מה היא השכלה? / משה ליב ליליינבלום
הד“ר ליפקין במכתבו (הצפירה נו' 22) הוציא מפיו איזה דברים הראוים להכנס אל לבם של הרבה מבני הנעורים, החפצים להיות משכילים; אבל מתוך שאותם בני הנעורים אדוקים יותר מדאי בהבליהם, ודבריו של הד”ר ליפקין קצרים יותר מדאי, לפיכך מצאתי את עצמי מחויב להאריך מעט בענין זה, שהצלחתם של בני הנעורים תלויה בו.
מיום שעמדו להם לבני הנעורים מורי-דרך, לא מצאנו מי שגער בם בנזיפה על הדרך השוממה שבחרו להם, בבקשתם את ההשכלה, ורואים אנו הרבה מבני הנעורים, וביחוד אותם שלא זכו להיות תלמידי איזה בית-ספר, הולכים כלם בדרך אחת: מניחים הם את תלמודם ורצים הם אל ספרי ההשכלה עד שהם קונים להם בקיאות במעט או הרבה דינים מדקדוק הלשון העברית, ומלמדים את אצבעותיהם לכתוב מאמר קטן או גדול בשפת עבר, ממלאים כרסם באיזה ספרים קלי ערך, שספרותנו מלאה מהם, ומכחישים באיזה דבר או ספר הנקדש בעיני ההמון, ובזה הם יוצאים ידי חובתם לעצמם ומאמינים, שבצדק הם מכונים בפי עצמם ובפי שוטים כמותם בשם “משכילים”. ומכיון שהם קונים להם שם הכבוד הזה הרי הם רואים עולמם בחייהם וכסבורים הם שכבר הגיעו אל מטרתם.
מתוך שגם אני הלכתי בדרך השוממה הזאת בעינים עצומות, והאבדתי על ידה את ימי וכחותי לשוא, ויודע אני שגם עכשו עוד הדרך הזו סלולה היא לרבים מבני הנעורים בארצנו, שגם הם עתידים להתחרט על מעשיהם ולהתאונן על ימיהם וכשרונותיהם, בשעה שלא יוכלו עוד לתקן את קלקלתם, – לפיכך שמח אני לראות את הד"ר ליפקין מגלה דעתו לבני הנעורים שאין השכלתם חשובה כלום, ואלו דבריו:
"אך באין מורה ומנהל כשרונותיהם (של בני הנעורים צעירי עמנו) אלה תמס ילכו, ובגששם באפלה למצוא פתח החכמה ידפקו על פתח השיר והמליצה ויאמרו ללשוננו נגביר, ידרשו אל המתים ומאשפתות תהום הנשיה יעלו בחכה אבני חצץ אשר יחשבו לפנינים ואבני בוחן החכמה, ועל כן, אף כי שם החכמה על דגלם אל פתח החכמה עוד לא באו ". כמדומה לי, שעוד לא זכתה הספרות העברית החדשה, שיאמרו בה דברי אמת מועילים כאלה!
יודע אני, שהרבה מן הזקנים ומן הצעירים יעקימו פניהם ויאמרו: אי-אפשר לכל באי עולם להיות חוקרי הטבע, וגם השיר והמליצה בכלל החכמות ההן, ורשות לאיש ואיש ליהנות מכל דבר המוצא חן בעיניו, ולפיכך טוב ויפה הוא שאותן בני הנעורים, המרגישים בעצמם כשרון לשיר ומליצה, יקדישו כחותיהם למתנות אלהים אלה. אין אני רוצה להתוכח עם הזקנים, אבל הצעירים האומרים כך גורמים רעה לעצמם וסופם להתחרט בשעה שחרטתם לא תועיל עוד להם.
“אי-אפשר לעולם בלא בשם ובלא בורסקי”; אף-על-פי-כן כל אדם פרטי בפני עצמו אינו דואג לטובת העולם כלו אלא לטובת עצמו, ומעולם לא ראינו אדם שנעשה בורסקי לטובת הכלל, כלומר: שמפני דאגתו לטובת בני-אדם, שלא ילכו יחף, נעשה הוא בורסקי, כדי שיהיו עורות מזומנים לבני-אדם בכל שעה; אבל אדם נעשה בורסקי בעל-כרחו, מפני שהמחסור כופה אותם לאחוז באיזו מלאכה ועל פי מקרים שונים מוצא הוא באותה שעה אפשרות יותר קלה להעשות בורסקי מלבחור לו אומנות אחרת.
אבל אם אי-אפשר לו לנער עני לבחור לו אומנות לפי רצונו ונעשה הוא לפעמים בורסקי, בשעה שמחסורו כופה אותו לכך ומונע ממנו להעשות בשם – מי מונע את הנער הדורש השכלה לעסוק בדבר היקר באמת? אילו היה לעולם צורך בשירים ריקים ומליצות, ביאורים על דברים סתומים המצוים בידינו מימות קדם וכיוצא בזה, גם אז היה צריך כל נער ונער שידאוג לטובת עצמו ולהשתדל למלא כרסו בחכמות, שהרי הכל מודים שאין בעולם דבר היותר חשוב מידיעות הטבע, וכל-שכן עכשו, שאין לעולם צורך כלל באותם הדברים שהם רגילים לעסוק בהם ולבלות ימיהם עליהם: קר וחם, יום ולילה לא ישבותו גם אם לא נשיר עליהם, והמסחר וחרשת-המעשה לא יתעלו אפילו כמלא נימא אפילו אם יתבארו כל הדברים הסתומים שבספרי הקדמונים, ולהמשורר והמבאר עצמו לא יהיה מזה אפילו מזון סעודה אחת, ומה העבודה הריקה הזאת לנו?
שמא יאמרו איזה כותבים מבני הנעורים, שהם חפצים להביא תועלת לאנשי עירם ולפיכך הם עוסקים במליצות ובמאמרים להורות לבני עירם את הדרך הישרה שיבורו להם ולהוכיח על עונותיהם על פניהם בדבר התלמוד-תורה, בתי-הספר, חברא קדישא, אמונה בבעלי שמות וכו' וכו', אבל אחי! קשטו עצמכם ואחר כך קשטו אחרים! העת לכם לחפש מומי אחרים בשעה שאין אתם משתדלים לבער אחרי מומי עצמכם? עזבו את הבקורת לאחרים, שכבר עבר מועדם ללמוד, ואתם מלאו כרסכם בדברים שתפארת ותועלת מהם ליודעיהם, ולמה תהיו כסופרים ומוכיחים לאחרים בשעה שנעלמו מכם אפילו אותן הידיעות הקלות, שתינוק בן י"ג שנה הלומד בלשכה השלישית שבגימנאזיום יודע אותן? אם תוכיחו לאחרים הרי עוד הדבר מוטל בספק אם תועילו להם, ואם תלמדו מה שאתם צריכים ללמוד בודאי תועילו לכם.
אבל יודע אני מה מונע את בני הנעורים לבחור להם ענין הגון לעסוק בו, תחת דברי ההבל הממלאים את לבם, והוא השכרון! בני הנעורים המגודלים על התלמוד ועוסקים בו לשמה ולשם אהבת האמת, בשעה שהם מתנפלים על ספרי השכלה מדמים הם בעצמם, שהם רואים עולם חדש, והדמיון הזה ממלא אותם שכרון כל כך, עד שהם אובדים דרכם ואינם חוקרים לדעת מה שיבחרו להם ובמה יכשלו. ואם עוד יזדמן להם לשמוע מפי איזה שוטה, מקרוביהם או שלא מקרוביהם, שהם אפיקורסים, אז שכרונם מתגבר עליהם עוד יותר, ובערבוב ראשם הם ממלאים את כרסם בכל דבר הבל הבא לידם, אם נושא הוא את שם ההשכלה עליו, וביחוד בשירים ריקים ומליצות שאינם אלא דמיון של הבל, אהוב יותר לבני הנעורים, בשעה שהם במצב השכרון. וכך הם מבלים זמנם בתהו, מאבדים כשרונותיהם בידים, משליכים אחר גום את הלמודים הישנים, שכבר קנו להם ואינם ממלאים חסרונם בלמודים אחרים שיש בהם ממש, עד שהם נשארים קרח מכאן ומכאן.
אבל סוף השכרון לפוג, ומה נשאר אחר כך בלבם של משכילים כאלה? אשריהם לאותם משכילים שהשכלתם לא נצחה את אמונתם, שהרי סוף-סוף עוד נשאר אתם חם לבם ורגשי נפשם, ועודם מוצאים להם קורת-רוח ברגש האמונה; אבל אוי להם לאותם המשכילים, שעל ידי המהומה שעברה עליהם אבדה האמונה מלבם, שהרי לבם ריק, רגשות נפשם מתות, ואין בידם לא משלות הצדיקים ולא מתענוגי החכמים האמתים! הצד השוה שבשניהם, שהמקולקלים בהם נעשים צבועים כשובאל (בעיט צבוע), ואחרים, אף-על-פי שאינם נעשים צבועים, מכל-מקום עוזבים הם לגמרי את הספרות העברית, שמסרו כמעט את נפשם עליה במצב שכרותם, ואין עוד להם דבר עמה. אם אין אתם מאמינים לדברי, צאו ומנו מספר כל בעלי מאמרים שונים במה“ע העברים בתקופת עשרים שנה האחרונות, וראו כמה מאלה שנשארו עוד בחיים עודם כותבים גם עכשו במה”ע, וכמה משכו ידם משפת-עבר לגמרי. מאמין אנכי באמונה שלמה שכן תהיה גם אחריתם של הרבה מבני הנעורים דורשי השכלה עתה.
ומה היא ההשכלה בכלל לפי מובנה אצל בני הנעורים שבנו אצל הרבה מסופרינו? נאד נפוח מלא רוח, ערבוביא ריקה והבל הבלים! מי שיודע לכתוב בשפת עבר אינו אלא איש שיכול לכתוב (גראַמאטני); מי שקרא הרבה ספרים שונים, ולא נשארה מהם בידו כל ידיעה מחלטת, אינו אלא אוסף רוח בחפניו; מי שאינו מאמין בסגולה הכתובה בספר “זכירה” וכיוצא בזה (כי כל הדברים שאנחנו מכחישים בהם אין להם בעינינו, וגם לפי האמת, שום יתרון על איזה סגולה), אינו כפלוני הפתי המאמין לכל דבר, וכל המבקר מעשי חביריו 1אין אנו רואים בו אלא שאין בו אותה שטות שפלוני נכשל בה, ואין חשיבותו בו בעצם, אבל מתמלאת היא מחרבנו של פלוני; אבל השכלתנו שאנחנו מגיסים בה דעתנו איה היא? ומה הן הידיעות הקיימות שקנינו לנו?
חכמות שונות יש בעולם: הפילוסופיה העיונית חכמה היא, אלא שאין עיקרה אלא השערה. פילוסוף פלוני בדא הנחה מלבו ועליה הוא בונה שיטתו האוירית. יתירה עליה חכמת הפילולוגיא וכל-שכן חכמת המשפטים שיסודן ההסכמה, שקבוץ פלוני סגל לו לשון פלונית והסכים לשפוט כך וכך; אבל חכמת הטבע אין דומה לה, שמלבד התועלת הרבה שהיא מביאה לבני-אדם – הנה יסודה במציאות, וקימת היא לדור דורים, שהרי הטבע לא נשתנה ולא ישתנה לעולם, לפיכך חכמת הטבע הרי היא גברת לכל החכמות!
אמת היא, שאי-אפשר שיהיו הכל חוקרים טבעים; אבל כל נער המבלה ימיו בהבל, בשירים ריקים ובמליצות וכיוצא בזה, יכולים אנו לומר לו: “באתרא דליעול אספסתא (כי שירים, מליצות וביאורים אי-אפשר לכנות אפילו בשם “ירקא”) ליעול בשרא וכורא”, וטוב לו למלא כרסו בדברי חכמה, שיש להם קיום לשעה ולדורות, שיש בהם תועלת אמתית לבני-אדם, ושהיא ממלאה את הנפש גם בימי הזקנה. לפיכך, כל נער שיש לו יכולת להקדיש את כחותיו להשכלה, כלומר: שהוא בטוח שימצא לו מחיה הגונה לכשיגדל (שהכנת מחיה קודמת גם להשכלה גם לחכמה), צריך הוא שיעזוב שירים ריקים ומליצות וכל ספרים של תהו וישים פניו למדעים, וביחוד לידיעת הטבע, ואז יהא משכיל באמת, עטרת ההשכלה תהא הולמתו, וחכמתו היא תשיחהו גם לעת זקנותו, בשעה שהדמיון יהא כעבר ובטל מן העולם.
-
כך במקור. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.