רקע
חנניה ריכמן
זֶה אוֹ זֶה?
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

זֶה הָיָה בְּבֵית־סֹהַר בִּימֵי תֶּרְמִידֹור.


שְׁתֵּי מֵאוֹת אֲסִירִים, קָרְבְּנוֹת הַטֶּרוֹר,

נִדְחֲקוּ שָׁם כְּצֹאן־לְטִבְחָה בְּמִכְלָא.

שִׂיא אֵימַת הַטֶּרוֹר בָּא לִפְנֵי הַתִּכְלָה:

בְּחָרוֹן אַחֲרוֹן הוּא הִכָּה וְהָרַג

כַּחֲבוֹט בִּשְׁיָרֵי־שִׁבֳּלִים הַמּוֹרַג.

אַחְרוֹנֵי־הַבְּרָקִים עִם כְּלוֹת סַעַר אָיֹם!

בְּפַּרִיס לֹא שָׁבְתָה גִילְיוֹטִינָה אַף יוֹם.


שְׁתֵי מֵאוֹת נֶאֶסְרוּ וְעָמְדוּ לְהִדּוֹן;

הֵם הָיוּ חֲשׁוּדִים – וְחַפִּים מֵעָווֹן.

בֹּקֶר־בֹּקֶר בָּא אִישׁ – אִישׁ קָשׁוּחַ וָרָע –

וְּבָשְמטֹו מִקְטַרְתּוֹ מִתּוֹךְ פִּיהוּ, קָרָא

מֵרְשִׁימָה מְלֻכְלֶכֶת שְׁמוֹת בְּנֵי־מָוֶת לָרֹב,

וְעֶגְלַת־הַגַּרְדֹּם כְּבָר הִמְתִּינָה בָּרְחוֹב.


כָּל נִדּוֹן שֶׁנִּקְרָא קָם לְלֹא רְעָדָה,

חִישׁ חָבַק חֲבֵרוֹ בְּבִרְכַּת הַפְּרִידָה

וְהֵשִׁיב “אֲנִי כָּאן!” לִקְרִיאַת־הַדָּמִים:

זֶה הֱיֵה כֹּה רָגִיל בְּאוֹתָם הַיָּמִים.

בֶּן־אַצִּיל כִּפְשׁוּט־עַם, זִ’ירוֹנְדִיסְט כִּמְלוּכָן

כְּבָר חִכָּה לִגְזַר־מָוֶת, שָׁקֵט וּמוּכָן,

וְיֵצֵא בִּדְמָמָה לְמַסַּע־הָאֵימָה.


יוֹם אֶחָד בָּא הָאִישׁ וּבְיָדוֹ הָרְשִׁימָה.


בֵּין אוֹתָם הַשֵּׁמוֹת שֶׁל קְרוּאֵי־הַגַּרְדּוֹם

היה“שַׁרְל לֶגֶה”; אַךְ לְפֶתַע־פִתְאֹם

עָבַר רַחַשׁ־פְּלִיאָה בֶּהָמוֹן הַכָּלוּא:

שְׁנֵי קוֹלוֹת “אֲנִי כָּאן” בּוֹ בְּרֶגַע עָלוּ.


הַפָּקִיד הִצְטַחֵק: “יֵשׁ בְּרֵרָה לִי, אִם־כֵּן!”


הָאֶחָד הָיָה אִישׁ מְכֻבָּד וְזָקֵן,

בּוּרְגָּנִי קַרְתָּנִי, צִיר מוֹעֶצֶת־מָחוֹז,

שֶׁשָּׁמַר עַל כְּבוֹדוֹ בְּקֹר־רוּחַ וָעֹז

הַשֵּׁנִי – אִישׁ צָעִיר, קְצִין־צְבָא בִּזְמַנּוֹ;

גַּם מַדָיו הַקְּרוּעִים לֹא פָּגְמוּ אֶת חִנּוּ.


מַחֲזִיק הָרְשִׁימָה פָּעַר פִּיו וְתָהָה:

“לִשְׁנֵיכֶם אוֹתוֹ שֵׁם?” – הוּא שָׁאַל בִּתְמִיהָה.

– “מוּכָנִים שְׁנֵינוּ יַחַד!” – הֵשִׁיב הַזָּקֵן.

– “לֹא!” – אָמַר הַפָּקִיד – “רַק מִשְׁגֶּה הוּא, לֹא כֵן?”

אַךְ עָנוּ לוֹ הַשְּׁנַיִם כִּי אֵין זֶה מִשְׁגֶּה:

כָּל אֶחָד מֵהֶם שַׁרְל, כָּל אֶחָד הוּא לֶגֶה


הוּא נָבוֹךְ מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה־הַשָּׂטָן

וְגִלְגֵּל אֶת עֵינָיו הַבּוֹהוֹת וְרָטַן:

"הוֹ, לְכָל הָרוּחוֹת! אֵיךְ אֶבְחַר בֵּין שְׁנֵיכֶם?

אֶזְרָחִים, תְּסַדְּרוּ הָעִנְיָן בֵּינֵיכֶם!

אַךְ סַמְסוֹן הַתַּלְיָן לֹא יַמְתִּין – עֲשׂוּ חִישׁ!"


אָז קָרַב הַצָּעִיר וּפָנָה לַקָּשִׁישׁ.


נִתְקַיְּמָה בֵּינֵיהֶם הַשִּׂיחָה הַבָּאָה:

"הֲנָשׂוּי אַתָּה?

– כֵּן.

– יְלָדִים?

– אַרְבָּעָה."


– “הִזְדָּרְזוּ־נָא” – חָזַר הַפָּקִיד וְגִחֵך.

– “לִי הַמָּוֶת!” אָמַר הַקָּצִין לוֹ – “נֵלֵךְ!”

המלצות קוראים
תגיות