בשעת טיול בחוץ עם חבר התחיל זה מקטרג על קשיחות־לבו של כל אחד מאתנו כאן כלפי אחיו ואחיותיו, שהרעה הדביקתם שם. בששת המיליונים מובלע כל פרט “ולא נודע כי בא אל קרבם”. והוא התרגש וסיפר:
– שלוש אחיות הכרתי בחוץ־לארץ, שבביתן הייתי יוצא ונכנס. שלוש נפשות עדינות, שבעצם לא היו אלא נפש אחת: כל כך קשורות ומעורות היו זו בזו. הבכירה והאמצעית נמלטו הנה, והשלישית, הצעירה והיפה בהן, נשארה שם וגורל המיליונים גורלה. משנודע לי הדבר ונוכחתי שגם הן, שתי האחיות הנשארות, יודעות זאת, נמנעתי מלהיפגש עמהן, כי איך אשא עיני אליהן?! והנה במקרה ראיתי את שתיהן באחד הערבים, ברחוב הראשי, כשהן עומדות לפני חלון־ראוה מוּאר של חנות גדולה לשמלות־נשים, עומדות ומסתכלות בהתענינות רבה – ומחליפות חיוך ביניהן… התחמקתי כגנב. אבל תוך כדי כך חשתי בחשאי גם מעין קורת־רוח. התבין?.. שהרי בזה כאילו הוֹרוּ היתר גם לאחרים. אם הן, הענוגות והנאצלות כל כך, רשאיות… ובאמת רק אתמול בא הפליט והביא לי את הבשׂוֹרה הרעה על אחותי הצעירה גם אני (הפליטים מספרים לנו את הדברים בקלות יתירה). אני שומע – ולבי אבן! נבהלתי מפני עצמי. התביישתי מפני האיש ושיקרתי לו: “אני ידעתי זאת קודם”. אמנם, ריחוק־מקום וריחוק־זמן הפרידו בינינו יותר מאשר בין האחיות הללו, אבל בכל זאת…
– מה לעשות – ניסיתי להרגיעו – טבע באנוֹש…
– טבע הוא באנוש… הלא באדישוּתנו־אטימוּתנוּ זו השמדנום שנית! בתיה אחותי, אשר כה אהבתיה ואשר כה חרד הייתי לה בהיותה חוֹלה. פעם ראיתיה מתעלפת – ואני נזדעזעתי עד היסוד בי. עודני זוכר אפילו כיצד הסתכלתי בה יום או יומים אחרי לידתה והריחותי את ריחה המתוק… מי פילל אז כי קץ כזה נכון לה וכי אני אקלוט את הידיעה הזאת בשלוה פילוסופית, היינו, בשלוה בהמית?!
פתאום הנמיך את קולו, כפונה אל עצמו:
– ברגע זה ניעור בי הכאב הגדול… עכשיו, עכשיו מתחיל הדבר… סוף כל סוף!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.