שלמה (סולומון קלמנטיביץ') גֶפְּשטיין

 

9/2/1923    🔗

סוֹלוֹמוֹן קלמנטייביץ' היקר!

את מכתבך קיבלתי זה עכשיו, את מאמרו של י. ב.¹ קראתי, והנה דעתי הכנה. אני, כמובן לא ציפיתי ולא דרשתי, שתצדיק את יציאתי מן ההסתדרות. ואולם מן המאמר מתקבל הרושם, כאילו כל עמדתי בעיקרו של דבר אין לה חשיבות כלשהי לעומת זה שיצאתי; והמסקנה: “הבה נציל את הציונות בזה, שנשמור על ההסתדרות”. לדעתי, המסקנה צריכה היתה להיות אחרת: “הבה נציל את הציונות בזה, שנתאמץ להביא לידי שינוי ראדיקאלי בטאקטיקה של האכסקוטיבה, והשאלה על כך שז. עשה צעד בלתי־נכון, היא בעלת־חשיבות מספר 25”.

אני מניח בצניעות, שאפילו הייתי גונב קופסה של טאבאק, היתה בכל זאת מהותן של דרישותי חשובה הרבה יותר מאותה עובדה, שאני גנב; ומן ה“ראזסוויט” הייתי מצפה בדרך הטבע, שלפשעי יקדיש 10 שורות בפטיט, ואת המאמר יבנה על הגנת עמדתי – אם הוא מסכים לה.

הצרה היא, שהמערכת בכללה אינה תמימת־דעים עם עמדתי, משום כך לא כדאי לכם בכלל להתקשר עמי. אנו היינו יכולים לעבוד במשותף, בערך, על היסודות שלהלן:

א. חברי המערכת: גֶפּ², שחטמן ושלישי, וחסל.

ב. לחברי המערכת לשעבר יש דעה מייעצת.

אילו היה זה מסתדר, לא הייתי מתנגד לקבלת המשימה הזמנית באותו מובן, שאני עכשיו מחוץ להסתדרות ולפיכך אין המערכת אחראית לדעותי, ואולם למגמתי בקוויה הכלליים היא מסכמת בהחלט.

אז הייתי כותב בשבילכם כל שבוע. אחרת לא כדאי. אם רוצים אתם לעשות ³coup d’état, אעזור לכם בפעולה זו על־ידי פנייה פורמאלית אל המרכז.

אל דיוניאוֹ⁴ אפנה, ואולם הוא שרוי עכשיו ב“מצבים” קשים, ו־50 מארק בעד שורה אינם שווים בעיניו כלום. אמסור את תשובתו.

דרישת שלום לכולם מכולם.

שלך

ז. ז’בוטינסקי

 

פאריס 19/9/1929    🔗

ס.ק היקר,

כתבתי לך בשבוע שעבר.

עוד קודם שנתקבלה תשובתך על המברק שלי (“הסתה בחרוזים פורסמה שבוע לפני שהעיתון הופסק”), הגישו ידידינו את הצעותינו למשרד המושבות. לפני ימים אחדים נתקבלה טלגרמה של יט"א⁵, כאילו העיתון יופיע ב־17 לחודש, ואולם אישור לכך עדיין לא נתקבל.

דוברה של יט"א הודיע להם, שכאילו, בדרך כלל, אין מצב־הרוח במשרד־המושבות “נוח ביותר”.

כפי שידוע לך, פרשנו מן האכסקוטיבה. החלטנו להתחיל באופן עצמאי בפעולה גדולה – בהגשת פטיציה עולמית אל הפרלמנט הבריטי. כפי שאתה מבין, החתימה עצמה על הפטיציה אינה אלא התפאורה, העיקר הוא אותה הרתיחה הציבורית, שצריכה ללוות אותה. אם הדבר יצליח – הרי זה יהיה מעשה גדול. אם תהיינה לפטיציה תוצאות ממשיות – אין אני יודע. אבל אם לא תהיינה, היא תביא לרביזיה של כל האוריינטאציה בשאלת ממשלת־המאנדאט. באמריקה כבר התחילה רביזיה זו מאליה. – אל תפרסמו כל זה לפי שעה בעיתונות.

מיד לאחר שיתחדש ד.ה.⁶ אתחיל לכתוב.

תכניותי עדיין בלתי־ברורות. כדי שלא לבלבל את המוח, אין אני מביא את האלטרנאטיבות.

מסור לבן־חורין, שהוא בן־חיל, ובכלל – כולכם בני־חיל אתם.

מה הם היחסים הפנימיים האמיתיים בישוב? כלום מורגשת מגמה להתחיל מחדש בשיסוי בנו ובבית“ר? כאן, אני צופה מראש, תתחיל בקרוב התכתשות גדולה בינינו ובין כל האספסוף ה”לויאלי", אף־על־פי ששני הצדדים חושבים אותה כדבר שלא בזמנו.

