א. בֶּנִי וְגִיטָה “הַתְּאוֹמִים”    🔗

בֶּנִי וְגִיטָה הָיוּ אָח וְאָחוֹת. הָיוּ לָהֶם אַבָּא וְאִמָּא, וְעוֹד אָחוֹת גְּדוֹלָה, רִבְקָה, וְהֵם חָיוּ בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהּ רִבְבוֹת אֲנָשִׁים. בֶּנִי וְגִיטָה כְּרוּכִים הָיוּ זֶה אַחַר זֶה, מְבַלִּים אֶת יְמֵיהֶם תָּמִיד יַחַד, מוֹצְאִים לָהֶם מִשְׂחָקִים מִשֶּׁלָהֶם, וְסוֹדוֹת לָהֶם, שֶׁהֵם מִתְלַחֲשִׁים עֲלֵיהֶם זֶה עִם זוֹ, וְטוֹב וְנוֹחַ לָהֶם בַּחֲבֵרוּת זוֹ שֶׁל אָח וְאָחוֹת.

אוּלָם לֹא תָּמִיד הָיוּ בּוֹדְדִים כָּל־כָּךְ. הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה, שֶׁעַל גְּבוּל הָאָרֶץ, בָּהּ יָשְׁבוּ עַד יְמֵי הַמִּלְחָמָה בֵּין רוּסִיָה לְגֶרְמַנְיָה, מְלֵאָה הָיְתָה יְהוּדִים, וְהָיוּ שָׁם יְלָדִים בְּנֵי־גִילָם, יַלְדֵי־יְהוּדִים, וְהָיוּ סַבָּא וְסַבְתָּא, הוֹרֵי אִמָּא, וְהָיָה עוֹד סַבָּא, אָבִיו שֶׁל אַבָּא. אַךְ בַּזְּמַן הַהוּא עֲדַיִן קְטַנִּים הָיוּ מְאֹד. וְאָז בָּאָה הַמִּלְחָמָה הַהִיא, וְהֵם נֶאֶלְצוּ לַעֲזוֹב אֶת מְקוֹם מְגוּרֵיהֶם, וְיַחַד עִם עוֹד פְּלִיטִים מִן הָעֲיָרָה הִגִּיעוּ לָעִיר הַגְּדוֹלָה וְהַנָּכְרִיָּה הַזֹּאת. הַפְּלִיטִים הַיְּהוּדִים מְעַטִּים הָיוּ, וְהָעִיר הַנָּכְרִיָּה גְדוֹלָה, וְעַד מְהֵרָה נִתְפַּזְּרוּ לְפִנּוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁבָּעִיר, וּמִשְׁפַּחַת אָשֵׁרְמַן, הוֹרֵי בֶּנִי וְגִיטָה, הִשְׁתַּכְּנָה בְּחָצֵר גְּדוֹלָה מְאֹד, חֲצַר אַכְסַנְיָה, שֶׁהֶחֱזִיקָה אִשָּׁה רוּסִית זְקֵנָה וְטוֹבַת־לֵב. בְּאַכְסַנְיָה זוֹ הָיוּ מִתְאַכְסְנִים הָאִכָּרִים־הַגּוֹיִים מִכְּפָרֵי הַסְּבִיבָה, כְּשֶׁהָיוּ בָּאִים הָעִירָה לְעִנְיָנֵיהֶם, וּבֶחָצֵר חָנוּ הָעֲגָלוֹת וְהַסּוּסִים שֶׁלָּהֶם. בְּיִחוּד בִּימֵי שׁוּק וְיָרִיד מָלְאָה הֶחָצֵר תָּמִיד רַעַשׁ אוֹפַן וְצָהֳלַת סוּסִים.

בֶּנִי וְגִיטָה הָיוּ מִתְפַּלְּאִים תָּמִיד: בַּבֹּקֶר הָיוּ הָאִכָּרִים וְהָאִכָּרוֹת הָאֵלֵּה בָּאִים שְׁקֵטִים, מְאִירֵי־פָנִים, בִּגְדֵיהֶם נְקִיִּים, הֲלִיכוֹתֵיהֶם נְעִימוֹת וְדִבּוּרָם מָתוּן, וּבָעֶרֶב הָיוּ חוֹזְרִים שִׁכּוֹרִים וּפְרוּעֵי־מַרְאֶה: קוֹל־צְוָחוֹת, קוֹל שִׁירִים הוֹלְלִים בְּפִיהֶם, וְהֵם רָבִים וּמִתְקוֹטְטִים אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, שָׁעָה שֶׁהֵם רוֹתְמִים אֶת עֶגְלוֹתֵיהֶם וְיוֹצְאִים לְדַרְכָּם.

וְהָיְתָה הֶחָצֵר הַזֹּאת מָקוֹם מְשַׂמֵּחַ, מָקוֹם לְמַחֲזוֹת רַבִּים אֲשֶׁר הִרְהִיבוּ אֶת עֵינֵי בֶּנִי וְגִיטָה.

הֵם כְּבָר לָמְדוּ בְּבֵית־סֵפֶר וְקָרְאוּ סִפּוּרִים מוֹשְׁכֵי־לֵב עַל שְׁבָטִים פְּרָאִים בְּאַפְרִיקָה וַאֲמֵרִיקָה, וְיֵשׁ אֲשֶׁר לְמַרְאֵה הָאִכָּרִים הָאֵלֶּה, הַמִּתְקַהֲלִים בֶּחָצֵר, נִשְׂאוּ הַיְלָדִים בְּדִמְיוֹנָם הַרְחֵק לָאֲרָצוֹת הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁבַּיַּבָּשׁוֹת הָהֵן. הָאִכָּרִים בִּלְבוּשָׁם הַכַּפְרִי, שֶׁלֹּא כִּלְבוּשָׁם שֶׁל בְּנֵי־הָעִיר, הָאִכָּרוֹת בְּשִׂמְלוֹתֵיהֶן וּבְמִטְפְּחוֹתֵיהֶן הַסַּסְגּוֹנִיּוֹת נִרְאוּ לָהֶם, לְבֶנִי וְגִיטָה, כְּמַחֲנֶה שֶׁל אִינְדִיאַנִים אֲדֻמֵּי־עוֹר. כָּל עֲגָלָה הָיְתָה בְּעֵינֵיהֶם כְּאֹהֶל אִינְדִיאַנִי. אֶת הָאִכָּר־הַגּוֹי טְרוֹכִים, הַצָּעִיר וְהַגָּבֹהַּ, עָשׂוּ בְּמִשְׂחָקָם זֶה לִמְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ. וְגַם הָאַוָּזִים הַצְּחוֹרִים וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת הַכְּפוּתוֹת, הַמּוּבָאִים בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם שֶׁל הָאִכָּרִים לְמִמְכָּר בַּשּׁוּק, מִלְאוּ תַּפְקִיד בַּמַּחֲזֶה הַזֶּה. הֵם הָיוּ הַשְּׁבוּיִים הָאֻמְלָלִים אֲשֶׁר יִמָּכְרוּ בְּשׁוּק הָעֲבָדִים. לֹא כֵן הַחֲזִירִים הַכְּפוּתִים: אֵלֶּה הָיוּ אַךְ שׁוֹדְדִים רָעִים, גַּזְלָנִים שֶׁנָּפְלוּ בִּידֵי “הַשֵּׁבֶט”.

כָּךְ הָיוּ בֶּנִי וְגִיטָה יוֹשְׁבִים בְּפִנָּה צְנוּעָה בֶּחָצֵר, מִסְתַּכְּלִים בְּסַקְרָנוּת רַבָּה וּבְעֹנֶג בְּכָל הַמִּתְרַחֵשׁ מִסָּבִיב, כְּשֶׁהֵם מְשׂוֹחֲחִים זֶה עִם זוֹ בְּלָחַשׁ. לְכָל אִכָּר וְאִכָּרָה נָתְנוּ שֵׁם מְיֻחָד, וּבְשַׁעֲשׁוּעֵי־דִמְיוֹנָם הָיוּ קוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵׁמוֹת אֵלֶּה. יוֹם כָּזֶה, יוֹם־שׁוּק, הָיָה לָהֶם יוֹם גָּדוֹל רַב־מְאֹרָעוֹת. כִּנְסוּכֵי קֶסֶם הָיוּ מִתְהַלְּכִים כָּל הַיּוֹם הַהוּא בֶּחָצֵר. אֲבָל בְּרֶדֶת הַיּוֹם, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה מַתְחִילָה לִשְׁקוֹעַ, וְהָאִכָּרִים הָיוּ יוֹצְאִים מִבֵּית הָאַכְסַנְיָה לִרְתּוֹם אֶת סוּסֵיהֶם בָּעֲגָלוֹת, וְהָיוּ עוֹזְבִים לְבַסּוֹף בְּשִׁירָה אֶת הֶחָצֵר, הָיְתָה פִּתְאֹם מִשְׂתָּרֶרֶת דּוּמִיָּה כְּבֵדָה בַּמָּקוֹם. עַצְבוּת הָיְתָה נוֹפֶלֶת עַל לֵב הַיְלָדִים, וְגַעְגּוּעִים הָיוּ תּוֹקְפִים אוֹתָם, וְהָיָה מִתְעוֹרֵר בָּהֶם הָרָצוֹן לָקוּם וְלָרוּץ הַרְחֵק־הַרְחֵק אַחֲרֵי הָעֲגָלוֹת הַמַּפְלִיגוֹת בַּעֲנַן הָאָבָק. וְהָיוּ מְהַרְהֲרִים אָז בְּלִבָּם, וּמְשִׂיחִים אָח לַאֲחוֹתוֹ אֶת הִרְהוּרֵיהֶם, כֵּיצַד יַרְחִיקוּ, אוּלַי, גַּם הֵם פַּעַם בַּדֶּרֶךְ, כֵּיצַד יָנוּדוּ בַּיַּעַר, בַּחשֶׁךְ, בְּלֹא אַבָּא וְאִמָּא. אַבָּא וְאִמָּא יְחַפְּשׂוּ אוֹתָם זְמַן רַב, אֲבָל וַדַּאי שֶׁיִּמְצְאוּ אוֹתָם לְבַסּוֹף, וּגְדוֹלָה תִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ יַחַד הַבָּיְתָה.

בֵּינְתַיִם, הִנֵּה נוֹסְעוֹת הָעֲגָלוֹת וּמְעוֹרְרוֹת רֶגֶשׁ תּוּגָה בַּלֵּב. עֲצוּבִים עוֹלִים אָז הַיְלָדִים עַל מִשְׁכְּבוֹתֵיהֶם. אַךְ כְּבָר לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר פָּגָה הָעַצְבוּת הַזֹּאת. שׁוּב מְשׁוֹטְטִים בֶּנִי וְגִיטָה בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה, הָרֵיקָה, רוֹאִים אֶת עַצְמָם כִּמְהַלְּכִים בִּ“יעָרוֹת” וּבְ“מִדְבָּרִיּוֹת”, מְחַפְּשִׁים אוֹצָרוֹת גְּנוּזִים תָּמִיד.

שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיוּ מְחַטְּטִים בֵּין גֶּלְלֵי הַסּוּסִים וּבְתִלֵּי הָאַשְׁפָּה. הָיוּ מוֹצְאִים כַּפְתּוֹרִים יְשָׁנִים וּבַקְבּוּקִים רֵיקִים, אַבְזֵמִים שְׁבוּרִים וּרְצוּעוֹת יְשָׁנוֹת. כָּל מִינֵי קֻפְסָאוֹת רֵיקוֹת שִׁמְּשׁוּ לָהֶם אַחַר־כָּךְ לְמַחְסָן, בּוֹ שָׁמְרוּ אֶת אוֹצְרוֹת־הַחֶמְדָּה שֶׁלָּהֶם. וּמְקוֹם הַמַּחְסָן בְּאַחַת הַפִּנּוֹת בְּדִיר־הָעֵצִים.

יֵשׁ שֶׁהַגְּדוֹלִים הָיוּ גּוֹעֲרִים בָּהֶם, אוֹ לוֹעֲגִים לָהֶם עַל שֶׁהֵם מְלַכְלְכִים יְדֵיהֶם וּבִגְדֵיהֶם בְּ“אַשְׁפָּה זוֹ”. אֲבָל הֵם כְּמוֹ לֹא נָתְנוּ אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לַדְּבָרִים. זֶה כְּבָר שָׂמוּ לֵב, שֶׁהַגְּדוֹלִים, מִשּׁוּם עִסְקֵיהֶם וְדַאֲגוֹתֵיהֶם, אֵינָם מְבִינִים כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים, וּדְבָרִים נֶחְמָדִים וְנִפְלָאִים נֶעְלָמִים מֵעֵינֵיהֶם, וְאֵין הֵם רוֹאִים אוֹתָם כְּלָל.

אָכֵן, בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִנִּיחוּ לָהֶם הַגְּדוֹלִים לַעֲשׂוֹת כְּאַוַּת־נַפְשָׁם. הֵם הִתְרַגְּלוּ לִרְאוֹת אֶת בֶּנִי וְגִיטָה, כְּשֶׁהֵם מְשַׂחֲקִים תָּמִיד עַל־יַד הַבַּיִת וְאֵינָם מַפְרִיעִים לְאִישׁ. הָאָב וְהָאֵם, וְגַם רִבְקָה, הָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיוּ שְׁקוּעִים תָּמִיד בְּעִסְקֵיהֶם, שְׂמֵחִים הָיוּ שֶׁאֵין הַיְלָדִים מַטְרִידִים אוֹתָם מִמַּעֲשֵׂיהֶם.

– אֵין דָּבָר – הָיָה אוֹמֵר הָאָב. – אַדְרַבָּא, יְשַׂחֲקוּ לָהֶם בַּמֶּה שֶׁיְּשַׂחֲקוּ, כְּחֶפְצָם. טוֹב לְשַׂחֵק בַּחוּץ, בָּאֲוִיר.

וְאִמָּם הָיְתָה נֶאֱנַחַת עֲמֻקּוֹת וְאוֹמֶרֶת:

– עָצוּב לָהֶם, לַיְלָדִים, כָּאן, בָּעִיר הַזָּרָה,

בֵּין הַגּוֹיִים. מִתְגַּעְגְּעִים הֵם לַבַּיִת הַקּוֹדֵם, לְסַבָּא, לְסַבְתָּא, לַדּוֹדִים וּלְיַלְדֵי־הַדּוֹדִים. עִם מִי יְשַׂחֲקוּ כָּאן? עִם מִי יִתְחַבְּרוּ? עִם “הַשְּׁקָצִים”, יַלְדֵי הַגּוֹיִים?

כָּל פַּעַם שֶׁאִמָּא הָיְתָה מַזְכִּירָה אֶת הַ“בַּיִת”, בֵּיתָם־בָּעֲיָרָה – הָיְתָה מִשְׂתָּרֶרֶת דְּמָמָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן, וְהַגְּדוֹלִים הָיוּ מִסְתַּכְּלִים בַּיְלָדִים בְּעֵינַיִם מְנַצְנְצוֹת וְלַחוֹת.

בֶּנִי וְגִיטָה לָמְדוּ בְּבָתֵּי־סֵפֶר שׁוֹנִים. בַּבֹּקֶר הָיוּ יוֹצְאִים מִן הַבַּיִת יַחַד, אוּלָם אַחֲרֵי־כֵן הָיוּ נִפְרָדִים, כָּל אֶחָד לְבֵית־סִפְרוֹ. אַךְ גַּם בְּבֵית־הַסֵּפֶר נִמְשְׁכוּ הָאָח וְהָאָחוֹת זֶה אֶל זֶה, וְעִם גְּמַר שְׁעוֹת הַלִּמּוּדִים הָיוּ אָצִים לְהִפָּגֵשׁ מַהֵר, לְהָשִׂיחַ, אָח לַאֲחוֹתוֹ, מֵהַרְפַּתְקְאוֹת־הַיּוֹם. כָּל סֵפֶר חָדָשׁ שֶׁקָּרְאָה גִיטָה הָיָה לָהּ לִמְאֹרָע, שֶׁיֵּשׁ לְסַפֵּר עָלָיו מִיָּד לְבֶּנִי; כָּל מִשְׂחָק חָדָשׁ שֶׁרָאָה בֶּנִי אֵצֶל בְּנֵי כִּתָּתוֹ, הָיָה הוּא חוֹזֵר וּמַצִּיג אוֹתוֹ לִפְנֵי אֲחוֹתוֹ. הִיא לָמְדָה מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַמִּשְׂחָקִים הָאֵלֶּה וְהָיְתָה מְשַׁתֶּפֶת עַצְמָהּ בְּכָל תַּעֲלוּלָיו, וְהוּא, גַּם הוּא, הָיָה חָבֵר לָהּ בְּכָל הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמְּצָאוּהָ בְּמַסְעוֹתֶיהָ הַדִּמְיוֹנִיִּים.

פְּעָמִים הָיוּ מִצְטַעֲרִים עַל שֶׁהָאֶחָד מֵהֶם הוּא יֶלֶד וְהָאַחַת יַלְדָּה. לוּלֵא כֵן הָיוּ שְׁנֵיהֶם לוֹמְדִים בְּבֵית־סֵפֶר אֶחָד, וְאוּלַי גַם בְּכִתָּה אֶחָת.

– חֲבָל שֶׁאַתְּ אֵינֵךְ יֶלֶד, – הָיָה מֵשִׂיחַ לִפְעָמִים בֶּנִי בַּאֲנָחָה.

– בֶּאֱמֶת חֲבָל, – הָיְתָה עוֹנָה גִיטָה לְעֻמָּתוֹ. – אֲבָל חֲבָל גַּם שֶׁאַתָּה אֵינְךָ יַלְדָּה –

– נָכוֹן מְאֹד. חֲבָל וְגַם חֲבָל. אֲבָל אַתְּ גַּם נוֹלַדְתְּ שָׁנָה אַחַת לְפָנַי; בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא הָיִינוּ לוֹמְדִים בְּכִתָּה אַחַת…

– זֶה נָכוֹן. הֲכִי טוֹב הָיָה, לוּ הָיִינוּ, בִּכְלָל, תְּאוֹמִים. זֶה הָיָה מְצֻיָּן.

וּרְאֵה פֶּלֶא: גַּם בַּבַּיִת קָרְאוּ לָהֶם, דֶּרֶךְ צְחוֹק, בְּשֵׁם “הַתְּאוֹמִים”.

“הַתְּאוֹמִים” אָכְלוּ כְּבָר? “הַתְּאוֹמִים” יְשֵׁנִים כְּבָר? “הַתְּאוֹמִים” כְּבָר חָזְרוּ מִבֵּית הַסֵּפֶר?

 

ב. בֶּנִי מְגַלֶּה אוֹצָר    🔗

בְּאַחַד הַיָּמִים בָּא בֶּנִי מִבֵּית־הַסֵּפֶר מְשֻׁלְהָב כֻּלּוֹ וּמְאֻשָּׁר. עוֹד מֵרָחוֹק רָאָה אֶת גִּיטָה בֶּחָצֵר, נִפְנֵף לְעֻמָּתָהּ בְּתַרְמִיל סְפָרָיו, וּבַיָּד הָאַחֶרֶת הִצְבִּיעַ עַל כִּיסֵי מִכְנָסָיו הַתְּפוּחִים.

– גִּיטָה, גִּיטָה! בּוֹאִי מַהֵר, נִתְגַּלָּה אוֹצָר מַמָּשׁ!

– אוֹצָר? אוֹצָר שֶׁל מָה?

– שֶׁל תָּוִיּוֹת! אֲנִי אוֹמֵר לָךְ: יָפוֹת, נֶהְדָּרוֹת! מִכָּל מִינֵי צְבָעִים…

גִּיטָה מִהֲרָה לִקְרַאת אָחִיהָ וְעֵינֶיהָ מַבְהִיקוֹת. הִתְלַהֲבוּתוֹ שֶׁל בֶּנִי הָיְתָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר, כִּי אָמְנָם דְּבָרִים חֲמוּדִים הֵבִיא עִמּוֹ.

וְהַדָּבָר הָיָה אָמְנָם מְאֹד בְּעִתּוֹ. כְּבָר מִזְּמַן נִמְאֲסוּ עֲלֵיהֶם הַבַּקְבּוּקִים הַקְּטַנִּים וְהַכַּפְתּוֹרִים הַשְּׁחוּקִים שֶׁבְּאוֹצָרָם. לִבָּם נִכְסַף לְמַשֶּׁהוּ יָפֶה, חָדָשׁ. הֵם הָיוּ כְּבָר יְלָדִים גְּדוֹלִים (כְּפִי שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת אִמָּא), הֲלֹא כְּבָר מְבַקְּרִים הָיוּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר! וְצַעֲצוּעִים לֹא הָיוּ לָהֶם. הֲתַאֲמִינוּ? שׁוּם צַעֲצוּעִים… וַהֲלֹא גַם יְלָדִים בְּגִילָם רוֹצִים עוֹד בְּצַעֲצוּעִים, וְרַק הַגְּדוֹלִים אֵינָם יוֹדְעִים זֹאת. וְאוּלַי יָדְעוּ זֹאת הוֹרֵי בֶּנִי וְגִיטָה, וְאַךְ יָדָם לֹא הִשִּׂיגָה לִקְנוֹת גַּם סִפְרֵי לִמּוּד וּמַחְבָּרוֹת וְגַם צַעֲצוּעִים לְיַלְדֵיהֶם? הָעִקָּר הוּא, שֶׁמִּלְבַד כַּדּוּר־גּוּמִי קָטָן וְיָשָׁן וְלוּחַ שֶׁל דַּמְקָה, אֲשֶׁר מַחֲצִית חַיָּלֶיהָ הָלְכוּ לְאִבּוּד – לֹא הָיָה כָּל צַעֲצוּעַ בְּבֵיתָם. וְהָיָה זֶה מְצַעֵר אֶת הַיְלָדִים, אֵין פֶּלֶא, אֵפוֹא, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ עוֹמְדִים לְעִתִּים שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת לִפְנֵי חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה שֶׁל בָּתֵּי־הַמִּסְחָר הַגְּדוֹלִים וּמְזִינִים עֵינֵיהֶם בַּסְּחוֹרוֹת הָרַבּוֹת וְהַשּׁוֹנוֹת. בְּיִחוּד נָעַם לָהֶם הַדָּבָר עַל דַּרְכָּם הַבַּיְתָה,

בְּשׁוּבָם מִבֵּית־הַסֵּפֶר. אֵין צֹרֶךְ אָז לְמַהֵר, אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד וּלְהִסְתַּכֵּל בְּשֶׁקֶט.

הִנֵּה בֻּבָּה גְּדוֹלָה, כְּגֹדֶל יַלְדָּה, לְבוּשָׁה כְּאָחוֹת־רַחֲמָנִיָּה וּצְלָב אָדֹם עַל סִנָּרָהּ הַלָּבָן כַּשֶּׁלֶג. אַךְ זֹאת בֻּבָּה! אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד שָׁעוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בָּהּ!

לוּ הָיָה בָּא מִישֶׁהוּ וְאוֹמֵר עַל גִּיטָה בְּפָנֶיהָ, שֶׁהִיא מִתְאַוָּה לְשַׂחֵק בְּבֻבּוֹת – הָיְתָה וַדַּאי מִתְרַגֶּזֶת מְאֹד; וְלוּ הָיְתָה זוֹ יַלְדָּה, הָיְתָה גִיטָה אוּלַי גַם מַרְבִּיצָה בָּהּ, עַל שֶׁהִיא מְעִזָּה לוֹמַר זֹאת. הִיא, גִּיטָה אָשֵׁרְמַן, תַּלְמִידַת בֵּית־הַסֵּפֶר, שֶׁיּוֹדַעַת כְּבָר מִזְּמַן לִקְרוֹא בִּסְפָרִים, תְּשַׂחֵק בְּבֻבּוֹת? אוּלָם לַעֲמוֹד לְיַד חַלּוֹן־הָרַאֲוָה וּלְהִסְתַּכֵּל בַּבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה – כָּל אָדָם מְסֻגָּל לִמְצֹא עִנְיָן בָּזֶה. זֶה לֹא נִקְרָא: לְשַׂחֵק.

רַק חֲבָל, שֶׁבֶּנִי מְבַכֵּר לַעֲמֹד לְיַד חַלּוֹן־רַאֲוָה שֶׁל חֲנוּת אַחֶרֶת, שֶׁל כָּל מִינֵי דִבְרֵי מְתִיקָה: כָּאן מֻצָּגוֹת לְעֵינֵי־כֹּל טַבְלָאוֹת שֶׁל שׁוֹקוֹלָדָה וְסֻכָּרִיּוֹת לְמִינֵיהֶן, עוּגוֹת שֶׁל קְרֶם צִבְעוֹנִיּוֹת, וְגַם קֻפְסָאוֹת נֶחְמָדוֹת מְלֵאוֹת מַמְתַּקִּים, שֶׁקּוֹרְאִים לָהֶן “בּוֹנְבּוֹנְיֶרוֹת”. עֲלֵיכֶם לָדַעַת, שֶׁבֶּנִי הָיָה לַקְקָן בְּמִקְצָת וְאָהַב מְאֹד לֹא רַק לֶאֱכֹל דִּבְרֵי־מְתִיקָה, כִּי אִם גַּם לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם, וַאֲפִלּוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה.

לֹא טוֹב הָיָה הַדָּבָר, שֶׁלִּבּוֹת הַ“תְּאוֹמִים” נִמְשְׁכוּ אַחַר חַלּוֹנוֹת שׁוֹנִים. לְפִי שֶׁהָיוּ נֶעְצָרִים, כָּל אֶחָד לְיַד חֲנוּת אַחֶרֶת, הָיוּ גַם דַּרְכֵיהֶם נִפְרָדוֹת, וְלֹא הָיוּ חוֹזְרִים יַחְדָּו הַבָּיְתָה. אָז הָיְתָה אִמָּא מַרְגִּישָׁה בְּיוֹתֵר, שֶׁהַיְלָדִים אֵחֲרוּ לָשׁוּב מִבֵּית־הַסֵּפֶר, אֵחֲרוּ מְאֹד. אִם חָזַר בֶּנִי רִאשׁוֹן – יָצָא הַקֶּצֶף עַל גִּיטָה. וּכְשֶׁהִקְדִּימָה גִיטָה וּבֶנִי אֵחַר – הָיָה הוּא מְקַבֵּל מָנָה הֲגוּנָה שֶׁל דִּבְרֵי־מוּסָר. וְזֶה הָיָה גָרוּעַ מִכָּל עֹנֶשׁ. בָּרֶגַע שֶׁאִמָּא הָיְתָה מַתְחִילָה לְהַטִּיף דִּבְרֵי־מוּסָר הָיוּ שְׁנֵיהֶם מוּכָנִים בְּכָל לִבָּם לְהֵיטִיב אֶת דַּרְכָּם; וְלוּלֵא הָיוּ מַסִּיחִים דַּעְתָּם מִזֶּה לַמָּחֳרָת, וַדַּאי שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִים אֶת אֲשֶׁר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּלִבָּם אֶתְמוֹל.

אַךְ הִנֵּה בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הֵחֵלּוּ הַיְלָדִים שׁוּב לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה יָחַד. וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁגַּם בֶּנִי הָיָה מִתְעַכֵּב עַתָּה, יַחַד עִם אֲחוֹתוֹ, לְיַד חַלּוֹן־הָרַאֲוָה שֶׁל חֲנוּת־הַצַּעֲצוּעִים. כִּי בְּאַחַד הַיָּמִים הֻצְּגָה שָׁם בַּחַלּוֹן, לֹא הַרְחֵק מִן הַבֻּבָּה, רַכֶּבֶת קְטַנָּה, יָפָה וּמַבְרִיקָה. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיְתָה רַכֶּבֶת זוֹ עוֹמֶדֶת עַל מְקוֹמָהּ, כִּמְחַכָּה לְנוֹסְעִים. אַךְ לִפְרָקִים הָיָה נִגָּשׁ בַּעַל־הַחֲנוּת, מְסוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ הַקָּטָן שֶׁבִּקְצֵה הָרַכֶּבֶת, וְזוֹ הָיְתָה מַתְחִילָה לָרוּץ עַל פְּנֵי הַפַּסִּים הַמַּבְרִיקִים. אָכֵן, הָיָה זֶה צַעֲצוּעַ נֶחְמָד בֶּאֱמֶת.

גִּיטָה שָׂמְחָה לֹא פָּחוֹת מִבֶּנִי לְמַרְאֵה הָרַכֶּבֶת הַזֹּאת. וְכָךְ הָיוּ עוֹמְדִים שְׁנֵיהֶם, אוֹחֲזִים אִישׁ בְּיַד אֲחוֹתוֹ, וּמְהַנִּים אֶת עֵינֵיהֶם. הִיא, אָמְנָם, עֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת בְּעִקָּר אֶל הַבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה, וְהוּא צָמוּד בְּמַבָּטוֹ אֶל הָרַכֶּבֶת. וְהָיְתָה גַם שִׂמְחָה מְשֻׁתֶּפֶת לָהֶם, כִּי יָשׁוּבוּ יַחַד, וְאִמָּא לֹא תַּרְגִּישׁ כִּי אֵחֲרוּ לָבוֹא. גַּם חִבָּתָם שֶׁל הָאָח וְהָאָחוֹת, זֶה לְזוֹ, מָצְאָה לָהּ כָּאן בִּטּוּי מְיֻחָד. פַּעַם בְּפַעַם הָיְתָה גִיטָה מַפְנָה אֶת רֹאשָׁהּ לְעֵבֶר בֶּנִי וְאוֹמֶרֶת:

– הָרַכֶּבֶת הִיא נֶחְמָדָה, בֶּאֱמֶת. כְּמוֹ רַכֶּבֶת מַמָּשׁ.

וּבֶנִי, אַף הוּא, הָיָה מֵשִׁיב מִתּוֹךְ נִמּוּס:

– אֲבָל גַּם הַבֻּבָּה הִיא יָפָה, יָפָה מְאֹד. בְּחַיַּי!

וְהָיָה עוֹד חַלּוֹן אֶחָד, שֶׁהָיָה מוֹשֵׁךְ תָּמִיד אֶת לֵב שְׁנֵיהֶם. לִפְנוֹת־עֶרֶב, כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִים לְטִיּוּל בְּלִוְיַת אֲחוֹתָם הַגְּדוֹלָה רִבְקָה, הָיוּ עוֹבְרִים, בָּרְחוֹב הַסָּמוּךְ לְבֵיתָם, עַל פְּנֵי בֵּית־מִסְחָר גָּדוֹל לְמַכְשִׁירֵי־כְּתִיבָה, וּבַחַלּוֹן הָיוּ רוֹאִים גְּלוּיוֹת מְצֻיָּרוֹת וְכֵן תְּמוּנוֹת מִתְּמוּנוֹת שׁוֹנוֹת: הָיוּ שָׁם שְׁמֵי־שְׁקִיעָה וְרֻדִּים וּנְהָרוֹת כְּחַלְחַלִּים, פְּרָחִים יָפִים וְחַיּוֹת מְשֻׁנּוֹת, יְלָדִים מְחַיְּכִים וּמַלְאָכִים קְטַנִּים שֶׁכַּנְפֵיהֶם מִתְנוֹצְצוֹת…

הַמַּרְאֶה הָיָה נִפְלָא. הָיָה זֶה עשֶׁר מַמָּשׁ לְעֻמַּת אוֹצָרָם הַדַּל שֶׁבְּפִנַּת הַדִּיר. הוֹי, לוּ נִתַּן לָהֶם מְעַט מִן הַתִּפְאֶרֶת הַזֹּאת אֶל פִּנָּתָם הֵם!…

כָּל זֶה עָלָה בְּזִכְרוֹנָהּ שֶׁל גִּיטָה בְּאוֹתָן הַדַּקּוֹת הַמְּעַטּוֹת, כַּאֲשֶׁר רָצָה לִקְרַאת בֶּנִי הַמְאֻשָּׁר, הַמְרַמֵּז עַל כִּיסָיו הַמְּלֵאִים. לֹא הִסְפִּיקָה גִיטָה לִשְׁאוֹל אֶת אָחִיהָ, מַה טִּיבָן שֶׁל הַתָּוִיּוֹת הַלָּלוּ, וּכְבָר הוֹצִיא בֶּנִי אֶת יָדוֹ מִן הַכִּיס, וְעַל־פְּנֵי אַדְמַת הֶחָצֵר נִתְפַּזְּרוּ, כְּפַרְפָּרֵי־צִבְעוֹנִים, פִּתְקָאוֹת מַבְרִיקוֹת וְלוֹקְחוֹת אֶת הָעַיִן בִּשְׁלַל הַגּוֹנִים שֶׁלָּהֶן.

נְשִׁימָתָהּ שֶׁל גִּיטָה נֶעְצְרָה בָּהּ מֵרֹב הִתְפָּעֲלוּת. הָיוּ כָּאן פִּתְקָאוֹת עֲגֻלּוֹת וּמְרֻבָּעוֹת, סְגַלְגַּלּוֹת וּמְשֻׁלָּשׁוֹת, וְרֻדּוֹת וִירֻקּוֹת, זְהַבְהַבּוֹת וּכְחֻלּוֹת, לְבָנוֹת בְּמִסְגֶּרֶת אֲדֻמָּה וּמַכְסִיפוֹת בְּמִסְגֶּרֶת סְגֻלָּה.

בֶּנִי! מִנַּיִן לְךָ כָּל אֵלֶּה, בֶּנִי?!…

 

ג. “לִיסַבּוֹן”    🔗

בֶּנִי לֹא מִהֵר לַעֲנוֹת.

הוּא הָיָה מְרֻצֶּה מְאֹד: הִנֵּה הִפְתִּיעַ אֶת אֲחוֹתוֹ בָּאוֹצָר שֶׁלּוֹ. עֵינֶיהָ מִתְרוֹצְצוֹת עַל פְּנֵי הַתָּוִיּוֹת הַיָּפוֹת, הַפְּזוּרוֹת לְפָנֶיהָ, וְכֻלָּהּ שִׂמְחָה וּפְלִיאָה.

– מִי זֶה נָתַן לְךָ, בֶּנִי, מִי?

– לָקַחְתִּי בְּעַצְמִי.

– אֵיפֹה זֶה, בֶּנִי? אֵיפֹה לָקַחְתָּ?…

– שָׁם, בַּמָּקוֹם שֶׁלּוֹקְחִים…

– בֶּנִי – קָרְאָה גִיטָה בְּקוֹל־גּוֹעֵר, – אֱמֹר, סוֹף־סוֹף, וְאַל תִּהְיֶה יֶלֶד רָע. וָלֹא – לֹא אֲשַׂחֵק אִתְּךָ!

– בּוֹאִי אִתִּי, וְתִרְאִי בְּעַצְמֵךְ. בּוֹאִי וְנִקַּח עוֹד, הַרְבֵּה יוֹתֵר.

גִּיטָה אָסְפָה מַהֵר אֶת שְׁלַל הַתָּוִיּוֹת וְתָקְעָה אוֹתָן יַחַד עִם יַלְקוּט־סְפָרֶיהָ אֶל פִּנַּת הַדִּיר, וְאָז פָּנְתָה לָלֶכֶת אַחֲרָיו. בַּדֶּרֶךְ סִפֵּר לָהּ בֶּנִי, כִּי אֶחָד מֵחֲבֵרָיו, יֶלֶד נוֹצְרִי, גִּלָּה לוֹ אֶת סוֹד הַתָּוִיּוֹת. יֵשׁ כָּאן, בְּמָקוֹם אֶחָד, בֵּית־חֲרשֶׁת לְבִירָה, שֶׁעוֹמֵד שׁוֹמֵם וְעָזוּב, וְזֶה כִּשְׁנָתַיִם שֶׁאֵין עוֹבְדִים בּוֹ. וְשָׁם יֵשׁ “הָמוֹן־הָמוֹן” שֶׁל תָּוִיּוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ מַדְבִּיקִים אוֹתָם עַל בַּקְבּוּקֵי־הַבִּירָה. יַלְדֵי בֵּית־הַסֵּפֶר מְשַׂחֲקִים בְּתָוִיּוֹת אֵלֶּה כְּמוֹ בְּכֶסֶף, וּלְכָל סוּג שֶׁל תָּוִיּוֹת עֶרְכּוֹ שֶׁלּוֹ. יֵשׁ יְקָרוֹת פָּחוֹת וְיֵשׁ יְקָרוֹת יוֹתֵר. בְּיִחוּד יְקָרוֹת הַתָּוִיּוֹת הַלְּבָנוֹת, שֶׁמִּסְגֶּרֶת זָהָב סָבִיב לָהֶן, וּבָאֶמְצַע כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת זָהָב: “לִיסַבּוֹן”. בְּעַד אַחַת כָּזֹאת מְקַבְּלִים עֶשְׂרִים צִבְעוֹנִיּוֹת. בֶּנִי לֹא יָדַע לְהַסְבִּיר, מַדּוּעַ אֵלֶּה הֵן הַיְקָרוֹת בְּיוֹתֵר, וְגִיטָה גַם לֹא חָקְרָה אוֹתוֹ לְסִבַּת הַדָּבָר. הִיא כְּבָר יָדְעָה מִן הַנִּסָּיוֹן, שֶׁבְּעִסְקֵי־נְעָרִים אֵלֶּה אֶפְשָׁר לִסְמוֹךְ עַל בֶּנִי בְּהֶחְלֵט. אִם הוּא אוֹמֵר: “לִיסַבּוֹן”, הֲרֵי “לִיסַבּוֹן”, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לִשְׁאֵלוֹת יְתֵרוֹת.

– אֲבָל לָנוּ אֵין “לִיסַבּוֹן”, לֹא כֵן? – שָׁאֲלָה גִיטָה בְּצַעַר.

– זֶה הַדָּבָר. הַיֶּלֶד הַהוּא מָצָא שָׁם “לִיסַבּוֹן”, וְעַל כֵּן לֹא הֶחְשִׁיב אֶת כָּל הַשְּׁאָר כְּלָל, וּמָסַר לִי אֶת אֵלֶּה, בְּלִי לַחְשׁוֹב הַרְבֵּה. זֶה אֶצְלוֹ כְּאַשְׁפָּה, אָמַר. יֵשׁ לוֹ כָּאֵלֶּה מִילְיוֹן וָחֵצִי.

– כַּמָּה?

– מִילְיוֹן וָחֵצִי – כָּךְ אָמַר. וְאֶת אֵלֶּה רָצָה תְּחִלָּה לִזְרוֹק. אָז בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ, וְהוּא נְתָנָן לִי. וּמָה אַתְּ סְבוּרָה, הֲלֹא טוֹב שֶׁלָּקַחְתִּי, לֹא כֵן?

– וַדַּאי שֶׁטּוֹב. לָנוּ אֵין מִילְיוֹנִים, וּכְמוֹ כָּל הָאֲנָשִׁים הָעֲנִיִּים, אָנוּ שְׂמֵחִים כְּשֶׁיֵשׁ לָנוּ מְעַט. וְאִם הוּא מִילְיוֹנֶר שֶׁל תָּוִיּוֹת, טוֹב לוֹ, וְיָכוֹל הוּא לְבַזְבֵּז.

– אֲבָל תֵּדְעִי, גִּיטָה: גַּם תָּוִיּוֹת שֶׁל “לִיסַבּוֹן” יִהְיוּ לָנוּ. אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הַמָּקוֹם. רָאִיתִי אֵיפֹה לָקַח.

– כֵּן? וְזֶה רָחוֹק?

– לֹא. הִנֵּה, עוֹד מְעַט וְנַגִּיעַ לְשָׁם.

וְאָמְנָם, עַד מְהֵרָה בָּאוּ אֶל מִפְנֵה הָרְחוֹב, וְשָׁם, בִּקְצֵה סִמְטָה קְטַנָּה, רָאֲתָה גִּיטָה בִּנְיָן גָּדוֹל וְגָבֹהַּ, חָרֵב בְּמִקְצָת, שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו מְנֻפָּצִים, וְהַטִּיחַ שֶׁלּוֹ מְקֻלָּף, גָּדֵר פְּרוּצָה מִסָּבִיב לוֹ וְנֶפֶשׁ חַיָּה לֹא נִרְאֲתָה בּוֹ.

בֶּנִי נִכְנַס דֶּרֶךְ אַחַת מִפִּרְצוֹת הַגָּדֵר וְגִיטָה אַחֲרָיו. עֲרֵמוֹת שֶׁל טִיחַ וְשִׁבְרֵי זְכוּכִית הָיוּ מְפֻזָּרִים עַל כָּל צַד, וְחֶלְקֵי מְכוֹנוֹת מְפֹרָקוֹת, אֲכוּלֵי חֲלֻדָּה, נִרְאוּ כַּאֲבָרִים שֶׁל חַיּוֹת מְשֻׁנּוֹת, שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִגּוּפָן הַגָּדוֹל.

הָאָח וְהָאָחוֹת נִכְנְסוּ בִּמְהִירוּת וּלְלֹא חֲשָׁשׁ לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה. מִקָּרוֹב נִרְאֲתָה הָעֲזוּבָה גְדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּחוּץ. הַקִּירוֹת הָיוּ חֲשׂוּפִים וְקוֹדְרִים, בְּעַד חוֹרֵי הַחַלּוֹנוֹת חַסְרֵי־הַשְּׁמָשׁוֹת זָרַם אוֹר בָּהִיר מִבַּחוּץ וְהֵאִיר אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ הַסְּבוּכִים, אֶת הָאָבָק שֶׁנֶּעֱרַם בְּכָל מָקוֹם וְאֶת שִׁבְרֵי־הַלְּבֵנִים הַצְּבוּרִים לְמַטָּה, לְיַד הַקִּירוֹת.

מַדְרֵגוֹת הֲרוּסוֹת־לְמֶחֱצָה וְחַסְרוֹת־מִסְעָד הוֹלִיכוּ לְמַעְלָה, לְעֻמַּת שׁוּרַת חַלּוֹנוֹת גְּבֹהִים, אֲשֶׁר דּוֹמֶה הָיָה, כִּי תְּלוּיִים הֵם בָּאֲוִיר, וְאֵין כָּל חִבּוּר בֵּינֵיהֶם לְבֵין הָרִצְפָּה. בֶּנִי טִפֵּס בִּזְרִיזוּת, וְגִיטָה אַף הִיא מִהֲרָה אַחֲרָיו כַּחֲתוּלָה.

בִּקְצֵה הַמַּדְרֵגוֹת נִמְצְאָה רְחָבָה קְטַנָּה, וְעָלֶיהָ הָיוּ מֻנָּחוֹת חֲבִילוֹת־חֲבִילוֹת שֶׁל תָּוִיּוֹת־צִבְעוֹנִין חֲדָשׁוֹת. קְצָת חֲבִילוֹת הָיוּ מְפֹרָקוֹת וּמְפֻזָּרוֹת, וּבִקְצָתָן, דּוֹמֶה, לֹא נָגְעָה עוֹד יַד אִישׁ. הַכֹּל הָיָה מְכֻסֶּה שִׁכְבַת אָבָק. פֹּה וָשָׁם נִמְצְאוּ קִרְעֵי תָּוִיּוֹת מְכֻרְסָמוֹת בְּשִׁנֵּי עַכְבָּרִים, אוּלָם מִתַּחַת לָרֹבֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁל קְרָעִים וְאָבָק נִרְאוּ טוּרִים־טוּרִים שֶׁל תָּוִיּוֹת יָפוֹת, נְקִיּוֹת וְנוֹצְצוֹת, דֻּגְמַת אֵלֶּה שֶׁהֵבִיא קֹדֶם בֶּנִי בְּכִיסָיו – כָּל מִינֵי צְבָעִים וְגוֹנִים.

“כְּמוֹ קֶשֶׁת מַזְהִירָה בְּשָׁמַיִם מְעֻנָּנִים”, – חָשְׁבָה גִיטָה, לְמַרְאֵה הַפְּאֵר הַזֶּה שֶׁמֵּעַל לָאַשְׁפָּה, וְהִצְטַחֲקָה בְּלִבָּהּ. אוּלָם מִיָּד הֵנִיסָה אֶת הִרְהוּרֶיהָ אֵלֶּה וּפָנְתָה אֶל הַמְּלָאכָה. קָרְסָה עַל יַד הָעֲרֵמָה וְהֵחֵלָּה לְמַלֵּא אֶת כִּיסֵי שִׂמְלָתָהּ וְסִנָּרָהּ. אַחֲרֵי־כֵן הֵסִירָה אֶת כּוֹבָעָהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ וּמִלְאָה גַם אוֹתוֹ עַד אֶפֶס מָקוֹם.

וּבְעוֹד גִּיטָה נוֹטֶלֶת מִכָּל הַבָּא לַיָּד, הָיָה בֶּנִי מְחַטֵּט וּמְחַפֵּשׂ אַחַר הַ“לִיסַבּוֹן”. הוּא הָפַךְ וְהָפַךְ בָּעֲרֵמוֹת, הִתְבּוֹנֵן סָבִיב, הֵצִיץ לְפִנּוֹת שׁוֹנוֹת, חָזַר וְחִפֵּשׂ בֵּין הַחֲבִילוֹת וָ…אָיִן,

– מָצָאתָ, בֶּנִי? – הִפְסִיקָה גִיטָה לְרֶגַע מִמְּלַאכְתָּהּ וְשָׁאֲלָה בְּלַחַשׁ, מִשּׁוּם־מָה.

– תֵּכֶף, חַכִּי, – אָמַר בֶּנִי וְהִמְשִׁיךְ בְּחִפּוּשָׂיו. הֵן רַק לִפְנֵי שְׁעָתַיִם, בְּעֵרֶךְ, הָיָה כָּאן וְרָאָה אֶת הַיֶּלֶד הַהוּא, הַנּוֹצְרִי, עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת הָאֵלֶּה; יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יָכֹל אָז לְהַבְחִין, כִּי הוּא, בֶּנִי, עָמַד אָז לְמַטָּה, בֶּחָצֵר, וְחִכָּה עַד שֶׁיֵּרֵד הַיֶּלֶד עִם שְׁלָלוֹ. בֶּנִי לֹא סִפֵּר לְגִיטָה, כִּי בְּעֶצֶם לֹא שִׁתְּפוֹ הַיֶּלֶד הַהוּא בְּכָל הָעִנְיָן, וְרַק בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר וְלִרְאוֹת, אִם אֵין בָּא מִישֶׁהוּ מֵחֲבוּרַת הַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אַף הִיא שָׂמָה עֵינָהּ בְּ“לִיסַבּוֹן”. אִלּוּ הָיוּ נִרְאִים הַנְּעָרִים הָהֵם, צָרִיךְ הָיָה לָתֵת אוֹת לַיֶּלֶד, עַל־יְדֵי שְׁרִיקָה, וּלְהִסְתַּלֵּק. כִּי אוֹי לוֹ, לְבֶנִי, לוּ הָיוּ הַנְּעָרִים הַנּוֹצְרִים הָאֵלֶּה – הַ“שְׁקָצִים” – מוֹצְאִים אוֹתוֹ, אֶת הַיְּהוּדִי הַקָּטָן, מְשׁוֹטֵט כָּאן. אִישׁ לֹא הָיָה בָּא לְעֶזְרָתוֹ, אַף לֹא חֲבֵרוֹ הַנּוֹצְרִי, בֶּן־כִּתָּתוֹ. בְּכָל זֹאת עָמַד בֶּנִי עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, כִּי מְאֹד חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּנְּיָרוֹת הַיָּפִים. אָכֵן, הַכֹּל עָבַר בְּשָׁלוֹם. אִישׁ לֹא בָּא, וְכָל דָּבָר לֹא קָרָה. הוּא קִבֵּל מֵחֲבֵרוֹ אֶת חֲבִילַת הַתָּוִיּוֹת בִּשְׂכַר עֶזְרָתוֹ, וְכֵן הִבְטִיחַ לִשְׁתּוֹק וְלֹא לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר לְאִישׁ. וּבֶנִי גַם שָׁמַר אֶת הַבְטָחָתוֹ וְלֹא גִלָּה אֶת הַסּוֹד, בִּלְתִּי אִם לְגִיטָה. אֲבָל לְגִיטָה הֲלֹא מֻתָּר לְסַפֵּר, כִּי הִיא יוֹדַעַת תָּמִיד אֶת כָּל סוֹדוֹתָיו, וְאַף הִיא מְגַלָּה לוֹ אֶת כָּל סוֹדוֹתֶיהָ. וּמִלְּבַד זֶה, אִם לֹא יוּכַל לְגַלּוֹת לָהּ – מָה טַּעַם וְעֵרֶךְ אָז לְכָל הַסּוֹד וּלְכָל הַתָּוִיּוֹת גַּם יָחַד?

עַתָּה עָמַד בֶּנִי לְמַעְלָה וְהוֹסִיף לָתוּר אַחַר מְקוֹם־הַסֵּתֶר שֶׁל הַתָּוִיּוֹת הַיְקָרוֹת. הוּא רָאָה כִּי גִיטָה כְּבָר עוֹמֶדֶת חַסְרַת־סַבְלָנוּת, וְהִיא מוּכָנָה גַם לְוַתֵּר עַל הַ“לִיסַבּוֹן”. אַךְ הוּא, בֶּנִי, לֹא נוֹאַשׁ עֲדַיִן מִלִּמְצוֹא אֶת הַ“מַּטְמוֹן”. הֵן לֹא יְשֹׁעַר, שֶׁהַיֶּלֶד הַהוּא לָקַח אִתּוֹ אֶת הַכֹּל וְלֹא הִשְׁאִיר מְאוּמָה.

– בֶּנִי, – בִּקְשָׁה גִיטָה, – בּוֹא, נֵלֵךְ. אִמָּא

תִּכְעַס מְאֹד. דַּי כְּבָר. מַסְפִּיק לָנוּ. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר הַרְבֵּה מְאֹד, בּוֹא, מָחָר נָסוּר הֵנָּה שֵׁנִית.

– לֹא! – עָמַד בֶּנִי עַל דַּעְתּוֹ. – מָחָר אוּלַי

בֶּאֱמֶת לֹא יִשָּׁאֵר עוֹד כְּלוּם. הִנֵּה, חַכִּי מְעַט. אֲנִי רַק אֲנַסֶּה עוֹד וְאֶעֱלֶה לְשָׁם, לְמַעְלָה. אַךְ אִם מִישֶׁהוּ יָבוֹא – תִּשְׁרְקִי שְׁרִיקָה, חֲזָקָה כְּמוֹ שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת לִשְׁרוֹק…

אַף אָמְנָם יָדְעָה גִיטָה לִשְׁרוֹק כְּאֶחָד מִנַּעֲרֵי הָרְחוֹב, לִמְגִנַּת לִבָּהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת אָשֵׁרְמַן.

– אוּלַי כְּדַאי שֶׁגַּם אֲנִי אֲטַפֵּס אִתְּךָ, בֶּנִי? – שָׁאֲלָה גִיטָה, שֶׁהִשְׁתַּעַמְמָה לַעֲמוֹד כָּאן בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה וּלְחַכּוֹת.

– לֹא. אַתְּ הִשָּׁאֲרִי כָּאן וְשִׁמְרִי, וַאֲנִי אֶעֱלֶה לְבַדִּי.

הוּא רָצָה לִנְהוֹג כְּמוֹ חֲבֵרוֹ, הַנַּעַר הַנּוֹצְרִי הָאַמִּיץ, אֲשֶׁר לָקַח לוֹ, כַּמָּה שֶׁיָּכֹל, מֵאוֹצַר הַ“לִיסַבּוֹן” וְאֶת הַשְּׁאָר הִסְתִּיר. בִּן־רֶגַע טִפֵּס וְעָלָה אֶל הַחַלּוֹן הַקָּרוֹב, מִשָּׁם עָבַר אֶל זָוִית הַקִּיר וּמִשָּׁם אֶל פֶּתַח צַר, אֲשֶׁר נִרְאוּ בַּעֲדוֹ מַדְרֵגוֹת צָרוֹת נוֹסָפוֹת, מוֹלִיכוֹת לְמַעְלָה, לַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית, וְאוּלַי לַעֲלִיַּת הַגַּג.

גִּיטָה חִכְּתָה. הִיא נִעֲרָה אֶת הָאָבָק מִשִּׂמְלָתָהּ וּמִסִּנָּרָהּ, נִגְּבָה בַּמִּמְחָטָה שֶׁלָּהּ אֶת הָאָבָק מֵעַל נְעָלֶיהָ (אִם כִּי יָדְעָה שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת כָּךְ), יִשְּׁרָה אֶת צַמּוֹתֶיהָ וְיָשְׁבָה עַל הַמַּדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה, מַקְשִׁיבָה בְּרֹב מְתִיחוּת לַנַּעֲשֶׂה לְמַעְלָה.

כַּעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר הוֹפִיעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל בֶּנִי בַּפֶּתַח הַצַּר. מְלֻכְלָךְ כֻּלּוֹ בְּסִיד, אַךְ קוֹרֵן מֵהִתְרַגְּשׁוּת.

– יֵשׁ. – אָמַר. – הֲמוֹנִים. – וְחָזַר וְנֶעְלַם.

גִּיטָה נִשְׁאֲרָה יוֹשֶׁבֶת עַל מְקוֹמָהּ. עַתָּה הָיְתָה מְחַכָּה בְּסַבְלָנוּת וְזוֹמֶמֶת בְּלִבָּהּ כָּל מִינֵי תֵּרוּצִים בִּשְׁבִיל אִמָּא, לְהַסְבִּיר אֶת אִחוּרָם הָרָב. הָעִקָּר הוּא לְהַרְגִּיעַ אֶת אִמָּא. תָּמִיד הִיא רוֹצָה לָדַעַת הַכֹּל. אֲשֶׁר לְאַבָּא – הָעִנְיָן פָּשׁוּט הַרְבֵּה יוֹתֵר. הוּא חוֹזֵר עָיֵף הַבַּיְתָה וְאֵינוֹ נִכְנָס בַּחֲקִירוֹת. צָרִיךְ, אֵפוֹא, הֶסְבֵּר נוֹחַ בִּשְׁבִיל אִמָּא, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שֶׁקֶר סְתָם…

עוֹד גִּיטָה שׁוֹקֶלֶת בְּדַעְתָּהּ, וְקוֹל צְעָדִים הִגִּיעַ מִן הֶחָצֵר; אַחֲרֵי־כֵן נִשְׁמַע צְחוֹק, וְקוֹל נַעַר בּוֹטֵחַ וְעַלִּיז הִכְרִיז:

– חֶבְרַיָּה, בּוֹאוּ, נַעֲלֶה וְנִקַּח!

גִּיטָה נִבְהֲלָה מְאֹד. תְּחִלָּה עָמַד בָּהּ לִבָּהּ מִדְּפוֹק, וְאַחֲרֵי־כֵן נַעֲשׂוּ דְפִיקוֹתָיו מְהִירוֹת מְאֹד וַחֲזָקוֹת־חֲזָקוֹת. רֶגַע הִבִּיטָה עַל סְבִיבָהּ, חַסְרַת־יֶשַׁע, אוּלָם מִיָּד הִתְאוֹשְׁשָׁה, עָמְדָה וְהִשְׁמִיעָה שְׁרִיקָה חַדָּה.

– הוֹי, חֶבְרַיָּה, כָּאן כְּבָר הִקְדִּימָנוּ מִישֶׁהוּ! – עָנָה קוֹל אַחֵר, וּשְׁלשָׁה נְעָרִים עַזֵּי־פָּנִים פָּרְצוּ לְעֵבֶר הַבִּנְיָן.

– נִשְׁקֹל לוֹ מָנָה אַחַת אַפַּיִם וְיֵדַע! – עָנָה הַשְּׁלִישִׁי בְּקוֹל צַרְחָנִי.

– זֶהוּ וַדַּאי אַחַד הַיַּתּוּשִׁים הַקְּטַנִּים מִן הַכִּתָּה שֶׁל פַּבְלִיּוּק, – קָרָא הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן, וְנַעַר בְּהִיר־עֵינַיִם וּמְנֻמָּשׁ קָפַץ וְעָלָה בִּדְהָרָה עַל הַמַּדְרֵגוֹת וַחֲבֵרָיו אַחֲרָיו.

– הוֹי, הַבִּיטוּ, הֲרֵי זוֹ יַלְדָּה! – קָרָא הַנַּעַר אֶל חֲבֵרָיו, וְאַכְזָבָה בְּפָנָיו.

הַנְּעָרִים עָמְדוּ תְּמֵהִים וּמֻפְתָּעִים.

לְפִי סִפּוּרוֹ שֶׁל בֶּנִי הִכִּירָה גִּיטָה בַּבָּאִים אֶת נַעֲרֵי הַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל בֵּית־סִפְרוֹ. אֵלֶּה הָיוּ “שְׁקָצִים”־בִּרְיוֹנִים, אֲשֶׁר אָהֲבוּ מְאֹד לְהִתְגָּרוֹת בְּיֶלֶד יְהוּדִי וּלְהִתְעַלֵּל בּוֹ, אִם אַךְ נִתְּנָה לָהֶם הַהִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ. בְּבֵית־הַסֵּפֶר עוֹד הָיְתָה עֲלֵיהֶם אֵימַת הַמּוֹרִים, אוּלָם לְאַחַר הַלִּמּוּדִים – אוֹי לוֹ לַתַּלְמִיד הַיְּהוּדִי, אֲשֶׁר נָפַל בִּידֵיהֶם.

גִּיטָה יָדְעָה זֹאת הֵיטֵב. הִיא הִשְׁקִיפָה עַל סְבִיבָהּ, עַל הַבַּיִת הַשּׁוֹמֵם וְהָרֵיק, עַל הַנְּעָרִים אֲשֶׁר עָמְדוּ מִמּוּלָהּ – וְהֶחֱרִישָׁה.

– וְאַתְּ, מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? מַה לָּךְ פֹּה?

– מִי זֶה אָמַר לָךְ לָבוֹא הֵנָּה?

– וּמִי צִפְצֵף כָּאן קֹדֶם, הַא?

כָּל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶַּה פָּרְצוּ בְּבַת־אַחַת מִפִּיּוֹת הַנְּעָרִים, לְאַחַר שֶׁפָּגָה מְבוּכָתָם הָרִאשׁוֹנָה.

– זֶה אָחִי צִפְצֵף, – עָנְתָה גִיטָה.

גִּיטָה לֹא יָדְעָה, אִם אָמְנָם נִשְׁקֶפֶת לָהּ סַכָּנָה, אֲבָל בָּרוּר הָיָה לָהּ, שֶׁאִם יִמְצְאוּ כָּאן אֶת בֶּנִי, יַרְבִּיצוּ בוֹ מַכּוֹת הֲגוּנוֹת, וְלֹא יִהְיֶה בְּכֹחַ שְׁנֵיהֶם לַעֲמוֹד בִּפְנֵי שְׁלשָׁה אֵלֶּה, הָעוֹלִים עֲלֵיהֶם בְּכֹחַ וּבְשָׁנִים. וְהֵם גַם יוֹסִיפוּ לְרָדְפוֹ וּלְהָצִיק לוֹ, לְבֶנִי, גַּם אַחֲרֵי־כֵן, בְּבֵית־הַסֵּפֶר. וַדַּאי שֶׁאָסוּר לָהֶם לִרְאוֹת כָּאן אֶת בֶּנִי. וְדִמְיוֹנָהּ הַחַי עוֹרֵר אוֹתָהּ לְסַפֵּר כָּל מִינֵי דִבְרֵי־בְּדוּתָה, וּבִלְבַד שֶׁיֵּלְכוּ אֵלֶּה מִכָּאן וְיִתְּנוּ לָהּ וּלְבֶנִי לְהִסְתַּלֵּק בְּשָׁלוֹם מִן הַמָּקוֹם.

– זֶה אָחִי שָׁרַק אֵלַי, – חָזְרָה עַל דְּבָרֶיהָ בְּשֶׁקֶט וּבְאֹמֶץ, – זֶה אָחִי שָׁרַק אֵלַי, שֶׁלֹּא אֶשְׁתַּעֲמֵם לְחַכּוֹת לוֹ כָּאן.

– וּמַה יֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּאן, לְאָחִיךְ? וּמֵאֵיזוֹ כִּתָּה הוּא?

– אָחִי הוּא כְּבָר גָּדוֹל. הוּא בּוֹדֵק פֹּה אֶת הַבַּיִת, אֶת כָּל חֶלְקֵי הַמְּכוֹנוֹת.

– מַה פִּתְאֹם? – הִתְפַּלְאוּ הַשְּׁלשָׁה.

– אָחִי הָיָה פֹּה פּוֹעֵל. וְעוֹמְדִים עַכְשָׁו לְחַדֵּשׁ אֶת הָעֲבוֹדָה בְּבֵית־הַחֲרשֶׁת, עַל כֵּן צְרִיכִים לִבְדֹּק אֶת הַבַּיִת לִפְנֵי שֶׁיַּתְקִינוּ אֶת הַכֹּל.

– כָּכָה? – תָּמַהּ אֶחָד וְדָחַף אֶת חֲבֵרוֹ בִּכְתֵפוֹ. – וּמַה יִּהְיֶה בִּדְבַר הַ“לִּיסַבּוֹן”?

– הַבִּיטוּ, נָא, הַבִּיטוּ, מַה שֶּׁזוֹ צָבְרָה! – פָּרַץ פִּתְאֹם בְּהִיר הָעֵינַיִם קָדִימָה וְהֵצִיץ אֶל כּוֹבָעָהּ. – מַה יֵּשׁ לָךְ פֹּה?

– אֵלֶּה תָּוִיּוֹת, יָפוֹת. – חִיְּכָה גִיטָה וּפָתְחָה אֶת כּוֹבָעָהּ הַמָּלֵא תָּוִיּוֹת־צִבְעוֹנִים. – יֵשׁ פֹּה עוֹד הַרְבֵּה, – הִצְבִּיעָה בְּיָדָהּ אֶל עֵבֶר הָעֲרֵמוֹת בִּתְנוּעָה שְׁקֵטָה וְצֵרְפָה אֶל כּוֹבָעָהּ עוֹד צְרוֹר פִּתְקָאוֹת יְרֻקּוֹת וּצְהֻבּוֹת. הִיא דִבְּרָה בְּכַוָּנָה בְּקוֹל רָם וְצָלוּל, כִּי יָדְעָה שֶׁבֶּנִי מַקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ וּמִסְתַּתֵּר שָׁם לְמַעְלָה.

– כָּל זֶה אָסַפְתְּ? אַשְׁפָּה! – הִכְרִיז הַנַּעַר בַּעַל הַקּוֹל הַצַּרְחָנִי.

– הִיא יַלְדָּה טִפְּשָׁה וְלֹא מְבִינָה כְּלוּם – צָחַק הַשֵּׁנִי.

– כָּל הַיְלָדוֹת הֵן טִפְּשׁוֹת! – קָבְעוּ שְׁלָשְׁתָּם בְּבוּז.

גִּיטָה רָצְתָה לְהָשִׁיב לָהֶם דְּבַר מָה, וְאוּלָם הִתְאַפְּקָה וּבִמְקוֹם זֶה קִמְּצָה אֶת שְׂפָתֶיהָ וְהִשְׁמִיעָה קוֹל שְׁרִיקָה חַלָּשָׁה־חַלָּשָׁה.

– גַּם זוֹ שְׁרִיקָה! חַ–ח–חַ! שׁוּם דָּבָר אֵין הַיְלָדוֹת יוֹדְעוֹת לַעֲשׂוֹת כָּרָאוּי. וְלָמָּה אַתְּ מְצַפְצֶפֶת כָּאן כְּאֶפְרוֹחַ, הַא?

– זֶה אֲנִי קוֹרֵאת לְאָחִי, שֶׁיָּבוֹא וְיִקַּח אוֹתִי עַל הַיָּדַיִם וְיוֹרִיד אוֹתִי מִן הַמַּדְרֵגוֹת, כִּי אֲנִי מְפַחֶדֶת לָרֶדֶת בְּעַצְמִי.

– אֵיזוֹ מִין גְּבֶרֶת מְעֻדֶּנֶת, אֵיזוֹ מִין פַּחְדָּנִית מְחֻרְבֶּנֶת, פוּי! – יָרַק אַחַד הַיְלָדִים.

– בּוֹאוּ, נִסְתַּלֵּק בְּטֶרֶם יָבוֹא אָחִיהָ שֶׁל זוֹ, וְנָשׁוּב אַחַר־כָּךְ.

– וּמָתַי הוּא יֵלֵךְ מִכָּאן אָחִיךְ, כַּמָּה זְמַן עוֹד יִתְעַסֵּק פֹּה בַּמְּכוֹנוֹת הַמְזֻפָּתוֹת שֶׁלּוֹ?

—אָנוּ נֵלֵךְ תֵּכֶף; וּמַה שֶּׁאַתֶּם מִתְחַצְּפִים, – עוֹד יְלַמֵּד אָחִי אֶתְכֶם, אֵיךְ לְהַעֲלִיב יְלָדוֹת קְטַנּוֹת.

– טִפְּשָׁה מְחֻרְבֶּנֶת, זְנַב עַכְבָּר! – מָשַׁךְ אֶחָד מֵהֶם בְּצַמָּתָהּ הַדַּקָּה וְזָרַק אֶת הַסֶּרֶט שֶׁלָּהּ אֶל הָאָבָק. לְאַחַר זֶה הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת מֵהַמַּדְרֵגוֹת בְּקוֹל צְחוֹק וְגִדּוּפִים.

גִּיטָה לֹא בָּכְתָה. הִיא הֵרִימָה אֶת הַסֶּרֶט הַמְאֻבָּק וְהִבִּיטָה אֶל עֵבֶר הַנְּעָרִים הַהוֹלְכִים וְיוֹרְדִים. וְאָז נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּהּ. הִיא פָּנְתָה אֲלֵיהֶם בְּגַבָּהּ, תָּקְעָה שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ אֶל פִּיהָ וְהִשְׁמִיעָה שׁוּב שְׁרִיקָה חַדָּה וּפוֹלַחַת־אֲוִיר.

– חֶבְרַיָּה, עִם אָחִיהָ שֶׁל רַכְרוּכִית זוֹ לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לְהִפָּגֵשׁ עַתָּה. נֵלֵךְ.

הַשְּׁלשָׁה הֵחִישׁוּ אֶת צַעֲדֵיהֶם. גִּיטָה הִשְׁמִיעָה עוֹד שְׁרִיקָה אַחַת חַדָּה, וְאָז נִגְּשָׁה חֶרֶשׁ אֶל אַחַד הַחַלּוֹנוֹת וְרָאֲתָה אֶת הַשְּׁלשָׁה נִטְפָּלִים אֶל תַּגְרָנִית זְקֵנָה אַחַת בִּקְצֵה הַסִּמְטָה, רוֹדְפִים אַחֲרֶיהָ עַד לְעֵבֶר הָרְחוֹב הַשֵּׁנִי וְנֶעְלָמִים בְּמִפְנֵהוּ.

– בֶּנִי, בֶּנִי, רֵד מַהֵר! – קָרְאָה בְּקוֹל עָצוּר.

בֶּנִי הוֹפִיעַ מִיָּד, הִצְבִּיעַ בִּתְנוּעָה רַבַּת־מַשְׁמָעוּת עַל חָזֵהוּ, אֲשֶׁר תָּפַח לְפֶתַע מִתַּחַת לְחֻלְצָתוֹ, וְקָרָא: – יֵשׁ! הָמוֹן! אֲבָל אַתְּ “סִדַּרְתְּ” אוֹתָם, גִּיטָה – יֹפִי! וַאֲנִי כְּבָר חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָשֶׁבֶת שָׁם עַד מָחָר…

גִּיטָה לֹא הִקְשִׁיבָה כְּלָל לִדְבָרָיו. לֹא חָשׁוּב הָיָה לָהּ עוֹד הַ“לִּיסַבּוֹן” וְגַם לֹא שִׁבְחָהּ בְּפִי בֶּנִי; הָעִקָּר הָיָה לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן בְּעוֹד מוֹעֵד.

חִישׁ קַל יָרְדוּ מִן הַמַּדְרֵגוֹת. רַק לִפְנֵי עָזְבָם אֶת הַבַּיִת הַשּׁוֹמֵם הִסְפִּיקָה גִיטָה לְנַקּוֹת בְּמִקְצָת אֶת שַׂעֲרוֹת בֶּנִי וְאֶת בְּגָדָיו, שֶׁהָיוּ פְּרוּעִים וּמְלֻכְלָכִים מְאֹד.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה פָּסְעוּ לָהֶם בְּנַחַת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב אֶל עֵבֶר בֵּיתָם, וְאִישׁ מִן הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים לֹא יָכוֹל הָיָה לְשַׁעֵר אַף רֶגַע אֶחָד, מִכְּלָל אֵיזוֹ סַכָּנָה יָצְאוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים הָאֵלֶּה, וְאֵילוּ אוֹצָרוֹת נִפְלָאִים גְּנוּזִים בְּכִיסֵיהֶם.

 

ד. הַכְּבִיסָה הַגְּדוֹלָה    🔗

הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל הֵחֵל. כִּבְכָל שָׁנָה שָׂמְחוּ הַיְלָדִים לִקְרָאתוֹ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהִמְצִיאוּ מִשְׂחָקִים חֲדָשִׁים וּמְעַנְיְנִים, לְבַלּוֹת בָּהֶם אֶת שְׁעוֹתֵיהֶם הַפְּנוּיוֹת.

עָמְדוּ יְמֵי קַיִץ לוֹהֲטִים. הָאִכָּרִים הָיוּ עֲסוּקִים בִּשְׂדוֹתֵיהֶם, וִימֵי הַשּׁוּק הָיוּ נְדִירִים עַתָּה. שֶׁקֶט שָׂרַר בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה, וּבֶנִי וְגִיטָה יָכְלוּ לְהִתְמַסֵּר לְמִשְׂחֲקֵיהֶם בְּאֵין מַפְרִיעַ.

וְאָכֵן נִתַּן לָהֶם הַשָּׁנָה עִנְיָן לַעֲסוֹק בּוֹ: הַתָּוִיּוֹת. זֶה הָיָה דָבָר נִפְלָא. הַתָּוִיּוֹת מִלְאוּ כִּמְעַט אֶת כָּל הָאַרְגָּז שֶׁבְּדִיר הָעֵצִים וְשִׁמְּשׁוּ לְמַטָּרוֹת מִמַּטָּרוֹת שׁוֹנוֹת.

קֹדֶם כֹּל – כֶּסֶף. הַתָּוִיּוֹת הָיוּ שִׁטְרֵי כֶסֶף, וְהֵם הִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם לְשֵׁם מִקָּח וּמִמְכָּר. עֲלֵיכֶם לָדַעַת, כִּי בְּאוֹתוֹ קַיִץ עָשׂוּ לָהֶם בֶּנִי וְגִיטָה חֲנוּת, חֲנוּת שֶׁל מַכֹּלֶת. מִשְּׁתֵּי צַלְּחוֹת־פַּח יְשָׁנוֹת וּמְקֻמָּטוֹת הִתְקִינוּ מֹאזְנַיִם. מִלְּבֵנִים שְׁחוּקוֹת עָשׂוּ אַבְקַת־קָקָאוֹ, מִסִּיד – קֶמַח וְסֻכָּר וּגְרִיסִים. חַלּוּקֵי־אֲבָנִים שִׁמְּשׁוּ סַבּוֹן, וּמַקְלוֹת קְטַנִּים – נֵרוֹת. מֵעַנְפֵי עֵץ דַּקִּיקִים, שְׁבוּרִים לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת – נַעֲשָׂה קִנָּמוֹן, וּקְצָת עָפָר דַּק – נֶהְפַּךְ לְפִלְפֵּל טָחוּן. הָיְתָה זוֹ חֲנוּת לְכָל פְּרָטֶיהָ. אֲפִלּוּ שֶׁלֶט צִיְּרָה גִיטָה וְתָלְתָה אוֹתוֹ בְּפֶתַח הַדִּיר. מֵעִתּוֹנִים יְשָׁנִים הֻתְקְנוּ שַׂקִּיקִים לְהַכְנִיס בָּהֶם אֶת הַסְּחוֹרָה, וּמִסְחָרָם עָלָה כְּפוֹרֵחַ.

בֶּנִי וְגִיטָה שִׁמְּשׁוּ, חֲלִיפוֹת, חֶנְוָנִי וְקוֹנֶה. מְשַׁלְּמִים הָיוּ בַּתָּוִיּוֹת הַיָּפוֹת וְהַמַּבְרִיקוֹת. עִם סִיּוּם הַמִּשְׂחָק חָזַר כָּל הַכֶּסֶף לַ“בַּנְק” הַמְשֻׁתָּף, אֶל הָאַרְגָּז.

וּכְשֶׁנִּמְאַס עֲלֵיהֶם לְשַׂחֵק בַּחֲנוּת, הִתְחִילָה תַּעֲשִׂיָּה שֶׁל קֻפְסָאוֹת. הִשִּׂיגוּ קֻפְסָאוֹת יְשָׁנוֹת וְהִדְבִּיקוּ עֲלֵיהֶן מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים תָּוִיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת. כָּל הַתָּוִיּוֹת הָיוּ מְכֻסּוֹת מִצַּד אֶחָד שִׁכְבַת־דֶּבֶק עָבָה וּמַבְרִיקָה, כְּמוֹ בְּבוּלִים, וְדַי הָיָה רַק לְהַרְטִיב קְצָת אֶת הַתָּוִית וַהֲרֵיהִי נִדְבֶּקֶת יָפֶה־יָפֶה. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיוּ מַרְטִיבִים בִּלְשׁוֹנָם אֶת הַתָּוִית, וְכָל הַיּוֹם עָמַד בְּפִיהֶם הַטַּעַם הַמְתַקְתַּק שֶׁל הַדֶּבֶק. עֲשָׂרוֹת פְּעָמִים חָזְרוּ וְאָמְרוּ לָהֶם שֶׁאָסוּר לְלַקֵּק בַּלָּשׁוֹן, שֶׁמּוּטָב לִמְרוֹחַ בְּאֶצְבַּע טְבוּלָה בְּמַיִם. הֵם אַף נִסּוּ לַעֲשׂוֹת כָּךְ, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה נוֹחַ. כִּי עַל הָרֹב הָיוּ מַרְטִיבִים אֶת הַתָּוִית יוֹתֵר מִדַּי בַּמַּיִם, וְאָז הָיְתָה זוֹ נוֹסַעַת עַל פְּנֵי הַקֻּפְסָה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וּלְבַסּוֹף הָיְתָה נִדְבֶּקֶת עֲקֻמָּה. לֹא כֵן כְּשֶׁמַּרְטִיבִים בַּלָּשׁוֹן. זוֹ יוֹדַעַת תָּמִיד בְּדִיּוּק אֶת מִדַּת הָרְטִיבוּת הַדְּרוּשָׁה, וְהַכֹּל נִדְבָּק יָפֶה וְיָשָׁר.

כָּךְ הֵכִינוּ מַתָּנָה לְאִמָּא – קֻפְסָה לִכְלֵי־תְּפִירָה, בְּצֶבַע וָרֹד, וְלָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה, לְרִבְקָה, קֻפְסָה יְרַקְרֶקֶת־זְהַבְהַבָּה – לְמִכְתָּבִים. וְכֵן לְאַבָּא, קֻפְסָה כְּחֻלָּה לְסִיגָרִיּוֹת. גַּם לָהֶם לְעַצְמָם הִתְקִינוּ קֻפְסָאוֹת רַבּוֹת בְּכָל מִינֵי גֹדֶל וּבְכָל מִינֵי צוּרוֹת. לְבַסּוֹף נִמְאֲסָה עֲלֵיהֶם גַּם תַּעֲשִׂיַּת הַקֻּפְסָאוֹת. וַעֲדַיִן הָיוּ לָהֶם תָּוִיּוֹת רַבּוֹת מְאֹד.

– מַה נַּעֲשֶׂה עַכְשָׁו? – שָׁאֲלָה גִיטָה.

– אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֳנִיָּה בְּכָל מִינֵי צְבָעִים, – הוֹדִיעַ בֶּנִי.

– וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה תְּמוּנָה עַל גַּבֵּי הַגָּדֵר, פֹּה בַּפִּנָּה.

וְהֻחְלַט: כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה בִּמְלַאכְתּוֹ לְבַדּוֹ, לְכָל אֶחָד הַזְּכוּת לִטֹּל מִן הָאוֹצָר כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ, וְרַק מִן הַ“לִּיסַבּוֹן” אֵין לָקַחַת הַרְבֵּה.

מִיָּד הֵחֵלוּ שְׁנֵיהֶם בַּמְּלָאכָה. גִּיטָה עוֹשָׂה בִּתְמוּנָתָהּ וּבֶנִי בָּאֳנִיָּתוֹ. אֲבָל עַד מְהֵרָה הִתְחָרֵט בֶּנִי. שִׂמְחַת הָעֲבוֹדָה וְהַמִּשְׂחָק הָיְתָה תָּמִיד בְּשֻׁתָּפוּת. מִשֶּׁפָּתַח לַעֲשׂוֹת לְבַדּוֹ הֵחֵל הָעִנְיָן לְהוֹגִיעַ אוֹתוֹ וּלְשַׁעֲמֵם. מָשַׁךְ יָדוֹ מִן הָאֳנִיָּה וְהִצִּיעַ לִפְנֵי גִיטָה לַעֲזוֹר לָהּ בִּמְלֶאכֶת הַתְּמוּנָה. גִּיטָה הִסְכִּימָה בְּרָצוֹן וְהֵטִילָה עָלָיו לְהַרְטִיב אֶת הַתָּוִיּוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ, וְהִיא הָיְתָה נוֹטֶלֶת אוֹתָן מִיָּדוֹ כְּשֶׁהֵן רְטֻבּוֹת וּמַדְבִּיקָה אוֹתָן עַל הַגָּדֵר, לְפִי הַתָּכְנִית שֶׁקָּבְעָה לָהּ בְּמֹחָהּ.

וְהַתָּכְנִית כָּךְ הָיְתָה: רְחוֹב שֶׁבָּתִּים לְבָנִים לוֹ וְגַגּוֹתֵיהֶם אֲדֻמִּים, וּמִגְדָּל גָּבֹהַּ עִם גַּג יָרֹק. וּלְכָל הַבָּתִּים תְּרִיסִים וְרֻדִּים וּדְלָתוֹת כְּחֻלּוֹת, וְהַמִּדְרָכוֹת בְּצֶבַע הַכֶּסֶף. רַק בַּתָּוִיּוֹת מִצֶּבַע הַסָּגֹל לֹא יָדְעוּ מַה יַּעֲשׂוּ. וְאָז הֶעֱלָה בֶּנִי אֶת הָרַעְיוֹן לַעֲשׂוֹת מֵהֶן אֲרֻבּוֹת עַל הַגַּגּוֹת, וְגִיטָה מָצְאָה כִּי רַעְיוֹן יָפֶה הוּא.

יוֹם תָּמִים טָרְחוּ וְעָבְדוּ בִּתְמוּנָתָם זֹאת, וּוַדַּאי שֶׁהָיוּ גוֹמְרִים אֶת הַמְּלָאכָה לַמָּחֳרָת, לוּלֵא קָפַץ עֲלֵיהֶם רָגְזָהּ שֶׁל הַכְּבִיסָה הַגְּדוֹלָה.

הוֹי, כַּמָּה שָׂנְאוּ שְׁנֵיהֶם אֶת הַכְּבִיסָה הַגְּדוֹלָה. בְּיִחוּד הָיְתָה זוֹ שְׂנוּאָה עַל גִּיטָה. כִּי אֶל בֶּנִי לֹא נָהֲגוּ אִמָּא וְרִבְקָה לָבוֹא בִּטְעָנוֹת. הֲלֹא קָטָן הוּא, וְגַם יֶלֶד הִנֵּהוּ וְלֹא יַלְדָּה, וּמִי יִדְרשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲזוֹר בַּעֲבֹודוֹת הַבַּיִת? לֹא כֵּן גִּיטָה, שֶׁנֶּחְשְׁבָה כְּבָר לְ“בַחוּרָה כַּהֲלָכָה”, וּמִן הָרָאוּי, אֵפוֹא, כִּי בְּיָמִים קָשִׁים, כְּיוֹם שֶׁל כְּבִיסָה גְּדוֹלָה, תִּתֵּן גַּם הִיא יַד־עֵזֶר.

וְכָאן יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁגִּיטָה הָיְתָה, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, יַלְדָּה טוֹבָה. הֲרֵי הִיא נְקִיָּה תָּמִיד וּמְסֻדֶּרֶת, גַּם תַּלְמִידָה טוֹבָה מְאֹד, נְבוֹנָה וְטוֹבַת־לֵב וַאֲהוּבָה עַל הַכֹּל; וְאוּלָם בְּדָבָר אֶחָד הִדְאִיגָה אֶת אִמָּהּ: אֵין גִּיטָה אוֹהֶבֶת לַעֲזוֹר בַּעֲבוֹדוֹת הַבַּיִת. מִשֶּׁנִּדְרַשׁ מִמֶּנָּה לִשְׁטוֹף אֶת הַכֵּלִים אוֹ לְכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה – הָיָה זֶה בִּשְׁבִילָהּ כְּעֹנֶשׁ מִשָּׁמָיִם. בְּיִחוּד הָיְתָה שְׁטִיפַת־הַכֵּלִים לְטֹרַח עָלֶיהָ. כָּל פַּעַם שֶׁהָיוּ מְטִילִים עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זוֹ, הָיְתָה מְצָרֶפֶת אֵלֶיהָ תָּמִיד אֶת בֶּנִי לְעֶזְרָה. הִיא תִּשְׁטֹף וְהוּא יְנַגֵּב. וּבֶנִי נַעֲנֶה לָהּ וְעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנָהּ. קֹדֶם כֹּל חוֹשֵׁשׁ הָיָה לְסָרֵב לַאֲחוֹתוֹ; וְשֵׁנִית: מְשַׁעֲמֵם לוֹ בִּלְעָדֶיהָ; בְּעוֹד שֶׁבִּזְמַן שֶׁהֵם עֲסוּקִים יַחַד בִּשְׁטִיפַת הַכֵּלִים, אֶפְשָׁר גַּם לְשׂוֹחֵחַ עַל כָּל מִינֵי דְבָרִים וְאַף לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת.

לֹא אַחַת הָיוּ עוֹמְדִים שְׁנֵיהֶם לְיַד הַכֵּלִים, וְהֵם שְׁקוּעִים יוֹתֵר בְּסִפּוּר מֵאֲשֶׁר בָּעֲבוֹדָה, וְעַל הָרֹב גַּם לֹא הָיוּ מַגִּיעִים לִגְמָר; כִּי לְבַסּוֹף הָיְתָה אִמָּא בָּאָה וּמְשַׁלַּחַת אוֹתָם בְּרֹגֶז מֵעַל פָּנֶיהָ, לְפִי שֶׁהָיוּ מַרְבִּים שִׂיחָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהַמַּיִם הַחַמִּים הָיוּ מִתְקָרְרִים, וְהַצַּלָּחוֹת לֹא הָיוּ נִשְׁטָפוֹת יָפֶה. אוֹ שֶׁבֶּנִי הָיָה שׁוֹבֵר כּוֹס אוֹ צַלַּחַת.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִתְיָאֲשָׁה אִמָּם מֵעֶזְרָתָהּ שֶׁל גִּיטָה. – כָּמוֹהָ כְּיֶלֶד… – הָיְתָה הָאֵם מְנִיעָה בְּיָדָהּ וְשׁוֹלַחַת אוֹתָהּ הַחוּצָה לְשַׂחֵק.

– וְכִי מָה אַתְּ רוֹצָה? תְּאוֹמִים. תְּאוֹמִים מַמָּשׁ! – הָיָה מֵפִיס הָאָב אֶת דַּעְתָּהּ.

וְכָךְ שֻׁחְרְרָה גִיטָה כִּמְעַט מִכָּל עֹל שֶׁל עֶזְרָה בְּמֶשֶׁק־הַבַּיִת, חוּץ מִשְּׁלִיחֻיּוֹת קְטַנּוֹת. וְזֶה הָיָה טוֹב מְאֹד; כִּי לוּ הָיְתָה גִּיטָה צְרִיכָה עוֹד לַעֲזוֹר לְאִמָּא בַּמִּטְבָּח, נוֹסָף עַל שְׁעוֹת הַלִּמּוּדִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר וְהַשִּׁעוּרִים בַּבַּיִת – הֲרֵי לֹא הָיְתָה מַסְפִּיקָה לְשַׂחֵק כְּלָל, אַף לֹא מַחֲצִית הַשָּׁעָה בַּיּוֹם, וְאַף לֹא לִקְרוֹא בְּסֵפֶר. מַה טּוֹב, אֵפוֹא, שֶׁקֹּרָא לָהּ דְּרוֹר מִכָּל אוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת! וְאַף בֶּנִי הָיָה מְרֻצֶּה בְּכָךְ מְאֹד: הֲרֵי הֵם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם יָחַד.

אוּלָם אֵין כְּלָל בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. וְהָיוּ יָמִים שֶׁבָּהֶם בָּטְלָה חֻפְשָׁתָם כָּלִיל. אֵלֶּה הָיוּ יְמֵי סִיּוּד הַבַּיִת וִימֵי הַכְּבִיסָה הַגְּדוֹלָה.

הוֹי, הוֹי, הַכְּבִיסָה הַגְּדוֹלָה! עֲדַיִן נֵס הוּא, שֶׁכְּבִיסָה גְּדוֹלָה כָּזֹאת נַעֲשֵׂית רַק פְּעָמִים מִסְפָּר בַּשָּׁנָה. בְּיוֹם כָּזֶה כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ הוֹפֵךְ גֵּיהִנּוֹם. אֵין אוֹכְלִים בַּזְּמַן הַקָּבוּעַ, אֵין קָמִים וְאֵין שׁוֹכְבִים בַּזְּמַן הַקָּבוּעַ. שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ עוֹמֵד עַל מְקוֹמוֹ. מַהְפֵּכַת אֱלֹהִים – כָּךְ הִיא הַכְּבִיסָה הַגְּדוֹלָה! כָּל הַיּוֹם מוֹבִילִים מַיִם, מְחַמְּמִים מַיִם, מְמַלְאִים כָּל מִינֵי כֵּלִים מַיִם, וּבְלִי סוֹף שׁוֹפְכִים מַיִם הַחוּצָה – אֵימָה גְדוֹלָה וּמוֹרָא גָדוֹל!

מַדּוּעַ הָיְתָה הַמַּהְפֵּכָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ – זֹאת לֹא יָכְלוּ הַיְלָדִים לְהָבִין. הֲלֹא בְּעֶצֶם עָסְקָה הָאִשָּׁה־הַכּוֹבֶסֶת בִּמְלֶאכֶת הַכְּבִיסָה, וְאִמָּא וְרִבְקָה רַק עָזְרוּ עַל יָדָהּ. וּבַקַּיִץ הָיוּ אַף מְכַבְּסִים בַּחוּץ, בֶּחָצֵר; וּבְכָל זֹאת הָיוּ אֵלֶּה יָמִים קָשִׁים מִנְּשׂוֹא.

אִמָּא הָיְתָה מְרֻגֶּזֶת. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה הָאֹכֶל מוּכָן בְּיוֹם כָּזֶה בַּזְּמַן הָרָגִיל. וּבְכָל זֹאת אָסוּר הָיָה בְּאוֹתָם הַיָּמִים לְהַקְדִּים לָאֲרוּחָה אוֹ לְאַחֵר; חוֹבָה הָיְתָה לָדַעַת אֶת הָרֶגַע הַנָּכוֹן לְמוֹעֵד הָאֲרוּחָה וְלָבוֹא בְּדִיּוּק. כֵּן אָסוּר הָיָה אָז לְהַגִּיד, שֶׁמַּאֲכָל זֶה אֵינְךָ אוֹהֵב וּמַאֲכָל זֶה אֵינְךָ רוֹצֶה לֶאֱכֹל. אֵין הַדַּעַת פְּנוּיָה בְּיָמִים אֵלֶּה לַאֲמִירוֹת מֵעֵין זוֹ. כִּי כָּל תְּשׂוּמֶת־לִבָּהּ שֶׁל אִמָּא הָיְתָה נְתוּנָה לַכּוֹבֶסֶת. לָהּ הָיְתָה חוֹלֶקֶת אֶת הַנְּתָחִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, וְלָהּ הָיְתָה מַסְבִּירָה פָּנִים. וְרַק לָהּ הִסְבִּירָה אִמָּא פָּנֶיהָ בְּיָמִים אֵלֶּה. הָיְתָה זוֹ אִשָּׁה שְׁחוֹרָה וְשַׁתְקָנִית, אֲשֶׁר כֹּחַ בְּיָדֶיהָ וּזְרִיזוּת לָהּ שֶׁל מְכוֹנָה, – כָּךְ הָיְתָה אִמָּא אוֹמֶרֶת. וְאִמָּא דָאֲגָה לְהָנִיחַ דַּעְתָּהּ שֶׁל כּוֹבֶסֶת זוֹ; כִּי מַה יַּעֲשׂוּ בִּלְעָדֶיהָ?

בֶּנִי וְגִיטָה הָיוּ מַבִּיטִים עַל אִשָּׁה זוֹ בְּיִרְאַת־כָּבוֹד גְּדוֹלָה מְאֹד. הֵם יָרְאוּ מִפְּנֵי שַׁתְקָנוּתָהּ וְגַם מִפְּנֵי תְּהִלָּתָהּ. בְּטוּחִים הָיוּ הַיְלָדִים, שֶׁזּוֹ הִיא הַכּוֹבֶסֶת הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר בְּכָל הָעִיר, וְאוּלַי גַם בְּכָל הַמְּדִינָה כֻּלָּהּ. וּמִשּׁוּם כָּל זֶה, מִשּׁוּם כָּל הַתְּכוּנָה הָרַבָּה בַּבַּיִת יָדְעָה גִיטָה: כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ יְמֵי־כְּבִיסָה, בָּא קֵץ לְחֻפְשָׁתָהּ, וְהִיא עַצְמָהּ מוּכָנָה הָיְתָה לְקַבֵּל עָלֶיהָ כָּל עֹל, לְמַלֵּא כָּל פְּקֻדָּה וְלַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יוּטַל עָלֶיהָ.

וְהִנֵּה בָּאוּ עַתָּה הַיָּמִים הָאֵלֶּה! אֵין בְּרֵרָה אֵפוֹא: מֵעַתָּה מָסְרָה גִיטָה אֶת כָּל מְלֶאכֶת הַהַדְבָּקָה לְבֶּנִי, וְהִיא עַצְמָהּ הִסְתּוֹבְבָה כָּל הַיּוֹם עַל־יַד אִמָּא, עַל־יַד הַכּוֹבֶסֶת וּמִסָּבִיב לַגִּגִּיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת. בְּעֶצֶם לֹא עָשְׂתָה הַרְבֵּה; רַק שָׁטְפָה אֶת הַכֵּלִים אַחֲרֵי הָאֲרוּחוֹת וְסָחֲטָה אֶת הַמִּמְחָטוֹת וְהַמַּגָּבוֹת הַקְּטַנּוֹת. יוֹתֵר מִזֶּה לֹא נִתַּן לָהּ לַעֲשׂוֹת. אוּלָם אָסוּר הָיָה לָהּ לְהִפָּקֵד מִן הַמָּקוֹם, וַאֲפִלּוּ לְרֶגַע אֶחָד. כָּל פַּעַם שֶׁהָיְתָה חוֹמֶקֶת וְנִגֶּשֶׁת אֶל בֶּנִי לְהָצִיץ בִּמְלַאכְתּוֹ, מִיָּד נִשְׁמְעָה קְרִיאָתָהּ שֶׁל אִמָּא אוֹ שֶׁל רִבְקָה:

– גִּי – טָה! גִּי – טָה! לְאָן נֶעֱלַמְתְּ שׁוּב?

וְאוּלָם גִּיטָה מָצְאָה עֵצָה, בְּכָל זֹאת. לְפִי שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לִמְתּוֹחַ חֶבֶל־כְּבִיסָה אָרֹךְ, לִתְלוֹת עָלָיו אֶת הַלְּבָנִים שֶׁלֹּא הֹעֲלוּ עַל עֲלִיַּת הַגַּג, הִצִּיעָה לְאִמָּא, שֶׁהִיא יַחַד עִם בֶּנִי יִמְתְּחוּ אֶת הַחֶבֶל בְּמָקוֹם טוֹב, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁמֶשׁ וְרוּחַ.

אִמָּא הִסְכִּימָה. גִּיטָה אָחֲזָה בְּיָדָהּ אֶת הַחֶבֶל הַמְקֻפָּל וְהָלְכָה לְבַקֵּשׁ אֶת הַמָּקוֹם הַטּוֹב לִתְלִיַּת הַכְּבָסִים. אַךְ רֵאשִׁית כֹּל נִגְּשָׁה לִרְאוֹת מַה נִּשְׁמַע אֵצֶל בֶּנִי, וְכֵיצַד מִתְקַדֶּמֶת מְלֶאכֶת הַתְּמוּנָה. הִסְתַּכְּלָה וְרָאֲתָה שֶׁהוּא נִכְשַׁל בְּכַמָּה פְּרָטִים: בַּיִת אֶחָד עוֹמֵד עָקֹם לְגַמְרֵי, וְהַמִּגְדָּל אֵינֶנּוּ נָכוֹן, בִּכְלָל.

מַנִּיחָה גִּיטָה מִיָּדָהּ אֶת הַחֶבֶל, וּמַתְחִילָה לְתַקֵּן אֶת הַמִּגְדָּל. אוּלָם מִיָּד נִשְׁמַעַת מֵעֵבֶר הַבַּיִת הַקְּרִיאָה:

– גִּיטָה, גִּיטָה! הֲתָלִית כְּבָר אֶת הַחֶבֶל?

– כֵּן, תֵּכֶף! – עוֹנָה גִיטָה וּמַתְחִילָה לְחַפֵּשׂ מְקוֹם־אֲחִיזָה לַחֶבֶל. אֶלָּא שֶׁהִיא מְחַפֶּשֶׂת דַּוְקָא כָּאן, עַל יַד הַגָּדֵר, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהַשְׁגִּיחַ, בִּזְמַן תְּלִיַּת הַלְבָנִים, עַל בֶּנִי וְעַל עֲבוֹדָתוֹ. וְאָמְנָם שִׂחֵק לָהּ הַמַּזָּל. נִמְצָא וָו גָּדוֹל בְּקִיר הַדִּיר, וּבְאֶחָד מִקַּרְשֵׁי הַגָּדֵר נֶאֱחַז הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶבֶל. עוֹד מְעַט וְגִיטָה כְּבָר עוֹמֶדֶת יַחַד עִם אִמָּא עַל יַד הַחֶבֶל וְעוֹזֶרֶת לָהּ בִּתְלִיַּת הַלְּבָנִים. הַלְּבָנִים מִתְנַדְנְדִים בָּרוּחַ, שַׁרְווּלֵי הַכֻּתֳּנוֹת עוֹשִׂים תְּנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת, מִכְנְסֵי הַתַּחְתּוֹנִים הָאֲרֻכִּים כְּמוֹ מְנַסִּים לִקְפֹּץ אֶל מֵעֵבֶר לַחֶבֶל, וְלִבָּהּ שֶׁל גִּיטָה טוֹב עָלֶיהָ. הִיא רוֹאָה: הַמִּגְדָּל הוֹלֵךְ וְנִשְׁלָם, וְאַף הַכְּבִיסָה הוֹלֶכֶת וּמִסְתַּיֶּמֶת. עוֹד מְעַט וְשׁוּב יִהְיֶה שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה, וְאִמָּא לֹא תִּהְיֶה עוֹד נִרְגֶּזֶת וְהַכֹּל יָשׁוּב לִהְיוֹת כְּתָמִיד.

בִּזְמַן אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם נִדְמֶה הָיָה כִּי רוּחַ טוֹבָה יוֹתֵר נָחָה גַּם עַל אִמָּא. אַבָּא מְסַפֵּר חֲדָשׁוֹת מִן הָעִתּוֹן, וְהָאִשָּׁה הַכּוֹבֶסֶת מְנַעְנַעַת בְּרֹאשָׁהּ כְּמַסְכִּימָה לְכָל דְּבָרָיו. רִבְקָה מְצִיצָה כָּל רֶגַע הַחוּצָה, לִשְׁמוֹר עַל הַלְּבָנִים שֶׁלֹּא יִגָּנְבוּ מֵעַל גַּבֵּי הַחֶבֶל. גִּיטָה וּבֶּנִי מַמְשִׁיכִים בַּאֲרוּחָתָם, שְׁלֵוִים וּשְׂמֵחִים. הֵם לוֹחֲשִׁים זֶה לְזוֹ בְּסוֹד, כִּי בֵּינְתַיִם שׁוֹמֶרֶת רִבְקָה, שֶׁלֹּא מִדַּעַת, גַּם עַל אוֹצָרָם. הֵם קוֹרְצִים זֶה לְזוֹ בְּחֶדְוָה, וְנִגָּשִׁים בְּלֵב שָׂמֵחַ אַף לִשְׁטִיפַת הַכֵּלִים, הַשְּׂנוּאָה עֲלֵיהֶם כָּל־כָּךְ.

וּבַחוּץ מִסְתַּיֶּמֶת הַמְּלָאכָה. הָאִשָּׁה הַכּוֹבֶסֶת אוֹחֶזֶת בְּעֶזְרַת אִמָּא בַּגִּגִּית הַמְּלֵאָה וְהוֹלֶכֶת אֶל עֵבֶר הַדִּיר, לִשְׁפּוֹךְ אֶת מֵי־הַכְּבִיסָה בִּקְצֵה הֶחָצֵר. בּוֹ־בָּרֶגַע מֵצִיץ בֶּנִי בְּעַד הַחַלּוֹן, וּבְעוֹד הַצַּלַּחַת וְהַמַּגֶּבֶת בְּיָדוֹ הוּא פּוֹרֵץ בְּקוֹל זְוָעָה:

– הוֹי! הַתָּוִיּוֹת! הַ“לִּיסַבּוֹן”!

– מַה יֵּשׁ, בֶּנִי, מַה קָּרָה? – נִבְהֶלֶת גִּיטָה. שְׁנֵיהֶם עוֹזְבִים אֶת הַקְּעָרָה עִם הַצַּלָּחוֹת וּמִשְׂתָּעֲרִים הַחוּצָה.

לִקְרָאתָם הוֹלֶכֶת וּבָאָה הָאִשָּׁה הַכּוֹבֶסֶת. בְּיָדָהּ הַגִּגִּית הָרֵיקָה, וְשָׁם, בִּקְצֵה הֶחָצֵר, לְיַד הַדִּיר, בִּשְׁלוּלִית שֶׁל מֵי־סַבּוֹן צָפוֹת הַתָּוִיּוֹת הַיָּפוֹת… אַרְגַּז אוֹצָרָם, אֲשֶׁר הִתְהַפֵּךְ בְּזֶרֶם הַמַּיִם, מוּטָל רָטֹב וּמְלֻכְלָךְ, וּשְׁיָרֵי הַתָּוִיּוֹת מְצִיצִים מִשָּׁם, דְּבוּקִים אֶל דְּפָנָיו הָרְטֻבִּים.

בֶּנִי וְגִיטָה עוֹמְדִים כִּמְאֻבָּנִים. הַמִּגְדָּל עֲדַיִן אֵין לוֹ גַג… הִנֵּה צָפוֹת הַתָּוִיּוֹת הַיְרֻקּוֹת. עוֹד שְׁלשָׁה בָּתִּים צָרִיךְ הָיָה לְהָקִים – הִנֵּה כָּאן בַּמַּיִם הַתָּוִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת, הַכְּחֻלּוֹת, הַוְרֻדּוֹת. וְהִנֵּה, הִנֵּה… הַ“לִיסַבּוֹן”!

שְׁנֵיהֶם גּוֹחֲנִים בְּאֵין אֹמֶר וּמְנַסִּים לְהַצִּיל מֵהַמַּיִם וְהָרֶפֶשׁ אֶת אוֹצָרָם; אַךְ לַשָּׁוְא. כָּל הַתָּוִיּוֹת רְטֻבּוֹת וּדְבוּקוֹת זוֹ אֶל זוֹ, וְצֶבַע הָאַחַת נִגָּר עַל־פְּנֵי הָאַחֶרֶת.

דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲגֻלּוֹת מִתְגַּלְגְּלוֹת עַל לְחָיָיו שֶׁל בֶּנִי. גִּיטָה חוֹנֶקֶת בִּגְרוֹנָהּ אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ. עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט וְתִתֵּן קוֹלָהּ בְּבֶכִי.

וְאוּלָם כָּאן בּוֹקֵעַ פִּתְאֹם קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא בִּזְעָקָה מָרָה:

– אוֹי וַאֲבוֹי לִי, רְאוּ־נָא מַה קָּרָה כָּאן! אוֹי וַאֲבוֹי, עַכְשָׁו צָרִיךְ לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵחָדָשׁ…

אִמָּא עוֹמֶדֶת עַל־יַד הַחֶבֶל וְסוֹפֶקֶת כַּפֶּיהָ. רִבְקָה יוֹצֵאת בִּמְרוּצָה מִן הַבַּיִת, וְאַף הִיא צוֹעֶקֶת בַּחֲרָדָה. וְרַק הָאִשָּׁה־הַכּוֹבֶסֶת מִתְקָרֶבֶת לְאַט, מְנַעְנַעַת חֶרֶשׁ בְּרֹאשָׁהּ וּמְאַיֶֶּמֶת בְּאֶצְבַּע אֲרֻכָּה וּצְנוּמָה לְעֵבֶר הַיְלָדִים.

בֶּנִי וְגִיטָה אֵינָם יְכוֹלִים לָזוּז מִמְּקוֹמָם. הֵם שׂוֹנְאִים אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת: הִיא קִלְקְלָה אֶת אוֹצָרָם הַנִּפְלָא, וּמָה עוֹד תְּבַקֵּשׁ מֵהֶם? לוּלֵא פָּחֲדוּ מִפָּנֶיהָ וּמִפְּנֵי אִמָּא, הָיוּ מִתְנַפְּלִים עָלֶיהָ בְּאֶגְרוֹפֵיהֶם הַקְּטַנִּים וְשׁוֹפְכִים אֶת כָּל מְרִי לִבָּם. אֲבָל הֵם יְרֵאִים מִשּׁוּם־מָה מִפָּנֶיהָ, וּכְשֶׁאִמָּא קוֹרֵאת לָהֶם בְּקוֹל נִרְגָּז וְעַצְבָּנִי: – בּוֹאוּ נָא הֵנָּה, בּוֹאוּ וּרְאוּ מָה עוֹלַלְתֶּם! – הֵם מִתְקָרְבִים לְאַט אֶל הַחֶבֶל וְנוֹשְׂאִים אֶל אִמָּם עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת וּמְלֵאוֹת דְּמָעוֹת.

– רְאוּ, מָה עוֹלַלְתֶּם לְכָל הַכְּבִיסָה, הַבִּיטוּ! לֹא דַי שֶׁאֵינְכֶם עוֹזְרִים, הֲרֵיכֶם מְקַלְקְלִים אֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל! – צוֹעֶקֶת אִמָּא וּמַצְבִּיעָה עַל הַלְּבָנִים שֶׁעַל גַּבֵּי הַחֶבֶל.

וְאַךְ עַתָּה מִתְבָּרֵר לָהֶם מַה שֶּׁקָּרָה. כָּל צִבְעֵי הַתָּוִיּוֹת הַיָּפוֹת שֶׁהָיוּ מֻדְבָּקוֹת עַל הַגָּדֵר, מִתְנוֹסְסִים עַל גַּבֵּי הַמַּפּוֹת וְהַמַּגָּבוֹת, הַחֻלְצוֹת וְהַכֻּתֳּנוֹת וְהַתַּחְתּוֹנִים. בְּכִתְמֵי אָדֹם וְיָרֹק, כָּתֹם וְסָגֹל מְנֻמֶּרֶת כָּל הַכְּבִיסָה.

– לֹא מָצְאָה לָהּ מָקוֹם אַחֵר לִתְלוֹת אֶת הַחֶבֶל, – רוֹגֶזֶת רִבְקָה, – אֶת כָּל חֻלְצָתִי הַיָּפָה קִלְקְלוּ.

– רַק לָלֶכֶת בָּטֵל וּלְלַכְלֵךְ גְּדֵרוֹת אַתֶּם יוֹדְעִים. הָסִירוּ כָּל זֶה מִיָּד מִן הַגָּדֵר, הָסִירוּ זֹאת מִנֶּגֶד עֵינַי, הַשְׁמַעְתֶּם?! – פּוֹקֶדֶת אִמָּא בְּתֹקֶף וּבִמְרִירוּת.

אִלְמִים וּנְבוֹכִים נִגָּשִׁים בֶּנִי וְגִיטָה אֶל הַגָּדֵר וּמַתְחִילִים לְהוֹרִיד אֶת הַתָּוִיּוֹת. קְצָתָן יוֹרְדוֹת בְּקַלּוּת, אַךְ קְצָתָן נִקְרָעוֹת, וְחֵלֶק יֵשׁ לְגָרֵד בְּצִפָּרְנַיִם. הִנֵּה נֶהֱרַס הַבַּיִת הַיָּפֶה, הִנֵּה הַמִּגְדָל כְּבָר אֵינֶנּוּ. אֲבָל עַתָּה לֹא אִכְפַּת לָהֶם; בֵּין כֹּה וּבֵין כֹּה לֹא הָיָה לָהֶם בַּמֶּה לִגְמֹר אֶת הַתְּמוּנָה. וְהָעִקָּר, הָעִקָּר: כָּל הָאוֹצָר נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ.

וּבְעוֹד הַתְּכוּנָה הַגְּדוֹלָה, תְּכוּנַת הַכְּבִיסָה מַתְחִילָה מֵחָדָשׁ. מַבְעִירִים שׁוּב אֵשׁ מִתַּחַת לַדּוּד וּמַחֲזִירִים אֶת הַלְּבָנִים הַמֻּכְתָּמִים אֶל הַגִּגִּית – יוֹשְׁבִים גִּיטָה וּבֶנִי בְּדִיר־הָעֵצִים וּבוֹכִים מָרָה. בֶּנִי בּוֹכֶה בְּקוֹל, מִתְיַפֵּחַ, וְדִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל גִּיטָה יוֹרְדוֹת דּוּמָם עַל לְחָיֶיהָ, כִּי עַל כֵּן גְּדוֹלָה הִיא כְּבָר, וְלֹא נָאֶה לָהּ לִבְכּוֹת בְּקוֹל עַל הָאֲבֵדָה.

 

ה. תָּכְנִיּוֹת נוֹעָזוֹת    🔗

“… וְכָךְ לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא תָשׁוּבוּ עוֹד אֵלַי, יְמֵי יַלְדוּתִי הַיְקָרִים, יְמֵי יַלְדוּתִי הַמַּזְהֶרֶת”. סִיְּמָה גִיטָה בַּאֲנָחָה אֶת הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַסִּפּוּר, שֶׁקָּרְאָה בְּקוֹל בְּאָזְנֵי בֶּנִי וְסָגְרָה אֶת הַסֵּפֶר.

– יָפֶה, בֶּנִי?

– בְּעֵינַי יָפֶה מְאֹד. כָּל זֶה הָיָה בֶּאֱמֶת?

– אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכֵּן. אַחֶרֶת לֹא הָיָה הָאִישׁ הַכּוֹתֵב זֹאת מִתְגַעְגַּעַ כָּל־כָּךְ לִימֵי יַלְדוּתוֹ.

– וַאֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶהְיֶה גָדוֹל לֹא אֶתְגַּעְגַּע לִימֵי יַלְדוּתִי… – סָח בֶּנִי בְּעֶצֶב.

– גַּם אֲנִי לֹא. כִּי אֶצְלֵנוּ הֵם בִּכְלָל לֹא יְקָרִים וְלֹא מַזְהִירִים. – נֶעֶנְתָה גִיטָה לִדְבָרָיו בַּאֲנָחָה.

– הֵם “זִיפְתּ”.

– כִּי אֵין לָנוּ בַּמֶּה לְשַׂחֵק.

– כִּי מְשַׁעֲמֵם לָנוּ וְאֵין לָנוּ חֲבֵרִים.

– כִּי אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ נוֹסְעִים אַף פַּעַם לְשׁוּם מָקוֹם.

– וְאֵין לָנוּ דוֹדִים וְדוֹדוֹת.

– וְאַף אֶחָד אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתָנוּ, וְתָמִיד כּוֹעֲסִים עָלֵינוּ…

– וַאֲפִלּוּ בַּחֹפֶשׁ אֲנַחְנוּ לֹא נוֹסְעִים לְשׁוּם מָקוֹם.

– וְרַק רִבְקָה הִיא שֶׁנּוֹסַעַת תָּמִיד.

– הַמְפֻנֶּקֶת הַזֹּאת.

– הַמְגֻנְדֶּרֶת הַזֹּאת.

– שֶׁתָּמִיד נוֹתְנִים לָהּ כֶּסֶף לְכַרְטִיסִים וְתָמִיד הִיא נוֹסַעַת.

עוֹד רַבּוֹת דִּבְּרוּ אוֹתָהּ שָׁעָה, וְשׁוּב וְשׁוּב חָזְרוּ אֶל אוֹתוֹ הַנּוֹשֵׂא: לִנְסוֹעַ, לִנְסוֹעַ!

– אָהּ! – נֶאֶנְחָה שׁוּב גִּיטָה, – לוּ יָכֹלְנוּ לַעֲרֹךְ מַסָּע, בֶּנִי. שְׁנֵינוּ יַחַד, אֲנִי וְאַתָּה. מָה אַתָּה אוֹמֵר, בֶּנִי?, לוּ יָכֹלְנוּ לַעֲרֹךְ מַסָּע רָחוֹק־רָחוֹק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסְּפָרִים… הָיִיתָ רוֹצֶה, כֵּן?…

– וַדַּאי!

– אַתָּה שׁוֹמֵעַ, בֶּנִי, הָבָה וְנִסַּע בֶּאֱמֶת. נָקוּם בְּעַצְמֵנוּ וְנִסַּע, וְדַי. וְשֶׁיֵּדְעוּ לָהֶם.

– אַתְּ חוֹשֶׁבֶת זֹאת בֶּאֱמֶת, גִּיטָה? בִּרְצִינוּת?

– בְּחַיַּי! וּמַדּוּעַ לֹא? חֹפֶשׁ עַכְשָׁו, וַחֲבָל לְאַבֵּד אֶת הַזְּמַן לָרִיק. צָרִיךְ רַק לְהַחְלִיט וְלַעֲשׂוֹת…

עֵינֵי בֶּנִי מַתְחִילוֹת לְהַבְרִיק: לִנְסוֹעַ, לַעֲרֹךְ מַסָּע!

– אֲבָל, גִּיטָה…

– מָה?

– אֲבָל לְאָן נִסַּע וּמָתַי? וְאֵיפֹה נִקַּח כֶּסֶף; וּמָה, אִם לֹא יַרְשׁוּ לָנוּ? – שְׁאֵלוֹת מִשְּׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת מְנַקְּרוֹת כְּבָר בְּמֹחוֹ שֶׁל בֶּנִי וְאֵינָן נוֹתְנוֹת לוֹ מָנוֹחַ.

גִּיטָה מִשְׁתַּתֶּקֶת לְפֶתַע וְאֵינָהּ עוֹנָה. גַּם מֹחָהּ עוֹבֵד בִּמְהִירוּת. יֵשׁ לִמְצוֹא עֵצָה, לִמְצוֹא וִיהִי מָה…

– גִּי־י־טָה, הַגִּידִי, אֵיךְ נִסַּע?… בֶּאֱמֶת…

אֲבָל גִּיטָה אֵינָהּ מְמַהֶרֶת לַעֲנוֹת. הִיא טֶרֶם מָצְאָה תְּשׁוּבָה לְכָל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה.

– חַכֵּה, בֶּנִי, חַכֵּה. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת. חֲשֹׁב גַּם אַתָּה, אוּלַי נִמְצָא אֵיזוֹ עֵצָה.

טוֹב. בֶּנִי כְּבָר שׁוֹתֵק, בֶּנִי כְּבָר חוֹשֵׁב. הוּא רַק מְחַכֶּה לָרֶגַע שֶׁגִּיטָה תִּתֵּן אֶת הָאוֹת לִגְמוֹר אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְאָז יַעְתִּיר עָלֶיהָ תָּכְנִיּוֹתָיו.

– אַתְּ שׁוֹמַעַת, גִּיטָה! צְרִיכִים מַפַּת־דֶּרֶךְ. וּצְרִיכִים אֹכֶל. וְאֶפְשָׁר בִּכְלָל לָלֶכֶת בָּרֶגֶל. זֶה לֹא קָשֶׁה. וְאִם הַנַּעֲלַיִם נִקְרָעוֹת, אֶפְשָׁר לִקְשׁוֹר אוֹתָן וְלָשִׂים עַל הַכָּתֵף, כָּכָה… – מַרְאֶה בֶּנִי בְּיָדוֹ וּמַסְבִּיר.

– כֵּן, נָכוֹן. אֶפְשָׁר בֶּאֱמֶת לָלֶכֶת בָּרֶגֶל; אֲבָל לֹא נַגִּיעַ הַרְחֵק, כִּי נִתְעַיֵּף וְלֹא נַסְפִּיק שׁוּם דָּבָר. וְאָנוּ הֲלֹא רוֹצִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ, לִרְאוֹת מְקוֹמוֹת מְעַנְיְנִים, עָרִים גְּדוֹלוֹת, אֲנָשִׁים מְשֻׁנִּים.

– וְאוּלַי גַּם נַגִּיעַ עַד סַבָּא וְסַבְתָּא?

– אוּלַי. אֵינֶנִּי מַאֲמִינָה. בִּכְלָל אִי־אֶפְשָׁר לָדַעַת, לְאָן נַגִּיעַ, יְכוֹלוֹת לִהְיוֹת בַּדֶּרֶךְ כָּל מִינֵי הַרְפַּתְקָאוֹת. צְרִיכִים לִהְיוֹת מוּכָנִים לְכָל מִינֵי מִכְשׁוֹלִים.

– כֵּן, זֶה בְּוַדַּאי. הַאִם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵינֶנִּי מוּכָן? אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ מִכְשׁוֹלִים, כִּי הֲלֹא נֵלֵךְ בָּרֶגֶל, אַתְּ מַסְכִּימָה?

– בְּוַדַּאי שֶׁכֵּן, רַק זֶה יֶאֱרַךְ כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה זְמָן…

– גִּיטָה, גִּיטָה, יֵשׁ לִי הַצָּעָה! בֶּאֱמֶת, בְּחַיַּי! הַצָּעָה נֶהְדֶּרֶת, נִפְלָאָה, גִּיטָה!

בֶּנִי קָפַץ וְרָקַד עַל רֶגֶל אֶחָת. זֶה הָיָה סִימָן טוֹב. סִימָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַצָּעָה טוֹבָה בֶּאֱמֶת, יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל.

– סַפֵּר, סַפֵּר כְּבָר!

– אַתְּ שׁוֹמַעַת, גִּיטָה! יִהְיֶה יוֹם שׁוּק, תָּבוֹאנָה עֲגָלוֹת, וּכְשֶׁהָאִכָּר טְרוֹכִים יִהְיֶה בָּאַכְסַנְיָה נִתְכַּנֵּס אֶל תּוֹךְ הָעֲגָלָה שֶׁלּוֹ, נִתְכַּסֶּה בְּקַשׁ, וְהוּא לֹא יֵדַע שׁוּם דָבָר, וַאֲנַחְנוּ נִסַּע אִתּוֹ כָּל הַזְּמַן, עַד הַכְּפָר. מִן הַכְּפָר הַזֶּה נֵלֵךְ קְצָת בָּרֶגֶל, וְשׁוּב נִמְצָא לָנוּ עֲגָלָה כָּזֹאת, וְשׁוּב נִסַּע. וְכָךְ כָּל הַזְּמָן, מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת, גִּיטָה?

– נֶהְדָּר, מְצֻיָּן! בֶּאֱמֶת נִפְלָא! אֲבָל אֵיפֹה נִקַּח אֹכֶל?

– אֹכֶל? פָּשׁוּט מְאֹד. אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ מֵאֵת אִמָּא שֶׁתָּכִין לָנוּ חֲבִילוֹת, כְּמוֹ בִּזְמַן שֶׁיּוֹצְאִים לְטִיּוּל עִם בֵּית־הַסֵּפֶר, רַק גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר, הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת.

– אֵין לְךָ שֵׂכֶל, בֶּנִי. הֲלֹא זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת

סוֹד. וּלְאִמָּא בִּכְלָל אָסוּר לָדַעַת, שׁוּם אִישׁ אֵינוֹ צָרִיךְ לָדַעַת זֹאת, לֹא אִמָּא וְלֹא אַבָּא וְאַף לֹא אִישׁ אֶחָד.

– אַף לֹא אֶחָד?

– בְּוַדַּאי. רַק אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ. הֲלֹא זֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת סוֹד.

– כֵּן, זֶה נָכוֹן. זֶה בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּסוֹד. לֹא חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ כְּלָל. אָז אֵיפֹה, אִם כֵּן, נִקַּח אֹכֶל? בְּלִי אֹכֶל הֲלֹא אִי־אֶפְשָׁר!

– בֶּאֱמֶת אִי־אֶפְשָׁר. אוּלַי נִצְבֹּר לָנוּ אֹכֶל?

– הֵידָד! מְצֻיָּן! אֲנַחְנוּ צוֹבְרִים לָנוּ אֹכֶל. מִכָּל אֲרוּחָה – פְּרוּסַת־לֶחֶם. שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם שְׁתֵּי פְּרוּסוֹת הֲרֵי זֶה שֵׁשׁ?… וּבְשָׁבוּעַ אֶחָד הֲרֵי זֶה…

– כַּמָּה זֶה, בֶּנִי, כַּמָּה? – צוֹחֶקֶת גִּיטָה.

– חַכִּי, תֵּכֶף אֶעֱשֶׂה לָךְ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן… אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם! נָכוֹן?

– נָכוֹן. אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם פְּרוּסוֹת בְּשָׁבוּעַ. וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּדֵּל לֶאֱסוֹף הַרְבֵּה. כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁיַּסְפִּיק לָנוּ לְכָל הַדֶּרֶךְ. וּמִמָּחָר, אַתָּה שׁוֹמֵעַ, מִמָּחָר אָנוּ מַתְחִילִים.

– מַדּוּעַ מִמָּחָר? אֶפְשָׁר כְּבָר מֵהַיּוֹם, מֵאֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם.

– טוֹב, אֲבָל אֵיפֹה נָשִׂים אֶת הַפְּרוּסוֹת, שֶׁלֹּא יִמְצָא אוֹתָן אִישׁ?

– כָּאן, כָּאן. בְּדִיר הָעֵצִים, בַּפִּנָּה. כָּאן לֹא יִמְצָא אִישׁ. מֵהַצַּד הַזֶּה הֵן אֵין לוֹקְחִים עֵצִים בַּקַּיִץ. וְעַד שֶׁיִּצְטָרְכוּ לָקַחַת מִכָּאן עֵצִים, נִהְיֶה כְּבָר הַרְחֵק, הַרְחֵק.

– וְאוּלַי כְּבָר נָשׁוּב אָז בַּחֲזָרָה?

– גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב כִּי נַקְדִּים יוֹתֵר לָשׁוּב. כִּי אוּלַי נִמְצָא אוֹצָר גָּדוֹל בַּדֶּרֶךְ וְנִצְטָרֵךְ לְהַפְסִיק אֶת מַסְּעוֹתֵינוּ בְּמֻקְדָּם יוֹתֵר. כִּי אִם נִמְצָא אוֹצָר, הֲרֵי צָרִיךּ לַחֲזוֹר תֵּכֶף הַבַּיְתָה וּלְהָבִיא אֶת הָאוֹצָר לְאִמָּא וּלְאַבָּא. תִּרְאִי, גִּיטָה, זֶה יִהְיֶה נֶהְדָּר. אוֹצָר, אוֹצָר מַמָּשׁ, שֶׁאֶפְשָׁר לִקְנוֹת בַּעֲדוֹ הֲמוֹן דְּבָרִים. הֲמוֹן דְּבָרִים נִפְלָאִים בִּשְׁבִיל כֻּלָּנוּ…

– אֲבָל חַכֵּה, אֵיפֹה תָּשִׂים אֹותוֹ?

– אֶת מִי?

– אֶת הָאוֹצָר!

– אָהּ, אֶת הָאוֹצָר? פָּשׁוּט בַּשַּׂק, בַּשַּׂק שֶׁל הָאֹכֶל, וְנִשָּׂא אוֹתוֹ שְׁנֵינוּ עַל פִּי תּוֹר. זֶה לֹא יִהְיֶה לִי קָשֶׁה, יֵשׁ לִי שְׁרִירִים, אַתְּ רוֹאָה!

– כֵּן, אֲנִי רוֹאָה. אֲבָל אֵיפֹה נִקַּח שַׂק?

– בֶּאֱמֶת, אֵיפֹה נִקַּח? – הִתְעַצֵּב בֶּנִי אֶל לִבּוֹ, וְכָל הַתָּכְנִית הַמְפֹאֶרֶת נִרְאֲתָה לוֹ פִּתְאֹם רְחוֹקָה וּבִלְתִּי־אֶפְשָׁרִית.

– בֶּנִי, אֵין דָּבָר, אַל תִּדְאַג! שַׂק יִהְיֶה, סְמֹךְ עָלַי. אֲנִי אַשִּׂיג כְּבָר שַׂק מַמָּשׁ.

 

ו. שַׂק הַצֵּידָה    🔗

עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא נוֹדַע לְאִישׁ, כֵּיצַד הִשִּׂיגָה גִיטָה אֶת הַשַּׂק הָרֵיק. הָיָה מַעֲשֶׂה, וְיָמִים מִסְפָּר חִפְּשָׂה אִמָּא שַׂק שֶׁנֶּעְלַם מִן הַמְּזָוֶה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצְאָה אוֹתוֹ הֻסַּח הַדָּבָר מִלִּבָּהּ. הָיָה זֶה שַׂק שֶׁל בַּד. גָּדוֹל לְמַדַּי וְנָקִי. בַּפִּנָּה, בֵּין גִּזְרֵי הָעֵצִים, שָׁם הִסְתִּירוּ אוֹתוֹ הַיְלָדִים, וְשָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם בָּאוּ וְהֵטִילוּ פְּרוּסוֹתֵיהֶם לְתוֹכוֹ. בִּכְלָל הָיוּ שְׁנֵיהֶם זְרִיזִים תָּמִיד בַּאֲרוּחוֹתֵיהֶם. אוּלָם בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הָיוּ מְמַהֲרִים בַּאֲכִילָתָם שֶׁלֹּא כָּרָגִיל. אַךְ הֻגְּשָׁה לָהֶֶם הַמָּנָה, מִיָּד בְּלָעוּהָ, וּבְעוֹד פְּרוּסַת־הַלֶּחֶם בַּיָּד נֶחְפְּזוּ לֶחָצֵר.

– לְאָן, יְלָדִים, מָה הַבֶּהָלָה? הֲלֹא תִּגְמְרוּ לֶאֱכוֹל בְּשֶׁקֶט!

– אֲנַחְנוּ מְמַהֲרִים… לְשַׂחֵק… – הָיוּ מַפְלִיטִים בְּשָׂפָה רָפָה וּמִתְחַמְּקִים בִּמְבוּכָה. לֹא רְגִילִים הָיוּ לְשַׁקֵּר.

– מֵילָא, שַׂחֲקוּ, שַׂחֲקוּ. הֲלֹא זְמַנְכֶם הוּא עַתָּה. שַׂחֲקוּ, כָּל עוֹד צִפֳּרֵי־דְּרוֹר הִנְּכֶם… – הָיְתָה מִתְאַנַּחַת הָאֵם בְּלַוּוֹתָהּ בְּעֵינֶיהָ אֶת צִפֳּרֶיהָ הַמִּתְפָּרְצִים הַחוּצָה.

וְהַשְּׁנַיִם הָיוּ מְדַלְּגִים בִּקְפִיצוֹת מְהִירוֹת אֶל עֵבֶר פִּנָּתָם, יָשָׁר אֶל שַׂק הַמַּטְמוֹן שֶׁלָּהֶם.

בִּתְחִלָּה הָיָה הַשַּׂק רֵיק כִּמְעַט וְהַפְּרוּסוֹת הַבּוֹדְדוֹת לֹא נִכְּרוּ בּוֹ. אַךְ עָבְרוּ יָמִים־מִסְפָּר וְהַצֵּידָה רָבְתָה, וְהַשַּׂק הָלַךְ וְהִתְמַלֵּא, הָלַךְ וְתָפַח. עוֹד מְעַט וּכְבָר מָלֵא הוּא עַד הַחֵצִי, עוֹד מְעַט וּכְבָר הוּא מָלֵא לְמַעְלָה מֵחֶצְיוֹ. וְהָיוּ הַיְלָדִים יוֹשְׁבִים שָׁעוֹת לְיַד הַשַּׂק, מְזִינִים עֵינֵיהֶם בְּאוֹצָרָם וּשְׂמֵחִים בּוֹ שִׂמְחָה מְרֻבָּה.

אַךְ בָּהּ בְּמִדָּה שֶׁהַשַּׂק הָלַךְ וְנִתְמַלֵּא הָלְכוּ וְנָפְלוּ פְּנֵי הַיְלָדִים. וְאֵין פֶּלֶא בַּדָּבָר. הַשְּׁנַיִם חָסְכוּ אֹכֶל מִפִּיהֶם וְאָסְפוּ מִכָּל טוּב. לֹא רַק לֶחֶם צָבְרוּ בְּשַׂק הַצֵּידָה. גַּם תַּפּוּחִים וְאַגַּסִּים הֵחֵלּוּ לְהַכְנִיס לְאוֹצַר־מְזוֹנָם. וְאִם נָתְנָה לָהֶם אִמָּא רָקִיק לִכְבוֹד שַׁבָּת, הָיָה שׁוֹקֵעַ אַף הוּא בְּתוֹךְ הַשַּׂק.

הָאֵם הָיְתָה מְלֵאָה דְאָגָה. בֹּקֶר אֶחָד, בְּעוֹד הַיְלָדִים שׁוֹכְבִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם, וְהִיא מְכִינָה לְבַעְלָהּ אֶת אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר, הֵסִּיחָה דַאֲגָתָהּ לְפָנָיו.

– וּמַה פֶּלֶא בַּדָּבָר? – הֵשִׁיב הָאָב. – יְלָדִים בְּגִיל זֶה זְקוּקִים לְמָזוֹן, לְמָזוֹן רַב, וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה יְמֵי־מִלְחָמָה הֵם. וַדַּאי שֶׁאֵין יָדֵנוּ מַשֶּׂגֶת לְסַפֵּק לִילָדֵינוּ אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לָהֶם. חֲבָל, חֲבָל עַל הַיְלָדִים הָרַכִּים. – הָאָב הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ בְּצַעַר. – גִּיל זֶה – גִּיל הַגִּדּוּל הוּא לַיֶּלֶד; עַתָּה הָעֵת לְגוּפוֹ לְהִתְפַּתַּח. עַצְמוֹתָיו גְּדֵלוֹת, שְׁרִירָיו צְרִיכִים לְהִתְחַזֵּק, וְאִם לֹא יְקַבֵּל עַתָּה אֶת מְזוֹנוֹ בְּשֶׁפַע, עָלוּל הַדָּבָר לָתֵת אוֹתוֹתָיו אַחַר־כָּךְ, וְהֵם יִגְדְּלוּ רָזִים וְחַלָּשִׁים…

אִלּוּ שָׁמְעוּ הַיְלָדִים שִׂיחָה זוֹ שֶׁל הוֹרֵיהֶם, אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ מְבַטְּלִים בִּכְלָל אֶת תָּכְנִיתָם הַיָּפָה. וְלֹא מִשּׁוּם פַּחַד וַחֲשָׁשׁ לַעֲתִידָם, אֶלָּא מִשּׁוּם צַעַר הוֹרֵיהֶם הַגָּדוֹל. כִּי בְּעֶצֶם הָיוּ יְלָדִים טוֹבִים וּמְסוּרִים, וְרַק בְּדִידוּתָם וְדִמְיוֹנָם הָעֵר הֵם אֲשֶׁר עוֹרְרוּם לְמַעֲשִׂים נוֹעָזִים וְהַרְפַּתְקָאוֹת מוּזָרוֹת.

וַדַּאי וּוַדַּאי שֶׁשִּׂיחָה זֹאת הָיְתָה מְנִיעָה אוֹתָם לַחְדּוֹל מִתָּכְנִית־מַסָּעָם הַיָּפָה; אַךְ אוֹתָהּ שָׁעָה שְׁקוּעִים הָיוּ בִּשְׁנַת בֹּקֶר טוֹבָה וּשְׁלֵוָה וְחָלְמוּ חֲלוֹמוֹת עַל דַּרְכָּם הַמְּלֵאָה מַרְאוֹת נִפְלָאִים, הַצּוֹפֶנֶת לָהֶם אוֹצָרוֹת גְּנוּזִים.

יוֹמָם וָלַיְלָה הָיוּ מְשִׂיחִים זֶה עִם זוֹ עַל דַּרְכָּם, עַל נְדוּדֵיהֶם, עַל הַמְאֹרָעוֹת שֶׁיִּקְרוּם בַּדֶּרֶךְ. שִׂיחוֹת אֲרֻכּוֹת הָיוּ אֵלֶּה. וְכָל־כָּךְ שְׁקוּעִים הָיוּ בַּחֲלוֹמוֹתֵיהֶם עַל מַסָּעָם הַנִּפְלָא, עַד כִּי הִסִּיחוּ דַעְתָּם מִכָּל מִשְׂחֲקֵיהֶם הָרְגִילִים. נִשְׁכַּח מִלִּבָּם אַרְגַּז־מַחְסָנָם הֶחָבוּי, וְכָל מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הָיוּ נְתוּנוֹת לַיּוֹם הַמְקֻוֶּה, בּוֹ יֵצְאוּ, סוֹף־סוֹף, לַדֶּרֶךְ. אַךְ הָיָה לָהֶם, בְּכָל זֹאת, מֵעֵין מִשְׂחָק אֲשֶׁר הֶעֱסִיק אוֹתָם כָּל הַזְּמָן: הָיָה זֶה מִשְׂחַק־תַּחֲרוּת: מִי יָטִיל פְּרוּסָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר אֶל תּוֹךְ מְלַאי הַצֵּידָה. הָיוּ נוֹגְסִים מִמֶּנָּה פַּעַם, פַּעֲמַיִם בְּנוֹכְחוּתָהּ שֶׁל הָאֵם וּמְמַהֲרִים הַחוּצָה. פְּעָמִים עֲדַיִן רְעֵבִים הָיוּ וְנִכְסְפוּ לֶאֱכוֹל עוֹד מְעַט מִן הַפַּת. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ מִתְגַּבְּרִים עַל רְצוֹנָם וּמְשַׁלְשְׁלִים אֶת הַפְּרוּסָה בִּמְהִירוּת אֶל עָמְקֵי הַשַּׂק.

עָבְרוּ כְּבָר לְמַעְלָה מִשְּׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת מֵאָז הֵחֵל הַחֹפֶשׁ, וּפְנֵי הַיְלָדִים הָלְכוּ וְרָעוּ מִיּוֹם לְיוֹם. דַּאֲגַת הַהוֹרִים רָבְתָה. אֲפִלּוּ רִבְקָה, אֲחוֹתָם הַגְּדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תָּמִיד רַק לְעִנְיָנֶיהָ הִיא, הֵחֵלָּה דוֹאֶגֶת לַקְּטַנִּים, וּפַעַם אַחַת אַף הִצִּיעָה לָהֶם לַעֲרֹוךְ טִיּוּל קָצָר אֶל מִחוּץ־לָעִיר לְשָׁעוֹת מִסְפָּר, אוֹ אוּלַי לְסַפֵּר לָהֶם סִפּוּר מְעַנְיֵן.

אוּלָם, רְאֵה זֶה פֶּלֶא. בֶּנִי וְגִיטָה, שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים תָּמִיד לְכָל הִזְדַּמְּנוּת לְהִמָּצֵא בְּחֶבְרַת אֲחוֹתָם הַבְּכִירָה – הִשְׁתַּמְּטוּ עַתָּה מִפָּנֶיהָ, עָנוּ לָהּ בְּשָׂפָה רָפָה וּפָרְשׁוּ אֶל פִּנָּתָם.

רִבְקָה, שֶׁנִּפְגְּעָה מְאֹד מֵחֹסֶר תְּשׂוּמַת־לֵב זוֹ מִצִּדָּם, עָזְבָה אוֹתָם וְהָלְכָה לָהּ.

וְהַיְלָדִים אַךְ לְכָךְ זְקוּקִים הָיוּ, כִּי יַעַזְבוּם לְנַפְשָׁם וְלֹא יַפְרִיעוּם מֵעִנְיָנָם. כִּי הִנֵּה בְּקָרוֹב־בְּקָרוֹב צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹם־שׁוּק, וּטְרוֹכִים יוֹפִיעַ בְּעֶגְלָתוֹ. וַהֲרֵי שֶׁיּוֹם־הַיְצִיאָה לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה גַּם הוּא קָרֵב לָבוֹא.

 

ז. מַעֲשֶׂה בְּתַרְנְגוֹל־הֹדּוּ    🔗

בֹּקֶר אֶחָד, בְּטֶרֶם הֵקִיצוּ הַיְלָדִים מִשְּׁנָתָם, חָזְרָה הָאֵם מִן הַשּׁוּק בְּרוּחַ שְׂמֵחָה, וּבַסַּל שֶׁבְּיָדָהּ מְפַרְכֵּס, כְּפוּת־כְּרָעַיִם, תַּרְנְגוֹל־הֹדּוּ צָעִיר.

– הִנֵּה, “מְצִיאָה” קָנִיתִי. בְּזִיל הַזּוֹל עָלָה. הַתַּרְנְגוֹל אָמְנָם עוֹדֶנּוּ צָעִיר וָרַךְ, אַךְ אָנוּ נְפַטֵּם אוֹתוֹ וְיִהְיֶה לָנוּ מַאֲכַל־תַּאֲוָה לֶחָג הַבָּא – לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה.

לְפִי שָׁעָה הִכְנִיסָה הָאֵם אֶת הַתַּרְנְגוֹל הַכָּפוּת לַמִּטְבָּח, עַד שׁוֹב הָאָב מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּמִּשְׂרָד. אָז תְּטַכֵּס עֵצָה עִמּוֹ, אֵיפֹה יַחֲזִיקוּ אֶת הָעוֹף הַמְכֻבָּד וְכֵיצַד יַשִּׂיגוּ מָזוֹן לְפִטּוּמוֹ.

רִבְקָה לִגְלְגָה קְצָת לְאִמָּהּ, עַל אֲשֶׁר הֵקִימָה תְּכוּנָה כָּזֹאת בִּדְבַר הַ“מְּצִיאָה” שֶׁלָּהּ. וְאוּלָם הָאֵם בְּשֶׁלָּהּ: “מְצִיאָה” הִיא וּבָרוּךְ הַשֵּׁם עַל כָּךְ:

– יִהְיֶה מָרָק טוֹב, יִהְיֶה בָּשָׂר טָעִים, הַיְלָדִים יֹאכְלוּ וְיֵהָנוּ. וְאוּלַי יִזְדַּמֵּן גַּם אֵיזֶה חַיָּל יְהוּדִי אֶל עִירֵנוּ לִימֵי הֶחָג, וְיִהְיֶה בַּמֶּה לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו.

בֶּנִי וְגִיטָה לֹא שָׂמְחוּ בְּיוֹתֵר עַל הַקְּנִיָּה הַזֹּאת. יָדוֹעַ יָדְעוּ שֶׁהֵם לֹא יִהְיוּ עוֹד כָּאן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא יוּכְלוּ לִטְעֹם מִמַּטְעַמֵּי הֶחָג. מִשּׁוּם כָּךְ לֹא הִטּוּ אֹזֶן לַשִּׂיחוֹת שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא בְּעִנְיַן תַּרְנְגוֹל־הֹדּוּ זֶה וְלֹא שָׁמְעוּ בֶּאֱמוֹר אֲבִיהֶם בִּשְׁעַת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם אֶל אִמָּם:

– אֲנִי אוֹמֵר לָךְ שֶׁזֶּהוּ הַמָּקוֹם הַמַּתְאִים בְּיוֹתֵר לְפִטּוּם. מִיָּד לְאַחַר שֶׁאָנוּחַ מְעָט, אֶמְצָא לוֹ פִּנָּה טוֹבָה. שָׁם יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִתְפַּטֵּם כָּרָאוּי, וְהַ“מְּצִיאָה” הַיָּפָה שֶׁלָּךְ תְּהֵא כְּדָאִית אָז, בְּכָל אֹפֶן.

בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרֵר בֶּנִי לְשֵׁמַע קוֹלוֹת נִרְגָּשִׁים מִן הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. אַבָּא וְאִמָּא דִבְּרוּ בְּעֵרָנוּת גְּדוֹלָה וּבִמְהִירוּת. וּבֶנִי קָלַט מִלִּים שֶׁנֶּאֶמְרוּ כַּמָּה פְּעָמִים מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת:

– רוֹדְיוֹן… גְּנֵבָה… שַׂק… לֶחֶם… צְנִימִים… תַּפּוּחִים…

בֶּנִי זָקַף אֶת אָזְנָיו. לִבּוֹ נְקָפוֹ. הוּא יָרַד חֶרֶשׁ מִמִּטָּתוֹ וְנִגַּשׁ אֶל גִּיטָה. הִיא יָשְׁנָה עֲדַיִן שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּפָנֶיהָ אֶל הַקִּיר.

– גִּיטָה, גִּיטָה, – לָחַשׁ בֶּנִי. – עוּרִי, גִּיטָה, וְהַקְשִׁיבִי לְדִבְרֵי אַבָּא. כַּנִּרְאֶה, גִּלּוּ אֶת הַשַּׂק עִם הַצֵּידָה…

גִּיטָה פָּקְחָה זוּג עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת. רֶגַע מִצְמְצָה בְּעַפְעַפֶּיהָ, אַחַר־כָּךְ הִתְיַשְּׁבָה בִּתְנוּעָה מְהִירָה עַל מִשְׁכָּבָהּ וְהִטְּתָה אֹזֶן לַשִּׂיחָה שֶׁבַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. שָׁם דֻּבַּר כְּקֹדֶם עַל שַׂק־צֵידָה מִסְתּוֹרִי, וְעַל הַגּוֹי רוֹדְיוֹן, שֶׁהוּא שֶׁגָּנַב בְּוַדַּאי אֶת הַשַּׂק וְאֶת אֲשֶׁר נִמְצָא בּוֹ. מִתּוֹךְ כָּךְ הֶעֱלוּ אַבָּא וְאִמָּא אֶת הַחֲשָׁד, כִּי יָדוֹ הָיְתָה בְּכָל אֲשֶׁר נֶעְלַם מִן הַבַּיִת בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן.

בֶּנִי וְגִיטָה הֶחֱלִיפוּ מַבָּטִים דּוֹמְמִים וְרַבֵּי מַשְׁמָעוּת: הַדָּבָר בָּרוּר. גִּלּוּ אֶת מַטְמוֹנָם!..

אַחֲרֵי־כֵן נוֹדַע לָהֶם אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר. אַבָּא הִצִּיעַ לְהַקְצוֹת בְּדִיר־הָעֵצִים פִּנָּה בִּשְׁבִיל הַתַּרְנְגוֹל־הַהֹדִּי. מִשֶּׁהֵחֵל לְסַדֵּר אֶת הַמָּקוֹם, מָצָא לְרֹב תִּמְהוֹנוֹ שַׂק מָלֵא כִּמְעַט, וּבוֹ לֶחֶם יָבֵשׁ, רְקִיקִים, תַּפּוּחִים וְאַגַּסִּים. הַפֵּרוֹת כְּבָר הֵחֵלּוּ לְהַרְקִיב.

מִיָּד קָרָא לְאִמָּא, וְאַף רִבְקָה נִזְעֲקָה וּבָאָה. אַחֲרֵי נִחוּשִׁים לִבְלִי סוֹף בָּאוּ לִכְלָל דֵּעָה, שֶׁרוֹדְיוֹן, הַגּוֹי שׁוֹאֵב־הַמַּיִם, הוּא אֲשֶׁר אָסַף שְׁיָרֵי אֹכֶל, לַהֲבִיאָם לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, מָזוֹן לְפָרָתָם. לֹא הָיָה מוּבָן, מַדּוּעַ זֶה נִשְׁאַר הַשַּׂק בַּמָּקוֹם וְלֹא נִלְקַח עַד עָתָּה. אַךְ לֹא נִתַּן לְבָרֵר אֶת הַדָּבָר כָּרָאוּי, כִּי זֶה כַּמָּה יָמִים שֶׁרוֹדְיוֹן חָדַל לָבוֹא. יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי חָלָה, בְּעוֹד שֶׁלְּפִי שְׁמוּעָה אַחֶרֶת נָדַד אֶל כְּפָר רָחוֹק. וְרַק דָבָר אֶחָד הָיָה בָּרוּר: שֶׁרוֹדְיוֹן נֶעְלַם בְּדִיּוּק יָמִים מִסְפָּר לִפְנֵי הִמָּצֵא הַשַּׂק…

בִּשְׁעַת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁכָּל הַמִּשְׁפָּחָה הָיְתָה מְכֻנֶּסֶת לְיַד הַשֻּׁלְחָן, דֻבַּר שׁוּב בַּאֲרִיכוּת עַל הַמִּקְרֶה הַמּוּזָר. בֵּין הַשְּׁאָר הִזְכִּירָה אִמָּא, כַּמָּה הִתְפַּלְּאָה אָז עַל אָבְדַן הַשַּׂק הַטּוֹב, שֶׁנֶּעְלַם לְפֶתַע מִתַּחַת לְיָדֶיהָ מַמָּשׁ. הִיא סִיְּמָה בְּבַת־צְחוֹק:

– מֵילָא. טוֹב שֶׁנִּמְצְאָה הַגְּנֵבָה וְנִמְצְאָה בְּדִיּוּק בַּזְּמַן הַמַּתְאִים. אֶת כָּל הַמְּלַאי הַזֶּה שֶׁל לֶחֶם יָבֵשׁ וְתַפּוּחִים רְקוּבִים נִתֵּן לַתַּרְנְגוֹל־הַהֹדִּי שֶׁלָּנוּ וְיִהְיֶה לוֹ לְפִטּוּם מְצֻיָּן. מַה סְּבוּרִים אַתֶּם, יְלָדִים? אַתֶּם תִּהְיוּ הַמְטַפְּלִים בַּתַּרְנְגוֹל, אַתֶּם שְׁנֵיכֶם תַּאֲכִילוּהוּ וְתַשְׁקוּהוּ, טוֹב?

– טוֹב, – עָנוּ חֶרֶשׁ הַיְלָדִים וְכָבְשׁוּ אֶת פְּנֵיהֶם בְּצַלַּחְתָּם. הַפַּעַם לֹא מִהֲרוּ לֶאֱכוֹל. עַתָּה כִּלּוּ פְּרוּסָתָם עַד הַפֵּרוּר הָאַחֲרוֹן, וַעֲצוּבִים וּמְדֻכָּאִים שֵׂרְכוּ רַגְלֵיהֶם הַחוּצָה.

הַפַּעַם לֹא פָּנוּ אֶל עֵבֶר הַדִּיר. נְבוֹכִים תָּעוּ עַל פְּנֵי הֶחָצֵר, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַפּוֹנֶה לָרְחוֹב. יָשַׁב בֶּנִי בַּפִּנָּה, עַל יַד הַשַּׁעַר, וְהִשְׁקִיף דּוּמָם וּבְלִי הֶגֶה הַחוּצָה. גִּיטָה נִגְּשָׁה אֵלָיו חֶרֶשׁ, נָגְעָה בִּכְתֵפוֹ וְאָמְרָה בְּקוֹל רַךְ:

– בֶּנִי, עָלֵינוּ לָלֶכֶת לְהַאֲכִיל אֶת הַתַּרְנְגוֹל…

– לֹא אֵלֵךְ. אֵינֶנִּי רוֹצֶה. לֹא אִכְפַּת לִי אִם לֹא יֹאכַל. עַכְשָׁו הוּא יִזְלֹל אֶת כָּל הַמַּסָּעוֹת שֶׁלָּנוּ, אֶת כָּל הָאוֹצָר שֶׁלָּנוּ. – בֶּנִי רָקַע בְּרַגְלוֹ בְּכַעַס, וּבְקוֹלוֹ הָמוּ דְמָעוֹת: – כֵּן… כָּל הַתָּכְנִית הַיָּפָה הָלְכָה לְאִבּוּד, וְהַכֹּל בִּגְלָלוֹ, בִּגְלַל הַתַּרְנְגוֹל הַטִּפְּשִׁי הַזֶּה!

– בֶּנִי, – לָחֲשָׁה גִיטָה עַל אָזְנוֹ, – בֶּנִי, שְׁמַע… מַה דַּעְתְּךָ, לוּ הָיָה זֶה תַּרְנְגוֹל־פֶּלֶא, כְּמוֹ הָעוֹפוֹת הָאַגָּדִיִּים אֲשֶׁר בַּסְּפָרִים? הֲלֹא אָז הָיָה כָּל הַדָּבָר נִגְמָר יָפֶה, דַּוְקָא…

בֶּנִי שָׁתַק וּמֵאֵן לְהִנָּחֵם.

– לוּ הָיָה זֶה תַּרְנְגוֹל־פֶּלֶא, – הִמְשִׁיכָה גִיטָה, – הָיִינוּ נִכְנָסִים עַתָּה לַדִּיר, יוֹשְׁבִים עָלָיו בִּרְכִיבָה, וּלְפֶתַע הָיָה הוּא פּוֹרֵשׂ כְּנָפַיִם וּמַמְרִיא יַחַד אִתָּנוּ לְמַעְלָה. אַתָּה מְתָאֵר לְךָ? מִן הַחַלּוֹן מַשְׁקִיפִים אַבָּא, אִמָּא וְרִבְקָה, מִתְפַּלְאִים עָלֵינוּ וְקוֹרְאִים אֵלֵינוּ כִּי נָשׁוּב…

– וַאֲנַחְנוּ לֹא הָיִינוּ חוֹזְרִים. הָיִינוּ מוֹסִיפִים לְהִתְרַחֵק… רָחוֹק־רָחוֹק, – נִמְשַׁךְ בֶּנִי אַחַר סִפּוּרָהּ.

– אֲבָל זֶה לֹא יִהְיֶה… חָזַר וְנִזְכַּר שׁוּב, וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְּצַעַר. זֶה לֹא יִהְיֶה. זֶה רַק תַּרְנְגוֹל־הֹדּוּ טִפֵּשׁ וְגַרְגְּרָן. וְכָל תָּכְנִיתֵנוּ הַיָּפָה כְּלֹא הָיְתָה.

– כְּלֹא הָיְתָה… עָנְתָה אַחֲרָיו גִּיטָה כְּהֵד, וְעֵינֶיהָ הִבִּיטוּ בְּיֵאוּשׁ אֶל עֵבֶר דִּיר הָעֵצִים.

 

ח. הָאִישׁ הַמְנַבֵּא עֲתִידוֹת    🔗

הָעַצְבוּת שֶׁיָּרְדָה בְּאוֹתָם הַיָּמִים עַל שְׁנֵי הַיְלָדִים קָשָׁה הָיְתָה מִנְּשׂוֹא. הֵם לֹא יָכְלוּ עוֹד לַחֲזוֹר אֶל מִשְׂחֲקֵיהֶם הַקּוֹדְמִים. וְתָכְנִית הַמַּסָּעוֹת הַנִּפְלָאִים, שֶׁנִּתְבַּטְּלָה פִּתְאֹם, הוֹסִיפָה לַעֲמוֹד נֶגֶד עֵינֵיהֶם.

וּכְמוֹ לְהַכְעִיס הָיָה כַּעֲבוֹר יָמִים־מִסְפָּר יוֹם־שׁוּק גָּדוֹל. שׁוּב בָּאוּ הָאִכָּרִים בְּעֶגְלוֹתֵיהֶם אֶל חֲצֵרָם, וְעֶגְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל טְרוֹכִים הָיְתָה מְמֻלָּאָה קַשׁ, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהִסָּתֵר בּוֹ יָפֶה מֵעֵין כָּל רוֹאֶה.

הַמַּרְאֶה הַזֶּה עוֹד הִגְבִּיר אֶת צַעֲרָם. זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז בָּאָה מִשְׁפַּחַת אָשֵׁרְמַן לָגוּר בְּחָצֵר זוֹ, שֶׁהַיְלָדִים לֹא אָבוּ לְהִסְתַּכֵּל בָּעֲגָלוֹת הַגְּדוֹלוֹת, הַמְּלֵאוֹת כָּל טוּב, וְנִכְנְסוּ לַבַּיִת.

– מַה יֵּשׁ, יְלָדִים, מַדּוּעַ אֵינְכֶם יוֹצְאִים הַחוּצָה, הֲלֹא יוֹם־שׁוּק הַיּוֹם? – שָׁאֲלָה הָאֵם בִּתְמִיהָה.

– כָּךְ, סְתָם. – עָנְתָה גִיטָה. – מְשַׁעֲמֵם וְדָי.

– וְכִי מַה יֵּשׁ שָׁם לִרְאוֹת? – הוֹסִיף בֶּנִי. – שׁוּב עֲגָלוֹת וְסוּסִים, וְשׁוּב עֲגָלוֹת וְסוּסִים. עָצוּב נוֹרָא.

הָאֵם הֵעִיפָה מַבָּט מֻדְאָג בִּפְנֵי הַיְלָדִים, הַמַּבִּיעִים עֶצֶב, שָׁקְלָה רֶגַע בְּדַעְתָּהּ, אַחַר־כָּךְ שִׁלְשְׁלָה אֶת יָדָהּ אֶל כִּיס סִנָּרָהּ, הוֹצִיאָה מַטְבֵּעַ־כֶּסֶף קָטָן וְהוֹשִׁיטָה לָהֶם:

– הֲרֵי לָכֶם כָּאן. לְכוּ וּקְנוּ לָכֶם מַמְתַּקִּים, גְּלִידָה, רְקִיקִים – לְפִי רְאוּת עֵינֵיכֶם.

גִּיטָה וּבֶנִי קָפְצוּ בְּשִׂמְחָה וְעֵינֵיהֶם אוֹרוּ. לֹא הָיָה זֶה דָבָר רָגִיל בְּמִשְׁפַּחְתָּם לָתֵת כֶּסֶף לַיְלָדִים, כִּי יִקְנוּ בְּעַצְמָם כְּכָל הָעוֹלֶה עַל דַּעְתָּם. גַּם לֹא תָּמִיד הָיְתָה מְצוּיָה הַפְּרוּטָה בַּכִּיס, לָכֵן הָיָה הַדָּבָר מַפְתִּיעַ, כִּמְאֹרָע שֶׁל חָג; אָכֵן לֵב הָאֵם כִּוֵּן יָפֶה לְרוּחַ יְלָדֶיהָ. בְּצָהֳלָה וּמִתּוֹךְ וִכּוּחַ סוֹעֵר, מַה יֵּשׁ לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף, פָּרְצוּ בֶּנִי וְגִיטָה מִן הַבַּיִת.

– יְלָדִים, יְלָדִים! – קָרְאָה הָאֵם בְּבַת־צְחוֹק אַחֲרֵיהֶם, – אַל־נָא תְּאַחֲרוּ לַחֲזוֹר וְאַל תְּאַבְּדוּ אֶת הַכֶּסֶף מֵרֹב שִׂמְחָה!

– טוֹב! טוֹב, אִמָּא! – עָנוּ לָהּ בְּקוֹל, בִּהְיוֹתָם כְּבָר מִחוּץ לַשַּׁעַר.

וּמֵעֵבֶר לַשַּׁעַר הָיָה הַשּׁוּק מָלֵא עֲגָלוֹת וְדוּכָנִים, סַלֵּי־מוֹכְרוֹת וְסֻכּוֹת שֶׁל מוֹכְרִים וַהֲמוֹן אָהֳלֵי־מְכִירָה שֶׁהוּקְמוּ בִּמְיֻחָד לְיוֹם הַיָּרִיד. כָּאן אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג מִכָּל טוּב: מֵי קְוַס, מַשְׁקֶה נָעִים וּמֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ, גְּלִידָה, רְקִיקֵי מִנְתָּה וּכְעָכִים, סֻכָּרִיּוֹת וְגַרְעִינֵי דְלַעַת.

קָשֶׁה הָיָה לְהַחְלִיט, מַה לִּקְנוֹת. כָּל פַּעַם שֶׁנֶּעְצְרוּ עַל יַד אַחַת הַמּוֹכְרוֹת, הָיָה בֶּנִי מִתְבּוֹנֵן רֶגַע וּכְבָר מוּכָן הָיָה לְהַחְלִיט וְלֵאמוֹר לְגִיטָה כִּי תְּשַׁלֵּם, אַךְ הִיא הָיְתָה מְנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ וְשׁוּב הָיְתָה מוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ אֶל עֵבֶר אַחֵר.

הַיָּרִיד הָיָה גָדוֹל. צְעָקוֹת וּגְעָרוֹת, קוֹל צְחוֹק וּמַשָּׂא־וּמַתָּן, הֲמֻלַּת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, צַהֲלַת סוּסִים וְשַׁעֲטוֹת פַּרְסוֹתֵיהֶם נִשְׁמְעוּ מִכָּל צַד, וְהָיְתָה זוֹ שִׂמְחָה לְהִתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ הֲמוֹן הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה וּלְהִדָּחֵק בֵּין הָעֲגָלוֹת.

פִּתְאֹם שָׁמְעוּ הַיְלָדִים קוֹל נְגִינָה מְרֻסֶּקֶת וְאַחֲרֶיהָ קוֹל צָרוּד, מַכְרִיז בִּקְרִיאָה חַד־גּוֹנִית וּנְעִימָה כְּאֶחָת:

בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, יְדִידִים וִידִידוֹת,

בּוֹאוּ אֵלַי, הַמַּגִּיד עֲתִידוֹת,

אֲנִי הַיּוֹדֵעַ גּוֹרַל כָּל אֶחָד,

רַק שִׂימוּ מַטְבֵּעַ אֵלַי עַל הַיָּד:

– בֶּנִי, בּוֹא מַהֵר! זֶה מְעַנְיֵן!

הַיְלָדִים מִהֲרוּ אֶל עֵבֶר קְבוּצַת אֲנָשִׁים גְּדוֹלָה, שֶׁעָמְדָה דְחוּקָה וּצְפוּפָה מִסָּבִיב לְאִישׁ אֶחָד, חֲבוּשׁ מִגְבַּעַת מְשֻׁנָּה. נִדְחֲקוּ בֵּין הָאֲנָשִׁים וְרָאוּ כִּי עַל צַוָּארוֹ נְתוּנָה רְצוּעַת עוֹר רְחָבָה, וּתְלוּיָה בָּהּ תֵּבַת־זִמְרָה יְשָׁנָה, שֶׁנִּשְׁעֶנֶת עַל גַּבֵּי מַקֵּל. בְּיָדוֹ הָאַחַת מְסוֹבֵב הָאִישׁ אֶת יָדִית הַתֵּבָה, הַמַּשְׁמִיעָה צְלִילֵי־מַנְגִּינָה עַלִּיזִים, וּבְיָדוֹ הָאַחֶרֶת הוּא מְקַבֵּל מַטְבְּעוֹת מִידֵי הַקָּהָל. עַל כְּתֵפוֹ נִצָּב תֻּכִּי גָדוֹל וְיָפֶה, שֶׁנּוֹצוֹתָיו יְרֻקּוֹת, מַקּוֹרוֹ כָּפוּף וְעֵינָיו הָעֲגֻלּוֹת מַבְרִיקוֹת. פַּעַם בְּפַעַם הָיָה הָאִישׁ פּוֹנֶה אֶל הַתֻּכִּי, כְּשֶׁהוּא פּוֹלֵט מִפִּיו אֵיזוֹ הֲבָרָה גְרוֹנִית מְשֻׁנָּה, וְאָז הָיָה הַתֻּכִּי תּוֹקֵעַ אֶת מַקּוֹרוֹ אֶל תּוֹךְ קֻפְסָה קְטַנָּה שֶׁעַל גַּבֵּי תֵּבַת־הַזִּמְרָה, מוֹצִיא פִּסַּת־נְיָר מְגוֹלֶלֶת בִּדְמוּת שְׁפוֹפֶרֶת דַּקָּה וּמַנִּיחַ אוֹתָהּ עַל כַּף־יָדוֹ הַמּוּשֶׁטֶת שֶׁל אִישׁ מִן הַקָּהָל.

בֶּנִי וְגִיטָה הָיוּ כְּמֻקְסָמִים. הַקָּהָל מִסָּבִיב הָלַךְ וָרָב, הָלַךְ וְהִצְטוֹפֵף. אִכָּרִים וְאִכָּרוֹת, צְעִירִים וּזְקֵנִים הָיוּ מַנִּיחִים אֶת פְּרוּטוֹתֵיהֶם עַל כַּף יָדוֹ שֶׁל הָאִישׁ, וְזֶה הָיָה מְשַׁלְשְׁלָן בִּמְהִירוּת אֶל כִּיס בִּגְדוֹ, וּמִיָּד הָיָה הַתֻּכִּי מַגִּישׁ לְנוֹתֵן־הַפְּרוּטָה אֶת הַפִּתְקָה הַקְּטַנָּה, הַמְּגוֹלֶלֶת.

וְהָאִישׁ הוֹסִיף וְהִכְרִיז:

אֲנִי מְנַבֵּא בְּזִיל הַזּוֹל,

פֹּה בַּגּוֹרָל כָּתוּב הַכֹּל,

מִי יִתְעַשֵּׁר וּמִי יִדַּל,

לְמִי צָפוּי אשֶׁר, וּלְמִי אֵין מַזָּל,

מִי יִהְיֶה חַי וּמִי יִהְיֶה מֵת –

פֹּה כְּתוּבָה כָּל הָאֱמֶת!

– בֶּנִי, הָבָה וְנִקְנֶה גַם אֲנַחְנוּ, – הִצִּיעָה גִיטָה בְּעֵינַיִם מַבְרִיקוֹת.

– כֵּן, כֵּן גִּיטָה. נִקְנֶה, נִקְנֶה. אָז גַּם נֵדַע הַכֹּל, מַה שֶּׁיִּהְיֶה אִתָּנוּ. תַּגִּידִי לוֹ גִיטָה, מַהֵר; אוּלַי כְּבָר לֹא יַסְפִּיקוּ לוֹ הַפִּתְקָאוֹת…

– אֲדוֹנִי… אֲדוֹנִי… – קָרְבָה גִיטָה, נִדְחֶקֶת יַחַד עִם בֶּנִי אֶל עֵבֶר הָאִישׁ וּמְחַנֶּנֶת קוֹלָהּ. – גַּם אָנוּ, גַּם אָנוּ רוֹצִים לִקְנוֹת גּוֹרָל; אֲנִי וְאָחִי, בְּבַקָּשָׁה…

—כָּךְ? טוֹב. תְּנִי כֶּסֶף, עַלְמָה, וּתְקַבְּלִי אֶת פֶּתֶק גּוֹרָלֵךְ.

– אֲבָל… אֲדוֹנִי… יֵשׁ לָנוּ רַק מַטְבֵּעַ אֶחָד, – הֶרְאֲתָה לוֹ גִיטָה אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁהָיָה קָמוּץ כָּל הַזְּמַן בְּיָדָהּ, – וַאֲנַחְנוּ רוֹצִים בִּשְׁבִיל שְׁנַיִם, בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ.

– בִּשְׁבִיל שְׁנֵיכֶם? אֵין דָּבָר. הָבִי הַמַּטְבֵּעַ, וְהַתֻּכִּי שֶׁלִּי יוֹצִיא לָךְ גַּם פֶּתֶק בִּשְׁבִיל שְׁנַיִם. הוּא הֲלֹא מֵבִין וְחָכָם הַתֻּכִּי שֶׁלִּי!

הָאִישׁ צָחַק, קִבֵּל מִידֵי גִיטָה אֶת הַמַּטְבֵּעַ וּפָנָה אֶל הַתֻּכִּי בִּקְרִיאָתוֹ הַגְּרוֹנִית. הַתֻּכִּי תָּקַע מַקּוֹרוֹ בַּקֻּפְסָה וְהוֹצִיא פִּתְקָה וְרֻדָּה וּקְטַנָּה. אַךְ כַּאֲשֶׁר נָשָׂא אֶת מַקּוֹרוֹ אֶל גִּיטָה, לָשִׂים אֶת הַפִּתְקָה עַל יָדָהּ, נָסוֹגָה הַיַּלְדָּה בְּפַחַד, בְּקָרְאָהּ: בֶּנִי, בֶּנִי…

הַתֻּכִּי הִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעֵינָיו הָעֲגֻלּוֹת הַנּוֹצְצוֹת, וְהָאִישׁ צָחַק שׁוּב קָרָא:

– אַל תִּפְחֲדִי, עַלְמָה, מַהֲרִי־מַהֲרִי; אֲנָשִׁים מְחַכִּים.

גִּיטָה אָחֲזָה בְּיָד אַחַת אֶת יָדוֹ שֶׁל בֶּנִי וְהוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ הַשְּׁנִיָּה בְּרֶטֶט לִקְרַאת הַתֻּכִּי. הָעוֹף הַיָּרֹק הִשְׁמִיט אֶת הַפִּתְקָה עַל יָדָהּ וְהִפְלִיט מִגְּרוֹנוֹ אֵיזֶה גִּרְגּוּר מְשֻׁנֶּה.

אָז יָצְאוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים מִתּוֹךְ הַקָּהָל הַצָּפוּף וּפָנוּ לָרוּץ אֶל חֲצֵרָם, כְּדֵי לִקְרֹא שָׁם בְּשֶׁקֶט, בֵּינֵיהֶם לְבֵין עַצְמָם, אֶת הַכָּתוּב בְּפֶתֶק־גּוֹרָלָם.

 

ט. פֶּתֶק־הַגּוֹרָל    🔗

מִשֶּׁהִגִּיעוּ אֶל פִּנָּתָם הַמֻּצְנַעַת בֶּחָצֵר, יָשְׁבוּ, וְגִיטָה פָּתְחָה אֶת שְׁפוֹפֶרֶת הַנְּיָר הַוָּרֹד וְהַדַּק וְקָרְאָה:

תִּחְיִי רֹב שָׁנִים, עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה.

בִּתְחִלָּה תֵּדְעִי גַם רָעָה גַם טוֹבָה,

אַךְ גּוֹרָלֵךְ יְשֻׁנֶּה בִּמְהֵרָה:

יַגִּיעַ מִכְתָּב, הַנּוֹשֵׂא לָךְ בְּשׂוֹרָה.

מִמֶּנּוּ לָךְ עשֶׁר, מִמֶּנּוּ בְּרָכָה,

וְדֶרֶךְ פְּרוּשָׂה, וְעִמָּהּ הַצְלָחָה:

יִזְדַּמְּנוּ לָךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹצְרוֹת־חֲמוּדוֹת,

אִם רַק תִּשְׁמְרִי נְבוּאָה זוֹ בְּסוֹד…

נְאוּם הָאִישׁ הַמַּגִּיד עֲתִידוֹת.

גִּיטָה קָרְאָה אֶת תֹּכֶן הַפִּתְקָה בְּקוֹל חֲגִיגִי וְרָם. בֶּנִי הִקְשִׁיב, הִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּפִתְאֹם נִדְמָה לוֹ שֶׁאֲחוֹתוֹ רָחֲקָה, כָּל־כָּךְ רָחֲקָה מִמֶּנוּ.

– גִּיטָה… – אָמַר בְּלַחַשׁ, – גִּיטָה… זֶה כָּל כָּךְ יָפֶה… אֲבָל אֲנִי, מַה יִהְיֶה אִתִּי?…

– בֶּנִי! אֲבָל זֶה הֲלֹא בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ! שִׁלַּמְתִּי בְּעַד שְׁנֵינוּ! וְהָאִישׁ אָמַר שֶׁהַתֻּכִּי יוֹצִיא בִּשְׁבִיל שְׁנֵינוּ, אֵינְךָ זוֹכֵר?

– כֵּן? בֶּאֱמֶת? אָז זֶה גַם בִּשְׁבִילִי? כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכְּתוּבִים פֹּה?

– בְּוַדַּאי!

– אָז לָמָּה פֹּה כָּתוּב כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים לִילָדוֹת: תֵּדְעִי… תִּהְיִי…

– לָמָּה בֶּאֱמֶת? – נָבוֹכָה גִּיטָה לְרֶגַע. – וַדַּאי בִּגְלַל זֶה שֶׁאֲנִי אֲשֶׁר שִׁלַּמְתִּי. כֵּן.

– נָכוֹן. וּבִגְלַל זֶה שֶׁאַתְּ קִבַּלְתְּ אֶת הַפִּתְקָה, – הִתְנַחֵם בֶּנִי.

– בְּוַדַּאי! וּבְעֶצֶם צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לִקְרֹא כָּכָה:

תִּחְיוּ רֹב שָׁנִים, עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה.

בִּתְחִלָּה תֵּדְעוּ גַם רָעָה גַם טוֹבָה,

אַךְ גּוֹרָלְכֶם יְשֻׁנֶּה בִּמְהֵרָה:

יַגִּיעַ מִכְתָּב הַנּוֹשֵׂא לָכֶם בְּשׂוֹרָה.

מִמֶּנּוּ לָכֶם עשֶׁר, מִמֶּנּוּ בְּרָכָה,

וְדֶרֶךְ פְּרוּשָׂה, וְעִמָּהּ הַצְלָחָה.

יִזְדַּמְּנוּ לָכֶם בַּדֶּרֶךְ אוֹצְרוֹת־חֲמוּדוֹת,

אִם רַק תִּשְׁמְרוּ נְבוּאָה זוֹ בְּסוֹד…

נְאוּם הָאִישׁ הַמַּגִּיד עֲתִידוֹת.

– עַכְשָׁו זֶה נָכוֹן! – קָרָא בֶּנִי בְּשִׂמְחָה. – עַכְשָׁו זֶה בְּדִיּוּק. יֹפִי! זֹאת אוֹמֶרֶת, גִּיטָה, שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְקַבֵּל מִכְתָּב. פִּתְאֹם יַגִּיעַ מִכְתָּב!

– וַדַּאי!

– וּמָתַי?

– אוּלַי עוֹד הַיּוֹם וְאוּלַי מָחָר. זֶה לֹא כָּתוּב פֹּה. אֲבָל שֶׁמִּכְתָּב יִתְקַבֵּל, דָּבָר זֶה בָּטוּחַ.

– וּמַה יִּהְיֶה בַּמִּכְתָּב?

– זֶה עֲדַיִן אִי־אֶפְשָׁר לָדַעַת. זֹאת נִרְאֶה, כְּשֶׁנִּפְתַּח אֶת הַמִּכְתָּב. אוּלַי הַרְבֵּה כֶּסֶף…

– מֵילָא. מִי זֶה יִשְׁלַח לָנוּ כֶּסֶף פִּתְאֹם?

– מָה, הַאֵינְךָ זוֹכֵר מַה שֶּׁהָיָה כָּתוּב בְּסֵפֶר אֶחָד? יֵשׁ אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, עֲשִׁירִים מְאֹד וּזְקֵנִים מְאֹד, שֶׁבּוֹדְדִים הֵם וְאֵין לָהֶם אִישׁ קָרוֹב, וּכְשֶׁהֵם הוֹלְכִים לָמוּת אֵינָם יוֹדְעִים לְמִי לְצַוּוֹת אֶת כַּסְפָּם.

– כֵּן, וְיֵשׁ שֶׁהֵם נִזְכָּרִים בְּכָל מִינֵי יְלָדִים שֶׁעָשׂוּ לָהֶם אֵיזֶה שֵׁרוּת פַּעַם, וְהֵם שׁוֹלְחִים לִילָדִים אֵלֶּה מִכְתָּב וּבוֹ כֶּסֶף הַרְבֵּה.

– אוֹ הוֹדָעָה, שֶׁעֲלֵיהֶם לָבוֹא לְאֵיזֶה מְקוֹם־סֵתֶר, לְקַבֵּל אֶת הַיְרֻשָּׁה הַגְּדוֹלָה.

– אוֹ שֶׁמּוֹסְרִים לָהֶם לְמַזְכֶּרֶת אֵיזוֹ מַתָּנָה יְקָרָה, תַּכְשִׁיט יָקָר, שַׁרְשֶׁרֶת אוֹ שָׁעוֹן עִם פְּנִינִים, שֶׁאִם מוֹכְרִים אוֹתָם יְכוֹלִים לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף הַזֶּה בַּיִת גָּדוֹל, בֶּן שְׁתֵּי קוֹמוֹת, עִם גְּזֻזְטְרָה…

חוּט הַהֲזָיוֹת נִמְשַׁךְ, תְּחִלָּה בְּקוֹל, אַךְ לְבַסּוֹף נִשְׁתַּתְּקוּ הַיְלָדִים וְשָׁקְעוּ כָּל אֶחָד בְּהִרְהוּרָיו.

– גִּיטָה, – נֵעוֹר בֶּנִי פִּתְאֹם. – גִּיטָה, הַאִם

עָשִׂית פַּעַם אֵיזֶה שֵׁרוּת לְאִישׁ זָקֵן וְעָשִׁיר, אוֹ לְאִשָּׁה עֲשִׁירָה?

– אֲנִי? אַף לֹא פַּעַם אַחַת, מַה פִּתְאֹם?

– לֹא, בֶּאֱמֶת, גִּיטָה… אוּלַי אֲנַחְנוּ נְקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָּב מֵאִישׁ כָּזֶה, וּבַמִּכְתָּב יִהְיֶה כָּתוּב שֶׁ…

– אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא עָשִׂינוּ אַף פַּעַם אַחַת שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד!

– מַדּוּעַ לֹא? דַּוְקָא כֵּן, וְאַתְּ, פָּשׁוּט, שָׁכַחַתְּ, אֲבָל אֲנִי לֹא שָׁכַחְתִּי, דַּוְקָא. אַתְּ זוֹכֶרֶת, גִּיטָה, אָז, לִפְנֵי שָׁנָה, כְּשֶׁהָיִינוּ שְׁנֵינוּ בַּגַּן הָעִירוֹנִי וְאִשָּׁה אַחַת אִבְּדָה אַרְנָק, וְאַתְּ הֲרִימוֹת אוֹתוֹ וְרָדַפְתְּ אַחֲרֶיהָ וְהֶחֱזַרְתְּ לָהּ?

– נָכוֹן. וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי בֶּאֱמֶת. כֵּן, וְהִיא שָׁאֲלָה אָז, מַה שְּׁמֵנוּ וְשָׂמְחָה מְאֹד…

– וְגַם רָצְתָה לָתֵת לָךְ כֶּסֶף, וְאַתְּ לֹא רָצִית לָקַחַת.

– וְאַתָּה אָז דָּחַפְתָּ אוֹתִי בַּמַּרְפֵּק, רָצִיתָ שֶׁאֲנִי אֶקַּח, דַּוְקָא… – צָחֲקָה גִיטָה. – כֵּן, אֲנִי כְּבָר זוֹכֶרֶת.

– וְאוּלַי זֹאת הִיא אִשָּׁה עֲשִׁירָה מְאֹד, וְאֵין לָהּ בָּנִים וְלֹא קְרוֹבִים, וְהִיא לְגַמְרֵי בּוֹדֵדָה?… הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ זְקֵנָה, וְזֶה הָיָה לִפְנֵי שָׁנָה וְאוּלַי לִפְנֵי שְׁנָתַיִם. אוּלַי הִיא תִּשְׁלַח לָנוּ מִכְתָּב?

– מָה אַתָּה מְדַבֵּר, בֶּנִי? זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת!

– וַאֲנִי אוֹמֵר לָךְ, שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת. וְגַם הָאִישׁ הַמְנַבֵּא עֲתִידוֹת אוֹמֵר כָּךְ. וּמִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר טוֹב, הוּא אוֹ אַתְּ? הִנֵּה! רוֹאָה אַתְּ!

– אִם כָּכָה, – נִכְנְעָה גִיטָה בִּפְנֵי כֹּחוֹ הַמְשַׁכְנֵעַ שֶׁל מַגִּיד־הָעֲתִידוֹת, הַכֹּל־יָכוֹל – אִם כָּכָה, אוּלַי יִהְיֶה הַמִּכְתָּב הַזֶּה מֵאֵת הָאִישׁ הַזָּקֵן וְהָעִוֵּר שֶׁאַתָּה עָזַרְתָּ לוֹ לַעֲבוֹר אֶת הָרְחוֹב?

– אֲבָל הוּא הָיָה עָנִי מְאֹד, וְנִדְמֶה לִי שֶׁאָסַף נְדָבוֹת!

– זֶה לֹא חָשׁוּב, – הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל גִּיטָה לְהִתְלַהֵב, – זֶה לְגַמְרֵי אֵינוֹ סִימָן. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא רַק הִתְחַפֵּשׂ, וְלֹא הָיָה קַבְּצָן כְּלָל.

– וְגַם לֹא עִוֵּר?…

– וְגַם לֹא עִוֵּר. רַק רָצָה לְנַסּוֹת, אִם יֵשׁ יְלָדִים טוֹבִים. וְגַם הוּא שָׁאַל אוֹתְךָ לְשִׁמְךָ וּלְשֵׁם הוֹרֶיךָ וְלָרְחוֹב שֶׁאֲנַחְנוּ גָרִים שָׁם. אַתָּה רוֹאֶה, אַתָּה רוֹאֶה?!

– וּבְכֵן, גִּיטָה..

– וּבְכֵן, בֶּנִי, עָלֵינוּ לְחַכּוֹת לְבוֹא הַמִּכְתָּב. – עָנְתָה גִיטָה.

– עשֶׁר מִמֶּנּוּ לָכֶם, עשֶׁר… – דִּקְלֵם בֶּנִי.

– אִם רַק תִּשְׁמְרוּ נְבוּאָה זוֹ בְּסוֹד… – הִמְשִׁיכָה גִיטָה.

– נְאוּם הָאִישׁ הַמַּגִּיד עֲתִידוֹת! – סִיְּמוּ שְׁנֵיהֶם בְּקוֹל צוֹהֵל וְהִבִּיטוּ זֶה אֶל עֵינֵי זוֹ בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת תַּעֲלוּמָה.

 

י. הַמִּכְתָּב    🔗

יוֹם־יוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים הָיָה עוֹבֵר בָּרְחוֹב עִם תַּרְמִילוֹ הַגָּדוּשׁ, הָיוּ יוֹשְׁבִים בֶּנִי וְגִיטָה עַל יַד הַשַּׁעַר וּמִסְתַּכְּלִים בּוֹ בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה. וְכָל פַּעַם הָיָה נִדְמֶה לָהֶם, שֶׁהִנֵּה, עוֹד רֶגַע, וְהָאִישׁ הַגָּבֹהַּ, הַלָּבוּשׁ בְּמַדָּיו, יִגַּשׁ אֲלֵיהֶם, יוֹצִיא מִן הַתַּרְמִיל מִכְתָּב גָּדוֹל וְ“שָׁמֵן” וְיוֹשִׁיט לָהֶם.

אַךְ נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים הָיָה עוֹבֵר עַל יָדָם בְּלִי לָשִׂים לֵב אֲלֵיהֶם, וְאָמְנָם, מִכְתָּבִים הָיוּ דָּבָר נָדִיר בְּיוֹתֵר אֵצֶל מִשְׁפַּחַת אָשֵׁרְמַן. פְּעָמִים הָיָה מַגִּיעַ מִכְתָּב מֵהַדּוֹד יַעֲקֹב, וּלְעִתִּים גְּלוּיָה מֵאֵת הַדּוֹדָה סוֹנְיָה, וְזֶה הַכֹּל.

יוֹם אֶחָד לֹא הִתְאַפְּקוּ הַיְלָדִים, יָצְאוּ לִקְרַאת נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים וּשְׁאֵלוּהוּ:

– יֵשׁ מִכְתָּב?

הָאִישׁ קִמֵּט אֶת גַבּוֹת עֵינָיו הָעֲבֻתּוֹת וְעָנָה קָשׁוֹת:

– אֵין כְּלוּם. כְּשֶׁיִּהְיֶה – אָבִיא בְּעַצְמִי, וְאֵין מַה לָּרוּץ אַחֲרַי!

הַיְלָדִים נָסוֹגוּ, מְבֻיָּשִׁים. לְאַחַר תְּשׁוּבָה זֹאת לֹא הֵעֵזּוּ עוֹד לְהַטְרִידוֹ, וּבַיָּמִים שֶׁלְּאַחַר זֶה הוֹסִיפוּ לָשֶׁבֶת דּוּמָם עַל יַד פֶּתַח הַשַּׁעַר וּלְהַשְׁקִיף בְּצִפִּיָּה אֶל עֵבֶר נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים, בְּלִי לִפְנוֹת עוֹד אֵלָיו בִּשְׁאֵלָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים, בְּשִׁבְתָּם כָּךְ עַל יַד הַשַּׁעַר, רָאוּ מֵרָחוֹק אֶת נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים, וְהִנֵּה צוּרָתוֹ אֵינָה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. תָּמִיד הָיָה זֶה אִישׁ גָּבֹהַּ, רָזֶה וְזָקוּף – וְהַפַּעַם הוּא נָמוֹךְ וְשָׁמֵן וְצוֹלֵעַ. נִדְמֶה גַם, שֶׁתַּרְמִילוֹ עַל יְרֵכוֹ גָדוֹל וּמָלֵא מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ הַקּוֹדֵם.

הַדָּבָר הָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינֵיהֶם. מֵאָז גָרָה מִשְׁפַּחַת אָשֵׁרְמַן בָּרְחוֹב הַזֶּה, יָדְעוּ תָּמִיד אֶת נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים הַגָּבֹהַּ וְהַזּוֹעֵף, וְעַתָּה נָעֲצוּ הַשְּׁנַיִם עֵינַיִם תְּמֵהוֹת בִּדְמוּת זוֹ, הַנְּמוּכָה וְהָעֲגַלְגֶּלֶת, הַנִּרְאֵית כְּמִתְגַּלְגֶּלֶת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב.

הָאִישׁ הָלַךְ וְקָרַב בִּצְעָדִים קְטַנִּים וּמְהִירִים. כֵּן, לֹא הָיָה סָפֵק בַּדָּבָר. זֶה אִישׁ אַחֵר הוּא, אַחֵר לְגַמְרֵי.

– גִּיטָה! – הִסְתָּעֵר פִּתְאֹם בֶּנִי מִמְּקוֹמוֹ, – גִּיטָה! הֲרֵי זֶה נוֹשֵׂא־מִכְתָּבִים אַחֵר, נוֹשֵׂא־מִכְתָּבִים חָדָשׁ! בּוֹאִי מַהֵר, נָרוּץ וְנִשְׁאַל…

– לֹא, בֶּנִי. – עָנְתָה גִיטָה בְּנַחַת – לֹא צָרִיךְ לָרוּץ. הוּא רַק יִתְרַגֵּז. אִם רַק הַמִּכְתָּב יֶשְׁנוֹ, וַדַּאי יָבִיא אוֹתוֹ לָנוּ בְּעַצְמוֹ. נְחַכֶּה, בֶּנִי; שֵׁב.

בֶּנִי יָשַׁב, אַךְ הַתִּקְוָה הַחֲדָשָׁה הַמְפַעֶמֶת אוֹתוֹ לֹא נָתְנָה לוֹ מָנוֹחַ. עוֹקֵב הִנֵּהוּ אַחַר כָּל תְּנוּעוֹת הָאִישׁ וְלוֹחֵשׁ אֶל גִּיטָה:

– אַתְּ רוֹאָה, הִנֵּה נִכְנַס לֶחָצֵר מִסְפָּר 4. תֵּכֶף יֵצֵא. וְאוּלַי עַכְשָׁו אֵלֵינוּ, גִּיטָה, אוּלַי?

הָאִישׁ הַשָּׁמֵן וְהַצּוֹלֵעַ, שֶׁפָּנָיו עֲגֻלִּים, וְרֻדִּים וּמְחַיְּכִים, הָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֶל שַׁעַר חֲצֵרָם. כָּאן לֹא יָכְלוּ עוֹד הַשְּׁנַיִם לְהִתְאַפֵּק. גִּיטָה קָמָה לִקְרָאתוֹ, עִכְּבָה אוֹתוֹ עַל דַּרְכּוֹ וְאָמְרָה בְּרֹב נִמּוּס:

– סְלִיחָה, אֲדוֹנִי. הֲיֵשׁ מִכְתָּב בִּשְׁבִיל אָשֵׁרְמַן?

הָאִישׁ נֶעְצַר לְרֶגַע, נָשָׂא עֵינָיו אֶל פָּנֶיהָ הָרְצִינִיִּים שֶׁל הַיַּלְדָּה, הִבִּיט אֶל שַׁעַר הֶחָצֵר וְאֶל הַמִסְפָּר הַקָּבוּעַ בַּשַּׁעַר וְהֵחֵל לְחַפֵּשׂ בְּתַרְמִילוֹ.

שְׁנֵי הַיְלָדִים עָמְדוּ עַל יָדוֹ, מַחֲרִישִׁים וּמְתוּחִים, מִסְתַּכְּלִים, כִּמְכֻשָּׁפִים אֶל יָדָיו הַמְפַשְׁפְּשׁוֹת.

– זֶה בְּוַדַּאי סְתָם, מֵהַדּוֹדָה סוֹנְיָה. – חָשַׁב בֶּנִי. – וְאוּלַי?…

– כַּנִּרְאֶה מֵהַדּוֹד יַעֲקֹב, – אָמְרָה גִיטָה בְּלִבָּהּ, – וְשֶׁמָּא, בְּכָל זֹאת?…

נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים הֶחָדָשׁ הוֹצִיא בֵּינְתַיִם מַעֲטָפָה בְּהִירָה, צְהַבְהֶבֶת מִתּוֹךְ תַּרְמִילוֹ, קָרָא בָּהּ בִּתְשׂוּמֶת־לֵב, הֵעִיף שֵׁנִית מַבָּטוֹ אֶל שַׁעַר הַבַּיִת, וְהוֹשִׁיט אֶת הַמִּכְתָּב לַיְלָדִים.

שְׁתֵּי יָדַיִם קְטַנּוֹת וְקוֹדְחוֹת אָחֲזוּ בַּמִּכְתָּב, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים לְהִתְרַחֵק קָרְאוּ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲטָפָה בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה:

לִכְבוֹד

גב' אָשֵׁרְמַן

ב………

רְחוֹב הָעַרְמוֹנִים מס' 6

– לִכְבוֹד גִּימֶל, בֵּית אָשֵׁרְמַן, – קָרְאָה גִיטָה בְּקוֹל חָנוּק מֵהִתְרַגְּשׁוּת. – בֶּנִי, בֶּנִי… הִנֵּהוּ, זֶהוּ הַמִּכְתָּב! וּרְאֵה אֵיזֶה מִכְתָּב עָבֶה, בֶּנִי!…

– גִּיטָה, מַהֲרִי, מַהֲרִי לִפְתּוֹחַ, לִרְאוֹת מַה שָּׁם בִּפְנִים…

– חַכֵּה, אַל תִּצְעַק, נֵלֵךְ מִכָּאן.

גִּיטָה הִסְתִּירָה אֶת יָדָהּ הָאוֹחֶזֶת בַּמִּכְתָּב מִתַּחַת לְסִנָּרָהּ, וּבַיָּד הָאַחֶרֶת מָשְׁכָה אֶת אָחִיהָ אֶל דִּיר הָעֵצִים.

שָׁם קִדֵּם פְּנֵיהֶם הַתַּרְנְגוֹל־הַהֹדִּי בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה, כְּשֶׁהוּא מוֹצִיא לִקְרָאתָם אֶת רֹאשׁוֹ הֶעָמוּס חֲרוּזֵי אַרְגָּמָן, מְצַפֶּה לִמְנָת אָכְלוֹ.

אַךְ הַיְלָדִים לֹא שָׂמוּ לִבָּם אֵלָיו, הִתְיַשְּׁבוּ עַל צִבּוּר הָעֵצִים, לֹא רָחוֹק מִמֶּנּוּ, וּבְיָדַיִם רוֹעֲדוֹת פָּתְחוּ בִּזְהִירוּת אֶת סְגוֹר הַמַּעֲטָפָה.

שְׁנֵי גִלְיוֹנוֹת נְיָר לָבָן, זָרוּעַ מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים שׁוּרוּת צְפוּפוֹת שֶׁל כְּתָב דַּק, נָפְלוּ עַל בִּרְכֵּיהֶם.

– זֶה הַכֹּל? – שָׁאַל בֶּנִי בְּאַכְזָבָה. – הָצִיצִי פְּנִימָה, אוּלַי יֵשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ?

– אֵין כְּלוּם, זֶה הַכֹּל. – עָנְתָה גִיטָה חֶרֶשׁ, בְּהוֹצִיאָהּ אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מִתּוֹךְ הַמַּעֲטָפָה.

רֶגַע יָשְׁבוּ הַיְלָדִים נְבוֹכִים וְהִסְתַּכְּלוּ דוּמָם בְּגִלְיוֹנוֹת הַנְּיָר פִּתְאֹם קָפְצָה גִיטָה מִמְּקוֹמָהּ בִּקְרִיאַת־הִתְעוֹרְרוּת:

– בֶּנִי! הֲלֹא זֶהוּ הַמִּכְתָּב! צָרִיךְ לִקְרוֹא אֶת הַכָּתוּב בּוֹ. בְּוַדַּאי כּוֹתְבִים לָנוּ אֵיזֶה דָּבָר חָשׁוּב מְאֹד! הֲלֹא זֶהוּ הַמִּכְתָּב “הַנּוֹשֵׂא לָכֶם בְּשׂוֹרָה!” מִכְתָּב אָרֹךְ כָּל־כָּךְ. הָבָה וְנִקְרָא.

– כֵּן, כֵּן. נִקְרָא, נִקְרָא! – הוֹשִׁיט בֶּנִי אֶת הַמִּכְתָּב לִידֵי אֲחוֹתוֹ; הוּא הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ וְהָיָה מֵצִיץ מִבַּעַד לִכְתֵפָהּ אֶל תּוֹךְ הַנְּיָר הָרוֹעֵד בְּיָדָהּ מֵחֲמַת הִתְרַגְּשׁוּת.

– “יַקִּירָתִי שֶׁלִּי…” פָּתְחָה גִיטָה, בְּטָרְחָהּ בְּרֹב מַאֲמָץ לְפַעְנֵחַ אֶת כְּתָב־הַיָּד הַמְפֻתָּל.

– זֶה אֵלַיִךְ, גִּיטָה! הַמִּכְתָּב אֵלַיִךְ! וַאֲנִי? אֵיפֹה בִּשְׁבִילִי?

– חַכֵּה, בֶּנִי, חַכֵּה, אַחֲרֵי־כֵן יִהְיֶה בְּוַדַּאי גַּם בִּשְׁבִילְךָ; תֵּכֶף נִרְאֶה, מֶה הָלְאָה…

אֲבָל הָלְאָה לֹא הִצְלִיחָה גִיטָה לִקְרוֹא. לְאַחַר פְּנִיָּה קְצָרָה וּבְרוּרָה זוֹ בָּאוּ אוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת וּמְפֻתָּלוֹת כָּל־כָּךְ, שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהַבְחִין דָּבָר עוֹד.

– אֵיךְ שֶׁהֵם כּוֹתְבִים, הַגְּדוֹלִים, – טָעֲנָה בְּיֵאוּשׁ, – פָּשׁוּט, נוֹרָא! אוֹת בְּתוֹךְ אוֹת, אַחַת מִתְכַּנֶּסֶת בַּשְּׁנִיָּה וְנִמְשֶׁכֶת אֶל הַשְּׁלִישִׁית. אִי־אֶפְשָׁר לִקְרוֹא וּלְהָבִין מְאוּמָה.

– גִּיטָה, קִרְאִי. וְכִי אַתְּ לֹא יוֹדַעַת לִקְרוֹא! קִרְאִי, אִם כָּתוּב גַּם בִּשְׁבִילִי!

– אֲבָל, בֶּנִי, הֲרֵי זֶה גַּם בִּשְׁבִילְךָ, –

הִרְגִּיעָה אוֹתוֹ גִיטָה. – הֲלֹא כָּתוּב בַּכְּתֹבֶת, גִּימֶל בֵּית, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: גִּיטָה, בֶּנִי. אוּלָם אִי־אֶפְשָׁר לִקְרוֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן!…

– יֵשׁ לִי עֵצָה! נִתֵּן אֶת הַמִּכְתָּב לְמִישֶׁהוּ מֵהַגְּדוֹלִים, שֶׁיִּקְרְאוּ לָנוּ. הֵם יוֹדְעִים לִקְרוֹא כְּתָב שֶׁל גְּדוֹלִים.

– לֹא! זֶה אִי־אֶפְשָׁר, כְּבָר חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ. הֲלֹא הַמִּכְתָּב הַזֶּה כָּתוּב לָנוּ, רַק לָנוּ. וְזֶה סוֹד. הֲשָׁכַחְתָּ? “אִם רַק תִּשְׁמְרוּ נְבוּאָה זוֹ בְּסוֹד…”

– נָכוֹן, נָכוֹן, גִּיטָה. אֲבָל מַה יִּהְיֶה, מַה נַּעֲשֶׂה?

– חַכֵּה, בֶּנִי, אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת מַה לַּעֲשׂוֹת. אֲנִי אֶלְמַד לִכְתֹּב בְּאוֹתִיּוֹת כָּאֵלֶּה, מַהֵר, כְּמוֹ הַגְּדוֹלִים, וְאָז גַּם אֵדַע לִקְרוֹא בִּכְתָב כָּזֶה וְנֵדַע כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמִּכְתָּב.

– טוֹב, זוֹ עֵצָה טוֹבָה. אֲנִי מַסְכִּים, אִם כִּי אֲנִי רוֹצֶה כָּל־כָּךְ לָדַעַת מִיָּד, מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם. הָבִי לִי אֶת הַמִּכְתָּב, גִּיטָה, וְאַסְתִּירוֹ כָּאן.

וְהוּא קָפַץ בִּזְרִיזוּת עַל צִבּוּר הָעֵצִים, עָלָה לְמַעְלָה וְתָקַע בְּאַחַד הַסְּדָקִים אֶת הַמַּעֲטָפָה הַצְהֻבָּה.

גֶּזֶר עֵץ־לִבְנֶה, שֶׁעַל קְלִפָּתוֹ הַלְּבָנָה הָיָה מְצֻיָּר כּוֹכָב שָׁחוֹר, שִׁמֵּשׁ סִימָן לִמְקוֹם הַמִּכְתָּב, וְרַק עֵינֵי הַתַּרְנְגֹל הַהֹדִּי, שֶׁהִתְהַלֵּךְ כְּנֶעֱלָב, מִתְנַפֵּחַ מִכַּעַס מִתּוֹךְ תָּאוֹ, הָיוּ עֵדִים לְמַעֲשֵׂיהֶם.

 

יא. כְּתָב שֶׁל גְּדוֹלִים    🔗

אָבִיהָ שֶׁל גִּיטָה הִתְפַּלֵּא מְאֹד לְגִיטָה, כַּאֲשֶׁר בִּקְשָׁה מִמֶּנּוּ, בְּשׁוּבוֹ מִן הָעֲבוֹדָה, לְלַמְּדָהּ “כְּתָב שֶׁל גְּדוֹלִים”. בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה הָיְתָה תַּלְמִידָה חָרוּצָה, מַחְבְּרוֹתֶיהָ הָיוּ מְסֻדָּרוֹת תָּמִיד וּנְקִיּוֹת מְאֹד. כְּתָב־יָדָהּ הָיָה נָאֶה בְּיוֹתֵר, וְשׁוּם יַלְדָּה בַּכִּתָּה שֶׁלָּהּ לֹא יָכְלָה לְהִתְחָרוֹת עִמָּהּ בִּכְתִיבָה תַּמָּה. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת פָּנוּ אֵלֶיהָ יְלָדוֹת־חֲבֵרוֹת בְּכִתָּתָהּ וּבִקְשׁוּ מִמֶּנָּה לַעֲזוֹר לָהֶן בַּהֲכָנַת שִׁעוּרֵיהֶן, וְלֹא אַחַת נִשְׁאֲרָה לְעוֹד מַחֲצִית שָׁעָה בְּבֵית־הַסֵּפֶר, אוֹ יָשְׁבָה בִּזְמַן הַהַפְסָקָה בְּפִנָּה וְהִסְבִּירָה אֵיךְ לִכְתּוֹב אוֹת קָשָׁה וְאֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן. הִיא הָיְתָה “מוֹרָה קְטַנָּה” מַמָּשׁ, וּבְעַרְבֵי הַחֹרֶף נֶהֱנָה אַף בֶּנִי לֹא אַחַת מְעֶזְרָתָהּ. וְעַל כֵּן כֹּה רַב הָיָה תִּמְהוֹן אָבִיהָ, כַּאֲשֶׁר בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה חָזְרָה בְּקוֹל מִתְחַנֵּן עַל בַּקָּשָׁתָהּ:

– אָנָּא, אַבָּא! תְּלַמְּדֵנִי לִכְתּוֹב כְּמוֹ שֶׁכּוֹתְבִים הַגְּדוֹלִים.

– הוֹ! הַ“מּוֹרָה הַקְּטַנָּה” מְבַקֶּשֶׁת לִהְיוֹת מוֹרָה גְּדוֹלָה! – צָחַק הָאָב. – מַה זֶּה עָלָה פִּתְאֹם עַל דַּעְתֵּךְ? אֵין כָּל צֹרֶךְ, חֲבִיבָתִי. בְּעוֹד שָׁנִים־מִסְפָּר, כְּשֶׁתִּהְיִי גְדוֹלָה, תֵּדְעִי גַּם אַתְּ לִכְתּוֹב בִּכְתָב שֶׁל גְּדוֹלִים.

בָּזֶה סִיֵּם אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, לִטֵּף אֶת רֹאשָׁהּ הַנָּאֶה וְשָׁקַע בִּקְרִיאַת עִתּוֹנוֹ.

גִּיטָה עָמְדָה נְבוֹכָה. הִיא הוֹסִיפָה לַעֲמֹד עַל יַד אָבִיהָ, הִסְתַּכְּלָה בָּעִתּוֹן הַגָּדוֹל הַמְרַשְׁרֵשׁ בֵּינֹו וּבֵינָהּ וּמַסְתִּיר אֶת פָּנָיו מִפָּנֶיהָ, וְחָשְׁבָה:

מָה עוֹד תּוּכַל לוֹמַר לוֹ כְּדֵי שֶׁיְּמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתָהּ? וְהֵן הִיא מֻכְרָחָה, מֻכְרָחָה לִקְרוֹא אֶת הַמִּכְתָּב הַהוּא, שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּשְׁבִילָם. הָאֻמְנָם גַּם דָּבָר נִפְלָא זֶה יִהְיֶה סוֹפוֹ מַפַּח־נֶפֶשׁ, כְּסוֹפָהּ שֶׁל תָּכְנִית־הַמַּסָּע הַיָּפָה אֲשֶׁר נִתְבַּטְּלָה בִּגְלַל אוֹתוֹ תַּרְנְגוֹל־הֹדּוּ טִפְּשִׁי. וּפִתְאֹם עָלְתָה מַחֲשָׁבָה קָשָׁה עַל לִבָּהּ. שֶׁאַבָּא, הוּא, בְּעֶצֶם, גִּלָּה אָז אֶת שַׂק־הַצֵּידָה, וְהִנֵּה עַכְשָׁו יָכוֹל הוּא לַעֲזוֹר לָהּ בְּפִעְנוּחַ הַמִּכְתָּב וְאֵינֶנּוּ רוֹצֶה… כֵּן, אַבָּא הוּא הָאָשֵׁם בַּכֹּל. בִּגְלָלוֹ אֵין שׁוּם תָּכְנִית נִפְלָאָה יְכוֹלָה לְהִתְגַּשֵּׁם. הַכֹּל בִּגְלָלוֹ!

כָּךְ עָמְדָה גִיטָה, שְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ, וְלֹא הִרְגִּישָׁה כְּלָל, שֶׁבֵּינְתַיִם סִלֵּק אָבִיהָ אֶת עִתּוֹנוֹ הַצִּדָּה וְהָיָה בּוֹחֵן בְּמַבָּט מְבֻדָּח אֶת פָּנֶיהָ הָרוֹגְזִים, הַמְאֻכְזָבִים.

– הוֹ! רוֹאֶה אֲנִי: בִּתִּי הַקְּטַנָּה רוֹגֶזֶת! מַה יֵּשׁ, יַלְדָּתִי? מַהוּ, סוֹף־סוֹף, הַדָּבָר? – שָׁאַל אוֹתָהּ בְּרֹךְ, כְּשֶׁהוּא מַעֲמִיד אוֹתָהּ בֵּין בִּרְכָּיו וּמֵצִיץ עָמֹק אֶל שְׁתֵּי עֵינֶיהָ.

– שֶׁאַתָּה אֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲזוֹר לָנוּ, אֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲזוֹר לָנוּ בְּדָבָר חָשׁוּב כָּל־כָּךְ… – פָּרְצָה מִפִּיהָ קְרִיאָה נִלְהֶבֶת וּמַפְצִירָה כְּאֶחָת, וְעֵינֶיהָ נִשְּׂאוּ לִקְרָאתוֹ בְּתַחֲנוּנִים וּבְתִקְוָה.

– לְמִי זֶה, “לָנוּ”?

– אֵינְךָ מֵבִין? לִי וּלְבֶּנִי, לִשְׁנֵינוּ!…

– מָה? גַּם בֶּנִי רוֹצֶה לִלְמוֹד כְּבָר כְּתָב שֶׁל גְּדוֹלִים? גַּם בֶּנִי?! – נָתַן הָאָב קוֹלוֹ בִּצְחוֹק. – הֲרֵי זֶה בֶּאֱמֶת עִנְיָן יָפֶה… זֹאת עָלַי לְסַפֵּר לְאִמָּא… זֶה יָפֶה מְאֹד. חַ־חַ־חַ־חַ…

– אַבָּא, אַבָּא, אַל תִּצְחַק! – קָרְאָה גִיטָה בְּלַחַשׁ נִבְהָל אֶל אָבִיהָ. – זֶה לֹא נָכוֹן, שֶׁבֶּנִי רוֹצֶה לִלְמוֹד כְּתָב שֶׁל גְּדוֹלִים, כִּי הוּא עוֹדֶנּוּ קָטָן בֶּאֱמֶת. אֲבָל אִם אֲנִי אֵדַע, יִהְיֶה זֶה טוֹב גַּם בִּשְׁבִיל בֶּנִי; כִּי הֲלֹא אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקִים תָּמִיד יַחַד!

– כֵּן, כַּמּוּבָן, הַתְּאוֹמִים! וּבְכֵן, טוֹב! נַנִּיחַ שֶׁאֲנִי מַסְכִּים. מָה אַתְּ רוֹצָה, שֶׁאֶעֱשֶׂה לְמַעֲנֵךְ?

– אַתָּה מֵבִין, אַבָּא, – הִתְחִילָה גִיטָה לְהַסְבִּיר לוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת, – הַגְּדוֹלִים כּוֹתְבִים כָּכָה, שֶׁאוֹת אַחַת מְסֻבֶּכֶת בְּתוֹךְ הַשְּׁנִיָּה. אִם תְּלַמֵּד אוֹתִי זֹאת, אֵדַע גַּם אֲנִי…

– מַה תֵּדְעִי? לִכְתֹּב כְּמוֹ גְדוֹלִים? אֲבָל לָךְ יָאֶה עֲדַיִן לִכְתֹּב כְּמוֹ קְטַנָּה, כִּי אָמְנָם קְטַנָּה אַתְּ עֲדַיִן, יַלְדָּתִי.

– אֵין אֲנִי כְּבָר קְטַנָּה כָּל־כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב. וְאִם תְּלַמֵּד אוֹתִי אֶת כְּתָב־הַגְּדוֹלִים, אֵדַע בְּעַצְמִי אָז לִכְתּוֹב כָּכָה, וְגַם לִקְרוֹא כְּתָב כָּזֶה.

– לִקְרוֹא? לָמָּה לָךְ לִקְרוֹא?

– וְאִם אַתָּה תִּסַּע פַּעַם וְתִכְתֹּב מִכְתָּב לָנוּ, אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ נִסַּע, אֲנִי וּבֶנִי, וְאַתָּה תִּכְתֹּב לָנוּ מִכְתָּב, וְאָנוּ לֹא נוּכַל לִקְרוֹא?

– אֲבָל, גִּיטָה…

– כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת! אַתָּה יוֹדֵעַ גַּם לִכְתֹּב בִּכְתָב בָּרוּר כָּזֶה, כְּמוֹ עַל הַמַּתָּנוֹת בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת.

– אַתְּ רוֹאָה, אַתְּ בְּעַצְמֵךְ מְבִינָה… – אִשֵּׁר הָאָב בְּבַת־צְחוֹק.

– אֲבָל אִם לֹא יִהְיֶה לְךָ זְמַן, וְאַתָּה תְּמַהֵר? – קָפַץ בֶּנִי מִמְּקוֹמוֹ וּבָא לְעֶזְרַת אֲחוֹתוֹ. – כֵּן, אַתָּה תְּמַהֵר וְהַכְּתָב יִהְיֶה לֹא בָּרוּר, וַאֲנַחְנוּ לֹא נָבִין כְּלוּם, וְזֶה יִהְיֶה מִכְתָּב חָשׁוּב מְאֹד…

– הוֹי, הֲרֵי זוֹ הַתְקָפָה מַמָּשׁ עָלַי – וּמִכָּל הַצְּדָדִים! וּבְכֵן אֲנִי נִכְנָע, הֲרֵי אֲנִי לִרְשׁוּתְכֶם. וּמָה הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר תָּטִילוּ עָלַי, אֲדוֹנַי הַכּוֹבְשִׁים?

– אַתָּה נֶחְמָד, אַבָּא! – חִבְּקָה גִיטָה אֶת צַוַּאר אָבִיהָ בְּשִׂמְחָה, – בָּעֶרֶב אָבִיא נְיָר וְאַתָּה תְּלַמֵּד אוֹתִי. תִּרְאֶה, אֲנִי יוֹדַעַת לִלְמוֹד, בֶּאֱמֶת.

– זֹאת אֲנִי יוֹדֵעַ, בִּתִּי, – עָנָה הָאָב בְּחִיּוּךְ וְשָׁקַע שׁוּב בִּקְרִיאַת עִתּוֹנוֹ.

בָּעֶרֶב, לְאַחַר הָאֲרוּחָה, יָשְׁבָה גִיטָה עִם אַבָּא לְיַד הַשֻּׁלְחָן הָגָּדוֹל, רַגְלֶיהָ תְּלוּיוֹת וּמִתְנַדְנְדוֹת בָּאֲוִיר, לְשׁוֹנָהּ שְׁלוּחָה מִפִּיהָ מִתּוֹךְ חָרִיצוּת רַבָּה, וְיָדָהּ הַקְּטַנָּה מוֹשֶׁכֶת בָּעֵט עַל־פְּנֵי הַנְּיָר הַלָּבָן.

בַּפֶּתַח עָמַד בֶּנִי, הִסְתַּכֵּל בְּעֵינַיִם מַבְרִיקוֹת בְּמַעֲשֵׂה אֲחוֹתוֹ וּבְעֵינֵי־דִמְיוֹנוֹ כְּבָר קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב הַנִּפְלָא עַל כָּל סוֹדוֹתָיו.

 

יב. לְלֹא פִּעְנוּחַ    🔗

לִמּוּד כְּתָב־הַגְּדוֹלִים לֹא הָיָה קַל כָּל־כָּךְ כְּפִי שֶׁשִּׁעֲרָה גִיטָה. הִיא אָמְנָם הָיְתָה תַּלְמִידָה חָרוּצָה מְאֹד, גַּם אָבִיהָ לִמֵּד אוֹתָהּ בְּרָצוֹן, וְאָמְנָם הִיא הִשְׂכִּילָה כְּבָר לִרְשׁוֹם שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת, אֲשֶׁר כָּל מִלָּה בָּהּ הָיְתָה מִין שַׁרְשֶׁרֶת שְׁלֵמָה שֶׁל אוֹתִיּוֹת מְחֻבָּרוֹת זוֹ אֶל זוֹ. וּמִדֵּי פַעַם בְּפַעַם, לְאַחַר שֶׁהוֹסִיפָה לִרְשׁוֹם עוֹד וְעוֹד שׁוּרוֹת כָּאֵלֶּה בְּרֹב סַבְלָנוּת, רָצָה שׁוּב בְּלִוְיַת בֶּנִי אֶל דִּיר־הָעֵצִים וְהָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת בַּמִּכְתָּב הַמִּסְתּוֹרִי.

אוּלָם כָּאן נִתְגַּלָּה דָבָר מְשֻׁנֶּה. אוֹ שֶׁכְּתָב אָבִיהָ הָיָה בָּרוּר בְּיוֹתֵר, אוֹ שֶׁכְּתָב יָדוֹ שֶׁל שׁוֹלֵחַ הַמִּכְתָּב הָיָה מְפֻתָּל בְּיוֹתֵר – אִם כָּךְ אוֹ כָּךְ, בְּכָל אֹפֶן, לֹא הִצְלִיחָה גִּיטָה לְפַעְנֵחַ אֶת תֹּכֶן הַמִּכְתָּב. אָמְנָם, פֹּה וָשָׁם, כְּבָר יָדְעָה לִקְרוֹא מִלִּים בּוֹדְדוֹת, כְּגוֹן: אֲנִי, דְּאָגָה, דֶּרֶך אֲרֻכָּה, הִתְקַדְּמוּת, הַצְלָחָה, מִכְתָּב. אֲבָל עֲדַיִן לֹא הֵבִינָה כְּלוּם. אַדְרַבָּא, עַל־יְדֵי כָּךְ הָלְכָה וְגָדְלָה סַקְרָנוּתָם שֶׁל הַיְלָדִים, יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְעוֹד הֵם שְׁקוּעִים בְּדַאֲגָתָם לַצָּפוּן לָהֶם בְּתוֹךְ מִכְתָּב זֶה, וְהִנֵּה הִגִּיעוּ בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא עוֹד שְׁנֵי מִכְתָּבִים כָּאֵלֶּה. גַּם הֵם נִשְׁלְחוּ עַל־פִּי אוֹתָהּ הַכְּתֹבֶת, וְגַם הֵם נִמְסְרוּ לִידֵיהֶם, אֵצֶל הַשַּׁעַר, עַל־יְדֵי נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים הֶחָדָשׁ.

שׁוּב אוֹתָהּ הַמַּעֲטָפָה הַבְּהִירָה וְאוֹתָם גִּלְיוֹנוֹת־הַנְּיָר הַמְּלֵאִים שׁוּרוֹת צְפוּפוֹת וּמְסֻבָּכוֹת.

כָּל פַּעַם שֶׁנִּתְקַבֵּל מִכְתָּב חָדָשׁ הָיוּ שׁוּב מְפַרְפְּרִים הַלְּבָבוֹת הַקְּטַנִים. יְדֵי הַיְלָדִים בָּלְשׁוּ בְּקַדַּחְתָּנוּת בֵּין דַּפֵּי הַמִּכְתָּב, וְהָיוּ מְחַפְּשִׂים בִּסְגוֹר הַמַּעֲטָפָה אֵיזֶה אוֹת וְרֶמֶז לָהֶם. נִדְמֶה הָיָה לָהֶם, שֶׁהִנֵּה, בַּפַּעַם הַזֹּאת, יוֹפִיעַ מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי־צָפוּי, נִפְלָא וְנֶהְדָּר.

לִפְנֵי שֶׁהָיוּ פּוֹתְחִים אֶת הַמִּכְתָּב נָהֲגוּ לָשֶׁבֶת שָׁעָה קַלָּה וּלְנַחֵשׁ יַחַד, מַה יִּמְצְאוּ בּוֹ הַפַּעַם.

– שְׁטָר־כֶּסֶף גָּדוֹל…

– כַּרְטִיסֵי־נְסִיעָה לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת…

– מַפּוֹת סוֹדִיּוֹת לִמְקוֹמוֹת־סֵתֶר, שֶׁנִּשְׁמָרִים בָּהֶם אוֹצָרוֹת גְּנוּזִים…

– מִכְתָּב מֵאִישׁ בִּלְתִּי־נוֹדָע וְחָשׁוּב מְאֹד, הַמְגַלֶּה שֶׁאָנוּ בְּנֵי־מֶלֶךְ שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה אֶל מִשְׁפָּחָה עֲנִיָּה. וְעַתָּה עוֹמֵד אֵיזֶה שַׂר לָבוֹא, לָקַחַת אוֹתָנוּ עִמּוֹ וּלְהַחֲזִיר לָנוּ אֶת מַלְכוּתֵנוּ…

כְּשֶׁהָיוּ מַגִּיעִים לְמַחֲשָׁבָה כָּזֹאת הָיוּ מִתְעַצְּבִים אֶל לִבָּם. הָאֻמְנָם יִצְטָרְכוּ לְהִפָּרֵד מִיַּקִּירֵי לִבָּם? אָז הָיוּ מְמַהֲרִים בְּחֶרְדַּת לֵב לִפְתּוֹחַ אֶת הַמַּעֲטָפָה וְלִרְאוֹת מַה בָּהּ?

אַךְ שׁוּב וְשׁוּב הָיוּ חוֹזְרִים וְנוֹשְׁרִים אוֹתָם גִּלְיוֹנוֹת הַמִּכְתָּב, תָּמִיד בְּאוֹתָהּ הַכּוֹתֶרֶת: “יַקִּירָתִי שֶׁלִּי” בְּהַתְחָלָה, וּבְאוֹתָהּ חֲתִימָה בִּלְתִּי־בְּרוּרָה בַּסּוֹף. שׁוּב הָיוּ כָּלִים כֶּעָשָׁן כָּל אוֹתָם הַדִּמְיוֹנוֹת הַנִּפְלָאִים, וּבֶנִי וְגִיטָה הָיוּ רוֹאִים סְבִיבָם מִתּוֹךְ אַכְזָבָה אֶת קִירוֹת־הַדִּיר הַכֵּהִים וְאֶת עֵינֵי הַתַּרְנְגוֹל־הַהֹדִּי הַטִּפְּשִׁיּוֹת וְעַצְבוּת רַבָּה הָיְתָה מְמַלְאָה אֶת לִבָּם.

– גִּיטָה, – אָמַר פַּעַם בֶּנִי, – אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁהַפִּתְקָה הַהִיא הָיְתָה פִּתְקָה סְתָם. הָאִישׁ הַהוּא לֹא דִבֵּר אֱמֶת. כָּל הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה הֵם לֹא אוֹתָם הַמִּכְתָּבִים שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה כָּתוּב בַּפִּתְקָה.

– מָה אַתָּה סָח, בֶּנִי! הַפִּתְקָה הָיְתָה נְכוֹנָה. הִנֵּה קִבַּלְנוּ מִכְתָּבִים. רַק אֲנַחְנוּ עֲדַיִן אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים מַה כָּתוּב בָּהֶם. אֲבָל חַכֵּה, בְּעוֹד שָׁבוּעַ־שְׁבוּעַיִם אֶלְמַד יוֹתֵר וְאֵדַע לִקְרוֹא אֶת הַכֹּל, הַכֹּל.

– וְאוּלַי, בְּכָל זֹאת, נִתֵּן לְמִישֶׁהוּ לִקְרוֹא? אוּלַי נְגַלֶּה לְמִישֶׁהוּ אֶת הַסּוֹד שֶׁלָּנוּ, וְהוּא יִשְׁתַּתֵּף אִתָּנוּ בַּכֹּל וְיִקְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים וְיַעֲזֹר לָנוּ?

– לֹא! בְּשׁוּם אֹפֶן! סוֹד הוּא סוֹד. אַתָּה שׁוֹמֵעַ, בֶּנִי? הֲלֹא כָּךְ כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ בְּפִתְקַת הַגּוֹרָל: “אִם רַק תִּשְׁמְרוּ דָבָר זֶה בְּסוֹד…” וַאֲנִי יוֹדַעַת, בֶּנִי, קָשֶׁה בֶּאֱמֶת לִשְׁמוֹר סוֹד. וַדַּאי שֶׁאֵין זוֹ גְבוּרָה גְדוֹלָה, לִשְׁמוֹר סוֹד כְּשֶׁהַכֹּל בָּרוּר וְנָעִים וּפָשׁוּט. רַק כְּשֶׁלֹּא יוֹדְעִים כְּלוּם וְיֵשׁ צֹרֶךְ לְגַלּוֹת מַשֶּׁהוּ – אָז חָשׁוּב לָדַעַת לִשְׁמוֹר סוֹד.

– נָכוֹן, גִּיטָה, אִתָּךְ הַצֶּדֶק, – נִכְנַע בֶּנִי בְּעֶצֶב. – זֶה בֶּאֱמֶת מֻכְרָח לִהְיוֹת סוֹד…

וְכָךְ נִשְׁמַר הַסּוֹד כְּמִקֹּדֶם. כְּקֹדֶם הָיוּ בָּאִים אֶל הַדִּיר לִ“קְרוֹא” בַּמִּכְתָּבִים הַסּוֹדִיִּים, וְכָל פַּעַם שֶׁנִּסְיוֹנָם הָיָה נִכְשָׁל, הָיוּ שׁוּב מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם לְחַכּוֹת עַד שֶׁגִּיטָה תֵּדַע, סוֹף־סוֹף, לִקְרוֹא בִּ“כְתָב הַגְּדוֹלִים” אֶת הַכֹּל.

 

יג. הַכַּדּוּר    🔗

בֶּנִי וְגִיטָה שָׁמְרוּ עַל סוֹדָם. אוּלָם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נִמְאֲסָה עֲלֵיהֶם הַיְשִׁיבָה הַמְּמֻשֶּׁכֶת בַּדִּיר, אַגַּב שִׂיחוֹת וְנִחוּשִׁים עַל הַכָּתוּב בַּמִּכְתָּבִים: זְקוּקִים הָיוּ לְאֵיזֶה עִנְיָן אַחֵר שֶׁיַּעֲסִיק אוֹתָם. הֵם גַּם חָשְׁשׁוּ, שֶׁמָּא יִתָּפְסוּ עַל־יְדֵי מִישֶׁהוּ וְהַמִּכְתָּבִים בִּידֵיהֶם. וּפַעַם אַחַת גַּם שָׁאֲלָה אוֹתָם אִמָּם:

– מָה אָתֶּם עוֹשִׂים שָׁם כָּל הַיּוֹם?

אַבָּא אָמַר: – יְלָדִים, בַּחוּץ יָפֶה עַכְשָׁו, וְהַיָּמִים יְמֵי חֹפֶשׁ לָכֶם. מוּטָב שֶׁתְּנַצְּלוּ אֶת הַזְּמַן וּתְשַׂחֲקוּ בָּאֲוִיר הַצַּח.

בֶּנִי וְגִיטָה מָצְאוּ כִּי צָדַק אֲבִיהֶם. בֶּאֱמֶת נָעִים הָיָה לָשׁוּב וּלְשָׂחֵק בַּחוּץ וְלִשְׁכּוֹח מְעַט אֶת כָּל עִנְיַן הַמִּכְתָּבִים וְהַסּוֹדוֹת הַסְּתוּמִים שֶׁבָּהֶם.

וְיוֹם אֶחָד הוֹצִיאָה גִּיטָה מֵאֵיזוֹ פִּנָּה נִשְׁכַּחַת כַּדּוּר יָשָׁן, אֲשֶׁר הָיָה, אָמְנָם, שָׁחוּק מְאֹד, אַךְ עָשׂוּי הָיָה גוּמִי טוֹב, וְהָיָה קוֹפֵץ יָפֶה לְמָעְלָה. שִׂמְחָה רַבָּה שָׂמְחוּ בַּכַּדּוּר הַזֶּה, כְּאִלּוּ מָצְאוּ פִּתְאֹם יָדִיד יָשָן מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים; שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיוּ שְׁקוּעִים עַתָּה בְּשַׂחֲקָם בּוֹ.

גִּיטָה שָׁכְחָה שֶׁהִיא לוֹמֶדֶת לִכְתֹּב בִּכְתָב־שֶׁל־גְּדוֹלִים. הָיְתָה מְעִיפָה בְּשִׂמְחָה אֶת הַכַּדּוּר אֶל בֶּנִי, וְהוּא צָהַל לִקְרָאתָהּ וְהָיָה מַחֲזִיר אוֹתוֹ לָהּ בְּעֵינַיִם מַבְרִיקוֹת וּבִלְחָיַיִם מְשֻׁלְהָבוֹת. הַמִּשְׂחָק הָיָה עֵר וְעָלִּיז, הַכַּדּוּר עָף מִיָּד אֶל יָד, מִיָּד אֶל יָד. לְבַסּוֹף הֵחֵלּוּ לַהֲעִיפוֹ לְמַעְלָה: בִּידֵי מִי יַגְבִּיהַּ יוֹתֵר? גִּיטָה הָיְתָה מַפְרִיחָה יָפֶה אֶת הַכַּדּוּר, בִּתְנוּפָה חֲזָקָה, אַךְ בְּשֶׁקֶט. בֶּנִי הָיָה מִתְרַגֵּשׁ, מֵנִיעַ יָדַיִם, צוֹעֵק, מִתְאַמֵּץ מְאֹד וְהַהַצְלָחָה לֹא תָּמִיד הֵאִירָה לוֹ פָּנִים.

מְאֹד רָצָה לְהַרְאוֹת לְגִיטָה, שֶׁהוּא גַּם מֵיטִיב מִמֶּנָּה לְהָעִיף אֶת הַכַּדּוּר, מֵטִיל אוֹתוֹ גָבֹהַּ יוֹתֵר. הִנֵּה הֵרִים אֶת יָדוֹ, שָׁהָה רֶגַע, הֵנִיף אוֹתָהּ תְּנוּפָה חֲזָקָה בָּאֲוִיר וּ… זְרוֹק!

הַכַּדּוּר טָס גָּבֹהַּ, גָּבֹהַּ, עַד שֶׁנִּרְאָה קָטָן מְאֹד, וְאָז הֵחֵל לָרֶדֶת, לָרֶדֶת, וּפִתְאֹם… טר – ר – ך, וְקוֹל צְעָקָה, וְהַכַּדּוּר אֵינֶנּוּ…

שְׁנֵי הַיְלָדִים הֵחֵלּוּ לְחַפֵּשׂ עַל סְבִיבָם, מְבֹהָלִים וּנְבוֹכִים. אֵיפֹה הַכַּדּוּר? אַךְ לֹא נִרְאָה דָבָר. רַק מֵעֵבֶר לַגָּדֵר הַגְּבֹהָה הַסְּמוּכָה נִשְׁמַע קוֹל אִשָּׁה נִרְגָּשׁ וְצִלְצוּל שִׁבְרֵי־כְּלִי.

– הִנֵּה, הִנֵּה בֶּנִי! – קָרְאָה לוֹ גִיטָה בְּלַחַשׁ סוֹעֵר. שְׁנֵיהֶם הֵצִיצוּ בַּסֶּדֶק שֶׁבַּגָּדֵר, וּלְרֹב מְבוּכָתָם רָאוּ אִשָּׁה זְקֵנָה, עוֹמֶדֶת כְּפוּפָה לֹא הַרְחֵק מִן הַגָּדֵר וְאוֹסֶפֶת בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת וּקְמוּטוֹת שִׁבְרֵי צַלַּחַת לְבָנָה וְדַקָּה.

מִן הַדִּירָה הַקְּרוֹבָה הֵצִיץ רֹאשׁ אִשָּׁה אַחֶרֶת, נוֹצְרִיָּה צְעִירָה, שֶׁשָּׁאֲלָה בְּקוֹל צַרְחָנִי אֶת הַזְּקֵנָה לְפֵשֶׁר קְרִיאָתָהּ.

הַאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הִזְדַּקְּפָה, הֶרְאֲתָה לַשּׁוֹאֶלֶת אֶת הַכַּדּוּר שֶׁבְּיָדָהּ וְהִתְאוֹנְנָה:

– מִינֵי יְלָדִים לֹא טוֹבִים גָּרִים שָׁם בֶּחָצֵר הַשְּׁכֵנָה, זָרְקוּ כַּדּוּר, יָשָׁר אֶל הַצַּלַּחַת שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בְּיָדִי. כָּל־כָּךְ נִבְהַלְתִּי… וְגַם עַל הַצַּלַּחַת הַטּוֹבָה חֲבָל לִי…

– כֵּן, הַיְּלָדִים עַתָּה שׁוֹבָבִים מְאֹד, – נֶעֶנְתָה לָהּ הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה, – יִשָּׁאֵר עַתָּה הַכַּדּוּר אֶצְלֵךְ, וְלֹא יוֹסִיפוּ לַהֲטִילוֹ לַחֲצֵרוֹת אֲחֵרוֹת. זֶה יִהְיֶה עָנְשָׁם.

גִּיטָה וּבֶנִי עָמְדוּ כִּנְטוּעִים בִּמְקוֹמָם. הֵם רָאוּ אֶת הַזְּקֵנָה נִכְנֶסֶת אֶל הַבַּיִת הַקָּטָן הָעוֹמֵד בְּפִנַּת הֶחָצֵר הַהִיא וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.

הֵם הִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם נְזוּפִים וּמְבֻיָּשִׁים. לֹא כָּל־כָּך חֲבָל הָיָה לָהֶם עַל הַכַּדּוּר, כְּמוֹ שֶׁצִּעֲרָה אוֹתָם הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהֵם הִבְהִילוּ אִשָּׁה זְקֵנָה וְשָׁבְרוּ צַלַּחַת.

בְּפָנִים נֶחֱרָדִים מִהֲרוּ אֶל אִמָּם וְסִפְּרוּ לָהּ בְּרֹב הִתְרַגְּשׁוּת עַל הַמְאֹרָע.

בִּתְחִלָּה רָעֲמוּ פְּנֵי הָאֵם. הִיא כִּוְּצָה אֶת גַּבּוֹתֶיהָ וְעֵינֶיהָ הִשְׁקִיפוּ בְּצַעַר וּבְתַרְעֹמֶת עַל יְלָדֶיהָ. אַךְ הַיְלָדִים הוֹסִיפוּ לְסַפֵּר, הִתְנַצְּלוּ כִּי אַךְ מִקְרֵה־אָסוֹן הָיָה זֶה, וְלֹא הָיְתָה כָּל כַּוָּנָה מִצִּדָּם לְהַטִיל אֶת הַכַּדּוּר לְחָצֵר אַחֶרֶת. וּבִרְאוֹת הָאֵם אֶת צַעֲרָם הָרַב עַל הַמִּקְרֶה הַזֶּה, נִגְּשָׁה לְאַט אֶל אֲרוֹן הַכֵּלִים, הוֹצִיאָה אַחַת מֵהַצַּלָּחוֹת הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר וְאָמְרָה:

– לְכוּ, יְלָדִים, אֶל הָאִשָּׁה הַזֹּאת וּבַקְשׁוּ סְלִיחָה מִמֶּנָּה. אִשָּׁה גַּלְמוּדָה הִיא וּמָרַת נֶפֶש. בְּנָה נִמְצָא בַּצָּבָא, וְהִיא חַיָּה בּוֹדְדָה בְּדִירָתָהּ הַקְּטָנָּה. מִסְרוּ לָהּ בִּשְׁמִי אֶת הַצַּלַּחַת וְהִתְנַצְּלוּ לְפָנֶיהָ יָפֶה־יָפֶה וּבְוַדַּאי תִּסְלַח לָכֶם.

 

יד. גְּבֶרֶת אֶסְתֵּר שֶׁרְמַן    🔗

נְבוֹכִים וְחושְׁשִׁים, בִּצְעָדִים אִטִּיִּים נִכְנְסוּ בֶּנִי וְגִיטָה לֶחָצֵר הַסְּמוּכָה. זוֹ הָיְתָה חָצֵר אַחֶרֶת לְגַמְרֵי מִשֶּלָּהֶם. הָיוּ כָּאן הַרְבֵּה דִירוֹת וְהַרְבֵּה דְלָתוֹת. אִם־כִּי הָיוּ שְׁכֵנִים קְרוֹבִים כָּל־כָּךְ, לֹא נִזְדַּמֵּן עַד עַתָּה לַיְלָדִים לְבַקֵּר בְּחָצֵר זוֹ.

הָלְכוּ יַחַד צַעַד־צָעַד. גִּיטָה הֶחֱזִיקָה בְּיָדָהּ הָאַחַת אֶת הַצַּלַּחַת וּבַיָּד הָאַחֶרֶת אָחֲזָה בְּיַד בֶּנִי. נִכְלָמִים הָיוּ. גִּיטָה הִרְהֲרָה בְּלִבָּהּ, מַה תֹּאמַר לַזְּקֵנָה.

לְאָשְׁרָם לֹא נִרְאָה אִישׁ בֶּחָצֵר. לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת הַקָּטָן נֶעֶצְרוּ הַיְּלָדִים, לִפְנֵי הַצַּעַד הַמַּכְרִיעַ. אֶחָד מֵחַלּוֹנוֹת דִּירָתָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה הָיָה פָּתוּחַ, וּוִילוֹן קָטָן וְלָבָן הִתְנַפְנֵף בּוֹ קַלּוֹת לְמַשַּׁב הָרוּחַ.

בּוֹ־בָּרֶגַע שֶׁאָמְרוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַבַּיִת רָאוּ יָד חִוֶּרֶת מְקֻמֶּטֶת מְסִיטָה אֶת הַוִּילוֹן, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, הוֹפִיעָה עַצְמָהּ לְיַד הַחַלּוֹן, יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא וּבְיָדָהּ כּוֹס תֵּה.

הַיְלָדִים נִבְהֲלוּ רֶגַע וְנָסוֹגוּ צַעַד אֶחָד אֲחוֹרַנִּית. וְשׁוּב עָמְדוּ נְבוֹכִים. מִקָּרוֹב נִרְאוּ פְּנֵי הָאִשָּה הַזְּקֵנָה לֹא זוֹעֲפִים בְּיוֹתֵר. פָּנִים מְקֻמָּטִים וְשַׂעֲרוֹת שֵׂיבָה יָפוֹת. עֵינֶיהָ הִבִּיטוּ אֲלֵיהֶם בְּתִמָּהוֹן וּבְעֶצֶב.

רֶגַע שָׂרְרָה דוּמִיָּה. הָאִשָּׁה הִסְתַּכְּלָה בַּיְלָדִים וְהַיְלָדִים בָּאִשָּׁה. לְבַסּוֹף שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה:

– מָה רְצוֹנְכֶם, יְלָדִים?

– אֲנַחְנוּ בָּאנוּ בִּדְבַר הַכַּדּוּר… – גִּמְגֵּם בֶּנִי וְעָשָׂה צַעַד אֶחָד אֶל עֵבֶר הַחַלּוֹן.

– וּבִדְבַר הַצַּלַּחַת… – הוֹסִיפָה גִיטָה וְצָעֲדָה שְׁנֵי צְעָדִים קָדִימָה.

– בִּדְבַר הַכַּדּוּר? הַכַּדּוּר הוּא שֶׁלָּכֶם?

– כֵּן, שֶׁלָּנוּ, – עָנוּ שְׁנֵיהֶם פֶּה אֶחָד וְהוֹסִיפוּ צַעַד.

– הַכַּדּוּר הָיָה שֶׁלָּנוּ, – אָמְרָה גִיטָה, – וַאֲנַחְנוּ מִצְטַעֲרִים מְאֹד, כִּי לֹא רָאִינוּ. וְאִמָּא שָׁלְחָה צַלַּחַת, וְגַם כֵּן מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה.

– כָּכָה? – שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וּבְעֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת נִדְלַק נִיצוֹץ, – וּמִי הוּא שֶׁזָּרַק אֶת הַכַּדּוּר?

– אֲנִי! – עָנְתָה גִיטָה בְּשֶׁקֶט.

– לֹא נָכוֹן! – קָרָא בֶּנִי. – אֲנִי זָרַקְתִּי אֶת הַכַּדּוּר, וְאַתְּ לֹא צְרִיכָה לְהַגִּיד מַה שֶׁלֹּא נָכוֹן, כִּי אַתְּ יוֹדַעַת הֵיטֵב שֶׁאֲנִי הָיִיתִי הַזּוֹרֵק.

הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה חִיְּכָה. – אֵין דָּבָר. בְּכָל זֹאת, יְלָדִים טוֹבִים אַתֶּם. אַךְ מִי, בְּכָל זֹאת, זָרַק אֶת הַכַּדּוּר? עֲלֵיכֶם לֵאמֹר אֶת הָאֱמֶת, שׁוֹבָבִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!

– אֲנִי, בְּחַיַּי – שֶׁאֲנִי! – קָרָא בֶּנִי בַּעֲלִיצוּת.

– נָכוֹן? – פָּנְתָה הַזְּקֵנָה בְּחִיּוּךְ אֶל גִּיטָה.

– נָכוֹן… – עָנְתָה גִיטָה וְגַם עֵינֶיהָ חִיְּכוּ לִקְרַאת מַבָּטָהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה וְכָל מְבוּכָתָהּ סָרָה לְפֶתַע וּכְלֹא הָיְתָה.

– וּמַה שִּׁמְךָ, זוֹרֵק־כַּדּוּרִים שֶׁכְּמוֹתְךָ?

– בֶּנִי.

– בֶּנִי?.. בֶּנִי… בִּנְיָמִין, כֵּן?

– כֵּן. בֶּנִי זֶה מִבִּנְיָמִין, –אִשְּׁרָה גִיטָה. – אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לוֹ כָּכָה, כִּי זֶה יָפֶה יוֹתֵר.

– כֵּן, בֶּנִי זֶה שֵׁם יָפֶה, יָפֶה מְאֹד. גַּם לִבְנִי קוֹרְאִים בֶּנִי, בִּנְיָמִין. – הוֹסִיפָה חֶרֶש הַזְּקֵנָה וְהַכּוֹס רַעֲדָה בְּיָדָהּ. – וּמַה שְּׁמֵךְ אַתְּ, יַלְדָּה?

– אֲנִי גִיטָה. גִּיטָה אָשֵׁרְמַן. שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ אָשֵׁרמַן.

– וְאַתְּ אֲחוֹתוֹ שֶׁל בֶּנִי, כֵּן? בּוֹאוּ, הִכָּנְסוּ הַבָּיְתָה. אֶתֵּן לָכֶם אֶת הַכַּדּוּר.

הָאִשָּה קָמָה, פָּתְחָה לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּלֶת, וְהֵם נִכְנְסוּ לְחֶדֶר קָטָן וְנָקִי. הַכֹּל הָיָה בּוֹ מְסֻדָּר וְנָעִים. עַל הַקִּירוֹת תְּמוּנוֹת רַבּוֹת. הַשֻּׁלְחָן מְכֻסֶּה מַפָּה יָפָה סְרוּגָה.

הָאִשָּה נֶעְלְמָה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ וְחִפְּשָׂה שָׁם מַשֶּׁהוּ. הַיְּלָדִים עָמְדוּ מַחֲרִישִׁים וְהִתְבּוֹנְנוּ סָבִיב. הֵם הִרְגִּישׁוּ אֶת עַצְמָם בְּטוֹב. מִכָּל הַתְּמוּנוֹת שֶׁהָיוּ בַּחֶדֶר מָשְׁכָה אֶת עֵינֵיהֶם תְּמוּנָה גְּדוֹלָה שֶׁל בָּחוּר צָעִיר, בַּעַל בְּלוֹרִית שְׁחוֹרָה וְעֵינַיִם צוֹחֲקוֹת.

– זֶהוּ בֶּנִי, בְּנִי. – הִשְׁמִיעָה בְּחִבָּה הָאִשָׁה, שֶׁחָזְרָה בֵּינְתַים לַחֶדֶר.

– נָכוֹן שֶׁהוּא חַיָּל? – שָׁאָל בֶּנִי בְּהִתְעוֹרְרוּת וְנָעַץ מַבָּט נִלְהָב בַּתְּמוּנָה.

– כֵּן, בֶּנִי. בְּנִי הוּא חַיָּל.

– הוּא גִבּוֹר, כֵּן?

– כֵּן, בֶּנִי: בֶּנִי שֶׁלִּי גִבּוֹר. אֲבָל טוֹב הָיָה, לוּ הָיָה חוֹזֵר כְּבָר אֶל אִמּוֹ הַזְּקֵנָה. אַתָּה אוֹהֵב אֶת אִמְּךָ, בֶּנִי?

– כֵּן, גְּבֶרֶת. וַדַּאי.

– שְׁבוּ מְעַט, יְלָדִים, – נֶאֶנְחָה הָאִשָּׁה. – מְעָטִּים הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּרִים אוֹתִי. שְׁבוּ־נָא.

הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה יָשְׁבָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְהוֹשִׁיבָה אֶת הַיְלָדִים מִמּוּלָהּ. הַצַּלַּחַת שֶׁהֵבִיאָה גִיטָה מִן הַבַּית עָמְדָה עַל הַשֻּלְחָן נִשְׁכַּחַת. הַכַּדּוּר שֶׁבִּידֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה נִשְׁמַט אֶל חֵיקָהּ.

בֶּנִי וְגִיטָה שָׁכְחוּ לְשֵם מַה בָּאוּ. הֵם רָאוּ לִפְנֵיהֶם אִשָּה זְקֵנָה וּבוֹדֶדֶת, אֲשֶׁר בְּנָה נָסַע הַרְחֵק, וְהִיא מְלֵאָה גַעְגּוּעִים עָלָיו.

– בְּנֵךְ וַדַּאי כּוֹתֵב לָךְ הַרְבֵּה מִכְתָּבִים, – הִפְסִיקָה גִיטָה אֶת הַדּוּמִיָהּ, מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר מַשֶּׁהוּ, וְהִבִּיטָה אֶל הַזְקֵנָה בְּמַבָּט שֶׁל אִשָּׁה קְטַנָּה נְבוֹנָה.

– כֵּן, יַלְדָּתִי, – עָנְתָה הַזְּקֵנָה. – אֲבָל זֶה שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים שֶׁאֵין בְּנִי כּוֹתֵב לִי מִכְתָּבִים. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי קָרָה לוֹ דָבָר?…

הָאִשָּׁה דִבְּרָה יוֹתֵר אֶל עַצְמָהּ מֵאֲשֶׁר אֶל הַיְלָדִים. וְהֵם יָשְׁבוּ מִמּוּלָהּ וְהִסְתַּכְּלוּ בָּהּ בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת הֲבָנָה, וּמִפַּעַם לְפַעַם הֵעִיפוּ מַבַּט אֶל עֵבֶר הַתְּמוּנָה הַגְּדוֹלָה.

לְבַסּוֹף נֶאֶנְחָה הָאִשָּׁה שׁוּב אֲנָחָה עֲמֻקָּה, וּמָסְרָה לִידֵיהֶם אֶת הַכַּדּוּר. בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא נְאוֹתָה לְקַבֵּל אֶת הַצַּלַּחַת שֶהֵבִיאוּ עִמָּם, וְרַק בִּקְשָׁה לִמְסוֹר שָׁלוֹם לְאִמָּם וְלִוְּתָה אוֹתָם בִּמְאוֹר פָּנִים עַד הַדֶּלֶת.

דּוֹמְמִים וּמְהֻרְהָרִים יָצְאוּ הַיְלָדִים הַחוּצָה. עַתָּה מִלְאָה אוֹתָם הַרְגָּשָׁה חֲגִיגִית מוּזָרָה. עוֹד לִפְנֵי שָׁעָה קָלָּה הָלְכוּ הֵנָּה בְּפַחַד וּמְבוּכָה. וְהִנֵּה עַתָּה חָשׁוּ בְּלִבָּם, כְּאִלּוּ סַבְתָּא טוֹבָה וַחֲבִיבָה שֶׁלָּהֵם נִמְצֵאת בַּבַּיִת הַקָּטָן הַזֶּה.

לְאַחַר שֶׁסָּגְרוּ אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵיהֶם עוֹד עָמְדוּ רֶגַע עַל עָמְדָם, מַחֲרִישִׁים. גִּיטָה עוֹד נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ אֶל הַדֶּלֶת, כִּמְבַקֶּשֶׁת לַחֲזוֹת עוֹד פַּעַם בִּפְנֵי הַזְּקֵנָה הַנּוּגִים – וַמַּבַּטָהּ נִתְקַל בְּטַבְלָה קְטַנָּה הַדְּבוּקָה אֶל הַדֶּלֶת:

גְּבֶרֶת אֶסְתֵּר שֶׁרְמַן

לִבָּה שֶל גִּיטָה קָפַץ פִּתְאֹם בְּקִרְבָּה קְפִיצָה מְשֻׁנָּה. הִיא אָחֲזָה בְּיַד בֶּנִי בִּתְנוּעָה חֲטוּפָה וּמְהִירָה, שָׁבָה וְהֵעִיפָה עֵינָהּ בַּטַּבְלָה הַקְּטָנָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַדֶּלֶת, וְעָזְבָה בִּמְרוּצָה פִּרְאִית אֶת הֶחָצֵר, בְּמָשְׁכָהּ אֶת אָחִיהָ אַחֲרֶיהָ.

 

טו. הַכֹּל בָּרוּר    🔗

גִּיטָה רָצָה בִּמְהִירוּת. יָדוֹ שֶל בֶּנִי לְחוּצָה בְּכַף־יָדָהּ וְכוֹאֶבֶת. הוּא מְנַסֶּה לְהוֹצִיאָהּ, אַךְ גִּיטָה אֵינָהּ מַרְפָּה.

– מַה יֵּש, גִּיטָה? לְאָן אֲנַחְנוּ רָצִים? – תּוֹלֶה בָּהּ בֶּנִי עֵינַיִם תְּמֵהוֹת. גִּיטָה אֵינָהּ עוֹנָה. בְּעֵינֶיהָ הַבָּעָה מוּזָרָה, הַשְּׂפָתַיִם קְפוּצוֹת וְאֶגְלֵי זֵעָה זְעִירִים מִתְנוֹצְצִים עַל הַמֵּצַח.

“כַּמָּה מְשֻׁנֶּה! מַדּוּעַ חַם לָהּ, לְגִיטָה, וְהִיא מַזִּיעָה כָּל־כָּךְ? וְהֲלֹא לְגַמְרֵי לֹא חַם עַכְשָׁו!”

גִּיטָה שׁוֹתֶקֶת. מֹחָהּ עוֹבֵד בְּקַדַּחְתָּנוּת. הִיא נִכְנֶסֶת בִּמְרוּצָה לַחֲצֵרָם, וּבְעוֹד הַצַּלַּחַת הַיָּפָה בְּיָדָהּ הִיא פּוֹנָה אֶל עֵבֶר הַדִּיר. בֶּנִי נִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ וְעֵינָיו עֲגֻלּוֹת מִתִּמָּהוֹן וּפִיו פָּעוּר.

גִּיטָה מַרְפָּה מִיָּדוֹ שֶׁל בֶּנִי. בִּקְפִיצָה הִיא עוֹלָה עַל צִבּוּר הָעֵצִים וּמוֹצִיאָה מִשָּׁם אֶת שְׁלשֶׁת הַמִּכְתָּבִים.

בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת לָרְוָחָה הִסְתַּכְּלָה הַיַּלְדָּה בַּמַּעֲטָפָה, וּבְקוֹל לַחַש חָנוּק הִפְטִירָה:

– הִיא יֶשְׁנָהּ, הַנְּקֻדָּה!

– גִּיטָה, גִּיטָה! – מַתְחִיל בֶּנִי לְטַלְטֵל אֶת אֲחוֹתוֹ בְּפַחַד. – מַה לָּךְ, גִּיטָה? אֲנִי אֶקְרָא לְאִמָּא, אֲנִי מְפַחֵד… – רַחַשׁ שֶׁל דְּמָעוֹת עוֹלֶה מִקּוֹלוֹ.

– חַכֵּה, אַל תִּקְרָא לְשׁוּם אִישׁ! – קָרְאָה לוֹ גִיטָה בְּקוֹל מְקֻטָּע מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת וְרָמְזָה לוֹ בְּאֶצְבָּעָהּ. אַחֲרֵי־כֵן הוֹסִיפָה:

– אַתָּה מֵבִין, הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה הָיוּ בִּשְׁבִילָהּ וְלֹא בִּשְׁבִילֵנוּ.

– בִּשְבִיל מִי?

– בִּשְׁבִיל הָאִשָּׁה הַזֹּאת. בִּשְׁבִיל הַגְּבֶרֶת אֶסְתֵּר שֶׁרְמַן. אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַנְּקֻדָּה הַקְּטָנָּה אַחֲרֵי הָאָלֶף? אֵיךְ זֶה לֹא הֲבִינוֹתִי דָבָר פָּשׁוּט כָּל־כָּךְ!

– אֲבָל הֲלֹא כָּתוּב הָיָה לְגִיטָה וּלְבֶנִי… הֲלֹא בְּעַצְמֵךְ אָמַרְתְּ, שֶׁכָּךְ כָּתוּב הָיָה בַּכְּתֹבֶת… מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת, גִּיטָה?…

– נָכוֹן. אֲבָל בְּכָל זֹאת פֹּה יֵשׁ נְקֻדָּה וּמִסְפַּר הַבַּיִת 6 נִרְאֶה כְּמוֹ 8. אַתָּה רוֹאֶה, כָּאן? כֵּן, וַאֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת! – הִכְרִיזָה פִּתְאֹם בְּקוֹל נוֹאָש: – זֶה פָּשׁוּט לִכְבוֹד גְּבֶרֶת וְלֹא יוֹתֵר! הַגִּמֵּל וְהַבֵּית – זֶה לֹא גִּיטָה וּבֶנִי, כִּי־אִם הַתְחָלָה שֶׁל הַמִּלָּה “גְּבֶרֶת”… וְהַמִּכְתָּב הָיָה אֵלֶיהָ… בֶּנִי, בֶּנִי מֶה עֲשִׂינוּ?!…

בֶּנִי לֹא עָנָה דָבָר. עֲדַיִן לֹא הֵבִין וְלֹא כְּלוּם.

לְבַסּוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתָהּ שֶׁל גִּיטָה.

– הַאִם אֵינְךָ מֵבִין? אֲנַחְנוּ קִבַּלְנוּ אֶת מִכְתְּבֵי בְּנָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, וְהִיא מְחַכָּה יוֹם־יוֹם לְמִכְתָּב. שְׁבוּעַיִם, לֹא, שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת אָנוּ מְקַבְּלִים מִכְתָּב אַחֲרֵי מִכְתָּב, וְשׁוֹמְרִים אֶת הַמִּכְתָּבִים אֶצְלֵנוּ, וְהָאִשָּה הַזֹּאת חוֹשֶבֶת שֶׁבְּנָה חוֹלֶה אוֹ פָּצוּעַ אוֹ…

– גִּיטָה, בּוֹאִי מַהֵר, נִקַּח אֶת הַמִּכְתָּבִים וְנָרוּץ אֵלֶיהָ. הִנֵּה אֲנִי לוֹקֵחַ אֶת הַמִּכְתָּבִים אֶל הַכִּיס וְרָץ מִיָּד!

– לֹא, בֶּנִי, זֶה אִי־אֶפְשָׁר. – קָרְאָה גִיטָה בְּצַעַר. – אֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ מַעֲשֶׂה רַע מְאֹד. וְהִיא עַכְשָׁו לֹא תַּאֲמִין לָנוּ. הוֹי, בֶּנִי, עָשִׂינוּ דָבָר, שֶׁלְּעוֹלָם־לְעוֹלָם לֹא נוּכַל לְתַקֵּן אוֹתוֹ… כִּי דָבָר כָּזֶה…

כָּאן הוּשָׂם מַחֲנָק לִגְרוֹנָהּ שֶׁל גִּיטָה. הִיא שָׂמָה יָדֶיהָ עַל גִּזְרֵי הָעֵצִים, הִשְׁעִינָה אֶת רֹאשָׁהּ עֲלֵיהֶם וּפָרְצָה בְּבֶכִי.

בֶּנִי יָשַׁב נָבוֹךְ. כֻּלּוֹ הָמוּם הָיָה מִן הַיְדִיעָה הַמַּרְעִישָׁה וּמִדִּמְעוֹתֶיהָ שֶׁל אֲחוֹתוֹ, אֲשֶׁר לֹא רָגִיל הָיָה לִרְאוֹתָהּ בְּכָךְ.

– בֶּנִי, גִּיטָה! יְלָדִים! – נִשְׁמַע קוֹל הָאֵם מֵרָחוֹק. – מִי זֶה בּוֹכֶה? מַה קָּרָה? הֲנֶחְבַּל מִישֶׁהוּ? יְלָדִים??

– בֶּנִי, בֶּנִי, מַהֵר, הַסְתֵּר אֶת הַמִּכְתָּבִים וְאִיש, אֲתָּה שׁוֹמֵעַ, אִישׁ אַל יֵדַע דָבָר!

– טוֹב, אֲבָל…

– אַל תִּשְׁאַל שְׁאֵלוֹת, הַסְתֵּר מַהֵר… אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ אוּלַי נִמְצָא עֵצָה… וְעַכְשָׁו אַף לֹא הֶגֶה, אַף לֹא מִלָּה!…

עַד שֶׁנִּגְּשָׁה אִמָּם לְפֶתַח הַדִּיר כְּבָר הִצְלִיחַ בֶּנִי לְהַסְתִּיר אֶת הַמִּכְתָּבִים, וְגִיטָה עָסְקָה בְּקִנּוּחַ אַפָּהּ וְעֵינֶיהָ בִּקְצֵה סִנָּרָהּ.

– מַה קָּרָה, יְלָדִים? מָה אַתֶּם יוֹשְׁבִים כָּאן?

שְׁתִיקָה.

הָאֵם הִתְבּוֹנְנָה סָבִיב, רָאֲתָה אֶת הַצַּלַּחַת, אֶת עֵינֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת שֶׁל בִּתָּהּ וְאֶת פָּנָיו הַנְּבוֹכִים שֶׁל בְּנָהּ וְשָׁאֲלָה בְּצַעַר:

– אוּלַי הִרְגַּזְתֶּם אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה? אוֹ שֶׁלֹא הֲלַכְתֶּם כְּלָל לְהַחֲזִיר לָהּ אֶת הַצַּלַּחַת?

עֵינֶיהָ שֶׁל גִּיטָה מָלְאוּ דְּמָעוֹת וְהַמִּלִּים נֶעְתְּקוּ מִפִּיהָ.

– אֲנַחְנוּ הָיִינוּ, – עָנָה בֶּנִי בְּאֹמֶץ. – הָיִינוּ וְקִבַּלְנוּ אֶת הַכַּדּוּר, אֲבָל אֶת הַצַּלַּחַת הִיא לֹא רָצְתָה לָקַחַת.

– חֲבָל. וַדַּאי לֹא בִּקַּשְׁתֶּם יָפֶה.

– אֲנַחְנוּ בִּקַּשְׁנוּ יָפֶה, בֶּאֱמֶת יָפֶה, אִמָּא! – הִבְטִיחַ בֶּנִי.

– טוֹב, אֵיפוֹא, יְהִי כֵן. אֲבָל עַל מָה נֶעֱצַבְתְּ כָּל־כָּך, גִּיטָה שֶׁלִּי? – מָשְׁכָה הָאֵם אֵלֶיהָ אֶת רֹאשׁ יַלְדָּתָהּ הַמְשֻׁלְהָב וְהִגִּישָׁה אֶת כַּף־יָדָהּ אֶל מִצְחָהּ: – גִּיטָה! רֹאשֵׁךְ חַם כָּל־כָּךְ! הַאֵין אַתְּ חוֹלָה, בִּתִּי?

– לֹא, אִמָּא… אֵינֶנִּי חוֹלָה, אֲנִי בְּרִיאָה, אֲנִי… – וְשׁוּב נָתְנָה גִיטָה קוֹלָהּ בְּבֶכִי.

דּוּמָם וּבְיָד רַכָּה חִבְּקָה הָאֵם אֶת כִּתְפֵי גִיטָה הָרוֹעֲדוֹת מִבְּכִי, אָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל בֶּנִי וְהוֹלִיכָה אוֹתָם בְּרַחֲמִים רַבִּים הַבָּיְתָה.

 

טז. תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת    🔗

בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶהַיְלָדִים שָׁכְבוּ כְּבָר בְּמִטוֹתֵיהֶם, יָשְׁבוּ הוֹרֵיהֶם וַאֲחוֹתָם הַבְּכִירָה אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְהָאֵם סִפְּרָה בְּאָזְנֵי בַּעְלָהּ אֶת פְּרָטֵי הַמְאֹרָע שֶאֵרַע בַּבֹּקֶר וְאֶת דְּבַר הִתְרַגְּשׁוּתָם וְצַעֲרָם שֶׁל הַיְלָדִים. בְּטוּחָה הָיְתָה שֶׁהַלָּלוּ יְשֵׁנִים כְּבָר, עַל כֵּן דִּבְּרָה אֶל בַּעְלָהּ בְּקוֹל, בְּלִי לַחֲשׁוֹשׁ, שֶמָּא שׁוֹמְעִים בֶּנִי וְגִיטָה אֶת דְּבָרֶיהָ.

– אֵינִי יוֹדַעַת, מָה רָצְתָה הָאִשָּׁה הַזֹּאת מִן הַיְלָדִים. הֲלֹא הֵם לֹא הִתְכַּוְּנוּ לְהָרֵעַ. סוֹף־סוֹף, רַק יְלָדִים הֵם וְדַרְכָּם לְשַׂחֵק… וְאִם גַּם פָּגַע הַכַּדּוּר בְּצַלַּחְתָּהּ, הֲלֹא אֵין זֶה, בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, אָסוֹן גָּדוֹל כָּל־כָּך. אוּלָם הָאִשָּׁה הַזֹּאת מָצְאָה לְנָחוּץ לְהַטְמִין אֶצְלָהּ אֶת הַכַּדּוּר, וּכְשֶׁבָּאוּ הַיְלָדִים לְהִתְנַצֵּל בְּפָנֶיהָ וְהֵבִיאוּ לָהּ צַלַּחַת אַחֶרֶת – הַאֲמִינָה לִי, בָּחַרְתִי אֶת הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ, – לֹא אָבְתָה לְקַבֵּל. אָמְנָם, אֶת הַכַּדּוּר הֶחֱזִירָה לָהֶם, אֲבָל אֵין זֹאת כִּי עָרְכָה לָהֶם קַבָּלַת פָּנִים כָּזֹאת, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת לֹא יָכְלוּ הַיְלָדִים לְהֵרָגַע וּמֵרְרוּ בְּבֶכִי.

הִיא דִבְּרָה בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים. כְּשֵׁם שֶׁיָּדְעָה לִנְזוֹף בָּהֶם בִּפְנֵיהֶם עַל כָּל מַעֲשֵׂה שׁוֹבְבוּת, כָּךְ יָדְעָה לְרַחֵם וּלְהָגֵן עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא בִּפְנֵיהֶם.

גִּיטָה אָמְנָם נִרְדְּמָה מִיָּד, מִשֶּׁשָּׁכְבָה בְּמִטָּתָהּ, אַךְ בֶּנִי הָיָה עֵר, וְהוּא הִקְשִׁיב בְּרֶטֶט לְכָל הַמְדֻבָּר בַּחֶדֶר הַסָּמוּך וְקָלַט כָּל מִלָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה שָׁם. לִרְגָעִים נִדְמֶה הָיָה לוֹ, כִּי אַבָּא וְאִמָּא עוֹרְכִים שָׁם עַתָּה מִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם, וְאִמָּא מוּכָנָה לְהַצְדִּיקָם בְּכָל לִבָּהּ. “אֲבָל אֵין הֵם יוֹדְעִים אֶת הַחֵטְא שֶׁחָטָאנוּ…” – חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחוֹ שֶׁל בֶּנִי. אֲפִלּוּ אֵינָם מְתָאֲרִים לְעַצְמָם"…

– אִשָּׁה קְשַׁת לֵב הִיא, – הִמְשִׁיכָה הָאֵם. – אֵין הִיא זוֹכֶרֶת עוֹד אֶת הַזְּמַן כְּשֶׁגַּם יְלָדֶיהָ הָיוּ קְטָנִּים וּמְשַׂחֲקִים בְּכַדּוּר. וּוַדַּאי לֹא אַחַת שָׁבְרוּ גַם הֵם מַשֶּׁהוּ. וְכִי מַה יֵּשׁ לִדְרוֹשׁ מִילָדִים קְטַנִּים?

כָּאן הָיְתָה דְמָמָה. וְרַק צִלְצוּל הַכַּפּוֹת וְהַצַּלָּחוֹת הִגִּיעַ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה לְמֶחֱצָה.

בֶּנִי הִתְרוֹמֵם קְצָת מִמִּשְׁכָּבוֹ וְחִכָּה בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה לְמַה שֶׁיֹּאמַר אַבָּא. שְׁתִיקָתוֹ הַמְמֻשֶּׁכֶת לֹא נִבְּאָה טוֹבוֹת.

סוֹף־סוֹף נִשְׁמַע קוֹל כִּסֵא מוּזָז, וְאַבָּא אָמַר:

– מִנַּין לָךְ, בְּכָל זֹאת, שֶׁהִיא הֵצִיקָה לַיְלָדִים? הַאִם אָמְרוּ לָךְ זֹאת?

– לֹא! – עָנְתָה הָאֵם וּבְקוֹלָה פָּעַם מַשֶּׁהוּ מִגַּאֲוַת הָאֵם עַל יְלָדֶיהָ. – לֹא! הַיְלָדִים לֹא סִפְּרוּ לִי דָבָר, אֲבָל לְפִי פְּנֵיהֶם וּבִכְיָם בְּשׁוּבָם הִכַּרְתִּי, כִּי הָאִשָּׁה נָהֲגָה בָּהֶם שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה. כְּלוּם חָשַׁבְתָּ שֶׁהֵם יָבוֹאוּ לְהִתְאוֹנֵן בְּפָנַי, לְסַפֵּר? אֵין אַתָּה מַכִּיר אֶת בֶּנִי וְאֶת גִּיטָה שֶׁלָּנוּ, אֶת “תְּאוֹמֵינוּ” הַנֶּחְמָדִים?

כָּאן הֵחֵלּוּ לְחָיָיו שֶׁל בֶּנִי לִלְהוֹט כָּאֵשׁ. מִלְאוּ אֶת לִבּוֹ: בּוּשָׁה וְשִׂמְחָה, חֲרָטָה וְגַאֲוָה כְּאֶחָת. בּוֹש הָיָה עַל שֶׁהוּא מַקְשִׁיב בִּגְנֵבָה לְשִׂיחַת הַגְּדוֹלִים, בּוֹשׁ הָיָה עַל שֶׁעָשׂו מַעֲשֶׂה רָע, שֶׁאֵין הַהוֹרִים אֲפִלּוּ מַעֲלִים אוֹתוֹ עַל דַּעְתָּם, וְשָׂמֵחַ וְגֵאֶה הָיָה עַל אֱמוּנַת הָאֵם בָּהֶם. רֶגַע אֶחָד הָיָה בּוֹ הָרָצוֹן לָקוּם, לִקְפּוֹץ מִן הַמִּטָּה, לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, לְחַבֵּק אֶת אִמָּא וְלוֹמַר לָהּ: לֹא, אִמָּא! אֵין אָנוּ רְאוּיִים לְכָל דְּבָרַיִךְ הַטּוֹבִים, לְרַחֲמָיִךְ. אֲנַחְנוּ יְלָדִים לֹא טוֹבִים. אֲנַחְנוּ…

וּכְבָר הוֹצִיא אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת מִן הַמִּטָּה – אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע נִשְׁמַע שׁוּב קוֹלוֹ שֶׁל הָאָב, רְצִינִי וְעָמֹק. בֶּנִי רָאָה מִיָּד בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת מִצְחוֹ שֶׁל אַבָּא כְּשֶׁהוּא מִתְקַמֵּט קִמְטֵי־דְאָגָה רַבִּים וְאֶת עֵינָיו כְּשֶׁהֵן נַעֲשׂוֹת פִּתְאֹם עֲצוּבוֹת וַחֲמוּרוֹת כְּאֶחָת.

– אַל לָךְ לְהִתְרַגֵּשׁ כָּל־כָּךְ עַל מִקְרֶה זֶה. הַיְלָדִים גָּרְמוּ צַעַר לָאִשָּׁה, הַאֵין זֹאת? גַּם הִבְהִילוּ אוֹתָהּ. וְאִם גַּם בְּלִי כַּוָּנָה רָעָה מִצִּדָּם קָרָה הַדָּבָר – אֵין זֶה מְשַנֶּה מִן הָעֻבְדָּה. וְנִדְמֶה לִי, כִּי עֲלֵיהֶם לָדַעַת זֹאת. וְגַם לָשֵׂאת אֶת עָנְשָׁם עַל כָּך. אִם כֵּן, אֵין רַע בַּדָּבָר אִם מַצְפּוּנָם הֵצִיק לָהֶם. אַדְרַבָּא.

– אָמְנָם־כֵּן, – הִסְכִּימָה הָאֵם. – אוּלָם, בְּכָל זֹאת, יֵשׁ מִדָּה לְכָל דָּבָר. אֹמַר לְךָ אֶת הָאֱמֶת, הָיוּ רְגָעִים שֶׁהָיָה בְּדַעְתִּי לְהִכָּנֵס אֶל הָאִשָּׁה הַזֹּאת וְלוֹמַר לָהּ אֶת אֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֶׁבֶת בְּעִנְיָן זֶה. לוֹמַר לָהּ שֶׁאֵין נוֹהֲגִים כָּכָה בִּילָדִים…

– לֹא, לֹא! – קָפַץ בֶּנִי אֶת אֶגְרוֹפָיו עַד שֶׁנִּנְעֲצוּ צִפָּרְנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו. לֹא, לֹא! – נִדְמֶה לוֹ כִּי צוֹעֵק הִנֵּהוּ אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת…

אֲבָל הִנֵּה נִשְׁמַע בֶּאֱמֶת קוֹל אוֹמֵר: “לֹא”!

מִי זֶה קָרָא? הָאִם הוּא, בֶּנִי? וְאוּלַי צָעֲקָה גִיטָה “לֹא לֹא” מִתּוֹךְ שֵׁנָה?

אָכֵן הָיָה זֶה קוֹלוֹ שֶׁל הָאָב. בְּשֶׁקֶט דִּבֵּר וּבִמְתִינוּת.

– לֹא! לֹא, חֲבִיבָתִי. אַל לָךְ לָלֶכֶת אֶל אִשָּׁה זוֹ. עִזְבִיהָ לְנַפְשָׁהּ. כְּלוּם הִיא בָּאָה אֵלַיִךְ בִּטְעָנוֹת עַל יְלָדַיִךְ? אַל לָנוּ לְהִתְעָרֵב. אַל לָנוּ לָבוֹא אִתָּה בְּרִיב. הַיְלָדִים גְּדֵלִים. עֲלֵיהֶם לִלְמוֹד לִהְיוֹת אַחֲרָאִים לְמַעֲשֵׂיהֶם וּלְתַקֵּן בְּעַצְמָם כָּל מְעֻוָּת שֶׁעָשׂוּ. מוּטָב כִּי יִלְמְדוּ זֹאת בְּהֶקְדֵּם.

– אוּלַי אִתְּךָ הַצֶּדֶק. אַךְ אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת בִּמְהֵרָה. וְטוֹב מְאֹד שֶׁאֵין לָנוּ שׁוּם מַגָּע וּקְשָׁרִים עִם הֶחָצֵר הַהִיא. כִּי אֹמַר לְךָ אֶת הָאֱמֶת: לֹא הָיִיתִי רוֹצָה לְהִפָּגֵשׁ עִם אִשָּׁה זוֹ, הַאֲמִינָה לִי. אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה.

עַל דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה לֹא בָּאָה כָּל תְּשׁוּבָה. וְאוּלַי נֶאֱמְרוּ עוֹד דְּבָרִים, אַךְ בֶּנִי לֹא שָׁמַע אוֹתָם עוֹד. בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הֵחֵלּוּ לָצוּף לְאַט־לְאַט לִפְנֵי עֵינָיו צַלָּחוֹת לְבָנוֹת וּגְדוֹלוֹת, וּמִצַּלַּחַת אֶל צַלַּחַת הָיָה קוֹפֵץ כַּדּוּר קָטָן שֶׁל גּוּמִי. הַכַּדּוּר הָיָה קוֹפֵץ בִּזְרִיזוּת רַבָּה, וְהַצַּלָּחוֹת לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ בִּמְקוֹמָן. לְהֵפֶךְ, דוֹמֶה הָיָה שֶׁהַצַּלָּחוֹת עַצְמָן מְנִיפוֹת וּמְעִיפוֹת אוֹתוֹ בְּכֹחָן הֵן. אַחַר־כָּך נִשְׁתָּנּוּ הַצַּלָּחוֹת הַעֲגֻלּוֹת וְנֶהְפְּכוּ לִמְרֻבָּעוֹת, וְהִנֵּה אֵין אֵלֶּה צַלָּחוֹת כְּלָל, כִּי אִם מִכְתָּבִים, מִכְתָּבִים בְּלִי סוֹף. לַהֲקָה שְׁלֵמָה שֶׁל מִכְתָּבִים בְּמַעֲטָפוֹת בְּהִירוֹת וּגְדוֹלוֹת, וּבְרֹאשׁ הַלַּהֲקָה טָס פֶּתֶק וָרֹד מְגוֹלָל כִּשְׁפוֹפֶרֶת דַקָּה, וְהוּא מְזַמְזֵם בְּקוֹל זִמְזוּם דַּק מִן הַדַּק:

"אִם רַק תִּשְׁמְרוּ דָבָר זֶה בְּסוֹד, –

נְאוּם הָאִישׁ הַמַּגִּיד עֲתִידוֹת…"

 

יז. תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת – הֶמְשֵׁךְ    🔗

בַּבֹּקֶר סִפֵּר בֶּנִי לְגִיטָה אֶת כָּל פְּרָטֵי הַשִּׂיחָה שֶׁשָּׁמַע. אַךְ הִיא הָיְתָה שְׁקוּעָה מְאֹד בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ וּכְאִלּוּ לֹא שָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו כְּלָל. אוּלָם לְאַחַר שֶׁגָּמַר, זָקְפָה אֶת רֹאשָׁהּ, הִבִּיטָה לְפָנֶיהָ בְּמַבָּט בָּהִיר וְשׁוֹקֵט וְאָמְרָה:

– כֵּן. אַבָּא צוֹדֵק. עָלֵינוּ לְתַקֵּן בְּעַצְמֵנוּ אֶת הַמְּעֻוָּת.

– אִם כָּך, הֲרֵי טוֹב שֶׁלֹּא סִפַּרְנוּ לְאִישׁ. כִּי אֶתְמוֹל, אַתְּ יוֹדַעַת, עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט וְהָיִיתִי מְגַלֶּה לְאִמָּא הַכָּל.

– אוֹי וַאֲבוֹי הָיָה, לוּ גִלִּיתָ… אוּלָם עַכְשָׁו עָלֵינוּ לִמְצוֹא עֵצָה, אֵיךְ לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר.

– שֶׁהִיא, הַזְּקֵנָה, תּוּכַל לְקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָּבִים? כֵּן, גִּיטָה?

גִּיטָה הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ לְאוֹת הַסְכָּמָה, וּמִצְחָהּ הַקָּטָן, הַלָּבָן הִתְקַמֵּט קְצָת מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבָה מְאֻמֶּצֶת.

– אַתְּ יוֹדַעַת, אֶפְשָׁר לָקַחַת, לָשִׂים בְּמַעֲטָפָה, לִכְתֹּב אֶת הַכְּתֹבֶת וְלִשְׁלוֹחַ עַל־יְדֵי הַדֹּאַר. אִמָּא תִּתֵּן לָנוּ כֶּסֶף אִם נְבַקֵּש, לֹא נָגִּיד לְשֵׁם מָה, וְנוּכַל לִקְנוֹת בּוּל.

– לֹא, זֶה לֹא טוֹב. הִיא תַּכִּיר שֶׁהַכְּתֹבֶת כְּתוּבָה בְּיָד אַחֶרֶת, וְיֵשׁ גַּם חוֹתָמוֹת עַל הַבּוּלִים, וְהִיא תִּרְאֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא כַּשּׁוּרָה.

– אָז יֵשׁ לִי הַצָּעָה אַחֶרֶת! אֲנַחְנוּ נִקַּח אֶת הַמַּעֲטָפוֹת הַקּוֹדְמוֹת, נַדְבִּיק אוֹתָן שׁוּב, וְהִיא תְּקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָּבִים בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲטָפָה!

– אֲבָל אֵיךְ יַגִּיעַ הַדָּבָר לִיְדֵי נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים? – שָׁאֲלָה גִיטָה.

כָּאן הִשְׂתָּרְרָה דוּמִיָּה. שְׁנֵי הַיְּלָדִים יָשְׁבוּ שְׁקוּעִים בְּהִרְהוּרֵיהֶם. גִּיטָה הָפְכָה וְהָפְכָה בְּמַחֲשַׁבְתָּהּ, זָמְמָה תַּחְבּוּלוֹת מִתַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת, אַךְ לֹא הֶעֶלְתָה כְּלוּם.

פִּתְאֹם רָאֲתָה אֶת עֵינֵי בֶּנִי מַבְרִיקוֹת, אֶת פִּיו מִצְטַחֵק בִּשְׂחוֹק עָרְמָה וְאשֶׁר, וְהִנֵּה הוּא קוֹפֵץ כְּבָר עַל רֶגֶל אֶחָת. וַהֲרֵי זֶה סִימָן יָדוּעַ מֵאָז, שֶׁבֶּנִי מָצָא מַשֶּׁהוּ הָרָאוּי לִתְשׂוּמֶת־לֵב.

– יֵשׁ, גִּיטָה! יֵשׁ! בְּסֵדֶר גָּמוּר! מֻנָּח בַּכִּיס!

– מַה מֻּנָּח בַּכִּיס, הַמִּכְתָּב? – צַחֲקָה הִיא לְעֻמָּתוֹ.

– לֹא, רַק הָעֵצָה, הַתַּחְבּוּלָה הִיא בַּכִּיס! נֶהְדֶּרֶת, מְצֻיֶּנֶת, נֶחְמָדָה וּמוּבֶנֶת, מוּכָנָה וּמְזֻמֶּנֶת.

– וְהִיא, בֶּנִי? מַהִי הָעֵצָה, אֱמֹר!…

– זֶהוּ: א) אֲנַחְנוּ שָׂמִים אֶת הַמִּכְתָּב בְּאַחַת הַמַּעֲטָפוֹת הָאֲמִתִּיוֹת וּמְזַיְּפִים רַק אֶת הַדֶּבֶק.

– בֶּנִי, זֶה כְּבָר יָדוּעַ, זֶה כְּבָר הֶחְלַטְנוּ! אֱמֹר הָלְאָה: הָלְאָה…

– ב) אָנוּ יוֹצְאִים מִן הַבַּית בְּדִיוּק בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים עוֹבֵר.

– נוּ, וְהָלְאָה…

– וְהָלְאָה, זֶה ג): אֲנַחְנוּ רָצִים יַחַד וּמְבִיאִים לָהּ בְּשִׂמְחָה אֶת הַמִּכְתָּב! – גָּמַר בֶּנִי וְהִבִּיט אֶל אֲחוֹתוֹ בְּעֵינֵי גִבּוֹר מְנַצֵּחַ.

– אֵיךְ זֶה, מַה הִיא תַּחְשֹׁב: מָה אֲנַחְנוּ, נוֹשְׂאֵי מִכְתָּבִים?

– חַכִּי, עַכְשָׁו… ד): אֲנַחְנוּ מְבִיאִים בְּשִׂמְחָה אֶת הַמִּכְתָּב וְאוֹמְרִים: “נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים עָבַר וְשָׁאַל לִכְתָבְתֵּךְ, וַאֲנַחְנוּ לָקַחְנוּ מִיָּדוֹ לְהָבִיא לָךְ, לְשַׂמֵּחַ אֶת לִבֵּך, כִּי אוּלַי זֶה מִבְּנֵךְ!…”

– מְצֻיָּן! זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר. בֶּנִי, אַתָּה בֶּאֱמֶת בֶּן־חַיִל, בָּחוּר כָּאֶרֶז. אַתָּה יָכוֹל אֲפִלּוּ לָשֶׁבֶת בְּכִתָּה ה‘, ו’, ז‘… אֲפִלּוּ בְּח’ אַתָּה יָכוֹל. אַתָּה חָכָם, בֶּנִי, בְּחַיַּי! אֲבָל…

– מַה פִּתְאֹם “אֲבָל?” תָּמִיד אַתְּ מוֹצֵאת אֵיזֶה “אֲבָל”. קֹדֶם אֲנִי חָכָם, וְאַחַר־כָּךְ – אֲבָל… – נֶעֱלַב בֶּנִי. – טוֹב, תְּנִי עֵצָה אַחֶרֶת בְּלִי “אֲבָלִ”ים.

– עֲזֹב שְׁטֻיוֹת, בֶּנִי. אֲבָל מַשֶּׁהוּ, בֶּאֱמֶת, לֹא בְּסֵדֶר. מַה פִּתְאֹם שׁוֹאֵל נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים לִכְתֹבֶת? כָּל נוֹשֵׂא מִכְתָּבִים יוֹדֵעַ כְּתֹבֶת!

– נָכוֹן מְאֹד, אֲבָל…

– אַתָּה רוֹאֶה, גַּם אֶצְלְךָ יֵשׁ “אֲבָל”!

– אֲבָל גִּיטָה!… הֲלֹא זֶה נוֹשֵׂא מִכְתָּבִים חָדָשׁ, וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ!!!

– בֶּנִי, הוּא בֶּאֱמֶת לֹא יוֹדֵעַ… בָּזֶה אַתָּה צוֹדֵק. הוּא לֹא יוֹדֵעַ וְלֹא כְלוּם, נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים הֶחָדָשׁ. הֵידָד, בֶּנִי, הֵידָד!!!

– אַתְּ רוֹאָה, גִּיטָה! אֲנִי יוֹדֵע… אֲבָל…

– מַה פִּתְאֹם שׁוּב?

– אֲבָל הֲלֹא יֵשׁ שְׁלשָׁה מִכְתָּבִים, וְרַק מַעֲטָפָה אַחַת הִיא בְּסֵדֶר. יֶתֶר הַשְּׁתַּיִם קְרוּעוֹת קְצָת. הֲאִם נַכְנִיס אֶת כָּל הַמִּכְתָּבִים בְּיַחַד?

– לֹא! בְּשׁוּם אֹפֶן! זֶה יִהְיֶה חָשׁוּד מְאֹד: שׁלשָׁה מִכְתָּבִים בְּמַעֲטָפָה אֶחָת.

– אָז אוּלַי נִתֵּן רַק מִכְתָּב אֶחָד? נִבְחַר אֶחָד, אֶת הֲכִי חָשׁוּב…

– מַה אַתָּה מְדַבֵּר, בֶּנִי! וּמַה נַעֲשֶׂה בְּיֶתֶר שְׁנֵי הַמִּכְתָּבִים! וּמִנַּין אַתָּה יוֹדֵע אֵיזֶה יוֹתֵר חָשׁוּב? אוּלַי בִּשְׁבִילָהּ כָּל הַמִּכְתָּבִים חֲשׁוּבִים בְּמִדָּה שָׁוָה, כְּמוֹ שֶׁאִמָּא אוֹמֶרֶת תָּמִיד, שֶׁלְכָל אִמָּא חֲשׁוּבִים כָּל יְלָדֶיהָ בְּמִדָּה שָׁוָה?

– אִם כָּךְ, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. אָז – לֹא טוֹב.

– חַכֵּה. נִדְמֶה לִי שֶׁהַפַּעַם יֵשׁ לִי עֵצָה. כְּשֶׁנַּכְנִיס אֶת הַמִּכְתָּב, תְּבַקֵּש אַתָּה אֶת הַבּוּלִים, וְהִיא תַּסְכִּים בְּוַדַּאי לְתִתָּם לְךָ. וְאָז תְּבַקֵּש שֶׁתִּתֵּן אוֹתָם לְךָ יַחַד עִם הַמַּעֲטָפָה.

– נָכוֹן מְאֹד. כִּי הַגְּדוֹלִים אֵינָם יוֹדְעִים לְהוֹרִיד אֶת הַבּוּלִים. וְנָכוֹן יוֹתֵר לְהַשְׁרוֹתָם בְּמַיִם, יַחַד עִם נְיָר הַמַּעֲטָפָה. כָּך אֲגִּיד לָהּ. וְאָז נוּכָל לְהַעֲבִיר לָהּ, אֶחָד־אֶחָד, אֶת כָּל שְׁלשֶׁת הַמִּכְתָּבִים!

– הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד! – סִיְּמוּ הַשְּׁנַיִם אֶת הִתְיָעֲצוּתָם בְּרִקּוּד־פֶּרֶא וּבִקְרִיאָה נִלְהֶבֶת וְהַתַּרְנְגוֹל־הַהֹדִּי עָנָה לְעֻמָּתָם בְּקוֹל גִּרְגּוּרוֹ הָרָם.

הָאֵם בַּמִּטְבָּח הֵצִיצָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן, הִצְטַחֲקָה וְאָמְרָה חֶרֶש אֶל נַפְשָׁהּ:

– תִּינוֹקוֹת. בְּחַיַּי, תִּינוֹקוֹת. הִנֵּה הֵם בּוֹכִים וְהִנֵּה הֵם צוֹהֲלִים.

 

יח. הַמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן    🔗

לְמָחֳרַת, בְּשָׁעָה 11, שָׁעָה בָּהּ עוֹבֵר כָּרָגִיל נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים לְיַד חֲצֵרָם, עָמְדוּ בֶּנִי וְגִיטָה מוּכָנִים. בְּכִיסוֹ שֶׁל בֶּנִי הָיָה הַמִּכְתָּב. הַמַּעֲטָפָה הֻדְבְּקָה יָפֶה, בִּזְהִירוּת רַבָּה, אֲבָל בְּאֹפֶן שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִפְתּוֹחַ אוֹתָהּ בְּנָקֵל מִן הַצַּד הַמֻּדְבָּק.

שְׁנֵיהֶם הָיוּ נִרְגָּשִׁים וַחֲגִיגִיִּים, וּבְעָמְדָם לְיַד הַשַּׁעַר דָּנוּ בְּתָכְנִיתָם לִפְרָטֶיהָ. כְּשֶרָאוּ מֵרָחוֹק אֶת נוֹשֵׂא הַמִּכְתָבִים מִתְקָרֵב וְהוֹלֵךְ, עָרְכוּ הִתְיָעֲצוּת אַחֲרוֹנָה: מִי יַגִּישׁ אֶת הַמִּכְתָּב, גִּיטָה אוֹ בֶּנִי?

– אַתְּ, כִּי אַתְּ גְּדוֹלָה מִמֶּנִּי.

– לֹא, מוּטָב אַתָּה; כִּי אַתָּה בֶּנִי וְגַם בְּנָהּ הוּא בֶּנִי, וְאַתָּה הֲלֹא צָרִיךְ לְבַקֵּש אֶת הַמַּעֲטָפָה עִם הַבּוּלִים. וְעַל־כֵּן אַתָּה מַתְאִים יוֹתֵר.

– טוֹב, נֵלֵךְ יַחְדָּו וַאֲנִי אַגִּישׁ.

– לֹא, מוּטָב שֶׁתֵּלֵךְ יְחִידִי. אִם נָבוֹא שְׁנֵינוּ, הִיא יְכוֹלָה לַחֲשֹׁד מַשֶּׁהוּ.

– אֲנִי לֹא רוֹצֶה, אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ!

– טִפְּשׁוֹן! אֶת הַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי אֲנִי אַכְנִיס.

– וְהַשְּׁלִישִׁי?

– עַל הַשְּׁלִישִׁי נַפִּיל גּוֹרָל.

– טוֹב.

– הִנֵּה הוּא בָּא. עָלֶיךָ לָלֶכֶת, בֶּנִי.

– אֲבָל, גִּיטָה, אֲנִי מְפַחֵד קְצָת…

– אֲבָל, בֶּנִי, אֵין דָּבָר, אַל תְּפַחֵד. יִהְיֶה טוֹב. אֲנִי אֲחַכֶּה לְךָ כָּאן, עַל יַד הַשַּׁעַר.

בֶּנִי הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת הַמַּעֲטָפָה וְהֶחֱזִיק אוֹתָהּ בְּיָדוֹ. עוֹד פַּעַם הֵעִיף מַבָּט אֶל אֲחוֹתוֹ. שָׁלַח מַבָּט אֶל נוֹשֵׂא־הַמִּכְתָּבִים שֶׁנִּכְנָס לֶחָצֵר הַסְּמוּכָה, הִבִּיט אֶל הַמַּעֲטָפָה הַבְּהִירָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, לָחַש בְּקוֹל נִרְגָּשׁ “שָׁלוֹם” לְגִיטָה וְנֶעְלָם בְּעַד הַפִּשְׁפָּש שֶׁבַּשַּׁעַר.

וְגִיטָה נִשְׁאָרָה לְיַד הַשַּׁעַר, עוֹמֶדֶת כְּזָקִיף וּמְצַפָּה לְשׁוּבוֹ שֶׁל בֶּנִי. אָרַךְ הַזְּמָן. הָרְגָעִים נִתְמַשְּׁכוּ בְּלִי סוֹף וְהָיוּ כְּשָׁעוֹת בְּעֵינֶיהָ. מִקֹּצֶר־רוּחַ עָשְׂתָה חֶשְׁבּוֹנוֹת שׁוֹנִים: כַּמָּה זְמַן עָלָיו, עַל בֶּנִי, לִשְׁהוֹת שָׁם. לְבַסּוֹף אָמְרָה אֶל לִבָּהּ, שֶׁאִם תִּמְנֶה עַד אֶלֶף – יוֹפִיעַ בֶּנִי בְּפֶתַח הַשַּׁעַר.

אוּלָם גִּיטָה מָנְתָה עַד אֶלֶף, עַד אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, עַד אַלְפַּיִם – וּבֶנִי עֲדַיִן אֵינֶנּוּ. לִבָּה חָרַד בְּקִרְבָּהּ. וַדַּאי הִכִּירָה הָאִשָּׁה אֶת הַזִּיוּף בְּהַדְבָּקַת הַמַּעֲטָפָה, וְעַתָּה הִיא כּוֹעֶסֶת שָׁם מְאֹד עַל בֶּנִי. הַמִּסְכֵּן… אוּלַי הִיא צְרִיכָה לָחוּשׁ לְעֶזְרָתוֹ?

גִּיטָה הִטְתָה אֹזֶן. לֹא, שֶׁקֶט. אֵין שׁוֹמְעִים קוֹל־צְעָקָה וּגְעָרָה.

וּבְכֵן, מַה קָּרָה? מַדּוּעַ אֵינוֹ חוֹזֵר?

הִיא מַחְלִיטָה לִמְנוֹת עוֹד פַּעַם עַד אֶלֶף. אִם גַּם אָז לֹא יָבוֹא – תִּכָּנֵס לֶחָצֵר וְתִרְאֶה מַה קָּרָהוּ שָׁם.

הֵחֵלָּה לִמְנוֹת שׁוּב, וְהִיא מַשְׁקִיפָה בְּמַבָּט שׁוֹמֵם לְעֻמַּת הָרְחוֹב הָרֵיק. אַךְ מִשֶּׁהִגִּיעָה לְמָאתַים שְׁלשִׁים וְאַרְבַּע – נִפְתַּח לְפֶתַע הַפִּשְׁפָּשׁ, וּבֶנִי הוֹפִיעַ. בְּיָדוֹ תַּפּוּחַ אֲדֹם־לֶחִי, עֵינָיו מַבְרִיקוֹת מֵהִתְרַגְּשׁוּת, וְעַל פָּנָיו נְסוּכָה הַבָּעַת שִׂמְחָה וְנִצָּחוֹן.

– הִצְלִיחַ! הִצְלִיחַ! בְּסֵדֶר גָּמוּר!

– כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן זֶה נִמְשַׁךְ, בֶּנִי! – קָרְאָה גִּיטָה בִּנְעִימַת־תּוֹכֵחָה וּבְאַנְחַת רְוָחָה כְּאֶחָת. – וְאֵיךְ זֶה הָיָה? סַפֵּר!

– אֲנִי אוֹמֵר לָךְ: לְגַמְרֵי לֹא קָשֶׁה הָיָה. פָּשׁוּט, כְּמוֹ שֶׁנִּדְבַּרְנוּ: נִכְנַסְתִּי וְאָמַרְתִּי שֶׁיֵּשׁ מִכְתָּב בִּשְׁבִילָהּ.

– וְהִיא שָׂמְחָה!

– וְעוֹד אֵיךְ! לוּ רָאִית! פָּשׁוּט, נוֹרָא. לֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת בִּי. הוֹשִׁיבָה אוֹתִי עַל כִּסֵּא, וְהִיא עָצְמָהּ חָבְשָׁה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ. קָרְאָה וְצָחֲקָה, וְאַחר־כָּךְ קָרְאָה וּבָכְתָה, וְשׁוּב קָרְאָה וְצָחֲקָה. לְבַסּוֹף נָתְנָה לִי תַּפּוּחַ לֶאֱכוֹל, וְגַם בִּשְׁבִילֵךְ. הֵא לָךְ, אִכְלִי!

גִּיטָה נָטְלָה אֶת הַתַּפּוּחַ, נַעֲצָה בּוֹ אֶת שִׁנֶּיהָ וְשָׁאֲלָה:

– וְהִיא לֹא הִרְגִּישָׁה בַּדֶּבֶק הַמְּזֻיָּף, וְלֹא חָשְׁדָה שֶׁהַמִּכְתָּב לֹא כַּשּׁוּרָה?

– הוֹי, שׁוּם דָּבָר! הִיא הוֹדְתָה לִי אוּלַי עֶשֶׂר פְּעָמִים, וְלִטְּפָה אוֹתִי עַל רֹאשִׁי וּבִקְשָׁה לִמְסוֹר דְּרִישַׁת שָׁלוֹם לְאִמָּא וּלְאַבָּא. אֲבָל אִי־אֶפְשָׁר לִמְסוֹר, כִּי אִמָּא כּוֹעֶסֶת עָלֶיהָ מְאֹד.

– חֲבָל, חֲבָל מְאֹד! גַּם אִי־אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לָהּ…

– אוּלַי פַּעַם־פַּעַם, לְאַחַר זְמַן, כְּשֶׁנִּהְיֶה גְדוֹלִים וּזְקֵנִים, אָז נְגַלֶּה… נָכוֹן, גִּיטָה?

– כֵּן, אָז נוּכָל לְסַפֵּר הַכֹּל. מֵהַתְחָלָה וְעַד הַסּוֹף.

– זֶה יִהְיֶה טוֹב… – נֶאֱנַח בֶּנִי אֲנָחָה עֲמֻקָּה. אַךְ מִיָּד הִתְקַדֵּר מִצְחוֹ וְהוּא קָרָא בְּקוֹל חָרֵד: – אֲבָל גִּיטָה, גִּיטָה… הֲלֹא לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי שָׁכַחְנוּ…

– מַה יֵּשׁ? מַה קָּרָה? – נִבְהֲלָה גִיטָה.

– אֲבָל אֵיפֹה הַמִּכְתָּב?

– אֵיזֶה מִכְתָּב, בֶּנִי? הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי שֶׁמָּסַרְתָּ לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב!

– לֹא הַמִּכְתָּב הַזֶּה. אֵיפֹה הַמִּכְתָּב שֶלָּנוּ?… הֲשָׁכַחְתְּ:

"אַךְ גּוֹרַלְכֶם יְשֻׁנֶּה בִּמְהֵרָה,

יַגִּיעַ מִכְתָּב הַנּוֹשֵּׂא לָכֶם בְּשׂוֹרָה…"

– אַתָּה מִתְכַּוֵּן לַמִּכְתָּב הַזֶּה?… – עָנְתָה אַחֲרָיו גִּיטָה כְּהֵד. – בֶּאֱמֶת שָׁכַחְתִּי. אֲבָל הוּא יָבוֹא, הוּא עוֹד יָבוֹא הַמִּכְתָּב, תִּרְאֶה!

– אֲבָל מָתַי, גִּיטָה? הֲלֹא הָיָה כָּתוּב “בִּמְהֵרָה”. וְאוּלַי זֶה לֹא נָכוֹן, כָּל מַה שֶּׁהָיָה בַּפִּתְקָה?

– מָה אַתָּה סָח, זֶה הַכֹּל נָכוֹן. אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶ“בִּמְהֵרָה” זֶה לֹא כָּל־כָּךְ בְּקָרוֹב.

– כִּי תָּמִיד אַבָּא אוֹמֵר “שֶׁבִּמְהֵרָה תִּגָּמֵר הַמִּלְחָמָה” – וְהִיא עוֹד לֹא נִגְמְרָה…

– וְאִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁבִּמְהֵרָה נִסַּע שׁוּב אֶל סַבָּא וְאֶל סַבְתָּא – וְעוֹד לֹא נוֹסְעִים…

– כֵּן, כְּשֶׁאוֹמְרִים “בִּמְהֵרָה” – זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר, אֲבָל אֵין יוֹדְעִים מָתַי.

– נָכוֹן. וְגַם הַמִּכְתָּב יָבוֹא, בְּוַדַּאי יָבוֹא.

– וְרַק אֵין יוֹדְעִים, מָתַי… – סִיְּמָה גִּיטָה וְסִיְּמָה גַּם אֶת אֲכִילַת הַתַּפּוּחַ.

 

יט. בְּבוֹא הַצָּרָה    🔗

אֶת הַמִּכְתָּב הַשֵּׁנִי צְרִיכָה הָיְתָה גִּיטָה לִמְסוֹר כַּעֲבֹר שְׁלשָׁה יָמִים, – כְּדֵי לֹא לְעוֹרֵר חֲשָׁד. אַחַר־כָּךְ, לְאַחַר שָׁבוּעַ – יִמָּסֵר גַּם הַשְּׁלִישִׁי. עִם מְסִירַת הַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן – יָשׁוּב הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם, וְאֶפְשָׁר יִהְיֶה שׁוּב לַחֲזוֹר לַמִּשְׂחָקִים הַיְשָׁנִים.

בַּיּוֹם הַמְּיֻעָד, בַּשָּׁעָה הַקְּבוּעָה, נִכְנְסָה גִּיטָה לֶחָצֵר, וּבֶנִי חִכָּה לָהּ עַל־יַד הַשַּׁעַר.

גִּיטָה נִגְּשָׁה לַבַּיִת הַקָּטָן, דָּפְקָה חֶרֶשׁ עַל הַדֶּלֶת, אַךְ אִישׁ לֹא עָנָה לָהּ. הִיא נִסְּתָה לִפְתּוֹחַ אוֹתָהּ, כְּדֵי לְהַנִּיחַ אֶת הַמִכְתָּב עַל הַשֻּׁלְחָן וְלָלֶכֶת – וְהַדֶּלֶת אָמְנָם הָיְתָה פְּתוּחָה.

גִּיטָה נִכְנְסָה פְּנִימָה, סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ וְקָרְאָה בְּקוֹל מְהַסֵּס: “שָׁלוֹם”!

אִישׁ לֹא עָנָה.

אָז קָרְבָה גִּיטָה אֶל הַשֻּׁלְחָן הָעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, כְּדֵי לְהַנִּיחַ עָלָיו אֶת הַמִּכְתָּב, וְהִנֵּה רָאֲתָה בְּעַד הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה אֶת הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי. שָׁם, עַל מִטָּה מֻצַּעַת, שָׁכְבָה הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן הַזְּקֵנָה וְיָשְׁנָה.

הַשָּׁעָה הָיְתָה ½11, וּמוּזָר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָאִשָּׁה יְשֵׁנָה בְּשָׁעָה זֹאת. “אֵין זֹאת כִּי חוֹלָה הִיא”, – חָשְׁבָה גִּיטָה וְקָרְבָה חֶרֶשׁ אֶל הַמִּטָּה.

הָאִשָּׁה שָׁכְבָה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, שְׁקֵטָה וְחִוֶּרֶת. גַּם לְאַחַר שֶׁגִּיטָה נָגְעָה נְגִיעָה קַלָּה בְּיָדָהּ, – לֹא עָנְתָה הַזְּקֵנָה דָבָר וְלֹא הֵנִיעָה אֵבֶר.

גִּיטָה נִבְהֲלָה. אֵין־זֹאת כִּי הִתְעַלְּפָה הָאִשָּׁה. רֶגַע עָמְדָה בְּלֵב פּוֹעֵם, אֲחוּזַת חֲרָדָה, אַךְ מִיָּד צָף וְעָלָה בְּזִכְרוֹנָהּ הַמִּקְרֶה שֶׁקָּרָה פַּעַם אֶת אִמָּהּ, כַּאֲשֶׁר הִתְעַלְּפָה פִּתְאֹם, וְאַבָּא טִפֵּל בָּהּ, וְהִיא, גִּיטָה, עָזְרָה עַל יָדוֹ.

מִיָּד פָּנְתָה לַדֶּלֶת לָרוּץ וּלְהַזְעִיק אֶת אִמָּהּ, אוֹ אוּלַי לִקְרוֹא אֶת מִישֶׁהוּ מִן הַשְּׁכֵנִים. אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע חָזְרָה בָּהּ וּמִהֲרָה לַמִּטְבָּח הַקָּטָן. מֵאָז, מִן הַמִּקְרֶה הַהוּא בְּאִמָּא, זָכְרָה שֶׁאָסוּר לְאַבֵּד רֶגַע. בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת, אַךְ זְרִיזוֹת, נָטְלָה כּוֹס וּמִלְאָה אוֹתָהּ מַיִם קָרִים וְהִתִּיזָה מֵהֶם עַל רֹאשׁ הָאִשָּׁה, עַל פָּנֶיהָ וְעַל יָדֶיהָ.

הָחוֹלָה נֶאֶנְחָה עֲמֻקּוֹת, פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, הֵצִיצָה בְּמַבָּט עָכוּר עַל סְבִיבָהּ וְחָזְרָה וְעָצְמָה אוֹתָן שׁוּב.

גִּיטָה הִגִּישָׁה אֶת כּוֹס הַמַּיִם אֶל שְׂפָתֶיהָ הַחִוְרוֹת וְלָחֲשָׁה:

– גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן, גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן, שְׁתִי מְעַט מַיִם. שְׁתִי… הֵבֵאתִי לָךְ מִכְתָּב, מִכְתָּב מִבְּנֵךְ…

שׁוּב פָּקְחָה הָאִשָּׁה אֶת עֵינֶיהָ, לָגְמָה מְעַט מִן הַכּוֹס, הֵסֵבָּה אֶת רֹאשָׁהּ הַצִּדָּה בִּתְנוּעַת מֵאוּן, וְעָצְמָה עֵינֶיהָ שֵׁנִית.

– גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן, – חָזְרָה גִּיטָה בְּקוֹל רָם יוֹתֵר, – גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן, יֵשׁ מִכְתָּב בִּשְׁבִילֵךְ. הִנֵּה, הֵבֵאתִי לָךְ מִכְתָּב מִבְּנֵךְ, מִבֶּנִי, מִבֶּנִי שֶׁלָּךְ!

כָּאן נִפְקְחוּ עֵינֵי הָאִשָּׁה לָרְוָחָה, הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ הַחִוֶּרֶת וּשְׂפָתֶיהָ לָחֲשׁוּ: “תְּנִי, תְּנִי מַהֵר!”

בְּיָד רוֹעֶדֶת אָחֲזָה בַּמִּכְתָּב, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע חָזְרָה וְצָנְחָה הַיָּד, בְּאֵין־אוֹנִים, אֶל הַמִּטָּה, וְרַק הַמִּכְתָּב נָתוּן בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

– מַה לָּךְ, הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן? הַחוֹלָה אַתְּ?

– הוֹי, מֵאֶתְמוֹל הוּרַע לִי כָּל־כָּךְ… אֲבָל אִמְרִי־נָא לִי, מִי אַתְּ, מִי אַתְּ, יַלְדָּה?

– אֲנִי אָחוֹת שֶׁל בֶּנִי…

– שֶׁל בֶּני? שֶׁל אֵיזֶה בֶּנִי? – הַחוֹלָה נִסְּתָה לַשָּׁוְא לְהִתְרוֹמֵם בְּמִטָּתָהּ וְלָשֶׁבֶת. אַךְ לֹא עָצְרָה כֹּחַ.

– שִׁכְבִי בִּמְנוּחָה, גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן. אֲנִי אָחוֹת שֶׁל בֶּנִי, הַיֶּלֶד הַקָּטָן שֶׁהֵבִיא לָךְ מִכְתָּב מִבְּנֵךְ. וְעַכְשָׁו הֵבֵאתִי אֲנִי לָךְ מִכְתָּב וּשְמִי גִיטָה.

– גִּיטָה?… גִּיטָה?… כֵּן. אֲנִי זוֹכֶרֶת… טוֹב… אַתְּ… אַתְּ יוֹדַעַת לִקְרוֹא, גִּיטָה?

– כֵּן, גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן, אֲנִי יוֹדַעַת קְצָת.

– פִּתְחִי, אָנָּא, פִּתְחִי אֶת הַמִּכְתָּב וְקִרְאִי לִי.

בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת אָחֲזָה גִּיטָה בַּמַּעֲטָפָה הַמֻּכָּרָה לָהּ הֵיטֵב, וּפָתְחָה בִּזְהִירוּת אֶת סְגוֹר פִּיהָ, אֲשֶׁר הֻדְבַּק לִפְנֵי שָׁעָה בִּשְׁקִידָה רַבָּה כָּל־כָּךְ. שׁוּב רָאֲתָה לְפָנֶיהָ אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת הַמֻּכָּרִים, וּבְקוֹל רוֹעֵד הֵחֵלָּה לִקְרוֹא:

"יַקִּירָתִי שֶׁלִּי!… "

– “יַקִּירָתִי שֶׁלִּי!” חָזְרָה הָאִשָּׁה בְּלַחַשׁ, וְחִיּוּךְ קוֹרֵן הֵאִיר אֶת פָּנֶיהָ הַצְּנוּמִים, – קִרְאִי, קִרְאִי הָלְאָה, יַקִּירָתִי…

הָלְאָה… הָלְאָה, גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן… אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִקְרוֹא הָלְאָה. הַכְּתָב כָּל־כָּךְ לֹא בָּרוּר…

– אֵין דָּבָר, יַלְדָּה חֲבִיבָה. אֵין דָּבָר. שִׂימִי אֶת הַמִּכְתָּב עַל יָדִי, כָּאן. אֲנִי אֶקְרָא בּוֹ, עוֹד אֶקְרָא בּו, כְּשֶׁיּוּנַח לִי. תּוֹדָה לָךְ. יַלְדָּה טוֹבָה אַתְּ, גִּיטָה.

– גְּבֶרֶת שֶׁרְמַן, אוּלַי לָתֵת לָךְ מַשֶּהוּ? אוּלַי אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת דְּבַר־מָה?

הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן לֹא עָנְתָה. הִיא נִמְנְמָה בְּחִיּוּך שָׁקֵט וְהַמִכְתָּב בְּיָדָהּ. נְשִׁימָתָהּ הָיְתָה מְהִירָה, פָּנֶיהָ חִוְרִים מְאֹד, וְעַל מִצְחָהּ הִבְהִיקוּ אֶגְלֵי־זֵעָה זְעִירִים כַּטַּל.

לֹא הָיָה סָפֵק בַּדָּבָר: הָאִשָּׁה חוֹלָה מְאֹד. רֶגַע עָמְדָה גִּיטָה כִּמְהַסֶּסֶת, אַחַר כָּךְ יָצְאָה מַהֵר מִן הַבַּיִת, קָרְאָהּ לְבֶנִי וְסָחָה לוֹ בְּחִפָּזוֹן:

– מַהֵר, בֶּנִי, הִכָּנֵס בְּשֶׁקֶט לַבַּיִת, וְשֵׁב עַל־יַד הָאִשָּׁה. שְׁמֹר עָלֶיהָ עַד שׁוּבִי. הִיא חוֹלָה מְאֹד. וַאֲנִי אָרוּץ הַבַּיְתָה, לִקְרוֹא לְאִמָּא.

– גִּיטָה, וּמָה… – רָצָה לִשְׁאוֹל אוֹתָהּ בֶּנִי מַשֶּׁהוּ, אַךְ הִיא לֹא עָמְדָה גַם לְהַקְשִׁיב לְסוֹף שְׁאֵלָתוֹ. – מַהֵר! פָּקְדָה עָלָיו וּבְעַצְמָהּ נִשְּׂאָה בְּרִיצָה שׁוֹטֶפֶת אֶל אִמָּהּ.

– אִמָּא! אִמָּא! – קָרְאָה עוֹד מֵרָחוֹק. אַךְ אִישׁ לֹא נַעֲנָה. הַבַּיִת הָיָה נָעוּל. אָכֵן, יוֹם חֲמִישִׁי בַּשָּׁבוּעַ הָיָה הַיּוֹם. יוֹם־הַשּׁוּק הַגָּדוֹל. אֵין זֹאת כִּי הָלְכָה אִמָּא לַשּׁוּק, וּמִי יוֹדֵעַ אִם תָּשׁוּב בְּקָרוֹב.

יָצְאָה מִן הֶחָצֵר לָרְחוֹב וְעָמְדָה רֶגַע, נְבוֹכָה, עַל הַמִּדְרָכָה: “מַה לַּעֲשׂוֹת? מַה לַּעֲשׂוֹת? אִמָּא אֵינֶנָּה וְהָאִשָּׁה חוֹלָה מְאֹד. מַה לַּעֲשׂוֹת עַכְשָׁו?”

בְּעָמְדָהּ כָּךְ, אוֹבֶדֶת־עֵצוֹת, חָלְפָה בְּמֹחָהּ הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי בְּעֶצֶם טוֹב אוּלַי שֶׁלֹּא מָצְאָה אֶת אִמָּא. הֲלֹא אִמָּא כּוֹעֶסֶת עַל הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וְאֵיךְ תּוּכַל לְהַסְבִּיר לְאִמָּא, כֵּיצַד בָּאוּ הִיא וּבֶנִי אֶל בֵּית הָאִשָּׁה וּמֶה עָשׂוּ שָׁם? הֵן בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יוּכְלוּ לְגַלּוֹת אֶת פָּרָשַׁת הַמִּכְתָּבִים, בְּיִחוּד עַכְשָׁו, שֶׁהַכֹּל כְּבָר עוֹמֵד לְהִסְתַּיֵּם בְּכִי טוֹב. אַךְ עוֹד מִכְתָּב אֶחָד, הַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן – וְהַכּל יִסְתַּדֵּר. לוּ רַק הָיְתָה הָאִשָּׁה בְּרִיאָה…

אַךְ הָאִשָּׁה אֵינֶנָּה בְּרִיאָה. אוּלַי חוֹלָה הִיא מַחֲלָה קָשָׁה מְאֹד וְאֵין מִי שֶׁיִּדְאַג לָהּ. הֵן בּוֹדְדָה הִיא וְגַלְמוּדָה. כָּך אָמְרָה אִמָּא אָז, בָּעֶרֶב, כַּאֲשֶׁר בֶּנִי הִקְשִׁיב לַשִּׂיחָה. כֵּן, אִשָּׁה גַלְמוּדָה וּמָרַת נֶפֶשׁ. וּמִי יִהְיֶה בְּעֶזְרָהּ?

לִבָּהּ שֶׁל גִּיטָה הִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבָּהּ מֵרֹב רַחֲמִים. שׁוּב מִהֲרָה אֶל הַבַּיִת הַקָּטָן, הֵצִיצָה וְרָאֲתָה אֶת בֶּנִי יוֹשֵׁב בְּשֶׁקֶט עַל יַד הַדֶּלֶת וּמַבִּיט אֶל עֵבֶר הָאִשָּׁה הַמְנַמְנֶמֶת בְּמִטָּתָהּ.

– בֶּנִי, בּוֹא הֵנָּה לְרֶגַע! – קָרְאָה לוֹ בַּלָּאט.

בֶּנִי יָצָא הַחוּצָה.

– וּמָה? מַה נִּשְׁמַע?

– הִיא יְשֵׁנָה כָּל הַזְּמָן. רַק עַשְׂתָה, כָּכָה, תְּנוּעוֹת בַּיָּדַיִם וּבָרֹאשׁ, וְדִבְּרָה מַהֵר־מַהֵר, אֲבָל לֹא הֲבִינוֹתִי.

– זֶה בְּוַדַּאי מִתּוֹךְ חֹם, – קָבְעָה גִיטָה.

– כַּנִּרְאֶה, כִּי אַחַר־כָּךְ נִרְדְּמָה שׁוּב.

– בֶּנִי, מַה דַּעְתְּךָ, הִיא חוֹלָה מְאֹד?

– אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן. וְאַתְּ יוֹדַעַת, גִּיטָה, מָה עוֹד חָשַׁבְתִּי? שֶׁאוּלַי הִיא חוֹלָה בִּגְלָלֵנוּ… בִּגְלַל הַצַּעַר שֶׁל הַמִּכְתָּבִים.

– אַתָּה חוֹשֵׁב כָּכָה בִּרְצִינוּת, בֶּנִי?

– כֵּן, גִּיטָה. מַדּוּעַ לֹא? הֲלֹא אִמָּא אוֹמֶרֶת תָּמִיד, שֶׁמִּצַּעַר אֶפְשָׁר לַחֲלוֹת…

– אִם כָּכָה, בֶּנִי, הֲרֵי אָנוּ אֲשֵׁמִים בֶּאֱמֶת…

– וּמָה עַתָּה לַעֲשׂוֹת?

– צָרִיךְ לִקְרוֹא לְאִמָּא וְלִדְאוֹג לָהּ וּלְטַפֵּל בָּהּ, אֲבָל לֹא מָצָאתִי אֶת אִמָּא. הִיא הָלְכָה לַשּׁוּק.

– וּמִלְבַד זֶה הִיא כּוֹעֶסֶת עָלֶיהָ… וְאַבָּא – אַתְּ יוֹדַעַת מַה שֶׁאַבָּא אָמַר אָז, בָּעֶרֶב, אַחֲרֵי שֶׁבָּכִית?

– כֵּן. שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְתַקֵּן בְּעַצְמֵנוּ אֶת הַמְעֻוָּת. כֵּן, אַבָּא צוֹדֵק תָּמִיד. וְאִם כָּכָה, בֶּנִי, צְרִיכִים אָנוּ לִדְאוֹג בְּעַצְמֵנוּ לַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן וּלְטַפֵּל בָּהּ, כִּי הִיא הֲלֹא חָלְתָה בִּגְלָלֵנוּ!

– אֲבָל אֵיךְ נְטַפֵּל, גִּיטָה? אֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל; אֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים. רַק הָרוֹפְאִים יוֹדְעִים. מֵאַיִן תּוּכְלִי לָדַעַת מַה לַּעֲשׂוֹת? אוּלַי הִיא צְרִיכָה רְפוּאוֹת, אוּלַי הִיא חוֹלָה מְאֹד?

– בֶּנִי! שְׁמַע, בֶּנִי, מַה שֶּׁאַגִּיד לְךָ. אֲנִי אֵלֵךְ מִיָּד אֶל אַבָּא שֶׁל חַוָּה’לֶה, אֶל הַד"ר שְׁוַרְץ. אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְאֹד־מְאֹד, וְהוּא יָבוֹא. תִּרְאֶה, שֶׁהוּא יָבוֹא.

– נָכוֹן מְאֹד. אוֹתוֹ אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ. הוּא אִישׁ טוֹב. הוּא וַדַּאי יַסְכִּים. וּבְכֵן לְכִי כְּבָר, לְכִי, וַאֲנִי אַחֲכֶּה פֹּה.

– אֲנִי הוֹלֶכֶת בֶּנִי; הַלְוַאי שֶׁאֶמְצָא אוֹתוֹ בַּבַּיִת.

– הַלְוַאי, גִּיטָה. לְכִי מַהֵר.

גִּיטָה יָצְאָה. בֶּנִי הֵצִיץ בְּעַד פֶּתַח הַדֶּלֶת וְקָרָא אַחֲרֶיהָ בְּלַחַשׁ: – גִּיטָה! גִּיטָה!

– מַה יֵּשׁ? – נִפְנְתָה אֵלָיו, מְבֹהֶלֶת.

– כְּדַאי שֶׁתַּגִּידִי לוֹ, שֶׁאֲנַחְנוּ מְבַקְשִׁים שֶׁהַדָּבָר יִהְיֶה בְּסוֹד. טוֹב? תַּגִּידִי לוֹ, גִּיטָה.

– טוֹב, בֶּני. אֲנִי אַגִּיד לוֹ. אִם רַק אֶמְצָא אוֹתוֹ בַּבַּיִת… – עָנְתָה גִּיטָה בִּדְאָגָה וְיָצְאָה בִּמְרוּצָה אֶת הֶחָצֵר.

 

כ. הַדּוֹקְטוֹר שְׁוַרְץ    🔗

הַד"ר שְׁוַרְץ הָיָה רוֹפֵא נוֹדָע בָּעִיר. גַּם הוּא עָבַר הֵנָּה לָגוּר בִּימֵי הַמִּלְחָמָה, כַּאֲשֶׁר קָרְבָה הֶחָזִית אֶל עִיר מְגוּרָיו. הוּא עָבַר הֵנָּה יַחַד עִם בִּתּוֹ הַקְּטָנָּה, עִם חַוָּה’לֶה, הַיְתוֹמָה מֵאִמָּהּ, וְעִם אֲחוֹתוֹ הַקְּשִׁישָׁה מִמֶּנּוּ, מִרְיָם, שֶׁגָּרָה אִתּוֹ וּמְנַהֶלֶת אֶת מִשְׁקוֹ, וְשׁוֹקֶדֶת עַל חִנּוּכָהּ שֶׁל חַוָּה’לֶה מֵאָז מֵתָה אִשְׁתּוֹ.

חַוָּה’לֶה שְׁוַרְץ הָיְתָה חֲבֵרְתָּהּ שֶׁל גִּיטָה לַכִּתָּה. וְאִם־כִּי הֵן הָיוּ שְׁתֵּי הַיְּהוּדִיוֹת הַיְחִידוֹת בַּכִּתָּה – לֹא נִתְקָרְבוּ זוֹ לְזוֹ וְלֹא הָיוּ לַחֲבֵרוֹת־יְדִידוֹת. חַוָּה’לֶה הָיְתָה יַלְדָּה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, וְלֹא דָמְתָה כְּלָל לִילָדִים מִסּוּגָם שֶׁל בֶּני וְגִיטָה. הִיא הָיְתָה יָפָה וּמְפֻנֶּקֶת וּלְבוּשָׁהּ הָדָר תָּמִיד. חַוָּה’לֶה אָהֲבָה מְאֹד אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת, אֶת חֶדְרָהּ הַנָּאֶה וְאֶת בֻּבּוֹתֶיהָ. כִּי חַוָּה’לֶה שְׁוַרְץ עוֹד הוֹסִיפָה לְשַׂחֵק בַּבֻּבּוֹת. גִּיטָה הָיְתָה מְרַחֶמֶת עַל חַוָּה’לֶה, וְיַחַד עִם זֶה גַם לוֹעֶגֶת לָהּ בְּסֵתֶר־לִבָּהּ, וְהָיְתָה מִתְיַחֶסֶת אֵלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁמִּתְיַחֲסִים לְיֶלֶד קָטָן וַחֲסַר־בִּינָה. כִּי חַוָּה’לֶה לֹא אָהֲבָה כְּלָל לִלְמוֹד, הַשִּׁעוּרִים לֹא עִנְיְנוּ אוֹתָהּ, וּבַסֵּפֶר לֹא אָהֲבָה לִקְרוֹא. רַק לְעִתִּים הָיְתָה מְדַפְדֶּפֶת בַּסְּפָרִים, לְחַפֵּשׂ בָּהֶם תְּמוּנוֹת יָפוֹת. בִּשְׁעַת הַשִּׁעוּרִים הָיְתָה צוֹחֶקֶת וּמַפְרִיעָה, וְכִמְעַט בְּכָל יוֹם הָיְתָה נֶעֱנֶשֶׁת. וְגִיטָה לֹא מָצְאָה עִנְיָן בְּחַוָּה’לֶה וְלֹא הִתְקָרְבָה אֵלֶיהָ. רַק שְׁתֵּי יְלָדוֹת נוֹצְרִיּוֹת הִתְחַבְּרוּ אֶל בִּתּוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא, וְהֵן דַּוְקָא מִן הַתַּלְמִידוֹת הַגְּרוּעוֹת שֶׁבַּכִּתָּה. הֵן הָיוּ מַחֲנִיפוֹת לָהּ, לְחַוָּה’לֶה, כִּי אָהֲבוּ לְבַקֵּר בְּחֶדְרָהּ הַיָּפֶה וּלְשַׂחֵק אִתָּהּ בְּבֻבּוֹת. אוּלָם הַד"ר שְׁוַרְץ לֹא רָאָה אֶת הַחֲבֵרוּת הַזֹּאת בְּעַין יָפָה. לֹא יְדִידוֹת כָּאֵלֶּה בִּקֵּשׁ לְבִתּוֹ־יְחִידָתוֹ.

דָּבָר זֶה נוֹדַע לְגִיטָה לִפְנֵי שָׁנָה, בַּזְּמַן שֶׁאִמָּהּ חָלְתָה, וְהַד"ר שְׁוַרְץ הָיָה מְבַקֵּר אָז בְּבֵיתָם לְעִתִּים תְּכוּפוֹת. הוּא טִפֵּל בְּאִמָּהּ שֶׁל גִּיטָה בִּמְסִירוּת רַבָּה וְלֹא הִכְבִּיד עֲלֵיהֶם בְּתַשְׁלוּמִים. בִּכְלָל הָיָה הָרוֹפֵא הַזֶּה אָדָם עַלִּיז וּמְבֻדָּח, בַּעַל מֶרֶץ וּנְדִיב־לֵב. תָּמִיד הָיָה מוּכָן לָבוֹא לְעֶזְרַת אֲחֵרִים, וְהָיָה עָמוּס עֲבוֹדָה לָרֹב. אֶת פַּרְנָסָתוֹ מָצָא בְּרֶוַח, וּבֵיתוֹ הָיָה נָאֶה וּמְקֻשָּׁט תָּמִיד, וְחַוָּה’לֶה שֶׁלּוֹ חָיְתָה בַּבַּיִת הַזֶּה חַיִּים שֶׁל נְסִיכָה קְטַנָּה.

אוּלָם דְּאָגָה אַחַת קִנְּנָה בְּלֵב הַד"ר שְׁוַרְץ כָּל הַיָּמִים. בְּבַקְּרוֹ בַּבָּתִּים, אֵצֶל חוֹלָיו הָרַבִּים, נִזְדַּמֵּן לוֹ לִרְאוֹת יְלָדִים אֲחֵרִים, יְלָדִים שֶׁגָּדְלוּ בִּמְצוּקָה וּבְעֹנִי, וְהוּא רָאָה כֵּיצַד נוֹשְׂאִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה בְּעֹל הַבַּיִת, וְיַחַד עִם זֶה הֵם לוֹמְדִים בִּשְׁקִידָה וְעוֹשִׂים חַיִל בְּלִמּוּדֵיהֶם. בְּסֵתֶר לִבּוֹ הָיָה מַשְׁוֶה אֶת הַיְלָדִים הָאֲחֵרִים לְעֻמַּת בִּתּוֹ, וְהָיָה מוֹצֵא, לְרֹב צַעֲרוֹ, שֶׁהִיא, חַוָּה’לֶה, נוֹפֶלֶת בְּעֶרְכָּה מִן הָאֲחֵרִים.

בְּיִחוּד הִרְגִּישׁ כָּךְ כְּשֶׁהָיָה מְבַקֵּר בְּבֵית אָשֵׁרְמַן וְנִפְגָּשׁ שָׁם עִם גִּיטָה. לוּ הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁלּוֹ דוֹמָה לְגִיטָה זֹאת! הוּא הִצְטַעֵר מְאֹד עַל שֶׁאֵין גִּיטָה מִתְחַבֶּרֶת אֶל בִּתּוֹ וְאֵינָהּ מִתְיַדֶּדֶת אִתָּהּ, וְהָיָה מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לָבוֹא לְבֵיתוֹ לְבַקְּרָהּ.

הוֹרֵי גִּיטָה תָּמְכוּ בְּמִשְׁאַלְתּוֹ בְּרֹב הִתְלַהֲבוּת, וּפַעַם בְּפַעַם הָיוּ מְעוֹרְרִים אֶת בִּתָּם לָסוּר אֶל בֵּית הָרוֹפֵא וּלְבַקֵּר אֶת חַוָּה’לֶה.

וְגִיטָה גַּם נִסְּתָה לָבוֹא לְשָׁם, וְחַוָּה’לֶה הָיְתָה מְקַדֶּמֶת אֶת פָּנֶיהָ בְּשִׂמְחָה, וְהָיְתָה מַרְאָה לָהּ אֶת בֻּבּוֹתֶיהָ וְשִׂמְלוֹתֶיהָ וְאֶת חֶדְרָהּ הַנָּעִים.

אַךְ עַל הָרֹב לֹא נוֹח הָיָה לְגִיטָה בֵּין קִירוֹת הַחֶדֶר הַנָּאֶה וְהַמְקֻשָּׁט הַזֶּה. לֹא רְגִילָה הָיְתָה לַחְשׁוֹב, שֶׁיַּלְדָּה אַחַת יְכוֹלָה לִתְפּוֹס חֶדֶר גָּדוֹל וּמְהֻדָּר כָּל־כָּךְ. וְכֵן הִרְגִּישָׁה תָּמִיד שִׁעֲמוּם רַב בְּחֶבְרַת חַוָּה’לֶה, בֻּבּוֹתֶיהָ וּמִשְׂחָקֶיהָ. הִיא, גִּיטָה, רְגִילָה הָיְתָה לַמֶּרְחָב, לַאֲוִיר הַחוּץ, לִתְנוּעָה, לְהַרְפַּתְקָאוֹת – לְמִשְחָקִים אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. אִלּוּ הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים הַיָּפִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לְחַוָּה’לֶה, וַאֲפִלּוּ רַק חֵלֶק מֵהֶם, נִמְצָאִים אֶצְלָם, בְּבֵיתָם! כַּמָּה מִשְׂחָקִים יָפִים הָיְתָה מַמְצִיאָה אָז! יַחַד עִם בֶּנִי הָיוּ הוֹפְכִים עוֹלָמוֹת. וְכָאן, בַּחֶדֶר הַזֶּה, בְּחֶבְרַת חַוָּה’לֶה הַמְפֻנֶּקֶת, הָיְתָה נוֹפֶלֶת עַל גִּיטָה מַהֵר רוּחַ עַצְבוּת וְשִׁמָּמוֹן. מִתּוֹךְ נִימוּס הָיְתָה מַקְשִׁיבָה תְּחִלָּה לְסִפּוּרֵי חַוָּה’לֶה וּמְפַהֶקֶת בַּחֲשַׁאי, וְאַחַר־כָּךְ הָיְתָה נוֹטֶלֶת סֵפֶר מִמַּדַּף־הַסְּפָרִים שֶׁבַּחֶדֶר וּמִשְׁתַּקַּעַת בִּקְרִיאָה.

וְאָז הָיְתָה חַוָּה’לֶה פּוֹנָה מֵאֶפֶס־מַעֲשֶׂה אֶל אֲרוֹן שִׂמְלוֹתֶיהָ, מְסַדֶּרֶת שׁוּב אֶת סְרָטֶיהָ וְגַרבֶּיהָ הַצִּבְעוֹנִיִּים וּמִתְגַּעְגַּעַת בְּסֵתֶר לִבָּהּ עַל שְׁתֵּי חֲבְרוֹתֶיהָ הָהֵן, הַנּוֹצְרִיּוֹת, שֶׁלֹּא הָיוּ פּוסְקוֹת מִלְּהַשְׁמִיעַ קְרִיאוֹת הִתְפָּעֲלוּת וּצְוָחוֹת לְמַרְאֶה כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁרָאוּ בְּחֶדְרָהּ.

פְּעָמִים הָיָה הַד"ר שְׁוַרְץ סָר אֲלֵיהֶן בְּרִגְעֵי הַפְּנַאי הַמְּעַטִּים שֶׁלּוֹ, וְשָׂמֵחַ הָיָה לִרְאוֹת אֶת בִּתּוֹ בְּחֶבְרָתָהּ שֶׁל גִּיטָה. מִמַּבָּטוֹ הַנָּבוֹן לֹא נֶעְלָם הַדָּבָר, שֶׁאֵין נֶפֶשׁ גִּיטָה קְשׁוּרָה בְּנֶפֶשׁ בִּתּוֹ, וּפַעַם אַחַת, בְּצֵאתוֹ מִבֵּיתָם לְאַחַר בִּקּוּרוֹ אֵצֶל הָאֵם, נִפְגַּשׁ עִם גִּיטָה בֶּחָצֵר, שְׁטוּפָה בְּרִיצָה, וְהוּא עָצַר אוֹתָהּ אָז וְאָמַר :

– יוֹדַעַת אַתְּ, גִּיטָה? בִּתִּי זְקוּקָה מְאֹד לְחֶבְרָתֵךְ. אַתְּ הִנָּךְ יָלְדָּה נְבוֹנָה וְאֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּך כְּמוֹ עִם גְּדוֹלָה. יֵשׁ לָךְ הַשְׁפָּעָה רַבָּה עַל חַוָּה’לֶה שֶׁלִּי. לוּ הָיְתָה נִמְצֵאת הַרְבֵּה בְּחֶבְרָתֵךְ, הָיְתָה מִשְׁתַּנָּה וַדַּאי לְטוֹבָה, וְגַם לוֹמֶדֶת בְּיֶתֶר שְׁקִידָה.

גִּיטָה נָבוֹכָה מְאֹד לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי תִּשְׁבָּחוֹת אֵלֶּה, כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ הַמַּסְמִיקִים בַּקַּרְקַע וְלֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ.

וְהַד"ר שְׁוַרְץ עָמַד לְעֻמָּתָהּ בְּפָנִים רְצִינִיִּים, הָעוֹטִים דֹּק עַצְבוּת וְהִמְשִׁיךְ:

– אֲנִי מַרְגִּישׁ וְיוֹדֵעַ, שֶאֵין אַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה לְבִתִּי… גִּיטָה רָצְתָה לְהַכְחִישׁ, לִמְחוֹת, אַךְ לֹא קָמָה בָּהּ רוּחַ לְשַׁקֵּר לְאָדָם זֶה. הִיא הוֹסִיפָה לִשְׁתּוֹק, מִתּוֹךְ הַרְגָּשַׁת אַשְׁמָה לֹא־בְּרוּרָה, אַךְ מְדַכְּאָה.

– הֲיוֹדַעַת אַתְּ, גִּיטָה? אֵין לָהּ אֵם, לְחַוָּה’לֶה שֶׁלִּי. אֲנִי עַל הָרֹב אֵינֶנּי בַּבַּיִת, וַאֲחוֹתִי אַךְ מְפַנֶּקֶת אוֹתָהּ. הִיא עוֹשָׂה זֹאת בְּכַוָּנָה טוֹבָה, מֵרֹב אַהֲבָה, אַךְ אֵין זֶה לְטוֹבַת הַיַּלְדָּה כְּלָל. אִלּוּ הָיְתָה לָהּ אֲחוֹת, אוֹ חֲבֵרָה טוֹבָה, כָּמוֹךְ, לְמָשָׁל, הָיְתָה בְּוַדַּאי לוֹמֶדֶת הַרְבֵּה מִמֵּךְ; כִּי מַכִּיר אֲנִי וְיוֹדֵעַ, שֶׁבִּיסוֹדָהּ אֵין חַוָּה’לֶה רָעָה כְּלָל וּכְלָל…

מוּזָר הָיָה לְגִיטָה לִרְאוֹת אֶת הָאָדָם הַגָּדוֹל וְהֶחָזָק הַזֶּה, הַיּוֹדֵעַ לְרַפֵּא חוֹלִים וּלְהָחִישׁ עֶזְרָה לְכָל נִצְרָךְ, אֶת הָאָדוֹן הַד"ר שְׁוַרְץ, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת אִמָּהּ מִסַּכָּנָה בְּחָלְיָהּ – עוֹמֵד עֲמִידַת צַעַר לְפָנֶיהָ, לִפְנֵי גִּיטָה הַקְּטַנָּה, וּמְבַקֵּש מִמֶּנָּה יְשׁוּעָה לְבִתּוֹ. הִיא לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ מֵרֹב מְבוּכָה וְתִמָּהוֹן. אָז תָּקַף אוֹתָהּ פִּתְאֹם רָצוֹן גָּדוֹל לַעֲזוֹר לוֹ, וְהִיא נָשְׂאָה אֵלָיו זוּג עֵינַיִם מְחַיְּכוֹת וּמְלֵאוֹת אֹמֶן וְעָנְתָה בְּהִתְעוֹרְרוּת:

– וַדַּאי, הַד"ר שְׁוַרְץ. אֲנִי רוֹצָה, לִהְיוֹת חֲבֵרָה לְחַוָּה’לֶה רוֹצָה מְאֹד! אֲבָל חַוָּה’לֶה גַם צְרִיכָה לִפְעָמִים לָבוֹא אֵלֵינוּ. כִּי יֵשׁ לִי אָח, בֶּנִי. וְהוּא הֶחָבֵר הַטּוֹב שֶׁלִּי בָּעוֹלָם. וְאִם הָאָדוֹן הָרוֹפֵא רוֹצֶה שֶׁחַוָּה’לֶה תִּהְיֶה חֲבֵרָה שֶׁלִּי, אָז עָלֶיהָ לִהְיוֹת גַּם חֲבֵרְתּוֹ שֶׁל בֶּנִי. כִּי אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים כָּל־כָּךְ טוֹבִים, אֲנַחְנוּ תָּמִיד יַחַד וַאֲנִי אֵינֶנִּי יְכוֹלָה…

כָּאן צָחַק הַד"ר שְׁוַרְץ בִּצְחוֹקוֹ הָעַלִּיז וְהַטּוֹב וְקָרָא:

– בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, הַתְּאוֹמִים! יָדוּעַ, יָדוּע גַּם לִי הַדָּבָר! אַךְ בְּבַקָּשָׁה, אֵין לִי כְּלוּם נֶגֶד דָּבָר זֶה. בֶּנִי הוּא בָּחוּר כָּאֶרֶז!

וּבְכָל זֹאת, אִם־כִּי הַד"ר שְׁוַרְץ וְגִיטָה בָּאוּ לִידֵי הֶסְכֵּם בְּעִנְיָן זֶה, לֹ­א עָלְתָה יָפֶה הַיְדִידוּת בֵּין בֶּנִי וּבֵין חַוָּה’לֶה.

כִּי בֶּנִי לֹא הָיָה מוּכָן לְוַתֵּר בִּגְלָלָהּ עַל מִשְׂחָקָיו הַיָּפִים עִם גִּיטָה. הוּא, אָמְנָם, הִסְכִּים לְצָרֵף אוֹתָהּ אֶל מִשְׂחֲקֵיהֶם, אַךְ חַוָּה’לֶה הָיְתָה תָּמִיד מְקֻשֶּׁטֶת וְחָשְׁשָׁה לְלַכְלֵךְ אֶת שִׂמְלָתָהּ, אֶת נְעָלֶיהָ. הִיא לֹא אָהֲבָה לָרוּץ, לִקְפּוֹץ, לְטַפֵּס, וְלֹא הִסְכִּימָה לְטַפֵּל בְּאוֹצַר בַּקְבּוּקֵיהֶם וְקֻפְסוֹתֵיהֶם. הָיְתָה מְעַקֶּמֶת אֶת אַפָּהּ הַקָּטָן לְמַרְאֵה דִיר הָעֵצִים שֶׁלָּהֶם, וְכָל פַּעַם שֶׁנֶּאֶלְצָה לִנְגּוֹע בָּאוֹצָר, מִיָּד הָיְתָה מְנַגֶּבֶת אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ בְּמִמְחָטָה שְׁקוּפָה וְדַקָּה. סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיָה, שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה הַחֲבֵרוּת עִם חַוָּה’לֶה.

לְאַחַר מִקְרֶה אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הַמִּשְׂחָק נִסְתַּיֵּם בִּסְרִיטָה שֶׁנִּסְרְטָה חַוָּה’לֶה וּבִבְכִי שֶׁלָּהּ, וְהִיא הֶאֱשִׁימָה, בְּקוֹל מִתְיַפֵּחַ, אֶת בֶּנִי הַשּׁוֹבָב – נֶאֶלְצָה גִּיטָה, סוֹף־סוֹף, לִבְחוֹר בֵּין חַוָּה’לֶה וּבֵין אָחִיהָ. וּמוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁהִיא בָּחֲרָה בְּבֶנִי. בֵּינְתַיִם הִבְרִיאָה הַגְּבֶרֶת אָשֵׁרְמַן, וְהַד"ר שְׁוַרְץ חָדַל לְבַקֵּר בְּבֵיתָם, וּלְאַט־לְאַט פָּסְקוּ גַם בִּקּוּרֵי גִּיטָה אֵצֶל חַוָּה’לֶה.

עַתָּה, בְּלֶכְתָּהּ בִּצְעָדִים מְהִירִים אֶל בֵּית הָרוֹפֵא, הֶעֱלְתָה בְּזִכְרוֹנָהּ אֶת כָּל פָּרָשַׁת חֲבֵרוּתָה עִם חַוָּה’לֶה, וְנָקַף אוֹתָהּ לִבָּהּ, מִתוֹךְ הַרְגָּשַׁת אַשְׁמָה כְּבֵדָה כְּלַפֵּי הָרוֹפֵא. וַדַּאי חוֹשֵׁב הַד"ר שְׁוַרְץ, כִּי לוּ הָיְתָה גִּיטָה מוֹסִיפָה לְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ, לֹא הָיְתָה חַוָּה’לֶה מִתְרַשֶּׁלֶת כָּל־כָּךְ הַשָּׁנָה בְּלִמּוּדֶיהָ. כִּי הֲלֹא בְּקשִׁי רַב עָלְתָה חַוָּה’לֶה לַכִּתָּה הַבָּאָה.

אַךְ רֶגֶשׁ הַחֲרָדָה לְגוֹרַל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, הַשּׁוֹכֶבֶת חוֹלָה וּבוֹדְדָה ללֹא כָל עֶזְרָה, הֵנִיס מִלִּבָּהּ כָּל מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת. וְהַהַכָּרָה, שֶׁהִיא וּבֶנִי, הֵם שְׁנֵיהֶם, הַגּוֹרְמִים לְמַחֲלַת הָאִשָּׁה, הֵרִיצָה אוֹתָהּ מַהֵר־מַהֵר אֶל בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְהוֹשִׁיעַ. בְּצַלְצְלָהּ עַל יַד הַדֶּלֶת הַגְּבוֹהָה וְהַמְּזֻגֶגֶת, הָיְתָה בְּלִבָּהּ אַךְ תְּפִלָּה אַחַת בִּלְבָד: “מִי יִתֵּן וְנִמְצָא הָרוֹפֵא בַּבַּיִת”.

 

כא. הָעֶזְרָה    🔗

הַמְשָרֶתֶת, שֶפָּתְחָה לָהּ הַדֶּלֶת, קָפְצָה לִקְרָאתָהּ בְּשִׂמְחָה וְהִכְרִיזָה:

– חַוָּה’לֶה, חַוָּה’לֶה, בּוֹאִי מַהֵר, אוֹרַחַת בָּאָה, אוֹרַחַת!

– רֶגַע, סְלִיחָה… – גִּמְגְּמָה גִּיטָה. – בָּאתִי אֶל הָאָדוֹן הָרוֹפֵא. הָאִם הָאָדוֹן הַד"ר שְׁוַרְץ בַּבַּיִת?

– כֵּן, גַּם הָאָדוֹן הָרוֹפֵא בַּבַּיִת, גַם חַוָּה’לֶה. כֻּלָּם בַּבַּיִת! – עָנְתָה הַמְשָׁרֶתֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל חִבָּה, וּבְרֶגַע זֶה נִפְתְּחָה דֶלֶת מִן הַחֲדָרִים הַפְּנִימִיִּים וְחַוָּה’לֶה נִצְּבָה עַל הַסַּף.

– שָׁלוֹם, גִּיטָה! – הִסְמִיקוּ לְחָיֶיהָ הָעֲגֻלּוֹת מִשִּׂמְחָה. – כַּמָּה טוֹב שֶׁבָּאת, גִּיטָה, נִפְלָא!

– חַוָּה’לֶה, חַוָּה’לֶה, אֵיפֹה אַבָּא שֶׁלָּךְ? אֲנִי מְמַהֶרֶת מְאֹד… בָּאתִי לִקְרוֹא לוֹ אֶל חוֹלָה אַחַת…

– מָה, שׁוּב אִמֵּךְ חוֹלָה? – שָׁאֲלָה חַוָּה’לֶה בִּדְאָגָה.

– לֹא, לֹא. אִמִּי בְּרִיאָה… אַךְ בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אָנָּא, הַכְנִיסִינִי נָא מַהֵר אֶל אָבִיךְ!

חַוָּה’לֶה נִבְהֲלָה מִן הָרֶטֶט בְּקוֹלָהּ שֶׁל גִּיטָה וּמִמַּרְאֶה פָּנֶיהָ הַנִּרְגָּשִׁים, אָחֲזָה בְּיָדָהּ וְהוֹלִיכָה אוֹתָהּ לְעֵבֶר חֲדַר קַבָּלַת־הָחוֹלִים. לְיַד הַדֶּלֶת הַלְּבָנָה, הַסְּגוּרָה, נֶעְצְרָה.

– רֶגַע, נְחַכֶּה כָּאן, מִיָּד יֵצֵא חוֹלֶה מִן הַחֶדֶר, וְאַתְּ תִּכָּנְסִי אִתִּי בְּלִי תּוֹר.

גִּיטָה נִשְׁעֲנָה אֶל מַשְׁקוֹף הַדֶּלֶת. עֲיֵפָה הָיְתָה מֵרִיצָה מְבֹהֶלֶת, מֵהִתְרַגְּשׁוּת וַחֲרָדָה, וְהִיא נָשְׁמָה עַתָּה נְשִׁימוֹת תְּכוּפוֹת וַעֲמֻקּוֹת. כַּף־יָדָהּ שֶׁהָיְתָה עוֹד נְתוּנָה בְּיָדָהּ שֶׁל חַוָּה’לֶה, הִזִּיעָה, וְכָל רֶגַע שֶׁעָבַר, בְּעָמְדָהּ כָּךְ לְיַד הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, נִרְאָה כְּשָׁעָה בְּעֵינֶיהָ.

חַוָּה’לֶה הִבִּיטָה בִּפְנֵי גִּיטָה בְּמַבָּט שֶׁל הַעֲרָצָה מְהוּלָה בְּקִנְאָה: “כַּמָּה הִיא גְּדוֹלָה, גִּיטָה זֹאת. מַמָּש כְּמוֹ אִישׁ גָּדוֹל. כְּמוֹ אַבָּא, כְּמוֹ הַדּוֹדָה מִרְיָם. וְהַכֹּל מְדַבְּרִים אֵלֶיהָ כְּמוֹ אֶל גְּדוֹלָה; רַק אוֹתִי חוֹשְׁבִים כֻּלָּם לְתִינֹקֶת”…

בְּרֶגַע זֶה נִשְׁמַע מִבִּפְנִים קוֹל כִּסְאוֹת מוּזָזִים, וְחַוָּה’לֶה פָּתְחָה חֶרֶשׁ אֶת הַדֶּלֶת וְהִכְנִיסָה בַּפֶּתַח אֶת רֹאשָׁהּ הַמְּתֻלְתָּל:

– אַבָּא, אַבָּא!

– מַה יֵּש, חֲבִיבָתִי? מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן?

– אַבָּא, בּוֹא מַהֵר, גִּיטָה בָּאָה.

– מִי? גִּיטָה? אָה, שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! – קָרָא הָאִישׁ הַגָּבֹהַּ וְהַזָּקוּף, בַּעַל הַשְּׂעָרוֹת הַמַּכְסִיפוֹת וְהַמַּבָּט הַנָּבוֹן, הַחוֹדֵר, בְּפָסְעוֹ לִקְרַאת הַיַּלְדָּה, – שָׁלוֹם לָךְ, חֲבֵרָה קְטָנָּה! בָּאת לְבַקֵּר, סוֹף־סוֹף, אֶת חַוָּה’לֶה?

אַךְ לְאַחַר שֶׁקָּרַב אֵלֶיהָ וְהֵצִיץ בְּפָנֶיהָ הַחִוְרִים וְהַמְּתוּחִים, נֶעְלְמָה בַּת־צְחוֹקוֹ וְהוּא שָׁאַל בִּדְאָגָה: – מַה קָּרָה? הַאֻמְנָם אִמֵּךְ?…

– לֹא, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. אִמָּא בְּרִיאָה. אֲנִי בָּאתִי בִּדְבַר, בִּדְבַר…

– בִּדְבַר מָה, יַלְדָּתִי? הַאִם אַתְּ בְּעַצְמֵךְ חוֹלָה? וּבְכֵן, לָמָּה בָּאת לְבַדֵּךְ?

– הָאָדוֹן, הַד"ר שְׁוַרְץ… יֵשׁ לִי דְבַר מָה לְהַגִּיד לְךָ, לְבַקֵּש מִמְּךָ, וְזֶה דָחוּף מְאֹד־מְאֹד… אֲבָל… – הִבִּיטָה גִּיטָה עַל סְבִיבָהּ בִּמְבוּכָה וְנָעֲצָה בָּרוֹפֵא מַבָּט מִתְחַנֵּן.

הַד"ר שְׁוַרְץ הֵבִין.

– חַוָּה’לֶה, בִּתִּי, צְאִי לְרֶגַע לַפְּרוֹזְדוֹר. טוֹב, יַלְדָּתִי?

חַוָּה’לֶה יָצְאָה וּבְפָנֶיהָ הַבָּעַת תִּמָּהוֹן וְעֶלְבּוֹן. אַךְ גִּיטָה לֹא שָׂמָה לֵב לְכָךְ. הַזְּמַן הָיָה יָקָר.

בְּמִלִּים סְפוּרוֹת סִפְּרָה גִּיטָה לָרוֹפֵא עַל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הַחוֹלָה וּבִקְשָׁה מִמֶּנּוּ לָבוֹא אִתָּהּ מִיָּד לְבַקֵּר אֶת הָחוֹלָה, לִרְאוֹתָהּ.

הָרוֹפֵא הִקְשִׁיב בִּתְשׂוּמֶת־לֵב לִדְבָרֶיהָ וְשָׁאַל:

– מִי שָׁלַח אוֹתָךְ, גִּיטָה? אִמָּא?

– לֹא… – הַיַּלְדָּה בָּאָה בִּמְבוּכָה. – אֲנִי בְּעַצְמִי… וְגַם… וְגַם…

– מָה? – שְׁאֵלָהּ הָרוֹפֵא רַכּוֹת. – דַבְּרִי, דַבְּרִי, אַל תְּפַחֵדִי.

– וְגַם אֵינֶנִּי יוֹדַעַת, מִי יְשַׁלֵּם לַאדוֹנִי הָרוֹפֵא בְּעַד הַבִּקוּר…

– רַק זֶה? בְּכֵן, זֶה לֹא חָשׁוּב כָּל־כָּךְ. הָעִקָּר, הַגִּידִי לִי, בְּבַקָּשָׁה, מִי לָךְ הָאִשָּׁה הַזֹּאת: קְרוֹבָה, דּוֹדָה, שְׁכֵנָה?

גִּיטָה שָׁתְקָה רֶגַע וְשָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ. אַחַר־כָּךְ נָשְׂאָה אֶל הַד"ר שְׁוַרְץ שְׁתֵּי עֵינַיִם מְלֵאוֹת דְּמָעוֹת וְלָחֲשָׁה:

– אֲדוֹנִי הַרוֹפֵא, הָאִשָּׁה הַזֹּאת זָרָה הִיא לָנוּ. אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ. רַק אֲנִי וּבֶנִי מַכִּירִים אוֹתָהּ. כִּי אֲנַחְנוּ… אֲנַחְנוּ… אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, – פָּנְתָּה אֵלָיו פִּתְאֹם בְּהַחְלָטָה נִמְרֶצֶת וְנוֹעֶזֶת, – הַאִם אֶפְשָׁר, הַאִם מֻתָּר לְסַפֵּר לְךָ סוֹד?…

– כֵּן, יַלְדָּתִי. – עָנָה לָהּ רַכּוֹת וְהִבִּיט בָּהּ

בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת חִבָּה וְהִתְעַנְיְנוּת רַבָּה. – סַפְּרִי, גִּיטָה, סַפְּרִי. אַל תִּירְאִי, לֹא אֲגַלֶּה אֶת סוֹדֵךְ.

– וְגַם לֹא לְאַבָּא וּלְאִמָּא שֶׁלִּי, טוֹב?

– טוֹב. – הֵנִיעַ הַד"ר רֹאשׁוֹ בַּחֲשִׁיבוּת. – וּמָה הַדָּבָר?

– מֵבִין אַתָּה, אֲדוֹנִי הַרוֹפֵא… נִתְמַלְּאָה גִּיטָה עֹז, – אֲנִי וּבֶנִי, שְׁנֵינוּ עֲשִׂינוּ מַעֲשֶׂה רַע מְאֹד…

– הַאֻמְנָם?

– כֵּן, בֶּאֱמֶת. אָמְנָם, לֹא הָיְתָה לָנוּ כָּל כַּוָּנָה רָעָה, אֲבָל יָצָא דָבָר רַע, רַע מְאֹד. לֹא אוּכַל לוֹמַר לְךָ אֶת הַדָּבָר. וַאֲנַחְנוּ מְאֹד הִצְטַעַרְנוּ, וְגַם קְצָת תִקַּנּוּ כְּבָר אֶת הַמְעֻוָּת, אֲבָל עַכְשָׁו חוֹלָה הָאִשָּׁה… אוּלַי מִצַּעַר? הֲתַסְכִּים, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, לְבַקֵּר אוֹתָהּ? אֲנִי וּבֶנִי נְטַפֵּל בָּהּ, נַעֲשֶׂה כָּל מַה שֶׁצָּרִיךְ. אֲבָל לְאַבָּא וּלְאִמָּא אָסוּר לָדַעַת, כִּי הֵם יִצְטַעֲרוּ מְאֹד. וְאִם אֶפְשָׁר לַחֲלוֹת מִצַּעַר, הֲרֵי גַם אִמָּא יְכוֹלָה עוֹד לַחֲלוֹת מִזֶּה… הֲנָכוֹן הַדָּבָר, שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲלוֹת מִצַּעַר, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא?

– לִפְעָמִים כֵּן. – עָנָה הָרוֹפֵא וְנָתַן בָּהּ מַבָּט מָלֵא עֶצֶב.

– הֲתֵלֵךְ אִתִּי, עַכְשָׁו? הֵן אַתָּה עוֹזֵר תָּמִיד לַכָּל, אֲדוֹנִי הַד"ר שְׁוַרְץ… וְהָאִשָּׁה כָּל־כָּךְ חוֹלָה… הֲתָבוֹא אִתִּי, הֲתָבוֹא?

– כֵּן, אֲנִי נוֹסֵעַ. מִיָּד. אֲבָל גַּם לִי בַּקָּשָׁה אֵלַיךְ תַּחַת בַּקָּשָׁה, גִּיטָה. הֲתַעֲשִׂי גַּם אַתְּ לְמַעֲנִי אֶת אֲשֶׁר אֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ?

– הַכֹּל! – וְהַיַּלְדָּה לַחֲצָה אֶת שְׁתֵּי כַּפּוֹתֶיהָ אֶל לִבָּהּ בְּהִתְלַהֲבוּת. – הַכֹּל, הַכֹּל, הַד"ר שְׁוַרְץ! וַאֲפִלּוּ אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה שֶׁבָּעוֹלָם!

– לֹא יִהְיֶה זֶה הַדָּבָר הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר שֶׁבָּעוֹלָם, אֲבָל אוּלַי גַם לֹא קַל בְּיוֹתֵר… – חִיֵּךְ הַד"ר לְמַרְאֵה נְכוֹנוּתָהּ הַנִּלְהֶבֶת. – וּבְכֵן, אָנוּ כּוֹרְתִים בְּרִית! – וְהָרוֹפֵא הוֹשִׁיט לָהּ בַּחֲגִיגִיּוּת אֶת יָדוֹ.

גִּיטָה חָשְׁבָה שֶׁהֲלָצָה הִיא, אַךְ הַד"ר שְׁוַרְץ לֹא צָחַק כְּלָל. הוּא הִבִּיט בָּהּ בְּמַבָּט רְצִינִי וְשׁוֹקֵט, וְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה, הַמוּשֶׁטֶת לִקְרָאתָהּ, מְצַפָּה.

אָז הֵנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת הַסְכָּמָה, וְהִנִּיחָה אֶת יָדָהּ הַקְּטַנָּה בְּתוֹךְ כַּפּוֹ הָרְחָבָה וְהָאַמִּיצָה.

כַּעֲבֹר דַּקּוֹת מִסְפָּר יָשְׁבָה גִּיטָה מִמּוּלוֹ בַּכִּרְכָּרָה, הַנּוֹסַעַת בִּמְהִירוּת אֶל בֵּית אֶסְתֵּר שֶׁרְמַן.

 

כב. בְּרִית יְדִידוּת    🔗

בְּעוֹד הָרוֹפֵא שׁוֹהֶה עַל־יַד הָחוֹלָה – הָיוּ בֶּנִי וְגִיטָה עוֹמְדִים עַל־יַד דֶּלֶת הַכְּנִיסָה וּמִתְלַחֲשִׁים. גִּיטָה סִפְּרָה אֶת כָּל פָּרָשַׁת בִּקּוּרָהּ אֵצֶל הָרוֹפֵא, וּבֶנִי הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה לְכָל מַעֲשֶׂיהָ וּדְבָרֶיהָ.

אַחַר־כָּךְ סִפֵּר הוּא לָהּ, כַּמָּה קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְחַכּוֹת כָּאן יְחִידִי. כַּמָּה פְּעָמִים רָץ לִרְאוֹת, אִם אִמָּא כְּבָר חָזְרָה מִן הַשּׁוּק, וְשָׂמַח שְׁעֲדַיִן אֵינֶנָּה. חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶמָּא תַּתְחִיל לִדְאוֹג לָהֶם. וְעוֹד סִפֵּר, שֶׁנָּתַן לָאִשָּׁה לִשְׁתּוֹת מַיִם וְהִיא נִרְדְּמָה שׁוּב.

– עֲשִׂיתִי הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. – סִיֵּם אֶת הַדִּין־וְחֶשׁבּוֹן שֶׁלּוֹ, בְּהַכָּרָה, שֶׁגַּם הוּא מִלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ כָּרָאוּי.

בֵּינְתַיִם גָמַר הָרוֹפֵא אֶת בִּקּוּרוֹ. הוּא יָצָא, רָחַץ אֶת יָדָיו וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא. הַיְלָדִים קָרְבוּ אֵלָיו וְתָלוּ בּוֹ עֵינַיִם חֲרֵדוֹת. בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה חִכּוּ לִדְבָרוֹ.

הָרוֹפֵא הִדְלִיק סִיגָרָה, הִבִּיט אֶל עֵינֵיהֶם הַשּׁוֹאֲלוֹת וּפָתַח בְּבַת־צְחוֹק:

– אֵינִי יוֹדֵעַ, יְלָדִים, מֶה הָיָה בִּדְיוּק הַחֵטְא שֶׁחֲטָאתֶם לְאִשָּׁה זוֹ; אַךְ אִם הוּא אֲשֶׁר גָּרַם לְכָךְ, שֶׁשְּׁנֵי יְלָדִים כְּמוֹכֶם יֶחֶרְדוּ לִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל אִשָּׁה זְקֵנָה וְגַלְמוּדָה – מֻבְטָח אֲנִי, שֶׁהַחֵטְא הַזֶּה יִסָּלַח לָכֶם, וְאַף אוֹתִי הִזְעַקְתֶּם בְּעוֹד־מוֹעֵד.

– וּמַה יֵּש לָהּ, לַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן? – שָׁאַל בֶּנִי.

– הַאִם חוֹלָה הִיא מְאֹד? – חָקְרָה גִּיטָה.

– אֵין הַמַּחֲלָה מְסֻכֶּנֶת. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹהִי מַחֲלָה שֶׁכְּבָר חָלְתָה בָּהּ פַּעַם, וְעַתָּה נֶחְלְשָׁה הָאִשָּׁה וְנִזְדַּקְּנָה; חָסֵר לָהּ, וַדַּאי, גַּם טִפּוּל טוֹב וּמָזוֹן, וְלָכֵן תָּקְפָה אוֹתָהּ הַמַּחֲלָה שֵׁנִית.

וּמַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו? מַה צְּרִיכִים לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁתְּמַהֵר וְתַבְרִיא? – שָׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד.

– עַכְשָׁו יֵשׁ לְטַפֵּל בָּהּ יָפֶה, לְהַאֲכִילָהּ וּלְהַשְׁקוֹתָהּ. אֲנִי הִזְרַקְתִּי לָהּ עַתָּה זְרִיקָה, וְזֶה יַסְפִּיק לְפִי שָׂעָה. אַתֶּם, יְלָדִים, לְכוּ לְבֵיתְכֶם. הַחוֹלָה תִּישָׁן בְּשֶׁקֶט כַּמָּה שָׁעוֹת, וְלִפְנוֹת־עֶרֶב אָשׁוּב וְאָצִיץ עוֹד הֵנָּה שֵׁנִית.

הוּא קָם וּפָנָה לְעֵבֶר הַדֶּלֶת. הַיְלָדִים הָלְכוּ אַחֲרָיו לְאַט, כִּמְהַסְּסִים. קָשֶׁה הָיָה לָהֶם לְהַשְׁאִיר אֶת הַחוֹלָה לְבַדָּהּ בְּבֵיתָהּ הַקָּטָן.

גִּיטָה שָׁאֲלָה: – הַאִם לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת לָהּ מַשֶּׁהוּ, אִם יַשְׁאִירוּ אוֹתָהּ כָּךְ, יְחִידָה?

– עַכְשָׂו לֹא, – הִרְגִּיעַ אוֹתָהּ הָרוֹפֵא. – הִיא תִּישָׁן עַכְשָׁו. וְאַחַר־כָּךְ נִרְאֶה מַה לַּעֲשׂוֹת. וְעַתָּה, בּוֹאוּ, יְלָדִים. אַתָּה, בֶּנִי, לֵךְ הַבַּיְתָה, וּלְגִיטָה יֵשִׁ לִי לוֹמַר דְּבַר מָה.

בֶּנִי פָּנָה בְּלִי חֵשֶׁק לְעֵבֶר חֲצַר־בֵּיתוֹ, וְהַד“ר שְׁוַרְץ עָלָה עַל הַכִּרְכָּרָה, שֶׁחִכְּתָה עוֹד עַל־יָד הַשַּׁעַר וְשׁוּב הוֹשִׁיב אֶת גִּיטָה מִמּוּלוֹ. רֶגַע נָסְעוּ דוּמָם, אַחַר פָּתַח הַד”ר וְאָמַר:

– וְעַכְשָׁו הִנְנִי לָבוֹא אֵלַיךְ בְּבַקָּשָׁתי אֲנִי, גִּיטָה חֲבִיבָה.

– טוֹב, מִיָּד, הַד"ר שְׁוַרְץ. אֲנִי רַק רוֹצָה לִשְׁאוֹל מַשֶּהוּ. הָאִם הִיא תַּבְרִיא, הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן?

– בְּוַדַּאי שֶתַּבְרִיא, יַלְדָּתִי, בְּוַדַּאי. אֵין כָּל סָפֵק בַּדָּבָר. הִיא אַךְ זְקוּקָה לִתְנָאִים טוֹבִים וּלְטִפּוּל מָסוּר. חוֹשֵׁשְׁנִי, שֶׁזְּקוּקָה הִיא לְטִפּוּל רְצִינִי יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁאַתֶּם, יְלָדִים קְטַנִּים, תּוּכְלוּ לָתֵת לָהּ. וְעַל כָּךְ יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְהִתְיָעֵץ עוֹד עִם אֲחוֹתִי. וַדַּאי נִמְצָא עֵצָה. וְעַתָּה הַקְשִׁיבִי, גִּיטָה, לִדְבָרַי. רוֹצֶה אֲנִי לְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ כִּי תַּעֲשִׂי מַשֶּׁהוּ לְמַעֲנִי, לְמַעַן חַוָּה’לֶה שֶׁלִּי.

גִּיטָה, שֶׁשָּׁמְעָה בִּתְשׂוּמֶת־לֵב, נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ לְאוֹת הַסְכָּמָה. הִיא נִחֲשָׁה מִיָּד שֶׁהַמְדֻבָּר יִהְיֶה עַל חַוָּה’לֶה, אַךְ לֹא בָּרוּר הָיָה לָהּ מַה יְּבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה. נָשְׂאָה עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת אֶל הָרוֹפֵא, מְחַכָּה לְהֶמְשֶׁךְ דְּבָרָיו.

– וַדַּאי יָדוּעַ לָךְ, גִּיטָה, שֶׁחַוָּה’לֶה גָּמְרָה בְּקשִׁי אֶת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים בַּכִּתָּה. נִסִּיתִי לִשְׂכּוֹר לָהּ מוֹרֶה, שֶׁיַּעֲזֹר לָהּ לְהִתְקַדֵּם בִּימֵי הַחֹפֶשׁ – אוּלָם הִיא לֹא רָצְתָה בְּשׁוּם אֹפֶן לִלְמוֹד. “בִּימֵי הַחֹפֶש לֹא אֶלְמַד. שׁוּם יֶלֶד אֵינוֹ לוֹמֵד בַּחֹפֶשׁ”, – כָּךְ טָעֲנָה וּמָצְאָה לָהּ עַשְׂרוֹת תֵּרוּצִים לְהִשְׁתַּמֵּט מִן הַשִּׁעוּרִים. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נֶאֱלַצְתִּי לְפַטֵּר אֶת הַמּוֹרֶה, אֲשֶׁר גַּם הוּא לֹא חָפֵץ לְהַמְשִׁיךְ בְּעֶזְרָתוֹ לָהּ, כִּי נוֹאַשׁ מִיַּחֲסָהּ לַלִּמּוּדִים. הִיא, אָמְנָם, הִבְטִיחָה לִי, שֶׁאִם אֶתֵּן לָהּ לְשַׂחֵק בִּימֵי הַחֹפֶשׁ תִּשְׁתַּדֵּל לְהֵיטִיב אֶת דַּרְכָּהּ בְּהַתְחָלַת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים. אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת חַוָּה’לֶה שֶׁלִי וְחוֹשֵׁשׁ מְאֹד, כִּי אִם לֹא תִּתְקַדֵּם בִּימֵי הַחֹפֶשׁ הֲרֵי אֵין תִּקְוָה גַּם לְהַבָּא. וְהִנֵּה, עַד הַתְחָלַת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים נִשְׁאֲרוּ אַךְ שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת בִּלְבָד. לוּ הִסְכַּמְתְּ לְבַלּוֹת כִּשְׁבוּעַיִם בְּחֶבְרַת חַוָּה’לֶה, וְתוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחָק, מִזְּמַן לִזְמַן, לִקְרוֹא אִתָּהּ וְגַם לִכְתּוֹב קְצָת – הָיְתָה מַשִּׂיגָה לְלֹא סָפֵק אֶת אֲשֶׁר הִזְנִיחָה מִתּוֹךְ רַשְׁלָנוּת. וּבָזֶּה הָיִית עוֹשָׂה אִתִּי חֶסֶד גָּדוֹל, גִּיטָה. הֲמוּכָנָה אַתְּ? הֵן לֹא קָשֶׁה עָלַיִךְ הַדָּבָר, לֹא כֵן?

– בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא. אֲנִי רוֹצָה מְאֹד. יוֹם־יוֹם אָבוֹא אֶל חַוָּה’לֶה וְיַחַד נִלְמַד וְנִקְרָא. אִם רַק חַוָּה’לֶה תִּרְצֶה, אֶשְׁתַּדֵּל מְאֹד, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא.

– וְעַתָּה שִׁמְעִי. זֶה עוֹד לֹא הַכֹּל. הַכַּוָּנָה הִיא כָּזֹאת: מָחֳרָתַים עוֹמֶדֶת מִרְיָם אֲחוֹתִי לָצֵאת עִם חַוָּה’לֶה לַכְּפָר, לְקַיְטָנָה. שָׁם שָׂכַרְנוּ לָנוּ לִשְׁבוּעַיִם בַּית קָטָן לִמְנוּחָה וָנֹפֶשׁ. וְהִנֵּה יֵשׁ בִּרְצוֹנִי לְהַזְמִין גַּם אוֹתָךְ לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶן וּלְבָלּוֹת יַחַד עִם חַוָּה’לֶה אֶת הַשְּׁבוּעַיִם הָאֵלֶּה. אֲנִי אֲדַבֵּר עִם הוֹרַיִךְ, הֵם בְּוַדַּאי לֹא יִתְנַגְּדוּ.

גִּיטָה נִתְבַּלְבְּלָה לַחֲלוּטִין. מוּכָנָה הָיְתָה לְאֵיזֶה מַעֲשֶׂה קָשֶׁה, שֶׁיִדָּרֵשׁ מִמֶּנָּה! וְכָאן מַצִּיעִים לָהּ פִּתְאֹם לִנְסוֹעַ לְקַיְטָנָה. מֵעוֹלָם עוֹד לֹא הָיְתָה גִּיטָה בְּקַיְטָנָה… הֲרֵי זֶה כְּמוֹ בַּחֲלוֹם מַמָּשׁ, וְהַד"ר עוֹד מִתְחַנֵּן אֵלֶיהָ כָּל־כָּךְ…

– אֲבָל, אֲדוֹנִי הַד"ר שְׁוַרְץ!… אֲבָל אֲנִי… – לֹא נִמְצְאָה תְּשׁוּבָה בְּפִיהָ מֵרֹב הַפְתָּעָה.

– אֲנִי מֵבִין, אֲנִי מֵבִין, – בָּא הָרוֹפֵא לְעֶזְרָתָהּ בְּבַת־צְחוֹק. – אֲנִי מֵבִין, כִּי לֹא תּוּכְלִי לְהַשְׁאִיר אֶת בֶּנִי אָחִיךְ, יְחִידִי, בִּלְעָדַיךְ, לְמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם. וְאָמְנָם, הַצֶּדֶק אִתָּך. אַךְ אַל דְּאָגָה, גִּיטָה. בְּעֶצֶם, הֲרֵי יְכוֹלִים אַתֶּם לִנְסוֹעַ שְׁנֵיכֶם. יִהְיֶה מָקוֹם לְכֻלְּכֶם. תְּשַׂחְקוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם כְּאַוַּת־נַפְשְׁכֶם וּתְבַלּוּ בַּנְּעִימִים. אֲנִי הֲלֹא מֻכְרָח לְהִשָּׁאֵר בָּעִיר לְרֶגֶל עֲבוֹדָתִי, וְרַק אֲבַקֵּר אֶתְכֶם מִפַּעַם לְפַעַם בָּעֲרָבִים. וַדַּאי יִמְצָא גַּם בֶּנִי עִנְיָן בַּכְּפָר וְלֹא יִשְׁתַּעְמֵם בְּשָׁעָה שְׁתַּעַסְקִי עִם חַוָּה’לֶה בִּקְרִיאָה וּכְתִיבָה. וּבְכֵן, מַה דַּעְתֵּךְ? אִם אַתְּ מַסְכִּימָה, הֲרֵינִי מֵבִיא עוֹד הָעֶרֶב אֶת הַצָּעָתִי לִפְנֵי הוֹרַיִךְ, וְהֵם וַדַּאי יַסְכִּימוּ. כִּי אֲחוֹתִי מִרְיָם תַּשְׁגִּיחַ עֲלֵיכֶם בְּשֶׁבַע עֵינַיִם, וְאִמֵּךְ תּוּכַל לִהְיוֹת שְׁקֵטָה לַחֲלוּטִין.

– הוֹרַי וַדַּאי יַסְכִּימוּ. אֲבָל… אֲבָל, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, מַה יִּהְיֶה עַל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, הַחוֹלָה? מִי יִדְאַג לָהּ וִיְטַפֵּל בָּהּ? כִּי אִם נִצְטָרֵךְ לְגַלּוֹת לְאִמָּא וּלְאַבָּא אֶת כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה, וַדַּאי שֶׁלֹּא יִמְצְאוּ אֶת הַנְּסִיעָה לַקַּיְטָנָה כִּגְמוּל מַתְאִים לָנוּ… וְחוּץ מִזֶּה: אַבָּא אוֹמֵר תָּמִיד שֶׁהַיְלָדִים צְרִיכִים בְּעַצְמָם לְתַקֵּן אֶת הַמְעֻוָּת בְּמִקְרֶה שֶׁהֵם נִכְשָׁלִים בְּאֵיזֶה מַעֲשֶׂה רָע; וְכָאן נִצְטָרֵךְ לְהָטִיל אֶת הַכֹּל עַל אִמָּא שֶׁלִּי, וְהִיא תִּהְיֶה נֶאֱלֶצֶת לַעֲמוֹל וּלְטַפֵּל בַּחוֹלָה, בּוֹ בִּזְמַן שֶׁאָנוּ נִתְעַנֵּג לָנוּ בְּקַיְטָנָה. הֵן לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר…

– צָדַקְתְּ, יָלְדָּתִי. מֵעִנְיָן זֶה הִסַּחְתִּי דַעְתִּי לְגַמְרֵי. צָדַקְתְּ. אֲבָל אֵין דָּבָר, אַל תִּדְאֲגִי, עוֹד נִמְצָא עֵצָה. אוּלַי אַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג בִּשְׁבִיל הַזְּקֵנָה מָקוֹם בְּבֵית־הַחוֹלִים הָעִירוֹנִי, וְשָׁם תִּשְׁהֶה עַד אֲשֶׁר תַּבְרִיא.

– בְּבֵית־הַחוֹלִים הָעִירוֹנִי? הֲרֵי שֶׁהִיא, בְּכָל זֹאת, חוֹלָה מְאֹד! – נִתְּרָה גִּיטָה בַּחֲרָדָה מִמּוֹשָׁבָהּ.

– לֹא, חָלִילָה, – הִרְגִּיעַ אוֹתָהּ הָרוֹפֵא. – אֲנִי רַק חוֹשֵׁב, אֵיךְ לְסַדֵּר, שֶׁהִיא לֹא תִּהְיֶה לְבַדָּהּ בִּימֵי חָלְיָהּ. וְזֹאת הִיא הָאֶפְשָׁרוּת הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר. הֵן אָמַרְתִּי לָךְ עוֹד קֹדֶם לָכֵן, כִּי טִפּוּלְכֶם אַתֶּם בִּלְבָד, וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה מָסוּר בְּיוֹתֵר, לֹא יַסְפִּיק.

גִּיטָה הִקְשִׁיבָה לִדְבָרָיו בְּעֶצֶב וְהֶחֱרִישָׁה. לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה הוֹסִיף הָרוֹפֵא בְּקוֹלוֹ הַשָּׁקֵט, וְהַפַּעַם הָיוּ דְבָרָיו סְפוּגִים דְּאָגָה עֲמֻקָּה:

– וְאֵין אֲנִי חוֹשֵׁב כִּי מִן הַנָּכוֹן הוּא לְהָטִיל עַל אִמֵּךְ אֶת הַטִּפּוּל בַּחוֹלָה. רֵאשִׁית, הֲלֹא צְרִיכִים אָנוּ לִשְׁמוֹר עַל סוֹדְכֶם. אַךְ גַּם בִּלְעֲדֵי זֶה לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַעְמִיס עַל אִמֵּךְ עָמָל נוֹסָף, מִלְּבַד עֲבוֹדָתָהּ הָרְגִילָה. וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי גַם אֲחוֹתֵךְ הַבְּכִירָה נָסְעָה לְאֵיזֶה מָקוֹם וְאֵינָהּ עַתָּה בַּבָּיִת. עֲלֵינוּ לִזְכּוֹר כִּי יֵשׁ לִשְׁמוֹר עַל בְּרִיאוּת אִמֵךְ לְאַחַר הַמַּחֲלָה שֶׁעָבְרָה עָלֶיהָ אָז. אֲשֶׁר לַזְּקֵנָה, רוֹאֶה אֲנִי אֶת בֵּית־הַחוֹלִים כַּמָקוֹם הַמַּתְאִים לָהּ בְּיוֹתֵר, אִם כִּי מַצָּבָהּ אֵינוֹ מְחַיֵּב בֵּית־חוֹלִים דַּוְקָא, וְאֵין אַתְּ צְרִיכָה לִדְאוֹג בְּיוֹתֵר מִשּׁוּם זֶה, כִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, אֵין מַחֲלָתָהּ חֲמוּרָה בְּיוֹתֵר.

אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁמִיעַ הַד"ר שְׁוַרְץ מִתּוֹךְ מְבוּכָה כָּלְשֶׁהִי, כְּמִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה לֹא־נוֹחָה שֶׁל אָדָם הַנִּצָּב לְעֻמַּת שׁוֹפְטוֹ. נִדְמֶה הָיָה לוֹ, שֶׁמֵּעֵינֶיהָ הַתַּמּוֹת שֶׁל גִּיטָה נִשְׁקֶפֶת תּוֹכָחָה, עַל שֶׁהוּא מְבַכֵּר אֶת טוֹבַת בִּתּוֹ עַל טוֹבַת הָאִשָּׁה הַחוֹלָה.

וְשׁוּב הֶחֱרִישׁוּ שְׁנֵיהֶם. הַפַּעַם הָיְתָה הַדּוּמִיָּה כְּבֵדָה.

גִּיטָה יָשְׁבָה עַל מוֹשָׁבָהּ, שְׁקוּעָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ. הַאֻמְנָם הֶכְרֵחַ הוּא לְהַשְׁכִּיב אֶת הָאִשָּׁה הַגַּלְמוּדָה הַזֹּאת בְּבֵית־הַחוֹלִים הָעִירוֹנִי, בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים לַחֲלוּטִין? בְּבֵית מִשְׁפַּחַת אָשֵׁרְמַן הָיָה הַשֵּׁם “בֵּית־הַחוֹלִים הָעִירוֹנִי” מַעֲלֶה תָּמִיד הַרְגָּשָׁה קָשָׁה שֶׁל זָרוּת וְיַתְמוּת. לְבֵית־חוֹלִים זֶה הוּבְאוּ עַל הָרֹב אֲנָשִׁים עֲנִיּים מְאֹד וַעֲזוּבִים, שֶׁאֵין קָרוֹב לָהֶם וְגוֹאֵל. וְהַאִם בְּצֶדֶק הוּא, שֶׁהֵם, בֶּנִי וְגִיטָה, יֵשְׁבוּ וִיבַלּוּ בְּקַיְטָנָה, וְאֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת יוֹבִילוּ אֶל “בֵּית־הַחוֹלִים הָעִירוֹנִי”?

– אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא! – נִתְּרָה גִּיטָה לְרֶגַע אֶחָד מִמּוֹשָׁבָהּ, כְּמִתּוֹךְ מַחֲשֶׁבֶת־פִּתְאֹם שֶׁנִּצְנְצָה בְּלִבָּהּ, – אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא! הַאִם הִיא, הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן, חוֹלָה בְּמַחֲלָה מִדַּבֶּקֶת?

– לֹא, חָלִילָה! הֵן הָיִיתִי מַזְהִיר אֶתְכֶם, לוּ הָיָה הַדָּבָר כֵּן!

– אִם כֵּן, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, יֵשׁ לִי הַצָּעָה. יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה… – גִּיטָה שִׁלְּבָה אֶת יָדֶיהָ בְּהַבָּעַת תַּחֲנוּנִים. תִּסַּע נָא הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה אִתָּנוּ לַכְּפָר, עִם כֻּלָּנוּ. אֲנִי גַם אֲטַפֵּל בָּהּ וְגַם אֶלְמַד עִם חַוָּה’לֶה. אֲנִי אוּכַל, אֲנִי אַסְפִּיק, אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא. רָאֹה תִּרְאֶה: אֲנִי אַסְפִּיק הַכֹּל!

הַד"ר שְׁוַארְץ פָּעַר מְעַט אֶת פִּיו מִתִּמָּהוֹן. אַחַר טָפַח בְּכַף־יָדוֹ עַל מִצְחוֹ וְקָרָא: – חָזִיז וָרַעַם! לְיַלְדָּה זוֹ יֵשׁ רַעְיוֹן! אַתְּ צוֹדֶקֶת, יַלְדָּתִי הַיְקָרָה, אַתְּ צוֹדֶקֶת בְּהֶחְלֵט. – וְהוּא אָחַז בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ וְנִעְנַע אוֹתָן בְּחֶדְוָה. – אָכֵן יֵשׁ מֹחַ בְּקָדְקֳדֵךְ, בְּחַיַּי! וְזֶהוּ רַעְיוֹן, רַעְיוֹן שֶׁל מַמָּשׁ.

– הַאִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר? אֶפְשָׁר? – קָרְאָה גִּיטָה בְּהִתְעוֹרְרוּת וְהִבִּיטָה בּוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְתַחֲנוּנִים כְּאֶחָד.

– וַדַּאי שֶׁאֶפְשָׂר. מַדּוּעַ לֹא? הַקּשִׁי הוּא רַק בָּזֶה, שֶׁאוּלַי יַכְבִּיד הַדָּבָר בְּמִקְצָת עַל מִרְיָם. כִּי הַמְּשָׁרֶתֶת מֻכְרָחָה לְהִשָּׁאֵר כָּאן, בַּבָּית.

– אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא, אָז… אָז… אָז אֲנִי מַצִּיעָה שֶׁנִּסַּע בְּלִי בֶּני. כֵּן. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא יְוַתֵּר בְּרָצוֹן וּבִלְבַד שֶׁנַּעֲזֹר לָאִשָּׁה הַחוֹלָה. וְאָז לֹא יִהְיֶה קָשֶׁה לַדּוֹדָה מִרְיָם.

– בְּלִי בֶּנִי? וְלָךְ, לָךְ, גִּיטָה, לֹא יִהְיֶה קָשֶׁה רַק עִם חַוָּה’לֶה? אַל תִּתְבַּיְּשִׁי, גִּיטָה, אִמְרִי אֶת הָאֱמֶת.

– לֹא! לֹא יִהְיֶה לִי קָשֶׁה! עַכְשָׁו לֹא יִהְיֶה שׁוּם דָּבָר קָשֶׁה לִי, וְגַם לֹא לְבֶנִי. אֵין אֲדוֹנִי הָרוֹפֵא מַכִּיר אֶת בֶּנִי. הוּא יְוַתֵּר בְּשִׂמְחָה, רָאֹה תִּרְאֶה. וְגַם טוֹב שֶׁיִּשָּׁאֵר כָּאן לִשְׁמוֹר עַל בֵּיתָהּ שֶל הָאִשָּׁה וּלְטַפֵּל בִּ…

עוֹד מְעַט וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת: בִּשְׁלִיחַת הַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן. אַךְ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן נִזְכְּרָה וְעָצְרָה בִּלְשׁוֹנָהּ.

– בַּמֶּה יְטַפֵּל בֶּנִי? – שָׁאַל הָרוֹפֵא.

בְּ… תִּקּוּן הַמְּעֻוָּת. – סִיְּמָה גִּיטָה וְהֵישִׁירָה אֶת מַבַּט עֵינֶיהָ לְעֻמַּת עֵינֵי הָרוֹפֵא.

– אָה! זֶה מְכֻוָּן לַסּוֹד. אֶת זֶה אֵינִי מְבַקֵּשׁ לָדַעַת. וּבְכֵן, גִּיטָה? כָּאן עָלַיךְ לָרֶדֶת. לִפְנוֹת־עֶרֶב אָסוּר אֶל בֵּית הָאִשָּׁה, לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹמָהּ, וְאַחַר־כָּךְ אָבוֹא אֶל הוֹרַיִךְ לְדַבֵּר עַל דְּבַר נְסִיעָתֵךְ.

– וַאֲנִי אֲדַבֵּר עִם בֶּנִי עַל הַכֹּל. הוּא יַסְכִּים. אֲנִי בְּטוּחָה בְּכָךְ. וְעוֹד דָּבָר: הַאִם אֶפְשָׁר, שֶׁהַדּוֹדָה מִרְיָם וְחַוָּה’לֶה לֹא תֵּדַעְנָה בִּגְלָל מַה נּוֹסַעַת אִתָּנוּ הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן?

– אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט. אַתְּ מְבִינָה, גִּיטָה, – קָרַץ לָהּ הָרוֹפֵא קְרִיצָה עַרְמוּמִית, – הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן הִיא שַׁאֲרַת־בְּשָׂרָהּ הָרְחוֹקָה שֶׁל יְדִידַת אִשְׁתִּי הַמְּנוֹחָה, וְלָכֵן הִיא מִצְטָרֶפֶת אֵלֵינוּ. בְּסֵדֶר?

– בְּסֵדֶר!

– וּבְכֵן, שָׁלוֹם לָךְ. הַבְּרִית כְּרוּתָה. לֹא כֵן, גִּיטָה? – וְהָרוֹפֵא הוֹשִׁיט לָהּ יָדוֹ לִפְרִידָה.

– הַבְּרִית כְּרוּתָה! – עָנְתָה גִּיטָה בְּחֶדְוָה וְלָחֲצָה בְּכָל כֹּחַ יָדָהּ הַקְּטָנָּה אֶת יַד הָרוֹפֵא.

 

כג. גִּיטָה נָסְעָה לַקַּיְטָנָה    🔗

הַכֹּל הִסְתַּדֵּר יָפֶה. הַהוֹרִים הִסְכִּימוּ, וּבֶנִי וִתֵּר בְּרָצוֹן. הוּא רָאָה בְּכָךְ אֶת תַּפְקִידוֹ בְּמִפְעַל הָעֶזְרָה לָאִשָּׁה הַחוֹלָה, בְּ“תִקּוּן הַמְעֻוָּת”. הוּא הִתְהַלֵּךְ בַּבַּיִת, רְצִינִי וַחֲרִישִׁי, וְדוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ גָדַל פִּתְאֹם בִּשְׁנָתַיִם. הַכֹּל הִתְפַּלְּאוּ לְהִתְנַהֲגוּתוֹ הַשְּׁקֵטָה, הַמְאֻפֶּקֶת.

– בֶּנִי שֶׁלָּנוּ גָדַל הַשָּׁנָה מְאֹד, – אָמְרָה הָאֵם.

– אָכֵן הוּא הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה בָּחוּר כַּהֲלָכָה, – אִשֵּׁר הָאָב.

עֶצֶם הַדָּבָר, שֶׁהוּא הִסְכִּים לְהִשָּׁאֵר בְּלִי גִּיטָה וְלֹא בָּכָה וְלֹא הִתְרַעֵם – הִפְלִיא אֶת הַכֹּל. הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁבֶּנִי קִבֵּל אֶת מַפְתֵּחַ בֵּית־דִּירָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, וְהוּא מְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ כְּשׁוֹמֵר הַבָּיִת. יוֹם־יוֹם הָיָה נִכְנָס לְשָׁם לְנַגֵּב אֶת הָאָבָק, כְּפִי שֶׁהוֹרְתָה לוֹ גִּיטָה.

– בֶּנִי שֶׁלָּנוּ הֵחֵל לְגַלּוֹת כִּשְׁרוֹנוֹת לְסֵדֶר וּלְנִקָּיוֹן. דָּבָר חָדָשׁ הוּא, – סִפְּרָה הָאֵם עֶרֶב אֶחָד לָאָב. – הוּא יוּכָל לִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר רַב בַּהֲכָנוֹת לִקְרַאת הֶחָג עַד שֶׁתָּשׁוּב גִּיטָה.

יוֹמוֹ שֶׁל בֶּנִי הָיָה מָלֵא. בַּבֹּקֶר הָיָה עוֹזֵר לְאִמּוֹ בְּסִדּוּר הַבָּיִת. אַחַר־כָּךְ הָיָה מִתְחַמֵּק וְהוֹלֵךְ “לְטַיֵּל קְצָת”. הַ“טִּיּוּל” הָיָה אֶל בֵּית הָאִשָּׁה. שָׁם הָיָה מְנַגֵּב אֶת הָאָבָק וְגַם מְטַאטֵא אֶת הַחֲדָרִים מִפַּעַם לְפַעַם.

בְּיִחוּד אָהַב לְנַגֵּב אֶת תְּמוּנַת בֶּנִי הַחַיָּל. וְאָמְנָם, הִבְהִיקָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת יוֹתֵר מִכָּל הָאֲחֵרוֹת.

כְּשֶׁהָיָה חוֹזֵר מִ“טִּיּוּלוֹֹ” הָיָה יוֹשֵׁב לִכְתּוֹב מִכְתָּב לְגִיטָה. אֶת הַמִּכְתָּב הָיָה כּוֹתֵב לְאַט־לְאַט, בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲקֻמּוֹת. שָׁם נִכְתְּבוּ כָּל אוֹתָם הַדְּבָרִים הַסּוֹדִיִּים, שֶׁהָיָה עָלָיו לְסַפֵּר לָהּ עֲלֵיהֶם. אָסוּר הָיָה לְאִישׁ לִקְרוֹא אֶת מִכְתָּבָיו אֶל גִּיטָה.

– יִכְתֹּב לוֹ, כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ. הַיֶּלֶד מִתְגַּעגֵּעַ, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְגַלּוֹת זֹאת, – הָיְתָה אוֹמֶרֶת הָאֵם.

– וּבֵינְתַיִם יִהְיֶה הַדָּבָר לוֹ לְתוֹעֶלֶת. כָּל הַקַּיִץ לֹא נָטַל עִפָּרוֹן בַּיָּד. אַדְרָבָּא, יִתְאַמֵּן מְעַט בִּכְתִיבָה וִיְתַקֵּן אֶת כְּתַב־יָדוֹ – הִבִּיעַ גַּם הָאָב אֶת קוֹרַת־רוּחוֹ.

יוֹם־יוֹם רָץ בֶּנִי אֶל בֵּית הָרוֹפֵא לְהָבִיא אֶת מִכְתָּבָיו וּמִכְתְּבֵי הַהוֹרִים לְגִיטָה וּלְקַבֵּל אֶת מִכְתָּבֶיהָ הִיא. הַד"ר שְׁוַרְץ הָיָה מְבַקֵּר יוֹם־יוֹם שָׁעָה קַלָּה בַּקַּיְטָנָה, וְהָיָה מוֹלִיךְ עִמּוֹ אֶת הַמִּכְתָּבִים לְכָאן וּלְכָאן.

פַּעַם אַחַת גַּם סָר לְבֵית אָשֶׁרְמַן וּמָסַר דְּרִישַׁת־שָׁלוֹם מִגִּיטָה. הוּא סִפֵּר, כִּי פָּנֶיהָ טוֹבִים מְאֹד, כִּי הִבְרִיאָה יָפֶה, אִם כִּי הִיא עוֹזֶרֶת הַרְבֵּה לְמִרְיָם בְּמֶשֶׁק הַבַּיִת וְגַם בְּטִפּוּל בִּ“קְרוֹבָתָם” הַחוֹלָה וְכֵן לְחַוָּה בְּלִמּוּדֶיהָ.

– חַוָּה מִתְקַדֶּמֶת יָפֶה בַּלִּמּוּדִים, וּשְׁתֵּי הַיְּלָדוֹת הוֹלְכוֹת וּמִתְחַבְּבוֹת זוֹ עַל זוֹ. יֵשׁ לְקַוּוֹת כִּי עַתָּה תִּהְיֶינָה חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת מַמָּשׁ. וּבְאָמְרוֹ זֹאת הֵעִיף מַבָּט חָטוּף אֶל עֵבֶר בֶּנִי, וְרָאָה כֵּיצַד עִקֵּם זֶה אֶת חָטְמוֹ. אָכֵן נֶעֱצַב בֶּנִי אֶל לִבּוֹ לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

אַךְ הָרוֹפֵא הִצְטַחֵק חֶרֶשׁ אֶל לִבּוֹ וְהִמְשִׁיךְ:

– הֵן הוֹלְכוֹת וְנַעֲשׂוֹת יְדִידוֹת מַמָּשׁ. חַוָּה’לֶה לָמְדָה מִגִּיטָה לֹא רַק לְהַתְמִיד בִּקְרִיאָה וּבִכְתִיבָה, אֶלָּא גַּם לָרוּץ, לְטַפֵּס עַל עֵץ וּלְשַׂחֵק מִינֵי מִשְׂחָקִים מְשֻׁנִּים.

שׁוּב לִכְסֵן מַבָּט אֶל עֵבֶר בֶּנִי, וְרָאָה כִּי עַתָּה מַבִּיעִים פָּנָיו הִשְׁתּוֹמְמוּת אוֹ גַם הִתְפָּעֲלוּת:

– חַוָּה’לֶה כְּבָר יוֹדַעַת לְטַפֵּס עַל עֵץ? בֶּאֱמֶת?

– כֵּן. בֶּאֱמֶת. כְּפִי שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ זֹאת. בְּעֵינַי רָאִיתִי. וַאֲנִי רוֹאֶה, בֶּנִי, שֶׁהֶשֵּׂג זֶה חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ יוֹתֵר מִקְּרִיאָתָהּ וּכְתִיבָתָהּ שֶׁל חַוָּה’לֶה. לֹא כֵן, בָּחוּר? – טָפַח הָרוֹפֵא עַל כְּתֵפוֹ.

בֶּנִי הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הַסְכָּמָה, וּמִשֶּׁרָאָה כִּי הַמְבֻגָּרִים מְחַיְּכִים, הִסְמִיק וְהִסְתַּלֵּק לְקוֹל תְּרוּעַת צְחוֹקָם שֶׁל הַמְסֻבִּים.

וְאָז הִתְכַּנֵּס בֶּנִי לְדִיר־הָעֵצִים, וְקָרָא אֶת מִכְתָּבָהּ שֶׁל גִּיטָה שֶׁמָּסַר לוֹ הַד"ר שְׁוַרְץ.

"לְבֶנִי בֹּקֶר טוֹב וְשָׁלוֹם!

קִבַּלְתִּי בְּסֵדֶר אֶת מִכְתָּבְךָ הָאָרֹךְ וְאֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׁבִיל הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן. מָסַרְתִּי לָהּ אוֹתוֹ בְּלִי כָּל תַּקָּלּוֹת, וְהִיא לֹא הִרְגִּישָׁה כְּלוּם. רַק הַמַּעֲטָפָה הָיְתָה מְקֻמֶּטֶת כָּל־כָּך, וּפָחַדְתִּי מְאֹד. אֲבָל הַדּוֹדָה מִרְיָם אָמְרָה, שֶׁבְּכִיסוֹ שֶׁל אָחִיהָ הָרוֹפֵא הַכֹּל מִתְקַמֵּט, וְכָךְ עָבַר הַכֹּל בְּשָׁלוֹם.

הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן כְּבָר הִבְרִיאָה כִּמְעַט לְגַמְרֵי. הִיא כְּבָר אֲפִלּוּ מִתְהַלֶּכֶת. הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא נֶהֱנֵית מְאֹד מִן הָאֲוִיר הַטּוֹב וּמֵחֶבְרָתָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה מִרְיָם. וְהַדּוֹדָה מִרְיָם מְבַשֶּׁלֶת כָּל יוֹם מַאֲכָלִים טוֹבִים וּמְפַטֶּמֶת אוֹתָנוּ. הִיא עוֹשָׂה אֲפִלּוּ גְלִידָה. גַּם אֶתְמוֹל אָכַלְנוּ גְלִידָה. הִיא הָיְתָה מְצֻיֶּנֶת, אֲבָל אֲנִי לֹא כָּל־כָּךְ נֶהֱנֵיתִי, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁלוֹחַ לְךָ.

אֲבָל אַל תִּדְאַג. הַדּוֹדָה מִרְיָם אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא תְּלַמֵּד אֶת אִמָּא לַעֲשׂוֹת גְּלִידָה, וּבֶחָג נֹאכַל כֻּלָּנו, וְאָז אֶמְסֹר לְךָ אֶת הַמָּנָה שֶׁלִּי.

שָׁלוֹם לְךָ, בֶּנִי,

מִמֶּנִּי אֲחוֹתְךָ הַמְּסוּרָה

גִּיטָה.

עִקָּר שָׁכַחְתִּי:

חַוָּה’לֶה כְּבָר יוֹדַעַת לְטַפֵּס עַל עֵץ, עַד הַצַּמֶּרֶת. רַצְנוּ אֶתְמוֹל עַד קְצֵה הַכְּפָר, וְהִיא לֹא פִּגְּרָה. רַק נִדְמֶה לִי שֶׁזֶּה קָשֶׁה לָהּ בְּמִקְצָת, אֲבָל הִיא לֹא רוֹצָה שֶׁאֲנִי אֶלְעַג לָהּ. הִיא רוֹצָה לָדַעַת לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כָּמוֹנִי. כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ, בֶּנִי.

זֶה הַכֹּל. שָׁלוֹם.

וְעוֹד עִקָּר שָׁכַחְתִּי:

הַדּוֹדָה מִרְיָם אוֹמֶרֶת שֶׁהַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן הִבְרִיאָה לֹא מִן הָרְפוּאוֹת, וְרַק מִן הָאֲוִיר וּמִן הַמִּכְתָּבִים שֶׁל בְּנָהּ.

נִדְמֶה לִי שֶׁגָּמַרְתִּי הַכֹּל.

אַל תִּשְׁכַּח לִשְׁמוֹר עַל הַבָּיִת

וְזֶה הַכֹּל.

גִּיטָה."

אָכֵן הָיָה זֶה הַכֹּל. חוּץ מִפְּרָט אֶחָד. שֶׁבְּאוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁהַד“ר שְׁוַרְץ מָסַר לְגִיטָה אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁל הוֹרֶיהָ וְשֶׁל בֶּנִי וּבֵינֵיהֶם אֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׁבִיל הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן – לֹא עָצְרָה עוֹד גִּיטָה בְּרוּחָהּ וְסִפְּרָה לוֹ, לַד”ר, אֶת כָּל פָּרָשַׁת הַמִּכְתָּבִים שֶׁל הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה.

אַךְ הִיא הִשְׁבִּיעָה אוֹתוֹ שֶׁלֹא יְגַלֶּה אֶת הַדָּבָר לְאִישׁ, וּבְיִחוּד לֹא לְבֶּנִי…

 

כד. בֶּנִי וּבִנְיָמִין    🔗

בְּאַחַד הַבְּקָרִים, בְּצֵאת בֶּנִי מִבֵּית הָאִשָּׁה וּבְהַכְנִיסוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְחוֹר הַמַּנְעוּל, כְּדֵי לִנְעוֹל אֶת הַדֶּלֶת שָׁמַע פִּתְאֹם מֵאֲחוֹרָיו קְרִיאַת תִּמָּהוֹן וָצַעַר:

– הֵי, מִי זֶה כָּאן?

בֶּנִי הִסְתּוֹבֵב, מְבֹהָל וְנִרְעָשׁ. לְפָנָיו עָמַד חַיָּל צָעִיר, לָבוּשׁ מַדִּים מְאֻבָּקִים, וְתַרְמִילוֹ הַמָּלֵא מֻפְשָׁל לוֹ עַל כְּתֵפוֹ.

– מִי גָר כָּאן עַכְשָׁו? מַה קָּרָה? – שָׁאַל הַחַיָּל בְּרֹגֶז אֶת בֶּנִי, דָּחָה אוֹתוֹ הַצִּדָּה וְנִגַּשׁ לַדֶּלֶת. לְמַרְאֵה הַטַּבְלָה עִם שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה נָשָׁם לִרְוָחָה, וְשׁוּב פָּנָה אֶל עֵבֶר הַיֶּלֶד בְּקוֹל עָיֵף וּסְפוּג חֲרָדָה:

– מַה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן, יַלְדִּי, וְאֵיפֹה בַּעֲלַת הַדִּירָה?

בֶּנִי עָמַד לִפְנֵי הַחַיָּל, נִדְהָם, לוֹטֵשׁ עֵינַיִם, וּלְלֹא מִלִּים בְּפִיו. בֵּינְתַיִם הֵסִיר הַחַיָּל אֶת כּוֹבָעוֹ וְהֶעֱבִיר אֶת כַּף יָדוֹ הַמְּאֻבֶּקֶת עַל פָּנָיו הַמְּלֻכְלָכִים וְהַמְּיֻזָּעִים. וְהַיֶּלֶד הִפְלִיט פִּתְאֹם בְּקוֹל:

– בֶּנִי! בֶּנִי! אַתָּה בֶּנִי הַחַיָּל, כֵּן? כֵּן?

– כֵּן. אֲנִי בִּנְיָמִין שֶׁרְמַן. וּמִי אַתָּה, יֶלֶד, וְאֵיפֹה אִמִּי? מַה קָּרָה אֶת אִמִּי? – קָרָא הַחַיָּל, כְּשֶׁהוּא מֵנִיעַ אֶת כִּתְפֵי הַיֶּלֶד. – בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים, אֱמֹר לִי, אֵיפֹה אִמִּי?

– אִמְּךָ? הַגְּבֶרֶת שֶׁרְמַן? הוֹי, הִיא בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה. הִיא נָסְעָה לְקַיְטָנָה, לִכְפָר.

– לְקַיְטָנָה? הַאִם חָלְתָה? – נִבְהַל שׁוּב הַחַיָּל, וְהַתַּרְמִיל הַכָּבֵד עוֹד טָעוּן עַל שִׁכְמוֹ וְכוֹבָעוֹ הַמְאֻבָּק בְּיָדוֹ.

– כֵּן. הִיא הָיְתָה חוֹלָה. אֲבָל הִיא כְּבָר בְּרִיאָה. הִיא נָסְעָה עִם מַכִּירִים, וְהִיא בֶּאֱמֶת בְּרִיאָה. אֲחוֹתִי כָּתְבָה לִי. וּמַה שְּׁלוֹמְךָ אַתָּה, בִּנְיָמִין? הָאִם לֹא נִפְצַעְתָּ? הָאִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאֶתֵּן לְךָ אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַבָּיִת?

– לֹא, – חִיְּכוּ לָרִאשׁוֹנָה פָּנָיו הָעֲיְפוֹת שֶׁל הַחַיָּל, – אֵינֶנִּי פָּצוּעַ. בָּאתִי לְכַמָּה יְמֵי חֻפְשָׁה. אַךְ מִי אַתָּה, יֶלֶד? – שָׁאַל שֵׁנִית, וּמִתּוֹךְ עֲיֵפוּת רַבָּה צָנַח הַחַיָּל תַּחְתָּיו עַל מַדְרֵגַת הַגְּזֻזְטְרָה.

– אֲנִי בֵּן הַשְּׁכֵנִים מִן הֶחָצֵר הַסְּמוּכָה, וּלְיָדִי נִמְסַר הַמַּפְתֵּחַ… הִנֵּה הוּא.

הַחַיָּל לָקַח מִיָּדוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ. – תּוֹדָה לְךָ, יֶלֶד. וְאוּלַי יָדוּעַ לְךָ, מָתַי עוֹמֶדֶת אִמִּי לַחֲזוֹר?

– מָחֳרָתַיִם, מָחֳרָתַיִם בַּצָּהֳרִים. בִּדְיוּק לִפְנֵי הֶחָג.

– יָפֶה. אֲנִי אֲחַכֶּה לָהּ כָּאן. אֲבָל מַה שִּׁמְךָ, וְאֵיפֹה גָרִים הוֹרֶיךָ? אֲנִי רוֹצֶה עוֹד מְעַט לָבוֹא וְלִשְׁאוֹל פְּרָטִים עַל מַחֲלַת אִמִּי.

– שְׁמִי בֶּנִי, וַאֲנַחְנוּ גָרִים בֶּחָצֵר הַקְּרוֹבָה… וְשֵׁם אָבִי אָשֵׁרְמַן. אֲבָל…

אַךְ הַחַיָּל כְּבָר לֹא הִקְשִׁיב לִדְבָרָיו. הוּא נִכְנַס הַבַּיְתָה, פָּרַק מֵעָלָיו אֶת תַּרְמִילוֹ, וְעָמַד לִפְשׁוֹט אֶת חֻלְצָתוֹ וּלְהִתְרַחֵץ.

בֶּנִי נִצַּב כִּמְאֻבָּן. מְאֻשָׁר הָיָה וְאֻמְלָל כְּאֶחָת. בֶּנִי, בִּנְיָמִין הַחַיָּל, כּוֹתֵב הַמִּכְתָּבִים, בָּא לְחֻפְשָׁה. אִמּוֹ תַּחֲזֹר רַק מָחֳרָתַיִם הַבַּיְתָה, וְעוֹד מְעַט יָבוֹא הַחַיָּל אֶל בֵּיתָם לִשְׁאוֹל עַל אִמּוֹ וְאִישׁ לֹא יֵדַע שָׁם לְהָשִׁיב דָּבָר.

וּבְכֵן, מַה יִּהְיֶה עַכְשָׁו?

עַכְשָׁו אֶל אִמָּא. מַהֵר מַהֵר אֶל אִמָּא. עַכְשָׁו. סוֹף־סוֹף. אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לָהּ הַכֹּל. הוּא מֻכְרָח לְסַפֵּר לָהּ הַכֹּל. וּמִיָּד.

וַהֲרֵי הוּא נֶעֱקַר מִמְּקוֹמוֹ, טָס כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת וּמִתְפָּרֵץ בִּקְרִיאָה אֶל הַמִּטְבָּח:

– אִמָּא, אִמָּא הוּא בָּא!

– מִי בָּא, יַלְדִּי, מִי בָּא?

– בֶּנִי, בֶּנִי בָּא!

– אַתָּה, יַלְדִּי? וּבְכֵן טוֹב. עַכְשָׁו אֵין זְמָנִּי פָּנוּי לַהֲלָצוֹת. לֵךְ וּפְנֵה לְעִנְיָנֶיךָ, יַקִּירִי.

– לֹא, אִמָּא, חַכִּי. הַקְשִׁיבִי, אִמָּא. יֵשׁ לִי לְסַפֵּר לָךְ דָּבָר חָשׁוּב, חָשׁוּב מְאֹד.

הָאֵם יָשְׁבָה בַּמִּטְבָּח עַל שְׁרַפְרַף נָמוֹךְ וְקָלְפָה תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה. בֶּנִי הִתְיַשֵּׁב מִמּוּלָהּ עַל שְׁרַפְרַף שֵׁנִי וְהֵחֵל בְּסִפּוּרוֹ.

הוּא דִבֵּר בְּשֶׁטֶף וְסִפֵּר הַכֹּל, לְמֵרֵאשִׁית. אִמּוֹ הִקְשִׁיבָה בְּשֶׁקֶט וְלֹא הִפְסִיקָה אוֹתוֹ. לִרְגָעִים הָיוּ פָּנֶיהָ מוּעָבִים צֵל צַעַר, לְעִתִּים הִבְהִיקָה בָּהֵם בַּת־צְחוֹק שֶׁל נַחַת, וּפְעָמִים מָלְאוּ עֵינֶיהָ דְמָעוֹת וְהִיא מָחֲתָה אוֹתָן בְּיָדָהּ הָאוֹחֶזֶת בַּסַּכִּין הַמְלֻכְלֶכֶת.

הָאֵם לֹא הִרְגִּישָׁה בַּזְּמַן הָחוֹלֵף. תַּפּוּח־הָאֲדָמָה, שֶׁאֲחָזָה בְּיָדָהּ הָאֲחֶרֶת נָשַׁר אֶל חֵיקָהּ בִּלְתִי־מְקֻלָּף. הַסִּירִים עַל גַּבֵּי הַכִּירַים רָתְחוּ. הַמָּרָק גָּלַש מִתּוֹךְ אַחַד הַסִּירִים בְּקֶצֶף מְבַעְבֵּעַ. אַךְ הִיא לֹא שָׂמָה לִבָּהּ לַדָּבָר. כֻּלָּהּ הָיְתָה קֶשֶׁב.

– וְעַכְשָׁו הוּא בָּא, בֶּנִי הַחַיָּל, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעוֹד מְעַט יָבוֹא הֵנָּה… – סִיֵּם בֶּנִי אֶת סִפּוּרוֹ וְנָשָׂא אֵלֶיהָ זוּג עֵינַים שׁוֹאֲלוֹת וּנְבוֹכוֹת.

אִמָּא הֶחֱרִישָׁה.

– עַכְשָׁו הוּא בָּא, אִמָּא, – חָזַר חֶרֶשׁ בֶּנִי, כְּשֶׁהוּא מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָתָהּ בְּחֶרְדַּת לֵב.

– טוֹב, בֶּנִי, שֶׁהוּא בָּא. טוֹב. בּוֹא אֵלַי, יַלְדִּי הַקָּטָן, קְרַב אֵלַי, בְּנִי שֶׁלִּי.

הַיֶּלֶד נִגַּשׁ לְאַט־לְאַט אֶל אִמּוֹ.

– יַלְדִּי הַטּוֹב שֶׁלִּי! קָלְטָה אוֹתוֹ בַּחֲמִימוּת אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ וְאִמְּצָה אוֹתוֹ אֶל לִבָּה. – יְלָדַי הַחֲבִיבִים. תְּאוֹמַי הַנֶּחְמָדִים! עַכְשָׁו מוּבָן לִי הַכֹּל, בְּנִי הַטּוֹב. עַכְשָׁו מוּבָן לִי הַכֹּל.

– וְאַתְּ סוֹלַחַת לָנוּ, אִמָּא, כֵּן? – שָׁאַל בֶּנִי בְּקוֹל מְאֻשָּׁר וְנִרְגָּשׁ.

– כֵּן, יַלְדִּי, סָלַחְתִּי, סָלַחְתִּי. – קִנְּחָה חֶרֶש אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ וְהִטְבִּיעָה עַל רֹאשׁ יַלְדָהּ נְשִׁיקָה אֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה.

 

כה. סְעֻדַּת הֶחָג    🔗

לִסְעֻדַּת חַג רֹאשׁ־הַשָּׁנָה הֵסֵבּוּ בְּבֵית אָשֵׁרְמַן אוֹרְחִים רַבִּים. הוּבְאוּ שֻׁלְחָנוֹת נוֹסָפִים וְכִסְאוֹת מִבֵּית הַגְּבֶרֶת אֶסְתֵּר שֶׁרְמַן.

מִבְּעוֹד יוֹם טָרְחָה הָאֵם וְהַדּוֹדָה מִרְיָם בַּהֲכָנַת הַסְּעֻדָּה הַחֲגִיגִית וְהָאָחוֹת הַגְּדוֹלָה, רִבְקָה, עוֹזֶרֶת עַל יָדָן.

אִמּוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין עָזְרָה אַף הִיא בַּעֲרִיכַת הַשֻּׁלְחָן, עַל־אַף מְחָאוֹתֶיהָ שֶׁל בַּעֲלַת־הַבָּיִת. הִיא כְּבָר הִרְגִּישָׁה אֶת עַצְמָהּ בְּרִיאָהּ, וְעֵינֶיהָ הִבְהִיקוּ כְּעֵינֵי אִשָּׁה צְעִירָה.

גִּיטָה, בֶּנִי וְחַוָּה’לֶה יָשְׁבוּ בַּחוּץ, עַל יַד דִּיר הָעֵצִים, וְסִפְּרוּ וְחָזְרוּ וְסִפְּרוּ זֶה לָזֶה מִכָּל אֲשֶׁר עָבַר עֲלֵיהֶם. כֻּלָם הָיוּ מְדַבְּרִים בְּבַת־אַחַת, מַפְסִיקִים זֶה אֶת זֶה וְנִכְנָסִים אִישׁ לְדִבְרֵי חֲבֵרוֹ.

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הִקְשִׁיב אִישׁ מֵהֶם לְדִבְרֵי זוּלָתוֹ. כָּל אֶחָד רָצָה לְסַפֵּר, לִפְרוֹק מִמִּטְעַן־לִבּוֹ, שֶׁנִּצְטַבֵּר בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה.

כְּשֶׁיָּשְׁבוּ הַכֹּל מִסָּבִיב לַשֻּלְחָן הָחֲגִיגִי, וְהָאָב קִדֵּשׁ עַל הַיַּיִן וּבֵרַךְ עַל הַפְּרִי, וְהַסְּעֻדָה הֵחֵלָּה, קָם הַד"ר שְׁוַרְץ וְנָשָׂא נְאוּם קָטָן. הַגְּדוֹלִים הִקְשִׁיבוּ לִדְבָרָיו בְּבַת־צְחוֹק וּבְפָנִים חֲגִיגִיוֹת וְקוֹרְנוֹת.

הַיְּלָדִים לֹא קָלְטוּ הַרְבֵּה מִדְּבָרָיו. הֵם הָיוּ עֲסוּקִים בְּהִרְהוּרִים עַל עִנְיָנֵיהֶם הֵם, עַל כָּל אֲשֶׁר הָמָה בְּלִבָּם בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הַזֶּה וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הָאַחֲרוֹן.

רַק בְּסוֹף דְּבָרָיו זָקְפוּ הַיְלָדִים אָזְנֵיהֶם, בְּשָׁמְעָם אֶת הַנּוֹאֵם מְסַיֵּם וְאוֹמֵר:

– וְעַל פְּגִישָׁתֵנוּ הַנָּאָה הַזֹּאת, בְּהִתְקַדֵּש לֵיל הֶחָג, מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן הַזֶּה, כֻּלָּנו יַחַד, יֵשׁ לָנוּ בְּעֶצֶם לְהוֹדוֹת אַךְ וְרַק לַתְּאוֹמִים, לְבֶנִי וּלְגִיטָה.

כָּל הַעֵינַיִם פָּנוּ לְעֵבֶר הַשְּׁנַיִם. שְׁנֵי הַיְלָדִים הִסְמִיקוּ.

– כָּל זֶה לְגַמְרֵי לֹא בִּגְלָלֵנוּ… – גִּמְגֵּם בֶּנִי.

– נָכוֹן. זֶה הַכֹּל בִּגְלַל… הַכַּדּוּר, – הֶחֱזִיקָה אַחֲרָיו גִּיטָה.

– לֹא נָכוֹן, דַּוְקָא לֹא רַק בִּגְלַל הַכַּדּוּר, – קָרָא בֶּנִי – אֶלָא בִּגְלַל… – כָּאן צָבְטָה גִּיטָה מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן בְּרַגְלוֹ שֶׁל בֶּנִי וְסִיְּמָה בִּמְקוֹמוֹ:

–… וּבִגְלַל הַצַּלַּחַת!

סוֹף