רקע
תקוה שריג
וְיַיִן מֵאַיִן?
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם “פִּדְיוֹן הַבֵּן” לָרַךְ הַנּוֹלָד, שׁוּב הִזְמִין הֶרְשֶׁלֶה אֶת כָּל יְהוּדֵי אוֹסְטְרוֹפּוֹל לְבֵיתוֹ. הָיוּ לוֹ עוּגִיּוֹת “לֶקַח” מְתוּקוֹת לְכִבּוּד, אֲבָל יַיִן לֹא הָיָה לוֹ. אָמְרוּ לוֹ הָאוֹרְחִים: – הֶרְשֶׁלֶה, בְּ“פִדְיוֹן הַבֵּן” בְּלֹא יַיִן, לֹא אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ “לְחַיִּים”!

אָמַר לָהֶם: – חַכּוּ שָׁעָה קָלָּה וְיִהְיֶה גַּם יַיִן, רַק סִמְכוּ עַל הֶרְשֶׁלֶה! יָצָא לְחַפֵּשׂ חֲנוּת שֶׁל יַיִן בִּרְחוֹבוֹת אוֹסְטְרוֹפּוֹל וּמָצָא חֲנוּת חֲדָשָׁה, בְּעָלֶיהָ הַסּוֹחֵר לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע אֶת הֶרְשֶׁלֶה וְאֶת תַּעֲלוּלָיו. נִכְנַס הֶרְשֶׁלֶה אֶל הַחֲנוּת הַחֲדָשָׁה וְהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ כְּמֻמְחֶה לְיַיִן שֶׁהֶחְמִיץ וּלְיַיִן שֶׁהִבְאִישׁ.

– יוֹדֵעַ אֲנִי, אָמַר הֶרְשֶׁלֶה – אֲפִלּוּ לַהֲפֹךְ חֹמֶץ־בֶּן־יַיִן לְיֵין־“קִדּוּשׁ” מְשֻׁבָּח!

שָׂמַח הַסּוֹחֵר שִׂמְחָה רַבָּה וְאָמַר לוֹ, לְהֶרְשֶׁלֶה: – הִנֵּה, יֵשׁ לִי חָבִית, שָׁם בַּזָּוִית, מְלֵאָה חֹמֶץ־בֶּן־יַיִן כִּדְבָרֶיךָ, וְאַתָּה, שַׁפֵּר לִי אֶת טַעַם הַיַּיִן הַזֶּה וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ בְּמֵיטַב כַּסְפִּי. נִגַּשׁ הֶרְשֶׁלֶה בְּמֶרֶץ אֶל חָבִית בְּאוֹתָהּ זָוִית. עָקַר הֶרְשֶׁלֶה מִן הֶחָבִית אֶת הַבֶּרֶז וּמִלֵּא לוֹ בַּקְבּוּק גָּדוֹל בְּיַיִן מְשֻׁבָּח, יֵין “קִדּוּשׁ” וְ“הַבְדָּלָה”.

סָתַם בְּאֶצְבָּעוֹ אֶת הַחוֹר וְקָרָא לַסּוֹחֵר:

– מִצְטַעֵר אֲנִי, ר' יְהוּדִי, שֶׁעָקַרְתִּי בִּשְׁגָגָה אֶת הַבֶּרֶז מִן הֶחָבִית, וְאַתָּה, בּוֹא מַהֵר וּסְתֹם אֶת הַחוֹר בְּאֶצְבָּעֲךָ, עַד שֶׁאָכִין בְּבַקְבּוּק זֶה שֶׁבְּיָדִי, אֶת כָּל הֶחֳמָרִים הַדְּרוּשִׁים לְשִׁפּוּר הַיַּיִן. רָץ הַסּוֹחֵר בָּהוּל, חִוֵּר וְרוֹעֵד וְהִתְחִיל צוֹעֵק עַל הֶרְשֶׁלֶה:

– הֲלֹא לֹא זוֹ הֶחָבִית וְלֹא זֶה הַיַּיִן, גַּזְלָן!

תָּחַב אָז הַסּוֹחֵר אֶת אֶצְבָּעוֹ לַחוֹר, וְעָמַד וְחִכָּה לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁיָּבוֹא לְעֶזְרוֹ. וְהֶרְשֶׁלֶה? הוּא שָׁב לְבֵיתוֹ, בַּקְבּוּק הַיַּיִן בְּיָדוֹ, וְקָרָא לָאוֹרְחִים:

– וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עַל הֶרְשֶׁלֶה, שֶׁלֹּא יְכַבֵּד אֶתְכֶם בְּיַיִן מְשֻׁבָּח?

“לְחַיִּים”, יְהוּדִים!


ויין-מאין.jpg
המלצות קוראים
תגיות