אני מחבק בחזקה אותך ואת שלך ואת כל המערכת.

שלך

ז. ז’בוטינסקי

בשביל וויט⁷ אין עדיין חדשות, ואולם מרגיש אני, שמשהו יצליח.

מחר אני נוסע לפאריס לשבוע אחד, אחר־כך אחזור לכאן. קרוב לאותו זמן תתחיל הוועידה של האנשים הדרושים – הם לפי שעה ברובם בקייטנה. אני מקווה שלזמן הרצאת הוועידה תהיה ברשותי פלוגת־מחץ.

 

הספינה Dacia 28/12/1929    🔗

סוֹלוֹמוֹן קלמנטייביץ' היקר

תקרא את הכתוב כאן בתשומת־לב ותקיים בדייקנות:

אני קיבלתי על עצמי “להוכיח” לוועדה⁸, שהתנהגותו של “דאר היום” היתה ללא דופי. לפיכך דרושים לי כל אותם המאמרים והרשימות, שיש להם יחס כלשהו אל הענין, החל מיום נסיעתי ב־19 ביולי ועד סופם של המאורעות. מה יש לחשוב “לסופם של המאורעות?” – כפי הנראה, את סגירת העיתון בגלל אותו השיר.

מלבד זה: תבקש את בנימיני⁹ לקרוא בעיון כל מאמר ורשימה ולהדגיש אותם המלים או המקומות, שיכולים לתחוב אותם אל מתחת לחוטמי כקריאה למרד ולמעשי־אלמות. וכן הוסף־נא, במקום שתוכל, את עצותיך: מה להשיב.

הדבר השלישי, והחשוב מאוד: מאחר שהמלה “מרד” נמצאה באיזה מאמרון, הרי רוצה אני להסביר לוועדה, שבלשון העברית יש למלה זו גם מובן רוחני טהור, כמו, למשל, שהמחיר של חצי פיאסטר במקום פיאסטר הוכרז כמהפכה אל־שנית. תתפסו אפוא את ידידיה¹⁰, המכיר את כל הספרות העברית, ממשה עד מיכאלי (הסגנון – שלך!), והכריחו אותו למצוא מקום שבו נזכרת המלה “מרד” במובן של נקיטת־עמדה אפלאטוֹנית טהורה.

רביעית – וזהו הדבר העיקרי והרציני ביותר: הוועדה צריכה להבין, שיהיו הביטויים אילו שיהיו, אף־על־פי־כן לא יכול היה ד.ה.¹¹ להטיף למרידה באנגלים, פשוט משום כך, שכל האוריינטאציה שלנו היא – על אנגליה. תוציא אפוא את כל מאמרינו, פתוֹח ב“אני מאמין” מ־2 לדצמבר 1918, שבהם נקבעת ומתאשרת עמדתנו זו.

חמישית, שילחו אותם ממאמריך, שבהם, אחר חליפת המברקים עם הוּפין, אתה “הרגעת” את הישוב.

כל זה דחוף מאוד, והכתובת (בלא שמי):

Mr. M. Machover, 26, Oakley Square, London

אני מחבק את כולכם,

שלך

ז. ז’בוטינסקי

 

פאריס 12/6/1930    🔗

סו­ֹלוֹמוֹן קלימיץ' היקר,

בלונדון קראתי כי העיתון נסגר ולמחרת בבוקר נסעתי. קיויתי לקבל ממך הסבר הסיבות – אז אפשר היה “ללחוץ”, אף כי עכשו הלחץ חסר־סיכויים. בלי הודעתך חושש אני לעשות אף צעד אחד. הסיבה לכך – שראיתי מאמר אחד של א.צ.ג., זה שבו הוא מאשים את “אנגליה” ברצח א. אהרונסון. זה, כמובן, סילוף – וסילוף מאוד לא־פיקח. אין לי ספק שהמאמר נדפס מחוֹסר־השגחה. אך אם השלטונות נטפלו אליו, ואם יראו לידידינו במשרד־המושבות, בתשובה למחאה על הסגירה, את תרגומו, כי־אז גם הידידים יסתלקו מהשתדלויות. דברים מסוג זה אסור לכתוב ואפילו לדבּר.

אינני יודע, מה יהיה עכשו. בענין רשיון־כניסה קיבלתי סירוב מוחלט. חוששני שאף אם יתירו לחדש את העיתון, הרי שוב לא כעיתון שלנו. מה מכאיב הדבר בשבילי, לא אוכל – ואף למוֹתר – להביע במלים. עוד יוֹתר מאשר על המפלגה, צר לי על חברי המערכת, שנפגעו חומרית, ועליך ביחוד – אחרי כל אותה עבודת־פרך שביצעת ואחרי הצלחה כזאת! אפילו שווארץ¹², הנפגש לעתים קרובות עם יריבינו, כתב לי לא מכבר: D.H.¹³ ist jetzt wirklich zum führenden Organe geworden. אתה רשאי להתגאות ב־18 החדשים האלה. אך זוהי נחמה קלוּשה.

אם בכל־זאת ייגמר הדבר בטוב, והעיתון שוב יהיה שלנו, תיאסר נא, למען אלוהים, על המשתתפים היסטריה בכל צורותיה. מלים “חזקות” – הן היסטריה; האשמות לא־בּדוּקוֹת – הן היסטריה. אתה יודע זאת בעצמך; אך צריך לשנן זאת גם לבן־חורין ולייבין – לאלה המכשירים את החומר לדפוס. את שניהם אני אוהב ומעריך מאוד, ואולם חוששני שהערצתם לא.צ.ג. השכיחה מלבם את העובדה כי לפובליציסטיקה עיתונאית יש חוקי ריתמוס ורושם משלה, שאינם דומים לחוקי השירה או אפילו לתקנות של קובץ מאמרים פרטי.

וייזל המסכן הגיע בדיוק בשעת צרה זו…

על עצמי עדיין אינני כותב. עוד לא לעסתי את הדברים. אני נשאר בפאריס. אם יהיה קונגרס בספטמבר, אצא לסיור־תעמולה. אומרים שנהיה חזקים בקונגרס. נראה. עדיין אינני מאמין שהקונגרס יתקיים. לעומת־זאת תתקיים הוועידה שלנו – ותהיה, כנראה, רבת־משתתפים.

אני מחבק אותך ואת כולכם ורוצה, על אף הכל, לקוות לבשורות טובות.

שלך

ז. ז’בוטינסקי

 

פאריס 10/7/1930    🔗

קלימיץ' היקר,

תודה על המכתב החביב. שמח אני שהנחתי את דעתך במשלוחי.

את המאמר (השני) שלחתי זה עכשיו.

את העיתון עדיין לא ראיתי. האם הוא נשלח? כתבתי על הטופס.

טלגרפתי אתמול (בתשובה על המברק שלך): “בן־אנשל (ישראל רוזוב – המלבה"ד) הודיע לצדדים: “מוּרשים לחתום חוזה דואר־היום בשמי”. יהא אלהים בעזרכם!”.

בשביל שליחת המברקים שנית, כפי שביקשת, לך ולווייט, לא הספיק הכסף.

אני בכל זאת מאמין, שעוד יעלה הדבר לזרוק לכם קצת כסף מכאן. תנו לי רק לסדר את עצמי. אצלי בעצמי רגע קשה עכשיו.

רוֹזוֹב ביקש טלגרפית לדחות את הוועידה, ואולם כבר אי־אפשר הדבר. אני מקווה, שיבוא מישהו מן הארץ־ישראלים. אומרים, שהוועידה תהא בעלת חשיבות מרובה.

“הוראות?” ללמד את המלומד – פירושו לקלקל. רק אל תרשו היסטריה – וסברות־הכרס. המאמר הארוך שלי היום, למשל, יש בו מסברות־הכרס, ואולם אני הרי זקן וראש העדה. ואולם בכלל לא צריך. אנו נפיץ תריסר סיסמות, וטוב, לפי שעה יותר לא צריך.

וכן אל תיכנעו לגירוי, שיפתה אתכם לחשוב, ש“עכשיו דווקא צריכים אנו לומר מלה חדשה”. בהחלט לא צריכים; לפיכך – אנו מתגאים בזה, שאת כל המלים הדרושות אמרנו קודם. ואם הקהל מתכוון במלה החדשה לאמבולאנס של מגן־דוד־אדום, הרי הוא צריך לדעת, שאמבולאנס כזה איננו. עשיתם שטויות, מנוולים? לא שמעתם בקולנו? ועכשיו שלמו, ואין אף אחד יכול לשחרר אתכם מן התשלום.

עגלה, שנידרדרה במדרון, צריכה להתגלגל עד קרקעית איזו שהיא; להיחלץ משם נשתדל אחר כך.

אני מצטער על שוויזל כתב ב“איטה”, שהאכסקוטיבה תגן עלי. הרביזיוניסטים אינם צריכים אף אצבע לנקוף בענין זה.

אני מחבק, וכל טוב לכולכם.

האומנם עזב בן־חורין? הוא עובד מועיל ואדם יקר־ערך. וכי אי־אפשר לאחות את הקרע?

שלך

ז. ז’בוטינסקי