רקע
יוסף מונדי
מהגר עובר ושב

 

מבוא למהגר עובר ושב – סאטירה חברתית    🔗

אנחנו רגילים להשתמש במונח “עולים חדשים” כשמדובר ביהודים המגיעים לארץ על מנת לחיות כאן כאזרחים לכל דבר. לדעתי, עצם המונח “עולה” מיושן ומדרך הטבע שייך לאותם חלוצים אשר הגיעו לארץ בה התכוננו לבנות לעצמם חיים חדשים, ומעל לכל זהות חדשה אישית־לאומית. לכן המונח “מהגר” נראה לי יותר מדוייק ומתאים למה שמכונה “העלייה הגדולה מהאימפריה לשעבר של ברית־המועצות”. במחזה “מהגר עובר ושב” התרכזתי בעיקר בשורה שלימה של עולים חדשים ובמיוחד בדמותה המדהימה של בחורה רוסיה בשם ילינה, אשר נוחתת יום אחד בלוד ומקבלת תעודה של עולה חדשה. בפירוש לא רציתי ליצור מחזה מוסרי או מתלבט לגבי המצב העגום של העולים החדשים בארץ החדשה. ראיתי בילינה שלי (תוך כתיבת המחזה ממש התאהבתי באישיותה התיאטרלית) דמות ססגונית ביותר שמנצלת את כל האינסטינקטים שלה כדי לשרוד ולהשיג את מטרותיה. ילינה חונכה במשטר הקומוניסטי ואף על פי כן היא סוחבת איתה מימדים אנושיים ובעיקר נשיים, המזכירים טיפוסים מספרי אוסטרובסקי וגוגול ומחזותיהם. למעשה היא מין חבית ללא תחתית: לאחר שתייה מטורפת של חמישה בקבוקי וודקה היא תרצה לשתות עוד אחד. אם תעשה אהבה כל הלילה עם החבר שלה, ילינה תרצה להמשיך גם למחרת. אם היא תאכל בתיאבון ששה סטקים היא תרצה לאכול עוד אחד. כלומר, היא אף פעם לא שבעה ויש לה יצר רכושנות הגובל בטירוף. לכן היא תנצל את כל האפשרויות הכשרות והבלתי כשרות, על מנת להשיג את מבוקשה.

ילינה אינה לבד, היא מוצאת עד מהרה חבר לחיים, גם הוא עולה חדש, אבל הוא אינו ממוסקבה, אלא מארץ קטנה שהיתה עד לאחרונה גרורתה של ברית המועצות ושניהם ינסו להחזיק מעמד במציאות החדשה, שלכאורה שונה מהאוירה המזרח־אירופאית. המחזה מטפל גם במיפגש הכמעט בלתי אפשרי בין ילינה והחבר שלה לחיים, עם הסבך הבירוקרטי של המימסד הישראלי. הם כמובן נודדים בין משרד הקליטה לבין משרדי הסוכנות כאילו היה זה מבוך מסובך מאד ומעגל קסמים. בכל אופן הטיפול במיפגשים הללו נעשה רק בעזרת נשק הומוריסטי וכיאה לכל סאטירה בריאה, בהגזמה קיצונית. אם דמותה של ילינה והחבר שלה גדולות מהחיים, הרי המימסד הישראלי נראה גדול אפילו ממערכת השמש ומשביל החלב. את ילינה כמובן אי אפשר לנצח בקלות והיא תמציא תחבולות מתוחכמות כדי לסחוט כסף שיספק את תאוותיה המרובות. הרי מדובר כאן לא ברעב פרטי אלא ברעב של שיבעים שנות מישטר קומוניסטי שפשט את הרגל, וילינה היא אולי הנציגה האמיתית של הרעב הזה.


המחזה מטפל גם בדמותו של עולה חדש מאתיופיה המתלווה לזוג המוזר בכל מיני מצבים אמיתיים ומשונים. דווקא בעולה האתיופי ראיתי אדם מקסים שיש לו תום ויופי פנימי. אבל במציאות הישראלית הוא נשחק ועד מהרה הוא לומד איך להאבק כדי להשיג את פרנסתו ואת כבודו האנושי. למרות שלמחזה יש השתלשלות מאד הגיונית והדמויות מתפתחות על הבמה ומגשימות את עצמן, אל תצפו ממני לגלות לכם את הסוף ובעיקר כיצד ילינה מצליחה לגבור על המימסד הישראלי ולנצל אותו לתועלתה האישית.

בעזרת מצבים קיצוניים השתדלתי להראות את המיפגש המעניין בין תרבויות שונות ובין אנשים שיד המקרה והגורל קרבה אותם זה לזה.

יוסף מונדי


המשתתפים:

ילינה לנינה קראסיבייה, פטמה – אשת הבדואי רולנדה שגראן

ממונה א‘, ממונה ב’, מנהל התיאטרון, אדון עובדיה יצחק חזקיה

המהגר קרול מרקוביץ'

החבשי אבי טרמין

בדואי, תאורן, סרסור, שוטר, מחזאי ברוך דרור יוסי


 

חלק א.    🔗

תמונה 1    🔗


פרולוג

המקום: מדבר. לפני מאהל יושב בדואי כדרך הבדואים. אולי הוא מעשן נרגילה ומצחצח בלהט מכשיר פלאפון. הבדואי מבסוט מהחיים ושר לעצמו.


הבדואי:

(שר לעצמו) יה בלאפון… יה בלאפון… אתה יפה כמו בומבון… יה בלאפון… אתה יפה כמו בומבון… (הוא אומר ב' במקום פ'). (שומעים חריקה של מכונית נעצרת. הבדואי קם מתוך סקרנות טבעית לראות מה מתרחש ומיד שב לפני המאהל כדי להסתיר את הפלאפון וחוזר לישיבה הרגילה שלו, לבמה נכנס המהגר, הוא לבוש מאד חם ותוך שיחה הוא יזרוק מעליו את בגדיו החמים כאילו היה בננה שמתקלפת מעצמה)

המהגר: (בנימוס אירופאי) שלום לאדון.

הבדואי: שלום, שלום ואין שלום.

המהגר: למה אין שלום?

הבדואי: 1 כי השלום עולה כסף…

המהגר: (במבוכה) חם כאן… (הוא נשאר בגופיה בלבד)

הבדואי: אבל יבש… איך הגעת הנה?

המהגר: השאירו אותי כאן. הפקיד שהתלווה אלי אמר שכאן בקרוב תקום עיר גדולה וגם מטרו…

הבדואי: כאן אין כלום, אם אתה רוצה להגיע לישוב הכי קרוב שלכם, יש לך שלש שעות הליכה… הי מה קרה לך?

המהגר: הכל לוהט כאן… אני צמא… אני לא רגיל לאקלים הזה… בבקשה ממך… אני מהגר.

הבדואי: אני לא אוהב מהגרים…

המהגר: אני מהגר מחוסר ברירה…

הבדואי: אז למה היית צריך ליפול דוקא על הראש שלי!! (הוא מביא לו משהו לשתות)

הבדואי: הנה, קח קצת מים, זה יעשה לך טוב…

המהגר: הו, תודה… (שותה) עכשיו אני מקוה שיש שלום בינינו.

הבדואי: דה יורה ולא דה פאקטו!

המהגר: התפעלות) לטינית, שמע… איפה למדת לדבר כל כך יפה?

הבדואי: באוניברסיטה.

המהגר: מה? אתה אקדמאי כמוני?

הבדואי: הייתי אחראי על מחלקת הנקיון, שתה. אל תפחד… המים כאן רתוחים.

המהגר: מה גם כאן במדבר, אתם מרתיחים את המים שלכם?

הבדואי: יש הרבה חרא בתוך המים. (ברוחב לב) עכשיו תזכה להכנסת אורחים כפי שמקובל אצלנו… (משמיע מטפ קסטות שלידו מוזיקה מזרחית וקורא לאשתו) פאטמה… בואי מהר… עליך לרקוד לפני האורח שלנו… (פאטמה יוצאת מהמאהל, על פניה רעלה המסתירה את פניה, היא מתחילה לרקוד)

הבדואי: איך היא זזה עם הגוף שלה?

המהגר: מרוב רעב, אני לא מסוגל לראות כלום.

הבדואי: (שלא שומע טוב בגלל הרעש) מה אמרת?

המהגר: רעב… כאן (מראה על הקיבה שלו) יש חלל ריק!!

הבדואי: אם כך נגמור את הענין… (מפסיק את הריקוד ופאטמה שבה למאהל). יש לך או אין לך כסף? דולרים, לירות שטרלינג, ינים יפנים, פרנקים שויצרים? נפס? חשיש… אתה קוצה לקנות חשיש. קילו, שני קילו?

המהגר: אין לי פרוטה.

הבדואי: שמע, לך! זה לא בשבילך פה… כאן מדבר… שממה.

המהגר: ואנחנו נפריח אותה…

הבדואי: מי אמר לך?

המהגר: זה שהביא אותי לכאן.

הבדואי: אל תאמין להם! עבדו עליך… כאן כולם עובדים על כולם… הנה, כבר בשיעור אחד למדת את הפילוסופיה של המקום הזה. יאללה לך לאחים שלך ותתחיל גם אתה לעבוד עליהם…

המהגר: יש כאן תחבורה?

הבדואי: ודאי… יש לי גמל, אבל הוא בעיתי.

המהגר: מה הבעיה שלו?

הבדואי: הוא גמל צוחק… כשיראה אותך, אני חושש שימות מצחוק. יאללה. אקח אותך! (המהגר אוסף את חפציו והבדואי פונה למאהל) יה פאטמה… אם יהיה צלצול בבלאפון, תגידי להם שאני חוזר ככה שבועיים או יומיים. (הם עוזבים את הבמה, שומעים את צחוקו הפרוע של הגמל, הם רק עוזבים את הבמה ושומעים צלצול טלפוני).


תמונה 2    🔗

משרד הקליטה. מסדרון־ספסל־על הספסל יושב המהגר וממתין בסבלנות. לא רחוק ממנו יושב החבשי. ילינה יוצאת ממשרדו של הממונה כולה נסערת. משרדו של הממונה מודרני לגמרי… יש שם מחשבים, מכשיר פאקס ואפילו מכשיר טלויזיה קטן, אם כי הוא די מוסתר. הממונה משוחח בטלפונים הרבים שלו. הוא אף פעם לא יושב בנחת ועושה רושם של אדם הפועל בשלשה או ארבעה ערוצים בו זמנית. הטלפונים מפוזרים בכל מיני מקומות מסתור, הממונה תמיד מתבלבל בשעה שאחד מהם מצלצל ולוקח לו זמן עד שמצליח לאתר את המכשיר הנכון. עד שילינה יוצאת ממנו המהגר מנסה לקשור שיחה על החבשי, אבל זו יותר שיחה של פנטומימה או חרשים אילמים. כעבור זמן מה נכנס הסרסור.


החבשי: רוסיה? (כאילו אומר אתה) רוסיה?

המהגר: לא. לא רוסיה… על יד רוסיה…

החבשי: (מצביע על עצמו) חבש… אפריקה!!

המהגר: (קולט) הה טרזן…

החבשי: (לא מבין) טר?!

המהגר: טרזן… הוליווד…

החבשי: לא, אפריקה…

המהגר: (משמיע קול של טרזן) טרזן… ההההההההההההה

החבשי: (נבהל נורא, ואז בדיוק יוצאת לנינה ממשרדו של הממונה, היא זועמת ונרגשת, כמעט על סף דמעות)

ילינה: (מתפרצת בזעם) זה לא בן־אדם!! זה צ’יורט. (ברוסית – שטן) שטנה. דיאבולו… הכובע שלו מסתיר את הקרנים שלו! אני לא הולכת! אני לא עוזבת את המקום הזה עד שהוא לא פותר את הבעיה שלי!!

הסרסור: (ניגש אליה) אנחנו יכולים לפתור את הבעיה שלך. (הוא מוסר לה כרטיס ביקור)

ילינה: מה זה?

הסרסור: אם את מחפשת משהו מיוחד… בואי אלינו… מועדון סמירמיס.

ילינה: סמי… (היא לא כל כך קולטת).

הסרסור: (כאילו בסוד) ששש… תשמרי את זה… מי יודע… תשאלי את החברות שלך… תאמיני לי. אם תבואי לא תפסידי… (הסרסור מסתלק. ילינה לוקחת את כרטיס הביקור. המהגר פונה לחבשי)

ילינה: (עדיין בודקת את הכרטיס) סמי…

החבשי: (משלים) רמיס…

המהגר: מחכים כאן הרבה זמן? (מראה לו את השעון שלו)

החבשי: (מסתבר שהוא מבין היטב) כאן כל הזמן מחכים… אני מחכה כאן מהבוקר.

המהגר: אני לא מאפריקה… (ניגש ומקיש בדלת די בעדינות, הממונה כמובן אינו שומע כי הוא עסוק עם הפקס שלו, המהגר מקיש שוב, הפעם בחוזקה, גם הפעם אין כל תגובה, המהגר מחליט ופותח את הדלת).

הממונה: (מבחין בו ומתעצבן. הוא איש דתי הלבוש בסגנון דרעי, רצוי שיהיה ממוצא מזרחי אבל ידבר במבטא ליטאי כי חונך אצלם).

הממונה: סבלנות… למה להתפרץ… חכה לתור שלך… מאיפה שבאתם אתם רגילים לעמוד בתור… שום דבר לא בוער… אני אקבל אותך… בינתים צא החוצה וחכה כמו כולם בסבלנות לתור שלך.

המהגר: (סגר את הדלת) מה יש לאיש הזה?!

ילינה: אמרתי לכם שזה לא איש… זה צ’יורט!

המהגר: מה?!

ילינה: זה כמו פקיד של סטלין!

הממונה: (דרך רמקול קטן) מספר 39… 39… מספר 40… 40…

החבשי: (בהתרגשות) הוא קורא מספרים! סוף סוף הוא קורא מספרים!!

הממונה: (דרך הרמקול) 41, 41, 42, 42…

המהגר: אני 39.

הממונה: 43, 43…

החבשי: כנס מהר, אתה מאבד מספר שלך, הוא עשה לי התרגיל הזה…

המהגר: תודה לך…

הממונה: 44, 44… (המהגר נכנס)

הממונה: איזה מספר יש לך?

המהגר: 39

הממונה: אז למה כשקראתי מספר 39, לא ענית מיד.

המהגר: התבלבלתי, אני לא רגיל לשיטת כאן. (הוא מתישב)

הממונה: עוד תתרגל… כולם מתרגלים… למעשה, לאחר דיון מעמיק תגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהשיטה היא אותה שיטה… שב.

המהגר: ישבתי.

הממונה: ישבת בטרם עת, בטרם אמרתי לך לשבת?

המהגר: כן

הממונה: נו מילא… תראה לי את הפתק שלך. (המהגר מוסר את הפתק).

הממונה: נכון, אתה באמת מספר 39… (ממלמל משהו לעצמו) לפי חישובי הגימטריה יש לך מספר מצוין… זה כמו בפוקר פתיחה טובה… כמו בפוקר… נניח יש לך מהתחלה שני אסים, תשב לך בצד?

המהגר: אני לא משחק פוקר.

הממונה: גם אני לא… (מצלצל אחד הטלפונים) אתה רואה… אין לי זמן… (נאבק עד שמגלה את הטלפון האמיתי) שיחה קולקט מג’נבה? מי? ז’וז’ו בן לולו… בסדר… כן, כן, אני מקבל את השיחה… הה. מי זה? בן לולו? מה אתה עושה בג’נבה? אתה צריך להיות עכשיו בלוקסמבורג… בגלל ז’אנט… אז מה אתה רוצה? שאני אצלצל לה ולשאול את שם הפירמה של התנור, אתה מכיר את המפונקת הזאת, כל הזמן היא משנה דעה, בשביל זה אתה מצלצל אלי מג’נבה? טוב, אני אשאל אותה… צלצל אלי בעוד שעה… טוב… אמסור דרישת שלום לכולם… זכור, לאחר שאתה קונה את התנור, אני רוצה אותך ישר ללוקסמבורג. תצלצל בעוד שעתיים וזכור אחר־כך ללוקסמבורג!!! (מסיים את השיחה, משתף את המהגר בדאגות שלו) אתה רואה… זה המחיר שאני צריך לשלם כאיש ציבור… טוב… איפה נשארנו… (נזכר) סוגית הפוקר… לי אין זמן לפוקר. כל החיים שלי הם קודש לטובת הציבור. (עוד טלפון) אני אשתגע… רק רגע… (מגלה את הטלפון הנכון) אחר־כך!! אמרתי אחר־כך!! (כאילו אומרים לו משהו ועל פניו מסכה של דבש) טוב. אם זה הוא תעביר לי אותו מיד… כן… כן… בחמש… אהיה… הפעם על חשבוני.. (מסיים את השיחה) תראה לי את התעודה שלך… (המהגר מוסר) בוא נבדוק את התיק שלך… (מקיש בקלידי המחשב) הנה זה בא…. זה בא… טוב, אני רואה שקבלת חדר במעון עולים וגם עזרה כספית, תגיד לי בקיצור נמרץ למה באת לבקר אותי, אם כי דע לך שהביקור שלך יקר מאוד…

המהגר: כמה?

הממונה: מה כמה?

המהגר: כמה יקר לך?

הממונה: למה אתה מתכוון כשאתה אומר “יקר”?

המהגר: תסלח לי, אתה השתמשת במונח “יקר”…

הממונה: אז מה… אני אגיד שזה זול?! לא אדוני… זה לא זול… אתה יודע כמה ההגירה הזאת עולה לנו? מיליארדים.. לכן הכל יקר כאן… ואף על פי כן, אנחנו בונים. כן. בונים ובונים ובונים ובונים… וזה יקר… יקר מאוד… האם שאלת פעם את עצמך, מי בסופו של דבר משלם עבור הבניה הזאת?

המהגר: באמת מי?

