רקע
זאב ז'בוטינסקי
ד"ר דרליץ
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים

 

בודפסט 5/5/1931

ידידי ד"ר דרליץ היקר,

תודה על מכתבו, ותודה על טרחתו בדבר השתתפותי ב“הצפירה”. החלטתי לכתוב בשבילה מדי שבוע, רק לא אוכל להתחיל עד שובי פאריסה באמצע החודש. בכל זאת, אם יצליח בהשגת תנאים יותר מזהירים, מה טוב ומה נעים יהיה, כי באו מים עד נפש…

מפאריס שולחים לי הזמנה להשתתף בעיתון הפולני של גרינבאום, המודפסה צרפתית עלובה מאוד. לא תשפיע.

אם מאמר־הסליחה של גולדברג1 טרם קראתי. אני שמח כי עשה את הדבר הזה, כי אדם טוב והוא ולא נעים היה לי שעבר “חתול שחור” בינו ובינינו.

אל־נא ישכח את ענין שירי כהן2. קיבלתי ממנו את שירי־הזהב החדשים וכבר התחלתי לתרגם אחד מהם (“בקרב אלפי הזרים”). אני רוצה להוציא מאסף קטן אחרי הקיץ; מאוד הייתי שמח לו יכולתי לעשות בשבילו מה שעשיתי בשביל ביאליק–אבל קשה הדבר, כי בשירי ביאליק יש הפלפלת של פּיקאנטיוּת “אזרחית”, בעת ששירתו של ידידנו היא שירה טהורה בלי כל סיג, לאמור איכותה תלויה בצורה ולא ב“שלאגווארט”.–נראה.

ברכות לכל בני הבית.

מוקירו

ז. ז'.

יסלח־נא על הטריחי אותו גם הפעם. אם ייעץ כי אבוא בקשר ישר עם שתי המערכות, כך אעשה. ותודה למפרע.

נצחונכם בפולניה הוא פלא, אולי גם “סימן התקופה” והתחלת איזה זעזוע. אבל הפחידני אדוני בכתבו כי מר גרינבאום מתכונן למלחמה חדשה נגדנו בבחירות לוועד המרכזי וכו', ושאתם תצטרו עוד לשלם “רגיסטרציה” גבוהה בעבור התענוג הזה. האם באמת רוצים אתם להשאר ב“לאנדסמאנשאפט” הפולנית? למה? אין זה נוגע לשאלת ה“יציאה” מההסתדרות הציונית העולמית: גם גרוסמן גם ליכטהיים, עוד לפני שנה, עוד בהיותם שניהם חסידי הלויאליות כלפי הקונגרס (מצב רוח זה נשתנה אצלם כעת במידה רבה, אם אינני טועה–שניהם אמרו וכתבו לי פעמים רבות, כי עלינו לצאת מכל הלאנדסמאנשאפטען ולהתארגן בתור זאנדערפערבאנד. ובקקונגרס, אם לא“נצא”, צריך רק לדרוש שלא ייקרא לעתיד המיעוט שבכל מדינה ומדינה בתואר “הסתדרות ציונית דטורגאליה” כי־אם יבחור לו בשם יותר עניו, המתאים לחלק של ההסתרות הציונית המקומית.

דרישת שלום לכולכם.

מוקירו

ז. ז’בוטינסקי


 

פאריס 11/9/1931

ידידי,

לשנה טובה תיכתבו גם תיחתמו, אדוני וכל בני ביתו החביבים.

מה נשמע? ההוטבו עסקיו? עסקי אני לא הוטבו…

רק מעט הספקתי לתרגם משירי י.כ.3 במשך הקיץ. חלק ממה שתרגמתי יופיע ב“פּוֹסלדניה נוֹבוֹסטי”?

מה מתהוה בעולם הצה“רי במדינתכם? מכתבו של קוּצנוֹק4, ה”מצוטט" בפרוטוקול של הוועד הפועל הלונדוני, מילאני התמרמרות עמוקה. גם מצד יתר הקשישים לתנועתנו, בערים אחרות, אינני רואה שום דאגה לפשרה, לאחדות המפלגה, רק עקשנות ורצון ל“אויספיהרען”, ולהכריח אותי ואת העִמָדי או לקבל את עול ההסת' הציונית או לצאת מן הצה“ר. כמובן לא איכנע למשחק הזה: לא אתן להביא לידי פירוד, ואם נחוץ ל”הכריח", אכריח את שני הצדדים להתפשר, ודוקא בפשרה כזו שלא תאנס אותנו לשלם את השקל ולא תאנס את האחרים לוותר על השקל. אבלה מראה של מצבי־הרוח אשר נתגלה פתאום במפלגה איננו יפה.

נא לכתוב לי על המצב בפרוטרוט.

דרישתי מכל אלה שלא אכלה עקשנות את שכלם הישר: כי יוסיפו לדרוש מכל מנהיגי הצה"ר סיסמה אחת, היא: פשרה, פשרה שתשביע את רצון שני הצדדים, אף כי יהיו בה כל אלה המעצורים שישנם תמיד בכל פשרה.

דרישת שלום לכולכם.

מוקירו

ז. ז’בוטינסקי.


 

פאריס 6/10/1931

ד"ר דרליץ ידידי,

תודה על מכתבו. אקוה שכעת, אחרי ההסכם, עבר הצורך להסתכל בכל מה שהיה. לוועד המרכזי עניתי בכי־טוב.

