א

כַּכּוֹכָבִים בְּסוֹף אַשְׁמֹרֶת

לַמִּתְהַפֵּךְ עַל צַד בְּלִי שְׁנָת –

כֵּן לִי מִסְּבַך יַעֲרוֹת מָסֹרֶת

יְנַצְנְצוּ נֵרוֹת שַׁבָּת.

נֵרוֹת שְׁחוּפִים! לָהֶם שַׁלְהֶבֶת

חָצַב פִּלְדַּשׁ הַזִּכָּרוֹן.

שׁוּב אֶת זְקֶנְתִּי אֶרְאֶה שׁוֹלֶבֶת

יְדֵי בְּרָכָה בְּלַחַשׁ רֹן.

מַלְבִּין קִלּוּחַ הֶבֶל פִּיהָ.

שַׁבָּת… וְאֵין מִצְטַעֲרִין.

לַנֵּר מֻתָּר. אֶבְלוֹ יַבִּיעַ

בְּאֵגֶל דֶּמַע־סְטֵיאָרִין.

טִיף־טִיף… לְאֹרֶךְ הַנִּבְרֶשֶׁת

זוֹלֵף הַחֵלֶב הַחִוֵּר.

תִּסְבֹּכֶת שָׁרָשִׁים נִקְרֶשֶׁת –

אִילָן בִּזְעֵיר אַנְפִּין כָּל נֵר.

קִרְבִּי עֲדַיִן סְבוּכֵי־שֹׁרֶשׁ

גִּזְעֵי הַסְּטֵיאָרִין מֻטִּים,

בֵּין טוּרֵיהֶם תּוֹעִים כִּבְחֹרֶשׁ

חֲלוֹמוֹתַי הָרוֹמַנְטִים.

אַךְ כְּבָר בְּקֹר קָרְחַת שַׁלֶּכֶת

בֻּסְתַּן־שַׁבָּת עוֹמֵד אָבֵל.

תּוֹלֵשׁ הַסְּתָו מִנֵּר שַׁלְהֶבֶת

כְּמִן לִבְנֶה עָלֶה נוֹבֵל.

ב

חֶשְׁוַן עוֹלָם. סוּפָה סוֹעֶרֶת.

הֲלִי לִצְעוֹק: אֲהָהּ, אֵשׁ־דָּת!

הֲלִי כַּסּוֹת בִּכְנַף אַדֶּרֶת

עַל שַׁלְהַבְתּוֹ שֶׁל נֵר שַׁבָּת?

זוֹרְחִים זִכְרוֹנוֹתַי בַּסַּעַר.

“הָגֵן!” קוֹרְאִים בְּרֶגֶשׁ הֵם,

"בְּשֵׁם יַלְדוּת מוּפֶזֶת שַׁחַר,

“בְּשֵׁם הַכֹּל וּלְמַעַן הַשֵּׁם!”

קָמִים שׁוֹמְרֵי־שַׁבָּת. בְּלַהַט

מוֹקְדֵי סְפָרַד זְקָנָם עָשֵׁן,

בַּיָּד צִנְצֶנֶת מְצֻלַּעַת,

דָּמָם בָּהּ – יֵין קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

אֹרְחַת צְלָלִים קַלָּה נִמְשֶׁכֶת.

עוֹבֵר דּוֹר דּוֹר וּקְהַל קְדוֹשָׁיו.

אֶחָד נִבְדָּל. זָקֵן כְּפוּף־שֶׁכֶם

עָמַד. שָׂם עַיִן בִּי הַסָּב.

וְקוֹל עוֹלֶה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ:

“כּוֹפֵר, פּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל!”

וּבְכִי: "נֶכְדִּי, עֲמוֹד בַּפֶּרֶץ,

בְּשֵׁם כָּל הַקְּדוֹשִׁים: הַצֵּל!"

לנינגרד, במאסר, 15.3.35

כְּלוּם תִּדְהָרִים נֶהֶפְכוּ בָּאֲגַם הַצּוֹנֵן?

כְּלוּם שַׁלַּכְתָּם בַּמְּצוּלָה עוֹמְמָה?

לֹא, בַּטְנוּנִים הֵם… וְאוּלַי רַק מֵעֵין – –

רֶטֶט אַלְפֵי נִימֵי כֶסֶף בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה.

מִי אֶת הַקֶּשֶׁת מֵנִיף וּמוֹרִיד וּמְכַוֵּן?

אֵין זֶה כַּנָּר, זֶה דַּיָּג חַכָּתוֹ הִשְׁלִיךְ,

אוֹ עֲרָבָה שִׁרְבְּבָה שַׁרְבִיטָהּ לַיָּוֵן.

שׁוּר! עַמּוּדֵי טֶלֶגְרַף בַּמִּדְרוֹן יוֹרְדִים,

עַל תֵּילֵיהֶם אִוּוּ שֶׁבֶת עוֹפוֹת לְלֹא קֵן.

חוּט עַל גַּב חוּט, זְנַב עוֹף מרֹאשׁ עוֹף יָרוּם –

כְּלוּם לֹא תָּוֵי־נְגִינָה לְיוֹדֵעַ נַגֵּן?

יַעַר מַשְׁחִיר שָׁם בָּהָר. טוּר לִבְנִים בִּמְבוֹאָיו.

עוּגַב הַיַּעַר שֵׁן מְנַעַנְעָיו חָשַׂף.

• פַּח־נָא, הָרוּחַ!

• הָרִיעוּ, שׁוֹפְרוֹת הָאוֹרְגַן!

• פַּזְּמוּ בַּטְנוּנֵי הָאֲגַם!

– – – – – – – –

מִי שָׁם קוֹרֵא לִי?

אָחוֹת? כַּלָּה? אֵם? –

תֵּבֵל צָלְלָה.

שָׁמְטָה הַחַמָּה אֶת קַרְנָהּ

כִּשְׁמוֹט יְדֵי שַׁיָּט עָיֵף מָשׁוֹט.

מִתְפַּלֵּשׁ עוֹלָם אָבֵל

בְּאֵפֶר בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת.

רִאשׁוֹנֵי הַכּוֹכָבִים –

שְׁלֹשֶת נְשָׁרַיִךְ, הַמַּלְכָּה,

מַבִּיטִים כֹּה עֲצוּבִים!

לוֹחֲשִׁים: נִסְתַּלְּקָה.

תּוֹעִים שִׁכּוֹרִים בַּשְּׁוָקִים הָרֵיקִים,

וּבִידֵיהֶם הַסְּאוּבוֹת מַבְהִיקִים

פָּמוֹטֵי נְחֻשְׁתֵּךְ.

הֵם יִמְכְּרוּהָ חִנָּם

וְאֶת זִכְרֵךְ, מַלְכָּה,

יַטְבִּיעוּ חִישׁ בְּיֵינָם.

לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים וּשְׁמֵךְ

יִשָּׁכַח מֵעִיר וּמִמְּדִינָה.

אַךְ אֲנִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ,

מַלְכָּה עֲדִינָה!

אָמְנָם כָּבוּ נֵרוֹתַיִךְ לָעַד!

וְיוֹמֵךְ רַד;

אַךְ לִי קָדוֹשׁ זִכְרֵךְ, הַמַּלְכָּה הַשְּׁקֵטָה!

וְאֵין לַחֹל עָלַיִךְ שׁוּם שְׁלִיטָה.

וּבִזְכוּת לְטִיפַת כַּף יָדֵךְ,

אֲשֶׁר מִצְחִי זוֹכֵר עוֹד עֶדְנָתָהּ,

וּבִזְכוּת פֵּרוֹת כִּבּוּדֵךְ,

אֲשֶׁר טַעְמָם עוֹד בְּפִי,

בִּזְכוּת דַּיְסַת הַשְּׂעוֹרִים

זָרִית עַל סַף פִּתְחֵךְ לַצִּפֳּרִים

– עוֹד שִׁירָתֵךְ בִּי תְּחִי.

אֱסָף־נָא, הָרוּחַ, צְלִילַי הַפְּזוּרִים!

הָרִיעוּ, שׁוֹפְרוֹת הָאוֹרְגַן!

פַּזְּמוּ, בַּטְנוּנֵי הָאֲגַם! –

"יִזְכּוֹר אֱלֹהִים נִשְׁמַת

אֲמָתוֹ מַלְכְּתָא שַׁבָּת

שֶׁהָלְכָה לְעוֹלָמָהּ."

לנינגרד, במאסר, 15.3.35

לוּ יְלֵל רוּחַ סְתָו, לוּ אִוְשַׁת הַשַּׁלֶּכֶת,

שִׁיר פְּרִידָה שֶׁל עוֹפוֹת הַנְּדוֹד לְאֵין־גְּבוּל…

עֵץ שַׂגִּיא, הֵן יָרֹק שִׂגְשֵׂג רַעַשׁ עָלֶיךָ,

אֵיךְ נָפַלְתָּ עַל סִפּוֹ הֶחָלוּד שֶׁל אֱלוּל!

צִפֳּרִים יָנְקוּ שִׁיר מֵאַלְפֵי שָׁרָשֶׁיךָ

כְּנֵרוֹת מִפְּתִילוֹת אֶת אוֹרָם.

בִּמְרוֹמֵי אֲמִירְךָ מִגְּרוֹנָן שָׁר הַשַּׁחַר

אֶת הִימְנוֹן קַבָּלַת פְּנֵי שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עוֹלָם.

יוֹם עֶבְרָה! לֹא מֵעֶצֶם אֵידְךָ, אַף כִּי מַטָּה

שַׁח הַלֵּב מִסַּפְסַל הַ“שִּׁבְעָה” –

אַלְלַי מִצְּרִיחַת הָעוֹרְבִים: “לֹא גָבַהְתָּ”,

אַלְלַי מִנְּהִימַת הַיּוֹנִים: “גָּוָע”.

אַךְ בִּמְרוֹם שְׁמֵי עוֹלָם חוּג מְעוּף חוּגוֹתֶיךָ

רַן לִקְרַאת הֶעָתִיד לָבוֹא,

אֲשֶׁר אֶל אוֹרוֹ נִמְשְׁכוּ עֲנָפֶיךָ

כִּזְרוֹעוֹת הַנָּבִיא מֵהַר נְבוֹ.

(לְזֵכֶר חנ"ב):

אַלְלַי מִצְרִיחַת הָעוֹרְבִים: “לֹא גָבַהְתָּ”,

אַלְלַי מִנְהִימַת הַיּוֹנִים: “גָוָע”.

רמז לשני “המספידים” של ח.נ. ביאליק בין הקומוניסטים היהודיים בברית־המועצות. ה“עורבים” פסלו לגמרי את כשרונו כמשורר; ה“יונים” הודו בו בקושי, אולם הוסיפו, כי כמשורר “גווע” זמן רב לפני מותו, שכן היה דברו של “העולם שאבד עליו כלח”.

מִכָּל אוֹתָם בְּכוֹרֵי הַתּוֹלָדָה,

גַּבָּם כְּגַב אַרְיֵה דְּבֵי אִירַן,

לְטֹעַן שֶׁמֶשׁ וּלְתַלְתַּל הָדָר,

מִי חַי שָׂרַד כַּיּוֹם? הַגֵּד, אִילָן!

הִנֵּה עַל נִינֵיהֶם הַנַּנָּסִים

טַרְפֵי שַׁלַּכְתְּךָ מְרַשְׁרְשִׁים –

עַל רֹאשׁ צַמְּרוֹת עֵצִים רָמִים מִמְּךָ

נָשַׁר צַמְרָם שֶׁל רִאשׁוֹנֵי הַיְקוּם.

זָקוּף אָז לֹא הִגִיעַ אֲמִירְךָ

לְקוֹמָתָם. עַתָּה בַּטִּיט הַחוּם

עָמְקוּ מִשָּׁרָשֶׁיךָ גַּרְמֵיהֶם,

עַד בְּלִי יָרֵחַ אֵין תְּקוּמָה לָהֶם.

כָּזֶה סוֹפָהּ שֶׁל כָּל הַהֲוָיָה –

הָיֹה הָיָה…

הַרְחֵק מֵעוֹלָמֵנוּ הַשָּׁפָל,

רָם מִנֶּשֶׁם טַחַב סַגְרִירָיו

תְּלַבְלֵב, הַסְּנֶה הַשְּׁמֵימִי,

נֶטַע דִּי־נוּר

שָׁתוּל בַּבְּלִימָה הַצּוֹנֶנֶת.

מְנַצְנְצִים בַּנֵּצַח צְנוּעֵי זִיו

נִצָּנֶיךָ – כּוֹכָבִים וַּמָּזְלוֹת,

זַךְ זוֹלֵל בְּצִנּוֹרוֹת זָהָב

זִיו הִיּוּלִי

אֶל שְׁחוֹר אַשְׁמוּרוֹת לֵילוֹתֵינוּ.

עָיְפָה אָזְנֵנוּ מִשְּׁאוֹנוֹ שֶׁל יוֹם –

אֶבֶן אֵי בָהּ לֹא מֹרְטָה סַכִּין?

שֶׁקֶר אֵי בוֹ לֹא לֻטְּשָׁה לָשׁוֹן?

בָּרְכֵנוּ, הַסְּנֶה,

בְּאוֹרְךָ, בַּאֲמִתְּךָ, בִּשְׁלוֹמֶךָ!

בֵּין אֶרֶץ וָשַׁחַק

בֵּין אֶרֶץ וָשַׁחַק

לַיְלָה בְּלִי תְחוּם.

עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר

לֹא יִתֵּן אַף שִׂיא

שׁוּם אוֹת קִיּוּם.

נוּם, גּוּפִי, שְׁלִי, נַפְשִׁי –

מֵעֵבֶר לַשַּׁחַת

שׁוּב נָקוּם.

16.11.38

נִזְדַּעְזְעָה הַלְּבָנָה כַּאֲחוּזַת צְמַרְמֹרֶת,

עַד לִתְכֵלֶת קָפָא זָהֳרָהּ.

שָׁעָה תַּחֲלוֹף, אוֹ שְׁנִיָּה, אוֹ אַשְׁמֹרֶת –

הִיא תִּפְרוֹץ, הִיא תִּפְרוֹץ, הַסְּעָרָה.

תָּטוּס הוֹד מַעֲלַת קַדְרוּתָהּ בְּזַעַם

עַל יַמִּים וְאִיִּים וּמְדִינוֹת,

וַחֲמוּשֵׁי זֵין־בְּרָקִים לְנִקּוּשׁ תֹּף הָרַעַם

יִנְהֲרוּ עֲנָנִים לִגְיוֹנוֹת.

כִּי מַזַּל מַאְדִּים הוּא סַנְדַּק דּוֹרֵנוּ.

יַד גּוֹרָל, אָחִי, אֵין לְהָשִׁיב.

זֹאת אֵדַע, כִּי סְבוּאֵי יֵין טֵרוּף בְּשִׁנֵּינוּ

נְגָרֵם אִישׁ גַּרְגֶּרֶת אָחִיו.

בְּרַם, תָּסוּף הַסּוּפָה, יֵרֵד הַגֶּשֶׁם,

תִּתְנַעֵר רוּחַ נִיר חֲרִישִׁית,

וְהַפַּעֲמוֹנִית לִמְרַאֲשׁוֹת פֶּגֶר גֶּזַע

תְּצַלְצֵל בְּעִנְבַּל טַל: שַׁחֲרִית!

לֹא זִיק עִם זְנַב דִּי־נוּר הִנּוֹ

הַשְּׁמֵימִי, לֹא גֵּר, אַךְ גֶּרֶם –

זֶהוּ מַאְדִּים חֲמוּץ הַקֶּרֶן,

סַנְדַּק הַדּוֹר וְקַבְּרָנוֹ.

מַזַּל דָּמִים! דּוּמָם בַּנֶּשֶׁף

יַקִּיף אָפְקֵנוּ הַקַּדְמוֹן;

דּוֹמֶה, גּוֹחֵן בְּצֵל בֵּית־נֶשֶׁק

עִם גַּחַלְתּוֹ הַגַּמֲחוֹן.

בְּאֵד וָאֵשׁ יָנִיף הַנֶּפֶץ

קַרְקַע תֵּבֵל וַחֲבָטָהּ –

וּמִי זֶה הַמְיַבֵּב עַתָּה:

“אֲהָהּ לַיּוֹם שֶׁאֵין בּוֹ חֵפֶץ!”

אַשְׁרַי! הֲרַת עוֹלָם חִבְּלַתְנִי

בְּדִמְדּוּמֵי מַזַּל מַאְדִּים,

וְיַד הַמְּרִי מָרוֹם הֶעֱלַתְנִי

עִם בְּנֵי־בְּלִי־כֹל עַל כֵּס מִדִּין.

בַּדָּם כָּתַבְנוּ גְּזָר לַיֹּשֶׁן

עַל קִיר דְּבִירוֹ: מְנֵא, תְּקֵל!

בְּשֵׁם הַדִּין, בְּשֵׁם הַיֹּשֶׁר,

בְּשֵׁם הַבָּא הַמִּתְעַרְטֵל!

שָׁנִים, שְׁנוֹתַי, שְׁנוֹתַי הָעַלִּיזוֹת,

יָמִים רֵיחָנִיִּים כְּאֵד גַּן־בֹּסֶר!

אוֹמְרִים: עוֹד יֵשׁ טוֹבָה… לֹא זֹאת! לֹא זֹאת!

אַיֵּךְ, רַעֲנַנּוּת שֶׁל טֶרֶם־בֹּקֶר?

עַד לִפְרִיצוּת מַבְהִיק לִבְלוּב עָרֹם.

אֵי־אָז כָּאן צִיץ חָלַם בִּפְטוּר צָנוּעַ.

חֲצִי צִלִּי שָׂרְפוּ חַרְבוֹנֵי יוֹם,

הַשְּׁאָר כְּאוּד שָׁחוֹר מוּטָל, זָנוּחַ.

אַךְ עוֹד בִּזְנַב אוּדִי דֵּי נִיצוֹצוֹת

וּבְמַרְתְּפֵי תֵּבֵל צָבוּר דֵּי בֶּרֶד –

וְחֵי הַנֶּפֶץ! בְּנֹגַהּ אֵשׁ הַמֶּרֶד

שׁוּב אֶרְאֲכֶן, שְׁנוֹתַי הָעַלִּיזוֹת!

זֶה הַיְלֵל הֶחָרִיף, שְׁרִיקַת פֶּרֶא הַלֵּזוּ,

הֵדֵי הַיְּעָרוֹת יִשְׁנוּ וִישַׁלֵּשׁוּ.

אֵין זֹאת כִּי אֶצְבַּע אֱלֹהִים. יִתָּכֵן,

לֹא אַחַת, אֶלָּא שְׁתַּיִם. כֵּן…

בִּיגוֹנוֹ הַאִם אוֹ בְּאַפּוֹ הַקּוֹדֵחַ

תְּחָבוֹ כִּבְיָכוֹל לְתוֹךְ פִּיו – מִי יוֹדֵעַ?

אַךְ, בָּדוּק וּמְנֻסֶּה, שׁוֹרֵק אֵל נְקָמוֹת:

אַל תְּקַו לִישׁוּעוֹת וּלְנֶחָמוֹת.

וִיהִי כָּךְ… יִשְׁלֹף מִנָּדָן לַהַט חֶרֶב

וְיַךְ בְּצִלְצוּל כָּל הָאָרֶץ חֵרֶם.

וּמָה? בְּאֵין טוֹבוֹת נִתְנַחֵם בָּרָעוֹת.

נִשְׁרוֹק לְכָל אֵלֶּה בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת!

אֱלֹהִים, מָה רַב הָאֶמֶשׁ!

כְּלוּם עֵינִי חָשְׁכָה אוּלַי –

אוֹ הַשֶּׁמֶשׁ? כֵּן, הַשֶּׁמֶשׁ!

הִיא דּוֹעֶכֶת, אֱלֹהַי!

יִלְהֲגוּ וְיִתְקַלֵּסוּ –

מִדְּבָרַי אֵינֶנִּי סָר:

לֹא הַלֵּזוּ, לֹא הַלֵּזוּ

חַמָּתוֹ שֶׁל יוֹם מָחָר.

הִיא אַחֶרֶת, הִיא אַחֶרֶת.

אֵין זְרִיחָה לִמְאוֹר יוֹם תְּמוֹל.

עֵין צוֹפָיו יְכַס הַחֶרֶס,

עִקְבוֹתָם יִבְלַע הַחוֹל.

רֶגֶב אַחֲרוֹן שֶׁל קֶרַח לַדוֹגָה¹,

קֶרַח גְּלִיד גְּרוּף גַּל נְהַר נֵיבָה –

כְּלוּם לֹא צַר לְךָ עַל הוֹן קָלַטְתָּ

תּוֹךְ מַלְכוּת הַחֹרֶף הָרְחָבָה?

קֹר טָרִי, קְרִישׁוּת צְלוּלָה מִבְּדֹלַח גַּם,

כָּל יֵשְׁךָ הוֹלֵךְ נָמֵס עַד תֹּם.

שׁוֹאֲפוֹ מִלְמַעְלָה דֹּק הַתְּכוֹל הֶחָם,

מוֹצְצוֹ מִלְּמַטָּה פִּי הַתְּהוֹם.

לוּ גַּם לִי כָּמוֹךָ, קֶרַח לַדוֹגָה!

אַךְ אֵלֶיךָ אֵיךְ יִשְׁוֶה חַם־לֵב?

קַר בְּחֵיק יְסוֹד טָהוֹר נוֹלַדְתָּ,

קַר בְּחֵיק הַטֹּהַר תֵּאָסֵף.

בְּאַחֲרוֹן טְרַמֵּי חֲצוֹת

אֵשֵׁב בָּדָד. בִּבְרַק מַחֲרֹזֶת

שְׁפוֹפְרוֹת נֵיאוֹן טָסִים חוּצוֹת

וְהַקּוֹנְדוּקְטוֹרִית מַכְרֶזֶת:

“גִּשְׁרוֹ שֶׁל שְׁמִידְט הַלֵּיטֶנַנְט.”

הִנֵּה הַנֵּיבָה. עַל גְּדוֹת הַשַּׁחַם

סְפִינְכְּס מוּל סְפִינְכְּס בּוֹלֵט אֵיתָן:

מְעִיל עַד כַּף, תַּלְתַּל עַד שֶׁכֶם.

לוּ עַל גַּבָּם לִקְפּוֹץ לִי פֶּרֶא! –

כִּדְבַר אַחַת סוֹנֶטּוֹתַי.

וּבְשַׁעַט קַל, בִּיעָף, סְפִינְכְּסַי,

לִמְקוֹם יִשּׁוּב אוֹ הַמִּדְבָּרָה;

לִמְקוֹם אֵין עוֹף פּוֹרֵחַ שָׁם.

צָפוֹנָה, נֶגְבָּה – הַיְנוּ הַךְ!

רַק חִישׁ, רַק חִישׁ, מִזֶּה הַכְּרָךְ.

הוֹי, נֹעַם בַּחֲלוֹם הַבָּא בְּרֹב עִנְיָן!

הִדְקַתְנִי תַּרְדֵּמָה אֶל תֹּרֶן נָע.

סִירוֹנִיּוֹת מִיָּם שִׁירָן תָּרֹנָּה,

הִנֵּה מוּלִי צָפִים צוּקֵי אִיָּן.

חוֹרֵג מִמּוֹסְרוֹתַי אֲנִי בִּזְרוֹעַ

וּמִתְעוֹרֵר. עַל שְׂמִיכָתִי זָרוּעַ

אוֹר סַהַר דַּק בּוֹ שְׁחוֹר בָּאֵפֶר

צִלְלֵי צְלָבָיו שֶׁל סֹרֶג צֹהַר צָר.

מִתַּחַת סַנְטֵרִי פָּתוּחַ סֵפֶר,

נִגּוּן הֶכְּסַמֶטְרָיו עֲדֶן בִּי שָׁר:

“מִן הָאֹפֶל בְּחֵן עֲלוּמֶיהָ וְרֻדַּת אֶצְבָּעוֹת קָמָה אֵיאוֹס”.

הוי, בַּר מַזָּל, הוֹ, בֶּן לָאֶרְטֶס, אוֹדִיסֵאוֹס,

אֶת קְצֵה שְׁבִילְךָ עָבַרְתִּי לֹא בְּדֵי…

אֲבוֹי! מִהַרְתִּי לְהָקִיץ וְאֶפֶס

תִּקְוָה לְהֵרָדֵם שֵׁנִית עֲדֵי –

“מִן הָאֹפֶל בְּחֵן עֲלוּמֶיהָ וְרֻדַּת אֶצְבָּעוֹת תָּקוּם אֵיאוֹס.”

הוֹי, אִישׁ בִּינוֹת, הוֹי, בֶּן לָאֶרְטֵס, אוֹדִיסֵאוֹס!

אוֹתְךָ יְדֵי אֵלֵי יָוָן טִלְטֵלוּ

מֵאִי אֶל אִי עַל גַּב גַּלִּים רוֹטְטִים;

אוֹתִי חוֹבֶטֶת עַל מִזְרַן בֵּית־כֶּלֶא

מִצַּד אֶל צַד אַשְׁמֹרֶת הַנְּדוּדִים.

עַל עָוֶל מַָה נִדּוֹן לְכַף־הַקֶּלַע?

עֵינוֹ שֶׁל פּוֹלִיפֶס הֵן לֹא נִקַּרְתִּי,

עֵינֵי סוּמִים־מֵרֶחֶם לֹא פָּקַחְתִּי,

אֵינִי רוֹפֵא עֵינַיִם כְּלָל וּכְלָל,

פַּיְּטָן עִבְרִי אֲנִי וּשְׁלִימַזָּל¹.

עַל אֹזֶן מִי וָלֵב חָמָס אֶצְעָקָה?

לֹא דּוֹד וּשְׁאֵר לִי בִּמְדִינַת אִיטַקָּה.

עַמִּים וַחֲזִירִים שָׁם לֹא גִּדַּלְתִּי;

אֶת מִי רַצּוֹתִי? אֶת מִי גָּזַלְתִּי?

לֹא שְׁוֵי־אֵלִים אַף לֹא רוֹעֵי חֲזִירֵיהֶם

דּוֹמִים אֵלַי וְלֹא אֲנִי לָהֶם.

פַּיְטָן עִבְרִי גּוֹלֶה לְאֶרֶץ נוֹד,

מִי אֶת רִיבְךָ יָרִיב? מִי אֶת דִּינְךָ יִשְׁפּוֹט?

עָלֶיךָ לֹא תָּגֵן פַּלַס אַתּוּנָה

וְאִם תִּכּוֹן כַּף רַגְלְךָ לַמּוֹט –

אַל־נָא תָּפוּנָה,

אֵלֵי אַלְמָוֶת לֹא יַרְעִישׁוּ עוֹלָמוֹת.

שִׁמְךָ יֹאבַד מִגּוֹי וּמִלָּשׁוֹן.

עָצוֹם עֵינַיִם – וְלִישׁוֹן, לִישׁוֹן!

אֲבוֹי! לִי שָׂמָה הַתְּעוּרָה עֲטֶרֶת

בַּרְזֵֶל עַל קַרְקַפְתִּי הַמִּסְתַּחְרֶרֶת

וְאֶל חָזִי הָדוּק הֵיטֵב בַבֹּרֶג

צֵל שְׁתִי־וָעֵרֶב מִמְּטִילֵי הַסֹּרֶג.

אֶשְׁמַע יְלֵל. מֵאַיִן הוּא, הַזָּר?

בַּחוּץ מְגַבְּבוֹת רוּחוֹת הַחֹרֶף

שְׁלָגִים וַאֲפֵלוֹת – כִּתְבֵי פְלַסְתָּר.

קַוִּי, נַפְשִׁי, לְשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב –

מַה לָךְ דִּינֵי אָדָם וְדִבְרֵי חֹנֶף?

אָכֵן, הִדְבִּיקוּ בִּי יְמֵי הֶסְגֵּר

אֶת פִּיחַ הַתְּפִיסָה הַמַּר־חָרִיף.

אָכֵן, דַּרְכֵי יָוֵן, אַבְנֵי־הֶפְקֵר,

בַּבָּא, וְעַל רֹאשִׁי סַגְרִיר יַרְעִיף.

שִׁירִי לְפַיְּטָנוֹ לֹא יִתְנַכֵּר,

שִׁירִי אֶת עֶלְבּוֹנִי יִתְבַּע מִידֵי תַקִּיף

וְאֶת רִיבִי יָרִיב.

כּוּךְ דּוֹמֵם נְטוּל כָּל הֶגֶה,

זֶה הַכֶּלֶא הַמְיֻחָד.

דַּי טִיַּלְתָּ, שֵׁב לְרֶגַע,

דַּי יָשַׁבְתָּ, שׁוּב צְעַד.

צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…

הֵד עוֹנֶה כִּפְלוּט חָבִית;

צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…

כֵּן הַיּוֹם וְכֵן תָּמִיד –

מִזָּוית וְעַד זָוִית,

שֵׁשׁ פְּסִיעוֹת וָחֵצִי.

אֵין תְּנוּמָה לִי גַּם בַּלַּיְלָה,

לֹא אָטִיחַ רֹאשׁ בַּקִּיר.

אֵין מֶרְחָב, הָבָה אֲטַיְּלָה,

מֶלֶךְ בְּמַלְכוּת הַשִּׁיר.

צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…

עֲטָרְתִּי כּוֹכַב זֶנִיט;

צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…

קֶרֶן סַהַר לִי שַׁרְבִיט.

צַעַד, צַעַד, צַעַד, צַעַד…

מַלְכוּתִי אֵין לָהּ שֵׁנִית,

גְּבוּל אֵין לָהּ וָקֵצֶה.

הַלַּיְלָה תּוֹךְ כִּלְאִי פָּרָצָה

שְׁרִיקַת רַכֶּבֶת־הָרוּחוֹת.

לֹא־תִיר לֹא־נִים רַגְלִי קָפָצָה –

קָדִימָה, קָדִימָה, כָּל עוֹד כֹּחוֹת!

קָדִימָה, קָדִימָה! וּכְהֶרֶף עַיִן –

עַל הַשָּׁלָב, עַל הַמִּפְתָּן.

אוֹתִי אַף אִישׁ לֹא שָׁאַל: מֵאַיִן?

אֲנִי לֹא שָׁאַלְתִּי שׁוּם אִישׁ: לְאָן?

שָׁטְפוּ אֲפֵלוֹת כְּזִרְמֵי זֶפֶת

מֵעַל וּמִתַּחַת חַלּוֹנִי.

לִשְׁלוֹם פְּרִידָה בַּעֲקֵב הָרַכֶּבֶת

נִפְנֵף סוּדַר שֶׁלֶג מִן הַקֹּטֶב הַצְּפוֹנִי.

הַנֶּגְבָּה, הַנֶּגְבָּה, אֶל תְּחוּם הַמּוֹלֶדֶת…

אַךְ מִי הֶחֱלִיף לִי חַלּוֹן בְּטַנְבּוּר?

הֱקִיצוֹתִי. בַּ“זְּאֵב”¹ אֶצְבַּע מְתוֹפֶפֶת:

הָרֹאשׁ בַּמִּכְסֶה לְכַסּוֹת אָסוּר.

בַּת־זְקוּנֵי בִּיצַנְץ וְיוֹרַשְׁתָּהּ!

שְׁנוֹת בַּצֹּרֶת קָמוּ לָךְ אָמְנָם,

שְׁנוֹת רָזוֹן לְמִנְזָרַיִךְ הַבְּצוּרִים –

לֹא יְבַצְבְּצוּ צְלָבֵי־זָהָב

עַל רָאשֵׁי כִּפּוֹת מִגְדְּלֵיהֶם.

אַךְ דְּרָכַיִךְ לֹא יָבְשׁוּ עֲדֶן.

עֲלֵיהֶם עוֹד לֹא קָרַם הַבֹּץ

כִּפְצָעִים שֶׁאֵין לָהֶם תְּרוּפָה.

בֹּץ קְדוּמִים!

זְנַב חֲזִיר שִׂרְטֵט בּוֹ קַו לָקָו,

גְּלִיל דָּרְבָן הִטְבִּיעַ פְּסִיק לִפְסִיק,

סוּת שֶׁל כֹּמֶר פַּס רָחָב גָּרְרָה.

עוֹד בָּרֶפֶשׁ עַד הַיּוֹם הַזֶּה

לֹא נִמְחוּ עִקְּבוֹת נוֹשְׂאֵי כְבָלִים,

בָּם רַגְלִי כּוֹשֶׁלֶת הַבְּצֵקָה.

צְלִיף מַגְלֵב אֶשְׁמַע מֵאֲחוֹרַי –

אוֹ זֶה הֶנֶף אֵבֶר דּוּ־הָרֹאשׁ¹?

אוֹ חִבּוּט בַּד דֶּגֶל אַרְגָּמָן?

הַיְנוּ הַךְ! יָדַעְתִּי: זֶה קוֹלֵךְ,

בַּת־בִּיצַנְץ!

מִצִּינוֹקֵי הֶעָרִיצוּת הָעַתִּיקָה,

מִמְּצָד אֲשֶׁר בָּנְתָה לְבַל תִּנּוֹעַ,

יָצְאוּ לָרִיב רִיבוֹ שֶׁל עַם דִּכְּאָה,

יָצְאוּ לִזְרוֹק לַפִּיד בְּפַלְטִינֶיהָ.

אוּלָם דֵּי־חִישׁ יָדָם הִתְנַעֲרָה

מִפִּיחַ הַשְּׂרֵפָה וְזָהֳרָהּ;

דֵּי חִישׁ תָּפְשָׂה בְּכַף הַסַּיָּדִים,

דֵּי חִישׁ כַּפָּם בִּנְיָן חָדָשׁ סֵיֵּדָה

וְסִיד קִירָם הָיָה, לְטִיב וּלְצֶבַע,

אוֹתוֹ מִין סִיד שֶׁבָּם דָּבַק בַּצֶּדַע.

עוֹד לֹא עָלוּ לְגֹבַהּ הַפִּגּוּם

כָּשְׁלָה רַגְלָם קְצוּרַת מַגַּל קַצֶּרֶת.

מָצְאוּ קַב־עֵץ, לִסְמוֹךְ בִּקְשׁוּ, לָקוּם –

הִקְדִּים צְעִירָם וַיִּתְרוֹמֵם עוֹד זֶרֶת

וּבְזֶה הַקַּב עַל קָדְקֳדָם הִכָּה

וְצֵל קַב זֶה נִמְתַּח עַל כְּפָר וָקֶרֶת.

זֶה אוּד הָיָה, מֻצָּל מִן הַדְּלֵקָה –

שַׁרְבִיט הֶעָרִיצוּת הָעַתִּיקָה.

אֶל שִׂיא שְׁטוּף שַׁחַר יוֹם יִנּוֹן.

קַלֵּי עָקֵב עֲלוֹת הֶעְפִּילוּ.

הַגְּזָר גּוֹרָל אוֹ חֹסֶר אוֹן?

עֻבְדָּה: חָזְרוּ, יָרְדוּ, הִשְׁפִּילוּ.

כֹּה חִישׁ, כֹּה חִישׁ, לָשׁוּב רֵיקָם

לִבְאֵר יְדֵי זָרִים חָצָבוּ,

שִׁלְשׁוֹם תּוֹכָה פָּלְטוּ רֻקָּם,

הַיּוֹם מֵימֶיהָ דְּלוּחִים יִשְׁאָבוּ.

אַךְ לֹא לָזֶה, אַךְ לֹא לָזֶה,

יָדַי רְפוֹת־אֶצְבַּע תִּצְנַחְנָה.

נוֹרָא עָלַי הַמַּעֲשֶׂה –

עוֹדָם קוֹרְאִים: “עוֹלִים אֲנַחְנוּ!”

בְּעֶצֶם צָהֳרֵי הַיּוֹם

עַל שְׁקִיעַתְכֶם קְרוֹבָה נִבֵּאתִי.

כָּל זֵד, כָּל פֶּגַע רָע, כָּל פֶּתִי

קָרָא אַחֲרַי: “אוֹיֵב הֵלְאֹם!”

כַּמָּה צִירֵי דַלְתוֹת בֵּית־סֹהַר

שָׁרְקוּ אַחֲרַי, בְּרִיחִים כַּמָּה,

לְבַל אֶרְאֶה בִּכְבוֹת הַזֹּהַר

הַמִּצְטַנֵּן שֶׁל הַחַמָּה.

אָפֵל כִּלְאִי, בּוֹ צֹהַר אָיִן,

בַּנֵּר אָצִיצָה, בַּבּוֹעֵר –

וְסַָח: זֶה זִיו כּוֹכָב בַּבְּאֵר,

בְּעֶצֶם בְּרַק הַצָּהֳרַיִם

הוּא צִיר מֵאֵת הַלֵּיל הַבָּא.

אָכֵן, אֱמֶת לִבִּי נִבָּא.

הוֹי, בָּנִים חוֹצְבֵי פְסָלִים לִנְבִיא הַצֶּדֶק

מִלּוּחוֹתָיו שְׁבָרוּם יְדֵי אָבוֹת –

אִמְרוּ, לְמִי הַיָּד אֲשֶׁר תִּקְלַע אֶל צֶדַע

חוֹזֵי דוֹרֵנוּ אֶבֶן רְחוֹבוֹת?

לָכֶם, לָכֶם הַיָּד – רִגְמוּ, סַקֵּלוּ!

שְׁנוֹת דּוֹר יָקוּם בְּאֶרֶץ עֲרָבוֹת

לְבַל הֲלוֹךְ לַבְּלִי אַבְנֵי־הַקֶּלַע.

יַד נִין מֵהֶן תָּקִים לְזִכָּרוֹן

מַצֶּבֶת לִי, לָכֶם עַמּוּד־קָלוֹן.

לְמַעַן יַבְרִיק בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר

עַל קָדְקָדְךָ פְּלִיז דַּד שְׁרַבְרוֹב,

גַבִּי מוּל בְּרַק פִּגְיוֹן הֵשַׁחוּ

לַבִּיב מִבֹּקֶר עַד עֲרוֹב.

לְמַעַן יָנִיד פוֹנְטַן¹ צְלוּל גֶּזַע

לוּלַב מֵימָיו בְּגַן כָּל עִיר,

מֵרַקּוֹתַי נָטַף הַיֶּזַע

וְעַל רֹאשִׁי הִרְעִיף סַגְרִיר.

לְמַעַן תֵּדַע, בֶּן דּוֹר בְּרוּךְ־שֶׁמֶשׁ,

רֹאשׁ מִי רֻצַּץ אֶל סַף הַפְּדוּת –

עַל דּוֹר־שִׁעְבּוּד זָחַל כָּרֶמֶשׂ

שִׁיר זֶה רָשַׁמְתִּי לְעֵדוּת.

מְצַלְצֶלֶת הַמְּצִלָּה –

כָּל צִלְצוּל חִבּוּט

בְּרַד אַבְנֵי סְקִילָה.

נִרְגָּמִים חֲלוֹמוֹתַי,

כָּל צִלְצוּל מִשְׁקֹלֶת פּוּד¹.

– הוֹי, צְדָעַי! הוֹי, צְדָעַי!

מְצַלְצֶלֶת הַמְּצִלָּה:

קוּם לְיוֹם שִׁעְבּוּד!

כּוֹס חַמִּין לִשְׁתּוֹת… אַךְ בַּם! –

מְצַלְצֶלֶת הַמְּצִלָּה.

לֹא הִרְטַבְתִּי הַשָּׂפָם.

כָּל צִלְצוּל טִיף סַם

תּוֹךְ הַכּוֹס, תּוֹךְ הַכּוֹס.

מְצַלְצֶלֶת הַמְּצִלָּה:

תְּפוֹשׂ מַעְדֵּר, טוֹל מַכּוֹשׁ,

צֵא אֶל הַמְּסִלָּה.

אֶת שִׂיאוֹ אֲפוּף הַצֵּל

טֶרֶם הַר גִּלָּה,

אַךְ אֶת שְׁנַיִם שְׁפִיפוֹנַי

כְּבָר הֵעִירָה הַמְּצִלָּה.

– הוֹי, פַּסִּים, פַּסֵּי־בַרְזֶל,

צֶמֶד שְׁפִיפוֹנֵי־בַרְזֶל,

עַל גְּחוֹנְכֶם אֱלֵי חָפְנַי

גְּשׁוּ לַאֲכִילָה.

מַטְעַמִּים בַּכֹּל־מִכֹּל,

טִיט, חָצָץ וָחוֹל.

צִמְאוֹנְכֶם תִּשְׁבּוֹר, פְּתָנַי,

זֵעָתִי הַמַּהְבִּילָה.

אִם לֹא דַּי, אִם לֹא דַּי –

נָא הַמְתִּינוּ לַמְסִלָּה.

עוֹד עָתִיד לָכֹף שׁוֹבַי

הֹלֶם הַמְּצִלָּה.

אַתֶּם רַבִּים, אֲנִי בּוֹדֵד,

לָכֶם רוֹבִים וְלִי רַק עֵט.

הָרִיעוּ! הֵן נֻצַּחְתִּי.

וּבֶאֱמֶת, וּבֶאֱמֶת –

נֻצַּחְתִּי.

צִינוֹק טָחוּב, צִינוֹק אָפֵל –

פֹּה שֵׁב, פֹּה שְׁכַב יוֹמָם וָלֵיל;

בּוֹדְקִים: הַחַי עוֹדֶנִּי.

תּוֹדָה לָאֵל! תּוֹדָה לָאֵל!

עוֹדֶנִּי.

עוֹדִי קַיָּם וָחַי וְגַם

עֵטִי עֲדַיִן לֹא נִפְגַּם.

אוֹיְבַי־שׁוֹבַי, הִכּוֹנוּ!

לְיוֹם שִׁלֵּם, לְיוֹם נָקָם

הִכּוֹנוּ!

אַךְ לֹא כְּלוּב צַר תִּירְשׁוּ, כּוֹלְאַי!

עֵטִי, חָלִילָה, לֹא כִּילַי –

יָכוֹל הוּא רַק לִפְתּוֹחַ.

יָפֶה כֹּחוֹ מֶרְחָב בְּלִי דָּי

לִפְתּוֹחַ.

לָכֶם עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין

פְּתוּחִים יַבֶּשֶׁת וְיַמִּים.

קָדִימָה!

יָמִים, לֵילוֹת, לֵילוֹֹת, יָמִים –

קָדִימָה.

אַךְ אֵין מָנוֹס לָכֶם מִכְּרוּז

כְּרוּכִיּוֹתָיו שֶׁל אִיבִּיקוּס:

הַבּוּז לִמְתֵי הָרֶצַח!

וּבַת־קוֹל תַּעַן בֶּחָרוּז:

לָנֶצַח!

וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ אִיצִיק יֶחִי

צְרִיחַת עוֹרְבִים עַל גַּג בֵּיתִי,

אָמַר לִשְׁמוֹר רַגְלוֹ מִדֶּחִי –

מִנְּוֵה חוֹטֵא וּמַחֲטִיא.

אַשְׁרֵי הָאִישׁ לוֹ חוּשׁ וָמֹחַ,

אַךְ לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם!

לֹא רַק צְרִיחַָה – צָרִיךְ לִשְׁמוֹעַ

גַּם קִשְׁקוּשׁוֹ שֶׁל זוּג הַטְּרָם.

הָהּ, אִיצִיקְל, חִגֵּר חֵלֵכָה!

אוֹתִי – הַדִּין, אוֹתְךָ – הַטְּרָם…

כָּל זֶה לְךָ גָּרְמוּ פְּסָלֶיךָ

וְלִי – שִׁירַי, תִּפַּח רוּחָם.

– שֶׁבַע שְׁנוֹת גּוֹלָה – עַל מַעַל מָה? –

“יָרָה מִפָּרַבֶּלוּם.”

– זֶה בֶּן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הָעֶלֶם?

אֶת מִי הֵמִית? סַפֵּר! נִשְׁמַע.

"אֵין מֵת, חָלִילָה, וְאֵין פָּצוּעַ,

רַק טְוָח בָּאֲוִיר לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעַ."

– וּבְכֵן אַמַּאי חֻיַּב גּוֹלָה?

“עַל אִבּוּד כַּדּוּר לְבַטָּלָה.”

"אֲדוֹן הַשִּׁיר, עַל כָּל יְצוּר

חָרוּז חִשַּׁלְתָּ רָאוּי לְתֵמַהּ –

וְעַל רוֹדְפֶיךָ מָה? אֵין אֵשׁ?"

– סַדָּנִי שְׁטוּף זִיו, דֵּי אֵשׁ בַּכּוּר,

רָאוּי גַּם שֶׁרֶץ לְשִׁיר, אַךְ הֵמָּה –

הֵן לֹא לִבְדּוֹת מֵאַיִן יֵשׁ.

¹

אָכֵן חֶלְקוֹ סָפַג הַשֵּׁת –

שְׁנוֹת נוֹד וּשְׁבִי. אַךְ לוּ רַק אֵלֶּה! –

עוֹד לִי מוּסָף מִנָּה הַשֵּׁד –

חָבֵר, בָּא קֵץ, לֹא אֶגָּאֵלָה.

כִּי אֵיךְ שָׁלוֹם לֹא אַחֲזִיר

לְיַד שְׁלוּחָה לֹא סְתָם כָּךְ, אֶלַָּא

מִתּוֹךְ צְלִיף שְׁטָר? נֻצַּחְתִּי, רֵעַ –

סוֹף־סוֹף הֲרֵי אֵינִי חֲזִיר,

מֵבִין אֲנִי מַה טִּיב מַטְבֵּעַ.

ווֹלֶנְס־נוֹלֶנְס, חוֹב שְׁמוֹ חוֹב!

שָׂכָר קִּבַּלְתָּ – טְבוֹל עֵט, כְּתוֹב!

שָׁלוֹם לְךָ, רֵעִי הַטּוֹב!

לְאָשְׁרְךָ, אָשְׁרִי גַּם אָנִי,

יוֹשֵׁב אֲנִי כָּלוּא בַּצְּרִיף,

לְשָׁבוּעוֹת תְּמִימִים פְּטָרַנִי

חָלְיִי מֵעֹנֶשׁ הַ“סָּעִיף”.

תּוֹדָה לַקֹּר, תְּהִלָּה לַחֹרֶף

וְשֶׁבַח לַאדֹנָי צְבָאוֹת! –

קָפְאוּ לִי שְׁתַּיִם אֶצְבָּעוֹת.

שָׁבַת נוֹגֵשׂ, זָקַפְתִּי עֹרֶף,

לְתַעֲנוּגֵךְ, נַפְשִׁי, טַיֵּלִי!

הַדֶּרֶךְ – הַלֵּוִי וְגֵתֶּה;

הַבֶּדֶקֶר – מִלּוֹן ד' יֶלִין.

כָּאֵלֶּה הֵם חַיַּי! הָא קֶטַע:

כְּתִיבָה, עִשּׁוּן, עִיּוּן בַּסֵּפֶר

וְשׁוּב כְּתִיבָה וְשׁוּב עִשּׁוּן

וּמַיִם סֵפֶל אַחַר סֵפֶל,

וְיוֹם פָּנָה וְעֵת לִישׁוֹן.

וּבְעוֹד שֶׁמְּקֻפָּלוֹת רַגְלַי

אֲנִי עוֹשֶׂה קְפִיצַת־הַדֶּרֶךְ

אֶל טוּנְדְרָתָם שֶׁל ווֹגוּלַי²

וּמֵהָתָם אֶל גְּדוֹת הַנֵּימַן

וּמִן הַנֵּימַן עַד בַּלְחַשׁ –

אֵלֶיךָ, רוֹבֶּרְט! דַּע, בַּר־נָשׁ! –

כְּקֶדֶם שׁוּב זְמִירוֹת אַנְעִימָה,

וְלֹא לַשָּׁוְא. הֲרֵי קוֹלִי

פּוֹרֵץ אֶת גֶּדֶר בֵּית־כִּלְאִי:

לַמְדָן כּוֹרְכוֹ בַּ“גִּלְיוֹנוֹת”,

עַל כַּף “מֹאזְנָיו” שׁוֹקְלֵהוּ פִיכְמָן³ –

עוֹד בַּת־שִׁירִי תֵּדַע עֲנוֹת

לְכָל הַשּׁוֹאֲלִים: אָבִיךָ מֵאָן?

הוּא בֶּן אוֹתוֹ מְקוֹם־מַזָּל

עַל תּוֹשָׁבָיו יִשְׂאוּ מָשָׁל:

“הַלִּיטָאִי אֵינֶנּוּ מֵת.”

נִגְזַר עָלַי – צַ’לְדּוֹן אָמוּתָה⁴,

אֲבָל בְּזֶה הַכְּתִיב: “אֱמֶת”.⁵

אֶשְׁמוֹר בְּכָל אֲשֶׁר אָנוּדָה

אֵמוּן לִשְׁלָשׁ אוֹתִיּוֹתֶיהָ⁶,

אֵמוּן לְיֶתֶר הַיּוּד־טֵית.

לִבִּי שָׁלֵו. אֲנִי יוֹדֵעַ:

הַדּוֹר הַבָּא יִשְׂרוֹט בָּאֶבֶן

דְּבָרִי לְזֵכֶר, אַף אֶת שְׁמִי

וְגַם שִׁמְךָ יִרְשׁוֹמוּ, לֶוִין,

קַבֵּל אֵפוֹא פְּרִישַׂת־שְׁלוֹמִי!

וְשׁוּב! אִם לֹא לְמַעֲנִי – לְמַעֲנֶךָ –

אַל דַּף, אַל טוּר אֵלַי, אַל אוֹת!

אָמַרְתִּי, כִּי תְּצַו לְנִין וָנֶכֶד –

וּבַסּוֹף סִכְלוּת כָּזוֹ, מִין שְׁטוּת כָּזֹאת!

עֲדֶן צַלְצֵל תּוֹסִיפָה בַּכּוֹסוֹת –

בְּרָכָה לְבַטָּלָה! רֵיקוֹת הֵן כְּבָר מִיָּיִן.

מֵחֵיק סְגִינוֹ בַּקְבּוֹקֵי יַ"שׁ צְלוּלִים

לֹא עוֹד יוֹצִיא בּוֹבּרוֹבְסְקִי אֶלְעָזָר¹,

לֹא עוֹד זַרְחִין אַגַּב שְׁטִיפַת כֵּלִים

יָרֹן בְּחַיִל “קוּמוּ, הַגּוֹלִים,”

לֹא עוֹד וִילְקוֹבִיץ יְסַלְסֵל קְמוּץ־עַיִן.

נָמוֹגָה הַמְּסִבָּה הָעַלִּיזָה

וּבַעַל הַשִּׂמְחָה גּוֹלֶה כְּקַיִן.

חַיִּים בְּלָעַתְנִי אֶרֶץ הַגְּזֵרָה,

יוֹמִי דּוֹעֵךְ בְּמַחְפְּרוֹת הַפֶּרֶךְ;

אֵתִי כִּי יַךְ בְּעֶצֶם אֲפֹרָה

אֲנִי אוֹמֵר: אַשְׁרֵךְ, הַמַּמּוּתָה!

חָיִית וָמַתְּ לִפְנֵי תְּקוּפַת־הַקֶּרַח.

אָכֵן, זוֹ שִׁירָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ.

אֲבָל רֵעֵינוּ וְאַתָּה, אַתָּה –

הַלְוַאי וְתִגָּאֲלוּ הָשַׁתָּא.

הוֹי, רוֹבֶּרְט, רוֹבֶּרְט, שָׁוְא תִּפְרוֹשׂ כַּפֶּיךָ

אֶל שֶׁמֶשׁ פִּרְסוּמִי. חֻמָּהּ רָחוֹק,

אוּלָם צִנַּת סִבִּיר –

אוֹ כְּלוּם עֲדֶן לֹא הִשְׂכִּילְךָ הַפֶּגַע?

אִם לֹא לְמַעֲנִי – לְמַעֲנֶךָ –

אַל דַּף, אַל טוּר אֵלַי, אַל אוֹת!

לְךָ “שָׁנִים” יוֹסִיפוּ עַל “שְׁנוֹתֶיךָ” –

אֵין צֹרֶךְ לְהַרְבּוֹת בְּדֻגְמָאוֹת.

אַל־נָא לַשָּוְא תְּנַחֲמֵנִי, רֵעַ!

מַה לִּי “כָּל־בּוֹ” כָּבֵד בֶּן אֶלֶף דּוֹר?

עָלִי הַקַּל בּוֹ לֹא יִמְצָא מָדוֹר.

אָבִיב צְפוֹנִי גִּדְּלוֹ בְּנוֹף קֵרֵחַ.

סוּפַת צָפוֹן תְּטַלְטְלוֹ בִּילֵל.

הֱיֵה שָׁלוֹם, רֵעִי, וְהִגָּאֵל –

וּשְׁכַח אֶת הַפּוֹשֵׁעַ יִשְׂרָאֵל.

*

נ.ב

פָּסַקְתָּ כִּי “נַשְׁכִּימָה לַבִּנְיָן²”

לֹא אַי־אַי־אַי;

יוֹסֵף פָּסַק אַחֶרֶת: “מְצֻיָּן.”

וְעוֹד יוֹסֵף: “אַי־אַי!”

מַה לִּי דֵּעוֹת רֵעַי?

מַה דִּין לִי וְדַיָּן

הַשִּׁיר פֻּרְסַם בְּאַ"י ³ –

דָּי!

וְגַם אַתָּה, סוֹפֵר צָנוּם,

וְגַם אַתָּה מְקַשְׁקֵשׁ בַּנֶּשֶק?

סָבוּר, בָּזֶה גָּרַמְתָּ נֶזֶק

לַצַּר הַמַּעֲמָדִי. הְמ…הְמ…

בִּכְדִי! כָּל טוּר מִכְּתִיבוֹתֶיךָ

נוֹרָא מִכָּל כַּדּוּר דּוּמְדוּם.

מַהֵר וּשְׁלַח לַצַּר סְפָרֶיךָ –

יִקְרָא, יָמוּת מִשִּׁעֲמוּם.

הִתְחָרוּ זָמִיר עִם קוּקִיָּה

וְעִם עוֹרֵב

קוֹל מִי יוֹתֵר עָרֵב

וְנוֹחַ לִשְׁמִיעָה.

וּבְעוֹד כָּל צַד טָרַח לִמְצוֹא סִיּוּעַ

פָּגַע בָּהֶם חֲמוֹר,

מֵבִין יָדוּעַ,

וְכֹה פָּסַק אֲרֹךְ־הָאֹזֶן:

רָפֶה קוֹלְךָ, זָמִיר, בְּשִׁיר מִזְמוֹר,

בִּתְקִיעוֹתַיִךְ, קוּקִיָּה, אֵין חֹסֶן;

אָמְנָם חַזָּנוּתְךָ, עוֹרֵב –

דַּעְתִּי… מִקּוֹל שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד.

שִׁירְךָ אָמְנָם עָרֵב

גַּם נוֹחַ לִשְׁמִיעָה,

אַךְ נֵזֶר הַנְּגִינָה וּמְרוֹם שִׂיאָהּ –

אִי־אַ! אִי־אַ!

עַל הַמִּגְרָשׁ, עַל דִּשְׁאוֹ הַמְכֻסֶּה אַרְגְּמַן בֵּין־עַרְבַּיִם,

נֹעַר פָּזִיז מְכַרְכֵּר סְחוֹר לְכַדּוּר הַפוּטְבּוֹל.

עֶלֶם בָּעַט בְּרַגְלוֹ. פְּרוּשֵׂי־יָד מִתְפַּזְּרִים לְכָל עֵבֶר.

עָף הַכַּדּוּר. זֶה חוֹטְפוֹ, זֶה מֵחָדָשׁ קוֹלְעוֹ קַל.

מִי יְנַצַּח – הַיְנוּ הַךְ; אוּלָם יֵשׁ בְּכֹחָם שֶׁל כָּל אֵלֶּה

אֶת הַחַמָּה הַשּׁוֹקְעָה שׁוּב הַזֶּנִיטָה לִזְרוֹק.

מַה לֹּא יִבְדֶּה לֵב בַּדַּאי? אֵין דִבָּה וְלֹא יוֹצִיאוּהָ.

“שַׁבְתְּ,” הֵם סָחִים… תֵּבֵל, אַתְּ! הוׁי, חַכְמָנִי הַחִטּוּט!

בְּדִיּוּק יְצַיְּנוּ אֶת גִּילֵךְ עַל פִּי רֶכֶס צוּקַיִךְ

כַּצּוֹעֲנִי הַמַּכִּיר שְׁנוֹת סוּס וָסוּס בְּשִׁנָּיו.

לֹבֶן לֹא סְמַךְ לְשֵׂיבָה, כְּפוֹר פְּסָגוֹת לֹא סִימָן לַחֹרֶף.

לֹבֶן יֶשְׁנוֹ עוֹד אַחֵר – טִיף עַל שִׂפְתֵי הַיּוֹנֵק:

עוֹד אֶל עֲטִין־בְּרֵאשִׁית כְּמֵאָז צָמוּד פִּיךְ, תֵּבֵל־אֶרֶץ!

תּוֹר יַלְדוּתֵךְ לֹא יָסוּף, לֹא תִּגָּמֵלִי, כָּל עוֹד

לַיְלָה לִבְנִים זַכֵּי גֵּו בִּמְבוֹאֵי חֻרְשׁוֹתַיִךְ

כְּקִלּוּחִים יִשָּׁפְכוּ מַטָּה מִשְּׁבִיל־הֶחָלָב.

סיביר, כ“ד בניסן, תרצ”ז

נוּמָה, נוּמָה, שִׁמְשֶׁ’לִי,

יֶלֶד־שַׁעֲשׁוּעִים שֶׁלִּי,

קַשׁ גַּגֵּנוּ גְּשׁוּם שֶׁהָמִים,

כּוֹכָבִים כְּשֻׁמְשְׁמִין,

גִּצֵּי שֹׁהַם בְּלִי מִנְיָן.

בֵּן יָחִיד לִי, שִׁמְשֶׁ’לִי,

שֶׁמֶשׁ תַּנְחוּמִים שֶׁלִּי.

נוּמָה, בְּנִי, וִישַׁן,

נוּמָה, בְּנִי, וִישַָׁן!

מִשְׁכָּבְךְ הֲרֵי לֹא כְּמוֹ

מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה –

גִּבּוֹרִים סְבִיבָהּ שִׁשִּׁים,

לַיְלָה־לַיְלָה חֲדָשִׁים.

אַךְ הַפַּחַד הוּא נוֹשָׁן,

אַל תִּגַּשׁ אֶל שִׁמְשֶׁ’לִי –

פֹּה אֲנִי וְשָׁם צִלִּי…

נוּמָה, בְּנִי, וִישַׁן,

נוּמָה, בְּנִי, וִישַָׁן!

אַל תִּירָא מֵאַשְׁמְדַאי,

עַל פִּתְחֵנוּ שֵׁם שַׁדַּי,

מִימִינֵנוּ מִיכָאֵל,

מִשְּׂמֹאלֵנוּ גַּבְרִיאֵל.

קְרָא “אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן.”

בֹּקֶר הוּא יִקְרָא: “קוּם בְּנִי!”

תַּעַן לוֹ: “מוֹדֶה אֲנִי.”

וְכָעֵת יְשַׁן,

וְכָעֵת – יְשָׁן!

אָכֵן, מֶזֶג־אֲוִיר אִי־שָׁכִיחַ! –

תִּימְרוֹת חוֹל, עֲנָנִים, סְעָרָה.

אֵין זֹאת כִּי בִּמְדוֹר הָרָקִיעַ

אַף שָׁם אֵין הַכֹּל כַּשּׁוּרָה.

אֵין זֹאת כִּי יוֹבִיס מָעַל מַעַל,

שוּׁב שָׁגָה בְּאַהֲבַת בַּת־חַוָּה;

הַפְּלוֹנִית קוֹבְלָה וְהַבַּעַל

שׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל נְזִיפָה.

הוּא שׁוֹתֵק. אַךְ הִנֵּה מִתְנַעֵר הוּא,

קֶמֶט מִצְחוֹ מִשְׂתָּרֵג כִּנְחַשׁ זַעַם.

טְרַח! קְדֵרוֹת מִשְׁתַּבְּרוֹת, וַי לְהֶרָה!

קוֹרְאִין הַבְּרִיּוֹת לָזֶה “רַעַם”.

זוּגָתִי, אַל תֹּאמְרִי: מָשָׁל הֶרָה

וְכִי יוֹבִיס לֹא הָיָה וְלֹא נִבְרָא,

יֵשׁ קְדֵרוֹת, קַלָּחוֹת… הִזָּהֵרִי,

בְּלִבִּי מִתְחוֹלֶלֶת סְעָרָה.

עוֹד מְעַט וְאֶת כָּל כְּלֵי־הַחֶרֶס

אֲנַפֵּץ לְשִׁבְרֵי־שַׁבְרִירִים.

עֵסֶק זֶה וְהִלְכוֹת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ

לָמַדְתִּי מֵאֵלִים אַדִּירִים.

יוֹם אֱלוֹהַּ! זֶה הַיּוֹם,

יוֹם שֶׁל חֵרֶם וְחָרוֹן.

אוֹי לָכֶם! הוּא בָּא אָיֹם,

בְּנֵי הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן!

מַה תֹּאמְרוּ בַּיּוֹם הַהוּא

כִּי גּוּפְכֶם יֻפְשַׁט עָרֹם?

בּוֹ יַבִּיטוּ שְׁאוֹל וָרוֹם,

כֵּן יָשֹׁמּוּ, יִתְמְהוּ. –

תֹּם תְּהִי טֻמְאַת הַתְּהוֹם

כִּי תֻּצַּג לְעֻמַּתְכֶם;

נֶשֶׁם עֵדֶן – עֶשֶׁן סְדוֹם

נֹכַח תֶּבֶל טֻמְאַתְכֶם.

לֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי רֵיחָהּ

גַּם כֹּחוֹת הַחֲשֵׁכָה.

הַשָּׂטָן חָטְמוֹ יִסְתֹּם,

פִּיו יִפְתַּח הַגֵּיהִנֹּם.

לֹא לִקְלוֹט יִפְעַר, כִּי אִם

אַגַּב קִיא בְּחִילָה לִפְלוֹט

כָּל שֶׁבָּם צָמְאוּ הִלְגִּים

אַחַר מֶלַח אֵשֶת לוֹט:

זֻהֲמַת כָּל דּוֹר וּלְאֹם,

כָּל הָרֶפֶשׁ, כָּל הַסְּחִי,

אֶת כָּל הָקֵא יָקִיא…

לֹא! לָכֶם לֹא יְהִי מָקוֹם

גַּם בִּתְחוּם הַגֵּיהִנֹם.

25.11.38

לְחַיִּים וּלְחַיִּים! כּוֹס בְּכוֹס, כּוֹס בְּשֵׁן…

– נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, הִשְׁבַּעְתִּיךָ בְּשֵׁם.

הוּא זוֹחֵל, מִתְפַּתֵּל וּכְבָר אֲנִי חָשׁ

קֶרַח כְּרִיכוֹתָיו שֶׁל יַרְקָן הַנָּחָשׁ.

בְּעֵינָיו־אִזְמָרַגְדָּיו מוֹרִיק אוֹר קַר

וְלַהַב רַעֲלוֹ מַכְחִיל בְּעוֹרְקַי.

שָׁלַח דּוּ־קִלְּשׁוֹן לְשׁוֹנוֹ – שׁוֹר! –

יֵשׁוּת מֻכְפֶּלֶת תּוֹךְ וְחוּץ עִגּוּל דִּי־נוּר.

מְטַלְטֵל הָאוֹרְלוֹגִין בֵּין מָחָר וּבֵין תְּמוֹל

מְטֻטֶּלֶת לְיָמִין, מְטֻטֶּלֶת לִשְׂמֹאל.

מְטֻטֶּלֶת לִשְׂמֹאל, מְטֻטֶּלֶת לְיָמִין,

כְּעָשָׁן הַלֵּילוֹת, כִּצְלָלִים הַיָּמִים.

יִתְנַדְּפוּ! יַחַלְפוּ! אֵינִי מֵצֵר, אֵינֶנִּי חָס.

– חַנְּקֵנִי בְּטַבְּעוֹתֶיךָ, יַרְקָן הַנָּחָשׁ!

כֵּן, כֵּן, שָׂרִיד יְהִי לְשִׁירַי,

לוּ גַּם לְבַיִת מִשִּׁיר וּלְשִׁיר מִן קֹבֶץ –

הוֹדוֹת לְךָ, הַטּוֹב בַּחֲבֵרַי,

הוֹדוֹת לְךָ, יוֹסֵף מִינְקוֹבִיץ¹!

כִּי יֵשׁ מֵנִיעַ לַמְּכוֹנָה, דּוֹחֵף

לָאוֹרְלוֹגִין קְפִיץ אוֹ סְתָם־מִין־כֹּבֶד.

מִי מֵרִשּׁוּל עוֹרְרַנִי? מִי? – יוֹסֵף!

מֵעֵין קָפִיץ הָיִיתָ לִי, מִינְקוֹבִיץ!