¹

אָכֵן חֶלְקוֹ סָפַג הַשֵּׁת –

שְׁנוֹת נוֹד וּשְׁבִי. אַךְ לוּ רַק אֵלֶּה! –

עוֹד לִי מוּסָף מִנָּה הַשֵּׁד –

חָבֵר, בָּא קֵץ, לֹא אֶגָּאֵלָה.

כִּי אֵיךְ שָׁלוֹם לֹא אַחֲזִיר

לְיַד שְׁלוּחָה לֹא סְתָם כָּךְ, אֶלַָּא

מִתּוֹךְ צְלִיף שְׁטָר? נֻצַּחְתִּי, רֵעַ –

סוֹף־סוֹף הֲרֵי אֵינִי חֲזִיר,

מֵבִין אֲנִי מַה טִּיב מַטְבֵּעַ.

ווֹלֶנְס־נוֹלֶנְס, חוֹב שְׁמוֹ חוֹב!

שָׂכָר קִּבַּלְתָּ – טְבוֹל עֵט, כְּתוֹב!

שָׁלוֹם לְךָ, רֵעִי הַטּוֹב!

לְאָשְׁרְךָ, אָשְׁרִי גַּם אָנִי,

יוֹשֵׁב אֲנִי כָּלוּא בַּצְּרִיף,

לְשָׁבוּעוֹת תְּמִימִים פְּטָרַנִי

חָלְיִי מֵעֹנֶשׁ הַ“סָּעִיף”.

תּוֹדָה לַקֹּר, תְּהִלָּה לַחֹרֶף

וְשֶׁבַח לַאדֹנָי צְבָאוֹת! –

קָפְאוּ לִי שְׁתַּיִם אֶצְבָּעוֹת.

שָׁבַת נוֹגֵשׂ, זָקַפְתִּי עֹרֶף,

לְתַעֲנוּגֵךְ, נַפְשִׁי, טַיֵּלִי!

הַדֶּרֶךְ – הַלֵּוִי וְגֵתֶּה;

הַבֶּדֶקֶר – מִלּוֹן ד' יֶלִין.

כָּאֵלֶּה הֵם חַיַּי! הָא קֶטַע:

כְּתִיבָה, עִשּׁוּן, עִיּוּן בַּסֵּפֶר

וְשׁוּב כְּתִיבָה וְשׁוּב עִשּׁוּן

וּמַיִם סֵפֶל אַחַר סֵפֶל,

וְיוֹם פָּנָה וְעֵת לִישׁוֹן.

וּבְעוֹד שֶׁמְּקֻפָּלוֹת רַגְלַי

אֲנִי עוֹשֶׂה קְפִיצַת־הַדֶּרֶךְ

אֶל טוּנְדְרָתָם שֶׁל ווֹגוּלַי²

וּמֵהָתָם אֶל גְּדוֹת הַנֵּימַן

וּמִן הַנֵּימַן עַד בַּלְחַשׁ –

אֵלֶיךָ, רוֹבֶּרְט! דַּע, בַּר־נָשׁ! –

כְּקֶדֶם שׁוּב זְמִירוֹת אַנְעִימָה,

וְלֹא לַשָּׁוְא. הֲרֵי קוֹלִי

פּוֹרֵץ אֶת גֶּדֶר בֵּית־כִּלְאִי:

לַמְדָן כּוֹרְכוֹ בַּ“גִּלְיוֹנוֹת”,

עַל כַּף “מֹאזְנָיו” שׁוֹקְלֵהוּ פִיכְמָן³ –

עוֹד בַּת־שִׁירִי תֵּדַע עֲנוֹת

לְכָל הַשּׁוֹאֲלִים: אָבִיךָ מֵאָן?

הוּא בֶּן אוֹתוֹ מְקוֹם־מַזָּל

עַל תּוֹשָׁבָיו יִשְׂאוּ מָשָׁל:

“הַלִּיטָאִי אֵינֶנּוּ מֵת.”

נִגְזַר עָלַי – צַ’לְדּוֹן אָמוּתָה⁴,

אֲבָל בְּזֶה הַכְּתִיב: “אֱמֶת”.⁵

אֶשְׁמוֹר בְּכָל אֲשֶׁר אָנוּדָה

אֵמוּן לִשְׁלָשׁ אוֹתִיּוֹתֶיהָ⁶,

אֵמוּן לְיֶתֶר הַיּוּד־טֵית.

לִבִּי שָׁלֵו. אֲנִי יוֹדֵעַ:

הַדּוֹר הַבָּא יִשְׂרוֹט בָּאֶבֶן

דְּבָרִי לְזֵכֶר, אַף אֶת שְׁמִי

וְגַם שִׁמְךָ יִרְשׁוֹמוּ, לֶוִין,

קַבֵּל אֵפוֹא פְּרִישַׂת־שְׁלוֹמִי!