רקע
גרשום שופמן
היא עוד לא התעוררה כראוי...
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

כל אימת שראיתי את תָמִי (תמר) הקטנה, הנפלאה, בת השלוש, מתרוצצת בחצרה, מסביב לבית הקטן, “הכפרי” (העומד מול ביתנו הגדול), בין הערוגות, הנטיעוֹת והאבנים, שאננה, צוהלת, באפס דאגה וידיעה, היה לבי חרד לשעה, בה מוכרחים יהיו הוריה לרוץ עמה ולבקש מחסה באחד הבתים הגדולים הסמוכים.

והשעה הנה באה!

חבלי שינה היו נסוכים על פניה הענוגים, עם העינים הכחלחלות ורבות הזוהר, כשאמה הביאה אותה בהשכמת הבוקר אל פרוזדור ביתנו, בו התלקטנו כולנו מחמת הפצצת־הערבית הראשונה.

ניגשתי אליה והעברתי את ידי על שער־ראשה הפרוע ואמרתי:

– כבר יש לנו מדינה, תמי!

– היא עוד לא התעוררה כראוי… – העירה אמה.


המלצות קוראים
תגיות