רקע
יחיאל לרר
לְהַכְשָׁרָה
יחיאל לרר
תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: יידיש

(מתוך בית אבא)


וְאִמֵּנוּ בַּמִּטְבָּח לֹא הָיְתָה לְבַדָּהּ.

הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה שָׁבָה מִן הָאֲגֻדָּה

כֻּלָּהּ זוֹהֶרֶת מֵאֹשֶׁר וּבְפִיהָ בְּשׂוֹרָה:

הִיא אֻשְּׁרָה, סוֹף כָּל סוֹף, שֶׁתֵּצֵא לְהַכְשָׁרָה!

וּכְשֶׁאִמֵּנוּ שָׁאֲלָה ׳הַכְשָׁרָה׳ זוֹ מַה־טִּיבָהּ,

הִתְאַמְּצָה הָאָחוֹת בְּרֹב דְּבָרִים לַהֲשִׁיבָהּ,

עַד שֶׁהֵבִינָה אִמֵּנוּ הַדְּווּיָה כַּוָּנָתָהּ:

הִיא תַתְחִיל בְּחַיִּים חֲדָשִׁים מֵעַתָּה;

קֹדֶם־כֹּל תַּעֲזֹב אֶת־הַבַּיִת (כְּמוֹ הָאָח

בִּזְמַנּוֹ, שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַחַר־כָּךְ).

וְעָשֹׂה מַה תַּעֲשֶׂה בַהַכְשָׁרָה? – תַּעֲבֹד.

אִם קָשֶׁה וְאִם קַל? – אֵינָה יוֹדַעַת אֶת־זֹאת.

אֵין זֶה נוֹגֵעַ לָהּ כְּלָל. וְאִם קָשֶׁה, מָה אִכְפָּת?

אַחַר־כָּךְ הִיא תָשׁוּב עוֹד הַבַּיְתָה לִקְצָת,

אֵין יוֹדֵעַ לְכַמָּה, עַד שֶׁתַּשִּׂיג צֶרְטִיפִיקָט.

׳וְזֶה מַה הוּא?׳ – ׳אוֹי, גַּם־זֹאת לֹא תֵדְעִי?׳ – וְחוֹבֶקֶת

הָאָחוֹת אֶת־אִמֵּנוּ וְהַרְבֵּה לָהּ נוֹשֶׁקֶת:

׳הוֹי אִמִּי הָאֲהוּבָה, שֶׁתִּהְיִי לִי בְּרִיאָה!

הֲרֵי זֶה לְאַרְצֵנוּ כַּרְטִיס נְסִיעָה!

הַכַּרְטִיס עַל כַּף־הָיָּד! אֲנִי כָּל־כָּךְ מְאֻשֶּׁרֶת!

הוֹ, כַּמָּה לָזֶה חִכִּיתִי, אִמָּא, אֵין אַתְּ יוֹדַעַת…

אֲבָל מַה זֶּה, דִּמְעָה מֵעֵינַיִךְ נִגֶּרֶת?

אַתְּ בּוֹכָה? דַּוְקָא עַכְשָׁו? דַּוְקָא עַכְשָׁו בּוֹכָה אַתְּ?׳

׳יַלְדָּתִי – אָז אִמֵּנוּ בַּחֲשַׁאי נֶאֱנַחַת –

בְּרָצוֹן הֵן הָיִיתִי שְׂמֵחָה אִתָּךְ יַחַד,

אַךְ אֵינִי יְכוֹלָה… כָּל־כָּךְ צַר לִלְבָבִי,

שֶׁכֻּלְכֶם מִתְפַּזְּרִים וְעוֹזְבִים אֶת נָוִי.

בַּחַיִּים עוֹד לִהְיוֹת רְחוֹקָה, עֲזוּבָה,

חֲשׁוּבָה כְּמֵתָה. – בַּל אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי,

בִּמְקוֹם חַיִּים שֶׁכָּאֵלְֶּה – – –׳

׳הֵן יוֹתֵר כְּבָר כְּדַאי

לִחְיוֹת יַחַד – לֹא הִנִּיחָה הָאַָחוֹת הָאֲהוּבָה

לְסַיֵּם. – תִּשָּׁלַח הַמְלָצָה, אוֹ דְּרִישָׁה,

וְהַסּוֹף לַדְּאָגָה!׳


׳מַה־סְּגֻלָּה בְדוּקָה

הִיא, בִּתִּי, שֶׁרִפְאוּת לַדְּאָגוֹת מְחִישָׁה?

הוֹי, בִּתִּי, מַה־מְּאֹד אֲנִי לָהּ זְקוּקָה!

יֵשׁ כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה כְּאֵב בִּי, יַלְדָּה, כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה,

שֶׁאֵינֶנִּי מַאֲמִינָה עוֹד שֶׁאוּכַל לְהֵרָפֵא.

וּפִתְאֹם אַתְּ בָּאָה וְהִנֵּה מְבִיאָה אַתְּ

תְרוּפָה בִּשְׁבִיל כָּל דְּאָגָה וְצָרָה?

מַה־סְּגֻלָּה הִיא, בִּתִּי? בֵן כְּדַאי זֹאת לָדַעַת,

בֶּאֱמֶת כְּדַאי לָדַעַת…׳


וּלְאַחַר שִׂיחָה קְצָרָה

לְאִמֵּנוּ נוֹדַע מָה עִנְיַן הַתְּרוּפָה

הַלָּזֹאת: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַבַּת בְּשָׁלוֹם

לְאַרְצֵנוּ, לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַכְּסוּפָה,

הִיא תָבִיא בִּמְהֵרָה וּבְקֶרֶב הֲלוֹם

גַּם אֶת אַבָּא וְאִמָּא, וְשָׁם יִשָּׁאֵרוּ,

וְתָמִיד יִהְיוּ יַחַד. אַחַר־כָּךְ יְמַהֵרוּ

וְיִכְתְּבוּ לָאַחִים וְלָאֲחָיוֹת בָּעוֹלָם

מִכְתָּבִים דְּחוּפִים, שֶׁיִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלָם

וְיִקְחוּ אֶת־מְעַט הַמִּטַּלְטְלִים בְּכַפָּם,

וְכַסְפָּם, אִם עוֹד יֵשׁ, וְיָבוֹאוּ לְאַרְצֵנוּ,

עִם נְשֵׁיהֶם, בַּעֲלֵיהֶן וְיַלְדֵיהֶם וְטַפָּם –

שֶׁיָּקוּמוּ וְיָבוֹאוּ כֻּלָּם יַחַד אֵלֵינוּ.

כִּי רֵאשִׁית – הֵן גָּדוֹל בְּכָל לֵב הַגַּעְגּוּעַ,

מַמָּשׁ הַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת מִכְּמִיהָה גְּדוֹלָה;

וְשֵׁנִית, מַה־תַּכְלִית הִיא לָנוּד וְלָנוּעַ

וּלְהָסֵב לְשֻׁלְחָנוֹת שֶׁל זָרִים בַּגּוֹלָה?

אִם נָתַן כְּבָר אֱלֹהַּ פִּנָּה מִשֶּׁלָנוּ –

שֵׁיֵשְׁבוּ כֻּלָּם יַחַד בַּחֶלְקָה שָׁם אִתָּנוּ.

מַסְכִּימָה אָתְּ?׳

וְאִמָּא עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה,

מְהֻרְהֶרֶת בְּתוֹכָהּ, וְרַק בְּקֹשִׁי הֵשִׁיבָה,

חֲנוּקָה מִדְּמָעוֹת: ׳זֶה יָפֶה בְּיוֹתֵר,

יַלְדָּתִי, מִשֶּׁיְּקֻיָּם. זֶה כַּחֲלוֹם וְאֵין פּוֹתֵר…

וְאֶפְשָׁר יִפָּתֵר בְּעוֹד שָׁנִים וְדוֹרוֹת…

אַךְ שֶׁאֲנִי עוֹד אֶחְיֶה וְאֶזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹת?׳

הִיא נֶאֶנְחָה אֲנָחָה עֲמֻקָּה.

