רקע
יו לופטינג
דוליטל הרופא ומאורעותיו
יו לופטינג
תרגום: אברהם סולודר (מאנגלית)
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
שפת מקור: אנגלית
פרטי מהדורת מקור: מסדה; תשכ"ג

מתוך ההקדמה


גאונים הם כידוע, חזון לא נפרץ, ואנחנו נוכל לאמר בבטחה, מבלי להרבות בתהילת הימים הראשונים יותר מן הראוי, כי עד לופטינג לא קם הסופר, אשר תנוח עליו רוח סופרי־הילדים המהוללים יונג, איבינג, גאטי ולואיס קראל. ברטט־שמחה אמיתי התנפלתי על ספר “דוליטל” כשראיתי לראשונה באחד מבתי מסחר הספרים בנומטהמטון, ציורי לופטינג כבר דיים היו לשעשע את נפשי.

אולם ציורים ותמונות לבדם אינם מספיקים. עם קריאת הקטע הראשון של ‘ספר־דוליטל’ נדע ונכיר מיד, כי לופטינג מאמין בסיפורו, והן זה הוא התנאי הראשון העיקרי למספר סיפורים. וכאשר נוסיף לקרוא, כן נראה, שיש לו עין פקוחה לראות ולהתבונן לכל פרט ופרט. גם ניוכח, כי אין הדוקטור דוליטל רק יתד לתלות עליה כל מיני סיפורי נפלאות מתמיהים ומשונים, כי אם הוא בעצמו אדם בעל אופי מקורי וער, איש טוב מאד ונדיב־רוח. ואני רואה אותו ברוחי הולך ועובר מדור לדור, ואלפי ילדים הולכים לרגליו. אך לא רק דוליטל לבדו הוא ידיד־נפש ער ונאמן, כי גם על היצורים אשר בספר הזה השׂכּיל יוצרו לשפוך רוח חיים כאלה. והעיקר: איננו מכריח אותם “לצאת מעורם”.

אכן כל הספר הזה הוא פרי רוח גאוני, וככל מפעל גאוני, קשה גם כאן לנתח את היסודות, שמהם הורכב. יש בו שירה ודמיון ורוח־התולים ומעט התלהבות, אך על הכל – מספר יצירות, שבמציאותן מוכרחים הכל להאמין, מילד בן ארבע ועד זקן בן תשעים ועד בנקירים עשירים בני ארבעים וחמש. אינני יודע, איך עשה אותו ה. לופטינג, אינני חושב, כי הוא בעצמו יודע זאת. ואולם הנה הוא לפניכם – הספר הראשון אחרי עליסה בארץ הפלאות שהוא באמת ספר־מופת לילדים.


ה. ולפול

 

א. מַדְמֵנָה בְגֵיא הַשְּׁלוּלִיּוֹת


לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, רַבּוֹת – כְּשֶׁהָיוּ אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ יְלָדִים קְטַנִּים – הָיָה רוֹפֵא אֶחָד, דּוּלִיטְל שְׁמוֹ, יוֹחָנָן דּוּלִיטְל, “ד”ר מֶדִּיצִינָה“. הַתֹּאַר הַנּוֹסָף הַזֶּה “ד”ר מֶדִּיצ.” בָּא לְהוֹדִיעַ, כִּי הָיָה הָאִישׁ רוֹפֵא־אֳמָן, גָּדוֹל מְאֹד בְּחָכְמָה.

הוּא יָשַׁב בַּעֲיָרָה קְטַנָּה, מַדְמֵנָה שְׁמָהּ, אֲשֶׁר בְּגֵיא הַשְּׁלוּלִיּוֹת. כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל הִכִּירוּהוּ הֵיטֵב בְּפָנָיו וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו, מִדֵּי עָבְרוֹ בָּרְחוֹב, חֲבוּשׁ מִצְנַפְתּוֹ הַגְּבֹהָה: “הִנֵּה הוֹלֵךְ הָאָדוֹן הָרוֹפֵא. אִישׁ־בִּינוֹת הוּא!” הַיְלָדִים וְהַכְּלָבִים הִתְלַקְּטוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו, וְהָעוֹרְבִים, שׁוֹכְנֵי גַג־הַמִּסְגֵּד, קִרְקְרוּ גַּם הֵם לִקְרָאתוֹ וְנִעַנְעוּ בְרֹאשָׁם.

בֵּיתוֹ הַקָּטֹן עָמַד בִּקְצֵה הָעִיר, וְגַן גָּדוֹל סָבִיב לוֹ, וּבוֹ כַּר־דֶּשֶׁא נִרְחָב וְסַפְסְלֵי־אֶבֶן חֲבוּיִים בְּצֵל עֲרָבִים בּוֹכִיּוֹת. אֲחוֹת הָרוֹפֵא, שָׂרָה דוּלִיטְל, נִהֲלָה אֶת מֶשֶׁק־הַבַּיִת, וְהוּא עַצְמוֹ טִפֵּל בַּגָּן. דּוּלִיטְל אָהַב אֶת הַחַיּוֹת, וַאֲחָדוֹת מֵהֶן אָהַב אַהֲבָה גְדוֹלָה מְאֹד וַיִּשְׁתַּעֲשַׁע בָּהֶן כָּל הַיָמִים. בַּנַּחַל אֲשֶׁר בַּגַּן שָׁטוּ דְגֵי־זָהָב, בְּמַחְסַן־ הַמְּזוֹנוֹת בְּבֵיתוֹ שָׁכְנוּ אַרְנָבוֹת, עַכְבָּרִים לְבָנִים רִקְּדוּ בַפְּסַנְתֵּר, בַּחֲדַר־הַכְּבִיסָה קָפְצָה סְנָאִית, וּבַמַּרְתֵּף הִתְהַלֵּךְ קִפּוֹד. גַּם פָּרָה הָיְתָה לּוֹ וְעֵגֶל עִמָּה, גַּם סוּס זָקֵן צוֹלֵעַ הָיָה לוֹ – בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ הָיָה הַסּוּס, – גַּם תַּרְנְגֹלוֹת וְיוֹנִים וְטְלָאִים שְׁנַיִם, וְעוֹד חַיּוֹת מֵחַיּוֹת שׁוֹנוֹת. אַךְ חיּוֹת־שַׁעֲשׁוּעָיו הָיוּ דֶבּ־דֶבּ הַבַּרְוָז, גִּ’יפּ הַכֶּלֶב, גֶּבּ־גֶּבּ הַחֲזִיר, פּוֹלִינֶסְיָה הַתֻּכִּי וְהַיַּנְשׁוּף תּוּה־תּוּה.

אֲחוֹת הָרוֹפֵא הָיְתָה מִתְאוֹנֶנֶת תָּמִיד עַל הַחַיּוֹת, שֶׁהֵן מַפְרִיעוֹת אֶת סִדְרֵי הַבָּיִת. וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת, שֶׁבָּאָה לִשְׁאֹל בָּרוֹפֵא, כִּי מַרְבָּה הִיא לְהָקִיא וַתֵּשֶׁב בִּפְאַת הַסַּפָּה עַל הַקִּפּוֹד הַמִּתְנַמְנֵם. מֵאָז בָּרְחָה וְלֹא הוֹסִיפָה לָבוֹא, וַתִּסַּע יוֹם יוֹם אֶל הָעִיר הַקְּרוֹבָה, מֶרְחַק עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת, לִדְרֹשׁ בְּרוֹפֵא אַחֵר.


וַתֹּאמֶר לוֹ אֲחוֹתוֹ שָׂרָה דוּלִיטְל:

– “אֵיךְ תּוּכַל לְקַוּוֹת, יוֹחָנָן, שֶׁהַחוֹלִים יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ, בְּעוֹד הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה בְּבֵיתֶך? מְהֻלָּל שֵׁם הָרוֹפֵא, אֲשֶׁר חֲדַר־ הַהַמְתָּנָה שֶׁלוֹ מָלֵא קִפּוֹדִים וְעַכְבָּרִים! הֲלֹא זֶה הַחוֹלֶה הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר הַחַיּוֹת גֵּרְשׁוּהוּ! הָאָדוֹן יֶנְקִינְס וְהָאָדוֹן פַּרְסוֹן הוֹדִיעוּ, כִּי כַף־רַגְלָם לֹא תִדְרֹךְ עוֹד עַל סַף־בֵּיתְךָ לְעֵת חֲלוֹתָם. מִיּוֹם לְיוֹם הוֹלְכִים אָנוּ וּמִתְרוֹשְׁשִׁים. אִם תּוֹסִיף לָלֶכֶת בְּדַרְכְּךָ זוֹ, וְחָדַל כָּל חוֹלֶה לִדְרֹשׁ בַּעֲצָתֶךָ!”

– “חֲבִיבוֹת עָלַי הַחַיּוֹת מִכָּל הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה!” – אָמַר הָרוֹפֵא.

– “אַךְ הֲתֻלִּים עִמָּךְ!” – עָנְתָה הָאָחוֹת וַתִּכָּנֵס לְחַדְרָהּ. עָבְרוּ יָמִים וְהָרוֹפֵא הִרְבָּה אֶת הַחַיּוֹת בְּבֵיתוֹ, וּמִסְפַּר הַחוֹלִים הַבָּאִים אֵלָיו הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. לְסוֹף חָדְלוּ הַחוֹלִים מִבּוֹא, מִלְּבַד פַּרְנַס־הַחֲתוּלִים (הַמּוֹכֵר מָזוֹן לַחֲתוּלִים), אֲשֶׁר הַחַיּוֹת לֹא הִפְרִיעוּהוּ. אַךְ פַּרְנַס־הַחֲתוּלִים לֹא הָיָה אִישׁ עָשִׁיר, וְרַק פַּעַם בְּשָׁנָה – בְּיוֹם־הַלֵּדָה – חָלָה אֶת חָלְיוֹ וְאָז שִׁלֵּם לָרוֹפֵא מַחֲצִית הַשִּׁילִינְג חֵלֶף צִנְצֶנֶת סַמֵּי־הָרְפוּאָה.

בְמַחֲצִית הַשִּׁילִינְג לְשָׁנָה אֵין אִישׁ יָכוֹל לְהִתְפַּרְנֵס – אַף בַּיָמִים הָהֵם, אֲשֶׁר זֶה כְּבָר חָלְפוּ וְאֵינָם. וְלוּלֵא חָשַׂךְ הָרוֹפֵא כֶּסֶף מְעַט בְּאוֹצָרוֹ – מִי יוֹדֵעַ אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ! וְהוּא הוֹלֵךְ וּמַכְנִיס חַיּוֹת חֲדָשׁוֹת; וּמְזוֹנָן, כַּמּוּבָן, עוֹלֶה בְּכֶסֶף מָלֵא. וְהַכֶּסֶף אֲשֶׁר חָשַׂךְ הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת. וַיִמְכֹּר דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא אֶת הַפְּסַנְתֵּר וְאֶת הָעַכְבָּרִים אָסַף אֶל תֵּבַת שֻׁלְחַן־הַכְּתִיבָה. אַךְ גַּם הַכֶּסֶף הַזֶּה אָזַל, וַיְאֻלַּץ לִמְכֹּר אֶת חֲלִיפַת־בְּגָדָיו, אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּכָל יוֹם רִאשוֹן, וּמַחְסוֹרוֹ יִגְדַּל מִיוֹם לְיוֹם.

וּבְעָבְרוֹ עַתָּה בָּרְחוֹב חֲבוּשׁ־מִצְנַפְתּוֹ, וְקָרְאוּ כָל רוֹאָיו אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְאָמָרוּ: “הִנֵּה הוֹלֵךְ יוֹחָנָן דּוּלִיטְל, ד”ר מֶדִּיצ.! לְפָנִים הָיָה הָאִישׁ רוֹפֵא מְפֹאָר בְּאַרְצֵנוּ. שִׂימוּ עַיִן בּוֹ עַתָּה – פְּרוּטָה אֵין בְּיָדוֹ, וּפֻזְמְקָאוֹתָיו מְלֵאִים חוֹרִים!" הַכְּלָבִים, הַחֲתוּלִים וְהַיְלָדִים רַק הֵם הוֹסִיפוּ לִרְדּוֹף אַחֲרָיו כְּאָז, בִּימֵי עָשְׁרוֹ.


 

ב. לְשׁוֹן הַחַיּוֹת


וַיְהִי הַיּוֹם וְדוּלִיטְל הָרוֹפֵא יוֹשֵׁב בַּמִּטְבָּח וּמְסַפֵּר עִם פַּרְנַס־הַחֲתוּלִים, אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו לְהֵרָפֵּא כִּי חָשׁ בְּקֵבָתוֹ.

– “לָמָּה לֹא יֶחְדָל אֲדוֹנִי מִהְיוֹת רוֹפֵא אֲנָשִׁים? לָמָּה לֹא יִבְחַר לִהְיוֹת רוֹפֵא־חַיּוֹת?” – שְאֵלוֹ פַרְנַס־הַחֲתוּלִים. הַתֻּכִּי פוֹלִינֶסְיָה יָשַב בַּחַלּוֹן, נָתַן אֶת עֵינָיו בַּגֶשֶׁם הַדּוֹלֵף וְשָׁר לוֹ חֶרֶשׁ שִׁירַת־מַלָּחִים. הוּא חָדַל מִשִּׁיר וְהִטָּה אָזְנוֹ לַשִּׂיחָה הַזֹּאת.

– “יִרְאֶה נָּא אֲדוֹנִי” – הִמְשִׁיךְ פַּרְנַס־הַחֲתוּלִים – “הוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר אֶת הַחַיּוֹת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל רוֹפְאֵי הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת בִּמְקוֹמֵנוּ. הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר כָּתַב עַל הַחֲתוּלִים, הַפְלֵא וָפֶלֶא הוּא! אֲנִי אָמְנָם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ קְרֹא וּכְתֹב – לוּ יָדַעְתִּי, כִּי אָז כָּתַבְתִּי מִכְּבָר כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים! – וְאוּלָם אִשְׁתִּי תֵיאוֹדוֹסִיָה הִיא אִשָּׁה מְלֻמֶּדֶת וְהִיא קָרְאָה לְפָנַי אֶת סִפְרוֹ. אָמְנָם כֵּן, הַפְלֵא וָפֶלֶא הוּא סִפְרוֹ, אַחֶרֶת אֵין לְהַגִּיד – הַפְלֵא וָפֶלֶא! כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ הָיָה חָתוּל – כֵּן יוֹדֵעַ הוּא אֶת נֶפֶשׁ הַחֲתוּלִים. וְעַתָּה לוּ יִשְׁמָעֵנִי: אוֹצְרוֹת זָהָב וָכֶסֶף נָכוֹנוּ לוֹ, אִם יַתְחִיל לְרַפֵּא אֶת הַחַיּוֹת. הַהֵבִין לִדְבָרָי? אֶת כָּל הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר חֲתוּלֵיהֶן אוֹ כַלְבֵיהֶן חָלוּ, אֶשֶׁלַח אֵלָיו. וְאִם לֹא יֶחֱלוּ, וְשַׂמְתִּי בַבָּשָׂר, אֲשֶׁר אֶמְכֹּר לָהֶן, דְּבַר־מָה מְעוֹרֵר כְּאֵב”.

– “לֹא, לֹא!” – קָרָא הָרוֹפֵא – “כֵּן לֹא יֵעָשֵׂה! כֵּן לֹא יִתָּכֵן!” – “לֹא כְאֵב־בֶּטֶן גָּדוֹל” – הֵשִׁיב פַּרְנַס־הַחֲתוּלִים – “כִּי אִם כְּאֵב קַל, חֻלְשָׁה כָל־שֶׁהִיא. אָמְנָם, הַצֶּדֶק אִתּוֹ: כֵּן לֹא יֵעָשֶׂה לַחַיּוֹת. אַךְ בֵּין כֹּה וָכֹה תִּתְקְפֵן הַמַּחֲלָה, כִּי הַנָּשִׁים מַרְבּוֹת לְהַאֲכִילָן. גַּם כָּל הָאִכָּרִים שֶׁבַּסְּבִיבָה, אֲשֶׁר סוּסֵיהֶם צוֹלְעִים וְכִבְשׂוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת, יְמַהֲרוּ לִפְנוֹת אֵלָיו. יִהְיֶה אֲדוֹנִי לְרוֹפֵא־חַיּוֹת!” פַּרְנַס־הַחֲתוּלִים הָלַךְ, וְהַתֻּכִּי עָף מִן הַחַלּוֹן וְיָשַׁב עַל הַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר: “הָאִישׁ הַזֶּה הוּא חָכָם וְנָבוֹן. שְׁמַע בְּקוֹלוֹ וְעֲשֵׂה כֵן. רוֹפֵא־חַיּוֹת תִּהְיֶה. נִבְעָרִים הָאֲנָשִים מֵהָבִין, כִּי טוֹב אַתָּה מִכָּל הָרוֹפְאִים בָּעוֹלָם. לֵךְ אֶל הַחַיּוֹת וֶהְיֵה לָהֶן לְרוֹפֵא. רוֹפֵא־חַיּוֹת תִּהְיֶה!”

– “רַבִּים הֵם רוֹפְאֵי הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת” – עָנָה יוֹחָנָן דּוּלִיטְל, בְּהַעֲמִידוֹ אֶת עֲצִיץ־הַפְּרָחִים בַּחַלּוֹן, לְמַעַן יַרְטִיבֵהוּ הַגָּשֶׁם.

– “אָמְנָם כֵּן, רַבִּים הֵם” – עָנָה הַתֻּכִּי – “אַךְ אֵין בָּהֶם גַּם אֶחָד אֲשֶׁר יִצְלָח. שְמַע נָא, אֲדוֹנִי, אֶת אֲשֶׁר אֲסַפֵּר לָךְ. הֲתֵדַע, כִּי הַחַיּוֹת יוֹדְעוֹת דַּבֵּר?”

– “יָדַעְתִּי, כִּי הַתֻּכִּיִּים יוֹדְעִים דַּבֵּר” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “הָהּ, אֲנַחְנוּ, הַתֻּכִּיִּים, בִּשְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מְדַבְּרִים אָנוּ, בִּלְשׁוֹן־הָאָדָם וּבִלְשׁוֹן־הָעוֹפוֹת” – עָנָה הַתֻּכִּי בְגַאֲוָה. – “בְּאָמְרִי: “לוּ נִתְּנוּ צְנִימִים לְפוֹלְלִי” – וַהֲבִינוֹתָ אֶת דְּבָרָי. אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר אֹמַר: קֵ־קֵ־אוֹי־יִי־פִי־פִי?”

– “חֶמְדָּתִי!” – קָרָא הָרוֹפֵא – “פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מָה הוּא?”

– "פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים בִּלְשוֹן־הָעוֹפוֹת הוּא: “הַאִם הַדַּיְסָא קָרָה כְבָר?”

“וְאוּלָם” – אָמַר הָרוֹפֵא – “מֵעוֹדִי לֹא דִבַּרְתָּ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה!”

– " אֵיךְ יָכֹלְתִּי לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיךָ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – עָנָה הַתֻּכִּי, בַּהֲסִירוֹ פֵרוּרֵי־צָנִים אֲחָדִים מֵעַל כְּנָפוֹ הַשְּׂמָאלִית, – “וְאַתָּה לֹא תְּבִינֵם!”

– “אָנָּא, סַפֶּר־לִי כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה” – אָמַר הָרוֹפֵא נִרְגָּשׁ כֻּלּוֹ, וַיְמַהֵר אֶל מְגֵרַת־הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר בַּמִּטְבָּח, וַיִקַּח בְּיָדוֹ אֶת פִּנְקַס־הַבָּשָׂר וְאֶת הָעִפָּרוֹן. – “אַךְ אַל בְּחָפְזָה”.

– “אֲנִי רוֹצֶה לִכְתֹּב בַּסֵּפֶר. הַדָּבָר מְעַנְיֵן, מְעַנְיֵן מְאֹד. הַדָּבָר חָדָשׁ. אֱמֹר לִי אֶת הָאָלֶף־בֵּית שֶׁל לְשׁוֹן־הָעוֹפוֹת – אַךְ לְאַט לְאַט, אָנָּא!”

כָּךְ לָמַד הָרוֹפֵא לָדַעַת, כִּי הָעוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶם לָשׁוֹן מִשֶּׁלָּהֶם, וְהֵם יְכוֹלִים לְדַבֵּר אֶחָד עִם רֵעֵהוּ. וּמֵאַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם עַד הָעֶרֶב, לְקוֹל הַגֶּשֶׁם הַדּוֹלֵף, יָשַׁב הַתֻּכִּי עַל שֻׁלְחַן־הַמִּטְבָּח וְלִמֵּד אֶת הָרוֹפֵא מִלִּים מִלִּים מִלְּשׁוֹן־הָעוֹפוֹת, לְמַעַן יוּכַל לְכָתְבָן בַּסֵּפֶר.

לְעֵת מִשְׁתֵּה הַתֵּה נִכְנַס הַחַדְרָה גִּ’יפּ הַכֶּלֶב, וְהַתֻּכִּי אָמַר לָרוֹפֵא: “רְאֵה, הוּא דוֹבֵר אֵלֶיךָ!”

– “וְהוּא אֵינוֹ אֶלָּא מְגָרֵד מִתַּחַת לְאָזְנָיו” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “הַחַיּוֹת לֹא תָמִיד תְּדַבֵּרְנָה בְּפִיהֶן” – עָנָה הַתֻּכִּי בְּקוֹל דַּק, בְּמַצְמְצוֹ בְעֵינָיו. – “מְדַבְּרוֹת הֵן בְּאָזְנֵיהֶן, בְּכַפּוֹת רַגְלֵיהֶן, בְּזַנְבוֹתֵיהֶן – כָּל אֶבְרֵיהֶן יֹאמֵרוּ. יֵשׁ שֶׁהֵן מְדַבְּרוֹת, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָן. הֲתִרְאֵהוּ מוֹשֵׁךְ בְּאֶחָד מִנְּחִירָיו?”

– “וּמַה חֶפְצוֹ?” – שָאַל הָרוֹפֵא.

– חֶפְצוֹ לְהַגִּיד לָךְ: “הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי הַגֶּשֶׁם חָדַל כְּבָר?” הוּא שׁוֹאֵל אוֹתְךָ דְּבַר־מָה. הַכְּלָבִים שׁוֹאֲלִים תָּמִיד בִּתְנוּעוֹת אַפָּם".

כֹּה לָמַד הָרוֹפֵא מִפִּי הַתֻּכִּי אֶת לְשׁוֹן הַחיּוֹת וְעָשָׂה חַיִל רָב, וַיֵדַע לְדַבֵּר עִמָּן וּלְהָבִין אֶת דִּבְרֵיהֶן. אָז חָדַל מִהְיוֹת רוֹפֵא־אֲנָשִּׁים.

וּפַרְנַס־הַחֲתוּלִים סִפֵּר בָּרְחוֹב, כִּי הָיָה יוֹחָנָן דּוּלִיטְל לְרוֹפֵא חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, וַתְּחִלֶּינָה הַגְּבָרוֹת הַזְּקֵנוֹת לְהָבִיא אֵלָיו אֶת כַּלְבֵיהֶן, אֲשֶׁר אָכְלוּ עוּגוֹת יוֹתֵר מִדָּי, וְהָאִכָּרִים בָּאוּ מִמֶּרְחָק לְרַפֵּא אֶת פָּרוֹתֵיהֶם וְכִבְשׂוֹתֵיהֶם הַחוֹלוֹת.

בְּאַחַד הַיָּמִים הֵבִיאוּ לְפָנָיו סוּס אֶחָד מִסּוּסֵי־הַחֲרִישָׁה. הַסּוּס הַמִּסְכֵּן שָׂמַח מְאֹד לִמְצֹא בֶן־אָדָם הַשּׁוֹמֵעַ אֶת לְשׁוֹן־הַסּוּסִים.

– “אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא” – אָמַר לוֹ הַסּוּס – “רוֹפֵא־הַבְּהֵמוֹת הַיּוֹשֵׁב לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה לֹא יָבִין דָּבָר. שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת רִפְּאַנִי – וְלַשָּׁוְא. אֲנִי זָקוּק לְמִשְׁקָפַיִם פֶּן אֶתְעַוֵּר בְּעֵינִי הָאֶחָת. טָעוּת הִיא לַחְשֹׁב, שֶׁאֵין לַסּוּסִים צֹרֶךְ בְּמִשְׁקָפַיִם כִּבְנֵי־הָאָדָם. הָרוֹפֵא הַלָּז לֹא בָדַק מֵעוֹלָם אֶת עֵינָי. הוּא פִטֵּם אוֹתִי וְהֶאֱכִילַנִי כַדוּרֵי מַרְפֵּא גְדוֹלִים. נִסִּיתִי לְהַגִּיד לוֹ, אַךְ הוּא לֹא יָבִין דָּבָר בִּלְשׁוֹן־הַסּוּסִים. מִשְׁקָפַיִם מִי יִתֵּן לִי!”

– “הָאָסוֹן הוּא, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא” – אָמַר הַסּוּס בְּעָמְדוֹ עַל יַד הַפֶּתַח לָצֵאת – “כָּל הָאָסוֹן הוּא, שֶׁכָּל אֶחָד רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ מֻכְשָׁר וּמְסֻגָּל לִהְיוֹת רוֹפֵא־חַיּוֹת, כִּי עַל כֵּן אֵין הַחַיּוֹת יְכוֹלוֹת לְהִתְאוֹנֵן. וְהָאֱמֶת הִיא, כִּי רוֹפֵא־הַחַיּוֹת צָרִיךְ לְהָבִין הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר רוֹפֵא־אֲנָשִׁים. בֶּן אֲדוֹנִי הָאִכָּר מַאֲמִין בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, כִּי הוּא יוֹדֵעַ לְהִתְהַלֵּךְ עִם הַסּוּסִים. הָיִיתִי חָפֵץ מְאֹד שֶׁתִּרְאֵהוּ: פָּנָיו שְׁמֵנִים כָּל כָּךְ, שֶׁאֵין הָעֵינַיִם נִרְאוֹת כְּלָל, וְגֹדֶל מֹחוֹ כְּגֹדֶל תַּפּוּחַ־אֲדָמָה. בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר רָצָה הַבָּחוּר הַזֶּה לָשִׂים תַּחְבֹּשֶת־חַרְדָּל עַל גּוּפִי”.

– “כַּמּוּבָן, כַּמּוּבָן” – אָמַר הָרוֹפֵא – “אֲנִי אֶתֵּן לְךָ מִשְׁקָפָיִם!”

– “מִשְׁקָפַיִם כְּמִשְׁקְפֵי אֲדוֹנִי” – אָמַר הַסּוּס – “דַּוְקָא מִשְׁקָפַיִם יְרֻקִּים. הֵם יָגֵנּוּ עַל עֵינַי בְּחָרְשִׁי אֶת הַשְּׁדֵמָה”.

– “בְּוַדָּאי” – אָמַר הָרוֹפֵא – “מִשְׁקָפַיִם יְרֻקִּים!”

– “אֵיפֹה שָׂם אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא.

– “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. בְּכָל אֹפֶן לֹא עַל גּוּפִי” – הֵשִׁיב הַסּוּס – “הוּא נִסָּה לָגֶשֶׁת, וַאֲנִי בָעַטְתִּי בוֹ וְהִשְׁלַכְתִּיו מִמֶּנִּי וָהָלְאָה”.

– “כָּכָה, כָּכָה!” – קָרָא הָרוֹפֵא.

– “מִטִּבְעִי הִנְנִי יְצִיר שָׁקֵט” – הוֹסִיף הַסּוּס – “יְצִיר שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן הַשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל הָאָדָם. דַּיֵּנִי שֶׁבָּלַעְתִּי לְלֹא תוֹעֶלֶת אֶת כָּל הָרְפוּאוֹת, אֲשֶׁר נָתַן רוֹפֵא־הַבְּהֵמוֹת הַלָּז, אַךְ נָתֹן לֹא אֶתֵּן לְכַרְסְתָן אֲדֹם־לְחָיַיִם זֶה לְהִתְעַלֵּל בִּי כַּטּוֹב בְּעֵינָיו”.

– “הַאִם הִכִּיתָ אֶת הַנַּעַר מַכָּה אֲנוּשָׁה?” – שָאַל הָרוֹפֵא, “לֹא” – הֵשִׁיב הַסּוּס. – “רַק בָּעַטְתִּי בוֹ. רוֹפֵא־הַבְּהֵמוֹת מְרַפֵּא אוֹתוֹ עָתָּה. מָתַי תִּתֵּן לִי אֶת הַמִשְׁקָפָיִם?” – “בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא” – אָמַר הָרוֹפֵא – “בּוֹא אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. שָׁלוֹם!”

וַיָכֶן לוֹ דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא מִשְׁקָפַיִם יְרֻקִּים גְּדוֹלִים, וְהַסּוּס הֵיטִיב לִרְאוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְכָל הָאִכָּרִים הֵחֵלּוּ לָשִׂים מִשְׁקָפַיִם עַל עֵינֵי סוּסֵיהֶם. וְלֹא הָיָה עוֹד סוּס עִוֵּר בְּכָל מְחוֹז מַדְמֵנָה.


דוליטל1.jpg

כֹּה יַעֲשֶׂה הָרוֹפֵא לְכָל הַחַיּוֹת, אֲשֶׁר בָּאוּ לְפָנָיו. הֵן הִרְגִּישׁוּ בוֹ, כִּי הוּא מֵבִין אֶת לְשׁוֹנָן, וַתְּסַפֵּרְנָה לוֹ אֶת כָּל עֱנוּתָן וְאֶת כָּל סִבְלָן, וְהוּא רִפֵּא אוֹתָן עַל נְקַלָּה. הַחַיּוֹת שָׁבוּ לְבָתֵּיהֶן וַתְּסַפֵּרְנָה לְכָל אֲחֵיהֶן וּקְרוֹבֵיהֶן, כִּי שָׁם, בַּבַּיִת הַקָּטֹן אֲשֶׁר עַל יַד הַגַּן הַגָּדוֹל, יוֹשֵׁב רוֹפֵא אֶחָד, רוֹפֵא אֳמָן. וּבַחֲלוֹת בְּרִיָּה אַחַת – לֹא רַק הַסּוּסִים, הַפָּרוֹת וְהַכְּלָבִים, כִּי אִם גַּם שְׁאָר הַחַי: עַכְבְּרֵי־הַשָּׂדֶה וְעַכְבְּרֵי־הַמַּיִם, הַגִּירִיּוֹת וְהָעֲטַלֵּפִים – וַתְּמַהֵר אֶל בֵּית הָרוֹפֵא דוּלִיטְל אֲשֶׁר בִּקְצֵה הָעִיר, וַיְהִי הַגַּן הַגָּדוֹל מָלֵא כָל הַיָמִים חַיּוֹת שׁוֹנוֹת, אֲשֶׁר בָּאוּ לְהֵרָפֵא.

וּמִסְפַּר הַבָּאִים הָיָה רַב מְאֹד, וַיַעַשׂ דּוּלִיטְל דְּלָתוֹת לְמִינֵי הַחַיּוֹת, עַל הַדֶּלֶת שֶׁבַּצַּד: פָּרוֹת, וְעַל דֶּלֶת הַמִּטְבָּח: צֹאן.


דוליטל2.jpg

מִלְּבַד הָעַכְבָּרִים, אֲשֶּׁר חָפְרוּ לָהֶם מִנְהָרָה צָרָה הַמּוֹלִיכָה אֶל הַמַּרְתֵּף, וַיַּעַמְדוּ שָׁם עַד בּוֹא הָרוֹפֵא. מִקֵּץ יָמִים יָדְעָה כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר בַּסְּבִיבָה אֶת שֵׁם הָרוֹפֵא יוֹחָנָן דּוּלִיטְל. וְהָעוֹפוֹת הַנּוֹדְדִים עִם בּוֹא הַחֹרֶף לַמֶּרְחַקִּים סִפְּרוּ לְכָל חַיּוֹת הָאֲרָצוֹת הָהֵן אֶת דְּבַר הָרוֹפֵא הַפֶּלִאי הַזֶּה אֲשֶׁר בְּמַדְמֵנָה, בְּגֵיא הַשְּׁלוּלִיּוֹת, כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת לְשׁוֹנָן וּמֵחִישׁ עֶזְרָה לָהֶן. וַיֵצֵא שְׁמוֹ בְּקֶרֶב כָּל הַחַי אֲשֶׁר בְּכָל הָעוֹלָם. וְהָאִישׁ שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּשְׂבַע־נָחַת.

וַיְהִי הַיּוֹם, אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם, וְיוֹחָנָן דּוּלִיטְל עוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ וְכוֹתֵב בַּסֵּפֶר, וּפוֹלִינֶסְיָה יוֹשֵׁב בַּחַלּוֹן, כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד, וּמַבִּיט בַּעֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת הַמִּתְעוֹפְפִים, וַיִּצְחַק פִּתְאֹם בְּקוֹל.

– “מַה תִּצְחַק, פּוֹלִינֶסְיָה?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא, בְּנָשְׂאוֹ אֶת עֵינָיו.

“מְהַרְהֵר אָנֹכִי” – עָנָה פּוֹלִינֶסְיָה וַיוֹסֶף לְהַבִּיט בַּעֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת.

– “וּמַה תְּהַרְהֵר?”

– “בִּבְנֵי־הָאָדָם מְהַרְהֵר אָנִי” – אָמַר הַתֻּכִּי. – “כּוֹעֵס אֲנִי עֲלֵיהֶם, עַל בְּנֵי־הָאָדָם. בְּלִבָּם יֹאמְרוּ, כִּי יְצִירֵי־פְלָאוֹת הֵמָּה; אַלְפֵי, אַלְפֵי שָׁנִים עוֹמֵד הָעוֹלָם – לֹא כֵן? וּבְנֵי־הָאָדָם בְּכָל חָכְמָתָם בִּלְשׁוֹן־הַחַיּוֹת הִצְלִיחוּ לְהָבִין, כִּי אִם יָנִיעַ הַכֶּלֶב אֶת זְנָבוֹ, מִתְכַּוֵּן הוּא לְהַגִּיד: “לִבִּי טוֹב עָלָי” – צְחוֹק וּמַהֲתַלּוֹת, לֹא כֵן? אַתָּה הוּא הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן הַמְדַבֵּר כְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ. צַר, צַר לִי לִשְׁמֹעַ, כַּאֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בְנֵי־הָאָדָם עַל “הַחַיּוֹת הָאִלְּמוֹת”. חַיּוֹת אִלְּמוֹת! וַאֲנִי יָדַעְתִּי תֻּכִּי אֶחָד, שֶׁיָדַע לְהַגִּיד “צַפְרָא טָבָא!” בְּשֶׁבַע לְשׁוֹנוֹת, מִבְּלִי פְתֹחַ אֶת פִּיו. הוּא יָדַע אֶת כָּל הַלְּשׁוֹנוֹת – גַּם אֶת הַיְּוָנִית. בְּאַחַד הַיָּמִים הָיָה הַתֻּכִּי הַזֶּה לְמִקְנָה לִפְרוֹפֵיסוֹר אֶחָד, שֶׁזְּקָנוֹ צָהֹב. אַךְ הוּא לֹא נִשְׁאַר לָשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ זְמַן רָב. הוּא מָצָא, כִּי אֵין הָאִישׁ הַזֶּה מְדַבֵּר יְוָנִית כְּהִלְכָתָהּ וְאִי־אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ בִּמְנוּחַת־נֶפֶשׁ בְּלַמְּדוֹ אֶת הַלָּשׁוֹן הַזֹּאת. פְּעָמִים רַבּוֹת עוֹלֶה עַל לִבִּי זֵכֶר הָעוֹף הַזֶּה. הֵן הוּא הֵיטִיב לָדַעַת אֶת תּוֹרַת כְּתִיבַת הָאָרֶץ מִכָּל הָאָדָם. הָהּ, אֱלֹהַי, בְּנֵי־אָדָם אֵלֶּה! אִם יִתְרַחֵש נֵס, וְהֵם יִלְמְדוּ לָעוּף כְּכָל צִפּוֹר רְגִילָה – וְגָבַהּ לִבָּם עַד אֵין חֵקֶר!”

– “אָכֵן, עוֹף זָקֵן נָבוֹן הִנֶּךָּ” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “אָנָּא אֱמָר־לִי, מַה־מִּסְפַּר שְׁנוֹת חַיֶּיךָ? יוֹדֵעַ אֲנִי, כִּי הַתֻּכִּיִּים וְהַפִּילִים מַאֲרִיכִים יָמִים!”

– “אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק אֶת מִסְפַּר שְׁנוֹת חַיָּי” – עָנָה פוֹלִינֶסְיָה. – “נִדְמֶה לִּי, כִּי הִנְנִי בֶן מֵאָה שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ אוֹ מֵאָה שְׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. רַק אֶת זֶה אֵדַע: בִּשְׁנַת נָסְעִי מֵאַפְרִיקָה מָלַךְ שֶׁמְאֵבֶר הַגָּדוֹל. אֲנִי רְאִיתִיו אָז”.


 

ג. דַּאֲגוֹת־פַּרְנָסָה


דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא הֵחֵל לְהִשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף לְמַכְבִּיר, וְאֲחוֹתוֹ שָׂרָה קָנְתָה־לָּהּ בֶּגֶד חָדָש וַתִּשְׂמַח מְאֹד.

בֵּין הַחַיּוֹת שֶׁבָּאוּ לְהֵרָפֵא הָיוּ חוֹלוֹת אֲנוּשׁוֹת מְאֹד, וְהָרוֹפֵא הִשְׁאִירָן לָשֶׁבֶת בְּבֵיתוֹ שָׁבוּעַ יָמִים וְיוֹתֵר. כְּשֶׁהוּקַל לָהֶן, הָיוּ יוֹצְאוֹת וּמִשְׁתַּטְּחוֹת בְּכִסְאוֹת־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר בְּדִשְׁאֵי־הַכָּר.

וְאוּלָם גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁבוּ הַחַיּוֹת הַחוֹלוֹת לְאֵיתָנָן, לֹא אָבוּ לָלֶכֶת, כִּי נַפְשָׁן נִקְשְׁרָה בָרוֹפֵא וּבְּבֵיתוֹ. וְהוּא לִבּוֹ לֹא נְתָנוֹ לְשַׁלְּחָן, כַּאֲשֶׁר נוֹעֲצוּ בוֹ, אִם לְהִשָּׁאֵר אִם לָלֶכֶת, וַיְהִי הֲמוֹן הַדַּיָּרִים בְּבֵית הָרוֹפֵא גָדוֹל מְאֹד. בְּאַחַד הָעֲרָבִים, כַּאֲשֶׁר יָשַׁב הָרוֹפֵא עַל גֶּדֶר הַגַּן וְעִשֵּׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ, עָבַר לְפָנָיו אִישׁ אִיטַלְקִי בַּעַל תֵּבַת־זִמְרָה וְהוּא מוֹלִיךְ קוֹף קָשׁוּר בְּחֶבֶל. הָרוֹפֵא רָאָה מִיָד, כִּי עֲנִיבַת־הַחֶבֶל אֲשֶׁר עַל צַוְּארֵי הַקּוֹף צָרָה מְאֹד וְהִיא גוֹרֶמֶת לוֹ צַעַר רָב. וַיִּקַּח אֶת הַקּוֹף מִידֵי הָאִישׁ הָאִיטַלְקִי וַיִתֵּן לוֹ שִׁילִינְג כֶּסֶף וַיְשַׁלְּחֵהוּ. וַיְמָאֵן הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיִצְעַק לְהָשִׁיב לוֹ אֶת הַקּוֹף. הָרוֹפֵא עָנָהוּ, כִּי אִם יַרְבֶּה עוֹד דְּבָרִים עִמּוֹ, וְסָטַר לוֹ עַל חָטְמוֹ. דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא הָיָה בַעַל־כֹּחַ, אִם כִּי קוֹמָתוֹ קְטַנָּה. וַיִפְחַד הָאִישׁ הָאִיטַלְקִי וַיָּשָׁב עַל עֲקֵבָיו, וְהַקוֹף נִשְׁאַר לָשֶׁבֶת בְּבֵית הָרוֹפֵא, וַיִּיטַב לוֹ מְאֹד. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ חַיּוֹת הַבַּיִת בְּשֵׁם “טְשִׁי־טְשִׁי” – הִיא “עוּגָה” בִּלְשׁוֹן־הַקּוֹפִים.

בַּיָמִים הָהֵם בָּא קִרְקוּס אֶל הָעִיר מַדְמֵנָה. בְּאַחַד הַלֵּילוֹת בָּרַח הַתַּנִּין מִן הַקִּרְקוּס, כִּי חָשׁ בְּשִׁנָּיו, וַיִּמָּלֵט אֶל גַּן הָרוֹפֵא. וַיְשׂוֹחַח עִמּוֹ הָרוֹפֵא בִּלְשׁוֹן הַתַּנִּינִים וַיַאַסְפֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיְרַפֵּא אֶת שִׁנָּיו. הַתַּנִּין רָאָה אֶת הַבַּיִת כִּי טוֹב וַיַחְפֹּץ לְהִשָּׁאֵר בּוֹ כָּל הַיָּמִים. וַיִּשְׁאַל אֶת פִּי הָרוֹפֵא, אִם יֵשׁ בַּגַּן נַחַל מַיִם לָשֶׁבֶת בּוֹ. וְהַבְטֵחַ הִבְטִיחַ, כִּי לֹא יִגַּע בַּדָּגִים לְרָעָה. כְּשֶׁבָּאוּ בַעֲלֵי הַקִּרְקוּס לְקַחְתּוֹ, הִתְמַרְמֵר הַתַּנִּין וַיַּפֵּל אֶת פַּחְדּוֹ עֲלֵיהֶם, וְעִם כָּל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת הִתְרוֹעֵעַ וַיְהִי רַךְ וְעָנֹג כַּחֲתַלְתָּל.

וְחִיל אָחַז אֶת הַגְּבָרוֹת הַזְּקֵנוֹת, וַתִּירֶאנָה לְהָבִיא אֶת כַּלְבֵי־שַׁעֲשׁוּעֵיהֶן לְבֵית דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא, פֶּן יִטְרְפֵם הַתַּנִּין, וְהָאִכָּרִים מֵאֲנוּ לְהָבִיא אֶת הַטְּלָאִים וְאֶת הָעֲגָלִים. וַיֵלֶּךְ הָרוֹפֵא אֶל הַתַּנִּין וַיִּפְקֹד עָלָיו לָשׁוּב אֶל הַקִּרְקוּס. אַךְ הַתַּנִּין שָׁפַךְ דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת וַיִּתְחַנֵן עַל נַפְשׁוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּנָּחַל, וְלֵב הָרוֹפֵא לֹא נְתָנוֹ לְגָרְשׁוֹ.

וַתֹּאמֶר אֲחוֹת הָרוֹפֵא:

– “יוֹחָנָן, עָלֶיךָ לְהַרְחִיק אֶת הַיְצִיר הַזֶּה. הָאִכָּרִים וְהַגְּבָרוֹת יְרֵאִים לְהָבִיא אֵלֶיךָ אֶת הַחַיּוֹת. וַהֲלֹא מַצָּבֵנוּ הוּטָב מְעָט. עַתָּה נִדַּל כָּלִיל. כִּי כָל עוֹד יִשְׁכֹּן הֲאוֹלִיגַטּוֹר הַזֶּה בְּבֵיתְךָ, לֹא אוֹסִיף לְנַהֵל אֶת הַמֶּשֶׁק”. – “לֹא אוֹלִיגַטּוֹר הוּא זֶה” – אָמַר הָרוֹפֵא – “כִּי אִם תַּנִּין”. – “קְרָא לוֹ אֶת אֲשֶׁר תִּקְרָא” – עָנַתְהוּ אֲחוֹתוֹ – “הוּא מְעוֹרֵר בִּי גֹעַל־נָפֶשׁ. אֵין אֶת נַפְשִׁי לְשָׁמְרוֹ בַבָּיִת”.

– “הוּא הִבְטִיחַנִי” – הֵשִׁיב הָרוֹפֵא – “כִּי לֹא יִשֹּׁךְ וְלֹא יִטְרֹף. אֶל הַקִּרְקוּס לֹא יָשׁוּב עוֹד, וְכֶסֶף אֵין לִי לְשַׁלְּחוֹ לְאַפְרִיקָה אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ. אֻמְלָל הוּא וּמִתְהַלֵּך כְּרֵעַ. אַל נָא תוֹסִיפִי לְדַבֵּר בַּדָּבָר הַזֶּה!”.

– “אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ כִּי אֵינֶנִּי חֲפֵצָה לְהַשְׁאִירוֹ פֹה. הוּא מַשְׁמִיד בְּכָל פֶּה אֶת שְׁטִיחֵי הָרִצְפָה. אִם לֹא תְמַלֵּא אֶת חֶפְצִי, וְהָלַכְתִּי וְנִשֵּׂאתִי לְאִישׁ”.

– “טוֹב” – אָמַר הָרוֹפֵא – “לְכִי וְהִנָּשְׂאִי לְאִישׁ. מָה אֶעֱשֶׂה?” – וַיִּקַּח אֶת כּוֹבָעוֹ מֵעַל הַקֹּלָב וַיֵלֶךְ אֶל הַגָּן.


דוליטל3.jpg

וַתֶּאֱסֹף שָׂרָה דוּלִיטְל אֶת חֲפָצֶיהָ וַתַּעֲזֹב אֶת הַבָּיִת. וַיִּשָׁאֲרוּ הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו לְבַדָּם. וְעָנְיָם יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם. מִסְפַּר הָאוֹכְלִים רָב, וְאֵין צוֹפֶה הֲלִיכוֹת הַבָּיִת. וְאֵין פְּרוּטַת־כָּסֶף. אַךְ הָרוֹפֵא הָיָה שָׁלֵו וְלֹא דָאָג.

– “מַשָּׂא כָבֵד הוּא הַכָּסֶף” – הָיָה הָרוֹפֵא אוֹמֵר – “מַה טּוֹב הָיָה, לוּלֵא בָא הַמַּשָּׂא הַזֶּה לָעוֹלָם! אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ!” וְהַמַּחְסוֹר נָגַע גַּם בַּחַיּוֹת. וּבְעֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁהָרוֹפֵא הִתְנַמְנֵם עַל הַכִּסֵּא לִפְנֵי הַתַּנּוּר הַמֻּסָּק, הִתְחִילוּ מְשׂוֹחֲחוֹת זוֹ עִם זוֹ. הַיַּנְשׁוּף תּוּה־תּוּה, אֲשֶׁר כֹּחוֹ גָדוֹל בְּחָכְמַת־הַחֶשְׁבּוֹן, חִשֵּׁב וּמָצָא, כִּי הַכֶּסֶף יַסְפִּיק עוֹד לְשָׁבוּעַ אֶחָד, אִם גַּם יִסְעֲדוּ אֶת לִבָּם אַחַת לְיוֹם.


דוליטל4.jpg

הֵן מְשׂוֹחֲחוֹת, וְהַתֻּכִּי אָמָר: “חוֹשֵׁבְנִי, כִּי אֶת עֹל מֶשֶׁק הַבַּיִת צְרִיכִים אָנוּ לְקַבֵּל עַל עַצְמֵנוּ. נַעֲשֶׂה, לְכָל הַפָּחוֹת, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. אַל נִשְׁכַּח, כִּי הָרוֹפֵא הוּא אִישׁ בּוֹדֵד וּמִסְכֵּן!”

וַיִּוָּעֲצוּ וַיַחְלִיטוּ, כִּי הַקּוֹף טְשִׁי־טְשִׁי יַעֲשֶׂה בִמְלֶאכֶת הַבִּשּׁוּל, הַכֶּלֶב יְטַאטֵא יוֹם יוֹם אֶת הַבַּיִת, הַיַנְשׁוּף תּוּה־תּוּה יְנַהֵל אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, וְהַחֲזִיר יְטַפֵּל בַּעֲבוֹדַת־הַגָּן. פּוֹלִינֶסְיָה הַתֻּכִּי הָפְקַד לְנַהֵל אֶת הַמֶּשֶׁק וְאֶת הַכְּבִיסָה, כִּי הוּא זָקֵן בָּא בַיָּמִים. כָּל הַתְחָלָה קָשָׁה, וְהָעוֹבְדִים סָבְלוּ מְאֹד בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, מִלְּבַד טְשִׁי־טְשִׁי, שֶׁהָיָה יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדָיו וְלָקַחַת כָּל חֵפֶץ. אַךְ הֵם הִתְרַגְּלוּ מַהֵר, וְכֻלָּם מִלְאוּ פִיהֶם צְחוֹק לְמַרְאֵה הַכֶּלֶב גִּ’יפּ שֶׁהָיָה תוֹפֵס בִּשְׁתֵּי כַפּוֹתָיו אֶת זְנָבוֹ וַיְכַבֵּד וַיְטַאטֵא בוֹ אֶת הָרִצְפָּה. מִקֵּץ יָמִים הִשְׁתַּלְּמוּ כֻלָּם בַּעֲבוֹדָתָם, וְהָרוֹפֵא אָמַר, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה בֵיתוֹ מְסֻּדָר וְעָרוּךְ כְּמוֹ עָתָּה.

כֹּה עָבְרוּ הַיָּמִים, יְמֵי שַׁלְוָה וָנָחַת, וְכֶסֶף אָיִן, וְהַמְּצוּקָה גְדוֹלָה.

אָז תַּעֲמֹדְנָה הַחַיּוֹת לִפְנֵי פֶתַח הַגָּן לִמְכֹּר צְנוֹנִיוֹת וּוְרָדִים לְכָל הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים. אַךְ גַּם הַדָּבָר הַזֶּה לֹא הֵקֵל עַל הַמַּחְסוֹר. הָרוֹפֵא רַק הוּא הָיָה שָׁלֵו וְלֹא דָאָג. וּכְשֶּׁבָּא הַתֻּכִּי וַיֹּאמֶר, כִּי הַדַּיָג חָדַל מִתֵּת דָּגִים בְּהַקָּפָה, עָנָה הָרוֹפֵא: “אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כָּל עוֹד הַתַּרְנְגֹלוֹת מְטִילוֹת בֵּיצִים וְהַפָּרוֹת נוֹתְנוֹת חָלָב, נִסְתַּפֵּק בְּעוּגוֹת בֵּיצִים וּבְחָלָב. וַהֲלֹא בַגַּן יִמָּצֵא עוֹד יֶרֶק לָרֹב! הַחֹרֶף עוֹד רָחוֹק. אַל תִּרְגָּזוּ. נַפְשִׁי חָשְׁקָה לָדַעַת, מַה־שְּׁלוֹם שָׂרָה… הִיא אִשָּׁה מְצֻיֶּנֶת – בְּמוּבָן יָדוּעַ – כֵּן, כֵּן…”

הַשֶּׁלֶג הִקְדִּים לָרֶדֶת הַשָּׁנָה מֵאֲשֶׁר בְּכָל הַשָּׁנִים. הַסּוּס הַצּוֹלֵעַ הִסְפִּיק לְהָבִיא עֵצִים מִן הַיַּעַר, וְהַתַּנּוּר הַמֻּסָּק הֵפִיץ חֹם נָעִים.

רַק יַרְקוֹת־הַגָּן רֻבָּם נֶאֶכְלוּ וְיִתְרָם קָפָא תַחַת הַשֶּׁלֶג. וְרַבּוֹת מִן הַחַיּוֹת רָעֲבוּ מְאֹד.


 

ד. יְדִיעוֹת מֵאַפְרִיקָה


הַחֹרֶף הָיָה קַר מְאֹד. בְּאֶחָד מִלֵּילוֹת טֵבֵת יָשְׁבוּ כֻלָּם בַּמִּטְבָּח עַל יַד הַתַּנּוּר, וְהָרוֹפֵא קָרָא בְאָזְנֵיהֶם מִתּוֹךְ סֵפֶר, אֲשֶׁר כָּתַב בִּלְשׁוֹן הַחַיּוֹת. פִּתְאֹם קָם הַיַנְשׁוּף וַיֹּאמֶר: “מַה קּוֹל הַשָּׁאוֹן אֲשֶׁר בַּחוּץ?” כֻּלָּם הִקְשִיבוּ וַיִשְׁמְעוּ קוֹל שָׁאוֹן, כְּקוֹל מְרוּצַת אִישׁ. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְהַקּוֹף טְשִׁי־טְשִׁי פָרַץ הַחַדְרָה וְהוּא נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת.

– “אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא!” – קָרָא בְקוֹל – “זֶה עַתָּה קִבַּלְתִּי יְדִיעָה מֵאֵת בֶּן דּוֹדִי הַחַי בְּאַפְרִיקָה: מַחֲלָה אֲיֻמָּה פָשְׁטָה בַמְּקוֹמוֹת הָהֵם. הַקּוֹפִים נוֹפְלִים חֲלָלִים וּמֵתִים לְמֵאוֹת. שִׁמְעֲךָ בָּא אֲלֵיהֶם, וְהֵם מְבַקְשִׁים מִמְּךָ לָבוֹא לְהַצִּילָם”.

– “מִי הֵבִיא אֶת הַיְדִיעָה הַזֹּאת?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא, הֵסִיר אֶת מִשְׁקָפָיו וְהִנִּיחָם עַל הַסֵּפֶר.

– “סְנוּנִית אַחַת” – אָמַר טְשִׁי־טְשִׁי – “הִנֵּה הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּחוּץ עַל חָבִית מְלֵאָה מֵי־גָשֶׁם”.

– “הֲבִיאֶנָּה לְהִתְחַמֵּם בָּאֵשׁ” – אָמַר הָרוֹפֵא – פֶּן תִּקְפָּא בַקֹּור הַנּוֹרָא. הֵן זֶה חֹדֶשׁ וָמֶחֱצָה אֲשֶׁר הַסְּנוּנִיוֹת נָדְדוּ מֵאַרְצֵנוּ".

הַסְּנוּנִית בָּאָה סְמוּרַת נוֹצָה וְרוֹעֶדֶת כֻּלָהּ, יָשְׁבָה בִּקְצֵה הַתַּנּוּר וַתָּחֶל לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרֶיהָ.

הִיא כִלְּתָה לְסַפֵּר, וְהָרוֹפֵא אָמָר: “בְּכָל לִבִּי חָפֵץ אֲנִי לִנְסֹעַ לְאַפְרִיקָה, בְּיִחוּד בְּמֶזֶג־הָאֲוִיר הָרַע הַזֶּה. אַךְ יָרֵא אֲנִי כִּי אֵין לָנוּ דַי כֶסֶף לַנְּסִיעָה. הַגִּישָׁה נָּא לִי אֶת הַקֻּפְסָא, טְשִׁי־טְשִׁי!” הַקּוֹף טִפֵּס וְלָקַח מֵעַל הַמַּדָּף הָעֶלְיוֹן שֶׁבָּאֲרוֹן־הַמִּטְבָּח אֶת הַקֻּפְסָא.

הַקֻּפְסָא הָיְתָה רֵיקָה, אֵין בָּהּ מְאוּמָה – אַף פְּרוּטָה אֶחָת.


דוליטל5.jpg

– וַאֲנִי בָטוּחַ הָיִיתִי, שֶׁאֶמְצָא עוֹד בַּקֻּפְסָא שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת" – אָמַר הָרוֹפֵא.

– “הַפְּרוּטוֹת הָיוּ אָמְנָם בַּקֻּפְסָא” – אָמַר הַיַּנְשׁוּף. – “אַךְ בַּכֶּסֶף הַזֶּה קָנִיתִי מְצִלְתַּיִם לְבֶן־הַגִּירִית, כְּשֶׁצָּמְחוּ לוֹ שִׁנָּיו הָרִאשׁוֹנוֹת”.

– “הַאֻמְנָם?” – אָמַר הָרוֹפֵא – הָהּ אֵלִי! מָה רַבּוּ הַדְּאָגוֹת וְהַטְּרָדוֹת, אֲשֶׁר יָבִיא הַכֶּסֶף לָעוֹלָם! אַךְ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם! הִנֵּה אֵלֵךְ אֶל הַחוֹף וְאֶשְׁאַל מִסַּפָּן אֶחָד סְפִינָה לְאַפְרִיקָה. לְפָנִים הִכַּרְתִּי סַפָּן אֶחָד, אֲשֶׁר בְּנוֹ חָלָה בְּאַדֶּמֶת, וַאֲנִי רִפֵּאתִיו. אוּלַי יַשְׁאִילֵנִי אֶת הַסְּפִינָה – הֵן בְּנוֹ הִבְרִיא אָז!"

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר יָרַד הָרוֹפֵא אֶל הַחוֹף. וַיָשָׁב וַיְסַפֵּר, כִּי הָעִנְיָן מְסֻדָּר – הַסַּפָּן נוֹתֵן לוֹ אֶת סְפִינָתוֹ.

וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד הַתַּנִּין, הַקּוֹף וְהַתֻּכִּי וַיִפְצְחוּ רִנָּה, כִּי הִנֵּה שׁוֹב יָשּׁוּבוּ לְאַפְרִיקָה. אַךְ הָרוֹפֵא אָמָר: – “רַק אֶתְכֶם שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶקַּח עִמָּדִי – וְעוֹד אֶת גִּ’יפּ הַכֶּלֶב, דֶּבּ־דֶּבּ הַבַּרְוָז, גֶּבּ־גֶּבּ הַחֲזִיר וְאֶת הַיַנְשׁוּף תּוּה־תּוּה. כָּל שְׁאָר הַחַיּוֹת, הָעַכְבָּרִים, הַחֲפַרְפֵּרוֹת וְהָעֲטַלֵּפִים יָשׁוּבוּ אֶל שְׂדוֹתֵיהֶם וְיֵשְׁבוּ שָׁם, עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב. הֵן בַּעֲלֵי־הַחַיִּים הָאֵלֶּה רֻבָּם יִישְׁנוּ אֶת שְׁנַת־הַחֹרֶף וְלֹא יֵדְעוּ רָעָה”.

אָז יָחֵל פּוֹלִינֶסְיָה, הַבָּקִיא בְאָרְחוֹת יַמִּים, לְהוֹרוֹת אֶת הָרוֹפֵא, מָה הֵם הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר יִקַּח עִמּוֹ לַדָּרֶךְ. – “רֵאשִׁית כֹּל צְנִימִים, הַרְבֵּה הַרְבֵּה צְנִימֵי־יָם, וְגַם בָּשָׂר מְמֻלָּח, וְגַם עֹגֶן”.

– “עֹגֶן יִמָּצֵא בְּוַדָּאי בַּסְּפִינָה” – עָנָה הָרוֹפֵא.

– “אֶפְשָׁר מְאֹד. אַךְ עָלֶיךָ לִרְאוֹת וּלְהִוָּכֵחַ” – אָמַר פּוֹלִינֶסְיָה – “לָעֹגֶן עֵרֶךְ רַב מְאֹד! בְּאֵין עֹגֶן לֹא תוּכַל לַעְצֹר אֶת הַסְּפִינָה. גַּם פַּעֲמוֹן תִּקַּח עִמָּךְ!”

– “הַפַּעֲמוֹן לָמָּה?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא.

– “לָדַעַת אֶת הַזְּמָן” – עָנָה הַתֻּכִּי – “בְּכָל חֲצִי שָׁעָה תְּצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן וְיָדַעְתָּ אֶת הַזְּמָן. וְגַם חֲבָלִים תִּקַּח עִמָּךְ. הַחֲבָלִים מוֹעִילִים מְאֹד בְּמַסְעוֹת־יַמִּים”. פִּתְאֹם נִזְכְּרוּ כֻלָּם, כִּי אֵין לָהֶם כֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

– “הוֹי! הַכֶּסֶף הָאָרוּר הַזֶּה!” – קָרָא הָרוֹפֵא – “מַה־תִּגְדַּל שִׂמְחָתִי, כַּאֲשֶׁר אָבוֹא לְאַפְרִיקָה וְלֹא אֶדְאַג עוֹד לְכֶסֶף. הָבָה אֶשְׁאַל אֶת הַחֶנְוָנִי – אוּלַי יִתֵּן לִי בְּהַקָּפָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַד שׁוּבִי. לֹא! לֹא! מוּטָב שֶׁאֶשְלַח אֵלָיו אֶת הַסַּפָּן”.

הַסַּפָּן הָלַךְ אֶל הַחֶנְוָנִי וְהֵבִיא עִמּוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים, וַיַאַרְזוּ הָרוֹפֵא וְהַחַיּוֹת אֶת הַחֲפָצִים, וַיִפְתְּחוּ אֶת הַבְּרָזִים, לְמַעַן לֹא יִתְפַּקְּעוּ הַצִּנּוֹרוֹת בַּכְּפוֹר, וַיָגִיפוּ אֶת הַתְּרִיסִים, וַיִסְגְּרוּ אֶת הַבַּיִת, וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ נָתְנוּ בִידֵי הַסּוּס הַזָּקֵן, אֲשֶׁר עָמַד בָּאֻרְוָה. וְכַאֲשֶׁר נוֹכְחוּ, כִּי הֶחָצִיר הַנִּמְצָא עַל הַגַּג יַסְפִּיק לַסּוּס לְכָל הַחֹרֶף, לָקְחוּ אֶת חֶפְצֵיהֶם וַיֵרְדוּ אֶל הַחוֹף.

פַּרְנַס־הַחֲתוּלִים בָּא לְלַוּוֹתָם וְהֵבִיא עִמּוֹ פַּשְׁטִידַת־שֻׁמָּן, מַזְכֶּרֶת־נֶצַח לָרוֹפֵא. שְׁמוּעָה שָמַע, כִּי שָׁם, בְּאַרְצוֹת נֵכָר, אֵין לְהַשִּׂיג פַּשְׁטִידַת־שֻׁמָּן בְּכָל מְחִיר.

הֵם בָּאוּ לַחוֹף, וְגֶבּ־גֶּבּ הַחֲזִיר הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אֶת הַמִּטּוֹת, כִּי הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָרְבִיעִית אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, שְׁעַת שֵׁנָה עֲרֵבָה. פּוֹלִינֶסְיָה הוֹלִיכָהוּ אֶל תַּחְתִּית הַסְּפִינָה וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמִּטּוֹת הַמְסֻדָּרוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, כְּמַדָּפִים בַּכּוֹנָנִית, עַל יַד הַכֹּתֶל. – “מָה? זוֹהִי מִטָּה? זֶהוּ קֶרֶשׁ פָּשׁוּט!” – קָרָא גֶבּ־גֶּבּ.

– “כָּךְ הִיא מִטַּת־הַסְּפִינָה מֵאָז וּמֵעוֹלָם” – עָנָה הַתֻּכִּי. – “זֶה לֹא קָרֶשׁ. עֲלֵה עָלֶיהָ וּרְבַץ לִישֹׁן אֶת שְׁנָתֶךָ”.

– אֵין אֶת נַפְשִׁי לִשְׁכַּב עַתָּה" – אָמַר גֶּבּ־גֶּבּ – “נַפְשִׁי מָרָה עָלָי. אֶעֱלֶה וְאֶרְאֶה בְּהַפְלִיג הַסְּפִינָה”.

– “טוֹב. הֲלֹא זוֹהִי לְךָ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר תַּפְלִיג בַּיָּם” – אָמַר פּוֹלִינֶסְיָה. – “בִּרְבוֹת הַיָּמִים תִּתְרַגֵּל גַּם אַתָּה לַחַיִּים הָאֵלֶּה”.

פּוֹלִיֶנְסָיה עָלָה בְּמַדְרְגוֹת הַסְּפִינָה וַיְמַלְמֵל חֶרֶשׁ:


“אֶת הַיָּם הַשָּׁחוֹר וְאֶת הַיָּם הָאָדֹם תָּרְתִּי. אֶת הָאִיִּים הַלְּבָנִים יָדָעְתִּי. בִּלְשׁוֹן־הַיָּם הַיְּרֻקָּה שַׁטְתִּי, עָבַרְתִּי. אֶת הֶמְיַת הַנָּהָר הַצָּהֹב שָׁמָעְתִּי. עַתָּה אַפְלִיג בִּרְאִי־הַכְּחֹל הָרָךְ. הָאָרֶץ הַיְּרֻקָּה מֵאַחֲרַי שׁוֹקָעַת. הָהּ! מַה־שָּׂבַעְתִּי צְבָעִים וּגְוָנִים! לַמֶּרְחָק נַפְשִׁי חוֹתֶרֶת, בּוֹקָעַת…” הֵם אָמְרוּ כְבָר לִנְסֹעַ, אַךְ הָרוֹפֵא נִזְכַּר פִּתְאֹם, כִּי עָלָיו לָשׁוּב וְלִשְׁאֹל אֶת פִּי הַסַּפָּן, אֵי הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ לְאַפְרִיקָה.

הַסְּנוּנִית אָמְרָה, כִּי זֶה רַבּוֹת עוֹבֶרֶת הִיא בַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וְהִיא תַרְאֶנָּה לָהֶם. וַיְצַו הָרוֹפֵא עַל טְשִׁי־טְשִׁי לְהָרִים אֶת הָעֹגֶן, וְהַסְּפִינָה הִפְלִיגָה.


דוליטל6.jpg

 

ה. הַמַּסָּע הַגָּדוֹל


הֵם שָׁטוּ בַיָם הַסּוֹעֵר שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים. וְהַסְּנוּנִית הוֹלֶכֶת לִפְנֵיהֶם לַנְחוֹתָם הַדָּרֶךְ. בַּלַּיְלָה הִדְלִיקָה פַנָּס קָטֹן לָהֶם, וְכָל אַנְשֵׁי הַסְּפִינוֹת הָעוֹבְרוֹת חֲשָׁבוּהָ לְכוֹכָב מְנַצְנֵץ.

כְּכֹל אֲשֶׁר קָרְבוּ נֶגְבָּה, כֵּן הָלַךְ הַחֹם וְגָדָל. פּוֹלִינֶסְיָה, טְשִׁי־טְשִׁי וְהַתַּנִּין שָׂמְחוּ מְאֹד לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהָטֶת. בִּצְחוֹק עַלִּיז רָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיִּשְׁתּוֹבְבוּ, וַתֵּכֶל נַפְשָׁם לִרְאוֹת אֶת אֶרֶץ אַפְרִיקָה. רַק הַחֲזִיר, הַכֶּלֶב וְהַיַנְשׁוּף תּוּה־תּוּה לֹא יָכְלוּ נְשֹׂא אֶת הַחֹם הַגָּדוֹל וַיְשַׁרְבְּבוּ אֶת לְשׁוֹנָם וַיְחַפְּשׂוּ מִפְלָט בְּצֵל הֶחָבִית הַגְּדוֹלָה וַיִּשְׁתּוּ לִימוֹנַדָּה.

הַבַּרְוָז סָבַל מְאֹד מֵהַחֹם וַיָּצָל בַּמַּיִם וַיִּשְׂחֶה מִתַּחַת לַסְּפִינָה. בְּכָל שְׁלִישִׁי וְשִׁשִּׁי בַשָּׁבוּעַ הָיָה שׁוֹלֶה דָגִים מְלוּחִים לְיוֹשְׁבֵי הַסְּפִינָה לְאָכְלָה, לְמַעַן לֹא יְמַהֲרוּ לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַבָּשָׂר הַמְמֻלָּח עַד תֻּמּוֹ. בְּקָרְבָם אֶל הַקַּו הַמַּשְׁוֶה פָּגְשׁוּ בְדַרְכָּם דָּגִים מְעוֹפְפִים. הַדָּגִים שָׁאֲלוּ אֶת פּוֹלִינֶסְיָה, אִם זֹאת הִיא סְפִינַת דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא. כַּאֲשֶׁר הֻגַּד לָהֶם כִּי כֵן – שָׂמְחוּ מְאֹד, כִּי יָדְעוּ, שֶׁהַקּוֹפִים נְתוּנִים בְּצָרָה וְהֵם מְחַכִּים לְבוֹאוֹ. פּוֹלִינֶסְיָה שְׁאֵלָם, כַּמָּה פַרְסָאוֹת עֲלֵיהֶם לַעֲבֹר עוֹד, וַיַּעֲנוּהוּ הַדָּגִים, כִּי מִפֹּה וְעַד אַפְרִיקָה מֶרְחַק חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ פַּרְסָאוֹת.

גַּם קְהַל דֵּלְפִינִים רוֹקְדִים וּמִתְעַלְּסִים נִקְרָה לָהֶם בַּדֶּרֶךְ, וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת פּוֹלִינֶסְיָה, אִם זֹאת הִיא סְפִינַת דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא הַמְהֻלָּל, וַּמה בַּקָּשָׁתוֹ וְתֵעָשׂ. וַיַּעַן פּוֹלִינֶסְיָה: “יֵשׁ לָנוּ מַחְסוֹר בִּבְצָלִים”.

– “לֹא רָחוֹק מִפֹּה יִנָּשֵׂא אִי אֶחָד” – עָנוּ הַדֵּלְפִינִים – “וּבוֹ יִצְמְחוּ פֶרֶא בְּצָלִים גְּדוֹלִים. לְכוּ לָכֶם לְדַרְכְּכֶם, וַאֲנַחְנוּ נְחַפֵּשׂ בְּצָלִים וַהֲבֵאנוּם לָכֶם”.

הַדֵּלְפִינִים נֶעֶלְמוּ בַיָם, וְכַעֲבֹר רֶגַע רָאָם פּוֹלִינֶסְיָה, וְהִנֵּה הֵם שָׁבִים וּמוֹשְׁכִים רְשָתוֹת גְּדוֹלוֹת קְלוּעוֹת־אַצָּה, וְהֵן מְלֵאוֹת בְּצָלִים גְּדוֹלִים.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת לִפְנוֹת עֶרֶב אָמַר הָרוֹפֵא:

– “תֶּן־לִי אֶת הַמִּשְׁקֶפֶת, טְשִׁי־טְשִׁי. מַסָּעֵנוּ קָרֵב לְקִצּוֹ. עוֹד מְעַט וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ אֶת חוֹפֵי אַפְרִיקָה”. בְּעוֹד חֲצִי שָׁעָה דִּמּוּ לִרְאוֹת מֵרָחוֹק יַבָּשָׁה. וְאוּלָם הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל לֹא נָתַן לִרְאוֹת הֵיטֵב, אִם יַבָּשָׁה הִיא אוֹ לֹא.

וְרוּחַ סוּפָה קָמָה, הֲרַת בְּרָקִים וּרְעָמִים. הַסְּעָרָה יִבְּבָה, הַגֶּשֶׁם הִצְלִיף, הַגַּלִּים הִתְגָּעֲשׁוּ וְהִתְנַשְּׂאוּ, וְהַסְּפִינָה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל חָזָק וְאַדִּיר. הַסְּפִינָה עָמְדָה מִלֶּכֶת וַתֵּהָפֵךְ.

– “מַה־קָּרָה?” – קָרָא הָרוֹפֵא וַיְמַהֵר לַעֲלוֹת. – “לֹא אֵדַע אֶל נָכוֹן” – עָנָה פוֹלִינֶסְיָה – “אַךְ חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי הַסְּפִינָה נִשְׁבָּרָה. צַו לַבַּרְוָז, כִּי יִצְלֹל בַּמַּיִם וְיִרְאֶה, מֶה הָיָה לִסְפִינָתֵנוּ”.

דֶּבּ־דֶּבּ צָלַל מִתַּחַת לַמַּיִם וּבְשׁוּבוֹ סִפֵּר, כִּי הַסְּפִינָה עָמְדָה עַל סֶלַע אֶחָד. בְּתַחְתִּיתָה נַעֲשָׂה חוֹר גָּדוֹל, וְהַמַּיִם מְזַנְּקִים וּפוֹרְצִים פְּנִימָה, וְעוֹד מְעַט וְיֵרְדוּ כֻלָּם תְּהוֹמָהּ.

– “אַךְ הֲלֹא אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ אַפְרִיקָה” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “הָהּ, אֵין לָנוּ כִּי אִם לַעֲבֹר אֶת הַיָּם בִּשְׂחִיָה עַד בּוֹאֵנוּ שָׁמָּה”.


דוליטל7.jpg

וְאוּלָם טְשִׁי־טְשִׁי וְגֶבּ־גֶּבּ לֹא יָדְעוּ אֶת מְלֶאכֶת הַשְּׂחִיָּה.

– “קְחוּ אֶת הַחֶבֶל” – צִוָּה פוֹלִינֶסְיָה – "הַאִם לֹא אָמַרְתִּי, כִּי הַחֶבֶל מוֹעִיל מְאֹד? הַבַּרְוָז, אַיֶּכָּה? בּוֹא הֵנָּה, דֶּבּ־דֶּבּ. קַח אֶת קְצֵה הַחֶבֶל, עוּפָה אֶל הַחוֹף וְקָשְׁרֵהוּ אֶל אַחַד הַתְּמָרִים, וַאֲנַחְנוּ נַעֲמֹד בַּסְּפִינָה, נֹאחֵז בְּקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי וְנִמְתָּחֶנּוּ, וְהָיָה מִי אֲשֶׁר לֹא יֵדַע לִשְׂחוֹת, וְטִפֵּס וְעָבַר עַל הַחֶבֶל עַד הַגִּיעוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁה. לַדָּבָר הַזֶה יִקָּרֵא “קַו־הַצָּלָה”.

וַיַּעֲלוּ כֻלָּם בְּשָׁלוֹם אֶל הַחוֹף – אֵלֶּה בִּשְׂחִיָּה וְאֵלֶּה בַּעֲפִיפָה. וְהָעוֹבְרִים עַל קַו־הַהַצָּלָה לָקְחוּ עִמָּם אֶת מֶלְתַּחַת הָרוֹפֵא וְיַלְקוּטוֹ.

הַסְּפִינָה נֻפְּצָה לִרְסִיסִים וְלֹא צָלְחָה לַכֹּל, וְכָל הַקּוֹרוֹת וְהַקְּרָשִׁים נִגְרְשׁוּ בְגַלֵּי הַיָּם. וַיִּמְצְאוּ לָהֶם הַנּוֹסְעִים מַחֲסֶה בִּמְעָרָה גְדוֹלָה וִיבֵשָׁה, אֲשֶׁר גִּלּוּ בֵּין הַסְּלָעִים, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ עַד עֲבֹר זַעַם הַסְּעָרָה.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת יָצְאוּ כֻלָּם אֶל חוֹלוֹת הַחוֹף לְהִתְיַבֵּשׁ בַּשָּׁמֶשׁ.

– “אַפְרִיקָה, כְּלִילַת חֶמְדָּה!” – נֶאֱנַח פּוֹלִינֶסְיָה. – מַה־יַעֲלֹז לִבִּי לָשׁוּב אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, אֶזְכְּרָה וְאֶהֱמָיָּה – מָחָר תִּמְלֶאנָה מֵאָה שִׁשִּׁים וְתֵשַע שָׁנִים מֵאָז עֲזַבְתִּיךְ. כָּל תְּמוּרָה לֹא חָלָה בָךְ! אֵלֶּה הַתְּמָרִים הַיְשִׁישִׁים, זֶה הַקַּרְקַע הָאָדֹם, אֵלֶּה הַנְּמָלִים הַשְּׁחוֹרוֹת, כְּמוֹ אָז! לֹא שֻׁנּוּ פָנַיִךְ, מוֹלַדְתִּי!"

אֵלֶּה שֶׁעָמְדוּ קָרוֹב לוֹ רָאוּ בְעֵינָיו דְּמָעוֹת נוֹצְצוֹת – כֹּה גָדֵל אָשְׁרוֹ לִרְאוֹת אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ! בְּרֶגַע זֶה חִפֵּשׂ הָרוֹפֵא אֶת מִצְנַפְתּוֹ וְלֹא מְצָאָהּ, כִּי הָרוּחַ חֲטָפַתָּה וַתִּזְרְקֶנָּה אֶל הַיָּם, וַיֵּלֶךְ דֶּבּ־דֶּבּ לְבַקְשָׁהּ.

וַיַרְא מֵרָחוֹק וְהִנֵּה הִיא שָׁטָה בַמַּיִם, וַתְּהִי כְסִירַת־צַעֲצוּעִים קְטַנָּה. בְּקָרְבוֹ מָצָא בָהּ עַכְבָּר לָבָן, יוֹשֵׁב רוֹעֵד וּמְפַרְכֵּס, אֲחוּז אֵימָה וָפָחַד. – “מַה־מַּעֲשֶׂיךָ פֹּה?” – שָׁאַל הַבַּרְוָז – “הֲלֹא צֻוֵּיתָ לְהִשָּׁאֵר בְּמַדְמֵנָה!”


דוליטל81.jpg

– “לֹא חָפַצְתִּי לְהִשָּׁאֵר בְּמַדְמֵנָה” – אָמַר הָעַכְבָּר – "חָפַצְתִּי לִרְאוֹת אֶת אֶרֶץ אַפְרִיקָה מָה הִיא. הֵן קְרוֹבִים לִי, בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי, בָּאָרֶץ הַזֹּאת. הִתְחַבֵּאתִי בֵין הַחֲבִילוֹת הָאֲרוּזוֹת וְיַחַד עִם הַצְּנִימִים הִגַּעְתִּי אֶל הַחוֹף.

בְּהִשָּׁבֵר הַסְּפִינָה יָרֵאתִי יִרְאָה גְדוֹלָה, כִּי לֹא אֵדַע לִשְׂחוֹת. שַׁטְתִּי, רָעַדְתִּי, כֹּחוֹתַי עֲזָבוּנִי, אָמַרְתִּי: קִצִּי בָא. בְּרֶגַע זֶה קָרְבָה אֵלַי מִצְנֶפֶת הָרוֹפֵא, וָאֶקְפֹּץ אֶל תּוֹכָה. יָשַׁבְתִּי בָהּ, כִּי לֹא חָפַצְתִּי לָמוּת בַּמַּיִם הַזֵּדוֹנִים".

