רקע
שמואל גילר
בית החולים האנגליקני ביפו
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: בתוך: 'יפו הבלתי ידועה', אריאל; 2019
1.jpg

האגדה האורבנית ביפו מספרת כי מקור שמו של ‘הבית הסקוטי’ ברחוב יפת 52 ביפו, הוא במלון יוקרתי שנפתח בשנות השישים בידי סקוטים שרכשו את בית החולים האנגליקני. מסמכים מארכיון ‘החברה המיסיונרית הנוצרית’ (CMS) השמורים באוניברסיטת ברמינגהם שופכים אור על תולדות המוסד הרפואי הראשון ביפו.

השרות הרפואי המודרני ביפו החל ביוזמת מיס ביאטריס (בסי) מנגאן. היא נולדה באירלנד כבתו הצעירה של הכומר קוסבי סטאפורד מנגאן, והגיעה ליפו בשנת 1877 בעקבות קריאת ‘כינוס מילדמאי’ להצטרפות לשרות המיסיונרי במזרח התיכון. באוקטובר 1878 היא החלה לסייע לג’ין וולקר ארנוט, מנהלת בית הספר לבנות ‘טאביתא’, בארגון כיתות תפירה ורקמה לנשות יפו. באותה שנה פקדו את יפו בצורת ומגפת חולירע, ובסי החלה בפעילות סיוע רפואי לתושבי העיר והסביבה בעזרתו של ד"ר קיסר גוראייב, רופא סורי שהגיע מהקולג' האמריקאי בביירות. אמילי לונגלי הול, רעייתו של הכומר לונגלי הול שעמד בראש ‘החברה הנוצרית המיסיונרית’ ביפו, שאבדה את תינוקה בן היום במגפה, ואת אחיו התאום שבעה חודשים לאחר מכן, הצטרפה גם היא. בסי שכרה מתחם בית ובאר בדרך עג’מי (רחוב יפת 52–48) ופתחה מרפאה שהכילה 18 מיטות. היא נסעה לאנגליה כדי לגייס תרומות, ופעמיים נסעה לקונסטנטינופול כדי להשיג אישור לבניית בית חולים ראוי. היא לא הספיקה לממש את חלומה מאחר ומצבה הבריאותי הדרדר, וב-9 בנובמבר 1885 היא נפטרה ונקברה בבית הקברות האנגליקני ביפו. לפני מותה הותירה צוואה המורה להעביר את רכושה והונה למיס ניוטון שסייעה לה בעבודתה. הן ייסדו את ‘קרן מנגאן ניוטון’.

את מיס קונסטנס אדלייד ניוטון פגשה בסי עוד במידלמאי. היא הצטרפה למסדר האחיות בגיל שמונה עשרה, ובמשך שלוש שנים רכשה ניסיון רפואי. בסי בקשה ממנה לבוא ליפו ולסייע לה בעבודתה, ובמשך חמש שנים פעלה לצידה. בסי הצליחה לקבל את אישור חצר הסולטן לבניית בית החולים, ואביה של ניוטון סייע גם הוא בגיוס תרומות. ב-19 באוקטובר 1886 נחנך בית החולים בנוכחות המושל התורכי וסגן הקונסול הבריטי חיים אמזלק. ניוטון הקדישה את חייה לבית החולים ולטיפול בבני כל הדתות. היא לא היססה לטפל בהם גם כשפרצו מגפות שהמיתו רבים בעיר וסביבתה. כשפרצה מגפת החולירע הנוראית בשנת 1902, היא הקימה מרפאה קטנה גם בלוד וגייסה אספקה ומזון כשהרעב המית רבים. עם תום המגפה פתחה בית יתומים לילדים שאבדו את הוריהם בסיוע הנסיכה אלכסנדרה.


2.jpg בית החולים האנגליקני 1908


בשנת 1906 הדרדר מצבה הרפואי של ניוטון והיא נאלצה לנסוע לניתוח קשה באנגליה. את בית החולים הפקידה בידיהן של מיס ניקולסון ומיס ברומלי שהצטרפו אליה. בספטמבר 1907 היא חזרה ליפו אך נאלצה לחזור לאנגליה לניתוח נוסף. ב-19 באוגוסט 1908 היא מתה. על פי צוואתה הועברו בית החולים ועשרת אלפים לירות אנגליות שהותירה לניהול אחותה אדית, שנהלה את הקרן עד מותה בשנת 1918 . לאחר מכן הועבר הניהול לאחות השנייה דיאנה. בית החולים פעל בחסות ‘האגודה הנוצרית המיסיונרית’ (CMS) בכספי הקרן שהותירה ניוטון ובתרומות חוג ידידי בית החולים באנגליה שייסדה בסי מנגאן. מיס קונסטנס ניוטון פעלה גם להקמת כנסיית סנט פטרוס האנגליקנית על החלק הצפוני של החלקה, והתכנית הראשונה הוכנה בשנת 1909 בידי האדריכל הבריטי מור.

המרפאות הרפואיות פעלו בבית החולים שלוש פעמים בשבוע, והגיעו אליהן כמאה חולים מכל רחבי הארץ. הן שרתו מוסלמים, נוצרים, ויהודים, ומקובל היה להשמיע דרשות לפני מתן הטיפול הרפואי, והחולים והפצועים היו נאלצים להמתין עד לסיומן. כתבה על כך באירוניה הגב' אנה ספאפולד מירושלים לאחר אחד מביקוריה: “ישו היה מטפל בחולים בידיו הרחמניות, ואת ההטפות היה משאיר לרוח הקודש”. בית החולים פעל עד מלחמת העצמאות כשרבים מתושבי יפו הפכו לפליטים בירדן. ‘האגודה המיסיונרית הנוצרית’ פתחה מרפאה במחנה הפליטים א-זרקה.


3.jpg קברה של בסי מנגאן בבית הקברות האנגליקני

4.jpg מיס ניוטון


בית החולים האנגלי הפך לאחר המלחמה לאכסניית צליינים, אולם מצבו הפיסי הדרדר. בשנת 1954 אזלו כספי הקרן שהותירה מיס ניוטון. ‘האגודה המיסיונרית הנוצרית’ שניהלה את הקרן משנת 1925, החליטה למכור את הנכס לכנסייה הסקוטית תמורת עשרת אלפים ליש"ט. מאחר והמכירה חייבה תשלומי מס לרשויות בישראל, הוחלט בסופו של דבר לרשום את העברת הנכס כתרומה, אם כי התמורה הועברה בהדרגה. בשנת 1955 הועבר הנכס לכנסייה הסקוטית ולניהול הכומר מקאליסטר נציגה בארץ באותם ימים. הכנסייה הסקוטית השתמשה במבנה למגורי סגל בית הספר ‘טאביתא’ הסמוך.

בחלקה האחורי של חצר בית החולים נותרו הבית והבאר בהם החלה בסי מנגאן את פעילותה. הבאר שעומקה היה כעשרים מטרים כוסתה ביציקת בטון. ב-12 ביוני 1960 התמוטטה התקרה ודייר המקום נפל אל מותו. כבאי שירד לבאר כדי לחלצו מת גם הוא. בית החולים הפך לאתר מסוכן ומחלקת ההנדסה העירונית החלה לשלוח מכתבי התראה לכנסייה הסקוטית. היא החלה לחפש שימוש הולם לנכס שהפך לנטל. בשנת 1965 גילה בית החולים הסיעודי ‘רמת-ים’ עניין במקום והחליט לפתוח במקום סניף. הבקשה אושרה, אולם המוסד לא הוקם, ככל הנראה בגלל ההשקעה הגדולה שנדרשה לשיפוץ המקום. בשנת 1968 הועבר הנכס לחברת ‘סקוטש האוז’ של האחים קייזר, ובשנת 1996 לחברת ‘אי.אר.אינווסט’ שקבלה אישור למסעדה מצומצמת ואולם כנסים ושמחות. מאז הוא פועל כאולם אירועים סגור וממתין לפריחה דוגמת המוסדות הראשוניים של יפו החדשה שהפכו לאתרי נדל"ן מניבים.

המלצות קוראים
תגיות