בשבוע האחרון מתחולל קרב נרטיבים סביב רצונה של עיריית תל אביב יפו לבנות מחדש מעון לדרי רחוב, שעמד במשך עשורים רבים ברחוב אליזבט ברגנר בכניסה ליפו. בעקבות חשיפת עצמות במקום בזמן העבודות, טען הווקף המוסלמי ביפו שהעירייה מחללת בית קברות. אך העובדות ההיסטוריות, הנתמכות במסמכים ובמפות, חושפות מציאות שונה לחלוטין.
בית הקברות שעמד במקום פונה כבר לפני 105 שנים בפקודת ג’מאל פחה, מושל סוריה וארץ ישראל, כדי שיהיה אפשר לשפץ את מרכז העיר ולקשרה עם רובע מנשייה. הקברים הועברו לבית הקברות עבד א־נאבי, השוכן כיום בשטח גן העצמאות. בשנות העשרים הוקם על השטח מגרש כדורגל, ובשנת 1933 הכינה עיריית יפו תוכנית לפיתוח אזור בית הקברות ולסלילת דרכי גישה לכיכר השעון.
שער הכניסה למתחם מחסן המכס היה בדיוק במקום שנחשפו בו השרידים בעת האחרונה. המחסן ננטש בשנת 1938, לאחר שניזוק בזמן המרד הערבי. גם אז נחשפו שרידי עצמות, אלא שבאותה העת ביקש הווקף ממשרד הבריאות של רשויות המנדט – וגם קיבל – רישיונות להעברת השרידים. גם למופתי חאג' אמין אל־חוסייני בכבודו ובעצמו היה חלק במהלך. קדושת המקום – אם אכן היתה בו קדושה – גם היא לא מנעה אז את השכרת השטח לממשל המנדט לשם הקמת מחסן המכס. והיא לא מנעה מהווקף לבנות בניינים להשכרה על השטח שפונה.
בחלוף הזמן נהפך מבנה שכבר היה בשטח לסניף של טיפת חלב ולמעון לדרי רחוב. רק כשנחשפו שרידי עצמות לא מוכרים בשנת 2018, בחפירות שנעשו מטעם עיריית תל אביב יפו, נשמעה טענה בדבר קדושת המקום. כל המסמכים על אודות המגרש שמורים בתיקי ממשלת המנדט בארכיון המדינה, ומי שינבור בתיקים האלה יגלה שלא מדובר במקרה יחיד: סביב יפו העתיקה קברים נחשפים בכל פינה ואתר, שכן מדובר בעיר בת אלפי שנים.
עם זאת חובה לנהוג כבוד בשרידים הנחשפים לפרקים, ובמקרה שעומד כיום על הפרק ראוי שהווקף יפעל באופן שבו פעלו קודמיו בשנות השלושים – היינו יעביר את שרידי העצמות ויטמנם לצד העצמות שנחשפו בעבר. ובמקום שנחשפו בו השרידים לשם הקמתו המחודשת של המעון לדרי הרחוב, ראוי להציב שלט שיציין את תולדות בית הקברות, שהיה חלק בלתי נפרד ממפת העיר במשך דורות.
אגב אורחא: בתקופת המנדט הבריטי, גם בתי קברות נוצריים התבקשו להעביר את השרידים לאתרי קבורה חדשים.
הכותב הוא חוקר העיר יפו ומוסמך ללימודי ישראל
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.