הַבַּרְוָז לָקַח בְּמַקּוֹרוֹ אֶת הַמִּצְנֶפֶת יַחַד עִם הָעַכְבָּר וַיְבִיאֶנָּה אֶל הָרוֹפֵא, וְכָל הַחַיּוֹת נִגְּשׁוּ וַיִּתְּנוּ אֶת עֵינֵיהֶן בָּעַכְבָּר.

– “נוֹסֵעַ “נֶעְלָם” הוּא” – קָרָא הַתֻּכִּי. עוֹד הֵם מְבַקְשִׁים מָקוֹם לָעַכְבָּר, וְהַקּוֹף טְשִׁי־טְשִׁי קָרָא פִתְאֹם:

– הַסּוּ! קוֹל צְעָדִים אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ בַּיָּעַר!" כֻּלָּם הֶחֱרִישׁוּ. מִיָד הֵגִיחַ מִתּוֹךְ הַיַּעַר אִישׁ שְׁחוֹר־פָּנִים וַיִּשְׁאָלֵם לְמַעֲשֵׂיהֶם.

– “יוֹחָנָן דּוּלִיטְל שְׁמִי, דּוֹקְטוֹר מֶדִּיצִינָה” – עָנָה הָרוֹפֵא. – דְּרָשׁוּנִי לָבוֹא הֵנָּה לְרַפֵּא אֶת הַקּוֹפִים הַחוֹלִים".

– “מִי הוּא הַמֶּלֶךְ הַזֶּה?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא אֲשֶׁר לֹא רָצָה לְאַבֵּד זְמָן.

– “הוּא מֶלֶךְ יוֹלִיקִינְגִי, לוֹ כָל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְכָל אִישׁ זָר הָעוֹבֵר בָּהּ יָבוֹא לְפָנָיו. לְכוּ אַחֲרָי!” וַיִּקְחוּ אֶת חֶפְצֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הָאִישׁ בְּמַעֲבֵי־הַיָּעַר.


 

ו. פּוֹלִינֶסְיָה וְהַמֶּלֶךְ


הֵם הָלְכוּ בַיַּעַר וַיָּבוֹאוּ אֶל מָקוֹם מוּאָר, אֲשֶׁר שָׁם עָמַד אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, הַבָּנוּי כֻּלּוֹ חֵמָר.

בָּאַרְמוֹן יָשְׁבוּ הַמֶּלֶךְ וְאִשְׁתּוֹ אֶרְמִנְטְרוּדָה וּבְנָם הַנָּסִיךְ בֻּמְפּוֹ. הַנָּסִיךְ הָלַךְ אֶל הַנָּהָר לָצוּד שִׁבּוּטוֹת, וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ בְּצֵל סוֹכֵךְ לִפְנֵי פֶתַח הָאַרְמוֹן. הַמַּלְכָּה נִרְדְּמָה וַתִּישַׁן אֶת שְׁנָתָהּ.


דוליטל9.jpg

הָרוֹפֵא בָא, וְהַמֶּלֶךְ שְׁאֵלָהוּ לְחֶפְצוֹ. וַיְסַפֵּר לוֹ הָרוֹפֵא אֶת דְּבַר בּוֹאוֹ לְאַפְרִיקָה.

– “בְּאַרְצוֹת מַמְלַכְתִּי לֹא תַעֲבֹר!” – אָמַר הַמֶּלֶךְ – “לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת בָּא אֵלַי אִישׁ מִן הַלְּבָנִים, וַאֲנִי קִבַּלְתִּיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וַיַּחְפֹּר הָאִישׁ חוֹרִים חוֹרִים בָּאֲדָמָה, לְמַעַן צְבֹר מַטְמוֹנֵי זָהָב, וַיַּהֲרֹג אֶת הַפִּילִים בְּאַרְצִי בִּגְלַל הַשֵּׁן, וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ וְלֹא בֵרְכַנִי וְלֹא הוֹדָנִי. לֹא, נָתֹן לֹא אֶתֵּן לְאִישׁ מִן הַלְּבָנִים לַעֲבֹר בְּאַרְצוֹת מַמְלֶכֶת יוֹלִיקִינְגִי!”

וַיִּפֶן הַמֶּלֶךְ אֶל הָאֲנָשִׁים הַשְּׁחוֹרִים הָעוֹמְדִים עַל יָדוֹ וַיְצַו לֵאמֹר: “הָבִיאוּ אֶת בַּעַל הָרְפוּאוֹת הַלָּזֶה וְאֶת חַיּוֹתָיו אֶל בֵּית־הַסֹּהַר הַגָּדוֹל!”

וַיּוֹלִיכוּ שִׁשָּׁה עֲבָדִים כּוּשִׁים אֶת הָרוֹפֵא וְאֶת חַיּוֹתָיו וַיְשִׂימוּם בְּבֵית־הַסֹּהַר הַגָּדוֹל וְהֶחָזָק. בֵּית־הַסֹּהַר הָיָה בָנוּי אֶבֶן גְּדוֹלָה, וְרַק חַלּוֹן קָטֹן בּוֹ, בַּכֹּתֶל לְמַעְלָה, וּבַחַלּוֹן שִׂבְכַת בַּרְזֶל. וְדֶלֶת הַבַּיִת חֲזָקָה וְעָבָה. וַיֵּעָצְבוּ כֻלָּם, וְהַחֲזִיר גֶּבּ־גֶּבּ נָתַן קוֹלוֹ בִּבְכִי מָר. אַךְ טְשִׁי־טְשִׁי הוֹדִיעַ, כִּי הוּא יִקְפֹּץ וְיִבְרַח מִן הַבַּיִת, אִם לֹא יֶחְדַּל בְּכִי־הַיְלָלָה, וַיְהִי שֶׁקֶט בַּבָּיִת.

– “הַאִם כֻּלָּנוּ פֹה?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עֵינוֹ הִתְחִילָה לְהַבְחִין בְּדִמְדּוּמֵי־הָאוֹר. – לְדַעְתִּי, כֵּן!" – אָמַר הַבַּרְוָז וַיָחֶל לִמְנוֹתָם.

– “אַיֵּה פוֹלִינֶסְיָה?” ־ שָׁאַל הַתַּנִּין – הוּא אֵינֶנּוּ פֹה!" – “הַאִם בָּטוּחַ אַתָּה בַּדָּבָר?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא – “רְאוּ וְחַפְּשׂוּ הֵיטֵב!”

– “פּוֹלִינֶסְיָה! פּוֹלִינֶסְיָה! אַיֶּכָּה?” –

– “הוּא הִתְחַמֵּק, כַּנִּרְאֶה!” – מִלְמֵל הַתַּנִּין – “כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לוֹ! הוּא מְטַיֵּל בַּמֶּרְחָב, בְּעֵת שֶׁיְדִידָיו נְתוּנִים בַּמֵּצָר”.

– “עוֹף בְּלִיַּעַל כָּזֶה אֵינֶנִּי!” – אָמַר הַתֻּכִּי וַיָּגַח מִתּוֹךְ כִּיס־מְעִיל־הָרוֹפֵא.

– “קָטֹן אֲנִי וְיָכֹל אוּכַל לַעֲבֹר וְלָצֵאת דֶּרֶךְ שִׂבְכַת־הַחַלּוֹן, וָאִירָא לְנַפְשִׁי, פֶּן יִתְפְּשׂוּנִי וִישִׂימוּנִי בַכְּלוּב. וּבְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלַי, מִהַרְתִּי לְהִסָּתֵר בְּכִיס אֲדוֹנִי וָאָבוֹא הֵנָּה. אָכֵן, זֶהוּ מַעֲשֶׂה רָב!” – וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר הֶחֱלִיק בְּמַקּוֹרוֹ עַל פְּנֵי נוֹצַת גּוּפוֹ.

– “חֲבִיבִי!” – קָרָא הָרוֹפֵא –אָשְׁרְךָ הוּא, כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ חָלִילָה!"

– “וְעַתָּה שִׁמְעוּ נָא בְּקוֹלִי” – הוֹסִיף פּוֹלִינֶסְיָה – " הָעֶרֶב, אַךְ יֶחְשַׁךְ, אֵצֵא דֶרֶךְ הַשְּׂבָכָה וְאָבוֹא אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. וְאָז אַתֶּם תִּרְאוּ וְתִוָּכְחוּ! – לֹא אָנוּחַ וְלֹא אֶשׁקֹט, עַד אֲשֶׁר יוֹצִיאֲכֶם הַמֶּלֶךְ לַחֹפֶשׁ!"

– “הוֹי, אַךְ הֶבֶל תְּדַבֵּר, פּוֹלִינֶסְיָה!” – אָמַּר גֶּבּ־גֶּבּ, הֵנִיעַ אֶת נְחִירָיו וַיֵּבְךְ בְּקוֹל – “הֲלֹא אֵינְךָ אֶלָּא עוֹף!”

– “נָכוֹן מְאֹד!” – אָמַר פּוֹלִינֶסְיָה – “אַךְ אַל נָא תִשְׁכַּח, כִּי כְּאַחַד הָאָדָם אֲדַבֵּר, וַאֲנִי מַכִּיר הֵיטֵב וְיוֹדֵעַ אֶת אֶרְחוֹת הַכּוּשִׁים הָאֵלֶּה!”

הַסַּהַר עָלָה וַיִּשְׁפֹּךְ נֹגַהּ־כַּסְפּוֹ עַל הַתְּמָרִים. הַכּוּשִׁים יָשְׁנוּ אֶת שְׁנָתָם, וְהַתֻּכִּי פוֹלִינֶסְיָה יָצָא מִבֵּית־הַסֹּהַר וַיָעָף אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. בְּאַחַד הַחַלּוֹנוֹת אֲשֶׁר בַּחֲדַר־הָאֹכֶל הָיְתָה זְכוּכִית שְׁבוּרָה – בְּעֵת מִשְׂחַק הַטֶּנִּיס פָּגַע בָּהּ הַכַּדּוּר וַיְפוֹצְצֶנָּה – וַיָּבוֹא פוֹלִינֶסְיָה פְּנִימָה.

לְאָזְנוֹ הִגִּיעַ קוֹל נַחֲרַת הַנָּסִיךְ בֻּמְפּוֹ. וַיַּעֲבֹר בַּלָּט בְּרָאשֵׁי צִפָּרְנָיו וַיַּעַל בַּמַּדְרֵגוֹת וַיָּבוֹא אֶל חַדר מִשְׁכַּב הַמֶּלֶךְ. בִּזְהִירוּת פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וַיַּבֵּט פְּנִימָה.

הַמַּלְכָּה הָלְכָה בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶל הַמִּשְׁתֶּה בְּבֵית דּוֹדָהּ, וְהַמֶּלֶךְ שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וַיִּישַׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה. פּוֹלִינֶסְיָה בָא חֶרֶשׁ וַיַּעֲמֹד תַּחַת הַמִּטָּה. הוּא הִשְׁתָּעֵל, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתָּעֵל דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא. יָדֹעַ יָדַע הֵיטֵב לְחַקּוֹת כָּל מַעֲשֶׂה!

הַמֶּלֶךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו וַיִּשְׁאַל מִתּוֹךְ שֵׁנָה: “הַאַתְּ הִיא, אֶרְמִנְטְרוּדֶה?” הוּא חָשַׁב, כִּי הַמַּלְכָּה שָׁבָה מִן הַמִּשְׁתֶּה. וַיִּשְׁתָּעֵל פּוֹלִינֶסְיָה, פַּעַם וּפַעֲמַיִם, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתָּעֵל אִישׁ וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁאָל: “מִי פֹה?”


– דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא!" – עָנָה פוֹלִינֶסְיָה בְּקוֹל, כְּקוֹל הָרוֹפֵא בְּדַבְּרוֹ.

– מַה מַּעֲשֶׂיךָ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבִי?" – צָעַק הַמֶּלֶךְ – “אֵיךְ הֵעַזְתָּ לָצֵאת מִבֵּית־הַסֹּהַר? אַיֶּכָּה? אֵינֶנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ!” פּוֹלִינֶסְיָה צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל, צְחוֹק עַלִּיז מְמֻשָּׁךְ וְחוֹדֵר, כַּאֲשֶׁר יִצְחַק הָרוֹפֵא.

“חֲדַל מִצְּחוֹק וְגֶשׁ הֵנָּה, לְמַעַן אֶרְאֶךָ!” – קָרָא הַמֶּלֶךְ. – “מֶלֶךְ פֶּתִי” – הֵשִׁיב פּוֹלִינֶסְיָה – “הַאֻמְנָם שָׁכַחְתָּ, כִּי דָבָר לְךָ עִם יוֹחָנָן דּוּלִיטְל, דּוֹקְטוֹר מֶדִּיצִינָה, זֶה הָאִישׁ הַנִּפְלָא מִכָּל הָאָדָם? כְּמוּבָן, לֹא תוּכַל לִרְאוֹתֵנִי. רוֹאֶה אֲנִי וְאֵינֶנִּי נִרְאֶה. אֵין דָּבָר בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ. שְׁמַע בְּקוֹלִי: הַלַּיְלָה הַזֶּה בָּאתִי אֵלֶיךָ לְהַזְהִירֶךָ. אִם לֹא תִתֵּן לִי וְלַחַיּוֹת לַעֲבֹר בְּאֶרֶץ מַמְלַכְתְּךָ, וַהֲבִיאוֹתִי עָלֶיךָ מַחֲלָה רַבָּה, כַּמַּחֲלָה אֲשֶׁר דָּבְקָה בַקּוֹפִים. אֲנִי אֶרְפָּא אֶת בְּנֵי־הָאָדָם וַאֲנִי אַחֲלִיאֵם, אַכֶּה וְאֶחֱבֹש, אִם רַק אָרִים אֶת זֶרֶת יָדִי אוֹ אוֹרִידֶנָּה. שְׁלַח מִיָד אֶת עֲבָדֶיךָ, וּפָתְחוּ אֶת בֵּית־הַסֹּהַר, פֶּן אַכֶּה בְּמַחֲלַת הַחֲזִירִית אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ לִפְנֵי צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַרְרֵי־יוֹלִיקִינְגִי!”

וַיִּתְחַלְחַל הַמֶּלֶךְ וַיִּירָא מְאֹד.

– “אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא!” – צָעַק בְּקוֹל – “יְהִי כֵן, יְהִי כִדְבָרֶךָ! אָנָּא, אָנָּא, אַל נָא תָרֶם אֶת זֶרֶת יָדְךָ הַקְּטַנָּה!” וְהוּא קָפַץ מִן הַמִּטָּה, רָץ אֶל בֵּית־הַסֹּהַר וַיּוֹצֵא אֶת הָאֲסוּרִים לַחָפְשִׁי.

אַךְ יָצָא הַמֶּלֶךְ מִבֵּיתוֹ, וּפוֹלִינֶסְיָה יָרַד בַּמַּדְרֵגוֹת וַיַּעֲזֹב אֶת הָאַרְמוֹן דֶּרֶךְ חַלּוֹן חֲדַר־הָאֹכֶל. בָּעֵת הַהִיא שָׁבָה הַמַּלְכָּה מִן הַמִּשְׁתֶּה וַתֵּרֶא אֶת הַתֻּכִּי יוֹצֵא מִן הַחַלּוֹן. וַתְּסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיָּבֶן הַמֶּלֶךְ, כִּי אַךְ רַמֵּה רִמּוּהוּ, הָתֵל הֵתֵלּוּ בוֹ, וַתַּעַל חֲמָתוֹ עַד לְהַשְׁחִית, וַיְמַהֵר אֶל בֵּית־הַסֹּהַר. אַךְ אֵחַר אֶת הַמּוֹעֵד. הַדֶּלֶת הָיְתָה פְתוּחָה לִרְוָחָה, הַבַּיִת רֵיק, וְהָרוֹפֵא וְהַחַיּוֹת הִרְחִיקוּ כְבָר לָלֶכֶת.


 

ז. גֶּשֶׁר־הַקּוֹפִים


שְׁנַת הַמַּלְכָּה אֶרְמִנְטְרוּדֶה נָדָדָה. מֵעוֹדָהּ לֹא רָאֲתָה אֶת בַּעְלָהּ זוֹעֵם וּמִתְקַצֵּף כְּמוֹ בַלַּיְלָה הַהוּא. בַּחֲרוֹן אֵין־אוֹנִים חָרַק אֶת שִׁנָּיו. אֶת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר פָּגַשׁ חֵרֵף וְגִדֵּף. אֶת הַמַּחֲצָצוֹת, שֶׁבָּהֶן נִקָּה אֶת שִׁנָּיו, הִשְׁלִיךְ בַּחֲתוּל־הָאַרְמוֹן. לָבוּשׁ כְּתֹנֶת־לַיְלָה הִתְהַלֵּךְ בְּכָל הַפִּנּוֹת וַיָּרֶק אֶת חֵילוֹ וַיְצַו לָרוּץ אֶל הַיַּעַר לְהָבִיא אֶת הָרוֹפֵא. אֶת כָּל עֲבָדָיו שָׁלַח, אֶת הַטַּבָּחִים וְאֶת הַגַּנָּנִים וְאֶת הַסַּפָּרִים וְאֶת מוֹרֵי בֻמְפּוֹ הַנָּסִיךְ, וְגַם אֶת הַמַּלְכָּה, אֲשֶׁר שָׁבָה עֲיֵפָה מִן הַמִּשְׁתֶּה בִּנְעָלֶיהָ הַצָּרוֹת, צִוָּה לָלֶכֶת לְחַפֵּשׂ בַּיָּעַר.

בֵּין כֹּה וְכֹה וְהָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו רָצִים בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם אֶל אֶרֶץ־הַקּוֹפִים. גֶּבּ־גֶּבּ בְּרַגְלָיו הַקְּצָרוֹת כָּשַׁל וַיִּיעַף, וְהָרוֹפֵא נְשָׂאָהוּ בְיָדָיו, וַיִּתְנַהֲלוּ בִכְבֵדוּת, מִכֹּבֶד מַשָּׂא הַמֶּלְתָּחָה וְהַיַּלְקוּט.

מֶלֶךְ יוֹלִיקִינְגִי אָמַר, כִּי עַל נְקַלָּה יִתְפֹּס אֶת הַבּוֹרְחִים. הָרוֹפֵא בָא לְאֶרֶץ נָכְרִיָה וְאֵינֶנּוּ מַכִּיר אֶת שְׁבִילֵי הַיָּעַר. אַךְ הוּא שָׁגָה מְאֹד. הַקֹּוף טְשִׁי־טְשִׁי יָדַע אֶת כָּל מִסְתְּרֵי הַיַעַר וּמַחֲבוֹאָיו, כַּאֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.

וַיּוֹלֶךְ טְשִׁי־טְשִׁי אֶת הָרוֹפֵא וְאֶת חַיּוֹתָיו בֵּין שִׂיחִים סְבוּכִים, אֲשֶׁר לֹא דָרְכָה בָהֶם רֶגֶל אֱנוֹשׁ, וַיַּסְתִּירֵם בְּתוֹךְ גֶּזַע נָבוּב, אֲשֶׁר מָצָא בֵין הַסְּלָעִים הַגְּבֹהִים. – “אֵין טוֹב לָנוּ כִּי אִם נְחַכֶּה פֹּה” – אָמַר טְשִׁי־טְשִׁי – “עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ הַחַיָּלִים וְיִשְׁכְּבוּ לִישֹׁן אֶת שְׁנָתָם. אָז נַעֲשֶׂה אֶת דַּרְכֵּנוּ אֶל אֶרֶץ־הַקּוֹפִים”.

וַיִשָּׁאֲרוּ בַמָּקוֹם הַהוּא לָלוּן כָּל הַלָּיְלָה.

פַּעַם בְּפַעַם עָלָה בְּאָזְנֵיהֶם קוֹל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בְּחַפְּשָׂם. אַךְ הֵם יָשְׁבוּ לָבֶטַח, כִּי מִלְּבַד טְשִׁי־טְשִׁי לֹא יָדַע אִישׁ אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא. גַּם רַבִּים מִן הַקּוֹפִים לֹא יְדָעוּהוּ. סוֹף־סוֹף, בִּשְׁלֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ אֶת קַרְנֶיהָ הָרִאשׁוֹנוֹת, נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה אֶרְמִנְטְרוּדֶה, קוֹל רַךְ וְצָלוּל, כִּי אֵין כָּל תּוֹעֶלֶת בְּחִפּוּשִׂים, וְטוֹב טוֹב לָהֶם לָשׁוּב הַבַּיְתָה לִישֹׁן שֵׁנָה חֲטוּפָה.

הַחַיָּלִים שָׁבוּ לְבָתֵּיהֶם, וְהַקּוֹף טְשִׁי־טְשִׁי הוֹצִיא אֶת הָרוֹפֵא וְאֶת חַיּוֹתָיו מִמַּחֲבוֹאָם, וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלְכוּ אֶל אֶרֶץ הַקּוֹפִים.

רַבָּה הָיְתָה הַדֶּרֶך וַאֲרֻכָּה, וַעֲיֵפוּת גְּדוֹלָה תְקָפָתַם, בְּיִחוּד אֶת גֶּבּ־גֶּבּ. אוּלָם אַךְ הֵחֵל לִבְכּוֹת, וְהִגִּישׁוּ לוֹ חֲלֵב אֱגוֹזֵי־קוֹקוֹס, וְשָׁתָה וְשָׂמֵחַ.

וְאֹכֶל רַב הָיָה לָהֶם וּמַשְׁקֶה רַב מְאֹד, כִּי יָדְעוּ טְשִׁי־טְשִׁי וּפוֹלִינֶסְיָה אֶת כָּל הַפְּרִי וְהַיָרָק לְמִינֵיהֶם אֲשֶׁר בַּיַּעַר – אֶת הַתְּמָרִים וְאֶת הָתְּאֵנִים וְאֶת הָאֱגוֹזִים וְאֶת שָׁרְשֵׁי־הַלֶּחֶם – יָדְעוּ וְהִכִּירוּ אֶת מְקוֹם הִמָּצְאָם.

וַיָּכִינוּ לָהֶם “לִימוֹנַדָּה” מִמִּיץ תַּפּוּחֵי הַזָּהָב הַגְּדֵלִים פֶּרֶא וַיַּמְתִּיקוּהָ בַדְּבַש, שֶׁאָרוּ מִ“כּוֹכְבֵי־הַדְּבוֹרִים” אֲשֶׁר בָּאִילָנוֹת הַנְּבוּבִים. אֶת כָּל אֲשֶׁר יִשְׁאַל לִבָּם מָצְאוּ וַיָבִיאוּ טְשִׁי־טְשִׁי וּפוֹלִינֶסְיָה. בְּאַחַד הַיָּמִים הֵבִיאוּ לְדוּלִיטְל טַבָּק מַמָּשׁ לְעִשּׁוּן, וַיִּשְׂמַח דּוּלִיטְל מְאֹד.

אֶת שְׁנָתָם בַּלַּיְלָה יָשְׁנוּ בְּאֹהָלִים קְלוּעִים עֲלֵי־תֹמֶר, בְּעֶרֶשׂ רַעֲנָנָה וְרַכָּה, רְפוּדַת־דֶּשֶׁא. הֵם הִסְתַּגְּלוּ לַנְּדוּדִים וְלֹא עָיְפוּ עוֹד, וְהַחַיִּים הָאֵלֶּה מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵיהֶם וַיְשַׂמְּחוּ אֶת לִבָּם.

עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה יָשְׁבוּ לָנוּחַ מְנוּחָה עֲרֵבָה. הָרוֹפֵא הֶעֱלָה מְדוּרָה קַלָּה, וְאַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה יָשְׁבוּ כֻלָּם בְּמַעְגָּל סְבִיב הַמְּדוּרָה. פּוֹלִינֶסְיָה שָׁר לָהֶם מִשִּׁירוֹת הַיַּם, וּטְשִׁי־טְשִׁי סִפֵּר לָהֶם אַגָּדוֹת מִנִּי יָעַר.

רַבּוֹת מִן הָאַגָּדוֹת, אֲשֶׁר סִפֵּר טְשִׁי־טְשִׁי, הָיוּ יָפוֹת מְאֹד וְלוֹקְחוֹת לֵב. אָמְנָם הַקּוֹפִים יֵשׁ לָהֶם סְפָרִים מִשֶּׁלָּהֶם, אֲשֶׁר כָּתַב דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא, אַךְ שָׁמֹר יִשְׁמְרוּ אֶת אַגָּדוֹתֵיהֶם, וְדוֹר יְסַפְּרֵן לְדוֹר.

דְּבָרִים רַבִּים סִפֵּר טְשִׁי־טְשִׁי, אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי אִמּוֹ זְקֶנְתּוֹ, סִפּוּרֵי־קְדוּמִים: מִיָּמִים אֲשֶׁר חָלְפוּ וְאֵינָם – עֵת הָאָדָם לָבַשׁ עוֹר־הַדֹּב וַיָּגָר בִּמְעָרוֹת הַסְּלָעִים וַיֹּאכַל בָּשָׂר מִן הַחַי, כִּי לֹא יָדַע בַּשֵּׁל, כִּי אֵשׁ טֶרֶם הָיְתָה־לּוֹ. הוּא סִפֵּר עַל מָמוּתִים וְעַל לְטָאוֹת אֲרֻכּוֹת כְּרַכָּבוֹת, אֲשֶׁר תָּעוּ בֶהָרִים וְשָׁכְנוּ בִמְרוֹם הָאִילָנוֹת הַנִּשָּׂאִים.

הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה לָקְחוּ אֶת לֵב הַשּׁוֹמְעִים, אֲשֶׁר שָׁקְעוּ בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָאוּ, כִּי הָאֵשׁ כָּבְתָה כְּבָר, וּפִתְאֹם נִזְכְּרוּ וַיָּקוּמוּ לֶאֱסֹף זְרָדִים חֲדָשִׁים לְהַעֲלוֹת אֶת הַמְּדוּרָה.

בְּשׁוּב הַחַיָּלִים מִן הַיַּעַר, וְהָרוֹפֵא אֵין אִתָּם, וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיִּשְׁלָחֵם שֵׁנִית וַיְצַו לְהָבִיא אֶת הַבּוֹרְחִים וִיהִי מָה. וְהָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו הוֹלְכִים אֶל אֶרֶץ הַקּוֹפִים וְלֹא יָדְעוּ, כִּי בְעִקְּבוֹתֵיהֶם בָּאִים עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ. לוּ יָדְעוּ זֹאת, וְהִסְתִּירָם עַתָּה טְשִׁי־טְשִׁי כְּבָרִאשׁוֹנָה. אַךְ הוּא לֹא יָדַע וְלֹא הִרְגִּישׁ בַּסַּכָּנָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים עָלָה טְשִׁי־טְשִׁי בְּרֹאש סֶלַע גָּבֹהַּ וַיַּבֵּט מֵעַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים לַמֶּרְחָק. בְּרִדְתּוֹ סִפֵּר, כִּי הוּא רָאָה בְעֵינָיו אֶת אֶרֶץ־הַקּוֹפִים, וְעוֹד מְעַט יָבוֹאוּ בָהּ. וְאָמְנָם בָּעֶרֶב הַהוּא רָאוּ כֻלָּם אֶת בֶּן־דּוֹדוֹ שֶׁל טְשִׁי־טְשִׁי, וְעִמּוֹ עוֹד קוֹפִים רַבִּים, אֲשֶׁר לֹא חָלוּ בַמַּחֲלָה. הֵם יָשְׁבוּ עַל רָאשֵׁי הָעֵצִים, עַל־יַד הָאֲגָם, וַיְחַכּוּ לָאוֹרְחִים. בִּרְאוֹת הַקּוֹפִים אֶת הָרוֹפֵא הַמְהֻלָּל, הֵרִימוּ קוֹל תְּרוּעָה וַיְנַפְנְפוּ בָאֲוִיר בַּעֲלֵי תֹמֶר וַיִּקְפְּצוּ אַרְצָה לְבָרְכוֹ לְשָׁלוֹם.


דוליטל10.jpg


הַקּוֹפִים מִהֲרוּ לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָרוֹפֵא וַיִּקְחוּ מִיָּדוֹ אֶת הַמֶּלְתָּחָה וְאֶת הַיַּלְקוּט. הַקּוֹף הַגָּדוֹל נָשָׂא בְיָדָיו אֶת גֶּבּ־גֶּבּ. שְׁנֵי קוֹפִים רָצוּ לְבַשֵּׂר אֶת הַקּוֹפִים הַחוֹלִים אֶת דְּבַר בּוֹא הָרוֹפֵא.

אַךְ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הָלְכוּ בְעִקְּבוֹתֵיהֶם, שָׁמְעוּ אֶת הַקּוֹלוֹת וַיֵּדְעוּ אֶת מְקוֹם הָרוֹפֵא וַיְמַהֲרוּ שָׁמָּה. הַקּוֹף הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת גֶּבּ־גֶּבּ, רָאָה פִתְאֹם, וְהִנֵּה שַׂר־הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו בָּאִים אַחֲרֵיהֶם בְּסֵתֶר־הַסְּבָכִים, וַיְמַהֵר וַיְסַפֵּר לָרוֹפֵא לְהָאִיץ אֶת דַּרְכּוֹ.

וַיָּרוּצוּ כֻלָּם, כַּאֲשֶׁר לֹא רָצוּ מֵעוֹדָם. וְאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. עוֹד מְעַט וְהִשִּׂיג שַׂר־הַמֶּלֶךְ אֶת הָרוֹפֵא. וְהָרוֹפֵא נִגַּף בְּיַלְקוּט הָרְפוּאוֹת אֲשֶׁר לוֹ וַיִּפֹּל בָּרֶפֶשׁ, וַיִּשְׁלַח שַׂר־הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז בּוֹ. אַךְ אָזְנֵי שַׂר־הַמֶּלֶךְ הָיוּ אֲרֻכּוֹת מְאֹד, אַף כִּי שַׂעֲרוֹתָיו קְצָרוֹת מְאֹד. וּבְקָפְצוֹ לִתְפֹשׂ אֶת הָרוֹפֵא, נֶאֶחְזָה אָזְנוֹ הָאַחַת בַּסְּבָךְ, וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעֲבָדִים לְחַלְּצוֹ וּלְהַצִּילוֹ.

וְהָרוֹפֵא אָץ רָץ קָדִימָה, כֻּלָּם רָצִים בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם, וּטְשִׁי־טְשִׁי קוֹרֵא וּמְזָרֵז: “חִזְקוּ וְאִמְצוּ! עוֹד מְעַט וְנִצָּלְנוּ!”

בֵּין אַדְמַת יוֹלִיקִינְגִי וּבֵין אֶרֶץ־הַקּוֹפִים הִפְרִידָה תְהוֹם עֲמֻקָּה, וּבָהּ נַחַל אֵיתָן שׁוֹטֵף. גִּ’יפּ הַכֶּלֶב רָאָה אֶת הַתְּהוֹם וְאֶת חוֹפֶיהָ הַזְּקוּפִים וַיִקְרָא בְקוֹל:

– “אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ! אֵיךְ נַעֲבֹר אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה!” וְגֶבּ־גֶּבּ נָהַם: “הִנֵּה אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ קְרֵבִים! אוֹי לָנוּ! יָרֵא אֲנִי, פֶּן נִפֹּל בַּשֶּׁבִי!” וַיִּתֵּן קוֹלוֹ בַּבֶּכִי.

אַךְ הַקּוֹף הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר נָשָׂא אֶת הַחֲזִיר, עָמַד רֶגַע וְקָרָא: – “אַחַי, הָבָה נָכִין גֶּשֶׁר! מַהֲרוּ וְהָכִינוּ גָשֶׁר! עֲשׂוּהוּ כְרָגַע! שַׂר־הַמֶּלֶךְ נֶחֱלַץ וְהוּא רָץ אֵלֵינוּ כִּצְבִי פֶרֶא, מַהֵרוּ! הָכִינוּ גֶשֶׁר! גָּשֵׁר!”

הָרוֹפֵא תָאַב מְאֹד לָדַעַת, אֵיךְ יָכִינוּ הַקּוֹפִים אֶת הַגֶּשֶׁר, וַיַּבֵּט מִסָּבִיב לִרְאוֹת, מֵאַיִן יָבִיאוּ אֶת הַקּוֹרוֹת. עוֹדֶנּוּ מַבִּיט אֶל כֵּפֵי־הַסְּלָעִים, וְהִנֵּה נִתְלָה עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם גֶּשֶׁר גָּדוֹל, גֶּשֶׁר שֶׁל קוֹפִים חַיִּים. כַּאֲשֶׁר הִבִּיט הָרוֹפֵא הַצִּדָּה, מִהֲרוּ הַקּוֹפִים בִּמְהִירוּת־הַבָּרָק לִבְנוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר, בְּאָחֳזָם אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וְאִישׁ בְּרֶגֶל רֵעֵהוּ.


דוליטל11.jpg

הַקּוֹף הַגָּדוֹל קָרָא: “עִבְרוּ עַל פְּנֵי הַגֶּשֶׁר, עִבְרוּ כֻלְּכֶם, מַהֵרוּ!” גֶּבּ־גֶּבּ פָּחַד מְאֹד לַעֲבֹר עַל הַגֶּשֶׁר הָרָם הַזֶּה, אַךְ סוֹף סוֹף הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ אֶל הַצַּד הַשֵּׁנִי, וְכֵן עָבְרוּ כֻלָּם עַד אֶחָד.

יוֹחָנָן דּוּלִיטְל עָבַר בָּאַחֲרוֹנָה, וּבְרֶגַע בּוֹאוֹ אֶל הַחוֹף הַשֵּׁנִי קָרְבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל פִּי הַתְּהוֹם. עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ קָמְצוּ אֶגְרוֹף וְחָרְקוּ שֵׁן בִּרְאוֹתָם, כִּי אֵחֲרוּ אֶת הַמּוֹעֵד. הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו הָיוּ כְבָר בַּצַּד הַשֵּׁנִי, וְהַגֶּשֶׁר נֶעְלַם כְּרָגַע.

אָז פָּנָה טְשִׁי־טְשִׁי אֶל הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר:

– “חוֹקְרִים וְחַכְמֵי־טֶבַע רַבִּים יָשְׁבוּ בַיַּעַר שָׁבוּעוֹת שְׁלֵמִים לְמַעַן רְאוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַקּוֹפִים, וְלֹא עָלָה בְיָדָם. אַתָּה הוּא הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר רָאִיתָ בְעֵינֶיךָ אֶת גֶּשֶׁר־הַקּוֹפִים וְגַם עָבַרְתָּ אוֹתוֹ”. וַיִּשְׁמַע הָרוֹפֵא, וְלִבּוֹ רָחַב מִגִּיל.


 

ח. מֶלֶךְ הַחַיּוֹת


גְּדוֹלָה וְכַבִּירָה הָיְתָה עֲבוֹדַת יוֹחָנָן דּוּלִיטְל. הַקּוֹפִים חָלוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים – קוֹפִים בְּנֵי מִשְׁפַּחַת הַגּוֹרִילָה, אוֹרַנְג־אוּטַנְג, פַבִּיַּנִּים, קוֹפֵי הַמֶּשִׁי, הַקּוֹפִים הַחוּמִים הָאֲדֻמִּים, וְעוֹד קוֹפִים מִקּוֹפִים שׁוֹנִים. רַבִּים מֵהֶם מֵתוּ בְּחָלְיָם.

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר עָשָׂה הָרוֹפֵא, הוּא – לְהַבְדִּיל בֵּין הַחוֹלִים וּבֵין הַבְּרִיאִים. טְשִׁי־טְשִׁי וּבֶן־דּוֹדוֹ בָּנוּ סֻכַּת־עֵשֶׂב קְטַנָּה, וְהוּא קָרָא לְכָל הַקּוֹפִים הַבְּרִיאִים וַיַּרְכֵּב לָהֶם אֶת זֶרֶק־הַמַּחֲלָה.

שְׁלֹשָה יָמִים וּׁשְׁלֹשָה לֵילוֹת בָּאוּ הַקּוֹפִים בְּלִי הֶפְסֵק מִכָּל הַיְעָרוֹת, הָעֲמָקִים וְהֶהָרִים אֶל סֻכַּת־הָעֵשֶׂב, וְהָרוֹפֵא יָשַׁב לְהַרְכִּיב לָהֶם אֶת הַזֶּרֶק לְשָׁמְרָם מִן הַמַּחֲלָה. אַחֲרֵי כֵן צִוָּה לְהָקִים עוֹד בַּיִת אֶחָד – בַּיִת מְרֻוָּח וּמִטּוֹת רַבּוֹת בּוֹ – הוּא בֵית־הַחוֹלִים.

אַךְ מִסְפַּר הַחוֹלִים הָיָה רַב מְאֹד, וְלֹא הִסְפִּיקוּ הַבְּרִיאִים לְטַפֵּל בָּהֶם, וַּיִּשְׁלַח הָרוֹפֵא וַיִּקְרָא לְכָל יֶתֶר הַחַיּוֹת, לָאֲרָיוֹת, לַנְּמֵרִים וְלַדִּישׁוֹנִים, לָבוֹא וּלְטַפֵּל בַּחוֹלִים.

וְאוּלָם רֹאשׁ־הָאֲרָיוֹת הָיָה יְצִיר גְּבַהּ־לֵב, וַיִּכְעַס וַיִּקְצֹף מְאֹד בְּבוֹאוֹ אֶל הַבַּיִת הַגָּדוֹל הַמָּלֵא מִטּוֹת. – “אֵיךְ הֵעַזְתָּ לִׁדְרֹשׁ מִמֶּנִּי כַּדָּבָר הַזֶּה, אֲדוֹנִי?” – קָרָא הָאַרְיֵה בִּמְרִי־חֵמָה. – אֵיךְ הֵעַזְתָּ לַחְשֹׁב, כִּי אֲנִי, מֶלֶךְ הַחַיּוֹת, אֵלֵךְ לְטַפֵּל בַּקּוֹפִים הַמְלֻכְלָכִים הַבְּזוּיִים הָאֵלֶּה? הֵן גַּם לְאָכְלָה תִּעַבְתִּים!" וַיִּקְצֹף הָאַרְיֵה וַיִּשְׁאָג, וְהָרוֹפֵא הִתְאַפֵּק וְלֹא הֶרְאָה אוֹת פַּחַד וּמְבוּכָה.


דוליטל12.jpg

– “הֵן לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לִטְרֹף אֶת הַקּוֹפִים!” – אָמַר הָרוֹפֵא בִּמְנוּחָה – “וּמִלְּבַד זֹאת אֵין הַקּוֹפִים מְלֻכְלָכִים. כֻּלָּם רָחֲצוּ הַיּוֹם אֶת בְּשָׂרָם בָּאַמְבַּטִּיּוֹת. לְהֶפֶךְ, חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי טוֹב הָיָה לוּ נִקִּיתָ אַתָּה בְּמִבְרֶשֶׁת אֶת עוֹרְךָ, אֲדוֹנִי הָאַרְיֵה. רַק דָּבָר אֶחָד אַגִּיד לָךְ: אוּלַי בְּאַחַד הַיָּמִים יֶחֱלוּ הָאֲרָיוֹת. וְהָיָה אִם לֹא תַעַזְרוּ עַתָּה לְיֶתֶר הַחַיּוֹת הַחוֹלוֹת, וְעָמְדוּ גַּם הֵן מֵרָחוֹק בַּחֲלוֹתְכֶם וְלֹא יַעַזְרוּכֶם. כַּמִּקְרֶה הַזֶּה יִקְרֶה אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַגְּאֵיוֹנִים!”

– “אֵין הָאֲרָיוֹת מוּכָנִים לְפֻרְעָנִיּוֹת, הֵם מְבִיאִים פֻּרְעָנִיּוֹת עַל אֲחֵרִים!” – אָמַר רֹאשׁ הָאֲרָיוֹת וַיָנַע אֶת חָטְמוֹ וַיִּלְבַּשׁ גֵּאוּת, כְּמוֹ הָיָה כְלִיל הַחָכְמָה וְהַבִּינָה, וַיֵּעָלֵם בַּיָּעַר.

וַיִּפְנוּ גַּם הַנְּמֵרִים בְּגַאֲוָתָם וַיֹּאמְרוּ, כִּי אֵין לְאֵל יָדָם לַעֲזֹר, וְהַדִּישׁוֹנִים הָרַכִּים וְהַעֲדִינִים לֹא הֵעֵזּוּ לְדַבֵּר קָשׁוֹת עִם הָרוֹפֵא וַיִּרְקְעוּ בְרַגְלֵיהֶם הַקִּדְמִיּוֹת בָּאֲדָמָה, וַיִּצְחֲקוּ חֶרֶשׁ וַיַּגִּידוּ, כִּי מֵעוֹלָם לֹא טִפְּלוּ בְחוֹלִים.

מַה־גָּדְלָה מְצוּקַת הָרוֹפֵא! אֵיכָה יִשָּׂא לְבַדּוֹ, בְּאֵין עוֹזֵר עִמּוֹ, אֶת כָּל אַלְפֵי הַחוֹלִים הָאֲנוּשִׁים?

וְרֹאשׁ־הָאֲרָיוֹת שָׁב לִמְעוֹנוֹ וַיִּמְצָא אֶת אִשְׁתּוֹ הַלְּבִיאָה רָצָה לִקְרָאתוֹ נִפְחֶדֶת וּסְמוּרַת־שֵׂעָר.

– “אֶחָד מִילָדֵינוּ לֹא יִגַּע בָּאֹכֶל, אֲשֶׁר שַׂמְתִּי לְפָנָיו!” – אָמָרָה. – “אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, מַה־לַּעֲשׂוֹת בּוֹ. מֵעֶרֶב יוֹם אֶתְמוֹל לֹא בָא אֹכֶל אֶל פִּיו”.

וַתִּתְרַגֵּז הַלְּבִיאָה וַתָּחֶל לִבְכּוֹת וּלְהִתְיַפֵּחַ, כִּי הָיְתָה אֵם נֶאֱמָנָה. וַיָּבוֹא הָאַרְיֵה פְּנִימָה וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁנֵי בָנָיו הַיָפִים וְהַטּוֹבִים שׁוֹכְבִים עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע, וּפְנֵי הָאֶחָד רָעִים מְאֹד. הָאַרְיֵה סִפֵּר לַלְּבִיאָה אִשְׁתּוֹ אֶת כָּל הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר לָרוֹפֵא, וַתִּתְחַלְחַל מְאֹד וַתֹּאמֶר לְגָרְשׁוֹ מִן הַבָּיִת.

– “מֹחַ אֵין בְּקָדְקֳדֶךָ!” – צָעֲקָה בְקוֹל. – “כָּל הַחַיּוֹת אֲשֶׁר עַד יָם־הֹדּוּ מְסַפְּרוֹת אֶת תְּהִלַּת הָאִישׁ הַנִּפְלָא הַזֶּה, הַיּוֹדֵעַ לְרַפֵּא כָּל נֶגַע וְכָל מַחֲלָה, וְאֶת טוּב לִבּוֹ – הָאָדָם הַיְחִידִי הַיּוֹדֵעַ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַחַיּוֹת. וְעַתָּה, עַתָּה, כַּאֲשֶׁר חָלָה אֶחָד מִבָּנֵינוּ, הָלַכְתָּ וַתַּשְׁפִּילֵהוּ וַתְּבַזֵּהוּ! טִפֵּשׁ! כְּסִיל! רַק כְּסִיל וּבַעַר יְבַיֵּשׁ רוֹפֵא טוֹב כָּמֹהוּ! אַתָּה…” – וַתָּחֶל בְּקִצְפָּהּ לְהַכּוֹת אֶת בַּעְלָהּ וְלִמְרֹט אֶת עוֹרוֹ.

– “מַהֵר שׁוּבָה אֶל הָאִישׁ הַלָּבָן” – צָעֲקָה אֵלָיו – “וְהַבַּע אֶת צַעַרְךָ לְפָנָיו. וְאֶת כָּל הָאֲרָיוֹת הַטִּפְּשִׁים קַח עִמְּךָ, וְאֶת כָּל הַנְּמֵרִים וְהַדִּישׁוֹנִים הַטִּפְּשִׁים. לֵךְ אֵלָיו וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּךָ. עִבְדוּ, עִבְדוּ כְּכוּשִׁים! אוּלַי יִגְדַּל חַסְדּוֹ בִּרְבוֹת הַיָּמִים, אוּלַי יְרַחֵם עָלֵינוּ וְיָבוֹא לִרְאוֹת אֶת בְּנֵנוּ הַחוֹלֶה! הִזְדָּרֵז! עֲשֵׂה! אֵינְךָ רָאוּי לְהִקָּרֵא “אָב” לַיְלָדִים!”

וְהַלְּבִיאָה הָלְּכָה לִשְׁכֶנְתָּה, אֵם כָּמוֹהָ, לִשְׁפֹּךְ לְפָנֶיהָ אֶת מְרִי־שִׂיחָהּ.

מֶלֶךְ הָאֲרָיוֹת בָּא אֶל הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר:

– “בְּמִקְרֶה עָבַרְתִּי עַתָּה עַל בֵּיתְךָ, אֲדוֹנִי וָאָסוּר לִרְאוֹתֶךָ. הֲבָאוּ לַעֲזֹר בַּעֲבוֹדָתֶךָ?”

– “לֹא” – אָמַר הָרוֹפֵא – “טֶרֶם בָּאוּ, וַאֲנִי כוֹרֵעַ תַּחַת סֵבֶל הָעֲבוֹדָה!”

– “אֵין תּוֹמֵךְ בִּימִינְךָ וְאֵין עוֹזֵר” – קָרָא הָאַרְיֵה – “אֵין הַחַיּוֹת חֲפֵצוֹת לַעֲבֹד. אָמְנָם, אֵין לְהַאֲשִׁימָן בְּמוּבָן יָדוּעַ… וְאוּלָם הֱיוֹת וַאֲדוֹנִי נָתוּן בְּמַצָּב קָשֶׁה, אֶשְׂמַח מְאֹד לַעֲזֹר לוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אוּכַל – בִּתְנָאי שֶׁלֹּא אֶצְטָרֵךְ לִרְחֹץ אֶת בְּשַׂר הַמְלֻכְלָכִים הָאֵלֶּה… גַּם לְכָל הַחַיּוֹת אָמַרְתִּי לָבוֹא וְלַעֲזֹר לַאֲדוֹנִי. בְּעוֹד רִגְעֵי מִסְפָּר יָבוֹאוּ הַנְּמֵרִים. אַגַּב, שְׁמַע־נָא: בְּבֵיתִי חָלָה יֶלֶד אֶחָד. אֵינֶנִּי מַאֲמִין, כִּי סַכָּנָה צְפוּיָה לוֹ. אַךְ אִשְׁתִּי דוֹאֶגֶת מְאֹד. אִם תַּעֲבֹר בְּמִקְרֶה עַל בֵּיתִי, אוּלַי תּוֹאִיל לָסוּר לִרְאוֹת אֶת הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה – הַאַף אֵין זֹאת?”

מֵאָז לֹא הָיָה בְּכָל הָעוֹלָם מְאֻשָּׁר כְּדוּלִיטְל הָרוֹפֵא. מִכָּל הַיְּעָרוֹת, הֶהָרִים וְהָעֲמָקִים בָּאוּ אֵלָיו בֶּהָמוֹן הָאֲרָיוֹת, הַנְּמֵרִים, הַדִּישׁוֹנִים, גְּמַלֵּי־הַנְּמֵרִים וְהַצֶּבְרוֹת לַעֲזֹר לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ, וַיַּרְבּוּ מְאֹד לָבוֹא, עַד אֲשֶׁר שָׁבוּ מֵהֶם לְבֵיתָם, מֵאֶפֶס מָקוֹם.

וּמַצַּב הַקּוֹפִים הַחוֹלִים הוֹלֵךְ וָטוֹב. כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ נִתְרוֹקֵן בֵּית־הַחוֹלִים הַגָּדוֹל עַד חֶצְיוֹ, וּמִקֵּץ שְׁבוּעַיִם יָצָא מִמֶּנּוּ הַקּוֹף הַחוֹלֶה הָאַחֲרוֹן, כַּאֲשֶׁר שָׁב לְאֵיתָנוֹ. עֲבוֹדַת הָרוֹפֵא קָרְבָה לְקִצָּהּ, וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ מְאֹד, וַיִּשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה וַיִּישַׁן שְׁלֹשָה יָמִים תְּמִימִים, מִבְּלִי לְהִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי.


 

ט. מוֹעֶצֶת הַקּוֹפִים


הָרוֹפֵא יָשֵׁן אֶת שְׁנָתוֹ, וּטְשִׁי־טְשִׁי עָמַד עַל יַד פֶּתַח בֵּיתוֹ לִשְׁמֹר עָלָיו. בַּהֲקִיצוֹ הוֹדִיעַ יוֹחָנָן דּוּלִיטְל לְכָל הַקּוֹפִים, כִּי עָלָיו לָשׁוּב עוֹד מְעַט לְמַדְמֵנָה, הַקּוֹפִים שָׁמְעוּ כֵּן תָּמָהוּ. הֵם חָשְׁבוּ בְלִבָּם, כִּי הָרוֹפֵא יֵשֵׁב עִמָּהֶם כָּל הַיָּמִים.

וּבְעֶרֶב הַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ כֻלָּם בַּיַּעַר לָדוּן בַּדָּבָר הַזֶּה.

רֹאשׁ שֵׁבֶט הַשִּׁמְפַּנְזֶה קָם וְאָמָר: – “מַדּוּעַ יַעַזְבֵנוּ הָאִישׁ הַטּוֹב הַזֶּה? מַה־יֶּחְסַר לוֹ בְּקִרְבֵּנוּ?”

אַךְ אִישׁ לֹא הֵשִׁיב עַל שְׁאֵלָתוֹ.


דוליטל13.jpg

אַחֲרָיו קָם רֹאשׁ שֵׁבֶט הַגּוֹרִילָה וַיֹּאמַר: – “חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי כֻלָּנוּ צְרִיכִים לָבוֹא אֵלָיו וּלְבַקְשׁוֹ לְהִשָּׁאֵר עִמָּנוּ. יוּכַל הֱיוֹת, כִּי אִם נִבְנֶה לּוֹ בַּיִת גָּדוֹל חָדָשׁ, וּמִטָּה גְדוֹלָה וּרְחָבָה נַעֲשֶׂה לּוֹ, וְקוֹפִים רַבִּים נַעֲמִיד לְשָׁרְתוֹ – יוּכַל הֱיוֹת, כִּי אָז יָשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְלֹא יַעַזְבֵנוּ”.

אַךְ הִנֵּה קָם טְשִׁי־טְשִׁי, וְכָל הַקּוֹפִים קָרְאוּ: “הָסְסְסְ! טְשִׁי־טְשִׁי, הַתַּיָּר הַגָּדוֹל, יְדַבֵּר אֵלֵינוּ!”

טְשִׁי־טְשִׁי פָנָה אֶל הַקּוֹפִים וַיֹּאמַר: – “יְדִידַי, יָרֵא אֲנִי, כִּי אַךְ לַשָּׁוְא נַפְצִיר בָּרוֹפֵא לְהִשָּׁאֵר. הוּא חַיָּב כֶּסֶף לְאַנְשֵׁי מַדְמֵנָה, וְעָלָיו לָשׁוּב שָׁמָּה לְשַׁלֵּם אֶת הַכָּסֶף”.

– “כֶּסֶף? מָה הוּא כָּסֶף?” – שָׁאֲלוּ הַקּוֹפִים.

וַיְסַפֵּר לָהֶם טְשִׁי־טְשִׁי, כִּי בְאֶרֶץ־הַלְּבָנִים אֵין לְהַשִּׂיג דָּבָר בְּלִי כָסֶף. אֵין לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְעָדָיו. אֵין לִחְיוֹת בִּלְעָדָיו.

וַיִּשְׁאֲלוּ אֲחָדִים מִן הַקּוֹפִים: “הַאִם גַּם לֹא יֹאכְלוּ וְלֹא יִשְׁתּוּ, מִבְּלִי אֲשֶׁר יְשַׁלְּמוּ כָסֶף?”

טְשִׁי־טְשִׁי הֵנִיעַ בְּרֹאשוֹ וַיְסַפֵּר לָהֶם אֶת קוֹרוֹתָיו בְּלֶכְתּוֹ עִם בַּעַל תֵּבַת־הַזִּמְרָה לֶאֱסֹף כֶּסֶף בֵּין הַיְלָדִים.

רֹאשׁ שֵׁבֶט הַשִּׁמְפַּנְזֶה פָּנָה אֶל רֹאשׁ שֵׁבֶט אוֹרַנְג־אוּטַנְג וַיֹּאמַר: “בְּרִיּוֹת נִפְלָאוֹת הֵם בְּנֵי־הָאָדָם! מִי יֹאבֶה לָגוּר בְּאַרְצָם? צַר, צַר עֲלֵיהֶם!”

וּטְשִׁי־טְשִׁי הוֹסִיף לֵאמֹר:

– “בְּלֶכְתֵּנוּ אֲלֵיכֶם לֹא הָיְתָה לָּנוּ סְפִינָה לַעֲבֹר בַּיָּם וְלֹא כֶסֶף לִקְנוֹת צֵידָה לַדָּרֶךְ. אִישׁ אֶחָד נָתַן לָנוּ צְנִימִים בְּהַקָּפָה, וְאֲנַחְנוּ הִבְטַחְנוּ לְשַׁלֵּם לוֹ מִיָּד בְּשׁוּבֵנוּ. גַּם אֶת הַסְּפִינָה שָׁאַלְנוּ מֵאֵת סַפָּן אֶחָד. אַךְ הִיא נֻפְּצָה אֶל הַסְּלָעִים, בַּעֲלוֹתֵנוּ עַל חוֹפֵי אַפְרִיקָה. עַתָּה חוֹשֵׁב הָרוֹפֵא לִקְנוֹת לַסַּפָּן סְפִינָה חֲדָשָׁה, כִּי עָנִי מְאֹד הַסַּפָּן, אֵין לוֹ כֹּל מִלְּבַד הַסְּפִינָה”.

הַקּוֹפִים הֶחֱרִישׁוּ רֶגַע וַיֵּשְׁבוּ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ שְׁקוּעִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם.

וַיָּקָם הַגָּדוֹל מִבֵּין הַפָּבִיאָנִים וַיֹּאמַר:

– “לְדַעְתִּי, אַל לָנוּ לָתֵת לָאִישׁ הַטּוֹב הַזֶּה לָלֶכֶת, בִּלְתִּי אִם נַעֲנִיק לוֹ דְבַר־מָה יָפֶה, לְמַעַן יֵדַע, שֶׁאֵין אָנוּ כְפוּיֵי־טוֹבָה עַל כָּל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ”. וְקוֹף אָדֹם אֶחָד, שֶׁיָשַׁב עַל עֵץ, קָרָא בְקוֹל" – “זוֹהִי גַם דַּעְתִּי!”

וַיִּקְרְאוּ כֻלָּם בְּקוֹל גָּדוֹל: “כֵּן, כֵּן. הַעֲנֵק נַעֲנִיק לוֹ דְבַר־מָה יָפֶה מִכָּל הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ לָאָדָם לְמִקְנָה”. וַיָּחֵלּוּ לַחְשֹׁב וְלִשְׁאֹל אִישׁ אֶת אָחִיו, מָה הוּא הַדָּבָר הַיָּפֶה, אֲשֶׁר יִתְּנוּ לָרוֹפֵא. אֶחָד אָמַר: “חֲמִשִּׁים שַׂק אֱגוֹזֵי־קוֹקוֹס!” – הַשֵּׁנִי קָרָא: “מֵאָה אֶשְׁכֹּל בַּנָּנוֹת! וְלֹא יִקְנֶה עוֹד פֵּרוֹת בְּאַרְצוֹ, שֶׁבָּה כָּל דְּבַר־מַאֲכָל בְּכֶסֶף נִתָּן”.

אַךְ טְשִׁי־טְשִׁי אָמַר לָהֶם, שֶׁאֵין לָקַחַת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לַדֶּרֶךְ, כִּי מַשָּׂאָם גָּדוֹל מְאֹד, וְשֶׁרֻבָּם כְּכֻלָּם יִשָּׁחֲתוּ, עַד אֲשֶׁר יַסְפִּיק הָרוֹפֵא לֶאֱכֹל אֶת מַחֲצִיתָם. – “אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים חֲפֵצִים אַתֶּם לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבּוֹ” – הוֹסִיף – “כִּי עַתָּה תְּנוּ לוֹ חַיָּה אֶחָת. הֱיוּ בְטוּחִים, כִּי הוּא לֹא יָרַע לַחַיָה הַזֹּאת. תְּנוּ לוֹ חַיָּה יִקְרַת־הַמְּצִיאוּת, אֲשֶּׁר אֵין לְמָצְאָה בְכָל הַבֵּיבָרִים!”

וַיִּשְׁאֲלוּ הַקּוֹפִים: “מָה הוּא בֵּיבָר?”

וַיְסַפֵּר לָהֶם טְשִׁי־טְשִׁי, כִּי בֶעָרִים אֲשֶׁר בְּאַרְצוֹת־הַלְּבָנִים נִמְצָאִים בֵּיבָרִים, וּבָהֶם יוֹשְׁבוֹת הַחַיּוֹת בִּכְלוּבִים, לְרַאֲוָה לִבְנֵי־הָאָדָם. הַקּוֹפִים קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וַיְדַבְּרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: – “בְּנֵי־הָאָדָם כִּילָדִים קְטַנִּים הֵמָּה, הַנּוֹשְׂאִים אֶת נַפְשָׁם לִצְחוֹק וּלְשַׁעֲשׁוּעִים. הֲלֹא אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית־כֶּלֶא!”

וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת טְשִׁי־טְשִׁי, מָה הִיא הַחַיָּה יִקְרַת־הַמְּצִיאוּת, אֲשֶׁר הָאֲנָשִׁים לֹא רָאוּהָ עוֹד. וְרֹאש קוֹפֵי הַמֶּשִׁי שָׁאָל: – הַאִם יֵשׁ לָהֶם אִיגוֹאַנָּה?" וַיַּעַן טְשִׁי־טְשִׁי: “כֵּן. הוּא נִמְצָא בְּבֵיבָר בְּלוֹנְדוֹן”, וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד: “וְאוֹקַפִּי יֵשׁ לָהֶם?”

– “כֵּן” – הֵשִׁיב טְשִׁי־טְשִׁי – “בְּאֶרֶץ בֶּלְגִּיָּה, אֲשֶׁר בָּהּ הוֹלִיכַנִי בַּעַל תֵּבַת־הַזִּמְרָה לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים, רָאִיתִי אוֹקַפִּי אֶחָד בְּעִיר גְּדוֹלָה וּשְׁמָהּ אַנְטְוֶרְפֶּן”.

וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד: “וּ”דְחִיק־סְלִיק“1 יֵשׁ לָהֶם?”

– “לֹא!” עָנָה טְשִׁי־טְשִׁי – “אִישׁ מִן הַלְּבָנִים לֹא רָאָה מִיָּמָיו אֶת הַחַיָּה “דְחִיק־סְלִיק”. אוֹתָהּ נִתֵּן לָרוֹפֵא”.


 

י. הַחַיָּה יִקְרַת־הַמְּצִיאוּת


הַחַיָּה “דְחִיק־סְלִיק” פַּסָּה מִן הָעוֹלָם, בַּל תֵּרָאֶה וּבַל תִּמָּצֵא עוֹד בַּחַיִּים. וְאוּלָם לְפָנִים, בִּימֵי דוּלִיטְל הָרוֹפֵא, הָיוּ אֲחָדוֹת מֵהֶן מְהַלְּכוֹת עוֹד בְּיַעֲרוֹת־אַפְרִיקָה הָעֲבֻתִּים. אַךְ גַּם אָז הָיוּ נִרְאוֹת לִפְעָמִים רְחוֹקוֹת מְאֹד. זָנָב לֹא הָיָה לָהֶן, כִּי אִם רֹאשׁ מִכָּל צַד, וּבְכָל רֹאשׁ צוֹמַחַת קֶרֶן חַדָּה. הֵן הָיוּ רַכּוֹת־לֵבָב, פַּחְדָּנִיּוֹת, נִמְלָטוֹת מִיָּד עַל נַפְשָׁן. הַכּוּשִׁים נוֹהֲגִים הָיוּ לָצוּד אֶת כָּל הַחַיּוֹת בְהִתְגַּנְּבָם מֵאֲחוֹרֵיהֶן, מִבְּלִי שֶׁהַחַיּוֹת תַּרְגֵשְנָה בָהֶם. אַךְ אֶת “דְּחִיק־סְלִיק” אִי־אֶפְשָר הָיָה לָצוּד בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. חַיָּה זוֹ כְּשֶׁרֹאשָׁהּ הָאֶחָד יָשֵׁן, רֹאשָׁהּ הַשֵּׁנִי עֵר וְזָהִיר, וְאִי־אֶפְשָׁר לְתָפְשָׁהּ וְלַהֲבִיאָהּ לְאַחַד הַבֵּיבָרִים. שָׁנִים שְלֵמוֹת הָיוּ מְבַלִּים בַּיַעַר רַבֵּי־הַצַּיָּדִים וּבַעֲלֵי־הַבֵּיבָרִים לִמְצֹא אֶת הַחַיָּה הַזֹּאת, וְכָל עֲמָלָם הָיָה לַשָׁוְא. כִּי גַם בַּיָּמִים הָהֵם, לְפָנִים לְפָנִים, הָיְתָה חַיָּה זוֹ הַיְחִידָה, אֲשֶׁר שְׁנֵי רָאשִׁים לָהּ. הַקּוֹפִים קָמוּ וַיֵּלְכוּ אֶל הַיַּעַר לְבַקֵּשׁ “דְּחִיק־סְלִיק” אֶחָד. דֶּרֶךְ רַבָּה עָבְרוּ, עַד אֲשֶׁר גִּלָּה אֶחָד מֵהֶם עֲקֵבוֹת מְשֻׁנִּים הֵם בָּאוּ עַל חוֹף הַנָּחַל. וַיֵּדְעוּ כֻלָּם וַיָּבִינוּ, כּי אֵלֶּה הֵם עִּקְּבוֹת “דְּחִיק־סְלִיק”.

הֵם בָּאוּ אֶל חוֹף הַנַּחַל וַיִּרְאוּ חֹרְשַׁת־קָנִים גְּבֹהָה וַיָּבִינוּ, כִּי זֶה מִשְׁכַּן הַחַיָּה “דְּחִיק־סְלִיק”. וַיֹּאחֲזוּ הַקּוֹפִים אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וַיַּקִּיפוּ אֶת הַחֹרְשָׁה. כִּשְׁמֹעַ “דְּחִיק־סְלִיק” אֶת קוֹל צַעֲדֵיהֶם, אָמַר לִפְרֹץ בְּמַעְגַּל־הַקּוֹפִים וְלִבְרֹחַ, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ בְּמַעֳשֵׂהוּ. וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי אָבַד מָנוֹס מִמֶּנּוּ, וַיֵּשֶׁב עַל הָאָרֶץ מַחֲרִישׁ וּמְצַפֶּה, מַה־יֵּעָשֶׂה בּוֹ.

וַיִּשְׁאָלוּהוּ הַקּוֹפִים, אִם יֵש אֶת נַפְשוֹ לְהִסָּפַח אֶל דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא וְלָלֶכֶת עִמּוֹ אֶל אֶרֶץ־הַלְּבָנִים, לְהֵרָאוֹת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים.

“דְּחִיק־סְלִיק” הֵנְיעַ רֹאשוֹ וַיִּקְרָא: “לְעוֹלָם לֹא!” וַיְסַפְּרוּ לוֹ הַקּוֹפִים, כִּי לֹא יוֹשִׁיבוּהוּ בַבֵּיבָר, כִּי אִם יִהְיֶה חָפְשִׁי לְנַפְשוֹ, וְרַק רוֹאָיו יִתְּנוּ בוֹ אֶת עֵינֵיהֶם. דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא הוּא טוֹב לֵב, אַךּ עָנִי וְאֶבְיוֹן, וְכָל הַאֲנָשִׁים יְשַלְמוּ לוֹ מֵיטַב־כַּסְפָּם, לְמַעַן רְאוֹת אֶת הַחַיָּה בַּעֲלַת שְׁנֵי הָרָאשִׁים. הָרוֹפֵא יֶעֱשַׁר וְיוּכַל לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפִינָה לִבְעָלֶיהָ, אֲשֶׁר לָקַח מִיָּדוֹ לִנְסֹעַ בָּהּ לְאֶרֶץ אַפְרִיקָה.

אַךְ “דְּחִיק־סְלִיק” עָנָה: “לֹא! יָדֹעַ תֵּדְעוּ, כִּי בַיְשָׁן אֲנִי, וְאֵינֶנִּי אוֹהֵב לִהְיוֹת לְרַאֲוָה!” – וְכִמְעַט שֶׁבָּכָה מֵרֹב צָעַר.

שְׁלֹשָׁה יָמִים תְּמִימִים דִּבְּרוּ עִמּוֹ הַקּוֹפִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הִבִּיעַ אֶת חֶפְצוֹ לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֶת דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא, לָדַעַת, מִי הוּא וְאֵיזֶה הוּא הָאִישׁ הַזֶּה. וַיֵּלְכוּ הַקּוֹפִים, וְעִמָּם “דְּחִיק־סְלִיק”, וַיָּבוֹאוּ אֶל סֻכַּת־הָעֵשֶׂב שֶׁל הָרוֹפֵא, וַיִּדְפְּקוּ עַל הַדָּלֶת.

הַבַּרְוָז, אֲשֶׁר אָרַז בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַמֶּלְתָּחָה, קָרָא: “יָבוֹא!” – וּטְשִׁי־טְשִׁי הֱבִיאָם פְּנִימָה וַיַּצִּיגֵם לִפְנֵי הָרוֹפֵא.

– “יְצִיר זֶה מָה הוּא?” – שָׁאַל דּוּלִיטְל וַיִּתֶּן אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו בַּחַיָּה.

– “אֱלֹהִים יִשְׁמְרֵנוּ!” – קָרָא הַבַּרְוָז – “אֵיךְ יְכוֹלָה חַיָּה זוֹ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת בִּשְׁנֵי רָאשִׁים בְּבַת אֶחָת?”

– “נִרְאֶה, שֶׁאֵינֶנָּה חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת” – קָרָא גִ’יפּ הַכָּלֶב. – “הַחַיָּה הַזֹּאת, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, הַחַיָּה יִקְרַת־הַמְּצִיאוּת הַזֹּאת תִּקָּרֵא “דְּחִיק־סְלִיק”, וּבְכָל יַעֲרוֹת אַפְרִיקָה הִיא לְבַדָּהּ תִּמָּצֵא. קַח אוֹתָהּ עִמְּךָ וְהָיִיתָ מְאֻשָׁר כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. בְּנֵי־הָאָדָם יְשַלְּמוּ לְךָ מֵיטַב־כַּסְפָּם לִרְאוֹתָהּ פַּעַם אֶחָת”.

– “אֵין לִי צֹרֶךְ בְּכָסֶף!” – אָמַר הָרוֹפֵא.

– “יֵשׁ וְיֵשׁ צֹרֶךְ” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ הַבַּרְוָז – “הַאֻמְנָם שָׁכַחְתָּ כְּבָר אֶת כָּל הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת, אֲשֶׁר מְצָאוּךָ בְּמַדְמֵנָה, בְּבוֹא הַזְּמָן לְשַׁלֵּם לְבַעַל הָאִטְלִיז? וְאֵיךְ תּוּכַל לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפִינָה, אֲשֶׁר לָקַחְתָּ לִנְסֹעַ לְאַפְרִיקָה?”

– “אֶת הַסְּפִינָה אָמַרְתִּי לִבְנוֹת בְּיָדָי!” – אָמַר הָרוֹפֵא.

– “חֲכַם וּבִין” – קָרָא הַבַּרְוָז – “מֵאַיִן תִּקַּח קְרָשִׁים וּמַסְמְרִים לִבְנוֹת אֶת הַסְּפִינָה? וְעוֹד זֹאת – בַּמֶּה נִחְיֶה? בְּשׁוּבֵנוּ הַבַּיְתָה הֵן נִהְיֶה דַלִּים מִשֶׁהָיִינוּ. צָדַק, צָדַק טְשִׁי־טְשִׁי: קַח עִמְּךָ אֶת הַחַיָּה הַיְקָרָה הַזֹּאת. עִמְךָ קָחֶנָּה!”

– “טוֹב! אוּלַי יֶשׁ צֶדֶק מְעַט בִּדְבָרֶיךָ!” – אָמַר הָרוֹפֵא – “הִיא תִהְיֶה חַיַּת־שַׁעֲשׁוּעִים נִפְלָאָה, אַךְ הַאִם הִיא… – מַה שְׁמָהּ? – הַאִם הִיא תֹאבֶה לָנוּד עִמִּי אֶל אֶרֶץ נֵכָר?”

– “אֶל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ” – אָמַר “דְּחִיק־סְלִיק”, אֲשֶׁר הִכִּיר מִיָּד בִּפְנֵי דוּלִיטְל הָרוֹפֵא, כִּי הוּא אִישׁ־אֱמוּנִים – “לִבְּךָ הָיָה טוֹב אֶל כָּל הַחַיּוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְהַקּוֹפִים אָמְרוּ לִי, כִּי יֶש לְךָ צֹרֶךְ בִּי. אַךְ עָלֶיךָ לְהַבְטִיחֵנִי, כִּי הָשֵׁב תְּשִׁיבֵנִי מִיָּד, אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינַי אֶרֶץ הָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים”.

– “כְּמוּבָן, כְּמוּבָן” – אָמַר הָרוֹפֵא – “אָנָּא, אֱמָר־נָא לִי, הַאִם אֵינְךָ מִמִּשְׁפַּחַת הַצְּבָאִים?”

– “כֵּן” – עָנָה “דְחִיק־סְלִיק” – מִצַּד אִמִּי קָרוֹב אֲנִי לִצְבָאֵי־כוּשׁ וְלִגְמַלֵּי אָסִיָּה, וּזְקַן אֲבִי־אֲבִי־אָבִי הָיָה מִן הָאַחֲרוֹנִים בַּקַּרְנָפִים".

– “דְּבָרִים הָרְאוּיִים לְהִשָׁמַע” – לָחַש הָרוֹפֵא וַיּוֹצֵא מִן הַמֶּלְתָּחָה סֵפֶר אֶחָד וַיַּתְחֵל לְעַלְעֵל בּוֹ. – “נִרְאֶה, נִרְאֶה, מַה דַּעְתּוֹ שֶׁל בּוּפוֹן2בַּדָּבָר הַזֶּה”.

– “רוֹאֶה אֲנִי אוֹתְךָ” – אָמַר הַבַּרְוָז – “מְדַבֵּר בְּאֶחָד מִפִּיפִיוֹתֶיךָ. גַּם בְּפִיךָ הַשֵּׁנִי תְּדַבֵּר?”

– “כֵּן, כֵּן” – עָנָה “דְחִיק־סְלִיק” – “אַךְ אֶת פִּי הַשֵּׁנִי שׁוֹמֵר אֲנִי לַאֲכִילָה. וְכָךְ יָכוֹל אֲנִי לְדַבֵּר וְלֶאֱכֹל בְּבַת אַחַת, מִבְּלִי שֶׁאַפְרִיעַ אֶת חֻקֵּי הַנִּימוֹס. כֻּלָּנוּ מְנֻמָּסִים מְאֹד”.

כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱרֹז אֶת כָּל הַמֶּלְתָּחוֹת, עָרְכוּ הַקּוֹפִים מִשְׁתֶּה גָדוֹל לִכְבוֹד הָרוֹפֵא. אֶל הַמִּשְׁתֶּה הַזֶּה בָּאוּ כָל חַיּוֹת־הַיָּעַר. וּפְרִי רַב הָיָה בַּמִּשְׁתֶּה, פְּרִי אֲנָנָס וּמַנְגּוֹ, דְּבַשׁ וְכָל מִינֵי מְגָדִי.

כִּכְלוֹת הָאֲרֻחָה קָם הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר:

– “לֹא חוֹנַנְתִּי בְכִשְׁרוֹן, כַּאֲנָשִׁים רַבִּים אֲחֵרִים, לִנְאֹם בְּסוֹף הָאֲרֻחָה נְאוּמִים אֲרֻכִּים. אַךְ חוֹשֵׁב אֲנִי לְחוֹבָה לְהוֹדִיעֲכֶם, כִּי בְצַעַר רַב הִנְנִי עוֹזֵב אֶת אַרְצְכֶם הַיָּפָה. עֲסָקִים רַבִּים לִי בְּאֶרֶץ־הַלְּבָנִים, וְעָלַי לָבוֹא שָׁמָּה. וּבְלֶכְתִּי מִכֶּם זִכְרוּ וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לְכַסּוֹת אֶת הָאֹכֶל בְּמַטְלִיּוֹת מִפְּנֵי הַזְּבוּבִים, וְאַל תִּשְׁכְּבוּ לִישֹׁן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָרְטֻבָּה!… וַאֲנִי מְקַוֶּה, כִּי כָל יְמֵי חַיֵּיכֶם תֵּדְעוּ אֹשֶׁר וָנָחַת”. – הָרוֹפֵא גָמַר אֶת דְבָרָיו וַיֵּשֶׁב, וְכָל הַקּוֹפִים קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וַיִּמְחֲאוּ כַף בְּלִי הֶפְסֵק, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ לְאָחִיו:

– “דּוֹר לְדוֹר יִשְׁמֹר אֶת זֵכֶר הָאִיש הַזֶּה, הַיּוֹשֵׁב אִתָּנוּ כַּיּוֹם בְּצֵל הָעֵצִים. הֲלֹא הוּא חָכָם וְגָדוֹל מִכָּל הָאָדָם!” – "וְקוֹף הַגּוֹרִילָה, אֲשֶׁר כֹּחַ זְרוֹעוֹתָיו כְּכֹחַ שִׁבְעָה סוּסִים, הֵרִים אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְשִׂימֶנָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וַיֹּאמַר:

– “עֵדָה הָאֶבֶן הַזֹּאת בַּמָּקוֹם הַזֶּה לְעוֹלְמֵי־עַד!” עַד הַיּוֹם מֻנַּחַת הָאֶבֶן הַזֹּאת שָׁם בַּיָּעַר, וּבְטַפֵּס אִמּוֹת־הַקּוֹפִים עִם עוֹלְלֵי־טִפּוּחֵיהֶן עַל עַנְפֵי הָעֵצִים, וְהוֹרוּ עָלֶיהָ בְּאֶצְבַּע וְאָמָרוּ:

–" הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֶת הָאֶבֶן הַזֹּאת. בִּשְׁנַת הַדֶּבֶר הַגָּדוֹל יָשַׁב עָלֶיהָ הָאִישׁ הַלָּבָן הַטּוֹב וְאָכַל עִם אֲבוֹתֵינוּ יָחַד!" הַמִּשְׁתֶּה קָרַב לְקִצּוֹ, וְהָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ אֶל שְׂפַת הַיָּם. וְכָל הַקּוֹפִים לִוּוּהוּ עַד קְצֵה גְבוּל אַרְצָם וַיִּשְׂאוּ אֶת מֶלְתַּחְתּוֹ וְאֶת יַלְקוּטוֹ.


 

יא הַנָּסִיךְ הַשָּׁחוֹר


הֵם הִגִּיעוּ אֶל חוֹף הַנָּהָר וַיַּעַמְדוּ לְהִפָּרֵד מִמְּלַוֵּיהֶם. הַפְּרִידָה נִמְשְׁכָה זְמָן רַב, כִּי מִסְפַּר הַקּוֹפִים הָיָה גָדוֹל, וְכָל אֶחָד מֵהֶם חָפֵץ לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ שֶׁל יוֹחָנָן דּוּלִיטְל. סוֹף־סוֹף נִשְׁאֲרוּ הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו לְבַדָּם, וּפוֹלִינֶסְיָה אָמָר:

– “בְּעָבְרֵנוּ בְּאֶרֶץ יוֹלִיקִינְגִי עָלֵינוּ לִנְהֹג זְהִירוּת, לִצְעוֹד בַּחֲשָׁאי וּלְדַבֵּר בִּלְחִישָׁה. אִם יִרְאֵנוּ הַמֶּלֶךְ, יִשְׁלַח מִיָּד אֶת עֲבָדָיו לְתָפְשֵׂנוּ. בְּטוּחַנִי, כִּי הוּא כוֹעֵס מְאֹד עָלַי, שֶׁהֵתַלְתִּי בוֹ אָז”.

– “חָפַצְתִּי לָדַעַת” – אָמַר הָרוֹפֵא – “אֵיךְ נִמְצָא סְפִינָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה לָשׁוּב הַבָּיְתָה… הַאֻמְנָם תִּקָּרֶה לָּנוּ סִירָה אַחַת, אֲשֶׁר אֵין לְאָדָם חֵפֶץ בָּהּ?”

וַיְהִי הַיּוֹם, בַּעֲבֹר הַחֲבוּרָה בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, וּטְשִׁי־טְשִׁי נִפְרַד וַיֵּלֶךְ לֶאֱסֹף אֱגוֹזֵי־קוֹקוֹס. וַיְהִי בְּהֵעָדְרוֹ, וַיֹּאבְדוּ הָרוֹפֵא וְהַחַיּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ וַיִּתְעוּ בַיַּעַר, וַיַּעַבְרוּ לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ – וְאֶת הַדֶּרֶךְ לֹא מָצָאוּ, וְאֶל הַחוֹף לֹא בָאוּ.

