רקע
יהודה ליב גורדון
חָתָן לַמּוּלֹת
mנחלת הכלל [?]
tשירה

יָבָל בֶּן שַׁמָּה אָדָם גָּדוֹל בְּעֵינָיו

יַעַן כִּי יִצְרוֹ גָּדוֹל מִשֶּׁל שְׁכֵנָיו;

לֹא הָיָה כְיָבָל אִישׁ מַכְנִיס אֹרְחוֹת

וּמְצוֹדֵד בִּקְסָמָיו נְפָשׁוֹת לְפוֹרְחוֹת.

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יָבָל: יָבָל בֶּן שַׁמָּה

בֶּן־הַקּוֹץ שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ

נוֹלַד בְּבֵית חֹרוֹן תַּחְתּוֹן,

לֹא נוֹדַע לִפְנֵי שָׁנִים כַּמָּה,

בְּרֶגַע מוֹלַד הַחֹדֶשׁ

שֶׁמַּזָּלוֹ בְּתוּלָה.

הוֹרָיו הַיוּ שְׁנֵיהֶם מִכְּלֵי־הַקֹּדֶשׁ,

אָבִיו שַׁמָּשׁ, אִמּוֹ מַגֶּדֶת;

וּבְרֶגַע הֻלֶּדֶת

נִבְּאָה לוֹ הַמְיַלֶּדֶת

כִּי יִהְיֶה אָדָם קָדוֹשׁ וּבַעַל סְגֻלָּה,

וּנְבוּאָתָהּ לֹא הָיְתָה נְבוּאַת שָׁוְא

וְנִתְקַיְּמָה בְּיָבָל אַף כִּי לֹא כֻלָּהּ,

כִּי כַאֲשֶׁר תֵּרֶא,

יְדִידִי הַקּוֹרֵא,

הָיָה יָבָל קָדוֹשׁ חָסֵר וָ״ו

וּמְנֻקָּד בְּצֵירֶה.

וּמַרְאֶה יָבָל בֶּן שַׁמָּה

מַרְאֵה קֹף בִּפְנֵי אָדָם,

כָּל רֹאֶה בּוֹ תֹּאחֲזֶנוּ שַׁמָּה.

גַּמָּד הוּא: קוֹמָתוֹ אַמָּה

רַק פַּרְמַשְׁתְּקוֹ אַמָּה וָזֶרֶת.

מִצְחוֹ שָׁקוּעַ, לֶחְיוֹ נְטוּיָה,

שִׁנָּיו עֲקֻמּוֹת, פִּיו כַּמַּחְתֶּרֶת

וּזְקָנוֹ כִּצְבַת בִּצְבַת עֲשׂוּיָה.

גַּם בַּעַל סְגֻלָּה הָיָה יָבָל בְּגָדְלוֹ,

אִישׁ מְסֻגָּל לַכֹּל וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ,

כִּי עֵת נָפַח הַיּוֹצֵר בּוֹ רוּחַ נִשְׁמָתוֹ

לֹא נִזְהָר וַיִּפַּח יוֹתֵר מִמִּדָּתוֹ,

וּבְכֵן מִלֵּא אֹתוֹ אֱלֹהִים רוּחַ עַל כָּל גְּדוֹתָיו:

אִמְרֵי פִיו רוּחַ, בִּטְנוֹ מָלֵא קָדִים,

הַחֹסֶה בוֹ יִנְחַל הֶבֶל, יִירַשׁ רוּחַ.

וּפְנוֹתָיו וּתְנוּעוֹתָיו

כַּגַּלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה,

וּבְדַבְּרוֹ לֹא יַעֲמֹד תַחְתָיו, לֹא יָנוּחַ,

כִּי יְנַתֵר וִיפַזֵּז כַּקֹּף אֶל כָּל רוּחַ.

הַסָּרִים אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ בְּעֵינָיו כַּעֲבָדִים,

יִרְדֶּה בָם בְּפָרֶךְ וּבְיַד תְּנוּפָה,

יְכַזֵּב לָהֶם, יֹאמַר עַל הֵן לַאו וְעַל לַאו הֵן,

וְלַתַּקִיף מִמֶּנּוּ יַעֲשֶׂה חֲנוּפָה

וִידַבֵּר בְּפֶה רַךְ לִמְצֹא בְעֵינָיו חֵן.

בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָבִין לִכְתֹּב וּלְדַבֵּר כֵּן,

עַל כֵּן יִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים

יִכְתֹּב בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים

וִידַבֵּר כַּחֲכַם הָרָזִים

בְּרָאשֵׁי תֵבוֹת וּבִרְמָזִים.

וּבְכָל זֹאת רַבִּים לְפִתְחוֹ מַקְדִּימִים,

מַעֲרִיבִים וּמַשְׁכִּימִים,

כִּי עָשֹׂה עָשָׂה לוֹ יָבָל עֹשֶׁר

אִם בִּצְדָקָה וּבְיֹשֶׁר –

מִי יֵדָעֶנּוּ?

אַךְ לֵב כָּל יוֹדְעָיו בָּטוּחַ

כִּי בְחָפְנָיו לֹא אָסַף רוּחַ

וּצְרוֹרוֹ נָקוּב אֵינֶנּוּ.

וּבְעָשְׁרוֹ נָתַן יָבָל אֶל לִבּוֹ

לִרְאוֹת חַיִּים כַּמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ,

כִּי לֹא לֶאֱמוּנָה וּלְסִגּוּפִים בָּאָרֶץ גָּבָר,

וְלָמָּה יַאֲצִיל מִנַּפְשׁוֹ דָּבָר?

כָּל תַּעֲנֻגוֹת בְּנֵי אָדָם בִּקֵּשׁ וּמָצָא,

רָחַץ הֲלִיכָיו בְּחֶמְאָה, עַד צַוָּאר חָצָה,

וַיְהִי שַׁלְוָה בְּאַרְמוֹנוֹ, שָׁלוֹם בְּחֵילוֹ.

יְפֵה־פִיּוֹת תּוּבַלְנָה לוֹ כַּחֲשִׂיפֵי עִזִּים;

כָּל בָּתֵי מָשׂוֹשׂ וּשְׁאוֹן עֲלִיזִים

רָאוּ אֶת יָבָל לַיְלָה בְלֵילוֹ,

וּבְפִי יֹשְׁבֵי קְרָנוֹת הָיָה לְמִלָּה

כִּי רָאוּהוּ בִּזְמַן אֶחָד בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים,

לֹא רָאוּהוּ רַק בְּבֵית הַתְּפִלָּה

וּבְבֵית מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

וַיִּבֶן־לוֹ הֵיכַל חֶמֶד בֵּית מִדּוֹת

וּכְלֵי בַיִת הֵכִין לוֹ שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת,

מֶרְכָּבָה וְסוּסִים וּבִגְדֵי חֹפֶשׁ,

וַיָּחֶל לֶאֱכֹל, לִשְׂמֹחַ

בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ

וּבְכָל מַאֲמַצֵּי כֹחַ.

שָׁנָה בְשָׁנָה הָלַךְ לִכְרַכֵּי הַיָּם

כִּי שָׁמַע כִּי יֵשׁ… בָּתֵי מָשׂוֹשׂ גַּם שָׁם.

עֶשְׂרִים שָׁנָה רָאָה יָבָל

חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה

בְּסוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו וְאִשּׁוֹת הַזִּמָּה.

עֶשְׂרִים שָׁנָה עַל בֶּן־שַׁמָּה חָלָפוּ

וּפִתְאֹם הִרְגִּישׁ כִּי חֲלָצָיו רָפוּ

וּמְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ כִּמְסוֹס נוֹסֵס בַּעֲצָמָיו,

לֹא יוֹעִילוּ לוֹ תַמְרוּקָיו וּבְשָׂמָיו

כִּי יָנוּס כֹּחוֹ…….


*


מָה אֶעֱשֶׂה כַּיּוֹם וַאֲכַפֵּר פְּנֵי אֱלֹהִים?

הַאִם אֶקְנֶה לִי שְׁתֵּי זוּגוֹת תְּפִלִּין

אוֹ אֶזָּהֵר בְּצִיצִית, בְּעֵרוּב תַּבְשִׁילִין?

״כָּל זֶה לֹא יוֹעִיל לְהַוָּתְךָ –

עָנָהוּ… אַךְ אַתָּה זֹאת עֲשֵׂה

וְתִתְקָרֵר דַּעְתֶּךָ, הִסְתַּכֵּל בְּמִילָתְךָ;

שׁוּב הִמֹּל שֵׁנִית אָז אוּלַי תֵּרָפֵא״.


*


הַצִּיצִית לֹא תָבֹא לְטַפֵּחַ עַל פָּנֶיךָ –

שׁוּב הִמֹּלָה שֵׁנִית – וְסָר עֲוֹנֶךָ,

וּתְפִלָּה וּצְדָקָה וּתְשׁוּבָה

לֹא יַעֲשׂוּ כָל פְּרִי תְנוּבָה.


*


לֹא אֲבַעְבּוּעוֹת הַשְּׁחִין קִלְקְלוּ פָנֵיהוּ

כִּי אִם הַצִּיצִית – עַל פָּנָיו טָפָחוּ.


המלצות קוראים
תגיות