וּכְשֶׁהִגִּישָׁה

הַצַּלָּחוֹת הַקְּטַנּוֹת וּבָהֶן הַדָּגִים,

אָז עֵינוֹ הַמַּבְחֶנֶת שֶׁל אַבָּא הִרְגִּישָׁה

סִימַן דֶּמַע עַל־פָּנֶיהָ וְרָאָה שֶׁהֶעְגִּים

בָּהּ רוּחָהּ וְנָגַע לוֹ הַדָּבָר עַד הַלֵּב.

כִּי אָבִי, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא הֵיטֵב

שֶׁפָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר הַדִּמְעָה בְּנָשִׁים

לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד – הוּא יוֹדֵעַ מַה־קָּשִׁים

הֵם חַיֶּיהָ, הַמִּסְכֵּנָה, בַּתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה,

מִשָּׁעָה שֶׁהִתְעוֹפְפוּ הַיְלָדִים מִקִּנָּהּ.

הֵם נָטְלוּ עִמָּהֶם אֶת הַקַּיִץ מֵרוּחָהּ.

הִיא הָיְתָה בְּהִירָה וּשְׁקֵטָה וּבְרוּכָה,

כְּנָהָר הַשּׁוֹקֵט וְשׁוֹטֵף בִּמְנוּחָה.

אוֹ כְּעֵץ הַתַּפּוּחַ בְּאָב: זֶה מִזְּמַן

כְּבָר נָשְׁרָה הַנִּצָּה, כָּל וָרֹד וְלָבָן,

הָעֲסִיסִים נִגָּרִים יוֹתֵר לְאַט מִלְּפָנִים

וְיוֹתֵר כְּבֵדִים וְיוֹתֵר עַצְלָנִים,

אַךְ מוֹרִיק עוֹד הֶעָלֶה וְנוֹבְעִים, וְאִם לְאַט,

הַחַיִּים בּוֹ, בָּעֵץ: אִם לֹא עוֹד מִשִּׂמְחַת

הַצְּמִיחָה וְהַפְּרִיחָה שֶׁל עַצְמוֹ – הֲרֵי מִכָּךְ

שֶׁעוֹד קַיִץ בָּעוֹלָם וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח,

וּמוּל הַשֶּׁמֶשּׁ הַזּוֹרַחַת הַתַּפּוּחִים בְּשֵׁלִים;

שֶׁהַיְנוּקִים הַיְרֻקִּים מַאְדִּימִים וּגְדֵֵלִים,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עוֹד מֻטָּל כָּל־אֶחָד כְּתִינוֹק

מְחֻבָּר בַּזַּלְְזַל, בֶּעָלֶה הַיָּרֹק –

כֵּן גַּם אִמָּא, כָּל־זְמַן שֶׁהָיוּ הַבָּנִים

וְהַבָּנוֹת עַל־יָָדָהּ, בְּקִנָּהּ הַנָּעִים –

וְעָבְרָה הַשִּׂמְחָה שֶׁל גִּדּוּלָם גַּם אֵלֶיהָ,

וּפָרְחָה עִמָּהֶם גַּם בְּאֶמְצָעָן שֶׁל שְׁנוֹתֶיהָ.

אַךְ מִזְּמַן שֶׁהִתְחִילוּ צִפּוֹר־צִפּוֹר מִתְמַלְּטָה

וְהִתְפַזְּרוּ בָּעוֹלָם – דָּפַק הַסְּתָו עַל דַּלְתָּהּ

וּמַהְפֵּכָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ בָּאָה בְּתוֹכָהּ,

שֶׁאֵין מוֹצֵאת לָהּ מָנוֹחַ וּתְכוּפוֹת הִיא בּוֹכָה.


וְיִקְרֶה לְעִתִּים: הִיא יושֶׁבֶת עַל־יַד

הַשֻּׁלְחָן, מִשְׁקָפֶיהָ עַל אַפָּהּ רְכוּבִים,

וְקוֹרֵאת גִּלָּיוֹן שֶׁל נְיָר מְקֻמָּט –

הַמִּכְתָּב שֶׁבָּא מִבֵּן אוֹ מִבַּת אֲהוּבִים.

נִתְקַבֵּל הַמִּכְתָּב עוֹד לִפְנֵי רֹב יָמִים,

אַךְ עֲדַיִן מֻצְנָע הוּא בְּחֵיקָה הֶחָמִים,

כְּתִינוֹק מִתְחַמֵּם וְנִלְחָץ אֶל הַשַּׁד.

הִיא קוֹרְאָה בּוֹ מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת

כָּל שָׁעָה שֶׁמַּרְגֶּשֶׁת נַפְשָׁהּ בָּהּ רֵיקָה,

לְבָבָהּ בָּהּ דּוֹאֵב וְרוּחָהּ עֲצוּבָה,

מוֹצִיאָה הַמִּכְתָּב הֶחָמִים מֵחֵיקָהּ

וְקוֹרֵאת: לְאִמִּי הַיְקָרָה, הָאֲהוּבָה…


לִפְרָקִים מַפְסִיקָה הַקְּרִיאָה וְנֶעְצֶרֶת,

שׁוֹתְקָה רֶגַע, וְאַחַר־כָּךְ אֶל־עַצְמָהּ מְדַבֶּרֶת.

לִפְעָמִים בְּחֻמְרָה בִּנְזִיפָה חֲמוּרָה,

לִפְעָמִים בִּמְתִיקוּת, בְּאַהֲבָה גְּמוּרָה,

וְהַשֵּׁם שֶׁל הַיֶּלֶד, שֶׁמִּשֶּׁלּוֹ הַמִּכְתָּב,

הִיא מַזְכֶּרֶת תָּדִיר: הוֹי, יַלְדִּי, מֵעוֹלָם

לֹא אֲהַבְתִּיךָ כָּל־כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאֹהַבְךָ עַכְשָׁו,

כְּשֶׁאֵינְךָ עוֹד עִמִּי… וְלֹא תִהְיֶה לְעוֹלָם…


כָּךְ יוֹשְׁבָה הִיא תְכוּפוֹת וְאֶל עַצְמָהּ מְדַבֶּרֶת,

וְאוּלָם מִשֶּׁנִּכְנָס מִישֶׁהוּ הִיא מַפְסִיקָה

הַדִּבּוּר וּבִמְהִירוּת וּזְרִיזוּת הִיא מַסְתֶּרֶת

הָאִגֶּרֶת הַקְּמוּטָה וְהָדְּמוּעָה בְּחֵיקָהּ.

וְאַבָּא מִשְׁתַּתֵּף בְּסִבְלָהּ. הוּא יוֹדֵעַ

אֶת צַעֲרָהּ וְחַיֶּיהָ שֶׁקָּשִׁים הֵם כָּל־כָּךְ;

גַּם עַכְשָׁו, בִּרְאוֹתוֹ שִׁיּוּרֵי דִמְעוֹתֶיהָ

עַל פָּנֶיהָ הַחִוְרִים – מִיָּד קָם וְהָלַךְ

לְאִטּוֹ אַחֲרֶיהָ וְנִכְנַס לַמִּטְבָּח.


׳מַה קָּרָה? – שׁוֹאֵל אַבָּא – מַה שּׁוּב פֹּה קָרָה?׳

׳לֹא כְלוּם. אַךְ גַּם הִיא כְּבָר נוֹסַעַת לְהַכְשָׁרָה!׳


׳מִי? הִיא?!׳

וְאַבָּא לְפֶתַע נֶעֱמַד

בִּתְמִיהָה גְדוֹלָה. מִשּׁוּם שֶׁאִם כָּל־שִׁבְעַת

הַקְּשִׁישִׁים הִתְפַּזְּרוּ, וְהַצָּעִיר מִלְבַדָּם

יוֹצֵא אַף־הוּא בְּקָרוֹב – אַף־עַל־פִּי שֶׁכּוֹאֵב

בּוֹ לִבּוֹ בַּפְּרִידָה וְהַיָּגוֹן אוֹתוֹ לוֹפֵף

וְעוֹמֵד חֲסַר־עֵצָה וּמְטֻפָּשׁ הָאָדָם

כִּלְנֹכַח פְּנֵי הַמָּוֶת, וְכָל־כָּךְ צַר וַחֲבָל

וְכָבֵד, מַה כָּבֵד, וְדוֹמֶה – הַגַּלְגַּל,

זֶה גַּלְגַּל הַבַּרְזֶל שֶׁל קְרוֹן הָרַכֶּבֶת

שֶׁהַבֵּן בּוֹ יוֹצֵא, אוֹ הַבַּת הָעוֹזֶבֶת,

הוּא עוֹבֵר עָלָיו, עַל אַבָּא, וְלוֹחֵץ וּמֵעִיק

עַל־חָזֵהוּ הַגָּרוּם, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁרֹב־כְּאֵב

וְרֹב־צַעַר מְשֻׁקָּעִים בַּקַּרְקָעִית שֶׁל הַלֵּב,

קָשֶׁה דִבּוּר לְהוֹצִיא וְהָאֵלֶם לְהַפְסִיק –

עִם כָּל זֶה, לְאַחַר נְסִיעָתָם מִתְנַחֵם

עוֹד גַּם אַבָּא בְּעַצְמוֹ וְגַם אֶת אִמָּא מְנַחֵם:

הֵם יִכְתְּבוּ מִכְתָּבִים, הַבָּנוֹת וְהַבָּנִים,

וְאֶפְשָׁר, מִי יוֹדֵעַ, דֶּרֶךְ נֵס וְדֶרֶךְ פֶּלֶא,

עוֹד יִזְכּוּ לְהִתְרָאוֹת פַּעַם פָּנִים אֶל פָּנִים,

אֱלֹהִים כֹּל־יָכוֹל הוּא. וְאוּלָם, אַחַר כָּל אֵלֶּה,

כְּלוּם הָיְתָה לִפְנֵיהֶם בְּחִירָה וּבְרֵרָה?

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֲנוּסִים הָיוּ לַעֲזֹב,

כָּל־כַּמָּה שֶׁיִּגְדַּל וְיִרְבֶּה הַמַּכְאוֹב.

וְכִי מָה? יִפָּתְחוּ לִפְנֵיהֶם בִּמְהֵרָה

מִשְׂרְדֵי בֵּית־הַדִּין, הַנּוֹטַרְיוֹן, וַעַד־הָעִיר?

אַף־עַל־פִּי שֶׁלָּדַעַת הֵם יוֹדְעִים, וְעוֹד אֵיךְ!

וְלֹא אֶחָד מֵעַם־הָאָרֶץ הָיָה מִתְבָּרֵךְ

שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּכַפּוֹ כְּמוֹ לִבְנוֹ עֵט מָהִיר…

אַךְ כָּל כֶּלֶב לְאַשְׁפָּתוֹ וְלִמְקוֹם הַלִּינָה.

וּבְנוֹ אֵין לֹו אֶרֶץ וְאֵין לֹו מְדִינָה,

וּבְנוֹ כָּאן נָכְרִי הוּא וְחַיָּב לְהִתְגַּלְגֵּל!

לְפָּרִיס, לִבְּרַזִּיל, לְקוֹלוּמְבִּיָּה, לִקְצֵה־תֵבֵל,

לְבַקֵּשׁ לוֹ תַּכְלִית! – אַךְ הַלָּזֹאת? שֶׁכְּמוֹתָהּ?


יוֹתֵר מִכָּל הַיְלָדִים אָהַב אַבָּא אוֹתָהּ,

וְאִם כֻּלָּם קְשׁוּרִים בְּנַפְשׁוֹ הָרְגִישָׁה –

הֲלֹא הִיא הַצְּעִירָה מִבֵַּין כָּל הַתִּשְׁעָה.


עוֹד זָכוּר לוֹ כַּיּוֹם לֵיל שִׂמְחַת־הַתּוֹרָה,

עֵת זוֹ הַבַּת־זְקוּנִים רָאֲתָה הָאוֹרָה.

הִיא נוֹלְדָה מַה־יָּפָה, וּמְלֵאָה, בְּהִירָה,

אֵבָרִים רַבֵּי־חֵן וְקַרְקֶפֶת שְׂעִירָה.


וְאַבָּא חִכָּה עַד שֶׁהַבֹּקֶר הִגִּיהַּ,

וְאָז רָץ, הִזְדָּרֵז הַבְּשׂוֹרָה לְהוֹדִיעַ:

לָרַבִּי רַ׳ יְהוֹשֻׁעַ׳לִי וְלַדּוֹד רַ׳ יְשַׁעְיָה,

הַמּוֹרֶה־הוֹרָאָה, אַחַר־כָּךְ לְדוֹדָה חַיָּה,

וְלִשְׁאָר הַמִּשְׁפָּחָה בְּעַצְמוֹ לֹא הָלַךְ.

לֹא חָסַר, תְּהִלָּה לָאֵל, אִישׁ אַחֵר לְשֵׁם כָּךְ.

סַבְתָּא שִׁפְרָה, שֶׁתְּהֵא בַּעֲדֵנוּ מְלִיצָה,

אוֹתוֹ בֹּקֶר הִרְגִּישָׁה שֵׁנִית בְּמָתְנֶיהָ

עֲסִּיסֵי הַנְּעוּרִים, וְעָבְרָה בְּרַגְלֶיהָ,

כְּאַיָּלָה צְעִירָה, כָּל־הָעִיר בְּרִיצָה –

לְסַפֵּר אֶת־חַסְדֵּי הַבּוֹרֵא. וּמִין דִּיצָה,

מִין שִׂמְחָה בְּלֹא סוֹף הִשְׁתַּלְּטָה אָז עָלֶיהָ,

שֶׁאֲנָשִׁים לֹא־מֻכָּרִים, שֶׁלֹּא יָדְעָה מֵעוֹלָם,

הִיא עָצְרָה אוֹתָם בָּרְחוֹב וְסִפְּרָה לְכֻלָּם,

שֶׁהִנֵּה אֵצֶל בִּתָּהּ שֶׁלָּה… הַשֶּׁבַח לָאֵל!

וְתִזְכּוּ גַּם אַתֶּם לִרְאוֹת אֵצֶל יְלָדִים,

אֵצֶל בָּנִים וּבָנוֹת וּנְכָדוֹת וּנְכָדִים,

וְצֶאֱצָאֵיהֶם וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵיהֶם… וְכֵן

עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ גּוֹאֵל־צֶדֶק, אָמֵן!

וְהָיְתָה מִין גִּילָה, מִין חֶדְוָה גְּדוֹלָה

מְרַטֶּטֶת בְּפָנֶיהָ וּמִדְּבָרֶיהָ עוֹלָה,

שֶׁתָּקְפָה גַם אֶת־הַזָּר הַמַַּקְשִׁיב לִדְבָרָהּ:

– אָמֵן וְאָמֵן! תִּזְכִּי גַם אַתְּ! אֵימָתַי זֶה קָרָה?

– זֶה הַלַּיְלָה, יַקִּירִי… שֶׁתַּרְבֶּה לִי שָׁנִים…

וְנִפְרְדוּ זֶה מִזּוֹ כִּידִידִים יְשָׁנִים…


עוֹד זָכוּר לוֹ לְאַבָּא אוֹתוֹ יוֹם שִׂמְחַת־תּוֹרָה.

וְעַכְשָׁו הוּא עוֹמֵד וְאֵינֶנּוּ מַשִּׂיג:

מִי? הִיא? גַּם הִיא כְּבָר יוֹצֵאת לְהַכְשָׁרָה?

הִיא גַם־כֵּן מִתְכּוֹנֶנֶת לִבְרֹחַ, לְהַרְחִיק?


הוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ קְטַנָּה עוֹד, קְטַנְטֹנֶת כָּזֹאת,

חֲצִי גֹמֶד אָרְכָּהּ וְרַגְלֶיהָ מְפַזְּזוֹת,

וּבְאֶגְרוֹפֶיהָ מְבַקֶּשֶׁת לִתְפֹּס כֶּתֶם חַמָּה,

הַמַּבְהִיר עַל הַקִּיר, וְאֵינָהּ מַצְלִיחָה.

וְעַכְשָׁו, רַק גָּדְלָה וְגָבְהָה רַק קִמְעָה –

וְהִיא כְּבָר מוּכָנָה לִפְרִיחָה, לִבְרִיחָה!

וּמִפְּנֵי־מָה צָרִיךְ לוֹ לִגְרֹם צַעַר חִנָּם?

הַמְעַט יְלָדִים שֶׁלּוֹ בָּרְחוּ מֵעֵבֶר לַיָּם,

וְהֵם לְאַבָּא וּלְאִמָּא כְּמֵתִים בְּחַיֵּיהֶם?!

אוּלַי מַגִּיעַ לְפָחוֹת קַמְצוּץ נַחַת לָהֶם,

פֵּרוּר שִׂמְחָה יְהוּדִית, מִן הַבַּת־זְקוּנִים?

כְּגוֹן שֶׁתְּהֵא לְחָתָן מְהֻגָּן לְכַלָּה,

וְאִשָּׁה כְּשֵׁרָה וְטוֹבָה לְבַעְלָהּ,

כְּמִצְוַת אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים הֲגוּנִים – –


׳מִי? הִיא?!׳ – לֹא מִלָּה עוֹד. אֲבָל בְּתוֹכוֹ

חֲרוֹן־אֵין־אוֹן בּוֹ רָתַח, וְהִתְאַפֵּק בְּכָל כֹּחוֹ.

׳מִי? הִיא?!׳ – רַק חָזַר בְּכַעְסוֹ וְאָמַר –

הָרִירְאָף הַלָּזֶה!?׳

וְאוּלָם בַּדָּבָר

הָאֲחֲרוֹן שֶׁאָמַר – בְּעַצְמוֹ לֹא הֶאֱמִין.

כִּי לְהַכְעִיס מַה־מַּבְהִיקָה הִיא הַיּוֹם בְּנוֹיָהּ!

דַּוְקָא עַתָּה רַק עֵינָיו נִפְקְחוּ לוֹ וְהֵבִין

מַה־פּוֹרַחַת, מַה תְּמוּרָה וּבְגוּרָה הִיא הוֹיָה,

אֵיךְ כָּל אֵבֶר מֵאֲבָרֶיהָ אוֹמֵר בָּהּ שִׁירָה,

וּמְפַכָּה הַשִּׂמְחָה מִשַּׂעֲרוֹתֶיהָ זָהָב.

הֲרֵי שְׁטוּת הִיא – אַךְ הוּא אוֹהֵב אֶת־בִּתּוֹ הַצְּעִירָה,

אֶת הַבַּת־זְקוּנִים, עַד מְאֹד אוֹתָהּ יֹאהַב.

הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁעֵינוֹ מִתְמַלֵּאת וְחוֹשֵׁשׁ:

הֵן יְכוֹלָה עוֹד לָרֶדֶת דִּמְעָה. וַהֲלֹא

לֹא אִשָּׁה הוּא שֶׁיִּבְכֶּה! וְאֵינוֹ מִתְבּוֹשֵׁשׁ

וּבוֹרֵחַ מִן הַמִּטְבָּח, עוֹד רוֹתֵחַ כֻּלּוֹ,

כִּבְיָכוֹל, וּמְדַבֵּר בְּקוֹל רָם, שֶׁדְּבָרָיו

יִהְיוּ לָהּ נִשְׁמָעִים: ׳הַלָּזֹאת? הָרִירְאָף?!׳


המלצות קוראים
תגיות