הַדֶּבֶר, קֶטֶב מְרִירִי אָיֹם,

פָּרַץ בְבַהֲמוֹת הַיָּעַר;

יָשׁוּד בְּאוֹפֶל לֵיל, יַשְׁחִית לְאוֹר הַיּוֹם

וְלֹא יַפְלֶה בֵּין שָׂב וָנָעַר.

אֵין קֵץ לַחֲלָלִים,

חַלְלֵי זַעְפּוֹ הַמְפֻזָּרִים

עַל פְּנֵי שָׂדוֹת וּבִיעָרִים

בָּעֲמָקִים וּבֶהָרִים

וְלֹא־יַחְדְּלוּ מִנְּפֹל כַּשִּׁבֳּלִים

מֵאַחֲרֵי קוֹצֵר, וְהַנּוֹתָרִים

עוֹד בַּחַיִּים – אַךְ כִּצְלָלִים,

מֵאֵימַת־מָוֶת, יִתְהַלָּכוּ.

מְדֻכְּאֵי־עֶצֶב, חֲרֵדִים וַאֲבֵלִים,

כֻּלָּם אָרְחוֹת חַיֵּימוֹ הַנְּלוֹזִים זָנָחוּ

וּבָעַוְלָה לֹא עוֹד יָדָם יִשְׁלָחוּ –

לַאֲחֵרִים הָפְכָה אוֹתָם הַפֻּרְעָנוּת!

הַזְּאֵב לֹא עוֹד מֵעֵדֶר צֹאן יַחְתֹּף

וַתִּמַּךְ־בּוֹ רוּחוֹ, עִנְוְתָנוּת;

גַּם הַשּׁוּעָל לֹא עוֹד תַּרְנְגֹלִים יִגְנֹב,

וּבְתַעֲנִית יֵשֵׁב לוֹ בַּמְאוּרָה. –

סָר תַּאֲבוֹנָם כָּלִיל מִפַּחַד וּמְגוּרָה.

הַגַּרְגְּרָן־הַדֹּב

אַף הוּא עַכְשָׁו לַטֶּרֶף לֹא שׁוֹקֵק

וְאַךְ אֶת כַּפּוֹתָיו הוּא לִרְעָבוֹ לוֹקֵק.

גַּם בַּעֲלֵי כָנָף נוּגִים.

מֵרַעְיתוֹ פָּרַשׁ הַתּוֹר –

בָּטְלָה הָאַהֲבָה בַּתַּעְנוּגִים;

וּבְשִׁיר קוֹלָהּ לֹא עוֹד תִּתֵּן צִפּוֹר –

שָׁבְתָה רִנָּה מִנְּאוֹת שָׂדֶה וָיָעַר;

אַךְ דִּכָּאוֹן בַּכֹּל, הַכֹּל שָׁרוּי בְּצָעַר…

נָבוֹךְ לֵב הָאַרְיֵה מִגֹּדֶל הַצָּרָה,

וַיְקַדֶּשׁ־צוֹם וַעֲצָרָה

קָרָא.

לְאַט־לְאַט תְּשָׂרֵכְנָה הַחַיּוֹת דַּרְכָּן –

כָּשַׁל כֹּחָן, כָּל עוֹד בָּן הַנְּשָׁמָה.

סוֹף סוֹף הֵן נִקְבְּצוּ וּבָאוּ אֶל מַלְכָּן,

יָשְׁבוּ לְפָנֵיהוּ בִּדְמָמָה

וּלְמוֹצָא פִּיו חִכּוּ. וְהָאַרְיֵה פָּתַח:

– "הַה, רַבּוֹתַי! אַךְ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ

עוֹרַרְנוּ כֹּה חֲמַת הָאֱלֹהִים עָלֵינוּ,

עַד כִּי מִדַּת הַדִּין עָלֵינוּ הוּא מָתַח

וּמָוֶּת וַאֲבַדּוֹן עָלֵינוּ גַם חָתַך

וַחֲלָלֵינוּ יָרֶב עַד אֵין סְפֹר.

