רקע
שמואל גילר
בתי הבושת של יפו (בתוך: "בין חולות וכחול שמיים" מאת אהוד בן עזר כפי שסיפר וצייר נחום גוטמן)
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ישראל: יבנה; 1980
תמונה א 9.jpg

מדריכי הסיורים ביפו מצביעים על ‘רציף העלייה השנייה’ הסמוך למועדון ‘אריאנה’ לשעבר, כמקום בתי הבושת של יפו בראשית המאה העשרים. הם מצטטים את סיפורו של נחום גוטמן בספרו ‘בין חולות וכחול שמים’, ובו תיאור צבעוני של הנשים בריאות הבשר הנודפות ריח בושם, שספקו את שירותיהן לחיילים בריטים המגהקים בריח בירה. [י. ינון. “סביב כיכר השעון”. עמ' 159]. גוטמן תיאר את הנשים הניצבות בפתח בתיהן בציור אקוורל משנת 1926. זיהוי מקום הרובע בספר ‘מסביב לכיכר השעון’ התבסס על זיכרונות איתן בלקינד שתיאר את הדרך היורדת מכיכר העיר אל הים ואל בתי הזונות. בחינת תוואי הדרך וציור גוטמן מלמדים כי הזיהוי שגוי, וכי בתי הבושת לא היו סמוך למועדון הלילה, אלא דווקא בבית ששימש כבית החולים היהודי הראשון. מציור גוטמן ניתן להבין כי הוא מתאר את מראה מדרון רובע אירשיד אל חוף הים מכיוון צפון לדרום. ניתן להבחין בנשים המתרחצות, ואכן החוף שימש לרחצה. בפינה הימנית של הציור מופיע רמז למדרון העיר העתיקה. התחקות אחר תיאור הדרך בזיכרונות בלקינד, וצילומי חוף אירשיד, מוליכה אל בתי הבושת.

המקום בו ניצב היום מועדון אריאנה לשעבר והכביש היורד לנמל שינו את פניהם בנובמבר 1933, כשעיריית יפו סללה את דרך הגישה הצפונית לנמל והרסה את הבתים העתיקים שהיו במקום. בין השאר נהרס גם חאן העיר העתיק שנבנה בידי מושל יפו מוחמד אגא אבו-מחמוד המכונה “אבו-נבוט”, בראשית המאה התשע-עשרה. גם הבניינים במורד הרחוב נהרסו כדי להקים את קיר הים החדש התומך את הכביש המוביל לנמל. רובע בתי הבושת לא היה ברחוב זה, אלא ברובע אירשיד מצפון לכיכר השעון. הבית השמאלי בציור גוטמן מרמז על מיקום בתי הפרוצות. נראים בו שני גרמי מדרגות המובילים לדלת הכניסה של הבית. סקירת חוף רובע אירשיד בצילומים מתקופות שונות, מלמדת כי רק בית אחד תואם את מראה הבית והמקום בציור גוטמן; הבית ששימש כבית החולים היהודי הראשון ‘שער ציון’, שעבר מהמקום בשנת 1899 למקומו החדש בשכונת ‘יפה נוף’ בצפון רובע מנשייה. הבית צויר בידי אליהו שייד, [“יפו בראי הימים”. מוזיאון הארץ תל-אביב. עמ' 204]. נציג הברון רוטשילד, צייר מחונן שסיפורי נאפופיו הילכו במושבות הברון.

כשעזב בית החולים את המקום, השכיר בעליו אגא יוסוף את המקום להלל אראנאוו שפתח בו את בית האורחים ‘הוטל רוסיה’ (השקפה, 27.10.1905). בשנת 1909 הוא מתפרסם בעיתון ‘חבצלת’ כ’האטל עזרא' של עזריאל ליבערמן (חבצלת, 21.5.1909). מצב הבית ששכן על קו המים הלך והדרדר במהלך השנים והפך למשכן פרוצות. אהוד בן עזר ראיין את נחום גוטמן ושמע ממנו על נסיבות ציור בית הזונות; כשהגיעו חיילי הגדוד העברי מאימונים במצרים, הוא וקורפורל לוי שקולניק (אשכול) הוצבו לשמור על בית הזונות במנשייה, שבחזיתו השתרך תור של חיילים בריטים ואוסטרלים מגהקים מבירה. שקולניק עיין בספרוני ספרות קלסית, ואילו הוא צייר את מראה הבית. לדבריו, המדאם בעלת הבית הייתה יהודייה כשרה רחבת ירכיים שנהגה כל הזמן למלמל: “אם ירצה השם”. הבנות לא היו יהודיות, אלא תורכיות וערביות (אהוד בן עזר, ‘על שילובן של האמנות והספרות ביצירתו של גוטמן’, עמ' 7).

רוב בתי רובע אירשיד ומנשייה נהרסו בשנות השמונים בידי עיריית תל-אביב כדי לפנות מקום לפארק ולטיילת החוף. רובע בתי הבושת של יפו טמון היום מתחת למסעדת ‘גולדמן בחצר’ ומגרש החניה הסמוך לה, ואילו הפוסעים על הטיילת בחזית מועדון ‘אריאנה’ לשעבר, צועדים על מקום חאן העיר של יפו בשלהי התקופה העות’מנית.


תמונותיים.jpg

בית החולים ‘שער ציון’ הראשון בציורי שייד וגוטמן על חוף אירשיד 1942


המלצות קוראים
תגיות