רקע
שלמה קפלנסקי
דבר אל ברית־המועצות
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: מרחביה: ספרית פועלים; 1950

נאום־פתיחה בכינוס הארצי של הליגה – בירושלים, 25.8.1942


בחלקי נפל הכבוד הגדול לפתוח בשם הנשיאות את הכנוס הארצי הראשון של “ליגת־הנצחון למען רוסיה המועצתית” בא"י.

מטרת כנוסנו זה היא לכונן על בסיס ארצי את הליגה, להקים את מסגרת ארגונה, ולאשר את המצע שהוסכם עליו לפני חדשים בחיפה כתוצאה ממשא ומתן מקיף ומעמיק בין מיסדי הליגה ובין מפלגות הפועלים המאוחדות בהסתדרות העובדים העברים הכללית.

הנני מברך את הצירים מכל קצות הארץ, מהכפר ומהעיר, אשר באו לקריאתנו במספר כה ניכר. ברכתנו המיוחדה מעומק לב נרגש ומלא תודה, שלוחה לבאי־כוח הממשלה הסוביטית אשר כיבדו בנוכחותם את ועידתנו – הוכחה מעודדת מאוד שממשלת ברה“מ מעריכה את התחלתנו הצנועה ושוקדת לקשור קשרים ולטפח יחסי ידידות עם הליגה שלנו ועם הישוב היהודי בא”י.

מטרתנו ליצור מסגרת ארגונית בעלת כושר פעולה, אשר תתן בטוי מעשי לרחשי ההערצה והסולידריות עם ברה“מ אשר הקיפה את הישוב העברי בא”י עם כניסת רוסיה המועצתית למלחמה בציר הנאצי־פשיסטי. אביא לדוגמא קטע מגלוי־הדעת של מועצת ההסתדרות אשר התכנסה בימים המכריעים של הגנת הגבורה על מוסקבה ולנינגרד, כאשר גלי הפלישה הנאצית התנפצו אל קירות הפלדה שהקימו עמי ברה"מ סביב בירותיהם:

“בחרדה וברטט עוקבת תנועת הפועלים בארץ אחרי מלחמת הגבורה של עמי ברית המועצות והמוני היהודים בה, בקום עליהם האויב הנאצי־פשיסטי, אויב האנושיות, אויב תנועת הפועלים, ואויב העם היהודי. כאות לסולידריות ולאחוה עמוקה” הוכרזה אז מגבית לשם הקמת יחידה רפואית לעזרת הצבא האדום. באותם הימים הכריזה הליגה שלנו, שעמדה אז עוד בתקופת התהוותה, על המגבית לטובת אמבולנס, והצלחתה הוכיחה כי הרצון לעזור לברה“מ, להביע בצורה ממשית הכרה, תודה, הרגשת שותפות קים לא רק בתנועת הפּועלים, והמגבית מצאה הד גם בחוגים אחרים. היש צורך להסביר מנין האהדה הנאמנה והאקטיבית הזאת לרוסיה המועצתית בתוך הקבוץ היהודי בארץ־ישראל? המאורע של 21 ביוני, 1941, היה חויה עמוקה ופורקן נפשי לכל אחד מאתנו. כי הצטרפותה של ברית־המועצות למלחמה עד חרמה, לשרון1 לחיים ולמות עם גרמניה הנאצית וב”ב אישרה את השקפתנו על צביונה ואופיה ההיסטורי של המלחמה העולמית הזאת. לכחות הדימוקרטיה והחופש בעולם נוסף בן־ברית כביר ועצום, מלא רוח גבורה של עם הנלחם על ארצו ועל כבושי הריבולוציה, הנאבק על אדמתו וחרותו; בזה חוזקו לאין ערוך אמונתנו ובטחוננו בנצחון.

אנו היהודים היינו הראשונים להכיר את החיה הטורפת הנאצית בכל מערומיה, בכל דראונה, בכל הזועה שהיא מכינה לעולם. לא רק משום זה שהיא בחרה בנו להיות הקרבן הראשון לשיטות השוד, ההרעבה, ההשפלה; אנו היינו הסיסמוגרף שרשם את התקרבות הרעש. באינסטינקט שהתגבש במבחנים הסטוריים עקובי־דם, בחוש הבחנה שחושל בפורענויות של דורות הכרנו את גודל הסכנה. שנים יקרות הלכו לאיבוד עד שהדמוקרטיה העולמית הבינה כי המשטמה הזואולוגית לעם היהודי היא רק דרך של חנוך לבסטיאליות כלפי עמים ובני־אדם אחרים. הדמוקרטיות של מערב אברופּה, אמריקה ואוסטרל־אסיה מאוחדות כיום עם ברית־המועצות לא רק בשל הסכנה המשותפת של השתלטות גרמניה על אברופה ועל־ידה על העולם כולו. למרות ההבדלים במשטר ובהשקפות חיים הקימים בין האומות המאוחדות ישנו יסוד חיובי משותף לברית העולמית הזאת. גרמניה הנאצית שואפת לא רק להשתלטות מדינית־צבאית כאחותה הבכירה, גרמניה הקיסרית. גרמניה ההיטלרית, כגבור האגדה הגרמנית העממית דר. פאוסט, מכרה את נפשה לשטן, כדי לזכות בשלטון על העולם. היא שואבת את כחה ביודעין מתהומות תופת, היא קוראה לעזרה ומגיסת את כחות השאול נגד כחות האור והדרור. עמי הדימוקרטיות ועמי ברית המועצות מאוחדים במורשת תרבות מסוימת. היא מבוססה על הפניה לטוב ולנשגב, למאור שבאדם, על האמונה שהאור ידביר את החושך, החרות תתגבר על העבדות, כי תולדות המין האנושי הן עליה בלתי פוסקת מעולם הכפיה, הפחד והמחסור לעולם של חופש, שפע ואחוה. גרמניה הנאצית פנתה עורף ובשאט נפש לנכסי תרבות אלה. היא דוגלת ביודעין בשנאה, ברשע, בשקר. היא שואפת לחידוש ימי הפיאודליות בלבוש אינדוסטריאלי. מגמתה – אימפריה פיאודלית עם גרמניה כבית־נשק ובית־חרושת במרכזה החולשת בכל דרכי השעבוד והדיכוי בהמוני עובדיה ובעמים אחרים שהיו לה למס־עובד והפכו “אומות משוללי היסטוריה”.

היה סופר אנגלי שאמר: חרות יכול להשיג רק מי שמוכן לתתה לאחרים. הנאצים הפכו את המימרא הזו. לפי תפיסתם יכולה לשעבד עמים אחרים רק מדינה החיה בעצמה על שעבוד. לכן האידיאל שלהם הנה גרמניה משועבדת לאדוניה הפיאודליים ולאילי החרושת, המשעבדת את כל עמי אברופה והעולם.

גוגול כתב פעם על משטר השעבוד ברוסיה: רמאי רוכב על רמאי ומדרבן רמאי הרץ לפניו. הסדר החדש של הנאצים הוא עבד הרוכב על עבד ומדרבן עבד הרץ לפניו. הנסיון הזה להחזיר אחורנית את גלגל ההיסטוריה אינו יכול להצליח. כשלונו של צלב־הקרס הוא הכרח היסטורי.

הוא לא יבוא מאליו. עלינו להלחם עליו בכל מאמצי כחנו. כחות השאול עדיין חזקים. נוראות המלחמה לא פגעו לאשרנו בא“י כמו בעם ישראל. אבל אנו בחזית. ארץ ישראל שוכנת בין יאור מצרים והרי הקוקאז. אנו נמצאים בין שתי חזיתות: חזית הנילוס שבידי צבאות חבר העמים הבריטי, וחזית הקוקאז שעליה מגין הצבא האדום. בשתי החזיתות האלו, בשני המחנות נלחמים רבבות בנינו ואחינו. בחזית הנילוס עומדים 16.000 יהודי א”י שהתנדבו לצבא הבריטי, ובחזית הרוסית נלחמים כמאתים אלף יהודי ברית המועצות. לא רחוק היום ויצטרפו אליהם מאות אלפים של יהודי ארצות־הברית. אחות הנשק עם הצבא האדום עטור זר תהלה ממלאה את לבנו גאון; אולם בטוחני שאיש לא יתרעם עלי אם אומר שהיא יקרה לנו ביותר משום שהיא חידשה את הקשר בינינו ובין יהדות רוסיה אשר נותק במשך שתי עשרות שנים.

הישוב היהודי בא“י קשור ברובו הגדול באלפי נימים – קשרי משפחה וקשרי רוח – עם רוסיה המועצתית. יחד עם כל עמי התרבות אנו מזדעזעים כי בית טולסטוי ביאסנאיה פוליאנה חולל ע”י המחבלים הנאציים, או מצבתו של פושקין. אך מה יתכוץ לבנו מכאב כאשר אנו שומעים כי נהרס המוזיאון ע“ש מנדלי באודיסה, או ע”ש שלום־עליכם בקיוב. או ספרית סטרשון או המוסד היהודי המדעי “ייוא” בוילנא! יהדות רוסיה היא ערש תנועת התחיה החדשה של עם ישראל על גילוייה השונים. בתוכה נולדה תנועת הפועלים היהודית על כל זרמיה, ממנה בעיקר ניזונה התנועה הציונית, היא נתנה לנו את הספרות היהודית החדשה, בעברית ובאידיש, היא נתנה לנו את רוב מנינו ובנינו של הישוב היהודי החדש בא“י. בלי הפתוס הלאומי והסוציאלי אשר פּעם בלב הנוער היהודי יוצא רוסיה, ואשר חושל על סדן הריבולוציה הרוסית בשלביה השונים, לא היינו מגיעים בא”י, בחומר וברוח, למה שהגענו ב־40, ובעיקר ב־20 השנים האחרונות.

והנה הפכו ליטא, בילורוסיה ואוקראינה, מרכזי הישוב היהודי בברה“מ, לגיא הריגה. למיליונים של יהודי רוסיה נוספו מאות אלפים פליטים יהודים מפולניה, והם נתונים לטבח ולמרמס כטיט חוצות תחת רגליה של החיה הטורפת הנאצית עם קלגסיה־עבדיה ההונגרים והרומנים. “הנה קול שועת בת־עמי מארץ מרחקים”. הננו מעריכים את מאמציה של הממשלה הסוביטית אשר העבירה מאות אלפים יהודים לפנים המדינה והצילה אותם מצפרני הנאצים. הננו מתגאים בחלק שלוקחים היהודים בפעולות הצבא האדום והפרטיזאנים הגבורים. ידעו שמה שאנו כאן מתאמצים שקריאות יהדות רוסיה ופליטי פולין הנמצאים כעת בתוכה, אל יהדות העולם תמצאנה אוזן קשבת. אנו מקוים שממשלת ברית־המועצות תאפשר ליהדות בארצות הדמוקרטיה לבוא לעזרת פליטי פולניה היהודים גם על־ידי עידוד הצטרפותם למאמץ המלחמה של יהודי א”י. העזרה שאנו יכולים לתת, בתשובה לקריאת יהודי ברה"מ, נוסף למאמץ המלחמה שלנו במסגרת המאמץ הבריטי והארץ־ישראלי, תנתן מתוך חבה ומסירות, ומתוך רצון לחידוש שותפות הגורל והרציפות ההיסטורית בינינו ובין ענף מפואר זה של עמנו שברחבי ברית המועצות.

ברית המועצות עומדת במאבק איתנים עם המפלצת הנאצית למענה, למעננו, למען עתידו של כל העולם, למען חרותו של כל עם וכל אדם. אנו קוראים לישוב היהודי בארץ, לכל תושבי א“י שרואים במלחמה האנטיפשיסטית את מלחמתם הם, לעזור לברית המועצות לפי יכולתם. נכונותנו לעזור, לטפח יחסי הבנה וסולידריות אינה מותנית בשום תנאי. היא מלווה בתקווה ובשאיפה להבנה הדדית, להתודעות ידידותית, להתקרבות כנה. הליגה רוצה להקיף ראשית כל את הישוב היהודי בא”י, לקרב אותו אל רוסיה המועצתית בלי חשבונות, בלי פניות, בלי וכוחים אידיאולוגיים או פוליטיים. אולם אנו שואפים גם לכך, שעמי ברית־המועצות יכירו את הישוב הזה כמו שהוא.

העם היושב בציון הוא ציוני לא רק במובן הגיאוגרפי. הוא ציוני משום שהוא רואה את עצמו כנושא של יעוד היסטורי, שליח וחלוץ למפעל שחרור גדול – השחרור הלאומי והסוציאלי של עם ישראל בארץ־ישראל. באנו הנה עמוסי חלום מולדת לעמנו המעונה. וחזון התמורה הריבולוציונית הזאת בתנאי קיומנו הלאומי השתלב בחזון אחרית הימים – של צדק, שויון ואחוה בין הלאומים, כאשר “לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה” – חזון אשר אליו נשאו את נפשם ואותו חזו נביאי ישראל בעיר הזאת, ירושלים, ובארץ הזאת לפני 2500 שנה. מי כעמי ברית המועצות מסוגל להבין תנועה מהפכנית כזאת! לכן מקוים אנו כי נשאר מאוחדים לא רק בהאבקות עם השונא המשותף, אלא שנשאר בני־ברית גם אחרי שחלום הבלהות הנאצי יחלוף ותגיע תקופת הקמתם של הריסות העולם אחרי הנצחון. אזי חזקה תקותנו שתביעתנו אל עמי העולם לצדק ומשפט, לחרות ושויון, למולדת ולחוף מבטחים בשביל העם היהודי תמצא הבנה וסעד גם מצד ברית המועצות.

מחר הוא יום זכרון גדול לעם הרוסי. ב־26 לאבגוסט תמלאנה 130 שנה לקרב על יד בורודינו. המערכה ההיסטורית הזו, שאחריה בא כבוש מוסקבה על ידי נפוליאון, נשארה בתולדות העם הרוסי כסמל של כשלון מדומה, של נסיגה והקרבת שטח לשם שמירה על כחו הלוחם של הצבא, כראשית מפלתו של הפולש.

יודעים אנו שברית המועצות סבלה אבדות קשות במשך שנת המלחמה. הרבה מבניה הנאמנים נפלו חלל. שטחים נרחבים ועשירים באוצרות טבע נפלו זמנית בידי האויב, מפעלי חרושת ותחבורה שהוקמו בהרבה עמל נהרסו, שדות בר דשנים באוקראינה ובאזור הדון נרמסו על ידי הטנקים הגרמנים, מיליונים בני־אדם נעקרו מאדמתם ומבתיהם והלכו בגולה, מיליונים אחרים מועבדים עבודות כפיה ופרך על ידי הכובשים צמאי־הדם והאכזרים. דרושה לשון הכאב והזעם של נביא, כדי לתאר את גודל וכובד האסונות אשר המיטה גרמניה הנאצית על עמי ברית־המועצות, כמו על הארצות והעמים האחרים הכורעים תחת עולה ושבט עברתה של המכונה הצבאית הגרמנית. ואף על פי כן לא נשברו רוחו וארגונו של הצבא והצי האדום. מתוך הקרבה עילאית, גבורה ללא רתיעה, ותבונה תכסיסית רבה של מצביאיו עומדת איתן חומת הפלדה המשתרעת מלנינגרד עד סטלינגרד ומהים השחור עד הים הכספי. הם יודעים וזוכרים, כי אחרי בורודינו באה השואה של ברזינה. את רוחם של עמי ברית־המועצות אין לכבוש, כמו שאין לכבוש את מרחבי רוסיה. אבל אפשר להפחית את הסבל ולהחיש את יום ההכרעה, אם התעשיה הבריטית והאמריקנית תגביר ללא הפוגות את עזרתה לרוסיה, ואם החזית השניה תקום באברופה לפני שיפרצו הסערות בים הצפוני וסופות השלג בערבות רוסיה.

כולנו מצפים לרגע זה שהאיניציאטיבה באברופה ובמזרח התיכון תעבור לידי צבאות בנות־הברית והמכונה הנאצית־פשיסטית תמוגר ותשבר תחת מהלומות נשקם של חבר העמים הבריטי, ארצות־הברית של אמריקה וברית המועצות. וביום הנצחון, יום נקם ושלם בעד הדם הנקי הרב שנשפך, תזכור האנושיות המשוחררת בהערצה וברגשי תודה עמוקה את קרבנותיה העצומים של רוסיה הסוביטית ואת עלילת גבורתה במלחמה הזאת.

יש טעם לקרבנותיה ולקרבנותינו, ויש שכר לעמידתה האיתנה, כי הם יקבעו את מהלך ההיסטוריה ותכונת העולם לדורות הבאים.


  1. “לשרון” כמו במופעים קודמים במאמרים: להילחם. – הערת פב"י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות