רקע
א' טריה
עֲטֶרֶת הַזָּהָב (אַגָּדָה).
א' טריה
תרגום: פסח אוירבך (מפולנית)
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
שפת מקור: פולנית
פרטי מהדורת מקור: הוֹצָאַת "תּוּשִׁיָּה", וַרְשָׁה, קראקוי; תרס"ו

הַמִּקְרֶה אֲשֶׁר אֲסַפֵּר לָכֶם הַפַּעַם, קוֹרְאַי הַקְּטַנִים, קָרָה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, רַבִּים מְאֹד. בִּמְצֻלוֹת הַיָּם הַגָּדוֹל, שָׁם עָמֹק, עָמֹק בַּתְּהוֹם, יָשַׁב מֶלֶך הַיָּם עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו בָּאוּ מִן הַנְּהָרִים וְהַנְּחָלִים הַשּׁוֹנִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְלָתֶת לוֹ כָּבוֹד וּתְהִלָּה. אֲרָיוֹת הַיָּם כָּרְעוּ רָבְצוּ לְרַגְלֵי מוֹשֵׁל הַיָּם, הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים הִתְרַפְּסוּ לְפָנָיו

וְהַדָּגִים-הַמְעוֹפְפִים הֶחֱלִיקוּ בִסְנַפִּירִיהֶם אֶת הַקְּמָטִים שֶׁעַל מִצְחוֹ. וְכֹל מַעֲשֵׂי הַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים וְכֹל תְּנוּעוֹת גֵּוָם נִרְאוּ כְּמוֹ בְּמַרְאָה מְלֻטֶּשֶׁת בְּכִסֵּא הַמֶּלֶךְ הֶעָשׂוּי מִבְּדֹלַח טָהוֹר. וְהַמֶּלֶךְ עוֹטֶה שַׂלְמָה אֲרֻכָּה מִקַּשְׂקַשֵּׂי הַדָּגִים, וְאַדֶּרֶת יְקָרָה מְרֻקֶּמֶת שׁוֹשַׁנֵּי-הַיָּם, וְשׁוּלֵי הָאַדֶּרֶת מְלֵאִים אֶת כָּל הַיַּמִּים לְאָרְכָּם וּלְרָחְבָּם וּלְעָמְקָם. וּבְיַד הַמֶּלֶךְ שַׁרְבִיט זָהָב, וְעַל רֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת מְשֻׁבֶּצֶת פְּנִינִים אֲדֻמּוֹת וּמַזְהִירוֹת.

וְאַף כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ עַל כִּסְאוֹ אֲשֶׁר עַל קַרְקַע הַתְּהוֹם – הִגִּיעַ רֹאשׁוֹ עַד פְּנֵי הַמַּיִם, וַעֲטַרְתּוֹ הֵצִיצָה מִתּוֹךְ הַיָּם וְשַׂעֲרוֹתָיו כְּחֻלּוֹת-לְבַנְבָנוֹת הִתְנוֹעֲעוּ תַּלְתַּלִּים תַּלְּתַּלִּים בַּגַּלִּים הַמְטַיְלִים עַל פְּנֵי מֶרְחַב הַיָּם הַגָּדוֹל מִקְּצוֹת הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצוֹתָם. לַשְּׂעָרוֹת הָאֵלֶּה יִקְרְאוּ בְנֵי הָאָדָם בְּשֵׁם: צִמְחֵי-הַמַּיִם. וְאוּלָם לֹא צְמָחִים הֵם, כִּי רַק שַׂעֲרוֹת רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ וקְוֻצּוֹתָיו הַמִּתְנוֹעֲעוֹת לְרוּחַ הַיָּם הֵנָּה וָהֵנָּה.

וּמֶלֶךְ הַיָּם עָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כָּל הַיָּמִים. אַךְ גַּם בִּמְצֻלוֹת הַיָּם הַגָּדוֹל כְּמוֹ בֵּין יוֹשְׁבֵי הַיַּבָּשָׁה, רַבִּים, רַבִּים הֵם הָעֲשׁוּקִים הַצּוֹעֲקִים חָמָס עַל עוֹשְׁקֵיהֶם הַחֲזָקִים הָאַכְזָרִים וְדוֹרְשִׁים אֶת מִשְׁפָּטָם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב מֶלֶךְ הַיָּם לַמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַרְבֵּה מֵאוֹת שָׁנָה, לֹא קָם עוֹד מִכִּסְאוֹ אַף פַּעַם אַחַת מֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה.

לָאַחֲרוֹנָה נִלְאָה מֶלֶךְ הַיָּם מִשְּׁמֹעַ אֵת כָּל דִּבְרֵי הָרִיבוֹת וַיֹּאמֶר לָנוּחַ מְעַט מֵעֲמָלוֹ הָרָב, וַיַּנַּח אֶת הַשַּׁרְבִיט מִיָּדוֹ וַיָּסַר אֶת הָעֲטֶרֶת מֵעַל רֹאשׁוֹ. אוּלָם מָה הִשְׁתּוֹמֵם מֶלֶךְ-הַיָּם לְמַרְאֵה עֵינָיו!

אֶת אֲשֶׁר לֹא פִלֵּל מֵעוֹדוֹ – רָאָה הַפַּעַם עַל עֲטַרְתּוֹ: הַפְנִינִים הָאֲדֻּמוֹת וְהַמַּזְהִירוֹת הָיוּ מְכֻסּוֹת בַּאֲדָמָה שְׁחוֹרָה וְעָלֶיהָ צָמְחוּ יְעָרִים, הִתְנַשְּׂאוּ הָרִים, הִשְׂתָּרְעוּ עֲמָקִים וְהִתְנוֹסְסוּ שְׂדוֹת תְּבוּאָה וִירַק דֶּשֶׁא; בַּיְעָרִים יְהַלְּכוּ עַל אַרְבַּע יְצוּרִים וְחַיּוֹת שׁוֹנִים, וּבָעֲמָקִים יָנוּחוּ בְנֵי הָאָדָם. וְכָל אֵלֶּה מְלֵאִים שִׂמְחָה וְגִיל וְכֻלָּם מְאִירִים לוֹ פָּנִים! וַיַּרְא מֶלֶךְ הַיָּם וַיִּמְחָא כַף מֵרֹב שִׂמְחָה וָגִיל: מֵעוֹדוֹ לֹא רָאָה תְּמוּנָה יָפָה וּנְעִימָה כָּזֹאת.

עָבְרוּ יָמִים מְעַטִּים – וַעֲלֵיכֶם, יְלָדִים, לָדַעַת, כִּי הַיּוֹם שֶׁל מֶלֶךְ הַיָּם הוּא שְׁנוֹת אֶלֶף אֶצְלֵנוּ בְּנֵי הַיַּבָּשָׁה, – וְהִנֵּה רָאָה מֶלֶךְ הַיָּם, כִּי הַתְּמוּנָה הַיָּפָה הוֹלֶכֶת הָלוֹךְ וְהֵעָלֵם; וְעוֹד מְעַט – וְיִתַּמּוּ לִגְוֹעַ כָּל הַיְצוּרִים וְכָל הַחַיּוֹת וְכָל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל הָעֲטָרָה – וַיֵּרָאוּ רַק סְלָעִים עֵירוֹמִים וְשִׁלְדֵי-עֲצָמוֹת לְבָנִים בֵּין צִמְחֵי הַמָּיִם. וַיִּתְעַצֵּב מֶלֶךְ הַיָּם אֶל לִבּוֹ וַיֹּאמַר:

מַה נִפְלָאָה הָיְתָה הַתְּמוּנָה, וְאָנֹכִי לֹא יָכֹלְתִּי לְשָׁמְרָהּ!…

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ הַיָּם לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו הַיּוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה, וַיְּצַוֵּם לִבְנוֹת עַמּוּד גָּדוֹל וְגָבֹהַּ, שֶׁרַגְלָיו עוֹמְדוֹת עַל קַרְקַע הַתְּהוֹם וְרֹאשׁוֹ עַד פְנֵי הַמַּיִם יַגִּיעַ. וַתִּשְׁלַם כָּל מְלֶאכֶת הָעַמּוּד מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים. וַיִּקַּח מֶלֶךְ הַיָּם אֶת עֲטַרְתּוֹ וַיְצַפֶּהָ זָהָב טָהוֹר וַיְּשַׁבֵּץ בָּהּ פְּנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת וַיְשִׂימֶנָּה עַל רֹאשׁ הָעַמּוּד.

וּפַעַם אַחַת בְּיוֹם, לֵאמֹר, פַּעַם בְּאֶלֶף שָׁנִים, הָיְתָה הַצְּדָקָה לְמֶלֶךְ הַיָּם לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ הַתְּהוֹם לִרְאוֹת בְּרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ מִשְּׁמֵי הַתְּכֵלֶת לִשְׁקֹעַ בַּתְּהוֹם. אַךְ עַד הַיּוֹם עוֹד טֶרֶם עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶה בּאָמְרוֹ: “אֵין דָּבָר בַּתֵּבֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה בְּיָפְיוֹ עַל יְפִי מַמְלַכְתִּי”. אַךְ הַפַּעַם הִתְאַוָּה מֶלֶךְ הַיָּם לִרְאוֹת אֶת עֲטֶרֶת הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ הָעַמּוּד.

וַיְּהִי לִפְנוֹת עֶרֶב, לֵאמֹר מִקֵּץ אֶלֶף שָׁנִים, וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ מִמַּעֲמַקֵּי הַתְּהוֹם וְגַם אֶת כִּנּוֹרוֹ לָקַח אִתּוֹ לְנַגֵּן שִׁיר תְּהִלָּה לְבוֹרֵא הַיָּם. וַיָּרֶם אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹךְ הַיָּם וַיַּרְא מֵרָחוֹק – וְהִנֵּה עֲטַרְתּוֹ כְּלוּלָה בְיָפְיָהּ וְיוֹשְׁבֶיהָ פָּרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד מְאֹד, וָאֳנִיוֹת גְּדוֹלוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת סְבִיבָה עַל פְּנֵי הַגַּלִּים, וְעָרִים גְּדוֹלוֹת מִתְנוֹסְסוֹת עַל הַחוֹף.

אַךְ פִּתְאוֹם נִשְׁמַע קוֹל שָׁאוֹן מֵהֶעָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּתְחַלְחַל מֶלֶךְ הֲיָּם וַיִּגַּשׁ אֶל הָעֲטָרָה וַיַּרְא – וְהִנֵּה בְּנֵי הָאָדָם נִצִּים וְנִלְחָמִים וְאִישׁ יֹאכַל אֶת בְּשַׂר רֵעֵהוּ, – עַל דְּבַר הַזָהָב וְהָאֲבָנִים הַיְּקָרוֹת אֲשֶׁר עַל הָעֲטָרָה!…

וְהַמְּרִיבָה הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה, וְהַמִּלְחָמָה הוֹלֶכֶת וַחֲזָקָה, וְקוֹלוֹת יְלָלָה, קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת וְאַנְחוֹת חֲלָלִים נִשְׁמָעִים מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה – בִּגְלַל הַזָּהָב הַזֶּה וְהָאֲבָנִים הָאֵלֶּה! וַיִּחַר לְמֶלֶךְ הַיָּם מְאֹד וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ, וַיָּרֶם בְּקֶצֶף אֶת כִּנּוֹרוֹ וַיַּךְ בּוֹ עַל הָעֲטָרָה בְּכָל כֹּחוֹ, עַד כִּי נֻפַּץ הַכִּנּוֹר לִרְסִיסִים וַיִּפְּלוּ הָרְסִיסִים עַל הָאֳנִיּוֹת הָעוֹבְרוֹת בִּלְבַב הַיָּם וַתִּשָּׁבַרְנָה וַתֵּרַדְנָה בִּמְצֻלוֹת.

וְאַחַר נָשַׁב מֶלֶךְ הַיָּם בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה, וַיִּרְעַם הַיָּם וַיִּרוֹמוּ הַגַּלִּים עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וַיִּפְּלוּ וַיִּשְׁתַּבְּרוּ לְרִבְבוֹת מִשְׁבָּרִים וַיְהִי כָּל הַיָּם לִתְהוֹם קֶצֶף נוֹרָא. וַיִּלְפֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת הָעַמּוּד בִּשְׁתֵּי יָדָיו וַיֵּט בְּכֹחַ לְהַפִּיל אֶת הָעֲטָרָה הַיָּמָּה. אַךְ הָעַמּוּד לֹא נָע, וְלֹא זָע מִמְּקוֹמוֹ, כִּי הָיָה תָקוּעַ עָמֹק בְּקַרְקַע הַתְּהוֹם וַתִּרְעַשׁ הָאֲדָמָה מִמְּקוֹמָה וַתֶּחֱרַבְנָה עָרִים אֲחָדוֹת וְאַלְפֵי אֲנָשִׁים נֶהֱרְגוּ… אַךְ בּמֶּה נֶחְשְׁבוּ אַלְפֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לְעֻמַּת רִבְבוֹת אַלְפֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בַחַיּיִם? וְאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים, הַחַיּיִם, הִתְנַפְּלוּ כְּחַיּוֹת טוֹרְפוֹת עַל רְכוּשׁ הַחֲלָלִים, וְעוֹד גָּדַל וַיִּפְרֹץ הָרִיב עַל דְּבַר מִשְׁפַּט הַיְּרֻשָּׁה…

וַיִּמַּס לֵב מֶלֶךְ הַיָּם מִיָּגוֹן וַיֵבְךְּ תַּמְרוּרִים, וַיָּשָׁב בְּרוּחַ נִשְׁבָּרָה אֶל מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר מִתַּחַת לַמַּיִם; וַיִּנָּחֶם הַמֶּלֶךְ כִּי צִפַָה אֶת עֲטַרְתּוֹ זָהָב טָהוֹר וַיִּשְׁבְּצֶנָּה פְּנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יִרְתְּחוּ מֵי הַיָּם וְגַלֵּיהֶם יָחוֹגוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְיַעֲלוּ קֶצֶף רַב, וִידַעְתֶּם, יְלָדַי כִּי בְנֵי הָאָדָם נִצִּים עַל דְּבַר הַזָּהָב וּמֶלֶךְ הַיָּם בּוֹכֶה מכְּאֵב-לֵב וּמֵחֲרוֹן-אָף…


המלצות קוראים
תגיות