רקע
משה ליב לילינבלום
אבנים לבנין

על דברי שאמרתי במאמרי “הוו מתונים” על אדות עניי עמנו המעפילים לעלות לארץ-הקדש, לאמר: “יסבלו רעב במקומם, אך אל יסעו לארץ-ישראל לסבול שם רעב” וכי צריך “לעצור בעדם כמו שעוצרים בעד מגפה” – הוכיחני איש אחד במכתבו אלי. הוא אומר, כי לחץ חיי אחינו אינו נודע לי, ולוּ ראיתי לחצם – כי אז אחרת דברתי. “ואם אמנם שאלת הישוב ושאלת הלחם אין להן שייכות זו לזו, ואלה אשר ינועו ללחם לא בארץ-ישראל מקומם אך באמריקה ובארצות אחרות, אך מה יעשו אלה אשר נוח להם למצוא לחם צר ומים לחץ בארץ אבותיהם, שבה כל תקותם וכו', מהון רב בארץ נכריה, ומדוע נמנע את הטוב אשר בידנו לעשות וגם לנו לא ירע”.

אין ספק, כי רבים חושבים כבעל-המכתב, ורואים בנסיעת העניים לארץ-ישראל טובה פרטית לעצמם והעדר רעה להכלל, ובכח סברא מזויפת כזו הם מעפילים לעלות, באמרם: “הלא אך לחם צר נבקש ולמי נגרום רעה?” על כן הנני להוסיף על מאמרי הנ"ל ולברר לכל התמימים את טעותם. מצב אחינו השפל והאומלל נודע לי היטב, על זה יעידו מאמרי “צרעת נושנת” (“המליץ תרל”ג), “עזרה בצרות” (שם תרל"ח), “לחם לרעבים” (שם תרל"ט). מלבד זה הנני רואה כמעט יום-יום גולים ונוסעים מכל קצות תחום-המושב וחוצה לו, ולרגלי משרתי באודיסה הנני רואה מאות עניים בכל חודש (חדשים לבקרים), שמלבד שאין בידם לקנות חמש אמות בד לתכריכים לעולליהם המתים, אין להם גם כן עשר קאפ' לקנות לחם לעולליהם שנשארו בחיים. אך לכל זה אין שום שייכות עם ישוב ארץ-ישראל. מטרת הישוב הוא בנין בית ישראל על אדמת הקדש. כל העוסק בבנין עליו לבחור אבנים שלמות, אבנים מוצקות, להניחן ביסוד הבנין, למען יוכלו להשען עליהן יתר האבנים ממסד עד הטפחות. אם נכונן את יסוד הבנין מן אבנים רעועות, אז יהיה כל הבנין כקורי-עכביש. גם מי שאין לו מוח רב בקדקדו צריך להבין, כי הנוסעים עתה לארץ-הקדש הם-הם יסוד בנין בית ישראל, ועל כן צריכים הם להיות חזקים ומוצקים בכל האופנים. מה רב האסון, אם תחת אבנים מוצקות כאלה יבואו לנו צללים נטוים, עניים מרודים, ויאמרו לנו: “הנה מר לנו בחיים, ועל כן הבה ונהיה אבנים לבנין בית ישראל”. התהיה אחרית לבנין כזה? האם מקורי-עכביש נבנה את בית עמנו? היהיה בכח האבנים המוצקות היחידות שישנן כבר, לשאת עליהן את המון האבנים השבורות והרעועות המתנפלות עליהן? לא! העניים הנוסעים הם עוכרי ישראל ומחריבי בנינו, אם גם לא יגזרו גזרות מצד ממשלת תוגרמה. על אנשים כאלה יאמרו דורשי טובת עמם באמת: יאבדו הם ואלף שכמותם ואל יהרס בנין בית-ישראל. כי אם גם ימצאו שם לחם צר אין שוה טובתם הפרטית בנזק הכלל, וכל-שכן עתה, שגם תקותם זאת לא תבוא, והם עוכרים את כלל ישראל מבלי להביא תועלת לעצמם. יהיו במקום שיהיו, ילכו למקום שילכו, ואל יהרסו את בנין ישראל בידים בטרם נבנה.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35587 יצירות מאת 1816 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!