רקע
נחמן מיפלב
מִתּוֹךְ הֵרְגֵּל (אֲגָדַת עָם)
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: בן כוכב: עיתון לילדים; חוברת ה-ו, שבט-אדר; תרפ"ה, 27 ינואר 1925

 

א.

הָיָה יְהוּדִי עָשִׁיר גָּדוֹל וְנִכְבָּד מְאֹד בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָאָרֶץ. הָיְתָה לוֹ בַת יְחִידָה יָפָה וַחֲכָמָה, בָּאוּ צְעִירִים רַבִּים מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ לְבַקֵּש אוֹתָהּ לְאִשָּׁה. פַּעַם בַּלַיְלָה נִרְאָה מַלְאָךְ אֶל הֶעָשִׁיר בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ: – אַל תִּתֵּן אֶת בִּתְּךָ אַף לְאֶחָד מִן הַצְּעִירִים, הַבָּאִים לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ. מַר יִהְיֶה חֶלְקָהּ בַּחַיִּים אִתָּם וְאֻמְלָלָה תִהְיֶה כָּל יָמֶיהָ. קוּם וְלֵךּ אֶל עִיר קְטַנָּה אַחַת רְחוֹקָה מִפֹּה וְשָׁם תִּמְצָא אֶת בֶּן זוּגָהּ הָאֲמִתִּי.

וְהַמַּלְאָךְ אָמַר לוֹ אֶת שֵׁם הָעִיר הַקְטַנָּה וְשֵׁם הָעֶלֶם – בֶּן זוּגָהּ שֶׁל בִּתּוֹ וְהוֹסִיף:

– יָתוֹם הוּא הָעֶלֶם, עָנִי וְלָבוּשׁ קְרָעִים. אוּלָם אַל תַּבִּיט אֶל מַרְאֵהוּ הַחִיצוֹנִי, כִּי חָכָם הוּא וְיָפֶה וְגָדוֹל בְּתוֹרָה. בְּעוֹד יָמִים יִהְיֶה לְאַחַד הַגְּאוֹנִים הַגְּדוֹלִים וּשְׁמוֹ יֵצֵא בְּכָל הָעוֹלָם. הִתְאַמֵּץ אֵיפֹה בְּכָל כֹּחֲךָ לָקַחַת אֶת הָעֶלֶם הַזֶּה לְחָתָן לְבִתְּךָ כִּי רַק אִתּוֹ תִרְאֶה חַיִּים נְעִימִים וּתְהִי מְאֻשָּׁרָה כָל יָמֶיהָ. לְמָחָר סִפֵּר הֶעָשִׁיר אֶת דִּבְרֵי הַחֲלוֹם לְאִשְׁתוֹ וּלְבִתּוֹ וְיָשְׁרוּ גַם בְּעֵינֵיהֶן מְאֹד. הֵן הֵאִיצוּ בֶעָשִׁיר לְמַהֵר לִנְסוֹעַ אֶל אוֹתָהּ הָעִיר וּלְהָבִיא אֶת הָעֶלֶם הֵנָּה.


 

ב.

הֶעָשִׁיר בָּא אֶל הָעִיר הַקְטַנָּה וַיִּשְׁאַל לְשֵׁם הָעֶלֶם. אוּלָם אִישׁ לֹא יָדַע לַעֲנוֹת אוֹתוֹ כִּי שֵׁם אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא הָיָה יָדוּעַ לָהֶם.

וְרַק אֶחָד נִמְצָא, אֲשֶׁר עָנָה אַחֲרֵי חֲשׁוֹב הַרְבֵּה: – אֶפְשָׁר, שֶׁזֶּהוּ שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַבָּחוּר הֶעָנִי, אֲשֶׁר בָּא הֵנָּה מֵעִיר זָרָה וְאֲשֶׁר קוֹרְאִים לוֹ “בַּטְלָן עָנִי”? הוּא יוֹשֵׁב כָּל הָעֵת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְלוֹמֵד אוֹ מְנַמְנֵם עַל סִפְרוֹ.

הָלַךְ הֶעָשִׁיר אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וַיִּמְצָא אֶת הַבָּחוּר יוֹשֵׁב עַל סִפְרוֹ אֵצֶל הַתַּנּוּר וְיָשֵׁן. פָּנָיו הָיוּ חִוְרִים, שַׂעֲרוֹתָיו פְּרוּעוֹת וּבְגָדָיו וּנְעָלָיו קְרוּעִים. הֵעִיר אוֹתוֹ הֶעָשִׁיר וַיִּשְׁאָלֵהוּ לִשְׁמוֹ. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ, כִּי כֵן הוּא, שָׁאַל אוֹתוֹ עַל עִיר מוֹלַדְתּוֹ, אֲבוֹתָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ וְנִכְנַס עִמּוֹ בִדְבָרִים. אַחֲרֵי כֵן גִלָּה הֶעָשִׁיר לִפְנֵי הַבָּחוּר מִי הוּא וְלָמָּה בָא הֵנָּה, כִּי רוֹצֶה הוּא לְקַחְתּוֹ לְחָתָן לְבִתּוֹ הַיְּחִידָה.

הֶעָשִׁיר חָשַׁב לִרְאוֹת עַל פְּנֵי הַבָּחוּר הֶעָנִי אוֹתוֹת שִׂמְחָה מֵאֹשֶׁר פִּתְאוֹם, בְּשָׁמְעוֹ דְבָרִים כָּאֵלֶּה. אוּלָם, מַה הִשְׁתּוֹמֵם, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הוֹרִיד הַבָּחוּר אֶת עֵינָיו אַרְצָה, תָּפוּשׂ בְּמַחֲשָׁבוֹת, וְאַחֲרֵי רְגָעִים אֲחָדִים יָצְאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּיו בְּקוֹל רָפֶה וְאָדִישׁ1.

– לֹא. הַדָּבָר לֹא יוּכַל הֱיוֹת.

– מַדּוּעַ? – הִשְׁתּוֹמֵם עוֹד יוֹתֵר הֶעָשִׁיר.

– כִּי לֹא תוּכַל וְלֹא תִרְצֶה לְמַלֵּא אַחֲרֵי דְרִישָׁתִי, אִם רַק אַסְכִּים לְהִיוֹת לְחָתָן לְבִתְּךָ.

– לֹא אָבִינָה דְבָרֶיךָ – עָנָה הֶעָשִׁיר נִדְהָם – הֲלֹא עָשִׁיר גָּדוֹל הִנֵּנִי. בְּהֵיכַל גָּדוֹל אוֹשִׁיבֶךָ, בְּגָדִים יְקָרִים אַלְבִּישֶׁךָ וְהוֹן גָּדוֹל שָׁמוּר לְךָ, בִּתִּי יָפָה וַחֲכָמָה מֵאֵין כָּמוֹהָ וְהִיא רַק יְחִידָה לִי.

– דְּרִישָׁתִי הִיא אַחֶרֶת לְגַמְרֵי – הֵעִיר הַבָּחוּר – אָנֹכִי דוֹרֵשׁ, כִּי שָׁנָה שְׁלֵמָה אַחֲרֵי חֲתוּנָתִי, תֵּלֵךְ אִשְׁתִּי יַחַד מֵעִיר לְעִיר לַחֲזוֹר עַל הַפְּתָחִים לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת. וְהָיָה, אִם תַּסְכִּים לִדְרִישָׁתִי זֹאת, נָכוֹן אָנֹכִי לִנְסוֹעַ אִתְּךָ וְלָקַחַת אֶת בִּתְּךָ לִי לְאִשָּׁה.

צְחוֹק גָּדוֹל פָּרָץ מִפִּי הֶעָשִׁיר, בְּשָמְעוֹ דְבָרִים כָּאֵלֶּה וַיַּחְשוֹב, כִּי לוֹעֵג לוֹ הַבָּחוּר. אוּלָם הַצְּחוֹק הַזֶּה נֶהְפַּךְ תֵּיכֶף לְכַעַס וְהִתְמַרְמְרוּת גְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר נוֹכַח, כִּי זֹאת הִיא בֶאֱמֶת דְּרִישַׁת הַבָּחוּר וּמִמֶּנָּהּ לֹא יָזוּז.

– מְשֻׁגָּע הִנֶּךָ! – קָרָא הֶעָשִׁיר – רְאֵה! הֵבֵאתִי לְךָ אֹשֶׁר גָּדוֹל וְאַתָּה מְאַבְּדוֹ בְיָדַיִם? הִתְיַשֵּׁב נָא בְדַעְתְּךָ, וְאִם לֹא – אֶעֱזוֹב כְּרֶגַע אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה. – אַחַת דִּבַּרְתִּי – עָנָה הָעֶלֶם וַיִּפֶן אֶל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר לְפָנָיו.

– הֶעָשִׁיר עָזַב בְּקֶצֶף גָּדוֹל אֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אוּלָם אַחֲרֵי שָׁעָה שָׁב אֶל הַבָּחוּר וַיַּסְכֵּם לִדְרִישָׁתוֹ. כִּי הֶאֱמִין מְאֹד בְּדִבְרֵי הַמַּלְאָךְ וְלֹא הָיְתָה לוֹ דֶרֶךְ אַחֶרֶת. וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם עָזַב הַבָּחוּר הֶעָנִי אֶת בֵּית מִדְרָשׁוֹ וַיִּסַּע יַחַד עִם הֶעָשִׁיר.


 

ג.

גַּם בְּבֵית הֶעָשִׁיר דִּבְּרוּ הַרְבֶּה עַל לֵב הַבָּחוּר, שֶׁיָּסוּר מִדְרִישָׁתוֹ זֹאת. גַּם בַּת הֶעָשִׁיר הִתְחַנְנָּה לְפָנָיו וּבִקְשָׁה אוֹתוֹ בִדְמָעוֹת רַבּוֹת, שֶׁלֹּא יָבִיא אוֹתָהּ לִידֵי חֶרְפָּה כָזוּ, לָנוּד בָּאָרֶץ וּלְבַקֵּש נְדָבוֹת, כָּל הַתַּחֲנוּנִים וְהַדְּמָעוֹת לֹא הוֹעִילוּ. הוּא בְאַחַת: שָׁנָה שְׁלֵמָה הָחוֹבָה עַל אִשְׁתּוֹ לָלֶכֶת אִתּוֹ לַחֲזוֹר עַל הַפְתָחִים. וְרַק בִּגְמוֹר הַשָּׁנָה יָשׁוּבוּ אֶל עָשְׁרָם וְאֶל חַיֵּיהֶם בְּתַעֲנוּגִים.

וְכָךְ הָיָה.

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהֶעָשִׁיר חָגַג אֶת חֲתוּנַת בִּתּוֹ בְּרֹב פְּאֵר וְשִׂמְחָה. אַחֲרֵי הַחֲתוּנָה פָשְׁטוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה אֶת בִּגְדֵיהֶם הַיְקָרִים וַיִּלְבְּשׁוּ בִגְדֵי עֲנִיִּים קְרוּעִים. דְּמָעוֹת רַבּוֹת שָׁפְכָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה, כַּאֲשֶׁר נִפְרְדָה מֵאֲבוֹתֵיהָ וְעֹשֶׁר בֵּיתָהּ. אֲנָחוֹת רַבּוֹת שָׁבְרוּ אֶת לִבָּהּ בְּהִתְבּוֹנְנָהּ בִּבְגָדֶיהָ הַבָּלִים, אֲשֶׁר נוּלוּ אֶת תָּאֳרָהּ. אוּלָם הִיא קִבְּלָה עָלֵיהָ אֶת הַגְּזֵרָה, כִּי הִסְכִּימָה לָזֹאת עוֹד לִפְנֵי חֲתוּנָתָהּ. עַכְשָו מֻכְרָחָה הִיא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן בַּעֲלָהּ.

וַיֵּלְכוּ יַחַד לָנוּעַ מֵעִיר לָעִיר.

בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיְתָה הַחֲזָרָה עַל הַפְּתָחִים קָשָׁה מְאֹד לְהָאִשָּׁה הַצְּעִירָה הַמְפֻנֶּקֶת מֵעוֹדָהּ. מַאֲכָלָם הָיָה לֶחֶם יָבֵשׁ אוֹ שְׁיָרֵי סְעֻדָּה, אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהֶם אֲנָשִׁים טוֹבִים בְּחַסְדָּם. מִשְׁכָּבָם בַּלֵּילוֹת הָיוּ פִּנּוֹת חֲשֵכוֹת, מְקוֹמוֹת מְיֻחָדִים לַעֲנִיִּים זָרִים. כָּל יוֹם הָיָה נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי הָאִשָּׁה לְשָׁנָה אֲרֻכָּה. וּבְבוֹא הָעֶרֶב שָׂמְחָה הַרְבֵּה בְלִבָּה עַל הַיּוֹם שֶׁחָלַף, וְסַפְרָה בַאֲנָחוֹת רַבּוֹת אֶת הַיָּמִים הָרַבִּים, שֶׁנִשְּׁאָרוּ לָהּ עוֹד לִסְבּוֹל עַד תֹּם הַשָּׁנָה. אוּלָם לְאַט לְאַט הִתְרַגְּלָה לְשִפְלוּת חַיֶּיהָ וְהַיָּמִים הַבָּאִים לֹא אָרְכוּ עָלֶיהָ בִמְרִירוּתָם כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים. וּמִנְהַג חַיֵּי נְדוּדֵיהֶם הָיָה כָזֶה. בְּבוֹאָם אֶל עִיר חֲדָשָׁה הָיוּ מְחַלְּקִים אוֹתָהּ לִרְחוֹבוֹת. בְּכָל יוֹם הָיוּ חוֹזְרִים עַל בָּתֵּי רְחוֹב אֶחָד, אוֹ שְׁנַיִּם, אוֹ יוֹתֵר, לְפִי גֹדֶל הָרְחוֹבוֹת. וְכַאֲשֶׁר חָזְרוּ כְבָר פַּעַם אַחַת עַל כָּל בָּתֵּי הָעִיר הָיוּ עוֹזְבִים אוֹתָהּ וְנָדִים לְעִיר אֲחֶרֶת. כָּכָה עָבְרוּ יָמִים, שָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים, הָאִשָּׁה הִתְרַגְּלָה עוֹד יוֹתֵר לְחַיֵּי נְדוּדֶיהָ וַתֶּחְדַּל לִסְפּוֹר אֶת יְמֵי הַשָּׁנָה הַנִּשְׁאָרִים לָה עוֹד לְעֹנִי וּלְחֶרְפָּה.

פַּעַם בְּיוֹם בָּהִיר, כַּאֲשֶׁר יָצָא הַזּוּג מִבַּיִת אֶחָד, אֲשֶׁר שָׁם קִבֵּל נְדָבָה, פָּנָה הָאִישׁ אֶל אִשְׁתּוֹ: – הִנְנִי לְבַשֵּׂר אוֹתָךְ, יַקִּירָתִי, כִּי בְרֶגַע זֶה מָלְאָה שְׁנַת נְדוּדֵינוּ. מֵעַכְשָׁו חָדַלְנוּ מִהְיוֹת עֲנִיִּים חוֹזְרִים עַל הַפְּתָחִים.

הָאִשָּׁה נִדְהֲמָה מֵהֱבְּשׂוֹרָה וַתִּשְׁאַל:

– הַאֱמֶת הַדָּבָר?

– כֵּן. בָּרֶגַע הַזֶּה בָא הַקֵּץ לִנְדוּדֵינוּ. הִתְכּוֹנְנִי תֵיכֶף לָשׁוּב אֶל בֵּיתֵךְ לִקְרַאת הַחַיִּים הַטּוֹבִים. הָאִשָּׁה קָפְצָה מֵרֹב שִׂמְחָה, וַתּאֹחַז בִּידֵי בַעֲלָהּ. – הֶאָח! מַה טוֹב יִהְיֶה מֵעַכְשָו! אוּלָם נְחַכֶּה עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים עַד שֶׁנִּגְמוֹר אֶת הַרְחוֹב הַזֶּה.

– לָמָּה לָךְ לִגְמוֹר?

– כִּי נִשְׁאֲרוּ רַק בָּתִים אֲחָדִים שֶׁלֹּא חָזַרְנוּ עֲלֵיהֶם. צְחוֹק קַל נִרְאָה עַל פְּנֵי הָאִישׁ. הָאִשָּׁה הִתְבּוֹנְנָה בוֹ רֶגֶע וְתֵיכֶף נִתְאַדְּמוּ פָנֶיהָ מִבּוּשָׁה וַתּוֹרִידֵם אָרְצָה.

__________


בְּאֹשֶׁר אַהֲבָה וְכָבוֹד רַב חַי אָחֲרֵי כֵן הַזּוּג הַצָּעִיר. כִּי הָיָה הָאִישׁ לְרַב גָּדוֹל בְּתוֹרָה, אֲשֶׁר שְׁמוֹ יָצָא לְתִהִלָּה בְכָל הָאָרֶץ. וְהָאִשָּׁהּ זָכְרָה תָּמִיד אֶת שְׁנַת נְדוּדֶיהָ בָאָרֶץ לַחֲזוֹר עַל הַפְּתָחִים וְלֹא הִתְבַּיְּשָׁה כְלָל. הַרְבֵּה לָמְדָה בְאוֹתָהּ הַשָּׁנָה, כִּי רָאֲתָה מַחְסוֹר וְסַבְלָה מַחְסוֹר. מִפְּנֵי זֶה הִצְטַיְנָה אַחֲרֵי כֵן בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְיָפוֹת. אוּלָם בְּזָכְרָהּ אֶת הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁל שְׁנַת הַנְּדוּדִים וְחָפְצָהּ "לִגְמוֹר אֶת הָרְחוֹב" מִתְאַדְּמִים תָּמִיד פָּנֶיהָ מִבּוּשָׁה וְשׁוֹאֶלֶת בְּלִבָּה:

– אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה לִהְיוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה?


  1. בשויון נפש.  ↩

המלצות קוראים
תגיות