רקע
זאב ז'בוטינסקי
לאנטוֹל דֶה מוֹנזי

 

Alba Longa (איטליה)    🔗

לכבוד אנאטוֹל דה מוֹנזי,

מיניסטר לשעבר,

פאריס.


אדני המיניסטר,

אדוני הואיל בטובו לאפשר לנו לקוות לעזרתו בכינונה של ברית ידידי הספנות העברית בצרפת.

היאבה לעשות לנו שירות גדול? הכוונה היא למלים מספר בכתב כדי להציג את מר י. הלפרן לפני מר אֶדוּאר דה רוטשילד.

מר י. הלפרן הוא האיש, שלפני חדשים אחדים היה לו הכבוד להרצות באוזני אדוני על מטרותיה של הברית.

עלי להוסיף, מפה לאוזן, שהוא נמצא מכבר במגע עם אחרים מבני משפחת רוטשילד, ובהשפעתו הם גם נצטרפו לברית,–אולם הם שאמרו, שהמלצת אדוני תהיה הרבה יותר יעילה כדי שיוכל להתקבל על־ידי מר אדואר דה ר.

הנני מודה לכב' מראש, ויואיל־נא להאמין, אדוני המיניסטר, לרגשי הכבוד והיקר שבלבי

ברגשי כבוד

ו. ז’בוֹטינסקי


 

פאריס 18/4/1939    🔗

לכבוד המיניסטר א. דֶה מוֹנזי,

מיניסטריון העבודות הציבוריות,

פאריס.


אישי המיניסטר,

רצוף בכאן סיכום של הנקודות שעוררתי בהרצאת־הדברים שלי בזמן הפגישה אשר אדוני הואיל בטובו לקבוע לי, ואשר הנני חוזר ומביע לו תודתי עליה.

אולם אני מקבל חדשות מבהילות עד מאוד: אין שום ספק שהשפעות זרות פועלות במהירות יתירה לשם הכנת התפוצצות רבתי נגד היהודים בארץ־ישראל. אמנם, מבין שני ראשי הכנופיות הערביות, אחד נהרג והשני הסגיר את עצמו; אולם הדבר לא שיתק כלל את פעולתן של הכנופיות–הן ממשיכות בהרג, ואין תימה, שהרי המנהיגים האמיתיים נמצאים ברומא ובברלין, וגם הכסף בא משם.

ידידַי עומדים על הצורך הדחוף להסב את תשומת־לבם של השלטונות האנגליים והצרפתיים גם יחד: מהומות בממדים כה נרחבים, אי־אפשר שיצטמצמו בארץ־ישראל בלבד, אלא יתפשטו גם על פני הארצות הסמוכות.

ההיה יכול, אדוני המיניסטר, להביא את הענין באופן דחוף לפני עמיתו, מיניסטר המושבות? לא הייתי מהסס לבקש ממנו ראיון, אלמלא החשש, שאין הוא מכיר אותי.

בדעתי לשהות בפאריס עד סוף השבוע, טלפון אנז’וּ 10־97. שליחנו הקבוע בפאריס הוא מר ה. לוי, 11 רחוב אודיסה (רובע 14), טלפון דאנטוֹן 96־75; ברשותו האדיבה של אדוני, אבקש ממנו להיות מוכן להמציא לו כל ידיעה מועילה.

ברחשי כבוד רב ובמסירות נאמנה


ז. ז’בוֹטינסקי

 

לונדון 2/9/1939    🔗

נשיאות ההסתדרות הציונית החדשה

לכבוד

מר אנאטוֹל דה מוֹנזי,

מיניסטר העבודות הציבוריות,

פאריס.

אישי המיניסטר היקר,

ירשני־נא להוסיף פרטים עיקריים אחדים על מכתבי מאתמול, שנכתב בחפזון.

משלחתנו העומדת לצאת לארצות־הברית, תהיה לה תעודה כפולה:

  1. לגייס גדוד גדול של מתנדבים, ושמו “צבא יהודי”, הסיסמה המלכדת של תעמולה זו תהיה:“כל החזיתות שבעלי־בריתנו לוחמים שם”; הפעם אפוא אין הכוונה ללגיון המיועד אך ורק לארץ־ישראל, אלא בעיקר לכוח צבאי, שיהא נכון ללחום בכל מקום, כפי הצורך.

  2. לנסות ולהתיישב נגד המגמה הבדלנית של חוגים אמריקניים מסוימים, ולנטוע בלבם בהדרגה את הרעיון של התערבות פעילה.

אשר לצד זה של תעמולתנו, סיסמתו תהיה: “עזרו לפולניה ולצרפת; ואל תשכחו שאנגליה היא בעלת־בריתן”. נוסחה כזו תתקבל בלי ספק ביתר קלות, שהרי הנטיה הבדלנית בארצות־הברית, כמו שוודאי ידוע לו, היא הרבה פחות אנטי־צרפתית משהיא אנטי־אנגלית.

ידעתי גם ידעתי, שפסיעותיה הראשונות של משלחתנו לא תהיינה קלות. אפילו במה שנוגע למחצית הראשונה של תעודתה, גיוס של מתנדבים יהודיים, יהא צורך לטכסס כדי שלא להתנגש יתר על המידה באימפּליקציוֹת מסוימות של הניטרליות. אשר לתעמולה למען ההתערבות, אין ספק שבעוד חדשים אחדים תחוג את נצחונה, אולם פסיעותיה הראשונות הן תמיד בלתי־פופולריות במידה יתירה: על כן אינני רואה שום אדם שיהא המתחיל בהן–ועל כן גם החלטנו אנו לסכן את נפשנו ביזמה זו, בלתי־נעימה, אך הכרחית.

כמובן, כל זה ייעשה אך ורק בשם היוזמים (קרוב לוודאי, יחד עמי, שני הקולונלים של הלגיון היהודי משנת 1918, פאטרסון ומרגולין). שום ממשלה אינה צריכה להיות מעורבת בכך. אולם, מצד שני, יהא זה בלתי־נכון, אם הממשלות יקפידו על הזהירות עד כדי קיצוניות הפוכה. לי נראה, שיהא זה טבעי אם נצפה מצדן לרצון טוב בלתי־מוסוה כל־עיקר.

הריני מבקש אפוא ממנו, אישי המיניסטר היקר, לזַכות בשיחה את ידידי המבקשים להגיש לפניו את תכניותינו הקונקרטיות. מאחר שרבים מהם מן הסתם כבר גויסו, הריני שולח לפאריס את חברי לעבודה, מר ירמיהו הלפרן, בן ארץ־ישראל, ואני נוטל רשות לעצמי להמליץ עליו לפניו המלצה חמה כמי שראוי למלוא האמון. הוא יביא עמו למשרד אדוני העתק מאיגרתי זו ויבקש פגישה, ויואיל־נא להרשות לו להציג לפניו גם אותם מבין העמיתים המתגוררים בפאריס, שעדיין לא נקראו לשורות הצבא.

הנני מאחל לאדוני, אישי המיניסטר היקר, רוב בריאוּת ורוב כוח usque ad finem et ultra1.

ברחשי ידידות ויקר

ו. ז’בוטינ’יסקי



  1. עד הסוף ולאחריו.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47934 יצירות מאת 2673 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20499 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!