רקע
תקוה שריג
הֶרְשֶׁלֶה שָׁב לְאוֹסְטְרוֹפּוֹל בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

הֶרְשֶׁלֶה יָשַׁב בָּעִיר הַגְּדוֹלָה שָׁלשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת בִּ“ישִׁיבָה”, עַד שֶׁהָיָה בָּקִיא וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה. כָּל יְהוּדֵי הָעִיר הִכִּירוּ אֶת הֶרְשֶׁלֶה וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ מְאֹד. הֵם הָיוּ מַזְמִינִים אוֹתוֹ לֶאֱכֹל בְּבֵיתָם וְנֶהֱנִים הֲנָאָה רַבָּה מֵחָכְמוֹתָיו וּבְדִיחוֹתָיו, אֲבָל עֲדַיִן הָיָה הֶרְשֶׁלֶה עָנִי, חֲסַר־פְּרוּטָה, כְּשֵׁם שֶׁהָיָה כְּשֶׁבָּא לְאוֹתָהּ עִיר לִלְמֹד תּוֹרָה בְּעוֹדוֹ נַעַר. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָשׁוּב לָעֲיָרָה, לָבַשׁ בֶּגֶד שַׁבָּת שֶׁלּוֹ, חָבַשׁ כּוֹבַע־חַג לְרֹאשׁוֹ, צִחְצַח יָפֶה אֶת זוּג נַעֲלָיו הַיָּחִיד וּבָא אֶל יְדִידוֹ הַטּוֹב:

– חַיִּים, רוֹצֶה אַתָּה לִנְסֹעַ אִתִּי לַעֲיָרָתִי, אוֹסְטְרוֹפּוֹל? הֵשִׁיב לוֹ חַיִּים: – מוּכָן וּמְזֻמָּן, הֶרְשֶׁלֶה!

לָבַשׁ גַּם חַיִּים אֶת בֶּגֶד הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ, חָבַשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ לְרֹאשׁוֹ וְהָלַךְ עִם הֶרְשֶׁלֶה.

הוֹלִיךְ אוֹתוֹ הֶרְשֶׁלֶה לְבֵית מְנַצֵּחַ הַכְּלֵיזְמֶרִים. אָמַר לוֹ הֶרְשֶׁלֶה, לַמְנַצֵּחַ:

– הָעֶרֶב אֲנִי חוֹגֵג אֶת חֲתֻנָּתִי בְּאוֹסְטְרוֹפּוֹל! בָּאתִי אֵלֶיךָ עִם מְשָׁרְתִי חַיִּים, לְהַזְמִין אוֹתְךָ וְאֶת כָּל הַכְּלֵיזְמֶרִים שֶׁלְּךָ לְנַגֵּן לְפָנַי בַּחֲתֻנָּתִי.

– בְּרָצוֹן רַב! – אָמַר מְנַצֵּחַ הַכְּלֵיזְמֶרִים – אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁאַתָּה וּמְשָׁרֶתְךָ חַיִּים תִּסְעוּ אִתָּנוּ בְּעֶגְלָתֵנוּ.

– אִם זֶהוּ רְצוֹנְךָ, נִסַּע אִתְּכֶם, כְּבַקָּשָׁתְךָ.

יָשְׁבוּ הַכְּלֵיזְמֶרִים בָּעֲגָלָה, פִּנּוּ מָקוֹם שֶׁל כָּבוֹד לְהֶרְשֶׁלֶה וְגַם לִ“מְשָׁרְתוֹ” חַיִּים, וְנָסְעוּ.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָעֲיָרָה אוֹסְטְרוֹפּוֹל, אָמַר הֶרְשֶׁלֶה לַמְנַצֵּחַ: – אֲנִי נִגָּשׁ לְרֶגַע לְהוֹדִיעַ לִמְחֻתָּנִי הַגְּבִיר, שֶׁהִגַּעְנוּ כֻּלָּנוּ, מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לַחֲתֻנָּה, וְאַתֶּם הַתְחִילוּ לְנַגֵּן!

הוֹצִיאוּ הַכְּלֵיזְמֶרִים אֶת כְּלֵיהֶם וְהִתְחִילוּ לְנַגֵּן מַנְגִּינוֹת חֲתֻנָּה עַלִּיזוֹת. נֶאֶסְפוּ כָּל אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה סְבִיבָם, הִתְחִילוּ לָשִׁיר וְלִרְקֹד, לִרְקֹד וְלָשִׁיר, וְלֹא יָדְעוּ, גַּם לֹא הִתְעַנְיְנוּ בַּשְּׁאֵלָה, לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה. כְּשֶׁהָיוּ הַכְּלֵיזְמֶרִים עֲיֵפִים וְהֶחָתָן־כַּלָּה וְכָל הַמְחֻתָּנִים עֲדַיִן לֹא נִרְאוּ וְלֹא נִשְׁמְעוּ, פָּסְקוּ אֶת מַנְגִּינָתָם וְנָחוּ. הוֹצִיאוּ הָעֲשִׁירִים שֶׁבְּאַנְשֵׁי הָעֲיָרָה אֶת אַרְנְקֵיהֶם, שִׁלְּמוּ לַכְּלֵיזְמֶרִים כֶּסֶף טוֹב וּבִלְבַד שֶׁיּוֹסִיפוּ לְנַגֵּן.

וְהֶרְשֶׁלֶה, אֵיפֹה הָיָה כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה? יָשַׁב לוֹ בְּבֵית אִמּוֹ, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, יַחַד עִם חֲבֵרוֹ חַיִּים, מַקְשִׁיבִים מֵרָחוֹק לְמִצְהֲלוֹת אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה וּלְמַנְגִּינוֹת הַכְּלֵיזְמֶרִים…


בתופים.jpg
המלצות קוראים
תגיות