רקע
אריה ליב יגולניצר
הֶחָתוּל וְהַזַּרְזִיר
mנחלת הכלל [?]
Eמשלים
פרטי מהדורת מקור: מחברות לספרות; תשכ"ג 1963

חָתוּל שׁוֹבָב

הִגְדִּישׁ בְּיוֹם אֶחָד סְאַת תַּעֲלוּלָיו:

אָכַל אֶת הַחֶמְאָה, לִקֵּק אֶת הֶחָלָב

וְנֵתַח בְּשַׂר־צָלִי מִן הַמְּזָוֶה גָּנָב.

וְעַל חֶטְאוֹ זֶה הַמְשֻׁלָּשׁ

קָשֶׁה גַּם נֶעֱנַשׁ:

"שְׁלֹשָׁה יָמִים מִפִּיהוּ יִכָּרֵת מָזוֹן,

וְעִנָּה בַצוֹם נַפְשׁוֹ וְרִצָּה אֶת הֶעָוֹן" –

כֹּה בַּחֲרוֹן אַפּוֹ, גָּזַר עָלָיו

בְּעָלָיו.

תּוֹעֶה הַמִּסְכֵּן, בַּבַּיִת, בֶּחָצֵר,

מְבַקֵּשׁ לִמְצוֹא דְבַר־מָה לִשְׁבֹּר אֶת־רַעֲבוֹנוֹ,

אוּלָם הַכֹּל, אֲהָהּ, סָגוּר עֲלֵי מַסְגֵּר;

וּלְגֹדֶל אֲסוֹנוֹ

מִכָּל פָּנָה כְּבָר תַּמּוּ גַּם הָעַכְבָּרִים,

וְהַצִּפֳּרִים –

לָהֵן כְּנָפַיִם

לְהִמָּלֵט לִמְרוֹם שָׁמָיִם…

וְתוֹעֶה לוֹ הֶחָתוּל, מְזֵה רָעָב,

נוּגֶה יָנִיעַ הַזָּנָב

וְיֶהְגֶּה מִיָּאוּ־נְכָאִים

עָלֵיהוּ לְעוֹרֵר רַחֲמִים.

אוּלָם

לַשָּׁוְא!

אֵין שָׁם

לֵבָב

לַחֲמֹל עַל הֶעָלוּב.

וּבְאוֹתוֹ בַּיִת, בֵּית “גְּבִיר”,

הָיוּ בִכְלוּב

חוֹחִית וְזַרְזִיר.

וְהַזַּרְזִיר אֶת הַחוֹחִית עָיָן.

(הֶהָיְתָה כָּאן

קִנְאָה בְקוֹלָהּ הַמְשַׁעֲשֵׁעַ?

אוֹ סְתָם

שִׂנְאַת חִנָּם –

מִי זֶה יוֹדֵעַ?)

וַיֹּאמֶר לֶחָתוּל: "תְּמֵהַנִי, רֵעַ,

כִּי כֹה צָפוּן מִשֵּׂכֶל לְבָבֶךָ,

כִּי תִבְחֲרָה מְצוּקוֹת רָעָב לִסְבֹּל

בְּעֵת חוֹחִית נִמְצֵאת בַּכְּלוּב פֹּה לְפָנֶיךָ!"

– “אֲבָל אֵיךְ אֶת שְׁכֶנְתִי חִנָּם רָעָה אֶגְמֹל?”

– אַל־נָא תִּצְדַּק הַרְבֵּה! לְמַד מִבְּנֵי־אָדָם:

כָּל דְּאַלִּים גְּבָר – זֶה כְלָל גָּדוֹל אֶצְלָם,

וְכָל תּוֹרַת הַצֶּדֶק וְהַיֹּשֶׁר

הִיא נַחֲלַת הַחַלָּשִׁים וְהַפְּתָאִים בִּלְבָד.

אַל־תְּהִי אֵפוֹא שׁוֹטֶה, הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁעַת הַכֹּשֶׁר

וְכָל־עוֹד אֵין אִישׁ בַּחֶדֶר בַּחוֹחִית לִבְּךָ סְעָד."

עַל לֵב רֵיקָן וּבֶטֶן הוֹמִיָּה

נִרְאוּ לוֹ לֶחָתוּל דְבָרָיו שֶׁל הַמֵּסִית,

הוֹצִיא מִתּוֹךְ הַכְּלוּב אֶת הַחוֹחִית

וַאֲכָלָהּ הָעֲנִיָּה.

אָכֵן לֹא הָיָה־בָהּ כְּדֵי שְׂבְיעָה

וְרַק הוֹעִילָה לְגָרוֹת

אֶת תַּאֲבוֹנוֹ יוֹתֵר;

מִבְּלִי חֲשֹׁב הַרְבֵּה אָז אֶת הַכְּלוּב שִׁבֵּר

וּמַדְרִיכוֹ אַף הוּא הָיָה לוֹ לְבָרוֹת.


המלצות קוראים
תגיות