רקע
ס. יזהר
ושוב, על הסבלנים למוות
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עתון 77; 1990

כי אין־סוף סבלנות יש לנו למוות.

לאט לאט, אומרים אצלנו, יעברו שנים, וצעד אחר צעד, הסדר אחר הסדר, מגע אחר מגע, והבהרה אחר הבהרה – עד שלבסוף, בסבלנות ובלי לדחוק, משהו אולי יתחיל לבסוף להסתמן – ואם בכל השנים המתמשכות האלה, כל יום כל יום, יום אחר יום, עוד אנשים מומתים, עוד אנשים נדקרים, עוד אנשים נחבלים – ויום יום עוד מוות מטפטף ועוד מוות –

אין דבר. אומרים. סבלנות. מוות אינו עושה חשבון בפוליטיקה. לחכות בסבלנות. אומרים. אפילו אם לבסוף, לא נשיג אלא בדיוק את מה שאפשר היה להשיג לפני שלוש שנים – לנו יש סבלנות למוות.

הנה אנחנו, האנשים שיש להם סבלנות למוות. הנה המפלגות שלנו, שיש להן סבלנות למוות. הנה ה“תוכניות” שלנו עם אין־סוף הסבלנות למוות. והנה ה“יוזמות” שלנו שמוות ועוד מוות לא עושה להן כלום.

ונשב כעת ונחכה עד שהמזרח התיכון ישתנה, עד שכל האזור יירגע, ועד שיתברר לכל העולם מי כאן באמת הרשע, ועד שנינצל מאימת הטילים – ואין מה לעשות בינתיים, ושֶיָּמותו.

וככה זה. כאלה אנחנו. סבלנים למוות. מה אפשר לעשות. אין מה לעשות. נחכה בסבלנות.


יזהר סמילנסקי, עתון 77, 23.2.1990

המלצות קוראים
תגיות