רקע
זאב ז'בוטינסקי
לדוד בן־גוריון
mנחלת הכלל [?]
jזכרונות ויומנים

 

פאריס 15/10/1934

אדוני הנכבד מר בן־גוריון,

מצאתי פה ארגז של צרות, צרות פרטיות על פי רוב, על כן עוד לא אוכל לבוא מחר ללונדון כשהבטחתי. מצד אחר, שמעתי כי ישיבות הוועדה המדינית תימשכנה גם מחר, ואדוני בטח יהיה עסוק. מצד שלישי, הנני שולח את נוסח הצעותינו למר יעקובי ולד"ר שוורצמן, והם ימסרו אותם להנהלה הציונית. אשתדל להיות בלונדון לא יאוחר מיום ד'.

בכבוד גמור

ז. ז’בוטינסקי


 

לונדון 19/12/1934

בן־גוריון היקר,

קיבלתי בקשה מאחיו של יוסף טרומפלדור הלוטה בזה. הוא רוצה לעלות ארצה. הגב' לברוסקי היא אשתו, אבל אינם יכולים להתחתן כי אי־אפשר לקבל גט מבעלה הראשון.

נדמה לי שלוּ היה בחיים יוסף, היה עוזר לאחיו לבוא ארצה. ע"כ כדאי שתעזור לו – הלא אני כעת לא יכול.

סלח שאינני כותב ע"ד הענין העיקרי שבינינו, אבל יש לי כעין суеверие 1 – שאסור לדבר עם הנהג בזמן שהמכונית נמצאת במעבר קשה. אבל בטוחני שהנך לוחם את מלחמתך2 בכל התוקף.

שלך

ז. ז’בוטינסקי


 

צ’יקגו 30/3/1935

פרטי

בן־גוריון היקר,

אינני בטוח אם אשלח את מכתבי זה אחרי גמרי אותו. גם רוח אמיץ יושפע לפעמים ע"י סביבתו, כסביבה שמצאת בארץ אחרי שובך מלונדון: ואולי תקרא את השורות האלה בעיניים שגם הן נשתנו. מפחדני שגם אני קצת “נשתניתי” – אודה, למשל, כי בקבלי את הידיעה על דחיית ההסכם, לחשה בי איזו חולשה פנימית את הדברים האלה – “ברוך שפטרנו – ואולי גם ב. ג. מברך אותה הברכה ברגע זה”. ואולם לא נשתנתה בי ההערכה שלמדתי בלונדון להעריך את האיש ב. ג. ואת שאיפתו.

אני רוצה – אם אשלח את מכתבי – לשאול שאלות אחדות.

אמרת לי שהנני מגזים את השפעת ה“מעמדיות” הטהורה על שכינת תנועתכם, והבאת לי מאמריך המראים, באמת, כי בשכינתך עתה אין “שעטנז”. גם אז שאלתי: האם בטוח אתה שגם המונכם הוא כזה? ענית “הן” בבטחון גמור. בלבבי לא האמנתי (אם כי לא פיללתי שיימצא רוב לדחות את האישור). מימי נעורי זכרתי את הקסם המכניע שבתורת מרכס, את שלשלת ההגיון שאף חוליה לא תוציא ממנה אלא באלימות. אתה ובני־דורך, יוצרי תנועת העובד הציוני, מזגתם את התורה ההיא עם הציונות מזג עדין מאוד; אולי התלכדו באמת ברוחכם אתם, אבל זהו מעשה־אמנים שרק לאמנים ניתן להבינו ולשמור אותו. עתה באו דורות שלא ידעו את נפתוליכם ולא השתתפו בחיפושי האמת שלכם; סלסולי־ההגיון הדקים שבעזרתם הצלחתם לארוג באריג אחד שני חוטים –נשכחו כסודו של סטראדיואריוס; חוץ מזה, הלא בכלל יש תכונה חדשה לכל הנוער ה“עכשווי” (יהודי ונוצרי) – אינם נוטים להתעמקות, נוטים להן ולאו בולט, פשוט, ראשוני, ברוטלי. משני החוטים הם רואים את העבה ביותר או המבריק ביותר; ואת האהבה, שהניעה אתכם אז, למדוד ושוב למדוד את הפרופורציות של אותה המזיגה, הם קוראים פשרנות או חוסר־עוז או גרוע מזה.

במה תילחמו נגד הברוטליוּת הזאת, באיזו מרקחת? האם תנסו ללמד אותם את אמונתכם? מסופקני אם הדור הזה מוכשר להבין אותה, או אם גם ירצה להבין אותה. הדור הוא “מוניסטי” עד מאוד – אולי אין זה מחמאה, אבל עובדה היא.

או אפשר – לא תילחמו, תלכו עם הזרם, חלק בתקוה שהזרם יגיע לאבסורד ובזה יירפא מאליו, חלק – אף בלי תקוה זו? פה אי־אפשר לי לדעת את תגובתכם על המאורע הזה ואני דואג מאוד: אם החלטתם ללכת עם הזרם, הלא אין למנוע שנות אנדרלמוּסיה בישוב ובציונות, במקום אותה הקואורדינציה שעליה חלמנו בלונדון למרות כל סתירותינו.

והאיוּם הזה מפחידני עתה הרבה יותר מאשר הפחידני קודם. אני bookworm3, אינני מבין את היש עד שאקרא אודותיו בשחור על גבי לבן. בזמן האחרון עלעלתי הרבה בעיתונות האגף השמאלי שלכם. מה שהפליאני – היא אכזריותם האנושית, חוסר רחמים על בשר ודם ונפש; אותה התכונה שנתגלתה במרתפי הלוביאנקה. הם מטיפים כי מותר לגרום כאב גופני למתנגד; גם קראתי דברי שביעת רצון גלויים על שלא נותנים למתנגד לעלות ארצה, אם כי ידוע להם כל משקל הכאב והיסורים והרעב התלוי בתכסיס הזה. גם מתוך ההתנפלויות בת"א וחיפה לא הבינותי את התכונה הזאת עד שקראתי את הווידויים האלה.

4 великий еврейский хам נולד בינינו – אולי תגיד כי משני הצדדים נולד ואולי צדקת; אבל אני, אם אראה את סימניו בחיים או על הנייר, אגרש אותו מחברתנו ותשעים ותשעה אחוז מחברי יעזרוני לגרשו בשמחה רבה, כי אצלנו נחשב ה’חם' לנבל. האם תגיד שגם אצלכם יגורשו כאלה? הלא את המנגינות הללו מצאתי ב“השומר הצעיר” וב“הפועל הצעיר”; הלא אצלכם יש המונים המתנגדים אף להסכם א'. אני מפחד כי אצלכם נהייתה הנטיה הזאת כבר לעקרון המושרש באמונת רבים, והרבים האלה הם־הם עתה רוב המנין שבתנועת שמאל.

אין צורך שתענה לי אף אם אחליט לשלוח את שאלותי. אפשר כי לו הייתי אני במצבך, הייתי נותן לך תשובה פורמלית וקורקטית – שהנה אתה מגזים, אינך מבין את המצב נכון, והרי להפך 5 ϲякие ־ это вы,а не мы, такие; על כן אפשר שגם אתה תענני ככה, ואז באמת לא כדאי. אבל אין לי ספק כי בשיחות האינטימיות בינך ובין יתר ה־6oldtimers, יוצרי תנועתכם, מדי פעם תעלינה על הפרק דוקא השאלות ששאלתי ואין מענה. כי המענה הוא זרא ותועבה לכם, סתירה לכל אמונת חייכם; שורש הסכנה הוא בעצם מושג “הפועל” בתור מרגלית־היקום, בהכרזת ה“אתה בחרתנו” שלו, במונופולין על התואר “עובד” הניתן אך לו ולא לי ולא לרבבות טורחי־פרך כמוני; זה השורש, כל השאר נובע ממנו ויוסיף נובע עד הסוף המר.

סלח־נא את השתפכותי זו.

בידידות וכבוד

ז. ז’בוטינסקי



  1. דעות תפלות.  ↩

  2. המדובר בהסכם שחתמו ז'בוטינסקי ובן גוריון על היחסים בין ה“הסתדרות” והצה“ר בארץ ישראל. ההסכם זקוק היה לאישור הגופים הנ”ל. במשאל שב. ג. ניהל בשובו ארצה נדחה ההסכם ע“י רוב ב”הסתדרות“. המוסדות העליונים של הצה”ר אישרוהו.  ↩

  3. עש־ספרים.  ↩

  4. ‘חם’ יהודי גדול.  ↩

  5. זה אתם ולא אנו, שכמוכם!  ↩

  6. הוותיקים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות