בִּשְׁלֹחַ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אֳנִיּוֹת

אוֹפִירָה, לְהָבִיא זָהָב מִשָּׁם,

נִלְוָה אֶל מַלָּחָיוֹ יוֹרְדֵי הַיָּם

גַּם נַעַר, שֶׁנַּפְשׁוֹ הִשְׁתּוֹקְקָה מְאֹד

עֲבֹר אֳרְחוֹת יַמִּים

וּרְאוֹת אַרְצוֹת תֵּבֵל וְחַיַּי הָעֲמָמִים.

וַיְהִי לִתְקוּפַת־הַיָּמִים,

בַּשּׁוּב הַנַּעַר מֵאוֹפִיר,

וְיֵלֶךְ עִם רֵעוֹ, אֲשֶׁר הוֹאִיל בַּקֵּר,

לָשֹׁוּחַ בַּשָּׂדֶה הַרְחֵק מִשְּׁאוֹן הָעִיר;

וּלְמַעַן הִתְפָּאֵר, הִרְבָּה לְסַּפֵּר

בְּאָזְנֵי רֵעֵנוּ זֶה עַל נִפְלָאוֹת,

אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו בְּאֶרֶץ הַזָּהָב.

אוּלָם דְבָרָיו כֻּלָּם הָיוּ אַךְ גֻזְמָאוֹת

וּסְתָם דִּבְרֵי כָזָב.

– אָכֵן – בַּחֲשִׁיבוּת קָרָא:

מָה שֶּׁרָאִיתִי שָׁם,

בְּאוֹפִיר הַנֶּהְדָּרָה,

עוֹלֶה עַל כָּל דִּמְיוֹן אָדָם.

מָה אֲסַפֵּר לְךָ, רֵעִי? וְהַדְּבָרִים

כֹּה נִפְלָאִים, כֹּה מוּזָרִים,

עַד כִּי לֹא יְאֻמְּנוּ כִּמְעַט!

הִנֵּה מִלְּבַד

אֲשֶׁר הָאָרֶץ שָׁם עַפְרוֹת זָהָב כֻּלָּה

שׁוֹנִים בָּהּ גַם סִדְרֵי בְרֵאשִׁית: בְּכָל גְּבוּלָהּ

אַף פַּעַם שֶׁמֶשׁ

לֹא שׁוֹקֵעַ,

וְאֵין שָׁם אִישׁ יוֹדֵעַ

מָה זֶּה לֵיל וָאֶמֶשׁ,

אַף נֵר אוֹ מְנוֹרָה שָׁם גֶּבֶר לֹא יִצְרֹךְ;

שָׁם אֵין מִנְיַן יָמִים וְשָׁנִים

וְהַחַיִּים הֵם שָׁמָּה יוֹם אֶחָד אָרֹךְ,

שְׁכֻּלּוֹ נֹגַהּ־אוֹר, יִפְעָה וָזֹךְ;

אֵין שָׁם גַּם חֲלִיפוֹת שֶׁל חֹם וָקֹר

וְעוֹלָמִית שָׁם אַךְ אָבִיב נָעִים יָשֹׂר;

שָׁם בְּנֵי־אָדָם. כִּבְגַן הָעֲדָנִים,

יִחְיוּ לְלֹא עִצְבוֹן יָדַיִם,

מְזוֹנוֹתֵיהֶם לָהֵמָּה מוּכָנִים

בִּידֵי שָׁמַיִם,

וְאֵין חוֹרֵשׁ שָׂם, אֵין זוֹרֵעַ…

וְאִלְמָלֵי רָאִיתָ, רֵעַ,

אֵילוּ מִינֵי פֵרוֹת הָאֶרֶץ שָׁם תַּצְמִיחַ

וְעַד אֵיזוֹ מִדָּה הִיא תְגַדְּלֵם!

הִנֵּה לְמָשָׁל, רָאִיתִי שָׁמָה אֲבַטִיחַ,

אֲשֶׁר גָּדְלוֹ הָיָה – בְּלִי כָל הַגְזָמָה –

כְּגֹדֶל רְאֵם

רוֹבֵץ עַל אֲדָמָה!..

– נִפְלָא אָמְנָם – הֵשִׁיב רֵעוּ – אוּלָם

פִּלְאֵי אֱלוֹהַּ יִמָּצְאוּ לֹא רַק בְּאוֹפִיר

כִּי־אִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם;

וּלְמַעַן לֹא אַרְחִיק אֶת עֵדוּתִי, אַזְכִּיר

לְךָ הַפַּעַם רַק אֶת הַשָּׁמִיר,

בּוֹ הִשְׁתַּמֵּשׁ מַלְכֵּנוּ הֶחָכָם

לְבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ: יָצִיר

קָטִין, דָּקִיק, כֻּלּוֹ אַךְ כִּשְׂעוֹרָה,

וְכֹחַ בּוֹ עָצוּם, נוֹרָא –

צוּרִים בּוֹקֵעַ וּסְלָעִים!