הממונה: (פורץ בצחוק פראי) חה חה חה… לא אנחנו… אנחנו לא הפראירים של אף2 אחד… (טלפון מצלצל והממונה מגלה אותו באחד המגירות) (השיחה יכולה להתנהל גם באידיש כי למרות היותו מזרחי הוא יודע אידיש ליטאית) הלה… ווס ויסטר פין מיר? לוזמנחופ (מה אתה רוצה עכשיו מהחיים שלי) אז גי וולט המקווה, אוסט א מקוה (רציתם מקוה… אז קבלתם מקוה.) זה עלה חמישה מיליון… מה?! אתם צריכים עוד מיליון עבור התחזוקה?! מאיפה אקח את הכסף? רק על תאיים!! אנחטקיטוק… הרבי שלנו יותר חזק מהרבי שלכם… רק אל תאיים!! אתה יודע שאני לא פוחד מהמשטרה שחוקרת כאן כבר שנה… אז תרגע… גינוג!! יש לי רעיון… תהפכו את המקוה לקאנטרי ותפעילו אותו לפי שיטה של מינויים… בינתיים שלום ואחזור אליך אחר־כך… זינגיזוקט!! (מסיים את השיחה, שוב משתף את המהגר בבעיות שלו) אתה רואה… זה המחיר שעלי לשלם כאיש ציבור. אבל אני לא מתלונן, הכל אני עושה מתוך אהבה ורצון לשרת את הזולת… מאיזו ארץ הגעת אלינו?

המהגר: מהרפובליקה הרותנית… זו מדינה קטנה צמודה לגבול רוסיה.

הממונה: ולמה באת?

המהגר: אני יהודי… לאחר שמהשטר נפל והירשו לנו לצאת, באתי.

הממונה: אתה נשוי?

המהגר: כן, לא. אני גרוש, אין לי ילדים. היא רצתה להשאר עם המשפחה שלה, חוץ מזה היא בכלל לא יהודיה.

הממונה: (מפעיל את המחשב) אני רואה שהשם של האמא שלך הוא רזניק מהבית, השאלה מה היה שם הנעורים של הסבתא שלך, כלומר האמא של האמא שלך.

המהגר: אני לא זוכר.

הממונה: אתה לא זוכר או שיש לך זכרון סלקטיבי…

המהגר: בשביל מה אתם צריכים לדעת את השם שלה…

הממונה: אתה יודע כמה גויים מסתננים לארץ שלנו… אנחנו צריכים הוכחות מוצקות ליהדותך… לפי פסק הלכה של שליטא הרבי מימון בן בסט יש לבדוק את היהדות של העולים עד לדור החמישי…

המהגר: חמישה דורות?!

הממונה: אל תתעצבן… השאלות האלה הן רק לטובתך… אנחנו היהודים צריכים לעזור זה לזה… בחייך, שתף פעולה כי אנחנו בניגוד לקודמים משתמשים רק בדרכי נועם… מה המקצוע שלך?

המהגר: מהנדס של רכבות תחתיות.

הממונה: אבל אין כאן רכבות תחתיות.

המהגר: אפשר לבנות.

הממונה: אדוני. אין לנו כסף לשטויות כאלה…

המהגר: רכבת תחתית זו שטות חיונית שמקלה על החיים.

הממונה: (מתפרץ) אדוני, ללמוד תורה זה חיוני, ללכת אפשר גם ברגל… אחינו מתימן באו לכאן ברגל, לבית המקדש היו עולים ברגל, אבותינו תמיד הלכו ברגל ואף אחד לא התלונן, אם אתה רוצה לחיות איתנו, עליך להשלים עם העובדה שאין כאן רכבת תחתית ולעשות הסבה מקצועית3 !

המהגר: אבל בחוץ לארץ הפקיד שלכם חיבק אותי ואמר שאתם זקוקים למהנדסים כמוני כי בקרוב תוקם כאן רשת של רכבות תחתיות. (הממונה מסתכל עליו בחמלה) הוא הבטיח לי… אפילו נתן לי הבטחה בכתב… הנה היא…

הממונה: ידידי… אתה יודע מה אתה יכול לעשות עם הנייר הזה… עליך ללמוד שכאן אפילו אנשי ציבור חשובים ואפילו שרים מאוד מאוד מכובדים לא מכבדים את ההסכמים שהם חתומים עליהם ואתה רוצה שמישהו יתרגש מהבטחתו בכתב של איזה שליח זוטר מחוץ לארץ?

המהגר: אני רוצה לעבוד במקצוע שלי כפי שהובטח לי.

הממונה: שמע, יש לי רעיון בשבילך, עד שיבנו כאן רכבת תחתית מתחת לאדמה תוכל לקבל עבודה זמנית מעל לאדמה…

המהגר: איזו עבודה?

הממונה: תהיה מטאטא רחובות.

המהגר: מטאטא… ומתי יתחילו לבנות רכבת תחתית?

הממונה: זה ענין של זמן… כמה זמן אל תשאל אותי, אני רק בורג קטן, אני לא קובע כלום, אבל מה אנחנו מבזבזים זמן, כדי שאוכל לעזור לך עליך קודם כל לדאוג ליהדות שלך, אתה צריך להביא לי הוכחות מוצקות עד לחמישה דורות…

המהגר: חמישה דורות?!

הממונה: כן, חמישה דורות והשליטא שלנו רצה להחמיר, אבל בסוף ריחם עליכם…

המהגר: אלה חוקים נוראים, אתם גרועים אפילו מה.

הממונה: (לא נותן לו לדבר) אנחנו לא גרועים… אנחנו הכי טובים… זה בטוח… אין אצלנו שיכנוע בכוח… אחר־כך נדבר על העבודה שלך… ביתים קח את הפתק הזה ותקבל הלואה נוספת שתאפשר לך להחזיק מעמד עוד כמה חדשים… (צלצול טלפון, המכשיר הפעם נמצא צמוד לתקרה והוא נזקק לסולם כדי להגיע אליו) הה… כבודו… מיד… מיד…. (למהגר) נו לך כבר… יש לי כאן שיחה מאוד חשובה… איתך גמרתי.

המהגר: לאן ללכת?

הממונה: להביא לי הוכחות… אחר־כך תאמין לי הכל יהיה בסדר!!!

(המהגר יוצא. הממונה שוקע בשיחת טלפון).


תמונה 3    🔗


בפרוזדור4, החבשי, ילינה והמהגר. המהגר כולו חיוור ואובד עצות, הוא כאילו תקוע במקום.


החבשי: עכשיו התור שלי, אני לא מוותר!! (הוא נכנס אצל הממונה השקוע בשיחה ונראה קצת מודאג)

הממונה: מה אתה אומר… מה הם מחפשים?! את הקלטת של הציטוטים? איך הם יודעים שזה אנחנו… הלשנה… אל תדאג. שיבואו לכאן. הקלטת במקום בטוח… אתה יודע מה… ליתר ביטחון אני הולך לבדוק… (הממונה לא שם לב לחבשי שנמצא בפנים, מחפש באחת המגירות ולפתע נראה מאוד מאוד מבוהל, חוזר לטלפון) לא תאמין… היא נעלמה… (בפאניקה) היא נעלמה לי… (מבחין בחבשי) מי אתה… מה אתה עושה במשרד שלי?! מי שלח אותך לכאן?!

החבשי: הייתי אצלך כבר חמש פעמים…

הממונה: נכון… הקלטת… אתה לקחת את הקלטת…

החבשי: מה קלטת…?

הממונה: אתה בטוח שלא לקחת אותה… בטוח?!

החבשי: לא לקחתי אותה… השארתי אותה במעון…

הממונה: במעון?! תביא אותה הנה מיד!!

החבשי: איך?

הממונה: לא יודע. קח טקסי ספישל… רוץ!

החבשי: אין לי כסף ובאוטובוס לוקח ארבע שעות…

הממונה: (מוציא כסף) הנה כסף… כולם סוחטים ממני5 ואני נחנק!!!

החבשי: אבל אם אני נוסע, אני מאבד את התור שלי…

הממונה: אתה לא מאבד כלום. הדלת הזאת תמיד תהיה פתוחה לפניך, רוץ ותביא לי אותה.

החבשי: אבל היא עייפה מהדרך… היא רק היגיעה אתמול בלילה מחבש…

הממונה: מי הגיע?

החבשי: הקלטת!

הממונה: איך? יש לה רגלים? יש לה כנפים?

החבשי: היא הגיעה במטוס. יש למשרד הקליטה!

הממונה: (כבר משתגע) מי היגיע?!

החבשי: הקלטת, הארוסה שלי… איתה אני רוצה להתחתן!! אנחנו מאורסים כבר חמש שנים.

הממונה: ריבונו של עולם, עם מי אני מבזבז את הזמן היקר שלי… (שוכח ממנו) איפה זה לעזאזל… אני לא מוצא… לא מוצא… (הוא מחפש בקדחתנות) אתה תחפש שם ואני פה…

החבשי: מה לחפש?

הממונה: הקלטת.

החבשי: היא לא פה, היא במעון!!

הממונה: אני מתכוון למשהו אחר!! חפש!! (גם הממונה וגם החבשי מחפש, אם כי אין לו מושג מה לחפש)

החבשי: אני לא מבין למה שלחו אותי מהרבנות למשרד הסוכנות ומהסוכנות כאן למשרד הקליטה… (בינתים תוך חיפושים, הממונה מוציא מתחת לשולחנו כל מיני חפצים משונים, אולי פנים לשערות ואפילו מכשירי וידאו)

הממונה: מי שלח אותך?

החבשי: מישהו הדומה לך כמו האח שלך…

הממונה: אח שלי כבר שר בממשלה… זה בן דוד שלי… רגע אחד… כמה זמן אתה מחכה לי?

החבשי: יום שלם!

הממונה: ולא ראית מישהו חשוד שנכנס פה ויוצא עם קלטת?

החבשי: הקלטת במעון, אמרתי לך היא עייפה מהדרך…

הממונה: (כמעט בטרוף) אני לא מתכון לקלטת שלך, אני מתכון לקלטת שלי!!

החבשי: (מגלה מכשיר ציתות) הה מצאתי משהו…

הממונה: (מחוויר) זה מכשיר ציתות… מצותתים לי… לי?!?! (מחפש בקדחתנות) 6 אולי יש עוד כמה כאלה חבויים? אוי ואבוי… (טלפון)

הממונה: (מדבר בטלפון) הלה… (בבהלה) כבודו… אני נושק את ידו המושטת אלי… אני מבטיח שנמצא את הקלטת… היא לא הלכה לאיבוד. היא חייבת להיות כאן. רגע אחד. (לחבשי בגסות) לך מפה… אני כבר אסדר לך משהו, בינתים צא מפה, אחרת אשלח אותך לג’ונגל חזרה! (הממונה מעיף אותו החוצה, הוא שב לטלפון) הוד קדושתך, אני אמצא את זה. אפילו אצטרך לרדת לגהינום ולדבר באופן אישי עם הסטרא אחרא, אביא את הקלטת. אבל דע לך שגם לי מצותתים!!


תמונה 4    🔗


הממונה מחפש בקדחתנות את הקלטת. כמובן גם מכשירי ציתות. הוא מאוד מבוהל. ילינה מחליטה לגשת למשרד ונכנסת פנימה. הממונה מבחין בה ומעמיד פנים כי לא קרה כלום, אבל הוא מאוד תוקפני.


הממונה: החוצה!! לא להפריע לי. עכשיו אני בהפסקה… (כאילו מתפלל) (צועק) אמרתי לך החוצה. אני מתיחד עם השכינה! המשרד סגור!! (ילינה עוזבת את המקום, הממונה נעלם מאחורי פרגוד תוך חיפושים נואשים. ילינה פורצת בבכי).

המהגר: בחייך… אל תבכי… אל תבכי…

ילינה: אני חייבת לדבר איתו… חייבת…

המהגר: הנה… שבי כאן… תרגעי. למה לך לבכות…

ילינה: יש לי סיבות… העליבו אותי…

המהגר: מי?

ילינה: הדיאבולו הזה עם הזקן… זה שהיית אצלו… שיש לו כיפה על הראש.

המהגר: עכשיו אני יודע בדיוק למי את מתכוונת.

ילינה: הייתי אצלו אתמול והוא שאל אותי אם אבא ואמא שלי גויים.

המהגר: זה היה צפוי.

ילינה: הוא גם אמר שאני ניראת כמו שיקסה… מה זה? רק עכשיו אני לומדת עברית. מה זה “שיקסה”?

המהגר: אין לי מושג… גם אני עולה חדש…

ילינה: באמת…

המהגר: ומה את ענית לשאלה שלו?

ילינה: זאת לא היתה שאלה… זאת היתה חקירה… כמו אצלנו… (פורצת שוב בבכי) אמרתי לו את האמת…

המהגר: בחייך… תפסיקי לבכות… אם אמרת לו את האמת, אין לך ממה לחשוש…

ילינה: ועוד איך… אמרתי לו שרק הסבתא שלי מצד האמא היתה כנראה יהודיה.

המהגר: היתה “כנראה”?

ילינה: (הבכי נמשך, היא מלאת רחמים עצמיים כאילו היתה גיבורה בטרגדיה רוסית) הוו.. למה אני לא יודעת לשקר… להעמיד פנים… להיות צבועה… נוכלת… למה אני טהורה כל כך? הוו. למה אנחנו שקיבלנו חינוך סוביטי, אנשים כאלה הגונים… אמיתיים… אנשים כאלה שאפשר לסמוך עליהם… שלא מרמים, שתמיד עומדים בדיבורם ומקימים את הבטחותיהם… מה אני אעשה עם עצמי במדבר הזה? הנה אני שואלת ולא מקבלת שום תשובה…

המהגר: בחייך… התאוששי… כל החיים לפניך… את אשה צעירה וגם יפה…

ילינה: (עושה עינים) אתה חושב…

המהגר: אני לא חושב, אני בטוח שאת יפה.

ילינה: אז מה זה עוזר לי אם אני יפה… אני אומללה… סובלת… מה פתאום באתי לאסיה…

המהגר: גם רוסיה נמצאת באסיה…

ילינה: אבל לא בדרום אסיה, אני מהצפון, מהרספובליקה הכי חשובה… מהבירה הגדולה… ממוסקווה…. הגעתי כאן לפני שלשה חדשים וכבר אני מתגעגעת… הה… רוסיה… כמה עומק יש שם… מה אני אעשה עם עצמי ידיד יקר… מה אני אעשה?

המהגר: מה הבעיה שלך, תסבירי את עצמך.

ילינה: הצ’יורט הזה פגע בי. הוא גילה שיש לי שם פרטי נוסף… אגב… שמי ילינה…

המהגר: זה שם בסדר גמור…

ילינה: כן, אבל יש לי גם שם לנינה ואז הוא שאל אותי אם אני קומוניסטית.

המהגר: ומה את ענית?

ילינה: את האמת.

המהגר: אוי ואבוי…

ילינה: מה אוי ואבוי… אמרתי לו שאין יותר קומוניזם ברוסיה, אמרתי לו שנולדתי אנטי־קומוניסטית ועוד בכיתה אלף, המורה אמרה שאני מתנהגת כמו קפיטליסטית (מרביצה קריצה) כי הייתי סוחבת לכולם את הסנדביצ’ים… אבל הצ’יורט הזה לא האמין לי.. הוא התעקש לדעת למה קוראים לי גם לנינה ואז סיפרתי לו שאבא שלי שהיה עובד כנהג טקסי במוסקווה, כדי להשלים את המשכורת שלו נאלץ לעבוד שעות נוספות מטעם הק.ג.ב. ואז כדי להראות להם שהוא נאמן, מחוסר ברירה הוא קרא לי לנינה על שמו של לנין.

המהגר: אז הכל בסדר… למה את צריכה לבכות… מה את אשמה שאבא שלך עבד שעות נוספות בק.ג.ב…

ילינה: (מלאת גאווה) בתור מלשין… (שוב בוכה) אני בוכה מפני שהוא אמר כי עלי לעבור הסבה מקצועית.

המהגר: גם את?

ילינה: כן… אני שחקנית… נועדתי לסבול למען האמנות… אנחנו ברוסיה רגילים לסבל… הנה גם עכשיו… ברגע הזה אני סובלת… זאת תחושה נהדרת לסבול… זה מעורר אצלי את החשק למאבק, אני רוצה להצליח. ואני גם סקסית ולי יש גם קולטורה, אני קראתי טולסטוי, פושקין, לרמונטוב. אנחנו הרוסים כבדים… מאוד כבדים… ואתה איך הגעת הנה? איך בכלל נפגשנו? האם לא הגורל העיוור הפגיש בינינו?

המהגר: האמת היא שגם לי הוא אמר לעבור הסבה מקצועית.

ילינה: מה, גם אתה שחקן?

המהגר: (נעלב מעצם השאלה) חס וחלילה… אני מהנדס רכבות תחתיות.

ילינה: ומה הוא הציע לך להיות?

המהגר: עד שיבנו פה רכבת תחתית, הוא הציע לי להיות מטאטא רחובות.

ילינה: אתה רואה, אתה רואה… איזה חולריעות… (לפתע יש לה הארה) שמע… יש לי רעיון גדול7 בשבילך… תגיד להם שאתה במאי… כן במאי תיאטרון וגם קולנוע.

המהגר: אבל אין לי שום ידע בתחום הזה.

ילינה: אז מה… שמע! הלכתי כאן וראיתי כמה הצגות מקומיות, האמן לי, גם להם אין שום ידע בתחום הזה ואם הם במאים, אז אתה יכול להיות מלך הבמאים.

המהגר: תראי, אני לא מקבל מה שאת אומרת… בכל־זאת צריך ללמוד כדי לדעת איך לביים. אני במאי? (צוחק קצת מעצמו) מה פתאום חה חה… במאי?! איך אני אהיה במאי, בעצם מה כל כך מסובך להיות במאי… בסדר.. אז אני אהיה במאי.

ילינה: עשינו עסק. יש לך חדר לגור בו?

המהגר: כן.

ילינה: אתה תקח אותי אליך ובתמורה אני אלמד אותך להיות במאי ותוך זמן קצר תביים אותי בהצגה גדולה. האמן לי. אני יכולה לשחק כל דבר… גם טרגדיה וגם קומדיה, אני יכולה בו זמנית לבכות וגם8 לצחוק. (היא מדגימה).

המהגר: (נבהל) בחייך… ילינה… הרגעי… שיגידו שאנחנו משוגעים, היי הגיונית!

ילינה: לא בגלל ההיגיון עזבתי קריירה של סטאר גדול במוסקוה… אל תבקש ממני היגיון… עלינו להאמין רק בשגעון… רק בשגעון… (מוציאה מהתיק שלה בקבוק וודקה, מציעה לו לשתות) וודקה?

המהגר: בחום הזה?

ילינה: אנחנו מעל לחום הזה. (שותה שלוק רציני) נאזדארוביה!!! (ברוסית לחיים).

המהגר: (שותה אף הוא, אם כי שלוק קטן) נאזדארוביה!!

ילינה: ועוד סיבוב לחיי ההיכרות9 בינינו… (היא שותה שלוק רציני).

המהגר: הזהרי… את עלולה להשתכר.

ילינה: (בצחוק מטורף10) רוסים בחוץ לארץ אף פעם לא משתכרים… זאת אקסיומה… לא של הגנב היווני הזה אוקלידס… אלא של הרוסי שלנו לובצ’בסקי! (עוד שלוק) שתה גם אתה… למען המדע שלנו… למען רוסיה.

המהגר: אבל אני לא רוסי.

ילינה: שתוק!… תתחיל להתרגל לרוסים… כאן ולא רק כאן… עוד מעט הכל יהיה רוסי.

המהגר: אוי ואבוי לנו… (שותה גם הוא שלוק).

ילינה: אתה תהיה במאי טוב… יש לך קולטורה… יש לך רגש… אתה יודע כמו דוסטויבסקי מה זה לחיות מתחת לאדמה… (ממשיכה לשתות) אתה תביים אותי ונעשה הצגה גדולה… נצליח… נגיע להוליווד… לבברלי11 הילס… למאליבו… לליטל וניס… נטייל בשדרות טרזנה… (לפתע מכריזה) תחי אחות העמים בין מונגוליה לבין קוריאה הצפונית וקובה!! (היא מאבדת את ההכרה שלה בבת אחת)

המהגר: (מנסה להעיר אותה) ילינה… ילינה… מה קרה לך? קומי…

ילינה: קח אותי…

המהגר: לאן?

ילינה: לגן הדובדבנים12

המהגר: עד שאקח אותך לשם, אביא אותך לגן שלי. (הוא מעלה אותה על כתפיו, תוך יציאה היא שרה שיר פטריוטי רוסי).


תמונה 5    🔗


הממונה שב למשרד שלו, מצלצל טלפון, זה הפלאפון הפרטי שלו, הוא מבוהל ומחפש מקום מסתור. הוא מגלה ארגז ונכנס לתוכו כאילו היה הודיני. הוא מנהל מתוך הארגז שיחה מאוד ערה, הקהל רואה אותו כי צריך להיות ארגז שקוף


הממונה: זה אתה? למה אתה מתקשר הנה? אמרתי לך שהקשר בינינו סודי… מצאתי את הקלטת… לא תאמין איפה, אצלי בבית במכונת הכביסה… זו שג’וג’ו הביא לאשתי משוויץ… הכל נמחק… אתה צריך להתחיל הכל מהתחלה… אריה דה קאפו. בענין הכסף אל תדאג… זה לא בעיה, זכור! אנחנו נמצאים במצב של מלחמה… מה… אמרתי לך שתקבל את הכסף שלך13… התקציב עובר דרך הידים שלי ואת החשבון חביבי, אני מוסר אותו רק לקדוש ברוך הוא… (החבשי נכנס, הוא שומע קולות, ניגש לארגז ודופק על העץ, הממונה חושב שזה המשטרה).

הממונה: (בהשתוללות פאראנוית) אני לא מדבר עם אף אחד מכם… אתם גזענים, כן. זה מה שאתם גזענים שכל הזמן מפלים אותנו לרעה. אני שומר על זכות השתיקה שלי ואם יש לכם הוכחות, בבקשה… תגישו נגדי כתב אישום… אני מוכן שתשפכו את הדם שלי, אבל זכרו, הוא קדוש!!!!

החבשי: זה אני… זה אני… עולה חדש…

הממונה: מי אתה?! (הוא יוצא מהארגז) אתה… מה אתה עושה פה? איך נכנסת הנה?

החבשי: דרך הדלת… היא היתה פתוחה.

הממונה: סתלק מפה!!!

החבשי: אבל הלכתי לאן ששלחת אותי והם שלחו אותי הנה חזרה… אני רוצה להתחתן.

הממונה: אז תתחתן למען השם!!

החבשי: הם לא רוצים לחתן אותי… הם אומרים שאני לא יהודי.

הממונה: אם הם אומרים…

החבשי: אבל אני יהודי ואבא שלי היה14 יהודי והסבא של הסבא…

הממונה: גם הוא היה חבשי?

החבשי: יהודי… אני צריך תעודה שאני יהודי!!

הממונה: אני לא מחלק תעודות.

החבשי: אז למה הבאתם אותי הנה, אם אני לא יהודי.

הממונה: אני הבאתי אותך הנה?! מה אני משוגע.

החבשי: אני יהודי ואבא שלי היה יהודי והסבא של הסבא שלי היה יהודי… אתם לא יהודים… אנחנו השחורים היהודים האמיתיים… אתם הלבנים גויים שרוצים לעשות אותנו עבדים שלכם… זה לא ילך לכם… אני רוצה להתחתן!!!

הממונה: כאן לא מתחתנים. לך לרבנות!!

החבשי: הרבנות שלחה אותי הנה. אני צריך תעודה…

הממונה: איך אני יכול לתת לך תעודה שאתה יהודי? מה אני פוסק בהלכה… בסך הכל אי שליח ציבור שמשרת את הקהל שלו. (הפלאפון שהשאיר בארגז מצלצל) עכשיו לך אני עסוק… תבוא בעוד יומיים נראה איך נפתור את הבעיה שלך!!

החבשי: אין לי בעיה, אני רוצה להתחתן!!

הממונה: לך מפה או שאני קורא לסדרנים לסלק אותך בכוח!! (כל הזמן הפלאפון מצלצל, החבשי הולך והממונה נכנס לתוך הארגז, שומעים רק את תחילת השיחה).

הממונה: כן, אני מקבל את השיחה… ז’וז’ו… מאיפה אתה מצלצל? מה… מלאס־וגאס?! לא הגעת ללוקסמבורג?! כמה הפסדת? אוי ואבוי… (יוצא את הבמה).


תמונה 6    🔗


למחרת, בחדרו הצר של המהגר המתגורר בבית עולים. ילינה והוא במיטה.


ילינה: (מתעוררת בבת אחת, על הריצפה רואים בקבוק וודקה ריק למחצה) הה… איפה אני? (היא מבחינה במהגר ששוכב על ידה ונותנת צעקה) הההה!!!!!

המהגר: (מתעורר בבהלה) מה קרה?!

ילינה: אנסו אותי… אנסו אותי!!!!

המהגר: מי אנס אותך?

ילינה: אתה בליאד!! (בליאד ברוסית = בן־זונה).

המהגר: (שמתאושש וקם) להיפך, אני חושב שאנסו אותי.

ילינה: מי?

המהגר: את.

ילינה: (שמבחינה כי היא ערומה) הוו… אני ערומה.. אתה אנסת אותי, מנוול!!!

המהגר: (מאבד את חוש ההומור שלו) תסלחי לי, זו את שאנסת אותי! אני בכלל לא רציתי לשכב איתך… הבאתי אותך למלונה שלי מתוך רחמים… או יותר מתוך גישה של “צער בעלי חיים”… היית לגמרי שתויה… גמרת לפחות שלשה בקבוקי וודקה. עכשיו קחי את הבגדים שלך ותסתלקי מפה!!

ילינה: (קמה כשהיא עטופה בסדין) הה הראש שלי… (ניגשת לבקבוק שעדיין נותר בו קצת משקה ושותה שלוק) בררר… ככה יותר טוב.. (היא מתחילה לחשוב בהיגיון שלה) אתה לא יודע עם מי התחלת… מי יאמין לך שאני אנסתי אותך… אני אומרת לך שאתה אנסת אותי… ניצלת את התמימות שלי… פתית אותי לבוא לחדר העלוב שלך, נתת לי לשתות שלשה בקבוקי וודקה ואחר־כך כמו נקרופיל עשית מעשים בגוף שלי מבלי שהרגשתי משהו… ואני אוהבת להרגיש… טוב… אתה מסלק אותי… אני הולכת… אתה יודע איפה?! ישר למשטרה… (היא מתחילה להתלבש מאחורי פרגוד מאולתר) פה לא רוסיה… פה יש שיטות אמריקאיות… בררתי הכל… בשביל אונס אתה תקבל לפחות חמש שנים ושם, בבית הסוהר… אתה יודע מה עושים לאנסים? (צוחקת בפראות) אונסים אותם חה חה חה חה…!!!

המהגר: בחייך… תרגעי…

ילינה: למה להרגע… העלבת אותי… מה אתה חושב לך שאני טורפת גברים… מה אני מסלינה?! אקטרינה הגדולה… אני בסך הכל ילינה הקטנה… כאן בפנים בלב שלי אני תמימה כמו אפרוח… אני קבלתי חינוך סנטימנטלי… רק כאן קלקלו אותי… השחיתו את המידות הטובות שלי…

המהגר: תראי… אם פגעתי בך, אני מתנצל.

ילינה: (היא מחפשת את הבקבוק כדי לשתות ולהתגבר על ההנג־הובר, היא שותה עוד שלוק) עכשיו יותר טוב לי… כמה בקבוקים אתה אומר ששתיתי…

המהגר: שלשה…

ילינה: איזה יופי… ממש כמו בסרט “מוסקוה אינה מאמינה בדמעות”.

המהגר: אז במה מאמינה מוסקוה?

ילינה: רק במאק דונלד!! אתה לא רוצה לחבק אותי?

המהגר: קודם רצית ללכת למשטרה…

ילינה: רצית לסלק אותי… תחליט… אתה מחבק או מסלק!!!

(הוא מחבק אותה).

ילינה: אל תדאג… אנחנו נסובב אותם על האצבע הקטנה שלנו… נעשה סרט… נוציא מהם הרבה כסף… איפה המקלחות?

המהגר: בסוף המסדרון, ליד התמונה של הרצל.

ילינה: טוב, אני הולך להתרחץ, אתה תתלבש יפה ותלך למנהל התיאטרון הלאומי שלהם… בתור עולים חדשים אפילו מתוך נימוס יהיה חייב לדבר איתנו.

המהגר: ילינה… את חושבת שזה רעיון טוב?

ילינה: לא טוב, זה גאוני. אין ספק, הגורל העיוור הפגיש בינינו.


תמונה 7    🔗


חדרו של מנהל התיאטרון. על הקיר כמה פלקטים ממוסגרים. המנהל מדבר בטלפון, הוא מתנהג כאילו היה מנהל אימפריה־על. בחדר נמצאים כבר ילינה והמהגר, גם החבשי שמנקה במרץ את הריצפה ומזיז אותם מדי פעם. המנהל מדבר בטלפון.


המנהל: (בטלפון) בחייך… אל תגזים… מחזמר עם מאה שחקנים?! מה אנחנו ברודווי? מאיפה אקח תקציב?! אתה לא צריך להזכיר לי שמבלי התמיכה שלך לא הייתי מתמנה מנהל כאן… אבל מאה שחקנים? טוב אל תתעצבן… נמצא פתרון. תוריד רק לחצי את מספר השחקנים… אתה שומע, לחצי… (טלפון השני) רגע רגע יש לי שיחה על הקו השני, נהיה בקשר אל תדאג… (טלפון) מי? העיתונאי מחדשות הערב? טוב, תעבירי לי אותו! אהלן15… מה נשמע? מי אמר לך?! מה פתאם?! המעמד שלי כאן בלתי מעורער.

אני אהיה מנהל כאן עוד 200 שנה ואף אחד לא יוכל להזיז אותי מהכסא שלי… תודה רבה שאתה מזהיר אותי, אבל אני לא חושש משום דבר. הסיבה פשוטה, לי אין תחליף… אז להתראות והעיקר אל תדאג!!

המהגר: למה את גוררת אותי, אני לא במאי, אני מהנדס רכבות16, את יודעת שאני בן אדם שלא מסוגל לשקר.

ילינה: עם גנגסטרים ורמאים אין דרך אחרת. חייבים לשקר!

המנהל: (לטלפון השני) הלה… טוב שאתה מצלצל, המחזה ממש נהדר והקונצפציה שלך מאוד מענינת, אבל צריך לחתוך את המחזה מארבע שעות לשעה וחצי… אני לא יודע איך תעשה את זה… אתה הבמאי… יש לנו עסק עם קהל של פסיכים… שעה וחצי… או… קי… שעתיים, אבל לא יותר!! (שוב טלפון). מה זה? המחזאי ההוא… רק זה חסר לי. תגידי שאין לי תשובה ושיבוא מחר… לא, לא מחר… ככה בעוד שבוע… (מסיים את השיחה ופונה לחבשי העובד בשקדנות). די עם הספונג’יה… עכשיו לך ותנקה את השרותים, אני רוצה שהכל כאן יהיה נקי כמו בבית מרקחת. כאן לא אפריקה… (החבשי מתחיל לנקות את השרותים הקטנים שצמודים לחדר המנהל, הקהל רואה את הפעולה שלו, המנהל ניגש שוב לטלפון, הפעם לצלצל, לפתע ילינה משמיעה קול חלש ומתעלפת על שולחן המנהל, המנהל נזכר בזוג…) ממממה קרה…

המהגר: (מנסה להעיר אותה) ילינה… ילינה… מה קרה לך… היא התעלפה… צריך להזמין אמבולנס… ילינה… (ילינה פוקחת חצי עין).

המהגר: היא מתעוררת… ילינה קומי… אל תפחידי אותי…

המנהל: מה יש לה…

המהגר: לא יודע… חולשה…

ילינה: (פוקחת שתי עיניה) איפה אני… הו… התעלפתי… (למנהל) מי אתה? (למהגר) איפה אנחנו?

המנהל: סליחה… אני צריך לשאול מי אתם ואיך נכנסתם הנה?

ילינה: אנחנו עולים חדשים… אני שחקנית עוד מרוסיה…

המנהל: מרוסיה… איזה יופי.. דעו לכם שאני מעריץ גדול של התיאטרון הרוסי… למעשה גם אנחנו כאן שאבנו הכל מהתיאטרון הרוסי… אלה השורשים האמיתיים שלנו… (מצטט) סטניסלבסקי, מהירהולד… ואכטנגוב…

ילינה: חלבניקוב… (המנהל נבוך) חלבניקוב… הוא זה שהקדים את התיאטרון המערבי במאה שנה…

המנהל: (כאילו נזכר) הה חלבניקוב…

ילינה: האמת היא שהוא הושפע מלדגין…

המנהל: (מבין) לדגין…

ילינה: אבל האמת היא ששניהם גנבו את כל הרעיונות מלומונוסב הגדול17

המנהל: הה לומנוסוב…

ילינה: שכבר במאה ה־16 הדהים את כולם והקים תיאטרון דובים בסיביר ואז אני שואלת אותך, מה זצקוב עשה כל החיים שלו?!

המנהל: הה זצקוב ההוא…

ילינה: כתב רק ביקורת… פרזיט אחד!!

המנהל: (נאחז במשהו) כמה שאת צודקת… זה ממש כמו אצלנו… רק לפני שבוע היתה כאן בכורה מאוד חשובה ותראו מה כתב המבקר הזה השוונץ הזה! הבן חובה18! (מצטט בעל פה) זה תיאטרון איום ונורא ואם רוצים שינוי של ממש, יש לפטר באופן מידי את המנהל… אתם יודעים למה הוא כותב כך… זה מפני שהוא רוצה להיות מנהל במקומי ויש לי הוכחות לכך.

המהגר: סלח לי… אבל אתה המנהל כאן.

המנהל: למה… יש לך פקפוקים בקשר לכך? (לא נותן לו לענות) לא רק שאני מנהל, אני אדוני תמיד הייתי מנהל, דע לך שמרגע שיצאתי לאויר העולם ידעתי שאהיה מנהל, לכן הורי19 dir=“rtl”>האהובים שהקריבו עצמם למען הארץ הזאת… הה. אתם העולם החדשים לא יודעים כלום מהסבל שלהם… מצד אחד היתושים, הקדחת והערבים ומצד שני ריקודי ההורה והקרקוביאק, המנדט הבריטי, הפלמ“ח, האצל והלח”י… כן זאת היתה הסיבה שהם חינכו אותי רק למען מטרה אחת בלבד: “לנהל” ואם חלילה וחס, מסיבות שונות ומשונות אצטרך לוותר על הג’וב הזה, ברור לי כשמש שאלך לנהל במקום אחר, אני רבותי אף פעם לא אהיה מישהו זוטר, כי אני שייך למלח ולשורשים של הארץ הזאת ועכשיו יש לכם הזדמנות הבלתי חוזרת לפגוש אציל ישראלי אמיתי. (הטלפון הפנימי מצלצל).

המנהל: (בטלפון) מי?! תגידי לחרא הזה שיתן להם את כל הספוטים שהם רוצים!!… שישק לי את יודעת איפה!! אני לא רוצה לדבר איתו! (מתפרץ התאורן פנימה עם פנס ביד).

התאורן: אתה כן תדבר איתי!! אני לא רוצה לתת להם אפילו ספוט אחד! אתה שומע אפילו חצי פנס לא אתן להם!!!

המנהל: אם לא תתן להם את הספוטים, אני מקפיא לך את המשכורת!

התאורן: מי אתה חתיכת סמרקץ' שמעז לאיים עלי!! אתה לא יכול לעשות לי כלום!! אני קבוע כאן! קבוע!!! הרבה20 שוויצרים כמוך באו והלכו ואני נשארתי כאן! ואיש לא יזיז אותי מכאן, ועד העובדים מגן עלי… רק תעיז לגעת במשכורת שלי ואנחנו נשבית את התיאטרון הזה לנצח נצחים!! אני מחרבן עליך, אני לא שם עליך, אני אגמור אותך ואני משתין גם על הקבר שלך!! (נותן יריקה ויוצא). (המנהל מתעשת עד מהרה21 וכאילו כלום לא קרה הוא פונה אליהם).

המנהל: הייתי רוצה לדעת מדוע באתם אלי?

המהגר: היינו רוצים לשוחח איתך אדוני המנהל.

המנהל: התכופף עוד קצת…

המהגר: (מתכופף) ככה…

המנהל: כן…

המהגר: ומה עכשיו?

המנהל: השאר כך ותגיד עוד הפעם: “היינו רוצים לשוחח איתך, אדוני המנהל”.

המהגר: (בשיא ההכנעה) היינו רוצים לשוחח איתך אדוני המנהל…

המנהל: עמוד נוח!

המהגר: מה זה?

המנהל: זה מונח צבאי… מה?! לא היית אף פעם חייל?

המהגר: אני עולה חדש…

המנהל: עוד תהיה חייל. בינינו… סטניסלבסקי22… מהירהוולד… פיטר ברוק… הכל בולשיט… אצלנו הבסיס האמיתי הן הלהקות הצבאיות… כמו בשיר הנפלא ההוא… (שר לרגע) בא חייל מן הדרך ובידו הושיט לי… (מפסיק לשיר וכאילו מביים מופע עתיק של להקות צבאיות) ועכשיו הבנות… (שר) אני שיכורה ולא מיין אדום. (מפסיק לשיר, נאנח) אלה היו ימים יפים… (חוזר למהגר) שמע… אתה מתכופף נהדר. רואים שאתה לא אסיאתי ואתה יודע להתיחס בכבוד לתפקיד של מנהל… (מחקה אותו) היינו רוצים לשוחח איתך אדוני המנהל (הופך לפתע פאראנוי) לשוחח איתי?! על מה?!

ילינה: סלח לי כאן תיאטרון, נכון?

המנהל: מה זה תיאטרון. אנחנו האמא של כל התיאטראות… יש לנו כרגע למעלה מ־30 הפקות שרצות בו זמנית… למעשה אנחנו לא תיאטרון, אנחנו אימפריה. יש לנו את כל הסגנונות האפשריים, מחזות קלסיים, מחזות זמר, מחזות מודרנים, מחזות זמר, אבנגרד.. יש לנו הצגה שהשחקנים נמצאים בפואיה והקהל על הבמה ומחזות זמר אמרתי? אבל גולת הכותרת זה המזנון שלנו, יש לנו העוגות הכי טובות בעיר. טוב, אני רואה שאת מרגישה יותר טוב… בבקשה שבו… מה אתם רוצים לשתות. קפה… תה… קוקה קולה? קוקה דיאט, ספרינג. סבן אף, עם גז בלי גז… טוב הבנתי. שיביאו שלש פעמים קפה23 בוץ!

המהגר: אני לא רוצה כלום.

המנהל: לא תקבל כלום.

ילינה: אני דוקא רוצה לשתות וודקה24

המנהל: כל כך מוקדם… זה באמת מקורי…

ילינה: לא איכפת לי אם זה וודקה מקורית או מקומית… העיקר שיהיה וודקה…

המנהל: (הולך לבדוק לבר שלו) לצערי הרב אין לי כאן וודקה…

ילינה: באמת… גם אצלנו ברוסיה יש מחסור בוודקה. פעם עמדתי בתור שש שעות במינוס שלשים מעלות כדי להשיג חמישה ליטר וודקה… כשסוף סוף הגיע התור שלי, המוכר אמר לי שהוודקה נגמרה לו ובמקום וודקה קבלתי יין גרוזיני… אגב… שמעתי שיש לכם בארץ הרבה גרוזינים…

המנהל: את רוצה למכור להם את היין בחזרה? (נכנס החבשי עם טס עליו שלשה כוסות של קפה).

המנהל: טוב… חבר’ה שתו את הקפה שלנו ותגידו לי במה אני יכול לעזור לכם ומה בדיוק אתם רוצים ממני!

ילינה: עבודה… (ברוסית) רבוטה… עבודה…

המנהל: איזה עבודה… כל המשרות הטכניות אצלנו תפוסות ואת החבשי הזה קבלתי ממש מתוך רחמים… (לחבשי) השרותים כבר נקיים? יופי… (מלטף את הראש שלו) אתה משוחרר… כן… כן… אתה יכול ללכת… (החבשי די המום מהליטוף יוצא, בדרך החוצה הוא קורץ למהגר).

המנהל: הם כאלה חמודים… אני מת עליהם…

ילינה: אני שחקנית… הנה תיק הביקורות שלי25 ממוסקווה…

המנהל: (מעיף מבט על התיק) מרשים מאוד… (למהגר) וגם אתה איש תיאטרון?

המהגר: (במבוכה) אני…

ילינה: (קוטעת אותו) הוא במאי… במאי גדול… גם תיאטרון… גם קולנוע…

המנהל: מה בדיוק ביים?

ילינה: המון הצגות…

המנהל: כמו למשל…

ילינה: המון אבנגרד… הוא עשה הצגה גדולה מתחת לאדמה, הוא חפר שם תעלה שלמה…

המהגר: (נכנס למסלול אחר) אני לא מבין מדוע מזלזלים כאן ביכולת הטכנית שלנו… אפשר לחשוב שכאן זה שיא הקידמה… אדוני, אנחנו בנינו מטרו לתפארת… נכון שהיתה כפיה, אבל אז הפועלים עבדו, הכל דפק כמו שעון שוויצרי ובנינו רשת של שלושים קילומטר תוך חמש שנים… גם לאורך וגם לרוחב וגם הקפדנו שכל תחנה תהיה מצופה משיש… אמנם לא שיש מקארארה…

המנהל: קרארה…

קאררה!!! וזה זול… בכמה גרושים אתה נוסע ליעד שלך. זה לא כמו כאן שמחיר נסיעה באוטובוס שווה למשכורת חדשית אצלנו26… נכון שבמטרו שלנו, לפעמים יש תקלות והוא נשרף… ויש פצועים והרוגים… נכון… אני לא מכחיש… אף אחד לא מושלם… אבל אני רוצה לשאול אותך, עם27 כל הכבוד לטכנולוגיה המערבית… בלונדון אין שרפות? שם לא מתים אנשים במטרו? ועוד איך מתים… ומה עם ניו־יורק?! בניו־יורק אין במטרו תאונות? לא מזמן נהרגו ונשרפו שם עשרות נוסעים כמו עכברים מסוממים… אז בבקשה… שלא ישמיצו אותנו… שלא יזלזלו בכוח ההנדסי שלנו… הם גורמים לתאונות בדיוק כמונו… (יותר ויותר נלהב) וגם כאן יכולנו להתחיל לחפור על מנת לבנות רשת של רכבות תחתיות… אבל הם לא נותנים וזה לא צודק!! לא צודק!!

המנהל: אתה צודק… קאררה זה המשקפים.. (הטלפון מצלצל, המנהל עונה).

המנהל: כן… מה את רוצה? מה אני יכול לעשות? זה לא תלוי בי! זה ענין של במאי! הוא לא רוצה אותך לתפקיד! הוא אומר שהאיפור לא יעזור!! את לא יכולה לשחק בחורה צעירה כמו יוליה כשאת בת חמישים! תעשי לי טובה ותסתכלי28 על עצמך בראי! תסלחי לי עכשיו אני מאוד עסוק ונדבר בפעם אחרת! (מסיים לעצמו) אנשים האלה אף לא מסוגלים לראות את עצמם… (למהגר ולילינה) טוב רבותי… אהיה כנה איתכם… אתם נראים לי אנשים מאוד נחמדים ותרבותיים… בכלל הפניה שלך אלי… (למהגר ושוב מחקה אותו) היינו רוצים לשוחח איתך… קלאסה… טוב… דעו לכם שמצב התיאטרון שלנו בכי רע. (בלחש, הם מתקרבים אליו) יש לנו גרעון של שבעה מיליון…

ילינה: שקל?

המנהל: דולר… (הוא ממלמל אחר־כך משהו לא ברור). טוב… עם29 כל הרצון שלנו לקלוט עולים חדשים, אין לנו תקציבים לכך… בכלל יש להם תכנית סודית במטה שלהם להפוך את התיאטרון הזה לישיבה גדולה… אני מנהל נגדם מלחמה כמעט אפוקליפטית… באמת הייתי רוצה לעזור לכם… האמינו לי… אני חסר אונים!!!

ילינה: (קופצת לאמצע חדר ומשמיעה זעקה אימתנית) הההההההההה!!!! (כל הפלקטים הממוסגרים נופלים מהקירות, גם המהגר וגם המנהל נבהלים ומחפשים מקום מסתור).

ילינה: (משחקת, היא פונה ישר למנהל) אתה חלאה!! אלה נבלה!! אויב העם! אנחנו נשלח אותך לסיביר! אתה תשלם בדם את הגנובת שלך ואת חוסר הכישרון30 שלך!!! אנחנו נשלח אותך למחנות המוות לחמישים שנה!! העם ישפוט את החוצפה שלך ואם לא תתחרט נתקע את סכין הצדק לתוך המעיים שלך וגם נחתוך את האף ואת האוזניים שלך וניתן אותם מאכל לחזירים שלנו!! לבסוף, כן לבסוף נעקור את הלב שלך ונשתה חזרה את הדם שמצצת לנו!!! (שבה למצב נורמלי) איך שיחקתי?

המנהל: (מתאושש) זה היה חזק… מלא ביטוי…

ילינה: אז אתה נותן עבודה… רבוטה…

המנהל: (לפתע יש לו הארה) מצאתי… מצאתי… (לזוג) רגע אחד… (הוא מצלצל31 בטלפון) שמע… זה אני, מוכן לעשות את המחזמר שלנו וגם להביא 200 שחקנים ועוד נסע כולנו להציג אותו באמריקה. אסביר לך אחר־כך (מסיים את השיחה, לזוג) יש לי רעיון כביר. אני אפנה לשר החינוך והתרבות שלנו ואבקש ממנו תקציב מיוחד עבור מופעי עולים חדשים במסגרת התיאטרון שלנו. (מתחיל ללוות אותם לדלת) אתם בינתים תלכו הביתה, תתחילו לעבוד ולהכין מופע ובינתים אני אשיג תקציב שבעזרתו נוכל להציג את המופע שלכם במסגרת התיאטרון שלנו… הנה כך גם התיאטרון המקומי נרתם לעזור לעליה החדשה32

המהגר: אנחנו מודים לך…

המנהל: (דוחק אותם לכיוון היציאה) לא… לא… אל תודו לי… זאת חובתי… אני מאמין שזה רק תחילה של שיתוף פעולה פורה ומשגשג… לכו לעבוד וכשתהיו מוכנים בואו להראות לי… עבורכם הדלת שלי תמיד פתוחה… בהצלחה… (ילינה והמהגר נראים מאושרים, הם יוצאים).

המנהל: (מרוצה מעצמו) איך המוח הפולני שלי עובד שעות נוספות…

(בינתים לחדר נכנס החבשי לאסוף את הקפה)

המנהל: (כמו ר.ס.ר) טוב שאתה פה… השולחן עדיין לא נקי… זה מלא אבק…

החבשי: הכל יהיה בסדר…

המנהל: שום דבר לא בסדר… אני בכלל לא מבין מדוע הביאו אתכם הנה… מה יש, לא היה לכם טוב בג’ונגל שלכם… חייתם עם נמרים… עם אריות… עם זברות… אנטילופות וג’ירפות… חיתם עם קופים…. (יש לו רעיון) קופים?! תעשה לי קוף!! אמרתי לך שתעשה לי קוף!! ככה… (מדגים לו) אמרתי לך שתעשה לי קוף!! כאן תיאטרון, כולם חייבים לשחק!! תעשה לי קוף אחרת אפטר אותך ואביא קוף רוסי במקומך!! (החבשי מתחיל לקפוץ כמו קוף).

המנהל: איזה יופי… כל כך טבעי… (הטלפון מצלצל).

המנהל: (בטלפון) מה? מי? המחזאי המשוגע… אל תתני לו להכנס… תגידי לו שיקבל תשובה מחר… (הדלת נפרצת, איש עם מסכה על הפנים וסכין של טבחים מתפרץ פנימה, או אקדח).

המחזאי: אני ארצח אותך!!!

המנהל: (צועק) הצילו!!!! (המנהל קופץ דרך החלון והמחזאי קופץ אחריו, בינתים החבשי המום אבל מתעשת, הוא אוסף את כוסות הקפה על הטס, מושך בכתפיו ויוצא החוצה).


תמונה 8    🔗


לנינה במיטה, המהגר נכנס עם סל של מצרכים וחבילת ספרים. שעות בוקר מאוחרות.


ילינה: (מתעוררת) זה אתה?

המהגר: אני ולא אחר…

ילינה: בוא על ידי… שב… ילינה לא תאכל אותך… הכי הרבה היא תשתה אותך. (הוא מתישב על ידה) כשנכנסת33 לחדר הייתי באמצע החלום… אתה יודע, אותו חלום שהיה לי במוסקוה… לגלות לך את החלום שלי?

המהגר: אם את רוצה…

ילינה: אתה לא תכעס…

המהגר: למה שאכעס על חלום?

ילינה: תאר לך, שוב חלמתי שאני עושה אהבה עם זוג מכנסים.

המהגר: זוג מכנסים?

ילינה: כן, עם זוג מכנסי ג’ינס… כאלה כחולים מתוצרת ליוויס ואני הייתי גומרת וגומרת וגומרת… בוא נעשה אהבה..

המהגר: די… אני באתי עכשיו מהשוק… קניתי מצרכים בכסף האחרון שהיה לי. אני מודיע לך שנשארנו בלי פרוטה. הפריג’ידר הזה ממש ריק.

ילינה: הפריג’ידר הזה ריק… כמו ברוסיה…

המהגר: (דוחף את המצרכים לפריג’ידר) מפני שאת מחסלת את הכל.

ילינה: אני תמיד רעבה… (היא ניגשת וזוללת משהו) עוד ממוסקוה אני רעבה… איפה הוודקה שלי… איפה הדלק היקר… (הוא מגלה את הבקבוק ומוסר לה). אתה באמת נחמד… דואג לילינה שלך… (שותה שלוק ונזכרת במשהו שמצחיק אותה) חה חה חה… אומרים שיקטרינה הגדולה שכבה פעם עם סוס… עם סוס… חה חה חה… (מרצינה) מה קורה לי? מה עשו ממני פה? למה כל הזמן אני מרגישה בתוכי קול כזה המצווה עלי להיות מופקרת… לתת דרור לכל החשקים שלי… לכל היצרים שלי… להיות גדולה מהחיים… בוא… תוריד את הבגדים שלך… בוא לעבודת הקודש!

המהגר: דיי… ילינה… אמרתי לך די. עלינו לעבוד. (מראה לה ספר) אני חושב שמצאתי מחזה מתאים שיענין את המנהל הזה. זה הדיבוק והוא הוצג בתיאטרון שלהם “הבימה” עוד במוסקוה.

ילינה: (בהתלהבות) גבימה. עוד במוסקוה… איזה יופי… יש שם תפקיד בשבילי?

המהגר: הראשי… של הכלה והדיבוק נכנס בה.

ילינה: נכנס בה…

המהגר: אתם הרוסים יש לכם רק מחשבות חומרניות… מה שנכנס בה זה משהו רוחני, זה נשמתו של האהוב שלה העני שמת לאחר שאבא שלה מחליט להשיא אותה למישהו עשיר!

ילינה: זה נושא מורבידי… לא תקוה… אני אוהבת כמו אצלנו ברוסיה נושאים עם מסר אופטימי… נוף… ציפורים… קשת בענן… גן הדובדבנים34… להתגעגע למוסקוה…

המהגר: אבל ילינה… המחזה הוא מרד גלוי נגד הממסד הדתי.

ילינה: כאן זה לא טוב לפגוע בדתים… כל תקציבי התרבות בידים שלהם.

המהגר: זה בסדר… המחזה פוגע בדתים של פעם.

ילינה: זה חכם… העיקר לא לתקוף את הדתים של היום. כמו אצלנו… תמיד מנהיג חדש משמיץ מנהיג קודם. איך מסתים כל הענין?

המהגר: יש רבי שמצליח לגרש את הדיבוק, אבל היא מתה ואז הדיבוק שב אליה והם מתיחדים לנצח נצחים וזאת הוכחה שגם לאחר המוות האהבה האמיתית מְנצחת.

ילינה: אם כך שהדיבוק יכנס בי!!!

המהגר: אבל יש לנו בעיה קטנה… אנחנו צריכים לארגן מופע קטן וצריך שמלת כלה, כי הדיבוק יכול להכנס רק כשהיא לבושה בשמלה כזאת וכידוע לא לשמלה אין לנו כסף, אלא כסף לחיות אין לנו… נשארנו בלי פרוטה…

ילינה: אז לך תשיג כסף. (היא מתחילה להתלבש).

המהגר: מאיפה?

ילינה: אני יודעת… מאיפה שכולם משיגים…

המהגר: אבל אני לא מכיר כאן אף אחד.

ילינה: אז תתחיל להכיר. תעשה משהו עם עצמך… קח יוזמה… תהיה קפיטליסט!

המהגר: (אטום) כל מה שהם מציעים לי זה להיות מטאטא רחובות ועד כדי לא ירדתי… ואולי כן ירדתי…

ילינה: (יש לי הארה) סמירמיס!! (מוציאה את כרטיס הביקור מהתיק שלה). טוב אני הולכת להתלבש… (היא הולכת מאחורי המיטה ולובשת שמלה). אתה אוהב אותי?

המהגר: איזו שאלה זאת

ילינה: אתה סומך עלי?

המהגר: בקשר למה?

ילינה: בקשר לכל, אל תהיה עצוב… כל עוד אתה עם ילינה, אין לך מה לדאוג. אנחנו לא נמות מרעב וגם לא נלך35 לאיבוד… תמיד יש מוצא. (היא כבר לבושה ומופיעה לפניו). איך ילינה שלך נראית36 עכשיו? יפה… מושכת? (היא מתקרבת אליו בצעדי של פאם פאטאל).

ילינה: טוב. אני הולכת.

המהגר: לאן?

ילינה: להשיג קצת כסף, שיהיה לנו בינתים מה לאכול.

המהגר: איך תשיגי כסף?

ילינה: ממועדון סמירמיס.

המהגר: מה זה סמירמיס37 ?

ילינה: עבודה… טוב. אני הולכת… אתה רק תשב כאן בשקט… נשאר קצת וודקה38, תשתה ותחשוב איך אתה עושה הצגה גדולה ואיך אתה שם את ילינה שלך באמצע הבמה. קר בחוץ… כאשני אשוב תחמם את המיטה. (היא יוצאת, המהגר עצוב למדי, הוא לוקח את בקבוק הוודקה ומתחיל לשתות. לפתע מגלה את הפתק שילינה השאירה).

המהגר: סמירמיס – ליווי ואירוח מושלם – בדוק, נסה ותהנה… (כאילו חוטף מכת ברק ומבין במה הענין). סמירמיס!!!!


תמונה 9    🔗


מועדון עיסוי סמירמיס. הסרסור הוא טיפוס מאוד חלקלק יושב מאחורי שולחן של מנהלים. כמובן שיש לו מחשב ומכשיר פאקס. הוא מדבר בטלפון.


הסרסור: (בטלפון) מועדון סמירמיס… לא אדוני… זה לא בית יולדות… יש לך טעות… כאן מועדון סמירמיס! (בלעג לעצמו) מועדון יולדות…

קול של ילינה מהאינטרקום: הלה… הלה…

הסרסור: (שסיים את השיחה) מי שם?

קולה של ילינה: אני!

הסרסור: מי את?

קולה של ילינה: ילינה.

הסרסור: ילינה מי?

קולה של ילינה: ילינה, לנינה!

הסרסור: סאשה שלח אותך?

קולה של ילינה: (לאחר היסוס קל) כן… סאשה…

הסרסור: טוב, תעלי לקומה שניה. הדלת הראשונה משמאל. (הוא מחפש את שמה במחשב). ילינה… ילינה… (צלצול בדלת). כנסי… (ילינה נכנסת, המנהל מודד אותה מכף רגל עד הראש). אני לא ראיתי אותך אף פעם.

ילינה: עכשיו, אתה רואה אותי.

הסרסור: הכוונה שלי לוידיאו שסאשה שלח ממוסקוה.

ילינה: כן. אני ממוסקוה.

הסרסור: את יודעת מה את צריכה לעשות כאן.

ילינה: כן. לעבוד.

הסרסור: את מבינה איזה סוג של עבודה.

ילינה: עבודה…

הסרסור: הביטי… אנחנו לא מקבלים כל אחת, אצלנו עובדות הבחורות הכי יפות. הכי מסורות והכי מוכשרות.

ילינה: כמה אני מקבלת בעד העבודה.

הסרסור: בדרך כלל יש תעריף קבוע, אבל לפעמים יש לקוחות מאוד נדיבים.

ילינה: רגע אחד… איזו עבודה אני צריכה לעשות?

הסרסור: אם יש לך שאלות. בבקשה את יכולה ללכת. יש לי בלי סוף בחורות שרוצות לעבוד פה. (צלצול באינטרקום).

הסרסור: מי שם?

קול של גבר בעל מבטא מזרחי: אני, אדון עובדיה.

הסרסור: הה, אדון עובדיה… רגע אחד… קבענו בשש… עכשיו חמש.

קול של גבר: אני מאוד עסוק. הערב יש לי חתונה במשפחה. הנכדה שלי מתחתנת.

הסרסור: (מעיף מבט על ילינה) או. קי. תעלה… יש לי משהו בשבילך. (לילינה) יש לך מזל מהשמים. עכשיו את צריכה להוכיח מה את יודעת… זה איש זקן ויש בעיות וזה לא כל כך הולך לו… הוא קלינט נהדר… יש לו שתי בסטות בשוק הסיטונאי… אם תצליחי איתו אז התקבלת אצלנו… אנחנו כאן לא כמו הממשלה… אצלנו תזכי לקליטה מהירה ומשתלמת… הה שכחתי… הוא אוהב רק בלונדיניות… (הוא מביא פאה ומניח אותה על ראשה).

ילינה: מה אני צריכה לעשות איתו?

הסרסור: כל מה שהוא יגיד לך. (שומעים צלצול בדלת) כנסי מהר לחדר השני!

(הוא מכניס אותה לחדר השני ופותח את הדלת הראשית. אדון עובדיה נכנס. הוא איש זקן הנשען על מקל).

הסרסור: מה שלומך אדון עובדיה? איך העסקים?

אדון עובדיה: ברוך השם… ברוך השם… כל עוד יש לאנשים בטן, הם יאכלו ירקות… חוץ מזה תלמד לא לשאול איש זקן מה שלומו… כי תמיד משהו כואב לו. טאטיאנה שלי פה?

הסרסור: זה הענין… היא תבוא רק בעוד שעה. הרי קבענו בשש ועכשיו חמש, אבל מה… יש לי משהו מיוחד בשבילך… אש… ממש אש… ישר ממוסקוה… (צוחק בטפשות) אולי אפילו היא בתולה. חה… חה.

אדון עובדיה: בלונדינית?

הסרסור: כן, מאוד יפה ו…

אדון עובדיה: (קוטע אותו) לי לא איכפת הפרצוף שלהן, העיקר שהן בלונדיניות.

הסרסור: כנס… כנס. אני בטוח שתהנה מהסחורה… (אדון עובדיה נכנס לחדר השני, המנהל מתעסק עם המחשב שלו ועושה כל מיני חישובים). (אדון עובדיה מתישב על כסא וסוקר אותה במבטו. דומיה די ארוכה).

ילינה: (כדי לשבור39 את הקרח) שמי ילינה.

אדון עובדיה: כמה זמן את כאן?

ילינה: שלשה חדשים.

אדון עובדיה: את אוהבת את הארץ שלנו?

ילינה: כן… אוהבת… מאוד אוהבת…

אדון עובדיה: זה המולדת… כוס אוחתו… וכאן יש חופש… דמוקרטיה… את למדת באוניברסיטה?

ילינה: כן.

אדון עובדיה: אני לא! (צוחק צחוק בהמי) טוב, עכשיו לעבודה… קודם כל אני רוצה שתלכי על ארבע כמו כלבה…

ילינה: על ארבע?

אדון עובדיה: על ארבע!!!! (היא הולכת על ארבע. אדון עובדיה זורק לה כמה דולרים והיא כמובן אוספת אותם).

אדון עובדיה: תגידי תודה חבר40 כנסת אדון עובדיה. אינעל אביך…

ילינה: תודה חבר כנסת אדון עובדיה… אינעל אביך…

אדון עובדיה: עכשיו תמשיכי ללכת על ארבע ותשירי לי.

ילינה: מה לשיר?

אדון עובדיה: שירים רוסים… רק זה מחרמן אותי…

ילינה: (הולכת על ארבע ושרה).

אדון עובדיה: יותר חזק… יותר חזק… זה לא מספיק מחרמן אותי…

(היא שרה יותר חזק ואז הוא זורק לה עוד חופן של דולרים).

אדון עובדיה: יופי… עכשיו תגידי תודה אדוני שר האוצר, אדון עובדיה. כוסאמק…

ילינה: תודה אדוני שר האוצר, אדון עובדיה… כוסאמק…

אדון עובדיה: תמשיכי ללכת על ארבע ואני רוצה לשמוע אותך מיללת כמו חתולה מיוחמת. (ילינה מבצעת את הוראותיו והוא זורק לה עוד חופן של דולרים).

אדון עובדיה: עכשיו תגידי תודה אדוני ראש הממשלה, אדון עובדיה! כוסאוחתק…

ילינה: תודה אדוני ראש הממשלה, אדון עובדיה… כוסאוחתק…

אדון עובדיה: עכשיו אני רוצה לראות אותך עושה ספונג’יה עם הלשון שלך.

ילינה: מה זה?!

אדון עובדיה: תלקקי לי את הריצפה ככה… ואחר־כך לי, תתקרבי אלי לאט לאט… למה מותק שלי? אני זקן… ואצלי הכל הולך לאט… (ילינה זוחלת על הריצפה, ומלקקת את הריצפה, הוא זורק לה עוד חופן של דולרים והיא אוספת אותם ושואלת).

ילינה: מה להגיד?

(למועדון מתפרץ המהגר. הוא נראה די שתוי).

המהגר: כאן סמירמיס?

הסרסור: כן מועדון סמירמיס לשרותך…

המהגר: איפה היא!! איפה ילינה!!

הסרסור: היא כרבע עסוקה.

המהגר: (מעיף אותו כמו נוצה ומתפרץ לחדר41 השני) ילינה?! מה את עושה פה?! זונה שכמותך!! (הוא נותן לה סטירת לחי).

ילינה: (המומה) הוא הרביץ לי… איזה יופי… הוא אוהב אותי… תן לי עוד מכות!! אני לא מאמינה… סוף סוף הוא הרביץ לי… (הסרסור ואדון עובדיה המומים).

המהגר: בואי נסתלק מכאן מיד!!! (הוא לוקח את הדולרים שילינה אספה ונותן אותם לסרסור, היא לוקחת את42 הכסף חזרה, הם יוצאים).

הסרסור: (לאחר שיצאו) תסתלקו מכאן! שלא תעיזי לחזור למועדון שלי. את הורסת את השם הטוב של העסק שלי. אני לא רוצה לראות אותך יותר!! (לאדון עובדיה) אדון עובדיה… אני מתנצל… (שוב לכיוון היציאה). תחזירי לי את הפיאה!

אדון עובדיה: ראית חוצפה של עולים חדשים… הרוסים האלה… מי נתן לנו משהו כשהגענו לפה. זרקו למעברות… והם מקבלים הכל… מי בכלל ביקש מהם שיבואו… אינעל אבו אבו… (פתאום הוא מרגיש רע) אני… אני..

הסרסור: מה קראה לך אדון עובדיה?

אדון עובדיה: כאן… כאן בחזה כואב…

הסרסור: אוי ואבוי…

אדון עובדיה: מהר… מהר… קרא לאמבולנס…

הסרסור: מיד… מיד…

אדון עובדיה: כואב… אני מת… אני מת…

הסרסור: (רץ לטלפון) אל תדאג אדון עובדיה, אפילו אם תמות כאן, כולם יגידו שהלכת כמו גבר!

אדון עובדיה: אוללה? ינעל כוסאחתק. אני מת!!


תמונה 10    🔗


 

חלק ב'    🔗

משרדו של ממונה ב' ממשרד הקליטה. הוא דומה להפליא לממונה א' כאילו היו תאומים. הוא נראה לגמרי חרדי. החבשי נמצא בחדר שלו. אחר כך מצטרפים ילינה והמהגר.


ממונה ב': מי אמר לך לבוא הנה?

החבשי: הסוכנות.

ממונה ב': מי בדיוק מהסוכנות?

החבשי: אחד שדומה לך, כמו אח שלך.

ממונה ב': שם שלו בן לולו?

החבשי: לא יודע… הוא אמר שאתה תפתור את הבעיה שלי. אני רוצה להתחתן.

ממונה ב': (חיוך של הקלה על פניו) אז לך לרבנות. כאן משרד הקליטה.

החבשי: אבל מהרבנות שלחו אותי לסוכנות ומהסוכנות חזרה לרבנות ושוב שלחו אותי לסוכנות וכעת מהסוכנות שלחו43 אותי למשרד הקליטה.

ממונה ב': עבדו עליך. פה לא מטפלים בחתונות. פה מטפלים44 בעולים חדשים.

החבשי: אני עולה חדש.

ממונה ב': עולה חבש (צוחק).

החבשי: וטוב לי פה ברוך השם… מצאתי עבודה בתיאטרון.

ממונה ב': מה?! תיאטרון… זה סיטרא אחרא.

החבשי: אני רק עושה שם ספונג’יה ונקיון כללי, כולם אוהבים אותי. אני מאושר.

ממונה ב': אם אתה מאושר, אז הכל בסדר…

החבשי: (מתרגז קצת) שום דבר לא בסדר… הם אומרים שאני לא יהודי ועלי לעבור גיור לחומרה… אני יהודי… כבר אלפיים שנה אנחנו יהודים.

ממונה ב': מה אתה בא אלי… לך לרבנות… הם יקבעו כמה זמן אתה יהודי.

החבשי: אבל הרבנים שלנו קבעו שאנחנו יהודים.

ממונה ב': אך לך לרבנים שלך, מה אתה רוצה ממני?

החבשי: אני רוצה להתחתן.

ממונה ב': (מאבד את הסבלנות שלו) אז תתחתן!!!

החבשי: תן לי את הרשיון.

ממונה ב': (רואה שלסיפור הזה לא יהיה לו סוף) שמע… לך לסוכנות… תבקש לדבר עם הרב בן לולו. אולי הוא יעזור לך במשהו.

החבשי: אבל הרב בן לולו שלח אותי אליך.

ממונה ב': (כותב45 פתק) זה לא בן לולו, זה הבן דודה של בן לולו שגם לו קוראים בן לולו, קח את הפתק הזה ותתן לו… סבלנות… סבלנות. כאן לא אפריקה… תלמד משהו מאלה שבאים אלינו מרוסיה… הם מביאים רוח אחרת.

החבשי: גם לחבש באו רוסים.

ממונה ב': ומה הם הביאו?

החבשי: נשק שעושה בום בום ורעב… (קם) טוב, אני הולך לדבר עם הרב…

ממונה ב': בן לולו…

החבשי: שהוא הבן דוד של בן לולו וגם לו קוראים בן לולו

ממונה ב': יופי, אתה לומר מהר…

החבשי: אם הוא יסדר את החתונה… אתה תהיה האורח הכבוד שלנו..

ממונה ב': לכבוד רב יחשב לי הדבר… להתראות… (החבשי יוצא. ממונה ב' נושם לרווחה ושוקע במחשב האישי שלו וכמובן עורך כל מיני חשבונות. מחוץ למשרד החבשי נתקל בילינה ובהמהגר. ילינה עטופה בגלימה ארוכה המסתירה את הבגד שלובשת מתחת. החבשי מברך אותם לשלום).

המהגר: אני מכיר אותך… ראיתי אותך כבר כמה פעמים…

החבשי: טרזן… (מחקה את הזעקה, אבל לא בגדול) אני ממהר, אני הולך להתחתן… (החבשי יוצא כמעט בריצה).

המהגר: את זוכרת את הכושי הזה…

ילינה: שמע… כששאני אצעק פעמיים: “בוז’ה מוי, בוז’ה מוי”, אתה ישר נכנס ועושה מה שאמרתי לך.

המהגר: ואם זה לא יעבוד?

ילינה: למה שלא יעבוד?

המהגר: מפני שזו תוצרת רוסית.

ילינה: הה אתם תמיד משמיצים את התוצרת שלנו. דוראק… זה העתק כמעט מדויק ואפילו יותר טוב של תוצרת יפנית. טוב. אני מוכנה. לפני שאני נכנסת תגיד לי בהצלחה, כי אני מאמינה נורא באמונות טפלות.

המהגר: בהצלחה.

ילינה: וגם תירק שלש פעמים על הרצפה! (המהגר יורק).

ילינה: עכשיו תגיד ניפוחה, ניפוחה, ניפוחה…

המהגר: ניפוחה, ניפוחה, ניפוחה…

ילינה: יופי, עכשיו אני נכנסת! (היא מצטלבת) (המהגר יושב על ספסל ומוציא ספר לקרוא, כנראה המחזה “הדיבוק”, ילינה נכנסת לחדר של הממונה. הוא עסוק במחשב ולא שם לב שהיא בפנים. היא מתחילה לשיר).

ילינה: כחול ולבן, לבן וכחול זה הצבע שלי… (לפתע נדמה לה שהיא מכירה אותו) הי מה שלומך… אתה כבר לא עובד בסוכנות?

ממונה ב': כאן משרד הקליטה.

ילינה: אתה עובד גם בסוכנות וגם במשרד הקליטה?

ממונה ב': לא… בן דוד שלי עובד בסוכנות. בן לולו…

ילינה: לולו… בחיי כמה אתם דומים…

ממונה ב': יהודים תמיד דומים זה לזה.

ילינה: לא תמיד… הנה החבשי…

ממונה ב': החבשי הוא לא… (משנה את הדיבור) מי את? איך בכלל נכנסת הנה?

ילינה: דפקתי בדלת ואיש לא ענה לי.

ממונה ב': למה באת הנה?

ילינה: מפני שקראתם לנו… כל הזמן בכיתם וצעקתם: איפה הרוסים, למה לא נותנים להם לבוא הנה, איפה האחים שלנו, “שחררו את עמי”. (באנגלית) לט מי פיפל גו… אז באנו…

ממונה ב': נכון, אבל לא חשבנו שיבואו כל כך הרבה (מתחיל לחטט באף) אנחנו פשוט מתחבטים איך לעזור לכולם וזה לא פשוט.

ילינה: למה אתה כל כך פסימי… אצלנו הרוסים הסוף תמיד מוכרח להיות טוב, כן, אצלנו אחרי הגשם תמיד תזרח השמש.

ממונה ב': אם כל כך טוב שם, למה הגעת הנה?

ילינה: אתה לא יודע מה זה נשמה של רוסיה… זו נשמה גדולה שזקוקה למרחבים וגם לך יש נשמה ואני יודעת שזו נשמה יפה שיש לה46 חלומות, יצרים… רצונות… חשקים…

ממונה ב': כל הכבוד לך… בכל־זאת אולי תגלי לי למה באת דוקא אלי, למשרד שלי.

ילינה: אני זקוקה לעזרה. (ממונה ב' פורץ בצחוק).

ילינה: למה אתה צוחק? (מקללת ברוסית) בליאד…

ממונה ב': משונה מאוד… כל אחד שבא למשרד הזה זקוק לעזרה… מענין למה… (צוחק מהבדיחה של עצמו) סליחה…

ילינה: אני לא כל אחד. אני מיוחדת, לכן אני זקוקה לעזרה מיוחדת, כי אני מתכוננת לעשות הצגה מיוחדת.

ממונה ב': הצגה? איפה הצגה?!

ילינה: לא פה… על הבמה… בחיים אני לא משחקת.. כאן אני אמיתית.

ממונה ב': מה השם שלך?

ילינה: ילינה קראסיבאיה

ממונה ב': (מעלה את השם שלה על הצג) קר.. קרס…

ילינה: (מאיתת) ק, ר, א, ס, י, ב, א, י, בלי אלף…

ממונה ב': (עדיין מתיחס להצג) הה… אבל יש לך עוד שם… לנינה…

ילינה: (כאילו רוצה להסתיר משהו) ששש… לנינה זה כבר לא אקטואלי, או שאני מוחקת אותו או שאני מחליפה אותו.

ממונה ב': (שהוא לץ גדול) יש לי הצעה לשם. רבי עקיבא. (מרוצה מהבדיחה של עצמו פורץ בצחוק משוגע, מיד נרגע ועובר לענינים רציניים). אני רואה כאן שקיבלת כבר את המענקים המגיעים לכל עולה חדש.

ילינה: נכון, אבל אני זקוקה למענק נוסף.

ממונה ב': (בהומור) בסדר גודל של?

ילינה: חמשת אלפים דולר.

ממונה ב': בשביל מה את צריכה חמשת אלפים דולר?

ילינה: בשביל הדיבוק.

ממונה ב': (נבהל) דיבוק… איזה דיבוק… אין כאן שום דיבוק…

ילינה: תאר לך, אני בתולה…

ממונה ב': בתולה?!

ילינה: כן אני בתולה… (צוחקת מעצמה) חה חה… (מרצינה) עומדת להתחתן.

ממונה ב': אז בכל זאת את מתחתנת. עם מי, הוא בחור טוב?

ילינה: זאת הצרה, זה בחור שאבא שלי בחר בשבילי.

ממונה ב': (מתחיל להיות מסוקרן) יופי… זה שידוך… ומה קורה אז?

ילינה: פשוט אבא שלי הוא ספקולנט47 גדול… ומלא כסף… והוא רוצה לחתן אותי למשפחה עשירה.

ממונה ב': הגיוני מאוד וגם צודק. כסף נדבק לכסף…

ילינה: ואז הבחור העני שמאוהב בי מת והופך לדיבוק.

ממונה ב': (מסוקרן עוד יותר) ומה קורה אז?

ילינה: הדיבוק שלו נכנס בי ואז אבא שלי מביא אותי לרב גדול ומפורסם מעיר אחרת.

ממונה ב': רגע… רגע… מה שמו של הרב הזה, איזו מפלגה הוא מיצג והאם הוא אשכנזי או ספרדי?

ילינה: לא יודעת… רבי…

ממונה ב': ומה עושה הרב המיסתורי הזה שזהותו הפוליטית והעדתית מוטלת בספק?

ילינה: הוא מסמן מעגל מסביבי ואחר־כך עושה כל מיני כישופים על מנת להוציא אותו, אבל הוא לא יוצא.

ממונה ב': מי לא יוצא?

ילינה: הדיבוק!!!

ממונה ב': (בהתחלה נבהל קצת, אבל מיד מתעשת) שמעי… עם כל הכבוד לך… אני לא קונה כמו שהאשכנזים אומרים: “לוקשים”…

ילינה: (אבודה) אז מי יעזור לי? אני זקוקה לכסף עבור המבחן של בגבימה.

ממונה ב': גבימה?!

ילינה: תיאטרון הלאומי שלכם כמו במוסקוה…

ממונה ב': הה נכון, בדקתי את הבנין… יש שם שלשה אולמות מתאימים… (חולם) ישיבה גדולה ועממית באולם הגדול, ישיבה יותר סלקטיבית באולם הקטן וישיבה עבור תלמידי חכמים ועילויים במרתף… אם כי נדמה לי שיש שם בעיה אקוסטית. אולי את מכירה מהנדס מומחה מקרב העולים החדשים… (ילינה מתחילה לבכות)

ממונה ב': הי… תרגעי… למה את בוכה…

ילינה: מי יעזור לי… מי?

ממונה ב': זה לא יפה לבכות. את שוברת את הלב היהודי שלי…

ילינה: אני אבודה… אין לי יותר תקוה…

ממונה ב': הרגעי… בואי נבדוק הלאה מה המצב שלך… (משחק עם המחשב בחיפוש נתונים עליה, לפתע משמיע קול לא מבשר טובות) הה..

ילינה: מה קרה?

ממונה ב': יש בעיה…

ילינה: מה, אני לא יפה?!

ממונה ב': מאוד יפה…

ילינה: וגם מוכשרת…

ממונה ב': הה כמו שאשכנזים אומרים… “מידל’ה”… לפי נתוני המחשב, מידלה, את שיקסע…

ילינה: מה פרוש?

ממונה ב': את לא יהודיה.

ילינה: (משחקת כאילו היתה מוכת תדהמה) אני לא יהודיה?!?!

ממונה ב': כתוב כאן שאולי הסבתא של הסבתא שלך ממוצא יהודי…

ילינה: אז אני יהודיה…

ממונה ב': כתוב “אולי” ומדובר בסבתא של הסבתא… מצטער מידלה… אבל לא נוכל לעזור לך בכלום.

ילינה: אז מה אני אעשה?

ממונה ב': אני יודע… לכי לכנסיה שלכם פה בירושלים.

ילינה: יש גם באבו־כביר..

ממונה ב': את רואה, את יודעת יותר טוב ממני…

ילינה: אני לא רוצה שום כנסיה… אני רוצה להיות שייכת כאן… תעזור לי. גם אתה רב… יש לך זקן… אתה איש קדוש…

ממונה ב': אני רב מאוד קטן… ומעלי יש עוד רב ומעליו עוד רב וגם מעליו עוד רב ומעל כולנו קדוש ברוך הוא… (הוא קם ובאופן אינסטינקטיבי מתחיל להתפלל).

ילינה: לאן אני אלך… תעזור לי…

ממונה ב': (מפסיק להתפלל) זה לא פשוט… בכלל לא פשוט… כדי שאני אעזור לך, את צריכה קודם כל להסדיר את ענין היהדות שלך.

ילינה: מה אני צריכה לעשות לשם כך…

ממונה ב': לעבור גיור כהלכה…

ילינה: אני מוכנה… איך עושים זאת.

ממונה ב': האמיני לי, זה ענין מאוד מסובך…

ילינה: סמוך עלי… תכלס… מה עושים?

ממונה ב': הולכים לרבי ולומדים ולומדים ולומדים.

ילינה: כמו שלנין אמר: (מצטטת) ללמוד! ללמוד! ללמוד! זה לא בעיה… ואחר־כך?

ממונה ב': הולכים למקוה.

ילינה: מה זה מקוה?

ממונה ב': מקום שמתרחצים…

ילינה: איך?

ממונה ב': ערומה…

ילינה: ומה קורה אחר־כך?

ממונה ב': את טהורה ויהודיה כשרה.

ילינה: מי קובע שאני טהורה ויהודיה כשרה?

ממונה ב': רבי…

ילינה: אתה גם רבי. נכון…

ממונה ב': נכון, אבל…

ילינה: (קוטעת אותו) אז מה הבעיה… אני יכולה להתפשט פה ערומה ואתה תבדוק אותי. (היא מוציאה מהתיק טייפ קסטות קטן ומשמיעה מוזיקה של סטריפטיז בשפה הרוסית, היא מורידה מעליה את הגלימה הארוכה ונשארת בבגד מאוד פרובוקטיבי, היא עושה כמה צעדי ריקוד, הממונה חש דחף שאינו יכול להשתלט עליו, הוא מוריד גם את הכובע ביחד עם הזקן ואת שאר הבגדים עד שנשאר כמעט ערום).

ממונה ב': איך נעשה זאת, על השולחן או על הריצפה?

ילינה: על הריצפה הקשה כמו ברוסיה! (הוא מתנפל עליה כמעט כמו חיה, היא צועקת פעמיים “בוז’ה מוי”, המהגר משום מה שקוע בתוך הספר ואינו שם לב לקריאתה, הממונה מנסה להפשיט אותה בכל הכוח, היא צועקת בהסטריה “בוז’ה מוי”, המהגר לבסוף שומע ונכנס לתוך החדר עם המצלמה).

ילינה: צלם דוראק!! (הוא מתחיל לצלם, הממונה תופס את הענין מנסה לברוח, אבל היא מדביקה אותו ונצמדת אליו, הממונה נאבק להשתחרר ממנה, הוא ממש היסטרי לבסוף מצליח ובינתים המהגר צילם כל הזמן).

ממונה ב': מי זה? מה זה? אסור כאן לצלם!! אסור לצלם!! אני אקרא למשטרה!! זה מקום קדוש!

המהגר: בבקשה… תקרא למשטרה… (הוא ממשיך לצלם עד שהממונה לגמרי לבוש).

ממונה ב': מה אתם רוצים ממני?

ילינה: כסף!

ממונה ב': כמה?

ילינה: לא הרבה… חמשת אלפים דולר.

ממונה ב': אין לי.

ילינה: זה לא מענין אותנו…

ממונה ב': מאיפה אקח את הכסף?

ילינה: מאיפה שאתם לוקחים עבור הפרזיטים שלכם… מעמותה או מכספים יחודיים.

ממונה ב': אני לא יכול.

ילינה: אני מציעה48 לך שתשתדל, אחרת נפרסם את התמונות בכל העיתונות… ולי תאמין לא איכפת. כל פירסום הוא רק לטובת הקריירה שלי.

ממונה ב': אתם סחטנים!! זה מה שאתם… סחטנים!!!

המהגר: תראו מי מדבר…

ממונה ב': אתם יודעים כמה שנים היינו מקופחים… אנחנו לוקחים כסף רק לטובת הכלל.

ילינה: הכלל שלכם מאוד מצומצם… אתה מסדר את הכסף או שנפרסם את התמונות של שנינו ברבים?

ממונה ב': (משתולל מכעס) גויים!! גזלנים!! גויים ארורים!! (הוא מקלל אותם באידיש) גייט אין דררד אראין… פר שטיקנקאן זולט אין ורן… דראקאס… (הוא מקלל גם בערבית מרוקאית).

המהגר: שמע, נמאסת עלינו… אתה מבזבז את הזמן שלנו… (לילינה) בואי נלך מפה! (הם הולכים לכיוון הדלת, הממונה עוצר בעדם ומשנה את טון הדיבור).

ממונה ב': רגע אחד… מה אתם ממהרים… אולי יש פתרון, אעביר לכם את הכסף דרך עמותה (כאילו נזכר) יש לי בדיוק עמותה שמתאימה לכם.

המהגר: איזו עמותה?

ממונה ב': למעשה יש שתי עמותות מתאימות. אחת למען שימורה של השירה הלובית היהודית והשניה למען שימורה של השירה העתיקה היהודית, האפגנית… זהו זה. אני אזרים את הכסף דרך העמותה האפגנית.

המהגר: למה דוקא האפגנית?

ממונה ב': את השיקולים האדמינסטרטיבים תשאיר לי… מספיק נלחמתי ועדיין אני נלחם בעיתונות כדי לטהר את שמי נגד כל אלה שהמציאו עלי כל מיני עלילות וסיפורים מלוכלכים… אבל אני אלחם… אלחם… הם שופכים את הדם שלי, אבל אני לא אותר… לא אוותר. בעצמכם אתם רואים שכל מה שאני עושה זה לעזור לנזקקים.

ילינה: מתי נקבל את הכסף?

ממונה ב': בעוד שבוע.

ילינה: אתה חולם… עכשיו תתן לנו צ’ק על מחצית הסכום ואת השאר מחר!!

ממונה ב': נתפשר… בעוד שלשה ימים…

ילינה: מחר!! והצ’ק שאתה כותב אותו יהיה “עצמי” ותחתום מאחוריו!

ממונה ב': (חורק שינים כותב להם צ’ק) בסדר… שיהיה מחר… אבל לא תראו פרוטה אם לא אקבל גם את התשלילים. (נותן את הצ’ק בזעם) הייתם צריכים להשאר ברוסיה. אתם ממש אסון למדינה הזאת.

ילינה: (בודקת את הצ’ק) תראו מי מדבר… (הצ’ק בסדר וילינה והמהגר יוצאים מרוצים, הממונה מתרוצץ בחדר כמו אריה מטורף, צלצול טלפון).

ממונה ב': הלה… אתה… אמרתי לך לא לצלצל לכאן!! מה?! תפסו את הקלטות… איך? מטומטם!!! הלשנה?! מי השטינקר? אני אשתגע… אם אתפוס אותו אעשה לו חרקה על הנשמה… תמסור להם שלא יהיה פשוט… אם אני אפול כולם יפלו יחד איתי!!! (נכנס החבשי, הממונה נתקף עכשיו טרוף אמיתי, לחבשי) מה אתה רוצה?

החבשי: הלכתי לסוכנות, אבל כבוד הרב שלח אותי הנה חזרה!

ממונה ב': ואני שולח אותך לעזאזל… לך לאפריקה… לך לעצים ותקפוץ שם עם הבבונים… מה באתם לבלבל לנו את המוח, או שאתם עוברים גיור לחומרה או שתשובו לג’ונגלים שלכם… לך מכאאאאאאאן!!!!!


תמונה 11    🔗


חדרו של המהגר. ילינה נכנסת עם סבל הסוחב המון קרטונים. היא נותנן לו טיפ והוא מסתלק. (ילינה קצת שתויה במצב רוח מצוין. היא בחלוק בית ומקשיבה למוזיקה קלה. היא מעשנת מלבורו. נכנס המהגר. גם הוא מרוצה מעצמו ואופטימי. הוא מביא איתו שני סלים מלאי כל טוב, היא קופצת ומנשקת אותו).


ילינה: איפה היית סרצה שלי (סרצה ברוסית = לב) לאן נעלמת לי?

המהגר: לשוק ותראי מה קניתי… (מצביע על הסלים) נעשה אורגיה של אוכל… יש כאן שלשה קילו נקניק פסטרמי… עגבניות, פלפלים ותפוזים… סחורה אלף אלף. תראי מה עוד קניתי… סוכר… שמן זית ועוד שני קילו בשר עגל ותפוחי אדמה ותפוחי עץ הכי טובים… יש לנו כאן אוכל לשבוע ימים… אנחנו עשירים ילינה… עשירים… זו הפעם הראשונה מאז שאני כאן ויש לי חיוך על השפתים… גם ענין הבמאות מתחיל להלהיב אותי… אני חושב שאוכל להיות במאי טוב…

ילינה: (במתיקות) גם לי יש הפתעות סרצה שלי… המון הפתעות… (מעיפה קרטונים של מלבורו, ממש מפציצה אותו עם מלבורו. מתחילה להוציא קרטונים של סגריות ומעיפה אליו) ועוד מלבורו… ועוד מלבורו… ועוד מלבורו…

המהגר: רק מלבורו?!

ילינה: גם לאקי סטריק, קאמל וצ’סטרפילד ופלאיירס ודנהייל ועוד מלבורו ועוד מלבורו ועוד מלבורו…

המהגר: די… די…

ילינה: אף פעם לא די. הנה עוד מלבורו ועוד מלבורו…

המהגר: השתגעת… את בכלל לא מעשנת…

ילינה49: אז מה אני מגשימה חלום שהיה לי במוסקוה (ממשיכה להפציץ אותו). ועוד מלבורו ועוד מלבורו… (היא מעיפה עליו את כל50 הקרטון).

ילינה: ויש לי עוד הפתעות בשבילך… הנה קניתי טלפון ומזכירה אוטומטית.

המהגר: אבל אין לנו קו…

ילינה: אל תהיה ניהיליסט ותשלול את הכל… בקרוב יהיה לנו קו. וזה קניתי לך?… מחשב.

המהגר: מחשב? מה אני אעשה איתו.

ילינה: אתה מהנדס… חזק בחשבון… תלמד איך לחדור לבנקים… אפילו מהחדר הקטן הזה נוכל להגיע עד לשוויץ, אנחנו עוד נלמד לקח את הקפיטליסטים האלה… ותראה מה עוד קניתי… טלויזיה, וידיאו וטפ קסטות וקומפקט דיסק, הכל תוצרת סוני… תקשיב! (היא מפעילה את הטפ ושומעים שיר רוסי בסגנון ויסוצקי).

המהגר: מה הרעש הזה?

ילינה: מה?! אתה לא מכיר את הקול? זה המשורר שלנו נגורסקי שכל הממסד שלנו נלחם בו והוא המסכן קפץ יום אחד לחבית של ספירט והתאבד… תשמע את המילים שלו… זה עושה לי עור כמו לתרנגולת… מה מבינים הדקדנטים האלה במערב… כל המוזיקה שלהם זה רק לנענע את התחת… אצלנו צלילים זה צלילים ומילים זה מילים… תקשיב… (היא מגבירה את הווליום) המילים של נגורסקי חותכות את הבטן שלי כמו סכין של קצבים… אני אתרגם לך… (היא מלווה את השיר ומתרגמת). אני הולך ברחובות / רואה כפול, חולם על שוט / אני מועך פרעוש בלב / דורך על נמלה פועלת / עוקץ דבורה שמתפרפרת / חולם על חורף בריויירה51 / שותה אוקינוס של52 דמעות, שותה, מקיא, מקיא, שותה, בוכה, שותה מקיא, מקיא, שותה… אבל הוודקה היא תמיד רוסית, רוסית53, רוסית / (מפסיקה לתרגם) איך המילים… כבדות, נכון?

המהגר: מאוד כבדות.

ילינה: יופי… יש לנו הכל… טפ… טלויזיה, וידיאו… מחשב… מלבורו… ועכשיו ההפתעה… תעצום את העינים… תפתח!! (היא מביאה שימלה מפוארת של כלה). תראה כמה היא יפה… קניתי הכי יקרה… הבט עד כמה היא מתאימה לי…

המהגר: מה זה?

ילינה: שמלת הכלה שלי.

המהגר54: מה, אנחנו מתחתנים?!

ילינה: לא דוראק… אל תפחד… התפקיד שלי (המהגר אינו קולט) התפקיד מהמחזה55… בשביל מה קניתי את השמלה היפה הזאת… בשביל לאה מהדיבוק…

המהגר: (שיש לו הצתה מאוחרת) הה לאה… התפקיד הראשי…

ילינה: זה בדיוק התפקיד שמתאים לי… אני אלבש את שמלת הכלה והדיבוק יכנס בי. (ללא כל קשר הגיוני) ותראה עוד מה קניתי… (היא מוציאה שקית קטנה עם אבקה לבנה).

המהגר: מה זה… קמח?!

ילינה: זה קמח של מלאכים… זה קקאין דוראק… קקאין… קקאין… אתה יודע כמה חלמתי במוסקוה להסניף שורה אחת טובה כמו באמריקה… הנה… אפילו למדתי לעשות שורות… (היא עושה כמה שורות) בוא סרצה שלי… בוא נסניף קצת ונתחיל לרחף ונעוף כמו שני ספוטניקים למעלה… (שרה ומסניפה) קאינקה… קאינקה… קאינקה… קאינקה מיה..

המהגר: ילינה… מאיזה כסף קנית את כל הדברים האלה? (הוא מעיף את שורות הקוקאין).

ילינה: מה אתה עושה?! אתה יודע כמה זה עלה לי?

המהגר: זה בדיוק הענין, אני רוצה לדעת מאיזה כסף קנית את כל הדברים האלה?

ילינה: (לוקחת את הבקבוק חזרה) איזו שאלה טיפשית… מהכסף שלקחנו מהבליאד שרצה לאנוס אותי.

המהגר: מה?!

ילינה: לאחר כל השנים שסבלנו ממחסור, לא מגיע לנו קצת פינוק?

המהגר: כמה נשאר מחמשת האלפים?

ילינה: חמש מאות דולר…

המהגר: רק חמש מאות…

ילינה: ברוסיה זה הרבה כסף, אפשר לחיות שנה.

המהגר: אנחנו לא ברוסיה… אנחנו חיים בסניף של אמריקה, בלי ההטבות שיש באמריקה.

ילינה: גם אמריקה תהיה רוסיה… כל העולם יהיה רוסיה… אנחנו56 ננצח!!

המהגר: את משוגעת אמיתי… בזבזת57 את כל הכסף שלנו…

ילינה: מה הבעיה שלך… יגמר לנו הכסף, ניגש ונאיים שנדפיס סיבוב חדש של צלומים. אל תרחם על המנוול ההוא… הוא לא נותן מהכסף הפרטי שלו.

המהגר: זה בלתי אפשרי…

ילינה: מה בלתי אפשרי?

המהגר: לסחוט שוב ממנו… מסרתי לו את כל הצלומים.

ילינה: טוב מאוד. אז נדפיס צילומים חדשים.

המהגר: איך? לפי ההסכם איתו מסרתי לו גם את התשליל.

ילינה: (המומה) מה?!

המהגר: אחרת לא היה נותן לנו את יתרת הכסף במזומן.

ילינה: ולא עשית העתק מהתשליל?

המהגר: איך אפשר לעשות דבר כזה?

ילינה: בקורס שעברתי בק.ג.ב. למדתי שאפשר לעשות גם אלף תעתיקים. (היא מתחילה לשחק מלודרמה והיא מלאת רחמים עצמיים) למי התחברתי?! לתת לגנגסטר הזה את ההון הבסיסי שלנו… אתה לא יוצלח! רואים שאתה בא מארץ כבושה שאנחנו שלטנו עליה ביד רמה… (חוזרת לשתות) אז דפקתי כמה אלפי דולרים… לפחות יש לנו עכשיו קצת רכוש ואל תשכח שאני זו שסיכנתי את העור שלי ועד שאתה התעוררת המנוול הזה כמעט אנס אותי באמת.

המהגר: (מתגונן) קראתי בעיון את התפקיד שלך במחזה ושכחתי את עצמי…

ילינה: כי אתה אדם לא רציני. הראש שלך בעננים. בכלל אני עושה לך טובה שאני איתך. אם יש לך תלונות, עזוב אותי ולך מפה.

המהגר: אבל את אצלי. את לא יכולה לגרש אותי מהחדש שלי.

ילינה: באמת… אז אני אוספת את הכל והולכת.

המהגר: (משחק את האדיש) בסדר…

ילינה: (מפעילה שוב את הטפ באופן הפגנתי ומתרגמת לעצמה) הה נגורסקי… נגורסקי… אתה הנחמה שלי…

המהגר: (מפסיק בכוח את המוזיקה) דיי עם הגניחות האלה… הכל בזבזת… הכל… אחרי שגררת אותי לעשות מעשים פלילים. עד שהכרתי אותך הייתי אדם הגון. בגללך סיכנתי את עצמי…

ילינה: מה אתה סכנת?! עכבר קטן, נמושה מגעילה!! פרעוש חסר אופי… מה אתה סיכנת?! מה? אני זו שסיכנתי את הגוף שלי… עלי הוא שם את הידים המזיעות שלו, אני זו שהרגשתי את הסירחון שלו על הגוף שלי. (מצב רוח תוקפני) אתה עוד מעט תראה בליאד, מה אשה רוסיה יודעת לעשות!!! (היא מתחילה לאסוף את החפצים בטרוף).

המהגר: ילינה… הרגעי…

ילינה: הכל אני זורקת דרך החלון… הכל יילך קיבינמט… אני לא צריכה שום רכוש… הכל יעוף החוצה!!! (המהגר נאבק עם ילינה המתכוונת ברצינות לזרוק את כל החפצים דרך החלון. לפתע שומעים חבטה עזה… הם מפסיקים להאבק וילינה מתוך איסטינקט שבה לעצמה).

ילינה: מה קרה?

המהגר: זה נשמע כמו פצצה…

ילינה: אוי ואבוי התחילה המלחמה…

המהגר: (יוצא למרפסת) ילינה… בואי תעזרי לי… מישהו נפל על המרפסת שלנו. (היא יוצאת. הם מכניסים את החבשי. למעשה גוררים אותו החבשי גונח מכאבים).

המהגר: איך צנחת על המרפסת שלי? (החבשי גונח מכאבים).

ילינה: צריך אמבולנס…

החבשי: לא… לא…

המהגר: מאיפה נפלת?

החבשי: מהגג…

המהגר: למה?

החבשי: אני רוצה למות!

ילינה: איזה יופי… כמו אנא קרנינה… הולכת הולכת בשלג עד שמגיעה לפסי הרכבת…

החבשי: אני רוצה לקפוץ למטה… (הוא מנסה בכוח להשתחרר מהם כדי לצאת למרפסת, המהגר עוצר בעדו)

המהגר: השתגעת… אתה רוצה למות אצלי?

החבשי: אני רוצה למות בכלל… איך טעיתי… למה נפלתי על המרפסת שלכם? (מכיר אותם לפתע). הה… אתם… אתם רוסים… אני שחור… שחור… טרזן… ג’יין… אני צ’יטה… צ’יטה… תהרגו אותי… תהרגו אותי… צ’יטה לא רוצה לחיות יותר… צ’יטה לא מטפס יותר על עצים… לצ’יטה הרגו לו את הג’ונגל… בבקשה מכם… רחמים… קחו סכין ותשחטו אותי…

ילינה: (רצה ומביאה סכין) זה רעיון טוב… אבל לא אנחנו נהרוג אותך, אתה תעשה חאראקירי… זה לא מסובך… ראיתי פעם איך עושים זאת עוד במוסקוה בסרט יפני… אני אלמד אותך… (היא מדגימה והוא חוטף לה את הסכין). מה אתה עושה?!

החבשי: אני רוצה למות!!

המהגר: למה למות, מטומטם…

החבשי: משום שהם הרסו את החיים שלי.

המהגר: מי זה הם?

החבשי: הממונים מהסוכנות מהקליטה…

המהגר: למה שאתה תמות… שהם ימותו!!!

החבשי: כל החלום שלי היה להגיע לירושלים. בכפר שלי הייתי עוצם את העינים ורואה עיר כזו יפה… עם אנשים טובי לב ומחיכים… וכולם יהודים… יהודים טובים… ובבית המקדש אני מתחתן עם החברה שלי. ואני הגעתי ואני שואל אתכם, היכן נעלמו היהודים הטובים? מי אכל אותם? אני עושה כל עבודה ולא איכפת לי… הכל מתוך אהבה… מה הם רוצים מהחיים שלי? מדוע הם מענים אותי?! אז מה אם אני שחור… העור שלי שחור, אבל הלב שלהם הוא לא שחור, הלב שלהם מאבן… אני נולדתי יהודי ואני אמות יהודי! לא, לא… אני לא יכול לבד… בבקשה תעזרו לי… (עוזב את הסכין).

המהגר: (מתעצבן) למות אתה רוצה… (מאוד מאיים) איך אתה רוצה למות? בחניקה? אגרוף בחזה? מכת קרטה על הצוואר… רק תגיד…

החבשי: (קצת נבהל) הי מה קרה לך…

המהגר: מה קרה לי… מה קרה לי… מה הצעקות האלה שאתה רוצה למות?! אתה חושב שלי קל. שאני עושה חיים משוגעים בארץ הזאת… אתה יודע מי אני הייתי ברותניה?! אני בניתי מטרו ענקי והיה לי תפקיד חשוב. הייתי בן־אדם שמכבדים אותו ושיש לו מה להגיד… חמשת אלפים איש עבדו תחת הפיקוד שלי והיתה לי אפילו מכונית פרטית: “דלתה”… היה לי מעמד והיה לי בית וגם אשה ועזבתי את הכל… למה? כי רציתי לבנות לעצמי חיים חדשים ולחיות בין יהודים… והנה הגעתי ואתה יודע לאן הם רוצים לשלוח אותי לעבוד?! לטאטא את הרחובות שלהם… ומי שולח אותי לעבודות כאלה? בבונים… עם פרצוף של בבונים ולב של בבונים… אנשים שאין להם שום השכלה ולא מגיעים אפילו לקרסולים58 שלי… למות אתה רוצה… ומה אתה חושב לך… אני לא רוצה לגמור עם הסיפור הזה? אבל אסור לעשות את זה… אנחנו חייבים לנצח… לחרוק שינים ולהמשיך הלאה לחיות… אנחנו חייבים להאמין שהטוב ינצח את הרע… מוכרחים להיות אופטימים.

ילינה: הנה, יש לי תרופה בשבילך… שתה! (החבשי שותה וודקה, גם המהגר מצטרף לשתיה).

ילינה: ככה יותר טוב?

החבשי: כן, אבל אני עוד עצוב.

ילינה: עוד סיבוב לגרש את העצב… (הם שותים כולם).

ילינה: ואיך אתה מרגיש עכשיו?

החבשי: ככה וככה…

ילינה: אני לא אוהבת גבר שבוכה… אם אני רוצה להתאבד, קודם כל אני קונה קלצ’ניקוב והולכת לסוכנות וגומרת עם הפקיד ההוא (כאילו יורה במישהו דמיוני) בוום!! בוום!! ועכשיו הפקיד מהקליטה… בוום! בווום!! ובזה ומהרבנות… בוום! בוום! בוום!!! ובזה מהבנק… בווווום!!!! אם כבר למות, אז לא לבד… עם אויבים… לא לבד… שתה בליאד!!! לפחות תמות שיכור!!!

החבשי: (שותה עוד שלוק, מתחיל להיות מטושטש) הם דרכו על הכבוד שלי…

ילינה: (לחבשי) שמע… אתה אוהב את החברה שלך?

החבשי: (הוודקה מתחילה להשפיע עליו חזק) היא החיים שלי…

ילינה: אז תתחיל לחיות איתה גם בלי חתונה.

החבשי: אי אפשר, אצלנו החתונה זה דבר קדוש.

ילינה: ואצל ילינה דוראק, החיים דבר קדוש!!

המהגר: מרגיש יותר טוב…

החבשי: כן… (הכוונה לוודקה) כן… זה עושה טוב על הלב…

המהגר: אז נאכל גם משהו… יש לנו המון נקניק…

החבשי: זה כשר?

המהגר: (צוחק) לא להאמין… הם אומרים שאתה לא יהודי כשר ואתה עוד דואג אם הנקניק כשר…

החבשי: זה לא חשוב מה שהם אומרים… מה שאני מרגיש זה חשוב… ואני מרגיש יהודי… (מנסה לעמוד על רגליו) הה הרגל כואבת…

ילינה: שתה… אחר־כך נקח אותך לבית חולים ונבדוק אותה… שתה!!

החבשי: (במצליח לעמוד על רגליו לאחר ששתה עוד שלוק) הנה אני עומד.

ילינה: ועוד מעט גם תרקוד אצלנו…

החבשי: (שותה עוד כוסית) מה רציתי קודם?

המהגר: למות… שתה לחיים!! (הם שותים כולם).

החבשי: אז מה אתם אומרים… כדאי לחיות?

ילינה: כדאי לחיות ולנצח!!

המהגר: רק לחיות!! שהם ימותו…

החבשי: (שותה) זה טוב מאוד… (צוחק) מה יש להם נגד קופים? אני אוהב קופים וזברות וג’ירפות. אני אוהב קרנפים ופילים. אני אוהב את הג’ונגל. אני טרזן האמיתי… אני טרזן… (משמיע את הצעקה).

ילינה: אז נרביץ עוד סיבוב ונשיר משהו שיחמם גם לנו את הלב… (הם שותים ומתחילים לשיר משהו רוסי, החבשי שהוא מאוד שתוי משתלט על הענינים).

החבשי: שקט!! אמרתי לכם לשתוק… עכשיו בואו נהיה ישראלים ונשיר את השיר שהמורה זהבה לימדה אותנו באולפן… (הוא מתחיל לשיר).

החבשי: לדוד משה היתה פרה (נותן הוראה) אחרי!! (כולם מצטרפים). לדוד משה היתה חווה יה יה הו ובחווה היתה פרה יה יה הו… ומו מו מו ומה מה מה כל הזמן… ולך לפה ולך לשם, בן לולו פה בן לולו שם… והסוכנות היא בת זונה… יה יה הו… בן לולו פה, בן לולו שם… (הם מתחילים לעשות כל מיני אימפרוביזאציות סביב השיר וקמים לרקוד. הם נכנסים לטראנס של שירה ושל ריקוד עד כדי שגעון, אצל החבשי שהקצב מתגבר והשיר והריקוד מקבלים סגנון אמרי… הם משתוללים וצוחקים עד דמעות, אפילו רוקדים “הבה נגילה”. לפתע החבשי מתמוטט).

החבשי: הו… הרגל שלי…. אני שברתי אותה… אני לא יכול לזוז…

המהגר: בואי ילינה… ניקח אותו לבית חולים… (הם לוקחים אותו ותוך יציאה הם ממשיכים לשיר בטרוף “בן לולו פה בן לולו שם”).


תמונה 12    🔗


משרדו של מנהל התיאטרון הלאומי. הוא נכנס כולו בסערה. מאוחר יותר מצטרפים המהגר וילינה.


המנהל: (בודק את השולחן כאילו היה ר.ס.ר. וממהר לטלפן למזכירתו). הכל מלוכלך כאן, לא ניקו את האבק והמשרד נראה כמו דיר… מה איכפת לי שהחבשי שבר את הרגל… תביאי לי חבשי אחר ואם לא חבשי אז רוסי אחר. כל עוד אני כאן המשרד חייב להיות נקי… אני לא רוצה חידקים! מיקרובים! (שומעים בחוץ רעש של המהגר וילינה שרבה עם המזכירה, לבסוף הזוג נכנס בכוח למשרד של המנהל, הם הביאו מזוודה קטנה).

המנהל: (המום מההתפרצות59 שלהם) מי אתם?

המהגר: עולים חדשים.

המנהל: טוב מאוד, תתחילו לנקות!!!

ילינה: אתה לא זוכר אותנו… שמי ילינה… שחקנית ממוסקוה… וחבר שלי במאי גדול… הוא מביים הרבה הצגות… לא זוכר? אונגרד… חלבניקוב… לדגין… מתחת לאדמה… גם קולנוע… אמרת לנו להכין הצגה… מבחן…

המנהל: מבחן… איזה מבחן?

ילינה: זה היה הרעיון שלך…

המנהל: שלי… אל תשימו לב אלי… לפעמים יש לי רעיונות לא נורמלים…

ילינה: כל הגאונים הגדולים הם לא נורמלים… והרעיון שלך באמת גדול… ואנחנו שמענו בקול שלך ומצאנו הצגה מתאימה ועבדנו ועבדנו ועבדנו… פנימייש… עכשיו אנחנו מוכנים. (מוציאה מהמזוודה60 את שמלת הכלה) אני הולכת ללבוש את שמלת הכלה!

המנהל: בשביל מה שמלת כלה?

ילינה: בשביל לאה…

המנהל: לאה מי?

ילינה: לאה… אתה לא מכיר לאה?

המנהל: אני מכיר כמה לאות… לאה רבין למשל…

ילינה: זה לאה… מהצגה של גבימה.

המנהל: גבימה?!

המהגר: (מתרגם) הבימה.

המנהל: (מתחיל לריב איתה) הבימה!!

ילינה: (באותה מידה של כעס) בדיוק גבימה!!!

המנהל: הבימה! הבימה! הבימה!

ילינה: גבימה! גבימה! גבימה!

המנהל: או.קי. ניצחת… גבימה!!

ילינה: (בשובבות) הבימה. זו שמלת הדיבוק.

המנהל: הה… הדיבוק…

ילינה: אתה מכיר אותו?

המנהל: אישית לא…

ילינה: אני הולכת ללבוש את השמלה.

המנהל: (רוצה למנוע ממנה את הטירחה) רגע… רגע… אפשר לעבור את האודישן איך שאת לבושה.

ילינה: מה איתך… אני עובדת לפי השיטה של פופוב… כדי לממש את התפקיד שלי, אני מוכרחה להרגיש את הבגד… פופוב… (היא הולכת מאחורי הפרגוד, המנהל נראה אבוד).

ילינה: (למהגר) סרצה שלי… שכחתי את הראי הקטן ואת כלי האיפור… (המהגר מחפש במזוודה הקטנה ומביא לה).

המנהל: בשביל מה כלי איפור?! (לפתע הוא חסכן) חבל על הצבעים… זה עולה כל כך הרבה כסף… האמינו לי, אצלנו בגלל הצימצומים ביטלנו אפילו את כלי האיפור…

המהגר: זה מחזה מלא ביטוי והוא דורש צבעים מאוד חזקים. למדתי את הנושא ולקחתי את הענין ברצינות…

המנהל: אולי תוכל לומר לי למה בחרתם דוקא במחזה כמו הדיבוק?

המהגר: בגלל התפאורה… (מוציא מהתיק שלו או מקט, או רכבת קטנה כמו צעצועים…) אני אבנה במה מתחת לאדמה… כמו תחנה גדולה של מטרו ויהיו שם כמה כיוונים מצפון לדרום וממזרח למערב. והכל יהיה מצופה בשיש ורוד.

המנהל: (הזכר)… הה קרארה… קרארא… זה אתם…

המהגר: גם בקשר לשחקנים שצריכים לשחק את הקבצנים אין מה לדאוג… בכל מטרו תמצא מאות דפוקים שמוכנים לעשות כל דבר בשביל טיפת יין… (מלא התפעלות61 מעצמו) הה… זה תהיה הצגה גדולה ומפוארת… (ילינה יוצאת מאחורי הפרגוד. היא לבושה בשמלת כלה ומאופרת בצבעים מאוד עזים בהתאם למסורת של התיאטרון האקספרסיוניסטי).

ילינה: קוקו…

המהגר: (בתפקיד במאי) טוב. ניגש ישר לענין… (מוציא מהמזוודה טפ קטן) עכשיו לאה את צריכה לרקוד עם הקבצנים62 … (המהגר מפעיל את הטפ שומעים את המוזיקה).

המהגר: (מסביל למנהל) (לילינה) את רוקדת… כן… ככה עם הקבצנים! (למנהל) אתה צריך להגיד את המשפט הזה (מראה לו את הטקסט).

המנהל: אני לא משתתף באודישן…

המהגר: תעזור לנו… אנחנו עולים חדשים… הנה… המשפט הזה…

המנהל: הה כמה טובים חיי העשירים… (לעצמו) יש בזה משהו…

המהגר: (לילינה63) לרקוד יותר מהר… יותר מהר! עכשיו! (היא רועדת כאילו64 הוכתה בברק מסנוור).

המהגר: הוא נכנס בה!!

המנהל: מי?

המהגר: הדיבוק… (לוקח את65 הטקסט) לאה… איך את מרגישה?

ילינה: (משחקת את לאה, קול של גבר) מי אני? (קול של ילינה) אבא איפה הבאת אותי (קול של דיבוק) תשתקי קורבה! עכשיו אני מדבר!!

המהגר: (למנהל) עכשיו תגיד דיבוק צא!! דיבוק צא!!

ילינה: (קול של דיבוק) אני לא יוצא!!

המנהל: מי לא יוצא?

המהגר: שש זה הדיבוק… הוא כבר נכנס בה. (מוציא מהמזוודה פינג’אן וגם תוף או טמבור קטן, למנהל) קח בבקשה את התוף הזה ותן לנו קצב66… זה חיוני… הנה ככה… (מראה לו קצב אחיד) תעזור לעולים החדשים…

המנהל: (חסר אונים) בחייך… אני לא מאמין… (לוקח את התוף).

המהגר: (מצייר מעגל בעזרת גיר. המנהל מפסיק לתופף) תמשיך לתופף, אני יוצר מעגל קוסמי… ועכשיו הקטורת… (הוא רוצה להדליק קטורת והמנהל נבהל).

המנהל: מה אתה עושה, השתגעת? אני אלרגי לעשן!!

המהגר: (הוא מסמל מעגל בלי להדליק את הקטורת) אסור לך לעזוב את המעגל הזה. הוא קדוש.

ילינה: (קול של גבר) פרוסטיטוטקה!!

המנהל: מה היא אומרת?

המהגר: זה הוא אומר.

המנהל: מי?

המהגר: הדיבוק! הוא מדבר רוסית.

ילינה: (בקול של גבר) אני לומד עברית באולפן. אני גונב, אתה גונב, הוא גונב, כולנו גנבים!

המנהל: (נמאס לו) תוציא אותו!

ילינה: (בקול של גבר) רק באתי וכבר אתם רוצים לסלק אותי?

המנהל: (די בהיסטריה) תוציא אותו!!

המהגר: אתה צריך לעזור לי. (מוציא מהמזוודה רעשן וחצוצרה, נותן למנהל את הרעשן) אתה תרעיש ככה ואני במקום שופר אשתמש בחצוצרה… עכשיו!! (המנהל מרעיש והמהגר מחצצר כמה פעמים).

המהגר: עכשיו צא!!! דיבוק צאאא!!

המנהל: דיבוק67 צאאא!!

המהגר והמנהל: (יחדיו) דיבוק צאאא!!!

ילינה: (קול של גבר) אני לא יוצא אם אפילו נותנים לי מהסוכנות68 עשרת אלפים דולר.

המנהל: כמה?

ילינה: (קול של גבר) אני לא יוצא אם אפילו נותנים לי מהקליטה מאה אלף דולר!

המנהל: לדיבוק הזה יש ידע במטבע זר!!

ילינה: (בקול של גבר) אפילו אם נותנים לי מאה אלף מניות של י.ב.מ.

המנהל: למה דוקא י.ב.מ.

ילינה: (קול של דיבוק) כי י.ב.מ. תמיד בטוח!

המנהל: (מתגרה) אם אתן מיליון דולר קש, אתה יוצא?

ילינה: (בקול שלה) מיליון דולר?! (עוברת לקול של גבר) מסכים!! תן מיליון דולר… דבאי69! (ברוסית = תן!)

המנהל: מאיפה אקח מיליון דולר?

ילינה: (קול של גבר) מאיפה שאתם לוקחים את כל התקציבים…

המנהל: בחייך… סתם התלוצצתי…

ילינה: (קול של גבר) עם70 דיבוק לא מתלוצצים!

המנהל: די… שכנעת אותי. את משחקת נהדר.

ילינה: (קול של גבר) תן מיליון דולר חולרע! מיליון דולר! אני לא משחקת. אני באמת דיבוק!!

המנהל: (מתחיל להשמיע רעש עם הרעשן) אז לכל הרוחות צא כבר!! (ילינה שוברת את המעגל ויוצאת אליו).

ילינה: (קול של גבר) תן מיליון דולר כמו שאמרת ואני יוצא!

המנהל: שמע… אם אפילו הייתי רוצה לתת לך עשרה מיליון דולר אין לי כבר הסמכות לכך… עוד שבוע אני עוזב את המקום הזה… התפטרתי לפני שיפטרו אותי, אני הוֹלך לנהל חברה גדולה של יבוא בקר. האמינו לי, לעזאזל התיאטרון, בקר! זה העתיד שלנו! סוף סוף אני הולך לשחק אותה בגדול… לגלגל את הכספים הנכונים, ובעיקר אארגן גם פסטיבלים בין לאומים לחיות… אני אעשה פסטיבל71 לפרות… לכבשים… לבשר ציד ואפילו לכלבים…

(ילינה המומה).

המהגר: אז למה הזמנת אותנו למבחן במה?

המנהל: בסך הכל היו לי כוונות טובות, כי אז עדיין הייתי מנהל.

המהגר: ועכשיו, מה אתה עושה כאן?

המנהל: מחסל כמה ענינים זוטרים… יש לי רעיון… למה שאתם לא תגישו את המועמדות שלכם לנהל את הברדק הזה… תאמינו לי, אני ממש שמח להפטר מהעסק הזה… ממש שמח!!

(קול של גבר) אני לא שמח!!

המנהל: (לילינה) דיי… גמרנו עם המשחק… היה נעים מאוד להכיר אתכם… אגב, את מאוד מוכשרת… וגם הבימוי שלך מאוד מענין… אני משוכנע שתמצאו את המקום שלכם בארץ או בכל ארץ אחרת… רק שאת צריכה לעבוד קצת על המבטא שלך… (רוצה להפטר מהם) תודה רבה לכם, אני מקוה שנפגש בהזדמנות אחרת… תרשו לי ללות אתכם לדלת. (הוא נוגע בילינה והיא ישר מכניסה לו אגרוף).

ילינה: (קול של גבר) אני לא יוצא… אני רוצה קיבינימט מיליון דולר! (היא מכניסה לו עוד אגרוף).

המנהל: הצילו!!

ילינה: (קול של גבר) תן מה שהבטחת!!! מיליון דולר!! (בקול של גבר היא משמיעה72 שורה של קללות ברוסית וממשיכה להכות אותו, המהגר מנסה לעצור בעדה, אבל היא מחטיפה לו גם אגרוף, המנהל מנצל את ההזדמנות73 כדי לברוח והיא אחריו וכמובן המהגר בעיקבותיה).

המנהל: (מבחוץ) הצילו!! משטרה!! הורגים אותי!! משטרה!!


תמונה 13    🔗


תחנת משטרה. לנינה מעולפת ולבושה שמלת הכלה, על פניה עירבוב של צבעי איפור על ידיה אזיקים. היא במצב של תרדמה קשה.


המהגר: (מנסה להעיר אותה) ילינה… ילינה… קומי… (היא ממשיכה לישון)

המהגר: (מחטיף לה סטירת לחי עזה).

ילינה: (מתעוררת. קול של גבר) אני לא יוצא!! אני רוצה קבינימט מיליון דולר!!

המהגר: (לגמרי אבוד) תצאי כבר מזה…

ילינה: (בקול שקט) יצאתי… אתה רואה… יצאתי… (מבחינה שיש לו תחבושת על העין) סרצה מה יש לך בעין?

המהגר: הרבצת לי, הרבצת למנהל התיאטרון, הרבצת לשוטרים שבאו לעצור אותך ורק לאחר שעשו לך זריקה, נרגעת…

ילינה: (מסתכלת על האזיקים) אני אסירת ציון… (שוב מקבלת קריז) נידה הודל… שחררו אותי!!! מנוולים!! שחררו אותי!!!

המהגר: תשתקי, מה נכנס בך?

ילינה: הדיבוק! בגללך נכשלתי. אתה הבמאי הכי גרוע שפגשתי… אתה בכלל לא במאי תיאטרון.

המהגר: נכון. אני מהנדס של רכבות תחתיות ואני לא מתביש במקצוע שלי… אבל את… את… את בכלל לא שחקנית מקצועית…

ילינה: (פורצת בצחוק) חה חה חה… סוף סוף תפסת דוראק… אני באמת לא שחקנית…

המהגר: אז מה עבדת במוסקוה?

ילינה: במחלקת התברואה של הרכבת התחתית…

המהגר: (סנטימנטלי) אז בכל־זאת יש משהו משותף בינינו.

ילינה: נברח מפה!

המהגר: לאן?

ילינה: לאמריקה, למאבק האמיתי ולהצלחה הגדולה.

המהגר: מה אעשה באמריקה, שם כבר יש מטרו!

ילינה: מה? לא קראת אסימוב? עתיד האנושות הוא מתחת לאדמה.

המהגר: כדי לצאת מכאן אנחנו חייבים לשלם הון לסוכנות, אחרת רק בעוד חמש שנים הם יתנו לנו לצאת וגם אני שואל אותך, איך נקבל ויזה לאמריקה?

ילינה: תהיה סוחר סמים!!

המהגר: השתגעת… סוחר סמים?! קודם עשית אותי במאי… אחר־כך רמאי ועכשיו סוחר סמים! סוחר סמים? (נזכר) ההה כשהגעתי לארץ הכרתי74 בדואי. הוא יעזור לי, אני אהיה סוחר סמים!! אותי הם לא יוכלו יותר לדפוק!!

ילינה: אין ספק שהגורל העיוור הפגיש בינינו… (נותנת לו נשיקה על התחבושת והוא משמיע75 צעקה של כאב).

קול: הי, אתם שם תכנסו לחדר הימני לחקירה!

ילינה: ימינה דוראק!!


תמונה 14    🔗


שדה התעופה בן־גוריון. אולי רואים ברקע פסל ענק של בן־גוריון מחייך את חיוכו הציני, רואים את החבשי. הוא פועל נקיון ומנקה את הריצפה.


קול: הנוסעים לקטמנדו ולנפאל מתבקשים לגשת לשער מספר שלש! הרב בן לולו מתבקש לגשת לחדר המנהל! (רואים את החבשי שמנקה את הפסל, אחר־כך הוא נעלם).

קול ברם קול: טיסת אל־על לפרנקפורט האמורה לצאת בעוד חצי שעה מתעכבת לזמן בלתי מוגבל, עקב שביתת פקחי הטיסה בכל רחבי גרמניה (נכנסים ילינה והמהגר, כרגיל היא לבושה בבגד מטורף).

ילינה: (בהיסטריה) מה הם אומרים?! מה הם אומרים?!

המהגר: אל תדאגי… זה לא קשור בנו… אנחנו טסים לניו־יורק.

ילינה: (בהיסטריה) איפה התיק שלך!

המהגר: כאן.

ילינה: (באותה היסטריה) הדרכון (היא בודקת ומגלה את הדרכון) הנה הוא… כל הזמן אני פוחדת שהוא הולך לאיבוד. אתה רואה. יש לנו ויזה לאמריקה ולכל החיים… זה מה שחלמתי במוסקוה… אז למה בכלל הייתי צריכה לעשות את העקוף הזה?

המהגר: כדי לפגוש אותי… מה לעשות ילינה… הגורל לא בידינו.

ילינה: אתה טועה… יש לשלוט בגורל. לכן החומר שיש לך בתיק אתה לא תמסור למי שאמרו לך למסור.

המהגר: השתגעת… המאפיה הישראלית תחסל אותי.

ילינה: אל תדאג… המאפיה הרוסית יותר חזקה, אני נוסעת עכשיו לאמריקה ותוך זמן קצר אהיה מלכת כל המאפיות! (המהגר מבחין בחבשי הנכנס לבמה).

המהגר: הי… תראו מי כאן… מה אתה עושה פה?

החבשי: זה אתם… בחיי. אני עובד פה.

המהגר: ואיך אתה מרגיש?

החבשי: רק בזכותכם אני חי… הצלתם את חיי… עכשיו אני מרגיש מצוין… ברוך השם יש לי עבודה…

המהגר: ומה עם החתונה?

החבשי: עדיין צרות… מהרבנות שולחים אותי לקליטה, מהקליטה לסוכנות ומהסוכנות שוב לרבנות וחוזר חלילה… (צוחק) אבל מה התרגלתי… אני עושה את זה בריצה… כמו באבאנקילה… זה כמו אימון מרתון, אנחנו החבשים חזקים בזה… ואתם, מה קורה אתכם… לאן אתם נוסעים?

ילינה: לאמריקה. בוא איתנו! מה שאתה עושה פה תוכל לעשות גם באמריקה ותאמין לי תרוויח יותר טוב…

החבשי: חסרים כושים באמריקה?! לא. אני נשאר כאן. אני אוהב כאן. זאת הארץ שלי ואני לא רוצה לזוז הלאה.

המהגר: אבל הם לא נותנים לך להתחתן…

החבשי: אז מה… אני כבר חי איתה גם בלי החתונה שלהם.. הקייס שלנו חיתן אותנו והיא כבר (מצביע על הבטן). למדתי דבר חשוב מכם… לא חשוב מה שהם אומרים, רק מה שאני מרגיש כאן בלב, זה חשוב בשבילי…

קול מהרם קול: הנוסעים עם טאטא־אייר לניו־יורק ולוס־אנג’לס מתבקשים לגשת לשער שלש.

המהגר: זאת הטיסה שלנו.

ילינה: סוף סוף! (הם מתכוננים לצאת. מופיע בלש. הוא מתקרב אליהם במהירות).

הבלש: (מזהה אותם) בבקשה… בואו איתי!!

ילינה למי אתה מתכוון?

הבלש: לשניכם.

ילינה: את מי אתה מחפש בדיוק?

הבלש: אני יודע מה אני מחפש. (לוקח ישר את התרמיל מהיד של המהגר).

ילינה: התרמיל לא שייך לי… זה שייך לאדון.

הבלש: מה אתם לא ביחד… אתם לא זוג?

ילינה: בקושי אני מכירה אותו. אנחנו גרים באותו מעון של עולים. הנה הוא יודע (מצביעה על החבשי).

החבשי: נכו, נכון… במקרה (המהגר76 המום).

ילינה: נפגשנו בשדה התעופה… אני נוסעת לאמריקה להתחתן…

החבשי: להתחתן… חשוב להתחתן… (המהגר עוד יותר המום).

ילינה: בעלי מחכה לי בשדה התעופה ואפילו שלח לי טבעת במתנה… (מראה לו) יפה, נכון? יש כאן יהלום קטן.

המהגר: (המום) ילינה…

ילינה: מה ילינה… שם שלי לא ילינה… הנה הדרכון שלי… יש לי שם חדש… כתוב כאן “ברוקלינה”. (לבלש) אתה רואה, אפילו שם שלי לא יודע.

הבלש: (לילינה) את רשאית לעלות למטוס!

ילינה: (למהגר) יש לך תכניות של המטרו… תתחיל לחפור מתחת לאדמה ולבסוף נפגש במנהטן. (באנגלית) בי! בי! קיסס.. (יוצאת).

הבלש: (הוא שם אזיקים על ידיו) אל תהיה עצוב… היא לא משלנו… אבל אתה חביבי, בדקנו אותך טוב… אתה משלנו… הה… אל תעשה פרצוף של תשעה באב… זה לא סוף העולם. האמן לי… עם הכישורים שתרכוש בבית הסוהר שלנו והעבר הפלילי שיהיה לך בעתיד… תוכל להשתלב יפה אצלנו ואפילו להיות מישהו חשוב… מי יודע… אולי חבר כנסת ואולי… כן… כן. שר גדול בממשלה החדשה! (הם יוצאים).


– מסך – סוף –


  1. “הבדואטי”במקור המודפס – הערת פרויקט בן־יהודה.  ↩

  2. “שלאף”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  3. “מצקועית”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  4. “בפרוסדור”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  5. “ממנו”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  6. “בקדחנות”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  7. “גדוך”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  8. “ולגם”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  9. “ההיכורת”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  10. “מטרוף”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  11. “לברבלי”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  12. “הדודבנים”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  13. “שלך”נכפל בטעות – הערת פב"י.  ↩

  14. “היה”נכפל בטעות – הערת פב"י.  ↩

  15. “אלהן”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  16. “רוחות”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  17. “נגדול”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  18. צ“ל כנראה ”זונה“ – הערת פב”י.  ↩

  19. “הרוי”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  20. “הרבה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  21. “מהירה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  22. “סטינלסבסקי”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  23. “קפה”נכפל בטעות – הערת פב"י.  ↩

  24. “וודוקה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  25. “שלו”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  26. “אלצנו”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  27. “אם”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  28. “ותסתלקי”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  29. “אם”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  30. “הכשירון”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  31. “מלצל”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  32. “החדשב”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  33. “כשנכסת”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  34. “הדובדנים”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  35. “נילך”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  36. “נראת”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  37. “סימירמיס”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  38. “וודוקה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  39. “שלבור”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  40. “אחבר”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  41. “לדר”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  42. “אך”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  43. “שולחו”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  44. “מטפילם”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  45. “כולב”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  46. “שישלה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  47. “ספוקלנט”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  48. “מציע”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  49. “המהגר”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  50. “אתכל”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  51. “בריויריה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  52. “שך”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  53. “רסוית”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  54. “ההמגר”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  55. “מההמחזה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  56. “אננחו”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  57. “בזבת”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  58. “לכרסולים”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  59. “מהתתפרצות”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  60. “מהמזווה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  61. “התפעולת”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  62. “הבקצנים”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  63. “ילינה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  64. “כאילן”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  65. “טאת”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  66. “קצף”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  67. “דיבוק”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  68. “מהסכנות”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  69. “בדואי” במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  70. “אם”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  71. “פסטביל”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  72. “משמעה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  73. “ההזמנות”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  74. “הכרית”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  75. “משמיעה”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

  76. “ההמגר”במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!