רקע
ישעיהו אברך
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תש"ן 1990

הבהר לעצמך היום הבהר היטב:

נכסי ההסתדרות – בערכי חומר ורוח – אינם עומדים למכירה ואין, איפוא, צורך בשום שמאי. כל אשר עוצב בה במיטב החלומות של תנועת העבודה – ערכו קיים ועומד ואינו צריך לשמאות חדשה. כל אשר נאגר בה. בחזון חולמים ובקנאות מגשימים. במשך ארבעה דורות, צריך היום רק לדבר אחד: לשמירה. לשמירה מעולה. לפלד־דלת של אדם והכרתו כדי להגן עליו מפני גניבת־הדעת, מפני ליסטות רוחנית.

ודאי: נחוץ חשבון־נפש גם בחייה של ההסתדרות. הרבה מעשים וכלים – וגם דרכים – יש להעמיד במיבחן תמורת הזמן והאדם. זו תהיה ראשית חובתה של ההנהגה בבואה אל קדנציה שלמה וחדשה של פעילות ויזמה משלה.

אך עתה, היום. יש להגן על עמודי הבנין ועל ההלכה החברתית שהיתה ביסוד הקמתו. דבר לא נפגע בהלכה זו. דבר לא ניטל מערכּה. דבר לא ניטל מן הכיסופים לחברה משופרה יותר. דבר לא נגרע מן החלום הנרקם מימי עמוס והושע דרך אהרן דוד גורדון ויוסף חיים ברנר – והוא אותו החלום. והוא אותו ראי למאוויי־האדם בכל הדורות. אין אנו אומרים לקרוע חלומנו זה ולהמיתו רק משום שפה ושם נחוצים תיקונים בדרכי הגשמתו. על אחת כמה וכמה אין אנו מוציאים חלום זה למכירה פומבית. לשמאים.


*

היום, בלכתך אל הקלפי, אתה נקרא להבטיח כי כל אשר אגרת – אתה וקודמיך – בחוש לאמת חברתית, לא יהיה למשיסה בידי חבורה־של־ריקוּת, הגוררת עימה כדגל, כצו־חינוכי מעוות – ולאורך כל אותם הדורות ממש – את הקריאה: “לשבור!”. הנושאת על גבה כצלב־של־שליחות לא את אנך הבנין, לא את מחדשת השדה רק את הפטיש המהרס. שום תנועה לא דבקה לאורך־זמן כזה בסיסמת־קרב הרסנית כזו ושום תנועה לא קיימה – בכל מקום שהדבר ניתן לה – בשלמות מהרסת כזו את סיסמתה כפי שקיימה אותה תנועת “לשבור”. בכל מקום שבו נגעה כף ידה. לאושרנו, לא במקום שאליו הגיעה רק כף רגלה אך בשום פנים לא השיגה אותו כף ידה – בהסתדרות.


*

ואתה מצוּוה היום להפקיד שמירה מעולה על נחלתך כי חבורת ההוזים. הנושאת את דגל השבירה, הוכיחה בעליל – ולא רק בימית – כי היא מתכוונת בדיוק למה שהיא אומרת. שבע שנים הוכח הדבר יום־יום: בכלכלה, בבטחון, בחברה. מי שנתן לה קולו לפני שבע שנים בקלפי הלאומי בוודאי לא שיער כי אפשר בכלל בתקופה כה קצרה להשמים כל חלקה טובה, להפוך לצייה כל מוצאי מים. רע ומר שהמדינה כולה היתה שפן־הנסיון לתעלול הנהגתי שכמעט הביאה אל עברי פי תהום. רע ומר עד־אימה המחיר ששילמה ישראל על העזות וההפקר שהשליטה על עצמה בשעה חטופה של ליקוי מאורות התבונה הלאומית והחברתית.

אך גרוע שבעתיים יהיה אם לא יילמד הלקח. אם יינתן לרוח־העוועים הזאת לפרוץ אל מצודת־הכוח האמתית של החברה הישראלית, אל הלוז שלה, שהוא אחד מעמודי־היכין של המדינה כולה.

אל תתן להם לעולל להסתדרות את אשר עוללו בימי שלטונם למדינה כולה.


*

היום אתה בא לפרוע – ולהיפרע. לפרוע חובך למצפונך ולדבר אל הקלפי את אמת ליבך, לתת קולך לא רק בעד הדברים היקרים לך ולביתך כאדם עמל אלא גם לקרוא תיגר נגד. להיפרע. כן, להיפרע.

בשלושה מוקדי־חיים הקדיח הליכוד את התבשיל הלאומי של ישראל: בבטחון, בכלכלה ובחברה. בבוא העת בוודאי ייפרע ממנו העם בקלפי על כל שעולל לבטחון המדינה – לטוהר צה"ל ולקדושת החיים של לוחמיו. זהו חשבון־דמים לאומי החייב להיעשות בקלפי בבוא המועד בלי קורטוב של מידת־הרחמים.

היום ייעשה עם חבר זה החשבון על כל אשר עולל. למשק המדינה ואזרחיה וליושר חיי החברה; על הכזב שאליו הטיל את חיי הכלכלה ועל ההרס שהטיל בכל משק של עקרת הבית, של החי על יגיעו: על שהפך כסף לסיגים, שטרות־מדינה – לנייר אריזה, ומחירים – לחלליות הנעות בלי שום כוח־כבידה, בלי אחיזה כלשהי בקרקע של מציאות כלכלית יציבה.

אך מעל לכל אתה הולך להצביע נגד פלישה של שממה רעיונית הרסנית לתוך חברה שרקמה כל חייה ובנתה אותם לתפארה על אשיות הרעיון. על כּוּליוּת התפיסה החברתית, שבה המאבק על רמת־חייו של העובד ובנין כוחו העצמי במשק ובעזרה הדדית אחוזים זה בזה כמירקם אחד. ועל המירקם הזה – שההתישבות השיתופית היא חוט הארגמן שלו – נארגה ראשיתה של ארץ ישראל וממנה. מראשית זאת – גלימת העצמאות כולה.

זכור: ההסתדרות איננה מועדון של מלל, היא איננה דוכן ערטילאי להתחנחנות של נואמים. היא מפּחה. על סדנה מרוקעים יום־יום החיים עצמם, מרוקעת המציאות המוחשית המתהווה. היא הלחם והמים של האדם בישראל. אל תיתן לרהב לעבור את מפתנה. אל תפקיר יסודותיה למכרסמים וגגותיה – לסהרורים.


*

תנועת העבודה מתברכת עתה בשלושה מוקדי הנהגה. שהם תפארת לה ולעמה.

בכתר הנשיאות נושא אחד אצילי העם היהודי – ממשיך מורשת מפוארה ורבת־קסם של קודמו וקודמיו ומוסיף נופך סגולי משלו והוא נופך מבהיק בכתרה של ישראל; אל ראשות ממשלת ישראל הגיע עתה נציגו האמין של דור־ההמשך במנהיגות ישראל ועם בואו כמו הובאו אליה תרבות־הנהגה חדשה. שפיון הדיעה והדיבור; נעקר הרהב שכמעט טיבע את כולנו בשלוליות של מלים חלולות; אל הנהגת ההסתדרות בא נציגו הסגולי של דור שצמח מתוך העמל והפרך ומתוך יסורי ההתערות והקוממיות של אחד הפלאיים בשבטי ישראל. ומשוּך על מעשי ההנהגה שלו חוט הנאמנות והכנות – ותוך דברו כברו. הוא אמת ודברו אמת ומעשיו בשליחות כולנו – אתה חש זאת בעליל – אמת.

אין אתה צריך היום אלא ללכת בעקבות האמת הזאת – אמיתך.

13 במאי 1985


המלצות קוראים
תגיות