רקע
חיים דוד נוסבוים
האשה וילדיה תהיה ליולדיה

והבעל יצא לחפשי.

(משנת חסידים).


ובבית הדיין רבתה המבוכה, כי נועצו יחדיו בנו היחיד וחתנו האוכל על שלחנו ללכת גם הם בנתיבות עולם, בדרךְ העולם ללב נתיבות החכמה ובשבילין המוליכין לקרית מלךְ רב (מאן מלכי רבנן) לחרות בשמחה את פּני הצדיק שכבודו מלא עולם. אַךְ נשותיהם הצעירות באולתן הגדולה עמדו לשטן על דרכם, ותהי עצתן לסכל מחשבות אלופי נעוריהן ולעצרם מהנסיעה הקדושה. וכראותן כי אין שומע להן, בכו בדמעות שליש, ותעוררנה מספּד מר כתנים, ולקולן נקבצו ובאו כל הטף (ובתוכם גם הילד יצחק שבהיותו לאיש הוליד את בעל הזכרונות האלה) ותשאינה קולן גם הן ותבכינה במאד מאד. ותעל צעקתן השמימה.

למותר לי להגיד, שלא הועילו להן כל הבכיות והיללות. האַלות והקללות, כי הם באחת, לראות פּני השכינה אותה נפשם, ומי יעצור במו ולא ילכו?

הלילה אַתא ויתגנב האחד מחדרו ויעזוב כל אשר לו בבית (ולו אין מאומה, זולתי האשה וילדיה), וימלט על נפשו ובן הדיין גם הוא, עשה מעשהו בערמה, ויתחמק מזרועות אשתו ללכת באשר ילכו כל העדרים, צאן קדשים!

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות