אין אנו אוהבים את העינים הרואות ישר ללבבנו. אלו העינים ה“פיקחיות”, הסקרניות, ההמוניות. לעומתן יקרות לנו העינים האציליות, הנאיביות משהו, שאינן רואות דבר־מה בנו, שאינן רוצות לראות, שמביטות אלינו אגב החטאה… מכאן גם הסימפטיה שלנו לעינים פוזלות.
לפני הסוג השני אנו יכולים להתודות, לגלות לו את כל קפלי נשמתנו, בעוד שאם באקראי נודע מה מספירתנו האינטימית להסוג הראשון – אבדנו!
בין שני מיני עינים אלה יש להבחין גם אצל משוררים ופילוסופים. במה כבש אותנו בשעתו “סרתוסתרה”? קודם כל במה שלא היה בו. בזה שלא היה בו כלום מפיקחות־השוק, בזה שלא הביט אל תוך קדירתנו, אל תוך ארנקנו, בזה שלא התענין בחליפה שלנו. לפנינו הופיע פתאום אדם מעולם אחר, עם אינטרסים אחרים לגמרי… וזה נחוץ לנו. או, נאמר, טגורי. שוב אחד תמים, שאינו מתערב ביום־יומי המציק לנו, עיור כלפי כל החולין הנמוכים ואשפתות החיים. או, נאמר, ברדיצ’בסקי. גם כאן אותה הנאיביות העליונה.
בניגוד דיאמטרלי לאלה עומדים “אנשי הרוח” מהסוג השני. הללו עם המבט העוקץ, הסקרני, ההמוני.
הללו דוחפים אותך חזרה לאשפתות החיים, מהן ברחת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.