם מעט. ואני לא שמעתי שיהיה לו הון עתק להוציא מכיסו; וא“כ אם תשמע בקולו ללכת אליו עליך לדעת ולחקור היטב במה כוחו גדול להבטיחך למלאות את אשר יוציא מפיו”.  ↩

  241. באיגרתו הנ“ל יועד יל”ג לפרישמאן: “טוב לך ללכת ללייפציג לעבוד עבודה בבית מו”ל הסאלאן". וראה על זה למעלה, באיגרת הקודמת.  ↩

  242. בגיליון 89 של ‘המליץ’ לשנת 1885 נתפרסמו, תחת הכותרת,על מחלת ‘לענות משכיל’, שתי תשובות, אחת של אב"א מפינסק ואחת של ארז, למענה פרישמאן ב‘הצפירה’, גיליון 41 לשנת 1885, בקשר לפירוש המלה ‘עפולים’. ראה למעלה, איגרת יד, הערה 12.  ↩

  243. נדפסו באיגרות יל"ג, הוצאת וייסברג, איגרות 307, 309.  ↩

  244. כעוזר במערכת ‘המליץ’.  ↩

  245. הבא עלינו לטובה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות