רקע
ס. יזהר
הכנסת מימד הזמן לבית־הספר
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: משא; תשי”ט 1959

ראיתי כי אתם (“משא" מס. 25. מיום 19.6.59) תולים בי חלק ניכר מטענותיכם בפרשת “התודעה היהודית”. איני בא לפרש כאן את עמדתי, אך חוששני כי זו אינה ידועה לכם, וכי ריבכם עמי מיוסד לא על קריאת דברי במלואם ככתבם, אלא נשען על שמועה כללית, או על מובאות בודדות, לא מדויקות כל צרכן – עד כי קוראיכם יהיו עשויים ליחס לי דעה שאינה שלי: וכי מניין ידעו מה אמר עוכר־עמק־יזרעאל באמת, לאחר שחותם השלילה כבר הוטבע בדבריו שכביכול, או מה ידעו על הכחשה שהכחיש פירושים שכפו על דבריו ולא הם?

מנסיוני למדתי כי לחינם להתאמץ להשיב אחור שמועות שנפוצו. הרי הן כמין גולם ברשות עצמו, פועל ומתגלגל מאליו, כבן חורין ובלתי תלוי עוד בסיבתו, ולאחר ששקלו אדם בגושפנקאות ועטרוהו בתוויות – אינו עוד בר וויכוח ולשוא יטען.

אך המבקש, משום מה, לדעת באיזה עניין נאמרו דברי, מוטב שיעיין בשאלה הבאה, אשר התשובה אליה, אם לכאן או לכאן, עשויה אולי, להיות פתח לשיחת וויכוח אמיתי, בלא הטלת דופי כוללנית, והיא והיא שהיתה נושא כותרתכם.

לעין־חרוד (איחוד), לתל־יוסף, לגבע, לכפר יחזקאל, ולעוד ישובים סמוכים, קיבוצים כמושבים, בית ספר על־יסודי משותף אחד; ואילו לעין־חרוד (הקהב"מ) בית ספר אחר, להם לבדם. ובכן, למה? איזה איזה דף אחר לומדים כאן ואין לומדים כאן – והוא שמצדיק את היפרדות הילדים? איזו פעולה חינוכית וחברתית נעשית או אינה בבי“ס אחד ולא באחר, שמחייבת כפועל יוצא את אי השיתוף? או איזה חזון לעתיד זורח רק מכאן ולא מכאן, או שמא רק חזיונות התוגה של העבר פורשים כאן צילם? מהי, לבסוף, “התודעה החלוצית” המצדיקה ניתוק ואי מגע שני בתי־ספר, נוגעים זה בזה בפועל, עד כי אי אפשר – מנוקדת ראותו של מחנך – שיהיו יחדיו, אלא גזירה היא להקים, חלילה, בית מונטגיו כנגד בית קפולט?

התשובה הגלויה לשאלות אלו תוכל אולי לשמש פתח להבנת תמיהותכם־תוכחותיכם אלי, ותפנה דרך לבחינת הכנסת עומק “ממד הזמן” אשר אני מדמה כי ראוי להכניסו לבית־הספר.


יזהר סמילנסקי, מכתב למערכת “משא”, ד' סיוון תשי"ט 3.6.1950

המלצות קוראים
תגיות