רקע
ס. יזהר
יום יום במגרש הרוסים
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: עתון 77; 1990

אולי גם זה נשמע כבר ישן ומיושן. ואולי נשמע כדברים קטנים לעומת הדברים הגדולים שקורים סביבנו.

כי למי יש עוד סבלנות לשמוע איך יום יום ב“מגרש הרוסים” בלב ירושלים נחקרים אנשים. איך יש שם צינוק (מטר וחצי על מטר וחצי) ויש שם “ארון” (תא צר בגובה אדם). ויש שם גם “קבר” (110X80X60 ס"מ). ואיך מכניסים לתוכם את הנחקר לזמן ממושך. ומוציאים אותו שבור ומגואל בצואה, ומלבישים עליו שק ומכים אותו עד הישברו. אז מחתימים אותו על הודאה, כתובה עברית שאיננו מבין.

איך יום יום ולילה לילה נחקרים שם עשרות אנשים, וגם נשים וגם קטינים, מי שאינו מאמין יחפש וימצא ויקרא את חוברת “בצלם” (יוני–יולי 1990). דו"ח התלונה שלהם הוגש לחקירת המשטרה. וכמו תמיד “החקירה טרם הסתיימה”.

לא נוכל לומר שלא ידענו. הכל בשמנו ובהסכמתנו. הכל לפי החוק. הכל לשם הביטחון. והכל למען ירושלים ולתפארת מדינת ישראל.

אלמלא ש“הצינוק”, “הארון”, “הקבר” וגם “השק” – גדלים לבסוף. ואפילו מרחיקים לכת. והמרחק בין חקירות “השק” בתאי המעצר, ובין התפרעויות ה“מוות לערבים” ברחובות – אינו גדול. והקשר בין שילוח הפחד והשנאה הזאת ובין שילוח טילי הפחד והשנאה – הוא בדיוק הרטוריקה של אספסוף הפחד והשנאה.

כשיגמור העולם למגר את משטר הרודן בעירק – ויחזור אל גבולנו ללחוץ עלינו להתחיל לזוז לעבר פתרון הפחד והשנאה, פתרון שפחדנו ושנאנו לשמוע עליו מרצוננו הגאה.


יזהר סמילנסקי, עתון 77, 23.2.1990

המלצות קוראים
תגיות