בקשה לי אליו: היוכל ליעצני אל־מי אפנה בווראשה ובווהליניה בבקשה שיקחו על עצמם, במרץ ובאוּדארני פּוֹריאַדוֹק5, את הפצת ה“ראזסוויט”? אין צורך שאסביר לאדוני, מדוע הנני מחפש אנשים כאלה. עלי להלחם בעד קיום העיתון עד הרגע האחרון, אבל לפי כל הסימנים הנני עומד לא הרחק מסף הרגע האחרון.

נחוצים אנשים שיארגנו ביקור ביתי, כי באופן אחר לא יצליחו. הדרך היותר טובה–שיביטו אל הענין כאל עסק, אם כי קטן, ז"א יסכימו לקבל אחוזים.

תודה למפרע. כתבתי לבּבּצ’וּק ולברונברג6, אך זה לא די.

בנוגע לידידנו כ.7, כמעט מאומה לא עלה בידי עד עתה. הנני מפחד להמשיך את השתדלותי בשבועות־המבוכה האלה; אם יבוא רגע של שקט על האופק המשקי, אתחיל מחדש. בינתים אני מנסה לתרגם שירים אחדים: כאשר יצטבר די חומר בשביל מאסף קטן, אוציאו לאור במהדורה קטנה de luxe ואשתדל להפיצו בין יחידי־סגולה.

דרישת שלום לבני ביתו.

מוקירו

ז. ז’בוטינסקי

נ.ב.–כבר ידוע לו, בטח, כי מסרתי את תוכן מכתבו בדבר ה“אליאנץ” לוועד הפועל, והם היו צריכים לבוא אתו בדברים. אול יצא מזה דבר־מה של ממש? הלא סוף־סוף צריך לבוא הפלא הגואל…


 

פאריס 9/6/1932

ידידי היקר,

קיבלתי היום מברק מגוטליב8 וחבריו. הם מזמינים אותי להשתתף בעיתונם החדש. לוטה בזה הנני שולח לו את תשובתי, ואבקשנו להיות בא־כוחי במשא־ומתן. אינני מבקש סליחתו על הטורח, כי בטוחני שאדוני בשמחה יעזרני בענין הזה.

דרישותי:

א) לא אסכים לעבוד בעיתון חדש אם לא יהיה במערכת בא כוחי בתור חבר המערכת וסופר קבוע, במשכורת מתאימה לחייו בווארשה. המועמד הוא מר שחטמן.

ב) בעיתון תהיה רוּבּריקה לחיי הצה“ר ובית”ר בגולה ובארץ. כמובן לא אתנגד שתוקדשנה רובריקות כאלה גם ליתר המפלגות הציוניות, בתנאי שלא יודפסו מאמרים נגדנו אלא בצורת מאמרי “ויכוח חפשי” עם רשות התשובה מצדנו; אבל לא מטעם המערכת בתור מאמר ראשי וכדומה.

ג) משכותרי תהיה שוה למשכורת המכסימלית שישלם העיתון למי שהוא מהסופרים בעד מאמרים. אני מסכים לכתוב גם שני מאמרים לשבוע, אחד כגודל מרמאי הרגילים ב“היינט” של יום ו', ואחד יותר קצר, אולי בצורת ה“יומן” שב“ראזסוויט”, מחיי אומות־הארץ וכדומה. את המחיר אינני יכול לקבוע, כי אינני יודע את המצב,–הם צריכים להציע ואני אדון; כמובן, אם תהיה המשכורת נמוכה מאוד–לא אוכל לעבוד.

ד) המשכורת צריכה להיקבע עפ"י מספר המאמרים, אבל תשולם לי באופן קבוע בתור משכורת חודשית, אף אם במקרה יחסר איזה מאמר במשך איזה חודש. כמובן, אתחייב למלא את מספר המאמרים במשך השנה.

ה) אם יקבלו יתר חברי המערכת חודש של “וַקַציה” בשנה אם תשלום המשכורת השלמה, אני דורש אותה זכות גם בשבילי: השנה–בסתו יען כי צריך לתת זמן לקהל שיתרגל בעיתון החדש), בעתיד –בקיץ.

ו) יש לי הרשות לכתוב בחתימתי ב“נייער וועג” או בכל עיתון מפלגתי אחר, על עניני המפלגה.

ז) יש לי הרשות להדפיס את מאמרי, שאשלח לעיתון החדש, בעיתונים המופיעים מחוצה לפולניה.

נא ידידי, לבוא בדברים עם ראשי העיתון החדש, ותודה לו למפרע.

דרישת שלום לכל בני ביתו.

מוקירו

ז. ז’בוטינסקי



  1. עורך ה“היינט” הווארשאי.  ↩

  2. המשורר יעקב כהן.  ↩

  3. יעקב כּהן.  ↩

  4. המהנדס אפרים קוּצנוֹק, היה מרכז הצה"ר בפולין.  ↩

  5. בהתקפת–מצח.  ↩

  6. ד“ר בּבּצ'וּק וברונברג, מעסקני הצה”ר ובית"ר בפולין  ↩

  7. כ.–המשורר יעקב כּהן.  ↩

  8. ד“ר יהושע גוטליב, מעורכי היומון ”מומנט" בווארשה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות