רקע
אריה ליב יגולניצר
הַיַּנְשׁוּף וְהַחֲמוֹר
mנחלת הכלל [?]
Eמשלים
פרטי מהדורת מקור: מחברות לספרות; תשכ"ג 1963

לְעֵת זִקְנָה תַּשׁ כֹּחַ הַחֲמוֹר

וְגַם עֵינָיו כָּהוּ וַיְהִי סַגִּי־נָהוֹר.

רָאָה בְעָלָיו,

כִּי לֹא יִצְלַח זֶה לַעֲבוֹדָה יוֹתֵר,

וּבְלִי חֲמֹל עָלָיו

גֵּרְשׁוֹ מִן הֶחָצֵר

וְאֶת הַשַּׁעַר אַחֲרָיו נָעַל.

(כַּמָּה כְּפוּיֵי טוֹבָה הִנָם

בְּנֵי־הָאָדָם,

לְחֶרְפָּתֵנוּ הַגְּדוֹלָה!) כֻּלּוֹ מְבֻלְבָּל

עָמַד זְמָן־רַב הַהֵלֶךְ,

אַחַר נָשָׂא רַגְלָיו וַיֵּלֶך ְ

הָלֹךְ וְתָהֹה,

הָלֹךְ וְתָעֹה,

וְעִם־לַיְלָה בָּא תּוֹךְ יַעַר עָב

אֶל בֵּין סְבָכָיו,

הָעֲבֻתִּים כָּל־כַּךְ, עַד לֹא יָכֹל

לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל.

לָזוּז אַף צַעַד לְפָנִים אוֹ לַחֲזוֹר

אֱלֵי אָחוֹר.

לְאָשְׁרוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר

נִקְרָה בְּקִרְבַת מָקוֹם יַנְשׁוּף;

וַיַּחֲמֹל עַל הֶעָלוּב

וַיּוֹאֵל לְחַלְצוֹ מִן הַמֵּיצָר

וּלְהוֹרוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר.

כְּיָדוּעַ, הַיַּנְשׁוּף יֵיטִיב לִרְאוֹת בַּלֵּיל,

וְשִׁפּוּעִים, תִּלִים, בּוֹרוֹת, שִׂיחִין,

כָּל אֵלֶּה הוּא בָּאֲפֵלָה יַבְחִין

כָּמוֹנוּ, בְּנֵי־אָדָם, לְאוֹר שֶׁמֶשׁ כִּי יָהֵל.

וְאָמְנָם עִם שַׁחַר בָּא עִם הַחֲמוֹר

לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה.

– “אוֹדְךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנִי!” – הַחֲמוֹר קָרָא –

"אַךְ הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ: גְמוֹר!

הֲלֹא עִוֵּר אֲנִי וְכוֹשֵׁל בֶּרֶךְ,

וְאִם תַּעַזְבֵנִי פֹּה לְבַדִּי,

בְּאֵין מְכוֹנֵן אָז צַעֲדִי

הֲרֵי שׁוּב אֹבַד דֶּרֶךְ,

וּמַה יִּהְיֶה בְּסוֹפִי? הוֹאִילָה, מַחְמַדִּי,

וְחֶסֶד זֶה אֵפוֹא עֲשֵה עוֹד עִמָּדִי:

מִתּוֹךְ הַיַּעַר הוֹצִיאֵנִי

וּלְעֵדֶר חֲמוֹרִים בַכַר שָׁם הֲבִיאֵנִי;

וְנִלְוֵיתְי אֲלֵימוֹ, אִתָּם אֵצֵא, אָבֹאָה

וְלֹא אֹבַד פֹּה בְּעָנְיִי; וּלְךָ יַחְשֹׁב אֱלוֹהַּ

זֹאת לִצְדָקָה גְדוֹלָה…" וְלֹא סֵרַב

יַנְשׁוּף לוֹ לַחֲמוֹר וַיַּעֵל וַיִּרְכַּב

עֲלֵי גַּבּוֹ שֶׁל זֶה וַיֹּאחֲזוּ דַרְכָּם.

אַךְ הֶהָיְתָה צְלֵחָה? לֹא!

כִּי אַךְ נִרְאָה בַשַּׁחַק שֶׁמֶשׁ בְּהִלּוֹ –

וְהַיַּנְשׁוּף הֻכָּה בַסַנְוֵרִים. אוּלָם

יַנְשׁוּף זֶה הוּא עִקֵּשׁ לֵבָב

וְלֹא יוֹדֵה בְּכִשְׁלוֹנוֹ,

רָכֹב יִרְכַּב לוֹ בִּגְאוֹנוֹ

עֲלֵי גַב הַחֲמוֹר וְצַו לָצָו:

– "הֵימִינָה לָכֶת! אַךְ וְרַק יָמִינָה!

לִנְטוֹת שְׂמֹאלָה אַל תָּהִינָה,

כִּי שָׁם נִטְבַּע בְּבֹץ וּבְטִיט יָוֵן."

אָכֵן,

כָּל סַכָּנָה לֹא נִשְׁקְפָה מִשְּׂמֹאל,

וּמִיָמִין דַּוְקָא רַבּוּ הַחַתְחַתִּים.

אַךְ הַיַּנְשׁוּף יוֹסִיף צַוֹּות בְּקוֹל:

"יָמִינָה צְעָדִים עוֹד מְעַטִּים!

כָּךְ, כָּכָה… אִם יָמִינָה אַךְ נֵלֵךְ,

אָז, בְּעֶזְרַת אֱלוֹהַּ יִתְבָּרֵךְ,

לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ חִישׁ נַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם…"

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר פִתְאֹם

וְהַחֲמוֹר עִם הַיַּנְשׁוּף גַּם יַחַד

הִתְגַּלְגְּלוּ שְׁנֵימוֹ אֶל עֵבְרֵי פִּי פַּחַת.


המלצות קוראים
תגיות