הַאֵין זֶה פֶּלֶא פְּלָאִים

שֶׁרַק יַד־אֱלֹהִים יָכְלָה עֲשֹׂהוּ?

וְרַבִּים רַבִּים כָּמֹהוּ

עָשָׂה הוּא יִתְבָּרַךְ בְּעוֹלָמוֹ, אַךְ אֵין

בֶּן־הָאָדָם שָׂם לֵב לְהִתְבּוֹנֵן

אֶל מִפְעֲלֵי קוֹנוֹ לָכֵן

אַךְ לְעִתִּים יִגָּלֶה פֶּלֶא לְעֵינָיו…

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים יִתֵּן

מֵחָכְמָתוֹ לְבֶן־אָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו,

וְהִפְלִיא גַּם הוּא אָז לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים

עָלֵימוֹ נִשְׁתָּאֶה וְנִשְׁתּוֹמָם,

כְּכִסֵּא שְׁלֹמֹה, מַלְכֵּנוּ הֶחָכָם,

עִם הַנְּמֵרִים, הָאֲרָיוֹת וְהַנְּשָׁרִים

וְיֶתֶר הַחַיּוֹת וְהַצִּפֳּרִים,

וְהַשְּׁוָרִים וְהַטְּלָאִים,

וְהַגְּדָיִים וְהַצְּבָאִים,

עִם הַתַּנִּין וּבְנוֹת הַיָּם, –

אֲשֶׁר בְּשֶׁבֶת אֲדוֹנֵנוּ שְׁלֹמֹה עָלָיו

לִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק אֶת הָעָם

וּבָאוּ עֵדֵי־שֶׁקֶר לְפָנָיו –

וְקָם פִתְאֹם

שָׁאוֹן

אָיֹם,

הֶמְיָה וָרַעַשׁ, מְהוּמָה וַהֲמֻלָּה,

כְּמוֹ הִגִּיעַ קֵץ תֵּבֵל כֻּלָּה:

כָּל הַחַיּוֹת תִּשְׁאַגְנָה וְתִנְהַמְנָה יַחַד,

וְהַבְּהֵמוֹת תִּגְעֶינָה וְתִפְעֶינָה בְּפַחַד,

אַף הַנִּצִּים בְּקוֹל יִצְרָחוּ,

וְהַצִּפֳּרִים מָרָה יִצְוָחוּ,

וְהַנְּשָׁרִים פּוֹרְחִים, טָסִים,

וְכִמְטֹרָפִים רָצִים הַטַּוָּסִים –

וְהָיְתָה שָׁמָּה אַךְ זְוָעָה

וַחֲרָדָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה…

וְנָבוֹכוּ הָעֵדִים וּפָחֲדוּ לִמְאֹד,

וְלֹא תָקוּם הָרוּחַ בָּמוֹ עוֹד

עֵד שֶׁקֶר לַעֲנוֹת…

וְהִנֵּה־זֶה חָדָשׁ הוֹאִיל מַלְכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת.

הֲתֵרֶא מֵרָחוֹק שָׁם עַל פְּנֵי הַיְּאוֹר

הַגֶּשֶׁר, בּוֹ, עָלֵינוּ לַעֲבוֹר? –

זֶה מִקָּרוֹב שְׁלֹמֹה גִשְׁרוֹ.

לְמַרְאֶה עֵינַיִם גֶּשֶׁר הוּא כְּכָל הַגְּשָׁרִים

אָכֵן בּוֹ פֶּלֶא רַב, לֹא יָדָע־אִישׁ פִּשְׁרוּ,

כִּי לֹא יוּכַל עֲבוֹר עָלָיו דּוֹבֵר שְׁקָרִים,

אַךְ עַד חֶצְיוֹ יַגִּיעַ – וּפִתְאֹם

יִזְדַּעֲזַע תַּחְתָּיו הַגֶּשֶׁר כְּמִתְמוֹטֵט

וְהִפִּיל דּוֹרְכוֹ הַמָּיְמָה; וְכָל דּוֹבֵר אֱמֶת

גַּם בְּכִרְכָּרָה עָלֵיהוּ יַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם.

– וְהַמַּיִם עֲמֻקִּים שָׂם" – כֵּן, דֵּי עֲמֻקִּים.

הִנֵּה אֵין צֹרֶךְ כְּלָל לִנְדוֹד לְמֶרְחַקִּים

לְבַקֵּשׁ פֶּלֶא; בְּיָמֵינוּ

יִמְצָא אָדָם גַּם בְּאַרְצֵנוּ

פְּלָאִים, אִישׁ לֹא יָכוֹל אוֹתָם שְׁעֹר.

