(על הסכּם־העבוֹדה עם הרביזיוֹניסטים. בּאסיפה פּוּמבּית של מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל. )

(תל־אביב, י״ח בּאדר ב׳ תרצ״ה)

מַהי הנקוּדה המכריעה בּיוֹתר בּמלחמת הפּוֹעל בּארץ־ישׂראל? מה תפס את רוֹב מאמצינוּ וּבכוֹח מה הלכנוּ וגברנוּ? הוֵה אוֹמר: המלחמה על זכוּת העבוֹדה. לא שמענוּ על מלחמה לזכוּת עבוֹדה בּשנים האחרוֹנוֹת שלפני המלחמה, לא בּאנגליה ולא בּגרמניה ולא בּצרפת. עכשיו יוֹדעים כּבר גם בּאירוֹפּה טעמה של מלחמה זוֹ. ואנחנוּ בּמה השקענוּ שלוֹשים שנה את מיטב כּוֹחנוּ? על מה שפכנוּ את דמנוּ? – קוֹדם כּל על זכוּת הפּוֹעל העברי לעבוֹדה.

בּמלחמה זוֹ על זכוּת העבוֹדה פּרש מאִתנוּ חלק של פּוֹעלים, שמטרתוֹ (לפי דבריו) מדינה עברית, דבר שמַשמעוֹ צריך להיוֹת משק לאוּמי. אוֹתוֹ חלק אמר לנוּ כּי פּסוּלים אנוּ בּאשר מַרכּסיסטים הננוּ; המשמרוֹת למען העבוֹדה העברית – תיאַטרוֹן; כּּל המלחמה – משׂחק. בּמקוֹמוֹת בּוֹדדים ניסה גם הפּוֹעל הבּית״רי לעמוֹד אתנוּ בּחזית זכוּת־העבוֹדה, אבל מיד קיבּל פּקוּדה מלמעלה: אַל תאָרחוּ אִתם לחברה. בּמערכה הטרגית בּיוֹתר שבּתוֹלדוֹת תנוּעתנוּ – בּשנה זוֹ – שימש חלק זה של הפּוֹעלים מכשיר בּידי הפּרדסנים נגדנוּ לצמצוּם יכוֹלת העליה ולעקירת הפּוֹעל העברי מן השרוֹן. וכאשר שָלמה מלאכתוֹ של אוֹתוֹ פּוֹעל בּית״רי הוּכרח גם הוּא עצמוֹ להתחמק בּהיחָבא מן המוֹשבה. גם בּשבילוֹ לא נשארה עבוֹדה.

וּבנקוּדה זוֹ יוֹצר עכשיו ההסכּם חזית מאוּחדת: ההסכּם מחַייב את הפּוֹעל הבּית״רי לסוֹלידריוּת בּשמירה על עמדוֹת העבוֹדה העברית. ויש סעיף שהוּסכּם עליו ולא נתפּרש עדיין: הכּי בּמקרה של נסיוֹן מצד המעבידים לדחוֹק את רגלי הפּוֹעל העברי מוּתר יהיה להכריז שביתה בּלי הצעת בּוֹררוּת קוֹדמת.

אמרוּ השוֹללים: הבּית״רים הם סוֹכני הפּרדסנים. יש כּאן טעוּת. אל תחשבוּ כּי בּרית בּית״ר ו״בוּסתנאי״ היא בּרית־מלח. בּרגע שיצא הבּית״רי אל הפּרדס לדרוֹש עבוֹדה עברית נשתנה משהוּ בּאוֹתה בּרית. כּאן נעשׂה מעשׂה בּעל תוֹצאוֹת מדיניוֹת. תמיכת הבּוּרגנוּת בּבית״ר היא משוּם שבּמלחמת העבוֹדה העברית עזר הבּית״רי למתנכּר. על ידי ההסכּם משתנים היחסים. זוֹ נקוּדה אחת. אוֹתה אי אפשר להשׂיג בּשוּם אמצעי אחר, וּבוַדאי לא בּמכּוֹת, אלא בּהסכּם.

לפני המלחמה העוֹלמית¹ לא עמדה לפני הסוֹציאליסטים השאלה על חלוּקת עבוֹדה צוֹדקת בּין פוֹעלים לפוֹעלים. בּתוֹך פּריחת הקפּיטליזם שכחוּ את תקוּפוֹת חוֹסר־העבוֹדה אף על פּי שסוֹציאליסטים ראשוֹנים ראוּ בּחזוֹן את גוֹרלם ותפקידם של הצבאוֹת הרזרביים.

והנה הגיעוּ ימים מרים. חלק של האנוֹשוּת הוּבטל מעבוֹדה. זה חוֹתר תחת אפשרוּת החיים של העוֹבדים. כּאן יש מה שמזין את הפאשיזם. הפאשיזם נזוֹן ממציאוּתם של מיליוֹני פּוֹעלים מוּבטלים. חזיוֹן מַמאיר זה הוּא המעמיד בּסכּנה את התרבּוּת האנוֹשית, את הישׂגי הפּוֹעלים ואת תקותם גם יחד. דאגה לחלוּקת עבוֹדה צוֹדקת – לזה לא הגיעוּ לא קוֹמוּניסטים ולא סוֹציאל־דמוֹקרטים. אלה מכּם הזוֹכרים את ימי הסיוּע וחוֹסר־העבוֹדה הגדוֹל צריכים לזכּוֹר את ערך חלוּקת העבוֹדה וגם את אשר השׂגנוּ על ידי סידוּר כּלשהוּ של המוּבטלים. וּכשיש פּוֹעלים אנטי־סוֹציאליסטים ואין שוּם משטר עבוֹדה בּארץ, ולנוּ יש עמדוֹת־עבוֹדה, ואם לאחרים רק נדמה שאנוּ מוֹנעים אוֹתם מהיכּנס לעמדוֹת אלה, הרי הדבר מעמיד הכּל בּסכּנה. מדוּע עלה בּזמנוֹ גל האַהדה לרביזיוֹניסטים? משוּם שהחלוּ לראוֹת בּנוּ אנשים שאינם מכּירים בּזכוּת־העבוֹדה של כּל אדם ואדם. והדברים האלה נוֹקבים, חוֹתרים תחת אָשיוֹת כּל חברה. בּתנוּעת עַם המחפּשׂ עבוֹדה וּמחיה – חשד זה, שמפּני תקיפוּתנוּ אנוּ לוֹקחים לעצמנוּ כּל עבוֹדה ואיננוּ נוֹתנים לאחרים, הרעיש את העוֹלם. כּאן, על זכוּת העבוֹדה, תהיינה מלחמוֹת־דמים. שוּם אידיאוֹלוֹגיה, שוּם דיבּוּרים לא יוֹעילוּ. כּל יהוּדי ירצה לאכוֹל וירצה לעבוֹד. וזוֹ זכוּתוֹ. עיקרוֹן סוֹציאליסטי ראשוֹן הוּא שכּל אדם יוּכל לעבוֹד ולאכוֹל. ושוּם תוֹתחים לא ישמרוּ על העבוֹדה, למנוֹע ממנה את הזכּאים לה.

ההסכּם בּא לסַדר חלוּקת־עבוֹדה צוֹדקת, בּלי התחשבוּת של הדעוֹת המדיניוֹת של הזקוּק לעבוֹדה. השלוֹם עם הפּוֹעל הרביזיוֹניסטי מענין אוֹתי יוֹתר מאשר השלוֹם עם הבּוּרגנוּת. אני רוֹצה לחפּשׂ דרך אל לבּוֹ. וההסכּם עדיין אינוֹ דרך. אבל הוּא מסיר אבני־נגף ראשוֹנוֹת. קוֹדם כּל צריך לדעת כּל פּוֹעל שזכוּתוֹ לאכוֹל ולעבוֹד היא זכוּת קדוֹשה. לצערנוּ, לא מצאנוּ שוּם דרכים אחרוֹת להסבּיר זאת בּרוּר. ההסכּם מצא. ואילוּ לא היוּ בּהסכּם אלא שתי נקוּדוֹת אלוּ: סוֹלידריוּת בּמלחמת העבוֹדה העברית והעיקרוֹן של חלוּקת־עבוֹדה צוֹדקת, הייתי כּבר חוֹשב את ההסכּם להישׂג היסטוֹרי. הוּא מאַפשר לדבּר עם אח מוּטעה.

אך אני חוֹשב להישׂג גם את סעיף השביתה אשר בּהסכּם. אִרגוּן פּוֹעלים שהתחנך על הכּרה ששביתה היא מעשׂה־פּשע ושהפרת שביתה היא מצוה, מוֹדיע כּי להלן לא יפר שביתוֹת, אלא שהוּא דוֹרש מחיר מסוּים בּעד זה. ועוֹד: המפלגה שאמרה כּי שאלת תנאי העבוֹדה והמלחמה בּעדם אינה שאלת פּוֹעלים, אלא שאחרים צריכים להחליט בּה, הוֹדיעה עכשיו: הענין הוּא ענין של פּוֹעלים. הפּוֹעלים יחליטוּ בּיניהם אם נחוּצה השביתה אוֹ לא. הם יכוֹלים להחליט כּי דרוּשה שביתה וכי אין הבּוֹררוּת הוֹלמת את המקרה הנדוֹן. הרי זוֹ התקדמוּת עצוּמה וּפתיחת שער להכּרה מעמדית בּריאה. להבּא אי אפשר לוֹ לפּוֹעל הרביזיוֹניסטי, לפי ההסכּם, להפר שביתה. היאמר איש כּי לא חשוּב לסלק מכשוֹל כּזה שגרם לשפיכוּת־דמים? האין זה הישׂג שצריך לשלם בּעדוֹ?

פּוֹליטיקה משוּנה היא שאינה מסכּימה ל״תן ואתן״. איני מאמין בּתקיפוּת ממין זה. יש לשקוֹל שׂכר מצוה נגד הפסדה. נשקוֹל הפסד ושׂכר. מה אנוּ נוֹתנים? כּשעוֹמדת שביתה לפרוֹץ, הרוֹב מחוּיב לקבּל את הצעת המיעוּט הדוֹרש בּוֹררוּת. זהוּ הויתוּר. התחשבוּת גדוֹלה עם המיעוּט. והשאלה היא אם כּדאי הדבר. ולא אתוַכּח עם הנבוּאוֹת, מתי ואיך יהָפכוּ הפּוֹעלים הרביזיוֹניסטים ל־25 אחוּז של כּלל הפּוֹעלים. מוּתר לי להאמין שלא יהיה כּך. אני כּוֹפר בּזה שיהיוּ פאבוֹריטים. בּרית העבוֹדה העברית תבאיש את ריחוֹ של בּית״ר בּעיני המחרימים וידידיהם. חלוּקת העבוֹדה לא תהיה בּידי המעבידים. עכשיו, כּשאין הסכּם, חפשי המעביד. הוּא מקבּל אחוּזים מסוּימים בּלי הלשכּה. וגם אם הוּא בּא עכשיו לידי הסכּם אתנוּ הוּא יכוֹל גם להפר אוֹתוֹ, כּי יש לוֹ לסמוֹך על מפירי האִרגוּן. כּשיהיה הסכּם בּין הפּוֹעלים לבּין עצמם יקבּל את הפּוֹעלים שישלחוּ לוֹ. הפּוֹעל ילך לעבוֹד לפי התוֹר המגיע לוֹ.

אַל תשווּ את הסכּם לוֹנדוֹן, שעליו אנוּ צריכים להחליט, עם הסכּם אידיאלי שאנוּ יכוֹלים לצייר לנוּ. השווּהוּ עם המציאוּת ואִמרוּ אם ההסכּם מתקן משהוּ אוֹ לא. השווּ את ההסכּם למצב בּשעת שביתת פרוּמין, שבּגלל פּוֹעלת אחת בּית״רית, ואוּלי רק חצי בּית״רית, כּפי ששמעתי, צריכים היינוּ לשבּוֹת, להיאָסר, לבוֹא בּקטטוֹת קשוֹת; תשווּהוּ עם מצב השביתה בּפתח־תקוה, וּמצאתם כּי בּלי הסכּם אמנם אין איסוּר בּכתב על שביתה, אבל הפּוֹעל אינוֹ יכוֹל לשבּוֹת.

קפּלנסקי אמר על מצבנוּ בּפרדסי פּתח־תקוה: "מראה כּזה יש לנוּ כּשאין אפשרוּת לשבּוֹת״. הוּא החטיא את המטרה. אילוּ היה לנוּ בּפתח־תקוה הסכּם עם בּית״ר וּבגלל ההסכּם היה בּא לנוּ המצב הזה שאנוּ מחוּץ לכּל עבוֹדה חקלאית, היה צוֹדק. אבל הלא לא בּגלל הסכּמים עם בּית״ר בּא לנוּ המצב בּפּרדסים. דוקא המצב הקיים, עם הפאבוֹריטיזם שבּוֹ, עם מציאוּת מפירי־שביתה, הוּא העוֹקר את הקרקע מתחת למלחמה המקצוֹעית.

קפּלנסקי מתנגד לויתוּר קוֹנסטיטוּציוֹנַלי על הזכוּת להכריז שביתה מבּלי להציע קוֹדם בּוֹררוּת לפי דרישת 25 אחוּז מפּוֹעלי המקוֹם. אשר לבוֹררוּת, אני כּשלעצמי כּוֹפר בּסכּנה שבּה. אם נעשׂה חשבּוֹן צדק נראה איפה היוּ ההפסדים – אם בּשביתוֹת בּלי בּוֹררוּת ואם בּשביתוֹת עם בּוֹררוּת. אני יוֹדע שביתוֹת שהפסדנוּ בּהן בּלי בּוֹררוּת ואני יוֹדע בּוֹררוּיוֹת שבּהן הרוַחנוּ.

לא הרוֹמַנטיקה של מלחמה מקצוֹעית מענינת אוֹתי, אלא נצחוֹן הפּוֹעל לשיפּוּר חייו.

הנני תמים־דעים עם קפּלנסקי בּזה שאסוּר לעשׂוֹת כּל אידיאַליזציה של הפּוֹעל בּתוֹר פּרט. אך אינני יכוֹל לזלזל בּשיתוּף הגוֹרל אשר בּאדם עוֹבד. הסוֹציאליזם הוּא שלימד את הפּוֹעל לא לבוּז לפסוֹלת החברה. "לך אל העלוּבים, לך אל המוּטעים, לך אל הגרוּעים״ – ציוה ולימד הסוֹציאליזם. רק אצלנוּ, אצל היהוּדים, התפּתחה "אריסטוֹקרטיה״ סוֹציאליסטית. ה״בּוּנד״ אמר: העם אלה הנערים הבּעלי־בּתיים, "פּוֹעלי־ציוֹן״, נבוֹא בּמשׂא־וּמתן? וּ״פוֹעלי־ציוֹן״ אמרוּ כּזאת אל "צעירי־ציוֹן״. מי שכּבר השׂיג אצלנוּ גוּשפּנקה מסוּימת של סוֹציאליסט הבּיט על השאר בּמבּט של בּעל־בּית יהוּדי על עם־הארץ. תנוּעה סוֹציאליסטית מחַייבת קוֹדם כּל לא לזלזל בּפּוֹעלים. הפּוֹעל הבּית״רי הוּא עצם מעצמינוּ וּבשׂר מבּשׂרנוּ. הוּא בּן הדלוּת היהוּדית, כּמוֹנוּ הוּא נדחק מעבוֹדה בּגוֹלה, כּמוֹנוּ הוּא קרבּן פּרעוֹת, קרבּן חוֹסר זכוּת לעבוֹדה שם, כּמוֹנוּ הוּא מבקש גאוּלה לארץ. הוּא צריך לעבוֹד ואנוּ חייבים למצוֹא דרך אליו. הוּא מאמין בּתוֹם לבב בּכל מה שאמרוּ לוֹ עלינוּ. בּכל כּוֹח המוּסר שבּנוּ, וּבכל כּוֹח האִרגוּן אנוּ חייבים לסדר כּך שלא יראנוּ כּאוֹיב, כּשוֹלל עבוֹדה ממנוּ וּכמתנקש בּוֹ. בּל יחשוֹב כּי בּפרוֹץ שביתה אנוּ מתכּוֹננים לדחוֹף אוֹתוֹ ממקוֹמוֹ. יבין כּי בּשביתה אין לנוּ שוּם כּוָנה אחרת אלא זוֹ: להיטיב את מצב העוֹבד.

ואנחנוּ איננוּ כּת קטנה בּישׂראל. איננוּ נלחמים היוֹם בּעד הזכוּת שיכּירוּ בּנוּ כּבפדרציה בּהסתדרוּת הציוֹנית, אוֹ בּעד הזכוּת שיצרפוּ חבר שלנוּ לועד הפּוֹעל הציוֹני. עוּבדה היסטוֹרית היא, וידעוּ גם החברים הצעירים שלא נלחמוּ את מלחמוֹתינוּ ולא כּאבוּ את כּאבינוּ, כּי אנוּ חוּט־השדרה של התנוּעה הציוֹנית, אנוּ עמוּד־הבּרזל שלה. אין בּלעדינוּ פּוֹתר את שאלוֹת העליה ההמוֹנית, פּרוֹדוּקטיביזציה של ההמוֹנים. אין בּלעדינוּ מי שיבחן את דרכי ההתישבוּת המסוּבּכוֹת, אין מחוּץ לעוֹבד מי שהקים את התרבּוּת העברית ועשׂה את השׂפה העברית לשלטת. זכינוּ להגמוֹניה בּדוֹר הצעיר בּישׂראל. הכדאי לשמוֹר על כּוֹח זה אוֹ לעזוֹב אוֹתוֹ וּלהסתפּק בּאוֹפּוֹזיציה וּלהילָחם? התסכּימוּ למצב שבּוֹ יסָגרוּ שערי ארץ־ישׂראל בּפני החלוּץ? הפאשיזם היהוּדי יחפּשׂ דרכים לקוֹאַליציה אנטי־פּוֹעלית. בּמה הוּא משׂיג את האַהדה בּאוּמה? כּל מה שיש בּמלחמתנוּ מן הרציני מַקטין אוֹתה. אבל שערוּריה קטנה, אבן קטנה שנזרקה על בּית״רי – הן המרעישוֹת את העוֹלם היהוּדי. אוֹתה אבן הוֹפכת אוֹתנוּ למתנפּלים וּמעוֹררת אהדוֹת למענם.

מתי היה הרביזיוֹניזם בּפּסגה? לאחר המאוֹרע בּשביעי של פּסח וּלאחר ההתפּרצוּת בּחיפה. אז התרכּזה כּל הבּעל־בּיתיוּת היהוּדית סביבוֹ. מה היה אחרי חתימת ההסכּם? ועידת קראקא; סימני פּירוּד של הרביזיוֹניסטים מהמַכּסימַליסטים שלהם; בּיקוֹרת על הפּטיציה; הוֹפעת וייז. לגלוּג העתוֹנוּת על תכניוֹת ז׳בּוֹטינסקי. אבל מדוּע לא היה כּדבר הזה בּימי שביתת פרוּמין? האוּמנם אין כּל קשר בּין הוֹפעוֹת אלוּ? יש מאמצים המשׂיגים את ההיפך ממטרתם. כּל מה שריכּזנוּ יוֹתר תשׂוּמת־לב לרביזיוֹניסטים יוֹתר היטבנוּ להם. בּרגע שבּן־גוּריוֹן חתם על ההסכּם נעשׂה מעשׂה חשוּב. שוּם החלטה לא היתה מגיעה אל הכּרת ההמוֹנים היהוּדים. אבל העוּבדה שבּן־גוּריוֹן חתם על הסכּם ושההסתדרוּת מאשרת אוֹתוֹ – נקוה שתאַשר אוֹתוֹ מחר – היא המגיעה אל הבנת כּל אדם בּישׂראל וּמוֹכיחה לוֹ, כּי אנוּ יוֹדעים לפתוֹר שאלוֹת.

היה סכסוּך גדוֹל בּחדרה. מעשׂה בּשלוֹשה – ששה רביזיוֹניסטים. והרעישוּ את העוֹלם. מה עשׂתה מוֹעצת פּוֹעלי חדרה? הרחיקה לכת הרבּה מהסכּם בּן־גוּריוֹן. הלכה וחתמה על הסכּם עם הרביזיוֹניסטים המקוֹמיים, ששתי ההסתדרוּיוֹת מוֹפיעוֹת בּפני הקבּלנים. שיווּי גמוּר בּין הסתדרוּת פּוֹעלים גדוֹלה לבין בּית״רים אחדים. וּמה התוֹצאוֹת? מאז אין שוֹמעים על בּית״ר בּחדרה. ודאי שהפּוֹעל המאוּרגן בּהסתדרוּת לא הפסיד אלא רק הרויח. ולתנוּעת העבוֹדה בּכלל חסכוּ טרדוֹת־שוא. ממה נזוֹן הרביזיוֹניזם? האם לא משפיכת דם פּוֹעלים? לא מסכסוּכים וּפּרוֹבוֹקציוֹת? כּשאתה מסלק את הסכסוּכים, מקבּל הרביזיוֹניזם פּני "מת״. רק נחתם ההסכּם על ידי בּן־גוּריוֹן, עדיין לא אוּשר, והאינכם מרגישים כּי הרביזיוֹניזם ירד? כּי החויר ה״ירדן״? כּי אנוּ יכוֹלים להיפּנות יוֹתר לעבוֹדת־יצירה ממש?

לפנינוּ בּחירוֹת למוֹעצת עיריית תל־אביב ולקוֹנגרס. שאלת נצחוֹן אוֹ מפּלה בּבּחירוֹת לעיריית תל־אביב היא שאלת חיים. זאת היא עמדה כּלכּלית, מעמדית, ישוּבית, פּוֹליטית בּעלת ערך עצוּם. מעיריית תל־אביב יצאוּ הסבּוֹטז׳ה נגד ההנהלה הציוֹנית, העידוּד להתאחדוּת האִכּרים המחרימים, חוֹסר הפּעוּלה לשיכּוּן, קיפּוּח חינוּך ילדי העוֹבדים. בּמה נתחזק בּבּחירוֹת? בּמעשׂה שביעי של פּסח? הכּל מוֹדים שלא בּזה. אבל בּעזרת הסכּם נַגבּיר כּוֹחנוּ.

ואשר לקוֹנגרס. קפּלנסקי אוֹמר שאנוּ הכשרנוּ את הרביזיוֹניזם ועתה יבוֹאוּ ציוֹנים "טוֹבים״ ויצרפוּהוּ לקוֹאַליציה. מי הם שמאסוּ בּרביזיוֹניזם עד עתה? האם פרבּשטיין לא רצה בּרביזיוֹניסטים? סוּפּרסקי לא רצה? שמוֹרק? ואנשי בּריתנוּ מן הפּרוֹגרסיבים כּלוּם ירצוּ עכשיו, אחרי ההסכּם? כּלוּם וייצמן, גרינבּוֹים, רוּפּין, בּלוּמנפלד, ירצוּ בּקוֹאַליציה רביזיוֹניסטית? כּלוּם הכשרנוּ את הרביזיוֹניזם בּשביל סטיפן וייז, על ידי זה שבּן־גוּריוֹן חתם על ההסכּם? אם נילָחם עכשיו על עקרוֹן המשמעת בּהסתדרוּת הציוֹנית יתרכּזוּ רבּים בּעד מלחמה זוֹ. גם המזרחי הותיק, גם הציוֹנים הגרמנים, גם "הפּוֹעל המזרחי״. אני רוֹאה אפשרוּת לקוֹאַליציה פּרוֹגרסיבית רחבה.

אמרוּ שוֹללי ההסכּם, כּי לאחר שאנוּ חוֹתמים הסכּם עבוֹדה עם הרביזיוֹניסטים נהא חייבים לחתוֹם על הסכּם קוֹאַליציה אתם. הנה אנוּ בּהסכּם עבוֹדה עם "הפּוֹעל המזרחי״, והכּל מוֹדים שהסכּם זה הביא בּרכה למעמד הפּוֹעלים. היחסים בּינינוּ מצוּינים. כּלוּם לא נלחמנוּ בּגלל זה בּריאַקציה שבּמרכּז העוֹלמי?

ויש לי עוֹד שאלה אל המתנגדים: כּלוּם יש התפּרקוּת מן הנשק בּהסכּם שבּוֹ אנוּ מקבּלים עלינוּ לבלי הכריז שביתה בּמקוֹם שפּוֹעלים רביזיוֹניסטים נמצאים בּוֹ בּשיעור 25 אחוּז, בּמקרה שהם מתנגדים לשביתה? האם נצחי הוּא הסכּם כּזה? האין עלינוּ חוֹבה לנסוֹת? הלא גם מתנגדי ההסכּם מכּירים שהשאלה חשוּבה וש״הנימוּקים הם שקוּלים״. ננסה. והיה אם נראה לאחר שנה שהדבר הזיק למעמד הפּוֹעלים נוּכל לבטל את ההסכּם, וּבכל כּוֹח ההסבּרה וההוֹכחה נגלה את העוּבדוֹת ונזכּה בּדעת הקהל. אנוּ מאמינים שההסכּם ייטיב את המצב בּרחוֹב־העבוֹדה, שתבוֹא סוֹלידריוּת נוֹספת בּמעמד. אך אם ניוָכח שהוּא רע, הלא נוּכל לשנוֹת. יֵחָשב הדבר לפּחוֹת לאחד האֶכּספּרימנטים הנוֹעזים, לנסיוֹן להקריב משהוּ לשם הנצחוֹן.

אַרשה לעצמי לנַסח בּחריפוּת: כּל קוֹל בּעד ההסכּם בּא להגבּרת מעמד הפּוֹעלים וּלהחלשת הרביזיוֹניזם. כּל קוֹל נגד ההסכּם פּירוּשוֹ קוֹנסוֹלידציה של הכּוֹחוֹת האוֹיבים לפּוֹעלים ושַאנסים חזקים לז׳בּוֹטינסקי.

ואני חוֹשש שלאחר ההצבּעה יראוּ גם חברים מתנגדים את הדברים כּמוֹני.