כִּרְאוֹת טְשִׁי־טְשִׁי, כִּי הֵם נֶעֶלְמוּ מֵעֵינָיו, רָגַז מְאֹד, וַיְטַפֵּס עַל עֵץ גַּבֹהַּ לְהַבִּיט מִמְּרוֹם הַצַּמֶּרֶת, אוּלַי יִרְאֶה מֵרָחוֹק אֶת קְצֵה מִצְנַפְתּוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא. וַיְנוֹפֵף יָדָיו וַיִּצְעַק וַיִּקְרָא לַחַיּוֹת בִּשְׁמוֹתֵיהֶן – וּלְלֹא־הוֹעִיל. כְּאִלּוּ פָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם. וְאָמְנָם, הֵם תָּעוּ בַדֶּרֶךְ לְלֹא־מוֹצָא. סָרוּ מִן הַמִּשְׁעוֹל, וְהַיַּעַר אֲשֶׁר סְבִיבָם סְבָכִים פְּרוּעִים, אֵין לַעֲבֹר בָּהֶם. הָרוֹפֵא הוֹצִיא אֶת אוֹלָרוֹ וַיָּחֶל לְפַנּוֹת לוֹ דַּרֶךְ. רַגְלֵיהֶם טָבְעוּ בַבֹּץ, נֶאֶחְזוּ בִּקְנוֹקְנוֹת הַצְּמָחִים הַמִּתְפַּתְּלִים, נִשְׂרטוּ וְנִפְצְעוּ, וְכִמְעַט שֶׁאָבְדָה לָהֶם מֶלְתַּחַת־הָרְפוּאוֹת. דּוֹמֶה, כִּי לֹא יָבוֹא קֵץ לְפִגְעֵיהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא יִמְצְאוּ אֶת הַדָּרֶךְ. כֹּה תָעוּ יָמִים רַבִּים, קְרוּעֵי־בֶגֶד וּמְטֻנְּפֵי רֶפֶש, וְסוֹף־סוֹף בָּאוּ עַד גַּן הַמֶּלֶךְ.

עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ רָאוּם וַיְמַהֲרוּ לְתָפְשָׂם, וְרַק פּוֹלִינֶסְיָה הִצְלִיחַ לְהִתְחַמֵּק וְלַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ אַחַד הָאִילָנוֹת, מִבְּלִי שֶׁיִּרְאֵהוּ אִישׁ, וַיָּעָמְדוּ הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

– “נִתְפַּשְׂתֶּם! נִתְפַּשְׂתֶּם.!” – קָרָא הַמֶּלֶךְ – “הַפַּעַם לֹא תִמָּלְטוּ מִיָּדִי! הֲשִׁיבוּם מַהֵר אֶל בֵּית־הַסֹּהַר, וְעַל הַדְּלָתוֹת תָּשִׂימוּ בְרִיחִים כְּפוּלִים. כָּל שְׁאֵרִית חַיָּיו יִשְׁטֹף הָאִישׁ הַלָּבָן הַזֶּה אֶת רִצְפַת הַמִּטְבָּח בְּבֵיתִי!” וַיּוּבְאוּ הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו לְבֵית־הַסֹּהַר. וְהָרוֹפֵא צֻוָּה לָבוֹא מִיּוֹם מָחָר אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ לִשְׁטֹף אֶת רִצְפַת הַמִּטְבָּח. וַיִּהְיוּ כֻלָּם עֲצוּבִים וּמָרֵי נָפֶש.

– “אַךְ זֶהוּ מַעֲשֵׂה שְׁטוּת!” – אָמַר הָרוֹפֵא – “הֵן עָלַי לָשׁוּב לְמַדְמֵנָה. הַסַּפָּן הַמִּסְכֵּן יַחְשֹׁב, כִּי אֲנִי גָנַבְתִּי מִיָּדוֹ אֶת הַסְּפִינָה, אִם לֹא אֲמַהֵר לָשׁוּב. הָבָה אֶרְאֶה, אִם הַדְּלָתוֹת חֲזָקוֹת הֵן!”

וְאוּלָם הַדְּלָתוֹת הָיוּ חֲזָקוֹת מְאֹד, וְלֹא הָיְתָה כָּל תִּקְוָה לְהִמָּלֵט. גֶּבּ־גֶּבּ הֵחֵל לִבְכּוֹת.

וְכָל הָעֵת הַהִיא יָשַׁב פּוֹלִינֶסְיָה עַל עֵץ בְּגַן־הָאַרְמוֹן. הוּא לֹא הִגִּיד דָּבָר, רַק מִצְמֵץ בְּעֵינָיו בְּלִי הֶרֶף. זֶה הָיָה סִמָּן רַע אֵצֶל פּוֹלִינֶסְיָה. תָּמִיד, בִּשְׁעַת אָסוֹן, יָשַׁב דּוּמָם וּמִצְמֵץ בְּעֵינָיו, וּבְמֹחוֹ – תַּחְבּוּלוֹת מִתַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת… אוֹי לְמִי שֶׁפָּגַע בְּפוֹלִינֶסְיָה אוֹ בִידִידָיו… פִּתְאֹם רָאָה אֶת טְשִׁי־טְשִׁי מֵרָחוֹק קוֹפֵץ מֵעֵץ אֶל עֵץ וּמְבַקֵּש אֶת הָרוֹפֵא. טְשִׁי־טְשִׁי רָאָה אֶת פּוֹלִינֶסְיָה וַיִּגַּש אֵלָיו וַיִּשְׁאָלֵהוּ לְכֹל אֲשֶׁר קָרָה.

– “הוּא וְחַיּוֹתָיו נִתְפְּסוּ בִידֵי עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וַיּוּשְׂמוּ בְּבֵית־הַסֹּהַר” – לָחַש פּוֹלִינֶסְיָה – “תָּעִינוּ בַיַּעַר – וְרַגְלֵינוּ הוֹבִילוּנוּ אֶל אַרְמוֹן־הַמֶּלֶךְ”. – “הַאֻמְנָם לֹא יָכֹלְתָּ לְהוֹרוֹתָם אֶת הַדָּרֶךְ?” – שָׁאַל טְשִׁי־טְשִׁי וַיִּקְצֹף עַל הַתֻּכִּי, עַל אֲשֶׁר בְּאַשְׁמָתוֹ נִתְעָה הָרוֹפֵא, כִּי הָלַךְ לֶאֱסֹף אֱגוֹזֵי־קוֹקוֹס.

– “בַּכֹּל, בַּכֹּל אָשֵׁם הַחֲזִיר הַטִּפֵּש הַזֶּה!” – אָמַר פּוֹלִינֶסְיָה – “הוּא סָר מִן הַמִּשְׁעוֹל לְחַפֵּשׂ אֶת שָׁרְשֵׁי־הַקִּנָּמוֹן, וָאֵלֵךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב לַהֲשִׁיבוֹ, עַד אֲשֶׁר טָעִיתִי פַּעַם וָאֵפֶן יָמִינָה וְלֹא שְׂמֹאלָה, בְּגִשְׁתֵּנוּ אֶל הַבִּצָּה. הַס…סְסְ! רְאֵה! הִנֵּה בָא הַנָּסִיךְ בֻּמְפּוֹ אֶל הַגָּן! טוֹב טוֹב שֶׁלֹּא יִרְאֵנוּ! אַל תְּנַדְנֵד אֵבֶר… הָס…סְסְ!”

וְאָמְנָם, הַנָּסִיךְ בֻּמְפּוֹ, בֶּן־הַמֶּלֶךְ, פָּתַח אֶת דֶּלֶת הַגָּן. הוּא נָשָׂא תַחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ סֵפֶר־אַגָּדוֹת וַיִּצְעַד אַט אַט בְּמִשְׁעוֹל־הַחוֹל. וַיָּבוֹא אֶל סַפְסַל־הָאֶבֶן תַּחַת הָעֵץ, אֲשֶׁר בַּעֲנָפָיו הִתְחַבְּאוּ הַתֻּכִּי וְהַקּוֹף, וַיִּשְׁכַּב עַל הַסַּפְסָל וַיָּחֶל לִקְרֹא בְּסֵפֶר־הָאַגָּדוֹת.


דוליטל14.jpg

טְשִׁי־טְשִׁי וּפוֹלִינֶסְיָה יָשְׁבוּ חֶרֶש, מִבְּלִי הַשְׁמַיעַ קוֹל וּמִבְּלִי הָנִיד אֵבֶר.

כַּעֲבֹר רִגְעֵי־מִסְפָּר הִנִּיחַ בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת הַסֵּפֶר וַיֵּאָנַח וַיֹּאמַר: – “מִי יִתְּנֵנִי נָסִיך לָבָן!” – וַיָּרֶם אֶת עֵינָיו הַחוֹלְמוֹת וְהַנּוּגוֹת.

אָז יַעֲנֵהוּ הַתֻּכִּי בְּקוֹל חֲרִישִׁי, כְּקוֹל נַעֲרָה קְטַנָּה: – “דַּע, בֻּמְפּוֹ הַנָּסִיךְ, כִּי יֶשׁנוֹ אִיש בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתְךָ לְנָסִיךְ לָבָן”.

בֶּן־הַמֶּלֶךְ קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה.

– “מָה אֲנִי שׁוֹמֵעַ!” – קָרָא – “נִדְמֶה לִי, כִּי הִנֵּה קוֹל מַנְגִּינָה עֲרֵבָה עוֹלָה בְאָזְנַי, קוֹל כֶּסֶף צָלוּל. מוּזָר וְנִפְלָא!”

– “נָסִיךְ עָדִין!” – אָמַר פּוֹלִינֶסְיָה וַיִּתְחַבֵּא, לְבַל יִרְאֵהוּ בֻּמְפּוֹ – “שְׂפָתֶיךָ תִטֹּפְנָה דִבְרֵי־אֱמֶת רַכִּים מִשָׁמֶן. אֲנִי, טְרִפְּסִיטִינְקָה מַלְכַּת־הַפֵיוֹת, מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ. מִשְׁכָּנִי בְּכַפְתּוֹר אֶחָד אֲשֶׁר לְשִׂיחַ־הַוְּרָדִים”.

– “הָהּ, אִמְרִי לִי, מַלְכַּת־הַפֵיוֹת!” – קָרָא בֻּמְפּוֹ וַיִּפְרֹשׂ אֶת כַּפָּיו – “אִמְרִי לִי, מִי הוּא הָאִישׁ, אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲשׂוֹתֵנִי לְנָסִיךְ לָבָן?”

– בְּבֵית־הַסֹּהַר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ" – אָמַר הַתֻּכִּי – “סָגוּר עַל מַסְגֵּר מְכַשֵׁף אֶחָד וּשְׁמוֹ יוֹחָנָן דּוּלִיטְל. הוּא בָקִי בְחָכְמַת־הָרְפוּאָה וְהַכִּשוּף וְעָשׂה יַעֲשֶׂה כָּל מִינֵי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. וּבְכָל זֹאת יַחֲזִיקֵהוּ אָבִיךָ וִיעַנֵּהוּ בַכֶּלֶא. לֵךְ אֵלָיו, בֻּמְפּוֹ גִּבּוֹר הַחַיִל, לֵךְ אֵלָיו לְאַט לְאַט, עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, וְרָאִיתָ וְנוֹכַחְתָּ, כִּי הוּא יַהֲפֹךְ אוֹתְךָ לְנָסִיךְ לָבָן יְפֵהפֶה, אֲשֶׁר יִקַּח אֶת לֵב הַיְפֵהפִיָּה. הִנֵּה אָמַרְתִּי לְךָ אֶת דְּבָרָי. עַתָּה עָלַי לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ הַפֵיוֹת. הֱיֵה שָׁלוֹם!”

– “שָׁלוֹם!” – קָרָא הַנָּסִיךְ – “שָׁלוֹם וְאַלְפֵי תוֹדוֹת לָךְ, טְרִפְּסִיטִינְקָה הַטּוֹבָה!” – וַיֵּשֶׁב וַיִּשְׁכַּב עַל הַסַּפְסָל, וְעַל פָּנַיו נוֹהֶרֶת בַּת־צְחוֹק עֲדִינָה, וַיְחַכֶּה עַד בּוֹא הָעָרֶב.


 

יב. מַרְפֵּא וּמַעֲשֵׂי־כְשָׁפִים


חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, בְּדִמְמַת הַשְׁקֵט, יָרַד פּוֹלִינֶסְיָה מֵעַל עַנְפֵי הָעֵץ, מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ בּוֹ אִישׁ, וַיִּקְרַב אֶל בֵּית־הַסֹּהַר. הוּא מָצָא אֶת גֶּבּ־גֶּבּ מוֹצִיא אֶת חָטְמוֹ מִבַּעַד לְשִׂבְכַת־הַחַלּוֹן וּמֵרִיחַ אֶת רַיחַ הַמַּאֲכָלִים הָעוֹלֶה מִמִּטְבַּח הָאַרְמוֹן. פּוֹלִינֶסְיָה בִקֵּש מֵהַחֲזִיר לִקְרֹא לָרוֹפֵא, כִּי דָבָר לֹו אֵלָיו. גֶּבּ־גֶּבּ מִהֵר וְהֵעִיר אֶת הָרוֹפֵא מִשְׁנָתוֹ. – “שְׁמַע־נָא” – לָחַש הַתֻּכִּי, כְּשֶׁגִּלָּה יוֹחָנָן דּוּלִיטְל אֶת פָּנָיו – “הָעֶרֶב יָבוֹא אֵלֶיךָ הַנָּסִיךְ בֻּמְפּוֹ. עוּצָה־נָא עֵצָה וְחַבֵּל תַּחְבּוּלָה, לְמַעַן עֲשׂוֹתוֹ לְבֶן־פָּנִים. וְאוּלָם מִתְּחִלָּה עָלָיו לְהַבְטִיחֲךָ נֶאֱמָנָה לִפְתֹּחַ לִפְנֵיכֶם אֶת דַּלְתוֹת בֵּית־הַסֹּהַר וּלְהַמְצִיא לָכֶם סְפִינָה לַהֲשִׁיבְכֶם לְבֵיתְכֶם”.

– “טוֹב וְיָפֶה!” – אָמַר הָרוֹפֵא – “אַךְ לֹא קַל הוּא הַדָּבָר לַהֲפֹךְ אִיש כּוּשִׁי וְלַעֲשׂוֹתוֹ לְבֶן־פָּנִים. לֹא בֶגֶד הוּא, שֶׁאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת צִבְעוֹ. הַדָּבָר אֵינֶנּוּ פָשׁוּט כָּל כָּךְ. “הֲיַהֲפֹך כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו?” הֲלֹא תֵדָע…”

– “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ דָּבָר” – עָנָה פוֹלִינֶסְיָה – “עָלֶיךָ לַהֲפֹךְ אֶת עוֹר הַכּוּשִׁי לָבָן – וִיהִי מָה. הֵן רַבּוֹת הָרְפוּאוֹת בְּיַלְקוּטֶךָ. הוּא יַעֲשֶׂה הַכֹּל בִּשְׁבִילְךָ, אִם תַּצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת עוֹרוֹ. זוֹהִי הָאֶפְשָׁרוּת הַיְחִידָה לָצֵאת מִבֵּית־הַסֹּהַר”.

– טוֹב, אוּלַי אוּכַל לַעֲשׂוֹת דְּבַר־מָה" – אָמַר הָרוֹפֵא – “תֵּן לִי לִרְאוֹת” – וְהוּא נִגַּשׁ אֶל יַלְקוּט־הָרְפוּאוֹת וְלָחַשׁ לְנַפְשׁוֹ: “כְּלוֹר… פִּיגְמֶנְטְ… וְאוּלַי מִשְׁחַת־צִינְקְ, כְּאֶמְצָעִי זְמַנִּי… שִׁכְבָה עָבָה…”

בַּלַּיְלָה הַהוּא הִתְגַּנֵּב בֻּמְפּוֹ הַנָּסִיךְ אֶל הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר:

– “אָדָם לָבָן, אָנֹכִי נָסִיךְ אֻמְלָל. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ אֶת בַּת־הַמַּלְכָּה הַמְכֻשָׁפָה, שֶׁעַל אוֹדוֹתֶיהָ קָרָאתִי בַסֵּפֶר. יָמִים רַבִּים תָּעִיתִי, נָע וָנָד הָיִיתִי, עַד שֶׁמְּצָאתִיהָ וְהַעִירוֹתִיהָ – כָּאָמוּר בַּסֵּפֶר. הִיא נִתְעוֹרְרָה, נָתְנָה בִּי עֵינֶיהָ וַתִּקְרָא: “הוֹי, אִיש כּוּשִׁי!” וַתִּבְרַח מִפָּנַי וַתֵּרָדֵם בְּמָקוֹם אַחֵר. וַאֲנִי שַׁבְתִּי, אָבֵל וַחֲפוּי־רֹאשׁ, אֶל מַמְלֶכֶת־אָבִי. עַתָּה הֻגַּד לִי, כִּי אַתָּה הִנְּךָ כַשָׁף מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת, וְשִׁקּוּיֵי־קֶסֶם בְּיָדֶךָ. וָאָבוֹא אֵלֶיךָ לְבַקֵּש אֶת עֶזְרָתֶךָ. אִם תַּעֲשֵׂנִי לְבֶן־פָּנִים, אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי בַת־הַמֶּלֶךְ הַהִיא, וְנָתַתִּי לְךָ חֲצִי מַמְלַכְתִּי וְאֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבְּךָ אֲמַלֵּא”.

– “בֻּמְפּוֹ הַנָּסִיך” – אָמַר הָרוֹפֵא, בְּהַבִּיטוֹ שָׁקוּעַ בְּהַרְהוֹרִים עַל הַצִּנְצְנוֹת אֲשֶׁר בְּיַלְקוּט־הָרְפוּאוֹת – “אִם אֶהֱפֹךְ אֶת שְׁעַר־רֹאשְׁךָ חוּם – הֲתִהְיֶה מְאֻשָׁר בַּחַיִּים?” – “לֹא” – עָנָה בֻּמְפּוֹ – “זֶה לֹא דָי. עָלַי לִהְיוֹת נָסִיךְ לְבֶן־פָּנִים דַּוְקָא”.

– “יוֹדֵעַ אַתָּה, קָשֶׁה, קָשֶׁה מְאְדֹ לַהֲפֹךְ עוֹר פְּנֵי נָסִיךְ” – אָמַר הָרוֹפֵא – “זֶהוּ אַחַד הַמַּעֲשִׂים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הַכַּשָׁף. רוֹצֶה אַתָּה, שֶׁפָּנֶיךָ יִהְיוּ לְבָנִים, לֹא כֵן?”

– “כֵּן, זֶה חֶפְצִי” – אָמַר בֻּמְפּוֹ – “זֶה יַסְפִּיק לִי, כִּי עַל כֵּן אֶלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן מַבְרִיק וּכְפָפוֹת שֶׁל פְּלָדָה עַל יָדַי, כְּכַל הַנְּסִיכִים הַלְּבָנִים, וְאֶדְהַר עַל סוּסִי בְּכֹחַ”. – “רוֹצֶה אַתָּה, שֶׁפָּנֶיךָ יִהְיוּ לְבָנִים כַּצָּמֶר?”

– “כֵּן, לְבָנִים מְאֹד” – אָמַר בֻּמְפּוֹ – “הָיִיתִי רוֹצֶה עוֹד בְּעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, אַךְ יָרֵא אֲנִי, פֶּן יִכְבַּד מִמְּךָ הַדָּבָר”.

– “נָכוֹן, נָכוֹן” מִהֵר הָרוֹפֵא לְהָשִׁיב" – “טוֹב. אֲנִי אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶת כֹּל אֲשֶׁר אוּכָל. עָלֶיךָ לִהְיוֹת סַבְלָן – הֲלֹא תֵדַע, כִּי אֵין לִבְטֹחַ בִּרְפוּאָה. יֵש אֲשֶׁר יַחֲלִיפוּהָ פַּעַם וּפַעֲמָיִם. עוֹר פָּנֶיךָ קָשֶׁה הוּא – לָא כֵן? טוֹב, הַכֹּל בְּסֵדֶר. גֶּש־הֵנָּה, אֶל הָאוֹר. אַךְ טֶרֶם אֶעֱשֶׂה דָבָר, עָלֶיךָ לְמַהֵר אֶל הַיָּם וּלְהָכִין סְפִינָה לִי וּלְחַיּוֹתָי. הַבְטִיחֵנִי, כִּי לֹא תַגִּיד לְאִיש דָּבָר. וְכַאֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְךָ כְּחֶפְצְךָ, תּוֹצִיאֵנִי מִיָּד, אוֹתִי וְאֶת חַיּוֹתַי, מִבֵּית־הַסֹּהַר. הִשָׁבַע לִי בְּכֶתֶר יוֹלִיקִינְגִי”.

הַנָּסִיך נִשְׁבַּע וַיֵּלֶךְ אֶל הַיָּם לְהָכִין אֶת הַסְּפִינָה. הַנָּסִיךְ שָׁב וַיֹּאמֶר, כִּי הַכֹּל מוּכָן כְּבָר, וְהָרוֹפֵא צִוָּה לְדֶּב־דֶּב לְהָבִיא לוֹ צַלָּחַת. הוּא שָׁם בַּצַּלַּחַת רְפוּאוֹת מֵרְפוּאוֹת שׁוֹנוֹת, תַּעֲרֹבֶת גְּדוֹלָה, וַיְצַו אֶת בֻּמְפּוֹ לְהַכְנִיס בָּהּ אֶת פָּנָיו.

הַנָּסִיך הֶעְמִיק הִכְנִיס אֶת פָנָיו בַּתַּעֲרֹבֶת הַזֹּאת עַד אָזְנָיו. זְמָן רַב עָמַד כָּךְ, עַד אֲשֶׁר הֵחֵל הָרוֹפֵא לִדְאֹג לוֹ וַיָּקָם וַיִּצְעַד הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּקְרָא בְּפִסּוֹת־הַנְּיָר אֲשֶׁר עַל הַצִּנְצָנוֹת, וַיֵּשֶׁב בִּמְקוֹמוֹ. וּבַחֶדֶר עָלָה רֵיחַ חָרִיף, כְּרֵיחַ נְיָר חָרוּךְ.

סוֹף־סוֹף הוֹצִיא הַנָּסִיךְ אֶת פָּנָיו מִתּוֹךְ הַצַּלַּחַת – וְכָל הַחַיּוֹת קָרְאוּ בְהִשְׁתּוֹמְמוּת. פְּנֵי הַנָּסִיךְ הָיוּ לְבָנִים כַּשֶׁלֶג, וְעֵינָיו, שֶׁהָיוּ קֹדֶם כֵּהוֹת־מְרֻפָּשׁוֹת, נַעֲשׂוּ אֲפֹרוֹת.

יוֹחָנָן דּוּלִיטְל הִגִּיש לוֹ מַרְאָה לְהַבִּיט בָּהּ, וּבִרְאוֹת הַנָּסִיךְ אֶת פָּנָיו הֵחֵל לְזַמֵּר וְלִרְקֹד מִשִׂמְחָה בַּחֲדַר־הַכֶּלֶא. אַךְ הָרוֹפֵא בִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, לְבַל יָקִים שָׁאוֹן וָרַעַשׁ, וַיִּסְגֹּר אֶת יַלְקוּט־הָרְפוּאוֹת וַיִּדְרֹש מִמֶּנּוּ לְהוֹצִיאָם לַחֹפֶשׁ.

בֻּמְפּוֹ הִתְחַנֵן לָתֵת לוֹ אֶת הַמַּרְאָה – זוֹ הָיְתָה הַמַּרְאָה הַיְחִידָה בְּכָל מְדִינַת יוֹלִיקִינְגִי, – לְמַעַן יוּכַל לְהַבִּיט כָּל הַיָּמִים. אַךְ הָרוֹפֵא עָנָהוּ, כִּי הַמַּרְאָה דְרוּשָׁה לוֹ בְּעֵת גִּלּוּחַ שְׂעָרוֹ.

אָז הוֹצִיא הַנָּסִיךְ מִכִּיסוֹ צְרוֹר מַפְתְּחוֹת־נְחֹשֶׁת וַיִּפְתַּח אֶת הַמַּנְעוּלִים הַכְּפוּלִים הַגְּדוֹלִים. וַיְמַהֲרוּ הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו לָרוּץ, כְּכֹל אֲשֶׁר יָכְלוּ, אֶל שְׂפַת הַנָּהָר. וְהַנָּסִיךְ בֻּמְפּוֹ עָמַד אָז נִשְׁעָן אֶל כֹּתֶל בֵּית־הַכֶּלֶא הָרֵיק וְהִבִּיט אַחֲרֵיהֶם בְּבַת־צְחוֹק נְעִימָה, וּפָנָיו נוֹצְצוּ לְאוֹר הַסַּהַר כִּפְנֵי שֵׁן־הַפִּיל.

הַם בָּאוּ אֶל שְׂפַת הַנָּהָר וַיִּמְצְאוּ שָׁם אֶת פּוֹלִינֶסְיָה וְאֶת טְשִׁי־טְשִׁי יוֹשְׁבִים עַל סֶלַע, אֵצֶל הַסְּפִינָה. – “צַר, צַר לִי עַל בֻּמְפּוֹ” – אַמר הָרוֹפֵא.– “יָרֵא אֲנִי, כִּי הַמִּשְׁחָה, אֲשֶׁר מָשַׁחְתִּי אֶת פָּנָיו, לֹא תֶאֱרַךְ זְמָן רָב. אֶפְשָׁר מְאֹד, כִּי בְקוּמוֹ מָחָר בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וְהָיָה שָׁחוֹר כְּשֶׁהָיָה – וְזוֹהִי הַסִּבָּה שֶׁלֹא חָפַצְתִּי לִמְסֹר בְּיָדוֹ אֶת הַמַּרְאָה. אָמְנָם, אוּלַי יִשָׁאֵר לָבָן כָּל הַיָּמִים – הֵן מֵעוֹדִי לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בָרְפוּאָה הַזֹּאת. עָלַי לְהוֹדוֹת, כִּי תִמְהוֹנִי גָדַל מְאֹד לִרְאוֹת אֶת פְּעֻלַּת הַתְּרוּפָה. הֲלֹא צָרִיךְ הָיִיתִי לַעֲשׂוֹת דְּבַר־מָה – לֹא כֵן? הֵן לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁטֹף כָּל שְׁאֵרִית יָמַי אֶת רִצְפַת הַמִּטְבָּח בְּאַרְמוֹן־הַמֶּלֶךְ! הַמִּטְבָּח מְלֻכְלָךְ מְאֹד, בְּעַד חַלּוֹן בֵּית־הַסֹּהַר רְאִיתִיו. כֵּן. כֵּן. בֻּמְפּוֹ הַמִּסְכֵּן!”

– “הוּא, כְּמוּבָן, יִוָּכַח מַהֵר, כִּי אֲנַחְנוּ הֵתַלְנוּ בוֹ” – אָמַר הַתֻּכִּי.

– “אֵין לָהֶם כָּל רְשׁוּת לָשִׂים אוֹתָנוּ בְּבֵית־הַסֹּהַר” – אָמַר דֶּבּ־דֶבּ, בְּנַעַנְעוֹ אֶת זְנָבוֹ. – “אֲנַחְנוּ לֹא עָשִׂינוּ לָהֶם רָע. הַלְוָאי וְהָיוּ פָנָיו שְׁחוֹרִים מֵעוֹר פְּנֵי הַכּוּשִׁי”.

– “אַךְ הָאַשְׁמָה אֵינֶנָּה בּוֹ” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “אָבִיו הַמֶּלֶךְ שָׂמָנוּ בְּבֵית־הַסֹּהַר. בֻּמְפּוֹ אֵינֶנּוּ אָשֵׁם. אוּלַי אָשוּב אֵלָיו וַאֲבַקֵּש אֶת סְלִיחָתוֹ? – טוֹב, אֲנִי אֶשְׁלַח לוֹ מַמְתַּקִּים בְּבוֹאִי לְבֵיתִי בְּמַדְמֵנָה. וּמִי יוֹדֵעַ? אוּלַי יִשָׁאֵר לָבָן כָּל יְמֵי חַיָּיו?”

– “בַּת־הַמַּלְכָּה לֹא תַחְמֹד בּוֹ לְעוֹלָם, גַּם בִּהְיוֹתוֹ לְבֶן־פָּנִים” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ. – “לְדַעְתִּי, הָיָה לִפְנֵי הֵרָפְאוֹ יָפֶה יוֹתֵר. הוּא יִהְיֶה כְּעוּר־מַרְאֶה תָּמִיד, תָּמִיד”. – “וּבְכָל זֹאת, טוֹב־לֵב הוּא, אֵין כָּמֹהוּ” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “בַּעַל־רֶגֶש הוּא, אַךְ טוֹב מְאֹד. אֵיזֶהוּ אִישׂ טוֹב? כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו טוֹבִים”.

– “אֵינֶנִּי מַאֲמִין, כִּי כְסִיל זֶה מָצָא אֶת בַּת־הַמַּלְכָּה הַיְפֵהפִיָה” – אָמַר גִ’יפ הַכָּלֶב. – “הוּא, כַּנִּרְאֶה, מָצָא אִשָׁה עָבָה אַחַת, כָּפְרִית גִּדְלַת־בָּשָׂר, אֲשֶׁר נִרְדְּמָה תַּחַת תַּפּוּחַ אֶחָד. וּמַה יִּפָּלֵא, אִם הִיא נִתְחַלְחֲלָה אָז. מֶה חָפַצְתִּי לָדַעַת, אֶת מִי יִשַׁק עַתָּה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיו. תַּעֲלוּלֵי אֱוִיל!”

דְּחִיק־סְלִיק, הָעַכְבָּר הַלָּבָן, גֶּבּ־גֶּבּ, דֶּבּ־דֶּבּ, גִ’יפ, הַיַּנְשׁוּף תּוּה־תּוּה, וְהָרוֹפֵא עָלוּ עַל הַסְּפִינָה. אַךְ טְשִׁי־טְשִׁי, פּוֹלִינֵסְיָה וְהַתַּנִּין נִשְׁאֲרוּ עַל הַחוֹף בְּאֶרֶץ אַפְרִיקָה, אֶרֶץ־מוֹלַדְתָּם.

הָרוֹפֵא עָמַד בְּיַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, הִבִּיט אֶל מֶרְחֲבֵי־הַמַּיִם וּפִתְאֹם נִזְכַּר, כִּי אֵין מִי אֲשֶׁר יַתְוֶה לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ לְמַדְמֵנָה. רָחוֹק רָחוֹק, אָיֹם וְעָזוּב הִשְׂתָּרַע הַיָּם לְאוֹר הַיָּרֵחַ. וְהָרוֹפֵא יָרֵא מְאֹד, פֶּן יִתְעֶה בְּמַיִם לֹא־דֶרֶךְ בְּהֵעָלֵם הָאָרֶץ מֵעֵינָיו.

עוֹדֶנּוּ חוֹשֵׁב מַחְשְׁבוֹתָיו, וּבְאָזְנָיו עָלָה קוֹל שָׁאוֹן מוּזָר מִמְּרוֹמֵי הָאֲוִיר. הַחַיּוֹת עָמְדוּ מֵהִפָּרֵד וְהִקְשִׁיבוּ רַב־קָשֶׁב.

הַשָׁאוֹן הָלַךְ וְגָבַר, וַיְהִי כְקוֹל רוּחַ־הַסְּתָיו הַנּוֹשֵׂא אֶת עֲלֵי־הַשַּׁלֶּכֶת, אוֹ כְקוֹל הַגֶּשֶׁם הַחוֹבֵט עַל גָּג עָשׂוּי קַשׁ. גִ’יפ הִרְחִיב אֶת נְחִירָיו, הֵנִיעַ אֶת זְנָבוֹ וַיֹּאמַר: – “אֵלֶּה הֵם עוֹפוֹת! אַלְפֵי רִבְבוֹת עוֹפוֹת הַמְמַהֲרִים שׁוּט!” וַיִּשְׁאוּ כֻלָּם אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אַלְפֵי רִבְבוֹת עוֹפוֹת דָּאִים־בָּאִים, כַּעֲנַן־נְמָלִים, מְכַסִּים אֶת עֵין־הַיָּרֵחַ. עוֹד מְעַט וְכִסּוּ אֶת פְּנֵי כָל הַשָּׁמַיִם, וּמִסְפָּרָם הוֹלֵךְ וָרָב. כַּעֲבֹר רֶגַע נֶעְלַם הַיָּרֵחַ, וְלֹא נִרְאָה אוֹרוֹ. הַיָּם כָּהָהּ וְהִשְׁחִיר.

הָעוֹפוֹת יָרְדוּ מַטָּה וַיְשׁוֹטְטוּ הֵנָּה וַהֲלֹם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וְהַמָּיִם. הַשָּׁמַיִם הִטַּהֲרוּ, וְהַיָּרֵחַ הוֹפִיעַ בִּמְלֹּא הֲדָרוֹ. וּמִסָּבִיב אֵין קוֹל, אֵין זֶמֶר נִשְׁמָע, רַק רִפְרוּף כַּנְפֵיהֶם הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר, הָעוֹפוֹת יָשְׁבוּ לָנוּחַ עַל חוֹלוֹת הַחוֹף, עַל חַבְלֵי הַסְּפִינָה. רַק עַל הָעֵצִים פָּסְחוּ וְלֹא יָשְׁבו עֲלֵיהֶם. וַיַּרְא הָרוֹפֵא אֶת הָעוֹפוֹת, וְהִנֵּה כַנְפֵיהֶם כְּחֻלּוֹת, וְחָזָם בָּהִיר, וְרַגְלֵיהֶם קְצָרוֹת וּשְׂעִירוֹת. וַיְהִי בְּשִׁבְתָּם וַיִּדַּמּוּ כֻלָּם. הָס, שֶׁקֶט וּמְנוּחָה.

וּבְדִמְמַת הַסַּהַר הִשְׁמִיעַ הָרוֹפֵא אִמְרוֹתָיו:

– “לֹא פִלַּלְתִּי שֶׁבֶת זְמָן כֹּה רַב בְּאֶרֶץ אַפְרִיקָה. שׁוֹב נָשׁוּב הַבַּיְתָה לְעֵת הַקָּיִץ. הִנֵּה הַסְּנוּנִיּוֹת תְּעוּפֶינָה, תָּשֹׁבְנָה. אוֹדְכֶן, סְנוּנִיּוֹת, כִּי חִכִּיתֶן לָנוּ. עַתָּה לֹא נִירָא עוֹד, פֶּן נִתְעֶה בַיָּם. הָרִימוּ הָעֹגֶן, פִּרְשׂוּ הַמִּפְרָשִׂים!”

הַסְּפִינָה הִפְלִיגָה בַיָּם. וּטְשִׁי־טְשִׁי, פּוֹלִינֶסְיָה וְהַתַּנִּין יָשְׁבוּ עַל הַחוֹף עֲצוּבִים וְנִדְכָּאִים.

מֵעוֹלָם לֹא אָהֲבוּ אִיש, כְּאָהֳבָם אֶת הָרוֹפֵא יוֹחָנָן דּוּלִיטְל, אִישׁ מַדְמֵנָה בְגֵיא הַשְּׁלוּלִיּוֹת. זְמָן רַב עָמְדוּ עַל הַחוֹף וַיִּשְׁלְחוּ לוֹ אֶת בִּרְכָתָם, בִּרְכַּת־הַדֶּרֶךְ, זְמָן רַב בָּכוּ מַר, פָּרְשׂוּ כָף, עַד אֲשֶׁר נֶעֶלְמָה הַסְּפִינָה מֵעֵינֵיהֶם.


 

יג. מִפְרָשִׂים אֲדֻמִּים וּכְנָפַיַםִ כְּחֻלּוֹת


הֵמָּה שָׁטוּ שָׁבוּ הַבַּיְתָה, וַיַּעַבְרוּ בְדַרְכָּם עַל יַד חוֹף אֶרֶץ בֶּרְבֵּרִיָּה, הוּא הַחוֹף הַגּוֹבֵל אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל – מְקוֹם שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה, חוֹל וָאָבֶן. שָׁם הָיָה מִשְׁכַּן שׁוֹדְדֵי־הַיָּם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בֶּרְבֵּרִיָּה.

הַשּׁוֹדְדִים הָאֵלֶּה, חֶבֶר אֲנָשִׁים רָעִים, לָקְחוּ בַשְׁבִי אֶת כָל הַנּוֹסְעִים, אֲשֶׁר אֳנִיָּתָם נִשְׁבְּרָה בַיָּם. פַּעַם בְּפַעַם, בִּרְאוֹתָם מֵרָחוֹק סְפִינָה עוֹבֶרֶת, מִהֲרוּ לִרְדֹף אַחֲרֶיהָ בְּסִירוֹתֵיהֶם הַקַּלּוֹת, סִירוֹת מִפְרָשׂ. בְּהַשִׂיגָם אֶת הַסְּפִינָה, לָקְחוּ אֶת אֲנָשֶׁיהָ בַּשֶׁבִי, חִלְּקוּ אֶת שְׁלָלָהּ וְהוֹרִידוּהָ תְּהוֹמָה. אַחַר שָׁבוּ לְבֵיתָם, וּבְפִיהֶם שִׁירַת גָּאוֹן וּגְבוּרָה, שִׁירַת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. אֶת הַשְּׁבוּיִים אִלְּצוּ הַשּׁוֹדְדִים לִכְתֹּב לְבֵיתָם וּלְרֵעֵיהֶם, כִּי יְמַהֲרוּ לִשְׁלֹחַ לָהֶם כֶּסֶף־פִּדְיוֹנָם. בְּמָאֲנָם לִכְתֹּב מִכְתָּבִים כָּאֵלֶּה, תְּפָשׂוּם הַשּׁוֹדְדִים וַיַּשְׁלִיכוּם הַמָּיְמָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים הִתְהַלְּכוּ הָרוֹפֵא וְדֶבּ־דֶּבּ הֵנָּה וָהֵנָּה עַל פְּנֵי הַסְּפִינָה לַהֲנָאָתָם. רוּחַ קַלָּה הוֹלִיכָה בִּמְהִירוּת אֶת הַסְּפִינָה, וְלִבָּם הָיָה טוֹב עֲלֵיהֶם. פִּתְאֹם רָאָה דֶּבּ־דֶּבּ מִפְרַשׂ סְפִינָה אַחֶרֶת, אֲשֶׁר נִגְלְתָה הַרְחֵק מֵאֲחוֹרֵיהֶם, – הַמִּפְרָשׂ הָיָה אָדֹם.

– “הַמִּפְרָשׂ הַזֶּה אֵינֶנּוּ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי כְּלָל וּכְלָל” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ – “לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי זוֹהִי סְפִינַת שׁוֹדְדֵי־הַיָּם. אוֹי לָנוּ, צָרָה הֶחֱזִיקָתְנוּ!”


דוליטל15.jpg

גִ’יפּ הַכֶּלֶב, אֲשֶׁר שָׁכַב סָמוּךְ לָהֶם וַיִּישַׁן שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם, הִתְחִיל פִּתְאֹם לְיַלֵּל וּלְדַבֵּר לְנַפְשׁוֹ:

– “רֵיחַ צָלִי עוֹלֶה בְאַפִּי” – קָרָא חֶרֶש – “בָּשָׂר נָא בְּרֹטֶב כֵּהֶה”.

– “פְּלָאִים! פְּלָאִים!” – צָעַק הָרוֹפֵא – “מַה קָּרָה הַיּוֹם לְכַלְבֵּנוּ? מֵרִיחַ הוּא וּמְדַבֵּר מִתּוֹךְ שֵׁנָה”. – “וּמַה בְּכָךְ?” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ – כָּל הַכְּלָבִים מְרִיחִים בִּשְׁנָתָם".

– “אַךְ מָה הָרֵיחַ, אֲשֶׁר עָלָה בְאַפּוֹ?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא – “הֵן בִּסְפִינָתֵנוּ אֵין צְלִי וָנָא”.

– “לֹא” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ – “הַצָּלִי יִמָּצֵא בַסְּפִינָה הַהִיא”. – “הֲלֹא מֶרְחַק מִילִין מִסְפָּר בֵּינֵינוּ” – קָרָא הָרוֹפֵא – “הַאָמְנָם יַרְחִיק כֹּה לְהָרִיחַ?”

– “אֶפְשָׁר מְאֹד” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ – שְׁאַל אֶת פִּי הַכֶּלֶב, וְיַגִּידֶךָ".

וְהַכֶּלֶב חוֹרֵק מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, מֵרִים אֶתֶ שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה וְחוֹשֵׂף אֶת שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת. – “רֵיחַ אֲנָשִׁים רָעִים עָלָה בְּאַפִּי” – חָרַק חֶרֶשׁ – "אֲנָשִׁים רָעִים כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא יָדַעְתִּי מִיָּמָי. אָסוֹן קָרֵב.

תִּגְרַת־קְרָב אֶרְאֶה: שִׁשָּׁה אַנְשֵׁי בְּלִיַּעַל מִתְנַפְּלִים עַל אִישׁ תָּם וְטָהוֹר. הָבָה, אֲמַהֵר לְעֶזְרָתוֹ. ווּ־ווּ־הוּהוּ". וַיִּנְבַּח בְּקוֹל וַיֵּעוֹר מִשְׁנָתוֹ נִדְהָם וְרוֹעֵד.

– “רְאוּ!” – צָעַק דֶּבּ־דֶּב – “הַסְּפִינָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה. הִנֵּה נִרְאִים שְׁלֹשֶׁת מִפְרָשֶׁיהָ הַגְּדוֹלִים – כֻּלָּם, כֻּלָּם אֲדֻמִּים. עָלַי לָדַעַת, מִי הֵם!”

– “אֵלֶּה הֵם אַנְשֵׁי־יָם רָעִים” – אָמַר גִ’יפּ – “קַלָּה מְאֹד סִירָתָם. אֵין אֵלֶּה כִּי אִם שׁוֹדְדֵי־יָם מֵאֶרֶץ בֶּרְבֵּרִיָּה”.

– “עָלֵינוּ לִפְרֹשׂ אֶת כָּל מִפְרָשֵׂינוּ” – אָמַר הָרוֹפֵא – “לְמַעַן נוּכַל לְהִמָּלֵט מִפְּנֵיהֶם. רֵד מַהֵר, גִ’יפּ, וְתָבִיא אֶת כָּל הַמִּפְרָשִׂים אֲשֶׁר תִּמְצָא”.

הַכֶּלֶב מִהֵר לָרֶדֶת וַיָּבֵא אֶת כָּל הַמִּפְרָשִׂים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה.

עּוֹדָם עוֹשִׂים בַּתְּרָנִים וְקוֹשְׁרִים אֶת הַמִּפְרָשִׂים, וּסְפִינַת הַשּׁוֹדְדִים קָרְבָה אֲלֵיהֶם.

– “סְפִינָה רָעָה נָתַן לְיָדֵינוּ הַנָּסִיךְ” – אָמַר גֶּבּ־גֶּבּ הַחֲזִיר – “סְפִינָה מִתְנַהֶלֶת בִּכְבֵדוּת, אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ בְּכָל הָעוֹלָם. הֲיִמְצָא אִיש מִפְלָט בְּקַעֲרַת מָרָק? וְאֵיךְ נִמָּלֵט בִּסְפִינָתֵנוּ זֹאת? הַבִּיטוּ, הִנֵּה הֵם בָּאִים! רוֹאֶה אֲנִי אֶת שְׂעַר־שְׂפָמָם – שִׁשָּׁה הֵם. מַה נַּעֲשֶׂה?”

וַיִּשְׁלַח דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא אֶת דֶּבּ־דֶּבּ לְסַפֵּר לַסְּנוּנִיוֹת אֶת דְּבַר הַשּׁוֹדְדִים הָרוֹדְפִים אַחֲרָיו, וַיִּשְׁאַל בַּעֲצָתָן, מַה לַּעֲשׂוֹת.

כִּשְׁמֹעַ הַסְּנוּנִיוֹת אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתְּמַהֵרְנָה וַתֵּרַדְנָה כֻלָּן עַל סְפִינַת הָרוֹפֵא, וַתְּצַוֶּינָה עָלָיו לְרַסֵּק מְהֵרָה אֶת חַבְלֵי־הַמִּפְרָשִׂים וְלַעֲשׂוֹתָם סִיבִים דַּקִּים רַבִּים, וַתִּקְשֹׁרְנָה אֶת קָצָם הָאֶחָד בְּחַרְטֹם הַסְּפִינָה, וּבַקָצֶה הַשֵּׁנִי נֶאֶחְזוּ בְרַגְלֵיהֶן, וַתְּעוּפֶינָה וַתָּבֵאנָה אֶת הַסְּפִינָה.

יְצִיר רְפֵה־אוֹנִים הִיא הַסְּנוּנִית, אַךְ מִסְפָּרָן הָיָה גָדוֹל וְעָצוּם, אַלְפֵי סִיבִים הָיוּ קְשוּרִים בַּסְּפִינָה, וּבְכָל סִיב נֶאֶחְזוּ כְּאַלְפַּיִם סְנוּנִית, וַיְהִי מְעוּפָן קַל וְאַדִּיר. וַתָּטָס הַסְּפִינָה בִּמְהִירוּת רַבָּה, וְהָרוֹפֵא אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדָיו בְּמִצְנַפְתּוֹ, לְבַל תִּפֹּל הַמָּיְמָה. נִדְמֹה נִדְמָה לוֹ, כִּי הַסְּפִינָה תֶחֱצֶה כְּעוֹף קַל־אֵבֶר בֵּין גַּלֵּי־הַקָּצֶף. וַתִּשְׂמַחְנָה כָּל הַחַיּוֹתֹ אֲשֶׁר בַּסְּפִינָה וַתִּרְקֹדְנָה מִגִּיל. וּבְהַבִּיטָן אָחוֹר, אֶל סְפִינַת הַשּׁוֹדְדִים, וַתִּרְאֶינָה וְהִנֵּה הִיִא הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וְקָטוֹן, וְהַמִּפְרָשִׂים הָאֲדֻמִּים נִשְׁאָרִים הַרְחֵק הַרְחֵק.


 

יד. אַזְהָרַת הָעַכְבָּרִים


סָחוֹב סְפִינָה בַּיָּם – עֲבוֹדַת־פֶּרֶךְ הִיא. וְאָמְנָם, כַּעֲבֹר שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת נִלְאוּ כַנְפֵי הַסְּנוּנִיּוֹת, וַתִּקְצַר רוּחַ הָעוֹפוֹת הַכְּחֻלִּים. וַיִּשְׁלְחוּ צִיר לְהַגִּיד לָרוֹפֵא, כִּי עֲלֵיהֶם לַעֲמֹד לְהַחֲלִיף כֹּחַ, וְאֶת הַסְּפִינָה יָבִיאוּ אֶל הָאִי הַקָּרוֹב וְיַסְתִּירוּהָ בְּמִפְרָץ עָמֹק, עַד אֲשֶׁר יָנוּחוּ וְיוֹסִיפוּ לָעוּף.

עוֹד מְעַט וְנִגְלָה לְעֵינֵי הָרוֹפֵא הָאִי, אֲשֶׁר סִפְּרוּ עַל אוֹדוֹתָיו, וּבְאֶמְצְעִיתוֹ הַר גָּבֹהַּ מִתְרוֹמֵם, הַר יָפֶה וְיָרֹק. הַסְּפִינָה עָמְדָה בַמִּפְרָץ, וְלֹא רָאוּהָ מִצַּד הַיָּם, וְהָרוֹפֵא אָמַר לָלֶכֶת אֶל הָאִי לְהָבִיא מַיִםִ חַיִּים, כִּי אָפְסוּ מֵי־הַשְּׁתִיָּה בַּסְּפִינָה. וַיְצַו עַל כָל הַחַיּוֹת לָרֶדֶת עִמּוֹ, לְשַׂחֵק בָּעֵשֶׂב וּלְהִשְׁתַּעֲשַׁע בְּרִיצָה.

וַיְהִי בְּרִדְתָּם, וְהִנֵּה עֲדַת עַכְבָּרִים מְטַפְּסִים וְעוֹלִים לַעֲזֹב אֶת הַסְּפִינָה. גִּ’יפּ רָץ לְטָרְפָם, כִּי נָעַם לוֹ מְאֹד בְּשַׂר־הָעַכְבָּרִים, אַךְ הָרוֹפֵא מְנָעָהוּ מִזֶּה. עַכְבָּר גָּדוֹל שָׁחוֹר, אֲשֶׁר חָפֵץ, כַּנִּרְאֶה, לְהַגִּיד לָרוֹפֵא דְבַר־מָה, זָחַל לְאַט לְאַט וַיִּגַּשׁ אֶל הַמַּעֲקֶה וּבְזָוִיוֹת־עֵינָיו הִבִּיט בַּכָּלֶב. הוּא הִשְׁתָּעֵל פַּעַם ופַעֲמַיִם, נִקָּה אֶת שְׁפָמוֹ, מָחָה אֶת פִּיו וַיֹּאמַר:

– “הֻמְ… הֻמְ… הֲלֹא תֵדַע, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, כִּי בְכָל סְפִינָה יִשְׁכְּנוּ עַכְבָּרִים?”

– “יָדָעְתִּי” – עָנָה הָרוֹפֵא. – “וְהַאִם לֹא תֵדַע, כִּי הָעַכְבָּרִים מְמַהֲרִים לַעֲזֹב אֶת הַסְּפִינָה בְּחַשְׁבָהּ לְהִשָׁבֵר?”


דוליטל16.jpg

– “כֵּן” – עָנָה הָרוֹפֵא – “כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה סִפְּרוּ לִי”. – “הָאֲנָשִׁים יִצְחֲקוּ לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה” – הוֹסִיף הָעַכְבָּר – “אַךְ אוֹתָנוּ אֵין לְהַאֲשִׁים – לֹא כֵן? מִי יֹאבֶה לְהִשָׁאֵר בִּסְפִינָה טוֹבַעַת וְלֹא יִמָּלֵט?”

– “הַדָּבָר מוּבָן” – עָנָה הָרוֹפֵא – “הַדָּבָר מוּבָן מְאֹד. הַאִם… הַאִם עוֹד דָּבָר לְךָ אֵלָי?”

– “כֵּן” – אָמַר הָעַכְבָּר – “בָּאתִי לְהוֹדִיעוֹ, כִּי הִנְנְוּ עוֹזְבִים אֶת הַסְּפִינָה הַזֹּאת, אַךְ לִפְנֵי לֶכְתֵּנוּ חָפַצְנוּ לְהַזְהִירוֹ. זוֹהִי סְפִינָה רָעָה. אֵין לִבְטֹחַ בָּהּ. הַכְּתָלִים אֵינָם חֲזָקִים דַיָּם. הַקְּרָשִׁים רָקָבוּ. הַקּוֹרוֹת הִתְמוֹטָטוּ. מָחָר עִם בּוֹא הָעֶרֶב תֵּרֵד הַסְּפִינָה אֶל תַּחְתִּיוֹת־יָם”.

– “אַךְ אֵיךְ תֵּדַע אֶת כָּל אֵלֶּה?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא. – “אֶת אֵלֶּה הִנְנוּ יוֹדְעִים תָּמִיד” – אָמַר הָעַכְבָּר. “בִּקְצֵה זְנָבֵנוּ יֵש אֲשֶׁר תַּעֲבֹר צְמַרְמֹרֶת, כַּאֳשֶׁר יִקְרֶה לְרַגְלְכֶם בְּהֵרָדְמָהּ. הַבֹּקֶר בַּשָׁעָה הַשִּׁשִּׁית, בְּעֵת הָאֲרֻחָה, חַשְׁתִּי פִתְאֹם בִּזְנָבִי. מִתְּחִילָּה חָשַׁבְתִּי, כִּי זוֹהִי מַחֲלַת הַשִּׁגְרוֹנָה, אֲשֶׁר אָחֲזָה בִּי. הָלַכְתִּי לְדוֹדָתִי וָאֶשְׁאָלֶנָּה. הֲלֹא תִזְכֹּר אוֹתָהּ? עַכְבָּר רָזֶה הִיא, אֲרֻכָּה, אַתָּה רִפֵּאתָ אוֹתָהּ בְּמַדְמֵנָה מִמַּחֲלַת הַצַּהֶבֶת, וַתֹּאמֶר לִי, כִּי גַם הִיא חָשָׁה בִזְנָבָהּ. עַתָּה אֵין לָנוּ כָּל סָפֵק, כִּי בְעוֹד יוֹמַיִם תָּצֹל הָאֳנִיָּה. וַנַּחְלֵט לְעָזְבָהּ אַךְ נִקְרַב אֶל הַיַּבָּשָׁה. הַסְּפִינָה רָעָה הִיא, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. אַל תּוֹסֵף לִשְׂחוֹת בָּהּ, פֶּן תִּטְבָּע. הֱיֵה שָׁלוֹם. אֲנַחְנוּ נְחַפֵּשׂ לָנוּ מִקְלָט בָּאִי הַזֶּה”.

– “לֶכְתְּכֶם לְשָׁלוֹם!” – אָמַר הָרוֹפֵא – “אוֹדְכֶם בְּכָל לִבִּי, כִּי הִזְהַרְתּוּנוּ: גָּדוֹל חַסְדְּכֶם אִתָּנוּ. דְּרשׁ בִּשְׁמִי בִּשְׁלוֹם דּוֹדָתֶךָ. זָכוֹר אֶזְכְּרֶנָּה הֵיטֵב… גִּ’יפ, הֶרֶף מִן הָעַכְבָּר! גֶּש־הֵנָּה! רְבָץ;”

הָרוֹפֵא וְכָל הַחַיּוֹת עָזְבוּ אֶת הָאֳנִיָּה וְלָקְחוּ עִמָּם דְּלָיִים וְצַלָּחוֹת לִשְׁאֹב מַיִם בָּאִי, עַד אֲשֶׁר תַּחֲלֵפְנָה הַסְּנוּנִיּוֹת כֹּחַ.

– “מַה שֵׁם הָאִי הַזֶּה?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא, בַּעֲלוֹתוֹ עַל הָהָר. – “אָכֵן פִּנַּת־חֶמֶד הִיא זוֹ. מָה רַבּוֹת פֹּה הַצִּפֳּרִים!” – “אֵלֶּה הֵם, כַּנִּרְאֶה הָאִיִּים הַכַּנָּרִיִּים” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ – “הַאִם לֹא תִשְׁמַע אֶת זִמְרַת הַצִּפֳּרִים הַכַּנָּרִיּוֹת?”

הָרוֹפֵא עָמַד דּוּמָם וַיַּקְשֵׁב.

– “כְּמוּבָן, כְּמוּבָן” – אָמַר – “אָכֵן בַּעַר אֲנִי וְלֹא אָבִין! אוּלַי הֵן תַּרְאֶינָה לָּנוּ מְקוֹם מִקְוֵה מָיִם?” בְּרֶגַע זֶה בָּאוּ הַצִּפֳּרִים הַכַּנָּרִיּוֹת, אֲשֶׁר שֵׁמַע דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶן, וַתֵּרַדְנָה אֵלָיו וַתַּרְאֶינָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל מַעְיַן מַיִם חַיִּים, זַכִּים וּטְהוֹרִים, אֲשֶׁר רָחֲצוּ בוֹ תָּמִיד. וַתַּרְאֶינָה לוֹ אֶת כָּל הַשְּׁדֵמוֹת, אֲשֶׁר הִצְמִיחוּ מְזוֹן־עופוֹת, וְאֶת שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת הַמְצֻיָּנִים. “דְּחִיק־סְלִיק” שָׂמַח מְאֹד עַל הָאִי, כִּי הָעֵשֶׂב הַיָּרֹק נָעַם לְחִכּוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַתַּפּוּחִים הַיְבֵשִׁים, אֲשֶׁר הֶאֱכִילוּהוּ בַסְּפִינָה. גֶּבּ־גֶּבּ נָחַר מִשִׂמְחָה, בְּבוֹאוֹ אֶל עֵמֶק גָּדוֹל מָלֵא קְנֵי־סֻכָּר.

מִקֵּץ זְמָן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם אָכְלוּ וְשָׁתוּ וְשָׁכְבוּ לָנוּחַ בַּנְּעִימִים, לְקוֹל זִמְרַת־הַצִּפֳּרִים הַמַּקְסִימָה, בָּאוּ שְׁתֵּי סְנוּנִיּוֹת דְּחוּפוֹת וּמְבֹהָלוֹת.

– “אֲדוֹנֵנוּ הָרוֹפֵא!” – קָרְאוּ – “שׁוֹדְדֵי־הַיָּם בָּאוּ אֶל הַמִּפְרָץ וַיַּעֲלוּ עַל סְפִינָתֶךָ. הֵם יָרְדוּ אֶל הַמַּחְסָן וְלָקְחוּ עִמָּם אֶת כָּל הַחֲפָצִים. אִם תְּמַהֵר לָרֶדֶת אֶל הַחוֹף וְעָלִיתָ עַל סְפִינָתָם – קַלַּת מֵרוֹץ הִיא – וְהִצַּלְתָּ אֶת נַפְשֶׁךָ. אַךְ עָלֶיךָ לְמַהֵר!”

– “זֶהוּ רַעְיוֹן נִשְׂגָּב וְנֶהְדָּר!” – אָמַר הָרוֹפֵא, וַיִּקְרָא לְחַיּוֹתָיו, וַיִּפָּרֵד מֵעַל הַצִּפֳּרִים הַכַּנָּרִיּוֹת וַיֵּרֶד אֶל הַחוֹף.

הֵם בָּאוּ אֶל הַחוֹף וַיִּרְאוּ אֶת סְפִינַת־הַשּׁוֹדְדִים, בַּעֲלַת שְׁלֹשֶׁת הַמִּפְרָשִׂים הָאֲדֻמִּים, וְאֵין אִישׁ בָּהּ, כְּכֹל אֲשֶׁר סִפְּרוּ הַסְּנוּנִיּוֹת. הַשּׁוֹדְדִים הָלְכוּ כֻלָּם אֶל סְפִינַת דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא לִשְׁדֹד וְלָבֹז.

יוֹחָנָן דּוּלִיטְל צִוָּה עַל הַחַיּוֹת לִצְעֹד חֶרֶשׁ, וַיַּעֲלוּ בְדִמְמַת הַשְׁקֵט עַל סְפִינַת־הַשׁוֹדְדִים.


 

טו. דְּרַקּוֹן־בֶּרְבֵּרִיָּה


הַכֹּל הָלַךְ לְמֵישָׁרִים, לוּלֵא חָלָה הַחֲזִיר בְּמַחֲלַת הַנַּזֶּלֶת, בְּאָכְלוֹ בָאִי קְנֵה־סֻכָּר רָטֹב וָלָח. הֵם הֵרִימוּ אֶת הָעֹגֶן וְהִתְחִילוּ לַעֲזֹב לְאַט לְאַט אֶת הַמִּפְרָץ, וּפִתְאֹם הִתְעַטֵּש גֶּבּ־גֶּבּ בּקוֹל רָם, וְשׁוֹדְדֵי־הַיָּם, שֶׁהָיוּ בַסְּפִינָה הַשְּׁנִיָּה, מִהֲרוּ לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה.

בִּרְאוֹתָם, כִּי הָרוֹפֵא מִתְחַמֵּק לִבְרֹחַ מִפְּנֵיהֶם, וַיְמַהֲרוּ וַיִּשְׁלְחוּ אֶת אֳנִיָּתָם נִכְחוֹ, בְּפֶתַח הַמִּפְרָץ, כְּדֵי שֶׁהָרוֹפֵא לֹא יוּכַל לְהַפְלִיג בְּמֶרְחַבֵי־הַיָּם.

וְרֹאש הַחֲבוּרָה (שְׁמוֹ בֶּן־עַלִּי, וְכִנּוּהוּ בְשֵׁם “דְּרַקּוֹן”) הֵרִים לְעֻמָּתוֹ אֶת אֶגְרוֹפוֹ וַיִּקְרָא בְקוֹל:

– “נִתְפַּסְתָּ, יְדִידִי! וְאַתָּה אָמַרְתָּ לִבְרֹחַ בִּסְפִינָתִי? כֵּן? לֹא הִצְלַחְתָּ לְרַמּוֹת אֶת בֶּן־עַלִּי, דְּרַקּוֹן־בֶּרְבֵּרִיָּה! נַפְשִׁי חָשְׁקָה בְּבַרְוָזְךָ וְגַם בַּחֲזִירֶיךָ. הָעֶרֶב נֹאכַל קְצִיצוֹת מִבְּשַׂר־חֲזִיר וּבַרְוָז צָלוּי. וְאַתָּה, טֶרֶם אֲשַׁלֵּחֲךָ לַחָפְשִׁי, תִּכְתֹּב לִידִידֶיךָ לִשְׁלֹחַ לִי חֵלֶף חֻפְשְׁךָ שַׂק־זָהָב”.

גֶּבּ־גֶּבּ הַמִּסְכֵּן הֵחֵל לִבְכּוֹת, וְדֶּבּ־דֶּבּ הֵכִין אֶת עַצְמוֹ לִפְרֹשׂ אֶת כְּנָפָיו, כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו. אַךְ הַיַּנְשׁוּף תּוּה־תּוּה לָחַשׁ בְּאָזְנֵי הָרוֹפֵא:

– “הַרְבֵּה לְדַבֵּר עִמּוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. הַסְבֵּר לוֹ פָנִים. סְפִינָתֵנוּ הַקּוֹדֶמֶת תִּטְבַּע עוֹד מְעַט. הִיא תֵרֵד תְּהוֹמָה, לְפִי דִבְרֵי הָעַכְבָּרִים, מָחָר עִם בֹּוא הָעֶרֶב. צָדְקוּ, צָדְקוּ הָעַכְבָּרִים. הַסְבֵּר לָהֶם פָּנִים וְדַבֵּר עִמָּם, עַד אֲשֶׁר תִּשְׁקַע הָאֳנִיָּה בַּיָּם. הַרְבֵּה לְדַבֵּר עִמָּם!”

– “דַּבֵּר עִמָּם עַד יוֹם הַמָּחֳרָת!” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “טוֹב, טוֹב. אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר אוּכָל… חַכֵּה! וּמָה אֲדַבֵּר?”

– “יְנַסּוּ־נָא לָבוֹא הֵנָּה” – אָמַר גִ’יפּ – “אֲנַחְנוּ נִלָּחֵם בָּהֶם וְנַשְׁמִידֵם! רַק שִׁשָּׁה הֵם. יָבוֹאוּ־נָא. בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה אֲסַפֵּר לַכֶּלֶב שְׁכֵנֵנוּ, כִּי נָשַׁכְתִּי וְגֵרַשְׁתִּי שׁוֹדֵד־יָם אֲמִתִּי. יָבוֹאוּ־נָא! אֲנַחְנוּ נַרְאֶה לָהֶם אֶת כֹּחֵנוּ!”

– “אַךְ הֲלֹא רוֹבִים לָהֶם וַחֲרָבוֹת!” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “לֹא נַעֲשֶׂה כָּכָה. עָלַי לְשׂוֹחַח אִתּוֹ. שְׁמַע־נָא, בֶּן־עַלִּי…”


דוליטל17.jpg

הָרוֹפֵא לֹא כִלָּה אֶת דְּבָרָיו, וְשׁוֹדְדֵי־הַיָּם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים, בְּסַפְּרָם זֶה עִם זֶה: “מִי מֵאִתָּנוּ יִזְכֶּה לִתְפֹּס אֶת הַחֲזִיר בָּרִאשׁוֹנָה?”

גֶּבּ־גֶּבּ הַמִּסְכֵּן נִבְהַל מְאֹד מְאֹד. “דְּחִיק־סְלִיק” הִתְחִיל לְהַשְׁחִיז אֶת קַרְנָיו בְּתֹרֶן הַסְּפִינָה, בְּהִתְכּוֹנְנוֹ לַקְרָב. גִּ’יפּ קָפַץ וְנָבַח וְחֵרֵף אֶת בֶּן־עַלִּי בִּלְשׁוֹנוֹ, לְשׁוֹן־הַכְּלָבִים.

פִּתְאֹם קָרָה דְבַר־מָה, וְשׁוֹדְדֵי־הַיָּם חָדְלוּ מִצְּחֹק וּמֵהִתְלוֹצֵץ. פַּחַד נָפַל עֲלֵיהֶם.

בֶּן־עַלִּי הִבִּיט לְמַטָּה וַיִּקְרָא בְקוֹל: – “חָזִיז וָרָעַם! אַחַי, הַסְּפִינָה שׁוֹקָעַת!” וַיּוֹרִידוּ כֻלָּם אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה הַסְּפִינָה שׁוֹקַעַת, שׁוֹקַעַת וְצוֹלָלֶת. וְאֶחָד מֵהֶם אָמַר לְבֶן־עַלִּי: – “לוּ אָמְנָם שָׁקְעָה הַסְּפִינָה, כִּי אָז רָאִינוּ אֶת הָעַכְבָּרִים עוֹזְבִים אוֹתָה”. –וְגִ’יפּ הַכֶּלֶב צוֹעֵק אֲלֵיהֶם מִתּוֹךְ הַסְּפִינָה הַשְּׁנִיָּה:

– “הוֹי, אֱוִילִים, אַנְשֵׁי־דָם! זֶה שְׁעָתַיִם עָזְבוּ הָעַכְבָּרִים אֶת סְפִינַתְכֶם: עַתָּה נִלְעַג אָנוּ לָכֶם, יְדִידָי!” וְחַרְטֹם הַסְּפִינָה הוֹלֵךְ וְיוֹרֵד בַּמָּיִם, וַיְהִי מַרְאֵה הַסְּפִינַה כְּאִלּוּ הִיא עוֹמֶדֶת עַל רֹאשָׁהּ. שׁוֹדְדֵי־הַיָּם נֶאֶחְזוּ בַתְּרָנִים, בַּמִּפְרָשִׂים, בַּחֲבָלִים, לְבַל יִפְּלוּ הַמָּיְמָה.

הַמַּיִם פָּרְצוּ דֶרֶךְ כָּל הַחַלּוֹנוֹת וְהַדְּלָתוֹת. הַגַּלִּים הָמוּ, הִשְׂתָּעֲרוּ, וְהַסְּפִינָה נֶעֶלְמָה בְתוֹכָם, וְכָל שֵׁשֶׁת הַשּׁוֹדְדִים נֶעֶלְמוּ בְתוֹךְ מֵי הַמִּפְרָץ. אֲחָדִים מֵהֶם נִסּוּ לָגֶשֶׁת אֶל חוֹף הָאִי, וַאֲחָדִים נִסּוּ לַעֲלוֹת עַל הַסְּפִינָה, אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא. אַךְ גִּ’יפּ נָשַׁךְ אֶת כֻּלָּם בְּחָטְמָם, וַיִּירְאוּ וַיִּרְחֲקוּ מִשָׁם וָהָלְאָה.

פִּתְאֹם קָרְאוּ בְקוֹל פְּחָדִים:

– “כַּלְבֵי־הַיָּם! כַּלְבֵי־הַיָּם בָּאִים! תְּנוּ לָנוּ לַעֲלוֹת עַל סְפִינַתְכֶם, לְבַל נִהְיֶה טֶרֶף לְכַלְבֵי־הַיָּם! הַצִּילוּנוּ! הַצִּילוּנוּ! – כַּלְבֵי־הַיָּם! כַּלְבֵי־הַיָּם!” לְקוֹל צַעֲקָתָם הִבִּיט הָרוֹפֵא אֶל הַמַּיִם וַיַּרְא, וְהִנֵּה כָל הַמִּפְרָץ מָלֵא כַלְבֵי־יָם גְּדוֹלִים, הַשָּׁטִים הֵנָּה וָהֵנָּה. הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם קָרַב אֶל הַסְּפִינָה, הוֹצִיא אֶת חָטְמוֹ מִתּוֹךְ הַמַּיִם וַיִּשְׁאַל אֶת הָרוֹפֵא:

– “הַאַתָּה הוּא יוֹחָנָן דּוּלִיטְל, הָרוֹפֵא הַמְפֹאָר?” – “כֵּן” – עָנָה הָרוֹפֵא – “אֲנִי הוּא”.

– “טוֹבֹ” – אָמַר כֶּלֶב־הַיָּם – “מַכִּירִם אָנוּ אֶת הַחֲבוּרָה הַזֹּאת, וּבְיִחוּד אֶת בֶּן־עַלִּי. אִם הֵם מְצִיקִים לָכֶם, הַגִּידוּ לָנוּ, וְנֹאכְלֵם בְּכָל פֶּה בְּשִׂמְחָה רַבָּה, לְמַעַן נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם, וְלֹא יוֹסִיפוּ לְהָרַע לָכֶם”.

– “תּוֹדָתִי לָךְ” – אָמַר הָרוֹפֵא – “זֶהוּ בֶאֱמֶת מַעֲשֶׂה יָפֶה. אַךְ חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי אֵין צֹרֶךְ לְאָכְלָם. אַל תִּתְּנוּם לַעֲלוֹת אֶל הַחוֹף, עַד אֲשֶׁר אֹמַר, – הָשִׁיטוּ אוֹתָם כָּל הַזְּמָן בַּמָּיִם – הֲתָבִינוּ? – וְאֶת בֶּן־עַלִּי הָבִיאוּ אֵלַי, כִּי חָפֵץ אֲנִי לְדַבֵּר עִמּוֹ”.

כֶּלֶב־הַיָּם מִהֵר וַיִּדְחַף אֶת בֶּן־עַלִּי אֶל הָרוֹפֵא.

– “שְׁמַע, בֶּן־עַלִּי” – אָמַר לוֹ הָרוֹפֵא, בְּהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל הַסְּפִינָה – “אִישׁ רַע אַתָּה, וּכְיָדוּעַ לִי, הִרְבֵּיתָ לְהַפִּיל חֲלָלִים. כַּלְבֵי־הַיָּם חֲפֵצִים לִטְרָפְכֶם לַהֲנָאָתִי, וְאָז יִשְׁקֹט הַיָּם. אַךְ אִם תַּבְטִיחֵנִי לְמַלֵּא אֶת אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, וְשִׁלַּחְתִּיךָ מִפֹּה בְּשָׁלוֹם”.
– “וּמָה אֶעֱשֶׂה?” – שָׁאַל שׁוֹדֵד־הַיָּם, בְּתִתּוֹ אֶת עֵינָיו בְּכֶלֶב־הַיָּם, שֶׁהֵרִיחַ אֶת רַגְלָיו.

– “אַל תּוֹסֶף לַהֲרֹג אֲנָשִׁים, אַל תִּגְזֹל, אַל תַּטְבִּיעַ סְפִינוֹת בַּיָּם. אַל תּוֹסֶף לִהְיוֹת שׁוֹדֵד־יָם”.

– “וּבַמָּה אֶעֱסֹק?” – שָׁאַל בֶּן־עַלִּי – “וְאֵיךְ אֶמְצָא אֶת לַחְמִי?”

– “אַתָּה וְכָל אֲנָשֶׁיךָ תֵּשְׁבוּ פֹּה בָאִי הַזֶּה וְתִזְרְעוּ זֶרַע, מָזוֹן לָעוֹפוֹת” – הֵשִׁיב הָרוֹפֵא – “גַּדֵּל תְּגַדְּלוּ זֶרַע מָזוֹן לָעוֹפוֹת הַכַּנָּרִיִּים”.

פְּנֵי דְרַקּוֹן־בֶּרְבֵּרִיָּה חָוְרוּ מֵחָרוֹן.

– “גַּדֵּל זֶרַע לַצִּפֳּרִים הַכַּנָּרִיּוֹת!” – קָרָא בְּבוּז – “הַאִם אֵין כֹּחִי עִמִּי לְשׁוֹטֵט בַּיָּם?”

– “לֹא” – אָמַר הָרוֹפֵא – “רַב לְךָ לְשׁוֹטֵט בַּיָּם וּלְהַטְבִּיעַ אֲנָשִׁים וּסְפִינוֹת לְמַכְבִּיר. כָּל שְׁאֵרִית חַיֶּיךָ תֵּשֵׁב פֹּה וְתַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. כֶּלֶב־הַיָּם מְחַכֶּה. אַל תְּאַבֵּד זְמָן. עָלֶיךָ לְהַחְלִיט!”

– “חָזִיז וָרָעַם!” – נָהַם בֶּן־עַלִּי – “זֶרַע לְצִפֳּרִים כַּנָּרִיּוֹת!”

הוּא הִבִּיט הַמַּיְמָה וַיַּרְא, וְהִנֵּה כֶלֶב־הַיָּם מֵרִיחַ אֶת רַגְלוֹ הַשְּׁנִיָּה.

– “טוֹב!” – אָמַר בְּעֶצֶב – עוֹבְדֵי־אֲדָמָה נִהְיֶה כֻלָּנוּ!" – “זְכֹר הֵיטֵב” – אָמַר הָרוֹפֵא – “אִם תְּחַלֵּל אֶת שְׁבוּעָתְךָ, אִם תָּשׁוּב לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, וְאֵדַע אֶת כָּל אֵלֶּה מִפִּי הַצִּפֳּרִים הַכַּנָּרִיּוֹת. הֱיֵה בָטוּחַ, הָשֵׁב אָשִׁיב לְךָ כִּגְמוּלֶךָ. אָמְנָם, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְהוֹלִיךְ סְפִינָה כָּמוֹךָ, אַךְ כַּל הַחַיּוֹת, הָעוֹפוֹת וְהַדָּגִים יְדִידַי הֵמָּה, וְרֹאשׁ שׁוֹדְדֵי־הַיָּם לֹא יַפְחִידֵנִי, אַף דְּרַקּוֹן־בֶּרְבֵּרִיָּה לֹא יְהַלֵּךְ עָלַי אֵימִים. עַתָּה לֵךְ וֶהְיֵה לְעוֹבֵד־אֲדָמָה. חֲיֵה בְשָׁלוֹם!”

וְהָרוֹפֵא פָנָה אֶל כֶּלֶב־הַיָּם הַגָּדוֹל, וַיִּרְמֹז לוֹ בְיָד, וַיֹּאמֶר לוֹ:

– “הַכֹּל כְּסִדְרוֹ. תְּנֵהוּ לַעֲלוֹת עַל הַחוֹף”.


 

טז. תּוּה־תּוּה כּוֹרֶה אֹזֶן


רַבּוֹת הוֹדָה הָרוֹפֵא אֶת כַּלְבֵי־הַיָּם עַל חַסְדָּם וְאַהֲבָתָם, וַיַפְלִיגוּ, הוּא וְחַיּוֹתָיו, בִּסְפִינָתָם הַקַּלָּה בַּעֲלַת שְׁלֹשֶׁת הַמִּפְרָשִׂים הָאֲדֻמִּים בְּדַרְכָּם הַבָּיְתָה. בְּבוֹאָם אֶל הַיָּם, יָרְדוּ הַחַיּוֹת אֶל תַּחְתִּית הַסְּפִינָה לִרְאוֹת, מָה יִמָּצֵא בָהּ, וּבָעֵת הַהִיא יָשַׁב הָרוֹפֵא, וּמִקְטַרְתּוֹ בְּפִיו, עַל חַרְטֹם הַסְּפִינָה וַיַּבֵּט בָּאִיִּים הַכַּנָּרִיִּים הַשּׁוֹקְעִים בִּתְכֵלֶת עַרְפִילֵי־הָעָרֶב.

הוּא עוֹמֵד וּמְהַרְהֵר, מַה־יֵּעָשֶׂה עַתָּה בַקּוֹפִים וּמַה־מַּרְאֵה גַנּוֹ עַתָּה בְּמַדְמֵנָה, וְהִנֵּה בָא דֶּבּ־דֶּבּ, וּבְפִיו חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת:

– “אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא!” – קָרָא – "סְפִינָה זוֹ שֶׁל שׁוֹדְדֵי־הַיָּם נֶהְדָּרָה הִיא. נֶהְדָּרָה מֵאֵין כָּמוֹהָ! הַמִּטּוֹת עֲשׂוּיוֹת אֵטוּן־מֶשִׁי, וְכָרִים רַכִּים עֲלֵיהֶן לְמֵאוֹת. הָרִצְפָה מְרֻפֶּדֶת שְׁטִיחִים. קַעֲרוֹת זָהָב, מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה לָרֹב – הַכֹּל בְּשֶׁפַע! מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ דָבָר כָּזֶה! יְשַׁעֶר־נָא בְּנַפְשׁוֹ: חֲמִשָׁה מִינֵי דָגִים כְּבוּשִׁים בַּמַּרְתֵּף! יֵרֵד וְיִרְאֶה בְעֵינָיו!

לְמַטָּה מָצָאנוּ תָא קָטֹן, וְדַלְתּוֹ סְגוּרָה. כָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ לָבוֹא וְלִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר בּוֹ. גִּ’יפּ אוֹמֵר, כִּי שׁוֹדְדֵי־הַיָּם הִצְפִּינוּ שָׁם אֶת אוֹצְרוֹתֵיהֶם, אַךְ אֵין בְּכֹחֵנוּ לִפְתֹּחַ אֶת הַדָּלֶת. יֵרֶד־נָא וְיִרְאֶה, אוּלַי יוּכַל לְפָתְחָהּ".

הָרוֹפֵא יָרַד מַטָּה וַיַּרְא, כִּי הַסְּפִינָה אָמְנָם נֶהְדָּרָה מְאֹד. הוּא מָצָא אֶת כָּל הַחַיּוֹת נִקְהָלוֹת עַל יַד הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה וּמְנַחֲשׁוֹת, מַה בַּחֶדֶר פְּנִימָה. הָרוֹפֵא אָחַז בַּמַּנְעוּל, אַךְ הַדֶּלֶת לֹא נִפְתָּחָה. וַיֵּלְכוּ כֻלָּם לְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וַיְבַקְשׁוּ וַיְחַפְּשׂוּ תַּחַת הַמִּזְרָנִים וְתַחַת הַשְּׁטִיחִים וּבְכָל הַמִּזְנוֹנִים וּבְכָל הָאֲרוֹנוֹת וּבְכָל הָאַרְגָּזִים וְהַמֶּלְתָּחוֹת. בַּכֹּל חִפֵּשׂוּ.

וּבְעֵת הַחִפּוּשִׂים מָצְאוּ הַרְבֵּה דְבָרִים חֲדָשִׁים יָפִים מְאֹד, אֲשֶׁר גָּזְלוּ שׁוֹדְדֵי־הַיָּם בִּסְפִינוֹת אֲחֵרוֹת. הֵם מָצְאוּ עֲטִיפוֹת־קַשְׁמִיר, הַדַּקּוֹת כְּקוּרֵי־הָעַכָּבִיש וְהֵמְרֻקָּמוֹת פִּרְחֵי־זָהָב; כַּדִּים מְלֵאִים טַבָּק מְשֻׁבָּח מִיַּמָּאִיקָה; תֵּבוֹת־שֵׁן מְלֵאוֹת תֵּה רוּסִי; כִּנּוֹר עַתִּיק, שֶׁמֵּיתָרוֹ קָרוּעַ, וּתְמוּנָה אַחַת מְצֻיֶּרֶת בְּצִדּוֹ; אֹסֶף גָּדוֹל שֶׁל צִיּוּרֵי הַשַּׁחְמָט; חִטּוּבֵי אַלְמֹג וְעַנְבָּר; מַטֶּה לְטִיוּל וַחֲנִית בְּתוֹכוֹ; חֲצִי תְרֵיסָר גְּבִיעִים, שֶׁשּׁוּלֵיהֶם מְצֻפִּים כָּסֶף; תֵּבַת סֻכָּר טוֹבָה וְנָאָה. אַךְ בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא יָכְלוּ לִמְצֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ.

הֵם שָׁבוּ אֶל הַדֶּלֶת, וְגִ’יפּ הִתְחִיל לְהָצִיץ בְּחוֹר הַמַּנְעוּל. אַךְ דְּבַר־מָה עָמַד עַל יַד הַכֹּתֶל וְלֹא נָתַן לְהַבִּיט. הֵם עוֹמְדִים וּמְהַרְהֲרִים, וְהַיַּנְשׁוּף תּוּה־תּוּה קָרָא פִתְאֹם: – “הַסְס! שְׁמָעוּ! נִדְמֶה לִי, כִּי מִי־שֶׁהוּא נִמְצָא בֶחָדֶר!”

כֻּלָּם נִשְׁתַּתְּקוּ לְרֶגַע, וְהָרוֹפֵא אָמָר: – “אַךְ מִשְׁגֶּה עִמְּךָ, תּוּה־תּוּה, אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ דָּבָר”.

– “שׁוֹמֵעַ אֲנִי, שׁוֹמֵעַ – – זֶה בָרוּר” – אָמַר הַיַּנְשׁוּף. – “הִנֵּה שׁוּב… הַאִם לֹא תִשְׁמָעוּ?”

– “לֹא, אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ דָּבָר” – אָמַר הָרוֹפֵא – “וּמַה תִּשְׁמַע אָתָּה?”

– “שׁוֹמֵעַ אֲנִי קוֹל, כְּאִלּוּ מִי־שֶׁהוּא שָׂם אֶת יָדוֹ בְכִיסוֹ” – אָמַר הַיַּנְשׁוּף.


דוליטל18.jpg

– “אַךְ הַקּוֹל הַזֶּה בַּל נִשְׁמָע” – אָמַר הָרוֹפֵא – “הֵן לֹא תוּכַל לְשָׁמְעוֹ מִבַּחוּץ”.

– “סְלִיחָה, אֲדוֹנִי, שָׁמוֹעַ שָׁמָעְתִּי” – אָמַר הַיַּנְשׁוּף. – “שִׁמְעוּ: מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת שָׂם מִי־שֶׁהוּא אֶת יָדוֹ בַכִּיס. אֵין לְךָ דָּבָר, שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ קוֹל, וְאִם חוּשׁ שִׁמְעֲךָ מְפֻתָּח, שָׁמוֹעַ תִּשְׁמָעֵהוּ. הָעֲטַלֵפִים שׁוֹמְעִים אֶת צַעֲדֵי הַחֲפַרְפֵּרוֹת בִּמְאוּרוֹת הָאֲדָמָה, כִּי חוּשׁ שִׁמְעָם מְפֻתָּח. וַאֲנַחְנוּ, הַיַּנְשׁוּפִים, שׁוֹמְעִים הֵיטֵב בְּאֹזֶן אַחַת וְיוֹדְעִים, מַה צֶּבַע הַחֲתַלְתָּל, אִם רַק יְמַצְּמֵץ בְּעֵינָיו בַּאֲפֵלַת הַלָּיְלָה”.

– "רָזִי לִי, רָזִי לִי, – אָמַר הָרוֹפֵא. – “הַדָּבָר מְעַנְיֵן מְאֹד… הַאֲזִינָה עוֹד פַּעַם וֶאֱמֹר לִי, מָה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם…” – “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בָּרוּר, אִם גֶּבֶר הוּא זֶה” – אָמַר הַיַּנְשׁוּף. – “אוּלַי נְקֵבָה הִיא. הֲרִימֵנִי־נָא, לְמַעַן אָשִׂים אָזְנִי בְּחוֹר הַמַּנְעוּל, וְאַגִּיד לְךָ אֶת אֲשֶׁר אֶשְׁמָע”.

הָרוֹפֵא הֵרִים אֶת הַיַּנְשׁוּף וְהִגִּישׁוֹ אֶל חוֹר הַמַּנְעוּל. כַּעֲבֹר רֶגַע סִפֵּר תּוּה־תּוּה:

– “עַתָּה מְשֵׁפְשֵׁף הוּא אֶת יָדוֹ בְּפָנָיו. הַיָּד קְטַנָּה, וְגַם הַפָּנִּים קְטַנּוֹת. אוּלַי אִשָׁה הִיא זוֹ – לֹא. עַתָּה הוּא מֵסִיר אֶת הַשֵּׂעָר מֵעַל הַמֵּצַח – אַךְ גֶּבֶר הוּא”.

– “גַּם הַנָּשִׁים נוֹהֲגוֹת לַעֲשׂוֹת כָּךְ” – אָמַר הָרוֹפֵא.

– “נָכוֹן הַדָּבָר” – אָמַר הַיַּנְשׁוּף – “וְאוּלָם הַשֵּׂעָר הָאָרֹךְ מַשְׁמִיעַ אִוְשָׁה אַחֶרֶת. הָסְס. שִׂימוּ לֵב, שֶׁהַחֲזִיר לֹא יַפְרִיעַ. אַל תִּשְׁאֲפוּ רוּחַ, לְמַעַן אֵיטִיב לִשְׁמֹעַ. קָשֶׁה מְאֹד הַדָּבָר, וְהַדֶּלֶת עָבָה כָל כָּךְ! הֱיוּ שְׁקֵטִים, עִצְמוּ אֶת עֵינֵיכֶם וְאַל תִּשְׁאַפוּ רוּחַ”.

תּוּה־תּוּה הִתְכּוֹפֵף וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רָב.

לִבְסוֹף נָשָׂא אֶת עֵינָיו וַיֹּאמַר: – “הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב שָׁם אֻמְלָל מְאֹד, הוּא בוֹכֶה, הוּא מִתְאַפֵּק, לְבַל יִתְיַפֵּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמַע אֶת בִּכְיוֹ. אַךְ שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב אֶת דִּמְעָתוֹ נוֹשֶׁרֶת עַל שַׁרְווּלוֹ”.

– “וְאֶפְשָׁר זוֹהִי טִפַּת מַיִם, שֶׁדָּלְפָה מִן הַתִּקְרָה?” – שָׁאַל גֶּבּ־גֶּבּ.

– “בַּעַר וּכְסִיל! עַם־הָאָרֶץ שֶׁכָּזֶה!” – נָשַׁף הַיַּנְשׁוּף. –

“טִפַּת מַיִם הַדּוֹלֶפֶת מִן הַתִּקְרָה מַגְבִּירָה אֶת הַשָּׁאוֹן פִּי עֲשָׂרָה”.

– “טוֹב” – אָמַר הָרוֹפֵא – “הָאֻמְלָל נָתוּן בַּצָּרָה, וַאֲנַחְנוּ נָבוֹא וְנִרְאֶה, מַה לַעֲשׂוֹת בּוֹ. הָבִיאוּ לִי קַרְדֹּם, וַאֲשַׁבֵּר אֶת הַדֶּלֶת”.


 

יז. הוֹלְכֵי־רָכִיל שֶׁבָּים


מִיָּד הֵבִיאוּ קַרְדֹּם, וְהָרוֹפֵא נָקַב בַּדֶּלֶת חוֹר גָּדוֹל. מִתְּחִלָּה לֹא נִרְאָה דָבָר, כִּי הַחֹשֶׁךְ הָיָה גָדוֹל מְאֹד. וַיּוֹצֵא הָרוֹפֵא גַפְרוּר וַיַּדְלִיקֶנּוּ.

הַחֶדֶר הָיָה קָטֹן מְאֹד, נָמוֹךְ, בְּלִי חַלּוֹנוֹת. רָהִיטִים לֹא הָיוּ בוֹ, מִלְּבַד שְׁרַפְרָף אֶחָד. מִסָּבִיב, עַל יַד הַכְּתָלִים, עָמְדוּ חָבִיוֹת גְּדוֹלוֹת, מְהֻדָּקוֹת הֵיטֵב אֶל הָרִצְפָּה, אֲשֶׁר לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָן בְּנוּעַ הַסְּפִינָה בַּגַּלִים. מֵעַל לֶחָבִיּוֹת, עַל יִתְדוֹת עֵץ, הָיוּ תְלוּיִים כַּדֵּי־עוֹפֶרֶת שׁוֹנִים בְּגָדְלָם. רֵיחַ־יַיִן חָרִיף מִלֵּא אֶת חֲלַל־הֶחָדֶר.

וּבְאֶמְצְעִיתוֹ, עַל הַרִצְפָה, יָשַׁב יֶלֶד, כְּבֶן שְׁמֹנֶה, וַיְמָרֵר בַּבֶּכִי.

– “לְדַעְתִּי, זֶהוּ מַרְתֵּף־הַיַּיִן שֶׁל שׁוֹדְדֵי־הַיָּם!” – לָחַש גִּ’יפּ.

– “כֵּן,יַיִן מְשֻׁמָּר!” – אָמַר גֶּבּ־גֶּבּ – “לְרֵיחוֹ הוֹלֵךְ רֹאשִׁי סְחַרְחַר”.

פַּחַד גָּדוֹל נָפַל עַל הַיֶּלֶד, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָרוֹפֵא וְאֶת כָּל הַחַיּוֹת הַמְּצִיצוֹת בּוֹ דֶּרֶךְ חוֹר הַדָּלֶת. אַךְ בִּרְאוֹתוֹ לְאוֹר הַגַּפְרוּר אֶת פְּנֵי הָרוֹפֵא, חָדֶל מִבְּכוֹת וַיָּקָם מִמְּקוֹמוֹ.

– “אַתָּה אֵינְךָ שׁוֹדֵד־יָם, לֹא כֵן?” – שָׁאַל חֶרֶשׁ.

הָרוֹפֵא הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְצָחַק בְּקוֹל גָּדוֹל. גַּם הַיֶּלֶד נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק וַיִּגַּשׁ אֶל הָרוֹפֵא וַיּוֹשֶׁט לוֹ אֶת יָדוֹ. – “כִּצְחֹק אִישׁ טוֹב תִּצְחַק, וְלֹא כְשׁוֹדֵד־יָם” – אָמַר לוֹ הַיָּלֶד. – “אוּלַי תּוּכַל לְהַגִּיד לִי, אַיֵּה מְקוֹם דּוֹדִי?”

– “לְצַעֲרִי לֹא אוּכַל לְהַגִּיד לָךְ” – אָמַר הָרוֹפֵא. – מָתַי רְאִיתוֹ בָּאַחֲרוֹנָה?"

– “שִׁלְשׁוֹם” – עָנָה הַיָלֶד. – "אֲנִי וְדוֹדִי הִפְלַגְנוּ בְסִירָתֵנוּ לָצוּד דָּגִים. בָּאוּ שׁוֹדְדֵי־הַיָּם וּתְפָשׂוּנוּ. אֶת הַסִּירָה הִטְבִּיעוּ וְאוֹתָנוּ הֵבִיאוּ לִסְפִינָתָם. הֵם אָמְרוּ לִסְפֹּחַ אֶת דּוֹדִי אֲלֵיהֶם לִהְיוֹת שׁוֹדֵד־יָם כְּמוֹהֶם. אַךְ דּוֹדִי עָנָם, כִּי דַיָּג יָשָׁר לֹא יֵלֵךְ לַהֲרֹג וְלִשְׁדֹד.

וַיִּקְצֹף מְאֹד רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים וַיַּחֲרֹק שֵׁן וַיּאֹמַר, כִּי אִם דּוֹדִי לֹא יִשְׁמֹר אֶת פְּקֻדּוֹתָיו, וְהִשְׁלִיכוּהוּ הַמָּיְמָה. אוֹתִי הוֹרִידוּ לְמַטָּה, וּלְאָזְנִי עָלָה קוֹל מַהֲלֻמּוֹת. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הֶעֱלוּנִי, וָאֶרְאֶה וְדוֹדִי אָיִן. שְׁאַלְתִּים, אַיֵּהוּ, וְלֹא עָנוּנִי. חוֹשֵׁשְׁנִי, כִּי הִשְׁלִיכוּהוּ הַמַּיְמָה וְהִטְבִּיעוּהוּ.".

וְהַיֶּלֶד שָׁב לִבְכּוֹת בְּכִי מָר.

– “חַכֵּה מְעַט” – אָמַר הָרוֹפֵא – “אַל תִּבְכֶּה. בּוֹא לַחֲדַר־הָאֹכֶל, וְנִשְׁתֶּה תֵּה וּנְשׂוֹחֵחַ. אֶפְשָׁר מְאֹד, כִּי דוֹדְךָ שָׁלֵם וּבָרִיא. הֵן לֹא רָאִיתָ אוֹתוֹ מֻטְבָּע בַּמַּיִם, לֹא כֵן? גַּם זוֹ לְטוֹבָה, אוּלַי נַצְלִיחַ לְמָצְאוֹ. נֵלֵךְ נִשְׁתֶּה תֵּה וְנֹאכַל מִרְקַחַת־דֻּבְדְּבָנִים. אַחַר נִרְאֶה, מַה־לַּעֲשׂוֹת”. כָּל הַחַיּוֹת עָמְדוּ וְשָׁמְעוּ אֶת הַשִּׂיחָה הַזֹּאת בְּסֵקְרָנוּת רַבָּה. בְּבוֹאָם לַחֲדַר־הָאֹכֶל לִשְׁתּוֹת תֵּה, קָם דֶּבּ־דֶּבּ עַל כִּסֵּא הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר:

– “יִשְׁאַל־נָא אֶת פִּי הַדֵּלְפִינִים, וְאָמְרוּ לוֹ, אִם הִטְבִּיעוּ הַשּׁוֹדְדִים אֶת דּוֹד־הַיָּלֶד. הֵם יוֹדְעִים הַכֹּל”.

– “נָכוֹן מְאֹד” – אָמַר הָרוֹפֵא, בְּבָצְעוֹ אֶת הַלֶּחֶם וּבְשִׂימוֹ עָלָיו מִרְקַחַת־דֻּבְדְּבָנִים.

– “מַה תְּמַלֵּל כֹּה בִּלְשׁוֹנֶךָ?” – שָׁאַל הַיָּלֶד.

– “בִּלְשׁוֹן הַבַּרְוָזִים דִּבַּרְתִּי” – עָנָה הָרוֹפֵא – “דִּבַּרְתִּי עִם דֶּבּ־דֶּבּ חֲבִיבִי”.

– “וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי הַבַּרְוָזִים יוֹדְעִים דַּבֵּר” – אָמַר הַיָּלֶד. – “הַאִם גַּם שְׁאָר חַיּוֹתֶיךָ יוֹדְעוֹת דַּבֵּר? וּמָה הִיא הַחַיָּה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת, בַּעֲלַת שְׁנֵי הָרָאשִׁים?”

– “הַס” – לָחַש הָרוֹפֵא – “זֶהוּ “דְּחִיק־סְלִיק”. אַל תַּרְאֶה פָנִים, שֶׁאֲנַחְנוּ מְשׂוֹחֲחִים בּוֹ, מוּג־לֵב הוּא מֵאֵין כָּמֹהוּ… אֱמֹר לִי, אֵיך כָּלְאוּ אוֹתְךָ בַּחֶדֶר הַזֶּה?”

– “שׁוֹדְדֵי־הַיָּם כְּלָאוּנִי בַחֶדֶר, בְּבוֹאָם לִגְזֹל סְפִינָה אֶחָת. שָׁמַעְתִּי פּוֹרְצִים בַּדֶּלֶת וְלֹא יָדַעְתִּי מִי. אֶשְׂמַח מְאֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. אוּלַי תּוּכַל לִמְצֹא אֶת דּוֹדִי?”

– “נְנַסֶּה, נִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחֵנוּ” – אָמַר הָרוֹפֵא – “וּמָה הוּא דוֹדְךָ, מַה מַּרְאֵהוּ?”

– “אֲדַמְדָּם הוּא, אֲדַמְדָּם־בָּהִיר, וּבְאַחַת מִיָּדָיו מְחֻקֶּה עֹגֶן. גִּבּוֹר חַיִל הוּא דוֹדִי, טוֹב לֵב וְאַמִּיץ מִכַּל סַפָּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס הָאַטְלַנְטִי. “עִזּוּז”, זֶה שֵׁם סִירָתוֹ. זוֹהִי סִירַת־שַׁיִט טוֹבָה מְאֹד”.

– “שַׁיִט זֶה מָה הוּא?” – שָׁאַל גֶּבּ־גֶּבּ אֶת גִ’יפּ. – “זוֹהִי סִירָה לָשׁוּט בָּהּ בַּיָּם! הַסְס! אַל תַּפְרִיעַ!” – עָנָה גִ’יפּ.

– "וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי זֶהוּ מִין מַשְׁקֶה!,

הָרוֹפֵא הִנִּיחַ אֶת הַיֶּלֶד בַּחֲדַר־הָאֹכֶל לְשַׂחֵק בַּחַיּוֹת, וְהוּא עָלָה לִרְאוֹת, אוּלַי יִקָּרוּ לוֹ דֵלְפִינִים. עוֹד מְעַט וּקְהַל דֵּלְפִינִים נִרְאָה, אֲשֶׁר עָשׂוּ דַרְכָּם לִבְרָזִילִיָּה, וְהֵמָּה קוֹפְצִים וְרוֹקְדִים עַל פְּנֵי הַגַּלִּים. בִּרְאוֹתָם אֶת הָרוֹפֵא, קָרְבוּ אֵלָיו וַיִּדְרְשוּ בִשְׁלוֹמוֹ. הָרוֹפֵא שְׁאֵלָם, אִם פָּגְשׁוּ אֵי־שָׁם בַּדֶּרֶךְ אִיש אֲדַמְדָּם, אֲשֶׁר בְּאַחַת יָדָיו מְחֻקֶּה עֹגֶן.

– “לְבַעַל הַסִּירָה “עִזּוּז” תִּשְׁאָל?” – שָׁאֲלוּ הַדֵּלְפִינִים. – “כֵּן” – אָמַר הָרוֹפֵא – “לִשְׁלוֹמוֹ אֶשְׁאָל. הוּא טָבַע בַּיָּם?” – “סִירָתוֹ טָבָעָה” – עָנוּ הַדֵּלְפִינִים. – רְאִנוּהָ מֻנַּחַת עַל קַרְקַע הַיָּם. אַךְ אִישׁ אֵין בָּהּ. חָקַרְנוּ וְדָרָשְׁנוּ".

– “בֶּן־אָחִיו, וְהוּא יֶלֶד, יוֹשֵׁב בִּסְפִינָתִי וּמִתְאַבֵּל” – אָמַר הָרוֹפֵא – “יָרֵא הוּא, פֶּן טָבַע דּוֹדוֹ בַּיָּם. אוּלַי תּוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי בָּרוּר, הֲטָבַע הָאִישׁ אוֹ לֹא?”

– “לֹא, הוּא לֹא טָבָע: אֶת הַדָּבָר הַזֶּה שָׁמַעְנוּ מִפִּי הַסַּרְטָנִים, בַּעֲלֵי עֶשֶׂר הָרַגְלַיִם, שׁוֹכְנֵי־הַמַּעֲמַקִּים. אֶת כָּל חַדְשׁוֹת־הַיָּם יוֹדְעִים אָנוּ. עַל כֵּן נִקָּרֵא בְּפִי הָרְכִיכוֹת “הוֹלְכֵי־רָכִיל שֶׁבַּיָּם”. הַבַּע־נָא לַיֶּלֶד אֶת צַעְרֵנוּ הֶעָמוֹק, שֶׁאֵין בִּיכָלְתֵּנוּ לְהַגִּיד לוֹ, אַיֵּה דוֹדוֹ. בְּטוּחִים אָנוּ, כִּי הוּא לֹא טָבַע בַּיָּם”.

הָרוֹפֵא מִהֵר לְהָבִיא אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַזֹּאת לַיֶּלֶד, וְהוּא מָחָא כַף וְרָקַד מִשִׂמְחָה. “דְּחִיק־סְלִיק” הוֹשִׁיב אֶת הַיֶּלֶד עַל גַּבּוֹ וְהִקִּיף פְּעָמִים מִסְפָּר אֶת הַשֻּׁלְחָן. וְכָל הַחַיּוֹת רָצוּ אַחֲרֵיהֶם, בְּהַכּוֹתָן בַּכַּפּוֹת אֶל מִכְסֵי־הַקְּדֵרוֹת, כִּי דִמּוּ לַעֲרֹךְ תִּזְמֹרֶת נְעִמָה וְנָאָה.


 

יח. חוּשׁ־הָרֵיחַ


– “וּבְכֵן, דּוֹדְךָ לֹא טֻבַּע בַּיָּם” – אָמַר הַרוֹפֵא – “הַדָּבָר גָּלוּי וְיָדוּעַ, עַתָּה נֵלֵךְ לְחַפְּשׂוֹ”. דֶּבּ־דֶּבּ נִגַּשׁ אֵלָיו שׁוּב וַיֹּאמַר:

– “יִשְׁאַל־נָא אֶת פִּי הַנְּשָׁרִים, אַיֵּה מְקוֹם הָאִישׁ. אֵין בָּעוֹלָם מֵיטִיב לִרְאוֹת כַּנָּשֶׁר. מִגָּבְהֵי־מְרוֹמִים יִמְנוּ הַנְּשָׁרִים אֶת הַנְּמָלִים הָרוֹחֲשׁוֹת עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. יִשְׁאַל־נָא אֶת פִּי הַנְּשָׁרִים!”

וַיִּשְׁלַח הָרוֹפֵא סְנוּנִית אַחַת לְהָבִיא אֶת הַנְּשָׁרִים. וַתָּשָׁב הַסְּנוּנִית מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה, וְעִמָהּ שִׁשָּׁה נְשָׁרִים שִׁשָּׁה מִינִים: הַנֶּשֶׁר הַשָּׁחוֹר, הַנֶּשֶׁר הַקֵּרֵחַ, הַנֶּשֶׁר שׁוֹלֵה־הַדָּגִים, נֶשֶׁר־הַזָּהָב, נֶשֶׁר־הַצַּיִד וְנֶשֶׁר־הַמַּיִם לְבֶן־הַזָּנָב. וַיְהִי גֹדֶל כֶּל נֶשֶׁר פִּי שְׁנַיִם מִגֹּדֶל הַיָּלֶד. הֵם יָשְׁבוּ בְסֵדֶר עַל חַרְטֹם הַסְּפִינָה, כְּחַיָּלִים בְּמַעֲרָכָה, – רְצִינִים, שׁוֹתְקִים וְזוֹעַפִים. עֵינֵיהֶם הַשְּׁחוֹרוֹת הַגְּדוֹלוֹת רָבוּ בְרַקִים.

גֶּבּ־גֶּבּ פָּחַד מְאֹד וַיְמַהֵר לְהִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי הֶחָבִית. נִדְמֶה לוֹ, כִּי הָעֵינַיִם הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה חוֹדְרוֹת אֶל קִרְבּוֹ, מִשְׁתּוֹקְקוֹת לָדַעַת, מָה הֵם הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר גָּנַב הַיּוֹם לַאֲרֻחַת־הַבֹּקֶר.

וַיֹּאמֶר הָרוֹפֵא לַנְּשָׁרִים:

– “אִישׁ אֶחָד אָבַד, דַּיָּג אֲדַמְדָּם, אֲשֶׁר בְּאַחַת מִיָּדָיו מְחֻקֶּה עֹגֶן. אוּלַי תּוֹאִילוּ לְבַקְשׁוֹ וּלְמָצְאוֹ? הַיֶּלֶד הַזֶּה הוּא בֶּן־אָחִיו”. אֵין הַנְּשָׁרִים מַרְבִּים בְּשִׂיחָה. וַיַּעֲנוּ וַיּאֹמְרוּ יַחַד כֻּלָּם בְּקוֹלָם הַצָּרוּד:

– “יְהִי אֲדוֹנִי בָטוּחַ, לְמַעַן יוֹחָנָן דּוּלִיטְל נַעֲשֶׂה הַכֹּל”. הֵם עָפוּ, וְגֶּבּ־גֶּבּ יָצָא מֵאֲחוֹרֵי הֶחָבִית לִרְאוֹת בְּעוּפָם. הַנְּשָׁרִים הִתְרוֹמְמוּ, הִגְבִּיהוּ, אַחַר הִתְפָּרְדוּ וַיָּטוּסוּ לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת, נֶגְבָּה, צָפוֹנָה, יָמָּה וָקֵדְמָה. בְּעֵינֵי הָרוֹאִים נִדְמוּ כְגַרְגְּרֵי־חוֹל זְעִירִים הַנִּשָׂאִים בְּרַחֲבֵי שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת.

– “הוֹי, הוֹי, הוֹי” – קָרָא גֶּבּ־גֶּבּ בִּלְחִישָׁה – “אֵיזֶה גֹבַהּ! אֵיזֶה רוֹם! וְאֵיךְ זֶה לֹא יַחְרְכוּ אֶת נוֹצָתָם בְּאוֹר הַשָּׁמֶשׁ?” הֵם נֶעֶלְמוּ וְשָׁבוּ עִם חֲשֵׁכָה. וַיְסַפְּרוּ הַנְּשָׁרִים:

– “חִפַּשְׂנוּ, בִּקַּשְׁנוּ בְּכָל הַיַּמִּים, בְּכָל הָאֲרָצוֹת וְהָאִיִּים, בְּכָל הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים אֲשֶׁר בְּמַחֲצִית כַּדּוּר־הָאָרֶץ הַזֹּאת – וְלַשָׁוְא. בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי אֲשֶׁר בְּעִיר גִּבְּרַלְטָר רָאִינוּ שְׁלֹשָׁה חוּטִים אֲדֻמִּים מִתְנַפְנְפִים עַל עֲגָלָה קְטַנָּה, סָמוּךְ לְמַאֲפִיָּה. אַךְ אֵלֶּה הָיוּ חוּטֵי אַדֶּרֶת אֶחָת. לֹא מָצָאנוּ אֶת עִקְבוֹת הָאִישׁ לֹא בָאָרֶץ וְלֹא בַמָּיִם… כֵּן. לְמַעַן יוֹחָנָן דּוּלִיטְל נַעֲשֶׂה הַכֹּל!”

וְהַנְּשָׁרִים פָּרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ לְקִנֵּיהֶם, אֶל סַלְעֵי הֶהָרִים.

– “וּמַה נַּעֲשֶׂה עַתָּה?” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ אַחֲרֵי לֶכְתָּם. – “אֶת דּוֹד הַיֶּלֶד עָלֵינוּ לִמְצֹא – וִיהִי מָה. הַיֶּלֶד הוּא רַךְ מְאֹד, עוֹדוֹ טָעוּן הַשְׁגָּחָה. אֵין יַלְדֵי־הָאָדָם כִּבְנֵי־הַבַּרְוָז – טְעוּנִים הֵם טִפּוּל וּדְאָגָה… מִי יִתֵּן לָנוּ אֶת טְשִׁי־טְשִׁי הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד! מֶה חָפַצְתִּי דַעַת, מָה אִתּוֹ!”

– “לוּ הָיָה אִתָּנוּ פּוֹלִינֶסְיָה!” – אָמַר הָעַכְבָּר הַלָּבָן – “הוּא הָיָה מוֹצְאוֹ מִזְּמָן! הֲתִּזְכֹּר, אֵיךְ הִצִּיל אוֹתָנוּ מִבֵּית־הַסֹּהַר” אֵלִי! אֵלִי! מָה רַבָּה חָכְמָתוֹ!"

– “אֵין דַּעְתִּי נוֹחָה מִן הַנְּשָׁרִים הָאֵלֶּה!” – אָמַר גִּ’יפּ. – “גַּאַוְתָּנִים הֵם. רְאִיָּתָם, אָמְנָם, חַדָּה מְאֹד, אַךְ אֵינָם יוֹדְעִים לִמְצֹא עִקְּבוֹת אָדָם, וְעוֹדֹ הֵם בָּאִים וּמְסַפְּרִים בְּחֻצְפָּה יְתֵרָה, כִּי אֵין לִמְצֹא אֶת הָאָדָם! גַּאַוְתָּנִים הֵם, כְּאוֹתוֹ כֶלֶב־הַצֹּאן בְּמַדְמֵנָה. גַּם אֶת הַדֵּלְפִינִים, הוֹלְכֵי־רָכִיל אֵלֶּה, אֵינֶנִּי אוֹהֵב. הֵם הִשְׂכִּילוּ לָדַעַת, כִּי הָאִישׁ אֵינֶנּוּ בַיָּם, אַךְ כְּלוּם צְרִיכִים אָנוּ לָדַעַת אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהָאִישׁ אֵינֶנּוּ שָׁם? יַרְאוּ־נָא לָנוּ אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁהוּא נִמְצָא שָׁם!”

– “אַל־נָא תַרְבֶּה דְבָרִים” – אָמַר גֶּבּ־גֶּבּ – “קַל מְאֹד הַדִּבּוּר, אַךְ קָשֶׁה מְאֹד הַמַּעֲשֶׂה לִמְצֹא אָדָם בִּמְלֹא הָעוֹלָם. אוּלַי הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹת הַדַּיָּג מֵעָצְמַת־גַּעְגּוּעִים אֶל הַיֶּלֶד, וְלָכֵן לֹא יָכְלוּ הַנְּשָׁרִים לְמָצְאוֹ. אַתָּה אֵינְךָ יֹדֵעַ הַכֹּל. אַתָּה מְדַבֵּר וְאֵינְךָ עוֹשֶׂה. כָּמוֹךָ כַנְּשָׁרִים אֵינְכֶם יוֹדְעִים, אַיֵּה מְקוֹם דּוֹד הַיָּלֶד”.

– “הַאֻמְנָם?” – אָמַר הַכֶּלֶב – “וּמַה חָכְמָתְךָ אַתָּה, בּוּל־צְלִי שֶׁכְּמוֹתֶךָ? הֵן טֶרֶם הִתְחַלְתִּי בַדָּבָר! חַכֵּה וְתִרְאֶה!” וַיֵּלֶךְ גִּ’יפּ אֶל הָרוֹפֵא וַיֹּאמַר:

– “יִשְׁאַל־נָא אֶת הַיֶּלֶד, אוּלַי יֵש לוֹ חֵפֶץ מֵחֶפְצֵי דוֹדוֹ”. הָרוֹפֵא שָׁאַל אֶת הַיֶּלֶד, וְהוּא הֶרְאָה לוֹ טַבַּעַת־זָהָב קְשוּרָה בְחֶבֶל עַל צַוָּארוֹ, כִּי אֶצְבָּעוֹ הָיְתָה קְטַנָּה מִדָּי. הַיֶּלֶד סִפֵּר, כִּי הַדּוֹד מָסַר לוֹ אֶת הַטַּבַּעַת, כַּאֲשֶׁר הִתְנַפְּלוּ שׁוֹדְדֵי־הַיָּם.

גִּ’יפּ הֵרִיחַ בַּטַּבַּעַת וַיֹּאמַר: – “זֶה לֹא יִסְכֹּן. שְׁאַל אוֹתוֹ, אוּלַי יֵש לוֹ חֵפֶץ אַחֵר מֵחֶפְצֵי דוֹדוֹ”. אָז הוֹצִיא הַיֶּלֶד מִטְפַּחַת גְּדוֹלָה אֲדֻמָּה וַיֹּאמַר: – “מִטְפַּחַת דּוֹדִי הִיא!”

אַךְ הוֹצִיאָהּ, וְגִּ’יפּ קָרָא בְקוֹל: – “טַבַּק־הֲרָחָה! רוּחוֹת וְשֵׁדִים! מִין מְשֻׁבָּח! הַאִם אֵינְכֶם חָשִׁים? דּוֹדוֹ הֵרִיחַ טַבָּק! שְׁאַל־נָא אוֹתוֹ, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא!” הָרוֹפֵא שָׁאַל אֶת הַיֶּלֶד, וְהוּא עָנָהוּ:

– “כֵּן. דּוֹדִי הֵרִיחַ טַבָּק!”

– “טוֹב” – אָמַר גִּ’יפּ. – כִּמְעַט שֶׁמָּצָאנוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה. הַדָּבָר קַל מְאֹד לַעֲשׂוֹתוֹ, כְּמַעֲשֵׂה חֲלִיבַת חֲתַלְתָּל. אֱמֹר לַיֶּלֶד, כִּי אֲנִי אֶמְצָא אֶת דוֹדוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ יָמִים. נַעֲלֶה וְנִרְאֶה, מֵאַיִן הָרוּחַ נוֹשָׁבֶת".

– “כְּבָר הֶחְשִׁיךְ” – אָמַר הָרוֹפֵא – וּבַחֹשֶׁךְ לֹא תִמְצָאֶנּוּ". – “אֵין לִי צֹרֶך בָּאוֹר, כְּדֵי לִמְצֹא אָדָם, שֶׁהֵרִיחַ טַבָּק” – אָמַר גִּ’יפּ, בַּעֲלוֹתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת. – “לוּ נָדַף מִן הָאָדָם הַזֶּה רֵיחַ חֶבֶל אוֹ מַיִם רְתוּחִים – אָז הָיָה הָעִנְיָן אַחֵר. וְאוּלָם טַבַּק־הֲרָחָה! הַב! הָב!”

– “הַאִם לְמַיִם רְתוּחִים רֵיחַ מִשֶׁלָּהֶם?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא. – “כְּמוּבָן” – אַמר גִּ’יפּ. – רַיחַ מַיִם חַמִּים שׁוֹנֶה בְתַכְלִית מֵרֵיחַ מַיִם קָרִים אוֹ קֶרַח – רֵיחָם דַּק מְאֹד. פַּעַם נִזְדַּמֵּן לִי לִמְצֹא אִיש בְּמֶרְחַק עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה לְפִי רֵיחַ הַמַּיִם הַחַמִּים, שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּעֵת הִתְגַּלְחוֹ – סַבּוֹן לֹא הָיָה לוֹ לְמִסְכֵּן זֶה. נִרְאֶה עַתָּה, מֵאֵיזֶה צַד נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ. עֵרֶךְ רַב לָרוּחַ, כְּשֶׁרוֹצִים לְהָרִיחַ אֶל פְּנֵי מֶרְחַקִּים גְּדוֹלִים. לֹא רוּחַ עַזָּה, וּכְמוּבָן, שֶׁתְּהֵא נוֹשֶׁבֶת מִן הַצַּד הַהוּא. רוּחַ רַכָּה, לַחָה, נוֹחָה – אַךְ זוֹהִי רוּחַ טוֹבָה – הָ! הָ! הִנֵּה רוּחַ צְפוֹנִית נוֹשָׁבֶת!" – גִּ’יפּ עָלָה עַל חַרְטֹם הַסְּפִינָה וְהֵחֵל לְהָרִיחַ בָּאֲוִיר. הוּא נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ וְלָחַש בַּחֲשָׁאי:

– “זֶפֶת; בָּצָל סְפָרַדִּי; מְעִיל רָטֹב; עֲלֵי דַפְנָא; גּוּמִי חָרוּךְ; וִילָאוֹת מְכֻבָּסִים – לֹא, הֵם תְּלוּיִים, כְּדֵי לְהִתְיַבֵּשׁ; שׁוּעָלִים – אַלְפֵי שׁוּעָלִים, גּוּרֵי־שׁוּעָלִים…” – “הַאֻמְנָם תַּכִּיר אֶת כָּל הָרֵיחוֹת הָאֵלֶּה בָּרוּחַ הַזֹּאת” – שָׁאַל הָרוֹפֵא.

– “כְּמוּבָן” – עָנָה גִּ’יפּ. – “אֵלֶּה הֵם הָרֵיחוֹת הַפְּשוּטִים בְּיוֹתֵר, הָעַזִּים בְּיוֹתֵר. כֶּלֶב־הֶחָצֵר, שֶׁחָלָה בְנַזֶּלֶת, גַּם הוּא יַכִּיר בָּהֶם. עַתָּה חַכּוּ נָא – אֲנִי אֶקְרָא לָכֶם בְּשֵׁם רֵיחוֹת מְיֻחָדִים, שֶׁהֵבִיאָה הָרוּחַ הַזֹּאת, – רֵיחוֹת דַּקִּים מְאֹד”.

גִּ’יפּ עָצַם אֶת עֵינָיו, הִרְחִיב נְחִירָיו וְשָׁאַף אֲוִיר מְלֹא חָזֵהוּ.

זְמָן רַב עָמַד, לֹא הִגִּיד דָּבָר, כְּמוֹ חָדַל מִנְּשֹׁם. לִבְסוֹף הִתְחִיל דּוֹבֵב, כְּמוֹ זִמֵּר דְּבַר־מָה עָצֵב מִתּוֹךְ חֲלּוֹם:

– “לְבֵנִים” – לָחַשׁ בִּדְמָמָה – “לְבֵנִים עַתִּיקוֹת, שֶׁנִּתְפּוֹרְרוּ בִרְבוֹת הַיָּמִים בְּגֶדֶר הַגָּן; נְשִׁימָתָן הָעֲרֵבָה שֶׁל פָּרוֹת רַכּוֹת, שֶׁבָּאוּ לִשְׁתּוֹת מִמֵּי פֶלֶג־הֶהָרִים; גַּג־הַבַּרְזֶל שֶׁל הַשֹּׁבָךְ, וְאֶפְשָׁר שֶׁל מַחְסָן, הַמּוּצָף אוֹר־שָׁמֶשׁ; כְּפָפוֹת רַכּוֹת שֶׁל עוֹר־צְבִי הַמֻּנָּחוֹת בְּתֵבַת עֵץ־אֱגוֹז; דֶּרֶךְ מְאֻבֶּקֶת, וּבָהּ שֹׁקֶת סוּסִים תַּחַת הָעֵצִים; פִּטְרִיּוֹת קְטַנּוֹת מְצִיצוֹת מִתּוֹךְ עֲלֵי־הַשַּׁלָּכֶת!…!…”

– “גֶּזֶר־הַבָּר?” – שָׁאַל גֶּבּ־גֶּבּ.

– “לֹא! – אַתָּה רַק עַל אֹכֶל תַּחְשֹׁב תָּמִיד. לֹא וָלֹא. וְטַבַּק־הֲרָחָה אַיִן – מִקְטֶרֶת, סִיגָרוֹת, וְטַבַּק הֲרָחָה אָיִן. נְחַכֶּה לְרוּחַ דְּרוֹמִית”.

– “כְּמוּבָן, הָרוּחַ רַק הוּא אָשֵׁם” – אָמַר גֶּבּ־גֶּבּ – “אַתָּה אֵינְךָ אֶלָּא רַמָּאי וּבַדָּאי, גִּ’יפּ, הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה – לִמְצֹא אָדָם בְּלֵב הָאוֹקְיָנוֹס לְפִי הָרֵיחַ בִּלְבָד? אָמַרְתִּי, כִּי לֹא תַצְלִיחַ.”

– “חַכֵּה־נָא!” – עָנָה גִּ’יפּ בְּקֶצֶף – “עוֹד מְעַט וְאֶשֹׁךְ אֶת חָטְמֶךָ! חוֹשֵׁב אַתָּה, כִּי אִם הָרוֹפֵא אָסַר עָלַי לְלַמֶּדְךָ נִימוֹס וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ, מֻתָּר לְךָ לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחֶךָ!”

– “אַל תִּרְגָּזוּ” – אָמַר הָרוֹפֵא. – “רַב לָכֶם. הַחַיִּים קְצָרִים. אֱמָר־נָא לִי, גִּ’יפּ, מֵאַיִן בָּאִים הָרֵיחוֹת עָתָּה?”

– “רֻבָּם בָּאִים מִדֵּבוֹנְשִׁיר אוֹ מֵאוּאֶלְס” – הֵשִׁיב גִּ’יפּ “הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת מִשָׁם”.

– “כָּךְ!” – אָמַר הָרוֹפֵא – “הַפְלֵא וָפֶלֶא! אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶכְתֹּב בְּסִפְרִי הֶחָדָשׁ, לְזִכְרוֹן־עוֹלָם. לוּ חוֹנַנְתִּי אֲנִי בְּחוּשׁ־רֵיחַ שֶׁכָּזֶה – וְאוּלָם – לֹא – טוֹב לִי כִּי אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה. נֵרֵד לֶאֱכֹל אֲרֻחַת הָעָרֶב. אֲנִי רָעֵב מְאֹד”.

– “וְגַם אָנֹכִי” – אָמַר גֶּבּ־גֶּבּ.


 

יט. כֵּף־הַסָּלַע


בְּיוֹם הַמָּחֳרָת הִשְׁכִּימוּ כֻלָּם וְיָרְדוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶם. הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בְהִירָה, וְרוּחַ נֶגֶב נָשָׁבָה. כַּחֲצִי שָׁעָה עָמַד גִּ’יפּ וְהֵרִיחַ אֶת הָרוּחַ הַזֹּאת. אַחַר־כָּךְ יָרַד אֶל הָרוֹפֵא וַיְנַעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ.

– “רֵיחַ שֶׁל טַבַּק־הֲרָחָה אֵין, אֵין.” – אָמַר בְּעֶצֶב – “נְחַכֶּה, עַד אֲשֶׁר תִּשֹּׁב רוּחַ מִזְרָחִית”.

בַּשָׁעָה הַשְּׁלִישִׁית אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הִתְחִילָה נוֹשֶׁבֶת רוּחַ מִזְרָחִית, אַךְ גַּם בָּהּ לֹא מָצָא גִּ’יפּ שֶׁמֶץ רֵיחַ שֶׁל טַבַּק־הֲרָחָה.

הַיֶּלֶד סָבַל עִנּוּיִים נוֹרָאִים וַיָּחֶל לִבְכּוֹת. הוּא אָמַר, כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמְצְאוּ עוֹד אֶת דּוֹדוֹ. אַךְ גִּ’יפּ אָמַר לָרוֹפֵא: – “הַגִּידָה לּוֹ, כִּי בִנְשֹׁב רוּחַ מַעֲרָבִית מָצוֹא אֶמְצָא אֶת דּוֹדוֹ, אִם גַּם יִהְיֶה בְּאֶרֶץ סִין. כְּמוּבָן, אִם עוֹדֶנּוּ מֵרִיחַ טַבָּק”.

שְׁלֹשָׁה יָמִים חִכּוּ לָרוּחַ הַמַּעֲרָבִית. הִיא הִתְחִילָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר. עֲרָפֶל קַל וְלַח רָבַץ עַל פְּנֵי הַיָּם. נָשְׁבָה רוּחַ רַכְרַכָּה, חֲמִימָה, לֶחָה.

גִּ’יפּ נֵעוֹר וְנֶחְפַּז מִיָּד לְמַעְלָה לְהָרִיחַ בָּאֲוִיר. הוּא הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד וַיָּרָץ לְהָעִיר אֶת הָרוֹפֵא.

– “יָקוּם אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא” – קָרָא בְקוֹל – “מְצָאתִיו! מְצָאתִיו! אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא! עוּרָה! הִתְעוֹרָרָה! שְׁמָע! אֲנִי מְצָאתִיו! רוּחַ מִמַּעֲרָב בָּאָה, וְרֵיחַ עַז שֶׁל טַבַּק־הֲרָחָה נִשָׂא עִמָּה. עֲלֵה חִישׁ וְהַפְנֵה שָׁמָּה אֶת הַסְּפִינָה”.


דוליטל19.jpg

הָרוֹפֵא הִתְגַּלְגֵּל וַיֵּרֶד מִן הַמִּטָּה וַיִּקְרַב אֶל הַהֶגֶה לְהַפְנוֹת אֶת הַסְּפִינָה.

– “עַתָּה אֶעֱלֶה אֶל חַרְטֹם הַסְּפִינָה!” – אָמַר גִּ’יפּ – “וְאַתָּה תָשִׂים אֶת עֵינֶיךָ בְּחָטְמִי, וְאֶל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֵהוּ תַּפְנֶה אֶת סְפִינָתֶךָ. הָאִישׁ נִמְצָא בְקִרְבַת־מָקוֹם. הָרֵיחַ חָזָק מְאֹד. וְהָרוּחַ כֹּה נְעִימָה וְלֶחָה. עַתָּה שִׂים בִּי אֶת עֵינֶיךָ”. כָּל הַבֹּקֶר עָמַד גִּ’יפּ עַל חַרְטֹם הַסְּפִינָה, הֵרִיחַ בָּאֲוִיר וְהוֹרָה לָרוֹפֵא אֶל אֲשֶׁר יַפְנֶה אֶת הַסְּפִינָה, וְכָל הַחַיּוֹת וְהַיֶּלֶד עָמְדוּ וַיִּפְקְחוּ אֶת עֵינֵיהֶם לִרְוָחָה וַיַּבִּיטוּ בַכָּלֶב.

לְעֵת הַצָּהֳרַיִם שָׁלַח גִּ’יפּ אֶת דֶּבּ־דֶּבּ לְהַגִּיד לָרוֹפֵא, כִּי הוּא נִרְגָּז מְאֹד, וְדָבָר לוֹ אֵלָיו. דֶּבּ־דֶּבּ הִבְהִיל אֶת הָרוֹפֵא מִן הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסְּפִינָה. גִּ’יפּ אָמַר לוֹ: – “דּוֹד הַיֶּלֶד מֵת בָּרָעָב. עָלֵינוּ לְמַהֵר אֵלָיו”.

– “אֵיךְ תֵּדַע, כִּי הוּא סוֹבֵל רָעָב?” – שָׁאַל הָרוֹפֵא. – “רֵיחַ אַחֵר, מִלְּבַד הַטַּבָּק, לֹא יַעֲלֶה בְּאַפִּי” – אָמַר גִּ’יפּ. – לוּ בִשֵׁל הָאִישׁ אוֹ אָכַל דְּבַר־מָה, וְהִרְגַּשְׁתִּי בוֹ מִיָּד. וְאוּלָם גַּם מַיִם חַיִּים לִשְׁתִיָּה אֵין לוֹ. כָּל הַיּוֹם מַרְבֶּה הוּא לְהָרִיחַ טַבָּק. אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֵלָיו, כִּי הָרֵיחַ הוֹלֵךְ וְחָזֵק. מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר. בָּטוּחַ אֲנִי, כִּי הוּא מֵת בָּרָעָב".

– “טוֹב” – עָנָה הָרוֹפֵא וַיִּשְׁלַח אֶת דֶּבּ־דֶּבּ לִקְרֹא לַסְּנוּנִיּוֹת לִמְשֹׁךְ אֶת הַסְּפִינָה כְּמוֹ אָז, בְּבָרְחָם מִפְּנֵי שׁוֹדְדֵי־הַיָּם.

מִיָּד הוֹפִיעוּ הַצִּפֳּרִים הָאַמִּיצוֹת וַתֵּרָתַמְנָה וַתִּמְשֹׁכְנָה אֶת הַסְּפִינָה.

בִּמְהִירוּת רַבָּה נִשְׂאָה הַסְּפִינָה עַל פְּנֵי הַגַּלִּים. וּדְגֵי־הַיָּם קָפְצוּ וַיִּבְרְחוּ הַצִּדָה, לְבַל יֵהָרְגוּ. כָּל הַחַיּוֹת הָיוּ נִרְגָּשׁוֹת מְאֹד. הֵן חָדְלוּ מֵהַבִּיט אֶל גִּ’יפּ וַתַּבֵּטְּנָה קָדִימָה, לִרְאוֹת יַבָּשָׁה אוֹ אִי, אֲשֶׁר שָׁם יֵשֵׁב הָאִישׁ הָרָעֵב.

שָׁעוֹת עָבְרוּ, חָלָפוּ. הַסְּפִינָה טָסָה עַל פְּנֵי רְאִי־הַיָּם הַמַּבְהִיק, וּמִסָּבִיב אֵין סִמַּן יַבָּשָׁה. הַחַיּוֹת לֹא דִבְּרוּ דָבָר, כִּי אִם יָשְׁבוּ מִסָּבִיב בִּדְמָמָה, עֲצוּבוֹת וּמְדֻכָּאוֹת. הַיֶּלֶד שָׁתַק בִּיגוֹנוֹ. גַּם גִּ’יפּ יָשַׁב עֲצוּב־רוּחַ.

רַק לִפְנוֹת עֶרֶב, בִּשְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ, קָפצוּ כֻלָּם לְקוֹל צַעֲקַת הַיַּנְשׁוּף תּוּה־תּוּה, אֲשֶׁר יָשַׁב בְּרֹאש הַתֹּרֶן.

– “גִּ’יפּ! גִּ’יפּ! רוֹאֶה אֲנִי סֶלַע גָּבֹהַּ, גָּבֹהַּ!” – צָעַק הַיַּנְשׁוּף. – “הַבִּיטָה, שָׁם, בִּמְקוֹם שָׁמַיִם וָאָרֶץ יִשָׁקוּ! הֲתִרְאֶה אֶת קַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ מַזְהִיבוֹת עַל פָּנָיו? הַאִם בָּא מִשָׁם הָרֵיחַ?”

– “כֵּן, כֵּן, הָרֵיחַ בָּא מִשָׁם! סוֹף־סוֹף!”

הֵם קָרְבוּ וַיִּרְאוּ סֶלַע גָּדוֹל מְאֹד, כְּשָׂדֶה גָדוֹל, וְעַל הַסֶּלַע אֵין עֵץ, אֵין חֲתִימַת־דֶּשֶׁא. עֵירֹם הוּא וְחָשׂוּף, כְּרֹאש קֵרֵחַ.

הָרוֹפֵא הִפְנָה שָׁמָּה אֶת הַסְּפִינָה, אַךְ כָּל אִישׁ לֹא נִרְאָה לְעֵינָיו. הַחַיּוֹת הֵצִיצוּ וְהִבִּיטוּ, וְיוֹחָנָן דּוּלִיטְל הֵבִיא אֶת הַמִּשְׁקָפֶת. כָּל יְצִיר חַי לֹא נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם – לֹא שַׁחַף, לֹא כוֹכַב־יָם, אַף לֹא פְלֵטַת־אַצָּה. כֻּלָּם עָמְדוּ דוּמָם וְהִקְשִׁיבוּ. בְּאָזְנֵיהֶם עָלָה רַק קוֹל דְּכִי הַגַּלִּים, אֲשֶׁר נֻפְּצוּ אֶל דָּפְנֵי הַסְּפִינָה. אָז הֵחֵלוּ לִצְעֹק: “הֵי! הֵי! הֵנָּה, אֵי!” – עַד אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ צְרוּדִים.

וְאוּלָם רַק הַהֵד עָנָם מֵעַל כֵּף־הַסָּלַע. הַיֶּלֶד הִתְיַפַּח וַיּאֹמַר:

– “יָרֵא אֲנִי, כִּי לֹא אֶרְאֶה אֶת דּוֹדִי לְעוֹלָם, לְעוֹלָם! וּמָה אֹמַר, מָה אַגִּיד בְּשׁוּבִי הַבָּיְתָה?”

וְגִ’יפּ אָמַר לָרוֹפֵא:

– “הוּא שָׁם! הוּא שָׁם! מִפֹּה וָהָלְאָה אֵין עוֹד רֵיחַ טַבָּק! הוּא פֹה, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם. קִרְבוּ אֶל הַסֶּלַע, אֲנִי אֶעֱלֶה וְאֶרְאֶה!” הָרוֹפֵא קָרַב אֶל הַסֶּלַע, הוֹרִיד אֶת הָעֹגֶן וְיַחַד עִם גִ’יפּ יָרַד שָׁמָּה.

גִ’יפּ הֵחֵל לְהָרִיחַ אֶת הָאֲדָמָה וְלָרוּץ סָבִיב. הוּא רָץ קֶדֶם וְאָחוֹר, יָמִין וּשְׂמֹאל, גַּם בַּאֲלַכְסוֹן. וְאֶל אֲשֶׁר רָץ הָלַךְ עִמּוֹ הָרוֹפֵא, עַד אֲשֶׁר כָּלוּ כֹחוֹתָיו.

סוֹף־סוֹף הִשְׁמִיעַ גִ’יפּ קוֹל נְבִיחָה וַיֵּשֵׁב. הָרוֹפֵא נִגַּשׁ וַיִּמְצָאֵהוּ מִסְתַּכֵּל לְתוֹךְ מְעָרָה עֲמֻקָּה וּגְדוֹלָה בְּלֵב־הַסָּלַע.

– “דּוֹד הַיֶּלֶד פֹּה” – אָמַר הַכֶּלֶב בִּמְנוּחָה – “אֵין פֶּלֶא, שֶׁהַנְּשָׁרִים הַטִּפְּשִׁים לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹתוֹ. הַכֶּלֶב רַק הוּא יָכוֹל לִמְצֹא עִקְּבוֹת בֶּן־אָדָם!”

הָרוֹפֵא בָא אֶל הַמְּעָרָה, אֲשֶׁר הוֹלִיכָה לְתוֹךְ מַרְתֵּף. הוּא הִדְלִיק גַּפְרוּר וְהָלַךְ בַּחֹשֶׁךְ, וְגִ’יפּ אַחֲרָיו. הַגַּפְרוּר כָּבָה, וְהָרוֹפֵא הִדְלִיק גַּפְרוּרִים אֲחֵרִים זֶה אַחַר זֶה.

הַמְּעָרָה בָאָה לְקִצָּהּ. הָרוֹפֵא נִכְנַס אֶל חֶדֶר קָטֹן, שֶׁכְּתָלָיו אֶבֶן. בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר שָׁכַב אִיש אֲדַמְדָּם, יָדָיו מִּתַּחַת לְרֹאשׁוֹ, וַיִּישַׁן שֵׁנָה עַזָּה. גִ’יפּ נִגַּשׁ ׁוְהִתְחִיל לְהָרִיח דָּבָר אֶחָד, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל יָדוֹ. הָרוֹפֵא מִהֵר וְהֵרִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. זוֹ הָיְתָה תֵבָה גְדוֹלָה, מְלֵאָה וּגְדוּשָׁה טַבַּק־הֲרָחָה שָׁחוֹר.


 

כ. עִיר מְגוּרֵי הַדַּיָּג


חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ קָרַב הָרוֹפֵא אֶל הַדַּיָּג לְהַעִירוֹ. פִּתְאֹם כָּבָה הַגַּפְרוּר. הַדַּיָּג חָשַׁב, כִּי בֶן־עַלִּי עוֹמֵד לְפָנָיו, וַיִּתְנַפֵּל עָלָיו וַיַּכֵּהוּ.

הָרוֹפֵא סִפֵּר לוֹ, מִי הוּא וְלָמָּה בָּא, וְכִי בִסְפִינָתוֹ יוֹשֵׁב בֶּן־אֲחוֹתוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם.

וַיִּשְׂמַח הַדַּיָּג מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ עַל הַכּוֹתוֹ אֶת הָרוֹפֵא חִנָּם. אָמְנָם, הַמַּכָּה לֹא הָיְתָה אֲנוּשָׁה, כִּי בַמַּחְשָׁךְ קָרָה הַדָּבָר. וַיִּתֵּן לָרוֹפֵא קֹמֶץ טַבָּק לְהָרִיחַ. הוּא סִפֵּר לָרוֹפֵא אֶת מַעֲשֵׂי דְרַקּוֹן־בֶּרְבֵּרִיָּה, אֲשֶׁר הֶעֱלָהוּ עַל כֵּף־הַסֶּלַע הַזֶּה וַיּוֹתִירֵהוּ גַלְמוּד וְעָזוּב, עַל מָאֲנוֹ לִהְיוֹת שׁוֹדֵד־יָם. אֶת הַמְּעָרָה הַזֹּאת בָּחַר לִשְׁכַּב בָּהּ, כִּי אֵין מָעוֹן בְּכָל כֵּף־הַסֶּלַע לְהִמָּלֵט מִפְּנֵי הַחֹם. וּלְסוֹף הוֹסִיף:

– “זֶה אַרְבָּעָה יָמִים לֹא אָכַלְתִּי וְלֹא שָׁתִיתִי. לֹא הָיָה לִי דָבָר מִלְּבַד הַטַּבָּק”.

– “כָּכָה, כָּכָה!” – קָרָא גִּ’יפּ. – הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם!" הֵם הִדְלִיקוּ גַפְרוּרִים מִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. הָרוֹפֵא מִהֵר לְהָבִיא אֶת הַדַּיָּג אֶל הַסְּפִינָה לְהַאֲכִילוֹ.

כַּאֲשֶׁר שָׁבוּ הָרוֹפֵא וְגִּ’יפּ בְּלִוְיַת הַדַּיָּג הָאֲדַמְדָּם, הֵחֵלוּ הַחַיּוֹת וְהַיֶּלֶד לִקְרֹא הֵידָד וְלִרְקֹד. הַסְּנוּנִיוֹת, לְאַלְפֵיהֶן וּלְאַלְפֵי רִבְבוֹתֵיהֶן, הִשְׁמִיעוּ צִפְצוּף־תְּרוּעָה, לְהַבִּיעַ אֶת גֹּדֶל שִׂמְחָתָן עַל הִמָּצֵא הַדּוֹד הָאוֹבֵד. הַשָּׁאוֹן הָיָה גָדוֹל וָרָב, וְהַדַּיָּגִים אֲשֶׁר בַּחוֹפִים הָרְחוֹקִים אָמְרוּ: “רוּחַ קָדִים עַזָּה מִתְרַגֶּשֶׁת וּבָאָה!” – “שִׁמְעוּ: רוּחַ מִמִּזְרָח תִּתְעוֹרָר!” – כֵּן אָמָרוּ. גִּ’יפּ הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד, אִם כִּי כָבַשׁ אֶת עַצְמוֹ, לְבַל יִתְגָּאֶה, כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלָיו דֶּבּ־דֶּבּ וַיֹּאמֶר לוֹ: “אָכֵן, לֹא פִלַּלְתִּי כִּי כֹה חָכַמְתָּ, כֹּה נְבוּנוֹתָ!” – הֵנִיעַ הַלָּז רֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר:

– “אֵין בְּכָךְ כְּלוּם! דַּע, הַכֶּלֶב רַק הוּא יָכוֹל לִמְצֹא עִקְּבוֹת אָדָם. הָעוֹפוֹת לֹא יִצְלְחוּ לַדָּבָר הַזֶּה”. הָרוֹפֵא שָׁאַל אֶת הַדַּיָּג לִמְקוֹם מְגוּרָיו. הַדַּיָּג אָמַר לוֹ, וְהָרוֹפֵא צִוָּה אֶת הַסְּנוּנִיּוֹת לְהוֹלִיךְ שָׁמָּה אֶת הַסְּפִינָה.

בְּבוֹאָם לָעֲיָרָה, מְקוֹם מוֹשַׁב הַדַּיָּג, וַיִּרְאוּ לְרַגְלֵי הַר גָּבֹהַּ שְׁכוּנַת דַּיָּגִים קְטַנָּה. הַדַּיָּג הֶרְאָה לָהֶם אֶת הַבַּיִת, אֲשֶׁר יָדוּר בּוֹ.

הָעֹגֶן הָשְׁלַךְ, וְאֵם הַיֶּלֶד (אֲחוֹת הַדַּיָּג) בָּאָה אֶל הַחוֹף לְפָגְשָׁם וַתֵּבְךְּ וַתִּרְקֹד מִשִׂמְחָה. שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת יָשְׁבָה וְחִכְּתָה, וְעֵינֶיהָ כָלוּ מִיַּחֵל.

פַּעַם בְּפַעַם נָפְלָה עַל צַוְּארֵי דוּלִיטְל לְנַשְׁקוֹ, וְהוּא צָחַק, וּפָנָיו אָדְמוּ כִפְנֵי נַעֲרָה קְטַנָּה. הִיא נִסְּתָה לְנַשֵׁק גַּם אֶת גִּ’יפּ, אַךְ הַכֶּלֶב מִהֵר לִבְרֹחַ אֶל תַּחְתִּית הַסְּפִינָה.

– “אַךְ הֶבֶל הֵן הַנְּשִׁיקוֹת הָאֵלֶּה!” – אָמַר גִּ’יפּ. – נַפְשִׁי סוֹלֶדֶת מֵהֶן. תֵּלֶךְ־נָא וּתְנַשֵׁק אֶת גֶּבּ־גֶּבּ, אִם חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בְּכָךְ".


דוליטל20.jpg

הַדַּיָּג וַאֲחוֹתוֹ לֹא נָתְנוּ לָרוֹפֵא לָלֶכֶת מִיָּד. הֵם הִפְצִירוּ בוֹ לְהִשָׁאֵר עִמָּם עוֹד יָמִים מִסְפָּר. יוֹחָנָן דּוּלִיטְל וְחַיוֹתָיו נִשְׁאֲרוּ לָשֶׁבֶת בְּבֵיתָם יוֹם הַשַּׁבָּת, הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּכְמַחֲצִית הַיּוֹם הַשֵּׁנִי.

וְכָל יַלְדֵי שְׁכוּנַת הַדַּיָּגִים נִקְהֲלוּ אֶל הַחוֹף, וַיִּרְאוּ אֶת הַסְּפִינָה הָעוֹגֶנֶת וַיִּלְחֲשׁוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ: – “שׁוּרוּ: הֲלֹא הִיא סְפִיַנת שׁוֹדְדֵי־הַיָּם, סְפִינָתוֹ שֶׁל בֶּן־עַלִּי, הַגָּדוֹל מִכָּל שׁוֹדְדֵי־הַיָּם. הָאִישׁ הַזָּקֵן, חֲבוּשׁ־הַמִּצְנֶפֶת, הַיּוֹשֵׁב כַּיּוֹם אִתָּנוּ, לָקַח אֶת הַסְּפִינָה מִידֵי דְרַקּוֹן־בֶּרְבֵּרִיָּה וְאוֹתוֹ עָשָׂה לְעוֹבֵד אֲדָמָה. מִי פִלֵּל וּמִי מִלֵּל – אִיש טוֹב־לֵב וּשְׁפַל־רוּחַ כָּמֹהוּ! רְאוּ אֶת הַמִּפְרָשִׂים הָאֲדֻמִּים! מָה אָיֹם הַמַּרְאֶה! וְהַסִּירָה מַה קַּלָּה וּמְהִירָה!”

בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים, אֲשֶׁר יָשַׁב דּוּלִיטְל בִּשְׁכוּנַת הַדַּיָּגִים, קְרָאוּהוּ הַתּוֹשָׁבִים לִשְׁתּוֹת תֵּה בְּבֵיתָם, לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנָם וְלִשְׂמֹחַ עִמָּם. כָּל הַגְּבָרוֹת הִגִּישׁוּ לוֹ צְרוֹרוֹת־פְּרָחִים וּמַעֳדַנִּים. תִּזְמֹרֶת הָעֲיָרָה בָּאָה עֶרֶב עֶרֶב לְנַגֵּן מוּל חַלּוֹנוֹ.

לְסוֹף אָמַר הָרוֹפֵא:

– "אֲהוּבֵי נַפְשִׁי, עָלַי לָשׁוּב הַבָּיְתָה. טוֹב וָחֶסֶד עֲשִׂיתֶם לִי כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה, לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכָּחֲכֶם. עָלַי לָשׁוּב וְלַעֲשׂוֹת לְבֵיתִי.

בְּצֵאת הָרוֹפֵא לְדַרְכּוֹ, בָּא אֵלָיו רֹאשׁ־הָעֲיָרָה וְקָהָל גָּדוֹל עִמּוֹ, לְבוּשֵׁי בִגְדֵי־חַג כֻּלָּם. רֹאשׁ הַעֲיָרָה עָמַד לִפְנֵי הַבַּיִת, אֲשֶׁר יָשַׁב בּוֹ דוּלִיטְל, וְכָל הַקָּהָל בָּא לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה.

שִׁשָּׁה נְעָרִים הֵרִיעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת מַבְרִיקוֹת וַיַּהֲסוּ אֶת הַקָּהָל. הָרוֹפֵא יָצָא אֶל הַגְּזֻזְטְרָה, וְרֹאש־הָעֲיָרָה נָאַם לְפָנָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

– “יוֹחָנָן דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא” – אָמַר – “בְּגוֹרָלִי נָפַל הַכָּבוֹד הָרַב לְהַגִּישׁ לְאִישׁ מוּרָם מֵעַם, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הַיַּמִּים מִדְּרַקּוֹן־בֶּרְבֵּרִיָּה, מַזְכֶּרֶת קְטַנָּה, אוֹת תּוֹדַת תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת”. כְּכַלּוֹתוֹ אֶת דְּבָרָיו, הוֹצִיא צְרוֹר קָטָן, עָטוּף נְיָר דַּק, וַיִּפְתָּחֵהוּ וַיִּתֵּן לָרוֹפֵא שְׁעוֹן־זָהָב נִפְלָא, מְשֻׁבָּץ יַהֲלוֹמִים וּמַרְגָּלִיּוֹת.

אַחַר הוֹצִיא מִכִּיסוֹ עוֹד צְרוֹר אֶחָד, גָּדוֹל מֵהָרִאשׁוֹן, וַיִּשְׁאָל:

– “אַיֵּה הַכָּלֶב?”

כֻּלָּם רָצוּ לְחַפֵּשׂ אֶת הַכָּלֶב. דֶּבּ־דֶּבּ מְצָאוֹ סוֹף־סוֹף בִּקְצֵה הַשְּׁכוּנָה, בַּחֲצַר־בְּהֵמוֹת, אֲשֶׁר שָׁם נִתְאַסְּפוּ כָל כַּלְבֵי הַשְּׁכוּנָה לְהָזִין בּוֹ אֶת עֵינֵיהֶם. הֵבִיאוּ אֶת גִּ’יפּ, וְרֹאשׁ־הָעֲיָרָה פָּתַח אֶת הַצְּרוֹר וַיּוֹצֵא מִתּוֹכוֹ עֲנַק־זָהָב גָּדוֹל, אֲשֶׁר יַעַנְדוּ לַצָּוָּאר. לַחַשׁ־הִשְׁתּוֹמְמוּת עָבַר בֵּין הַקָּהָל, כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ רֹאשׁ־הָעֲיָרָה אֶל הַכֶּלֶב וַיַּעֲנֹד לְצַוָּארוֹ אֶת הָעֲנָק הַנֶּהְדָּר הַזֶּה. עַל הָעֲנָק הָיָה כָתוּב:

גִּ’יפּ, הֶחָכָם וְהַנָּבוֹן מִכָּל כַּלְבֵי הָעוֹלָם”.

הַקָּהָל קָרַב אֶל הַחוֹף, לְלַוּוֹת אֶת הָאוֹרְחִים. הַדַּיָּג הָאֲדַמְדָּם, אֲחוֹתוֹ וְיַלְדָּהּ הִבִּיעוּ לָרוֹפֵא תוֹדוֹת מַאֲלִיפוֹת. הִזְדַּעְזְעָה הַסְּפִינָה הַגְּדוֹלָה, קַלַּת־הַמֵּרוֹץ, עִם מִפְרָשֶׂיהָ הָאֲדֻמִּים, וַתַּפְלֵג בַּיָּם בֶּדֶּרֶךְ לְמַדְמֵנָה. וְעַל הַחוֹף נִגְּנָה הַתִּזְמֹרֶת אֶת מֵיטַב נְעִימוֹתֶיהָ.


 

כא. בַּבָּיִת


רוּחוֹת אֲדָר חָדְלוּ מִנְּשֹׁב; גִּשְׁמֵי־נִיסָן חָלְפוּ עָבָרוּ; צִיצֵי־אָבִיב הוֹפִיעוּ בִּמְלֹא יִפְעָתָם; שֶׁמֶשׁ־אִיָּר הֵצִיפָה אֶת אוֹרָה עַל מֶרְחֲבֵי הַשְּׁדֵמוֹת – בְּשׁוּב יוֹחָנָן דּוּלִיטְל, סוֹף סוֹף, לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ.

אָמְנָם, הוּא לֹא בָא יָשָׁר לְמַדְמֵנָה. מִתְּחִלָּה נָדַד בְּכָל הָאָרֶץ, בְּהוֹלִיכוֹ בַקָּרוֹן אֶת “דְּחִיק־סְלִיק” מִשּׁוּק לְשׁוּק. שָׁם, בֵּין הֲמוֹן מִתְעַמְּלִים וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים וּבֻבּוֹת מְרַקְּדוֹת וּמְדַבְּרוֹת, הָיוּ תוֹלִים מוֹדָעָה גְדוֹלָה וְזוֹ לְשׁוֹנָהּ: בּוֹאוּ בַהֲמוֹנֵיכֶם לִרְאוֹת אֶת הַחַיָּה הַנִּפְלָאָה בַּעֲלַת שְׁנֵי הָרָאשִׁים, שֶׁהוּבְאָה מִיַּעֲרוֹת־אַפְרִיקָה. מְחִיר הַכְּנִיסָה: מַחֲצִית הַשִּׁילִינְג.

“דְּחִיק־סְלִיק” הָיָה בְתוֹךְ הַקָּרוֹן פְּנִימָה. וְכָל שְׁאָר הַחַיּוֹת יָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ מִסָּבִיב לַקָּרוֹן. הָרוֹפֵא יָשַׁב עַל כִּסֵּא לִפְנֵי הַקָּרוֹן, אוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף וּמְקַדֵּם בְּבַת־צְחוֹק אֶת פְּנֵי כָל הַבָּאִים לִרְאוֹת אֶת הַפֶּלֶא. פַּעַם בְּפַעַם הָיָה דֶּבּ־דֶּבּ מִתְאַנֵּף בּוֹ, עַל תִּתּוֹ לַיְלָדִים לָבוֹא וְלִרְאוֹת חִנָּם אֵין כָּסֶף.

בַּעֲלֵי הַבֵּיבָרִים וּמְנַהֲלֵי־הַקִּרְקְסָאוֹת פָּנוּ אֶל הָרוֹפֵא לִמְכֹּר לָהֶם אֶת הַחַיָּה יִקְרַת־הַמְּצִיאוּת הַזֹּאת בְּכֶסֶף רָב. אַךְ הָרוֹפֵא הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר:

– “לֹא. “דְּחִיק־סְלִיק” לֹא יֵשֵׁב בַּכְּלוּב. כָּל יְמֵי חַיָּיו יִהְיֶה חָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ, לָצֵאת וְלָבוֹא, כָּמוֹנִי כְמוֹכֶם”. רַבִּים וְשׁוֹנִים הָיוּ מִקְרֵי־חַיֵּיהֶם בִּימֵי נְדוּדֵיהֶם אֵלֶּה, אַךְ כֻּלָּם הָיוּ רְגִילִים מְאֹד בְּהִדַּמּוֹתָם אֶל הַמִּקְרִים, אֲשֶׁר קָרוּם שָׁם, בְּאַרְצוֹת־נֵכָר רְחוֹקוֹת. מִתְּחִלָּה מָצְאוּ עִנְיָן רַב בְּחַיֵּי־הַקִּרְקָס, אַךְ חִיש מְהֵרָה יָגְעוּ וְעָיְפוּ מְאֹד, וַתְּכַל נַפְשָׁם לָשׁוּב הַבָּיְתָה.

וַהֲמוֹנֵי הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר נָהֲרוּ לִרְאוֹת אֶת “דְּחִיק־סְלִיק”, הָיוּ רַבִּים כָּל־כָּךְ, שֶׁכַּעֲבֹר זְמַן קָצָר יָכוֹל הָיָה דוּלִיטְל הָרוֹפֵא לִמְשֹׁךְ יָדוֹ מִן הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת.

בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, בְּהָצִיץ פִּרְחֵי־הַחֶלְמִית בַּהֲדָרָם, שָׁב הָרוֹפֵא לְמַדְמֵנָה, בְּתוֹר אִישׁ עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, וַיָּבוֹא לָגוּר בְּבֵיתוֹ, אֲשֶׁר לוֹ הַגָּן הַגָּדוֹל.

הַסּוּס הַזָּקֵן הַצּוֹלֵע, הַיּוֹשֵׁב בָּאֻרְוָה, צָהַל לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחָה. גַּם הַסְּנוּנִיּוֹת, אֲשֶׁר קִנְּנוּ תַּחַת מַרְזְבֵי בֵיתוֹ, דָּגְרוּ וְגִדְּלוּ אֶפְרוֹחִים, הֵרִיעוּ לְעֻמָּתוֹ בְּצִפְצוּף־גִּיל.

רַבָּה הָיְתָה שִׁמְחָתוֹ שֶׁל דֶּבּ־דֶּבּ בְּשׁוּבוֹ הַבָּיְתָה, אִם כִּי יָדַע כִּי מֵעַתָּה עָלָיו לָבוֹא בְעֹל – לְפַנּוֹת אֶת הַבַּיִת וּלְנַקּוֹתוֹ מֵרֶפֶשׁ וּמִקּוּרֵי־הָעַכָּבִישׁ.

גִּ’יפּ רָץ מִיָּד אֶל כֶּלֶב הַשָּׁכֵן לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הָעֲנָק אֲשֶׁר בְּצַוָּארָיו, אַחַר שָׁב וְהִתְחִיל לְהִתְרוֹצֵץ בַּגָּן כִּמְטֹרָף. הוּא חִפֵּשׂ עֲצָמוֹת, אֲשֶׁר הִצְפִּין לִפְנֵי זְמָן, צָד עַכְבָּרִים וַיִּטְרְפֵם. וְגֶּבּ־גֶּבּ חָפַר וְתָלַשׁ חֲזֶרֶת, אֲשֶׁר גָּדְלָה וְשִׂגְשְׂגָה בְּפִנַּת־הַגָּן.


דוליטל21.jpg

הָרוֹפֵא הָלַךְ אֶל הַסַּפָּן, אֲשֶׁר הִשְׁאִילוֹ אֶת הַסְּפִינָה, וַיִּקֶן לוֹ שְׁתֵּי סְפִינוֹת חֲדָשׁוֹת. וּלְיַלְדּוֹ נָתַן בֻּבַּת־גּוּמִי נָאָה לְהַפְלִיא. לַחֶנְוָנִי שִׁלֵּם אֶת כָּל הַמַּגִּיעַ לוֹ, תְּמוּרַת הַצֵּידָה, שֶׁלָּקַח מִיָּדוֹ לִנְסִיעָתוֹ לְאֶרֶץ־אַפְרִיקָה. הוּא קָנָה פְסַנְתֵּר חָדָשׁ וְהוֹשִׁיב בּוֹ אֶת הָעַכְבָּרִים, כִּי גָדוֹל מְאֹד הָיָה סִבְלָם בְּתֵבַת־הַשֻּׁלְחָן, אֲשֶׁר הֶעֶלְתָה עִפּוּשׁ.

הָרֹוֵפא מִלֵּא אֶת הַמְּגוּרָה אֲשֶׁר בַּאֲרוֹן־הַמִּטְבָּח כֶּסֶף, וְעוֹד נִשְׁאַר לוֹ רַב לְמַלֵּא מְגוּרוֹת חֲדָשׁוֹת.

– “הַכֶּסֶף” – אָמַר – “הוּא מַשָׂא כָבֵד מִנְּשׂא. וְאוּלָם מַה טּוֹב, אִם אֵין מַחְסוֹר בּוֹ”.

– “נָכוֹן” – אָמַר דֶּבּ־דֶּבּ, בְּבָלְעוֹ צִמּוּקִים יַחַד עִם הַתֵּה – “הַדְּבָרִים נְכוֹנִים מְאֹד!”

בְּבֹא הַחֹרֶף, וְהַשֶּׁלֶג כִּסָּה אֶת חַלּוֹן הַמִּטְבָּח, יָשְׁבוּ הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו אַחֲרֵי אֲרֻחַת הָעֶרֶב עַל יַד הַתַּנּוּר הַמֻּסָּק, וְקָרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת סְפָרָיו. וְשָׁם, בְּאֶרֶץ־אַפְרִיקָה הָרְחוֹקָה, יָשְׁבוּ הַקּוֹפִים עַל עַנְפֵי הָעֵצִים, לְאוֹר הַסַּהַר הַגָּדוֹל וְהַצָּהֹב, וַיְשׁוֹחֲחוּ לִפְנֵי שְׁנָתָם:

– “מָה חָפַצְנוּ לָדַעַת, מַה שְׁלוֹם הָאָדָם הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ־הַלְּבָנִים!”

– “מַה דַּעְתְּכֶם, אַחִים וְרֵעִים, הֲיָשׁוּב אֵלֵינוּ?” וּפוֹלִינֶסְיָה קָרָא מֵעַל אַדֶּרֶת הַגָּפֶן: – “אֲנִי חוֹשֵׁב, אֲנִי מְשַׁעֵר, אֲנִי מְקַוֶּה, כִּי הוּא יָשׁוּב!” וּמִתּוֹךְ בֹּץ הַנָּהָר בָּקַע וְעָלָה קוֹל הַתַּנִּין: – “אֵין סָפֵק בְּעֵינָי. שֹוב יָשׁוּב אֵלֵינוּ. לְכוּ לִישֹׁן!”


  1. “דְּחִיק־סְלִיק” – אתה דוחק אותי, אני מוֹשך אותך.  ↩

  2. בּוּפוֹן – חוקר ידוע בממלכת החי.  ↩

המלצות קוראים
תגיות