וְנִפְלָא מִכֹּל – הַגֶּשֶׁר פֹּה עַל־פְּנֵי הַיְאוֹר.

אָמְנָם יֵשׁ לְהוֹדוֹת,

כִּי גַּם הָאֲבַטִּיחַ שֶׁעָלָיו סִפַּרְתָּ,

לְפֶלֶא יֵחָשֵׁב; אִם לֹא אֶטְעֶה, אָמַרְתָּ,

כִּי כִרְאֵם הָיָה לְגֹדֶל, הַאֵין־זֹאת?

– כָּזֹאת אָמְנָם אָמַרְתִּי, אַךְ עָלַי לָעִיר,

כִּי לֹא כִרְאֵם בְּאַרְצֵנוּ הוּא רְאֵם בְּאוֹפִיר;

פֹּה בֶן־יִשַּׁי רָאָה גַּם רְאֵם גָּדוֹל כְּהַר! –

בָּאוֹפִיר הָרְאֵם גָּדְלוֹ הוּא אַךְ כְּגֹדֶל פָּר.

– יְהִי־כֵן. אַךְ אֲבַטִיחַ, זֶה כַפַר גָּדוֹל,

גַּם הוּא יַפְלִיא אֶת הָעֵינַיִם,

וְהִשְׁתָּאוּ עָלָיו וְהִשְׁתּוֹמְמוּ הַכֹּל.

אוּלָם נִפְלָא מַמְּנוּ שִׁבְעָתַיִם

זֶה גֶשֶׁר שְׁלֹמֹה פֹּה עַל פְּנֵי הַיְאוֹר,

שֶׁלֹּא יִתֵּן לְשַׁקְרָן עָלֵיהוּ לַעֲבוֹר

וְהַטִּילוּ בְּעֹז אֶל תּוֹךְ הַמָּיִם.

וְזֶה לֹא־כְבָר קָרָה מִקְרֶה כָּזֶה לִשְׁנַיִם,

לְאוֹב וּלְיִדְעוֹנִי, לְעֵינֵי הֲמוֹן אָדָם,

אֲשֶׁר בִּדִרֹךְ רַגְלָם

עַל־פְּנֵי הַגֶּשֶׁר – וַיִּרְגַז זֶה תַּחְתֵּיהֶם

וּבְכֹחַ אֶל הַמַּיִם הִטִּילָם שְׁנֵיהֶם.

הִנֵּה כִּי כֵן

נִפְלָא הוּא גֶּשֶׁר זֶה וְגַם נוֹרָא לִמְאֹד.

אָכֵן

אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת עוֹד,

כילא נִפְלָא הִנֵּהוּ גַּם אֲבַטִּיחֶךָ,

אֲשֶׁר גָּדְלוּ כַפָּר, אִם רַק כֵּנִים דְּבָרֶיךָ.

– אַל־נָא תִּתְמַהּ עַל אֲבַטִּיחַ בְּיוֹתֵר;

הַלֹּא צָרִיךְ לָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר:

אִם לֹא יִגְדַּל רְאֵם בָּאוֹפִיר מִפָּר,

הֱוֶה אוֹמֵר,

כִּי שָׁם הַפַּר אַף הוּא אֵינוֹ מְרִיא־בָשָׁן –

אַךְ כְּעֵגֶל בֶּן־שָׁנָה שָׁם פַּר יִקְטָן.

– יְהִי כִדְבָרַיִךְ, אַךְ גַּם אֲבַטִּיחַ,

אֲשֶׁר גָּדְלוּ כְּעֵגֶל הוּא דָבָר לֹא־שְׁכִיחַ

וְלִמְצֹא כָמֹהוּ כָּל אִישׁ יֵלֶא;

בְּצֶדֶק יֵחָשֵׁב אֵפוֹא גַּם הוּא לְפֶלֶא.

אָכֵן לֹא יַעֲרֹךְ לְגֶשֶׁר הַפְּלָאִים,

זֶה נַעֲבוֹר עָלָיו בְּעוֹד כַּמָּה רְגָעִים –

כָזָהֶ לֹא יִמָּצֵא בְּכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל!

כִּי תַחַת כָּל שַׁקְּרָן בְּכֹחַ יִזְדַּעְזֵעַ

וְהִפִּיל דּוֹרְכוֹ… – שְׁמַע נָא, רֵעַ, –

אֶת הַדּוֹבֵר לְפֶתַע הַשַּׁקְרָן שִׁסֵּעַ:

הַפַּעַם כְּבָר עָיַפְתִּי מִטַיֵּל,

וְהַשָּׁעָה גַם הִיא כְּבָר מְאֻחֶרֶת;

עַתָּה אֵפוֹא הַבַּיְתָה נַחֲזוֹר,

וְעַל הַגֶּשֶׁר נַעֲבוֹר

בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת.