רקע
גרשום שופמן
ידה בבלורית
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

לפני שלושים שנה, בברחו לכאן מחוצה־לארץ, מפניו ברח, מפני ידידו המסוכן. אחת אחת גזל ממנו את נערותיו. כוח מיוחד היה לו; הבהוּב מופלא באישוניו הזעירים ומסביב להם, בו משך אליו את כולן, את כולן. ומדי פעם בפעם התחיל הענין הרע בזה, שהנערה שלחה ידה פתאום בבלוריותו הוא ודיבללה בה דרך חיבה יתירה, כביכול, דבר שלא הסכינה לעשות קודם, בה בשעה שדיברה והביטה אל הלה, אל ידידו.

כן, במגע ידה בבלוריתו התחילה הקטסטרופה. הגיעו הדברים לידי כך, שמכיון שהרגיש באחד הערבים, בשבתם שלשתם יחד, את המגע הזה, כבר ידע, כי אבד! מצא נערה אחרת, והכל התנהג כשוּרה עד… עד… שידה בבלורית – שוּב!… גם זו! כך חזרו הדברים חלילה.

והוא ברח מפניו; אנוס היה לברוח.

אבל המאורעות העולמיים הביאו סוף־סוף גם אותו, את הידיד המסוכן, הלום, אל המקלט היחידי. מאוד רגשה הפגישה עם ידיד־נעוריו אחרי הפרידה רבת־השנים. אחרי אשר “ראות פניו לא פילל”. והוא הלא אהב אותו מאוד! עכשיו יוכל להתיחס אליו בלב שלם, באין עוד הגורמים הארורים, שעכרו את ידידותם שם, בימים הרחוקים ההם. עכשיו, בעמדם שניהם על סף הזיקנה, ואשתו בחינת “אחרי בלותה”; עכשיו, כשוך האהבים הסוערים וכל הכרוך בהם, והוא – בעל בעמיו ואב לבנים ולבנות מבוגרים.

במסיבה משפחתית יושב אצלו האורח היקר, הנאהב – עטור־שׂיבה וחרוש־חריצים מעשה שלושים השנה ותלאותיהן. ופלא: אותו משהו באישונים הזעירים ומסביב להם, אם כי דהה במקצת, שמור עדיין, על אף הכל, וחיוכו מלבב, מלבב… ככוחו אז כוחו עתה. היפה בבנות, צפרירה, התחילה מתלהבת ביותר בדברה עמו, ותוך כדי כך שלחה ידה פתאום בבלורית אביה (זה ישב והיא עמדה על ידו), בבלורית המכסיפה, ודיבללה בה כה וכה, מה שלא הסכינה לעשות מעודה.

קודר, דחה אותה וסטר על ידה סטירת־אב, ספק בהיתול, ספק במפגיע – על כל אותן הידים הענוגות והבוגדות סטר, על כל העבר הרחוק, על הגורל עצמו, אשר אין מנוס ומפלט ממנו עד הנשימה האחרונה.


המלצות קוראים
תגיות