מה היו חייבים לעשות שני “חבּיבי הקהל” בשביל לתת אבק־אילוזיה של אופירה במקום מה שנתנו לנו?
ראשית: היו צריכים לאסוף את כל הציירים המוכשרים שבתל־אביב ולבקש מהם שישתתפו בעבודתם ושיתנו להם תפאורה הגונה.
שנית: היו צריכים לאסוף את חברי האגודה המוסיקלית שבתל־אביב ולבקש מהם שישתתפו בעבודתם ושיתנו להם תזמרת הגונה וכשרונות הגונים.
שלישית: היו צריכים לפנות אל הסופרים העברים שבתל־אביב ולבקש מהם שישתתפו בעבודתם ושיתנו להם תרגומים יפים במקום ז’רגון־עלגים, (והא ראיה, שתרגומיו של ה' “אזרחי” הם הגונים).
רביעית: היו צריכים לפנות אל הועדה האמנותית של התאטרון העברי ולבקש ממנה, שתשתתף בעבודתם ושתתן להם רג’יסור הגון.
חמישית: היו צריכים לשתף את כל אלה ביחד גם אל ההכנסות, זאת אומרת: מי מאלה המבקש שכר בּעד עבודתו, יקבל אחר כך חלק כחלק כמותם.
וששית: את אלה היו צריכים לעשות ולא לקמץ בהוצאות, לא להתאמץ לרֶוַח באופירה העברית הראשונה בארץ־ישראל – אלא באמת לעשות נסיון אמנותי טהור, באידיאליסמוס, בכונה לשמה, ובקרבנות, בקרבנות, בקרבנות. –
ועל כל אלה היו צריכים לזמר יפה. בקול יפה ובכשרון יפה.
ומה מכל זה קימו באמת?
לא קמצו בקרבנות באמת: את כל הקהל העברי הביאו קרבן על מזבח הריוח. כן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.