בֹּקֶר אֶחָד, שׁוֹטֵט לוֹ הֶרְשֶׁלֶה בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ לָעֲיָרָה. רָאָה פָּרָה חוּמָה־אֲדַמְדֶּמֶת רוֹעָה לָהּ בָּאָחוּ, יָפָה וּמְפֻטֶּמֶת, שֶׁעֲטִינֶיהָ נִגְרָרִים עַל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, מְלֵאִים חָלָב. עָמַד עַל יָדָהּ, לִטֵּף אֶת עוֹרָה הַמַּבְרִיק בְּהִתְפָּעֲלוּת, וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת.
פִּתְאֹם הוֹפִיעַ אִכָּר וְשָׁאַל אֶת הֶרְשֶׁלֶה:
– מָה אַתָּה רוֹצֶה, יֶלֶד יְהוּדִי, מִפָּרָתִי, שֶׁאַתָּה עוֹמֵד אֶצְלָהּ וּמְלַטֵּף אוֹתָה כְּמוֹ אֶת הַדּוֹדָה שֶׁלְּךָ?
– זוֹ הַפָּרָה שֶׁלְּךָ? – הֵשִׁיב לוֹ הֶרְשֶׁלֶה בִּשְׁאֵלָה – יֵשׁ לְךָ מַזָּל! אֲנִי רוֹאֶה בָּעֵינַיִם שֶׁלָּהּ שֶהִיא חֲכָמָה גְּדוֹלָה!
– כֵּן? מְעַנְיֵן! לָמָּה אֲנִי לֹא רוֹאֶה זֹאת בָּעֵינַיִם שֶׁלָּהּ?
– לֹא כָּל הָעֵינַיִם שָׁווֹת – אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה.
– וּמָה אַתָּה מַצִּיעַ לַעֲשׂוֹת בַּחֲכָמָה הַזֹּאת? – הִמְשִׁיךְ הָאִכָּר לַחְקֹר אֶת הֶרְשֶׁלֶה.
– מַה לַעֲשׂוֹת, אַתָּה שׁוֹאֵל – שָׁאַל הֶרְשֶׁלֶה אֶת הָאִכָּר.
– אִם אַתָּה מְעֻנָין, אֲנִי יָכוֹל, לְמָשָׁל, לְלַמֵּד אוֹתָה לְדַבֵּר…
– לְדַבֵּר?! אַתָּה לֹא מְרַמֶּה אוֹתִי, יֶלֶד יְהוּדִי?
– תֵּן לִי אֶת הַפָּרָה לִשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, שְׁלַח לִי אֹכֶל בִּשְׁבִילָהּ מִדֵּי יוֹם וַאֲנִי אָשִׁיב לְךָ פָּרָה מְדַבֶּרֶת!
תָּקַע הָאִכָּר אֶת יָדוֹ בְּיָדוֹ שֶׁל הֶרְשֶׁלֶה וְאָמַר:
– עָשִׂינוּ עֵסֶק! קַח אֶת הַפָּרָה וְהַתְחֵל בַּמְּלָאכָה!
הוֹבִיל הֶרְשֶׁלֶה אֶת הַפָּרָה אַחַר־כָּבוֹד לַחֲצַר אִמּוֹ. רָאֲתָה הָאִשָּׁה אֶת הַפָּרָה הַיְפֵהפִיָּה שֶׁעֲטִינֶיהָ הַכְּבֵדִים בְּחָלָב נִגְרָרִים עַל הָאֲדָמָה, נִבְהֲלָה מְאֹד, שֶׁמָּא סָחַב אוֹתָהּ הֶרְשֶׁלֶה שֶׁלָּהּ, מֵאַחַד הָאִכָּרִים בַּכְּפָר.
הִרְגִּיעַ אוֹתָה הֶרְשֶׁלֶה וְאָמַר:
– הֲיִי שְׁקֵטָה, אִמָּא, וְשִמְחִי בְּחֶלְקֵךְ! הֵבֵאתִי לָךְ “פָּרַת זָהָב” לִשְלשָׁה חֳדָשִׁים תְּמִימִים! הָכִינִי, אִמָּא, כַּדִּים, קְדֵרוֹת וְקַנְקַנִּים, וְעוֹד כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים. אַתְּ תַּחְלְבִי אֶת הַפָּרָה וַאֲנִי – אֶמְכֹּר אֶת הֶחָלָב לְכָל הַשְּׁכֵנִים. מֵהֶחָלָב שֶׁיִּשָּׁאֵר, תַּחְבְּצִי חֶמְאָה וְשַׁמֶּנֶת וּתְגַבְּנִי גְּבִינָה. אֲנַחְנוּ נִתְעַשֵּׁר, אִמָּא! נִתְעַשֵּׁר!
– שְׁתֹק הֶרְשֶׁלֶה – צָוְחָה אִמָּא – שֶׁל מִי הַפָּרָה? לֵךְ מִיָּד וְהַחֲזֵר אוֹתָה לִבְעָלֶיהָ!
– מַה פִּתְאֹם לְהַחֲזִיר, אִמָּא, מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת? הָאִכָּר מָסַר לִי אֶת הַפָּרָה לִשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שְׁלֵמִים, כְּדֵי שֶׁאֲלַמֵּד אוֹתָה לְדַבֵּר!
– מַ.מַ.מַ.מָה? לְדַבֵּר? הִשְׁתַּגַּעְתָּ, הֶרְשֶׁלֶה, לְגַמְרֵי?! מִי שָׁמַע וּמִי רָאָה פָּרָה מְדַבֶּרֶת?
בְּקִצּוּר, בְּקשִׁי רַב, וְאַחֲרֵי דִּבּוּרִים רַבִּים, בְּקוֹל רָם וּבְלַחַשׁ, שִׁכְנַע הֶרְשֶׁלֶה אֶת אִמּוֹ שֶׁהַפָּרָה הִגִּיעָה לַחֲצֵרָם, בְּהַסְכָּמַת בְּעָלֶיהָ, הָאִכָּר.
חָלְבָה הָאֵם חָלָב, כַּעֲצַת הֶרְשֶׁלֶה, חָבְצָה חֶמְאָה וְשַׁמֶּנֶת מְתוּקָה, גִּבְּנָה גְּבִינָה שְׁמֵנָה וּמְשֻׁבַּחַת, וְהֶרְשֶׁלֶה הִתְהַלֵּךְ עִם סְחוֹרָתוֹ בְּכָל הָעֲיָרָה וְכִיסָיו תָּפְחוּ וְהָלְכוּ בְּכֶסֶף רַב.
מִדֵּי שָׁבוּעַ הָלַךְ הֶרְשֶׁלֶה אֶל הָאִכָּר וְסִפֵּר לוֹ שֶׁפָּרָתוֹ לוֹמֶדֶת לְדַבֵּר בִּמְהִירוּת הַפְלֵא וָפֶלֶא!
כְּשֶׁמָלְאוּ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, מֵאָז בָּאָה הַפָּרָה לְבֵית הֶרְשֶׁלֶה, הוֹפִיעַ הֶרְשֶׁלֶה בְּבֵית הָאִכָּר וּפָנָיו עֲצוּבוֹת. שָׁאַל אוֹתוֹ הָאִכָּר: – לָמָּה נָפְלוּ פָּנֶיךָ, יְדִידִי הַמְלֻמָּד? הַאִם קָרָה אָסוֹן לַפָּרָה שֶׁלִּי?
– לֹא! לֹא קָרָה שׁוּם אָסוֹן לַפָּרָה שֻלְךָ, אֲבָל…
– אֲבָל מָה? מַהֵר, דַּבֵּר!
הַפָּרָה הִתְחִילָה לְדַבֵּר וְ…
– וּמָה? מַה דִּבְּרָה, הַגֵּד הֶרְשֶׁלֶה!
– שֶ.שֶ – שֶׁגְּנוּבָה הִיא בְּיָדְךָ מֵאִכָּר אַחֵר, בִּכְפָר רָחוֹק…
– כָּך אָמְרָה הַפָּרָה? אַתָּה נִשְׁבָּע?
– אֲנִי לֹא נִשְׁבָּע – אָמַר הֶרְשֶׁלֶה – כִּי לְהִשָּׁבַע אָסוּר, אֲבָל מַמָּשׁ כָּךְ אָמְרָה הַפָּרָה שֶׁלְּךָ, בְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי.
פָּחַד הָאִכָּר פַּחַד רַב, שֶׁיִּתְגַּלֶּה סוֹדוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הָיְתָה פָּרָתוֹ גְּנוּבָה, וְעַל כֵּן נָתַן אוֹתָה לְהֶרְשֶׁלֶה, שֶׁתִּגְדַּל וְתִתְפַּטֵּם בַּחֲצֵרוֹ, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל בְּעָלֶיהָ לְהַכִּירָה, אִם יָבוֹא לְחַפְּשָׂהּ.
אָמַר הָאִכָּר לְהֶרְשֶלֶה:
– יוֹדֵעַ אַתָּה מָה, אִם אַתָּה מְסֻגָּל לְלַמֵּד פָּרָה לְדַבֵּר, בְּוַדַּאי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ גַּם לְלַמֵּד פָּרָה לִשְׁתֹּק, לֹא כֵן?
– לְלַמֵּד לִשְׁתֹּק? – הֵשִׁיב לוֹ הֶרְשֶׁלֶה וְצָחַק בְּלִבּוֹ צְחוֹק גָּדוֹל.
– אֲנִי מוּכָן לְנַסּוֹת, בִּתְנַאי שֶׁתִּשָּׁאֵר הַפָּרָה שֶׁלְּךָ בַּחֲצֵרִי עוֹד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שְׁלֵמִים וְאַתָּה תִּשְלַח לִי אֶת מְזוֹנוֹתֶיהָ יוֹם יוֹם…
– גָּמַרְנוּ עֵסֶק – תָּקַע הָאִכָּר אֶת יָדוֹ לְיַד הֶרְשֶׁלֶה. אֲנִי רוֹצֶה פָּרָה שׁוֹתֶקֶת כְּמוֹ דָּג, אַתָּה שׁוֹמֵעַ?
– אֲנִי שׁוֹמֵעַ – אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה.
וְעַכְשָׁו, מִי מִכֶּם יוֹדֵעַ מִי שָׂמַח יוֹתֵר, עַל מַזָּלוֹ הַטּוֹב, הֶרְשֶׁלֶה אוֹ הָאִכָּר?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.