אֵין לָנוּ תַּקָּנָה אֶלָּא אִם לִרְצוֹנוֹ

זֶה שֶׁבְּיוֹתֵר רַב עֲוֹנוֹ

לְקָרְבַּן חָטָאת נָפְשׁוֹ בְּעַד הַקָּהָל יִמְסוֹר.

אוּלַי יִרְאֶה הָאֵל וְשָׁב מֵחֲרוֹנוֹ

וְאֶת הַמַּגֵּפָה הַנּוֹרָאָה יַעְצוֹר.

נִתְוַדֶּה נָא אֵפוֹא אֶת חַטְאוֹתֵינוּ בְּקוֹל

אִישׁ אַחֲרֵי רֵעֵהוּ, כִּי גָדוֹל

הָאַף וְהַחֵמָה!.. אוֹדֶה, לֹא אֲכַחֵד,

כִּי לֹא נִקֵּיתִי גַּם אֲנִי מֵחֵטְּא:

אֲהָהּ! חִנָּם עַל לֹא עֲוֹן

הִרְבֵּיתִי טְרֹף בַּצֹּאן,

עַל נַעַר וְזָקֵן לֹא חַסְתִּי;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם הָרוֹעֶה דָרָסְתִּי.

הִנְנִי אֵפוֹא אָמוּת. אָכֵן מוּטָב

שֶׁנִּתְוַדֶּה כֻלָּנוּ אִישׁ אֶת חַטּאוֹתָיו

וּמִי, אֲשֶׁר פְּשָׁעָיו כָּבְדוּ יוֹתֵר, יָמוּת.

זֶה יֵרָצֶה יוֹתֵר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים,

וְהִטָּה כְּלַפֵּי מִדַּת הָרַחֲמִים."

– "מַלְכִּי הַטּוֹב! מֵרֹב עִנְוְתָנוּת

תָּשִׂים חִנָּם אָשָׁם נַפְשֶׁךָ" –

יֹאמַר אָז הַשּׁוּעָל: "אִם כֹּה נִשְׁפֹּט,

לֹא יִמָצֵא צַדִּיק בָּאָרֶץ עוֹד.

וְהַצֹּאן הַלָּלוּ הָאוֹבְדוֹת –

הֲלֹא הִגְדַּלְתָּ עֲלֵיהֶן חַסְדֶךָ,

בְּהוֹאִילְךָ, הַמֶּלֶךְ, בִּבְשָׂרָן לִסְעֹד;

כִּי אַךְ יְקָר הוּא לָמוֹ וְכָבוֹד

עֲלוֹת עַל שֻׁלְחָנֶךָ.

גַּם בְּנוֹגֵעַ לָרוֹעֶה

כָּל חֵטְא בְּךָ אֵינִי רוֹאֶה:

כִּי מִי זֶה לֹא־יַצְדִּיק הַדִּין עַל בְּנֵי־אָדָם?

הֵן הֵם הֶעָרִיצִים,

הִמְצִיאוּ קֶשֶׁת וְחִצִּים

לַשְׁחִית בְּכָל הַחַי, לַפִּיל עָלָיו פַּחְדָּם,

לִרְדוֹת בּוֹ בִּזְדוֹן־לֵב וּלְהַדְבִּירוֹ תַּחְתָּם…

הַאִם לֹא מִן הַיֹּשֶׁר הוּא אֵפוֹא לָמֹד

לָהֶם כְּפָעֳלָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לִמְאֹד?

אֶתְמָהָה!.." הַשּׁוּעָל כִּלָּה דְבָרָיו;

כָּל חַנְפֵי לֵב הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו

וְיִשְׁתַּדְּלוּ, אִישׁ אִישׁ כְּיַד הַדִּבֵּר

אֲשֶׁר עָלָיו,

לְהוֹכִיחַ לָאֲרִי, כִּי הוּא מִפֶּשַׁע חַף

וְאֵין לוֹ כְּלָל עַל מָה לִתְהוֹת וּלְהִצְטָעֵר.

אָז יִתְוַדּוּ הַדֹּב גַּם הַנָּמֵר,

הַבַּרְדָּלֵס וְהַזְּאֵב –

וּמָה רַבּוּ, כָּבְדוּ עֲווֹנוֹתָם!

אוּלָם אִישׁ לֹא מָצָא לִבֵּהוּ לְחַיֵּב

אוֹתָם,

וְהַכֹּל הָפְכוּ אַךְ בִּזְכוּתָם.

כֵּן כָּל הַתַּקִּיפִים, הַמְּזֻיָּנִים

בְּמַלְתָּעוֹת וּבְצִפָּרְנַיִם,

לְכֻלָּם הַדַּיָּנִים

נָשְׂאוּ פָּנִים

וְלֹא חָשְׂכוּ עֲמַל שְׂפָתַיִם

לֹא רַק לַלְבִּין חֲטָאֵיהֶם שָׂנִים –

גַּם מַעֲטֵּה צְדָקָה עָלֵימוֹ לַעֲטוֹת.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹר

הַשּׁוֹר

לְהִתְוַדּוֹת.

הַלָּז עָמַד בַּהַכְנָעָה

וּבְנֹחַם אֲמִתִּי מִשִּׁבְרוֹן־לֵב גָּעָה:

– "אֲהָהּ!

גַּם אָנֹכִי חָטָאתִי,

עָוִיתִי וּפָשָׁעְתִּי.

לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים –

אָז חֹרֶב עַל הָאָרֶץ אֱלֹהִים קָרָא,

נָשַׁמוּ שְׂדוֹת מִרְעֶה, כְּמוֹ־אֵשׁ בָּם בָּעֲרָה

וַתֹּאכַל־כָּל־חָצִיר; גַּם עַל הַמַּעְיָנִים,

עַל נַחֲלֵי הַמַּיִם וְאַגְמֵי הָרֶפֶשׁ

כָּל דֶּשֶׁא לֹא נִמְצָא לְהַחֲיוֹת הַנֶּפֶשׁ.

נָבוֹכוּ עֲדָרִים, כָּל הַבְּהֵמָה נֶאֱנָחָה.

וּבִתְעוֹתִי עָיֵף כֹּה וַחֲדַל אוֹנִים,

רָאִיתִי אָז בְּעַד אַחַד הַחַלּוֹנִים

שֶׁל בֵּיִת כֹּהֵן, כִּי שָׁם אִשָּׁה שֻׁלְחָן עָרָכָה

וַתָּשֶׂם לָחֶם הַפָּנִים עָלָיו –

וְהַשֻּׁלְחָן סָמוּךְ לְאֶדֶן הַחַלּוֹן!

מוּצָק וּמְעֻנֶּה מִזַּלְעֲפוֹת רָעָב,

הַהּ, לֹא יָכֹלְתִּי אָז עָמֹד בַּנִּסָּיוֹן

וּבַחַלּוֹן רֹאשִׁי הִכְנַסְתִּי,

מְלֶּחֶם הַפָּנִים פְּרוּסָה בְּפִי תָּפַסְתִּי

וָאֹכְלֶנָה…" לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

קָם שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה: דֻּבִּים, נְמֵרִים

גַּם פַּנְתֵּרִים

וּזְאֵבֵי־עֶרֶב צוֹעֲקִים, מִתְמַרְמְרִים:

– "אַךְ זֶה עַוֶּל! מוֹעֵל בַּקֳדָשִׁים! אֵין פֶּלֶא

כִּי אַף אֱלוֹהַּ בָּנוּ כֹּה חָרָה

וַיִּפְגָּעֵנוּ בְּדֶבֶר כֹּה כָבֵד.

בְּמַעֲלוֹ זֶה מוֹת יָמוּת אֵפוֹא הַזֵּד

עוֹכֵר כָּל הַחַיָּה~ וּנְבַעֲרָה

הַפַּעַם מִקִּרְבֵּנוּ אֶת הָרָע,

וְשָׁב הָאֱלֹהִים אָז מֵחֲרוֹן אַפּוּ

וְלֹא יוֹסִיף בָּלַעֵנוּ בְּזַעְפּוֹ…"

חָרְצוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט,

וְאֶת־הַנָּדוֹן לַטֶּבַח

עַד הַמִּזְבֵּחַ סָחֲבוּ מִיָּד –

וְהָאֲרִי בֵּרַךְ עֲלֵי הַזֶּבַח…