רקע
יצחק לופבן
המשלחת היהודית בועידה הפאן־אסיטית
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

במגע עם חלק אחד של העולם, עם החלק שאנו מתייחסים אליו לפי מוצאנו, ואנו משתלבים בו מחדש עם שובנו לתחומי המולדת העברית — באנו ע״י המשלחת היהודית מארץ ישראל לועידה הפאן־אסיאטית בניו־דלהי שבהודו. מגע זה וכל שהיה כרוך בו, הוכיחו לנו מחדש, מה גדולה ההזנחה ומה מעטים וצרים החלונות שקרענו בפעילותנו המדינית. ועידה זו לא היה לה אופי מדיני מלכתחילה; היא היתה מכוונת לפגישת עמים החיים בחלק המאוכלס ביותר על פני כדור הארץ, לשם היכרות תרבותית, חילופי דעות בענינים כלכליים והקמת ארגון שישרת את כל המשותף לעמים האלה; אבל אין כיום כינוס בין־לאומי, שהענין המדיני אינו מבצבץ ועולה מאליו, ובסופו של דבר הוא מהווה את הענין המרכזי שבו.

גם ועידת ניו־דלהי היתה בעיקרה ועידה מדינית. הודו הזקנה־הצעירה, ששימשה במשך מאות בשנים “פנינה” יקרה ביותר בכתר האימפּריה הבריטית והעומדת כיום על סף שחרורה ממשבצת הזהב של השלטון הזר, מתנערת באופן המיוחד לעם הגדול הזה לקראת התפקיד של מנהיג רוחני, וכנראה גם פּוליטי, של עמי אסיה בעתיד. כל אחד מאתנו קרא בודאי הרבה מאד בספרות העשירה וגדושת המראות והפלאים של הודו. אנו יודעים משהו מעוניה, מאכזריות חייה, מפראות מנהגיה, מהכיתות השונות והלשונות המרובות שבה, וגם משהו מעושרה הרב, מתפארת מקדשיה, מדתותיה, מספרותה העשירה, מנימוסיה הזרים והמוזרים, מפאקיריה, ממשביעי הנחשים שלה, מקדושיה ומטמאיה — ואף על פי כן ספק גדול הוא אם יש מי בתוכנו המכיר את הודו, היודע אל נכון את הכוחות המפעמים את העם, או את חבר העמים הזה, שמאחוריו תרבות כה עשירה ומלפניו עתיד כה סתום. אך אין כל ספק בדבר, שבתמורת־העולם שאנו עדים לה בתקופה זו, בשידוד המערכות האימפּריאליות וניתוק כבלי השעבוד על ידי מאות מיליוני אנשים בחלק עולם ענקי זה — נועד לה להודו כתר של הגמוניה, שאין אנו יכולים לדעת עדיין את תחומיה. ככל שאפשרי בזמננו עם דומיננטי, עליון, בחלק עולם שלם, כמו ארצות הברית באמריקה, ופעם צרפת, פעם אנגליה ופעם גרמניה באירופּה, הרי כשהודו תשתחרר ולא תיכנס מחדש תחת עול של שעבוד בגלל מלחמות פנימיות, קולה הוא שישמע ביותר, ולא קולה של יאפּאן המחקה כקוף את הציביליזציה האירופּית ועתה היא מוכה ומובסת, ולא קולה של סין המנוונת מסמים משכרים וממלחמה פנימית בלתי פוסקת, ובודאי לא קולם של הערבים הסרוחים על מעיינות הנפט ובעצלותם הרוחנית אינו ניכר כל אות לעצמאות לאומית אמיתית, יוצרת ומתחדשת.

משקלה של הודו גם בענין הפּוליטי שלנו ידוע לנו מזמן, והוא עלול ללכת ולגדול כשהיא תגיע לעצמאות מדינית. ואנו היינו מעוניינים תמיד והננו מעוניינים ביותר עתה שהודו תדע דבר־מה אמיתי על אודותינו, שהיא תכיר את מפעלנו בארץ, שלא תקבל את הידיעות מפני שונאים גלויים או נרגנים מדיניים נסתרים. ואנו היינו מעוניינים תמיד והננו מעוניינים ביותר עתה בקשר בינינו לבין מעצבי דמותה הרוחנית והמדינית של הודו החפשית, וברכישת ידידים ביניהם. קשה לומר שיש איזה יסוד שהוא להאשים אותנו בהזנחה של ממש במגע שלנו עם העולם הערבי. אבל איש לא נתן את דעתו על הודו הרחוקה, שאיננה בעלת אינטרסים מדיניים אגואיסטיים בפינה זו שבאסיה שאנו נאבקים בה על זכויותינו, אך השפעתה המדינית היא בעלת חשיבות גדולה יותר מזו של שבעת העממים, שמהם מורכבת הליגה הערבית.

את פרי ההזנחה טעמנו במגע הראשון שלנו עם העולם הזה בועידה הפאן־אסיאטית. המשלחת היהודית נתקלה מיד במשפט הקדום ביחס לענינינו, שאינו אלא הד של התעמולה האנטי־ציונית המועברת על שני גלים, על הגל הערבי המוסלמי ועל הגל של הפקידות הקולוניאלית הבריטית. אנו חייבים להודות שעשינו דבר טוב בזה שלא נתפסנו ללהג ולרהב שמצאו להם מקום בחלק מהעתונות העברית, ולא זלזלנו בהערכת חשיבותה של הועידה הזאת. ייתכן כי היינו חייבים לצייד את המשלחת בכוחות מדיניים רפרזנטטיביים יותר, אבל גם כמו שהיתה היא ידעה לתת כבוד לענינינו ולכבוש לעצמה מקום של כבוד על במה מדינית חדשה זו שזה עתה נוצרה. אין אנו יכולים שלא לציין במקום זה את עמידתו הנאה והגאה של ראש המשלחת — הפרופ'. ש. ה. ברגמן. במשך שנים לא מעטות היה ש. ה. ברגמן מטרה לחיצי בקורת חמורה ולעתים גם לחיצים של התקלסות מצד חוגים שונים בישוב, בגלל השתייכותו פעם “לברית שלום”. בשנים האחרונות הסתלק לגמרי מעסקי ציבור ומדיניות והשתקע כולו באהלה של תורה. אבל כשהוא הופיע בשליחות הישוב והציונות כלפי חוץ, הוא ידע להציג את עניננו בצורה יפה ובתוקף רב, שספק אם איזה נציג מדיני מובהק ומנוסה היה עושה זאת ביתר הצלחה. הכלים התרבותיים המיוחדים שהוא שולט בהם, שיוו להופעתו ולדבריו הילה של אצילות רוחנית, שחשיבות רבה נודע לה בעולם־התרבות העתיק הזה, אשר הרוח תופסת בו עדיין מקום נכבד. ולא זו בלבד, אלא שלא נעלמו מברגמן גם גנוני מדיניות אפקטיביים מאוד, ועזיבתו בראש המשלחת את הבמה, כמחאה על שנמנעה ממנו האפשרות לענות על הקטגוריה של אחד הנציגים הערביים, וחזירתו אל הבמה לאחר ההפצרות והשידולים של אישים הודיים חשובים, היו כנראה אקט מדיני בעל רושם רב.

המשלחת סללה שבילים ראשונים של היכרות עם אישית של הודו, היא עבדה בתוך הועידה, השתתפה בועדות, הרצתה, השמיעה דברים בענינים הכלליים ובענין המיוחד שלנו. נציגה נבחר גם למוסד העליון של הועידה. בהמון המשלחות של עמים כבירים, בעלי עשרות ומאות מליוני נפשות, לא רק שלא נתבטלה משלחתנו, אלא שהיא היתה בולטת מאוד, אף על פי שלא היתה אלא נציגה של ישוב קטן. היה זה ראשית של מגע חשוב עם חלק עולם חשוב. אך מגע זה יהיה לו ערך רק אם יהיה לו המשך. כי ייתכן מאוד שבבדידותנו הגדולה אנו יכולים למצוא דוקא כאן, בעולם הזה הצועד לקראת רנסנסה מדינית ואולי גם רוחנית, קשרי ידידות נאמנים יותר משמצאנו באירופּה ובאמריקה, בחלקי עולם אלה שבד בבד עם עליתם הטכנית הם שוקעים לתוך בערות רוחנית, שאת תוצאותיה אי־אפשר עדיין לשער.

תש"ז.


המלצות קוראים
תגיות