רקע
גרשום שופמן
פחד מפני גישום
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

עם הטפתו ל“אהבה” וכו' (המין האנושי, ניתן לשער, עוד ישוב אל תורה זו; לא בקרוב, אמנם, אבל לאחר עוד תריסר מלחמות כאלה!) לא שכח טולסטוי להטעים ולהדגיש: לא בשמים, כי אם בלבבך. הניב: “האלוהים הוא האהבה” חוזר ונשנה בדברי־הגותו. לידי ביטוי בלטריסטי נעלה הביא זאת בסיפורו “שני זקנים”. שני איכרים ישישים נדברו “לעלות רגל” לירושלים. אחד מהם נשאר בדרך, מפני שראה את עצמו נאלץ להושיט עזרה לבית עניים וחולים באחד הכפרים, והשני המשיך דרכו לבדו והגיע עד קבר ישו. והנה כאן בכנסיה, בשעת טקס התפילה, ראה לתמהונו, כי בראש כל עולי הרגל המתפללים הללו עומד חברו, בן־לויתו… (מסיפור זה, אגב, ודאי מושפע היה י. ל. פרץ בכתבו “אם לא למעלה מזה”).

וכל מה למה? לכאורה הלא יכול היה לזווג את תורתו עם “האמונה” הרשמית, אבל לא! התבונה העליונה התקוממה לכל הגשמה וגישום.


המלצות קוראים
תגיות